ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-27OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 961

מישיבת ועדת הכספים

יום ראשון, ג' באדר התשע"ח (18 בפברואר 2018), שעה 11:00

הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח-2018 (מ/1195) – הצגת התקציב לשנת 2019 וסקירה על המדיניות הכלכלית.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

יצחק הרצוג

יצחק וקנין

אחמד טיבי

מיקי לוי

מנחם אליעזר מוזס

בצלאל סמוטריץ

רחל עזריה

רועי פולקמן

מיקי רוזנטל

יעקב אשר

שר האוצר משה כחלון

סגן שר האוצר - יצחק כהן

מנכ"ל, משרד האוצר - שי באבד

ראש מטה שר האוצר, משרד האוצר - נדב שיינברגר

הממונה על התקציבים, משרד האוצר - שאול מרידור

סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר - יוגב גרדוס

יועצת הממונה על התקציבים, משרד האוצר - נועה ליטמנוביץ

כלכלן ראשי, משרד האוצר - יואל נוה

סגן בכיר לכלכלן הראשי, משרד האוצר - לב דרוקר

משרד האוצר - אריאל יוצר

רכז מקרו, תרבות וספורט, אגף התקציבים, משרד האוצר - איליה כץ

רפרנט מקרו ותרבות, אגף התקציבים, משרד האוצר - עידו שוואב

גמלאי, משרד מבקר המדינה - יוסף הירש

מנהל המחלקה לפיקוח תקציבי, מרכז המחקר והמידע, הכנסת - עמי צדיק

ראש תחום (מחקר ומידע), מרכז המחקר והמידע, הכנסת - אליעזר שוורץ

רכזת בכירה, מרכז המחקר והמידע, הכנסת - ענת ירון

מוזמן/ת - עדי ששון

שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את לב בגליל 2050 - טל בנוש

טמיר כהן

טלי רם

הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019, התשע"ח-2018 (מ/1195) – הצגת התקציב לשנת 2019 וסקירה על המדיניות הכלכלית

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני מקדם בברכה את שר האוצר, מר משה כחלון, שיציג בפנינו את התקציב; את סגן שר האוצר, הרב יצחק כהן; את המנכ"ל שי באבד, את הממונה על התקציבים שאול מרידור, כל החברים, הכלכלן הראשי יואל נוה.

אנחנו במתח, אדוני השר, מהסקירה שלך גם לגבי המדיניות הכלכלית, גם לגבי נושא התקציב, על אף שאני אומר כל הזמן – מה שאנחנו רואים, אין גזירות בתקציב הזה.

מה זה אין גזירות? יש גזירות טובות.

יש בשורות.

אין דברים שבעבר היו יוצרים פה מתח בוועדה גם בחוק ההסדרים וגם בתקציב עצמו, היום המתח הוא פחות ממה שהיה אי פעם בעבר. אני מברך אותך על כך. אדוני השר, הבמה לרשותך.

תודה רבה. הנהלת האוצר, סגן השר, המנכ"ל, היושב-ראש, חברי הכנסת. ראשית, תודה שהגעתם. יום ראשון זה לא יום כנסת, זה מראה באמת על רצינות ואכפתיות ואני מודה לכם על כך.

אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת, אני הולך לסקור בקצרה – וכמובן אני אשאר פה לשאלות ככל שדרוש, וגם הנהלת האוצר – אנחנו נציג ונענה על כל שאלה שתישאל וכמובן תהיה לנו תשובה.

תקציב 19' הוא למעשה תקציב שאנחנו הבאנו אותו לפני הזמן. למעשה, כל מה שאנחנו מדברים זה ינואר 19', למעט שינויים קטנים שהיו, כמו שהקדמנו את נושא הנכים, דברים מהסוג הזה שאתם כבר מכירים והכנסת עבדה על זה ומכירה את הכול.

המטרה של התקציב הייתה לשדר יציבות, לשדר יציבות ושאפשר יהיה לגלוש ל-19' עם תקציב ולא להיכנס למתח של סוף השנה כשכולם יודעים ששנת 19' היא שנת בחירות, נובמבר 19' זה המועד החוקי. ולכן, אם היינו מתחילים להתעסק עם זה באוגוסט-ספטמבר 18', לא יכולנו לתכנן.

אחת הסיבות, חברי הכנסת, שהניצול בתקציב של 17' הוא כמעט מאה אחוז – תקנו אותי, אנשי האוצר, אם אני טועה – מהניצול הגבוה שהיה בשנים האחרונות, וזו ברכה למשק שמנצלים את הכסף. הדבר הכי גרוע הוא כסף חוזר. כסף חוזר, לא המדינה נהנית ממנו, לא האזרחים ולא הכלכלה, זה הכי גרוע. הניצול שמתקרב למאה אחוז, שהוא ממש חסר תקדים, זה בגלל הדו-שנתי.

מה שקרה, כל השנים, השרים – בצדק או לא בצדק – בסביבות יוני-יולי כבר היו מתחילים להיכנס להאטה, הם לא יודעים אם יהיה להם את הכסף בשנה הבאה, לא עשו פרויקטים המשכיים, אף אחד כמובן לא רצה לחרוג, לא ידעו מה יהיה בשנה הבאה ולכן עצרו פרויקטים.

ב-17' זה לא קרה. ב-17', בגלל שהיה תקציב 17'–18', ניצלו את כל הכסף וכמובן גלשו ל-18' בלי שום בעיה כי יש את הכסף. מפה הגיע הניצול המקסימלי, והכסף הזה שהגיע למשק, הוא הצמיח אותו. כסף מצמיח משק. לא דיבורים מצמיחים משק, לא כותרות מצמיחות משק. כסף, ואם הוא הולך למקומות הנכונים, זה בכלל רווח כפול.

והמטרה שלנו במשרד האוצר לגלוש ל-19', למרות שאנחנו יודעים שיש בחירות בנובמבר 19', המועד החוקי לפחות, היה חשוב לנו שעד מרס נסיים את זה. יוצאים לפגרת החגים, אחר כך כנס קיץ קצר כמו שאנחנו יודעים, פגרת קיץ ארוכה מאוד עד אחרי החגים, עד אוקטובר, ולא רציתי להגיע לאוקטובר ולהתחיל להתעסק עם זה כשאנחנו או-טו-טו בשנת בחירות. זאת המטרה. לשדר יציבות, המון פרויקטים שנוכל להמשיך איתם.

בתקציב הזה שאנחנו מביאים בפניכם היום ימשיכו הרפורמות המבניות, ימשיכו השקעות בצמיחה. יש לנו הארכה כמובן של נטו משפחה, מדובר על צהרונים ומדובר על נקודות זיכוי. יש כאן כמובן תקציב שכמו שאתם יודעים, הנכים בפנים, הסיעוד הממלכתי בפנים. מה עוד יש שם?

סל בריאות.

סל הבריאות שהורחב.

הרפורמה בבנקים.

ברפורמות המבניות גם הרפורמה בבנקים, הפרדת כרטיסי אשראי, תוספות.

ניוד חשבונות.

זה הרפורמות.

נראה כמו ישיבת סיעה של כולנו.

אתה יכול להשתתף.

תכף תשמע מה דעתי, לא אסתיר אותה.

יש לנו פה תקציב באמת עם הוזלות במסים, הוזלות במכסים, טיפול ביוקר המחיה, המשך הטיפול במשבר הדיור, טיפולי שיניים למבוגרים, הרבה כסף לחינוך, הרבה כסף לבריאות.

אני רואה בזה תקציב חברתי, הרבה מאוד כסף - מעבר לפרופורציות, מעבר לגידול הטבעי - הגיע לנושאים החברתיים.

אלה למעשה הדברים, זו מטרת התקציב. פעם אחת, משרדים אזרחיים, גידולים גדולים מאוד. פעם שנייה, שמירה על צמיחה, על גירעון, על מסגרות פיסקליות, כדי שנשאיר לדורות הבאים כלכלה טובה ולא נייצר מצב שנוציא עכשיו הרבה מאוד כסף ואחרינו נשאיר גירעונות גדולים שמישהו יצטרך לשלם אותם.

כל ההוצאות שלנו, הן מגובות בהכנסות, מגובות בתחזיות, מגובות בהכנסות ממסים, בכל מה שדרוש.

אלה למעשה הדברים. פעם אחת, תקציב חברתי; פעם שנייה, הכנסות, תחזיות, כשזה מגובה אחד בשני, מסגרות פיסקליות, חוב-תוצר, אבטלה, גירעון, כל הדברים האלה נשמרו באחריות, באדיקות ואפילו טיפה בקנאות.

אלה הדברים, חברים. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אנחנו כאן.

תודה רבה. יש עוד מישהו מהמשרד או שאני אתן לחברים לשאול שאלות? סגן השר.

תודה, תודה. אני מחזק את ידי שר האוצר על הפעילות הנפלאה. להזכירכם, זה תקציב חמישי, חמש שנות תקציב, שזה חסר תקדים. כפי שציין השר, זה גם תקציב תומך צמיחה, עם מנועי צמיחה, עם רפורמות מאוד משמעותיות ועם הרחבה חברתית מאוד מאוד משמעותית בכל המשרדים החברתיים – חינוך, רווחה, בריאות – דברים שלא היינו עדים להם.

תמיד הייתה תפיסה שאם רוצים צמיחה, צריכים לחנוק את ההוצאה החברתית. השר כחלון הוכיח ההפך – אפשר להרחיב את המדיניות החברתית ואפשר גם לצמוח ולהצליח בנתוני מקרו, שהם בין המרשימים שהיו לנו מאז ומעולם.

אני תמיד אומר: ואני חוזר ואומר: את כלכלת ישראל אפשר לחלק לשניים – עד בואו של כחלון לכלכלה, ומכחלון והלאה. רבותיי, תודה רבה לכם.

לא אמרת את זה פעם על שטייניץ?

אולי לך אם עוד היית שר.

הוא לא חייב לזכור.

אפשר גם לעדכן.

תודה. המנכ"ל, שי באבד.

ממש בקצרה לפני השאלות. אני חושב שהדבר המרכזי שאנחנו רואים בתקציב הזה, כמו בשני התקציבים הקודמים אבל על אחת כמה וכמה בתקציב הזה, ששר האוצר בעצם שינה את סדר-היום. אם בעבר התוספות המרכזיות בתקציב הלכו לתוספות הביטחון, והמשרדים האזרחיים נהנו מתוספות נמוכות יותר, עכשיו בצד התוספות לביטחון ופעם ראשונה שיש הסדר רב-שנתי עם מערכת הביטחון שמאפשר יציבות ותקציב יציב למערכת הביטחון אבל תקציב שגם לא זוחל וגדל כלפי מעלה כמו שהיה בעבר. כל התוספות מופנות למשרדים האזרחיים, כל התוספות מופנות לשירותים האזרחיים, וזה נעשה תוך הסתכלות על צמצום פערים מצד אחד, ומצד שני צמיחה ופריון במשק, אנחנו נראה לכם את זה בהמשך.

לפני שנתחיל – אתם תשאלו שאלות, אבל רק להגיד לכם מה הולך להיות סדר-היום. אנחנו נציג פה בעצם את תחזית המקרו, יואל נוה יציג אותה יחד עם התחזיות לשנת 19' וגם את ההסתכלות על המשק בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות. אחר כך אני אציג באופן כללי רק את האסטרטגיה ואת התוכנית הכלכלית, את השינויים, את הרפורמות הכלכליות שייכנסו לוועדות השונות. אני אציג את זה בקצרה ואחר כך בפירוט רב שאול יציג את התקציב, את עיקרי התקציב ואת המסגרות הפיסקליות.

זה בגדול סדר-היום מבחינתנו.

תודה רבה. מי עכשיו?

שאול, אתה רוצה להגיד מילה?

תן ליואל להציג מקרו.

אתם רוצים להציג קודם שאלות לשר?

כן, אני רוצה קודם שאלות אבל בכל אופן, כללית.

נתוני מקרו – יואל.

החלק הראשון עוסק בתמונת המקרו ובתחזית ההכנסות. כשאנחנו מסתכלים בפרספקטיבה יחסית רחבה, הפעם האחרונה שישראל סבלה ממיתון משמעותי היה בראשית שנות ה-2000. אנחנו מסכמים תקופה של למעלה מ-15 שנה שהמשק צומח באופן מתמשך. נכון שבתקופת המשבר הפיננסי העולמי בשנים 2008–2009 הייתה האטה מסוימת בצמיחה בישראל, שני רבעונים אפילו הייתה צמיחה שלילית ולכן אפשר לקרוא לזה אולי מיתון קצר, אבל המשק התאושש מהר.

לגבי ההיסטוריה הקצרה, 2017 נפתחה בנתונים הרבעוניים יחסית עם נתוני צמיחה קצת נמוכים. צריך לזכור שהייתה פה הסטה מסוימת של רכישת מכוניות ברבעון הרביעי של 2016 שהביאה לשיעורי צמיחה מאוד גדולים באותו רבעון ובעצם הייתה הסטה של צמיחה מהרבעון הראשון של 17' לטובת הרבעון האחרון של 16', אבל כמו שרואים בנתוני הרבעונים האחרים וגם באומדן של הלמ"ס השנה, המשק חזר, הוא צומח בערך בקצב שחזינו, שהוא גם פחות או יותר הפוטנציאל כמו שאנחנו ראינו אותו, בסביבות ה-3%.

מה שמאפיין את הצמיחה בישראל בשנים האחרונות הוא שינוי במודל שלה. אם בעבר היותר רחוק הצמיחה הייתה מובלת על-ידי ייצוא, אנחנו רואים שהגורמים שמובילים את הצמיחה בישראל – ואלה נתונים מ-2012 שנמצאים בצד ימין עד 2017 – הצמיחה מובלת על-ידי צריכה פרטית, במידה מסוימת גם על-ידי צריכה ציבורית בהשקעות, כאשר הייצוא – בעיקר ייצוא הסחורות – מגלה חולשה די משמעותית כבר תקופה יחסית ארוכה.

יחד עם זה, כשמסתכלים על תמונת המקרו של 2017, עדיין ישראל מייצאת יותר מאשר היא מייבאת בערך באחוז תוצר. עודף הייצוא הזה הצטמצם מעט בשנים האחרונות, אבל ישראל עדיין מייצאת יותר מאשר היא מייבאת.

והתקציב של 19' מטפל בבעיה?

לא.

זאת לא בהכרח בעיה.

אחוז אחד זה גם לא בעיה.

מה, זאת לא בעיה שהצמיחה מבוססת צריכה?

לא. זה צמיחה על-ידי רכישת מכוניות.

זה לא נראה לכם בעיה?

רבותיי. תכף יהיו שאלות.

אנחנו אגב חוזים כי מודל הצמיחה ב-18' ובשנת 19' יהיה יותר מאוזן כתוצאה מהתאוששות בסחר העולמי שתשפיע גם על ייצוא הסחורות הישראלי.

צריך לזכור שהייצוא בישראל מתחלק לשני חלקים שהם כמעט שווים היום – ייצוא הסחורות וייצוא השירותים. בעוד שהחולשה מתבטאת בעיקר בייצוא הסחורות, ופה יש גם נושאים זמניים כמו השדרוג של מפעל אינטל לדוגמה, שהקטין את הייצוא של רכיבים אלקטרוניים בשנה וחצי האחרונות, ואולי נושאים אחרים כמו מחירי אשלג יחסית נמוכים ואיחור בכמויות ייצוא האשלג, הרי שייצוא השירותים שהוא היום בערך 45% מהייצוא, ממשיך לצמוח בקצב מאוד גבוה בשנים האחרונות.

רק להעיר. שירותים זה הייטק. כשאומרים 45%, שלא תחשבו שאנחנו מייצאים דברים – בגלל התוכנות נכנסנו לעניין של שירותים. שירותים זה חתיכת רגל, זרוע.

נכון. ייצוא השירותים כולל את כל ייצוא התוכנה ושירותי ההייטק, והייצוא של השירותים האלה ממשיך לגדול בקצב מאוד מהיר גם בשנים האחרונות, כך שבאמת התמהיל של הייצוא הישראלי הוא כבר פחות. אם בעבר הוא היה בערך שליש ייוצא שירותים ושני-שלישים ייצוא סחורות, היום אנחנו מתקרבים למחצית, אחת מול השנייה.

ועדיין, צריך לזכור שבשנת 2017, למרות חולשת הייצוא, אנחנו יותר מייצאים מאשר מייבאים, וזה מצב שהוא טוב.

למה החולשה הזאת? יש לכם הסבר על ייצוא הסחורות?

אמרתי, יש נושאים שהם נושאים זמניים. יש ריכוזיות יחסית גבוהה בייצוא הסחורות הישראלי. יש בשלושה ענפים יחסית ריכוזיות גבוהה: רכיבים אלקטרוניים, מובל בעיקר על-ידי אינטל; כימיקלים זה בעיקר כיל; ותרופות, זה בעיקר טבע.

יש אלמנטים שהשפיעו על כל אחת מהתעשיות. מעבר לזה, צריך לזכור שרמת התחרותיות שלנו יורדת, כתוצאה מצד אחד מעליות שכר שנדבר עליהן בהמשך, מצד שני מהתחזקות המטבע שמשפיעה בעיקר על יצואני הסחורות, והדבר הזה נובע אגב מחוזקה מבנית אחרת של המשק הישראלי, וזה העודף המתמשך שיש לנו בחשבון השוטף שהוא כבר עודף מבני בערך מ-2003. זאת אומרת, בסוף נכנסים לפה יותר דולרים מאשר יוצאים, זה משפיע.

היית יכול להגיד שנטו תעשייה תשנה את המצב. זו התפיסה שלכם.

נכון.

אז צריך להגיד את זה. אתה רואה, אני עוזר לאוצר.

איתן, נטו תעשייה והרפורמות, וחוק עידוד השקעות הון נותן מענה לדברים האלה ב-19'.

הנושא הבא זה שוק התעסוקה. שוק העבודה בישראל מפגין עוצמה מאוד חזקה. אנחנו נמצאים בשיעורי השתתפות שהם גבוהים ברמה היסטורית, עם אבטלה שהולכת ויורדת. אפשר לומר שהמשק הישראלי מצוי בתעסוקה מלאה, והדבר הזה בא לידי ביטוי גם ברמות השכר.

כשאנחנו מסתכלים על עלייה בשכר – ואם תסתכלו בשקף, המשולשים האדומים מסמנים את העלייה בשכר בשנים שבין 2013 ל-2017 והעמודות הן הגידול במשרות – אז יש פה חלוקה לפי סקטורים שונים, שזה נעשה משמאל לימין לפי רמות שכר. אנחנו רואים שהגידולים הגדולים במשרות הם דווקא בקרב המשרות בעלות השכר היותר נמוך, והשכר אגב עולה גם שם אבל כמובן גם בהייטק כתוצאה ממחסור בכוח-אדם מיומן.

אז יש לנו פה שני אלמנטים שהם לא בהכרח זהים. קצב הגידול המהיר של השכר בקרב בעלי המיומנות הגבוהה בהייטק נובע כידוע לכם ממחסור בצד אחד בכוח-אדם מיומן, ומהצד השני מעודף ביקוש להייטק הישראלי, שבין השאר לדוגמה בא לידי ביטוי בהיקף השקעות של הון סיכון בישראל, שפחות או יותר בשלוש השנים האחרונות נמצאות בסביבות ה-5 מיליארד דולר בשנה, רק בהון סיכון, מרביתו מגיע מחוץ-לארץ, אבל הביקוש לעובדים הוא ביקוש רחב לכל סוגי המקצועות. יש היום לפי נתוני הלמ"ס כ-100,000 משרות פנויות במשק, וכתוצאה מכך השכר עולה מה שנקרא Across the board.

צריך לזכור שברקע יש גם עליית שכר המינימום, שהפעימה האחרונה שלה נכנסה עכשיו. זה גם גרם לעליית שכר בקרב בעלי השכר הנמוך, והדבר הזה הוא גם מה שמשליך על מודל הצמיחה של המשק כי בקרב משקי בית עם הכנסה נמוכה, כל תוספת בהכנסה הולכת לצריכה ולכן יש גידול משמעותי גם בצריכה הפרטית.

הדבר הנוסף שנגרם, בין השאר כתוצאה מהעובדה שכמויות גדולות מאוד של אנשים שלא עבדו בעבר הצטרפו לשוק העבודה, ובעיקר בקרב מקבלי שכר נמוך, אנשים עם מיומנויות יותר נמוכות, יש שינוי במגמת האי שוויון.

מה שאנחנו רואים בעולם היום זה שאי השוויון לפני מסים ותשלומי העברה או לפני ההתערבות והחלוקה מחדש של הממשלה, הוא במגמת עלייה בעולם ברוב המדינות או כמעט בכולן.

בישראל, מראשית שנות ה-2000 או קצת אחרי היציאה מהמיתון של שנות ה-2000, אי השוויון הכלכלי לפני התערבות הממשלה הולך ויורד והדבר הזה נובע בעצם מהאפקט מצד אחד של הכניסה לשוק העבודה וההשתכרות מעבודה, ומצד שני במידה מסוימת גם מהפחתה של המסים על עבודה, והקצבאות.

כתוצאה מהמהלך שנעשה אז, והפחתה די משמעותית בקצבאות והפחתת מסים על עבודה, מצד אחד אנשים נכנסו לשוק העבודה ומצד שני כמובן נלקחו הקצבאות, רמת החלוקה מחדש של הממשלה ורמת ההכנסות ירדה, ולכן אי השוויון נטו – שאגב, עלה גם כשהקצבאות עלו בקצבים מאוד מהירים – אי השוויון נטו, זה שלאחר התערבות הממשלה, המשיך לעלות.

בשנים האחרונות, האפקט מכך שאוכלוסיות נוספות נכנסות לתוך מעגל העבודה הוא יותר חזק מהעובדה שהפחתנו תשלומי העברה ולכן בשנים האחרונות אנחנו רואים גם את אי השוויון נטו מתחיל לרדת, וזו תופעה שהיא בהחלט ברוכה.

גם כשמסתכלים על נתוני העוני – ואני יודע שנעשים פה דיונים בכל פעם שמתפרסם דוח העוני – אז נכון, בהשוואה בין-לאומית, רמת העוני בישראל היא יחסית גבוהה אבל צריך לזכור שכשאנחנו מדברים על עוני אנחנו מדברים על עוני יחסי, ועוני יחסי נמדד במחצית ההכנסה החציונית לנפש סטנדרטית במשק בית. קודם כול, צריך לזכור שההכנסה החציונית בישראל הולכת ועולה ולכן גם קו העוני הולך ועולה, ואפשר לראות את העניין הזה, ומה שאנחנו רואים גם זה שהעבודה בעצם היא הפתרון המשמעותי ביותר לעוני ולכן במשקי בית שבהם שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, שיעורי העוני בישראל הם נמוכים מאוד, למרות שברמה הכללית בהשוואה בין-לאומית היא עדיין יחסית גבוהה. גם תחולת העוני בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות יורדת.

בעצם, מודל הצמיחה הזה שמבוסס מצד אחד על תעסוקה הולכת וגדלה, על גידול בתשומות עבודה, על ירידה באבטלה ועלייה בשיעור ההשתתפות, ומצד שני, עליית שכר ומחסור בעובדים, מייצר מצב שכשאנחנו מנסים לבדוק האם הצמיחה במשק הישראלי מגיעה גם למשקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה, אנחנו רואים שהתוצאה הזאת נכונה. זאת השוואה שבמקור נעשתה על-ידי ה-OECD, ובניגוד למשקים אחרים בעולם, מה שאנחנו רואים, שבין השנים 2007 ו-2015 - והנתונים האלה בעצם נתמכים כי מודל הצמיחה הזה, אין לנו פשוט את נתוני סקר ההוצאות המעודכנים, אבל המגמות נמשכות – בעצם, קצב הגידול בצריכה ובהכנסה הפנויה של משקי הבית או שיעור הגידול של ההכנסה הפנויה בשל הצריכה בקרב משקי בית ברמות הכנסה יותר נמוכות, גדל בשיעורים יותר גבוהים מאשר בקרב משקי הבית בעלי הכנסה יותר גבוהה, ולכן הדבר הזה בעצם מעיד על מה שאנחנו קוראים חלחול הצמיחה גם לשכבות היותר נמוכות באוכלוסייה.

הדבר הזה גם נתמך אגב כשמסתכלים על צריכה של מוצרים בני קיימא ובודקים באיזה עשירונים קונים, לדוגמה רכישת מכוניות, אנחנו רואים שהדבר הזה הולך ומחלחל יותר ויותר למטה ברמת העשירונים.

יואל, תעצור באיזה מקום, אני רוצה לתת לחברי הכנסת.

אני מסיים. יש לי עוד שלושה שקפים בקטע הזה. אם אנחנו מסתכלים על התחזית עד 2020, וזה חלק מהסיפור של הנומרטור, אנחנו בעצם חושבים שהמשק ימשיך לצמוח בתרחיש הבסיס פחות או יותר קרוב לפוטנציאל שלו. אנחנו מדברים על צמיחה של 3.2%, ועדכנו את תחזית הצמיחה טיפה כלפי מעלה בחודשים האחרונים. הצמיחה היא 3.2% ב-2018; 3.1% ב-2019; וכ-3% ב-2020, ואנחנו אומרים גם – לא נראה את זה פה בשקף – שלהערכתנו, מודל הצמיחה ילך ויהיה יותר מאוזן ונראה התאוששות בייצוא, בעיקר בגלל שנתוני הסחר העולמי בחודשים האחרונים או בשנה האחרונה הם הרבה יותר חזקים ממה שהיו בעבר.

למה הצמיחה תרד ב-2021?

יש פה כל מיני עניינים. שוב, זה עניין של תחזית סטטיסטית כזאת ואחרת שיש בה כל מיני אלמנטים שאתה לוקח.

זה גם כל כך רחוק, שזה לא מדויק.

לא, אני רק שואל. האם זה נכון או שרק שמים לנו את זה ככה?

הוא יכול היה גם לא לשים את זה.

ההבדל הוא לא דרמטי. בסופו של יום, מה שזה אומר, שתרחיש הבסיס – ונדבר מיד על תרחישים טיפה שונים – תרחיש הבסיס ממשיך לדבר על צמיחה של המשק הישראלי קרוב לפוטנציאל שלו.

בהשוואה לגופים אחרים, אפשר לראות פה תחזיות שלנו בהשוואה לתחזיות המעודכנות של בנק ישראל, קרן המטבע וה-OECD, לשם התרשמות.

אנחנו עשינו איזשהו ניתוח של סיכונים, שעשינו אותו לא רק בתוך הבית אלא בפעם הראשונה הזמנו חזאי מקרו גם מהאקדמיה, כמובן מבנק ישראל שאיתם אנחנו תמיד משווים, והמועצה הלאומית לכלכלה שאיתם אנחנו תמיד משווים את התחזיות שלנו, אבל גם משוק ההון.

אני לא אעבור על זה בפירוט בגלל קוצר הזמן אבל יש פה מפה של סיכונים, שרובם אגב נובעים גם מסיכונים עולמיים לתרחיש הבסיסי הזה, בעיקר בעיות שנובעות מההאצה האינפלציונית בעולם, מתיקון בשווקי ההון בעולם ומאיומים גיאופוליטיים שהם לא בהכרח רק בישראל אלא גם בעולם כולו.

לגבי התחזית, זו תחזית ההכנסות שעומדת בבסיס התקציב ועל בסיסה נבנה – אל מול ההוצאה – על זה ירחיב שאול בהמשך, ועל בסיס זה נבנה גם הגירעון. אפשר להתרשם.

השקף נדמה לי האחרון מדבר על תרחישים שונים מתרחיש הבסיס. יש פה שלושה תרחישים שאנחנו מציגים אותם במסגרת הצגת התקציב. אחד זה משבר בשוק ההון. המשבר הזה הוא לא בהכרח כזה משמעותי, מדברים פה על ירידה של כ-10% בשווקי ההון בעולם. צריך להבין שהתחזית שלנו לא חוזה מה יקרה בשווקי ההון. היא מניחה איזושהי צמיחה רצופה של 5% בשווקי ההון לאורך תקופת התחזית.

ראינו לאחרונה תיקונים בשוקי ההון. תיקון משמעותי בשוק ההון יכול להשפיע די דרמטית על מה שקורה גם במשק הישראלי – פעם אחת גם בצד ההכנסות, אבל גם בצד הצריכה. כל מה שאנחנו רואים, בעיקר בהיבט של רכישות ומיזוגים, מכירה של חברות, אם יש תיקון משמעותי בשווקי ההון בעולם זה עלול לעצור את העניין הזה.

אין בתחזית ההכנסות לשנים 2018 ו-2019 איזושהי תחזית על הכנסות יוצאות מגדר הרגיל בגין מכירת חברות או רכישות דוגמת אלה שראינו ב-2017. אנחנו מנכים את האלמנטים החד-פעמיים מתוך התחזית אבל זה עדיין עלול להשפיע.

התרחיש השני מדבר על פגיעה בייצוא, התאוששות לא בקצב שבו ראינו בייצוא הסחורות. שוב, הבעיה פה היא פחות בצד ההכנסות כי הייצוא מטבעו הוא פחות עשיר בהכנסות אבל יותר בבעיה מקרו-כלכלית.

האלמנט האחרון הוא איזושהי נסיגה מהתעסוקה המלאה במשק. פה כמובן יש לזה השפעה גם על הצמיחה וגם על ההכנסות. עד כאן. תודה.

תודה רבה. נעבור לחברי הכנסת ואחרי כן נחזור לאוצר. חבר הכנסת בוז'י הרצוג, בבקשה.

תודה רבה. אדוני שר האוצר, מכובדי משה כחלון, אדוני סגן שר האוצר מכובדי יצחק כהן, מנכ"ל האוצר שי באבד, וכמובן ראש אגף התקציבים החדש – אני מאחל לך בהצלחה – שאול מרידור.

תודה.

תודה, יואל, על המצגת. אין ספק שבאופן יחסי, כמי שמכיר הרבה מאוד תקציבים, התקציב הזה מתחיל בפרמטרים מאוד חיוביים. יש פה גם דברים בעלי משמעות חברתית שהרבה שנים חלמתי עליהם והם מתממשים גם בתקציב הזה.

אבל אני רוצה לאתגר אתכם, במיוחד אותך אדוני השר, בכמה נושאים מהותיים. שאלה ראשונה: להביא תקציב בתחילת שנה לעוד שנה, אני חושב שזה מעשה חסר אחריות. אני באמת חושב שאחרי שנתיים של תקציב דו-שנתי, ואחר כך בעצם אתה ממשיך תלת-שנתי כי אתה בונה תקציב לעוד שנה – שנה זה המון זמן, זה לא סמוך לקרות האירוע.

שמעתי אותך מסביר שזה משדר יציבות. אם זה משדר יציבות, למה לא עושים את זה כל שנה? אנחנו יודעים, זאת לא אשמתך, זה יותר בא ממניעים פוליטיים.

גם ארצות הברית עכשיו עושה את זה.

בא מסיבות פוליטיות, ואני חושב שזה חסר אחריות. אני אזכיר ארבעה נושאים שיכולים לשנות את כל ההנחות שבמצגת, שהיא מאוד מרשימה. ובאמת, זה נראה שמצב המדינה לכאורה הוא בכיוון טוב, ועדיין אני רוצה לאתגר אתכם בארבעה נושאים. זה המשך של הדו-שנתי. אגב, אפרופו הבג"ץ של סתיו שפיר שדיבר על כך שאי אפשר להמשיך כך, אבל אני רוצה לדבר על ארבעה נושאים.

ראשית, הירידה בשוק הנדל"ן. אתה בעצמך פעלת להוריד את מחירי הנדל"ן. יש כבר רבעון ראשון שמראה סימנים, יש לזה גם השלכה על האטה ברורה בשוק הנדל"ן, שעוד לא יודע לתרגם את זה להאטה מלאה, עד כדי מלאי דירות בלתי מכיר, ויש לזה גם השפעות שיכולות להיות השפעות על שוק האשראי, על הבנקאות ועל הבטוחות, אלא אם אתה חושב ששוק הנדל"ן יתייצב. ואם הוא מתייצב בפעילות נמוכה יותר, יש לזה השפעה על הצמיחה. זה נתון אחד.

הנתון השני – הקמעונאות. אני חושב שהקמעונאות מאוימת. אנחנו ראינו את פרשת הוניגמן בימים האחרונים, זה רק איתות ראשון לתופעה כלל-עולמית של הקמעונאות. אנחנו מבינים מה קורה עם אמזון כמשל וכל הרכישות מחו"ל, ואני חושב שיש לזה השפעה - כי אתה מדבר על הצריכה, יואל, אני ראיתי, אתה אומר הצריכה גדלה; הצריכה גדלה איפה? האם זה משפיע על הפרמטרים של הצמיחה שאתה צופה לעוד שנה? עוד שנה שלמה שיכולה להיות האטה משמעותית בצריכה בתוך שוק הקמעונאות הישראלי.

הדבר השלישי זה תוכנית המס של ארצות הברית, שאני לא חושב שהיא שוקללה במרכיבי הצמיחה שאתם כוללים, לטוב ולרע. כלומר, ברגע שמודיע ראש הממשלה רק בימים האחרונים שאנחנו נאמץ את מדיניות המיסוי של ארצות הברית, יש לכך השלכה על מבחן ההכנסות של המדינה. ואז השאלה היא איך אתה בודק את זה למול הנחות היסוד שאתה מציג.

והדבר האחרון זה כמובן – בוא נגיד בזהירות – הערכה וסבירות יותר גבוהה לאפשרות של התלקחות בצפון ובדרום ואיך זה משוקלל, ואנחנו חיים בתוך עמנו וראינו מה היה רק בסוף השבוע האחרון, איך זה משוקלל בתוך כל מרכיבי הצמיחה שאתם צופים לתקציב לעוד שנה, כשבתוך התקציב הזה אתם כוללים גם Flat של 5 מיליארד. אני יכול לומר לכם שהייתי ביום חמישי האחרון בגוף ביטחוני חשוב מאוד, ורק ה-Flat שמזהירים אותו שהוא אמור לשלם בהיקף גבוה מאוד יחסית ל-Flat שעוד צפוי לו, לא מאפשר לו לתכנן תקציב בצורה בריאה וסבירה.

לכן, אני מבקש מכם לקחת את זה בחשבון ולהתייחס להנחות הללו כדי לראות איפה אתם מכניסים את זה בתוכנית התקציב עד שאנחנו נתבקש כאן לאשר תקציב.

הערה אחרונה בנושא אחר לחלוטין. התווכחתי השבוע עם יצחק כהן קצת בכסאח, הוא ואני, אחר כך התפייסנו, אבל לגופו של עניין. בתוכנית הסיעוד, שבגדול יש בה רכיבים טובים מאוד, רכיב העידוד של תשלום בכסף לעומת גמלה בשירות הוא מאוד צורם ומאוד בעייתי כי אתה, אדוני השר, אתה אדם עם רגישות חברתית קיצונית – שתמיד מרשימה אותי – אתה יודע שהטיפול בבית, כשמגיע אדם לקשיש הבודד, רוחץ אותו, מאכיל אותו ומדבר איתו, כשלעצמו זה שירות מעל ומעבר למה שזה נתפס כרק כסף – אני מודע לכך שיש טענות שהחברות שעוסקות בכך מקבלות רווח גבוה, אז תתקנו את זה במכרזים של ביטוח לאומי, אבל לעודד בחקיקה ארבע יחידות, להמיר אותן בכסף שילך למשפחה, אני חושב שזה הרס של אחת מרשתות הביטחון הכי יפות שמדינת ישראל ייצרה. תודה רבה.

תודה רבה.

אני אעשה את זה בקצרה ונעבור הלאה. תקציב לפני הזמן, אמרתי מה המטרה, אני חושב שזה הוכיח את עצמו. זה לא סוד שאני התנגדתי לתקציב הדו-שנתי הראשון. זה עבד טוב, לכן אימצתי אותו, אבל בכל זאת שמנו 1.5 מיליארד שקלים, מה שנקרא בולם זעזועים למקרים – כמו ששמנו עכשיו שניים ומשהו, נכון? ולא השתמשנו בזה.

3.

3.5

הפעם תהיה בעיה, יש לנו כסף לתיקון, שמנו את זה בצד מתוקצב. שנית, ירידה בשוק הנדל"ן – אנחנו ערים לזה, אנחנו יודעים שזה יכול לעשות האטה אבל המרווחים, בוז'י, כל כך גדולים, כל כך גדולים, שתאמין לי, הקבלנים יכולים לוותר על קצת הכנסות כרגע לגבי דירות לא מכורות. מהנתונים שיש לנו – אנחנו לא יודעים כמה זה נכון או לא – יש 50,000 דירות לא מכורות שיושבות על המדף, בנויות.

היום סיפרו לי שבדימונה יש 54 דירות של מחיר למשתכן, בן אדם בא ואומר: אני רוצה את זאת – נכנס, מקבל מפתח. הבוקר סיפר לי את זה דרייפוס ממשרד השיכון. זאת אומרת שיש דירות, הקבלנים לא מוכרים אותן כי לא רוצים להוריד את המחירים. לא תהיה ברירה, השוק הוא חזק, הבנקים יבקשו את הכסף, המוסדות הפיננסיים יבקשו את הכסף, אנחנו שם. הדירות יימכרו ולא יקרה כלום. יש להם הרבה מאוד בשר.

קמעונאות מאוימת – אתה צודק. אנחנו עזרנו להם גם בנטו הוזלות עם המכסים כי בכל זאת, האון-ליין הפריע להם מאוד ואני עשיתי את זה יחד עם לשכות המסחר, אוריאל לין ואנחנו איתם בקשר.

אנחנו כרגע גם בנטו עסקים קטנים ממש יושבים איתם ומטפלים. מכירים את זה, יושבים על זה, אתה צודק, אני לא יכול להגיד לך שלא, אבל זה נמצא בטיפול שלנו.

המסים בארצות הברית, בוז'י, היו לי כבר שתי פגישות עם שר האוצר האמריקני, אני אמור להיפגש איתו שוב בשבועות או בחודשים הקרובים גם על העניין הזה. יש לנו צוותים שמתחילים לעבוד השבוע יחד עם האמריקנים על הנושא הזה, לראות איך זה משפיע.

בגדול, חוץ משתיים-שלוש מדינות בארצות הברית, כמעט בכל המקומות זה יותר מאתנו כי יש את ה-21%, יש שלוש או ארבע מדינות לדעתי שזה פחות מאתנו. לכן אנחנו עובדים על זה, בודקים את הרגישויות, לבדוק אם אותן מדינות הן אכן מתחרות שלנו. עמק הסיליקון מתחרה איתנו, אנחנו מתחרים איתם, אבל יש מקומות שאין לנו עניין שם בכלל אז זה אולי לא יפריע. לכן, הצוותים מתחילים לעבוד השבוע. בשבוע שעבר הייתי בארצות הברית, ישבתי עם ערן ניצן עם הקונסול הכלכלי שלנו בוושינגטון, דיווח לי על כל הצוותים שמתחילים לעבוד כי שי באבד ואני נפגשנו עם שר האוצר האמריקני פעמיים, החלטנו על הצוותים, זה מתחיל לעבוד ויוצאים לדרך.

יש לנו גם הבטחה מהאמריקנים שאנחנו נעבוד על זה במשותף ונעשה את זה מתואם כדי שלא נפגע אחד בשני.

לגבי התלקחות בצפון או התלקחות בדרום, בוז'י, כולנו מכירים. יש חלילה מלחמה - - -

פשוט לקחת בחשבון.

יש מלחמה, הכול נלקח בחשבון ונקווה שלא תהיה, אבל כרגע התר"ש עובד, ההתעצמות במלואה, המלאים חודשו. אני מדבר על דיווחים של הרמטכ"ל. המלאים חודשו, האימונים חודשו, לא חסר ציוד, לא חסר ממש שום דבר. הם עשו התייעלות יפה, הצבא. שנה רביעית שאנחנו בתר"ש גדעון כרגע, זה עובד מצוין, ובעזרת השם גם שלא יהיו מלחמות וגם שנוכל להמשיך.

לגבי הסיעוד, זאת תוכנית נפלאה. היו שלוש דרגות קושי: נמוכה, בינונית וקשה, אז פתחנו את זה לשש דרגות קושי, כאשר הדרגה הכי נמוכה היום בשש דרגות קושי, לא בשלוש דרגות קושי, הדרגה הנמוכה מגלמת את השעות לכסף כדי שבסופו של תהליך יקבלו תוספת עד 30 שעות. גם הנושא הזה שאתה דיברת עליו, אנחנו גיבינו את זה.

תודה רבה. איתן ברושי ואחריו מיקי רוזנטל.

אדוני השר, יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת והשותפים לדיון ממשרד האוצר. אני רוצה קודם כול לברך על ההישגים ולומר כמה הערות, במגבלות הזמן.

דבר ראשון, אדוני השר, חשוב שהיעדים שמוצגים בבסיס התקציב יהיו יעדים לאומיים ולא רק יעדים תקציביים. אני אתן דוגמה. אני חושב – כדוגמה כי אין פה זמן רב – שגודל האוכלוסייה בישראל ותוספת האוכלוסייה הוא יעד לאומי שתקציב המדינה צריך לשרת אותו. מזה נגזר תוכנית בנייה, תוכנית תעסוקה. אין פה למשל מרכיב כזה. אני חושב שחיזוק הנגב והגליל זה יעד לאומי שצריך להופיע בבסיס של התוכנית ולא רק יעד הגירעון.

ואני נכנס פה לדוגמה יותר עמוקה, לא סתם אני אומר את המספר. מניעת הגירה שלילית, עידוד העלייה לישראל וחיזוקה של ישראל על-ידי תוספת אוכלוסייה בהיקף משמעותי הוא יעד לאומי שיש לו גם היבט תקציבי.

הרי מה זה תקציב המדינה או כל תקציב? וניהלתי כמה תקציבים. תקציב הוא ביטוי במספרים לתוכנית, ליעדים, למטרות. וישר מתחילים, גם בכנסת הצבענו על ארבעה סעיפים ביום שלישי, כולם כמותיים. לא הייתה שם שום הגדרה של מטרות אמיתיות. כל מי שניהל, אפילו את הארגון הקטן ביותר, יודע שהדבר הראשון הוא החזון, היעדים.

היעדים הם לאומיים, הם לא רק של משרד האוצר, למרות שאני קורא את החוברות הכחולות, אדוני, אז אני אומר שהאוצר כותב גם את המלים וגם את המנגינה. זה כמו בשירים המפורסמים. אני רוצה להגיד – תכף אני אגיע כמובן לחקלאות ולמים.

כן, אבל תגיע כי אין לנו הרבה זמן. אני רוצה לתת לכולם ואני רוצה שהשר ישיב.

אני רוצה להגיד דווקא מילה על הבריאות. עם כל הכבוד לשר, שאומרים שהוא הכי טוב ובאמת אני מעריך את ליצמן, אין תוכנית לאומית לבריאות. ואם אין תוכנית לאומית לבריאות, ואני אגיד לך יותר מזה, אין מפת עדיפות לבריאות, ואז אתה לא יודע מה יהיה מחר, לאן הולכים. ואז אתה לא מתפלא כשאתה בא לבית חולים בצפת, בנהריה, בנצרת, בעפולה, בעוד מקומות – אולי שכחתי מישהו בצפון – ואתה רואה את הפער הזה בבריאות. שם מתים יותר – אתה יודע את זה, אתה על הגבול, אתה בחיפה – אבל אתה מגיע לצפון, משלמים יותר וחיים פחות.

זה לא יכול להימשך. אם אתה לא תתערב בנושא של תוכנית חירום לבריאות, זה לא ייפתר מעוד מיטה ועוד בית שימוש שמחלקים כמו סנטה קלאוס מתנות בכל מיני הזדמנויות. צריכים פה תוכנית אמיתית ואני מציע לך להוביל את זה, כי אחרת זה לא יהיה.

לעניין של החקלאות, אדוני שאול מרידור, אני אגיד לכם איפה החיכוך הגדול שיש. בשני דברים שהם היעדים שלכם אנחנו בהתנגשות, החקלאות וההתיישבות. אחד זה בנושא הקרקעות, הביטוי הוא בוותמ"לים, אבל זה לא הדבר היחידי ודיברנו על זה. קודם ישב פה אריאל יוצר, אולי אפשר יהיה כן להגיע להסכמה, והדבר השני זה יוקר המחיה של מוצרי מזון, כלומר שני הדברים.

אנחנו מחזיקים את רוב הקרקעות – אני לא מתנצל, משרתים את עם ישראל בכל המובנים, כולל אתמול הטיל הזה נפל בקיבוץ אור הנר ובמקומות אחרים. מי שיושב שם זה אנחנו, גם פה וגם שם. אני לא מתנצל בפני אף אחד, רק אני אומר - - -

הייתה אזעקה גם באשקלון.

יש אזעקות בכל מקום. אני רק אומר - כשהולכים לעוטף עזה, תראה מי נמצא שם. זה לא סותר. גם שדרות וגם - - -

הכול בסדר, אנחנו איתך.

עניין הקרקעות הוא בעייתי ולפי דעתי אין מספיק הבנה במשרד האוצר למרכיב של הקרקע בתפיסה הלאומית בתחום הזה.

כשאני קורא את החזון שאתם כותבים, של משרד החקלאות, אני יכול לקבל אותו פחות או יותר – לפי דעתי ניסח אותו עוד יאיר שמיר – אבל כשאני קורא את תוכן הדברים אני אומר לכם, אין קשר בין מה שאתם כותבים לחזון. אם הולכים להצביע על זה, רוב הדברים פה לא סוכמו.

אני רוצה להגיד שבנושא החקלאות זה הענף שאין בו צמיחה והתחדשות, יש בו דעיכה ויש בו עליית הגיל הממוצע. יש ירידה גדולה בייצוא, ולא תהיה חקלאות, אדוני השר, בלי ייצוא. אתם נוסעים בכל העולם וזה בסדר – בעיקר ראש הממשלה כבר שכח מה קורה פה ובכל מקום מתפאר בחקלאות, אבל פה זה מתחסל. שאול, תקשיב יותר טוב.

גם יש קיצוץ של 22% בתקציב של מכון וולקני, ואומרים לי שזה לא משיקולים ענייניים. אבל אם רוצים לעשות וידוא הריגה לחקלאות, תהרגו את מכון וולקני כי עכשיו אנחנו כבר בירידה גדולה מאוד, כי יש ירידה בייצוא, ולא תהיה חקלאות בלי ייצוא כי זו ארץ קטנה, ויש ירידה בהיקפי הייצור.

ואני רוצה לחזור לקרקעות והחקלאות. אנחנו בהתנגשות כי אתם רוצים להוריד את יוקר המחיה, אנחנו טוענים שזה לא אנחנו, ובסוף יש פה בעיות קשות מאוד וצריך לפתור אותן, אדוני השר, ואם אפשר בתקופה הקרובה.

הדבר היחידי שצמח זה הפשיעה החקלאית. זה צמח. ואני מודה לך שנרתמת ויש לך ישיבה בעוד כמה ימים. אני בטוח שתמצא דרך לסייע, אבל לא יכול להיות שמה שהממשלה הזאת תציין – עלייה בפשיעה החקלאית.

משפט אחרון בנושא המים, אדוני שר. יושב פה שאול מרידור. הוא לא חייב לאשר אבל אני אומר לך, יש בעיה מבנית בניהול משק המים. גיורא שחם הוא מאה אחוז. מה זה מועצת המים? זה אוסף של פקידים שלא בטוח איך הם הגיעו לתפקיד הזה לנהל את משק המים הלאומי, והמשבר במים הוא קודם כול ניהול כושל, ולא רק שנות הבצורת. עם הבצורת יש לנו בעיה עם הקב"ה, אבל יש לנו בעיה עם משרדי הממשלה. תמיד אני אומר שחקלאים צריכים הסדר עם שני גורמים – עם הקב"ה ועם פקידי האוצר – ועם שניהם זה קשה.

מה אתה עושה בשביל זה?

צריך להתפלל, משה.

קודם כול, אני עוזר לגפני, מה שלא יהיה אני עוזר לגפני. אני רוצה לחזור.

תסיים, איתן. אתה מדבר דברים מעניינים אבל יש עוד חברים.

לפי דעתי בתקציב 18'–19', שאול, אין ביטוי להיקף הנדרש כדי לשקם את משק המים ולמנוע את מה שאומר גיורא, שאולי גם יהיה מחסור במי שתייה, אבל במרס יהיה קיצוץ בחקלאות, זה ברור; זה יעלה לכם מאות מיליונים, זה לא מופיע פה, כמו שלא מופיע פה 500 מיליון של תיקון 27. אז אני לא יודע אם יש תקציב סמוי וגלוי, רק אני אומר דבר אחד.

אין סמוי.

כדי להציל את משק המים מניהול כושל כי הוציאו אותו מוועדת כספים, נדרשת השקעה שאין לה ביטוי בחוברת.

תודה רבה. מיקי רוזנטל ואחריו אחמד טיבי.

תודה רבה לך. קודם כול, צריך לברך את השר, את סגנו, את הנהלת משרד האוצר, על תקציב שבסך הכול הוא נראה טוב, אבל אנחנו בזמנים טובים ואנחנו בדיון מקרו, וכשהזמנים טובים זה בדיוק הזמן לדאוג לבעיות היסוד של המשק הישראלי.

אני לא אדבר פה על תוכניות פרטניות אלא על בעיות היסוד שאתם בקושי נגעתם בהן, לצערי, דווקא כשהמצב הוא טוב.

אתם מתגאים בזה שאין אבטלה כמעט, וזה יפה מאוד, אבל יש עוני. מתגאים בזה שיש שינוי בכיוון העוני, השינוי בשברי אחוזים. מדד ג'יני ומדדים אחרים, מדינת ישראל עדיין מדינה שבה מספר העניים הוא דרמטי.

כשיש תקופה טובה כמו התקופה הזאת ויש הכנסות יתר ממסים והמצב הכלכלי שפיר ויש צמיחה, זה הזמן לטפל בבעיות יסוד כמו בעיית העוני, זה הזמן לטפל בבעיות יסוד כמו הריכוזיות במשק הישראלי, שהייצוא שלו, הייצוא נפגע בין היתר בגלל הייצוא הריכוזי. מפעל אחד כמו כיל, ברגע שמחיר האשלג יורד, פתאום הייצוא של ישראל על הפנים. אז איפה ההשקעות הנוספות שצריך לעשות כדי שהוא לא יהיה תלוי במפעל אחד?

בתחום האלקטרוניקה, אותו דבר. "אינטל", יש לה איזו בעיה, הייצוא הישראלי יורד, וכו' וכו'.

בבית ספר לכלכלה שאני לא למדתי בו, ככל שאתה רחוק מהיעד ככה התקציב שלך הוא חסר משמעות. אדוני מדבר על יציבות – נכון, אבל זה יציבות פוליטית, זה לא יציבות כלכלית. אין לתקציב הזה שום קשר לכלכלה, יש לו הרבה קשר לפוליטיקה.

אתם רוצים יציבות, וזה דבר מובן. לא יעזור לכם, אגב, ראש הממשלה הזה ייפול עוד לפני סוף השנה – תזכרו מה אמרתי – לא בגלל עניינים פליליים - -

אבל אנחנו בכלכלה.

- - בגלל שהוא עושה דברים שלא ייעשו.

זה מקרו-כלכלה.

זה יותר חשוב מהכול. זה גם יהיה יותר קרוב מהתקציב שלכם. ראש הממשלה ייפול ב-2018 בגלל שהוא קיבל מתנות במאות אלפי שקלים, ולא יכול להיות, וגם אדוני צריך להתייחס לזה לטעמי כי החוק לא מחייב אותו להתפטר.

אבל אם אנחנו פוטרים אותו ואדם יכול לקבל מתנות במאות אלפי שקלים, נבחר ציבור, אז גם אני מחר יכול לקבל. ואתה לא מסכים לנורמה הזאת, ואת הנורמה הזאת אתה צריך, אדוני - -

מיקי, כלכלה.

- - או שהוא ניהל יחסי קח-תן עם חצי מהתקשורת, יחסים בזויים של קח-תן. זה דבר שאנחנו צריכים לגנות גם אם זה לא פלילי. ואני שומע את השתיקה שלכם והיא כואבת לי באוזניים.

הלאה, כלכלה.

אני חוזר לכלכלה. ובכן, יש בעיות יסוד במשק הישראלי שאינן מטופלות בתקציב הזה. הנושא הראשון זה העוני. ואני יודע מה אתם עושים עם מס הכנסה שלילי – קראתי את התקציב בעיון ואני יכול להתווכח על כל סעיף – אתם אינכם עושים מספיק.

התוספת לקצבאות הנכים זה מצוין – תבורך על כך, תבורכו על כך – זה באמת חשוב, אבל נכים זה לא הסיפור של בעיות היסוד במשק הישראלי. הפריון הוא בעיית יסוד במשק הישראלי, וההשקעה היא דלה מאוד. ההשקעה המקומית הגולמית היא בעיה במשק הישראלי. איזה מענה אתם נותנים לדבר הזה? איזה עידוד תעשייה יש? קראתי את נטו תעשייה, אני לא חושב שיש פה.

אני אגיד לכם את הדבר הכי משמעותי בעיניי. בגלל שהקדמתם את התקציב לתחילת 2018, שהוא תקציב 2019 – תראו, אני זקן מספיק ונדמה לי שיש פה עוד כמה ותיקים, זוכרים שבעבר המשק הישראלי, הקטר שלו היה יהלומים, ואנחנו התגאינו בכך מאוד.

והיום יהלומים זה לא עסק, ולשמחתי יש עוד ענפים במשק הישראלי. היום הקטר של המשק הישראלי הוא הייטק. חלילה יהיה משבר בהייטק – חלילה יהיה – אף אחד מאתנו לא יודע לצפות. יכול להיות שאנחנו היינו מתקרבים לתקציב או לזמן הריאלי של השנה, אז אפשר היה יותר לטפל בדבר הזה, אבל לשבת עכשיו ולעוף על עצמכם – ואתם עפים על עצמכם, אתם פשוט עפים על עצמכם כולכם, גם הדרג הפוליטי וגם הדרג המקצועי – איזה נפלא יהיה פה.

הבורסה האמריקנית תתרסק, יהיה איזה משבר פוליטי בטוקיו, אנחנו משלמים פה בהייטק. פה – במספר המשרות, בהשקעות – ואין לכם מענה על זה. אין לכם שום מענה על זה כי אתם לא מפתחים דברים אחרים. אתם נהנים מההישגים שיש, ויש הישגים ואני מוכרח לשבח על ההישגים – חלקם אפילו בזכותכם; לא כולם, אבל חלקם – אבל לעוף על עצמכם בצורה כזאת, להגיד המצב נפלא ולפיכך אנחנו יכולים עכשיו להיות מרוצים, סליחה, להתגאות בצמיחה ש-80% ממנה כמעט או 65% ממנה ליתר דיוק, הוא מבוסס על צריכה, ראיתם מה קרה בחודש שעבר. פתאום אנשים הפסיקו לקנות מכוניות. ההכנסות נפלו, הצמיחה נפלה.

למה? ככה לא בונים כלכלה בזמן טוב. יש זמנים טובים עכשיו ולפיכך צריך להשקיע בבעיות היסוד של המשק הישראלי, שהן ארבע: אחת, ביזור ופיזור, ואתם לא עשיתם מספיק בעניין הזה; שתיים, נושא הפריון. העובד הישראלי מייצר באופן – לא רוצה לדבר, אתם מכירים את הבעיה; הדבר השלישי זה הפערים. הנושא של הפערים לא מטופל מספיק, וזה הזמן כי יש כסף. והדבר הרביעי, והוא אולי החשוב ביותר – בתקציב הזה, שום דבר שאתם אמרתם, ואללה, בתקציב הזה אנחנו הולכים לשנות משהו, מושכלות יסוד, להוציא את הנכים.

הוספתם מיליארד פה, הוספתם מיליארד שם – אני מברך על זה, אני לא מזלזל בזה, אני יודע מה זה להביא מיליארד, לתקציב חברתי בוודאי או אזרחי בוודאי. יחד עם זה אני אומר לכם, לא פתרתם שום בעיית יסוד. אני לא רוצה להיכנס - - -

לא, אל תחזור.

לא, אני לא חוזר. אני רק אומר – בשנה שעברה הקצבנו כסף לקיצור התורים. התורים התארכו בבתי חולים, אתם יודעים את זה, הכסף לא הגיע ליעדו. אז זה ששמים מספר בספר, לא הופך את זה עדיין למציאות. אז יש לכם עוד הרבה עבודה.

ארבע, אני כבר מחכה לארבע.

זו הייתה הרביעית. שום טיפול בשום בעיית יסוד.

פיזור, פריון, זה לא יסוד?

אדוני, אנחנו בשתי מפלגות נפרדות. הצלחה שלך היא הצלחה שלנו.

לא, אני רוצה פשוט להבין אותך.

כל מה שאמרתי לך, אמרתי לך כלכלי. ועוד הערה אתית אחת, שאני הייתי שמח שתתייחס להתנהגות של ראש הממשלה שלנו.

ריכוזיות, זה הרביעי.

מיקי, תודה רבה. אחמד טיבי, בבקשה.

תודה רבה. אדוני השר, אין ספק שאתה בראש של עשייה חברתית, אין ספק. גם באופוזיציה יגידו לך את זה, אני אגיד לך את זה, אבל השאלה מה סדר העדיפויות של הרבדים והמגזרים השונים בחברה הישראלית בסדר העדיפות שלך.

לא בכדי, שוב, החברה הערבית לא נמצאת שם בתקציב. תמיד הערבים לא נמצאים בתקציב. אפילו כשהייתה תוכנית חומש, גם היא אז לא הוכנסה לתקציב - תוכנית שצריך לקרוא לה תוכנית אמיר לוי.

חד-משמעית.

אני אומר לכם, הנה השר הסכים עוד לפני שדיברתי – אם היא צריכה להיות דבוקה או נקראת בשמו של מישהו, זה אמיר לוי, שהייתה לו אסכולה של ככל שטוב לכם במשק, טוב גם לנו, Win-win situation, זה מה שהוא אמר כל הזמן. למה זה נכון? כי אי שילוב ערבים במשק הישראלי עולה למשק הישראלי 40 מיליארד שקל כל שנה. כל שנה המשק מפסיד.

ולכן, אנחנו צריכים להיכנס למודוס ויוונדי שבו אנחנו דורשים שילוב של ערבים במשק, קליטה בשירות הציבורי גם בסקטור הפרטי, לא רק בגלל שזו דרישה של ה-OECD, ערבי ויהודי, אלא בגלל שזה win-win, מפגש אינטרסים.

ומתברר, אגב, שהעובדים הערבים הם מוכשרים. מתברר. כל יום מחדש זה מתברר. אפילו לאחרונה מתברר שהם מנתחים אנשים, פותחים להם את הבטן וגם סוגרים אותה, ואנשים מבריאים. מבריאים.

אפילו טייסים של חיל האוויר.

הבעיה שלי שהם משחקים טוב רק נגד מכבי חיפה. הערבים משחקים טוב רק נגדנו.

ואז, אותו רופא מגיע לנתב"ג ומפשיטים אותו.

נכון.

אבל זאת המציאות. למה אמרתי על שילוב ערבים? כי אדוני, הצגת בשקף והצגתם בשקף גידול משרות בענפים בעלי שכר ופריון נמוכים, ואז אני רואה שבחינוך יש העלייה הכי גדולה במשרות לפי הדיאגרמה הזאת, אחר כך יש בריאות ושירותי אירוח וכדומה.

אבל אחמד, יש לכם אפליה מתקנת. עמדתם ביעד?

רבותיי.

אין אפליה מתקנת, והיעד של 10%, מזמן הוא לא רלוונטי – תכף אני אדבר על זה. פה יש עלייה במשרד החינוך, אבל אדוני השר, אחת הבעיות החברתיות התעסוקתיות הקשות ביותר זה 14,000 מורות ומורים ערבים מובטלים. יש מצוקה חברתית קשה.

בעלי תעודת הוראה.

נכון. בהמשך, יש צורך בהכוונה איפה ללכת, הסבה מקצועית, ללכת לסיעוד יותר וכדומה. אבל בינתיים, שנה לאחר שנה, לאחר שנה, יש מצוקה. אתם לא יודעים, אין יישוב שאין לו את הבעיה הזאת. אין יום שאני לא נתקל בבעיות האלה. ויש מורות שכבר 16 שנה סיימו והן לא במערכת.

עם תעודה, עם הכול.

עם תעודה, עם הכול.

כי זה First In, First Out, אז יש בתור.

משהו כזה.

המוני בוגרים שלא נקלטים, גם לא בבתי ספר יהודיים.

רבותי. בוז'י, טיבי יודע להציג את הבעיה.

הנקודה השנייה, התוכנית הכלכלית, תוכניתו של אמיר לוי, היא באה בעיקר בגלל ה-OECD וגם בגלל השקפת העולם שלו, אבל אנחנו 20% מהאוכלוסייה, כיום אנחנו רק 10%. זה היעד שהממשלה שמה כבר לפני עשר שנים. רק 10%. החרדים, אני לא יודע אם הגעתם ל-3%. גפני.

10%.

כמה? מי אמר 10%?

עם המע"מ ועם מס הכנסה.

מי אמר 10%?

חבר סיעתך, מי אמר.

אנחנו מיליון נפש.

יושב-ראש הסיעה אפילו. תתפטר.

אתה לא שמעת מה הוא אמר. אנחנו מיליון נפש אבל אנחנו אפילו לא 3% בשירות הציבורי.

אה, בשירות הציבורי. בכלל לא, אפילו לא 3%. חשבתי שאתה מדבר באוכלוסייה.

אני כבר לא מדבר על זה בכלל. העברנו חוק, העברנו החלטת ממשלה. הכול עבר, וחרדים לא מתקבלים – חרדים עם תואר אקדמי, אני כבר לא מדבר על הרגילים.

אם הייתה ממשלה אחרת, הייתם.

ידעתי שמערבים זה יוסט מייד לחרדים.

לא, לא. אני חוזר בי.

לא בכדי אמרתי את הדברים.

אני חוזר בי.

ועכשיו אני חוזר לערבים החרדים לעתידם.

אני אדבר על החרדים, אל תדאג.

אין לך מה לדבר, זה בלאו הכי לא יעזור.

הערבים החרדים לעתידם. השר דיבר על צמיחה, שמירה על גירעון, על מסגרות פיסקליות, גידולים במשרות דיברנו, וצמצום אי השוויון. דיברנו על אי שילוב של ערבים וחרדים.

אני רוצה לומר לך, אדוני. אתה בנאום האחרון שלך מעל הדוכן כמעט התחננת שאני אפסיק אותך כי באת מוכן, עם נתונים. ואז הבעת אכזבה שלא הפסקתי אותך. אני בטוח שהחומר נשאר לך, ואני רוצה "להרים לך לוולה" כדי שתוכל להציג את הנתונים, כי מתברר שהמספר 15 מיליארד שקל שהזכירו אותו זה שקר גס ובוטה, וספין תקשורתי של מאן דהוא.

מה זה 15 מיליארד?

תוכנית החומש של הערבים, 15 מיליארד.

זה לא נכון.

לפני שבוע ועדת הכספים קיימה ישיבה, אדוני היושב-ראש – גפני, אני מודה לך – ודוברי הממשלה אמרו, אין כזה מספר. האופטימי ביותר ביניהם אמר 9.7. כמה כסף תוספתי יש בתוכנית? פעם השר כחלון מעל הדוכן אמר 2.5 מיליארד, יש כאלה שאומרים ארבעה, יש כאלה שאומרים חמישה, ואני מדבר על תוכנית חומש.

עכשיו, לך תראה. היום שתיתי קפה עם ביטון, ראש עיריית דימונה.

בני ביטון.

הוא ראש עיר דינמי.

חבר של ביבי. חבר של ראש הממשלה.

והוא אומר לי – תוכנית הגג של דימונה זה 5.5 מיליארד שקל. תוכנית הגג של נתיבות זה כמעט 5 מיליארד שקל. תגיד, יעלה על הדעת ששני יישובים מקבלים יותר כסף ממיליון וחצי ערבים בתוכנית חומש? האמת היא – מאוד יעלה על הדעת, זאת המציאות.

שני היישובים האלה הם 20% כמוכם.

ולכן אמרתי אז – אמרתי את זה אז לשר, אמרתי את זה אז לאמיר שעשה עבודה מצוינת – בכל מה שקשור לשלטון המקומי, התוכנית ההיא היא צעד בכיוון הנכון. השר כחלון, התוכנית ההיא היא צעד בכיוון הנכון, אני לא מבטל אותה. בשלטון המקומי יש תוספת.

טיבי, תשמע. תוכנית 922, נכון שאמיר לוי קידם אותה והוביל אותה, וזה נכון.

בהסכמת השר כחלון, ואני יודע, והנה אני אופוזיציה.

אתה לאט לאט משתפר, אז בסדר. דבר שני, אני רוצה לשפר אותך בעוד דבר. עד עכשיו שאני יושב איתך פה, עבר למגזר הערבי 7.5 מיליארד שקלים, כולל הרשאות להתחייב. עד סוף 19' יהיה 9 מיליארד – כל הפרטים אצל אורי שיינין, רכז תעסוקה, ייתן לך את הכול מפורט, כל דולר לאיפה הלך, כל שקל לאיפה הלך.

אוקיי. אנחנו לא מקבלים דולרים, הערבים.

דינרים אתה מקבל?

גם שקלים אנחנו לא מקבלים. אדוני, מה שחשוב לי – כמה כסף צבוע. זה מה שאני ואתה מסכימים, שצריך כסף צבוע לאוכלוסייה הערבית, והסכום הזה הוא תקציב שוטף פלוס כסף תוספתי. ולכן, אמרתי, אני בתור רופא - -

אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה.

- - זה אולי אקמול - -

בסדר גמור.

- - מקסימום זה דקסמול פלוס.

של "טבע".

לפעמים, אדוני השר, ובזה אני אסיים, כאשר מישהו פצוע מגיע לבית חולים, פצוע קשה, כואב לו מאוד מאוד, נותנים לו זריקת מורפיום. זה עוזר, זה מוריד את הכאב - -

אבל זה לא מרפא.

- - אבל לא מרפא ולא מייתר את - -

כמו סטרואידים.

- - הצורך בניתוח מעמיק. החברה הערבית זקוקה לתוכנית של 64 מיליארד שקל לסגירת פערים, לא לצמצום.

תודה רבה. מיקי לוי, אחריו רועי פולקמן.

תודה רבה, אדוני.

שאול, שמעת?

רבותיי, לא נעים לי אפילו להגיד אבל אני רוצה שהשר ישיב.

על חלק מהתקציב אני בהחלט מברך. אני לא אוהב כל מיני דברים, אתה תכף תשמע, אבל בניגוד למה שאתה חושב או רומז לעתים או נכתב לפעמים, כאן בוועדת הכספים יש אופוזיציה אחראית.

נכון.

לא קואליציה. אופוזיציה אחראית.

הקואליציה לא באה, חוץ מהחבר'ה של כולנו.

האופוזיציה אחראית, אני מעיד על זה. זה אמת. רוב הדברים באמת עוברים דרך כאן.

אני ב-70% מההצבעות שלי מצביע עם הממשלה.

נכון.

הרבה – עם האוצר בפרט – כל מיני נושאים שעושים שכל והם לטובת מדינת ישראל, ולעתים אפילו מאשימים אותי שאני לא גורם להפלת הממשלה. אני לא מבין איך זה אבל לא חשוב, בסדר.

אני אסביר לך אחר כך.

אני ואתה באותה סירה. גם ממני דורשים להפיל את הממשלה.

זה בסדר.

תרגיש נוח. ממי שרק אפשר, מבקשים.

אבל, גם אנחנו מצביעים כאן לעתים כמו עכשיו, כשאין אף אחד מחברי הקואליציה של מפלגת השלטון.

למה? כולנו פה.

את לא מפלגת השלטון, עם כל הכבוד לך.

הליכוד.

את שותפה בממשלה. חוץ מזה, יש שר אוצר. מה, את צריכה לעזור לו? ואני אומר לך, רק לפני שבוע היה כאן המנכ"ל, היו לו חברי האופוזיציה, זה לא עובר. מה שהביאו לכאן לא עבר.

אנחנו פראיירים, משה.

אני חייב לציין שממפלגתך מגיעים פעם רחל, פעם רועי, יש תמיד מישהו, אבל מהאחרים – אם גפני לא פה, אז גם מיהדות התורה אין. סליחה, איציק פה.

איציק וקנין.

איציק וקנין, אבל זה לא מפלגת שלטון. ואני אומר לך, בלעדינו – בלעדינו, 35% מהדברים שאתה היית מביא לא היו עוברים. יושב-ראש הוועדה יכול להעיד על העניין הזה.

נכון.

וזה רשום. ולכן אני אומר לך שגם עכשיו אף אחד מהם לא הטריח עצמו בכלל לבוא הנה, גם לא מרכז הקואליציה בוועדת הכספים. פשוט שיתביישו, תקציב מדינה.

עכשיו לעצם העניין, אדוני.

מיקי זוהר.

זה לא חשוב. אין אפילו נציג אחד. לא רק בגלל שזה יום ראשון. זה כל יום.

לא חשוב. אמרת.

למדתי ממך להגיד, לא חשוב.

הלאה.

אדוני, יעד הגירעון – אני לא מתעסק, פה צריך לשפר, שם צריך לשפר – יעד הגירעון בשנת 2019 עלה מ-2.5% ל-2.9%. אני, בצלילה שעשיתי זה קצת יותר מ-2.9, אם אפשר לדעת או שאני טעיתי? יכול להיות. אני מבקש לדעת את יעד הגירעון המדויק באחוזים. לא בערך, בבקשה מדויק, ואם אתם לא יודעים תגידו אנחנו לא יודעים, אולי אני אגלה לכם אותו.

יעד הגירעון, אדוני, ב-2020–2022, יעד הגירעון מתוכנן לרדת לפי מה שאתם אומרים, כדי להתגבר על העניין הזה. אז אם אדוני מתכוון להיות שר האוצר – ואני מברך אותך על העניין הזה – האחריות היא שלך. אם לא, אתה מפיל את האחריות הזו על שר האוצר הבא. אז אני אשמח לקבל באמת מהו יעד הגירעון המתוכנן ל-2019, 2020, 2021, 2022.

ב-20' חסרים 15 מיליארד שקל.

בנוגע לכלל ההוצאה, אדוני, מתוכנן על-פי מה שאתם מתכננים, מ-2.8% ל-5.8%. המשמעות היא תוספת הוצאה של כ-11.6 מיליארד שקלים הוצאה ממשלתית ב-2019. זה לפי הצעת הממשלה, והגידול הזה יובא בחשבון.

שייך כולו לתקציבים החברתיים.

אדוני, נתתי לך קרדיט בהתחלה בברכות.

לא, שלא יחשבו שכסף הולך לבזבוזים. הכסף הזה הולך לתקציבים.

אפרופו טיפול בעוני.

אני גם יכול להעלות את כלל ההוצאה בעוד 10%, אבל יש אחריות. יש אחריות, אדוני, תכף נשמע את האחריות. יש אחריות פיסקלית בעניין הזה.

אם העליתם מ-2.8% ל-5.8%, כ-11.6 מיליארד שקל, אתה יודע מה, אני מברך אפילו על כך.

הגיע הזמן. כל הזמן צמצמו.

זה בסדר, אבל יש גם גבולות בעניין הזה כי עוד פעם, אם אתה מתכנן להיות שר האוצר, האחריות עליך, אז אין לי בעיה. אבל אם לא, יש לי איתך בעיה מאוד מאוד קשה כי במקביל, על-פי תחזיות ההוצאות וההכנסות של הממשלה ל-2020 עד 2022 יש חריגה רצינית מיעד הגירעון בשנים האלה, ולכן נדרשים צעדי התייעלות, זאת אומרת או התכנסות או הפחתת ההוצאה או הגדלת ההכנסות בסך 7 מיליארד שקל ב-2020, 9.3 מיליארד שקל ב-2021, ו-10.6 מיליארד שקל ב-2022.

אז אני אומר עוד פעם, אדוני, אם אתה מצהיר עכשיו שאתה הולך להיות שר אוצר עד 2022, אין לי בעיה, האחריות עליך. אם לא, האחריות היא על שר האוצר הבא, ויש לי בעיה קשה עם העניין הזה.

מיקי, אתה יודע מה יהיה מחר, תגיד לי.

זה מסוכן. זה מסוכן ללכת - - -

7 מיליארד, GDP של 1.3 טריליון, אתה יודע כמה זה באחוזים?

מיקי, אנחנו מקיימים דיון נפרד על יעד הפחתת הגירעון.

כלכלה נמדדת בתוצר. 7 מיליארד ב-1.3 טריליון, אתה מבין על מה אתה מדבר? נעמוד בזה.

אני מפחד מזה, כי מה אתה אומר?

אני רוצה להזכיר לך, אתם כינסתם לדעתי 35 מיליארד כשהגעתם – אתם, יאיר. היה לך חוסר.

39 מיליארד שקל, 3.8%.

יפה. אנחנו כינסנו 20 ומשהו, 21 בהתחלה.

בראשון היה למעלה מ-20 - - -

רק שתבין שאני נותן מתנה הכי גדולה לשר האוצר של 2020 כי לכנס מ-1.3 - - -

אבל אתה מכניס אותו לבעיה.

מיקי, הוא יעמוד בזה.

מיקי, באמיתי של החיים, שר האוצר של שנת 2020 יכול להישאר בבית, ללחוץ על כפתור, לעשות תקציב כי לא תהיה לו התכנסות ויעשה תקציב יותר טוב מזה.

אם לא תעמוד ביעדים?

אבל מה, ב-7 מיליארד מ-1.3 טריליון?

לא, תסתכל.

רבותיי, אני לא מסכים לדבר הזה. יש פה חברים שמחכים.

אוקיי. אתה תיתן לי תשובות.

בבקשה.

לא סיימתי. אני מבקש, אדוני, לדעת על כמה עומד - - -

תקציב 19', כינסנו 14 מיליארד, ואנחנו נותנים ל-2020 שבעה מיליארד. זה חשוב.

אתה מגדיל את הגירעון ל-2.9. אתה תגיד לי מדויק בבקשה – אם אתם לא יודעים, אל תגידו לי - -

הלאה.

- - על כמה עומד החוב החיצוני של מדינת ישראל, באחוזים.

הכי נמוך מאז ומתמיד.

לא בשקלים.

הכי נמוך.

תגיד לי אותו באחוזים כי יש כאן בלבול בפרסומים שלכם.

אין פה שום בלבול. אתה שואל אותי את השאלות הכי טובות – כאילו אתה מהמפלגה שלי.

אדרבה. אדרבה, בוא נראה איך אנחנו מתסדרים. אתה יודע מה – מספיק, זהו.

עוד דבר אחד קטן. למרות שהצבענו כולנו בעד כל התוכניות שלך שבאו להקל – צהרונים, תוספת תקציבים חברתיים, ובירכנו על כך - אני לא יכול להתעלם מהעניין שכל הנושאים האלה היו לשנה ועוד שנה, וזהו, הם לא בחקיקה. זה אומר שלמשל, חוק הצהרונים - - -

עכשיו בחקיקה. מה שהתנגדת בשבוע שעבר, זה על זה.

לא.

מה שהתנגדת בכנסת זה על צהרונים, בבסיס.

לא. צהרונים לא חקיקה אבל - - -

חבר'ה, אני יודע מה אני אומר. הם לא בחקיקה. אל תכניסו לי מלים. אם הם יהיו בחקיקה, אני תומך בכול.

נקודות זיכוי ומס הכנסה שלילי בחקיקה.

תודה רבה. אני אומר לך שאני התחלתי לעבוד על זה, אתה יודע את זה יפה מאוד.

מיקי, הובנת.

אתה הוצאת את זה הלאה. מה שטוב – טוב.

תודה. רועי פולקמן, אחריו יעקב אשר.

אני אקצר כמובן, נשאיר את זה יותר לחברי האופוזיציה. מילה אחת לגבי מה שמיקי אמר על הנוכחות של חלק, מי נמצא ומי לא.

איך אמרת? אתה עיוור צבעים.

יש פה חברים מהקואליציה. אני כן אגיד, כנראה שמי שלא פה, סומך בעיניים עצומות על שר האוצר, אחרת אין לי הסבר אחר.

בגלל זה הייתם צריכים את הידיים שלנו להעביר הרבה נושאים.

לא. ההפך. אנחנו שמחים על התמיכה העניינית.

תאמין לי, מיקי, אני מקבל דיווחים ואני יודע בדיוק מה קורה. איציק וקנין, צריך לשבח אותו.

מילה אחת לגבי מה שאמר רוזנטל קודם על נושא הצמיחה.

משה, לא היה שר אוצר כמוך, אני אומר לך. לא היה. עזוב, כל הדיבורים סביב – עוד לא היה שר אוצר חברתי כמוך. אני חי פה 22 שנים.

תודה.

לזכותו של וקנין, הוא אומר את זה כמעט בכל דיון. לגבי העניין עם הצריכה והגידול בצריכה, יש פה משהו שנעלם מהעניין. במציאות רגילה, כשהאבטלה כל כך נמוכה והצמיחה טובה, זה מייצר עליות מחירים. בפועל, מה שראינו בשנתיים האחרונות זה ירידות מחירים במוצרי צריכה. זה מאפשר עלייה ברמת החיים וזה מאפשר לכל השכבות באוכלוסייה לצרוך יותר. בפועל, זה אומר עלייה ברמת החיים. זה דבר מאוד חיובי.

ואחד האתגרים – שאני אומר כאן גם בפני הוועדה כי אדוני השר, היה כאן ויכוח קשה על זה לפני כמה ימים בוועדה – הגיע לכאן דיון על נושא מפעלי הטקסטיל, ואחד הדברים הברורים שעלו זה שחלק מהצעדים, המאוד דרמטיים של פתיחת המשק לייבוא – ודיברנו על זה – והורדת חסמים ועידוד התחרותיות בכל הענפים: בתקשורת, בבנקים, בכל התחומים האלה, הדבר הזה מעלה בסוף את רמת החיים של התושבים, ובסוף זה טוב.

יש לפעמים נטייה גם פה בוועדה לקבל את הדיון הנקודתי, כלומר מחר בבוקר יש מפעל שנכנס לקשיים, והאתגר שלנו – אמרתי את זה אז בדיון – הוא לעזור לאדם העובד ולא למפעל. לאדם העובד. כלומר, יכול להיות שיהיו מפעלים במדינת ישראל שיצטרכו לשנות את האופי שלהם, לעבור מתחום לתחום. יכול להיות שיצטרכו להיות עובדים שאנחנו המדינה נצטרך להיות נדיבים כלפיהם בכלים של לעזור להם לעבור הכשרות מקצועיות, לעבור התאמה לשוק העבודה המשתנה, ולא בכלים פוליטיים שקורים פה לא מעט בדיונים, שאומרים – הנה, בגלל שאתם תחסמו, עכשיו יש פה הפגנות על מלט הר-טוב ודברים אחרים.

בסוף, האתגר הכלכלי – וכאן אני רוצה לומר, זה אתגר גם של ועדת הכספים כי אין לי ספק שזה הקו של משרד האוצר ושר האוצר – זה גם לטפל ביוקר המחיה ולשפר את התחרותיות, והנתונים שרואים כאן הם לא בעיה שהכלכלה מוטת צמיחה אלא חיוב כי רמת החיים עולה, יוקר המחיה יורד. רק בימים האחרונים ראינו את זה בדיור, זה פרי מדיניות.

גם המדד יורד. אם המדד יורד, המחירים יורדים.

ברור. אני רק אומר, כשלומדים תיאוריה כלכלית במציאות של המשק הישראלי, המחירים אמורים לעלות, והם לא עולים, הם יורדים כי יש מדיניות ממשלתית. זה קו שגם ועדת הכספים צריכה לתמוך בו, גפני, היה לנו על זה ויכוח לפני שבוע. זו מדיניות שמוביל שר האוצר וצריך לתמוך בה כי היא טובה לציבור.

טוב. צריך לטפל בבעיות הקיימות.

כדאי שיהיו רק איזונים ובלמים.

- - - ולא לטייקונים ולסקטורים.

- - -

לא פותחים את הוויכוח הזה עכשיו. עכשיו זו המדיניות הכלכלית.

מגדלי הבשר הם טייקונים?

יעקב אשר, אחריו – רחל עזריה. מוזס, אתה תהיה אחרון הדוברים בין חברי הכנסת. תהיה מתון.

תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני לא רוצה לדבר על מקרו כלכלה, אנחנו שומעים את הדברים, יש פה גם הרבה אנשים שכנראה גם מבינים אותם מצוין. אני יכול להגיד דבר אחד. אני לא ותיק, לא 22 שנה כמו איציק, ודאי לא השנים של יושב-ראש הוועדה. אני הייתי פה שתי קדנציות. אני ראיתי מה היה כשהגיע שר אוצר בקדנציה קודמת להציג פעמיים תקציב במליאה. כל האנשים שנמצאים פה, רובם, שנמצאים באופוזיציה כבר קדנציה שנייה, כולל בוז'י, כולל כל האחרים שהיו פה, היה מלא בעצירות ובהפסקות ושאלות וצעקות, כי כולנו ידענו – אלה שמבינים במקרו כלכלה ואלה שלא מבינים כלום במקרו כלכלה – שזה היה תקציב רע לאנשים החלשים ולא רק לחרדים, לאנשים חלשים בהיותם חלשים.

ואני יושב השבוע בישיבת תקציב במליאה, ומגיע שר האוצר חמוש בהרבה מאוד ניירות, שהסתבר בסופו של דבר שב-85% מהם הוא גם לא השתמש כי לא היה פידבק שלילי. לא היו צעקות, לא הייתה הרגשת כאב, לא הייתה הרגשה שרומסים משפחות בגלל שהם לא מספיק יודעים להתפרנס או לפרנס את עצמם כי הם גרים בפריפריה כזאת או פריפריה אחרת.

אין ספק דבר אחד. עם כל הגאונות של המקרו כלכלה, יש כאן תקציב שהוא לא הראשון, הוא כבר השלישי בסדרה, שהוא בהחלט חברתי, מתחשב. יש בו בעיות, אין ספק שיש בעיות – ואני לא הולך להיכנס לכולן – אני אולי אגיד כמה נקודות קטנות מאוד שהן תומכות מקרו. הן לא המקרו עצמו, הן המיקרו, אבל הן תומכות מקרו, נקודות שבשנה האחרונה העלינו גם כאן בישיבות בוועדת הכספים כשמדברים על נושאים מאוד מאוד חשובים של תעסוקה במגזרים שונים וגם תעסוקה שהיא לא תעסוקה שמרוויחים עליה הרבה מאוד כסף.

יש תנופה גדולה מאוד בתקופתו של חיים כץ בנושא המעונות. יש ניצול של בנייה, זה נכון. יש דבר שנקרא תמך לעניין הזה, זה המשפחתונים. משפחתונים בעצם תומך את נושא המעונות שחסרים, וחסרים עדיין במדינת ישראל הרבה מאוד. התקציב שם כמעט ולא עולה.

ואני רוצה להזכיר לאדוני. מדובר גם באפשרות של אנשים לשים את הילדים שלהם במקום מוסדר, מפוקח, לנשים עובדות, וגם פרנסה למשפחתונים עצמם, שהיא לא צריכה להקים עסק כל כך גדול. יש שם נקודה נוספת שיושב-ראש הוועדה כבר מטפל בה תקופה ארוכה, בנושא של מה הן – עצמאיות, שכירות, התנאים שלהן שהם תנאי עבדות.

האוצר דווקא שיתף פעולה בעניין הזה.

כן. זה מתקדם.

אני רק נותן את הנקודות כי אני לא חבר ועדת כספים ואני גם לא צריך להיות פה הרבה - -

לא, אבל חשוב מה שאתה אומר.

- - יש לי את ראש המפלגה שלי שעושה את זה מצוין, אבל אני רק נותן את הנקודות. זה תומכי מקרו. זה מיקרו שתומך מקרו.

הנושא של עסקים קטנים ובינוניים. יש לי שיתוף פעולה מדהים עם חבר הכנסת פולקמן ואחרים גם על נושאים שכבר נמצאים היום על הפרק, כגון העלאה – גם זה היה פה בדיון בוועדה – כולל הנושא של העלאת תקרת הפטור לעסקים קטנים בתקופה הראשונה מ-100 ל-150.

עוסק פטור ממע"מ.

עוסק פטור, וכדומה. גם ההגדרות שלהם – נמצא אצלך בתוך הלופ. אני חושב שיש חלק מהדברים שאפשר לעשות אותם כבר בהדרגתיות מעכשיו ולא לחכות ל-2019.

יש נושא קטן שאנחנו דיברנו עליו במשא ומתן הקואליציוני, הציג אותו הרב גפני, נושא של חולי צליאק שצריך למצוא פתרון. זה לא סל התרופות, זה משהו ביום-יום שצריך למצוא לו פתרון מבחינת העלויות הגדולות שנמצאות שם.

ונושא אחרון, אדוני, שאני לא חושב שהוא ייפתר כאן, וברור לי שגם אנחנו צועקים ואומרים אותו בכל מקום אבל אני רוצה להסתכל עליו במבט כוללני ולא רק מהציבור החרדי, למרות שזה מאוד לגיטימי - דיברו פה קודם על הציבור הערבי, דיברו על הקיבוצים והמושבים, אני חושב שאנחנו יכולים גם - נושא הדיור.

אני הייתי מציע, אדוני, שתיערך ישיבה כאן בוועדה הזאת – יש יושב-ראש מצוין, יש חברי כנסת נהדרים, גם אחראים – שבאמת תהיה ישיבה בנושא הדיור כדי לראות שכל הדברים והמהפכות שאתם עושים – ואתם עושים, ואתם עושים – בכל תחום שנושק בממשק כזה או אחר לדיור, אני רוצה שיהיה דיון פרטני, ממוקד, כדי שנראה שהרפורמות האלה והמחיר למשתכן והדברים האלה, מגיעים בסופו של דבר למקומות הנכונים – אדוני השר, אני מסיים - -

אני איתך.

- - ולראות שהפתרונות נותנים תשובה למצוקות, כלל מגזרי. אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, לקיים ישיבה כזאת - -

טוב.

- - בהשתתפות שר האוצר, וחוץ מזה אני מאחל בהצלחה לך, לשר, לממשלה הזאת וכמובן לוועדת כספים ולעומד בראשה.

תודה. רחל עזריה ואחריה, אחרון הדוברים בין חברי הכנסת, הרב מוזס, יושב-ראש סיעת יהדות התורה.

אני מודה לך מראש.

על לא דבר.

בשמחות. אני רוצה להסתכל בנתונים על הגרפים שאי השוויון בישראל ממשיך להצטמצם, בשונה ממרבית המדינות המפותחות. קודם כול, הערה נקודתית. שמתם את הגרף של האי שוויון נטו לעומת אי שוויון ברוטו כאילו ה-39 וה-54 זה אותו דבר, ואז הנתונים נראים כאילו אין הבדל בין הנטו לבין הברוטו.

אז יש ירידה מאוד מאוד גדולה באי שוויון, שזה מאוד טוב, ואחת הסיבות המרכזיות – זה מה שנאמר בהצגה – זה היציאה לשוק העבודה. אני חושבת שאחד הדברים שעולים פה על-ידי חברי הוועדה זה הנושא של התעסוקה, שזה אולי אחד האתגרים הכי גדולים שעומדים בפנינו, והשינויים בשוק התעסוקה – גם היהלומים, גם מה שאתה אמרת, רועי, על המפעלים, שפתאום מפעלים נסגרים – ואחד הדברים שאני חושבת שכדאי לשים דגש בכל נושא התעסוקה, איך אנחנו משמרים את ההצלחה. אני פחות רואה לזה התייחסות בתקציב הנוכחי ובכל הרפורמות הנוכחיות ואני רוצה לשים את זה על סדר-היום. זה נושא שאנחנו עוד נצטרך להתמודד איתו, ואנחנו רואים שכנראה ההתמודדות עד היום הייתה טובה כי האי שוויון צונח גם בברוטו, זאת אומרת כן יש יציאה לשוק העבודה. זה הזמן גם לחשוב איך אנחנו לשלב הבא מוודאים שזה ימשיך, צמצום האי שוויון.

אני חושבת שזה גרף שהוא כמעט נס. אני לא חושבת שמישהו האמין שהאי שוויון יצטמצם כל כך, שהמהלכים האלה יהיו אפשריים. אני חושבת שכדאי לראות איך אנחנו משריינים גם לעתיד את נושא התעסוקה ואת ההכשרות המקצועיות כדי לוודא שהאי שוויון הזה ימשיך וירד.

תודה רבה. הרב מוזס, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר והדיור.

והחרדים.

זה תכף נדע.

כבר ראיתי, מאשימים אותי לאחרונה במאמרים שאני דואג לחרדים.

סגן השר בוודאי חרדי - -

לא רע. לדאוג לעם ישראל זה לא רע, לאזרחי ישראל.

- - המנכ"ל, הממונה על התקציבים, כולם - - -

שתקתי ולא הגבתי.

אזרחי ישראל. אזרחי ישראל.

אני רוצה דווקא להתייחס כמו שאמרתי – שר האוצר והדיור. קודם כול, אני מכיר את הרגישות החברתית שלך וכל הכבוד שלקחת את נושא הדיור. אם לא ידוע לך, לפני שמונה שנים כבר הקמתי את השדולה לדיור בכנסת. היו חברים מהימין ועד השמאל, כולל הערבים, כולם היו – ואתה עוד לא היית – שמונה שנים השדולה קיימת.

בכל מקום אני מדבר על הדיור ועל נושא הדיור. ולמה אני מדבר? כי אני מצפה לראות אותך איתי בסיור 200, 300 מטר מכאן ותראה איך גרים במחסן במינוס 1, מינוס 2, מינוס 3, מינוס 4, ארבע קומות מתחת לאדמה. ארבע קומות מתחת לאדמה כבר גרים היום ומשלמים לפחות 5,000 שקל לחודש – וזה אלפי אלפים – זה לא יאומן, 70 שנות המדינה, שהגענו לכזה מצב כי הנושא היה מוסדר. ואתה, שוב, שיש לך את הרגישות, לקחת את העניין הזה, איך אומרים, על ראש שמחתך.

אבל בוא נגיד כך. אני רוצה שתבין, ואני מבין את זה גם כן, שדיור זה לא פלאפונים שאפשר לקבל תוך יום וזה גם לא לחמניות שנכנסים למאפיה וקונים. זה תהליך, והתהליך הזה הוא איטי. למה? כי נרשמו קרוב - - -

אני כתבתי לו – לשפץ אמבטיה לוקח חצי שנה.

הוא כתב לי עוד משהו אבל אני אגיד לך אחר כך.

לא לבנות בית. לשפץ אמבטיה, וגם מתגרשים בסוף, אז אתם רוצים בתים בשלוש דקות?

לא כשיש נטו משפחה.

כשהייתה ועדת סופרטנקר לנושא הדיור - - -

לא לקח פחות זמן.

לא, אז אני רוצה לספר לך.

רק בית המקדש השלישי ירד מוכן מהשמים. כל היתר צריך - - -

אגב, בדקתי, גם זה לא בטוח.

הרב עובדיה אמר לנו פעם. הרב עובדיה אמר – יש עוד כמה שיפוצים, הוא יורד.

בבקשה.

אני מזדהה עם מה שאמרתם. יותר מכך. גם כשהייתה ועדת הסופרטנקר, נגיד בנק ישראל אז, אמר שמההיתכנות ועד קבלת המפתח במדינת ישראל זה 13 שנה. היום, ברוך השם, ירדנו לשש שנים.

הרבה פחות כבר. אפילו ברושי יעיד.

בסדר, אני נותן לך חמש שנים.

אל תיתן לי. זו המציאות.

אבל בחמש שנים האלה גרים אלפי אלפים במצוקה נוראה ואנחנו לא יכולים לעמוד ולראות את העניין הזה, וזועקים עלינו געוואלד – עלי ועל גפני. אנחנו באים לבתי כנסת – אנחנו חברי כנסת שונים מכולם כי אותי פוגשים שלוש פעמים ביום וגם את גפני, בשחרית, מנחה וערבית, וגם את הרב איציק, זה ההבדל בין חברי הכנסת. וכל מי שחושב שהוא לא ייתן לי עצה או ישאל אותי, הוא חושב שהוא עובר על "בל תשחית".

על מירון לא דיברת כלום.

רגע. אין דבר כזה. בלי רבי שמעון לא הולך שום דבר.

מירון זה אני מוביל.

כן, אבל זה נתקע בינתיים.

אנחנו נשחרר. מירון, יש לנו התחייבויות גם במקומות אחרים.

נכון.

בגלל הרגישות החברתית שלך, כשאנחנו רואים משנתיים של מחיר למשתכן אומנם נרשמו קרוב ל-120,000 וזכו 42,000 - - -

44.

46.

אז 46. אבל 25% בינתיים כבר חזרו בהם, לא רוצים לקחת.

אל תדאג. לקחו.

בסדר. אני דואג כן כי כמה חוזים יש ביד?

הסכמים יש 10,000.

עוד לא. יהיו 8,000 בסוף השנה.

בסדר, הוויכוח הוא מיותר. מה זה משנה. 8,000 ו-10,000 זה פחות או יותר אותו דבר.

ואנחנו, הסיעה שלנו וש"ס יחד - - -

סיעת יהדות התורה.

אני רוצה להזכיר לך שלפני שנה ישבנו אצלך בסיעה כאורחים והעלינו את הנושא הזה, ויש רעיונות ופתרונות.

נשב אתכם. נשב עוד פעם.

אני רוצה לשבת על זה בכובד ראש.

השר אומר שהוא ישב עוד פעם.

תודה רבה.

תגיד מילה על מירון כבר. יחסר לנו. טוב, לא חשוב. תודה רבה.

אדוני השר, אני לא אגזול מזמנך. אנחנו דיברנו על כך שהישיבה עד 12:30 אבל אתה תתרום עוד כמה דקות לעניין, תשיב לכולם.

בשמחה רבה.

אני חבר ועדה, אני רוצה להגיד לך גם את עמדתי בעניין. אני כמובן משבח מאוד את המדיניות שלך, את המדיניות של סגן השר, של המנכ"ל, של המשרד. המדיניות היא מדיניות חברתית. המשק הישראלי חזק מאוד, אבל בתוך המערכת הזאת אנחנו נמצאים כאן בוועדה ואני רוצה להגיד לך שמעבר למקרו – ועל זה אנחנו נדון גם בחוק של הפחתת הגירעון, שזה יהיה דיון בפני עצמו – אני רוצה לדבר על המיקרו.

יש דברים שעד שאנחנו נגיע בהם אל המנוחה ואל הנחלה – ואנחנו באמת לא יודעים כי חלק גדול מהדברים זה גם תלוי מה קורה בשווקים בעולם – וכמובן הכול בידי הקב"ה אבל יש דברים שאנחנו לא יכולים לסבול, גם כשהמקרו הוא מצוין.

למשל, כשנכה לא יכול לקבל משכנתה כי בנק ישראל לא מסכים לעשות לו ביטוח, המקרו לא שווה שום דבר, מכיוון שזאת מדינה – לא רוצה להתבטא בחריפות – אבל אם לא מצליחים לפתור את הבעיה הזאת, המשמעות היא שבסדר, בסך הכול בכלכלה אנחנו מצוינים, אני לא בטוח שאתה בכלל מצוי בעניין הזה, אבל אנחנו דנים פה על המציאות הזאת. דיברתי עם המפקחת על הבנקים ביום חמישי, המציאות הזאת היא בלתי אפשרית.

נכה לא מקבל משכנתה, לא יכול לקנות דירה. ואנחנו מדברים על כאלה שרוצים לקנות דירה לבד, רוצים לקבל משכנתה, אפילו אם היא עולה קצת יותר כתוצאה מזה שמדובר בנכה.

יש מפעלים, והמפעלים בסך הכול הכללי זה מצוין, אבל יש מפעלים שבגלל סיבות מקומיות נמצאים על סף התמוטטות. יש מפעלי טקסטיל שיש בהם בעיה, ויש גם בעיה עם "סינרג'י" בשדרות. הוא לא יכול להתמודד עם טורקיה, לא יכול להתמודד איתם כי הממשלה שם נותנת סבסוד לאלה שמפעילים את המפעלים של הכבלים והוא לא יכול להתמודד איתם. שדרות.

זכוכית.

בקיצור, אני לא נכנס לכל הפרטים. המקרו מצוין. וכשהמצב הוא טוב, צריך לדאוג שאלה שהם חלשים – שבגלל סיבות מקומיות הם נחשלים וצריך לסייע להם – צריך לסייע להם. צריך למצוא את הפתרון. אתה צריך למנות מישהו אצלך במשרד שיהיה ער לעניין הזה, לא להשאיר אותנו לבד ואחרי כן יוצא כאילו אנחנו מקבלים החלטות שהן החלטות לא טובות.

אני מבין, אדוני השר, שהנושא של העלאת גיל הפרישה לנשים נדחה בוועדת שרים היום, נדחה בשבוע. בסדר, אז אני לא יודע. אתה הטלת עלי להעלות את גיל הפרישה לנשים, לנו יש תוכנית, אנחנו העברנו את זה בהצעת חוק. אמרתי שזה יבוא לוועדה, רציתי להביא את זה ביום חמישי ואז אנחנו נדבר עם אגף התקציבים. צריך להעלות את גיל הפרישה.

לגבי הנושא של העלאת גיל הפרישה, אני מבין שדחו את זה בשבוע. אני לא אוכל לקיים את הדיון ביום חמישי. בסדר, אגף התקציבים כנראה הוא חזק מכול. אני חושב שזה לא נכון כי תוחלת החיים עולה. ברוך השם, אנחנו מודים על זה לקב"ה. בסופו של דבר צריך להעלות את גיל הפרישה לנשים, אין בכלל ספק. לקחתי את זה על עצמי אחרי שאתה גם אמרת לי. לא נותנים לי להמשיך בזה – בסדר, אני מציע ואני מבקש ממך שתבדוק את העניין הזה. אם יש אפשרות לקיים את הדיון הזה, אני בעד לקיים אותו. אני לוקח על עצמי את האחריות, צריך שיהיה לי סיוע בעניין הזה אבל באמת בסך הכול אני נמצא פה כמעט 30 שנה. אני לא זוכר תקופה של שר אוצר בזמן התקציב שהוא לא מותקף – לא על-ידי האופוזיציה ולא על-ידי הקואליציה – ובאמת המדיניות שלך עוברת פה בשלום ובסדר, ואני משבח אותך על העניין הזה. אני אומר את זה בכל מקום, אפילו שאני אופוזיציונר מטבעי, אצלך אני קואליציה, וזה חשוב מאוד. בבקשה, אדוני השר, תשיב.

תודה, היושב-ראש, באמת תודה רבה ולכם חברי הכנסת על כל שיתוף הפעולה. בכל זאת, מגלים אחריות. אני רוצה לומר לכם שאני הייתי באופוזיציה 2006–2009, הייתי יושב-ראש ועדת כלכלה ואני גם מתגאה בזה.

לדעתי, כל ההחלטות שלי עברו פה אחד למרות שהייתי אופוזיציה. אתם יודעים, בזמנו – גם היום בעצם – יושב-ראש ועדת כלכלה זה מהאופוזיציה.

כבל.

כן. והייתי אז יושב-ראש ועדת כלכלה, וזה כשהיו דברים כמובן חברתיים-כלכליים, עשינו את זה ממש בהצבעה פה אחד.

קודם כול, אני רוצה לשבח אתכם על זה, וגם הדגשתי את זה בנאום שלי, שהיו הרבה דברים יפים. אני חושב שבלי הכנסת ובלעדיכם, הממשלה לא הייתה מתמודדת לבד עם משבר הנכים – לא הייתה מתמודדת לבד – היינו צריכים את הכנסת, את המעורבות שלכם, והיא עזרה מאוד. וכשאתם רואים תוצאה של 84:0 אז מבינים שזה בסדר. איך אמר מיקי? לא הכי טוב, אבל זה הכי טוב שאפשר, וזה גם משהו.

נכון. הוא היה חבר בצוות.

כן, אני גם הדגשתי את זה. אני גם נעזר בך לא פעם. פעם אמרתי לו: שמע, יש לי איזה מוקש, עוד רגע הוא מתפוצץ, אתה מוכן לקחת אותו?

נכון.

אז הוא לקח אותו, בסוף לא התפוצץ המוקש, הוא פירק אותו. זה היה במפת העדיפות.

הטבות מס.

ויש דברים שממשלה לא יכולה לעשות לבד. גם אם היא תעשה לבד, זה לא טוב כי יש נושאים שהם יותר מדי ציבוריים ואנחנו צריכים את כל הכנסת. ואני צריך באמת את האצבע של טיבי ואת האצבע של סמוטריץ ואת האצבע של רחל, של כולם.

את האצבע של טיבי קל יותר להשיג מאשר סמוטריץ, אבל לא חשוב.

זה גם נכון, אבל מעת לעת זה גם טוב.

לא צריך לרשום את זה, יגידו שאני עוד פעם רב איתם.

אלה הדברים, ולכן גם מעת לעת, במקום לבוא ולסגור ולחתוך בחוק הסדרים, אני מביא לכנסת ושומע ביקורות וויכוחים ורעיונות נגדנו, אבל בסוף זה חשוב שזה יגיע פה אחד כי אלה דברים ציבוריים. זה לא דברים שאני יכול להעביר אותם.

אני באופן אישי לא הרגשתי נוח גם כשהייתי באופוזיציה וגם כשאנחנו בקואליציה שממשלה כפתה דברים מסוימים. יש דברים שזה נכון, צריכים לעשות – זה מדיניות, זה רפורמות, זה מבנה המשק – ויש דברים שהם ציבוריים וצריכים את הכנסת, ואני שמח שאתם פה. באמת – מיקי, מיקי, איתן, טיבי – מהאופוזיציה, מהקואליציה כמובן.

אני אנסה עכשיו לעבור אחד אחד. גפני, דיברת על הבעיות הנקודתיות. בתקופתנו הקמנו את הקרן למפעלים במצוקה שאתה מכיר. השתמשנו בה, כבר הצלנו מספר מפעלים. אלי כהן עושה את זה בצורה מצוינת. כל מפעל שדיברת, הוא מגיע לאלי. היום יש לנו כסף.

זה מגיע לוועדה.

כמה?

קרוב ל-200 מיליון שקל וכבר 12 מפעלים עשינו דרך הוועדה.

הקרן, זה מגיע לפה. זה נמצא בחוק ההסדרים.

לא, לא. הקרן קיימת כבר.

יש משהו ספציפי בקרן שאנחנו מביאים בחוק ההסדרים אבל הקרן פועלת כבר.

אבל יש לנו קרן שפועלת. הצלנו מפעל בשתולה.

כן, בטח. אני משבח אתכם על כך.

אנחנו עובדים על זה. לכן, הבעיות הנקודתיות, אתה צודק, הן קיימות ותמיד הן יהיו. אנחנו משק צומח.

נכון.

משק צומח הוא משק תחרותי. משק תחרותי, יש נפגעים והתפקיד שלנו כמדינה לטפל, לא לעזור למקום אחד ולפגוע במקום השני. זה אחד.

מאה אחוז.

שתיים, לגבי גיל הפרישה. אני מסכים איתך שצריך לטפל בזה. קשה לי לחיות עם החלטות שפוגעות באנשים – גם אם זה יתעכב קצת ויעלה עוד קצת כסף. החשש שלנו, שיש קבוצה של נשים שיכולות להיפגע מזה, לכן אנחנו צריכים למצוא את הפתרון שייקח עוד קצת זמן, שיבקרו אותנו.

בסוף, האנשים האלה מסתכלים עלינו, הנשים קשות היום האלה שבאמת יכולות להיפגע. לכן, סבלנות, מותר לנו לחטוף ביקורת אבל לפחות מול בורא עולם נדע שעשינו את הכי טוב. עשינו את הכי טוב, ואני לא רוצה ליצור מצב שמנהלת בנק תצא מלכת העולם, ומישהי שעובדת במשק בית תצא מסכנה – לא מספיק כל החיים כבר המזל שלה שם, ואנחנו עוד נעשה משהו שיפגע בה.

מנסים לאזן את זה. יש עליי לחץ מהאוצר, יש עליי לחץ מכל העולם. אני לא יכול לחיות עם זה שאני אחתום בסוף על נייר שקבוצה של נשים קשות-יום, ללא השכלה לצערי, שבסופו של דבר – סלח לי על הביטוי – "יאכלו אותה".

לא, לא יהיה דבר כזה.

לכן, אני מוכן לספוג.

אבל עוד מעט מגיע פברואר ואז נגמר העניין של העלאת גיל הפרישה.

אנחנו מטפלים בזה ברגישות ובנחישות, מה שאמרו פעם על ההתנתקות. זה לגביך.

רחל, לגבי האי שוויון, הדברים הגיעו מהפעולות הבאות - הסכמי שכר דיפרנציאליים. פעם ראשונה במדינת ישראל שבשלוש לפנות בוקר אמרתי לאבי ניסנקורן: אני לא חותם על הסכמי שכר של 7.5% - שזה המון כסף, זה בהרבה מיליארדים - אם זה לא יהיה דיפרנציאלי, זאת אומרת שהחלשים והחזקים יקבלו אותו דבר. אדם שמשתכר 5,000 ואת מעלה לו באופן תיאורטי ב-10% זה 500, ואדם שמרוויח 50,000, את מעלה לו ב-10% זה 5,000.

נכון. אתה מייצר עוד ועוד פער.

עוד פעם יצרנו פער של 4.5. לא הסכמתי. עשינו בסוף 50%, שזה היה שקלי וזה צמצם פערים.

דבר נוסף שצמצם פערים זה מס הכנסה שלילי.

נכון.

במקום שאדם ישב בבית, יוצא. אנחנו כמדינה נותנים 1.750 מיליארד שקל, וזה בהוצאה. מיקי לוי יגיד לכם כמה זה קשה בהוצאה. חד-פעמי זה לא נורא. זה בהוצאה, 1.750 מיליארד שקל, שאנשים ילכו לעבודה, ישתכרו שם פחות, אנחנו משלימים להם. כמה קיבלנו אנחנו, מס הכנסה שלילי?

אנחנו קיבלנו פחות ממיליארד. היום אנחנו 1.750 מיליארד אחרי העלאה נוספת.

כמעט להכפיל את זה. ואני אומר לכם, הלוואי והיה לנו עוד מיליארד לתת לזה. זה מוציא מעוני וזה מצמצם פערים.

הדבר השלישי, אנחנו העלינו בתקופה שלנו את שכר המינימום כמעט ב-1,000 שקלים – מ-4,300, היום זה 5,300 – זה מצמצם פערים.

אנחנו הפחתנו את המחירים של המים, של תחבורה ציבורית ב-4.5%. מי משתמש בתחבורה ציבורית? החלשים.

מי שיש לו פחות.

שוב, מצמצם פערים. המים. כל הפעולות האלה הן פעולות מצמצמות פערים. חיסכון לכל ילד – של מיליארדים, מצמצם פערים. זאת אומרת, אי אפשר לדבר על צמצום פערים, צריך לעשות צמצום פערים.

נכון.

טיבי ביקש משהו שאפתני – לחסל את הפערים. הלוואי ויכולנו, אבל אנחנו לפחות מצמצמים כל הזמן, וגם בתקציב הזה כל הזמן בכיוון של צמצום פערים. אי אפשר להגיד אנחנו מצמצמים פערים, ועושים שכר לא דיפרנציאלי. אין דבר כזה - מצמצמים פערים, מעלים את מחיר התחבורה הציבורית, כשהחלשים נוסעים בתחבורה הציבורית והעשירים נוסעים במרצדסים שלהם, זה לא עובד. לכן נעשו פעולות כדי לצמצם את אי השוויון ואת הפערים.

ברושי, אני לא יכול להסכים איתך שאין יעדים לאומיים. יש יעדים לאומיים, לא מספיק. צריך עוד לטפל בזה ואנחנו עוד נשב, יהיו לנו הרבה ישיבות על זה.

מיקי רוזנטל, דיברת על ארבעה דברים. פיזור – אני רוצה לומר לך שיש פיזור. יש פיזור. אנחנו לא מזניחים את התעשייה המסורתית, למרות שיש לנו ימים יפים בהייטק היום, זה שאינטל החליטה להשקיע פה מיליארדי דולרים כבר ב-18' ויש לנו עוד חברות שעדיין לא עבר ב-Board שלהן, בדרך לפה, ב-Pipeline שלנו עם מאות מיליוני דולרים, בדרך לכאן בעקבות הרפורמות שעשינו – הם פה, הם אצלנו, אתם תראו אותם.

בשבוע שעבר קיבלתי אישור לדבר על אינטל - אני לא הייתי עושה את זה בלי אישור שלהם, אבל קיבלתי אישור לדבר על אינטל. יש לי עוד כמה חברות עם הרבה מאוד כסף בדרך לפה ב-18'. והתעשיות המסורתיות, בנטו תעשייה, בהקלה במיסוי, באפשרות לתת להן להתחרות, לעזור להן בשיווק בעולם, להתחרות בעולם. הרי חברה שמייצאת היא חברה עם האתגרים הכי גדולים כי היא צריכה להתחרות בצרפת והיא יכולה להתחרות בשוק האירופי והיא צריכה להתחרות בארצות הברית. זה קשה לה. זה לא כמו בארץ, זה לא מונופולים שמוכרים וזהו – בזק מעלה את המחיר וכבר הוא סידר את העניין.

זה סיפור קשה ולכן אנחנו עוזרים להם גם בהטבות מס, גם עוזרים להם בשיווק, גם בעידוד השקעות הון. אנחנו שמים את הרגל הזאת מאוד ברצינות.

פערים – דיברתי. ריכוזיות – דיברנו.

לא אמרת כלום על המים.

על המים ידבר שאול. פריון, מיקי רוזנטל, אני אומר לך, אתה צודק לגבי פריון. לא בכל המקומות, אני לא יכול להגיד על צ'קפוינט שאין פריון.

אבל צ'קפוינט היא לא הבעיה שלנו.

אתה צודק. יש לנו בעיה בפריון. השנה שמנו שם כ-250, 300 מיליון גם בהכשרות מקצועיות.

אפילו יותר, אם לוקחים את ההכשרות המקצועיות, המכללות הטכנולוגיות, השקעות בטכנולוגיה.

אתה יודע כמה זה להעלות את הפריון באחוז? תשאל את הכלכלנים שלך.

אני מסכים איתך.

כמה השקעה צריך.

המון כסף.

אבל עכשיו יש כסף, וזה הזמן.

אז בסדר, אנחנו עובדים, אנחנו מכירים את זה.

כמה מכללות טכנולוגיות העליתם?

250.

250. רק לא לחרדיות.

גפני, גם כשהוא אומר שאני צודק אתה צריך להפריע לו?

בפריון אתה צודק. זה ענף שסובל הכי הרבה. הענף שהכי הרבה סובל מחוסר פריון זה ענף הבנייה, ענף הבנייה שלא מצליח משנות השבעים להעלות את הפריון שלו. כל זמן שאנשים סוחבים דליים - - -

כי אין השקעות למפעלים שלא מייצאים.

- - -

גם שם שיפרנו, עשינו תומכי ייצוא. שיפרנו, אבל יש דברים שאני מסכים איתך. יושבים על זה.

דבר אחרון שאני דווקא מסכים עם מיקי רוזנטל שאנחנו נצטרך לעשות אותו, חבריי מהאגף הימני של השולחן - - -

לא, אל תגיד ככה. אגף התקציבים התכוונת.

לא, כולם.

כולם יחשבו שאתה מדבר לימין.

עשינו משהו כרגע בזעיר אנפין. בריאות, אתה צודק. לא מתווכח איתך על בריאות בכלל, למרות שעכשיו אני יכול לספר לך – אבל אמרת את זה טיפין טיפין.

היום, כשאנחנו מאשרים Pet-ct אנחנו אומרים: חמישה לצפון, אחד לערבי או אחד לזה, אחד לזה, יותר לצפון, פחות למרכז – אנחנו עושים אבל מי שאמר שזה נקודתי הוא צודק. ובית חולים בפוריה, וה-Pet-ct בצפת, ורמבם 35 מיליון לאונקולוגיה.

אדוני השר, לא יקרה כלום בפוריה כי רוצים 50 ומעלה מיליון שקל גיוס תרומות. הם גייסו גרושים.

הם יקבלו, זה בסדר. תאמין לי, זה בסדר.

בקיצור, אנחנו נותנים, מעדיפים, אבל זה לא טיפול שורש. ואני חושב שכן צריך וזו פעם ראשונה, אני חורג ממנהגי שאני קודם כול מדבר עם אנשי האוצר, אחר כך עם הציבור – אבל פעם ראשונה שאני מדבר קודם עם הציבור ואומר, צריך תוכנית לבריאות להרבה מאוד שנים.

עשינו לפסיכיאטריה, שמאוד מאוד סבלה, עכשיו מיליארד שקלים לעשר שנים, לשיפוצים וכל מה שדרוש. זה כבר עשינו בתקציב הזה, אבל אנחנו צריכים לעשות, מדינת ישראל, החובה שלנו לעשות תוכנית בריאות לשנים הקרובות – תוכנית חומש, תוכנית עשור, זה לא משנה. בניית בתי חולים, שיפוצים, מיגון בתי חולים, חדרי מיון, מיטות, כל מה שדרוש. אנחנו מחויבים לעשות את זה.

תודה רבה, וזה גם סגירת פערים.

זה אני אומר בצורה גלויה. צריכים לעשות את זה, זאת החובה שלנו. התחלנו כרגע עם הפסיכיאטריה לעשר שנים, ששם המצב הוא קטסטרופלי ואני ביקרתי שם – לא טוב. לא טוב, לא מכבד, לא מכבד – ואני שמח שעשינו את זה.

אלה הדברים, אדוני היושב-ראש.

אתה עובר ככה, לא?

אמרתי לך.

אמרת לי – תדבר עם שיינין.

לא. אז הכנתי לך, לא שאלת אבל יש כרגע 7.5 מיליארד – אני חושב שכדאי שתקבל את זה.

דיברתי עם העוזרת שלך. אני מקבל את המספרים. אבל דיברתי על תעסוקה וקליטת ערבים – מצריך תקציבים. תכנון ובנייה – אתה אחראי על תכנון ובנייה - -

תכנון ובנייה - אני רוצה לומר לך, המגזר היחידי שאני לא מצליח - - -

- - - כל הזמן חותם על צווי הריסה. אתם עושים לו שם רע.

זה לא נכון.

מביאים לו צווים והוא חותם.

קודם כול, זה לא נכון. אנחנו חותמים על מה שצריך להרוס. יש תנופה גדולה.

תאמין לי שאת המשפט הזה לא היית צריך להגיד. אם היית מכיר בית שיש בו נכה ואנשים עם מוגבלויות בקלנסואה, לא היית אומר בית שצריך להרוס.

יש חוק.

בתוך הקו הכחול.

אני אומר לך, אתה יודע טוב מאוד שעכשיו עוברים תוכנית מתאר יישוב-יישוב ומנסים להכניס – גם להכניס לקו הכחול – מנסים לעשות הסדרה. לנו יש יותר עניין לעשות הסדרות מאשר להרוס אבל אם אתה יושב, אדון טיבי – לא אתה חלילה – יושב אדם, יש פה חלקת אדמה של 500 יחידות שאנחנו צריכים לאשר אותה, ויושב פה בית שהורס את כל זה, 499 תושבים ערביים ניזוקים מזה שאני לא יכול לתכנן, אז הבית הזה לא יכול להישאר פה. זה קיים. זה קיים. אני אחראי על התכנון במדינת ישראל.

אני לא מדבר על בית שנבנה על אזור שצריך להקים בית ספר. אף ראש מועצה לא מדבר על זה.

סליחה. או לחילופין - - -

אנחנו רוצים תכנון, לא הריסה.

טיבי, גם בירושלים לא מדברים על זה? כי זה הרבה מאוד מהבנייה הלא חוקית שמתמודדים איתה.

אני לא רוצה להיכנס להריסות או לא. מגיעים אלי נושאים ספציפיים אנושיים, הומניים, שאנחנו מטפלים בהם, אבל לבוא ולהגיד שסתם הורסים, זה לא נכון. ואני אומר לך שמי שבונה לא חוקי, פוגע במגזר הערבי, הוא לא פוגע באף אחד אחר כי הוא לוקח קרקעות שאפשר לתת.

כי אין תכנון.

יש תכנון, אי אפשר להגיד שאין תכנון. ולצערי, המקום היחידי שלא משתתף – כולל ידידנו בנצרת עילית – במחיר למשתכן ומקבלים שם תנאים מעולים, הם לא משתתפים כי הם לא רוצים - - -

לא בנצרת עילית. בנצרת.

סליחה. בנצרת. בנצרת העיר. ולצערי, לא משתתפים, לא בטמרה ולא בנצרת. לא משתתפים כי הם לא רוצים בנייה לגובה אבל אנחנו נותנים קרקעות במחיר אפס במגזר הערבי כדי שיוכלו לקחת חלק בזה.

אבל יש מצוקת קרקע, אתה יודע את זה.

כן, אז אנחנו נותנים פתרון כמו אצל היהודים.

תוכניות גג ליישובים ערביים.

יש לנו. הסכמי גג זה הסכם מ-5,000 יחידות דיור, ואיפה שאין הסכם גג יש הסכם נקודתי שאנחנו עושים – לא משנה אם הוא יהודי, אם הוא ערבי. אם זה מעל 5,000, זה הסכם גג. אתה מדבר איתי כרגע על - - -

דימונה, נתיבות.

דימונה – 30,000 יחידות. אתה מבין על מה אתה מדבר? על 30,000 יחידות. אתה משווה עכשיו את ה-400 שאנחנו בונים בטמרה? אי אפשר.

לא, אני רוצה שתתכנן בטמרה ובאום אל פאחם, בטייבה, כמו בנתיבות.

הם לא רוצים בנייה לגובה ואנחנו לא יכולים לתת לכל אחד דונם. אין דבר כזה, זה נגמר, הימים האלה נגמרו. כמו שיהודים גרים לגובה, גם ערבים יצטרכו לגור לגובה. לא יעזור כלום, אין לנו קרקע בלתי נגמרת, אלא אם תאפשר לנו לקחת עוד, אתה לא רוצה. אתה רוצה להחזיר שטחים הרי. אז אם עכשיו תגיד לנו חוק סיפוח יהודה ושומרון, בוא תתמוך חוק סיפוח יהודה ושומרון.

לא נשאר מה לקחת. צריך לקחת ממה שלקחו, להחזיר.

אם עכשיו תתמוך בסיפוח יהודה ושומרון - - -

הדיון עבר לנושא אחר.

אז אלה הדברים.

תן לו להגיד מילה על המים.

אלא אם כן זה עובר, ארבעה נושאים שהעליתי – לא קיבלתי אפילו תשובה אחת. זה בסדר, אדוני, אני אעביר לך את זה בכתב, אין לי בעיה.

קודם כול, על השבעה מיליארד קיבלת תשובה. על הגירעון - - -

על הגירעון אפשר לענות.

- - -

רבותיי. מיקי, על עניין הגירעון יש דיון מיוחד.

אדוני, אני העליתי את הנושא. אם אתה רוצה לחפף, זה בסדר.

לא לחפף. יש דיון.

אני אומר לך שה-2.9% הוא לא נכון.

תן לו לדבר על המים.

שנית, אני רוצה לדעת מה עם יעדי הגירעון, כמו שציינתי, עד 2022.

כתוב, יש בספר.

אתם בגאות כלכלית קשה. מה יהיה בשפל?

שי, אתה יכול לענות לו על יעד הגירעון בקצרה? אנחנו מקיימים על זה דיון, יש את החוק שכנראה עולה בשבוע הבא. שאול, אני רוצה שתיתן לאיתן ברושי תשובה על המים.

יעד הגירעון ב-2020 עומד על 2.5%, ב-2021 על 2.25%, וב-2022 עומד על 2%. זה מופיע, זה חלק מהדיון, זה גם חלק מחוק הנומרטור.

אל תזכיר פה את הנומרטור, אנחנו לא אוהבים את זה.

את החבל בביתו של התלוי. אנחנו אוהבים מאוד את הנומרטור - - -

- - -

שי, זה אומר שאתה מפיל על הבא בתור לעמוד ביעד הנמוך הזה.

התשובה היא לא.

עד 60% תוצר חוב, בגלל זה עשו את זה דרך אגב.

מיקי, מה שקורה פה, אני מקווה שזה נובע מחוסר הבנה ולא מאיזשהו רצון להטעיה. לא היה מצב – לפחות לא בשלוש שנים האחרונות וגם לא בשנים שאתם נכנסתם – שלכנס לתקציב יעד גירעון היה פער של שבעה מיליארד או עשרה מיליארד. זה תקציב שאני אומר לך – בתור מי שכבר עושה חמש שנות תקציב – זה הליכה בפארק. שר האוצר יושב בבית ומכנס תשעה מיליארד.

כשאתה צריך לכנס 15, 20, 21, שאלה היו המספרים שכינסנו, אז הייתה בעיה. היום, הגירעון, בלי לכנס, עומד על 2.9% בשנת 2020 – שלוש, סליחה; שנת 2021 – 2.9%; שנת 2022 – 2.7%. זה לפני כל צעדי ההתכנסות.

ולכן, מה שנעשה פה בשנים האחרונות זה לא אחריות, זה הביא את זה לידי כך שהיום התכנסות ליעדים הפיסקליים הרבה יותר פשוט והרבה יותר קל מאשר היה בעבר. לכן, כל מה שציינת קודם זה רק לטובה, זה לא לרעה כי עוד לא היה תקציב שצריך לכנס בו שבעה מיליארד. לא היה.

מיקי, יש דיון. זה חוק. יש דיון על החוק הזה. הם יצטרכו לבוא להסביר.

תגיד לי רק על כמה עומד החוב של מדינת ישראל. אם אתם יודעים. אם לא, אז לא.

ברור שאנחנו יודעים.

61% בערך.

ה-GDP של מדינת ישראל, אתה יודע כמה הוא?

אני אגיד לך למה שאלתי.

ירד ב-4% - - -

כשאתה שואל, אני רוצה לוודא גם שאתה יודע מה אתה שואל.

תאמין לי, אני יודע מה אני שואל.

אז תן לי לבדוק, אני חייב להיות בטוח.

אני רק רוצה להגיד לך למה שאלתי. התשובה שניתנה היא קרובה מאוד לאמת כי האוצר לפעמים טועה ומדבר על ירידה מ-60%, שזה לא נכון.

לא נכון. תבדיל בין החוב הממשלתי לחוב הכללי.

אני יודע. אתם מפרסמים את החוב הממשלתי שהוא 59.4% כאילו הוא החוב.

לא. לא כאילו.

תדייקו.

מיקי, אנחנו מדייקים.

61.1% החוב החיצוני של מדינת ישראל, וזה יפה.

זה מעולה. זה 4% שירד.

וזה יפה. אני אומר, רק תדייקו. אל תגידו את החוב האזרחי - - -

רבותי. שאול, לפני שאנחנו מסיימים תענה לאיתן ברושי על המים.

בהצגה של התקציב?

לא, בלי הצגה. השר לא יכול להישאר ואנחנו גם לא רוצים. הדיון היה מעניין.

שעתיים מלאות.

מאה אחוז.

אנחנו רוצים לשמוע כל מה שיש לך להגיד ויש לנו הרבה שאלות, אבל אני חושב שזה - - -

זה דיון נפרד.

מיקי, אבל זה יוצא לא טוב. אנחנו נקיים את הדיון הזה.

תנו לו להשיב על משק המים.

משק המים הוא משק סגור כבר די הרבה שנים. בהקשר הזה, כל מתקני ההתפלה שקמו הם בתוך התעריף וכשצריך לעשות מתקני התפלה גם הם ייכנסו. דרך אגב, הם לאו דווקא יעלו את התעריף כי כמות המים שצריך לצרוך כל הזמן עולה, ותראו מה קרה לתעריף בשנים האחרונות, הוא לא עלה.

ולכן, כל מה שעושה היום משרד האנרגיה ורשות המים בהקשר הזה – והם יודעים את זה, הם גם מדברים על זה בעצמם - הם דברים שהם עושים בתוך - - -

משפט. גיורא שחם אמר שצפוי גם מחסור במי שתיה, לא רק במים לחקלאות.

אני מצטער, אבל אני לא מרגיש שזה המצב.

אני רוצה להפנות את זה לשר האוצר.

- - -

ראש הממשלה שרון הקים ארבעה מתקני התפלה, בניגוד לכולם שאמרו לו לא, והוא הציל את מדינת ישראל בעניין הזה. מתקן התפלה בחלק הצפוני מנהריה וראש פינה ועד הקריות, לא כולל חיפה, ועד כרמיאל, אין מתקן התפלה, ואני אומר לך – אתה יכול לבנות עד מחרתיים בקריות, לא יהיו מים בברזים. אנחנו בפיגור.

מיקי, שנייה, תקשיבו.

אני ישבתי עם אנשי מקורות.

מיקי לוי. תראו, רבותי. דיבר איתי גם מנכ"ל מקורות, אני הולך לקיים על זה דיון. גם ביקשו דיון על העניין הזה.

אני ביקשתי דיון מהיר.

אני ביקשתי.

נדבר גם על זה, ואנחנו נדבר גם על קידוחים נוספים שהיה צריך לעשות. בבקשה, שאול.

מה שנאמר פה לא נכון.

לא, הם טוענים שאין כסף, שאול.

אין בעיה ויש מתקני התפלה בתכנון. הכול בסדר.

תודה רבה. רבותיי, אני מודה לכם על הדיון שהתקיים פה, באמת היה דיון ענייני, מקצועי אפילו. אני מודה לך, אדוני השר, על התשובות הענייניות שענית. אני אדבר גם עם האנשים שלך על דברים שאני העליתי, שאני חושב שנעשתה כאן טעות, אבל בסדר, לא חשוב. במקרו, אני מצטרף מאוד לכל החברים שדיברו על זה, אני אומר את זה כל הזמן. אני מודה לסגן השר – איפה סגן השר? תגידו לו שאני בירכתי אותו.

נמצא פה העוזר שלו.

אני מודה למנכ"ל שי באבד, אני מודה לשאול מרידור, אני מודה ליואל נוה, אני מודה לכל אנשי אגף התקציבים, היועץ המשפטי. באמת היה דיון מרשים, אני גאה בדיון הזה. אני מודה לך, אדוני השר, שאתה יצרת את האווירה הזאת ואנחנו באמת נמשיך את הדיונים, גם לגבי המים יתקיים דיון. דיבר איתי מנכ"ל מקורות. לגבי יעד הגירעון אנחנו חייבים, הוא מופיע כבר בסדר-היום, אנחנו נדון.

נכון, יש מצגת מסודרת, מלאה.

כן, אנחנו נדון על העניין הזה כי צריך לאשר את החוק וצריך לאשר אותו עוד לפני שמאשרים את ההצבעות על התקציב עצמו. אני מודה לכם על כך, אדוני השר, תודה רבה.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.