ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 712

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 9:36

במסגרת ציון יום זכויות הקהילה הגאה על סדר היום: הצגת הדוח השנתי של מרכז ניר כץ למאבק בלהט"פוביה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מיכל בירן

איציק שמולי

יעל גרמן

מרב מיכאלי

מיכל רוזין

ויקטוריה שרזמן - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אורן גבע - רפרנט בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

עודד פריד - האגודה לשמירת זכויות הפרט

אפרת פרנק - מנהלת מרכז ניר כץ, האגודה לשמירת זכויות הפרט

עמית אלכסנדר לב - האגודה לשמירת זכויות הפרט

ליז יעקב - האגודה לשמירת זכויות הפרט

חן אריאלי - יושבת ראש האגודה למען הלה"טב

גיל פישהוף - האגודה למען הלהט"ב

אייל שליט - האגודה למען הלהט"ב

שרי ירושלמי - האגודה למען הלהט"ב

רועי גזית - האגודה למען הלהט"ב

איילת בוכניק - רכזת פרויקט נאמני בריאות בבתי החולים, בית חולים ברזילי, אשקלון

יבגני סאס
צפרא דוויק

–
–

רכז פרויקט נאמני בריאות בבתי החולים, בית החולים רמב"ם
יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים

נעה עמיר - מנהלת חטיבה, איגוד העובדים הסוציאליים

יגאל אברהמי - יו"ר משותף, חושן - מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב בישראל

תמר יהל - מנכ"לית חושן - מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלהט"ב בישראל

עידית דרור - הבית הפתוח, חושן

ד"ר קולסקו גלוגנר - יו"ר משותף, בריאות להט"ב, שירותי בריאות כללית

אנה טליסמן - עו"ס, מרכז הגאה, תל אביב, שירותי בריאות כללית

ד"ר רות גופן - יו"ר שותפה, החברה לרפואת להט"ב, ההסתדרות הרפואית

ד"ר עמיחי תמיר - ארגון הנכים

ג'יי האריס - רכז המענה הפרטני של ארגון מעברים

אלעד ברגר - מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה

דוד קשני - יו"ר פורום הדיור הציבורי

ענת גולדברג - הליגה נגד השמצה

דן מיכאל קדרון - תנו יד לחירש ונכים למען נכים

מידד גיסין - נשיא צב"י, צרכני בריאות ישראל

רחל בועז - תהל"ה

אייל ליברמן - חברות

דן סוקול - מוזמן/ת

דני פרלמן - מוזמן/ת

קרן ויטוסר - מוזמן/ת

אליה כפיר שור - מוזמן/ת

טל כפיר שור - מוזמן/ת

גל וגנר קולסקו - מוזמן/ת

גאיה גורפינקל - מוזמן/ת

רון ישראל זבטאני - מוזמן/ת

תהל גרדינגר - מוזמן/ת

יניב עזר - מוזמן/ת

דניאלה מנור - מוזמן/ת

רותם רייס דותן - מוזמן/ת

בר מלחי טל קריין - מוזמן/ת

אדוה בודה - מוזמן/ת

יעל שרר - מוזמן/ת

שי ברמסון - מוזמן/ת

בקי קשת - מוזמן/ת

אלי שלי - מוזמן/ת

שירה עמיחי אלטאר - מוזמן/ת

רותם פסו - מוזמן/ת

אחינועם שרמן - מוזמן/ת

חן רחמים - מוזמן/ת

רפי לוי - מוזמן/ת

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

במסגרת ציון יום זכויות הקהילה הגאה על סדר היום: הצגת הדוח השנתי של מרכז ניר כץ למאבק בלהט"פוביה

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מחליפה את יושב ראש הוועדה. היום מציינים בכנסת את יום העוני וכמו שכולכם יודעים אלי אלאלוף הוא זה שכתב את דוח העוני ולכן ברגעים אלה ממש הוא באודיטוריום. הנושא חשוב לו וקרוב ללבו אבל כדי לשלב שני ימים מיוחדים, גם עוני וגם יום של הקהילה הגאה, ביקשנו לפתוח כאן את הוועדה והוא ביקש שאני אחליף אותו.

היום ה-20 בפברואר 2018, ה' באדר התשע"ח ואנחנו פותחים את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות במסגרת ציון יום זכויות הקהילה הגאה. על סדר היום הצגת הדוח השנתי של מרכז ניר כץ למאבק בלהטופוביה.

אני אומר כמה דברים בקצרה ואחר כך אני אתן לכם להציג את הנושא כי זה היום שלכם. גם אני קראתי את הדוח. הוא נשלח אלינו כבר לפני שבוע, לכל יושבי הראש של השדולה ואני אחת מחמש. אני אזכיר גם את מיכל רוזין, מרב מיכאלי, שרן השכל ויעל גרמן, חברות שלי שגם הצטרפו לכאן. חשוב לומר שהן עוברות בין ועדות כמו שגם יקרה לכם. הן יבואו לכאן וימשיכו הלאה כי יש לנו כמה ועדות במקביל שהיום מנהלות את היום הזה.

הדוח הזה של ניר כץ יוצא כבר שנה חמישית. אנחנו מקבלים את הדוח. הוא דוח קשה, דוח לא פשוט, דוח שמציג נתונים, הדוח הוא דוח מורכב, הוא לא קל לעיכול, הוא לא קל בכלל לחברה הישראלית אבל הדוח הזה שם בפניה מראה בפנים ואנחנו רואים במה אנחנו צריכים להשתפר.

המטרה של הוועדה הזו, כמו שאר ועדות הכנסת, היא לבוא ולחשוב על פתרונות, לבוא ולחשוב על אמצעים. יש תהליכים שנעשים, יש תהליכים שאנחנו עושים בתוך בתי הספר, יש תהליכים שאנחנו עושים מול מסגרות הרווחה, יש תהליכים שאנחנו עושים מול משרד הבריאות. אתמול במקרה פגשתי את מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב והוא אמר לי שהם עשו כאן צעדים מהפכניים בשנה האחרונה, ואני באמת מאמינה לו כי הייתי חלק מהעניין, אבל – ותמיד יש אבל – זה לא מספיק ויש לנו עוד צעדים חשובים מאוד לעשות למען הקהילה הגאה.

בנימה אישית. אני גאה להיות חלק מהשדולה, אני גאה שאני חלק ממשפחה גאה שגם זה חשוב, יש לי שותף מקסים ומדהים להורות. גם במקום האישי שלי הגעתי לקהילה ואני שמחה וגאה. אני לא רק גאה אלא אני מספרת על זה בכל מקום ובכל התקשורת כי אני חושבת שחברי כנסת – גם איציק שמולי שיושב לידי ואמיר אוחנה – הרבה פעמים אנחנו מביאים את הבית שלנו לכנסת ואת האג'נדה האישית שלנו וזה חשוב מאוד. זה חשוב מאוד כי זה חלק ממי שאנחנו.

אני מברכת אתכם ביום הזה שהוא יום חשוב מאוד. קחו ממנו את המקסימום, נעשה את כל מה שאפשר כדי לקדם את הקהילה הגאה בכנסת. זה התפקיד שלנו וזה חלק מהשליחות שלי, של יושבות ראש השדולה, וכמובן של כל חברי הכנסת, של איציק שמולי שיושב לידי ועוד טובים רבים ואחרים שיבואו היום גם לוועדות וגם לשדולה.

חברי הכנסת, אתם רוצים להתייחס או אתם רוצים לשמוע? לשמוע. תרגישו חופשי, מתי שתרצו להתייחס.

בוקר טוב. אני מהאגודה למען הלהט"ב ויחד עם שותפתי היקרה אפרת פרנק, אנחנו מנהלים את מרכז ניר כץ למאבק בלה"טפוביה ומטבע הדברים כתבנו את הדוח שאני ארצה להציג ואני אעשה את ה בקצרה.

לפני שאעבור לנתונים, אני רוצה למסור את ברכתה של אילה כץ, אמו של ניר זכרו לברכה, שהיא מתנדבת שלנו במרכז ניר כץ מאז הקמתו. מרגש מאוד. אני רוצה גם להזכיר את מייק המל זכרו לברכה, יושב ראש האגודה לשעבר, מההוגים של מרכז ניר כץ, שהלך לעולמו השנה, יהי זכרו ברוך.

דוח מצב על הלה"טפוביה מספר 5. אנחנו רואים מדי שנה עלייה בכמות הדיווחים. למעשה מדי שנה עלייה של כ-20 עד 25 אחוזים בכמות הדיווחים למרכז. אם אני אעבור לנתונים הראשונים, אתם יכולים לראות שגם השנה יש עלייה של 26 אחוזים בכמות הפניות. ודאי שהדבר קשור גם לנראות היותר גדולה של מרכז ניר כץ אבל הדבר קשור גם לכך שחברי וחברות הקהילה מוכנים פחות ופחות לספוג לה"טפוביה ודברים שלא דווחו עד היום, מדווחים אלינו. אני מאוד מברך על כך. אבל הנתונים הם חמורים מאוד.

אנחנו השנה קיבלנו 533 דיווחים שונים ואחד הדברים שאנחנו עושים במרכז ניר כץ הוא לדבר עם כל מי שמדווח, לפנות אליו, ליצור אתו או אתה קשר ואנחנו שואלים האם זה אירוע ראשון, האם זה אירוע יחיד שהוא חווה או חוותה ואנחנו תמיד מקבלים א התשובה: לא. אנשים מספרים לנו שהאירוע שהם חוו, יהיה אשר יהיה, הוא חלק מרצף. הם זוכרים אירועים בבית הספר, אחר כך בצבא, אחר כך במקום העבודה, כך שהרבה פעמים הנזק, הפגיעה שעושה אירוע לה"טופובי הוא פגיעה מצטברת.

כאשר אנחנו מדברים על האירועים הלה"טופובים שדווחו מרכז, אתם יכולים לראות שאנחנו מדברים על רצף, על ספקטרום. כלומר, אני לא יכול לבוא ולומר שהבעיה היא בצבא, הבעיה היא במשטרה או הבעיה היא במערכת הבריאות. לא. אנחנו מקבלים דיווחים מכל הזירות האלה. אתם יכולים לראות למשל אירועים בסביבת מקום העבודה – 8 אחוזים, גילויי לה"טופוביה כלקוח, כאשר אני בא לקבל שירות בבית עסק וכדומה – 8 אחוזים, אירועים בתוך המשפחה – 9 אחוזים וזה נתון מאוד מאוד חשוב מכיוון שזה אומר שאם אדם שייך לקהילה הגאה, הרבה פעמים הבית הוא לא עורף בטוח שאליו אתה חוזר כאשר אתה נפגע במקום אחר אלא הוא חלק ממעגל הפגיעה. זה מאוד חשוב. כאשר אנחנו מדברים על ועדה שעוסקת ברווחה, אנחנו צריכים לראות שהיעדר עורף משפחתי תומך מעצים את סך הפגיעות שאנשים חווים במקומות אחרים וזה דבר מאוד מאוד חשוב.

בהקשר של הוועדה בה אנחנו נמצאים היום, אני רוצה לציין את נושא גילויי הלה"טופוביה במסגרות טיפוליות – רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, 6 אחוזים ולצערנו עשרות פניות שמדברות על למשל פסיכולוגים שכאשר מגיע אדם מהקהילה, יוצאים מנקודת הנחה שהנטייה המינית או זהות המגדר היא הבעיה שיש לטפל בה ולא הבעיה שמעלה האדם כאשר הוא מגיע אל נותן שירות. זו תופעה שאנחנו רואים ומכירים גם ממקומות אחרים בעולם שמביאה לכך שאנשים מהקהילה נמנעים הרבה פעמים מלצרוך שירותי בריאות, מלצרוך שירותי רווחה.

אם אני מחבר את הדברים גם אל מה שציינתי קודם, אל היעדר עורף משפחתי, אנחנו מקבלים תמונה חמורה מאוד. צרפו את זה לאירועים מול המשטרה והשב"ס, אנחנו רואים גם תת דיווח מחברי וחברות הקהילה אל המשטרה למשל כאשר אנחנו קורבנות לאלימות פיזית למשל.

התמונה כמצטבר היא תמונה מאוד מאוד חמורה.

כשאני בא למגדר הנפגעים והנפגעות, אני רוצה לייחד כאן את הנתון של גברים ונשים טרנסג'נדרים, 26 אחוזים, ואם אני אוסיף לזה את הג'נדרקווירים, מי שזהות המגדר שלו לא בינארית, אנחנו מקבלים 31 אחוזים של אנשים שזהות המגדר או המקום שלהם על הרצף המגדרי הופכת אותם ליעד ללה"טופוביה בכל מקום, במיוחד במרחב הציבורי. אנחנו רואים הטרדות, הצקות, ובהקשר הזה אני אומר שהנושא של אנשים טרנסג'נדרים, ובמיוחד תת התקצוב של ארגוני הקהילה הטרנסג'נדרית, זועק לשמים.

אולי תסביר לנו מהיכן נובע ההבדל בין הפגיעות כלפי גברים סיסג'נדרים ונשים סיסג'נדרים.

זו שאלה מאוד מורכבת והסיבות הן רבות יותר, אבל עדיין כאשר אנחנו מדברים על גברים סיסג'נדרים, הנושא בדרך כלל הוא הנטייה המינית ולא זהות המגדר. עדיין בחברה הישראלית נטייה מינית הומוסקסואלית גברית היא טאבו גדול יותר מאשר לסביות. אנחנו רואים שהפגיעות, במיוחד במרחב הציבורי, כלפי גברים הומוסקסואלים, במיוחד זוגות שמגלים ביטויי חיבה במרחב הציבורי, יהיו בוטים יותר, ישירים יותר, מיידיים יותר מאשר כלפי זוגות נשים. זה מורכב יותר אבל בגדול זה מה שאני אומר.

אני מוכרחה להוסיף בנושא הזה. לפני שנתיים הצגנו בכנסת סקר שבדק תחושה של נשים מהקהילה במרחב הציבורי והנתון הזה היה אחר לגמרי. אחוזים רבים, כמעט 70 אחוזים מנשים, אומרות שהן מוטרדות במרחב הציבורי על בסיס הנטייה המינית שלהן, על סקאלת ההטרדה המינית. אבל זה לא במודעות לדווח על זה למרכז ניר כץ כאירוע לה"טופובי ומכאן הפער.

זה לא פער אמיתי.

זה לא אומר שנשים טרנסג'נדריות מהקהילה אינן מוטרדות. נשים מוטרדות במרחב הציבורי על בסיס יום יומי. היה חשוב לדייק את זה.

אנחנו עושים גוגל על הסיסטרנסג'נדר. זהות בין המין לבן אדם.

נעשה סדר. כאשר אנחנו מייחדים מונח רק לנשים טרנסג'נדרים, בעצם אנחנו אומרים שמי שהוא לא טרנסג'נדר, זאת הנורמה. כלומר, לטרנסג'נדר צריך לייחד מונח ואחרים זה הטבעי, המובן מאליו. לכן נכון להעמיד גם מונח אחר שיתייחס בעצם לכל מי שאינו טרנסג'נדר וזה יקבל שם. מי שהוא סיסג'נדר, אפשר לומר שנוהל הרצף הטרנסג'נדרי, אבל נכון לומר שמי שיש הלימה בין המין הביולוגי לבין זהות המגדר. זאת ההגדרה הנכונה יותר.

לגבי חומרת האירועים. קודם כל, אנחנו רואים שיותר מ-60 אחוזים מהאירועים נמצאים בסקאלת חומרה של שלוש וארבע, 20 אחוזים מהאירועים בחומרה הקשה ביותר, חמש, ואנחנו רואים שהשנה באמת דווחו אירועים קשים במיוחד.

אני רוצה שתשימו לב שכאשר אנחנו מדברים על התפלגות לפי אזור גיאוגרפי, 26 אחוזים מהדיווחים הגיעו מתל אביב וגוש דן. זה נכון כמובן שהמודעות של הקהילה לדווח, ההיכרות עם מרכז ניר כץ גדולה יותר בגוש דן וגם הוויזיביליות הקהילתית גדולה יותר, הנראות הקהילתית גדולה יותר בתל אביב ובגוש דן, אבל אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון כאשר מציירים בפנינו תמונה, בין אם זה ברמה המוניציפאלית או ברמה של מוסדות המדינה, כאשר מציירים בפנינו תמונה כאילו תל אביב היא מרחב בטוח כלפי הקהילה. הדבר הזה אינו נכון. אנחנו מוכרחים לקחת את זה בחשבון.

הדבר האחרון, לה"טופוביה ברשתות החברתיות. אנחנו יחד עם חברת ויגו שמנתחת, יש לה את הכלים הטכנולוגיים לאתר ביטויי שנאה ברשתות החברתיות, איתרנו השנה 133,507 ביטויי הסתה. זה משהו כמו כל ארבע דקות. זאת סתם דוגמה כדי לסבר את עיניכם. מה שמדהים אותי תמיד זה שאנשים כותבים את זה בפרופילים האישיים עם שמות וכן הלאה. לא מסתתרים. למשל, חודש הגאווה בהחלט מעלה נקודה למחשבה, למה לא לאמץ את מדיניות מדינות ערב ולהוציא להורג את מה שמכונה גייס וכן הלאה. עוד ועוד. אנחנו רואים לצערי הרב לא רק התבטאויות כלליות במרחב הציבורי אלא גם פניות לחברי וחברות הקהילה. למשל הודעה אישית שאומרת: איכס, אתה בן או בת, לא משנה, בכל מקרה אתה יצור דוחה, אסור לאחד כמוך להיות כלב משוחרר, גם התאבדות יכולה לעזור לך וכן הלאה וכן הלאה, עשרות אלפים כאלה.

המשמעויות האלה, במיוחד על נערים ונערות, כשאנחנו מדברים על החיים שלהם במרחב הווירטואלי, ואם אנחנו בוועדת הרווחה של הכנסת, המשמעויות הן חמורות מאוד.

זו התמונה שמרכז ניר כץ של האגודה מבקש להביא בפני החברה הישראלית, בפני כלל ארגוני הקהילה. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נשמע חברי הכנסת.

תודה רבה לך חברתי יושבת ראש השדולה שלנו וכמובן איציק, ידיד וחבר יחד אתנו. כל שנה אני מתפלאת כשאני רואה את הנתונים, גם את הנתונים שחן הביאה וגם את הנתונים של מרכז ניר כץ. נראה לי שאנחנו די חיים בבועה בה נדמה לנו שהדברים מתקדמים. אני כל כך ציפיתי שבדוח שלכם השנה אתם תאמרו שלפחות זה נעצר אם לא ירד. אנחנו פועלים – אנחנו זה קודם כל אתם אבל גם אנחנו בכוחותינו הדלים – כדי להפוך את כל הנושא הגאה לנורמלי, למקובל, שיפסיקו להתייחס לזה כאל משהו יוצא דופן. נראה לי שאנחנו כן מצליחים לחדור מבעד לבשר, מצליחים להכות בקיר, ואתה פתאום בא ומצייר לנו תמונה כזו. לי זה עושה רע בנשמה. זה אומר שיש לנו עוד כל כך הרבה מה לעשות.

אני רוצה לדבר בעיקר דווקא על ההתבטאויות. אני מאמינה שמה שאדם חושב, זאת זכותו ולא נוכל להיכנס אליו ואנשים יכולים להיות גזענים והומופוביים, אבל אסור לנו לתת להתבטאויות להיות דבר שהוא בנורמה ועל זה אנחנו צריכים להיאבק. כמובן שהעימות לא בא בחשבון ועל זה אין בכלל ויכוח, אבל בעיני, ממש כמו שהיום לא מקובל, אף אחד לא יאמר לאדם ממוצא אתיופי שהוא אתיופי. מי יעז לומר את זה? הוא אולי חושב את זה אבל הוא לא יעז לומר את זה. הוא כן יעז לומר את זה לערבי אבל הוא לא יעז לומר את זה לנכה למשל. הוא לא יגיד לו שהוא נכה. אני הייתי רוצה להגיע למצב שלא יהיה לגיטימי. עזבו את החוקים אבל זה לא יהיה לגיטימי לומר את כל הדברים שאתה אמרת. כמובן שבין השאר צריך גם לפעול בעזרת חוק ואני רוצה להזכיר שאני מעלה חוק שאוסר ביטויים הומופוביים במגרשי הספורט. יש חוק נגד אלימות במגרשי הספורט ואסור לצעוק שהשופט הוא בן זונה, אבל מותר לצעוק שהוא הומו מסריח. לא. אסור לצעוק לא את זה ולא את זה. אלימות מילולית היא אלימות מילולית וברגע שאנחנו לא מכניסים את זה לחוק, אנחנו כאילו מתירים כי אנחנו אומרים שהשופט בן זונה אסור לומר, אבל הומו מותר. זה אסור וזה אסור. זה אמנם מאבק קטן אבל הוא מאבק שאנחנו מנסים לנהל אותו כאן בכנסת ואולי נצליח.

תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי.

בוקר טוב לכולם. ראשית, כל הכבוד. אני רוצה לברך את ראשי השדולה. בכל שנה הרף כאן עולה גם מבחינת מספר המשתתפים וגם מבחינת הנושאים שאתם מביאים לקדמת הבמה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך את הארגונים, גם את האגודה וגם את חושן, את כל הארגונים שבעצם מובילים את המאבק הזה. יש ימים מאוד מאוד חשוכים וקודרים לפעמים בחברה הישראלית ואחד מהם היה בשבוע שעבר עת היה עוד יום כזה.

אני חושב שהדוח הזה חשוב בפני עצמו ותבורכו על העבודה שאתם עושים אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הרקע, למה זה קורה ולמה זה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה. לדעתי הסיבה המרכזית היא קודם כל כי זה מקבל גיבוי מלמעלה. כאשר יש רב שמקבל שכר מהמדינה, שלא בפעם הראשונה מפיץ את דברי השטנה והבלע והזוהמה שלו לחלל האוויר, ולא רק שהוא לא נענש אלא הוא ממשיך לקבל שכר מהמדינה, המערכת בעצם משדרת שזה בסדר גמור. זה כמובן נובע גם לחברי כנסת כי הציפייה שלנו מהרבנים כמובן היא לא לצעוד במצעד הגאווה אבל הציפייה שלנו היא אותו כלל שאנחנו מחילים על עצמנו – חיה ותן לחיות. שאף אחד לא יכפה את אמונתו ואת דעתו על האחר.

מה שקורה בשנה האחרונה זאת באמת הסלמה מטורפת. באותה לשון אנחנו צריכים להשיב גם לרב לוינשטיין. צריכים למגר את דעותיך כמו שמיגרו מגפות ומחלות ואין להן שום מקום לא כלפי חניכים, לא כלפי תלמידים ובכלל לא כלפי אף אחד. אני חושב שכל זמן שהמערכת – גם המערכת הפוליטית, בגלל סיבות פוליטיות – מסכימה בשתיקה להעביר את הדברים האלה מתחת לסדר היום ולא להתייחס אליהם, לא שומעים התבטאויות לא של ראש הממשלה ולא של השרים כדי חס וחלילה לא להרע את היחסים עם המפלגות החרדיות והמפלגות הדתיות, אז יש כאן בעיה גדולה מאוד.

לדעתי הקריאה שלנו צריכה לבוא קודם כל גם היום הזה כלפי ראש הממשלה וכלפי השרים, לפחות באמירה ערכית כלשהי שיגנו את הדברים הללו, שלא לדבר על שלילת שכר.

אני חושב שביום הזה אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שהאפליה לא קיימת רק בשוק התעסוקה והיא לא קיימת רק במקומות העבודה אלא היא קיימת כמעט בכל מקום. הסוגיות של ההורות, הזכות להורות, היא סוגיה שלדעתי הולכת להתפוצץ במלוא עוזה. למזלנו במובן הזה גני הילדים מקדימים גם את החקיקה וגם את הפסיקה. המציאות הזו של משפחות מכל מיני סוגים וילדים למשפחות חדשות, זה כבר חלק מהוויית החיים שלנו במדינת ישראל וטוב שכך, אבל אסור לנו לשקוט ואסור לנו להשלים עם המצב בו גורמים רשמיים בתוך משרד הרווחה, שהם לא פחות מאנשי מערות, מתייחסים לזכות של זוגות חד מיניים גם לאמץ וגם לעבור הליך פונדקאות בארץ, מנסים להערים עליו קשיים ומנסים לשלול אותו מכל וכל. לדעתי זה רק עניין של זמן עד שנצליח להכניס את זה לתוך ספר החוקים במדינת ישראל, אם דרך הפסיקה, דרך בית המשפט, ואם דרך החקיקה.

אני חושב שעד אז אנחנו קודם כל חייבים לכם תודה גדולה מאוד כי מי עומד בראש החץ, בראש המאבק גם על הזכות להורות וגם נגד גילויים של גזענות ופגיעה בקהילה הלה"טבית, אלה קודם כל אתם, הפעילים והארגונים ועל כך נתונה לכם תודתנו.

תודה רבה. הצטרפו אלינו עוד שתי יושבות ראש השדולה, מרב מיכאלי ומיכל רוזין. אני רוצה לשמוע את ליז יעקב מסיפור אישי. אני מתנצלת, אני כבר אומרת שיש לנו חצי שעה לדיון ולכן נצטרך לקצר. יש לנו היום הרבה דיונים והזמן הוא קצר. אני אודה אם באמת נעמוד במסגרת הזמנים.

אני רוצה לספר שאני יצאתי מהארון לפני שנתיים. מהילדים בבית הספר קיבלתי ממש אטימות מוחלטת. ניגשתי לשם שידברו אתם. בית הספר פשוט לא רצה לשתף פעולה.

בת כמה את? מאיפה את?

אני מנהריה. אם אני אגיד את הגיל, אף אחד לא יאמין. סגרתי 49. אני כרגע לא רואה את הילדים שלי. נקרע לי הלב. אני מנסה להתקרב אליהם ולא יכולה. גרושתי שם עוד יותר מסיתה אותם ואין לי שום דרך. גם במקום העבודה החדש אליו התקבלתי, אגד חיפה, גם שם עת זיהו מה אני, שמו לי רגליים ובהתחלה לא רצו לקבל אותי לעבודה ורק בגלל שאני טרנסג'נדרית. נכנסתי בדלת האחורית, התקבלתי לשם וגם שם קיבלתי בהתחלה המון ריחוקים מנהגים. לא ידעו איך להתייחס אלי ואיך להתנהג אלי. פשוט, כלום. המערכת לא מוכנה לכך.

משרד הרווחה יתייחס להתנהלות. עסקנו בזה גם אצל ניר כץ וזאת לא פעם ראשונה שאני שומעת על ההתמודדות מול המשרד. הם יתייחסו בעיקר לטרנסג'נדרים מול הילדים שלהם. אם תרצי התייחסות ספציפית יותר, אפשר גם אחרי הדיון. תודה.

חברת הכנסת מיכל רוזין.

שלם לכולם, בוקר טוב. אנחנו באמת ביום קהילת הלה"טב השלישית כאן בכנסת ואני גאה שזה הפך להיות שגרה בכנסת. אני גאה בנו וגאה על כך שרוב הוועדות בכנסת מקיימות היום דיון ודיונים חשובים ודיוני המשך, וכך זה גם נותן עומק לנושא כי אנחנו יכולים לצלול לעומק לנושאים השונים ולנסות לפתור ולהתמודד עם אתגרים מורכבים יותר.

אין ספק שאחת הקללות המוכרות ביותר, השגורות ביותר, היא הומו, בין אם זה במסדרונות בתי ספר, בין אם זה בצבא וגם במקומות עבודה. אני חייבת לומר שבסופו של דבר הדרך להילחם בתופעה הקשה הזאת היא להעלות מודעות, מודעות, מודעות ובאמת לייצר שוויון ולייצר מצב שבו השוויון קיים בכל אחד מהמוסדות שהכרתי ויותר מכך, ובסופו של דבר, כמו שאמר לי - חבר הכנסת שמולי - כמו שאמר לי חבר כנסת כאן במשכן הזה, שאחרי שהוא הכיר אותך ואחרי שהוא הכיר את אמיר אוחנה, פתאום הוא חושב אחרת.

את חייבת להסביר את עצמך.

אני חושבת שהבנת. דעתו השתנתה. בסופו של דבר, כשאתה לא מכיר משהו, אתה מפחד ממנו, אתה מפחד מהאחר, אתה מפחד מהשונה. בסופו של דבר כשזה חלק מהמציאות היום יומית שלך, מהחיים שלך, אתה בוחן אדם כאדם, אישה כאישה, כל בן אדם ובת חווה כמי שהם, ללא המעטפת או ההגדרות. אני חושבת שהעובדה שיש עלייה – אני חייבת לומר דווקא הפוך ממה שאתם מצפים שאני אומר וזו הנקודה החשובה – בדיווחים, זה מוכיח שאנחנו עושים עבודה טובה.

כן, גיל אמר את זה לפני שהגעת.

קודם כל, כל הכבוד לארגונים כי בראש ובראשונה אתם חוד החנית ואתם עושים את המאבק הזה באופן יום ומי. אני אומרת שזה שיש עלייה בדיווחים אומר שאנחנו עושים עבודה טובה כי ככל שמרגישים יכולת לדווח על הפגיעות האלה, לדווח על המופעים הכול כך קשים ופוגעניים האלה, היא מראה באמת על ביטחון ושיש כתובת למי לדווח, יש כתובת למי להגיד ושזה נתפס לא בסדר בכלל להגיד את הדברים האלה ולהתנהג בצורה הזאת. אנחנו נמשיך להיאבק. תודה לכם על היום הזה, תודה שאתם אוספים את הנתונים. זה מאוד מאוד חשוב וזה חלק מהעלאת המודעות והעברת המסר ואנחנו אתכם. תודה.

חן אריאלי, את רוצה להתייחס?

אני מעדיפה שאחרים ידברו.

חברת הכנסת מרב מיכאלי.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. חבל, אני דווקא חיכיתי לשמוע את יושבת ראש האגודה.

יש כאן עדויות שנראה לי שחשוב שיישמעו.

ברור. ללא ספק. אני רוצה להצטרף למה שאמרה חברתי מיכל. אני בטוחה שאני גם רוצה להצטרף למה שאמר חברי איציק שמולי ששמעתי רק את סוף דבריו.

בישראל יש מצב אנומלי שבו לקהילה יש בפועל לא מעט זכויות והיא נהנית מאפשרויות רבות שאין לה בחקיקה. זאת אומרת, יש פער הולך וגדל בין החקיקה שהיא ממש ארכאית, וזה לא במקרה. זה לא במקרה החקיקה תקועה היכן שבית המשפט העליון חוזר ונותן לקהילה את הזכויות שמגיעות לה והארגונים עושים את העבודה המדהימה כאשר הרבה מהזכויות האלה הן בעקבות העתירות שהארגונים מגישים לבית המשפט העליון ואנחנו בכנסת עושות את העבודה שהיא בהצעות חוק אבל הצעות שלא מבשילות לכדי חוקים, והרבה מוסדות אחרים, אנחנו באות עכשיו מוועדת חוץ וביטחון, עושים עבודה. צה"ל עושה עבודה יחסית מאוד טובה וכן הלאה.

הפער הזה הוא לא מקרי משום שיש כוחות במדינת ישראל שמסרבים שהחוק בישראל יכיר בשוויון של הקהילה. הם מסרבים באופן פעיל, באופן אקטיבי, באופן – כמעט אני אומר – לפעמים אלים. זאת אומרת, הדברים שאנחנו קוראות וקוראים בדוח החשוב מאוד הזה שעשיתם, וזו הדרמה מבחינתי וזו הטרגדיה וזה הפצע, הם מקבלים רוח לא גבית אפילו אלא רוח קדמית, רוח של אישור כל הזמן ממוקדי השלטון בישראל היום. אלה לא כוחות ריאקציונרים שנמצאים אמנם בפוליטיקה אבל בשוליים שלה. לא. אלה הכוחות שמובילים היום את ממשלת ישראל ואת הקואליציה בכנסת הזאת, שלפיהם יישק דבר ובכלל סוג החקיקות שרוצות להביא שוויון זכויות לקהילה גם בחקיקה, לא עוברות את סף הדלת של ועדת שרים לענייני חקיקה שמחליטה בדברים האלה.

אני רוצה לומר לסיום שהקהילה – והקהילה יודעת את זה אבל אני חושבת שהיא צריכה לאשר את זה מחדש – צריכה להבין שאנחנו מדברות ומדברים על פוליטיקה ושהמאבק על שוויון זכויות בקהילה הוא לא רק מאבק של זכויות אדם כי גם אין דבר כזה רק מאבק על זכויות אדם וכל מאבק על זכויות אדם הוא מאבק פוליטי, מאבק על משאבים ועל מה כתוב בחוק, והמאבק של הקהילה צריך להיות פוליטי והיום יותר מתמיד. הוא חייב לעבור למפלגות, הוא חייב לעבור להצבעה בקלפי. את זה צריך לדרוש מהנציגות והנציגים שלכם לא לוותר במקום הזה.

תודה רבה. חושן.

בוקר טוב. יושב ראש שותף בחוש, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה. אני אתייחס לנושא קצת אחר. הוזכר כאן הנושא של שוק התעסוקה ומקומות העבודה.

אני רוצה שנתייחס לענייני עבודה, רווחה ובריאות כי זו הוועדה. אנחנו דנים בנושאים האלה וחשוב לי שנתמקד בהם כי יש כאן את המשרדים הרלוונטיים. אני דווקא מברכת על מה שאמרת עכשיו כי אני רוצה שנחזור לנושא של הדיון ולנושא של הוועדה הזו.

אני אומר שגם בחושן אנחנו מדברים על הסיפור האישי. אחד הדברים שאני הכי מתגאה בהם הוא לשלוח את קורות החיים שלי, גם עם הדברים שעשיתי במסגרת הקהילה והתפקיד של חושן ואני בכלל לא מתבלבל האם כן לשים את זה בקורות החיים שלי או לא. זו פריבילגיה שלי יש אבל להרבה מאוד מהקהילה שלנו אין אותה. כמו שליז סיפרה, בהרבה מאוד מקרים הלה"טבים מסתירים את זהות המגדרית שלהם ואת הנטייה המינית שלהם ובמקרים מסוימים הזהות הזאת נחשפת. בקהילה הטרנסית מדובר ב-63 אחוזים מתוך סקר נציגות שוויון הזדמנויות בעבודה. 63 אחוזים מהטרנסים במקום העבודה, הזהות המגדרית שלהם נחשפה שלא ברצונם והנתון הוא נתון מאוד קשה. אני מזמין אתכם לקרוא את הסקר הזה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הוא מגלה נתונים מאוד קשים על אפליה בין אם זה בכניסה למקומות העבודה ובין אם זה תוך כדי העבודה, חוויות של התעמרות, חוויות של אמירות מילוליות פוגעניות ולדבר הזה יש השלכות מאוד מאוד קשות, בין אם זאת תחושת הערך העצמית, תחושת הביטחון העצמי, תחושת הערך של להביא איזשהו ערך גם לעשייה המקצועית שלך. אני מדבר על עשרות אחוזים שלוקח ללהט"בים להיכנס למקום עבודה. 20 אחוזים בקהילה הטרנסית, לוקח להם מעל לשנה כדי להיכנס למקום עבודה. אני מזמין אתכם לעבור על הנתונים האלה. מפאת קוצר הזמן אני לא אתייחס לכל הנתונים אבל ההשלכות ברורות.

צריך לעשות איזושהי הבחנה בין אפליה לבין הכללה והכלה ויש שיח גובה ועולה. אני במקצוע שלי מתעסק באחריות תאגידית, בגיוון תעסוקתי, ויש שיח שגובר ועולה בתחום הזה של הכללה של קהילות מגוונות בתוך מקומות העבודה, אם אלה ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ואנשים עם מוגבלויות. בחוץ לארץ רואים את העיסוק הזה של הקהילה הלה"טבית. בישראל זה לא כל כך קיים ואין לזה מספיק מודעות. לא מובן בכלל למה צריך להבחין בין עובדים שהם לה"טבים לעובדים שהם לא לה"טבים. איזה צרכים אחרים יש לעובדים לה"טבים שיש לעובדים שהם אינם לה"טבים.

צריך לתת ידע, צריך לתת תמריצים גם לקלוט את הקהילה הזאת שהיא קהילה מודרת וקהילה שסובלת מאפליה, וחלק מתוך הקהילה סובל מאפליה כפולה ומכופלת. במקרה הזה מקומות העבודה, מקומות התעסוקה צריכים לשתף פעולה גם עם ארגונים חברתיים. בדומה מה שאגודת הרפואה הלה"טבית תאמר על נאמן לה"טב, אני חושב שזה נכון שגם המדינה תתמרץ מקומות עבודה לקבוע נאמן. כמו שיש את הממונה למניעת הטרדה מינית או רכז נגישות, שיהיה גם ממונה או ממונה לנושא הזה של לה"טבים במקומות התעסוקה.

תודה רבה.

אני רוצה לשאול שאלה. אני לא יודעת מי יענה לי ואולי זאת שאלה לחדר. האם עדיין קיימים או קיבלתם דיווחים לגבי מקומות עבודה שיש קושי בכל העניין, בהינתן כל מה שאמרת וכל מה שאנחנו יודעים. האם היום עדיין חוקית או בפועל קורה מצב שבו יוצאת חברה לנופש ולא נותנים לבן/בת הזוג להגיע? כל מיני דברים שהם מושלכים מהמקום הזה.

כן. חד משמעית. זה קורה.

לא מזה שאני נמנעת להביא כי לא מכילים אותי או כי אני פוחדת לומד או כי אין אווירה מכילה, אלא עצם זה שאומרים, לא, זה לא נחשב בן זוג. האם עדיין זה קיים? אני שואלת אמיתית כי אנחנו יודעים מהמצב המשפטי שזה לא אמור לקרות. האם זה עדיין קורה?

מגיעים אלינו דיווחים למשל על דרישה להסיר תמונה מהשולחן של בן/בת הזוג, למשל בת הזוג לא תגיע למקום העבודה. הגיעו דיווחים כאלה. הרבה פעמים האנשים מדווחים אבל לא רוצים לנקוט בפעולה מפחד להסתכסך עם מקום העבודה.

אני יכול לענות. אני ממעברים, מרכז את המענה הפרטני. ספציפית לקהילה הטרנסית, קודם כל זה עניין של נוהל. הרבה פעמים מבקשים מסמכים. הרבה פעמים אנחנו לא מוגדרים נכון במסמכים שלנו. היה שיפור בשנה האחרונה עם הנהלים אבל עדיין יש אנשים שלא מסוגלים לשנות את המסמכים שלהם כל פעם שהם מתקבלים לעבודה. זה מוציא אותם אוטומטית מהארון. אם את מדברת על חופשות ודברים כאלה, בעצם כל שירות שהוא ממוגדר, לנו יכולה להיות בעיה אתו. זה לא רק עניין של זוגיות אלא הרבה פעמים זה גם עניין של האם אני בכלל אדם ואם אין לי מענה למגדר שלי, אז אין לי איך להשתתף.

אני יושב ראש של החברה לרפואה לה"טבית. אנחנו עוברים לשלב הפתרונות המוצעים. אנחנו מחפשים פתרונות ללה"טופוביה ולחוסר ידע של רופאים בתוך מערכת הבריאות. ביוזמת גברת איילת בוכניק ומר יבגני סאס, שניהם אחים, איילת אחות בבית חולים ברזילי באשקלון ויבגני אח בבית חולים רמב"ם, אנחנו רוצים לייצר בכל בתי החולים בארץ - ואנחנו דווקא מתחילים מהפריפריה בכוונה – תפקיד של נאמן לה"טבי, שיהיה אחראי, גם ירכז את כל ההכשרות לצוותים בבתי החולים כדי שהצוותים יתחילו להכיר את הקהילה, להכיר את המורכבות של טרנסים וטרנסיות, להכיר את המורכבות של לסביות שמגיעות כזוג לחדר לידה, להכיר את המורכבות של להיות הומו ולהתבייש לחשוף את המיניות שלך בפני רופא המיון אם אתה מגיע עם איזושהי בעיה אקוטית שדורשת התייחסות. אנחנו רוצים שיהיה נאמן כזה בכל בית חולים. כרגע אנחנו בשלב של גיוס של נאמנים בעוד בתי חולים.

עכשיו איילת תדבר כי האישה היקרה הזאת יזמה את הפרויקט הזה וחשוב שהיא תציג אותו.

יבגני יתחיל ואני אדבר אחריו.

אני אח בבית חולים רמב"ם. כמו איילת, גם אני נאמן לגישה הטיפולית ללהט"ב בבית החולים בו אני עובד. כלומר, אני מקדם את נושא הטיפול באוכלוסייה הלה"טבית ברמב"ם. אני רוצה לומר מדוע יש צורך בטיפול מיוחד באוכלוסייה הזאת, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על אוכלוסייה טרנסג'נדרית שהיא הפגיעה ביותר.

אני רוצה להציג כמה נתונים שידגימו את חשיבות הפרויקט שאנחנו מנסים לקדם. לדוגמה. לפני כשנתיים נערך בארץ סקר באוכלוסייה הטרנסג'דנרית. 87 אחוזים מהנשאלים אמרו שנתקלו בבורות ובחוסר ידע מצד הצוות הרפואי אליו פנו. לכן לא פלא שבאותו סקר התגלה גם ש-45 אחוזים ממשתתפי הסקר נמנעו מלפנות לטיפול במערכת הבריאות מחשש מיחס רע.

תסכימו אתי שהמצב הזה שבו אנשים מפחדים לפנות לאנשי המקצוע במערכת הבריאות הוא מצב בעייתי ביותר עבור אותם אנשים כמו גם עבור המערכת עצמה. אז מדוע יש צורך בהכשרה מיוחדת עבור טיפול באוכלוסייה הזאת? ישנם כמה מאפיינים של הקהילה הלה"טבית בכלל וטרנסג'נדרים בפרט ששונים מכלל האוכלוסייה. כך למשל תחלואה יותר שכיחה והפרעות אכילה, מחלות מין וממאירויות שונות. הלה"טבים יותר חשופים לביריונות, דיכוי, חרדות וניסיונות אובדניים ואנחנו יודעים שהתופעות האלה אפילו שכיחות יותר בקרב הטרנסג'נדרים.

למען האמת, אני מאמין שאני לא מחדש הרבה בדברים האלה אבל חשוב לציין שלאור העובדה שישראל היא כור היתוך ואנשי המקצוע מגיעים מדתות שונות, תרבויות שונות שבחלקן מודעות לנושא מאוד נמוכה, אין ספק שהאפליה והיעדר היחס לא נובעים מרשעות או חוסר רצון לעזור אלא שברוב המקרים מדובר בבורות הנובעת מהעובדה שהנושא אינו נמצא על סדר היום.

במחקר שנעשה על ידי ארגון הסיעוד המקצועי RCN, ב-2016, נמצא שרק אחוז אחד בקרב אחים ואחיות נחשף לנושא במהלך הלימודים לעומת 78 אחוזים שדיווחו שלא קיבלו כל הכשרה בנושא. המחקר אמנם עסק רק בצוות הסיעודי, אך הדבר נכון לגבי כל הצוותים החל מהמזכירות בעת הקבלה, דרך אנשי הדימות ואף הרופאים.

תודה רבה. מאוד חשוב וגם מאוד רלוונטי לדיון.

אני עובדת כאחות בבית החולים ברזילי באשקלון, בחדר המיון. אני אספר איך החלטנו על התפקיד. זאת אומרת, מה תהיה מהות התפקיד. התפקיד נקרא מתאם לקהילה הלה"טבית בבתי החולים.

עם מי אתם עובדים?

כרגע בהתנדבות. עם ההסתדרות הרפואית.

עם החברה לרפואת לה"טבים בהסתדרות הרפואית.

ומה משרד הבריאות?

כרגע לא יודע על כך.

למה?

עובדים מול בתי החולים. בברזילי כבר אושר המינוי של איילת.

כמה זמן אתם עובדים בברזילי?

בערך שנה אנחנו יושבים על התכנית הזאת. התחלנו לפעול ולהציג אותה להנהלות בתי החולים שלנו לפני כחודש. אצלי בברזילי דוקטור חזי לוי ולימור שיימן האחות הראשית אישרו וקיבלתי לראשונה נאמן לקהילה הלה"טבית כפונקציה בבית החולים.

את מהסתדרות הרופאים.

כן. אני רופאה במכבי. יש לנו חברה לרפואת לה"טבים.

מה עם חיבור למשרד הבריאות?

עושים את החיבור מול בית החולים.

אמורה להיות לנו פגישה עם הכללית ולהכניס את זה לבתי החולים של הכללית.

כן, אבל צריך גם לעשות את זה מול המשרד. הנציגה של משרד הבריאות, שאני מכירה אותה ומוקירה טרם הגיע, אבל זה לא משנה.

נשמח לעזרה לקישור עם משרד הבריאות.

זאת לא בעיה. אני מניחה שיש לכם קשרים טובים בעצמכם.

אנחנו חילקנו את התפקיד לשניים. קודם, אם יש בעיה של מטופל להט"ב שמגיע לבית החולים או לחדר המיון או תוך כדי אשפוז, ונתקל בבעיה כלשהי מול הצוות – אם זאת התעמרות, אם זה זלזול, אם זאת הפגנה של אלימות מילולית – יש לו אוזן קשבת 24/7 לפנות אלינו, כרגע אל יבגני ואלי, ואנחנו ננסה לעזור לו מול הנהלת בית החולים. כתוצאה מהליכה לתפקיד, גילינו כמו שיבגני הסביר שהקהילה הלה"טבית נמנעת מלבקר בבתי החולים. ראינו שפשוט הצוותים הרפואיים – הרופאים, האחיות ויתר נותני השירותים – פשוט אין להם ידע. הם באמת לא אשמים אלא שאין להם ידע על הרפואה הלה"טבית.

מה שאת אומרת, אני מסכימה אתכם.

אנחנו מדברים על הדרכות עם חושן, עם מעברים, עם תהילה, עם החברה לרפואה לה"טבית והקמנו תכנית ייחודית לבתי החולים להדרכות לצוותים הרפואיים כך שחושן ומעברים יגיעו אלינו ויעשו הדרכות במסגרת המחלקתית. זאת אומרת, יהיה ידע רפואי לצוותים הרפואיים.

תודה רבה.

אם הדבר הזה יעבור מבתי החולים לעוד מקומות בארץ, זאת בכלל תהיה הצלחה.

שלום. אני עובדת סוציאלית במרכז הגאה ואני עובדת סוציאלית רפואית בשירותי בריאות כללית.

את עובדת של הכללית או של משרד הרווחה?

אני עובדת של שירותי בריאות כללית במרפאה גאה ואני עובדת סוציאלית גם במרכז הגאה בתל אביב.

תחת עיריית תל אביב או תחת משרד הרווחה?

סוג של. אני עובדת במוסדות חינוך. זה משהו אחר ולא ממש קשור ישירות לרווחה אבל זה לא משנה.

אנחנו באנו עם בקשות ספציפיות. אפשר?

אני הבנתי את העניין של הנאמן.

אנחנו רוצים בכל הארץ. באנו עם דף ובו תקצוב. נוכל להעביר את זה אחר כך.

אי אפשר לפתוח עכשיו את כל התכנית שלכם כי הוועדה הזו עוסקת בעוד נושאים. הנושא הזה חשוב ואני אדבר עליו גם בסיכום. אנחנו נראה איך לקדם את זה הלאה אבל יש כאן עוד נושאים שאני רוצה לשמוע, כמו מה שהיא עושה.

כמה זמן את עובדת סוציאלית שם?

קודם כל, אנחנו מאוד קשורות. אנחנו עובדות באותה מרפאה גאה בשירותי בריאות כללית. התכנית הייתה משהו כמו חמש שנים אבל היא התחילה לבוא לידי ביטוי לפני שנתיים. מאז 2015 אני עובדת בכללית פעם בשבוע ואני מקבלת במרפאה הגאה כעבודה סוציאלית רפואית ללה"טבים קהל להט"בי בכל מה שקשור בנושא חולי, התמודדות עם מצבי בריאות, פוריות וכמובן אנשים טרנסג'נדרים, על הרצף, בליווי תהליך של התאמה מגדרית.

כמו שנאמר על ידי גיל קודם לכן, אחד הגורמים העיקריים להתמודדות עם מצבי בריאות, זאת בעצם תמיכה משפחתית וזו בדיוק הנקודה שהיא מאוד חלשה אצל רבים מהלה"טבים ועל אחת כמה וכמה אצל הטרנסג'דנרים.

כמה אנשים באים אליך מרפאה?

במשך שנתיים קיבלתי יותר מ-100 פניות, אולי 120 פניות. החלק הגדול אלה פניות של אנשים טרנסג'נדרים אבל לא רק. אני יכולה להגיד כבר עכשיו שהחלק היותר קטן של אותיות אחרות הוא לא כי הם לא פונים אלא כי יש לי מעט מאוד זמן.

איך הפניות מגיעות אליך?

זה יכול להיות דרך רופא משפחה. זה כבר מזמן עובר מפה לאוזן והקהילה כבר מכירה את השירות. הסתבר - וזה מאוד מאוד מתחבר למה שנאמר עד עכשיו - שלה"טבים נמנעים משירות פסיכו-סוציאלי כי הם חוו בעבר פגיעות על ידי מטפלים. תחשבו שנייה אחת, גורמים שאמורים לתמוך ברגע הכי קשה, הם יכולים או עלולים להפוך לגורמים שיכולים לפגוע. כמעט כל פונה שאני פוגשת, מגיע עם איזשהו רקע כזה.

דבר נוסף שהוא מאוד משמעותי הוא הכשרה והדרכה של עובדים סוציאליים רפואיים אחרים שעובדים בשטח ואמורים לתת מענה שוויוני ללהט"בים כמו שמקבל כל אזרח ישראלי אחר שמשלם לקופת חולים. מה שקורה זה שאין שם שירות. גם הלה"טבים עצמם נמנעים אבל לא פעם עובדים סוציאליים, בגלל חוסר הידע שלהם ואפילו לה"טופוביה שלהם, יכולים לגרום לפגיעה נוספת בבן אדם.

תודה. שמענו. אנחנו חייבים לסיים. יש עוד מישהו שחייב להתייחס? אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה. אני רוצה שתתייחסי כאן למה ששמעת כאן, גם לגבי עבודה וגם לגבי מסגרות הרווחה.

אני מפקחת ארצית במסגרות חוץ ביתיות, נוער, צעירים וצעירות במשרד הרווחה. קודם כל, אני אומר שבמסגרת השירות שלנו של נוצץ, מוקצים 6.5 מיליון שקלים השנה לנושא אוכלוסיית הלה"טב. יש לנו איזושהי חלוקה. יש לנו 3.5 מיליון בתוך הקהילה, 3 מיליון במסגרות חוץ ביתיות. אני אתייחס בעיקר לנושא של הקהילה כי זה מתחבר למה שליז מדברת עליו ולמה שאנה מדברת עליו, 6 אחוזים של אנשים שהגיעו והם נפגעים ממסגרות טיפוליות.

אנחנו מדברים על מודל חדש שבו מכשירים עובדים סוציאליים ייעודיים לכל נושא הטיפול בקהילת הלהט"ב. יש מערך הכשרה שנבנה על ידי חושן והם יעברו את ההכשרה הזאת מתוך מודעות לכך שיש פגיעות בתוך המערכת הטיפולית. הרעיון הוא להביא להכרות עם האוכלוסייה, לקרבה, לאיזושהי מודעות לכל נושא הסטריאוטיפים.

מתי הם יעברו?

זה התחיל. כרגע יש 49 ישובים שונים שייכנסו לנושא הזה ויהיו להם ממש עובדים סוציאליים ייעודיים. הרעיון הוא למנוע מה שליז סיפרה, שאני לא יודעת כמה זה קשור לרווחה.

זה קשור מאוד.

אני חושבת ששם המאבק הכי גדול בלה"טופוביה, במסגרת הרווחה.

מה לגבי הסיפור הזה של האפליה בעבודה?

אני חייבת לומר שאני פחות יודעת אבל אני יכולה לבדוק את זה ולהביא את התשובות.

גם אנחנו נבדוק את זה.

זה ממש קשור. אנחנו הקמנו לפני שנתיים באיגוד עובדים סוציאליים – וחשוב שתדעי – פורום גאה שמתייחס, רוצה להתייחס ובונה על התייחסות לנושא של עובדים סוציאליים שהם עצמם מופלים או מוטרדים כעובדים סוציאליים להט"בים וגם מתייחס לתופעות של עובדים סוציאליים. אנחנו רואים בזה ייעוד שלנו, התייחסות שלנו ומחויבות למקצוע עצמו. זה חשוב שבין הפרויקט הזה לבין הפורום הגאה יהיה איזשהו קשר. יושבת כאן צפרא דוויק שהייתה שותפה להקמת הפורום הזה.

למרבה הצער יש עובדים סוציאליים לה"טופובים שזה פשוט מדהים איך יכול להיות שבמקצוע שלנו שצריך להיות שוויוני ופתוח ומאפשר, יש כאלה. אשר על כן אנחנו החלטנו ליזום קורסים להכשרה מיוחדת לעובדים סוציאליים ואני מאוד שמחה שמשרד הרווחה עכשיו מרים את זה. אנחנו פתחנו בזה לפני שלוש שנים. היה מיעוט רצון להשתתף אבל התמדנו בזה וכבר הייתה עלייה ברצון ללמוד את הנושא. הבעיה העיקרית היא בישובים הקטנים שאופי החיים שם יותר מסורתי, ישובים גם ערבים וגם יהודים כאשר בעניין הזה אין הבחנה. עובדים סוציאליים פחדו אפילו לטפל במשפחות ובילדים שמגיל ההתבגרות גילו רצון לברר את מיניותם וכולי. לא הצלחנו להגיע להסכמות בגלל הצורה שהישובים עובדים, שנער יטופל בישוב ליד למשל או בעיר ליד, בגלל ההסכמים. אני מניחה שעכשיו גם זה מטופל.

מתי יחילו לעבוד העובדות הסוציאליות האלה?

ב-201. יתחילו הכשרות והן יתחילו לעבוד. ההקצאה הייתה ב-2017 ואנחנו מתחילים ב-2018.

אנחנו נעקוב אחרי זה.

אני חייבת לסכם. אני רוצה קודם כל להודות לכל מי שהגיע, בעיקר לארגונים החברתיים שמגיעים לכאן כל שנה, לעדויות ששמענו כאן ולמשרדי הממשלה. אני רוצה להודות לכם צוות נאמני להט"ב בבית החולים. זו יוזמה מבורכת ויוזמה חשובה. אתם תשלחו אלי את הפרטים ואני אבדוק מול משרד הבריאות איך אנחנו יכולים לעזור לכם. נעשה את החיבור. זו יזומה נהדרת וזאת מטרת הדיון, לבוא ולעסוק בנושאים של רווחה, בריאות ועבודה. בעניין הזה אני אישית מבטיחה לכם – ומי שמכיר אותי, אני אעזור לכם ונעשה את המקסימום.

כדאי שתדברו גם עם העובדים הסוציאליים בבתי החולים.

כן. לגבי האפליה בעבודה, הנושא שהעלה חושן, אנחנו נוציא על זה פנייה לשר העבודה והרווחה לבדוק איזה כלים ניתנים היום בעבודה, איך אוכפים את זה, איך אפשר באמת לפעול למי שמופלה במקום כלשהו.

אנחנו נשמח גם לסייע בזה.

אנחנו נפנה לשר העבודה והרווחה בעניין.

אני רוצה להודות לעבודה החשובה של מרכז ניר כץ שאתם עושים כל שנה ומביאים את הדוח ומעלים את הנושא הזה. תמשיכו בעבודתכם החשובה והנאמנה. אנחנו כאן לרשותכם.

אני שוב אומרת שיש עוד כמה דברים בדוח הזה שלא הספקנו להתייחס כאן אבל נמשיך להתייחס אליהם בוועדות האחרות של הכנסת כי יש נושאים כמו השיימינג וגם בו נעסוק בוועדת החינוך ובוועדות אחרות.

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:36.