ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-05-13OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 984

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, י"ח באדר התשע"ח (05 במרץ 2018), שעה 10:00

הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

דוד ביטן

מיכל בירן

איתן ברושי

עמר בר-לב

יצחק וקנין

מיקי לוי

מיקי רוזנטל

ואאל יונס

יעל כהן-פארן

מוסי רז

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ

אביגדור קפלן - מנכ"ל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חנן פריצקי - מנהל אגף בכיר לתקצוב וכלכלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רוני שניצר - ראש אגף מחקר ותכנון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נפתלי יעב"ץ - ראש מטה ומנהל תחום פרויקטים, מינהל תקון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

גלית רייכמן-מימון - סמנכ"ל אגף בכיר לתקצוב וכלכלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

גדעון שלום - סמנכ"ל וראש מינהל מוגבלויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איריס פלורנטין - סמנכ"ל אגף שירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יקותיאל צבע - מנהל אגף בכיר מחקר תכנון והכשרה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תמר אמיר - סמנכ"לית ראש מינהל פיקוח ובקרה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נדב יעקב כץ - ראש מטה מנכ"ל, משרד הרווחה

אלנה אילת - יועצת מנכ"ל, משרד הרווחה

מהלט בגשאו - יועצת מנכ"ל, משרד הרווחה

בנימין בן צדוק - יועץ השר, משרד הרווחה

נועה נאמן - עו"ד בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הרווחה

יעל אגמון - רכזת רווחה בביטוח לאומי, משרד האוצר

אורי שיינין - אגף תקציבים, משרד האוצר

אייל מדן - רפרנט ביטוח לאומי באג"ת, משרד האוצר

יפית בר - ראש תחום תעסוקה ודיור, משרד לשוויון חברתי

פיני קבלו - סמנכ"ל כנסת ורווחה, קשרי כנסת שלטון מקומי, מרכז השלטון המקומי

דוד קשני שני - יו"ר פורום הדיור הציבורי

יערה מן - מנהלת תחום שוק תעסוקה, שדולת הנשים בישראל

גבריאל וולפסון - כתב, אתר newsru israel

זאב קם - כתב פרלמנטרי

זכריה יחיאל רייך - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל)

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אהבה ארגון הנכים בישראל המיוחד, מטב)

שגית אפיק

טמיר כהן

רונית יצחק

הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח–2018

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני שמח ששר העבודה והרווחה חיים כץ מכבד אותנו בנוכחותו יחד עם המנכ"ל, ועם הצוות הבכיר, המסודר והמוכשר שלך במשרד העבודה והרווחה.

אנחנו ממשיכים את הדיון לגבי משרד העבודה והרווחה כרגיל. היות שהיה זמן קצר כדי לאשר את התקציב, וגם עכשיו אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים עם העניין הזה, אז לקחנו את המשרדים הגדולים שיש להם משמעות – בגלל שלא נספיק את כל המשרדים, כפי שאנחנו נוהגים תמיד – ולכן אתה עם המשרד שלך נמצא כאן בנושא של הצעת התקציב.

אנחנו נבקש ממך להציג את התקציב, לאחר מכן הצוות שלך, המנכ"ל והאחרים.

אם יהיה צורך.

אם יהיה צורך, כמובן, אתה בעל הבית. על-פי רוב יש, בגלל שאתה לא נכנס לתוך - - -

לא שמעתי אותך, אני נכנס לפרטי פרטים.

כל הכבוד.

אני יושב על התקציב, על כל סעיף לפרטי פרטים מול האוצר.

אני רק מתנצל מראש אם תוך כדי הדיון, משרד העבודה והרווחה, יכנסו לפה חברי כנסת שיהיה לי מה להעיר להם אחרי ששמעתי אותם בתקשורת היום ואתמול.

אז תתחיל בהערות.

אבל הם לא פה. בבקשה, אדוני השר, הבמה לרשותך.

תשמע, גם אני שמעתי בתקשורת, והבנתי שיכול מאוד להיות שהתקציב הזה לא יהיה תקציב, כי אם הכנסת תתפזר לא יהיה תקציב. ובכל זאת, תשמע, במאי ובכל קונסטלציה, גם אם ייערכו בחירות עכשיו אני אמלא שלוש שנים. כי עד שיהיו בחירות ייקח שלושה חודשים, ועד שתיבחר ממשלה יהיה מאי, ואני אמלא שלוש שנים. אז מה היה לנו בשלוש שנים?

אגב, ההערה שלי שלא תהיינה בחירות.

בסדר, אז אני אחר כך אכנס לתקציב.

אני מדבר עם האנשים במפלגות השונות, אני לא רואה שמישהו מתלהב מהעניין הזה.

אפשר לצייץ את זה?

הכול משודר.

הכול משודר.

גם עם ליצמן דיברת?

תגיד לי, אתה יכול להיפגש עם ליצמן? אם קשה לך - - -

לא קשה לי.

אני אסדר לך פגישה.

לא, אין צורך.

אני אסדר לך פגישה כי אני ביחסים מאוד טובים איתו.

יש פה כמה בליכוד שכדאי שתסדר לי פגישה.

עם מי אתה רוצה?

לא צריך.

תדבר. תן לי פתק, אף אחד לא רואה.

היום מצלמים את הפתקים.

הערכה. אני לא יודע להגיד לך, בינתיים הבעיה לא נפתרת בכלל שלפי דעתי כל אחד רוצה להיראות גיבור. יש דברים שהכול ידעו מראש, הכול בסדר, רק עכשיו מתלבשים על העניין.

זה יהיה קצת אירוני שעל החקירות ועל הדברים החשובים באמת אף אחד לא חשב שצריך לפרק ממשלה, ובסוף במשחק "צ'יקן" שאף אחד לא באמת רוצה לראות, שיהיו בחירות. אירוניה.

כן, על כלום. אדוני השר, בבקשה.

לפני שלוש שנים נכנסתי למשרד הרווחה ומצאתי – אז זה היה רק רווחה – משרד עם 5.5 מיליארד תקציב, ועובדים במצב הכי ירוד שיש במשרדי הממשלה. עובדים לא מתוגמלים, במתח דרגות 16-14; בלי גוף שקונה שירותים בכשישה מיליארד שקל בשנה; אין לו מתודולוגיה של פיקוח; אין לו סמנכ"ל לפיקוח. אני לא יודע אם אני מקבל תמורה לשירותים שלי או שאני נותן למישהו כסף בחינם. לא יודע. הנהלה שיושבת עשרות שנים; מכרזים שנמצאים עשרות שנים. והתחלתי, ואללה, לנסות, חשבתי לעשות שיפוץ או לבנות מחדש.

ומה החלטת?

לבנות מחדש.

כל הכבוד.

והתחלתי עם העובדים. וגם בתקציב הזה שאנחנו עובדים, 2019, במהלך התקציב, אני לא יודע אם עשה את זה שר אי-פעם בעבר, במהלך התקציב אמרתי שאני רוצה להעלות את מתח הדרגות של העובדים. כשהתחלתי זה היה 16-14. אני רוצה להעלות את מתח הדרגות של העובדים ל-19-17, ושזה יבוצע ב-2018. אז גם אם תעשה את הבחירות זה יבוצע, כי זה כבר סוכם וזה יבוצע בשנת 2018.

נכון.

זה אומר שלא תהיה יותר השלמה לשכר מינימום, שאני יודעת שזה דבר שתמיד הפריע לך, או שזה נשאר.

שמה?

חיים בצדק התעצבן כל השנים, יש עובדים סוציאליים שמקבלים השלמה לשכר מינימום.

הוא מדבר על עובדי המשרד.

אני מדבר על 4,000 עובדי המשרד, שלא תתבלבל.

לא התבלבלתי.

הבעיה עם העובדים הסוציאליים שיש שם סדרות ארציות, וזה בדיחתי. כי אם נכנס קצין מבחן לדרגה טי"ת, והמלחמה שלי לבטל את הטי"ת ולעבור לו"ו, כי טי"ת זה 2,800 שקל בסיס פנסיוני – אחר כך מתפלאים שכל שלושה חודשים הוא הולך וניתן לו מענק שימור אחת לשלוש שנים, לא רציני. לא רציני. אני יותר מפעם אחת, יותר מפעמיים, ויותר משלוש אומר לאבי ניסנקורן: תעשה שתי מהפכות.

אחת, תפנה לכל העובדים – אתה תאהב לשמוע את מה שאני אומר לך עכשיו – ותחייב אותם להתפקד לכל המפלגות, כל אחד לאן שהוא רוצה, ושיהיה לך כוח פוליטי. לא צריך לעשות שביתות. כל אחד לאן שהוא רוצה בחמישה שקלים לחודש. אם יהיו לך 5,000 איש במרצ אז יהיו לך שלושה ח"כים וראש תנועה לפעמים. ולא צריך לעשות שביתות, כי המטרה שלנו זה לתת שירות לציבור ולא שביתות.

הדבר השני, לשנות את מבנה השכר ככה שלא יהיה שכר מינימום. הייתי פעם יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, זה היה מזמן, בתעשייה האווירית אין דור בי"ת, והשכר התחילי הוא שכר מינימום. אין השלמת שכר לשכר מינימום, אין כזה דבר. כשבאה אליי ההנהלה ואמרו לי: בוא, תיקח כסף, ניתן לך זה, ניתן לך זה. אמרתי: לא רוצה שני סוגי אנשים. לא רוצה ליצור מצב שיש שני סוגי אנשים. וצריך לשנות, במקום הסכם שכר, במקום 0.5% ו-0.25%, צריך לבנות מבנה שכר – ואני אראה לך כמה זה הזוי, זה כבר נוגע אולי קצת לתקציב, אבל לפחות שתדע על המשרד אחרי שלוש שנים.

כל יום בשנה שעברה נהרגו 36 אנשים בתאונות בנייה, ובכולם צעקו, ואמרו לי: תשמע, חיים, למה יש לך 18 מפקחים? אמרתי, כי אף אחד לא רוצה לעבוד אצלי. היו לי 22 תקנים פתוחים, ולא הייתי צריך תקנים. כשהשכר התחלתי למהנדס היה דרגה 37, והוא יכול להתקדם בהמשך חייו עד דרגה 39, כששכר מינימום זה דרגה 40. אז מישהו ילך ללמוד מהנדס, יגיע ל-39, אף אחד לא בא.

הלכתי, לצערי, אני אומר לך שלצערי, לכל הקיימים, גם הם נסעו באוטובוסים לאתרים, אמרתי שכל אחד יקבל אוטו, מי שרוצה, כולם עם חוזים אישיים, לצערי, זה בניגוד להסכמות שלי. אבל הם עלו – נתתי להם לבחור, מי שרוצה להישאר במצב שלו, אבל זה חוזה אישי שיש בו קביעות – הם עלו ב-5,000, 6,000, 7,000 שקל כל אחד, עם אוטו, עם תנאי עבודה מסודרים, לא נוסעים יותר באוטובוסים, אני לא מוכן. ונתתי להם הוראה שהם לא עובדים שעות נוספות אם הן לא משולמות, שלא יצילו את המולדת. אני לא מוכן שבן-אדם ב-7,000 שקל יציל את המולדת, המולדת נהנית על הגב שלו, לא משלמת לו והוא עובד שעות נוספות. אתם לא רוצים לשלם, לא צריך. והלכנו למהלך, ופתחתי קורס, ונקלטו עוד 10, עוד 16 בכלל נכנסו מפקחים אחרי קורס, כולם בחוזים אישיים.

מה צריכה להיות ההכשרה שלהם? איזה קורס? הוא צריך להיות מהנדס? מה הוא?

כן. או הנדסאי עם ניסיון, משהו כזה. אבל אני לא זוכר שהצבעת, אז למה את מפריעה לי בדיון?

כי היית מעניין.

אז תרימי את היד, נשאל איך קוראים לך, נשאל אותך אם קיבלנו אישור דיבור, ונלך עליו.

את לא מכירה את חיים כץ בתור יושב-ראש ועדה.

חיים, צריך להתחשב בחדשים, תהיה עדין טיפה.

כן, בדיוק, היא טובה.

גפני, יותר טוב לא לזכור אותו כיו"ר ועדה.

אלה לא מכירים אותך.

מהון להון, אני לא יודע אם יתומי צה"ל ואלמנות צה"ל חושבים כמוך.

לא אומר שלא היית יושב-ראש ועדה טוב.

180 חוקים בשנייה ובשלישית שנוגעים לכל האוכלוסיות הכי חלשות.

אבל היה קצת מבהיל להיות בוועדה. הייתי כמה פעמים בוועדה שלך, אפילו אני קצת נבהלתי.

האמת שנמאס לי לראות אותך על הדוכן.

אבל היו תוצאות.

נכון.

מה, אתה בא לבלות פה?

צודק.

אתה בא לעבוד. אתה נבהלת? אתה סיירת מטכ"ל, נבהלת?

עכשיו אני יכול להודות.

הלאה. בבקשה, השר.

מהון להון, בבינוי הלכנו עכשיו ועשינו מבצע מינואר כשנתתי להם הוראה. קודם כול קבענו תקנות ענישה, ואני מדבר על הפרות חמורות בבנייה, אני לא מדבר על כובע או סינר. אמרתי שאנחנו צריכים למגר את הנפילות, ואמרתי שנלך ונעשה מבצע צבאי. קודם כול המנהלת איננה, הבאתי מנהל חדש, היא זזה הצידה, היא מחכה לפנסיה, יושבת, אבל בסדר, לא מקופחת, מחכה. הבאתי מנהל חדש, תוכנית עבודה, יצאנו, עשינו בחודש ינואר 1,000 סיורים, 1,000 בדיקות. רשמנו שם כ-900 עיצומים, כשההוראה הייתה: בכל אתר לא יותר מעיצום אחד או שניים. לא חיפשתי כסף, חיפשתי התראה. במרס, עכשיו, מתחילים סיבוב נוסף לראות אם העיצומים תוקנו, ובינתיים גם נופלים, אתה יודע.

איזה עיצומים? ההערות? הדוחות?

הפיגומים, אנשים לא קשורים. אתה יו"ר ועדה, אז אני אראה לך, נסעתי במקרה ברחוב, ואני רואה פועלי בניין, אחר כך שואלים, תעשה מה שתעשה, למה הם מתים? תסתכל. אתה רואה? תראה איך הוא הולך. איך לא ייפול? תיסע איתי – איך לא ייפול? זאת קומה שלישית. אם הוא נופל הוא מת. וכאלה צילמתי את האתר. חברה טובה, "אזורים", אני בנסיעה צילמתי כל אתר. אתה יכול לדבר מה שאתה רוצה, בכל אתר, אם כל אחד מאיתנו ייסע באתרים - - -

מותר לך לצלם אנשים ככה ברחוב?

למה אסור?

אני סתם שואל.

לא מותר, הוא חייב. זאת אומרת, זה לא הוא, הפקח חייב.

כן, ברחוב, ולא נתתי התראה לזה.

למה לא נתת?

כי אני לא פקח. בייחוד אם הם ערבים, כי אני רוצה לשמור להם על החיים.

הבנתי.

לא בייחוד, זה כולם אותו דבר.

יהודים לא חשוב. ערבים וסינים, אני רוצה לשמור להם על החיים. זה בסדר?

כי הוא יודע שמי שעובד זה ערבים וסינים.

אין יהודי בבניין, על מה אתה מדבר?

כשאתה נוסע ורואה את זה אז אתה מבין שאנחנו יכולים להסתובב פה בכנסת ולהגיד מה שאנחנו רוצים. אתמול קראתי כתבה על סיני שנהרג, והוא כתב לפני חצי שנה, ראיינו אותו – ואנחנו עוד נגיע לתקציב, שלוש דקות על התקציב, לא צריך יותר.

אין בעיה.

סיני שנהרג וראיינו אותו, איך הבטיחות בסין.

מעניין. אגב, התאונות הן בעיות.

הוא אומר: כל שלושה מטר יש רשת ורשת חיצונית, ואם אתה נופל לא קרה לך כלום, כלום. כי פה אין פיגומים, הם הולכים – התמונה שהראיתי לו – יש לייסטים של פרגולה, והם הולכים בקומה שלישית על הלייסטים של הפרגולה, לא קשורים, לא כלום, סוחבים לוחות, דופקים פטישים, וזה ברחוב. נסעתי, עצרתי, צילמת. כל אלה שאומרים: הפקחים, כי גם אם יהיו 1,000 פקחים, אם הקבלנים – והתחלתי בהתראות, כל עיצום כספי זה 35,000 שקל לאדם. זאת אומרת, באתר הזה יש חמישה אנשים שהולכים ככה, זה 150,000 שקל.

זה מה שהיה צריך לעשות, אבל עוד לא ירדה מחוק ההסדרים הרפורמה ההזויה שהולכת להטיל את האחריות על מעסיקים נורמטיביים.

עזבי רגע, אני לא שם.

אבל זה קשור.

זאת בנייה.

מה שאתה אומר זה באמת הפתרון לבעיה הזאת.

מיכל, זאת בנייה. במרס תהיה בדיקה, עד שהיזם, לא הקבלן, יתקן, סגירת האתר. בוא נראה אותו. ואללה, יש שלבים לעבוד מסודר, התחלנו מהלך, אי-אפשר ביום אחד לשנות דרך חיים.

בסדר. אבל, חיים, תתייחס לזה כי זה ממש בחוק ההסדרים, אומנם לא בוועדה הזאת, אבל זה קשור ישירות למה שאתה אומר. מנסים, אתה הולך בדיוק בכיוון ההגיוני לפתור את הבעיה הזאת, מגיע משרד האוצר בדרך עוקפת.

את לא ממציאה – הנה, שיינין, בוא שב פה, שמרתי לך מקום. היא דיברה עליך, היא אמרה איך אתה עשית - - -

משרד האוצר בדרך עוקפת מחליט לגלגל את כל העלות של ביטוחי תאונות על המעסיקים באופן שדקה לא פותר את הבעיה לעומת מה שאתה מציע. עכשיו יש שמועות שכבר התקפלו מזה, אבל עוד לא שמעתי את זה.

מה שהשר אומר, אורי, סותר לחלוטין את מה שהבאתם בחוק ההסדרים.

אני לא אמרתי כזה דבר, שלא תתבלבל, שלא ידברו בשמי.

והוא נשמע צודק.

אז תגיד בשמך.

אמרתי.

אמר.

בשמו הוא הציע בדיוק את מה שצריך לעשות.

אתה תבוא בזמן. באיזה שעה הוזמנת?

הייתי פה.

אז שמעת מה אמרתי?

לא.

אז לא היית פה.

עכשיו תנחש מה הוא אמר.

הוא הסתכל באמת על מי הבעיה, ואנחנו בעניין קנסות פקחים. לעומת זאת, אתם הבאתם בחוק ההסדרים הפרטה של ביטוח תאונות עבודה, ושיצטרכו לשלם גם משרדי עורכי-דין ומכולות וכל מיני עסקים קטנים שבכלל אין להם בעיות לא של פיגומים ולא של - - -

בכוונה לא הביאו את זה לכאן, האמת שהיא שגם לא רציתי את זה.

נכנסתי לרווחה, ואני אומר לכם, אנחנו עושים סיכום שלוש שנים, ואני רוצה לגעת דווקא - - -

זה לא אומר שאתה אומר שהולכים לבחירות. אתה אומר סיכום של שלוש שנים, וממשיך הלאה.

אני לא אומר, אני עושה סיכום שלוש שנים.

הוא רומז.

בכל תקציב אתה מסכם את השנים?

לא.

כן, הוא בסדר.

אני רוצה להגיד דווקא לאנשים שלא מצביעים.

לא מצביעים מה?

לא מצביעים לכנסת.

למה?

כי אני רוצה לדבר על האנשים, מה עשינו לאנשים שלא מצביעים.

בבקשה.

שלא תהיה קונוטציה פוליטית. אני רוצה לדבר על האוטיסטים. כשבאתי היו 12,000 אוטיסטים –כנראה שאני משעמם כי שם בסוף מדברים מהקהל.

לא.

איך משעמם? אתה עושה פה סטנדאפ קומדי.

זה העוזרים שלך מדברים.

אני אפטר אותם.

מדברים על הבחירות.

רגע, רבותיי.

הם לא רוצים לעזוב אותי, הם מלווים אותי עשרות שנים ולא רוצים לעזוב.

צודקים, אבל לא להפריע.

צריך להחליף מפעם לפעם. אני רוצה להגיד על האוטיסטים מה עשינו. כשנגענו בתקציב היו 12,000 אוטיסטים, מתוכם 2,500 מעל גיל 18. התקציב שלהם היה 180 מיליון והיו להם שבעה עובדים סוציאליים.

לכל האוטיסטים בארץ?

כן' שבעה עובדים סוציאליים dedicated לאוטיזם.

כמה היום?

שנה אחרי זה העלינו את התקציב ל-380 מיליון, והבאנו 117 עובדים סוציאליים. בחלוקה הכי שקופה שיש, לקחנו את כל האוטיסטים בישראל לפי יישובים, חילקנו את התקנים פר, וכל ראש עיר שהגיע: איך חילקתם? בבקשה, זה מה שיש לך ביישוב, אלו התקנים שקיבלת. הכול היה שקוף. נתנו 117, הגדלנו את ה"בתים לחיים". היו 1,105 "בתים לחיים" לאוטיסטים מעל גיל 18, הגדלנו ל-1,465, ועכשיו ל-1,865, מבלי להתייחס לתקציב 2019. לא חילקנו את תקציב 2019, כי אנחנו לא יודעים עוד מה קורה, אבל הולכים לשים נתח נוסף לאוטיזם.

הייתה עלייה, אגב, במס' של האוטיסטים?

זה עולה כל שנה בין 15% ל-20% בגלל הרחבת הספקטרום. יש שם, אתה מסתכל ורואה את הכמויות, אין דין אוטיסט אחד כדין אוטיסט שני.

אז זה עלה נגיד מ-12,000 ל-14,000 תוך שנה, פלוס מינוס?

אני רגע רוצה לשאול שאלה, היושב-ראש.

תיתני לו להשלים.

לגבי האוטיסטים.

כשאני באתי, בהתחלה מאלו"ט באו אליי כל יומיים, מאז הפעם הראשונה הם עוד לא היו אצלי פעם אחת.

תשאלי, אבל ממש בקצרה. חברת הכנסת פדידה רוצה לשאול שאלה קצרה.

גם התשובה תהיה קצרה?

אני מקווה.

אתה באמצע הצגת הדברים, אבל אפשרתי לה.

כבוד השר, אכן עשו הגדלת תקציבים ושירותי טיפול האוטיזם בצורה מדהימה, אבל ביחידת הקצה שמטפלת בזה הייתה לנו בעיה רצינית. פנינו לנציגך שלא נתן לנו תשובה הולמת, שמה שאומר שאתה כשר והמשרד שלך קובע שכר למטפלים - -

של האוטיסטים?

- - והגופים שמתחתיך נותנים שכר מינימום ולא יודעים איפה ההפרש. ביקשנו שהמשרד שלך יבקש דיווח, שאכן הכסף הנפלא שאתה נותן יגיע לייעודו.

אני רוצה להגיד לך, אם אנחנו מתפלפלים על פרפראות, אז זה היה ב-2015. הגיעו אליי מאלו"ט, אני מסתכל על התקציב שהיה זעום, ואמרתי שגם לא היו עובדים סוציאליים, ובאו מאלו"ט והתברר לנו אז שהם לא משלמים שכר מינימום לעובדים באלו"ט. תשמעו, מצד אחד הם לא לקחו כסף הביתה, היו"ר והפעילים היו בהתנדבות, ואללה, זה כסף שהולך לצדקה, זה מצד אחד. מצד שני העובדים צריכים לקבל שכר מינימום. וההחלטה היא כמו החלטה תקציבית. מה עושה שר? שר נלחם על התקציב שלו, ואני נלחם על כל שורה לבד. שמעת?

כן.

מול האוצר, מול הפקידים הבכירים והפחות בכירים, כי אין פחות בכירים, על כל שורה אני לבד.

כן, אני יודע, ויש לך ניצחונות מפעם לפעם.

חיים, עוד יפטרו אותי בסוף.

הגיע הזמן. אחר כך לחלק את התקציב החסר לאוכלוסיות המוחלשות זאת הבעיה. וכשאני ישבתי מול אלו"ט, והשיקול שלי היה, ואללה, הם לא לוקחים מיליונים, הכסף הזה הולך לנצרכים, אבל מצד אחד הם לא משלמים שכר מינימום. בשורה התחתונה זרקתי אותם מהמשרד, לא בלב קל. אני אומר לך, לא בלב קל.

אני מבינה.

לא בלב קל. הטסתי אותם מהמשרד. ואמרתי להם: תשמעו, אנחנו משלמים לכם לעובדים לפחות שכר מינימום, אתם לוקחים את הכסף הזה ועושים סדר עדיפות חדש. מתאים, לא מתאים, אתם עושים סדר עדיפות חדש. לא יודע אם אני חי עם זה. והחלטתי שאני לא חי עם זה, אבל מאז העלינו את התקציבים באופן דרמטי. כשעשינו "בתים לחיים", 1,865 לאחרונה, אז הייתי יכול להעלות עוד, אבל אני לא בטוח שיבנו, ואני לא רוצה לעשות עוד סתם. לא רוצה.

ואם נגענו באוטיסטים, אז אני אגע בעוד איזו הצלחה קטנה של המשרד. כשבאנו וקיבלנו את משרד העבודה עשו לי הפגנות, ואמרו: ואללה, לא רוצים שתקבל את מעונות היום. חייכתי, אמרתי להם: תנו לי צ'אנס. באו ההורים, אמרו: תשמע, משרד החינוך. אמרתי להם: תשמעו, תנו לי צ'אנס. קיבלתי את התקציב, איפה שיינין? ברח? אה, הוא שם.

פה.

קיבלתי את התקציב, והם אמרו לי: ניתן לך ל-2017 לבנות 108 מעונות יום – 350 מיליון; ל-2018 – 108 מעונות, 350 מיליון. כל מה שלא נבנה אתה מחזיר לנו את הכסף. הייתה שגיאה שהסכמתי. מי שלא בונה בדרך כלל – קודם כול, העסק היה מבורדק. כשקיבלתי את 2016 של טרכטנברג – 1.2 מיליארד, מצאתי 23 מעונות עם סמלים. סמל זה כמו טופס 4 – 23 מעונות.

אני מצלצל לראש עיריית חיפה – התחלתי לצלצל לראשי ערים – אומר לו: תשמע, יש לך תשעה מעונות, למה לא בנית אותם? הוא מסתלבט עליי, שולח לי SMS עם התמונות של המעונות, אומר לי: הם עובדים. אמרתי לו: תפטר את אנה. הוא אומר לי: מי זאת אנה? אמרתי: הפקידה שלך שלא ביקשה את הכסף על המעונות. בשביל מה ביקשת ממני כסף אם בנית את המעונות ולא לקחת כסף? אם לא לקחת כסף ולא קיבלת סמל, המעון עובד כמעון פרטי בלי סבסוד להורים, בלי כלום, אז בשביל מה ביקשת ממני כסף? מגיע לך 30 מיליון שקל, למה לא לקחת אותם? וככה עברתי עיר עיר.

הוא לא יהיה ראש עיר יותר.

וככה עברתי עיר עיר.

תמיד זה מגיע לגפני ויונה יהב.

מכיר את זה.

הוא יהיה, הוא יהיה.

בסדר, נראה.

אני רוצה להגיד לך, פעם ראשונה מאז תולדות מדינת ישראל, בינואר 2018 ניתנו הרשאות לבניית המעונות של 2018 – לא באוקטובר, נובמבר של סוף שנה – בינואר 2018 ניתנו הרשאות. ביוני 2017 ניתנו הרשאות לפריפריה, חרדים, ערבים, של 2018, כי הקצאת המעונות מסודרת, קשיחה מאוד. 25% ערבים, 15% פריפריה, 15% חרדים, 45% כללי. אין אפשרות להעביר אחד לאחד. הכנסנו 12,000 מקומות חדשים לילדים, האוצר רואה את זה בסבסוד. יש עליית סבסוד דרמטית, הרבה מאוד נשים נכנסו למעגל העבודה, נקלטו, נתנו 184 סמלים חדשים.

הוספתם גם סבסוד לאימא לומדת, זה היה דבר חשוב.

עשינו הרבה דברים. הורדנו את ה- disregardלחד-הוריות, לא למזונות, מ-60% ל-25%. הלכנו לעוד דבר שאני רואה אותו דרמטי, העלינו את גיל הילדים בסיכון בתוכנית ית"ד מ-18% ל-25%. כשהסתובבתי בסיורים שלנו ראיתי – אנחנו טיפלנו בעבר בילדים עד גיל 18 – ראיתי במקום פסטורלי כזה, כפר רות זה נקרא, ליד עפולה, מדשאות, ירוק.

כפר רות?

כן, כפר רות, בית רות.

כפר רות זה ליד מודיעין.

לא היישוב.

בית רות.

ואתה רואה שיש שם איזה 30 בנות בווילות עם מדשאה, הכול סגור בחומות, וכשאתה מדבר עם הילדות, בגיל הן בנות 18, ביכולות הן בנות 13. ואם אתה מוציא אותן בגיל 18 – כי גמרת את הטיפול והשקעת בכל אחת כזאת בין 700 או 600 עד מיליון שקל – וביכולות היא בגיל 13, היא לא בשלה לחיים, היא יוצאת, אין לה גם עורף משפחתי, היא יוצאת החוצה לזנות ישר, אין מחסום בדרך.

העלינו את גיל הטיפול ל-25, כשאנחנו שמים פה דיור, הכשרה מקצועית, הכשרה לימודית והשמה. התחלנו את זה ב-2017, שמנו 100 מיליון, אנחנו רוצים להרחיב את הפרויקט. הלכנו על "נושאים לרווחה".

אבל בכל התוכניות האלה צריך מצ'ינג. איך אתה מתגבר על זה למי שאין מצ'ינג?

כולם ישלמו.

אבל מה לעשות שיש רשויות חלשות?

מה לעשות שאין כאלה שלא משלמים? עזבי מה שמספרים לך.

אני באה מרשות.

משלמים, ומתחננים שאני אתן "נושמים לרווחה".

אתה בעצמך אמרת פעם שלבקש 25% מצ'ינג זה לא - - -

100%, סדר עדיפות. אני שר שאני חושב שאני היחידי בתולדות הכנסות של מדינת ישראל שלא נסע אף פעם על חשבון הממשלה לחו"ל. תקציב הנסיעות שלי אפס, ניצול אפס. את באה מרשות מקומית, ראש העיר נסע לחו"ל?

נסע.

שלא ייסע, ייתן מצ'ינג.

אוי, נו, באמת.

אני לא נסעתי.

זה כמו להגיד לאישה אל תקני סיגריות, תיקני אוכל לילדים שלך, זה פופוליסטי.

נכון.

נסיעה שלו לחו"ל לא מממנת 25% משירותי הרווחה, זה פופוליסטי.

לא חשוב, מממנת שקל, מממנת נראות. למה אני לא נסעתי?

בסדר, אבל עם נראות לא הולכים למכולת, ורווחה צריכים.

לאה.

לאה, אני רוצה שתביני, בינתיים אני רואה מי משלם ומי לא. אני רואה איזה יישוב כמה הוא משקיע לרווחה וכמה הוא לא משקיע לרווחה, אני יושב על הנתונים.

אוקיי.

20% מהאזרחים נגועים ברווחה, אחד לחמש. אני יודע איזה יישוב משקיע, איזה יישוב לא משקיע; אני יודע כל אחד באיזו רמה פריפריאלית הוא נמצא; אני יודע באיזה סוציו; אני יורד לפרטים, אבל אני עובד במסגרת קשיחה. אני לא יכול לתעדף מישהו גם אם הוא משקיע יותר. לא יכול לתעדף. ואני אומר לך במה אני משקיע את התקציב החסר שלי. ואני אומר לך עוד משהו, אני גם אבקש מכם לא להוסיף לי שקל אחד על מה שסגרתי, כי לחצתי יד. נאבקתי לקבל תקציב, ואני לא רוצה שתוסיפו לי שקל אחד.

התוצאה היא אחרי הפלט?

שמע, הפלט עושה עוול למשרד.

כלומר, מה שסגרת, התקציב, זה אחרי הפלט?

לא, אחרי שסגרתי הם עשו לי פלט. תשמע, היה קרב, הם רצו לקחת לי את הזכות לנהל, ואמרו שאני על כל דבר אקבל אישור. אמרתי שאני השר ואני לא מוכן. לא הייתי מוכן לעניין, ובסוף קיבלתי את הזכות. בהתחלה הם אמרו שאני אהיה בעל הרשות, אבל לא בעל הסמכות. עכשיו אני גם בעל הסמכות.

הם גם משחקים לך בסעיפים בתקציב, תכף נראה בהמשך. אל תהיה בטוח שהם לא בעלי הבית.

הם בעלי הבית בגדול.

כשאני מסתכלת על הסעיף של שכר וטיפול בתעסוקה, אני רואה שיש לך קיצוץ בחצי.

הם בעלי הבית בגדול בביטוח הלאומי. אם לא נעיר את הביטוח הלאומי, אני אומר לך, הביטוח הלאומי הפך להיות משאבת כספים – אתה נכנס ומפריע בכוונה?

יצא כבר. ככה זה באופוזיציה.

בוקר טוב.

אתה מפריע בכוונה. קודם כול אתה לא דופק חשבון, מאחר.

אני נולדתי להפריע, אבל אני מת לעזור. את המשפט הזה לא שמעת אף פעם מאף אחד.

ממך. הביטוח הלאומי, נכון שאנחנו לא דנים פה בתקציב הביטוח הלאומי, כי הביטוח הלאומי הוא לכאורה תאגיד עצמאי, אבל זה נראה לי הזוי, הזוי. פניתי, דרך אגב, ליועץ המשפטי לממשלה שיבדוק שהביטוח הלאומי, האוצר מחליט איזו ריבית הוא יקבל על הכסף שלו. על כל שקל שאני גובה, האוצר נותן לי 51%.

מה רצית מהיועץ המשפטי?

שיודיע שהאוצר לא יכול לגעת בביטוח הלאומי.

מה לא יכול לגעת, הם הלאימו את הביטוח הלאומי כבר לפני 15 שנה.

אז אנחנו נפגש, מותק שלי.

15 שנה, הלאימו.

וזה עצוב. כשבנו את הביטוח הלאומי זה היה אמור להיות מעגל סגור.

רגע, הגענו לכסף של ההלאמה?

לא, לא. הוא אמר שביטוח לאומי - - -

את קק"ל הלאימו.

- - -

רק רגע, מיקי.

גפני, אתה רוצה ללמוד? ליצמן.

לא, את זה אל תעשה לי.

אני נורא מצטער, הייתי בדיון של הנכים וההנגשה, זה לא פחות חשוב.

מה שהוא אמר, הוא אמר שאנחנו לא דנים על הביטוח הלאומי, אבל הוא אומר שהמציאות הזאת היא מציאות שהוא הולך להתמודד איתה. הוא פנה ליועץ המשפטי, אני חושב שזה נדון לכישלון בגלל שהכנסת החליטה לפני 15 שנה.

אני אסביר לך, חברי מר גפני, למה זה לא נידון לכישלון.

בבקשה. הלוואי, אני אעשה חגיגה אם תצליח.

אל תעשה חגיגה.

בסדר.

תן לנו את הזמן ואל תעשה שטויות. אם לא תעשה שטויות ויהיה לנו זמן.

זאת בקשה קשה מדיי, שאני לא אעשה שטויות.

אם לא תעשה שטויות ותיתן לנו את הזמן, אז אנחנו נוכל - - -

בבקשה, מה התוכנית?

אני אגיד לך מה התוכנית. האוצר לוקח את כספי הביטוח הלאומי ונותן לו אג"חים לא סחירים. אתה רוצה להקשיב וללמוד?

כן, מקשיב לכל מילה.

עכשיו תחשוב שאני הרב שלך לרגע.

כל הכבוד, אוו.

לרב היית גם מפריע?

לא.

אז אל תפריע.

בטוח שלחו אותו לכאן כי הוא הפריע במלא מסגרות אחרות.

כן, בדיוק. בבקשה.

הוא לוקח ונותן לי על חצי מסכום האג"חים – 5.5%. על החצי השני הוא לא נותן לי ריבית. זאת אומרת שהכסף של הביטוח הלאומי - -

מושקע.

- - נותן לי תשואה של 2.7% בממוצע בעשר שנים האחרונות, שזאת התשואה הכי נמוכה שהייתה לגוף כלשהו במדינת ישראל. הלכתי לבדוק. אני בהודעה לממשלת ישראל מפסיק את ההסכם והם לא יכולים לגעת בכסף, אני יכול להשקיע אותו איפה שאני רוצה. 200 המיליארד, אם אני נותן הוראה, וזה מה שהולך לי - - -

זה 238 מיליארד כבר.

כשאני נותן הוראה. עכשיו כשאני מוציא מכתב שלושה חודשים לפני סוף שנת תקציב, ואני כבר יכול להוציא אותו שבעה חודשים מראש, הם בינואר צריכים להעביר לי שישית מהסכום, כי אלו אג"חים סגורים לשש שנים, נגמר כל שנה שישית, שישית מהסכום. 25 או 30 מיליארד הם צריכים להעביר לי. בוא נראה.

נחכה במתח.

בוא נראה. גאלה, גאלה, גם ההם צחקו. ניפגש, אתה יודע, הייתי בסרטים האלה, הייתי בקרנות פנסיה, הייתי בזה.

כן, זה נכון.

כשאתה צודק, כשאתה בא ויודע שאתה בפרטים אתה מנצח את המשחק, כי אין להם ברירה, יש חוק. אם יש חוק. אני לא בטוח שיש. אבל אם יש, אנחנו ננצח את המשחק, כי בביטוח הלאומי לא יכול להיות שיש 56 - - -

מי נמצא פה מהאוצר?

יש, יושבים שם מאחורה.

חברה שלי.

רכזת רווחה בביטוח לאומי באוצר.

היא המנהלת הראשית של הביטוח הלאומי.

כן, אני יודע, שלחו אותי אליה.

יש 56 חברים במועצת הביטוח הלאומי, כל ישיבה לא אוכלים בורקסים.

בסדר, לא חשוב.

קראתי בעיתון, לא אוכלים בורקסים.

בסדר, זה לא בריא.

אוכלים אוכל בריא, העלות היא 40,000 שקל לישיבה.

או-אה.

כי הם 56, זה 700 שקל, זה כלום.

אולי יותר זול לתת להם את הכסף שלא יבואו?

זה אותו דבר, כי 56 זה בדיחה - - -

נו, עליו להשתלט זה בלתי אפשרי. רגע, רגע.

אתה אל תפריע.

תשמור את הכוח לבחירות, אתה מאבד את הכוחות.

ואני אומר לך שיש את יעל, שהיא מבינה את העניין.

גפני אמר שלא יהיו בחירות.

אמרתי הערכה, אני לא בטוח בשום דבר.

אתה הולך לשמוע משהו, אתה תאהב את זה. היא מבינה את העניין, לא באה לאף ישיבה.

למה? בגלל האוכל?

לא באה לאף ישיבה.

היא בין כה מחליטה, מה היא צריכה לבוא?

ומחליטה הכול מהבית.

זאת שיטה טובה, גם ועדת הכספים תעבור לשיטה כזאת.

יעל, שמעת את מה שהשר אמר?

שמעתי.

אתם מסכימים לזה?

למה?

היית באיזו ישיבה?

הייתי בישיבות הראשונות, ואחרי זה אנחנו - - -

מה זה ראשונות? מתי?

מרגע שנכנסנו להכנסת תקציב 2019.

מתי זה היה? בשנה האחרונה היית בישיבה?

כן.

אז אני צריך לפטר את אלה שמדווחים על הישיבות.

מאז שאתה שר העבודה, מאז שנכנסת - - -

עזוב עכשיו את הישיבות, בואו נדבר על העיקרון.

יעל, יש לי שאלה, אמר השר שהוא לוקח את הכסף הזה, אתם נותנים ריבית מאוד נמוכה, זה יוצא 2.7% בערך, הוא משנה את כל התהליך והכסף אצלו. הוא לוקח מכם את הכסף, הוא אומר שעל-פי החוק, הוא לא בדק את זה.

אני בדקתי.

בסדר. על-פי החוק אתם לא יכולים לעשות אחרת ממה שהוא החליט. מה העמדה שלכם?

אני אסביר מה קורה היום. היום קרן הביטוח הלאומי עומדת על בערך 235 מיליארד שקל.

238.

238.

אני יודע את המספר, בדקתי את זה לפני שלושה ימים.

כן, בדיוק. 238 מיליארד.

הכסף הזה מושקע באג"ח של מדינת ישראל ל-17 שנה. היום כספים חדשים שמושקעים מושקעים מחציתם בריבית מסובסדת של 5.5%, ומחציתם בריבית שוק שבה מדינת ישראל מחזיקה אג"ח.

כמה זה ריבית שוק היום?

היום היא 0.7% בערך. בעבר עד לפני כמה שנים כל הכסף הושקע בריבית של 5.5%, ככה שגם היום חלק מהכסף - - -

מי החליט על המעבר של מהכול מושקע בריבית לחצי מושקע בריבית?

אני לא יודעת להגיד, אני יכולה לבדוק.

תבדקי, ותיתני לגפני תשובה.

זאת שאלה מאוד טובה, זה פשע חמור שצריך לדעת מי אשם בו.

אני לא יודעת להגיד.

תאמיני לי, אני אייצג אותך בכבוד.

אתה יודע.

אני מבקש לתת לה לדבר. כץ, היא תדבר?

כן, היא אמרה. את צריכה לבדוק, כמה זמן?

היא חברה שלי, אני מבקש ממך.

צריך לבדוק, אני אחזיר תשובה.

אני רוצה עוד תשובה. הוא רוצה לשאול עוד שאלה.

גם לי יש עוד שאלה.

איך החליטו שאתם משלמים 51 אגורות? אני רוצה את נוסחת החישוב.

בחוק. הכנסת החליטה בחוק, בוועדה הזאת בחוק ההסדרים הקודם.

למה 51 אגורות ולא 47, כי אני חושב שאולי 47, ואולי 58. אני רוצה את נוסחת החישוב שקבעו 51 אגורות. תראי, אני לא רוצה לקחת את הכסף של האוצר, אבל אני לא רוצה שתיקחו את הכסף של החוסכים, של המשלמים. זאת אומרת, אנחנו רוצים את נוסחת החישוב שקבעה איך זה 51 אגורות.

אני רק אזכיר לוועדה שבמסגרת חוק ההסדרים של 2016-2015 בוועדה הזאת שינינו את נוסחת החישוב של הביטוח הלאומי. הנוסחה הייתה מאוד מאוד מסובכת, אף אחד לא הבין אותה.

תני לנו, נבין אותה.

זה היה מורכב גם מביטוח לאומי, גם מהאוצר, וגם הכנסת לא ידעה לבקר את זה, ולכן לקחנו את המצב הקיים.

עשיתם דבר שיש לו הסבר.

נכון.

מישהו כתב את הנוסחה, מה זה בלי להבין אותה?

אני מכיר את העניין הזה.

אייל, אתה רוצה להסביר?

נכון.

אני מבקש שתבדקי ותגידי למה זה נעשה בצורה הזאת.

אין בעיה.

לא למה.

איך, איך?

איך קבעו את הנוסחה, איך קבעו 51? ואם זה מסובך - - -

היום זה כבר לא מסובך, היום זה מאוד פשוט, הפשטנו את זה.

תביאי את הנוסחה עם כל הפרמטרים, עם הגידול באוכלוסיות.

השר, אין פרמטרים. לקחנו מצב קיים, לקחנו את דמי הביטוח, לקחנו נוסחה מאוד מאוד מסובכת, רצינו לפשט אותה. בנוסחה המסובכת העברנו בערך על כל שקל שביטוח לאומי גובה 50%, ולכן הכנסת בחוק קבעה שנעביר 50%. ה-50% האלה ייצגו סכום שנקבע בשנים קודמות.

ה-50% האלה מספיקים לשלם בגין כל אלה שלא משלמים בחישוב עליית תוחלת החיים? לקחתם בחשבון 2% זחילה בנכים, בזקנים? לקחתם בחשבון שזה מיליון איש אזרחים ותיקים? לקחתם את הצפי של עליית אזרחים ותיקים?

השר, אני לא מבינה את השאלה.

הוא שואל בסוף אם החישוב הזה מכיל את החישובים של העתיד.

לא, החישוב הזה היה חישוב מאוד מאוד פשוט כשחוקקנו אותו, היה מצב קיים והייתה נוסחה מאוד מאוד מורכבת שאף אחד לא הצליח להבין, רצינו לפשט אותם. באותה שנה דמי ביטוח – אני עושה את זה במספרים גדולים – היו בערך 40 מיליארד, ואנחנו שילמנו לביטוח לאומי בערך 19 מיליארד. ולכן אמרנו: 19 חלקי 40 זה בערך 49% נקודה משהו, וזה מה שנקבע בחוק. מאז נעשו כמה שנויים בחוק הביטוח הלאומי. כל פעם שנעשה שינויי בחוק הביטוח הלאומי, על מנת לשמור על מצבו האקטוארי, האוצר משפה את הביטוח הלאומי ומעלה את השיעור. עכשיו כשחוקקנו את חוק הנכים העלינו את השיעור. כשאנחנו מביאים חקיקה בסיעוד אנחנו משנים את השיעור. גם השיעור השנה יידון פה בוועדה.

מי מאשר לכם את שינויי השיעור?

הכנסת בחקיקה ראשית.

הכנסת.

ובעצם חצי מהגבייה של ביטוח לאומי זה מס הכנסה עם 51 אגורות, רק זאת המשמעות?

כן.

יש בחוק ההסדרים.

אבל אני לא יודע, מיכל, אני אומר את מה שאמרת לי להגיד. את אמרת לי להגיד: אני לא רוצה לקחת את הכסף של האוצר, אבל אני רוצה להבטיח את עתידי ואת עתיד האזרחים הוותיקים בהתחשב שאני אישה ותוחלת החיים שלי היא 84. ומאחר שאני עוד צעירה אז - - -

היא יותר, 84 זה בלידה.

הוא במרצ, הוא לא יכול לחכות עד הסוף.

- - -

וכנראה תוחלת החיים שלי תעלה, עד שאני אגיע לגיל היא תעלה עד ל-89, ואני רוצה לדעת אם הביטוח הלאומי מכסה לי ב-2,400 או ב-2,500.

האם כשעכשיו מגיע החלק של הלקחת, והוא לוקח בלי להסס, האם כשיגיע החלק של הלתת יהיה לצ'ק הזה כיסוי?

הבעיה שהוא לא לוקח בלי להסס. אחת השגיאות הגדולות שעשינו פה - - -

אדוני השר.

אל תפריע לי.

מה לעשות שאני אפריע.

הזמנת אותי, לא תפריע לי.

בסדר, אני רק רוצה שגם הח"כים ישתתפו בדיון.

אחת השגיאות הגדולות, אני מדבר לאנשים, שעשינו פה - - -

למה בכלל לוקחים - - -

זה לא לגופים אחרים ברווחה, זה ביטוח לאומי, הוא היה אמור להיות מעגל סגור, ביטוח של עם, לזה זה יועד.

חבר'ה, אנחנו לא מתקדמים.

אתה תתקדם, הכול בסדר בתקציב, כי אני לא רוצה שתוסיף לי כסף.

שנייה, לא אמרתי להוסיף לך כסף, תכף אני רוצה לקחת כסף מהאוצר על כמה דברים שהוא לקח לך.

חכה, אני אתן לך. אל תדאג, קמחא דפסחא לא יהיה לך.

אני יודע, לא יהיה בגלל שהם החליטו שלא, אפילו לפגישה הם לא באים. אבל אני אטפל בהם - - -

מיכל, אני רוצה שיצא משהו פרודוקטיבי.

- - -

תראו, יש בחוק ההסדרים את שיפוי המוסד לביטוח לאומי. הדיון הזה הוא מאוד חשוב, מה שהשר העלה, שלא נסתכל על זה כלאחר יד. זה לא מופיע בסדר-היום מכיוון שהממשלה עדיין לא סיכמה מה השיפוי של המוסד, נכון?

מאחר שאנחנו רוצים לוודא, אנחנו פשוט מחכים לראות איך, כמה - - -

אתם מחכים, בסדר.

זה בוועדת העבודה.

לא, זה אצלנו.

אנחנו מחכים להם.

כן, ודאי.

אנחנו מחכים לראות איך ייגמר פרק סיעוד, פרק שיפוי, על מנת - - -

כן, אם ייגמר.

זה לא הסתיים שם.

כן.

זאת אומרת, יכול להיות שלא ייגמר.

זה תמיד נכון.

אבל זה דיון חשוב מאוד שאפשר להקדיש לו זמן.

אנחנו צריכים לעשות את זה אחרי שסיימנו - - - בתוך החוק.

אני הולך להגיד שנשים לב לעניין הזה.

תזמין גם אותי.

בסדר, מאה אחוז.

וגם אותי.

ביקשתם ממני לא להביא את זה עדיין לדיון, מכיוון שבוועדת העבודה והרווחה יש את הדיון של הנושא שקשור בעצם לביטוח הלאומי.

נכון.

סיעוד.

הסיעודי.

זה לא רק הסיעודיים, זה גם הסיפור השני של - - -

עם ההנגשה?

לא.

לא, ההנגשה לא שייכת.

לא, זה גם הסיפור של התשלום של תאונות עבודה.

צריך לסיים את פרק הביטוח הלאומי בשביל לראות - - -

לא חשוב, בסדר, הכול ברור. לצערי הרב, עברתי את הכול איתכם כבר, אני יודע הכול. זאת אומרת, אני לא יודע הכול, אבל כבר יודע - - -

אתה לא יודע כמה אתה לא יודע, כמה נדמה לך שאתה יודע ואתה לא יודע.

נכון, חיים, אתה צודק, אבל אני יודע את השפה שלהם. כשהם מתחילים לדבר במילים של בית מרקחת סימן שהם לוקחים כסף מהביטוח הלאומי ששייך לאזרחים. על כל פנים, נתייחס ברצינות לעניין הזה.

מה שאני מבקש ממך, מה שהשר העלה, והוא הציף את הבעיה הזאת, אני זוכר את זה לפני 15 שנים, אבל טוב שזה עולה עכשיו מחדש, וטוב שהוא השר, שהוא יגיע לפתרון איתכם, אני מקווה שלפחות - - -

אם תיתן לי עוד שנה אני אגיע לפתרון.

אני נותן לך.

אם תשלח אותנו עכשיו - - -

אני לא שולח.

אה, בסדר, נראה אותך.

בסדר.

רגע, זה היה משא ומתן עכשיו?

כן.

עכשיו זה היה משא ומתן, נו, מה?

זה בשבילך. איזה מקום את ברשימה?

27.

27, זה בשבילך, תגידי לו: תעזוב הכול, תמשיך, צא החוצה, תגמור את המשא ומתן. תגידי אם את רוצה עוד להיות פה.

בקיצור, אני מבקש שתגידי את מה שהשר שאל, איך קבעתם את הדברים האלה שאתם הולכים לפי המתכונת הזאת.

אתה מדבר על הריבית של הקרן?

כן. ולפני שיהיה את הדיון על השיפוי של המוסד לביטוח לאומי, אליו אני אזמין גם את השר, אני אבקש לדעת את כל הדברים האלה, מה שאתם יכולים להגיד לנו. ואם את יכולה גם לכתוב לי את מה שאת לא יכולה להגיד לי בגלל שיש דברים שאת לא יכולה להגיד לי, אני יודע. ונשב עם זה, השר יהיה פה.

אבל זה דיון מאוד נרחב, הרבה מעבר לריבית. הדיון הרבה יותר נרחב, אנחנו לא פותחים אותו עכשיו.

נכון.

אבל הם עדיין לא נותנים לי לקיים את הדיון.

זה לא שייך.

מיכל, אני מדבר אלייך ואל לאה, הם לא מבינים.

מדובר כאן על גירעון, יש מוסד לביטוח לאומי, הוא גובה כספים מהמבוטחים שלו, הוא גובה כספים גם עבור אלה שלא יכולים לשלם לו, ומה שאלה שלא יכולים לשלם המדינה משלימה, וכו'. השאלה עכשיו היא מי קובע, מי אחראי על הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי? רק האוצר? והתשובה היא כן, וזה לא יכול להיות, זה לא הגיוני בכלל.

זה לא מצד אחד בין הביטוח הלאומי ומצד שני - - -

זה לא הגיוני שהאוצר יקבע האם הביטוח הלאומי יכול לפרסם מודעות שאנשים יוכלו למצות את הזכויות שלהם.

מיקי, לא, זה משרד גדול.

איזה שקט היה עד שנכנסת, יא אללה, איזה שקט.

מה לעשות שאני בקיא בפרטים.

איזה שקט היה עד שנכנסת, תאמין לי. מיכל, אלייך וללאה.

מקשיבה.

אנחנו בזמנו, ואני הייתי שותף לזה, הלכנו לצעד מטופש. תשמעי מה שאני אומר לך, אני הייתי שותף לזה שלא הטלנו לשלם ביטוח לאומי על עקרות בית, 40 שקלים. זה היה צעד מטומטם, כי היום עקרת בית יוצאת לביטוח לאומי היא מקבלת את הקצבה בגיל 70. שימי לב, אם היינו מטילים את ה-40 שקל היא הייתה משלמת 500 שקל לשנה ו-5,000 שקל לעשר שנים. היא בשלושה חודשים של קצבה הייתה מעבירה את הכסף. היינו כאלה פסיכים שלא עשינו את החשבון הפשוט הזה, כי ראינו פופוליזם. אני גם, אני לא זורק את זה על אף אחד.

אם את חברת כנסת מחוקקת, שימי חוק להטיל תשלום של ביטוח לאומי 50 שקל על אישה לחודש, על עקרת בית, ואת מצילה אותה. כי היא תשלם 600 שקל לשנה, אחרי עשר שנים היא יוצרת את הזכויות, והיא תקבל את הקצבה בגיל 64. היום עקרת בית מקבלת בגיל 70 או 69, זה שהולך ל-70, שש שנים של 1,500. שש שנים זה 72, היא מאבדת 100,000 שקל על 6,000. איך לא ראינו את זה? איך לא חשבנו? ורצנו וזה.

למה שאתה לא תגיש את זה?

אני אגיד לך, מה שהשר אומר מאוד מאוד חשוב, עם כל הכבוד למיכל, ויש לי, אני חושב שצריך להגיש את זה בשם ועדת הכספים כדי שיהיה לזה סיכוי, ואז לא ישימו אצבע על מיכל שהיא אשמה.

זאת הייתה מטפורה.

אתה ב-6,000 שקל קונה 100,000 שקל.

הבנתי.

זה עלול להיכשל בוועדת שרים, מיכל.

לא, אין לי בעיה - - -

הייתה זהבה גלאון ושלי וצעקנו: לא, לא. אחר כך הלכתי הביתה ואמרתי איזה אידיוט.

אתה לא אידיוט. מי קבע שאתה אידיוט?

אתה יודע למה אמרתי? כי חשבתי שעקרת בית תקבל בגיל 62, ולא הבנתי שהזיזו את זה ל-70. זאת הייתה גניבה קטנה.

זה ממש מופע שניכם ביחד.

מיקי, דקה. הוא חוזר למשרד, אנחנו נשארים פה עם הבעיות.

זה נכון.

הוא הולך לבעיות שלו.

אני אין לי בעיות, אני הולך לבלות.

אני אמרתי שיש לך בעיות?

כן, אתם, אני צריך לעשות סולחה, שבת, רכבת.

אתה הולך להתגייס.

אני עוברת לדיון על תאונות עבודה.

רגע, אנחנו צריכים להביא את מה שאומר שר העבודה והרווחה במסגרת הדיון על העלאת גיל הפרישה. מה שהוא מדבר, והוא מדבר על השנים שבהן עקרת בית, ואני כבר נתקלתי בזה כשהכנו את החוק.

ואני לא ידעתי.

עליי, אני אשם.

אלא מאי? בא האוצר, ומסיבותיו הוא אומר: אני לא רוצה, אני מתנגד. הוא הפיל לי איזה פעמיים.

למה? אבל זאת הייתה דרישה של האוצר פעם בחוק ההסדרים.

עזוב, בחייך, תאמין לי - - -

אנחנו הפלנו את זה.

בסדר.

אתה הפלת את זה.

רגע, תן לי, אני מדבר עם חברי הוועדה.

זה משהו שניהם ביחד.

אני מדבר עם חברי הוועדה, רק שנייה. במסגרת העלאת גיל הפרישה – שזה היה הסיכום שלי עם אגף התקציבים שיעבירו את זה בטרומית, שזה יבוא לפה לוועדה – אני מתחייב שאני לא אלך על הראש שלהם, בגלל שאני יכול ללכת לשר ולהגיד: תראו על מה זה נעצר. פעמיים הם הפילו את זה בניגוד לסיכום בוועדת שרים. זה היה צריך לבוא לפה לדיון, ואז היה עולה מה שאומר השר חיים כץ, אז היינו צריכים לקבל החלטה מושכלת מה אנחנו עושים עם עקרות הבית. בגלל שאתה יושב ורואה מה הולך לקרות להם בגיל 62, מה הולך לקרות להם בגיל 64, זה חלק מהמכלול.

עד 70.

עד 70, נכון, מסכים. אני הצבעתי נגד תשלום לעקרות בית. הצבעתי נגד מכיוון שאז היה דיון רק על תשלום של ביטוח לאומי.

כי לא הבנו מה אנחנו עושים.

כי האוצר רצה כסף ולא רצה עקרות בית.

כי לא הבנו מה אנחנו עושים.

בסדר, אני חולק עליך.

אתה הבנתי, אני לא הבנתי.

הדיון על העלאת גיל הפרישה - - -

בוא הנה, אתם יכולים להופיע ברחבי הארץ למכור כרטיסים, מה זה הדבר הזה?

אנחנו לא יכולים, זה ייקרא שוחד.

בשיתוף פעולה מותר.

מותר לנו?

יש לנו הופעה בבני ברק ביום שישי ב-12:00.

נבהלתי לרגע.

לא בערב.

שבת תרבות בבני ברק.

שבת תרבות בבני ברק ב-12:00. מה עוד אתה רוצה לדעת?

אני רוצה על המשרד.

אם זה בקו שבת ואפשר ללכת ברגל.

אנחנו רוצים לדעת על תאונות העבודה.

על זה כבר דיברנו, לא היית.

תגיד לי למה החזרת כסף לאוצר על תעסוקת חרדים, ולמה הם עבדו עליכם עם קמחא דפסחא.

הם לא עבדו עלינו עם קמחא דפסחא.

עבדו עליכם.

הם לא עבדו עלינו עם קמחא דפסחא.

הם לקחו לכם את הכסף, והם מסתתרים כל הזמן מאחורי העניין הזה שאתה חתמת וזהו. כמו שהם עשו לי פה כשהבאתי איזה נושא.

לא, הם עובדים עליך, הם לוקחים אותך בתור סרדין.

כן, גם עליי הם עובדים, אני מסכים.

אני אתן לך את הנתונים, לפחות תדע אותם. יעל, אל תתחבאי.

דרך אגב, לפי מה שהולך עכשיו מחיר הכרטיס עולה.

כן, אני שם לב. נראה לי שאני אפיק את ההצגה הזאת.

בבקשה, תגיד לי. יעל אגמון, אני מדבר עלייך, למה קמחא דפסחא ירד ל-3 מיליון שקל? אין היום נצרכים בערב פסח? הם עושים מה שהם רוצים.

אני אגיד לך, אני מאוד לא אהבתי, כמו שמיקי אמר לי, את האנשים שעומדים בתור ומצטלמים כשהם לוקחים את החבילות, מאוד לא אהבתי את זה, ואמרתי שאני הולך להשקיע עם המגזר החרדי.

לא חרדי, אני מדבר על עם ישראל, עזוב את המגזר החרדי.

אני הולך להשקיע עם הרב בלוי מהמגזר החרדי, ואנחנו נותנים - - -

בלוי, אוי אוי אוי.

כמה תקציב יש לך?

90 מיליון אני נותן. שם 90 לתת ל-15,000 משפחות בכרטיס אשראי נטען ב-500 שקל לחודש, והבן-אדם לא יודע לקנות בזה, לא סיגריות, לא אלכוהול, מקבל ב-250 שקל ירקות, פירות, וזה.

אז הוא לא נכנס לזה. כמה כסף?

רגע, אתה לא תפריע לי.

טוב.

אני עוברת לביטוח תאונות עבודה, מתנצלת.

מה, הוא באמת מקיים על זה דיון בסוף?

כן, הדיון מתחיל עכשיו.

והלכתי לשוק לבדוק שלא עובדים עליי במחירים, הייתי בשוק רמלה.

גפני, מסכמים דברים מאחורי הגב שלך.

בשוק אור יהודה ראיתי שהם עומדים במחירים. ונותנים את זה כשהיעד 15,000 משפחות. בנוסף, נתנו קמחא דפסחא. בתקציב שלי שהיה 454 מיליון לבסיס התקציב, אני שם הכול על השולחן. יש עוד 50 מיליון שקיבלתי לצרכים של המשרד לפי מה שאני אחליט, ואני הולך להשקיע את זה בשיפוץ מעונות של ילדים וילדות בסיכון, וכן הלאה וכן הלאה.

קח מזה 14 מיליון לקמחא דפסחא. לא לוקח מזה 14 מיליון לקמחא דפסחא, כי אני חושב שלקבוע אורח חיים של ילדים, ילדות בסיכון, לתת להם הכשרות, לא פחות חשוב מארוחה אחת פעם בשנה, ככה אני רואה את הדברים. ואני השר שמחליט, אז אני רואה, אני משקיע את זה בפנימיות, משקיע במוסדות, רוצה לתת לאנשים שגרים שם אורח חיים. גם בשנה שעברה אתה הבאת את ה-14 מיליון. היום הם אמרו: קח ממך. לא אקח ממני.

גב' אגמון.

כן.

איפה אלון?

אתם מתנהגים לא יפה, לא, באמת. שנה שעברה הוספתם את התקציב הזה, זה תקציב חיוני. עכשיו אתם זורקים את זה על השר, כשהשר לוקח את זה למשהו אחר. בשנה שעברה אני ביקשתי.

לא זורקים את זה על השר.

בשנה שעברה אני ביקשתי מכם והוספתם. ביקשתי לעשות פגישה עם המנכ"ל ועם אלון מסר אחרי הישיבה כאן, הוא אמר שהוא לא יכול. בכל אופן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, זה לא משהו חשוב, יושב-ראש ועדת הכספים אין מה לדבר בכלל, אתם מתנשאים עלינו, זה בסדר. למה אתם לא מוסיפים את הכסף? עוד מעט תגידי לי שחתמתם, השר חתם. שנה שעברה הוספתם.

אני לא חתמתי על קמחא דפסחא.

לא אמרתי.

לקמחא דפסחא האוצר צריך לתת לך 14 מיליון.

נכון. בבקשה, תשובה.

משרד הרווחה קיבל תוספת תקציבית מאוד מאוד גדולה בתקציב הזה.

זה בסדנה? את מדקלמת את מה שלמדתם בסדנה?

את שמעת את מה שאני אמרתי?

אבל אמרתי את זה כבר.

את שמעת את מה שאני אמרתי?

אבל למשרד יש סדרי עדיפויות, והוא בחר לא לשים את הכסף.

קיבלתי תקציב חסר, הרבה פחות ממה שאני צריך.

ראית מה שהם עושים?

אבל אמרתי לחברי הכנסת: אל תוסיפו לי שקל אחד, כי סגרתי. אז אל תגידי שקיבלתי תקציב יפה, כי אחרי התקציב עוד עשית לי הפחתה, אז גם מה שחשבתי שקיבלתי לא קיבלתי.

אני מבקש להוסיף את הכסף הזה כמו בשנה שעברה. השר מייעד – הוא אמר את זה כאן בוועדה – הוא מייעד את זה לצרכים, שהצרכים האלה הם חיוניים.

לפי דעתי.

נכון, אני מקבל את זה. אני חושב ששיפוצים בכל הדברים האלה הם דברים חיוניים, וזה בסדר גמור. אני מבקש להוסיף את הכסף הזה.

14 מיליון.

כן, זה 14 מיליון. אם לא תוסיפו, לא יהיה את הכסף של קמחא דפסחא, אם אתם רוצים ככה שנעביר תקציב, בסדר. אני מבקש להוסיף את זה. דיברתי עם אלון מסר, הוא אמר לי שגם כן יש את הכסף. התברר עכשיו בוועדה שאין את הכסף. יהיה בקמחא דפסחא 3 מיליון שקל.

את יודעת למה הוא אמר את זה? כי בתקציב שלי קיבלתי 50 מיליון לצרכים אישיים שאני מחליט, נכון?

לצרכים משתנים של המשרד, כן.

לא לפרטי שלי הביתה, נכון? אז למה את מחליטה בשבילי למה אני אחלק את ה-50 מיליון?

אני לא מחליטה. אני אומרת - - -

אז אמרת קמחא דפסחא, אל תחליטי לי.

אני לא מחליטה.

קיבלתי 50 מיליון, אז אני אחלק את ה-50 מיליון איך שאני חושב.

אל תשחקו עם זה. יש לי בקשה, אל תשחקו עם העניין הזה, אני לא רוצה תירוצים. בשנה שעברה סיכמתי איתכם שמוסיפים את ה-14 מיליון, תוסיפו את זה גם השנה, לא השתנו הצרכים של עם ישראל אפילו לא בדרגה אחת, עם כל הכבוד.

עלו הצרכים.

הוא צריך לתת 2% יותר.

עלו הצרכים, נכון.

הם יצטרכו 2% יותר, כי לנכים הם צפו גידול שנתי של 2% פלוס 2%. למה זה עומד? למה 14 מיליון עומדים ולא עולים ב-2%? לא גדלו? לא נוספו?

נכון.

הרגע אמרתי לך שצריך יותר.

כמו שהם מתנהלים, אתה גם צריך להתנהל. זה עלה ב-2%, הם ייתנו לך 14 ועוד 2%, ואל תזלזל, זה עוד 300,000 שקל.

תחליטו מה שאתם עושים עם העניין הזה. אם המצב יהיה שאתם תישארו עם הקשיחות הזאת שאתם תצפצפו עליי, זה כבר לא שר הרווחה, זה איתי.

הם לא מצפצפים, הם שורקים.

הם שורקים. אני פשוט אוסיף את זה בתקציב. אם נצביע על התקציב אני אוסיף את זה.

תוסיף את זה כסיבה לפרק את הממשלה.

אני אוסיף את זה בתקציב, אנחנו נצביע עם הכסף הזה.

תחזור על אם נצביע על התקציב.

אם נצביע על התקציב. אמרתי, אם נצביע על התקציב אז אני אוסיף את הכסף הזה, ולכן עדיף לעשות את זה בטובות. בזמן האחרון אגף התקציב לעשות הולך איתי ברעות. אם אתם רוצים בדרך הזאת, אני ברעות זה המקצוע שלי. בטובות אני מתאמץ.

מה המקצוע שלך?

ברעות.

מה המקצוע שלך?

ברעות, ברעות.

באמת, אני מבין שאלון מסר לא יכול היה להגיע, הוא עסוק, אין כסף עכשיו לעניין הזה. בואו נמשיך הלאה. מה עם הזה של החרדים שאמרו שחסר כסף?

לא זוכר חרדים. מה היה עם החרדים? דבר.

שהחזרתם הרבה כסף לאוצר, תעסוקת חרדים.

תשמע, חנן, כמה ניצול התקציב שלנו?

99%.

99%.

גם תעסוקת חרדים? למה אמרו לי שחלק חזר לאוצר?

עובדים עליך, הם כל הזמן צוחקים עליך. הם אמרו שאני לקחתי לך 14 מיליון.

אבל זה סעיף שצומצם.

לא לי, מה זה, אני?

הסעיף הזה צומצם?

חנן.

הסעיף לא צומצם. הסעיף של חרדים לא צומצם, היה שם תקצוב.

לא של חרדים, תעסוקת חרדים, זה משהו אחר.

של תעסוקת חרדים, סליחה. הסעיף של תעסוקת חרדים לא צומצם, יש שם בתקציב 19, אותו היקף שהיה בשנה קודמת פלוס תוספת של 10 מיליון שקלים כדי שיהיה גם לתוכניות חדשות. כל הכסף שהיה, 80% ממנו מזומן שיצא, חלק מהכסף שייצא במהלך שנה הבאה, כי הוא מיועד לתוכניות רב-שנתיות. התחיל בן-אדם ללמוד תוכנית הכשרה של שנתיים, חלק מהכסף יוצא השנה, חלק בשנה הבאה.

בקיצור, המידע שלך לא היה מדויק.

זהו, דיברת מספיק.

אבל היא דיברה לעניין.

אצלי תמיד מדברים לעניין.

נכון. אמרתי שלא? בקיצור, מדובר על תוכניות רב-שנתיות שהתוכניות האלה – זה לא שאתם - - -

מה קורה פה הדיון הזה? פוניבז? מה קורה פה?

מיקי.

חשבתי שאתם התרגלתם, ואני החדשה.

לא, אל תסכימי לזה.

אלו תוכניות רב-שנתיות. בסדר, הלאה. עכשיו חברי הכנסת.

לא גמרתי.

אה, בבקשה, אז תתקדם, חברי הכנסת רוצים לדבר.

אני הולך, על תקציב הכנסת יש לנו.

אתה רוצה להגיד משהו לפני שאתה הולך?

דבר.

אני מדבר איתו באופן אישי, זה יותר טוב.

הלאה. מיקי, תגיד משהו. תגיד על זה, נו.

תקשיב, אדוני, יש סוגיה אחת שהעליתי בפניך, ואני רוצה לקדם אותה ברצינות. זה נושא של צמצום משמעותי של ועדות הביטוח הלאומי.

אני לא רוצה לעלף את האוצר, אבל אנחנו הולכים כנראה לוותר על בדיקות ה-IDL.

תקשיב, אני גם דיברתי עם השר כחלון על זה, וגם דיברתי איתך על זה. מה שמעבירים, 300,000 ועדות או 250,000 ועדות של הביטוח הלאומי עולות למדינה כל שנה מיליארד שקל. עולות למדינה, משלמים לרופאים, לזה, לזה, לכל מיני אנשים, לכל מיני פונקציות, לא חשוב. כל מה שהוא מדיד לא צריך בכלל ועדות. לא צריך ועדות אם למישהו יש, חס וחלילה, לחץ דם גבוה או סכרת גבוהה או רגל מקוצרת, מודדים את זה ויודעים מה יש לו.

קודם כול, בזה העברנו תקנות בשבוע הזה.

רגע, אדוני.

אני עונה לך.

בוא, הנה, אי-אפשר להשחיל מילה אצלו.

תקשיב, העברנו תקנות אחרי קרב גדול.

אבל תן לו להשלים.

העברנו תקנות שמי שיש לו רגל קצרה, הוועדה לא יכולה להחליט שהרגל גדלה לו, אי-אפשר לשפר את מצבו.

למה? פעם הייתה – לא הבנתי.

יש עוד כמה מקרים שאי-אפשר לשפר את מצבם.

אדוני, ברצינות.

אבל זה עבר השבוע.

- - -

רגע, חיים, תן לו. בבקשה. לא להפריע לו.

אני חושב שהגיע הזמן לעשות את מה שעושים בכל ועדה רפואית בעולם. השיטה היא כמו מס הכנסה אמריקנית, מאמינים לכולם, אבל אם תופסים מישהו, חס וחלילה, מרמה, מכסחים לו את הצורה. במקרה הזה אי-אפשר לעשות לתובעים, אבל את הרופאים שמשתפים פעולה, חלילה, עם רמיה אפשר לנקוט נגדם צעדים חמורים, וזה עובד בכל העולם. אין שום סיבה בעולם שהביטוח הלאומי ישקיע את כל הכסף או כל כך הרבה כסף בוועדות, עדיף שייתן אותו למי שראוי שייתנו לו.

ואני הצעתי לך, ואני חושב שהגיע הזמן, כי גם שר האוצר מסכים עם זה, לעשות פיילוט בתחום אחד, ולא צריך לעכב את זה. כי הסיוט שאנשים עוברים בביטוח הלאומי, אתה יודע את זה יותר טוב ממני, ההשפלות וכל הדברים האלה, וגם נחסוך הרבה כסף. כי בשיטה הזאת נתפוס הרבה יותר גנבים. משפט אחרון שלי.

אני אענה לך, מה, אתה לא תזרוק ותלך.

כמו שאתה יודע, אני דואג גם לעובדים. אדם אחד לא יפוטר מהביטוח הלאומי, כל אלה שהתעסקו בוועדות ובכל מיני דברים אחרים יעברו למחלקת החקירות, וכך נתפוס הרבה יותר גנבים. ויש הרבה מאוד גנבים מהביטוח הלאומי, וגם את זה צריך להגיד.

תודה.

אל תלך.

אני לא הולך, אני מקשיב.

אני אענה לך. נכנסתי – לא היית פה בהתחלה כי היית בדיון חשוב אחר – והתחלתי לדבר על משרד הרווחה, איך מצאתי אותו ואיך הוא היום. היום הוא שינה את פניו. לא נגענו יותר מדיי, אבל היו שלושה מינהלים של מוגבלויות, אוטיזם ושיקום, היום זה מינהל אחד; המכרזים, ההוא התחלף; כל אלה שהיו בחסות הנוער, העמותה שנתנה שירותים 22 שנה התחלפה.

עכשיו אנחנו עוברים לביטוח הלאומי. לא בכדי באתי ואמרתי פה מה שאני רואה בביטוח הלאומי; לא בכדי אמרתי על כספים; לא בכדי פניתי ליועץ המשפטי לממשלה כבר על מי מקבל החלטות בביטוח הלאומי, מי בר הסמכה בביטוח הלאומי. האם אני צריך חתימות של – הכול, ואנחנו במגרש הזה עכשיו. ולדעתי, בעוד שבועיים-שלושה יהיה מהלך דרמטי בביטוח הלאומי, שאני לא רוצה לפרט, כי האוצר – אבל יהיה מהלך. דיברת איתי, ויהיה שינוי.

עכשיו אתה חייב להגיד לנו, שאילתה, מה המהלך?

אתה יש לך בחירות ב-22 במרס, תתקדמו.

- - -

אדוני השר, משפט אחרון, בניגוד לנושאים אחרים שיש לך חילוקי דעות עם שר האוצר, בנושא הזה יש לך הסכמה של שר האוצר, יש לך הסכמה שלו.

יש לי הסכמות בהרבה דברים איתו, לא בניגוד לזה או רק בזה.

אז, יאללה, צא לדרך. סע לדרך, שניר חפץ לא יפריע לנו.

- - -

אדוני השר, אני באמת רוצה לברך אותך ולהעריך את עבודתך בשלוש שנים, מורגש אצלנו במגזר שיש שיפור.

אתם יש לכם עדיפות גדולה, אתם עדיפויים.

יפה, אבל אנחנו צריכים את העדיפות עוד יותר ויותר, ופשוט אפליה מתקנת.

אני אגיד לך מה אתם עושים לי צרות.

מי זה אתם?

הערבים.

אני שמעתי שהערבים - - -

אז תקבל תשובה.

אין לו דין ואין לו דיין.

המעונות שמחזירים זה של הערבים.

אתה צודק, זה נכון.

אתם לוקחים זכויות בנייה ולא בונים, והאוצר לוקח את הכסף בחזרה.

אתה מבין, אני פשוט רוצה, ברשותך, קודם כול, תודה רבה על הפגישה שעשינו עם הביטוח הלאומי, ואנחנו מתכוונים לעשות בוואדי ערה פתיחת סניף אחרי שהמשרד שלך תמך בזה. ואני רוצה בבקשה לקיים עם ראשי מועצות ואיתך פגישה בשביל להעלות את הדברים האלה שאתה אומר לי עכשיו בפניי, שאני לא שמעתי ולא - - -

כן, זה נכון.

ואני חייב להראות להם איפה הבעיות שגם אנחנו, בשתי מירכאות, אשמים בכמה דברים שאנחנו צריכים לעשות ולקדם, זה אחד. נכון שהמספרים מעידים על שיפור במגזר הערבי, אבל עדיין זה לא מספיק. באמת צריך אפליה מתקנת, שאנחנו צריכים לקבל עוד יותר ויותר. אני חושב שמשרד העבודה והרווחה צריך לקרוא לו משרד הערבים והחרדים, לדעתי, כי אנחנו - - -

למה החרדים? החרדים לא - - -

כי הוא רוצה שתהיו ערבים.

מה נסגר איתכם?

לא, פשוט אני מרגיש שאנחנו שכבות חלשות.

הוא לא רוצה להישאר לבד.

אצל החרדים אין את הבעיה הזאת.

ויש שם חד-הוריות ונשים מוכות ונערות בסיכון.

נכון, יש.

אבל זה כמו כולם. לערבים יש בעיות ייחודיות, כמו שהשר אמר, אין בנייה ברשויות חרדיות.

אבל אני במקומך לא הייתי מגדירה את כל הנושא דווקא ככה.

אתה יודע מה הבעיה הכי גדולה של הערבים?

נו?

שהם לא יודעים עברית.

למה?

הדור הצעיר.

הדור הצעיר לא יודע עברית?

תשמע, הוא לא יכול להיקלט בעבודה כשהוא לא יודע עברית.

סליחה, אתה מעלה עוד סוגיה שמשרד החינוך אשם.

מה זה לא יודע עברית?

לא יודע עברית.

תשמע, אתה מעלה עוד סוגיה שמשרד החינוך אשם בה.

הדור הצעיר של הערבים?

כן, הבדואים לא יודעים מילה בעברית.

אדוני השר, אז צריך לערב את משרד החינוך בדבר הזה, זה אחד. שנית, אם הבנתי נכון, קמחא דפסחא זה שנותנים לפני פסח, אז יש לנו עוד - - -

לא נותנים. אם הבנת נכון, אין כסף.

אנחנו מבקשים מביטוח לאומי גם.

בקיצור, הוא רוצה קמחא דרמדאן.

או, בדיוק זה מה שקורה.

כשהוא יקבל קמחא דפסחא, אתה תקבל רמדאן, נכון, לאה? נכון לעכשיו אין כסף.

אדוני היושב-ראש, הערבית והחרדים, אנחנו באותה סוגיה.

אנחנו נותנים גם לרמדאן אותו דבר כמו קמחא דפסחא.

והדרוזים, קמחא דיתרו.

אתה תקבל תשובה עכשיו.

הכי חשוב.

אתה מקבל קמחא דרמדאן כמו שהוא מקבל קמחא דפסחא.

בדיוק.

אני לא מקבל כלום.

שמעת? עכשיו הוא לא מקבל כלום, אז אתה לא מקבל כלום. כשהוא יקבל גם אתה תקבל.

אני לא מקבל גם כשיהיה כסף, זה יישאר לעם ישראל.

יש לך את זה, תסמן "וי", את זה קיבלת.

קיבלת, אומר השר.

קיבלתי, תודה. אבל אני רוצה פגישה במיוחד לפני הבחירות.

מתי הבחירות?

תשאל את גפני.

שאלתי אותו, הוא לא עונה.

הוא צריך לשאול את ליצמן.

הוא צריך לשאול את ליצמן.

יש עוד מישהו שרוצה לדבר? חברת הכנסת פדידה.

קוראים לי גם לאה לפעמים.

חברת הכנסת לאה.

פדידה.

בואו הנה, אתם ממש מופע.

חאלס, חאלס.

חכי, חכי, שנתחיל לעשות את זה בכסף.

בקיצור, האמת שאני באה ממקום שאני באמת עוקבת אחרי הרווחה, ואכן בשלוש שנים האחרונות אנחנו רואים הרבה יצירתיות, מעוף, והתקדמות על דברים שלא טופלו. אבל יש שני דברים שחסרים לי מאוד. יש מה שנקרא, בגלל שעוסקים ברווחה צריכה להישאר גמישות. הרבה פעמים אתה מגיע למשרדי הרווחה ואתה רואה אותם עם חוקים נוקשים.

רק שנייה, אני יכול לדעת למה אתה מפריע? לא מספיק שידרת אתמול שאני הייתי עייף? הייתי עייף. הייתי עייף.

היית עייף.

בשביל זה לא באת בבוקר? היית רואה איזה רענן הוא היה, נתן פה שואו, חבל לך על הזמן, הוא נתן תאריך בחירות.

לא להפריע. בקיצור, בפעם הבאה שאתה משדר מפה תכתוב את האמת. בבקשה, לאה.

בקיצור, הערה ראשונה, ואני מצפה לתשובה.

אבל אל תדאג, יש לו מספיק הדלפות. מדליפים לו מספיק, מה אתם דואגים.

יש מה שנקרא חוסר גמישות, גם אם לעיתים אותם עובדי רווחה רוצים לתת משהו כזה או אחר, הכללים כל כך נוקשים.

מה זה משהו כזה או אחר?

אפילו, אתה יודע, גם בחלוקת סלי מזון זה כזה ברור למי ואיך, שגם אם לעיתים קורה שמנהל רווחה רוצה להפעיל שיקול דעת, אין. לדעתי חסרה קצת גמישות למנהלי מחלקות רווחה, זה אחד.

גם לשר.

גם לך חסרה גמישות?

ודאי.

יש מכון כושר בכנסת.

אם הם מחליטים על 25% מעונות לערבים, 15% לחרדים, 15% לפריפריה, ואני רואה שהערבים נגיד לא בונים עשרה מעונות, אני לא יכול להעביר אותם לפריפריה.

אז בוא נשנה את זה, כבוד השר.

לא יכול, הכול קשיח, ובסוף השנה אני מחזיר את זה לאוצר. ובמקום אחר צריך, אם יש התחדשות - - -

זה יפה מה שאת אומרת.

אבל הכול קשיח.

את תלמדי בדרך הקשה, אלא אם כן את באמת תשני פה ותעשי מהפכה. הם בכוונה שמים סעיפים שבהם הם יודעים - - -

מי זה הם?

האוצר.

האוצר.

אה, זהו, כדאי לשמוע את המילה אוצר.

בסדר, שמעת את זה כבר מיליון פעם.

רגע, יש פה שיעור לשון.

לאה, אני אומר לך את האמת, הרי לכאורה השר צודק ואת צודקת. צריך להבהיר, זה לא מתבצע בעיר הזאת, זה מתבצע בעיר השנייה שגם שם צריך את זה, הם לא נותנים, הם לא מעבירים את זה מסעיף לסעיף, הם לוקחים את הכסף. את צודקת.

אין העברות תקציביות.

את צודקת.

כשתצביעי על התקציב תגישי הסתייגות שניתנים כספים לא מנוצלים, בסוף שנה, באוגוסט כשיהיה זמן, כסף שלא מנוצל שאפשר בתוך המשרד חופשי לעשות shift של התקציבים.

נכון, שאפשר יהיה להעביר אותו.

זאת לא שאלה של הרווחה, אדוני השר, זה של כל המשרדים.

נכון.

כרגע אכפת לי מרווחה.

זה שהאוצר היום משתלט על המשרדים ואז - - - המדינה אז זה ככה.

אבל פה זה עושה נזק לאנשים - - -

אבל, ברושי, תראה, לאה פדידה היא ח"כית חדשה, והיא רוצה לתרום.

אבל היא יודעת.

נכון, אתה לא עשית את זה עד עכשיו, אולי היא תעשה את זה.

אולי.

תעשה גמישות תקציבית. אל תלחץ, תגיד שהאוצר לא ייקח כסף חזרה על כסף לא מנוצל, כי המשרדים חיים בתת-תקציב, אין לאף אחד הכול, שיוכל לעשות shift בתקציב.

השאלה השנייה שמאוד חשובה לי. אני הייתי אחראית על החינוך הבלתי פורמלי, בעבר ילד רווחה היה מגיע עם פתק שאומר שהרווחה משתתפת לי ב-30% מהחוג ומקבלים. אין יותר במשרד לשירותים חברתיים, שאתה אמון על זה, מימון לחוגים בחינוך הבלתי פורמלי. ילד היום כדי לקבל שוויון הזדמנויות צריך גם חוגים, איפה זה מתבטא?

תודה רבה. איתן ברושי.

מה עם התשובה?

הוא יענה על הכול.

לא, תן לה תשובה. חנן, יש תשובה?

האמת שאנחנו צריכים לבדוק מה קורה שם בתוך הלשכות, אבל אני יכול להגיד מהבחינה הזאת שהתקציב שמועבר לרשויות רק גדל בשנים האחרונות באופן ניכר.

אבל אין שם סעיף.

אני אומר שאנחנו מחדדים כל הזמן את הקריטריונים. זה נכון, אנחנו נותנים תקציבים על-פי קריטריונים מאוד סדורים, מאוד מובנים מהבחינה הזאת, אנחנו גם מאפשרים גמישות כזאת או אחרת.

אבל הורדתם את הסעיף של מימון חוגים בכלל, אין.

אז עוד פעם, החלטנו שאנחנו צריכים לתת לנושאים יותר מרכזיים, אבל נבדוק את זה.

כבוד השר, זאת תשובה לא טובה בשבילך, אתה חברתי.

לא קשור, אני לא נותן תשובות טובות או לא טובות, אני נותן מה שיש.

נבדוק.

אתה רוצה שילדים לא יהיו בחוגים?

לאה, אני עוזר לך.

ילדים עם מצב סוציו-אקונומי נמוך לא ילכו לחוגים? לא יהיו בחוגים?

לעומת זה הוצאנו, שאחרים לא הוציאו, 290 תקנים נוספו ברשויות.

מה זה משנה?

קיבלת, אל תגידי מה זה משנה.

כל ילד או ילדה צריכים חוג.

לאה, אמרת את הדברים, רגע, שנייה, אין לך סבלנות.

אני נולדתי בחודש שביעי.

חנן, אני מבקש.

דבר אליי, אני אחראי עליו, דבר איתי.

אני אומר לך, אדוני השר, העלית את זה חברת הכנסת לאה פדידה, אני מבקש שתבדקו את העניין הזה.

נבדוק את זה.

תעבירי לי את זה בכתב.

אם הם פה זה נקרא בכתב.

תודה.

לא, היא תכתוב לי כי אני בגילי לא כל כך זוכר.

לא זוכר את הגיל שלך.

לא גמיש, לא זוכר, אנחנו בבעיה.

בסדר, אבל יש לך פה את חנן שיבדוק את זה.

היא תביא את זה, היא תקבל תשובה כתובה, עזוב אותך.

תודה רבה.

איתן, בבקשה. אני רוצה להתקדם בגלל שמתחיל להיות מאוחר.

למה?

למה מאוחר? בגלל שיש עוד עבודה.

עד ארבע יש לנו היום.

עד ארבע אני צריך לנהל משא ומתן בגלל הבחירות שלך.

אה, טוב, הוא צריך לנהל משא ומתן. אתה רוצה להיות בכנסת, בוא נסגור את הישיבה.

לא, עוד לא, לא יפגע משרד העבודה והרווחה.

אדוני השר, כל דבר בעיתו. קודם כול זה דיון חשוב, אני מתנצל שהייתי במקום אחר, אבל חלק מהעבודה גם בעוד מקומות. המשרד חשוב, אני רוצה לומר שני דברים. אחד, אני לא יודע אם עסקתם בזה, אני חושב שהיית עושה נכון אם היית מוותר על האחריות על הגיל הרך. אני חושב שהאחריות על הגיל הרך צריכה לעבור לחינוך, זה לא עניין של פוליטיקה, וזאת הייתה טעות להשאיר את זה כל כך הרבה זמן במשרד הכלכלה, ואחר כך הם ישבו בכלכלה ועברו לרווחה. זה משהו שהוא עקום.

ואני למדתי ששתיל ששותלים עקום לעולם לא יגדל ישר. ויש תחום ענק למשרד הרווחה, הוא לא צריך את הגיל הרך, זה לא טבעי, צריך להעביר את זה לחינוך. וילדים זה חינוך מלידה ועד בכלל. זה רק יוסיף לך גם ברמה האישית וגם לתפקוד של המשרד. אי-אפשר להיות מומחה להכול, וזה לא הגיוני המצב הזה. אני קורא לך ממש לגלות פה מהלך דרמטי, אתה תהיה יקיר המדינה והחינוך אם תגלה אצילות ותוותר על התחום הזה, הוא לא שייך למשרד שלך, וזה לא מועיל לחינוך.

אני לא בעד.

הוא יוותר על גרוש?

לא להפריע, כל אחד אומר את דעתו.

דבר שני, אני חושב ששרים הם קודם כול מודל של אחריות. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו במגבלת הזמן זה נושא שטופל במשרדך בזכות המנכ"ל והצוות, אבל אני לא בטוח שהוא הושלם. תראו, יש קושי בממשלה להבין את המרחב הכפרי, את החקלאות, את ההתיישבות, כל המועצות האזוריות, 54 מועצות זה 9%,8%, הלוואי שנגיע ל-10% מהאוכלוסייה. כלומר, מרבית האוכלוסייה לא חיה במרחב הכפרי, היא לא מבינה את הבעיות של המרחב הכפרי, וכשמבינים לא מסכימים עם הפתרונות.

אלוף במילואים אורי שגיא שגר בכפר ביאליק תמיד אומר: מיעוט נרדף. חלק מאי-ההבנה נובעת מהמציאות של יישובים קטנים, מבודדים, מפוזרים, שגם שם יש קשישים וותיקים זקנים, וגם צרכים מיוחדים, וגם שם יש אוכלוסייה שזקוקה לכל המערכות שחלקם בתחום האחריות של המשרד שלך.

אני אתן דוגמה שטופלה על-ידי המנכ"ל במסירות, אבל לא הושלמה. אנחנו יודעים שההסעות למרכזי יום לקשיש או בנושאים אחרים יש מחיר לפיזור, יש מחיר לזה שאין תחבורה ציבורית, שמי שעולה עליה, קשיש בתל אביב משלם 50% כרטיס. מי שעולה בעמק בית שאן אין לו אוטובוס לעלות לשלם עליו 50%, כי אין שם כמעט תחבורה כזאת. ומי שצריך לנסוע מקריית שמונה ממעיין ברוך או ממנרה לבית חולים בצפת - - -

אבל זה שר התחבורה, זה לא הוא.

לא חשוב, תן לו.

מרכזי יום לקשיש זה לא שר התחבורה. למה אני אומר את זה? הוא יודע, והמנכ"ל יודע. נתנו סכום נמוך מדיי, והפיצוי היה עקרונית נכון אבל לא עונה, והייתה הבטחה שבתקציב השנתי יהיה ביטוי. הם הוסיפו 760,000 שקל, לפני זה עוד איזושהי תוספת לעשרות מועצות, זה לא רק לאורך הגבול. יש קיפוח שנובע בצורה מבנית מפיזור אוכלוסייה ביישובים קטנים ומבודדים, מפוזרים, והתקציב לא מספיק.

נתתי דוגמה של האחריות שלו, יש גם דוגמאות אחרות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, תשימו לב לעניין הזה, אי-אפשר לדבר על פיזור אוכלוסייה ולסגור מרפאות כי אין רוקח, מה שעכשיו היה. לא שייך אליו, שייך להבנת הממשלה מה זה לחיות בפריפריה.

אבל, נתן, התקציב הזה לא נוצל במלואו.

יש לנו תקציב ייעודי שנקרא הסעות למועצות אזוריות.

למרכזי יום.

גם למרכזי יום. הייעוד המרכזי של התקציב הזה נועד לתת מעבר למה שאנחנו נותנים בתעריפים הרגילים.

לך יש תשובה.

יהיה לו תשובה להכול.

התקציב הזה לא נוצל במלואו, ואם יהיה צריך להוסיף שם תקציב אני מתחייב להוסיף שם תקציב, אין לנו בעיה עם התקציב הזה.

מה שאתה אומר, אין חיה כזאת, אבל אני מבקש שתעביר לי.

אוקיי.

הטענה הפוכה, שהם מממנים את תקציבי המועצות האזוריות, את ההסעות – יש פה אי-הבנה.

לאה, למה את הולכת, אני צריך אותך בעזרה לגיל הרך, ראיתי עם הראש שם מה שעשית, אל תעני לי.

איתן, תודה.

תודה.

עמר, בבקשה, אם אפשר בקצרה.

איתן, אתה תקבל תשובה לגיל הרך עכשיו, חלק ממנה, חלק ממני.

אם אפשר בקצרה, עמר בר-לב, אנחנו מתקרבים לסיכום הדיון.

תעני לו למה הגיל הרך לא צריך לצאת למשרד החינוך. אין תשובה? הוא לא מקבל תשובה?

אני לא הולך.

תקבל תשובה עכשיו.

מהבחינה של הגיל הרך אני חייבת להגיד משהו.

מה נעשה בשלוש שנים האחרונות?

מאז שזה עבר למשרד העבודה - - -

מה זה חשוב?

מה זה חשוב? אתה דואג לגיל הרך? מה שנעשה בשלוש שנים האחרונות לא נעשה 20 שנה.

קיבלנו הצטיידות - - - ובנייה ופיתוח.

אז אולי נעביר לך גם את הביטחון?

יכול להיות.

שמעתי אותו היום שהוא לא יכול. אם אתה יודע לעשות הכול, נעביר לך את הכול.

לא, אני לא יודע הכול, אבל בגיל הרך - - -

ההיגיון אומר, זה משפחות עובדות במעונות היום - - -

תגיד, אתה עושה לנו בלגן בתוך הסיעה?

שהוא ידע את האמת.

הביטחון עכשיו נכנס לתקציב הביטחון שם בוועדה הסגורה.

אמרת לי אתמול שיש משבר.

בקיצור, הגיל הרך במקום טוב.

תודה רבה. עמר בר-לב.

שמעת?

שמענו.

יש מהפכה. אני נותן תשובות. באו אליי ההורים, הוועד של הגיל הרך לא רוצים לעבור, לא רוצים חינוך, לא רוצים כלום.

רוצים במשרד העבודה והרווחה?

כן, כי נעשה משהו, כי פתאום נוגעים בהם ועושים ומלטפים, והקימו את המועצה.

בסדר. עוד לא התכנסה פעם אחת.

נכון, אבל נעשה משהו.

בסדר.

נפתחו 15,000 מקומות חדשים.

החלק הפדגוגי נשאר בחינוך.

נכון, אבל הבנייה פתאום נעשתה.

אני לא מתווכח עם היכולת שלך.

תודה רבה. עמר בר-לב, בבקשה. לא להפריע עכשיו.

אדוני השר, שתי שאלות קצרות. יצאתי כאן אז יכול להיות שהתייחסת ופספסתי, אבל אני - - -

בשבילך אני אחזור.

תודה רבה. דברים עקרוניים באמת. אתה יודע, לפי דו"ח העוני ילדים בישראל – 24.6% נמצאים מתחת לקו העוני, ב-OECD – 13.6%; וזקנים ומבוגרים וותיקים פשוט אותו דבר – 65 ומעלה, בישראל – 24.1%, שזה הרביעי בגודלו מלמטה מתוך 35 מדינות ה-OECD. אני יודע, אני מודע לזה שבתקופות שאתה שר זה הצטמצם. בפילוסופיה שלך כאן, לפחות בקטעים שהייתי נגעת ונגעו אחרים בכל מיני נושאים ספציפיים, השאלה באמת בגדול, ילדים מתחת לקו העוני, מבוגרים מתחת לקו העוני, כמה מהמאמצים שלך מושקעים בזה?

תשמע, הייתה ירידה דרמטית בדו"ח העוני, למרות שהיא לא התבטאה כל כך. עכשיו פורסם דו"ח העוני 2016, לפני זה 2015, ב-2016 דגמו גם את הבדואים.

ירד.

יחד עם זה זה ירד. ב-2015 לא דגמו את הבדואים.

נכון.

במהלך של הנכים, בקצבאות הנכים 20,000 אזרחים ותיקים שהם גם נכים יצאו מקו העוני. בקו העוני של ה-OECD, אני לא נכנס לעומק העוני. יחד עם זה, אנחנו צריכים 660 מיליון. אם אנחנו מקבלים 660 מיליון ומשנים את ההצמדה מההצמדה למדד לשכר הממוצע במשק, אנחנו יוצרים מצב בו אנחנו מוציאים את כל אוכלוסיית האזרחים הוותיקים מעל קו העוני forever.

אני מדבר, האוצר ישמע, אבל אם הצלחנו עם הנכים להכניס, ולו גם ב-22 או 21, את ההצמדה לשכר הממוצע במשק ואנחנו משיתים אותה על האזרחים הוותיקים, הלכת למהלך דרמטי שאתה מצמצם את העוני ב-10%. כי אם יש 1.8 ו-180 אזרחים ותיקים, אתה מצמצם ב-10%. ומה שיותר חשוב, אתה יוצר מצב שלעולם לא יהיה אזרח ותיק מתחת לקו העוני, וזה בכסף קטן.

אז השאלה איך אתה עושה את זה.

מה אמרתי? ביטוח לאומי, הקרב על הביטוח הלאומי. אם אני מנהל את הביטוח הלאומי במסגרת תפקידי כשר, ולא האוצר מנהל את הביטוח הלאומי.

אתה אומר שזאת הדרך.

זאת הדרך.

ולגבי ילדים?

לא נכנסתי לזה לעומק, אז אני לא רוצה לתת לך סתם תשובה.

אדוני השר, אני רוצה להתייחס גם כן לפני שאתה תשלים את הדברים.

אבל ברור שזה נושא מרכזי.

כן, ברור לי. אבל תדע, אתה מתחיל באחד, אחד, אחד, אחד, כי אתה לא עושה הכול ביחד. זה הכי פתיר, ואתה רואה את זה בעיניים ואומר: וואלה, פתרתי, הורדתי. כשדו"ח העוני כל שנה יורד 0.2%, 0.3%, פתאום אתה אומר שזה דרמטי. 10% זה דרמטי, בכסף קטן. אז זה מהלך שצריך ללכת עליו.

מה ההערכה?

הוא אמר.

662 מיליון והצמדה לשכר הממוצע במשק.

מיקי, בבקשה.

שתי מילים. ברכות על העשייה.

תודה.

מאה אחוז, כל הכבוד, יישר כוח. אדוני השר, אני רוצה לומר שתחת הפיקוח שלך נמצאים המשפחתונים. במשפחתונים נמצאות מטפלות במצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסבל. מדובר על נשים מוחלשות מבחינה כלכלית, מדובר על דבר שהיה צריך לטפל בו מאז ומתמיד ולא טיפלנו בו. עכשיו כשאתה השר אני מבקש ממך, כולנו הגשנו הצעת חוק שעליה חתומים - - -

זה לא חשוב.

לא חשוב. הרבה מאוד חברי כנסת.

אתה יכול להחתים את כולם, מה זה משנה.

זה לא תמיד ככה.

תמיד. אם קשה לך אני אעזור לך בחתימות.

לא צריך. אתה יודע, אני לא מראה לך את החתימות, אני מדבר על הנושא הזה. אז עשיתי שהמשפחתונים לא יצטרכו לשלם את הביטוח, הן לא עצמאיות באופן מעשי, אתם קובעים להם את התנאים.

זאת הבעיה, הן לא עצמאיות ולא שכירות.

בדיוק. ואני אז עשיתי שהם לא יצטרכו לשלם את הביטוח הלאומי, ומשרד העבודה והרווחה מעביר למשרד האוצר, הם נכנסו לפרטים, שהפרטים האלה עזרו להן אבל לא פתרו את הבעיה. בעצם המכשלה הזאת היא תחת ידכם. אתם אחראים על המטפלות האלה, אתם קובעים להן את השכר, אתם קובעים להן את הדרך איך הן עובדות, את השעות, אתם קובעים את הכול, ובעצם אין להן תנאי עבודה.

למה אני מעלה את זה עכשיו? בגלל שאתה מבין חברי הכנסת כמעט הרגיש ביותר לנושא של תנאי עבודה של עובדים. מדובר על נשים שהן מבחינה כלכלית נשים מוחלשות, הן לא יכולות לעשות דבר וחצי דבר, הן היו פה כמה פעמים בדיונים, ליבי נכמר. ולא אני היחיד, כולם, אתה בוודאי מכיר את זה. אני מבקש, בואו תעשו אחת מהשתיים, או שאתם תמצאו לעניין הזה פתרון או שתתמכו בחוק הזה שאני אוכל להעביר אותו.

מה אומר החוק הזה?

החוק אומר שיש להן תנאים.

מה זה יש להן תנאים? מי נותן להן את התנאים?

אתה.

איך אני?

"נהלי העבודה מפוקחים" – אני קורא לך.

מי נותן להן את התנאים? אתה רוצה לפתור את הבעיה? ואללה, תשב איתי פגישה שעה, חצי שעה, נשב, נראה את הבעיות, נראה איך אנחנו פותרים אותן, לא בשיחה כזאת, כי מי ישלם להן? הורי התלמידים?

אתה.

מי זה אני? מאיפה יש לי כסף? אני אקח מהחרדים?

מהאוצר.

אם אני אקח מהחרדים, בסדר.

אין בעיה.

אתה יודע למה, כי הרוב חרדים פה.

מה פתאום.

חרדים וערבים.

מה אתה מדבר.

כי הם לא בונים.

מה אתה מדבר, ישבו פה ויצ"ו ונעמ"ת וכולם.

תקשיב, אתה יודע למה הרוב זה חרדים וערבים?

לא נכון.

אתה רוצה להקשיב?

טוב.

אין להם שטחים לבנות מעונות. הגופים האחרים בונים מעונות, כל מעון זה 75 ילדים. אין בבני ברק שטחים אז הם עושים משפחתונים, כל משפחתון זה חמישה ילדים, ויש אלפי ילדים. אני מוכן לשבת.

מה זה רלוונטי? היו פה ויצ"ו, היו נעמ"ת, היו פה כל ארגוני הנשים.

עזוב שהיו.

הם מתלוננים על זה, אתה רוצה שאני אראה לך מה הם אמרו? מי היועץ המשפטי שלך פה?

אין לי יועץ משפטי פה.

יותר טוב ככה.

מה אני צריך יועץ משפטי?

מהמשרד, מי?

רינת וייגלר.

היא לא פה. אתה רוצה לשבת איתי?

כן, רוצה.

אז שב איתי, לא עם היועצים המשפטיים.

אז אני נותן לך את זה ויושב איתך.

חיים, גם רמת השכר.

מה אתה נותן לי? את החתימות?

לא את החתימות, את החוק. החוק פותר את הבעיה, כולם אמרו שהוא פותר את הבעיה.

חיים, רמת השכר בגיל הרך נמוכה, ורק חסר שם כוח אדם איכותי גם מעבר למה שיש. אין להם סייעות כמו שצריך, הם לוקחים - - -

תגיד לי, אתה מנהל לי את הדיון? הוא זרק איזה משהו ואתה - - -

הוא זורק הכול לחרדים.

מדובר על עיקרון של מדינת ישראל.

ברושי, תלמד, ברגע ששכר המינימום היה 5,000 שקל אנחנו נתנו למטפלות 5,400, כשהאוצר מימן את זה כולל תנאים סוציאליים, ויחד עם זה לא ראינו תנועה גדולה של מטפלות, כי התקנים קשים. מאפס עד תשעה חודשים יש על כל שישה ילדים מטפלת אחת, לא יודעת לטפל. ואם יש עד גיל 24 חודש שתי מטפלות או - כמה מטפלות, יעל?

אני לא יודעת, את זה צריך לשאול את שיינין.

שיינין הלך לדיון השני. יש חוסר של המטפלות, זה מטורף.

לך על עבודה מועדפת בחינוך, אתה תומך בזה.

חבר'ה, אני לא פותח את הדיון הזה.

זה מוגדר מועדפת בחינוך?

כן.

והמטפלות יבואו אחרי צבא?

כן.

לא.

למה לא באים - - -

איתן, מספיק, אנחנו כבר לקראת סיום.

אני אראה בחסות הנוער.

גמרנו, גפני.

למה? אמרת שיש לנו עד ארבע.

לא אמרתי את זה.

בוא הנה, אמרת לי עד ארבע?

לא. אם נשב פה עד ארבע הולכים לבחירות. אדוני השר, התשובה של חרדים וערבים היא איננה תשובה. מדובר על נושא עקרוני, צריך לטפל בו, עד היום השרים לא טיפלו בו והשאירו את זה לאוצר.

למה לא טיפלו?

בגלל שהאוצר צריך להיות מעורב בזה.

כי זה מסובך?

זה לא כל כך מסובך, זה בר פתרון. זה פתיר, היום ב-24 שעות האחרונות מסתובבת מילה שאומרת זה פתיר. איילת שקד אומרת זה פתיר, ורועי פולקמן אומר זה פתיר – הוא לא בא, רועי פולקמן.

זה פתיר? אז למה הם לא פתרו?

או, בדיוק.

למה לא פתרו את זה?

בגלל שאף אחד לא התאמץ.

אה, הם לא התאמצו? אם זה פתיר לא צריך להתאמץ. זאת אומרת שהם יודעים את הפתרון.

זה פתיר ולא התאמצו. זאת בושה.

אם זה לא השטחים הבית היהודי לא מתאמץ. הם מתאמצים רק על עמונה.

איתן.

הוא מדבר על רועי פולקמן. רועי פולקמן זה כולנו.

כי הבית היהודי, איילת שקד בבית היהודי, תן לה לטפל בעמונה, היא פותרת הכול.

כולנו.

אז גם לא חסר כסף. לעמונה לא חסר כסף.

אתה לא תצליח להכניס פוליטיזציה לרווחה.

אויי.

כי אנחנו נוגעים בכולם, אנחנו לא בודקים פה פוליטיזציה.

לא דיברנו על הרווחה עכשיו.

נראה לי שהיום הייתי צריך לבוא בשתיים-עשרה לוועדה.

מה בשתיים-עשרה? היית צריך לבוא מוקדם בגלל שזה התחיל ממוקדם, חבל על הזמן.

הוא בא, הוא היה.

נכון.

הייתי.

רבותיי, אני אומר לכם שמדובר על נושא מהמדרגה הראשונה.

אתה צודק.

צריך לטפל בזה. היום אתה שר העבודה והרווחה, זה תחת הפיקוח שלך. אם אין פתרון אין פתרון, אבל אם אתה תתאמץ יהיה פתרון, זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה להגיד לכם, האוצר יושב ורוחץ בניקיון כפיו, יש בעיות שהיו יכולות להיפתר, בעיות שמשרד העבודה והרווחה מטפל בהן, שהן נוגעות לחיים המוסריים האמיתיים של החברה הישראלית. יש אנשים שהגורל התאכזר אליהם, והמציאות היא שצריך לעזור להם, והרבה פעמים אין כסף.

כשהאוצר לקח את הכסף של משרד העבודה והרווחה, הלאים אותו, אני הייתי אז שותף, הצבעתי נגד. אני זוכר את הדיון שהיה בגני התערוכה בתל אביב בוועדת הכספים, אני לא הייתי אז היושב-ראש, זה היה לפני הרבה שנים, הוא שם חשב מלווה, הוא לקח את הכסף. מדובר על הרבה כסף.

איפה חשב מלווה?

בביטוח הלאומי.

בביטוח לאומי יש מרגל מלווה.

מרגל מלווה.

אני אהבתי את הביטוי שאמרת: לא הייתי היושב-ראש, זה היה לפני הרבה שנים.

לא חשב מלווה, מרגל מלווה.

אני הצבעתי נגד, זה לא מועיל שום דבר.

איך יכול להיות ביטוח לאומי, גוף של 100 מיליארד שאין סמנכ"ל כספים?

יפה.

איך זה יכול להיות? על מה אתה מדבר?

בגלל שהאוצר - - -

אתה, בוא תקשיב, אתה ועדת הכספים.

אני אשם.

ודאי.

אמרתי שלא? כשאתם עוד לא הייתם בכנסת אני כבר הצבעתי נגד.

יש מרגל מלווה. ואם יו"ר ועדת הכספים של הביטוח הלאומי לא מוצא חן בעיני החשב הוא מונע ממנו כבר שנה לקבל תשלומים בגין ישיבות, לא שהוא צריך את הכסף הזה. לא שהוא צריך את ה-5,000 שקל האלו.

גם על זה אני מדבר.

כי הוא בא ממשרד רואה חשבון פרטי, ובגלל שהוא לא הולך שבי אחרייך, הוא לוקח לו את הכסף ולא נתן לו שנה. בושה.

זאת תהיה הכותרת של הדיון, מרגל מלווה. מזמן לא הייתה כותרת כזאת.

בסדר, זה מה יש. הוא מדווח לאוצר את כל מה שרוצה הביטוח הלאומי לעזור לאזרחים, בשביל שיוכלו לטרפד.

אז תתייעץ עם אמסלם איך קוראים לזה.

אני לא מבין בזה.

אני רוצה שתקציבו של משרד העבודה והרווחה יגדל.

אתה מבקש.

שהוא ייתן לשירותים החיוניים לאזרחי ישראל. האזרחים שילמו לביטוח הלאומי כל הזמן, זה ביטוח שתפקידו לתת גם כספים שמיועדים לציבור אזרחי ישראל, ומשרד האוצר מחליט. הוא אפילו לא נותן נימוקים, זה בכלל לא רלוונטי. הסיפור שאמרתי על קמחא דפסחא זאת הדוגמה, הדוגמית הקטנה שהם מחליטים.

אני רוצה שתבטל לי את הפלט, כי לא יכול להיות שאתה מדבר על קמחא דפסחא.

לא מדבר על קמחא דפסחא.

אני אמרתי: אל תוסיף לי שקל, אבל תבטל לי את הפלט.

יגיע הפלט, נראה.

לא יכול להיות שאני מקבל לעניים ואני אומר להם שבשבת תהיה להם חלה, והם מורידים את החלה.

בושה, בושה.

רק מורידים פרוסה אחת מהחלה.

את כל החלה.

אני חושב שהדבר הזה צריך להשתנות, ושמחתי כשהתחלת את הדיון, כשדיברת על הנושא של הביטוח הלאומי. אנחנו כמובן, ועדת הכספים, נעשה כל מאמץ לעזור לך בעניין הזה.

ויפה שעה אחת קודם.

ויפה שעה אחת קודם, אני מסכים. היינו אמורים לדון, וזה כבר היה בסדר-היום, שיפוי של המוסד לביטוח לאומי שנמצא בחוק ההסדרים. בינתיים האוצר ביטל את זה מכיוון שעדיין הם לא יודעים כמה צריך לשפות, היות שלא נגמרו הדיונים בעניין הזה של הכסף של הביטוח הלאומי, ולכן אנחנו לא מקיימים את הדיון. אין לזה קשר לכל הנושאים האחרים שאנחנו מדברים עליהם. זה היה בסדר-היום, הדיון הזה היה מתקיים לו משרד האוצר היה מסכים לדיון.

ולסיום, היות שאלון מסר לא פה, ואת נמצאת פה, והוא כתב לי ב-SMS - - -

והיא לא דלת אמצעים ביכולות. קיבלת את המחמאה שלך.

הוא אמר לי: הרכזת שלי יעל אגמון תשב איתכם. זאת אומרת, אחרי הישיבה, את והמנכ"ל אביגדור קפלן ואני, אז החלטתי שאין ישיבה אחרי הישיבה הזו, העליתי את זה כאן, אני חשבתי שנגמור את זה בשיחה כזאת שקטה. כנראה שנגמרו הימים שגומרים משהו בשיחה שקטה, אז המצב הוא שאם אתם לא מעבירים את הכסף הזה - - -

הוא מדבר על ה-14 פלוס הפלט.

בדיוק. אם אתם לא מעבירים את הכסף הזה בנושא של קמחא דפסחא אחרי שברור שאין - - -

לא רק קמחא דפסחא, גם הפלט.

עוד 20%.

בסדר. אין לי מה לאיים עליכם, בגלל שאת התקציב בלאו הכי אני לא מעביר בגלל הסיפור של הגיוס, וכשיגיע, אם זה ייפתר אז בלאו הכי אתם תגידו שאי-אפשר. אני אומר לכם, זה מתחיל עידן חדש. היו לי כמה דיונים בשבוע האחרון לגבי כמה דברים, רשות שדות התעופה ועוד אחרים, דברים שיש לי עסק איתכם, אם אתם רוצים בדרך הזאת – יוגב, אתה צריך לשמוע איזו התנהלות מתנהלת עם – טוב, לא חשוב.

או, ברוך הבא. הנה, ביטוח לאומי הגיע.

חכה מה שנעשה בביטוח הלאומי, גם השר וגם אני. יעל אגמון, 14 מיליון שקל האלה פלוס המקדם שיועברו למשרד העבודה והרווחה, אחרת המצב יהיה שכל עוד שאני חבר בקואליציה יוצא שאנחנו פוגעים באנשים הכי חלשים, הכי מסכנים. אני מבקש לבדוק את החוק הזה, אדוני השר, תסכם, אנחנו מסיימים.

קודם כול, שמחתי לבוא לפה, אני מקווה שהתקציב אכן יעבור. כמו שאמרתי, אני לא מבקש מחברי הכנסת – יעל, אני מדבר אלייך – ישפרו לי את התקציב שסיכמתי עליו ולו גם בשקל אחד, כי מה שסיכמתי סיכמתי. אבל אחרי שסיכמתי כפו עליי הר כגיגית, ואמרו לי: נוריד לך ככה ונוריד לך ככה, אז ועדת הכספים, נראה את היכולות שלך להחזיר לי את מה שלקחו לאוכלוסיות המוחלשות.

זה ל-2019?

כן, הכול ל-2019.

כן.

כן. מה זה משנה, לקחו, תשמע, גם ככה התקציב שלי בחסר. כשאני יושב ומחליט למה שאני נותן את התקציב, אני אומר לך, אני נקרע. כשאני יושב ואומר: יש לי ככה וככה, למה אני מייעד אותו? "נושמים לרווחה"? מופ"ת? ילדים בסיכון? אוטיזם? עזרה בהכשרה לעבודה? תשמע, אני מסתכל, והוא גדל בערך ב-60% בשלוש שנים האחרונות, כי הוא היה חסר.

העובדים שלי התחילו בדרגה 14, אין כזאת דרגה במשק. עכשיו העליתי את המתחילים ל-17, כי גם לעובדים היה חשוב, כי אני מבקש מהם תוצרת. אני נותן להם, אני רוצה גם שייתנו לי תפוקות. גם הם היום היו בשכר מתחת למינימום, וגם היום, אבל הם רואים התייחסות. וברגע שהם רואים התייחסות הם מחזירים, אני אומר לך שהם מחזירים. התפוקה בלי שקל תוספת, למה בלי שקל תוספת? כי הייתה להם השלמה לשכר מינימום, לאוצר זה לא עלה כסף, אבל העובדים רואים התייחסות והם מחזירים תפוקה.

אז עשינו תקציב, הלכנו צעד גדול קדימה. אי-אפשר לבלוע הכול בבת אחת, אי-אפשר, כי תהליכים כאלה, כשאתה בא ומשנה סדרי בראשית – ואני חושב ששינינו סדרי בראשית במשרד הזה, עשינו שינויים דרמטיים – כשבממשלה רגילים לקבל על זה בונוסים, כי הם קוראים לזה רפורמות. אני באתי אל העובדים ואמרתי להם: נתתי לכם דרגות, אלה צורכי העבודה, אין לא רפורמות, לא סיפורים, זה מה שצריך, ועשינו.

דיברת על זה. מאה אחוז.

יחד עם זה, כשבנינו את התקציב וקיבלנו אותו בחסר, אני חושב שכל הפלטים היו מיותרים, ולא בכדי האוצר הבין שזה מיותר ואמר: 50% נספוג. אז אתה כיו"ר ועדת הכספים, אחת הוועדות החשובות בכנסת, ה-.

הכי, מזה זה ה-?

חותם על הצ'קים.

אני מבקש ממך, וואלה, אל תחתום על התקציב, לא רק בגלל הגיוס, גם בגלל הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות, ותחזיר לי את הפלט. זה מה שאני רוצה ממך, וקמחא דפסחא.

גברותיי ורבותיי, אני מודה לשר העבודה והרווחה חיים כץ, שכמו תמיד מעניין איתו, ושהוא עושה דברים חשובים מאוד, במיוחד בשכבות החלשות שבהן עוסק המשרד בנושאים רבים מאוד. התקציב מאוד גדל, הדרך שבה הצוות של המשרד עובד, עבודה יוצאת מן הכלל שאני יכול להעיד באופן אישי, כשיש פניות ובעיות המשרד מטפל באופן מסודר.

אני כמובן, יחד עם כל חברי הוועדה מכל המפלגות, נשתדל לעזור לך בכל הדרכים האלה. כשיגיע הדיון של שיפוי המוסד לביטוח לאומי אני כמובן אודיע לך, וברצונך אם תשתתף בדיון הזה.

איזו שאלה.

בסדר, אני אודיע לך.

אני אהיה בכל דיון, בכל פגישה בנושא.

אני פונה לאוצר פעם נוספת, ברגע שתביאו את הדיון הזה, נקיים דיון על הביטוח הלאומי, על כל מה שעלה.

למה הם צריכים להביא ואנחנו לא ניזום?

בגלל שיש חוק בחוק ההסדרים, - - - זמן.

הוא רוצה להכניס את זה לתוך החוק כסעיף.

יש חוק, אבל זה כבר היה על סדר-היום.

תקשיב, תעשה את זה איזה ערב, תבוא משמונה בערב, משבע בערב עד אחת-עשרה, אחת-עשרה וחצי, לא צריך כל הלילה. בוא, נבלה פה על זה, זה שווה, זה חשוב.

יכול להיות. אדוני השר, הסעיף הזה הוא סעיף בחוק ההסדרים, ולכן אני כל הזמן מזכיר אותו.

זה יותר טוב, זה יותר עוצמתי.

אני לא דוחה את הדברים שאמרת.

כן, נשב.

יכול מאוד להיות שנעשה דיון מיוחד על הנושא הזה. בכל מקרה, אני מודה לכם על ההשתתפות. אני מודה לך, אדוני השר.

תודה רבה.

אני מודה לכם. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:54.