ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-26OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 291

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י"ז באדר התשע"ח (04 במרץ 2018), שעה 12:00

ציון 70 שנה להקמת "תלפד" ופעילותה לשיפור קליטת עולים וסטודנטים מדרום אפריקה, במקביל לחגיגות 70 שנה למדינת ישראל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מירי כהן אדלשטיין - ראש מינהל הסטודנטים, משרד העלייה והקליטה

לימור מזרחי - ראש מדור חיילים בודדים וחובה, צה"ל, משרד הביטחון

יגאל פלמור - מנהל קשרי ציבור ותקשורת, הסוכנות היהודית

דורון קליין - מנכ"ל 'תלפד'

בתיה שמוקלר - יו"ר תלפד

ישעיהו יחיאלי - ראש מנהלת נעל"ה

ציקי אוד - המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין

שלי כהן - יו"ר ESP

גבריאל גודליי - סטודנט

ג'וש רוד - סטודנט

אלישע בביאן - סטודנט

טגניה מינטואב - סטודנטית

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר תרגומים

ציון 70 שנה להקמת "תלפד" ופעילותה לשיפור קליטת עולים וסטודנטים מדרום אפריקה, במקביל לחגיגות 70 שנה למדינת ישראל

שלום לכולם, ברוכים הבאים לכנס המיוחד בכנסת, אני רוצה שכולם יעמדו לקבל את חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

שלום לכולם, צהריים טובים, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אני שמח מאוד לארח אתכם, חברי הנהלת עמותת 'תלפד' והמתנדבים בארגון החשוב וכמובן הסטודנטים מקבלי המלגות. אני מבקש לברך אתכם לרגל התכנסותכם כאן במשכן הכנסת כדי לציין שבעה עשורים לפעילות 'תלפד' שמייצגת הן את הקהילה היהודית בדרום אפריקה והן את העולים ממדינה זו לישראל.

אני מבקש לשבח את 'תלפד' על קליטה מוצלחת של כ-25,000 עולים מדרום אפריקה ועל מתן סיוע לעולים אלה בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך וחוויה קהילתית והתמיכה בבני הגיל השלישי ובסטודנטים וכמובן על סיוע בקליטת עולים ממדינות מצוקה. ברכה מיוחדת היום ל'תלפד' על הענקת מלגות לסטודנטים יוצאי דרום אפריקה בעיקר וכן יוצאי אתיופיה, אוסטרליה, הולנד וישראל. תבורכו על פעילותכם ותמשיכו להצליח.

קליטת עלייה היא מערכתית ולא רק על ידי מערכות ממשלתיות. כמובן בראש ובראשונה זה המדינה, אבל גם ארגונים אזרחיים אכפתיים מתגייסים למשימה הלאומית של קליטת העלייה וזה מחמם את הלב, כמו עמותת 'תלפד'.

אני רוצה לשתף אתכם, אתם סטודנטים עולים, בסיפור תהליך העלייה שלי ואיך הגעתי לפה, בקיצור. אני רוצה להגיד לכם את זה, אתם נמצאים במקום שאני הייתי לפני כמה שנים, סטודנט, עולה חדש, מתמודד עם בעיה של שפה, ארץ חדשה, תרבות חדשה, אבל ההצלחה באה מנחישות והתמדה. כשעליתי לפני 33 שנים, ב-1985, הגעתי לישראל עם תעודת בגרות מאתיופיה. הגעתי גם נשוי ואב לבת ואז, למרות שאני ראש משפחה ושאני צריך לדאוג לפרנסה של המשפחה כראש משפחה, אני לא ויתרתי על החלום שלי ללמוד באוניברסיטה ולהשיג תארים.

השתלבתי באוניברסיטה העברית, למדתי תואר ראשון, תואר שני, קיבלתי שוויון הזדמנויות ממדינת ישראל, מינהל הסטודנטים של משרד הקליטה תמך בי ובמשפחתי וקיבלתי את ההזדמנות. ואני אומר לכם, אני ניצלתי את ההזדמנות בצורה טובה, במובן החיובי כמובן. שוויון ההזדמנויות שקיבלתי, ללכת ללמוד באוניברסיטה, השגתי תואר ראשון, תואר שני בעבודה סוציאלית, עוד תואר שני במינהל עסקים, תואר ראשון במשפטים ותואר שלישי בחינוך. את זה השגתי באותו זמן שגם אני, כראש משפחה שדואג לפרנסה של המשפחה וגם כפעיל חברתי שפועל גם בתחום עלייה וקליטה למען הזכויות ולמען שוויון הזדמנויות לעולים חדשים אחרים.

סוד ההצלחה הוא קודם כל קבלת שוויון הזדמנויות, הייתה לי הזדמנות שקיבלתי, אבל לקבל הזדמנות זה לא מספיק, צריך גם השקעה אישית. לכן קבלת הזדמנות פלוס השקעה אישית שווה הצלחה וזה מה שאני אומר לכם. אם אני הגעתי, כמי שעלה בגיל יחסית מבוגר וכראש משפחה והצלחתי להיכנס לכנסת ישראל ולהיות אחד המחוקקים של מדינת ישראל אני רוצה להגיד לכם שאתם גם יכולים. מה שצריך לעשות זה השקעה, התמדה וזה מאוד מאוד חשוב. אני הרגשתי צורך לשתף אתכם בניסיון האישי שלי כדי לעודד אתכם ולהגיד לכם שגם אתם יכולים.

אני חושב שעמותת 'תלפד' עושה הרבה במתן הזדמנויות לכם, זה חשוב מאוד לכל העולים, גם כמובן משרדי הממשלה, מינהל הסטודנטים ואני חושב ששיתוף הפעולה בין כולם הוא שחשוב לנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר את הגעתו לפה היום להיות פה ולברך אתכם, אבל הוא היה צריך לנסוע לארצות הברית, כמו שאתם יודעים, להיפגש עם הנשיא טראמפ למשימה לאומית וממלכתית, לכן הוא לא יכול היה להיות פה, אבל הוא שלח לנו מכתב ברכה ואני אבקש ממנהלת הוועדה, דנה גורדון שושני, שהיא תקרא את מכתב הברכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בבקשה, דנה.

דבר ראש הממשלה. אני שמח לברך אתכם לרגל התכנסותכם במשכן הכנסת כדי לציין שבעה עשורים לפעילות 'תלפד' שמייצגת הן את הקהילה היהודית בדרום אפריקה והן את העולים ממדינה זו לישראל. שורשיה של 'תלפד' נעוצים במלחמת העצמאות בין אלפי המתנדבים מחוץ לארץ שנחלצו לעזרת מדינתנו הצעירה, היו למעלה מ-800 חיילים מדרום אפריקה. רבים מהם רכשו את ניסיונם הקרבי במלחמת העולם השנייה כחלק ממחנה צבאות הברית.

אנשי מח"ל מדרום אפריקה השתלבו בחילות שונים בצה"ל, בייחוד יש לציין את תרומתם לכוחות האוויר. הטייסים היהודים, בוריס סניור וסיד כהן, הטביעו חותם בולט בחיל האוויר וכך גם ססיל מרגו שנענה לבקשתו של דוד בן גוריון להגיע לארץ ולסייע בארגון עבודת החיל. על מצבת קברו של סניור בכפר שמריהו חקוק הפסוק הסמלי מספר ישעיהו כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

בד בבד התחילה 'תלפד' לקלוט עולים חדשים מדרום אפריקה בישראל. הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה מתאפיינת בלהט ציוני ובזיקה אמיצה לנעשה בארצנו. כ-25,000 עולים נקלטו עד כה על ידי הפדרציה במרוצת שנות עצמאותנו, הם זוכים לעזרה ברוכה בתחומי הדיור, התעסוקה, החינוך, ההווי הקהילתי והתמיכה בבני הגיל השלישי ובסטודנטים מקבלי המלגות. עולי דרום אפריקה הם תוספת כוח משמעותית למדינת ישראל. נוסף על כך מסייעת 'תלפד' לקלוט עולים ממדינות אחרות וגם במישור זה היא ראויה למלוא השבחים.

ברכות חמות לכולכם ואיחולים להמשך הצלחה בפעילותכם, בברכה, בנימין נתניהו.

תודה, דנה. אני מזמין את גב' בתיה שמוקלר, ראש הפדרציה 'תלפד'.

לפני שאני מתחילה לדבר באנגלית. שלום לכולם, איזו התרגשות לנו להיות פה היום בכנסת כחלק מחגיגות ה-70 לארגון 'תלפד', הפדרציה הציונית דרום אפריקה-ישראל וכמובן גם למדינת ישראל. לפני הכול אני רוצה להודות מכל הלב לחבר הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, לגב' דנה גורדון, מנהלת הוועדה, שמארחים אותנו היום. תודה רבה לכם.

ברוכים הבאים לגב' מירי כהן אדלשטיין, ראש המינהל הסטודנטים, ורב סרן לימור מזרחי, ראש מדור חיילים בודדים וחובה בצה"ל. ציקי אוד המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין, יגאל פלמור, מנהל קשרי ציבור ותקשורת בסוכנות היהודית ומר ישעיהו יחיאלי, ראש מנהלת נעל"ה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני נרגשת להיות פה היום כיושבת ראש 'תלפד'. ברצוני לקבל בברכה את הבאים לאירוע המיוחד הזה וברכת ברוך הבא מיוחדת לכל היו"רים לשעבר שנמצאים איתנו היום, חברי הנהלה ודירקטורים, אנשי צוות נפלאים שמייצגים את כל המתנדבים וכמובן אתם, הסטודנטים.

כמו שאתם יודעים, 'תלפד' חוגגת 70 שנות פעילות בישראל וכמה זה נפלא להיות פה בכנסת, הפרלמנט הישראלי, בזמן שישראל חוגגת את שנת 70 לעצמאותה. בקרוב גם נחגוג את חג הפסח, שליהודים ברחבי העולם הוא מסמל קודם כל את חג החירות. כאן אנחנו מספרים את הסיפור התנכי על מאבקנו ליציאה מעבדות לחירות והמסע האולטימטיבי שלנו לעצמאות, כעם יהודי במולדת היהודית. באופן דומה, אני רואה את 'תלפד' כחלק מסיפורנו העכשווי היומיומי, על חיים חופשיים ועצמאיים במדינת היהודים.

עברנו דרך ארוכה מאז שסייענו לאותם 804 חיילי המח"ל האמיצים שהגיעו לכאן מדרום אפריקה על מנת להתנדב במלחמת העצמאות ב- 1948. במהלך 70 שנים שחלפו 'תלפד' התפתחה והתאימה עצמה לצרכים השונים של הקהילה הדרום האפריקאית בישראל וכיום אנחנו גאים להיות אחד הארגונים המאוד פעילים ופרודוקטיבים בתחום העלייה בישראל. 'תלפד' לקחה חלק בקליטת עולים מדרום אפריקה, כמו גם מאוסטרליה והולנד. ההסתגלות לחיים בישראל יכולה להיות מאתגרת ולכן אנו מעניקים סיוע במספר תחומים.

'תלפד' מסבסדת שכירות של 105 דירות לעולים יוצאי דרום אפריקה, ב- 3 בנייני מגורים שונים בתל-אביב וברעננה, המאפשרים לנו לספק שירותי דיור וסיוע לעולים חדשים, אבל יותר חשוב ההכנסה מהשכירות מאפשרת לנו לספק סיוע כלכלי ל- 400 איש בכל חודש, כדי לעזור להם לחיות בכבוד פה בישראל.

אחת הדרכים לוודא הצלחה של עלייה זה לעזור לאנשים למצוא תעסוקה רווחית במטרה לעזור להם להסתגל ולהשתלב בקלות, ואנו גם מספקים ייעוץ תעסוקתי במסגרת תכנית לעולים המחפשים עבודה. אנחנו מנסים להתאים בין העולים החדשים לאנשי מקצוע בתחומם, במטרה לסייע להם להצליח להשתלב בשוק העבודה. אנחנו הרחבנו את מוקד הפעילות שלנו, מארגון המתבסס רק בנושא העלייה לארגון המתבסס גם בנושא הקהילה. אנו מכירים בכך שהזמנים משתנים ולפי זה גם צרכי הקהילה ואנחנו מנסים להתמודד עם זה בדרכים שונות.

אנחנו מספקים סיוע ותמיכה לחיילים בודדים וביחד עם ארגונים אחרים כמו מרכז מייקל לוין וגרעין צבר אנחנו מנסים להיות שם עבור החיילים האלה, בשעה שהם רחוקים ממשפחתם במהלך השירות הצבאי ולאחריו.

יש לנו מגוון רחב של אירועים קהילתיים בערים ברחבי ישראל כגון: טיולים מאורגנים, פיקניקים, הרצאות בתחומי עניין שונים, ערבי בינגו ופעילויות חברתיות אחרות, זאת במטרה לעודד אנשים להיפגש ולהשתלב חברתית. בממוצע אנו מארגנים 90 ארועים בשנה ברחבי המדינה, עם יותר מ- 4,500 משתתפים.

תכנית אחרת היא תכנית שנקראת TECI, Telfed Ethiopian Community Initiative, שבה יש תכנית לימוד השפה האנגלית לאנשי קהילת יוצאי אתיופיה.

בעוד שההתמקדות העיקרית שלנו הוא כמובן קהילת יוצאי דרום אפריקה בישראל, אנחנו ממשיכים לשמור על קשרים הדוקים עם הנהגת הקהילה היהודית בדרום אפריקה בפרט והקהילה היהודית שם בכלל. אנו שותפים פעילים בכל הירידים בנושא העלייה שנערכים מידי שנה ושולחים מאות כתבי עת של "תלפד" למרכז שולץ ולמרכזי הקהילה בדרום אפריקה, על מנת לעודד את העלייה ולהציג שם את ההישגים המדהימים של קהילת יוצאי דרום אפריקה החיה בישראל.

ישנו משפט עתיק דרום אפריקאי, שאומר: "אם אתה רוצה ללכת מהר, לך לבדך ואם אתה רוצה ללכת רחוק, לך ביחד". אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו להודות לכל הצוות שלנו ולמתנדבים המדהימים שלנו על מה שהם עשו. 'תלפד' היא ארגון שמבוסס בעיקרו על מתנדבים, כמוני. יש לנו כ-300 אנשים שמתנדבים בכל הארץ, מארגנים אירועים ופעילויות ולא יכולנו לעשות מה שאנחנו עושים בלעדיהם.

ועכשיו, לנושא החשוב של אחר צהריים זה, אתם הסטודנטים המהווים חלק מתכנית המלגות שלנו השנה. נלסון מנדלה אמר שחינוך הוא הכלי החזק ביותר שאתה יכול להשתמש בו לשנות את העולם, ואנו מאוד גאים שאנחנו יכולים לסייע לכל כך הרבה סטודנטים בלימודיהם האקדמיים בכל שנה. אנחנו אסירי תודה לאותם תורמים נדיבים ולקרנות הנאמנות, המאפשרים לנו לחלק יותר מ- 400 מלגות מדי שנה.

אני רוצה לציין במיוחד מספר אנשים מדהימים ומסורים שסייעו בקיומו של אירוע זה: דורון קליין, מנכ"ל 'תלפד', שהיה המוח והיוזם שהביא לכך שאנחנו מתכנסים ביחד פה היום בכנסת, במיוחד בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, תודה דורון. לדנה לוי תבור, ראש מחלקת המלגות ב'תלפד', ולשלי כהן, יו"ר ועדת ההקדשות והמלגות זאת בנוסף לעבודתך הפנטסטית והמסורה ב-ESP. שום דבר מכל זה לא היה אפשרי ללא עבודתכם העקבית והמסורה. תודה לכולכם על כל מה שאתם עושים וממשיכים לעשות.

הכנסת לקחה את שמה מ"הכנסת הגדולה" שהוקמה בירושלים על ידי עזרא ונחמיה במאה החמישית לפני הספירה. בין קירות גדולים אלה, מתקבלות ההחלטות על עתידה וגורלה של מדינת היהודים ונערכות כאן הצבעות על מדיניות שתקבע את עתידנו. היום, בין אותן קירות כולי תקווה שמקבלי המלגות של 'תלפד' יהיו אלה שבאמצעות הידע וההנהגה שלהם יוכלו גם הם לעזור בקביעת עתיד מדינתנו.

תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו עכשיו נצפה בסרט על 'תלפד'. בבקשה.

(הקרנת סרטון).

שוב תודה ל'תלפד'. אני מזמין את גב' שלי כהן, ראש ועדת מלגות ESP של 'תלפד'. בבקשה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אחר צהריים טובים ותודה רבה לחבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה שהזמין אותנו היום. שמי שלי כהן ואני יו"ר ועדת ה- ESP להקדשות ומלגות "Endowments, Scholarships, Pras & SASI ".

אני רוצה לדבר איתכם על מעגל הזהב של סיימון סינק. הוא אמר שההבדל בין ארגונים מצליחים לארגונים שפחות מצליחים נמצא בגישה. יש שלושה מעגלים, המעגל הפנימי, אמצעי והמעגל החיצוני. המעגל החיצוני הוא ה'מה'. לכל ארגון יש את זה, מה, זה מה אנחנו עושים כל כך טוב. בשנים הזו אנחנו חילקנו מלגות ליותר מ-420 סטודנטים, חלקם עולים חדשים מדרום אפריקה, חלקם עולים ותיקים, יש ביניהם מהולנד, מאוסטרליה והרבה נולדו בישראל. חלקם עדיין לא עשו עלייה, אבל אנחנו מקווים שהם אכן יעלו וכולם מפיקים תועלת מהנדיבות הגדולה של התורמים שלנו.

המעגל האמצעי הוא ה'איך', כל ארגון שואל את השאלה הזו, 'איך אנחנו עושים את זה'. יש לנו צוות מסור כמו דורון, שהביא אותנו הנה היום, ונאוה האחראית על כולם לא רק בטקס היום, אלא במשך חודשים, להבטיח שצרכיו של כל סטודנט ייענו. יש לנו את קבוצת המתנדבים המפוארת ביותר, כולם עולים, כולל אני, שפועלים מאהבה. אני רוצה להודות לבארי, בתיה, דייב, גייבי, פולי, פיליפ ורוס.

בכל מקרה, המעגל הפנימי הוא זה שמבדיל בין הצלחה לכישלון. המעגל הזה הוא ה'למה', למה אנחנו עושים את זה, והתשובה ניצבת לפנינו פה, אתם זה ה'למה' והכנסת, שמייצגת את מדינת ישראל היא גם ה'למה'. אנחנו מצליחים משום שמה שמניע אותנו זו ההבנה שאתם המפתח לעתיד טוב יותר פה, בנס הזה שהוא מדינת ישראל, שאנחנו גאים להיות חלק ממנו. אני מאחלת לכולנו המשך הצלחה בבניית חברה טובה וחזקה יותר. בהצלחה.

אני עכשיו אקרא לבמה ארבעה מבין התלמידים המיוחדים שלנו, גבריאל, ג'וש, אלישע ומירי, להציג את סיפוריהם. תודה.

תודה רבה. הסטודנטים, בבקשה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

שלום לכולם. נשאלתי מדוע בחרתי בישראל, למה החלטתי לחיות פה ולעזוב את דרום אפריקה. אני לא ממש יודע למה מתחילה החלטתי להגיע הנה, אולי משום שאני ציוני, אולי משום שחיפשתי משהו, אולי ברחתי ממשהו, אבל אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שמסביר לא למה באתי הנה, אלא למה אני כל כך אסיר תודה על כל מה שישראל לימדה אותי.

השם שלי גבריאל מרדכי גודלי, אני גאה להיות חלק מתכנית המלגות SASI של תלפד. נולדתי ביוהנסבורג, דרום אפריקה, וסיימתי את לימודי התיכון היוקרתי "קינג דיויד לינדספילד" כרגע אני לומד הנדסה באוניברסיטת תל-אביב וביחד עם לימודי התואר יש גם את המבחנים, שהם קשים במיוחד שהייתי בטוח שאכשל בהם והגעתי למצב שאיבדתי כליל את האמון בעצמי. שאלתי את עצמי אם אני מספיק חכם כדי להשלים את התואר, מה יחשבו הוריי ומה אעשה עם עצמי אחרי כשלון כזה. ביקשתי לצאת באמצע המבחן והכנתי לעצמי מסיבה של רחמים עצמיים במסדרון. בחוץ פגשתי ישראלית ממוצא רוסי שראתה את הבעת הפנים שלי ועם מבטא רוסי כבד וחיוך על פניה אמרה לי: האם אתה יודע שאלברט איינשטיין עבד עם - - -? הסתכלתי עליה ולא הבנתי למה היא חותרת, היא המשיכה לספר לי על הפיזיקאים הגדולים שעברו בין הכתלים האלה, המתמטיקאים והאסטרונאוטים, העובדים העצמאיים והשכירים, הפילנטרופים וכול'. שנינו יצאנו מחייכים מהבניין ולפני שנפרדו דרכינו, הגברת הזאת הזכירה לי שאני במקום שמעריץ אינטלקט ומעודד חינוך ומחקר. היא אמרה לי שזה מקום למוחות גדולים ואם אני נמצא כאן, זה אומר שהאוניברסיטה מאמינה שאני ראוי ללמוד ביחד עם כל האנשים כאן. אימי אמרה לי עוד כשהייתי ילד שאני יכול להיות מישהו גדול אבל ישראל נתנה לי להרגיש שאני יכול להיות מישהו הרבה יותר גדול ממה שהדמיון הפרוע שלי יכול לחשוב. ישראל לימדה אותי שוב ושוב שאני הרבה יותר חזה ממה שאני חושב ואני שווה משהו. אני רוצה לסיים בציטוט של מריאן וויליאמסן ולמרות שזה לא מדוייק, אני חושב שזה בכל זאת סיכום מצויין למה שאני מנסה לומר. "הפחד הגדול שלנו הוא לא שאנחנו לא מספיק, הפחד הגדול שלנו הוא שאנחנו חזקים מעבר למידה. זה האור שלנו ולא החושך שלנו שמפחיד אותנו ביותר. אנחנו שואלים את עצמנו, מי אני כדי להיות מבריק, מדהים, מוכשר, נהדר? למעשה, מי אתה כדי לא להיות?"

תודה SASI על שאתם מאמינים בי ותודה ל'תלפד', שאתם מאפשרים לסטודנטים לחוות את ישראל בצורה כל כך עמוקה וכל כך משמעותית. אני מקווה לגרום למדינת ישראל להיות גאה שלקחתי את מה שלמדתי כאן לשימוש בצורה הטובה ביותר. תודה רבה.

כבוד חבר הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, אורחים נכבדים, אנשי 'תלפד' וכמובן סטודנטים. שמי ג'ושוע רוד, נולדתי ביוהנסבורג, בדרום אפריקה, להורים שלי המדהימים, מייקל וקריאד, יש לי שני אחים קטנים, טליה וגבריאל, טליה גרה פה בארץ כבר, גרה באלון שבות, לא רחוק מכאן, גבריאל עדיין בתיכון בדרום אפריקה.

אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי. עליתי לארץ בסוף 2012 כדי להתגייס, התגייסתי לצה"ל בפברואר 2013 ושירתי כלוחם, מפקד וסמל מחלקה בגדוד שמשון של חטיבת כפיר. תפסנו קווים בצפון, בסוריה, לבנון, במצרים, בערים בית לחם, טול כרם ורמאללה. הצבא חיבר אותי למה זה להיות ישראלי, ממש אהבתי את הזמן שלי שם. לא הפסקתי לחייך מהרגע הראשון שעליתי על מדים, כי פשוט ראיתי שאני מגשים את חלומי ומגשים את החלום של הרבה יהודים בכל העולם.

אחת הסיבות שלא הפסקתי לחייך, כי פשוט תמיד הייתי בן אדם אופטימי, אני חי עם התחושה שהכול יסתדר בסוף, שלא משנה מה, שכל דלת שתיסגר עוד דלת תיפתח, אני באמת מרגיש שאני חי את החלום. היום אני נשוי לאשתי אבי המדהימה והתומכת, יש לי משפחה שתומכת בי בכל מה שאני עושה, שעוזרים לי ועוזרים לי לקבל כל החלטה. כרגע אני סטודנט שנה ג', נכנס לסמסטר אחרון שלי במינהל עסקים וכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה. אני עובד בחברת הייטק ישראלית וגם, כמו שאמרתי קודם, אני באמת מרגיש שאני חי את החלום. יש לי שקט נפשי לעשות את זה ולהשיג הישגים משמעותיים בחיים, הרבה מזה בזכות 'תלפד' PRAS ומינהל הסטודנטים.

אני רוצה לשתף אתכם ברעיון שהיה מקור ההשראה שלי מאז שעשיתי עלייה. הבן אדם הראשון שהכיר בירושלים כבירת ישראל, אני לא מדבר על נשיא ארצות הברית, אני מדבר על דוד המלך, הוא אמר 'שיר המעלות אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי', בתהלים דוד המלך מדבר על עזרה משמים ולזה אין תחליף, אבל אני רוצה לדבר על התנועה והרעיון בלהביט למעלה. כאשר אתה מסתכל למטה אתה לכוד בתוך הראש שלך, אתה לא מודע לשום דבר אלא כמה קשה לך. אבל מצד שני, ברגע שאתה מרים את הראש למעלה אתה יכול לראות אחרים, אנשים אחרים שזקוקים לעזרה שלך ואחרים שגם יכולים לעזור לך. אז עכשיו זה הזמן הטוב ביותר להודות על כך. תודה לך 'תלפד' PRAS ומדינת ישראל המסייעים לי ולאלפי עולים חדשים להשיג את חלומם ולהרים את ראשם. תודה.

שלום. דבר ראשון, אני מאוד מתרגש. למה אני מתרגש? הרבה סיבות. דבר ראשון מי אני. אני אלישע, אני רכז של תכנית PRAS שנה שלישית, רכז ירושלים. אחת הסיבות שאני מאוד מתרגש זה כי אני יודע כמה השקענו כדי שזה באמת ירוץ, אז דבר ראשון שאני רוצה להגיד לכם זה באמת תודה רבה שבאתם, תודה רבה שסבלתם את האבטחה והכניסה וכל הבלגן שהיה. זה לא מובן מאליו ואנחנו שמחים שאתם פה איתנו.

אז אני אלישע, אני נולדתי באירן, בגיל חמש עשינו עלייה ואם הייתי אומר לילד בגיל חמש שיש מצב שאתה מתי שהוא תנאם בכנסת אני חושב שהוא היה קצת צוחק. יש משהו בלהיות עולה שאתה מבין כמה זה חשוב וכמה אתה צריך את העוד אנשים האלה שיהיו רגישים אליך וזה בדיוק מה שאני אדבר עליו. אני אדבר בתור רכז שלוש שנים, כמה העולים צריכים את זה, איך המשפחות כל כך מעריכות את העזרה שלכם, של הסטודנטים ואני אכניס גם מילה שתוציא את כל אלה שבפלאפונים כי זה מאוד קשור לסטודנטים.

אז עליתי בגיל חמש עם הוריי ואחיי, יש לי הרבה משפחה באירן עדיין, אני בעצמי חוויתי הרבה קשיים בתור עולה חדש ובעיקר ההורים שלי, הם עד היום חווים את הקשיים האלה. כדי להסביר את הנקודה המשמעותית שלפי דעתי קשה בלהיות עולה חדש אני אשתמש בקבוצות הפייסבוק שכולנו מכירים, ה-confessions, שממש נכנס חזק עכשיו, במיוחד בתקופת מבחנים. אם תשימו לב בקבוצות ה- confessions יש שני דברים שחוזרים על עצמם ממש, דבר אחד זה 'כמה קשה לנו בלימודים', 'כמה עמוס, כמה קשה', הנדסה, רפואה, כל הדברים האלה וכל השאר, ודבר שני שחוזר מאוד זה הקטע של זוגיות, של לא להיות לבד, של אני ככה וככה ואני מחפש ככה וככה וקשה לי ככה וככה ואין פה ככה וככה וזה באמת חוזר על עצמו.

נראה לי שזו הנקודה המרכזית שעולה מרגיש, כי בסוף הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא, שאלוהים אומר על האדם בבראשית זה לא טוב היות האדם לבדו. עכשיו, זה מצחיק, כי מה, אלוהים לא יודע שלא טוב לאדם להיות לבד? ברור שהוא יודע, אבל זה בא להדגיש לנו את העניין הזה שבסוף אנחנו אנשים שצריכים את החברה, שאנחנו צריכים שנהיה ביחד ועולה ביחד שעוזב את הכול, עוזב את השפה שלו, שעוזב את המשפחה שלו, שעוזב את האוכל שהוא מכיר, שעוזב את כל הדברים שהוא אוהב ומגיע למקום חדש בגיל מבוגר והוא כמו תינוק, זה מאוד קשוח, זה מאוד קשה, אתה מרגיש לבד.

ופה בדיוק אנחנו 'תלפד' ו- PRAS נכנסים. מגיעים סטודנטים מקסימים כמוהם לשלוש שעות בשבוע, בכל העומס שלכם, שאתם צריכים גם לעבוד, גם ללמוד, גם קצת לישון מדי פעם ולעשות את כל הדברים האלה, שלוש שעות יושבים עם העולים החדשים ובאמת לומדים איתם, עוזרים להם עם עברית, עוזרים להם בירוקרטיה, פשוט יושבים איתם, שומעים אותם וזה נותן תחושה שזה לא לבד. אני בתור רכז זוכה לשמוע כמה שהם מעריכים את זה ואתם פשוט לא מבינים כמה.

אני לא אחפור יותר מדי, מה שאני רוצה להגיד זה שאת הנתינה הזאת שאתם מקבלים מ'תלפד' בבקשה תזכרו. בסופו של דבר אתם מקבלים מלגה ואתם מעבירים את הטוב הלאה. כשתסיימו את הלימודים ותמשיכו תמיד תזכרו את זה, שאנחנו רק 70 שנה מקימים את המדינה הזו, את הארגון הזה, וכמה דברים מדהימים אנחנו עושים ונראה לי שהדבר המרכזי והחשוב זה בסוף האנשים. זה לא הכסף, זה לא הכול, זה האנשים שאכפת להם שמסוגלים לעזוב שלוש שעות את כל מה שיש להם על הראש, להקדיש לבן אדם אחר ולעשות טוב. אז תודה רבה לכם.

שלום רב. חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, שלום לך. שמי טגניה מינטואב, נשואה ואמא לשני ילדים, חננאל ותהילה, היום אני מתגוררת בראשון לציון. נולדתי באתיופיה, במחוז גונדר, להורים - - - מנגסטו, סבא שלי היה מנכ"ל משרד האוצר במחוז גונדר. סבי תקלה היה עובד מדינה, סבי היה אחד מהאנשים הראשונים שידעו את השפה העברית והוא לימד את השפה העברית בקואלה. ושם הוא הכיר את סבתי, אבי גדל עם אח, מלסה טקלה, שהיה ראש העיר של גונדר. מלסה טקלה ז"ל בתפקידו סייע רבות לקהילה היהודית, הוא היה אחד מהאנשים שהשפיעו על המלך היילה סלאסי. בשל כך הוא הצליח למנף הקמת בית ספר רק ליהודים.

כשדודי מלסה נסע לארצות הברית ללימודים הוא לא שכח את הקהילה היהודית באתיופיה ובארצות הברית יצר קשר עם הקהילה היהודית שם כדי לגייס תרומות כדי לעזור לקהילה היהודית באתיופיה. משפחתה של אמא שלי היו עובדי חקלאות, אבי נפטר כשהייתי ילדה קטנה ולא הייתה את הזכות להכיר אותו. אמי הייתה אישה חזקה ואמיצה והמשיכה לגדל אותנו בכוחות עצמה עד שעלינו לארץ ישראל בשנת 1994.

מקור הפרנסה שלנו באתיופיה היה הפנסיה של אבי ז"ל, שהיה עובד מדינה, ואמא מכרה משקאות באתיופיה. אני למדתי באתיופיה עד כיתה י' ולאחר מכן עליתי לארץ ישראל בגיל 15 יחד עם אמי וארבעה אחים ואחיות. כשעלינו לארץ לא רצו לקבל אותי לבית ספר רגיל בשל גילי המבוגר ולכן החלטתי להירשם לפנימייה. היה לי רצון גדול ללמוד ולהתפתח, לכן החלטתי לעזוב את הבית וללמוד בפנימייה.

אחרי שסיימתי את התיכון התחלתי ללמוד במכללת הדסה בירושלים במסלול הנדסאי תעשייה וניהול. בגלל נסיבות שונות הפסקתי את לימודיי. בהמשך למדתי מכשור רפואי במכללת אפקה ובשנה השנייה ללימודים התקבלתי לעבוד באסף הרופא ואחרי שנים רבות עדיין הרצון ללמוד תואר ראשון בער בי ולכן החלטתי להתחיל ללמוד יחסית בגיל מאוחר תואר במינהל מערכות בריאות במכללה האקדמית פרס. הלימודים מאתגרים אותי במיוחד, עם ילדים ועם עבודה, ועם זאת אני מרגישה הנאה גדולה, אני לומדת על עצמי ועל היכולת שלי, שאני חזקה, שיש לי אפשרויות מגוונות של תעסוקה שאני יכולה לעסוק בהם.

היום אני מתנדבת ב'תלפד' בתכנית PRAS, חונכת ילדים בעלי מוגבלויות בהתנדבות. גיליתי עולם שלם של ילדים שלא בהכרח הייתי נתקלת בהם ביומיום - - - שמתלהבים להתנדב מאוד נהנים לפגוש ולהיות חברים שלהם. התנדבות מסוג זה מלמדת כמה שהשוני הוא לא שונה, כמה שיש להימנע מדעות קדומות ולראות את האדם העומד מולי כאדם. אני אומרת שאני מצפה בהתלהבות ללכת להתנדבות מאשר לעבודה.

ברצוני להודות לצוות 'תלפד' על עזרתכם הגדולה למשפחה ולילדים קשי יום, בזכות הנתינה והעשייה שלכם הילדים מלאים במצב רוח טוב ומרומם ואתם מעניקים להם. ריגשתם אותי באופן אישי וזה משמח אותי שיש אנשים טובים בחברה הישראלית. אני מודה לכם על ההקשבה.

תודה רבה לכל הסטודנטים ששיתפתם אותנו, אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים באמת. תצליחו.

אנחנו עכשיו נשמע מגב' מירי כהן אדלשטיין, ראש מינהל הסטודנטים. בבקשה.

שלום לכולם. חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, שאתה מארח אותנו כאן, 'תלפד' כמובן, דורון, בתיה, כל השותפים, ולכם, סטודנטים יקרים. אני חייבת להגיד שבאופן אישי באמת מאוד מאוד מרגש להיות כאן ולחגוג יחד איתכם את המאורע הזה, לרגל 70 שנה לפעילות של 'תלפד'.

קודם כל אני רוצה להודות ל'תלפד' על השותפות המאוד מאוד גדולה עם מינהל הסטודנטים, שותפות שהיא אמיצה והיא מגיעה עוד משלב טרום העלייה של הסטודנטים ודרך הקליטה המוצלחת שלהם בארץ. אני חושבת שהייחוד של 'תלפד', איך שאני רואה את זה, זה באמת הפיתוח של המענים הספציפיים שהסטודנטים צריכים ובאמת כל הזמן חתירה להיות רלוונטיים, כל הזמן לראות מה הצורך ולתת את המענה לצורך הזה. זה, לדעתי, סוד ההצלחה, אז באמת ברכות לכם על כך.

אנחנו בשנים האחרונות רואים עלייה מאוד מאוד יפה במספרי הסטודנטים העולים מדרום אפריקה, שמקבלים סיוע ממינהל הסטודנטים, מ-38 סטודנטים שעשו עלייה וקיבלו סיוע מאיתנו לפני חמש שנים, היום יש לנו כבר 62 סטודנטים מדרום אפריקה, שזה משהו שמשמח. בסך הכול מכל המדינות ש'תלפד' נותנת להם סיוע, כולל אוסטרליה וכולל הולנד, יש לנו נכון להיום 143 סטודנטים, שזו עלייה מדהימה מהשנים האחרונות ואני חושבת שזה הרבה באמת בזכות הפעולה של 'תלפד' ומה שעושים. כל העבודה המאוד מאוד קשה טרום העלייה, זה משהו שהוא מאוד לא מובן מאליו וברכות לכם גם על זה.

הסטודנטים האלה, יחד עם כל הסטודנטים העולים החדשים, מקבלים ממינהל הסטודנטים שכר לימוד מלא לכל אורך התואר, זה משהו שבעבר היה רק שלוש שנים ובשנים האחרונות הרחבנו את זה, שזה לכל שנות התואר, לפי המסלול שהסטודנטים לומדים. בנוסף, הסטודנטים זכאים למימון מכינת עולים, בנוסף ללימודי התואר, ומעטפת טיפולית מאוד מאוד נרחבת שכוללת ליווי של מדריך אישי בקמפוס, פעילויות חברתיות, שיעורי עזר ועוד ועוד.

חוץ מזה אני גם אציין שאותם עולים חדשים, וזו ההזדמנות שלי להגיד את זה, לאותם חבר'ה ששוקלים עוד, שעוד נמצאים כאן ורוצים לעלות, עוד משהו חדש שאנחנו נותנים זה ייעוץ והכוון בבחירת מסלול לימודים. לכל מי שעוד מתלבט ולא יודע מה ללמוד אז זה עוד משהו שחשוב שתדעו שיש.

שוב אני רוצה להודות לכם על השותפות בתפיסה של עידוד העלייה וכמה זה חשוב, כמה זה חשוב להביא אנשים לכאן כשהם בדיוק בשלב הזה, השלב הזה של לפני הלימודים, בדיוק בשלב שבו הכי טוב להגיע לכאן ולבנות את החיים ואת העתיד במדינת ישראל. אני רוצה להגיד באמת תודה על זה. ולכם הסטודנטים אני רוצה לאחל הצלחה רבה מאוד בהמשך הדרך, אני בטוחה שהכלים והעטיפה הטובה הזו שקיבלתם גם מ'תלפד' תשרת אתכם ותעלו ותצליחו גם ברמה האישית, ומעבר לזה, אני בטוחה שאתם, כמו שהוא אמר, תעבירו את זה הלאה, תהיו גורם משמעותי בהמשך הבנייה של הארץ הזו ובגיבוש חברה ישראלית קצת יותר טובה. אז תודה לכם.

תודה. אנחנו נשמע מרב סרן לימור מזרחי, רמ"ד בודדים וחובה בצה"ל, בבקשה.

שלום לכולם וצהריים טובים. אני שמחה ונרגשת להיות כאן היום לרגל ציון 70 שנה לפעולותיה של 'תלפד'. חשוב לי לציין שזו הפעם הראשונה שצה"ל מוזמן ומגיע לטקס הזה ולכן אני רוצה לאחל לכולם ברכות ואיחולים, ובפרט לכל מי שמקבל את הדרגות - - - את המלגות, סליחה. אפקט הצבא משפיע. אין ספק שזו גאווה גדולה.

בצה"ל משרתים כ-7,000 חיילים בודדים, מתוכם 55 חיילים בודדים מדרום אפריקה. 70% מהמשרתים משרתים ביחידות לוחמות והיתר ביחידות עורפיות. צה"ל שם לו כיעד מרכזי את הטיפול באוכלוסיית החיילים הבודדים המובהקים ודואג לתת להם מעטפת נרחבת החל מפתרונות הדיור בקיבוצים, בדיור של 'יחד למען החייל', או בבתי החייל ועד לעזרה וסיוע כלכלי בכלכלת היומיום, במוצרים בסיסיים ובסיוע כספי.

אני כמובן במידה שיש שאלות אני אשמח לענות, בכל שאלה וסוגיה שתהיה לכם, ולהגיד תודה רבה לכולם ועל הזכות שניתנה לי להיות כאן היום בטקס כזה חגיגי. תודה.

תודה רבה. לפני השאלות אנחנו נשמע את מר יגאל פלמור, מנהל קשרי ציבור ותקשורת בסוכנות היהודית. בבקשה.

אני באתי לברך אתכם בשמו של יושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, אני בטוח ששמעתם את השם, הנלסון מנדלה של העולם היהודי, אם אפשר לומר, ואנחנו רוצים לברך בשם הסוכנות את 'תלפד' על 70 שנה של פעילות שהיא דוגמה ומופת של קליטת עלייה, פעילות שסייעה בצורה משמעותית ביותר לקליטה של דורות של עולים ואנחנו שמחים מאוד לציין ש-70 שנה אחרי הפעילות הזאת רק עולה, מתגברת ומתפרסת לתחומים חדשים, למשל תחום של מלגות לסטודנטים.

אני רוצה לברך את כל הסטודנטים שמקבלים היום מלגות, כל הכבוד לכם, אתם תהיה הספרינג בוקס של האוניברסיטה בישראל, אני לא רוצה לציין מוסד אחד על פני אחרים. מי שנולד בדרום אפריקה יודע בדיוק למה אני מתכוון ומי שלא נולד בדרום אפריקה ישאל את שכנו, שנולד בדרום אפריקה, כדי שיסביר לו מה הם הספרינג בוקס ולמה יש לכם סיבה לשאוף להיות כאלה.

מעבר לזה אני רוצה לומר שהיום אנחנו מציינים 70 שנה ל'תלפד'. בעוד 30 שנה אנחנו נתכנס באולם הזה לציין 100 שנה ל'תלפד' וחלק גדול מהסטודנטים שהיום מקבלים מלגות יהיו פה כדי לספר איך הם השתלבו בפעילות של הארגון הזה או של ארגונים אחרים כדי לתת בחזרה לחברה את מה שהם קיבלו. אתם מסמנים כבר היום ואתם תסמנו גם בעוד 30 שנה ובעוד 70 שנה את הסולידריות היהודית שנמשכת על פני שרשרת הדורות מדור לדור. הסולידריות הזו מתגלמת בכם, אתם הדור הבא לסולידריות, אל תשכחו את זה אף פעם. תודה רבה.

תודה רבה. עכשיו הזמן של השאלות. אני אנסה לתת שאלה אחת בשורה הזו והשנייה והשלישית כדי שניתן לכולם לפחות לפי השורות ואז נראה את זמננו. בבקשה. כמובן גם סטודנטים שנמצאים פה, אני אתן לאחד. בואו נראה כמה שאלות אפשר לתת, לפי הזמן.

הבנתי שהיום בדרום אפריקה יש משהו כמו 50,000 יהודים, רציתי לדעת אם יש איזה תכנון איך להעלות אותם לארץ, האם יש כזו תכנית.

אני לא אלאה אתכם בתכניות של פריסת שליחים ותכניות חינוכיות, אני רק אגיד בקצרה, אנחנו מודעים בהחלט לקיומה של הקהילה ולכך שמדובר בקהילה ציונית חמה מאוד, הסוכנות משקיעה הרבה מאוד בשדרוג כל תכניות החינוך היהודי והציוני באמצעות שליחים קהילתיים ובאמצעות שליחי תנועות נוער כדי שלקהילה הזו לא יחסר הקשר והחיבור המתמיד לישראל. אנחנו מציעים לכל הצעירים וגם לפחות צעירים מסלולים שונים לעלייה, אם דרך לימודים ואם דרך קליטה ישירה. שוב, אני לא אפרט את זה פה. אנחנו עושים את זה בשיתוף עם הקהילה המקומית שעוזרת לנו בכל מקום ובכל מוסד. כך שיש רשת שלמה של שליחים שעוזרים לכל מי שרוצה בדרום אפריקה לעלות בישראל ולהיקלט בדיוק באופן ובמקום שמתאים לכל אחד ואחת.

תודה. אני מבקש שמי ששואל יציג את עצמו למען הפרוטוקול.

שאלה למירי, בקשר למינהל הסטודנטים. יש עכשיו מלגה ללוחמים משוחררים, יהיה אפשר בעתיד ללוחמים משוחררים לשלב את זה ביחד עם מינהל הסטודנטים או שהם יצטרכו לבחור אחד מהשניים? זה לחבר שמשתחרר בקרוב.

כרגע מה שהוחלט, בגלל שהמלגה שלנו, אני אגיד את זה הכי פשוט, היא יותר טובה, כי היא מכסה את כל שכר הלימוד והמלגה של הלוחמים מכסה רק שני שליש, אז הוחלט באמת שמי שזכאי ממינהל הסטודנטים ימשיך לקבל את המלגה דרכנו. לגבי כפל מלגות, לצערי יש איסור על כפל מלגות ממקור ציבורי אז אי אפשר יהיה לקבל גם וגם כי שניהם זה סיוע ממשלתי, אבל כמובן שמי שמקבל מלגות ממקור שהוא לא ציבורי יכול לקבל גם את זה וגם את זה. מה שינחה אותנו, גם בעתיד, זה באמת לשמור על הזכויות של העולים כדי שיקבלו את המלגה הגבוהה יותר, שבכל מקרה שלא יהיה שיקבלו את הסכום הגבוה יותר.

תודה.

שלום, מדבר דניאל. אני רציתי לשאול שתי שאלות. שאלה אחת בקשר ליהודי אתיופיה שנמצאים באזור גונדר ושאלה שנייה לסטודנטים שבגילאים שלא זכאים ממינהל הסטודנטים, כיצד הם מממנים את שכר הלימוד שלהם בכוחות עצמם, האם מינהל הסטודנטים עושה מאמץ כלשהו כדי להעלות את רף הגילאים שיכולים להשתלב בהשכלה אקדמית. השאלה השנייה שלי זה על יהודי אתיופיה, למה הסבל של יהודי אתיופיה שנמצאים באתיופיה שונה מכל שאר היהודים האחרים ולמה לא ניתנת להם האפשרות לעלות ולממש את הזכות שלהם כמו שאר היהודים. השאלה מיועדת לסוכנות היהודית.

אילו הייתי יודע לפני שבאתי לכאן שאני אקבל כאן את כל השאלות הייתי אולי מכין תיק שלם. בסדר גמור, השאלה היא שאלה חשובה, אבל בוא נודה על האמת, את השאלה צריך להפנות לממשלת ישראל משום שהסוכנות היהודית מבצעת החלטות ממשלה, היא לא מחליטה לבד. היא מבצעת החלטות ופועלת על פי חוק השבות.

לגבי השאלה הספציפית ששאלת על מי שממתין לעלייה כיום בגונדר ובאדיס אבבה, הייתה החלטת ממשלה בשנה שעברה להביא כ-1,000, 1,300 איש על פי רשימות וקריטריונים מסודרים והסוכנות היהודית הביאה בשנת 2017 כ-1,300 איש על פי דרישת הממשלה ועל פי הקו שנקבע. לשנה הנוכחית עדיין לא קיבלנו הנחיות מהממשלה, לא קיבלנו רשימות וקריטריונים, לא קיבלנו תקציב, לכן אנחנו בסוכנות היהודית ממתינים. ברגע שתהיה החלטת ממשלה נבצע אותה ככתבה וכלשונה.

אני אולי אשלים בעניין הזה. גם ל-2018 להמשך עלייה, הממשלה הייתה צריכה לקבל החלטה. כיוון שאנחנו נמצאים עכשיו בדיוני תקציב המדינה ל-2018 ו-2019 בשבוע שעבר הנושא היה בסדר היום של הממשלה, אבל בממשלה, בקבינט, היו ויכוחים בנושאים אחרים, שגם שמענו בתקשורת, אז לא הגיעו לנושא הזה. הוא נדחה להיום, אבל היום, כיוון שראש הממשלה נסע אין דיון ובשבוע הבא הנושא יעלה להחלטת ממשלה. זה מה שאנחנו מצפים. חשוב מאוד להגיד שממשלת ישראל קיבלה החלטה בנובמבר 2015 להעלות אותם במשך חמש שנים. ב-2017 עלו 1,300 כמו שאמר יגאל, וב-2018 היו צריכים להמשיך, אבל צריך לתת תקציב כל שנה. אני מקווה שבשבוע הבא הממשלה תאשר את התקציב וימשיכו להעלות.

נכון, זה נושא כואב מאוד, מעל 80% מהממתינים, יש להם פה משפחות בדרגה ראשונה והם נמצאים במצב קשה מאוד, גם פה למשפחות וגם שם. אנחנו נמשיך להיאבק עד שכולם יעלו ויתאחדו עם משפחותיהם כאן במדינת ישראל.

לגבי השאלה על סף הגיל. אנחנו נמצאים כרגע בתקופת מעבר. לפני כמה שנים התקבלה החלטת ממשלה בנושא 'הדרך החדשה' ליוצאי אתיופיה, זו החלטה שהתקבלה יחד עם הקהילה ולבקשתה שבסופו של דבר היא אומרת שיוצאי אתיופיה שהם עד 15 שנה בארץ ימשיכו להיות מטופלים על ידי משרד העלייה והקליטה, מי שמעל 15 שנה יעבור לטיפול הרשויות הרלוונטיות. במקרה של מלגות לסטודנטים הגורם הרלוונטי הוא המועצה להשכלה גבוהה. שנה הבאה תהיה השנה האחרונה ולפי החלטה של ועדת השרים המלגות אמורות לעבור ולכן בתקופה הזו, שהיא תקופת ביניים, אנחנו כרגע לא מרחיבים זכאויות מעבר לקיים. אני בטוחה שכאשר הסיוע יעבור למועצה להשכלה גבוהה אז כמובן יישקלו שם כל הצרכים של הקהילה הוותיקה בארץ, כולל העניין של העלאת סף הגיל. אני כן יכולה לספר שיש היום ועדה, ועדת היגוי של המועצה להשכלה גבוהה, שיושבים בה כמובן נציגי הקהילה והנושא הזה עולה שם.

תודה. עוד שאלה? אוקיי. אם כך אני פונה למנכ"ל 'תלפד', מר דורון קליין, בבקשה, לשאת את דברו.

תודה רבה. חבר הכנסת, ד"ר אברהם נגוסה, יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. לי הכבוד באמת לסיים את הישיבה המיוחדת, מי שיסגור את זה סופית הוא כמובן ד"ר נגוסה, אבל כנואם האחרון אני בא להגיד תודה. קודם כל לך, ד"ר אברהם נגוסה. אני צריך לספר, זה סוד, אפשר לשמור סוד עם 400 איש?

אין סודות בפוליטיקה.

ככה חשבתי. אוקיי, אז הנה הסוד שהוא לא סוד. אברהם קיבל הזמנה לנסוע במשלחת של הכנסת לאתיופיה ביום חמישי שעבר, חג פורים, אברהם ויתר על הנסיעה כדי להיות פה איתנו היום. זה אומר הרבה.

תיקון קטן רק. זה לא הכנסת, שר החקלאות הזמין אותי והוא היום נמצא שם, הוא נסע ביום חמישי בלילה.

אוקיי, אז אנחנו הרווחנו ואנחנו מאוד מודים לך, אברהם, שנשארת איתנו כדי להשתתף בישיבה המיוחדת הזו של הוועדה ובאמת ביחד עם אברהם וגב' דנה גורדון, שהיא המנהלת של הוועדה, בזכותם אנחנו פה היום בישיבה כל כך מיוחדת כדי לציין 70 שנה של פעילות של 'תלפד' ולציין את העבודה המבורכת של הוועדה. לי הייתה הזכות להשתתף בוועדה, אני מקבל את כל ההזמנות מדנה, אני בא בתדירות להשתתף בוועדה וזה תענוג, כדי לראות איך ועדה בכנסת מתפקדת כראוי, מביאה להחלטות, מביאה לשינויים. אני רואה בעצמי את השינויים שקורים, גם מולכם, הסטודנטים העולים, ובזכות הפעילות האמיצה של הוועדה, כפי שראיתם עכשיו, שאלות מהציבור, שאלות נוקבות שאברהם אחר כך עומד ודורש תשובות ממשרדי ממשלה, מכל מיני חברי כנסת, איך אתם יכולים לשנות את זה למען העולים? מה תעשו כדי לשפר את התנאים לסטודנטים במקרה הזה? זה אברהם דוחף דוחף כל פעם. חלק מזה אנחנו רואים היום, זה שחבר כנסת מוכן להזמין אותנו לישיבת ועדה מיוחדת בראשותו, ביחד עם דנה, יכולנו להיות פה היום. אז תודה רבה.

תודה.

אנחנו חגגנו חג פורים בשבוע שעבר ואם אנחנו מסתכלים באמת על המסר מהחג, הייתה שם אישה אחת שבזכותה ניצלנו. אסתר הייתה מוכנה להקריב את חייה כדי להיכנס לאחשוורוש בלי הזמנה ולהתחנן עבור חיי העם היהודי. בלי מסירות הנפש שלה גזירת השמד הייתה מתקיימת. מסירות הנפש, המוכנות להקריב, המוכנות לעבודה קשה זה מה שמביא את התוצאות. זכינו לשמוע מאברהם איך הוא הגיע לפה כנער עם בגרות, היום דוקטור, יושב ראש ועדה, חבר כנסת. עם הרבה מסירות נפש. אבל כל אחד ואחד מכם פה, אתם יודעים שהדרך לתואר זו דרך עם מסירות נפש. אנחנו ב'תלפד' 70 שנה, איזה מסירות נפש הייתה מקום המדינה, עם 804 מתנדבים שבאו להילחם מדרום אפריקה במלחמת העצמאות, התנדבו, לוחמים עם ניסיון קרבי ממלחמת העולם השנייה, שם מסירות נפש, מלחמת עצמאות במסירות נפש והקמת הארגון במסירות נפש.

יש לנו פה, בינינו היום, גם הסטודנטים, אבל גם המתנדבים שלנו, אנשי הצוות שלנו, שבאמת מוסרים את נפשם לילה ויום כדי לדאוג לרווחת העולים ולטובת הסטודנטים. ההרגשה הזאת, האווירה הזאת, שיש מוכנות לעבוד, להקריב, לעשות את הכי טוב, זה מה שמביא אתכם היום כאן לישיבה מיוחדת של ועדת עלייה, קליטה ותפוצות ואחר כך קבלת המלגות. אנחנו נחלק היום מעל שני מיליון שקל מלגות בבת אחת. זה בא ממסירות נפש לאורך 70 שנה שאנשים יצאו לגייס כסף, להקים קרנות, אני המנכ"ל היום, אבל זה מנהלי 'תלפד' לדורות, הוועדות של המתנדבים, יושבי הראש לדורותיהם שחלקם נמצאים היום, כל אלה מסרו את נפשם כדי שנוכל היום לחלק מלגות ל-400 סטודנטים.

אז באמת, לפי מה שכתוב בפרקי אבות, לפום צערא אגרא, לפי הצער כך השכר. כמה שמשקיעים יותר ככה מקבלים יותר. אני יכול להעיד על הארגון שלנו, על המתנדבים, על אנשי הצוות, אנחנו באמת משקיעים, באמת משתדלים ואתם, מסירות הנפש שלכם למען הלימודים ואלה שגם שירתו בצה"ל, שמעתם גם חיילים בודדים, מסירות הנפש הזו הביאה אתכם עד הלום וזה גם יביא אתכם הלאה, לתפארת מדינת ישראל, לתפארתכם. על זה אני מצדיע, אפשר להגיד גם כמו לימור, מצדיע, זה גם אתם מקבלים מלגה, אבל כפי שהיא גם אמרה, אתם מקבלים גם דרגות, כי באמת כל אחד פה, אנחנו רוצים להצדיע לכם על העשייה שלכם, על הלימודים שלכם ועל זה שהצטרפתם למשפחת 'תלפד'. תודה רבה.

הייתה לי הזדמנות לפני חצי שנה לבקר בדרום אפריקה, אני נסעתי בהזמנת הקהילה היהודית שם, נפגשתי עם ראשי הפדרציות היהודיות שם בקייפטאון, ביוהנסבורג. מאוד התרשמתי מקהילה יהודית ציונית איכותית, מאוד אוהבת את מדינת ישראל, שולחת את בניה לפה למדינת ישראל להתנדב בצבא ההגנה לישראל, כמובן גם לעלות ולבנות את ביתם פה במדינתנו, בארץ ישראל. זו קהילה מאוד חשובה ואני רואה גם מה היא עושה דרך 'תלפד' ולכן אני מאוד מודה לראש הפדרציה, כמובן לראש ועדת המלגות, ולמנכ"ל דורון קליין, שהרבה מגיע לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לייצג אתכם, את העולים החדשים ולהביא רעיונות איך אנחנו מקדמים את קליטת העלייה במדינת ישראל ואיך אנחנו עוזרים לשילובם המיטבי של העולים החדשים במדינת ישראל.

מאוד מרגש היה לשמוע את הסטודנטים שהציגו לנו. במקרה אני מכיר את המשפחה של הסטודנטית יוצאת אתיופיה ואני אומר לך, זה מאוד מרגש שאת הגשמת את חלומם, לא רק את החלום שלך, את חלומם של הסבא שלך, המנהיג הכי גדול ביהודי אתיופיה שנלחם למען הקהילה שם באתיופיה, ולאבא שלך, שאני מכיר אותו באופן אישי. לסבא שלך לא הגעתי, אבל קראתי ושמעתי עליו גם מהקהילה. לכן יישר כוח על מה שאתם עושים.

אתם מנהיגי העתיד של מדינת ישראל. יש לנו מדינה לתפארת, מדינה שהיא בית לכל יהודי מארבע כנפות העולם, מדינה שאנחנו יכולים להתגאות בה, מדינה שנותנת שוויון הזדמנויות, מדינה שהיא מגנה על מיעוטים ונותנת שוויון לאזרחיה. אתם, כמנהיגי העתיד, מאוד חשובה ההתמקדות וההתמדה שלכם בהשכלה כדי להתקדם ולהנהיג את מדינתנו. יישר כוח על מה שאתם עושים.

אני רוצה להודות כמובן לכל המשתתפים פה, למנהלת הוועדה, לצוות הוועדה, ואני רוצה להגיד לכם שזה אירוע חגיגי. אני מאוד שמחתי שלא דחיתי את הנושא בעקבות ההזמנה שקיבלתי לנסוע עם השר. היה מאוד חשוב, תודה לכולם ויישר כוח על מה שאתם עושים. כמובן תודה גם למשרדי הממשלה, מינהל הסטודנטים, הסוכנות היהודית, כל משרדי הממשלה על שיתוף הפעולה שאנחנו עושים כדי לחבק את העולים, לתמוך בעולים, לעודד את העולים להתקדם בחיים שלהם פה בישראל. תודה רבה לכולם.

לפי הנוהל שלנו אני נועל את הישיבה, תודה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.