ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 209

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ה באדר התשע"ח (12 במרץ 2018), שעה 11:00

הפיקוח על מעונות יום לפעוטות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

קארין אלהרר

פנינה תמנו

חגי פורגס - מנהל מטה אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יובל גל אביעד - עו"ד, יו"ר ועדת ערר לעיצומים כספיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דינה בן לביא - מפקחת ארצית, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חלי גיא אלדר - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ביין ותד - רפרנטית תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

אנדרס לבקוביץ - מפקח ארצי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות

מיטל אברהמי - קמ"ד נוער באח"מ, המשרד לבטחון פנים

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

לירון אשל - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

מרים סלומון - יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, "בטרם"

יערה שילה - נציגת ארגון "אנו"

ליאת גלנץ - רכזת, הקואליציה לחינוך מלידה

נטע ליפשיץ - מזכירת ארגון גני הילדים הפרטיים

שולמית ביסמנובסקי - דוברת, ארגון גני הילדים הפרטיים

ליאור גבאי - מנכ"ל, נאות מרגלית

שמחה סחר - עו"ס, העמותה למען הילד בגיל הרך

קרן איוס - עו"ד, יו"ר חיבה, איגוד הגנים הפרטיים

מאירי נכייסי כהן - רכזת אזורית, חיבה

ישראל ליאור גבאי - מת"ל, כנסת 19

סיון גרוס - יו"ר משותף, ועד הורים גנים ישובי

יעל דיין - מרצה, האוניברסיטה העברית

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

אינסה ליאחוביצקי - רכזת גני ילדים, איגוד מורים עולים

הניה מרמורשטיין - נציגת עמותת על"ה

רחל הכהן - נציגת המועצה לשלום הילד

לילך בר - עו"ס, בית איזי שפירא

אחז אגם - יו"ר ועד הגנים, פורום ועדי ההורים הישוביים

רות דיין מדר - מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

ולרי זילכה - עו"ד, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלויות, בית איזי שפירא

קונסטנטין שווביש - מנכ"ל, רשת מורים עולים

ענת דייגי - הורה

סילביה בן אבו - הורה

י.ז. - הורה

כ.ה. - הורה

א.ז. - הורה

ד.ב. - הורה

אביבה ברעם - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את מעונות יום - נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חירות (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: איגוד מורים עולים - איגום, בית איזי שפירא - עמותת אבי)

חניתה חפץ - שדלן/ית

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

עופרה ארגס - חבר תרגומים

הפיקוח על מעונות יום לפעוטות

ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה בנושא הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. לפני שאי מתחילה את הדיון אני רוצה להקריא לפרוטוקול כי: "אני קובעת לפי סעיף 120 לתקנון ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים שעליהם דובר בדיון, או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים, או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו".

יש פה הורים ויעלו עדויות וחשוב לי לומר גם לפני שאני פותחת את הדיון, אנחנו נמצאים בשידור, חשוב לי שתדעו. גם אם היינו משתיקים את השידור יש כאן מצלמות נוספות וגם הרבה פעמים אנשים מתוך הוועדה מצלמים, מקליטים, מעבירים בלייב. אנחנו יודעים שהמדיה היום מאוד מפותחת. חשוב לי שתדעו את זה לפני שאתם מדברים. זו הדרך שלי להגן עליכם, מכאן השיקול שלכם מה אתם אומרים ועד כמה אתם חושפים. בכל מקרה, שמות ופרטים מזהים אני מאוד מבקשת לא לציין. אני גם לא אפנה אליכם בשם.

אמנם הגשנו הצעת חוק לפיקוח על מעונות היום, הצעת חוק שבעיני צריך לקדם אותה הכי מהר שאפשר, יושבת כאן שותפתי קארין אלהרר שגם לה הצעת חוק דומה. ברור לכולנו ששטח ההפקר שקורה היום בגילאי לידה עד שלוש חייב להפסק. יש לנו רק 23% מכלל המסגרות או מכלל הילדים – כל אחד יסתכל על זה איך שהוא רוצה – שנמצאים תחת פיקוח וגם זה לא בתפיסה ובסטנדרטים החינוכיים שאנחנו מבקשים, לא כי חלילה הם לא עושים עבודת קודש, יש הרבה אנשים שעושים עבודת קודש, אבל אין איזו שהיא תקינה בהיקפים וברמות שאנחנו מבקשים. מעבר להם יש 77% שלא נמצאים תחת פיקוח בכלל, זאת אומרת אנחנו אפילו לא יכולים לבוא ולאמר אם הפיקוח והסטנדרטים מתאימים לתפיסה שלנו או לא מתאימים לתפיסה שלנו, כי הם פשוט לא קיימים.

המציאות האבסורדית שאנחנו כל הזמן מעידים עליה של לפתוח דוכן פלאפל או כל איזה שהוא עסק קטן מוציאים את המיץ לאנשים עם כל הבירוקרטיות, עם כל הדרישות ועם כל הנושא של הרישוי, בשביל לעבוד עם ילדים אתם לא צריכים כלום. אתם יכולים לפתוח את זה במחסן, קראתי משהו אבסורדי אני מאוד מקווה שהוא מופרך לחלוטין וחוסר דיוק למציאות, שיש ערים שעכשיו החליטו שהם הופכים חדרי אשפה למעונות.

דברים באמת שאתה קורא, ואתה לא מאמין שזה אמיתי. אז מדינת ישראל לא יכולה לבוא ולספר מחד כמה הילדים חשובים לנו וכמה אנחנו צריכים לדאוג לעתיד שלהם כי העתיד שלהם זה עתיד המדינה ומצד שני אנחנו לא נותנים להם את המעטפת שנדרשת כבר מגיל לידה. הילדים לא נולדים בגיל שלוש, הילדים נולדים עוד קודם ואנחנו צריכים לקחת אחריות עוד קודם ואנחנו גם יודעים שהשלוש שנים הראשונות הן שלוש שנים קריטיות מבחינת ההתפתחות, כך שיוצא שדווקא במקום שהכי הכי זקוקים לנו אנחנו לא נמצאים וזו הסיבה שאנחנו יושבים כאן. אנחנו יושבים כאן כדי להעלות שוב את הנושא. נמצאים איתנו כאן הורים שיספרו, הורים ונציגים נוספים של ארגונים שונים שיספרו על מחדלים שקורים בכל אותן מסגרות לא מפוקחות ועצוב וכואב לומר את זה, אבל לפעמים זו גם שאלה של חיים ומוות של ילדים. זה היה מספיק חשוב שנקיים את הדיון הזה רגע לפני שאנחנו סוגרים את המושב כדי שכולם יזכרו. אנחנו לא מתכוונים ומתכוונות להרפות מהנושא הזה ואנחנו נציף אותו כל פעם מחדש כדי שאנחנו נבין עד כמה הוא חשוב ועד כמה אנחנו צריכים לפתור אותו בכאן ובעכשיו. בבקשה חברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה גבירתי יושבת הראש, באמת בזכותך הנושא הזה עולה לדיון. זה נכון שהגשתי הצעת חוק אבל בסוף צריך חברים בקואליציה. אני רוצה לומר מילה, אחרי שאמרת את הדברים הסופר חשובים שבאמת טובת הילדים צריכה להיות לנגד עינינו, קצת אולי להסיר מוקשים לעומתיים, אין כוונה שכל מי שמפעיל היום פעוטון הוא לא בסדר. בכלל לא. המטרה היא שאנחנו לא ניתקל במקרים כמו שנתקלנו רק בחודשים האחרונים, בבת ים היה מקרה במרץ 2017, בשתי כיתות, בחולון היה מקרה. קיבלתי פניה של המועצה לשלום הילד, פתחו פעוטון בתחנת דלק, ממש בסמוך. אנחנו רואים פסיליטיז שלא מתאימים לצרכי הילדים. הדבר הזה לא יכול לקרות. וזה לא ממקום של להקשות על מישהו שרוצה לפתוח פעוטון, כולם זכאים לפרנסתם, הפרנסה חשובה, אבל הילדים הם באמת קודם כל לפני הכל.

אני רוצה לומר שאני מאוד מקווה שהדרך הזאת שאנחנו יוצאים אליה היא דרך שתבוא בשיתוף פעולה. כי אני לא יכולה לחשוב על עולם שבו זה דבר שיהיה מעל לראשם של מי שבסוף אמון על החינוך, ואני אומרת חינוך לא בכדי, על החינוך של ילדינו וכבר מהגיל הצעיר. הצעת החוק כפי שהממשלה מאשרת אותה היא שהיא תהיה תחת משרד הרווחה ואני כמובן הסכמתי לדבר הזה.

אני תיכף אדייק את זה. אוקיי.

בעתיד אני כן רואה את זה תחת משרד החינוך כי אני מאמינה ברצף חינוכי אבל זה לא העניין כרגע. העניין כרגע הוא שהייתי רוצה שהדבר הזה ייעשה בשיתוף עם ובהידברות. לא ממקום של לעומתיות. כי אין בליבי ספק שלפחות ביום שבו חושבים על פתיחת פעוטון, על פתיחת מסגרת שתגדל ותחנך את הדור הצעיר, אין בליבי ספק שהמחשבה היא מחשבה טובה וטהורה ויגידו כאלה שאני נאיבית, בסדר, אני מעדיפה להיות נאיבית מחוסר אמון מלא בכולם. אני באמת חושבת שההערות שלהם כמי שחי את השטח הן הערות חשובות, אבל אני בהחלט עומדת על הדברים שאת אמרת, מה שעומד לנגד עינינו הוא הילדים וטובתם ואני באמת רוצה שזה יהיה שיח שהוא לטובת הילדים ולא משהו אחר.

תודה רבה חברת הכנסת קארין אלהרר, אני רק ארגיע אותך ואומר, אין שאלה שהדברים ייעשו ממקום של שיתוף, לא בכדי יש פה נציגים של ארגונים שונים. אני כן יכולה לומר אבל שלא תהיה פשרה לגבי הסטנדרטים שנדרשים עבור הילדים האלה, במיוחד כשאנחנו מדברים על סטנדרטים של בטיחות. אני כן יכולה לספר לך שהגיעו אלי כל מיני דוא"לים למיניהם שהופצו בקרב גננות בגנים פרטיים שאמרו להם, אל תדאגו, החוק הזה כבר שנים עולה בכנסת, הוא לא יעבור". אני לא יודעת בדיוק את מי הם מרגיעים אבל אני יכולה להבטיח לאותם אלה שככל שאני כאן ואני מניחה שככל שאת כאן והשותפים הנוספים, אנחנו נעשה הכל כדי שהחוק הזה יעבור כי באמת לנגד עינינו זה אך ורק הילדים. בכלל, את מדברת על נאיביות, אני בתפיסה שלי כל מי שמחלט שהוא מחזיק ילד או שהוא עובד עם ילדים, גם בלעדיי ובלעדייך הוא צריך לוודא שהסביבה שהוא מחזיק אותם צריכה להיות בטיחותית ותקנית ומותאמת, ולצערנו הרב המציאות בשטח היא לא כזאת ולכן אנחנו נאלצים להתערב.

כך שמי שהיום פועל בצורה שהיא מותאמת ומבטיחה את שלומם ובטיחותם של ילדים לא צריך לחשוש מאתנו כי אנחנו הולכים רק לשם. צריכים לחשוש כל אותם שלא נמצאים בסטנדרטים האלה ואנחנו עכשיו קצת מפריעים להם בהתנהלות השגרתית שלהם, וזה בסדר שהם יחששו, גם מזה אני לא דואגת.

לגבי הסוגיה של מערכת החינוך אני מסכימה וחשוב שגם יהיה בפרוטוקול, המקום של מעונות היום הוא בחינוך. נקודה. הסיבה שלא ציינתי משרד, אגב, אצלי לא כתוב משרד רווחה, כתוב המשרד הממונה, מהסיב שאני לא נכנסת עכשיו לעניינים הפוליטיים ואני לא אטרפד חוק בגלל שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. איפה שיחנו המעונות ששם יהיה הפיקוח ואני מקווה בדיוק כמוך שהם יעברו למגרש של מערכת החינוך כי זה המקום הטבעי להם. התפיסה חייבת להשתנות, התפיסה היא כבר אל תעסוקתית. אנחנו לא דואגים שאנשים רק יצאו לעבודה אנחנו דואגים לילדים למערכת חינוך לכל דבר ועניין. היועצת המשפטית שמרית בבקשה.

שמרית גיטלין שקד

גבירתי היושבת ראש, הדגשת בתחילת דברייך את החשיבות שלא למסור פרטים מזהים של קטינים שנעברה בהם עבירת אלימות. אני רק רוצה להדגיש את החשיבות של זה כיוון שחוק הנוער קובע עבירה פלילית על מי שמפרסם גם שם של קטין או כל דבר שעשוי להביא לידי זיהויו של קטין בין על ידי כלל הציבור, בין על-ידי סביבתו הקרובה, לרמוז על זהותו, לפרסם את כולו, דמותו או דמויות הקרובות לקטין באופן שמגלה שבעצם נעברה בקטין עבירת מין, עבירת אלימות, עבירה של התעללות או נעברה עבירה בידי האחראי עליו. לעניין הזה אין נפקא מינה אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפרסום או לא הסכים, כלומר ההורים לא יכולים לוותר על הדרישה של החוק הזה. לכן חשוב מאוד שהדיון בוועדה ייעשה - - -

לא לחשוף פרטים. תודה רבה, נפתח עם משרד העבודה והרווחה, עם אגף מעונות. מי מכם פותח?

התייחסות לגבי מה?

אנחנו רוצים היום התייחסות לגבי איפה אנחנו עומדים היום מבחינת הנושא של התזכיר הממשלתי. אנחנו יודעים שהצעת החוק צריכה להצמד לתזכיר הממשלתי, זה נמצא בישורת הזו. איפה אתם בסוגיה הזאת ואיך אנחנו יכולים להתקדם לטובת כל אלה שנמצאים כאן וגם אחרים שנמצאים מחוץ למשכן ועיניהם נשואות אלינו. בבקשה.

אני מהלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו נמצאים למעשה בישורת האחרונה. קיבלנו הערות ציבור, דנו בהם, אנחנו נמצאים כרגע במצב של ישורת אחרונה מול משרד המשפטים. אנחנו מאוד מקווים ורוצים להביא את הצעת החוק לקראת פתיחת המושב הבא של הכנסת ולהתקדם. אנחנו שותפים למה שנאמר ומקווים להביא את הצעת החוק הממשלתית שלנו בהקדם. אנחנו עובדים עליה, נמצאים פה נציגים של משרד המשפטים ומקווים לזה. עושים עבודה.

קודם כל אני מברכת על כך שזה מתקדם, אני עוד יותר אברך על זה שזה באמת יגיע בראשית המושב הבא כך שזה לא עוד הרבה זמן. סוכם שיהיו דיונים משותפים שלנו גם אם הם פנימיים, לגבי התכנים. יש פער בין הצעות החוק הפרטיות לבין הצעות החוק הממשלתיות שחשוב לדון בהם. אני רוצה לשים את זה כספוילר למשרד העבודה והרווחה, שאנחנו נוכל לקיים את הדיונים האלה מספיק בזמן ולהביא את התזכיר הממשלתי הכי מהר שאפשר. תודה רבה. נפנה אליך בבקשה.

למי שלא מכיר, שמי ענת דייגי. אולי ראיתם את הסיפור שלי פה ושם, זה עלה גם בפייסבוק וגם התראיינו כבר בכמה מקומות. לפני שנה וקצת באתי לאסוף את הבן שלי מהגן. בבוקר הגננת אמרה שהוא קצת לא מרוצה, לא היה לו חום או משהו, אמרנו שהיא תנסה להרדים אותו. הוא היה בהסתגלות עדיין. באתי לקחת אותו קצת מוקדם כי היא לא ענתה לי ורציתי לראות אם הכל בסדר, וגיליתי שיש כוחות הצלה למעלה ומשטרה ושהוא כבר הובהל לבית החולים. כשהגעתי לבית החולים הודיעו לי שהוא כבר לא בחיים. הוא היה בן 8.5 חודשים. אין מה לומר, אהבה, באמת, ילד ראשון. אני לא בדיוק יכולה להגיד מה היה שם, אני לא יודעת מה קרה בוודאות, גם המכון המשפטי והפתולוגיה לא נתנו לנו את התשובה לזה. אני כן יודעת שהיא הייתה שם לבד. אני יודעת שהיא הייתה אמורה להיות עם סייעת בכל שעות היום, היא הבטיחה לי כשהגעתי, אני בתור הורה עשיתי כל מה שיכולתי כדי למצוא לו את המסגרת הנכונה, ובסופו של דבר היא הייתה שם לבד, היא סיפרה בחקירה שהיא חצי נרדמה, היא לא התקשרה ישירות למד"א כשהיא גילתה מה קרה כשהיא מצאה אותו ללא רוח חיים, היא התקשרה קודם לבעלה, אני לא יודעת למה, גם על זה לא ממש יש לי תשובה.

אנחנו מרגישים אזלת יד, אנחנו מרגישים נואשים. כי כשאני חיפשתי גן לבן שלי, עשיתי את כל ה מה שיכולתי. הורדתי שאלות מהאינטרנט, התייעצתי בקבוצות הורים מה צריך לשאול, הלכתי עם גיסתי כדי להבין בדיוק, אולי אני לא רואה כי בעצם אני אמא בפעם הראשונה ואולי היא תראה דברים שאני לא אשים לב אליהם ואני לא כל כך מבינה. עשיתי כל מה שיכולתי, גם כששמתי אותו בגן, ארבתי בשיחים, ניסיתי לשמוע איך הוא מגיב ואיך הוא מתנהל כשהוא מגיע לגן. עשיתי כל מה שהורה יכול לעשות בשביל שאני אגן על הילד שלי ואין לי את היכולות בתור הורה לבדוק ולראות מה עומד מאחורי כל ההבטחות האלה שנותנים לי. הרי היא הבטיחה לי שהיא יודעת החייאה, היא הבטיחה לי שיש לחצן מצוקה, היא הבטיחה לי שבכל שעות היום יש שני אנשי צוות. ובסופו של יום לא היה. לא היה ולא נברא.

מפה התחלתי מסע, כי אמרתי שזה רשלנות, ברור, זה היה נראה לי נורא טריוויאלי בתור הורה שיש איזה שהוא סטנדרט, איזה שהוא תקן, פיקוח, משהו, היה לי ברור שזו רשלנות ואז גיליתי שאין. ומעבר לזה, גיליתי שזה כבר יותר מעשור בכנסת. אני בטוחה שכולכם כבר מבינים את הסיטואציה הזאת שזה יותר מעשור שכולם יודעים שצריך את החוק הזה.

שני עשורים.

אוקיי. זה כל כך הרבה זמן פה במסדרונות וזה לא זז. למה זה לא זז? ממה שהסתכלתי וניסיתי לפענח בתור אזרח קטן שקורא את הפרוטוקולים, משיקולים שהם באמת לא ענייניים ועל זה כולנו לדעתי יכולים להסכים. זה לא שיקולים ענייניים כי כולנו יודעים שצריך את החוק הזה. איפה זה עומד, למה זה לא זה, עכשיו מחכים לתזכיר, אחר כך הממשלה, אלוהים יודע עם כל התיקים מאחורה אולי תיפול, אנחנו מתעכבים והזמן ממש כבר, אין, כבר אי אפשר להמשיך.

אנחנו כבר מאחרים.

אנחנו מאחרים. הילד שלי לא יחזור אליי. כל מה שיש לי לעשות פה בוועדה זה לבקש מכם שתזכרו שבסופו של דבר מאחורי זה יש ילדים. עזבו עכשיו את הפוליטיקה ואני מסכימה עם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון שאומרת "מה זה משנה עכשיו באיזה משרד, העיקר שנעביר את החוק כבר". זה כבר הגיע לשלב שאין, ניסינו ועשינו וניסו לעשות את זה יותר טוב ובאמת יש שאיפות גדולות לעשות את זה מדהים, אנחנו כבר במצב שאנחנו אומרים "יאללה, רק שיעבור, שכבר נתחיל ממשהו".

אני כן מסכימה שצריך שזה יהיה סטנדרט מינימלי כי אם אנחנו אומרים שזה יהיה מעל 12 ילדים, לא עשינו בזה שום דבר. רוב הילדים, במיוחד בגילאים הקטנים, לא נמצאים במסגרות של 12 ילדים ומעלה. יש הרבה מאוד - - -

אנחנו כאילו מעקרים מהחוק את כל המשפחתונים.

נכון. שזה הרבה. אנחנו צריכים לחשוב על הילדים. קודם כל על הילדים.

תודה רבה. אני רוצה להצטרף לסיום הדברים שלך. במדינת ישראל כל מי שמחזיק ילד, מטפל בילד כמקצוע או היבטים טיפוליים אחרים, חייב בסטנדרטים ובתקינה, זאת נקודת המוצא שצריכה להיות במדינת ישראל. ביום שאנחנו נפנים את זה ונבין שהחיים של הילדים שלנו, ולא בכדי אמרתי שהרבה פעמים זה מסתכם בעניינים של חיים ומוות, החיים של הילדים שלנו הם מעל לכל. אם אנחנו אומרים את זה, אנחנו גם צריכים להתנהג בהתאם ולחוקק את מה שצריך כדי שלא לאפשר לאף אחד לטפל בילד בלי שהוא יודע שהוא צריך לעמוד בסטנדרטים בסיסיים. תודה רבה.

הקואליציה לחינוך מלידה בבקשה.

אני אתחיל ממה שענת אמרה. ב-15.2 שני ילדים, שתי פעוטות מתל אביב נפטרו, שניהם בני שמונה חודשים, במסגרת לא מפוקחת. ב-20.2, השנה, זה פחות מחודש, בתל אביב, ילד בן 11 חודשים. אני לא מדברת על ילדים שנפגעים ולא נפטרים כמו הילדה באשדוד עם האמסטף. לא צריך להגיע לתמותה. זה לא הגיוני, זה קיצוני הדבר הזה, תמותה. לא הגיוני שבכלל אין שום מסגרות שהורים יכולים לשים בצורה נורמלית. אם מדברים על החברה, אז השוליים של החברה היא עוד יותר קיצונית. בחברה החרדית ובחברה הערבית המצב הוא מעבר לקטסטרופה. את מדברת על פחי זבל, בואי אני אקח אותך לשמגר פה בירושלים, תראי איפה נמצאים המעונות. כל החניות שהיו אמורות להיות חניות למשפחות, נהפכו להיות דירות. חלק מהדירות הן פעוטונים. כמה ילדים יש על כל מטפלת אחת? בין 10 ל-12 ילדים. משהו לא נורמטיבי, כל המחקרים מראים שההתפתחות הקריטית ביותר לילדים זה גילאי לידה עד שלוש, לא ייתכן שהאזרח שלנו לעתיד לבוא מקבל הווה שהוא על סף הקטסטרופה. אני חושבת שהמדינה כבר צריכה להחיל את האחריות על הילדים האלה. כשאני אומרת את זה, אומרים לי "מה, את רוצה שהמדינה תיקח אחריות על הילדים? שההורים יקחו". איך ההורים יקחו אחריות אם אין להם שום אפשרות, הם קהל שבוי? אני חושבת שצריך להפסיק להתעסק בתעסוקת נשים, חינוך מלידה מייצגים חברה שלמה, יש אצלנו הן בחברה הערבית, הן בחברה החרדית, הוצאנו נייר עמדה שנמצאים איתנו המועצה לשלום הילד, האגודה לגיל הרך, מנהלי מחלקות חינוך. אנחנו ממש דוחפים כולם לאותו כיוון. אנחנו ממש מבקשים אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו פה, די, צריך להפסיק את הדיבורים ולהתחיל לעשות.

תודה רבה יערה. תשלים אותך ליאת שגם היא מהקואליציה ותביא בפנינו עדות נוספת בבקשה, רק להשמיט את השמות.

בסדר גמור. כמו שנאמר אני רכזת הקואליציה מעל לשנתיים והפכנו בעצם לקו החם להורים, ל- - - מסגרות, לאנשי צוות שזקוקים לעזרה ואין להם למי לפנות ואנחנו מקבלים במסגרת הזאת המון המון פניות עם סיפורים קורעי לב וכך גם הכרנו את ענת וארז, הזוג האצילי שחבר אלינו עם הטרגדיה האישית שלהם. ברשותכם אני אקריא פניה אישית שנעשתה אלינו ממש לאחרונה בעילום שם. בחורה שעבדה כמטפלת במשפחתון והיא הייתה עדה למקרה התעללות במשפחתון לא מפוקח. היא כותבת לי ככה: "הייתי עדה לתקיפות, הושבה בכוח, זריקת ילדים על מזרני השינה, נחשפתי להאכלה בכוח שגרמה להקאות, לפציעה עד ירידת דם. לא היה דבר כזה שילד לא יסיים את האוכל".

זהו, זקוקים מאוד לחקיקה המשמעותית הזאת.

חשוב לומר שהחוק בפיקוח שלו בעצם מתייחס לכל הנושא של הכשרת כוח האדם, להסדרת התקינה שאנחנו יודעים שגם בה יש מצוקה, גם במקומות המפוקחים אגב, הרעיון הוא לפתוח מחדש את כל הסיפור הזה שנקרא שהות של ילדים בגילאי לידה עד שלוש בתוך מסגרות חינוכיות ולראות מהם הסטנדרטים שמתאימם למציאות שבה אנחנו נמצאים ורוצים עבור הילדים שלנו.

אני אוסיף בהקשר הזה גם בהתייחסות למה שענת דיברה קודם, סוגיה נוספת שאני יודעת שלא כולם מתים עליה אבל מה לעשות, צריך להסתכל למציאות בעיניים. הסיפור שסיפרה ענת יכול להיות באמת מוות פתאומי גם אם הם לא עמדו בכל הסטנדרטים הנדרשים, אבל זה גם יכול להיות רשלנות לשמה וזה מסוג הדברים שאנחנו לעולם לא נדע בדיוק, כמו שאת תיארת ליאת, אם לא הסייעת מספרת אז אנחנו לעולם לא נדע, ואנחנו יודעים שיש הרבה מאוד סייעות שמפחדות לדבר וכאן העניין של המצלמות שיצטרך לבוא או עם החוק או לצד החוק, גם הוא משהו שצריך להיות מטופל, בדיוק מהמקום של הגנה על חסרי ישע והרבה פעמים, אולי גם במקרה של ענת, זה יכול להיות הגנה על צוות שיכול להיות שהוא עשה את כל מה שצריך כנדרש, אבל בכל זאת קרה משהו, כך שאנחנו בהחלט צריכים לראות את התועלת של זה מכל כיוון אפשרי.

רק עוד התייחסות קטנה, אנחנו במסגרות המפוקחות, אני חייבת להגיד שיש שיפור מאוד משמעותי. מאז שזה ברווחה יש לנו קשר טוב, אם יש מישהו שמגיע לקו החם בתוך המפוקח, אנחנו פונים, לרוב יש לנו מענה בין 24 שעות עד 72 שעות והם מטפלים בדברים, אני חייבת להביא את זה גם.

אוקיי. גם שם קורים דברים וצריך להגיד שגם בפרטיים יש מסגרות שעובדות בסטנדרטים מאוד גבוהים, באיכות גבוהה ובאמת עושים את עבודתם נאמנה. אמרה את זה חברת הכנסת קארין אלהרר, אנחנו לא באים כדי לפגוע או לבקר מישהו, אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד מסגרות בשטח שבאמת, הלוואי שכולם יפעלו כך אבל לצערנו הרב זו לא המציאות. יש כאן ועד של גן באזור המרכז. בכוונה אני לא נוקבת בשמות. בבקשה.

שלום לכולם. תודה רבה על היוזמה המבורכת הזאת שמישהו פה סוף סוף רואה את הילדים מעבר לכל הערפל של הפוליטיקה ושל ה- - - שמונחות פה במדינה שלנו, כי באמת הילדים לפני הכל. אני כמובן לא אגיד מה שם הגן. כשהגענו חדשים לישוב שלנו ביקשתי המלצה על גן ילדים. הילד שלי היה בן שנתיים וחצי וכל הגנים הטובים נתפסו כבר, ונכנסנו לפעוטון עם 20 ילדים. משהו כמו שלושה וחצי חודשים הילד סירב להיפרד בבוקר, החזיק לי את הרגל, התעורר בלילה, רגרסיות, ביקש מוצץ חזרה, צעקות, בכי. חברה נוספת מודאגת אמרה לי "אני שולחת את הילדה עם בובה ומכשיר הקלטה ונראה מה יהיה". הגעתי יום אחד לקחת את הילד מהגן, בשעה 16:30, הילד קודח מחום, לקחתי אותו לרופא, הרופא אמר לי "טוסי לבית החולים הילד שלך קודח מחום עם דלקת ריאות" התאשפזנו כמה ימים, כמובן שהגננת לא התקשרה לשאול מה קורה, חזרנו הביתה, החברה התקשרה להגיד לי שהיא רוצה לפגוש אותי לקפה ולהשמיע לי את ההקלטה. בהקלטה שומעים את הבן שלי אומר לה "אני חולה, כואב לי בבטן, כואב לי בגב, אני רוצה לאמא" אותה הגננת אומרת "תקחו את הזקן הזה, נמאס לי כבר לשמוע אותו, תזרקו אותו למדרגות למטה הוא כל היום רק מתלונן". כמובן ששמעו שם עוד צעקות וגרירות ילדים, ודברים איומים ומהרגע הזה אמרתי שאני פשוט יוצאת למאבק, אנסה להצטרף לאן שלא יהיה, אנסה למשוך איתי אנשים, אני אעשה הכל כדי להציל את הילדים הקטנים האלה. חברתי לוועד היישובי ויד המקרה או שלא, אני יושבת פה היום ומספרת את הסיפור שלי בתקווה ענקית שמשהו יקרה, משהו ישתנה פה.

אגב, משהו שלא ציינתי שבעלי ואני ניגשנו לגננת ואמרנו לה שאנחנו רוצים לבטל את הרישום ולהוציא גם את הבן הקטן בן עשרה חודשים שהיה שם. סיפרנו לה כמובן שיש לנו עדויות מהקלטות אז היא אמרה "אם תספרו שהקלטתם אנחנו נפנה למשטרה וזה לא חוקי מה שעשיתם". זה המצב.

נכון, את מעלה כאן סוגיה כואבת נוספת וזה כל הנושא של ההקלטות. כדי שתבינו עד כמה קצרה ידינו מלהושיע את הקטנטנים וחסרי הישע שלנו, אז גם כשיש תיעוד של הקלטה, זה נקרא האזנת סתר והאזנת סתר במדינת ישראל היא לא חוקית. יש לא מעט הורים חלקם גם היו בוועדה כאן, חלקם פנו אלי, שיש להם הקלטה עם התעללות מוכחת. זאת אומרת זה לא משהו שהוא ספקולטיבי והם לא יכולים לעשות בזה שימוש כי הם הפכו להיות בני ערובה של אותן מטפלות או סייעות, שלא לדבר על מקרים שבהם הם הגיעו עם החומר. הורה חושב שאם יש לו ביד את החומר שמוכיח שפגעו בילד שלו והתעללו בו והרביצו לו, אז הנה הוא מוגן והם מגיעים למשטרה והכל מתהפך עליהם ואומרים להם "אוקיי, מעכשיו אתם חייבים להגיד את האמת ורק את האמת כי אתם בעצם מואשמים בהאזנת סתר" שתבינו איך העולם יכול להתהפך על זוג כזה שבא עם כל המצוקה שלו, וזה חוסר אונים. אומרת לכם את זה גם אני שיושבת כאן ונמצאת בקשר עם כל המערכות ומנסה לטפל, גם אני נמצאת הרבה פעמים בתוך הסיטואציה הזאת של חוסר אונים כי אנחנו לא יכולים לסייע לאותן משפחות.

אז נכון שיש הצעת חוק נוספת שמבקשת להתיר לפחות במקרים של הגנה של חסר ישע כן את התקיפות של האזנת הסתר הזו, למרות שאם אתם שואלים אותי, בין להפוך את זה לג'ונגל עכשיו שכל מי שקצת בסטרס מכניס מכשיר האזנה לבין לעשות את זה בצורה ממוסדת כמצלמות שנמצאות בתוך המוסדות, אין שאלה שעדיף שיהיו מצלמות בצורה ממוסדת, מבוקרת, שהן לא האח הגדול אלא באמת נפתחות רק במקרה בו יש חשד סביר. אני חושבת שזה נכון לכולם ואני מקווה שגם לכיוון הזה בסופו של דבר משרד המשפטים יאות ללכת איתנו כי כרגע זה לא נראה כך לצערי הרב, וזו עוד אחת מהמלחמות היום יומיות שאנחנו מנהלים.

גם כשידוע שיש מצלמות בגנים יש יותר רתיעה, יש יותר פחד לתקוף ילדים.

וההורים יותר רגועים. אין שאלה שזה צעד שהוא בהחלט מתבקש. קידמו את זה אצל הקשישים. אין שום סיבה שהילדים שלנו יישארו עוד פעם מאחור, אם צריך להגן על הקשישים וחייבים להגן על הקשישים, זה גם חלק מהצעת החוק שלנו, צריך לעשות את זה גם בקרב ילדים, הם נמצאים באותה מציאות. אף אחד מהם לא באמת יכול לספר. הבן שלך מדבר, אבל יש גם גילאים צעירים יותר. אף אחד לא באמת יכול לספר מה היה שם. יש לנו זוג הורים לילד שנפגע. בבקשה.

הבן שלנו היה 4.5 חודשים, הוא היה במעון והוא נפגע מהגננת. היה לו דימום בראש, הדימום עבר לו לעיניים והוא עבר ניתוח להוצאת הדימום מהראש וניתוח בעיניים של - - - זגוגיות, זה היה לפני שנה. עד היום התיק נמצא בפרקליטות. אין תשובה.

מה הביא אתכם לחשוב שהילד נפגע על ידי גננת או על ידי מבוגר לצורך העניין ולא - - -

חוץ מאצלי הוא לא היה אצל אף אחד. כנראה או שהיא טלטלה אותו או שהוא נפל, אבל אחרי שהוא היה תשע שעות במעון זה קרה. אני הבאתי לה בבוקר ילד בריא, וב-14:45 היא התקשרה אלי שהילד לא נושם.

אבל גם כאן אנחנו לעולם לא נדע אם הילד פשוט נפל, קיבל מכה, אם ילד פגע בו או אם מבוגר אחראי פגע בו. אני בכוונה מחדדת את זה כי זה רק מראה את המצוקה של כולנו שאין לנו שום דרך, במיוחד אם אנחנו מדברים על ילד בן 4.5 חודשים שיספר לנו מה באמת היה שם. תודה רבה. ליאור גבאי מנכ"ל נאות מרגלית בבקשה.

שלום רב. אני שותף יחד עם שאר ראשי הארגונים, ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה, לתהליכים מסורבלים שעובר החוק. הזכירו פה עשרות שנים, אני מכיר אותו לפחות 17 או 18 שנה. מסתבר שיש כאלה שמכירים לפניי. אבל לצערי אני רוצה לשים דגש, הבעיה היא שבאמת אין יחס לאותם 77% או 78% שלא נמצאים במסגרות מפוקחות.

קודם כל אני חייב להדגיש, שיתוף הפעולה מול המשרד במסגרות המפוקחות הוא מעולה, הוא השתפר משמעותית בהרבה בחינות, גם בהיבט של הכשרה שאפשר לשים דגש על זה וראוי להזכיר את זה.

אז כדאי שזה יקרה גם במסגרות האחרות שהן הרוב.

על זה בדיוק אני מדבר. המשרד גם בגלגולו הקודם העדיף ללכת למקום שנוח לו, וזה שוב פעם בקרות וסרבולים למסגרות שמפוקחות, שאנחנו כארגונים החברתיים מפעילים, ופועלים גם ככה - - -

מה זה בקרה וסרבול?

אני תיכף אדגיש. בהכשרה - - -

סירבול בהכשרה?

לא, אני מדבר על זה שהארגונים המפעילים היום, הארגונים שיש להם מסגרות מפוקחות אז הם נמצאים ברוב המקרים – נכון שתמיד יש מקום לשפר – אבל זה לא דומה לאותם מקרים שמתארים בפנינו שנמצאים במקומות שיש הזנחת ילדים.

ישבו פה נציגי ארגונים, שלא נציין איזה שהוא מצב אוטופי.

תני לי - - -

שניה, אתה יודע שאני יושבת ראש הוועדה, אני יכולה להתפרץ לדברים שלך. אני היחידה שיש לה את הפריבילגיה להתפרץ לדברים שלך, אז תן לי. אתה מתאר פה איזו שהיא מציאות על רוב המקרים, יכול להיות שאתה יכול להגיד "ברוב המקרים בנאות מרגלית קורה ככה וככה". ישבו פה נציגים של ארגונים שסיפרו, הם סיפרו לא אני, והכל בפרוטוקול וניתן להוכיח, שנורא קשה להם להשיג סייעות ומטפלות, שלא לדבר על מטפלות עם הכשרה, אז אם אתה בא ואתה מאוד רוצה להיכנס, יש לך דופק – אתה בפנים. זה הסיפור. אז לא הכל אוטופי גם במקום שבו יש פיקוח, לא מבחינת הכשרה ולא מבחינת כח אדם ואני כן אומר במאמר מוסגר שיש גם הרב המאוד מסגרות שעושות עבודה מדהימה, ואני מכירה את זה גם מקרוב.

גבירתי היושבת ראש את צודקת, גם אם השתמע מדבריי שהמצב הוא אידיאלי, הוא לא כזה. יש עדיין קושי גדול להשיג מטפלות, השכר של מטפלות הוא שכר זעום, קשה מאוד לאתגר אותם לבוא לעבוד וממילא כוח האדם שמזדמן הוא כוח אדם פחות איכותי. אי אפשר להתעלם מזה. אבל כשאנחנו מדברים, את שואלת אותי מה קרה לחוק הזה בגלגוליו השונים? המשרד גם בגלגולו האחרון וגם בגלגולו הקודם העדיף ללכת למסגרות המפוקחות ולהחריג את אותם 77%, אני לא מבין איך - - -

הם לא החריגו אותם, הם פשוט לא יודעים עליהם.

גבירתי, כשבאים ואומרים שהחוק הזה לא ידבר על מסגרת שיש בה 10, 12, 7 ילדים - - -

אתה עוד לא יודע. זה מסוג הדברים שדיברנו. ליאור, באמת.

יפעת, במרוצת השנים העניין הזה מתדיין, בין שבעה לעשרה, ואני לא מבין. ילד אחד אפשר? גם מי שרוצה להחזיק ילד אחד מבחינתי זה צריך להיות מסגרת מפוקחת.

אמרתי את זה. אתה מקשיב לי כשאני מדברת או שאתה רק עסוק בלחכות לתור שלך לדבר? ואני לא סתם שואלת את זה ובכזאת בוטות. אני אומר לך למה, אמרתי את זה גם לנציג משרד העבודה והרווחה, הצעת החוק שלי מדברת על חמישה ילדים, אמרתי את זה בראשית דבריי כדי שלא יהיו פה אי הבנות. המשרד יכול להתקדם עם התזכיר הממשלתי, הכל טוב. הם צריכים לדעת שהם צריכים לבוא איתנו בדין ודברים כדי שנגשר על הפערים בין הצעות החוק הפרטיות לבין התזכיר הממשלתי ונגעתי בדיוק בסוגיה הזאת של התקינה ובסוגיה הזאת של מספר הילדים. הזכרתי גם שזה מחריג את כל המשפחתונים, אז אנחנו עם היד על הדופק. אם יש לך הערה בייעול, לא במה היה פה לפני שבע ועשר שנים, לא הייתי פה, אני גם לא אגיד לצערי כי הייתי במקומות טובים אחרים. לא הייתי פה. היום אנחנו כאן ואנחנו יודעים חד משמעית שאנחנו הולכים למהלך הזה בלי שום פשרות. אנחנו גם יודעים אגב למה בקדנציה הקודמת זה נפל, זה נפל על התנגדות של הארגונים הפרטיים שלא מתאים להם שיפקחו עליהם עכשיו ושלא מתאים להם לעשות התאמה של כל תנאי הבטיחות שנמצאים בגנים וכל מה שמבקשים מהם כי זה עולה כסף. אז אם זה עולה כסף לא צריך, לא נורא. מה, אצבע של ילד? אז בוא, אני יודעת בדיוק מה היה כאן ואתה יודע מה, אם אתה היית כאן אתה אפילו יודע יותר טוב ממני. גם את הדברים שנסתרו מהעין שלי אתה יודע. אז הפעם אנחנו הולכים למהלך הזה בלי פשרות.

אני מדבר על זה - - - שהפעם זה יהיה בלי פשרות כי לא ייתכן שפעם אחת יגידו שבעה ילדים, פעם חמישה ילדים ופעם משהו אחר בגלל סיבות כאלה או אחרות.

אני מבטיחה לך שכל עוד אני כאן זה יהיה בלי פשרות.

אנחנו כארגונים נהיה שותפים למהלך הזה בשמחה.

אני שמחה ותודה רבה. ומגיעה גם מילה טובה שאתם גם שותפים לכל הדיונים שמתקיימים בנושא הזה. בהחלט יישר כח גם על זה. תודה רבה ליאור. גלית גלעד מ"בטרם" ואחר כך שמחה.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה להגיד כמה אני מזועזעת לשמוע את העדויות פה, אבל ארגון בטרם כמו שאתם יודעים מתעסק בהיפגעות לא מכוונת. אז קודם כל יפעת וקארין, זה לא משנה כמה שנים ניסו להוביל את החקיקה הזאת, העיקר להתקדם. אני חושבת שאתם הנשים המתאימות להביא את התוצאה הזאת וארגון בטרם ייתן את כל מה שניתן מבחינתו כדי לסייע שהחקיקה הזאת תגיע לסיומה ולאישורה.

חשוב מאוד לדבר גם על הפן של הבטיחות וזאת מטרת החוק, במטרת החוק מדובר לשמור על הפיזיות של הפעוט. מאוד חשוב פה לציין את הפעילות שכבר אגף מעונות מבצע מזה שנים רבות, וזה הכשרה בסיסית של בטיחות ילדים לאנשי הצוות. עד היום נעשו אלפי הכשרות בשיתוף פעולה של ארגון בטרם ואגף הרווחה ואני יכולה להביא עדויות של מנהלות ומפקחות שאמרו כמה ההכשרה הזאת חסרה להן וכמה הם רוצים לשרשר אותה הלאה למטפלות שלה ואנחנו עכשיו מנסים לגבש איך להתמודד עם הסוגיה הזאת. חד וחלק, התכנית הלאומית שאת הובלת ואת אישרת, אחד הנושאים הראשיים שלו זה הכשרת אנשי מקצוע. אין מצב שלא יצא כתוצאה מהמהלך החשוב הזה שאת הובלת גיבוש של סטנדרטים ותוקם בימים הקרובים תת ועדה משותפת לחמישה משרדים שידידי אמיר מדינה שותף לה, ואנחנו נשמח לארך את הגופים הרלבנטיים כדי לחשוב ביחד איזה סטנדרטים יתאימו וביחד עם החקיקה הזאת אני בטוחה שאנחנו נצליח.

חשוב לנו לציין, אוכלוסייה מס' 1 בסיכון להיפגעות היא אוכלוסיית הפעוטות מגיל לידה ועד גיל ארבע, כשמרבית ההיפגעות בשנה הראשונה. חשוב לי לציין שעשינו פיילוט בקרב מעונות היום המוסדרים, לא הלא מוסדרים, וראינו חד וחלק, צריך לעשות שינוי התנהגותי קודם כל בקרב הצוותים. דווקא הפיזיות במעונות המוסדרים פחות בעיה, אני לא יודעת, אין לנו שום נגיעה למעונות הלא מוסדרים.

בסופו של דבר, התחלת במשימה הזאת כבר לפני שנתיים-שלוש, את בדרך הנכונה, תודה רבה ושיהיה לנו בהצלחה.

אני יכולה להגיד שבטרם יש פרויקט שמי שמבקש פרטי, גם במכללות, הם באים בעלות ממש מינימלית.

חשוב מאוד. תודה רבה לגלית ולארגון. שמחה ואחר כך קרן ואחר כך יש לי עוד הורים.

אני מהעמותה למען הילד בגיל הרך. אנחנו כבר שנים בתוך הסיפור הזה. אני מקווה מאוד שהפעם תהיה כאן איזו פריצת דרך או איזה סדק שנוכל להיכנס וסוף סוף החוק הזה ייצא לדרך.

אני חושבת שהבעיה הגדולה, לתת סטנדרטים למבנה זה קל, ואולי גם בדיקה. אבל מה שחשוב זה הכשרה של העובדים, לא רק בטרם, אלא הכשרה כללית. אולי צריך לעשות לפני זה איזה חוק המטפלת, חוק שיגיד מי יכול לטפל בבני אדם.

לא צריך לפני. זה צריך לבוא במסגרת החוק.

אז במסגרת החוק. עוד יותר - - -

אנחנו מדברים שם על הנושא של ההכשרה והכשרה זה משהו שהוא מדיד כי אנחנו נקבע איזו הכשרה, מה משך ההכשרה.

ומי הבנאדם, אולי יש לו - - -

כל זה נמצא, את לא קראת את טיוטת החוק, נכון? זה עבה וארוך וזה לוקח הרבה זמן.

אני מכירה אותו לא מהיום.

כתוב שם בצורה מפורשת, גם הנושא של תעודות יושר שאין היום. גם פדופיל יכול היום לטפל בילדים. הדבר הזה מוסדר במסגרת החוק. אנחנו נכנסנו ברחל בתך הקטנה לכל הפרטים ולא בכדי הוא עב כרס.

אני רוצה להדגיש את זה, מכיוון שזה נראה כאילו, ומה שחשוב זה אותם 77%. זה לא כל כך חוכמה להתחיל עם המעונות אני חושבת, זה הכי קל. אני גם לא יודעת איך נאתר את כל האנשים האלה.

שמחה, הסיפור הוא מאוד פשוט. קודם כל אנחנו לא פונים רק ל-77%, אנחנו מדברים על חוק פיקוח על המעונות שכולל את כולם, כולל אלה שנמצאים היום תחת פיקוח. זה אומר שגם הם יצטרכו להתאים את עצמם לסטנדרטים החדשים. לא סתם לחלקם זה כואב וגם הם לא ממהרים לשתף פעולה. ראיתי גם את השיח בתוך הארגונים האלה וסליחה שאני אומרת את זה ככה אבל שנבין שעם כל זה שזה מובן לנו וברור לנו שהדבר הזה צריך לצאת לדרך, יש לא מעט מתנגדים, גם מתוכנו. אז הסיפור כולל בעצם את 100% מהמעונות. אנחנו מתכוונים להיכנס לנושא של כוח אדם וסטנדרטים של תקינה, סטנדרטים של בטיחות, והכל הכל לגבי כל 100%. איך מאתרים אותם? כל הורה יידע שבמקום שהוא בא ורוצה לשים את הילד, צריך להיות רישיון. היום אין רישוי. זה מאוד מאוד פשוט. אם אין לאנשים רישיון, משמע הם לא תחת פיקוח, משמע שהם עוברים עבירה. כי המטרה היא שהיום כל מי שירצה לעבוד עם ילדים יצטרך את הרישוי של משרד הרווחה או החינוך, או מי שיהיה אמון עליו. יותר פשוט מזה אין. רק צריך כבר לעשות. זה הסיפור, שאנחנו כבר צריכים לרוץ ולעשות.

אנחנו מוכנים להיות אחריכם.

תודה רבה שמחה על זה שאיפשרת לי לחדד את הנקודות החשובות האלה. תודה רבה על הדברים. קרן מהמועצה לשלום הילד ואחר כך אמא שהיא יו"ר הגנים, אחר כך אמא שהילד שלה הודר מהמערכת. בבקשה קרן.

תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחברת הכנסת קארין אלהרר. כיושבת ראש איגוד הגנים הפרטיים הארצי אני רוצה להגיד שגם אנחנו בשנתיים וחצי האחרונות עברנו כברת דרך ואם באיזו שהיא נקודת התחלה בקרב הגנים הפרטיים הייתה התנגדות, הלכנו עקב בצד אגודל עם המון התייעצויות אתכם, עם הקשבה למי שיושב בשולחן הזה, כולל לארגון בטרם, כולל הקואליציה, ואנחנו עושים דברים תוך כדי ריצה, הווה אומר שכשנגיע לישורת האחרונה זה כבר לא יפחיד אף אחד. זאת אומרת שאם כבר היום אפשר לעשות קורסי עזרה ראשונה וכבר היום אפשר לעשות בטיחות ובטחון לגנים ואם כבר היום אפשר לעשות מערכות של לחצני מצוקה ויועצי בטיחות, אנחנו לגמרי שם.

הקושי היחיד שלנו יש ואני חייבת לשים אותו פה על השולחן, זה מול השלטון המקומי. מאחר ואנחנו יושבים על תקנות עירוניות עם כל מה שקשור לחוק התכנון והבניה והיתרים לשימוש חורג, ויד ימין לא יודעת כל כך על יד שמאל, אין לנו אחידות בפרישה ארצית של כל מה שקשור להכשרת המבנה, למימון, לתנאים ראשונים מידתיים להפעלת הפעוטון, מה שעושה המון חייזרים כאלה - - -

את מדברת על שינוי יעוד של חלק מהמבנים?

גם שינוי יעוד בתב"ע, גם התרה לפרק זמן קצוב. כי מי ששוכרת מבנה, זה לא חתונה קתולית. נניח היא יכולה לשכור היום לחמש שנים, לעשר שנים, לשלוש שנים, הרשויות המקומיות לא ממהרות לתת הכשרה ייעודית לגני ילדים פרטיים. כשהחוק יעבור אני מניחה שזה יוריד שליש מהפלח, מכיוון שהרבה לא יעמדו בסטנדרטים, שזה בסדר מבחינתי ואני שמתי אתך את היד, מי שלא צריך להיות, שלא יהיה ומי שלא מוכן להתכוונן, גם שלא יהיה. אבל צריך להתקיים איזה שהוא רף בסיסי שהוא מידתי שניתן לעבור אותו כי הרי אנחנו לא רוצים שחצי מיליון ילדים עכשיו ימצאו את עצמם בחוץ כי אני לא מאמינה שהמערכת תהיה מסוגלת לקלוט אותם. אז השלטון המקומי צריך לשבת ולעשות אחידות בפרישה ארצית לחוק התכנון והבניה ולא יכול להיות שבעיר כמו תל אביב אפשר חמישה ילדים ובעיר כמו ירושלים או בני ברק שלהם יש משפחות ברוכות ילדים, עם 12 ילדים אפשר לעוף מתחת לרדאר.

החוק יהיה אחיד לכולם.

אני לא מדבר תעל החוק, אני מדברת על חוק התכנון והבניה שהוא חוק לצד. אם תצליחו לעשות איגום משאבים לחוק הפיקוח, לחוק התכנון והבניה, לשלטון המקומי, להתרה של המבנים, אנחנו שם. לגבי הכשרה, אני איתך, בטחון ובטיחות אני איתך, לגבי תקינה אני בדאבל איתך, לגבי מצלמות אני איתך. אבל כשאנחנו מדברים על הוצאת היתר לשימוש חורג שיכולה להגיע לרבע מיליון שקל, אני כבעלת גן לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה.

מה זאת אומרת, תסבירי את זה.

היום, כשגננת רוצה להחזיק את המבנה היא צריכה לפנות לרשות המקומית, לבקש על היחידה שבה היא מפעילה את המבנה היתר לשימוש חורג, לעשות החרגה משימוש למגורים לשימוש עסקי. היא יכולה לקבל בין שלוש שנים לעשר שנים. שתביני את האבסורד, אם היא תקבל לשלוש שנים, כל ההפיכה של הדבר הזה ברמה ייעודית נופלת עד שהיא תסיים. אז גם צריך לשנות את ההקצאה לטווח יותר ארוך, שיהיה לה את הכדאיות. היא צריכה מהנדסים, אדריכלים, יועצים, קונסטרוקטור, משרד הבריאות, היא צריכה כיבוי אש, היא צריכה הג"א, היא צריכה את פיקוד העורף, היא צריכה כל כך הרבה גורמים שכל אחד מהם גוזר קופון על אותה גננת שאם אין מימון ממשלתי, איך אנחנו עוברים את המשוכה הזאת.

אז מה את מציעה?

אני אגיד מה אני מציעה. אני מציעה שהשלטון המקומי ישב פה לשולחן.

הוא פה.

ויקבעו סטנדרט ברמה ארצית, להוציא היתר בירושלים זה לא כמו להוציא היתר בתל אביב. הסכומים חייבים לרדת, יש הרבה אדריכלים או חברות מיקור חוץ בשוק שגוזרות על הדבר הזה קופון ברמה מטורפת, אני חושבת שהרשויות המקומיות צריכות לעבוד עם חברות מסודרות לקבוע איזה שהוא רף של הוצאה שגננת שרוצה להיכנס לדבר הזה, שהיא בעלת גן פרטי ואומרת "אני מוכנה להשקיע", אבל לא יכולה להשקיע רבע מיליון שקל שאחרי חמש שנים הרישיון שלה יפקע, כי היא לא תחזיר את ההוצאה כדי להישאר גן טוב, יש גנים טובים ואת מכירה אפילו אחד שאני מכירה, שהוא חבר בארגון שלי שהוא יכול ליפול על הדבר הזה כי ההיתר שלו יפוג בעוד שנתיים, וזה אחד הגנים הטובים בארץ שמגיע לו בעיני לקבל פרס ישראל לחינוך. אבל אם הם לא יקבלו ברשות המקומית, איבדנו גם את הטובים.

אני מכירה את הסוגיה. גילוי נאות, היו אלי פניות גם מרשויות מקומיות שמאוד חרדות לעניין הזה. אין שאלה שנצטרך לשבת ביחד ואני גם צריכה רגע לומר משהו ברמת המקרו. אין שאלה שמדובר בחוק שהוא מהפכה, בשביל להסדיר אותו גם אם עכשיו כולנו נצביע בעד זה לא יקרה מחר בבוקר. יש פה תהליך אובייקטיבי שצריך להתרחש ולכן העניין הזה צריך להיות מודולרי. מבחינת החוק מי שאמונה על בניית המעונות היא מדינת ישראל וגם אמורה לממן את חלקה, אבל ברור לכולנו שהיום בשטח יש מעונות שהם קיימים, לא נצליח לתת את המענה מבחינת הבנייה לכולם.

גם אין - - - להתחיל מאפס.

נכון. ויש את שלב הביניים. אני לגמרי מסכימה שנצטרך לשבת עם השלטון המקומי כדי לייצר פתרונות יצירתיים לסוגיה הזאת, כולל שינוי היעוד, כולל השימוש החורג, כולל כל הדברים האחרים כדי שאנחנו מצד אחד כן נאפשר את הפתיחה על פי כל הסטנדרטים וגם לאפשר לכם לשרוד את המהלך.

אני אגיד לך מה אני רוצה למנוע. אנחנו מדברים על 15,000 מסגרות במגזר הפרטי שמטפלות כחצי מיליון - - -

המטרה היא שלא ייסגרו.

לא שלא ייסגרו. תראו, אם אנחנו נסגור אפילו שליש אנחנו זורקים החוצה למעגל האבטלה כמות מאוד גדולה של נשים. אין לנו צורך כזה.

אני עוד לפני, זה אבטלה, זה ילדים שהם בלי מענה כשהמטרה שלנו לתת מענה. סוגיה חשובה, נסגור אותה.

אני רוצה להגיד גם מילה טובה. כל הזמן מדברים על הילדים. למשולש הזה יש עוד שתי צלעות, צלע אחת זה ההורים שצריכים את השקט ואנחנו רוצים לתת להם את השקט, והצלע השלישית אותה אני מייצגת היא בעצם המחנכות/מטפלות. לנו חשוב לקבל איזו שהיא הכרה תדמיתית. ברגע שהחוק הזה יעבור, קודם כל לא כל דכפין ייתה ויאכל, וכל מי שאוהבת ילדים תכריז על עצמה גננת. אנחנו רוצים לקבל את ההכרה, אנחנו רוצים לקבל את המקום הזה.

בסדר, אני רוצה שכולם יאהבו ילדים חוץ משתהיה להם הכרה של גננות.

לגמרי. אני חושבת שגם מבחינת שכר, אני הייתי משווה את זה לשכר רופא ועורך דין, אני אומרת בכנות. אני רואה מי מטפלת בילדים באהבה גדולה, הן לוקחות את העבודה הביתה, העבודה שלהן היא 24/7, היא לא משבע עד חמש. זה הורים שמתקשרים, זה להעסיק צוות, לעשות ישיבות, זה הכשרה, זה ליווי מתמשך, זה חתונה של 365 בשנה, אנחנו רוצים את זה.

ברור.

ברגע שהחוק הזה יעבור גם לתחושה שלנו, היא תנסוק למעלה. אנחנו לא רוצים להישאר בתחתית שרשרת המזון. תודה יפעת.

תודה לך קרן, וכמו שאמרת עצם העברת החוק היא כבר איזו שהיא קפיצת מדרגה, בזה שבעצם יקבעו סטנדרטים ויהיה ברור שלא כל אחד יכול לטפל בילדים שלנו, אז מי שיטפל בהם יזכה למעמד שראוי שיהיה לו ולה. תודה רבה. אמא שהבן שלה הודר.

אני יכולה לומר את שמי, הסיפור שלי גם פורסם באינטרנט.

לא משנה, אבל אנחנו כוועדה, למרות שאת משודרת והכל - - -

אני אמא לילד בן שלוש. לפני שנה וחצי הוא אובחן על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. יחד עם הצוות החינוכי בקיבוץ שבו גרנו החלטנו לשלב אותו בגן רגיל בקיבוץ. אז הגיעה השאלה מי בוחר את ה סייעת שמגיעה לו לליווי, לתיווך. כשאני קמתי ואמרתי "אני בוחרת את הסייעת".

גן או פעוטון?

פעוטון. כשביקשתי לבחור את המתווכת הזו, אותה רכזת חינוך בקיבוץ נעמדה על הרגליים האחוריות ודרשה שזו תהיה רק מישהי מתוך הקיבוץ. אני התנגדתי, פניתי למשרד הרווחה וחיפשתי נוהל שיסביר לי מי בוחר את הסייעת שלהבן שלי. לא היה נוהל כזה. הבן שלי הלך לאיבוד בטיול. כל יום בפעוטון יוצאים לטיול בתחום הקיבוץ. הבן שלי הלך לאיבוד במשך שעתיים, הוא לא נמצא. אני לא ידעתי מזה, בעלי שישב באותה עת בגנים של הבנות הבוגרות יותר שלנו לא נקרא כדי לחפש את הבן שלנו, אחרי שעתיים הוא נמצא ברפת. למזלי ולשמחתי זה לא נגמר באסון, אבל זה היה מאוד יכול להיגמר כך.

רק לאחר האירוע הזה כשאני ביקשתי תחקיר, בכל זאת מדובר באירוע חריג, האירוע הזה כמובן לא דווח למשרד הרווחה למרות שיש נוהל מאוד ברור לדיווח. לא רק שהוא לא דווח למשרד הרווחה, הוא לא דווח למוקד של המועצה ובטח ובטח שלא למשטרה. כשאני ביקשתי תחקיר מאותה רכזת חינוך היא הסכימה שאני אכניס סייעת שאני בוחרת. כשהכנסתי סייעת שאני בחרתי, ביום השני שהיא התחילה לעבוד, היא ה תקשרה אלי בוכה וסיפרה לי שהבן שלי מובל בטיולים בכלוב. בעגלול של חצי מטר, ואם יפעת הייתה מאפשרת לי הייתי מראה לכם איך זה נראה.

אני ראיתי את זה, אני מכירה את הסיפור.

יפעת מלווה אותנו כבר שנה וחצי ואני מוקירה לך על זה תודה. כשפניתי לגננת ושאלתי למה הבן שלי מובל כמו חיה, היא אמרה לי "הוא שונה". פניתי לפסיכולוגית של הבן שלי כדי לבדוק אם אני הלא בסדר פה בתמונה, והיא אמרה לי "מה פתאום, כשמשלבים ילד הוא צריך להיות שווה בין שווים בכל פעילויות הגן". הילד הזה תאום. לראות את הבן שלך או שלך מובל בתוך כלוב, נכון שעגלול זה דבר נפלא אבל לא כשהוא נראה כמו שהוא נראה ובטח לא כשהילד מופרד בגלל המוגבלות שלו והוא לא זקוק להפרדה הזאת, ולראות את הבת, התאומה שלו הולכת חופשיה ומשחקת עם יתר החברים בגן, זה מראה שאני הולכת לישון איתו כל לילה ומתעוררת איתו כל בוקר.

פניתי לרכזת החינוך והתשובה שלה הייתה "אני מחליטה בגן, יש החלטות הורים וזה בבית ויש החלטות צוות וזה בגן. בגן אני מחליטה, מחר אל תביאי את הילד לגן, עד שאת מגיעה לשיחה עם הנהלת הקיבוץ", כשהנהלת הקיבוץ זה בעצם בעלה.

החלטתי שאני הולכת ומצלמת את הסיטואציה. עמדתי מחוץ לגן, לא כמו חוקר פרטי, באופן גלוי לחלוטין בתוך הרכב שלי כשחגורה עוטה את הגוף שלי, כדי שהאירוע הזה יסתיים בזה שאני נוסעת. צילמתי סרטון ואת הסרטון הזה שלחתי לנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שפנו לקיבוץ, וכשהם פנו לקיבוץ הם נענו ב"אנחנו מחליטים". הסיפור שלנו הפך להיות מסע שלי, הסיפור שלנו בעיני מצביע על המון המון כשלים - - -

אגב המקום הוא מפוקח ואני בכוונה הרשיתי את העדות הזאת, אני תיכף אומר למה.

המקום הזה לא רק מפוקח, הוא מפוקח עם סמל מוסד, מקבל תקציבים מהמדינה, וכשאני פניתי למנהלת החינוך במועצה האזורית שלנו, נעניתי ב"זה מעון פרטי, אני לא יכולה להתערב".

תודה רבה על הדברים. אני מודה שזה מצמרר כל פעם מחדש לשמוע, זה סיפור, כפי שנאמר פה, כבר די זמן אני מכירה אותו. ואני בכוונה שמה גם את זה על השולחן, כדי שאנחנו נבין שפעם אחת שיש מסגרות במדינת ישראל שחושבות שאם הן בתוך חלקת אלוהים הקטנה שלהן אז הן פרטיות, וגם אם הן מקבלות סבסוד מהמדינה, ואני יודעת שהורים מקבלים שם סיבסוד ממשרד העבודה והרווחה, הם עדיין מרשים לעצמם להתנהל כאילו הם מדינה בתוך מדינה. זה פעם אחת.

פעם שניה, גם לא במקומות האלה וגם במקומות שלא אומרים "אנחנו פרטיים" ונמצאים תחת פיקוח, אנחנו יכולים למצוא הרבה כשלים, כי הדברים לא סגורים עד הסוף. הסטנדרטים והרמה שאנחנו עצם מצפים ומבקשים לה, לא קיימת היום. לכן חשוב שאנחנו נשים את זה כאן על השולחן, שגם מהמסגרות המפוקחות, מאותם 23%, אנחנו נדרוש בדיוק את אותו דבר שאנחנו נדרוש מכל אלה שלא נמצאים תחת פיקוח, כי גם שם אנחנו צריכים לעשות התאמה. בואו לא נשכח שחוק הפיקוח על המעונות הוא בכלל לא חוק פיקוח על מעונות של ילדים, הוא חוק פיקוח כולל, מלפני הרבה מאוד עשורים והגיע הזמן שבשנת 2018 אנחנו נעשה את ההתאמות שנדרשות למציאות המשתנה.

רק במשפט אני אומר לעניין הפיקוח שאין ספק שצריך להגביר ולהתחיל ליישר בשנת 2018 כמו שאמרת, גבירתי היו"רית, את המצבים והסיטואציות האבסורדיות. אבל פיקוח ללא מענה ופיקוח ללא כתובות, כי אתה יכול לפקח. אבל מה קורה בשעת אמת? מה קורה ברגע האמת? בסוף יש הורים שפונים ומתריעים או מספרים על מקרים. השאלה מה המדינה עושה ואנחנו רואים שאנחנו נופלים לא רק ברמת הפיקוח, אנחנו נופלים לצד זה ברמת המענה והטיפול והרבה פעמים הורים פשוט חסרי אונים ושולחים אותם להתנהל מול המשטרה או להתנהל מול רשויות אכיפת החוק, כשאני אומרת שהמענים צריכים להינתן הרבה קודם. אם עושים פיקוח, עושים את זה כדי לתת בסוף גם מענה ושיהיו כתובות מסודרות שיודעות לטפל בזה במיידי, ולא רק ברמת רשויות אכיפת החוק שעסוקות במאבקים נוספים ורבים. על זה אני חושבת שאנחנו צריכים לתת דגש.

תודה רבה על השאלה. יש לנו פה יועצת משפטית נאמנה ששולפת את התשובות. בהצעת החוק יש סעיף של טיפול בפניות ציבור שימנו אדם שיהיה אחראי לכל הפניות הללו וירכז את הכל, כך שגם לזה, לא בכדי אמרתי שאנחנו באמת נכנסנו לרזולוציות מאוד קטנות. אגב, דווקא מתוך היכרות של מה שקורה בשטח, ודיברתי – חברת הכנסת פנינה – על הנושא של חוסר האונים בראשית דבריי. גם אנחנו הרבה פעמים עומדים חסרי אונים אל מול פניות של הציבור אלינו ולא תמיד יודעים לתת את המענה כי יש 1001 חוקים שמגנים במקום על מי שצריך, על מי שלא צריך. זאת ההתמודדות היום יומית שלנו ואני מקווה שלאט לאט נפרק את כל הקשרים האלה ונצליח להביא לפתרון שהוא כולל. תודה רבה על הדברים. המועצה לשלום הילד בבקשה.

תודה גבירתי, אנחנו כמובן מברכים על הדיון החשוב הזה ועל העשייה המבורכת של יושבת הראש וחברת הכנסת אלהרר, אנחנו מלווים מקרוב גם את הצעת החוק. אני אגיד שיושבת הראש פתחה ותיארה את זה כשטח הפקר ולא נותר לנו אלא להסכים שזה הביטוי אולי הכי מדויק לסיטואציה שקורית כרגע. תוארו פה מקרים מזעזעים ולצערי אנחנו יודעים שלצד המקרים האלה יש גם את א. בן שנתיים ו-ג. בן שבעה חודשים ו-מ. בת שנה ועוד רבים ואחרים, במועצה לשלום הילד אין שבוע שחולף בלי שאנחנו מקבלים פניה בנוגע למורכבות ולסוגיות ולקשיים שעולים מתוך המסגרות הלא מפוקחות. עצוב לומר שהיום, בשנת 2018, מדינת ישראל היא מדינה נאורה ומתקדמת, ועדיין לפתוח פעוטון יותר קל – כמו שחברת הכנסת אמרה – מלפתוח פיצרייה או לפתוח קיוסק, כי לזה אני צריכה אישור ואני צריכה סטנדרטים ואני צריכה פיקוח ואני צריכה אישור - - - בסיסי. הילדים שלנו שהם הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים כרגע, הם חשופים ואמרו פה הנציגים ממשרד הרווחה, דיברו על ישורת אחרונה. לצד השמחה שלנו שיש איזו שהיא לקיחת אחריות של המדינה אנחנו נגיד שישורת אחרונה זה מושג אמורפי, מושג שסתום, ובמושגים של פגיעה אפשרית בקטינים ישורת אחרונה זה איזה שהוא מושג באמת מעורפל. מה צריך לקרות למעשה כדי שהדברים יתחילו לזוז ויהיו סטנדרטים בסיסיים שיגנו על הילדים שלנו מפני הפגיעה הבאה. אנחנו לא רוצים למלא את השולחן הזה בסיפור אחרי סיפור, אחרי עוד זוג הורים שמתיישב פה סביב השולחן, צריכים לפעול ולפעול כמה שיותר מהר ולפעול בצורה הכי נחושה והכי אדוקה כדי לקדם את החוק הזה.

תודה רבה. אחז בבקשה.

תודה רבה. אני ביקשתי לדבר בגלל שאני באמת מרגיש שיש שינוי בתקופה האחרונה. השינוי מגיע מאתנו ההורים. האמת שקצת נמאס לנו, נמאס לנו לחכות, נמאס לנו 20 שנה של כן עולה החוק, לא עולה החוק, כן זז ימינה כן זז שמאלה, מספיק. יערה ציינה מקודם שלושה מקרי מוות רק בחודש האחרון, ואין סיבה שזה יקרה. ברוב המדינות המתוקנות כמות כזאת של מוות גם אם יקראו לה מוות בעריסה או כל שם אחר, היא לא קורית. לכן הכינוי מוות בעריסה הוא כינוי קצת לא ברור. איך שם אין מוות בעריסה ובישראל יש?

לא, קודם כל יש עוד מקומות שיש בהם מוות בעריסה. מוות בעריסה היום במדינת ישראל זה שם כולל להרבה מאוד תמותות שאין להם סיבה שמצאו אותה. זה חלק מהשיח שהתקיים פה סביב הנושא של נתיחה, אל תנסה לחבר בין הדברים. הסיפור הגדול הוא שאנחנו לא באמת יודעים אם המוות הוא פתאומי או הוא מוות כתוצאה ממשהו שקרה ולעולם לא נדע כי אין מי שיספר לנו.

האמת שזה בדיוק מה שניסיתי לומר. שהכינוי הוא מוות בעריסה, אבל אף אחד היום לא באמת יודע. אגב, לפני כשבועיים היה ראיון בתכנית הבוקר של רופא, שאמר "כן, 50 ילדים בישראל מתים בגילאי לידה עד שלוש כתוצאה מכאלה דברים - - -". מה זאת אומרת? ואיך אנחנו חיים עם זה בשקט? איך זה יכול להיות שכל שנה 50 ילדים נפטרים מנסיבות לא ברורות, שקוראים להן מוות בעריסה וכאלה.

לא כולם מתים בגן. חלקם גם מתים בבית, חלקם מתים גם בלילה. בוא, הסיפור הזה מורכב.

אני מסכים איתך, אבל 67% מהמקרים קורים במסגרות כאלה ואחרות. אגב, בדרך כלל לא במפוקחות, וזה בדיוק מעיד על הנקודה. נמאס לנו כבר, ואנחנו כהורים מתחילים להתאגד ולהתחבר על מנת לתת את הגיבוי לחוק הזה, כי זה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי שהילדים שלנו נשארים כהפקר, בלתי אפשרי שהסיפור כמו של ענת יקרה, כי הסיפור של ענת מבחינתי הוא הפנים של כולנו. ענת עשתה כל דבר שהורה נורמלי יכול לעשות. יכולים לכתוב לה "למה לא נשארת בבית עד גיל חמש", זה לא הגיוני. במציאות של היום האמהות או ההורים - - -

לא, הם לא יכולים לכתוב. זה פשע לכתוב לה דבר כזה.

האמת שגם את זה כתבו לה. ענת לא אמרה את זה, אבל יש אנשים שכתבו "למה לא נשארת עם הילד שנה או שנתיים או שלוש". במציאות הנוכחית זה בלתי אפשרי וכשאנחנו רוצים את הילדים שלנו במקומות, אנחנו צריכים לדעת שהם מפוקחים.

יפעת, אנחנו נעשה כל מה שצריך מבחינת ההורים, אנחנו נפעיל ואנחנו נבוא ואנחנו נגיע לכל מקום ואנחנו נצעק את הצעקה כי מה שקרה יכול לקרות לכל אחד מאתנו ואסור שזה יקרה. הילד הבא הוא על הראש של כל מי שחושב לעכב את החוק הזה בעוד יום אפילו.

תודה רבה אחז. אני רק אומר שנמאס לכם ובצדק, ובשביל זה אנחנו כאן.

אני מבית איזי שפירא, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות. אני רוצה להודות לך יושבת הראש, שאיפשרת את העדות הזאת של פעוט עם צרכים מיוחדים. אני יודעת שאת מטפלת בזה וזה תהליך שכבר מתרחש, לוודא שבאמת הפעוטות האלה לא יהיו חשופים לאפליה וייקלטו במעונות היום, אני מניחה שחלק מזה יבוא גם לידי הסדרה בחוק, גם מבחינת היעדר אפליה, גם מבחינת הכשרה וגם העובדה שהיום מי שבכל זאת, אחרי כל התהליכים יזדקק ונזקק לסייעת, יכול לקבל רק במסגרות המפוקחות וככל שיהיה יותר פיקוח תהיה להם באמת יותר אפשרות להשתלב ולכן הילדים עם הצרכים המיוחדים על השולחן בעניין הזה כמו כל הילדים האחרים.

חד משמעית. בעצם מענה של פיקוח ייתן מענה לסוגיות נוספות מעבר לסטנדרטים שדיברנו עליהם, גם במענים שניתנים אגב לילדים שהם חולים, ילדים אלרגיים, כל הסוגיות שעלו כאן במשך כל השנה האחרונה לדיונים, אנחנו בעצם בתוך כך נפתור עוד הרבה מאוד דברים, זה רק מחזק עד כמה החוק הזה הוא דרמטי וחשוב. השלטון המקומי בבקשה.

כולנו שותפים לחקיקה שבשני העשורים האחרונים מנסים להגיע להבשלה וליישום. אני חושבת שצריך לקחת את החקיקה הקיימת, כבר עברנו סעיף-סעיף, אות-אות, משפט-משפט ונתנו כבר את הדגשים שלנו, גם כל משרדי הממשלה לרבות האוצר.

זה נשען על זה, אגב.

אני מפחדת מלרוץ ולפתוח כל דבר שוב מחדש, כי החשש הוא שאולי לא נגיע שוב לישורת האחרונה ולחקיקה, גם אם החקיקה לא מושלמת, עדיף שהיא תהיה כי היא תייצר רפורמה ומציאות חדשה וזה כבר נכון. יש דברים שלא צריך לחכות לחקיקה. מה שכבר אפשר לעשות היום בנהלים עדיף שנעשה בנהלים, יצטרך להיות בינוי של מעונות יום שגם ילדים עם צרכים מיוחדים יכולים להיות משולבים גם בתוך הכיתות וגם בכיתות נפרדות, זה דבר שכבר משרד הרווחה יכול לתת לו מענה בבינוי, הרשויות תבנינה בהתאם, ונהלים. אם יהיו נהלים, הרכזת שם תדע איך היא צריכה לנהוג ובוודאי היא לא תנהג כמו שהיא נהגה. - - -

תודה רבה רות. לגבי הסוגיה של כל הנושא של תכנון ובניה, בואו נסכם שתעשו דיון אפילו פנימי אצלכם עד המושב הבא כדי שנוכל לקבל התייחסות, איך אנחנו מסייעים לכל מי שכבר קיים בשטח ויבוא איתנו למהלך של פיקוח עד שבעצם נאיץ את הבניה ונאפשר לכולם להשתכן במעונות שהמדינה בונה.

היו לא מעט דיונים, נעשה דיון מסכם ונביא את ההמלצות.

100%. עד תחילת המושב הבא. מישהו נוסף בבקשה, ואנחנו נסגור את הדיון.

אני מנכ"ל רשת - - - שזה רשת גני ילדים ופעוטונים נכון להיום. אני רוצה קודם כל להגיד ששמתי וי לעצמי, כאשר אנחנו מדברים על רשת שיש בה בכל גן גם מערכת סגורה של מצלמות וידאו וגם לחצן מצוקה, כי זה דבר שהוא הכרחי, וגם כל שנה הדרכת צוות לעזרה ראשונה כי בלי זה בכלל אי אפשר להתחיל אפילו מעון עם שלושה ילדים, לא כל שכן יותר.

שנית, יש מקרים רבים ולעתים קרובות יש מעונות שנמצאים ליד גנים. במסגרת שלנו זה בדיוק המקרה, כאשר אנחנו מאמינים שתהליך חינוכי יכול להתחיל מגיל שנה עד גיל חמש, כאשר הילד נמצא בדינמיקה של תהליך חינוכי, זה מאוד חיובי בעינינו. אבל כל הגנים שלנו הם - - - לכן אני חושב שיש צורך בתוך חוק הפיקוח מעמד מסוים לאותם מעונות שהם ליד הגנים, כלומר שהם עברו גם בטיחות, מפקח בטיחות מגיע אלינו, לא בודק את המעון ואת הגן, הוא בודק את כל הגן עצמו, כל המבנה. גם משרד הבריאות וכל הגורמים האלה שמבקרים אותנו. יש מקום למעמד מסוים מיוחד לאותן מעונות שהם ליד הגנים, כמסגרת אחת.

אני מזדהה עם הסיפור של השימוש החורג, אחד הפתרונות יכול להיות הלוואה או מימון מותנה, כאשר הגורם מתחייב שהוא מפעיל את המעון במשך עשר שנים ואז הוא מקבל מימון להתאמה לשימוש חורג, והמימון הזה יורד הדרגתית במשך עשר שנים.

הצעה שלישית – היום השוק של מבנים למעונות מפוקחים נמצא תחת מונופול של חמישה-שישה ארגונים שיושבים פה ברובם, ומי שרוצה להכנס למעגל הזה לא יכול.

זה לא רלבנטי כי אם אנחנו מחילים פיקוח על כל מי שרוצה ויש יותר מחמישה-שישה, אבל כל מי שירצה לעבוד עם ילדים יצטרך להיות תחת הפיקוח של משרד הרווחה. זאת אומרת אנחנו לוקחים בחשבון שכל מי שנמצא, הרי לא נצליח לבנות גם לא בשלוש שנים את כל ההיצע שיש היום של ה-70%, זה תהליך. זה ברור שאנחנו נקלוט פנימה את כל אלה שקיימים היום בשוק ומוכנים לקחת על עצמם את הסטנדרטים, כי אגב, מי שלא ירצה לקחת על עצמו את הסטנדרטים, פשוט לא יהיה. חשוב לי שהדברים יהיו ברורים גם אם זה נשמע קצת בוטה. העניין של מונופול כרגע הוא לא רלבנטי, זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לשבור כאן. זו בדיוק המטרה.

אני אומר בהתייחסות לדבריך משהו נוסף שצריך לומר ביושר, אין שאלה שהמדינה תצטרך להכניס כאן יד לכיס כדי להשתתף בהתאמות השונות שאנחנו נדרוש כי בסופו של דבר יש פה אינטרס משותף.

אני ברשותכם רוצה לסכם את הדיון, אני אומר שאנחנו כבר איחרנו את הרכבת. החוק הזה כבר היה צריך לצאת לדרך כך שאנחנו צריכים להאיץ את התהליכים כדי שאנחנו נתפוס את הרכבת בזמן לפני שאנחנו ניחשף לעוד מקרים של פגיעה, התעללות, רשלנות, לא הכל בא מרוע, זה גם בא מרשלנות וחוסר מודעות, חוסר הכשרה מתאימה, הרבה מאוד סיבות שגורמות בסופו של דבר לילדים שלנו לא להיות בטוחים במסגרות שהן לא תחת פיקוח.

אני כן אתייחס לסוגיה שהעליתי במהלך הדיון וזה העניין של מצלמות ועוד היבטים נוספים שנצטרך להכניס לגנים על מנת להבטיח את הבטיחות של כל מי ששוהה בגן, זה לא רק הילדים זה גם הצוותים וכל מי שבא בשערי המוסדות הללו.

אני מבקשת ממשרד הרווחה בתחילת המושב הבא לקבל סטטוס של התזכיר הממשלתי כדי שנוכל להתקדם. אני מבקשת מהשלטון המקומי עד ה-15 במאי לתת לנו את חוות דעתם על הסוגיה שעלתה כאן לגבי שינוי יעוד ושימוש חורג כדי שאנחנו נוכל להקל בעצם על המסגרות שכבר קיימות וירצו להצטרף לכל הנושא של הפיקוח.

אני מבקשת ממשרד הרווחה גם לקיים איתנו שיח לגבי ההיבטים השונים ששנויים במחלוקת. אנחנו נקיים את זה בכל מקרה כאן בוועדה אבל אנחנו יכולים להגיע הרבה יותר מוכנים ולקצר תהליכים לפני שאנחנו יוצאים לדרך. אני רוצה לומר תודה לכל השותפים ואני באמת מקווה שלא נשמע עוד סיפורים כפי שנשמעו כאן סביב השולחן. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.