ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 713

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 10:45

נתונים חדשים חושפים: תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת - עובד סוציאלי אחד ל- 650 מטופלים, של חבר הכנסת איציק שמולי

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת - עובד סוציאלי אחד ל- 650 מטופלים, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חברת הכנסת עליזה לביא

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חבר הכנסת אחמד טיבי

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מיכל בירן

מאיר כהן

שמולי איציק

חנין זועבי

אביגדור קפלן - מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ברברה לנג - עו"ס, השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

אייל מדן - רפרנט רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אסתי אשל - מנהלת רווחה, עיריית אור יהודה, מרכז השלטון המקומי

צפרא דוויק - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

אריאלה סדון - איגוד העובדים הסוציאליים

נעה עמיר - מנהלת חטיבה, איגוד העובדים הסוציאליים

אריה אהרן - יו"ר מחוז תל אביב והמרכז, איגוד העובדים הסוציאליים

רפי לוי - עו"ס, תנועת עתידנו

הרב סיגל אשר - מנהלת מרכז זכויות, שומרי משפט, רבנים למען זכויות אדם

מירי אזולאי - עיריית דימונה

מירב סלע - התאחדות הסטודנטים

יניב בן יחזקאל - מכללת עמק יזרעאל

שובל יצחק הכהן - יו"ר שותפה, עו"סים שינוי

קארין תשובה - עו"סים שינוי

אילת בן ישי - עו"סים שינוי

נגה וייספלד - עו"סים שינוי

אחינועם שרמן - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

חן רחמים - סטודנט, אוניברסיטת חיפה

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה

מידד גיסין - נשיא צב"י, ארגון צרכני בריאות ישראל

רותם פסו - מוזמן/ת

מיכל גומל - מוזמן/ת

עמיחי תמיר - מוזמן/ת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת - עובד סוציאלי אחד ל- 650 מטופלים, של חבר הכנסת איציק שמולי

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת - עובד סוציאלי אחד ל- 650 מטופלים, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חברת הכנסת עליזה לביא

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חבר הכנסת אחמד טיבי

תחום העבודה הסוציאלית מצוי בקריסה מוחלטת: עובד סוציאלי אחד ל-650 מטופלים, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

אנחנו מקיימים דיון על פי בקשת מספר חברי כנסת בראשם איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס, עליזה לביא, אחמד טיבי ועיסאווי פריג'. הם ביקשו לקיים דיון דחוף על נושא מעמד העובדים הסוציאליים. חשבנו לנכון לדון בזה במסגרת יום העוני בכנסת מפני שאנחנו רואים בעובדים הסוציאליים החיילים האמיתיים למלחמה בעוני.

זו גם הזדמנות לציין את נוכחותה של צפרא דואק שמילאה את התפקיד של יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים במשך שנים וכבוד לנו שאת באה לישיבה הזאת ואנחנו שמחים לראות אותך. אני שמח לראות את רוב האנשים שנמצאים כאן, אלה אנשים שהגיעו במסגרת יום העוני בכנסת ויש כאן מספר ארגונים שמיוצגים על ידכם. אחרון אחרון חביב, אני שמח שנמצא אתנו מנכ"ל משרד העבודה והרווחה מר אביגדור קפלן.

לפי המסורת של הדיונים הדחופים האלה, נבקש מחברי הכנסת לפתוח. איציק חברי, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. באמת החלטה ראויה שלך לקיים את הדיון הזה דווקא ביום העוני. אני גם מודה למנכ"ל מר קפלן, גם על זה שמשרד הרווחה, אמנם זו חובתו בחוק אבל הוא לא נרתע, כפי שעושים לפעמים משרדים אחרים, וסיפק לנו את הנתונים במלואם מה שאפשר לנו כמובן לא רק להרגיש ולחוש כפי שטוענת צפרא, האיגוד וכל מי שבעצם פעיל בתחום הזה שיש בעיה חמורה, אלא גם לדעת מה הם המספרים.

אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב דווקא היום כי בדרך כלל בימים מיוחדים הכנסת נוטה לדבר על הבעיות. מי כמוך אדוני היושב ראש מזוהה עם מציאת פתרונות או חיפוש ומציאת פתרונות לסוגיה של העוני ולכן אני חושב שטוב עושה ועדת העבודה והרווחה שדנה בסוגיה הזאת כי אין שום ספק שהעובדים הסוציאליים נמצאים בחזית המאבק.

אני חושב שהמספרים שהתגלו לפנינו הם מספרים מבהילים. ידענו שהבעיה היא חמורה, לא הבנו ולא שיערנו עד כמה. יש ישובים במדינת ישראל שעל שולחנו של עובד סוציאלי מונחים 400, 500, 600 תיקים. זאת מציאות שאי אפשר באמת לתת בה מענה לאוכלוסיות מוחלשות שבעצם תולות את כל יהבן באותו עובד סוציאלי שיושיע אותן ממצוקתן, אבל זאת מציאות של הישרדות וזאת לא מציאות בה באמת אפשר לתת תשומת לב אמיתית לבעיה של כל אזרח ואזרח.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת חנין זועבי.

אני חושב שבסופו של דבר אנחנו צריכים להזכיר עוד משהו. העובדים הסוציאליים נמצאים בחזית המאבק תרתי משמע. אנחנו עדים להתקפות אלימות וחמורות כנגד עובדים סוציאליים. יש לנו את זה גם נגד עובדי הוראה וגם נגד רופאים אבל אזרחים משכבות מוחלשות שלא מקבלים מענה או לא מקבלים אותו בזמן, ואין לזה שום הצדקה, לאלימות אין הצדקה, לא פעם ולא פעמיים מוציאים את כל התסכול, הזעם והכעס על העובד הסוציאלי בו הם רואים כנציג הממסד, של כל הממסד. זאת תופעה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת.

אני חושב שבסופו של דבר חשוב שנזכור שאנחנו נמצאים בימים של תקציב והבעיה היא כמובן היעדר התקינה. אני חושב שבימים אלה, כאשר התקציב נדון בכנסת, אנחנו צריכים לעשות מאמץ משולב, גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה, של כל סיעות הבית, כדי לסייע למשרד הרווחה להגדיל את מצבת התקנים של העובדים הסוציאליים כך שהיחס בין מספר התיקים ומספר הנפשות המטופלות לבין העובד הסוציאלי, היחס הזה יקטן בהדרגה.

דבר אחרון אדוני היושב ראש. אסור לשכוח שהעובדים הסוציאליים עובדים בתנאים לעתים מחפירים ולעתים לא מספיק טובים, תלוי אם זה בהעסקה מלאה, תלוי אם זה בהעסקה קבלנית. עצם העובדה שעובד סוציאלי היום ביותר מדי מקומות במדינת ישראל מועסק באופן קבלני, לדעתי זה דבר שהוא כמעט פושע וצריך להעביר אותו מן העולם. גם העובדים הסוציאליים שמועסקים באופן מלא, הרי שביחס לתפקיד ולאחריות שיש על כתפיהם, מתוגמלים באופן הפוך ממה שהייתה מדינת ישראל צריכה לתת. אז נכון, תמיד יש בעיה של משאבים, זה נכון, אבל בתקציב של 480 מיליארד שקלים, הגיע הזמן שמדינת ישראל תסתכל לעובדים הסוציאליים, למורים ולרופאים בעיניים וסוף סוף תשים אותם בראש סדר העדיפויות, גם כי זה דבר ראוי בפני עצמו אבל גם כי אם רוצים לשפר את פני הדברים בעולם הרווחה, אתם אלה שנמצאים בחזית ומי כמוכם יודע לעשות את העבודה הזאת בצורה מופלאה וטובה, אם רק ניתן לכם את הכלים לעשות זאת. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי.

אדוני היושב ראש, תודה על הדיון ותודה על ההתמקדות בנושא כל כך חשוב. כל הנושאים החברתיים חשובים אבל בדרך כלל כאשר אנחנו מציגים בעיה מסוימת, אנחנו מודאגים וכאשר אנחנו דנים בפתרונות, אנחנו פחות מודאגים.

אני רוצה להגיד לך שאנחנו חברי הכנסת הערבים מודאגים גם כאשר מדברים על פתרונות כי באיזושהי צורה כאשר מדברים על העוני ומצליחים להנמיך את אחוז העוני הכללי, זאת תוצאה מהנמכת אחוז העוני בחברה היהודית והעלאת אחוז העוני בחברה הערבית. אני לא יודעת איך מצליחים להנמיך את אחוז העוני הכללי מאז שנת 2000, ואתה תסתכל על הסטטיסטיקה, ויחד עם זאת יש עלייה באחוז העוני בחברה הערבית. איך מצליחים לטפל בבעיה כללית כאשר אי השוויון עולה? אני עכשיו באתי מהדיון בוועדה ונמשיך בוועדות והאוצר הציג ירידה באחוז העוני, באחוז העוני בקרב הילדים, ואחוז העוני בקרב הילדים הערבים עולה ואחוז העוני בקרב המשפחות הערביות עולה. איך מצליחים לעשות את זה?

אותה אסטרטגיה שאמורה להרים את כל המגזרים, את כל הסקטורים, איך מצליחים כאן ושם דווקא לא אלא להידרדר? אני לא יכולה להירגע כאשר באים ומציגים תכניות למלחמה בעוני כי אני חושבת שיש לנו ניסיון של שבעים שנים, לא של 17 שנים כי הסטטיסטיקה היא משנת 2000, שהדברים החברתיים, כל המדדים החברתיים-כלכליים בחברה הערבית הולכים אחורה. או שצריכים לעשות שינוי אסטרטגיה כי אם אנחנו ממשיכים במגמה הזאת, אולי המדינה תצליח בעוד ירידה באחוז העוני ותקנים לעובדים סוציאליים אבל לגבי הערבים המצב ילך ויידרדר אם ממשיכים באסטרטגיה הזאת. מישהו צריך לבוא ולהגיד שהוא רוצה לעשות פילוח לאומי, הוא רוצה לבחון למה האסטרטגיה הזאת כן מצליחה בחברה היהודית ומדרדרת את החברה הערבית. יש אי רגישות, יש אטימות לבעיית הצדק בין המגזרים. כלומר, כן מלחמה בעוני היא ראיה צודקת אבל היא ראיה צודקת כאשר היא שוויונית, כאשר היא לא מגדילה את הפערים בתוך הסקטורים השונים, בין הסקטורים השונים של החברה.

אבל היא לא כזאת והיא לא כזאת, לא בשנתיים האחרונות לא בשש השנים האחרונות. היא לא כזאת ביותר מעשור וכמעט שני עשורים. העוני בחברה הערבית הוא היום 54 אחוזים. אצל הילדים הערבים 64 אחוזים מתחת לקו העוני בו בזמן שהוא פחות בקרב החברה היהודית.

זה לא נושא הדיון.

גם כאשר אנחנו מצליחים – האוצר, המדינה, הממשלה – להעלות את אחוז הנשים הערביות העובדות, זה לא מוריד את אחוז העוני ולא מפסיד את ההידרדרות.

אני רוצה כאן לשים סוגיה אחרת יותר אסטרטגית שצריכה פענוח וניתוח אסטרטגיות. למה כאשר מתקדמים בתוצאה הכללית, רואים רק את התוצאה הכללית. אנחנו לא צריכים לראות רק את התוצאה הכללית אלא אנחנו צריכים לטפח רגישות יתר לאוכלוסייה, גם למגזר החרדי. אני לא יודעת אם אחוז החרדים בעוני יורד או עולה, אבל גם הם במצב קשה. צריך לטפח ראייה יותר רגישה למגזרים השונים, לחברות השונות.

תודה רבה. צפרא דוויק, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. בראשותו של חבר הכנסת אלאלוף הייתה לנו ועדה למופת שנקראה ועדת אלאלוף ואנחנו בוועדה הזאת בין השאר דנו איך אנחנו מצליחים לגרום לזה שהאוכלוסיות במצוקה – עניות או במשברים אחרים – יקבלו את הטיפול ההולם, את ההתייחסות ההולמת לבעיות. אחד הנושאים שעלה שם היה המאמץ שיש על עובדים סוציאליים, שהם לא יכולים בהיקף המעמסה שלהם לתת התייחסות מקצועית הולמת, עניינית ומתאימה. הבאנו נתונים ממדינות העולם השונות והראינו שבאנגליה מספר הפרטים שעובד סוציאלי מקבל לטיפולו מגיע ל-25 אינדיבידואליים. דהיינו, אם יש משפחה רב בעייתית, יכול להיות שבאותה משפחה יספרו את כל האינדיבידואליים והוא יקבל חמש משפחות למשל. עד 25 אינדיבידואליים. כאשר רצו להעלות להם את המספר של האינדיבידואליים שהם מטפלים בהם למשל בעמק לוס אנג'לס, קציני מבחן, חוקרי ילדים וכולי, הם עשו שביתה של שלושה שבועות שבסופה לא רק שלא קיבלו מעל ה-17 מקרים שיש להם מהאינדיבידואליים – אני מדגישה זאת – אלא גם קיבלו תוספת שכר וגם הוסיפו עוד אלפיים תקנים.

אלה חלומות מאוד רחוקים מאתנו בישראל. בוועדת אלאלוף אנחנו הסכמנו - ואני מודה שאני הייתי מאלה שדי התנגדו אבל אמרו לי שנתחיל במשהו – להמליץ על 60 משפחות לעובד. 60 משפחות, זה יכול להגיע למשפחה במצוקה, משפחה בגודל בינוני-קטן, ל-300 לקוחות לטיפול. במשפחה בחברה הערבית, חברת הכנסת זועבי, או במשפחה מהעדה החרדית, יכול להגיע ל-600 עד 650 מקרים לטיפול. זאת המעמסה שיכולה להיות לעובד אם תתקבל ההמלצה של 60 משפחות על פי מה שהמלצנו בוועדת אלאלוף.

המצב היום הוא הרבה יותר גרוע.

זה לא היה המרכיב היחיד לשינוי העבודה של העובד הסוציאלי.

ודאי שלא. מדובר רק על עו"ס משפחה.

מאוד חשוב לדעת את ההשלמה של ההמלצה כי זאת לא המלצה יחידה שעומדת בפני עצמה.

בוודאי שלא. היה לנו שם ספר גדול של המלצות עם שלושה כרכים.

זה קשור לעובדים הסוציאליים.

אנחנו רק מצרים על כך שלא מיישמים את ההמלצות האלה כי אני חושבת שפני החברה והטיפול בעוני בישראל היה נראה לגמרי אחרת.

אם תישארי לישיבה הבאה, תקבלי גם בהפתעה כנראה כמה שינויים מאוד מהותיים.

אני אשמח להיות מופתעת בעניין. כיוון שאנחנו בישיבה אחרת, תרשה לי בכל זאת להציג את הדברים.

ודאי. אני רק מעיר.

הנה למשל אי רגישות מובנית כאשר מדברים ומגדירים לפי משפחה ולא לוקחים בחשבון את ההבדל. כאשר יש הבדלים כל כך גדולים צריכים לקחת קריטריונים של האינדיבידואל.

נכון.

יש לי תשובה לא מספקת. שלא תחשבי שהיא מנצחת אבל בדוח העוני זאת פעם ראשונה שלא רצינו לתת התייחסויות לקבוצות נפרדות מפני שהמקור שאת מציינת שגרם להידרדרות בעוני באוכלוסיות מסוימות, זה מפני שכל פעם עשו דוחות פר קבוצה ודוח פר קבוצה מזמין אנטגוניזם, מזמין פגיעה, מזמין זלזול. לכן הדוח שלנו, דוח העוני שצפרא הייתה חלק ממנו, ראיתי בדיון הקודם עוד אנשים, אני רוצה לומר לכם שזה דיון שבו החלטנו שילד הוא ילד, זקן הוא זקן, ולא חשובה התפילה שלו.

אבל אסטרטגיה שונה.

היא שונה.

לכן יש כאן פתרונות נוספים.

גם כאן צריך לעשות. אנחנו ניתן את ההסברים ברגע הנכון.

יש גם פתרונות נוספים.

שונתה האסטרטגיה.

והיינו צריכים גם לשנות את ההסתכלות של קובעי המדיניות לגבי העניין הזה בכלל, גם בכנסת ישראל. היה נהוג שכל חוק שמחוקקים, שהמשמעות שלו שעובד סוציאלי יבצע אותו, מחוקקים. מה לא? אבל לא היו בחוק הזה תקציבים ותקנים לעובדים סוציאליים לבצע ואנחנו עשינו שינוי בעניין הזה. זה היה עבודה של כמה שנים אבל הצלחנו לעשות שינוי שהיום לא מחוקקים חוק שקובע לנו עבודה. במשרד הרווחה או במשרד הבריאות לא קובעים אף תכנית, בעיקר במשרד הרווחה, בלי שמגדירים שיהיו בה תקנים ותקציבים. לדוגמה הוויכוח האחרון שלנו על חוק מיצוי זכויות שעובדים סוציאליים אחראים עליו שבא עם 10 מיליון שקלים בצדו. זה הכי טרי שיש מלפני חודש. זאת הדרך הנכונה להסתכל על זה. לא יכול להיות מצב שלא יקבעו כל דבר עם המסגרת שיכולה לגרום לביצוע.

אבל נוצרות כאן שתי בעיות נוספות שאנחנו צריכים לתת עליהן את הדעת וציין את זה קודם חבר הכנסת איציק שמולי. קודם כל, חלקיות משרה. זה לא מספיק שנותנים משרה אלא צריך לתת משרה מלאה. כאשר קובעים משהו ונותנים אותו בחלקיות משרה, למשל דיברו כאן על נוצץ, קבעו בתכנית יתד רק שלושת-רבעי משרה לעבודה עם צעירים בלי עורף משפחתי, זה לא מספיק וזה יוצר מעמסה מאוד גדולה. צריך לתת קודם כל משרות מלאות.

הסיבה השנייה שצריך לתת משרות מלאות היא כי אנחנו נמצאים היום – ובטח אסתי תדבר על זה – בחסר נוראי של עובדים. בשירותים החברתיים חסרים בין 10 ל-15 אחוזים עובדים. אין תגובה בכלל למודעות דרושים. אותו הדבר קרה עם קציני מבחן. לא רצו לבוא. למה לא רצו לבוא? ראשית, חלקיות משרה, ושנית, השכר הכול כך נמוך. למה שירצו להיות עובדים סוציאליים? כתוצאה מזה העובדים לא באים אלינו לעבוד, המעמסה שנוצרת על העובדים הקיימים היא הרבה יותר חמורה מכפי שאיציק מעלה ואנחנו נמצאים במצב של קריסה של השירותים החברתיים במדינת ישראל.

אני רוצה שזה יהיה ברור לכל הנוכחים. חבל שלא נמצאים כאן יותר חברי כנסת שישמעו את זה כי כל הזמן מחוקקים חוקים אבל צריך להוביל איזשהו שינוי מהותי בתפיסה, בנוסחאות, ולא או רק בכל מיני רפורמות שקובעות תיק פעיל, תיק מעקב וכולי אלא בכלל תפיסה יסודית אחרת. אם לא יהיה לנו שינוי בעניין הזה, לא תהיה לנו רווחה.

הדבר האחרון. אני לא רואה כאן את נציגי האוצר. אני באמת לא מכירה את כולם.

הרפרנט של האוצר כאן.

בדרך כלל אנחנו עובדים עם יעל והיא לא כאן. יש משהו במשרד האוצר שכלכלית הוא לא מובן לי. אני כולו עובדת סוציאלית, אני לא אמורה להיות מבינה גדולה בכלכלה כי אם הייתי מבינה גדולה בכלכלה, אולי לא הייתי עובדת סוציאלית. אבל אם אנחנו מדברים על כלכלה, התחשיב שעושים, "החיסכון" שמשרד האוצר עושה בתקציבים, שבגללם אין לנו מספיק עובדים, בגללם אין לנו מספיק פרויקטים, בגללם אין לנו עוד הרבה מאוד דברים, הוא תחשיב לא הגיוני כלכלית. משפחה שאני עושה בה התערבות מוקדמת ובזמן, משפחה במצוקה, וכל מי שיושב כאן בחדר – בין אם הוא עובד סוציאלי ובין אם לאו – יודע שמשפחה במצוקה, משפחה בבעיה, יגדלו בה גם ילדים עם בעיה שיהיו למתבגרים עם בעיה שיגדלו להיות מבוגרים עם בעיה. כל עבודה ראשונית שאנחנו עושים והיא מתחילה בעובדי משפחה ועובדים של טף, מכון להתפתחות הילד או משהו כזה, זאת עבודת מניעה. עבודת מניעה חוסכת לנו אחר כך את קצין המבחן לנוער, קצין המבחן למבוגרים, שירות בתי הסוהר, אסתי בטח מכירה עוד אלף ואחת תכניות שאני אפילו לא יודעת לומר אותן, נושמים לרווחה, נחנקים מהרווחה וכולי וכולי. כל התכניות האלה עולות כסף. כל עובד סוציאלי בעתיד עולה כסף. תנו לנו מספיק עובדים סוציאליים לעשות התערבות ראויה, מקצועית, נכונה. מניעה כזאת חוסכת הרבה מאוד כסף לעתיד. תשקלו את זה, תשבו שם הכלכלנים ותבדקו את זה ותראו.

אני באמת מפצירה שמהוועדה הזאת, חבר הכנסת אלאלוף ידידי, אנחנו הולכים כמה שנים ביחד מאז נבחרת לתפקיד הזה בוועדת אלאלוף, לעשות מעשים יותר מתערבים שדורשים ממשרד האוצר, ממשרד הרווחה וממשרד הבריאות להגדיל את התקציבים שיאפשרו לעובדים סוציאליים לעבוד כראוי.

כאן אני רוצה לציין שהבעיה היא לא רק בשירותים החברתיים אלא הבעיה היא גם במשרד הבריאות שמשום מה לא מדברים על זה. גם במשרד הבריאות מתחילה בבתי החולים קריסה של העובדים, בעיקר בבתי החולים הפסיכיאטרים.

אנא, הצילו את שירותי הרווחה של מדינת ישראל.

תודה. אסתי. אני מבקש לקצר כי הדיון מוגבל ל-45 דקות.

אני מנהלת אגף רווחה באור יהודה ואני רוצה לדבר מהשטח.

אסתי גם נציגת המנהלים באיגוד העובדים הסוציאליים.

אור יהודה היא במרכז של המרכז.

אם תקפלי את מפת ישראל, אילת עד נהריה, המרכז הוא בול באר שבע.

אני מדברת מהשטח. אני עם ניסיון של 40 שנים. לפני שאני אתחיל לומר מה צריך, אני גם רוצה לתת מחמאה למשרד הרווחה שבאמת מפתח תכניות ומקצים להן כוח אדם. היום רואים בשטח את התוצאות. כמו למשל נושמים לרווחה, נתיבים להורות, עוצמה, תכניות שמתוקצבות בכוח אדם, במספר מטופלים, בתכנית טיפולית. מעולה. אבל מה, שכחו את הליבה. שכחו את עו"ס המשפחה, את עו"ס מש"ה שמטפל באנשים עם מוגבלות התפתחותית ושיקום. יש לנו למשל אוכלוסייה מאוד מאוד מוגדרת שאין בעיה לתקנן אותה, וכאן אני פונה לאוצר. זאת אוכלוסיית מש"ה. אנחנו יודעים בדיוק כמה אנשים.

יש לי המלצה לעובדים הסוציאליים. תפסיקו לפנות לאוצר. פנו לממשלה כי זאת אחריות כוללת של הממשלה.

האוצר לא מאשר.

פנו לממשלה. זה יהיה יותר אוטנטי. זה אומר שאתם מבינים את המערכת. אם לא תהיה החלטת ממשלה, אין שום חשיבות להחלטת האוצר. אם לא תהיה החלטת ממשלה, אין שום חשיבות למה שעושה הביטוח הלאומי. פנו לממשלה. תבקשו שהממשלה תהיה אחראית והיא אחראית.

למי בממשלה?

אתם לא יודעים מי זה ראש הממשלה? אני אגלה לך בסוד. פנו לממשלה. תבינו, המאבק הוא ממשלתי והוא לא מאבק פלגני כזה. עוד מעט תתחילו לדבר על ביטוח לאומי, אבל לא, זה כולם ביחד. הדוח של העוני הוגש לממשלה ואומץ על ידי הממשלה. לכן אנחנו יכולים לפעול בכל המגזרים השונים או המשרדים השונים ולשנות. אם לא תפנו, זה סימן שעוד לא עליתם כיתה, אתם העובדים הסוציאליים. אני אומר לכם את זה באהבה ומתוך הערכה אדירה לעובדים הסוציאליים.

בהחלט.

הגיע הזמן שתבינו את זה. אתם מטפסים על הקיר הנמוך שהוא לא הקיר הנכון. הקיר הנכון הוא אחריות ממשלתית. אם לא תביאו את הממשלה להחלטות נכונות, תספרו כל מה שאתם רוצים. זה טוב לאגו של מישהו זה או אחר אבל זה לא טוב למערכת.

אקח את זה לתשומת לבי וכמובן אעביר את זה הלאה. לעת אתה אנחנו נמצאים במצוקה של כוח אדם בעבודת הליבה, בעבודה העיקרית של עו"ס משפחה, של עו"ס מש"ה, של נערה במצוקה. זאת הליבה שלנו. יש לנו באמת את עוצמה, יש לנו את נתיבים, אבל אלו שלוחות של אותן משפחת שנמצאות אצל עו"ס, משפחה, הן השלוחות שמטפלות.

אני חייבת לשים דגש. המדינה דורשת היום, בעקבות החוקים שנחקקו לפני 20 שנים, עבודה אחרת. היום הכול שקוף, הכול מתוקשר וזה דורש הרבה יותר התייעצויות רב מקצועיות בתוך המחלקה עצמה למקרים מורכבים וזה נעשה יום יום בתוך ועדות עם כמות של עובדים כדי לקחת אחריות. אנחנו עושים שם שינויים שם אבל אנחנו עושים את השינויים האלה על חשבון משפחות שלא מקבלות מאתנו שום יחס אחר ויום אחד אותה משפחה שלא הגענו אליה תתפוצץ וזה יהיה אסון. אני מגיעה לעבודה, אני עובדת 40 שנים, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומאמינה בה וכל יום באה בשמחה, אבל אני מתפללת שלא יקרה אסון כי אני יודעת שעובדים סוציאליים הם עובדים מקצועיים, נאמנים, עובדים מעבר לשעות העבודה עם שכר זעום ביותר והם לא מסוגלים להגיע לכל מספר האנשים שמטפלים בהם.

לכן אני קוראת מעל במה זאת לשמוע את קולם של העובדים הסוציאליים שעובדים.

תודה.

יושבת ראש שותפה בעמותת עו"סים שינוי, סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית. ברשותך, תדבר קארין שהיא אחראית קשרי חוץ אצלנו בעמותה.

אנחנו באנו לכאן לתת את הקול של הסטודנטים. צפרא אמרה שאין תגובה למודעות דרושים, ואני רוצה לומר שהמצב לא הולך ויותר טוב. אנחנו שומעים את הסטודנטים בכל הארץ וסטודנטים שמסיימים את התואר לא מעוניינים להמשיך במקצוע הזה. האוניברסיטאות והמכללות מלאות ויש רשימות המתנה אבל אנשים שיוצאים לא מוכנים להיכנס למקצוע בתנאים כאלה. אנחנו רוצים שמי שיהיה בחזית העבודה הסוציאלית, יהיו הסטודנטים הטובים וזה פשוט לא קורה כשהמצב הוא כזה.

התקנים האלה לא הגיוניים וכך גם העומס. בהכשרות המעשיות שלנו אנחנו רואים את העומס, את השכר ואת האלימות שמופנית כלפי עובדים סוציאליים וכל הרעות החולות האלה. אנחנו רואים מה קורה וככל שהשנים יעברו, אנשים פשוט לא ירצו להיכנס למקצוע הזה. כל עוד המצב לא ישתנה, זה יישאר כך.

יש מחסור במקומות באוניברסיטה?

לא. לא מגיעים.

לא חסרים לעבוד בהם אבל מי רוצה להיכנס כשהמצב הוא כזה?

ובבתי ספר לעבודה סוציאלית יש מקומות פנויים?

חסרים מקומות.

יש דרישה.

הרבה עובדים סוציאליים חדשים יוצאים כל שנה לשוק.

הם מסיימים שלוש שנים, הם רואים את המערכת, את מבינים את המצב והם לא מעוניינים להיכנס למקצוע הזה. אנחנו, כולנו.

אני אבקש מהמנכ"ל להתערב בשלב הזה ואחר כך נבקש לשמוע את נציג האוצר ואז אני אסכם.

אני מוכרחה להגיד משהו. כאילו יש לנו שני עולמות. אומרים שיש מחסור במורים בבתי הספר בישובים היהודים ויש אבטלה נוראית בקרב המורים הערבים. אותו הדבר אצל העובדים הסוציאליים. יש אבטלה בקרב העובדים הסוציאליים הערבים ועכשיו חושבים לעשות להם הסבה לפסיכולוגיה כי חסרים פסיכולוגים.

לא שמעתי על כך. שיש אבטלה בקרב עובדים סוציאליים ערבים?

להפך. יש דרישה מאוד גבוהה.

תביאי אותם אלי.

מי אתה?

אני מאיגוד העובדים הסוציאליים. אני יושב ראש מחוז תל אביב והמרכז. לא חסרים מקומות עבודה.

היחידים שלא מובטלים, אלה הם העובדים הסוציאליים דוברי ערבית.

אני שמחה שאני טועה.

תפני אותם אלינו.

השכר הוא כל כך נמוך ולכן לא רוצים לבוא לעבוד.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

אדוני היושב ראש, מכובדיי. קודם כל, העובדים הסוציאליים באשר הם עושים עבודה קשה, הם עושים עבודה מאוד מסורה. זה מקצוע שראוי לשיפור הדימוי שלו גם בעיני העובדים הסוציאליים עצמם וגם בעיני הציבור כולו. יש מקום להעלות את שכרם ואם אנחנו ראינו בין הסכמים איזושהי בעיה נקודתית – כמו שציינתם עם קציני המבחן – לא היססנו להילחם ולקבל שדרוג של שתי דרגות ומענק התמדה כדי שאכן נוכל לגייס קציני מבחן.

בדיוק פלסטר על פצע.

בואו נקשיב בכבוד.

אני שתקתי כשאת דיברת. העובדים הסוציאליים עוסקים לא רק בעוני אלא בהרבה מאוד נושאים בקרב האוכלוסייה החלשה והמוחלשת בכל המגזרים ובכל הישובים באשר הם. יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש שהשמיכה היא קצרה. תמיד יהיה צורך בעובדים סוציאליים נוספים. יש היום מחסור בעובדים סוציאליים שיטפלו באזרחים ותיקים, יש מחסור בעובדים סוציאליים בסדרי דין ויש כמובן מקרים שקצב ההתפתחות שלהם הוא מהיר מאוד והתקינה לא מדביקה את קצב ההתפתחות.

יחד עם זאת אני רוצה לציין שבשלושת השנים 2016, 2017 ו-2018 אנחנו הוספנו 550 תקנים וכבר סיכמנו שב-2019 יהיו עוד 290 תקנים. סך הכול בארבע שנים 840 תקנים על 4,900 בערך, שזאת הייתה נקודת המוצא, שזה בערך גידול של 17 אחוזים בתקינה. זה בהחלט גידול משמעותי. בנוסף לכך הועברו כ-730 עובדים סוציאליים במסגרת ההסדר של כתף אל כתף להיות עובדים מן המניין ולא עובדי כוח אדם. לכן נעשתה כאן פעולה מאוד מאוד משמעותית במשך השנים. ברור שאם יהיו לנו עוד תקנים, אפשר יהיה לחלק אותם ולשפר את השירותים בשטח.

אנחנו משתדלים מאוד שתכניות חדשות יהיו מלוות בתקציבים והאוצר מלווה אותנו בעניין הזה.

תקציבים וכוח אדם.

כוח אדם ותקציב, היכן שרק אפשר כאשר משיקים תכנית חדשה וגם כמובן להדביק את חוסר התקינה הקיים.

אני חושב שנעשתה גם עבודה והתקדמות עצומה ברשויות המקומיות בכל הקשור ליישום הרפורמה בהעלאת המחשוב. המשרד השקיע הרבה מאוד כסף. הוא השקיע גם לא מעט כסף באבטחה, בעיקר בישובים באשכולות אחד עד שלוש, באבטחת מחלקות הרווחה שפה ושם מותקפות באלימות שראויה להוקעה.

אני חושב שנעשתה עבודה מאוד מאוד משמעותית. יש מחסור, ננסה להדביק אותו עם הזמן ואני חושב שבסך הכול העבודה שלנו עם האוצר במסגרת התקציבים של שלושת שנים האחרונות הביאה פירות לא מבוטלים, במיוחד לאור העובדה שהרבה מאוד שנים קודם לכן כמעט ולא הייתה תוספת תקינת כוח אדם.

שאלה. אדוני מנכ"ל, לגבי התקציב הקרוב. דיברת על השנים האחרונות. במבט צופה פני עתיד, יש כרגע תכנית קונקרטית להגדלת התקינה והשכר?

ב-2019, כבר סיכמנו, זה יובא לאישור הכנסת במסגרת תקציב 2019, תוספת תקינה של 290 תקנים. זה סגור וסוכם עם האוצר.

זה עובד אחד לכל רשות חברתית.

מה זה חשוב? אלה 290 תקנים.

זה חשוב.

על 5,000 תקנים, זה משמעותי. זה בשנה אחת. אי אפשר לזלזל בזה.

מה לגבי הסכמי השכר שנעשו?

הסכמי השכר, פג תוקפם ב-31 בדצמבר האחרון. אני מקווה שייפתח משא ומתן בין האיגוד לבין הממונה על השכר ואנחנו כמובן נסייע כדי להתקדם ולשפר היכן שאכן יש מקום לשפר, ויש מקום לשפר.

נציג האוצר רוצה לומר משהו?

ברוך הבא חבר הכנסת מאיר כהן וידידי שבגללו אני כאן.

אני רק רוצה לחזק את דבריו של המנכ"ל. אני חושב שגם אנחנו ערים למצוקה שקיימת במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות. כפי שנאמר, נעשים צעדים על מנת לצמצם את הפערים. תמיד אפשר להוסיף יותר, אבל כרגע המגמה היא של צמצום וניתנה תוספת משמעותית, כפי שהמנכ"ל ציין.

אני רוצה גם לומר שעל כלל התקציבים שמושקעים ברווחה, התקציבים שמושקעים במשרד הרווחה וקצב גידול התקציב של משרד הרווחה בשני האחרונות, גבוה מקצב הגידול של שאר התקציבים, כך שהחלק היחסי שלו בתקציב המדינה גדל. זה חלק ממדיניות הממשלה להגדיל תקציבים לטובת הטיפול בחלקים בחברה, באוכלוסיות המוחלשות, וחלק מזה גם הולך לתקנים לטיפול ברשויות המקומיות. אני מסכים עם הטענה שאומרת שטיפול ומניעה, כמו שנאמר, בטווח הארוך זה נכון יותר במקום שאנשים יידרדרו למצבים ובמקום לתפוס אותם אחרי שהם מידרדרים, תופסים אותם לפני כן. כמובן שאין מחלוקת על האמירה הזאת ואני חושב שזה באמת נכון להשקיע בנושא משאבים.

איך זה מסתדר עם זה שאתם מקצים רק 300 תקנים? אני לא מבינה את זה.

שאלה ללא תשובה.

אני רוצה לומר לכם, חברים, ולך במיוחד צפרא דוויק היקרה לאור זה שאת מסיימת את תפקידך. אמרתי בדבריי שהמלחמה בעוני הוא בזכות החיילים שהם העובדים הסוציאליים. אבל לא לשכוח שעד לדוח העוני העובדים הסוציאליים לא עסקו במלחמה בעוני. לא עסקתם בזה. לא היה מושג של להוציא מהעוני. מי שנתן לי תקווה, אלה עו"סים שינוי. בפגישות אתם שמעתי את הדברים וכי כדאי לשנות את כיווני העבודה של העבודה הסוציאלית. המערכת הזאת הנפלאה, החשובה, גם היא זקוקה לשינוי. להמשיך ולספור תיקים כאילו זאת עבודה, אני אומר לכם ישראבלוף. אני לא מתרשם יותר מזה שיש לי 300 תיקים. זה סימן שלא טיפלתם באף אחד. כדי להגיע ל-300 תיקים, זה אומר שאפילו לא פותחים אותם.

זה נכון.

אז לשם מה אתם מקבלים משכורת? יש לי דפקט בראש. אני לא רואה רק את הטוב אלא אני רואה גם את הצורך בשינוי. חברים, העובדים הסוציאליים, אתם יכולים להיות המנוע של השינוי ברווחה במדינה הזאת ורק אתם. על העובדים הסוציאליים לעשות חשבון נפש שאומר איזה שינוי הביאו למערכת בעשר השנים האחרונות.

את העובדים הסוציאליים אתה שולח לחשבון נפש?

מיכל היקרה, אל תנסי לתקן.

אני עובדת סוציאלית 40 שנים ואני עובדת עם משפחות ועושה רק מה שאני יכולה.

תסתכלי בתכנית החדשה שיש היום במשרד הרווחה, נושמים לרווחה, וזה לא שינוי שבא מכם. המערכת תחת הנהגתו של מאיר כהן באה עם הצעה.

תקשיבו. אם אתם יודעים הכול, אין לי מה לעשות אתכם. אם אתם מוכנים גם להקשיב לביקורת, יש לנו עתיד ביחד ונעשה שינוי אדיר.

אני רוצה לסיים את דבריי ומבקש לא להפריע לי. לי יש יתרון, אני גם יכול לנקוט בצעדים לא נעימים ואני לא רוצה לעשות זאת.

העובדים הסוציאליים צריכים לעשות חשבון נפש ולראות אם דרכי עבודתם היום הן דרכי העבודה של העתיד.

מיכל בירן, אני לא יודע מה עשית בחיים, אבל כדאי שתאמצי את העיקרון הזה כדי לתפקד טוב יותר כל יום לטובת העתיד. תקשיבי במקום לשחק בטלפון.

ההערה שלך חצופה ולא במקומה.

תוציאו אותה בבקשה. את יוצאת מהחדר.

אני לא יוצאת.

את יוצאת.

אני לא יוצאת.

את יוצאת.

תקרא לי בקריאות ואני אצא בקריאה שנייה.

אני קורא קריאה שנייה ושלישית. עכשיו תצאי בבקשה. את יוצאת. תלמדי לשלוט על הפה שלך.

אני לשלוט על הפה שלי?

כן. תצאי בבקשה.

כדאי שתקשיב לעצמך.

בסדר. תצאי.

שלום לכולם. אדוני המנכ"ל, שלום לך. כשיושבים בחדר אנשים כל כך טובים עם יושב ראש ועדה שהוא מהטובים, אם לא הטוב ביותר שהיה עד היום, בעיני, שבאמת נוגע ומדבר מעומק ליבו, לרגע הדברים קצת מאבדים שליטה.

אני הגשתי את הצעת החוק שתגביל עובדים סוציאליים ל-50 תיקים.

ל-60.

ל-60-50. הגשתי אותה משני טעמים. האחד, הלכתי ובדקתי ב-OECD, בדקתי מה קורה באירופה, והשני, הייתי ראש רשות. אני אמרתי לצפרא ואני אומר לכם שהפערים – ולזה אלי מתכוון – אצל העובדים הסוציאליים, בין אחת לשנייה, בין אחד לשני, הם מדהימים. אני אומר את זה מניסיון של ראש עיר.

למה הכוונה?

תכף אני אומר. כשבאתי לעיריית דימונה, אדוני המנכ"ל, כולם אמרו לי שיש לנו 200-150 תיקים. אמרתי, בסדר, בואו נעצור את נשמתנו לשבוע, ניקח את כל התיקים, נבדוק איזה תיק הוא אינטנסיבי, איזה תיק נוגעים בו פעם בחצי שנה-שנה, איזה תיק עובדים בו כל יום. אז גיליתי שהיו עובדות סוציאליות שהיה להן 150 תיקים אתם עבדו כל יום והן הרימו ידיים אבל היו גם עובדות סוציאליות שהיו להן 150 תיקים ואולי 20 תיקים מתוכם הם פעילים. אז קיבלנו החלטה שאנחנו עושים חלוקה מחדש. כל התיקים שהם לא אינטנסיביים, אנחנו נשים אותם בצד, עם פעילות, פותחים אותם פעם בכמה חודשים, והתיקים האינטנסיביים, עשינו חלוקה מחדש עם אותם 20 או 30 עובדות סוציאליות. עדיין עובדים סוציאליים במדינת ישראל מתמודדים במקום הראשון – וזה בדוק, בדקתי את זה.

בשבוע שעבר הייתי בשליחותו של אלי בוועדת הרווחה בפרלמנט הצרפתי וזאת השאלה הראשונה ששאלתי. הם עובדים בערך עם 40 תיקים, עם 35 תיקים. לכן זה דבר בו שר הרווחה צריך לקבל החלטה. אני יודע שהוסיפו עוד כ-350 תקנים או 400 תקנים. נכון?

הוספנו הרבה יותר. 500 ועוד 290.

זה מבורך וזה הרבה מאוד, אבל אם מותר לי להציע, צריך לעשות את זה אך ורק בשיתוף ובהסכמה עם העובדים הסוציאליים. כשמוסיפים תקנים, העובדים הסוציאליים צריכים לשבת סביב שולחן, האיגוד שלהם, הנציגים שלהם, ולקבל את דעתם כי בסופו של יום הם באים מהשטח.

אני רוצה לומר משהו על דוח העוני. אלי כתב את הדוח ואתם הייתם שותפים לו. אני רוצה שתבינו שמה שהיה קצת איזוטרי ומה שהיה בהתחלה, אתם לא יודעים מה עשו לנו. כל שרי הממשלה פנו אלי ושאלו לשם מה אני כותב את הדוח הזה כי לעולם לא יצליחו לעשות שום דבר אתו. אמרתי שגם אם אני אשאיר אחרי את הדוח הזה, זאת תהיה הפעם הראשונה שיש דוח עם תורה כתובה שאומר מה צריך לעשות. אני חייב לציין שככל שהשנים נוקפות והנוכחות של אלי בוועדה הזאת, זה פשוט מדהים כמה באמת הוא משפיע.

אני איש פוליטי. אני יכול לשבת כאן ולומר אחרי המבול. אני פוגש אנשים בשטח ועובדים סוציאליים שכולם, ובמיוחד העובדים הסוציאליים, נרתמים כדי לצמצם פערים. כל הוויכוח הוא ויכוח שהוא יחד אתכם ולא נגדכם והוא על איזה כלים שאנחנו כחברי כנסת ואתם מסכימים עליהם שהם הכלים שיעזרו בצמצום הפערים.

כראש עיריית דימונה אני חייב לומר לזכותכם שעדיין רואים את התופעה של עובדים סוציאליים שרוצים לצמצם פערים ונותנים את נשמתם, והם פוגשים אותי ואומרים לי שאין להם שום כלי. אנחנו בוועדה הזאת משתדלים עם אלי לתת את הכלים האלה. חלילה, שאף אחד לא יחשוב שכאן זה משהו נגדכם. אני באתי כאורח. האיש הטוב ביותר היום בכנסת שמטפל גם בעובדים הסוציאליים וגם בצמצום פערים זה אלי אלאלוף ולא אף אחד אחר.

תודה. אני רוצה לסיים את דבריי וגם את הישיבה כי יש לנו ישיבת המשך.

הגענו אליכם כדי לדבר.

יש לנו דיון על הילדים חולי סרטן, דיון שאמור לנהל חבר הכנסת איציק שמולי.

אני מבקש, אל תפריעו לי. זאת פעם ראשונה שהוצאתי מישהו מהישיבה ואני מקווה שאחרונה. אני רוצה לומר לכם שהפנייה שלי לעובדים הסוציאליים, על האחריות שלהם, על היכולות שלהם, השינויים בשירותי הרווחה יהיו ורק בזכותכם.

ובעזרתכם.

ודאי. אנחנו משרתים אתכם. אני רוצה לומר שזה ניתן אם מסכימים לעשות שינוי גם בתפיסה. כאשר אנחנו מציעים לפי החלטת הדוח להקים מרכזים למיצוי זכויות כי חלק גדול מהאנשים שהם בטיפול שלכם, קיים מחסור בידע על זכויותיהם ואז נלחמים על ההחלטה להפוך את לשכות הרווחה והסעד לפי הטרמינולוגיה של לפני מאה שנים למרכזים למיצוי זכויות. נלחמים על זה. זה כלי אדיר. הסכום של 10 מיליון שקלים הוא עבור הפיילוט לשנה ראשונה, שאתם תיקחו ותעצבו אותו. תבנו אותו איך שאתם רואים את זה מפני שאנשים לא יודעים שיש להם זכויות, שיש להם קצבאות שמחכות להם בביטוח הלאומי ובמקומות אחרים. אנחנו אומרים שהתוספת היא בשינוי התפיסה.

אני אומר לכם באהבה, מתוך הערכה והערצה לעבודה שלכם. אם הייתי יכול לעשות סיבוב חדש בחיים שלי, הייתי עובד סוציאלי. תבינו שזאת בקשה ותבינו שתפקידכם גם לבקר את עצמכם כדי לשרת טוב יותר את המטרות ואז אנשים ילכו בחדווה ובשמחה למקצוע הזה.

עד כאן. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:32.