ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä
àåîðéè÷
2018-05-13OMNITECH
הכנסת העשרים
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 1008
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ה בניסן התשע"ח (10 באפריל 2018), שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 10/04/2018
שיטת תקצוב המועצות הדתיות , הצעת מתווה לתקצוב המועצות הדתיות - השתתפות הממשלה והרשויות המקומיות
פרוטוקול
סדר היום
1. שיטת תקצוב המועצות הדתיות
2. טיוטת קביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות בהתאם לסעיף 11ב לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א-1971 (אמות המידה) – לשנת 2018
מוזמנים
¶
מנכ"ל משרד הדתות - עודד פלוס
רפרנטית פנים ושלטון מקומי אג"ת, משרד האוצר - מעין ספיבק
מנהלת מחלקה משפטית, מרכז השלטון המקומי - מירה סלומון
סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי - איתי חוטר
מנכ"ל פורום ה-15 - איתן אטיה
רשמים פרלמנטרים
¶
שרון רפאלי; ירון קוונשטוק
1. שיטת תקצוב המועצות הדתיות
2. טיוטת קביעת סכום ההשתתפות המיוחד בהוצאות התקציב של המועצות הדתיות בהתאם לסעיף 11ב לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א-1971 (אמות המידה) – לשנת 2018
היו"ר משה גפני
¶
צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים בנושא שיטת תקצוב המועצות הדתיות. אמרתי היום בתחילת הישיבה בבוקר שהעברנו בוועדה תקציב די צפוף. היה לנו גם חוק ההסדרים וכל מה שנלווה לעניין הזה. היו עוד כמה דברים קטנים פה ושם – הקדמת בחירות וכדומה. זה לא כל כך נוגע לוועדת הכספים אף על פי שזה נגע לעובדה שמפעם לפעם הייתי צריך לעצור פה את הדיונים היות שחשבנו שלא מאשרים את התקציב בגלל סיבות שונות ומשונות. אחרי שאישרנו את התקציב אמרתי לעובדי הוועדה שבשבוע של פסח לא יהיה דיון. יש כללים של התקנון שאמנם לוועדת הכספים אין מגבלה של דיונים בפגרה, אבל צריך להודיע ארבעה ימים לפני הישיבה על קיומה. לפי דעתי, עמדנו על זה שכבר אין המרווח הזה. באו אליי עובדי משרד החוץ וביקשו שנאשר את הכללים, ואמרתי להם שלא בא בחשבון כי כללים כאלה צריך להביא בזמן וצריך להביא את זה בחשבון. ואז לפתע נחת עלינו שינוי שיעור השתתפות הממשלה והרשויות המקומיות בהוצאות תקציב המועצות הדתיות. התאריך האחרון היה 31 במרס שזה היה היום הראשון של פסח. כבר היה בלתי אפשרי להביא את זה. אבל בנושא של שינוי שיעור ההשתתפות של המועצות הדתיות נוסף עוד נושא. הנושא הזה פשוט מעצבן ברמות שאי אפשר לתאר. אני יושב בוועדה כמה שנים עוד לפני עודד פלוס שהוא מנכ"ל משרד הדתות, מנכ"ל מוכשר מאוד. יש לי איתך עוד שיחה.
היו"ר משה גפני
¶
אמרתי שאתה בחור חכם.
על כל פנים, אני ביקשתי לפני הרבה שנים – וחבר הכנסת וקנין, אתה היית נוכח; אני לא הולך להגן על ראשי הרשויות, אבל הם מקבלים שירותי חינוך שצריכים לתת לתושבים שלו. המדינה נותנת לו 75% מהתקציב, והוא צריך להוסיף 25%. הוא נותן שירותי רווחה לאזרחים שלו; הוא צריך לתת 25% והמדינה נותנת 75%. הוא צריך לעשות כיכרות ופרויקטים של משרד התחבורה, ובמקרה הטוב הוא צריך לתת 25%. במקרה הרגיל הוא צריך לתת 10% אם בכלל. אלה שירותים שהמדינה נותנת. יושב-ראש רשות לא דתי, אומר, אני נותן לשירותי חינוך 25% ולרווחה 25% ולתחבורה כמעט לא נותן – איך לקחו הדתיים את הכסף, ואני צריך לתת עכשיו 60%? מה אני עונה לראש הרשות הזה?
היו"ר משה גפני
¶
לא "או". קודם כול החוק. אתה צריך לתת 60% - לא משנה מי אתה. משנים כללים כל שנה, מביאים עובדים לגפני – הכול בסדר. ברגע האחרון הוא מאשר וזהו. אני לא מצליח להבין איך לקחתם את הנושא הדתי כבן ערובה? יש שירותים דתיים שצריך לתת לתושבים. אני לא מדבר שיש אנשים דתיים ביישוב – אני מדבר על אנשים שהם לא דתיים. יש חוקים במדינת ישראל שמחויבים לתת להם שירותי דת. באים לראש הרשות ואומרים לו – אתה תיתן 60%, והמדינה תיתן 40%. אגב, אני לא מבין כל כך את הצעקות. אני קיבלתי מפורום ה-18 - -
היו"ר משה גפני
¶
הם כבר 18. מי כתב לי את המכתב? אתה כתבת? מכתב יפה. אבל תגיד לי, כמה אחוזים אתה נותן לשירותי דת ברשות המקומית מהתקציב שלך. כמה? אחוז? חצי אחוז? נותן בכלל? הרי האזרחים צריכים את השירותים האלה. זה שאתם מתמודדים עם המדינה – אני איתכם. אבל זה שאתם לא נותנים אחוז יחסי למה שצריך זה עוד דבר. זה מה שטוען עודד פלוס, דרך אגב.
היו"ר משה גפני
¶
תכף.
אני לא מבין את ההתנהלות הזאת בשעה שאנחנו הדתיים נמצאים בקואליציה. אנחנו עושים פה עוול גדול לנושא שירותי הדת. אנחנו מאפשרים שישתלחו בכל הנושא של שירותי הדת. יגידו, בכל הדברים האחרים, אנחנו נותנים את החלק היחסי שלנו, ופה אנחנו צריכים לתת הרבה יותר – יותר מכפול. למה?
היה פה נציג משרד האוצר לפני כמה שנים, והוא אמר, בשנה הבאה אנחנו נשנה את זה. ואז אני מקבל מכתב. לא מתביישים לכתוב לי את המכתב הזה אחרי חודשים שלא הביאו את השינוי. היה צריך להביא את השינוי בכללים לוועדה מזמן כדי שיהיה פרק זמן שנוכל לדבר ולהתווכח, להביא את זה בזמן כדי שהעובדים יוכלו לעסוק בעניין הזה. הם מביאים את זה ברגע האחרון וכותבים, תשנה את הכללים. איך לא מתביישים? הבטחתם לי שתשנו את החוק. אני לא מסכים לעניין הזה. אגב, אם עברו 90 יום אז עברו 90 יום. אז זה יהיה 60-40. אם אנחנו נחליט שלא יהיה 60-40 אנחנו נצטרך לשנות את החוק הזה. אבל אז אני אצטרך לדעת כשיהיה דיון על שינוי החוק – תשובות ברורות וחד משמעיות מה האחוז שהמדינה נותנת. אני לא רוצה שיבוא ראש רשות ויגיד, תראו את הדתיים האלה, הם לקחו כסף בדרך. אם הייתי ראש רשות הייתי אומר את זה. לא יכול להיות – המדינה לא תחזיק את שירותי הדת כמין קבצנות שאוספים בשבילה כסף. כמו שאתם נותנים כסף לכל דבר אחר – אני לא מדבר על "נטו משפחה" ועל ניצולי השואה שאלה דברים חיוניים שצריך לעשות אותם – ההשתתפות בשירותי החינוך, הרווחה, התחבורה וכולי צריך להיות גם בשירותי הדת. מי שלא מוצא חן בעיניו שירותי הדת שיגיד שאין לזה תקציב. אבל אז צריך להחליט על הפרדת הדת מהמדינה ולהחליט הכול. אבל אי אפשר להשאיר את הרשויות המקומיות במצב שהם צריכים לתת 60% ועכשיו לא נותנים לשנות את הכללים.
אגב, אני גם לא עומד בביקורת הציבורית הזאת. אני לא מאמין בה. מכיוון שביקורת ציבורית שאני מאמין בה שצריך להתמודד מולה – אני עושה את זה לא אחת. פה אני לא מאמין בביקורת הזאת. אני מאמין שהביקורת נכונה. פה אני מקבל טלפון מאשדוד, אני מקבל טלפון מבאר-שבע, אני מקבל טלפון על שינוי הכללים – למה אני צריך לשלם יותר. זה מגיע ל-75%. אני מבין אותך, עודד, אין לי טענות אליך. אבל בסוף אתה האיש שעומד בצומת הזה וצריך להגיד למשרד האוצר – עד כאן. מספיק. אי אפשר לחיות עם הדבר הזה. אני איתך יחד. אתה רוצה שאני אקבל את הביקורת? אני מוכן. אין לי בעיה. אתה רוצה שאני אנהל את המלחמה? אני אנהל את המלחמה.
עודד פלוס
¶
אדוני, שאלו אותי איך יכול להיות שראשי רשויות לא מכירים אותי. זה מתחבר למה שאני רוצה לומר. אני אחראי לשירותי הדת ולמועצות הדתיות במדינת ישראל. המשימה מבחינתי היא שלרשות המועצות הדתיות יעמדו מקסימום המשאבים. אני שמעתי את האמירה של אדוני, ולא רק ששמעתי – בעקבות הצעת חוק שהונחה על שולחן ועדת שרים לענייני חקיקה אנחנו קיימנו ישיבה אצל אדוני, ולפחות ההתרשמות שלי מהישיבה הייתה ששמעתם את הדברים. התחושה שלי הייתה שהדברים שאמרנו נפלו על אוזניים כרויות, ומעבר לאמירות שאדוני אמר, שהבנתם את הדברים כמו שאני אציג אותם עכשיו.
אדוני מדבר על המספר הגדול – למה במקומות אחרים זה 75%-25% ואצלנו זה 60%-40%. עשינו בדיקה והצגנו אותה גם בפני אדוני בדצמבר 2017 ובחנו מה המשמעות של תקציב שירותי הדת מכלל התקציבים של הרשות המקומית. עשינו בחינה לגבי אותן רשויות שמשתתפות ב-75%, וראינו שבכל הרשויות, אולי למעט באשקלון וביהוד, לא עוברים את האחוז. למשל, בעיריית תל-אביב בתקציב 2018 שאנחנו מבקשים לאשר עכשיו שיעור ההשתתפות של עיריית תל-אביב שהוא 75%, מסך הכול התקציב של העירייה הוא 0.44%. זה בסביבות 20 מיליון שקל. אני בחנתי את שיעור ההשתתפות של עיריית תל-אביב במוזאון תל-אביב – פריט אחד שאני לא יודע את מי הוא משרת, וכמה אנשים הוא משרת להבדיל משירותי הדת שמשרתים את כל תושבי העיר – גם חילונים, גם מסורתיים וגם דתיים.
רחל עזריה (כולנו)
¶
מוזאון תל-אביב ומוזאון ישראל זה מוזאונים שמשרתים את כל הארץ. ילדים מכל הארץ מגיעים.
היו"ר משה גפני
¶
אני פשוט אוציא אותך. אני לא מסכים שתתערב, אלא אם כן אתה הולך לפריימריז או למועצת גדולי התורה.
היו"ר משה גפני
¶
עוד מילה אחת שלך ואתה בחוץ. מספיק כבר. איזו התנהגות זאת? מותר לו להגיד מה שהוא רוצה, ואתה תבקש רשות דיבור ותקבל, ואני אשמור על המעמד שלך כדי שתוכל להגיד כל מה שאתה רוצה.
עודד פלוס
¶
תקציב עיריית תל-אביב למוזאון תל-אביב – 32 מיליון שקל; תקציב לשירותי הדת לכלל 400 אלף תושבי תל אביב – בסביבות 20 מיליון שקל.
בדקתי עד כמה עיריית תל-אביב משתתפת בתרבות נוער וספורט – 350 מיליון שקל מול 20 מיליון שקל; עשיתי בחינה לא רק של - - - 75%. אמרתי, אולי ברשויות הקטנות שההשתתפות שלהן יותר קטנה התקציבים שלהם יותר קטנים ושיעור ההשתתפות הוא גבוה יותר מסך כול התקציב. בחנתי את כל המדרגות: את המדרגה של 25%, של 36%, של 51% ושל 61%, ובכל המקומות זה לא מגיע לאחוז גם כשהתקציב הוא קטן. לכן גם אם במספרים הגדולים – אני מבין את הטענה של אדוני – אבל כשאנחנו יורדים ופורטים את זה לפרוטות ורואים מה שיעור ההשתתפות במועצות המקומיות או ברשויות המקומיות בעיריות – השיעור הוא מזערי. אני מתחבר לעניין של אדוני שאומר שלא יכול להיות שעירייה שנותנת שירותים במכלול עניינים דווקא לשירותי הדת היא תיתן פחות מ-1%. למה? שירותי הדת זה דבר שצריך לדחוק אותו לקרן זווית? זה אפילו לא לדחוק – לא רואים אותו.
עודד פלוס
¶
למעשה מה הטענה של אדוני? לא יכול להיות שהרשויות המקומיות ישתתפו בנתח כל כך גדול. אז אני מסביר שהנתח הוא מזערי. הוא אפילו לא נתח, בקושי אפשר לראות אותו.
היו"ר משה גפני
¶
הנושא הוא שינוי הכללים בשעה שלכל השירותים האחרים שהמדינה נותנת השיעור גבוה מאוד, ודווקא לשירותי הדת היא נותנת שיעור נמוך יותר, ולכן הרשויות צריכות להשתתף ביותר.
היו"ר משה גפני
¶
לא. זאת הנדיבות של ההתמודדות לרשות עיריית ירושלים שעכשיו מתחילה להיות מכלול שלם. אני מקבל עכשיו הודעה על עוד מועמד לרשות עיריית ירושלים.
עודד פלוס
¶
אני אסביר. אם נבדוק את ההיסטוריה בשנים שלי זאת הפעם השלישית שאני מגיע. אנחנו הגענו פחות או יותר באותו זמן. השנה, כמו שהיושב-ראש הציג - -
עודד פלוס
¶
אדוני, התחשבנו בוועדה, לא רצינו להעמיס.
שנית, הצלחנו השנה למצוא בעיה בהבנה בשנים קודמות, ובעקבות מציאת התקלה הזאת הצלחנו להגדיל את התקציב בסכום של כ-20 מיליון שקל. כשקיימנו את הדיונים עם משרד האוצר ועם משרד הפנים, משרד הפנים ביקש מאתנו להציג חלופות נוספות. בשלב הראשון הלכנו במתכונת הרגילה של 25%, 35%, 50%, 60% ו-75%. התבקשנו על-ידי משרד הפנים לפזר את אותם 20 מיליון בצורה קצת יותר קלה ושוויונית. אם אתם יכולים לראות בכללים שהבאנו אליכם אנחנו מדברים על מספרים קצת שונים – במקום 50%, 51.75% - -
עודד פלוס
¶
זה שינוי קטן, אבל זה עדיין מפזר. בגלל שהיינו בדיונים עם משרד הפנים לגבי החלופות, ובסוף בחרנו בחלופה הרביעית לקח לנו זמן. בסופו של דבר שר הדתות ושר הפנים חתמו ב-19 במרס, והיה לנו קצת קושי לקבל את החתימה של שר האוצר. זה ניתן ב-22 במרס, ביום חמישי שבוע לפני כן.
עודד פלוס
¶
אני רוצה לומר עוד משפט אחד – מאחר ששירותי הדת נמצאים בראש מעייניי, אז אם אני מצליח – וכבר הייתה סערה סביב לעניין הזה שאני הצלחתי לשכנע את האוצר לתת תוספת בשנת 2019 לתקציב המוסדי של המועצות הדתיות. המשמעות מבחינתנו בחלוקה של 60%-40% זה עוד 60 מיליון שקל מהרשויות המקומיות, זאת אומרת להגדיל את התקציב המוסדי מ-500 מיליון ל-600 מיליון זאת דרמה מבחינתי. זה דברים שקודם לא יכולתי לעשות. הייתה לי שיחה עם אדוני על כך שפרסמתי רב בבת-ים ב-50%, ופרסמתי רב במבשרת ציון ב-20%; ואדוני שאל אותי, למה אתה עושה את הדבר הזה? למה אתה ממנה רב בחלקיות משרה? אמרתי, אין לי מאיפה לממן. חברת הכנסת רחל עזריה, שנושא הכשרות בראש מעייניה - -
היו"ר משה גפני
¶
תראי איך הוא משתבח ב-1.42%. הגמרא אומרת: "בתר עניא אז לעניותא" – במקום להתמודד עם הבעיה של שירותי הדת שהתקצוב שלהם נמצא בשפל, שהמדינה עומדת מהצד ונותנת לך לריב עם ראשי רשויות – במקום לדבר על זה אתה מדבר על 1.42%.
עודד פלוס
¶
אני אומר את זה לאדוני ולכל האנשים ששירותי הדת מעניינים אותם – אם אני מצליח להביא מהאוצר כסף אני מעדיף שהוא ילך לשירותי הדת ולא לשבור את האיזון של 60%-40%.
רחל עזריה (כולנו)
¶
לכן כשאתה אומר, למה המדינה לא שמה יותר הוא אומר, כשאני מביא אני לא שם את זה למצ'ינג.
עודד פלוס
¶
בנוסף לתקציב הזה שאנחנו מדברים עליו שלצורכו התכנסו פה אנחנו באמת ב-60%-40%. אבל בנוסף אנחנו מעבירים לא מעט כספים למועצות הדתיות. אנחנו מממנים את המשב"כים ואת הרבנים ואת הבלניות במועצות האזוריות. זה חלק מהחשבון; אנחנו נותנים סכומים נוספים, ובסופו של דבר אני בחנתי את זה מול הדוחות הכספיים של 2016, ואנחנו נמצאים באזור 50%-50%.
עודד פלוס
¶
נכון. אנחנו בדחיפה שלכם. וגם ברבנים – עשינו אותה השוואה של שכר הרבנים לפני 2006 ואחרי 2006. בסופו של יום כדי לעשות את כל הדברים האלה אני צריך כסף. אם הכסף לא יגיע אליי, למעשה, מה שאדוני אומר הוא שברגע שאנחנו משנים מ-60%-40% למשהו אחר אז הכסף יגיע לרשויות המקומיות, לעזור לרשויות המקומיות שכמו שהראיתי ששיעור ההשתתפות שלהן נמוך מאוד.
עודד פלוס
¶
לכן אני רוצה שאדוני יאשר את הכללים האלה. עבדנו עליהם קשה, ניסינו לאזן, ניסינו להוריד את הנטל מהרשויות באמצעות אותו משחק שדיברנו עליו קודם.
היו"ר משה גפני
¶
תגיד לי למה אתם לא מקיימים את ההבטחות שהבטחתם כאן? אמרתם שתשנו את הכללים. לא יהיה ב-60%-40%. ביקשתם אז שיהיו כללים. הבטיחו כאן שישנו את הכללים וישנו את 60%-40%. למה זה שונה?
היו"ר משה גפני
¶
אני לא מפריד בין שום דבר. אני לא מנכ"ל משרד הדתות, אני לא צריך לשלם משכורות למועצות הדתיות, אני חופשי לעצמי. המשכורת שלי משולמת מהכנסת, אני לא נוגע בעניין הזה. אתם תגידו לי למה שירותי חינוך שונים משירותי דת. למה לרשות המקומית בתל-אביב אתם נותנים שירותי חינוך בסדר גודל כזה ובמעלות בסדר גודל כזה? למה לשירותי דת אתם נותנים פחות מחצי? מי שמכם להחליט את זה?
יובל טלר
¶
חשוב להגיד שאף אחד לא שמנו. מדובר בחוק משנת 85' שקובע ששיעור ההשתתפות של המדינה הוא 40%, וכנגד כל 1 שקל של המדינה הרשות המקומית שמה 1.5 שקל. זה חוק משנת 85', משנת תשמ"ה. יכול להיות שזה היה לפני כן.
היו"ר משה גפני
¶
דגל התורה לא הייתה. עכשיו אני מבין למה החוק עבר.
אתה נותן לנו עכשיו שיעור בהיסטוריה?
יובל טלר
¶
אני לא נותן שיעור בהיסטוריה, אני פשוט מסביר. לפני 85' זה היה שליש ושני שליש. זה אומר שזאת לא המצאה חדשה. אף אחד לא הביא לפה משהו חדש. הדיון שאדוני היושב-ראש מדבר עליו היה לגבי הדיפרנציאליות בין הרשויות המקומיות. מ-2011 נוצרה דיפרנציאליות בין הרשויות המקומיות כך שרשויות מקומיות חזקות יותר נושאות בעולם יותר מאשר רשויות מקומיות חלשות.
רחל עזריה (כולנו)
¶
זה לא נחשב, סליחה. אתה עכשיו מחוץ לקמפיין הבחירות שלנו כי שם שמנו הכי הרבה כסף. תיקח משרד אחר.
היו"ר משה גפני
¶
אני מבקש לטפל בקמפיין הבחירות של מפלגת כולנו.
אני מבקש לדעת בכמה אחוזים גדל תקציב משרד החינוך - -
היו"ר משה גפני
¶
זה לא מעניין אותי. אני דואג לכולנו. אם את לא רוצה לדאוג לכולנו, תגידי. אני דואג לכולם.
היו"ר משה גפני
¶
אני יושב-ראש ועדת הכספים. אני הייתי צריך לאשר את תקציב משרד החינוך. אתה יודע בכמה גדל משרד החינוך?
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
אדוני היושב-ראש, ב-85' - - - הרשויות היו בהרבה נושאים 33%. הם ירדו אחרי זה. המדינה העלתה את ההשתתפות שלה מ-85' בהרבה דברים. אז זה היה 32%, ואחרי זה זה ירד ל-25%.
היו"ר משה גפני
¶
אני מבקש לדעת – הייתה פה הבטחה של נציג אגף התקציבים הקודם שלך, שישנו את הכללים, ובשנה אחרי זה ישנו את השיעורים. לא עשיתם את זה ועוד העזתם לכתוב לי עכשיו בתאריך מאוחר אחרי שסיימתם את הדיונים אצלכם שאתם מבקשים שאני אאשר את זה. איך אתם עושים דבר כזה?
יובל טלר
¶
אדוני היושב-ראש, תקציב המועצות הדתיות גדל בשנת 2019 ב-20%. לעומת 200 מיליון שקל בשנה שלפני כן הוא גדל בעוד 40 מיליון. זה גידול די דרמטי בשנה אחת. הוא גדל ב-40 מיליון אחרי פלאטים ועוד בלי קשר לתוספות הקודמות שהיו בשנים האחרונות. אז חשוב להדגיש את זה.
היו"ר משה גפני
¶
אני לא אסכים לזה. גם אי אפשר לעבוד עליי בעניין הזה. אני מכיר את התקציבים. זה שנתתם עוד 50%, אני יכול להגיד לעודד פלוס שאין לו היכולת להתמודד איתכם. אני הולך להתמודד איתכם. לא יכול להיות דבר כזה. אל תדבר איתי על כסף קטן. אני מבקש שהרשויות יצטרכו להשתתף פחות, ושהמדינה תשתתף יותר, ושכל הנושא של שירותי הדת יגדל. המצב הזה הוא בלתי נסבל.
עודד פלוס
¶
אבל אדוני לא עוזר לשירותי הדת. אדוני עוזר לרשויות המקומיות. ואני הראיתי לאדוני ששיעור ההשתתפות שלהם הוא פחות מאחוז.
עודד פלוס
¶
סליחה, חבר הכנסת מקלב, התפקיד שלי זה שירותי הדת. אם עכשיו האוצר יגיד שהוא מוכן להוסיף - -
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
אבל במקרה הזה הטענה שלך תהיה יותר חזקה מול הרשויות המקומיות. למה אתה צריך להיות מאוים מזה? - - - שהמדינה תיתן את חלקה - -
רחל עזריה (כולנו)
¶
קודם כול אני חייבת לומר שבעיניי אחד הדברים שהכי הטריד אותי בזה, שבעצם לא התנהל שיח כמו שצריך.
רחל עזריה (כולנו)
¶
אז קודם כול אני מציעה למנכ"ל המשרד לשירותי דת, גם מההיכרות שלי בעירייה, איך מתנהלת רשות מקומית, וגם בעבודה פה בכנסת, כדאי לדבר איתם. וכדאי להבין שאחד הדברים שטוב שייעשו זה במקום לומר: אנחנו דורשים שהם יגדילו את ההשתתפות, קודם כול תשמע אותם, תדבר איתם.
אני גם לא כל כך רגילה לדיון בכנסת שמגיעים אנשים שגם יודעים לדבר ואמורים לדבר – ואנחנו לא תמיד מסכימים, אבל אנחנו תמיד יודעים לדבר – ויושבים, וגם עם הרשות המקומיות אני לא תמיד מסכימה, אבל כולם יודעים לדבר. אז קודם כול בעיניי, בלי השיח הזה, אני לא רואה איך אפשר לנהל פה את הדיון. אתם לא אמורים להיפגש בשני צדי המתרס.
עכשיו, אני חושבת שהדבר השני זה להגדיר מה חשוב בשירותי הדת או בעצם מה היעדים שלך, ולומר אמירה שמה שחשוב לך זה שהרשויות המקומיות יגדילו את שיעור התקצוב, שהרשויות המקומיות - - -
היו"ר משה גפני
¶
לא, לא, לא, תאפשר. אני מסכים איתה, אתה צריך לפתח דיאלוג עם ראשי הרשויות. אותו דבר כמו מנכ"ל משרד הפנים.
היו"ר משה גפני
¶
אני אומר לך. לא קשור לדיון, לא קשור לדיון. מנכ"ל משרד, שהוא מקבל חלק מהכסף, לא חשוב כמה, הוא מקבל חלק מהכסף מהרשויות המקומיות, הוא צריך לפתח דיאלוג. זו הערה נכונה. היא לא קשורה בכלל לעניין. תדע לך, אני מכיר את ראשי הרשויות, יש ביניהם טובים. לא חשוב.
היו"ר משה גפני
¶
לא, בסדר, רגע. איפה אתה עכשיו? אני במקום להיות בחופש, לנסוע לשווייץ, אני פה דן עכשיו - - -
רחל עזריה (כולנו)
¶
עכשיו, הדבר השני לגבי תקצוב מהמדינה או כל העניין הזה. אני חושבת שהאמירה שאמרת, שכל כסף שמגיע מהמדינה אתה מעדיף לא להכניס את זה למצ'ינג, אם צריך לעשות איזושהי רוויזיה בשיטה של המצ'ינג, אפשר לשבת ולעשות אותה. אבל לא יכול להיות - - -
רחל עזריה (כולנו)
¶
תראה, אנחנו עובדים עכשיו על רוויזיה בעניין הכשרות, נכון? עשינו שינויים מאוד גדולים בעניין של שכר הבלניות. אני חושבת שאפשר לעשות מהלכים כשברור מה היעדים ומה המטרות. לומר הגדלה של שירותי הדת, כשלא ברור איזה שירותי דת, אני חושבת שזה משהו - - -
עודד פלוס
¶
שנייה. להעלות את השירות בנישואים זה עולה לי כסף, להעלות את השירות בקבורה זה עולה לי כסף, להעלות את השירותים בעירובים – בכל נושא – תרבות תורנית.
היו"ר משה גפני
¶
אני רוצה קודם כול לדבר על העקרונות. עקרונות. אם יש כסף לשירותי הדת במתכונת הקיימת – בסדר, אז אין שירותי דת ברמה משביעת רצון, והחלוקה היא לא נכונה, והאפליה לגבי - - - אני מדבר על העיקרון הזה. אני לא מדבר על הפרטים, אני בסדר. אני נכנסתי, את יודעת, לתוך הנושא של הבלניות, לתוך הנושא של המקוואות.
רחל עזריה (כולנו)
¶
כן, אבל מתי הדברים משתנים? כשברור מה היעדים. אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות, שאם - - -
רחל עזריה (כולנו)
¶
רגע, כבוד היו"ר. לומר לרשות מקומית, ואני יודעת כמה כל מיליון שווה לרשות מקומית. בכנסת מיליון שקל לא מרגיש הרבה, בכל רשות מקומית מיליון שקל זה המון המון כסף. בעצם לומר לרשות מקומית: עכשיו אתם צריכים להוסיף 3 מיליון או 4 מיליון שקלים, זה המון כסף - - -
עודד פלוס
¶
למה להוסיף? לא מוסיפים כלום, אני לא מבין. חברת הכנסת עזריה, אנחנו נשארים לפי הכללים מ-1985.
רחל עזריה (כולנו)
¶
זה מה שדורשים. דורשים להוסיף כסף. פנו אליי ראשי רשויות, אומרים לי, ואני מאוד מבינה את זה. אתה יודע מה אני עשיתי עם מיליון שקל בעיריית ירושלים? עשיתי קייטניות בכל הגנים.
רחל עזריה (כולנו)
¶
לדרוש מרשות מקומית להוסיף 3 מיליון שקל זה המון כסף. ואני הייתי בעיר ענקית. אתה יודע מה זה עושה לכל מיני ערים קטנות, שבקושי יש להם – הם לא מסוגלים בכלל לתת את התקצוב - - -
(היו"ר יצחק וקנין, 13:04)
היו"ר יצחק וקנין
¶
1996. אני מכיר את כל הגלגולים. עכשיו, אני במקום שלכם, כי אני בא גם מרשות. אז אני מכיר. גם הייתי ראש מועצה דתית וגם סגן ראש מועצה אזורית. אז ככה עברתי, הייתי מזכיר מועצה אזורית, יודע את התקציבים, יודע מה הציעו לשירותי הדת, כמה הם היו מקבצי הנדבות, מחלקת הדת הזאת – לא הייתה מועצה דתית, אחרי כן הקמנו מועצה דתית. מכיר את כל ההיסטוריה. רבותיי, אני אומר לכם, הלוואי שהאוצר יבוא ויגיד: אני שם פה 200 מיליון, לא צריך את הרשויות.
אבל אני אגיד לכם את מה שאתם לא מסוגלים לומר לעצמכם, כי אני עברתי את זה, ואף אחד לא יספר לי סיפורים. חברים, עד 2011 הם היו מקבצי הנדבות הכי גדולים, המועצות הדתיות. הם עמדו כמקבצי נדבות, אם אתם תעבירו להם את הכסף, גם את החלק, עוד לפני שעשינו פה שינויים. אני לא הייתי לוקח את הכסף מכם, אני הייתי לוקח את הכול מהאוצר. אני אומר לכם את האמת, הייתי לוקח את הכול מהאוצר.
היו"ר יצחק וקנין
¶
עודד, תן לי. תאמין לי, אני מכיר את זה יותר טוב ממך, סלח לי שאני אומר את זה. הרשויות לא העבירו כסף.
איתי חוטר
¶
אז בוא נסדר את זה. לא יכול להיות שהוא ישים שקל ויחייב אותי בשקל וחצי, ואפילו לא ידבר איתי. מה, אני קופה? מה זה הדבר הזה?
היו"ר יצחק וקנין
¶
תקשיבו, מבחינתו הוא צריך את משרד הפנים. ברגע שנציג משרד הפנים החליט מה שהחליט, חתם על זה, מבחינתו הוא גמר את העסק.
היו"ר יצחק וקנין
¶
כל הרשויות היו פה בגירעונות, לא שילמו משכורות. כמה הסדרים עשינו למועצות הדתיות? תראו, אני יושב פה, אי אפשר לגלגל אותי אחורה בלי לחשוב שאתם תאמרו את שלכם. אני אומר פה לאוצר: זה שהמועצה – חברים, אתם יודעים, אני אקח אתכם לאן שאתם רוצים. הייתי הגזבר של המתנ"ס אצלי.
היו"ר יצחק וקנין
¶
אני אודה לך בכול, אבל אתה לא תוכל לספר לי מה מקבלים שירותי הדת. זה שהוא אמר חצי אחוז, פחות מאחוז, זה אמת לאמיתה. ואתה יודע למה? כי את בית הכנסת אצלי – אני מחזיק אותו, המתפללים, לא כמו מועדון שאתה משלם את כל הכסף, משפץ אותו.
היו"ר יצחק וקנין
¶
תאמין לי, אני אקח אותך לאן שאתה רוצה. אתה רוצה שאני אגיד לך עמותה – אני אגיד לך עמותה.
היו"ר יצחק וקנין
¶
שוב, הלוואי, עם יד על הלב אני אומר לכם, תראו, המזל הגדול שהם לא יכלו לשבות כל השנים שהם לא קיבלו משכורות. היו פה דיונים שהמועצות הדתיות לא יכלו לשבות וקבורה המשיכה להיות, כי לא מלינים את המת. זה המזל הגדול. אבל הייתה קטסטרופה במועצות הדתיות. אנחנו באיזה שנים שיש רגיעה מוחלטת, ואני אומר לכם את זה, בשנים האחרונות. אני נגד כל הנושא הזה של להפיל עליכם עוד תקצוב. אני נגד. אני מסכים אתכם. אבל אל תיתממו שאתם באים עם ידיים נקיות.
איתי חוטר
¶
אני רוצה לומר דבר חד משמעי. אנחנו כל הזמן עושים פה את ההקבלה בין שירותי דת לשירותי חינוך ורווחה. יש הבדל אחד מאוד מאוד קטן: בשירותי חינוך ורווחה הרשויות המקומיות הן המבצעות, הן זרוע הביצוע של המדינה לאספקת שירותי חינוך ורווחה. לעומת זאת, בשירותי דת לא כך הוא. יש מועצות דתיות. הרשויות המקומיות הן קופה בעניין הזה. בדיוק כשם שהוציאו – אדוני, רק שנייה.
איתי חוטר
¶
אדוני, אני רוצה לקחת אותך לעולם שאתה מכיר. יש מישהו שחולק על כך ששירותי כבאות והצלה זה שירות לציבור? ואולם המדינה עשתה רפורמה, הוציאה את זה מהרשויות המקומיות, והפלא ופלא השלטון המקומי לא משתתף בתקציבי הכבאות. למה פה אני צריך להשתתף ב-60%? מדוע?
איתי חוטר
¶
מי צריך לתת שירותי מים וביוב? ברגע שנקבע שתאגידי המים והביוב הן אחראיות לשירותי מים וביוב - - -
שביט מס
¶
אנחנו גאים בשירותי הדת שלנו, גאים בשירותי הדת שלנו. אנחנו נותנים כסף מעבר למה שאנחנו מחויבים, ואנחנו גאים בזה. אבל לא יכול להיות שאתה לא מדבר עם ראשי רשויות. שאני אבוא אליך?
רחל עזריה (כולנו)
¶
רגע, שנייה. גם נתניה שמים יותר ממה שהם מחויבים לשים. אבל עכשיו נדרוש מהם לשים עוד יותר, בשנת התקציב הנוכחית.
שביט מס
¶
ב-2017 – 900,000 שקל. באמצע שנה, אחרי שאני מאשר תקציב, היו דיונים פה בוועדה, אני חייב לצטט את מה שכבוד היושב-ראש גפני אמר - - -
היו"ר יצחק וקנין
¶
הבנתי אותך, האמן לי. אני מסכים איתך בדבר אחד. אתה יודע במה אני מסכים? שהטעות של המשרד לשירותי דת - - -
איתי חוטר
¶
אבל גפני התחייב לזה. גפני אמר שהוא יביא חקיקה שמתקנת, תוספת תקציב. אף אחד לא רוצה לפגוע בתקציב המועצות הדתיות, תעלו כמה שצריך. נהפוך הוא. לא על חשבון הרשויות - - -
היו"ר יצחק וקנין
¶
אני אאפשר לך. מילה אחת. תראו, צריך פה לתקן שני דברים. אין ספק שצריך להגדיל את נתח משרד האוצר בתוך המערכת הזאת. בזה אין ספק. אבל עוד דבר.
היו"ר יצחק וקנין
¶
עודד, אתה לוקח את תקציב הפעולות שלך, תקציב המועצות הדתיות. אתה לא יכול להפריד. אתה מקבל תוספת, אתה לוקח את התוספת הזאת, אתה שם אותה במועצות הדתיות, אוטומטית - - -
היו"ר יצחק וקנין
¶
אני מסכים איתך על התמהיל, רק אני חושב שצריך להיות פה עוד דבר אחד. לו אתם הייתם באים לקראת סוף השנה עם התקציב הזה, עם התוספות הללו, גם הם יכלו לומר את הדברים שלהם.
היו"ר יצחק וקנין
¶
עכשיו, מה קורה? - - - של התקציב. הבעיה שלנו שהם כבר אישרו תקציבים בנובמבר ובאוקטובר, אישרו תקציב - - -
זיו דשא
¶
כבוד היושב-ראש והמנכ"ל, זיו דשא, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב. קודם כול, אתה יותר ממוזמן אלינו, אני אשמח לפגוש, יש לנו הרבה נושאים שאנחנו רוצים להיעזר בשירותי דת. אנחנו מסכימים, תתפלא, אני חושב ששירותי דת זה לא לדתיים, זה לכלל הציבור, חילונים ודתיים. זו הנחת היסוד שלי כראש רשות. אני לא רואה מגזר, אני רואה ציבור, וכל הציבור צריך את שירותי הדת.
הטענה שלי למה שנאמר פה בכלל לאוצר. המצב שבו רואים ברשויות, ואני לא נכנס לשירותי דת – גם בחינוך. אני אתן לך דוגמה. באמצע השנה החליטו שמחליפים את אחוז השיתוף בהסעות. וגם פה. השינויים האלה לא נבדקים. אמר היושב-ראש גפני, והוא צודק: אם בחינוך אנחנו - - - ב-25% וברווחה, בשירותי דת אני רוצה להשתתף ב-25% – לא ב-40 ולא ב-50 ולא ביותר.
ובטח באמצע השנה לשנות, אחרי שכבר תקציבים מאושרים – ברשויות קטנות – אנחנו סוציו 8 פה. רובנו שיושבים פה, זה מכביד עלינו בצורה בלתי – לא כשירותי דת. התפיסה שאפשר לבוא, ואיך אמר לי שר בכיר השבוע, יש כסף והשאלה איך הוא מתנהל. ופה מדובר בסכומים לא גבוהים.
קריאה
¶
אני לא מבין, רגע, אתה באת לשפד אחד-אחד? מה המטרה? בואו נדון על התמהיל, הבעיה באחוזים של התמהיל - - -
שלמה קטן
¶
אנחנו מוציאים רבע מיליון, ואת ה-150 שלכם, חודשיים, שלושה, שנה וחצי. אחרי זה כבר בא המהנדס. תביאו שלט, בוא נשים שלט שזה משרד הדתות. אני הוצאתי רבע מיליון, אתם 150.
זיו דשא
¶
מה שאני מבקש, ואני אומר עוד פעם, ופה אני פונה אליכם, חברי הכנסת, זה בידיים שלכם, ומי שיושב כאן יושב שם בישיבה. הכתובת, עם כל הכבוד, זה לא הרשויות. הכי קל לבוא אלינו. ותבינו, 60,000 שקל, 100,000 שקל ברשות קטנה כמו זכרון, כמו הרשויות הקטנות שיש פה, בתקציבים שלהם, זה משנה פעילויות שאתם לא מבינים אפילו. אתה יכול לעשות ככה עם היד, סליחה.
זיו דשא
¶
בעיקרון המדינה אומרת: שירותי הדת לא חשובים לי. וזה אתם - - - ולכן אני אומר: אני חושב שצריך להיות 25%, כמו ברווחה, כמו בחינוך, זה שירות נדרש לתושב.
זיו דשא
¶
חובה שיהיה שירותי דת ביישובים. זה לא הוויכוח. אבל המלחמה צריכה להיות שלכם, רבותיי, 25% מהשירותים.
זיו דשא
¶
עוד משפט אחד לדוגמה, שהחשיבות שאנחנו רואים בשירותי דת זה גם - - - שירותים מהמועצה במחיר סמלי, מתוך ההבנה של הצורך.
(היו"ר משה גפני, 13:20)
אני אומר: אתם – סליחה שאני מצביע, נכנס היושב-ראש גפני – אתם צריכים לפעול מול האוצר. וצדק היושב-ראש, עד 25%, כמו החינוך או רווחה. זה שירות לתושב, זה לא איזשהו משהו שולי.
איתי חוטר
¶
אבי, רק נתון אחד לפני זה. נתון. תודה. סליחה.
אדוני היושב-ראש, ציין מנכ"ל המשרד את האחוזים של כל רשות מסך התקציב שלה. הוא דיבר על חצי אחוז, פחות מאחד אחוז. רק לסבר את האוזן, אותם 177 מיליון שקל שהמדינה משתתפת בתקציבי המועצות האזוריות, שזה 40%. עשיתי חשבון – במועצות הדתיות, סליחה – זה 0.04% מתקציב המדינה.
אז עם כל הכבוד, כשבאים אלינו ומדברים על אחוז מהתקציב שלנו, בוא נראה מה זה אומר מתקציב המדינה. יש נתון - - -
אבי בן חמו
¶
בנתניה שיעור ההשתתפות ב-2017–2018 הוא 75%. אנחנו ב-2017 שילמנו 10,168,000 שקל. ב-2018 תקצבנו כמעט 11 מיליון שקל, שזה עדיין 75%. עכשיו אנחנו נדרשים בתיקון תוספת של עוד כ-800,000 שקל, ולקראת 2019 עוד יותר מ-2,200,000 שקל. זאת אומרת, אם אני מסתכל במצטבר, עוד תוספת של 3 מיליון על 11 מיליון שאנחנו כבר משלמים. זו תוספת שיורית של יותר מ-25%, זה לא קיים אצלנו בשום שירות, צריך לבוא ולהתחשב בזה.
אני חושב שאחת הבעיות העיקריות, זה הוזכר פה, זה בעצם זה שלא היה שיח. ואי אפשר לבוא ולהטיל עלינו מס בצורה רטרואקטיבית בלי לדבר איתנו, בו בזמן שאנחנו סיימנו תקציב.
שלמה קטן
¶
שמי שלמה קטן, ראש מועצת אלפי מנשה. אני לפני חמש וחצי שנים החלפתי את המנוח חסדאי אליעזר אחרי הרבה שנים שנחתי, הייתי ראש המועצה הראשון. מצאתי מועצה שהייתה בקשיים קשים, ונכנסנו לתוכנית קיצוצים נרחבת. ובאותה שנה הורדנו בערך 5%–6% מתקציב המועצה, ופנינו למשרד הדתות בבקשה שגם המועצה הדתית תעשה מאמץ דומה. אפילו תשובה לא קיבלנו.
עכשיו, כשמדברים איתי על הגדלה, אנחנו אומנים יישוב של סוציואקונומי 8, אבל המועצה עם הרבה קשיים. אני עשיתי את חשבון הפרומיל, תמיד זה עובד – 60 מיליון זה אומר 60,000. להביא את ה-60,000 זה אומר – ממה אני אביא את זה? אני אקצץ בחינוך, אני אגדיל מיסים? לא.
קודם כול, התקציב למועצה דתית מתקציב המועצה אצלי זה 1.3. אז הטענה שכולם זה פחות מאחוז – זה לא מדויק.
שלמה קטן
¶
אתה מתעלם ממספרים אחרים, אדוני. והמספרים האחרים – למשל, שכונה מבודדת, גבעת טל, ביתו של האיש עברה לגור שם, שכונה צעירה, בניתי שם בית כנסת זמני. הבית הכנסת הזמני עלה לי מאות אלפי שקלים. זה לא מופיע באחוזים שאתם רושמים, זה מכספי המועצה. משרד הדתות הבטיח 150,000. תביא לי אישור מהנדס, אישור זה, אישור שם, ועכשיו דורשים ממני, בשביל להעביר את ה-150,000 המסכנים האלה, תביא שלט שכתוב שמשרד הדתות בנה. אז אני אזמין שלט. אז את זה אתה מתעלם.
שלמה קטן
¶
הוצאנו מאות אלפים על תכנון למקווה מתקציב הרשות. זה לא מופיע באחוזים שאתה מדבר. אני בעד זה שיגדילו את שירותי הדת, אני מאלה שתומך בשירותי דת, נותן להם לשכור ממני גן ילדים בגרושים ואת כל הדברים האלה, כי אני רוצה לעזור להם. אבל אי אפשר להחליט שאנחנו הפרה החולבת, בלי לבדוק את מצב השירות. זה הכול.
שביט מס
¶
שביט מס, ראש מועצת קדימה-צורן. הייתי פה בשנה שעברה בדיון, היו צעקות גם שנה שעברה. כבוד היושב-ראש אמר דברים מאוד מאוד תקיפים לפרוטוקול.
שביט מס
¶
אני מצפה מאוד שכבוד היושב-ראש גם יעמוד אחריהם היום. כמו שאני מכיר אותך, גם תעמוד מאחורי הדברים שלך.
הנושא של שירותי הדת חשוב לכולנו. לא יכול להיות שמנכ"ל משרד הדתות מחליט כל מיני החלטות בלי לדבר עם השלטון המקומי. עם השלטון המקומי קרי מי שמייצג אותו. מרכז שלטון מקומי ופורום ה-15 - - -
שביט מס
¶
נושא של תקצוב המועצות הדתיות חייב לגדול בעוגה של תקציב מדינת ישראל. מדינת ישראל צריכה להגדיל אותו. זה שירות, כמו שאמרו כל העמיתים שלי, שירות לכולם. לא על חשבון הרשויות. אם הוא יבוא על חשבון הרשויות זה יעשה בדיוק מה שכבוד היושב-ראש אמר: זה יביא את כולם להתקומם נגד שירותי הדת.
אנחנו מתקצבים מעבר לתקציב השוטף שיש במאות אלפים ובמיליונים באהבה את שירותי הדת. אני מצפה שמשרד האוצר, כמו שהוא רואה לנכון להחזיר כספים להורים לשירותי החינוך, הוא יחליט להגדיל את העוגה ולא להשתתף ב-0.04% בתקציב שירותי הדת.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה לחזק אותך על כך שאתה ממקד את הדרישה שלך למדינה להגדיל את התקציב. היטב הוכחת זאת, שלא יכול להיות שבתקציבים אחרים שיעור השתתפות המדינה הוא גבוה הרבה יותר. אפשר להגיד שהשיעור הכי נמוך של השתתפות המדינה בשירותים שניתנים היום על ידי הרשויות המקומיות זה דווקא בנושא של צרכי הדת ושירותי הדת. הוכחת את זה מהשתתפות בחינוך ורווחה, בתשתיות תחבורה.
וכפי שאתה יודע, כאחד שמגיע גם מרשות מקומית, יודע ש-90% של השתתפות המדינה, נניח בתשתיות תחבורה אתה יכול להגיע ל-100% השתתפות - - -
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
ולא זו אף זו, אלא גם הרבה פעמים, אתה יודע, כמו בתשתיות תחבורה, למשל כשאתה אומר ש-90% השתתפות המדינה, לא פעם אם אתה עושה דרך חברות ממשלתיות אתה מגיע ל-100%. גם ה-90%, לפעמים אתה מעמיס עוד דברים.
וכאן אתה רוצה רק להגדיל את ההוצאה על הרשויות המקומיות, שהמדינה רק מקטינה, והגדילה את ההשתתפות בדברים אחרים. אנחנו מדברים על 1985, יש הרבה דברים שהשתתפות המדינה הייתה יותר נמוכה, והיא הגדילה, והקטינה את ההשתתפות של הרשויות המקומיות. ודווקא בדבר הזה נשארה ההשתתפות, אפילו היא מורידה אותה.
עכשיו, צריך גם להבין, אני לא כל כך מבין את הגישה של מנכ"ל המשרד לשירותי דת, שהוא רוצה שהרשויות המקומיות. הוא הביא את שיעור ההשתתפות הנמוך בסך הכול של הרשויות המקומיות בנושא של שירותי דת. והוא הביא דוגמה מעיריית תל אביב על המוזיאון. עכשיו, תחשוב גם כמה התושב משלם יקר על השירותים שהוא מקבל, על שירותי הדת באותה רשות מקומית. תראה את תעריפי המקוואות. תעריף כניסה למקווה לגברים הוא 20 שקל – 20 שקל, כניסה אחת שהיא עשר דקות. כניסה למוזיאון תל אביב - - -
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
באותו מחיר אולי ששם הוא נמצא חמש שעות בבריכה, הוא נמצא יום שלם, הוא משלם 20 שקל כניסה לבריכה העירונית. כאן הוא משלם לעשר דקות. עכשיו, זה לא סתם, זה לא בילוי. זה שירותי דת – זה צרכי דת, זה גם לא שירותי דת. זה צרכים דתיים שיש לבן אדם.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
רגע. אני מטיל את זה עליך, אדוני המנכ"ל. בנושא של תעריפי המקוואות אתה צריך לפעול. המדינה העלתה באופן דרמטי את התעריפים, ואנחנו עומדים מן הצד. שאני אוכיח לך את זה?
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
לכן אנחנו אומרים בשני דברים: גם בסופו של דבר התושב, גם את שירותי הדת האלה שהוא מקבל בהשתתפות, משלם תעריפים מאוד מאוד גבוהים באופן יחסי, וגם רמת השירות.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
בסופו של דבר בתקציב הזה רמת השירות לעומת שירותים אחרים, בסופו של דבר זה נפגע. כשהרשות המקומית לא מקבלת את זה, הם רואים את זה כמעט כחצר אחורית. לכן אנחנו מדברים כאן גם על רמת השירות וגם על יוקר השירות בסופו של דבר. והזמינות של השירות הזה, שזה דבר שהוא לא בילוי והוא לא אקסטרות, אלה דברים שאנשים שהולכים, הצרכים האלה הם צרכים מחויבים או על פי חוק או שהם מחויבים על פי הדת.
אורי מקלב (יהדות התורה)
¶
במוזיאון תל אביב ילד עד גיל 18 בחינם. אותו מוזיאון תל אביב שאתה מדבר, ילד עד גיל 18 נכנס בחינם, וכאן ילד בן 8 משלם 20 שקל.
היו"ר משה גפני
¶
בדיוק. ליבת העניין. רחל, זה מפריע לו. אורי, זה מפריע לו. רחל, זה מפריע. מה דסני לך לחברך לא תעביד.
יצחק וקנין (ש"ס)
¶
אורי, בשורה התחתונה אנחנו מקבלים פה כחברי ועדת כספים, אני לפחות כמי שמכיר את זה ישר והפוך כל השנים האחרונות, ביחד עם יושב-ראש הוועדה, לא מחדשים לנו פה הרבה.
יצחק וקנין (ש"ס)
¶
אבל אני מקבל פה חתימה של שר דתות, שר אוצר ושר פנים – שלושת השרים – כשבעצם כל אחד יש לו את הנתח שלו: זה רשויות, שר הדתות זה שירותי הדת, ושר האוצר זה בעל הבית של הכסף.
עכשיו, אנחנו רוצים עוד כסף ממי? מהרשויות – לא. אנחנו רוצים ממשרד האוצר. אז, אדוני, אם יש להם איזה 200 מיליון או 300 מיליון, שיביאו לנו אותם, אנחנו נשחרר את הרשויות מכל כאב הראש הזה.
רק מה, אני חייב להגיד משהו, שאתה לא היית פה, שאף אחד לא ייתמם פה, גם לא מהרשויות. באו לפה מספר ראשי רשויות, ואני אומר שיש מקומות שאני חייב לומר לך את זה כמי שמכיר את זה מהשטח. יש מועצות אזוריות שאין מועצות דתיות – אין מועצות דתיות. אתה יודע מה הם מקבלים לשירותי הדת שם? אפס מאופס. שמעת מה אני אומר? כי ראש הרשות, לא מעניין אותו שירותי הדת. הם יסתדרו לבד עם בית הכנסת.
יצחק וקנין (ש"ס)
¶
והם יעשו את הכול, והם ישלמו את החשמל של בית הכנסת. זה לא מעניין את ראשי הרשויות. משם אני בא, כסגן ראש מועצה, כמזכיר מועצה, כראש מועצה דתית. את כל התפקידים האלו עשיתי, ואני מכיר את זה. ושלא ניתמם.
יצחק וקנין (ש"ס)
¶
לכן אני חושב שאי אפשר להשאיר את משרד הדתות היום כבני ערובה. צריך לאשר לו את התקציב הזה שלו. נאשר לו.
ואני מציע, שבוא נעשה ישיבה פה עם האוצר יום ולילה, נביא כסף, תורידו את כל הכסף. מצדי, שהרשויות לא ישתתפו בכלל. זה לא מעניין אותי. אבל, רבותיי, אי אפשר לקחת את הדבר הזה. לפני שנים הייתה פה קטסטרופה, היה כאוס במועצות הדתיות. כאוס אחד גדול.
צביה סעדון
¶
צביה סעדון מעיריית באר שבע. אנחנו בזמנו לפני מספר שנים עלינו ל-75% שיעור ההשתתפות. בתקופתו הוחלט על איזשהו שיפוי, לאחר מכן הייתה איזושהי הצעה שזה יהיה בהדרגה, העלייה הזאת, מה שהציע מנכ"ל המשרד. זה לא יצא לפועל. היום אנחנו גם סופגים 75% וגם יש עלייה מבחינת הסכומים. שוב, זה באמצע שנה, זה להתמודד עם הסכומים האלה, עם תוספת הזאת.
מעבר לכך, כפי שציין חבר הכנסת וקנין, גם לגבי בתי כנסת, זה נכון גם לגבי לכל עיר בארץ, שבתי כנסת בסופו של דבר ממומנים על ידי המתפללים.
יצחק וקנין (ש"ס)
¶
תקשיבי, אני אומנם עם כיפה שחורה על הראש, ואני באתי מהמקום שאני רוצה להגיד לך משהו. אני חייב להגיד לך משהו. אני מספר לכם משהו: אני הייתי גזבר המתנ"ס, הייתי חותם על הצ'קים, ר' משה, של 7 מיליון שקל תקציב. תרבות תורנית – 3,000 שקל.
צביה סעדון
¶
הרשות שלנו בכל אופן נותנת תקציבים נוספים לנושא הדת, מעבר למה שמצוין פה, בנושא תמיכות במוסדות דת ועוד.
צביה סעדון
¶
בנוסף לזה, כמו שהוא ציין כאן, בסופו של דבר לרשות אין יש מאין. היא תצטרך להוסיף ארנונה, שזה שוב נטל על התושבים. אז אם זה מה שרוצים, אז זה מה - - -
חובב צברי
¶
תודה, כבוד היושב-ראש. אני חובב צברי, ראש מועצת קרית עקרון - - - יש לי הרבה בעל קורא אצלי. אתה יודע, התימנים - - - שכולם בעל קורא. אני רוצה להתחיל - - -
חובב צברי
¶
דרך אגב, בצה"ל אין מצ'ינג בקטע של יהודים. כולם יהודים שם בכל הסיפור, ונותנים שירותי דת לכולם. אני בא מצה"ל אחרי 28 שנים בשירות הציבור. ולכן גם פה, לעזוב את הרשויות. כבוד המנכ"ל יתמודד, כמו שאתה אמרת, מול האוצר בעניין, ישלמו לו את מה שצריך. ומבחינתי - - -
היו"ר משה גפני
¶
הרשויות לא יצאו מהעניין, הם צריכים להיות כמו שירותי חינוך ורווחה. לא יוצאים מהעניין, הרשויות הן חלק מהעניין. כך מתנהלת מדינה נורמלית.
היו"ר משה גפני
¶
תודה. רחל, אני לא יכול לקיים את הדיון. אורי, באמת, כבר היינו צריכים לסיים מזמן. בבקשה, עודד, בקצרה.
עודד פלוס
¶
חשוב לי מאוד, אדוני, שחברי הכנסת והיושב-ראש – היושב-ראש יודע – חברי הכנסת יבינו מה המשמעות אם אנחנו יוצאים היום בלי אישור. חשוב מאוד. לפי החוק יש ברירת מחדל של 40-60. זאת אומרת, אם אתם לא מאשרים – 40-60. ובוא ניקח את הדוגמה של קרית עקרון שדיבר עכשיו.
עודד פלוס
¶
קרית עקרון היום, שיעור ההשתתפות שלה הוא 36.7. אם אנחנו לא מאשרים היא עולה ל-60%. אם היום שיעור ההשתתפות שלו הוא 592, הוא יעלה ל-969, עוד 376,000 שקל. ולא יהיה על זה ויכוח, כי החוק יחייב אותי.
עודד פלוס
¶
שנייה, עוד משפט, אדוני. אדוני, החוק יחייב אותי לפרסם ברשומות את השיעורים לפי 40-60. ובמידה ומישהו לא ישלם, לבצע קיזוזים, שיהיה ברור.
עודד פלוס
¶
זאת אומרת, שבא כאן מרכז השלטון המקומי בשם כל הרשויות, שיבין שזאת המשמעות. אולי אבי בן חמו בנתניה ירוויח, אבל האחרים יפסידו.
היו"ר משה גפני
¶
לא, אני לא מסכים, נגמר העניין.
אני מבקש לסכם את הדיון כדלהלן. הסיפור הזה מבחינה ציבורית ומבחינת הכנסת, לפי דעתי גם מבחינת הממשלה, לא יכול להימשך. אין מציאות כזאת, שבה אנחנו נדבר על סדרי גודל כאלה של שירותי דת. לא בא בחשבון, האפליה הזאת זועקת לשמיים, המציאות הזאת לא תמשיך להתקיים, על כל פנים לא במשמרת שלי.
עכשיו, בוא נלך לפי הסדר. אנחנו לא יכולים לאשר עכשיו את הכללים האלה, בגלל שעברו 90 יום מתחילת התקציב. אנחנו לא יכולים לאשר את זה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתקן את החוק.
היו"ר משה גפני
¶
אז טועה. בשביל זה יש לי חסינות.
ואז אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה להכין חוק, שאפשר לאשר שינוים כאלה ואחרים, מה שנחליט, אפשר לאשר לפרק זמן נוסף. ואז אנחנו נביא את זה לדיון. אני מבקש שבחוק הזה, שאת תכיני, בעזרת השם, יהיה כתוב שיעור שונה בהשתתפות של המדינה. ולהתחיל להתאים את זה במדורג לשירותי החינוך והרווחה, שהשתתפות הממשלה תהיה גבוהה יותר. כאשר אנחנו נחליט בתוך קדנציה או בתוך ארבע שנים, אנחנו נחליט שזה יגיע בסוף ל-75% ו-25%. החוק יאמר את הדבר הזה. ואנחנו נעשה את זה מיד, אנחנו לא נחכה ולא נמתין.
היו"ר משה גפני
¶
ואתם אל תעזרו לי. באמת, אתם מנצלים את זה שלא זרקתי אף אחד? בוועדות אחרות אתם הייתם מדברים ככה? אתם מנצלים את זה, בגלל שאני – לא חשוב.
היו"ר משה גפני
¶
המציאות הזאת שבה החקיקה הזאת תשתנה עכשיו. עכשיו, אם רוצים לעשות על העניין הזה דיונים – בבקשה, אני פתוח לפתוח דיונים. זה לא ייעצר. בקדנציה הזאת אנחנו נגיע לשירותי דת של 75% ו-25%.
היו"ר משה גפני
¶
אני מבקש לתקן את החוק, לאפשר לנו הצבעה על הנושא הזה של שירותי הדת, אנחנו לא רשאים להצביע עכשיו. אני רוצה לדעת האם זה נכון או לא נכון?
איגי פז
¶
יש שתי דרכים מילולית לפרש את החוק. המשרד לשירותי דת, היועץ המשפטי והמנכ"ל פנו אלינו עם פרשנות אחרת מהפרשנות המקובלת. אין חולק שעברו 90 ימים, אבל ההחלטה של השרים כן התקבלה בתוך המועד של ה-90 ימים. הפרשנות הזאת היא לא נקייה מספקות, אנחנו מודעים לזה שהפרשנות היא לא נקייה מספקות, ומצד הדין כן נכון לקיים גם את האישור של ועדת הכספים בתוך ה-90 ימים. אבל בגלל כל הנסיבות, ובגלל שמדובר בימים בודדים, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים כן לעמוד מאחורי הפרשנות הזאת, למרות הקשיים.
שגית אפיק
¶
בשנת 2013, כשנושא דומה התעורר, אנחנו סברנו והפרשנות הייתה, גם שלי ונדמה לי שגם של משרד המשפטים, היא ש-90 הימים, בוודאי שכוללים גם את הוועדה, את אישור הוועדה. אגב, זו פרשנות מקובלת לחקיקה ולאישורי חקיקת משנה לאורך כל החקיקה. ואני לא מבינה למה אפשר פה פתאום לשנות את הפרשנות הזאת ולומר אחרת. יש כאן גם איחור של כמעט שבועיים מ-90 הימים. אז אני לא יודעת לעמוד מאחורי זה ואני לא חושבת שזה אפשרי.
בשנת 2013, כשקרה מקרה דומה, תוקנה החקיקה ונקבעה הוראת שעה לאותה שנה. אני חושבת שגם במקרה הזה הדבר הנכון יותר הוא לעשות תיקון חקיקה.
היו"ר משה גפני
¶
קיבלת רשות דיבור? אני לא מבין מה אתה רוצה עכשיו. באמת. תגן על משרד האוצר, מה אתה רוצה ממני?
היו"ר משה גפני
¶
פיני, מספיק. אני מקבל את הפרשנות של היועצת המשפטית. וגם אם לא הייתי בטוח בפרשנות הזאת, ואני בטוח בה, אני בכל מקרה רוצה לתקן את החוק. אני רוצה לתקן אותו ומהר. אני מבקש להכין נוסח של חוק, שיאפשר לנו הוראת שעה, להאריך את המועד בשנה הזאת, כמו שעשינו ב-2013.
היו"ר משה גפני
¶
אני מבקש בחוק הזה להביא מהלך מדורג, שהמדינה תשתתף ביותר כסף. שמשרד האוצר ייתן יותר כסף, כמו שהוא נותן בשירותי החינוך והרווחה. אני לא נמצא בתהליך של פשיטת יד, שאני מקבץ נדבות. לא בא בחשבון ההתנהגות הזאת. אני לא מסכים לה, היא לא תהיה יותר. היה תהיה – לא יהיה פה תקציב. מה זה הדבר הזה? אנחנו עומדים ופושטים יד, ורבים עם ראשי הרשויות. זה מה שאני מבקש ממך. אני מבקש לעשות את זה מהר.
יש לי הצעה חברית אליך, עודד. אתה צריך לפתוח דיאלוג עם ראשי הרשויות.
היו"ר משה גפני
¶
אתה לא יכול להתעלם מהם, אתה צריך לדבר איתם. תאמין לי, זה חשוב. ואני לא רוצה לחזור על הבדיחה שיש ראשי רשויות טובים – כולם טובים.
היו"ר משה גפני
¶
משרד האוצר בא אליך ואומר לך: אני נותן לך 40 מיליון שקל. ואז אתה עושה חשבון שהרשויות ייתנו לך עוד 60 מיליון שקל.
היו"ר משה גפני
¶
אנחנו לא שם. אני לא שם. אני רוצה שינוי דרמטי של כל העניין. בכל מקרה, בכדי לאשר את זה צריך תיקון חקיקה, כמו שעשינו ב-2013. כך אני אעשה כאן. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.