ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-05OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 710

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י"ג באדר התשע"ח (28 בפברואר 2018), שעה 9:00

פרק ה' כולו (תקשורת), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יצחק וקנין

רועי פולקמן

נורית קורן

מרכזת בכירה כלכלה, משרד התקשורת - תמר ארז

עו"ד בלשכה המשפטית, משרד התקשורת - זיו יצחק גלעדי

מנהל תחום רגולציות, משרד התקשורת - עדי קופלוביץ

עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר - מירב ליבנה

רפרנטית מים באג"ת, משרד האוצר - רעיה עדני

יועמ"ש בפועל, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו - אופיר ביתן

מנהל פרוייקט בלש' המועצה לשידורי כבלים, משרד התקשורת - יונתן בייסקי

עו"ד, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין - איתמר חרמון

מ"מ מנכ"ל, משרד התקשורת - שמילה מימון

יועצת רגולציה, שידורי קשת - מירב שחר

עו"ד, שידורי קשת - לי בוטוין

סמנכ"ל רגולציה וייעוץ משפטי, ישראל 10 - דבורה קמחי

יועמ"ש, ערוץ 20 - מירי נאור אליאס

יועמ"ש, שידורי רשת - אילאיל לבנת

סמנכלית רגולציה, חברת יס - מיכל רפאלי כדורי

מנכל אקט איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים - איתמר אביטן

שדלן, עו"ד שמייצג את יס - מודי שרפסקי

חבר הנהלה, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה - אסף אמיר

סמנכל תוכן, חברת הוט - יורם מוקדי

סמנכלית רגולציה, חברת הוט - מיכל פליישר

מנכ"ל, האגודה לזכות הציבור לדעת - Elad Malka

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את HOT - נועה גונן

שדלן/ית (קריספין רובנשטיין בלכר ושות' -עורכי דין), מייצג/ת את ערוץ 10, קשת, רשת 13 - אלעד כהן

שדלן/ית (קריספין רובנשטיין בלכר ושות' -עורכי דין), מייצג/ת את ערוץ 10, קשת, רשת 13 - נגה רובינשטיין

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את סלקום , פרטנר, קשת - תמר אברמוביץ

שדלן/ית (כהן - רימון - כהן), מייצג/ת את yes - רוני ליטינצקי

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את רשת - אורלי בן שמאי

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את סלקום, פרטנר, קשת - טטיאנה גוברמן

אתי בנדלר

נעמה דניאל

לאה ורון

הדס צנוירט

פרק ה' כולו (תקשורת), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018, מ/1196

בוקר טוב לכם, גברתי מנהלת הוועדה, היועצות המשפטיות, רשמת, דובר, חבר הכנסת פולקמן. כמדי יום, נתחיל בשיר. היום פורים, וחיפשנו שיר, אבל בסוף הרוב זה שירי ילדים, אז חיפשנו משהו שמתכתב עם משהו קליל, היתולי. בחרנו את השיר "נגיד", של נעמי שמר. אני מזכיר שהיום תענית אסתר, אז מי שצם פה סביב השולחן – שייזהר... אני הולך להקשיב לקריאת המגילה. אסף, אתה יכול לעשות על זה סרט, קריאת מגילה. זרקתי לך רעיון.

"נגיד שאני הולכת לטיול. נגיד שאני פתאום רואה חתול. מה שלומך? תודה רבה. אדרבא ואדרבא. למה לא? בבקשה, תבוא כל יום. באמת? נעים מאוד. לבריאות, להתראות, ותמסור בבקשה דרישת שלום". אפשר לנגן את זה, אפשר בשיר...

"נגיד שאני הולכת יחידה. פתאום אני פוגשת קרפדה. מה שלומך? תודה רבה.

"נגיד שהלכתי לי לראש ההר. פתאום רעד ההר והוליד עכבר. מה שלומך? תודה רבה.

"ובכיכר בין כל החנויות פוגש אני את מלך החיות. מה שלומך? תודה רבה.

"דברים כאלה לא כל יום קורים. זה רק בגלל, זה רק בגלל פורים. ממתקים ומגדנות ומשלוח המנות, עדלאידע עד אין קץ ועד בלי די. שבט אחים ומה טוב ושושנת יעקב וחן חן וחג שמח ידידיי.

"אבל יש ילדים שזה קורה לכם כל השנה. תמיד קורים לי כל מיני דברים שלא כל כך קורים לאחרים. פרצופים בכל פינה, מין ערבובייה משונה. יום יום יום ותיר לא תיר ונים לא נים, אך בלי אלה ודאי עצובים היו חיי, והרבה-הרבה פחות מעניינים".

אז אנחנו יכולים לעשות את המעבר החד אל שגרת יומנו, ברשותכם. נאמר זאת כך: לנציגי הממשלה, רעיה, ברשותך. סיכמנו על כך שהצעת החוק שמונחת כאן לפנינו, יש לה שלוש רגליים: רגל אחת, שהיא שידורי הכבלים והלווין, רגל שנייה היא רשות שנייה מש"ב, ורגל שלישית היא רשות שנייה - רגולציה – כן, רגולציה - לא.

אני רוצה לומר איך אני רוצה עכשיו להתעסק עם הדברים. קודם כל, יש לנו כאן סיפור אחד גדול - נושא הפרסומות. יש מחלוקת גדולה סביב השולחן הזה לא רק במקרו בין המערכות אלא גם בתוך ערוצי השידור עצמם. צריך לומר את זה, ונצטרך לקבל הכרעה בעניין. אני מתכוון לקבל הכרעה בעניין הזה, הכרעה הכי עניינית שיש. אני כבר אומר – לא יהיו פה לחצים. לא באתי עם עמדה מביתי. אין לי עניין יוצא דופן או מיוחד, ובאמת אני כבר פונה פה לכולם שנעשה את כל המאמצים – אני אומר את זה גם לחברי רועי פולקמן, שנעשה כל מאמץ להוציא תחת ידינו את העניין המקצועי הנכון ביותר. והוא לא ישלם. אין מצב שפה כולם ייצאו מרוצים.

הדבר הנוסף, אני מזכיר את אשר ביקשתי אתמול, גם מהרשות השנייה לגבי כל תפקידי המש"ב, תקציבים – קודם כל לגבי המש"ב ודבר נוסף, הרשות השנייה – תפקידיה, משימותיה, תקציביה. ביקשתי את הדברים הללו אתמול, ואני מתכוון לראותם מונחים כאן לפנינו, שנוכל להפיץ אותם גם בקרב החברות והחברים.

ברשותכם, כיוון שהנושא הכי חשוב מבחינתי, ומעולם לא הכחשתי אותו, ואם, בעזרת השם, תצא לנו מהפכה תחת ידינו, זה סביב הנושא של חבילות הבסיס, חבילות היסוד. מבלי להמעיט כהוא זה מהדברים האחרים שמונחים לפתחנו, בנקודת המבט שלי המיקוד המרכזי, מבלי שאני מתכוון לא-לא לעסוק בעניינים האחרים, אבל אני חושש, מרוב שאנחנו מתעסקים בדברים ההם, שבסוף הסיפור הכי חשוב בתוך הצעת החוק הזו, שיש לה משמעות גם ציבורית מן המדרגה העליונה, לא תצא מהכוח אל הפועל. לכן אני רוצה קודם כל לסגור את העניין הזה. ברשותך, נעבור לשם. לאחר מכן נמצא עצמנו נכנסים לתוך התהליכים האחרים.

מאיזה סעיף?

סעיף 16 פסקה (1), ואין עדיין נוסח סופי לעניין הזה, כפי שאני מבינה.

יש לנו נוסח מוצע.

שלא קיבלנו אותו.

יש לי הצעה, שיכולה להתכתב עם הצעתך הקודמת, אתי. קודם כל, ההערה של מנהלת הוועדה היא במקומה. אנחנו יוצאים מגדרנו, כפי שגברתי שמה לב, כדי לעמוד בלוחות הזמנים. אל תכשילו אותנו בבקשה.

היינו בטוחים שמסיימים קודם את חוק הרשות השנייה.

אז אני מציעה בפעם הבאה להרים טלפון ולברר את זה.

אתה יודע שפה זה לא תוכנית כבקשתך. אף פעם זה לא היה. לפעמים זה עובד, לפעמים זה לא עובד. תשאל אותי. תרים אליי טלפון. תרים טלפון למנהלת הוועדה, ליועצת המשפטית. זה אל"ף-בי"ת. הדבר האחרון שאפשר לומר עליי, שאני לא נגיש.

לא היינו ערים שתשנה את הסדר. אפשר לעשות את הדיון.

רעיה, נעשה בינתיים כך. כיוון שזה באמת נושא חשוב ביותר, לדעתי, ובאמת היותר דרמטי בתוך כל התהליך הזה, אני מבקש ברשותך ככה – אתם תציגו, איך המהפכה הזו נתפשת בעיניכם, מה אתם רוצים להניח בפנינו, כי אז רק אנחנו לוקחים את ההקראה לטכני. תגידו לי קודם כל מה ליבת העקרונות. לאחר מכן אאפשר לכבלים וללווין לומר את התייחסותם לעניין. אם יהיו הערות מסביב, ניגע בהן. לאחר מכן אומר את דעתי שלי. כמובן, אתם מהכבלים והלוויין יתחממו על הקווים – אני מבין שיש לכם גם איזו הצעה, אדוני הטייס... בבקשה.

רעיה עדני, רכזת תקשורת באגף תקציבים. היום יש שני סוגי חבילות בשער הכניסה לכבלים וללווין: יש חבילת היסוד, שהיא חבילה שהמועצה קובעת את תוכנה וממליצה לשר- - -

היום. מה שנקרא הערוץ הרומני. כל הערוצים שאנחנו לא רואים.

השר קובע אותה, ולגבי המפרט- - -

כלומר השר יושב, אומר: כל מה שאני לא רואה, יהיה בחבילה.

בעניין חבילת היסוד, אני מבקשת להסביר, כי במקרה הייתי שם – גם שם הייתי.

מיכל, קודם כל נעסוק במה שהם חושבים. אחר כך כל ההערות.

הם לא יכולים לומר שהשר קובע אותם.

סעיף 6יא2 לחוק התקשורת: השר רשאי להורות לבעל רשיון כללי לשידורי כבלים להציע לכל דורש חבילת שידורים המונה מספר מצומצם של ערוצים במחיר קבוע – בסעיף זה חבילת יסוד. השר יורה בדבר מספר הערוצים בחבילת היסוד ומחירה, ורשאי הוא להורות גם על המדיניות בעניין מאפייני חבילת היסוד וסוגי הערוצים בה.

תודה. בבקשה, רעיה.

החבילה הזאת היא חבילת מדע. לא כל הלקוחות חייבים לקבל אותה, אך גם הוט וגם יס מחויבים להציע אותה ללקוחות שלהם.

עכשיו?

עכשיו. זה החוק.

תודה רבה. האזרחים יושבים כל היום ומששנים את הצעות החוק... אני באמת- - -

אני מציעה שאציג את המצב הקיים. תן לי לסיים הכול יחד.

צודקת. אבל את מבינה - אני פתאום יודע דברים חדשים... בבקשה.

מעבר לזה, לקוח שלא בוחר לקחת את חבילת היסוד שמוצעת לו, יש לו חבילת הבסיס, מה שנקרא. בהתחברות שלו לכבלים וללווין יש הרובד הבסיסי, שנקרא חבילת הבסיס, שכל לקוח מקבל אותו, בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה. זה שער הכניסה לכבלים וללווין.

זה מה שרוב הציבור יודע, אם לא כולו. תעשי פה סקר.

רב הציבור לא לוקח את חבילת היסוד. על הרובד הבסיסי הזה מפקחת המועצה לשידורי כבלים ולווין – היא מפקחת על היקף הערוצים, על כל ההחלפה של הערוצים וגם יש לה הרבה מאוד הסדרים והוראות שקשורים בחבילה הזאת.

אנחנו חושבים שבעולם תחרותי, שבו יש גם פלטפורמות מתחרות, שדנו בהן גם אתמול, והצרכנים יכולים לבחור גם מספקיות תוכן בין-לאומיות את מה שהם רוצים לצפות, נכון שתהיה גמישות להוט ויס להציג מגוון של חבילות ללקוחות שלהם, ולא להיות מחויבים רק לחבילה בסיסית אחת שהרגולטור מפקח עליה. לכן אנחנו מציעים, לבטל את החובה לקבל את אישור המועצה על החבילה, ולהציע מגוון של חבילות.

בנוסף, היום, כדי שלחבילת היסוד תהיה משמעות, וגם לחבילת הבסיס, עדיין שמרנו על זה – יש לפי חוק, שכל ערוץ בנפרד צריך להיות מוצע ללקוח בצורה בדידה מעבר לחבילות, כדי שלקוח יוכל לקחת את חבילת היסוד השרה שהשר הציע, ובתוספת אליה עוד ערוץ בודד שהוא בחר, ונורא חשוב לו לראות אותו, והשר בחר לא להכניסו לחבילת היסוד, או גם לחבילת הבסיס, שהיא אמנם יותר רחבה, אבל גם שם יש עדיין ערוצים שלקוח יכול לבחור לקבלם בערוץ בודד.

אנחנו מציעים, לשמר את ההסדרה הזאת גם לאחר הפתיחה והאפשרות להציע מגוון של חבילות, ולומר שמעבר לחבילה הבסיסית, שהפלטפורמות יבחרו להציע ללקוחות שלהם, כל ערוץ בנפרד יוצע מעבר לכך.

לא ברור ה"מעבר לכך". אמרת שלושה דברים שונים. אמרת כך: כל לקוח יוכל לבחור, איזה ערוץ שהוא רוצה, בנוסף לחבילת היסוד. אז לא ברור, אם הוא חייב לקחת את חבילת היסוד כתנאי לבחירת ערוץ נוסף.

לא.

פעם נוספת אמרת, מעבר לחבילת הבסיס שהערוצים יבחרו. אני רוצה להבין, אם אני רוצה רק ערוץ בריאות – האם אוכל לקבל אותו או לא, במצב שאתם מציעים?

במצב החדש - לא. לטענתן של הפלטפורמות- - -

עזבי לטענתם. מה את רוצה?

המודל הבסיסי הוא טלוויזיה רב-ערוצית. הם לא מוכרים ערוצים. לכן הם מציעים חבילה- - -

לדעתי, לא יהיה מישהו שישלם על הממיר שהוא פי- - -

אני נוטה להסכים, אבל מדובר בטלוויזיה רב-ערוצית. זה המודלים המקובלים גם בעולם. לא מציעים ערוצים בדידים. לכן כן אנחנו חושבים שצריכה להיות חבילה שתוצע, והלקוח ירכוש אותה בהתאם למה שהפלטפורמות יציעו לו. מעבר לזה, אנחנו כן רוצים לשמר את הזכות של כל לקוח להוסיף על גבי החבילה הבסיסית, שער הכניסה שלו לפלטפורמה, איזה ערוץ שהוא יבחר. זה מובן?

לא. חברים, אני אאפשר לכם. בואו קודם כל נבין, מה המדינה רוצה.

- - -

אתה כבר נותן הסברים. לא. רעיה, נעשה את העניין הזה, וכך אני רוצה שזה יהיה מול יס ומול הוט. את מוקד. אני עכשיו מתקשר אליך. הייתי מתקשר אליך באמת ואת היית עונה לי בטלפון – אולי זה היה נשמע יותר טוב. אני לקוח חדש. יש חוק חדש שנכנס, ואני עכשיו רוצה לקבל את המידע שגברתי נותנת לי לפי החוק החדש, ואומרת לי את מגוון האפשרויות שמתקיימות לי הלקוח, כדי שאחליט להתחבר. אני אפילו עדיין לא עושה את ההבחנה, זה ייתן את זה בשקל ואת זה בשני שקלים. אני מדבר אתך על מה שאתם רוצים. אני מתקשר אליך, את המוקד עונה לי, ואני מבקש שתציגי בפניי מה האפשרויות שעומדות בפניי כדי להתחבר לאחת מהפלטפורמות.

קודם כל, האפשרות הבסיסית שלך היא להתחבר לחבילת היסוד שהשר קבע אותה.

לא. תתחילי ככה. ברצינות. אני לא מבין. אני גם חושב שחלק ניכר מהאנשים שסביבנו לא בדיוק, אלא אם כן ישבת בתוך העניין עצמו. אני לא מתעסק בכוונות. אני רוצה לקבל סיפור דרך. אני אומר כך: שלום, אדוני. האפשרויות שעומדות בפניך הן כאלה: יש חבילות יסוד שאתה יכול, שהיא מורכבת. היא חבילה שאתה לא יכול לשנות אותה, והיא מורכבת מכמה ערוצים?

24.

אתה לא יכול לשנות אותה. העלות שלה היא כ-120 שקלים. בעבר חבילת היסוד היתה 200 ו-?

לא, חבילת הבסיס היתה 100 ומשהו ערוצים, ועלתה 200 ומשהו שקל.

לא משנה. אני רוצה לומר את הדברים כפי שהם כדי שהלקוח יבין מה יש לו ביד. מי הרכבי את הרשימה הזו, של חבילת היסוד?

השר בהתייעצות עם המועצה.

השר ישב בבית, עבר על כל הערוצים, ואמר: אני רוצה את אלה. יפה.

אם אתה בוחר לא ללכת עם מה שהשר בחר אלא עם מה שאתה רוצה- - -

שנייה. צעד-צעד. קודם כל ישב השר קרא במקרה הזה, בביתו, והכין רשימה. שאל את הילדים שלו: להכניס את זה לחבר'ה או לא? הילד שלו אמר: זה יכול להיות מגניב, אנשים יאהבו את זה, אז נכניס את זה פנימה. אז הוא בא למועצה, והמועצה אמרה: ואללה, נראה לי. יכול להיות אחלה. לא, אולי פה תוסיף – הערוץ הזה יכול להיות סבבי, יש יותר רומנים, יש יותר זה. טוב. אישרו את החבילה. אני אומר: גברתי, בסדר, עברתי קודם באינטרנט וראיתי את הערוצים שאתם מציעים לי בחבילת היסוד. זה די מבאס. אני יכול, גברתי, לבחור לי לבד את החבילה? אני לא רוצה את חבילת היסוד. מה האופציות שעומדות בפניי? האם אני חייב לקחת את כולה? חלקה? אף אחד מהדברים האלה? ומה השלב הבא?

השלב הבא, יש מספר חבילות על המדף.

לא, תעני לי קודם כל על השאלה הראשונה.

על חבילת היסוד? אתה לא יכול לשנות. אתה יכול להוסיף עליה ערוצים.

אני חייב לקחת אותה?

לא.

אני לא רוצה לקחת אותה. שמתי אותה בצד. אני עדיין באפס מבחינת המחויבות הכספית שלי כלפי הפלטפורמה. נכון? מפה תגידי לי, מה אני יכול.

מכאן אתה יכול לקחת חבילות, שיציעו לך הפלטפורמות. אני עוד לא יודעת בדיוק אילו חבילות.

אני עוד לא נכנס מה הם יציעו.

למשל, תהיה חבילת ילדים, שבה יוצעו לך ערוצי עידן פלוס והערוצים שמחויבים להעביר לפי חוק, ומעבר לזה כל ערוצי הילדים שיש להם.

את מסבירה לעצמך – לא מסבירה לי. ולקוח שמתקשר- - -

אני לא נציגת שירות, ואין לי כוונה בהמשך.

אולי שהפלטפורמות יציגו.

לא. הם מציעים את התיקון. הפלטפורמות לא בהכרח הולכות אתם. להוט יש הסתייגויות כאלה, ליס יש הסתייגויות כאלה מהסיפור הזה. אני קודם כל רוצה להבין – אלא אם כן אתה הבנת. אני לא הבנתי לגמרי. רעיה, אני לא עושה אתך עניין של – אני מנסה באמת להבין, ואם קשה לי להבין, קל וחומר הלקוח. זה צריך להיות דבר דבור על אופניו.

אם אפשר – תמר ארז, משרד התקשורת, אגף כלכלה. הסיבה שקשה לענות על השאלה הזאת – אנחנו רוצים לאפשר להוט וליס גמישות שיווקית. נכון להיום, אנחנו לא יודעים מה הם יציעו מחר, לכן רעיה לא יכולה לומר לך בדיוק חבילת ילדים ובדיוק חבילת ספורט.

זה לא מה שביקשתי. זה הם יגידו אחר כך. אני רוצה עקרונות. אם היא תיתן לי יותר חבילה של ספורט או חבילה שיהיה בה, נניח, יותר דרמה, או חבילה שיש בה יותר דאחקות של ערוצי בידור – זה דיון אחר. אני אבנה את הדברים מולם.

לא, זה הדיון.

לא. אני רוצה לפני כן להבין את עקרונות היסוד של התהליך הזה. העניין הוא שאני את חבילת היסוד לא רוצה.

אם אתה לא רוצה את היסוד מעכשיו, זה מה שהם יגידו שהם מוכרים לך.

יפה. אני שואל שאלה נוספת. או את או איתמר חרמון תענו לי. האם יש, לפני שאני מתחיל לקבל מהם את ההצעות – הוט מה שבנתה, יס מה שבנתה ורוצה להציע לי, האם יש משהו שאני חייב לקבל אותו בלי - לא שואלים אותי בכלל?

כן. הערוצים המסחריים, 12, 13, 14, הערוצים של תאגיד השידור הציבורי, ערוץ הכנסת.

מה שנקרא עידן פלוס.

לא. 12 ערוצים. פי שניים. אולי כדאי שנעזור לה.

בבקשה, איתמר חרמון.

זה מאוד דומה למה שאדוני אמר. זה בעצם ערוצי עידן פלוס, כי יש ערוץ הכנסת, הטלוויזיה החינוכית, ערוץ הקניות, הערוצים הייעודיים. יש רשימה.

הבנו את העיקרון. זה בלי קשר הוא מחויב לקבל.

לא. רק אם הוא קונה את היסוד, הוא מקבל את זה, או- - -

אתה מטעה, איתמר.

א אענה. אתה לא מקבל את זה, אם אתה לא מצטרף. רק אם הצטרפת.

עצור. הממשלה לא הבינה מה היא רוצה.

זה ברור. הוא אומר – אם לא התחברת, אתה לא מקבל.

זה ברור. אם אני לא מתחבר, לא מקבל כלום. אני שואל שאלה אחרת – אמרנו שאין חבילת יסוד. אם הוא לקח את חבילת היסוד, ממילא זה כלול בתוך זה, שלום עליך נפשי. במקום 200 ו- שקיבל על 100 ומשהו ערוצים, הוא מקבל 24 ערוצים ב-120 שקל. יפה.

אני הולך צעד אחד לאחור. אני לא רוצה להתחיל משם. אני אזרח, שרוצה לומר: אני רוצה לבנות לי, לפי מה שהחברות מתחרות ביניהן ומציעות לי. יש ערוצי הבסיס, נקרא לזה כך. לא משנה, איך אתה רוצה להתחבר, מה השיטה, מה שייקבע בעתיד – זה בגרון שלך, אתה חייב לבלוע את זה. לא נכנס עכשיו –טוב, רע. אני אומר את זה כעובדה. זה, בגדול, מיכל, לא אחד לאחד, מה שהכנסנו אז לתוך עידן פלוס, מבלי להיכנס עכשיו לכל זה. מה העלות של זה? האם יש לזה חיות משל עצמו, לעידן הזה – נקרא לפלוס האלה, ומכאן אני מתחיל עכשיו תהליך של תחרות בין הפלטפורמות, או זה כבר נכלל בתוך המכלול? כמה עולה העידן פלוס הזה? יש לזה מחיר?

לזה אנחנו קוראים במשרדי ממשלה כרטיס כניסה. זה ממש רק החיבור הראשוני שכולל ממיר והתקנה ואת הערוצי חובה.

אתה עוד לא יכול להתחבר נכון לרגע זה – עוד לא אמרתי, כי גם לאתי יהיה מה לומר. היא כבר אמרה את זה בדיון. אזכיר לך מה אמרת...

רק אסביר. בתיקון הזה אנחנו לא רוצים לחייב אותם להציע את כרטיס הכניסה בנפרד. זו לא ההצעה. השר, אם ירצה ויבחן את הדברים, יכול לקבוע שחבילת היסוד תהיה רק כרטיס הכניסה, כלומר להוציא את הערוצים האחרים, יהיה רק כרטיס הכניסה, אבל ההצעה שמונחת היום היא לא רק כרטיס הכניסה. כלומר החבילות, שיש הגמישות השיווקית להוט וליס להציע, תכלולנה את כרטיס הכניסה, אבל- - -

אומר לך משהו שאמרתי גם כשישבנו יחד. כרטיס הכניסה הוא לא כרטיס כניסה באמת כדי להיות חלק מהתחרות. לא שואלים אותך בכלל בעצם. אתה לא אומר: אני לא צופה בערוצים 12, 13, 14. זה לא מעניין אותי, לא רוצה לראות – הוא לא יכול לומר זאת. הוא מקבל את זה בהזרקה לווריד. אני לא מתעסק אם זה טוב, רע; אני מתייחס לדברים כפי שהם. אין פה כרטיס כניסה. זה מאסט. אף אחד לא שואל אותך. יש פה עניין של התחברות. הדבר הזה, אתה מקבל אותו בווריד.

אדוני היושב-ראש, את החוט צריך? ממיר צריך?

מוני, אני לא מתווכח. תהיה שאלה לאחר מכן, שאתי היועצת המשפטית העלתה אותה, כי מה העניין – יהיו כאלה שיגידו: אני רוצה רק להתחבר לזה. הרי עידן פלוס עדיין לא מתפקד- - -

כשהיא אמרה עידן, היא התכוונה לתוכניות- - -

ברור לי. אמרתי את זה במקום לחזור על כל הדברים. הרי היום עידן פלוס לא באמת משודר - ייצא מכרז וכל הדברים האלה.

לא, הוא משודר, ואנחנו רוצים שישודר טוב יותר.

נכון. השאלה היא למה מי שרוצה רק להתחבר - זאת שאלה שאני לא מערבב אותה עכשיו – נעסוק בה כך או כך. יבוא מישהו, יגיד: אני מוכן לשלם על החיבור, מוכן לשלם על הכבל, מוכן לשלם על הכול. אני רוצה רק את חבילת היסוד – תמחר לי אותה. אני רוצה עידן. אני רוצה היום לקבל אותם.

אפילו בלי ערוצי עידן. תן לי רק חוט וממיר, ואז נתחיל לבנות. גם אפשרות.

אין אפשרות כזאת. למה אתה אומר את זה? אין חיה כזאת.

למה אין אפשרות כזאת? אפשר לייצר חיה כזאת.

תירה לנו בראש ישר.

אני מבקש, תפסיקו עם זה.

רעיה, הבנו. אני לפחות. אתי עוד לא, נעמה עוד לא – אני מקווה שאני כן. מה אתך, לאה?

כך וכך...

ברשותך, מיכל, תחליטו. סיכמנו, שפחות או יותר לא הבנו. בוא נדלג שלב, ונשמע עכשיו, איך הפלטפורמות רואות את העניין הזה. בבקשה, יורם מוקדי.

תודה רבה. יורם מוקדי, סמנכ"ל התוכן של הוט.

מילה אחת. אאפשר לך את הפתיח. כבר לפי המשפט הראשון הבנתי שהבאת את העולם לפה. יורם, חברי, ואתה באמת חבר; אדם מוערך על-ידי. אנא, אל תכדרר אותי. תחשוב, כמו שאני מתקשר אליך במוקד שלך, ואמרתי: אפשר לקבל את המנהל? אני רוצה שאתה תמכור לי את מה שאני צריך לקבל. הכי פשוט. בבקשה.

המוצר של חברות כבלים, מוצרי כבלים – וכשאני אומר כבלים, זה גם טלוויזיה רב-ערוצית, כולל חברות לווין בעולם – הוא מוצר של הרבה מאוד ערוצים. הוא מוצר מורכב. כשאתה מוכר 200, 300 ערוצים, המוצר הוא מורכב. לכן חברות כבלים גם בעולם כמובן וגם בישראל תמיד יוצאות לדרך עם חבילות, כי המכירה הבודדת הזאת היא מאוד-מאוד מורכבת, והמודל הכלכלי של חברת כבלים מאז ומעולם היה כזה שאתה לא יכול לבודד ערוץ כזה או אחר. למה הדבר דומה – לעיתון, שאתה שואל: למה אני לא יכול לקבל בעיתון את הספורט או את מוסף גלריה או את מוסף ממון, ומדוע העיתון מכריח אותי לקבל את כל המוספים האלה ביחד? הרי שזה עסק כלכלי אחד. כשאני הולך לבית מלון, אני לא יושב בלובי, אבל אני נאלץ לשלם עליו, ומדוע בית מלון לא יכול לתת חדר שמשלמים רק על הלובי? כשאני הולך לבית מלון, אני לא משתמש בחדר כושר. יש כאלה שמתפללים בבית הכנסת, ולא משתמשים בבריכה, אבל התמחיר של המלון לא מאפשר לו לבוא ולפרוט את זה ולשלם לפי השימוש.

למה? אם אני לא רוצה ספא, אני לא משלם עליו.

הספא הוא פרימיום, אבל הלובי – כנ"ל לגבי עיתונים, כי תמיד כשאמרו לנו: למה אתה לא נותן לי רק את ערוץ הספורט בלי שאר הערוצים, אני אומר: למה אני לא מקבל את מוסף הספורט של ידיעות, שאני מאוד אוהב לקרוא אותו? לדעתי רוב הציבור קורא את הספורט יותר מכל דבר אחר. יש מארג כלכלי שלם שאתה לא יכול להפריד.

נתחיל במה המוצרים שאני מציע היום. יש לנו חבילה, פלטפורמה דיגיטלית, שהשקנו אותה, שקוראים לה נקסט, שב-30 שקלים אתה מקבל VOD די גדול עם כל הפקות המקור שלנו. על זה יש חבילה דיגיטלית לגמרי, שקוראים לה נקסט פלוס, והיא משווקת גם על-ידי רמי לוי, שיש לה בערך 30, 40 ערוצים כרגע, שכוללים את כל הפקות המקור שלנו, ערוצי ילדים, ערוצי הספורט המובילים, והיא משווקת באופן דיגיטלי מלא. על זה יש חבילת היסוד שהזכירו פה, שיש לה שני מסלולים – מסלול ילדים ומסלול ספורט. אם אתה אוהב ספורט, אתה מקבל שם גם את ערוץ ONE ואת ערוץ 5, שהם ערוצי ספורט מרשימים למדי. ערוץ הספורט שם. אם אתה אוהב ילדים, יש שם ערוצים כמו לולי ו- - -

כשאתה מציע לי חבילה – ניקח את חבילת הילדים. חבילת הספורט, אני מניח שאקנה את כולה. זה בדרך כלל מה שקורה לחלק מהכבדים – כמוני למשל. ערוצי הילדים זאת חבילה שהיא מגיל כמעט 0 ועד גיל מתבגר. ואני אומר, אני לא רוצה את כל החבילה הזאת. אין לי מה לעשות אתה, כמו שהיום אומרים לי – הכול פתוח לך, ויש לי גם הופ, ואבל אם אני אומר לילדות שלי שאני לוקח אותן בפורים ליובל המבולבל, הן מסתכלות עליי בעין עקומה – מה, אנחנו עוד יובל המבולבל? אם אני שם לילדה שלי הופ בגילאים שלהן – ואני לא רוצה את הערוצים האלה. אני חייב לקנות אותם בחבילה?

כפי שתואר פה, יש חבילת יסוד, שהיא רגולטורית ונקבעה, ואמרה: תנו שני מסלולים - או לילדים עם כמה ערוצים, לא צריך את כולם, ועל זה הלקוח היום יכול להוסיף ערוצים, או תנו לי רק ספורט – אין לי ילדים בבית, ועל זה אני יכול להוסיף ערוצים, אבל יש חבילת בסיס גדולה, ועליה צריך לדבר. חבילת הבסיס הזאת, שהמקור שלה זה אותה חבילת בסיס אנלוגית, ומי שהתחבר פעם לכבלים בשנות ה-90', קיבלתם 40 ערוצים – שלושה בגרמנית, שניים בטורקית, מעט מאוד הפקרות מקור. מחיר אנלוגי מפוקח שהיה אז. המחיר הזה צמוד למדד הוא בערך המחיר של חבילת הבסיס הגדולה היום, רק שהיא חבילה הרבה יותר טובה עם הרבה מאוד ערוצים, הרבה מאוד ספורט והרבה מאוד תוכן מקורי.

הבעיה בחבילה הזאת שהיא מפוקחת. היא חבילה שאסור לי להוציא ולהכניס ערוצים בלי אישור ממועצת הכבלים – זה אחד. הדבר השני, שמכריחים אותי לשים את מרב ההוצאות בחבילה הזאת. אותה חבילה של כ-200 שקל, שקוראים לה חבילת הבסיס הגדולה, אני צריך לשים שם את רוב הפקות המקור שלי, את רוב אירועי הספורט החשובים, את ערוץ 8 כמובן ועוד הרבה מאוד ערוצים שחייבים להיות בחבילה הזאת מכוח ההרגל הזה.

ואם אני בא אליך – תכף נבוא למיכל – ואני אומר לך: יש חבילת עידן פלוס – נקרא לה כשם גנרי, רק כדי להבין על מה אנחנו מדברים. אני שם אותה בצד. אתה חייב לקבל אותה. מהשלב הזה אני עכשיו רוצה לבנות לי את החבילה שלי, שנכון להיום זה בלתי-אפשרי, אבל ברור לי, כפי שגם אתה אמרת, שאני לא יכול להתחיל לקחת לי – היא רוצה רק ערוץ בריאות, למשל. נניח שדילגנו על השלב הזה, ואני אומר: אני עכשיו רוצה לבנות לי חבילה. אתה יכול לחייב אותי עד X ערוצים, שלא יפחת מ-. אני נותן את הפנטזיה שלי, שאנחנו מדברים עליה כאזרחים שנפגשים ומדברים על זה. אני רוצה ספורט, אבל לא את כל מה שאתה מוכר לי בספורט. אני רוצה את זה, זה, זה. בילדים אני לא רוצה הכול. כלומר אתה שם לי על המדף, מייצר לי מדפים עם מגרות של חבילות, ואני – יש לי החובה לבחור, נניח, מעשר חבילות, סתם דוגמה - לא יפחת מחמש, נניח. יש חבילות שבכל הכבוד, אף אחד לא יצפה בהן לעולם, ולמה לי לקחת אותן?

אני שואל את זה במובן הזה, שכולם יוצאים מרוצים, ואז התחרות יכולה להיות גם על המחיר וגם על התכנים. כלומר מה העניין – מה היום – אני אומר על הבית שלי. אני לא רוצה לדבר בשמם של כל הבתים בישראל, אבל כל אחד מאתנו מתקבע על נתיבים. יש כאלה שאוהבים את הסדרות של יס, ויש כאלה שאומרים: אני לא עוזב את הוט, עם כל הבעיות ועם כל הזה, כי אין לי התוכניות הללו שם. וזה מחולל תחרות. זה מחולל תחרות אמתי. אני אומר את זה כמי שמכיר את זה מקרוב. למה שזו לא תהיה התחרות? היא מרימה את העסק, היא לא מחייבת אותי - כשאני משלטט, אני עובר את כל הערוצים האלה שבחיים לא אראה אותם, ואז אני צריך ללמד את עצמי מה – יש 7,000 ערוצים שבסוף אתה בודק בכמה מהם אתה רוצה, מה אתה באמת רואה בתוך החיים שלך, על מה אתה מתקבע – זה על אצבעות. אמתי. זה על אצבעות. יש לי בבית המכשירים של פעם בגודל של החדר הזה, אבל השימוש שלי הוא בכמות כזו.

אגב, אתם גם יודעים את זה. זה מייצר תסכול גדול. אז אני מבין. יום אחד, אגב, יכול להיות שהתחרות תביא את זה לשם, אבל נכון לרגע זה אני אומר: בוא נמצא את דרך הביניים הזו. מה שברור לי – מה שהיה עד היום, לא יכול להימשך. לא אתן לזה. אם זה כפי שאמרתי לרעיה ולשירה ולכל הצוות המקצועי הנפלא של משרדי האוצר והתקשורת – אמרתי, אם זה יהיה, תודה רבה, שלום. אני לא מחליף שם גרוע בשם פחות גרוע. זה הכול.

עולם החבילות היה קיים ויהיה קיים, ואם מישהו רוצה לקחת חבילת ספורט או חבילת סרטים, אם מישהו רוצה לקחת חבילת סרטים – שאגב, אי-אפשר לפרק אותה אף פעם, או חבילת הספורט, שבדרך כלל בנויה ממארג של אותו ספק שמשלב את שידורי הספורט, ואי-אפשר לפרק אותה, אבל החבילות האלה קיימות. מה שהצופה הישראלי לאורך השנים רצה, או המנוי, זה יותר פשטות, ואת חבילות הכול כלול, כפי שאתם מגלים את זה במקומות אחרים, שהלקוח כבר מעדיף לקבל יותר במחיר כלול מאשר כל פעם לשלם על ערוץ בודד ואחרי זה להתחשבן ולהתקשר, ואנחנו רואים את זה באיך שהישראלים אוהבים לנפוש.

כן, זה, בזמנו שהתחלנו אותו – לקנות ערוץ למסחר. זוכר.

פעם אפילו אפשר היה לקנות משחק כדורגל.

נכון.

המגבלה שעומדת כרגע בפנינו היא מגבלה רגולטורית – אגב, מכוונות טובות, אבל הרגולציה אומרת: שים את רוב הכסף שלך בחבילה הזאת של ה-200, ורוב הכסף זה אומר הפקות המקור שאדוני ציין, זה ערוץ דוקומנטרי כמו ערוץ 8, זה הספורט. יש לנו רגולציה שמחייבת אותנו לשדר אירועים מסוימים בחבילת הספורט. הרגולציה למשל אומרת: המשחק המרכזי של הליגה הספרדית ישודר בחבילת הבסיס, כך שאני לא יכול באמת עכשיו לפרק את הדבר הזה, גם אם את רוצה. לכן נדרש פה משהו משולב.

אתה יכול. ברור לי, אבל אני יודע שזה לא עובד כמו שצריך בסוף. אני יודע על מה אני מדבר. אני מקבל את התלונות מהאזרחים, כמו הכבלים והלווין, ואם אי-אפשר, צריך לחשוב, האם הרגולציה, כפי שמתקיימת היום, לא סופה להשתנות? אני מנסה לשים את מה שאנחנו, מי שכאן ומי שלא נמצא כאן, אנחנו שליחיו סך הכול. אסף, אני מניח שזה גם מה שאתה מרגיש לא כבמאי או כמפיק אלא בחיי היום-יום שלך.

ברור. אני הייתי רוצה 100, 200, 300 שקל שתיתנו לי לשים את מה שאני רוצה בתוכם, אבל הפקות מקור חייבות להיות בפנים...

לך לגולן.

בבקשה.

אני לא יכול להוציא היום ערוץ מחבילת הבסיס בלי לקבל אישור, ולהביא לו תחליף. ולכן אני אומר – זה דבר אחד שצריך להיות משולב.

אנחנו פה בשביל הדברים האלה. די מצחיק שהחוק אומר – השר. ואם יש לו עולם מצומצם של ערכים, נניח, והוא אוהב רק – לא יודע מה?

הוא מתייעץ במועצה, והיא דוחפת פנימה עוד 20 ערוצים, ואז אתה מקבל חבילה רחבה. זה בדיוק התהליך.

מתייעץ. מיכל, בבקשה.

יורם יודע את הדברים בדיוק כמוני. אני רוצה לתת זווית טיפה אחרת, חוץ מההיסטוריה. חבילת הבסיס המורחבת שלנו, שיש לנו מעט מאוד גמישות בה, מורכבת מעולם שלם של מחויבויות רגולטוריות אנכרוניסטיות, ואני אחזור ואגיד את זה - שהן רובד על רובד על רובד, שכבר אי-אפשר לדעת מה שייך למה. ש-12 ערוצי החובה הם רק בעיה קטנה שלה או לא בעיה קטנה שלה, אבל אתם בכלל מתעלמים, אפרופו ערוצי חובה, ממה שהיה פה רק לפני שבועיים – המדינה רוצה לפתוח לעוד ערוצים, מסחרי קטן, מסחרי גדול, מסחרי בינוני, עוד ייעודיים. כולם הולכים לחבילת הבסיס, שיהיה ברור לכם. כל ערוץ כזה שמכריחים אותנו, משמעותו חבילת הבסיס. אז אם היא כיום 12, ורפורמת קיש מה שנקרא או השר, מהפכת קרא תקרה- - -

אני מבקש שתחזרי בך. מהפכת קרא.

יכריחו אותנו עוד עשרות ערוצים. מזכירה לכם – הדיון, עוד לא יבשה הדיו עליו. מתחילים שם. זה גם בחבילת היסוד וגם בחבילה הרחבה.

אחר כך אנחנו מחויבים - ערוץ ילדים, ערוץ ספורט, ערוץ דוקו, ערוץ סדרות. אנחנו מחויבים ב-1,100 שעות ראשוניות, איתמר, אל תקפוץ כי ויתרתם לנו. לא ויתרתם לנו. נתתם לנו למרוח את זה על מספר ערוצים, אז עכשיו, במקום שיהיה ערוץ אחד עם 110 שעות, כדי שלא נשים שם 1,100 שעות זבל, כי 1,100 שעות אין אפילו ב-BBC שמשדר ברודקאסט, וגם לא בברודקאסטר, כי אין חיה כזאת לפני שעות ראשוניות, אנחנו צריכים לשים את זה על ארבעה-חמישה ערוצים.

- - -

בסדר, בברודקאסט. בשביל זה אתם ברודקאסט. אחר כך אנחנו מחויבים ב-700 שעות חדשות לילדים. אין חיה כזאת. כשהם רוצים לראות את בוב ספוג, הם טוחנים את אותו פרק.

למה רק ילדים?

כי אני לא חושב שאתה טוחן סדרת מבוגרים עוד פעם את אותו פרק.

אבל אני טוחן את בוב ספוג...

אחר כך אנחנו חייבים 50% מהפקות המקור שלנו לשים בבסיס, 50% מהז'אנר העליון לשים בבסיס. אני לא זוכרת את המספר של תוכן הילדים בדיוק – לשים בבסיס. כדי שגם נוכל להסתדר עם העוגה הזאת, בפועל אנחנו שמים בבסיס 70%, 80%, כי אחרת אי-אפשר להסתדר, כי יש עוד הוראה מפה ועוד הוראה משם. אחרי כל זה, יורם מנה את הספורט – רק אפנה אתכם לפרופ' גרונאו – אי-אפשר לומר שהוא עובד אצלנו. הוא ישב לפני כמה שנים בוועדת גרונאו, ואמר: לעזאזל, למה אני, שלא חובב ספורט, צריך לקבל את הספורט ואת הילדים בבסיס? הנכדים שלי גדולים.

זה מה שאני אמרתי פה לפני כמה דקות.

אל תפנה אלינו. תפנה למועצה שמחייבת אותנו. אני חושבת שהאוצר הבין את זה. לכן הוא עשה חקיקה שתאפשר לנו לבנות חבילות עצמאיות.

עם זאת, השאירו את סעיף חבילת היסוד, שזה הסעיף שתוקן לפני כמה שנים בתקופת גלעד ארדן, שישב פה והתעסק בזה יום-יום, שעה-שעה, וסוכם שאנחנו, יס והוט, יציעו לשר – כל אחד בנפרד – הצעה לחבילות היסוד. זה היה התהליך. אנחנו הצענו שלוש חבילות: חבילת העשרה, חבילת ילדים וחבילת ספורט, שמחירם 118.90. השר ביקש באמצעות מי שביקש – לא זוכרת, שנוסיף עוד ערוצים מפה, עוד ערוצים משם, עוד ערוצים משם. המועצה אישרה את זה. כשהיא אישרה את זה, היא ביקשה עוד כמה ערוצים- - -

הוא ביקש את זה אחרי התייעצות עם המועצה או לפני?

לא יודעת. אני חושבת שאני זוכרת אילו ערוצים הוא ביקש. הוא ביקש ערוצי סדרות. הוא חשב על טובת הציור.

חס וחלילה. לא חשבתי אחרת.

הוא ביקש, נדמה לי, להכניס עוד חבילת ערוץ סדרות. והמועצה אישרה, ואז היא עוד הוסיפה כמה ערוצי ילדים – אם אתה אומר שהילדות שלך כבר לא רוצות לראות הופ, השר חשב שצריך להיות גם פרי סקול, גם סקול, גם נוער, גם, גם. חבילת הילדים יצאה ככה.

כל פעם שאנחנו מורידים ערוץ, אנחנו צריכים להביא לו תחליף. בחבילת הבסיס הרחבה, אנחנו לא יכולים להוריד ערוצים בלי לשאול את המועצה. אנחנו צריכים להביא תחליף, או צריך להיות תחליף הולם.

זה הבנתי.

לא הבנת, כי אתה לא מבין למה החיים שלנו יקרים. כי כשיש ערוץ שאני לא יכולה להוריד אותו, או יש ערוץ שבא להיות תחליף, היכולת שלי לעשות אתו משא ומתן על המחיר היא בערך אפס. הרגולציה הזאת מייקרת. מדברים אתי פה כל היום על כשלי שוק. הרגולציה היא הדבר שעולה לציבור הכי הרבה כסף. תכניסו את זה טוב-טוב לראש.

טוב. אז אם אני שואל אותך על הבסיס של העניין הזה, אם הייתי נותן לכם עכשיו, הוט ויס, שתי הפלטפורמות עדיין המרכזיות, ואני אומר: תממשו את הפנטזיה שלכם, מה לשיטתכם ייצר שני דברים – בהנחה – ואני עכשיו לא ציני. נשים הכול בצד. אני אומר, מה לדעתכם יכול לייצר תחרות אמתית- - -

יש תחרות אמתית. בחייך, איתן. יש תחרות ענקית.

תקשיבי לי. אם יש, יופי.

ההצעה של האוצר ב-4ז, כמו שאנחנו מבינים אותה- - -

אני שואל כך: אם אני צריך לומר לכם – עזבי את הצעת האוצר, כי עד רגע זה הם לא הבינו מה שהם אמרו לי. אני מנסה לומר לכם, מה לדעתכם טובת הציבור באמת? כלומר שמתוך התחושות שלכם, של מה אנחנו באמת רוצים – זה דבר אחד, ודבר שני שבאמת מחולל תחרות. כלומר שאני אומר: ואללה, אני רוצה פלטפורמת א' או פלטפורמת ב', כי המחיר שם יותר, כי הזמינות שלי לסרטים – לא אותם סרטים שאף אחד לא רצה לראות אותם בקולנוע - אתם דוחפים לי אותם ב-VOD.

אבל זה לא קשור לחבילת הבסיס. זו התחרות.

אני שואל שאלה עכשיו באמת.

אולי אשלים ואומר. קודם כל, מצב התחרות, באמת – אני לא חלמתי שאני אציע יום אחד את כל סדרות הפקות המקור של HBO ואת סיפורה של שפחה באפליקציה שעולה 30 שקלים. לא חלמתי שאציע חבילה שקוראים לה נקסט פלוס דיגיטלית ב-89 שקלים, שכוללת את ערוץ הספורט, כוללת את ערוץ 8 וכוללת את כל הפקות המקור שלי, וכוללת HBO. למה הגענו לזה? כי יש פה תחרות. יש תחרות חריפה, וכפי שאמרתי- - -

אין תחרות. יש כשל שוק. זה שלא עושים את סלקום ופרטנר – זה שסלקום ופרטנר לא עושים הפקות מקור- - -

לא, אני רוצה להשלים את המשפט. התחרות היא פה, כי היום יש שחקנים מקומיים, שמציעים ב-70 שקל וב-90 שקל, ואני נאלץ להיות.

אענה על השאלה של אדוני על הפנטזיה.

לפני כן, אם אתה יודע למכור לי, לאנדרואיד או לאייפון שלי אפליקציה שיודעת להתכתב עם ה-30, 70 שקל שלך, בעצם – אומר זאת בקול - זה סוג של נטפליקס. נטפליקס מוכר לי - אני לא נכנס עכשיו לכל העניינים האחרים, שהם חשובים מאוד-מאוד. אני מנסה להבין את ההתכתבות המקצועית, כצרכן. אני אומר לעצמי: מה אני צריך עכשיו להתחבר לכל הסיפורים שאתה מעביר לי? יהיה לי - למשל, סתם דוגמה – וזה רעיון לא רע- - -

קוראים לזה סטינקטיוי אצלנו.

יכול להיות שיש לי ערוצים שבחרתי – 11, 12, 13, 14, ובכלל לא כל אחד יחליט שהוא רוצה את כל, אלא אף אחד לא יכריח אותי לקחת גם את החינוכית ו-9 שאף אחד לא רואה אצלנו, ויהיה לי החיבור, כמו שהבת שלי קנתה את נטפליקס יש לה 40 שקל. הוא נותן לה פעם אחת אצלה בחדר על מסך, שהיא בכלל לא צריכה, ויש לה עוד אפשרות, להקרין את זה לעוד מקום. אני שם את זה בסלון כשאני רוצה. למה אני צריך לשלם את כל ה-500 שקל האלה?

זה קיים.

זה שזה קיים, זה מטריף עוד יותר, כי רוב הציבור- - -

אבל הציבור היום, כשיש אמצעים דיגיטליים, ואתה יכול לבנות לך חבילה דיגיטלית ללא מגע עם שירות, ללא זה שאני צריך לבוא אליו הביתה, ולשלוח טכנאי, ולשים ממירים וכל הדברים האלה – העלות היא כזאת- אגב, זה לא מוצרים שאנחנו אומרים: איזה כיף, נרוויח פה כסף; זה מוצרים שבלית ברירה בתחרות אנחנו צריכים לשים אותם על השולחן, ושמנו אותם. אני עדיין חושב שחוויית הצפייה שלך, כלקוח כבלים שמקבל את האיכות לא דרך האינטרנט; דרך שידור כבלים – ברור לי שרוב האנשים ימשיכו לשלם עבור זה שהם יוכלו לראות- - -

רק קח בחשבון, שכל יום שעובר, האיכות הולכת ומשתפת.

עדיין- - -

מסכים.

לעולם בית יעדיף לגלוש בתשתית עצמאית, ולראות. אז יש לי היתרונות שלי, אבל זה מצב התחרות.

הפנטזיה היא כזאת. אתן דוגמה לאדוני, מה קורה. כיוון שיש לי מטריצת הפקות מקור ורגולציה שמחייבת אותי בסוף לתעל את רוב המשאבים שלי לאותה חבילה של ה-200, והדוגמה האחרונה – רוב הפקות הילדים שלי, אני צריך לשים בבסיס. נתתי לערוץ נהדר שקוראים לי ניקולודיאון לעשות הפקות מקור כמו שכונה ונעלמים. נאלצתי להוציא מאיפה שהיה ולשים אותו בבסיס. נאלצתי כדי לעמוד בתנאי הרגולציה. ולכן צריך, שגם הרגולציה תכיר בזה, וגם הוועדה תכיר בזה, שהעיקר שנעשה הפקות מקור אבל אל תגידו לי איפה לשבץ את זה, כי אני לא יכול להוזיל, והדבר השני, והוא הכי חשוב, ולדעתי גם הוא מונח פה בחוק הזה – לא להתעסק בספורט. מי שאומר לי לשדר את כל המפעלים המרכזיים בחבילת הבסיס, למעשה עושה שני דברים: אחד: מחייב אותי לשים את רוב המשאבים בחבילה הזאת, ולא מאפשר לי להוזיל אותה; והדבר השני, יושבים ספקי הספורט בעולם ובארץ, אבל בעיקר בעולם עם חיוך - אלה של הליגה הספרדית, שמישהו אומר: הם חייבים לשדר את זה בחבילת הבסיס, והם חייבים לשדר את זה ולקנות את ו-NBA, הם יושבים ככה, כל פעם שמתחדשות הזכויות, וחוגגים עלינו. לכן המדינה היחידה בעולם שמתעסקת בזה היא מדינת ישראל. זאת המדינה היחידה בעולם שצריכה להגיד לעצמה: בואו נפסיק עם הדבר הזה ובואו נתמקד בעיקר. תעשו הפקות מקור – לא נגיד לכם איפה לשים את זה. ספורט – תקנו, כי יש פה שוק תחרותי – לא נגיד לכם איך לשבץ את זה. זה יביא לתוצאה שאדוני רוצה.

אני רוצה להוסיף עוד דבר על מה שיורם אמר, על הספורט. היום במדינת ישראל הספורט, שהוא כל כך יקר, הוא מסובסד על-ידי בתי אב ועל–ידי אנשים שלא מתעניינים בספורט. יש בתי אב שלא מעניין אותם ספורט. זה המוצר הכי יקר בחבילת הבסיס, והוא יקר רק בגלל רגולציה. חלק גדול מהמפעלים האלה יכלו להיות בערוצים פתוחים, ואם לא בערוצים פתוחים, שלא יכריחו אותנו לערוצים פתוחים כברירת מחדל לערוצים פתוחים, ושלא כל עם ישראל יסבסד את הספורט. מי שרוצה ספורט, ישלם על ספורט, ואם אתם רוצים שכולם יסבסדו, אל תבכו שזה יקר.

אוקיי. אם אני שואל אתכם – למשל, חבילת הספורט נשים את האמת – ערוצי הספורט הם ערוצים שמושכים – מצד אחד, את אומרת לי: לא כולם רוצים ערוצי ספורט, אבל אני לא חושב שיש פלטפורמה שיכולה לחיות בלי ערוצי ספורט.

אבל סלקום יכולה להחליט איפה היא תשים את זה, לסלקום אתה לא יכול להיכנס ולבחור – אתה מקבל הכול "take it or leave it" הכול ביחד, ועוד קצת פרימיום. לא זכרתי שאתם התערבתם בזה.

בסדר.

אם מדברים על תחרות, ואני שמה בצד את הסמכות של השר לחבילת יסוד - יש לו סמכות, הוא ידון בה כמו שהוא דן בה בעבר – יש ישיבה במשרד, ישמעו אותנו, הוא יחליט על חבילת היסוד העתידית – כרגע יש חבילה שפגה. כל היתר, תנו לנו להתחרות.

אוקיי. אני רוצה עדיין לחזור לספורט, כי אין הרבה תלונות על ערוצי הילדים, נאמר כך. או אפילו לא על ערוצי הדרמה לסוגיהם השונים. סך הכול גם הדרמה הישראלית, יש לומר, נותנת פייט יוצא מן הכלל בפלטפורמות השונות, ולא רק – גם בברודקאסטינג. באמת, יש היום פריחה אמתית של יצירה ישראלית.

יחד עם זאת אני רוצה לשים את כל זה בצד, ועדיין להתמקד פה בספורט, כי אתם זוכרים כאן מהדיונים, כמה הספורט יצרי, כמה הוא מוציא מאנשים דברים שחלק מהם אתה אפילו לא מבין מאיפה זה יוצא, אבל המחירים של חבילות הספורט הם פשוט – למה אני אומר את זה – כי באחרונה עשינו סקר שוק. רעייתי, אמרתי לה: עשי לי טובה, בואו נעשה סקר שוק כדי לדעת איפה אנחנו עומדים, ובסוף-בסוף, גם עם פרטנר וגם עם סלקום וזה, אם אני אדם שרוצה ספורט, בסוף-בסוף, כשאתה לוקח את כולם, עם כל המספרים המפוצצים ועם כל התחרות עלק מפוצצת שמתקיימת, בשורה התחתונה, כשאתה פורט את העניין הזה, המחירים די דומים, פלוס-מינוס. יש הכותרת, ואז אתה שם עליך את בגדי הצלילה, שם שנורקל וצולל, אתה עולה מהר, כי אתה מאבד נשימה. גם עם החליפה. למה - כי מסתבר לך שזה לא בדיוק מה שנותנים לך בהצעה. למשל, חבילת הספורט – היא לוקחת את זה. ואני שואל את עצמי, למה, למען השם, זה צריך להיות במחירים כאלה? למה, למען השם, אם אני – אני אוהד כדורגל. יש קבוצה שאני אוהד אותה. אני לא צריך לראות את כולם כל הזמן. לא מעניין אותי לראות את כולם. אני צריך לקנות ערוץ, כי במחזור אתה שומע, של פעם ב- אצליח לראות את הקבוצה שאני אוהד אותה בתוך התהליך הזה. כל אחד מאתנו מכיר את זה. ואם מתמזל מזלו של האוהד, ועדיין – הרוב לא מתמזל מזלם, שהקבוצה שלהם נמצאת בטופ, בשלוש הקבוצות הראשונות, שאז יש אינטרס גם לערוץ לשדר אותה – מחליטים, איך לשים את זה, ותמיד זה הקבוצות החזקות מול, ואז זה מייצר שיבוש מוחלט של כל העניין.

אז למה הכנסת לא קידמה את חקיקת הספורט?

גברתי צודקת.

אני מחזירה אליך את השאלה.

זה היה פה סביב השולחן. זה כמעט נפתר.

זה היה בידך, איתן.

היד הנעלמה איכשהו הצליחה להעלים את זה.

מיכל, קודם כל, זה לא רק בידיי. לא נחזור פה על כל מה שבידינו או לא.

אל תשימו את זה לפתחנו.

לא שמתי את זה לפתחך.

אני רוצה לענות מסודר, אדוני. אדוני כבר נגע בעבר בנקודה הזאת, ואדוני מזהה את זה גם, שיש כשל בהסדרת הספורט, והכשל הזה הוא כפול. כשל אחד, שזו הפשלה הכי גדולה, כי גם התרענו על זה, והיו אחרים שהתריעו על זה, אבל המדינה לא עשתה דבר – זה למנוע בלעדיות בספורט. יש רגולציה בישראל, שמונעת מהוט ומיס לקנות תוכן בבלעדיות, שהוא ספורט. אסור לנו לשדר ספורט בבלעדיות. אני יודע את זה, המתחרה שלי יודע את זה. אין מפעל שאני יכול להתמודד עליו במישרין או בעקיפין ללא ספק שלי. לכן מחירי הספורט נשארו יחסית שפויים. ברגע שנכנסו שחקנים חדשים ללא רגולציה, הם התמודדו על מחירי הספורט, והתוצאה – שמחירי ליגת העל עלו ביותר מפי שלושה. אגב, לא העליתי מחיר; זה אותו מחיר. אבל מי ששואל למה ספורט עולה כל כך הרבה כסף - היום אני סופג את זה, נושא בנזק.

התקלה השנייה, והיא חמורה מאין כמותה – שאפילו המשחק המרכזי, שתמיד היה משודר בערוצים פתוחים, בגלל שמנהלת הליגה במכרז האחרון בנדלה את זה עם כל זכויות הספורט, נרכשה בחבילות הכול כלול, המשחק המרכזי הזה לא מגיע היום - הוא היה צריך להיות בברודקאסטר כלשהו. היה צריך לתת לברודקאסטינג להתמודד במכרז – אולי במחיר מסוים היו משדרים את זה. הערוץ הראשון לא משדר את זה, אז אפילו המשחק הבודד הזה, אתה לא יכול לקבל אותו.

תודה. אני רק רוצה להזכיר לכם בעניין הספורט, שבסך הכול הכללי כאילו מתקיימת תחרות. הרי בסוף רק פרטנר – כל הפלטפורמות האחרות, הספורט נמצא אצלם אותו דבר, וזה לא ייצר עדיין את התחרות.

למה זה לא ייצר?, מה הבעיה לעבור לסלקום ופרטנר? למה זה לא ייצר את התחרות?

שנייה. ולא בגלל רק העניין הזה של כאילו פרטנר, עכשיו כולם עברו לשם – בסוף יש בעיות עמוקות הרבה יותר ממה שהונח לפתחנו.

אבהיר, אם לא הסברתי טוב. המחירים עלו פי שלושה-ארבעה. פתאום היה שחקן שחשב שיכול לקחת לעצמו- - - , והיום אנחנו באותם מחירים שהיינו – אגב, בקנה מידה עולמי צ'רלטון וחבילות כאלה הן מאוד-מאוד זולות – בקנה מידה שלנו זה מחיר שהיינו שמחים להוריד אותו, ואנחנו לא יכולים.

תודה. איתמר חרמון, בבקשה. אני רוצה ממך שני דברים: תגיד לי מה הכשלים שלדעתכם אתם רואים בחבילה, כפי שהיא מתקיימת היום, ואיך הייתם רוצים לראות את זה. מפה אני רוצה להתחיל להתמודד עם הדברים שמונחים בפנינו.

חבילת הבסיס היא לא החלטה של הרגולטור, אלא היא בקשה. היא התחילה, כפי שיורם תיאר את זה – זו בקשה של הפלטפורמות, שנאפשר להן למכור חבילת בסיס. אלמלא היינו מאשרים את זה, זה נקרא התניית שירות בשירות. אלמלא היינו מאשרים את זה, למעשה היינו מגיעים לעולם שאדוני הגדיר כאוטופי, שאומר: אני יכול לבחור מה שאני רוצה, כי אסור לחברות להתנות שירות בשירות.

אחרי ערוצי החובה. כאלה, כאלה או כאלה. תדגיש את זה.

אחרי ערוצי החובה. ערוצי החובה הם מה שאדוני קורא עידן פלוס. הם מאסט קארי – הם חייבים להיות על גבי הפלטפורמה. בעולם האוטופי של אדוני אתה קונה כרטיס כניסה, תקרא לזה, או בכל שם אחר, שבו אתה מקבל את המאסט קארי לגרון, כפי שאמרת, ואחר כך אתה מוסיף את ערוץ הבריאות של הגברת בנדלר.

אני, אגב, כל הזמן מדברת על בריאות, בלי ערוץ שאני רוצה לקנות...

כולנו.

בדיוק. גם זה לא בוועדה הזאת... זה העולם האוטופי, בלי חבילת הבסיס, כי זה העולם של איסור התניית שירות בשירות.

עליו צמחה חבילת הבסיס, לבקשת הפלטפורמות, ואכן על גביה הולבשה עוד רגולציה - למשל, הנושא של הפקות מקור. מאחר שלרוב האנשים יש חבילת הבסיס, הרגולציה קובעת, שרוב הפקות המקור חייבות להגיע לרוב האנשים.

יש להבין שבעולם האוטופי של אדוני, לצורך העניין, שיהיה בו רק- - -

זה כשאתה מחליט שיש לך חבילת בסיס או חבילה כזו או אחרת.

נכון.

לא כל מקור אני רוצה לראות. תן לי להחליט, מה אני רוצה לראות.

אז היום 75% מהפקות המקור צריכים להגיע ל-70% מהמנויים לפחות.

אבל אתה מחייב בהפקות מקור רק את יס והוט.

אין לו סמכות בעצם.

זה כשל השוק. זה צריך להיות הדיון.

ברוכה הבאה.

תודה רבה.

הוא טוען ש-70% או 75% מחויבים.

רק בעולם של הוט ויס. סלקום ופרטנר הם לא תחת הרגולציה שלנו.

שנייה. חברי, חסר לכם משהו שלא הייתם בחלק הזה.

אתמול הייתי פה.

לא היית בכל - יש לנו עוד כאן הפלטפורמה של פרטנר ושל סלקום. הן לא תחת רגולציה, והן מונגשות באתרי האינטרנט. אני הודעתי וחייבתי – יש התחייבות כאן, והוצאתי את המש"ב. עד שלא אקבל מהם את התיקון לחוק- - -

מה?

אל תגידו לי מה התניתי. תיגשו לפרוטוקול.

היתה אי-הבנה.

היתה אי-הבנה.

סליחה. אמרתי את זה אתמול, ושירה, אמרתי לה את זה במקום, שאני לא אקדם את מש"ב. אמרתי את זה בצורה ברורה. אומר לך עוד מה אמרתי. אני לא עושה כמו שעושה גפני, מהקואליציה. פה אני לא באקסטרים. אני רק אופוזיציה. מה שאני מנסה לומר בעניין הזה, אמרתי – ואני לא מביע עמדה; עמדתי כבר נאמרה בחדרים בעניין הזה לכל מי ששותף, מה אני מצפה שייעשה. יחד עם זאת, אמרתי שאני צריך שיהיה לי איזה קלף מיקוח מולכם. זה לא את. בסוף לא יהיה לי פה כלום. והדבר החשוב לי יותר – ואני רוצה עוד לשמוע את הערוצים השונים לגבי מה דעתם בעניין הזה, אבל יותר חשוב לי עכשיו, וזה אני אומר גם לך, אדוני – שהטיפול גם בפרטנר וגם בסלקום יעשה סגירת מעגל. אבל אני לא שם עכשיו. להם נוח כל הזמן להזכיר את זה, אבל אני רוצה עכשיו להתעסק במהות, שהיא מהי החבילה שתוצע. איך אני היום מרגיש – אומר – ואללה, נעשה שינוי. זה לא החלום שלי, זו לא הפנטזיה שאליה קיוויתי, אבל זה לקח אותי ממצב שאני כל היום מיילל כאזרח על מה שקורה, ומביא אותי לתחושה טובה יותר. והאמת? ואם יש כאן מישהו מהצוות שמרגיש, שאומר: ואללה, יש פה מהפכה – אני עדיין לא מרגיש את זה.

אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להזכיר שהביטול של המש"ב הוא מה שיאפשר לנו להפחית את דמי הרשיון לערוצים המסחריים, שמחכים לזה כבר ימים ולילות.

זה לא הדיון. אנחנו נחזור לזה.

איתן, הנקודה שעכשיו דנים בה היא על הפקות המקור או על החבילה?

על החבילות.

עוד נקודה אחת. יש נושא הספורט, שדיבר עליו מר מוקדי. רשימת אירועים מוכרזים – שיהיה ברור לפרוטוקול, ואם זה הובן אחרת מיורם - יש בכל מקום בעולם. זה לא המצאה ישראלית. בכל מקום בעולם נבחרת ישראל וכן הלאה, דברים כאלה, מופיעים ברשימת אירועים מוכרזים של הרבה מאוד רגולטורים בעולם.

נכון. עשינו את זה.

לערוצים ציבוריים. לא לפלטפורמות רב-ערוציות מסחריות.

רק הערת ביניים – אני מחויב לשדר מפעלים. זה לא המדיניות הזאת. יש לי מפרט.

רק אומר לך, איתמר חרמון, שאני הוא זה שהסדרתי את העניין הזה. מהם אותם משחקים שהם מחויבים להיות בערוץ פתוח? זה בזמנו, תקופה קצרה – אתה זוכר את זה.

עכשיו שורה תחתונה. וכפי שאדוני הרבה פעמים אוהב לומר – זו שאלה של איזון. ככל שהחבילה תהיה יותר רחבה, אתה תוכל לדאוג ליותר הפקות מקומיות שיהיו שם, ושייחשפו לקהל הישראלי, גם אם אדוני לא רוצה לקנות הפקות מקומיות, בעצם בלי שהוא רוצה, הוא משלם עליהן, כי מתוך דמי המנוי בין 8% ל-12% - היום 8% ממילא הולך להפקות המקומיות.

במה זה שונה מהספורט? גם את הספורט הוא משלם.

נכון. לכן חלק מזה הולך להפקות המקומיות, מיכל. לכן צריך להבין שכל תשלום, 8% ממנו הולך להפקות המקומיות, ואתה גם צריך לדאוג שזה יחזור לצופה ולתרבות הישראלית ולשפה הישראלית. לכן צריך למצוא פה את נקודת האיזון, שבה אתה מבטיח איזשהו כרטיס כניסה מצד אחד, שיהיה הכי נוח וייתן את מרב האפשרויות לצרכן, למנוי, ומצד שני, להבין שהוא זכאי לקבל, כי הוא משלם על זה. גם אם הוא לא רוצה, הוא כבר משלם על זה 8% הפקות מקומיות.

איתן, אני יכולה להגיד תרגום בגוף הדברים של איתמר? איתמר ביקש ממך לייקר את חבילת הבסיס לעד.

ממש לא.

שהלקוחות צופים רובם בהפקות המקור ב-VOD.

מה שמבקשת מיכל – גם אני אתרגם בגוף הסרט – זה לקחת את כל ההפקות המקומיות, ולעשות אותן פרימיום בתשלום נוסף.

ממש לא.

למרות שאתה משלם עליהן בדמי המנוי.

אתה פופוליסט זול. ממש לא. שלא לומר שקרן.

מיכל. לא.

הוא לא יכניס לי מילים לפה.

מיכל, צאי החוצה.

אני לא אמרתי את זה.

מיכל, צאי החוצה.

אני לא מוכנה. הוא פוגע בחברה שלי.

מיכל, צאי החוצה. לא מקבל את זה. מיכל החוצה. ואני בכלל אחליט אם את חוזרת לדיונים האלה. כל אחד תפס לו פה מרחב בלשון. אני לא אכניס אותה. לא יודע מתי בכלל אחליט להכניס אותה לדיון. היום היא לא תיכנס, עם כל הכבוד והחברות – אתה יכול לומר לה. פה היא לא תחזור, ואחשוב בכלל אם אסכים שהיא תהיה בדיון הבא. ומי שיהיה מפה או מפה, כמו שעשיתי עם חברי הכנסת, לא אהסס לעשות את זה עם גורמים אחרים. פשוט מאוד. מה זה? מה, השתגענו? בבקשה.

יונתן ביסקי, המועצה לשידורי כבלים ולווין. מאחר שהחברות העלו את זה, אני מוצא לנכון גם להעלות את זה בפני הוועדה. הכללים של המועצה קובעים ששידור ראשוני של הפקת מקור צריך להיות בערוץ ליניארי, אבל החברות, יש אפיק הכנסה חדש פחות או יותר בדמות ה-VOD, שעליו הן גובות תשלום נוסף מהמנויים, ויש שם חלק ניכר מהפקות המקור. לאורך השנים האחרונות יש שינוי משמעותי בהרגלי הצפייה של הישראלים ובכלל בכל העולם – הם רואים את הפקות המקור הרבה יותר ב- VOD מבעבר. ה- VOD הזה הוא לא בחינם; הוא ניתן בתשלום נוסף לכל החברות, וזה אפיק הכנסה נוסף שצריך להתחשב בו.

בבקשה.

אני חושבת שצריך לעשות שהפקות המקור יהיו נגישות, כי אם אנחנו מחייבים את הערוצים לעשות את הפקות המקור, אנחנו רוצים שאנשים ייהנו מהן, ולפעמים יש הפקות מקור, שאם אתה רוצה לראות אותן, אתה צריך לשלם הרבה כסף. אני חושבת שזה יהיה חידוש מרענן. עד עכשיו זה היה סגור, וכל מי שרצה לראות איזושהי הפקת מקור מסוימת שנמצאת בחברה מסוימת, היה צריך או לרכוש אותה או לעבור לחברה אחרת. אני חושבת שצריך לפתוח כמה שיותר. אולי, אם על זה רק הם היו מתבססים, ועל זה היה הכסף שהם מרוויחים, צריך לחשוב. אני לא חושבת שזה רק הכסף שהם מרוויחים.

לא הבנו את הכוונה.

הכוונה שלי, לפתוח את הפקות המקור, שכולם יוכלו ליהנות.

מה זה כולם? ההפקות של יס ושל הוט ישודרו בפתוח?

אני מדברת קודם כל באותה תחנה. לפעמים אתה צריך, כמו שהוא אמר, שב- VOD אתה יכול לראות את זה, או בתשלום נוסף לערוץ הזה אתה יכול לראות אותה הפקת מקור. אני רוצה שבחבילות היסודיות, שתהיה גם הפקת המקור.

אני רוצה לומר משהו, וזה נאמר סביב הדברים של איתמר והתגובה של מיכל. אי-אפשר להתעסק עם הפלטפורמות בלי להתייחס למגמות המתקיימות גם אצל הצופה הישראלי ובכלל. אני לא יודע אם נעשתה בדיקה על-ידי המועצה, ואם לא, לדעתי היה צריך לעשות את זה, לראות מהם הרגלי הצריכה החדשים שנובעים מההתכתבות גם עם עולם החדש.

אני לא רוצה לקחת את עצמי כדוגמה, אבל הערוצים היום כערוץ – הרי מה קורה – אני לא בטוח שמספר הצופים דרך ה-VOD הוא לא יותר גדול. יש כאלה, אגב – למשל – אני לא יודע. אני אפילו עוד לא נוגע במה שחברת הכנסת נורית קורן התייחסה. אני מנסה להבין קודם כל, כשאתה מתקדם ומחליט לייצר את האיזונים האלה – למשל, יש כאלה שאומרים: אני לא צופה בסדרה. כל אחד עם השיגעון שלו. ואז מסתיימת העונה, הוא והמשפחה שלו, או הוא לבד, ופתאום מהבוקר עד הערב טוחנים את כל הפרקים. את כל זה הם רואים ברוב המקרים ב-VOD. אז יש VOD שהוא בחינם, יש VOD שהוא בתשלום.

אין VOD בחינם.

אין VOD בחינם?

אצלנו זה כלול בחבילה.

לא. בדיוק. אני יודע. אני עושה את זה כל יום. יש את אלה, שאתה נכנס לסרטים למשל, והוא אומר לך: אתה משלם עליו, ויש כאלה, בעיקר סדרות, שאתה נכנס וזה חלק בתוך.

לא.

חברים, בואו לא נתמקד – טעיתי. סליחה. דמו בנפשכם ששכבתי פה על הרצפה... אני מנסה להתמקד בעיקר, והעיקר מבחינתי, שנוצר גם חוסר איזון פעם נוספת, שזה לא רק הערוצים, כי אתה עושה לעצמך את החישוב: אקח את זה, אקח את זה. 500 שקל. איך הגעתי לזה? איך הגעתי? מה היה לנו שם? ואתה אומר – יש לי חבילת בסיס כזו, זה ככה, ופתאום הגעתי למספרים. אתה מתחיל לפרק, אתה רואה שה-VOD זה ככה, ממיר נוסף זה ככה, זה ככה, והכול נהיה – משפחה כמו שלי, אגב, שזה רוב האנשים – רוב הליבה של החברה הישראלית, שבבית יש להם גם אוהבי ספורט, גם ילדים, היום זה גם נכדים- - -

יש גם ילדים שאוהבים ספורט...

יש כאן מנעד, ובסוף אתה מוצא עצמך, גם אם אתה לא רוצה - יש היום סבים וסבתות שהילדים אומרים: נבוא אליכם אם.

תרשה לי להעיר הערה בנושא הזה? כמובן שמי שמסדר את החבילה בבית אצלנו זה בעלי. אני לא רואה טלוויזיה. אני לא מספיקה. אני משלמת הרבה כסף. כשהנכדים מגיעים אליי, אני מתפלצת כל פעם מחדש. דווקא הערוצים הטובים והאיכותיים והשקטים הם בתשלום; והשאר, שלא מתאימים לגילאי הנכדים שלי, הם פתוחים. גם את זה צריך לקחת בחבילה, שלא צריך את אלה שתמיד האנשים רוצים לראות אותם ומשלמים עליהם, ומראש יודעים שהם רוצים – גם אצלי הם רואים במשורה.

אצלנו אין הבעיה הזאת...

אומר לך. הנכדה הגדולה שלי בת 7, והיא יודעת שאצל סבתא רואים טלוויזיה. בבית שלהם אין טלוויזיה, אבל אנחנו מרשים לה ערוץ מאוד מסוים וסדרות מאוד מסוימות, ואני צריכה תמיד לשלם עליהם. ואז נגמר הפרק, הוא עשר דקות, ואתה צריך להתחיל לשלם. חייב לעשות איזון.

טוב. בבקשה.

אני מבקשת לענות לחברת הכנסת קורן. הסיבה שערוצי הפרימיום היום הם בתשלום – חלק מהסיבה; לא היחידה – היא כי חבילת הבסיס שלך היום היא משהו מפוקח. יש בה גם חלק מהספורט וחלק מהילדים. היא לא מתאימה לצרכים של כל הלקוחות.

מה שאנחנו מציעים פה לעשות בהתרת החבילות – תוכל, נגיד, להיות חבילת ילדים. את לא תצטרכי בשביל זה לצרוך את כל ה-200 ערוצים. תוכלי להזמין רק את חבילת הילדים, והיא תהיה יותר רחבה, ותשלמי פחות כסף. הים ההרחבה היא הרגולטור.

זאת ההצעה החדשה.

אבל שאת יכולה לבחור את החבילה, גם אם הערוץ הזה יותר יקר. זה בסדר.

שנייה. אני עוד לא מציע לך לומר בסדר. זה ידע אישי.

השאיפה.

בוא נתכנס. מוקדי, אני אאפשר לך לומר את מה שאתה רוצה לומר. אני אתייחס לדברים, ואבקש את ההתייחסות של מציעי ההצעה, של האוצר והתקשורת, ונראה איך מכאן אנחנו יוצאים לשלב הבא. בבקשה, מוקדי.

קודם כל, נאמר פה על ה-VOD. לא לצורכי פרסומת – יש לנו VOD שחוגג 13 שנה – הוא היה אחד הראשונים בעולם. היקפי הצפייה ב-VOD שלנו הם מהגבוהים בעולם אם לא הגבוהים בעולם.

כמה זה?

לקוח ממוצע – מעל 60 הזמנות בחודש; עשר הזמנות בשנייה. לכן אתה אומר – כולם ב-VOD, כי אנחנו פוגשים את האנשים - ראו את ההסדרה ב-VOD.

מסך הצפייה של בית בישראל ה-VOD לא עולה על 10%, 15%. זה אומר ששאר הצפייה, מעל 80%, הם בערוצים לינאריים, אותם ערוצים שאתם מכירים. לכן, כששמים את הנתון הזה, אומרים: רגע, האנשים שהם פוגשים גרים ב-VOD? הרבה מאוד אנשים עדיין חיים בעולם הערוצים.

לא אמרתי שלא. זה עניין של הרגלים.

לא. רוב הצפייה.

אבל זה גם טווח הגילאים שצופים.

מה שאני רק אומר, שבסופו של דבר הערוצים הלינאריים האלה מתחלקים להרבה מאוד פרוסות של צפייה – 1%, 2%, ומגיעים לסך צפייה מאוד-מאוד גדול, וסך הצפייה בישראל הוא כמו בעולם המערבי. במשוואה הכלכלית הזאת ה-VOD כרגע מבחינת הצפייה הוא משהו קטן, ולכן גם אנחנו נאלצים כל הזמן להגדיל את היצע הערוצים הלינאריים שלנו. זה הביקוש מצד הקהל.

אני חוזר למה שנאמר פה. כל הרגולציה בנושא מקורה בכוונות טובות. הרגולציה אומרת: את רוב הפקות המקור תשימו בחבילת הבסיס – אגב, אצלי, חברת הכנסת קורן, כל הפקות המקור הן בבסיס, למעט 10% שלא שם. כל חבילות המקור של HOT 3 הן בבסיס. ערוץ 8 בבסיס. ערוץ הופ לקטנטנים בבסיס. פעם היה לי ילדים שהיה עולה למעלה; עכשיו גם הורדתי את זה כמו שאמרתי, לוועדה בניקולודיאון. למעשה 100% מהפקות המקור שלי היום הם חבילת הבסיס. זה דבר אחד שהרגולציה באה לעשות טוב, אבל היא מחייבת אותי לשים את כל המשאבים שלי בחבילה.

הדבר השני, בספורט יש לי מפרט – לא אירועים בעלי חשיבות לאומית - שמכריחים אותי לקנות מפעלים. אני חייב לשדר NBA. וזה בבסיס.

אוקיי. תודה. ברשותכם, אני רוצה לסכם את כל התהליך. אחרי כל הדיון הבאמת מעמיק הזה, והאמת, אפילו מרתק ומעניין – אני לא יכול שלא לייחס לזה חשיבות – אני עדיין מנסה להבין, מה הולך לקרות, מה השוני הגדול שבו ממצב א', שבו אנחנו נמצאים היום, שלכולי עלמא – מהסיבות שהפלטפורמות מנו – עודף רגולציה שמייקר, ועד מה שהמשרדים השונים טוענים, שאומרים: הסיטואציה הנוכחית, מבלי להיכנס לזה – היא בלתי-אפשרית, כי הציבור אומר, בגדול, שהמצב כיום הוא בלתי-אפשרי.

אני מבקש ממך, רעיה, שתי נקודות: פעם אחת, בואי נתחיל מנקודת הקצה המקסימלית. כלומר אם היום אני לוקח את כל הערוצים – מה שנקרא, הכול פתוח לי, אין שום ערוץ שסגור לי – אם היום עולה לי מאות שקלים, אני מעדיף להתחיל דווקא מהמצב הקיצוני, כלומר דרכו לנסות להבין, מה יהיה המצב הקיצוני היום, כלומר כמה במצב הקיצוני החדש זה יעלה לי. האם זה יכול ויירד לי ב-10%, ב-5%, רק כדי שתהיה לי נקודת יציאה שממנה אנחנו יודעים- - -

אבל אם אני מבין, כל העניין הוא לא ההורדה הכללית אלא היכולת לבחור בצורה יותר מדויקת, מה אתה רוצה. זה לא שאם תיקח הכול, זה יירד. זה לא יירד. בסוף מה אתה אומר – אתם מכריחים אותי לצרוך ערוצים שאני לא רוצה, ואם אוכל לעשות טיילור מייד, אולי אוכל להגיע לחבילות שעבורי יהיו רלוונטיות יותר וזולות יותר – בטיילור מייד.

אני רוצה לתקן את אדוני. ממה שהבנתי עד עכשיו – אני חושב שקצת יותר מאחרים, כי זה נושא שגם קודם עניין אותי - ההרגשה שלי, באינסטינקט נכון לרגע זה, שרק השם מוחלף. כלומר היום אתה יכול לבחור לך תיאורטית- - -

לא, אתה לא יכול.

תאמין לי, אני יודע. מה העניין - זה בדיוק מה שאמרתי כשאשתי בדקה. כשאתה אומר: אם תיקח את זה ותיקח את זה, ייצא לך מחיר יותר זול. אבל בסך הכול הכללי, כשאתה מתחיל לצלול פנימה, ואתה רואה מה יש לך חובות במגירה – החובה הזו במגירה, החובה הזו במגירה, אתה אומר: עכשיו יש לי שלושה ערוצים, בשביל 20 שקלים או 30 שקלים, אני לא עובר פלטפורמה. בסוף-בסוף, כשאני בחנתי את כל המכלול של הדברים, אני – הרי מה העניין – עדיין לא הצלחתי לאחוז את השור בקרניו. אני מבין מה אדוני אומר לי. כלומר בפתיח של הדברים שלי – ואמרתי את זה מהדיון הראשון – אני רוצה לדעת האם זה שינוי שם או יש מהות. בבקשה, רעיה.

אתייחס. אדוני היושב-ראש הוא כנראה צרכן פרימיום של טלוויזיה.

קודם כל, זה לא קשור. זה נבנה ממקום מאוד פשוט: אני רוצה ספורט – אז יש לי ספורט. אני רוצה את הילדים, אומרים לי: תבלע את הופ ואת כל הילדים. אני רוצה דרמות, אומרים לי: קח, דחף את כל הדרמות. יש לי בשורה התחתונה, כשאתה בודק מ-10 עד 20, 22 – אתה מסתכל כמה אתה צופה בכל הרצועה הזאת. אולי שני ערוצים. יש בו ערוצי הדרמה, עוד יש ערוצים של כל מיני בידור, שהילדות שלי רואות. בסוף-בסוף – מה חשוב לי – שבסוף, אחרי שסיימתי את כל השיחה הזאת, בסוף אעשה שכל אחד מאתנו – אעביר לו פתק חי, וכל אחד מכם כאן כמעט חי מהפלטפורמה הזו או מפלטפורמה אחרת, ואבקש: אנא, רשמו לי כמה ערוצים אתם צופים, באילו ערוצים אתם צופים מדי חודש. אני מדבר אתכם שממש צופים – ראיתם לפחות סרט אחד, סדרה אחת, משחק אחד. גברתי, בשיטה החדשה יהיה לי 7,000 פחות 500 ערוצים. מה אני צופה – עשרה. מה אני מנסה לומר – אני רוצה שקודם כל נגיד לעצמנו את האמת. קודם כל. זה שדוחפים לי – אני נכנס לבית, כולו נצנצים. אני אומר: ווי, סבבה של בית. אני פותח חלון – החלון נפל. אז מה עשיתי? זה בית טוב?

אני מנסה להעביר גם לכם את המסר של מה האזרח מן השורה מרגיש ומתכתב. זה שיח שמתקיים לא רק אצלי. אני בא לחברים שלי - הם מדברים אתי על הדברים האלה. לכן זה מה שאני רוצה לומר גם לכם. בסוף-בסוף זה המבחן – כמה ערוצים ירשום כל אחד שהוא צופה בהם. זה יתחיל מאפס- - -

אין לי מסך אפילו...

אמרתי. זה יתחיל מאפס. בסוף את שואלת אותי מה אני צופה, בסוף-בסוף, ואני נחשב לכבד, ואוסיף את הבנות שלי, ואוסיף – זה לא מגיע – אני חותך את הראש כשאני חושב על זה – יותר מעשרה ערוצים. עדיין באופן טבעי 12, 13, 14 יותר, כי יש שם חדשות ויש שם דברים – באופן טבעי, עדיין, אבל אם אתה יוצא מתוך המרחב הזה, זה בקושי עשרה. זאת השאלה שאני שואל את עצמי. הגעת – אתה מתעורר, ונרדמת על שהגעת למקום שאליו רצית. שלא נדבר על כל הימים האלה שאתה עובר בין כל הערוצים וב-VOD, ולא ראית כלום. גם זה - אני לא רוצה ללכלך על אף אחד... אני רק מעביר תחושות סביב השולחן.

בבקשה, תני לי את מר פרימיום.

שוב, אני יודעת שאתה לא אוהב שאני מסייגת את זה, אבל אסייג – זה תלוי במה הפלטפורמות יציעו, כי כל הרעיון כאן הוא להגמיש את הפיקוח עליהם. זה הקו שאתו אנחנו הולכים. לכן הם יוכלו להציע.

אני חושבת שהוט ויס כנראה רוצים להתחרות על לבך, איתן, ועל לב כל צרכן שלהם. לכן הם יצטרכו להציע לו את החבילות הטובות ביותר, שיתאימו לכל אחד ואחד. נגיד, אתה צופה בספורט וילדים וסדרות. סבתא שלי, עולה חדשה מארצות הברית, צופה אך ורק בפוקס ניוז ובסדרות באנגלית. היא משלמת על ספורט היום. היא משלמת על ילדים. הנכדים שלה בני 30 ומעלה. אין שום סיבה. היא משלמת 200 שקלים. למה היא צריכה לשלם כל כך הרבה כסף?

אני ניצחתי אותה בתשלום – אני משלמת תשלום גבוה ויתר.

לא הסתכלתי על החשבונית האחרונה שלה – שנים אחורה.

למחרת הרפורמה היא תרים טלפון להוט או ליס. היא תגיד להם: זה פרופיל הצפייה שלי. אני רואה סדרות אמריקאיות ואני רואה פוקס ניוז. מה אתם מוכנים להציע לי? והם יגידו לה: יש לנו חבילה בשבילך. אין בה בכלל ספורט, לא יהיה בה אפילו ספורט בסיסי מבחינתי. שלא יהיה. למה היא צריכה ערוץ ספורט? אין בה שום ערוץ ילדים, אפילו לא אחד. את זה אדע להציע לך. זה שאת לא משלמת על ספורט, ואת לא משלמת על ילדים, שהם תכנים מאוד יקרים – אני אומר לך: שלמי 40 שקלים על הוט או על יס. לא יודעת אם זה יהיה 40 בדיוק או חבילה כזאת או כזאת. כנראה שפרופיל הצפייה שלך שונה משל סבתא שלי. לא תבקש סדרות באנגלית, ופוקס ניוז, אני מניחה שאתה רואה פחות. לך לא יציעו פוקס ניוז. יגידו לך – אתה רואה סדרות, סרטים וספורט? הנה, יש לנו חבילה – סדרות, סרטים, ספורט. זה המחיר שלה. לא תהיה יותר חבילה בסיסית שתשים בתוך המשפך את כל התוכן הטלוויזיוני הכי בסיסי, שהוא גם יקר וגם לא כל הצופים רוצים אותו. לכן הרובד הבסיסי הוא זה שמייצר בסוף את העלות היקרה מאוד, כי אין שום יכולת להתאים לך את מה- - -

אפשר לענות לך? איתמר חרמון, אני רוצה לומר לכם – אנחנו יושבים פה. איך הפנטזיה הזאת מתקיימת – לא נעים לי לומר לך, רעיה – היא מתקיימת בפנטזיה. כלומר את עוצמת עיניים, סיימת לעשות את החשבון עם אחת הפלטפורמות – אבל רעיה הבטיחה לי 40 שקל, סבתא שלך תתקשר אליך לומר לך.

אני לא מתמחרת את החבילות.

ברור כשמש לאור הירח. אני רוצה לומר לכם- - -

זה לא חוט מגיע מהאוויר. זה רפורמות שמספקות את השידורים.

זה בסדר. עוד אין כאן רעיון לבטל את התשתית.

מאזרחים אחרים, שמייצרים תחושה כלשהי, בסוף סלקום ופרטנר – אמרתי את זה בהקשר אחר עכשיו – כשהן מוכרות ב-99 שקל, זה רק חבילת תוכן. אנשים לא מבינים את זה. זה רק חבילת תוכן. הלקוח בבית צריך לקנות תשתית של הוט או יס בנפרד. אז כשמדברים על המחירים של הטלוויזיה הרב-ערוצית, אם היא מופצת בלווין ובין אם היא מופצת בכבלים, יש פה עלות מאוד-מאוד גדולה בהנגשת התכנים הביתה.

מר יורם, אין תחליף לדבר הזה, שזה מגיע על גבי תשתית עצמאית. אני מסכימה עם זה ב-100%. יש לזה גם עלויות, והן עלויות חד-פעמיות מאוד-מאוד גבוהות. אחרי שדיברנו על הערוצים אני רק מכניסה את זה- - -

הכנסת את זה. נקודת המוצא שלי היא לא משם; נקודת המוצא שלי היא מעבר לזה. כל הזמן ההתייחסות שלי היא לא על נקודת הבסיס. אני יכול לומר – אולי אתם מגזימים, אבל זה דיון אחר. לא הזכרתי אותו באף שלב.

מה שאני מנסה לומר לרעיה, שאותם אנשים שהם דווקנים, שאומרים: אני רוצה רק את זה ואת זה – הם קיימים, אבל עדיין המסה הקריטית, שהיא זו שנותנת את הרווח לחברות, לפלטפורמות – זה את אלה שאני בא ואומר לו: ערוץ ספורט – הוא אומר לי: אתה צריך את החבילה. אתה רוצה ערוץ ילדים? אתה צריך את החבילה. ואני בא ואומר – מה הייתי רוצה – בוא נגדיר מהי חבילת הבסיס בהתייחסות לחובת הכנסת הפקות מקור, שאם אתם שואלים אותי, זו צריכה להיות החובה היחידה, כי אומר זאת כך – כל אחד רואה בעיניו את מה שחשוב לו, אבל יש משהו שאנחנו כחברה, גם אם זה גורם לנו לעלויות יותר גבוהות, אני אומר: אני את זה רוצה. גם אם אני לא רוצה, מחייבים אותי בעניין הזה, מאלף סיבות שלא נמנה אותן כאן. אבל למה שצריך לחייב אותי בפלטפורמה לראות ערוץ 20 או ערוץ 9. אני אומר זאת לא בהתרסה כלפי ערוץ 20 או הערוץ הערבי או השפה הערבית או ערוץ בשפה האמהרית. לא מתוך מקום שאני מנסה להיות דווקן, אלא בדיוק מאותו מקום שאומר: בואו נגדיר מהו המאסט – אני מוכן ללכת על זה - ושכל אחד מאתנו, תינתן לו האפשרות לבנות את החבילה שלו. יהיו מינימום של ערוצים או מינימום של חבילות שאתה יכול להשתמש בהן. כל מי שירצה מעבר, צריך לבנות אקורדיון כזה, שאני בסוף בא ואומר: ברור לי. אני לא יכול לקנות רק את עשרת הערוצים שאנחנו בבית כמשפחה, כל אחד בביתו שלו, צופה בהם. אני רוצה מנעד יותר רחב. אני לא רוצה לייצר מצב שקורה היום לנו, ש-80% - לא רוצה לומר 90% - ממה שמופיע לי בשלט, לעולם לא אצפה בו. זה לא שאתה אומר – יש מצב שמשיח בן דוד יגיע בערוץ שאתה לא צופה בו בדרך כלל, וכולנו מחכים ליום הזה, ופעם ביום אנחנו רק מוודאים שעוד הוא קיים כדי שנזכה לראות את ביאתו של משיח צדקנו בערוץ הזה.

אולי אפשר לפני שמורידים את המחיר, להעלים את הערוצים האלה.

מה שאני מנסה לומר לכם, מוקדי, יורם ומודי, ולכל החברה כאן – אני לא מתכחש, רעיה, שזה יכול- - - כי המצב היום הוא כל כך גרוע לשיטתי, שכל דבר יכול להיות יותר טוב. אבל זה שאתה אומר לי שזה יותר טוב מהמצב הקיים, זאת חוכמה קטנה, כי לשיטתי כלקוח, המצב היום הוא רע. כלקוח. אני לא נכנס עכשיו לטענות של הפלטפורמות. כי הפלטפורמות, חלק מזה טוענות שחלק ממה שמייקר, זו הרגולציה, שאומרת לי: זה וזה וזה. אני לא רוצה שסבתא שלך תקבל ערוץ ספורט. אבל אני, זה שרוצה את ערוץ הספורט, תינתן לי האפשרות לקנות מה אני רוצה בערוץ הספורט. יתאפשר לי לקנות מה אני רוצה בערוץ הילדים, ויתאפשר לי לקנות מה אני רוצה בערוצי הדרמה השונים, ואז אני מנסה למצוא את אותה נקודת איזון, שיודעת להתכתב עם המינימום האפשרי שבו הפלטפורמות אומרות: מפה אני כבר לא יודעת להחזיק את עצמי. אני לא רוצה למוטט חלילה את החברות. אני רוצה שתהיה תחרות הוגנת; שזה יגרום להם להסתובב בכל העולם, להביא לנו את הסדרות הכי טובות. שתהיה תחרות על תוכן.

יש.

מוקדי, תאמין לי, אני יודע, אני עוקב. אני גם עוקב מה קורה בעולם. אני יודע איזו סדרה חמה בעולם, יודע מה לא עולה, מה כן עולה. אני גם רואה מעת לעת את התחרויות שמגישות את הפרסים, מאמי ועד האוסקר. אני יודע מה נמצא על סדר-היום. אני לא אדם מנותק. אבל אגב, הרוב לא. ואני רוצה באמת שתהיה תחרות על ליבו של הצופה. ונכון היום אגב – אתה יודע את זה, כולם יודעים – נכון שהם יצרו סוג של תחרות, אבל זו עדיין לא התחרות שאליה אני מפלל. אני מצפה, רעיה, ואבוא אתכם גם בדברים, והבטחתי גם לכם שאבוא אתכם בדברים, עם הפלטפורמות, לראות שאולי הפנטזיה שלי לא תתממש, אבל שנמצא איזשהו שלב ביניים, כי באמת, רעיה, אם כבר הבאתם את זה, והבאתם את זה אליי – יכול להיות שאם הייתם מביאים את זה לוועדה אחרת, היו אומרים: תודה רבה, סבבה, בוא ניסע קדימה. כיוון שאני פה מהיום הראשון שלי עוסק בנושאי תקשורת, הוועדה הזאת אמונה – אין מישהו אמון יותר מהגברת בנדלר בבית הזה, ודאי בצד המשפטי, בענייני תקשורת, ויצא שגם אני היושב-ראש, היא היועצת, היא המנהלת, וכולנו ראינו את כל הדברים, אז אני אומר לעצמי: כבר הבאתם לנו? אז בואו נעשה משהו טוב.

אני לא מצליחה להבין מה אתה רוצה.

האמת? אני רוצה שאנחנו נבנה את החבילה לעצמנו.

במילים אחרות, אם סבתא שלך רוצה פוקס ניוז, האם הפלטפורמות יוכלו לומר: בסדר, אבל כדי לקבל את הפוקס ניוז היא צריכה לקחת חבילת חדשות חוץ, שזה כולל גם אולי חדשות בהונגרית – איני יודעת.

רומנית, תימנית. אולי את תרוויחי מזה...

כלומר השאלה, שאלתי אותה בהתחלה, האם אוכל לקנות רק את ערוץ הבריאות? הסברתם לי שלא; שתמיד זה יהיה חלק מחבילה. אז יכול להיות שזה יהיה כחלק מחבילת לייף סטייל.

חבילת הבית.

תהיה לך חבילה אחת ראשונה, שאת חייבת לרכוש, כדי שזה יהיה מוצר של טלוויזיה רב-ערוצית. מעבר לכך הם עדיין יהיו מחויבים להציע כל ערוץ בנפרד. תצטרכי לבחור מסלול אחד. קודם את צריכה להיכנס דרך המסלול, ואז על גבו- - -

בבקשה.

מודי שרפסקי, מטעם יס. לטעמנו, ההצעה של האוצר אומרת שהפלטפורמות יוכלו להציע חבילות, ועליהן כל אחד יוכל לקחת ערוצים בדידים, לפי המחירון.

או חבילה נוספת.

זה מה שאומרת ההצעה. לכן מה שהגברת בנדלר שאלה – זו להבנתנו הצעת האוצר. אחרי שיש חבילה, שמישהו קונה, אז אפשר יהיה לקנות ערוצים בדידים. הייתי מעדיף שלא, אבל אני אומר מה הבנתי מהצעת האוצר, ומה שאדוני אומר זה מה שהיא התכוונה, שתהיה חבילה של כניסה- - -

השאלה היא מה גודל כרטיס הכניסה.

תנו לי. יש פה שתי רמות: קודם כל, בסוף, אם הכול כלול, מה שנקרא – אני לא נכנס עכשיו לגישוש – הבנתי. אני רוצה לומר לכם - קודם כל, מהי אותה הגדרה של גודלה של חבילת הבסיס? יש לזה משמעות מאוד-מאוד גדולה.

למה לא יכול להיות בה מנעד של גודל, מנעד של תוכן? למה צריכה להיות חבילה אחת?

לא אמרתי את זה.

זו בדיוק הטענה שלנו. אנחנו חושבים שצריך להיות מגוון של חבילות כניסה, ושהם יבחרו איזה.

אבל את לא יודעת מה ייכלל בחבילות הכניסה, ומה יהיה מחירן.

נכון, אבל אני חושבת שבעולם תחרותי הם יצטרכו להציע ללקוח, כי אם לא, אתה מביא לסלקום שמציעה הצעות אטרקטיביות לא פחות.

לסלקום אין אותן התחייבויות. תפסיקו להגיד את זה, ויש שלב תחרותי כבר היום. באמת.

אתה צודק.

תראו מה קורה אצלם. אני חייב לומר משהו, כבוד היושב-ראש, ולסייע לך, ידידי. בקורס חובשים אתה יודע מה מלמדים אותך, כשאתה בא לפצוע? אתה קודם כל צריך לראות, איפה כל הפצעים שלו. אתה לא יכול לטפל בפצע אחד, והפצע השני זורק דם, כי זה בסופו של דבר מה שקורה. מה מציע האוצר כרגע – לבוא ולטפל בפצע ברגל, ומהכתף נזרק לך פול דם כי זה פתע יציאה. זה לא יכול להיות, הדיון פה, ואני מבין את הקושי. כבוד היושב-ראש מתקשה לדון בדברים האלה, כי זה מכלול כולל.

בלדה לחובש, תודה.

קודם כל, יפה. יש לנו עוד חמש דקות, ואני רוצה לסכם ברוח הדברים האלה. חשוב, כדי שגם אתם תקשיבו, כי נראה לי שאתם מנסים להתכתב עם מה שנאמר. קודם כל, יש פה שתי נקודות. אני רוצה שנדון בינינו, עד יום ראשון, שתנסו להביא לנו משהו – מה גודלה של החבילה, האם הערוצים יציעו כל אחד חבילות- - -

אני לא רוצה לפקח.

אני רוצה רק להבין. לא שמעת ממני את המילה פיקוח, רעיה. אני רק מנסה להבין. והשיח הזה, קודם כל נתן לכל אחד ואחת להבין, מה מונח לנו על השולחן. ישבת מכווצת כאן – לא ראיתי את הגומי אצלי מכווץ ככה. זה דיון, כדי שאנחנו באמת נצליח להוציא, גם לעצמי. אין לך הרבה ניסיון, אצלי לפחות. זה גורם לדיון הבא, להתחיל מנקודה אחרת לגמרי. במקום שאתה על כל סעיף מתחיל לעשות את כל הדיון מההתחלה, אתה יודע לאיזה רחוב אתה נכנס, מה יש בו, מה אין בו, ואז יותר קל לך לשטוף בתוכו.

קודם כל אני רוצה להבין את הדברים הבאים, ואני מסכם אותו. מה גודלה של חבילת הבסיס, האם היא מפוקחת או לא. אני עוד לא מבקש תשובות – אני רק מנסה לשים את הדברים. האם כל חברה או כל פלטפורמה, יותר נכון, תציע חבילת בסיס משלה, ועל זה גם מתקיימת תחרות? האם התחרות היא על המחיר, או המחיר מפוקח? ולאחר שיצרנו את הבסיס הזה של גודלו, מחירו, האופן שבו מתחרים עליו – איך מתחרים על החבילות שמעל? כלומר האם אני יכול לבחור לי מהרגע הזה, לפי מה שהחברות תייצרנה, כל חברה באופן שבו היא מטפלת בדברים – אילו תוצרים יש לה. למשל, ספורט, בריאות, דוקומנטרי או כל מיני דברים כאלה – האם תהיה תחרות על רכישת ערוץ בודד או על חבילה שלמה? זה הכיוון שאני רוצה לראות אותו. השורה התחתונה היא שבסוף המחיר שהלקוח יוכל לשלם, בסוף-בסוף זה גם תחרות על מחיר וגם תחרות על איכות. אם אין לנו את שני המרכיבים האלה בתוך התהליך הזה, לא עשינו דבר. לא אמרתי, רעיה – אתם עושים פה פריצת דרך. שלא יובן חלילה. עצם העובדה שאנחנו מנהלים את השיח הזה, והוא שיח אחר ממה שהתקיים עד היום - כבר עשינו עליית מדרגה. כן , גברתי.

רק עוד שאלה אחרת. היושב-ראש התייחס לשאלה של רכישת ערוץ בודד מעבר לחבילת הבסיס, ואני שואלת, האם תהיה אפשרות לרכוש ערוץ בודד מעבר לחבילת היסוד?

ושני משפטים אחרונים. קודם כל, עד מתי פה יהיה כתוב על ערוצים 10, 22 – עד מתי יהיו לנו השקופיות האלה? זה ערוצים מרכזיים כאלה, בכל זאת.

עד היום או מחר.

מה שקורה זה שיש החלטה של שר התקשורת, לגבי תקופה של ארבעה חודשים, שבה אסור לעלות על הערוצים האלה בכלל. אחרי שהתקופה הזאת מסתיימת מותר להוט ויס לבקש להעביר לשם ערוצים, ובתנאי שאלה ערוצים שאינם מסוג הערוצים שהיו שם, כלומר הם לא משדרים – לצורך הדוגמה - חדשות ישראליות ודברים כאלה.

בלי פרסומות ובלי חדשות.

תודה. נקודה אחרונה. אני רק רוצה להסב את תשומת לבכם, רעיה והפלטפורמות. הרי בסוף איך זה יעבוד? אנחנו מכירים את זה – כדי שלא תיפול שגגה – כתב לי גם את זה אחד בפתק – לא שמתי לב מי השם, אבל כדי שנקבל את המנעד – שלא ייוצר מצב שבסוף – נכון, כל ערוץ עולה, יש לך חבילת הבסיס, היא פה – היא נמוכה, אבל היא כבר פה, ועכשיו כל ערוץ שתרצה לקנות בבדיד ייצר לך כאילו לא עשית דבר בתוך כל המהפכה הזאת. אני רק אמרתי. כי בסוף-בסוף – היום יש חברות שעושות כמו מים וחשמל – הוא אומר לך כמה היתה ההוצאה שלל בחודשיים הקודמים, וכמה זה עכשיו. אני רוצה לראות בסוף – שיהיה הגרף הזה, שכשאני מסתכל בו, ואומר: עכשיו אני מבסוט – עשיתי את זה כמו שאני רוצה – גם הבטיחו לי לראות רק את הערוצים שאני רוצה, בגדול, וגם המחיר, ואני רואה שזה 20 שקל פחות, 30 שקלים פחות, אז מה עשיתי את כל הבלגאן הזה? כבר הייתי מעדיף להיתקע עם כל אלה שאולי פעם אראה אותם, לפחות בפנטזיה שאולי אראה אותם, מאשר שבסוף אין לי- - -

אני רק רוצה לבקש עוד דבר אחד: אם אנחנו כבר דנים, החבילות של הילדים - למה הן צריכות להיות יקרות? אנחנו צריכים להוריד את חבילות הילדים. זה חשוב.

זה לא עכשיו. אוקיי. כן.

עשר מילים. אנחנו מבקשים שהמועצה תיקח חלק בכל המגעים בין האוצר לחברות. זה תוזמן.

בבקשה.

מירי נאור, מערוץ 20. אני רק רוצה לוודא שאכן חבילת הבסיס או היסוד, איך שקוראים לה, תכלול את כל הערוצים- - -

בסדר. הבנו. למרות שאני לא חושב שזה צריך להיות כך, אבל בסדר, הבנו.

ואם אני לא רוצה?

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.