ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 210

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ט"ו באייר התשע"ח (30 באפריל 2018), שעה 11:06

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

עבד אלחכים חאג' יחיא

יעקב אשר

מסעוד גנאים

ואאל יונס

יעל כהן-פארן

פנינה תמנו

שלומי צ'יבוטרו - אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר, תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דרור ישראל לוינגר - מנהל אגף תקנות, תכנון ובניה, משרד האוצר

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתי במוסדות חינוך, משרד החינוך

אריאלה ליברטי - מדריכה באגף זהירות בדרכים, משרד החינוך

אורה גולדהירש - אגף קדם יסודי, משרד החינוך

זהבה רומנו - מנהלת המחלקה להסדרת השירותים הרפואיים, משרד הבריאות

סמדר שזו - ע. דוברת, משרד הבריאות

ליאת קרביץ דיין - מנהלת אגף הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אריאלה לחמי - חוקרת בכירה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דליה ירום - מנהלת אגף התקינה, מכון התקנים הישראלי

איסמעיל דבור - מנכ"ל, חברת אמפיטיק פור יו בע"מ

לילך בנימיני - מנהלת פרויקטים, ארגון "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עינת שגיא אלפסה - דוברת, ארגון "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - ארגון "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות

אבי מרכוס - פרמדיק ראשי, סגן מנהל אגף רפואה, איחוד הצלה

ציפורה שימל - עורכת דין, אמונה, תנועת האישה הדתית לאומית

לירון אשל - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

מזל נייגו - ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין

עדי חן - יו"ר, ועדת זכויות הילד, לשכת עורכי הדין

ניר גתר - מנהל פיתוח עסקי

אייל שמש - מנכ"ל

ג'קי כהן - בעלים לחברה לפיתוח מוצרים, חברות אבטחה

מוטי מיקלס - הורה, ועד הגנים הארצי

קרן אוחנה איוס - יו"ר, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

דנית ברביבאי - יו"ר גנים קדימה צורן, פורום ועדי ההורים היישוביים

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז שלטון מקומי

אביטל אפל-פנקס - מנהלת התוכניות הלאומיות לבטיחות ילדים, ארגון "בטרם"

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום וועדי ההורים היישוביים

אילן כרמית - מ"מ מנכ"ל מכון התקנים

קרן אוחנה איוס - יו"ר, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

מאי קורמן - ממציאת עזר טכנולוגי, תלמידת תיכון

בתיה שקלאר - הורה

גדעון קופרמן - יזם

שקד פלדמן - סטודנטית, אוניברסיטת תל-אביב

הילה גולדשמיד - סטודנטית, אוניברסיטת תל-אביב

שי ברקוביץ' - סטודנטית, אוניברסיטת תל-אביב

ערן בר - סטודנט, אוניברסיטת תל-אביב

גיא ברליין - סטודנט, אוניברסיטת תל-אביב

יהודית הפטר - סטודנטית, אוניברסיטת תל-אביב

מונא סבית - סטודנט למשפטים

אמונה קלמן רבינוביץ - סטודנטית

אות ערבה - סטודנטית

אביה גל - סטודנטית

ערין מארון - סטודנט למשפטים

איתן אלון - שדלן/ת (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את מעונות יום - נעמ"ת, ויצו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות

טל ברונשטיין - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

עידית שבתאי סידיס

שדלן/ית (פוליסי בע''מ) מייצג/ת את מעונות יום-נעמ''ת, ויצ''ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חירות

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב

אני פותחת את הישיבה בנושא מיגור תופעת שכחת ילדים ברכב. קצת מוזר לי המעמד, כי מצד אחד יש את החגיגיות של פתיחת המושב. זה תמיד כמו היום הראשון ללימודים שכולם חוזרים הנה, ומצד שני אנחנו פותחים את זה עם נושא מאוד כואב, אבל לא יכולנו שלא לעשות את זה.

כל הנושא של היערכות לקיץ ושכחת ילדים אלו נושאים שהונחו על סדר היום כבר במושב הקודם כחלק מתוכנית עבודה, ואני מוכרחה להודות שאני לא דמיינתי בשום שלב שאנחנו נגיע לפתיחת המושב כשמאחורינו כבר יש שלושה מקרים של ילדים שנשכחו למוות ברכב, ילדים שטבעו בזה אחר זה במקומות שבאמת היינו מצפים שלא יקרה, בסביבה הקרובה, בסביבה הטבעית, בבריכות פרטיות, בצימר, במקומות שבהם אנשים אמורים להרגיש בטוח או שמח ומוצאים את עצמם בסופו של דבר בלי הילד או הילדה, ולכן אנחנו החלטנו שזה יהיה הדיון הראשון בפתיחת המושב.

אנחנו נתחיל קצת עם נתונים. ארגון "בטרם" עם גלית. יושבים איתי כאן חברי הכנסת השותפים שלי לאורך כל הדרך, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ויש לנו חבר כנסת חדש, ברוך הבא, יונס ואאל.

יש לנו פה קבוצה גדולה של סטודנטים למשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

אומרים לי שיש כאן קבוצה גדולה של סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, סטודנטים למשפטים. ברוכים הבאים.

אנחנו נפתח עם גלית מ"בטרם", קצת נתונים ומשם אנחנו נתקדם. בבקשה.

שבוע טוב, ברוכים הבאים ותודה רבה על ההזדמנות שוב.

לצערי הרב אנחנו ו"בטרם" קוראים לאפריל 2018 "אפריל השחור". אנחנו עוד לא התחלנו בכלל את הקיץ וכבר נהרגו שלושה ילדים כתוצאה משכחה ברכב, ועוד שלושה ילדים כתוצאה מטביעה בבריכות פרטיות, כולם, אגב, פעוטות עד גיל 4, שזאת אוכלוסיית הסיכון מספר 1 שלנו.

שלושת הילדים שנשכחו ברכב העלו את הנתון שלנו מ-2008 ל-30 ילדים הרוגים בשכחה ברכב, ויש לנו 661 מקרים שידועים לנו על השארה או לכידה של ילדים ברכב. שלושת הילדים שטבעו למוות מצטרפים ל-160 ילדים שמתו מטביעה מאז 2008.

בנימה יותר אופטימית, ויושבת לצידי זהבה רומנו, אנחנו בשעה טובה נכנסנו להילוך מאוד גבוה בתוכנית הלאומית לבטיחות ילדים. ארגון "בטרם" נבחר, וכבוד הוא לנו, ללוות את עבודת המשרדים השותפים. אנחנו מקווים שאנחנו כבר נתחיל לראות תוצאות בחודשים הקרובים, שיצטרפו למאמצים של כולנו, כל מי שיושב פה בשולחן, להפחתת ההיפגעות ולהעלאת המודעות, לשנות לנו את תרבות הבטיחות בישראל ובעיקר בטיחות ילדים.

אנחנו יודעים שלכל מי שקשור פה למגזר הציבורי, המציאות היום-יומית שלו קשה, עמוסה, ויחד עם זה, שתדעו, הלב מתכווץ כשכל פעם שיוצרת איתנו קשר משפחה שאיבדה את הילד שלה, ואנחנו יודעים שהיה אפשר למנוע את זה.

נתנו לי את הכבוד לפתוח, אז אני פונה פה לכל מי שיושב, שיכול להירתם לתוכנית הלאומית, אנחנו עם כסף, בלי כסף, אפשר לעשות הרבה. אני קוראת בעיקר לשותפים שלנו, למשרדים הממשלתיים ששותפים לתוכנית הזאת, וזהבה תרחיב אחר כך. אנחנו יודעים בוודאות ש-32 מדינות בכל העולם כבר הוכיחו הפחתה ניכרת בהיפגעות ילדים, ואם הם יכולים, גם אנחנו יכולים. אנחנו ישראל. אנחנו רוצים לעצור את הסטטיסטיקה של 2018. אנחנו לא רוצים להגיע עוד פעם ל-2017. אני מזכירה לכם, הממוצע שלנו הוא 116 ילדים מתים בשנה. את 2017 סיימנו ב-144 ילדים. אנחנו מבקשים מכולם להירתם, לא לעבור לסדר היום ולראות איך אנחנו מוסיפים לסדר היום העמוס שלנו את הבטיחות של הילדים, ותודה ליפעת.

תודה רבה לך, גלית. אני רק אומר שאנחנו נדון בדיון הראשון בנושא של שכחת ילדים כנושא בפני עצמו. בדיון הבא אנחנו בעצם נדון בכל הנושא של היערכות לקיץ.

בעניין של שכחת ילדים, כפי שאמרת, גלית, אנחנו כבר הבנו גם אחרי הדיונים הרבים שאנחנו חייבים רשת ביטחון רחבה שכל המשרדים חייבים להיות שותפים, אז קצת התווכחנו וקצת זעקנו. בסופו של דבר הבנו שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לתרום משהו קטן כדי בעצם למנוע את האסון הבא.

אני מוכרחה לשתף אתכם שהיום, מעבר לאינטנסיביות של המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. באמת כששומעים את זה ממוקדם מאוד, ב-04:30 בבוקר היום הנעתי את הרכב, הרדיו דלק. שמעתי את התשדיר. גם השדרנים עצמם, זאת אומרת, אני שומעת בין השירים, שדרנים עצמם שמעלים את הנושא ומבקשים בעצם להיות מודעים, זאת אומרת שבאמת יש איזושהי תחושה שכל אחד מאיתנו יכול לתרום את תרומתו, אפילו אזרחים עוברי אורח ברחוב, ולכן אני מאוד מבקשת, אם אנחנו נצליח לקיים את הדיונים האלה בלי לחזור למלחמות שהיו לפני שנה, של מי אחראי, לא אחראי. אנחנו לא שם. אנחנו במקום שברור לכולנו שאנחנו חייבים להיות שותפים במאמץ הקולקטיבי ולתרום את תרומתנו.

אנחנו נשמע את זהבה בהקשר הזה, בבקשה. זהבה מחליפה את מירי שליוותה אותנו בדיונים הקודמים, אז בהצלחה זהבה.

התוכנית הלאומית לבטיחות בילדים החלה לפעול בליווי מקצועי של ארגון "בטרם" בשותפות חמישה משרדי ממשלה, משרד הבריאות שמוביל את התוכנית יחד עם משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הכלכלה ומשרד התחבורה. משרד הבריאות בעצם נערך ופועל נחרצות לקידום התהליך עם אנשי המשרד ומול המשרדים השותפים. הנהלת המשרד ובראשה פרופ' איתמר גרוטו לקחו את האחריות על התוכנית הלאומית ועל המשימה החשובה ביותר של בטיחות ילדים.

אחד מהערוצים החשובים שאנחנו רואים, של התוכנית, הוא ערוץ ההסברה במטרה להעלות מודעות בקרב הקהל הרחב לגבי סוגיה ומניעה של היפגעות ילדים. במסגרת ההסברה הלאומית לבטיחות ילדים התקבלה החלטה על ידי יושבת ראש הוועדה המיוחדת להסברה של התוכנית הלאומית, הגברת עינב שומרון, שהיא סמנכ"לית ההסברה והקשרים הבינלאומיים של משרד הבריאות, לקדם את הקמפיין של ההסברה להעלאת המודעות לשכחת ילדים ברכב וגם למניעת טביעות. הקמפיין יכלול פעילות תקשורתית לקהל הרחב דרך רשתות רדיו, דרך רשתות חברתיות וכן תקשורת בדיגיטל. תיעשה הסברה שהיא הסברה ממוקדת מול החברה הערבית ומול החברה החרדית, כמובן באמצעים ובכלים המתאימים למגזרים. בכוונתנו שהקמפיין יועבר, ימונף על ידי שאר משרדי הממשלה והשותפים בתוכנית. אנחנו מצפים מכולם להתגייס, לקחת את החומרים, להפיץ את החומרים בין הרשתות המקובלות בכל המשרדים השונים.

במסגרת הפעילות של המשרדים החל כבר משרד החינוך מתחילת השנה להגביר את לימודי השחייה במגזר הערבי. אנחנו יודעים שמעל 3,500 תלמידים נוספים - - -

ברשותך, זהבה, אנחנו את הדיון הזה מקדישים רק לשכחת ילדים ברכב ובכוונה אני עושה את זה, כי זה נושא גדול בפני עצמו.

יש לי כאן הנחיה. אני רוצה לספר על הנחיה של מינהל רפואה. מינהל רפואה מרכז את הנושא של מעונות ילדים שיקומיים. יצאה הנחיה למעונות שהגננת, אם ילד לא מגיע אל הגן, היא מחויבת ליצור קשר עם הנהג ולברר עם הנהג האם הילד עלה על ההסעה, ואם הילד לא עלה על ההסעה, היא מתקשרת להורים לברר מה קורה עם הילד. בתחילת השנה הועבר מסר באמצעות הנחיה להורים, שבחובתם לדווח אם הילד מגיע או לא מגיע לגן. ברגע שהילד לא מגיע לגן, הגננת יודעת מה עליה לעשות. כפי שאמרתי, היא מתקשרת לנהג, מבקשת מהנהג לבדוק ברכב האם נשארו ילדים. היא מתעדת את השיחה, היא מתעדת עם מי היא שוחחה. אם הנהג אומר או המלווה של ההסעה שהילד לא הגיע, היא מתקשרת להורה לברר מדוע הילד לא הגיע לגן, מתעדת את השיחה.

יש 139 מעונות שיקומיים. בכל מעון יש בערך שישה-שבעה אנשי צוות. אנחנו מבינים ש-1,000 משפחות נחשפו לנושא, ואם יש 3,000 ילדים, אז זה עוד 3,000 משפחות שנחשפו לנושא. אנחנו מקווים שעצם אותם 4,000, הם יהיו גם השגרירים שיעבירו את המסר לסביבה שלהם. אני חושבת שהעבודה שנעשתה היא עבודה ברוכה. אני עוד אציין שהנושא הזה, ההנחיות האלה נבדקות במסגרת הבקרה. כאשר צוות הבקרה עושה בקרה על המעונות, הוא לוקח מספר מקרים, בודק האם יש ילדים שבעצם לא הגיעו לגן והאם זה מתועד. אני חושבת שזה מבורך שלקחנו את זה על עצמנו.

לגמרי. אנחנו יודעים שטלפונים מצד מטפלים, אנשי חינוך, מי שבעצם אמון על הילדים בבוקר במסגרות השונות, הצילו ילדים שנשכחו ברכבי הסעות, ילדים שנשכחו ברכבים של ההורים. זה בהחלט עוד חלק באותה רשת ביטחון שדיברנו עליה.

תודה רבה, זהבה.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

חברת הכנסת שאשא ביטון, אני מוכרחה להגיד לך כמי ששותפה יחד איתך לדיונים האלה מזה שלוש שנים. באופן עקבי, אני, וגם דיברנו בשבוע שעבר, כי את ואני, כל מוות של ילד הוא מלווה אצלנו בשיחה. אני חושבת שאנחנו לא עושים מספיק. אני חושבת שהמערכות הממשלתיות, עם כל הכבוד, זה בסדר שאנחנו יודעים להתקין מערכות כמו מוביליי כדי למנוע תאונות בכביש. ישב כאן סגן השר ליצמן, אז לא היה שר, לפני שנתיים אם אני לא טועה, אחרי גם איזה חודש שחור כזה שבאמת כבר לא ידענו מה לעשות עם עצמנו. הוא ישב פה והוא אמר, אני אביא פתרון. בשנה שעבה את ואני פנינו אליו בשנית, בכתב. אני לא מדברת בעל פה, בשיחות במליאה כמו שנהוג כאן. לא. פנינו אליו בכתב. קודם כול זה יפה שהוא מייד לקח את זה על עצמו, כי זה לא באופן מובהק אחריות של משרד הבריאות. מצד שני, אני אומרת, העובדה היא שעם כל מה שעושים ברלב"ד ועם כל מה שעושים ב"בטרם", הרלב"ד עוד לא הציגו, אבל עם הפרסומות שאת דיברת עליהם ועם כל הדברים האלה, בסופו של דבר אנחנו יודעים שבחודש אחד שלושה ילדים נפטרו, ואנחנו עוד לא מדברים על שיא החום, ואני לא מדברת על הטביעות, כי גם על זה אנחנו דיברנו בינינו.

אנחנו נדבר על זה בדיון הבא.

נכון, על הצעת התקנות להתקנת מעקות בטיחות סביב בריכות פרטיות.

דיברת על הנושא של מעונות שיקומיים, זהבה. יש עוד המון ילדים בישראל שהם בעצם, אנחנו יודעים, חשופים, לא מוגנים לצערי. אתם יודעים שזה מאוד קשה בשבוע כזה אחרי אירוע קטסטרופלי כמו שהיה לנו בערבה, לדבר על בטיחות ילדים, אבל מצד שני, זה בדיוק השבוע לדבר על הדברים האלה, כי למרות שהם היו בני נוער, הם עדיין ילדים, כי אצלנו גם בישראל ילדים הם ילדים של מישהו, לכל החיים.

יש מערכות היום, וחלק מהמורכבות, דיברה על זה זהבה, התייחסה לנושא הגננות.

המפתח הוא משרד התחבורה.

אני רוצה רגע להגיד משהו. התייחסה זהבה לנושא הגננות וגם את זה אנחנו עוברות איתן, כל מיני תהליכים. עוד מעט אנחנו נעבור איתן את זה סביב הנושא של הילדים האלרגניים, של הוצאת הסייעות, זאת אומרת, אנחנו מכירות את התהליכים ובאמת אנחנו צריכים להחליט כמה עומס אנחנו יכולים להשית עליהם, כמה אחריות אנחנו יכולים להשתית עליהם.

יש היום מערכות טכנולוגיות, חלקן הוצגו בפנינו, שיודעות לבדוק בחצי אפליקציה האם נשאר ילד באוטו או לא נשאר ילד באוטו. אני חושבת שאנשים לא מבינים כמה המוות הזה הוא נוראי. יכול להיות שגם אם אנשים היו מבינים כמה המוות הזה נוראי, אז היו מתגייסים הרבה יותר במהירות, כי אומרים, מה, זה 30 ילדים מאז 2008. אלוהים ישמור. זאת זילות חיים מטורפת. היו בינינו, אם את זוכרת, דיונים בשאלה מול משרד המשפטים, האם ההורים האלה צריכים להיות או לא צריכים להיות מועמדים לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. זה דיון שאני באמת לא רוצה להתייחס אליו היום, כי מה שמעסיק אותי זה הנושא של הבטיחות. לפעמים אתה שואל את עצמך מה עושים עם ההרתעה. בסופו של דבר, ובזה אני רוצה לסיים, זה אירועים מאוד קשים ואלה בדיוק האירועים שהמשרדים הרלוונטיים, בעיקר משרד התחבורה בעניין הזה, אין מה לעשות, צריכים להתגייס ולהגיד, אין מה לעשות, צריך לחייב התקנת מערכות, כי מוות אחד של ילד כזה הוא יותר מדי, וזה בסוף העניין, כי באים אלינו ואומרים לנו, מה, נחייב עוד מערכת? זה הרי כל כך לא מסובך.

התשובה היא כן, איילת.

את זוכרת שהיה לנו דיון רק על טכנולוגיות? אין ספור אפשרויות למנוע את הדבר הזה. למה אנחנו שלוש שנים אחרי עדיין נמצאות באותו מקום? למה? תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני מוכרחה לומר שכן, התשובה, ואת יודעת את זה, תשובה ברורה לשאלה שלך היא כן. אנחנו חייבים לחייב בהתקנה של עזרים טכנולוגיים. ברור לנו, אמרנו את זה לאורך כל הדרך. אנחנו תיכף נשמע את משרד החינוך, אנחנו נשמע את המשרדים השונים, אנחנו נשמע את משרד התחבורה. בלי משרד התחבורה אנחנו לא באמת נצליח למגר את הסיפור הזה עד הסוף. אנחנו נוכל לסייע, אנחנו נוכל כל אחד לתרום את תרומתו, אבל בסופו של דבר בשביל שתהיה מניעה אמיתית אנחנו חייבים את העזרים הטכנולוגיים.

עוד אמירה שחשוב לי שהיא תירשם. כל השיח על עומס, אנחנו צריכים להשתחרר ממנו. אני זוכרת את הדיון שאת ישבת כאן ואנחנו קצפנו שתינו. כשאת שואלת בן אדם אם עכשיו יש לו את היכולת להציל ילד, כן או לא, הוא לא יגיד לך לא, אני לא יכול, אני עמוס, וזה מה שצריך בעצם להנחות אותנו.

דיברנו על הנושא של הגננות. אם משרד התחבורה יחייב התקנת מערכות, אני בהחלט מוכנה שיטילו את זה גם על הגננות. שמשרד התחבורה ייקח את האחריות. לא יכול להיות שיש עזרים טכנולוגיים כל כך פשוטים, ממשרד התחבורה ממאן לקחת אחריות על הדבר הזה ואנחנו מייד נלך ונשית, ואת יודעת את העמדה הבסיסית שלי.

לא, אנחנו לא משיתים על אף אחד. הרבה מאוד גננות, איתנו או בלעדינו מרימות טלפון בבוקר לילדים שלא הגיעו.

נכון, בוודאי.

אבל זה להסתמך על רצון טוב של הגננות.

אבל צריך גם לומר את זה וצריך שבסופו של דבר אנחנו כולנו נירתם עד שאנחנו נסגור את הפינה עם מכון התקנים ועם משרד התחבורה. אנחנו תיכף נשמע את שני המשרדים ונוכל לראות לאן אנחנו מתקדמים, אבל זה המפתח וזה כרגע חונה במגרש שלהם.

משרד התחבורה, בבקשה, איפה אנחנו עומדים עם הסיפור של התקינה? אני יודעת שיש הגמשה במכון התקנים, איזושהי התאמה של התקן כדי שיותר אנשים יוכלו להשתתף בזה. מה הסטטוס היום?

אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר, תנועה, משרד התחבורה.

בהמשך לדיון מהשנה הקודמת, בעצם כמה דברים שהתקדמו. אחד, בעצם ישנה תקנה בנוגע להתקנה ברכבי הסעות ילדים.

זה אנחנו יודעים.

מגיעים למכוני הרישוי כבר לבדיקת תקינות המערכות, כלומר כל נהג כזה אמור להגיע למכון עם אישור שהמערכת הזו תקינה.

בנושא של התקן, התקן הישראלי בפברואר כבר אושר, זאת אומרת התקן יכול ומאפשר לכל מיני יזמים או יצרנים כאלה ואחרים שיכולים לייצר, לפתח מערכות של שכחת ילדים.

הנושא השלישי שגם מפורט על ידי הרלב"ד זה הנושא של הקמפיין. הוא הוכיח את עצמו בשנה הקודמת על פי הנתונים ועל פי המידע. השנה גם הוא הוקדם מחודש מאי לחודש אפריל.

נושא נוסף – גם במסגרת הקמפיין הזה וגם בכלל, בשוק ישנן מערכות שהן לא עומדות בדרישות התקן אבל - - - ויזואליים, אפליקציות, מכשירים סלולאריים כאלה ואחרים שבעצם ניתן להשתמש ויש אחריות הורית שיכולים בעצם לרכוש את המערכות, יכולים להשתמש במערכות האלה.

בדיקה מול התקינה הבינלאומית, אני שוב חוזר על זה גם כן. התקינה הבינלאומית, גם בשאר מדינות העולם לא מחייבים התקנת מערכות מהסוג הזה.

אנחנו אור לגויים, לא? למה שלא נהיה גם פה אור לגויים?

חשוב להדגיש שגם בתקינה הבינלאומית זה לא קיים ויש קושי לחייב למעלה משלושה מיליון כלי רכב בהתקנת מערכת שלא נדרשים לכך.

אבנר, אני מבינה שאתה בתוך השטף אבל אני שואלת אותך אמיתי. פעם אחת, אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו אור לגויים. למה פתאום אנחנו מחכים שבעולם יעשו את זה ורק אחר כך אנחנו, אם אנחנו יכולים לעשות את זה כבר עכשיו? אני יודעת שיש מדינות שכבר היום מחייבות יצרני רכב שהרכבים שנכנסים אליהם כבר נכנסים עם זה בילד אין.

זה מה שהצענו בהתחלה כפשרה אפילו.

נכון, אבל אנחנו לא שם, כי אנחנו מבינים שזה מורכב, ועל השאלה הזאת של איך לחייב את כל הרכבים, איך לדעת שאנחנו לא מחייבים אדם שאין ילדים, כבר ענינו כמה וכמה פעמים. דיברנו על כך שרק מי שיש לו בוסטר או רכב של ילדים, של תינוק ברכב, ניתן יהיה לבדוק אם יש לו עזר טכנולוגי או אין לו עזר טכנולוגי ולפי זה גם הוא יקבל דוח או לא יקבל דוח. זו לא בעיה. גם לשם אנחנו הגענו, והתחושה שלי עוד פעם שאנחנו כאילו גוררים רגליים ואומרים, תקשיבו, זה עדיין לא בעולם ואנחנו לא רוצים. בוא אנחנו נוביל בעולם. אם אני אדע שאני הצלתי אחד מתוך השלושה, אני עשיתי את שלי, אז למי אנחנו מחכים? אני מנסה להבין למי אנחנו מחכים.

אני אמרתי ושוב אני חוזר ואומר, אנחנו בניגוד גם למה שקורה בעולם, עובדה שיש תקן ישראלי ייחודי שלא קיים בשום מקום בעולם. התקן הזה, עדכנו אותו בשנה האחרונה, שלא קיים בשום מקום בעולם.

לרכבי הסעות.

לא, לא, לרכבים פרטיים.

אז למה אנחנו לא מחייבים?

ודאי. כל יצרן, כל מפתח שרוצה, יש תקן ישראלי - - -

אף אחד לא יודע על התקן הזה מבחינת רכבים פרטיים, מבחינה טכנולוגית.

למה? הנה, עובדה שיש פה מפתחים.

כמה הגיעו לבדוק?

אמרתי, התקן הזה הוא תקן שכבר לפני למעלה משנתיים ועדכנו אותו, עשינו לו רביזיה.

אבל איך אתה מוריד את זה לשטח?

עובדה שגם אנחנו מחייבים בהסעות, שלא מחייבים בשום מקום בעולם.

אוקי, אנחנו רוצים להתקדם שלב נוסף.

יגיעו לפה רכבים שיהיו מחויבים על פי הדירקטיבה האירופאית, גם אנחנו נחייב אותם. זה לא שמה שמחויב בדירקטיבה האירופאית או האמריקאית, אנחנו לא מחייבים. As is, מה שמחויב באירופה, גם יחויב במדינת ישראל.

אבנר, ביושר, למה לא נלך לכיוון של לחייב התקנת עזר טכנולוגי ברכבים שמסיעים ילדים, זאת אומרת במשפחות שיש להם ילדים?

עמדת המשרד היא שהקמפיין הפרסומי ביחד עם התקן הישראלי, לא רואים לנכון לחייב את כלל - - -

זה עצוב.

נעשו המון פעולות - - -

אבל זה לא מספיק.

אבנר, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אם כל הבעיה היא רק באמת לא לחייב את מי שלא צריך, אם אתה עושה את זה כחובה ואתה עושה את זה בצורה כזאת שאם נגיד מישהו עובר ושוטר עוצר אותו רק לביקורת ובודק אם יש ילדים ואין את המתקן, הוא חוטף דוח, אנשים ידעו שיש על זה אכיפה. אנשים ככה לומדים, דרך אכיפה בן אדם לומד. מי שבאמת לא לוקח ילדים, שלא יעשה את זה, רק הוא ידע, אצלי לא נכנס תינוק לאוטו.

חברים, תקשיבו, אנחנו בכלל לא במקום של האכיפה, אנחנו במקום שבכלל לא חייב, אז אין מה לאכוף פה. זה מה שאנחנו מפספסים.

לא, הוא אומר "אם".

גבירתי היושב ראש - - -

אתה אומר לי לא?

אני אומר לך כן וגם מודה לך על הדיון הזה ועל הרבה דיונים שעשית בעניין. הוא בא ואמר כאן טענה אחת. הוא אמר, למה משרד התחבורה כל כך כביכול אטום? אנחנו לא רוצים לחייב שלושה מיליון אנשים כשמתוכם אולי רק 10% צריכים את זה. אני אומר, אפשר לפתור את זה באכיפה. מי שאין לו תינוק אצלו באוטו, לא יקבל דוח על דבר כזה.

אוקי. הלוואי שהסיפור היה דוחות. אני מוכנה שאנחנו נגיע לשלב של אם לתת דוח או לא לתת דוח. בואו קודם כול נציל את הילדים. לא, זה לא רלוונטי לי הסיפור של הדוחות, כן או לא. מה שרלוונטי לי זה אם אנחנו עדיין אומרים, לא, הפרסומות יעשו את שלהן, משרד החינוך יעשה את שלו, כולם יעשו את שלהם, אנחנו נמצאים בחוץ.

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. אנחנו נחזור למשרד התחבורה ולמועצה הלאומית לבטיחות בדרכים.

ראשית, גבירתי היושבת ראש, דיברת ואמרת בפתח דברייך שלמרות שמחד, זה יום חגיגי, ומנגד, זה דיון מאוד קשה וטעון ונכון היה לקיים אותו, אני רוצה לברך אותך על זה שאת בחרת בנושא הזה כדי לפתוח את הוועדה בכנס הזה ובמושב הזה. היו כאלה שהיו בטח בוחרים אחרת.

הדבר הנוסף, אני רוצה לומר בכנות שאנחנו הפכנו להיות דור מסומם של מסכים. אפשר לדבר על מודעות ועל האחריות של משרדי הממשלה. אני חושבת שהכנסת גם צריכה לצאת בקריאה להורים ולהודות על האמת. אני גם כאימא צעירה אומרת לכם, מוצאת את עצמי לא אחת פשוט מהופנטת למסך וכמה פעמים קורה לנו כהורים שאנחנו מנסים להחזיק את עצמנו ולתת את תשומת הלב לילד ולשים בצד את הפלאפון, וזה הרבה פעמים יותר חזק מאיתנו. צריכה גם לצאת קריאה להורים. יכול להיות שצריך לגייס גם את ההורים שאיבדו את הילדים שלהם. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומם. אני מכירה את אחד ההורים שהוא אחד באמת מופלא, נדיר, והוא שכח את ילדו. אני חושבת שצריך לראות איך אנחנו מגייסים אותם לתוך המודעות הזאת.

צר לי ומצער אותי שאני באה ויושבת, באמת ציפיתי, וזהבה, לא חלילה כדי לשפוט. צריך לדון אדם לקו זכות, אבל כשאני שומעת אותך שאת מדברת על ילדי ההסעות וכשאני שומעת את משרד התחבורה, אני ממש מודאגת ואני שואלת האם יש בכלל סנכרון? מתי הפעם האחרונה שמשרד התחבורה עשה דיון על הטכנולוגיות? האם נותנים לכם באמת מקום, זהבה, להזיז דברים? כי אם לא, זה המקום להגיד. בוודאי שיש מקום לעשות. מעבר לזה שצריכה לצאת קריאה להורים, חברים, אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת ואנחנו מאבדים ילדים. גם משרדי הממשלה. איזה מין דבר כזה לבוא ולומר, זה לא קורה בעולם. לא מעניין אותנו מה קורה בעולם. זה פשוט לא מעניין. כמישהי שהייתה בכנסת הקודמת, כמי שקידמה את התוכנית הלאומית וראיתי כמה זמן לקח בכלל להגיע לסיטואציה שמתייחסים לנושא הזה של בטיחות ילדים, זה ממש לא מעניין מה קורה בעולם. מעניין אותנו מילדי ישראל. אני חושבת שגם היה ראוי ואולי כדאי שנכנס גם את ועדת המדע יחד עם הוועדה לזכויות הילד.

עשינו את זה כמה וכמה פעמים.

עשיתם וצריך לעשות את זה עוד פעם. אולי להפעיל יותר מנופים על משרד התחבורה, כולל לראות איך מקדמים את התוכנית הלאומית.

אני מאוד מקווה שהקיץ הזה, וכולנו צריכים להיות שותפים, אפילו לקחת אימהות, כולל אותנו חברות הכנסת כדי לצאת בקריאה להורים. אני מאוד מקווה שזה יהיה הילד האחרון ושלא יהיו טרגדיות נוספות.

תודה רבה חברת הכנסת. אני רק רוצה לומר, את הצטרפת בסוף המושב האחרון. הוועדה הזו והחברים שיושבים כאן מלווים את הנושא כבר שלוש שנים, למעשה מתחילת הקדנציה. אנחנו כבר אחרי העניין של יש עזרים, אין עזרים. אנחנו כבר אחרי העניין של יש תקן אבל צריך להגמיש אותו, והוא באמת עבר רביזיה והגמישו אותו. אנחנו תקועים במקום אחד ואני גם התבטאתי בפעמים הקודמות בצורה אולי לא יפה, אבל אמיתית. כרגע זה על הראש של משרד התחבורה. אני אומרת את זה בצורה הכי קשה והכי ישירה, כי משרד התחבורה הוא היחיד שאומר, הנה, יש לנו תקן, יהיו עזרים טכנולוגיים, אבל אנחנו לא במקום של לחייב.

מוכרים עזרים בחנויות?

לא מוכרים.

צריך לקדם לשם וברגע שמשרד התחבורה יחליט שהולכים לכיוון של התקנת תקנה, אז מין הסתם יאיצו את כל התהליך של יזמים שיבואו ויפיצו יציאה לשוק. הם יודעים לעשות את זה. הם עשו את זה עם בוסטרים, הם עשו את זה עם אפוד זוהר, הם עושים את זה עם הרבה מאוד דברים.

מה שקשור לחיים של הילדים שלנו, אנחנו תמיד אומרים, טוב, עם זה אנחנו נסתדר, יש פרסומות. באמת האמירה ממש מקוממת.

חבר הכנסת יונס ואאל.

גבירתי יושבת הראש, חברת הכנסת ביטון, אני אקצר. אני פשוט רוצה לשאול את מר אבנר ממשרד התחבורה. אתם לוקחים כל שנה אגרת רכב. אני לא יודע למה לוקחים את זה. אנחנו הולכים לעשות טסט, משלמים הרבה כסף. אני לא יודע למה אנחנו משלמים את זה. זה אחד.

אני חושב שצריך לחייב כל רכב בארץ ישראל להתקין מערכת כזו, כי אם אין לי ילדים קטנים, יש לי את הנכדים, ואם אין את הנכדים, יש את הנינים, אז אין כזה דבר שרכב בארץ ישראל לא יסיע תינוק יום אחד, אז לחייב את כל הרכבים להתקין, ולקחת את הכסף הזה מהאגרה של רישיון הרכב שאנחנו סתם משלמים את זה. תשאלו את עצמכם למה אתם משלם 3,000, 4,000 שקל עבור טסט לשנה. מה עושה משרד התחבורה בשביל שאתה תשלם להם את הכסף הזה? אז באמת מיותר שאתם לוקחים את הכסף הזה וכדאי להשקיע בשביל להציל ילדים.

אוקי, תודה רבה. אני רק אקריא לפרוטוקול, כי יש לנו פה קטינים. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול. ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים וככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק ולזולתו.

מאי קורמן מכבדת אותנו בנוכחותה. היא פיתחה אפליקציה או עזר, את תיכף תספרי בעצמך, עזר טכנולוגי למניעת שכחת ילדים. מאי נמצאת גם כאן כי זו הוועדה לזכויות הילד. פעם אחת, אנחנו שומרים עליהם, אבל פעם שנייה, אנחנו גם נותנים להם את הבמה ואת המקום כשהם מעורבים בשמירה על הילדים עצמם, אז ספרי לנו בשתי מילים קצת עלייך ועל הכבוד שהיה לך ולמדינת ישראל בעצמאות האחרון, ואחר כך תראי לנו גם מה פיתחת. בבקשה.

אני מאי קורמן מקריית חיים ליד חיפה. אני בת 15, תלמידת תיכון בכיתה י'. זכיתי להדליק משואה ביום העצמאות האחרון בשנת ה-70 לישראל בזכות בעצם המצאה שאני המצאתי, וזה כבוד ענק בשבילי ואני שמחה שעשיתי את זה.

ויש לך משהו להציג לנו, נכון?

(הקרנת סרטון)

נערה בת 15, אני מזכירה לכם.

מאי, קודם כול תודה רבה. תודה רבה על זה שבחרת לעסוק בנושא הזה. לגמרי לא טריוויאלי שבן או בת נוער בוחרים נושא כל כך כואב, לא מעולם הנעורים שלהם ובעצם נרתמים, ועל הרעיון שהוא באמת גאוני, אני שמעתי כאן את הקולות, ובהחלט משואה, שנות ה-70, מכובד מאוד אבל אני חושבת שבתחושה הפנימית שלנו מגיעה לך אפילו תודה הרבה יותר גדולה.

אני ברשותך חוזרת חזרה למשרד התחבורה, מכון התקנים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

ילדה בת 15, עזר טכנולוגי. זה אפשרי. אנשים חושבים על זה. הגמשנו תקינה. אם מכון התקנים יוכל לספר אפילו לפני משרד התחבורה, כמה באמת אנשים נרתמו והגישו ויזמו, ומה מונע מאיתנו לעשות צעד אחד קדימה.

אילן כרמית, מ"מ מנכ"ל המכון.

התקן הגמיש יותר פורסם בפברואר כמו שאבנר אמר. לצערי אף מערכת לא הוגשה לבדיקה. אף מערכת לא הגיעה אלינו. אני ראיתי פה את המערכת של מאי ואני רוצה להגיד לכם שאם היא תגיע אלינו, יש לנו הרבה מהנדסים, נעזור כדי שהיא תהיה מערכת בשלה ולהעביר את התקן. אנחנו נעזור לה כדי שתהיה לפחות מערכת אחת שתוכל לעבוד והיתר כבר תלוי בכם, לדאוג שאנשים ירכשו אותה, ישימו אותה, אבל אנחנו נבצע את זה בהתנדבות כדי לעזור לפתח את הרעיון הזה.

קודם כול תודה רבה. אנחנו באמת צריכים לשאול את עצמנו למה יזמים נוספים לא ניגשים ואולי צריך לחשוב איך אנחנו מעודדים או באמצעות קולות קוראים או סיוע כזה או אחר. צריך לנסות להבין מה הסיבה שאנשים לא ניגשים. אנחנו יודעים שיש מערכות, אני לא אומר את שמם, אני פשוט מקבלת כל הזמן במיילים וכאלה. יש רעיונות, הם לא מגיעים לכדי מיצוי.

קודם כול אני רוצה לברך אתכם, מכון התקנים, על היוזמה שאתם לוקחים, ומאי, אני ממש מבקשת לאמץ את הקריאה של מכון התקנים וכן לנסות לקדם את העזר הטכנולוגי הזה.

אני רוצה לשאול פה, אבנר, הנה יש לך שאלת מילוט. ברגע שאנחנו נראה יותר יזמים או שאנחנו כבר נתקרב למוצרים שהם בהחלט יכולים להיות זמינים בשוק, אתם מוכנים לחשוב על העניין של התקנת תקנה שתחייב את הנהגים? תגיד לי שאתם מחכים לפחות לזה, שאני אדע שאני יכולה לדחוף בכיוון מסוים ואני אכשיר לכם את הדרך.

אני אמרתי את העמדה של המשרד. יחד עם זאת, אני מוכן להעלות את זה בפני המנכ"לית וניתן לכם מענה פעם נוספת.

אוקי, שאנחנו נלך לכיוון של קידום מוצרים.

חשוב לי להדגיש את העמדה שלנו ואף אחד לא מתנער משום דבר ולא בורח. ממש לא. אנחנו חושבים, בנקודת זמן זו, היות ויש פה את הנושא של הקמפיין, היות ויש פה את הנושא של אחריות הורית, אנחנו לא רואים לנכון לחייב למעלה משלושה מיליון כלי רכב - - -

אבנר, אם לבן אדם אין רדיו ברכב ואין לו טלוויזיה בבית - - -

אבל סליחה - - -

סליחה, עם כל הכבוד, אפשר להפריע לך. אבנר, אתה לא קדוש. גם אני לא קדושה ומפריעים לך. תירגע, זה בסדר גמור מה שאמרתי לך. אם לבן אדם אין רדיו ואין לו טלוויזיה, אז הוא מנוע מלהבטיח את שלום ילדיו?

חברת הכנסת ורבין, אני מאוד מנומס, מאוד תרבותי.

גם אני. מותר לבקר אותך.

יש פה ילדים, יש פה סטודנטים. בבקשה, אבנר, תגיד את הדברים.

אנחנו רואים לנכון שהקמפיין הפרסומי ביחד עם האחריות הורית, ביחד עם - - -

לא מספיק, אבנר.

יחד עם זאת, אמרתי, אני אעלה פעם נוספת את הבקשה של הוועדה בפני המנכ"לית.

זה באמת מנומס, כי אתה בעצם אמרת לנו לא אחרי שלוש שנים שאנחנו מתעסקים עם זה. אתה פשוט אמרת לנו לא בצורה מנומסת. על זה אני יכולה להסכים איתך.

אבנר, כמו שאין לי את הזכות להחליט אם יהיה לי אפוד זוהר, כן או לא, וכמו שאין לי את הזכות לבחור אם אני שמה את הילד בכסא בטיחות, כן או לא, אני רוצה שבאותה מידה משרד התחבורה ילך לכיוון שברגע שאנחנו נקדם או יקודמו מוצרים לשוק ויאושרו על ידי מכון התקנים, אנחנו נלך לכיוון של התקנת התקנה. זאת הדרישה.

אני רוצה רגע הצעה לסדר. אני דורשת שמנכ"לית משרד התחבורה תבוא לכאן לדיון בזמן שאת תקבעי, שתחשבי שזה הגיוני. אני מבקשת שקרן טרנר תגיע לכאן והיא תסביר את עמדת המשרד. אני בספק אם היא תניח את דעתנו, להערכתי לא, אבל אני חושבת שהיא צריכה להיות כאן, עם כל הכבוד, ואני באמת מעריכה, יש לי הערכה מקצועית רבה לאבנר.

תודה רבה, איילת.

בבקשה, חברת הכנסת יעל פארן. הצטרפו אלינו חבר הכנסת מסעוד גנאים וחבר הכנסת מקלב. בבקשה.

תודה. קודם כול אני מצטרפת לברכות לקיום הדיון החשוב הזה בפתח המושב ובפתח הקיץ. כל הכבוד לך, מאי, ריגשת גם בטקס המשואות וגם פה היום. אני גם רואה שאת מתרגשת. אני רואה שאת גם היית בדיון בוועדת המדע שהיושב ראש שלה נמצא כאן עכשיו, והצגת את זה עוד בשלבים יותר מוקדמים.

זה מדהים שיש פתרונות וכמה יחסית בקלות אפשר להשיג אותם. הרי ברכב כשהילדים לא שמים חגורת בטיחות וזה מצפצף לך בצורה שאתה לא יכול לנהוג מרוב רעש שזה עושה, אז ברור שיש את המצב ההפוך, שזה יצפצף לך כשהוא זיהה שמישהו לא קם. אפשר לעשות את זה. זה פשוט היפוך של אותו מנגנון וזה קיים כבר ברכבים, או רכב שלא נכבה, אפשר לייצר כמו שמה שייצרת, אפשר גם שאי אפשר יהיה לנעול אותו בכלל, שהוא יצפצף, שהנעילה לא תהיה אפשרית. כל הדברים האלה כבר קיימים מבחינה טכנולוגית. אני בתחושה שזה לא קורה כי אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. בשונה מהאפוד הזוהר, לא הייתי אז בכנסת אבל כולם יודעים שזה קודם על ידי חברה מסוימת שהיה לה אינטרס כלכלי, וגם אם זה מציל חיים וזה בסדר גמור - - -

הצליחו שם. שום סיבה שלא יצליחו פה.

היא לא תיתבע אם מישהו, האפוד שלו לא זהר מספיק, ופה יש אלמנט שנראה לי שהוא גם קשור לכך שאף אחד לא ניגש למכון התקנים לאשר את המערכת שלו, ואגב, זה גם קשור, אני זוכרת את הדיונים לפני שנה ושנתיים שהגננות חשבו לקחת אחריות ומה אם הן יפספסו, אז מה, זה אחריותן? מספיק כאב לב יהיה לה אם משהו חס וחלילה יקרה, אז גם עכשיו אחריות פלילית עליהן?

אם היא תדע שהיא הצילה או שהיא יכלה להציל ילד, תאמיני לי שהיא לא תישן. באותה מידה, אף אחד לא מפיל אחריות פה על אף אחד. זה עניין של התגייסות.

זה לא מדויק.

זה מדויק מאוד. יש פה הטלת אחריות.

אם מישהו פותח בוסטר והוא מתפרק בתאונה, אז זו אחריות של מי שפיתח את הכיסא בוסטר חס וחלילה, ואם מישהו פיתח מערכת שלא עבדה, זאת תהיה אחריות שלו חס וחלילה אם היא לא תעבוד והוא נתן אותה לציבור, ולכן נראה לי שיש פה חשש. אני לא אומרת שהוא מוצדק, שבגללו הדברים תקועים, אבל מה שאני רוצה לומר, שבשונה מהאפוד הזוהר, שפה באה חברה ורצתה לקדם ואין לה שום אחריות, כאן המדינה רואה שאף אחד לא ניגש. היא צריכה לעשות הרבה יותר כדי שזה יקרה, כדי שמישהו ייגש, כדי שהדברים האלה יתקדמו יותר במהירות. כאן צריך להיות מצב של win win גם למפתח וגם למדינה והמדינה צריכה לדחוף את זה, כי היזמים לא רצים.

הקריאה מכאן, אני מצטרפת אליה. משרד התחבורה, לא כל שלושה מיליון הרכבים שיש בארץ צריכים להתקין. מי שיש לו כיסא תינוק וכיסא בוסטר, הוא צריך שיהיה לו ברכב את הדבר הזה. לא למי שאין את הילד הקטן. ילד יותר גדול שלא צריך בוסטר, אז אנחנו רואים שהשכחה ברכב בגיל הזה לא רלוונטית, אז באמת אני מצטרפת לקריאה לעשות הרבה יותר וזה דחוף. הקמפיין טוב. זה לא שהוא רע. הוא חשוב, הוא לא מספיק. תודה.

תודה רבה לך חברת הכנסת פארן. אני רק אזכיר פה לנוכחים, דיברנו על זה גם בדיונים הקודמים. הבייביסנס, כל הורה קונה. הם לא חייבים, הם יודעים שזה קיים, הם יודעים שזה יכול אולי להציל.

זה פשוט על המדף ואפשר לקנות את זה. זה ההבדל.

ואף אחד לא אומר, אה, אבל אם הוא לא יצפצף, של מי האחריות? חברים, אם אנחנו נקדם את זה שיהיו פה יותר עזרים טכנולוגיים בדחיפה של המדינה, המציאות שלנו יכול להשתנות גם אם לא ב-180 מעלות ורק ב-90 בתור התחלה, אז אני חושבת שאנחנו נהיה במקום אחר.

המועצה לשלום הילד ואחר כך חבר הכנסת אשר. אחר כך ההורים. בבקשה.

תודה, גבירתי.

שלוש שנים אנחנו יושבים פה בדיונים. לפני שנה בדיוק ישבנו פה ב-15 במאי. חברת הכנסת שאשא ביטון אמרה "אם לא תצא תקנה בקרוב, זה יהיה על הראש שלנו", וזה על הראש שלכם, משרד התחבורה, כרגע, לצד האחריות של ההורים ושל הגננות. ההבדל בין מאי, ילדה בת 15, זה לא רק בפיתוח האלמנט, אלא זה גם בהבנה מה היא קדושת החיים. שלושה ילדים לא מתו, נשרפו חיים או נחנקו חיים במכוניות בחודשים האחרונים. 30 ילדים מתו בעשור האחרון, והתשובות שמתקבלות פה ממשרד התחבורה הן תשובות ממוחזרות, בדיוק התשובות שנאמרו פה בדיון האחרון לפני שנה. לא יתכן להמשיך שוב פעם באותם דיונים ומשרד התחבורה אומר, גם היום אנחנו מוכנים לחשוב על זה. מתי? עד הילד הבא? מתי תחשבו על זה? למה זה לא מדיר שינה מעיניכם? מה זה "אנחנו מוכנים לשמוע?" אתם הכנסתם את זה בתקינה מחייבת בהסעות. האבסורד הוא ש-87% מהמקרים האלה על פי הנתונים של "בטרם" קורים ברכבים פרטיים. מה צריך לקרות כדי שהדברים ישתנו? שלושה ילדים. מתו זו מילה יפה. נשרפו בחיים בתוך הרכבים.

המועצה לשלום הילד פועלת כבר שנתיים מול משרד התחבורה. רק בשבוע שעבר מנכ"לית המועצה הוציאה מכתב שלישי שלא זכה לתגובה עניינית. אנחנו מבקשים פה, מעבר לתקנים, התשובות של משרד התחבורה זה לא אם יש תקן או אין תקן. אתם לא מעוניינים בזה. זה הילדים שלנו. מה צריך לקרות? עוד פעם נשב בעוד חצי שנה ונספור את הילדים, לא 30, 35? עוד שנה? מה צריך לקרות פה? אני באמת שואלת.

לא צריכה לעבור שנה. זאת הטרגדיה.

תודה רבה, לירון. התשובות הן הרבה יותר מקוממות כשאומרים לי, אה, הסברה תעשה את שלה. אנחנו כרגע לא צריכים לעשות כלום. זה הרבה יותר מקומם.

בבקשה, חבר הכנסת אשר, אבל בקצרה, כי אתה גם קודם אמרת את דבריך, כדי שנוכל לתת לאחרים.

גבירתי היושבת ראש, קודם כול תודה על הדיון הזה. מי שהיה גם בקדנציה הקודמת יודע שבשולחן הזה כבר היו הרבה ועדות בקדנציה הזאת, כמה וכמה דיונים. היו בוועדת המדע כמה וכמה דיונים. בקדנציה הקודמת אני זוכר כאן דיון סוער בעניין הזה ודיונים משותפים של שתי הוועדות, והיו אין ספור דיונים ואין ספור דברים ואנחנו נמצאים כמעט בנקודת ההתחלה ואני אסביר גם למה.

יש פה בעצם דבר שגורר דבר. אנחנו באים ואומרים שאין עזרים, וגם אם יש כבר פיתוחים, אז אף אחד. אני לא מכיר מפתח שחושב שהוא הולך להרוויח כשהוא לא מתקדם עם זה. הסיבות שלא מתקדמים עם זה, צריך לבדוק טוב את השוק הזה, אבל ברור דבר אחד, שאם לא תהיה חובה בסופו של דבר, והאמן לי, אבנר, אנחנו יודעים בוועדת כלכלה. אתם מגיעים עם תקנות. אנחנו מעלים קנסות. אתה יודע טוב מאוד. אמרתי את זה פעם בוועדת כלכלה. אנחנו בעצם משיתים על הציבור קנסות. אנחנו עושים את זה בלב שלם כי אנחנו יודעים שאנחנו מצילים אנשים. אנחנו כל היום מטילים רגולציות בלי סוף על נהגים, על חברות וכו' וכו'. הדבר הכול כך פשוט הזה שבאכיפה נכונה הוא גם יגיע לציבור שבאמת חייב את זה. הרי אתה לא תצא בקמפיין שבא ואומר שמי שלא עובר באור אדום לא יקבל קנס, אבל אני מנסה לשכנע אותך שתעבור באור אדום. אין דבר כזה, כי הרי כולם יודעים שהרגעיות הזאת שאדם שוכח את הילד שלו, הדבר הכי יקר לו, זה קורה מאיזה בלק אאוט שהוא כנראה מובנה באיזושהי צורה. כשאדם בסיטואציה מסוימת זה יכול לקרות לו. הדבר היחיד שיכול לגרום, זה משהו טכני שיעזור לו לצאת מהבלק אאוט הזה באותה שנייה שהוא רץ למשהו ושכח בשנייה אחת את הדבר הכי יקר לו, אז דבר כזה לא נחייב? פה אנשים יקרסו כלכלית? פה תקרה הקריסה של המשפחות מתחת לקו העוני? זה יביא אנשים מתחת לקו העוני? מדובר כאן על משפחות בעלי רכבים.

אני אומר לכם, זה הכול מתחיל, גבירתי היושבת ראש, ונגמר בסופו של דבר בהחלטה מנהלית שלכם. אתם יודעים, תקבלו מאיתנו את כל הגיבוי. אתם לא תהיו הרעים. אנחנו נהיה הרעים. תצאו בהכרזה שתוך חצי שנה אתם הולכים להכניס את זה לתקן. אתם תראו כמה יבואו אליכם עם הרעיונות וכמה יבואו למכון התקנים כדי לגמור את הסאגה הזאת של העזרים. לא ילך דרך אחרת. אנחנו מדברים כאן וילדים נהרגים וזה באמת מוות אכזרי בצורה שאין לה אח ורע. זה לא יגמר בלי רגולציה. פה אנחנו חברי הכנסת מבקשים רגולציה, מבקשים אכיפה על הציבור. אנחנו רוצים להיות נחמדים לציבור. הנה, אנחנו הרעים. אתם תהיו הנחמדים. תעשו את זה, תזרקו את זה עלינו.

שיחייבו חצי מאגרת הרכב לזה. חצי מאגרת הרכב שתלך לטובת הטכנולוגיה הזאת.

הציע חבר הכנסת ואאל. תודה רבה חבר הכנסת אשר.

נציג ההורים, אבל בבקשה בקצרה כדי שנוכל לשמוע גם את חברי הכנסת וגם יש פה משרדים נוספים. בבקשה.

תופעת שכחת הילדים ברכב רובצת קודם כול לפתחינו, אנחנו ההורים, לפני כל אחד אחר. ברור לנו כמו שלכם, המחוקקים, שענישה חמורה ככל שתהא זה לא הפתרון, כי אף אחד הרי מאיתנו ההורים, כולל אתם, לא שוכח ילד מתוך כוונה לוותר עליו. זה באמת נעשה מתוך חוסר ריכוז, חוסר תשומת לב, היסח דעת, בין השאר דרך אגב, על מה שחברת הכנסת פנינה אמרה. אנחנו כולנו מחוברים למסכים ואנחנו כושלים בזה.

המענה, ואנחנו לא הולכים להמציא כאן את הגלגל, זה באמת הסברה ופרסום מאסיביים ועל זה אני מברך את משרד התחבורה וכל מי שמעורב בפרסום הזה, אבל חובה להתקין בחקיקה מכשירי עזר במכוניות, כחובה, לא כרשות, בדיוק כפי שהורים חויבו להתקין בזמנו את המושבים הבטיחותיים לפעוטות וכן הלאה. אם המדינה רוצה להתערב, אז שגם תסבסד את זה, זה בכלל יהיה טוב, אבל קודם כול להתקין את זה בחקיקה ראשית.

ניתן לחייב את ההורים להחזיר את המתקן אחרי שש שנים ועל ידי זה לוודא שבאמת חבר'ה שאין להם ילדים, לא יהיה להם את המתקן, אבל בשלב ראשון לפחות תאשרו ותזרימו את המערכות האלה לשוק כדי שהורים שמעוניינים, יוכלו לרכוש אותם. היום המכשירים לא זמינים. זה לא שאין פתרונות, יש פתרונות, רק שהם לא נגישים להורים. דיברה על זה קודם חברת הכנסת שאשא ביטון, בדיוק על אותו מכשיר שאנחנו מתריעים על זה שילד מפסיק לנשום במיטה או ילד שעושה קולות, ואנחנו קונים את זה לבד. לא צריכים רגולציה כי זה נמצא, זה קיים. אנחנו פוחדים ממוות בעריסה, אז אנחנו קונים את זה. קל וחומר שילד לא יתבשל חי באוטו בגלל חוסר תשומת לב, ולכן אני בפירוש קורא לכם קודם כול בשלב ראשון לפני כל דבר, תאפשרו למפתחים להזרים את המכשירים האלה לשוק. במקביל, תעסקו גם ברגולציה ובתקנון ואפילו בחקיקה, ואם משרד התחבורה לא מרים את הכפפה, אז אני קורא לוועדה ולחברת הכנסת שאשא ביטון ליזום חקיקה משל עצמה. זו לא חקיקה דרקונית, דרך אגב. אנחנו ההורים מברכים על זה.

זאב, ברשותך, אנחנו גם צריכים להגיד את הדברים שאנחנו נוכל לעמוד מאחוריהם.

חקיקה ראשית זה סיפור אחר לגמרי מאשר תקנה שמשרד התחבורה לוקח ומתקין. אני יכולה לחוקק כמה שאני רוצה. אם אין לי עזרים טכנולוגיים בשוק, אז מה ההורים יקנו בעצם?

על זה דיברתי קודם.

ובגלל זה אני אומרת שבלי ההתערבות של משרד התחבורה שיקדם יוזמות וייצור של עזרים כאלה, יסייע לאנשים שנמצאים בשוק. הנה, אמר מכון התקנים למאי, בואי, אנחנו מוכנים בהתנדבות לעזור לך וללוות אותך ולעשות את כל מה שצריך כדי שהדבר הזה יהפוך למשהו ממשי בשוק.

ואנחנו מברכים על זה, שלא יהיו אי הבנות. מברכים ומחבקים את זה.

אם אנחנו לא נדחוף למקום הזה, שום חקיקה לא תסייע, ולכן אני חושבת שהסיפור של משרד התחבורה הוא הרבה מעבר לעוד תקנה. הוא בכלל לייצר את כל התהליך הזה ומהר כדי שאנחנו נוכל להגיע למקום שאנחנו רוצים.

חברת הכנסת שאשא ביטון, אני רק רוצה להגיד, אנחנו בהחלט ניפגש עם המנכ"לית בחודש הקרוב במסגרת התוכנית הלאומית ואנחנו נבקש להקצות חלק מהתקציב של התוכנית הלאומית לקידום של הנושא, כמובן אם היא תחליט שזה בסדר העדיפות שלה.

לא, אנחנו נעזור להם להחליט שזה בסדר העדיפויות לא שלהם, של עם ישראל. ילדים פה מתים. זה לא יהיה בסדר העדיפויות, אז מה כן?

חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

תודה רבה גבירתי היושבת ראש. ודאי תודה רבה על כך שאת הדיון הראשון של המושב הזה את פתחת בדיון העצוב הזה, אבל צריך להגיד שזה שמגיע לך תודות, זה נכון, אבל זה מצער מאוד שאת נאלצת בעצם לקיים את הדיון הזה לאור מה שקרה, האירועים המצמררים.

כל פעם כשאני חושב מה קרה לילד ומה הוא עשה ואיך הוא צעק ולא היה לו מענה עד התוצאה הסופית, מצמרר ועצוב מאוד, לכן אנחנו צריכים שהדיון הזה גם לאחר לא מעט דיונים שכבר קיימנו, זה לא דיון מקדמי. אנחנו מדברים על דיון של תוצאה. זה לא דיון שאנחנו נעשה ככה ונפעל ככה. אנחנו כבר מדברים על תוצאה. במבחן התוצאה שלנו אנחנו נכשלנו. אנחנו יודעים היום שאנחנו לא מצליחים ולא באנו לפתרון והכול טוב. יכול להיות שאולי יש שמחה שנמנעו הרבה דברים, אבל בסופו של דבר קורים הדברים האלה. אנחנו היום מתמצתים את כל הדיונים שהיינו. אנחנו באמת מצרים על כך שלא היה כלום. הציבור חשב שצריך לחייב בצורה כזאת או בצורה אחרת ודיברו על כך. אנחנו לא מחייבים את כלל המכוניות.

חוץ ממשרד התחבורה כולם בטוחים, משוכנעים, מאמינים שרק התקנה של עזרים טכנולוגיים מסייעים.

וצריך להגיד ששר התחבורה ייצג את הדברים האלה ויצאה העמדה שלו, שאנחנו חנוקים על אף שכיבדו את הדברים בהנחה וברצון שבאמת יעזרו הפעולות האחרות, אבל לצערי הפעולות האחרות לא עזרו. אני רוצה להגיד שבסופו של דבר לא מדברים על כלל הנהגים, על כלל המכוניות, מדברים על אוכלוסייה מאוד ממוקדמת. כיסא בטיחות הוא דבר שאנחנו מחייבים אותו. התקן על כיסא בטיחות זה המשך לכיסא הבטיחות. יש היום שילוב של דברים שהם מאוד ישימים ולא יקרים שאפשר ליישם אותם. דיברנו שתיעשה רביזיה בתקן.

עשו.

אבל אמרנו שזה לא מספיק לבד הרביזיה, אנחנו רוצים להיות שותפים בעלות, בתמריצים, בהשתתפות, בתמיכה בעניין הזה כדי שבסופו של דבר יהיה מוצר של מדף, שאני אוכל להגיד לילדים שלי, בשביל הנכדים שלי, תלכו לחנות אביזרי רכב, תלכו לכל מקום אחר, תיקנו. הם שואלים אותי, אני לא יודע מה להגיד להם. דווקא הנסיעות האלה שהן כמעט נסיעות שלא משתמשים בווייס, כשלוקחים מהבית לגנון זה דווקא נסיעות שעל פי רוב לא משתמשים בווייס, ישנם פתרונות שיעזרו גם.

כדי שנוכל למצות את כל היכולות וכל הפיתוחים שחלקם עשו את זה מהיבט מסחרי, חלקם מהיבט וולונטרי, לשלב בין כל ההמצאות, לעשות שולחן עגול. הרי באו אלינו כאן יצרנים וממציאים, מפתחים, אמרו, לא מדברים איתנו. הציגו בפנינו. את טיפלת בנושא של הרגולציה, זכויות הילד ואנחנו קצת דיברנו בחלק הטכנולוגי של העניין וגם עשינו דיונים משולבים. בסופו של דבר אנחנו יודעים שיש פתרונות יישומיים, והם לא פתרונות שהם בשמיים והם לא פתרונות עם עלויות שאי אפשר היום לחייב. לעשות אותם מוצר מדף. מדוע היום אי אפשר ללכת, מוצר אחד, שהוא יכול להיות בטיחותי מספיק כדי שנוכל להגיד להורים מה לקנות, וזה לא נמצא, ואם זה לא נמצא, כאן הכשל נמצא וזו רשלנות ולא רק כשל. אם תחשבו שאנחנו ממציאים את הדבר, ואני בזה אסיים, הבריחה מאחריות, נראה לנו בעניין הזה שזה המוטו של הדבר. אני לא מבין.

כולם מפחדים לגעת בזה ולהרגיש שהם אחראים.

אולי יצא משהו ומישהו יתבע אותנו. תובעים אתכם על הדברים האלה. אנחנו מכירים את זה בחיישן הרברס. יש חיישן רברס. גם היום תאונות חצר, יש בין 12 או 13 הרוגים בשנה, ילדים בעיקר במגזר הערבי מתאונות חצר. הפתרון הזה, כולם אומרים שזה נושא של חיישן רברס. התשובות שקיבלנו פה, מה יקרה אם החיישן רברס לא יעבוד? אז יאשימו אותנו. כל שנה 12-13 הרוגים יהיו, אבל מכיוון שלא פיתחו, ואתה מכיר את זה על המגזר הערבי, תאונות חצר האלה. אנחנו מדברים על מכוניות חדשות שמייבאים אותם לארץ, לדרוש חיישן רברס שאין בזה עלות.

אנחנו תיכף נדבר על הנושא של תאונות בכלל, אבל אני רוצה רגע לחזור ולמקד את זה בשכחת ילדים ולהתחבר גם לדברים שלך. אנחנו ישבנו כאן בדיונים משותפים וראינו עזרים מאוד פשוטים גם עם עלויות מאוד קטנות, אם בכלל, וזה משהו שאני חושבת שאנחנו כן נקדם לידיעת הציבור. זה חלק מההמלצות שתוך כדי דיון רשמתי ל"בטרם". שנה שעברה אתם פרסמתם באתר את כל מה שהוצג כדי לתת להורים רעיונות עד אשר נתקן תקנה.

אנחנו כבר לא עושים את זה לצערי הרב, כי נאסר עלינו מאחר והם לא עומדים בתקן. יש סוג של הטעיית הציבור.

הבנתי, זאת אומרת שאנחנו אומרים, חברים, הורים, תמשיכו להתמודד לבד, אנחנו נמשיך לספור את הילדים ויבוא יום, אולי נחשוב אחרת. תקשיבו, אני חייבת להגיד לכם שזה מזעזע. אני לא יודעת אם אני יכולה לבטא במילים את מה שקורה לי בגוף. אני אומרת את זה הכי אמיתי, אבל אני ממש מתאפקת. כאילו אנחנו כולנו מושכים את עצמנו, אנחנו נצא מפה, מהחדר, ונתפלל שלא נגיע לידיעה הבאה על ילד שניצלה ברכב. באמת אני כולי מצומררת, אבל אני גם לא מוכנה להרפות ואני גם לא מוכנה לוותר. זה אני אומרת לכל אחד מאלה שיושבים סביב השולחן, ואם נצטרך לצאת למלחמות על זה, אז אנחנו גם נילחם על זה.

משרד החינוך, אני רק אומרת לפני שאני נותנת את רשות הדיבור. נאמר כאן שאנחנו בנקודת ההתחלה. צריך לומר ביושר, אנחנו לא בנקודת ההתחלה, אנחנו בטח לא בישורת האחרונה, אבל אנחנו עשינו כברת דרך גם עניין של המודעות, גם בעניין של ההצטרפות וההבנה שאנחנו באמת לא מחפשים אף אחד שהוא אחראי ואף אחד שהוא אשם. האחריות היא קודם כול על ההורים. אנחנו בסך הכול רוצים את העזרה של משרד החינוך, את העזרה של שוטרי סיור שמסתובבים ויכולים להציץ לרכב ולראות שאף אחד לא נשכח, את העזרה של פקחים עירוניים שגם הם מסתובבים ברחובות ויכולים להציץ לרכב. זו לא אחריות שלהם, אבל הם יראו שאף אחד לא נשכח. שכנים שיורדים, עוברי אורח, אזרחים. כל אחד מאיתנו יכול לתרום תרומה קטנה. עם משרד החינוך בעיקר עשינו דרך מאוד משמעותית, אז אני אשמח לקבל עדכון מכם אם אתם מתכוונים לצאת שוב בקריאה שיצאתם בשנה שעברה והיא מבורכת.

דבר נוסף, מה קורה עם האפליקציות? יש כל מיני עזרים טכנולוגיים שאני יודעת שבגנים הפרטיים הכניסו ומסייעים מאוד לצוות החינוכי, כך שהוא גם לא צריך להתעסק בזה. איפה אתם בסיפור הזה? בבקשה.

אני יכולה להגיד שבאגף לחינוך קדם יסודי אנחנו שותפים לוועדה הזאת כבר מתחילתה ובהחלט גם התקדמנו במסרים לצוותים החינוכיים, אבל מה שחשוב יותר זה שהצוותים החינוכיים באמת עושים הרבה מאוד, מעל ומעבר כדי למנוע תאונות בכלל ושכחת ילדים ברכב. מה שעשינו זה בעצם משהו שהוא פנייה גם לגננות אבל באמצעותם גם להורים לא רק כהסברה אלא באמת כהעלאת מודעות. התקיימו הרבה מאוד מעגלי שיח של הורים, מה שנקרא חוכמת ההמונים, כשנתנו הורים אחד לשני כל מיני רעיונות ללא עזרים טכנולוגיים, איך שלא יקרה לנו האסון הזה. מה שבעצם הראה לנו, שכשחוברים יחד צוותי חינוך והורים, כן מקדמים את המהלכים האלה של הגברת מודעות, ואין מה לעשות, הגברת מודעות זה מעבר למה שאנחנו אומרים הסברה, זה משהו שהוא הרבה יותר מוטמע גם בקרב הצוותים החינוכיים וגם בקרב ההורים.

הדבר המרכזי שביקשנו בשיתוף פעולה הזה בין גננות והורים זה אחריות הדדית. כשהורה יודע שהילד חולה ולא יגיע מחר לגן, להתקשר, לשלוח מסרון לגננת.

נכון, חד משמעית.

ואנחנו יכולים להגיד שהרבה מאוד הורים הבינו את זה ואכן עושים את זה.

נכון. שיתוף הפעולה מאוד חשוב.

ולכן מה שקורה, שמצטמצם מאוד מספר הילדים שהגננת לא יודעת למה הם לא בגן, בעיקר בתקופות החורף שהרבה ילדים חולים בגן. רוב ההורים הודיעו, שני הורים נניח לא, אז מיוזמתה ובלי שמטילים עליה אחריות, בלי שמנחים אותה בנוהל, היא עושה את זה, כי נשארו שני ילדים שהיא לא יודעת למה הם לא הגיעו. במובן הזה אנחנו באמת גאים בצוותים שלנו שהם פועלים בכיוון הזה. אני חושבת שזה משהו שאנחנו רואים בו ברכה.

אחרי ל"ג בעומר אנחנו יוצאים מחדש עם כל המסמכים ששלחנו בשנה שעברה, קושרים גם את כל האזהרות לתאונות קיץ יחד עם שכחת ילדים ברכב. בנינו סדנא שאפשר לעבוד איתה עם הורים. גם את הסדנא הזאת לגננות שירצו, אנחנו חוזרים ושולחים.

בעצם העמדה שלנו היא אותה עמדה. אנחנו מאוד רוצים שהצוותים וההורים יהיו בשיתוף פעולה כזה שימנע אסון. כל הנושא של כן אחריות ואם היא לא תתקשר וכו', מאוד ירד, כי הבנו שזה לא בא באיזשהו מסר של מה יקרה לך אם לא תעשי את זה, וגננות עושות.

תודה רבה אורה. אני רק רוצה לחדד גם שאנחנו כבר לא במקום בשיח עם ההורים, של לי זה לא יקרה. זה היה שיח לפני שנתיים ושלוש ואנחנו רואים יותר ויותר הורים שמבינים שזה באמת יכול לקרות לכל אחד. יכול להיות שאנחנו צריכים להתחיל בשנה הבאה, לצערנו הרב, מהניסיון של השנה הזו, את כל העניין של המסרים, כנראה באפריל או לפני חופשת הפסח.

אני חייבת לומר לך חבר הכנסת מקלב, כשאני קבעתי את התאריך לדיון הזה, זה היה מתוך מקום אופטימי שנצליח גם השנה כמו בשנה שעברה למנוע, אבל האסונות הקדימו אותנו ואנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על זה כשכבר שלושה ילדים מצאו את אותם הטראגי.

חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחר כך איחוד הצלה, רווחה ורלב"ד, ובקצרה.

בקצרה גבירתי היושבת ראש. את הנושא הטראגי הזה והסבל הזה, עצוב מאוד הזה כבר דנו בו שנים שעברו. אני מברך אותך על קיום הדיון הזה. אם בשנים שעברו היינו מדברים בחוסר אונים, אבל היום יש דברים בידנו. יש פטנטים, יש מוצרים, יש דברים שיכולים להתקין אותם. לצערי, אני תמיד אומר, השיח הזה של האחריות גובה קורבנות. השיח הזה שכל אחד מגלגל את האחריות על השני, מפחד. מילת האחריות נהפכה למילה גסה ומסוכנת. המסוכן ביותר זה לאבד חיי אדם בגלל שיח כזה, לכן הגיע הזמן, כאשר יש לנו פטנט, יש לנו מוצר שיכול להציל את הילדים שלנו, את התינוקות שלנו. בגלל בירוקרטיה, בגלל הפחד שאני אחראי, אז נתחיל בתחילת הקיץ לצערי לספור קורבנות? אני חושב שאנחנו חייבים בכנסת, משרד התחבורה, אם זה אצל משרד התחבורה, צריך בהקדם לאמץ, לעשות את התקנות הדרושות כדי למנוע את הקורבן הבא וכולנו מגויסים למטרה הזו. אם לא מטרת הצלת חיי אדם היא המשימה והמחויבות הראשונה שלנו. ריבונו של עולם, בשביל מה נבחרנו? יש מוסדות ויש משרדים ויש אחראי. אתם רוצים סמכות בלי אחריות? כל אחד, יש לו סמכות על תחום מסוים. הוא צריך לקבל את האחריות, אבל למה הוא מפחד? אמרתי פעם, כל אחד חושב על ועדת חקירה הבאה. תחשוב על הקורבן שהצלת. זה מה שאתה צריך לחשוב. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואחר כך איחוד הצלה. לא יהיה לנו זמן לשמוע את כולם. אנחנו בדיון הבא על הבטיחות בקיץ נשמע את מי שלא הספיק לדבר כאן. בבקשה, הרשות הלאומית לבטיחות ואחר כך איחוד הצלה. בבקשה.

ליאת מהרלב"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הרלב"ד באמת בשנים האחרונות לקחה על עצמה לטפל בצד ההסברתי של נושא שכחת ילדים ברכב. אנחנו מעלים בשנים האחרונות באופן קבוע כל קיץ קמפיינים, ובשנתיים האחרונות באמת באופן יותר אינטנסיבי. השנה התחלנו את הקמפיין מוקדם יותר. כל שנה היינו מתחילים אותו בחודש מאי והשנה אנחנו כבר באוויר בחודש אפריל, באמת לאור האירועים המצערים האחרונים.

ומסתבר שאנחנו כנראה צריכים להקדים את זה. הסערה מטלטלת. גם היא גובה קורבנות, אבל מסתבר שאנחנו חוטפים גם מכאן וגם מכאן.

ההסברה המתוכננת היא קודם כול לכל המגזרים, גם לחברה הכללית, לחברה הערבית, למגזר החרדי, ברדיו, שזה אמצעי באמת מצוין לנושא הזה, לאורך כל הקיץ באופן רציף, באופן יומיומי, גם באמצעים טכנולוגיים שיש לנו, פייסבוק, רשתות חברתיות, אינסטגרם. אתה האינטרנט שלנו עודכן.

כיום מסרי ההסברה שלנו הם באמת מסרים כלליים. ברגע שיהיה משהו יותר קונקרטי שנוכל לספר עליו לציבור, אנחנו נעדכן את ההסברה שלנו בהתאם.

תודה רבה, רק אם אפשר הצעת ייעול ויכול להיות שאני טועה ואנשי המקצוע חושבים אחרת, אבל 04:30 בבוקר, לא יודעת אם יש לי ילד ברכב לשכוח אותו, אם אני אוכל לקחת את התשדירים האלה וזה היה באופן אינטנסיבי, על זה באמת אני מורידה את הכובע, אבל אם אפשר לקחת ולרכז את התשדירים האלה בשעות שהן יותר רלוונטיות, אפילו משעה 06:30 שהדברים כבר מתחילים - - -

אוקי, אז רק אני אסביר. עכשיו אנחנו באמת בקמפיין ראשוני ואינטנסיבי, זאת אומרת נתנו לסיפור הזה עשרה ימים, כל היום, בלילה, ביום, בכל הפלטפורמות שיש לנו. לאחר מכן אנחנו נהיה באמת ממוקדים בשעות 06:00 עד 10:00 בבוקר, כל יום לאורך כל הקיץ.

מצוין. תודה רבה. איחוד הצלה בבקשה.

אני אפתח ואומר, תחשבו, ואני נותן את זה לכלל, על אותו חובש או פרמדיק מאיחוד הצלה שמגיע, הצליח לטפל באותו ילד ולהוציא אותו מהרכב ולעשות עליו את ההחייאה. תחשבו על זה שנייה, תפנימו את זה, מה אנחנו מתמודדים כשהורים לילדים, וצריכים לגשת לאותו תינוק, לאותו ילד, להוציא אותו מהרכב והוא מתפרק לנו בידיים ומכל המשתמע מכך.

מפה אני רוצה לתת נקודת הסתכלות אחרת. צריך לשנות את הסלוגן. זה לא שכחת ילדים ברכב, זה צליית ילדים ברכב, וזה מה שצריך לצאת החוצה. לשכוח ילד, זה בסדר, שכחתי את הטלפון בבית. אם אני אתן משהו שהוא יותר קונקרטי לאנשים החוצה, צליית ילדים ברכב, הם יחשבו פעמיים. זה הסחת דעת והסתת דעת ולי זה לא יקרה.

זה מה שאני מחדדת ברעיונות השונים. הילד לא מת שם, הוא ניצלה שם למוות.

מה שאנחנו כן עושים באיחוד הצלה, ואני חייב להגיד שאין אח ורע בארץ, זה יחידת חוסן שלנו, שאנחנו מגיעים לאירוע, מטפלים ואז שולחים צוותים פסיכולוגיים. המשפחה הזאת היא בסופו של דבר, וכל המעגלים מסביב, חוטפים את סתירת הלחי המצלצלת. ההורים חושבים שהם רצחו את הילד. המשפחה, הילדים, האחים נמצאים בתוך הלופ הזה של כל זה, והמרכיב הנפשי של יחידת חוסן של איחוד הצלה שבאים בדקות הראשונות כמו שהיה ברכסים, אפילו במגזר הערבי, ובאים לאותם אנשים ונותנים להם את הטיפול הרגשי הראשוני, זה המעטפת שצריך. בסופו של יום גם רואים את התוצאות, כי משפחה שעכשיו צריכה להתמודד עם זה שהם רצחו את הילד שלהם ולא קיבלו את הטיפול בדקות הראשונות או בשעה הראשונה, לפעמים המעגל הזה נגרר לאורך כל החיים. תחשבו על המטפלים גם. צריך גם להוציא את זה להורים. שכחת ילד? תחשוב על הפוסט טראומה שלי יש בעקבות זה שהייתי צריך לטפל בילד שלך.

דבר אחרון שגם קשור להמשך, קורסי משפחה בטוחה שאנחנו עושים.

אנחנו נדבר על זה מייד בדיון. אני אנצל את זה כדי לומר למשתתפים שלא הספיקו לדבר בנושא של שכחת ילדים. אנחנו מייד נתחיל דיון של בטיחות ילדים בקיץ, וזה יתחבר, אז אתם תוכלו לדבר שם ולהוסיף גם אם יש לכם התייחסויות לגבי זה.

אני רוצה לסכם את הדיון. משרד הרווחה, לא שמענו, אבל אני כבר אומר מה ההמלצות ואחר כך נוכל להשלים.

אני מבינה שמארגון "בטרם" לבקש לפרסם עזרים זה כבר לא רלוונטי כי מאשימים אתכם, אבל צריך למצוא דרך יצירתית שהציבור ייחשף למה שכבר קיים וכל אחד יעשה את הבחירה שלו. אנחנו לא ממליצים, אנחנו חושפים את הציבור, ובעיניי גם זה שאנחנו עכשיו נמנעים מחשיפה שמא יש לנו איזושהי אחריות, אז אנחנו חוטאים פעמיים. גם ההורים לא מקבלים שום דבר וגם אנחנו לא מצליחים למנוע.

משרד החינוך, באמת לבצע את כל הנושא של הסברה כמו בשנה שעברה וצריך בעזרת השם שנה הבאה לראות איך אנחנו מקדימים את התהליך.

משרד התחבורה, כן לחשוב על איך אנחנו דוחפים ליוזמה של עזרים חדשים, עזרים טכנולוגיים שיוכלו לסייע וכמובן שמשם ללכת לנושא של התקנת תקנה.

יש לי נציגים פה של השלטון המקומי? רות, שנה שעברה הייתה הנחיה לפקחים של הרשויות.

הוצאנו הנחיה במכתב לכל הרשויות המקומיות.

יופי. זו יותר הייתה הדרכה. להגיד הנחיה זה אולי נשמע קצת קשוח, אבל באמת הדרכה שיסתובבו. שהשנה גם אנחנו ניתן לזה את המקום.

משרד הרווחה, כן לדבר עם מטפלות, לגייס את המטפלות כמו שאנחנו עושים במערכת החינוך, שתהיה שם מודעות, שירימו טלפון, בין אם זה המטפלת עצמה, בין אם זה מישהו אחר שנמצא שם, אבל שבמעון באמת ידעו שיכול להיות שהטלפון הזה הוא מציל חיים. ההירתמות שלכם היא מאוד חשובה. צריך לזכור, רוב הילדים הם בגילאים של לידה עד שלוש, לידה עד ארבע ואני לגמרי מקבלת את ההמלצה לשנות את המינוח. כבר לא שכחת ילדים. תמצאו, צליית ילדים, כל מינוח אחר שיצליח לזעזע ולו אדם אחד, יכול להיות שיעזור לנו למנוע את האסון הבא.

תודה רבה לכולכם, אנחנו נפגשים כאן בעוד עשר דקות, דיון על בטיחות ילדים בקיץ.

הישיבה ננעלה בשעה 12:17.