ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-29OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 596

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ח' באייר התשע"ח (23 באפריל 2018), שעה 12:30

נגישות קמפוסים לסטודנטים עם מוגבלויות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

אברהם נגוסה

מנהל תוכן שקום תפקודי והנגשה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - מירי מאיר שטטמן

ממונה דרגות קידום לסגל המכללות, משרד החינוך - ברוך אלון

ממונת נגישות ארצית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - איריס גוראל

מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים - אמיתי שוחט

עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - עדן אברהם

מנהלת שירות ריפוי בעיסוק, משרד הבריאות - אורלי בוני

ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות - דבורה מרגוליס

ממונה אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה - יותם בן שטרית

נציגת התאחדות הסטודנטים - מירב סלע

מנהל מדיניות ומעורבות חברתית, התאחדות הסטודנטים - ערן לוי

מנהלת פרויקט סמ"ן, התאחדות הסטודנטים - ליאת הברי

צוות קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים - דניאל גליקמן

מנהל קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים - בר זהר זונשיין

מנחה הקליניקה לזכויות לאנשים עם מוגבלות, - רון דרך

סטודנט - הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות - אמתי למברגר

עו"ד - אורית אמיתי

ממנהלי דף הפייסבוק סיכויי שווה - שני שוורץ

מנהלת תכניות - גליה גרנות

פעילה בתא סמן - נועה ניסנבאום

יו"ר תא סמ"ן - ניצן צליק

ראש גרעין סמ"ן- סטודנטים מנהיגים נגישות - צביקה רוזין

מנהלת מרכז נגישות, מכללות - אריאלה דניאל הלוינג

דיקן סטודנטים, מכללות - אלון גייר

מתאמת פעילות ור"מ, ור"מ - רעות אופיר

צופה בועדה - גלית עינב

מוזמן/ת - אדיר ינקו

מוזמן/ת - רויטל לן כהן

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - מאיר אסרף

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - טל ברונשטיין

יהודית גידלי

אתי אפלבוים

נגישות קמפוסים לסטודנטים עם מוגבלויות

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: נגישות קמפוסים לסטודנטים עם מוגבלויות.

כשמדובר בנגישות אני לא מאוזן ובדרך-כלל אני מאוזן ומשתדל להיות אובייקטיבי. פה אני נגוע. גילוי נאות, בקדנציה שעברה הייתי יו"ר ועדת משנה שעסקה בתקנות הנגישות של השכלה גבוהה.

אני רוצה לשמוע סקירה איפה הדברים עומדים, הן מבחינת התקנות, כמה זמן, ארכה, מה קיים ומה לא קיים היום.

מי רוצה לפתוח?

נציגת הנציבות, תני לנו סקירה.

אני ממונת נגישות ארצית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

אנחנו מקדמים הרבה בנושא הדרכה, הסברה וליווי של נושא ההנגשה במוסדות להשכלה גבוהה. יש לנו בערך 130 פניות ואנחנו נענים להם ועוזרים להם במשך השנה, כל מקרה לגופו. זה על סמך הסעיף בחוק שבעצם בתקופת הביניים דורש באופן סביר שלכל סטודנט תהיה נגישות מיטבית. המטרה היא שהוא יוכל לתפקד וללמוד בצורה הטובה ביותר.

היו לנו פגישות עם הוות"ת ועם המל"ג על תקציבים. אנחנו יושבים עם רכזים בשטח.

פניות שאתם מקבלים מסטודנטים, זה אחרי שהם פנו לאוניברסיטאות ולא נענו?

בדרך כלל כן.

בדרך-כלל הם מלינים על אי קבלת הזכויות שלהם. למשל, הארכות זמן, נגישות פיזית או אוריינית ושהמצגות והחומרים לא נגישים להם. אנחנו מנסים לעזור להם בכל דרך אפשרית.

אנחנו בקשר עם רכזי נגישות בקמפוסים באוניברסיטאות השונות. מהם אנחנו שמענו בעיקר שהבעיות זה בעיקר מול צוות המורים. קשה מאוד להוציא מהם את ההתאמות ולקבל את זה.

נפגשנו עם דיקני סטודנטים כדי לראות מה המצב במרכזי התמיכה. כמו תמיד, התלונות הן על תקציבים.

ישבנו עם הארגונים בעקבות חוק ההסדרים ואנחנו יחד איתם בנינו מערכת של קריטריונים על-מנת לאפשר ולבחון - -

כשאת אומרת ארגונים, לאיזה ארגונים את מתכוונת?

כל מיני ארגוני נכים. יש פורום קבוע שמוזמן אלינו שמייצג את כולם.

ניסינו ליצור מערכת של תנאים וקריטריונים בשביל לראות אפשרות לעזור בהארכת מועד. זה מאוד חשוב לנו. כמו שציינת בהתחלה, אם תהיה ארכה כלשהי, שלא נגיע לעוד כמה שנים ושוב לא יהיה מושג מה המצב? איך זה מתקדם? כמה משקיעים?

אנחנו לא מעוניינים בהארכות סתם. אנחנו רוצים לבחון כל מקרה לגופו. אנחנו כן חושבים שמי שהתחיל בהנגשה אנחנו נבוא לקראתו. מי שהתעלם מהחוקים והתקנות, לפחות אנחנו לא ניתן לו גב לזה באופן עצמאי והוא יהיה חשוף.

האם אתם יודעים לומר האם המוסדות להשכלה גבוהה התחילו להנגיש בלי קשר?

כן, הם התחילו. אני יושבת מידי פעם עם מורשי נגישות שיש להם בעיות ומורכבויות. אני יודעת שהתחילו. יש להבדיל בין מוסדות פרטיים לבין מוסדות שהמדינה משתתפת בתקצוב שלהם. זה לא אותו דבר.

מי יותר מהיר? אמרת שיש הבדל.

אני חושבת שהפרטיים יותר מתקדמים.

למרות שהם לא מתוקצבים על-כך.

כן. הם גם לא קמפוסים רבי מבנים ושטחים גדולים. באמת כל מקרה לגופו.

אנחנו נעשה כל שביכולתנו לסייע לכל מי שצריך בשביל לראות איך מקדמים את הנגישות. אסור לנו לשכוח שיש מאחורינו חוק ותקנות. חשוב לנו שכולם יכבדו את זה ויתקדמו.

המועצה להשכלה גבוהה, אתם רוצים לתת לנו סקירה מה נעשה? מה קיים? מה לא קיים?

אני מהמועצה להשכלה גבוהה.

אני רק אזכיר שאנחנו נותנים תקציב כללי למוסדות להשכלה גבוהה על בסיס תכניות נגישות שבגינן הם פנו אלינו. לאחר מכן, כל מוסד הוא ברשות עצמו. הוא יוצא למכרזים ופועל ליישום התקנות כפי שהן.

הוצאנו שני קולות קוראים לטובת הנושא הזה. המוסדות קיבלו תקציב לטובת הפרויקטים.

מתוך אותם 200 מיליון שקלים שדובר עליהם?

יותר.

הוא כבר זמין לביצוע?

הוא זמין לביצוע והמוסדות כבר קיבלו תקציב. יש מוסדות שכבר מבצעים.

התקצוב הוא תלוי ביצוע?

הוא תלוי ביצוע. אנחנו נותנים תקצוב כולל ואז אנחנו בודקים שכל הפרויקט של מה שהם הגישו אלינו נעשה בפועל. כלומר, לראות שזה בוצע.

אני רוצה לציין שאת הדיון הזה יזמו חברות הכנסת מירב בן-ארי ועליזה לביא, שנבצר ממנה להיות כאן היום כי היא בשליחות. החלטנו שהדיון יתקיים בכל מקרה.

מירב, בבקשה.

ציפיתי מהמל"ג לבוא ולתת איזה גיליון אקסל מסודר שבו כתוב איזה מוסדות קבלו תקציב? כמה כסף? כמה נוצל וכמה לא? זה מאוד פשוט.

יש כאן דיון כי הסטודנטים אומרים שיש בעיה. המל"ג אומר שהם מודעים לבעיה ופותרים אותה. אנחנו נותנים תקציבים. יש מוסדות איטיים יותר ואיטיים פחות. אנחנו צריכים לדעת. מה אמרת? אמרת לי עכשיו כמה משפטים ואני לא מצליחה להבין. כמה מוסדות במדינת ישראל מונגשים לאנשים עם מוגבלויות? כמה מוסדות קיבלו כסף ולא ניצלו את הכסף? יש כאן שקיפות. אנשים צופים בוועדה ורוצים לדעת. אפילו חבר'ה צעירים לפני לימודים אקדמיים רוצים לדעת. אנחנו רוצים לדעת.

אתה לא נותן לי שום נתונים.

אפשר לדבר על נתונים. לפי מה שהבנתי זה לא דיון שאמור לשקף את הנתונים של מה מל"ג וות"ת עשו עד כה, אלא שזאת בקשה של הסתדרות הסטודנטים. ככל שיבקשו - - -

סליחה, אני אסביר לך.

אתה פעם ראשונה בוועדת החינוך?

לא.

סימן שהיית שקט ולא הפרעת כי לא קלטתי אותך.

כשגוף מוזמן לדיון בוועדה והוא חושב שיש לו מה לומר, הוא צריך לבוא עם נתונים.

אין בעיה, אני אשמח לתת נתונים.

גם להבא. המל"ג והוות"ת לא נדיבים במידע. גם כשהם מדברים, הם מדברים מאוד גבוה ומסביב כאן בוועדה.

הנושא הזה הוא מהותי ומעשי. שמנו אותו בכוונה בפגרה.

זה חשוב ואנחנו רוצים לקדם את זה.

זה נושא שאנחנו נמצה אותו במהלך המושב הקרוב ויהיו עוד דיונים. לכן, זה לא בגלל שההתאחדות שלחה מכתב. זאת בעיה אקוטית. אולי לא מדובר במספר גדול של סטודנטים, אבל לאותו סטודנט זאת בעיה אקוטית שיכולה להכריע אם הוא יצליח או לא ואם ימשיך ללמוד.

מה לעשות?

ואחר כך לעבור.

אני מבקש לא לעזור לי.

לכן, כשמגיע הרגולטור – אני אומר את זה כמעט בכל דיון. כשמגיעים ות"ת ומל"ג לדיונים יש לי מחלוקת איתם, איך הם רואים את התפקיד שלהם ואיך אני רואה את התפקיד שלהם. מה לעשות? עוד לא הצלחתי לשנות את זה.

אבל אין ספק שאתם צריכים להניח את הידיים על ההגה. אני אסביר לך מה יקרה בסוף. יש את הנציבות, שאמנם מבורך שהיא קמה אבל לא נתנו לה הרבה כלים. הם ציפו לטוב ליבם של כל הגורמים במשק שיישמו את החוק. חוץ מלבוא ולהתלונן פה אין להם הרבה.

גם האכסניה היא במשרד המשפטים ואני לא יודע למה זה שם.

לא משנה, זה המצב כרגע. המוסדות להשכלה גבוהה מסתכלות על הכול דרך החור של השקל. הכול זה עניין של עלויות תקציביות. אני לא יודע אם הם קיבלו תקציבים על הפרחים היפים שיש בקמפוסים אבל הם עושים כי זה נראה טוב. הפולדרים היפים ותקציבים הם עושים קמפיינים. אבל לתת חומרים נגישים לסטודנטים? ואם זה תלוי במרצה – אז בכלל.

בסוף בסוף הרגולטור צריך לעשות את זה. לא לחינם שאלתי אם זה תלוי ביצוע.

אני מקווה שלדיון הבא תבוא עם נתונים יותר מפורטים.

אפשר גם עכשיו לפתוח נתונים.

מה אתה יודע? כמה מוסדות אקדמיים במדינת ישראל מונגשים?

כל המוסדות המתוקצבים על-ידי הוות"ת קיבלו תקציב לנגישות. כל המוסדות שקיבלו תקציב לנגישות קיבלו סך-הכול תמיכה מוות"ת סדר גודל של 50% מתכנית הנגישות שהם הגישו לוות"ת. כל העלויות שהם הגישו להנגשת הקמפוס, זה אמור לעמוד בהנחיות של הנציבות ובתקנות עצמן. בכל זה אנחנו מתוקצבים.

כל פרויקט שנעשה מובא לידי ות"ת. אם תירצו נתונים על פרויקטים נוכל להרחיב.

האם יש מוסד אקדמי אחד לפחות שקיים לפי ההוראות שאתם העברתם ונוכל לשמוע מה יש להם? האם מדובר רק על נגישות פיזית? האם יש תכניות גם בעניין חברתי ומרקם החיים הסטודנטיאלי בקמפוסים? האם יש תוכנית שמשקפת את כל הצרכים של הסטודנטים המוגבלים? האם יש מוסד אחד שיכול להציג לנו מה עשו? ככה יהיה לנו מודל.

לא רוצה לקרר אבל אני לא בא בטענות. נכון שיש לי ציפיות מהם שיתקדמו.

הוא אומר שהם קיבלו תקציבים.

אני זורם איתך.

נכון שיש לי ציפיות ממוסדות להשכלה גבוהה שיתקדמו מעבר לתקצוב ומעבר לתקנות ושיראו את נושא ההנגשה כחלק מתפישת העולם שלהם. אבל מרגע שהמדינה גוררת רגליים ודוחה ודוחה שוב, מתקצבת בחוסר – בדרך כלל אני מאוזן. צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: אין אמירה חד משמעית ששמה את זה על השולחן של המדינה. זה לא חגיגות וזה לא הדלקת משואות. מה לעשות? זה עוד נושא שחוקק לפני שנים וזה עוד זבוב טורדני לממשלה ולאוצר ולכולם. כל פעם שמים אותו על השולחן, דוחים אותו, מתקדמים צעד וחוזרים צעד. כל הדחיות האלה מראות את הרצינות של הממשלה בסוגיית ההנגשה.

אני עוצר את הדיון כאן ומעביר את רשות הדיבור להתאחדות הסטודנטים.

(מוצגת מצגת)

אני מנהל המחלקה למדיניות חברתית בהתאחדות הסטודנטים הארצי. לצערי, אני הולך להראות כמה נקודות עגומות יותר ממה שדובר עד עכשיו של המצב בשטח.

ככל שידוע לי, ואני חושב שחבריי מהמוסדות האקדמיים שעוסקים בנושא יודעים, מוות"ת מגיע תקציב חד פעמי שעוסק בבינוי ובהנגשות פיזיות. אני אתן להם לדבר כי הם יודעים יותר טוב.

תציג מה שאתה יודעים.

אני חושב שיש דברים מאוד חשובים שאני אגיד והסטודנטים יגידו ואחר-כך נמשיך בדיון. אני רק אפתח ואומר שההתאחדות עוסקת מזה מספר שנים, במקביל לצד פרויקטים חברתיים שונים לקידום אוכלוסיות שנמצאות בייצוג חסר באקדמיה, יש לנו את פרויקט "סמ"ן", סטודנטים מנהיגים נגישות ושילוב". הרעיון הוא לבוא גם בצד האקדמי וגם בצד החברתי במטרה לקדם סטודנטים עם מוגבלויות שונות באקדמיה.

אני רוצה לדבר על המצב היום. קודם דובר על סטודנטים שנמצאים באקדמיה ולא מקבלים את הטיפול הראוי. לפני זה אני רוצה לדבר על כמות הצעירים בגיל העבודה. אנשים עם מוגבלויות מהווים 17%. באקדמיה אנחנו מכירים של 1% עד 3% מכלל הסטודנטים.

בבר-אילן לומדים 15,000 סטודנטים ורק כ-242 סטודנטים, שזה פחות מ-2% הם סטודנטים עם מוגבלות פיזית, חושית ונפשית. הייצוג חסר פה הוא מאוד בולט. יש לנו תקנות נגישות והיה את מיזם של המהפכה בהשכלה גבוהה של הביטוח הלאומי שאולי העלה טיפה את המספרים. עם קידום התקנות רוצים להעלות את המספר, אבל אנחנו בפער מאוד מאוד גדול.

במילים אחרות אתה אומר, שלו יצויר, שהמדינה היתה מתייחסת לאנשים עם מוגבלויות כמו למגזרים בחברה, כמו המגזר החרדי, בדואי, דרוזי, הרי כולנו היינו שואפים להנגשת ההשכלה הגבוהה שלהם.

אני רוצה להאמין שהנתון של 17% הוא נכון.

זה מדוח שהוגש לנציבות.

אין ספק שיש תת ייצוג לאנשים עם מוגבלויות בהשכלה הגבוהה.

בחינוך היסודי ובעל יסודי יש פתיחות רבה. רק סיימתי דיון על רפורמה בחינוך המיוחד, כל סוגיית הנגשת מערכת החינוך לאנשים עם מוגבלות עם ברמה גבוהה וזה לא מתכתב עם מה שקורה בהשכלה גבוהה.

זה נתון חשוב ונתייחס אליו.

אניע אתן לכם עכשיו עוד כמה נתונים. באפריל 2017 ביצענו סקר בקרב סטודנטים עם מוגבלויות, יחד עם בית איזי שפירא ועם ישראל מעבר למגבלות. עבדנו עם קבוצה של עמותות ורצינו לבדוק מה המצב כרגע בשטח.

לצערי, המדגם אינו מייצג. פנו אלינו 202 סטודנטים מכל הארץ, אבל עדיין הבאנו נתונים מעניינים.

מממצאי הסקר עולה ש-68% מהמשיבים דיווחו כי הם מרגישים שקיימת בורות וחוסר ידע של המרצים בנוגע לסטודנטים עם מוגבלות. 55% מהם אמרו כי המרצים אינם מנגישים עבורם את מערכת החינוך.

בקטע הזה זה מתאים גם למערכת החינוך. גם בהכשרת מורים לא מדריכים, אלא אם כן אתה הולך למסלול של חינוך מיוחד.

עוד נתון מדאיג: 56% מהסטודנטים טענו כי אינם זוכים לקבל התאמות להן הם זקוקים. זאת אומרת, על אף שאנחנו מכירים את מרכזי התמיכה שעושים עבודה נפלאה, אבל ככל הנראה המשאבים שלהם לא מספיק גדולים, או שקצרה ידם מלטפל בכל הסטודנטים. אנחנו מקבלים פה נתון די מזעזע.

מהצד השני, בנושא החברות, 28% אמרו כי אירועים חברתיים בקמפוסים אינם נגישים עבורם והם לא יכולים להשתתף בהם. 37% מהסטודנטים העידו כי הם חשים שסטודנטים ללא מוגבלות נרתעים מהם, לא מכירים אותם ולא רוצים לשתף אותם במרקם החיים הסטודנטיאלי.

אלה נתונים מהסקר שלנו. זה מ-2017. תמונת המצב לא משמחת אבל זה רק רקע

הנושא שמאוד מטריד אותנו זה היעדר נתונים. כמו שאמרתי קודם, אנחנו ליקטנו נתונים ושמענו מהוות"ת ושמענו מהנציבות. אין גוף אחד שמתכלל את מה שקורה עם צעירים עם מוגבלות בישראל, בטח ובטח במה שקורה במערכת ההשכלה הגבוהה. אין לנו שום נתונים מאיפה לדלות נתונים. היה מיזם של מהפכה בהשכלה הגבוהה אבל לא היתה שום מדידה לראות את מידת ההצלחה. מה עבד טוב? מה לא עבד טוב?

בקיצור, חסרים לנו נתונים כדי לדעת איך לשפר את המצב.

האם חייבים היום שבכל מוסד יהיה רכז נגישות?

ברור.

זה לא חלק מעבודתו?

לרכז את הנתונים? כן.

אין ברמה הארצית.

כמו שביטוח לאומי נותן נתונים על כלל האוכלוסייה, אז אין נתון על כלל האוכלוסייה הזאת ספציפית. עד כמה שאני יודע יש לזה סיבות אבל אני לא אגן על הביטוח הלאומי.

אני יותר ממוקד.

אני אסביר. הם אמורים כל שנה לתת דוח לשר החינוך על מצב ההנגשה, התקדמות ההנגשה וזאת על-פי חוק.

הוא מדבר על סטודנטים.

כן, אבל כל אוניברסיטה אמורה, החל מתוקף התקנות, להגיש לשר החינוך כל שנה את כל המידע ואת כל הסטטוס שרצית לדעת.

נמצא איתנו רון דרך מהקליניקה המשפטית.

התקנות עוד לא בתוקף.

הן עוד לא בתוקף, אבל יחד עם זאת, בתקופת ההכשרה של התקנות כבר היה צריך להיות הדיווח הזה.

אני מתאם זכויות של אנשים עם מוגבלויות.

חשוב לי לחזק את מה שערן אמר פה. אין כאן גם עניין של עלויות בעניין הנתונים. נכון להיום, המוסדות להשכלה גבוהה הרי יודעים כמה סטודנטים ערבים יש וגם לגבי אוכלוסיות אחרות. צריך להוסיף שאלה לאותו שאלון שנותנים לסטודנטים. העלות היא אפסית וכך נוכל לקבל את הנתונים.

מה השאלה?

האם יש לך מוגבלות? איזה מוגבלות?

זה חייב להיות.

זה לא קיים היום.

בתקנות זה חייב להיות.

חשוב וצריך להגדיר - - -

לא יצוין שהתקנות היו בתוקף, הרי אין רוח הקודש למוסדות. הסטודנט צריך להציג את המוגבלות ברישום.

אני לא חושב שצריך לחייב.

הוא צריך לפנות כדי לקבל את ההתאמות. איך המוסד יידע?

אני מוועד ראשי האוניברסיטאות.

יש לי דברים רבים להתייחס אליהם. לגבי הנקודה הזאת, ישנה בעיה משפטית לחייב סטודנט למסור מידע על מוגבלותו במידה ואינו מעוניין.

לא דיברנו על חובה.

לכן הוא נשאל ויש טפסים ושאלונים. יש סטודנטים עם מוגבלויות מסוימות שהם לא חייבים לדווח. זה לא נדרש, הם יכולים ללמוד גם בלי לדווח. יש כאלה שמכל מיני סיבות מחליטים שלא לדווח.

אני חוזר לעברית הפשוטה שלי. יש מציאות שסטודנט עם מוגבלות שרוצה התאמה יקבל אותה בלי שדיווח עליה?

לא.

תודה. מסד נתונים בסיסי, על מה אני מדבר.

אני רוצה להבהיר. הנתונים שקיימים היום זה לגבי סטודנטים שנגשו למרכז תמיכה וביקשה התאמת נגישות.

רק עליהם אני מדבר. אם בן אדם לא מבקש התאמה אז הוא לא בתוך הנתונים.

אני אומר שנכון לעכשיו, אין שום נתונים מעבר לזה בגלל שאף אחד לא שואל את השאלה. אני לא חושב שצריך לחייב להשיב.

אני מדף הפייסבוק "סיכוי שווה".

אני רוצה להבהיר שכסטודנט לשעבר שיש לו מגבלה, אין כיום רובריקה כזאת. העובדה שאני ניגש למרכז תמיכה כלשהו לא קשורה לעובדה האם מילאתי את הטופס.

תודה, ירדת לסוף דעתי. אף אחד לא מבקש לחייב. דבורה, תתייחסי בהמשך. להערכתי אין עניין לאוניברסיטאות ולמכללות לשים את הרובריקה הזאת.

לכן אין מסד נתונים.

תודה. הלוואי ואני טועה.

תקנות הנגישות טרם יושמו במלואן ובכל מקרה מספקות מענה חלקי בלבד. עם כמה שתקנות הנגישות אמורות לשפר את המצב ולהילחם בייצוג החסר הזה, עדיין יש נושאים מאוד חשובים שלא נכנסו לתוך הסיפור הזה לצערנו. אני יכול לתת כמה דוגמאות פשוטות בכל מה שקשור לשילוב החברתי של סטודנטים, כל מה שקשור בסמכויות מרכזי התמיכה ומה הם יכולים לעשות.

למשל, ניקח מצב שמרצה אינו נגיש לסטודנט כבד שמיעה. הוא לא מאפשר לו לשבת בשורה הראשונה, הוא מדבר עם הגב לכיתה.

אתה רוצה סנקציות?

אני לא רוצה סנקציות. אני רוצה שמרכז התמיכה יוכל לזמן את אותו מרצה ואת הסטודנט כדי לייצר איזה שיח.

זה תפקידו של מרכז התמיכה.

נכון. היום הסמכויות לא מוגדרות בשום צורה וזה הכול תלוי באם הוא רוצה לעשות את זה. יש עוד מספר דוגמאות אבל אני אתן לסטודנטים לדבר אחר-כך.

דבר אחרון זה סיום מיזם מהפכה בהשכלה הגבוהה של הביטוח הלאומי. זה אחד הדברים היפים והכואבים. ב-2013 קרנות הביטוח הלאומי יצאו במיזם מהפכה בהשכלה הגבוהה ותקצבו. למעשה הם אפשרו את הקמתם של 35 מרכזי תמיכה ב-32 מוסדות אקדמיים. זה היה פרויקט קצר מועד שהסתיים לאחר שלוש שנים. בסיומו נוצר איזה ואקום שכיום המוסדות מטפלים בו.

לצערנו, בסיפור הזה עם הפער הזה, ברגע שהמוסד אחראי על הדבר הזה ואין לו שום גיבוי מלמעלה ולא נוצר איזה תהליך להעביר את המקל הזה, יש סיכוי להעדפה שלילית כלפי סטודנטים עם מוגבלות כי צריך לעשות שמיניות באוויר כדי לגרום לו להיכנס ולהצליח.

כל זה שונה ממודל התקצוב של סטודנטים עם לקויות למידה, שגם מקבלים מענה במרכזי התמיכה. אנחנו לא מבינים למה סטודנט עם מוגבלות לא נתפש על-ידי המדינה לפחות באותו מודל תקצובי כמו סטודנטים עם לקות למידה.

אני חושב שלגבי הנושא הזה פורום דיקני הסטודנטים יוכל לצלוח את זה בצורה הרבה יותר מקצועית.

אנחנו חושבים שעל אף קידום התקנות, יש מקום לייצר איזו תכנית הוליסטית שמסתכלת גם על הצד האקדמי, גם על הצד החברתי, גם על נשירה, גם על קליטה של סטודנטים עם מוגבלות.

אני חושב שיש פה מספיק מוחות ומספיק ידע כדי לעשות מהלך הרבה יותר עמוק. אמרת קודם שבמושב הבא יש רצון לעשות את הדברים האלה. אנחנו נהיה שם ונתמוך.

זה זועק לשמים. מכל המצגת שלך הייתי משאיר את השקף של אחוז הייצוג שלהם בהשכלה הגבוהה. חבל שרויטל בדיוק יצאה . זה מדבר בעד עצמו. אנחנו מדברים בסיסמאות, יש תשדירי שירות והכול טוב ויפה. איך נשלב אותם בחברה? איך נשלב אותם בשוק העבודה?

נעשה דיון ממצה מימין לשמאל ונקיף את כולם.

אני דיקן הסטודנטים של המכללה האקדמית ספיר.

מה זה דיקן סטודנטים?

בכל מוסד אקדמי יש דיקן סטודנטים שאחראי לכל הנושא של רווחה, מלגות, מילואים, ליקויי למידה, סטודנטים עם צרכים מיוחדים, בריאות הנפש.

מי ממנה אותו?

בחלק גדול מהמוסדות הוא מינוי מנהלי ובחלק אחר הוא אקדמי. אני דיקן מנהלי.

אתה עובד המוסד?

כן. אפשר להגיד שאני זקן הדיקנים בארץ. פעם הייתי צעיר הדיקנים בארץ, אז יש לי כבר איזו פרספקטיבה על התהליכים שקורים במדינה מהבחינה הזאת ואיך בסופו של דבר הדברים מתרחשים. מצד אחד, זה סיפור אופטימי. אני גם בוועדת היגוי של פורום הדיקנים של כלל ישראל.

בקיצור, הנגשה זה סיפור הצלחה או כישלון?

הצלחה חלקית. אני מייד אגיד מה הבעיה ואיך אפשר לפתור.

נכון שחלה מהפכה גם בתפישה של הישראלית. אתה רואה אנשים עם מוגבלויות בקמפוס. המקום היחידי שזועק כרגע לעזרה זה מה שנקרא תקצוב נגישות השירות. יש אפס תקצוב בכל מה שקשור בשירות הסטודנטים עם צרכים מיוחדים. למשל, כאשר אתה בא למנכ"ל שלך ואתה רוצה לתקצב מתמללים, עוזרים בבחינה, עובדים סוציאליים. יש לי היום במכללה 250 סטודנטים עם מוגבלויות, חלקם עם מוגבלויות נפשיות. אני צריך לעזור להם גם בבחינה, גם בחומרים, גם בהדרכה של צוותים.

כמה סטודנטים יש במוסד שלך?

יש לנו 5,000 סטודנטים באקדמיה.

250 אתה לא יכול להרים

מה זאת אומרת? הוא יכול לעשות את זה לבד? הוא צריך עזרה.

הוא המוסד.

המדינה צריכה לעזור להם.

העלינו את הנושא הזה בכנס שלם של פורום הדיקנים. יש לנו פה נייר עמדה שפותר את כל הבעיות בצורה פשוטה. המדינה והוות"ת הוציאו מודל תקצובי לסטודנטים ליקויי למידה. אפשר לעשות תהליך כזה גם פה, להבין שישנם סטודנטים שזקוקים לסיוע מיוחד. יש היום מודל תקצובי.

מדברים על דיווח? שהוות"ת יבקש ממני דיווח שנתי על הסטודנטים שלי, כמו שהוא מבקש בדברים אחרים. כך יהיה לנו מידע שאין לנו היום. זאת אומרת, אנחנו מבקשים בסך הכול מודל תקצובי שהוות"ת יודע לעשות אותו מצוין. היום הוא יושב על אפס שקלים ואז אני צריך לחזר אחרי קרנות, אחרי בעלי הון, אחרי פילנתרופיה.

נכון וחשוב לי להגיד, שיש הקשבה בכל מקום שאנחנו מגיעים וגם בנינו מרכז יחד עם הביטוח הלאומי, אבל מה שצריך היום כדי להשלים את המהפכה הזאת, זה מודל תקצובי שהוות"ת יודע לעשות אותו מצוין.

כדי לבנות מודל תקצובי צריך לדעת מה הצרכים. למיטב ידיעתך, הוות"ת יודע מה הצורך?

כן. לפני שנה העלינו את הנושא בפני פרופסור יפה זילברשץ. שלחנו עכשיו מסמך נוסף והעלינו את הצורך הזה. דיברנו איתה בפורום הדיקנים. אני ראיתי שהנושא לא נמצא בתכנית החומר של הוות"ת. זאת אומרת, אני עכשיו יודע שבחמש השנים הבאות אני אראה אפס שקלים.

אני כופר בזה.

ברור. תכניות חומר לא נועדו לומר כזה ראה וקדש ועכשיו אני מאובן חמש שנים. אפשר להיכנס באמצע ולשנות. רק שם זה חמש שנים ואל תדבר איתי.

בדיוק בשביל זה אנחנו נמצאים כאן.

אני לא אוהב לשמוע את זה.

אנחנו רוצים ליצור מודל תקצובי לסטודנטים עם צרכים מיוחדים. זה אפשרי מחר בבוקר. אנחנו יודעים איך עושים את זה, אנחנו חלק מהתהליך הזה.

לצידי יושבת אריאלה שהיא מנהלת מרכז נגישות. היא כבר 30 שנים בעסק הזה וייסדה איתי את כל התחום אני אשמח אם תוכל לדבר.

מאחר ותורת הסטטיסטיקה יצאה מהמוסדות האקדמיים ואין נתונים, אז אם אתה אומר שבמוסד שלך יש 5,000 סטודנטים וידוע לך שיש 250 סטודנטים זה בערך 5%.

מנהלת שני מרכזי תמיכה במכללת ספיר ובמכללת בית ברל. מדובר בשני מוסדות שונים לגמרי, אחד לחינוך ואחד מכללה אזורית.

אני חייבת להגיד שאני גאה לעשות חלק מהמוסדות האלה, כי נעשית שם נגישות בלי שום קשר לחוק.

אתחיל מהתייחסות לנושא הפיזי שהוזכר כאן ותקציבים שהועברו למוסדות. מתוך ההיכרות שלי עם המוסדות שאני נמצאת בהם, אבל גם עם מוסדות אחרים, כל מוסד השקיע הון עתק בלקיים סקרי נגישות. בהתאם לסקרים המוסדות קיבלו החלטות לגבי הנגשות פיזיות. עדיין, בין הכסף שהתקבל לבין הכסף שצריך להתקבל בתחום הפיזי, יש פער של לפחות 4 מיליון שקלים בכל מוסד.

אחוזים?

אני חושבת שעד היום כל מוסד קיבל כ-1.5 מיליון. כדי להשלים את הנגישות הפיזית הוא צריך עוד 4. את זה אני יודעת מתוך הסקרים. אני חושבת שהדיון כאן הוא דיון בראשיתו והוא עוסק בכלל בהגשת השירות. בתחום הזה אנחנו באזור פרוץ לגמרי, לא מטופל. זה תחום, שכמו שאלון אמר, אין עליו שום תכנון תקציבי לשנים הקרובות.

בעצם, כבר הביטוח הלאומי עם מיזם המהפכה, הבין שלבנות רמפות זה שלב א'.

אנחנו כבר לא שם.

בדיוק. אם אין אנשים ואין תכניות ואין מרכזי תמיכה, אז אפשר ליצור רמפה אבל אף אחד לא יבוא ובטח לא יישאר.

לקחו את זה קדימה גם בלי שהוא כשיר.

נכון, אבל מה שיוצא כרגע הוא שכל העומס התקציבי נופל על המוסד.

אין לכם תקציבים אחרים.

אין לנו תקציבים.

בגלל זה אמרתי למה אתה נופל עליו.

אני גם חושבת, שכיוון שהנושא של הוראה - - -

סליחה, דווקא בגלל מה שהיא אמרה נפלתי עליו בצדק.

לא, ממש לא צריך.

אני מצפה מאוניברסיטת בן-גוריון ומאוניברסיטת תל-אביב.

זה מכללת ספיר בכלל.

עם כל הכבוד, אצלי הרעות לא נגמרת בשדה הקרב.

מה זה קשור?

אני נוגע בקודש הקידושים.

זה לא יעזור אם תרים את הקול.

מצידי, אם הוות"ת לא ישיג את הכסף מהאוצר, שיקצץ בתקציב המחקר ויעביר להנגשה. את רוצה שאני אדבר דברים ברורים? כן, יש לי ציפיות.

זה לא יעזור אם תרים את הקול וזה לא אומר שאני אסכים איתך. זה לא העניין. אני לא חושבת שלא צריך לתת להם. קודם כל, הוא מכללת ספיר ולא אוניברסיטת באר-שבע.

דבר שני, אני בעד. אני אומרת לקצץ את המחקר. אני רק אומרת שכרגע הם מסתדרים עם מה שיש.

שלא יובן שאנחנו מסתדרים.

שלא יובן שאני מתכוון לוותר למשרדי הממשלה.

אני רק רוצה לומר משפט אחרון. כיוון שנגישות כוללת גם את ההוראה אני רוצה לומר שעלו כאן הרבה מאוד דברים שבעצם לא עולים כסף. הם בכלל מתחילים בנגישות של הלב, במודעות של מרצים ומודעות של אנשים. העבודה הזאת חייבת להיעשות - - -

אספר לך חוויה אישית. הלכתי לבדיקות שגרתיות במוסד רפואי ידוע ומוכר, תל השומר. שם זה מחלקה שלמה, משהו כלכלי, זה סטרטאפ. אני יושב בצד ואני רואה איך הפקידה מדברת עם אישה שכנראה היתה עם מוגבלות של לקות שמיעה. היא לא שמה לב שהיא מדברת איתה כשהשפתיים שלה הם לתוך התיק ולא אליה. היא לא מצליחה להבין והיא כועסת עליה. לא רציתי להביך את הפקידה אבל אחרי שהיא הלכה אמרתי שצריך להסביר לה שלאישה עם מוגבלות צריך לדבר חזיתית. אין מודעות.

השינוי צריך לבוא מלמעלה. הוא לא יכול רק לצמוח מלמטה.

קודם כל צריך שיהיה אכפת ושתהיה מודעות.

אני מוועד הסטודנטים בשירות המדינה. אני סטודנטית בעצמי בקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים. אני חושבת שמעבר לתקציב, בכלל אין מודעות. כשאני שואלת ביום הסטודנט, למשל, אם יש נגישות, אני מקבלת תשובה: לא יודע, אף פעם לא חשבתי לבדוק את זה. אין מודעות באופן כללי. בגלל שידעתי שאני מגיעה לוועדה שאלתי כמה סטודנטים נכים יש לנו ואף אחד לא ידע. לאף אחד לא היה מושג. בגללן תקנות הנגישות באו לשאול אותי מה אני חושבת שצריך להנגיש. עניתי להם שאני לא יודעת איזה סוגים של נכים יש פה. אני יכולה אולי להגיד בנושא הפיזי כי אני בכיסא גלגלים אבל אני לא יודעת להגיד איזה נכויות יש לנו במכללה. אף אחד לא שם לב לזה.

מעבר לזה, לביטוח לאומי יש חוק חדש. הוא התחיל לסבסד כאלה שיש להם סל שיקום. הוא התחיל לתת להם את הסכומים רק בשנה השלישית. אני שואלת: איך הם יתקיימו בשאר השנים? אם אתה נותן לי את הכסף רק בשנה השלישית, איך מקבלים את התקציב בשנה הראשונה והשנייה?

זאת שאלה.

שני ואני פעילים ב"סיכוי שווה", שזה דף פייסבוק ולינקדין. יש לנו מעל 60 אלף עוקבים. אנחנו פועלים לקידום מדיניות של שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה ובחברה. אני יושבת פה ומצטערת לשמוע את הנתונים העגומים של אחוז הסטודנטים המוגבלים כפי שהציגה התאחדות הסטודנטים.

הלשכה לסטטיסטיקה בדצמבר 2017 הראתה שרק 45% מכלל אנשים עם מוגבלות חמורה בגיל עבודה מועסקים בכלל. אנחנו מבינים מה מצב האבטלה החמור שקיים.

אדוני היושב ראש, אני מסכימה עם זה שהחינוך והחינוך העל-יסודי התקדם קצת בנושא החינוך המיוחד, אבל עדיין החינוך המיוחד נמצא בחצר האחורית וצריך לקדם אותו.

בהקשר שלנו, רצינו לתת כמה היבטים נוספים בעניין ההנגשות והנגישות. אנחנו חושבים שנגישות והנגשה זה לא רק עניין של תקציבים, זה גם עניין של מודעות והבנה של הנושא וגודל החשיבות של הנושא. לא בכדי נאמר "אין חכם כבעל ניסיון". אנחנו רוצים לדבר דווקא על שילוב של אנשים עם מוגבלות בקמפוס בקרב המרצים, בקרב עובדי המוסדות האקדמיים, מתוך הבנה שכשאדם נמצא בתוך הקמפוס, הוא מרצה בעצמו והוא עם מוגבלות, אז השיח של ההנגשה הוא לא שיח חיצוני, הוא שיח אמיתי ופנימי וטבעי לו והוא מודע לקשיים ולצרכים של סטודנטים עם מוגבלות.

לכן ב-2016 קידמנו תיקון 15 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זה תיקון לסעיף 9 בעניין ייצוג הולם של עובדים עם מוגבלות בקרב למעסיקים שמעסיקים יותר מ-100 עובדים. אנחנו באמת לא יודעים מה הנתונים של מספר העובדים עם מוגבלות שעובדים כמרצים בקמפוסים. אנחנו מאמינים שהחלה של הוראת החוק הזאת בצורה תקינה בקמפוסים למיניהם, תשפיע ותביא לשינוי משמעותי בנושא ההנגשות.

לגבי ההנגשות. האסוציאציה הראשונה שעולה כשמדברים על הנגשה היא הנגשה של המרחב הפיזי הציבורי. אנחנו רוצים להרחיב את השיח ולדבר על הנגשות נוספות. למשל, סטודנטים ליקויי שמיעה. שמעתי מסטודנטית לקויית שמיעה שהיא היתה צריכה להיאבק על המיקום שלה בקדמת האולם מול המרצה. זה לא היה ברור וטבעי שסטודנטים עם מוגבלות צריכים לשבת בקדמת הבימה מול המרצים. אין את המודעות הזאת. היא היתה צריכה להיאבק. אם היא לא היתה מגיעה בזמן כדי לשים שם את התיק שלה, אז היא היתה צריכה למצוא מקום וכמובן שהלמידה שלה היתה נפגעת.

הנושא האחרון זה הרחבות של תכניות. אנחנו יודעים שיש תכניות מאוד יפות. יש אנשים עם מוגבלות שיכולים להשתלב בתכניות הלימודים הרגילות האקדמיות. אבל יש אנשים עם מוגבלות שמגיעה להם גם הזכות הזאת להשתלב במערכת האקדמית וצריכים תכנית ייחודית משלהם, כמו התכניות שיש באוניברסיטת אריאל והתכנית של עוצמות שקיימת באוניברסיטת בר-אילן. אנחנו חושבים שצריך להרחיב גם את התכניות האלה.

תודה.

גם אני מ"סיכוי שווה" וגם הייתי סטודנט בעבר הלא רחוק. אני רוצה להתייחס למה שדיברו כאן קודם. אני רוצה לומר משהו מהזווית של הסטודנט. אם אנחנו באמת רוצים לשלב את האנשים עם המוגבלות בחברה על-מנת שהם יהיו חלק ממנה, חלק יצרני מהחברה ולא נטל עליה, האקדמיה כמו הצבא הוא בעצם סוג של שער לעולם האמיתי בסופו של דבר. ככל שהם יעברו את האוניברסיטה טוב יותר ובהצטיינות יותר, אחר-כך הם יהיו נכס לחברה ולא נטל. אז צריך להתקדם גם בחקיקה. צריך לעשות את זה גם בתוך הקמפוסים עצמם.

לכן מאוד חשוב להנגיש. כדי שאני אגיע לאקדמיה צריך שהאקדמיה תהיה נגישה לי. נכון, אם אני אדחוף את עצמי קדימה זה ילך. אבל אם האקדמיה לא תבוא בתנועת מלקחיים גם בתקצוב וגם ביחס, זה לא יקרה.

אני מקים גרעין סמ"ן במרכז האקדמיה רופין. כרגע אני בסיום התואר השני. לפני שאכנס לסיפור האישי שלי, אני רוצה לשאול מה אחוז משרה של רכז נגישות אצלכם במכללת ספיר?

בחמישים אחוז משרה יש לנו רכזת נגישות. יש את עמותת נת"ן בחצי משרה שמטפלים בסטודנטים עם בעיות נפשיות. אפשר להגיד שמול הג'וינט במשרד הכלכלה, יש לנו מרכז קריירה לסטודנטים עם מוגבלויות. אלה המשרות.

כמובן, שהדבר שהיה פותר את הכל זה אם היה מודל תקצובי לסטודנטים עם מוגבלויות. זה היה פותר את רוב הבעיות.

רכז נגישות זה לא צריך להיות משרה של מאה אחוז ובלי עניין של תקציבים אלא אתה בתור מרכז אקדמי צריך לדאוג לו?

כיום יש 250 סטודנטים עם מוגבלויות. סטודנטים עם מוגבלויות זה גם ההורים שלהם וגם המשפחה שלהם. כל מוגבלות אתה צריך לכוון את עצמך אליה. כל אדם הוא עולם ומלואו וברור שצריך רכז במשרה מלאה, חד משמעית. בשביל זה באו לכאן היום. בשביל זה המלחמה שלנו.

הוא היה מוכן גם ארבע משרות. השאלה איזה תוכן אנחנו יוצקים ומה הכלים שאנחנו נותנים לו?

לא נולדתי עם מגבלה. רכשתי את המגבלה שלי במהלך חיי בתאונת דרכים. מחלה שנקראת פיברומיאלגיה. המגבלה שלי היא מגבלה שקופה, אבל מעבר לזה שהמגבלה שלי שקופה, אני בן אדם שקוף באקדמיה בתור אדם עם מגבלה.

אני חושב שגם מערכת הבריאות לא כל-כך מכירה במחלה הזאת.

היא מתחילה להכיר בזה. יש לי אחוזי נכות אז זה כבר אומר שהם מכירים בזה בצורה כזאת או אחרת.

התהליך הוא איטי עד שמבינים שזה לא אדם שמתלונן סתם.

אבל אתה דיברת קודם על העציצים היפים שיש בכניסה. איזה כיף זה לפתוח טלוויזיה ולראות פרסומת על מרכז אקדמי שקורא לך להגיע. אבל כשאתה מרים טלפון למרכז האקדמי, אף אחד לא יודע להגיד לך מה ההנגשה שאתה יכול לקבל אצלם. למי אתה פונה בכלל בקמפוס בשביל להבין מה שהולך להיות? לקח לי חצי שנה בשביל לעשות הסבה מקצועית ולחפש מוסד אקדמי ללמוד בו. לקח לי חצי שנה למצוא את המוסד שמסוגל לתת לי מענה הכי בסיסי בהסבר שלו איך אני מתקבל אליו ואיזו התאמה אני מקבל בשביל להתקבל אליו.

כשאני רואה את תחרויות של העיר היפה וכוכבי יופי, אני מחכה שאיזה יום איזה שר יעשה פרס על העיר המונגשת.

כפר סבא כבר שנתיים קוראת לעצמה עיר נגישה.

לא אמרתי לגבי ראשי ערים, אמרתי שר שיעודד.,

כן, זה לא יקרה.

אני מקרן משפחת רודרמן.

פעם בשנה יוצא מדד נגישות עירוני בקרב עשרים רשויות שמייצגות את הערים השונות במדינה. הקרן, יחד עם קרן משפחת אריסון, עוסקת בנושא הנגישות העירוני. זה ייצא לקראת יום לשוויון לאנשים עם מוגבלויות.

אני רוצה שגם המדינה תעשה את זה.

אני אמשיך עם הסיפור האישי שלי. אני אתאר לך את היום הראשון שלי באקדמיה כשנכנסתי לתואר הראשון שלי. אחרי שכבר יודעים שאני אדם עם מגבלה, הדבר הראשון שאני רואה זה גרם מדרגות. אני אחד מ-33% מהסטודנטים ששקלו לפרוש מהתואר שלו. אני בטוח שהנתונים הרבה יותר גבוהים. אני הצלחתי לא בגלל מרכז נגישות או בגלל הדברים האלה אלא בגלל האנשים שיושבים שם.

ביום השני שלי חיכה לי כיסא כזה נוח בספסל הלימודים שלי כדי שאוכל לשבת וללמוד. הכיסא לא הובא בגלל תקציבים שקיבלו שם אלא כי רכזת הנגישות הביאה לי את הכיסא הפרטי שלה. גיליתי את זה רק שבועיים אחרי. זה לא רק תקציבים, זה אנשים. בסופו של דבר, המרצה שיושב בכיתה הוא בן אדם. הוא צריך להבין שהוא לא צריך את הכסף הזה. אם הוא רק ישנה את הפונט או את הסמלים שמופיעים לו בתוך המצגת שלו, או שישלח את המצגת יומיים לפני, כדי שסטודנט שלא יכול לשמוע יוכל לקרוא את זה ולהגיע מוכן.

אם הוא לא יעשה דיונים בכיתה שסטודנט עם לקות שמיעה לא יכול להשתתף בהם. פה מתחילים הדברים, פה מתחיל הרצון. שאלת קודם את ערן אם צריך ענישה. יש לנו מודלים - - -

שאלתי והוא כיוון לסנקציה. אני לא אמרתי.

יש מקומות שנותנים צ'ופרים וזה עובד וזה מצליח ומרצים רוצים בסופו של דבר. צריך למצוא את עמק השווה. שאלתם קודם על מסד נתונים ולמה אין מסד נתונים. למה אני סטודנט שיודע שמרכז נגישות לא יכול לעזור לי, צריך לחשוף את זה שאני אדם עם מגבלה אם לא רואים את זה עלי?

למה? מה הסיבה לזה שאני צריך לבוא ולהגיד: שימו לב, אני שונה. למה? היום סיימתי תואר שני ורק היום המרכז האקדמי שלי מסוגל לתת מענה לסטודנטים עם המגבלה שלי. חמש שנים לקח להם להגיע למצב הזה.

בזכותך.

אני לא אומר שזה בזכותי.

אני אומר.

אני מקווה שזה בזכותי כי שיגעתי אותם. בתואר השני שלי עשיתי מבחנים באיחור של שעתיים ושעתיים וחצי, כי את ההתאמה הפשוטה הזאת לא היו מסוגלים לספק לי בזמן.

אני יו"ר תא סמ"ן, סטודנטים מנהיגים נגישות ושילוב אוניברסיטה העברית כבר שנה שנייה. חוץ מזה, אני סטודנטית לספרות תואר שני באוניברסיטה העברית ואני לקויית ראייה.

אני ארשה לעצמי לחזק את דבריו של צביקה. אני אספר קצת עלי.

אני שמח שסטודנטים לספרות מהאוניברסיטה העברית יושבים כאן כי השולחן הזה דן במשבר של הפקולטה למדעי הרוח.

כן. אני סטודנטית לתואר שני עם תזה.

מתוקף היותי סטודנטית עם מוגבלות וגם מתוקף היותי יו"ר תא סמ"ן, אני חייבת להגיד שמצבם וחייהם של סטודנטים עם מוגבלות באוניברסיטה העברית לא טוב. אני, למשל, לא מסוגלת לחפש ספרים בספרייה לבד כי הכתב קטן. תמיד הייתי צריכה להיעזר בספרן או באיזה חונך ואז לבזבז את הזמן של החונך במקום לעבוד איתו על החומרים של התואר. שמעתי כל מיני סיפורים מסטודנטים אחרים. היה לי פעיל בגרעין שלי שהוא עם דיכאון. הוא סיפר לי שהוא הלך לקורס אחד שהיתה בו נוכחות חובה. הוא בא למרצה ואמר לה שהוא סובל מדיכאון ולכן הוא לא מבטיח שהוא יכול להגיע לכל השיעורים. אז היא אמרה לא שהוא לא יכול ללמוד פה, לך חפש קורס אחר.

אני מסכימה עם צביקה שהרבה מאוד זה עניין של מודעות.

השאלה מה אותו סטודנט עשה עם האמירה הזאת? הוא שתק? זה חשוב. אם מדברים על מודעות ורוצים לשנות, אז לא לוותר. תשאלו את רויטל כמה משפיעים ומשנים.

אבל המערכת גם צריכה לחפש את הדברים האלה.

תפקידי לומר שזה גם התפקיד שלכם. אם נזרוק הכול על צד אחד זה לא יהיה. מה לעשות? הלוואי והעולם היה מתוקן ולא היה צריך את זה. איך אמר הדובר? תנועת מלקחיים. הלוואי אבל זה לא שם.

אני גם מסכימה עם צביקה שהרבה מאוד זה עניין של מודעות וזה לא קשור לתקציב. למשל, ההנחיות של סגל מנהלי וסגל אקדמי, זה ממש לא קשור לתקציב. באוניברסיטה העברית הוצאנו חוברת הדרכה לסגל האקדמי שמסבירה על כל מוגבלות ומה ההתאמות שיש לתת לה. למה אנחנו צריכים לעשות את זה? למה זה לא בא מגבוה?

הרבה דברים הם עניין של מודעות וכמעט לא עולים כלום וזה חבל. יש הרבה סטודנטים שלא מצליחים להגיע לאקדמיה בגלל חוסר הנגישות הזאת או כאלה שמצליחים ואיכשהו שורדים את התואר. יש הרבה מאוד שעוזבים באמצע כי לא מנגישים להם.

אחד הדברים שלקחתי לסיכום הוא שאני אטיל על אלה שצריכים לעשות עבודה להכין חוברת. אם הביטוח הלאומי יודע לייצר את החוברת של המוגבלויות אז אנחנו נעזור למוסדות על-ידי זה שתופק חוברת של מוגבלות מול ההנגשה הנדרשת.

אני מבקש לא לחזור על דברים.

אני סטודנטית לתואר שני מחקרי בארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. אני מתמודדת עם לקויות למידה ברמה קשה. זה בא לידי ביטוי בקשיים בהתארגנות שבאים לידי ביטוי לא רק בלימודים עצמם, שקשה לי לארגן את החומר וקשה לי לכתוב. שלא לדבר על זה שקשה לי לכתוב מבחנים וקשה לי לכתוב עבודות. זה מתבטא גם בחיי היום יום שלי וארגון שוטף.

אנחנו מכירים.

אני לא מסוגלת לכתוב בחינה בתנאים הרגילים שלה. אני באה למבחן ומרגישה שאני מלאת ידע אבל אני לא יכולה לארגן אותו. זאת אומרת שאני צריכה תנאים מיוחדים. התנאים האלה סופקו לי באופן חריג על-ידי האוניברסיטה העברית.

אחרי שסיימתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, הגעתי לאוניברסיטה ידועה אחרת בארץ. אמרו לי שמבחינת הציונים אני יכולה להתקבל לאוניברסיטה ולהשלמות, אבל אנחנו לא ניתן לך את התנאים שמגיעים לך ושסופקו לך על-ידי האוניברסיטה העברית.

למה אני צריכה להישען על טוב ליבו של המוסד? עושים לי כביכול טובה שנותנים לי לספק לי את התנאים האלה.

למה זה לא מעוגן בחובת המוסד?

כן, למה זה לא מעוגן בחוק?

שאלה חזקה ומהדהדת.

גם כשבדקתי מבחינת החוקיות של המל"ג, המוסד רשאי להעניק התאמות מסוימות. יש שתי אוטונומיות מבחינת הענקת ההתאמות. למה האוטונומיות הזאת? למה זה לא מעוגן בחוק בצורה סדירה, שכל תמיד שנבחן בהתאמה מדורגת מספר 3 בבגרויות של משרד החינוך, למה לא מאפשרים - - -

אני אנסה לעזור לך אם ירדתי לסוף דעתך. למה את אותן התאמות שבזכותן הצלחתי לעשות את הבגרות, למה הן לא הולכות איתי לאוניברסיטאות. זאת שאלה חזקה ומתבקשת.

המבנה המוחי - - -

המגבלה הזאת הולכת איתך. הטענה שלך לגיטימית, צודקת ומובנת ואנחנו נשאל את השאלה הזאת.

אני רוצה לחזק את מה שאמרו פה הסטודנטים, גם לגבי חוסר האחידות וגם בצורך ביותר אחוזי משרה של רכזי נגישות.

דיברת על ליצוק תוכן. לא חסרה להם עבודה, אין להם מספיק זמן להגיע לכל הדברים כי כל סטודנט הוא עולם ומלואו.

מכיוון שזיהינו שהחסם הכי מרכזי בנגישות של השירות זה מודעות והבנה בקרב הסגל. אנחנו בחנו את הנושא הזה של הכשרת סגל. פנינו לכ-20 מוסדות אקדמיים בבקשות על-פי חוק חופש המידע כדי להבין איפה הם נמצאים כרגע מבחינת הכשרות לסגל.

הדבר הראשון שגילינו שרוב המוסדות לא הגישו תכנית הנגשה לשר כמו שנדרש לפי חוק שוויון זכויות בסעיף לו'. כולם במידה כזאת או אחרת כן מקדמים נגישות, כן מקיימים הדרכות ברמה כזאת או אחרת, אלא שאין שום אחידות.

יש כמה בעיות. יש את הנושא שאין מעקב אחרי נוכחות ואין חובת נוכחות. אין אחידות מבחינת איזה סגל מוזמן להכשרות האלה. לרוב רק הסגל המנהלי ולעיתים גם הסגל האקדמי. באף אחד מהם לא נכלל בתוך הסיפור הזה עוזרי הוראה ועובדי ביטחון, למרות שיש להם הרבה מגע עם הסטודנטים.

החובה להכשרות לא מעוגנת בתקנון של אף מוסד אקדמי.

תודה, ברור.

תתחילו להיות קצרים יותר.

אני מסכימה עם מה שנאמר. נאמר פה קודם שאחד החוסרים המרכזיים זה לגבי הנתונים, שאין רישום לגבי הסטודנטים עם המוגבלות.

מעולם אחר של שוק העבודה שבו יש לנו הרבה פרויקטים, אנחנו רואים שמאוד מאוד קשה לייצר דאטה של עובדים. מאוד קשה להגדיר מי נחשב אדם עם מוגבלות ומי לא. יש הרבה אנשים שבכלל לא רוצים להגדיר את עצמם כאנשים עם מוגבלות.

אני חושבת שצריך להיות סטנדרט אקדמי שבכלל לא צריך להיות קשור לרישום. כמו שאמרו כאן החבר'ה המקסימים, יש סטנדרט, כל החומרים צריכים להיות מונגשים.

אגב, גם אנשים ללא מוגבלות ייהנו מאוד מחומרים שהם נגישים ואנחנו רואים את זה. צריך לייצר סטנדרט ללא קשר אם יש אדם עם מוגבלות או לא. החומרים, השיעורים והתכנים צריכים להיות נגישים. הרבה פעמים יש סטודנטים שהם לא ידווחו שהם עם מוגבלות. צריך שיהיה סטנדרט של נגישות.

דבר שני. אני כן חושבת שצריך למצוא פתרון כדי להשיג את המידע הזה, אבל אז זה אומר שמתחילים עם ה-20%, עם 40%, זה כן וזה לא. אלון דיבר קודם על תקציבים, ואז מתחיל כמו שאנחנו רואים את זה בצווי הרחבה. זה מורכב. אני לא אומרת שלא צריך לעשות את זה, אבל צריך לעשות את זה חכם.

אני מסכימה עם כל החבר'ה המהממים הצעירים האלה שזה עניין של גישה והאקדמיה צריכה לייצר סטנדרט מאוד גבוה, בדיוק כמו שחל היום בשוק העבודה.

אני רוצה להזכיר שהתקנות של המוסדות להשכלה גבוהה עברו ב-2016. באותה נשימה, אני רוצה להגיד, שמבחינת האוניברסיטאות, כל הפעילות של ההנגשה התחילה לפחות עשור עוד קודם. זה לא שהתעוררו בוקר אחד, ראינו שיש תקנות והתחלנו לעבוד. כל האוניברסיטאות הקימו מרכזי תמיכה שדיברו עליהם.

מונגשות פיזית, את רוצה לומר.

גם הנגשה פיזית וגם כל הדברים האחרים.

מה זה אחרים?

הנגשת השירות וכל הדברים הדיגיטאליים והאחרים.

אני רוצה להתייחס לעניין של התקצוב. עשיתי בדיקה תוך כדי. המימון של 50% שעליהם דיבר הנציג של ות"ת, יגיע ל-50% באוניברסיטאות בסוף החומש.

דבורה, הוא מדבר על 50% ממה שתוקצב. את מדברת 50% ממה שזה עולה לכם באמת.

בדיוק.

זה אותו ויכוח.

אני רוצה להזכיר, שבנוסף למה שיתוקצב כ-50% על-ידי ות"ת, עוד 50% האוניברסיטאות צריכות להשיג ומשיגות מאמצעים שלהן, אם זה מתרומות ואם זה מחיתוך מהבשר החי.

דבורה, עדיין את שומעת טענות מסטודנטים על מרצים שאין להם מודעות, על חומר שלא מונגש. זה לא באוויר.

אני מקבלת בהכנעה. רשמתי לי. זה יעבור לפורומים הרלוונטיים. אין ספק שיש עוד הרבה עבודה לעשות ויש הרבה לחנך. עלו פה טענות שגם סטודנטים מתייחסים בחוסר אהדה לסטודנטים אחרים שהם בעלי מוגבלויות.

זה לא מעניין אותי. כל אחד ידאג לעצמו.

יש לנו הרבה עבודה לעשות בעניין הזה. אני רוצה לדבר על העניין של אכפתיות. אני רוצה שלא תהיה אי הבנה. פה ושם תמיד יש חריגים. מדובר על 300,000 סטודנטים, מתוכם אחוז ניכר באוניברסיטאות עם עשרות אלפי חברי סגל. מה לעשות? 100 אחוז אנחנו רוצים לשאוף. נקווה שפעם נגיע.

חריגות תמיד יהיו.

ברור לחלוטין שפה ושם יש בעיות. אני מציגה את זה בישיבות אחרות וגם לאנשים מנציבות השוויון. אני לוקחת על עצמי פניות מהסוג הזה, כמו מרצה שלא מאפשר. אפשר לפנות גם אלי. אני אדאג לנדנד לאותו מוסד ולדאוג שדברים יתוקנו, לפחות ביכולת שלי.

כל הנושא של רכזי נגישות ומרכזי התאמות קיים בכל האוניברסיטאות. יש שם אנשים עם לב גדול ונשמה יתרה שעושים עבודת קודש. הלוואי ואפשר היה יותר. אני מאוד מקווה שאפשר יהיה יותר.

אם המוסדות להשכלה גבוהה היו מונגשים והיתה אווירה אוהדת ומחבקת, לא היינו מוצאים את עצמנו עם 1.5% של סטודנטים עם מוגבלות מכלל הסטודנטים. זה לא חלקם באוכלוסייה.

אני לא בטוחה שצריך ואפשר לעשות את ההשוואה באוניברסיטאות.

אני אומר לך חד משמעית. אני שמתי את האיזונים שלי. לא הכול זה הרכז, לא הכול זה תקציב. זה מה שמירב לא הבינה. תפקידי להקצין ולחדד את העמדות כדי להביא את זה למציאות. אם אין מודעות אז נמצא גם מרצים שלא יודעים מה זה אדם עם מוגבלות. כשאין מודעות, אין נכונות ואין אווירה של הנגשה – לא לחינם אמרתי שהרעות לא נגמרת בשדה הקרב. אנחנו רוצים להגיע לאותן רמות שאנחנו מגיעים במערכת החינוך הממלכתית, כי קבענו לעצמנו שאנחנו רוצים שאחוז מהאוכלוסייה תהיה לו השכלה גבוהה. קבענו, המדינה שמה לה יעד. הרבה כסף קיבל ות"ת מהמדינה וות"ת משקיע במוסדות כדי לעודד אוכלוסיות מסוימות. אין שום סיבה שאנשים עם מוגבלויות לא יהיו באותו אתגר.

חד משמעית.

לכן זה יצליח אם הסטודנטים יחבקו, אם המרצים יהיו מודעים, אם כולם יהיו מודעים וגם ירצו. אם את שואלת אותי, לא חובה לשים את המגבלה, אבל סטודנט שרוצה ושם את זה בטופס, שתהיה לו אפשרות לשים את זה בטופס.

אני מוועד ראשי המכללות.

אלון מספיר ואריאלה מבית ברל, אני לראשונה שומעת על הדוח. אין ספק שזו בעיה לאומית וצריך לטפל בה. אני לא יכולה לתת את הדין במקום המוסדות ספציפית. אני אעביר את כל מה שנאמר כאן לפורום הוועד המנהל של 22 המכללות האקדמיות הציבוריות.

מי היום יו"ר ועד המכללות?

פרופסור שלמה בידרמן, נשיא המכללה האקדמית תל-אביב יפו.

אני אעביר את זה גם לפורום המנכ"ל וגם לפורום נשיאי המכללות הציבוריות. נאמרו פה הרבה דברים שהם ספציפיים והרבה דברים שהם ברמת המקרו. אני באמת לא יכולה לתת את התשובות.

היו שמחים לקבל מודל תקצובי.

תתפלא לשמוע, אני לא לוקח את האמירה שלך מוחלטת, כי יכול להיות שיש מוסדות שזה לא כפית התה שלהם. גם את זה אני רוצה לוודא, שגם אם הוא לא רוצה, זה יהיה מחובתו. לכן לא תשמע ממני אמירות החלטיות.

ליווית את הנושא הזה בדיונים שניהלנו פה. גם אני ישבתי פה לפני שלוש שנים.

לא, זה היה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

ישבנו גם פה פעם אחת.

אני צוחק.

אתה לא אוהב לדבר על נושא התקצוב ולבטוח בו, אבל זה גם נושא משמעותי.

מי אומר שאני לא אוהב?

מרבית המכללות מונגשות והנגישו, כמו שאמרה דבורה, עוד לפני תקנות הנגישות. יש מכללות ספציפיות שיש להן בעיות ספציפיות טופוגרפיות ואחרות שמצריכות השקעה יותר גבוהה. אני חייבת להודות שלא הספקתי לעשות סקירה מעמיקה לפני הדיון הזה, אבל חלק מהמכללות כן יש בעיה של תת תקצוב בנושא הזה. הפתרון הוא מוות"ת, אין ספק.

אני מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואימא לנער בכיתה ט', שבסופו של דבר גם יצטרך להגיע ללימודים גבוהים כדי למצות את עצמו.

אני רוצה לומר כמה דברים בשמי אבל גם להקריא כמה דברים בשמו של גיא פינקלשטיין, שהוא בעצם מי שהקים את המרכזים להנגשה ללקויות הלמידה. הוא לא נמצא פה היום אבל חשוב לו לומר כמה דברים. הוא רואה אותנו.

צריך לזכור שלא כל הסטודנטים עם מוגבלות מוכרים ומקבלים שיקום. לכן חייב להיות גם תקציב למוסדות, כפי שאמר אלון, שיאפשר למרכז התמיכה לקיים פעילות כבר מהשנה הראשונה.

מעבר לכך, בניגוד למוסדות להשכלה גבוהה, במוסדות להכשרה טכנולוגית אין מרכזים כלל, למרות שהתקנות מחייבות שם, כך ששם קשה שבעתיים. זה אפרופו היכולת אחר-כך להגיע לעבודה.

ביחס לנושא של לקויות הלמידה, הוא מבקש להוסיף שישנו תקצוב מיוחד ללקויות למידה שהיום לא מוכרים בביטוח הלאומי ולכן אין להם תקצוב משום מקום אחר. הוא מזכיר שיש חוק זכויות לקויות למידה בהשכלה גבוהה אבל טרם חוקקו לו תקנות, למרות שהוא עבר ב-2008 ואולי הגיע הזמן לחוקק את התקנות עבורו.

זה בשם גיא.

בשמי אני רוצה לומר שני דברים. אני חושבת שאחת הסיבות לכך שיש לנו מעט סטודנטים היא לא רק בעיית ההנגשה אלא היכולת שלהם בכלל להגיע ללימודים גבוהים. ילדים שנמצאים היום בחינוך המיוחד, לא לומדים באותם סטנדרטים שלומדים ילדים בחינוך הרגיל. הרבה פעמים מסיימים את מסגרות החינוך המיוחד כשהם לא מסוגלים לגשת ללימודים גבוהים. אני בפירוש אומרת שהאשמה מונחת על משרד החינוך. אנחנו מתריעים כבר שנים שהם מתייחסים אליהם בצורה פחותה ליכולות שלהם. לא רואים בהם אנשים ברי יכולת. לכן תמיד נשאלת השאלה, האם הוא בר שילוב? התשובה שלי היא תמיד, כפי שאתה יודע, שכל מי שאינו בר מינן הוא בר שילוב. זאת אומרת, שהילדים האלה, התלמידים האלה, לא יצליחו להגיע להשכלה גבוהה אם אנחנו לא נדרוש מהחינוך המיוחד סטנדרטים.

כנ"ל לתלמידים בשילוב, שהתקצוב שלהם הוא כל-כך נמוך, שהם לא מסוגלים לשרוד את השילוב, לא כל שכן, להגיע לאיזה הישגים שיאפשרו להם אחר-כך להיכנס למוסדות להשכלה גבוהה.

לכן אני אומרת שלפני הנגישות צריכה להיות הנגישות לנגישות. הם לא יכולים אפילו לעבור בדלת הווירטואלית, לפני שהם נזקקים לנגישויות בתוך העולם הזה.

כאימא לתלמיד עם יכולות אקדמיות כנראה מאוד גבוהות, כי יש לו רמת משכל מאוד גבוהה, שאם אנחנו נמשיך כמו שאנחנו ממשיכים עכשיו, במיוחד אחרי שעברו התקנות האלה שלא מאפשרות לו, למשל, תיווך בדרכי היבחנות, הוא לא יצליח להגיע לאוניברסיטה. זה דבר אחד.

דבר שני. אנחנו צריכים להתייחס לזה בתור משהו שצריך לקבל תשומת לב לאומית, כי זה לא רק הלימודים, אלה תפישות העולם הקשות שקיימות גם בחברה, גם במשרדי הממשלה וגם בהרבה מקומות אחרים.

אולי, ואני מרימה פה רעיון. באוניברסיטת חיפה יש חובה לקורסים בכלכלה. בבר-אילן יש חובה קורסים שקשורים ליהדות. שבכל המוסדות להשכלה גבוהה יהיה קורס חובה אחד לפחות בביקורת מוגבלויות לכל הסטודנטים.

מי יחייב אותם?

אתה.

לא. לא לחינם שאלתי שאלה. יש מושג של חופש אקדמי והוא טוב. מה שאני מבין כחופש אקדמי זה לא בהכרח מה שאת מבינה או מה שהוות"ת רואה. הוות"ת קיבל על עצמו בחופש האקדמי, שהוא לא קובע למוסדות מה ללמד ומה לא ללמד.

בגלל זה יש לנו מורים לחינוך מיוחד שלא מבינים בחינוך מיוחד.

תאמינו לי, כל מי שדיבר. אם הייתי יכול לנהל עוד 4 שעות דיון, היה מה לומר. אבל חייבים בסוף לסיים.

אני רוצה להעלות את הנושא של סטודנט עם מוגבלות שהוא שייך גם למגדר מסוים ולאוכלוסיית מיעוט. סטודנט ערבי, לדוגמא, סטודנט חרדי, סטודנט אתיופי או סטודנט שהוא עולה חדש, כשהוא מגיע לקבל את ההנגשות המתאימות לו, מתחיל הוויכוח האם הוא מקבל פה או האם הוא מקבל שם? האם אני דואג לו פה או שם? אף אחד לא יושב גם בפורום אחד.

אני רוצה להתייחס למה שאמרה רויטל בעניין של חיוב המוסדות להשכלה גבוהה. ניסיתי להעביר הצעת חוק בעניין הפסיכומטרי. דבורה זוכרת שכולם התקוממו ואמרו שאני פוגע בחופש האקדמיה. אבל אנחנו קובעים מה טוב ומה רע.

אברהם, אני אעזור לך. במקרה היום ציינו פה את האוניברסיטה העברית כמה פעמים לטובה. כשהם רצו במסלול רפואה עם המכסה הזאת של הסטודנטים, הם לקחו מסלול אלטרנטיבי, חלופה לפסיכומטרי. מאחר והעלית את זה, כולם כבר מודים שהפסיכומטרי מוטה. אפשר למצוא חלופות לא פחות קשות אבל מותאמות. אותה אחת שלא התקבלה עם הפסיכומטרי הרגיל ועברה את הפסיכומטרי השני, במקרה היא בת העדה האתיופית. היא היתה מצטיינת דיקן ברפואה באוניברסיטה העברית.

רציתי להגיד שמצד אחד, גם אנחנו חברי הכנסת מוגבלים בגלל החופש האקדמי, אבל אם יש צורך - - -

נעשה אולי פסקת התגברות גם על זה.

אני חושב שאפשר לעשות. לא להרים ידיים. אני מאוד מתחבר למה שאמרת, העניין שהחברה צריכה להשתחרר מדעות קדומות ולתת שוויון הזדמנויות לכולם. בן אדם מוגבל, זה לא אומר - - -

הנה הוכחה. הלוואי והייתי יכול להגיע להישגים כמו שהגיעו.

לכן, אם נותנים הזדמנויות ונותנים תמיכה כדי שהם יצליחו, אז בוודאי הם יצליחו. אנחנו מדברים על זה שמכירים בצורך של שילובם בחברה הישראלית כמשימה לאומית, אבל במעשה בשטח אנחנו שמענו.

אני קיבלתי את זה מהתאחדות הסטודנטים. באמת באתי לפה כדי לשמוע את שני הצדדים. יש לי מה הסטודנטים מרגישים, מה הם חושבים, מה המציאות לדעתם. אז אני חושב שזה לא כל-כך רחוק. גם אנשים שעוסקים במוסדות להשכלה גבוהה – אין הכחשה.

למשל, בספיר יש רק עניין של נגישות פיזית.

לא, זה לא מה שהוא אמר. יש הכול. דווקא ציינו את ספיר ואת בית ברל.

המועצה להשכלה גבוהה.

יש חוסר מודעות. אבל אם נציג המל"ג אמר שחילקו תקציבים, איפה התירוץ של התקציב מגיע לפה?

מה הבעיה? למה אתם לא יושבים עם המל"ג כדי לעשות מודל תקצובי?

המועצה להשכלה גבוהה, בבקשה.

אשתדל לענות לכל השאלות, כולל הטענות נגדנו.

קודם כל, ות"ת לא תתקצב מאה אחוז פרויקט כי זה לא אופן התקצוב שלי. זה בדיוק מהסיבה שכמו שרוצים כאן לעודד שיתופי פעולה, אנחנו רוצים שגם את האחריות של המוסדות תהיה עליהם והם יידרשו לעשות את זה וזה יהיה חלק מהם ולא 100 אחוז מתקצבים כל פרויקט. לכן זה 50% וזה באופן כללי.

זה אופייה של תמיכה.

נכון, זה אופייה של תמיכה והמוסדות מקבלים מספיק תקציבים לכל הנושאים האלה.

התקציב הכולל שניתן לנגישות הוא באמת ניתן בתכנית הרב שנתית, 90 מיליון נוספים בעקבות הטענות של המוסדות שאין מספיק תקציב לגבי הנושא. זה נכנס לתכנית הרב שנתית, בשונה ממה שנאמר כאן, ועדיין המוסדות לא שינו את העמדה שלהם לגבי העלויות של סקרי הנגישות של מה שהם אמרו ולכן התקציב עדיין עומד על סך הכול כ-50%.

בנוסף, למרות התקציב הזה ומאחר שמדובר בתקציב חד פעמי, כמו שנאמר כאן, דובר לאחרונה עם התאחדות הסטודנטים – זה מאוד הפתיע אותי שהתאחדות הסטודנטים לא כל-כך הזכירה את זה – על כך שיהיה תקציב שהוא תקציב לבסיס, בדיוק שיבוא וידבר על מודלים מסוימים שיוכלו לסייע לנגישות על פני זמן ובאופן שוטף.

כלומר, כרגע יש על זה איזה דיון. הדיון נמצא גם עם התאחדות הסטודנטים. זה גם תקציב שהתאחדות הסטודנטים מכירה וזה גם יעלה בהמשך על כל הדברים האלה. אז לפני שבאים וצועקים מודל תקצוב, מודל תקצוב, שמים לב לזה.

הרגשת שצעקו עליך?

כל שנייה זה תקצוב, תקצוב, תקצוב – מקבלים תקצוב.

אתה אשם. אתה יודע למה? אם היית מגיע לכאן עם מצגת ומציג מה היה ב-2010, מה היה ב-2018.

אין בעיה. להבא אני אכין לכם במצגת בדיוק את כל הדברים שנעשו.

לסיכום, אני כן חושב שאנחנו במהלך כללי. צריך להתייחס ולהפריד בין הדברים התקציביים שוות"ת כן עושה וכן מסייעת, לבין דברים שהם באחריות המוסדות האקדמיים, כמו הטמעת הנחיות ודברים כאלה. גם באחריות אגודת הסטודנטים והתאחדות הסטודנטים עצמם לבוא ולעשות פעילות.

מישהו שלא דיבר?

נושא שלא עלה.

יהיו הרבה עוד הרבה נושאים וזה לא דיון אחרון.

אני מסכים את הדיון. כפי שאמרתי, זה דיון ראשון ויהיה דיון המשך ודיון מעקב.

אני אקרא את הסיכום ונקודת שרשמתי לעצמי. קודם כל, אני מודה לחברות הכנסת שיזמו את הדיון, חברות הכנסת מירב בן-ארי ועליזה לביא.

הוועדה נוכחה לדעת שבו חלקם של אנשים עם מוגבלויות בגיל עבודה הוא כ-17% ומתוכם בהשכלה גבוהה רק 1.5%, זה מצב שמחייב התערבות של המועצה להשכלה גבוהה.

הוועדה קוראת לוות"ת להכין מודל תקציבי להנגשת השירות לסטודנטים עם מוגבלות. זה כדי שלא נבוא אליכם בטענות. זה אינטרס שלכם. במקום שידרשו מכם את השמים ואת הכוכבים, יהיה מודל. מה אתם חושבים שסטודנט עם מוגבלות צריך?

הוועדה קוראת למועצה להשכלה גבוהה להכין מסד נתונים וסקר של כל הסטודנטים עם מוגבלות במוסדות להשכלה גבוהה.

הוועדה קוראת לנציבות לאנשים עם מוגבלות להפיק חוברת, מוגבלות מול הנגשה בהשכלה גבוהה.

הוועדה קוראת לוות"ת מל"ג לפעול לתקצב תוכנית הכשרת הסגל להגברת המודעות ולהנגשת השירות לסטודנטים עם מוגבלות ויצירת אחידות בין המוסדות. יש מטלות כרגע לוות"ת מל"ג, מטלות למועצה.

אם אפשר, ברשותך, לגבי גיוס נתונים, עד כמה שאני יודע, זה לא אחריות המל"ג לגייס את כל הנתונים.

בוא אגלה לך סוד שנעלם מעיניך. כששברתם את התקרה הזאת בתכנית החומר האחרון ואתה מכיר את הדאטה בייס הרפואי שהמל"ג מתקצב והולך להכין? אתם יודעים. אני דורש ותכתבו לי שזה לא מתפקידכם ושאתם לא מסוגלים. בסדר?

תודה רבה, יהיה דיון המשך, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05.