ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 587

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ה באדר התשע"ח (12 במרץ 2018), שעה 9:42

הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018 (מ/1199) - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מאיר כהן – מ"מ היו"ר

איתן ברושי

יוסי יונה

סאלח סעד

קארין אלהרר

שמואל אבואב - מנכ"ל, משרד החינוך

עמוס שביט - מנהל מינהל דוברות, הסברה וקש"ח, משרד החינוך

נביה אבו יוסף - מנהל תחום תקציב חינוך מוניציפאלי, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א חינוך מיוחד, משרד החינוך

איתן פלזנשטיין - יועץ המנכ"ל, משרד החינוך

אדוארד וייס - עורך דין, סגן יועץ משפטי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נחום עידו - מנהל השירות לילדים ולמתבגרים, מינהל מוגבל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, משרד המשפטים

מרים סלומון - יועצת משפטית, מרכז שלטון מקומי

מיכל בן דוד - יועצת חינוך מיוחד, הסתדרות המורים

יערה קדוש - הסתדרות המורים

אורנה שלי - מנהלת, בית ספר "ידלין", ראשון לציון

מנחם גולדין - עורך דין, מנהל יחידת המידע ומיצוי זכויות, "קשר", הבית של המשפחות המיוחדות

הניה מרמורשטיין - "עלה", עמותה לקידום הסטודנטים העיוורים והדיסלקטים בישראל

יעל אבן - עורכת דין, האגף לקידום זכויות, אלו"ט

יערה שילה - נציגת ארגון "אנו"

שלמה קרפ - מרכז תחום החינוך המיוחד, פורום ועדי ההורים היישוביים וארגון ההורים בירושלים

עמוס תמם - חבר הנהלה, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

אורנה בירון ביטון - חברת הנהלה, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

פרופ' תומס גרומפל - האוניברסיטה העברית

אסתר קרמר - אחראית תחום חינוך דתי חרדי ומחוז ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

רויטל לן כהן - עורכת דין, הנהלת קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אסתר רמי - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אחראית מחוז ירושלים וחרדי

רחלי הכהן - עורכת דין, המועצה לשלום הילד

ארנה מילוא - נציגת ארגון "עוצמה"

חגית גור זיו - מרצה בכירה, חינוך מיוחד, סמינר הקיבוצים

יעל ניר - ועד ההורים המשלבים לילדים עם אוטיזם

הדס ארנון-שרעבי - עורכת דין, אגף קידום זכויות, אלו"ט

ישמבל אלמיו - אגודת יהודי אתיופיה

יואב קריים - מנהל מחלקה קהילתית, בית איזי שפירא

אורה חכם - יו"ר, פורום ציבורי למען שוויון הזדמנויות בחינוך

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

אביבית ברקאי-אהרונוף - עורכת דין, ארגון "בזכות"

מיטל בסון - מנהלת ארגון ההורים הירושלמי, ארגון ההורים הארצי

יעל וייס-ריינד - מנהלת העמותה, ארגון "אופק לילדינו"

ולרי זילכה - רכזת פורום, בית איזי שפירא

רבקה מורוביץ - עמותת "תסמותק"

דנה גיאת אטל - אם לילדה עם צרכים מיוחדים

אור אזרחי - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

שושי שטוב - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את מכון פוירשטיין

מאיר אסרף - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את בית איזי שפירא-עמותת "אבי"

מירב ישראלי

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח-2018 (מ/1199)

הכנה לקריאה שנייה ושלישית

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 12 במרץ 2018, כ"ה באדר תשע"ח. הנושא: הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

כפי שהבטחתי, אני אומר מספר מילים. זה הסבב, אם אני לא טועה, השלישי או הרביעי מעבר לדיונים שהיו מאחורי הקלעים ושולחנות עגולים. הזמנו קבוצת חברי הכנסת, שמענו חלק מהארגונים, כמעט את כל הארגונים. אנחנו בישורת האחרונה, גם מאחורי הקלעים יושבים על סוגיות משפטיות. עדיין לא סיימנו. כפי שהבטחתי לעצמי, לא לכם, כדי לתת לזה גם תחושה שאנחנו מדברים הרבה על 'סוכריות' בשינוי שאנחנו הולכים לעשות, הבטחתי לעצמי שלא יהיה מצב שהחוק הזה עובר בלי שמנכ"ל משרד החינוך יבוא וייתן דגשים על הנקודות האלה. הנה הוא פה איתנו. אנחנו נשמע את המנכ"ל ואחר כך נשחרר אותו. אם הוא ירצה להישאר, שיישאר, ברוך הבא. לאחר מכן נמשיך את הדיון כדי שנתחיל להתקדם איתו. גם היום נצביע, שלא נפספס, את המיזוג של הצעת החוק הפרטית שלי עם הצעת החוק הממשלתית, כי בסוף נתקדם, נתקדם ואחר כך נגיד, שכחנו אותי בבית מספר 3 או 4.

בבקשה, אדוני.

אדוני יושב ראש הוועדה, חברי הכנסת, אנחנו מבקשים בתמציתיות להציג את הדגשים המרכזיים שקבע השר במדיניות שהוא מבקש להשית בשינוי שאנחנו מבקשים לעשות בחינוך המיוחד בכלל ובהקשר של החוק בפרט.

ארבע בעיות מרכזיות הובילו אותנו ליצור שינוי במתווה הקיים. הבעיה הראשונה זה מצב שבו ילדים מורכבים, ילדים עם צרכים ייחודיים, ילדים עם קשיים נמצאים במערכת החינוך הרגילה. אין במערכת הזו את מכלול הכלים והאמצעים והאפשרויות והילדים האלה בפעם אחת, אינם מוכלים, ובפעם השנייה, נאלצים להעביר אותם למסגרות שלא בטוח שהן המסגרות הטבעיות של הילדים. זו בעיה מספר אחת.

בעיה מספר שתיים היא המבנה של הוועדה הקיימת היום ואופן הליך קבלת ההחלטות. במה מדובר? על פי, ואני אפרט את זה בהמשך, על פי המתווה ותפיסת העולם והמדיניות שבאה לידי ביטוי בוועדת דורנר, הכוונה היא ליצור מחוון שאנחנו בוחנים את הדברים על פי רמת התפקוד ולא רק על פי סוג המוגבלות, ולכן המבנה של הוועדה צריך לפעול על פי שוויוניות, על פי קונקרטיזציה, על פי הידוק של מחוון שמכוון ומדגיש את רמת התפקוד ולאו דווקא את סוג המוגבלות.

הבעיה השלישית היא הבעיה שנדרשת בשיפור של רמת השירות שניתנת היום, ברמת ההסעות ובגופים שהם במוכר שאינו רשמי, שהם שגרירים גדולים ומשמעותיים לתחום של החינוך המיוחד, והם אינם מקבלים את הסל הדרוש בכדי לתת את המעטפת לילדים שנמצאים במסגרות שלהם.

הבעיה הרביעית היא הבעיה של היעדר מבנים. ברגע שאין מבנים נגישים, קרובים, מתאימים לסוגי הלקויות, הילדים בעל כורחם נאלצים לנסוע מעבר לזמן המקובל והרגיש שילדים צריכים להימצא בהסעות.

מתוך ארבעת הבעיות הללו המרכזיות חשבנו שצריך להביא את סט הכלים והפתרונות להלן:

בנושא הראשון, בנושא של הרחבת היכולת להכיל את הילדים בבתי הספר הרגילים, בחינוך הרגיל, אנחנו רוצים לגשת לפתרונות הבאים: פתרון מספר אחד זה סל מענים, להעמיד תקציב של כ-200 מיליון שקל לאלתר, לא בשיהוי ולא בעיכוב, כסף שבעבר לא היה, תקציב שלא היה, יועמד לרשות בתי ספר בכדי להכיל את הילדים המורכבים והקשים שנמצאים היום בבתי הספר.

חשוב לנו לשמוע את זה. זה 200 מיליון חוץ מבינוי.

ודאי. אני עובר סעיף-סעיף.

גם היום - - -

לא, היום אין. זה כסף חדש. לשאלתו של חבר הכנסת מאיר כהן, זה כסף תוספתי על הבינוי ותיכף אני אגע בבינוי.

הכלי השני הוא הכלי שבאמצעות היות יושב ראש הוועדה איש מקצוע שקם כל בוקר למלאכת יומו והמשימה שלו זה לעסוק בחינוך המיוחד, הוא יכול גם לבוא לבתי הספר, הוא יכול לכוון את הדברים והוא יכול להיות האיש שמחבר בין כל החוליות כולן.

המרכיב השלישי, הכלי השלישי זו הדרכה והכשרת הלבבות בקרב המורים בבתי הספר הרגילים שהם יבינו את המשמעות, שהם יהיו פתוחים לאפשרות הזו של השילוב והם יהיו מוכשרים לבצע את המשימה המורכבת הזאת.

הכלי הרביעי, הפתרון הרביעי זה רכזי ההשתלבות. זה רכז של איש מקצוע שזאת תכליתו, זה ייעודו בבית הספר בנושא הזה. הכשרנו השנה כ-1,200 כאלה ואנחנו עד סוף השנה אני מקווה שנסיים הכשרה של 1,800.

הדבר הבא הוא המתי"אות. זה כלי שאנחנו צריכים לעבות אותו במשאבים. צריך ליצור אפקטיביות שילובית בין המתי"אות, בין יושב ראש הוועדה, הרשויות המקומיות ובתי הספר.

עד כאן הפתרונות לבעיה מספר אחת, בעיית ההכלה.

אנחנו עוברים לבעיה השנייה, והבעיה השנייה היא מבנה הוועדה ואופן קבלת ההחלטות. איך אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזו? על ידי כך שאנחנו רוצים לאחד את ועדת ההשמה והשילוב לוועדה מקצועית אחת, לוועדת זכאות. בראש הוועדה הזו יעמוד איש משרד החינוך, איש מקצוע שאמון על התחום, זוהי משימתו, בזה הוא עוסק. הוא יודע לקשר בין כל הצרכים שבאים לידי ביטוי בוועדה לבין כל בתי הספר והמוסדות הייחודיים והרגילים שנמצאים בסביבה. הוא מקדם את המדיניות של משרד החינוך, הוא יוצר סטנדרטיזציה אחידה עם מחוון ועל ידי כך תהיה שוויוניות. כל תלמיד יקבל את המענה שמתאים לו בהתאם לרמת התפקוד, והשירות יהיה איכותי וזמין להורים. גם שזה לא נוח לכולם לשמוע, אנחנו רואים את ההורים כגוף טבעי שמתבקש, שיהיה שותף לקביעת העתיד והגורל של הילדים.

הכלי השני, הפתרון השני שאנחנו רוצים להביא אותו לידי ביטוי בבעיה של הוועדות זה בחירת ההורים. ההורה יבחר את סוג המסגרת החינוכית שבו ילמד הילד, אלא אם יש חשש ממשי שזה יביא לפגיעה בילד או באחרים. מאיפה הגענו למסקנה הזאת? מה, המצאנו את זה? ינכו את זה מתוך הדברים המוגדרים והכתובים באותיות האי לישנא בוועדת דורנר. הוועדה הגיעה למסקנה כי בתהליך ההשמה ראוי לאמץ מודל פעולה אשר ככלל מפקיד בידי ההורים את הבחירה וכו' וכו'.

הדבר השלישי זה הדיוק בהליך קבלת ההחלטה, איך לעבור לסרגל שבודק לא רק את סוג הלקות, אלא את רמת התפקוד. גם כאן זה נגזר מוועדת דורנר שאני מצטט: "החלטת ההשמה כמו גם החלטות על שירותי החינוך המיוחד שלהם זקוק הילד צריכות להתקבל באופן פרטני לכל ילד בהתאם לרמת תפקודו". עד כאן הכלים לפתור את בעיה מספר שתיים, הוועדה ואופן עבודתה, הידוק העבודה שלה, הקונקרטיזציה, המחוון והשוויוניות.

בעיה מספר שלוש זה איך מרחיבים את השירותים בחינוך המיוחד. כאן אנחנו מדברים על תוספת של הסדרת ההסעות, להקצות מלווה בכל ההסעות לכל ילדי הגנים בחינוך המיוחד ולשנות את מודל ההסעות למודל אחיד לילדי השילוב וילדי החינוך המיוחד.

זו בשורה.

זה עלה פה בוועדות. אתה הצגת את זה בפנינו בדיונים המקצועיים והפנימיים. אתה ביקשת לשים את הדגש על זה. עשינו עבודת מטה, בדקנו את המשמעויות וזוהי התוצאה של מכלול הדיונים. יש פה פתרון. הוא לא מקסימלי, הוא לא מכסה את כל הבעיות, אבל הוא מקדם אותנו קדימה.

עלתה בעיה של היעדר אמצעים ומעטפת במוכר שאינו רשמי, בשירותים הרפואיים ובשירותים הפרא רפואיים עבור מוסדות החינוך במוכר שאינו רשמי ולכן יהיה פה מעטפת תוספתית של עשרות מיליוני שקלים חוץ מה-200 מיליון שזה בשילוב. עשרות מיליוני שקלים שילכו לטובת העניין של - - -

להזכיר לאורחים ולחברי הוועדה, המנכ"ל הבטיח זאת בישיבה שהייתה באולם "נגב" לגבי השוואה של המוכשר בחינוך המיוחד, זאת אומרת, זה מגיע בסוף.

ושיפור השירות להורים. אני שב ואני אומר, אנחנו רואים את ההורים כחוליה טבעית שצריכה להתקשר למה שקורה עם הילד ולכן ההקמה שלנו של הפורטל, העדפנו את הפורטל הזה, שזו זירה שמספקת את השירותים ואת המידע להורים לפני פורטלים של אוכלוסיות של הורים בזירות אחרות במערכת בכדי לתת להורים את כל מכלול המידע הדרוש לכך.

הבעיה הרביעית ובזה אני מסיים, והפתרון של הבעיה הרביעית זה המבנים עצמם. רבותיי, עד השנה הזו בממוצע בנינו 60 כיתות. זה הממוצע בכל שנה. אנחנו עוברים להיקף בנייה של 300 מבנים בשנה, 300 כיתות בשנה. אנחנו רוצים בשלוש-ארבע שנים להקיף תוספת תקציב של מיליארד שקלים. יש מצוקות אדירות בבנייה בכל המערכת כולה ואנחנו מעמידים את זה בסדר עדיפות מתוך הבנה ברורה שבמקום שייבנה מוסד ויפתחו כיתות, ילדים לא יצטרכו למצוא את עצמם נוסעים מחיפה לתל אביב. ילדים לא יצטרכו להיות בשיהוי כל כך הרבה זמן בפקקים שרק הולכים ונעשים יותר מורכבים ויותר קשים, ומה שהיה פעם סביר להגיע בזמן קצר, היום זה מתארך מעבר לסבלנות של ילד להימצא בהסעות, ולכן זו משימה מורכבת כי זה לא פשוט למצוא את כל הקרקעות. זה לא היה פשוט להעמיד את כל המשאבים הללו אבל בעובדה, זה מקובע בתוכנית העבודה ובתקציב של המשרד, אז אלו ארבעת הבעיות שמיפינו, אדוני היושב ראש.

הודעתם לראשי הערים שמי שיקצה, אז יקבל עדיפות? זה חשוב מאוד, כי גני תקשורת למשל בדרום, ראשי ערים לא מקצים.

חבר הכנסת מאיר כהן שבא מהתחום הזה, מכיר גם את היעדר הקונצנזואליות לדאבון ליבנו שיש בקרב כל ראשי הרשויות. לא כולם פתוחים וגמישים ומעוניינים להקים מוסדות של חינוך מיוחד. אתה גם מכיר את חוסר הרגישות לפעמים שיש בציבור וברצון למנוע בנייה של מוסדות כאלה. אנחנו ישבנו וחשבנו איך אנחנו נביא את זה לכדי הכרח אם בסופו של דבר יהיה צורך להקים מוסד חינוכי שהוא לא נמצא בסביבה, ולא תהיה הסכמה, וגם ראש העיר יבוא ויגיד, אתה לוקח קרקע שלי, האוכלוסייה שלי היא רק בהיקף מצומצם, אתה מביא מהסביבה כולה, אז אני לא אפרט, אבל בנינו איזשהו מנגנון איך לעשות את זה. בשטחים האקסטריטוריאליים של כל כפרי הנוער, שבמקום שלא נצליח למצוא פתרון ותהיה לנו יכולת להביא את זה לידי ביטוי, כמו באשל הנשיא ובכדורי ובציוני. ככה נבנה את הדברים.

תודה. קארין.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מבקשת לדעת, אדוני המנכ"ל, התקיימו ומתקיימים שנים, לא בהכרח השנה הזו, שנים רבות דיונים בנוגע לתקצוב סל השילוב, וכולם מבינים ואני בטוחה שגם אדוני מבין שסל השילוב כפי שהוא קיים היום לילדים שהיום זכו להיות בשילוב, הוא סל חסר, אם זה בשעות סיוע, אם זה בשעות של מורה מתקנת, טיפולים פרא רפואיים. איפה שלא ניגע, יש חסר תקציבי ובסופו של דבר גם יש חסר בשעות. קודם כול אני מברכת על ההתקדמות באמת התפיסתית. אני מבקשת לדעת האם אדוני סבור שהצעת החוק הזו והתקצוב שבצידה, שהוא לא מעט כסף, אבל ביחס לצורך האמיתי הוא באמת מעט ממש. האם אדוני חושב שבאמת בסיטואציה הזאת אנחנו באמת יכולים לקרוא להורים להחליט, אנחנו אמרנו שנותנים להם את חופש הבחירה להחליט. האם אפשר באמת להגיד להם, בואו, זכות הבחירה נתונה לכם ובאמת המערכת תעשה הכול כולל הכול על מנת שהילדים שלכם יצליחו בשילוב.

אני אומרת לאדוני מה שאמרתי גם לרחלי בדיונים רבים. אם הכוונה היא רק לסמן 'וי' על שילוב, ואני בטוחה שהכוונה היא לא, זה פשוט ניסיון שנדון לכישלון מראש.

לתפיסתי, מה שהיה עד היום זה סימון 'וי' על שילוב. לא היה שילוב.

אדוני, אם אני מבינה נכון את הצעת החוק, הרעיון הבסיסי הוא מבורך, אבל אם המטרה היא לאפשר להורים "זכות בחירה", להגיד להם, אין בעיה, אתם רוצים שילוב? אנחנו אתכם, ואז לשים את הילדים בשילוב, אין היערכות של המערכת, היום מתחילים, זה נהדר. גם לא יהיו מספיק שעות שילוב, הסל יהיה סל לוקה בחסר. אל תתפלאו אם בשנה הבאה הצוות החינוכי יגיד רגע, בעצם זה לא עובד. מי יחווה את תחושת הכישלון אם לא התלמידים וההורים?

ברור. יוסי יונה.

אדוני היושב ראש, שלושה משפטים ובסוף שאלה. סימן שאלה מהדהד. תראו, הנחת יסוד שעליה אפשר שתחלקו, האתוס שקיים היום בבתי הספר הוא אנטי שילובי. האתוס הוא יותר דחיקה לשוליים. בתי ספר לא רוצים להתמודד עם ילדים מתקשים. נבחנים על ידי סטנדרטים של מצוינות הישגית ולכן עומד בפניך, עומד בפני משרד החינוך אתגר כבד משקל, זאת אומרת, מה אתה עושה, איזה מהלך אתה עושה כדי להתגבר על האתוס הזה?

העובדות שיש לנו ועובדה אחת מהדהדת, אדוני היושב ראש, מדברת על כך ששכיחות התלמידים בתוכנית השילוב יורדת ככל שהאשכול החברתי-כלכלי נמוך יותר, זאת אומרת, האופן שבו פועל המנגנון הזה, פועלת המדיניות הזו, היא בעצם מדיניות מאוד ברורה של הסללה, כלומר דוחפים את בנות ובני האשכולות הנמוכים למסגרות סגרגטיביות, כאשר האפשרות שלהם לחזור למסגרות רגילות ולהצליח בלימודים היא בעייתית ביותר בלשון המעטה, וכאן באה השאלה, אדוני היושב ראש. אני מציג את זה כאתגר. כדי שמשרד החינוך יקדם תוכנית שבאמת הדגל שלה, המהות שלה והדינמיקה שלה וההיגיון הפנימי שלה זה אכן שילוב, אתה צריך לעשות צעדים מהפכניים, ענקיים כדי שזה יקרה, ואז אני אומר לך אדוני היושב ראש, אני אומר לך, מנכ"ל משרד החינוך, גם כאשר המסר הוא מסר חיובי, כלומר הרטוריקה הזו של ועדת הזכאות שהנה אנחנו מעלים על נס את ההורים ואת היכולת שלהם לבחור, אני חושש מאוד שמתחת למעטה הזה של הרטוריקה החיובית היפה של בחירת הורים, אנחנו הולכים לתת גושפנקה למדיניות שיכולה בהחלט להעצים את מנגנוני ואת הדינמיקות של ההסללה בחינוך, ולכן אני מבקש להביע חשש מאוד גדול, אז אנא ענה לי אדוני המנכ"ל, זה סימן שאלה מהדהד, כיצד אתה יכול באמת ובתמים לתת מענה לחששות פה, ואני צריך לציין, של כל הארגונים החברתיים?

כולנו חוששים.

שמביעים חשש מאוד עמוק מהתוכנית הזאת. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה. מאיר כהן.

אדוני היושב ראש, אדוני המנכ"ל, אני רוצה להביא קצת מניסיוני ולספר ממה חששתי ומה אני מקווה שהדבר הזה באמת יתחיל בשורה חדשה. שילוב לא היה בבתי הספר. אני רוצה שיהיה ברור. שילוב לא היה בבתי הספר.

עדיין אין.

עדיין אין, אני מקבל את זה. יתרה מכך, מעט התקציבים הפכו לאבן שואבת למנהלי בתי ספר שמהר מאוד פתחו כיתות לחינוך מיוחד ובעצם אלה הכיתות שהתלמידים התחילו ב-8 וב-12 הלכו ואף אחד לא בדק את המנהלים האלה. האם המעט, אדוני המנכ"ל ואדוני היושב ראש, האם המעט הזה באמת שימש את השילוב? עד כדי כך לא היה שילוב, שיום אחד אני החלטתי שאין כיתות חינוך מיוחד אצלי בבית הספר. אמרתי, השילוב האמיתי, תעזבו אותי. את המעט שאתם נותנים ואת חוסר האמפתיה שלכם תעזבו. תאמינו לי, בכיתה ט' קיבלתי החלטה שאין כיתות חינוך מיוחד. הם עלו לתיכון והתפזרו בכיתות. כל תלמיד קיבל את העזרה שאנחנו יכולנו לייצר בבית הספר, וקרה משהו טוב שאני מאוד מקווה, אדוני, שעל שלושה דברים אתם תקפידו.

א', אני חושב ש-200 מיליון שקלים זה לא מספיק, למרות שאני מודה, זה כסף תוספתי. אני מברך על כל שקל. אני חושב שהורים, בצדק, באיחוד של ועדת השילוב וועדת הזכאות ירצו שהילדים שלהם ילמדו בבתי ספר רגילים, ממלכתיים, כאלה או אחרים, ודווקא בגלל שאנחנו נותנים להם זכות הבחירה, אנחנו צריכים להבין שהסל צריך להיות סל גדול. משרד החינוך, וזה החשוב, כי יש מקומות שההורים יקפידו ויש מקומות שההורים לא יפקחו.

התפקיד של רכז השילוב בבית הספר הוא תפקיד חשוב ואני לא בטוח שאתם בונים לו קביים כאלה שהוא יבוא וידע להגיד למנהל, אדוני המנהל, אתה מקבל כל כך הרבה תקציבים ואתה לא עושה שילוב. השאלה אם אתם חושבים על הפרופיל של הרכז.

לגבי הנושא של הפרא רפואי, אני עומד בראשה של ועדת משנה לצמצום הפערים. במשרד החינוך בדרום, אדוני המנכ"ל, יש הרבה כסף. אין אנשים שיעשו את זה. אומרת לי נציגת משרד החינוך בדרום בישיבת הוועדה, אנחנו מצליחים לגייס 40% ממספר השעות של קלינאי תקשורת למשל, שאנחנו רוצים, לכן אני מציע, שהמשרד יתחיל לחשוב איך הוא מכשיר בפריפריה את האנשים האלה שיתנו את השירות.

אני שמח על כך שבסמינר קיי אישרו להם לאוקטובר הבא לפתוח קלינאי תקשורת. אני מקווה שמשרד החינוך ידע לבוא היום לאוניברסיטה בבאר שבע ובצפון ולהגיד, חברים, אתם תפתחו מסלול לקלינאי תקשורת.

אוניברסיטת בן גוריון מסרבת.

אני יודע. אנחנו במשא ומתן. יתרה מכך, אדוני, בכדי להפוך את העסק הזה לשילוב אמיתי, אפשר לחשוב על 5 יחידות, להתחיל להכשיר את החבר'ה האלה במסגרת 5 יחידות בבתי ספר תיכון. כמו שלומדים כימיה ופיסיקה, ילמדו גם קלינאי תקשורת. זה חשוב מאוד כי אנחנו חסרים. יש שילוב, יש כסף. חסרים מבנים, חסרים אנשי מקצוע. תודה רבה.

שאלה ספציפית. כאשר מדובר גם על העניין של השילוב לגבי ה-1,000 כיתות שאתם הולכים לבנות, האם בתוך בית הספר יהיו כיתות לחינוך מיוחד או באמת בסופו של דבר התלמידים ישתלבו בכיתות הרגילות? כי אז יכול להיות, אדוני היושב ראש, זה יכול להיות כאילו דיברנו על שילוב, שמנו מספר מאוד גדול של תלמידים שהם זכאים לחינוך מיוחד, שמנו אותם בבית ספר משלב לכאורה, אבל שמנו אותם במסגרות סגרגטיביות, ואם זה מה שיהיה, אדוני המנכ"ל, אם זו התוכנית, שחלק ניכר מהכיתות החדשות שייבנו, אז אתה יודע, אז מבחינתי זה בכלל לא שילוב, זה כאילו סגרגציה בתוך בית הספר.

(היו"ר מאיר כהן)

תודה רבה. איתן ברושי, בבקשה אדוני.

אדוני היושב ראש, חברי המנכ"ל, השאלה הראשונה היא האם זה נכון לעשות את הרפורמה במכה אחת או שתעשו איזה פיילוט. מדובר פה על דבר מאוד רגיש, וכל מי שהיה בתפקיד, ושנינו היינו שכנים בתפקידים, עוד לא שמענו את האנשים פה, אבל אני לא בטוח שזה באמת בשל למכה אחת או אולי לבחינה במתכונת מוגבלת, כי זה אנשים, זה רגיש. הייתי אומר, מטילים על ההורים לבחור, אבל ההורים לא בחרו במציאות הזאת שהיא קשה, ולעיתים לאורך שנים רבות היכולת לתת את התשובות היא לא פשוטה. בשום מקום היא לא פשוטה, על אחת כמה וכמה באזורי הפריפריה.

כשאומרים שההורים יבחרו, מה הם בדיוק יכולים לבחור? יש מקומות שאין מה לבחור. כשאתה לוקח את הקצוות של הארץ, במה יבחרו? גם בית ספר אי אפשר לבחור. אני הגעתי למסקנה כבר מזמן שאולי כדאי גם לפתוח את אזורי הרישום. אם מותר לבחור רופא בקופת חולים, אפשר גם לבחור בית ספר. במועצה האזורית שהייתי, אמרתי שאני מעדיף שהילדים יגיעו בכוח המשיכה ולא בכוח האוטובוס הצהוב.

מה בדיוק בוחרים בקריית שמונה, בירוחם, אפילו בעמק יזרעאל, אפילו בטבעון שאתה מכיר? מה בדיוק בוחרים? אתה אומר, תבחרו. אני לא בטוח שיש את האפשרויות. החינוך המיוחד, שיכול להיות שאתם ממשיכים, הממשלה ממשיכה להשתחרר מאחריות. עכשיו יגידו, ההורים בחרו. להורים המגבלות הן ידועות.

אני רוצה לומר שהפרויקט הזה צריך להיות פרויקט ממשלתי עם אחריות מרחבית, משום ששאלת החינוך המיוחד והתשובות לצרכים מיוחדים היא בדרך כלל לא בתחום השיפוט המוניציפאלי של רשות, בטח לא קטנה. אתה מדבר פה על פתרון מרחבי שיביא לידי ביטוי, במקרה זה במרכאות "היתרון לגודל", ולכן גם נדרשות פה הסעות, כי כדי לתת תשובה לילד עם צרכים מיוחדים, וחלקם זה נסיעות ארוכות מאוד, כי כדי ליצור כיתה של קבוצת ילדים עם צרכים מיוחדים, ויש דרגות שונות, יכול להיות שצריך לנסוע חצי ארץ לפעמים כדי לתת את התשובה, ולכן אני לא מאמין שיש פה פתרון.

או ליצור את הכיתה ביישוב, גם ביישובים קטנים.

אפילו יותר קטנים מדימונה.

אין שום ספק.

ולכן נדרשת פה ראייה כוללת. מה שהמשרד יעשה עכשיו, יגיד, שמע, שמנו 200 מיליון, תשברו את הראש. מה יצא מזה? אנחנו מדברים פה על מקרים מאוד רגישים, על ילדים והורים שזה גורל. אני לא מקבל את העיקרון הזה. מה זה ועדת זכאות? בסוף ראש רשות מחליט. היית, גם אני. מנהל בית ספר, מחלקת חינוך, מנהל מחוז. לא ברור לי פה איך זה יתבצע, חוץ מזה שאומרים, עכשיו ההורים יבחרו. מה זה ההורים יבחרו? קודם כול, הם לא בחרו בגורל. ב', הם לא הולכים לבחור את הפתרונות, כי אין להם מבחר אפשרויות, בטח לא בפריפריה, ולכן מה שצריך לעשות לפי דעתי, זה לעשות פה ניסיון לפני שמובילים מהלך טוטאלי שיכול להיגמר בהתרסקות. לכן אני מציע שהמשרד ינהל את העניין הזה, כי מה שנדרש בוודאי בפריפריה זה ריכוז משאבים ולא פיצול. אני כמובן בעד פתרונות בתוך בתי הספר. כך תמיד עשינו, אבל מה שמופיע פה זה איזשהו דבר לא מובן.

תודה כבודו. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה.

בוקר טוב. אדוני המנכ"ל, אדוני היושב ראש, אין ספק שאני בעד רפורמות. אני בעד רפורמות שנבחנות היטב על כל ההיבטים שלהן. הרפורמות שנבחנות היטב, הן צריכות גם לכלול את כל המגזרים בתוכן במיוחד המיעוטים, הדרוזים בתוכם, והפריפריה.

בעניין הזה של תוספת התקציב של ה-300 כיתות, הכול בסדר, זה עניין מצוין, תבורך על כל מה שאתה עושה ואני יודע שאתה עושה עבודה מוערכת ומורגשת. האם אתה יכול להגיד לי מה אחוז המיעוטים, כולל הדרוזים, בתוך הרפורמה הזאת, בתוך ה-300 כיתות החדשות האלה שנפתחות? האם יש לנו איזו העדפה מסוימת? אני לא יודע אם זה בממשלה הזאת בא לידי ביטוי. אני זוכר מקומות אחרים שתמיד יש העדפה מתקנת למיעוטים/דרוזים, שבכל רפורמה או בכל נקודה שהממשלה מטפלת בה, תמיד יש לנו העדפה מסוימת. האם גם העדפה מתקנת ברפורמה הזאת של החינוך המיוחד?

שאלה שנייה, אני לא יודע אם זה קשור לנושא הזה, אבל שלחתי מכתב לאדוני המנכ"ל בעניין בית ספר "שחפים" שמדבר גם בחינוך מיוחד, במבואות חרמון, בפריפריה. בית הספר הזה מטפל ב-50% יהודים, 50% דרוזים. זה בית ספר באמת מיוחד. זלגו לי דמעות כשביקרתי שם לפני חודשיים. כמובן ביקשתי גם דיון מוועדת החינוך.

הנושא רשום על סדר יומה של הוועדה.

אני מאוד מקווה שהדיון הזה יתקדם מהר, כי בית הספר הזה הולך לקרוס אם אנחנו לא נוסיף לו תקנים ותקצוב. תודה.

תודה רבה. ישיב כבודו.

אני רוצה להתחיל בעניין של השילוב. הייתה אסכולה רבת שנים שהילדים בחינוך המיוחד הם מפריעים לשגרה של החינוך הרגיל ולכן הפרידו בצורה לעיתים בוטה, ופה יש תפיסה שאומרת, מי שיכול להשתלב, לא כולם יכולים להשתלב, אבל מי שיכול להשתלב, ההשתלבות היא תרומה הדדית לשני הצדדים.

אדוני, אני ממש מוחה על "לא כל אחד יכול". זה מעליב. כולם יכולים.

רויטל, אני מבקש לאפשר למנכ"ל לענות.

גם אם את תתלהמי, אני רוצה לחזור ולסייג את דבריי ולומר שיש ילדים שנמצאים בשילוב והם נפגעים בעצמם והם אינם מתאימים למערכת חינוך רגילה.

הם בכלל מערכת החינוך.

אני לא רוצה להתווכח. אני רוצה לומר את מדיניות משרד החינוך גם אם היא איננה מקובלת. זו המדיניות. אנחנו צריכים לעשות כל שלאל ידנו, כל מאמץ בכדי לשלב ילדים. כל ילד שמשתלב, הוא תורם לסביבה שלו והוא בעצמו נתרם, ולכן זה השינוי הגדול. זה השינוי הגדול שמשנה תפיסת עולם שלא הייתה בעבר.

הדבר השני, אנחנו צריכים לאזן בין הילדים המשתלבים, בין הילדים שנמצאים בחינוך המיוחד ובין הילדים שעדיין נמצאים בחינוך הרגיל והם ילדים מורכבים שאם לא ניתן להם מענה, בית ספר לא יוכל לתפקד והילדים לא יוכלו להישאר במרחב הבית ספרי, ולכן בפעם הראשונה מוסיפים 200 מיליון שקלים. זה לא מכסה את כל הצרכים, אני לא רוצה להשלות אף אחד. לא הצלחנו להביא לכדי ביטוי של כל צרכי המערכת, אבל זה שינוי שמעביר לבתי הספר הרגילים 200 מיליון שקלים בכדי ליצור מרחבי שלווה ובכדי ליצור טיפול של פרא רפואי ובכדי לאפשר קלינאי תקשורת ובכדי להוסיף סייעות ולתת לבתי הספר את הכלים שהם יכולים להכיל את הילדים עצמם.

השינוי הנוסף שהוא מאוד משמעותי, יש פה מחוון שמראה את רמות התפקוד. היום כולם מקבלים אותו דבר, ועושים פה שינוי. לא קטגוריה שעל פיה כולם מקבלים את אותו דבר, אלא רמות התפקוד של לקות למידה או הפרעות התנהגות או אוטיזם או בעיות של מוגבלות שכלית או בעיות של ראייה או בעיות של כבדות שמיעה. יש הדרגתיות. יש שונות בין המוגבלות ולכן התקציב, הסל, הוואוצ'ר יהיה בהתאם לרמת המוגבלות ולא קטגוריה אוטומטית.

הדבר הבא. שאל חבר הכנסת מאיר כהן, אחד, האם השילוב הקיים, יש בוא איזושהי בשורה גם בקיים, אז אני אומר לך שאם היית הולך היום לתנועות הנוער והיית הולך למכינות קדם צבאיות והיית הולך לשנת שירות והיית הולך לבתי ספר, ואתה הולך אני משער, ואני משער שאתה רואה את השילוב שהולך וגדל. יותר ויותר ילדים עם מוגבלויות הם חלק מהנוף האנושי, הם חלק מהסביבה וזה המצב שאותו אנחנו רוצים ליצור. זו המדיניות החברתית הנכונה, לא אלו פה ואלו פה, אלא שילוב, היכולת שבאותה סביבה, באותו נוף אנושי אפשר לראות ילדים, וזה מגייס רגישות של כולם והתגייסות של כולם.

אתם מדברים על הדיפרנציאציה כמו שאמרתי לפני כן לגבי האשכולות, כמעט פי 2. השילוב במקומות סוציו אקונומיים גבוהים הוא כמעט פי 2 מהשילוב באשכולות סוציו אקונומיים נמוכים.

חבר הכנסת יוסי יונה, היום אין את ה-200 מיליון ומוסיפים את זה לקיים עוד לפני שהוספנו ילד אחד לשילוב. מוסיפים 200 מיליון בכדי לאפשר לבתי הספר להתמודד עם הדברים.

שאל חבר הכנסת מאיר כהן האם התקציב הוא מלא. התקציב איננו מלא. לא רוצה להשלות איש. ב-200 מיליון לא מכסים את כל הצרכים, אבל ה-200 מיליון זו התחלת הדרך וצריך להתחיל לנוע קדימה לשילוב ולשיפור רמת השירות שהיום בתי הספר יכולים לתת לילדים המאתגרים.

הדבר הבא. אמרת בצדק לגבי רכז השילוב. הפרופיל שבוחרים, צריך להיות אדם מתאים, לכן הקפידו מאוד בבחירה.

מעמדו בבית הספר יותר חשוב.

הוא השגריר של הילדים האלה, הוא המתכלל של כל המשימה הזו בבית הספר. זה תפקיד שלא היה בעבר ובית ספר מקצה תפקיד לטובת המשימה הזאת בכדי שהיא תצליח. הרי אין מה לעשות שילוב בכדי ליצור אנדרלמוסיה בתוך בית ספר.

הדבר הבא זה ההערה החשובה לגבי חוסר כוח אדם. אנחנו מתחילים סדרה של פגישות עם המכללות להכשרת כוח אדם. אנחנו מאתרים כרגע כתוצאה מהסל החדש אלו צרכים יהיו חסרים ואיך ליצור אינסנטיב, וכל המערך של הכשרה אצלנו עוסק בעניין הזה, גם להכשיר את השילוב וגם להכשיר את כוח האדם, לבוא בדברים עם הגופים המכשירים בכדי לאפשר לקלוט.

שאל חבר הכנסת איתן ברושי לגבי הרפורמה והתהליך והבחירה, אז הבחירה היא בין החינוך הרגיל לחינוך המיוחד. זו הזכות שניתנת להורים ובתנאי שזה מתאפשר. זה לא בכל תנאי.

הדבר השני זה האם בהיעדר מבנים, אז בכלל יש בחירה. הוא ערער על העניין הזה, ולכן מה שאנחנו עושים בבנייה, לקחנו את כל המפה של הארץ מצפונה לדרומה ובדקנו באלו מקומות יש חוסר במוסדות חינוך על פי הצרכים ועל פי ההתפתחות העתידית שתהיה.

שמואל, אתה מדבר על 1,000 הכיתות. לשאלה שלי, איך אתה רואה את השילוב? האם עכשיו בבית הספר המשלב יהיו כיתות שיהיו מיוחדות לחינוך המיוחד או שמשעה שבית הספר במסגרת משלבת, הוא נמצא בכיתה הרגילה או שהוא נמצא במסגרות נפרדות? מבחינתי אם הוא בכיתה נפרדת, אז לא שילבנו כלום.

(היו"ר יעקב מרגי)

יש שלוש זירות, יש שלוש אפשרויות. אלו שלושת האפיקים בהתייחסות שלנו בחינוך המיוחד. האחד זה מוסדות הומוגניים נפרדים. המסלול השני זה כיתות של חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. המסלול השלישי זה שילוב בתוך הכיתות. היום יש לנו בשילוב היותר מורכב 19,000 ילדים. בשלושת הזירות האלו צריך להכביר במאמצים. כל זירה, כל אפיק, כל מוסד, יש לו את הייחוד שלו ואת הצרכים שלו ולכן זה בסוף כלים שלובים. אין אפיק אחד. לא סוגרים מחר את החינוך המיוחד וכולם עוברים לבתי הספר הרגילים. בונים את זה בשלושת הזירות.

האמצע מדאיג אותי.

בסוף מישהו צריך לעשות את זה באיזשהו שלב. זה צריך לקרות באיזשהו שלב.

איש מאיתנו לא חף מדאגות. ההתייחסות שלנו לחינוך המיוחד היא בדחילו ורחימו. בסוף כל ילד זה עולם ומלואו וצריך לראות איך לשלב אותו. זה לא פשוט, זה לא הרשמה רגילה, זה לא מסלולים אוטומטיים. במקום שיש את הרגישות, במקום שיש את המעטפת, זה יכול להצליח וזו המשימה הגדולה, שאנחנו עושים את כל המהלך הזה לא בכדי לסמן עכשיו העברה של גידול מספרי. בסוף אנחנו צריכים שכל המהלך הזה יהיה סיפור גדול של הצלחה חברתית, שיש התגייסות של החברה כולה לקלוט את הילדים, לראות אותם חלק מהמרקם ולהצליח. אנחנו הולכים לבתי ספר, אנחנו רואים בהתרגשות איזה הישגים אדירים, איך לפעמים זה קו פרשת המים בחיים של הילד, בין הימים לפני שהוא היה בבית ספר שבו כולם מתגייסים ואיזו תרומה עצומה הילד עצמו תורם לאחרים.

לגבי ההעדפה המתקנת. הראייה שלנו הייתה ראייה אחידה, ארצית. אנחנו מתייחסים לכל החינוך המיוחד כמשהו אחוד. לאור ההערה שלך אני אבדוק את זה ספציפית, האם יש איזשהו דגש שאנחנו צריכים להביא אותו לידי ביטוי.

לגבי שאלתך השנייה, אני הלכתי לבקר בבית ספר במועצה האזורית חרמון. הייתי בסמוך יחד עם ראש המועצה במוסד "שחפים", ראיתי את השליחות העצומה, את הפעולה הנדירה שנעשית שם.

ניצלתי את זה שהמנכ"ל נמצא פה, אדוני היושב ראש, אז העליתי את השאלה בפניו.

טוב מאוד. דיברנו על זה. יפה.

לא פתרנו את כל הבעיות שם. אני לא רוצה להשלות. ראינו את הדברים מקרוב ובאופן בלתי אמצעי. אנחנו נראה איך אנחנו מצליחים לעזור שם. ראש המועצה ברגישות הגדולה שלו, בהתגייסות הנדירה, אין הרבה ראשי רשויות, שהוא לא משרת את האוכלוסייה שלו, היא בזעיר אנפין לעומת המכלול שבאים בשערי המוסד. הוא נותן שירות מתוך ההבנה העמוקה. זו מועצה עם צרכים.

אני מתחבר לדברים שמאיר בתחילת הדיון אמר. צריך לתמרץ רשויות כאלו שלוקחות על עצמן להקים מוסדות לטובת הסביבה.

לשם כך אני לחצתי על אדוני לקיים דיון חשוב בעניין הזה של בית ספר "שחפים", בנפרד, כי באמת ראוי לשבח.

מאה אחוז.

אדוני, רק הערה. לאור הנתון שציינתי לפני כן לגבי מידת השילוב על פי מצב סוציו אקונומי ולא יהיה תקצוב דיפרנציאלי, כי מה שבסופו של דבר יהיה, אתה יודע, אלה שבמצב סוציו אקונומי גבוה יפעלו לשלב את הילדים שלהם כי הם מביאים כסף מהבית, ולכן אלה שאין להם את הכסף מהבית, המון פעמים יבחרו את המסגרות הנפרדות משום שזאת תהיה ה-default שלהם. אם אתה לא מקצה את הכסף, אם אין תקציב דיפרנציאלי גם בתוך החינוך המיוחד, שנותן העדפה מתקנת משמעותית לבתי ספר שהם נמצאים באזורים סוציו אקונומיים נמוכים, אתה למעשה הולך לתת יד למערכת שהיא תהיה הסללתית בהגדרתה ולכן אני מביא את זה לתשומת לבכם. זה יהיה באמת מין מהלך שאתה מחייב אותו, אתה אומר ועדת זכאות. בסופו של דבר אנחנו ניתן יד למערכת שמסלילה בצורה אימתנית להסליל את הילדים.

דיברנו על זה. מאה אחוז.

כל מי שנרשם, אם יש שאלה, המנכ"ל נשאר איתנו עוד קצת זמן, תנצלו את זמן השאלות למנכ"ל על מה שנגענו.

רק משפט אחד, התקציב של ה-200 מיליון הוא דיפרנציאלי. הוא בהתאם למדד טיפוח. הוא לא מחולק אוטומטי, הוא דיפרנציאלי לפי סרגל סוציו אקונומי. זו המדיניות של השר.

זה כסף תוספתי מהאוצר?

זה כסף תוספתי מהאוצר.

שלמה קרפ, בבקשה.

מדברים פה על 200 מיליון, 300 מיליון, 400 מיליון. אני רוצה רגע לשים את החוק שעובדים עליו עכשיו בצד, להגיד, יש עדיין ילדים משולבים במסגרות רגילות שלומדים או בתוך הספרייה או בתוך איזו כיתה למטה כי הוא בכלל לא נגיש. יש פה איזו אופוריה. עדיין בקיים הילדים משלמים מחיר וגם בחינוך המיוחד. מדברים, יעשו ויעשו. יש עדיין גם ילדים שמשלמים את המחיר, שאמנם הם משולבים אבל הפתרון אין.

תודה. השאלה ברורה. רויטל.

תודה אדוני. רויטל לן כהן, עורכת דין, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אדוני המנכ"ל, ילד נפגע בשילוב לא כי הוא לא כשיר להיות משולב, אלא כי משרד החינוך לא ערוך, לא יודע איך. הצוותים, לא רק שהם לא יודעים איך, הם גם הרבה פעמים לא רוצים ולכן לא המוגבלות שלו היא שפוגעת בו בשילוב אלא אתם.

בעולם יש ארצות שאין בהן בכלל חינוך מיוחד, כולל פינלנד אליה אתם נושאים עיניים, הולנד, איטליה, חלק ממדינות ארצות הברית, רוב מדינות קנדה, אוסטרליה, אין חינוך מיוחד. הילדים לא נפגעים שם. הם לא רק גם לא מסתדרים שם, הם מצליחים שם, זאת אומרת שמי שאחראי לזה זו המערכת ולא הילד.

לגבי המחוון. אפילו בראמ"ה הודו שהמחוון שהם כתבו לא טוב. אין היום מחוון. אתה מדבר על מחוון כשאין באמת מחוון. הוא עדיין לא גמור. אתה מדבר על נושא של בדיקת תפקוד, כשתפקוד הוא בכלל תוצאה של מתן או אי מתן ההנגשות וכל מה שילד צריך כדי לתפקד. מה שצריך לבדוק הוא את הצרכים של הילד. זה דבר שלא משתנה. התפקוד שלו משתנה. ילד שיהיה משולב בכיתה של 32 ילדים או 22 ילדים, ילד שיהיה משולב בכיתה אקוסטית או לא בכיתה אקוסטית, ילד שהמורה שלו מכירה מספיק שיטות הוראה ודרכי היבחנות ויודעת להנגיש לו חומרי למידה, הוא לא אותו ילד מבחינת תפקוד שיהיה בכיתה אחרת, ואני רוצה להגיד משהו שאף אחד מכם לא דיבר עליו. אי אפשר, ואומרות את זה גם המורות, לשלב ילד בלי סייעת מקצועית. משרד החינוך יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהשילוב מובל על ידי מחנכת הכיתה. מחנכת הכיתה לא יכולה להוביל שילוב, היא לא יודעת להוביל שילוב והיא לא רוצה להוביל שילוב.

אני רוצה רק להגיד עוד דבר אחד אחרון. אמרתם פה שתמשיכו איתנו שולחנות עגולים כדי לדון בהצעת החוק, אז אדוני, אני רוצה לספר לך שאת השולחנות העגולים שמספרים לך שעושים איתנו, לא עושים.

מפגשים.

לא עושים מפגשים, לא עושים על הצעת החוק. הם בעצמם מודים שאין לזה קשר להצעת החוק.

נכון.

על הצעת החוק אף אחד לא מדבר איתנו, בניגוד לדרישה בחוק ובאמנה לשתף את המגזר הציבורי.

עוד דבר אחד אחרון. אתם טוענים שיש איזשהו קונצנזוס סביב הדבר הזה. אין קונצנזוס. יושבים פה כל ארגוני ההורים, יושבת פה האקדמיה ויושבים פה חברי כנסת שאומרים שהם לא מסכימים איתכם, כולל הוועדות שאתם הקמתם ואימצתם את המסקנות שלהן, ולילד לא מסכן את עצמו, אתם מסכנים אותו.

תודה. ד"ר חגית גור זיו.

חגית גור זיו מסמינר הקיבוצים, אוניברסיטת תל אביב.

אני רוצה קודם כול להתייחס לעניין של בר שילוב. יש פה שתי תפיסות, אני חושבת, סביב השולחן, תפיסה אחת שאלה שיכולים, נשלב אותם, ואלה שלא יכולים, לא נשלב אותם. זו התפיסה של שילוב. אנחנו מדברים על תפיסה של הכלה שהיא תפיסה של זכויות, שלכל ילד יש זכות להיות בחינוך ליד ביתו. זה שתי תפיסות שונות וכל עוד נהיה בתפיסה של בר שילוב, אז ילדים יעברו לחינוך המיוחד.

לא שמעתי שום דבר בדבריך, אדוני המנכ"ל, על הכשרת מורים/הורים, על הכשרת פרחי הוראה בסמינרים. כל שנה יוצאים מורים חדשים עם אותן תפיסות של חינוך מיוחד, עושים ככה לילד, הוא חינוך מיוחד, אותו נעביר, כי אנחנו רוצים כיתות הומוגניות.

עוד דבר שאני רוצה להגיד שלא שמעתי עליו, זה על שינוי מבנה הוראה. כדי להכיל ילדים בחינוך הרגיל צריך לשנות את מבנה ההוראה וכל זמן שלא נעשה את זה, אז נשמע את כל - - -

אני סבור שצריך לשנות את מבנה ההוראה לא רק לחינוך המיוחד.

נכון. המחקר מראה שכשעושים הכלה ומשנים את מבנה ההוראה, זה טוב לכולם.

תודה. עו"ד הדס, אלו"ט.

הדס ארנון-שרעבי, עורכת דין, אלו"ט.

שתי שאלות, בקשות. דבר ראשון, מסגרות. אני רוצה לחזור ולהדגיש את הנחיצות במסגרות, שלולא ברנט של מסגרות כאלה לפי צפי והיערכות של המשרד, בעצם מה הועילו חכמים בתקנתם? זאת אומרת, כל האמירה שהתקציב ילך אחרי הילד או בחירת הורים, אם לא יהיה בינוי של מסגרות ייעודיות, הרי שהדברים יישארו רק בגדר הצהרות.

דבר שני זה לגבי שילוב. כדי שהשילוב יצלח ידרשו לכך הקצאת משאבים ושהתקציב ילך אחרי הילד, אחרת בעצם לא תהיה באמת אמירה משמעותית על בחירת הורים.

תודה. מנחם גולדין, בבקשה.

אני פשוט אציג שאלות. אני רוצה לשאול האם הורד הסעיף בחוק שיוצר תלות בין סוגי המסגרות, מאפיינים מובנים של מסגרות לבין סל התקצוב ולבין סל השירותים? כי אחרת זה משאיר בהכרח, לא משנה מה נעשה, מבחינת החוק, נותנים עכשיו סוכריות ואחר כך שוברים את השיניים.

דבר שני, האם יש איזשהו מנגנון הסכמה? אני מדבר על הורים, אני מדבר על מורים, אני מדבר על מנהלים, שלפני כל המנגנון הזה של הפיון, בהחלט יוכלו להתכנס, לשבת, לראות את המסגרות - - -

בסוף תהיה פה הכרעה, כי הסכמה לא נגיע. הנה, אני אומר לך.

אני מכיר את אלה שמסכימים.

מנחם, תקשיב, למרות באמת אני מוביל לכך שכמה שיותר הסכמה בפס רחב, מודיע לך חגיגית, כפי שאני רואה פה את כל החברים, לא תהיה הסכמה ובסוף מה לעשות, עלינו הוטל להכריע ואנחנו נכריע.

בבקשה, השאלה מיותרת, תעבור לשאלה הבאה.

זו לא שאלה מיותרת כי בכל בית משפט תמיד השופט שואל האם אתם יכולים להגיע להסכמה, והרבה מגיעים להסכמות.

דבר שלישי, כיצד הסטנדרטיזציה לא הופכת להיות למיטת סדום?

דבר חשוב שאני חושב שהוא גם אקטואלי, האם בנושא תוכניות החופשה של משרד החינוך כללו את ילדי השילוב בכל הנושא של סייעות? תודה.

בבקשה, גבירתי.

שמי ישמבל אלמיו, אני מאגודת יהודי אתיופיה. השאלה שאני רוצה להעלות היא קודם כול, על פי הנתונים שיש לנו, כ-1.6% מכלל התלמידים במגזר היהודי הם בחינוך המיוחד, כאשר יוצאי אתיופיה הם 3.7%, כלומר פי 2. בעשרה בתי ספר של החינוך המיוחד לומדים מעל 15 תלמידים, שזה ממש לא הגיוני. אילו היו מעודדים את התלמידים האלה לשילוב, אז לא היינו מוצאים אותם שם, לא היינו מוצאים אותם שהם נפלטים או שלא מצליחים להגיע לחטיבות ביניים או לא ניגשים לבגרויות. בעצם זו הסללה לחינוך המיוחד.

סליחה שאני מתפרץ לדברים שלך. עכשיו אני שואל, מה יעשה המנכ"ל כדי שלפחות בשלב ראשון חלקם של התלמידים בקרב בני העדה האתיופית באוכלוסייה יהיה זהה לאותו יחס גם בכיתות חינוך מיוחד, עד כדי שנבטל, כשזה כמעט פי 2. זה זועק. אני חושב שהשאלה מתבקשת.

הסתדרות המורים, בבקשה.

אורנה שלי, מנהלת בית ספר "ידלין" בראשון, בית ספר רגיל, משלב חינוך מיוחד, ונציגה בהסתדרות המורים.

אני רוצה להעלות את הסוגיה הפרקטית.

את בית ספר משלב?

אני בית ספר משלב.

מותר לי לשאול שאלה? את חושבת שהצלחת כבית ספר משלב?

בחלקים מסוימים, כן. זה תלוי מורים. בחלקים מסוימים, לא. איפה שלא היה לי מערך התמיכה, לא הצלחתי לשלב. אני רוצה להיות כנה.

הסיפה יותר חשובה מהתשובה.

תודה. הקושי שאני רוצה לדבר עליו, על השילוב, זה ערך מאוד משמעותי. יש לי בעיה בהכשרת המורים. יש לי קושי לרתום המורים מכיוון שאנחנו מבקשים מצד אחד, אני בית ספר שעבר מיצ"ב בשנה שעברה. אתה מדבר מצד אחד, הישגים, מצוינות. מצד שני אתה צריך לדבר גם בשפה של שילוב, של הכלה. זה שפות שונות לחלוטין. הן לא מדברות האחת עם השנייה. אני רוצה להבין איך אני כמנהלת צריכה להתמודד.

למה הן לא מדברות אחת עם השנייה? סליחה, את מנהלת בית ספר?

אני מנהלת בית ספר בראשון לציון.

באמת?

בוודאי.

ניהלתי בית ספר שכל שנה עלו ב-10% בהישגי הבגרות וכולם שולבו וביטלתי חינוך מיוחד. למה זה לא מתכתב?

אחד, שוב אני אחזור להכשרת המורים.

לא, זו לא הסיבה. סליחה, גבירתי.

אז אני אשמח שתגיעו לבית ספר "ידלין". אני פותחת את שערי בית הספר. זה בית ספר שתיכנסו לגוגל של המיצ"ב האחרון, אני בעשירון העשירי.

גבירתי, זאת האמירה הכי פוגעת בילדים עם מוגבלות.

לא, ממש לא.

זה שערורייתי.

ממש לא.

תנסי להסביר. מאיר מתקשה להבין למה.

בואו נסתכל על מורה, על כיתה רגילה, כיתה ב'.

את לא צריכה לפרט לי את הקשיים, אני יודע אותם, אבל כשמנהלת בית ספר בחזון שלה אומרת, בתפיסת עולמה אומרת שלהצטיין זה לא מתכתב עם שילוב - - -

לי יש שלוש כיתות של חינוך מיוחד התנהגותי-רגשי.

אולי הבעיה במנהלים, לא במורים.

לא, ממש לא. הקושי הוא לא ברמת ההנהגה וברמת החזון. הקושי הוא קושי פרקטי. זה להתמודד עם הורים שיש להם דרישות.

והורים לילדים רגילים, אין להם דרישות? רק לילדים עם מוגבלויות?

אני חושב שהיא שמה דברים על השולחן באומץ. צריך להתמודד איתם.

צריך לדבר על הדברים. כן, מה לעשות? אפשר לייפה ולהגיד שהכול בסדר. כשאני קיבלתי 99% שהילדים בבית ספר שלי, ותבדקו את מה שאני אומרת, מכילים את כל הילדים, זאת אומרת הילדים שלי בבית הספר, שזה נתונים באמת מאוד גבוהים של המערכת, יודעים מה זו הכלה.

אז ההיפך. אם את אומרת שאלה התוצאות, אז למה זה לא מתכתב?

היום יש קושי בלהכשיר מורים ולהביא מורים טובים למערכת. זה לא פשוט, זה לא קל. זה לא קל להכשיר סייעות. רוב הסייעות שלי, אין להן הכשרה.

תודה גבירתי. יואב קריים.

יואב קריים, בית איזי שפירא.

ראשית, אני רוצה לומר שזכותם של ילדים להשתתף ולא להשתלב, כי אף אחד לא עושה לנו טובה. להשתתף במערכת החינוך הכללית היא זכות יסוד של הילדים ושל ההורים שלהם ולא צריכה להיות בכלל נתונה לשאלה.

שניים, אני רוצה לומר שיש המון דברים יפים כמו רכז השילוב למשל ברפורמה שהביא אדוני. כמי שלמד את הבנת הנקרא שלו במערכת החינוך הישראלית, חלק גדול מין הדברים היפים שאמרת פשוט אינם כתובים בהצעת החוק ואינם מגובים בה, ולכן הפער בין הצעת החוק שבה אנחנו דנים לבין מה שאתה אומר, הוא פער של שמיים וארץ. אני שבע הבטחות, ולכן מה שלא יהיה כתוב בחוק, מבחינתי לא קיים.

תודה יואב. אני חושב שאתה צודק.

משפט אחרון. אני רוצה לומר, התמצית המשמעותית ביותר של ועדת דורנר שהרבית לצטט אותה, היא ההליכה של התקציב אחרי הילד והעובדה שחינוך מיוחד הוא שירות ולא מקום. אם הדבר הזה לא יהיה מגובה חזק מאוד בתוך הצעת החוק, לא עשינו דבר וחצי דבר.

תודה יואב. אני חושב שנגעת בנקודה כמעט המרכזית.

תודה.

אורה חכם.

אני חוזרת לעניין של סל דיפרנציאלי צמוד לילד, כי אם לא, לא עשינו כלום. אם אתה מעביר לבית הספר, אז המנהלת, היא לא כל כך רגישה, פתאום צץ לה משהו, היה, נגמר.

שנית, מה עם החינוך הבלתי פורמלי שהוא כל כך חשוב לילדים כאלה? תכללו אותו ותוסיפו לו כסף.

תודה. דנה אטל.

שלום לכולם, אני דנה, אני אימא לילדה בת 10 שהולכת לבית ספר רגיל ויש לה צרכים מיוחדים.

אני רוצה להגיד שמאוד קשה לי לשמוע חלקים נרחבים מהדברים שאתם אומרים. כל הדיבור בכלל על בר שילוב או לא בר שילוב הוא דיבור שהוא זה שיוצר את המצב שבו יש ילדים שלא הולכים לבית ספר רגיל אלא הולכים לחינוך מיוחד. מה זה בכלל חינוך מיוחד? מי מיוחד? למה מיוחד?

את רוצה שנעשה דיון על סמנטיקה, נשנה את הסמנטיקות? יש מקום לסמנטיקה ואני לא מזלזל בזה, אבל כרגע הדיון הוא מהותי. אני מסכים איתך שקשה. מי שחי את זה, קשה לשמוע כשמדברים על הבן או אח במושגים כאלה, אבל חייבים בסוף להשתמש באוצר הלשוני שיש לנו. כמובן צריך לעדן אותו, אבל השאלה אם את מתכוונת לשם או לא.

אני לגמרי מתכוונת לשם ואני לא מדברת ברמה האמוציונאלית, אני מדברת על לדייק אותו למה שהוא צריך להיות. כשאנחנו מדברים על שילוב ולא על הכלה כמו שאמרה פה ד"ר חגית, אז באמת יהיו ילדים שילמדו ויגדלו בכיתות קטנות, המיומנויות החברתית שלהם יהיו צרות יותר והם יהיו מבוגרים שישתלבו פחות טוב בחברה. זה דבר אחד שרציתי להגיד.

הדבר השני שאני חייבת להתייחס אליו זה לעניין הסל והדיפרנציאציה והכספים. אני התלבטתי אם לפרוס בפניכם את כמות התקציבים שאנחנו בתור משפחה פרטית משקיעה בילדה שלנו, אבל אני ממש לא רוצה להיכנס לזה. זה פשוט כל כך רחוק מהסכומים שאתם מדברים עליהם פה, שזה לא נעים.

איפה את גרה, אם מותר לשאול?

במרכז תל אביב.

ואין לך מענים שם?

המענים הם מענים שאני משלמת עליהם.

אין לך מענים שקשורים במערכת החינוך ושאת צריכה להשלים אותם?

אני לא מקבלת כמעט כלום בבית ספר. הילדה משולבת עם סייעת. כדי שהשילוב שלה יצליח, אני כבר שנים הולכת להדרכה פדגוגית אצל מורה שהייתה מורה בסמינר כדי שאני אוכל ללמד את הילדה שלי בבית, כי בית הספר לא כל כך מצליח ללמד אותה, ויש לה מורה מצוינת, אבל בכיתה עם 33 תלמידים עם סייעת שאין לה הכשרה, והיא מקסימה - - -

גם למורה אין הכשרה.

נכון, והיא עושה את הכי טוב שלה.

אז מה השאלה?

אז אני רק רוצה להגיד משהו בנוגע לדיפרנציאציה. אם אני במרכז תל אביב צריכה להשקיע כל כך הרבה, וזה בית ספר שאני מניחה שהוא לא בית ספר נכשל, אז איך יסתדרו אנשים אחרים? זה דבר אחד.

דבר שני, בענייני בריאות אנחנו לא עושים דיפרנציאציה. אנשים, יש להם סל בריאות. את אותו סל בריאות מקבלים בנתיבות, באשקלון, באופקים, בקריית שמונה, בתל אביב ובחדרה.

התהייה שלך ברורה, מודעים אליך, ומה לעשות, גם חיים איתה.

עורכת דין ולרי, בבקשה.

עורכת דין ולרי זילכה מבית איזי שפירא.

אני רוצה להשלים את מה שיואב אמר. הוא אמר, או שבעצם אנחנו לוקחים את כל המנגנון ומכניסים אותו לתוך הצעת החוק כדי שיהיה באמת ברור מה שעובר, או שאפשר לעשות את הצד ההפוך, וזה מה שלא נאמר. בעצם הרבה מאוד מהתוספות הם דברים שהמשרד מציע לעשות בלי קשר להצעת החוק שיש עליה בעצם מחלוקת, אז למה לא שהמשרד יבוא ויתחיל לעשות את המהלכים האלה שממילא לא תלויים בהצעת החוק, ולנהל דיון על הצעת החוק, בנחת, בצורה ראויה וכפי שראוי שיעשה?

עכשיו הדיון הוא לא בצורה ראויה ובנחת?

לא, אנחנו מוגבלים.

סליחה, אף אחד לא הגביל אותך ולא הגביל אותי. את יודעת מה? אותך אני יכול להגביל. אותי אף אחד לא יגביל. אי אפשר לומר דברים לפרוטוקול כאילו מחר-מחרתיים הדיון פה נעשה בחיפזון. יש פה דיון בשום שכל, בסובלנות ובסבלנות ושומעים את כולם ומשמיעים סיבוב שני וסיבוב שלישי, וכל פעם זורקים את זה כאילו מישהו הולך לעשות מחטף.

חס וחלילה.

אז לכן ההערה שלי הייתה במקום עכשיו.

חס וחלילה. הביקורת שלי איננה לאדוני.

לא, לא, זה לא אדוני, זה לכנסת, למוסד הזה. יש פה הליך חקיקה שנעשה בכובד ראש ובשום שכל.

היא איננה לכנסת, היא לאחורי הקלעים שמתנהל מול משרד החינוך, ובעניין הזה נדרש יותר זמן לחשוב על התהליך יותר לעומק בשותפות. זאת הייתה כוונתי. תודה.

תודה. טוב שהבהרת אחרי שאני הערתי.

אסתר קרמר, בבקשה.

אסתר קרמר, אחראית מחוז חרדי בקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

רציתי לדבר על החוק מול המחוז החרדי. בכל מחוז ירושלים, בכל המתי"אות שבירושלים שיש בהן מעל 40 עובדים, אחת רק שייכת למגזר החרדי. לא תהיה אפשרות לעשות שילוב של חרדים במצב כזה. יש פערים גדולים גם בהכשרת צוותי ההוראה במגזר החרדי.

עוד דבר שהוא מאוד חשוב זה התקצוב. התקצוב של המוכשר הוא 70%. גם הסייעות כיום הן בתקצוב של 70%. גם התקצוב לבתי הספר יהיה תקצוב של 70%. אם ה-100% לא מספיק, אז ה-70% בוודאי לא יספיק. הדבר הכי חשוב, אין מספיק פיקוח.

במחוז החרדי איזה תעודות יש לכם, כחולות או כתומות?

כחולות.

זה היה בהומור. שאלתי איזה צבע תעודת זהות?

כחול. אין פיקוח.

תודה, הבנתי. המנכ"ל הבין ושמע.

אביבית.

תודה רבה. עורכת דין אביבית ברקאי-אהרונוף מארגון "בזכות".

שלוש שאלות. שאלה אחת, ועדת הזכאות הרי תיתן מענה לילדים עם מוגבלויות מורכבות לפי הצעת החוק, ולילדים עם מוגבלות בתפקוד גבוה היא לא תיתן זכאות ואותם ילדים בעצם הם אלה שיעברו לבתי הספר הרגילים ואני מניחה לשלם כך נדרשה התוספת התקציבית של ה-200 מיליון שקלים.

לגבי אותם תלמידים עם מוגבלויות מורכבות שכן יקבלו זכאות בוועדת הזכאות או ועדת האפיון, ויגיעו לבתי הספר כי אם יבחרו בשילוב. היום אותם ילדים מקבלים 2.7 שעות שבועיות דיפרנציאליות וחלקם מקבלים סייעת. האם התקציב הזה עבור אותם ילדים יעלם או שה-200 מיליון מכוון לאותם ילדים שפשוט לא יקבלו זכאות ומנהל בית הספר יצטרך לחלק להם את התקציב בצורה כזו או אחרת?

שאלה שנייה, הנושא של המחוונים, אדוני דיבר על כך, ושאלתי, האם המחוונים הללו יהיו בתקנות כדי שהם יהיו קשיחים ולא ניתן יהיה להשתמש בשיקול דעת כדי להפעיל אותם?

שאלה אחרונה לגבי מה שעורכת ולרי זילכה התחילה לומר. אם משרד החינוך ישב איתנו וקבע איתנו לצאת לדרך עם צוותי משימות עבור כל אחד מהנושאים שעלו כאן ונוגעים להצעת החוק, לי נשמע לפחות שההליך הראוי זה שאם יושבים על צוותי משימה ובוחנים, לדוגמא, את ועדת הזכאות ומי אמור להרכיב את ועדת הזכאות שאחרי שתהיה איזושהי התכווננות לאיזה שהן החלטות, אז ישבו ויגבשו את הצעת החוק ויביאו אותה כאן לשולחן הזה. אם אפשר להשיב על כך, מדוע הדברים נעשים בצורה הפוכה.

תודה. הניה.

הניה מרמורשטיין מ"עלה".

יש לי שתי שאלות. א', לגבי המוכשר, שישבו איתנו והבטיחו לנו, אבל בפועל- - -

אם אני לא טועה, גם איזי שפירא זה מוכשר.

נכון. זה לא רק חרדי. הרבה מהמוכשר, אנחנו התעסקנו כולנו וישבו איתנו וישבנו עם איציק זהבי. שבענו הבטחות. בינתיים, בפועל, אנחנו לא רואים שום דבר, שום תקצוב נוסף.

אנחנו "עלה", חינוך מיוחד, ומה לעשות, יש אימהות ממשפחות שכן רוצות את החינוך המיוחד ושם הרבה נמצאים גם במוכשר. אפילו סייעות תגבור, מה שמקבלים בכללי, אנחנו לא יכולים לקבל. יש עכשיו הצפה של מספר ילדים שמוקצים לקבל סייעות תגבור או אחיות רפואיות לילדים הקשים, ובפועל אם העמותה משלמת את זה, אז הילד יכול, ואם לא, אז יש עכשיו הרבה ילדים שיושבים בבית ולא מקבלים את המענה, כי שבענו הבטחות אבל הן לא מקוימות.

תודה. מיכל בן דוד, הסתדרות המורים.

ד"ר מיכל בן דוד. רציתי להעלות שתי נקודות.

אני חושבת שבהחלט השוויון הוא מטרה והשילוב הוא הדרך. אני חושבת שהמערכת היום עושה את המרב על מנת לשלב את התלמידים. אני לא חושבת שיש היום מענה במערכת לתלמידים שלא מצליחים להשתלב. תלמידים שלא מוגדרים חינוך מיוחד ורק צריכים תגבור, הם לא מקבלים את המענה ההולם. אני חושבת שמערכות של חינוך מיוחד, מסגרות מיוחדות מתמקצעות בסוג הלקות ונותנות מענה הוליסטי לילדים שבתוכם. לקחת את הילדים האלה שמקבלים את כל המענה ולהכניס אותם למערכת הרגילה, זה רעיון מצוין, רק צריך לסלול את הדרך כדי שהילדים האלה לא יחזרו יותר פגועים בחזרה לחינוך המיוחד, לא יעמיקו את הפערים. כל אחד מאיתנו רוצה לקבל את הטיפול המקצועי ביותר כשהוא פונה לאיזושהי מחלקה בבית חולים. אף אחד לא מוכן לבוא בגלל בעיית ריאות לרופא כללי שיטפל בו, לכן אני מבקשת ממך, כבוד המנכ"ל, לדאוג שהשילוב הזה יהיה הדרגתי, שהילדים של החינוך המיוחד יקבלו מענה הולם ושהילדים של החינוך הרגיל לא יפגעו.

אני מנהלת של בית ספר לילדים עם הפרעות התנהגות ואני חייבת להגיד שאף אחד מ-120 הילדים שלי לא הגיע אלי סתם, ואם כל ילד אחד כזה היה חוזר למערכת הרגילה לפני שהוא עבר תהליך, הם יכולים להפר איזון ולא להתקדם ולפגוע בכל ילדי החינוך הרגיל בתוך בתי הספר הללו, אז אם הורה אחד מחליט שהילד שלו ישב בחינוך רגיל - - -

מה יש לכם? אנחנו מדברים על חפצים? מדברים על עבריינים? מדברים על מה? זה ילדים עם מוגבלויות.

אם ילדים שישבו בחינוך רגיל והשילוב לא מצליח, אין דרך חזרה. אין בחוק משהו שמאפשר לנו לקחת בחזרה את השילוב הזה - - -

תודה.

אדוני, זה שורש העניין, כי רואים את הילדים האלה כבעיה.

תקשיבו, זה טוב שכך. כשמציגים נושא, צריך להציג אותו בקצוות. גם אם מישהו חושב שזו המציאות, לי לא אכפת. שיציגו את הקצוות. זה מונח על השולחן בקיצוניות כדי שבסוף נגיע ונתקן, אבל אי אפשר להפוך את החרדה למקצוע או להפוך אותה למהות החיים שלנו. צריך לחשוש. הרי כל שינוי מלווה בחששות. כל שינוי, יהיה לו תהליך ביניים, והחוכמה של הרגולטור, של מי שמוביל את זה, בתקופת הביניים לצמצם כמה שיותר את הנזקים.

הדבר הכי טוב היה לשבת, לחכות כל 1 בספטמבר, לצעוק על המנכ"ל, על רחלי אברמזון, לשפוך כסף, לתקן, עד נובמבר-דצמבר שקט, ספטמבר חוזר חלילה ואנחנו חיים בבלוף, סליחה, ולא לחינם שאלתי את אותה מנהלת בית הספר, גברת שלי, עם יד על הלב, אם היא הצליחה בשילוב. אז אני אומר לכם, יש הצלחות בשילוב למי שלקח את זה קרוב לחזה והוביל את זה באכפתיות ושם תקציבים מין הגורן ומין היקב, אבל הרוב נשלחים לבתי הספר, יושבים בבתי הספר, הם הולכים לבית הספר, אבל תכל'ס מה יוצא? לכן אני לוקח גם את הקטע הזה, שלא תמיד שילוב זה תכלית הכול. יכול להיות שכיתה קטנה הומוגנית, לא 'כולבויניקית', סליחה על הביטוי, באמת הומוגנית לאותן סוגי לקויות, שיכולה לתת דחיפה, יכולה להיות מענה. צריך לחשוש, אבל זה לא ירתק אותנו ולא ישתק אותנו מלעשות שינויים. השינויים מתבקשים. צריך לדחוף את זה. מסכים עם כולכם.

רבותיי, אני מסכים. צריך לקבע, לעגן את כל הדברים הטובים, נקרא לזה, ה'סוכריות' שצמודות לחקיקה הזו. צריך לקבע אותן בדרך כלשהי. לא יודע אם חקיקה זה הדבר הכי טוב, כי זה כבד, אבל נתתי בדיון הראשון, ואני חוזר, תבחרו לכם חקיקה, הוראות, תקנות, כל מיני מושגים כדי שנקבע את זה, שלא יהיה כמו עוף פורח באוויר שמחר-מחרתיים קיצוץ כזה או מנכ"ל אחר שלא מחויב או שר אחר שלא מחויב, והיינו בסרט הזה. היינו בקואליציות שהסוגיות האלה לא עניינו אף אחד, לא שרי אוצר, לא ראשי ממשלה, וקיצצו, לכן אני באמת בהידברות עם המשרד.

אני מקווה עד שלב שנעביר להצבעה, גם נמצא את המסגרת איך אנחנו מקבעים את כל הדברים הטובים האלה, והנה אני אומר לכם, לומר לכם שזה הפתרון האופטימלי? לא, אבל זו התחלה טובה. סוף סוף מדברים. אתם לימדתם אותי. אני באתי בלי ידע. אני באתי לתפקיד הזה בלי ידע מוקדם. אתם, הארגונים, ההורים, הדיונים פה דחפתם אותי לכך ואני שמח שהבאנו את המשרד איכשהו לפתח, נקרא לזה. אני אפילו לא אומר לאמצע החדר. אני מסכים אתכם שזה לא אמצע החדר, אבל זו התחלה טובה, זו הכנסת רגל במשקוף, מה שנקרא. אנחנו בסוף בתכלית הראויה, נביא. לו יצויר שהאוצר היה נותן יד פתוחה למשרד החינוך בסוגיה הזו, אז היינו מביאים את הפתרון האופטימלי.

שלא יהיה מצב שבאנו לתקן ויצאנו מקלקלים.

לא יהיה דבר כזה. נקבע דיוני מעקב, נעקוב אחרי זה. יהיה פיקוח ובקרה כלפי מנהלי בתי הספר. לא יהיה להם מנדט פתוח, יקבלו תקציבים, לא ייבדקו. היום הם מקבלים שעות ואף אחד לא בודק אותם. אני אומר לכם, דוחות ביקורת מלאים לעייפה על בתי הספר ואפילו רשתות, שהלכו כספים שמיועדים ושעות שמיועדות לילדים.

מורים והורים עומדים בלחץ ומנהלים גם כן לעיתים בלחץ ויש להם אילוצים. יהיה סביב השינויים האלה פיקוח ובקרה אגרסיבי כדי שכל התהליך הזה יוטמע לתוך המערכת.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

רבותיי, הנושא של החינוך המיוחד, יש בו הרבה מאוד מורכבויות, יש בו פערים ואנחנו רוצים להתקדם קדימה. אנחנו חושבים שהמהלך הזה, גם אם הוא איננו מושלם ואיננו נותן ביטוי לפתרון של כל הבעיות, האורות עולים על הצללים. אפשר להיבהל, אפשר להגיד להמתין, אפשר לחכות. חיכו הרבה מאוד זמן. צריך לנוע קדימה. למה צריך לנוע קדימה? משום שיש פה בשורה חברתית ממדרגה ראשונה שמשנה את תפיסת העולם של המדיניות. ילד שיש לו מוגבלות הוא ילד עם כישרון, הוא ילד עם יכולות, הוא ילד שיכול להיות בסביבה נורמטיבית וצריך לשלב אותם עד כמה שניתן.

הדבר השני המשמעותי שאיתו יוצאים קדימה זה שאומרים, בתי הספר צריכים כבר היום בלי שום קשר לשילוב, לכל מה שקיים היום הם צריכים סל הכלה, ולכן נותנים 200 מיליון שקלים לבתי הספר.

זה כלום. בדקנו, זה דקה לילד.

רויטל, תודה.

אפשר להגיד הכול לא קיים, שום דבר לא טוב, שום דבר לא מקדם קדימה. אנחנו חלוקים על התפיסה הזו, אנחנו חלוקים על המסקנה הזו. אנחנו חושבים שאנחנו מתקדמים קדימה.

לפני שלוש שנים התקציב של החינוך המיוחד היה 7.5 מיליארד. היום הוא 10 מיליארד.

7.8 בספר התקציב.

תקשיבי רויטל, פעם אחרונה שהתפרצת. עם כל הכבוד, את לא יודעת הכול. גם ספר תקציב, צריך לדעת איך לקרוא אותו. יש עוד מספרי תקנות תקציביות אחרות שקשורות לזה ואת לא יודעת לקרוא אותם, עם כל הכבוד.

אני חוזר ואני אומר, התקציב הוא כ-10 מיליארד שקלים, עלייה משמעותית. שיסתכלו כל אחד מה עשה שר החינוך בקדנציה שלו, איזה תקציבים הוא ייעד לחינוך המיוחד, ולכן זה מסמל מדיניות.

אני מצהיר, תש"פ לא תהיה כמו תשע"ט. אני אומר לכם, אנחנו רוצים ליישם זאת כדי ששנת הלימודים תש"פ תהיה יותר טובה מתשע"ח גם בסוגיה הזו.

איך אפשר ליישם כשזה מה שחושבים בשטח?

תודה.

הדבר הבא. העלו בעיות של צרכי בנייה. זה ברור לנו לחלוטין שיש היום צרכי בנייה ולכן אנחנו עושים תוכנית וכבר בשנה הבאה מתחילים לנוע עם מאות כיתות חדשות. הקצנו את זה. זה בתוכנית החומש. זה עומד להיות.

הדבר הבא. אנחנו יוצאים להכשרה רחבת היקף של צוותי המורים, הכשרה רחבת היקף במכללות להכשרה. הוקם צוות מקצועי בכדי להביא את זה לכדי ביטוי, בכדי ליצור תובנה ופתיחות ומדיניות שכל מורה שנכנס למערכת, הוא בא עם התובנות של המדיניות ובא עם כלים איך להתמודד עם שונות כל כך גדולה בכיתה.

לגבי ההערות של החופשה. אנחנו לא מביאים את זה לצערי הרב לכדי פתרון. מה שלא בא לפתרון, אני לא אגיד שהוא בא לכדי פתרון. אין לנו כרגע פתרון לעניין של החופשות. המהלך הזה איננו מכסה את העניין של החופשות ואני רוצה להציג את זה בצורה ברורה ונהירה.

לגבי המחוון - אנחנו יוצרים מחוון שייצור את כל הרמות של הדיפרנציאציה, מחוון שידייק את המטרות, מחוון שהמטרה שלו ליצור את הסרגל של רמת התפקוד. זה המהלך שאנחנו רוצים לעשות.

לגבי ילדים יוצאי אתיופיה - זו בדיוק הסיבה שלשם זה אנחנו עושים את כל המהלך הגדול הזה, שילדים שלא הצליחו להכיל אותם במערכת, לא יגיעו למסגרות שלא מתאים להם להיות שם. הם צריכים להיות במסגרות רגילות. בזה שלא היו כלים לטפל בהם ולא הייתה מעטפת שהצליחה להכיל אותם, הוציאו אותם בעל כורחם למסגרות הללו והם צריכים להיות במסגרות רגילות, ולכן נותנים את סל ההכלה לבתי הספר.

לגבי בתי הספר הרגילים. אני חוזר ואני אומר, המהלך הוא מהלך הדרגתי. שאיש לא יחשוב שסוגרים מחר את מוסדות החינוך המיוחד ומעבירים את כולם לבתי הספר הרגילים. זה מהלך שיהיה בהדרגתיות מתוך בחירה, מתוך הבשלה, מתוך היתכנות, מתוך רצון להצליח ולא מתוך יצירת מהלכים כפייתיים שאין להם יכולת בסופו של דבר להצליח. צריך את ההזדהות של בית הספר, צריך את היכולת של בית הספר, צריך לשלב את הכוחות המוניציפאליים ואת הכוחות המקצועיים, ורק ככה מצליחים במורכבות חברתית. זה לא מהלכים חד צדדיים, זה לא מהלכים שהחוק יכול לקבוע את זה לבד. זה צריך ליצור הזדהות רחבת היקף והיתכנות עמוקה שהדברים האלו יתאפשרו.

אז למה אתם לא יושבים?

אנחנו יושבים הרבה מאוד.

עם אף אחד.

אני עוד לא שמעתי ממך פעם אחת משהו טוב.

אתה רוצה לשמוע משהו טוב? תן לי עוד דקה, אני אגיד הרבה דברים טובים.

תפקידך לומר מה לא טוב, אני מסכים איתך.

אני מוכנה להגיד גם מה טוב כדי שיעשו יותר.

מאה אחוז, כל הכבוד.

אני רוצה להסביר לגבי המיצ"ב. רבותיי, הילדים האלה, יש להם יכולת רבה. הילדים האלה יכולים להתמודד עם סטנדרטים של מערכת החינוך הרגילה, אחרת לא היו משלבים אותם, ושלא נתבלבל, מוגבלות שיש לילד זו עדיין יכולת אדירה שלו להצליח ולהביא לידי ביטוי את הכישורים ואת היכולות ואת הפוטנציאל שלו. זה לא מה שמטריד אותנו.

אני מקבל את ההערה הרגישה שיואב מציג, וצריך לחשוב על מילה של השתתפות. איש לא עושה טובה, אני מסכים איתך במלוא מובן המילה. הילדים האלו מביאים מחיילם ומהיכולת שלהם לשנות רגישות שלמה של כיתה שלמה, אין ספק בזה, אני רואה את זה. אני רואה את התרומה העצומה שהילדים האלו מביאים איתם.

יש דברים שצריכים להיות מקובעים בחוק. החוק זה לא הוראת דרך בלעדי. אי אפשר לעמוד עם ספר חוקים וליצור הוראת דרך לשילוב ולמהלכים בתוך מערכת החינוך. אני מסתכל על כל המשימות האחרות. האם יש פירוט שכל שלב ושלב נמצא רק בתקנות ובחוק? יש חוק שמביא את רוח הדברים, את המדיניות הנדרשת ובסופו של דבר שום השכל והרגישות והתבונה ונהלי העבודה. צריך לקבע את מה שדרוש להיות מקובע, אבל צריך שזה לא יתקבע בתפיסה שלנו שאנחנו עובדים על פי ספרי החוקים. אנחנו צריכים ליצור מדיניות וצריכים ליצור אווירה וצריכים ליצור פתיחות והכשרת לבבות.

מכוח החוק אפשר לקבע לאו דווקא שכל הרשימה תהיה בחוק, אבל החשש שלי, ומצטרפים אליו יואב והדוברים כאן, שהיום שמואל אבואב רגיש וקשוב, השר רגיש וקשוב, שר האוצר רגיש וקשוב. לא יודע איזה אתגרים יהיו למדינה, איזה סדרי עדיפויות, איזה מדדים של איזה ג'יני אוOECD יגידו מחר-מחרתיים שכל הסעיפים האלה מכבידים. אנחנו רוצים לתת מעבר לתחושה. אנחנו רוצים לצאת מכאן אחרי החקיקה, כי מצד אחד החקיקה היא משקולת. מצד שני, מוכנים לספוג אותה, מוכנים להעביר אותה אם נדע שיש לנו איזה קיבוע ודרך כלשהי עד לדיונים הבאים כשנגיע לכלל הכרעה, שאנחנו נדע שהסל הזה שאתה מביא הוא מבורך. הוא לא מספיק, כמו שאמרת, הוא לא הכול, אבל הוא מבורך דיו. אנחנו רוצים להרגיש שהוא מקובע במשהו.

בשביל זה ישבנו, אדוני היושב ראש, ואמרנו שנקבע את הדברים ונסדיר אותם. יש כלים ומנעד רחב להביא את זה לידי ביטוי, ואני שב ואני מציע לכולנו שלא נתגדר רק בחוק.

משפט אחרון לגבי החרדים. אנחנו מוסיפים במוכר שאינו רשמי כפי שאמרתי, את השירותים הרפואיים והפרא רפואיים. יש לנו עדיין פערים שלא מגיעים לכדי השלמה. היכולת עולה לעין שיעור על מה שיש היום ועדיין דרך ארוכה לפנינו.

אני רוצה לאחל לנו שבשם הימים הבאים נראה את זה באופטימיות, נראה את זה כמדיניות נכונה ומושכלת ונראה אותנו מצליחים להביא את זה לידי ביטוי במערכת החינוך במדינת ישראל.

תודה רבה למנכ"ל. אני חושב שזה עוד נדבך חשוב בהליך החקיקה. אני מודה לך שמצאת את הזמן ההכרחי. לא דומה שאלות שעלו כאן, בלי לפגוע באף אינסטנציה מקצועית של המשרד, ועומד כאן מנכ"ל. זו כמין התחייבות שלטונית, והדברים נשאלו.

תודה רבה, הישיבה נעולה. נתקדם בהמשך. יש עוד ישיבות ודיונים שמתקיימים מאחורי הקלעים עד לדיון הבא. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.