פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים

הכנסת



20
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
21/05/2018


מושב רביעי



פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ז' בסיון התשע"ח (21 במאי 2018), שעה 12:12

ישיבה חגיגית: הוקרה לאומנות המסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל והשקת הקטלוג בהפקת עמותת אלמז.

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר
מרדכי יוגב
קסניה סבטלובה
יואל רזבוזוב

יצחק הרצוג
דב חנין
פנינה תמנו שטה

דוד יאסו - מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

בליינש זבדיה - אגף אפריקה, משרד החוץ

ז'קלין חלובה - עיריית באר שבע

פרנסואה קפרי - עיריית ירושלים

אירית זוארץ - עיריית אשדוד

מהרט יצחק אהרון - מרכז יזמות בקרב יוצאי אתיופיה, מט"י-מרכז טיפוח יזמות

ורד אחיהון - הסוכנות היהודית

יצחק מסינג - יו"ר, עמותת אלמז

איילה שטגמן - נציגת ציבור בוועדות לקידום מעמד הילד

נורית קורקט - חבר עמותה, עמותת אלמז

אידה בן שטרית - חבר עמותה, עמותת אלמז

שלומית מסינג - חברה, עמותת אלמז

אלמו אשתה - חבר עמותה, עמותת אלמז

אלו אמן - חבר עמותה, עמותת אלמז

סמדר מסינג - מנכל, עמותת אלמז

טל דקל - אוצרת, עמותת אלמז

אורית בריהון - אמנית, עמותת אלמז

למלם צאגי - אמן, עמותת אלמז

גברה אזלצי - אמנית, עמותת אלמז

אסתר ברוך - מנהלת, עמותת אלמז

אדיסה ברוך - אמנית, עמותת אלמז

עמליה ברזילי - אמנית, עמותת אלמז

קאסיה וואסי - אמנית, עמותת אלמז

ימאי בוגלה - אמנית, עמותת אלמז

רונית שי - חברת עמותה, אלמז

ברדיקו אדלה - אמנית, עמותת אלמז

מרגריטה קוזניצוב - מנהלת, עמותת אלמז

יהודית פנטו - מכללת רופין, עמותת אלמז

ממית אישתו - אמנית, עמותת אלמז

משולם ברזילי - חבר, עמותת אלמז

משה אופיר - חבר עמותת אלמז

אירית אסרף - מנהלת, עמותת אלמז

אלכסנדר מסינג - חבר, עמותת אלמז

אפרת יהב - אוצרת, עמותת אלמז

דבורה אמביי - אמנית, עמותת אלמז

רחלי קפלן - מנהלת קשרי קהילה, בית התפוצות

איתמר כהן - מוקדן תמיכה,

שלמה אקלה - אמן, עמותת אלמז

מרים סלומון - אמנית, נתיבות

זמיר ג'גנאו - מנכ"ל MJ זינוק לעסקים

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים

הוקרה לאומנות המסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל והשקת הקטלוג בהפקת עמותת אלמז.

שלום לכולם. ברוכים הבאים לוועדת העלייה הקליטה והתפוצות. אנחנו היום מקיימים ישיבה חגיגית הוקרה לאמנות המסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל והשקת הקטלוג בהפקת עמותת אלמז, שאנחנו רואים את החברים שלה כאן. איתי נמצאים חבריי חברי הכנסת קסניה סבטלובה, חבר הכנסת מוטי יוגב, חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה וחבר הכנסת יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, תודה שהצטרפת אלינו. כמובן חברי עמותת אלמז ואמנים מהקהילה שהגעתם ליום החשוב הזה.

אני רוצה להזכיר שיש תערוכה מחוץ לאולם הוועדה. מי שלא ראה, כמוני, יכול לצאת כשנסיים לראות את התערוכה. תודה גם על התערוכה ותודה שבאתם.

אני רוצה לבקש מחבריי חבר הכנסת, יש סרט קצר שרוצים להראות לנו. האם אתם מוכנים שקודם נראה אותו ואחר כך תתייחסו. לאחר מכן כמובן האמנים יציגו את העבודות שלהם. בבקשה נקרין את הסרט.

(מוקרן סרט)

אני עבדתי במפעל 18 שנה. מה שאנחנו רואים פה זה מפעל אלמז. המפעל היה קיים משנת 1992 עד 2012. במפעל בעיקר עסקו בעבודות רקמה ותפירה, ממשלת ישראל תמכה במפעל בערך כ-18 שנה, ובשנת 2012 הם החליטו להפסיק את התמיכה. העבודות שאנחנו רואים פה הן עבודות רקמה של נשים וגם גברים יוצאי אתיופיה, המפעל היה קיים בלוד והיה לו מוניטין מאוד גדול. הייתה לנו חנות בגן העיר משנת 1998, שהייתה בערך משהו כמו 17 שנה. אחת הלקוחות האהובות שלנו הייתה חנה מירון ז"ל, היא הייתה גרה מעל לחנות וכל שבוע הייתה נכנסת לחנות באהבה.

אז היום אין כבר.

מפעל אלמז נסגר ב-2012. היום העמותה בעצם שאנחנו הקמנו ב-2012 היא ממשיכה את הפעילות של מפעל אלמז, אבל אנחנו עובדים עם נשים בבתים, אין לנו מפעל, אין לנו מקום אחד שמרכז את כל העבודות. אנחנו עובדים עם נשים במתנ"סים, עם נשים בבתים, אנחנו מספקים להן עבודה כשאנחנו מקבלים פרויקטים. זו בעצם העבודה שיש לנו עכשיו. העמותה נקראת "אלמז אמנות".

מה הייתה התמיכה של הממשלה לפני 2012?

לפני 2012 התמיכה הייתה בסך הכל 300,000 שקל לשנה, כאשר המכירות שהיו לנו, הגענו ל-500,000 שקל, 600,000 שקל בשנה.

איזה משרד ממשלתי היה נותן את התמיכה?

בשנים האחרונות זה היה משרד התמ"ס ובטעות היינו מסופחים לעסקים קטנים, שלא היינו צריכים להסתפח לזה. אני רוצה להגיד שמלבד המספרים היבשים שהם טענו שאנחנו בגרעון של 200,000, 300,000 שקל, זה נתן לכל התרבות האתיופית, הגאווה שזה נתן לכל האמנים, המפעל בעצם נסע לייצג את ישראל בעשרות תערוכות בארץ ובעולם ואני חושבת שזה היה אחד הפרויקטים היפים של העדה האתיופית וממש כואב הלב שזה נסגר.

הבנתי. אז הסרט הסתיים. תודה. חברי הכנסת אתם רוצים להתייחס בשלב זה או לשמוע אנשים?

ברשותך אדוני היושב ראש, אני רוצה קודם כל להביע הערכה ותודה על ההזדמנות לראות את האמנות היפה ומקסימה הזאת שגם מוצגת כאן מחוץ לאולם, באמת דברים יפהפיים, מקסימים, טוב שיש לנו הזדמנות להיחשף לדברים האלה ובאמת גם תודה והערכה לאלבום המאוד יפה שאנחנו רואים כאן. לדעתי אדוני היושב ראש, יש לחברה אינטרס לקדם ולעודד את שימורה והתפתחותה של היצירה המסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל. זה עושר תרבותי שאסור לתת לו ללכת לאיבוד. אסור שהוא יילך לאיבוד. אני שומע בהרבה צער שהמפעל הזה שעסק בעידוד ובקידום של היצירה הזאת לא קיים היום. אני חושב שזו חובתה של המדינה לתמוך ולקדם מהלכים שכאלה.

אנחנו בשבוע שעבר קידמנו חקיקה שעוסקת למשל בשימור תרבות האידיש ובשימור תרבות הלדינו בישראל, דברים מאוד יפים, מסורות מאוד יפות ועושר תרבותי מאוד גדול. את אותו דבר עצמו, את אותה גישה עצמה אנחנו צריכים להפנות גם ליוצאי אתיופיה בישראל.

אנחנו נמצאים בסוג מסוים של מרוץ נגד הזמן, מכיוון שחלק מהיוצרים הם אנשים מבוגרים שהביאו עימם את הידע, את המסורות ואת היצירה הזאת מאתיופיה. אם אנחנו לא נייצר מנגנונים שיאפשרו את הידע הזה לשמר ולפתח אותו ואולי גם להעביר אותו בצורה כזאת או אחרת לדורות הבאים, אנחנו נגיע למצב שבו פשוט עושר תרבותי מאוד מיוחד ילך לנו לאיבוד וזה יהיה חבל מאוד.

לכן אני פונה למשרדי הממשלה הרלבנטיים, וכאן אגב אני רואה לא רק את משרד הכלכלה, כמובן ששייך לתמונה הזאת, אלא גם את משרד התרבות. שרת התרבות מדברת על מגוון תרבותי ומגוון של יצירה תרבותית, הנה, יש לנו פה סוגיה מובהקת של מגוון תרבותי, בואו ניתן לה תמיכה. גם אגב משרד החינוך צריך להיכנס לתמונה הזאת ואני חושב שכל המשרדים האלה צריכים בשילוב ידיים לפעול כדי לעשות את הכל לשימור ולקידום האמנות המסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל, ושוב תודה באמת על היוזמה ועל האמנות המאוד מקסימה שנחשפנו אליה.

תודה. בבקשה יו"ר האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג.

תודה רבה אדוני היושב ראש. קודם כל שלום לכל האמנים והאמניות היקרות. תודה לך ותודה לאנשי עמותת אלמז. האמנות של יוצאי אתיופיה בישראל היא אמנות מרהיבה, מיוחדת במינה. יש פה דברים שמזכירים לי את ילדותי. בילדותי אבא שלי כשהיה אז ראש אמ"ן, הוא נסע לאתיופיה, הוא היה אורחו של היילה סלאסי, שהיה אז קיסר אתיופיה. הוא חזר עם כמה תמונות מדהימות של שלמה המלך ומלכת שבא שהם פשוט כמו התמונות כאן, יפהפיות. אני חושב שזאת אמנות נהדרת וצריך לקדם אותה בכל מקום בארץ, טוב שאנחנו עושים את זה בכנסת. לא ידעתי על עניין אלמז, אנחנו לא מודעים לסיפור הזה, אבל ודאי אני חושב שכולנו נשמח להתגייס כאן בכנסת למען המטרה הזאת, אם יש לה עוד היתכנות. בכל מקרה תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה בבקשה.

תודה לך כבוד היושב ראש, שלום לכולם. זו באמת ישיבה חגיגית וישיבה מיוחדת במינה שכן אנחנו פה מרבים לשבת בכתלי הועדה הזאת ולדבר על הבעיות שאכן ישנן, הן לא מעטות, וכולנו כמובן, האחריות שלנו היא למצוא להן פתרונות. אבל מה שהייתי רוצה באמת שילדי בית ספר, הבנות שלי שעכשיו לומדות למשל בכיתה ג' כשהן ישמעו על העדה האתיופית, שזה יתחבר להן לדברים הצבעוניים והיפהפיים האלה. זה מה שהייתי רוצה. כי כשאנחנו מדברים על סטריאוטיפים, כשאנחנו מדברים על סטיגמות חברתיות שמונצחות דור אחרי דור אחרי דור, הדברים האלה מתפספסים. הדברים האלה לא מוכרים מספיק. הייתי רוצה לראות תערוכות נודדות שיעברו בין מכינות קדם צבאיות, שיעברו בין בתי ספר, בין אוניברסיטאות, וששם באמת יתוודעו לכל העושר התרבותי הזה. אנחנו זכינו. אנחנו זכינו באמנים האלה, באומנויות האלה, אנחנו זכינו בדברים ייחודים שהם מרכיבים את הפאזל הישראלי ומי שמפספס את הדברים האלה ומי שלא תומך בהם, ומי שחושב ש"טוב, הם יסתדרו בעצמם ויהיה בסדר ואיך שהוא תמיד האמנים מסתדרים", לא, הם לא. הם זקוקים לתמיכה של המדינה.

אלה דברים שעוברים מדור לדור וחבל שדווקא כאן במדינת ישראל אנחנו לא נסייע להנצחה של הדברים האלה ולקידומם, לשילובם בתוך התרבות הישראלית שכן זה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהתרבות הישראלית. תודה.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה בבקשה.

תודה אדוני היו"ר, אין ספק שהכוח של החברה הישראלית טמון בגיוון שבה, במקום כל כך קטן, במדינה כל כך קטנה, ניתן למצוא פשוט את כל הגיוון של כל העולם. לראות כאן את האמהות שלנו שעושות את התילף ואת המוסב ואני כילדה זוכרת את הרקמות והדרך לייצר את כל הדברים היפהפיים האלה, ולא אחת ראינו איך ההורים שלנו ממקום של עשייה ויצירה שהשתמרה לאורך דורי דורות, נאלצה פה איפה שהוא דווקא בישראל להיכבות. ועד שראינו את אלמז, איזה סוג של אי מבטחים, נקודת אור של אומנות, של יצירה שהאימהות שלנו לא בכדי הגיעו לכאן היום, כי זה באמת היה חלק חשוב מחייהן. אלמז היה שם נרדף לאם רצית לקנות מתנה שהיא יצירה אתיופית אותנטית, ולצערי באמת מורגש שאלמז כבר, המפעל עצמו אינו קיים, אבל אין לי ספק שאתן והיצירה שלכן, האימהות שלנו, תמשכנה ואת כבר אומרת שהן ממשיכות מהבתים.

אבל אני באמת רוצה רק להציב שאלה. במקום שנדרשה תמיכה כל כך מצומצמת, פעוטה, והרי תמיד אומרים שיוצאי אתיופיה ובכלל עולים מקבלים כל כך הרבה תמיכה, האם לא היה הכרחי שיקחו בחשבון את ההשקעה הנדרשת במקור האור שהיה באמנות של הקהילה, ונדמה לי שאיפה שהוא אנחנו מגלים איזה סוג של חלמאות בהתנהלות, כי משרד הכלכלה נותן תמיכות למפעלים שנמצאים ביהודה ושומרון, ומפעלים שנמצאים בפריפריה, ואני אומרת יש גם פריפריה חברתית ובסוף הרווח הוא לא של האנשים האלה ולא של קהילה אחת, העושר והגיוון הוא רווח של החברה הישראלית גם בנראות שלנו כלפי פנימה ובהיכרות שאת מדברת עליה, של הדור הישראלי שצומח כאן, שצריך להכיר את המגוון כולו, אבל לא רק. גם בפני העולם. כי קל מאוד ללכת ולהתרברב בפני העולם "איזה יופי, בואו תראו" ולהפגיש את האנשים הללו, אבל 300,000 שקלים או לא יודעת כמה תוספת היה צריך שם, אני חושבת שזה פספוס שלנו אבל עם זאת אני לא רוצה שתיפול רוחכם, כי אני בטוחה שאלמז יכול להיות עסק רווחי, חד משמעית. אם תנהלו את זה נכון אין לי ספק שאתן תגלו את התושייה ותעמדו על כך שאתן תפרצו את הדרך, ואולי אז הממשלה תהיה משוכנעת לבוא ולסייע לכן. אני מאוד מודה לכן, לנשים המבוגרות. אמנם הצגת, חלילה אין לי ביקורת, אני הייתי רוצה לשמוע גם את האימהות שלנו שהן עושות את העבודה, לשמוע אתכן מדברות, גם אם זה באמהרית, כדי שנוכל להתרשם.

נשמע בהמשך., אם חברי הכנסת ידברו בקיצור יהיה זמן.

זו דרישה מאוד קשה.

תראו, כמובן האמנות של הקהילה זה לא רק לקהילה, זה לכל עם ישראל. אני התרגשתי כשהייתי בכנס פתיחת השגרירות שחגית יאסו שרה שם, במשרד החוץ - - - שרה שם. איזו גאווה של הקהילה שלנו, בכנסים בינלאומיים מציגים את האמנות שלהם ואת היכולת שלהם. לכן אני אומר שמדינת ישראל שלא משקיעה באמנות יוצאי אתיופיה, המדינה מפסידה. החברה הישראלית מפסידה. לכן חשוב מאוד שמשרדי הממשלה יתגייסו לתמוך באמנות של יוצאי אתיופיה. בבקשה חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

תודה כבוד היושב ראש. אני מברך על הדיון החגיגי הזה ואני באמת מסכים איתכם שלא רק הקהילה מרוויחה מזה אלא גם המדינה, אם אנחנו נכיר אחד את השני בתוכנו אנחנו נהיה חזקים יותר. הרבה פעמים אני רואה שמזלזלים בהשקעה בתרבות ואני חושב, כמו שאמרתי שברגע שנשקיע ונהיה חזקים יותר כאן וגם בני הקהילה, הדור הבא, הדור הצעיר, ברגע שהם יכירו את השורשים שלהם טוב יותר הם יהיו חזקים יותר ובטוחים יותר. זה מאוד חשוב וזה באמת כסף קטן לדבר הגדול שתערוכה בסדר גודל כזה עושה, ההוקרה לאמנות. כמו שאמרתי, באמת יש הרבה זלזול, אומרים שזה כסף קטן וזה לא מעניין, זה אמנות, אני אומר גם יוצאי ברית המועצות לשעבר, גם הקהילה, ככל שהילדים שלנו ידעו יותר על השורשים שלהם הם יהיו יותר חזקים וגם אנחנו בתוכנו צריכים להכיר אחד את השני אז אני מברך וחשוב מאוד שימצאו את הכסף הזה להמשיך ולתמוך. תודה.

תודה. נשמע את אלמו אשתה., בבקשה תציג לנו את העניין של אמנות יוצאי אתיופיה בישראל ואת חשיבותו, מה האתגרים איתם אתם מתמודדים. אנחנו נשמח לשמוע.

אני אמן, מרצה במוזיאונים, נותן הרצאות בנושא תרבות ואמנות של יהודי אתיופיה ומייסד "מוזיאון במזוודה" על יהדות אתיופיה שאני מסתובב אייתה בכל הארץ ובעצם חושף את התרבות האתיופית שלא נחשפה מספיק.

לא הבאת את המזוודה שלך היום?

אם היה זמן הייתי מביא אותה.

הוא אמן מס' 1 בקהילה.

הוא בקטלוג?

אני בטוח.

יש בקטלוג מאמר שכתבתי על האמנות האתיופית באופן כללי. יהודי אתיופיה ידועים כבעלי מלאכה, הנשים עסקו בקדרות והגברים באריגה ונפחות. הייתה חלוקת תפקידים ברורה בין גבר לאשה. אישה לא עסקה במקצוע של הגבר וגבר לא עסק במקצוע של האישה. באתיופיה המקצועות הללו נחשבו כמקצועות נחותים ואפילו הפכו לקללה, כמו בן של שמאני, בן של אורג, בן של - - - בן של קדרית, זה ממש כמו קללה. אבל גם אותם אנשים היו תלויים ביהודים כי אלה מקצועות שרק יהודים עסקו בהם.

בדרך כלל המקצועות עברו מדור לדור. מה שקרה פה בישראל, המקצועות הללו הולכים ונעלמים, ובמיוחד הנפחות. לפחות קדרות ואריגה ניתן לראות במתנ"סים ובמרכזים קהילתיים. את זה צריך לעודד כי זה יתרום לקליטה והשתלבות של יוצאי אתיופיה.

אני אישית נקלטתי וקלטתי וגם היום ממשיך לקלוט בזכות האמנות. מבחינתי המעבר של יוצאי אתיופיה מאתיופיה לארץ ישראל, נולד עוד מעבר שזה מאומנות לאמנות. היום יש הרבה אמנים שעוסקים באמנות מודרנית ופחות באומנות. אני חושב שכדאי לשמור ולשמר את המסורת היצירתית ולהשתלב עם התקופה הנוכחית. כמו שיגאל אלון אמר "אדם שאינו מכיר את עברו ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל.". צ'רצ'יל גם אמר "ככל שאתה מעמיק בעברך כך אתה בונה את עתידך". כולי תקווה שנשמור על זה, ולסמדר, אני חושב שהקטלוג הזה יכול לחשוף הרבה את האמנות האתיופית לאלה שלא הכירו, אז תודה רבה לך. תודה לכולם.

תודה. בבקשה סמדר.

צהריים טובים לכולם. אני מאוד נרגשת לראות את כל האמנים שהיצירות שלהם אפשרו את הוצאת הקטלוג ושמלווים אותי כל כך הרבה זמן. הקטלוג "קמעות וקמעות" מתרכז ב-30 שנות עבודה עם האמנות של יהודי אתיופיה ומוצגות בו כ-90 יצירות של אמנים יוצאי העדה. הקטלוג מתמקד באמנים ובאמנות האתיופית המסורתית. מטרתו היא לשמר ולתעד את אותה אמנות אתנית שהולכת ונעלמת, ולהנציח את אותם אמנים ופרויקטים שפעלו בשנות השמונים והתשעים שאינם פעילים עוד. במקביל מוצגים יצירות של אמנים צעירים שמשלבים תכנים מסורתיים ביצירתם. לסוג כזה של המשכיות חותרת עמותת אלמז.

אני גאה להיות חלק מהתהליך של הבאת האמנות הזאת לקדמת הבמה. מהתערוכה הראשונה שאצרתי ברמת גן ב-1989, בהמשך בעבודתי במפעל אלמז עם מיקי שפירא, הוצאת הספר - - - ב-1996, הנסיעה הראשונה לאתיופיה בשנת 2000 והתערוכות הרבות שהוצגו בארץ ובעולם, וגולת הכותרת הוצאת הקטלוג "קמעות וקמעות" והשקתו במקום מכובד זה.

בשנת 1998 כשפתחנו את הגלריה בגן העיר המוכרות האתיופיות היו אולי האתיופיות הראשונות בתל אביב. מאז עברו כ-20 שנה, אותן עובדות כבר נשים בוגרות בעלות משפחות, עובדות במשרות מכובדות ואף חלק מהן ממשיך לשווק את פעילות האמנות באתיופיה.

בזמן שאנחנו משיקים קטלוג זה, אמניות אתיופיות נוספות מציגות בדאקאר, בביאנלה לאמנות אפריקאית, באתיופיה, ברזידנס ובתערוכות בינלאומיות נוספות. בנוסף גם יצירה של האמנית טנת נקנתה לאוסף הכנסת.

במשך השנים תמיד נשאלתי "למה אתיופים, למה העקשנות והדבקות, למה?" אני חושבת שמעבר לחיבור עם האמנות, ליופי, ולנאיביות ולצניעות, ראיתי את האתגר לחשוף את התרבות הזאת, זאת הייתה אחת האפשרויות לעזור לקליטה של העדה בשנים הראשונות בארץ. ראיתי בזאת שליחות ועד היום אני מתייחסת לזה כך.

אני מקווה שהקטלוג הזה יגרום לשינוי ולעידן חדש וייצור תפנית והתעניינות מחודשת של מוזיאונים ומוסדות באמנות. אני מאחלת לעמותה שממשיכה את פעילות מפעל אלמז והאמנות המסורתית להמשיך בעשייה החשובה הזאת ואני קוראת כאן למשרדי הממשלה שיכולים לתמוך בעמותה שחלקה הגדול נעשה בהתנדבות, שיתחילו לתמוך בפעילות שלנו ולאפשר את המשך העשייה הזאת.

לבסוף אני רוצה להודות למי שאיפשר את הוצאת הקטלוג, נותני החסויות, מפעל הפיס, משרד התרבות, בנק לאומי, בנק מזרחי, בזק, לצלם אבי חי שצילם את הקטלוג הראשון גם לפני 30 שנה, לראובן מארטסקאן, למעצבת הגרפית דפנה גרייף ולעורכות ולמתרגמות חנה לפלר ושרית בלום, לחברי העמותה שנותנים את זמנם בהתנדבות, למתנדבים, למשפחתי, למפרגנים ולמשכן הכנסת שאפשר לנו להציג את יצירות האמנות במשכנו. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לברך ב"ברוך הבא" את שגרירת ישראל באתיופיה לשעבר, בליינש זבדיה. ברוך הבא.

תודה רבה.

אנחנו נשמע עכשיו מהאמהות שעוסקות. מישהי רוצה לדבר?

בבקשה.

אני מתרגשת. אני רוצה להתחיל בשמו של אבא שלי, שמי קסאי מהרי, שם המשפחה שלי וואסי. אני אמנית. עובדת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. התחלתי אמנות כשהגעתי לארץ ב-1991, ב-1992 התחלתי ללמוד להיות גננת. כשהתחלתי לעבוד בגן עם ילדים קטנים, התחלתי לפסל פיסול כל מיני צורות קטנות, כי באתיופיה לא עסקתי בעבודת אמנות וכשהגעתי לארץ בכיתה יא' הייתי עוד תלמידה. התחלתי עם הילדים סוג של משחק ולאט לאט הגעתי לאמנות ברמה יותר טובה וורד גולן לקחה אותי שאני אעבוד בחומר, התחלתי לעבוד בחומר, הגעתי למוזיאון ארץ ישראל. אני עובדת במוזיאון 21 שנה, מציירת בבית בשביל הכיף שלי, אני מאוד אוהבת לצייר ואת עבודות הפיסול אני עושה במוזיאון ארץ ישראל, הם מוכרים אותן בחנות המוזיאון. למדתי שנתיים בסמינר הקיבוצים כדי לקדם את עצמי גם באמנות.

עכשיו אני יותר בכיוון של הציורים בתוך הבית, אני מציירת בזמן הפנוי ומקום העבודה שלי זה מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הכרתי את האמנות בעצם אמא שלי הייתה קדרית אבל לא עבדתי אייתה. היא הייתה עובדת בקדרות, אני לא התעסקתי בזה שם, התעסקתי בזה כאן. פה זה הפך להיות הפרנסה שלי, לא מתוך בחירה אלה מתוך מצוקה בחרתי, כי לאמן אין לו מקור הכנסה במדינת ישראל ואין לו תמיכה, אין לו הכנסה. בגלל שאין לו תמיכה, יש הרבה אמנות שאני מכירה שעובדות באמנות בתוך הבית שלהן והם רוצים מישהו שיכול להגיע ולמכור למשל - - - בכרמיאל היא אמנית גדולה שהייתה עובדת וגם אישית אני מכירה אותה, יש הרבה אימהות שעובדות בזה אבל אין להן עזרה, אין להם מישהו שיעזור להן ויוציא את העבודות האלה למכירה ולתת להן קצת כסף. באמת אפשר להשתמש בנו כי יש לנו יכולת, יש לנו ידע, יש לנו המון דברים לתרום וגם לעזור לעצמנו, אבל מכיוון שהשפה היא לא השפה שלנו והכל סגור לנו, זה קשה, לאנשים מבוגרים במיוחד, גילאים מסוימים שאין להם את השפה הזאת לכן לצאת ולהצליח זה מאוד קשה. אם תהיה עזרה מכח עליון זה יכול לתת גם מקום עבודה לאנשים שאין להם עבודה, לאנשים שאוהב ים להתעסק באמנות. אני מאוד אוהבת אמנות וכדאי לעזור לאנשים האלה.

תודה. היצירתיות, הידע, לא יכולים להוציא אותם בגלל שאין עידוד וסיוע מטעם המדינה. לכן זו המטרה. תודה רבה לך, אני שוב אומר שאם אתם רוצים להתבטא, אתם יכולים גם באמהרית. אין כאן הגבלות של השפה.

עכשיו נשמע את השגרירה בליינש. בבקשה.

שלום לכולם. הגעתי מאוחר ואני לא יודעת מה אמרו ומה לא אמרו, אבל אני מאוד שמחה להיות פה ואני מנסה להיקלט שוב, אחרי חמש שנות שירות מרתקות ששירתי את המדינה באתיופיה אני חוזרת לפה, ואני מאוד שמחה לראות אתכם כאן. אמנות תמיד מעניינת אותי. בילדותי לא למדתי - - - כי זה מאוד מעניין. כל מה שאתם עושים, כמו ששמעתי אותך – אינני יודעת מה אמרו אחרים – זה לא כוח עליון, זה הבית הזה. ויש לנו שני חברי כנסת בבית המחוקקים ואת הנושא הזה צריך להרים ולדבר עליו, צריך להוציא את הסיפור שלנו דרך האמנות החוצה. יש דברים רבים מעניינים אבל לא מדברים עליהם, אז בואו נוציא אותם לתקשורת.

לאחרונה אני מתראיינת הרבה בתקשורת, אבל אמנות זו הדרך שלנו להוציא את מה שאנחנו יכולים. יש לכם יכולת לעשות את זה, תוציאו את זה החוצה, שידעו. האמנות שלכם, הלוואי שיכולתי, אפילו שלמדתי קצת כשהייתי שם ולא היה לי זמן לעשות את זה הרבה, הדרך היא להוציא.

אני אספר לכם סיפור שהייתי ברואנדה בפעם הראשונה, כולכם בטח יודעים על רצח העם שהיה שם. מה שהפסיכולוגים עשו לילדים שההורים או המשפחות שלהם נרצחו, הביאו אותם, אני רק זוכרת מקום אחד שנקרא "אגהאזו", ברואנדית הפירוש הוא "להוריד דמעות". במקום הזה הפסיכולוגים היו נותנים לילדים לצייר מה שהם הרגישו והילדים האלה התחילו לצייר, בהתחלה לא יכלו להסתכל על מישהו כי היה להם קשה, ולאט לאט התחילו להיפתח ולהוציא את הדברים שלהם דרך האמנות. גם אנחנו, העדה יכולה להוציא את זה דרך האמנות ולהביא את זה לקהל הרחב. יש לנו הרבה יכולות, אנחנו יכולים לעשות את זה, כל מה שאתם עושים תוציאו אותו, תראו אותו לאנשים. אתם כן יכולים לעשות את זה, אני לא בעמדה שאני יכולה להשפיע, אני רק עובדת למשרד החוץ, חזרתי למשרד החוץ, אבל כל דבר שאני יכולה לדבר, בשמחה רבה. אבל תהיו מאוחדים ותנסו לעבוד ותנסו את היכולת שלכם. אל תתביישו. תמיד התביישנו, אין מקום להתבייש. זו מדינת ישראל, אפשר להתבטא, אפשר ללכת להציג, אפשר לדבר, בשכונה שלכם, עם העובדים הסוציאליים, עם מי שקרוב אליכם, תוציאו את היכולת שלכם. דרך האמנות אנחנו יכולים להוציא את הסיפור שלנו. יש לנו סיפור הכי מרתק שיכול להיות.

תודה. עכשיו נפנה לנציגי משרדי הממשלה. במסגרת הישיבה החגיגית אנחנו רוצים גם למצוא פתרון איך אנחנו הולכים לחזק את האמנות, איך אנחנו ניתן את התמיכה. כשאני אומר "אנחנו", אני מתכוון למשרדי הממשלה. איך המדינה באה ואומרת "אני רוצה לעזור לאמנות האתיופית" כמו שנאמר פה, יש לנו אוצר, יצירתיות שלא מעודדים אותה ולא תומכים בה ובגלל זה האוצר כאילו נותר קפוא באיזה שהוא מקום. אנחנו רוצים לפתח את זה שיצא החוצה ואנחנו צריכים לתת להם סיוע ותמיכה. אני רוצה לשמוע מנציגי משרדי הממשלה, קודם כל למה באמת הפסיקו לתת, זה כסף קטן מאוד, 300,000 שקל. למה הפסיקו לתת את זה? יש כאן נציג משרד הכלכלה?

לא, לא הגיעו.

אני רוצה לפנות לדוד יאסו, מנהל אגף יוצאי אתיופיה במשרד הקליטה. משרד הקליטה צריך לראות את הנושא הזה כשלב של קליטת עלייה, שילובם לחברה עם התרבות, עם האמנות. האם משרד הקליטה לא יכול למצוא 300,000 שקל מכל המיליארדים? תציג לנו.

צהריים טובים. אני מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה. קודם כל אני מברך על הנוכחות ועל האמנות גם שתוארה כרגע בתיאור מאוד יפה של אלמו וגם במצגת שראינו בחוץ, אני מכיר את העמותה, אני מכיר את סמדר טוב מאוד, ישבנו הרבה פעמים. לצידי יושבת אידה שהיא גם מנהלת אגף מידע ופרסום והרבה פעמים המשרד כן, כדי לעודד ולחזק את הנושא של העמותה או אלמז, קנינו מספר פעמים שי לעובדים דרכם. בנושא של ההקמה, סמדר תקני אותי אם אני טועה, בהקמה כן המשרד היה שותף ומיד אחרי זה עבר, מאחר וזה היה ענין של תשלום לכח אדם ודברים כאלה והמשרד לא יכל להמשיך כי כמפעל שזה היה, וזה גם מה שאמרנו לך בזמנו. אתה שואל, אבל זה לא עניין של כסף. זה עניין של תהליך, עניין של עבודה, של בירוקרטיה או איך שאתה רוצה להגדיר את זה.

תפרט לנו.

אני אסביר. משרד העלייה והקליטה לא יכול לשלם למפעל, כי הוא מפעל, כמו שנאמר, שגם ראינו את התופרים והכל, שזה גם לכוח אדם. אי אפשר להחזיק כח אדם דרך משרד העלייה והקליטה. כן יש אפשרות ואנחנו עשינו ואידה יכולה להרחיב בעניין הזה, אבל דברים כאלה יש כפי שאמרת את משרד הכלכלה שזה התפקיד שלהם, אנחנו לא מתעסקים ביצירת מקומות עבודה. אם צריך להכשיר, יש את הנושא של קידום תעסוקה שאנחנו יכולים לעשות אותו באמצעות ואוצ'רים לכל אלה שזכאים, אנחנו יכולים לקיים השתלמויות, אבל לתחזק אותו ולשלם ולממן, זה לא באחריות המשרד.

את רוצה להשלים? ממשרד הקליטה?

אני בהחלט רוצה להצביע על החשיבות של עמותת אלמז. אני חושבת שהיא פורצת דרך בתחום שלה משום שהיא ענתה על שני דברים: אחד זה שימור האמנות המסורתית האתיופית, ודבר שני היא סיפקה עבודה, פשוט קצר ולעניין. היא סיפקה עבודה, היא פשוט כיתתה רגליים בקרב רוקמים ורוקמות אמנים ואמניות, ופשוט הפכה אותם לכוח עבודה שישב ורקם ובצע את העבודה הזאת והעבודה הזאת נמכרה ואנחנו בעצמנו במשך שנים רבות רכשנו את פרי העבודה הזאת.

עמותה צריכה לעמוד בתבחינים שהמדינה קובעת. אתה לא יכול לקחת תקציב ולהקצות אותו לעמותה. יש עשרות אלפי עמותות בישראל, הן אמורות לעמוד בתבחינים של משרדים ממשלתיים. סמדר יכולה לספר, אם היא עמדה בתבחינים האלה והגישה בקשות ונדחתה, עלזה צריך לדבר. אני לא יודעת במה מדובר. בזמנו משרד הרווחה או משרד הכלכלה, הוא זה שעמד מאחורי העמותה הזאת.

משרד הכלכלה.

העמותה באה כשהמדינה הזניחה את הנושא. העמותה באה ואומרת "בואו נעודד אותם" זו יוזמה של אזרחים אכפתיים שבאו לעזור. ברגע שיש חור, האזרחים מתגייסים מתוך אכפתיות למלא את החור הזה שהמדינה לא ממלאה. אני שואל אתכם, הנושא הזה הוא אינטרס לאומי, כקהילה שהגיעה עם תרבות, עם האמנות שלה. האם זה לא אינטרס לאומי? נעזוב בצד את העמותה, האם זה לא אינטרס לאומי לשמר את זה ולעזור ולעודד את האמנים כדי להביא את היצירתיות? בסופו של דבר המדינה והחברה תרוויח מזה. משרדי הממשלה, מדוע לא לקחתם את היוזמה והבטחתם את העניין הזה? אם אתם לא רוצים לתמוך בעמותה, למה אתם לא עושים את זה עכשיו? נעזוב את ההיסטוריה. האם ישנה אפשרות עכשיו לעשות את זה?

תראה, אמרתי. אנחנו בנושא של קידום תעסוקה עוסקים המון. כל הנושא של ואוצ'רים, הכשרה, הסבה מקצועית שאנחנו עושים לכל העולים בלי הבדל, זה קיים. הסיוע הזה קיים. יש סיוע אינדיבידואלי מבחינת כל הדברים האלה, אבל לא סיוע לארגון או עמותה כזאת או אחרת, אלא אם, כפי שנאמר, היא עומדת בתבחינים. התבחינים שלנו מפורסמים כל שנה באתר האינטרנט לכלל עם ישראל והארגונים. מבחינת הדבר הזה שאתה רוצה לתחום אותו כתחום אחד ולתת לו מענה וסיוע, אני לא יכול להגיד לך שכן, אלא אם כן הוא עומד בתבחינים. אבל התבחינים שלנו באים ואומרים, זה סיוע אינדיבידואלי שאנחנו גם היום נותנים ומעמידים את זה, בתנאי אחד שהם עומדים בתנאים.

יש לכם תקציב לתמיכות בעמותות.

נכון.

האם אתם לא יכולים לתת תמיכה בנושא הזה?

אמרתי, התמיכה לעמותות, לפני חודשיים נסגר הפרסום, אבל שם כל עמותה שבאה ורוצה לתת מוצר כלשהוא, מגישה לפי התבחין. היא צריכה להגיש ואנחנו בודקים את זה. לכן אמרתי, אם עמותת אלמז חושבים שזה היה נכון להגיש, אם היו מגישים, אנחנו לא מחליטים. יש פה כללים אבל הם לא הגישו.

האם הגשתם בקשה? אני לא רוצה לסיים את הדיון רק בחגיגה, אני רוצה שנצא מהישיבה הזאת לכיוון אחד, איפה אנחנו יכולים במעשים לחזק את האמנות. לא מעניין אותי אם זה דרך אלמז, אם דרך גוף אחר או אם דרך משרדי הממשלה, אבל חייבים לצאת עם כיוון אחד ברור שהמדינה לוקחת אחריות על קידום האמנות של יוצאי אתיופיה בישראל. זה מה שאני רוצה שנגיע אליו. האם אתם הגשתם בקשה לתמיכות כפי שכל העמותות מגישות?

אני רציתי לשאול אותך משהו אחר.

בבקשה תעני לפני שאת שואלת.

אני לא יכולה להגיב על זה, אבל רציתי רק לשאול אם משרד הקליטה יכול לממן לפחות מקום שבו האמנים יכולים לעבוד בו. כי היה בלוד מקום והוא נסגר.

המשרד לא מממן מבנים בכלל.

דוד, לפני שאתה עונה, אני שאלתי, הרי כדי לקבל את זה אתם צריכים לפנות. כדי לקבל את התמיכה קודם כל אתם צריכים לפנות, יש סדר וטפסים שצריך למלא ולהגיש. השאלה שלי האם הגשתם או לא הגשתם? שאלה קצרה. אם לא הגשתם, אז לא הגשתם

למיטב הבנתי, לכל מה שראיתי עד היום לא הוגשו הדברים האלה במהלך כל השנים.

אז אתם אנא תלמדו להבא, אתם צריכים להתכונן לזה.

אני חושבת שהגשנו פעם.

הוא אומר שנסגר לפני כמה ימים.

לא השנה, אבל לפני כמה שנים הגשנו.

ומה קיבלתם?

אני לא יודעת, דחיה, אבל אני לא זוכרת, זה היה מזמן. אבל אנחנו נעשה את זה עוד פעם.

מה זה מזמן? שנה? שנתיים?

לפני שלוש, ארבע שנים.

אוקיי. בבקשה.

שלום, אני רוצה להציג, מדברים על - - - שעושה עבודה מאוד 'מבורכת. אני מבאר שבע וכן יש לנו שיתוף פעולה עם משרד הקליטה בבאר שבע וראש העיר רואה את העדה בראש ובראשונה שהוא הקצה מקום, הוא הקצה גם אנשים, גם בגרעון. באמנות לא מרוויחים, אם אין תמיכה של הממשלה, לא יהיו רווחים מאמנות. כולם יודעים את זה.

בסדנה אצלנו בבאר שבע נמצאות האמהות היקרות האלה שלנו, הן עובדות אצלנו בסדנה, הן מקבלות מילגה כל חודש כי ראש העיר החליט שכן מגיע להן ובנוסף יש לנו בית, קיבלנו עכשיו בית שיהיה מוזיאון ליהדות אתיופיה בעיר העתיקה, אפילו יש לנו שם "כולועוילם" תקנו אותי אם אני טועה, זה עולם ומלואו. זה מה שהולך להיות.

נכון להרגע הם עובדים ב"ושבו בנים" במרכז התרבות.

גם במתנ"ס י"א ב"כיוונים". לצערי הרב הפרויקט הזה נתקע גם מבחינת כספים כי לא מגיעים כספים לאמנות האתיופית.

לאיזה משרד פניתם? אני רוצה להיות ת'כלס. לאיזה משרד פניתם והוא לא נתן?

שאני אגיד לך באיזה משרד? אני לא בקיאה בזה ולא יודעת להגיד לך.

איך את לא יודעת אם הגשתם? את אומרת שזה תקוע בגלל - - -

אני מתעסקת באמנות, אני לא מתעסקת בתמיכות.

אז מי מתעסק?

זה מהמשרדים של ראש העיר.

יש נציג עירית באר שבע פה?

אני הנציגה אבל אין נציג של כספים. אנחנו גאים כעיר, בוא נאמר שעד עכשיו לא חשבנו שאנחנו צריכים לבוא לשולחן הממשלה אלא העיר החליטה שהיא צריכה לאמץ את המוסד הזה וברגע שמפתחים את המקום הזה, צריכים להגיע לממשלה וכן יגיעו לממשלה. גם אלמז לא ידעו את כל הדברים האלה, לא תמיד אנחנו יודעים.

מישהו העיר כאן הערה לגבי תלמידים. היתרון שלנו שזה מקום ללא מטרות רווח, וכן מגיעים תלמידי בתי ספר בבוקר שעל זה אני אחראית, אני מנהלת סל תרבות וכן מגיעים תלמידים ואנחנו חושפים אותם לאמנות האתיופית. היפה בזה שגם הבנות עובדות במתנ"ס וגם יש לנו מוזיאון, כולכם מוזמנים, יש לנו תערוכה קבועה במתנ"ס יא'. אתם גם מוזמנים לקנות מתנות ואז באמת יהיה להם איך להחזיק ולשפר את המקום.

כל הכבוד לעירית באר שבע, אבל אני רוצה להבין דווקא מהנקודה שאמרת, הפרויקט הזה נתקע, אמרת שבגלל כספים.

בהחלט.

מפה אני רוצה. את אומרת שכל מה שנעשה עד עכשיו עשתה העיריה. האם ניסיתם לערב את משרדי הממשלה כמו משרד התרבות? שמעתי שיש שיתוף פעולה שם משרד הקליטה וזה טוב מאוד. כדי לעבור את המחסום שאת מדברת עליו, האם פניתם למשרד התרבות או הקליטה או משרד הכלכלה? האם פניתם לאיזה שהוא משרד?

כבוד ראש הוועדה, באמת הייתי רוצה לענות לך אבל אין לי את הפרטים. אם אני אקבל את המייל אעביר לך את כל הפרטים.

אני רוצה לעקוב אחרי זה ולכן ברגע שאת חוזרת לעירייה תבררי את זה, איפה זה נתקע ולמה זה נתקע, לאיזה משרד פניתם ומה הייתה התגובה של המשרד. אנחנו רוצים לקבל את זה בכתב.

בהחלט. תודה רבה.

נמשיך. עירית אשדוד בבקשה.

אני מעירית אשדוד. אסתר היא רכזת מועדון זה"ב, וברצ'וקו היא אחת משתי אמניות שעושות עבודה נפלאה, שהעבודות שלהן כאן. בכלל מרשים לראות את כל העבודות. אני מתחברת לחברה מבאר שבע בכך שאני מציעה שהנסיון יהיה מול השלטון המקומי, מול הרשויות. עירית אשדוד מחזיקה מועדון שבו יש את התנור לשריפת העבודות ושם עובדות האמניות ומציגים את העבודות, ואנחנו מנסים לשווק, הוצאנו קטלוגים לפני כמה שנים, צריך כבר אולי לחדש, אבל באמת אין גורם נוסף חוץ מעירית אשדוד בקטנה, שתומך במפעל הכל כך חשוב הזה ושמענו פה דברים מאוד חשובים והלוואי ומכאן ויילך ויקרום עור וגידים ובאמת תהיה תנופה אמיתית לעבודה היפה כל כך, ושמענו פה את כל המילים הנכונות על העבודה היפה.

קודם כל אני מברך את עירית אשדוד שאתם עושים את זה, זה חשוב מאוד. אני שואל אותך, יש מקום, יש יוזמה, יש אמנים. עכשיו - - -

יש קשר נהדר עם סמדר.

אוקיי, אבל לסמדר אין מה לעזור לכם.

היא לוקחת מאתנו עבודות וזה עוזר לנו.

בסדר, זו עמותה.

אנחנו מתמודדים גם עם השיווק.

הבנתי. זו עמותה. הרשויות המקומיות הן זרוע הביצוע של מדינת ישראל, האם אנחנו מסכימים? עכשיו אני רוצה לדעת כי אם אתם מזמינים את האנשים האלה כדי להעביר זמן, בסדר. אבל האנשים האלה שבאים עושים את העבודה הם גם צריכים לקבל פרנסה. ככל שאנחנו ניתן להם פרנסה, נעודד אמנים אחרים שבגלל שאין פרנסה מזה הזניחו את היכולת שלהם והלכו למקום אחר. השאלה האם אתם מפתחים את זה והאם אתם כזרוע הביצוע של המדינה, האם באתם ואמרתם שיש לכם יוזמה לחזק בעיר שלכם את אמנות יוצאי אתיופיה ואתם רוצים לקבל תקציב? "השמיכה שלנו קצרה, תעזרו לנו" האם פניתם מעבר ליוזמה המבורכת שאתם עושים?

אנחנו מטבע הדברים פונים למשרד הרווחה. גם משרד הרווחה עומד בכל מיני קריטריונים של מה שאפשר ומה אי אפשר וזו הכתובת הטבעית שלנו כי אנחנו עובדים בחסות שירותי הרווחה. אבל באמת שמעתי פה שאפשר לחשוב ולהרחיב את היריעה ולפנות גם למשרד התרבות וגם למשרד התמ"ת וגם למשרד הקליטה, לכל המשרדים מסביב. אולי אנחנו פשוט צריכים לדעת למי אפשר לפנות ואיך, ונעשה את זה בשמחה.

עכשיו אני רוצה לשמוע מנציגי המשרדים. האם יש נציג ממשרד העבודה? לא. משרד הכלכלה? גם לא, משרד התרבות?

הזמנו אותם ולא הגיעו.

אני מבקש מהסוכנות היהודית. בבקשה.

אני מהסוכנות היהודית. קודם כל אני רוצה לברך על היוזמה המקסימה והמדהימה הזאת שבאמת סמדר מצאה לנכון לאגד את כל האמנים, בחימר, רקמה וכדומה ולהביא את זה למשכן הכנסת וכמובן אני בטוחה שזה לחברה הישראלית.

אנחנו בסוכנות היהודית ממשיכים לתמוך באלמז בכל מיני פרויקטים. בשנה שעברה דרך הסוכנות היהודית קמה קבוצה שעובדת ברמלה בעבודת רקמה, בעלות של 20,000 שקל. ב-2018 יש לנו על הפרק עוד קבוצה שאנחנו תומכים, וכמובן בתוך מרכזי הקליטה יש לנו קבוצה מאוד מדהימה שאלמז עובדת במרכזים.

לנו מאוד חשוב מעבר לתעסוקה שזה נותן לאמנים ואולי הכנסה, המפגש החברתי שנוצר סביב זה שיושבים ורוקמים שיש לו פן מאוד מיוחד של חוויה משותפת, ולא כל אחד יושב לו בבית ומסתגר עם עצמו ועם הקושי שלו, אלא הוא נפגש עם קבוצה של אותם גילאים, ובעצם דנים ומעלים כל מיני סוגיות מחיי היום יום ולכן במקומות שאנחנו יכולים ליצור את המפגשים האלה בתוך מרכזי הקליטה, אנחנו עושים את זה בבאר שבע, צפוי להיעשות גם בצפת וכמובן גם ברמלה שזה לא עולים חדשים אלא ותיקים.

בשנה שעברה הייתה לנו תרומה של 20,000 שקל שהעברנו. ב-2018 הגיעה עוד תרומה שעתידה להיפתח ולתמוך, זאת אומרת שאנחנו משתדלים לתמוך - - -

איפה ייפתח?

ברמלה שני מחזורים. הייתה כבר ב-2017 וב-2018 גם בקנה. כמובן שכל התמיכות נעשות דרך הרשות, לא ישירות מול אלמז.

אוקיי. דרך הרשות זה בסדר. אני לא אומר לכם "תלכו לעמותה". אני אומר, דרך הרשויות. הסוכנות היהודית שמגייסת כספים בעולם היהדות, אתם לא יכולים לגייס סכום כל כך קטן כדי לעודד את הרשויות המקומיות לחזק אותם ביוזמה, כמו באר שבע וכמו אשדוד ואני בטוח שיש יוזמות דומות גם ברשויות אחרות. האם הסוכנות היהודית לא יכולה להתגייס לזה?

כפי שאתה יודע, הסוכנות היהודית אמונה בתפקידה לטפל בעולים החדשים בתוך מרכזי הקליטה ופחות ברשות הקולטת. אבל למרות זאת - - -

הסוכנות עוסקת גם מעבר לעולים חדשי, אנחנו יודעים.

אז אמרתי למרות זאת, ואתה יודע שגיוס תרומות הוא לא קל. כאשר אנחנו באמת מוציאים ממשקים עם עוד שותפים, אנחנו עושים את זה ועובדה שאנחנו עושים את זה ברמלה וגם בלוד, וזה התחיל דרכנו. התכנית בלוד התחילה דרך הסוכנות היהודית ביוזמה שלנו. ככל שאנחנו יכולים ותרומות מגיעות לפתחנו אנחנו מנסים לסייע כמה שניתן, במיוחד לקבוצת מבוגרים שאנחנו יודעים שזה כלי מאוד חשוב, מעבר לתעסוקה, אלא גם למפגש החברתי והטיפולים שאפשר לעשות אותם תוך כדי.

תודה. עכשיו אני רוצה לשמוע ממך. אתה במשרד הכלכלה?

לא, אני לא במשרד הכלכלה.

תציג את עצמך.

אני עצמאי, בעל משרד לייעוץ עסקי אבל אני רוצה להתייחס. קודם כל אני מברך על היוזמה של עמותת אלמז וכל השותפים. בתחום האמנות אנחנו נגענו בו בתפקידי הקודם כשהייתי במט"י נתניה.

בגלל זה שאלתי.

נגענו בתחום האמנות בגדול. אז זיהינו כבר את הכשלים של המערכת וגם את הכשלים של מי שלקח את האמנות כדי לפתח ולקדם אותה וראינו שאחד הדברים שהייתה בהם בעייתיות זו לא התמיכה. הייתה תמיכה. הגברת נגעה בזה, זה הקטע השיווקי, המכירתי. רוב הגופים, יותר נכון העמותות או מתנ"סים שמפעילים את תחום האמנות והיצירה של בני הקהילה בדרך כלל הם לוקחים את זה כתחביב, כפעילות של שעות פנאי ולא לקחו את זה כמשהו שאפשר לקחת ולארוז אותו והוא יכול להפוך לכלכלי. אני חושב שהתפספסה פה איזו הזדמנות גם מבחינת הקהילה וגם מבחינת האמהות שלנו שיוכלו להתפרנס מזה בכבוד. פשוט לא הייתה תכנית שהייתה יכולה לאגד אותן כגוף אחד ולהביא איזו מערכת שיווקית שיכולה לשווק אותן גם בארץ וגם בחו"ל.

לעצם הדיון פה, הייתי מסתכל על זה בשני היבטים. היבט אחד הוא באמת של עמותות ורשויות מקומיות שעושות מה שהן יכולות עם הכלים שיש להן. הייתי דווקא נוגע ברמה של המדינה. כפי שאמרנו, אנחנו יושבים בכנסת ישראל ואני חושב שהמדינה צריכה לקחת את זה כפרויקט לאומי ולהטיל סמכות על איזה שהוא משרד שיקדם, שייקח את הפרויקט הזה ויעשה אותו כפרויקט לאומי. העמותות, הרשויות המקומיות וכל מי שעושה את זה, יהיה משאב שממנו יהיה אפשר לקחת גם את היצירה וגם את האמנות ולהביא את זה לחשיפה גם בציבור הישראלי ואני חושב שיש לו גם פוטנציאל בחו"ל.

אני אומר שוב, בזמנו עשינו מיפוי של כל האמנים וגילינו שיש הרבה אמנים ואמניות שעוסקים גם כפי שאמרתי במתנ"סים, ברשויות המקומיות ובעמותות ואמרנו בואו נראה איך אנחנו לוקחים את זה ועושים מזה גם מקום תעסוקה כדי שבסופו של דבר האמניות האלה יתפרנסו ולא רק לדמי כיס כי רובם מקבלים דמי כיס ולא מתפרנסים מזה, ועוד פעם, מה שהיה, הקטע הזה להביא בהיבט הפיננסי הכלכלי האם זה רווחי או לא, איך אורזים את זה, גם מבחינה שיווקית וגם תמחורית ומי קהל היעד. וזה לא היה. זה נשאר ברמה של תחביב.

אלמז באמת הייתה פורצת דרך וניסתה לקחת לכיוון הזה, אבל היא לא הצליחה. בסופו של דבר כל משרדי הממשלה שתומכים, הם תומכים לזמן קצוב. באיזה שהוא שלב הוא צריך לעמוד מבחינה כלכלית והיכולת שלו לעמוד באופן עצמאי זה צריך להיות. לכן אני אסכם ואומר, דבר ראשון- כפי שאמרתי ברמת המדינה האם לוקחים את זה כפרויקט לאומי ולהשקיע בזה, מעבר למה שאנחנו מתעסקים בו אם העמותה הגישה או לא הגישה.

תודה רבה. זה בדיוק מה שאני מחפש. המדינה צריכה להאמין שהנושא הוא חשוב וצריך לפתח ולחזק אותו ולכן המדינה צריכה לתת תקציב לנושא.

משרד התרבות קיבל את האחריות, יש חוק שנחקק בכנסת, יש תקציב כל שנה של שישה מיליוני שקלים, עובר ללא שום ניצול ואנחנו צריכים ללכת לכיוון הזה. מה זה מורשת? זה מורשת. אני פונה למנכ"ל בהלצ'ין, שלמה אקלה. אתה היית אחד היוזמים והדוחפים של החוק הזה. החוק עבר ב-2011, יש תקציב, אז למה זה לא מגיע לאמנות.

שלום לכולם. קודם כל אני מכיר את מסגרת אלמז שנים, עוד כשהיו במפעל בלוד, היינו שם בביקור. אני מכיר את החלק הגדול של הנשים שעוסקות באמנות. בשביל זה גם אנחנו במקום הזה עשינו 11 שנות מאבק כדי לחוקק את החוק שנקרא "חוק מורשת יהדות אתיופיה" החוק הזה היה צריך להגן עלינו עם תקציב קבוע, כי היינו נתמכים במשך שנים על ידי משרד העלייה והקליטה והכסף לא היה מספיק. כל שנה עם הבקשות שלנו, משרד הקליטה גם לא יכול היה להעלות את התקציבים. המטרה של חוק מורשת הייתה לבנות מרכז מורשת ליהדות אתיופיה על שבעה דונם, אדמה שחתמנו על הסכם הרשאה במלחה בירושלים שבתוכו היה גם יכול לכלול את כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם היום, לא רק במסגרת אלמז, אלא יש עוד אמנים רבים ברחבי הארץ. לצערי הרב אנחנו עדיין במלחמה, יש כאלה שעוסקים ועובדים ונלחמים ויש כאלה שקוצרים את הפירות. אנחנו נלחמנו שיהיה תקציב קבוע - - -

יש תקציב קבוע.

יש תקציב קבוע אבל התקציב הקבוע מופנה לגופים אחרים שאנשים אחרים, 300,000 שקל מ-5 מיליון שקל תקציב זה כלום. איפה הכסף? איפה נציגי משרד התרבות שיבואו ויסבירו איפה נמצא הכסף.

הם הוזמנו ובחרו שלא להגיע.

לכן גם בהלצ'ין, מרכז מורשת יהדות אתיופיה שעסקה במורשת יהדות אתיופיה שנים רבות לא זוכה בשום תקציב. אנחנו נמצאים במאבק משפטי כרגע, אני מאוד מקווה שיהיה איזה שהוא פתרון. הפתרון הוא לא שאין כסף, יש כסף. המדינה מתקצבת כסף רב. רבותי, מה זה, חמישה מיליון שקלים. אני 15 שנות עבודה כשניהלתי את העמותה, תאמינו לי, אף פעם לא היה מיליון שקל תקציב, אבל עשינו הרבה עבודות.

לכן צריכים ללחוץ את משרד התרבות. יש את הכסף הזה שנמצא למרכז מורשת ליהדות אתיופיה, אני מקווה, אם אנחנו נצליח זו גם המטרה שלי. אני הסתובבתי וביקרתי אמנים יוצאי אתיופיה כדי לשלבם בבוא הזמן, ברגע שתהיה לנו אפשרות כלכלית. לצערי הרב זה לא התאפשר לנו.

- - -

אני אתן לך לדבר. תודה. אני רוצה לשאול אם יש נציג של תאגיד מורשת יהדות אתיופיה? אני יודע שאחרי החוק הוקם תאגיד על פי חוק ויש לו תקציב של בין חמישה לשישה מיליון שקלים כל שנה. האם נמצא פה נציג או נציגה? גם הם בחרו שלא להגיע. אוקיי.

אני אמנם קראתי קריאת ביניים אבל יש לי מה להגיד בתור יושב ראש עמותת אלמז.

אני אשאל אותך האם פניתם, האם אתם בכלל יודעים שבמשרד התרבות יש תאגיד מורשת יהדות אתיופיה ויש תקציב. האם אתם מודעים לזה? אם כן, האם פניתם? האמנות היא מורשת יהדות אתיופיה. האם פניתם ואם כן מה קיבלתם?

סמדר תענה לך יותר במדויק.

קודם הוא יסיים ואחר כך תעני.

אני בסך הכל רציתי לומר כמה מילות ברכה שחלקן אולי כבר נאמרו, אבל אני חושב שזה חשוב בכנס הזה לומר אותן. אני אישית מאוד שמח שהגענו לרגע הזה של פתיחת תערוכה והשקת קטלוג מקיף של אמנות מסורתית של יהדות אתיופיה במשכן הכנסת. אירוע זה נותן גושפנקה למאמץ ופעילות מתמשכים מאז שנות התשעים כאשר הוקמה אלמז בתמיכה ממשלתית כמפעל להעסקת יוצאות אתיופיה באמנותן המסורתית ובגלגולה השני כעמותת אלמז שהרחיבה וגיוונה את תחומי העיסוק שהיא מקדמת, כפי שמשקף הקטלוג.

בתקופה הזאת מדובר רבות על משגים שנעשו בעבר בקליטת עולים, בין השאר דובר על טשטוש מורשתם התרבותית כדי לקדם לכאורה את השתלבותם במדינה ובתרבות הישראלית. כיום מקובל שזו הייתה שגיאה וגרמה עוול לעולים בלא שקידמה את קליטתם. המגמה כיום היא לראות בתרבות הישראלית פסיפס רב גוני יותר שמושפע גם מהמורשת התרבותית שהביאו העולים מארצות מוצאם. אלמז מקדמת את האמנות האתיופית המסורתית, לא רק כדי לספק עבודה מכובדת לאותם עולים כדי שימשיכו בעיסוקים, שהוא עניין חשוב לכשעצמו, אלא גם שישמרו וגם יפתחו בכיוונים אחרים את האמנות המקורית שלהם שיש לה ערך רב בפני עצמה.

בקטלוג מוצגות יצירות של אמנות מסורתית ממש ששואבות השראה מאורח החיים והיסטוריה רחוקה וקרובה של יהודי אתיופיה, אך גם עבודות של אמנים צעירים, חלקם ילידי הארץ, ששילבו תכנים מסורתיים ביצירה המקורית שלהם. לסוג כזה של המשכיות חותרת עמותת אלמז. אנו באלמז מודים מקרב לב לכנסת שאיפשרה לנו להציג את פרי עמלם של היוצרים במשכנה ומקווים שאירוע זה ייצור תהודה למפעל הזה של קידום אומנותם של יהודי אתיופיה. תודה.

תודה. סמדר תעני לשאלה האם פניתם למשרד התרבות. התאגיד נמצא תחת משרד התרבות. בבקשה.

ספציפית לגבי זה, לגבי מורשת אנחנו פנינו שנה שעברה וקיבלנו תשובה שלילית.

מה פניתם, באיזה סכום?

הפניה, זה הולך בצורה כזאת: צריך להציג את הפעילות. אני הגעתי לסוג כזה של ראיון, ראיינו אותי עשרה אנשים וסיפרתי על כל הפעיות של אלמז בעבר ועכשיו וקיבלתי תשובה אחרי שבעה-שמונה חודשים שהם מצטערים ואנחנו לא עמדנו בקריטריונים. אני יכולה להעביר לך את התשובה שקיבלתי.

אני אשמח לקבל. תעבירי לי. אני לא יודע מה הקריטריון, אם הוקם תאגיד שהמדינה הקציבה תקציב של בין 5-6 מיליון, אני אומר את זה כי אני יודע בוודאות, זה נמצא בספר התקציב של מדינת ישראל, לשמור את מורשת יהדות אתיופיה. אם זה לא מורשת אתיופיה אני רוצה לדעת מה הקריטריון. אמנות היא חלק מהמורשת. לכן אשמח לקבל את המכתב.

אנחנו צריכים לסיים ב-13:30 ולסכם את הדיון לפני כן. אני שוב אומר מי שרוצה לומר משהו יכול ואפשר גם באמהרית. אל תתביישו.

(מדברת באמהרית)

אני אתרגם את דבריה: היא מנתיבות, בהתחלה הם יזמו בעצמם והתארגנו לעבודה ויצירה. כשהעירייה ראתה את עבודות האמנות שלהם היא באה ותמכה בהם ואז יזמו תחרות עבודות של יוצאי אתיופיה, יוצאי רוסיה ויוצאי מרוקו והאמנות שלהם ניצחה בתחרות והעיריה תומכת בהם.

היא מספרת שהיא נבחרה להיות המדריכה או המורה ולהכשיר אחרים וגם לרכז את הפרויקט. היא הכשירה בהתחלה 30 שחלק ידעו וחלק לא, מה שהעירייה נותנת את חומר הגלם וארבע שעות משכורת בשבילה כמרכזת, אחרים לא מקבלים. אפילו מה שהם יצרו, אין שיווק ונותנים כמתנות וכדומה. אין שום הכנסה, לא מוכרים את זה.

היא אומרת שבגלל שאין תמיכה ואנשים לא מקבלים משכורת או פרנסה, מתוך שלושים נשארו שמונה. אחרים עזבו כי הם צריכים לעבוד ולהביא פרנסה למשפחה, כי לא היה עידוד לא מטעם העיריה או ממשרדי הממשלה. אבל השמונה מתעקשים כי הם רוצים לשמר את המסורת והאמנות ולכן הם רצים להראות את האמנות שלהם ומתעקשים להמשיך ולעשות. כשאומרים להם "תבואו" אז הם אומרים "מה קיבלתם, אתם כל הזמן שם ולא מקבלים שום דבר או לא מוכרים, אפילו לא מארגנים תערוכה. כשיש כנסים לא עוזרים להם לעשו תערוכה" סמדר גם עוזרת להם וההגעה לכאן היום היא בזכות סמדר שמעודדת אותם.

היא מוסיפה ואומרת שאכן נתנו להם מקום וחומר גלם, אבל אין המשכיות. הם פנו לרווחה ולמתנ"ס ולגופים נוספים ולא הסתכלו עליהם. בזמן האחרון ובעיקר השנה התחילו להסתכל ולתת מקום, יש קצת שינוי כשאורחים מגיעים לעירייה, מראים להם את העבודות וזה התחיל עכשיו ומעבר לזה אין כל כך שינוי.

אנחנו יוצרים ועושים את העבודות ופשוט הן לא נשמרות טוב, אז אולי גם את זה אם יכולים למכור או להראות לאחרים שיקנו את זה, גם זה יכול לעזור. אנחנו באנו לפה ושמענו דברים חיוביים וזה מעודד אותנו.

תודה. מילת סיכום ואני מסכם.

מילת סיכום. חשיבות חשיפת התרבות האתיופית כמו שקרה היום. אני אתן שתי דוגמאות כמה שזה חשוב. מישהו למשל בחג הסיגד ראה שיהודי אתיופיה לובשים תלבושת מסורתית אתיופית ושאל אותי למה האתיופים לובשים סדין. הסברתי לו שכל התרבות האתיופית נמצאת שם. הדבר הזה עוזר גם לבני נוער יוצאי אתיופיה שנולדו פה. כשיצאתי עם המזוודה הגעתי לבית ספר וכשילד יוצא אתיופיה דווקא אומר לחבר שלו "יו הוא בא לעשות לנו בושות" כאב לי לשמוע את זה. אם הילד היה נחשף לדברים מהסוג הזה הוא לא היה אומר את זה. לכן מפגשים כאלה, חשיפת התרבות דרך תרבות ואמנות, זה מאוד חשוב. תודה.

תודה. בבקשה ד"ר טל דקל.

צהריים טובים ותודה רבה כבוד יושב הראש של הוועדה. אני ראש מסלול אוצרות ואמנות תרבות חזותית במכללת סמינר הקיבוצים, כך הכרתי גם את סמדר. אני אומר בקצרה את שני האגפים של הדברים שנאמרו פה אולי באמת קודם כל הקונקרטי הממשי והכאן ועכשיו, כמובן שחשוב לאתר ולהתעקש, בדיוק כמו שאתה אמרת כבוד היושב ראש על התקציבים, לאתר מי בדיוק בכדי שזה לא ימשיך ליפול בין הכיסאות אבל בנוסף וכמובן אנשים חכמים פה יודעים את זה, צריך את הנושא של המנטורינג, הליווי, למי פונים, איך מזהים, מה החסמים בכלל, אין מתגברים על כל הטופסולוגיה, אצל מי הבירוקרטיה, בכדי לא לתת רק את הדגים אלא גם את החכות בכדי שלא יצטרכו לחזר על הפתחים כי כולם אנשים חכמים, כולם נשים בעלו יכולות, פשוט צריך לזהות ולהסיר את החסמים בכדי שכל אחת ואחת שיש לה איזה שהוא רעיון, שיש לה איזו שהיא אפשרות ליצירתיות ולמכור ולהבין ולבקש את התמיכה, להבין בכלל איפה ומה

אני מוכרחה לומר שאני בעוונותיי תיאורטיקנית, אני גם לא בת העדה האתיופית אבל אני יכולה להגיד רק מילת סיכום, באמת יותר מן חשיבה כללית על הדברים של האמנות המסורתית של יהודי אתיופיה שבאמת מה שאנחנו רואים בתערוכה ובקטלוג זה שיקוף נאמן של ידע קהילתי חשוב מאוד, קולקטיבי, רב דורות. אבל מה שמעניין לפי איך שאני רואה את הדברים זה שהיצירות השונות שאנחנו רואים פה בתערוכה בחוץ, בקטלוג, מעשי רקמה, פסלים עשויים מחומר, סלים קלועים, כל היצירות האלה בעצם מה שהן עושות, הן מערערות על התבניות השמרניות והמיושנות של קאנון האמנות המערבית. אנחנו יושבים פה במדינת ישראל ויש אנשים שחושבים שהם מחזיקים את הידע, הם שומרי הסף מה זו אמנות ומי המחליט מה חשוב ומה לא חשוב. הקאנון המערבי שהוא זה שבינתיים יושב גם על הברזים, מקטלג באופן מאוד היררכי ונפרד קטגוריה של אמנות גבוהה ושהיא כאילו מנוגדת לאמנות נמוכה, שהיא אומנות, והנטייה הזאת להבחין בין סוגי אמנות היא הבעיה.

זו מגמה בעייתית של קבוצות שלמות של אנשים שיושבים על הברזים ומחליטים שאמנות מסורתית של יוצאי אתיופיה היא דקורטיבית, היא פולקלוריסטית, זה לא נכון, זה בעייתי, זה מוטה. באמנות המערבית שמגיעה מאירופה, מארצות הברית הם רגילים לראות פיסול מברונזה, שיש, ציורים שמן על בד, צילום, וידאו ארט, כל סוגי האמנות הם חשובים ובעצם אין פה שום עליונות והיררכיה, וזה מה שצריכה להבין ההגמוניה שיושבת על התקציבים ואני חושבת שזה הדבר שאנחנו צריכים לזהות פה ולפצח אותו מן היסוד ולא להסכים.

באמת המהלך שמובילה אלמז למשל במפעל שלה מתנגד בדיוק לאותו תהליך של אתניזציה, של מיגדור, תהליך מנמיך שעובר על היצירות ופשוט צריך להתעקש שזו עבודה מפוארת, חשובה ביותר תרבותית, שבעצם להכיר לעומק את התרבות של יהודי אתיופיה ואת האמנות שלה, זה חלק חשוב במימוש ובהעמקה של מה שאנחנו עושים פה בכלל כמדינה, כתרבות. וזה המסר שצריך לצאת.

תודה. אנחנו צריכים לסכם את הדיון. קודם כל אני מאוד מברך את עמותת אלמז, ההנהלה והחברים שיצרו את הקשר איתנו בוועדה וארגנו גם את התערוכה וגם הביאו את האמנים, הזמינו אותם שיהיו שותפים פה. כל מי שהגיע לפה והשתתף, אני רוצה להודות לכם בשם הוועדה.

אנחנו רואים בחיזוק האמנות כדרך שמביאה את המורשת והתרבות של הקהילה ולכן חייבים להתגייס לנושא הזה ולחזק את זה באמצעות משרדי הממשלה.

הוועדה לאחר ששמעה את האמנים, המורים והמדריכים, מחליטה לפנות לשרת התרבות והספורט. כיון שהנושא נמצא בתחום התרבות, בקריאה לגייס את הסכום הנדרש מתקציב התאגיד למורשת יהדות אתיופיה. יש תאגיד שהוקם כחוק, ויש לו תקציב שהמדינה מקצה כל שנה, עם התקציב הזה אפשר לחזק את מורשת יהדות אתיופיה וגם האמנות היא חלק מהמורשת, כדי לשמר את התרבות והמוסרת של יוצאי אתיופיה.

הוועדה תפעל לסייע ליוזמה הברוכה שנערכת על ידי הרשויות המקומיות. שמענו מבאר שבע ואשדוד ואני בטוח שיש ברשויות אחרות כמו נתניה, רמלה, עפולה, לוד, בכל הרשויות המקומיות, כדי להעסיק נשים יוצאות העדה שיוצרות את העבודות האלה כדי להמשיך וליצור אמנות מסורתית של יוצאי אתיופיה. אנחנו גם נפנה לשר הכלכלה כי זה חלק מהתחום שגם במשרד הכלכלה יש תקציב במסגרת ועדת ה שרים בראשות ראש הממשלה לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה. אנחנו נדרוש שחלק מהתקציב הזה יילך לחיזוק המורשת ועבודות היד של יוצאי אתיופיה. תודה לכל המשתתפים תמשיכו ותעשו. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.