ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 314

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, י"ב באדר התשע"ח (27 בפברואר 2018), שעה 10:00

ישיבה חגיגית במלאת 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית - הטמעת החוק ואכיפתו, הישגים ויעדים חדשים. הישיבה תתקיים לפי סעיף 21 - בקשה לחוות דעת ממבקר המדינה

חברי הוועדה: שלי יחימוביץ – היו"ר

מירב בן ארי

חיים ילין

קארין אלהרר

ענת ברקו

יהודה גליק

יצחק הרצוג

עליזה לביא

מיקי לוי

מרב מיכאלי

איילת נחמיאס ורבין

מיכל רוזין

נחמן שי

פנינה תמנו שטה

מבקר המדינה יוסף שפירא

מאירה קוריאל ציטיאט - מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה

שמעון עמר - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

ציפורה שלזינגר - עוזרת למנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

שי עמיחי - יועץ בכיר לתפקידים מיוחדים, משרד מבקר המדינה

עופר רגב - משרד מבקר המדינה

יפעת שקלר - תנ"צ, יוהל"ן משטרה, המשרד לבטחון פנים

חגית פריגר - רמ"ד מניעת הטרדה מינית, המשרד לבטחון פנים

גל ספן - ראש חוליה עבירות מין מוגבלויות, המשרד לבטחון פנים

איילת אורנשטיין - רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לבטחון פנים

אורית שטלצר פייר - יוהל"ן שב"ס, המשרד לבטחון פנים

נאוה כהן אביגדור - מנהלת תחום מאו"ר, המשרד לבטחון פנים

שרון ניר - יוהל"מ, משרד הביטחון וצה"ל

מירב חתן גולדשטיין - רמ"ד למניעת הטרדה מינית, משרד הביטחון וצה"ל

ליאנה מגד - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שמרית רגב - דוברת רשות האכיפה והגבייה, משרד המשפטים

בת עמי ברוט - אחראית תחום נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

גלית יוספן - יחידת הסיוע לנפגעי עבירה, משרד המשפטים

מלי אורגד - מפקחת ארצית על נפגעי תקיפה מינית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אודליה דוידי - ממונה על הטרדות מיניות, נציבות שירות המדינה

חגית שריד - מ' תחום מחקר, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

יעל דיין - חברת כנסת לשעבר

נטע משה סעדון - רכזת מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אלי כהן קגן - ראש אגף איכויות והסמכה, מכון התקנים

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

גבריאלה סטריהן - ראש תחום מניעת הטרדות מיניות ת"א, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

מרים שלר - מנהלת מרכז סיוע ת"א, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

איתי טריפמן - מנחה חינוך, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

ז'ואל זייפמן - יו"ר אגודת הידידות, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

שי אדר - חבר בוועד המנהל, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

אור שמואלי - בת שירות, מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

סילבינה סוסנה - מנהלת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

טניה גלבוע - מנהלת קשרי קהילה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מיניצ

עינב הסטן - רכזת ליווי הליך פלילי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

איילת רזין בית אור - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

כרמית קלר חלמיש - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

רותם אלוני - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

יעל בן סעדון - מנהלת שותפה, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

מרים זלקינד - מקדמת מדיניות חקיקה, שדולת הנשים בישראל

כרמן אלמקייס-עמוס - מנהלת פרויקטים, 'אחותי'-למען נשים בישראל

חנה קהת - מייסדת ויו"ר לשעבר, קולך-פורום נשים דתיות

סיון יעקבסון - דוברת, קולך-פורום נשים דתיות

שלומית רדי - רכזת ועדת הכנסת, ארגון נשים נגד אלימות

יפעת ביטון - המרכז הבינתחומי, מרכז תמורה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה-ועד ראשי האוניברסיטאות

יסמין מילר זנגי - עו"ד בלשכת היועצת המשפטית, אוניברסיטת תל אביב

תמר ברוש - נציבה מרכזת למניעת הטרדה מינית, אוניברסיטת תל אביב

מיכל מגד - ראש מחלקת חברה וקהילה באגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

אפרת יעקב - סטודנטית, האוניברסיטה העברית, מנהלת מאבק בהטרדות מיניות באוניברסיטאות

איריס פסלר - ממונה על מניעת הטרדה מינית, אוניברסיטת חיפה

הדס שטייף - כתבת גל"צ, תא העיתונאיות

חן ארצי סרור - עיתונאית, עיתון 'ידיעות אחרונות'

אופיר צומן - עו"ד מתמחה בחוק להטרדה מינית

חנה קדמי - עובדת סוציאלית

משה אשכנזי - ועדת חינוך, מפלגת העבודה

חגית דניאל - מוזמן/ת

יעל שרר - מוזמן/ת

סתיו פילץ - מוזמן/ת

עירד מרציאנו צייגר - מוזמן/ת

צבי מילרד - מוזמן/ת

שרה יעקובוביץ וייס - מוזמן/ת

אסתר בר נתן - מוזמן/ת

חנה פרץ - מוזמן/ת

שרה אסולין - מוזמן/ת

צילה לשם - מוזמן/ת

חיים לשם - מוזמן/ת

מיכל גול - מוזמן/ת

יובל עופר - מוזמן/ת

סוניה כהן - מוזמן/ת

עידית שבתאי סידיס - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את ועד ראשי האוניברסיטאות (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אוניברסיטת חיפה)

חנה פריידין

ס.ל., חבר תרגומים

ישיבה חגיגית במלאת 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית - הטמעת החוק ואכיפתו, הישגים ויעדים חדשים. הישיבה תתקיים לפי סעיף 21 - בקשה לחוות דעת ממבקר המדינה

שלום לכולם, בוקר טוב, אנחנו פותחות את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ישיבה לא קונבנציונלית, חגיגית במיוחד, שכן לפני 20 שנה בדיוק נפל דבר בישראל, נחקק החוק למניעת הטרדה מינית. היום יכול להיות שלחלק מהנוכחות, בוודאי לצעירות שבהן וגם לציבור שצופה בנו עכשיו זה נראה כדבר מובן מאליו, אבל מי שחוקקו את החוק הזה לפני 20 שנה הלכו במדבר, במודעות אפסית ביותר לסוגיית ההטרדה המינית, במודעות אפסית גם לזכות לא להיאנס, לא רק לזכות לא להיות מוטרדת מינית, ולכן החלטנו לקיים את הישיבה הזאת במתכונת מעט שונה ולציין באופן חגיגי את היום החשוב הזה בנוכחות מבקר המדינה, כבוד השופט בדימוס יוסף שפירא.

אני אקדים ואומר שהוועדה הזאת, אולי זה לא אומר לכם הרבה, אבל היא מתכנסת על פי סעיף 21 לחוק מבקר המדינה שמאפשר לוועדה לביקורת המדינה סמכות לבקש מהמבקר דוח מיוחד על נושא מסוים. כמובן שעשינו את זה בעצה אחת עם המבקר, אפילו לא היה לנו צורך, אנחנו כמובן נצביע על פי הפרוצדורה בתום הדיון, אבל אני חייבת לציין לזכותו של המבקר שלא היה שום צורך לשכנע אותו והוא נענה לבקשה עוד בלי שום קשר לסמכות החקיקתית שלנו בעניין ומתוך רצון וקשב מאוד עמוק לסוגיה. ולכן בפעם הראשונה מאז חקיקת החוק, בשביל לבדוק את אופן אכיפתו וכן הלאה, את זה יפרט המבקר, יתקיים דוח מיוחד של מבקר המדינה שמיד יאמר את דבריו.

למותר לציין שאורחת הכבוד שלנו באירוע הזה היא האישה שיזמה והובילה את החוק והביאה לאחדות שהייתה גם יוצאת דופן אז של חברות כנסת מימין ומשמאל והיא הובילה את החוק הזה לידי גמר באופן מוצלח והיא חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, יקירתנו. באמת, יעל, לכבוד גדול הוא לי ולכולנו לארח אותך פה. אנחנו לפעמים לא עוצרים לרגע כדי להודות למי שקדמו לנו והניחו את אבני היסוד להתקדמות.

אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של מהפכה, מהפכה שמעוררת שמחה ותקווה. אני פמיניסטית מגיל 14, אני בת 57 היום, אז אתן יכולות לדמיין לעצמכן בכמה שנות פמיניזם מדובר ולכן יש לי ולאחרות שיושבות פה סביב השולחן, אני רואה פה את מנהלות המרכזים, פרספקטיבה עד כמה פריצת הדרך שנעשית בשנים האחרונות היא דרמטית ומרגשת ופורצת דרך ומשנה עולמות, אולי המהפכה החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית.

אנחנו חווים אותה, נפלה בידינו זכות גדולה לחוות אותה בעיצומה ולראות את פריצת הדרך הענקית הזאת ובעיצומה של פריצת הדר, כשגדלים דורות חדשים שמקבלים את המציאות כמובנת מאליה כבר לפעמים אנחנו קצת שוכחים להתבונן לאחור וזאת הזדמנות ממש ממש טובה להודות למחוקקות שעשו את העבודה המופלאה הזאת ובראשן חברת הכנסת יעל דיין, שהייתה גם יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. וגם נאמר בסוגריים, אבל לא סוגריים, היא הייתה הראשונה לדון בסוגיות הקהילה הגאה בכנסת ישראל. גם דברים שהיום נראים מובנים מאליהם, אבל לעשות אותם באמת במדבר רעיוני בתוך שיח איום ונורא שהשיח הקשה היום מתגמד לעומתו, אז מדובר במעשה הרואי ממש.

יש לנו פה אורחות רבות, הן מייצגות דורות רבים, תחומים רבים, כולן פמיניסטיות, כולן עוסקות במלאכה. נמצא איתי גם יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, חברות הכנסת מרב מיכאלי, איילת נחמיאס, יהודה גליק, ענת ברקו, חיים ילין, מיקי ויצטרפו אלינו עוד רבים אחרים בהמשך. אני אפתח בך, כבוד המבקר, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל תודה ליושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על הדיון היום בוועדה באמת בנושא כה חשוב. בוקר טוב לכל המכובדות ומכובדיי, אורחות ואורחים יקרים, וכמובן יעל, שיושבת לצדנו כאן.

אני אפתח אולי בציטוט בתוך המבוא להצעת החוק למניעת הטרדה מינית ב-1977, כדלהלן: 'במדינת ישראל כמו במקומות אחרים בעולם הטרדה מינית הינה תופעה חברתית הפוגעת באנשים רבים ובמיוחד בנשים. הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם וחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון, היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבודו החברתי של המוטרד, היא משפילה ומבזה את אנושיותו בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד'. ובהמשך, 'הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן כיחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה ויתר תחומי החיים ובכך היא פוגעת בשוויון'. עד כאן.

עם מינויי הודעתי כי חרטתי על דגלי את קידומן של זכויות האדם והאזרח, בין יתר הצעדים למימוש מדיניות זו עסקתי לא אחת גם בטיפול בהטרדות המיניות בגופים הציבוריים. אני רואה בטיפול בהטרדות המיניות חשיבות רבה וזו גם הסיבה שאני נמצא כאן היום בישיבה חגיגית וחשובה לרגל מלאת 20 שנה לחוק ההטרדות המיניות.

ניתן לראות את החשיבות שאני מייחס לטיפול המערכות הציבוריות השונות בהטרדות המיניות במגוון דוחות הביקורת שמשרד מבקר המדינה ערך. אל"ף, במאי 2013 פרסמתי דוח המצביע על שורה של ליקויים באופן התמודדותם של מוסדות אקדמיים בטיפול בתלונות על הטרדה מינית. הדוח נקרא 'טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בהטרדות המיניות', דוח 63ג. מהדוח עולה כי במוסדות אלה מתבצע יישום חלקי בלבד של הנהלים למניעת הטרדה מינית וכי לא התקיימו כנסי הסברה בנושא לסטודנטים ולסגל. כן נבדק טיפולן של האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בר אילן בתלונות ובמידע שקיבלנו על הטרדות מיניות והתנכלויות שביצעו לכאורה עובדיהן. בבדיקות אלה נמצאו ליקויים חמורים בטיפול של שני המוסדות. בעקבות דוח זה התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות המעביד), התשנ"ח-1998, תוקנו באופן שיינתן מענה למאפיינים המיוחדים של המוסדות להשכלה גבוהה.

בהמשך, באפריל 2017, פרסמתי דוח מיוחד שכלל מספר פרקים הנוגעים במישרין ובעקיפין לנושא ההטרדה המינית בשירות הציבורי. פרק אחד שבדוח המיוחד עסק בטיפול בעבירות משמעת בשירות המדינה ומצא כי העבירה השכיחה ביותר היא ההתנהגות הבלתי הולמת וזאת עם 368 דיווחים. לצערנו, במקום השני נמצאות עבירות ההטרדה המינית, עבירות המין והאונס, עם 136 פניות.

בדוח זה הערתי על שתחום המשמעת בשירות המדינה סובל מחולשות, חלקן יסודיות ובראשן תשתית נורמטיבית חסרה ולא מעודכנת ועל כן יש מחסור של ממש באמצעים אפקטיביים לטיפול בעבירות משמעת במשרדי הממשלה. פרק נוסף באותו דוח עסק גם בטיפול המערכתי בעבירות שוטרים ובכללן עבירות של הטרדה מינית. בפרק אחר של הדוח המיוחד שנושאו 'הטיפול בעבירות משמעת במוסדות להשכלה גבוהה' שוב מצאתי ליקויים באופן הטיפול של המוסדות להשכלה גבוהה בעבירות משמעת של חברי הסגל. במוסדות שבהם הוגשו תלונות, בין היתר על עבירות מין, הליכי המשמעת לא מוצו, המוסדות נמנעו מלהגיש תביעות נגד חברי הסגל ואף עודדו אותם לפרישה מוקדמת מתפקידם במקום לנקוט נגדם בהליך משמעת.

עוד אזכיר שבעבר אף בדק משרדי את הטיפול בהטרדות המיניות בצה"ל. גם בתפקידי כנציב תלונות הציבור עסקתי בנושא מניעת הטרדה מינית והתייחסתי לעובדים שחשפו הטרדות מיניות וחוו התנכלות עקב זאת בדומה לחושפי שחיתויות. כך למשל נתתי צו מניעה זמני לעובדת של רשות מקומית בצפון שטענה להטרדה מינית.

לסיכום ניתן לומר שהנושא כה חשוב גם בגלל שהאוכלוסייה משתנה ולכן אל לנו להורידו מסדר יומנו. אני סבור כי שילוב ידיים של כלל העוסקים במלאכה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, בד בבד עם פעולות נחושות של גורמי האכיפה וגורמי המשמעת העוסקים בנושא עשויים לתרום משמעותית למיגור תופעת ההטרדות המיניות, גם מבקר המדינה ימשיך לעסוק בנושא בעתיד ויתרום את חלקו לצמצום תופעה חמורה זו. תודה.

אדוני המבקר, אני מודה לך, אלה דברים מאוד חשובים, ניכרת הרצינות והעומק שאתה מייחס לסוגיה החשובה הזאת. אז תודה על הדברים ותודה על הנכונות שלך לפתוח בקיומו של דוח מיוחד לנושא החשוב הזה.

ועכשיו לאורחת הכבוד שלך, חברת הכנסת יעל דיין, בבקשה, המיקרופון שלך.

תודה רבה, תודה רבה על ההזמנה. אני קצת מרגישה כמו מסיבת הפתעה.

תיראי מופתעת.

האמת שאנחנו מאוד מתרגשות.

גם אני מתרגשת ואני מתרגשת משני כיוונים. קודם כל זה בכל זאת חגיגה, אבל זו חגיגה ברטרו, זאת אומרת בשעתו זו הייתה פריצת דרך, זה היה מאבק, זו לא הייתה חגיגה, זה היה בציפורניים, אבל היום זה באמת נושא שאפשר לחוג אותו. אבל יש לי גם הרגשה קלה של עצב, אנחנו סופרים בעשרות שנים, 20 שנה לזה, 50 שנה לכיבוש, 40 שנה למלחמת יום כיפורים וכך וכך שנים לקמפ דיוויד, מלחמת 100 השנים, אם אנחנו רוצים להיות בינלאומיים קצת, מלחמת 30 השנה, ובסוף כל המלחמות האלה היה איזה שהוא הסדר חיובי של שלום שפתר, שהקים את האו"ם, שהקים את חבר הלאומים, שעשה שביתות נשק, שהיו אפילו הסכמי ביניים. במאבק הזה של ציון 20 שנה אנחנו לא שם, זאת אומרת, שלי וכבוד המבקר, זו עדיין לא החגיגה של ההישג של הסכם השלום, נקרא לזה, או הסכם הפיוס, זו אולי שביתת נשק, זה אולי הסכם ביניים, אבל זה בעיקר מורה דרך על דרך שעוד לפנינו. זה חשוב לזכור.

גם כשיש כיבוד כמו שיש היום, אני רוצה להזכיר שבשעתו יצאה הוראה מאוד ברוטלית שבוועדות, כולל ועדות חגיגיות, לא להגיש יותר כיבוד, בורקסים וזה, איזה שהם דברים, אלא מים בלבד ואחר כך הרבה לעשות היושב ראש שאחריו והגביל את זה, רק מים ולא מים מינרלים, אלא מי ברז. אז היום שאלתי את אחד הבחורים הנחמדים בחוץ 'מה טעים כאן?' על הבופה, אז הוא אמר - - -

דרמות, מהפכות היסטוריות.

אז גם כאן חלו שינויים. אני רוצה להגיד שכשאנחנו מדברים על פריצת דרך אז המילה פמיניזם הייתה סטיגמטית. אני לא יודעת אם יותר, אתם תגידו אם יותר, או כמו שמאלניות של היום. זאת אומרת מה היה יותר גרוע, להיות פמיניסטית או - - -

פמיניסטית.

ב-1998 או להיות שמאלנית?

לא, שמאל זה שיוך פוליטי, אבל פמיניסטית זה היה להיות משוגעת, פחות או יותר.

אז מי שהיה גם שם וגם כאן יודע. אני חטפתי משני הכיוונים, וכשאני אומרת חטפתי אני לא אומרת את זה בבכיינות, ועשיתי חוק שהוא אנטי בכיינות, חוק של העצמה, אבל זה עדיין לא דבר שמובן מאליו וכמו שאמרתי, אנחנו עוד לא חוגגים ניצחונות.

אני רוצה בקיצור כמה נקודות ציון, גם לסיבת החוק. בשוני ממה שאנחנו רואים היום, של קמפיין עולמי של MeToo והמודעות הרחבה, יש אומרים רחבת יתר, אני לא שמה גבולות, אני אומרת תלכו עם זה עד הסוף, ללכת עד הסוף כי תמיד תהיה נסיגה. אז אל תיקחו על עצמכם, לא נכפה על עצמנו מראש איזה שהוא גבול שאסור לעבור אותו. נלך עד הסוף, ויהיו כאלה, יהיו די הרבה, שינסו להסיג אותנו, אבל כשזה התחיל זה לא היה בטלוויזיה ולא היה בתקשורת, אלא כמה פגישות. היה לנו חוק על השולחן, של נעמי בלומנטל ושלי, על הטרדה מינית של פסיכיאטרים ופסיכולוגים במטופלים. זה היה ככה הטריגר. אמרו לנו 'תתחילו עם זה וכשזה יעבור תוכלו להרחיב', אבל זה היה כאילו הוו שנתלינו בו ומהר מאוד הגיעו הצעות, בעיקר מהאקדמיה, ועד שזה הגיע לטרומית זה כבר היה חוק הרבה יותר רחב.

הנקודה הייתה שאני נפגשתי ואני אספר לכם על קצה המזלג, הייתי הרבה בשטח, כמו שאני בטוחה שחברות הכנסת דהיום וחברי הכנסת, ואנחנו יודעים מה ההבדל בין לשבת כאן ובין לצאת החוצה ופגשתי, בלי לנקוב בשמות, אבל אני כן אנקוב בשמות המקומות, גם בחצור הגלילית וגם בקרית מלאכי נשים עובדות. בשני המקרים אלה היו נשים עולות חדשות מברית המועצות, או לשעבר או ברית המועצות, חד הוריות, שסיפרו לי שהן הולכות לעוף מהעבודה אם הן לא תשכבנה או תהיינה או תתייחדנה או תיענינה לחיזורים של הבוס שבמקרים האלה היה ראש הרשות או סגן או מישהו בכיר. זאת אומרת המודעות לא הייתה, שלי, קצינה בצה"ל, שחוזרתי על ידי, ובסוף התחתנתי גם, אבל הייתי מילואימניקית ובגירה - - -

וקצינה.

והתחתנתי עם המחזר אחריי וזה היה הכול בהסכמה, אני רוצה לציין, נא לא לחקור את הרומן והנישואים הארוכים שלי לבעלי, תת אלוף דב שיאון ז"ל. זה קרה בנסיבות של מלחמת ששת הימים וזו הייתה אהבה.

לעומת זאת עובדת באחד המחסנים בקרית מלאכי, שהייתה נאלצת בכפייה להיענות לחיזור, לא אונס, לא אפילו מעשים מגונים, אלא כל אותן הדרגות שמוזכרות בחוק, והיא פנתה ושאלה אם יש בכלל מה לעשות עם זה.

אני אומרת את זה כי הקמפיין של היום נשמע קצת אליטיסטי, למרות שהוא סוחף רשתות וזה, אבל מה שיש היום ולא היה אז זה ה - - - הגברים בטח קוראים לזה חוצפה, אנחנו קוראים לזה החצנה של הדברים, הפתיחות, העוצמה שיש לנו, היכולת לקום ולעמוד ולהגיד 'גם אני', היכולת לקום ולעמוד ולהאשים בביטחון מלא או להגיש תלונה, אנחנו נתנו כתובת ונתנו את הכיוון.

וכשאני אומרת 'אנחנו' אני רוצה במילים ספורות להגיד למי אנחנו חייבים באמת את ההתפתחות הזו. קודם כל הוועדה לקידום מעמד האישה, הוועדה שהוקמה על ידי ובעזרת חבריי במערך, בעבודה, זה בעיקר השמינייה המהוללת, מי שזוכר, לא אזכיר את כל השמות.

אני אזכיר. היוזמות של החוק, הראשונה ברשימה היא יעל דיין והיו שותפות לה דליה איציק, נעמי בלומנטל, תמר גוז'נסקי, נעמי חזן, סופה לנדבר, ענת מאור, מרינה סולודקין ז"ל, ולא חתומה על ההצעה, מי שהייתה שרה אז, אבל הייתה שותפה למאבק הפמיניסטי, השרה לשעבר לימור לבנת.

אז זו רשימה אחת.

אוקיי, התכוונת לרשימה אחרת? הבנתי. אה, השמינייה של מפלגת העבודה.

אני דיברתי על קבוצה שאני הייתי בה האישה היחידה, אבל היינו באמת אחד בעד כולם וכולם בעד אחת, במקרה הזה והם קודם כל סייעו להפוך את הוועדה, שהייתה אז ועדה זמנית, לוועדה קבועה וסייעו לי, אחרי טרומית, הלכנו לוועדת הכנסת וועדת חוק, חוקה ומשפט כמובן בשתי ידיים חשבה שהיא גורפת את החוק הזה, וסייעו לי להעביר את החקיקה לוועדה. העובדה שהוועדה לקידום מעמד האישה הייתה ועדה מחוקקת של חוק כזה היא עשתה הבדל עצום.

כפי שאנחנו יכולים לראות, בשנה וחצי או אחר כך, כשהגענו לקריאות האחרונות, חלק מהחוק מעביר גם את אישור התקנון שהוא חשוב מאין כמותו לידי הוועדה. התקנון זה ספר והוא מכיל את הכול. ודאי גם בו היו שינויים, אבל עבדנו על התקנון באותה כמו שעבדנו עם כל הגורמים המשתתפים, כך שהעניין של ריכוז בידי הקבוצה הנשית, והיא הייתה קטנה בהשוואה להיום בכנסת, הוא היה חשוב מאין כמותו. אני חייבת לציין, את ציינת את השמות של חברות הוועדה ו - - -

המחוקקות והחתומות על החוק.

חייבים לציין ולזכור, בראש ובראשונה, את האמא של זכויות אדם, פמיניזם, מעמד האישה, you name it, זו שולמית אלוני, שיותר מאשר אפילו חברות הכנסת של מרץ, שהיו מאוד אקטיביות בחקיקה ובכל הנושאים האלה, אבל שולה ומצד שני בחד"ש תמר גוזנסקי. שולה ותמר, אני הייתי יחסית חדשה, אם כי ב-98' כבר הייתי - - -

יעל, אני משתמשת בסמכותי כיו"ר הוועדה וקוראת לך לסיים.

אני אקצר. עוד דבר שהוא טיפ גם לבאות ולכם חשוב לי להגיד, אף אחד לא עובד לבד. אני גאה מאוד להיות כאן היום ולקבל קרדיט, אנחנו עבדנו וזה אולי ההבנה שלי שהשיתוף כאן לא רק חוצה מפלגות, כי באמת נעמי ולימור ואחרות, עבדנו יחד, לא רק חוצה מפלגות, יורד מגבעת רם, יורד מהבניין הזה, עבדנו עם כל ארגוני הנשים, כולל דתיות, עבדנו עם האקדמיה. הייתה סביב השולחן בכל ישיבה רות בן ישראל ופרנסיס רדאי וגליה גולן ודפנה יזרעאלי ז"ל ועמנואל גרוס, כולם פרופסורים שתרמו, בכלל קשה להעריך את התרומה שלהם וכל הארגונים, גם הרשמיים, כולל צה"ל ברמה הגבוהה ביותר, ונציבות שירות המדינה עם רבקה שקד, צה"ל עם חני מהפצ"ר וההסתדרות, ארגונים גדולים - - -

כל הכבוד לך שאת זוכרת את כל הקרדיטים. באמת.

ארגונים גדולים, עצמאיים, הסתדרות עורכי הדין, הוועדים הגדולים וכמובן מוסדות האקדמיה, כפי שצוין, שזה אחר כך התבטא בתקנון.

יעל, משפט אחרון.

משפט אחרון זה המערכת המשפטית וזה אולי היה מזל שלנו, היינו מעט חברות כנסת, אבל במערכת המשפטית התחילה פמיניזציה בפרקליטות. הייתה יהודית קרפ והייתה עדנה ארבל אז, הייתה דורית בייניש, הייתה טליה, נדמה לי, היו קבוצה של נשים שישבו איתנו בכל ישיבת ועדה והייתי מאוד נוקשה בוועדות, בכינוס הוועדות.

מילה אחרונה, הדרך לפנינו ארוכה, וגם כמובן מקומם של הגברים, גם חברי הוועדה וגם חברי כנסת ואנחנו רואים בהצבעות, היו ויתורים, אני מוכרחה לומר, כמו שעד היום, לדתיים, הם לא קמו נגד החוק, הם לא היו בעד הטרדות מיניות, חס וחלילה, דרשו בחוק שתהיה שמירת דינים, כמעט בכל החוקים שעשינו ועמדו, לא יודעת, על הרגליים האחוריות זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד, נכון?

לגמרי, זה בתחום הלגיטימי.

מרב, זה בסדר? להגיד שגברים עמדו על הרגליים האחוריות? זה לא נשמע - - -

זה מאוד מעודן, את לא מעודכנת בשיח העכשווי.

לדעתי זה נהדר.

זה לא סקסיסטי?

יעל, תסיימי בבקשה.

עמדו על הרגליים האחוריות כשהכנסתי בין המועמדים לאיסור הטרדה מינית את הביטוי 'בשל נטייה מינית'. זה מחבר אותי לנושאים האחרים. תודה על ההקשבה.

תודה רבה, יעל. ממש תודה. זה היה לא סתם דברי ברכה, אלא גם שיעור בחקיקה ובגיוס תמיכה ציבורית לצורך חקיקה כל כך כל כך פורצת דרך.

אני רק אגדיר את המשך הדיון. הדובר הבא יהיה ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, אחר כך, אני ממש שמחה ומודה לכם, חברי הכנסת היקרים, על הנוכחות המסיבית, אנחנו נחלק את רשות הדיבור, דובר או דוברת שהיא מוזמנת ואורחת, חברי כנסת וככה לסירוגין.

האקשן אייטם המאוד מעשי שלנו הוא דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא החוק, מעבר לזה לכל אחד יש שלוש דקות דיבור, הוא מוזמן לעשות בהן כרצונו, היא מוזמנת לעשות בהן כרצונה, להתוות יעדים, להגיד איפה אנחנו צריכים עוד לפעול כי בסופו של דבר המטרה שלנו היא לפעול, לקדם, לחוקק, לפרוץ דרך, מה האתגרים הרבים מאוד, כמו שאמרה יעל, שעוד נותרו לפנינו. אחרי הישיבה הזאת, שתהיה ישיבה מאוד כללית, אנחנו נתכנס לתתי ישיבות יותר קטנות, יותר ייעודיות, פר נושאים וגם אולי חקיקות ספציפיות בהתאם להערות שנקבל כאן. הישיבה הזאת מוגדרת כישיבה כללית ובוודאי שאתן לא צריכות לתחום את עצמכן להטרדות מיניות, אלא לכל קשת עבריינות המין והאלימות שמופעלת כלפי נשים בתחום הזה כי הא בהא תליא והכול קשור זה בזה. יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג.

תודה רבה, יושבת ראש הוועדה, חברתי שלי יחימוביץ, אדוני המבקר, יעל דיין היקרה, חברי וחברות הכנסת. אכן אנחנו רואים היסטוריה בהתגלמותה וזה מרתק ללמוד את 20 השנה הללו מכיוון שהשינוי בנורמה הוא שינוי דרמטי ומתי מעט בהיסטוריה האנושית יכולים לייצר נורמה חדשה. נוצרה פה נורמה חדשה בוואקום שחיכה והמתין עשרות בשנים, אולי אלפי שנים, ביחסים בין גברים לנשים.

אני רוצה לומר שככל שקוראים יותר את הפסיקה מאז על החוק רואים את הניסיון לעצב דמות של התנהגות וצלם אנוש שהיא ראויה ונכונה. הנושא מאוד מורכב, אין ספק, הוא נדון והוא מקיף והוא מתפתח מיום ליום ורק הגל האחרון, בעקבות MeToo, הראה עד כמה שזה מרתק ומעניין, חשוב מאין כמוהו, מעשה היסטורי עצום ותודה רבה לך, שלי, שיזמת את הדיון כדי לזכור, להזכיר וללמוד ותודה רבה לך, יעל, שהובלת את המערכה המפוארת והעצומה הזאת שתיחקק לתמיד בתולדות החקיקה, המשפט וההיסטוריה של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה, בוז'י. אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה באמת לומר תודה רבה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על קיום דיון חשוב זה ואני רוצה לומר תודה כאן לחברות הכנסת שמלוות אותנו הרבה שנים במאבק למיגור אלימות מינית וגם לחברי הכנסת שמצטרפים למאבק.

בתפקיד שלי, כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, אני מייצגת עשרה ארגונים שמדי יום ביומו מתמודדים עם התופעה. נמצאות כאן חברותיי, מנהלות מרכזי הסיוע, רכזות המתנדבות, שכולנו עוסקות בתפקיד קשה ביותר שמחייב מפגש יומיומי עם פגיעה ועם עוול מעשי ידי אדם. אנחנו רואות יום יום את המחיר האיום של ההטרדה ואת השלכותיה הקשות.

במה אנחנו נתקלות? רק אתמול דיברתי עם אישה שלפני למעלה מעשור הוטרדה במקום העבודה, שנים היא הדחיקה עד שהכול פרץ. עכשיו, לאחרונה, היא מתקשרת אליי ומספרת על כך שהיא לא מסוגלת לחזור כעת לעבוד, על כך שהיא פועלת מפוסט טראומה וממצב בריאותי פיזי מדורדר ביותר, על כך שהיא ובעלה שוקלים להתגרש כי ההטרדה פירקה לה את החיים, על כך שאין לה כסף לטיפולים כי כעת היא לא עובדת וכיצד תחזור ותעמוד על הרגליים ותוכל לעבוד אם אין לה כסף לממן טיפול והתורים לטיפול בחינם הם לפחות שנה בעיר מגוריה. אז איך היא תצא מזה, איך היא תחזור לתפקד? והיא רק אחת ממאות ואלפים שפונות אלינו, אל מרכזי הסיוע, מדי שנה.

כ-30% מהנשים הבוגרות שפונות למרכזי הסיוע פונות בגלל הטרדה מינית בעבודה. מה שאני ארצה לשים כאן את הזרקור בדקות הקצרות הוא הפער העצום שקיים בין הוראות החוק למניעת הטרדה מינית לבין היישום שלהן בשטח ובפער הזה נתקלות כולנו במרכזי הסיוע מדי יום ביומו. 20 שנה חלפו מאז שנחקק חוק פורץ דרך זה, חוק שבעצם נתן המשגה למה שכל אישה כמעט חוותה ועברה לפחות פעם אחת בחייה. החוק שינה מציאות, הוא נתן שם לתופעה שעד אז רבות מאיתנו חשבו שזה פשוט חלק מהיותנו נשים, אנחנו צריכות לשתוק ולא לעשות מזה עניין.

אבל למרות המהפכה שהחוק הזה יצר ולמרות שבמקומות עבודה ציבוריים וחלק במקומות העבודה הפרטיים יש ממונה על מניעת הטרדה מינית ויש אולי תקנון שתלוי באיזה שהוא מקום ואולי אפילו בשירותים, עדיין אנחנו יודעות טוב מאוד מה חוות נשים במקומות העבודה. הן חוות חוסר מוגנות וכאשר הן נפגעות ומעזות להתלונן הן משלמות מחיר קשה, לא רק בגלל ההטרדה, אלא בגלל יחס הסביבה, ההתעמרות, תגובות הנגד ולעתים הן אף מחליטות להתפטר כי הן לא מסוגלות לשלם את המחיר.

אורית, משפט אחרון. את יכולה לעצור ולחשוב מה את רוצה שיהיה המשפט האחרון.

לא, יש לי שלושה דברים נקודתיים להמשך. אל"ף, שדוח מבקר המדינה, שיבחן באופן מקיף את יישום החוק, יבחן הן את ההיבטים המשפטיים והן את היישום בתוך מקומות העבודה עצמם, כי אנחנו רואים חסר אדיר. שתיים, הקמה ועדה ציבורית לבחינת תפקיד הממונה למניעת הטרדה מינית, שאני חייבת להגיד שעל פי החוק הוקמה ממונה, אבל היום היא מוזנחת, ואני אשתמש אפילו במילה קשה, מופקרת בחסות החוק, אין לה הגנה, לא פעם היא משלמת במשרתה שלה כשהיא מגנה על אחרות והדבר הזה חייב בחינה אמיתית.

אני מציעה שאת הדברים האלה גם תעבירו לידי המבקר כדי שהם ייכללו בדוח.

אנחנו נעביר. ודבר שלישי מאוד חשוב, וגם חברי שיושב כאן לצדי, אלי כהן קגן ממכון התקנים, שבמימון ממשלת ישראל, משרד התמ"ת, יחד ניסחנו קוד וולונטרי למניעת הטרדה מינית, שזה בעצם כלי מעולה - - -

כן, שבאופן מסתורי נתקע פתאום ולא מתקדם ואני חושדת שזה בהתערבות המעסיקים והארגונים הכלכליים ואנחנו נברר את הסוגיה הזאת.

נכון. משפט אחרון. הקוד הוולונטרי שאנחנו רוצים שהוא יהפוך לתקן ואז תקן חובה לפחות במקומות מסוימים במדינה, הוא כלי נהדר לצמצם את הפער בין החוק לבין הנעשה בשטח.

אני מבטיחה לך שנטפל בזה בהמשך. תודה רבה, אורית. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

תודה רבה. חברת הכנסת יחימוביץ, כשראיתי את ההזמנה בשנייה הראשונה אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שעברו 20 שנה מאז חקיקת החוק. זה מדהים. זכיתי לעקוב אחרי החקיקה של חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, בכלל אחרי העבודה הפרלמנטרית שלה שהייתה בהרבה מובנים מעוררת השראה ומלמדת, אבל במיוחד אחרי החוק הזה.

אני מסתכלת על היוהל"ם, על שרון ניר, כי ההטרדה המינית הראשונה שאני זוכרת כחוויה של הטרדה מינית בכלל לא הייתה שלי, אלא של מישהי בצבא ואני זוכרת איך זה טופל אז על ידי הצבא ואני חושבת איך מטפלים היום בצבא ואיך הצבא הפך את עורו בכל כך הרבה מובנים מתוך החלטה אסטרטגית שזה לא יהיה יותר המקום שבו הטרדות מיניות זה דבר כמעט מובן מאליו שקורה.

אני חושבת שהעובדה שאנחנו היינו בקמפיין MeToo השנה זה כדי שלא יהיה MeThree בעוד 20 שנה, כדי שהבנות שלנו והנכדות שלנו באמת יוכלו כבר לחיות בסביבה נקייה מהטרדות מיניות ושאנחנו לא נרגיש אי נוחות על זה שאנחנו מצפות שלא יהיו הטרדות מיניות.

ואני באמת מתרגשת לראות כאן את כל חברות וחברי הכנסת, ותרשו לי, חברי הכנסת, הפעם אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם איתנו במאבק הזה ושאתם מבינים ושזה לא מוזר לכם. והנה נכנס חבר הכנסת בר - - -

תראי את זה בפתק, אני כתבתי את זה לאמא שלי.

כתבתי את זה בטוויטר וגם לאמא שלך אני אכתוב, אבל באמת אני רוצה להודות לך על הישיבה הזאת כי אנחנו לא לעתים מזומנות זוכים לחגוג בכנסת דברים וכשאפשר לחגוג חוק כזה, אבל גם כדי שאנחנו נהיה אור לבאות אחרינו ולבאים אחרינו, אז זו הזדמנות מאוד מאוד טובה. ותודה רבה למבקר על זה שלקחת והארת לנו את המקום הזה שבו אנחנו עדיין לפעמים מרגישות שאנחנו נלחמות באיזה מין שדה לא לגמרי זרוע ושלצערנו יש בו עדיין הרבה מאוד עבודה. אני ציינתי את מה שעשה הצבא, אבל יש עדיין הרבה מאוד ארגונים במדינה שצריכים לעשות תהליך מתקן ובדחיפות. תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. עכשיו העיתונאית הדס שטייף, ממקימות תא העיתונאיות, לוחמת ותיקה ונחרצת. בבקשה, הדס.

אל"ף, אני מברכת כמובן על הדיון הזה, אבל אני מאוד עצובה כי כמי שמסתובבת בשטח, גם ככתבת גלי צה"ל וגם כמי שהנושא קרוב מאוד ללבה, השטח מלמד שבעצם אנחנו נמצאים אולי בתחילת הדרך של המהפכה. הכמות של הנשים שנפגעות ואין להן לאן לפנות והן פוחדות, חוששות ובין היתר בגלל חוק ההתיישנות, הוא כל כך גדול שדבר ראשון שצריך לטפל בו זה באמת חוק ההתיישנות. סוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים, כי בגלל חוק ההתיישנות בעצם נולד פרויקט MeToo ונולד המאבק של תא העיתונאיות, שמה שלא מגיע לרף הפלילי יהיה מטופל ברף הציבורי. כי לא יכול להיות שאישה שנאנסת ועוברות עשר שנים בעצם לא יכולה להגיש תלונה ושהדבר יטופל במסגרת החוק. גם במשטרה החוקרים הוותיקים מעידים שאישה שנאנסה לוקח לה הרבה מאוד שנים עד שהיא בכלל מבינה מה קרה, אוזרת אומץ ומגיעה ואז אין לה למי לפנות.

וגם אתן, צריך להגיד, חטפתן ואתן חוטפות לא מעט. העובדה שאתן עיתונאיות חזקות לא מפריעה לציבור מוסת ואלים לתקוף אתכן.

כן, שלא לדבר על תביעות ההשתקה וכיוצא בזה, אבל זה התהליך ובתהליך זאת גם מלחמה ולקבל את הביקורת ולספוג.

הדבר הנוסף זה השפה. חייבים לטפל בשפה. השפה שהיא פוגענית, השפה, גם באמצעי התקשורת, גם בכנסת, לצערי הרב, וגם במקומות אחרים, שנותנת איזה סוג של גושפנקה להתנהגות בלתי הולמת כלפי נשים שבין היתר בהגדרה גם מדובר בהטרדות מיניות. והכי גרוע, החוק הוא חוק מדהים ונפלא וחוק ניצול המרות הוא עוד יותר מדהים ונפלא, אבל הוא לא ממש מיושם ואנשים לא ממש מכירים אותו ויודעים. אין מקום שאני לא מגיעה אליו ושואלים אותי 'מה זה חוק ההטרדות?', 'תגידי לנו מה אומר חוק ההטרדות', שזו לאקונה וזו לקות וחייבים לטפל בה.

נכון.

זאת אומרת לפני שאנחנו מדברים בכלל על הדברים הגדולים ובמיוחד היום אצל בני נוער - - -

לא חייבים לפני, אפשר גם וגם. במקביל, בכמה מסלולים.

אוקיי. וצריך גם לומר, לתמוך כרגע, עד שחוק ההתיישנות אולי ישתנה מתי שהוא, גם לתת גיבוי למה שנקרא, אני קוראת לזה ענישה ברף הציבורי, אבל בוא נאמר השיימינג והטיפול ברף הציבורי כי זה הכלי היחיד שנותר. זה ויכוח נפרד, אני יודעת, אבל חשוב להעלות את זה פה, היחיד שיש בידי נשים נפגעות לאורך שנים, כפי שסיפרה כרגע אורית סוליציאנו, שזה נותן להם את הזכות להגיד 'כן, זה קרה לי', 'כן, אני סבלתי ואני משלמת מחיר כל השנים' ונשים משלמות מחיר כבד מאוד מאוד מאוד, אם זה בפוסט טראומה, אם בחיי הנישואים שלהן, או באי חיי הנישואים שלהן והן מתהלכות - - - כל כך כבדות שאי אפשר להתעלם מהן, פשוט אי אפשר. זה בעיקר.

תודה רבה, הדס. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

תודה לך, גברתי יושבת הראש, כבוד השופט שפירא, חברת הכנסת יעל דיין. אני רוצה לדבר כאן מהזווית של מי שהייתה שם כקצינה בכירה בצבא והוועדה בראשותה של יעל הייתה לנו לבית, ממש ממש. היינו מגיעות לכנסת ונכנסות לוועדה ואפשר היה לשים הכול על השולחן, מה שלא היה באותו זמן בצבא.

אחד הדברים המרכזיים שעלו שם, גם הנושא של יחסי מרות. אנחנו רואים את זה בארגונים טוטאליים, ויושבות כאן היוהל"ן והיוהל"ם שלנו, שסוף סוף יש לנו גם קצינות בכירות בצה"ל ובמשטרה שאפשר להתגאות בהן והן לא רק אחת ויחידה, אלא במספרים הולכים וגדלים וזה חלק מהנראות הציבורית שלנו במרחב. ראינו שבארגונים הללו המשמעות של הטרדה מינית היא משמעות קשה מאוד כי בארגונים טוטאליים השליטה על הפרט, על האישה, היא מדהימה, היא לכל אורך הדרך והפחד וההשתקה הם רבים ואנחנו ראינו, למשל במשטרה, שזה הגיע עד לדרגות הבכירות ביותר, ובכל זאת עשו אצלם סדר והדברים הללו, אני חושבת, השתנו היום ונמצאים במקום אחר.

אני רוצה לחזור על שמות שאני זוכרת גם מאותה תקופה, יעל. חני כספי, רבקה שקד, אני רוצה באמת לומר שהייתה שותפות גם בתוך צה"ל, בגלל חני, שלנו כקצינות בכירות, להוביל את המהלך הזה. למרות כל הרינונים, אבל כולם מתחתנים בצבא והרומנטיקה תיעלם ומה יהיה. הטרדות מיניות היא אלימות, זה סוג של אלימות כלפי נשים, אי אפשר להשלים איתה. לפעמים זו עבירה שהיא סמויה מהעין, אבל יש עיתונאיות מספיק אמיצות שבאות ושמות את הדברים על השולחן ועומדות בחזית, אבל זו לא צריכה להיות רק בעייתן של נשים.

גברתי יושבת ראש, הדבר שחזרתי ואמרתי בצה"ל, תעשו את מבחן הבת, תעשו את מבחן האחות, איך אתם רוצים שיתנהגו לבת שלכם? לאחות שלכם?

אגב, יש לי תוספת, תעשו את המבחן של עצמכם. מה אתם הייתם מרגישים אם המפקד היה עושה לכם את זה?

לצערי הרב הם לא הגיעו לכזאת רמה של הזדהות בהרבה מאוד מקרים, אבל כשמדברים על הבת ועל האחות זה בהחלט צבע את הדברים באור אחר.

אני רוצה להודות על הדיון הכול כך חשוב, ויעל, אין מילים, באמת, עשית כל כך הרבה דברים למען נשים. זו לא גולת הכותרת, אבל זו גם גולת הכותרת, הרבה דברים ולאורך כל הדרך בהחלט היית לנו למגדלור, תודה רבה לך. תודה ותודה לכולם.

תודה, ענת. ותודה רבה למבקר המדינה.

אני מבקשת, החוק מנוסח, אבל התוספת שצריך לשים, תתייחסו גם לגברים שמוטרדים מינית.

עשינו על זה דיונים, יש לא מעט גברים - - -

יש לא מעט? הרבה מאוד.

הרוב קטינים. לא הרבה, יש כאלה, החוק מתייחס גם אליהם.

תודה, יעל. זו הפסקה מתודית, כיוון שהמבקר עוזב אותנו אני מעלה עכשיו להצבעה, יכולים להשתתף רק חברי הוועדה, לדעתי אנחנו שתיים. את סעיף 21 לדוח המבקר, אנחנו מבקשים בזאת מן המבקר להכין חוות דעת - - - סליחה, חיים, אנחנו שלושה.

אנחנו יכולים להצביע במקום. אז אני אשמח במקום איל.

מי ינהל את זה? תקראו את שמות חברי הוועדה. הפסקה מתודית, נעשה את ההצבעה כנדרש ונמשיך. אנחנו נעשה את זה שמית. המבקר, תאמר כמה מילים.

כן, תודה לך, שלי יחימוביץ, יושבת ראש הוועדה, לבקשתך לחוות הדעת אשיב מקבל אני. חוות הדעת תהיה במתכונת של דוח מלא ומפורט שיכלול את שיתוף הציבור, כפי שעשינו בדוח לגבי שביעות רצון של הציבור בחברת הדואר וכדומה ונמצאים כאן חבריי לעבודה משתי חטיבות שתעסוקנה בדוח הזה בשילוב ובאמת דוח מאוד חשוב יהיה ותודה לך שהעלית את הנושא.

אנחנו נעשה את זה כהצבעה שמית. בעד. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, מישהו מהמפלגה שלו נמצא כאן להחליף אותו?

לא.

חבר הכנסת דוד ביטן.

יהודה.

אתה תחליף אותו, אוקיי. מירב בן ארי, חברת ועדה.

בעד.

איל בן ראובן, נמצא כאן? את מחליפה אותו? בבקשה. איילת נחמיאס.

בעד.

חבר הכנסת מיקי זוהר, עוד מישהו מהליכוד נמצא כאן להחליף אותו?

לא, זהו.

חבר הכנסת חיים ילין.

בעד.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, מישהו מ'ישראל ביתנו' נמצא כאן? לא. חבר הכנסת יעקב מרגי, מישהו מש"ס נמצא כאן? לא. חבר הכנסת אברהם נגוסה? עוד ליכודניק. לא. חבל שענת הלכה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ גם לא נמצא כאן. מישהו מהבית היהודי? לא נמצא.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הבקשה לחוות דעת ממבקר המדינה לפי סעיף 21 – אושרה פה אחד

ההצעה עברה פה אחד ואנחנו שוב מודים לך, אדוני המבקר. תודה רבה.

תת אלוף שרון ניר, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, משרד הביטחון, בבקשה.

שלום, בוקר טוב. אני מברכת גם על הוועדה וגם על הזימון שלנו. אני אסקור קצת את הפעילות בצה"ל ובעיקר את המדיניות והאסטרטגיה. קודם כל אני אגיד שצה"ל, כארגון שמגייס נשים וגברים, מתוקף חוק, חוק שירות הביטחון, מחויב לוודא שסביבת השירות שניתנת להם היא סביבה שירות מכבדת ובטוחה ואני מקשרת את זה אוטומטית גם לרוח צה"ל, גם לכבוד האדם, ובוודאי לפעילות הענפה שלנו בתחום מניעת פגיעה על רקע מיני. אני אגיד שמדיניות הרמטכ"ל בנושא היא אפס סבלנות כלפי אירועים של פגיעה על רקע מיני, מבחינתנו הטרדה מינית זה אאוט.

האסטרטגיה מחולקת למעשה לשניים. קודם כל אנחנו עוסקים בתרבות מונעת, אנחנו עוסקים בהסברה, במודעות - - -

מה זאת אומרת 'הטרדה מינית זה אאוט'? תסבירי. כלומר אני מקבלת את זה באהבה, הטרדה מינית זה אאוט, אבל מה המשמעות?

זה אומר שכל אירוע כזה שמדווח לנו מנוטר, מטופל, מטפלים בנפגעת, מטפלים בפוגע ואנחנו לא עוברים על דבר כזה לסדר היום.

אני אגיד שהאסטרטגיה נחלקת לשניים, תרבות מונעת. קודם כל אנחנו עוסקים במניעה, בהסברה, בהעלאת המודעות כבר בשערי הכניסה לצה"ל בטירונות ובהכשרות היסוד, אנחנו מחנכים את החיילים, מחנכים, למעשה מסבירים להם את החוק, את סעיפי החוק ומה מותר ואסור בכללי המותר והאסור בצבא.

מבחינת טיפול, בשנת 2012 הקמנו את מרכז מהו"ת. מרכז מהו"ת, מרכז התמודדות ותמיכה, הוא כתובת לנפגעות, כתובת שמספקת להם קודם כל טיפול רגשי, סיוע נפשי, ולא רק זה, גם ליווי להגשת תלונה וגם לאחרונה, ב-2016, בספטמבר 2016, מיסדנו מנגנון סיוע משפטי שמסביר לנפגעים ולנפגעות למעשה את הזכויות שלהם כנפגעי עבירה ומה זה הליך של הגשת תלונה, מתוך מקום באמת לחזק את החיילים והחיילות האלה.

אני חושבת שעצם העובדה שיש מרכז מהו"ת ויש גם מערך ממונות יוהל"ם שנמצאות בכל יחידה וכל אירוע של הטרדה מינית מנוטר ומדווח ומגיע בסוף עד לרמת מטה כללי ואנחנו יודעים להסתכל על זה ויש תרבות דיווח מאוד מאוד ערה, זה יוצר איזה שהוא סוג של מודעות מאוד גבוהה במערכת ונותן גם לגיטימציה לנפגעות לדווח, שזה מאוד מאוד חשוב. ביקשת לדבר על אתגרים אז מבחינתנו האתגר החשוב ביותר - - -

את יכולה גם להטיל עלינו משימות, אגב, כחברי כנסת.

האתגר החשוב ביותר מבחינתנו זה קודם כל הרתעה, כך אנחנו מסתכלים על זה במערכת, ולכן באמת כל מקרה - - -

אגב, הישיבה הזאת היא חלק מזה. אנחנו משודרים עכשיו גם בערוץ הכנסת, גם בפורטל, יהיה לזה הד, יש לזה הד. העובדה שאנחנו יושבים כאן, מתכנסים ומדברים, היא חלק מהעבודה והמאבק.

חשוב מאוד, בעיניי. העניין הוא באמת, כמו שאמרתי, קודם כל הגברת המניעה ויצירת תרבות מונעת, ופעם שנייה, כשקורים כבר אירועים אז אנחנו מטפלים בהם בצורה מאוד סדורה, בצורה שיטתית, יש לנו נוהלי טיפול, גם אכיפה, פתיחת תיקי מצ"ח וכל מה שנובע מזה וגם בסופו של דבר, במקרים מתאימים, ועדת להתרת חוזים. ואנחנו מסבירים את זה בצבא באמירה מאוד מאוד ברורה, שאנחנו מטפלים ובסוף כתוצאה מהטיפול שלנו, במקרים שזה קורה, אנחנו רוצים לייצר הרתעה וזה דבר מאוד מאוד חשוב. פעם אחת.

פעם שנייה, ולא פחות חשוב, זה חיזוק הנפגעות. זו באמת הכתובת, מרכז מהו"ת, שהקמנו אותו בשנת 2012, שלוקח חיילים וחיילות שנפגעו ובעצם מחזק אותם, בונה חזרה את הדימוי העצמי שלהם ומחזיר אותם חזרה לתפקוד תקין, זה לא פחות חשוב. אלה שני האתגרים.

תודה רבה ואת מוזמנת, אם יש תיקוני חקיקה ספציפיים שאת חושבת שדרושים לצורך העניין, או כל סיוע ותמיכה אחרים שהכנסת יכולה להעניק לך, אז את מוזמנת כמובן לפנות אלינו. תודה רבה.

תודה.

חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני באמת חושב שזאת ישיבה מאוד מאוד משמעותית. אני מוכרח לומר, כאדם מאמין, יהודי דתי, חי בעידן מיוחד, אני חושב שלמרות שכמו שאמרת, יעל, חלק גדול אולי מגורמים דתיים היו פחות שותפים, המהפכה הזאת היא מהפכה, בשבילי, דתית, מהפכה גאולית, גאולה היא לא רק שיבת עם ישראל לארץ ישראל אלא היא גם החזרת האישה למעמדה כבן אדם, ולכן אני באמת רואה את המהפכה הזאת כמהפכה אמונית שהיא חלק מתהליך של גאולה שעוד יימשך וכו'. אף פעם מנהיגים הם לא אלה שמובילים מהלכים, תמיד הם מולכים על ידי הציבור שצומח מלמטה ולכן הדבר הזה נצרך.

אני רוצה לשים את האצבע על שתי נקודות שאני חושב שהן חשובות. הוזכרה פה הרתעה, הוזכרה ענישה, אבל כאדם שבא מתחום החינוך אני חושב שחינוך זה לא רק ללמד את החוק. יש פה עניין שאולי דווקא צריך לומר אותו כגבר, לא פעם ולא פעמיים אנחנו שומעים אישה שנפגעה והגבר אומר 'לא היה כלום'. חינוך כולל גם העברת החוויה, לגברים, להעביר להם מה המשמעות עבור אישה שמה שבשבילך הוא - - - פעם הייתה פרסומת 'בשבילו זה דני, בשבילך חלב', אז בשבילה זאת פגיעה ולכן אתה צריך להימנע. זה לא רק ללמד את החוק, אלא לחנך. זה עולם התקשורת הבינאישית, לחנך מה זה עבורה.

הנקודה השנייה שבעיניי היא מאוד משמעותית. לא פעם ולא פעמיים אני פוגש נפגעות עבירה מינית שעברו שנים רבות, כמו הדוגמה שהזכירה לפני כן אורית, ונדמה לי שהנושא של שיחות וטיפולים ואפשרות להוציא, זה יושב שם בפנים, אנחנו צריכים לאפשר. לא יכול להיות שצריך לחכות שנה לטיפולים האלה, עוצרים את החיים, מונעים לפעמים אפשרות לקשר זוגי, מונעים קשר יומיומי. מוכרחים למצוא דרך של טיפולים נפשיים, של דיבור, גם הרבה הרבה זמן אחרי.

חבר הכנסת גליק, תודה רבה. לשמאלי יושבת עירד מרציאנו צייגר, היא אמנית, היא פעילה פמיניסטית. אתם נחשפתם לפניה כשהיא הלכה ברחוב עם שלט, 'אלון קסטיאל אנס אותי'. היא נמצאת כאן אחרי התלבטות וקשיים וגם סאגה לא פשוטה שעברה אתמול בבית המשפט. עירד, פשוט תגידי כל מה שאת מוצאת לנכון, כל מה שאת חושבת שאת יכולה להגיד, כל מה שאת מרגישה שאת יכולה להגיד. בבקשה.

תודה רבה, שלי. אני רק אזכיר בשניים-שלושה משפטים את סעיף 352 שהופך אותי או כל איש או אישה שמעידים על עצמם כנפגעי אלימות לעבריינים. סעיף 352 לחוק העונשין בפרקטיקה שלו כל איש ואישה שנפגעו ונחשפים על הפגיעה, לא כולל חשיפת התוקף, לעבריינים על פי החוק. אני מגיל 12 כבר עבריינית על פי החוק. משום מה השרה שקד לא רוצה לתקן את החוק הזה ולי לא ברור למה.

בעקבות כל הסאגה של הסעיף הזה הפניות הרגשית שלי לכתוב משהו ספציפית למאורע הזה היה קצת קשה, הבאתי טקסט שנכתב כבר לפני זמן מה. הדברים משתנים סביבנו ללא הרף, אז אולי חלק מהדברים ייראו טיפה לא רלוונטיים, אבל הרגשתי שהטקסט הזה יהיה נכון למעמד הזה.

שלהיות אישה. שלהיות אישה מבחינתי זה לספוג משקעים וצלקות של ההתעללות המינית שעברתי בגיל 5, שלהיות אישה זה לחיות עם הזיכרונות והסיוטים מהאונס הברוטלי והאכזרי שעברתי בבגרותי. שלהיות אישה זה להיות מוטרדת באובססיביות, משיחות חסומות יומיומיות ולחיות חודשיים בסיוט מתמשך עד שהמשטרה מואילה בטובה לעשות פעולה שיכלה לקחת להם יומיים. שלהיות אישה זה שיאשימו אותך באחריות למעשיו של מישהו אחר שפשע בך. שלהיות אישה זה לנסות לעמוד בתנאי אידיאל יופי לא אנושי שקיימים רק בתוכנות של מחשב. שלהיות אישה זה לא להיות מיוצגת, אבל שהגוף שלך יהיה כל הזמן מוצג לראווה, לחשיקה, לניכוס ולשליטה.

שלהיות אישה זה לעבוד ולהרוויח 30%-40% פחות מהערך האמיתי שלך. שלהיות אישה זה להיות שופטת במדינת ישראל ולא להיות מסוגלת למצות את הדין עם איש החוק שאנס אותך. שלהיות אישה זה להירצח על ידי בן הזוג שלך 21 פעמים בשנה. שלהיות איזה מבחינתי זה לפחד, פשוט לפחד, כל הזמן כל הזמן כל הזמן לפחד. כשאנחנו ברחוב וכשמישהו מציע לי עזרה, כל הזמן לפחד. וגם אם אני איכשהו מצליחה להשקיט ולהדחיק את הפחד הזה הוא עדיין תמיד יהיה ויחכה לי שם.

שלהיות אישה זה לשתוק, לשתוק בכל פעם כשאני מרגישה את הפער העצום הזה, את התהום המפלצתית הזו שמפרידה בין המציאות היומיומית לבין מה שהנשמה שלי יודעת, פשוט יודעת בכל רמ"ח איברי הנשמה, שזה פשוט לא אמור להיות ככה. זה לא אמור להיות ככה.

בחמש השנים האחרונות אני מרגישה שיש משהו חדש באוויר. אני מגדירה זאת כתמורות היסטוריות הרות גורל ושאין שום צל של ספק שאני בהחלט אישה דרמטית, אבל בכל הכנות ככה אני מרגישה. המשהו החדש הזה באוויר הוא הקול הנשי החדש, חדש בתפוצה, בכמות ובעוצמה. הקול הנשי שלא מפחד להישמע. והוא איננו עירום והוא איננו עריה, הוא אמיץ ואימתני ומופלא.

ושלהיות אישה זה להיות מנהיגת מחאה ולסחוף אחרייך אומה שלמה, וחברת כנסת או שרה שמחוקקת חוקים ומכריעה הכרעות, אמנית מוערכת שזוכה לפרס אופיר או באוסקר, עיתונאית מכובדת שלא מתביישת לספר את זוועות הטראומה שלך. ושלהיות אישה זה להיות נווטת וראש מח"ש ונגידת בנק וזוכת פרס נובל ישראלית לראשונה. להיות אישה זה להשמיע את קולה.

אני כאן מולכם ומולכן כי אני נפגעת אלימות מינית, אבל יותר מכך אני כאן כי גם אני, כמו רבות וטובות לפניי, כמו רבות וטובות אחריי, הפסקתי לשתוק. הפסקתי לשתוק והפסקתי לעצום עיניים. הפסקתי לשתוק ומחיתי בפומבי על העוול שנעשה לי בעודי פעוטה בת 5, הפסקתי לשתוק ומחיתי בפומבי כשמערכת המשפט של מדינת ישראל לא האשימה אנס סדרתי מסוכן באונס. הפסקתי לשתוק כשמישהו מספר בדיחה שוביניסטית או פדופילית לידי, הפסקתי לשתוק ומחיתי בפומבי כששופט במדינת ישראל אמר קבל עם ועדה, 'יש בנות שנהנות מאונס'. הפסקתי לשתוק ומחיתי בפומבי כשזמר שעשה מעשים בזויים מבחינה מוסרית לא התנצל ועוד העז להתבכיין שהוא המסכן. הפסקתי לשתוק ומחיתי בפומבי כשאמרו לילדה בת 13, 'אם היית צועקת לא היית נאנסת'. זה להפסיק לשתוק כשגברים שאני לא מכירה חולפים על פניי ומרשים לעצמם להעיר על חלקי הגוף שלי, זה להפסיק לשתוק כשגבר שאני כן מכירה מרשה לעצמו לגעת בי, להפסיק לשתוק כשאני צופה בפרסומת שמבזה, מרדדת ומחפצנת אותי או את גופי.

פשוט להפסיק לשתוק. ואם אתן כאן אז גם אתן הפסקתן לשתוק, ואם אתם כאן אני מאוד מקווה שגם אתם הפסקתם לשתוק. אני כאן כי אני כבר לא קורבן, אני ניצולה ואני לביאה ואין אף אחד או אחת בעולם הזה שיוכלו לאנוס אותי שוב לשתוק. ואני לעולם לעולם לעולם לא אפסיק להילחם כי המלחמה הזו, המלחמה שלנו, היא והיא לבדה זו שמבטיחה את עתידם וביטחונם של ילדות וילדי המחר, שלא יהיה כמו העבר וההווה שלנו. זאת שליחות, זאת זכות וזו חובה. תודה.

תודה, עירד. זה היה מעורר השראה. חבר הכנסת חיים ילין, זה יהיה לך קשה קצת לדבר עכשיו. אני יכולה לפטור אותך ולהעביר את זה לחברת הכנסת מיכל רוזין, נראה לי שיהיה לה יותר קל. ושוב תודה לעירד, זה היה מעורר השראה, מחזק, מרגש, חשוב, אמיץ. תודה.

קודם כל, יעל, זה לא מובן מאליו מה שעושים פה, את יודעת, כי בדרך כלל היו גמלים לפני זה ורק עכשיו בעצם התחילו להזיז את הדברים. אז זה לא כך, זה לא מובן מאליו שבאמת באים ומכבדים אותך ואת כל הנשים שעשו את ה-, אני לא רוצה לקרוא לזה מהפכה, אבל את תחילת הדרך, כי מהפכות זה רצף של שינויים קטנים שבסוף מסתובבים ורואים שבאמת חל שינוי. כשאני שומע אותך אני חושב שהדרך עוד ארוכה ולכן אני אומר, אנחנו רק בתחילת הדרך.

לי יותר קל, לא בגלל שאני גבר, אלא בגלל שמי שגידלה אותי זאת אמא. ברגע שיש דמות אימהית או אישה, אז זה מובן מאליו שיש שוויון. לי אין הפרדה, לצורך העניין, ולא סתם גם כשהייתי ראש מועצה אז 62% מהמנהלות היו נשים. הן גם ניהלו את המלחמות. זאת אומרת זה לא יעזור כלום, המלחמה הזאת על שוויון מגדרי זאת מלחמה חברתית שחלק ממנה הוא גם המלחמה נגד אלימות. האלימות זאת שאת מביאה פה זה אחד הדברים הכי כואבים והכי צריכים לשנות אותם.

אני רוצה להתמקד בדבר אחד שהוא מאוד חשוב לי. אחת, אונס זה רצח של הנשמה. לא יכול להיות שחל חוק התיישנות על אונס. אני לא מדבר על אמירות מילוליות, אני רוצה לעשות הבדלה, למרות שזה פוגע וזה פוגע, הכול פוגע, אבל בסוף אנחנו צריכים להבין מה כן ניתן לעשות. אני חושב שאונס זה רצח נפשי של אישה או גבר, כי היום אנחנו כבר חשופים יותר לאוכלוסיות שנכנסות פנימה, שמעזות לדבר. אני חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לקדם אותו בכל הכוח וזה צריך קואליציה ואופוזיציה ביחד, לא יכול להיות שעוד פעם יבואו לנו עם שמאל וימין.

והנושא השני זה שלי קשה מאוד לראות את המשפט החברתי ברשת. או שיש חוק או שאין חוק. קשה לי איתו. קשה לי שאיש ציבור - - -

ואם אין מענה משפטי?

רגע, שנייה, אני לא סתם אומר את הדברים האלה. זה שאנשי ציבור זזים הצדה ובזה יש עונש חברתי לא מקובל עליי. או שיש אשמה או שאין אשמה.

או גם וגם.

גם וגם אני מקבל, אבל לא רק חלק אחד. הנושא שהוא מאוד - - -

אתה לא חלילה מתכוון להשתיק את הקול של הנשים שמספרות את סיפורן בפומבי.

לא, להיפך.

אז תסביר את עצמך, כי אתה בסביבה בעייתית פה. תהיה זהיר.

בתחילת הדרך, בתחילת המושב, אנחנו צפינו איך חברי כנסת ושרים זזו מהכיסאות שלהם כאילו החברה האשימה אותם ועכשיו הם כבר לא אשמים, הם כבר מחוץ לכנסת ישראל. כאילו הם שילמו מחיר שהוא לא - - -

לא כולם, יש כמה שנשארו.

הכוונה היא מאוד ברורה. אין תחליף לחקיקה ולענישה. זה שאנחנו מענישים חברתית זה לא אומר שהבן אדם עכשיו שילם את עונשו, זז מהכנסת והוא עכשיו חף מפשע.

מה שאתה אומר שזה לא מספיק.

כן, הוא הסביר את עצמו. הוא הבהיר את הנקודה.

הנושא השלישי, שגם העליתי מול מיכל, שאני מקבל תכתובות מהרבה מאוד נשים, 'כל עוד שלא היית בבית המשפט ולא שאלו אותך את השאלות שלעולם לא תישאל אז אתה לא יכול להבין אותנו', והכוונה היא 'האם הלכתי עם גופיה, בגלל זה אנסו אותי, כן או לא'. התרבות הזאת בבתי המשפט חייבת להשתנות, אבל כנראה קודם כל התרבות בכנסת ישראל צריכה להקרין לבתי המשפט. תודה.

תודה רבה. תת ניצב יפעת שקלר, יועצת המפכ"ל לענייני נשים, מייצגת את המשטרה, בכבוד. בבקשה.

קודם כל תודה על ההזמנה, בהחלט יום חגיגי, ותודה לעירד, בהחלט ריגשת. קודם כל המשטרה, כמו הצבא, ואני בקשר מצוין עם שרון, אנחנו משתפות פעולה ואני חושבת שהמשטרה, כמו הצבא, נמצאת בחזית הארגונים שלקחו את החוק ומיישמים את החוק רחוק, בטח מבחינת ההגנה והמעטפת שניתנת למתלוננות. יושבת פה הגב' אורית סוליציאנו, נפגשנו איתה והיא יכולה להעיד על פעולות שנעשות במשטרה לאורך כל הדרך.

אני רק רוצה להגיד, לפני שאני אסקור את הפעולות עצמן, אנחנו רואים את זה כשני צדדים של אותה מטבע, גם קידום מעמדן של נשים. יצא מפה המבקר, דוח המבקר ב-2013 העיר למשטרה על אי קידומן של נשים לתפקידים בכירים, אנחנו עושים הרבה מאוד גם בצד הזה כדי באמת לייצר יותר איזון ושוויון במאזני הכוחות. אנחנו בטוחים שיש לזה השפעה מאוד דרמטית על תופעת ההטרדה המינית. שיתפתי את פרופ' יפעת ביטון - - -

שנשמע אותה עוד מעט.

כן, שאנחנו בעלייה של 25% במינוי קצינות לתפקידים בכירים במשטרה. אני חושבת שזו עלייה מרשימה ביותר. לצד הפעולות שאנחנו עושים - - -

כדאי שהמפכ"ל גם - - -

אני חושבת שהמפכ"ל הוא שותף, קידומן של הנשים לא היה מתאפשר אילולא המפכ"ל.

תת ניצב שקלר, באמת, קודם כל אני מודה לך שבאת ואנחנו צריכים לשמוע על יותר נשים בתפקידי פיקוד, אבל יש פיל לבן ענק בחדר וזה העובדה שהמפכ"ל מעניק הגנה פומבית ומוסרית לניצב שבאופן ברור סרח, אין כאן מחלוקת על העובדות.

גם האמירה שלו על העדויות, שלא יטפל בתלונות אנונימיות, יש כל מיני אמירות פה שהן מאוד - - -

בשלוש הדקות האלה, שנשארו מהן דקה וחצי, רק שנייה - - -

לא, רגע, רגע, בכל זאת - - -

יש לנו שתי אפשרויות, או לחזור ולדון ולהמשיך ב - - -

אני אגיד לך את האפשרויות.

או לאפשר לי להציג את מה שנעשה במשטרה ולאפשר לכל ציבור השומעים פה להבין באמת איך מתנהלת המשטרה.

אז בואי אני אגיד לך, קודם כל את נמצאת בוועדת כנסת ואני מנהלת את הוועדה הזו.

לא, אז אני אומרת תבחרו.

אני בוחרת. הנה, את שומעת את הבחירה. אז באמת אנחנו יכולים להראות פה מצגת, אבל אנחנו כן רוצים להיות אקטואליים ולהתייחס לדברים שמתרחשים היום ולדבר גם על המהפכה הגדולה, המבורכת, שמתרחשת לנגד עינינו וכן יש תחושה, ואני באמת מגינת המשטרה, רוצה בחיזוק המשטרה באופן קונסיסטנטי, את לא תמצאי אותי נוגשת במשטרה ורודפת אותה, אבל כאן בהקשר הזה יש תחושה עזה שהגוף החשוב הזה, שאמון על אכיפת החוק, הוא קצת מדדה אחרי גופים אחרים, לרבות אחרי צה"ל.

אז אני חושבת - - -

אז בואי תתייחסי לאירועים האלה.

הדברים ידועים, הסיפור של ריטמן נידון בערכאות מאוד גבוהות כך שאין לי פה שום דבר מה לחדש. הסיפור של ריטמן נידון בערכאות, באותן ערכאות שהחזירו את הדברים למפכ"ל ולהחלטתו. המפכ"ל קיבל החלטות, בג"צ, בעקבות ערעור של אותה מתלוננת, ביקש מהמפכ"ל לחזור ולשקול את צעדיו, הוא שקל את צעדיו, כולכם יודעים שהקצין מסיים את תפקידו באפריל. אני יכולה להגיד שאני, כיועצת המפכ"ל לענייני נשים, ראשית כפופה למפכ"ל באופן אישי, מעדכנת אותו באופן אישי במצבן של כולן, אבל בדגש על מצבה של אותה מתלוננת. המפכ"ל מתעניין, אנחנו - - -

השאלה כמה יכולת השפעה הייתה לך למשל בפרשה הזאת?

מאז שנכנסתי לתפקיד אני חושבת שאני משפיעה, אני חושבת שהמפכ"ל קשוב למה שאני אומרת.

יש הדרכות לשוטרים וקצינים?

יפעת, התפקיד שלך הוא חלק מהשינוי בגלל שאת היוהל"מית השנייה, קודמתך יעל למדה את התפקיד, אני זוכרת שאנחנו עזרנו לה, שלחנו אותה לצבא - - -

יעל עשתה עבודה נהדרת.

היא עשתה עבודה נהדרת, אבל את חלק משינוי . כמה שנים יש יוהל"נית במשטרה - - -

ברור לי. קודם כל - - -

אנחנו מדברים על שלוש שנים?

עליזה, את כבר מדברת, תורך מגיע.

לא, לי זה ברור. שאלת לגבי ההדרכות. אני חושבת שהדרכות זה חלק אחד, הוא לא החלק הבלעדי שעושה המשטרה. אגב, ההדרכות שלנו מפולחות על פי נושאים, על פי אזורים שאנחנו מזהים כאזורים בעייתיים יותר. אני חושבת שההדרכות היום הן לא הדרכות שיטתיות ובכולן אותה ערכה ואותה לומדה, מפתחים לומדות, מפתחים סרטים שכל ערכה ולומדה מותאמת לסוג האוכלוסייה ולאתגרים שאיתם היא מתמודדת, אבל זה חלק קטן. אני חושבת שהחלק החשוב יותר זה אותה מעטפת שאנחנו מפתחים עבור כל מתלוננת, אני חושבת שאנחנו מפתחים מעטפת שנמצאת לא רק בטיפול הפרטני. רק לאחרונה מינינו קב"נית, זו אמנם לא מהו"ת של הצבא, אבל זה כדי לאפשר טיפול רגשי, אבל ברור לנו שקב"נית לבד, בלי טיפול מערכתי רחב, שדואג לשיבוץ הולם, שדואג לשינוי הנהלים, לסיוע משפטי ולדברים מהסוג הזה - - -

רגשי.

רגשי. כל יום אנחנו מחדדות את ההבנה שלנו על צורך נוסף. יושבות פה חברותיי, חגית, ראש המדור, ומירי היבנר, שעשתה את התפקיד של חגית בעבר. אנחנו כל יום לומדות עוד דבר שקשור לביטחונה של אותה מתלוננת או מתלונן, משדרגות את המעטפת. אגב, המפקדים אצלנו שותפים, מרגע שיש אירוע, הוא לא באחריות היוהל"ן בלבד - - -

תת ניצב שקלר, את יכולה לתת לנו כאן נתונים על כתבי אישום שהוגשו מכוח החוק למניעת הטרדה מינית?

במדינת ישראל?

אני לא מדברת על מדינה אחרת. אני מדברת על משטרת ישראל במדינת ישראל, מן הסתם.

לא, חשבתי שאת שואלת לגבי המשטרה.

תציגי את עצמך שוב כי לא היית ליד מיקרופון.

סגן ניצב איילת אורנשטיין, ראש מדור נפגעי עבירה.

אוקיי, נתונים על מספר כתבי האישום, מספר התלונות, שהם פועל יוצא של החוק למניעת הטרדה מינית.

כן, מבחינת תיקים, מבחינת תלונות, ניתן לומר שבעשור האחרון יש מגמה של עלייה בתיקים ותלונות. ב-2017 יש 1,378 תיקים שנפתחו. אני מדברת רק על עבירות הטרדה מינית.

לעומת?

לעומת, 1,229 ב-2016, 426 ב-2008. זאת אומרת יש מ-2008 עד 2017 ממש מגמת עלייה מאוד מאוד ברורה. לגבי כתבי האישום, את השאלה הזאת כדאי גם להפנות לפרקליטות, מדובר על כ-230, 217, כתבי אישום בשנה בשנים האחרונות. שיעור כתבי האישום נע בין 18% ל-16% מהתיקים.

יש לך נתון על מה קרה לפני עשור למשל?

אני יכולה לדבר על 2008, 94 כתבי אישום בלבד מתוך 426 תיקים.

כלומר יש מגמת עלייה ברורה וחדה כל הזמן.

כן.

ויש זינוק בתקופה האחרונה.

בשנים האחרונות, למעשה בכל העשור, יש עלייה בהיקף התיקים, בהיקף התלונות - - -

העלייה הזאת היא רלוונטית גם לתיקים שהם לא בסוגיית ההטרדה המינית, אלא מעשים מגונים, אונס, תקיפה מינית לסוגיה?

חד משמעית. עשינו פילוח, הוא לא נמצא בפניי, אבל עשינו פילוח של כלל עבירות המין, יש עלייה ברורה בתיקים, בהחלט.

תודה רבה. מרים שלר, מנהלת מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בתל אביב, לוחמת ותיקה מאוד בתחום - - -

שלי - - -

אני יודעת. חברים, סליחה, נטלתי לעצמי את החירות מרחיקת הלכת לאפשר למרים להגיב על הדברים כי ראיתי שיש לה הרבה מה להגיד ואחר כך נחזור לסבב של חברי הכנסת. בבקשה, מרים.

טוב, אז קודם כל אני באמת מברכת על הפגישה הזאת ועל הישיבה המיוחדת הזאת, שלי, גם על כל העבודה הנהדרת שאת עושה לאורך השנים, ויעל, באמת זה כבוד גדול. אנחנו מדברות על 20 שנה לחוק הזה ומרכזי הסיוע, אנחנו חוגגות במרכז הסיוע תל אביב השנה 40 שנה, יש תשעה מרכזים בכל הארץ, מקרית שמונה ועד לבאר שבע. אני מרגישה שאני באיזה שהוא מקום, זה כמו חתונה, שאנחנו באמת ביום חגיגה, אבל - - -

אבל, ויש אבל גדול.

אבל לא סתם אנחנו גם בחתונה זוכרים את חורבן הבית ואנחנו זוכרים את מה שקורה ב - - - אני חושבת שזה נורא נורא חשוב שאנחנו נבין שיש חורבן בית אישי יום יום לאלפי נשים וגברים. אני חושבת שיחד עם החגיגות, שבאמת יש המון המון התקדמות, גם בצבא וגם במשטרה, ואנחנו אלה שהולכות יד ביד ועושות חלק מהמהפכות האלה ואת ההכשרות, אי אפשר להתעלם מהמציאות הנורא נורא קשה שאנחנו פוגשות ביום יום.

לבוא ולדבר על העלייה בתיקים, אז בואו נדבר על המציאות, ש-87% מהתיקים שנפתחו בשנה שעברה בנושאים של פגיעה מינית נסגרו ללא הגשת כתב אישום. בואו נדבר על 92% מהתיקים בנושא הטרדה מינית שנסגרו ללא כתב אישום.

מחוסר עניין לציבור.

אז אני שמחה מאוד על העלייה ו - - -

שיניתי את החוק, הוא בקריאה - - -

אני חושבת שכל דבר כזה, אנחנו חוליה בשרשרת מאוד מאוד משמעותית ודרמטית שנשים פורצות דרך וחלוציות וגברים בדרך גם כן שעושים שינוי מאוד מאוד חשוב, ואני מאוד מאוד שמחה על ההזדמנות לחגוג את זה, אבל חייבים יחד עם זאת להבין את המציאות המאוד מאוד קשה של כל כך הרבה. עירד, דיברת עם רגש ועוצמה וזה משהו שמעורר השראה - - -

ומנהיגות.

ומנהיגות, כי רוב הנשים שאנחנו פוגשות לא מסוגלות להשמיע את הקול הזה ואנחנו משמשות עבורן קול, קול בכל מובן המילה. רק שמרימות את הטלפון, כמעט 50,000 פניות בשנה למרכזי סיוע, שזה טיפה בים, אנשים שאין להם שום יכולת לשיים את הדבר שקרה להם, אין להם שום יכולת, אין כתובת, אין אף אחד שיראה אותם, אין אף אחד שיהיה איתם. הליווי הראשוני למשטרה, לאורך כל ההליך הפלילי, בפרקליטות, אם בכלל מגישים כתב אישום, כשאנחנו יודעים שבכלל בקושי זה קורה.

ואנחנו באמת עדים, אורית סיפרה סיפור של אישה אחת, אז תחשבו על כל פנייה אצלנו, זה עולם ומלואו. כל שיחה וכל אישה וכל גבר שעברו את חורבן הבית, את דבר הרצח הזה, שבאמת דיברו על זה, זה משהו שהוא פשוט מחרב את כל החיים שלהם עם כל כך הרבה השלכות של הדבר הזה.

כשאנחנו מדברים על מה עוד יש לעשות אז אם אנחנו מדברות על חברה שאנחנו רוצות לחיות בה בביטחון ועם משהו שבאמת נותן כבוד לנשים שחיות בו, אז לא יכול להיות שאף גננת, אף מחנכת, עד היום לא עוברת הכשרת חובה לאיתור וזיהוי. בואו נדבר על השלב הראשוני. דיברנו על ממונות על חוק הטרדה מינית בעבודה, שלי, עשית יוזמה מדהימה עם הסיפור של הקמפוסים והאוניברסיטאות, ורק אחרי שזה הגיע לכנסת ורק אחרי שחייבו אותם פתאום יש דוח, פתאום יש הכשרות חובה, אבל אין לרוב הממונות הכשרות חובה.

זה אחרי שטענו שיש אפס תלונות.

נכון, אפס תלונות. אני אוהבת את האפס תלונות האלה ואת התת דיווח. אנחנו צריכות לדבר על זה שאין הכשרות, לא באנשי חינוך, לא מטפלות ומטפלים, ולא אצל פרקליטות. זה לא חובה, באף - - -

אגב, אני מצטערת שפגעתי במשטרה, באוניברסיטאות המצב הרבה יותר חמור.

נכון. אני רוצה להגיד שאנחנו רואות את זה בשטח, העבודה היומיומית. אני לא סתם הזכרתי את המפכ"ל ואני מאוד מעריכה את העבודה של המשטרה, גם של הפרקליטות וגם של הצבא ואנחנו עושות הרבה מאוד עבודה ביחד ומתקדמות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבן אדם שעומד בראש מערכת ונותן את הטון, זה משליך על התנהגות של מיליוני אזרחים במדינת ישראל. חייבת להיות פה מחויבות לנושא הזה, זה לא נושא ניטרלי, אי אפשר להיות על הגדר, חייבים להיות פה עם עמדה מאוד מאוד ברורה לטובת נפגעות ונפגעים. כדי שזה יהיה ככה צריך לפעול בפעולות כדי שאנחנו נקיים ביחד חברה הרבה יותר צודקת.

תודה רבה, מרים. חברי הכנסת, אני רואה שמרב מיכאלי לא פה, מיקי לוי פרש, חיליק בר פרש, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה, גברתי, ובאמת תודה על הכינוס המאוד חשוב הזה והמעצים. יש פה נשים רבות, ויעל, את היית ועדיין מגדלור. אני נחשפתי בפעם הראשונה, יושבת פה חנה קהתי, כשהקמנו את 'קולך' וחשבנו שאנחנו הולכות לעסוק בנושאים מסוימים ופתאום פנו אלינו נשים, שגם רבנים וגם מנהיגים רוחניים פגעו בהן והקמתי אז ועדה להטרדה מינית ב'קולך' במגזר הדתי, לימים היא צמחה הלאה וגם פורום תקנה ועוד ועוד.

אבל המקום הזה של התרגום של החוק הכול כך חשוב הזה, גם בחקיקה וגם בציבור, משום שהחברה בישראל מורכבת מהרבה מאוד ציבורים ולתרגם את החוק ואת המשמעות ואת ההטמעה, גם יוהל"ן במשטרה זה דבר שהוא חדש ובתהליך, כמו שאנחנו נחשפות ושומעות, אבל גם עוד הרבה דברים שאנחנו חייבות לתקן במסגרת החוק. עשית מעשה אדיר, שהעברת את החוק הזה לוועדה לקידום מעמד האישה, כי שם אנחנו מתקנות. פתאום אנחנו מגלות שזה לא חל בשירות הלאומי כי אין יחסי עובד-מעביד, אז אנחנו מתקנות, או בכל מיני מפעלים שאנשים עם מוגבלויות נמצאים שם, אז זה לא חל, ועוד ועוד שינויים וחקיקות. את יודעת כמה תיקונים וכמה חקיקות חוקקנו מבחינת באמת ההעצמה שלו? אבל התרגום חייב להיות.

אגב, כולל חוק הסרטונים. חוק הסרטנים, שוועדת חוקה ומשרד המשפטים, משרד המשפטים התנגד לחוק הסרטונים, בסופו של דבר הבאנו את זה לחוק להטרדה מינית ושם חוקקנו את זה. כלומר העוגן והכלי הולך ומתורגם, ועדיין. את מדברת, מרים, על דברים שלא קיימים, עדיין חברות הביטוח נותנות פוליסות למטרידים מיניים, ואחרי בג"צ ואחרי שיוצאות הרבה מאוד אזהרות, שוב אנחנו רואים חברות שנותנות את ההגנה לכאורה, אז שוב אנחנו קמות ויוצאות.

אנחנו מדברות על פרסום שם של נפגעת. זאת עבירה. הנפגעת מסכימה, רוצים לדבר, רוצים לספר את הסיפור, אבל זאת עבירה. אנחנו באות לתקן, משרד המשפטים מתנגד מכל מיני סיבות לא ברורות. דיברת קודם, עירד, בכזאת עוצמה מעצימה, אנחנו בקשר עוד קודם, דיברת על שרת המשפטים כאן, אני לא יודעת איפה היא, אני לא מבינה איפה משרד המשפטים. וכל הזמן שאני מזכירה להם את ההתנגדות שלהם לחוק הסרטונים, הם לא מאמינים, אבל כן, הם התנגדו.

חברת הכנסת לביא, אני מפסיקה אותך כי עוד מעט יגרשו אותנו מהאולם ויש עוד דוברות.

את צודקת. מה שאני רוצה לומר זה גם כמובן לבוא ולהטמיע, אבל גם לחשוב על מה אנחנו עושים הלאה. הקמנו חלופה אשפוזית, איך עוזרים, איך מסייעים, לא יכול להיות שעדיין למוטרדות מינית ונשים נאנסות אין מסגרת עוטפת, אין מענה ואין דרך להחזיר אותן ואותם לחיים. תודה, גברתי.

תודה רבה, חברת הכנסת עליזה לביא. אפרת יעקב. שלום, אפרת, את התלוננת על הטרדה של המרצה שלך, מריו שניידר. ספרי לנו, דברי.

אז אני אפרת יעקב, לפני כשלוש שנים סיימתי את המאבק שלי באוניברסיטה העברית. התלוננתי נגד המרצה שלי, פרופ' מריו שניידר, שלא נמצא כיום באוניברסיטה, ואת המאבק ניהלתי ביחד עם תא הירושלמיות ותא אל"ה לתקנון החדש באוניברסיטה העברית. אני נמצאת בוועדות בכנסת כל כמה חודשים לדבר באמת על העניין.

אחד הדברים שאני רוצה לשים דגש היום זה נושא אחר. יש לנו מערך הסברה, צריך להגיש כל שנה דוחות על מה שקורה באוניברסיטה. אני יודעת שזה גם בצבא, אבל איפה מערכת החינוך שלנו? איפה הילדים שצריכים וצריכות ללמוד מה זה התנהגות לא ראויה? הרי למה זה קורה שאחרי כמה שנים 'מה קרה לנו?', צריך להבין את זה באותו רגע. מרכז הסיוע עושה עבודה נפלאה, אבל הוא עושה אותה גם בהתנדבות וגם זה תלוי במנהל או המנהלת שמזמינים או מזמינות אותם. זאת אומרת איפה אנחנו כחברה נותנים את החינוך לילדות ולילדים, לבני נוער, שזה לא בסדר מה שקורה.

הרבה פעמים זה מוצב לנו השחור והלבן, אנחנו מדברים על השטח האפור הזה, שרק דרך סדנאות וחינוך ניתן לדבר עליו. אני מדברת על מערך שמדבר פעם בשנה, כן, כל הזמן לדבר על זה, שיהיה מקום שניתן לפנות אליו. זה אחד הדברים החשובים שאני תמיד מדברת עליהם. נשים באות ואומרות לי, 'וואו, את יודעת, זה קרה לי גם לפני כמה שנים, פשוט לא ידעתי לתת לזה שם'. העניין הזה של שיום של תופעה זה משהו שהוא נורא חשוב. אם נתחיל לדבר על זה בגיל צעיר אנחנו נראה גם עלייה בשיעור התלונות על גילוי עריות, תקיפה מינית במשפחה אצל ילדים וילדות, בנים ובנות. הסטטיסטיקה מדברת על אותו דבר עד גיל 12, תקני אותי אם אני טועה, משהו שהוא נורא חשוב ונוגע ללבי.

ואנחנו מדברים על יחידות הסמך של הממשלה, משרדי הממשלה, כל הרשויות הציבוריות, למה שם אין גם את השיח על הנושא? אני מנסה להגיד שמה שקרה בעברית פתח שיח. היו מרצים שאומרים לי 'אל תסגרי את הדלת, בבקשה, תהיי כאן' וזה בסדר גמור, אתם יודעים למה? כי אמרתי לעצמי שזה פותח את כולנו לשיח שהוא כזה, שיח שהוא בסופו של דבר מלמד. מדברים על זה, מדברות, זה לא למטה, זה לא חבוי, זה לא קשר השתיקה, אפשר לדבר על דברים.

אפרת, משפט אחרון.

משפט אחרון. מה שאני רוצה להגיד שאנחנו צריכים להתחיל את זה מגיל מאוד מאוד צעיר, לא רק צבא, לא רק אוניברסיטה, זה מתחיל הרבה הרבה לפני. אנחנו צריכים להתיר את קשר השתיקה סביב זה. זה משהו נורא חשוב של לחייב את מערכת החינוך. תודה רבה.

תודה רבה, אפרת. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. בבקשה, פנינה.

ראשית אני רוצה לברך על הדיון החשוב הזה, אותך, גבירתי יושבת ראש הוועדה, ולומר לך, רות, זה פשוט מעורר השראה לראות אותך כאן.

את מתכוונת ליעל?

ליעל, סליחה.

זה אמא שלה. גם אמא שלה מעוררת השראה.

אחר כך אני אספר לך באיזה נסיבות אני מכירה את רות. את יעל, שזה מעורר השראה. אבל אני לא מנתקת את זה מנשים אמיצות שיושבות פה סביב השולחן, שממשיכות את הדרך וכל אחת במעמד שלה מניחה אבן יסוד והחיבור הזה של יעל ועירד ואפרת וכל אחת מאיתנו שנמצאת כאן, אנחנו מבינות שאנחנו רק בתחילת הדרך, אם כי יש הישגים שהם משמעותיים ולא ניתן לבטל אותם.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שבעיניי הן משמעותיות. דיברה העיתונאית, הדס שטייף, מתא העיתונאיות, על מה שקורה לאישה שמפסיקה לשתוק. דיברת, עירד, על זה ש'הפסקתי לשתוק', אבל רגע אחרי השתיקה אנחנו צריכים להסתכל באומץ על מה שקורה ושם להיכנס בכל הכוח כדי לאפשר לנשים לדבר, כי לומר לא לשתוק ואחר כך לראות ש-80% מהתיקים נסגרים זו בעיה מאוד מאוד קשה.

92%.

92? אני שמעתי 80.

כל שנה זה משתנה.

בין 80 ל-90, כדי שנדייק יותר. והדרישה הזאת, שהיא חשובה, גם קמפיין MeToo, שלבוא ולתת אומץ לנשים לדבר, אבל בסוף, אפילו אם אני לוקחת את התחום של יחסים בין מעסיק לעובדת או עובד, אני יכולה לומר שאנחנו לא עושים די.

אם אני אתן פוקוס, נכון שיש נשים שהן ממונות על הטרדה מינית והן אמיצות וצריך לומר להן באמת שאפו על עבודתן, אבל בסוף כשמעסיק ממנה את מי שממונה על הטרדות מיניות, ואני פעם התמודדתי על תפקיד כזה ואמרו לי 'את ממש לא מועדפת על המעסיק' ולא משנה באיזה מקום עבודה, אני מבינה שיש בעיה ואנחנו חייבים להתערב בנושא הזה. כמו שאנחנו יודעים לבחור, עובדים יודעים לבחור את מי שייצג אותם מול ההסתדרות, מי שיהיה בוועד העובדים, אני לא מבינה למה אנחנו לא משנים את זה לכך שהעובדים והעובדות יבחרו את הממונה. כי אחרת אנחנו מציבים נשים במצב בלתי אפשרי, אפילו את היוהל"נית, שאת מאוד מרשימה, אבל אני רוצה לומר לך, לא סתם שאלתי מה הייתה מידת ההשפעה שלך, אפילו על השיח, כי כאשר מתפרסמות אמירות קשות שהמפכ"ל אמר על אותה קצינה שהתלוננה, בעיניי אנחנו מציבים נשים שצריכות לפעמים לבחור בין הקריירה שלהן, אחרי שגם ככה הן היו צריכות לפרוץ את הדרך, לבין זה שהן כל כך רוצות להילחם עבור נשים. אז אני חושבת שזה נושא שצריך לחוקק ואולי להצמיד את זה לבחירת יו"ר ועד.

דבר נוסף וקצת מתחום אחר זה הסתכלות על אוכלוסיות מגוונות. רבותיי, נכון שיש צורך במנגנונים חברתיים שאולי הופכים להיות יותר נגישים למי שמוטרד לבוא ולהתלונן, ולא רק מוטרד, למי שמותקף, למי שבוזה, למי שבאמת, כל מילה שרק תחפשו, אבל אני מודאגת. כי כשאני חושבת על פורום תקנה ועל מועצת זקנים ומועצת חכמים בתוך אוכלוסיות ומגזרים מסוימים, בין אם מהמגזר הערבי ובין אם זה בקהילה החרדית ובקרב אפילו יוצאי אתיופיה, אני רוצה להגיד לכם שזה מטריד אותי כי מי מפקח עליהם? קודם כל מי מפקח עליהם והאם אותם מנגנונים חברתיים הופכים להיות לא אחת לכסת"ח ואותן נשים שגם ככה מגיעות למקום הזה, לא רק נשים, גם גברים, אני חושבת שעד שהן מוצאים את הכוח לדבר בסוף הם מוצאים את עצמם מול חבר שופטים, נקרא לזה, שהוא בכלל לעומתי להם. זה משהו שצריך לקחת בחשבון.

לעניין ההתיישנות, אני לגמרי מצטרפת לקריאה ואני חושבת שזה מאוד חשוב. ודבר אחרון, שאני אסיים איתו, לא ייתכן שחברות ביטוח ייתנו ביטוח על הטרדות מיניות. אני לא מצליחה להבין איך בשנת 2018 לא הצלחנו לשנות את הדבר הזה. וכיו"ר הוועדה לביקורת - - -

הצלחנו ושינינו, בוודאי שכן.

כרגע זה לא שונה.

חברות, זמננו אוזל. תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. פרופ' יפעת ביטון, מרצה במכללה למינהל, ממקימות מרכז תמורה למיצוי זכויות באמצעות הליכים אזרחיים. בבקשה.

שלום. תודה רבה, גברתי היושבת ראש וברכות חמות על האירוע הזה שהוא בהחלט ראוי לחגיגה, אבל כפי שאמרה חברתי מרים שלר, חגיגה מתוקה מרה. אני רוצה גם להיות קצרה וגם לא לחזור על דברים שנאמרו, אז כמובן אני מחזקת את ידי הדוברות הקודמות ואני רוצה לומר כמה דברים מהזווית של פיצויים.

לכאורה החוק הזה היה פריצת דרך מדהימה במובן הזה שהוא דיבר על הרעיון הזה של פיצוי על תקיפות מיניות כבר לפני 20 שנה, אבל כמעט שלא נעשה שימוש בדבר הזה ובעצם עד שאנחנו לא הגענו וביססנו את התורה הזאת כתורה פיצויית אחרת זה כמעט לא קרה ואני רוצה להסביר למה, לא בשביל להאדיר את שמנו אלא כדי להעביר פה איזה שהוא מסר לגבי המוגבלות של הדבר הזה. קודם כל החוק מדבר על איזה שהוא סכום שהוא סכום מוקצב מוגדר מראש. בתי המשפט הרבה פעמים רואים את הסכום הזה כאיזה שהוא סכום מקסימום ולכן זה מה שקרה ברבות השנים, שניתן בערך שליש מהסכום. דיברו על 60-50 והסכום הממוצע שאנחנו גילינו שנותנים על הטרדות מיניות הוא 20,000. אחת הפעולות שנעשו הייתה להגדיל את הסכום - - -

זה פחות אפילו מהסנקציה על פגיעה בחוק הזכות לעבודה בישיבה.

אז הנה. זה לא מוריד דבר וחצי דבר מהעבודה החשובה שלך, כמובן, שם.

לא, אבל הפיצויים שם אפילו יותר גבוהים מכאן. בלי הוכחת נזק.

אז במאמר שאני כתבתי בזמנו אני אמרתי שבחוק עוולות מסחריות נקבע סכום כפול מזה וזה משהו שהוא היה ממש ביזוי בעיניי של ההערכה לגבי איזה אינטרסים של נשים מוגנים שם. אז הנושא הזה תוקן, הסכום היום עלה ל-120,000 ובאופן מאוד מעניין, מיכל, צר לי לאכזבך בנקודה הזאת, אם יורשה לי, ואני מקווה שיש פה איזה שהיא אופטימיות, מבדיקה שלנו מאז ששונה החוק ב-2013 אנחנו רואות שהסכום לא עלה בפיצויים. ההערכה שלנו שיכול להיות שמה שקרה זה שפשוט בגלל שהסכום עכשיו יש אמיתי יש יותר התפשרויות מחוץ לבית המשפט. את זה אנחנו לא כל כך יכולות לבדוק, אז אנחנו מקוות שלשם זה לוקח, אבל ללא ספק זה היה הליך נכון וחכם.

בואו נדבר על הדברים החיוביים שצריך כן לומר וחשוב. בתי המשפט לעבודה הפנימו בצורה חד משמעית את העובדה שכל פגיעה, כל הטרדה מינית תיחשב כשלעצמה כפגיעה. יש נטייה הרבה יותר משמעותית להפריד בין פגיעות שונות ולכן לתת פיצוי על כל פגיעה בנפרד למרות שזה אותו מעסיק, אותה עובדת וכיוצא באלה, שזה בהחלט דבר משמח. עוד נקודה חשובה בעיניי זה שלאחרונה ניתנה החלטה של בית הדין לעבודה שמכירה ביצירת מה שנקרא סביבה של תרבות אונס, של תרבות תקיפות מיניות במד"א, אני גאה מאוד בבן הזוג שלי שהוא אחד מהמובילים של התחום הזה של ייצוג של נפגעות תקיפה מינית בבתי הדין לעבודה. פסק הדין הזה הוא מאוד חשוב כי הוא מאפשר לנו להתגבר על הרבה מבעיות ההתיישנות שדיברנו עליהן כאן בסביבה שלנו. הדבר הנוסף הוא שמרכז תמורה הצליח לבסס את הרעיון של עוולה מתמשכת, כלומר גם אם התקיפה הראשונה הייתה מחוץ לתקופת ההתיישנות, אבל התקיפה האחרונה היא בתוך תקופת ההתיישנות, בית המשפט הסכים לקבל את הטענה שלנו שאפשר לראות פה עוולה מתמשכת ולכן בעצם לראות את כל התקופה כמאפשרת לקבל פיצוי. אלה שינויים נפלאים שקורים בתוך המערכת המשפטית ויש פה איזה שהיא תקווה עבור כולנו.

נקודה אחרונה היא לגבי המחירים הגדולים שיש בדרך. קודם כל אני רוצה שאנחנו נדבר על המחיר כל הזמן, נשים משלמות מחירים אינסופיים, גם גברים, זה נכון, אבל בדרך כלל, כמו שנאמר פה, אפי אמרה את זה, אני חושבת, אנחנו כבר רואות במובהק את הנוכחות השלילית של נשים בהקשר הזה והנזקים הם אסטרונומיים. המדינה צריכה לחשוב על איזה שהוא מערך של מתן סיוע. זה לא מופרך, זה לא מוזר, עשו את זה בהקשר של סחר של נפגעות מין, יש כל מיני הקשרים ומנגנונים שאפשר לחשוב עליהם, זה קורה בחו"ל, נשים יכולות למצוא את עצמן בלי שום סיוע, שום יכולת להתמודד, עם הרס של הנשמה שלהן. דיבר על זה חבר הכנסת ילין שאמר רצח של הנשמה וזה בדיוק מה שקורה.

לגבי פוליסות הביטוח, חברות הכנסת היקרות, אתן הבעתן את ההתנגדות לזה ואז את השמחה על זה שאין יותר הגנה בפוליסות ביטוח. אני רוצה לומר לכן, חברת הכנסת מיכאלי היקרה, זה מאוד לא פשוט הסיפור הזה, נשים עכשיו בלי פיצוי בגלל זה. אנחנו צריכות לחשוב טוב טוב, זה בסדר שאנחנו מנסות דבר אחד, גם זה קומם אותי אז, אבל אני רואה כנזיקיסטית, נשים נותרות בלי פיצוי בגלל זה. האם זה מה שאנחנו רוצות שיקרה? זאת גם שאלה מאוד חשובה, אז יש לנו ככה דברים לחשוב עליהם להמשך. זהו, תודה.

תודה. מיכל, מרב הייתה כאן ראשונה ועזבה, אז אני הולכת לפי הסדר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

תודה רבה, חברת הכנסת יושבת הראש שלי יחימוביץ, ותודה רבה לך על הכינוס הזה, זה נורא נורא נורא חשוב ותודה רבה לך שקיימת אותו.

אני, ברשותכן, התכוונתי להצטרף בהתחלה לדברי הרקע ונאלצתי לרדת למטה לטפל באיזה משהו בוועדת חוקה, אז אני קצת אקח אחורנית, בכל זאת, למרות שאתן כבר התקדמתן מאוד בדיון. אני רוצה להגיד שהרקע שעליו הגיע החוק, אם אנחנו מדברות על זה שבשנות ה-60 וה-70 בארה"ב הייתה מהפכה פמיניסטית גדולה שכללה גם הכרה בהטרדה מינית ובפרקטיקה של תביעות נזיקיות בהקשר הזה ובאמת שינוי שיח דרמטי, הרי שבשנות ה-60, ה-70 וגם ה-80 במדינת ישראל, אנחנו היינו עסוקות במלחמות אחרות לגמרי. היה לנו את מלחמת ששת הימים בשנות ה-60 ואת מלחמת יום כיפור בשנות ה-70 ואת מלחמת לבנון בשנות ה-80 והמיליטריזם והשוביניזם היו תרבות המיינסטרימית שלנו. זאת אומרת כשאנחנו מקשיבות היום לשירים של התקופה, שירים שכולנו או חלקנו גדלנו עליהם, הם שירים שאנחנו גם אוהבות, אבל אנחנו פשוט שרות הטרדה מינית.

מה שאגב מרשים הוא שלמרות זאת מבחינת חקיקה ומבחינת המערכת המשפטית כן הייתה התקדמות במשך השנים ובשנות ה-90 מצאנו את עצמנו במצב סך הכול סביר לעומת העולם המערבי. אבל כל הזמן הזה מי שפעלו במדינת ישראל הם היו מרכזי הסיוע לנפגעות, שאז קראו לזה לנפגעות אונס, שהוקמו כבר לפני כמעט 50 שנה על ידי התנועה הפמיניסטית.

40 בדיוק.

40 בדיוק?

כן, 30 לבאר שבע, 40 למרכז הראשון.

תל אביב 40 בדיוק השנה.

אנחנו יודעות יותר, אבל בסדר, מי סופרת? את דיברת קודם, שלי, על המדבר. מרכזי הסיוע באמת היו במדבר, זאת אומרת בתקופות שבהם הן היו צריכות להתחבא, ממש להתחבא פיזית, מחשש פגיעות פיזיות, וכשמנהלות מרכז הסיוע בתל אביב באו אליי בשנת 95' והתחלנו וככה אספתי את קבוצת עזרת נשים שהייתה לי הזכות והעונג להזמין גם אותך, גברתי יושבת הראש, אליה, אבל בעיקר כמובן את מי שכבר הקימה אז את הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת יעל דיין - - -

ולימור לבנת ומיקי חיימוביץ ורבות וטובות.

ואת השרה לימור לבנת. בעצם היינו הפרויקט הראשון בישראל שהיה מה שקוראים באמריקה ביי פרטיזן, שהבאנו את יעל דיין ואת לימור לבנת למשהו שאמרנו 'פמיניזם זה מעל הכול'.

שלוש שנים אחר כך באמת עבר החוק למניעת הטרדה מינית. אני מניחה שציינתם פה גם את שותפותה של אורית קמיר לכתיבת החוק.

אגב, היא הוזמנה ולא יכלה לבוא, לצערי הרב מאוד. היינו מאוד שמחות לשמוע אותה כאן.

אני רוצה להגיד שהדבר הכי משמעותי שהחוק למניעת הטרדה מינית עשה זה שהוא קרא בשם לדבר הזה שעד אז לא היה לו שם. על מה היית מתלוננת בעצם? על זה שמישהו מדבר לך לחזה במקום לעיניים? על זה שהוא מזמין אותך שוב ושוב לצאת? על זה שהוא מספר בדיחות גסות כל פעם שאת עוברת לידו במשרד? לא היה לך בעצם על להתלונן. יותר מזה, זה כאילו היה, מה שעדיין יש שאריות שלו, של כן מותר, אסור לתת מחמאה, כל ההיתממויות והדיבור המכוער הזה של אלה שעדיין נאבקים על הפריבילגיות הישנות, היה באמת הסטנדרט, היה באמת המיינסטרים. והדבר הכי חשוב שהחוק עשה, ובהקשר הזה, יעל, באמת זאת עבודה תרבותית דרמטית, לא רק חוקית, זה לתת שם לתופעה הזאת ולהגיד בצורה הכי מפורשת שיש – זה אסור. אנחנו מותחות כאן קו ואל תבלבלו לנו במוח עם חיזור, 'הרסתם את הרומנטיקה', לא רק שלא הרסנו את הרומנטיקה, אלא להיפך, לראשונה אנחנו באות לבור את המוץ מן התבן ולהגיד 'זה רומנטיקה' ו'זה ניצול ושימוש לרעה בכוח' ואנחנו רוצות להפריד את זה ואנחנו רוצות בדיוק לנקות את הרומנטיקה ולאפשר יחסים של שיתוף, של אהבה, של מיניות משמחת ולא של מיניות כפויה.

מיניות בריאה.

מרב, משפט אחרון. אנחנו צריכים לפנות את האולם ויש עוד כמה שצריכות לדבר.

במסגרת כל הדברים שעוד יש לנו לעשות, יעל העבירה גם את החוק לזכויות נפגעות ונפגעי עבירה, זה גם אחד הדברים החשובים שהיא עשתה בהקשרים האלה, אנחנו עכשיו עובדות על קימום מחדש של הפרק שהושמט ממנו, שזה הפרק הכלכלי, בדיוק בהקשר של פיצויים לנפגעות, שלא תצטרכנה לריב עליהם, להיאבק עליהם, שתקבלנה טיפול כמו שצריך, ייצוג כמו שצריך וכו'.

ועוד שתי התפתחויות והסתעפויות מהחוק הזה. אחת זה החוק למניעת כפייה מינית, שאני חושבת שצריך לדבר על שינוי הניסוחים המקוריים של עבירות המין, להוציא את המילים האלה של בעילה, להוציא את המילים של מעשה מגונה, מעשה סדום, ביטויים ארכאיים של מוסרנות ישנה, והחוק למניעת התעמרות בעבודה, שצריך לעשות בדיוק את אותו מהלך שעשה החוק למניעת - - -

- - - הטרדה מאיימת.

והטרדה מאיימת. יש עוד הרבה. הרשימה פתוחה. בואו, תוסיפו, חברות.

תודה רבה, מרב. כרמן אלמקייס. תציגי את עצמך, בבקשה, ואם תוכלי לייחד את הדברים לסוגיה המאוד ספציפית ומכאיבה של התעמרות מינית וניצול מיני של נשים בדיור הציבורי.

אני כרמל אלמקייס, אני מנהלת פרויקטים בתנועת 'אחותי' למען נשים בישראל ופעילה בפורום דיור ציבורי ועוד כל מיני פורומים. לא מזמן עשיתי פרויקט עדויות של נשים בדיור הציבורי, נשים שאני רואה אותן כשקופות, לא אני רואה אותן כשקופות, אבל החברה. הרבה פעמים הנשים האלה נמצאות במצב שבו הן מאוימות תמידית. מאוימות תמידית, ונמצאת איתנו כאן שרה אסולין, שהיא גם דיירת דיור ציבורי שעברה הטרדה מינית והשתתפה בסרטונים, זאת אומרת שאישה שגרה בדיור הציבורי וכל הגברים שסביבה הם בעצם נותני שירות, רכזי שטח לצורך העניין, הוא מחליט בדיוק מה קורה עם האישה הזאת, יש לו המון המון כוח בידיים, הנשים האלה בדרך כלל הן נשים חד הוריות שגרות עם ילדים בבתים האלה ומה שקורה זה בעצם שזה כמות של גברים עם המון כוח בידיים שמשתמשים לא פעם באיומים של פינוי מהבית, בלקיחת ילדים על ידי הרווחה, 'הבית שלך נראה ככה וככה, אני אגיד שאין לך אוכל במקרר', בהצעות מיניות, 'בואי אני אמלא לך את המקרר, אני אביא כמה חברים ונעשה חיים'. המשפטים האלה אלה משפטים ששמעתי.

לאחרונה היה מקרה בנתניה, של ליז נעים, דיירת דיור ציבורי שהוטרדה על ידי הרופא שלה, רופא משפחה שטיפל בה והציע לה הצעות מגונות. יש לציין שבידיים של הרופא הזה היה התיק של ליז נעים, זאת אומרת שמה לעשות עם הילדים שלה, כל ההמלצות וכל דבר שהוא עשה מולה זה היה מותנה באיזה שהוא משהו שהיא צריכה לתת.

אני חושבת שיש פה עולם שלם, באמת, שאולי פחות חשופים אליו בתקשורת ואנחנו פחות מדברות אותו, פחות יודעות אותו, אבל זה באמת עולם שלם, ככה מתחת לפני הקרקע, אני קוראת לו, של נשים מאוימות יומיומית - - -

בשל עונין.

בשל עונין, בשל זה שהן דיירות דיור ציבורי. אני חושבת שזה משהו שצריך באמת לשים אותו על השולחן. אנחנו בפורום דיור ציבורי ובתנועת 'אחותי' כבר המון המון זמן מתעסקות בזה. גם יצרנו קשר לא מזמן עם עורכת דין ממרכז תמורה בקשר למקרה של ליז נעים כי אנחנו הולכים לעשות משהו כי הרופא בתפקידו, כמובן.

- - - זה להקים את התקנון.

ותקנון שאנחנו צריכים לעדכן מול עמידר שחייבת לעשות פה שינוי, לפי דעתי שינוי מהשורש של כל הדבר הזה וכל רכזי השטח האלה שיש להם כוח בידיים. זה בעצם מה שבאתי להגיד. אני באמת חושבת שאנחנו צריכות לדבר את הדברים האלה יותר וכמובן תודה רבה על הדיון ותודה רבה לנשים האמיצות פה שבאו לדבר.

תודה רבה, כרמן. חברת הכנסת מיכל רוזין הנכבדה, בעלת הרקורד העשיר בתחום, בבקשה.

תודה רבה.

אני כבר רוצה להתנצל בפני הנשים המצוינות שנמצאות כאן ולא יספיקו לדבר, אנחנו פשוט חייבים לסיים ב-12 בול על השעון ואני מבטיחה לכן שזאת הייתה ישיבת העצמה, ישיבה חגיגית, ישיבת כבוד לחברת הכנסת יעל דיין, אבל ממנה ייגזרו עוד הרבה מאוד פעילויות יותר קונקרטיות. מיכל, בבקשה.

קודם כל, שלי, תודה על הישיבה. אני חייבת לומר שאני נרגשת יותר מכרגיל. גילוי נאות אני התחלתי את דרכי הפוליטית עם חברת הכנסת יעל דיין.

את זה לא ידענו.

וזכיתי להיות עדה למהפכה הפמיניסטית עם הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה מחדש בכנסת וכניסתן של נשים עם מודעות פמיניסטית לזכויות נשים כמובן לכנסת, בהמשך גם חברת הכנסת נעמי חזן שעבדתי איתה. אני חייבת לומר שיעל לימדה אותי שני דברים. אחת, היא לימדה אותי שפמיניזם זה לא רק זכויות נשים, פמיניזם זה שוויון בכלל, עם כל קבוצות האוכלוסייה ובעיקר הקבוצות המוחלשות. והדבר השני שהיא לימדה אותי זה שפגיעה מינית, אלימות מינית, זנות, סחר בנשים בהמשך, עדיין בשנות ה-90 לא היה לנו את השפה של סחר בנשים, היא בעצם הביטוי הקשה ביותר, הקצה של אי השוויון המגדרי, שבעצם דרך תרבות האונס - - - שוב, שפה שהיום אנחנו הרבה יותר עשירות בה ויודעות לדבר אותה, עוד לא הייתה את השפה הזו אז בכלל, כמו שמרב אמרה, להגיד 'הוטרדתי מינית' או 'נוצלתי באופן מיני', זו שפה שהלכה ונבנתה בזכות נשים כמו יעל דיין ואני באמת נרגשת וגאה שזכיתי לעבוד לצדה.

למערכת יש הרבה הרבה מה להשתפר ובכלל אנחנו טוענות כל הזמן שהיא אינה מותאמת לנושא הפגיעה המינית ותופעת האלימות המינית. מקצה לקצה, מסוף להתחלה, איפה שאתם רוצים להתחיל, הכול נגוע בטעויות ונגוע בשגיאות שצריכות להיות מתוקנות. מהחינוך שצריך מגיל קטן, ואני לא אחזור על הדברים, מסדנאות והכשרות לאנשי מקצוע, שהדברים האלה לא מתקדמים, ועד לבתי המשפט, שצריך להקים בתי משפט מיוחדים, כמו שעשו בכמה וכמה מקומות בעולם, לעבירות מין, כי ברגע שבבית משפט זה לא מתקבל באופן מסוים אז גם בפרקליטות לא מביאים, ושמענו על 87% תיקים נסגרים, ומתחת לכך גם המשטרה וכל המערכת היא כמובן לא מותאמת ולא מיועדת לאלימות מינית ולעבירות מין. לכן צריך לתקן את כולה.

אנחנו פועלות פה בכנסת, רובנו, כולנו וגם הגברים, באמת לקידום הנושא, לשיפור ותיקון הנושא, ליישום חוק זכויות נפגעי עבירה. היום בשתיים מוזמנות, מי שרוצות, להישאר לדיונים העקביים שאני מנהלת בוועדת חוקה ליישום חוק זכויות נפגעי עבירה, והדברים האלה הם סיזיפיים.

אבל אני רוצה להגיד, גם נשמעו פה אמירות, ואולי קצת להיות אופטימית, אם כבר זו ישיבה חגיגית, כי יש לנו מספיק מקומות שאנחנו באמת מתלוננות וטוענות והכול צודק והכול נכון. אני חייבת לומר, תמיד להסתכל גם על התמונה הרחבה. אנחנו היום לא איפה שהיינו לפני 20 שנה וגם לא איפה שהיינו לפני 40 שנה ויש התקדמות מרשימה - - -

וגם לא איפה שהיינו לפני שנתיים.

נכון, ויש התקדמות מרשימה ומדהימה בחקיקה ולא רק, גם בהוויה הציבורית. אנחנו הקדמנו בשנתיים לפחות את מהפכת ה-MeToo, נשים אמיצות ישראליות היו הראשונות שקמו ואמרו 'עד כאן ולא יותר' וכמובן בסיוען של הנשים המדהימות ממרכזי הסיוע, המתנדבות והרכזות והמנהלות שבאמת עושות, בשבילי, עבודת קודש, ובשביל כל החברה. ולכן אני חושבת שאנחנו צריכות גם להסתכל על הדברים הטובים. הקדמנו, יש חוקים בישראל שלא קיימים, ואני מסתובבת הרבה בעולם ועוסקת הרבה בנושא של אלימות מינית, הם לא קיימים בעולם. בהרבה מאוד מדינות מערב עדיין לבעל מותר לענות את אשתו, ובכוונה אמרתי בעל, והרבה נושאים הם עדיין רחוקים ממה שקיים במדינת ישראל. לכן בואו נזכור כל הזמן את שני הצעדים קדימה, אבל נמשיך להיאבק ולשנות ולדרוש את השוויון, בעיקר לאוכלוסיות המוחלשות.

ורק המלצה קטנה לסיום, בעקבות מה שמרב אמרה, אני ממש ממליצה ללכת להצגה 'חצאית כאן קודקוד' בהבימה, שלוש נשים מדהימות שעושות מופע שכולו מבוסס על שירי הלהקות הצבאיות. פשוט מדהים, תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. אני מסכמת. קודם כל הטלתם עלינו המון המון עבודה. באמת, מה שהיה כאן זה היה הקדמה לישיבות עבודה רבות, המון אתגרים, המון משימות, המון לאקונות, המון תיקוני חקיקה וגם מאבקים ציבוריים, אבל בכוונה תחילה אני לא אעשה כאן את הרשימה המפורטת שכמובן הכול נרשם.

אני מבקשת מכל הדוברות כאן, מעבר למה שהטלתן עלינו, להעביר את כל מה שאמרתן כאן ועוד בכתב למבקר המדינה. מבקר המדינה אכן פותח בעריכתו של דוח מיוחד ומעמיק וחסר תקדים שלא נעשה מאז חקיקת החוק, ולכן סייעו לו והפנו אליו חומרים וכוונו אותו למקומות שאותם הוא צריך לבחון. זה מאוד משמעותי. דוח מבקר המדינה שמוגש במסגרת הדוח השנתי, יש לו השלכות מרחיקות לכת.

אני רוצה להגיד לכן שאני באופן אישי מרגישה מועצמת מהפגישה הזאת ויש כאן נשים מדהימות, לוחמות, שחלק מהן, כבר אמרתי, צעדו במדבר דרך ארוכה מאוד ונכון שצוינו כאן באופן מיוחד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כי הן באמת באמת פעלו בלב שממה והראשונות שהקימו את המרכז בתל אביב ואחר כך את המרכזים האחרים, והן באמת נחשבו יוצאות דופן, קצת משוגעות, מה שעדיין לצערי אנחנו שומעות את ההד הזה היום, פמיניסטיות עם שפם, כן, זה אמור להיות כינוי גנאי, ובאמת הן שכבו על הגדר למעננו במידה רבה מאוד ומגיע להן כל הכבוד והיקר, לא רק על טיפול פרטני בכאב של הנפגעות, אלא גם בשינוי תפיסתי, חברתי, אידיאולוגי, פוליטי, כשגם הטיפול עצמו הוא טיפול ברוח פמיניסטית כי אין רוח אחרת, הנרטיב חייב להיות פמיניסטי. זה לא שמישהי הלכה ברחוב, נפלה לתוך בור וקיבלה נקע ברגל. לא, היא חלק מתוצאה של הגמוניה גברית, מתוצאה של מבנה חברתי קלוקל שאנחנו, כבר אמרתי, רואים אותו לנגד העיניים הולך ומיתקן.

אני רוצה לומר מילה שחשוב לי לומר. יש איזה בלבול בשיח בין שיח שמרני וצניעותי לבין השיח הפמיניסטי, כאילו אם אנחנו נתלבש בצניעות ואולי גם נתפלל אז הכול יהיה בסדר. אז קודם כל אני שמחה ומאושרת על זה שהשיח הפמיניסטי גולש, בענק, ולא הספקנו לדבר על זה, לצערי, גם לחברה הדתית לאומית, הציונית לאומית, וגם לחברה החרדית וגם לחברה הערבית בצורה מאוד מסיבית. אבל לי חשוב לומר שלא נתבלבל, השיח הפמיניסטי מגיע מתוך השיח המתירני, החופשי, הליברלי, של זכויות אדם וזכויות נשים, הוא לא הגיע מהשמרנות, הוא לא הגיע מהמחוזות הרפובליקנים והוא לא הגיע מהמחוזות הדתיים. הוא מחלחל לשם, אבל הוא הגיע מהמקומות של חירות האישה על גופה, על כל המשתמע מכך ואסור לבלבל בין שיח פמיניסטי לבין שיח שמרני כי במידה רבה אנחנו שומעים את המסרים המעוותים האלה. שלא לדבר על המובן מאליו, שכולן כבר יודעות, שאין קשר, גם אם את מכוסה בבורקה ומכף רגל עד צוואר את מועדת לפורענות בדיוק כמו מישהי שמסתובבת עם ביקיני על שפת הים. זה באמת common knowledge בשביל היושבות כאן, אבל בכל זאת מוטב שהדברים האלה ייאמרו.

ודבר נוסף, וזה לסיום, דיברנו כאן הרבה על המייסדות הוותיקות, האמיצות, שהלכו בארץ לא זרועה ויעל דיין, יקירתנו, שמסמלת בשבילנו גם את היכולת להבקיע למעשה החקיקתי שנראה באמת כמו משהו חצי דמיוני, נס, ממש נס, זה נכון, זה נס, אבל אני רוצה כן לסיום להודות לנשים הצעירות. לדור החדש של הנשים המדהימות והנערצות האלה שהן כבר במידה רבה גם מרגישות, אנחנו הפמיניסטיות הוותיקות, אנחנו קצת מהוססות לפעמים, אנחנו לא מאמינות למראה עינינו, אנחנו גם לפעמים מוכנות להסתפק קצת במועט והן לא מוכנות להסתפק במועט. לא, הן עומדות על זכויותיהן עד האחרונה שבהן, הן לא מוכנות לספוג גם הטרדה מינית קטנה, הן לא עושות את ההבחנה שצריך לעשות תמיד בין אונס לבין מעשה מגונה לבין הטרדה מינית, הן לא מוכנות לספוג כלום. הקיצוניות הזאת היא נפלאה, היא נהדרת, היא מפרה, היא מושכת קדימה, ואני, בתור פמיניסטית, גם מרגישה אסירת תודה להן שהשיח שלי שהיה כל כך חריג ומוזר ולא היה לי עם מי לדבר, פתאום הוא נהיה כל כך לגיטימי, כל כך בסדר להגיד את הדברים.

אבל זה גם בזכות אנשים כמוכם שהם בעמדות כוח, שעושים במקום ניצול לרעה בכוח שימוש לטובה בכוח.

אז את זה כבר אמרנו, אבל כן חשוב לי לומר שגם אנחנו, הפמיניסטיות היותר ותיקות, יוצאות נשכרות. אני מוצאת את עצמי מועצמת מפמיניסטיות צעירות. אפילו דברים שהייתי עוברת עליהם לסדר היום, נגיד בוועדת חוץ וביטחון, דברים שהייתי אומרת, טוב, אני לא אתעסק בשטויות, אני אתעסק בעיקר במאבק הפמיניסטי, אז כן, אם אני שומעת שיח שוביניסטי ואם אני שומעת אישה חברה בוועדת חוץ וביטחון מדברת ופתאום מתחיל השיח הרגיל הזה, פתאום כולם נזכרים בבדיחות שיש להם לספר ונותנים לה לדבר שתי שניות בדיוק אחרי שגברים נאמו שעה ארוכה בחשיבות רבה, אז כן, אז אני אומרת, אני אומרת, 'מה שאתם עושים כאן, אתם סותמים לה את הפה'. למה אני אומרת את זה? לא הייתי אומרת את זה פעם, פעם התרכזתי במאבקים החשובים יותר לכאורה, כי קיבלתי כוח ותעצומות נפש מנשים צעירות כמו עירד וכמו רבות אחרות שנמצאות כאן, ואפילו הבת שלי, שבשבילה הפמיניזם היום זה מובן מאליו, היא בכלל לא מרגישה שהיא בקרב, היא מרגישה שיש לה זכות על גופה ועל נפשה ואף אחד לא יערער אותה, נקודה.

אז יש כאן דור לדור יביע אומר. באמת העצמה בין דורית. זה לא רק הוותיקות שהניחו את היסודות והצעירות שנשכרות מהן, אלא גם מין דיבור הדדי כזה שבאמת יוצר אצלנו תעצומות נפש שמייצרות את השינוי. יש לנו עוד דרך מאוד מאוד ארוכה, זה ברור לחלוטין, אבל יש לנו היום הרבה יותר כוח לעשות אותה ביחד. אז אני ממש מודה לכולכן ובהצלחה לכולנו. ומשפט סיום של יעל.

משפט סיום שלי. אני רוצה להיכנס לנעליים לא סתם גדולות, אלא גדולות ומהירות. באולימפיאדה האחרונה יוסיין בולט, שהיה אלוף העולם והיה פלא עולם ורץ שלא היה כמותו, אלוף העולם ב-100 מטר, ב-200 מטר וגם היה חלק מהקבוצה של מרוץ שליחים, הוא תלה את הנעליים, מה שנקרא, והוא העביר את הלפיד או את המקל של מרוץ השליחים. אני לא רצה במהירות כזו, אבל אני מרגישה מאוד נרגשת להעביר את הלפיד לידיים מאוד אמונות שאני יודעת שישמרו על אליפות העולם. ואני לא הולכת לשום מקום, לא במובן של ראש הממשלה, אלא אני הולכת כל שבת לכיכר הבימה, אני הולכת ללוינסקי, המאבקים הגדולים והאחרים והרלוונטיים כמו הנושא של היום עדיין קיימים וגם הדור שלי וגם הבת שלי, גם הנכדות שלי וגם אמא שלי, אנחנו עוד שם. ותודה לכם.

תודה רבה, יעל.

הישיבה ננעלה בשעה 12:07.