ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-21OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 741

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום חמישי, ו' בניסן התשע"ח (22 במרץ 2018), שעה 9:30

1. תקנות הרוקחים (תמרוקים), התשע"ח-2018

2. צו הרוקחים (תיקון תוספת רביעית ד' לפקודת הרוקחים), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מירב בן ארי

עידו שלמה סופר - רכז תעשיה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

שירה דימניק - רפרנטית תעשיה, אגף התקציבים, משרד האוצר

משה בר סימן טוב - מנכ"ל משרד הבריאות

ד"ר אסנת לוקסנבורג - ראש מנהל טכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות

רינת בכר - מנהלת מח' תמרוקים, משרד הבריאות

נילי חיון דיקמן - ממונה טכנולוגיות רפואיות, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

שי גלברג סומך - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אסתר אליאס - עוזרת ראשית, נציבות לשוויון הזדמנויות, משרד הכלכלה

אנואר חילף - ממונה על חוקיות הייבוא, משרד הכלכלה

דבורה מילשטיין - ממונה ייעוץ משפטים, נושאים בין-לאומיים, משרד הכלכלה

משה בנימין - ראש מטה השר, משרד התמ"ת

יונגוואן צ'וי - שגריר קוריאה בישראל

שלמה שניזיק - חבר הנהלת חטיבת התמרוקים, איגוד לשכות המסחר, סמנכ"ל תמר שיווק, יבואן

חנה רוזה - מנהלת רגולציה, איגוד לשכות המסחר

חנה לאידרשניידר - מנהלת תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

שלומי לויה - היועץ המשפטי, איגוד לשכות המסחר

ערן מאירי - יועץ משפטי, איגוד לשכות המסחר

שרה טל - בעלים ומנהלת, איגוד לשכות המסחר

ירמיהו מזרחי - מנכ"ל, התאחדות התעשיינים

מרסלו גוטהלף - CEO, התאחדות התעשיינים

הדר מרלי - מנהלת לקוח, התאחדות התעשיינים

יואב גזית - בעל מפעל, התאחדות התעשיינים

נורית הראל - ד"ר פישר, מטה כחול-לבן, התאחדות התעשיינים

שלו בראנץ - יועמ"ש, התאחדות התעשיינים

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה

דועאא ג'זמאוי - מזכ"ל אופקים – אפק לשלום ודו-קיום

אורנה ובר - יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות בישראל

מידד גיסין - נשיא ארגון בעלי סטומה

גולן שלמה אלבז - מנכ"ל "ביוטיקייר", אי.ג'י בע"מ, יבואני תמרוקים

אלון אלבז - סמנכ"ל "ביוטיקייר", אי.ג'י בע"מ, יבואני תמרוקים

יוסי ברגמן - יועץ הנדסי, יבואני תמרוקים

עלאא ח'לאילי - חברת אסתי לאודר, יבואני תמרוקים

דניאל חסין - יבואני תמרוקים

רבקה מזרחי - מנהלת רכש ובעלים שותף, יבואני תמרוקים

גלי עמיר - מנהלת, יבואני תמרוקים

צוריאל עובדיה - מנכ"ל חברת איינשטיין, יבואני תמרוקים

אוהד סנדלר - מנכ"ל "גוד פארם", יבואני תמרוקים

אדם פרידלר - מנכ"ל "גוד פארם", יבואני תמרוקים

רועי פדר - יבואני תמרוקים

מורן שקלאר - עו"ד, א.פ.י. חורי הפצה, יבואני תמרוקים

אמנון תגורי - מנכ"ל גיי'מס ריצ'רדסון, יבואני תמרוקים

משה ביבי - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), ג'יימס ריצ'רדסון

יהושע שלמה זוהר - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), ג'יימס ריצ'רדסון

עופרה שקד - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), חברת יוניליוור, ג'יימס ריצ'רדסון, ש. שסטוביץ, שירותי בריאות כללית

טל בנוש - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), א.פ.י. חורי הפצה בע"מ, כל פרפיום ישראל בע"מ

לירון הרשקוביץ - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), א.פ.י. חורי הפצה בעם, כל פרפיום ישראל בע"מ

זוהר יהלום - שדלן/ית, עו"ד איינשטיין בע"מ

ליטל סבר - שדלן/ית, (גלעד יחסי ממשל ולובינג), איגוד לשכות המסחר, ההסתדרות הרפואית בישראל

רועי פדר - שדלן/ית (עצמאי/ת) מייצג/ת את אלקליל בע''מ

עלאא ח'לאילי - שדלן/ית (עצמאי/ת) מייצג/ת את אלקליל בע''מ

ענת כהן שמואל

נעה בן שבת

חפציבה צנעני

תקנות הרוקחים (תמרוקים), התשע"ח-2018

צו הרוקחים (תיקון תוספת רביעית ד' לפקודת הרוקחים), התשע"ח-2018

חברים, בוקר טוב לכולם. נציגי המשרדים, אתם יכולים להיות בסבלנות, בשקט? משרד המשפטים הם תמיד הכי שקט. תשימו לב.

כבוד היושב-ראש, הם הכי מנומסים.

תלמדו משי. מותר לי להגיד, לא? זה לא נורא.

אנחנו באמת חרוצים, כי אנחנו עובדים גם בפגרה, כי הנושא מורכב ולא הצלחנו עד עכשיו למצוא פתרונות, והיום אולי נפתיע אתכם בגישה חדשה. היום ה-22/3/2018, ו' בניסן התשע"ח, והשעה היא 09:38. אנחנו חוזרים לחוק שקשור לנושא התמרוקים. היות ויש איזו שהיא הודעה, שנראית לי די דרמטית, מצד משרד הבריאות, אקצר את הפתיח שלי. אנחנו יודעים שהנושא מורכב. הוא, קודם כל, קשור לבריאות הציבור. הוא גם קשור לשכר הבין-לאומי, והוא גם קשור ליוקר המחיה. אנחנו מנסים למצוא נוסחה שבה שלושת הדברים האלה יבוא לפתרון בלי לפגוע אחד בשני. זה לא קל. כל הניסיונות שלנו נעשו בכנות, וכל הלחצים הם לגיטימיים. אני לא הרגשתי שום לחץ שהוא לא היה הגון, ולכן אני גם לא מרגיש שום צורך להתנצל על כך שאנחנו מאריכים את הדיון וגם לא מגיעים לסיכום בישיבה אחת. בדרך-כלל, תקנות – זה הולך צ'יק-צ'ק. במקרה הספציפי שלנו, אנחנו במצב שיש להתחשב בכול הגורמים שציינתי.

אני שמח לארח פה את שגריר קוריאה, שבאמת בא במיוחד כדי להזכיר לנו שהמדינה שלו היא מעצמה בתחום התמרוקים והיא מספר 4 בעולם – וכך למדנו ממנו בפתיח – והוא היה רוצה, בצורה לגיטימית לדעתו, ואני בטוח שהמערכת שלנו תדע לקבל את זה, להיות חלק מרשימת המדינות שכלולות בנושא הזה של תקנות התמרוקים.

Welcome. Thank you. אם הוא רוצה לדבר עכשיו, בקשה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, רבותי וגבירותי, זהו כבוד וזכות לשבת כאן ולקבל את ההזדמנות לדבר. מבחינתי, זהו אירוע שייזכר.

כבוד היושב-ראש אמר שאני כאן כדי לומר כמה מילים על צו הרוקחים ועל תקנות הרוקחים. להבנתי, קוריאה איננה כלולה ברשימת 36 המדינות המורשות לייצא קוסמטיקה לישראל. אני לא מבין מדוע קוריאה איננה כלולה ברשימה הזאת, ולכן אני כאן כדי לדבר על קוסמטיקה קוריאנית.

כפי שחברות הכנסת ונשים אחרות כאן כנראה כבר יודעות את האיכות והמוניטין שיש לקוסמטיקה הקוריאנית. קוסמטיקה קוריאנית – אנחנו מייצאים הרבה קוסמטיקה. כפי שאמר היושב-ראש, קוריאה היא מספר ארבע מבין המדינות המייצאות קוסמטיקה. כל אחד אוהב קוסמטיקה קוריאנית, חוץ ממני... זו היתה בדיחה.

לכן, אני מבקש שתכללו את קוריאה בתוך 36 המדינות המוכרות, רק כדי שזה יהיה 37. זה כל מה שאני מקווה. זה באמת מה שאני מקווה לו.

כפי שאתם יודעים, קוריאה היא מדינה מתקדמת מאד, ורבים כאן משתמשים בטלפונים קוריאניים. אנחנו מאד טובים גם בייצור קוסמטיקה. זה מאד פופולרי באירופה, בארצות-הברית, במזרח-התיכון ובכל מקום.

לכן, אני מבקש שתעשו התחשבות שקולה במקרה זה, ואני מבקש שתכללו את קוריאה בתוך 37 המדינות המוכרות. זה כל מה שאני רוצה לומר.

אם יש לכם שאלות, אשיב. תודה רבה על מתן ההזדמנות לדבר על הקוסמטיקה הקוריאנית. תודה לכם.

תודה.

משה, מנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה.

מנכ"ל משרד הבריאות ללא קול, ולכן אעשה את זה ממוקד.

זה ללא קול? זה יפה.

מאה מילים – וזה דועך...

אני חושב שהמצב שאנחנו נמצאים בו היום, וצריך לומר את זה, ראשיתו בגלל תהליך שנולד בצורה עקומה ומאז הוא התגלגל בצורה עקומה. אנחנו נמצאים במצב הזה, כי עשינו תהליך חקיקה חפוז ולא מקצועי, ואנחנו עכשיו מנסים, בנקודות האלה, לתקן את מה שאנחנו צריכים. אבל אנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לא הבאנו את החקיקה הזאת לכנסת, לצערנו, אבל, שוב, אנחנו מסתכלים קדימה ואנחנו רוצים לתת פתרונות, כי אנחנו חושבים שיש הרבה מאוד אלמנטים חשובים ברפורמה הזאת שכן צריכים לקרות.

יש שלוש בעיות עיקריות שעולות פה לדיון בצורות שונות ובמופעים שונים, ולהן, בעינינו, צריך לראות שאנחנו מצליחים לתת פתרון שאנחנו, כמשרד שאחראי על בריאות הציבור, יודעים לעמוד מאחוריו. אני לא אקח שום פתרון ושום סיכון על בריאות הציבור. אנחנו חיים במדינה מספיק מסוכנת עם מערכת בריאות מתוחה עד הקצה. אין לי שום פריבילגיה שתהיה לי פה איזו שהיא פגיעה המונית בילדים או במבוגרים בגלל מוצרים לא נאותים. אנחנו צריכים ליצור את האיזונים בין הדברים.

שלוש הסוגיות, שלושת הנושאים, שעולות פה כל הזמן הן: דבר אחד הוא סיפור הייבוא המקביל; הדבר השני זה ה-private label; והדבר השלישי, שהוא אקוטי יותר, זה המדינות המוכרות – השיחה המקדימה שהייתה. אני יכול לציין מה היה בשיחה המקדימה, נכון?

ודאי, ודאי.

יושב-הראש ואני נפגשנו עם השגריר קודם, ולעניין דרום קוריאה – ואמרתי זאת קודם גם פה בדיון – אנחנו נתחיל תהליך שהופך אותם למדינה מוכרת. התהליך הוא: דבר ראשון – של להכיר את הרגולציה שיש בדרום קוריאה. אנחנו מניחים שדרום קוריאה היא מדינה מתקדמת עם מערכת רגולטורית מפותחת. אז, דבר ראשון הוא להכיר את הרגולציה שיש שם. דבר שני – לחתום על הסכם של שיתוף פעולה, שיבטיח לנו שאם קורה איזה שהוא אירוע בטיחותי או אחר בקוסמטיקה שמיוצרת בדרום קוריאה, אנחנו מקבלים את המידע המלא. אנחנו יכולים להבטיח שנציגים של קוריאה יעשו עבורנו את הבדיקות שם במפעלים. זה משהו שגרתי שיש לנו עם הרבה מאוד מהמדינות האחרות. ככול שנוכל להשיג דבר כזה עם דרום קוריאה, אני מאמין שאנחנו נדע להתגבר על העניין הזה.

עכשיו אדבר על ה-private label ועל הייבוא המקביל. אתחיל בייבוא המקביל, ואגיע ל-private label. הרפורמה, שאנחנו עשינו כאן, היא רפורמה שנועדה לייתר את הצורך בייבוא מקביל. היא רפורמה שבאה ואומרת: אנחנו פותחים את שער הכניסה לייבוא מוצרים לישראל רחב ככול הניתן. אנחנו רוצים שכול אותם יבואנים מקבילים יהיו יבואנים רשמיים.

הקול הולך להיגמר.

תה?

אולי.

לא סתם יש את ההסתייגויות של היושב-ראש מהמונח "יבוא מקביל" או "יבוא פרללי". זו באמת לא דרך המלך. אנחנו צריכים להבטיח שכול בן-אדם שרוצה להיות יבואן יהיה יבואן. את הרגולציה שלנו אנחנו פתחנו בהיבט הזה כמה שיותר. תכף אדבר גם על ה-private label. נקודה, שנשארה תקועה, היא הנקודה: בסוף, למה זה לא קורה? למה בכול זאת רוצים את הייבוא המקביל? כי נוצרים הסכמים בלעדיים; בראייה שלי, גם ככלכלן, הם לא חוקיים והם פוגעים פגיעה קשה בסחר וביוקר המחיה שמשלמים אזרחי מדינת ישראל, וצריך לטפל בשורש הבעיה. לא לשים עליו פלסטר של ייבוא מקביל, אלא לבוא ולומר שאנחנו נמצא את הדרכים החוקיות למנוע את הבלעדיות הזאת שיש. אם זה היה תלוי בי, אם זה היה במגרש שלי, הייתי הולך מאוד-מאוד קיצוני; הייתי אומר שמעל נפח שוק מסוים אסור שיהיה רק יבואן אחד, ושמעל נפח שוק יותר גדול אסור שיהיו שני יבואנים אלא צריך לפחות שלושה. בעיניי, זה מה שצריך לעשות.

יש לך גם תה וגם סודה, אז מותרת לך הפסקה שנייה...

תודה רבה.

הדבר הזה לא נמצא באחריותי, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לאחוז את השור בקרניו, וכך האנשים הנחמדים מ"גוד-פארם", מ"איינשטיין" ומכול מיני דברים אחרים לא יצטרכו ללכת במסלולים עוקפים. אנחנו נפתח להם את הדלת רחב ככול הניתן. היום הם לא נכנסים בה, כי מישהו מונע מהם את הקשר עם "אסתי לאודר", "לוריאל" והרבה מאוד חברות אחרות. צריך לאחוז את השור בקרניו.

בנושא הזה, תרשה לי להוסיף.

(להלן הדברים בתרגום חופשי: )

השגריר רוצה לעזוב.

(להלן הדברים בתרגום חופשי: )

היושב-ראש, אעזוב עכשיו, מפני שאינני מבין עברית ואני מצטער על כך. אני פה חודשיים בלבד, והייתי צריך להחליט שאלמד עברית מהיום והלאה.

Good luck.

(להלן הדברים בתרגום חופשי: )

שלום, ובהצלחה לכולם. בבקשה, לא לשכוח יותר את קוריאה. תודה לכם. היה נעים לפגוש אתכם.

צריך גם להכין את פסח...

Thank you.

אני רוצה לציין שהכנתי, בזמנו, הצעת חוק על ביטול הייבוא הבלעדי, וחשבתי שנגיע לסיכום. הצעת החוק פה. זה היה קשור גם לבלעדיות. גם היצרן דואג לעצמו בצורה מוגזמת, כי הוא יודע שמה שהוא יבקש יקבל מהיבואן שמגיע לפה, וגם היבואן הבלעדי – נותנים לו איזו שהיא הגנה בלתי ראויה, בעיניי, לבלעדיות. הבלעדיות גורמת למה שאנחנו ראינו, וההתייקרויות והמונופול, וכל מונופול הוא רק על חשבון האזרח הפשוט, כל אחד מאיתנו שיושב פה. לכן הייתה לנו הצעה בעניין זה. אני מודיע כבר שנחזור להצעה בכיוון הזה. אנחנו נעשה הצעת חוק שפוסלת יותר לעתיד את הייבוא הבלעדי. ראינו את זה בענפים אחרים, כמו ברכב. אין שום סיבה שבמוצרי יום-יום מסוג זה, תמרוקים או מזון, נשאיר את זה כבלעדיות שהיא מונופול, שאחר כך האזרח הפשוט... אז תדעו שלא התכוננתי להגיע את זה היום, אבל לאור ההצהרה המאוד חשובה של מנכ"ל משרד הבריאות, אני מציין שזה בדרך. גם בזה אנחנו נעשה את הבדיקות הרציניות כדי לבוא עם הצעת חוק שעומדת גם משפטית ובוודאי תעמוד בהתמודדות עם הנושאים שרצינו להעלות ולהתמודד איתם.

בבקשה.

לגבי סיפור ה-private label, אנחנו חושבים על מתווה, שאנחנו צריכים לגבש אותו.

מה זה private label בעברית פשוטה?

מותג פרטי, כלומר זה כל מיני אנשים שמייצרים בכול מיני מקומות מוצרים שמביאים אותם רק לישראל.

אנחנו חשבנו שלא נכון שיהיה מוצר שמיוצר באיזו שהיא מדינה לא מוכרת, לצורך העניין – לא מוכרת, שהיא לא דרום קוריאה – ויגיע רק לישראל. אנחנו חושבים שזה לא נכון. צריך שהמוצרים שמגיעים לפה יהיו גם מוצרים שמגיעים לשם. אבל אנחנו מוכנים לבחון פתרון באופן אפקטיבי שאנחנו חושבים שהוא אפשרי. אציג את העקרונות שלו, ואני כבר שם את הכוכבית: הוא דורש עוד את הבדיקות המקצועיות שלו.

מה פירוש? אנשים ישראליים לא יכולים לפתוח מפעל לא בארץ אלא במדינה אחרת ופשוט להביא משם? זה מה שאתה אומר?

לא, לא. אני עכשיו - - -

לא. הוא אומר שהם צריכים לפתוח את המפעל בארץ.

לא, לא. תקשיבי טוב.

לא. אני אמרתי שהמפעל שמייצר - - -

הוא יהיה במדינה מוכרת.

לא.

לא.

הוא יכול להיות במדינה מוכרת. אם הוא לא במדינה מוכרת, זה צריך להיות מפעל שהפורמולה היא לא רק לישראל.

למה? למה? הוא לא רוצה. הוא רוצה לפתוח מפעל בטורקיה.

מירב, שנייה אחת.

להקשיב עד הסוף להצעה.

למה? אני לא מצליחה להבין את הרעיון של הבסיס. למה הוא צריך למכור בעוד מדינה? אני רוצה שהמפעל בטורקיה ימכור רק בישראל, אם זה מוצר טוב, אם זה מוצר בריא ואם זה מוצר שאין לו בעיות. אני לא מדברת על – מה שלא - - -

את מרשה שיהיה דיון מסודר?

כן, אבל אני שואלת שאלה.

תודה. בבקשה.

כדי לתת מענה למצבים האלה, אנחנו נבחן פתרון שבו אנחנו נתייחס לאותם private labels שלא מיוצרות במדינות מוכרות או שמיוצרים במדינות מוכרות ולא משווקים גם במדינות נוספות כאילו הם היצרן על כל החובות שחלות בכל ועל כל האחריות שמחויבת מכך.

אין בעיה. אז למה הוא אומר - - -

זה בדיוק. תקשיבי.

לא. זה לא נכון.

שוב, אני אומר שבמסגרת האמיתית והנכונה – התחלתי מהעוקם שיצאנו לדרך – דרך המלך הייתה מלכתחילה היא אם היינו הולכים להסכם הכרה הדדית עם אירופה ואז היו עושים נוטיפיקציה בישראל, וכול מה שעברנו באירופה ממילא משווק כאן וה-responsible person באירופה אחראי גם מולי. כרגע, אנחנו לא שם. אנחנו צריכים ללכת לשם. זו דרך המלך. כל פתרון אחר הוא זמני ועקום. זו דרך המלך שאליה צריך לשאוף: הכרה הדדית עם אירופה, וישראל יכולה להחזיק את זה. השגריר האירופי בישראל אמר שזה בר-השגה ושזה תלוי בכלכלה ובנו. יש כבר מסגרת של הסכם. צריך למלא אותה בתוכן בנוגע לקוסמטיקה. אבל בתקופת זמן הביניים הזאת אנחנו נאפשר להם, שוב, להכניס לפה מוצרים, אבל אנחנו נתייחס אליכם כאילו אתם היצרנים, ואתם תיקחו אחריות מלאה על המוצר שאתם מייצרים, שהוא מיוצר בתנאי ייצור נאותים, באופן בטוח ובאופן מסודר עם כל האחריות שיש על כך. יהיה לכם תיק של המוצר כאילו אתם יצרנים.

כאילו אתם יצרנים בטורקיה או כאילו אתם יצרנים בארץ?

כאילו אתם יצרנים בארץ.

ה-GMP צריך להיות GMP של הארץ, למרות שהמפעל לא נמצא בארץ.

הוא צריך להיות GMP כמו שעושים GMP בעולם.

אבל זה למרות שהמפעל לא נמצא בארץ.

אז מה? יש GMP - - -

אין בעיה. יש גם תקנים של ISO שקיימים בעולם - -

יש גם הסכמים של הכרה הדדית.

- - ובארץ משרד הבריאות לא מכיר בהם.

זה לא נכון. הוא מכיר בהם. עשינו את זה תקן ישראלי עם מכון התקנים.

אני רוצה להגיד לך ששנה וחצי חיכיתי למפעל לקבל GMP למוצרים ללא גלוטן, ועד שלא הגעתי לגרוטו אישית ודפקתי לו בדלת...

זה נושא אחר.

מירב, שנייה. את לוקחת את הדיון למקום - - -

זהו. לבוא לקבל GMP פה למפעל זה להרוג מפעל עוד לפני שהוא קם. - -

אני רוצה להסביר.

תשאל את התעשייה הישראלית עם מה היא מתמודדת.

מירב, אל תבזבזי את המילים שלי, את הקול שלי, על מה שלא רלוונטי.

אנחנו לא יודעים ליצור את מעטפת הפיקוח על מוצר באופן שלם, ולכן אנחנו מסתמכים על מדינות מוכרות שהמוצר הזה משווק או מיוצר במדינה מוכרת. אם הוא לא מיוצר במדינה מוכרת, אנחנו מוכנים ללכת גם למסלול הזה, אבל אני לא אתפשר על בריאות הציבור.

גם אני לא מתפשרת על בריאות הציבור, וגם לא אלאלוף, וגם אף אחד פה, ואף אחד שיושב כאן לא מתפשר על בריאות הציבור.

אבל האחריות היא אצלי, ולכן אני מוכן אבל החובות יהיו חובות מלאות כאילו הוא ייצר בישראל. לא לבוא ולהגיד: "אני לא מכיר את היצרן", "הוא לא נותן לי את תיק המוצר", "אני לא בדיוק יודע איפה המפעל", "אני לוקח ממנו. פגשתי אותו באיזה נמל, והוא הביא לי את המוצרים והבאתי אותם לישראל". זה לא יהיה, אוקיי? תצטרך להיות אחריות מלאה שלכם. אתם הצהרתם פה כמה פעמים שאין בעיה עם זה, אבל אנחנו נעבור משלב ההצהרה לשלב האופרטיבי. יהיו לכם חובות מלאות. אם יש נכונות לקחת את האחריות הזאת, ואנחנו נצטרך לעגן את האחריות הזאת גם בהנחיות מהותיות שההפרה שלהן היא הפרה של חוק במדינת ישראל, אני חושב שאנחנו נוכל להתקדם. הייבוא המקביל יצטרך לקבל את הפתרון של דרך המלך, ולא את הפתרונות העקומים. הסיבה לכך שהקול שלי הוא כך היא שאני לא ישן בלילה בגלל הדבר הזה.

בגלל מה?

אבל מהי דרך המלך?

דרך המלך? – שאתה תהיה ייבוא רשמי.

אבל, אי-אפשר. אי-אפשר.

למה אי-אפשר?

לא, רגע, רגע. זו לא הישיבה הראשונה שלך פה.

זה כמו שמישהו חתם בלעדיות על "אסתי לאודר". אני רוצה שזה לא יהיה חוקי. אני אמרתי על "אסתי לאודר", ואני יכול באותה מידה לומר על מקרים שונים.

לא תהיה יותר בלעדיות.

לא תהיה לישראל כניסה של מוצר שיש עליו ייבוא בלעדי.

אבל, עד אז? עד אז?

לא עד אז.

אדוני, לא קיבלת את רשות הדיבור. אתה עוד לא חבר כנסת. יש לך ותק של יותר מחברי כנסת בוועדה הזאת, אבל אתה עוד לא חבר כנסת. מי שרוצה את רשות הדיבור – הוא יסיים ותקבלו, ומי שרוצה לדבר – שיישב ליד השולחן. אחרת, לא תהיה לו רשות דיבור.

אתה רוצה לסיים?

סיימתי כבר.

מירב, את רוצה לדבר?

כן, אני רוצה לשאול שלוש שאלות. שאלה אחת – אם אתה באמת הולך ואומר שהמפעלים יהיו כמו יצרן ישראלי, למרות שטכנית הם נמצאים בחו"ל, אני שואלת אותך: האם יש לך מספיק כוח-אדם כדי לבוא - - -?

שאלה מצוינת.

נכון? יופי.

אנחנו נצטרך כוח-אדם. נצטרך לשלוח אותם, ונצטרך - - -

תצטרך תקנים.

ברור. מירב, מה את חושבת? נצטרך לשלוח אותם, לפעמים, למפעל בסין ולמפעל בטורקיה.

אין בעיה. אז, הנה, אני, מה שנקרא, נותנת - - -

לכן, אמרתי שזו שאלה מצוינת.

יפה. אני שמח שזו שאלה טובה.

אני צריך לממש את האחריות שלי. אני לא עוסק פה בטכניקלי, אבל ברור שאני צריך אמצעים כדי לממש את האחריות שלי.

אז, זה חייב לבוא בתוך התקנות, כי בסוף אני גם יו"ר שדולת כחול-לבן וכמעט כל חודש אני במפעל ויש את הרגולציה שמושתת פה על המפעלים, אבל היכולת לקבל GMP והיכולת לקבל את אישור משרד הבריאות היא באמת קשה. אני יודעת שאתם עובדים קשה, ואני לא מזלזלת, אבל, בואו, אתם לא זמינים מספיק למפעלים במדינת ישראל. זה לא חדש.

דבר שני שאני רוצה להבין – דיברנו כאן על דרום קוריאה שזה טוב ויפה, אבל יש עוד מדינות חוץ מדרום קוריאה שהן גם רלוונטיות.

אני אמרתי, בלי להזכיר - - -

אחלה, השגריר בא, וכל הכבוד לו, והוא חביב עלי ואני מכירה אותו. יש עוד מדינות.

מירב, שנייה. אל"ף, - - -

מה עם טורקיה, שהשגריר ושר החוץ שלחו מכתב ליו"ר הוועדה ולשר הכלכלה?

מירב, אני אומר לך - - -

עם כל הכבוד, יש בזה גם עניין של דיפלומטיה של המדינה הזאת. כשטורקיה תתנהג כלפי ישראל כמו שדרום קוריאה מתנהגת, אז אנחנו גם נתייחס אליה בהתאם.

אין לי את העניין הזה. מבחינה כלכלית, יש יחסים מאוד טובים.

לא. יש להם גם - - -

אסביר לך מבחינה כלכלית.

בדיוק ראיתי שהחופשה הכי מבוקשת בפסח היא לאנטליה. אני רק אומרת שמשהו השתחרר שם.

ולסיני.

הכי גדולה היא בבאר-שבע.

ולסיני. בבקשה תגיד לו.

בשני המקומות יש אזהרות מסע.

ואנשים נוסעים.

אני ממליץ לבוא לבאר-שבע.

זה דומה לסיני במזג האוויר.

את חופשת הקיץ האחרונה שלנו העברנו בבאר-שבע.

עכשיו, אני אענה לךְ מעבר לפן הדיפלומטי.

אחרי זה אעיר עוד דברים.

מעבר לפן הדיפלומטי, המדינות ברשימת המדינות המוכרות הן מדינות ש: דבר אחד – אנחנו סומכים על הרגולציה הפנימית שהם עושים שם למפעלים. דין דרום קוריאה לא כדין מדינות אחרות, אוקיי? יש מדינות שהן מתקדמות. דרום קוריאה היא מדינה מתקדמת עם תעשייה מפותחת, עם כלכלה מפותחת, עם רגולציה מפותחת ועם מנגנוני ממשל מפותחים. זה לא המצב בכול המדינות. הדבר השני – אנחנו צריכים הסכם בין דרום קוריאה, לצורך העניין, וישראל שיבוא ויאמר ויבטיח לנו שבכול פעם שיש איזו שהיא תקלה במפעל, אל"ף, אני יודע ממנה, כי יש רגולטור.

ואין לך את זה היום.

לא. איתם – לא.

אפשר לעשות הסכם. על זה דיברנו עם השגריר. חותמים על הסכם. יש לנו הסכמים עם שוויץ, ארצות-הברית, אוסטרליה והרבה מאוד מדינות.

כל המדינות היקרות.

דרום קוריאה – לא כל כך.

מי מביא דברים מאוסטרליה ומשוויץ, תגיד לי? אנשים לא נוסעים לחו"ל - - -

מירב, אני לא מבין. מה את רוצה להוביל? את הדיון הזה - - -?

לא. כי אני רוצה שמדינות - -

מה קרה לך?

- - זולות יהיו חלק - - -

אני רוצה להגיד.

זה עניין של יוקר מחיה. אין מה לעשות.

טוב, רגע.

כשאני מזמינה בגדים באינטרנט לבת שלי, אני מזמינה ממדינות זולות, ואין לי שום בעיה. דרך-אגב, גם אם תסתכל על חברה ישראלית ותפתח את הפתק הקטן – הנה, תגיד לך עוד אמא – אנחנו יודעים איפה מייצרים. זה בקמבודיה וכו'. למה מה שטוב לי באינטרנט לא טוב לי בארץ?

את קונה תרופות - - -?

מה אתה עכשיו מביא לי תרופות? מה קשור תרופות?

לא, לא, לא. אפשר?

למה? מברשת לשיער זו תרופה?

לא, לא. מירב, את מפריעה לדיון.

מה אתה רוצה? שאני אשב כאן ואקבל את מה שנאמר כאן?

לא, את לא צריכה לשבת. את צריכה לדבר, אבל בלי לחרוג - - -

הוא אמר לי שיש לי שאלה מצוינת.

הראשונה, אבל כבר עברנו לשנייה.

דרך-אגב, גם השנייה.

השנייה פחות.

מה, הוא נותן לי ציונים?

אנחנו כרגע, בשנייה.

בסדר, אתה יכול להמשיך. אני מקשיבה. עזוב, תמשיך.

לא, אני רוצה להגיד לך מה שבא לי להגיד. את לא היחידה שיש לה זכות. את יודעת מה הם הקשרים בינינו, נכון?

ברור.

אם אתם לא יודעים, הם מצוינים – גם אחרי הישיבה הזאת. אל תדאגו.

אני רוצה להגיד שהנוכחות של השגריר הדרום קוריאני היא יוזמה שלו. כמו שבמזון היו פה האיטלקים והאירופאים, עכשיו הוא.

היינו שם.

אם אתה רוצה שהטורקים יבואו, שיבואו. אני לא מחבב אותם במיוחד כאזרח מדינת ישראל שנפגעת מהטורקים מדי פעם. למרות זאת, אנחנו משקיעים את הדולרים שלנו בתיירות אצלם. לבריאות למי שאוהב את זה. אני רוצה רק להגיד: מותר, וכל מי שרוצה לבוא ולהציג בוועדה שיבוא.

בטח.

שנית, אני לא בעד ללכת למדינות העשירות כדי לייצר אספירין, כדי שלא תגידו איזה מוצר שאני כאילו משתמש בו. היבואנים יעשו זאת יותר טוב מאיתנו וילכו למקומות שכדאי להם ללכת. לכן החוק הזה צריך להיות טוב גם למדינות האחרות. כרגע, יש פה רשימה שלא את ולא אני בנינו אותה, והיא סלקטיבית מאוד.

נכון.

היא פוגעת במה שאת אומרת: יוקר המחיה. היא בנתה את הבלעדיות, והיא, הרשימה הזאת, בנתה את המונופול של יבואנים מסוימים. אז אנחנו צריכים לשנות את זה. כדי לשנות, אנחנו נלך גם לבעיות היסודיות. לכן אנחנו נילחם. אני אומר: כל עוד אני פה, אני אלחם נגד בלעדיות. אין, לא תהיה יותר בלעדיות. לא אסתכל, גם אם בלעדיות זה מפעל א' שמייצר מוצר בשם מפעל לישראל באיטליה או בטורקיה, למשל במזון, ואתם יודעים על מה מדברים. אנחנו נעשה את הדברים האלה. כרגע, היות ולא הצלחנו לשלב את שלושת המרכיבים – הוזלת המחירים, להבטיח במיוחד, וזה הראשון בעיניי, את בריאות הציבור, ולהוזיל דברים – אז אנחנו מדשדשים. אנחנו נעשה את זה. נפסיק את הבלעדיות, נביא מכול פינות הארץ, מכול פינות העולם, בתנאי שנהיה בטוחים שפה האזרחים שלנו לא ייפגעו מהייבוא הזה. ההצעה, שניתנה פה על-ידי משרד הבריאות, היא הבוקר. שלא תחשבו: למדתי אותה הבוקר, רבע שעה לפניכם ולא יותר. זה נותן מחשבה, ונעשה ונבדוק אותה, ולא מיד נקפוץ ונתחיל כבר לעשות מזה מהומה, כי זה באמת דורש הרבה מאוד למידה ונעשה את זה, כולל תקנים, וזה ברור. לא תהיה פה מהפכה כלשהי, אם המדינה לא תעמיד את התקנים ואחר כך תראה את הפירות של התקנים שלה.

את רצית לשאול שאלה שלישית.

לא, בסדר. אחרי זה.

ברשותכם, הייתי רוצה לשמוע, ואחר כך נחזור למשרדים.

אני דוקטור לוקסנבורג ממשרד הבריאות. הבהרה: דבר אחד – אנחנו כבר התחלנו בפגישות עם מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה, בשביל לנסות ולראות איך אפשר להתקדם מול מדינות שהן כרגע לא בתוך הרשימה המוכרת. כבר התקיימו פגישות איתם. הכוונה היא לעשות את זה בצורה מבוקרת, הדרגתית ולפי תנאים שיהיו מקובלים כמובן מבחינת בריאות הציבור.

איפה בחרתם את הרשימה? מה עזר לכם לבחור את הרשימה?

הרשימה של המדינות המוכרות היא רשימה - - -

לא. את זה אנחנו יודעים. מה לגבי החדשות?

לגבי החדשות, אנחנו פתחנו את זה לדיון של מדינות שונות שאנחנו יודעים כרגע שהייתה פניה מהכיוון שלהן, שהן יצרניות משמעותיות.

אפשר לשמוע על המדינות האלה?

אנחנו נעדכן אותך.

אנחנו נעדכן אותך בהמשך.

מה שרציתי להבהיר פה - - -

תעבירו את זה לטובת הוועדה, כדי שזה יהיה בפרוטוקול ושאנשים יידעו.

עלו שמות שאנחנו צריכים להמשיך ולהתקדם ולבדוק אותם כמו דרום קוריאה וטאיוואן, והיו עוד כמה מדינות שהופיעו שם.

הנושא השני שרציתי להגיד הוא, שכאשר יש יצרן שמייצר בדרום קוריאה ומשווק בעולם – באירופה, בארצות-הברית וכו' – הוא, כמובן, גם לפי התקנות ונוסח התקנות כמו שהוא קיים פה, יכול להביא את המוצרים לפה, לארץ, ולרשום אותם כאן בהקשר הזה, ואין שום בעיה. הבעיה הייתה אך ורק למקרים שבהם אותו יצרן באותה מדינה לא מוכרת, הקו היחידי שלו הוא קו לטובת ישראל.

זה לא מדויק.

זה מה שרציתי להבהיר.

מה שאמרת לא מדויק, אם אני יכול להעיר.

תקבלו את רשות הדיבור עוד מעט.

אתם רוצים? בבקשה. הפעם נתחיל מפה.

אני מרסלו גוטהלף, יועץ רגולציה ופורמולטור. מנכ"ל משרד הבריאות אמר שהאחריות היא של משרד הבריאות בעניין המוצרים והרישיונות, אבל, לפי הרגולציה החדשה, המצב יהיה שהאחריות עוברת בלעדית ליצרנים ולנציג האחראי או ליבואנים והנציג האחראי ולא למשרד הבריאות. האחריות יורדת מהם, ברגע שהם לא מאשרים את המוצר. הם רואים את המוצר אחרי במידה - - -

למי אתה חושב שיקראו לדיון בוועדה? לך או לי?

סליחה?

למי יקראו לדיון בוועדה, כשתהיה פגיעה המונית?

לי, כנציג אחראי, - -

אני אקרא לך. הם יקראו לי.

- - וגם יקבעו לי קנס או מעצר אם יהיה צורך, ולא לך.

הוא צודק.

אוקיי. תודה.

בבקשה.

אני אדם פרידלר, מנכ"ל רשת "גוד פארם". קודם כל, אני רוצה להגיד תודה על הנכונות ועל הדרך שנראה לי שעברנו מהפגישות הראשונות עד היום, ונראה שכן מקשיבים ושכן רוצים לפתור את הבעיה.

אומרים לי שאנחנו צריכים לברך אותך, לא? זה פנימי, לא?

כן. תודה רבה.

בהצלחה.

תודה רבה.

עם זאת, אני רק רוצה להגיד שאני מפחד שנהיה במצב שבו עד שיגיעו אותן מגבלות שאתה אומר על יבואן רשמי, על אחוזים וכו' – האמת היא שזה make sense, וזה עושה לוגיקה מאוד נכונה, מה יקרה בינתיים? כאילו אם אני אצטרך לשבת, ובינתיים אתם תעבירו תקנות כמו שהן היום ואנחנו נשב ונחכה שתגיע איזו שהיא רגולציה חדשה ונעבור, יעברו פה כמה שנים טובות, ואני מניח שכולנו מבינים שיעברו כמה שנים טובות, שבהן המחירים יעלו. אני אומר: למה לעשות את זה?

אנחנו צריכים פתרון שלם, ובכל מקרה גם דיברנו פה בדיונים.

אתה אומר שזה לא יעבור עד שההוא יהיה מוכן.

לא אמרתי את זה. זו החלטה של היושב-ראש, וזו לא החלטה שלי. אבל אני אמרתי שאנחנו, בכול מקרה, דיברנו קודם עם יושב-הראש שנדרש פרק זמן היערכות בכל מקרה משמעותי גם לתקנות האלה. זה לא יכול לקרות ביום אחד. כמו שישבנו פה על המזון ואמרנו שצריך לתת זמן לתעשיית המזון, צריך לתת זמן גם לתעשייה הקוסמטית וגם לרגולטור. בכול מקרה, דיברנו על פרק זמן של שנתיים. אבל, בסדר, לגבי זה יושב-הראש יחליט איך הוא מתנהל.

בסדר. אני רק מקווה שבאמת לא יעבירו איזה שהוא משהו שיגרום לתקופת - - -

תכף האנשים שידברו אחריך יסבירו למה אי-אפשר לעשות את הדברים האלה ושצריך לשמור על הבלעדיות. חכה קצת.

בבקשה, אדוני.

אני גולן אלבז מ"ביוטי קר".

לא. אני עד כדי כך פוזל?

בוקר טוב. אני צורי, מנהל חברת איינשטיין. רציתי לשוחח על נושא המוצרים הרגישים בתחום מוצרי התינוקות – שיחריגו מכול הרפורמה הזאת ויתנהגו ויתייחסו אליהם בדיוק כמו חלל הפה, כלומר שזה יוכר בדיוק כמו חלל הפה ולא יאסרו על ייבוא של מוצרי תינוקות.

מקביל.

כן, במקביל.

במידה ומאמצים את הגישה החדשה, אדוני המנכ"ל, נושא המוצרים לתינוקות יהיה לא יותר רלוונטי?

אני חושב שהוא הופך לפחות רלוונטי, כן.

כן, אבל עד אז מה יקרה?

לא. עד אז אנחנו נחיה בשיטה הקיימת.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך לחשוב באופן שלם על המתווה החדש.

חבר'ה, זו הצעה, זה מהלך, שבאה בכמה דקות, ובעיניי זה מהלך שייקח זמן. אבל, אני, כאתגר אישי, הייתי רוצה לגמור את כל התהליך החקיקתי כל עוד אני פה.

אנחנו מאוד מברכים על כך, אם אתם לא מבטלים במחי יד את - - -

ברשותך, תן לי לסיים את דבריי. אני אומר שאנחנו נעשה הכול כדי שכול התהליך הזה ייגמר בחודשים הקרובים, ואם אפשר – עוד במושב הקיץ, אבל אל תשכחו שזה גם דורש תיקוני חקיקה, ואנחנו נתמודד עם זה. אנחנו יודעים מראש שזה דורש, וגם זה יילקח בחשבון. אני סומך על כל המשרדים הנוכחים פה, אוצר, כלכלה, ומשפטים, שישתפו פעולה עם משרד הבריאות כדי שנוכל להביא את זה בהקדם האפשרי ובהתחשב בשינויים שיידרשו בתחום זה או אחר.

אז, כרגע להתייחס לרפורמה הזאת שמוצעת?

לא, לא, לדעתי. זה לא כדי להטעות, חס וחלילה, אלא מפני שגם אני קיבלתי ובאתי עם דברים ונקודות מסוימות שהם כבר לא רלוונטיים.

אפשר להמשיך?

אני גולן אלבז מ"ביוטי קר". ראשית, אני רוצה להעיר הערה.

זו חלוקת תפקידים? זה שעם הכובע מרים את האצבע, ואתה מדבר?

כבודו, האמת היא שגם אני רוצה לדבר.

מי הבוגר?

אני.

תן לו לדבר ראשון.

כבוד היושב-ראש, אני אלון אלבז מ"ביוטי קר". אני פשוט רציתי לציין שסין, הונג-קונג, היא היצואנית החמישית בגודלה בעולם בקוסמטיקה, ופשוט התעלמות ממנה, עם כל הכייף שבעניין, היא פגיעה אנושה בצרכן הסופי.

אני מבקש שאנשי משרד הבריאות - - -

מה עם הונג-קונג? בדקתם את סין והונג-קונג?

שוב, אנחנו התחלנו - - -

סין - - -

תגיד לי. הונג-קונג היא מדינה – לא נעים לי להגיד לך – שמשרד הבריאות שלה והרגולציה שלה הרבה יותר - - -. זה בטוח.

הונג-קונג היא בהחלט eligible להיות מדינה מוכרת.

לא נראה לי שבהונג-קונג מחכים שנה וחצי

הונג-קונג היא בהחלט מדינה ראויה להיות מדינה מוכרת.

בדקתם? הונג-קונג היא ברשימה שלכם?

מירב, זה גם תלוי גם בנכונות שלה.

היושב-ראש שאל – אז אני שואלת.

זה תלוי בנכונות של ההונג-קונגים להגיע איתנו להסכם על שיתוף מידע. הקוריאנים הביעו נכונות כזו. זה תלוי גם בנכונות של ההונג-קונגים.

אני מציע: לפעמים, כדאי לפתוח. אנחנו מתקרבים להגדה של פסח ויש את ההוא שאינו יודע לשאול – ואת בטח לא – אז בואו נעשה - - -

ברור שאני לא.

במקרה הזה, זה היה. כתבו את זה בתקופה של גולדה שלא ידעה לפתוח בשאלות, לצערנו, וחטפנו בגלל זה מלחמה.

תרשום את הונג-קונג.

בבקשה.

אני גולן אלבז מ"ביוטי קר". ראשית, אני רוצה להתייחס להערה של הגברת לוקסנבורג. היא אמרה שיצרן מדרום קוריאה שמוכר בכול העולם אין לו שום בעיה למכור גם בישראל. הדבר הזה הוא טעות. יש פה חסם שהוא חמקמק וקשה לקלוט אותו, אבל הדרישה מיבואן ישראלי להציג certificate of free sale ממדינה מוכרת לא ישימה עבורו, כי גם היצרן הדרום קוריאני עצמו לא יכול להשיג את האישור הזה. אני, כיבואן, לא יכול להשיג אותו. היצרן לא יכול להשיג אותו, אלא אם כן הוא נסמך על טובות של צד ג'. אי-אפשר לנהל כך עסק. אני לא יכול לבקש מיצרן שיבקש טובה מצד ג'. לכן, זה לא משנה אם היצרן מוכר במדינה מוכרת או לא מוכר במדינה מוכרת. לא ניתן יהיה להביא סחורה ממדינה שהיא אינה מדינה מוכרת, אלא אם כן אנחנו מסתמכים על טובות. לכן, לצערי, האמירה שלה שגויה ומטעה.

קודם כול, היא לא שגויה והיא לא מטעה.

גברת לוקסנבורג, סליחה. אני חייב להגיד שזו שאלה מאוד – אני לא הבנתי שזה המצב. המצב הוא שאתה יכול להביא מאיפה שאתה רוצה ותיחשב כמייצר את זה פה בארץ.

לא. זה במתווה החדש. הוא מדבר על הישן.

לא. אנחנו לא בישן. אני מבקש שתענו לפי החדש ותאמרו איך אתם רואים את זה.

מילה נוספת לגבי דבריו של משה בר סימן טוב – אני חושב שמדובר, ואנחנו גם שומעים את הטונציה: "אתם תהיו כמו היצרנים", "אתם תעמדו בכול הדרישות", בהחמרה שהיא לא מטרת החוק. מטרת החוק הייתה לבוא ולהקל עלינו. אני כבר קולט לאן זה הולך. אני חושב שהפתרון היחידי לנושא הזה הוא הפתרון שאתה, כבוד היושב-ראש, העלית בהצעת החוק הפרטית שהוגשה לפני שבוע יחד עם חברת הכנסת מירב בן-ארי ושרן השכל. אין פתרון אחר. יש צורך לשנות את הדבר הזה מיסודו. כל פתרון אחר יעשה עוולה וייצור חסם שיגרום להתייקרות מחירים נוראית.

בבקשה, גברת.

שמי שרה טל, ואני עוסקת ברישום תמרוקים כבר כמעט 20 שנה. רציתי להגיד שאני באה לכול הדיונים מתוך הבנה שאנחנו הולכים לדבר על הכנת תיק תמרוק ועל הנוטיפיקציה, וכול פעם זה חוזר לייבוא מקביל ומדינות מוכרות. אם זו המטרה, אולי באמת עדיף שנדע מראש ולא נגיע. אני מקווה שהרבה פה מסכימים.

אנחנו אוהבים לראות אותך, אז תבואי לפה.

אדוני, בבקשה.

אני יאיר כהן, הבעלים של חברת "קוסמטיקס", חברה שעושה ייבוא בעיקר מטורקיה. בהמשך למה שאלבז אמר לגבי מדינות לא מוכרות, אני היום מביא כמעט את כל המותג הפרטי של קוסמטיקה עבור חברת "שופרסל". חברת "שופרסל" היא חברה גדולה ומוכרת. אני מכיר חלק מהאנשים של משרד הבריאות. אני עומד בכול התקנים הקפדניים.

מצוין.

אני מבין שמשרד הבריאות והבטיחות – זה צריך להיות דבר ברמה הגבוהה ביותר וללא פשרות, אך עם זאת עד היום לא הייתה תלונה אחת על המוצרים שלי, ואינני מבין מדוע לאחר הרפורמה אני פשוט לא אוכל לייבא את המוצרים שלי. זה חד וחלק. הדבר הזה מייקר, מסרבל ופשוט יגרום לסגירה של העסק שלי חד וחלק.

אנחנו נתנו מענה. אם הוא עומד בכול התקנים כיצרן, לצורך העניין, - - -

איך יכולתי לייבא עד היום מוצרים, אם לא עמדתי בכול התקנים?

בדקנו את הכול אצלנו. יש לנו את תיק התמרוק. אנחנו עוברים לשיטה אחרת – לשיטה של נוטיפיקציה. אנחנו הולכים לעולם אחר.

אגב, אני חייב לומר משהו למר אלבז. הטונציה נועדה לומר לכם שאנחנו לא משחקים משחקים. אם אתם הצהרתם פה, ועכשיו אתם שוב חוזרים ומצהירים שאתם עומדים בכול התקנים, אנחנו רוצים - - -

אנחנו לא צריכים להצהיר. אתם בדקתם אותנו.

מצוין.

מוצר לא נכנס לארץ - - -

איפה הבעיה?

מצוין. לא אמרתי שיש בעיה. אני לא אמרתי שיש בעיה.

אז, למה הטונציה הזאת?

אני לא פרשן לענייני - - -

למה התקיפות? אנחנו מרגישים פה כאילו אנחנו עבריינים, ויושבים פה כאילו אנחנו עושים איזה פשע חמור.

אבל יש לו קושי - - -

בסך-הכול, אנחנו מביאים מוצרים איכותיים במחירים עממיים לצרכן הסופי.

אני לא הפרשן לטונציה שלי.

אדון אלבז.

אני לא הפרשן לטונציה שלי, אבל אני חושב שאני משתדל לומר את הדברים בצורה ברורה. אם אתם תעמדו בכול התקנים, כאילו אתם יצרנים, ואתם תיקחו אחריות על הדבר הזה, ולא תגידו "מישהו אחר מייצר – אני רק איזו שהיא חוליה אחרת בשרשרת" אלא אתם תיקחו אחריות, בין אם זה בטורקיה, בסין או במדינה אחרת, – - -

אני רוצה להביןן.

- - אז אתם תוכלו להכניס - - -

אני רוצה להבין משהו. כל מי שהביא עד עכשיו, עם כל האישורים שדרשתם, זה ישתנה מחר עם החקיקה החדשה?

איך זה ישפיע?

כן, זה ישתנה.

בטח שזה ישתנה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו עוברים לנוטיפיקציה.

מה זה אומר? שכול מה שעשו עד עכשיו – לזבל?

לא, להפך. אנחנו מקלים על ההכנסה של מוצרים לארץ. השיטה היום היא שיטה - - -

הוא הביא אתמול מוצר כלשהו, ומחר - - -

זה לא נכון.

שנייה. תן לנו שנייה.

רגע, רגע. אני רוצה להבין. גם אני שחקן. הוא הביא כבר שנים מוצרים, ומחר הוא צריך להביא דוקיומנטים חדשים כלשהם ויש דרישות חדשות?

רינת או אסנת יתקנו אותי אחר כך, אם אני טועה. היום, השיטה היא שאנחנו בודקים את המוצרים לפני שהם נכנסים לארץ. אני בודק את הכול.

אבל, מה לגבי המוצר שהוא הביא אתמול וקיבל אישור?

אני בדקתי אותו מראש.

נו, בסדר. אז הוא ממשיך להביא אותו.

הוא יוכל להביא אותו ביותר קלות. הוא יוכל להביא אותו בנוטיפיקציה. הוא פשוט יוכל להודיע לי ולהכניס את המוצר לארץ.

דבר איתי עברית.

בהודעה.

בהודעה מראש.

בלי לקבל אישור מראש. זה בלי בדיקה שלי מראש.

לא. הוא מביא את המוצר הזה היום באישור שלך. אם מחר הוא מביא את זה למרות החקיקה החדשה, הוא יצטרך להגיש ניירות?

יהיה לו יותר קל.

אין יותר קל. אחרי שאני מקבל אישור, אין יותר קל.

אתה באת להגן עלי או אני – עליך?

אני מביא את זה עד היום באישור שלכם עם כל הדרישות.

בדקתי את זה מראש. בדקתי את זה לפני שזה נכנס.

אוקיי. מה זה חשוב? בדקת או לא בדקת.

זה משנה.

זה חשוב.

אבל המוצר הזה שהבאת – אתה בודק כל משלוח מחדש?

לא.

אה. אני אומר: את זה הבאתי. אני ממשיך לייבא ולמכור פה בארץ. למה אני צריך לבוא - - -?

חמש שנים. זה הרישיון.

יש לך חמש שנים.

חמש שנים. הבנתם? קודם כל, חמש שנים אתם ממשיכים לייבא מה שאתמול הבאתם.

את זה אני אמרתי.

הוא שואל על מוצר חדש. הוא אומר: "תראה, אני הבאתי את זה, ומחר אני רוצה להביא משהו אחר וזה את זה. אין לך את זה, לא בדקת לי את זה מראש". עדיין אני אומר: "אהלן וסהלן, תכניס את המוצר לארץ".

קודם כל, כל מי שממשיך לייבא לפי הזמן שנדרש, עד חמש שנים, ימשיך.

ברור. כל המוצרים הקיימים יקבלו חמש שנים.

אוקיי. ואז מתחילים חדש.

נכון, נכון.

ואז, איך עושים שזה לא מייקר מידי?

אנחנו לא מחפשים לייקר. אני אומר שהיום הוא תלוי באישור שלי, לפני שהוא נכנס לארץ – נכון?

נכון.

אני יכול לאשר, - -

נכון.

- - ואני יכול לא לאשר.

נכון.

אתה יכול להיתקע עם מלאי, ואתה יכול סתם להתעכב בכניסה לשוק.

לא.

מחר אני אתן לך את האפשרות להכניס את המוצר לארץ – למלא טופס במחשב, באינטרנט, באתר של משרד הבריאות, ואתה פשוט תכניס את המוצר. מה זה אומר? זה אומר שאני לא בדקתי לך את המוצר מראש. אני סומך עליך, וכשאני סומך עליך – אני עושה את זה כי אני מצפה ממך לקחת אחריות ושאתה בדקת. כמו שנאמר פה על-ידי יועץ הרגולציה, אני מצפה ממך; עכשיו, לא יהיה יותר שמשרד הבריאות בדק את המוצר מראש. יהיה שאתה בדקת את המוצר מראש כאילו אתה היצרן שלו. אתה מכיר את המפעל, אתה מכיר את היצרן, אתה מכיר את הרכיבים שמהם עושים ואתה מכיר את תהליכי העבודה, ואתה אומר: אני לוקח על זה אחריות. אני, בתמורה, נותן לך להכניס את המוצר לשוק – ורק להודיע לי על זה. זה שינוי שמקל עליכם – אם אתם יכולים לקחת את האחריות. אם לא – אפשר להישאר במשטר הישן.

עדיף.

עדיף.

לכם עדיף, לכולם עדיף. אני חושב שלעם ישראל לא עדיף.

עדיף.

אולי תעשו שני מסלולים כמו בהצעת החוק?

הצענו שני מסלולים ביום הראשון, אבל הוא לא הסכים.

יפה מאד, אבל לא יהיה.

יושב-ראש הוועדה הציע.

לא אשכח.

יפה מאוד, אבל לא יהיה. אי-אפשר שגם האחריות תהיה אצלכם וגם האחריות תהיה אצלנו וכול אחד יחליט, לפי רמת הסיכון של המוצר, על מי הוא מטיל את - - -

שני מסלולים – מה הבעיה?

לא יהיה.

זה שני מסלולים. מה הבעיה? מסלול ירוק למי שיש את הכול, ומסלול קשה יותר, לשיטתכם.

יש תחיקה של רגולציה. אתם רוצים אירופה? אגב, זה מה שקורה באירופה.

אבל אנחנו לא אירופה.

אוקיי. אני - - -

אלי, אני אומר לך: הם יושבים פה. אנחנו עושים את הרפורמה לא בשביל מי שיושב פה. דבר ראשון אנחנו עושים את זה בשביל הצרכנים.

אלה שיושבים פה מוכרים בזול לכול עם ישראל.

אנחנו האנשים שאחראים שדברים יגיעו בזול.

מה הבעיה? תשאירו את המצב. אתם רוצים רפורמה?

מי אלה? מי יושב כאן? הטייקונים?!

לְמה אתם עושים רפורמה? כי אתם חושבים שיש משהו לא טוב, נכון?

מי יושב כאן? יושבים כאן החבר'ה – כי אותנו מעניין? - -

לא מעניין אותי אם הם טייקונים ולא מעניין אותי שום דבר.

- - גם אותי וגם את - - - זה לא מעניין. זה אנשים שמוכרים בזול.

אתה שאלת שאלה לְמה - - -

חבר'ה, אנחנו מתחילים - -

אני חייב תשובה קטנה.

- - להגיע לקקופוניה כזאת.

הוא שאל למה - - -

אני רוצה להגיד: אנחנו עוד לא - - -

מה זה? גוטהלף מוכר - - -?! הוא מוכר בזול.

אדוני המנכ"ל, אני חייב להגיד לך שעוד לא ביטלנו את האפשרות של שני מסלולים לתקופת מעבר.

כן.

בסדר. את זה הצעתי.

אנחנו אמרנו את זה, ואני מודה שאני מקור ההצעה. אני מוכן לקחת אחריות, ואני עוד לא משתכנע שכדאי לעבור מהיום להיום למסלול חדש לגמרי.

זה בסדר.

זה חלק מהמשחק של: תתנו למערכת להתארגן לדרישה. יכול להיות שהם יגלו שזה, המסלול החדש, טוב מאוד, ויעזבו לבד. אף אחד לא תופס אתכם ואומר "תישארו פה או פה". לא. אתם יכולים לבחור בין זה לבין זה לתקופת מעבר. אז, אני לא פסלתי את ההמשך של אפשרות של דו-מסלולי.

יש. בסוף, אנחנו עושים רפורמה. כשעושים רפורמה, זה אומר שעוברים משיטה אחת לשיטה אחרת. זו המשמעות של רפורמה. אפשר להחליט שלא צריך רפורמה כי הכול מצוין, אבל הממשלה החליטה ושמו בחוק ההסדרים והביאו לפה ואתם אישרתם רפורמה שמשנה את שיטת הרגולציה בישראל משיטה של אישור מקדים לפני שיווק לשיטה של נוטיפיקציה. זה מה שאתם עשיתם. אנחנו חושבים שזה נכון. כך עובדות המדינות המפותחות. במדינות המפותחות לא יושב שמאשר כל מוצר ומוצר מראש.

דרך-אגב, אין לנו בעיה עם זה.

אוקיי. יש לכם בעיה עם זה. זו המשמעות של מסלול מקביל.

לא. אין לנו בעיה, אבל אמרנו שצריכים להיות שני מסלולים. זה מה שאנחנו אומרים.

לא, אין שני מסלולים.

אוקיי.

אנחנו נדבר על זה.

נדבר.

בבקשה.

שמי יואב גזית, ואני מהתאחדות התעשיינים. מנכ"ל משרד הבריאות אומר, ביושר רב, שחקיקת התיקון הייתה מהירה מידי, ואני חושב שזה גם היה צריך להתבצע אחרת, והתוצאה היא שגם אין מנוס, ועובדה, אדוני, אתם גם רוצים לעשות שינויים בחקיקה. החקיקה לא טיפלה בדבר אחד: בייבוא המקביל, ותראה כמה אנחנו מתעסקים סביב הייבוא המקביל.

היא טיפלה. היא טיפלה. היא טיפלה.

הלוואי שברבע מהזמן שמתעסקים בייבוא המקביל היינו מתעסקים בדיון בחקיקה, ואולי אז היה גם קצת - - -

זה נכון.

אדוני, לעצם העניין, ברור לכולם שיצטרך להיות בחקיקה הראשית, והיינו מבקשים, כתעשייה, כי החקיקה הראשית נוגעת בעיקר לתעשייה ולייצור. זו גם הסיבה לכך שהקול שלנו לא עולה פה כל כך, כי הדיונים הם סביב הייבוא המקביל. אנחנו מאוד היינו מבקשים שקולנו יישמע במסגרת התיקון לפקודת הרוקחים, כפי שאתם הגשתם. יש הרבה נקודות שהיינו רוצים שקולנו יישמע ונוכל להביע במסגרת השינויים האלה. אני רק אתן איזו שהיא דוגמה קטנה. בצד השינויים המבורכים למשל של להוציא את הבשמים והסבונים, אם סוגרים עסק על-פי החוק, ובחקיקה כתוב ש-12 חודשים יצטרך התעשיין להמתין עד שהוא יוכל לבקש בקשה לחידוש העסק וקיצרו את זה לשישה חודשים, זה לא מה שיפתור את העניין. יש הרבה נקודות שהתעשייה הייתה רוצה שהקול שלה יישמע במסגרת התיקון בחקיקה, ולא במסגרת התקנון.

אוקיי. אין לי התנגדות לעמדה שאתה מביע.

אני רק רוצה להבין מה שאמרת.

סליחה.

רק להבין. לא הבנתי את הנקודה.

אין לי התנגדות שנתייחס, אם יש בעיות, במסגרת שינויי החקיקה שיידרשו, שנתייחס אם יש הצעות קונקרטיות מצד התעשיינים לנקודה זו או אחרת. אדון גזית, אם אתם רוצים להציע דברים, זה הזמן.

גברת, בבקשה.

אני מורן שקלאר.

רק רגע. גברת לוקסנבורג.

אני פשוט לא הבנתי.

תקבלי מהחברות שלך.

בבקשה.

אני מורן שקלאר, יועצת משפטית ב"אפי חורי הפצה", וגם אנחנו בעלי מותג פרטי. למעשה, ההצעה הזאת כרגע, שהדרישות מאיתנו יהיו דרישות יצרן, שוב לא ריאלית, שוב מחטיאה את המטרה של החוק, ושוב תעלה את יוקר המחיה. היא לא ריאלית.

מישהו צריך לקחת אחריות.

אוקיי. אז, בעצם, הציבור משלם את המחיר, והמחיר יהיה מאוד-מאוד כבד, כי בעצם זה מתגלגל על הציבור.

אני יודעת. מהי המשמעות כשאומרים עכשיו לאותו אדם, שהוא יצרן? אני יודעת מהי המשמעות של יצרן ישראלי פה, אבל עוד לא הצלחתי להבין מהי המשמעות של יצרן שיש לו מפעל בחו"ל - - -

מירב, אני אסביר לך. הם ישבו פה - - -

בדיקות, עלויות, מעבדות – דברים שהיום אין, וממחר בבוקר הם יהיו. זה מתגלגל על הציבור.

מהי הציפייה? שאנחנו נכניס לפה משהו שאנחנו - - -?

מה עשית עד עכשיו?

אז תבטלו את - - -

הציפייה היא או להמשיך כמו שזה מתנהל היום, והיום יש מבחר מאוד גדול של מוצרי טואלטיקה וקוסמטיקה - -

הוא מייצר כבר שנים.

- -ואנשים יכולים לקנות היום איפור או מוצרי טואלטיקה במחיר שווה לכול נפש, וברגע שזה ייכנס לתוקף אנשים לא יוכלו יותר. ושוב, נותנים במה לכול בעלי האינטרסים שמושכים בחוץ, כל הגדולים, הטייקונים. אנחנו לא - - -. אי-אפשר.

בדיוק להפך. בדיוק להפך.

לא, סליחה. אני לא מסכימה איתך, כי, בעצם, העלויות האלה בסוף מתגלגלות על הצרכן. - -

סליחה, סליחה. - -

- - אנחנו, בעלי המותג הפרטי, לא יכולים לעמוד בכול העלויות והבדיקות האלה.

- - מישהו צריך לקחת אחריות על מוצר שנכנס לארץ.

אז צריך להמשיך במתווה הנוכחי או, שוב, כמו שהייתה כאן ההצעה, שני מסלולים.

זה לא החוק. זה לא החוק. החוק בא ואמר - - -

אבל זה מחטיא את המטרה. אני לא מבינה. זה נכנס לחוק ההסדרים, וזה מחטיא את המטרה. איך אפשר להתעלם מזה?

הממשלה הביאה את זה.

במקום להוריד את יוקר המחיה, אתה מעלה את יוקר המחיה. מה הרעיון?

האמירה הראשונה של היושב-ראש - - -

אני אסביר את הרעיון.

ישיבה אחרי ישיבה, וכול פעם מדברים על זה וכול פעם מחזירים איזה שהוא מתווה שהוא לא ריאלי.

אני אסביר את הרעיון.

האמירה הראשונה, שנאמרה פה על-ידי היושב-ראש וחברת הכנסת, היא: קודם כול, בריאות הציבור. אתם כולכם מדברים - -

אבל הם עד היום - - -. למה?

- - ואני שומעת רק: כסף, כסף, כסף, כסף.

מה קשור כסף בכלל?

כשזה מגיע ללקיחת אחריות על בריאות - - -

אז מה רע במתווה הנוכחי?

תנו לי להתייחס. אני אתייחס. ההחלטה - - -

אגב, אני אמרתי שלכול מי שיושב פה בשולחן בריאות הציבור חשובה, - -

אוקיי.

- - וזה לכולם: גם לצד הזה וגם לצד הזה.

לא.

חבר'ה, - -

כשמנסים למצוא פתרונות לשמור על בריאות הציבור, אף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

- - נאפשר דיון ענייני.

אף אחד - - -

זה לא נכון. זה לא נכון. זה לא נכון. המשמעות של - - -

אני רוצה לשאול שאלה. בואו ונשכח לשנייה את כל החקיקה וכול זה. היום אתם מרגישים שהמוצרים שמגיעים ונמכרים הם - - -?

היום אני בודק. אענה לך כך: היום, אני בודק כל מה שנכנס לארץ. לגבי ייבוא מקביל, אני לא מרגיש שאני מספיק בטוח. אבל לגבי המוצרים שהם לא בייבוא מקביל, כן, אני מרגיש מספיק בטוח, כי אני בודק כל מוצר לפני שהוא נכנס לארץ.

אפשר להמשיך?

רק רגע. אתם באתם ואמרתם לנו, והמחוקק בא ואמר, וגם אנחנו אמרנו את זה: המצב הזה, שבו אנחנו בודקים כל מוצר לפני שהוא נכנס לארץ, יוצר בעיות בשוק – לא לכם אלא לאחרים. אלו בעיות הוא יוחצר בשוק? הוא יוצר בעיות של מיעוט יבואנים כי נורא-נורא קשה להיות יבואן, מיעוט מוצרים כי יש אנשים שאומרים "אנחנו עם הדבר הזה של האישור המקדים בכלל לא רוצים להתעסק", ועיכוב וכניסה של מוצרים לתוקף כי "לוקח לך חצי שנה לבדוק את המוצר ולי יש מוצר עונתי, ופגה העונתיות שלו". נוצר פה איזה שהוא עיוות שהרבה מאוד נהנים ממנו. כל מי שנהנה ממנו יושב פה בחדר. אחד פיתח ייבוא מקביל כתוצאה מזה, ואחד פשוט נהנה מהרנטה שיש ליבואן.

אנחנו, כממשלה, חשבנו שאנחנו צריכים לשנות את הכללים ולפתוח את הדלת לכולם. בדרך גילינו, לצורך העניין, שזה עושה בעיה ליצרנים הפרטיים. אני לא יודע להיות בשתי מערכות רגולציה לאורך זמן, כי בעולם של נוטיפיקציה אני צריך לשלוח את הפקחים שלי לשוק לבדוק את המוצרים; הם יצטרכו ללכת לשוק, לראות את המוצרים ממש בעיניים, לבדוק אותם ולקחת אותם למעבדות ולעשות הרבה מאוד דברים שאנחנו לא עושים היום. זו רמת סיכון הרבה יותר גבוהה. אני לוקח על עצמי יותר סיכון, כי אני נותן בחוק – הטלתם את האחריות על מי שמביא את המוצרים לארץ. אם מי שמביא את המוצרים לארץ לא מוכן לקחת את האחריות, זה אומר שאין רפורמה. באף מדינה מתקדמת בעולם לא עובדים בשיטת הרגולציה של ישראל, ולכן חשבנו שצריך לעשות רפורמה. אין פקיד שיושב ובודק – אתם צריכים לבוא ולראות במשרד – את הרכיבים, בודק את הסיכונים ובודק בכול מיני רשתות. זה לא עובד כך. המוצרים נכנסים, ויש מי שלוקח אחריות. אם את לא מוכנה, אתה לא מוכן ואתה לא מוכן לקחת את האחריות, אז לא ייכנסו לארץ מוצרים שמישהו לא לקח אחריות שהם בטוחים ושמישהו לא ייקח אחריות ברגע שתהיה פגיעה בבריאות הציבור. מישהו צריך לקחת את האחריות. את זה החוק אמר. לא רוצים? – אז צריך להבין שהמחיר של זה הוא שנשארים במשטר הנוכחי עם העיוותים שיש בו, ויכול להיות שזה בסדר. צריך לחיות עם זה. ייתכן שבאמת משהו שנולד עקום צריך לחזור עקום.

אני לא רואה שנתקדם במיוחד. האם המשרדים רוצים להגיד איזו שהיא הודעה?

כן, בוא ונשמע קצת.

אחר כך אני רוצה שהיועצת המשפטית שלנו תבהיר לנו את המצב המשפטי, ואז אני סוגר את הדיון.

אפשר להגיד עוד הערה, בבקשה?

לא. עוד לא.

אני אנואר חילף ממשרד הכלכלה. קודם כל, אני מסכים עם זה שהרפורמה הזאת מאוד-מאוד חשובה. נעשתה פה עבודה מקצועית. אנחנו פשוט לא מגיעים למהות של הנקודות החשובות. יש שני דברים שצריך להגיד אותם ולהגיד את האמת. מדינות מוכרות וייבוא מקביל הם דברים שלא העתקנו מהמודל האירופאי, ובגלל זה יש שם - - -

מה הן הנקודות החשובות שלא הגענו אליהן?

יש מדינות מוכרות - - -

תפסיקו להצהיר. אתם הפקידים המקצועיים.

לא, לא. לא מצהירים. לא מצהיר לגמרי. יש פה עסקים - - -

תגיד לְמה הגעת. במה לא טיפלנו?

יש פה עסקים - - -

לא, אל תתייחס. אתה אמרת אמירה, ואני מתלבש על האמירה.

אין שום בעיה.

אתה אומר שיש דברים מהותיים שלא התייחסנו. מה?

יש את העניין שדורש פתרון, ויש בינתיים מחלוקת בין המשרדים.

מה? מחלוקת בין משרדים בעוד 100 שנה יהיו.

לנו יש הסכמה בעניין. מוצרים חדשים שלא משווקים במדינה מוכרת. מוצר חדש שאין לו רישיון ומחר מישהו רוצה להביא אותו – זו נקודה אחת.

זו הצעה שמביא המנכ"ל. אני לא מתייחס לזה היום.

ההצעה – אני חושב שיש לנו, למשרד הכלכלה ולמשרד הבריאות, כן איזה שהוא מתווה שמדבר על מספר שנים אחרי יישום התקנות, להבנתי ארבע שנים, והוא אומר לשמור את האופציה ליבואנים הקיימים להמשיך לייבא מוצרים חדשים. זה הפתרון שדיברנו עליו.

אנחנו לא חוזרים בנו מזה.

אוקיי.

זה לפרק זמן זמני, שאחריו צריך להגיע להסכם הכרה הדדית עם אירופה. זה הפתרון הנכון.

אני לא חוזר מההסכמה הזאת.

יש טיפול בנושא ההכרה ההדדית עם אירופה?

קודם כל, העניין הזה נאמר פה על-ידי משרד הבריאות. זה לוקח זמן. זה תהליך.

את זה אני יודע. אני לא צריך. משרד הבריאות?

עוד לא התחלנו.

אני לא יודע להגיד לך.

מי מטפל? מי המשרד האחראי לקבוע את ההסכם עם אירופה?

יש לנו, במשרד הכלכלה, אגף סחר חוץ, שהוא אחראי.

הוא מטפל בזה?

הוא מטפל בזה.

איפה הוא, האדון הזה? הוא אף פעם לא בא לישיבה.

אוהד כהן.

אני היועצת המשפטית של משרד הכלכלה.

את יכולה לתת תשובות על זה? תגידי את שמך.

אני יועצת משפטית ממשרד הכלכלה, ובין היתר אני מלווה את הפעילות של המינהל לסחר חוץ. אני יכולה רק להגיד שאנחנו גם קיבלנו את הפניות כמו שגם אתם קיבלתם וכמו שמשרד הבריאות קיבל, ואנחנו מתחילים עכשיו באמת את הבדיקה הלא פשוטה והמשא ומתן להסכם הכרה הדדית כפי שמשרד הבריאות מכיר מהתרופות. זה תהליך ארוך.

שנים?

זה שנים. זה שנים.

אז למה רק עכשיו?

דבי, כמה שנים?

אני לא - - -

לכן, אני אומר: הדדיות.

למה רק עכשיו?

אני רק רוצה - - -

שנתיים זה שנים.

אני אוהב את החקירות של "מה היה לולא?".

אני רק רוצה להגיד שכמובן שהסכם זה שני צדדים, וזה לא שאנחנו מכתיבים את התוצאות.

האירופאים הביעו נכונות לעשות את זה.

דבי, זה כל כך נורמלי שהסכם עושים בין שני צדדים. גם בין אשתי לביני זה תמיד הסכמים. - -

אבל כמה זמן זה ייקח?

- - אבל כמה זמן? למה לא לקחתם? החוק הזה, הצבענו עליו ואישרנו אותו לפני שנה וחצי או שנתיים?

סוף 2016.

לא עשיתם כלום מאז, מ-2016?

התחלנו כאילו לחשוב על העניין, כשקיבלנו את הפניות מהמדינות.

אוקיי. זה אומר שבעוד שנתיים אין הסכם.

כמו שאמרתי, שני צדדים, וזה תלוי באירופים.

אני רוצה תכל'ס. שנתיים. זאת אומרת, שהפתרון שלכם הוא לא באופק.

הוא לא באופק.

אגב, אלי, אני רק אומר: יש הסכם מסגרת - -

יש פלטפורמה קיימת.

- - של הכרה הדדית בין שתי המדינות. יש בו פרק אחד שכבר מיושם, וזה הפרק על התרופות. עכשיו אנחנו רוצים לעשות פרק על קוסמטיקה. ישב פה אצלך נציג האיחוד האירופי, השגריר של האיחוד האירופי, שהביע נכונות להתקדם מהר בעניין הזה.

אני בטוחה שמבחינת המשרד שלנו במנהל לסחר חוץ, יש שותף רציני שיודע לעבוד מהר, וככול שהקצב של האירופים יהיה קצב מהיר – אני בטוחה - - -

אני חושב שזה אפשרי. אני חושב שזה אפשרי.

אוקיי.

גברת, בבקשה. אני רוצה לחזור לאנשי האוצר. לך יש מעמד מיוחד.

תודה רבה. אני דוקטור נורית הראל מחברת "ד"ר פישר". אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו פה. משרד הבריאות פתח והתייחס לייבוא המקביל, ל-private label ולמדינות המוכרות. בזמן שפה, בוועדה, מתמהמהים, רציניים ומתייחסים לייבוא ומזדעזעים שהם יקבלו תנאים כמו התעשייה המקומית, אנחנו מקבלים הכבדות; אנחנו כבר צריכים לעמוד ברגולציה. שכרנו אנשים, זה עולה לנו מיליונים, בזמן שפה עוד לא מחליטים מה לעשות. אני חושבת שתתייחסו לתעשייה המקומית, ושיקלו עלינו בינתיים, שלא ידרשו ממנו את כל התקנים שיהיו בתקנות, שנדרשים רק מאיתנו. מפעלים קורסים ונסגרים, ופה, בינתיים, מתדיינים תיאורטית רק על הייבוא המקביל. מה עם התעשייה המקומית? יושב פה חבר שרוצה לסגור את המפעל שבו 130 עובדים. אי-אפשר לעבוד ככה. אני מבקשת שמשרד הבריאות לא ידבר רק על ייבוא מקביל, רק על ייבוא בכלל, ויתייחס לכחול-לבן.

אבל כרגע חל עליכם ההסדר הישן, נכון? לא החילו עליכם - - -

לא. בינתיים, אנחנו מקבלים תקנות בהוראות שעה. אנחנו שכרנו עוד אנשים. אנחנו כבר צריכים להביא את ה-safety assessment.

איזה תקנות?

אנחנו מקבלים הוראה. אנחנו כבר צריכים להגיש למרבית מהמוצרים שלנו safety assessment. יש לנו את העלויות האלה כבר. אנחנו צריכים להכין תיקי מוצר, כי התקנות ייכנסו, וזה לא משהו שקורה ביום אחד. אני יכולה להגיד לכם שאצלי שלושה אנשים חדשים בעלי תואר ראשון ומעלה עובדים, ואלה עלויות. אנחנו לא יכולים עם הסחבת הזאת יותר. אתם צריכים לקבל החלטות, ולא להתייחס רק לייבוא ולייבוא המקביל.

איזה תקנות חלות על התעשייה הישראלית?

החוק מדבר גם על התעשייה הישראלית.

אז החוק כבר חל עליהם?

אל"ף, החוק - - -

החוק לא חל, אבל יש לנו הוראות שאנחנו צריכים לעמוד בהן.

נציגי האוצר, בבקשה.

כבוד יושב-ראש הוועדה, אם אפשר, אני מבקשת לתת רק דקה גם לחבר שלי להוסיף כמה מילים.

אני ירמיהו מזרחי מהתאחדות התעשיינים. צריך להבין שנכון שרשמית התהליכים האלה והחקיקה הזאת לא באמת נכנסו לעבודה, אבל כולנו כבר הוצאנו אנשים לקורסים ללמוד את נושא הנציג האחראי, וכולנו כבר הכנסנו עוד אנשי רגולציה אצלנו במפעלים, על מנת להתכונן לזה, מכיון שאנחנו מאמינים וחושבים שאם משרד הבריאות תיקן תקנות תפקידנו לעמוד בהן. העלויות קיימות. זה נכון שמשרד הבריאות כרגע לא שם לאף אחד דרישה לנציג אחראי, אבל נציגים אחראים כבר קיימים במפעלים, כי אנחנו כן הולכים להתכונן לתקנות האלה. אם אדוני, יושב-ראש משרד הבריאות, אומר שברגע אנחנו רואים איזו שהיא תקנה מאוד-מאוד לא טובה שנעשתה בדרך לא דרך והתקנה הטובה תהיה כשנגיע להכרה הדדית עם אירופה, אז למה אנחנו צריכים תקנה שאנחנו יודעים שהיא לא טובה ושהיא תהיה זמנית עד שתהיה תקנה טובה? בואו ונעצור רגע, בבקשה, - -

נכון.

- - תשאירו את הדברים איך שהם עד שנגיע להסכמים עם אירופה, נעשה את הדברים באופן יותר מסודר, ותחשבו קצת יותר קדימה. אין טעם לעשות תקנה שאנחנו יודעים שהיא לא תקינה.

אוקיי.

אנשי האוצר, נציגי האוצר, בבקשה.

תודה. אני עידו סופר, רכז תעשייה ומסחר באגף התקציבים. אומר לגבי כמה נקודות. קודם כול, לגבי הסוגיה שזו הייתה חקיקה זריזה וכו', אני רק מזכיר שזו הייתה חקיקת מסגרת, ואנחנו מתדיינים על התקנות כבר כמעט שנתיים. אז אני אומר זאת רק כדי שנשים דברים בפרופורציה.

לגבי התעשייה הישראלית, שבאמת לא נמצאת כאן בפוקוס בתקנות ספציפית, אני חושב, יו"ר הוועדה וגם חברת הכנסת מירב, שכיון שאלה נושאים שקרובים ללבכם, כדאי וראוי לקיים דיון נפרד ולדון. אלה סוגיות הרבה יותר רחבות שקשורות לרגולוציה המקומית. זה קצת פחות רלוונטי לדיון הזה, אבל אלה נקודות שאנחנו עוסקים בהן ביום-יום ובהחלט ראוי לדון בהן.

בהתייחס לרעיונות שהועלו כאן, גם על-ידי משרד הבריאות – יו"ר הוועדה, אשמח שתקשיב – אני חושב שיש איזה שהוא פער משמעותי בין התיאוריה והרעיונות היפים לבין הפרקטיקה. דבר אחד – הסכם הכרה הוא דבר שהוא נחמד, טוב ויפה, ולא ניתן להתחייב עליו. אם מבקשים לשמר שני מסלולים עד להגעה להסכם הכרה, אפשר, אבל בוא ונגיד שזה משהו שנמצא כרגע באוויר.

לגבי מותג פרטי, כנ"ל. אמירה, שחובות יהיו בדומה ליצרן ישראלי, לא אומרת שום דבר. השאלה היא מה הם החובות והאם ניתן לעמוד בהם. זה משהו שצריך לבחון בו את הפרטים האלה. ללא הבנת הפרטים, כמובן שאי-אפשר גם להתייחס לזה. זה יכול להיות רעיון שהוא מעולה, וזה יכול להיות רעיון שייצור חסם ודברים שאי-אפשר להביא.

לגבי ייבוא מקביל, יש כאן איזו שהיא אי-הבנה עמוקה. גם אם הרפורמה הזאת תעשה – בוא ונגיד ונשאיר רגע את הייבוא המקביל בצד – יהיו כאן עוד מותגים. אבל אם אתה מדבר על מותג ספציפי, והציבור אוהב לקנות מותגים ספציפיים, משמעות הייבוא המקביל היא תחרות פנים-מותגית. זו המשמעות של ייבוא רשמי וייבוא מקביל. אגב, אני מסכים עם היו"ר, ודיברנו על זה כמה פעמים, שצריך לבטל את הבלעדיות, אבל צריך רגע להבין: מי שעוצר בלעדיות ורשמיות זה הרגולטור. כשאתה מבקש, כשרגולטור בישראל מבקש, להביא אישור שדורש קשר ישיר עם היצרן, הוא יצר את הרשמיות. לצורך העניין, אם עכשיו תעביר חוק שאומר שרגולטור בישראל לא יכול לבסס את המשטר הרגולטורי שלו על דרישות שדורשות קשר ישיר עם היצרן, סיימת את הייבוא הרשמי; אדם יוכל לקנות מספק של מפעל או ממפעל, אבל אתה משווה את השטח ובעצם סיימת עם עניין הייבוא הרשמי והייבוא המקביל. מדינת ישראל והרגולציה של מדינת ישראל יוצרות את הרשמיות. אז על מה אנחנו מדברים? על חוק רשמי שיגיד שיפתור את הדבר הזה. ואז, נחזור לתקנות ונגיד: בוא וננכה את כל הדברים שבעצם מכריחים ושיוצרים את המצב שבו יש רשמיות. הרשמיות היא פה על השולחן, כאן בתקנות. היא לא נמצאת במקום אחר. את הפתרון אפשר להעתיק מכאן למקומות אחרים. זה – כן. אז היבוא המקביל קריטי והוא חשוב, והוא יביא לירידת מחירים, וכבר אמרתי את זה בעבר: במידה ולא אותו רווח שנמצא אצל היבואן הרשמי רק יגדל, כי הקטנו לו את עלויות הרגולציה והוא לא יגולגל לצרכן. תודה.

אבל אני הבנתי מהשיחה הקודמת – אישרנו לעצמנו שאפשר לדבר עליה, נכון?

מבחינתי, בוודאי.

גם מבחינתי.

אנחנו אמרנו שהיינו רוצים להכניס לתקנות האלה את ביטול המושג "יבואן רשמי".

אני אומר לך. אני אחדד למה התכוונתי, אדוני היושב-ראש.

למה אני התכוונתי באמת. אבל אמרו לי שזה ישר צריך לקפוץ לתיקון חקיקה. אז, אני גם מוכן לזה. - -

אני אסביר.

- - אבל נעשה את זה במקביל. אני יודע לעשות יותר משני דברים במקביל.

בוודאי. אסביר על מה אתה חשבת ומה אנחנו הצענו, שהם לכאורה דברים דומים. דבר ראשון אסביר למה צריך קשר ישיר עם היצרן. בעולם שבו אנחנו לא בודקים את המוצרים, אם יש אירוע בטיחות, אנחנו צריכים שתהיה לנו את היכולת להגיע ליצרן – לדעת מי היה היצרן, באיזו אצוה ומה היו התהליכים שקרו באותו רגע. לדוגמה: הייתה לי פה הרעלה מטחינה. אני ידעתי ללכת ולזהות, דבר שזיהינו, שהיה עובד שלא שטף ידיים כשהוא יצא מהשירותים והלך להחליף את הצינור שדרכו ממלאים אחר כך הטחינה; ידענו שמהנקודה הזאת עד הנקודה הזאת הייתה לי טחינה נגועה בסלמונלה שפוגעת באנשים פתוגנית. לכן, אנחנו ידענו, באופן ספציפי, לטפל באירוע הזה, בלי להגיד: "עכשיו, תפסיקו לאכול טחינה במדינת ישראל". מה אני צריך? לכן זה קשר עם היצרן. אם אין לי קשר עם היצרן, אין לי את היכולת לעשות את זה.

מכיון שבסוף קשר עם היצרן מחויב, אנחנו הצענו לבוא ולומר שאסור להתקשר עם יצרן שעובד רק עם יבואן אחד.

אין דבר כזה.

למה אין דבר כזה?

אין דבר כזה.

למה אין דבר כזה? תגידו שהוא צריך לפחות שניים ולפחות שלושה.

- - - להתערב בקשר - - -

אתה הולך להתערב - - -

אפשר - - -

בחקיקה אתה יכול לעשות הכול.

אין חקיקה כזו.

אין חקיקה כזאת. ספק יכול להחליט עם מי הוא יעבוד ועם כמה יבואנים. אתה לא יכול להכתיב לו. אנחנו לא עשינו את זה בשום תחום.

יכול ועוד איך. אתה יכול להגיד לו - - -

אתה חושב שאתה יכול. אתה לא יכול.

ועוד איך יכול.

אתה גם לא יכול לאכוף את זה על ספקים בחו"ל.

על היבואן בארץ.

אתה יודע לומר את זה על היבואן לארץ, שאסור לייבא לישראל מוצר שאם נתח השוק שלו הוא מעל X אחוזים אסור שיהיה לו רק יבואן אחד.

אבל אנחנו פה - - -

אתה יכול לומר את זה. אתה בטח יכול לאסור דרישת בלעדיות.

- - - מיליונים.

אנחנו לא הולכים לייצר פה - - -

בלי קשר עם היצרן אין לך את התיק. אין לך כלום.

אין תיק מוצר.

אין תיק מוצר.

למעשה, אתם רוצים להגיד לי שאותה חברה של הטחינה, שבינתיים מפרסמת בטונות – אתם יודעים? 30%, 40% – אבל באמת הבעיה של נטילת ידיים, של ניקיון בסיסי, לא יקרה עכשיו? יקרה. יקרה, ואתה מכיר.

אבל אני יודע לנטר את זה. אני היום יודע להגיע לבעיה התהליך. הייתה לי בעיה עם חברת תרופות מאוד-מאוד גדולה או שפעם הייתה מאוד גדולה והיום היא פחות גדולה במפעל בהונגריה. אנחנו ידענו בסוף שהבעיה נבעה מזה שהם לא עשו את השטיפה השנייה לאחד המיכלים שלהם. ואז, ידעתי בדיוק לקחת את הסיכון ולומר: "אני לא אוסר עכשיו על הכניסה של כל המוצרים האלה מהמפעל הזה בהונגריה". למה? יש שם תהליכים, תהליכי GMP שבסוף יודעים לפרק את הייצור למקטעים כאלה, כשאני יודע לשלוט בזה. אחרת, הייתי גורם, אגב, לחברה נזק אדיר, והייתי גורם למחסור בתרופות.

יש מי שדאג מבפנים לעשות לה נזק.

מה זה?

יש מבפנים מי שדאג לעשות נזק לחברה.

נכון. דואגים בדברים אחרים. אבל, אני ידעתי להתנהל גם עם הטחינה, ואגב, גם עם הקורנפלקס. סיפור הקורנפלקס היה פה. אנחנו ידענו שזה היה באצוה מסוימת. הם הבטיחו לנו שהאצוה נמצאת בתוך המחסנים של המפעל. אמרנו להם: "לא, אתם תפרסמו את מספר האצוה לציבור". הם פרסמו את מספר האצוה לציבור, וגילינו שהאצוה הזאת הגיעה לצרכנים. מה הייתי עושה? הייתי אומר לכולם "אל תאכלו 'תלמה'"?!

אבל אין מדינות - - - . בסוף, אלה מדינות מוכרות.

רגע, רגע. אני רוצה שתקשיבו ליועצת המשפטית שתנתח בשבילנו מה ההצעה החדשה דורשת.

למעשה, בסוף 2016 - - -

מה עם התייחסות לתעשיית כחול-לבן?

אמרנו שנעשה ישיבה מיוחדת.

אני מסכים שהתעשייה נמצאת היום במצב הכי גרוע.

בטח.

יש הוראות, והם נערכים להוראות האלה, והחוק לא קורה, והם כל הזמן שומעים שיהיו כל מיני שינויים, ובמקום לעשות את הדברים המהותיים – אנחנו מתעסקים בדברים השוליים. אני יכול להגיד לכם שהייבוא המקביל זה עניין שולי.

מה הפתרון? זה שאתה מבין זה לא עוזר.

אין בעיה. בוא ותפתור להם את הבעיה. תגיד להם מה לעשות.

אני מנהל את הדיון בינתיים. אף אחד לא ידבר.

אני אומר לכם: תתעסקו בדברים החשובים, ולא בדברים האלה.

מירב, ברשותך. אף אחד כרגע לא – חבל על הידיים.

בסוף 2016 הכנסת חוקקה הצעת חוק ממשלתית, שהממשלה הביאה, שקבעה יסודות, בעצם, לכול ההסדר החדש שכרגע אנחנו דנים בו. היסודות נקבעו בחקיקה הראשית, והם קבעו: את נושא הייבוא; גם את הייבוא המקביל, המסגרת נקבעה שם; גם את רישיון התמרוקים שביטל את הרישיון הספציפי ודרש רק את הרישיון הכללי, - -

הנוטיפיקציה.

- - ואת ההודעה על שיווק, נכון; גם את הקביעה על נציג אחראי תיק תמרוק והערכת בטיחות. אלה היסודות שהונחו בחקיקה הראשית, כשהנחנו באמת רק את היסודות הבסיסיים, וקבענו שיגיעו אלינו בתקנות שהן אלה שיפרטו את ההסדר הזה, ואחרי שהתקנות יותקנו נוכל בעצם לפעול לפי הסדר שלם, כולל היסודות וכולל ההוראות הפרטניות.

מה שקרה זה, שהחקיקה הזאת הייתה אמורה להיכנס לתוקף בתחילת יולי 2017. הממשלה באה בצו וביקשה לדחות בשלושה חודשים, שזה מה שהחוק אפשר להם, וזה נדחה לאוקטובר.

באוקטובר, למעשה, החוק הזה נכנס לתוקף, כלומר היסודות כבר בתוקף, ויש חוק במדינת ישראל שקובע את כל ההסדר החדש הזה. אמנם הוא לא פורט את זה לפרטים, אבל יש הסדר שכבר חל.

משרד המשפטים הוציא חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שאמרה שאפשר יהיה להמשיך לפעול לפי ההסדר הישן, כל עוד אין באמת תקנות שאומרות איך מפעילים את ההסדר החדש. זו חוות דעת שהיא כרגע בתוקף. אני לא יודעת כמה זמן יכול להמשיך מצב משפטי כזה בעייתי, כשיש חוק בתוקף ואין תקנות שאומרות איך לבצע אותו ולכן בפועל לא מבצעים אותו.

מעבר לזה, כרגע, התקנות שמונחות על שולחן הוועדה כוללות את כל ההסדרים גם לגבי ייבוא וגם לגבי ייצור מקומי. כרגע, באים מטעם משרד הבריאות ואומרים: אנחנו רוצים לשנות את עקרונות היסוד לגבי חלק מהדברים.

בעקבות השיח אתכם.

נכון.

עקרונות היסוד, שרוצים לשנות, הם לגבי הייבוא המקביל, לגבי המדינות המוכרות ולגבי המותג הפרטי. להבנתי, השינויים, שמתבקשים פה כרגע, מצריכים תיקון חקיקה ראשי; צריך להיכנס לסעיף הייבוא ולהגיד שליבואן לא יהיה הסכם בלעדיות. צריך יהיה להיכנס לסעיף הראשי של המדינות המוכרות ולקבוע את דרך ההכרה ומה המדינות הנוספות. צריך יהיה להיכנס לסעיף של היצרנים ולהגיד שיצרן שמייצר במדינה בחו"ל לצורך שיווק רק בישראל ייחשב יצרן. כלומר, כל זה הוא תיקון חקיקה ראשי. זה משהו שכרגע אין לוועדה סמכות לעשות במסגרת התקנות שנמצאות על שולחנה.

אני אוסיף למשוואה הזאת שיש הצעת חוק, שהגיש אדוני יחד עם חברת הכנסת מירב בן-ארי, שמבקשת לתקן את נושא הבשמים והסבונים המוצקים ושמבקשת לתקן לגבי הנציג האחראי איזה שהוא, - -

זה לא מקובל עלינו.

בסדר. אני רק מציגה את ההצעה.

- - ושמבקשת לגבי המדינה המוכרת גם להוסיף את ישראל כמדינה מוכרת כדי לפתור את בעיית המותג הפרטי. זו הצעת חוק שהונחה בסוף המושב הקודם. 45 ימים שהיא צריכה להיות מונחת יחלפו בתחילת כנס הקיץ, ואז אפשר יהיה לקדם אותה.

גם מוצרי תינוקות.

שנייה, לא סיימתי.

מוצרי תינוקות לא נמצאים שם, בהצעה הזאת.

בעצם, להבנתי, אנחנו נמצאים במצב כזה שיש שלוש אפשרויות: או שהתקנות האלה יישבו ויכינו אותן והן מוסכמות על כולן ויביאו אותן לאישור הוועדה.

זה לא קורה כבר שנתיים.

נכון, אבל זו אופציה.

בואי ונהיה... זה לא קורה.

אוקיי. אפשר גם לקחת רק את החלק של הייצור המקומי, להביא את הפרקים האלה מסודרים ולהגיד: את אלה בואו ונאשר, ונשאיר את כל הייבוא בחוץ. זו גם אופציה. זו אופציה אחת.

אופציה שנייה היא שהממשלה תבוא, בתחילת הכנס הבא, עם תיקון חקיקה ותגיד: אנחנו מבטלים את הרפורמה שעשינו ונשארים עם המשטר הישן, רוצים לעשות חשיבה לאן פנינו הולכות.

אנחנו מבטלים, אבל תחת זה אנחנו מביאים את ההסדר החדש.

יש אופציה רביעית, שבאה ואומרת שתחולת הרפורמה שעשינו תהיה עם כניסת התקנות לתוקף.

אבל, גם זה בתיקון חקיקה.

זה בתיקון חקיקה, אבל זה תיקון חקיקה פשוט.

תחולת החוק? בתוקף עם התקנות. נכון.

אתם הפרדתם - -

נכון.

נכון.

זה מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה.

- - את תחולת החוק מהתקנות.

כן, אבל אנחנו לא - - -

בסדר. אגב, אנחנו, מה שנקרא: "אמרנו לכם", - -

אנחנו למודי ניסיון רע בכנסת בלפרוט רפורמות בתקנות, כי אז הרפורמות לעולם לא נכנסות לתוקף.

- - אבל לא משנה. זו החלטה שהייתה נכונה - - -

אבל זה - - -

לא משנה.

זה לא קשור לחוק ההסדרים. זה קשור לזה שהכנסת לא מתנה כניסת חוק בתקנות.

בתקנות. אבל - - -

לא להאשים בכול את חוק ההסדרים. זו פרקטיקה ידועה של הכנסת.

בסדר.

כל הציבור פה תלוי באוויר.

אני אומר שזו אופציה שאפשר לבוא ולומר שזה תיקון רטרואקטיבי שאומר שכניסת החוק לתוקף היא עם כניסת התקנות לתוקף.

כן, זה חייב להיות.

זה פשוט וקל.

אגב, זה צריך לקבל פטור מחובת הנחה.

אני רק מעירה שבכנסת בשנים האחרונות זו הוראה מאוד בעייתי להגיד שבעצם שר שמביא תקנות הוא שיקבע את התחילה לתוקף של חוק. הכנסת מחוקקת חוק ורוצה שהוא ייכנס לתוקף בזמן שהיא קובעת.

אבל אין לך ברירה. יש כאן תעשייה שלמה באוויר, ייבוא שלא... , מכולות שתקועות ואנשים שלא יודעים אם לפתוח חנויות. אדם לא יודע: כן אפתח חנות? משתלם לי או לא משתלם לי? יש את התעשייה הישראלית שתקועה. לדעתי, צריך, ברמה של פטור מחובת הנחה, להביא בתחילת המושב ובהתניה של התקנות והחוק יחד, כי אנחנו כבר שנה. אנחנו כאן לבד שנה. חייבים לסגור את זה.

יש פה נקודה שאומרת לי היועצת המשפטית בשקט. שינוי בחוק בנושא הזה הוא חקיקה ממשלתית.

ממשלתית.

אם הם לא יביאו את זה - - -

מי זה? משרד הכלכלה? משרד הבריאות מביא את החוק והתקנה?

אלה - - - ואלה - - -, תלוי - - -

חברים, אני רוצה להגיד: אני לא רוצה להתחמק. אנחנו נצא עם קושייה נוספת לפסח וזה ברור. אנחנו במצב מאוד-מאוד לא - - -

על-הפנים מה שקורה.

ממש.

ממש.

אני חייב להגיד שחשבנו שיש לנו חוקים בעייתיים, והתגברנו על צרות הרבה יותר גדולות, - -

על רפורמת המזון התגברנו.

- - ופשוט פה אנחנו מרגישים שאנחנו טוחנים הרבה מים, ולצערנו, גם השנה אין מים. אני חושב שיש פה איזה שהוא צורך בשיתוף פעולה אבל בהובלה. אם משרד הבריאות רוצה לתקן, שייקח על עצמו את ההובלה.

בסדר.

זו הובלה שלכם.

אנחנו רוצים שלא יפריעו לנו.

תביאו הצעה, אל"ף, לתקן את התקנות הנוכחיות, ורשימת תיקוני החקיקה הנדרשים, ותביאו את זה עם ההסכמה של המשרדים האחרים, ואנחנו נהיה המשרתים של המהלך הזה. אם לא יגיעו אלינו, אני, באופן אישי, לא יוזם יותר שום דבר. הפתרון האחרון – אם בפרק זמן סביר התהליך הזה לא יקרה באחריות משרד הבריאות, יש לי רק הצעה שאומרים לי שאני יכול לעשות והיא לבטל את הרפורמה.

כהצעת חוק פרטית.

כהצעת חוק פרטית.

למשוך את התקנות.

זה לא יעזור.

זה לא יעזור כי החוק - - -

זו הצעת חוק פרטית שמבטלת. זה לא רצוי. זה לא רצוי.

זה לא יעזור. אני בטוח שהיא לא תהיה פרטית שלי לבד – יש לי הרבה חברים שיהיו איתי – - -

אין בעיה.

- - ונלך על ביטול הרפורמה הזאת. תבינו שזה הפתרון היחיד שאני רואה כרגע.

התקנות על השולחן או שמשכו אותן?

לא משכו כלום.

לא משכו.

אם אתה מבטל את החוק, אז התקנות - - -

אבל אם אני מביא הצעה שכבר אומרים לי שהצעת החוק שלנו, שנעשתה בתיאום עם המשרד, ולא אגיד עד איזו רמה, - -

לא טובה, ומתנגדים.

- - ואומרים לי שעכשיו מתנגדים, - -

אז, לְמה?

- - אז, חבר'ה – אני לא אוהב להיות- - -, ובמשקל שלי לא כדאי וזה כבד לי – אני פשוט אמשוך את הרפורמה. אני אבוא עם הצעת חוק פרטית שלנו ונמשוך את הרפורמה. אז, תמשיכו לשחק במצב הנוכחי. יש כאלה שיחגגו, ואחרים – שייאלצו לפעול בצורה לא נעימה.

אני מתנצל. אני רוצה לסגור. אנחנו נקיים דיון לגבי ההשלכות על התעשייה.

כל התעשייה הישראלית.

אנחנו נקיים את הדיון מיד אחרי החגים.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:58.