ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 605

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, ט"ו באייר התשע"ח (30 באפריל 2018), שעה 10:00

הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' ) - רישוי עסקים דיפרנציאלי, פרק י"ב מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר

טלב אבו עראר

יואב בן צור

תמר זנדברג

יעל כהן-פארן

בצלאל סמוטריץ

לאה פדידה

דב חנין

רועי פולקמן

יועץ משפטי, משרד ראש הממשלה - דוד ימין

ראש אגף טיוב רגולציה, משרד ראש הממשלה - עמיחי פישר

מנהל תחום טיוב רגולציה, משרד ראש הממשלה - שי עגמי ליבוביץ

מנכ"ל משרד הפנים - מרדכי כהן

מנהל אגף תקצוב, פיקוח ובקרה, אגף בכיר, משרד הפנים - סיון להבי

ראש אגף רישוי עסקים, משרד הפנים - חוה מונדרוביץ

מנהל אגף תיאום ובקרה, משרד הפנים - ליאור פנחס שחר

יועץ מנכ"ל, משרד הפנים - טל קמיר

רפרנטית תעסוקה באג"ת, משרד האוצר - ביין ותד

מנהלת מחלקה, משרד המשפטים - נעמה פויכטונגר

רפרנטית חקלאות-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - הגר סיליקטר

עו"ד-מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - יערה למברגר קינר

עו"ד, משרד המשפטים - שחר ישראל

עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - הדס אגמון

מתמחה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים - מורן דיין

ראש אגף תעשיות ורישוי עסקים, איכות הסביבה - גילי צימנד

עורכת דין, איכות הסביבה - ליאורה עפרי

ראש תחום תיאום רגולציה, המשרד לביטחון פנים - אבישי לדני

ע' רח"ט אבטחה, המשרד לביטחון פנים - טל ימיני

רמ"ד רישוי אג"מ, המשרד לביטחון פנים - מיה וינקלר

ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים - רועי הראל

ע' יועמ"ש משטרה, המשרד לביטחון פנים - אורטל בלילטי

רמ"ח חקיקה ותקינה כב"ה, המשרד לביטחון פנים - יצחק שמעוני

ע' יועמ"ש כב"ה, המשרד לביטחון פנים - רון קולקה

עו"ד, משרד הבריאות - נינא כהן קרן

מנהל יחידה וטרינרית, משרד הבריאות - ינון יוני

מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות - אלי גורדון

מפקח מחוזי להנדסת הסביבה, משרד הבריאות - יעקב בוריאקובסקי

שירות המזון הארצי, משרד הבריאות - שי חן

עוזר ראשי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - טליה לוי

מנהל תחום רישוי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אריק טייב

ראש ענף עסקים קטנים ובינוניים, הסוכנות, משרד הכלכלה והתעשייה - תמר מירסקי

מרכזת בכירה, משרד האנרגיה והמים - יאנה גרינמן

מנכ"ל מרכז השלטון המקומי - שלמה דולברג

מנהל אגף רישוי עסקים ,מכרזים ושילוט עירי, מרכז השלטון המקומי - נפתלי קאיקוב

קשרי כנסת שלטון מקומי, מ.שלטון מקומי - פנחס קבלו

מנהלת המחלקה המוניציפלית, מ.שלטון מקומי - דנה דקו-מדנס

יועמ"ש, מ.שלטון מקומי - מרים סלומון

מנהלת אגף רישוי עסקים, עיריית תל-אביב - איילת וסרמן

מנהל מח' ביקורת ובקרה, עייית נתניה, מרכז השלטון המקומי - צפריר פדלון

סגנית מנהלת אגף רישוי עסקים, עיריית תל-א, פורום ה-15 - נדיה קסלמן

מנהל חיי הלילה בעיריית תל אביב, פורום ה-15 - יובל פלג

סגן היועמ"ש וראש התביעה העירונית, עיריית ירושלים - חיים נרגסי

ראש צוות חקיקה, עיריית ירושלים - שמואל שפט

ראש מינהל פיתוח, עיריית ירושלים - אמיר חכימיאן

עיריית ירושלים - גלעד בן שיטרית

חברת הנהלת העיר, עיריית ירושלים - עינב כהן בר

מתמחה, עיריית ירושלים - אסתר עטיה

חברת מועצת העיר ירושלים - עינב בר-כהן

מנהל רישוי עסקים, עיריית חיפה - אהרון אליאס

מנהלת רישוי עסקים, עיריית אום אל פאחם - וופא אגבריה

עוזרת מנהלת רישוי עסקים, עיריית אום אל פאחם - רנא גבארין

סמנכ"לית מיסים וכלכלה, איגוד לשכות המסחר - ישראלה מני

מנכ"ל, איגוד המסעדות בתי קפה וברים - שי ברמן

מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים - דוד שטרית

איגוד המסעדות בתי קפה וברים - אריאל רפאל

איגוד המסעדות בתי קפה וברים - יותם מוריס

נציגת ארגון להב, מלכ"ר - לילי לאה בורוכוב

בעל המועדון, מועדון האומן 17 ת"א - ראובן לובלין

מנכ"לית, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל - רוית גרוס

מנהלת רישוי עסקים ונכסים, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל - חופית שטרן

ראש אגף הכלכלה, התאחדות התעשיינים - נתנאל היימן

יועצת משפטית, קו אופ - לילך דחוח

ממונה סטאטוטורית, חברת מקורות - רקפת תיבי

יו"ר ועדת רישוי עסקים, לשכת עו"ד - שושי יוסקוביץ

מנהל איכות וטרינר ראשי, רשת אושר עד - דורון טלמור

בעל עסק בתל אביב - יניב קובי

יו"ר, הפורום הישראלי לשמירה על החופים - חנה קופרמן

מגיע מטעם מנהל אגף רישוי עסקים עיריית נתניה - דוידסון סימון

בעל עסק - עומרי טופז

בעל עסק - שי לוי

בעל עסקים בת"א - אסף יעקובי

ראש מחלקת רגולציה, התאחדות בתי המלונות בישראל - ניר קפלן

בעל עסקים - בר רפאל

פעיל חברתי - בני פרץ

מוזמן/ת - עידו בורנשטיין

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, להב-לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל - יעל גויסקי אבס

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את איגוד המסעדות הישראלי - עדן קנובסקי

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - יהושע שלמה זוהר

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - רחל יעל וידל

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את איגוד המסעדות הישראלי - גילית רובינשטיין

תומר רוזנר

לירון אדלר

לאה קריכלי

הדס צנוירט

הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' ) - רישוי עסקים דיפרנציאלי, פרק י"ב מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018, מ/1196

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק רישוי עסקים, פרק שעבר בחוק ההסדרים, מה שנקרא פוצל, ואנחנו מכינים אותו לקריאה שנייה-שלישית.

ראשית, כמובן לפני שנתחיל, אני מניח שכולם שותפים לצער וחיזוק המשפחות גם השכולות וגם של הנפגעים באסון נחל צפית. בעניין הזה עברנו שבוע קשה, ואי-אפשר להתעלם מכך. אני בטוח שכולם שותפים להרגשה הזו.

אני רוצה לברך את חברי הכנסת שהצטרפו לדיון, רועי פולקמן, טלב אבו-עראר ותמר זנדברג. נמצא אתנו גם כאן מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כאן – אני מקווה שהבריאות בסדר. היה לו מאוד חשוב להגיע, ובצדק, כי אין ספק שזו אחת הרפורמות הכי חשובות שמשרד הפנים מוביל. לא נתחיל להתווכח על רפורמות אחרות, אבל ללא ספק, רפורמה מאוד משמעותית וחשובה. אני שמח שאתה פה אתנו.

לפני שנפתח, אני רוצה לומר כמה מילים. ראשית, אנחנו ביום פתיחת המושב, וזה הדיון הראשון שבחרתי לקיים בנושא זה, כי אני רוצה להעביר מסר מאוד ברור לכל מי שיושב פה – שאני רואה בהשלמת החקיקה של הצעת החוק הזו יעד של הוועדה הזו, בהקדם האפשרי. תמיד יש אי-ודאות פוליטית. זה לא שאני מרמז לפה או לשם, אבל אני חושב שאם בסוף בגלל מציאות פוליטית בעייתית, נאמר כך, נפספס את סיום החקיקה של הפרק הזה, כולנו הפסדנו – מדינת ישראל הפסידה, והעסקים במדינת ישראל הפסידו. לכן אני מבחינתי, אשים מה שנקרא רגל על הגז בקידום החקיקה, אבל אני מבקש מכל הגורמים הרלוונטיים לעניין, מהייעוץ המשפטי של הוועדה, שכבר שאל אותי אם אני משיג אותו בישיבות הוועדה מול ישיבות ההכנה, אז יש מצב שנפרוץ קדימה, וכמובן כל המשרדים השונים – ברור שמשרד הפנים, שזה בהובלתכם, ואני מאוד שמח שבסך הכול אין בינינו חילוקי דעות, בטח לא מהותיים. נשב ונדבר עניינית על כל העניינים. אבל כל המשרדים - השלטון המקומי, משרד האוצר, חשבתי שתגיד לי, רועי פולקמן...

בתוך משרדי הממשלה...

יש פה חשיבות גבוהה לכל המהלך הזה. אם כבר שאלת, חבר הכנסת פולקמן, כמובן, קיבלתי הרבה מאוד שיחות מהגורמים הרלוונטיים בשלטון המקומי, שזה נושא שגם הם – הם כאילו רוצים לשמור את הכוח אצלם, אבל ממש לא. כולם סביב השולחן הזה מבינים את מצוקת העסקים בקטנים במדינת ישראל, וכולם ברפורמה הזו רוצים להקל על הליך הוצאת רשיון העסק בצורה גורפת.

יכול מאוד להיות – וזה בעיקר למשרדי הממשלה – שאולי נפתיע אתכם, אבל אתם תצטרכו לעצור אותנו. כלומר אם כבר אני בא בתפישת עולם של כמה שיותר לשחרר, והריסון יצטרך לבוא מכם, כי אני הולך לדחוף כמה שיותר קדימה להקל. זו התפישה שלי – מינימום רגולציה, מינימום בירוקרטיה, כמה שפחות התערבות של כל הרשויות – גם המקומית וגם הארצית, רק במקומות שבהם זה הכרחי. כך צריך לפעול. יש מודלים בכל העולם שעובדים כך. קיבלנו הזדמנות, חברי הכנסת, שלא תחזור, אני חושב. אולי פעם בעשור יש כזאת רפורמה וחוק כזה, שמגיע לשולחן של הוועדה, ואנחנו נמצה היטב את ההזדמנות הזו. שוב – תמיד אפשר יהיה לעשות עוד ועוד דיונים ולטייב ולהגיע לתוצאה אולי יותר מדויקת. תמיד המושלם הוא האויב של הטוב ביותר. נשתדל, בגלל לוחות הזמנים, לעשות את הטוב ביותר. אם נצליח גם להגיע לרמה יותר גבוהה, מצוין, אבל לא אתן למסמס את הרפורמה הזו. בכל הכוח אלך כדי להשלים אותה בהקדם האפשרי. זו הפתיחה.

אם אתה רוצה, מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, כמה מילות פתיחה לפני המצגת, ואז נשמע את חברי הכנסת שרוצים לדבר, ואז נצלול פנימה. בבקשה, מנכ"ל משרד הפנים.

תודה, יושב-ראש הוועדה. ברשותכם, אהיה ממוקד – לא אחזור על הדברים שנאמרו. אכנס מעט לתוכן. ראשית, כפי שאתם מבינים, זו זירה מורכבת. רישוי עסקים זה גם רשויות מקומיות, גם משרדי הממשלה, נותני האישורים, גם הציבור, גם היזמים. תהליכי חקיקה, כפי שאנחנו רואים עכשיו. התמונה המורכבת הזאת – לא התחלנו לדון בה היום. אחרי תהליך ממושך שבו משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, ישבנו יחד על המדוכה בתיאום מלא עם הגורמים מהשלטון המקומי, קרי מרכז שלטון מקומי, מועצות אזוריות, פורום ה-15, והסכמנו ללכת למהלך שהוא פורץ דרך באמת, ומביא בשורה לעסקים הקטנים והבינוניים, ליזמים, בשורה מאוד גדולה של פישוט רגולציה. זה נכנס לתוקף באמצעות אותה החלטת ממשלה. סיימנו את הפרק הזה, שמשמעותו – כל משרדי הממשלה רואים עין בעין את הרפורמה הזו כחשובה מאוד, ולכן התקבלה אותה החלטת ממשלה.

ואז עברנו לחקיקה, כפי שאמר יואב – קריאה ראשונה, פוצל, ועבר לדיוני הוועדה. האם התיאור שלי אומר שהגענו להסכמות בכול? לא. יש נושאים, ואנחנו מכירים את הנושאים – ישבנו עם הצוותים של שלטון מקומי. ניתקל בכותרות האלה שוב ושוב, one stop shop, רשיונות לצמיתות. אלה רעיונות שהם מבורכים, שמטרתם – לדחוף את הרפורמה הזאת עוד צעד אחד קדימה. מצד שני, יש החשש של משרדי הממשלה לשלום הציבור. נצטרך לדון במתח הזה, בין רפורמה, שהיא מצוינת, והחששות של פגיעה בשלום הציבור, של משרדי הממשלה. כך או אחרת אני יכול לומר בשם משרד הפנים, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה – אנחנו נחושים, לסיים את ההליך הזה, כי יש בו בשורה מאוד גדולה – גם לרשויות, בכל הקשור לפיתוח כלכלי דרך רשיון העסק להגדלת מקורות ההכנסה, גם ליזמים וגם למשק הישראלי. כולנו יודעים שמשק נשען על עסקים קטנים ובינוניים, וכדאי שנפנים את זה.

משרד הפנים הוא לא משרד שעוסק בתוכן. זה לא משרד בט"פ ולא הבריאות ולא הגנת הסביבה, שהם המשרדים המומחים בענייניהם בכל הקשור לרישוי העסקים. הוא המשרד המתכלל את הכול. לכן הוא לקח על עצמו את ההובלה, עם כל הרגישות כלפי כל משרד – הסייגים, החששות, הפחדים, אבל בסופו של דבר נצטרך לעבוד יחד. אני מעריך שהתשתית המשמעותית היא קיימת והיא בהסכמה, ויש נושאים שנצטרך לחדד ולהשלים אותם. אני מציע שמייד נעבור לעניינים.

נשמע את חברי הכנסת ואז נמשיך. חברת הכנסת תמר זנדברג.

נשמע קודם את הגורמים.

מישהו רוצה מילה לפני? בבקשה, רועי פולקמן.

תודה, אדוני היושב-ראש. אל"ף, אני מברך על הדיון הזה ועל זה שאתה פותח אתו את כנס הקיץ. אנחנו המון זמן מחכים לחוק הזה ולתהליך הזה. המצוקה אצל העסקים ידועה.

יש שני עניינים בסיסיים בעיניי בתפישה, ואנחנו מכירים – דולברג והצוות של משרד הפנים, מנהלים את הדיאלוג הזה כבר תקופה מאוד ארוכה, גם סביב נושא העסקים הקטנים והפחתת הרגולציה. אחת, זה התפישה שאומרת שהשמירה על ביטחון הציבור צריכה להיות בצד של המדינה במובן הזה שהעסק מקבל רשיון, והוויכוח הגדול שהיה לי עם משרדי הממשלה היה על משך הזמן, כלומר בסוף הגישה הבריאה היתה שבעלי עסקים בסיכון נמוך – אתה נותן להם רשיון לצמיתות, ואם המשטרה חושבת – לצורך העניין, משרד הבריאות, שצריך לעשות ביקורות – אחת לכמה זמן, תעשו ביקורות. אבל מה אתה אומר לעסק? אתה אומר: הוצאת רשיון, אבל כל שנתיים, שלוש, ארבע חמש - תכף נדבר, כי כמובן יש פה פשרה מסוימת אפשרית – תוכיח לנו שאתה בסדר. לכאורה אתה אומר – הוצאתי רשיון. תכנון ובנייה לא השתנה, רוב הדברים לא משתנים. למה אני כל שנתיים, שלוש, ארבע, חמש צריך להוכיח לך שאני בסדר? אם אתה חושב, כמו בכל תחום אחר – המדינה רוצה לעשות בקרות מדגמיות, ומי שיתפסו אותו, ייענש בחומרה, אבל הבירוקרטיה חלקה נוצרת מהעובדה שכל הזמן מבקשים ממך, ויש פה כל מיני לקונות. למשל, העובדה שאותו עסק, אותה חנות, אותו הכול, עובר בעלים – תוציא רשיון חדש. למה לעשות את זה? אלה לקונות שבהן ודאי אנחנו יכולים לפשט. זה דורש טיפה שינוי דיסקט ממשרדי הממשלה.

בזמנו הגשתי הצעה מאוד קטנה, שעסקה ברישוי עסקים לצמיתות. כמובן, המשרדים הרלוונטיים – בעיקר בט"פ והגנת הסביבה התנגדו לזה. אמרנו – אז לא לצמיתות, לעשר שנים. זו אחת הנקודות שחשובות – איך מעבירים מקל, ושהתפישה צריכה להיות, שוודאי בעסקים, שזה לא מפעל כימי עם חומרים מסוכנים, אלא חנות, או פלאפל, מסעדה, דברים פשוטים – אתה אומר: הוצאת פעם אחת רשיון – מאותו רגע, גם אם זה עובר בעלים, גם אם לא - תן לאדם שקט. עזבו אותו.

הדבר השני שאני אומר על השולחן זה הסיפור של חלוקת האחריות בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. ודאי שבסוף אתה רוצה, ודאי לרשויות שיכולות לטפל בזה, מצד אחד אתה אומר להם: אתם הפרונט, אתם ה-one stop shop. העסק שלא מקבל רישוי, פונה בסוף לעירייה ומתלונן, והעירייה רוצה לקדם סביבה. מצד שני, אנחנו לא נותנים הרבה פעמים את הסמכויות לרשות המקומית, שאומרת: אני רוצה להיות מסוגלת לתת מענה. אני חושב שאלה שני האתגרים הגדולים שאנחנו צריכים לאזן בחקיקה הזאת – מצד אחד, לא לטרטר את העסקים, ואם נצליח ללמוד, ואני מאוד שמח, חבר הכנסת קיש, שאתה מוביל את זה; ראיתי אותך עושה את זה בחוקים לא פחות מסובכים בתחומי התקשורת – אני חושב שאם נעבוד בנחישות, נמצא פה פתרון, ותהיה פה מהפכה אדירה לעסקים. תודה רבה על הדיון.

תודה רבה. בבקשה, סיון.

בוקר טוב לכולם. סיון להבי, מנהל אגף התקציבים, משרד הפנים. ממונה על התחום של רישוי עסקים. אתי חוה מונדרוביץ, היא מנהלת אגף רישוי עסקים, הצוות של הלשכה המשפטית. אני מסתכל סביב לחדר, ורואה שבאו כל מומחי רישוי העסקים מכל קצווי הארץ, ועל אף שנראה שזה תחום קטן, שעוסקים בו מומחים בלבד, הוא נוגע לכל אחד במדינה – כל מי שעובד בעסק. לראיה, כשקורה חלילה אסון, השאלה הראשונה שנשאלת היא האם לעסק היה רשיון עסק, ואם לא, למה לא, אילו כשלים היו וכו'. לכן כל עולם רישוי העסקים, כפי שציירנו אתו בפתיחה, הולך באיזון עדין בין ניהול רגולציה לבין ניהול סיכונים. העשייה של הממשלה הלכה בשביל הזה, וניסתה למצוא את הדרך שבה רגולציה מתקדמת ומטויבת לבעלי העסקים לטובת השמירה על הציבור שמבקר בהם, ומצד שני, לא חושף את האזרחים לסיכונים נוספים.

תוכלו לראות בגרף מצד שמאל הערכה שלנו לגבי השיפור שיהיה במשק לאור הרפורמה. היום נפתחים כ-8,000 עסקים מדי שנה. הליך רישוי עסקים לוקח כעשרה חודשים. זה מביא אותנו לכ-80,000 חודשים שהמשק משקיע, מבוזבזים. אנחנו מעריכים שהממוצע יקטן לממוצע של 54 יום על 8,000 עסקים. מביא אותנו לכ-12,200 חודשים, וזו הבשורה הגדולה עבור בעלי עסקים.

בצד ימין תראו את הדיאגרמה שמחלקת את העסקים הקיימים. נבהיר שיש עסקים רבים במדינה שאינם טעוני רישוי, כלומר הם בכלל לא מתנהלים בתוך צו רישוי עסקים. בתוך צו רישוי עסקים יש כ-150,000 עסקים שיחולקו בסוף החקיקה לפי ארבעת המסלולים הקיימים, שכמחצית מהם ילכו – 39,000 עסקים ילכו למסלול של תצהיר, שתכף נבהיר אותו. 3,200 עסקים בכלל יימחקו מהצו. 150,000 טעוני רישוי, לפי צו רישוי עסקים. משרדים של רואי חשבון, של עורכי דין ומקומות אחרים, אין בהם צורך ברישוי. היתר מזורז – א' או ב', ויהיו גם עסקים – כמובן, הגדולים ועם רמות הסיכון הגבוהות, יישארו במסלול הרגיל.

בבואנו לעשות רפורמה ניסינו לחשוב אילו כשלים אנחנו מנסים לתקן. אנחנו מרגישים שהסביבה אינה ידודיתית לעסקים קטנים ובינוניים. אתם יודעים שרשויות מקומיות שיש בהם שיעור ארנונה גבוה מעסקים שלא למגורים, בהכרח החוסן הכלכלי שלהם גבוה מרשויות שמסתמכות על מגורים. לכן רשויות צריכות לעודד עסקים, להיות ידידותיות, שיהיה להן מסלול ירוק לעסקים. הרגולציה היא מסובכת, קשה, לא עושה הבחנה, לא דיפרנציאלית. יש הרבה שחקנים שמעורבים בתהליך הזה. משרדי ממשלה עובדים פחות או יותר עם עצמם וללא חשיבה אינטגרטיבית. אין שולחן עגול שבו מתקיימים הדיונים, וכמובן שרשיון העסק אורך חודשים רבים.

עיקרי הרפורמה הם שיישארו חמישה מסלולים – פה מופיעים שלושה. השניים הנוספים, כפי שאמרתי, הם עסקים שפטורים מהצו, והמסלול הרגיל, הידוע, שיישאר גם הוא. אבל הבשורה הגדולה היא בשלושת המסלולים האלה, שאנחנו קוראים להם מסלולים מבוססי אמון. המסלול הראשון הוא מסלול על בסיס תצהיר. כולכם מכירים את שיטת המיסוי האמריקאית, שבה האזרח מדווח על הכנסותיו, מצהיר על כך מול עורך דין, ואז רשויות המס רואים בזה אמת. זו הכוונה שלנו – ליצור אמון בין בעל העסק לבין הרשות. התנאי להתקיימות המסלול הזה – פרסום מפרטים אחידים. ברגע שיהיה מפרט אחיד, שבעל העסק יודע מה הדרישות של כל נותני האישורים ממנו לפתיחת העסק, הוא יצטרך ללכת לעורך דין שיחתום על תצהיר שהוא עומד בדרישות, וברגע שהוא יחתום על תצהיר, יוכל לפתוח את העסק. אני רק מסייג, ששימו לב שבשלושת המסלולים המסלול מתחיל מ-21 יום שניתנים לרשות המקומית על-מנת לוודא שהעסק נפתח לפי מדיניות הרשות. הרשות מחויבת לפרסם את המדיניות שלה באתר האינטרנט, כך שכל בעל עסק יכול לעשות עם עצמו חשיבה, ולוודא שהוא עומד במדיניות של הרשות בנוגע למיקום העסק. פה הרשויות המקומיות כמובן, יוכלו לתת, זה עד 21 יום – לא יהיו חייבים לממש את כל ה-21 יום. יש להם זכות ראשונית, לוודא שזה בכללים שלהם.

היתר מזורז א' הם עסקים שרמת הסיכון בהם על-פי נותני האישורים יותר גבוהה לאור המרכיבים השונים שלהם. במקרה הזה, אחרי הצהרה בתצהיר העסק יוכל להיפתח, אבל הוא יקבל למעשה רשיון שהוא על תנאי. התנאי למשך 180 יום יאפשר לנותני האישורים להגיע פיזית אל העסק, לבדוק שמתקיימים כל התנאים שכתובים במפרט האחיד, ורק לאחר מכן יקבל את הרשיון הקבוע.

בהיתר מזורז ב' אנחנו עולים שלב נוסף בסיכון העסק. במקרה הזה לאחר מתן תצהיר יהיה על בעל העסק להמתין פיזית להגעת בודקי האישורים משך 45 יום. אם לא הגיעו, ייראה העסק כאילו עמד בדרישות המפרט, ויוכל לפתוח, ושוב, לקבל רשיון על תנאי, שאחריו תהיה פעם נוספת לנותני האישורים אפשרות להגיע ולבדוק פיזית את תנאי העסק. זו הבשורה הגדולה. אנחנו יוצרים פה דיפרנציאליות בין עסקים שונים, ועושים הבחנה לפי סוג העסק – שלושה מסלולי רישוי.

בשורה גדולה נוספת בתוך הרפורמה זה בכל הנוגע להנחיות של משרדי ממשלה. משרדי ממשלה יידרשו לבחון גם שיקולים כלכליים, בעת שהם משנים את הרגולציה, אם זה על בתי מלון או מסעדות. לא רק טובת הציבור תצטרך להיות לנגד עיניהם אלא גם השיקולים הכלכליים של בעל העסק. גם זה בהכרח טובת הציבור, שלא להעלות את יוקר המחיה וכו'. האישור האוטומטי - אנחנו מאמינים שלוחות הזמנים שקבועים בחקיקה לא צריכים להיות מתה, אלא יש לעמוד בהם. לכן קבענו שיונפקו אישורים אוטומטיים, ככל שחולפים לוחות הזמנים הקבועים בחוק, אישור על יסוד תצהיר, מסלול בונה אמון – כשאנחנו משחררים רגולציה, צריך מול זה לחזק את האכיפה, לכל מי שחלילה יצהיר תצהיר שאינו תצהיר אמת. לכן ההצעה שלנו גם כוללת סנקציות ועיצומים בתחום הזה, כולל בתחום הפיקוח. בגדול, יש פה הקלות רוחביות לכלל העסקים – הן גדולים והן קטנים – לטובת הפיתוח הכלכלי של הרשויות המקומיות.

אנחנו מאמינים, שהרפורמה בעיקרה תוביל לסביבה שהיא יותר ידידותית לעסקים, בצורה שתגדיל את מספר המועסקים, תגדיל את מקורות ההכנסה של הרשויות המקומיות, תצמצם את יוקר המחיה, כי אנו באמת מצפים מעסקים שישכילו לגלגל את ההפחתה בעלויות שלהם על הלקוחות שלהם. כמובן, לא לשכוח שהדבר הלא פחות חשוב מההקלה ביותר המחיה הוא שמירה על ביטחונם של המבקרים בעסקים. אנחנו לא שוכחים את זה לרגע. דאגנו, בהובלת שר הפנים והמנכ"ל, שיחד עם הרפורמה הזו תבוא גם חבילת סיוע תקציבי, גם אצלנו בתוך הבית, לצרכים של האגף, שנהיה יותר שירותיים כלפי הרשויות המקומיות, וגם לרשויות המקומיות עצמן. זה חלק בלתי-נפרד מהרפורמה, ואנחנו חושבים שבגדול, זו תהיה הבשורה הגדולה לכולנו. אלה עיקרי הדברים.

תודה רבה. כיוון שזה דיון ראשון, נעשה סבב של המשרדים והרשות המקומית – מי שרוצה עוד להתייחס מהרשויות המקומיות, אבל בהחלט ציבור וגורמים רלוונטיים שהגיעו ונרשמו – אני לא מאמין שהיום נספיק כבר להתחיל לצלול פנימה אל תוך החקיקה, אבל בהחלט לשמוע את הגישות השונות. אחד הדברים שאנחנו צריכים להתעסק אתם, הבעיה – יש מספר דברים משמעותיים. נושא אחד הוא נושא העסקים החדשים, אותם 8,000, סדר גודל, של עסקים שכל שנה נפתחים, שפה ראוי לתפישתי, לעסוק בגורם שמכיל את רוב העסקים – זה בעיקר עסקים בתחום המזון. הפיל שבחדר, מה שנקרא. נושא המסעדות, הקיוסקים. צריך לראות במקומות האלה, מצד אחד, את נושא משרד הבריאות, שאני חושב שהוא הגורם הכי רלוונטי ספציפית אליהם, לעומת להקל כמה שיותר בעניין הזה, כי זה עסקים שאנחנו יודעים שיש להם תחלופה גבוהה, ובאופן טבעי הם מהווים את רוב העסקים הספציפיים האלה. זה נושא אחד.

נושא שני הוא התופעה שאנחנו מוצאים את עצמנו בהרבה מאוד עסקים במדינת ישראל, שפועלים ללא רשיון עסק. האם גם זה משהו שמשפיע על דרישות הרשיון, ואיך וכל הדברים האלה? נושא מהותי נוסף. בעניין הזה אני מכניס גם את חידוש הרשיון- כלומר עסק שיש לו רשיון, והמורכבות שלו בחידוש רשיון - האם היא נדרשת במציאות, לא נדרשת במציאות? נושא בהכרח שניכנס אליו לעומק.

הנושא השלישי זה החיים עצמם, הפרקטיקה. הרפורמה הקודמת שעברה בוועדה הזו – אני לא הייתי פה. לא יודע מי מאתנו היה. חושב שאתה היית, תומר, לא כל כך יצאה לפועל, אולי חוץ מכיבוי אש, כי אף משרד לא מילא את ההתחייבות שלו, ולא הגדיר את המפרטים. אני פונה לחברי הכנסת ואומר: לא יהיה מצב, שלא יהיה פתרון ברור למשרד שמתעכב בהוצאת מפרט. נמצא מחליף למשרד הזה. יהיה קשה. עשינו את זה כבר פעם בוועדה שלי. זה לא קל למשרדים, אבל מי שלא יעבוד, מכל סיבה שהיא – אולי זה גדול עליו – מישהו אחר יעשה את העבודה שלו. אם משרד מסוים לא יקבע תקנות, מפרטים רלוונטיים, משרד אחר – ראש הממשלה או מישהו אחר, יקבע. לא ניתן לבירוקרטיה הזו, לעצור את הליכי החקיקה האלה. אני אומר לכם כבר, ותחשבו על זה.

צריך את הסמכות.

העברת הסמכות תקרה. משרד שלא יעמוד ברפורמה - העברת הסמכות תקרה.

בבקשה.

עמיחי פישר, אגף רגולציה, משרד ראש הממשלה. קודם כל, אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה על המחויבות שניכרת פה, ולהתנצל בשמו של אלי גרונר שרצה להגיע, אבל הוא בחו"ל. הוא מן הסתם יגיע לאחד מדיוני ההמשך. אתם מכירים את המחויבות שלו ושל ראש הממשלה לתחום.

כמה נקודות בנוסף לדברים שהוצגו על-ידי משרד הפנים. נכון שהחוק הוגש בחוק ההסדרים, אבל הוא לא חוק רגיל של חוק ההסדרים; הוא חוק שעבודת המטה שנעשתה עליו היא יותר משנתיים. נפגשנו עם עשרות, אם לא מאות, בעלי עסקים. ודאי עבודת מטה ארוכה עד הסכמות עם כלל משרדי הממשלה. לא מדובר פה בתהליך שנכפה על משרדי הממשלה, וכמובן, שיתוף הפעולה הפורה מאוד עם השלטון המקומי, וצריך גם לומר להם תודה, שהרבה מהרעיונות שיש בחוק, הם רעיונות שהגיעו מהשלטון המקומי, גם אם, כמו שאמר מנכ"ל פנים, בקצה יש סוגיות לא עד הסוף פתורות, אבל זה רפורמה שגובשה יחד עם השלטון המקומי, וזה דבר שחשוב לשים אותו על השולחן ולומר להם תודה.

בעניין התוכן, כמה נקודות. החוק הזה לא נוגע בדרישות הרגולציה עצמן אלא רק בתהליך. חשוב שנהיה כל הזמן מפוקסים, כי אם יעלה עומס, שמישהו מגזים פה או שם, זה פשוט לא הפלטפורמה. זה מדבר על התהלך בלבד. אגב, יש דוח RIA מאוד מפורט לכל התהליך עם כל הנתונים, נתונים שהוצגו פה על-ידי משרד הפנים.

תציג את עיקרי הדוח בישיבה הבאה, אשמח. התקנון מחייב בדיוק.

אציג. אומר כמה נקודות מרכזיות. מבחינת השוואה בין-לאומית, קשה עד הסוף לעשות, כי זה מנגנון כל כך מורכב שאסוף מכל כך הרבה, והשונות היא מאוד גדולה, אבל לקחנו שלושה עקרונות שנמצאים גם בחקיקה הבין-לאומית והטעמנו אותם פה. במובן זה, זה לא חדש. זה חדש למדינת ישראל, אבל זה ממש לא חדש בעולם, החלוקה לרמות סיכון. המרכיב הזה שבו עסק יכול לפתוח על בסיס זה שהוא מצהיר והוא לא צריך לחכות, והדבר השלישי זה השתיקה כהסכמה, כמו שאמר משרד הפנים, על האישור האוטומטי – וזה אולי הדבר הכי ליבה ברפורמה הזו. יש פה חלוקה חדשה של האחריות. אם עד היום למעשה בעל העסק לא נדרש לקחת אחריות, כי הוא מגיש בקשה, באים אליו, נתנו לו אישור – מצוין; לא נתנו לו אישור – נדפקת, אבל אין עליך אחריות. ברגע שבעל העסק מצהיר, הוא לוקח על עצמו אחריות. הוא שחקן פעיל בתפיסת האחריות של העסק שלו מבחינת הבטיחות וכו'. זה צד אחד של האחריות שלא היה עד היום.

הצד השני הוא אחריות הרשויות, שמחויבות לעמוד בלוחות זמנים, כי בעל העסק לא צריך לשלם את המחיר של אי-עמידה בלוחות זמנים, שגם היום נמצאים בחוק ומחייבים, ופשוט לא עד הסוף מחויבים, כלומר שברגע שיש פה חלוקת אחריות חדשה, שכמובן גם על הפיקוח והאכיפה, היא מייצרת את האיזון שלא היה קיים גם היום. אלה הדברים המרכזיים.

לגבי מה שאמרת על הפרטו, למעשה 30 פריטים מתוך ה-200 מהווים 80% מהעסקים.

יש לך רשימה שלהם?

כן.

תעביר לנו.

ודאי.

לא מסומן פה מה ה-30. מעניין לדעת.

וחמישה פריטים זה שליש מהעסקים.

חוק ה-80-20.

כן. זה ממש. שבאמת ארבעה מתוכם זה מזון. כפי שאמרת, שליש מהעסקים פועלים ללא רשיון, אלה הנתונים. גם פה בדוח RIA מפורט לפי סקר של משרד הפנים, מה הסיבה לאי-רשיון. רק נזכור שהנתונים האלה זה כאלה שהתחילו הליך רשיון ולא סיימו אותו. עסקים שפתחו בלי לבקש רשיון, לא נכנסים לסטטיסטיקה הזו. זה באמת נתון חשוב. אנחנו מאמינים שברגע שעסקים יוכלו לפתוח בקלות, כל הרכיב הזה יוכל להיפתר. זה נקודה חשובה, כי במתכונת היום, שבו לוקח לעסק עשרה חודשים, זה lose-lose situation לא רק שכלכלית העסקים לא פועלים; הם עובדים בלא רשיון, דהיינו האינטרס הציבורי ספציפי – לא רק הכלכלי, של בריאות הציבור, נפגע. זה ממש הפסד-הפסד. חלוקת האחריות, עם שתיקה כהסכמה והעקרונות האלה, אנחנו מאמינים ומקווים שייצרו מהפך דרמטי בכל האספקטים.

תודה רבה, עמיחי. אני רוצה לציין את משרד ראש הממשלה בעניין הזה, שכל נושא הקלת הבירוקרטיה והורדת עומס חקיקה וה-RIA זה רפורמה מאוד משמעותית שבאה מהמקום הזה. אין ספק המעורבות שלכם נדרשת וחשובה. כמו שאמרתי קודם, אנחנו שוקלים, ואני יכול לומר שאם אחד המשרדים לא יעמוד בהתחייבויות שלו לרפורמה, יכול להיות שתצטרכו להיכנס לנעליים שלו.

הצטרפו אלינו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור. שלום. שמח לראותכם שוב.

רפורמה מאוד משמעותית. נמשיך עם רשימת הדוברים. שלמה דולברג, מנכ"ל מרכז שלטון מקומי, בבקשה.

תודה, אדוני, על הדיון. נמצאים פה באולם אנשי שלטון המקומי שעוסקים בנושא רישוי עסקים הרבה מאוד שנים, גם נציגי הנהלת האיגוד – ידברו פה בהמשך. גם יועצים משפטיים שלנו.

אני רוצה לומר כמה דברים קצרים, ברשותך, אדוני. אנחנו תומכים ברפורמה. אנחנו חושבים שהיא חשובה. אגב, אני עזבתי את משרד הפנים לפני עשר שנים, ולפני 11 שנים הייתי חבר בוועדה באוצר – תומר אולי זוכר – שעסקה בנושאים האלה. אני שמח שמשרד הפנים הגיע לנקודה הזאת היום. כמובן, נתמוך בו.

יש שני דברים חשובים שכדאי לדעת, שהם בבסיס העמדה שלנו. קודם כל, הנושא של one stop shop – אני מנסה למצוא מילה בעברית לעניין הזה, כי אנחנו יושבים בכנסת ישראל, אז נאמר, תחנה אחת. אולי מישהו יעצור לנו בהמשך הדיונים. תחנה אחת, שהיא זו שתיתן את השירות לעסקים שנדרשים. היא גם זו שתצמצם את הפער בין הרגולטורים שיושבים רחוק לבין אלה שצורכים שירות לבין העסקים. זה צריך להיות כמובן ברשות המקומית. אנחנו חושבים שזה נושא חשוב, וזו ההזדמנות לעשות את זה. זה חשוב לנו, ואני חושב שרוב משרדי הממשלה מסכימים לגישה הזו, גם הארגונים היציגים. אני לא בטוח שהצלחנו להגיע להסכמות עם משרד הפנים בעניין, אבל הם יגידו את שלהם.

מבחינת התפישה, בסופו של דבר גם היום, נכון שהשלטון המקומי, העירייה מרכזת אתן מתן הרשיון בסוף, אבל היא בעצם גורם- - -

היא גורם טכני.

בדיוק. בעצם כל משרד, אם יש לו דרישות רלוונטיות – לא בכל רשיון לכל עסק, אבל בהנחה שלעסק מסוים יש דרישה של משרד מסוים, איך אתה רואה את זה במסגרת ה- one stop shop הזו - האם אתה לא מדבר רק על עיקרון אדמיניסטרטיבי?

אני מדבר על יותר מזה.

אז השאלה היא כזו: האם אתה מדבר על משהו שאמור, למשל, להחליף את דרישתו של משרד הבריאות בדרישות למסעדה?

לא להחליף, אבל דיבר על זה נציג משרד ראש הממשלה. קודם כל, צריך לפשט את הדרישות של המשרדים. צריך לגרום שהם לא יטפסו על עצים גדולים מדי.

אני שואל פרקטית על ה- one stop shop.

גורם שיידע מספיק, ויקבל את מספיק המידע גם לפרש אותו.

שיהיה איש השלטון המקומי.

כן. ודאי.

אני בכוונה מתעכב, כי זה נושא שלא מופיע היום בהצעת החוק.

החוק מאפשר היום לתת אישור של רשות מקומית.

זה לא קורה.

זה קורה. המשרד להגנת הסביבה, למשל- - -

אבל אנחנו רוצים משהו גורף, מול כל המשרדים.

אז המודל, לצורך העניין – לא הכרתי את זה – המודל של המשרד לאיכות הסביבה, שמסמיך עובדים בשלטון המקומי, את אותו מודל תרצו לשכפל על כל המשרדים, לרכז את זה תחת נקודה אחת?

משהו כזה, ברשות המקומית. זה דבר אחד שהוא חשוב. יושבים פה גם אנשי רישוי עסקים, וגם ידברו על זה בהמשך, איך שתרצה.

הנושא השני שמאוד חשוב לנו הוא רישוי לטווח ארוך מאוד. אפילו לצמיתות.

אתה יכול לומר לצמיתות. לא צריך להתבייש.

אני מתבייש, כי אני לא רוצה להיות חד-משמעי בעניין הזה. אני מדבר על רישוי לטווח הכי ארוך שאפשר. אתם רוצים צמיתות – צמיתות. עם אפשרות לפיקוח, לבקרה, אפילו לשלילה במקרי חירום דרמטיים.

לעדכון סטנדרטים, אם השתנה משהו.

בסדר. אנחנו מדברים על משהו שהוא לטווח ארוך. אנחנו חושבים שזה יקל גם על מערכות הפיקוח והבקרה שלנו. אנחנו חושבים שזה דבר נכון.

לא להרים ציפיות יותר מדי...

אני אמרתי: הכי ארוך שאפשר. אדוני אמר: צמיתות. תמצאו את האיזון העדין בעניין. לנו זה מאוד חשוב. זה יקל גם על אנשי הפיקוח שלנו. זה יצור יציבות, ונכון לעשות את זה. אנחנו חושבים שזה נכון.

הדברים שאמרתי, ניתן להעריך, שרוב המשרדים יסכימו אתי – אני מקווה שיסכימו. גם רוב מקבלי השירות בארגונים היציגים. לצערי, לא הגענו להסכמות ברורות עם משרד הפנים. לכן אנחנו רוצים לנסות, שזמן החקיקה ייתן לנו אפשרות להגיע להסכמות בעניין הזה עם מה שפחות אקדח על הרקה.

מאוד יכול להיות – ואני אומר את זה במלוא הרצינות – שהסכמות יהיו פה בדיון. זה לא יהיה הסכמות אלא החלטה של חברי כנסת, ואנחנו נוביל את זה. אני לא יודע איך אתם רגילים בעניין הזה לעבוד. אני מאוד מאמין בדיון פתוח, שבו כל המשרדים באים ומדברים, הציבור מדבר, חברי הכנסת מדברים, ובסוף לוקחים החלטה. לפעמים עושים דיונים סגורים, אבל אין לי שום בעיה שהכול יתנהל פה, ובסוף, מכל מה ששמענו, נשאל את חברי הכנסת מה הם חושבים, ונוביל החלטות, כי בסופו של דבר צריך לחתוך, וזה התפקיד שלנו.

דבר אחרון, אדוני. המפרטים של המשרדים - יושבים פה אנשי משרד הבריאות ומשרדים אחרים – את חלקם אני מכיר. המפרטים זו נקודה מאוד רגישה, שלא מטופלת כרגע בחוק. אנחנו חושבים שצריך לעשות משהו כדי שיהיה פה מנגנון- - -

כיבוי אש עובד, נכון?

אני לא יכול לומר לך באופן פרטני. יגידו לך אנשי רישוי עסקים. בגדול, המפרטים צריכים לעבור רפורמה והקלה והפשטה, שניתן יהיה לעבוד בצורה מסודרת.

שיחקתי באינטרנט, לראות את המפרטים של כיבוי אש. סתם, נכנסתי לראות, אם אני רוצה לפתוח מספרה, נגיד. לא צללתי לכל הפרטים, אבל לפחות איך שזה מחולק והגישה – אם אני רוצה לפתוח עסק היום, אני יודע מה רוצים ממני. לא צללתי למפרט עצמו – יכול להיות ששם הדרישות הן הזויות, במירכאות – לא נכנס לוויכוח, אבל לפחות אני יודע להגיע לעמוד הרלוונטי, ולהבין מה רוצים ממני. אפשר להתווכח אם זה הגיוני או לא, אבל זה מודל שצריך להיות משוכפל לכל המשרדים.

לסיכום, זה נושא חשוב. אנחנו תומכים בו. הנושא מאוד מורכב מבחינה מקצועית, ולכן נצטרך כמה וכמה דיונים כדי ללבן.

גם לזה אני מסכים. מאה אחוז. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ.

סליחה על האיחור. קודם כל, אני מברך מאוד על החוק. הכיוון הוא כיוון נכון. גם הפישוט של התהליכים, גם קביעת לוחות הזמנים, שברירת המחדל היא שהעסק נוסע, כך שמי שרוצה לבדוק, שיבדוק.

יש לי לא מעט הערות לנוסח החוק – אני מניח שאת זה נעשה בשלב מאוחר יותר. רק משהו אחד כללי מאוד בהתחלה. אנחנו בערב החג, אדוני, בניצוח הטוב והמקצועי שלך, העברנו תיקון לחוק רישוי עסקים, וטיפלנו באופן שבו כיבוי אש קובע את הדרישות שלו. יש ועדה, יש אישור, אין אישור. אני חושב שהדבר המתבקש הוא, במסגרת התיקון הזה, לעשות אותו דבר על כל ששת הרגולטורים שמתעסקים – אין סיבה בעולם שכיבוי אש לא יוכל להמציא את הדרישה שהוא רוצה, ויצטרך לעבוד במנגנון, שאני חושב שהוא מנגנון טוב, בריא ומאוזן, שבנינו לפני שיצאנו לפגרה. אני חושב שבאותה מידה, עם כל השחקנים האחרים, נדמה לי שיש ששה רגולטורים שהם שחקנים משמעותיים כאן ברישוי עסקים, לכולם צריך להיות אותו פרמטר, צריך יהיה להגדיר לכל אחד מהם מה הסכום, מה מוגדר ההשלכה הכלכלית, שמעבר לה אנו דורשים ועדה. יש שר, ואם אין הסכמה – יש ראש ממשלה. ממש העתק-הדבק. לקחת את מה שעשינו. אני מניח שתומר יגיד איך עושים את זה. יכול להיות שאותו תיקון שעשינו – הרי עשינו תיקון לחוק הזה, ויכול להיות שפשוט צריך להכניס ליד כיבוי אש, גם מד"א, כל מי שהוא שחקן בתוך הסיפור זה. אין סיבה שלא תהיה אחידות. זה נכון גם בתפישה וגם ברמת ההרמוניה החקיקתית. נדמה לי שזה יהיה תיקון חשוב.

מילה אחרונה. בסוף – זה הכול קשור גם לאסון הגדול של שבוע שעבר. כתפישה, אם אנחנו רוצים להפחית רגולציה – אין מנוס – אומר זאת בלשון עדינה – להפסיק להפחיד את הרגולטורים. כיום, בגלל שאנחנו חסידים של עריפת ראשים, אם חלילה קרה משהו, מייד מחפשים את כל האשמים, וזורקים לכלא, אז באופן טבעי כולם פוחדים, אז נותנים אקסטרה דרישות – אני רוצה לכסות את עצמי גם מסיכוי של 0.001%. מה אכפת לי? זה יעלה למשק עוד מיליארד שקל? אדרוש מעסקים. בסוף-בסוף רגולטורים צריכים לדעת שמותר להם לקבל החלטות, מותר להם לנהל סיכונים, ומותר שיקרו תקלות – אנחנו בני אדם. בסוף המטרה של החוק הזה להוריד רגולציה. אני מציע שנעשה ראשיתו של תיקון, אבל בסוף אני רוצה שהרגולטורים יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה, לדעת שמותר להם לקחת סיכונים. אנחנו יוצאים מהבית בבוקר לעבודה, עולים על האוטו ויורדים לכביש – סיכון מחושב, והמחשבה, שאם חלילה משהו יקרה בקצה השרשרת, אז הרגולטור שעומד למעלה, הוא יצטרך לתת דין וחשבון, אז בסדר, הוא מכסה את עצמו, ואת המחיר כולנו משלמים. שוב, אם בתוך החוק הזה – אני לא יודע; יכול להיות שרפורמה יותר גדולה, לפטור מאחריות פלילית רגולטורית, נעשה את זה.

טוב. חבר הכנסת בן צור? לא. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ברוכה הבאה. רוצה עכשיו?

עוד מעט.

מאה אחוז. נמשיך עם הדוברים. ישראלה מני, בבקשה.

שמי ישראלה מני. אני סמנכ"לית כלכלה באיגוד לשכות המסחר. אנחנו היינו פה כבר ב-2010, וכבר ב-2005. בעצם אנחנו מייצגים את המגזר העסקי – גם אנוכי וגם נתנאל, ויש פה עוד נציגים רבים מכל המגזר העסקי.

קודם כל, שאפו גדול לרוה"מ ושאפו גדול למשרד הפנים. אנחנו לפני מספר שנים פנינו במסגרת RIA לרוה"מ, וביקשנו מהם עזרה דחוף, כי אנחנו לא יכולים יותר. הם צללו לתוך הדבר הנוראי הזה, והצליחו להוציא איזו הצעה שלדעתנו, באמת יכולה להזיז את המשק הזה קדימה. הברכות, וכולם יודעים, ושלחנו לכם אתמול מכתב מכלל המגזר העסקי, שאנחנו מאוד מברכים.

אבל יש מספר אבנים, שורשים, עוגנים, שבלעדיהם לא נוכל להזיז את זה. זו יכולה להיות רפורמה מצוינת. הדבר המהותי זה המפרטים האחידים. אתמול התקיים דיון במשרד הפנים. אם לא יהיו מפרטים אחידים, ואם המשרדים ימשיכו לומר שאין להם יכולת, מסיבות שונות – אם זה כתוצאה ממחסור בכוח אדם, או מסיבות שונות – לא יכולים להגיע למפרטים אחידים, כל מה שאנחנו עושים פה, שזו עבודת קודש, לטווח ארוך למדינת ישראל - - -

אני עוצר אותך. אני פונה למשרד הפנים ומשרד ראש הממשלה, ששניכם נא, שבו ותביאו הצעה לוועדה, מה עושים בנושא המפרטים. אם אחד המשרדים לא נותן בזמן את המפרט שהוא נדרש- - -

נציג את הנתונים קודם כל של מצב המפרטים, כי נכון להיום יש 11 בפועל, שזה באמת כלום.

זה רק הרפורמה.

נכון, אבל יש תזוזה מאוד משמעותית מבחינת המפרטים, אז נציג.

לא נוציא פה חוק שלא יטפל פוזיטיבית בבעיה שמשרדים לא מכינים את המפרטים. אחרת לא עשינו כלום. אני כבר אומר. אני מבקש תשובות והתייחסות לעניין זה.

יש להבין, שעד כדי כך המפרטים, וזה גם עלה אתמול בדיון במשרד הפנים – עד כדי כך הם קריטיים לתהליך – קריטיים, זו המילה – שאם אנחנו מדברים על one stop shop, והרי כל המטרה של one stop shop, ואנחנו בפירוש בעדה, זה להקל עלינו את התהליך, אז במצב שלא יהיו מפרטים אחידים, למעשה אנחנו נותנים לרגולטור עוד כוח, ומתחילה שוב הבירוקרטיה מחדש.

העברנו לכם את המסמך. אתם יודעים את דעתנו. אנחנו מחכים לחקיקה הזו, אבל שוב - אנחנו לא רוצים חקיקה שבסופו של דבר תכביד עלינו יותר, כי לא יהיו התהליכים המשלימים לתהליך.

חוץ מהמפרטים את מזהה עוד משהו?

צמיתות, כמובן. תומר היה אתנו בדיון אז, והוא היה אתנו ברגע שבו החליטו להעביר הכול ל-15 שנים, שלא הבנו למה הגענו לזה. אין שום סיבה. אנחנו כמגזר עסקי לאורך כל החקיקה – לא רק בחקיקה של רישוי עסקים - אומרים שאם עסק כשל, תלך ותעניש אתו. אנחנו הראשונים שאומרים את זה. אבל מכיוון שאנחנו מאמינים שרוב העסקים הם אנשים הגונים וישרים, שרוצים לקיים את העסק שלהם ולהעסיק עובדים - תאמינו להם. אין להם שום מטרה להזיק למשק חלילה.

והדבר האחרון, שגם הוא דבר מאוד קריטי, שלדעתי כדאי שהוועדה תדון בו – הנושא של תכנון ובנייה. יש סוג של קישור היסטורי בין תכנון ובנייה לבין רישוי עסקים. הוא נובע מכל מיני סיבות, קצת מיושנות. אנחנו צריכים לנתק את הקשר הזה.

צריך למחוק מסעיף המטרה.

זה הכול, לנתק את הקשר הזה, כי זה קשר חולה. הוא פוגע ברישוי עסקים.

כתוב לך במטרה, שמבחינת הרציונלים של זה, זה גם לתכנון ובנייה. אם אנחנו לא מוחקים את זה מסעיף 1, אני מציע שנכניס באחת המטרות של החוק – לגבות מס הכנסה, ולגבות דוחות תנועה ודוחות חניה. במה- - - שאני חסיד גדול שלהם, אבל יש להם החוקים שלהם. מה אנחנו עכשיו עושים פה?

תודה רבה. נתנאל היימן, התאחדות התעשיינים, בבקשה.

שלום. בנוסף לכל מה שישראלה אמרה – אנחנו בעמדה אחידה – גם אני מצטרף לברכות לאגף רגולציה במשרד ראש הממשלה ולוועדה על החוק החשוב הזה.

לגופו של עניין, אני רוצה שוב להדגיש את הנושא שהעלה חבר הכנסת סמוטריץ בנושא של ועדה שמאזנת את הרגולציה על-ידי משרדים אחרים. רק לא מזמן, כפי שאמרת, הוועדה הזאת עשתה תיקון בנושא של הכיבוי אש יחד עם הנציבות. הנציב עצמו היה בוועדה ובסופו של דבר בירך על המהלך. נמצאו- - - בהגנת הסביבה, במשרד הבריאות וכל האחרים שפוגשים את העסקים ביום-יום. אני רוצה להדגיש שזה צריך להיות גם לנהלים, כלומר לא כל דבר נמצא במפרט האחיד ולא כל דבר נמצא בחקיקה; לפעמים יש נהלים שמוציאים – למשל, בנושא קרקעות או בכל מיני נושאים שמגיעים ממקום אחר, מהיתר פליטה, מזיהום קרקעות, שלכאורה זו הנחיה שלא קשורה, ובסוף היום אתה לא יכול לקבל את רישוי העסק בלי לעמוד בדרישות האלה של הרגולטורים, שלא כתובות במפרט עצמו.

מה אתה מנסה להגיד? שיבטלו את הדרישות לטיהור קרקעות?

חלילה. שיתחשבו בהם בצורה מאוזנת.

הדבר השני, לגבי גודל העסקים, דובר פה הרבה על עסקים קטנים ובינוניים. בהחלט מדובר במנוע צמיחה חשוב, וצריך להקל קודם כל עליהם, כי הם יותר מתקשים לעמוד בדרישות הרגולציה. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לתת את הפתח לכלל העסקים, כלומר גם לעסקים הגדולים, אם זה מרכולים או אם זה מפעלים להתרחב, לקבל את ההקלות הניתנות בחוק הזה. תודה.

תודה רבה. היו אליי הרבה מאוד פניות, וגם לוועדה, לגבי סעיף 12א או משהו כזה, עידוד הפעילות הכלכלית. אני רק רוצה להבהיר שבוועדה הזאת העברנו הכנה לקריאה שנייה ושלישית חוק שהתחיל גם במסגרת חוק ההסדרים. החוק הזה היה חוק לרישוי עסקים לעסקים עם תשתיות לאומיות, בחשיבות לאומית, הידוע בכינויו – בינו לבין סעיף 12א אין שום קשר. אז לכל מי שחשש, והיו הרבה שחששו, אני אומר זאת בצורה הכי ברורה, רק שתבינו את המהות – החוק הקודם, למי שלא מכיר, דיבר על כך שרישוי עסקים לעסק עם תשתית, חשיבות לאומית, מופקע מהרשות המקומית, ויינתן דרך מנגנון נפרד, ארצי, ממשלתי. במקום הזה שאנחנו מדברים, מדברים על להכניס כאחד השיקולים של הרשות המקומית- - -

כל הרגולטורים.

נכון, אבל עדיין משאיר – שזו נקודת המוצא הבעייתית – משאיר עדיין בידיים של הרשות המקומית את מתן האחריות לרשיון העסק. לכן אין בין הדברים כל דמיון. לכן לכל מי שנלחץ ושלח את המכתבים – אפשר לעשות את המלחמה אולי במקום ההוא, אבל לא פה.

בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור.

רציתי לשאול, למה אולמות לא בתוך העסק הזה? איך אולמות בבתי מלון – כן?

ידידי יואב בן צור, אתה צולל לפרטים. אני לא בטוח שאתה מדייק בעובדה הזו, אם עשו הפרדה או לא. אנחנו נצלול לזה, נטפל בזה. שוב, הכוונה שלי, להוביל כמה שיותר מקל לכולם - גם בכל מי שאמרנו – אמרתי את זה בפתיחה ולא היית - לא עכשיו נתחיל לבדוק ספציפית קטגוריות – נעשה את זה בהמשך הדיונים. אנחנו רגע אחד בתפישה כוללנית, לשמוע את הציבור ואת כולם. אני מסכים עם השאלה שלך שאומרת, ודאי לא לייצר החמרות בדברים שצריכים להיות באותה קטגוריה.

בבקשה.

אני רוצה להתייחס ספציפית ל-12א. אני מבינה שזה שונה לגמרי מהחוק, אבל עדיין, הוא משהו די עמום. 12א – לא ברור, מה זה שיקולים של עידוד הפעילות הכלכלית.

כשנקריא עת החוק, נדבר על זה.

אבל זה דורש הבהרה. כי להכניס סעיף כזה – מצד אחד, נרחב בהגדרה שלו, כאילו בבואו לתקן תקנות – כאילו הכול על משהו מאוד עמום. אז אתה יכול להבין מדוע, היו כאלה שטעו וחשבו שיש פה פתח להרבה יותר, כי יש פה פתח. עלול להיות פה פתח. לכן שמה על השולחן, שלא נייצר בסעיף הקטן הזה איזשהו שינוי שהוא הרבה יותר גדול ממה שהתכוונו.

כשנגיע לסעיף, נקרא, נדבר ונדון בו. כרגע זה לא על הפרק. בני, בבקשה.

שלום. קוראים לי בני פרץ. אני פעיל חברתי. בעברי אני גם עצמאי, לשעבר. אדוני היושב-ראש, מה שאתה רוצה לעשות, להקל - בפרט חשוב מאוד לעסקים הקטנים. אם תסתכל, כמו שאני מכיר ועברתי, הבת שלי היום היא עצמאית קטנה, הכול זה תאבת הבצע, כמה שיותר לשאוב מהאיש שבא לבקש את הרשיון, כסף. אני עוד לא הבנתי כשהייתי אז, מה הקשר בין המספרה למשרד הבריאות? מה הקשר? אני לא אוכל מזון. יש לי צבעים, יש להם רשיון של משרד הבריאות. למה אני צריך להתרוצץ ממכבי האש, שמתחיל הדרישות שלו מפה עד השמים? עוד מעט היה מבקש מבעל הבית גם לחפור, להוציא דלת ביטחון מאיזה צד, שיעלה לך עוד אלפי שקלים, אם זה חצי קומה או משהו כזה. יש הרבה דרישות שהן מוגזמות. למשל, רשיונות – יכול לומר לך: אתה רוצה לעשות שלט – אתה משלם עליו, אבל אם יש לך ויטרינה, וחלילה כתבת עליה את שם העסק, הם אלא אומרים, הגודל - יכול להיות חצי מטר, והוויטרינה שלך - חמישה מטרים; הם דורשים ממך לשלם על חמישה מטרים רק על הכיתוב הזה. בעלי העסקים הקטנים נשאבים. לעומת זאת, אני שומע שהולכים לבטל בכלל את הרישוי למשרדי עורכי דין, של מנהלי חשבונות. אלה כל אחד מהם מרוויח מה שאיש קטן לא ירוויח בעשרים שנה.

תודה רבה, בני פרץ – כמו שאמרת, פעיל חברתי. רואים אותך הרבה בוועדות. שמח לראות אותך בקו הבריאות.

תודה רבה. חזרתי רק אתמול. שמח לבוא לדיון הזה.

חבר הכנסת דב חנין, שלום. תודה שהצטרפת.

שיהיה כנס מוצלח.

עו"ד רוית גרוס, התאחדות בעלי המלאכה, בבקשה.

שלום רב. אנחנו מהתאחדות המלאכה והתעשייה, מייצגים עסקים ויצרנים קטנים. גם אנחנו מצטרפים לברכות. זו רפורמה מבורכת. מבחינתנו, בעלי עסקים קטנים פונים אלינו כל הזמן בבעיות בנושאים האלה. מבחינתנו, כל הפחתה של נקודת החיכוך בין בעלי העסקים לנותני האישורים, היא מבורכת.

יחד עם זאת, אנחנו רוצים להצטרף לדברים שישראלה אמרה כאן לגבי אי-הוודאות למפרטים האחידים. מבחינת בעלי העסקים עצמם, לפי מה שהבנו, יש חשש שבעלי העסקים יפחדו לחתום על תצהיר, שהם לא יודעים, מהן הדרישות שהם יצטרכו לעמוד בהן אחר כך. יותר מזה, אנחנו סבורים שבעל עסק, שמקים עסק, ומשקיע בו את המשאבים, וכביכול הרשיון שלו על תנאי, עדיין לא יודע מה הוא צריך לעשות, מבחינתו זה להשקיע משאבים רבים.

אבל אם יהיה המפרט?

ברור. אם יהיה המפרט – זו בדיוק הנקודה. לכן נורא חשוב מבחינתנו המפרט, כדי שבעלי העסקים לא ישקיעו כספים, יפתחו עסקים. ישקיעו בזה משאבים, ובסופו של דבר לא יידעו בפני מה הם מצפים ומחכים.

ברור. אגב, יש הנושא שיהיה מפרט בכלל, ויש נושא שאני לא יודע אם נספיק להיכנס אליו – מה כתוב במפרט. אם אנחנו הולכים לחומרא בכל המפרטים האלה, לא בטוח שעשינו.

המטרה כמובן להקל על הרגולציה.

לזה אני לא מאמין שהוועדה תוכל- - -

יש הגורם המתכלל, שזה משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה. הם אמורים במהלך הכנת המפרטים, לטפל בנושא הזה של איזון הדרישות.

אלה הנקודות מבחינתנו. אי-ודאות זה דבר שבעלי העסקים חוששים ממנו, ולכן יחששו גם לפתוח עסק, ולהשקיע משאבים.

תודה רבה. איילת וסרמן, מנהלת אגף רישוי עסקים, עיריית תל-אביב, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה. נעים מאוד להיות כאן. חשוב מאוד להיות כאן. אנחנו רוצים לומר תודה למנכ"ל משרד הפנים ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה על הרצון העז לקדם פה תיקון חקיקה שיותר ממתבקש לבצע בחוק החולה הזה. חוק חולה, שמשך שנים טיפלו בו באופן קוסמטי בלבד, ואם לא יבוצע כאן ניתוח שורש עמוק, כדי באמת להסדיר את הדברים, בעלי העסקים ימשיכו וימשיכו לסבול. אנחנו צופים בסבל שלהם יום-יום, שעה-שעה. אין לנו משאב לאומי אחר. זה המשאב הלאומי שלנו.

אצלכם בתל-אביב יש one stop shop?

אנחנו משתדלים להקים אותו. כל הדברים שנדבר עליהם היום כשלטון מקומי וכאיגוד רישוי עסקים, שכל כך חשוב פה בתהליך, עדיין ניצבת בפנינו תקרת זכוכית מאוד עבה, שאם לא היתה קיימת, כבר מזמן כל הדברים שאנחנו הולכים לומר לכם היום, היו מתקיימים, כי אנחנו היינו מבצעים את זה. היינו לוקחים אחריות, מתקנים ומבצעים את אשר נדרש, וגם לא פוחדים לתת את הרשיון לצמיתות. אנחנו לא אומרים למישהו אחר לבצע משהו שאנחנו לא היינו עושים בעצמנו.

מה זה תקרת הזכוכית?

היא הרגולציה, היא החוק. היא קושרת לנו את הידיים. היא לא מאפשרת לנו לבצע דברים שאנחנו לא יכולים. למשל, אמרתם קודם, שנכון, תחנה אחת, כמו שאנחנו מדברים עליה, קיימת היום בחוק, אבל היא קיימת לפי מצב הרוח או הרצון הטוב של אותו משרד לממש את היכולת הזו בידי הרשות. חלק כן, חלק לא. אחד החולאים הרעים שקיימים בנושא הזה, שכל רשות מתפקדת באופן שונה לחלוטין. אין פה מפרט אחיד – לא של איך ומה העסק צריך לעשות; של התנהלות. של בעל עסק מול רשות. אז לא יכול להיות שבמקום אחד, ואני יותר ממברכת את משרד הבריאות, שהשכיל לעשות את זה בתל-אביב ובעוד רשויות, ואת איכות הסביבה שעושה את זה, אבל צריך לדעת לעשות את זה בכל רשות. לא ייתכן שברשות אחת ייתנו את המנדט הזה, וברשות אחרת לא ייתנו את המנדט הזה. זה לא עובד.

תחנה אחת מדברת לא רק על סמכויות, אבל שבעלי עסקים של תל-אביב, שחלקם יושבים פה היום, ואשמח שתשמעו אותם – יגיעו לנקודה אחת לקבלת השירות – הן לקבלת המידע והן לקבלת התייעצות פשוטה. לא הכול זה מפרטים. לפעמים גם צריך להתייעץ.

ההצעה הזו, אנחנו גם, שלטון מקומי בחתימת דולברג וביבס וגם רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב-יפו, כתבנו את ההסתייגות העמוקה שלנו מההצעה הנוכחית לפני שההצעה הזו הגיעה לשולחן הכנסת. אנחנו אומרים: אין בעיה. אם היסודות היו טובים, ומכאן היינו צריכים לתקן – נהדר, אנחנו יודעים לעבוד במתכונת הזו. יש עדיין בעיה ביסודות של ההצעה. יש שתי מטרות שהגדירו בשנת 2006, כשראש הממשלה אמר: חייבים לצמצם את הרגולציה. זה האנשים שלנו. זה המשאב שלנו. מפרנסים עשרים משפחות בממוצע, כל עסק. שני דברים: אחד, ביטול חוסר הוודאות של בעלי העסקים מהמשך חייהם בתוך העסק. שתיים, זה הפחתת הנטל הכלכלי, שעומד בפניהם כל פעם בעת חידוש הרישיון. אז אומרים בהצעה הזאת: אין חידוש רשיון. יש רק חתימה על תצהיר. יגידו לכם בעלי העסקים: מה התצהיר הזה אומר? הוא אומר, שאני מתחייב לעמוד בכל התקנות ברגולציה החדשה, שקמה בחמש השנים האחרונות – למשל, מסעדה - למרות שייתכן, שבמצב הנוכחי הוא לא נדרש, אבל עדיין הוא יצטרך לעמוד ולהצהיר ולתקן ולעשות את זה, כי הוא רוצה להיות במסגרת הפורמלית.

רוב בעלי העסקים הם נורמטיביים, שבאמת רוצים לעשות את הנדרש. לא יכול להיות, שאנחנו בונים חקיקה על אותו אחוז שהוא פחות נורמטיבי, ויכול להיות שטיפה מתעלם מהחוקים, אבל אנחנו מחילים את זה על הכלל. ההצעה הזו, בסופו של יום, אם מדברים במספרים, משפיעה על פחות מ-50% בעסקים בעיר תל-אביב-יפו. חישבנו את זה. בדקנו את זה. אז אנחנו לא יודעים מה זה הפרטה שהוצג קודם. פחות מ-50%, בו בזמן שההצעה שלנו מדברת על כולם. המפעלים לא בפנים.

איפה יש נתח משמעותי של עסקים שעליהם זה לא משפיע? אמרת 50%. 50% זה גם מכובד, קודם כל.

יש עסקים גדולים שלא נכללים – מסעדה מעל שטח מסוים לא נכללת, גם ברים ומועדונים – אותו דבר. הרבה עסקים לא נכללים. השורה התחתונה שאנחנו מדברים עליה, אנחנו אומרים: הבקרה בעסק מאוד חשובה. עשינו בדיקה באירופה. באירופה בתי מלון ומסעדות ושאר העסקים הם ברשיון לצמיתות. לא יכול להיות שבמקומות אחרים זה עובד – אותה גברת, אותו מלון – במקומות אחרים זה עובד, ופה זה לא יעבוד. לשם אנחנו חותרים להגיע. תודה.

תודה. עו"ד שושי יוסקוביץ, לשכת עורכי הדין. את מי את מייצגת?

אני מייצגת את עמדת לשכת עורכי הדין. אני גם מייצגת את- - - רישוי עסקים הלכה למעשה. אני כבר עשרים שנה מתעסקת בנושא של רישוי עסקים. גם הייתי ממונה על רישוי עסקים בנתניה במשך שנים וכן הלאה.

קודם כל, אני רוצה לברך על העבודה המדהימה שנעשתה פה בשנתיים האחרונות, על התיקון, אלא שיש פה כמה עזים, שכל עוד הן יושארו, גם הרפורמה הזו, כמו הרפורמה של ועדת הבר, תיהפך ברובה לאות מתה לצערי. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות ספציפיות. אחת זה הנושא של ההיתר המזורז. כתבתי את הדברים כדי לא להתפזר. מתן מטרת האפשרות להוציא היתר מזורז היתה לשחרר את צוואר הבקבוק של מתן רשיונות עסק ולהקל על הוצאת רשיון לעסקים פשוטים יחסית. אלא שבסופו של יום הסעיף, שהיה אמור להיות סעיף שחרור הפקק, הפך לסעיף פרס לצדיקים שאינם ולא יכולים להיות. לא זו היתה הכוונה. זה הוחמר אפילו בהצעת החוק הנוכחית. בשל התנאים הללו עד היום בפועל – כל מי שמכיר - לא יצא אף לא היתר מזורז אחד מהיום שנחקק החוק. ולמה – על-מנת שאפשר יהיה להוציא היתר מזורז - וזה נמצא היום גם עם התצהירים והכול, זה 6א2. כל מי שמסתכל רואה את הצירוף הזה נמצא לכל אורך הסעיפים כמעט. אל"ף, יש דרישה שהעסק לא יפעל עד היום שייתנו את התצהיר. זה בלתי-אפשרי. בפועל זה לא קורה במציאות. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים: לפתור בעיות, או אנחנו רוצים להעביר את הציבור סדרת חינוך מחדש.

צריך שבעל העסק או מי מעובדיו לא הורשע בשלוש השנים הקודמות בעבירת רישוי עסקים. תגידו לי מה הקשר בין פתיחת צוואר בקבוק לבין סעיף פרס מהסוג הזה?

צריך שלא מתנהל נגד העסק כרגע שום הליך פלילי, ושוב אני שואלת, מה הקשר? אם אנחנו רוצים לשחרר צוואר בקבוק- - -

כמה מקרים- - -

יש קשר.

סליחה, בצלאל. אם הייתי חושב שרוב המקרים של בקשות לרשיון עסק מורכבות מאנשים שיש נגדם גם הליכים פליליים, או לצורך העניין הליך פלילי בנושא רישוי עסקים, הייתי אומר: יש פה אולי בעיה כי אנחנו באים לשחרר שוק. אבל לדעתי את עוסקת כרגע באחוז מאוד נמוך מכמות הבקשות. אם תתקני אותי ותגידי: לא, 50% ממבקשי הרשיון יש הליכים פליליים כנגדם, נחשוב על זה, אבל זה לא המצב שאני מכיר.

הנושא של ההליכים הפליליים הוא פחות קריטי. הוא פשוט סעיף עונשי. הנושא הקריטי הוא פה שהעסק לא עובד בפועל. זה לא קורה.

אני מבקש על המהות, כי למשל, הנקודה שאמרת על המפרטים, דיברנו עליהם ארוכות.

לדעתי זה לא נושא המפרטים אלא ההקשר. יש גורמי רישוי שלא נותנים את האישור שלהם.

אבל עכשיו תוך 21 יום הוא יכול להתחיל לעבוד.

זה נקודה נכונה. אבל אני מפריד בין זה לבין מה שאמרת קודם, נושאים פליליים כנגד מבקשי רשיון.

זה בנוסף. אני חוזרת – העניין המהותי פה. הנושא של ההליכים הפליליים וההרשעות של שלוש שנים אחורה. יש להפריד בין סעיף עונשי לבין סעיף- - -

אני איש פרקטי. בעיניי זו נקודה צודקת ב-100%. היא תשפיע אולי על חצי אחוז מהאנשים שמבקשים עסקים. בואי נתעסק בעיקר.

נשאר לנו מספיק עיקר כאן. אני מדלגת על כל מה שדיברנו.

אם אנחנו רוצים להפקיד לרגולציה, לדעתי צריך לבנות מנגנון פשוט, להוכיח לציבור ולבנות את האמון, שהמנגנון הזה ממש עובד, ושמשתלם להיות שומר חוק. לא הפוך, כמו שקורה כרגע.

הנושא של המפרטים האחידים נבחן פה עד דק, ויש לי הרגשה שלא מוצה עד סוף יום הדיונים, אבל הבעיה שאני רוצה להפנות אליה זה הקישור למפרטים האחידים. הנושא של ההיתר המזורז קשור היום למפרטים האחידים. התוצאה היתה שעד היום לא יצא אף לא היתר מזורז אחד.

מסכימים. דיברנו על זה.

הנושא של המפרטים האחידים – זה גם תוקפם של הרשיונות. יצא צו של 2013. עדיין תוקף הרשיונות היום הוא לפי הצו של 1995, כי אין מפרטים אחידים.

נקודה נכונה מאוד. תודה רבה.

נעבור לנפתלי קאיקוב, יו"ר איגוד רישוי עסקים בשלטון המקומי, נציג עיריית נתניה. בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לברך את היום הזה. אני רוצה לברך את מרדכי כהן ואת צוותו. אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך מאוד חשוב כדי להקל על בעלי עסקים במדינת ישראל.

כשאתה מסתכל על בעלי עסקים במדינת ישראל, אתה צריך לראות גם מי הלקוח. אנחנו כרישוי עסקים בשלטון המקומי כרשות רישוי, אנחנו מתכללים את התהליך – הלקוח פעם אחת זה קודם כל בעל העסק. לאחריו הם נותני האישור. יש נותני אישור, שאנחנו עובדים אתם בצורה שוטפת ומלאה. אבל כשאתה מגלה, ורואה את התהליכים שעוברים בעלי עסקים בהתמודדות היום-יומית שלהם לפתוח עסק במדינת ישראל, אתה מגלה, ש-99% מהעסקים במדינת ישראל נפתחים כשאין בידיהם רישוי עסקים. זו בעיה תהומית. כלומר יש בעיה בחוק. אנחנו נמצאים בבעיה מאוד-מאוד קשה.

פעם שנייה, חלק מנותני האישורים לא עומדים בלוחות הזמנים שקבע החוק, ונכון, כבוד היושב-ראש, כשדיברת על מפרטים אחידים, השאלה, האם מישהו בדק, חיצוני, שיגיד אם המפרטים הלאה נכונים? אולי מישהו עשה שלייקעס על שלייקעס, ובעל העסק, במקום להיטיב אתו, החמירו אתו את המצב?

כשבאנו לשולחן הזה, עשינו בדיקה גם מה קורה בעולם. אמרנו: אולי אנחנו חולמים פה חלומות באספמיה. הודות לעיריית תל-אביב ויחד עם איגוד ארצי בדקנו מה קורה בעולם מבחינת רשיונות לצמיתות. כשאנחנו אומרים רשיון לצמיתות, זה נשמע שהקטנו את הרגולציה לרמה אפסית, אבל אנחנו מדברים פה על בניית מערכת יחסי אמון מאוד גדולה עם בעל העסק. אמרנו – אם בעל עסק משקר, מטעה, לא עומד בכללים, אומרים: אדוני, אתה הפרת הפרת אמון בינינו. ניקח לך את הרשיון במקום. נתנו לך רשיון ללא הגבלה, אבל אם טעית, שיקרת, הטעית - מערכת היחסים צריכה להיות הדדית. יש פה פער שבו אנחנו חושבים שהדרך הנכונה לבצע את התהליך – אנחנו רוצים לרדת ממסלולים, אנחנו רוצים לתת רשיון תוך 60 יום לכל החיים, אבל אנחנו גם רוצים להפסיק את התופעה של מאכערים שמסתובבים בכל מקום, והצומת העיקרי שהם נתקלים בו, הם בחידושים. בוקר טוב. כשאתה נותן אישור ומתחלפים אנשים, פתאום אתה מגלה תגליות שאנשים דורשים דרישות אחרות במקומות אחרים. שונות מאוד גדולה. המקרה של המסעדה בירושלים – סיפרתי אתמול בוועדה; לצערי מרדכי לא יכול היה להגיע, אבל אני רוצה להודות לו על הוועדה אתמול - היתה ועדה מאוד-מאוד חשובה.

ישיבה, לא ועדה.

זו ועדה שהגדרנו אותה של מספר מפגשים, שבה אנחנו לומדים אחד עם השני, וברור שנגיע, אני מקווה מאוד, לתיאום ציפיות, ועם זה נבוא הנה חזרה – זו הכוונה שלנו והרצון שלנו.

תעבדו מהר, שלא אשיג אתכם...

אנחנו עובדים מהר מאוד. אנחנו מוכנים. רק לצערי הרב, הוועדה נקבעה אתמול, ובאנו היום להכנסת, אבל הכול נעשה בהבנה וברוח טובה. לא תמיד מגלים ככה במשרד ממשלתי, כזאת פתיחות והקשבה. גם סיון שניהל את הדיון – לבוא ולדבר באווירה פתוחה. כל משרדי הממשלה, להפתעתי הרבה, אחרי שישבנו עם כל משרד ומשרד - מאוד מסכימים ל-one stop shop, רובם. העניין של הצמיתות, יש גם הסכמה בחלק מנותני האישור, אבל צריך ללבן את הנושא הזה ולהגיע מוכנים. אנחנו רוצים לתת בשורה לעם ישראל, בשורה לבעלי עסקים, שכלו כל הקיצים. אתה מוצא אותם בהליכים משפטיים.

עכשיו דבר נורא חשוב. ברמה פסיכולוגית, עסק שיש לו רשיון, ישמור בקנאות על הרשיון שלו. הוא לא ירצה להיפרד ממנו. כשעסק נמצא בהליכים משפטיים, אנחנו בבתי משפט 7, 8, ו-10 שנים עם אותו עסק, והוא לוקח אותך לבתי משפט ומתגלגל אתך. יום אחד בא אליי מישהו, אמר: אני לא רוצה רשיון עסק. אני רק צריך עורך דין טוב. רשיון עולה מיליון וחצי, עורך דין טוב יעלה לי 100,000 שקל, ניפגש בבית משפט. גם ככה יש לקונה בחוק, שאין רישום פלילי בחוק רישוי עסקים.

רוצה שנוסיף?

לא. שאלו אותנו, אם אנחנו רוצים סמכויות של חקירה. אמרנו: לא. אנחנו רוצים לסייע ולעזור לבעלי עסקים. הרי יכולתי לשבת באזור הנוחות שלי. אני גורם מתכלל. מה שנאמר פה לא כל כך מדויק, כי יש לנו תברואנים שנכנסים בנעלי משרד הבריאות, ויש תכנון ובנייה, שזה פרק שלם וגדול שצריך לדבר עליו במגזר הלא יהודי, אי-אפשר לקבל רשיונות בגלל תכנון ובנייה. אנחנו צריכים לתקן את הדברים האלה. אנחנו יכולים לעשות זאת יחד.

תודה. שי ברמן. כפי שאמרתי אתמול, בנושא חוק הפיקדון והמסתננים אתם משלמים מחיר. שם אקפיד על זה, ופה אנחנו באים לקראתכם, מה שאנחנו יכולים. זו השאיפה.

אני מציע שתבוא לקראתנו גם בסיפור של המסתננים, שאתם הורגים אותנו...

אם אתה מוציא אותם החוצה בדרך אחרת – אהלן וסהלן.

זו עבודה שלכם.

קודם כל, תודה על המילים החמות. אדוני, מגדל עזריאלי, שעוברים שם עשרות-אלפי אנשים כל יום, קיבל אישור פעם אחת לכל החיים. טופס 4. בזה נגמר הסיפור. לא באים אליו יותר. למסעדה בגודל 100 מטר – יש גם אוכל בעזריאלי. עוברים שם הרבה אנשים, והאישור חד-פעמי, ובזה נגמר העניין. לעסק קטן, הוא צריך כל שלוש שנים לעבור את התהליך הזה. המשמעות היא, שבדינמיקה של החיים של העסק הוא כל הזמן נמצא בתהליך של אישור עסקים. למה? ככה. לא ברור למה.

הרפורמה הזו, שישבנו עליה הרבה עם סיון ועמיחי ושי ממשרד רוה"מ, והיתה עבודה רצינית וקשובה, גם לבעלי עסקים ובטח לנותני אישורים, בסופו של דבר התוצאה שהובאה אליכם היא תוצאה שאין בה בשורה אמתית, לצערי הרב. אם עכשיו אומרים: במקום שלוש שנים, ניתן לכם חמש שנים, אין פה באמת שינוי משמעותי. אם אומרים: נעשה רשיון על סמך תצהיר, אם אתה תיכנס לעובי הקורה, תבין שרוב העסקים שאנחנו מייצגים - המסעדות, לא נכנסים לקריטריון הזה של רשיון על סמך תצהיר, כי מדובר פה רק על עסקים קטנים. אם אנחנו מדברים על one stop shop, שזה משהו שלא יגרום לנו להתרוצץ בין כיבוי אש למשרד הבריאות, כל אחד עם דרישות אחרות, וזה בהחלט דבר שהוא אקוטי מבחינת הצלחת התהליך, זה לא דבר שקורה עדיין.

למה זה קורה - כיוון שזו ישיבה ראשונה, ואיזו ישיבה דקלרטיבית, בסוף רגולציה, יש רגולטורים, ויש אנשים שמתעסקים בהם, ויש להם טיעונים מנצחים. כשבא משרד הבריאות ואומר: אני צריך להציל חיי אדם, וכך גם אומר כיבוי אש, קשה להתווכח עם זה. תמיד ייתנו את הדוגמה של המועדון ברומניה שנשרף ואת קלקול הקיבה שהיתה במסעדה. אבל האם זה מדגמים מייצגים? האם בגלל מקרה אחד צריך להשית פה איזה טירוף של מה שקורה היום על כלל העסקים? לא. אין לזה שום היגיון, וצריך להיות אמיצים, ולשים לזה סוף, ולקבל החלטות אמיצות, כדי שיהיה שינוי באמת.

שי, אני חייב לומר לך, ואני אומר את זה גם למשרדים השונים – אני יודע שכרגע נושא המסעדות לא ייגש במסלול של מורכבות נמוכה אלא באמת בהיתר המותנה וכאלה. אני שם את זה על השולחן. אין ספק שאחד הדברים שניכנס אליהם לעומק בנקודה הספציפית זה האם אפשר עסקי מזון מול משרד הבריאות, שהם הגורם הרלוונטי - הם פה? אז אני כבר אומר - אתם תצטרכו קייס טוב מאוד להסביר, מדוע לא ניתן ללכת למהלך הזה, כי בעיניי, אם כבר נכון לעשות פה מהלך שבאמת ישחרר עומס עצום והקלות רבות מבעלי עסקים קטנים, זה להכניס כמה שיותר עסקים בתחום המזון – ברור שגם פה יש מדרג ומנעד, אבל כמה שיותר עסקים מתחום המזון למסלול מורכבות נמוכה של תצהיר ללא התניה. לא ניכנס לזה עכשיו. הנקודה שהעלית, היא חשובה. נעשה על זה דיון מאוד משמעותי.

דוד שטרית, התאחדות האולמות.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. קודם כל, ברכות על הרפורמה. זה דבר מתבקש וחשוב. ברכות גם למשרד ראש הממשלה וגם למשרד הפנים על התכלול והקידום.

גם אנחנו חושבים שנכון וחשוב לנתק את כל הנושא של תכנון ובנייה מרשיון העסק, מאחר שלפעמים איזו חריגה קטנה ואיזו מרפסת- - -

איך מבדילים בין חריגה קטנה לחריגה גדולה?

לכן הרשות תצטרך לאכוף את הנושא של תכנון ובנייה, אבל מבחינת רשיון עסק, אם אנחנו דואגים לאנשים ולשלום הציבור- - -

משרד המשפטים פה? כן.

לפעמים הנושא של תכנון ובנייה – יכולה להיות חריגה, אם המזגן שלך מטפטף על אדמה ולא על משהו ש- - -

משרד המשפטים, שמענו קודם את הנושא של הצימוד הזה שהוא לא בהכרח נכון, ודאי לא במקומות שהם אבסורדיים, כמו ששמעתם, על הטפטוף של המזגן או על פרגולה. ברור שאם אנחנו מדברים על השתלטות של כל האולם על שטח - זה משהו לא חוקי. השאלה, אם יש לכם דרך או כלי שאתם מסוגלים להפריד את הצימוד הזה שקיים היום בחוק, ולהתייחס להפרה בולטת ומשמעותית כגורם שיכול לעצור רישוי עסקים, ולא כל הפרה או אי-קבלת היתר של רשות מקומית?

הגר סלקטר, משרד המשפטים. קודם כל, יש הנחיית יועץ כפי שנאמר פה, שמדברת על זוטי דברים, אבל במהלך העבודה על הצעת המחליטים ועל הצעת החוק, שמענו את הבעיות שעלו מהשטח, ולכן בימים אלה ממש נעשית בחינה שח השאלה הזאת אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט אזרחי. אנחנו מאוד מקווים להתקדם אתה כמה שיותר מהר.

נעשה ככה – מכיוון שאמרתי שהליך החקיקה הזה יסתיים ויהיה מהר – אנחנו נטפל בזה פה. אם תביאו מידע – מצוין. אם לא, נעשה את זה בעצמנו. תודה. בבקשה.

דבר נוסף, לגבי רשיון לצמיתות, רשיון לצמיתות לא בהכרח מחייב להיות לצמיתות, אלא, כפי שהזכירו החברים לפני כן – זה יכול להיות, ברגע שיש שינוי בתקנה, ברגע שקיבלת רשיון – אם לא היה שינוי – להשאיר את הרשיון. אם היה שינוי, שהגורם הרלוונטי באותו משרד, יאכוף את השינוי.

אנחנו אולמות האירועים לצערי לא נכללים ברפורמה. המסעדות נכללות, המלונות נכללים.

נבחן את זה. אני לא רוצה לצלול פנימה.

נשמח להיות חלק מזה. ניר, בבקשה.

ניר קפלן, ראש מחלקת הרגולציה בהתאחדות המלונות. ברכות למשרד הפנים, למשרד רוה"מ וכו'. מספר דברים. אחת, אני רוצה לספר לוועדה כמשהו שייקח אותנו גם לשאר הדיונים – לפני שנתיים עשינו השוואה – ששה מלונות בישראל מול ששה מלונות בגרמניה של אותה רשת ישראלית. אותו ניהול ישראלי באותם סטנדרטים של הרשת. בארץ הוא מפעיל כ-30 ומשהו מלונות, ובחו"ל כ-100 ומשהו כרגע. אותם מנהלים ישראליים, אם הוא- - - פה – זה גם שם. עלות התפעול בארץ יקרה פי שניים מאשר בגרמניה, וזאת כאשר השכר בגרמניה גבוה יותר מהשכר בארץ, ועלות התפעול בארץ גבוהה יותר פי שניים.

אתה לא מדבר עוד על רישוי עסקים.

ואז באנו ופירקנו. משרד המשרד יקפוץ, שהארנונה בארץ היא פי חמישה מאשר בגרמניה, פי ארבעה מאירופה.

אבטחה, כשרות, כיבוי אש, משרד הבריאות, איכות הסביבה, שפכים. המלונות בישראל זה הגוף היחיד שהוא שפכי תעשייה ולא משק בית, למרות שמלון זה כמו מגדלי U. זה אותם השפכים הסניטריים. אין לנו חומרים מסוכנים. אני לא נכנס פה לפירוט. חילקנו את זה. שאלנו את המנהלים בגרמניה לרישוי עסקים והשווינו לארץ, הם היו בהלם. בגרמניה הרשיון הוא לצמיתות, ובגרמניה זה לפי התהליכים. אתה עושה אוכל - יש לך רשיון עסק לאוכל. למשל, המלון עצמו, המיטות, אין לו בכלל רשיון עסק. הוא לא צריך. בארץ בגלל לגיונלה ופשפש המיטה ויכול לספר לכם סיפורים – יש לנו גם על המיטות.

בודקים לכם את המיטות פעם בכמה שנים?

כן. הרשיון שלנו הוא לשלוש שנים. בעזרת השם, עוד מעט יתוקן צו רישוי עסקים – עבודה של חווה, ראש אגף רישוי עסקים במשרד הפנים. אנחנו מאוד שמחים ומחכים לזה.

לכמה מעלים את זה?

רק את הפונקציה של המיטות – לעשר שנים, אבל עדיין חדר האוכל יהיה לשלוש שנים, הבריכה – לשלוש, המכבסה. בעצם הפריטו אותנו. כל פונקציה היא רשיון עסק נפרד.

אנחנו ביקשנו להיות בהיתר המזורז. יש כרגע הסכמה שמלונות עד 30 חדר - מזורז ב'. אחת הסיבות – יש לפעמים שינויים בטכנולוגיה ובדרישות. צריך גם לעדכן את המלונות. אל"ף, המלונות עושים סבב של שיפוצים כל עשר שנים, כי הריהוט מתבלה.

פשפשי המיטה...

אגב, בארץ אין את זה. זה משהו שקיים בעיקר מארצות הברית, וזה הגיע לארץ פעם אחת עם קבוצה מחו"ל.

היה איזה תייר שבא מארצות הברית...

והוא הביא לנו את הפשפשים. זה משהו שהוא לא קיים כמעט.

אנחנו עושים סבב של שיפוצים. יש לנו בעיה כזאת – כל פעם שעסק בא ומחדש את הרשיון, הוא נדרש לדרישות חדשות. למעשה אנחנו כל הזמן עושים סבב של שיפוצים, כל שלוש שנים. זה משהו שפוגע לנו בוודאות העסקית ובעלויות.

אנחנו פתחנו מסמך שהכיוון הכללי - אולי עוד שנה, אולי עוד שנתיים, אולי לא בסיבוב הזה – יהיה לצמיתות. כבר היום חוק רישוי עסקים, סעיף 7א וסעיף 10 לחוק רישוי עסקים מאפשרים להוסיף תנאים, וכשתנאי חדש מיתוסף, יש לתת לו שלוש שנים הסתגלות, לבעל העסק, הזדמנות להתכונן.

היום המצב הנוכחי הוא שכל תנאי חדש נוחת על בעל העסק בהפתעה 45 יום לפני שהרשיון מסתיים. פתאום יש שינוי של התקן של מצלמות האבטחה של המשטרה – סתם אני זורק. בנובמבר בעל המלון מקבל הודעה מהמשטרה: יש לך 45 יום להחליף את כל המצלמות - 150,000 שקל. בעל המלו בשלב הזה חושב אם לקפוץ מהחלון הזה או מהחלון הזה. המפרטים האחידים אמורים לפתור חלק מזה.

זה היה אמר להיות ב-RIA שלכם, לא?

כן. אני מקווה שייכנס.

אחד, חריגות הבנייה – גם, כחלק מהעמדה של- - -

זה משרד המשפטים קיבלו הנחיה.

בדיוק. אנחנו מבקשים. אנחנו כבר אומרים שהיום לרשויות המקומיות יש אפשרות לפקח דרך חוק התכנון והבנייה. יש להם המפקחים ואת התובעים. לא צריך גם את רישוי עסקים על עבירות התכנון והבנייה.

One stop shop – מילה אחת. אנחנו משוועים לזה. מבקשים את עזרת הוועדה לקדם את זה בכל דרך שהיא. אנחנו הצענו בזמנו לקחת את מערכת נט המשפט, שכבר קיימת. הקניין הרוחני בה הוא למדינה, לשנות את השם. בנט המשפט, במערכת עורכי הדין, יש לך התובע, יש בית המשפט והנתבע, או בעל העסק, העירייה ומעניק ההיתר. קחו את המערכת, תשנו שם, תעשו את ההתאמות המינימליות, וכבר עוד חודש יש לנו מערכת One stop shop אינטרנטית. תודה רבה.

תודה. אני מעדכן את הפורום שהישיבה הבאה ביום שלישי הבא – שבוע הבא - ב-14:00. ייצא גם זימון מסודר. שבוע הבא, לא מחר. בעיקרון, תהיה ישיבה שבועית – אולי יותר, אבל לפחות ישיבה שבועית. זו הכוונה. לגבי הנושאים הספציפיים, אני לא מתחייב מתי יעלה כל נושא. למשל, המלונאות, לא משנה מי - אני מציע לכם לבוא לישיבות, כי יכול להיות שספציפית נדון בנושא שלכם באותו יום. אנחנו לא ננהל את זה ברמה הזו, אבל זו כוונת ההובלה של הדבר הזה.

נמשיך. עו"ד לילי בורוכוב. בבקשה.

בוקר טוב לחברי הוועדה, ליושב-ראש הוועדה. אני לאה לילי בורוכוב, עורכת דין מטעם להב, לשכת ארגוני העסקים והעצמאיים. אנחנו ותומכים בכל יוזמה שתפחית מנטל הרגולציה, שתחתיו כורעים היום למעלה מחצי מיליון עסקים במדינת ישראל, וכל יוזמה שיש בה לייעל את תהליך הרישוי.

2016 היתה שנת שיא בסגירת עסקים. כ-50,000 אלף עסקים נסגרו השנה. מדד ה-Doing business הוריד אותנו למקום ה-54.

יש מידע על 2017 כבר?

נוציא בקרוב סקר, בחודש יוני.

יותר גרוע?

נדע בקרוב, ונעדכן. Doing business הוריד אותנו למקום ה-54 מתוך 190 מדינות. זה מדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי. כשנכנסנו ב-2006, היינו במקום ה-26.

ההצעה שמגיעה כאן לשולחן הוועדה מחלקת את פריטי ה- - - באופן דיפרנציאלי היא ראויה ונכונה. אנחנו חושבים שיש מקום לתיקונים נוספים, כפי שהזכירו פה הנוכחים. אזכיר את זה ממש בנקודות. גם הנושא של אי-הוודאות בנושא המפרטים האחידים והתצהירים שעליהם חתומים בעלי העסקים, כפי שציינו איילת וסרמן ונפתלי קאיקוב. להעמיד מרכזי רישוי One stop shop לעסקים קטנים שמשוועים היום שמישהו יעצור את הטרטור הזה שהם נמצאים בו, ולהפוך את הכול פשוט ומכוון, אם אפשר. שתהיה התייחסות לכלל העסקים, כפי שציין דוד שטרית. האולמות לא נמצאים, ועסקים רבים אחרים גם לא, וחבל. חשוב שהרפורמה הזו תהיה בשורה.

והדבר החשוב ביותר שאנחנו רואים לנגד עינינו, זה שהרשיון יינתן לצמיתות, שהמשאבים יופנו לבקרה ואכיפה. אנחנו כאן כדי להביא את הקול של הציבור.

תודה רבה, עו"ד לילי בורוכוב מלהב.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת לאה פדידה. בבקשה.

שאלה, בבקשה. קודם כל, שלום. שאלתי את היועץ המשפטי. כשאני קראתי – באמת אנחנו רוצים להפחית את הרגולציה, אבל כשאנחנו רוצים לעשות מסלול מהיר לעסקים קטנים, האם יש איזה סעיף שמחריג, שאם העסק הזה פוגע בסביבה – רעש יתר על המידה, עשן שלא בריא? במהות, שפוגע בסביבה. בתוך החוק הזה, לא מצאתי.

אם הוא משהו שיש- - -

זה לא כתוב. זה לא מחריג את זה, בחוק.

יש פה התייחסות לכל סוגי העסקים, כלומר לצורך העניין, מועדון שיש לו חשש, כפי שאת אומרת, לרעש או לדברים כאלה, מועדון ריקודים, לילה, אני מניח שהוא לא יהיה בתצהיר. פה באמת יש משמעות, כמו שאת אומרת. אבל התפישה תהיה לעבוד לפי סוגים. למשל, אם זו מספרה – לא יודע, לא זוכר, תמיד משתמשים בדוגמה הזו - אפשר ללכת לכיוון של תצהיר, אלא אם כן משרד הבריאות יחליט- - -

מספרה, מכולת.

זה העניין. זה הולך לפי סוגי העסקים. כשנחשוב שיש בהם סיכון סביבתי, מן הסתם לא יקבלו תצהיר- - -

אתה מצאת את המילה סביבתי בתוך החוק? אני חיפשתי ולא מצאתי.

זה לפי מטרות החוק. חברת הכנסת לאה פדידה, מה שאמרת זה אחד הגורמים שיזיזו סוג של עסק ממסלול א', ב' או ג'. בהחלט, אם יש לו חשש לפגיעה סביבתית, הוא לא יכול להיות במסלול האוטומטי, הירוק. אם זה עסק שאתה אומר: אין לו חשש, או חשש אפסי – מספרה או משהו – כמו שהיום החליטו משרדי עורכי דין, רואי חשבון - הם לא שם, אז בצדק מקבלים מיידית את האפשרות.

תודה רבה על ההתייחסות.

תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה.

אנחנו בביתן. בבקשה.

שלום. עו"ד לילך דחוח, יועצת משפטית של- - - יינות ביתן. אתי גם אפי ביתן, סמנכ"ל התפעול.

יכול להיות שאחזור על מעט דברים שנאמרו פה, אבל אשתדל לקצר. המצב כיום הוא שמרכולים, רשתות שיווק נאלצות לפתוח את העסקים שלהן, כשבחסות החוק הן נחשבות עברייניות. אנחנו חייבים לפתוח את הרשת כדי לקבל את הסניף, כדי לקבל את רישוי העסק.

אתם היום באחת הקטגוריות.

למיטב ידיעתי, אנחנו במסלול ב'. תכף נדבר על זה, כי זה לא סתם רוצים – אנחנו חושבים – וישפה באמת הצדקה לכך שנעבור למסלול הירוק, ותכף אסביר גם למה. קודם כל, זה באמת מצב אבסורד, שאנחנו צריכים לפתוח מרכול ללא רשיון עסק כדי לקבל את רשיון העסק. זה מצב שמבחינה חוקית, לא יכול להיות הגיוני.

ברור. עושים אתכם עבריינים ללא שום סיבה.

כן.

אבל זה נפתר בהיתר מזורז, לדעתי.

כן, אבל כרגע אנחנו ב-ב'.

גם אם תישארו – מה שעוד נדון בו, אבל גם אם, לצורך העניין, סוג העסק שלכם – לא אתם ספציפית - יישאר בקטגוריה של היתר מזורז ב', הבעיה שציינת, שאתם צריכים לפעול וזה, תיפתר.

נכון. אבל יש בעיות אחר כך בדברים האחרים. לא אכנס כעת לכל הדברים לעומק – מן הסתם, נעשה את זה בישיבות הבאות, אבל כן חשוב לי לומר שגם ברמה המהותית, מרכול כעסק, אין שום הצדקה שלא יהיה במסלול הירוק. אנחנו נתונים לאורך כל השנה לפיקוח שוטף של המון-המון רגולטורים, כך שאין שום סיבה שעל בסיס תצהיר ועל בסיס אותם יחסי אמון שנאמרו כאן, בין הרגולטור לבין עסקים, ובדיוק כפי שמסעדות נפתחות חדשות לבקרים, גם סופרים נפתחים חדשות לבקרים בכל מיני מקומות. זה לא עסק שבמהותו הוא מאוד-מאוד מסוכן. זה עסק שמפוקח בשוטף, לכן אנחנו חושבים – יש לנו עוד נימוקים, אבל נדבר עליהם בהמשך.

העניין גם שבעבר היה רשיון לצמיתות בחלק ניכר מפריטי הרישוי, והיום הם קוצרו לשלוש שנים, גם לזה אין שום הצדקה, בטח על רקע כל הפיקוח שאנחנו מדברים עליו ועל הרפורמה שיש. אנחנו מבקשים להחזיר אותם פריטי רישוי שהיו בעבר ברשיון לצמיתות, לצמיתות, ולא לקצר את התקופה הזו.

פה אכנס לאותם סטנדרטים שדיברתם עליהם ועל המפרטים. רק אחדד כמה דברים. גם ברמת הרשויות המקומיות יש הבדל בין – היום אין מפרטים, אבל יש הבדל בין הדרישות. היום יש רשויות שמחמירות יותר, יש רשויות שהדרישות שלהן הן סבירות והגיוניות יותר לפתיחת רשת. חייבים לעשות פה סטנדרטיזציה סבירה והגיונית, ושהיא לא מחמירה מדי, וגורמת לנו להיות כל הזמן תחת רדיפה של חידוש רשיון, של לרדוף אחרי פקידים שעושים את עבודתם, אבל כל אחד מהם מחזיק באיזו אמת, שלא ברור על סמך מה היא בהכרח מבוססת.

אגב, הנושא של המפרטים, דיברנו עליו, אבל גם הנושא של לצלול לתוך התוכן של המפרט - אנחנו לא רוצים להיות במצב שכולנו אומרים: איזה יופי, יש מפרטים מסודרים, אבל כל מפרט הופך להיות משימה בלתי-אפשרית של בעל העסק. כאילו צריך לעשות RIA לכל מפרט.

ונקודה נוספת – יש הרבה מאוד כפילויות, שאנחנו נאלצים להתמודד אתן גם בשוטף – גם במסגרת בקשה לרשיון וגם במסגרת חידוש. הרבה פעמים הכפילות היא בין הווטרינר העירוני למשרד הבריאות; פעמים שהווטרינר העירוני או משרד הבריאות מחליטים א' - במקום אחר זה יהיה אחרת; או הווטרינר העירוני מחליט שעל בסיס הדבר הזה הוא לא יחדש את הרשיון או לא נותן הערה כזאת, אבל משרד הבריאות לא נתן את ההערה הזו, וזה בסדר מבחינתו. גם כאן בתוך כל הגורמים בתוך הרשות המקומית יש לפעמים כפילויות. צריך גם כאן לייעל את ההליך. אין סיבה שנעבוד מול כל כך הרבה גורמים כדי לקבל את החידוש של הרשיון.

אתן פה דוגמה. יש לנו סניף מסוים במרכז הארץ, שכבר שנתיים אנחנו נמצאים בתהליך של חידוש, ומהסיבה הפשוטה, שאותו גורם רגולטורי מגיע כל פעם לביקורת, וכל פעם מעלה משהו חדש – אגב, לא משהו שלא היה קיים קודם. כלומר אם זו היתה ביקורת שמעלה איזשהו נושא שלא היה ידוע עליו, ועכשיו זה ליקוי חדש – ניחא, אני מקבלת את זה. אבל כל פעם במסגרת החידוש מועלים תנאים חדשים, שהיו יכולים להיות מועלים גם קודם. תן לי פעם אחת מה שאתה רוצה שאטפל בו. אני אדע שמול זה אני עומדת, אני אדע שבזה אני צריכה לטפל, אני אדע שזה התקציב שאני צריכה לנהל כדי לקבל חידוש לרשיון עסק, ולא כל פעם במסגרת חידוש - וזה למעשה מצב שבו שנתיים אין לי רשיון לעסק, ואני נמצאת רק בתהליך חידוש מתמשך.

ביקורת קלה - יש יד קלה על ההדק במסגרת חידושים לרשיון עסק. גם בשינוי של בעלות, זה משהו טכני- דיברו על זה קודם בהיבטים אחרים. צריך גם כאן לראות, איך מקלים את התהליך. תודה.

תודה רבה. שמעני יצחק, כבאות והצלה. בבקשה.

צהריים טובים. אני רוצה לדבר על זווית קצת שונה לכל התהליך הזה.

מה תפקידך?

אני רמ"ח חקיקה ותקינה. אני הייתי אחראי על כל ההובלה של המסלול בתצהיר שעבר לפני שנה בחוק. אני אחראי על כל כתיבת המפרט האחיד שסיימנו אותו כבר. עברנו במפרט האחיד – עשינו שוב ניהול סיכונים מאוד עמוק, ושינינו את כל המפרט האחיד, והורדנו עשרות דרישות בניהול סיכונים ואיזון מכובד. המפרטים האחידים שלנו הם מאוד קריאים, מאוד ברורים.

אם אשאל בעל מסעדה, הוא יגיד לי אותו דבר?

בהחלט. אני מוכן להתחייב, גם לאותו בעל מספרה שדיבר.

ובעל אולם?

אותו דבר.

אתם כל שנה דורשים משהו אחר.

ממש לא. אנחנו חיים באיזה פידבק מאחורה. המפרטים מפורסמים באתר 102 בשקיפות מלאה. המסלול בתצהיר הוא הצלחה מאוד גדולה. אנחנו רואים אחוזי עלייה ברישוי עסקים ברשויות המקומיות. זה מוכיח שהתהליך הזה עובד.

אתה יודע לומר מספרים?

כן. עיריית תל-אביב הגיעה ל-80% - יכולים לדבר בעצמם - לעומת השנים האחרונות, שזה עלייה של עשרות אחוזים. אצלנו העלייה היא- - -

בנתניה עלינו מ-60% ל-72%, ברשיונות עסקים. החלוקה שהיתה בסירובים, שהיית בודק – איך יכול להיות שאין רשיונות – למה? כבאות היתה מקום ראשון, תכנון ובנייה היה מקום שני. היום תכנון ובנייה זה מקום ראשון – אמרתי לך, שיש בעיה במגזר הערבי - והם ירדו משמעותית.

אנחנו ירדנו משמעותית משתי סיבות עיקריות. אני אומר את ההקדמה הזאת רק בגלל מה שאני רוצה לומר בהמשך. השינוי הוא משמעותי. אני במשך השנתיים האחרונות קיימתי עשרות מפגשים עם תעשיינים, עם כל הסקטורים שיש, עם כל עשר הקבוצות, בליווי משרדים אחרים ולא בליווי משרדים אחרים, בליווי נציגי התעשיינים ו- - - המסחר וכל מי שרק צריך. ואני גיליתי כמה דברים על הנושא הזה, שבהם אני רוצה לשתף את הוועדה.

נאמרים פה הרבה דברים ואני חושב שאני בעד כולם, כי המחויבות שלנו הוכיחה את עצמה, כלומר אנחנו כן מחויבים לאזרח. עוד משפט אחד בסוגריים - הכבאות שמה את האזרח במקום ולא את הארגון במקום. לכן הצלחנו לעשות את הרפורמות האלה במהירות יחסית קצרה.

כיוון שאנחנו מחויבים, הסתובבנו עשרות מקרים, בייחוד אני, וגיליתי כמה תופעות. ראשית, כדי ליישם את התהליך הזה, שנעשה פה, או נעשה ברפורמות הקודמות, שלא כל כך הצליחו ביישום שלהן – זה כי האזרח לא יודע מה עשו בשבילו. בעיה נורא קשה. כשאני מסתובב בתעשיית המלאכה הזעירה והבינונית, ואני רק נותן נתונים שהוצאנו מהלמ"ס, ועבדנו אתם – 87% מהתעשייה והמלאכה, שזה רוב התעשייה במדינת ישראל למעשה, נמצאת במסלול תצהיר, כלומר נמצאת באחריות מחזיק הנכס. כאשר אני פונה להתאחדות התעשיינים הזעירים ואומר: שתפו פעולה עם גוף ממשלתי, ונעשה פעולה שתוביל א האזרח להבין מה הדרישות שלו - לא כל כך נענינו בפתיחות כזו או אחרת.

אם לא יהיה בכל התהליך הזה הבנה איך עוברים משלב החקיקה לשלב היישום, שהוא החלק הקשה פה, ואיך עוברים את היישום הזה לתהליך – אנחנו עשינו במסלול תצהיר שיתוף פעולה מלא עם כל הרשויות המקומיות, יחד עם חווה, שביושבת פה. זה הצליח, כי הצלחנו לעשות שיתופי פעולה. אם לא יהיו שיתופי פעולה ואם לא תהיה הבנה של הדבר הזה – זה הדבר הראשון שאני רוצה לומר.

הדבר השני שיש לומר, הנושא שהממשלה צריכה לצאת בקמפיינים של הסבר, שהאזרח צריך לקחת אחריות. מחזיק הנכס, זה העסק שלו. הוא צריך לקחת אחריות. כשאני מסתובב בעסקים, ורואה רשלנות - לא בכולם, חלילה – אבל רואה רשלנות שיכולה לסכן חיי אדם, הוא צריך להבין שאם הרגולטור ירד לו מהווריד, נקרא לזה בשפת הרחוב – הוא צריך לקחת אחריות.

ברור. זו המשוואה.

אנחנו בעד רשיונות עסק לצמיתות, בעד הכול - רק יש להבין שהרגולטור צריך לקבל סמכויות נכונות, לבצע את הביקורות שלו, ולאכוף את הדברים. תודה.

תודה. יש לנו מספר דוברים, אבל מעט מאוד זמן, אז אני מקצר את הזמנים לדקה לדובר. עו"ד הדס אגמון, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בבקשה. את קצת יותר תקבלי בגלל התפקיד.

אני לא צריכה להרחיב, כי אני מאמינה שנדבר בהרחבה בהמשך, אבל במישור העקרוני נראה לי שאין מחלוקת על כך שנגישות, שירות לעסקים בכל גודל היא מרכיב הכרחי בשילוב של אנשים עם מוגבלות ובהגשמת זכותם להשתתפות שווה בכל היבט של החיים.

החשש שלנו הוא שהרפורמה הזאת בהיבט של המנגנון, לא מבטיח עמידה בדרישות הנגישות. המצב הקיים כיום, שמורשה הנגישות הוא עובד של הרשות, גם בו המציאות עדיין לא- - -

אבל מה את מציעה? לא לתת רשיון עסק בלי שאתם עושים ביקורת?

בלי שהרשות המקומית עושה ביקורת. כמו שקיים כיום.

ודאי שנושא הנגישות חשוב לי מאוד – אני ודאי לא מזלזל בו, אבל גם נושא הבריאות – סליחה, אתה מפריע. מי אתה?

- - -

היא תגיד מה שהיא רוצה, ואם יש לך בעיה, אחרי זה תפנה אליה, אבל לא באמצע שהיא מדברת, אתה הולך אליה ומעיר לה. תמשיכי לדבר, אבל אחזור לדיון שאני אמרתי. אני חושב שכמו כל המשרדים האחרים – לצורך העניין, אני רואה אתכם - זה לא אותו דבר, אבל כמשרד עם דרישות מסוימות, כמו שיש למשרד הבריאות דרישות, כמו שיש למשרד הפנים דרישות. אנחנו צריכים להחליט האם הדרישה פה היא עודפת על הקלת הרגולציה, או גם בעניין הזה, אפשר לבנות, במירכאות, על תצהיר של בעל העסק, ואם הוא לא עומד בתצהיר, ייענש לחומרה, כפי שאמור לקרות במשרדים אחרים. כלומר אני לא בטוח שהפתרון הנכון יהיה: אף אחד לא מקבל רשיון עסק עד שלא באו ובדקו אותו, כמו שאני לא בטוח שזה נכון לגבי משרד הבריאות או לגבי משרד אחר או לגבי הרשות המקומית. לכן נפעיל שיקול דעת בעניין הזה. בסופו של דבר אם יש לעסק מסוים התחייבות לנגישות, והוא לא עומד בה, ומילא תצהיר שקרי – ייענש בחומרא. תודה רבה.

אנחנו ממשיכים עם בר רפאל. בבקשה.

הי. אני בר רפאל. אני בעל מספר עסקים קטנים – בתל-אביב, בראשון, בהרצליה – ברים, מסעדות, חיי לילה.

ישבתי פה כל הדיון ושמעתי את כולכם מדברים. אני רוצה לומר תודה רבה. בעצם כולכם מייצגים אותנו ומנסים לעזור לנו, אבל אף אחד מאתנו לא דיבר.

נכון. הייתם מוזמנים. אני מאוד שמח- - -

התעקשתי לומר כמה מילים, גם אם אחזור על כמה דברים שנאמרו. חשוב לי לומר תודה לכולם על כל המאמץ שאתם עושים. באמת חשוב לנו.

אתם מדברים על נתונים, על מספרים, אבל אנחנו חיים את זה. זה החיים שלנו. זאת הפרנסה שלנו. אני בן 35. אני עושה את זה חצי מהחיים שלי. מזה אני מתפרנס, מזה אני חי, מזה אני מקיים את הבית שלי, את אשתי, את הילדים – בעתיד, אז תבינו – זה לא מספרים ונתונים בשבילנו. זה החיים שלנו. אני מנהל עסק שמגלגל מחזור של פחות מ-5 מיליון שקלים בשנה. זה עסק מאוד-מאוד קטן. רוב העסקים שלנו הם כאלה. אני לא צריך לספר לכם מה העסקים האלה עושים לגלגל של התעשייה בארץ; בטח עסקים מהסוג שלנו, שמביאים לפה את כל התיירים, מביאים אנשים מחוץ לעיר, מעבירים אותם בין ערים. העסקים האלה חשובים מאוד למנוע הצמיחה, כפי שנאמר פה, ואנחנו עובדים מאוד-מאוד קשה בשביל זה. זה לא שאתה קם בבוקר יום אחד, ואתה פותח בר. אתה עושה את זה הרבה מאוד שנים, אתה לומד את המקצוע. אמנם לא לומדים את המקצוע הזה בבית הספר, אבל זה משהו שאנחנו לומדים אותו יום-יום, ואנחנו משפרים אותו בשביל הקהל שמגיע אלינו מהארץ ומחו"ל, וחשוב לתת על זה דגש.

להבדיל משנים קודמות – אני לא יודע מה היה, אבל מסיפורים ששמעתי, היום בעלי עסקים מהתחום שלנו הם לא אנשים שבאים מהמקומות הנמוכים בחברה – מה שהבנתי שהיה כך בעבר. היום בעלי עסקים מהתחום שלנו הם אנשים משכילים, אנשים בעלי תארים, אנשים שרוצים להתקדם בחיים. העסק הזה הוא לא ברירת מחדל; הוא משהו שאנחנו עושים אותו מבחינה. אנחנו בוחרים לעסוק בתחום הזה. אנחנו מאמינים ואוהבים את מה שאנחנו עושים.

קשה לנו מאוד-מאוד להתנהל. כל ההתנהלות מול הגופים לפעמים מגיעה לרמה – מצטער שאני אומר את זה – לפעמים מגיעה לרמה בריונית. קשה לי להתנהל מול גופים מסוימים, כשמגיע לי נציג של גוף מסוים, שאני מרגיש שהוא מרגיש שהכוח נמצא בידיים שלו, ומתנהג ככה. היום יותר קל לי, כפי שנאמר כאן, לקחת עורך דין, לשים לו כסף, לומר לו: צא לדרך, תילחם את המלחמה שלי, במקום ללכת ולעשות את הפעולות שאני צריך לעשות.

בפועל אנחנו עובדים שנים בלי רשיון עסק. אתם מדברים על מפגע סביבתי? מאיפה אתה יודע איזה מפגע סביבתי יש אצלי בעסק? אתה לא מגיע אליי. אני עובד בלי רשיון כבר שנתיים. מאיפה אתה יודע מה קורה אצלי בעסק? אולי זה הרבה יותר חמור ממה שאתם מדמיינים בכלל. אתם נותנים לנו לעבוד ככה, ואתם לא נותנים לנו לעבוד בצורה מסודרת, אבל אנחנו עובדים, אנחנו פעילים. זה נראה לי אבסורד. זה נראה לי לא הגיוני. זה לא נראה קורה בשום מקום בעולם.

לסיכום, אני מאוד מתחבר למה שאמרתם. נשמח להצהיר על מה שאנחנו צריכים להצהיר. נשמח לעבור ביקורות, נשמח לעשות את הדברים בצינורות המקובלים. אני גם מאוד מתחבר למה שאיילת אמרה קודם. אני מנהל עסקים בכמה ערים. בכל עיר הדרישות הן שונות, וההתנהלות היא אחרת. נורא קשה לנו לעבוד ככה.

לך יש רישוי עסקים, נכון? שלא יבואו לחפש אותך...

אגב, זה במיוחד קורה אצלנו בתחום של משקאות משכרים. משקאות משקרים – יש הרבה מאוד הגבלות. כל שנה צריך לחדש. יש המון שינויים קטנים, וכפי שנאמר, חודש לפני רשיון יש איזו תקנה חדשה, וצריך להחליף הרבה מאוד מערכות. אנחנו עובדים על חתך רווח מאוד נמוך. אנשים חושבים שבעלי ברים ומועדונים עושים מיליונים. זה לא נכון. אני שותף בארבעה עסקים, כדי לעשות משכורת סבירה. אני לא מסכן חלילה. לא צריך לרחם עליי. אבל אנחנו עובדים מאוד-מאוד קשה בשביל זה. במקום להתעסק בתוכן, אנחנו מתעסקים בדברים אחרים. אני מאוד מקווה שזה יתקדם, ומודה לכולכם על העזרה שאתם נותנים לנו. תודה רבה על הזמן.

תודה רבה. יש לנו שני דוברים נוספים. אני מבקש דקה לכל אחד. עו"ד חופית שטרן מרמי לוי, בבקשה.

קודם כל, אנחנו מברכים על הרפורמה. אנחנו מודים למשרד רוה"מ ומשרד הפנים.

אני מצטרפת לחברתי לילך בעניין שאנחנו מרגישים סוג של עבריינים, לפני שבכלל התחלנו לעבוד. אני גם עורכת דין במקצועי וגם מנהלת רישוי עסקים והנכסים של רמי בכל הרשת. אני נתקלת לא פעם בדרישות הזויות ושונות בין רשות לרשות.

זה נובע ממה? לא ממשרדי הממשלה אלא מדרישות הרשות עצמן?

גם מדרישות הרשות עצמן.

לרשויות יש דרישות שונות בין רשות לרשות כרשות מקומית – לא קשור להיתר בנייה? עזבי את היתר הבנייה. אני מדבר מעבר לזה.

כן. למשל, הווטרינר ברמלה דורש ממני רשימת דרישות מסוימות- - -

זה לא משרד החקלאות?

לא.

גם בזה נצטרך לעשות סדר.

כן. אנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לאיבוד. החוק כביכול נראה יפה וכתוב נכון, אבל בפועל אין איזה יישום. זה נראה לצורך הכותרת, באופן מלאכתי. בפרקטיקה אין חיבור בין הפרקטיקה לבין החוק. בפועל אנשי עסקים סובלים. הם לא מצליחים להרים את הראש. כל פעם זה דרישות הזויות, המון משאבים שצריך להשקיע. אין יד לוחצת. זו התחושה האישית שלי, זו התחושה של הבוס שלי, וזה מדבר לעוד בעלי עסקים במגזר כמונו, קטנים כגדולים. בעל עסק שרוצה סך הכול, והוא מנוע צמיחה בשוק, צריך לתת לו לעבוד; לא לשים לו מקלות בגלגלים.

אין ספק שזו מטרת החקיקה.

אבל זה לא נראה כך. זו מטרת החקיקה לצורך הכותרת.

לא, החקיקה הספציפית הזו. נשב על הפרטים.

עוד דבר. אנחנו מדברים על העניין של הרשיון. אנחנו מבקשים את העניין של הרשיון לצמיתות לפרק זמן ארוך כמה שיותר. אנחנו מבקשים שפרק הזמן לרשיון, חוץ מהמסלול של התצהיר, שיהיה זמן סביר. עשרה חודשים זה המון זמן. צריך שיהיה - מגיעים הרגולטורים, ואתה מרגיש שיש אפילו בניצול הכוח שלהם לרעה. הם מתעללים בבעלי עסקים. אני מצטערת שאני מדברת בבוטות, אבל יש ניצול לרעה, שהיה לי סניף, בלי להיכנס לפרטים, שאמר לי: את לא מקבלת רשיון כי יש אבק על המטפים של כיבוי האש. דברים כאלה קטנים – תביאי לי הצהרה על ניקוי מטלטלין. לא ייתכן דבר כזה. זה בלתי-נסבל.

דבר אחרון. חוק התכנון והבנייה. יש לנתק את הקשר בין רישוי עסקים לחוק התכנון והבנייה.

דיברנו על זה. לא יודע אם היית. משרד המשפטים התייחס.

אחרונת הדוברים ואז נסכם. עינב בר כהן, חברת מועצת העיר ירושלים.

נכון. החזקתי את תיק העסקים ארבע שנים, אז התעסקתי הרבה בחוק רישוי עסקים.

אצטרף לברכות של כולם. לא אחזור על דברים שנאמרו, אבל יש שני נושאים מרכזיים, שמבחינתי הם סופר חשובים. אחת, שמחתי לשמוע את בעל העסק שדיבר פה, כי אני פוגשת אותם יום-יום במשרד. הם נכנסים אליי למשרד אבודים – אבודים מול החקיקה, אבודים מול הרגולטור, אבודים מול הגורמים שהם חופפים. משרד הבריאות רב עם הווטרינר העירוני על אותו דבר בדיוק בשני חוקים שונים, ואני בעצמי מצאתי את עצמי הרבה פעמים נמצאת אל מול החוק הזה חסרת אונים, וגם הרשות המקומית. דיברו פה על התנאים של הרשות המקומית, אבל יש להבין שאני, לצורך העניין, לא יכולה לומר למשרד הבריאות מה לעשות. הוא קובע עבורי, ואני כביכול זו שנותנת את הרשיון. כלומר גם המשחק הזה בין הגורמים השונים, הוא מאוד-מאוד בעייתי.

ה-one stop shop שמדברים עליו זה ההבנה שבסופו של דבר הרשות היא לא רק זו שתיתן את החותמת אלא זו שתוכל גם לעבוד עם גורמי הרישוי אצלה ברשות. אם עכשיו לצורך העניין, משרד הבריאות, יישב נציג בעיריית ירושלים, וכיבוי אש בעיריית ירושלים, ולמשטרה, יהיה לה נציג בעיריית ירושלים, אני אוכל לעבוד עם העסקים הקטנים בעיר. המצב כיום הוא שזה בלתי-אפשרי.

אני רוצה להתייחס לנושא של המפרטים, כי דיברו על זה. כבר נעשה ניסיון בעבר. אני יושבת חמש שנים בוועדות. היו יו"רים של ועדות הפנים שהתחלפו, ועדיין ניסו להביא את המפרטים מכל מיני גורמים כאלה ואחרים, וכל פעם דפקו על השולחן וכל פעם זה לא קרה.

אני לא מזלזלת חלילה. אני רק אומרת, שיש עניין גם להסתכל על המפרטים האחידים משני המקומות – אחד, להבין שבסופו של דבר מפרט אחיד, לא צריך עכשיו שכל רגולטור יעמיס על המפרט האחיד – כי זה מה שקרה בעבר – את כל החששות שלו, יבוא לבעל העסק בקצה בסופו של דבר, כשיש עוד עשרים דרישות נוספות, שאף אחד לא יכול לעמוד בהן. אז אם בסוף עושים את המפרטים האחידים, ורוצים לבוא מברכים ויוצאים מקללים - כי זה מה שקורה בפועל. הדיון על המפרטים האחידים הוא סופר חשוב. הוא בסוף מייצר מצב שאין שיקול דעת לרגולטור, שהוא מה התנאים האחידים לכולם, שהוא מביא פעם אחת לבעל עסק בראשון ולמי שמכין חביתה בדימונה, אותה דרישה בדיוק.

וגם את ההבנה – אמרתי את זה כמה וכמה פעמים בוועדות - בסוף צריך לבחור, איפה המחוקק ואפה אנחנו כרגולטור מתערבים. צריך להבין ולייצר סדרי עדיפויות. אם רוצים להתעסק בכל לחמנייה שמכינים אותה בכל קיוסק בשכונה, או רוצים להתעסק בסוגיית הקורנפלקס בסופו של דבר ובמפעלים הגדולים. היום, כשאני רואה את המסעדות מחוץ לחקיקה, אני אומרת: אנחנו חוטאים לחלוטין. פריטי הרישוי של המזון הם אחד הקשים שיש להביא אותם לידי רשיון, בגלל משרד הבריאות, בגלל הווטרינר, בגלל הרבה מאוד דברים שנאמרו פה, וצריך לחשוב טוב-טוב, איך עושים את הרפורמה הזו נכון, כי אני חושבת שיש פה הזדמנות אמתית לעזור לעסקים לא רק ברמה הבירוקרטית, אלא גם בנטל הכלכלי. זה עולה כסף, והרבה מאוד.

תודה רבה. תומר, היועץ המשפטי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אדבר ממש במבזקים, ואשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו.

הרפורמה הזו היא המשך של רפורמה קודמת מ-2011, שנכשלה - ביישום ולא בחקיקה. החקיקה שמוצעת פה בנויה על הרפורמה הקודמת, וממשיכה אותה. הניסיון שנלמד הוא שהמפתח הוא היסוד. לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שחשוב מאוד, שהוועדה תיתן דעתה לנושא של המפרטים, הן לנושא של התמיכה התקציבית והאנושית של הרגולטורים השונים והן מבחינת הסטטוס וכו', וגם מבחינת הנושא של טיפול במצבים שמשרדי הממשלה או נותני אישור אחרים לא יעמדו בלוחות הזמנים שניתנו בהחלטת הממשלה לגבי השלמת המפרטים.

נושא נוסף – נושא חידושי הרשיון, שעלה פה הרבה, ונושאים שקשורים לנושא חידושי הרשיון ומסמכים שצריכים להגיש בנושא של חידושי רשיון. הנושא הזה מוסדר בתקנות. לכן אני חושב שהוועדה צריכה לבקש, שנושא התקנות האלה יהיה בפניה במהלך תהליך החקיקה, כי החוק לא מתייחס לזה אלא רק קובע את המסגרת.

נושא שלישי, שחשוב שיהיה בפני הוועדה, שהוא מעבר לנושא שמטופל, זה נושא עצם הצו ופריטי הרישוי. יש כוונה לעשות שינוי משמעותי בנושא של פריטי הרישוי ותקופות הרישוי וכו'. שמענו כאן כמה חשוב למגזר העסקי נושא תקופות הרשיון ותהליך חידושי הרשיון. לכן חשוב מאוד לטפל בעניין הזה.

נושא תכנון ובנייה – כמובן, אני מתחבר לנטייה שנשמעה כאן, לא לנתק, אבל להחליש את הקשר בין הנושא של רישוי עסקים לבין אכיפת דיני תכנון ובנייה.

נושא שלא עלה בהצעת החוק, אבל אנו חושבים שצריך להציע לוועדה כן לטפל בו במסגרת הזו, בגלל חלון ההזדמנויות שכל משרדי הממשלה נמצאים סביב השולחן, ויש מחויבות של משרדי המטה - של האוצר, פנים ומשרד ראש הממשלה לנושא של רישוי עסקים – זה נושא הבטיחות של עסקים שהם מרובי קהל. זה נושא שנופל כיום בין הכיסאות, ולא מקבל טיפול. הוא נושא שמסכן חיים. חשוב מאוד לטפל בו, אם יתאפשר.

ולבסוף, נושא הנגישות – שהוא בפני עצמו. הוא נושא שהועלה כאן, אבל אני חושב שהעמדה שהציג יושב-ראש הוועדה היא העמדה שצריכה להוביל את הוועדה גם בטיפול בנושא הזה.

נושא אחרון שלא נפתח לדיון כאן, תהיה לו משמעות רבה בחקיקה, הוא נושא הפיקוח והאכיפה. ככל שאנחנו מקלים את הרגולציה והולכים לכיוון של יחסי אמון, יש לתת בידי הרגולטור כלי אכיפה יעילים למצבים שבהם האמון הזה מופר. אני מניח שבעיקרון יש על כך הסכמה. ההצעה הממשלתית בהקשר הספציפי הזה של נושא הפיקוח והאכיפה טעונה ליבון ועבודה משמעותית, כי היא נעשתה בחופזה, נאמר, לקראת חוק ההסדרים. לכן בעניין הזה הוועדה תצטרך להשקיע השקעה משמעותית של זמן בנושא הפיקוח והאכיפה.

לבסוף, הנושא של הוראות המעבר והתחילה של החוק. כרגע מוצעות הוראות תחילה ומעבר שיקשו מאוד על היישום של הרפורמה, ויחלישו מאוד את האפשרות ליישם אותה בצורה יעילה. לכן יש לתת דגש משמעותי מאוד לנושא של טיפול בהוראות התחילה והוראות המעבר, כדי להבטיח שהיישום של הרפורמה הזו יצליח בפועל באמת.

תודה רבה. הרבה דברים. קודם כל, הדיון הבא אמור היה להיות ב-12:00; נתחיל אותו ב-12:10.

אני רוצה לומר כמה מילים לסיכום. כפי שאמרתי, הישיבה הבאה תהיה ביום שלישי ב-14:00. אני מבקש לישיבה הבאה התייחסות של משרדי ראש הממשלה והפנים לגבי מה קורה אם משרד מסוים לא עומד בלוחות הזמנים ולא מביא מפרט – איך מחליפים אותו, ואני אומר חד וחלק – המשמעות, להחליף אותו.

שתיים, איך עושים את נושא ה-RIA לכל מפרט. שלא נמצא עצמנו מקשים ולא מקלים. כלומר אני רוצה גם ביקורת עקרונית ומהותית על כל מפרט, כדי שלא תהיה פה השתוללות. אלה שני נושאים שאני מבקש תשובות לישיבה הבאה.

משרד הבריאות, אתם מבחינתי על המוקד, במירכאות, כמו שאומרים בישיבה הבאה, כולל הנושא של מסעדות. אני רוצה להבין את הגישה שלכם לגבי מסעדות. כל עולם המזון, לצורך העניין, בעניין הזה. אני יכול לומר לכם, לצורך העניין – אם הכבאות לא היתה עושה את העבודה שהם עשו, הם היו במקומכם, אבל כרגע אתם המובילים בעניין. לכן נתמקד בעניין הזה, אז תבואו מוכנים עם תשובות והסברים. אני אומר לכם – גישת הוועדה היא ללכת לקולא ולא לחומרא. תבואו במקום הזה. אני יוצא מהנחה שגם לכם יש תפישה מערכתית, ותאם מבינים מצד אחד את הסיכונים, אבל מצד שני, את הקשיים שהדברים אלה מערימים, ונצרה לבחון את הדברים הללו לעומק.

נדון בדברים האלה בישיבה הבאה, כאשר נושא התכנון והבנייה עם משרד המשפטים – זה לא יהיה בישיבה הבאה אלא לאחר מכן, אבל כן כל הנושא – אני אומר גם למשרד הפנים, שאתם מרכזים את זה – כל נושא תקופות חידוש הרשיון – גם נדבר עליהם. נרצה, לפני שניכנס להקראת החוק, ללבן כמה שיותר נושאים, ולהגיע להסכמות ולהבנות, איך אנחנו רוצים שהעסק הזה ייראה, כדי שבהליך החקיקה נוכל לרוץ מהר, ולרכז את התיקונים ולהתקדם אתם. נתחיל לצלול כבר בישיבה הבאה. אמרתי מה הדברים.

גם הנושא של תקציבים, כוח אדם. נושא של מחשוב – הם רוצים לעשות מחשוב.

אני לא יודע אם נספיק לישיבה הבאה, אבל אין ספק שצריך להיערך לזה, לבחינת היישום. בסוף נכשלנו על היישום, והמשמעות היא תוכנית פעולה, איך העסק הזה צריך לעבוד. חלק מזה, זה התקנות שדיברת עליהן קודם, שעוד לא ראינו, אבל קודם כל אני רוצה להתמקד במה שאמרתי לישיבה הבאה, וכנראה לישיבה שאחרי זה, נצטרך לדבר על המעטפת.

דיברנו גם על ה-one stop shop.

זה לא יהיה בישיבה הבאה – לא נספיק. שוב – כרגע נתמקד – משרד הבריאות, לפעם הבאה, נושא של המפרטים – איך מחליפים את המשרדים ואיך עושים RIA למפרטים. אני רוצה את זה בחוק, והנושא של התקופות וחידוש הרשיון, מה ומתי. מנכ"ל משרד הבריאות צריך להיות נוכח. אם לא, נחליט בלעדיו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.