ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-09OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 236

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום רביעי, י"ג באדר התשע"ח (28 בפברואר 2018), שעה 9:33

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ז-2017

הצעתם של חברי הכנסת עפר שלח, אבי דיכטר, יעקב מרגי, נורית קורן, איל בן ראובן, נחמן שי, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, איציק שמולי, איתן כבל

חברי הוועדה: אבי דיכטר – היו"ר

עמר בר-לב

ענת ברקו

עפר שלח

אל"מ אלון גלזברג - מפקד המרכז לשירותי רפואה, חיל רפואה, משרד הביטחון

רס"ן עדי אברהם - פצ"ר, סגנית היועצת המשפטית לחיל הרפואה, משרד הביטחון

רס"ן מורן שבבו - ראש מדור תנועה, פרט והשמה במיטב, אכ"א, משרד הביטחון

ירונה פינטו - רע"ן אוכלוסייה מיוחדת וקישור לצה"ל, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים

רועי הראל - עו"ד, הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים

דרור גרנית - עו"ד, משרד המשפטים

גיל אבירם - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

ספיר איפרגן - רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

ליאור ברק - סמנכ"ל פיקוח על קופות חולים, משרד הבריאות

מירי פרנקל-שור

איילת לביא נחום

שמואל לטקו

דפנה סידס כהן

אהובה שרון, חבר תרגומים

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ז-2017

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוץ והביטחון. אנחנו בדיון חקיקה פתוח. בקשה למתייחסים, נא לציין שם ותפקיד כדי שהדברים יירשמו בצורה מסודרת. אנחנו בדיון על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ז-2017 שיזם חבר הכנסת עפר שלח.

בוקר טוב. ההצעה הזאת כידוע עברה בשבוע שעבר בקריאה טרומית בתמיכת ממשלה ולמעשה אני עובד מול משרד הביטחון, צה"ל, על התאמתה. היא מותנית בתיאום וכן הלאה. הועברה אלי אתמול הצעת משרד הביטחון. הבוקר גם דיברתי עליה עם גורמים משפטיים בצבא ואני מבין אותה. אם אתה רוצה שניכנס להבדלים בינה לבין ההצעה שלי, נעשה את זה.

לא הבנתי. מה זאת אומרת הצעה? יש הצעה מסודרת?

יש הצעה מסודרת שמיד תובא לך. יש לי עותק שלה. ברשותך, אני אתאר את המצב.

קודם כל, המצב הבסיסי היום, כמו שהוא היום. חייל, ואנחנו מדברים על מספר די גדול של חיילים, סדר גודל של 1,700 חיילים כמעט בכל זמן נתון, שאירעה לו חבלה או חלה בזמן שירותו באופן שמנטרל אותו לתקופה של חודשים, לתקופה ארוכה יחסית, ואני רוצה לתת דוגמאות. החוק הזה נולד מפניות ציבור שהגיעו אלי, חיילים שפרקו כתף או קרעו רצועות במהלך אימון. גם כשישבתי עם אלוף משנה גלזברג שנמצא כאן, הוא הראה לי שיש כאלה עם חשד למחלות כמו קרון וכאלה. כל המגוון הזה. נכון להיום הנוהג הרווח הוא שהחייל הזה בהתחלה, בחודשיים הראשונים, הוא בטיפול רגיל, נמצא ביחידת ר"מ 2, מצבו כמצבו של כל חייל. לאחר מכן הנוהג הוא שנותנים לו פרופיל 24, בלתי כשיר זמנית, משחררים אותו מהצבא לתקופה שבדרך כלל המקסימום שלה היא חצי שנה. משחררים, אני מתכוון, גוזרים חוגר. אתה מאבד את כל זכויותיך כחייל. זאת אומרת, אתה לא מקבל שום הטבה של חייל. הפז"ם לא נספר, שזה גם מאוד חשוב ואם אתה תוחזר אחר כך לשירות, זה לא נחשב לך. הדבר העיקרי שהוא הבעייתי ביותר בראיית החייל ומשפחתו, אומרים לחייל שהוא צריך את הטיפול לעשות בעצמו דרך קופות החולים. יכול להיות כאן דיון אם הטיפול דרך קופות החולים הוא יותר טוב או פחות טוב מאשר הטיפול של הצבא, אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שבראיית החייל ומשפחתו, הצבא שהחייל התגייס אליו ואמר לעצמו, הוא ומשפחתו, שאם יקרה לו משהו הצבא יטפל בו, והוא בראייתו עכשיו, אומרים לו לך טפל בעצמך. אגב, בעניין הכספי יש אמירות לכאן ולכאן. לכאורה הצבא אמור לשפות על זה וזה לא אמור לעלות כסף אבל הגיעו אלי הרבה מאוד מקרים של אנשים שזה גם עלה להם כסף.

אני לא חושב שיש מישהו שמתווכח עם העובדה שהפציעה או המחלה היא במהלך השירות הצבאי ולכן בראייה הכי פשוטה של אחריות הצבא, הצבא הוא זה שצריך לקחת עליה אחריות ולטפל בה.

אגב, אחרי תקופה של עד חצי שנה, מתכנסת ועדה והוועדה קובעת אם החייל חוזר לשירות או לא וזה יוצר מבחינת החייל בעיה שנייה, וזה גם עלה בפניות שהגיעו אלי. החייל לא יודע את עתידו, הוא בסוג של לימבו כזה, אנשים אמרו לי שלא נעים להיות משוחרר מהצבא אבל לפחות הם משוחררים והם יודעים ויכולים להתחיל בחייהם, ללכת ללימודים, ללכת לעבודה, לנסוע לחוץ לארץ אבל כאן הם לא יכולים לעשות כלום כי יש מצב שתוך חצי שנה מחזירים אותם לשירות וכשמחזירים אותם לשירות, גם לא נספר להם הפז"ם. הגיע אלי מקרה שטיפלתי בו ברמה האישית – אגב, בצה"ל בסוף סידרו אותו – של חייל שאחרי יותר משנה החזירו אותו לשירות, כי התקופה הזאת גם ניתנת להארכה. אחרי שנה חודשיים החזירו אותו לשירות והשנה וחודשיים האלה לא נספרו לו, כאשר יש בזה חוסר הגיון מוחלט לבן אדם שהיה תלוי כך ועכשיו אומרים לו שיש לו עוד שנתיים לשרת.

אין שום הבחנה בין תוך כדי לבין עקב?

לא. זה לא שייך לקריטריונים.

אני שואל עניינית. מה שאתה מתאר, בכל אופן יש איזשהו הבדל מסוים אם תוך כדי השירות הוא קיבל חופשה, נסע לסקי באלפים ולא עלינו נחבל, לבין זה שקרה לו אותו הדבר אבל תוך כדי אלפיניסט בחרמון.

אתה צודק למעט זה שאני לא יודע אם אפשר עוד לעשות סקי בחרמון.

על האבנים.

לא פלא שנגרמה הפגיעה בהקשר הזה. לא. יש בהצעה שהועברה אלי, שתכף אני אדבר עליה, איזה קריטריון של רעה וחמורה, אבל זה לא נוגע לעשה סקי בחופשה.

זה קיים היום בחוק.

אני רוצה להזכיר שבהקשר הזה, להבדיל מדיני ההכרה בנכות או חס וחלילה בחלל צה"ל שעסקנו בהם הרבה, גם בטיפול עצמו לא מבחינים בזה. אין לנו את ההבחנות הידועות של איש קבע או לא איש קבע או האם הדבר קרה בחופשה או לא. הנקודה שאתה מעלה, היא נקודה בעלת תוקף. אני אומר שנכון להיום – תקנו אותי אם אני טועה – אין שום קריטריון של עקב או במהלך.

ההצעה המקורית אמרה דבר מאוד פשוט. חייל כזה, אני מתרגם את השפה של ניסוח הצעת החוק, לא ישוחרר מהצבא לחצי שנה ראשונה של אחרי שירותו. אני מדבר על החצי השנה שאחרי ר"מ 2, כי כל עוד הוא בר"מ 2, הוא לא משוחרר מהצבא. הוא לא ביחידה שלו אבל הוא לא משוחרר מהצבא. לא ישוחרר מהצבא ואי לכך כל זכויותיו וחובותיו כחייל בתוקף ואחרי חצי שנה יחליט צה"ל אם לשחרר אותו עם פרופיל 21, שחרור סופי, כן או לא. זה פותר את שתי הבעיות. ראשית, שם את החייל במקום שברור שהצבא מטפל בו והוא לא צריך לטפל בעצמו וכן הלאה, ושנית, זה נותן לו מידה של ודאות בין אם במהלך חצי השנה הזאת ובין אם אחרי החצי שנה הזאת וכן הלאה.

הבעיה העיקרית, ועכשיו הצד השני של השולחן יתקן אותי אם אני טועה, כמו שהבנתי הבעיה המשפטית העיקרית שהמערכת רואה בדבר הזה היא בעצם שאנחנו מחזיקים בחובה, בגיוס בכוח, חייל שהוא בלתי כשיר. אני מבין את הבעיה הזאת שהיא בעיה אמיתית.

לא מגייסים. לא פוטרים אותו משירות.

לא משנה.

הוא גויס. הוא חויל.

זה המקביל של לגייס אותו, מה שלא היינו עושים. אדם שהוא לא כשיר בגיל 18, לא מגייסים אותו לצה"ל. על פי אותו הגיון, אומרת המערכת ואני מקבל את מידת ההיגיון שיש בזה, שיש לנו בעיה להמשיך להחזיק בשירות חייל שהוא בלתי כשיר.

כמובן שזה לא נימוק ואני חושב שזה מקובל גם על משרד הביטחון, שזה לא נימוק להמשיך לקיים את העיוות הקיים. אני חוזר ואומר שהסכמת הממשלה הייתה אחרי שצה"ל ומשרד הביטחון הודיעו שהם מסכימים להצעת החוק. זאת אומרת, את ההיגיון הבסיסי שמאחורי הצעת החוק הם מקבלים. זה ניסיון שלהם לפתור את זה והוא נעשה בדרך של השלמת תהליך ההתנדבות.

אנחנו במהלך הדיון הזה נצטרך להחליט אם אנחנו מנסים – אני מכניס אלמנט אחרון לתוך העניין. אני חושב שיש אצלנו רצון, וגם דיברתי על זה עם מירי, אם אפשר, לאור ההתפתחויות הפוליטיות שאנחנו לא יודעים אף פעם לדעת מה הן, לנסות להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה כבר במושב הזה כדי שבמקרה הגרוע נוכל להחיל עליו דין רציפות. מתי שהוא נצטרך להחליט מה זה אומר לגבי הדיון של היום, אבל זה ההסבר היכן אנחנו עומדים.

ההצעה של מערכת הביטחון, אני רק אתן את הנקודות שלה ואחר כך יפרטו בצד השני, היא למעשה ליצור בתוך סעיף 17א שהוא סעיף התנדבות לשירות ביטחון. למי שלא מכיר אני אומר שאדם שנמצא בלתי כשיר בגיל 18, יכול היום להתנדב לשירות צבאי, בעצם ליצור מצב שחייל כזה שהולך לפרופיל 24 באופן לא אוטומטי, אבל יחד עם פרופיל 24, יונח לו על השולחן –תגידו לי אם אני מתאר את זה נכון – סעיף התנדבות ואז הוא מתנדב לחצי שנה.

מה קורה עד הרגע שהוא מחליט להתנדב?

עד אז הוא בר"מ 2, הוא חייל.

ואם הוא מחליט להתנדב, אוטומטית הרציפות מתקיימת?

זאת לא התנדבות לשירות.

אנחנו מכירים מקרים אחרים של התנדבות שלוקח לפעמים שנה לבדוק.

אין כאן תנאים. זה לא נידוב לשירות שצריך עכשיו להתאים לו הגנות. זה נידוב לטיפול רפואי.

זאת התנדבות לצה"ל. זה לא לטיפול רפואי.

אבל למטרת טיפול.

התוצאה היא טיפול רפואי.

זה נידוב לטיפול רפואי. זה נתיב אחר מהתנדבות לשירות באיזשהו תפקיד שאז צריך לבדוק אותו ולהתאים התאמות לשירות שלו והגנות לשירות שלו.

אנחנו נצטרך את התפר בכניסה ואת התפר בסיום כי אחרי שנגמרת התקופה, נגיד שמחליטים שהחייל חוזר לשירות, גם את זה, האם הוא חוזר לשירות רגיל, כולל האם ההתנדבות יוצרת מגבלות על יחידות שהוא יכול להיות בהן. הרי גם לצבא יש אינטרס שאם חייל היה בצנחנים ונפצע ועכשיו הוא חוזר, הוא יחזור ליחידתו. אני לא יודע אם התנדבות נוגעת בזה. נצטרך לברר את הדברים האלה ולאו דווקא בשלב הזה. אבל הפתרון המוצע הוא שבאופן אוטומטי ככל האפשר, החייל הזה יעבור למסלול שבו הוא מתנדב לשירות של חצי שנה, זכויותיו וחובותיו כמתנדב הן בדיוק אותן זכויות וחובות ובמובן הזה הצבא חייב לטפל בו, במובן של הפז"ם נספר וכן הלאה, ובתום תקופת החצי שנה, על פי אותו הגיון של הצעת החוק מקורית, החייל הזה יוחלט האם הוא עובר לפרופיל 21 ומשוחרר מהצבא או שהוא ממשיך בשירותו כרגיל והוא יצטרך את התפרים לפתור. אני לא רוצה לפרט יותר מזה אלא יפרטו בצד השני.

בבקשה, הצד השני, מי מתחיל?

אני יכולה להתייחס. בגדול ההצעה והעקרונות שלה מוסכמים. באמת ההתאמות נועדו על מנת להלום את עקרונות חוק שירות ביטחון ועל מנת שלא יהיה מצב שבכפייה ישרת מי שאינו כשיר. כעיקרון, חוק שירות ביטחון הוא שהכשיר רפואית משרת ומי שלא כשיר לשירות, לא משרת. לכן ההתאמה הנדרשת בעינינו היא שמי שמבקש להתנדב, יוכל להתנדב לתקופה של שישה חודשים כאשר אותם סייגים שקיימים היום - - -

זה לא בדיוק שהוא מבקש להתנדב. הוא נפצע תוך כדי שירותו הצבאי.

זה אפילו לא קשור לתוך כדי שירותו. אנחנו לא במבחנים של אגף שיקום. אנחנו מדברים על טיפול רפואי.

בסדר. מבחינה פורמלית, מכיוון שחוק שירות ביטחון לא יכול לחייב אותו לשרת בצה"ל, לכן מבחינה פורמלית הוא צריך להתנדב.

נכון.

הייתי אומרת אחרת. רק אם הוא מסרב להתנדב, אז הוא ישוחרר.

כמו שאמרתי קודם, בשונה מהתנדבות, יש לפי סעיף 17 לחוק שירות ביטחון אפשרות להתנדב, בקשה להתנדב לשירות, על מנת לשרת בתפקיד. ההתנדבות הזאת טעונה בדיקה, אישור של מצבו הרפואי, של היכולת למצוא לו תפקיד, לתת לו הגנות בתפקידו. אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על סעיף 17א שעניינו נידוב רפואי שמשמעותו בעצם איזושהי תקופת גישור בין תקופת היותו בצבא לבין שחרורו לאזרחות ושיוכו בחזרה באופן אוטומטי לקופת חולים לה הוא היה שייך ערב גיוסו, ובתקופה הזאת הוא בעצם מקבל טיפול רפואי. על המנגנון הזה אנחנו מדברים.

מה שעמר אומר לך, זה בדיוק מה שמטריד אותנו, זה כמו אופט-אין ואופט-אאוט. צריך להיות מצב שזאת ברירת מחדל אוטומטית שהוא עובר למסלול הזה אלא אם הוא אמר שהוא רוצה אחרת.

זה צריך אולי להתיר, אבל אני אומרת בשונה מהיום כאשר נידוב רפואי הוא מותנה בתנאים, אנחנו מבינים שכאן אין כוונה להתנות תנאים. זאת אומרת, זה לאו דווקא מישהו שהוא עכשיו נדרש לניתוח או נדרש לאשפוז וכולי. זאת אומרת, אותם תנאים שקבועים היום בתקנות שירות ביטחון שפורטים את מיהו אותו זכאי לנידוב רפואי, אנחנו לא מדברים על זה כאן.

אני מפקד המרכז לשירותי רפואה בחיל רפואה. עצרתי את עדי לרגע כדי לומר – אני לא בטוח שהחידוד הזה מוכר לכם ורציתי להאיר – שגם היום יש מנגנון שמאפשר נידוב לטובת טיפול רפואי אני מאשר כל יום מקרים כאלה. לומר בכנות, העובדה שחבר הכנסת עפר שלח פתח לנו זרקור על זה מאפשרת לנו לעשות תהליכים ולשפר. גם היום חיילים שזקוקים לטיפול רפואי ואנחנו רואים את החשיבות של הרצף כדי לא להעביר אותם מ"מבטח", כדי לאפשר להם לסיים טיפולים יותר מורכבים, כי חלק מהטיפולים שאנחנו מאשרים לא מאושרים אחר כך על ידי הקופות ואנשים נאלצים להיכנס לאיזו מטחנה של ניירת, אנחנו מאפשרים נידוב לטיפול רפואי, כך זה נקרא.

גם כדי לא להאריך להם את שירות החובה. כך משחררים אותו לחצי שנה באמצע ומוסיפים לו.

אלון מדבר על משהו אחר. אתה מדבר על מישהו שקיבל פרופיל 21.

או 24.

זה סעיף 17א הקיים.

נכון.

אתה נותן לו איזה פייס-אאוט של חודשיים כדי להשלים טיפול רפואי.

אבל לזה יש תנאים.

זה לא עונה לסיפור שלנו.

אני רוצה לומר למה היה חשוב לחדד את זה. היום יש תנאים כדי לאשר אותם. צריך לעמוד בקריטריונים כדי לאשר.

רפואיים.

רפואיים. מה שעדי מנסה לומר זה שהצעת החוק זו מה שהיא מביאה, אין תנאים.

לא יהיו תנאים.

מאשרים את זה לכולם. זה החידוד מבחינתנו. כלומר, זה ההבדל. לכן בדיוק כמו שציינת, זה יהיה די דרמטי.

הרי המשמעות של מה שאומרים גם חבר הכנסת בר-לב וגם חבר הכנסת שלח היא בעצם הנימוקים להוצאתו לחצי שנה מהצבא והם בדיוק הנימוקים לנידובו כמו שאת קוראת לזה. הרי זה אותו נימוק. אתה מוציא אותו בגלל מצב רפואי ואתה מנדב אותו בגלל מצב רפואי.

גם היום הוא קיבל לצורך העניין פרופיל 24, זאת אומרת, מבחינת הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל, הוא לא כשיר לשרת בין אם באופן קבוע ובין אם באופן ארעי. במצב כזה מה אמור לקרות זה שהוא משתחרר מהצבא ועובר לקבל טיפול בקופת חולים. גם היום בחוק יש אפשרות לנדב אותו רפואית. כלומר, הוא מתנדב לצורך קבלת טיפול רפואי אלא שלזה יש תנאים. הוא צריך להיות במצבים רפואיים מסוימים.

למעט מקרה שבו הוא לא רוצה להישאר בצבא.

בוודאי. זה תלוי ברצונו.

אני לא הבנתי כך. אם חייל נפצע ולא חשוב כרגע אם עקב או לא אלא תוך כדי, למעט המקרה, וכאן נדמה לי שעמר בר-לב דיבר על זה, שבו החייל אומר שהוא רוצה את הטיפול הרפואי שלו בחצי השנה הקרובה לעשות מחוץ למסגרת הצבאית, אנא שחררו אותי. פציעתי, אומנותי.

אנחנו צריכים לסדר את המנגנון אבל זה המנגנון.

כן. זאת הכוונה.

כשאנחנו אומרים תורתו אומנותו, כולנו מכירים את הפרוצדורה. אני אומר פציעתו אומנותו והוא החליט חצי שנה לצאת. למעט כזה שמבקש לעשות את הטיפול מחוץ למסגרת הצבאית - - -

הוא יוכל להתנדב רפואית.

איזו סיבה יש שמישהו אחר שלא עשה את המהלך הזה לא יהיה במסגרת הצבאית בחצי שנה? למה צריך להוציא אותו מהמסגרת הצבאית?

אני הבנתי את ההצעה לגמרי אחרת.

גם אני לא הבנתי כך את ההצעה.

אתם לוקחים את זה לכיוון של הטיפול הרפואי אבל ההצעה אומרת משהו אחר.

זה טיפול רפואי. זה תיקון לסעיף של הנידוב הרפואי. זה לא של סעיף 17 אלא של סעיף 17א.

אני הבנתי את הצעת החוק גם לפי דברי ההסבר שיש כאן הישארות בצבא לאו דווקא לשם קבלת טיפול רפואי. אני מדברת על הצעת החוק המקורית. אגב, אני גם רוצה להעיר על כך שלא יכול להיות שאנחנו נבוא לדיון ואתמול אני ניסיתי לברר בפרקליטות הצבאית מי אמור להגיע והבוקר מונחתת עלינו איזושהי הצעה. אנחנו עובדים לא מאתמול ביחד. אני באמת לא מבינה את דרכי העבודה הללו. יכולתם להעביר. הטלפון שלי די ידוע. אנחנו נברר את זה.

אתם לוקחים את ההצעה הזאת לכיוון של הטיפול הרפואי.

נכון.

אני לא יודעת, זה קשור כבר לחבר הכנסת המציע אבל ההצעה אומרת משהו אחר לחלוטין. ברגע שחייל נפצע ורוצה להישאר בצבא, אלו פניות הציבור שמגיעות גם לוועדה. הם רוצים להישאר ולא רק לשם קבלת טיפול רפואי אלא רוצים להישאר בצבא ולהמשיך לשרת.

מי שמבקש להתנדב - - -

אני מפנה לפסקה (5) להצעה שלכם שמעיינת את כל ההסדר וגם ברעיון.

אני אסביר. סעיף קטן (4) מתייחס לכך שאם נמצא שהוא מתאים להתנדבות לפי סעיף 17 לחוק, כלומר, התנדבות לשירות, הסיפור של הנידוב הרפואי לא רלוונטי כי מעת שמישהו רוצה להתנדב לשירות והוא כשיר לכך, ממילא הוא ממשיך לקבל טיפול רפואי בצבא. הוא ממשיך לקבל את הטיפול הרפואי בצבא ואין כאן שאלה.

סעיף קטן (5) מדבר על משהו אחר. היום לפי פקודות הצבא, מי שלאחר תום תקופת 24 נותרה לו יתרת שרות קצרה, לא מוחזר ממילא לשירות. לכן בסיטואציה כזאת גם אין כאן איזשהו היבט של חוסר ודאות אם הוא יחזור או לא יחזור. זאת אומרת, ברור שהוא לא יחזור ואז הוא יכול להיכנס לנתיב הרגיל של נידוב רפואי שקיים כבר היום בחוק. זאת אומרת, חודשיים טיפול רפואי ואז שחרור.

אני רוצה להוסיף. אני ראש מדור תנועה, פרט והשמה במיטב ויחידת ר"מ ד' היא יחידת ההצבה שהיא תחת אחריותי. בתוך יחידה ר"מ ד' יש גם תא מוחזרי שירות שנוסף לערוץ של הנידוב הרפואי, חייל שהיה איזשהו תהליך ורוצה לחזור לשירות, אנחנו עושים גם תהליך של חזרה לשירות, גם להשלים לו את החודשים. יש מנגנון נוסף וזה לא שזה מבטל את זה לגמרי.

הצעת החוק הזאת לא עוסקת בהוצאתו מהשירות. נהפוך הוא. היא עוסקת בהשארתו בשירות.

בטיפול הרפואי.

ברשותכם. אני מצטרף להערה של מירי. אני חושב שההצעה הזאת מגלה כאן מורכבות שראוי היה לקיים את הדיון עלי מבעוד מועד גם בתוך המערכת הממשלתית. זאת הערה אופ-רקורד. אבל לגופו של עניין. אני חייב לומר שאני, עת קראתי את הצעת החוק המקורית שהוגשה, אני חשבתי, את הדבר הזה לא ראיתי ולא ברור לי לגמרי במה הוא נבדל ממה שמוצע כאן, סעיף 17 לעומת 17א הקיים. מה בעצם אומר הסדר 17א הקיים? הוא אומר שאדם לגביו הסיטואציה היא סיטואציה של חוסר ודאות כי יש לו איזשהו איקס שירות רפואי ארעי והוא באיזשהו מצב ביניים. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה יעלה בגורלו. הוא נפצע, הוא נפגע ואנחנו לא יודעים האם הוא יחלים, באיזו רמה, אם הוא יחזור להיות כשיר, האם זה יהיה מהיר, האם זה יהיה אטי. סעיף 17א אומר שבאופן עקרוני היה צריך לשחרר אותו אבל אנחנו לא נשחרר אותו מיד אלא חודשיים ראשונים ניתן אותו במסגרת הצבא ואחרי כן עוד כמה חודשים מחוץ למסגרת הצבא. עוד ארבעה חודשים. הסך הכולל הוא שישה חודשים.

אני חשבתי שמה שמבקש חבר הכנסת שלח לעשות הוא לומר, לא, כל ששת החודשים יהיו דווקא במסגרת הצבא. האמירה הזאת שיש לה כל מיני נפקויות ביצועיות בעולם על איפה צריך כוח אדם רפואי, איפה המשאבים, מי מממן את זה, אבל אפשר כך ואפשר כך. זאת אומרת, זה הסדר אפשרי וזה הסדר אפשרי. עכשיו פתאום אני רואה את ההצעה החדשה ואני לא לגמרי מצליח להבין מה היא מייצרת באופן נבדל. כלומר, אני מנסה לומר שהסיטואציה בבסיסה היא סיטואציה של חוסר ודאות כי אנחנו לא יודעים כמה מהר ובאיזו רמה יחלים אותו חייל מהפגיעה שהוא נפגע. זה אינהרנטי לסיטואציה.

בהצעת החוק המקורית לי, אתה פותר את חוסר הוודאות.

נכון.

אתה אומר למערכת שהחייל הזה אחרי נגיד חודשיים בר"מ, הגעתם למסקנה שהוא פרופיל 24, זאת אומרת, הוא בלתי כשיר זמנית לשירות. בסיטואציה הזאת אתם בחצי השנה הראשונה לא משחררים אותו, מטפלים בו ואחרי חצי שנה מחליטים אם אתם משחררים אותו סופית או לא סופית.

נכון.

אז גם לחייל וגם למערכת יש ודאות מוחלטת מה קורה. זה פותר את אי הוודאות הזאת.

שוב, זה לא פותר את אי הוודאות הרפואית כי אותה אי אפשר לפתור כמובן אבל אני מסכים. ההצעה המקורית שלך, כפי שהיא הוצעה, באמת פותרת את אותה אי ודאות. שוב, אפשר לשאול האם זה באמת יותר טוב לחייל אבל זאת שאלה של מדיניות.

לא אני ולא כל היושבים בצד הזה של השולחן, לא היינו מקבלים כל כך הרבה פניות ציבור אם זה היה בסדר.

החייל התגייס לגולני או לגבעתי או לשריון, קרע איזה גיד ברגל ואומרים לו שעכשיו הפרופיל שלו יורד ועכשיו חצי שנה הוא לא יוכל להיות כאן או שלושה חודשים, ואז מציעים לו, בין היתר כדי לא לדפוק את הפז"ם מבחינת צה"ל, אומרים לו בוא תשתחרר לחצי שנה ובעוד חצי שנה, אם תהיה בסדר, נחזיר אותך. גם הוא רוצה לחזור ליחידה שלו. את המקרים האלה שהם רבים, המטרה של ההצעה הזאת תפתור.

בנוסחה המקורי הבנתי מה ההצעה עושה ואז התשובה שלי הייתה שאפשר לעשות את זה במסגרת סעיף (א), פשוט במקום לחלק את זה לשתי תקופות, לומר אין, חצי שנה ובעצם לעגן את הרעיון הבסיסי של ההצעה המקורית לתוך 17א. עכשיו מוצע כאן 17ב שאני לא לחלוטין מצליח להבין מה הוא מייצר באופן נבדל מ-17א. חבל שזה לא הועבר מבעוד מועד. אולי כדאי לחדד במה נבדל המסלול שמוצע כאן של 17ב.

אני חושב שאתם לוקחים אותנו למקום שלהבנתי – תקן אותי עפר אם אני טועה – הצעת החוק שיזם עפר היא בכלל בכיוון אחר לגמרי. הייתי אומר שזה אפילו המשך למה שעבר כאן בחוק ההסדרים לפני שנה בנושא של השיקום. שם הבהרנו את עמדתנו כוועדת כנסת, או אם תרצו אחרי כן ככנסת, מאחר וזה עבר כחוק בכנסת, הבהרנו את האופן שבו אנחנו מסתכלים על חיילי הסדיר. עשינו שם סגירת ברגים מאוד משמעותית לגבי כמה סעיפים שלא היו סגורים עד הסוף. עכשיו אנחנו מגיעים לעוד בורג שאותר כלא סגור עד הסוף מבחינתנו. הצעת החוק הזו אומרת שאתה כחייל סדיר, נתנו לכם, המדינה, חיילים סדירים, אתם תטפלו בהם בין אם הם לוחמים נועזים בעורף האויב או בין אם הם נמצאים כרגע בבעיה רפואית כלשהי ותחמנו את זה בחצי שנה מפני שאתם תחמתם את זה בחצי שנה. חצי שנה זה פרק זמן שלכם. ארגז הזמן של חצי שנה.

הוא ה-17א. הוא נובע מ-17א.

כן, אבל כאן השינוי, סגירת הבורג שבהצעה של עפר עוסקת בעובדה שבחצי שנה הראשונה, שהיא פרק זמן סביר לגבש עמדה לגבי כשירותו של החייל להמשיך או אין לו כשירות להמשיך. מה שאתם באים כאן עם ההצעה, זה איזשהו פטנט של נידוב. אנחנו לא שם.

של שחרור.

שחרור, אלא אם הוא מחליט אחרת.

מה זה 24? 24 זה מי שנמצא לא כשיר רפואית.

הצעת החוק מייצגת כאן איזשהו ערך אחר.

הצעת החוק מדברת על מי שנמצא בלתי כשיר ארעית, שזה 24.

שהוא יישאר בשירות.

הדרך המשפטית לצורך העניין לומר שמישהו שהוא לא כשיר ארעית הוא חייל ומקבל טיפול רפואי, היא דרך הסעיף של נידוב רפואי. אבל מהותו, מישהו שנמצא לא כשיר רפואית, ללא תנאים לצורך העניין, ממשיך ומקבל טיפול רפואי למשך חצי שנה. זאת המשמעות. בשונה מהסעיף הקיים של 17א, שיש תנאים לנידוב הרפואי והנידוב הרפואי שבו הוא בעצם מקבל טיפול מהצבא הוא חודשיים, כאן זאת תהיה חצי שנה.

פצוע שנפצע במלחמה והוא מגיע לבית חולים, אין ספק שהוא לא כשיר להיות חייל קרבי באותו זמן, אתם נאלצים להחתים אותו שהוא מתנדב מרגע זה?

קודם כל, אי הכשירות שלו נובעת מתקנות שירות ביטחון וממבחנים רפואיים. זה לא תלוי שיקול דעת. יש מבחנים רפואיים מתי מישהו לא כשיר רפואית באופן קבוע ומתי הוא בלתי כשיר ארעית. אלה מבחנים רפואיים שקבועים בתקנות שירות ביטחון.

לא הבנתי את התשובה. הוא נפצע, עפו לו שתי אצבעות ביד שמאל, עוד לא ברור אם הוא לא כשיר ארעי או לא. עכשיו הוא שבועיים בבית חולים או חודשיים.

אז הוא מקבל טיפול.

באותו רגע אתם הופכים אותו למעמד מתנדב?

לא.

אז מה ההבדל.

ההתנדבות נובעת מהיותו בלתי כשיר ארעית.

אבל בלתי כשיר ארעית במקרה שלו - - -

בלתי כשיר ארעית, זה אומר שהוא עבר ועדה רפואית שקבעה שהוא בלתי כשיר ארעית.

אתם שולחים אותו לוועדה רפואית לפני?

אני איבדתי עין בשירות צבאי. לא הייתי כשיר באותו רגע או בחודשים שאחרי כן להילחם. הייתי ממשיך אחר כך. נגיד שהייתי בשירות סדיר - הייתי מילואימניק - ההיסטוריה אומרת שהייתי יכול להיות רמטכ"ל, היה רמטכ"ל כזה במדינת ישראל. אף אחד לא בא ושחרר אותי מהשירות הצבאי.

אף אחד לא ביקש ממך להתנדב.

נכון. לא ביקשו ממני להתנדב.

אם אותו מישהו לא קיבל פרופיל 24.

אני רוצה לנסות לעזור. אני לא משפטן ולא מבין את כל השיח הזה. שלושה דברים ואני אתחיל מהשלישי. מה שאנחנו עושים עם החיילים האלה, ואני מנחש שאתם יודעים את זה - זה בכלל לא על הפרק בשלבים הללו – אנחנו אפילו לא מעלים אותם למנגנון שבסופו ועדה רפואית. אני כל יום דרך ר"מ 2 מטפל באנשים האלה למשך חודשים ארוכים. פצועים מצוק איתן עד עכשיו.

אני יודע.

שנים מטפלים בהם.

לכן מבחינה פורמלית אתם לא חייבים לשנות את המעמד.

אני מתכוון שהמשפטנים לא רואים אותם בכלל כי הם בכלל לא קופצים בציר הזה של הלא כשיר. אתם לכאורה יש פחות בעיה כי מובן לכולם, מלחמה, פצוע קשה - - -

זה בדיוק העניין הערכי עליו דיברה היועצת המשפטית של הוועדה. אנחנו מדברים על עניין ערכי.

מקבל.

מהרגע אני נתתי את הילד שלי לצבא על פי חוק, ועכשיו הילד שלי נקע את הרגל, קרע גיד או משהו ועכשיו הוא שלושה חודשים לא בשירות, אתם לא תשחררו אותו.

אני רוצה ברשותך לענות. הרציונל והערך מאחורי ההצעה, גם מובן לנו וגם מקובל עלינו. אני אוסיף ואומר שיש תהליכים שאינם נוגעים כאן לשפר עוד דברים ברקע. אגב, רוב האנשים שעולים על הנתיב הזה הם אינם מה שאתה תיארת עכשיו. אלה אנשים שבסוף התהליך חוזרים לשרת ברובם המוחלט ואלה שלא חוזרים לשרת, אני יכול לגלות לך שאם הייתי מתנהג יותר חכם במעלה הדרך, הייתי יכול לעלות קודם על העובדה שממילא מחלתו הולכת להיות כזאת שהוא לא יוכל לשרת ולהציע לו מנגנון טיפול אחר. יש לנו דברים לעשות בתוך התהליך. אני מקבל את זה לחלוטין. אגב, אנחנו עושים. מספרם של החיילים האלה יקטן בזכות העבודה. נעשה עבודה יותר טובה. לחלוטין מקובל.

זה לא סותר את העובדה שאנחנו מקבלים את התפיסה שאלה שאליהם התכוונו יקבלו מאתנו מעטפת יותר טובה כולל הסיפור הזה.

זה בסדר גמור אלא שאתה לא עונה על השאלה. עמר מחדד כאן נקודה שאני מודה שלא חשבתי עליה קודם. מה בין בן אדם שקיבל כדור בפשיטה בלבנון וברור לכולם שהוא בלתי כשיר תמידית ושכאשר הוא יהיה כשיר, אם הוא לא יהיה כשיר תמידית, הוא ישוחרר, ואם הוא יהיה כשיר, הוא יחזור ליחידתו. כולנו מכירים וחלקנו היינו בזה. מה בינו לבין בן אדם שקרע רצועה - כמו חבר'ה שפנו אלי – או פרק כתף במד"ס או אפילו התפתחה לו מחלה ועדיין או יחזור ליחידתו או לא יחזור אליה. אולי הפתרון לכל הדבר הזה הוא לבטל את פרופיל 24 וגמרנו. או שאתה כשיר או שאתה לא כשיר, ואם זה קורה לך תוך כדי השירות, אנחנו מגדרים, כמו שדיברה הצעת החוק המקורית, כדי שהטיפול בך יהיה ברור ולא יהיה דחף למערכת לומר שקודם כל נוציא אותך ואחר כך נראה. מגדרים איזו תקופה ואחרי התקופה או שכן או שלא.

אין לי ספק שבעקבות העבודה הזאת מספרם של החיילים עם פרופיל 24 יקטן דרמטית. אין לי שום ספק בכך. אנחנו שואלים את השאלות האלה של מה מראש התכוונו ומה יצא לנו. היה איזה רציונל ובמעלה השנים הוא השתנה. אין לי ספק. אבל שאלת אותי מה ההבדל ביניהם? לטובת הצעת החוק כמו שהיא כתובה כאן וכמו שאמרתי קודם הרציונל אכן מקובל עלינו, אין הבדל. הם צריכים לקבל מאתנו את המעטפת המלאה בין אם הם קרעו גיד במשחק כדורסל ובין אם קרעו גיד כי עבר לידם כדור. הרציונל מקובל עלינו.

אם אני מבין נכון את השינוי שנועד להיעשות, זה כמו שאתה ציינת קודם. יש דין ודברים ביניכם לבין אנשי המשפטים שלנו, למנוע סיטואציה בה האיש לא רוצה להישאר אצלנו ואנחנו משאירים אותו בכוח כי החלטנו שכולם אותו הדבר. זה חידוד שצריך לפתור אותו.

זה נכון גם לגבי מי שקיבל כדור בפשיטה.

נכון.

הוא יכול להתעקש להשתחרר מצה"ל.

זאת בדיוק הכוונה. למנוע. האם המנגנון צריך להיות כזה שאנחנו אוטומטית מבצעים את התהליך הזה, אני מקבל ונסדר את המנגנון. הרציונל מקובל עלינו. לא דנים כאן על התפיסה. גם להבנתי, הגם שנכנסנו כאן לפלפולים ולתתי סעיפים, בגדול אני לא מזהה כאן בעיה גדולה להתקדם בהיבט הזה. כמו שציין החבר ממשרד המשפטים יש סוגיות כבדות איך להבטיח שאלה שהשארנו אותם יקבלו את הטיפול הטוב וכולי. טוב, זו משימה שלי. נלך לעבוד. צריך זמן להיערך ונסדר אותה.

אמרת שהעבודה הזו תעזור לנו. אנחנו לא משרד העבודה. זה משרד המחוקקים וכאן יש חוק או אין חוק.

נכון.

יש כאן הצעת חוק שהיא לא נוגעת בנושא של הישארות החייל בהתנדבות. לנושא הזה יש חוק קיים.

אבל זה נותן מענה.

אני חושב שהצעת החוק הזו שחבר הכנסת שלח הביא אמורה למסד את המצב שבו הצבא שמקבל את החייל מהמדינה ולא עלינו החייל נפצע, ולא חשוב אם גיד גרוע מכדור או גיד גרוע מכדורסל. חצי שנה, זו חובתו של צה"ל לנסות להחזיר אותו לכשירות. בחלוף חצי שנה, שר הביטחון, לפי הצעת החוק, מוסמך לפטור אותו משירות בגין היעדר כשירות. אין כאן תקופות ביניים. הדבר היחיד שיכול לשנות את המצב הזה, אם החייל עצמו בגין סיבה כלשהי מבקש לפטור אותו משירות לפרק הזמן הזה של עד חצי שנה. הצעת החוק לא עוסקת בחלק של להתנדב או נידוב או כל הדברים שמעלה כאן התיקון.

כשאתה מכניס לתוך מערכת ההתנהלות את שיקול רצונו של הפרט - - -

זה מקרה קיצוני לא סביר שעכשיו אתם בונים עליו את הכול. למה מישהו שחטף כדור – לא כדורסל אלא כדור – למה אצלו לא חשבתם שהוא חייב לחתום על טופסי התנדבות? דרך אגב, זה לא קשור רק לנושא הרפואי. זה קשור למשך השירות, זה קשור לשכר שלא קוראים לו שכר, לכל מיני זכויות.

הגיעו אלי מקרים של חיילים בודדים שברגע שהם שוחררו מהצבא, אין להם גם היכן לגור.

ברשותכם, אני אעיר. היות ויש מגוון מקרים, אלה סיטואציות פרסונליות גם ברמה של מה טיב הפגיעה ומה טיב השיקום ומה טיב התהליך שהם צריכים לעבור, וגם הנסיבות האישיות שברקע, יש משפחה או אין משפחה, הם חיילים בודדים וכדומה. בדיוק בגלל זה נכנס כאן הרצון של הפרט ולכן כתחילה סעיף 17א נוסח במושגים של התנדבות. מול המקרים שאתם מביאים, זה לא מופרך בעיני שיהיה חייל שיגיד שהוא פרק כתף, הוא צריך טיפול אורתופדי ופיזיותרפיה בדחיפות מאוד גבוהה, והרבה יותר נוח לו לעשות את זה בקופת חולים ליד הבית לשם אימא שלו יכולה להקפיץ אותו מאשר להיות מוצר באיזה חר"פ בקצה הארץ שרק כדי להגיע אליו, הוא צריך להיטלטל חמש שעות באוטובוס.

החייל הזה, כמו כל חייל יגיש בקשה להשתחרר מצה"ל וצה"ל יחליט אם הוא משחרר אותו או לא. אז אתה עושה את זה לגמרי אופציה שלו.

נכון. זה 17א.

אתה מחדד את זה שברירת המחדל האוטומטית והמובנת מאליה היא שהחייל הזה נשאר בצבא בטיפול של הצבא עם הזכויות של הצבא, עם ספירת הפז"ם של הצבא כי כך זה הדבר הנכון לעשות.

זה 17א.

זה כבר מוסדר -17א לחוק שירות הביטחון.

לכן אמרתי בעדינות קודם שהשאלה, זה שמקבעים אותו חצי שנה פנימה לתוך המסגרת הצבאית ולתוך הטיפול דווקא של הצבא, האם זה הדבר הנכון תמיד? שוב, זאת לא שאלה משפטית.

אני לא זוכר שקיבלנו – ויתקנו אותי חברי הכנסת וצוות הוועדה – אי פעם פנייה שהצבא סירב לשחרר אותו בתוך חצי השנה הזו לטיפול רפואי. כל הפניות אלינו הן הפוכות.

נכון.

נכון.

שהצבא מבקש לפלוט אותו לפרק זמן של חצי שנה. לכן הצעת החוק הזו באה לסגור את החור הזה. מדובר בסופו של דבר באנשים שאין להם ניסיון חיים, הם עברו ברובם המכריע מהתיכון לתוך הצבא, לא צברו ניסיון אחר, ובדילמה הזו – מבחינת הצבא, זה נוח, ובואו נגיד את האמת. נוח מאוד לצבא שכשהוא לא כשיר, הוא לא יהיה תחת הפיי-רול הצבאי, לא בדמי קיום ולא בטיפול רפואי. הוא יהיה בביטוח הרפואי האזרחי. זה נוח מאוד לצבא ואנחנו מסוגלים להבין את זה.

אבל אני מחזיר אתכם למה שאמרתי קודם. אנחנו כוועדה עוברים שלב אחרי שלב ומבצרים את מעמדו של החייל הסדיר. כך תסתכלו על זה. אני אומר לכם שאם יש בעיה, כמו שדרור מציג, תגידו מה ההצעה שלכם לפתרון הבעיה הזו. אנחנו במכלול של כלל חיילי הסדיר, הצעת החוק הזו היא מסתדרת עם קו הוועדה שהתחלנו אותו בצורה מאוד מסיבית כבר לפני שנה.

אני אוסיף עוד דבר על מה שאתה אומר. כשאתה ואני היינו חיילים לא היו מקרים כאלה. המקרים נבעו לא מתוך נוחות אלא מתוך רצון של מערכת הביטחון לחסוך כסף.

אני לא יודע מה אתה זוכר אבל אני זוכר שבאנו צוות שלם לבה"ד 3 לקורס תול"ר ובצוות היו עשרה אנשים, מתוכם שישה לא היו כשירים. אחד אחרי ניתוח שבר, אחד עם רגל קצרה בשני סנטימטרים, השלישי עם שברי הליכה. בקיצור, שישה אנשים. הרופא בבה"ד 3 אמר שהם לא יכולים לעשות קורס תול"ר. מזל שהרופא היה ידידותי למשתמש ושכנענו אותו שנעשה את הקורס. כולם סיימו, סיימו סדיר, סיימו מלחמה, אבל אני חושב שבמתכונת שאנחנו מדברים כאן, שישה אנשים, על פי אמות המידה של צה"ל, היו משוחררים לחצי שנה מהצבא. אין לי ספק בכלל. אנחנו לא שם. עברנו לא 40 שנים אלא כברת דרך מבחינתנו בכל מה שקשור לסדיר. הדיאלוג הזה בין העם לבין הצבא או בין המדינה לבין הצבא בנושא הסדיר, אני אומר לכם שאנחנו מבצרים את מעמד הסדיר ועשינו את זה לפני שנה בנושא של אגף השיקום ועכשיו אנחנו בנושא של אגף החולה או הפצוע. אנחנו רוצים בסוגיה הזו להגיע אתכם להסכמה.

אם יש מקרה חריג כמו שדרור פירט עכשיו, תגידו לנו מה ההצעה שלכם הקונקרטית לאותו מקרה שהחולה/פצוע שאין לו כשירות לפרק זמן לא ברור של כמה ורוצה את הטיפול לעשות מחוץ למסגרת הצבאית, תגידו לנו מה הפתרון. יסתדר, נוסיף אותו כתיקון לסעיף. כאן יש כאן את כל חצי השנה ובסוף החצי שנה שר הביטחון רשאי להוציא אותו מהמסגרת.

מה עשה סעיף 17א. בעצם הוא אומר שאדם נפצע, אנחנו מניחים שבתוך חצי שנה בערך נדע לאן פנינו. בתוך חצי השנה הזאת הוא מייצר איזשהו הסדר שהוא חותך בין חודשיים ראשונים לארבעת החודשים הבאים. אפשר היה להעביר את קו החיתוך במקום אחר. אפשר אחרי חודש, אפשר אחרי ארבעה חודשים, אפשר אחרי חמישה חודשים. החליטה הכנסת לחתוך אחרי חודשיים ומה אומר קו החודשיים? הוא אומר שחודשיים ראשונים הטיפול הוא בתוך המסגרת הצבאית, כעבור החודשיים האלה, בארבעת החודשים הבאים, הטיפול הוא במסגרת האזרחית, מתוך הנחה שלרוב החיילים – שוב, אני מבין את הפניות - - -

יש בעיה אחת עם מה שאתה אומר. 17א הקיים נוגע לפרופיל 21.

ולפרופיל 24.

הוא נוגע בבסיס לאנשים שהצבא כבר החליט שהוא עומד לשחרר אותם. אלון הסכים אתי קודם. הוא עושה להם איזה פייז-אאוט מרצונו ומאחריותו. בסוף זה חייל שכן גייסת אותו, כן הבאת אותו ועכשיו קורה לו דבר די טראומתי בהוצאה שלו החוצה, כולל המשך טיפול רפואי וכן הלאה. זה לא מתייחס לכל הדברים שאתם מדברים עליהם. ההיגיון של ההחלה, כל הגיון 17א, על המקרה הזה, הוא יכול להיות רק אחד והוא סוגיית האם אנחנו מחזיקים חיילים בלתי כשירים ואני מודה שגם אני חשבתי שאפשר ללכת לקראת ההיגיון הזה. ככל שאנחנו מתקדמים בדיון הזה, זה הולך ומחזיר אותי לעמדה המקורית.

העמדה המקורית אומרת מתוך אחריות, מתוך מה שאבי אמר, אנחנו מסתכלים על אחריות המדינה על החייל שהיא גייסה בכוח, באמצעות חוק שירות ביטחון והאחריות הזאת מאוד קשה פתאום להעביר אותה לאיזה מסלול של התנדבות.

התנדבות רק במובן הזה, המשמעות היחידה של ההתנדבות היא שלא כופים עליו. התנדבות שאין בצדה שום תנאים.

שוב, למה לחייל שנקע את הכתף – לא חטף כדור – בפשיטה, למה אליו אתם לא באים ואומרים לו שיתנדב?

כל חייל לפי מצבו הרפואי. אם מצבו הרפואי נכנס לגדר אחד המצבים הרפואיים בתקנות שירות ביטחון שקובעות איקס שירות ארעי, המשמעות היא שצריך להביא אותו לוועדה רפואית ולהתאים לו מחדש את הפרופיל.

אבל אתם לא עושים את זה.

ודאי שעושים את זה.

אתם לא עושים את זה במקרים שחיילים נפצעו באירוע.

יש שלב של טיפול בחייל מטבע הדברים אבל - - -

למה אותו טבע לא קיים?

קיים. אין שום הבדל. המשמעות היחידה היא שבשלב שבו מצבו הרפואי הוא - - -

את רוצה לחוקק חוק שחייל שנפצע בפעילות מבצעית צריך לעבור למצב של מתנדב?

לא. מה פתאום?

זאת המשמעות.

ממש לא. הנידוב הרפואי גם היום בחוק מתייחס לאנשים שהם לא כשירים או לא כשירים ארעית. הוא לא מדבר על כל המצבים שקודם לזה. זאת אומרת, אנשים שעכשיו מטופלים ולא שונתה כשירותם.

למה מישהו שנקע את הכתף בפעילות מבצעית – לפני שאת עונה, תקשיבי לשאלה – ועכשיו היה לו סיבוך ושלושה חודשים הוא בבית חולים ואחרי כן שלושה חודשים בפיזיותרפיה, אתם לא מביאים אותו לוועדה רפואית כדי שיתנדב?

מביאים אותו לוועדה רפואית.

רק אם הוא גדע את היד, אז אתם לא מביאים אותו?

תמיד יביאו אותו.

בואו נבחין בין הסיטואציה הרפואית לסיטואציה המשפטית. ניקח את הדוגמה שאתה נותן. אדם הוא חייל ואגב פעילות, או אפילו לא בפעילות מבצעית אלא בבסיס, החליק, נפל, נפגע פגיעה, חבלה שהיא מספיק חמורה כדי שיהיה לה משך החלמה ארוך. הסיטואציה הרפואית היא שהוא לצורך הדיון מרותק למיטה. יהיה הטיפול שיינתן לו וזה הרובד הרפואי של הטיפול הרפואי, ובמקביל לו יתנהל איזשהו דיון על השאלה מה הפרופיל שצריך להיות לו. הוא היה עד עכשיו עם פרופיל 97 ועכשיו הוא פגוע, הוא לא במצב פיזי של 97, התגלגל המהלך הבירוקרטי לצורך הדיון לבחון מחדש את הפרופיל שלו. יובא הנתון הרפואי שיגיד שבמצב כזה או במצב כזה התנאים כאלה ולכן הוא נכנס לסל הקריטריונים ', ב', ג' ולכן הפרופיל שלו יורד. עכשיו השאלה היא לאן הוא יורד. או שהוא יורד ל-24, שזה מצב שהוא ארעי, כלומר, הנחת העבודה היא שהוא לא כשיר ארעית ויכול להיות שבשלב כלשהו הוא יחזור לכשירות, או שהוא יורד לפרופיל 21, שזה אי כשירות קבועה ואז אנחנו אומרים שהוא לא כשיר, הוא לא צפוי לחזור להיות כשיר, ולכן באופן עקרוני – דרך אגב, גם ב-24 אבל בוודאי ב-21 – אומר הצבא שאם הוא לא כשיר, אין לו מה להחזיק אותו אצלו. אין לו מה להחזיק אותו כחייל.

אנחנו כאן מנסים לייצר איזשהו סטטוס על אותה תקופת ביניים. שוב, להבנתי עיקר השאלה כאן היא על האנשים שהם ב-24. כלומר, שיש איזשהו מצב שבגלל חוסר הוודאות הרפואית ואי הוודאות כמה זמן ייקח תהליך ההחלמה שלהם, המשחק הוא על אותה חצי שנה ואיפה מותחים את קו המעבר מטיפול בתוך מסגרת הצבא לטיפול מחוץ למסגרת הצבא.

לא נכון. זאת בדיוק הנקודה. הקו הוא לא בין זה לזה. הצעת החוק, ההיגיון שלה אומר שבסוף חייל הוא או חייל או לא חייל. העובדה שהוא חייל כוללת לצורך העניין את זה שאם הוא נפגע או חלה במהלך שירותו, בחצי השנה – אני לא מתייחס עכשיו לתקופת ר"מ 2 – בה הדבר הזה מבורר, הוא חייל. נקודה. הוא חייל בשירות עם כל המשמעויות של זה, בין בזכויות סוציאליות ובין בפז"ם ובין בכל דבר אחר שאנחנו רוצים לדבר עליו. אחר כך אם הצבא מחליט, זה מספיק זמן בשביל הצבא לברר אם הוא חייל או לא ואם הוא לא, אז הוא יהיה 21 וישוחרר מהצבא. לפתור את מצב הביניים. הבעיה עם ההיגיון של מה שאתם מציעים היא שאתם משאירים הגיון של תקופת ביניים, רק בונים אותו אחרת, בונים אותו דרך מסלול אחר.

כל עוד לא שונתה כשירותו, הוא חייל. כל עוד לא נקבע לו 24, הוא ממילא חייל ומקבל טיפול, גם אם הוא פצוע.

אבל את אומרת שב-24 הוא יתנדב.

כי ב-24 הוא כבר לא כשיר לשירות ואז לפי החוק הוא לא חייל.

אני רוצה להציע משהו, ברשותכם. קודם כל, אני רוצה לומר שכמו שאני מבין את ההצעה ואת הדיון, כמו שאמרתי קודם, הרציונל מובן לנו, התפיסה מקובלת. כמו שאני מבין, המילה להתנדב היא עניין משפטי כי החוק מחייב לפטור אותו. אני מקבל את הרציונל לא לבוא לפצוע ולומר לו תתנדב ואנחנו צריכים למצוא איך.

אני רוצה להציע שכיוון שיש שיח בין חבר הכנסת שלח לבין אנשי המשפטים, הערוץ הזה יימשך. הרוב המוחלט, המקרים הברורים, אנחנו עוסקים בהם מראש. איך לייצר מענה להוא שכן או לא צריך להתנדב, איך לייצר מענה להוא שנשארו לו חודשיים לשירות ואיך לייצר מענה להוא שרוצה לא להישאר בצה"ל, אלה שלושה נושאים. ימצאו לזה פתרון. הבקשה שלנו שתהיה היא - בהינתן שההצעה הזאת כמו שאמרתי מקובלת עלינו – שכאשר הולכים לממש אותה, תנו לנו פרק זמן לסדר את התהליכים מאחוריה. זה הדבר היחיד שאנחנו מבקשים. מעבר לזה, נמשיך לקיים שיח על ה-איך. אנחנו מבינים לחלוטין את ה-מה. אנחנו נממש.

מאחר וההתחייבות הייתה בהעברה בקריאה טרומית, הייתה לתיאום עם משרדי הממשלה – משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר – אני רוצה לשמוע את משרד האוצר ואחרי כן את המשרד לביטחון פנים.

גם משרד הבריאות.

צודק. גם משרד הבריאות.

נכון.

משרד האוצר. אני אציין שברמה התקציבית כרגע לא ברור אם יש להצעה הזו איזושהי משמעות תקציבית. מהסיבה הזאת ביקשנו שזה יהיה בתיאום אתנו. בכל מקרה משרד הביטחון לקח על עצמו את העלויות התקציביות ככל שיהיו כאלה. אני אוסיף ואומר שכאמור לא ברור המשמעויות התקציביות על מערכת הבריאות. כאן אני אבקש מנציג משרד הבריאות להתייחס ובאמת ככל שיהיו, אנחנו נבקש שיהיה איזשהו תיאום בין משרד בריאות לבין משרד הביטחון בעניין הזה.

משרד הבריאות. כמו שאמרה ספיר, זה תלוי בנוסח הצעת החוק שבסופו של דבר תתקבל, אם החלק הארי מאותם אנשים בסופו של דבר ישוחררו לעומת מצבם היום, העלות תיפול על מערכת הבריאות ולכן אנחנו מבקשים תיאום מול משרד הביטחון.

השאלה אם זה יישאר כך או לא.

אני לא כל כך מבין את המה שאתה אומר. נכון להיום החייל הזה משוחרר וצריך לטפל בעצמו. לכאורה הצבא ומערכת הביטחון אמורה לשפות את מערכת הבריאות. אני לא נכנס כרגע מה המשרד ומה הקופות וכולי. זה או מתקיים או לא מתקיים. במצב הנוכחי זה לא שרוב החיילים משתחררים. אם הם ישוחררו, הם ישוחררו אחרי חצי שנה ובחצי השנה הזאת אנחנו אומרים שהם נשארים חיילים ואם הם חיילים, מאוד ברור מי נושא בעלות שלהם.

צודק. במקרה הזה נכון, אלא אם העניין של ההתנדבות לא יעזור ואז הצבא את חלקם אולי ישחרר כבר לפרופיל 21 ויעשה זאת כבר ביום הראשון.

זה לא לפי הצעת החוק הזאת. לפי הצעת החוק המקורית, להפך. אם בכלל, העלויות עוברות מכם אליהם.

אנחנו נבקש ממשרד הביטחון שייתן לנו הערכה לגבי היקף החיילים שישתחררו או לא ישתחררו ובהתאם לזה.

אני חייב לומר שמעמדת האוצר אני קצת מופתע. אנחנו הרי העברנו כאן לבקשת האוצר את חוק קיצור השירות הבא, מ-32 חודשים ל-30 חודשים. הרי מה היה הנימוק? יהיו מוקדם יותר בשוק העבודה. כאן אתם מקבלים מוקדם יותר לשוק העבודה אוכלוסייה של אלף ומשהו חיילים. זאת אומרת, השקלול כמה בעצם האוצר, את מדברת על העלות התקציבית ואני אומר שהיתרון התקציבי, כשאני בודק את זה רק מבחינת מספר החיילים שבמקום לשרת שלוש שנים או 32 חודשים או 30 חודשים, ישרתו פרק זמן קצר יותר בגלל סיבות של כשירות או אי כשירות.

המשרד לביטחון פנים, יש לכם התייחסות?

המשרד לביטחון פנים. למשטרת ישראל אין התנגדות להצעה. מסלול החובה שם הולך ומצטמצם באופן טבעי. גם לשירות בתי הסוהר, מבחינתם מה שיסוכם מול הצבא, מקובל. הצבא הוא זה שמספק את תקני החובה לשירות בתי הסוהר ומה שיוסדר מול הצבא, מקובל גם עליהם.

עמר, אתה רוצה עוד להתייחס?

לא.

ענת?

כן. אני מצטערת, לא הייתי בדיון החשוב הזה.

אבל עסקת בזה.

אבל עסקתי בזה בלי קשר. כבר בדצמבר שלחתי מכתב לשר הביטחון לגבי דחיית שירות עקב פציעה או מחלה. אני כן הסתמכתי על סעיף 17א במכתב שכתבתי וחשבתי שהוא נותן מענה. אני נתקלתי במקרה של חייל בודד שהגיע מארצות הברית לשרת, שירת כלוחם, נפצע, ולא יכול היה, בגלל פגיעה ברגל. ההורים שלו הגיעו לארץ. עשו לו דחיית שירות. הוא הפסיק לקבל שכר דירה. פשוט עזב את הארץ מיד אחרי הפציעה. אפילו לא הוכר כנכה צה"ל כי הם לא חיכו שיתקיים התהליך הזה. אסור שדברים כאלה יקרו.

סודר ללא שום קשר להצעת החוק.

איך זה סודר? אתה יכול להגיד לי?

אכ"א צריכים להגיד את המנגנון, אבל באופן עקרוני החיילים האלה, גם אם הם מקבלים מאתנו היום פרופיל 21, הם מקבלים מאתנו עוד כמה חודשים של שכר דירה ואת כל התשלומים הנלווים. זה סודר. חייל בודד, יש לו הכרה של חייל בודד והוא מקבל את זכויותיו.

התחושה היא של אנשים, בעיקר פציעות באימונים או על רקע מבצעי, שפשוט מזדכים עליהם. מזדכים עליהם לגמרי כי כבר אין את הליווי ואת התמיכה של ר"מ 2. הם הולכים לטיפולים ואף אחד לא דואג להם ואומרים להם שהם כבר לא חיילים. אני רואה את זה גם עם נכי צה"ל, שכך הם מרגישים שליוו אותם בפציעה. אסור שזה יקרה. זאת אומרת שגם בחצי שנה הזאת, קודם כל היד לא צריכה להיות קלה על ההדק בהיבט של שחרור אלא לתת להם את הגימלים כמו שצריך ולעטוף אותם עם המעטפת של ר"מ 2, לאפשר להם לקבל את הליווי, את ההסעות, את כל מה שמגיע להם. זה לא קורה היום. אגב, זה היה כך. אתם יודעים שזה היה כך. אני גדלתי בצבא שזה היה כך, שדאגו.

בדיוק הזכרתי את זה. עוד לא דיברנו על תקופה כל כך צעירה כמוך אבל הזכרנו אתה תקופה של אבי ושלי.

זה לא היה כך.

זה משמח לדעת שגם בשנים האחרונות זה היה כך.

הדבר הכי חשוב, בשורה התחתונה, זה שהחיילים שנותנים ותורמים ומתגייסים, גם אלה שמתגייסים ידעו שהצבא באמת דואג להם. אם לא, אנחנו נראה את התופעה הזאת פחות ופחות. אני רואה את זה גם בתלונות של נכי צה"ל וגם בסיפורים שהגיעו ולכן נולד המכתב הזה שנתתי לכם כי הגיעו הרבה תלונות בעניין הזה.

אם החוק לא נותן היום מענה והחוק של עפר ישפר את המצב, צריך לעשות את זה. צריך ללכת לקראתם ושלא יהיו כאלה דברים שהם מוציאים אנשים עם תחושה שסחטו את הלימון, הוא גם נפגע וגם נזרק בשולי הדרך. אסור שזה יקרה.

הצעתי או בקשתי, לאור הדיון שהיה כאן וגם אני מקווה שהייעוץ המשפטי יסכים אתי, שהוועדה תכין את החוק במתכונתו. זאת אומרת, תביא את החוק במתכונתו הקיימת, זאת שאושרה בטרומית, לקריאה ראשונה. כמו שמירי הבהירה לי בשיחה טלפונית אתמול, אחרי קריאה ראשונה החוק הוא כבר לא שלי אלא הוא של הוועדה. לכן כל תיאום בדברים שאני אוביל אותם אחר כך, הם יהיו גם עם הייעוץ המשפטי וגם עם חברי הוועדה שזה מעניין אותם. אנחנו נלך לשם מתוך אותה רוח שנדמה לי הייתה משותפת לכל מי שדיבר מהצד הזה במהלך הדיון.

הרוח משותפת גם בצד הזה.

אני מסכים. אני חושב שמה שאמר אלון קודם, אמרת על מה אנחנו מסכימים. על ה-איך אנחנו צריכים לשייף. השאלה האם אנחנו יכולים כבר בקריאה ראשונה להצביע על הצעה שיש בה גם מענה למה שדרור העיר כאן, כי אם מישהו לא רוצה להישאר, קבעו לו אי כשירות ארעית ועכשיו הצעת החוק הזו אומרת לו שהוא נשאר. חצי שנה הוא נשאר ואין לו מנדט לבקש אחרת. אומר דרור שזה דבר לא סביר.

זה ה-איך.

השאלה האם רק לסוגיה הזאת יש לכם איזשהו פתרון יצירתי.

אני חושבת שלא כדאי להיכנס לפינה הזאת. אני חושבת שבהכנה לקריאה ראשונה צריך להעביר את הצעת החוק בהתאם להצעת החוק המקורית כפי שהיא עברה לוועדה ואלה שיופים שצריך להיזהר.

גם בגלל לוח הזמנים.

יכול להיות שיש מנגנון ב-17.

אני רוצה לשמוע את דרור. אני רוצה לשמוע את ההתייחסות שלך בנושא הזה.

שוב אני אומר. אני מבין שהפניות שהגיעו לוועדה מציגות את הקשיים שמתעוררים אגב סעיף 17א. אני אומר שיכול להיות שיש איזושהי הטיה בתפיסה במובן הזה שיש המון מקרים אחרים שאולי הכול בסדר ולכן הם לא מגיעים כפניות לוועדה ולכן בסך הכול 17א עושה איזשהו הסדר נכון וכאן מגיעות הפניות על הפתולוגיות שלו, על המקומות שהוא לא עובד. לכן אני חושב שצריך להיזהר בנקודה הזאת.

אני חושב שההצעה המקורית, אני מסכים עם חבר הכנסת שלח, לפחות עושה קליר קט והיא מורידה את חוסר הוודאות המשפטית. זאת אומרת, היא בעצם מזיזה את הקו מהחודשיים לחצי שנה. היא מזיזה אותו ארבעה חודשים קדימה. במובן הזה היא עושה משהו מאוד חד ונקי.

גם הנוסח החלופי עושה בדיוק את זה. הוא עושה קליר קט בחצי שנה.

אפשר לסגור את הפינה הזאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני חושבת שצריך לבחון. כלומר, יש כאן אמירה מאוד עקרונית וערכית בהצעת החוק המקורית ואני חושבת שחשוב להעביר אותה כך ושיופים נעשה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

השאלה אם צריך להגיד את זה כ-36ב או להגיד שזה בתוך 17א.

על הנושא של האכסניה אנחנו יכולים לדבר.

אבל זאת ההערה שלנו. כל המהות היא האכסניה. המשמעות היחידה של לדבר על 17א היא באמת רק שמשפטית לא נגיד שאנחנו כופים אלא אותו חייל יכול להגיד שהוא לא רוצה.

זה בדיוק העניין. אנחנו עוסקים בחובת גיוס. לא בהתנדבות לגיוס. אחרי שאתה חייב גיוס - - -

התגייסות של מי שכשיר.

כן. אחרי שיש לך חובת גיוס, בתוך חובת הגיוס אתה מתנדב ליחידות מסוימות, למשימות מסוימות. אתה נכנסת פנימה, חתכו את חבל הטבור ומעכשיו אתה חייל.

אלא אם נקבע שאתה לא כשיר.

מעכשיו אתה חייל. זה ההבדל הלא דק בין הצעת החוק לבין 17א. הצעת החוק אומרת שאתה חייל אלא אם בחלוף חצי שנה של אי כשירות נדרשת או מתקבלת החלטה אחרת. אתה חייל סדיר. נקודה. חתכו את חבל הטבור ביום גיוסך ולא חשוב אם זה חודש אחרי גיוסך או שלושים חודשים אחרי גיוסך, אם קרה משהו, אתה נכנס לאי כשירות. אתה חייל. פגיעה פלוס שישה חודשים למעט, וזה ה-36ג לצורך העניין בהצעה של עפר. 36ג לא כתוב אבל שם צריך להיות סעיף שאומר מה מתאפשר לחייל באי שירות שלא רוצה למשוך חצי שנה של אי כשירות עד שיוכרע עתידו באופן סופי.

זאת המשמעות של התנדבות. זאת האכסניה. זה אותו הדבר. אנחנו אומרים אותו דבר. ברגע שיש התנדבות ללא תנאים, המשמעות היא שברירת המחדל היא בעצם להמשיך לקבל טיפול אלא אם אומרים שלא. במהות זה בדיוק אותו הדבר.

לא. אני מוכן שוב לומר את זה בעברית.

ברגיל להתנדבות יש תנאים. כאן אין לה שום תנאים.

אבל אני חושב שלא נכון, בוודאי לא מבחינתנו כוועדת כנסת, שאנחנו אחראים לחוק גיוס חובה. אנחנו לא יכולים להעביר חייל מסטטוס של חוק גיוס חובה, חייב בגיוס, לסטטוס של מתנדב בגיוס רק בגלל אי כשירות שנקבעה בגין שירותי הצבאי.

אני חייבת להבהיר. החוק היום אומר שמי שחייב גיוס הוא רק מי שכשיר לשירות. מי שהוא לא כשיר ארעית - - -

אני אומר שעברנו את המשוכה הזאת. נקבע שיש לו כשירות והוא גויס לצה"ל. מהשלב הזה, הוועדה לא מתערבת בהחלטה של טרום גיוס. הוועדה מתערבת בחוק הזה בהחלטה של אחרי שהוא הפך להיות חייל סדיר וקרה משהו. כשקרה משהו ונקבעה אי כשירות, אי אפשר לומר לו שעכשיו אתה חצי שנה חוזר לסטטוס הקודם שלך של לא חייל אלא אם תתנדב.

זה מה שהיום החוק אומר.

לכן התיקון. ניסינו להסביר את הרציונל, הצלחנו יותר, הצלחנו פחות, מאחר ואנחנו רוצים להתקדם וברור לנו לחלוטין שישנם חיילים – לא שאנחנו מכירים אותם בפניות אלינו אבל במה שאתם אמרתם כאן וזה סביר שישנם כאלה – שאומרים שהם לא רוצים את החצי שנה הזאת להיות ממוסמרים בגין הצעת החוק של שלח, אלא הם רוצים אפשרות להשתחרר לפרק זמן של איקס חודשים בתוך החצי שנה עד שייקבע סופית מה עתידם בצבא או מחוץ לצבא. את הסעיף הזה נצטרך לשייף לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני מניח שזה מוסכם עליך, עפר, כיוזם ההצעה.

לגמרי.

הצוות המשפטי של הוועדה, אני מבין שגם הוא תומך בדבר הזה. מאחר ואנחנו רוצים לעשות את זה בתיאום אתכם, השאלה היא האם אתם אתנו בראש אחד בכיוון הזה.

ההבנה שלנו היא שזה צריך להיות מתואם לפני הקריאה הראשונה. אני חושבת שאפשר לתאם את זה.

יכול להיות שהדרך הנכונה לנסח את זה היא לומר שכאשר נכנס אדם לסטטוס הרפואי-משפטי של אי כשירות – כן ארעית או לא ארעית ותכף נחשוב על זה – הוא זכאי לפנות ולבקש להשתחרר. ננסח את זה באיזשהו מושג יותר רחב, שהוא זכאי לקבל את השחרור אם הוא בוחר לעשות זאת.

אבל לפעמים הוא לא זכאי לטיפול רפואי.

זהו. יש כאן את שאלת הזכאות.

תמיד הוא יהיה זכאי.

אני רוצה לומר לך משהו על התיאום. לו הייתי רואה את ההצעה אתמול, כבר הייתי אומרת לך שההצעה סוטה מהצעת החוק המקורית שהוגשה על ידי חבר הכנסת שלח. זאת אומרת, אפשר לעשות תיאום אבל לא באמצע הדיון. זו לא דרך העבודה אליה התכוונו כשצריך לעשות תיאום. לכן אני ממליצה שתסכימו להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה כדי שאם בכל זאת הכנסת לא תחזור, ניתן יהיה להחיל עליה דין רציפות ואת התיאום אנחנו נעשה באופן מסודר לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

רק שתביני את המשמעות. אם זה לא הולך, אנחנו עכשיו שבועיים לפני סוף המושב.

לא, זה לא מדויק. אנחנו לא יכולים להעביר את ההצעה הזו אלא ביום שני הקרוב.

אם זה לא עובר ביום שני הקרוב, זה נדחה למושב הקיץ. גם אם נגיע למושב הקיץ, זה נדחה וזה לא ייגמר לפני אמצע שנה הבאה. לכן זה מאוד חשוב להמשיך את התהליך הזה, שלא לדבר על מצב שמה שכאן הסבירו ואני לא יודע אם כולכם מבינים, אתה בטח לא, שחוק שעבר קריאה ראשונה, גם אם יש בחירות, בכנסת הבאה יש דין רציפות והוא לא צריך לעבור את כל התהליך. מכיוון שזאת המגמה גם של צה"ל חיל הרפואה, אני חושב שמאוד חשוב שנלך. יהיו עוד הרבה הזדמנויות לעשות חידודים ושינויים והדגשים.

אתם רוצים חמש דקות לעשות בדיקה? בסדר. בשעה 10:55 נתכנס כאן פעם נוספת לסוגיה הזאת. נתתי לכם עשר דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:45 ונתחדשה בשעה 10:55.)

אנחנו מחדשים את הדיון.

עדי, את רוצה להתייחס?

אני רוצה להתייחס. האמת, זה מאוד פשוט. לי כלובש מדים ומייצג את חיל הרפואה וצה"ל אין סמכות לענות בשם משרד הביטחון. מקובל עלי מה שמשרד הביטחון תיאם לפני ועדת שרים לענייני חקיקה. לצערי אני לא יכול לאשר בשמם.

משרד הביטחון אמר שצה"ל מטפל בהצעת החוק. הוא בחר שלא להגיע.

אני לא מזמנת את משרד הביטחון.

זימון יצא גם למשרד הביטחון. אני ביררתי אתמול במשרד הביטחון מי היועץ המשפטי שמטפל בהצעה ונאמר לי שצה"ל מטפל בהצעה. משרד הביטחון בחר שלא להגיע. הוא לא ראה את עצמו כחלק מהעשייה.

אני לא יודע אם צריך לחכות לתשובה שלי או לא, אבל אני לא יכול לתת אותה.

גם אנחנו ב-6:00 בערב עדיין המתנו לכך שיגיעו פרטים על נציג משרד הביטחון. הערנו על כך שרק הפרטים של נציגי צה"ל הועברו לוועדה. עדיין נציגי משרד הביטחון לא נמצאים כאן היום.

מאחר וחבר הכנסת עפר שלח, צינורות הקשר שלו - - -

הוא יכול לעשות דברים שאני לא יכול.

כן. מהירים מאוד. אתה יכול לומר בקולך?

יועץ שר הביטחון הודיע לי עכשיו שהוא אישר לכם את ההצעה שלנו. זאת אומרת, שזה יעלה בקריאה ראשונה בנוסח הקיים.

אני מבקשת שהנוסח יתואם אתנו.

גם לצורך העניין, אני חושב שהדיון הגיע לשלב מאוד חשוב בזה שהיה ברור שעל המה אנחנו מסכימים ועכשיו נשאר ה-איך, בעיקר בחלק הזה שדרור העיר בצדק לגבי כאלה שלא יכולים לחיות בשלום עם הקביעה שהם חצי שנה באי כשירות ואף על פי כן הם צריכים להיות בשירות חובה. לנושא הזה אני משוכנע שנדע למצוא את הפתרון ולא חשוב אם זה יהיה סעיף 37ג או מתכונת אחרת. את הקו אני חושב שהבהרנו. לשמחתי לא היינו חלוקים על הקו, על העיקרון הזה של ה-מה ולכן אנחנו עוברים להקראה כאשר התנאים וההתניות שהופיעו קודם לכן, לתאם עם כלל המשרדים – אגבת מעניין שמשרד המשפטים לא מופיע שם בין המשרדים אתם צריך לתאם.

זו תקלה.

תקלה שלא תחזור על עצמה.

אני לא בטוחה.

עניינית העיקרון הזה יישמר בוודאי. אנחנו מתחילים את ההקראה.

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ח-2018

הוספת סעיף 36ב

בחוק שירות ביטחון (נוסח משולב) התשמ"ו-1986, אחרי סעיף 36א יבוא:

"36ב. הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה

נמצא חייל בלתי כשיר ארעית לשירות מחמת חבלה או מחלה שאירעה בעת שירותו הצבאי, לא ישוחרר מחובת שירות סדיר עד תום שישה חודשים, אלא אם כן הסתיימה, עד אותו מועד, תקופה שהוא חייב בה לפי סעיף 15 או 16, לפי העניין.

חלפו שישה חודשים מיום שהחייל נמצא בלתי כשיר ארעית לשירות – כאן יש שינוי אותו אנחנו מציעים - רשאי שר הביטחון לפטור אותו מחובת שירות סדיר".

מקובל עליכם התיקון הזה?

במקום יפטור אותו – רשאי שר הביטחון לפטור אותו.

כן.

הערות נוספות להקראה? לחברי הכנסת? לצוות הוועדה? אין.

אנחנו מצביעים. מי בעד הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ח-2018? מי נגד? מי נמנע? אין.

הצבעה

בעד – פה אחד

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ח-2018, נתקבלה.

הצעת החוק אושרה פה אחד והיא תועלה לקריאה ראשונה בהקדם האפשרי. כמובן היא תקודם לאחר מכן בתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים כפי שנקבע.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.