ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 298

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ח (01 במאי 2018), שעה 12:14

ישיבה מיוחדת לזכרה של מרינה סולודקין ז"ל – לציון 5 שנים לפטירתה.

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

עודד פורר

יוליה מלינובסקי

רוברט אילטוב

יהודה גליק

אלעזר שטרן

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין

שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר

אורית סטרוק - חברת כנסת לשעבר

רעיסה חיריק - רכזת בלשכת שרת העלייה והקליטה, משרד העלייה והקליטה

נטליה פטרובסקי - אגף תקשורת והסברה, משרד ראש הממשלה

לב סולודקין - בן משפחה

חנה סולודקין - בת משפחה

דיקלה גלברד סולודקין - אשתו של לב סולודקין

נתן שרנסקי - יו"ר הסוכנות היהודית

דוד שכטר - דובר, הסוכנות היהודית

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

איילה שטגמן - נציגת ציבור בוועדות קידום מעמד הילד, עיריית רמת-גן

נטליה דיבינסקי - יו"ר י של יהודים יוצאי קזחסטן

דוד לוין - יו"ר העמותה, התאחדות יוצאי אוקראינה

אסתר הרצוג - יו"ר עמותה

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגוד מורים עולים

אלי זרחין - מנכ״ל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

משה בלינסקי - ראש ארגון מדענים עולים

גיתה קויפמן - יו"ר העמותה, עמותת ניצולי מחנות רכוז וגיטאות

רות וקשטיין - חברה בעמותה, עמותת ניצולי מחנות רכוז וגיטאות

פולינה גימיין - חברה בעמותה, עמותת ניצולי מחנות רכוז וגיטאות

סמיון גימיין - חבר בעמותה, עמותת ניצולי מחנות רכוז וגיטאות

אינגה בוש - חברה בעמותה, עמותת ניצולי מחנות רכוז וגיטאות

אלכסנדר ברמן - נשיא תנועה חזית הכבוד, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

אברהם שרנופולסקי - סגן יו"ר, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

מיכאל אלשנסקי - יו"ר, איגוד הקהילות היהודיות במדינות חבר העמים

דנט רפופורט - סגו יו"ר ברית וותיקי מלחמת העולם השנייה

אלכסנדר אוברפלד - עו"ד

עפרה ארליך - כתבת, גלי צה"ל

נחמה דיכנה - מנכ"לית, עמותת "אור אבנר"

גיא מולדובסקי - כתב ועדות, תאגיד השידור הציבורי

יעקב זוברב - כתב, נובוסטי נדלי

ויקטוריה מרטינוב - עיתונאית נובוסטי נדלי

אלכס קוגן - עיתונאי

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס – חבר תרגומים

ישיבה מיוחדת לזכרה של מרינה סולודקין ז"ל – לציון 5 שנים לפטירתה

צהריים טובים, היום 1 במאי 2018, השעה 12:14. אני פותחת ישיבה מיוחדת לזכרה של מרינה סולודקין ז"ל לציון חמש שנים לפטירתה. אני לא חושבת שיש במדינת ישראל מישהו שלא מכיר את השם מרינה סולודקין ומעבר לשם, מי שמכיר את האישה, את הבנאדם שקראו לה מרינה סולודקין. מה שאני אומרת בן אדם, זה באמת עם המון המון משמעות של המילים האלה. אדם שמשנת 1991 בשנה שהיא עלתה ארצה ולפני זה השיגה דברים מאוד גדולים בחייה, אבל כשהגיעה לכאן היא ראתה את עצמה כשליחה לעזור לאנשים, לתמוך באנשים, להיות איתם ברגעים הכי קשים, להיות הלב הפועם שלהם, להיות את ההגנה, במיוחד כשאני מדברת על עולים חדשים שהגיעו למדינת ישראל ומצאו מדינה שונה ממה שהיו רגילים, כל עצה, כל תמיכה, כל כתף היה להם מאוד מאוד חשוב ומרינה הייתה זאת שבאמת הייתה נותנת כתף לאנשים בכל ה מצבים שלהם ואני חייבת להגיד, היא כבר חמש שנים לא איתנו, אבל אנשים הרבה פעמים אומרים לי "אנחנו זוכרים את מה שהיא עשתה ואם היא הייתה זה לא היה קורה, אם היא הייתה הייתם מצליחים" וכן הלאה, ואם היא הייתה.

לכן בשבילי זכות מאוד גדולה היום לנהל את הישיבה. יושב ראש הוועדה אברהם נגוסה יצא במשלחת ממלכתית עם נשיא המדינה לאתיופיה וביקש ממני להחליף אותו, אני רואה את זה כזכות מאוד גדולה. נמצאים איתנו כמובן יו"ר הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין ויושב ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ושרת הקליטה חברת הכנסת סופה לנדבר ועוד אנשים מאוד מכובדים ובני משפחה, אני רואה שנמצאים פה שני ילדיה של מרינה סולודקין ז"ל, הבת והבן ואני רוצה באמת להגיד לכם בתחילת הישיבה ואתם תשמעו היום הרבה דברים חמים על אמא שלכם, אבל חד משמעית אתם יכולים להיות גאים באמא ובירושה שהיא השאירה אחריה בליבם של אזרחי מדינת ישראל ובליבם של עולים חדשים במיוחד.

יש לי עוד הרבה מה להגיד, אתמול ישבתי וקראתי הרבה דברים על מרינה, הרבה מהם ידעתי והרבה חידשתי לעצמי, אבל אני מבינה שהיום אנחנו נשמע עוד המון דברים עליה וכמובן אני מזמינה לפתוח את הישיבה, יושב ראש הסוכנות היהודית, ככה בכל מקרה נקבע, אני מבינה שאתם הייתם השותפים מתחילת הדרך, נתן שרנסקי בבקשה.

צהריים טובים ותודה רבה לכנסת שמארגנים את הישיבה הזאת בוועדת העלייה והקליטה. לי מאוד קשה לדבר על מרינה כי אני לא יכול להיות אדיש, אני ממש אהבתי מאוד את מרינה. אני חייב להגיד שכאשר אנחנו החלטנו להקים מפלגת עולים שזה היה ממש ניסיון ראשון מסוגו ולא ידענו איך זה יהיה, אבל היה לנו ברור, גם אני, גם יולי, גם יורי שטרן, לא היינו ממש עולים חדשים. היינו פעילי עליה במוסקבה, סירובניקים, אסירי ציון, והיינו מייצגים אינטרסים של עליה. ואז אנחנו חייבים נציג או נציגה אותנטית. ואז מרינה, ככה חשבנו, היא מאוד מתאימה למשבצת של נציגת עולים אותנטית, עם העברית/לא עברית שלה, עם כל המנטליות שלה, אבל דברים אחרים אנחנו נלמד אותה. כשניכנס לכנסת אנחנו נלמד אותה איך להיות ישראלי שיודע להילחם.

בסופו של דבר, מרינה לימדה את כולנו מה זה להיות נאמנה למצביעים שלה, מה זה להילחם בלי שום פשרות עם חברים בכנסת, עם ראש ממשלה, לא חשוב מה. מי ששלח אותך לכנסת זה עולים חדשים והיא עבדה עם כל מכתב, עם כל בקשה, היא הייתה מוכנה לנסוע, לשבת במשפט באשקלון או אשדוד אני לא זוכר, שבעה ימים לשבת בכל - - - רק בשביל לבדוק מה היחס של מערכת המשפט לעולים חדשים. לא היה דבר כזה שיש מכתב מאיזה וטרן מלחמה שאין לו כסף לחיות ושהיא לא תלך לראש הממשלה בלילה ולא תוציא אותו מהמיטה בגלל זה. זה פשוט, בלי שום פשרות. אני כמה פעמים נתתי דוגמה, אמרתי שהיחסים שלנו היו מאוד טובים, וככה חשבו אנשים שהיא גם חייבת לך הרבה, לא רק שעזרת לה להיכנס לכנסת, כאשר הייתה לנו נפילה, כאשר פתאום נפלנו לשני מנדטים, זה היה לילה קשה, ישבנו ישבנו, אמרתי לה "לא יכול להיות שתהיה מפלגת עולים ושמרינה לא תייצג עולים שם" התקשרתי ל- - - ואמרתי שאני יוצא מהכנסת, זאת אומרת שהיא תיכנס.

היא אמרה "נתן ידעתי שאתה תעשה את זה, בסדר, אני מוכנה" אבל אחרי זה אריק שרון שהייתי שר בממשלה שלו, כל הזמן היה אומר לי "תראה עוד פעם מרינה לא עומדת להצביע איתנו, אז תגיד לה, היא כאן בכנסת בגללך" אני אמרתי לו "תראה, אני לא בטוח שאני יכול להגיד לה אבל בסדר" אז פעם אחת אמרתי "מרינה את עומדת לא להצביע עם הממשלה על התקציבים אז אני רוצה להגיד שאריק שרון דרש שאני אדבר איתך." אז היא אמרה "טוב תודה שאתה לא מדבר איתי כי אני מאוד לא רוצה להגיד לך לא אז יותר טוב שלא תדבר איתי" היה ברור שלא יכולים להיות פשרות בנושאים האלה. היא לא הייתה פוליטיקאית, היא הייתה נציגה אותנטית של העלייה שלנו.

זה מה שאני יכול להגיד, אני חושב שלחברי כנסת היום יש הרבה מה ללמוד ממרינה מה זה נאמנות למצביעים שלך, נאמנות לרעיון של עליה וקיבוץ גלויות ואיך אנחנו כולנו רוצים שמדינת ישראל שלנו תיראה. תודה רבה.

תודה רבה. באמת מחמם את הלב לשמוע את הדברים האלה. באמת כולנו לומדים פה מכל הסיפורים שלכם מה צריך לעשות ואיך לעשות. תודה רבה לך יושב ראש הסוכנות נתן שרנסקי וכמובן אני אשמח לשמוע את יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין גם שותף למפלגה בתחילת הדרך.

דווקא מכיוון שאני מסכים עם נתן שלא קל לדבר בלשון עבר על מרינה, אני עדיין מחייך כי אני זוכר את השיחות האלה שנתן ציין אותן, שמנהל הלשכה המיתולוגי של אריק שרון אורי שני היה אומר לנו "איזו רכישה נהדרת עשינו כשאתם התמזגתם בליכוד, סולודקין אף פעם לא מצביעה איתנו בעניינים חברתיים, אדלשטיין אף פעם לא מצביע איתנו בעניינים מדיניים, ממש הרווחנו".

גבירתי, תודה רבה על קיום הישיבה ועל כך שאת ממלאת מקום, שרת הקליטה, גם מותר לגלות בנסיבות באלה, חברה טובה של מרינה ושותפה לכל מיני פעילויות, חברי הכנסת, ותודה מיוחדת לילדים שמכבדים אותנו בנוכחותם.

טוב, אני חושב שנתן בעצם נתן תיאור די מדויק. אני יכול להוסיף אולי כמה דברים מזווית הראייה שלי במבט אחורה. כל הזמן שואלים אותי כיו"ר הכנסת איך אני מתייחס לזה שיש לא מעט חברי כנסת סקטוריאליים, זאת המילה. מילת הגנאי הידועה. הם סקטוריאליים, דואגים קודם כל לסקטור שלהם. אני בהרבה מקרים חושב דווקא על מרינה, שהייתה מה זה סקטוריאלית, סקטוריאלית בריבוע, ולמה זה גרם ה"סקטוריאליות" הזאת שלה? שבקבלות הפנים המפורסמות שלה תמיד היה אותו תהליך שהיו מגיעים קודם כל עולים חדשים, נגיד משפחות חד הוריות, עולות חדשות, עם כל הצרות, ואט אט, פתאום היו נכנסות לא עולות חדשות, משפחות חד הוריות שמילה אחת ברוסית לא ידעו אבל שמעו שיש חברת כנסת שבאופן אמיתי נותנת טיפול. כך גם עם עוד 1001 דברים, אין דוגמה שאני זוכר ברמה מעשית, אבל היכולת שלה להפוך מבלי לוותר, כמו שנתן כבר אמר, על ייצוג טוטאלי של האוכלוסייה ששלחה אותה לכנסת להפוך אותה לחברת כנסת אולי הכי חברתית שאפשר היה לתאר בלי סיסמאות ובלי מילים גבוהות ולעשות את כל העבודה ולא לבקש תעודת זכות, לא עדה ולא מקום לידה ולא מקום מגורים, אני חושב שזאת יכולה להיות באמת דוגמה לכל אלה שחושבים איך חבר כנסת צריך לפעול בתפר הזה שבין לייצג את הציבור שלו ולייצג את כלל האוכלוסייה. הייתה לה משימה, הייתה לה אג'נדה, כפי שאומרים בנסיבות אחרות.

דבר שני שאפשר לומר באמת, וגם מדברים בימים אלה הרבה מאוד על חברי כנסת במובן של צניעות או ההיפך מזה, נהנתנות, צריך לזכור שמרינה שהייתה מסתובבת בכל רחבי הארץ, לא היה לה רישיון נהיגה, חלק גדול מהתקופה לא היה לה רכב, נסעה באוטובוס, נסעה בטרמפים, הייתה אומרת "אני אשמח מאוד להגיע למקום לפעמים באמצע שום מקום, אבל אתם צריכים למצוא מישהו שיעזור לי" דרך אגב, לא ביקשה שישלחו לה מונית עד הבית אלא בנסיבות הכי מקשות הייתה תמיד יודעת שיש לה משימה להגיע, רק צריך למצוא אמצעי ולמצוא דרכים להגיע.

דבר אחרון שאני אגיד, כי באמת אפשר פה להיסחף ולהגיע לשעות של זיכרונות, גם נתן קצת נגע בזה. היא הייתה פוליטיקאית הכי לא פוליטית שאני פגשתי. היא לא השקיעה גרוש בעבודה פוליטית כמו שאנחנו כמעט כולנו מבינים אותה. אבל איך שהוא היא הייתה פה יותר כנסות מרבים אחרים שהיו פוליטיקאים מעולים ונסיבות גם של התרסקות מפלגה ועוד כל מיני דברים לא הפריעו לה להיבחר אחרי זה עוד פעם, ובדרך שלה. באמת במלוא מובן המילה.

אני חושב שהיו לזה כל מיני סיבות, אחת מהן כבר, דיברנו, מדברים על זה, הנאמנות שלה והרצון לעבוד באופן הכי אמיתי, אבל גם כשהיו ויכוחים איתה, הם אף פעם לא היו על רקע מפלגתי, פוליטי. זה תמיד היה ענייני ולכן גם אנשים, אותו שרון ז"ל שהזכרנו כבר, שהיא לא הצביעה אף פעם לתקציבים, היו תקציבי גזירות וכן הלאה, היה תמיד מעריך אותה כי ידעו שאצלה הכל ענייני, אף פעם לא אישי, אף פעם לא פוליטי, אף פעם לא השמצה אלא רק ייצוג טוטאלי של הבוחרים, של האנשים ששלחו אותה לכנסת. עוד פעם, אני חושב שפרט לזיכרונות ופרט להעלות את זכרה ומגיע לה גם מגיע, אני חושב שיש בהתנהלות שלה בבניין הזה לאורך השנים דוגמה לרבים מאתנו, איך אפשר לעשות דברים בדרך לא שגרתית להצליח, ועובדה, יושבים כאן אנשים שהכירו אותה יותר, הכירו אותה פחות, אבל השם שלה נמצא פה איתנו והפעילות שלה עדיין נמצאת וזוכרים אותה כולנו לטובה. תודה.

תודה רבה אדוני. השרה סופה לנדבר בבקשה גבירתי.

כולם מכובדיי, בלי שמות בגלל שהיום כולנו חשובים סביב השולחן, ומשפחה, וילדים. אני מרינה ועם יוליק ועם נתן, אנחנו נבחרנו בפעם הראשונה לכנסת ישראל בשנת 1996, היו חברי כנסת שהיה קשה להם לבטא את השמות בלי מבטא רוסי, שמות, נתן ויוליק, יש אחריהם צעדים שהם עשו כמאבק בחיים עבור עליה ועבר של כל אחד מהם, אבל החלק של הרשימה של נתן שרנסקי הייתה של אנשים שאף אחד לא הכיר בכנסת ישראל. אנחנו נכנסנו קצת אחרים, קצת זרים, עם מבטא רוסי ונלחמנו ונכנסנו לכנסת כדי להילחם עבור אותם אנשים ששלחו אותנו להילחם כאן בכנסת ולפתוח דלתות ולפתוח ועדות ולפתוח נושאים ולהביא אותם לכנסת ישראל. לא סתם יושבים כאן כמעט כל הארגונים שקיימים היום, ארגוני עולים שעבדו יחד עם מרינה ועבורם היא עשתה פעילות רבה.

אני זוכרת את מרינה כחברה. אני הייתי במפלגה אחת, הם היו במפלגה אחרת, אבל היינו חברות. אתם יודעים מה אפשר להגיד על בנאדם כאשר הוא כבר איננו. בנאדם נבחר לכנסת, פעם נבחר, פעם לא נבחר, פעם היה חבר כנסת, פעם היה משהו יותר או פחות ואחרי זה הוא בסך הכל בנאדם וכולנו בני אדם. לא על כל חבר כנסת אפשר להגיד בן אדם. מרינה הייתה בן אדם. היא הייתה חברה. היא הייתה אחד מהעולים, אף פעם לא הרימה אף, אף פעם לא דיברה עם אינטונציה אחרת, בגלל שהיו כאן בכנסת ישראל אלו שנבחרו, וגם תנועת הראש משתנה וגם הקול משתנה וגם פניות לאנשים, אנחנו כולנו מכירים. היא הייתה אחד מבני האדם, היא נסעה באוטובוס, היא נסעה לעתים במונית, לא הייתה נוהגת אבל הייתה תמיד מגיעה לכל מקום איפה שהייתה נדרשת. אף פעם לא רבנו, היו בינינו ויכוחים בגלל שהיא הייתה במפלגה אחת ואני במפלגה אחרת, אבל פה בבית הזה לא תמיד יש חברות. בינינו הייתה חברות.

אהבנו אותם שירים, אני זוכרת שנסענו לרוסיה הלבנה והייתה סערה, והיא אומרת לאן את הולכת לקנות ספרים, אמרתי "שם אני צריכה לקנות ספרים" אז היא אומרת "הגשם" אמרתי "בואי ניקח מונית" ומתחת גשם וסערה, ונכנסנו לקנות ספרים ושירים, אני מאוד אוהבת כמה שירים של משוררת ורניקה טושנובה, אז גם היא קנתה את זה. לא היינו מביאים מנסיעות דברים אחרים חוץ מספרים ואני זוכרת שהיינו נכנסים לאותן חנויות וקונים אותם ספרים. מרינה הייתה אישה חכמה, אישה חמה, אישה שהייתה, לא סתם גם נתן וגם יוליק אמרו על דברים שהיא טיפלה בפניות ציבור, זה היום באג'נדה של כל חבר כנסת, יש דבר, "אני חבר כנסת חברתי" אז זה לא כל כך היה מקובל ולא כל כך רדפו עיתונאים אחרי חברי כנסת חברתיים, היא מהיום הראשון כאן בבית הזה בחרה להיות חברתית וכך הייתה.

אני זוכרת שהוועדה הכי חשובה שמרינה בחרה הייתה ועדת עליה וקליטה והיינו יכולים להיות בוועדות אחרות, אבל לא הייתה ישיבה אחת שהיא הפסידה, נכון? היא תמיד הייתה מגיעה אם זה פרויקט של קליטת עולי צ'רנוביל שהייתה חקיקה כאן ווטרנים ובלוקדניקים, אני זוכרת איך אנחנו עבדנו כאן ודיברנו על מצור סנט פטרבורג והיו חברי כנסת שלא ידעו ומרינה נתנה אפשרות יחד עם כל הקבוצה שנבחרה כאן כחברי כנסת אחרי נתן שרנסקי, יוליק, יורה שטרן נודלמן וכן הלאה, היא הייתה אחד מבני האדם שהביאה לכנסת את הבעיות של העלייה והאג'נדה שלה הייתה עליה וקליטה ופניות ציבור. אני זוכרת שנבחרתי להיות יו"ר ועדת פניות ציבור אז היו כותבים "מרינה סולודקין או סופה לנדבר, סופה לנדבר מרינה סולודקין" אז הייתי מתיישבת על ידה במליאה והייתי אומרת "תשמעי, תטפלי בזה ואני אטפל בזה, לא יכול להיות שהם כותבים מכתב אחד לגם וגם". אני מאוד זוכרת כאשר היא לא נבחרה לכנסת, פעם כאשר נתן התפטר ופינה לה מקום, וזה היה דבר לפחות, אנחנו מהצד, נתנו לזה הכרה. נתן, זה לא כל כך מובן מאליו שיו"ר מפלגה או מנהיג של מפלגה מפנה את המקום, אבל אתה ידעת ואתה הרגשת שהאג'נדה של עליה היא הכי חשובה ועם האג'נדה הזאת נכנסנו לכנסת ועם האג'נדה הזאת אנחנו ממשיכים אחרי שמרינה לא נמצאת כאן.

אבל אני רוצה להגיד על קבוצה של עוזרות שעבדו איתה. אלה שארגנו את האירוע. אני זוכרת שכאשר - - - דבורה לא עבדה עם מרינה אבל רעיסה ונטשה, דבורה ורעיסה קומו, מגיע להן גם, הן עבדו עם מרינה ואני התקשרתי למרינה כאשר היא לא נבחרה, ואני יודעת, היום אתה חבר כנסת והטלפון מצלצל ומתפוצץ על השולחן ופתאום אתה נמצא עם שקט כזה מופלא, אבל אתה עוד קיים. אני התקשרתי למרינה ואמרתי למרינה "במה אני יכולה לעזור, מה צריכים לעשות" היא אמרה "אני אסתדר, אבל תדאגי בבקשה לעוזרות שלי" אז דבורה כבר עבדה, היא ביקשה לרעיסה ונטשה ואני צריכה להגיד שרעיסה עובדת איתי בממשלה היא ממשיכה את הדרך שעשתה כאן בכנסת, פניות ציבור, ועושה את זה מצוין ותמיד זוכרת מה הייתה מרינה עבורה. אז אנחנו תמיד נזכור.

אני אומרת שיש אנשים שעוברים בדרך של פוליטיקה וכאשר בנאדם לא נבחר, הוא נעלם. מרינה כבר איננה כמה שנים, אבל היא נמצאת כאן והמון אנשים שפונים אלינו, אני מאמינה שגם אלי וגם אליכם, כותבים, אבל מרינה הייתה עושה ככה. אבל למרינה היה אכפת מדבר כזה ואני אומרת למשפחה, אנחנו תמיד נזכור את מרינה הלוחמת, מרינה העולה החדשה, מרינה האישה המיוחדת החכמה, וחברת כנסת ובן אדם.

וגם יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה.

כן היא הייתה יושבת ראש הוועדה וגם הייתה סגנית שרת העלייה והקליטה ושם עשתה מה שהיא עשתה, הייתה אומרת לפתוח, לעשות, לשנות, ככה מרינה נלחמה עבור הדברים שהיא האמינה בהם.

תודה גבירתי השרה.

אני מתנצל אני צריך לצאת.

בבקשה, אנחנו מבינים את העומס של היום. תודה רבה אדוני שהגעת אלינו.

תודה שהזמנתם.

השרה סופה לנדבר דיברה פה על העוזרים והצוות, דבורה סיפרה לנו לפני הישיבה שמרינה הייתה פעם בשבוע לפני שהיא מגיעה לכנסת, נכנסת לחנות פרחים, בוחרת פרחים שהיא אוהבת ושמה לה על השולחן וכל שבוע היא הייתה מחדשת את הזר. זה זר לזכרה של מרינה, אני מבינה, ודבורה עשתה את זה, כל הכבוד. זה דברים קטנים אבל כל כך חשובים. זה עוד משהו קטן אבל גם מדבר משהו על הבנאדם.

נראה לי שאנחנו יותר ויותר נדבר היום על בנאדם ופחות על פוליטיקאי, לפי מה שהבנו כאן. עכשיו נבקש מחברי הכנסת להתייחס.

המשפחה רוצה להקרין סרטון.

בבקשה. אין בעיה. אנחנו פה עושים את מה שהקהל מבקש. סרטון על מרינה, שהכינה המשפחה.

(מוקרן סרטון)

זה רק יכול לחזק אולי את מה שאמרנו פה שאנחנו ממשיכים את דרכה כי באמת כל הדברים שהיא דיברה פה ובאמת היו דברים מרגשים, אנחנו ממשיכים ובעזרת השם באמת נשיג את מה שצריך, ובתקווה שכבר בעוד חמש או עשר שנים יגידו שזה כבר לא רלבנטי, נכון להיום זה אכן רלבנטי. תודה רבה על הסרט המרגש, אין ספק שנראה לי שכולנו פה ישבנו עם צמרמורת בגוף, גם לראות את מרינה, גם לשמוע איך היא מדברת כי כל מילה שהיא דיברה יצאה מהלב וזה נורא חשוב.

אנחנו ניתן למשפחה להגיד כמה מילים, ללב, ואחר כך חברי הכנסת. לב, הבן של מרינה בבקשה.

באמת אני רוצה להודות לכל הקהל המגוון שהגיע לפה לזכר חמש שנים למותה של מרינה. אני חושב שנאמרו פה כבר כמעט כל דבר שעלה לי בראש נאמר פה, אני בכל זאת אחדד איזו שהיא נקודה. כשאני מסתכל עלי או כשאחותי מסתכלת על איך אנחנו יכולים בעתיד לתרום לחברה, אז באמת המודל שלנו זה המודל של מרינה, שהמודל אומר, ערכים על פני פוליטיקה. כלומר להתמקד במהות ולא בכל מה שמסביב. תמיד לראות מה יכול להועיל לחברה, ולדאוג שכל פעולה שאנחנו עושים, יש מישהו בצד השני שנהנה ממנה, כדי לזכור שאנחנו לא המרכז אלא בעצם האנשים שרואים בנו בתור הנציגים שלהם, הם בעצם המרכז. אנחנו הקול שלהם. לדעתי באמת אולי המסר שלי למי שמקשיב, ולחברי הכנסת, באמת תלמדו ממרינה, אני לא טוען שאתם חלילה לא לומדים, אבל כל יום לראות מה מרינה עשתה וכל אחד בתחומו תמיד לזכור להיות צנוע, להיות ענו, לזכור שאנחנו לא המוקד אלא הציבור הוא המוקד ותמיד להיות קשוב לכל פניה, בין אם זה ממישהו רם מעלה או ממה שנקרא פשוטי העם. אני מאמין שמי שדבר בעשיה ציבורית למען הכלל גם אם הוא נבחר לכנסת או לא נבחר לכנסת, תמיד יהיו אנשים שייטו חסד ויזכרו אותו ובעצם העובדה החיה זה הכנס היום שאפשר לראות פה אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, בין אם זה מימין או שמאל, חילונים גמורים, דתיים גמורים, כל אחד מצא שפה משותפת עם מרינה כי היא לא התמקדה בשיח הזה של זהויות, של ימין מול שמאל או דתי מול חילוני ומצאה מכנה משותף עם כל בנאדם ואני באמת מאחל את זה ברמה של כולנו לא ברמה של הקלישאה אלא במובן האמיתי של המילה, תמיד למצוא את השיח המשותף.

משפט אחרון לסיכום, מה שנאמר בסרטון, מרינה הקדימה את זמנה. בזמנו המאבקים שלה נראו לפעמים אזוטריים, לפעמים לא מובנים, דוגמה מאוד מובהקת זה הסיפור של ילדי תימן שמרינה הייתה אחת היחידות שהרימו את הקול הזה וגם אנשים הרבה פעמים לא הבינו "מה את מתעסקת בזה, את לא קשורה לקהילה הזאת" אבל זו מי שהייתה מרינה, היא לא התעסקה במוצא שלה, היא נתנה קול למי שהיה זקוק לו ובעצם טיפלה בכל סוגיה בוערת, לא משנה מי היה הפונה וגם ילדי תימן, הסיפור של הוצאת ילדים מהבית שזה היה מאבק מאוד מאוד עיקש ורק בשנים האחרונות אני חושב שיותר שומעים על זה בתקשורת בזכות עבודה מאוד קשה גם של עיתונאים וגם של עמותת עליה שנמצאת פה היום, פתאום הנושא הזה עולה לכותרות, צדק חברתי שלכאורה הייתה איזו שהיא סיסמה ב-2011, מרינה התעסקה בזה מהיום הראשון שלה בכנסת, לא במובן של סיסמה אלא לעשות צדק חברתי למי שלא שומעים את הקול שלו.

גם גברים מוכים. עד היום אף אחד לא מתעסק עם זה. היא הייתה - - -

נכון. המון המון המון נושאים, אין יום שעובר ואנחנו לא מגלים עוד איזה שהוא נושא שמרינה התעסקה בו ושבכלל לא היינו מודעים אליו. באיזה שהוא מקום אולי זה גם קצת חבל שהתקשורת גם היום לדעתי, היא הרבה פעמים מתמקדת במה שעושה כותרות ומה שעושה סנסציות, ונראה לי שחברי הכנסת פה יסכימו שהיא יודעת יפה מאוד להתעלם דווקא מהעשייה הפשוטה למען האזרחים ותמיד יזכרו לחבר כנסת מסוים איזו שהיא אמירה אולי אומללה שהוא אמר, או איך הוא התלבש או יזכרו את חבר הכנסת הכי קולני או את זה שעושה הכי הרבה סנסציות ומבטיח כל מיני הבטחות פופוליסטיות, לא משנה שוב אם זה מימין או משמאל, זה לא המסר פה. אלא באמת אולי המסר שלי פה לאנשי התקשורת, אם מישהו מקשיב לי, אני יודע שזה אולי פחות פופולארי אבל זה מה שחשוב לציבור וחשוב לקדם את חברי הכנסת שבאמת אכפת להם מהציבור ולא אלה שבאים בשביל לעשות כותרות. תודה גדולה לעוזרות של מרינה שהן מלוות אותה מאז היום הראשון. מחיאות כפיים. תודה גדולה לדבורה שבאמת באה אלינו כרעם ביום בהיר, נפלה עלינו ואמרה "לב, חנה, צריך לעשות אירוע" והיא דחפה את זה כמו בולדוזר ובזכותה האירוע הזה מתקיים. ובאמת תודה לכל מי שפה, אני שמח שאנחנו מקיימים את האירוע הזה, אני חושב שזה אירוע מכבד מאוד, תודה לכולם.

לא אמרת איך אתם הרגשתם. כי להיות ילדים של חברת כנסת - - -

יוליה, זה בדיוק שאלה שרציתי לשאול.

זה להיות ילדים של אמא ואבא.

הרבה פעמים הילדים שלנו משלמים מחיר על זה ש- - -

היום זה כבר יותר, אז הם היו בודדים.

אני אגיד משהו. מהיום הראשון שאימא נבחרה, אימא אמרה לי, הייתי אמנם ילד צעיר אבל נראה לי שמגיל שש או שבע היא אמרה לי "לב, כל דבר עכשיו שאתה עושה, תיזהר" לא במובן של - - -

ביקורת ציבורית.

אני חושב שאפשר לראות שהתקשורת הרבה פעמים מתמקדת גם בבני משפחה, מוצדק או לא מוצדק, אנחנו גם חלק מהחשיפה ואני חושב שבאיזה שהוא מובן זה היה טוב שהיה לי את השיעור הזה כי היא פיתחה אצלי מגיל אפס את הרעיון הזה, אולי קצת פרנויה, שתמיד יהיה מישהו שיבוא ויחפש אותך אז תהיה ישר. אל תעגל פינות. אני רואה חשבון במקצוע שלי אבל יש לי עסק שאני מתנהל ובאמת מהיום הראשון אמרתי גם בתור רואה חשבון וגם בתור הלקח שאימא שלי אמרה "לב, תתנהל 100 אחוז כשורה", שלא יהיה פה אפילו מילימטר ימינה או שמאלה כי תמיד יהיה מישהו שיבוא ויגיד 'רגע, זה הבן של מרינה' אתה בעצם לא בנאדם פרטי. אתה מייצג פה משהו וגם אם זה לפעמים קצת קשה כי בכל זאת אני בנאדם פרטי, לא, יש לי שם משפחה וצריך לכבד אותו ומשתדלים מאוד. בסוף זה עושה אותנו לאנשים טובים יותר.

והזמן של כל הנסיעות שלה לכל מיני מקומות, איך אתם הרגשתם? היא לא הייתה הרבה זמן בבית.

נכון. זה בעצם לגדול חצי שבוע בלי אימא, זה לא פשוט, אבל אני חושב שהתועלת הייתה גבוהה מה - - -

אני צריכה להכיר אותך לבן שלי כי הבן שלי עכשיו אמר שהוא מאוד שמח שאני חברת כנסת אבל זה כבר מפריע לו, כי הוא לא רואה אותי.

בטח העבודה של אימא מן הסתם לא נתנה לה את האפשרות להיות כל הזמן קרוב אליכם ברגעים הכי קשים, אני בכל אופן חווה את זה ואני אומרת שאם אנחנו צריכים להתנצל בפני הילדים שלנו, אז אנחנו מתנצלים. אז אם אימא לא הספיקה לעשות לצערי הרב, שהיא הלכה כל כך מוקדם, בגיל 60, מה זה היום, אז אני רוצה שתדעו שבטח בתוך עצמה היא חשבה על זה. זה בטוח.

טוב. קודם כל באמת לב תודה רבה. אני רוצה להוסיף עוד פרק אחד ובטח ידברו כאן, זה לא היה בסרט ולא בדיבורים שאמרו, מרינה עשתה המון למען ניצולי שואה ואני זוכרת שהיא הייתה הראשונה שהעלתה את הסוגיה שלא להכיר ברנטה מגרמניה כהכנסה, אחר כך שינו את זה, אחר כך נלחמנו בחזרה. היא הייתה הראשונה שבכלל העלתה את הנושא הזה וגם את זה זוכרים לה.

אני צריכה ללכת. כבוד גדול. כשמרינה הייתה חברת כנסת אני הייתי צעירה, אבל לא היה אדם שלא ידע מי זה מרינה סולודקין ואני זוכרת שלא היה - - - בניין הזה וחברי הכנסת ישבו בקרוואנים, בבניין הישן, היא ישבה בקרוואן, והיום אני מקבלת הרבה פניות מחו"ל, וכמו שמישהו אמר לי "את מזכירה את מרינה" וקיבלתי את זה כמחמאה הכי גדולה. בזה אפשר לסיים. חבל שזה קרה ככה.

תודה רבה יוליה.

מאוד חבל שחברי כנסת יוצאים כי יש עוד דברים שיכולים להוות מופת להתנהגות של החברים.

אנחנו נשארים, אפשר להבין את חברי הכנסת כי יש עוד הרבה דיונים בו זמנית, ויש פרוטוקולים שבדרך כלל, דיונים מסוג זה אנחנו אחר כך יושבים, לדוגמה אנחנו רוצים לדעת כמה שיותר על מרינה, אני אישית ואני מבינה שיש הרבה כמוני שאחר כך הם יקראו וילמדו ויקשיבו לפרוטוקול. אני רוצה להגיד תודה, נתן שרנסקי והצוות של הסוכנות היהודית יצאו אבל באמת אני רוצה להודות להם על זה שכיבדו אותנו. זה חשוב מאוד, זה לא מובן מאליו שגם הסוכנות היהודית וגם יו"ר הכנסת וגם השרה נמצאים איתנו וגם חברי כנסת שהיו בהתחלה, זה מדבר רק על דבר אחד, שמרינה הייתה להם קרובה לליבם וחשובה להם והם חוו ביחד דברים שלא שוכחים לעולם. חבר הכנסת יהודה גליק בבקשה.

גבירתי יושבת הראש, גבירתי השרה, אני את מרינה הכרתי מאוד מקרוב מאז שהייתי פעיל שותף בהקמה של ישראל בעליה ולאחר מכן כשעבדתי במשרד הקליטה. אני רוצה כמה נקודות, זיכרונות שהיו לי. א. כפקיד במשרד ממשלתי יש דבר כזה שיש נודניקים. היו שתי נודניקיות בולטות, אחת הייתה מרינה סולודקינה ואחת הייתה זאת שהייתה יושבת ראש התאחדות עולי ברית המועצות ואחר כך נהיתה חברת כנסת והיום היא שרת הקליטה. כשקיבלת טלפון מהנודניקיות האלה ידעת שיש עוד עולה וידעת שהן לא ירפו.

שווה להיות נודניקים.

שהן לא ירפו עד שתפתור ל הן את הבעיה. הן לא יקבלו תשובה ש"זה מטופל", "לא, דבר עם חביב קצב, אני רוצה לדעת בדיוק למה בדירה שהן קיבלו יש בעיות" וידעת שאין למרוח את האנשים האלה כי זה לא עיתונאי שאתה יכול לתת לו הודעה לעיתונות. לכן אני שמח שבאמת סופה התקדמה. אגב, היה עוד נודניק אחד, שזה היה אברהם נגוסה. הוא גם כן, אבל ככה מנקודת המבט ההפוכה של פקיד שהוא רוצה לבוא לעבוד, למה מנדנדים לנו.

את אותו רעיון אחר כך אני חוויתי עם מרינה, מרינה חזרה למשרד בתור סגנית שר הקליטה ולא היה אף פעם סגנית שר הקליטה אז היא הייתה צריכה חדר, פינו אותי מהחדר והיא קיבלה חדר אבל כשמרינה הגיעה היו דיונים מה יהיו האחריויות שלה. הייתה שרת קליטה שהייתה אשת העולם הגדול, לא הכירה את הקליטה, כלום, אבל לא משנה מי זאת, בקיצור מרינה אמרה "תעזבו אותי, לא מעניין אותי מה האחריויות שלי, אני האחריות שלי - - -" איך אמרת, שני ילדים? לא, היו לה מיליון וחצי ילדים. זה התפקיד שלה. כמובן שאי אפשר היה להפריד בינה לבין דבורה ורעיסה, הן היו שם תמיד וכל הזמן רושמות ופותרות ורושמות ורושמות ובאמת דבורה ורעיסה זו תופעה. היא לא הייתה חברת כנסת שהלכה לתת נאומים ולהיות שואו, היא הייתה פשוט שם.

לאחר מכן כשהתקדמתי ועברתי להיות מנהל משרד הקליטה באזור אשקלון היא קיבלה את פני. ביום השני היא באה, אמרתם פרחים? הגיעה עם זר פרחים.

יהודה סליחה שאני עוצרת אותך, דבורה ורעיסה בואו תשבו איתנו. חנה שבי גם איתנו ביחד.

אני רואה את דבורה ורעיסה אני רואה את מרינה לנגד עיני. הגעתי לאשקלון וביום השני היא הגיעה ללשכה עם זר פרחים. אתם תופתעו לשמוע שבין עולים באשקלון היו אי הסכמות. היית יושב עם צד אחד, היו אומרים לך "תשאל אפילו את מרינה" למחרת אתה יושב בצד השני "תשאל אפילו את מרינה". כולם היו משוכנעים שמרינה איתם, גם כשהייתה מלחמה אדירה בין המשטרה לבין העולים באשקלון, המשטרה אמרה "עזבו אותי מהפוליטיקאי ההוא, תביאו את מרינה, היא היחידה שמבינה את העניין, היא היחידה שאכפת לה והיחידה שלא מחפשת כותרות" היא לא חיפשה כותרות.

היא לא רדפה אחרי התקשורת.

היא עסקה כל הזמן, זה היה פשוט מדהים לראות את הדבר הזה. אני חושב שהדבר הזה של האכפתיות, כאילו זה בעיה פרטית שלה וההיכרות ועבודת הנמלים, לא פומפוזה ולא פוזה ולא איזה שהוא, אלא פשוט אכפתיות אמתית לעולים, איש לא ייקח לה את זה וזה הדבר המדהים ביותר וכשאני פגשתי את לב אמרתי "אתה הבן של מרינה" זה בשבילי היה דבר ממש גדול.

דבר אחרון, היה לנו כנס, אחד התפקידים שלי הייתי מנהל היחידה לזהות יהודית במשרד הקליטה. זהות יהודית זה תקציבים לעמותות. היו שם מנשות גור ועד רפורמים ואז מרינה דיברה בפני הקהל, ומרינה אמרה להם "תקשיבו טוב, כשאתם מתעסקים עם עולים, אל תבואו עם האג'נדה שלכם ותכתיבו להם מה אתם רוצים, תבואו קודם כל, תקשיבו, הם בני אדם, הם לא אוסף תפוחי אדמה. הם בני אדם, תקשיבו. יכול מאוד להיות שיהיה עולה שמתאים לו נשות גור ויכול להיות שיהיה עולה שיתאים לו רפורמים. אל תבואו ותחליטו שאתם הולכים להפוך את כל העולים להיות אתם". זה היה המסר שלה והדברים שהיא אמרה, אני זוכר את זה כמו היום, זוכר בדיוק באיזה חדר במשרד הקליטה, באולם שם ליד החדר שלי. היא דיברה שם ואמרה להם את זה "אל תבואו תנסו למכור את עצמכם, תקשיבו לצרכים שלהם ותנסו לפתור" וזאת הייתה מרינה, להקשיב לצרכים שלהם ולנסות לתת את הפתרון האידיאלי שהם צריכים. יהי זכרה ברוך, היא בלבנו. דבורה ורעיסה לא יעזור לכם, אתם בשבילי דבורה ורעיסה של מרינה, לעולם תהיו, ואהבה אדירה, באמת אהבה גדולה למרינה בליבי תמיד.

תודה רבה. מחמם את הלב. הצטרף אלינו חבר הכנסת רוברט אילטוב. אתה רוצה להגיד משהו?

כן אני אגיד כמה מילים. אני מבין שכבר דיברו בהרחבה אבל מה שחשוב להגיד שמרינה קודם כל הייתה בנאדם טוב. בנאדם חיובי עם לב מאוד רחב פתוח וחם. לא היה אדם שהיה פונה אליה ללשכה ולא היה מקבל מענה. לא היה מצב שמישהו פנה ולא קיבל תשובה, גם אם התשובה לא תמיד סיפקה את הפתרון הטוב, אבל כל אחד שפנה קיבל תשובה, קיבל מענה ובעצם מרינה הייתה אחד האנשים החמים, הפשוטים והפעילים בכנסת, היא הייתה גם פרלמנטרית מאוד, מאוד פעילה בתחום של קליטת העלייה. נושא העולים אצלה היה נושא הדגל כמו לחלק גדול מאיתנו שיושבים פה בשולחן הזה, אבל היא באמת הייתה מ-1996 עם הבחירות הראשונות של ישראל בעליה. אני עוד לא עסקתי בפוליטיקה, אני הצטרפתי שנה אחרי זה למערכת הפוליטית המוניציפלית, אבל היא באמת הייתה אחד האנשים הכי מזוהים עם עליית חבר העמים, האדם האותנטי, והנציג האולטימטיבי, כך הייתי אומר.

אין ספק שמבחינת הפרלמנט ומבחינת כל גל העלייה הגדול של שנות התשעים, הליכתה של חברת הכנסת מרינה סולודקין הייתה אבידה מאוד גדולה, גם כאדם שהגן על זכויות העולים, גם אדם שקידם את החקיקה של העולים וזכויות העולים, ואין ספק שזאת אבידה גדולה מאוד בשביל כולנו. גם לפעמים שהיינו רבים במערכת הפוליטית כי בלי זה אי אפשר, אבל תמיד מצאנו את הדרך גם לדבר, גם לשתף פעולה וגם לקדם נושאים שהם חשובים ובקונצנזוס, גם של כל העולים וגם של כל האוכלוסייה. יהי זכרה ברוך. אנחנו פה ממשיכים את דרכה.

אני זוכר, ישיבת סיעה של ישראל בעליה תמיד הייתה מלחמת עולם בין רומן ברונפמן ליורי שטרן. תמיד. והיא הייתה המתווכת האולטימטיבית, הצליחה להיות חברה של שניהם.

מה שראינו בסרטון.

לחשוב שרומן ברונפמן ויורי שטרן יושבים כל שבוע באותו חדר לישיבת סיעה.

טוב להזכר בדברים האלה.

אני פשוט צריכה לזוז.

תודה רבה לשרה סופה לנדבר שכיבדה את הישיבה ואת זיכרונה של מרינה. אנחנו ממשיכים, אני אתן לכולם לדבר. יש לי רשימה של אנשים שרצו להגיד כמה מילים. אני רוצה להתחיל ממנכ"ל איגוד מורים עולים, קונסטנטין.

הוא יצא.

אני פשוט יודעת כמה מרינה עשתה לטובת העמותה. אם הוא יחזור אנחנו כמובן ניתן לו לדבר. פרופסור אסתר הרצוג בבקשה גבירתי, יו"ר העמותה לזכויות ילדים והורים. עמותת עליה.

קודם כל תודה, אני שמחה על האירוע הזה שאתם מארגנים פה בכנסת, זה מאוד יפה בעיני. אני מוכרחה לומר בגאווה רבה שאנחנו הקדמנו אתכם, אנחנו קיימנו במסגרת עמותת עליה לזכויות ילדים והורים שלושה אירועים לזכרה של מרינה, ד"ר סולודקין, בעזרת שני הילדים שלה ובשלושת האירועים האלו דיברנו לא רק על העשייה שלה, גם נתן שרנסקי היה שם וחברות כנסת שהגיעו לדבר על מרינה, אבל בעיקר דיברנו על הנושא שהיה מאוד קרוב לליבה של מרינה שהיא עשתה בו ובאמת פעלה בו הרבה מאוד ובאומץ לב יוצא דופן. לצערי אני מוכרחה לומר, למרות שפה כל הדברים המאוד יפים נאמרים, מרינה הייתה יוצאת דופן בהתעסקות בנושא הזה של הוצאת ילדים מהבית. אין כמעט חברי כנסת למעט אחד פה או אחד שם שמעיזים לטפל בנושא הזה. לא כדאי להם לטפל בנושא הזה כי זה נושא קשה, זה נושא תובע המון המון השקעה, נושא שהוא קשה, הוא מחייב עימות עם כל רשויות השלטון, הוא מאוד מאוד קשה, מאוד בעייתי ומצריך הרבה מאוד מאמצים. אז אין חברי כנסת לצערי, עד היום הזה, אין חברות כנסת או חברי כנסת שממש מוכנים לשאת את הדברים, לשאת את המאבק הזה, להמשיך את מה שמרינה עשתה, את אותו לובי שהיא הקימה פה בכנסת, שאמר דברים מאוד חשובים, שהביא הורים שדיברו על המצוקות והציגו את הסיפורים הקשים של הוצאת הילדים מחזקתם, היא הייתה שם היא לא נבהלה, לא מהרצוג שהגיש נגדה תלונות בוועדת הביקורת ולא מאחרים שרדפו אותה על העניין הזה.

כשהוא היה שר הרווחה?

כשהוא היה שר הרווחה, נכון מאוד. ולא מחברי כנסת אחרים ששירתו את הלובי של העובדים הסוציאליים ושל מערכת הרווחה ולא של המשפחות שהן כל כך זקוקות לתמיכה והן נזנחו ונזרקו בצד. מרינה הייתה אחת ויחידה יוצאת דופן. היו עוד כמה חברי כנסת פה ושם שאמרו משהו, עשו משהו, אבל אחת כמוה שעשתה את זה באופן עקבי ועמדה מול ביקורת קשה, אני לא מכירה לא מאז ולא עד היום אף אחד אחר.

את צודקת. אני אומר לך את האמת, אני נורא מפחדת להיכנס לנישה הזאת. הנה, אני פה ויש פניות ואני מפחדת להיכנס לנישה הזאת ואני יודעת שמרינה כן הייתה שם. ואני באמת, לא יודעת איך לעשות את זה, זה כל כך קשה. זה כל כך לא צפוי, זה כל כך רגיש, זה פרטיות וכל הדברים האלה שבאמת, זה נושא מאוד מאוד מורכב.

נכון. אז אם נאמר פה שמרינה הייתה סקטוריאלית, אני חושבת שהסקטוריאליות שלה הקיפה משהו כמו חצי ממדינת ישראל. היא עסקה בילדים, כמובן ילדים מקבוצות מוחלשות, היא עסקה בנשים, אימהות מקבוצות מוחלשות, היא עסקה בכל מיני קבוצות, הזכרתם פה את כל הקבוצות למעט הנושא של הילדים והוצאתם מחזקת ההורים, בעיקר אימהות חד הוריות. היא התעסקה בכל אותם נושאים וקבוצות שאף אחד לא רצה לגעת בהם, לא רצה להתקרב אליהם. היא עמדה מול ביקורת נוקבת ולועגת על המבטא שלה, על הלבוש שלה, על מה לא. והיא המשיכה בשלה בלי להיבהל, בלי להניד עפעף. אני מוכרחה לומר שגם ברמה של חברות אישית היא הייתה משהו באמת למופת, כי אני מכירה חברות כנסת שנמצאות פה היום, לחלקן גם עזרנו, גם תמכנו בהן, וכשאנחנו פונות אליהן היום אין עם מי לדבר. אנחנו יכולות להשאיר טלפונים, לחפש אותן ואי אפשר להגיע אליהן. מרינה הייתה תמיד זמינה. אם זה היה בעזרת העוזרות ואם באופן אישי בעצמה.

אני כואבת עד היום את לכתה, אני חושבת שהפסדנו פה, כל החברה הפסידה ובמיוחד אותן קבוצות שהיא פעלה למענן, אני חושבת שזו אבדה ענקית.

תודה רבה, דיברת עכשיו אל הדברים שיכריחו אותי לחשוב איפה אני כחברת כנסת בנושא הזה. כנראה שאני אחזור לחשוב איך אפשר כן להיות בנושא הזה וכן איך למלא את הווקום הזה אחרי שמרינה הלכה ואני לגמרי מסכימה שאין מישהי או מישהו שמילא את המקום הזה. אם בדברים אחרים פה ושם כן, אבל בנושא הזה פשוט אין. פשוט אין. מה שעשית עכשיו, גרמת לי בתוך עצמי לחשוב אולי אני כן צריכה להיכנס לשם, למרות ששוב פעם אני אומרת, כמה פעמים חשבתי על זה ולא היה לי מספיק אומץ ואני אומרת פה לכולם, כן ללכת לזה, כי פשוט אני מפחדת, אני לא יודעת איך אני אסתדר בתוך העולם החדש הזה ואחרי שסיפרת לי את מה שסיפרת לי, אני אחשוב שוב.

היות ואני חברה בעמותה, אני יכולה להמשיך?

כן רק תציגי את עצמך.

שמי איילה שטגמן. אני אספר לכם איך הכרתי את מרינה סולודקין ז"ל. לפני 15 שנה נתקלתי בנושא של הוצאת ילדים לפנימיות, לבתי אומנה, לאימוץ, אמרתי זה לא נתפס אצלי, זה לא ייתכן, והתחלתי לחפש, היות ואני חברת ליכוד, חברת מרכז ליכוד, חברת הנהלת לשכת הליכוד, אמרתי אני אגש לחברים ולחברות שלי, אף אחת ואף אחד לא נענה. גם מי שהיה יו"ר ועדת מעמד האישה, גם מי שהייתה יו"ר ועדת מעמד הילדים, איש לא. אמרתי את מי אני הולכת לבקש. אלוהים ממש הקריא לי את מרינה סולודקין ז"ל.

באתי עם בעלי לירושלים מרמת גן, הגעתי לחדרה, הצגתי את עצמי ואמרתי מה אני רוצה לעשות, אני רוצה להקים שדולה בכנסת לזכויות ילדים והורים והמאבק נגד הוצאתם מהבית. היא אומרת לי "את רואה את הערימה הזאת? אלה כל התיקים שאני מטפלת וצריך לטפל. אני אתן לך תשובה" למחרת על הבוקר "אילה, אנחנו מקימות שדולה" מאותו רגע, מיד, אחרי שבועיים-שלושה הייתה הפתיחה של השדולה, מדי חודש אני הייתי יועצת אסטרטגית והדוברת של השדולה ואני רוצה לומר לכם, בערך כחמש שש שנים עבדנו יחד, העבודה עם מרינה זה פשוט היה, הנאמנות שלה, היושר שלה, הנחישות שלה, היא העניקה במה ואוזן קשבת לאימהות שהגיעו ובנחישות היא לא פחדה, ללא מורא ופחד היא ענתה לגורמי הרווחה שהגיעו לשמוע את הדברים ואפילו לעגו לה וקמו והיה שם נציג של שר הרווחה, ותלונה בוועדת האתיקה, מרינה לא הרפתה. מרינה לא הרפתה. אני רוצה לציין שהייתי מרימה טלפון ורעיסה ישר מסרתי לה את הרשימות, הכל הלך כל כך יפה, כל כך טוב. כשיזמתי חוק כדי לשנות את העוולות בנושא הזה, מרינה לא הרפתה.

היא סייעה והלכה מחבר כנסת לחבר כנסת, מהליכוד ומי שלא היה בליכוד, ובסופו של דבר אחרי עשר שנים כשאני יחד איתה, בנחישות שלי ושלה, הצעת החוק עברה, שר הרווחה חיים כץ העביר את זה לפני חמש שנים במרץ 2012. אני לא אשכח, כי זה היה כאילו שהרווחתי מיליארד דולר והחוק הזה באמת עשה מהפך, שינה כמה שיכול. בעקבות זה אני ממשיכה להיות שומר הסף, התמניתי לפני ארבע שנים לנציגת ציבור ברמת גן לוועדות קידום מעמד הילד כשאני דואגת בעירי שלא יוציאו ילדים, שיעזרו להם בקהילה, וזה הכל בזכות מרינה סולודקין.

לכתה של מרינה סולודקין והדמות שלה, היא עדיין בתוכי. היא נותנת לי, לעמותה שלנו, לחברות שלי לעמותה את הכח להמשיך ואנחנו לא מרפים. אני ממשיכה ואין מה לפחד. ברגע שלא מפחדים ואומרים את האמת ועוזרים, איך אומרים, ההתמדה משתלמת. יהי זכרה ברוך ושוב תודה על היוזמה וליוזמות וללב ולחנה שהם באמת סמל ודוגמה, נמשיך לזכור אותה.

תודה רבה. אני אבקש מכם אחרי הישיבה לקבוע איתי פגישת עבודה, נשב ביחד ונחשוב מה אנחנו עושים. תודה רוברט שהיית איתנו. אני הולכת לפי רשימת דוברים. אני אבקש מיו"ר העמותה לניצולי שואה ומחנות ריכוז וגטאות גיתה קויפמן, בטח שלגיתה יש הרבה מה להגיד בנושא כי אני יודעת עד כמה מרינה הייתה פעילה בנושא של ניצולי שואה.

שלום לכולם, ברכות. מאוד מרגש לשבת פה ולדבר על מרינה. כל מה שנאמר קודם, אין מה להוסיף, מפני שראינו כבר את מרינה במלוא הפעילות שלה וגם במלוא האישיות שלה. אני רק אזכיר בתור יושבת ראש העמותה של ניצולי שואה, אזכיר כמה דברים, עבודה עם ניצולי שואה הייתה בחיתולים מפני שהגיעו מיליון אנשים מברית המועצות והגיעו ניצולי שואה ומדינת ישראל לא כל כך ידעה מה זה ניצולי שואה ושאלו אותנו אם גם בברית המועצות הייתה שואה והיו מחנות ריכוז וכל מיני דברים. לכן היה מאוד קשה לעבוד עם ניצולי שואה ולעמוד לזכותם ולהיות חלק מהם. מה שאנחנו, ניצולי השואה, מאוד אהבנו אצל מרינה זה המסירות הטוטאלית. גם נאמר קודם שכל טלפון היה תמיד לרשותנו ושתי הבנות שיושבות וגם נטשה, זה חלק מהמשפחה של ניצולי שואה וחלק מהפעילות המשותפת.

שני דברים, מה שהספיקו לתת דחיפות להכיר בניצולי שואה מברית המועצות ולטפל בהם זה היה, ניצולי שואה שהתחילו לקבל בשנות התשעים רנטה מגרמניה וזה נחשב כהכנסה, ואז הם לא היו יכולים, לא הייתה להם זכאות לקבל מביטוח לאומי, זאת אומרת שסכום אחד כאילו ביטל את הסכום השני. חלק מהם אמרו "בשביל מה אנחנו צריכים את הכסף מגרמניה" במיוחד שגם בישראל הייתה דעה שכסף מגרמניה הוא כאילו לא כשר ולא ראוי, הם לא ראויים שאנחנו נקבל מהם את זה. אבל בשבילנו כן היה חשוב מפני שמדינת ישראל בטח זקוקה לכסף הזה, לתמיכה ולעזרה הזו וגם ניצולי השואה. מרינה הייתה זו שהתחילה לטפל בעניין הזה ואנשים מברית המועצות לא יודעים מה זה שביתה ומה זה להגיד "לא" ואם אומרים להם "אל תבואו" אז לא יבואו, ואם יגידו להם "אל תתקשרו" לא מתקשרים יותר, הם לא ידעו את הזכויות האלה. מרינה חברת הכנסת בשקט הייתה אומרת לנו "תצאו לרחוב, תצאו עם שלטים, אני אהיה אתכם" יש גם תמונה מפורסמת שאנחנו פה בגן הוורדים ומרינה איתנו ועוד כמה חברי כנסת, אבל זה היה הפוש הראשון ואני חושבת אולי הכתבות הראשונות, הפרסומת הראשונה על ניצולי שואה מברית המועצות. השגנו את זה וזה הפסיק להיות הכנסה וניצולי שואה היו זכאים לקבל עכשיו גם ביטוח לאומי וגם 500 מארק מגרמניה.

דבר שני, אני כבר הייתי מנהלת את עמותה ועם מרינה ביחד, ואני האמת לא האמנתי כל כך שנצליח, אבל בהוסטלים, אז הקימו הוסטלים והעולים החדשים אוכלוס בתוך ההוסטלים האלה. בהוסטל כל שנה או כל שנתיים מה שהסבירו לנו, מתחלף ההוסטל, ואז הם צריכים כל שנה מסמכים חדשים. לא כולם ידעו על כל הזכויות של ניצולי שואה ודרשו מהם אם היו צריכים לשלם שם ארנונה, איזה מס עבור זה שהם גרים בהוסטלים וזה היה לגמרי לא נכון כי ההכנסה הזו הייתה גם מזה שזה לא נחשב להכנסה. מרינה נכנסה לתוך הרעיון הזה באמת, בכל הכוח אבל היא לא הצליחה לעשות את זה. אז מאיר שטרית היה שר השיכון ומרינה אמרה לנו "אל תדאגו, אני הולכת למאיר, הוא מאוד חברתי והוא אחד שדואג לחלשים ואני אסביר לו ואני אדבר איתו" עד היום חברים יש לי מכתב אישי חתום על ידי מאיר שטרית וחברת כנסת מרינה סולודקין שהכסף הזה לא נחשב ו-17% בוטלו בהוסטלים.

דבר נוסף, לא הזכירו פה אבל אני בעצמי הייתי עדה לזה, שאנחנו עם סרגיי סושון מי שזוכר אותו, היינו מוזמנים למרינה לישיבה. נכנסנו לחדר וראינו שזו לא אותה מרינה כמו תמיד, היא פחות מחייכת, איך שהוא עצבנית, סרגיי היה חבר שלה ואמר לה "תגידי, מה קרה, מה את כל כך דואגת, מה אנחנו יכולים לעזור לך" ואז חברים, אני חושבת שזה היה אולי פעם ראשונה במדינת ישראל היא אמרה לנו "הלילה נהרג חייל שהוא לא יהודי ואנחנו רוצים שאימא שלו תבוא ואנחנו רוצים לקבור אותו כמו שקוברים את כל החיילים" אם אתם זוכרים, מדינת ישראל לא הייתה מוכנה לזה, מדינת ישראל לא ידעה מה לעשות עם זה, ואנחנו עזבנו אותה כי ידענו שזה נושא הכי חשוב שהיא צריכה לטפל בו והיא צריכה להשיג את שלה. בערב נאמר בחדשות ש"היום נהרג חייל ואימא שלו הגיעה והוא ייקבר כדת משה וישראל".

אז לכל מה שנאמר קודם אולי אני יכולה להוסיף עוד ועוד דברים, אבל אני רוצה לתת גם לחברים להגיד משהו. אני רק רוצה אולי לפנות למשפחה ומי שבאמת מאוד קרוב ואוהב את מרינה, אולי כולנו, השנה חגגנו 25 שנות פעילות של העמותה ובמשך 25 השנים אני דיווחתי על כל הפעילות שלנו, ואי אפשר היה לא להזכיר את מרינה סולודקין. היא גם הייתה תמיד אומרת לנו "אני אוהבת אתכם, אני אתכם מפני שאבא שלי לחם בצבא" ואבא שלה היה חבר בעמותה שלנו, "אז אני אתכם". ברגע שהתחלתי לדווח ומשנות התשעים להגיד את הפעילות שלנו והגעתי שחברי כנסת כמו מרינה סולודקין ויורי שטרן, היו כאלה מחיאות כפיים שאני לא האמנתי שזה יכול להיות, האולם עמד על הרגליים. זה היה ביד ושם, יותר מ-300 אנשים בישיבה הזאת ואחר כך אמרו "כל הכבוד שהזכרת את מרינה" זה באמת היום היה בטח יכול להיות אחרת כמו שכבר אמרו עד עכשיו.

אם זה לפחות קצת מנחם אתכם, ייתן לכם הרגשה שאתם לא לבד, זו ההזדמנות להגיד את זה, ולכולם תודה רבה.

תודה רבה גיתה. כמובן דברים מאוד מרגשים ובאמת אם זה קצת משלים את החסר, אז הישיבה הזאת לא סתם. אני אבקש מויקטוריה מרטינוב, עיתונאית.

תודה רבה. אני מרימה את הכפפה של לב, ורציתי להגיד כמה דברים ממש נקודות בקצרה על תקשורת כי בעצם דמות של מרינה הייתה הדמות בין המוצלחות שאני ראיתי אי פעם וכשאני מדברת לדוגמה עם שגרירויות ושואלים אותי למי היו מנדטים בין הפוליטיקאים הרוסים כי עד עכשיו הסוד הזה לא התגלה, מי, מדוע לקהילת דוברי רוסית יש 22 מנדטים ובפועל יוצא פחות, אני תמיד אומרת שלמרינה לא משנה באיזה מפלגה היא הייתה, תמיד היו שני מנדטים ואנחנו כעיתונאים הרגשנו את זה.

שני דברים מצחיקים, בתור עיתונאית שאלתי אותה "מרינה מדוע את לא נוהגת" היא אמרה לי "העץ הראשון יהיה שלי" ככה פשוט, דבר שני שנגענו בזה, בגדים. היא בנתה את הדמות כאזרח פשוט וחשבה כל הזמן על אזרחים פשוטים ואזרחים עוד יותר פשוטים, עולם חדשים, ואז היא אמרה לי "אני בחרתי סגנון של נשים חרדיות ואני תמיד קונה את החליפות שלי בבני ברק. זה מתאים, אני מרגישה טוב מאוד בבגד הזה" מה שאני עכשיו יכולה להגיד, אנחנו אומרים שמרינה הקדימה כמה דברים, כולל גם אופנה של נשים חרדיות שעכשיו הופכת לתופעה חדשה גם לישראל וגם לעולם כולו.

לגבי הדמות, מה שאמרתי שתמיד היה לה פוטנציאל, תמיד היו לה אנשים שתמכו בה וזה דבר מיוחד כי היא בעצם מצאה את הנישה שלה, נישה ממש ישראלית, אזרח פשוט ועוד יותר פשוט. אני מאוד שמחה שטלי היום אמרה שהיא חושבת על הנישה הזאת, הסתכלתי על הרבה פוליטיקאים, אני חושבת שלטלי דווקא יש את היחס שמאוד חסר, מאוד חשוב למדינת ישראל, כי זה בעצם עולם כולו של אדם, של אזרח פשוט, שהיא התחילה ככה לטפל באנשים והצליחה מאוד.

מה שרציתי להגיד בעניין התקשורת, כתבתי הרבה כתבות ביחד עם מרינה ובעזרה של דבורה, אנחנו כל הזמן פעילות, היו בקשר, מרינה התקשרה, מרינה דווקא עבדה מול העיתונות, מול התקשורת בצורה מאוד קפדנית, היא כיבדה את התקשורת, ואני חושבת שזה אחד הדברים המוצלחים ומה שאני רוצה להציע זה רעיון שלי, אני חושבת שמה שחסר זה פרס בשם של מרינה, פרס תקשורתי לעיתונאים שכותבים על נושאי רווחה, נושאים סוציו אקונומיים, על השכבות החלשות, פרס תקשורתי בשם מרינה סולודקין. אין דבר כזה בארץ ואני חושבת שזה חשוב. תודה רבה.

תודה רבה ויקטוריה, באמת צריך לחשוב על זה. אתם יודעים מה, אני אתמול ישבתי באינטרנט מול גוגל כתבתי מרינה סולודקין בעברית וברוסית כדי למצוא מה היה בעברית וברוסית ואני חייבת להגיד שהתקשורת ברוסית נתנה לה המון כבוד ולצערי הרב התקשורת הישראלית לא הייתה שם. חיפשתי, רציתי לראות מה, ולא היה שם. אולי צריך באמת לחשוב על משהו מהסוג הזה. לתקשורת יש היום תפקיד מאוד משמעותי. פרופסור משה בלינסקי, ראש ארגון מדענים עולים בבקשה אדוני. אחר כך אתן לקונסטנטין מנכ"ל איגוד מורים עולים, קראתי לך ולא היית בחדר. אחר כך חזית הכבוד.

דוקטור מרינה סולודקין תרמה רבות לקליטת מדענים עולים במדע הישראלי ובהייטק, צריך לציין שבתחילת שנות התשעים עם גל העלייה הגדול נכנסו לישראל אלפי מדענים ברמה בינלאומית גבוהה, והיה פה כמעט פתרון אחד, מלגת שפירא שזה מלגה קטנה מאוד לזמן של כמה שנים וזו הייתה האופציה, והיה צורך גדול לארגן תכנית או תכניות חדשות לקליטת העלייה המדעית במדע הישראלי.

בהתחלה מדענים עולים שהיו כבר באוניברסיטאות, היו 1,000 מדענים עולים באוניברסיטאות במדע האקדמי, וקבוצת פרופסורים בראשותו של פרופ' גלעדי פיתחו תכניות לקליטת מדענים עולים במדע. מרינה סולודקין הייתה שותפה פעילה מהתחלה, מהימים הראשונים, הייתה שותפה פעילה במאבק הציבורי עבור קידום יישום תכנית גלעדי שהייתה תכנית המשך למלגת שפירא ותכנית קמ"ע, תכנית קליטת מדענים עולים באופן קבוע במוסדות האקדמיים.

מרינה השתתפה בהפגנות, במסיבות עיתונאים, כמה פעמים בשנה היינו בוועדות העלייה והקליטה ובכל הוועדות מרינה דיברה בנושא של תכנית גלעדי ותכנית קמ"ע. חשוב גם לציין שמרינה ביחד עם יורי שטרן עשו דברים מאוד חשובים עם תמיכה מלאה של נתן שרנסקי, עשו דברים חשובים עבור מספר אנשים בתכנית והתנאים שלהם. זה היה חשוב מאוד בגלל שהתכנית הייתה מאוד כבדה, עם הרבה כסף ומאוד מסובך להיכנס לאוניברסיטאות, אנשים במספר כל כך גדול.

ההתחלה של תכנית גלעדי הייתה ב-1995 ותכנית קמ"ע ב-1998 במשרד הקליטה ובמסגרת תכנית קמ"ע 500 אנשים קיבלו דרגות חבר פרופסור, חוקר בכיר וחוקר באוניברסיטאות, מכוני מחקר, מכללות ובתי חולים, בתנאים דומים לתנאים של סגל אקדמי בכיר. אחרי קידום התכנית, כל שנה היו בעיות עם תקציב, כל שנה דיברו על קיצוץ בתקציב קמ"ע והאפשרות לפטר כמה אנשים, חצי או שליש מהתכנית. בכל המקרים פנינו למרינה בטלפון פרטי והיא תמיד לא סתם תמכה, היא דיברה עם ראשי הממשלה, עם השרים, כל פעם עוד פעם נפגשנו פה, עוד פעם היו הפגנות ומאבק גדול בתכניות האלה ועכשיו כמה מאות אנשים ממשיכים בתכנית קמ"ע במסגרת משרד הקליטה והם תורמים רבות למדע הישראלי, להייטק. אדלשטיין שהיה שר הקליטה ב-1998 אמר שכל מדען שנכנס לאקדמיה, נותן מיליון דולר למדינה וגורלם של מאות מדענים זו תוצאה מעבודה פעילה של מרינה בנושא. המדענים עולים זוכרים את כל הדברים האלה ואנחנו זוכרים את תרומתה של מרינה לקליטת מדענים עולים והזיכרון בליבנו.

תודה. לפני שאני מעבירה את זכות הדיבור אני רוצה לספר משהו שנזכרתי בו. אתם יודעים שאני מערד, ובערד רצינו להקים אנדרטה לזכר הנופלים של מלחמת העולם השנייה. וכסף לא היה, העיריה לא נתנה כסף זה היה עוד לפני שהייתי ראש עיר, הלכנו לאנשים לשכנע אותם לתרום כסף ומרינה הייתה אחד מהם. הגענו אליה וסיפרנו לה והראינו את התכנית ואני זוכרת את היום שהיא הוציאה פנקס שיקים, כתבה שיק של 500 שקל תרומה לעמותה להקמת האנדרטה. זה גם אומר משהו, אדם שהוא לא אדיש לשום דבר. מה, העיר ערד רחוקה, אגב היא הייתה הרבה פעמים בטקסים ביום השואה, בערד כבר ידעו שהיא אורחת קבועה בטקסים האלה, אבל אני אומרת עוד פעם, כסף שלה, הוציאה שיק פרטי ושמה 500 שקל תרומה, דברים כאלה לא שוכחים.

אני מבקשת מקונסטנטין, מנכ"ל איגוד מורים עולים.

קודם כל אני מבקש סליחה שלא נכחתי כשקראת לי, הייתי בוועדה לזכויות הילד שדמותה של מרינה מאוד בולטת שם בחסרונה מכיוון שאין אדם אשר היה יכול להציג את הבעיות של יוצאי ברית המועצות לשעבר, נושא חינוך תמיד היה קרוב לליבה כמו נושא המדע. אנחנו הקרנו ב-1994 עוד לפני הקמת המפלגה, היה פה כינוס של מפלגת ישראל בעליה, ומאז היא ליוותה אותנו לאורך כל הדרך ומאוד עזרה לנו. היה לנו משבר קשה בתחילת שנות ה-2000 ורק תודות לעזרתה, היא פנתה לכל הרשויות היה משבר של תקצוב, היא פשוט עזרה לנו ובלעדיה לא היינו - - - מאות מורים לא קיבלו תעסוקה, לא היו מקבלים אצלנו אלפי ילדים אשר נמצאים במערכת גם לא היו מקבלים את החינוך אשר הם ראויים לו.

אני רוצה לספר, היה פה דיון על ילדים של חברי כנסת, אני רוצה לספר, הבחירות היו ב-29 במאי 1996. לא היה ערוץ 9 ואז מרינה לא הייתה כל כך בולטת בתקשורת והיא הגיעה לרשום את הילד לקייטנה אצלנו באשקלון ואז דינה, הרכזת שלנו שרשמה ילדים אמרה "איפה את עובדת" מרגישים, אדם נבחר לכנסת לפני חודש, היא אומרת "בכנסת". דינה לא שואלת שאלות, רשמו. איזה שהן בעיות התחילו בספטמבר אוקטובר, דינה מתקשרת ואומרת, "יש לי הורה שעובדת בכנסת היא יכולה לעזור לנו" אמרתי "במה היא עובדת" אמרה "לא יודעת, מרינה סולודקין" אמרתי "- - -" עובדת בכנסת. היא הייתה מאוד צנועה וזה מאוד מאפיין אותה למשך כל הדרך. היא לא הייתה חברת כנסת עם - - - אלא אדם שעבד במסגרת שהייתה מוצאת, הייתה עובדת בתחום שלה ולא סתם אמרו אימא תרזה, אני זוכר שאחותי פנתה למרינה בלי שאדע, ואז מרינה מתקשרת ואומרת "נפגשתי עם אחותך, כולנו בכינו" כי הייתה לה בעיה מסוימת. אבל לבכות זה חצי בעיה. היא עזרה למאות אנשים והזיכרונות על מרינה מאוד מחממים את הלב מכיוון שהיא הייתה אדם מאוד מאוד מיוחד בכל ההיבטים והאנושיות. לא היו כאלה. עבודה בפוליטיקה מאוד קשה ומאוד סוחבת, היא לא. כששמעתי את החדשות לפני חמש שנים זה היה כל כך לא צודק בעיני, קשה מאוד להגיד. אנחנו כולם זוכרים את מרינה. אני מבקש סליחה, אני חייב לרוץ לוועדה.

תודה. אני זוכרת כשהיו בחירות שכולנו חשבנו שמרינה הולכת להיות שרה. כולנו היינו בטוחים שמרינה סולודקין הולכת להיות שרה והרבה אנשים נתנו לה את הקולות כדי לחזק אותה כדי שהיא תהיה השרה.

ב-2006, כשאולמרט החליף את שרון.

אולמרט לא נתן לה להיות שרה.

כשהיא לא קיבלה אני בתור עולה חדשה, עוד לא הייתי בפוליטיקה, אבל אז הרגשתי כזאת החמצה, איך בנאדם שעבד כל כך קשה ועובד כל כך קשה ונותן את הנשמה לעולים והיא הנציגה הטבעית, הכי מתאימה לייצג את העולים בכנסת ולהיות שרה, ולא נתנו לה להיות שרה. אני חושבת שזה מאוד פגע בה אישית, אולי היא לא דיברה על זה ולא צעקה את זה, אבל תאמינו לי, אני מבינה מה זו הפגיעה הזאת ולפי דעתי בתוך עצמה איפה שהוא היא הרבה לקחה את זה ללב לדעתי מאוד קשה.

היו לו יועצים טובים, לראש הממשלה אולמרט.

כן לצערי הרב אולמרט אז עשה טעות מאוד גדולה.

זו לא הטעות היחידה שלו.

טוב, אנחנו לא מדברים כרגע על המנהיגים שלנו אבל זה שמרינה סולודקין לא הייתה שרה אז זו הייתה טעות מאוד גדולה ולצערי הרב, אני חושבת שהיא לקחה את זה יותר מדי ללב ויכול להיות שזה גם פגע בבריאות שלה באותה תקופה, אני יודעת איך אנחנו הנשים יודעות לקחת ללב, אולי קצת יותר מגברים. נציגי חזית הכבוד אברהם שרנופולסקי בבקשה.

שלום לכולם. במשך שנים רבות אנחנו עבדנו יחד עם מרינה סולודקין ומהתחלה היא הבינה את החשיבות הרבה במתן סיוע לקשישים נזקקים ולניצולי השואה. היא הייתה הראשונה מחברי הכנסת שיחד איתנו היא הגישה תביעה לבית משפט עליון נגד אפליה במתן סיוע לשכר דירה לזכאים - - -

כבר אז היא הגישה?

כן, היא הגישה יחד איתנו תביעה לבג"צ נגד אפליה במתן סיוע לשכר דירה לזכאים מהרשימה של משרד העלייה והקליטה.

אז אני אומרת, זה גם היום רלבנטי.

גם היום זה רלבנטי, כן.

זה ב-2012.

היא השתתפה כמעט בכל האירועים שלנו, בכנסים, בסמינרים ואפילו בהפגנות, והיא עבדה כדבורה. היא הייתה מוכנה תמיד להגיע ולעזור לבנאדם. לא במקרה שבקרב העולים קראו לה "אמא תרזה". אני מסכים עם נתן שרנסקי שאמר שיש מה ללמוד גם לנו וגם לחברי הכנסת ממנה. תודה.

תודה. אלכסנדר ברמן בבקשה.

סליחה, אני אומר כמה מילים ברוסית.

(מדבר ברוסית)

אני אתרגם את דבריו. מה שאלכסנדר ברמן מספר ששנה לפני שהיא סיימה להיות חברת כנסת יחד עם חזית הכבוד הם הגישו עתירה, אני מבינה שזה היה ב-2012 לפי מה שדבורה אמרה, הגישו עתירה לבג"צ בנושא של אפליה בסיוע לשכר דירה והם ניצחו אז בעתירה וההחלטה הייתה להכפיל את הסיוע לשכר הדירה למשפחות מרובות ילדים. ובלי מרינה זה לא היה קורה. הוא אומר שעשרים שנה לפני זה ב-1993, חד הוריות עשו שביתת רעב ליד הכנסת. כאן נמצאת נטליה לוינסקי שהיא לקחה חלק בשביתת הרעב אז מצד האימהות החד הוריות. - - - הייתה חברת הנהלה של העמותה וביקשו ממנה לתמוך בהפגנה הזאת והיא הייתה שם לצדם ומאוד עזרה להם.

מול קבוצות שונות שהתארגנו סביב נושאים מסוימים כמו חד הוריות, כמו משפחות מרובות ילדים, כמו משפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, כולם חייבים היום תודה למרינה סולודקין ולפעילותה.

תודה רבה.

תודה רבה לאלכסנדר ברמן. עוד מישהו רוצה להגיד משהו? בבקשה מיכאל אלשנסקי. יו"ר ארגון יוצאי בלארוס ארצי.

מאיפה שהיו שלושה נשיאים ושלושה ראשי ממשלות.

שלנו, של ישראל, כן?

של ישראל. כן. אומרים בבלארוס שלהיות שם נשיא הרבה יותר קשה מאשר להיות פה נשיא, להיוולד שם ופה להיות נשיא .אבל אני רוצה על מרינה שני משפטים כי אני מכיר אותה מתחילת דרכה בפוליטיקה וכשהיא ביקשה ממני עזרה שעברה לקדימה, ובלי היסוס עברתי לקדימה ועם החבר'ה שלי התחלתי לעזור למרות שביקשו עזרה גם ליכודניקים וגם המפלגות הרוסיות האחרות, בלי שמות. עד היום הם כועסים עליה למה אז לא עזרתי להם והלכתי לעזור למרינה. עכשיו אמרו שמרינה טיפלה נקודתית בכל בנאדם, כל פרט ופרט. ממש נקודתית. אבל כשנסעתי לפה מראשון חשבתי כמה נקודות כאלה היו לה, עשרות אלפים. היא טיפלה במשך כל השנים שלה בכנסת נקודתית בהרבה אלפים שפנו אליה. עשיתי חשבון, אם 120 חברי כנסת יהיו כמו מרינה, לא צריך יותר. כל אחד יטפל בכמה עשרות אלפים נקודתית ואז אנחנו נהיה כמו שאמר טל ברודי, על המפה. אז שהיא לא טיפלה גלובלית ולא קבוצות, אבל במשך השנים האלה, ואחר כך חשבתי, חסרים כאלה היום בכנסת, אין אחד שמתקרב לפעילות של מרינה. אז אני פונה לילדים, חבר'ה, תחשבו. אולם גם מאימא יש לכם משהו ותבואו לפה, נעזור לכם להיבחר. תהיו יורשים של אימא. תטפלו. יש הרבה אנשים שעד היום זוכרים מה שמרינה בזמנו לפני 20 שנה עשתה להם, איזה משהו קטן. או שלא שילמו להם סטיפנדיה, פנסיה, לילד לא שילמו, זוכרים עד עכשיו שמרינה טיפלה בהם.

יש גם הרבה חברי כנסת שאין על מה להיזכר, מה הם עשו פה בכלל ומה עושים, גם היום. אני לא פוליטיקאי אז אני לא מפחד לדבר על זה. אבל יושב ראש יוצאי אוקראינה ביקש שאדבר גם כן על מרינה, אותו דבר אצלו. אצלו 300,000.

דוד לוין, יו"ר ארגון יוצאי אוקראינה.

כן. איזה 350,000 יוצאי אוקראינה מבלארוס 130,000, כולם זוכרים את מרינה סולודקין. תגידו לי ב-1996 מי נבחר, היא הייתה מספר 5 אצל שרנסקי. מישהו שיגיד לי מי היה מס' 5 אצל אריק שרון?

שיגידו מס' 4, 3.

נכון. במפלגה אחרת. מישהו שיגיד לי ,בזמנו גם אריק שרון הקים מפלגה שלו. מישהו זוכר את מס' 2 שלו? מה שאני רוצה להגיד, פניה לילדים, תעזרו לנו חבר'ה, תבואו לפה.

תודה מיכאל. אורית רצית לדבר. אורית סטרוק חברת כנסת לשעבר שנמצאת היום איתנו.

אני הכרתי את מרינה כששימשתי כמנהלת ארגון זכויות האדם ביש"ע וניסיתי בכוחותיי הדלים להגן על זכויות האדם של מתנחלים, של אנשי ימין שבאותם ימים היו למרמס ממש. מרינה אף פעם לא הייתה בדעות הפוליטיות שלי, היא לא הסכימה איתי בנושאים של ארץ ישראל, היא לא באה לכנסת לטפל בבעיות של מתנחלים, היא באמת כמו שיולי אמר ונתן אמר ואחרים אמרו, היא באה לפה ועשתה את זה ב-150% טיפלה באוכלוסיות ששלחו אותה לפה ובצדק, אבל אני תמיד מצאתי אצלה דלת פתוחה, אוזן קשבת, מבחינתה זכויות אדם היו זכויות אדם, לא משנה של מי. היא תמיד אמרה לי "אני לא בעד שאתם תגורו שם בכלל, אבל אני חושבת שאם אתם גרים שם, אתם צריכים לקבל כל מה שאדם אחר מקבל ולא קשור לדעות שלכם" זה שהיא אמרה שהיא חושבת את זה, זה לא נשאר אצלה בתור מחשבה, אצלה למחשבה הייתה תמיד תרגום למעשה. והצוות הנפלא שלה, תמיד היא ידעה איך להפעיל אותו בדברים האלה, ובימים מאוד מאוד קשים בשבילנו כציבור, אני אתן דוגמה, כל המפונים, העקורים, המגורשים מגוש קטיף, היא לא הייתה נגד הגירוש הזה אבל היא הייתה מוכנה לתת, או אנשים שהרחיקו אותם מהבתים וכן הלאה, היא תמיד הייתה מוכנה לעזור לאדם סובל באשר הוא אדם.

עוד דבר שהיה לה ,צניעות ופשטות וחיבור מלב ללב, בימים הכי קשים שלנו כשאני הייתי באה לכנסת וצריכה לרדוף אחרי חברי כנסת שיקשיבו לי, אחריה אף פעם לא היה צריך לרדוף. הפוך. היא רדפה אחרי במסדרון, היא הולכת אחרי ואומרת "מה שלומך, מה קורה, איך הולך" הכל בכזה, בתור חברה, בתור בנאדם שאכפת לו וזה מאוד לא מצוי בכנסת, מאוד לא מצוי, בדרך כלל חברי כנסת מחכים שירדפו אחריהם, היא תמיד באה לשאול מה צריך, ומה אפשר לעזור מיוזמתה.

אני הקשבתי פה להצעה שהצעת שנקים בשמה פרס בעיתונות, אני חושבת, ואם זו יכולה להיות המסקנה של הדיון הזה, אם את יכולה לנסות לקדם את זה כמי שניהלת וששמעת, הכרת אותה גם לפני כן אבל שמעת פה גם את כל הקשת, אני חושבת שצריך להיות בכנסת איזה הוא פרס או אות הוקרה לחבר כנסת שנענה לפניות ציבור. כי באמת זה דבר נדיר וחברי כנסת עושים את זה בפינצטה, ואני חושבת שזה דבר שצריך מאוד לעודד אותו ואני חושבת שאם יש באמת דמות, ואני פה מסתובבת בכנסת 22, 23 שנים עוד מעט שאני מסתובבת פה ומכירה את כל חברי הכנסת ישר והפוך ולא הייתה דמות כזאת כמו מרינה לעניין הזה, פשוט לא הייתה, במשך יותר מעשרים שנה, לא הייתה אחת כמוה, אני חושבת שצריך להקים פרס על שמה בכנסת. כדי לעודד חברי כנסת ללכת בדרכה בהיבט הזה של האכפתיות מהאדם באשר הוא אדם, אדם במצוקה וידיעה שכל חבר כנסת שיושב פה הוא שליח ציבור קודם כל לאנשים הכי מסכנים ושהכי קשה להם.

תודה רבה אורית. אני כבר אומרת שההצעה שלך, אנחנו כן ניקח ונוציא פניה ליו"ר הכנסת עם ההצעה הזאת, להעניק פרס לחבר כנסת מצטיין בתחום של פניות הציבור, נקרא לזה ככה. אנחנו נחשוב ביחד איך עושים את זה, על שמה של מרינה סולודקין.

אני מרגישה את עצמי לא נוח ואני אגיד לך למה, כי אני בחרתי בדרך של מרינה. כשהגעתי לכנסת, תמיד כשאתה מגיע לכאן אתה רוצה להיות דומה למישהו. מה אתה מחפש פה, מה אתה הולך לעשות, ואתה מחפש איזו שהיא דמות שיכולה להיות דוגמה לאן אתה רוצה להגיע. אז היום בסוף הישיבה כשהפוליטיקאים כבר לא כאן ואני רק מדברת רק אתכם, אני יכולה להגיד פה עכשיו, אני מהיום הראשון בחרתי את הדרך של מרינה ואני גאה בזה היום עוד יותר.

יישר כח.

אני לא באתי לכאן לדבר על עצמי, לכן כשיושב ראש הוועדה הציע לי לנהל, הוא לא ידע שהוא יוצא לאתיופיה, פתאום פנו אליו מנשיאות המדינה וביקשו, אמרתי לו "תקשיב לי, זה מאלוהים. אתה יוצא לאתיופיה כי אני צריכה להיות פה. כי זה היום המקום שלי" שוב פעם, תבינו, אני אומרת את זה מהלב.

טלי, יהיה עוד פרס למרינה סולודקין שאם באמת את תמשיכי ובשם של מרינה סולודקין תהיה שוב המשכיות של השדולה לזכויות ילדים והורים והמאבק נגד הוצאתם.

אמרתי שאני רוצה להיפגש אתכם, אני לא רוצה להכריז בוועדה, אני רוצה לשבת אתכם ולהבין מה המשימה שעומדת בפניי, אני מבינה שהמשימה לא פשוטה אבל לפני שאני מקבלת החלטה כזו - - -

אל תפחדי. אם מרינה עשתה את זה גם את תעשי את זה.

תודה. אני חייבת להגיד לכם ואמרה פה גם יוליה, כשבאמת אנחנו מקבלים פניות ובאמת אנחנו מקבלים המון פניות ציבור, אני חייבת להגיד פה רעיסה, לזכותך, המון המון מדברים עלייך, על רעיסה מדברים המון וכשאנחנו מצליחים לעשות משהו, מי שמכיר את עמוד הפייסבוק שלי, לפני יומיים העליתי פוסט מאוד קצר, יצא לי לעזור לקשישה אחת ומאוד רציתי להודיע לה ואמרו לי שהיא כרגע מאושפזת בבית חולים ואמרתי לעצמי "אלוהים ישמור, שהוא ישמור אותה כדי שהיא תישאר בחיים שאוכל למסור לה את הבשורה שהיא מחכה לה" וכתבתי משהו, שכשאתה רוצה להודיע לקשיש אתה רק דואג שהלב שלו לא יצא מהמקום מרוב שמחה, משהו בסגנון הזה.

אז אני אומרת עוד פעם, אני לא מדברת רק על עצמי, יש היום חברי כנסת שנותנים את הלב והנשמה לציבור ואולי היום זה קצת שונה מהפעמים הקודמות, היום יש דגש מאוד גדול לפניות ציבור ואנשים יודעים היום להגיע אלינו וזה משהו מאוד גדול. אם פעם כדי לפנות לחבר כנסת היו צריכים לכתוב מכתב, לשלוח אותו בדואר, היום אנחנו הרבה יותר נגישים. היום יש פייסבוק, ודואר אלקטרוני ופקסים וכל אחד עושה את זה איך שהוא רוצה אבל הכמות של פניות הציבור מאוד גדולה, ואני עוד פעם אני אומרת את זה לסיכום של הישיבה היום, אני מתחייבת להמשיך את הדרך של מרינה סולודקין גם כי הכרתי אותה קודם, גם כי היום בזכותכם אני הרבה יותר נחשפתי למי זו הייתה מרינה סולודקין. אני רוצה לפנות לילדים, אם תרצו ללכת לפוליטיקה זו החלטה שלכם, אבל גם אם לא, אני באמת יכולה להגיד לכם שאתם יכולים להיות גאים באימא שלכם ולמסור את זה לילדים שלכם ובפעם הבאה כשנדבר על מרינה, אני אגיד לכם, תביאו גם את הילדים שלכם כי זה חשוב מאוד שהם גם ידעו מי הייתה הסבתא שלהם, זה נורא חשוב. אני חושבת עכשיו על עצמי, הרבה פעמים אני אומרת לילדים שלי, "כשאני לא אהיה בעולם הזה תספר לילדים שלך ככה וככה" לא כפוליטיקאית, אלא כמי לימד אותך לעשות בורשט, זה דברים שחייבים המשכיות ולכם יש במה להיות גאים ותעשו את זה, כי זה חשוב גם לנו וזה גם חשוב לה כי אני בטוחה שהיא מסתכלת מלמעלה והיא מרגישה טוב בזה שהיא השאירה מקום מאוד מאוד מכובד, אני אפילו אגיד, בהיסטוריה של מדינת ישראל, במיוחד, כל מה שקשור לעליה הגדולה של שנות התשעים.

זה המקום להגיד תודה למרינה, על מה שעשית עבורנו ותודה לכל אחד שהיה היום איתנו, אני חושבת שהדיון היום היה מרגש, הדיון היה מאוד חשוב. אגב, אני חייבת להגיד שבזכות מרינה היום הכרתי כמה חברי כנסת שסיפרו קצת על החיים שלהם לפני, אין לנו זמן לדבר אחד עם השני, אז פה, יהודה גליק, לא ידעתי שהוא עבד במשרד הקליטה. והבנות המקסימות שנמצאות היום איתנו, ודבורה, לא דיברת בכלל, ורעיסה לא דיברת בכלל, ואת ביקשת. דבורה ביקשה מקום של סיכום, בדרך כלל יושב ראש הוועדה מסכם אבל אני אמרתי את שלי ועכשיו אני באמת, דבורה, זה המקום שלך. בבקשה.

תודה רבה. מכובדים ואוהבי מרינה, שזה כרגע מי שיושב פה.

יש עוד הרבה שלא יושבים פה אבל אוהבים אותה.

יש עוד הרבה שלא יושבים, נכון. מתוקף התפקיד שלי אני מסתובבת באולמות האלה ובחדרי הוועדות בתפקידים, בישיבות אחרות ובכובעים אחרים, משנת 1996 כבר, אבל אני היום יושבת כאן בוועדת הקליטה ומבחינתי זה אולי הדיון הכי מרגש באופן אישי, שאני נכחתי בו ואני מאוד מאוד מתרגשת. אז שוב אני מודה לכולכם שעשיתם את המאמץ ובאתם.

הכרתי את מרינה בשנת 1994. אני הייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית, היא הייתה חוקרת באחד ממכוני המחקר שם. התיידדנו מהר מאוד וכשהיא נבחרה ב-1996 לכנסת בהפתעה גמורה, בעוד אני מתלבטת מתי להתקשר ולברך אותה על בחירתה, היא פשוט מרימה אלי טלפון ושואלת "מתי את באה לעבוד איתי בכנסת" את רעיסה חיריק שיושבת פה לידי היא הכירה עוד לפניי, בכנס אקדמי וגם לה היא הציעה באותה דרך פשוטה וישירה לבוא ולעבוד איתה ומאז אנחנו איתה.

בימים הראשונים לצידה הבנו שאצלנו העבודה תתנהל אחרת. מה שהיה תמיד הכי חשוב זה היחס האישי לכל מי שפונה, ופנו הרבה. לא סתם הרבה, המון. כ-10,000 פניות בשנה, פנו במכתבים, פנו בפקסים, בהמשך במיילים כשהמחשבים כבר התחילו לעבוד בצורה יותר זמינה, ובכמות בלתי נתפסת של שיחות טלפון. עובדות הדואר, חוץ מזה שהיינו מוכרות כשיאניות הדואר בכנסת, היו כבר מכינות לנו ארגזים לסחוב את הדואר לחדר. וכמובן לא לשכוח את כל האנשים שפשוט היו ניגשים למרינה ודוחפים לה פתק או לוחשים לה באוזן, או פשוט מדברים איתה והיא תמיד הייתה נעצרת ועם המון סבלנות לכולם.

היא גם הייתה יוצאת החוצה, קבלת קהל, היא עשתה אצלי בערד אני זוכרת, היא לא חיכתה שיבואו אליה, היא הייתה מגיעה לאנשים.

היא עשתה את זה בכל הארץ. מרינה התעקשה והקפידה שאף אחד לא יישאר בלי תשובה. וזה לא היה הדבר היחיד שהיא עשתה אחרת. חלק מהדברים כבר נאמרו פה אבל בכל זאת תרשו לי, כי זו הייתה עבודה מאוד קשה שלנו פה, מרינה התחילה כבר ב-1996 לפעול מול כל מי שרק אפשר לבטל מס שנהגה ממשלת ישראל לגבות מרנטות של ניצולי שואה מגרמניה, לקח קרוב לחמש שנים ואולי אפילו קצת יותר, אבל בסוף משרד האוצר השתכנע.

מרינה החליטה לעזור גם למשפחות בפרשת ילדי תימן ומזרח ובשנת 2001 מילאו את האודיטוריום של הכנסת 300 אימהות שסיפרו סיפורי זוועה על ההיעלמות של התינוקות שלהם וכששאלו את מרינה מה לה, לעולה חדשה מרוסיה ולפרשה הזאת, היא ענתה בפשטות "כנראה שהיו צריכים לחכות 50 שנה שאני אעלה לארץ מרוסיה כדי לעשות צדק עם המשפחות האלה" וצדק היא באמת ניסתה לעשות.

היא חשבה שזה לא צודק שדורשים מעובדות הניקיון של הכנסת, כולן עולות חדשות מרוסיה ואתיופיה לעשות מבחן קשה בשפה העברית כדי לקבל ותק וקביעות מנציבות שירות המדינה, אז היא פנתה בנושא למי שהיה אז יו"ר הכנסת והיום נשיא מדינת ישראל, רובי ריבלין וגם הצליחה. לא היה נעים אבל היא התעקשה.

היא פנתה לכל גורם אפשרי בישראל לעזור ולשחרר יהודים שנחטפו בצ'צ'ניה בתחילת שנות ה-2000 תמורת כופר של אלפי דולרים ובגלל שהיא לא הייתה מוכנה לוותר, היא הגיעה בסוף אפילו לשגריר רוסיה בארץ ובסוף כוחות רוסיים היו אלה ששחררו חלק מהחטופים האלה.

למרות שהיא באופן אישי שמרה כשרות, היא חשבה שזה לא צודק שאסור לפתוח חנויות לא כשרות באזורי תעשיה מחוץ לערים. הגענו עד לבג"צ שחשב כמוה, ופסק הדין שמאפשר פתיחת חנויות כאלה נלמד עד היום בפקולטות למשפטים בישראל בשם בג"צ סולודקין.

היא הייתה משוכנעת שרומן זדורוב לא אשם ברצח תאיר ראדה ז"ל. היא ליוותה את אשתו וגם עזרה בשקט מאחורי הקלעים לארגן לה עורכי דין וייעוץ משפטי שיילחמו להראות את אזלת היד של המשטרה והפרקליטות. ונימה איישת, גם אני אישית עוד מקווה שנזכה כולנו לראות אותו מזוכה מכל אשמה.

גם את מה שקרוי חוק ישראל היום, לא יודעת מי כאן יודע סביב השולחן, אותו חוק שמבקש לא לאפשר לעיתון לעבוד בחינם בשוק תחרותי, היא הגישה ראשונה עוד בשנת 2010. לא, נוני מוזס לא התקשר אליה, אף אחד לא פינק אותה בשום כתבה אוהדת בידיעות אחרונות או במקום אחר. שום ראיון חיובי היא לא קיבלה בתמורה לדבר הזה, היא פשוט חשבה שזה לא צודק שבשוק תחרותי אכזרי ייכנס שחקן, עיתון שמחולק בחינם. זו הייתה עמדתה העקרונית.

מרינה סולודקין תמיד חשבה ועשתה למען האנשים הפשוטים שהיום קוראים להם בשם האופנתי האנשים השקופים. היא הייתה זמינה לכל אדם בכל שעה עוד לפני עידן הפייסבוק והטוויטר.

כשרעיסה ואני התחננו אליה שתהפוך את הטלפון שלה הפרטי בבית באשקלון לחסוי, היא אמרה "בשום אופן לא" גם אחרי שהיו טורחים להתקשר אליה בשלוש לפנות בוקר ורצו לברר איזו שאלה משפטית, והיו לא אחד ולא שניים כאלה. היא נסעה באוטובוסים עד שהתחילו הפיגועים בשנת 2000 ובעלה גרישה הטיל וטו על העניין הזה, אם זה היה תלוי בה היא הייתה ממשיכה לנסוע באוטובוסים. היא ענתה בסבלנות ובנימוס ועם חיוך לכל מי שפנה אליה, שמעתם כאן, והייתה גאה בידידות שלה עם בני המשפחה הגדולה מכורדיסטן שניהלו את המכולת השכונתית שלה באשקלון כמו שהייתה גאה על האוזן הקשבת שהייתה לה אצל כל ראשי הממשלה של ישראל שהכירו אותה, מיצחק רבין ז"ל ועד בנימין נתניהו.

מרינה הייתה אישה של אנשים, היא אהבה אותם ודאגה להם, היא זכרה היטב את המצוקות והקושי בלהיות עולה חדשה והאמינה שזה התפקיד שלה, להקל על האנשים האלה, וגם על החלשים ילידי הארץ מהכח הרב מדי שיש לפעמים לזרועות השלטון. מצד שני היא הייתה פטריוטית לאומית ואהבה את ישראל אהבה עצומה, היא הייתה גאה תמיד לומר שרק מדינה שמאפשרת לעולה חדשה להגיע תוך חמש שנים מיום העלייה שלה לכהן כחברת כנסת בפרלמנט הישראלי, היא דמוקרטיה אמיתית ושמי שרוצה ועובד קשה גם יצליח.

גם אותי ואת רעיסה היא דחפה קדימה. רעיסה עשתה תואר שני ודוקטורט בכלכלה באוניברסיטה העברית בהצטיינות והיא כתבה את הדוקטורט שלה בעברית, למי שתוהה כאן סביב השולחן, ואני סיימתי תואר שני ביחסים בינלאומיים הרבה בזכות מרינה. כבר הייתי נשואה ואם לילד וזה לא היה מובן מאליו. מרינה סולודקין הקדימה את זמנה. היא הקדימה את זמנה גם בצורה שבה התנהלה כפוליטיקאית, במחויבות הבלתי מתפשרת שלה לאנשים מהשורה, גם בנושאים שהיא בחרה להילחם עליהם ובעיקר האדם והאישה שהיא הייתה. היא חסרה מאוד, היא אבידה עצומה לפוליטיקה הישראלית, לחברה הישראלית, ואני באופן אישי וכולנו אני מניחה כאן סביב השולחן מאוד מאוד חסרים אותה ומתגעגעים אליה. יהי זכרה ברוך.

תודה רבה. הגדולה של האנשים זה גם לזכור. כשטוב לנו אנחנו זוכרים, כשבנאדם הולך, לא תמיד. מרינה זכתה בכל מה שהיה היום בדיון. יהי זכרה ברוך. תודה לכולם הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.