ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-06OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 214

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ב באייר התשע"ח (07 במאי 2018), שעה 13:00

1. תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

2. מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

ינון אזולאי

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

יעקב אשר

קארין אלהרר

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

עדי נועם סביר - עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

חגי פורבס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורדה מלכה - ממונה ארצית צהרונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איתנה ברמן - m.s.w, סגנית מנהלת שרות ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

אילת כהן קלוזנר - מנהלת תחום נכויות מיוחדות, המוסד לביטוח לאומי

תמיר עידאן - ראש המועצה האזורית שדות נגב

מיכל מנקס - ראש מנהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

אסתי אשל - מנהלת אור יהודה, מרכז השלטון המקומי

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיכאל פינטו - יו"ר סניף גוש דן, הסתדרות המורים

שלומית רדר - יו"ר עמותת יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

מאיה ניר אליעז - מנהלת מערך הדרכה, יה"ל - יעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

נעמה קציר שמואלי - דוברות ותקשורת, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

דקלה תמנה - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

תומר רוקח - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

חלי רוקח - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

ורד ישראל - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

שירן חי - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

רות כהן - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

הילה חי - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

ורד כהן - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

שלום סגל - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

לילך בלייברג מוצפי - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

אחיטוב בר ניצן - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

אולגה אלכסייב- סמרג'ייב - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

ליאת קריאף - הורה, יהל - יעוץ והדרכה לאלרגיית מזון

דנית ברביבאי - יו"ר פורום וועדי ההורים היישוביים

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום וועדי ההורים היישוביים

רויטל ליפמן שמר - נציגת פורום וועדי ההורים היישוביים

ורדית ליבוביץ - מנהלת מחלקה מנהלית, ויצ"ו

לילך בר - רכזת פורום ארגונים והורים, בית איזי שפירא

אווה ורסנו-יוגד - אם לילד אלרגי, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

עדי מן - יו"ר ועד הגנים הארצי, ועד הגנים הארצי

ולרי זילכה - רכזת הפורום, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

יערה שילה - נציגת ארגון אנו

בתיה קוממי - מדריכה חינוכית, נשות חירות

אורית אריאב - מנהלת קבוצת הורים לאטרזיה של הוושט

שירה שטייניץ - אשת חינוך

סילביה בן אבו - הורה

איתי מוניקנדם - אזרח

היידי מוזס - מוזמן/ת

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עורכי דין), מייצג/ת את הסתדרות המורים

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עורכי דין), מייצג/ת את הסתדרות המורים

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.תלמידים אלרגיים במערכת החינוך

2.מענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

אני ברשותכם מבקשת לפתוח את דיון הוועדה בנושא תלמידים אלרגיים במערכת החינוך ומענים לילדים אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש. זה דיון מעקב שאנחנו בעצם מקיימים מדי כחודש במהלך השנה, שנה וחצי האחרונות.

רגע לפני שאפתח את דברי, אני יודעת שיש פה הרבה הורים, אז שהכל יהיה מגובה לפרוטוקול, אני רק אקריא את הסעיף ואנחנו נתחיל בדיון. כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

אני מחדדת את הדברים, הדיון משודר. אני מאד מבקשת בלי שמות של ילדים, תשדלו לא לזהות את עצמכם כדי שאנחנו באמת נוכל להגן על הקטינים.

בכל מקרה אני מעבירה טופס בין כולם, בין כל ההורים, שתחתמו שאתם לא רוצים להסתיר את השם אחר כך בפרוטוקול.

ברשותכם אני פותחת את הדיון. היום אנחנו פותחים את הדיון קשת בתחושה צורמת, נוכח ההכרזה החד צדדית של משרד החינוך. אני מודה שנשגב מבינתי מדוע משרד החינוך החליט שהוא מוציא הודעה לעיתונות באופן חד צדדי, שמתעלם מכל התהליך שנעשה כאן במשך השנה, שנה וחצי האחרונות. תהליך שהתחיל עוד בשולחנות העגולים בוועדת החינוך, שיזמנו חבר הכנסת מרגי ואנוכי והמשיך כאן, בדיונים בוועדה לזכויות הילד, בשיתוף גורמים מקצועיים בשיתוף ההורים, בשיתוף ארגונים שונים ומגוונים ופתאום אנחנו מוצאים כולנו בוקר אחד איזו שהיא הודעה שמתעלמת לחלוטין מכל המורכבות, שלא לדבר מייצר פאניקה ובצדק בקרב ההורים, שלא הבינו מהיכן זה הגיע.

אני חושבת שמה שהכי מכעיס בסיפור הזה הוא שעבדנו כל כך קשה כדי לילדים האלה יהיה מענה מטבי בתוך המערכת ובאבחה אחת, בהחלטה שלא ברורה לחלוטין, משרד החינוך פשוט חתך את הכל. אבל אנחנו לא נאפשר לדברים ככה להתמסמס ואנחנו נמצאים כאן פעם נוספת ואנחנו נהיה כאן כמובן גם בהמשך כדי לוודא שאנחנו נמשיך בתכנית למתן מענים מיטביים לילדים במשך כל שעות היום, לאורך כל שבוע הלימודים, בתוך מערכת החינוך, כדי שגם הם כמובן יהיו מוגנים וגם ההורים שלהם ירגישו מספיק בטוחים כדי לשלוח אותם למערכת.

נמצאת איתי חברת הכנסת קארין אלהרר ונמצא איתנו חבר הכנסת החדש של ש"ס, ששמו בישראל?

ינון אזולאי.

ינון אזולאי, ברוך הבא. אנחנו נפתח אתכם, כמה מילים ואחר כך נפנה למשרד החינוך להבין מה קרה כאן.

תודה רבה גברתי יושבת הראש על שאת מביאה את הנושא הבאמת כל כך חשוב הזה. ישבנו בעבר בשולחנות עגולים. נעשתה חשיבה מאד מדוקדקת שאמורה הייתה לתת מענה בעצם לילדים שזקוקים לסיוע. לילדים שלא זקוקים לסיוע כן לעשות איזו שהיא הבחנה. אני אומר מראש, לא כל ילד עם אלרגיה באמת זקוק לסיוע, אבל – ויש פה אבל גדול – יש ילדים עם אלרגיה שבלי הסיוע הזה – אני לא יודעת מי ייקח את האחריות על הדבר הזה.

אני באמת לא מצליחה להבין למה, את יודעת, כל הזמן אומרים הכנסת אומרת את דברה, אז הכנסת אמרה את דברה ומשרד החינוך אמר את דברו ומסיבה שהיא באמת לא ברורה, כי אם הכנסת היא הריבון, אז בואו נדבר על זה, בטח בעניין הזה, שהוא באמת דיני נפשות, למה הכנסת, שבאמת עובדת מאד מאד קשה, בתהליך מאד מאד מסודר מול כל הגורמים המקצועיים, מול כל המומחים ובא משרד החינוך ואומר או My Way, או ב-High Way. ואני קבעתי וככה זה יהיה.

אז קודם כל להבהרה, אני יודעת את מחויבותה של גברתי יושבת הראש לעניין הזה וזה לא יקרה. לא בבית ספרנו. אי אפשר לקבל החלטות שהן באמת כל כך הרות גורל לגבי הילדים ולהגיד כי ככה. כי אמרנו. זה לא עובד בצורה כזאת.

אולי יש נושאים אחרים שאפשר, שהם יעבדו בצורה הזאת, אבל לא בנושא הזה, בוודאי שלא. ובאמת אני משתוקקת לשמוע את עמדת משרד החינוך ולהבין מה קרה. מה, לא היה מספיק מקצועי עבורכם? לא הייתם חלק מתהליך? מה קרה שפתאום אמרתם זהו ולרוץ ואת יודעת גברתי, גם יש איזו הגינות בסיסית שלא הולכים לעיתונות לפני שמנהלים איזה שהוא דיון. אבל לצערי גם בעניין הזה, זה היה חזק ממשרד החינוך והם העדיפו לייצר כותרות, שדרך אגב, אני לא בטוחה שהן חיוביות לעניינם.

הסיפור פה הוא עוד יותר קשה, כי זה לא לפני שהיה דיון, זה תוך כדי דיון.

כן.

זאת אומרת אנחנו כבר בונים פה מהלך ומישהו מחליט שהוא חותך באיזה שהוא סיבוב.

זהו, לא בא להם, כמו שאומרים, אבל זה לא עובד בצורה כזאת. אני בטוחה שגם גברתי קיבלה מאות פניות במייל וזה מעיד על גודל העניין. זה מעיד על החרדה של ההורים, שהיא באמת מאד מאד מוצדקת. אנחנו כל הזמן שומעים סיפורים ואנחנו לא רוצים שייווצרו מצבים, כפי שלצערנו אנחנו רואים לא אחת, של חכמת הבדיעבד. בואו נדבר לפני. בואו נפתור את זה. היינו באמצע מסלול מסוים, באמת. זה פשוט כל כך מצער אותי שסתם, כי למישהו זה לא נראה יותר, עוצרים את הכל וחוזרים אחורה. זה ממש חזרה אחורה ובאמת אני לא אמשיך לדבר. ניתן את המקום למשרד החינוך, לשמוע מה יש להם להגיד להגנתם.

תודה רבה חברת הכנסת קארין אלהרר. וכדי שבאמת לא נחזור אחורה, אז למען הסר הספק, אני אחדד כמה נקודות שהוסכמו כאן סביב השולחן על ידי כל מי שהיה שותף בתהליך לאורך כל השנה. ברור לנו שסייעות במענה הכללי, הן לא הפתרון המיטבי. הן גם לא הפתרון המלא לבעיה של ילדים אלרגיים בתוך מערכת החינוך, אבל גם הסכמנו שיהיו מקרים חריגים שבהם ברור לנו לחלוטין שאנחנו צריכים לתת מענה אחר, מעבר להתאמות שאנחנו דורשים בתוך המערכת החינוכית, מעבר לכל ההכשרות שאנחנו מדברים עליהן ולשותפות של כל מי שנמצא שם.

אז אני רוצה להמשיך מהמקום הזה ולפנות רגע למשרד החינוך. עירית, אני מוכרחה לומר ביושר, יכול להיות שאולי זה לא פוליטיקלי קורקט. אני לא חושדת שאת הלכת ורצת עם זה ובתחושה האישית שלי ירו לך ברגל לא פחות ממה שירו לנו. כי היית שותפה טבעית לאורך כל הדרך. ידענו בדיוק לאן פנינו והנה, אנחנו קמים בוקר אחד ויש הנחיה חדשה שנמצאת כאן אצלי, של משרד החינוך, שמתעלמת מכל מה שדיברנו. היא מתייחסת רק לדבר אחד, שנכון שסייעות זה לא הפתרון האולטימטיבי.

אז בואי תגידי לנו איך אנחנו ממשיכים מכאן ומחזירים את הגלגל אחורה ומבינים שאם אנחנו לא עושים תהליך שיטתי, מסודר, מבוקר, מפוקח, עם מעקב ברור, אנחנו לא באמת נוכל לצאת לדרך.

טוב, אז קודם כל באמת היינו שותפים לתהליך כולו. אני חושבת שהמדינה כולה עשתה שינוי מאד משמעותי בשנים האחרונות בקטע של אבטחת שלומם של הילדים. אנחנו באמת עשינו שינוי, כי המועדות עלתה בציבור ובמוסדות החינוך. החשש עלה במוסדות החינוך ובציבור, אנחנו יודעים. לא יום אחד קמנו. אנחנו קודם כל ברמה העקרונית – ויושבת פה נציגת משרד הבריאות – מנהלים דיונים משותפים. משרד הבריאות הוא הגורם המנחה מבחינה מקצועית, קודם כל. משרד הבריאות הוא המנחה. אנחנו יושבים עם גורמים רלבנטיים.

אמרנו, כמו שאת אומרת, הסייעת קודם כל בראש ובראשונה להבטיח. להבטיח את ביטחונם. הבעיות לא הילדים ועם הצוות, זה עם ההורים האחרים ואמרנו את זה כל הזמן פה בכל דיון כמעט. זאת אומרת שיש לנו פה משימות משותפות. זה להכשיר את הלבבות של האחרים כדי להבטיח את אלה שבפנים והבעיה היא לא עם ילדי בית הספר ועם הצוות החינוכי, אלא עם ההורים האחרים, שכשמצלצל אלי הורה ואומר אני עורך דין ואני בכוונה אשלח גבינה בכריך, עורך דין שמצלצל ואומר – כי אתם לא תגידו לי לא להביא גבינה.

אני חושבת ששוב, המעטפת החיצונית, שזה משותף לכולנו, אמרת שלא הסייעות וכל המהלכים הנוספים שצריך לעשות. זאת אומרת אנחנו לא קמנו. אנחנו לא אומרים. רבותי, יש לנו הנחיה ממשרד הבריאות. אנחנו לא עושים שחור ולבן, זה לא נכון.

זה שחור ולבן. להגיד אין סייעות - - -

לא, רגע, רגע. לא. לא. קודם כל בואו נגדיר. סייעות ניתנות בגיל הגן וניתנות בכיתות א' ו-ב' בירידה, כדי שיהיה איזה שהוא תהליך. אוקיי. סייעות בדרך כלל יש להן הגדרת תפקיד. זאת אומרת פרסמנו גם חוזר מנכ"ל שמדבר איך הסביבה צריכה לפעול. צריך להטמיע את זה. אנחנו מדברים באותה שפה במעונות ובבתי ספר, כי זה שינוי של הסביבה שבה נמצאים הילדים ברמות העקרוניות. זה לא שנאמר שבשנה הבאה אין גורם במוסד החינוכי שייקח את האחריות על מצבי חירום, כשיש תקתוק של כל התהליכים המפורטים.

מה? תפרטי רגע את התהליכים לפני שנכנסים פנימה. הרי זה שיש שם גורם שאחראי זה דבר אחד, אבל איפה כל המניעה מסביב?

רגע.

עד שמכשירים את הלבבות של כולם, מי שומר שם?

בדיוק, ולכן בשנת הלימודים הבאה אנחנו עוברים לאיזו שהיא שנה שבה יש שנת מעבר. קיבלנו הנחיה ממשרד הבריאות לשנת מעבר, שבה יהיה גורם בית ספרי אחד, ייעודי שהוא יסתובב ואם יש שני ילדים, אז הוא יצטרך להסתובב בין שניהם כדי להטמיע בדיוק מה שאת אמרת. להטמיע את ההתנהלות שחייבים בסביבה כן במצב חירום, כן במצב חירום, לתת את המענה של החירום, שזה מה שמרתיע. אני לא ראיתי - - -

עירית, אנחנו לא רוצים את החירום אבל, אנחנו רוצים גם - - -

בדיוק. אז מה אמרתי? התפקיד שלו קודם כל זה לבדוק שאכן השטח משולט, אכן יש אזורים, אכן נוקו השולחנות, אכן נעשו כל המהלכים שקיבלנו כהנחיה כדי לעשות מניעה גם מהאיגוד הישראלי לאלרגיה, גם ממשרד הבריאות; וכן יהיה מישהו שיהיה מוסמך בבית הספר לבדוק, לעשות את התהליך, לראות שהצוות מקבל את ההנחיות, לראות איך מתנהלים בכלל בשגרה, באירועים, במסיבות. להטמיע נושא של והוא יהיה המענה - - -

עירית מתי הם יקבלו הנחיות? הרי אנחנו מדברים - - -

רגע. קודם כל על מי את מדברת? בואי, בעקבות הבג"ץ פרסמנו בדצמבר חוזר מנכ"ל שמדבר.

אז פרסמנו. את יודעת כמה דברים כתובים בחוזר מנכ"ל שבית ספר בכלל לא מתייחס אליהם ברצינות. בואי נגיד את זה.

מי עד היום יישם את חוזר מנכ"ל שכתוב היום?

אנחנו אומרים שוב - אנחנו לא משאירים את השטח חשוף. אנחנו נמצא בן אדם. תראו, בבתי ספר - - -

מי הבן אדם?

סייעת, סייעת סביבתית. סייעת אחת לבית ספר. היא תעבוד כל השעות.

סליחה רגע, בכזה רעש אי אפשר לקיים דיון ונוכחותכם חשובה לנו כאן, אז בואו נשמור על שקט, כי אם לא אנחנו פשוט נצטרך להוציא את מי שמרעיש. בבקשה.

כשאנחנו מדברים, אנחנו מדברים קודם כל על הסייעות, אנחנו מדברים על הילדים האלרגיים. כי יש בבית ספר גם סכרתיים, גם מצונתרים. כל מי שנדרש לטיפול פולשני בשגרה, בואו לא נערב שמחה בשמחה. חד משמעית מדובר על בית ספר שבו יש ילד אחד או שניים אלרגיים. זה קהל היעד שלנו. בואו נעשה אבחנה מאד ברורה. שאר הסייעות שנותנות, שמזינות, שנותנות חמצן, של ילדים אפילפטיים - - -

לא, לא, אנחנו מדברים רק על ילדים אלרגיים.

יפה, נכון. יש במערכת החינוך כ-600 בתי ספר שבהם יש ילדים אלרגיים. 500 מהם זה עם ילד אחד. יש עוד איזה מספר, אני לא נותנת נתונים מדויקים כרגע, אבל המטרה היא שיהיה בן אדם. ברגע שיש ילד אחד, יש כבר סייעת סביבתית אחת.

אז שתהיה שלו, פרטית שלו.

שנייה. מה שקצת שונה לי בשיח ובטח יזהו את זה מי שישבו סביב השולחן הזה לאורך כל השנה, מישהו פה קצת נבהל כנראה או מההסתדרות או אני לא יודעת ממי. זה כבר סייעת חיצונית שנכנסת, זה כבר לא המערכת מגויסת, זה כבר לא בית ספר שעושה את זה. אגב, אני מוכרחה לומר פה לטובת מורי מדינת ישראל, אני מכירה באופן אישי הרבה מאד בתי ספר שהמנהלים והמנהלות מגויסים ומגויסות ומנקים את בית הספר מהאלרגניים שצריך ועושים את כל פעולת ההסברה ומגייסים, מכשירים את הלבבות גם בקרב התלמידים האחרים וגם בקרב ההורים האחרים והם לא ביקשנו על זה כלום. הם גם לא מרגישים שיש עליהם איזו שהיא אחריות ומישהו יתבע אותם.

זאת אומרת יש פה באמת עניין של או שזה מערכת או שעוד פעם, ושימו לב, זה עוד יותר מדאיג אותי. למה? כי משרד החינוך יצא לאיזה שהוא מהלך שאופס, הוא שמע רעשים, הוא נבהל, עכשיו הוא מכניס לי סייעת סביבתית. זה לא עלה בשום דיון פה על השולחן. אני כן יכולה להבין שאם יש לי ילדים שהם אלרגיים בצורה קשה, מולטי אלרגיים, אלרגיים בהערכה, כל הדברים שאנחנו יודעים שהם קצת מעבר לילד שהוא אלרגי ויודע להתמודד, שם אמרנו אנחנו ניתן פתרון של סיוע, אבל הפתרון יצטרך להיות מלא. כי היום הפתרון הוא חלקי – ככה או ככה. זאת אומרת אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים סביב השולחן, בסוף בסוף יש הרבה מאד שעות במשך השבוע שהילדים שלכם היום, היום, כשאנחנו מדברים חשופים ולא מקבלים שום מענה. כי אין להם את הסייעת שצריך, כי היא מקבלת רק – כמה? 20, 27 שעות במקרה הטוב, אבל בית ספר לא ערוך בכלל כדי לתת את מה שצריך.

אז לאן אנחנו הולכים, עירית, עם כל החוזר החדש הזה?

אבל הילדים הולכים מוקדם הביתה כשהם לא חשופים.

רגע, סליחה. לא כל הילדים הולכים הביתה וגם ילד אלרגי לא צריך ללכת הביתה ולהפסיד שעות לימוד שילדים אחרים מקבלים. אנחנו לא יכולים להרשות דבר הזה.

זה מה שקורה ב - - -, בצהרון.

בבקשה, עירית. אני לא מדברת על צהרון, אני מדברת על מערכת החינוך.

אני שוב חוזרת על דבריך. ההנחיות בחוזר המנכ"ל מדברות על בית ספר ואת אומרת שיש, נכון, יש תהליך של הטמעה של ההתנהלות היומיומית. נכון שזה ההנחיות. כמו שאת אומרת, יש פה גם - - -. הם יעשו את התהליך הזה. במקביל יהיה בן אדם שכן יבדוק, לא אחראי, אלא יבדוק שהתהליך הזה אכן מתקיים.

מה עם גני הילדים?

שאלה טובה.

רגע, אחד לאחד. במרביתם היום יש, אבל אם שנה אחרי כן יהיו כבר שניים - - -

אז מה, אז תהיינה שתי סייעות?

לא. אני אומרת שוב, במוסד חינוכי, בבית ספר - - -

מה המספר של גני הילדים לא התייחסת כמה יש לכם? דיברתם - - -

חבר הכנסת מקלב שואל על גני ילדים.

את אמרת שבבתי ספר מתוך 600, 500 זה רק ילד אחד והשאר, את אומרת ככל שמספר הילדים. מה קורה בגני הילדים?

חבר הכנסת מקלב שואל מה קורה עם גני הילדים. תודה על השאלה.

קודם כל אני שוב חוזרת. מה שאת אומרת ההנחיות, זה הנחיות מקצועיות שקיבלנו ממשרד הבריאות ויש פה נציגה ממשרד הבריאות. זה הגורם המנחה שלנו. אני רוצה שהדיונים המקצועיים יעלו במשותף.

בסדר, אני תיכף אפנה למשרד הבריאות ואנחנו נשמע מאיפה הם - - -

אוקיי. נכון להיום בגני ילדים בכלל, בואו ניקח גן ילדים, אין בגן ילדים שתי סייעות רפואיות, גם אם יש שני ילדים.

נכון, גם לא צריך שיהיה.

לא צריך ולא ישתנה. סייעת רפואית יש אחת בגני הילדים והיא נותנת את המענה. זה יכול להיות ילד אלרגי, זה יכול להיות ילד סכרתי. קבוצה של גן ילדים, קבוצת גן - - -

אז היא תישאר?

תישאר. בית ספר, כיוון שהוא יותר רחבה, הילדים בגרו, יש מחויבות של הסביבה, ההנחיה של - - -

ילד לא יכול - - -

בקיצור, בתחושה שלי בשיח, Once משרד החינוך שחרר איזו שהיא הודעה חסרת אחריות ועשה את זה גם בחוסר אחריות ובחוסר מחשבה למה זה יוצר – תשימו לב – אנחנו ישבנו פה כל חודש במהלך השנה האחרונה. אף פעם לא היה קרייסס כזה סביב השולחן.

נכון, נכון.

אנשים ידעו שאנחנו עושים פה תהליך מאד מאד מסודר, שנמצאים פה אנשי מקצוע שמגיעים מהתחום ומייעצים לנו ואנחנו הולכים באמת יד ביד ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בהיסטריה כוללת ובצדק, בגלל איזו שהיא הודעה לא אחראית וגם השיח עכשיו חוזר אחורה. זאת אומרת אם היינו במקום שאנחנו באמת רוצים לתת מענה מיטבי בכל אחת מהמסגרות, עכשיו אנחנו נעשה את זה חצי-חצי. כאילו הרבה בשורה אין פה בתוך החוזר הזה.

אני רוצה להפנות למשרד הבריאות את השאלה, מה, מוציאים הנחיה באופן חד צדדי – אין סייעות, לא עוקבים אחרי התהליך כמו שסיכמנו. אמרנו שאנחנו לא מוציאים אותם במכה אחת, אנחנו נעשה את זה בהדרגתיות. אנחנו נוודא שהתהליך של ההתאמה של המוסדות החינוכיים אכן מתקיימת, שכל מי שצריך לקבל את ההכשרה כדי להיות מודע יקבל את ההכשרה ולאט לאט אנחנו נוציא החוצה את הסייעות ונישאר עם מערכת שיודעת לתת מענים אין-האוסם, כמו שקורה אגב בהרבה מאד מדינות בעולם. אנחנו לא המצאנו את הגלגל, עם כל הכבוד לנו.

והנה, עוד פעם אנחנו בבום טראח, אין סייעות שנה הבאה, לא משנה עכשיו מה קורה במערכת, אבל סייעות אין. עכשיו תתמודדו. איך עושים דבר כזה? משרד הבריאות, מאיפה זה בא?

אני ממשרד הבריאות, התבקשתי לענות.

בבקשה, ליזה, מה עושים?

אנחנו עובדים עם משרד החינוך ועם עמותות ההורים וגם עם היועצים המקצועיים של האיגודים המקצועיים הרלבנטיים. ההמלצות שלנו – ואנחנו היינו שותפים ועברנו על החוזר של משרד החינוך – שלדעתנו הוא נותן מענה טוב. ברור שהוא מענה טוב במידה והוא מיושם, שזה דורש כמובן את ההכשרות ומינוי האנשים וקביעה של אנשים שיהיו אחראים בזמן של חירום וכמובן מה שעירית כבר ציינה, שיתוף פעולה וזה הרבה מאד עבודה מול ההורים.

אני רוצה לציין שאנחנו לא נמצאים בזמן אפס והחוזר הזה הוא גם כן לא מאפס, מפני שהילדים נמצאים בבתי ספר והדרכות היו, אם כי לא הדרכות ש- - -

ממש לא. אנחנו לא שם בכלל. את יודעת, זה מטריד אותי. אם אתם סומכים על מה שכבר פורסם, אז בשביל מה בכלל ישבנו כאן? וחוץ מזה אנחנו יודעים שבשטח זה לא עובד, אז אנחנו אומרים אוקיי, זה כתוב בחוזר מנכ"ל, זה מה שיגן על הילדים, או שאנחנו אומרים אנחנו הולכים לתהליך אמיתי, לא וולונטרי, לא שר החינוך יגיד לי כתבתי בחוזר מנכ"ל, אלא יוודא שיש אנשים בשטח שמלווים את התהליך, שבודקים שהדברים קורים, שבאמת בתי הספר הופכים להיות נקיים מכל מה שצריך. אחרת אנחנו לא רציניים.

אני מסכימה איתך. מה שניסיתי להגיד ואולי הובן לא נכון, שגם כאשר החוזר נכתב, הוא לא נכתב על שום מעשה ושום עשייה שהייתה קודם. זה כל הכוונה שלי. זה לא שלא הייתה פעילות והילדים לא נמצאים שם. אני אומרת שברור שצריך להיות תהליך מאורגן, מפוקח, בכדי לוודא שהצעדים שנעשים בכדי להבטיח את שהותם הבטוחה של הילדים, בצורה מלאה בבתי הספר, מתקיימים.

אנחנו בהחלט יעצנו והיינו בדיונים עם משרד החינוך לגבי מה צריכים להיות התהליכים שעושים בשנת מעבר, ילדים שקיבלו כבר בעבר סייעת ואיך אנחנו נבטיח שזה הבטיחות של הילדים, שההדרכות וההוראות של החוזר הזה יקוימו. לא הייתה – אני לא יכולה לדבר בשם משרד החינוך – אבל לא הייתה כוונה לשנות כלום ב - - -

מה לא הייתה כוונה? אתם לא הודעתם למשרד החינוך משנה הבאה אין סייעות? לא משנה, התארגנתם, לא התארגנתם, אנחנו מוכנים, אנחנו לא מוכנים. ושוב, אתם מכירים אותי, אני לא חסידת הסייעות, אני לא חושבת שהן בכלל מועילות במשהו. חוץ מלתת שקט - - -

לא, זה קצת מוגזם.

רגע, רגע. חוץ מלתת שקט להורים ואני יכולה גם להוכיח את מה שאני אומרת - - -

זה לא - - -

שנייה, יש לי את הזכות לטעון, אני גם יודעת לעמוד מאחורי הטיעון שלי.

אבל בסדר, גם - - -

רגע, שנייה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, סייעת נמצאת X שעות ביום - - -

נכון, אבל באלרגיה יש בעיה מאד מסוימת.

רגע, שנייה. בסדר, אני רק רוצה להבהיר את הנקודה. כמה היום, היום, עכשיו, כשאנחנו יושבים פה ויש סייעות בבתי הספר, אנחנו לא עד הסוף מגנים על הילדים.

אה, על זה אין ויכוח.

על זה אני מדברת.

על זה אני מסכימה.

על זה אני מדברת, שיש לנו חורים - - -

אבל לא צריך להגיד על הסייעות שהן - - -

סייעת מנקה משטחים, סייעת נותנת - - -

אני אומרת שהמענה הזה של סייעת היום לא נותן מענה מלא. יש לנו הרבה מאד שעות שהילדים חשופים.

אני מסכימה, מסכימה.

יש ילדים שמתפתחים אלרגיה בתוך המערכת, בכלל אין להם מענה ואף אחד לא יודע לטפל בהם.

השנה אני נלחמתי על ילדה שיש לה אלרגיה, על ילדה שקיצצו לה בשעות וזה היה ברור שאין מצה שההורים יכולים ללכת למערכת החינוך. כל שנה באוגוסט אנחנו מתחילות להילחם על הילדים, על השעות, שיהיו להם יותר שעות כדי שהם יוכלו להיות במערכת החינוך.

בקיצור, אבל גם יש ילדים שאלרגיים שלא למזון ואז הם בכלל לא זכאים ויש כאלה שיכולים להיעקץ מדבורה והם לא זכאים, בקיצור אנחנו לא יודעים לתת מענה בתוך המערכת והמטרה הייתה לבוא ולראות איך אנחנו נותנים מענה לילדים האלרגיים בכלל, כדי שנוכל להתמודד עם כל מקרה שלא יקרה. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו באיזה זבנג חזרה אחורה ואני אומרת לכם, אם זה לא היה מאד מאד מתסכל, אז אני לא יודעת איך היה אפשר להגדיר את זה. אבל כמו שאמרתי, שלא תתרשמו, אנחנו נמשיך להילחם עד הרגע האחרון.

יש לי פתרון. בואו נחזיר את אחיות בתי הספר. אחיות בתי הספר יכולות, זה הרי אחד הדברים הכי מעוותים שקרו אי פעם במערכת. העובדה שבריאות הציבור פתאום באמת נתונה – במובן הזה את צודקת – פתאום באמת נתונה בידיים של סייעות, שהם גם מכשירים אותן לתוך הדבר הזה, אבל הן לא מיומנות בזה באופן טבעי. אני אומרת בואו נחזיר את האחיות, תאמינו לי, תיפתר כל הבעיה. גם לרוב הילדים שחוטפים שוק אפילפטי, אז האחיות יכולות בדיוק לעזור בנקודת הזמן. הרי יש עדיין זמן עד שילד חס וחלילה, שלא נדע, נחנק משוק אפילפטי. תודה לאל הוא לא מיד נפטר, אבל זה צריך להיות מהר.

תאמיני לי, קודם כל בואו נחזיר את השפיות למערכת החינוך, בואו נחזיר את האחיות לבית הספר. תאמיני לי, לפחות חלק ניכר מהבעיה היה נפתר. אני נשבעת, זה כל פעם מחדש- - - זו רשלנות.

אני יכולה לומר לך, חברת הכנסת ורבין, שאם לא אחיות, אז לפחות הצענו את הנושא של נאמני בריאות, שבהתחלה דיברנו על זה בעוד ועדה ופתאום לאט לאט ראינו גם שם נסיגה של משרד החינוך והם החליטו שלשנה הבאה בכלל לא מדברים על זה. אז אנחנו תיכף ננסה להבין מה באמת הולך לקרות בשנה הבאה.

בואי נניח חוק להחזרת האחיות לבתי הספר. יפעת, בואי נעשה את זה.

חבר הכנסת מקלב.

תודה גברתי היושבת בראש. מיותר לציין את ההערכה הגדולה ואני מניח שאני משתף גם את ההורים, על ההתמדה שלך בדיונים בנושאים האלה ואני מבין שגדול ההשקעה ככה עוצמת הפגיעה שאנחנו מרגישים בחד צדדיות בהחלטות האלה ולקבל את הכל דרך התקשורת.

יש לי את החשש – אני אומר לנו את זה, לחברי הכנסת – שהשיח המתורבת והמאופק שאת מנהלת פה ושאת משרה פה, יפגע בעוצמה של הביקורת הקשה שיש לנו בעניין. אני רק מתאר לעצמי כזה דיון, כזו התנהלות בוועדת הכספים, מה היה קורה מול המשרד שככה היה מתנהל. אז צריך להגיד את זה. זה שאנחנו מתנהלים ושאת ככה משרה את האווירה באיפוק ובצורה מתורבתת מאד, זה לא יפגע בעוצמה של הדברים.

אפשר להשיג דברים גם בצורה מכובדת.

אז בואי נראה. אני נותן לך את הצ'אנס. ואנחנו מדברים גם על הדרך ועל ההתנהלות, על התהליך וגם על המהות. אני רוצה להגיד לכם, למשרדים, אתם פגעתם באמון הרב שהוועדה השקיעה בו בין ההורים לבין הממשלה לבין המשרדים. פגעתם הרבה. השיח שהייה פה, ההשקעה הייתה פה כדי ליצור אמון – מה צריך, מה לא צריך ואני חושב שהוועדה וגם החברים שהשתתפו פה, שמלווים את העניין בהתמדה ובאכפתיות, גילו גמישות גדולה לרדת באופן פרטני, מה צריך ו - - - השיח היה כזה ראה וקדש.

בסופו של דבר ההרגשה שלי שהמשרדים באו כמעט בשפה של שוק – תגיד לי, אני חייב לך משהו? קודם כל כשבן אדם רוצה להתווכח בשוק – אני חייב לך משהו? ישר הוא מתחיל לדבר איתו – אני לא חייב לך שום דבר, עכשיו בוא נראה מה אני נותן לך, מה אני לא נותן לך ותגיד תודה רבה על מה שאני נותן לך. זאת לא דרך להתמודד עם הורים שבאמת מודאגים. זה אדם שלא מכיר את הבעיה ורק רואה את זה "מקצועי". בא ואומר מה כן צריך, מה לא צריך. כאן צריך לדעת שיש הורים שעומדים מאחורי הילדים. יש משפחות לילדים, הורים שאיבדו ילד. אני ליוויתי משפחה כזאת שאיבדו ילד בגיל תיכון מאלרגיה, ילד בוגר כבר שהיה בן 15-16 ועכשיו הם שולחים ילד לגן או שולחים לבית הספר, עם מי הם מתמודדים?

יש להם הרבה קשיים להורים האלה, חברתיים ורגשיים ובירוקרטים. הבית הספר זה צריך להיות המקום שהם צריכים להיות כבר רגועים. הם שמים את זה בידיים אחרות. הם מסתובבים מודאגים. את הדאגה הזאת שיש להורים, שמלווה אותם 24 שעות, הם מצפים, גם במידה קצת פחותה, שבזמן שהם שמים את הילדים האלה בבית הספר. אם תצאו מתוך הנקודה הזאת ששם זה מתחיל, אז השיח וההבנה שלנו בעניין הזה תהיה אחרת.

בסופו של דבר ואת מרמזת לזה ב - - -, שיכול להיות שבאמת הפערים שלנו אינם גדולים. 600 בתי ספר, שם הבעיה. ב- 500 מדובר רק על ילד אחד. אז על ה-500 האלה לכאורה יש את הפתרון. אם זה 600 בתי ספר, ל-500 יש רק ילד אחד מתוך ה-600, כך לפי הנתונים של משרד החינוך. שם אין ויכוח שתהיה סייעת. אז אין ויכוח בעניין הזה.

זה אגב לא חלק מהשיח שהיה, אבל בסדר. זה עוד פעם לשים את הפלסטרים האלה, כדי שבעוד 10 שנים, חבר הכנסת מקלב - - -

ברור.

ואני ממש פרגנתי לנו עוד 10 שנים. בעוד שנתיים אנחנו נשב פה ונתווכח אם זה נכון או לא נכון.

לכן אמרתי לך, בואי נניח הצעת חוק להחזרת האחיות. אני אשמח אם הרב מקלב יצטרף אלינו וכמובן חבר הכנסת אזולאי. אני אומרת לכם, בואו נניח הצעת חוק להחזרת האחיות לבתי הספר.

אני מסיים בזה. אתם צריכים עכשיו במסרים שתגידו בוועדה ובאופן כללי גם בהחלטה של המנהלים, להחזיר את האמון. להגיד שאתם ערים לכך, שאנחנו ניתן את הפתרון המקסימאלי. לפני זה אנחנו באמת כאן מדברים לריק. אתם פגעתם - - -

שנה שלמה אנחנו כאן בדיונים.

את אמרת ירייה ברגל. זה הרבה יותר קשה מזה, שאתם עשיתם לעצמכם את זה.

ירייה ברגל גם של האנשים שמייצגים אותם פה, ואני מוכרחה שוב לומר, גם לפרוטוקול, מייצגים את המשרדים האלה בצורה נאמנה, שותפים אמיתיים לכל השיח ובסוף המשרד בחוסר אחריות מוציא משהו שפשוט מוחק את כל מה שנעשה כאן.

עמותת יהל, שלומית, נעמה, מי מכן מדברות?

אני אדבר.

בבקשה. ואחר כך תמיר עידאן, ראש המועצה האזורית שדות נגב.

נעמה קציר שמואלי מעמותת יהל. קודם כל באמת תודה רבה יפעת על הדיון פה. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה, אבל עמדת העמותה ידועה והיא כמעט אחד לאחד תואמת את העמדה שהוצגה על ידיך. מה שקרה כאן, הוא פשוט בעיני חורבן אמיתי של עשייה טובה ונכונה שהייתה אמורה להתרחש.

סליחה עירית, לא ברמה האישית, אבל העובדה שיושב פה נציג של משרד החינוך ואומר זה בעצם הנחיה של משרד הבריאות, זה קצת מעליב, אני אומרת במקום שלנו. זה לא אלייך באופן אישי, אבל זה לגמרי ניסיון של משרד החינוך להסתתר מאחורי משרד הבריאות בסיפור הזה. אין ספק בכלל שנעשה כאן מהלך של שילוב ידיים ביחד ואפילו שלא לומר בלחץ של משרד החינוך לעשות את זה. הכל ברור, הכל על השולחן. אנחנו רואים את הכל.

אני רוצה לומר שישבנו כאן באמת בהרבה דיונים והייתה כאן דרך, אבל גם כשרוצים לעשות שינוי, זה בדיוק כמו שאת אמרת, הדברים שאנחנו שומעים כאן היום אף פעם לא דוברו פה בדיון. אף פעם לא אמרנו את עמדתנו עליהם אלא כאשר גילינו את זה לפני חודש באיזה טיוטת חוזר מנכ"ל שהועברה אלינו והתנגדנו אליו בכל תוקף והסברנו מדוע אנחנו מתנגדים בכל תוקף לפתרון ההזוי הזה, של סייעת אחת שיושבת בבית ספר וצריכה לבדוק מי הילד ומה הוא עושה עכשיו. פתרון הזוי ואנחנו מתנגדים לו בכל תוקף.

אגב, שמנקה את מוסדות החינוך מכל מה שאנחנו דיברנו שצריך לעשות. מישהו פה נבהל.

כן.

קצת רעשים והילדים שלנו - - -

אני אגיד גם יותר מזה, על מה משרד החינוך עכשיו רץ ועושה עוד חוזר? בואו נחזור אחורה לחוזר הקודם. מישהו במשרד החינוך בדק איך החוזר הזה מיושם בשטח? מישהו בדק שהחוזר הזה באמת נותן את המענה לילדים האלה? אז יושבים פה עכשיו נציגי משרד הבריאות ומשרד החינוך ומספרים לנו, שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה גם בשטח וגם בקרב ההורים וגם בבתי הספר, כי אנחנו גם נלחמים בבתי הספר, אז אנחנו יודעים היטב. הם לא יכולים לספר לנו שיש פתרונות אחרים, כי פתרונות קודם כל, אגב, גם כשרוצים למצוא פתרון, אז קודם כל מחליטים מה הוא הפתרון הנכון, או לפחות דנים בו. אומרים האם הפתרון הזה הוא ישים, בודקים אם הוא ישים בשטח, האם הפתרון הזה בכלל נוטה את המענה שאנחנו רוצים שהוא ייתן והאם כל הגורמים הרלבנטיים באמת מוכנים שהפתרון הזה ייצא לפועל.

מה שנעשה פה זה פשוט הפקרות. סליחה, נאמר פה שיש כאן שיח מכובד ונעים ואני מאד משתדלת לשמור על זה, גם אני, אבל זה לא פחות מהפקרות. זה הפקרה של הילדים. אני אומרת את זה בצורה חד משמעית.

גם זה עדין, זה בסדר.

לעשות קודם כל מהלך שאומר אנחנו קודם כל מבטלים ועכשיו בואו נראה איך אנחנו נתמודד' עם זה בשטח, זה משהו שאנחנו לא יכולים לקבל אותו באופן חד משמעי.

כשאגב, השיח היה בדיוק הפוך.

בדיוק הפוך.

אנחנו קודם כל עושים תהליך של הטעמה, מבקרים את עצמנו ובודקים את עצמנו ומוציאים בהדרגה את הסייעות. כי פה אנחנו מוציאים מכוחו של תהליך.

אני גם אגיד יותר מזה. אני מודה שגם זזתי באי נוחות כאשר היא דיברה - ושוב עירית, זה לא באופן אישי אלייך - ואמרה אנחנו נעשה את השנה הזאת שנת מעבר. עם כל הכבוד – שנת מעבר תעשו עם הסייעות בפנים. תבדקו שזה עובד. תעשו את זה פיילוט. קחו בית ספר אחד, תחליטו שעושים עליו שנת מעבר, תעשו את זה פיילוט. קחו בית ספר אחד, תחליטו שעושים עליו שנת מעבר, תעשו את זה פיילוט ואז תחליטו אם זה עובד, שנת המעבר הזאת. אם זה באמת נותן את המענה שרצינו שייתן. אל תבטלו את זה. אל תעשו שנת מעבר על הגב של הילדים שלנו. ככה לא עובדים.

אז גם בהיבט הזה אני מודה, אני יושבת פה ואני אומרת כמה אחריות יש לאנשים פה על הידיים. כמה אחריות? ובאמת, המדינה פה התעסקה באחריות של מערכות בשבוע האחרון אולי ביתר שאת. כמה אחריות יש לכם על הידיים? איך מקבלים החלטה כזאת? זה לא פחות מהפקרות.

אני אגיד משפט על מה שאמרה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לגבי הנושא של אחיות. אחיות בעיני, ברמה האישית, עמדתי היא שהן צריכות לחזור לבתי הספר, אבל עמדתי באותה נשימה שזה לא הפתרון לילדים האלרגיים, בוודאי לא הפתרון היחיד. בוודאי שצריכה להיות מערכת מאד מסודרת, בדיוק כמו שרצינו שתהיה כאן, של מניעה בראש ובראשונה. אני לא רוצה שיהיה מי שיטפל בילד שלי. אני רוצה שקודם כל הילד שלי לא יגיע למצב של טיפול.

ברור, ברור.

סבבה, אין בעיה. אז אני אומרת סבבה, אפשר להחזיר את הסייעות, אבל בואו קודם כל נחזור אחורה. בכל מקרה שום פתרון. אני אומרת גם כעמדת העמותה באופן כללי, אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו בכלל בשלב הזה יושבים ודנים על איזה שהוא פתרון רלבנטי לשנה הבאה, כל עוד לא ברור שאנחנו חוזרים אחורה שלושה שבועות למצב שבו המצב חוזר למה שהוא היה קודם לכן ואז בוחנים מה הם הפתרונות ואם בכלל הם ישימים וניתן באמת להוציא אותם לפועל.

אני מסכימה לגמרי. נקודת המוצא צריכה להיות שהם מבטלים לאלתר את החוזר ואת ההחלטה של משרד הבריאות וחוזרים לשולחן הדיונים וממשיכים את הדרך שהתחלנו בה בחודשים הקודמים.

סליחה, שכחתי רק נקודה אחת. עמדת הרופאים האלרגולוגיים. על אף שנאמר פה שהיא שונה, הרופאים האלרגולוגיים הוציאו מכתב מפורט מה עמדתם ועל אף שעמדתם היא דומה לעמדת רוב האנשים שיושבים פה בשולחן ואומרים סייעות הן לא הפתרון, הם כתבו שחור על גבי לבן שלא ניתן להוציא את הסייעות מבתי הספר, בוודאי לא בשנה הנוכחית - - -

בלי התהליך שדיברנו, נכון.

ככל שאין תהליך ואין הסכמה של ארגוני המורים, ולכן גם בהיבט הזה הרופאים האלרגולוגיים לגמרי מאחורינו, לימיננו, מבינים את המצוקה וילכו איתנו יד ביד בעניין הזה. זהו, סיימתי.

תודה רבה נעמה. בבקשה, תמיר.

בקצרה. צהריים טובים. קודם כל יישר כוח על הדיון כאן, גברתי יושבת הראש. זה נושא, האמת אתה יושב על הכיסא ולא מאמין שאתה בכלל נמצא בדיון כזה. מדובר פה על הצלת חיים ממש וזה נאמר. תהליך כזה שרוצים לעבור בלי הכנה מוקדמת, משמעותו יכולה להיות חס וחלילה מוות של ילד. קשה להגיד את זה אפילו. מוות של ילד. לא משחקים פה.

אני לא יודע, את אמרת משרד החינוך, לא משרד הבריאות, זה אחרי הגב של זה. זה פחות מעניין אותנו. בשורה התחתונה המדינה משקיעה מיליונים ומיליארדים במיליון דברים אחרים שאפילו לא מתקרבים לחיי אדם. יש פה ילדים שצריכים לקבל את המענה הזה ודנים פה הרבה זמן, שמעתי ואני מתנצל שלא הייתי חלק מהשיחות כאן ולא יודע כל כך מה קרה בדיונים, אבל לקבל? תראי, גם כשהסייעות אושרו על ידי משרד הבריאות, אז קיבלת פתאום שלוש שעות לילד אלרגי. מה עושה המועצה? מכניסה את היד לכיס, או שלא וראש הרשות - - -

או שלא ואז אין מענה.

אם אתה ראש רשות שיכול או לא יכול, אכפת לך או לא אכפת לך. אני אצלי משלים את כולם, אני אומר לך את זה בצורה חד משמעית, אני אמרתי גם לצוות. זה יותר חשוב מהרבה דברים אחרים. אז גם את הדבר הזה לוקחים עכשיו. ילד כזה שאלרגי לחלב, יש לי קרוב משפחה כזה שכמעט נהרג כמה פעמים, הוא מגיע למוות. אז מה נעשה? נעשה ניסיון שבסופו מישהו ייפגע חס וחלילה?

אני חושב שפה צריכה להיות אמירה חד משמעית וצריך לערב אותנו אם צריך ולהיכנס למלחמה ללא פשרות בעניין הזה. על הרבה דברים אפשר לדבר, אפשר להתפשר ואפשר לחשוב על פתרונות כאלה ואחרים. אנחנו דקה 99 לפני תחילת שנת הלימודים. לא נעשה שום תהליך עם אף אחד עד היום. שום דבר.

נכון.

שאלתי עכשיו את האנשים תוך כדי, כדי דיברתם, אמרתי אולי אני לא מבין, לא יודע. לא נעשה כלום עד הרגע הזה. לא שיחה, לא - - -

מה קרה לך? בנט כתב חוזר מנכ"ל.

אני לא מאשים אף אחד. אני לא יודע מי כתב מה, אני רק יודע שכרגע לא נעשה שום דבר.

הוא צודק.

בהחלט הוא צודק.

משום שכמו שזה מגיע אלינו באוגוסט, זה מגיע אליו באוגוסט; ובאוגוסט הוא מוצא את עצמו שהוא צריך לגרד מפה ולגרד משם, כי - - -

איילת, הוא לא צריך בכלל שזה יגיע אליו באוגוסט. התהליך כבר היה צריך לרוץ ואם לא לרוץ, אז אנחנו - - - שנה הבאה.

לא, לא, ברור, ברור. הוא יודע שהוא לא יוכל שלו יהיו ילדים שלא יוכלו ללכת לבית הספר. זה מה שהוא יודע.

אני רוצה להגיד עוד משהו ובזה אני אסיים.

משום שהמערכת לא מוכנה לזה.

הילדים האלה לא פחות טובים מילדים אחרים. אני רוצה להזכיר לכם מה קרה בקייטנות בשנה שעברה. אנחנו לא קיבלנו סייעות לילדים האלה. אני הייתי הפושע הראשי שהצפתי את זה בכלל ואז תקפו אותי מכל הכיוונים איך אתה בכלל מעלה את זה. הילדים האלה קיבלו פחות זכויות. זאת אומרת רשות שלא הכניסה את היד לכיס ונתנה כסף לטפל בילדים האלה בתוך בתי הספר של החופש הגדול, אז או שהילדים האלה לא הגיעו, או שהאמא נשארה בבית, או ש - - -

בדיוק.

במקום להקל על המשפחות של הילדים האלה, לתת להם אקסטרה תנאים, אנחנו פוגעים בהן.

הוחלט שהסייעות ממשיכות לחודש הזה בסופו של דבר. שתדע.

על מה?

בוודאי. של מי שהולך לקייטנה זה קייטנה, מי שהולך לבית הספר של החופש הגדול, זה בית הספר של החופש הגדול.

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים להם אקסטרה זכויות ולא פחות זכויות. לפחות לקבל את הזכויות כמו ילד אחר. המשפחות האלה מתמודדות מן הסתם ביום יום במתחים לא פשוטים. יש פה תושב שלי שגם בגן השעשועים שמנו שלט שלא יהיה אפילו בוטנים ובמבה ובדלת, ובמועדון ובממ"ד בעוטף עזה - - -

כל הכבוד.

בכל מקום שמים את השלטים האלה, שחס וחלילה לא יקרה שום דבר. בית ספר לא יכול להיות סטרילי. גן לא יכול להיות סטרילי. תמיד יהיה חלב, תמיד יהיה משהו וחס וחלילה יכול לקרות משהו.

אז תודה רבה על הדיון החשוב. אנחנו לרשותך. תחברו אותנו לעניין, תגייסו אותנו למאבק, את מרכז המועצות, מרכז השלטון המקומי. אני חושב שיש להם הרבה כוח כדי לעזור לוועדה להגיע לתוצאות ואני מניח שהשכל הישר יגבר והדברים יסתדרו בסופו של דבר.

חייב. חובתנו שזה יקרה. תודה רבה ואתם מוזמנים תמיד ושותפים תמיד ואני שמחה שאתה כאן.

תודה לך.

קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אווה, בבקשה.

אווה ורסנו יוגד. אנחנו מתנגדים להסרת הסייעות בהעדר מענה רפואי והכנסת - - - של - - - ממסגרות החינוך. בפסק דין של בג"ץ מיום 31 באוקטובר 2017, תקף בג"ץ את חוזר מנכ"ל שהטיל את האחריות למתן מענה רפואי ראשוני על המורים, אך המורים מסרבים לקחת את האחריות ולכן כעת אין מענה רפואי. אני מדברת על ילדים מעל - - -.

כרגע במקום אחות ופרמדיק אתם מציעים לנו סייעת סביבתית עם נהלי התעמלות שתרוץ בכל רחבי בית ספר. היא לא קיימת, אבל זה מה שאתם מציעים. אין אכיפה, לא מיישמים את החוזר שבג"ץ הטיל עליכם ליישם, להמשיך בהיערכות ולוודא את הפתרונות שהותוו בחוזר מנכ"ל. למולטי אלרגיים ואסטמטיים לא ניתן להוציא את כל האלרגנים משטח בית הספר. אין מי שייתן מענה ראשוני. ילד מעל כיתה ג' לא מסוגל לטפל בעצמו. הבן שלי הוא בכיתה ד'. על האישור הרפואי שלו כתוב לילד אין כל יכולת לטפל בעצמו. כרגע הם בלי כלום. כלום.

אני רוצה לצטט את פסק הדין, את השופט מלצר שאמר עוד משהו בהקשר למה שחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין אמרה כאן:

"לא למותר להוסיף בהקשר למכלול, כי מוצע שהמשיבים ישקלו אם לא הגיעה העת לבחון מחדש את האפשרות לחזור ולהנהיג את מוסד אחות בית הספר כפי שנהג בעבר, שכן, כאשר האחיות היו בנמצא, היה טיפול מסודר בעניינים כמו אלה שהועלו בעתירה וכן בנושאים נוספים כמו הגשת עזרה ראשונה לתלמידים".

כרגע אין כלום. ואני לא מדברת על זה שבג"ץ גם הטיל שתהיה ועדת חריגים שתחריג. לא תחריג מספר ילדים על כף יד אחת, אלא תחריג ילדים שאי אפשר לתת להם מענה.

פסקת ההתגברות.

אני שואלת את עצמי אם אנחנו מחכים לאסון.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד לכם שתי מילים. מי שלא ראה ילדה חוטפת שוק אפילפטי מזה שהיה לידה חלב ניגר, שזאת אלרגיה מזעזעת. כמעט מתה בבית הספר. משפחה אחרי זה בקושי מצליחה להתאושש. הילדה שלי, ואת זה כבר סיפרתי פה באחד הדיונים שאת הובלת בשנה שעברה, היא יודעת מתחילת השנה שלה אסור לבוא עם שומשום לכיתה.

עירית, התהליכים האלה ובאמת, כל האנשים שאני יודעת שאתם מתעסקים בדברים מדהימים, זה דברים שחשוב. מה שקורה, תהליך ההסתגלות של הציבור לעובדה שיש כמויות כאלה של ילדים אלרגיים זה תהליך שלוקח זמן. אז הילדה שלי בתחילת כיתה א' יודעת שלה אסור להביא אפילו לחמנייה עם שני גרגירי שומשום קטנים. אבל זה תהליך שלוקח זמן ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיקרה אסון בתוך התהליך הזה, בדרך. זה פשוט לא יכול להיות.

אגב, אני לא יורדת מההצעה שלי בעניין האחיות, כדי שזה יהיה ברור.

זה יהיה משפט מסכם בכל דבר.

עכשיו בכל דיון, לא משנה במה הוא עוסק – שיוחזרו האחיות לבתי הספר.

אוקיי, תודה רבה חברת הכנסת ורבין. דנית ברביבאי, בבקשה.

שלום לכולם. כמורה בכיתות הנמוכות וגננת עד לא מזמן, חינכתי ילדים, 34 ילדים שמתוכם 2-3 אלרגיים, וזה דבר נורא מטריד ונורא מלחיץ. משהו שהוא בלתי אפשרי להישאר בכיתה או אפילו במוסד בית ספרי, ללא סייעת קבועה. אני מדברת על זה שברגע שילד חוטף התקף הוא צריך באופן מיידי לקבל את הזריקה. אי אפשר להתחיל להריץ מרחקים עד שהסייעת תגיע והילד הזה יכול למות דרך. זה דבר אחד.

אני אוסיף פה לדברי החברה שיושבת כאן, שאמרה שבזריקות האלה אף ילד לא יכול לטפל בעצמו. לא ילדים בכיתה א', לא ילדים בכיתה ב' ובטח לא ילדים בגן. אני גם רוצה לדבר בשם הילדים הקטנים במעונות. סייעות במעונות, מטפלות במעונות לא יכולות בשום אופן לקחת את המושכות לידיים ולהזריק לילדים. זה משהו שאי אפשר לעשות. זה מחדל.

דבר נוסף שאני רוצה להוסיף זה סוג של אפליה. כמו שיש הנגשה לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, שהם להם לקות שמיעה, יש להם כיתה אקוסטית. יש ילדים על כסאות ילדים, כיתות מונגשות.

וטוב שכך. לקח גם לזה הרבה שנים להגיע.

נכון, אז אין שום סיבה שתיווצר פה אפליה והילדים האלרגיים האלה לא יקבלו את המענה שלהם. אי אפשר הנחתה כזאת ואנחנו - - -

דנית, אני מסכימה לגמרי לדברים שלך. חייבת להיות הנגשה. אף אחד לא אמר שהיא חייבת להיות בדמות של סייעת. כרגע זה המצב כי זה מה יש והמערכת לא ערוכה לשום דבר אחר, אבל אנחנו בטח לא רוצים לראות ואנחנו יודעים שמספר הילדים האלרגיים הולך וגדל. אנחנו לא צריכים הרבה לוויינים בתוך בית ספר והרבה ילדים שהולכים עם צל. אנחנו צריכים גם להבטיח את אותם ילדים שאנחנו לא יודעים שהם אלרגיים ופתאום מקבלים את ההתקף הראשון בבית הספר ואין לנו מענה אליהם, כי אין שם סייעת ואף אחד לא יודע היום להתמודד. את אותו ילד שאמרתי נעקץ מדבורה והוא בכלל לא זכאי לליווי; ואנחנו גם יודעים שילדים מכיתה ג' כבר לא מקבלים סייעת וגם להם אין מענה.

זאת אומרת איך שאת לא מסתכלת על זה, אנחנו חייבים במענה מערכתית, מקצועי, כמו שצריך. ולצערי הרב אם עד לפני חודש, כשאנחנו סיימנו את מושב החורף הייתי בטוחה שאנחנו בכיוון הנכון, היום אני כבר מתחילה לבדוק את הדברים מחדש וברור לי שאנחנו נצטרך לעשות מהלך מאד מאד משמעותי כדי לחזור חזרה לנקודה שבה היינו.

אז מבחינת הנגשה אני מסכימה איתך לחלוטין, רק אנחנו צריכים לבחון מה הוא טיב ההנגשה ובאיזה אופן אנחנו עושים את זה.

תודה רבה.

תודה רבה לך. אורית אריאב, בבקשה. תסבירי לי, מנהלת – את כתבת פה גם בתפקיד וגם בשם את אותו הדבר.

נכון. אטרזיה של הוושט. ילידי אטרזיה של הוושט נולדו ללא וושט.

את מייצגת את ארגון? ואיך זה קשור? סליחה שאני - - -

אז בואי אני אסביר לך. הם לא מצוינים בשום מקום. הם לא מופיעים לא בוועדות, לא בשום מקום שדורשים מישהו בשבילם. זה ילדים שנולדו ללא וושט וגם הם זקוקים למערכת החינוך לשמור עליהם. הם לא יכולים לאכול הכל. הם לא מסוגלים. הוושט שלהם עובדת מאד מאד לאט. הם אוכלים במהלך כל שעות היום והם גם צריכים שמירה צמודה של סייעת רפואית במהלך כל שעות היום במהלך הלימודים.

אני הגעתי אליכם לפה - - -

אורית, אני עוצרת אותך שנייה. זה לא חלילה כי אני לא חושבת שמה שאת אומרת הוא לא נכון ולא חשוב, הוא חשוב מאד וליבי ליבי איתך, באמת. ואולי צריך להידרש לסוגיה הזו ואנחנו נשמח כמשרד, את יכולה או דרך הוועדה או דרך הלשכה שלי, כדי שאנחנו נבדוק את הסיפור הספציפי הזה, אבל זה לא קשור לאלרגיים.

אוקיי.

וחשוב לי, גם ככה אנחנו בקושי מצליחים למצוא את הדרך ואת הפתרון כאן. אני לא רוצה להסיט את הדיון כאן למקום אחר. אז במחילה, בסדר?

גם הם צריכים, גם להם צריכים שתהיה סייעת רפואית. גם הסיפור שלהם - - -

מאה אחוז. אני מוכנה לטפל בזה ולתת לזה את כל תשומת הלב כנושא בפני עצמו, אבל במחילה, אנחנו נחזור לדיון.

תודה רבה לך. תודה על הכל. תודה רבה.

תודה רבה לך. יש לנו פה סבתא, רות, בבקשה.

התמונות של הנכד שלי הגיעו אלייך לפני איזה חצי שעה, נכון?

היא תראה את זה אחרי זה.

אוקיי.

תראי את זה אחרי. הנכד שלי הוא אלרגי מולטי. הוא אלרגי לביצים, הוא אלרגי לשומשום, לאגוזים, לשקדים, לאבוקדו - - -

מה הוא אוכל? נראה לי שיותר קל שתגידי מה הוא אוכל.

נכון. זה מה שאני רוצה לומר, שהרבה הוא לא אוכל והשנה הוא יהיה בגיל 3 והוא צריך להיכנס לגן. באתי בשביל זה, לקבע סיוע, שיקבל סייעת, שתהיה רק שלו. כי המולטי זה הכל מסכן חיים. יש תמונה שלו, שהתנפח לו כאן. פרשתי לפנסיה אחרי 28 שנה שהייתי מורה לחינוך מיוחד בשביל לטפל בו, כי שלוש שנים הוא היה בבית. ואם לא הייתי צמודה אליו, כנראה שזה היה נגמר אחרת. זה ילד אפילו שאם ינקו את בית הספר – ולנקות לגמרי לא ינקו - - -

נכון.

הוא צריך מענה.

אוקיי. ראשית תודה רבה. נכון שזה לא המקום לבקש סייעת פרטנית, יש דרך ותהליך.

לא, בסדר.

אבל אני מוכרחה לומר שהדוגמא שלך בדיוק נוגעת באותה מורכבות שדיברנו עליה ועל אותה ועדת חריגים שאמרנו. אנחנו מוציאים סייעות כי זה נכון שזה לא הפתרון האולטימטיבי, אבל יהיו מקרי קצה שאנחנו נהיה חייבים לתת להם מענה אישי אחר, כמו כל סייעת רפואית לתחומים אחרים.

אז תודה רבה שאת מעלה גם את זה כאן, עם כל המורכבות, כדי שגם בפרוטוקול, לפחות בפרוטוקול ייזכר שאנחנו נדרשים גם לסוגיה הזו. תודה רבה.

היידי מוזס, בבקשה.

אני רוצה לתת וידוי קטן. אני נמצאת פה ממקום שאני אף פעם לא דיברתי על זה. שמי היידי מוזס ואני אלרגית מלידה. אלרגית מולטי. אלרגית לקמח לבן, לקמח מלא. אלרגית לאקונומיקה, אלרגית לכמון. מזל שאני לא אלרגית לאנשים. באמת האוכל שלי מאד מוגבל והסביבה שלי כולה יודעת שאסור לי. לוקחים ממני – לא, אל תתנו לה את זה, היא אלרגית. נורא קשה לחיות ככה.

אמא שלי הייתה כל הזמן צמודה אצלי ומזיזה ממני מאכלים. בנס הגעתי לגיל 36 - - -

עד 120. בבריאות.

אמן. אני כבר היום מיידעת את כולם, אבל אני מבינה את הלחץ שלכם, ההורים, כי אם אני אוכל עכשיו משהו מקמח, בתוך כמה שעות אני מגיעה לבית חולים, אני כבר לא יכולה לנשום ורק עם זריקות קורטיזון. לפני שנתיים בערך קיבלתי שש פעמים זריקות של קורטיזון בתוך חצי שנה וזה לא נעים.

אני קוראת מכאן למערכת הבריאות והחינוך – אל תזרקו את האשמה אחד על השני. זה לא מה שיפתור פה את הבעיות להורים. אנחנו צריכים לקחת אחריות. יש לכם תקציבים. יש לכם הכל. פשוט תיקחו אחריות. And if you want me to say it in English, I'll explain it in English.

Please - - -

בואי נשמור. היידי, לא מכבד, לא מכובד.

לא, אולי היא לא הבינה בדיוק.

לא, היא מבינה טוב מאד וזה לא לעניין.

אבל זה קשה לי. אני סובלת מהדבר הזה. ההורים האלה נלחמים על החיים של הילדים שלהם.

היידי זה ברור, הנקודה שלך ברורה וההורים האלה תיכף גם ייצגו את עצמם, אבל אני ממש מבקשת לשמור על כבוד כל המשתתפים.

אז אני מאד מכבדת אותם ואני מכבדת את ההורים לילדים, כי הם אלה שדואגים. את יודעת מה, השבע לא יבין את הרעב, העשיר לא יבין את העני. אני שצריכה להסתובב עם תמרים כל היום, כי אין לי מה לאכול, לי זה כואב, אוקיי?

אוקיי.

וההורים האלה מפחדים על הילדים שלהם.

בשביל זה אנחנו כאן באופן עקבי ואינטנסיבי.

אז תעשו הכל כדי שיגנו עליהם.

תודה רבה היידי.

תודה רבה.

מיכאל פינטו, יושב ראש סניף.

שלום מכובדי כולם, גברתי יושבת ראש הוועדה. הסתדרות המורים כאמור לא תסכים להטיל את האחריות הרפואית מעבר לאחריות המוטלת על עובדי הוראה. אני רוצה לציין ולומר שהמורים בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, אינם משמשים בתפקידים של סייעות.

אני רוצה לתאר לכם יום אחד, ויום אחד קטן בתוך כותלי בית הספר. אגב, כמנהל בית ספר. 34 ילדים בכיתה, ילד אחד שנכנס - - -

רק תעשה לי טובה. פשוט שכמי שמגיעה מהמערכת, ואתה יודע, יש לי רגישות, אל תציג את בית הספר כסיפור מלחמה.

לא, לא, לא, תיאור מצב. אני נותן תיאור מצב.

אני רק אומרת מראש, כי אני כבר מכירה פשוט.

תודה על ההערה. תיאור מצב שילד אחד מקבל התקף של אפילפסיה או אלרגיה כלשהי, ומה יעשה אותו עובד הוראה? מה יעשה אותו מורה? אני רוצה לדבר אפילו על הילדים שנמצאים בסביבה הקרובה. שחוו וראו את המראה הזה. רבותי, עובדי ההוראה, חד משמעית, והסתדרות המורים ברשותה של המזכ"לית יפה בן דוד, לא תיתן יד לנושא הזה.

מה שחשוב לומר, אנחנו הכרזנו על סכסוך עבודה בנושא זה ונעשה את כל מה שהחוק מאפשר לנו, אבל כל מה שהחוק מאפשר לנו לעמוד מאחור ולתת הרוח הגבית.

אגב, בעניין הנתונים, אני עשיתי בדיקה קצרצרה אתמול בקרב 21 בתי ספר אצלי בגוש דן. ב-14 בתי ספר יש יותר מילד אחד שהוא אלרגטי.

אלרגי.

אלרגי, סליחה. זאת אומרת שאם דיברנו על 600 ילדים, מתוכם 100 ילדים, גברתי, אני מציע לבדוק את הנתונים מקרוב. תודה רבה.

אני רוצה להמליץ משהו להסתדרות המורים, שיש לה נטייה כל דבר לקחת אחריות. אתם לאט לאט תהפו אותם, מסכנים, לעובדי קבלן. אני חייבת לומר להגנתם של המורים והמחנכים במדינת ישראל - קצת יותר אכפת להם ממה שמנסה להציג אותם ההסתדרות. אני חייבת את זה למורים. במקום להכריז על סכסוך עבודה, יושבים ורואים מה עושים. כי אם ילד ייפול במגרש הכדורגל באמצע שיעור חינוך גופי וישבור שן או יקרה לו משהו, המורה שלו לא יגיד אני לא רופא, אני לא מטפל, תקראו למישהו שיטפל. הוא יעזור לו.

בהחלט. בהחלט.

הגננת של אחי הגיעה עם השיניים שלו ביד כי הוא נפל. היא הגיעה עד לאמא שלי לעבודה, היא עזבה את הגן ועשתה את מה שצריך. היא לא אמרה לאף אחד לא שהגן הוא סיפור מלחמה ולא שזה לא אחריותה ושהיא לא בתפקיד. אז בואו, יש דברים שאנחנו כמערכת, אנחנו כל הזמן אומרים ההורים צריכים להירתם, הסביבה צריכה להירתם – גם המורים הם שם ואני בטוחה שכל מורה שיראה שקורה משהו לאיזה שהוא ילד בסביבה שלו, הוא לא יגיד יפה בן דוד אמרה לי לא לקחת אחריות. הוא יטפל בילד.

ברשותך - - -

אז במקום סכסוך עבודה בואו תשבו פה סביב השולחן ותגידו לי איך אנחנו ביחד עושים את המהלך הזה - - -

אנחנו נשמח להיות שותפים לתהליך ולעשות מהלך - - -

בצורה הטובה ביותר.

ומהלך מתקן. להיפך. להגביר את מספר השעות ב-24 שעות לילד.

ברור, כי זה נוח. כי יש לכם עוד כוח עבודה, עוד מישהו - - -

יום לימודים הוא 32 שעות.

בוא, נו, באמת.

לא, חלילה. להשגיח גברתי רק על הילדים.

אתה יכול לספר את זה למי שלא מכיר את המערכת, לא לי.

אני מכיר ואני חי בתוכה והיא משגיחה על הילדים וזו המחויבות.

מורה יכול לתת מענה ברגע כשקורה משהו, אבל זה לא אומר שזה פותר את המערכת מאחריות - - -

חד משמעית אנחנו לא פותרים אף אחד מהאחריות שלו.

לחלוטין. זו האחריות של המדינה ושל המשרד כלפי הילדים הללו.

אבל גם אנשי חינוך אחראים לילדים.

לאורך כל הדרך וזה לא נאמר אחרת. תודה.

אוקיי, תודה רבה. אני מציעה שאנחנו נשב בשיח קצת אחר, בכלל יהיה נחמד אם השיח בהסתדרות המורים ישתנה.

בשמחה רבה.

אני גם רוצה לדבר, ברשותך.

אני אתן. יש לי פה רשימה של הורים. פורום הורים יישובים, בבקשה.

עדי מן, ועד גנים בפורום ועדי ההורים היישוביים. אני אעלה כמה נקודות, חלקן כבר עלו פה, אז אני לא ארחיב. קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה, על הרמת הדגל האדום. כשיוצאים שוב פעם ומוציאים הנחיה מבלי לערב את כל הגורמים, מפילים איזה שהוא תיק וזהו, ופשוט זורקים אותו כמו שזורקים מצנח ממטוס. זו לא פעם ראשונה שזה קורה וזה לא הנושא היחיד שזה קורה ממשרד החינוך.

דבר ראשון פיקוח גם בגנים וגם בבתי הספר על הכנסה של חומרים אלרגניים למקומות שבהם זה לא אמור להיות. אנחנו דיברנו על הנושא של הזנה משותפת בגני הילדים וגם בבתי הספר, שזה איזו שהיא סוגיה שיכולה לתת, לפחות להפוך את המקום להיות סוג של סטרילי במקום שבו יש ילדים אלרגיים ולתת מענה. לא שמעתי את הנושא הזה עולה.

הצוותים החינוכיים – איך אפשר לקבל הנחיות כאלה מבלי לערב אותם? איך אפשר לקבל הנחיה שצוות חינוכי צריך לקחת אחריות על ילדים מבלי לערב אותם בכלל בדיונים האלה?

נכון.

אני לא רואה לא גננות ולא מורים נמצאים בכל השולחנות העגולים האלה ומדברים את מה שנמצא על ליבם. ועם כל הכבוד, אני חושבת שזה חוסר אחריות, כי בסופו של דבר מי שנמצא בשטח זה הם ולא אף אחד אחר. לא אנחנו ולא משרד החינוך ולא משרד הבריאות. אז זה דבר נוסף.

הסתדרות המורים – נעים מאד וטוב לי שהגעתם לפה היום. אנחנו מנסים להשיג אתכם כבר כמה זמן, כדי במקום לאיים בסכסוכי עבודה ובהשבתות, לשבת ולדבר. אז אני פה קוראת לפרוטוקול - - -

אנחנו נשמח ואני קורא לכם - - -

ההורים קוראים לכם לשיתוף פעולה בנושא שבו אנחנו יכולים לאחד כוחות ולהביא פתרונות לבעיה הזאת.

אנחנו נשמח לשיתוף פעולה מלא, בהחלט. נשמח לשיתוף פעולה מלא. בהחלט.

אז די לאיומים. עוד שני דברים אחרונים. אחד, אני חושבת שההורים חייבים להיות מעורבים בכל שינוי שנעשה בתחום הזה. ההורים - - -

עדי, ההורים ישבו פה סביב השולחן.

לא, אני לא מדברת על ההורים לילדים אלרגיים, אני מדברת על ההורים כולם. הסוגיה של ילדים אלרגיים חייבת לבוא לפתחם של כל ההורים כדי שיבינו מה המשמעות של שיתוף פעולה.

נכון, נכון וזה דובר וזה גם הופיע בסיכום של הדיון הקודם ובהמלצות.

נכון, זה עלה.

אבל זה מה שמרגיז – שאנחנו נגענו בדברים ברחל בתך הקטנה ובסופו של דבר הוציאו איזה שהוא בלון בשביל עוד איזו שהיא כותרת שהיא בטוח לא עשתה טוב גם למי שחשב שזה יעשה לו טוב, ואנחנו מוצאים את עצמנו היום יושבים כאן באיזה שהוא סטרס ובצדק. כי דברים כאלה לא עושים בצורה חד צדדית.

נכון. ושורה אחרונה בנושא של ההורים, שבסופו של דבר מעבירים את כל המידע הזה לילדים שלהם. התגובות החברתיות לילדים אלרגיים לא פעם הופכות להיות מסכנות חיים בעצמן, מבלי אלרגניים בסביבה. ולכן גם ההסברה להורים על איך לקבל את השונה ואיך להכניס את הדבר הזה, שיהיה דבר שהוא מקובל, חלק מהחיים של כולנו. זו עבודה של משרד החינוך ביחד עם ההורים ויחד עם הצוותים החינוכיים.

תודה רבה עדי. אז אני חושבת שזו הזדמנות, אנחנו ניתן לסילבי בן אבו לדבר, כי זה מתחבר גם לדברים שלך. אני נותנת להורים את הבמה באהבה גדולה, אבל תהיו קצרים כי אנחנו נצטרך לסיים ואני לא רוצה שמישהו פה לא יקבל את ההזמנות.

סליחה, את מגיעה גם לגיל לידה עד שלוש?

זה חלק מהדיון. הדיון הוא משולב.

כי אתם לא כל כך נוגעים ואני רוצה להתייחס. אני מויצ"ו ואני רוצה להתייחס.

מאה אחוז. אין שום בעיה. ברוכים הבאים ויצ"ו. איפה הייתם כל השנה?

אני הייתי בחלק מהישיבות.

אוקיי, בבקשה סילבי.

אוקיי, אני סילבי, אני אמא לתאומות אלרגיות בנות 8.5 שנים. אמרנו לא נציין שמות. בתי לומדת בכיתה ג', היא נושאת אלרגיה מסכנת חיים לחלב, שומשום וביצים, מולטי אלרגית. רמת הרחה פלוס נגיעה. אני מאד אשמח לדעת ככה מול משרד החינוך, איך יכול להיות דבר כזה שהבת שלי, שלושה ילדים תקפו אותה בחצר בית הספר. שני ילדים מחזיקים לה את היד בכוח, השלישי מנסה לדחוף לה שוקולד בפה. בנס גדול ילדה בכיתה ה' עברה והבת שלי מאד מוכרת בבית הספר, יודעים שהיא אלרגית ואז היא צרחה – למה? אתם תהרגו אותה, מה אתם עושים?

איך יכול להיות שבחצר בית הספר לא תהיה השגחה לא של שומר, לא של מורה, לא של סייעת, לא של אף אחד אחר. ואתם עכשיו מדברים פה על סייעות רפואיות, להוריד סייעות רפואיות. אתם לא מבינים כמה זה דבר מסוכן. אני רוצה גם להתייחס לזה ששנה שעברה הבת שלי, אותה ילדה, התמוטטה למנהלת בת הספר בידיים ממסטיק שהביאו לילדה שלי ואמרו לה קחי, תאכלי. ממסטיק. מסתבר שזה בסוף לא היה מסטיק, זה היה שוקולד חלב. היא חטפה שוק, שאם לא הייתה שם סייעת רפואית שהזריקה לה בזמן, שכבר היא קיבלה בצקת על הלשון וכבר נחסמו קנה הנשימה. הפרמדיק, כמובן מיותר לציין שהוא טס איתה לשערי צדק ובתוך מד"א היא קיבלה עוד זריקת אפיפן.

כשהיא הגיעה לבית החולים זה לא הספיק שני מזרקים. את המזרק השלישי היא קיבלה אחרי שעה וחצי. אז איך יכול להיות שצוות חינוכי ייקח פה אחריות על ילדים אלרגיים, שלפעמים גם מזרק אחד לא עושה את העבודה. הכתובת כתובה פה על הקיר. תמנעו את האסונות האלה. אנחנו לא רוצים לקבל ילדים בסדין לבן, אנחנו רוצים לקבל ילדים בריאים ולא בגלל סכסוך כספי או תקציבים זה צריך לעניין אותנו.

סילבי תודה רבה.

אנחנו רוצים ילדים בריאים.

סילבי תודה רבה. אני רוצה לחדד רגע בנקודה הזו של מה שהעלתה סילבי ומתחבר בעצם למה שעדי אמרה וזו גם סוגיה שעלתה כאן, זה כל העניין של ההתמודדות של הילדים האחרים. אנחנו כל הזמן מדברים על קבלת האחר והשונה ואיך אנחנו מתנהגים. כשזה מגיע למאני טיים אנחנו לא שם. אנחנו לא באמת יודעים להתמודד עם זה וזה רק מראה – כל מה שאתם שומעים כאן ואנחנו תיכף נשמע עוד – מעיד על המורכבות של הטיפול ושל הצורך בהתאמה של המערכת. זה לא רק מזרק האפיפן וזה לא רק ההכשרה של הצוותים, וזה לא רק הכשרת הלבבות של ההורים וזה לא רק הניקיון של בית הספר מכל האלרגניים. זה גם ההיבטים החברתיים ואם אנחנו נשב ונשמע עוד אז אנחנו נבין שזה עוד נדבכים.

לכן ההחלטה החד צדדית הזאת היא מאד מאד מקוממת ואני באמת רוצה לקוות שאנחנו נצא היום מהדיון כשאנחנו מסוגלים להחזיר את הגלגל אחורה למה שסיכמנו בדיון האחרון ולנסות ולהמשיך משם.

יש גם אנשים שהם לא מוסרים ואנושיים.

ליאת קריאף. בלי שמות. את מציינת פה את השם של הבת, אז לא, בסדר?

מאה אחוז.

ובקצרה, אוקיי? תשתדלו לא לחזור על דברים שנאמרו.

היי. אני ליאת, אמא לילדה אלרגית ברמה של סכנת חיים לביצים. אני סייעת רפואית של הילד שאמא שלו פה, של עוד ילד עם אלרגיה בכיתה א'. יש פה כמה דברים שלדעתי לא כל כך היו נכונים, כי ילדים בגן – ולפחות זה מה שקורה אצלנו בחיפה – מגיל 3 הסייעת נמצאת בכל דקה שהוא נמצא בגן. אני עם הילד האלרגי נמצאת בכל שנייה בבית ספר כשהוא נמצא. אני לא דבוקה אליו, אני לא צל שלו, אני משגיחה. הוא תמיד במרחק ראייה ממני. אני תמיד רואה אם מישהו מגיע עם כריך לחצר שאסור, או עם כל דבר אחר. ההשגחה היא מאה אחוז השגחה.

העניין הוא שבכיתה ב' - ופה לדעתי גם הבעיה שלנו - שמורידים את השעות של הסייעות. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה. הילדה שלי עולה בשנה הבאה לכיתה א'. ילדה שלא מכירה, קטנטונת שלא מכירה את המקום. את השירותים היא לא מכירה. איך אתם רוצים שהיא תגן על עצמה או תשמור על עצמה? זה ילדה שברמה של נגיעה חוטפת ומתחילה לפרוח. מי ישמור עליה? מי יפקח?

היום יש לה סייעת?

היום יש לה סייעת. היא שנה שלישית עם סייעת צמודה. אני סומכת עליה בעיניים עצומות. כמו שסומכים עלי שאני שומרת על הילד בכל שנייה שהוא בבית הספר. מן הסתם זה עוד כוח עזר - - -

מי רוצה להוריד את השעות, לא הבנתי.

רגע, רגע, מן הסתם זה עוד כוח עזר במה?

זה עוד כוח עזר.

אני לא רוצה. זה בדיוק הסיפור.

כוח עזר להשגחה התכוונת?

אני לא רוצה כוח עזר. לא, לא, היא מתכוונת למערכת.

לא, לא - - -

לא, בואו ניתן לה לסיים לומר. כוח עזר למה? להשגחה על הילדים או ללמד?

זה כוח עזר להכל. זה לא ללמד.

תודה רבה. תודה רבה על - - -. זה לא ללמד רבותי. כוח עזר להשגחה.

חברים, אני יודעת מה קורה עם הסייעות בתוך המערכות, בואו. אני יודע מה הם עושים עם זה.

היא דיברה על השגחה.

זה מרצון מלא. אף אחד לא דורש מאיתנו שום דבר. אני רוצה להגיד עוד דבר. יש עוד ילדה בבית הספר שמשום מה עוד לא עלו על מה סיבת האלרגיה, אבל זה קורה לה רק בטווח בית הספר. אם היא מתחילה לפרוח, אני בתור סייעת אסור לי לעשות לה כלום. אסור לי להזריק לה. איפה ההיגיון פה?

בדיוק, שזה מה שאני מנסה להגיד לכם. במציאות הנוכחית היום בבתי הספר אין היגיון ואנחנו מנסים להסדיר את ההיגיון הזה, רק שמישהו החליט באמצע הדרך לעשות איזה שהוא ספין והביא את כולנו לכאן כדי להתחיל את הכל מחדש. זה הסיפור.

הילדים הם קטנים והם לא יכולים לבד. תודה.

תודה רבה ליאת. כן, זה ברור לגמרי ואגב אנחנו כבר היינו בדיונים שבהם שמענו הורים וניהלנו את זה רגע לפני שנכנסנו לתהליך המקצועי.

שירה שטייניץ, בבקשה.

שלום. אני עצמי אמא לילד עם אלרגיות, חלב, בוטנים, דגים. הילד שלי מסיים כיתה ב' אחרי 3 שנים עם סייעת צמודה. אני רוצה לספר לכם שעל אף שיש לו סייעת צמודה השנה, הילד שלי כבר קיבל פעמיים תגובות ופעם אחת תגובה נוספת בשעה שהסייעת לא הייתה, כי היא עוזבת בשעה אחת בצהריים ויש עוד שעה שהוא נשאר בבית הספר בלי סייעת. ומשום מה בית הספר החליט דווקא בשעה הזאת לעשות את סדר ט"ו בשבט והמורות שכחו שלילדים אסור להביא עוגיות עם חמאה. ואילולי אני קלטתי פתאום, בלי שאף אחד אמר לי, למרות ששאלתי והתקשרתי וביקשתי לדעת מתי עושים סדר ט"ו בשבט, באיזו שעה, באיזה יום, אילולי אני לא הייתי מבינה באותו יום שהילד שלי כרגע נמצא בסדר ט"ו בשבט, לאחר שהסייעת כבר הלכה הביתה ובית הספר לא ידע להגיד לי את זה בזמן, כי הוא קצת בלגניסטי, על אף שהוא בית ספר מצוין, ולא הייתי מגיעה לשם כשהמורות והילדים יושבים ומוציאה את העוגיות, אני לא יודעת מה היה קורה.

לכן אני יודעת שיש חורים, גם כשיש סייעות יש חורים כל הזמן ואני כאמא מגלה את החורים האלה. לפעמים בדיעבד. למשל היום, בשביל להיות כאן, הילד שלי נמצא בבית הספר בלי סייעת, היא נמצאת היום בהשתלמות והמחנכת בשיחות איתי כבר יומיים איך היא הולכת לתת מעטפת לילד ולשמור עליו גם בהפסקות, למרות שהסייעת לא נמצאת.

אז עכשיו קודם כל אני כמובן דואגת מה קורה בשנים הבאות שהילד שלי לא זכאי לסייעת. ואני רוצה להגיד דבר נוסף. הבעיות החברתיות, הרגשיות שהילד שלי חווה, שהילדים בכיתה חווים בעקבות האלרגיה שלו, התקלות שאני כאמא נתקלת בהן מול הורים אחרים, מול המנהלת ומול הצוות, אני זקוקה בזה לעזרה, אני זקוקה בזה לתמיכה, אני זקוקה בזה לעוד הורים שיהיו יחד איתי. אני למשל הייתי מאד שמחה אם במקום שהילד שלי יהיה היחיד בבית ספרו, יהיו עוד 10 ילדים עם אלרגיות למזון בבית הספר הזה ואז ביחד אנחנו היינו יכולים לדאוג לתת תמיכה לילדים. שעות יועצת מוגברות, שעות פסיכולוגית מוגברות.

היום בחוזר מנכ"ל למשל כתוב שצריך לתת שעות פסיכולוג או ייעוץ פסיכולוגי ועזרה לילד. המנהלת אומרת לי אז מה אם כתוב? אין לי שעות פסיכולוגית. אני לא יכולה לתת לו. אז מה אם כתוב? אין לי כוח מולה ואני לא יכולה. אני רוצה שתבינו עוד דבר, אני כאמא צריכה לשמור על מערכת יחסים טובה עם הצוות ועם המנהלת לשש שנים.

כן, זה כבר לא רפואי, זה חינוכי.

אני לא הולכת להתלונן עליהם על כל מיני דברים. אני לא הולכת להתלונן ואין מי שיפקח חוץ ממני. אני לא רוצה להיות טרבל מייקרית כזאת שהמנהלת והצוות מפחדים ממני כבר, כי אני הולכת להרים את בית הספר ולהתלונן למפקחת. עכשיו גם אין לי כתובת להתלונן. אין מישהו שהתפקיד שלו - - -

אם זה מה שיעזור לבית הספר ללכת במסלול שהוא צריך ללכת בו, אז אין ברירה. כי היום זה הילד שלך ומחר זה ילד אחר ויש פה - - -

נכון, נכון. אבל צריך שיהיה איזה שהוא מנגנון פיקוח של משרד החינוך, שהוא ספציפי לאיך בתי הספר מתארגנים לילדים האלה עם אלרגיות.

אז אני רוצה לקרוא פה קריאה. אני רוצה להציע רעיון ולחשוב עליו ביחד. האם אפשר לקחת את הילדים האלה עם האלרגיות ובמקום שהם יהיו מפוזרים בבתי ספר שונים, במקום שהילד שלי ירגיש כל כך מוזר - - -

זה כבר דיון שעלה כאן ודיברנו בו גם לגבי הגנים וגם בכלל. אנחנו לא ניצור גטאות של ילדים אלרגיים.

לא גטאות, ביחד עם ילדים אחרים. לצרף אותם. הילד שלי לא ירגיש מצורע יותר, הוא לא ירגיש מוזר.

אנחנו רוצים לתת לכל ילד את הזכות להגיע לבית הספר שאליו הוא שייך ולא להגיד לו לא, אתה תלך לבית ספר אחר כי שם יש אלרגיים. אני מבינה את מה שאת אומרת. זה נושא שעלה כאן בעיקר בקשר לגנים.

אני חושבת שאי אפשר להגיד לו לא ללכת, אבל אם אני כהורה ואולי עוד כמה מאות הורים כמוני יבחרו בזה ויגידו זה כוח לשים את הילדים שלנו ביחד, זה נותן לי תמיכה להורים, תמיכה לילדים.

זה כבר סיפור אחר. תודה רבה שרון. אני רק רוצה לחדד פה איזו שהיא נקודה שעלתה ואני אמרתי את זה בדברי קודם לכן. העניין של החורים שקיימים במערכת. זה שוב מחזיר אותנו למקום שאם המערכת לא מותאמת ואם המורים לא מודעים ואם המורים לא שם, לא כי הם אנשי רפואה, הם לא, אבל גם ההורים האחרים הם לא רופאים ולא סייעות רפואיות וכשיש מסיבת יום הולדת אצל אחד מהם ויש תקשורת, אז אנחנו מצפים שתהיה ערנות. הם הרבה פעמים גם מגלים באמת את הנכונות והם מתקשרים והם מבררים – מותר לו לאכול ככה, מותר לו לאכול אחרת והם לא רופאים.

נכון.

הם גם לא חייבים אגב וגם אין להם אחריות, אבל הם בני אדם. וככה גם אנשי החינוך שלנו.

יש נהלים ברורים בבתי ספר לימי הולדת.

ולכן חשוב בתהליך כזה – ואני לא ארפה – שגם הצוותים החינוכיים בתוך בתי הספר יהיו מגויסים ויהיו חלק מהמהלך הזה, כי בלי זה לעולם לא נוכל לתת באמת פתרון לילדים.

כולנו נהיה יד אחת בעניין הזה לטובת הילדים.

חבר הכנסת אשר - - -

אני רק רוצה להציע דבר אחרון, שתהיה תכנית חינוכית מקיפה. שתיכתב תכנית חינוכית לפי הגילאים השונים, שאפשר יהיה להעביר קורסים לכיתות, לילדים ולמחנכים - - -

בהיבטים החברתיים.

לעזור להם להתמודד עם זה.

בבקשה חברה הכנסת אשר.

כן, אני מתנצל שהגעתי מאוחר. באתי מדיון בנושא של חינוך מיוחד, דיון סוער מאד. אני רוצה קודם כל להצטרף לעמדה שלך וגם שוחחנו על זה, גברתי יושבת הראש, בשבוע שעבר.

אני קודם כל חושב שאי אפשר לבוא ולהיות מופתעים פתאום שמודיעים משרדים כאלה ואחרים, שהם מסירים את ידיהם מעניין מסוים, בלי שאין שום פתרון עדיין, פתרון מובנה, מערכתי, עמוק, שגם נוגע בנפשו של הילד. כי אני חושב שמה שאמרה מקודם הסייעת בחיפה, שהיא גם אמא, היא התכוונה היא נותנת לא רק עזרה, אלא גם עזרה לילד עצמו, כי לפעמים הילד גם צריך את הפוש יותר מילד אחר, כי הוא מרגיש שהוא שונה כל הזמן.

בוא לא נפרש אחד את השני. בוא נשאיר את זה ככה.

אני כן מפרש את זה, כי אני קצת מכיר את הדברים האלה. אני הייתי ראש עיר, הייתי מנהל אגף חינוך, אני מכיר את הנושאים האלה ושמעתי את הצוותים בעניין הזה.

אין ספק שכל עוד שלא תהיה הסדרה, אסור לנו בשום פנים ואופן לתת יד להחלטות חד צדדיות ובזה אנחנו עומדים מאחורייך בעניין הזה באופן מלא.

אמרנו את זה, כן.

אני חושב שגם בהחלטות של היישום – ואם נגיע להסדרות האלה – אפשר גם לבחון דברים. אני חושב שיש הבדל גדול בין כאלה ילדים לבית ספר, מבחינת אפשרויות הכשרת כוח אדם מספיק, בגלל שאתה לא יכול להכשיר את המורה של אותו ילד בכיתה דווקא, בגלל שקודם כל הן מתחלפות ויש - - -

זה גם לא התפקיד שלה.

וזה גם לא התפקיד שלה.

לחלוטין.

ואתה צריך לבוא עם משהו הרבה יותר נכון וחכם לעשות. הילדים הם יותר בוגרים. אמנם לא מספיק עדיין, אבל הם יותר בוגרים וכבר יודעים טיפה גם לשמור על עצמם, אבל עדיין צריכים את הפיקוח. בגני הילדים זו אחרת לגמרי. זאת אומרת יכול להיות שגם אם נלך על איזו שהיא רפורמה בעניין הזה, היא צריכה להיות הדרגתית. היא צריכה להית נכונה ומתאימה למציאות הזו. אני נגד גטאות – כמו שקראת להם – לילדים אלרגיים. זה דבר רע מאד.

זה לא נקרא גטאות.

לא, סליחה. לקחנו את ההקצנה של זה, אבל זה עושה משהו אחר. זאת אומרת דווקא בגלל שדיברת על ההיבטים הפדגוגיים או הנפשיים של הילד, זה עוד יהיה הרבה יותר גרוע אם הוא יהיה רק בחברה כזאת, יהיה לו קשה מאד בחיים בהמשך הדרך, לדעתי ואני לא פדגוג עם תעודות, אני רק אדם שבא מהחיים.

אני חושב שקודם כל לגבי השנה הזאת, צריך שלא יהיה שינוי ולתת מה שצריך לתת כרגע.

לא, שיהיה שינוי, לא בסייעות, אבל שיהיה שינוי, שהמערכת תתחיל להתארגן על עצמה.

אם היא תתחיל להתארגן, לאט לאט אפשר להיפרד מחלק מהסייעות. יכול להיות שבבתי ספר כן, בגני ילדים בגיל יותר קטן פחות, בגיל אחר. אוקיי, נגיע לשם, נחצה את הגשר הזה ואני מקווה שמשרד החינוך יעשה את בשום שכל. אבל ודאי שכרגע חייב להיות ברקס על המהלך של הפסקת התקצוב והתחלת מהלך של משרד החינוך.

גברתי, אני מציע שהתכנית שלהם, לפני שתיושם, תגיע לדיון פתוח לציבור, שתגיע לכאן לוועדה, לוועדות אחרות מה שצריך, אני לא יודע, אני לא פורמליסט בעניין הזה, אבל שאנחנו נשזף בה את עינינו, אנחנו והציבור כולו, כדי שנוכל להגיע בסוף לתוצאה הטובה.

תודה רבה חבר הכנסת אשר. אני רק אומר משהו. אני יודעת שכמה יקפצו פה, אז תעשו את זה בשקט, כי זה קצת לא פופוליסטי, אבל צריך גם להגיד את האמת. בגנים לפעמים יותר קל לשמור באשר בבית הספר, מהסיבה הפשוטה – ורק מי שמכיר את המערכת יודע להגיד את זה – גם בגלל מספר הילדים - - -

כשיש סייעת יותר קל לה.

לא, גם בלי. בגלל שהארוחות שם מבוקרת, שאתה נמצא באותו חדר. זה לא ילדים שמסתובבים לך בחצר בית הספר או פתאום ילד בא לו לאכול סנדביץ', אז הוא לוקח. השליטה היא אחרת, אבל אני לגמרי מסכימה איתך, כן, בעניין הזה. אמרנו את זה גם בתחילת הדיון, אי אפשר לעשות את זה בזבנג וגמרנו. לא מוציאים סייעות ואחר כך עושים תהליך. עושים תהליך ואחר כך מוציאים סייעות.

אני חולק עלייך, למרות שזה בסדר - - -

לא, זה בסדר, מותר לך. אמרת, אתה לא - - -

בגיל 3 ובגיל 4 מנגנוני ה - - -, הם לא מודעים לזה.

אוקיי, מוזמנים להיות חלק מהדיונים. אנחנו לא נחדש אותם מהתחלה, אבל - - -

הילד מצא סוכרייה שהיא חלבית, אז הוא - - -

אוקיי - - -

אין כניסה של - - -

בסדר, לא משנה. אנחנו סולחים למי שלא מכיר את המערכת החינוכית. הערנו את זה רק לפרוטוקול כדי שלפחות נהיה הוגנים והגונים.

רחלי הכהן, המועצה לשלום הילד, בבקשה. לא כולם יוכלו לדבר, אנחנו עוד 10 דקות סוגרים. אני מתנצלת. בבקשה.

אני חושב בתור חובש, שחשוב מאד שמשרד הבריאות יבינו, בתור אחד ששם את השמיכה על ילד.

מאה אחוז. בבקשה.

אז קודם כל אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו פה. אנחנו יושבים פה דיונים על גבי דיונים במשך יותר משנה, זה באמת משהו שהתחיל פה בוועדת החינוך ועבר לפה ואנחנו פשוט נדהמו לשמוע מאמצעי התקשורת על הדבר הזה. זאת אומרת מן הראוי שגם אם הייתה מתקבלת החלטה לא היינו שומעים עליה מהתקשורת, גם אם היא הייתה חד צדדית. זה כשלעצמו מבחינתי מדהים וזעזע אותנו.

מעבר לזה, על אף ההוראות של חוזר המנכ"ל, שבתחילת השנה, כשקיבלנו את ההוראות על הסביבה הסטרילית, על שיתוף של הורים לתלמידים ושל מורים, דברים שהם באמת משמעותיים ושהם חשובים. על אף ההוראות האלה בסופו של דבר המצב בשטח הוא ממש לא מוטמע ולא קרוב לזה. אנחנו מקבלים פניות כל הזמן. מתחילת השנה ועד עכשיו הפניות ממשיכות לזרום בהקשר הזה על בעיות שקיימות ולא יכול להיות שבבת אחת, תוך תקופה כל כך קצרה, פשוט יוסרו כל הסייעות. אין שום אפשרות בשטח, מהמצב שאנחנו חשים, מהפניות שמגיעות אלינו, שזה באמת יישום בלו"ז הזה. זה משהו שלא יקרה.

לכן אנחנו דורשים בהקשר הזה ממשרד החינוך קודם כל לחזור בו מההחלטה לפחות, עד שנראה שבשטח הדברים מתחילים להיטמע. מעבר לזה גם לציין ולהזכיר את מה שיושבת ראש הוועדה אמרה מקודם בהקשר הזה שיהיו ילדים שבכל מקרה על הקצה ויצטרכו למצוא להם פתרון. ולכן הביטול הגורף הזה לא הגיוני ולא אפשרי.

תודה רבה רחלי. רויטל, אמרת שיש לך רעיון, אז ישר לרעיון.

זה יהיה קצר, כן. בהמשך למה שאמרנו, צריך להיות פה מבחן המעשה. אני מצטרפת למה שאמרה הגברת מהמועצה לשלום הילד. ריבוי המקרים שמגיעים אלינו מצריך איזה שהוא מדד. זאת אומרת ככל שיהיו פחות תלונות ויותר הטעמה בשטח של הנוהל הקיים כהתחלה, זה יכול להיות איזה שהוא סמן שאולי בעתיד אפשר יהיה לדבר גם על דרך אחרת.

לגבי העניין של הדמות שצריכה לתת סיוע בבית ספר, צריך לחשוב רחב ולא בפינג פונג בין המשרדים. זה צריך לתת מענה רפואי דחוף. זה צריך לתת גם ברמה של ההדרכה של ההורים והתלמידים וקהילת בית הספר. אז המענה צריך להיות מעבר רק לסייעת הפרטית שצריך כרגע לדבוק לפחות בסטאטוס קוו פלוס מקרים מיוחדים.

לגבי הקיץ הקרב ובא, קייטנות ופעילות חוץ בית ספרית, בקיצור הרעיון של סייעת יחידה או לכמה כיתות גן או כמה כיתות בית ספר לא רלבנטי. צריכה להיות הצמדה לילדים שצריכים את ה - - -

אז לא הבנתי איפה הרעיון החדשני שלך, כי סייעות כרגע יש. אנחנו לא מתקדמים - - -

אנחנו ניתן פה תקופת ניסיון של שנה וחצי שנתיים, שהמערכת תראה שהיא מטמיעה את הנהלים ואת היכולת שלה לעמוד בפני בעיות של הורים לילדים אלרגיים ו - - -

טוב, זה בעצם כל מה שאמרנו, רויטל. זה כל מה שאמרנו, שאנחנו צריכים לעשות את התהליך. לא שנתיים, אנחנו צריכים לעשות את התהליך במהלך השנה הקרובה ולאט לאט לשחרר החוצה את הסייעות. זה מה שצריך להיות ולא מה שהציעו.

הקטע הוא באישיות או בתפקיד של מי שייתן - - -

מי ישחרר? מורה ל-40 תלמידים יכולה לטפל בילד אלרגי?

היא לא צריכה לטפל בילד האלרגי.

אז מה היא אמורה לעשות?

באישיות או בתפקיד של מי שייתן את העזרה. זה לא רק הסייעות הרפואיות, אלא צריך גם במקביל, כמו שאמרה חברת הכנסת ורבין - - -

אוקיי, אנחנו נסיים עם הורה. יש לי פה עוד רשימה גדולה של הורים. מראש אני מתנצלת בפני אלה שאנחנו לא מספיקים להגיע אליהם.

ולא דיברנו על לידה עד שלוש.

היה וגם וגם.

לא אמרנו מילה על - - -

רגע. היה גם וגם. היו דיונים שעסקנו רק בלידה עד שלוש ובסוף נתנו למשרד החינוך. זה הכל שאלה של מה נפח הדיון מבחינת הצורך הדחוף, נכון? אני אתן מילה לגבי לידה עד שלוש. אנחנו ניתן לנציג המשרדים לדבר, לחגי ואנחנו נסיים עם הורה ואנחנו צריכים לסגור את הדיון.

חגי, אתה רוצה לעדכן אותנו פה? אתכם אנחנו כבר אחרי הקרייסס. זאת אומרת לפני כמה? ארבעה-חמישה חודשים, אולי קצת יותר, ישבנו כאן באותה סיטואציה עם לידה עד שלוש, כשהחלטתם באופן חד צדדי להוציא את הסייעות ובסופו של דבר השארנו אותן עד סוף השנה כדי לקיים תהליך מסודר של הדרכות עם כל גורמי המקצוע ורק אז לצאת למהלך הזה.

נשמח לקבל עדכון ממך.

כמו שאמרתי אנחנו התחלנו בתהליך ההדרכות. לדעתנו מדובר בקצב מאד מאד מהיר. אנחנו בארבעה חודשים ביצענו הדרכות ב-650 מסגרות ליותר מ-2,000 אנשי צוות. אנחנו מכניסים תכניות לימודים לקורסים של מד"א, שהמעונות מחויבים לעבור בכל פרק זמן של שנה או שנתיים. אנחנו במגעים, אנחנו מדברים עם משרד הבריאות בנושא חלוקת מזרקי אפיפן בכל המעונות, לא רק במעונות שיש בהם ילדים עם אלרגיות.

יש עוד איזה סיפור של המרשם וזה צריך להיות תרופה בלי מרשם וכאלה, זה תהליכים טכניים מול משרד הבריאות גם במנגנון של ההפצה והחלוקה, אבל זה ממומן על ידי האגף ואנחנו בכל הכוח לתת מענה כמה שיותר מכיל ולא במישור של הסייעות.

צריך לומר שבלידה עד 3 המענה של הסייעות בכלל היה מגוחך – שעתיים ביום, שזה בדיוק כמו שאין.

זה מגוחך שמחלקת הרווחה הייתה צריכה לתת מענה עוד יותר.

יופי אסתי, בואי נפתח את הכל מחדש, כי כבר גם ככה אנחנו פותחים את משרד החינוך, אז גם. לא, אבל אנחנו לא באמת נעשה את זה.

לא, אבל אני רוצה רגע להרים דגל למה שחגי אמר.

תיארתי לעצמי שאם את פה את בשביל להרים דגל.

לא, לא. אלף באמת אנחנו-. אני ורדית מוי"צו. אנחנו באמת נותנים גב לנושא ההדרכות ובאמת הצוותים קודם כל מציינים לטובה את הרמה הגבוהה של ההדרכות האלה והם אומרים שזה נותן להם הרבה ידע בנושא הזה. הם מאד חוששים מהקטע שהם יצטרכו להזריק בפועל.

אנחנו דיברנו פה בעבר שבאמת הדגש צריך להיות מושם על המניעה ואני ראיתי פה שארגון יהל כתב איזה שהוא מסמך בנושא מניעה. אף אחד לא דיבר איתי בויצ"ו, שאני אחראית על 180 מעונות, איך אנחנו הולכים לבנות את תכנית המניעה והאחד בספטמבר זה מחר בבוקר.

אבל למה את - - -

אוקיי, אז תיכף נעמה תענה לך על זה, אבל אני רוצה לשאול אותך, אתם קיבלתם סייעות שעתיים ביום. מה עשיתם בכל שש השעות האחרות?

תראי, קודם כל כמעט תמיד במעון או בכיתה, לצערי הרב אין ילד אלרגי אחד ואז יש ילד אלרגי אחד ועוד ילד אלרגי אחד, זה כבר ארבעה.

לא משנה, אבל אם הם באים הן לא עושות לפי שעות.

אבל גם השעתיים האלה - - -

חברים, בואו, תנו קצת קרדיט למי שישב פה וניהל את כל הדיונים. הרי זה לא באמת מה שהיה שם. מה שאני מנסה להגיד לך שבואו לא נעבוד על עצמנו. שעתיים ביום במעונות – זה פיקציה. זה פיקציה ואת יודעת מה? זה אפילו פשע מהבחינה הזו שאנחנו כאילו נותנים מענה אבל אנחנו לא באמת נותנים מענה. אנחנו רק מרגיעים את הרוחות. ובמעונות זה בעיני היה הכי צועק לשמיים, עוד הרבה יותר ממה שבמשרד החינוך, ששם אנחנו מגיעים ל-20, 24 ו-27 שעות.

נעמה תענה לך עניינית לגבי ההדרכות.

אני לצערי הרב לא יודעת לענות לה על זה. אני ביקשתי להתייחס לנקודה הזאת, כי פשוט נציג משרד הרווחה לא התייחס אליה, אבל חלק מהתכנית ואפילו חלק מרכזי מהתכנית, הרי התייחס לנושא של המניעה ודיברנו על זה רבות, אבל לא יצאה שום הנחיה מסודרת של המשרד עד היום לגבי הנושא של איזה אלרגניים אפשר להוציא מהמעונות באופן קבוע. למשל בוטנים, שומשום, דברים שכן אפשר להוציא. מה עושים עם חלב - - -

של משרד הרווחה או של משרד הבריאות?

מי שאחראי על המעונות.

הם צריכים להוציא את זה ביחד. אין לנו זמן.

אני לא יודעת מי שאחראי להוציא את זה, משרד הרווחה והבריאות שצריכים להוציא הנחיה למעונות מה הם האלרגניים שיוצאים. אין שום הנחיה כזאת עד כה וגם בהיבט הזה שדיברנו על זה בדיוק כמו במשרד החינוך, עדיין יהיו ילדים שצריכים להתייחס אליהם באופן חריג כחריגים וגם לגבי זה עדיין לא דובר ואני חושבת שצריך לדבר על זה.

זה ברור וגם הם קיבלו מענה. אני רק אענה לך, אסתי- - -

ועוד' משהו לגבי הדרכות. הנתונים שיש לנו על הדרכות דרך אגב הם שונים לחלוטין.

איזה נתונים? מאיפה?

הנתונים על ההדרכות שיש לנו.

אבל ההדרכות הן דרך מד"א.

לא, לא, הנתונים שאנחנו יודעים מי הודרך בפועל. אנחנו יודעים שעד היום הודרכו בפועל בערך 10% מהמעונות.

ממי?

מבדיקה שאנחנו עשינו, שבוצעה על ידי העמותה.

אוקיי, אנחנו נבקש את הנתונים. חברים, אני צריכה לסגור את הדיון. אני רק רוצה לענות לאסתי. אני אומרת את זה הרבה מאד פעמים. נכון, יש לי גם דעה משוחדת. את שאלת מה לנו ולילדים האלרגיים?

כן.

אני אסביר לך. משרד הרווחה מחזיק את מעונות היום? יש לו קשר לילדים האלרגיים. כל עוד שיש ילדים אצלו, הוא קשור. לא מסוגלים להחזיק אותם, יש משרד אחר שגם ככה זה צריך לחנות שם. פשוט תעבירו.

נשמח שזה יעבור למשרד - - -

מאד פשוט. זה לא אישי אלייך.

לא, לא, ברור, אבל אני רוצה להגיד את עמדת השלטון המקומי, שזה לא עובר למחלקות לשירותים החברתיים.

אוקיי. יערה, במשפט.

במשפט אחד. תזכרו שמדובר על כ-23% מהילדים.

כן, את זה אנחנו יודעים. אנחנו לא פותחים עכשיו את כל הגיל הרך.

אבל עכשיו ברישום, תדעי, אני אשלח לך בווטסאפ, שכותבים לא יתקבלו ילדים עם אלרגיות.

את זה תעבירו אלינו. זאת אפליה, אסור לעשות את זה. סליחה, חברים, אנחנו חצי שעה מעבר לזמן. רציתי לתת לעוד הורה אבל זה לא מתאפשר. אני מבקשת לסגור את הדיון ואני רוצה - - -

רגע, מה עם - - -

חברים, חברים - - -

אני באה ממושב יערה, שלוש וחצי שעות נסיעה, זה חשוב.

אני באה כל בוקר גם ארבע שעות. אני לא יודעת איך את מגיעה 3.5 שעות, אבל זה לא רלבנטי. יש לך משהו שלא נאמר כאן?

כן, יש לי מאד חשוב. ההורים בבית הספר לא מוכנים לקבל שינוי והילדה שלי היא חלק מזה.

בסדר, אבל דיברנו על זה. אמרנו.

אבל ההורים לא מוכנים.

אבל ההורים יהיו חייבים כי משרד החינוך - - -

היא מדברת על ההורים האחרים.

אני יודעת שהיא מדברת על ההורים האחרים. משרד החינוך יצטרך לעשות את כל - - -

יש לי תיעודים ש - - -

אני הבנתי. יש לנו פה עוד מקרים כאלה. משרד החינוך יצטרך לבנות תכנית מסודרת. אני לא מתווכחת איתך, כי זה לא ביני לבינך. תקשיבי, מה שמך?

ורד.

ורד תקשיבי, אנחנו דיברנו על זה לא דיון ולא שניים, על כל העניין של הכשרת הלבבות בקרב ההורים ואת יודעת מה? אני אגיד לך יותר מזה. אנחנו אמרנו ותקראי את הסיכום של הדיון הקודם, אנחנו דיברנו על הציבור בכלל. אנחנו ביקשנו שייצאו לקמפיינים שיעלו את המודעות בקרב הציבור, כי היום את כן בבית ספר שיש בו ילד אלרגי ומחר את לא בבית ספר שיש בו ילד אלרגי, כדי שהם יבינו שזאת התגייסות של כולם.

לא בכדי אנחנו אמרנו, אי אפשר לצאת סייעות ואחר כך לראות מה קורה. צריך לעשות תהליך מורכב. נתתי את כל הנדבכים, את הילדים האחרים, את ההורים של הילדים, את הצוותים החינוכיים, את הניקיון של בית הספר מהאלרגניים ועוד ועוד ועוד אני יכולה להוסיף ולומר לך. זה סיפור מורכב.

אני לא מדברת בכלל על זה. אני מדברת על העניין הזה - - -

אני מבינה, שההורים האחרים לא רוצים לשתף פעולה.

כן. הבת שלי פורחת על בסיס יומי ולאף אחד לא איכפת. אמנם יש לה סייעת צמודה, אבל ההורים לא מוכנים וגם המורים וגם המנהלים. הם לא מוכנים. המנהלת שלנו בבית הספר לא מוכנה. היא מפחדת מאיומים מהורים אחרים, מצעקות. אנחנו חווים את זה על הבשר שלנו.

מה היא לא מוכנה?

הם לא מוכנים לשתף פעולה, אבל אני מבינה, ורד, אין פה סתירה בין מה שאמרתי לבין מה שאת אומרת.

אבל יש חוזר מנכ"ל, לא?

ורד, אין פה סתירה. חברים - - -

זו פיסת נייר.

טוב, אני לא משתמשת בזה הרבה, אבל באמת.

אצלנו יש - - -

ורד, אנחנו בכלל לא בוויכוח. גם אין פער בינינו. זה בדיוק מה שאני אמרתי עכשיו וגם מה שאמרתי קודם. אני מבינה את המצוקה שלך וזאת עבודה שאנחנו צריכים לעשות בתוך המערכת ובגלל זה אמרתי, זה לא חוזר מנכ"ל שאם למנהלת בא או לא בא להתייחס אליו. צריכה לרדת הנחיה מסודרת. כמו שהם חייבים ללמד מתמטיקה ואנגלית ודברים אחרים, הם חייבים לקחת את הילדים שלנו ולשמור על הבטיחות שלהם. והם לא רופאים, אבל הם כן צריכים לקחת את האחריות הזו שהילדים יהיו בטוחים בבית ספר.

שנה שעברה הם הלכו להגיש תלונה במשטרה.

אתם רוצים שאני אסכם את הדיון או שפשוט נתפזר?

יש לנו חובש, זה חשוב.

יש לי סיכום מאד מאד פשוט. אני דורשת ממשרד החינוך וממשרד הבריאות לחזור בהם מההחלטה האומללה שלהם ומהפרסום שהם הוציאו. לחזור לשולחן הדיונים. אנחנו נעשה את זה כאן בוועדה ונמשיך מאותה נקודה שבה הפסקנו בסוף המושב האחרון.

אנחנו עשינו דרך לא מבוטלת. אנחנו שיתפנו את ההורים ואני מזמינה את ההורים לבוא ולהיות שותפים גם בדיונים הבאים. אנחנו צריכים להמשיך מאותה נקודה.

בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים – מאי 2018 – אין שום סיכוי שאנחנו נצליח לעשות תהליך משמעותי לקראת השנה הבאה, כך שמשרד החינוך צריך לחשוב על איזו שהיא דרך יצירתית אחרת. הסייעות צריכות להיות שם. אנחנו צריכים לעשות את התהליך ואחר כך להוציא את הסייעות ולא להיפך, כפי שמשרד החינוך קבע היום.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.