ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 1

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לדיון בהצעה לסדר היום בנושא תעסוקת ערבים ושוויון חברתי

יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ח (08 במאי 2018), שעה 11:03

תעסוקת ערבים ושוויון חברתי - השפעת האלימות וגל הפשיעה

חברי הוועדה: אחמד טיבי – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

טלב אבו עראר

סעיד אלחרומי

מיכל בירן

יוסף ג'בארין

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

ואאל יונס

מיקי לוי

נחמן שי

עאידה תומא סלימאן

ניצב ג'מאל חכרוש - ראש המינהלת, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק שרון שגב - ראש חוליית מחקר, המשרד לביטחון פנים

שירלי צמחוביץ - מחקר המגזר הערבי, המשרד לביטחון פנים

רחל מטר סקופסקי - עו"ד, ראש תחום עיכוב הליכים, משרד המשפטים

ליאנה בלומנפלד מגד - עו"ד, משרד המשפטים

רועי אסף - ראש אגף לפיתוח חברתי, המשרד לשוויון חברתי

יותם שדה - אגף תכנון ומדיניות, משרד הפנים

שייח' כאמל ריאן
אוסאמה סעדי

–
-

מרכז השלטון המקומי, מרכז אמאן
חבר כנסת לשעבר

אמנון בארי סוליציאנו - מנכ"ל משותף, קרן אברהם - יוזמות

ד"ר ת'אבת אבו ראס - מנכ"ל משותף, קרן אברהם - יוזמות

אורני פטרושקה - הנהלת קרן אברהם - יוזמות

נטלי ברקן - הנהלת קרן אברהם - יוזמות

רסול סעדה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, קרן אברהם - יוזמות

ענבל שביב - רכזת פיתוח משאבים, קרן אברהם - יוזמות

שפאא יאסין - רכזת פרויקט קהילות בטוחות בטמרה, קרן אברהם - יוזמות

סעיד גרבאן - רכז יישובי מיזם קהילות בטוחות, קרן אברהם - יוזמות

גל זרביב - דוברת קרן אברהם - יוזמות

ד"ר נוהאד עלי - סוציולוג, יועץ אקדמי ומלווה למיזם קהילות בטוחות

Milou ter Steege - קרן אברהם - יזמות

עלאא אגבאריה - מנהיגות - אקדמאים וצעירים למען אום אל פחם

אימאן סלימאן - עורכת תכניות בערבית, תאגיד השידור הישראלי

אחמד מלחם - חבר מועצת ערערה

בלאל ג'ביילי - מנכ"ל חברת פיסקטורקום

סונדוס סאלח - יו"ר עמותת מוג'תמענא

wynter Tremlet - מוזמן/ת

Rebecca Swanson - מוזמן/ת

Danielle Melanie Schneider Moran - מוזמן/ת

Monica Wasserbach - מוזמן/ת

Benjamin Ernest Heald - מוזמן/ת

Eitan Geller Montague - מוזמן/ת

יואל גברין - מוזמן/ת

חאג' עבד ראני מוסטפה אגבארייה - מוזמן/ת

אלכסנדר סייפר - מוזמן/ת

רונית ברגר טביב - מוזמן/ת

יהודית ברגר שרעבי - מוזמן/ת

וליד עבד אלרזאק - מוזמן/ת

נועה בירן - דדון

אהובה שרון, חבר תרגומים

תעסוקת ערבים ושוויון חברתי - השפעת האלימות וגל הפשיעה

בוקר טוב לכולם. סאלם עליכום. אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה ובעצם לחנוך את הוועדה המשותפת לתעסוקת ערבים ושוויון חברתי שהקמנו לאחרונה. לא פלא שהנושא הראשון שנמצא על סדר יומה של הוועדה הזאת הוא נושא הפשיעה, האלימות, הנשק המשתולל והשפעתו על תעסוקה, על עיקרון השוויון בפני החוק, בפני שירותי המשטרה לטיפול בפשיעה, מה עוד שהנושא הזה, לפי סקרים של דעת קהל הוא הנושא המטריד ביותר את הציבור הערבי במדינת ישראל, יותר מאשר כל נושא אחר. זה לאחר בדיקות עומק.

הדיון הזה הוא ביוזמת חברי הכנסת מיקי לוי, נחמן שי ומירב בן ארי שאני מקווה שיגיעו בהמשך. אני מברך את חברי הכנסת שנמצאים כאן. אני מברך את כל האורחים.

הדיון מתקיים בשותפות עם יוזמות קרן אברהם שעוד מעט יציגו את מדד הביטחון האישי 2017 שהם יזמו והזמינו. אני רוצה להודות רבות לנעה, רכזת הוועדה, ולשותפים לדיון רסול סעדה מקרן אברהם ומרכז אמאן, שייח' כאמל ריאן.

מתחילת שנת 2018, ויכול להיות שאם המספרים עודכנו, רסול, כאמל או מישהו אחר יעדכן אותי, נהרגו 18 אזרחים ערבים ומתחילת שנת 2000 עד היום נהרגו יותר מ-1,263 אזרחים ערבים. לכל הדעות מספר נורא. לפי הדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שיעור קורבנות הרצח בחברה הערבית גדול פי חמישה לפחות מאשר בציבור היהודי. הדוח מתייחס לשנים 2014-2016 וכן למחצית הראשונה של 2017.

חשוב לציין שהדיון הזה משודר בשידור ישיר בטלוויזיה הלא ותודה לטלוויזיה הלא.

שיעור ערבים בתיקים הקשורים לנשק הבלתי חוקי נע בין 64 אחוזים עד 84 אחוזים בשנת 2016. למשל, הוגשו 296 כתבי אישום בתיקים אלה בשנת 2016 כאשר 227 מתוכם נגד אזרחים ערבים.

בשנים 2014-2015 היו 397 ניסיונות רצח, מהם 212, כ-53 אחוזים, כוונו כלפי ערבים. גם בישובים בהם יש תחנות משטרה לא הורגש שינוי ביחס לעבירות הנוגעות לפשיעה ושימוש בנשק. למשל, באום אל פאחם, בג'סר א זרקא ובנצרת.

65 אחוזים מהנשים שנרצחו על ידי בני זוגן בישראל הן מהחברה הערבית.

בשנת 2017 נרצחו 72 אזרחים ערבים.

אתמול התקבל בקריאה ראשונה החוק להחמרת ענישה בגין ירי במקומות ציבוריים, בחתונות וכדומה וזאת ביוזמת השר ארדן, השר לביטחון פנים. התיקון הוא תיקון לחוק טיבי, לחוק שאני יזמתי לפני מספר שנים, שהעלה את הענישה מחצי שנה לשנה אבל מאז לא הייתה אכיפה של החוק. בא החוק הזה שמעלה את העונש משנה לחמש שנים. השאלה האם החקיקה באה במקום אכיפה, זאת שאלה שצריכה להישאל ושאלנו אותה אתמול למרות שאני ורבים מחבריי תמכנו בהצעת החוק אבל דרשנו יותר אכיפה כי כאשר יש אכיפה, יש הרתעה. כאין פענוח של הרצח, הרוצח מרגיש חופשי לעשות זאת שוב וזה קורה. ראו את המקרים שהתרחשו לאחרונה באום אל פאחם. אין לי ספק, וחברי יוסף ג'בארין יתייחס לזה בהמשך, שחלק מהמקרים האלה בוצעו על ידי אותם אנשים כי אין הרתעה ואין פענוח.

האמת היא שזו הישיבה השנייה שאנחנו מקיימים כאן בשידור ישיר והיא מיוחדת ומפוקסת על החברה הערבית. הדיון הקודם היה בוועדת הכספים על ההיי-טק בחברה הערבית. גם אז וגם היום הזמנתי את השרה גילה גמליאל אבל משום מה לוח הזמנים שלה מאוד צפוף ולא התפנתה להשתתף בשני דיונים שהם חשובים מאוד לחברה הערבית שנמצאים, לפחות בהגדרה של המיניסטריון שהיא עומדת בראשו. אני חושב שזה מאוד לא מתאים ומאוד לא נכון שהשרה גילה גמליאל באופן עקבי מסרבת להגיע לדיונים החשובים האלה ולא אומר יותר מאשר אמרתי אבל הדברים לא יכולים להישאר כך.

נמצא כאן נציג המשטרה, ניצב חכרוש, יחד עם קצינים אחרים ונציגים אחרים של המשרד לביטחון פנים לצד שאר האורחים וחברי הכנסת.

אני רוצה לתת לרסול להתחיל להציג את מה שהם בקרן אברהם ביצעו, מדד הביטחון האישי.

כבוד היושב ראש, אני נציג המשרד לשוויון חברתי.

אני מכיר אותך. טוב שאתה כאן אבל היה עדיף שהנציגה הבכירה של המשרד לשוויון חברתי תהיה כאן.

תודה כבוד היושב ראש. אנחנו מברכים אותך על תחילת פעילותה של הוועדה לשילוב ערבים ושוויון חברתי ובטוחים שכמו בעבר הוועדה תביא להצלחות והישגים לקידום שוויון של האזרחים הערבים. אנחנו גאים להציג בדיון הראשון של הוועדה את מדד הביטחון האישי בישובים הערבים, המדד שעבדנו עליו במשך שנת 2017 כחלק ממיזם קהילות בטוחות, המיזם שמטפל בכל סוגיית הפשיעה, האלימות והשיטור בישובים הערביים.

במדד אנחנו מתייחסים גם לנושא של קורבנות ב-2017. יש לנו סקר עמדות שבדק גם את תחושת הביטחון האישי בקרב התושבים, התייחסות לסוגיות אלימות ספציפיות, עמדות כלפי המשטרה והנכונות להירתם למאבק באלימות. אנחנו מתארים גם את יחסי המשטרה-חברה ערבית בשנת 2017, מה קרה בשנה הזאת, אירועים חיוביים ושליליים כאחד, וכמובן הגורמים לאלימות, למה בעצם יש אלימות בחברה הערבית, שאלה שחייבים לשאול אותה ולנסות לענות עליה, וכמובן אנחנו מסכמים עם המלצות אופרטיביות של מה ניתן ואפשר לעשות.

אדוני, אני אתחיל בכמה נתונים על שנת 2017. 67 אנשים קיפחו את חייהם כתוצאה מאירועים פליליים מתוך 122 בישראל בשנת 2017. באחוזים זה 55 אחוזים, פי 2.5 משיעורנו באוכלוסייה.

בממוצע של שבע השנים האחרונות אנחנו עומדים על כ-52 אחוזים מסך הנרצחים או המקרים שמוגדרים על רקע פלילי בישראל. בשנת 2017 תשע נשים נרצחו – 13.5 אחוזים מסך הנרצחים הערבים. אם אנחנו הולכים לפילוח גיאוגרפי אזורי, ביישובי המשולש גם הצפוני וגם הדרומי מדובר ב-26 מקרי רצח, 39 אחוזים מסך הרציחות בחברה הערבית. מהגליל, אנחנו מדברים על 13 מקרים שזה כמעט 20 אחוזים ממקרי הרצח בחברה הערבית למרות ששם מדובר ב-60 אחוזים מהתושבים. בערים המעורבות, שם יש 10 אחוזים מסך האזרחים הערבים, יש 17 מקרים שזה רבע ממקרי הרצח שהיו בשנת 2017, ועוד 10 מקרי רצח שהם 15 אחוזים בנגב.

אם אני לוקח את הישובים שהיו בהם הכי הרבה מקרי רצח, יש לנו את יפו עם עשרה מקרים, כפר קאסם עם שישה מקרים, טייבה עם שישה מקרים, לוד עם ארבעה מקרים, אום אל פאחם עם שלושה מקרים, חיפה עם שלושה מקרים.

זה ב-2017.

ב-2017. כמובן במדד יש פירוט לכל הישובים שהיו בהם מקרים של אזרחים שקיפחו את חייהם כתוצאה מאלימות או פשיעה. כמו שהזכרת, בתחילת שנת 2018 יש 18 מקרי רצח. בהשוואה לשנת 2017 אנחנו בירידה קלה, לעומת 21 קורבנות נכון לאפריל 2017. אני מקווה שזאת מגמה חיובית אבל אנחנו עדיין בתחילת השנה.

אני מעביר עכשיו את המיקרופון לדוקטור נוהאד עלי שהוא היועץ האקדמי והמלווה האקדמי למיזם קהילות בטוחות שיציג את הסקר ותחושת הביטחון האישי בקרב התושבים.

אני מברך את דוקטור נוהאד עלי שהוא אדם אקדמאי וחוקר בר סמכה בנושא. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אתחיל באמירה אולי קצת מקוממת. אני כבר מזמן הפסקתי להשתמש במושג פשיעה באלימות. בספרות שלי אני משתמש בהמשגה טרור אזרחי. זה מה שמתאר את ההוויה של 1,263 ערבים שנרצחו בידי ערבים בחברה הערבית. זה המינוח הנכון וזה התיאור הנכון של התופעה לפחות לעניות דעתי.

אני אציג מבוא קצר על הסקר, איך הוא נערך, על המדגם, מה הן הסוגיות המרכזיות שהסקר התמקד בהן ולאחר מכן אני אעבור לממצאים העיקריים של הסקר.

נתחיל בכך שראשית, הסקר הוא השוואתי. אנחנו ערכנו אותו הן בקרב האוכלוסייה הערבית והן בקרב האוכלוסייה היהודית. 50 אחוזים היו ערבים ו-50 אחוזים היו יהודים. רואיינו או נסקרו 402 ערבים במדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית בישראל, לא כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן, ו-402 יהודים, לא כולל מעבר לקו הירוק אלא כולם בתוך הקו הירוק. כמובן כל הכללים המדעיים שולבו בסקר.

הסוגיות המרכזיות של הסקר, כלומר, ממה הוא מורכב, יש לנו חמש סוגיות מרכזיות שאני אציג חלק מהן כעת.

הסוגיה הראשונה תחושת האלימות. כלומר, מהו סקר העמדות שיש לנו. עמדות בקשר לסוגי האלימות השונים – רצח, ניסיון לרצח, ירי, דמי חסות, פריצות, גניבות וכל סוגיות האלימות כולל אלימות במשפחה. סוגיה שלישית היא מידת תחושת הביטחון והיקף החשיפה לאלימות, באיזו מידה באופן אישי אתה נפגעת. אנחנו מחלקים את זה לשלוש שנים, לשנתיים, לשנה. כלומר, האם אתה באופן אישי, וחברים, זה שונה מסקר העמדות. זה דיווח על האם באופן אישי אתה נפגעת מאלימות. ובסוף נסיים עם עמדות הציבור כלפי המשטרה בישראל.

הסקר הזה הוא הסנונית הראשונה למדד שאמור לאתגר את כולם. אנחנו נבדוק עליות וירידות בכל הסוגיות שהתייחסתי אליהן ואנחנו גם נבקש ביקורת, נבקש סוגיות שלא העלינו, שנעשה אותן בסקרים הבאים.

בקשר לעמדות. אנחנו מדברים על סקר גדול יחסית. אנחנו מדברים על 804 מרואיינים. הסקר בוצע על ידי ... במאי-יוני 2017. השאלה הראשונה שהסקר העלה היא האם יש בעיה של אלימות בישוב שלך. סוגיית האלימות בעצם קיימת בכל הישובים הערבים אבל יש לנו פרופורציות גיאוגרפיות, כלומר, יש הבדל ענקי בין המשולש לבין הגליל. הגליל מהווה 56 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית אבל רק 20 אחוזים מהאלימות בו. המשולש הוא 23 אחוזים עם 40 אחוזים ממקרי הרצח. מה שמפתיע בממצאים, בנתונים שהציג רסול, זאת סוגיית הערים המעורבות כאשר שיעור האלימות הוא כפול מאשר ייצוגם באוכלוסייה. הם מהווים כ-8.5 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית ושיעור האלימות בישובים אלו מגיע למשהו כמו 25 אחוזים. רבע ממקרי הרצח בחברה הערבית קורים שם.

האם יש בעיית אלימות בישוב שלך. תסתכלו על הציבור היהודי. רק 14 אחוזים מהיהודים סבורים שיש בעיה של אלימות בישוב שלהם. לעומת זאת, בציבור הערבי 54 אחוזים סבורים שהאלימות קיימת בישוב שלהם. יש מכה של אלימות. מחצית מהתושבים הערבים, יש להם את התחושה, יש להם את העמדה שהישוב שלהם הוא ישוב שיש בו בעיה רצינית של אלימות, של פשיעה.

ה-50 אחוזים האחרים מרגישים נוח?

לא. זה לא עניין של מרגישים נוח. ראשית, הוא מדבר על מקום המגורים שלו, על השכונה שלו. יכול להיות שיש שם שכונות, יש ישובים שהם לא מרגישים את האלימות.

יש בהמשך שאלה ישירה. רק 32 אחוזים מרגישים נוח. 70 אחוזים לא מרגישים נוח.

התשובות בסקר היו במידה רבה מאוד, במידה רבה, במידה מועטה, בכלל לא. הקבוצה שקיימת היא שאנו במידה רבה עד רבה מאוד. מי שחושב שיש מעט אלימות, הוא לא בתוך ה-54 אחוזים. הקבוצה בהחלט עדיין קיימת.

כולל משפחות פשע.

לתחושת הביטחון, 70 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית לא חשים ביטחון. כלומר, יש בעיה מאוד רצינית בתפיסת הביטחון האישי שלהם. יש אנשים שלא מרגישים, אנשים שגרים בישובים מסוימים, אנשים שגרים בערים יהודיות גדולות – לא מרגישים את הבעיה הזאת. יש אנשים שאם הוא לא נפגע באופן אישי, אם בשכונה שלו אין בעיה של אלימות, אז בעצם במקום המגורים שלו, בשכונה שלו, הוא מרגיש יותר אלימות אבל הנתון כשלעצמו ש-70 אחוזים לא מרגישים ביטחון, הביטחון האישי שלהם מעורער, זה צריך להדיר שינה מעיני כולנו. 70 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית אין לה ביטחון אישי וזה דבר מאוד מאוד חמור ומאוד מסוכן, במיוחד כשאנחנו משווים אותו לחברה היהודית. בחברה היהודית רק 13 אחוזים מהיהודים לא חשים בטוחים בישובים שלהם, לעומת 70 אחוזים בחברה הערבית.

נתקדם.

סוגי הפשיעה. לדעתך באיזו מידה קיימת בישוב שלך תופעה של ירי ושימוש בנשק. מחצית מהמרואיינים, בישוב שלהם יש את הבעיה של נשק. שימוש בנשק. לא רק נשק, לא אנשי מדים אלא מדובר על כך שהיה שימוש. באיזו מידה אתה חושב שהיה שימוש בנשק. לפי 50 אחוזים מהתושבים יש שימוש בנשק בישובים שלהם, בשכונות שלהם.

במידה רבה ורבה מאוד.

כן. אנחנו מדברים על במידה רבה ועל במידה רבה מאוד. כלומר, תמיד יש לנו את הקטגוריה של אמצע שיכולה להעלות עוד 10-12 אחוזים מהנתונים שיש לנו.

תופעה שאני חייב לציין היא תופעה חמורה מאוד בחברה הערבית למרות שהספרות, הן הספרות האקדמית והן המחקרים לא ממש התייחסו אליה, אבל לאחרונה לא רק שהיא מורגשת אלא היא מורגשת מאוד וזאת הסוגיה של דמי חסות. זה בעצם לא רק עניין של פשיעה כלכלית אלא זה עניין הרבה יותר חמור מאשר פשיעה כלכלית. זה קושי בניהול תקין של העסקים.

לדעתך באיזו מידה סובלים בעלי עסקים וסוחרים בישוב שלך מבעיית דמי חסות. חאווה. נכון, יש כמה ישובים שהם המוקדים של הפשיעה אבל בעיקרון יותר משליש מהציבור הערבי חושב שסוגיית אל-חאווה, סוגיית דמי החסות, היא סוגיה מאוד בעייתית. כלומר, אם זו העמדה של הציבור, אם היינו מראיינים את בעלי העסקים, סביר להניח שהשיעור הוא הרבה יותר גבוה.

אלימות במשפחה. האלימות חדרה לכל מקום טוב, נעים ויפה בתוך החברה הערבית, ובמיוחד כאשר משווים אותה לחברה היהודית. עד כמה אתה חושב שקיימת תופעה של אלימות במשפחה בישוב שלך. אנחנו כאן צריכים לפצל את זה ולשאול האם אלימות נגד נשים, האם אלימות נגד ילדים, האם אלימות נגד זקנים אבל בכלל, על תופעה במשפחה. המקום הכי בטוח שאנחנו צריכים לחוש בו, יש לנו שליש מהאוכלוסייה הערבית שחושבים שקיימת בעיה של אלימות בישובים הערבים. כאן יש לנו סוגיה תרבותית שאנחנו מודעים לה בניתוח. בחוברת שחילקנו אנחנו מנתחים אותה יותר בהרחבה. לעומת 14 אחוזים מהיהודים שחשים את אותה תחושה.

מי אחראי לביטחון. זו סוגיה מאוד משמעותית וכאן יש לנו הבדלים מאוד מאוד משמעותיים בין החברה הערבית לבין החברה היהודית. מי לדעתך אחראי לביטחון בישוב שלך. כמעט שני שלישים, 63 אחוזים מהציבור הערבי, סבור שהאחראי על הביטחון האישי, האחראי על מיגור האלימות בתוך החברה הערבית צריך להיות משטרת ישראל.

לא. הפוך. יהודים זה 63 אחוזים, התשובה של הציבור היהודי.

נכון. סליחה. הציבור הערבי, חצי. זה מלמד על העמדות כלפי המשטרה, על היחס כלפי המשטרה, על התפקיד שצריכה למלא המשטרה בעניין של האלימות.

הציבור הערבי למד לא לצפות מהמשטרה לביטחון.

זה עניין של ציפייה לפי המציאות.

לא בטוח. זאת כבר פרשנות.

זה מה שהסקר אומר.

או סקר פרשנות. בוא נחליט שזה סקר.

יש לנו תשובה האם זו פרשנו או סקר כששואלים לגבי האמון במשטרה, באיזו מידה יש לך אמון במשטרה. ראשית, יש קונצנזוס בין יהודים לערבים, כמעט קונצנזוס בין יהודים לערבים בסוגיית האמון או להפך, בסוגיית אי אמון במשטרה. כ-60 אחוזים מהערבים, אין להם אמון במשטרה לעומת 54 אחוזים מהציבור היהודי אין להם אמון במשטרה.

אם אנחנו עושים השוואה לסקר קודם של שנת 2014 שעשינו בנושא של אמון במשטרה, בקרב הערבים יש עלייה של 50 אחוזים, מ-45 אחוזים ל-60 אחוזים, ובקרב היהודים העלייה היא כמעט של 100 אחוזים, מ-28-29 אחוזים בשנת 2014 ל-54 אחוזים.

זה בגלל חקירת נתניהו.

לצורך העניין.

עלייה באמון או באי אמון?

באי אמון.

אצל ערבים אי האמון הוא 56 אחוזים.

כן. כלומר ל-50 אחוזים יש אמון מסוים ול-60 אחוזים אין אמון במשטרת ישראל. אני לא חושב שהנתונים מפתיעים במיוחד כשאנחנו משווים אותם ליהודים כאשר גם בקרב היהודים יותר מחצי, אין להם אמון במשטרת ישראל.

מה זה כולל? את כל העדות? מוסלמים ודרוזים?

כן. המחקר מייצג את האוכלוסייה הערבית.

כנציג האוכלוסייה הבדואית, אפס. אפילו לא אחוז אחד אמון במשטרה.

ברור שבסקר לא שאלתם את טלב אבו עראר.

הקמת תחנות משטרה. למרות העמדות כלפי המשטרה ואי האמון שרוחש הציבור הערבי למשטרה, האם אתה תומך או לא תומך בהקמת תחנת משטרה בישוב שלך. כשלושת-רבעי הציבור הערבי מעוניין לפי הנתונים של הסקר בהקמת תחנת משטרה. אולי זה כן יכול לעזור, אולי זה יוריד את סוגיית האלימות בתוך הישובים הערבים. לעומת הציבור היהודי, הנתונים הם שונים.

השקף על נכונות להירתם למאבק באלימות. חברים, כל הזמן אנחנו מדברים על האדישות של הציבור הערבי בכל מה שקשור לסוגיית האלימות. כנראה שהבעיה היא שאנחנו לא יודעים לארגן את הציבור הערבי. יש נכונות של הציבור הערבי. 70 אחוזים מהציבור הערבי, כשזה נוגע לסוגיית האלימות, כן רוצים לשתף פעולה, כן רוצים לקחת תפקיד בסוגיית האלימות ואינשאללה בשנה הבאה, כשנציג את שלושת הישובים או את חמשת הישובים שיש לנו עבודה מעשית פרקטית בתוך הישוב, בעצם הסוגיה תוכיח את הטיעונים ואת הממצאים.

ל-70 אחוזים יש נכונות לשתף פעולה. מה הכוונה?

נכונות להשתתף במאבק.

אם העמותה שלך רוצה ליזום פרויקט מסוים, יש לך כ-70 אחוזים מהסביבה שלך עם נכונות לשיתוף פעולה. יוזמות קרן אברהם התחילה את הקהילות הפתוחות, יש שיתוף פעולה מהציבור. הציבור רואה בסוגיית האלימות בעיה ראשונה של הציבור הערבי. בכל סקרי דעת הקהל מצאנו שהסוגיה יותר חמורה מאי השוויון, מהאפליה, מפתרון הבעיה הפלסטינית, מכל דבר. זו הסוגיה שמעסיקה את הציבור הערבי באופן הרציני ביותר.

האם נוכחות גבוהה של המשטרה בישוב שלך תביא לידי הפחתת האלימות בו. שיעור העונים במידה רבה. עדיין חלק מהציבור חושב שאם תהיה נוכחות, אם יהיו ניידות, אם תהיה תנועה של המשטרה בתוך הישובים הערבים, זה כן יכול לעזור. אם תהיה נוכחות מתמדת של המשטרה בישובים הערבים, אם הניידות של המשטרה יסתובבו יותר בישובים הערבים, זה בעצם ייתן יותר ביטחון ואולי זה יצמצם בצורה כזו או אחרת את מידת האלימות בתוך החברה הערבית. כפי שאנחנו רואים, סיורים בתוך החברה היהודית – וזה כן הצליח בכמה ישובים, בכמה עיירות להוריד את האלימות – גם בציבור הערבי חושבים שאם מגבירים את הנוכחות של המשטרה, סוגיית האלימות תרד.

תודה רבה דוקטור נוהאד עלי. אלה היו מספרים. תוצאות של סקר רחב שנעשה. המספרים האלה נתונים לפרשנות וכל אחד רשאי להתייחס אליהם.

יש עוד שני שקפים.

השקף האחרון. אנחנו יכולים להבין היום שיש צורך בפעילות משטרתית בתוך הישובים הערביים והנתונים של הסקר שלנו מראים שני דברים – אי אמון מצד אחד ומצד שני נכונות לשיתוף פעולה במובן הזה שלציבור הערבי, לאזרח הערבי, יש לו ציפייה לאיזה שיטור הוא רוצה ואת השיטור הזה אנחנו מכנים כשיטור מבוסס קהילה. לכן סוגיית האמון או אי אמון במשטרה היא קריטית לטיפול בסוגיית הפשיעה והאלימות. אם אנחנו לוקחים את שנת 2017 ומנתחים אותה מבחינת אירועים משמעותיים ביחסים בין החברה הערבית לבין המשטרה, היה בשנים קודמות גם הרג של אזרחים ערבים שזה פוגע באופן משמעותי באי האמון. אום אל חיראן, כפר קאסם ויפו. אם אנחנו מדברים על תפקידה של המשטרה באבטחת הריסת הבתים כמו בתחילת שנת 2017 בקלנסואה, זה נתפס גם בעיני הציבור כמעמיק את אי האמון.

אגב, יש לנו גיבוי גם בסקר דעת אחר, במדד הדו קיום בין יהודים לערבים שמתייחס לשני האירועים הראשונים של הרג השוטרים של יעקוב בסוגיית הריסת המבנים בישובים הערביים, במיוחד בקלנסואה. יש כאן נקודת מפנה משמעותית בהתייחסות למשטרה. זה גורם להרעה מאוד משמעותית וגורם לריחוק של הציבור הערבי מהמדינה.

פתיחת תחנות משטרה הייתה ונשארה לדעתי שנויה במחלוקת. אמנם פחות משנים עברו. בשנת 2017 הוקמו שתי תחנות משטרה חדשות בג'סר זרקא ובכפר כנא ולפי תכנית הממשלה נועדות עוד עשר תחנות חדשות ועוד עשר תחנות של עיבוי.

הגדלת שיעור הערבים במשטרה, נתוני הגיוס שהתקבלו מצד המשטרה, אנחנו מדברים על 325 שוטרים ערבים חדשים. גם הנושא הזה, אנחנו רואים שערבים מתגייסים ומצד שני אנחנו לא רואים קמפיין נגד בשטח לנושא הזה כך שהנושא הזה הוא לא עובר חלק בחברה הערבית אבל עדיין ההתנגדויות הן פחות מאשר אם אני משווה את זה לנושא של הקמפיין שנעשה בנושא השירות הלאומי.

נושא הפענוח. אין עלייה, לפחות לא פורסם, ולכן אנחנו מדברים על כך שמבחינה תדמיתית המשטרה לא נתפסה כמי שפעלה בשנת 2017 להעמיד לדין פושעים או לפענח רציחות ולכן לא חל שיפור בתדמית.

יש לכם נתונים על שיעור הפענוח? בטח ניצב חכרוש יתייחס לזה, אבל לכם יש נתונים?

לא.

המפכ"ל טען באחת הישיבות ששיעור הפענוח בקרב יהודים וערבים הוא כמעט שווה.

שיעור הפענוח במדינה בכלל, 53 אחוזים. 52 אחוזים בחברה היהודית ו-49 בחברה הערבית.

ההתייחסות היא לשיעור הנתפס.

אני מדבר על כתבי אישום.

יש אחוז הפענוח שלא מגיע לכדי פענוח?

אנחנו מדברים על כתבי אישום בכלל. הפענוח מבחינת גילוי, מעל 70 אחוזים ואני לא מתייחס אליו. אני מתייחס לכתבי אישום שאי אפשר להתווכח עליהם.

אנחנו יודעים שיש הבחנה בין גילויים לבין פענוחים ואנחנו יודעים שיש קושי ראייתי מאוד גדול בנושא, במיוחד בתיקי הרצח בישובים הערביים.

המאבק בנשק הבלתי חוקי. היה קמפיין אחד של המשרד לביטחון פנים והמשטרה שלא צלח במיוחד. אנחנו רואים רק שני אזרחים ערבים שהפקידו את הנשק שלהם. אנחנו מציעים – ואדוני, זה חלק מההמלצות – התהליך הזה חייב להיות באופן קבוע ובתחנות קבועות בשנה כולל רתימת מנהיגי הציבור הערבי להכנת השטח להיפטר מהנשק הזה. מצד שני חייבים אכיפה מאוד מאוד קשוחה בעניין הזה.

בשנת 2017, ואני עובר על זה במהירות, היו לא מעט תחנות בהן המנהיגות, ובעיקר המנהיגות המקומית הנבחרת, נפגשה עם המשטרה, בין אם זה בפורומים שהמשטרה הקימה ובין אם זה אצל נשיא המדינה. האירועים של כפר קאסם, להבדיל מאום אל חיראן, אם אני משווה, בשעות הלילה המאוחרות היה מפגש עם המפכ"ל ועם הסגל שהיה שם. אני חושב שגם אדוני השתתף במפגש הזה. כך שדברים כאלו לא קרו לפני. מבחינתנו זה סימון או סימן לכיוון חיובי שיכול להיבנות בנושא האמון. כמובן המשטרה היום יותר נגישה מבחינת דוברות ותקשורת. דף ערבי בפייסבוק ובטוויטר, יותר מודעות לתקשורת הערבית.

כאן אנחנו רוצים להתייחס במהירות גם לנושא של למה אנחנו חושבים שיש אלימות. מתי זה התחיל ואיך זה קורה ואז ניגע בכמה המלצות אופרטיביות ונסיים את המצגת.

ברשותכם, אני אקח ממש שתי דקות על הגורמים המרכזיים לפשיעה ואלימות בחברה הערבית. אני אתחיל בזה שאני אומר שהגורמים בעיקרם הם גורמים שמבטאים את מצבה של החברה הערבית בישראל. לא שום עניין שקשור בחברה עצמה אלא מדיניות אפליה, איך החברה הזאת ממוקמת בתוך החברה הישראלית ואנחנו מונים שמונה גורמים.

הראשון בהם הוא תת שיטור. פשוט פחות שיטור מכל מיני סיבות. אי אמון בין החברה הערבית והמשטרה. שיטור מוטה ביטחון. דחייה של המשטרה ואי קבלת הלגיטימיות שלה ובקיצור של דבר פחות שיטור בישובים הערבים. זו הסיבה הראשונה.

הסיבה השנייה היא עוני נרחב.

גם התחושה שיש אוטונומיה בניהול הפשיעה בתוך החברה הערבית.

כן. כל עוד הפשיעה מנוהלת בתוך החברה הערבית, אפשר לתת לה להתקיים.

אתה אומר שכל עוד זה לא פוגע ביהודים.

כן. היא בגבולות הישוב הערבי.

אפשר לתת לה להתקיים. היום אנחנו רואים שהדברים לעולם לא נשארים בתוך אלא תמיד יש סטיל אובר, תמיד הדברים גם יוצאים החוצה.

עוני. בעולם יש ספרות מאוד ענפה שמדברת על הקשר בין עוני לבין פשיעה. החברה הערבית היא לא יוצאת מהכלל. מחצית מהחברה הערבית מוגדרת כענייה. אבטלה, מערכות חינוך ורווחה חלשות – הדברים האלה מעודדים פשיעה ואלימות.

חוסר מעש בקרב צעירים, תופעה נרחבת חמורה שבאה לידי ביטוי בהרבה מאוד מובנים. קבוצת הגיל של 18 עד 22. הרבה אנשים לא לומדים או עובדים. היעדר מסגרות חינוך והכשרה לצעירים. כמובן שאין מתקני ספורט והעשרה בהשוואה לציבור היהודי. זה ממש חושך מה שקורה שם וזאת סיבה שלישית.

הסיבה הרביעית היא סיבה מעניינת וחדשה ונוהאד נגע בה וצריך לשים אליה לב. כל העניין של נגישות נמוכה להון ולאשראי. כל העניין של דמי חסות והלוואות בריבית קצוצה וחוסר היכולת של בעלי עסקים וגם אנשים פרטיים שצריכים הון, בין אם זה לבנות בית או לפתוח עסק או להקים משהו, והולכים ולוקחים הלוואות שאי אפשר לעמוד לעולם בהחזרים שלהם והשלב הבא הוא שגובים מהם את החובות שלהם באלימות. את הדבר הזה אנחנו רואים כתופעה גדלה מאוד.

רק תגיד שמדובר במיליארדים ולא בכסף קטן.

כן. כסף ענק שאגב, הוא קשור לתופעה חיובית בעיקרה. כלומר, יש השקעות חיוביות כספיות בחברה הערבית. יש עלייה של מעמד בינוני. יש פתיחה של עסקים אבל אין הון נגיש. אין הלוואות, אין משכנתאות. יש כשל מבני בדבר הזה שצריך לתקן אותו. זה לא קשור בכלל למשטרה ולאכיפה.

מה הכוונה בחוסר מעש בגיל 18 עד 22?

ת'אבת אומר דור הנרגילות. זה הכינוי שאנחנו מכנים אבל באמת קבוצת גיל. צעיר יהודי בסוף התיכון יכול ללכת לשנת שירות, למכינה קדם צבאית, להתנדבות ואחרי כן צבא ואני לא יודע מה, אבל ערבי או ערביה בגיל הזה עומד בפני שוקת שבורה. אין לו או לה הרבה אפשרויות פרט מאשר ללכת לעבודה או ללכת ללימודים ולא תמיד זה אפשרי. אבל המגוון הוא מאוד מצומצם.

סיבה נוספת היא היעדר חוק וממשל. אין משרדי ממשלה, אין נוכחות ממשלתית, אין תחנות כיבוי והצלה, אין תחנות משטרה. בסך הכול תחושה של אקס טריטוריה. האזרחים הערבים חשים שהם מופקרים לגורלם על ידי המדינה. יש היעדר אכפתיות מצד המדינה. הדבר הזה, גם הוא מעודד התנהגות שהיא אלימה.

חברה במעבר. אפשר לכתוב על זה ולדבר על זה המון אבל בגדול אנחנו מדברים על חברה שבה התרבות והסמכות המסורתית כבר לא משחקת תפקיד כמו בעבר. אם פעם שני ילדים או נערים היו רבים בכביש והמשפחות שלהם היו בתוך שלוש או ארבע דקות יכולות לפתור את העניין בינן לבין עצמן, הייתה סמכות הורית, סמכות מסורתית, היום כל אחד מרים את המכשיר הזה, קורא בווטסאפ ל-200 חבר'ה לרדת לרחוב ובתוך ארבע דקות יש מלחמה, סכינים ונשק חם וכולי. כלומר, יש הרבה מאוד שינויים שגם הם טכנולוגיים, גם חברתיים, גם תרבותיים שגורמים לעלייה באלימות. האלימות הופכת להיות מוצא קל.

הסיבה השביעית היא סיבה שלא מדברים עליה הרבה אבל צריך להאיר אותה וצריך לדבר עליה. נדידת הפשיעה. פשיעה שמתמודדים אתה רשויות האכיפה בצורה אפקטיבית בריכוזי אוכלוסייה יהודית. ניקח את נתניה כמקרה מבחן. הפשיעה לא נעלמת אלא היא עוברת 15 קילומטרים מזרחה למקום שבו לא מופעל עליה לחץ, מקום שבו יש תת שיטור ואנחנו רואים לא סתם שאחוזי הפשיעה במשולש הם אחוזים גבוהים. יש כאן קרבה לריכוזי אוכלוסייה יהודית שבהם מתקיים שיטור פחות או יותר אפקטיבי או הרבה יותר אפקטיבי והפשיעה נודדת מזרחה לישובים הערבים. צריך לדבר על זה. צריך לתת לזה תשומת לב.

הסיבה האחרונה היא באמת סיבת סל אבל היא קיימת והיא אלימות כביטוי למחאה. זה יכול להיות מגרפיטי על מבנים ועד נהיגה פרועה ועוד אלף ואחד ביטויים שונים ומשונים לתחושת תסכול וחוסר מסוגלות וחוסר אפשרויות ואפליה כלפי המדינה, כלפי החברה היהודית, כלפי המסורת, כלפי המשפחה. צריך לדבר על הסיבה הזאת.

כאן אני מחזיר את הכדור לרסול שידבר על השקף האחרון שמדבר על ההמלצות שלנו ועם זה אנחנו מסיימים.

אדוני, ההמלצות שלנו לאחר כל המדד והמחקר שכמו שנאמר אנחנו הולכים לעשות את זה כל שנה ולבדוק מה משתנה. ראשית, אנחנו חושבים שיש צורך בתכנית לאומית, תכנית חירום למיגור פשיעה. תכנית שהמשטרה ידעה לעשות לפי החלטת ממשלה 2004.

תכנית ארצית. לא לאומית.

תכנית ארצית. נכון. שיטור נוכח ומיטיב. אנחנו כאן מדברים על תפיסת השיטור בישובים הערביים כתפיסה שירותית, שיטור מבוסס קהילה, שרואה באזרחים כזכאים לקבל שירות ולא רק לשטר עליהם במובן הזה.

מיקום תחנות המשטרה, ואדוני, יש החלטת ממשלה שמורה על הקמת תחנות משטרה. עדיין חסר לנו כיבוי אש ומד"א שהם המשלים לשירותים מצילי חיים. יש רציונל ועושה הגיון גם מבחינת משאבים, גם מבחינת התייחסות התושבים לנושא הזה לדבר על מתחמי חירום או מתחמי איחוד משטרה, כבאות והצלה ומד"א יהיו במתחם אחד, כמובן כולל מיגון וכולי.

הידברות ממוסדת בין המשטרה לקהילה. הכוונה לבנות פלטפורמה גבוהה שתאפשר דיווחים מצד המשטרה לקהילה, שתראה את הצורך שהקהילה מעלה, כמובן לרתום את הקהילה גם למשימות משותפות והיא צריכה להיות בכל הדרגים, בין אם זה ברמת התחנה המקומית עד הרמה של המטה הארצי. כמובן עם נציגות של החברה הערבית.

מבצעים למסירת הנשק. כבר התייחסתי לזה. אני חושב שצריך לעשות את זה גם באופן וולנטרי ולהעניק חסינות למי שמפקיד בתחנות קבועות מראש. מצד שני צריך לאכוף חזק גם במבצעי אכיפה יזומים בתוך הישובים הערבים.

חינוך נגד אלימות. לפתח ולהפעיל. אנחנו בימים אלה עומדים לפתח תכנית חינוך נגד אלימות שנפעיל אותה כפיילוט בישובים שאנחנו עובדים בהם ואז נרחיב אותה.

אני חושב שצריך ללוות את הקמת התחנות ואת התחנות החדשות במחקר מקיף שיכול לשקף מה השתנה מנקודת אפס לאורך כל התקופה.

תודה רבה אדוני.

המחקר הראשון שעשיתי היה ב-2005. מ-2005 ועד היום כל הזמן יש לנו הרעה עד כדי כך שהתחזקה כל התפיסה של הקונספירציה. כל עוד זה בקרב הערבים, זה לא אכפת לאף אחד.

תודה רבה. אני רוצה להודות לכם, לקרן אברהם, על הצגת המספרים והסקר. היות שבהתחלת הישיבה לא היה שידור ישיר או שהייתה תקלה או שעברו למקום אחר, אני רוצה לשוב ולהדגיש שזו הישיבה הראשונה של הוועדה המשותפת שהקמנו תחת הכותרת תעסוקת ערבים, שילוב ושוויון חברתי. הנושא הראשון לא בכדי הוא נושא פשיעה, אלימות, נשק וגם השפעתו על העיקרון של שוויון חברתי, תעסוקה, ביטחון אישי וכדומה. השידור הוא שידור חי גם בטלוויזיה הלא. תודה רבה.

אני רוצה לציין שנמצא אתנו כאן אל חאג' עבד ראני אגברייה מאום אל פאחם שהוא אביו של השייח' מוחמד עבד ראני שנרצח מול המסגד לפני מספר שבועות באום אל פאחם. גם אחיו מחמוד. בהמשך תינתן הבמה המכובדת לחאג' לומר את דברי המשפחות השכולות וההרגשה האישית הכבדה נוכח הרצח הנורא הזה.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לשייח' כאמל ריאן, מרכז אמאן.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני באמת מודה לך על היוזמה, על שהתחלת באמת בנושא הכאוב ביותר בחברה הערבית. אבל אני גם חייב לציין שיש הבדל בין המפגש שיזמת כבודו לפני כמה שנים לבין המפגש הזה. באותה תקופה הצלחת או היה רצון אולי משרים להיות שותפים למפגש הזה, כולל ראש הממשלה אם אני לא טועה, ושר האוצר.

האמת היא שלא חשבתי להזמין אותו. זאת אולי טעות שלי. ידעתי שהוא לא ייענה. נדמה לי שהוא בחוץ לארץ.

העניין הוא לא הנוכחות אלא ההצהרות ששמענו אותן.

הזמנו חמישה שרים ומפכ"ל.

והם לא באו. בכל אופן, בכל ההצהרות הייתי רוצה לשמוע ממנו, גם כאב שכול, גם אני אב שכול, את ההבטחות ששמענו ממנו ששום דבר לא התקיים. הוא התחייב למצות את הדין עם כל הרוצחים ולצערי מאז ועד היום אף מקרה מהמקרים שהוצגו בישיבה ההיא לא פוענח.

אני בוודאי מודע לכל הנתונים שהוצגו כאן והם נתונים חשובים שאני חושב שהוצגו כמה פעמים. השאלה שתמיד נשאלת היא לאן אנחנו הולכים. מה הכיוון של הפתרון. אני מעריך שיכול להיות שלא המשטרה ולא אנחנו עדיין תפסנו את הכיוון הנכון לפתרון הבעיה הזאת או הטרור הזה, כפי שקורא לו דוקטור נוהאד.

אני אתן דוגמה אחת. 90 אחוזים מהרציחות בחברה הערבית הן בשעות הלילה. אני מסתובב וכולכם מסתובבים בישובים הערביים בלילה. בשעות הלילה אין מדינה, אין רשויות מקומיות, אין שום גוף ברשות המקומית שיכול אחרי 8:00 בלילה לפקח ולתת תשובות לאוכלוסייה. לא בכדי הרציחות מתקיימות בלילה, כי בלילה כמעט לא קיים שום מנגנון שיפקח על מה שמתרחש בישובים הערביים. זה מחייב תשובה לא רק מהמשטרה. בוודאי מהמשטרה אבל גם מראשי הרשויות. אני מצטער שהם לא נמצאים כאן ואני קובל על כך. להערכתי 90 אחוזים מהפתרון נגזר מההתגייסות הישירה של ראשי הרשויות. אם ראש הרשות לא יהיה המפקד מספר אחד בישוב שלו וישים את התכנית שהוא רואה לנכון ויכריח את המשטרה למלא את תפקידה, אני חושב שאנחנו נסתובב מסביב עצמנו כל הזמן.

יש נקודת אור שאני מרגיש בה בזמן האחרון בהשוואה ל-2006. בשנת 2006 כמעט כל לילה היו 300 מקרי ירי בישובים הערביים שמופנים או כלפי אנשים או כלפי הבתים או משהו ציבורי או למרחב הציבורי.

300 מקרים בישוב אחד.

לא בישוב אחד. בכל הישובים.

באום אל פאחם יש יותר מ-200 מקרים בשנה אחת.

אני רוצה לומר שכל לילה יש פוטנציאל לרצח של 300 אנשים. אין לי הסבר למה לא נרצחים כל לילה 300 אנשים. רק מזל. כל התנאים וכל הסיבות והגורמים לרצח קיימים. נשק יש, היעדר אכיפה יש, היעדר רשויות מקומיות יש, כסף יש, ואלה שמסתובבים היום בכל שכונה - לא רק בישוב איקס ובישוב אחר לא אלא הם נמצאים בכל ישוב וישוב - זאת מגיפה וזה עובר מישוב לישוב ומה שקורה באום אל פאחם, ההד שלו מגיע לכפר ברא ולהפך, ומה שקורה בג'לג'וליה מגיע לנצרת ואנחנו נוכל להבין את זה מהשמועות שאנחנו שומעים, מאנשים שאנחנו קוראים עליהם. אלה אותם מנגנונים ואותן כנופיות.

לכן אני אומר שצריך לטפל בביצה ולייבש אותה ולא רק לדאוג להדברת היתושים. אמרנו משפט ואנחנו נחזור עליו. כל עוד יוצאים מסורוקה 10,000 ילודים ו-200 מטרים ליד בית חולים סורוקה יש את אוניברסיטת בן גוריון, לשם יוצאים רק שלושה אחוזים, כל עוד זה קיים, אני חושב שהאלימות , הפשיעה והטרור הזה יתקיים.

זה היה משפט טוב לסיום.

עוד משפט אחד. ראינו את התגייסות המדינה, של הממשלה, של המשטרה, של כל הגופים כאשר ראינו את הסרט שהוא בזוי ומגונה בנגב. אבל שנה לפני כן בנגב נרצחו 13 בחורים ולא ראינו את התגובה הזאת לרצח של 13 אנשים בנגב.

תודה רבה שייח' כאמל ריאן. נגעת בנקודה חשובה של הנראות של הדבר. כאשר הציבור היהודי רואה, בגלל שכל המדיה מתגייסת לשדר סרטון שהוא מכוער ופראי. זה נכנס לכל בית בישראל ואפילו ראש הממשלה מתייחס לזה בפתיחת ישיבת הממשלה. אני לא זוכר שראש הממשלה התייחס לרציחות באום אל פאחם שהן יותר חמורות מהסרטון. הרבה יותר חמורות. שם זה מעשה פראי, אלים, וכאן זה רצח, חיי אדם, וראש הממשלה לא התייחס לדבר כי היהודים לא ראו. אתמול למשל היה דיווח על התנהגות לא ספורטיבית במגרש באום אל פאחם, דיווחים שמילאו את כל התקשורת העברית, דיווחו הרבה פחות על הרציחות באום אל פאחם מאשר על ריב שלא היה צריך להיות בין שתי קבוצות כדורגל. לכן גם הפוקוס התקשורתי חשוב בהתמקדות והעלאת הנושא הזה לדעת הקהל.

אחד היוזמים הוא חבר הכנסת נחמן שי. קודם דיברו הארגונים ועכשיו הדוברים יהיו מוגבלים בזמן.

תודה לך אחמד. קודם כל, אני שמח על הנושא שבחרת לפתוח בו את הישיבות. באמת הסוגיה הזאת של הביטחון האישי היא סוגיה מזעזעת. דיברנו על זה אתמול גם במליאת הכנסת. לדעתי היא לא חודרת מספיק להבנת הציבור הרחב ובעצם נראה כאילו יש כאן שתי פלנטות שלא נפגשות אחת עם השנייה, כאשר האחת היא הישובים הערביים שבה יש ירי ואני שומע כאן מספרים – אולי זה כולל גם חתונות, וכמו שנאמר לי יש גם מטווחים בלילה ומתאמנים לקראת המבצע הבא - - -

יש מטווחים. המשטרה מכירה אותם אבל אף פעם לא מגיעה לשם.

לחנך את הדור הבא של הרוצחים. במרחק של שניים-שלושה קילומטרים יש ישובים אחרים לשם הדבר הזה לא מגיע ושומעים בבוקר שנהרגו או נרצחו עוד אנשים וזה עובר ליד האוזן.

אני חושב שזו תופעה שצריך לעקור אותה מן השורש והיא נוגעת לכל אזרח במדינת ישראל. לכל אחד ואחד. גם אם חושבים שזה יישאר בכפרים, הרי זה לא נשאר שם אלא זה גולש החוצה וזה מגיע לכל ישוב ולכל אזרח במדינת ישראל וזה מראה על חוסר הביטחון האישי של כולם בסופו של דבר.

אני רוצה לומר משהו. גם אמנון אמר וגם אחרים אמרו שאי שיטור, זו סיבה לאלימות אבל אני לא חושב כך. שיטור יכול לצמצם. יש אלימות בגלל מחדלים מתמשכים בתחום הכלכלי, בתחום החברתי ובמעמדם ומצבם של ערביי ישראל. משם זה צומח. כמו שאמרת, זו הביצה.

אבל היעדר שיטור מעודד את זה.

השיטור יכול לצמצם אבל הוא לא יכול לעקור את זה. הוא לא יכול להדחיק את זה. השימוש באלימות הפך להיות לחלק בלתי נפרד מהחיים ולא בגלל שהמשטרה ישנה או איננה. אם הייתה יותר משטרה, יכול להיות – ואני לא בטוח – שהיא הייתה מצמצמת במשהו אבל בסופו של דבר עד שלא ישקיעו את ההשקעות האמיתיות ויתייחסו לערביי ישראל כאל שווים, כאל כל אזרח ישראלי שראוי וצריך לקבל את מה שמגיע לו במדינת ישראל, זה יימשך. אין לי שום ספק בכך.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחאג' עבד ראני מוסטפה אגברייה. הוא ידבר ערבית ואנחנו נתרגם את דבריו לעברית.

(דבריו מתורגמים מערבית לעברית).

אני מאום אל פאחם. 30 שנים הייתי עובד מדינה. הייתי אימאם במסגד. לפני 10 שנים מי שהיה מוצא קליע ברחוב והיה חושב שזו פצצה, לא העז לקחת אותו ולהרים אותו אבל מאז הנשק התרבה בארץ והפך להיות קיים.

ריבוי הנשק הוא זה שגורם לכל הבעיות האלה. הרצח נמצא בכל הישובים הערביים. לפני שנה בן אחי, מוחמד, התכונן לחתונה, הוא עמד עם אחותו ודיבר על ההכנות לקראת החתונה, עברו ורצחו אותו. אחיו של מוחמד, גם הוא נורה ונפצע ומאז הוא בבית חולים בטיפול נמרץ.

באום אל פאחם יש 80 אלף תושבים ואף אחד לא יגיד שיש לו איזה שהן בעיות עם עבד ראני או עם הבנים שלו. הוא הלך להתפלל בבוקר, ירד מהרכב, רצה לנעול את הרכב עם המפתח ובאו מאחור וירו בו. הבן שלי שנרצח השאיר אחיו שלוש בנות ובן שאני לא יודע מה לעשות אתם. הוציאו אותי מהבית שלי. הגשתי ארבע תכניות ועדיין לא אושרה גם התכנית האחרונה. אמרו שזה קשור בתכנית המתאר.

אני רוצה להעלות שתי נקודות. כל מה ששמעתי כאן לגבי המשטרה, לפני כן באום אל פאחם הייתה תחנה רק עם ארבעה שוטרים ולא היה דבר כזה. היום ניידת משטרה יכולה לעבור ולידה יורים בנשק. אם המשטרה הייתה רוצה, היא הייתה יכולה לאסוף את כל הנשק הזה לא רק באום אל פאחם אלא בכל הישובים הערביים.

הנקודה השנייה היא נקודה מאוד חשובה. היה מקרה שילד הלך לבית ספר עם סכין ועם הסכין דקר ילד אחר. מפקד המשטרה קרא לאימאמים במסגדים ואמר להם שישמרו על הילדים שלהם, שידברו במסגדים לגבי הנושא הזה ואני אמרתי לו שהסיבה היא במשטרה כי אם הילד יבוא ויגיש תלונה, המשטרה תעצרו את האב וכי הם לא מאפשרים להורים לגדל את הילדים שלהם כפי שצריך הרחק מהאלימות. גם כאן המשטרה היא הסיבה.

מה יש לך לומר לראש הממשלה ולשר לביטחון פנים?

אני מזכיר את הישיבה שהייתה כאן בה נכחה אשתו של אבו הייקה שבעלה ושלושת ילדיה נרצחו. אגב, זה היה ב-13 בפברואר 2012. אז ראש הממשלה הבטיח ומאז לא עשה דבר.

לגבי השר ארדן. באם אל פאחם יש תחנת משטרה אבל השאלה מה הם עושים. הם מגיעים רק אחרי שקורה המקרה כדי לחקור אבל לא לפני המקרה.

תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

אין ספק שסוגיית השיטור שכמעט לא קיים בישובים הערביים היא הסוגיה המרכזית. התחושה של הציבור הערבי היא שהישובים הערביים בהחלט הפכו לטריטוריה לא משוטרת. אפשר להגיד את זה כסיסמא ואפשר להסתמך על נתונים בעניין הזה. אני אתן לכם את הנתונים לגבי העיר אום אל פאחם שלדעתי משקפים מצב שמתקיים ברוב הישובים הערביים, פחות או יותר.

בשלוש השנים האחרונות, 2015, 2016 ו-2017, יש עלייה מתמדת באירועי הירי. עלייה מתמדת. בשנת 2017 זה בסביבות 200 אירועי ירי. כמעט כל יום וחצי. אני מדבר על אירועי ירי שלגביהם נפתחה חקירה פלילית בתחנת המשטרה. כמה כתבי אישום הוגשו מסך כל תיקי החקירה? אנחנו מדברים על יותר מ-520 תיקי חקירה בשלוש השנים האחרונות, שוב, בעלייה מתמדת. כמה כתבי אישום הוגשו? שישה כתבי אישום, שזה אומר בסביבות אחוז אחד.

הנתון הזה במדינה מתוקנת היה אמור לטלטל את כל המערכת של אכיפת החוק, כי מה השוטרים עושים? התפקיד שלהם הוא לפתוח תיקים? אני יכול לפתוח תיק סתם. אם לא מתקיימת פעילות של חקירה רצינית, של העמדה לדין, של הרשעת אנשים, אין שיטור. לכן אתמול, עת היה התיקון הזה של ההחמרה בעונשים, עם כל הכבוד לצורך בהרתעה, לא מצאנו שהתיקון הזה יביא לשינוי משמעותי כי בכלל לא מביאים אנשים למשפט. לכן זה לא ישנה כלום. לכן נראה לי שזה היה תיקון פופוליסטי ולא מעשי.

השר ארדן עמד אתמול ואמר מעל דוכן הכנסת שיש כמות מטורפת של נשק בלתי חוקי בישובים הערביים. תודה רבה. הייתי שומע את המשפט הזה מחוקר כמו דוקטור נוהאד עלי והוא חוקר והוא כותב לי את זה. אבל ראש מערכת אכיפת החוק אומר את זה מעל דוכן הכנסת בלי לומר אף מילה על מה הוא עושה בכיוון הזה? על השינויים שצריכים לעשות? הוא חוקר אקדמי בכנסת? אז מה אתה עושה אל מול המצב הזה?

אם המשטרה הייתה משטרה נכשלת בכל התחומים, היינו אומרים שזאת בעיה כללית, בעיה ארצית, המשטרה במצב בעייתי כלפי כולם. אבל כשאנחנו רואים שהמשטרה פועלת ביעילות הכי גבוהה כאשר מדובר באירועים על בסיס לאומי, ומתפקדת עם כל האמצעים הטכנולוגיים שלה, מתפקדת במיטבה, אנחנו יודעים שאותה משטרה מתפקדת במיטבה באירועים לאומיים וכשזה מגיע לאירועים פליליים, היא כמעט ולא עושה כלום. אחר כך אומרים לנו למה מאשימים את המשטרה. בוודאי שאנחנו מאשימים את המשטרה שפועלת בכיוון אחד ומפגינה אוזלת יד בכיוון שני. לכן לא סתם אנחנו מאשימים את המשטרה. גם יש לנו נתונים, גם יש לנו נתונים השוואתיים, גם יש לנו תחושות של הציבור וגם יש לנו הוכחות בשטח.

הציבור שלנו מאוד כועס. ראיתם אחרי הרצח הכפול באום אל פאחם בתקופה האחרונה. מאות צעירים באמצע הלילה, לבדם, בלי שום הנחיה, הלכו והפגינו מול תחנת המשטרה. הכעס הזה הוא כלפי המשטרה. אנחנו רואים את זה. הוא לא כלפי ההנהגה שלנו. אנחנו היינו אתם.

לכן צריך את השינוי. ההמלצות קיימות וגם היום יהיו המלצות. זאת לא רק המשטרה אלא זאת גם מערכת החינוך שאין לה עד היום תכנית כוללת בתחום החינוך כדי להכשיר את המורים ולהכשיר את התלמידים. אין. אין תכנית כזו. אגב, התכנית היחידה שקיימת היא בעברית ולא בערבית, לגבי התמודדות עם אלימות ומצבי סיכון וכדומה.

מערכת הרווחה. אני לא יודע אם יש כאן נציגים כאן. תקנים של עובדים סוציאליים שצריכים לטפל במקרה של מצוקה, בנוער במצוקה וכדומה.

לכן הטיפול הוא מערכתי. זה גם שיטור, גם מערכת החינוך, גם מערכת הרווחה ואלה תקציבים לרשויות המקומיות, תקציבי חירום כדי שיוכלו להתמודד עם כל הסיכונים הללו לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

תודה רבה. לפני שאני נותן את זכות הדיבור לניצב חכרוש, אני שב ומזכיר. אתמול השר ארדן העביר, והכנסת הצביעה, חוק שמחמיר את הענישה על ירי במקומות ציבוריים, ירי בחתונות וכדומה. זה תיקון לחוק שהעברתי. קודם היה חצי שנה והועלה לשנה ועכשיו אלה חמש שנים. הסתייגנו בנאומים מעצם ההתרכזות בהעלאת ענישה בלי פענוח והרתעה אבל בכל זאת רובנו תמך בהצעת החוק הזאת.

אבל נאמר שם משפט על ידי השר לביטחון פנים. אני לא יודע מיקי אם שמת לב. משפט שהפליא אותנו והערנו לשר. השר אמר: למרות שאני לא מסכים, יש לי הבנה, אני מבין אזרחים מתוסכלים שרוכשים נשק לא חוקי להגנה עצמית כי הם מרגישים חוסר ביטחון אישי. אם ת'אבת אבו רס היה אומר את זה, אפילו לא ת'אבת אלא אם אזרח רגיל היה אומר את זה, מילא. גם כאשר השר, אחרי שהערנו לו, אמר שהוא לא מסכים אבל הוא מבין, לדעתי מסוכן מאוד ששר לביטחון פנים יאמר משפט כזה. שר לביטחון פנים לא אמור לומר את המשפט הזה בשום צורה ובשום אופן.

לא לתת לגיטימציה.

כן. לא צריך לגלות הבנה לאגירת נשק לא חוקי כי אנשים יתחילו לומר שאפילו השר מבין אותנו. אבל זה אומר שגם השר מכיר בעובדה שאין הרגשת ביטחון אישי. בגלל שאין הרגשת ביטחון אישי, צריך להגביר את האכיפה ואת הפענוח ואת ההרתעה, וזה לא קיים.

הנקודה השנייה שאני רוצה להעלות היא ההבדל באכיפה כאשר מדובר בנפגעים יהודים או בנפגעים ערבים. אמרנו לגבי הסרטון. אני רוצה להעלות מהעבר. בטייבה היו רציחות, עשרות רציחות, במאבקים וסכסוכי דמים ולא היו פענוחים. פעם אחת היה פענוח מיידי, תוך יומיים-שלושה, כאשר נרצח יהודי בתוך טייבה. פענוח בזק. שיא. אם הטענה שערבים לא משתפים פעולה בפענוח באופן כללי, מה פתאום במקרה הזה פתאום ערבים התחיל לשתף פעולה? לא סביר. לדעתי הושקע יותר מאמץ בנושא הזה, מה שמביא לפתרון.

אנחנו רוצים שהיחס אל הערבי החי שהוא יחס מפלה לא יהיה אותו יחס מפלה גם כלפי הערבי הנרצח, וזו ההרגשה.

בבקשה, ניצב חכרוש.

צהרים טובים. אין ספק שהביטחון האישי של האזרח, במיוחד האזרח הערבי, נמוך וזה דבר חשוב וזה דבר שצריך להדאיג את כולנו. כל אזרח צריך להיות מודאג מהדבר הזה. אין ספק שהפשיעה, אני מגדיר אותה מחלה קשה שצריך לטפל בה וכל הגורמים צריכים לטפל בה, ואני לא אומר שמשטרת ישראל לא. גם משטרת ישראל אבל לא רק משטרת ישראל. משטרת ישראל צריכה לטפל בה ולדעתי הגוף הראשון שהודה שהוא לא הצליח במיגור הפשיעה בחברה הערבית, זאת משטרת ישראל ולכן משטרת ישראל הביאה תכנית והתכנית היא – ואני מצדיק את שייח' ריאן – לחזק שיטור ברחוב הערבי. בחברה הערבית יש רחובות שכמעט אין שיטור. היכן שאין שיטור, ברור שהפשיעה עולה. היכן שיש שיטור, רואים שהפשיעה יורדת.

אני מכיר את האמירות שהנה, יש תחנת משטרה שם ויש פשיעה. גם בתל אביב יש משטרה ויש פשיעה אבל פחות פשיעה. גם בנתניה יש משטרה ויש פשיעה ולקח לנו שנים למגר את הפשיעה של משפחות הפשע.

האם היה דיון לגבי האם לחקות את הטיפול שהיה בנתניה ולהעביר אותו לאחד הישובים הערביים? טיפול ממוקד?

אתה מתכוון למשפחות הפשע. יש טיפול אבל הטיפול לוקח שנים. רק לפני שנתיים התחלנו לעבוד על משפחות.

אגב, ארגוני פשע.

ארגוני פשיעה. לפני שנתיים התחלנו לעבוד על משפחה, על ארגון אחד, שלפני חודשיים-שלושה פוצח ויש 19 כתבי אישום, כולל ראש הארגון שנעצר, כולל שני מקרי רצח ומספר מקרי שוד בכל האזור. לדעתי מורגשת רגיעה אחרי פיצוח הארגון הזה. לכן צריך זמן לעשות.

אחר כך היה רצח בכפר קאסם.

תכף אני אעבור לנתונים. הקשבתי ובבקשה תקשיבו לי. אני אומר גם כלפי משטרת ישראל, ואני אמרתי שמשטרת ישראל הודתה שלא הצליחה ברחוב הערבי ולכן אנחנו רוצים לחזק את עצמנו. אני אזכיר נתונים כאשר על עובדות אי אפשר להתווכח.

בינואר-אפריל 2017 היו 42 רציחות בכל המדינה, מתוכם 22 ערבים. זה נתון גבוה. בינואר-אפריל 2018 יש 33 רציחות בכל המדינה, מתוכם 15 ערבים. זאת אומרת שמ-22 ירדנו ל-15. זאת אומרת שהכיוון הוא נכון וזה חיזוק המשטרה במקומות הבעייתיים.

אני אזכיר עוד נתון אחד ואלה עובדות שאני מוכן להתווכח עליהן. פתחנו שתי תחנות משטרה בכפר כנא ובג'סר א זרקא. בג'סר א זרקא - היה כאן נציג שלה – כמעט אפס אירועי ירי מאז פתיחת התחנה. אפס רציחות לעומת שתיים בתקופה המקבילה. בכפר כנא, 33 אחוזים ירידה באירועי אלימות, אפס רציחות לעומת שתיים בתקופה המקבילה. זאת אומרת, היכן שפותחים תחנות משטרה, אבל זאת לא תרופת פלא מעכשיו לעכשיו אלא זה לוקח זמן. זה לוקח זמן אבל זה הכיוון. אנחנו רוצים לחזק את השיטור ברחוב הערבי וזה לטובת ביטחונו האישי של האזרח. אני מאוד מצדיק את שייח' כמאל ריאן שהיכן שאין משטרה, ברור שאותו עבריין ירשה לעצמו לעשות דברים לא כמו שיש היכן שיש משטרה. אנחנו רוצים לעשות את זה.

לצערי לא מצאנו שיתוף פעולה מתמיד לפתיחת תחנות המשטרה. כאשר פתחנו תחנות משטרה, חלק מנכבדי הציבור אפילו הפגינו נגד פתיחת התחנה. לצערי אני אומר את זה. נכון, לא זה שמונע מאתנו לפתוח תחנת משטרה. אני מכריז כאן שעד סוף השנה עוד שתי תחנות משטרה ייפתחו, אחת במג'דל כרום ואחת בטמרה. ייפתחו תחנות משטרה למרות התנגדות המנהיגות שמצד אחד טוענת כלפי המשטרה ומצד שני לא רוצה משטרה. בואו נחליט. אני ביקורתי כלפי המשטרה ואני אומר שהמשטרה צריכה לעשות את תפקידה כמו שצריך. צריכה להיות משטרה שירותית ולבלום את הפשיעה. אנחנו כן פועלים בכיוון הזה אבל צריך שיתוף פעולה.

אני אתן לכם עוד נקודה. בבקעה אל גרביה יש שטח מיועד לתחנת משטרה, רק ישיבת מליאה בעיריית בקעה בה יצביע רוב שכן רוצה ליד כב"ה לעשות תחנת משטרה – התקציב מוכן וישר מקימים תחנת משטרה, דבר שהוא לטובת האזרחים. אבל עדיין מתנגדים.

אי אפשר לומר שגם לגבי אום אל פאחם שלא נעשה כלום. אני לא רוצה להתייחס לשני המקרים האחרונים, הסכסוך בתוך משפחה מצד אחד וסכסוך בתוך משפחה מצד אחד. אני לא רוצה להפריע לתיק החקירה אבל אני רק אזכיר בשתי מלים. מקרה רצח שהיה רצח כפול כואב לכל בן אדם. למה לא משתפים פעולה? אני לא אומר משתפים פעולה אבל העלימו את המצלמות. המצלמות יכלו לתת אור על מקרה הרצח. הן הועלמו. אני אומר לכם דברים בדוקים שהם רק לטובת העניין. בואו, תשתפו פעולה כדי שנגיע לפושעים האלה למרות שאנחנו בכיוון בלי המצלמות. זאת אומרת, מצד אחד יש ביקורת כלפי המשטרה, ואני לא נגד הביקורת כלפי המשטרה, אבל נשתף פעולה ביחד. טוב שהיה מי שאמר שהפשיעה היא טרור כי אכן זה טרור. אם נשתף פעולה כולנו, אנחנו נביא תוצאות טובות.

תודה רבה ניצב חכרוש. אם יהיה לך מה לומר אחרי הסבב, אני אאפשר לך.

אני רוצה לומר משהו שעד עכשיו לא אמרנו. התופעה של העלמת מצלמות היא לא חדשה. אני שומע עליה מדי פעם ואני רוצה לקרוא כאן ולומר שאסור להעלים מצלמות. אסור להעלים הוכחות. אם אנחנו רוצים אכיפה, לא מעלימים מצלמות. צריך גם לקחת בחשבון שיש איומים, ואתה יודע שמאיימים על בעלי בתים בסביבה.

את עמי אני חי.

למשטרה יש כוח להחרים את המצלמות.

רצוי שהמשטרה תגיע בהתחלה לפני שמישהו יתחיל לאיים.

היא יכולה להחרים מיד.

אם היא מגיעה מיד, הסיכוי שהיא תשים את ידה על החומר הוא גדול. יש טענה בישובים הערביים שהמשטרה מתעכבת ולא מגיעה בזמן. אסור להעלים מצלמות. יתרה מזאת, אני אומר שאתם טוענים כלפינו שאנחנו לא נגד המבצע הזה, אבל לא רק שאנחנו לא מתנגדים אלא אנחנו דורשים לאסוף את הנשק ואנחנו רוצים שכל מי שיש לו נשק חוקי, שלא יהיה לו נשק חוקי אלא שיחזיר אותו. שלא יהיה נשק כמעט בכל בית בכמה ישובים. כאשר נאמר משפט על הבנה למניעים של אגירת נשק, יש כאן בעיה.

חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. היה לך אתמול משפט טוב ואתה יכול לחזור עליו.

תודה כבוד היושב ראש. נשיאים ורוח והרתעה אין. הרבה דיבורים אבל אין הרתעה. בחינת הנתונים מצד חכרוש היא מדאיגה. אני רוצה להסתכל מאז השר הזה נכנס לתפקידו בשנת 2015, מאז התחילו הדיבורים הגדולים על כך שיש תכנית, ממגרים את הפשיעה ומקימים תחנות משטרה ומגייסים שוטרים, אבל אלה הרבה מלים, הרים של מלים ומעשים כביכול אבל מה התוצאה? אני בוחן את התוצאה בדברים החמורים ביותר, שזה הרצח. ב-2015 נרצחו 58 אנשים. הגיעה שנת 2016, נרצחו 64 אנשים. בשנת 2017 נרצחו 72 אנשים. מאז שהתחילו לדבר, התוצאה היא אחרת לגמרי. יש כישלון. עד עכשיו יש כישלון. אני רוצה להיות זהיר בנתונים של 2018. אי אפשר לסמוך עליהם. אני מקווה שלא, אני מקווה שתהיה ירידה ואפילו הירידה הקטנה עליה דיברו אבל עם יד על הלב, יכול להיות שזאת תופעה שבקיץ תשתנה ואני לא סומך על זה.

בוא נקווה שלא.

נקווה. בסדר. אבל עד עכשיו מאז שהשר ארדן נכנס, זו המציאות. מאז ראש הממשלה אמר שהוא לוקח את זה על עצמו והוא מטפל בזה, זאת התוצאה.

כאן יש בלבול של מושגים, בתפיסות. יש הבדל בין ארגוני פשיעה וכנופיות פשיעה. בארגוני פשיעה עד עכשיו לא נגעו. האנשים הבטוחים ביותר בישובים הערביים, הם הפושעים וראשי ארגוני הפשיעה. אף אחד לא מתקרב אליהם. עם השר ארדן ועם המשטרה הם ישנים בשקט. לא מפריעים להם. הם מאוד שמחים. הם מרגישים בטוחים ורגועים כאשר האזרחים במצב הרבה יותר קשה, כפי שהראו הסקרים.

תפסו כנופיה קטנה ועושים מזה משהו גדול. אנחנו יודעים שאלה לא ארגוני הפשיעה הגדולים שיש להם מאות חיילים ואפילו אלפי חיילים. בהם לא מטפלים ויודעים מה לעשות. המשטרה הזאת יודעת לטפל בארגוני פשיעה. אני זוכר שהייתי בכנסת בשנת 2005, הגיע ניצב דנינו נדמה לי, דפק על השולחן ואמר שתוך חמש שנים ממגרים את ארגוני הפשיעה הגדולים בארץ. הוא עשה זאת. הם עשו את זה בנתניה, הם עשו את זה באשדוד ובכל מיני מקומות. אתם יודעים לעשות את זה. צריך שתהיה תכנית, שתהיה החלטה שממגרים את ארגוני הפשיעה. לא שמעתי אפילו את המשפט. אפילו את ההבטחה הזאת לא שמענו.

למה כאשר דובר בארגונים היהודים הבטיחו? כאן אפילו אין הבטחה.

אני חושב שכאן טמון הכלב וכאן אני רוצה להזהיר מעוד דבר. יש רציחות שאומרים שזה לא קשור לארגוני פשיעה. מה קשור לארגוני פשיעה לפי המשטרה? אם יש מלחמה בין ארגוני פשיעה. אבל כאשר אחד מהמקורבים והקשורים לארגוני הפשיעה נכנס לבית ספר ויורה בתלמיד, אלה לא ארגוני פשיעה כי זה לא הרקע. לא משנה, יש עבירה של אלימות. גם הרציחות באום אל פאחם, אומרים שזה לא קשור לארגוני פשיעה. זה כן קשור. אנחנו יודעים, אפילו שהרקע הוא לא רקע של סכסוכים בין ארגוני פשיעה. אם ממגרים את ארגוני הפשיעה, אני מבטיח לכם שהפשיעה תרד באופן דרמטי כי אלה סמים, זה פרוטקשן, זה הון שחור והרבה דברים. אני חושב שכאן טמון הכלב וכאן עצם העניין.

משפט אחרון. מלחמה בארגוני פשיעה, 99 אחוזים ממנה היא פעילות סמויה. כל מה שדובר כאן, הנגיעה שלו למלחמה בארגוני פשיעה היא אפסית. היא שולית לגמרי. תחנות משטרה ושוטרים, הכול. איך אני יכול לדעת על הפעילות הסמויה אם היא נעשית או לא כי היא סמויה? בתוצאות. אם יש יותר רצח, סימן שאין פעילות סמויה, שאין פעילות אמיתית. לא דיבורים, לא הצגות. אנחנו רואים שהמשטרה עוסקת כביכול בעבודה בעיניים ואנחנו רוצים עבודה אמיתית. עבודה אמיתית, יודעים שאלה האזנות, אלה סוכנים, זאת הרבה עבודה שאפשר להגיע אתה לתוצאות. עד עכשיו ארגוני הפשיעה הערבים לצערי הם במצב מצוין. אתם מיגרתם את המתחרים היהודים שלהם ואתם נותנים להם לפעול בחופשיות ולא עושים נגדם כלום. זה במבחן התוצא.ה

הממשלה בעד פושעים ערביים אבל נגד ערבים.

אני לא רוצה להגיד. אני זהיר במלים שלי.

תודה. חבר הכנסת ואאל יונס.

אדוני היושב ראש, רבותיי, למשטרה יש אמצעים, יש לה טכנולוגיה, יש לה האזנות אבל כל עוד הדם הערבי מופקר, הוא דם זול והוא לא שווה לדם היהודי, המצב יישאר כפי שהוא ובית דין לא יעזור. אני אומר לכם סיפור שסיפרתי אותו ואני אחזור עליו כי יש בו הרבה לקחים שאפשר להפיק ממנו.

אני מתפלא שמד"א כבר חודשיים-שלושה נכנסת לכפרים ערביים ולוקחת תרומות דם. אני לא יודע אם מסמנים את הדם הזה כדי לתת אותו בבתי החולים רק לערבים או שלא מסמנים אותו ונותנים אותו לכל האוכלוסייה. אם נותנים אותו לכל האוכלוסייה, סימן שהדם שלי כערבי שווה לדם היהודי ואי אפשר להפקיר אותו.

לפני שבועיים באום אל פאחם הייתי אני, אשתי והילדים, נכנסנו למסעדה. אני אספר בקצרה. התיישבנו לארוחת ערב ביום שישי. פתאום באמצע הארוחה יריות, הרגשנו כאילו נופלים פגזים על המסעדה, ואי אפשר היה להישאר אדיש. יצאנו החוצה. באותו אזור יש הרבה בתי קפה, נשים וילדים התאספו שם, צעקות, צרחות, נכנסו להלם. ממש נפגעי הלם היו שם ברחוב מהיריות. בן אדם נפגע בחזה שלו, דימם וכמובן התחילו להתקשר למד"א ולמשטרה. אני שמתי סטופר על השעון שלי כדי לראות מתי מגיעה המשטרה ומתי מד"א מגיע. המרחק של תחנת המשטרה באום אל פאחם, 300 מטרים ממקום האירוע עליו אני מספר. זה סיפור שקרה לי ואי אפשר להתווכח עליו. עברו 14.5 דקות עד שניידת ראשונה של משטרת ישראל הגיעה לשם. הזעם והתסכול, הצעקות והצרחות, אנשים רצו ממש להפוך את הניידת של המשטרה. היינו כמה אנשים שמנענו מהם מלהפוך את הניידת של המשטרה. הבן אם הולך למות ואף אחד לא מגיע. דרך אגב, מד"א הגיעו כמעט עם המשטרה, אחרי כרבע שעה.

שמועות ששמעתי מהקהל שנכח שם. אחד אמר לפני שהגיעה המשטרה ומד"א שנאמר להם שהנפגע הוא יהודי ואז תראו כמה מהר הם יבואו ואפילו מסוג יחוג מעל האנשים האלה. חלפו כמה דקות ואחד אמר שאנחנו צריכים ללכת לכביש הראשי, להתחיל לירות שם, לצלם כמו שעשו בנגב, וכך נאמר למשטרה לקום ולהתחיל לעבוד.

כל עוד זה נמצא בגבולות של הכפרים הערביים, לא יעזור בית דין. אם זה יצא החוצה, חבר'ה, זו מחלה מדבקת, זה נגע, זה יכול להגיע לכל כפר ולכל עיר, גם עיר יהודית. זאת פשיעה ואלה ממש ארגוני טרור שמסתובבים בכפרים.

השב"כ מאוד חזק והמוסד עוד יותר. השב"כ יכול ב-24 שעות לקחת את הנשק באום אל פאחם ובכל הכפרים. אני בטוח שהוא יודע היכן נמצא כל נשק ונשק. מאיפה בא הנשק? הנשק שנמצא בכפרים הערביים, דרך אגב, זה נשק צה"לי. אף פעם לא שמענו שאנשים הבריחו נשק מרפיח או מעזה או מהשטחים או מירדן. לא תפסו ערבים שמבריחים נשק. הנשק הזה בא מצה"ל. כנראה יש מנגנון משומן, תמכרו להם את הנשק, יהרגו אחד את השני וזה הסיפור. אמצעים יש, רצון אין.

תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי שהיא אחראית מטעם הרשימה המשותפת על תיק המלחמה באלימות.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני רוצה לקשר בין הכותרת של הישיבה הזאת שהיא תעסוקה לבין הפשיעה והאלימות ולהציע את הכותרת תעסוקה לפושעים הקטנים ומעצר בבית כלא לפושעים הגדולים. כאשר אנחנו אומרים פושעים קטנים, אנחנו מדברים על אסירים ועל תכניות לשיקום אסירים. אחד הכלים שאנחנו לא מרבים לדבר עליו הוא היעדר תכניות שיקום אסירים שמונעים או חוסמים את האפשרות של הפושעים הקטנים לחזור לפשיעה כאשר אנחנו יודעים שהסיכוי של חזרת הפושע לפשע שלו הוא כמעט 70 אחוזים. 70 אחוזים מהפושעים חוזרים לפשע שלהם.

אנחנו צריכים כאן לדבר על מחסור בתכניות שיקום אסירים, על כך שתכניות שיקום אסירים הם רק לאסירים בעבירות סמים, תכניות שמטפלות בבעיות סמים ושהתכניות האלה הן כמעט ולא מתקיימות בקרב האסירים הערבים בגלל בעיית המצ'ינג ואי היכולת הכספית של הרשויות המקומיות הערביות לסבסד ולתמוך בתכניות אלה ומחסור בתכניות האלה.

אם אנחנו מדברים על פשיעה ועל בעיית התעסוקה, צריך לשים לב להגברת התכניות האלה ולהתייחס ברצינות לחסימת האפשרות של הפושעים שהם כבר אסירים, שהם כבר בבתי כלא, לחזור על הפשע שלהם. כך אנחנו מייבשים את כוח האדם של ארגוני הפשיעה. לייבש את כוח האדם של ארגוני הפשיעה ולייבש את המשאבים הפיננסיים של ארגונים אלה. זאת תכנית האסירים.

עכשיו לגבי המשטרה. זה טוב שהמשטרה אומרת שהיא מודה באשמה, שהיא לא עושה מספיק על מנת להילחם בפשיעה. אבל היא לא אומרת שהיא ממשיכה לא לעשות. היא לא אומרת שאין תכנית של מלחמה בפשיעה בלי שני אלמנטים. דובר כאן על ארגוני פשע ועל איסוף נשק. מלחמה בפשע בלי להזכיר איסוף נשק ובלי להזכיר מלחמה בארגוני הפשע, איפה תכנית של מלחמה בפשיעה, היא תכנית של גיוס שאולי יש לה מטרה אחרת. היא תכנית של לפתוח תחנות משטרה שאולי יש לה מטרה אחרת אבל לפתוח תחנות משטרה כאשר אין שום הבדל ברמות ובאחוזי הפשיעה בין הישובים הערביים שיש בהם תחנות משטרה לבין אחוזי הפשיעה בישובים שאין בהם תחנות משטרה, זאת אומרת שהבעיה איננה תחנות משטרה.

הבעיה, כמו שאמר אל חאג', מה עושים, מה המשטרה עושה. אם אנחנו לא מדברים וקוראים ושמים כמטרה ראשונה מלחמה בארגוני הפשע ואיסוף נשק, זאת אומרת שאנחנו ממשיכים באותו כיוון. אולי אנחנו חסרי אונים או נשמעים חסרי אונים או נראים חסרי אונים אבל אנחנו לא טיפשים. אף אזרח קטן לא מקבל את המציאות שבה כמו שאמר ג'מאל, ארגוני הפשע ממשיכים בהרגשה של נינוחות, בהרגשה שהם יכולים לעשות הכול. כאשר המשטרה אומרת ש-95 אחוזים מהמצ'ינג, ממקומות המצ'ינג מתבצעת כפעולה לא חוקית, הם גם יודעים את המקורות הכספיים של ארגוני הפשע. המשטרה בעצמה אומרת ש-95 אחוזים מהפעילות הכלכלית של המצ'ינג היא פעילות לא חוקית, אז אפשר לייבש את כוח האדם של ארגוני הפשע על ידי טיפול בפושעים שכבר נכנסו לכלא, ואפשר לייבש את התשתית הכלכלית. אנחנו יודעים מה לעשות. זה הגיוני שאנחנו יודעים לעשות יותר מאשר המשטרה? אנחנו יודעים. המשטרה בעצמה בוועדות הכנסת אמרה שהיא יודעת היכן טמונים כלי הנשק בלוד ובנצרת. הם נתנו לנו רשימה של המקומות בהם עשרות ומאות כלי נשק טמונים בהם, בבית קברות ביישוב מסוים. אז אתם יודעים ולכן למה אתם לא עושים? למה אין תכנית כללית? למה אתם לא אומרים את זה במפורש? לא רק שאתם יודעים על התשתית הכללית אלא 95 אחוזים מהמודיעין של המשטרה הוא מודיעין על ארגוני פשע ומטעם ארגוני הפשע.

כלומר, היכן שלמשטרה אין לה מחסור במודיעין, אין לה חולשה במודיעין, היא יודעת לעקוב טוב אחרי חברים בארגוני הפשע. היא יודעת מה הם עושים. יש לה מודיעין יום יומי בלוד, ברמלה, בנצרת, בטייבה, בטמרה. יש לה את הקשרים והיא יודעת מי חבר באיזו כנופיה ובאיזה ארגון פשע. יש לה לפעמים קשר של ידע מוקדם שהיא לא משתמשת בו. זה רציני לומר שאזרחים מחרימים את המצלמות? זה תפקיד המשטרה לחקור ולעקוב אחרי המצלמות. המשטרה באה ומתלוננת שמחרימים את המצלמות. קודם כל, בטח שהם יחרימו את המצלמות. לכן צריכה להיעשות עבודת חקירה. דבר שני, אם אתה בא לזירת הפשע חמש דקות ועשר דקות אחרי, אתה מחרים את המצלמה לפניהם כי אתה מגיע למצלמה לפניהם.

אנחנו לא יכולים לא להסיק שאין תכנית אמיתית של מלחמה בפשע.

אנחנו צריכים את המשוואה. אנחנו רוצים לדעת מהי משוואת הפענוח. פענוח של 50 אחוזים, אנחנו לא מקבלים. אנחנו לא יודעים איך אתם עושים את המשוואה הזאת. מקזזים תיקים שנסגרו למרות שלפי החוק תיקי רצח לא צריכים להיסגר. עושים פענוח מצטבר. אנחנו לא יודעים. אנחנו ניתן למשטרה רשימה של 100 מקרי הרצח האחרונים, של 200 מקרי הרצח האחרונים, כדי שתאמר כמה מהם פוענחו וכמה לא. לפי החישוב שלנו, ויש לנו חישוב גם מהשטח, אחוז הפענוח הוא פחות מ-10 אחוזים.

תודה. יש הבדל במספרים. אני אתן לך להגיב. חבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי.

תודה אדוני היושב ראש. אני הייתי חבר בוועדת פנים בראשותו של יושב ראש הקואליציה דהיום דוד אמסלם. הוקמה ועדה מיוחדת לעניין הזה של אלימות במגזר הערבי. אני הייתי חבר בה, גם מסעוד גנאים, שייח' כאמל ריאן וניצב חכרוש השתתף בחלק מהפגישות האלה. הדבר הראשון שביקשנו אז היה שנקבל תכנית מהמשטרה, תכנית מפורטת, כיצד המשטרה רוצה להילחם בפשיעה ובאלימות במגזר הערבי, בחברה הערבית.

אני חושב שעד היום, למרות שעברו יותר משנתיים מאז הוקמה הוועדה הזאת, לא ראיתי שיש משטרה. יש כל מיני הצהרות, וגם היום שמענו מניצב חכרוש על תכנית אבל כנראה שאנחנו עדיין בתכנית של הכול דיבורים ואין שום דבר מעשי. גם המספרים שניצב חכרוש – ואני באמת רוצה לדבר על עובדות ולא רוצה לצאת בכותרות ובמלים – מציין, עדיין הם זוועתיים כאשר גם מתוך ה-22 וגם ה-15 מתוך ה-33, זאת אומרת ש-50 אחוזים ויותר, 60 אחוזים, מהרציחות הן בחברה הערבית. קורבנות במגזר הערבי. לכן הייתי מצפה גם מהשר לביטחון פנים וגם מהמשטרה שבאמת תבואו ותציגו כאן בכנסת, בוועדה, בכל מקום, את התכנית שלכם למיגור ולצמצום האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

יש לנו רושם שאתם רק מתעסקים, כמו שאמרו קודמיי, בגיוס ובפתיחת תחנות משטרה וכנראה שזו המטרה ותו לא. אבל תכנית שמראה איך הצלחתם לפענח ולמגר את ארגוני הפשיעה במגזר היהודי, אני לא שמעתי שום דבר ושום כותרת היום איך אתם רוצים להילחם.

בעניין הפענוח, וזה נושא אחרון שאני אתייחס אליו, אני מבקש אדוני היושב ראש, על מנת למנוע את כל העניין הזה של משוואה, כפי שאמרה חברת הכנסת זועבי, ואנחנו כן עסקנו בזה, גם אני חושב שהמספרים האלה והאחוזים הם לא נכונים. אני מבקש אדוני היושב ראש, יש כאן 67 רציחות עם שמות ועם תאריכים, אני מבקש שתיתן לנו המשטרה, מהמספרים האלה, שייתנו לוועדה בכתובים אילו מקרים פוענחו בשנת 2017 עם כתבי אישום ובלי כתבי אישום. שיגידו לוועדה בכתובים. אני לא רוצה להתווכח אם אלה 40 אחוזים או 50 אחוזים או 60 אחוזים. יש כאן 67 אירועי רצח בשנת 2017, שיגידו בכתובים.

למה אתה מדבר על 67? אלה 72.

כתוב 67 מקרים. תגידו לנו שמות של הנרצחים ב-2017, כל מקרה עם שם ועם התוצאה היום, האם פוענח או לא פוענח, יש כתב אישום או אין כתב אישום. את זה אני מבקש. תודה.

תודה. שוב אום אל פאחם בגלל שהיא במוקד העניין. מנהיגות אקדמאים צעירים למען אום אל פאחם. עלאא אגבאריה.

אדוני היושב ראש, רבותיי. לפני שאני אכנס לעניין, מה שבאמת מצחיק/עצוב זה שבשבוע שעבר הייתי ביוזמה בפגישה עם השר ארדן בנוכחות המפכ"ל ומפקד המחוז וגם מפקד תחנת אום אל פאחם, ומה שמדהים אותי שאותם משפטים ששמעתי שם, אלה אותם משפטים שכל אחד מסגל המשטרה אומר אותם. אם זה לשתף פעולה, אנחנו רוצים לשתף פעולה אבל במובן של האזרחים הפשוטים ולא במובן של המשטרה. שיתוף הפעולה אצל המשטרה זה לא שיתוף פעולה כמו במובן של האזרח הפשוט.

כל הזמן אני שומע האשמות ואצבע מאשימה מצד המשטרה כלפי חברי הכנסת הערבים, אם זה מבחינת ארדן ואם זה מבחינת המפכ"ל, שהם לא עושים כלום ושראשי הרשויות לא נותנים למשטרה להיכנס ולשפר את המצב. אגב, זה לא נכון. מבחינת הסקרים ומבחינת עובדות, אותי כתושב אום אל פאחם לא מעניין כי אני חי בין עמי ואני יודע מה מתרחש שם ואני יודע מה קורה שם. המצב היום באום אל פאחם, אני רוצה ספציפית לדבר על אום אל פאחם כי אני בא משם, הוא לא כמו שאתם מדברים על עובדות. באום אל פאחם לפני שנפתחה תחנת המשטרה, ואני לא נגד פתיחת תחנת משטרה באום אל פאחם, המצב מבחינת הפשיעה היה ממש פחות. את זה אני אומר לאחר שעשיתי שיעורי בית. מבחינת המשטרה היום, אחד הדברים שעלו מבחינת פתרונות אצל השר ארדן, כאילו צחקתי על הפתרונות האלה, להציב מצלמות בתוך העיר ולפתוח עוד תחנות. התשובה שלי הייתה, בואו קודם כל תעבדו 70 אחוזים בתחנה הקיימת. אני עשיתי ניסוי קטן, וזה באמת היה מצחיק. הסיסמה של המשטרה היום היא שאנחנו דואגים לביטחון שלך. פתחתם שני מוקדים, 100 ו-101. באום אל פאחם, כשאתה מתקשר ל-101, למקרה חירום, הם באים שעה אחרי. בחיפה, אם השכן מפריע, במוקד 100, שזה לא מוקד החירום, הם באים חמש דקות אחרי שאתה מתקשר וזה רק בגלל שהשכן הפריע לי.

ה-100 הוא החירום. ה-101 לא. 101 זה המודיעין. 100 הוא חירום. אתה רוצה להגיד לי שמ-100 מגיעים אחרי שעה לאום אל פאחם?

אני בטוח ואני אוכל לעשות אתך ניסוי. אני אומר לך.

אני מוכן לבדוק את זה.

תבדוק. אתם מתעלמים גם מהנושא. אתם כל הזמן מדברים על רצח ועל ירי באום אל פאחם. בואו תתייחסו קודם, לפני הירי ולפני האירוע, לנשק שאנשים מחזיקים שם. בואו תחפשו את הנשק ואחרי כן נדון אם יש אירוע, אם היה ירי בחתונה או לא. לצערי, וזה המשפט שהמשטרה דוגלת בו, זה שיש ירי בחתונות. בסדר, יש ירי כי יש נשק שצריך לאסוף.

מה שכן מצחיק זה שבאום אל פאחם כל פעם כשיש רצח, ואני מוכן להגיד לכם דבר אחד, למשטרה, שכל הכבוד לה שיום למחרת היא עושה דוחות תנועה ומטילה קנסות על ימין ועל שמאל. כל הכבוד, באמת, אני אתכם בנושא הזה. אבל על הזימון, זה לא נכון.

תודה רבה. סונדוס סאלח, עמותת מוג'תמענא, בבקשה.

שלום לכולם. תודה רבה על היוזמה הכול כך חשובה. היום יותר מכל פעם חשוב ומובן לכל אחד מאתנו, גם ערבים וגם יהודים, האינטרס המובהק של הממשלה לשמר את אי היציבות והפרת האיזון בחברה הערבית. אי היציבות והפרת האיזון הטבעי ביותר זה לייצר אלימות בתוך החברה הערבית. זה מצד אחד. מצד שני, הממשלה מנהלת מופע מנותק מהמציאות שהיא מקדמת תכניות כדי באמת לקדם את החברה הערבית בעניין האלימות. בחברה הערבית הגיעו מים עד נפש. כל הדוברים הקודמים דיברו מתוך כאב כל כך גדול ובאמת אנחנו הגענו למצב שתחושת הביטחון בחברה הערבית איננה קיימת במלוא מובן המילה. לממשלה יש יד בזה. אני מתייחסת לשלושה גורמים שאני חושבת שהממשלה נחה על זרי דפנה בנושא הזה ולא מטפלת בו כמו שצריך. להפך, האינטרס ממשיך להיות במקביל לעלייה החדה של האלימות.

קודם כל, התפקוד של המשטרה בחברה הערבית נע בין תפקוד לקוי לאבטלה סמויה ואני לא רוצה להרחיב. דיברתם מספיק בנקודה הזאת.

הנקודה השנייה היא אפליה בתקצוב. יותר מ-50 אחוזים מהחברה הערבית מתחת לקו העוני. יותר מ-70 אחוזים מהנשים לא משתייכות למגזר התעסוקתי בחברה הישראלית. תשיעית מהתקציב של התלמיד היהודי הוא רק ההשקעה של התלמיד הערבי. כלומר, התלמיד היהודי, מושקע בו פי תשע מאשר מושקע בתלמיד הערבי. הנתונים האלה למצב סוציו אקונומי גרוע ביותר שלא פלא שאנחנו נמצא עלייה חדה בנתוני האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

עוד מישור שבעיני הוא כל כך חשוב זאת התרבות. אנחנו עדים לניסיונות לדכא יוזמות בתרבות בחברה הערבית מצדו של משרד התרבות. יוזמות בתרבות לא נהנות בחיוב ולא מתקדמות כמו שצריך. להפך. יש דיכוי של יוזמות בעניין התרבות.

האלימות היא כאן וזה לא ימשיך להיות מקומי. טיפול מהשורש צריך להיות בחברה הערבית כי זה ימשיך להיות ולחסל את כל הגוף ולא רק את החברה הערבית.

תודה רבה. באלל ג'ביילי, בבקשה.

תודה רבה חבר הכנסת אחמד טיבי ותודה רבה על הישיבה הזאת. אני בא מתחום הטכנולוגיה והתחלתי קצת לחשוב על הטיפול בגניבת המצלמות. כאחד שהיום יודע שמצלמה היא לא רק מצלמה אלא מערכת מאחוריה יש תיעוד ויש הקלטות ויש תקשורת ואינטרנט, ולדעתי הפתרון הוא כמו שהציע חברי שהוא ייבוש הביצה. הזכירו כאן אנשים שמי שעומד מאחורי הגניבות והרציחות במגזר הערבי, אלה ארגוני הפשיעה. צריך לייבש אותם ולייבש אותם בכלים שהמשטרה מכירה אותם טוב מאוד והמשטרה משתמשת באמצעים כאלה בישובים אחרים בהם היא כן טיפלה, אם זה בנתניה, במשפחות פשע שכן התייבשו והפסיקו לפעול. בישובים האחרים, בישובים הערבים, המודעות היא נמוכה בשימוש באמצעים טכנולוגיים על מנת להביא כלים ראייתיים על מנת לפענח מקרי רצח.

רק שלשום ראינו כתבה בערוץ 10 על איך הטכנולוגיה יכולה לסייע, במיוחד מצלמות, בחוף הים בראשון לציון ואחרי כן הביאו את ראש העיר שאמר שמתקינים אמצעים טכנולוגיים, מצלמות וחיישני זיהוי פנים וחיישני רעש. הטכנולוגי יכולה לסייע. זה שהמשטרה לא יודעת לעשות שימוש ולא עושה מספיק על מנת לפענח אמצעי אלימות אלה, זה בסדר, אבל אנחנו התושבים הערביים לא צועקים מספיק. אנחנו צריכים לקחת יותר אחריות על עצמנו, לבוא ולצעוק, לומר, רבותיי, יש אנשים שמבינים. לפני חודשיים הבאת לכאן אנשי היי-טק ודיברת על היי-טק והאנשים האלה יודעים שאפשר לרתום את ההיי-טק לטכנולוגיה על מנת למגר את התופעה הזאת. על מנת למגר את התופעה אנחנו צריכים לשלב ידיים, כל האמצעים, כל האנשים, הרשויות המקומיות, גורמי האכיפה. תודה רבה.

סאלם עליכום. שלום לכם. אני מברך על קיום הדיון הזה. לא רק שהוא מתקיים בזמן אלא הוא צריך להתמשך הלאה והלאה.

תהיה תשובה של ניצב חכרוש לכל הטענות שהועלו כאן.

מציק לי כשאומרים שבג'סר א זרקא הייתה אלימות ולכן צריך לפתוח תחנת משטרה ואכן פתחו תחנת משטרה. אבל באום אל פאחם יש תחנת משטרה כבר עשרות שנים. בערערה יש תחנת משטרה הרבה מאוד שנים. בטייבה יש תחנת משטרה. מה תגידו שם? נפתח עוד סניף של רמי לוי בטייבה? אתם קופצים לפתוח סניפים ותו לא. פתיחת תחנות משטרה לא מועילה למיגור רמת הפשע אף לא באחוז אחד.

אני רוצה לתת דוגמה כי המנגנון יכול לשדרג את עצמו כמו שרק לפני שנתיים הקימו יחידה לאכיפה נגד בנייה בלתי חוקית ועשו זאת עם אלפי שוטרים ובכמות אדירה של משאבים. כשירצו להרוס בית באיזושהי שכונה, פתאום יש להם גדודים של צבא, של רכבים, של ציוד ופתאום הורסים בית. להרוס בית לערבי שווה מלהגן על נפשם של ילדים ותינוקות ומשפחות שסתם יצאו לטייל? זה מציק לי.

דבר שני. יצא לי לשבת עם כמה גננות אחרי סיום מפגש שלהן. הן לא יודעות להתמודד עם הילדים שבאים למחרת בבוקר לגן הילדים ולכן התאספו וחשבו איך לחנך את הילדים נגד אלימות. ריבונו של עולם, בגיל ארבע צריך לחנך תינוק נגד אלימות? זה מה שמרחף בישוב הערבי. אני לא רוצה לחנך נגד אלימות. אנחנו בסדר, כולנו נגד אלימות, אבל המשטרה לא צריכה לחכות אלא היא לאכוף על הפשיעה מיד. במקביל לפתור את כל הסוגיות של כל המערכות, אם זה בתעסוקה, אם זה בחינוך, אם זה בדיור, אם זה טיפול בזוגות צעירים שאין להם היכן לגור ולהיכן ללכת, אבל המשטרה לא צריכה להמתין לדוחות האלה. היא צריכה לצאת לשטח. תודה רבה.

תודה רבה. אימאן קאסם. אחריה ת'אבת אבו ראס שהוא יהיה המסכם ואחריו ידבר ניצב חכרוש.

שלום לכולם. אני אדבר בקצרה. יש לי כמה שאלות. נכחתי כאן בישיבה שהייתה לפני שש שנים, ב-2012, ואני רוצה מר חכרוש לשאול מה נעשה מאז ועד היום תחת הכותרת זכות הציבור לדעת. אני כעיתונאית שמעלה הרבה את הנושא של האלימות, הפשע, הרצח והנשק, אני שומעת את כל הטענות שהמשטרה לא עושה כלום ואני שואלת מה המשטרה עושה. אנחנו זקוקים למידע יותר. אני מבינה שיש צווי איסור פרסום ואנחנו לא רוצים לפגוע במהלכי חקירה, אבל זכות הציבור לדעת מה נעשה יותר מאשר ההודעות הכלליות. אנחנו ככלי תקשורת מעוניינים להעביר את המידע הזה וזה גם מוסיף את הרגשת הביטחון בקרב האזרחים שנעשה משהו.

נקודה שנייה. בטוח שהמשרד לביטחון פנים לא יכול לעשות את הכול לבד אלא הוא חייב גם את משרד החינוך, את משרד הכלכלה, את משרד התרבות והספורט, את כל הגופים והמתנ"סים ואת המשרד לשוויון חברתי. האם יש תכנית כוללת את כל המשרדים? תכנית שיכולה באמת למגר את הפשע ואת האלימות בחברה הערבית, תכנית שמשלבת כוחות בין כל המשרדים הנ"ל?

נקודה שלישית, רצח נשים. אנחנו יודעים שהיו מקרים שנשים התלוננו במשטרה וימים לאחר מכן או תקופה קצרה לאחר מכן הן נרצחו. למה המשטרה לא נתנה הגנה לנשים שאכן ידוע שהן בסכנה?

נקודה אחרונה, קו ישיר. כנראה שיש הרבה אזרחים ערבים שמעוניינים להירתם ולעזור אבל פוחדים לבוא ולומר שהם יודעים וזה המידע. צריך למצוא איזשהו קו ישיר או דרך כדי שהמידע יגיע אליכם בלי שהאזרח ירגיש שהוא מאוים ואין עליו הגנה שמא הוא יהיה הנרצח הבא בתור.

תודה רבה. ת'אבת אבו ראס.

אדוני היושב ראש. המדינה משקיעה רבות בפיתוח כלכלי. היא מדברת על זה מעט אבל האמת היא שיש השקעה בפיתוח כלכלי. אני רוצה לקבוע כאן שלא יהיה כלכלי, המדינה לא תצליח בלי מיגור האלימות. לכן יש אינטרס מאוד גדול למדינה במיגור האלימות. זה לא עניין של הערבים. זה וין-וין סיטיואיישן. טוב לערבים וטוב למדינה מכל הבחינות.

המשקיעים בורחים מהחברה הערבית. הערבים פותחים את המקומות שלהם בכל מיני מקומות - אני מכיר את התופעה בנגב במיוחד - בתוך הערים היהודיות במקום שזה יהיה להפך. הפושעים מתעשרים, כסף מולבן, רוצים שליטה וזה זולג לא רק לישובים היהודיים אלא זה זולג גם לרשויות המקומיות הערביות. אנחנו קרובים למועד הבחירות. אני חושב שחלק מראשי הרשויות הערבים היום מאוימים על ידי חברות הפשיעה וזה לא טוב. במקרים מסוימים הפושעים מריצים מועמדים משלהם. יש צורך לתת תשומת לב מיוחדת דווקא עכשיו בחודשים הבאים.

אני פונה למשטרת ישראל לתת תשומת לב מיוחדת לבחירות ולמה שקורה מבסיס עם ראשי הרשויות כי זה המקום היחידי שאנחנו מאוד רוצים לעשות בום, בום כלכלי של פיתוח. אם שם ניכשל, אני חושב שגם המדינה תיכשל. אני מרגיש שיש חדירה של פשיעה לתוך חלק מהרשויות המקומיות. זה יכול להוביל לקריסה של השלטון המקומי הערבי. עד כדי כך.

לא התכוננתי לסכם אבל אני רוצה להודות לך חבר הכנסת טיבי ולאחל לך כל טוב, לך ולשותפים, חברי הכנסת שאמנם חלקם לא כאן עכשיו. קרן אברהם תמשיך לעקוב אחרי השינויים במיגור הפשע והאלימות ויחסי החברה הערבית והמשטרה. אני מאמין שזה האתגר הראשון כמו שאמרת שעומד בפני החברה הערבית. דיברנו המון על המשטרה ואני חושב שיש מקום גם שהחברה הערבית תיקח את הנושא הזה לתשומת לב רבה יותר. אני חושב שאין דרך אחרת אלא בשיתוף פעולה של המשטרה למיגור האלימות. תודה.

תודה רבה דוקטור ת'אבת אבו ראס.

חבר הכנסת מיקי לוי.

תודה רבה. שמעתי את דברי האורחים הנכבדים, את הדברים שאמר שייח' כאמל ואת הדברים שאמר עכשיו דוקטור ת'אבת אבו ראס מקרן אברהם. אני מודאג. גם שמעתי את דברי ניצב חכרוש שאני מכיר אותו שנים רבות ואני גם כן מודאג.

אני מודאג כי זו פעם מי יודע כמה שאנחנו נמצאים כאן בחדר הזה ומצביעים באצבע. איפה אנחנו? איפה הציבור כמו שאמר דוקטור אבו ראס? איפה מנהיגי הציבור? אם נמשיך להצביע, לא נמצא שום פתרון. אני אומר לכם את זה. אני שותף מלא לחברים מהרשימה המשותפת בנושא הזה שהוא בנפשנו. לא יכול להיות שמהנתונים המאוד לא גמישים – אבל אני אדבר עליהם בגדול – שהחברה הערבית מונה 20 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל, אבל מציינים ש-50 אחוזים מהנרצחים הם מהחברה הערבית. זה לא יעלה על הדעת. משהו לא בסדר בהתנהלות של כולנו. בואו נפסיק להצביע. אני מנסה לחפש את הדרכים איך אנחנו כאן יכולים לעשות.

יבוא אחמד ויעשה עוד כינוס עם החברים האחרים בעוד כמה חודשים ונשמע את אותם דברים והדברים שאמר דוקטור אבו ראס עכשיו על חדירה של פשיעה אל תוך מנגנוני השלטון והשלטון המוניציפאלי המקומי, מאוד מאוד מאוד מטרידים ומחייבים מחשבה מחודשת.

אני מבקש ממשטרת ישראל, למרות ההישגים, כולנו כאן באים ואומרים שזה לא דומה למה שהיה לפני שנתיים אבל זה לא מספיק, ואני מסכים שזה לא מספיק, ואני מבקש ממשטרת ישראל, ניצב חכרוש, לקבל רשימה או אלי או אל יושב ראש הוועדה שבה אתה אומר מה הם העיכובים או הכשלים שאנחנו ניצבים בפניהם. נכון, נקודת משטרה היא לא חזות הכול. נקודת משטרה מסייעת. כשאני נוסע 150 או 140 בכביש 6 או בכביש ירושלים-תל אביב, רואה אור כחול, מה קורה לרגל שלי? אני ישר לוקח את הרגל אחורה מהגז. אותו דבר שם. במקום שאין משטרה, יש ואקום. שלא תבינו, במקום שנתפסים – וזה מניסיוני – ונעצרים עבריינים, אין ואקום, אלא נכנסים חדשים. המלחמה הזו היא מלחמה אין סופית.

מישהו כאן אמר שהנשק מגיע רק ממחסני צה"ל. זאת חצי תשובה. הוא מגיע גם לצערי מייצור עצמי ונתפסו כלי נשק מייצור עצמי. אני לא רוצה כרגע לומר כאן היכן. אני דואג לפחות כל חודש להעביר את הנתונים של תפיסות הנשק שאני מקבל ממשטרת ישראל לידיעת החברים מהרשימה המשותפת. לא פעם נתתי וגם לאחרונה נתתי את שלושת החודשים הראשונים של השנה. אלה כמויות אדירות עד כדי כך שאפשר להקים צבא. זה מטריף את הדעת.

אני קורא לכם, למשטרת ישראל, לעשות מבצע נוסף של החזרת כלי נשק ללא העמדה לדין עם פרסום רחב כולל לבנות. אני מודה על עצמי, אני באתי אחרי אחת המלחמות בה השתתפתי ובידי היה אקדח. באתי והחזרתי אותו ושלום על ישראל. באתי לא כניצב אלא באתי עם בגדים אזרחיים.

לעשות עכשיו מבצע כי הענישה גוברת והפרסום צריך להיות שהענישה גוברת כי גם מי שייתפס, אני לא יודע, לא הייתי אתמול בזמן ההצבעה ולא ירדתי לתוך החוק, האם לא רק שימוש בנשק אלא גם תפיסה באחריותו של מחזיק הנשק, יש לה את העונש. יכול להיות שנצטרך להגביר את הענישה גם בעניין הזה. המחזיק בכלי נשק לא חוקי. אחמד, יכול להיות שנצטרך לעשות תיקון לחוק. בואו נשב ונחשוב על זה כי כך לפחות אם אני לא יורה, אז בסדר, אבל אם אני מחזיק ואני נתפס והענישה תהיה קשה יותר, זאת בעיה שלנו כמחוקקים ויכול להיות שזה יותר ירתיע. בואו נחשוב גם על הדרך הזאת.

אני לא יודע - במסמך הזה שמדבר על פריסת אמצעים - כמה מצלמות יש במגזר. אני יודע שפרסתי מצלמות בעיר העתיקה, הורדתי את הפשיעה ואת התקיפות והרציחות. אני מבקש לדעת היכן אין מצלמות, היכן אין מצ'ינג של המועצה המקומית, היכן המשרד לביטחון פנים כדי לבוא לשר בטענות למה אין כאן מצלמות במוקדים מסוימים כדי לתת ביטחון לתושבים. בנצרת עלית לאורך מסלול השוק אין אירועים מאז ששמו את המצלמות. אין אירועים. בעכו, במקומות ששמו את המצלמות, אין אירועים.

בראשון.

אני מדבר דווקא על הישובים הערביים. ברעננה אין אירועים, תעזבו. בכפר סבא אין אירועים במוקדים האלה ששמו מצלמות. בלונדון, שם יש מעל 10,000 מצלמות, הפשיעה ירדה לרמות נמוכות מאוד. אין מה לעשות, הטכנולוגיה קיימת כי אי אפשר להציב שוטר בכל פינת רחוב.

אני מבקש גם מהאוכלוסייה וגם מראשי המשטרה, כל מי שימסור מידע מודיעיני יקבל חסינות וחיסיון. לא חסינות בזה שלא יפגעו בו אלא חיסיון ממוסר המידע. אני שמעתי את הדברים בקצה שאת אמרת לגבי הפחד ממסירת מודיעין. משטרת ישראל ללא מודיעין לא יודעת.

אתה יודע שיש את זה.

יכול להיות שצריך לפרסם. יכול להיות שצריך לומר בבתי הספר. לא יכול להיות שאף אחד לא ראה כשהיו שם ארבעים אנשים בזמן שהיה ירי. לא יכול להיות.

אני קורא לכם. זה עניין של חינוך. זה בנפשנו. אתם משלמים מחיר כבד. תשמעו, אני ישבתי מעל שעתיים עם שייח' ריאן אחרי הרצח של הבן שלו ואני בכיתי יחד אתו. זה לא יכול לקרות. מילא הוא מעורב בפשיעה, אבל הולך סתם כך לפתוח את החנות המשפחתית.

יש תכניות, יש ירידה, זה לא מספיק. מכיוון שהכינוסים הגדולים האלה כנראה הם בסדר, אבל הם לא התכל'ס אני מבקש ליזום – אם תרצו, אני מוכן לבוא לכל פגישה כזו מקומית עם מפקד היחידה המקומית ובמקומות מסוימים גם אתה כניצב, אום אל פאחם מקום בעייתי, בואו נעשה מפגש רבעוני, בואו נעשה כדי שנוכל להשלים אחד את השני. המשטרה, אני אומר לכם מניסיון, לא תפתור לבד. הנה, אני אומר את זה על השולחן. זה נחמד שכל אירוע – והם עושים רבות. אתם אומרים את זה עכשיו, שזה לא דומה למה שהיה לפני שנתיים אבל יבוא לכאן ניצב חכרוש כל חצי שנה ואנחנו נצביע עליו - זה לא ייתן כלום. בואו נשתף פעולה למיגור העסק. כולנו משלמים מחיר כבד מאוד.

אני מציע שכל ראש רשות מוניציפאלית, ראש עירייה, שמבקש לעשות, לא צריך שיהיה כל העולם שידע על כך. מפגשים רבעוניים. אני מתחייב לבוא אם ירצו אותי – אם לא ירצו אותי, לא צריך כי אני לא יכול להועיל בכל מקום – והנה אני פונה לניצב חכרוש שהוא יבוא למקומות הבעייתיים, על אחת כמה וכמה מפקד התחנה.

כולם אומרים ארגוני פשע. אני בשפה המשטרתית. שלושה ארגוני פשע. עבדל קאדר, חרירי וג'רוסי. זהו. שלושה ארגונים.

אבל מתוך שבעה.

עזוב, אלה עכשיו עומדים כאן. שלושה ארגונים.

יש עוד.

אני ספרתי שלושה ארגונים. הייתה לי משפחת פשע בירושלים - - -

אגב, אני מתנגד לקרוא לארגונים בשמות משפחה.

אני לא מפחד.

אף אחד כאן לא מפחד. אני ציינתי בהתחלה שזה ארגון ולא משפחות.

ניצב חכרוש, בבקשה.

אין לי כוונה להאשים ואני לא מאשים אלא אני מודאג ואני מבקש שכולנו נהיה מודאגים מהמצב הנתון הזה. אלה שאומרים שב-2016-2017 הייתה עלייה בפשיעה, אני מסכים. תחנות המשטרה התחילו לעבוד בסוף 2017 ואז התחלנו לראות את הירידה. מסכימים אתי שתחנות משטרה וחיזוק המשטרה ברחוב הערבי, זה מה שיביא לירידה בפשיעה. זאת הוכחה ועל הוכחה אי אפשר להתווכח. מסוף שנת 2017 עד עכשיו מסתמנת ירידה ואני מקווה שהירידה הזאת תימשך.

לגבי ארגוני פשיעה. אי אפשר לבוא ולומר ארגון פשיעה שמפוצח וחבריו נכנסים בפנים, הוא ארגון פשיעה קטן בגלל שפיצחנו. אני חוזר למודעות. ארגון פשיעה שעשה עבודה קשה – וחלק מהיושבים כאן יודעים איזו עבודה עשה ואיזה טרור השליט באזור המשולש מקלנסואה, שעבדנו עליו מעל שנה, ומיקי, אתה יודע, ששנים עובדים כשזה נוגע לארגון פשיעה, עד שהבאנו פיצוח. אני אישית דאגתי להזמין את כל כלי התקשורת כדי להפיץ את זה כי זאת זכות הציבור לדעת. לצערי אף כלי תקשורת ערבי לא הגיע למפגש. אני ביקשתי שיגיעו ושנקרא לילד בשמו. אותו ארגון עשה שלוש רציחות, מספר מקרי שוד, מספר מקרי פשיעה חמורים ביותר ועדיין חברי הארגון בפנים. 19 כתבי אישום הוגשו. אף כלי תקשורת ערבי לא הגיע למפגש הזה שעשינו בתל אביב. זכות הציבור כן לדעת אבל שידע את הכול ולא רק מה שנגד המשטרה. שידע גם מה שנגד המשטרה אבל ידע את השאר.

לגבי פעילות סמויה, אני מתפלא לשמוע כאילו לא יודעים על פעילות סמויה. כך נטען. בטח שלא תדעו.

גם לא ידעו.

פעילות סמויה יש וזה לוקח זמן. הפעילות הסמויה אחר כך תהפוך לגלויה ויבצעו את המעצרים.

לגבי תכנית. אני ישבתי כאן בוועדות האלה והצגתי את התכנית. הצגתי את התכנית ליושב ראש ועדת הפנים. הצגנו את התכנית כמה פעמים ואמרתי את עיקרי התכנית שהיא חיזוק הרחוב הערבי במשטרה, דבר שיביא להרתעה ויביא לגילוי. הקשר בין המשטרה לאזרח הערבי כך שתהיה משטרה שירותית ואחר כך לבלום את הפשיעה. הקמת ועדות משותפות בין האוכלוסייה הערבית לשוטרים שיעשו את העבודה שלהם. פריסת מצלמות ברחובות הערבים וכניסה לבתי ספר. כניסה לבתי ספר, וזה בתכנית שלנו, יש לזה התנגדות. מתנגדים.

איפה עשו איסוף נשק חם?

אני אתייחס לזה.

אם אין תכנית בלי האלמנטים האלה, אז אין תכנית.

אתם לא תיכנסו לבתי הספר לפני שאתם נכנסים לארגוני הפשע.

אל תיכנס לבתי ספר. תיכנס בארגוני הפשע.

כשאתם דיברתם, אני שתקתי.

אתה לא הקשבת כאשר אנחנו דיברנו. אנחנו אומרים שאין תכנית בלי שני האלמנטים האלה.

כבוד היושב ראש, תאפשר לי להשלים את הדברים.

אני לא מתווכחת אתך. אני לוקחת את הדברים שלך ברצינות.

חברת הכנסת זועבי, את רשאית אחר כך להעיר.

תכנית בלי איסוף נשק ובלי מלחמה בארגוני הפשע, זאת לא תכנית.

תכנית בתנאים לא תהיה. אני אמרתי שזו התכנית שלנו. אני הצגתי כאן מעל דוכן הכנסת ואמרתי שכל אלה שמתנגדים לתכנית, מי שיש לו תכנית אחרת – שיביא אותה.

הנה, יש לנו.

שיביא אותה ואני אבצע אותה.

אנחנו אומרים לך.

אני מוכן לממש תכנית של כל מי שמודאג ורוצה לעשות למען בלימת הפשיעה. אני מוכן לממש אותה.

הנה, אנחנו אומרים לך. נתנו לך תכנית.

עד היום לא קיבלתי תכנית חוץ מהצהרות. חוץ מהצהרות לא קיבלתי כלום.

זה לא רציני מה שאתה אומר.

כבוד היושב ראש, בוא ניקח החלטה, נפסיק להאשים אחד את השני. בואו נשים יד אחד עם השני ונבלום ונטפל במחלה הזאת, במחלת הפשיעה, שגורמת נזק לכל אזרח. היא לא מדלגת על אף חצר. היא תפגע באזרח הטוב ובאזרח הלא טוב. בואו נשלב ידיים ונעשה עבודה ונבלום את הפשיעה הזאת.

תודה רבה ניצב חכרוש.

ברשותכם, אני רוצה לקרוא הצעת סיכום ואם למישהו יש הערה או תוספת, אני אשמח.

הדיון בעניין הפשיעה והתפשטות הנשק בוועדה לתעסוקת ערבים ושוויון חברתי, היה דיון ביקורתי וחשוב. הוצגו נתונים מאוד מדאיגים על הפשיעה בחברה הערבית לרבות השוואה שהייתה בנתונים בין החברה היהודית לחברה הערבית.

המלצות.

הוועדה קוראת ליזום תכנית רב-מערכתית למיגור האלימות ולשתף את קברניטי הציבור הערבי בתכנית הזאת.

הוועדה קוראת למשטרה להילחם בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, לרבות מאבק כלכלי ביכולות הרבות שיש לארגוני הפשיעה כקטליזטור להיאבק בפשיעה עצמה או בארגונים כפי שהצליחה המשטרה לעשות בערים יהודיות כדוגמת נתניה ואשדוד.

אנחנו קוראים שוב למשטרה, בפעם המי יודע כמה, לאסוף את הנשק הרב המשתולל בישובים הערביים. הקריאה הזאת היא קריאה של כל הנהגת הציבור הערבי, של ועדת המעקב, של הרשימה המשותפת, של ראשי הרשויות, של אנשי דת, אנשי חינוך ושל האזרח הפשוט.

הוועדה מבקשת לקבל לידיה – ניצב חכרוש, והמשרד לביטחון פנים – נתונים עליהם דיבר חבר הכנסת לשעבר סעדי. יש רשימה של רציחות מ-2017 ואנחנו רוצים פירוט של פענוח ו/או כתבי אישום, מה הסטטוס של כל מקרה ומקרה, כדי שהמספרים יהיו סופיים, מוחלטים וענייניים.

הוועדה קובעת שלא רק שהיא לא מתנגדת למבצעים יזומים – להערת חבר הכנסת מיקי לוי שלא נמצא כאן - אלא שהיא קוראת למבצעים יזומים לאיסוף הנשק מבלי להתעסק בסופו של דבר בדוחות חניה בכניסות לישובים הערביים שאת זה אפשר לעשות בהזדמנות אחרת.

נושא של מצלמות, נושא שחוזר ונשנה. הוועדה קוראת לא לפגוע במצלמות ולא להסתיר, אבל הפתרון הוא שהמשטרה תגיע באופן מיידי למקום הפשע והיא בעצמה תחרים מכוח החוק את המצלמות האלה וכך לא יהיה אפשר לטעון שהמבצעים או מי שקשורים למבצעי הפשע החרימו את המצלמות לפני המשטרה.

אלימות פוגעת בתעסוקה, בפיתוח כלכלי, כמו שאמר ת'אבת, ואי מתן הרגשה של ביטחון אישי לאזרח הערבי היא אחד המפגעים העיקריים של עיקרון השוויון החברתי בו עוסקת, בשני האלמנטים האלה, תעסוקה ושוויון חברתי, הוועדה שדנה כעת בנושא הזה. יש פגיעה קשה במשקיעים ובהשקעה בישובים הערביים בשל התפשטות הפשיעה, האלימות והנשק ולכן הוועדה דורשת שהטיפול ייקח בחשבון שאי פתוח כלכלי, אחד מסיבותיו הוא היעדר ביטחון אישי.

הוועדה קובעת שהיא תמשיך לטפל בנושאים האלה שפוגעים בשוויון החברתי.

הוועדה מודה לקרן אברהם, לדוקטור נוהאד עלי, לרסול סעדה, לדוקטור ת'אבת אבו ראס, לאמנון בארי סוליציאנו וגם לשייח' כאמל ריאן ממרכז אמאן ולכל אלה שהשתתפו כאן. הוועדה תמשיך לטפל בנושא האלימות.

תודה מיוחדת לחאג' עבד ראני אגברייה.

- - -

בהחלט זו קריאה אנושית של שיבה הביתה, במיוחד ליתומים שנשארו למוחמד עבד ראני ז"ל.

תודה רבה לכל מי שהשתתף בדיון הזה. לדיון הזה יהיה המשך.

תודה, נועה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:14.