ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-09OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 159

מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצ"ח הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הצ"ח התכנון והבניה (הוראת שעה) ובהצ"ח שירותים פיננסיים חוץ מוסדיים

יום שני, י"א באדר התשע"ח (26 בפברואר 2018), שעה 10:00

פרק ג' כולו (הסרת חסמים ביבוא אישי), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: רחל עזריה – היו"ר

חיים ילין – מ"מ היו"ר

איריס סעדון - מנהלת תחום בכיר חוקיות היבוא ברשות המסים, משרד האוצר

מיכל אחיטוב - מנהלת תחום בכיר תכנון וכלכלה ברשות המסים, משרד האוצר

טלי ארפי - סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד האוצר

לילי אור - עוזרת ראשית מחלקה משפטית, רשות המסים, משרד האוצר

דבי מילשטיין - לשכה משפטית, משרד האוצר

עידו סופר - רכז תעשייה ומסחר באגף התקציבים, משרד האוצר

שירה דימניק - רפרנטית תעשייה באגף התקציבים, משרד האוצר

אנואר חילף - חוקית היבוא וסחר, משרד הכלכלה והתעשייה

יעקב וכטל - הממונה על התקינה, משרד הכלכלה והתעשייה

גלית יעקובוב - לשכה משפטית, משרד הכלכלה והתעשייה

יעקב שם טוב - אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דוד טמיר - הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שי רייכר - מנהל תחום הערכת סיכוני מזון, משרד הבריאות

אלישבע לסרי - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אתי פלר - מנכ"ל, הרשות הלאומית להסמכת מעבדות

רז הילמן - מנהל אגף יבוא מכס ותקינה, איגוד לשכות המסחר

דן כרמלי - המנהל הכללי, איגוד לשכות המסחר

גרישה דייטש - יועץ בנושא תקינה, אכיפת תקנים רשמיים, התאחדות התעשיינים בישראל

אייל פרובלר - ממונה משפט ורגולציה, התאחדות התעשיינים

עפרה לוי - יועמ"ש ומשנה למנכ"ל, ארגון אמון הציבור

הדס לוי - דוברת, ארגון אמון הציבור

לינור דויטש - נציגת ארגון לובי 99

יובל אלגד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את איגוד לשכות המסחר

גיא פוקס - שדלן/ית

עינת גלילי - שדלן/ית

איתי עצמון

לירז בנימין

ס.ל., חבר תרגומים

פרק ג' כולו (הסרת חסמים ביבוא אישי), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018

אני שמחה לפתוח את הדיון. הצעת חוק מהתכנית הכלכלית לשנת 2019, פרק ג', הסרת חסמים ביבוא אישי.

אנחנו קיימנו את הדיון הראשון. אני שמחה לפתוח את הדיון, אנחנו פתחנו את הדיון באיחור, למרות שפורסם אתמול נוסח וזה היה נראה שהתקדמנו, מסתבר שבעצם ההתקדמות לא ממש הצליחה בינתיים ואני מבקשת שתפתחו ותסבירו לנו מה נקודות המחלוקת. זה בסדר שיש נקודות מחלוקת בין משרדי הממשלה. אנחנו לא נילחץ מזה, אנחנו פשוט נבין בדיוק מה העניין ונבין איך אנחנו מטפלים בזה כדי שנוכל להעביר את החוק כמו שצריך.

אני אפתח. לא מדובר פה על מחלוקת אלא מדובר על נושא שלמעשה דורש חידוד, אני אסביר ליו"ר הוועדה את הסוגיה. חוק התקנים, התיקון לחוק התקנים מבקש לבוא ולקבוע האם תקן רשמי יחול לגבי מוצר ביבוא אישי, כן או לא. תהיה רשימה לפי איזה שהוא מבחן נורמטיבי, האם הוא דורש התקנה, הפעלה או תחזוקה של בעל מקצוע. מה שקורה, יש תקינה רשמית היום גם בתחומים של רגולטורים נוספים, ניתן כדוגמה, קסדה לאופניים. קסדה לאופניים זה תקן רשמי שמי שחתום עליו זה שר הכלכלה וגם שר התחבורה כי זה מוצר שהוא רלוונטי למשרד התחבורה.

עכשיו הסוגיה היא מה קורה, האם פוטרים את המוצר הזה, שבעצם רלוונטי גם למשרד התחבורה, פוטרים אותו מחובת עמידה לתקן רשמי ואם פוטרים אותו מה ההסדרה שמשרד התחבורה מעוניין, במידה שפוטרים אותו מחובת עמידה בתקן רשמי. אני רק אזכיר, היום המוצרים האלה לא נבדקים ויש כאן שאלה שצריך להבין מבחינה מקצועית, האם משרד התחבורה מעוניין מחר בבוקר לבדוק אותם ואם הוא מעוניין לבדוק אותם, באיזה צורה.

זו סוגיה שעלתה, איזה שהוא חידוד שעלה, שטרם קיבל מענה, לפחות עד מועד הוועדה ולכן אנחנו זקוקים לגהץ את הנוסח. הייתי אומר שעד היום בצהריים אנחנו אמורים כן להיות עם נוסח מוכן ועם הבנות בין כל משרדי הממשלה, אבל - - -

כי מה, מה הטענות של משרדי הממשלה? זו איזה שהיא החלטה לגבי יבוא מוצרי רכב, נכון?

יבוא מוצרי תעבורה ביבוא אישי, נכון.

ובעצם השאלה היא עד כמה אנחנו רוצים שיהיה פיקוח ועד כמה אנחנו רוצים לשחרר את החסמים.

זה בעיקר שאלה מקצועית של משרד התחבורה, האם הוא מעוניין לבצע את אותה בדיקה עבור אותם מוצרים, שהיום לא מתבצעת, האם הוא רואה בהם כן כגורם סיכון שדורש בדיקה, כן או לא.

ומה עמדת משרד התחבורה?

אני רק אשלים ואומר שגם לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב הדרישה הפורמלית לגבי מוצר תעבורה, שיש לגביו תקן רשמי, היא בדיקה של מעבדה מאושרת, דהיינו מכון התקנים או מעבדה שהוא הסמיך לכך.

נקודות המחלוקת, או אני לא יודע אם לקרוא לזה, סובבות סביב שני פריטים, אחד מושב ריסון לילדים, שזה מושב הבטיחות, והקסדה. על זה אנחנו דנים.

על כל השאר יש הסכמות?

כל השאר זה - - -

למה? תסביר את הסיווג. הבנתי שזה עניין של מי מתקין, האם יש חובת התקנה לפי חוק.

יש תקן רשמי לגבי המוצרים האלה?

מכל ההגדרה של כל הפריטים שאנחנו הגדרנו כבטיחותיים, ארבעה מתוכם, הוגדר לגביהם תקן רשמי על ידי משרד הכלכלה. התקן הרשמי, משמעות הדבר - - -

תקשיבו, אנחנו צריכים לפתור את זה, זה דיון חשוב, אנחנו לא רוצים אחר כך להמשיך לעוד דיונים פנימיים. אם מישהו, זה לא מעניין אותו, אתם לא חייבים להיות בדיון, אבל חשוב שנפתור את זה.

כמו שהגדרנו עבור יתר הפריטים הבטיחותיים, הגדרנו מה דרישת התקן, במקרה הזה של ארבעת הפריטים, מכיוון שהיה בהם תקן לא רשמי, אנחנו כמשרד התחבורה ביקשנו ליישם את התקן הרשמי. אם לא היה תקן רשמי אנחנו, כמשרד התחבורה, מכיוון שהגדרנו אותם כבטיחותי, אנחנו היינו מגדירים לגביהם דרישת תקן בינלאומי. אני חוזר, מכיוון שיש תקן ישראלי, אגב, התקן הישראלי הרשמי, מה שהוא עשה, ארבעת התקנים הם תקני כיסוי, זאת אומרת גם כשנכנסים לתקן הוא מפנה לתקן הבינלאומי לכן אמרנו, מכיוון שזה תקן בינלאומי, מבחינתנו, אנחנו כמשרד התחבורה רואים את זה כחובה ולכן הגדרנו בדרישות התקן שלנו את התקן הרשמי.

היום רוצים לבטל באופן כללי וביבוא אישי את חובת התקן הרשמי. מה שאנחנו אומרים שבארבעת הפריטים האלה אנחנו כמשרד התחבורה רואים צורך להגדיר לגביהם את דרישות התקן הבינלאומי. זה לקחת מתוך דרישות התקן הרשמי, לקחת אותן ולהגדיר אותן, מכיוון שאנחנו רואים את ארבעת הפריטים כפריטים בטיחותיים. זה מה שאנחנו רוצים.

ומה הבעיה?

מרגע שיוגדר אצלנו מה דרישת התקן לגביהם אנחנו ננהג בהתאם למה שהגדרנו גם לגבי - - -

אז קודם כל אנחנו בסוף מדברים על ארבעה פריטים בשלב הזה.

נכון, בסך הכול ארבעה.

אוקיי, יפה.

רק עדכון. אנחנו מוכנים ואמרנו את זה גם בדיונים המקדימים לתת פטור מחובת עמידה בדרישות התקן הרשמי בכפוף לכללים שנקבעו בחוק ואז יגדיר משרד התחבורה איזה דרישות שהוא רוצה. מרגע שניתן הפטור מחובת עמידה בתקן רשמי משרד התחבורה יכול להגדיר איזה דרישות שהוא רוצה. אנחנו רק צריכים את ההסכמה שלהם, שזה יוגדר שמוצרי התעבורה האלה פטורים מחובת עמידה בתקן אישי, ביבוא אישי בלבד, כמו שהוגדר לגבי שאר המוצרים.

אגב, מדובר ביותר מארבעה מוצרים כי אנחנו לא היינו ערים שאופניים וכלים מתנייעים, כמו קורקינטים ודברים דומים, הם לא מוגדרים כמוצרי תעבורה. אבל גם לגביהם אותו פתרון יכול לחול.

שמה הפתרון בדיוק?

ברשימה שאנחנו בונים, שפטורה מחובת עמידה בתקן רשמי ביבוא אישי, לא נכתוב 'למעט מוצרי תעבורה', ניתן את הפטור הזה גם למוצרי תעבורה ובתנאי שלא נדרש בעל מקצוע לצרכים שהוגדרו ואז משרד התחבורה יוכל להגדיר איזה כללים שהוא רוצה.

אז זה בעצם משנה את הדיפולט. הדיון פה הוא על הדיפולט? זה בעצם הדיון?

הדיון הוא על איזה בדיקה תיעשה כדי להבטיח שהמוצרים שמיובאים לישראל ביבוא אישי הם מוצרים שעומדים בדרישות הבטיחות שנקבעו לא בתקן רשמי אלא בעצם על פי תקינה בינלאומית.

שאתה, ממשרד התחבורה, מציע שמי יערוך את הבדיקה?

אנחנו מציעים שאנחנו נעשה את הבדיקה ב - - -

אבל אתם גם אומרים שהם יכולים לעשות את הבדיקה.

ברגע שאנחנו נותנים פטור מחובת עמידה בתקן רשמי הם יכולים להחליט איזה בדיקות הם רוצים, אם בכלל הם רוצים בדיקות.

ואנחנו נצטרך לשקף לך את השינוי מהמצב הקיים, שזה בסדר, אגב, זו אמירה של משרד התחבורה, אבל ככל שהם רוצים לבדוק משהו שלא נבדק היום יש לזה משמעויות צרכניות וצריך לשקף לוועדה. זו השורה התחתונה, שצריך - - -

שמה היום לא נבדק?

היום קסדות לאופניים, לדוגמה, ביבוא אישי לא נבדקות.

שוב, אתה מדבר על המצב בפועל, לא על המצב הפורמלי.

נכון, אני מדבר על המצב בפועל.

לא הפורמלי.

אנחנו מדברים על הדרישות החוקיות.

פורמלית?

פורמלית יש דרישת תקן רשמי שמחייבת אישור של מעבדה מאושרת עבור - - -

גם לקסדה לאופניים?

כן.

אנחנו סבורים שמדובר פה באיזה שהיא לאקונה וצריך לפתור אותה. לא סביר שקסדה לאופניים תעבור לבדיקה של מעבדה ואז תחזור ובסוף - - -

זה מה שאתם רוצים שביבוא אישי, כשמזמינים קסדה של אופניים, היא צריכה לעבור בדיקה?

לא. ננסה לעשות סדר כי זה באמת קצת מבלבל.

רגע, שנייה. קודם כל ברוך הבא, חבר הכנסת חיים ילין.

זה שוטף פלוס 45.

אתה הפסדת את הפתיחה, הם נכנסו לפה סמוקי לחיים מרוב שהם התווכחו אחד עם השני, כל משרדי הממשלה. היו דיונים - - -

אז כולם יצאו עם קסדות.

אני מגזימה, אני מתלוצצת. אז באמת הדיון בוועדה נדחה ואני מבינה שלא הודיעו, למרות שהיה צריך להודיע ואני מתנצלת בהקשר הזה. כן.

אני אנסה לעשות סדר, כי זה באמת קצת מבלבל, המצב. למעשה המצב הפורמלי, נכון להיום ביחס לארבעת מוצרי התעבורה שיש לגביהם תקן רשמי זה שהם מחויבים גם ביבוא אישי בעמידה בדרישות תקן רשמי, זאת אומרת אישור מעבדה מאושרת.

אוקיי, אנחנו יודעים שזה לא קורה.

בפועל כנראה שזה לא קורה.

אוקיי. ומי שיש לו תקן בינלאומי גם צריך לעבור את אישור המעבדה?

מי שיש לו תקן בינלאומי, כל זמן שמדובר בארבעת מוצרי התעבורה האלה שיש להם תקן רשמי, אז הוא מחויב קודם כל לבדיקת מעבדה מאושרת, זה על פי חוק התקנים.

ואתם רוצים להשאיר את זה שהוא צריך בדיקת מעבדה מאושרת גם אם קניתי כיסא לאוטו, או קסדה לאופניים של חברה מוכרת?

לא, אנחנו עכשיו באים ומקלים את דרישת התקן הרשמי. בעצם בפטור שניתן במסגרת חוק התקנים אנחנו מורידים את הדרישה של התקן הרשמי ביחס למוצרי התעבורה שהם לא חייבים להיות מותקנים באמצעות איש מקצוע, זה בעצם קסדות לרוכבי אופניים ותקני ריסון לילדים. אלה שני המוצרים בלבד, אבל אנחנו אומרים - - -

אז למה אמרת ארבעה?

כי יש עוד שניים, יש מצברים ויש נוזלים לבלמים שהם כן חייבים להיות מותקנים על ידי אנשי מקצוע. אז אנחנו מדברים על שני מוצרי תעבורה, אנחנו בעצם מורידים את הדרישה של התקן הרשמי, אבל אנחנו כן אומרים שלמרות שאנחנו מורידים את התקן הרשמי אנחנו רוצים לוודא שהם עומדים בתקינה הבינלאומית שחלה ביחס למוצרים האלה. ואז למרות שלכאורה - - -

אז למה לא תפרסמו רשימה? ואם זה לפי הרשימה אתה פטור מלשלוח למעבדה.

הנושא של המעבדה, ביבוא האישי אנחנו גם אמרנו שאנחנו כמשרד התחבורה הדיפולט לבדוק את זה. אגב, כשאנחנו אומרים בדיקה לעמידה בתקן אנחנו לא אומרים בדיקה פיזית, אנחנו אומרים או הסתמכות על איזה שהיא תעודה, או הסתמכות על תעודה ובמידה שאין תעודה אז אנחנו נלך ונסתכל על הסימון. זה מה שאנחנו עושים. שום בדיקה פיזית.

בסדר, אבל זה מעכב את היבוא. הרי המטרה היא לא להתחיל את כל התהליך שצריך ללכת להביא את הפתקה, להשאיר במחסנים, לשלם את הכסף הזה שזה נשאר במחסנים בנמל.

אגב, אנחנו היינו שמחים שאת כל הפעולה הזאת - - -

סליחה, שלא יצטרכו להשאיר בנמל ואז ללכת לשלם למישהו שיעשה את העבודה מולכם ובעצם אם מפרסמים רשימה אז זה פותר את העניין הזה. מי שרוצה להביא שלא ברשימה, זכותו, זאת אומרת אני מבינה שהעניין של פתיחת השוק זה שלא תהיה רשימה, מצד שני אם הפתרון הוא שכל דבר שמיובא צריך לעבור את כל התהליך יכול להיות שעדיף כן להגדיר חברות בינלאומיות או לפי תקינה בינלאומית.

אנחנו פה בגדול, למרות שאומרים שהמצב החוקי מחייב אישור, לא מחייב אישור, הפרקטיקה קובעת בצורה חד משמעית תהליך יבוא נטול בירוקרטיה. עכשיו אנחנו צריכים להסתכל על הדברים גם מהצד החוקי כלפי הצרכן וגם הצרכן על הרגולציה. אם כל תוצאה של תהליך כזה, בוא נגיד קסדות לאופניים וכיסאות לאוטו, יחייב בירוקרטיה חדשה, הרפורמה הזאת השיגה את ההיפך ממה שהיא צריכה להשיג. קסדות אופניים מייבאים הרבה מחו"ל וכיסאות בטיחות, אני מניח שפחות, אבל בוא נגיד שקסדות זו דוגמה למוצר שמאוד מאוד בעייתי לגעת בו ולחייב אותו בבירוקרטיה.

עכשיו, יש כלל אחד שאומר על תקינה רשמית, מה שיעקב, הממונה על התקינה, אמר, שבעצם בתקינה רשמית יש כלל אחד שקובע איזה שהם מבחנים מסוימים, מי שעומד בהם, קסדות נניח לא צריך התקנה ותחזוקה על פי דין על ידי איש מקצוע, פטור. משרד התחבורה רוצה לקבוע כללים מסוימים? שיקבע במגרש שלו.

לא, אבל זה לא נכון שהוא קובע במשרד שלו כי קסדות - - -

בקסדות לא, אבל הוא יכול לעשות את זה בנוזל בלמים, לדוגמה, שיכול להיות שפה בתקינה לפי המבחנים הוא לא יעמוד, יהיה פטור, משרד התחבורה יגיד 'אני שם וטו על זה, אני רוצה לבדוק' , תבדוק. קסדות אופניים לדוגמה כן, לנו יש בעיה, כמשרד הכלכלה אני אומר לך, המוצר הזה, לא יכול לחול עליו בירוקרטיה.

אז למה חשוב לכם קסדות אופניים?

זה לא הגיוני.

למה זה חשוב לכם, קסדות אופניים? ישראל היא המדינה עם הכללים הכי הכי מחמירים לגבי קסדות לאופניים.

מצוין.

אבל אנשים לא - - - זה בסוף, קסדות אופניים, את יודעת, אפשר לומר על אלף דברים.

אבל הם אומרים - - -

סליחה, מה שמך?

עורכת דין עפרה לוי, אמון הציבור.

אוקיי, אז אנחנו ניתן לך לדבר כשיגיע זמנך. אני מבקשת לא להתפרץ, אפילו שעניתי לך.

ההגדרה שלנו בבטיחותי זה לראות האם יש תקן בינלאומי לדברים. אם יש תקן בינלאומי כנראה שזה תקן שיש לו איזה שהיא השפעה בטיחותית. היום, כשמסתכלים, יש לקסדות אופניים ולמושבים תקן בינלאומי. זה לא נוצר סתם. מי שרוכב על אופניים או מי ששם את הילד שלו על מושב הוא צריך להיות בטוח שהמושב הזה הוא בטיחותי.

אבל למה לא להכין רשימה?

יש רשימה.

לא, אבל עדיין צריך לעבור את הצטלה, אני לא רוצה - - -

לא, אפשר לקבוע את הסיווג.

אנחנו הגדרנו כדי שלצרכן לא יעלה כסף - - -

לא, תקשיבו, אתם מדברים על בטיחות. סליחה, אני אמא לארבעה ילדים, בסדר? אמורים להחליף כיסא לאוטו, בבקשה, מי פה מומחי הבטיחות, כל כמה זמן?

ארבע שנים.

חמש שנים בערך.

לדעתי פחות.

ברגע שילד גדל - - -

לא, אבל השאלה אם מותר להעביר מילד לילד.

כן, כל עוד לא הייתה תאונה או - - -

לא, כללי הבלאי - - -

שלוש שנים.

שלוש שנים, יפה. כמה אנשים מקפידים על שלוש השנים? אף אחד לא מקפיד על שלוש השנים. עכשיו, אתה מאפשר יבוא אישי, הסיכוי הוא שהמחירים יורדים ואנשים יחליפו את הכיסאות בין ילד לילד. זאת אומרת מבחינת הבטיחות יש לנו אינטרס לאפשר לאנשים לייבא בקלות את כיסאות הבטיחות. כי אני אומרת לך, לא רק שלא מחליפים בין ילד לילד, אלא משאילים בכל השכונה. אני לא יכולה לומר לך כמה כיסאות בטיחות מסתובבים וכל אחד מעביר מאחד לשני וכבר די בטוח שזה לא באמת בטיחותי, רק ברוך ה' אנחנו לא מגיעים לאותן תאונות איומות ונוראות כדי לראות אם זה היה בטיחותי או לא.

אבל, גברתי, אם מביאים כיסא שהוא לא עומד בתקן, בין אם בתקינה בינלאומית - - -

לא, אני לא אומרת לא עומד בתקן, אבל אני אומרת, בואו נבין שיש לכולנו פה אינטרס, כל מי שיושב סביב השולחן ואכפת לו מבטיחות ילדים, יש לנו אינטרס לאפשר יבוא זול ואישי של כיסאות בטיחות.

כל עוד הוא עומק בתקן.

לא, אז אני אומרת, כל מי שאכפת לו מבטיחות ילדים צריך שירצה לאפשר להביא, כי עד עכשיו הטענה הייתה שמי שאכפת לו מבטיחות ילדים צריך לדרוש תקינה מאוד מאוד גבוהה כי כך הכיסא מאוד בטוח. אז אני אומרת, זה לא עוזר לנו, כי אם הכיסא הוא יקר אנשים מחליפים בינם לבין עצמם את הכיסאות ובסוף יש כיסא בטיחות שלפני עשור עמד בכללי הבטיחות, אבל מאז לא נשאר מזה כלום.

אני מסכים איתך לגמרי, אבל יש מי שירוויח מזה שלא יהיה - - -

עידו, אנחנו לא בדיון. עזוב, אנחנו לא בדיון על הרווחים, הרווחים לא מעניינים אותי, אני בדיון על בטיחות ילדים. אני חושבת שכל מי שנמצא פה צריך להיות בדיון על בטיחות ילדים.

זה בטוח.

יפה. אנחנו צריכים לוודא שאנשים יוכלו לייבא כיסאות לרכב בצורה בטוחה וזולה ואמינה ועכשיו השאלה היא מה הנוהל שמצד אחד יאפשר לאנשים לייבא בזול ואנחנו לא מקשים ואם כל כיסא בטיחות שנכנס לארץ צריך לעבור את הפתק מזה ולהשאיר בנמל, זה לא יקרה, אנשים לא ייבאו כיסאות בטיחות. אנחנו יודעים גם, אנשים משאירים את זה, מייבאים ומשאירים בנמל במחסן כי רק להוציא את זה ולשלם את הזמן שזה שם זה לא משתלם. אז אנחנו צריכים לייצר פה את הפרקטיקה כדי לאפשר את היבוא בדרך הטובה ביותר כדי שאנשים באמת ישדרגו את הכיסאות לרכב של הילדים שלהם. אני לא יכולה לומר לכם כמה פעמים אני קשרתי את הילדים שלי לכיסא לא טוב ואמרתי לעצמי שאני שואלת את עצמי אם זה עדיין עובד, ואני אמא מודעת, בסדר? אז אני חושבת שאנחנו צריכים לייצר את השיטה.

כדי שזה לא יעלה אנחנו מסכימים שביבוא אישי, מרגע שרכשת את הדבר הזה, אתה לא רוצה שיהיה תשלום נוסף ולכן משרד התחבורה הגדיר שאת הבדיקה של זה, או בניירת או פיזית להסתכל על סימון, זה יבוצע על ידינו ללא תשלום.

כן, אבל זה לא התשלום. התשלום שהיום משלמים זה לא למשרד הממשלתי. קודם כל אני מעריכה את זה ואני חושבת שזה מאוד חשוב, ההחלטה שלכם שזה יהיה ללא תשלום, העניין הוא שהתשלום הוא על המחסנים והתשלום הוא על מישהו שהולך ויודע איך לנהל את המערך הזה. אתה יודע, מישהו ייבא כיסא לאוטו, הוא לא התכוון לעשות יום לימודים ארוך ולהסתובב שלושה ימים, ללכת להביא את הכיסא, לקחת להוא שעושה את הזה. אנחנו אפילו לא יודעים איך להיכנס לנמל ללכת לקחת את זה.

עוד הערה. אם אותו יבואן אישי היה יודע את הכללים הוא יכול היה לנהוג ולהביא את הניירת הזאת לפני כן, זאת אומרת בתהליך ההזמנה. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים להגיע לכל הציבור - - -

אתה יודע, אני אספר לך איך זה נראה כשמזמינים מהאינטרנט.

אני יודע.

אנחנו יודעים. אתה לא יושב ועושה - - -

נכון, לכן אמרתי, אנחנו נותנים את כל הפתרונות, אבל מרגע שמדובר על אדם שיושב בבית ועושה את ההזמנה והוא לא מודע לדרישה של משרד התחבורה אני מניח שזה יצטרך להיעצר. אבל מה שאנחנו אומרים זה שהגם שזה נעצר אנחנו נעשה מבחינתנו את הכול בחינם כדי שזה יעבור הלאה.

אז זה מצוין. בואו נראה אם יש לנו דרך - - -

גם בחינם וגם בלי שהמייבא למעשה צריך לעשות משהו. זאת אומרת מגיע מוצר, הוא מגיע או לנמל התעופה בן גוריון או שהוא מגיע בדואר למרכז החלוקה של הדואר במודיעין, תגיע לשם רשות מוסמכת ליבוא או מעבדה מוסמכת לרכב שאנחנו רוצים לאפשר להם לעשות את הבדיקה הזאת, היא תעשה את הבדיקה במקום. בעצם מי שרכש את המוצר הוא יהיה אדיש, הוא לא יידע שזה עבר את התהליך הזה.

אבל הוא לא יהיה אדיש כי הוא יצטרך לשלם על הזמן - - -

אז אנחנו ביקשנו לאפשר לנו, שלא רק עובד משרד יעשה את זה.

אבל למה לא לעשות הפוך? אני באמת שואלת, עכשיו אני שואלת בכנות, למה לא לעשות הפוך ופשוט להגדיר איזה כיסאות לאוטו אפשר להזמין.

יש הגדרה, מה שעומד בתקן זה מה שאנחנו אומרים. מה שעומד בתקן. אגב, אני רוצה - - -

לא, ואז לא צריך לעבור את הבדיקה?

רק הערה. רוב היבוא האישי בארץ מנוהל דרך הדואר ובדואר לא גובים כסף על העצירה.

אבל חברות השילוח, היום יבוא עם שמונה מיליון חבילות, אם אתה מתעלם מזה, הן כן גובות וזה כן עולה להם כסף וזה כן טיפול ו - - -

עזוב, סליחה, בירושלים אין לנו דואר כבר הרבה שנים.

למה? ההנהלה שלהם.

אני לא יודעת, בשכונה שלי, מאז שעברתי לשכונה שלי אין לי דואר.

בבית הכרם יש.

טוב, בית הכרם, אתם ממש פונקציה לעיר הזו. אני גרה בקטמונים, אין לנו דואר. כשגפני שולח לי שנה טובה אני מקבלת את זה בחשוון.

דואר ישראל, אגב, פתח מרכז לוגיסטי אחד במודיעין, כל הדואר עובר לשם ושם הוא נעצר והם לא גובים כסף על העצירה. ואני שוב חוזר, אם אני לא טועה, למעלה מ-85% מהיבוא האישי מגיע לדואר דווקא ולא - - -

אפילו יותר מ-85%, מעל 90%, אבל עדיין בדיוק מה שתיארתְ, האנשים יצטרכו על הבירוקרטיה הזאת של הבדיקה החינמית של משרד התחבורה לשלם עמלות ואחסון ובסוף גם מי שהזמין פעם אחת כנראה לא יעשה את זה שוב ויספר על החוויה ועל התשלום הנוסף שהוא שילם פה ולא יעשה את זה שוב. ומזה אנחנו חוששים.

אוקיי, אז איך אנחנו פותרים את זה? מה אתם מציעים?

לשמר את המצב הקיים. היום גם ככה התהליך הוא נטול בירוקרטיה, אני מציע לשמר תהליך נטול בירוקרטיה במוצרים האלה שהם מוצרי צריכה.

יו"ר הוועדה, אנחנו לא נוהגים לקיים ויכוחים, מחלוקות, וגם ללבן אותם מעל ישיבת הוועדה, אני חושב שזה גם לא מכובד כלפיכם.

אתה מרגיש לא מכובד?

אני חושב שזה יהיה נכון להתכנס, שאנחנו נתכנס לשעה-שעתיים ונוכל ללבן את הסוגיות ולהציג את המשמעויות לחברי הכנסת כדי שיוכלו לעמוד על זה. בסופו של דבר מה הפרקטיקה המשפטית, אם הסעיף הזה יחול או לא, אני לא חושב שזה - - -

לא, זה לא פרקטיקה משפטית, אני לא מסכימה איתך. אתם הייתם אמורים לשבת ולדון בדיון משפטי ומהר מאוד הוא הפך להיות דיון מקצועי לחלוטין. זה לא פרקטיקה משפטית. איך בסוף תכתבו את זה, אנחנו לגמרי לא צריכים להיות בדיון, אבל מה יהיה בחוק - - - עכשיו, זה שיש חילוקי דעות בתוך הממשלה, זה בסדר, אז אני בטוחה שאת אותם טיעונים ארגונים יוכלו לומר במקום משרד ממשלתי.

אני לא בטוח שאנחנו מדברים באותה שפה.

לא משנה, אבל יש פה איזה שהוא פער לגבי מספר מוצרים מצומצם שאני חושבת שהוא גם באמת עניין מקצועי, כאילו באמת יש פה איזה שהוא עניין של מה הערכים, מה סדרי העדיפויות, איך אנחנו עובדים. אני חושבת שדווקא בנושא של כיסאות לאוטו, מושבי הבטיחות, שם אין באמת פער, אני חושבת שהשאלה היא מה הדרך הכי טובה לעשות את זה.

חבר הכנסת חיים ילין.

תודה. אני חייב להודות שזה נשמע לי דיון קצת הזוי שאנחנו בכנסת ישראל צריכים לשבת על זה. זה מזכיר לי קצת את אספות הקיבוץ של פעם, שבאספה היו שואלים רגע, מה האחריות שלנו, או מה האחריות של החבר, מה האחריות של ההורה, מה האחריות של הילד, מה האחריות. כאילו זה נראה לי אותו דבר.

אתה רוצה שנצפה במערכונים של 'היהודים הבאים', על הילד שמגיע לדיון - - -

כן, פחות או יותר, ככה זה נראה. כאילו מה האחריות של המדינה. כל עוד שאתם לא עונים על השאלה הזאת אז אתם תמשיכו פה כמה שאתם רוצים. מה האחריות של האדם שקונה את המוצר? תענו על השאלות האלה ותראו איך הכול יהיה הרבה יותר פשוט, יזרום. אתם מסתבכים כי אין הגדרה מה האחריות שלי כבן אדם שקונה. תסלחו לי, אני חייב להודיע לייעוץ המשפטי גם, אני רוכב אופניים, גם כביש, גם שטח וכל מה שכמעט נמצא במדינת ישראל. אני לא אלך לקנות קסדות ב-80 שקל, כי אני יודע, גם אם יש לה תקן, ב-80 שקל אני מת. מת, אין סיכוי בכלל שאני אשרוד. התאונה האחרונה שהייתה, עם קסדה בן אדם נהרג, למה? כי כנראה הוא קנה קסדה שהיא לא קסדה. זה נראה מאוד יפה, אבל בטיחותית זה לא בטיחותי.

ופה נשאלת השאלה מה האחריות של הרוכב, מה האחריות של האבא או של האמא שעכשיו קונים את ה - - - תענו לי אתם. ומצד שני אנחנו רוצים ניהולית שהדבר הזה יזרום. מצד שלישי אנחנו יודעים שכל בן אדם היום בא, קונה דרך האינטרנט בוסטר מפה, כיסא משם וקסדה מלא יודע איפה. איפה אתם כמדינה, זאת אומרת אני מנסה לעזור לכם, אתם רוצים להיות, מצד אחד אתם רוצים שהכול יזרום, זאת אומרת שלא יהיו תקלות בדרך ושהעסק יהיה פשטני, מצד שני אתם באים ואומרים אוקיי, אז מה התקן שזה יהיה בתוך התקינה, אז תשימו את הקבוצות.

אפשר לרכוב גם, לא על אופניים, לרכוב על חברות בינלאומיות, אבל כל אמירה שאני אגיד פה כרגע, עם כל הרגישות שיש במדינת ישראל, עכשיו אם אני אגיד רק שם של חברה שאני במיליון אחוז יודע שזה בטיחותי, גמרנו, מחר אני בלהב, עם פשפשים, או בלי, אני כבר לא יודע אם זה תקן או לא. אני מנסה להיות מאוד עדין פה ולא לשווק אף אחד, יש לי אחריות כרוכב אופניים, לכן אני אקנה את הקסדה היקרה ביותר שיש ומי שרוצה לקנות ביום כיפור אופניים וקסדה שאני אומר לכם שאם הילד ייפול אז הוא יכול ללכת ישר לבית הקברות או לבית חולים, כי זו המציאות, זאת המציאות, אף אחד לא יקנה חד פעמי אופניים בכמה שצריך וקסדה בכמה שצריך, אלא יקנה את הכי זול, כי הוא אומר 'וואלה, זה יום אחד'. אבל זו האחריות של האבא, לא שלנו כמדינה ולא שלכם כמשרד.

זה אני בחרתי, כי יש לי אפשרות לקנות קסדה ב-1,000 שקל, גם ב-500 וגם ב-80, זו אחריות שלי. אני בא מהתפיסה הזאת שלא יכול להיות שהמדינה צריכה לבוא וכן, לקבוע שאין חומרים רעילים ושחס וחלילה, לא יודע מה יש בתוך הקסדה ושזה לא גורם נזק בריאותי וכל מה שאתם רוצים, זה ברמה האסטרטגית, אבל בפנים יש אחריות לכל בן אדם, אחרת לאן אנחנו מובילים? אנחנו מובילים לרגולציה קומוניסטית, לחלוטין, זה כבר פס מהעולם ואנחנו נמצאים במקום אחר לחלוטין. אני חוזר למקורות, חופש של הבן אדם לקבל החלטה זה דגל במדינת ישראל ואנחנו צריכים לעזור לו לקבל את ההחלטות הנכונות.

חיים, תנהל את הדיון כמה דקות, יש לי דיון שאני צריכה לצאת אליו רגע.

אבל אני לא בטוח שאת תהיי מבסוטית.

אתה לא יכול להצביע בלעדיי.

בבקשה, אני פה.

אני חוזרת עוד כמה דקות. אתם בידיים טובות.

(היו"ר חיים ילין)

אני בדרך כלל ממלא המקום של הוועדה. זה מה שיש לי להגיד. מבחינת התקינה, כל מה שנכנס למדינת ישראל, הוא צריך להיות תחת תקינה, לא צריך תקינה כפולה. מי שמביא או מייצר משהו במדינת ישראל אז אין ספק, מדובר רק על מה שמגיע מחו"ל, מה שמגיע מחו"ל צריך להיות תחת תקינה, זאת אומרת החברה שאני קונה ממנה והיא מסוגלת לייבא, אז היא חייבת להיות תחת תקינה. זה הפתרון שיש, לדעתי, כדי שאנחנו נוכל לדלג על המשוכות שיש פה בין המשרדים. בסוף זה עניין ניהולי.

מה הבעיה בחקיקה? אני רוצה להסביר לכם, כי אני בא מתחום הניהול, לא מהחוק. שבסוף החוק צריך לשרת את הניהול ולא הפוך, בסוף צריך לדעת איך עושים את הדבר הזה. אז ניהולית אני בא ואומר, אני רוצה שבן אדם יהיה אחראי, אני רוצה שכל מה שנכנס למדינת ישראל הוא של חברה שכבר בדקתם אותה ולא צריך לבדוק אותה עוד פעם כי אתם יודעים שהיא באיכות גבוהה, ואם מחליפים כל שלוש - - - דרך אגב, קסדה, לידיעתכם, צריכים להחליף כל שלוש שנים בדיוק, אבל גם אם היא קיבלה מכה צריך לזרוק אותה ולהחליף אותה מיד. לא שנפל מישהו, ענף פגע, כי מאותו רגע אין את הבטיחות שיש. לדוגמה, אני אומר לכם כרוכב, לא כמישהו שכתב את התורה.

אם יש את הדברים האלה, עכשיו ניהולית זה מה שצריך, שימו את זה בחוק. אל תסתכלו על ה - - - כאילו מה אתם עושים? כותבים את החוק, עכשיו אנחנו מסתכלים איך אפשר ליישם את זה ורבים. לא, תגידו איך אתם רוצים לראות את המדינה ואז תכתבו על זה את החוק. הפוך לגמרי, כי זה עניין ניהולי, זה לא עניין משפטי. המשפט צריך להיות כלי ולא מטרה.

בבקשה, איגוד לשכות המסחר, עורך דין דן כרמלי.

תודה, אדוני היושב ראש.

ממלא מקום.

ממלא מקום יושב ראש הוועדה. תודה, חבר הכנסת ילין. בשבוע שעבר ביום שני התקיים דיון ונקודת המוצא, שלצערי מאוד מתחברת לדברים שאתה דיברת עליהם עכשיו, שבסופו של יום כן המדינה קבעה מנגנון שנקרא תקן רשמי בחוק התקנים. לא כל התקנים, דרך אגב, במדינת ישראל, הם רשמיים, אבל מה שהוכרז כתקן רשמי חוסה תחת האינטרס, בדיוק כפי שאדוני דיבר עליו, של דאגה לבטיחות או בריאות הציבור או הגנת הסביבה. לגיטימי לחלוטין.

האבסורד שנוצר כאן, כי לא רואים את הדברים בראייה הוליסטית ולא מעגנים אותם בחקיקה, הוא שאומרים שהאינטרס קיים ויש תקן רשמי, אבל אנחנו הולכים, אם מייבאים אותם ליבוא מסחרי אז חייבים לעמוד בתקן הרשמי, כי המדינה חושבת שצריך לדאוג לבריאות ובטיחות הציבור והגנת הסביבה, אבל אם מייבאים אותם ביבוא אישי, התקן, גם אם הוא תקן בינלאומי וגם אם הוא תקן מקומי, מה גם שבאמת הממשלה הנוכחית והכנסת הנוכחית העבירה החלטה חשובה שבעצם עד 1 ביולי שנה זו כל התקינה של מדינת ישראל הרשמית חייבת להיות תקינה בינלאומית. וזה מצוין וזה יופי של דבר, העניין הוא שאי אפשר להפלות אל מול התקן הרשמי. האינטרס הציבורי שלשמו קיים אותו תקן רשמי לא משתנה במסלול היבוא, אם זה מסלול מסחרי או מסלול של יבוא אישי.

לא, אבל יש הבחנה בין מי שרוכש את זה לשימושו האישי לבין סוחר עוסק שמכיר, אמור להכיר את דרישות הרגולציה ויש לו יכולת להבין האם המוצר אמור לעמוד בתקן, לא אמור לעמוד בתקן והוא משווק את זה לכלל הציבור לבין אדם שקונה את המוצר לעצמו. גם אני, שמכיר את חוקי התקינה, אני לא יודע מה בדיוק דרישות התקינה שחלות לגבי מוצר מסוים שאני מביא ביבוא אישי.

אמת ויציב, ואולי זה מקפיץ אותי לטענה הבאה, אדוני ממלא מקום יושבת ראש הוועדה, שבאה ואומרת שבאותה החלטת ממשלה שבמסגרת אנחנו גם, הממשלה, המדינה, מבקשת כאן במסגרת חוק ההסדרים לתקן את חוק התקנים ובעצם ליצור דיפרנציאציה בתקינה רשמית והגדירה הגדרה של כמות סבירה. אני לא יודע אם אתה מודע לכך, אדוני, כמות סבירה, אני אתן לך רק את הנתונים לכמות סבירה, כי יש כאן כמה אורחים שלא - - -

זה מה שקיים בצו יבוא חופשי, זה לא בחוק.

שים לב, אדוני, 30 פריטים עד 1,000 דולר, או חמישה פריטים ללא הגבלה בסכום. הרי ברור לכולנו שמדובר כאן בהתחלה של תהליך של יבוא מסחרי בתחפושת של יבוא אישי.

ברור, זה אני יודע.

וזה חייב לבוא לכדי תיקון ואיזונים. יושבת ראש הוועדה ביקשה מאיתנו בסיום הדיון הקודם גם להביא הצעות פרקטיות, לכן שלחנו הצעות פרקטיות. אחת מההצעות הפרקטיות היא גם לעגן ולשנות את הכמויות האלה כדי שבאמת לא ייווצר מצב שבו בסופו של יום השוק הישראלי מוצף במוצרים שהם בעצם פוגעים פר-אקסלנס בציבור, ברמת הבריאות והבטיחות.

ואני מסיים כאן. ביום חמישי בערב בגלובס, אני אראה את זה גם לחבריי במשרד האוצר ובמשרד הכלכלה, התפרסם, ואני אקריא רק את הכותרת, קשה לי, קשה אפילו עם משקפיים, 'יותר מ-70% ממוצרי הילדים', ביניהם גם אותם כיסאות בטיחות שבהם אנו עסקינן לגבי משרד התחבורה, 'והתינוקות שנבדקו במשרד הכלכלה אינם עומדים בתקנים והם מסוכנים'. צריך להבין מה המשמעות של זה. אם אנחנו משאירים את אותה החלטת ממשלה לגבי הכמויות של מהי כמות סבירה תחת זה ולא מעגנים אותם ומשנים אותם בחקיקה, לגבי הצפת השוק עוד יותר, במצב הזה, אנחנו הולכים לסכן את הציבור. המחוקק הולך לסכן את הציבור, הממשלה מתפשטת מתפקידה - - -

תראה, אני לא מאלה כמו ראש הממשלה שחושב שהתקשורת, מה שהוא חושב, אבל כשאני רואה כתבות כאלה אני תמיד שואל מי הזמין אותן.

מצוין, כתוב כאן, חיכיתי לשאלה הזאת, חבר הכנסת חיים ילין. כתוב - - -

אף אחד לא מעז לשאול את השאלה הזו פה, אני בין היחידים.

לא, אבל ממך ציפיתי. ברשותך, מר וכטל - - -

דן, אבל חבל - - -

עמותת אדם טבע ודין.

כן, אבל העיתונאי הציג מה שהוא רצה ולא מה שאנחנו הצגנו לו.

לא, בסדר, אנחנו לא דנים בזה.

רק להסביר, המטרה שלי הייתה, אני מראש מסכים עם מר וכטל, הממונה על התקינה, שהוא איש מקצוע ורציני בתחום, אבל גם הוא אמר, ויתקן אותי אם אני טועה, בדיון הקודם, שתקן הוא תקן הוא תקן. אי אפשר לעשות תקן דיפרנציאלי. אם יש חשיבות לתקן, שיקיימו אותו, אם אין חשיבות לתקן, שיבטלו את הרשמיות שלו.

לא, אני חייב להגיד לך משהו מתוך היכרותי. אתה יודע שאתה לפעמים קונה מלפפונים ועגבניות מטורקיה, אני אומר לך כחקלאי, התקינה שיש שם שונה לגמרי מהתקינה של מי שחקלאי פה וצריך לגדל את זה, לחלוטין שונה. אתה לא יודע שום דבר ממה שקורה שם בחו"ל, בסוף בודקים ארגז על כל אלף ארגזים, לכן אני בא ואני אומר לך את הדברים, יש תמיד דרישה כלפי פנים ואני חושב שזה שני דברים שונים לחלוטין כי אנחנו לא מדברים כרגע על יצוא בתוך מדינת ישראל, אנחנו מדברים על יבוא. זו החקיקה.

אמת, אדוני.

אתה, מה שאתה אומר, בצדק, בסוף צריך להיות השוואה בין כולם, גם מי שפה וגם - - -

אמת.

בסדר, אני אומר בואו נתקדם לאט לאט. אנחנו בפיגור ברגולציה, בחקיקה, כלפי ההתקדמות של העולם. מחר בבוקר, בתוך שנה יש לך תא מזון פה ואתה יודע בדיוק מה זה עשה בארצות הברית, אתה יודע מה זה יעשה לשוק המקומי והייצור המקומי, אתה יודע בדיוק מה זה יעשה, אבל לשם העולם הולך. השאלה אם מדינה צריכה להתערב או לא להתערב, זו שאלה לא פה לדיון, הוא דיון הרבה יותר רחב, עד איפה המדינה צריכה להתערב, גם בשם הביטחון, ואנחנו מתערבים הרבה בשם הביטחון.

אדוני צודק, רק תקן רשמי, המדינה החליטה שחשוב לייצר תקן רשמי. וכאן מבוקש פטור מתקן רשמי על בסיס מסלול יבוא. אני לא מבין את הרציונל.

אדוני היושב ראש, אמרתי את זה גם בדיון הקודם, כשיושבים, אמנם חברים, באמת עמיתים לעבודתי, גם איגוד לשכות המסחר וגם התאחדות התעשיינים, בסופו של דבר הם משרתים איזה שהוא אינטרס מסוים והוא מסתיים ברווח ובסופו של דבר כשהם באים לרגולטור, אגב, אמרתי את זה גם בפעם שעברה, באותו שבוע, באותו חודש, כשהם מקיימים כנס על הרגולציה המפלצתית שהורגת את העסקים בישראל, אבל באותה עת בכנסת הם אומרים שיש כאן בעיה וצריך להחמיר את הרגולציה ו'אנחנו דואגים לבטיחות ולבריאות הציבור', אל"ף, תרשה לי לא ליפול מהכיסא, ובי"ת, זה מאוד יפה, רק בשנה שעברה - - -

אם הוא בטיחותי אז אתה לא תיפול.

בדיוק, אם הוא עומד בתקן הרשמי אתה לא תיפול. אבל אם לא, אז לא בטוח.

מה שיפה זה שאותם 70% של מוצרים, אני רוצה להגיד לידידי מר כרמלי, שאתה קצת יורה לעצמך ברגל, היות שהמוצרים האלה לא יובאו ביבוא אישי, האכיפה מתבצעת בזה.

אל תתייחס לכתבה.

לא, אני לא מתייחס לכתבה, אבל רק אני אומר שזה אולי מעיד על זה שהם לא בהכרח עומדים בדרישות הבטיחות שמצופות מהם.

מעבר לזה, לעניין הכמויות. דיברת קודם על רגולציה קומוניסטית ולכן ישבה ועדה שאגב יצאה עם אותו כלל פעמיים לשימוע ציבורי על מנת לעשות איזה שהיא בחינה של מה הם האיזונים הנכונים ובסוף אם אחיינית של חבר הכנסת ילין תזמין 31 זוגות או 29 זוגות מכנסיים ויגידו 'הופ הופ הופ, זה לא במדינת ישראל, זה יבוא מסחרי, בואי תבדקי, תעשי' וזה, צר לי להגיד את זה, אבל זה נראה שזה לא מתאים למדינת ישראל בשנת 2018. לכן הוועדה באה ודנה בזה מעל חצי שנה עם שימוע ציבורי ובסוף היא הגיעה עם המסקנות האלה שעוגנו גם בהחלטת הממשלה אל הכנסת.

אם היא רוצה יותר מזה?

היא יכולה, זה פר משלוח.

לא, היא לא עושה את זה דרך זה, זה לא יבוא אישי עכשיו מהבחינה הזאת, זה כבר מסחרי, זאת אומרת זה סיפור אחר לחלוטין. מה שאני מנסה להגיד לך, זה שירות מסוים שאנחנו מחוקקים, כשאתה בא ומדבר על חברות ענקיות, זה לא החוק הזה, זה לא היבוא האישי שאתה מדבר עליו, זה חקיקה אחרת לגמרי, זה רגולציה. אל תערבב בין הדברים, אל תערבב לי בין הדברים כי אחרת אנחנו ניפול.

בוודאי, אני מתייחס לטענות - - -

כי אחת הבעיות הקשות שיש לנו בחוקים זה שדרך חוק אחד אנחנו מנסים לתקן את כל המדינה. תמיד נופלים באותה מלכודת, זה לא עובד.

כן, ארגון אמון הציבור. עורכת דין עפרה לוי.

בוקר טוב אדוני ממלא מקום יושבת הראש. עורכת דין עפרה לוי, יועצת משפטית, משנה למנכ"ל אמון הציבור. אני חושבת שאת אמון הציבור אי אפשר להאשים שהוא משרת אינטרס מלבד האינטרס הציבורי ואני מתחברת מאוד לדברים שאמרת קודם בנוגע לאחריות צרכנית של אדם פרטי כשהוא קונה קסדה לילדיו וכן הלאה, אנחנו גם על זה מדברים לא מעט.

אבל, והאבל הוא גדול, בואו נדבר תכלס, היום יש מנגנון שאוסר על רכישה, אם אנחנו מדברים על קסדות אופניים, שאוסר על רכישת קסדה שאינה עומדת בתקן רשמי רק שאף אחד לא אוכף אותו. זאת אומרת אם אני הייתי רוצה לקנות לאחייניי, הילדים שלי כבר גדולים, קסדה, הייתי יכולה לקנות אותה באינטרנט, בלי שום אינפורמציה על התקן וזה היה הופך אותי לסוג של עבריינית. זה סוג של עבריינית כי אף אחד לא אוכף את זה, אף אחד לא היה מלמד אותי אפילו או מסביר לי איך לבדוק את זה ומה לעשות כדי לוודא שאני קונה קסדה שהיא בטיחותית ותגן על ראש הילדים. מה שבאה החקיקה הזאת ואומרת, לעניות דעתי, זה 'אה, אנחנו לא מצליחים לאכוף אז בואו נתיר את הכול'.

לא, ממש לא.

שניונת, אני ישבתי בהמתנה, עכשיו אני מבקשת לקבל - - - כך החוק כתוב. אומרים שתיקבע רשימה, שמחתי לגלות היום שמשרד התחבורה פה בא ואומר 'אני רוצה לפקח כגוף מקצועי על המוצרים שהם תחת האחריות שלי ולייצר מנגנון כך שהציבור לא יכניס למדינת ישראל מוצרים שלא עומדים בתקינה הזאת', בנוגע למוצרים בטיחותיים כמו קסדה לאופניים. אני מקווה לשמוע את משרד הבריאות אומר משהו דומה על מוצצים ובקבוקים ומשטחי החתלה לתינוקות, אני לא מצפה שהציבור יידע את זה בעצמו. אני חושבת שפתרון הרשימה המפורסמת שהציעה חברת הכנסת, יושבת הראש הקבועה, הוא פתרון שיכול לעבוד, אני חושבת שאפשר לפתח מנגנוני אכיפה מתוחכמים ומורכבים יותר.

אני אוסיף עוד הערה אחרונה, ברשותך. הצעת החוק הזאת כוללת גם את הצורך, את הגדרת הבעיה, החסם והחסם פה מדבר על הנושא שדיבר עליו דן מהאיגוד, על מה הוא יבוא אישי ומה הוא יבוא אישי במסכה של יבוא מסחרי. אני רגע רוצה להתייחס לנושא הזה מנקודת המבט של הצרכן תם הלב שבאמת עושה יבוא אישי. אוקיי, הוא רוצה לקנות את המוצרים שלו דרך האינטרנט, בזול יותר, כולנו בעד הורדת יוקר המחיה. יחד עם זה לבוא ולהגיד לו מותר לך לקנות כל מוצר בלי קשר אם הוא בריא, לא בריא, תקין, לא תקין, בטיחותי, לא בטיחותי, זה בעצם לשחרר, אפרופו הדברים שלך, לחלוטין את אחריות המדינה.

אני מסכימה שיש אחריות מפוצלת, אני מסכימה שגם לנו יש אחריות צרכנית ואחריות הורית, אבל לבוא ולהגיד 'אנחנו לא יודעים איך לאכוף את זה ולכן עזבו, מותר הכול', בעיניי זה שחרור אחריות מוגזם מהצד של המדינה והרגולטור. יש בהחלט מוצרים שגם אם לא נדרש להם איש מקצוע יש מקום שהמדינה תתערב, שתדאג לציבור שלה ותדאג שלא ייכנסו לארץ מוצרים מזיקים, בטח לא לילדים.

שוב, היו כבר סיפורים, אני לא אזכיר שמות, גם אני לא רוצה להזכיר שמות של מותגים, אבל היו פה כבר קטסטרופות, אנחנו לא רוצים שבשם הרפורמה ובשם הורדת יוקר המחיה ובשם כל המטרות החיוביות והחשובות האלה בעצם יפרצו את כל הגבולות ותגיד המדינה, 'אוקיי, אז אני לא אחראית על בריאות ובטיחות הציבור בהיבט הזה'. בעינינו, כארגון אמון הציבור, זה פסול, אנחנו חושבים שהפתרון זה לייצר מנגנונים דוגמת המנגנון שהציעה יושבת הראש, שבדיוק מצטרפת אלינו בחזרה, אם זה רשימות של יצרנים שעומדים בתקן הבינלאומי, אם זה מנגנונים של פיקוח ואכיפה על ידי רשויות הפיקוח שעושות בדיקות מקדמיות ומייצרות איזה שהיא מערכת שגם מגנה עלינו הציבור ולא מטילה את כל האחריות עלינו כ - - -

(היו"ר רחל עזריה)

אני מבקש, הרי החיים הם לא שחור-לבן, הם 50 גוונים של אפור כנראה, אז איפה אתם?

קודם כל הצגת העובדות לא הייתה מדויקת, אני אסביר גם למה. היא אומרת שאף אחד לא אוכף כאילו זה - - -

לא, תקשיב, אני שאלתי, אל תענה לה, תענה לי, בבקשה, בשביל שגם רחל תוכל לבוא ו - - - הטענה הבסיסית פה זה שאם אנחנו נשחרר את כל הרסן אנחנו באנרכיה, אנחנו יודעים את זה, באנרכיה אתה יודע מה קורה בסוף, אתה יודע איך זה מתחיל, אתה לא יודע איך זה מסתיים וזה בדרך כלל לא מסתיים טוב. איפה אתה כמשרד, כרגולטור, אתה שם את הדברים? זאת אומרת איפה הגבולות שלך, מה כן ברמה האסטרטגית? על זה אני מדבר, כי זה לא שחור ולבן, פה יש חשש, אני מתרגם לך, שאין יותר רגולציה, אין, הכול חופשי.

קודם כל יש את הרגולטורים שקובעים את המדיניות, יש את הממונה על התקינה, הוא ירחיב, אבל אני אענה דווקא על השאלות שאתה שאלת. אתה אמרת מי לוקח אחריות, מי מקבל החלטה. יבוא אישי הוא אופציה, אם אני מפחד לייבא בחו"ל, זו אופציה, אתה לא חייב לממש אותה. אני לא זורק את הצרכן ואומר לו 'זאת האופציה שלך' ואני מסיר את כל האחריות. אני גם כרוכב אופניים כמוך, כשאני מזמין קסדה אני יודע בדיוק מה אני מזמין ואני יודע בדיוק מה אני מחפש. אני לא רוצה שהמדינה, עם כל הכבוד, תעכב לי את זה ותבקש ממני תשלומים נוספים. אני לוקח אחריות על המוצר, הוא שלי.

עכשיו, אני הולך עם ההצעה שהציעו לשכות המסחר, אם אני מביא דגם ביבוא שהחלטתי ללכת על האופציה, לממש אותה ולקחת אחריות, אני מביא דגם שלא קיים בארץ, אין לגביו בדיקת דגם, אני נכנס לבירוקרטיה שבחיים אזרח לא יכול לעמוד בה, הוא ייטוש את המוצר, הוא לא ישחזר את הפעולה הזאת שוב. ההצעה הזאת, המשמעות שלה זה סגירת יבוא אישי. זו המשמעות.

למה הצרכנים הולכים לשם? עשינו סקר בעניין הזה, רוב הציבור אומר 'אני רוצה יבוא אישי בגלל יוקר המחיה'. זה סקר שעשינו ואנחנו נשמח גם להעביר לכם, אם אתם רוצים לראות את התוצאות שלו. אז עניין אמון הציבור, לציבור יש כמה אינטרסים, צריך גם לשקלל ביניהם. אני כצרכן, בכובע שלי, אני לא רוצה שהמדינה תתערב לי ותטיל עליי בירוקרטיה ותגיד לי איזה קסדה לקנות. אני יודע מה אני קונה, אני כצרכן יודע מה אני קונה.

דבר עוד יותר חשוב ביבוא אישי, השוק תמיד מתפתח בקצב יותר מהיר מהרגולציה וזאת החלטה של אנשים קובעי החוק. אם אנחנו רוצים להכתיב לשוק, לפחות ברמה האישית, קצב התפתחות כמו הרגולציה, לדעתי אתה מטיל הרבה מגבלות על הצרכן הבודד. פה לפחות אני כן חושב שנכון להשאיר לו את הפתח לקנות דברים והרגולטורים קבעו כללים והממונה על התקינה יכול לדבר על הכללים שנקבעו במגרש שלו.

אני רק אגיד שלדעתי אנחנו עוד מעט נסגור ואני אתן לכם להגיע להסכמות, כי אתם צריכים - - - אבל אנחנו כן נגיד הנחיות להסכמות.

אני אגיד דבר אחד. קודם כל ניתנה פה תשובה, זו אופציה, אופציה זה כבר נשמע מילה שהיא הרבה יותר נכונה. האופציה מפחידה אותך קצת, כי רגע, בואו נשים את הדברים על השולחן, אם אני הייתי במקומך גם אותי זה היה מפחיד. בוא נשים את הדברים, כי אופציה שיש לכל בן אדם פרטי בסופו של דבר היא מביאה את השוק למקומות - - -

עם מי אתה מדבר?

עם דן. במקומו גם אני הייתי חושש מאופציה, אבל עדיין כרגולטור, כחבר כנסת שבא עכשיו וצריך לחוקק, המגבלה היחידה שאני יכול לשים זה מה היא הנקודה המקסימלית שהאופציה הזאת יכולה לעבוד. כמו אופציה רגילה, מעבר לזה זה כבר משהו אחר לחלוטין, מבחינתי הוא מייבא והוא צריך לעבור בדיוק את מה שכל מייבא גדול עושה במדינת ישראל.

אני מסכים איתך.

זה מה שאני רואה בסופו של דבר - - -

זה נופל, אדוני, תחת ההגדרה של כמות סבירה שצריך להיכנס לרזולוציות שלה.

אבל זה אתם חייבים לשבת ביניכם, חבר'ה. רחל, אני מסכים איתך, הם צריכים לשבת ביניהם, האופציה האישית הזאת, עד איזה גבול היא קיימת ומעבר לזה הוא כבר יבואן לכל דבר.

כן, אז עידו סופר, בבקשה.

אני רק רוצה, גם עבור מטעם אמון הציבור להסביר רגע את המצב העובדתי ולהבין על מה מדובר פה, כי בסוף, גם בהיבט הצרכני, אנחנו מסתכלים פה על שני קצוות, על בטיחות הציבור ועל יוקר המחיה וצריך למצוא את האיזון באמצע. לגבי מוצרים שעומדים בתקן רשמי, כיום אין אכיפה, כלומר כל המוצרים האלה נכנסים. אגב, אפשר גם את אותם מוצרים לייבא במזוודה וזה קורה, מזמינים אותם ואין פיקוח ועכשיו יש כאן איזה שהיא הסדרה, יוצרים כאן רשימה של מה כן ומה לא. כלומר למעשה יהיו מוצרים שהיום אפשר לייבא אותם, אבל היות שנדרשת עבורם התקנה, הפעלה, אחזקה על ידי בעל מקצוע, מחר אי אפשר יהיה להביא אותם. לכן יש כאן איזה שהיא הסדרה של הנושא וזה בדיוק הפוך, למען האמת, אם היינו ממשיכים במצב הקיים אז דווקא לא הייתה הסדרה בכלל. זה לעניין הזה.

מעבר לזה, חשוב גם להבין, אם היה אפשר שמוצר מגיע ביבוא אישי מוזמן ואז עושים ככה ובודקים אם הוא עומד בתקינה ואם כן, אחלה, הוא עובר ברמזור ירוק, ואם לא, אז לא ומשיבים לצרכן את הכסף, כולנו היינו שמחים, זה היה פתרון מדהים. זה, אגב, מר וכטל יכול להסביר שזה נושא שנידון גם בכל העולם, של איך מתמודדים עם היבוא האישי כי זה נטל בלתי סביר לבדוק את הדרישות האלה. אבל בסוף אנחנו יודעים שהמוצרים האלה מעוכבים ועד שהצרכן מקבל אותם אז הוא מקבל אותם הרבה פעמים במחיר שהוא פי שלושה ופי ארבעה או פי חמישה מערך המוצר וזה מביא לעוגמת נפש מאוד משמעותית, אז בסוף אתה מביא את המוצר הזה, שם אותו במזוודה ואתה מגיע איתו לארץ. אז לא עשינו בזה שום דבר, גם פגענו במי שלא יכול לטוס ולהביא את המוצרים האלה וגם בסוף יש כאן שאלה של אחריות אישית.

אני אומר, רק להבין, חבר הכנסת ילין, ישבה כאן ועדה שדנה בנושא הזה מעל חצי שנה ונעשתה כאן בדיקה גם להחלטת הממשלה, בסוף אנחנו מדברים פה על שני תיקונים נקודתיים ש - - - הרבה זמן, יש נקודה ספציפית בנוגע לתקינה רשמית שאנחנו צריכים לפתור וזה מה שאני מבקש - - -

כן, שזה הרכבים.

נכון ואנחנו נבוא עם פתרון נקודתי, אבל על כל הדברים האלה, כל רגולטור חשב ואגב, התפיסה היא משחררים, אבל משאירים לכל רגולטור את ה - - -

ויש שם גם בדיקות.

נכון, גם אגב מגבירים את הפיקוח והאכיפה, בוודאי, אבל מעבר לזה לכל רגולטור יש המקום שלו לבוא ולהגיד 'זה מסוכן לטעמי וכאן אני רוצה לבדוק', וזה, אף אחד לא לוקח את הדבר הזה כמובן. תודה.

כן, בבקשה.

לחברי, מר סופר, רק לומר, גברתי סיימה את הישיבה הקודמת בבקשה לעגן דברים בחקיקה. זה נכון מה שמר סופר אמר לגבי החלטת ממשלה - - -

היא ביקשה דרכים פרקטיות ליידוע הציבור - - -

נכון, גם זה, נכון מאוד, עידו - - -

לא גם זה, זה זה.

אנחנו הגשנו לגברתי נייר לנושא הזה, בפרקטיקה, והעברנו אותה גם למשרד האוצר כמובן, לפי הנוסח שהובא אתמול בערב לקראת הדיון הזה לא ראינו עיגון בחקיקה של אף אחד מהכללים או העקרונות שדיברנו עליהם.

וגם, אגב, לא התייחסתם לעניין היידוע של הציבור.

כן התייחסנו, רק לא הגענו, רצינו לומר את זה בישיבה האחרונה של הוועדה. הנושא הזה עאלה גם בהקשר אחר של מוצרי תקשורת אלחוטיים. במהלך שנת 2018 משרד האוצר והכלכלה ייצאו באיזה שהוא, אני לא רוצה לקרוא לזה קמפיין, כי לא מדובר פה על עידוד יבוא אישי, אלא יידוע הציבור בכלי התקשורת השונים - -

יידוע, נכון, זה מאוד חשוב.

- - על הדרישות הקיימות, על מה הכמויות המותרות ואיפה כל המידע הזה מרוכז. וגם, כמו שאמרתי, הממונה על חוקיות היבוא במשרד הכלכלה, אנואר, גם אחראי על הקמת אתר שבו יעוגנו כל הסוגיות האלה. ככל הניתן, אגב, זה יהיה בקוד פתוח כדי ש - - -

אבל זה לא עוזר לנו.

אני אומר, ככל הניתן זה גם יהיה בקוד פתוח כדי שהאפליקטורים יוכלו גם להפוך את זה לאפליקציות שיהיו יותר זמינות, אבל אנחנו נעשה בהחלט יידוע הציבור דרך כלי התקשורת וככל הניתן בהחלט לבוא ולהעלות את זה ולהביא את זה לידיעת הציבור. אבל אנחנו כן יודעים שיש מגבלות למה שאחיין שלי, אם הוא רוצה להזמין משהו, אז כנראה שהיידוע בכלי התקשורת וכנראה שיש אתר אינטרנטי וזה פחות יעניין אותו ולכן אנחנו צריכים לראות גם שהרגולציה היא סבירה ואיפה שיש סיכונים לדעת הרגולטור שבהם זה לא סביר אז הוא צריך לבוא ולבדוק את זה. אבל אך ורק שם, זאת - - -

כל הדברים החשובים האלה רק לא מעוגנים בשום דבר חקיקה.

הם מעוגנים בהחלטת ממשלה - - -

החלטת ממשלה.

החלטת ממשלה. אז החלטת הממשלה בפעם האחרונה - - -

לא, אני לא מזלזל בה.

טוב, אתם לא תתחילו עכשיו את הוויכוח הזה. כן, בבקשה.

היה פה דיון שהוא דיון מאוד מהותי וחשוב בין משרד התחבורה למשרד הכלכלה ובמקרה כנראה משרד התחבורה יצא עם איזה שהיא פוזיציה משפטית אחרת מיתר משרדי הממשלה, אבל צריך להבין שגם יתר משרדי הממשלה, יושב כאן נציג מקצועי של משרד הבריאות, גם הם מרגישים, לפחות הוא, אני מניח, מרגישים לא בנוח עם סיטואציה שבעצם לקחו אותם הצדה ומאפשרים כניסה של כמות מאוד מאוד גדולה של מוצרים ביבוא אישי, בלי שיש איזה שהוא ביטחון. אפילו מדובר על איזה שהוא, אמר פה עידו שאם תבדוק כל מוצר זה יהווה חסם וזה בוודאי לא הגיוני, אבל אפשר לעשות בדיקות אקראיות. לבוא ולהגיד שמבחינת הנורמה אנחנו אומרים שלא אכפת לנו מה יש במוצרים האלה, זו אמירה מאוד מאוד קשה של המדינה. אני חושב שכדאי גם לשמוע את משרד הבריאות בנושא.

עמדתכם נשמעה, יש בעיה עם בטיחות הציבור?

עידו, סליחה, אני פספסתי משהו?

זה לא אישי, עידו. יבוא אישי כן, אבל זה לא אישי.

לגמרי. אני אסגור את הדיון. לצערי אנחנו לא הצלחנו לעשות את העבודה לפני, אני מודה שהכול בלוח זמנים צפוף, אבל היי, לא אנחנו הגדרנו את לוח הזמנים הזה. אני מבקשת שתכינו את הנוסח עוד להיום. אני צריכה לומר שהעניין הזה של איך מיידעים את הציבור זה מטריד אותי. אני מבינה שיש החלטת ממשלה, אבל החוויה הזו כמחוקקת, שהחוקים שלנו הם עץ נפל ביער, זה בעיה מאוד גדולה, אז בטח כשיש משהו שאתה צריך ממש להסביר לאנשים דברים, צריך לראות איך עושים את זה, איך דואגים שאנשים יידעו.

רק לגבי הנקודה האחרונה שהעלית, אני רוצה לציין שהסוגיה הזו של יבוא אישי דרך האינטרנט, היא מטרידה את כל העולם וזה לא רק אותנו ולכן במסגרת ה-OECD יש קבוצת עבודה שאנחנו שותפים לה שדנה בזה. השנה, ב-2018, הקבוצה הזו תבנה ערכה לקמפיין שהוא יהיה קמפיין בינלאומי כאשר כל מדינה תוכל להוסיף עליו גם כן ואנחנו שותפים לקמפיין הזה. זאת אומרת הנקודה הזאת היא נקודה מאוד מרכזית.

כי בעצם אנחנו מעבירים את האחריות לציבור - - -

נכון, ולכן הציבור צריך לדעת. אגב, אנחנו לא מעבירים - - -

זה לא בדיוק. עד היום הדברים היו יותר ברורים, ידעת שאתה הולך וקונה וידעת שהכול בסדר, והיום - - -

לא, רק ביבוא מסחרי ידעת שהכול בסדר.

בסדר, ביבוא מסחרי - - -

אבל ביבוא אישי - - -

אבל הרבה דברים לא הבאת ביבוא אישי בגלל שלא רצית, החבילה עלולה להיתקע בנמל.

ממש לא, השוק הזה צומח ב-25%.

בסדר, זו סיטואציה מורכבת, מותר לומר את זה. הרבה אנשים לא ייבאו הרבה דברים ביבוא אישי מהחשש שהחבילות ייתקעו בדרך. גם זה אחרת, כשאתה רואה את הדברים מול העיניים, אתה לא רואה את הדברים מול העיניים, אבל אני חושבת שברגע שאנחנו מעבירים ממש את האחריות לציבור אז אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה חכמה וצריך לוודא שהציבור באמת מבין. זה משהו שאני מבקשת לעשות.

זה תהליך ארוך.

נכון, אבל צריך לראות איך עושים אותו, אני רוצה להבין מה התכנית. אתם יודעים כמה פעמים עברו חוקים ואני אמרתי שאחד הדברים הכי חשובים שהציבור יידע ועכשיו כמובן אנחנו מגלים שאף אחד לא יודע על זה. כאילו מאוד מאוד קשה לגרום לציבור להבין ולהפנים משהו, חוץ מאשר אסור לקטוף את פרחי הבר, נכון? שזה כאילו - - - חוזרים עליו תמיד.

ה-OECD מובילים מדיניות מאוד - - - אני אומר לך את זה, כי אני שם דרך הרחפנים, שזה גם יבוא אישי, אבל אנחנו יודעים לפחות שכל הייצור נעשה בסין, 98%, אז זה יותר קל. הם הולכים על אפשרות של תקינה ומדבקה, זאת אומרת צ'יפ כמעט על כל מוצר. היום זה כלום, זה גרושים, הדבר הזה, ובעצם לא יצטרכו כמעט לפקח על הדברים האלה כי התקינה נכנסת בִּילְד אִין לתוך המוצר.

זה ברחפנים, אבל גם משיקולים נוספים, לא רק - - -

לא, זה ייכנס כמעט לכל מוצר שיש לו השלכות, גם בטיחותיות וגם ביטחוניות לכל מדינה. אני חושב שזה נכון.

אחת האפשרויות, בעיניי, כשמייבאים, בטח בנושאים של רכבים ונראה אם יש עוד דברים שאנחנו רוצים לדון בהם, אבל בטח בנושאים של רכבים, שכל מי שמייבא מושב בטיחות שיש לו תקן של האיחוד האירופאי או של ארצות הברית, או לא יודעת מי עוד, בחבילה עצמה כתוב ואז זה לא עוצר כלום, זה פשוט עובר. השאלה היא למה לא לעשות משהו שהוא לא פתיחה מוחלטת, בטח בדברים שאתם מודאגים לגביהם, מצד שני לא משהו שעובר עכשיו, גם אם הוא בא בבדיקה חינמית, שזה בעצם יהיה רשום על החבילה וזהו, בזה זה נגמר.

במיוחד שבעולם שבודק את הנושא הזה לא עשו פטור כמו שעושים בישראל, פטור גורף.

נראה לי שזאת הכוונה.

שזה כתוב על החבילה ואז לא בודקים בכלל?

זה רק לגבי תחבורה.

זה רק בתחבורה.

ואז אין בדיקה?

זאת הבדיקה.

לשם העולם הולך.

זה סימון שהמוצר עומד בדרישות התקינה.

בדרישות התקינה של אחת מה - - -

לשם ה-OECD הולך.

אבל אתה אמרת לפני רגע שהכול בסין, אז סינים יסמנו הכול.

לא, אנחנו - - -

בסדר, אי אפשר לחוקק לפי אלה שעוברים על החוק.

אתה יודע שהסינים חשבו שאנחנו, אתה יודע כמה? 8 מיליארד איש במדינת ישראל, לא 8 מיליון. הם בטוחים, בסדר? תקשיב, עדיין אנחנו מדינה קטנה שלא יכולה להשפיע על סין, אבל ה-OECD כן יכול להשפיע, זה חלק מהכלכלה, ולכן יש להם הרבה יותר כוח מלנו ללכת למדיניות הזאת וזאת מדיניות שתשפר בכלל את כל התקינה במדינת ישראל. אני חושב שככה זה יהיה ואל תיקח את זה אישי.

להיפך, אני בעד.

אנחנו נהיה חלק מהעולם ואני מקווה שנוכל להוביל גם ל - - -

גברתי, רק הרעיון המצוין של גברתי בעניין הזה חייב לחול על קבוצות מוצרים נוספות שיש בהם סיכון בטיחותי מהותי.

טוב, זה אנחנו נצטרך לראות עם משרדי הממשלה, איך מתייחסים לזה.

אני בטוח שמשרד הבריאות ומשרדים אחרים - - -

אני חושבת שזה פותר את הבעיה הזאת, בוא נראה אם יש - - - אנחנו ננהל איזה שהוא דיון מאחורי הקלעים ונשמע. אנחנו נצטרך איזה שהוא נוסח כבר להיום.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.