ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-05OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 566

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 9:00

תפיסת "מרום" - ליווי לבתי ספר במצב סוציו-אקונומי נמוך בפריפריה החברתית והגאוגרפית - לציון יום העוני

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

מאיר כהן

אלי אלאלוף

ואאל יונס

לאה פדידה

רחל אלניר - ממונה ניהול עצמי ו"מרום", משרד החינוך

אסנת מורדו - ממונה תוכנית "מרום", משרד החינוך

ליאורה רמון - מפקחת על צוותים טיפוליים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ברלנטי אל חאג' - מנהלת בית ספר "אבן סינא", ג'דיידה-מכר

ג'יהאד אלעמור - מנהל חטיבת ביניים "אלמותנבי", כסייפה

מירב סעדון - מנהלת בית ספר חמ"ד, הרב קוק, תלמים

אבנר קובי - מנהל בית ספר "אוהל מאיר", עפולה

שחף פורטנוי - מתאמת פעולות כנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

סיגל ספירמן - רכזת מידע, מחקר ונתונים, ארגון למען יהודי אתיופיה

יובל חלביה - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל פלג - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לילי הלפרין - יו"ר מרכז "אמת" לסובלנות

סיגל אשר - הפורום למאבק בעוני

שרה אבבה - מוזמן/ת

עידית דרור - מוזמן/ת

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

תפיסת "מרום" - ליווי לבתי ספר במצב סוציו-אקונומי נמוך בפריפריה החברתית והגאוגרפית - לציון יום העוני

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-20 בפברואר 2018, ה' באדר התשע"ח. הנושא: תפיסת "מרום" - ליווי לבתי הספר במצב סוציו-אקונומי נמוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית - לציון יום העוני.

הכנסת מציינת היום את יום העוני. אנחנו לא גאים בעוני. יום המלחמה בעוני, אבל זה יותר קצר - יום העוני בכנסת. נשמע כאילו אנחנו מרוצים ממנו.

אין יותר טוב מידידי, חבר הכנסת אלי אלאלוף, להוביל יום כזה וגם לדבר. לידו צריך רשות כדי לדבר על הנושא הזה, כמי שחיבר את דוח אלאלוף וקצת עשה משהו בנושא הזה בימי חייו המכובדים, אז אלי, למה שאני אגזול את זמנך? אני יודע שאתה צריך לרוץ מוועדה לוועדה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב ידידי ורעי, יעקב מרגי. חברתי החדשה אבל כבר ותיקה בעשייה, לאה פדידה. באמת מרגישים אותך לטובה.

תודה רבה.

אני חייב להגיד שהחינוך כתחום שאמור להתמודד עם העוני, הוא כמעט המפתח הבלעדי ליציאה מהעוני. החינוך הוא באמת אחד מחמשת הפרמטרים שהחלטנו להתמקד בו כדי להוציא מה שנקרא אנשים מהעוני, כי אחד הדברים המיוחדים של הוועדה שהוקמה על ידי חברי, מאיר כהן, אז שר הרווחה, זה שהוועדה החליטה שהיא מתמודדת עם העוני בצורה מסוימת ובזה שמוציאים אנשים מהעוני. גם מאיר וגם אני, ואני יכול להגיד בלי להטיף, שזה סוד משפחתי של יעקב, לאה, אני לא מספיק מכיר, אבל אנחנו משפחות שיצאנו מהעוני וזה רק סימן טוב שאפשר כן לצאת מהעוני, ואכן אחת הטענות שיש לי לא לכם, לא למערכת החינוך אלא למערכת הרווחה, זה שעד דוח העוני לא היה מושג לצאת מהעוני, אלא מטפלים בעניים, אלה שחיים בעוני.

אני חושב שבאמת החינוך, וזה מה שרצינו לציין, זה באמת התחום שמוציא מהעוני. מי שמקבל חינוך הולם, הוא מהאנשים שעם הזמן וההשקעה האישית יצאו מהעוני. כשבאים לאזורים עניים, יש תמיד הרגשה שצריך, ואולי התוכנית שלכם, "מרום", צריכה להתמודד עם זה, לבוא לשכונות העוני, לבתי ספר אדומים כפי שפעם קראו להם, או אלה שסוציו אקונומי נמוך או אלה של ילדים ממשפחות כאלה ואחרות, אז יש הרגשה, בואו ניתן להם חינוך כמה שיותר מחזיק אותם במערכת החינוכית. אני אומר, ההיפך, והוכחנו את זה, מאיר, כאיש מערכת החינוך שיודע את זה. להביא למערכות שנחשבות בהתחלה חלשות, להביא למצוינות. לא להביא בייביסיטר חינוכי, לא לתת תשובות סטנדרטיות, כי יש בשכונות העוני, באנשים שחיים בעוני, עוצמות שאין אצל אלה שחיים חיים רגילים.

כשאנשים יוצאים מהעוני, יוצאים חזקים מאוד, כולל הילדים והוריהם, בטוח, לכן אני מאוד מבקש מאנשי החינוך, אתם עושים את זה ורואים את זה. תוכניות כמו "מגשימים" התחילו בשכונות עוני, בבתי ספר חלשים. היום תלכו לצה"ל, הוא לא יוותר על אחד מהתלמידים והתלמידות שהגיעו משם. התחלנו את התוכניות האלה ממש בבתי ספר אדומים. יש פוטנציאל אנושי אדיר, אז לא רק לטובת אותו ילד או ילדה, אלא גם לטובת המערכת, מערכת הביטחון שלנו. אין מאיפה לקחת במערכת הביטחון, תלמידים מוכשרים באזורים רגילים, רק משכונות המצוקה ומהיישובים החלשים. אם לא נוציא אותם משם למצוינות, המדינה תיחלש. כמו בכלכלה, עני שיוצא מהמצב העוני שלו, זה חיזוק הכלכלה של המדינה. זה לא רק טובתו האישית, כאילו זה לא חשוב, ודאי, כפי שאתם יכולים לנחש. זה חשוב מאוד, כל אחד ומצבו, ולכן מערכת החינוך, יש לה תפקיד מאוד גדול.

אנחנו קיבלנו ממשרד החינוך כמה דיווחים על מצב ההתמודדות. אני חייב להגיד שאחת ההמלצות המרכזיות של דוח העוני היה התקצוב הדיפרנציאלי. זה מוכיח, ואתם יודעים את זה טוב ממני, כי אתם חיים את זה ואתם רואים את זה. התקצוב הדיפרנציאלי שהתחיל עוד בתקופה של שי פירון, הקדימו אותנו מבחינת הפרסום. הלוואי שיקדימו תמיד במעשים טובים את המצב ויתמודדו עם המצב הזה שצריך לתת תקצוב דיפרנציאלי. לא צריך לתת לרעננה מה שנותנים למקום אחר, ולכן אני חושב שזה אחד המהלכים. יש עוד כמה מהלכים שנעשו ואני לא אגנוב את ההצגה הכוללת. אתם מנחשים שאני עשיתי שיעורי בית לפני שבאתי לפה.

תודה לך, יעקב. באמת שבוועדה אני יכול להגיד אוטומטית בלי לערער, לפני שבועיים כשבאו ואומרו שיחייבו את הצעירים שגמרו את בית הספר ללא בגרות, שהם צריכים לשלם תשלום נוסף כדי לעשות, היינו ביחד ואמרתי, אני מתחייב בשם חברי, יעקב, הוא יעשה שזה לא יקרה. אסור להוסיף איזה מכשול כלשהו לאנשים שיוצאים מהמצב הקשה, כי צריך לדעת, וקחו אחריות, ילד שיוצא ללא בגרות, ברוב המקרים, אני לא רוצה להיות פופוליסט ולהגיד, בכל המקרים, זו פשלה של מערכת החינוך, זה לא שלו.

נכון. במקרה הכי גרוע יש שני שותפים, אבל לזרוק הכול על התלמיד? אנחנו נתמודד עם זה.

במקרה יש לנו יושבי ראש ועדות, כולם משלנו במובן החיובי.

החברתי.

החברתי, ואני שמח שאנחנו ודאי נעשה דברים כל עוד שאנחנו פה. אלוהים נותן לנו את העוצמה הנדרשת.

תודה, אלי. אני חייב במעמד הזה שגם שר הרווחה שמינה את ועדת אלאלוף וחבר הכנסת אלאלוף, אתם יודעים, הרבה דוחות נכתבים, הרבה ועדות מוקמות. לכאורה, אפשר לקבל חלישות הדעת. אחד כמו אלי אלאלוף היה צריך לקבל חלישות הדעת, אבל אני אמרתי את זה לידידי ארז ביטון, הוא מאוד התחבט והתלבט. אמרתי לו, התפקיד שלך לכתוב. מרגע שזה נכתב, זה מסמך. לא בטוח שייקחו את כולו, אבל כל פעם ייקחו משהו. התפיסה, הדרך, ואנחנו רואים מה שקרה בדוח העוני של אלי אלאלוף.

זה הוגש למאיר.

ודאי. הוגש לשר. אני מאמין ואני אומר לכם, הייתי שר. זה קצת אומץ ששר יודע את המגבלות שלו מבחינת האוצר, מבחינת הקצב של הביצוע של הממשלה. לבקש דוח כזה כדי להציג אותו, יומרני, מה שלא עשו פה 70 שנה, להתמודד עם העוני. זה אומר לו, בוא תגלגל את הבעיה אלי, ועשו את זה באומץ, ואני אומר לכם, אף אחד, מאיר, אני יכול לומר שהוא האמין כי הוא הוביל. הוא לא התמנה לשר מתוך מחשבה שהוא לא הולך להיות שר, אבל אם מתמנה לשר, הוא רואה לטווחים רחוקים. אנחנו כחברי כנסת אמרנו, עוד דוח, והאוצר תמיד ייקחו משהו ממנו. אנחנו רואים פעם אחר פעם עוד נדבך, עוד פרק. אני רוצה להגיד לך, אלי, זו הזדמנות. הרבה פעמים לא יוצא לנו לדבר על זה אבל זה מסמך וזה מה שאמרתי גם לארז ביטון. אמרתי לו, אל תשמע למקטרגים, אתה תכתוב מה שאתה חושב, מה שאתה מאמין, וזה מסמך והנה המסמך הזה. הוא מורה דרך. הוא מורה דרך לממשלה, הוא מורה דרך לנו, הוא מורה דרך לכולם ואנחנו מתמודדים.

אני רוצה להוסיף מילה אחת. בעיניי, באמת בענווה גדולה, אבל אני תמיד אומר, אני הולך הצידה, זה הדוח של אלי. זה הדוח החברתי הטוב ביותר שנכתב מאז שהוקמה המדינה הזאת. אין עוד דוח חברתי כזה שמטפל בעוני. המזל הגדול זה שרצה הקדוש ברוך הוא ואלי הוא יושב ראש הוועדה, ואז הוא ממש גוזר את הדוח הזה.

שלשום אני בכנס באופקים, אל תקשיבו למה שאני אומר, זו פוליטיקה, ואני מייצג את יש עתיד, ואני מוצא את עצמי מספר על דוח העוני ועל אלי אלאלוף, אז בסוף אמרו לי, אז למה הוא לא אצלכם? אמרתי להם, - - - . זה באידיש.

אלי הוא של המדינה, של העם.

על הכיפק. אלי, יישר כוח, כל הכבוד.

בבקשה, לאה.

אני חייבת להגיד לך משהו. אתה מאוד ריגשת אותי. אני היום אולי לא במקרה חוזרת לשכונה שגדלתי, אחרי 30 שנה, בערב. יש מסיבת מחזור.

אני חוזר כל יום.

אז אני לא. זו שכונה קשה מאוד בחיפה, נחשבה אז שכונת מצוקה, חטיבת כרמלי, ואם לא היה בא מישהו ומחליט שמגיעה לי הזדמנות ונותן לי צ'אנס ללכת ללמוד בעירוני ה' ובריאלי, לתת לי את כל הכלים, כולל כרטיסייה, וילד יודע לקחת הזדמנות כשנותנים לו, אז הדלת כבר הייתה פתוחה כי גמרתי בגרות שהיא נקראת איכותית, ואז אתה יכול להתגייס לצבא.

אני חייבת להגיד לכם שמה שאמרת, אין דבר כזה שנותנים לילד הזדמנות והוא לא ייקח אותה, וחינוך זה אחד מאבני הדרך, והיום לחזור ולדעת כמה עברנו וכמה עשינו, ולכן הנושא הזה כל כך חשוב ובחרתי לפתוח בו את הבוקר ולהגיד לכם תודה לכל מי שעשה את זה לפניי, כי זה שווה זהב לתת לילד ולילדה הזדמנות, כי אחר כך הם צועדים בשח, הם לא רוב העול על החברה והם חלק מאיתנו והם מובילים קדימה את החברה בישראל.

תודה. ברשותכם, נשמע ונראה את המצגת. לאחר מכן נפתח את הדיון.

(הצגת מצגת)

שמי רחל אלניר ממשרד החינוך. אני ראש המינהלת של הניהול העצמי ותוכנית "מרום". כאן לצידי, הם יציגו את עצמם, מנהלת תוכנית "מרום" ומנהלים שהגיעו מהפריפריה ושנמצאים בתוכנית "מרום".

אני אומרת שזו פתיחה מרגשת, כי גם הבחירה שלנו לקחת את התפקיד הזה, גם אני לקחתי את התפקיד הזה. יכולתי לקחת תפקידים אחרים, תפקידים שהם הרבה יותר נחמדים, לטפל במחוננים, לטפל במצטיינים, תפקידים נחמדים, אבל בחרתי בתפקיד הזה באמת כי אני רואה את זה כשליחות כפי שאתם הצגתם את זה כאן.

בעצם תוכנית "מרום" היא חלק מאיזושהי תפיסה וחלק ממספר תוכניות שקיימות בתוך המשרד. אני רק אמנה חלק מהן. אני לא אכנס לזה כי זה לא המנדט שלי.

יש לנו את תוכנית החומש, תוכנית "אתגרים" שנכנסת גם לבדואים, נכנסת לערבים ועושה שם עבודת עומק. יש את כל הנושא של ההזנה. כל תוכנית ההזנה במשרד, אם היא עובדת דרך יוח"א, יום לימודים ארוך, אם היא עובדת דרך מיל"ת, אם היא עובדת היום דרך "ניצנים" והמדינה משקיעה בכל הנושא הזה. שוב פעם, זה לא המנדט שלי, אני רק אומרת שזה חלק מתוכניות בתוך המשרד.

כמה ילדים יש בהזנה היום?

אני חושבת 700,000, אבל אני לא בטוחה. עוד פעם, זו לא אני. יש בחור בשם חיים הלפרין שהוא אחראי על זה.

הייתה לי הזכות להוסיף 35,000 תלמידים.

בהתחלה זו הייתה תרומה. אחר כך המדינה נכנסה לזה.

הוא, הוא יושב לידך. הם התחילו את זה.

הלכתי לבקר באותם מקומות. חשוב שהילדים אוכלים, אין שום ספק, ועשינו את זה אך ורק בשביל אוכל. כשילד הולך לאכול בשעה 13:00, מקבל מנה חמה ב-18:00 ואוכל, יש לנו עוד ויכוח על איך זה נראה, המקום הזה, אבל זאת הזדמנות של בתי הספר של המשרד מייד אחרי זה להכניס אותו נניח לעוד שעתיים של העשרה, אז האוכל הוא חשוב אבל חבל שלא ידעו לייצר איזה - - -

אני רוצה להגיד לך עוד יותר מזה, מאיר, לא לחכות לצהריים. ילדים מגיעים בבוקר רעבים ואתם תיכף תשמעו את זה פה מהמנהלים, וילד רעב לא יכול ללמוד.

אני יודע.

כמה שלא תהיה לו מורה מצוינת, לא יכול ללמוד.

תוכנית "מרום".

אוקי. תוכנית "מרום", בעצם בתשע"ה נכנס כל המערך של התקצוב הדיפרנציאלי. התקצוב הדיפרנציאלי בעצם אומר שני דברים, ואמרה את זה כאן לדעתי באחת הישיבות עוד בשנה מיכל כהן המנכ"לית.

דיפרנציאלי רשותי או מדד טיפוח בתי הספר?

תקצוב דיפרנציאלי הוא מדד טיפוח של בתי הספר. זה בעצם לקחת מהחזקים ולהעביר לחלשים, ובתוספת נוספת של משרד האוצר.

לא, אני חולק עליך. לא לתת לחזקים עוד - - -

לא, לקחת מהחזקים ולהעביר לחלשים.

איך לקחת?

פשוט לוקחים להם שעות. מורידים להם משעות התקן. ממש לוקחים להם שעות. אומרים שהם יכולים גם להסתדר, וזה לא רק בתקצוב הדיפרנציאלי, זה גם במודל ההדרכה.

זה לא בשעות שהם בליבה.

שעות אורך. לא, לא, לא. זה נקרא שעות טיפוח או שעות דיפרנציאליות.

עכשיו אני נכנסת לנושא של "מרום". בעצם הבינו שגם בתי הספר שנמצאים במדד הטיפוח הגבוה ושמקבלים שעות, ושעות רבות, זה לא מספיק בכדי שהם יוכלו להתקדם, ואז נכנסה תוכנית "מרום", תוכנית שתיכף אני אסביר עליה, אנחנו היום נטעם ממנה במעט, שבעצם אומרת, אנחנו נכנסים לבתי הספר האלה, הכי קשים, שהם הבטן הרכה בעצם של מערכת החינוך, לצד זה שהיא גם בחצר האחורית של מערכת החינוך, ונכנסת ברוב עוצמתה לבתי הספר האלו ועושה עבודה מהודקת, באומץ רב. אני חייבת להגיד לכם, זה לא פשוט להיכנס לתוך בתי הספר הללו, ותיכף אתם תשמעו, כי אתה גם צריך להראות תוצאות והתוצאות לא מגיעות כל כך מהר. צריכים להשקיע שם רבות בשביל לראות את התוצאות, אבל יחד עם זאת יש לנו הרבה אומץ להגיד את מה שיש.

בעצם אנחנו רואים את הפערים המאוד גדולים. מדד הטיפוח הוא רק מציין את הפערים, אבל כשאנחנו נכנסנו לתוך בתי הספר, ראינו פערים מאוד גדולים, ברמת המורים, באופן הניהול של בתי הספר. ראינו שבאמת החתך הסוציו-אקונומי של בתי הספר באמת מנבא את ההישגים הנמוכים. אנחנו רואים את זה, אנחנו רואים את זה גם מתוך מחקרים. בעצם התפקיד שלנו זה למתן את החולשות.

אלה בדרך כלל בתי ספר שאין בהם אווירת לימודים.

גם אין אווירת לימודים. המסוגלות של המורים מאוד נמוכה. מגיעים לשם הרבה פעמים המורים שהם לא הכי טובים.

זו אמירה קשה.

לא כולם יוצאים ברמה גבוהה מהמכללות.

אני אומרת את זה, ולא רק זה, גם אלה שמגיעים מהמכללה, לא תמיד יש להם את ההזדמנות להתפתח בתוך בתי הספר האלו. יכול להיות שאותם מורים מהמכללה היו מגיעים לבתי ספר ברמה טובה יותר, הם היו שם יכולים להתפתח יותר.

בואי נראה מה אתם עושים. המאפיינים ברורים לנו פחות או יותר.

מה שאני רק אומרת, שתוספת השעות לבתי הספר האלו זה לא מה שמנבא את ההצלחה, והתוכנית שלנו נכנסת בשביל לקדם אותם.

זה עוד מאותו דבר שיש להם.

אוקי. מה המאפיינים? היום אנחנו נמצאים, תיכף תראו את הנתונים, ב-456 - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה, את ההתפלגות, בתי ספר ערבים, יהודים.

אז תיכף אתה תראה את זה, עוד דקה, בשקף הבא.

סליחה.

רצינו פה להדגיש את המאפיינים שראינו בבתי הספר הללו. אנחנו רואים שאחוז גבוה מאוד מהילדים שם הם בחתך סוציו-אקונומי נמוך, מן הסתם, ילדים שיש להם מחסור בדברים בסיסיים – בגדים, אוכל, באים רעבים בבוקר לבתי הספר, הנוכחות ההורית, ההורים עסוקים בעבודה, אין להם זמן לילדים. נוכחית הורית מאוד נמוכה. גם כל הסביבה, הם הרבה פעמים גם נמצאים ברשות חלשה, שגם הרשות, אין לה תקציבים, וכל הסביבה שלהם היא סביבה שלא מנבא להגיע לתוצאות טובות.

תהליכי מינהל לא תקינים – אני רוצה רגע להגיד על זה נקודה. מאחר ואני גם אמונה על הנושא של הניהול העצמי, בתי הספר האלו והרשויות האלו החלשות מקבלות מהמדינה תקציב גבוה. יש פה תקצוב דיפרנציאלי גם כן בניהול העצמי. אנחנו מזהים ואנחנו יודעים ואנחנו עוקבים ורואים שהרשויות לא מעבירות את הכספים לבתי הספר. אנחנו מבקרים אותם ואנחנו עומדים עם זה ומבקרים אותם, אבל זה קשה ביותר, אז גם בתי הספר לא מקבלים את התקציבים במובן הזה, וכמובן סביבה פיזית דלה, מוזנחת.

אני מתווכח אתכם. זה לא קשה ביותר. זאת הלקות של משרד החינוך. ריקוד טנגו עם ראשי רשויות, משרד החינוך לא נחוש. אני מכיר את זה לפני ולפנים. יש למשרד החינוך כל כך הרבה מנופים, אבל הם משחקים בפוליטיקה, המשרד, לצערי הגדול.

במיוחד במגזר הערבי.

במיוחד במגזר הערבי. אני רואה את מה שאת אומרת. אני נמצא בשיעורים. אני פוגש ראשי ערים. אני לא מבין את החוצפה שלהם, איך שהם אומרים במצח נחושה, כי אנחנו קיבלנו, אנחנו לא נעביר את זה לבית הספר. איך שלמרות מה שמשרד החינוך אומר, לוקחים מנהל, מפטרים אותו ושמים מנהל אחר מהחמולה שלהם. מנהל שזוכה במכרז מקבל איומים והמשרד לא עושה מאומה. כל מה שתעשו, ואני מברך על מה שאתם עושים, תדעו לכם שיש סקטורים שאם המשרד לא יהפוך את הדיסקט ולא יהפוך להיות להרבה יותר נחרץ ויקרא לגורמי האכיפה וישבו ויעשו שולחן עגול, משרד החינוך והמשטרה ומרכז השלטון המקומי, כל מה שאתם תשקיעו לא יקרה לצערי הגדול. אני מדבר במיוחד על המגזר הערבי, אדוני היושב ראש, אתה מכיר את זה בדיוק.

דיברנו על זה אתמול במליאה.

ושם הכאב הגדול. הילדים הרעבים נמצאים במגזר הבדואי. בדימונה אין ילדים רעבים, בירוחם אין ילדים רעבים.

רחל, השאלה איזה כלים יש לך? כשאני רואה מנהיגות חלשה, תהליכי ניהול לקויים פלוס הסביבה האובייקטיבית של הילד, זה מפתח להצלחה בכישלון, הפוך על הפוך. איזה כלים באמת יש לך כדי לקחת גם את המשאבים הרגילים שהמשרד מעניק לכל ילד מכוח חוק חינוך חובה פלוס מה שאתם מביאים ב"מרום". איזה כלים יש לך בשונה מהשגרה, שפה זה כן יצליח?

יש אמירה מאוד אמיצה.

נכון.

פעם ראשונה אני רואה אמירה כזו אמיצה. יישר כוח.

גבירתי, אנחנו לא מדברים על האומץ. אין לי שום ספק.

של המשרד, סליחה, לא שלך.

לא, אני לא מסכים איתך. הדף סובל את הכול. אני מכיר את המציאות.

נכון.

אני פעם הצעתי לשר החינוך הקודם, אמרתי לו, אדוני, קח את כל המנהלים בפנסיה, מנהלים טובים בפנסיה. ראש עיר שלא מצליח לנהל, יש לו חשב מלווה. תבוא לראשי העיריות ותגיד להם, אני שם מנהל סומך לשנתיים-שלוש. המנהל הזה חייב רק למשרד החינוך. המנהל הזה לא בא מהחמולה, הוא לא בא מהיישוב, הוא יכול להיכנס לשר החינוך לדווח לו, ולהיכנס לראש העיר. לצערי הגדול הם לא אימצו את זה.

אני אגיד לך במה כן אימצנו את זה, מאיר, ותיכף תראה את המעטפת של הליווי שלנו. 20% מהמלווים בבתי הספר הללו אלה מנהלים פורשים, כאלה שהיו מנהלים טובים.

פנטסטי.

אז בואי ספרי לי מה הכלים.

אז רגע. רק אתה רצית לראות את הנתונים. מבחינת הנתונים נכון להיום, זה יגדל בשנה הבאה, 50% הם מהמגזר הערבי, שזה ערבי, צ'רקסי, בדואי, דרוזי.

כל המגזר הערבי.

אוקי. 25%, רבע מבתי הספר הם מהממ"ד, מהממלכתי-דתי, ועוד 25% מהממלכתי היהודי. זה פחות או יותר סדר הגודל.

אני רוצה שתראו כאן, אנחנו פשוט פילחנו את זה לפי מחוזות ואתם יכולים לראות שצפון ודרום הם האחוזים הגבוהים של בתי הספר שלנו. שם נמצאים בעיקר בתי הספר החלשים והפחות מתפקדים, ופחות באזור המרכז ותל אביב.

כפרה עליך, אנחנו עברנו גיל 60. בפעם הבאה תעשו את זה - - -

בגרפים.

אבל יש לך את זה. תראה, אנחנו צילמנו עבורכם.

לא, פה אני בכלל לא רואה.

מצגת נועדה לא להביא טקסט רגיל, A4.

בדיוק.

מצגת זה ארבע-חמש שורות בפונטים גדולים, גם מסר חד, קריא, ברור.

את זה אתה רואה, מאיר?

יש לו את המצגת, אוקי.

שמתי משקפיים.

אז אני עכשיו נותנת רגע, מנהלת תוכנית "מרום", אסנת, שהיא גם ממחוז דרום.

אני עוד לא קיבלתי מה אתם עושים.

עכשיו ברגע זה.

בבקשה.

אסנת מורדו, מנהלת תוכנית "מרום". עד לפני שנה ממונה במחוז דרום על הניהול העצמי ו"מרום", ועד לפני שנתיים ניהלתי תיכון באשדוד, תיכון שש-שנתי עם 40% ילדים בסיכון.

אנחנו כתוכנית בעצם, כמו שרחל אמרה, אנחנו חלק מהתקצוב הדיפרנציאלי. אנחנו נכנסים לתוך בתי ספר מדד טיפוח גבוה, כאשר ההתערבות שלנו היא בשני מישורים. אנחנו נכנסים כצוות לתוך בית ספר, אני מייד אראה את התשומות שאנחנו מביאים לתוך בית ספר, כאשר אנחנו עובדים על התשתיות. בניגוד לתוכניות אחרות בעבר, תוכניות האצה שרוצים לשפר מיצ"בים או אקלים, אנחנו תוכנית תשתיתית שעובדת על התשתיות של בתי ספר.

טיפול שורש.

טיפול שורש, בצוות, במנהיגות של המנהל, בפדגוגיה, באקלים. אנחנו נכנסים על חמישה מרחבים ועושים עבודה הוליסטית, מצד אחד. מצד שני, פשוט גם צריך כפר שלם. בתי הספר האלה הרבה פעמים היו בחצר האחורית של המחוזות. אף אחד לא הביא את ברלינטי לדבר בשום מקום, או את ג'יהאד. אנחנו מביאים את בתי הספר האלה למרכז השולחן של המחוז, גם ברמה של העבודה המחוזית, יש סטטוסים ועוברים בית ספר-בית ספר והמפקח נותן ליווי אינטנסיבי לבתי הספר האלה, משאבים לבתי הספר האלה. היום כל משאב שמחלקים במחוז, מסתכלים קודם כול על הרשימה של בתי הספר ב"מרום", זאת אומרת, לא יעזור אם אנחנו כמשרד ניתן. אנחנו חוברים גם לרשויות המקומיות, המנהלים יוכלו גם לספר לכם.

היה לך קל עם מנהלי המחוזות, מנהלות המחוזות?

לא.

תודה רבה. אל תרחיבי.

זה לשים תמונה לא נעימה.

זה לשים מראה.

אמרתי וזה מסתדר לי עם התפיסה.

אבל אנחנו חייבים להגיד, אם לא היינו נחושים בדעתנו להצליח, והיינו מאמינים שאפשר להצליח, ותיכף תשמעו, זה לא היה קורה, כי לעמוד מול מנהלי המחוזות שלא רוצים שישימו להם מראה מול העיניים, זה לא פשוט.

תודה. תראי, התחלתם את תשע"ז ואת כבר אומרת, הצלחנו, יש לכם תשומות.

התחלנו מתשע"ו.

אוקי.

מה בתי ספר מקבלים? כמו שאמרתי, זו מעטפת שלמה וזה הייחוד של התוכנית. הם מקבלים יועץ ארגוני שמלווה את מנהל בית הספר ואת הצוות, הם מקבלים מדריך פדגוגי ליום שלם בשבוע, של כמעט 7 שעות, בטח בתחילת התוכנית, מומחה תוכן. אם בית ספר רוצה להתמקד בתחום מסוים, הוא יכול להביא מומחים. יש צוות בין-מקצועי שיושב פעם בשבועיים, ומפקח שנמצא בצורה אינטנסיבית בתוך בית ספר. התוכנית היא לחמש שנים. זה לא שנה, לא שנתיים. ההבנה היא שנדרש פה טיפול שורש באותם בתי ספר.

אני רוצה להראות לכם על איזה דברים אנחנו עובדים ברמה של תשתיות.

תחליפו מפקחים לכל בתי הספר האלה. אני לא צוחק.

זה אובייקטיבי.

כל בית ספר שנכנס לתפקיד, אומרים למפקח שהיה בו, תודה רבה, תעבור למקום אחר.

מאיר, יישר כוח. אני אגיד לכם, לעיתים אני פה מקיים דיונים, וזה מחוץ ל - - -, אבל מותר לשחרר ככה. איך אמרת בתחילה, רחל? המדינה משקיעה והמשרד עושה ורוצה. לעיתים בקצה משהו משתבש. אני תוהה, אני לא אומר שזה נכון מאה אחוז. אני תוהה, כמו בכל ארגון, ברגע שהשיטה יורדת מלמעלה למחוזות, למפקח בית-ספרי, אין מה לעשות, אחרי זמן מסוים נוצרים גם קשרים אישיים ונוצרים חברויות. פיקוח כשמו כן הוא, צריך להיות אכיפה גם. בקרה, פיקוח ואכיפה הולך ביחד. אם אני חבר של מנהל בית הספר, אני לא מפקח עליו כמו שצריך, וכשמאיר אמר, זה התפרץ לי לדלת פתוחה. אם אני הייתי עושה עכשיו רה-ארגון, לוקח יועץ ארגוני של משרד החינוך, זו אחת הנקודות המרכזיות שהייתי מטפל בהן. שרשרת המזון הזו עד למטה, משהו נעשה חולה בדרך עם השנים. זה אובייקטיבי, אני לא מאשים. אני לא מטיל דופי במפקחות, גם אם אני אקח את המפקחות הכי טובות. יש תהליך של זמן, לכן המדינה בהרבה מקומות עשתה את הקטע הזה של סבב. בעלי תפקידים מסוימים שיש שם רגישות ויש חשש שמא תהיה שחיקה או היסחפות, עושים סבב. אבל זה לא הדיון. "מרום".

נכון, אתה צודק. אנחנו מתמודדים גם עם המפקחים, כי גם למפקחים אין כלים לעבוד עם בתי הספר הללו. אנחנו מחר יומיים נמצאים עם מפקחים, כל המפקחים בארץ, ללמד אותם את ההתמחות איך עובדים עם בתי ספר כאלו. יחד עם זאת, אני רוצה עוד לומר, אולי אסנת טיפה הזכירה את זה. זה על שולחנו של המנכ"ל. אני צריכה להציג כמעט כל שבועיים סטטוס למנכ"ל, איך אני מתקדמת בתוכנית הזאת, וגם מנהלי המחוזות צריכים להציג סטטוס למנכ"ל על הדבר הזה, אז זה מאוד "חם" במשרד.

בבקשה, אסנת. יצאנו קצת לעניין הפיקוח וחזרנו.

אז כמו שאני אומרת, אנחנו עובדים על תשתיות. אלה נתונים של שנה שעברה, שמנהלים דיווחו על התקדמות, ומפקחים. אנחנו רואים בעצם שבעקבות הכניסה של התוכנית, אחרי שנה-שנתיים מתבסס האמון יותר בצוות, מעגל השותפים, הנושא של עבודת צוות, הנושא של הוראה דיפרנציאלית ומתן מענה פרטני לילדים. אנחנו בודקים את זה בכל מיני מדדים ואנחנו עובדים באמת גם על הנושא של עבודה מול הורים, גם איך בית ספר עושה שימוש מושכל במשאבים שלו. מנהלי בתי ספר מקבלים תוכנית ועוד תוכנית ועוד תוכנית ועוד משאב, ולא נעים להגיד לא לזה. בסופו של דבר הם עושים את עצמם מבולבלים, לא מבינים מה המשמעות של הדברים, איך בעצם מנצלים את התקציבים כמו שצריך.

יש לנו כבר נתונים. מה שאני רוצה שתראו, אנחנו נמדדים בשני מדדים מרכזיים כתוכנית. אנחנו נמדדים בקידום הישגים במבחני המיצ"ב ב-ה' וב-ח' ואנחנו נמדדים במדדים של האקלים, בעיקר במדד של הלימוד וקרבה ואכפתיות.

אני רוצה שקודם כל תסתכלו על נקודת פתיחה מאוד נמוכה של בתי הספר שלנו במיצ"ב. רוב בתי הספר שלנו, אני קוראת לזה, בכלל לא במגרש. בית ספר שמקבל ציון 400 כשהממוצע הוא 550 ארצי או 540, גם אם הוא יוציא עוד 30, הוא לא במגרש בכלל. המטרה שלנו היא באמת בתהליך של חמש שנים מול כל בית ספר, להעלות אותם, ואנחנו רואים שבתי הספר שלנו שנבחנו במיצ"ב שנה שעברה, קיבלנו לפני חודשיים, עשו קפיצה.

אמרת בתחילת הסקירה, אם תמיד התמקדנו במיצ"ב, היום אנחנו עושים פעולה רב-מערכתית.

נכון.

אבל עדיין בסוף את מודדת עם המיצ"ב. למה?

נכון. אני מודה לך על ההערה הזאת.

אני רוצה לפתח אמון במערכת. להשיג שיפור כזה במיצ"ב, אני לא צריך את "מרום", לוקח את בתי הספר האדומים, יושב עליהם בממוקד מיצ"ב, מוציא לך שיפור כזה.

אמרת משהו טוב בהתחלה ובסוף את מביאה לי - - - . זה כמו במסעדה, אל תפחד, היום לא תקבל חצילים. בסוף המנה - - -

אתה ממש צודק, אבל יש פה גם את העניין שדיברנו קודם, על הצבת רף גבוה. בתי הספר שאנחנו מלווים הרבה פעמים העמידו רף נמוך לעצמם ולא ניגשו בכלל לציוני המיצ"ב.

שילכו למיצ"ב, אבל לי ולך, כדי לבדוק את כל הפעולות שאת עושה ב"מרום", צריך להיות לך עוד מדד.

יש לנו, זה המדד הקודם שהראינו בעצם, זה התפוקות וההתקדמות בתהליכים שבית ספר עושה, ואת זה אנחנו בודקים כל הזמן. דרך אגב, בודקים מנהל מול מפקח, מה מנהל בית ספר אומר, מה המדריך אומר, מה המפקח אומר, ואנחנו מסנכרנים את כל הנתונים כי אנחנו רוצים לראות שכולם מדברים באותו מקום ושהמנהל לא מנותק מהמציאות או שהמפקח יכול להיות גם מנותק מהמציאות. באמת אנחנו רואים פה שבתי הספר שלנו מתקדמים.

דרך אגב, אני רוצה להערתך. איזו חוויית הצלחה, ואתה יכול לשמוע את זה מהמנהלים, למנהל בית ספר שפתאום מעלה את ההישגים שלו.

אין ספק.

זה נכון. אנחנו עובדים על זה בשני ערוצים, גם על התשתיות וגם בניית כוחות לבית ספר. אנחנו בונים את הכוחות לבית ספר.

כל התחלה טובה מתחילה מכוונות טובות. במהלך הדרך מישהו יכול לקבל חלישות, עצלות ולהתמקד במדד שאת מודדת אותו.

נכון.

אני לא מזלזל ופוסל. אני אומר, צריכים להיות לכם עוד מדדי הערכה.

יש לנו.

טוב.

לוקאל פטריוטיזם מתפתח, לצערי, רק מתוצאות לימודיות, היום. זה בסדר, זה חשוב להעלות את התוצאות של בית הספר כאמון ההורים שהם חלק, אני מבין, מכל ההבניה החדשה הזאת שלכם. אמון ההורים עולה. הורים יגיעו יותר לבית הספר, ישתפו פעולה אם בית הספר משדר שיש לו עלייה ברף הציונים.

ושיש לו תדמית טובה. יש פה מנהל שיספר לך מה קורה אצלו.

מייד. חבר הכנסת יונס.

אני רוצה בבקשה ברשותך, אדוני היושב ראש, להגיד כמה דברים חשובים שפשוט זה יקל, וזו שהשיטה שבוחרים בה את מנהל בית הספר ואת המורים.

לצערי במגזר הערבי, ואני אתן דוגמא מוחשית. היה בית ספר משגשג, מצליח ומנהל בית הספר הגיע לפנסיה. בואו לראות את המלחמה שהייתה לבחירת מנהל בית ספר. השב"כ מתערב, המועצה מתערבת, כולם מתערבים בשביל לבחור את מנהל בית הספר. ראש המועצה ידע עם מי יש לו עסק וניסה לבלום את בחירת מנהל בית הספר. כמובן כולנו יודעים שהממסד יותר חזק והשב"כ יותר חזק. לצערי נכנס מנהל בית ספר שתוך שנתיים בית הספר הפך להיות תוהו ובוהו, אלימות, פשע בבית הספר, אין שליטה במורים. בית הספר קרס ועכשיו יש בית משפט אפילו. זה אחד.

לצערי לא בוחרים את המורים לפי הישגים ולפי תעודות. כנראה בוחרים את המורים לפי הקרבה למפקח או הקרבה למשפחה. זה במגזר הערבי וזה מובהק במיוחד במערכת החינוך. אם לא משנים את השיטה הזאת - - -

הוועדה קיימה דיונים רבים בנושא הזה של רמתם של המורים במגזר הערבי.

זה יעזור ל"מרום" להרים את התוכנית.

גם סבב הקליטה של המורים, בגלל שיש כ-16,000 מורים מובטלים במגזר הערבי, יש ייצור של מורים מוסמכים. צריך התמודדות, ובלי שום קשר לסוגיה הזו של הלחצים הפנימיים על כל מינוי בתוך החברה הערבית, זה ידוע, זה כפרים קטנים, כל אחד בתוך השני. אין ספק שזה פרמטר ישיר לפגיעה.

אני רוצה לסיים עם "מרום". בבקשה.

אנחנו נתייחס רק לנושא של האקלים. אנחנו רואים שיפור גם בנושא של האקלים, גם במדד של מעורבות באירועי אלימות וגם יחסי קרבה ואכפתיות. דרך אגב, בתי הספר שלנו הם בתי ספר שמאופיינים ברוב המקרים כסוג של חממות, תחליף של בית ויחסי קרבה ואכפתיות יותר גבוהים.

שהם נמדדו אחרי שנת ההתערבות?

כן, אחרי שנה או שנתיים של התערבות.

זה עשה פשוט מהפכה.

כמו שאמרנו, אנחנו בעצם עובדים על הצבת ציפיות גבוהות מהתלמידים, לבוא ולהגיד שאנחנו כמערכת מאמינים שהילדים האלה יכולים להצליח. אנחנו מעצימים מאוד את המנהלים. אתה אמרת להחליף מפקחים. אנחנו שומעים הרבה את המשפט, בואו נחליף את המנהל והכול יהיה בסדר, אבל אנחנו לא רואים - - -

אצלנו שום דבר לא חד משמעי. אנחנו נוגעים בנקודות שצריך לתת עליהן את הדעת.

אנחנו מאמינים שאלה המנהלים, ואנחנו את המנהלים האלה צריכים להעצים ולעבוד איתם ועם הצוות שלהם. אנחנו לא מחליפים לא מורים ולא - - -

היות והייתי גם ראש עיר ומנהל בית ספר 20 שנה - - -

אני יודעת, היית גם בבית ספר שלי. הרצאת לתלמידים שלי לפני שנתיים במקיף - - -

מאה אחוז, אז אני אומר דבר כזה, יש מצבים שבהם כן צריך לבוא למנהל בית הספר. מנהל בית ספר יכול להיות המעכב הגדול ביותר.

נכון.

אני אומר דבר כזה, קח את בית הספר עם המורים, הכי בעייתי, עם התלמידים הכי בעייתיים, שים מנהל בית ספר שהוא מחולל שינוי, הדברים קורים. קח בית ספר עם המורים הטובים ביותר, תשים עליהם מנהל שהוא לא טוב ולא מחולל שינוי, הוא יהרוס אותם, לכן הנקודה הזו של המנהלים, והוא צודק, במגזר הערבי, אני כל הזמן בשיח עם משרד החינוך. חייבים לעשות את זה אחרת, לחשוב מחוץ לקופסא.

אני שומע אתכם ואני אומר, הלוואי ואתם הייתם כשאני הייתי מנהל בית ספר. אתם באמת איזה משהו יוצא דופן. זה כאילו אני רואה סיירת מטכ"ל של משרד החינוך. חבר'ה שבאים ואומרים, חבריה, זוזו, אנחנו באים לעשות את זה אחרת, ואני גאה בכם, אבל לרגע אל תשמטו את הנושא הזה של ניהול. אתם יכולים בבתי ספר מסוימים, להערכתי אתם צריכים לקבל את הסוברניות לבוא ולהגיד, חבריה, אנחנו נכנסים לבית ספר הבא, למנהל הזה - - -

אין סיכוי שנצליח איתו.

אין סיכוי, כי הוא יכול להיות המעכב הכי גדול שלכם.

אתה צודק - - -

זה לא ריאלי.

קודם כול זה ריאלי.

מה זה ריאלי? זה חייב להיות.

חייב אבל לא ריאלי.

למה לא ריאלי?

כשרציתי כראש עיר לבוא למנהל בית ספר, להגיד לו, אתה בסוף השנה הולך, הוא הלך בסוף השנה.

כראש עיר, לא כמשרד החינוך.

שייקחו את ראשי הרשויות איתם, זו אחת ההצעות שאני רוצה להציע, שראש הרשות יישב בשולחן שלהם ויקשיב, וראש רשות שחפץ חיים צריך לקחת את החבר'ה האלה, לחבק אותם ולהגיד להם, אני לא רק אתכם, אני אחריכם.

אני אגיד לכם מה קורה כאן. ברגע שאתם האמנתם, המשרד האמין בעצמו שהוא יכול לטפל בבתי הספר האדומים, שידרתם את האמונה הזו למנהלי בתי הספר, לצוות, שהם יכולים, הצוות שידר לתלמידים שהם לא הבעיה, אלא השיטה, דרך הטיפול צריך להיות טיפול נקודתי. אין ספק שזה מתכון להצלחה.

אני רוצה לשמוע חוויות של מנהלי בתי הספר. בבקשה.

ברלנטי אל חאג', מנהלת בית ספר יסודי - - -

היית בוועדה פעם אצלנו?

לא. מנהלת בית ספר יסודי "איבן סינא" ביישוב ג'דיידה-מכר.

בית ספר "איבן סינא" נמצא במדד טיפוח של 8.37. תוצאות שנה שעברה, התוכנית הלאומית של הילדים בסיכון, היו לי 42% תלמידים שנמצאים בסיכון. אני מנהלת כשנה שלישית את בית הספר, אני לא מקומית, מחוץ ליישוב ג'דיידה-מכר. במקור אני מיפו.

השליחות שלי זה להכניס את "מרום" לבית ספר. כשאנחנו אומרים להכניס את תוכנית "מרום" לבית הספר בשילוב עם תמ"י, התוכנית הלאומית, 360, עם כל השינויים שעושים בתוך בית הספר ועם מנהיגות טובה שמובילה את בית הספר, אני הצלחתי כמנהלת בשנה השלישית, ואני אומרת את במציאות, כבית ספר שאירח שנה שלישית 50 בתי ספר מהמגזרים היהודי והערבי לתוך מכר שהיא שכונת עוני עם מדד סוציו-אקונומי הכי נמוך, עם תלמידים שלא נחשפו לאורחים, שלא נחשפו לשום תוכניות. "מרום" הכניס מקצועיות, הכניס תבונה, הכניס אבני דרך עם המשאב של מדריכים מקצועיים לבית הספר, עם יועץ ארגוני שמלווה את בית הספר, ואתם הזכרתם את הנושא של יועץ ארגוני, ויועץ ארגוני זה נחוץ לכל בית ספר לדעתי שיעבוד במקצועיות ויבין את המערכת, איך מתחולל בה השינוי מלמעלה למטה.

מסכים איתך.

זה נכון לכל ארגון.

בקורסי מנהלים, בסילבוס אין ארגון. זו טעות גדולה מאוד. זה ניהול אמיתי.

נכון.

נכון, ואני אומרת שזה נחוץ וזה חשוב וזה מיטיב את בית הספר לדרך הנכונה.

סוף סוף משהו טוב קורה במשרד החינוך.

יש הרבה דברים טובים.

אצלי בבית ספר חוויה לימודית, נכון שחשוב לי כבית ספר במיקוד של בית ספר שבמיצ"בים אחרונים היה בית ספר עם הישגים מאוד נמוכים, שלא הגענו אפילו לממוצע של 51, אבל לא התחלתי לעסוק בהישגים, התחלתי לעסוק בשוני תרבותי בתוך בית הספר, שלא היה פשוט. זה אחד הדברים המאוד קשים שמחוללים שינוי בבית ספר, שינוי תרבותי-ארגוני עם חינוך לערכים. בית ספר אצלי מנגן זו שנה שלישית.

אשאל שאלה. את באת מיפו לג'דיידה-מכר. קיבלת ליווי וגיבוי של ההנהגה המקומית?

קיבלתי. אני אענה - - -

הבנתי, ובכל זאת איך הצלחת?

עושה רושם של אישה חזקה.

אני אענה על השאלה וזה מה שרציתי לענות, שהרשות המקומית היא מאוד חשובה, היא משפיעה מאוד על מה שקורה, אבל מי שמחולל את השינוי בבית ספר זה מנהל בית ספר, זה המנהיגות החינוכית שלו בבית ספר.

אימא שלי הייתה אומרת, כפרה עליך. כמה את צודקת.

יכול להיות שראש המועצה יתמוך בי מהיום עד מחר ואין לי התנגדות - - -

אני לא רוצה שיפריע.

הם לא מפריעים לי. אני שומרת על מערכת יחסי כבוד עם ראש המועצה.

הוא לא מפריע.

הוא לא מפריע לי. הוא מנסה, אפילו אם לא עושים - - -

אני מודה על הכנות שלך, רק תמיד היא באה אחרי השאלה שלי.

מורלית הוא מנסה לעזור לנו. הם לא עושים תכל'ס בעשייה. מי שעושה את המהפכה הבית-ספרית זו אני והצוות והמורים וההורים בקהילה, שהם היו מאוד מנותקים מבית הספר.

והיום?

והיום הם חלק בלתי נפרד מהעשייה החינוכית.

אז הצלחת לסחוב את ההורים לשם.

התחלתי לסחוב את כולם. גם את הקהילה שהתנגדה התחלתי לסחוב לבית ספר והיום כשאני עושה אירוע בבית ספר, מראש המועצה, להורים, לכל אנשי המפתח שיש ביישוב, הם נמצאים אצלי בתוך כותלי בית הספר.

בבקשה.

לילי הלפרין, יו"ר מרכז אמת לסובלנות.

מכל הדברים שהיו במצגת, מה הכי סייע לדעתך לגייס את ההורים?

"מרום", ההשפעה שלו היא מערכתית, היא מנהל, היא הורים, היא קהילה, היא בית ספר, היא העצמת צוות מורים, ואני עסקתי עם כולם ביחד, לא נטשתי אחד ועם אלה כולם אני מגיעה להישגים. יש לי עלייה בהישגים, תודה לאל, אבל אני לא אומרת מה ההישגים שלי.

את מפחדת מעין הרע, את אומרת.

יש לי הישגים תרבותיים. מספיק שתלמיד "איבן סינא", האמונה שלי שאני אתן לו הזדמנות כמו בית ספר שכן בנהריה, שיבוא לבית ספר, והוא סוחב את כלי הנגינה, את הסקסופון ואת הפלוט על הגב שלו.

כל הכבוד.

זה הישג גדול בשבילי.

התלמידים שלי שנה שעברה הציגו פה תערוכת אומנות בכנסת וכל כנס ארצי הם משתתפים בו כמו כל תלמיד אחר מהמגזר היהודי. אני בחיים משותפים עם שלושה בתי ספר מהמגזר היהודי.

ברלנטי, שאלה לא קשורה ל"מרום". יש לנו רכבת שלמה של מורים שנוסעת מהצפון לדרום. לא אמרו לך, מה פתאום מביאים לנו מיפו לצפון מנהלת? לא אמרו את זה? את לא חייבת תשובה.

בעלי מקומי.

אמרת לי מיפו. בסדר, אוקי.

אני במקור מיפו.

בגלל זה תהיתי, ואני לא סתם שאלתי. תודה.

תרבותית אתה יכול לחולל שינוי תרבותי, שאתה לא נמצא מאותו ישוב ולא מקומי. כך אתה בא עם תפיסה שונה.

מסכים איתך. "אין נביא לעירו", אומרים.

שהתפיסה הזאת מחוללת שינוי.

שתי שאלות, האחת, אתם מתעדים את כל זה?

הכול מתועד.

כל פגיעה, כל הגעה של אחד מהאנשים שלנו, מתועדת.

מהדבר הזה אחרי חמש שנים באמת יכולה לצאת תורה שהיא לאו דווקא לחברה שהם נמצאים בחצר האחורית.

אני חושב שזו שיטה שהיא נכונה לכל בית ספר.

התחלנו השנה ויש לנו כבר תורה כתובה גם למדריך, גם למפקח. יש לי כאן את החוברות להראות לכם איך התורה סדורה.

רחל, אנחנו רואים שאת מחוברת.

תשכפלו אותה.

ג'יהאד אלעמור.

שלום, אני ג'יהאד אלעמור מכסייפה, שכן של מאיר, כבודו.

אני שנה שלישית בבית הספר, שנה שנייה ב"מרום". רציתי לדבר באמת על מה ששומעים, על מדד טיפוח 9, מה זה מדד טיפוח 9 ומה זה לנהל בית ספר עם תלמידים כאלה.

95% של התלמידים שלי הם מוסעים מהפזורה הבדואים, ששייכים לאל קסום. הם שייכים לאל קסום אבל בית הספר נמצא בשטח שיפוט של כסייפה, שייך לרשות של כסייפה.

כמה מתוכם?

95%. כולם מוסעים.

כמה תלמידים יש לך בבית הספר?

אני בשש-שנתי. בחטיבת ביניים 450 תלמידים.

ציירו לכם את השעה 8:00 בבוקר, מה קורה ברחבה. אני מאמין שאין חניה עם סככות ועוטף תחנות ועם שילוט.

זה לאסוף את התלמיד הרעב בבוקר ולתת לו מענה שהוא לא אכל מאז אתמול בצהריים. זה שהולך 3-4 קילומטר בבוקר בחורף ובקיץ עד האוטובוס כי ההסעות אל קסום לא נכנסות בפנים. זה להתמודד עם תלמיד שההורים שלו עסוקים בפרנסה שלהם כי הוא בסך הכול מקבל 3,000 שקל ויש לו שבעה תלמידים בבית הספר ועשרה תלמידים. להתמודד עם תלמיד שאין לו שום חוג ומסגרת חינוכית, לימודית, חברתית אחרי בית הספר, כי אף אחד לא מסבסד את ההסעות של אחר הצהריים, לא ברמה רשותית ולא ברמה של יישוב. זה בלי כתובת, בלי שום משחק אחרי הצהריים. להתמודד עם תלמיד כזה ולהגדיל אותו ולחנך אותו להתמודד אחרי י"ב, ילד בגרותי שהולך לשוק עם תלמיד מהרצליה.

אז איך עושים את זה? ספר לי.

עושים את זה ברמה מערכתית. אנחנו חיבקנו את התלמידים האלה. התדמית הייתה מאוד קשה על בית הספר כחדש, שעברו מבית ספר ביישוב ופתחנו את בית הספר הזה. אספנו את ההורים.

אפשר לבוא לבקר אצלך?

בכייף. אני מזמין אותך.

זה בית ספר בנוי?

זה בנוי היום, בשלבי גם בנייה עתידית.

הרחבה?

הרחבה יש. עדיין שלבי בנייה אבל יותר טוב ממה שהיה בעבר. קרוואנים לפחות אין לנו עם מבנים ארעיים. אנחנו עושים את כל המאמץ לשים את התלמיד במרכז. היום מבקרים אצלי הורים שלא ביקרו אף פעם בבית הספר. פעם לא היו יודעים באיזו כיתה הילד שלהם. היום יש לנו ועד הורים שהוא שיתופי. לא היה לי קל להיכנס לבית הספר, גם אני כמנהל. נלחמו בי שנתיים-שלוש שנים. קיבלתי ליווי הכי משמעותי ממשרד החינוך.

אתה מכסייפה?

אני מכסייפה, אבל אתה יודע את השבטיות של כסייפה.

כן, כן.

מי כמוך יודע.

מכיר כמו את כף היד.

בדיוק. אני באתי עם הייעוץ החינוכי. אני יודע מה זה התלמיד. היום אנחנו מתייחסים לכל תלמיד ומתן הזדמנות לכל תלמיד איפה שהוא נמצא בדיוק, ולא איפה נמצאת הכיתה כולה. מתייחסים פרטני. המערך הדיפרנציאלי עוזר לנו הרבה. המחוז לא חוסך שום דבר והליווי שלו זה מה שמחזק אותנו.

יפה מאוד.

אנחנו רוצים עוד תמיכה ועוד תמיכה עד שנגיע לחנך תלמיד באמת שישתלב בחברה הישראלית בצורה נכונה ויהיה חלק.

כמה שנים אתה מנהל את בית הספר הזה?

אני שלוש שנים, שנתיים ב"מרום". אני מתמודד עם תלמידים, 60% אחרי מבחן עמי"ת, שלא קוראים ולא כותבים, מגיעים לכיתה ז' והם נבחנים בכיתה ח' במיצ"ב חיצוני.

זה הישג, אין ספק.

זה סבל אחד גדול. אני מגבש את המורים והמורים כל כך רוצים לתרום ולעשות שינוי, אבל תכל'ס גם מורה בחטיבת ביניים שמוכשר דרך מכללה כלשהי בישראל והוא מוכשר לחטיבת ביניים, ופתאום הוא מתמודד עם ילדי שילוב וילדים אנאלפאביתים, זה גם לא פשוט.

זה אחד מהשינויים שאנחנו עושים בחוק החינוך המיוחד, שהמורים שיוכשרו. נכון להיום אם אתה לא מורה לחינוך מיוחד, אתה לא מוכשר בחינוך מיוחד. אין לי מושג אפילו איך מתנהג ילד בהתפרצות או ילד עם בעיית קשב.

נכון. אני אתייחס ל"מרום" במיוחד, מה עשה לי "מרום" בבית הספר. "מרום" גיבש לי את צוות המורים, הירתמות למטרה אחת ויחידה.

יש מורים יהודיים אצלך בצוות?

יש לנו ארבעה מורים מהמגזר היהודי. יש לנו נוצרים ויש לנו מהצפון. מחצית מהמורים, מהצפון. יש לנו כ-20 מורים שהולכים הביתה כל יום.

הבעיה שכולם רוצים העברות.

בדיוק.

הבעיה למשל שלי, שאני לא עוזר לאף אחד שהוא טוב והמנהל רוצה אותו, והוא מרכזי בבית הספר שלו, אני אומר לו, אל תעבור, תישאר שם.

כל הכבוד לך.

אני מחזק אותך וכל הכבוד.

באמת זו המדיניות שלי.

כי אנחנו גם סובלים מתחלופת מורים שעוברים לצפון פתאום והם ממלאים תפקידים משמעותיים בבית הספר.

התלמידים לוקחים את ההזדמנות הזו?

התלמידים היום, אני אומר לך, הפסיקו לנשור מבית הספר בכיתה ז'.

עזוב בנות, הבנים.

גם בנים.

אני מכיר את המגזר, סיירתי עם הוועדה כמה פעמים. הבנים לוקחים את ההזדמנות? מאמינים בהזדמנות?

בכל האמצעים. הם לא חוסכים שום דבר. הפסיקו להיעדר גם הבנים. הבנים היו נעדרים לפני הבנות גם במגזר הבדואי. אנחנו התחלנו עם 9% של נשירה בבית הספר.

יש אחוזי האלימות למשל?

בדיוק זה מה שרציתי להגיד. כשגיבשנו את "מרום" והתחלנו ליישם את "מרום" בבית הספר, איבדנו את בעיות המשמעת והאלימות בבית הספר.

פתרת, לא איבדת.

מתברר שתלמיד שלא יודע לקרוא ולכתוב, הוא משתמש באלימות. הוא ילד אלים.

זו דרך ההבעה שלו.

הוא ילד שרוצה תשומת לב ורוצה שתסתכל עליו בעיניים, כי משעמם לו שבע שעות ביום מבלי להבין על מה מדובר. "מרום" נתנה לי תפירת חליפה מאוד מותאמת לבית הספר ואנחנו ממשיכים בזה. גם אם יסתיימו השלוש או חמש שנים של "מרום", אני אמשיך ב"מרום".

תודה. רחל, שאלה. מאיזה מדד טיפוח אתם נכנסים עם "מרום"?

מ-6 עד 10.

כמה בתי ספר נמצאים מ-6 עד 10 ברחבי הארץ?

456 בתי ספר בתוכנית כרגע. בשנה הבאה זו הפעימה האחרונה של כניסת בתי ספר. אנחנו נכניס סדר גודל של בין 150 ל-200 בתי ספר מתוך המדד הטיפוח - - -

לא כולם היו למרות ש - - - ?

נכון, כי כל אחד, אתה יודע - - -

זה תהליך, אוקי.

בדיוק.

הבנתי. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב, שמי אבנר קובי, אני מנהל בית ספר ממלכתי-דתי יסודי, "אוהל מאיר" בעפולה. אנחנו בית ספר של 234 תלמידים, והתרומה מבחינתי המשמעותית של תוכנית "מרום" - - -

בגבעת המורה או בעפולה?

בעפולה תחתית, בשדרה, בית הספר המרכזי. דרך אגב, בית הספר הראשון של עפולה. אבי ליכט, סגן היועץ המשפטי למד בו. הרבה אנשים ותיקים בעיר למדו בו.

של השנים שכולם היו ביחד.

בדיוק. התרומה מבחינתי של "מרום" זה קודם כול שאני יכול לבוא לפה היום ולהגיד, אנחנו בית ספר חזק. אנחנו לא מסכנים, אנחנו יכולים, אנחנו יודעים היום לשים סדר בתהליכים החינוכיים שלנו, אנחנו יודעים להציג מטרות, אנחנו יודעים לקחת את בית הספר למקום איכותי יותר.

ברשותך, אתייחס לסוגיה הזאת של המיצ"ב כי אני עסוק בה מאוד בחצי שנה האחרונה, ואני יכול להגיד לך שדעתי הייתה כמוך עד לפני ארבעה חודשים.

אין לי דעה, אני רק התייחסתי למה שהיא אמרה בפתיח. המיצ"ב הוא לא תכלית הכול אבל הוא חשוב.

חשוב לי להגיד מה התהליך פה. אני ראיתי את זה כמועקה. פתאום צריך לדרוש, צריך לעשות סדר, לבנות תהליך, והתלמידים שלנו לא הצליחו. אני אסבר לך את האוזן. הציון שלנו באתר מדלן, שזה המדד שראש עיר בודק, 18 מ-100. מביש, אבל אנחנו היום יודעים ועשינו תהליך של למידה, ומכאן אני מגיע לנקודה הכי חשובה מבחינתי, עם צוות המורים, כי התלמידים שלנו נהדרים, ההורים שלנו נהדרים ואנחנו רותמים אותם לתהליך, אבל עשינו תהליך ביחד עם תוכנית "מרום". הגדרנו את המטרה, שאנחנו רוצים להצליח. הגדרנו תוכנית עבודה עם דרכי פעולה להצליח במיצ"ב, מאנגלית עם ארבע-חמש סימולציות של מיצ"ב.

אני אשאל אותך שאלה קשה. לפני ש"מרום" הגיעו אתה היית מנהל בית ספר. למה לא עשית את ההגדרות האלה? זה הדבר הבסיסי של כל מנהל בית ספר.

כשאתה מנהל בית ספר בשנה הראשונה - - -

אתה רק שלוש שנים?

אני שלוש שנים.

הבנתי, סליחה. אני חוזר בי מהשאלה.

אבל אני יכול להגיד לך שאם לא היו עוצרים אותי ושואלים אותי לפני כל פגישה, וזה ייאמר לזכותה של המלווה הפדגוגית שלנו, קרן. היא אומרת לי, מה המטרה שלך?

בסדר גמור.

היום אני יודע להגדיר מטרה לכל מפגש. אנחנו יודעים להגדיר מה הצרכים שלנו, יודעים להגדיר תוכנית עבודה.

תרבות ארגונית.

אני רוצה רגע להגיע לנקודה. בסופו של דבר לא עוד איקס שעות של 100 שעות, 2,000 שעות של שעות הוראה ינצחו, אלא המרכיב האנושי של טיב המורים שלנו, ואנחנו בתהליך בנייה של צוות מורים איכותי. המסר או הבקשה שלי אליכם, תנו לנו, המנהלים, אחריות, סמכות להיות לא רק מנהלים פדגוגיים אלא גם מנהלים שיוכלו להשפיע. אצל החברים שלי במגזר הערבי זה עוד יותר חריף, גם במרכיב כוח האדם, כי אנחנו יודעים איך להשביח את כוח האדם שלנו, איך ליצור מצב שהשרשרת תעבוד יותר.

אמרת משהו חשוב. אשאל אותך שאלה. מתוך הניסיון שלך, כמה מורים כן הצלחת לטייב בתוך התהליך הזה? כמה מורים שאתה יודע בינך לבין עצמך, עם אלה אי אפשר לעשות משהו.

אתה יכול לקחת, אני מעריך עכשיו, סדר גודל של 30% מהמורים אפשר לקדם אותם, אפשר לעשות שינויים מבניים בתוך בית ספר, בתוך חדר המורים.

והשאר, למה לא?

70% לא?

שאלה טובה.

אתה לא יודע להגיד לי?

אני יודע.

הבנתי.

המורים שאתה לא מצליח לקדם, להצמיח או לפתח אותם, הם בעצמם לא רוצים והם בעצמם תקועים במקום.

השאלה אם הם רק לא רוצים או גם לא יכולים?

לא רוצים. יכולת, אתה יכול להעצים, אבל הם לא רוצים.

כשאני אומר 30%, יש לי גם מתוך זה עוד 30%-40% של מורים טובים שאני יכול לקדם ולהשביח. אני יכול לקחת מרמה בינונית, כמו שאני לוקח תלמיד לרמה גבוהה, ואני מגיע היום לרוב מוחלט של מורים איכותיים. אני רוצה להגדיל את זה. אני רוצה להביא ולהגיע עם כל כוח ההוראה שלי שיהיה מקצועי, שיהיה איכותי.

דיברו פה על לראות את התלמיד, על להיות מקצועיים. אלה המרכיבים שכרגע אנחנו לפעמים נתקעים - - -

צוות הליווי של "מרום" נותן לך מענה לזה?

בהחלט.

עשית מקצה שיפורים?

כן.

60% הצלת. ה-40%, איך אתה מודד איתם?

עם מקום אתה מגיע ל-70% ו-80%.

אני אדם פרקטי. לא תמצא אלי פילוסופיה. גם כשיש משפט פילוסופי כבד, ממחיש אותו במוצרים גשמיים. אני בא ושואל אותך שאלה עכשיו. עכשיו אתה כבר שנה שלישית ב"מרום", אתה רואה כבר את התמורות, אתה יודע לאן אתה הולך. אתה אומר, סליחה על הביטוי, קיבינימט, עם אלה אני לא מצליח. אתה בא עכשיו לצוות שמלווה אותך במשרד החינוך, אומר לו, שמע, תקשיב, א', ב', ג', ד', אני לא יכול להביא את היעדים שהצבתי לעצמי, מה שהצבתם לבית הספר, איתם. איזה מענה אתה מצפה מהם? או שיניידו אותם לבית ספר אחר או שיגידו להם, שנה הבאה אצלי הם לא. יש לך מענה?

זה לא במנדט של "מרום", להבנתי. זה לא התפוקות שאנחנו - - -

אתה מחר לא מצליח לייצר את התפוקה. אתה אומר למלווה שלך. אם לא, אתה פושע בזה. אתה חייב להעביר לו מה לא.

ולכן תפקידי לעבוד קשה יותר, ליצור עם בעלי התפקידים בבית ספר את התהליכים שירתמו עוד ועוד אחוזים ולא לוותר ולא להשאיר את המצב כמות שהוא. זו המחויבות שלנו.

זה לא המנדט של "מרום" אבל "מרום" יכול לסייע המון.

רחל, אני אשאל אותך. אני מנהל ב"מרום", לא אחד מהנבחרת שהבאת לכאן. אני שנה שלישית, לא מצליח להגיע ליעד שהצבת לי. אני עדיין עולה, אבל מדשדש בעלייה, ואנחנו מנתחים את זה ואנחנו מזהים ששתי כיתות אני לוקה בחסר במורה. כמה שהרבצתי בו ציונות, הרבצתי בו תורה, דחפתי אותו מאחור, נתתי לו זריקות עידוד, שיחות מוטיבציה, שלחתי אותו להשתלמויות, לשיחות ריענון, לא הלך. אני אומר לך כמנהל, הנה, זה המקסימום שאני יכול לעשות כל עוד יש לי את שני המורים האלה בצוות. איזה כלים יש לך?

קודם כול, אני לא רוצה לחכות לשלוש שנים האלה ולחכות לתוצאה הזאת.

אם הוא קבוע או מושרש או מקובע או מקושר.

אנחנו לאור כל הדרך, אמרה את זה אסנת, אנחנו עובדים עם המחוז, אנחנו עובדים עם המפקחים. אנחנו כל הזמן מרימים את הדגלים האדומים האלה לאורך כל הדרך. להגיד לך שאנחנו מצליחים בכול? לא.

עכשיו אני אגיד לך איפה תהיה ההצלחה שלי אם אני אצליח ב-70%. אם אני אצליח ב-70% - - -

את לא עונה לי. אני אגיד לך מה אני מצפה. דווקא התחלת טוב. אנחנו עובדים עם המחוזות. שאלתי אותך אם קל לך עם המחוזות וענית לי בכנות. אני חושב שהמחוז חייב להיות קשוב לזה, לא שעכשיו מחפשים להביא לך 100% מבית הספר האדום הזה, להפוך אותו ורוד או תכלת או כחול שמיים, מה שתרצי לצייר, אבל פה את מזדהה תוך כדי התהליך שעשית עכשיו, על דרך הניתוח שעשית, תהליך הבראה, תהליך הריענון הזה, מצאת עכשיו לקונה. הרי ה"מרום" הזה, ברגע שהוא כבר לא יהיה במדד טיפוח, הוא ירד לך למדד 4. תגיד לו להתראות, מרגע זה אתה עצמאי.

לא, זה לא קשור - - -

רגע, חי נושא את עצמך. לו יצויר, הוא הגיע לרמות שמוריד אותו למדדי טיפוח נמוכים. את זיהית כבר על הדרך פה כשל. אני חושב שבית ספר כזה ששמתם אותו בתעדוף, אני חושב שאתם צריכים להעביר את זה הלאה, לעזור להם, אבל זה על הדרך כפועל יוצא מהשיחה.

אני רוצה להוסיף משהו, אדוני היושב ראש. ככל שאני מתעמק, אני מנסה לחשוב. הם לא יכולים להחליף את המנהל.

לא.

אני דווקא חושב שזה נכון שהם יתעסקו ב'עשה טוב'. סור מרע, שמנהל בית ספר יתעסק אם יתנו לו גיבוי.

עכשיו אני רוצה להגיד משהו היות והייתי מנהל בתקופה שהיא הרבה יותר טעונה. אין מורה בבית הספר, לא טוב, שמנהל לא יכול לסלק אותו. זאת אגדה אורבנית. אתם, לצערי הגדול, המנהלים, מוצאים אליבי. אני אומר את זה לגנותכם, מוצאים אליבי בכך שאתם באים, מגלגלים עיניים ואומרים, המורה הזה תקוע אצלנו, לא יכולים לעשות איתו. זה קשקוש מקושקש. ראה, אם מנהל בית ספר מחליט שהמורה הזה, כמובן ייתן לו את כל האפשרויות, אנחנו עסקינן בבני אדם ובפרנסה, אבל רואה שהוא הגיע לקו האדום, כל מה שמנהל בית הספר צריך לעשות, זה להיכנס פעם בשבוע לשיעור של המורה. אתה יכול להיכנס מתי שאתה רוצה, ועל פי משרד החינוך לבנות תהליך פדגוגי פשוט. משרד החינוך לא יעמוד בפני מנהל בית ספר וועד ההורים אם אתה תכתוב בסופו של יום שהמורה הזה פוגע בהתקדמות של תלמידים, אינו מתאים. יוציאו אותו, ויהיה 40 שנה במערכת, וגם ארגון המורים וגם הסתדרות המורים לא יבואו לקראתו של המורה הזה. אתם לא מבינים שברגע שאתה סוגר את הדלת, אתה אימפרטור בבית ספר שלך.

אני מבין אתכם. מנהלים, יש להם כל כך הרבה על הראש שהם אומרים, מה עכשיו אני, גם המורה הזה, אני אתחיל, ואם זה ישוב קטן, מה תגיד האימא שלו ותגיד אשתו ומה יגידו השכנים. להיות מנהל זה להיות אמיץ ולקבל החלטות מאוד אמיצות.

בתחילת דבריך אמרת משפט מאוד חשוב, שזה המפקח. המפקח, אם הוא מפקח מקצועי לחלוטין, מקפיד על מקצועיות של המנהל מבחינה חינוכית, תרבותית, זה המשולש של "מרום". "מרום" – מפקח מקצועי ובית הספר, ומפקח יכול לעזור למנהל להשאיר מורים איכותיים ולהעצים אותם, ומורה שהוא לא רוצה להתקדם ותקוע, הוא יכול לעזור לו גם.

בוודאי.

תודה. אבנר, סיימת?

אני רציתי רק להגיד שבסופו של דבר התהליך של מורה הוא מעצים אותי כמנהל, מעצים את בעלי התפקידים בבית ספר ומשאיר את המפתחות, שזה הכי חשוב, אצלנו.

מאה אחוז, תודה. בבקשה, גבירתי.

שלום לכולם, אני מירב סעדון, מנהלת בית הספר חמ"ד, "הרב קוק" בתלמים, בפריפריה, אזור לכיש.

שכנים שלי.

הגעתי לבית הספר בשנה שעברה, שנה שנייה בניהול. הגעתי למקום שמדד האקלים - - -

של הממ"ד?

ממלכתי-דתי, שהאקלים החינוכי שלו והנתונים הפדגוגיים היו נמוכים מאוד. איך אמרת, מהמיצ"בים, אדומים.

כמה תלמידים יש לך?

התחלנו ב-120 תלמידים. היום אנחנו עומדים על 172 תלמידים ותיכף אני אספר.

אתה יודע למה? כי האליטיסטים לא באים לשם. התופעה שקרתה אצלנו בחרדים, התחילה - - -

הולכים לישיבות.

אבל חשוב לי שתבינו את הרקע של בית הספר, כשאני נכנסתי לתפקיד ב-30 באוגוסט הייתי צריכה ללמוד את הנתונים בין לילה, ללמוד את המערכת, לנתח את המיצ"בים הקודמים, לדעת מי האוכלוסייה שאני מגיעה אליה, מורים שפופי קומה, תלמידים שלא מאמינים ביכולת, יחסים רעועים בין אוכלוסיית ההורים לבין התלמידים, וב-1 בספטמבר בכנס של סיום היום הראשון ללימודים, מגיע ראש המועצה ואומר למורים, בית הספר הזה, יש לכם רק דרך אחת, או להצליח או לסגור אותו בסוף שנה, ועם האמירה הזאת אני בתחילת דרכי צריכה להתמודד.

היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי משום שהתפיסה הבסיסית שלי כמנהלת זה שכל פרט בבית הספר יכול להצליח, ובכוונה אני אומרת כל פרט, כי פרט מבחינתי זה גם מורה וגם תלמיד וכל באי בית הספר.

מה שאנחנו עשינו בליווי של תוכנית "מרום", אגמנו את כל המשאבים שיש לנו בבית הספר, כל התוכניות הפדגוגיות, כל המשאבים לרבות הנחיה. הזכרתם הנחיית מנהלים, אז כמנהלת שעברתי באבני ראשה, אני מקבלת גם הנחיה אחת לתקופה ממנהלת חונכת, ממקום אחר, מבית ספר - - - . היא פרשה מבית ספר מבוסס ומצליח ויחד בנינו תוכנית לבית הספר. היתרון העצום של תוכנית "מרום" זה שבשנה הראשונה כמנהלת הייתי צריכה להתמודד בזירה מול הרבה תחומים, כשאני ידעתי שהליווי המקצועי מלווה אותי בארגון התשתית הבסיסית. אצלי תוכנית "מרום" נכנסה במסלול המתון לשלוש שנים. בשנה הקודמת התמקדנו בכיתת המיצ"ב. את כל המשאבים השקענו בשכבה ה' ועשינו תפנית מדהימה. 0% אלימות בבית הספר, ילדים חשים מוגנים, 89% מהתלמידים מדווחים על יחסי קרבה ואכפתיות ותחושה נעימה בבית הספר. מבחינה פדגוגית קפצנו מהעשירון רביעי לעשירון עשירי בשפה. במתמטיקה השגנו את היעד של עצמנו ובאנגלית חוללנו מהפכה, מעשירון אחד, כי יותר נמוך מזה לא יכולנו להגיע. שינינו את האווירה, בנינו תוכניות ויחד עם רכזת אנגלית הובלנו מהלך לקידום הלמידה באנגלית וייצור סביבה איכותית ללמידה, שתלמידים באו ואמרו, רוצה אני. פתחנו תוכנית שנקראת after school, שבפירושה היא אחרי הלימודים, והמורה התמודדה עם שעות הפנאי של התלמידים, וילד, כדי להיכנס לתוכנית היה צריך לומר, רוצה אני, והצלחנו והגענו לעשירון שמיני.

אני חייב להגיד לכם, אני ממש מתרגש.

אני גם.

אני באתי מדימונה וסיימתי תיכון עם תעודת לידה, כי לא היו לי מורים כאלה כמוכם. אתם חלון הראווה של משרד החינוך, כי לא זו חוכמה להצליח בבית ספר טוב. הילדים בבית ספר טוב שהוא לא הטרוגני, הוא הומוגני, הילדים מצליחים למרות שאנחנו שם, כי לפעמים אנחנו סתם מפריעים להם. האתגר הגדול ביותר של צמצום הפערים, שאני חושב שהוא האתגר, אני וגם היושב ראש, כי באנו מאותו רקע, זה אתם, ואני אומר לכם שאני פשוט מתרגש.

את יודעת מה הבעיה עכשיו? בדיונים אחרים יושבת הילה פה. כשאני מתמלא זעם על משרד החינוך, במקרים מסוים, למה? כי מכירים את התורה, מכירים את השיטה, מכירים את הדרך ויודעים איך מצליחים. מצד אחד אני גאה, מתפלא כמו שמאיר אמר, כי לא שחידשתם לי כלום. הנה, סליחה, אגיד לכם, תנחתו. אני לא פדגוג, לא ניהלתי בית ספר. אני אומר לכם, אם היו שואלים אותי איך מטפלים בבית ספר אדום, הייתי אומר לכם בדיוק מה שאתם עושים. זה רק אומר לי, אם משרד החינוך יודע שכך מצליחים, למה לא עושים את זה בפס רחב? לצאת מהקופסה, לא 6, לרדת עד מדד טיפוח 4, משם להתחיל לדחוף את כולם. השיטה ידועה, וזה שוב, להאמין ביכולת. אדם שעובד עם פלסטיק, שהוא לא מצליח, הוא לא מאשים את הפלסטיק. הוא בא לעבוד כפלסטיקאי עם פלסטיק. סליחה על ההשוואה. התלמיד הוא תלמיד. בכל מקרה הוא תלמיד. כשמביאים אותך לעבוד עם תלמיד, אתה צריך לדעת להביא אותו מאיפה שהוא לאן שאתה יכול לקחת אותו, עם הרבה אמונה, הרבה אמון בעצמו, הרבה אמון בעצמך, הרבה אמון במערכת והנה זה קורה. לא הבאתם שום תורה, לא מפינלנד ולא ממדינה כזו או אחרת. לקחתם את מה שכולם יודעים ועשיתם אותם במרוכז, בפיקוח ובקרה. לשבת, זה מה שאמרנו תמיד. נתתם שעות? תבדקו אם זה לא עוד מאותו דבר, תבדקו אם זה מגיע לתכלית הראויה, וזה קורה. אני שמח וטוב שזה כך, ואני חושב שכך מתמודדים עם צמצום פערים.

דעו לכם, רבותיי, הנה אני אומר את זה לחבריי, אנחנו לא במקום טוב בטבלת הפערים בחינוך. הפערים במדינת ישראל בחינוך הם פערים גדולים מאוד. ראמ"ה פה מציג לנו פעם-פעמיים בשנה את הפערים בחינוך. הם מזעזעים, הם מפחידים, הם מביאים לכאב לב כלפי אותן אוכלוסיות שנמצאות למטה. אני שמח לקבוצות שהן למעלה, אבל רוב העם נמצא מהקבוצה למטה עד לעשירונים העליונים, וזה האתגר שלנו, להביא את כולם כלפי מעלה. אנחנו לא רוצים להוריד את אלה שלמעלה, רוצים להרים את כולם כלפי מעלה ואז אחת המשימות.

מישהו יודע לומר לי מה סדר גודל של תקציב "מרום"?

אני מדברת על תקציב הליווי.

בלי השעות.

בלי השעות. התקצוב הדיפרנציאלי זה משהו אחד. הליווי זה כ-160 מיליון שקל לחמש שנים.

שווה, רואים תמורות ורואים תפוקות. אם לא היה ליווי, אז גם אותם מאות מיליונים שהולכים על השעות, היו הולכים לטמיון.

אני חייבת לומר, אני לא יודעת אם זה נכון שאני אומרת ועוד משדרים את זה. זה ללכת נגד הזרם.

טוב מאוד.

זה לשחות נגד הזרם, זה להוכיח שאנחנו יכולים.

שאלתי אותך בהתחלה אם קל עם המחוזות, נכון? תודה.

מועצת תלמידים. כדי לא לסבך אותך, עצרתי אותך פה.

בוקר טוב, תודה לכל מי שדיבר. באמת רואים שאכפת.

שמי יובל פלג, אני פה עם שחף ויובל. אנחנו נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית.

מאיפה אתה?

אני מכפר ביל"ו במועצה האזורית גזר.

הנקודות המרכזיות שהיינו רוצים להוסיף ולהעלות הן מהנושא כמו שהצגת, של איגום משאבים. בעיקר בבתי ספר שקרובים זה לזה אנחנו רואים שבתי הספר של תוכנית "מרום" מרוכזים בצפון ובדרום בעיקר, עם קרבה מסוימת, עם אוכלוסיות שמכירות אחת את השנייה הרבה פעמים, מאותה תפיסה תרבותית ויש צורך באיגום משאבים, בהנחיה מרחוק בתוכנית שמבוססת על יותר בחירה וחקר גם בכיתות הנמוכות כדי לאפשר למקומות שאין המון משאבים, גם עם התקציבים של משרד החינוך, יותר מרחב אוטונומי של התלמיד ושל המורה, אם זה בתוך ההסעות. התקצוב הדיפרנציאלי הרבה פעמים לא נכנס לתוך מערך ההסעות דרך המשרדים המתאימים ואפשר לראות את זה אחר כך בקסום כמו שהצגת ובמועצות האזוריות שאנחנו עובדים איתן ועם יישובים מאוגדים בתוך בית ספר אחד.

תפרט למה אתה מתכוון.

הייתה ועדה - - -

אם כיוונתי למה שאתה אומר, כמועצה אזורית הוא מתוקצב לרוב לפי מדד סוציו-אקונומי של המועצה. במועצה הזו יכולים להיות שמונה ישובים חזקים ושני ישובים שכולם נמוכים. בגלל שבמדד הם גבוהים, לא זוכים.

המון פעמים הם נופלים מייד בין הכיסאות.

במקרה של אל קסום זה לא קורה.

במקרה של גזר זה גם קורה.

מרחבים, כל המועצות האזוריות, ודע לך, אני מנסה לשנות את התפיסה הזאת כי המדינה יודעת. במפת ההטבות של היישובים הצליחו לעבוד לפי ישוב. אין שום סיבה שפה לא יעבדו לפי ישוב.

הייתה פה ישיבה על האוטובוסים הצהובים למועצות האזוריות. מתוך משרד האוצר מאוד מקשים על זה למרות שיש גידול מאוד חד בתלמידים ולא מאפשרים לאוטובוסים צהובים, וצריך את זה לאחרי הצהריים כמו שאומרים. אין אופציות לתלמידים לתוכניות אחרי הלימודים, כי האוטובוסים הצהובים לא יוצאים. הרבה פעמים אלה חברות בתוך המגזר הערבי שמקבלות מכרז על ההסעות, מכרז מכור הרבה פעמים. שמעתי את זה מחברים ב - - - למשל או במועצות אזוריות נוספות. מה שקורה, זה הסעות שלא מטיבות עם התלמידים, לא מטיבות עם הילדים, אוטובוסים שנסעו בהם עובדים שעישנו, דברים כאלה, וכהנה וכהנה.

יש גם גיל מקסימלי לאוטובוס שמסיע לתלמידים.

במגזר הבדואי אין אכיפה.

אין גיל, יש תוחלת חיים ארוכה.

גם הרבה שילובים. זה לא מסודר, כל העניין של ההסעות.

יטופל. נכנס את זה.

עד הקורבן הראשון לא יהיה, אבל משלמים את המחיר עד הקורבן הראשון.

אני נסעתי אחרי אוטובוס כזה. ירדתי מכביש 25 ונסעתי. נדהמתי. לא האמנתי שילדים נוסעים בכזה דבר. אגב, משרד החינוך משלם.

הון תועפות להסעות.

הון של כסף.

הוא אמר לך, מכרז מכור.

חודש אני נלחם כדי לנצל את המשאב של שעות החומש לקראת מיצ"ב, בהסעה אחת אחרי הצהריים. כל אל קסום עמדו על הרגליים, לא רצו לתת לי אוטובוס אחד אחרי הצהריים להוביל את התלמידים הביתה רק בחזור.

מי זה שם ראש המועצה?

ג'אבר אבו כף.

טוב, רבותיי, אני חייב לסיים. תסכם.

הנושא של איגום המשאבים, אפשר לראות את זה הרבה פעמים בפתיחה של מגמות שלא חשבנו שבכלל יתקיימו במקומות כאלה ואחרים, ובית הספר ימצא תלמידים באוכלוסיות מוחלשות.

הרכבת סלי התרבות בעיקר בחטיבות הביניים יכולה להיעשות בשיתוף עם התלמידים, שזה משהו שאנחנו שואפים אליו והוא מאוד מעצים את התחושה שלהם. זה תכנים שרלוונטיים אליהם הרבה פעמים. אנחנו תומכים בריכוז פעילות בבתי הספר כמו שאמרתם, תוכנית after school, מחזקים את בית הספר כמוקד חברתי מעשיר ומפתח, אם זה מרכז חברתי אחרי בית הספר, לפתוח שם קן תנועת נוער אזורי הרבה פעמים, לימודיה בהפעלת תלמידים, שאלה יוזמות של תלמידים הרבה פעמים, והדרכה על בסיס תוכנית למחויבות אישית, של בני נוער מאותן השכונות ומאותם היישובים, שירגישו מועצמים, שיצורפו מהתיכון לתלמידי חטיבת הביניים ביסודי לחונכות. זה יוצר תחושה מקומית מאוד חזקה וזה מצמיח את בית הספר לאורך זמן. תודה רבה.

תודה. מסעוד גנאים.

אני רק רוצה להתנצל, לא התכוונתי למועצה אזורית כזו או אחרת. אני לא רציתי לסמן אף רשות. זה קורה בהמון מקומות.

תודה. בבקשה.

אני מנהל את מנהלי בתי הספר, ג'יהאד וברלנטי. באמת יש לנו התרוממות רוח עכשיו כאשר שמענו מכם. כמורה לשעבר וגם כמי שמאמין שבאמת החינוך הוא ההזדמנות, הוא המנוף לשינוי, אני מאמין בסוף כפי שאמרתם, המנהל והמורה. ההתחלה בלבחור במנהל הטוב והמוכשר ולבחור במורה הטוב והמוכשר. אחרי שני הדברים האלה, השאר יבוא לפי דעתי. מה אנחנו צריכים בסוף? מנהל, יש לו את השיגעון הזה, את השאיפה הזו, (הרפתקן) שהוא רוצה להפוך עולמות, רוצה לשנות. כאשר הוא מאמין בזה, הוא יכול להוביל את כולם אחר כך אחריו.

בקשר למורים, גם אני מאמין בזה. אני מאמין במורה שהוא הציר המרכזי, הוא הדינמו בסוף. כל מנהל יכול לפי דעתי, רוב המורים, לעניין אותם, להניע אותם להיות טובים. נכון, שיתוף הפעולה המשולש הזה של בית הספר, של ההורים, של התלמידים, של הרשות גם, הוא חיוני מאוד, אבל בסוף כוח האדם הוא שעושה את השינוי לפני הכסף ולפני המבנים.

בקשר למורים הלא טובים, מאיר, נכון מה שאתה אומר שאם יש מורה לא טוב, שהוא מזיק אפילו, צריך להעביר אותו, לתת לו מקום מתאים, אבל לא תמיד זה עוזר. אני יודע, מנהל בית ספר אמר לי, מה נעשה? עשיתי את הכול, אבל לפחות נותן לו מקצועות שלא יזיק להם כל כך, לצערי הרב.

את יודעת לומר לי, רחל, שיעור ההצלחה בין כלל בתי הספר שנמצאים ב"מרום"?

לאיזה הצלחה אתה מתכוון?

לפחות ביעדים שהצבתם. תראי, הבאת פה ארבעה מנהלים שהביעו את הסיפוק, והמגמה בעלייה. אם את בוחנת את כלל בתי הספר שנמצאים בתוכנית "מרום", את יכולה לומר לי, אנחנו ב-100% הצלחה, עם 80% מבתי הספר הצלחנו, 50%?

אני יכולה להגיד סדר גודל של בין 70% ל-75%. התשתיות שאנחנו מדברים עליהן, מה שדיברו כאן, הן כבר מתחילות להתמסד ולקבל עומק. בעיקר הדבר הכי חשוב זה האמון של מנהלי בתי הספר בעצמם ובצוות שלהם ובתלמידים וגם ברשות.

זה הבנו.

לא, אני אומרת, זו אחת ההצלחות.

את כמתכללת, כמנהלת העל של זה, את יכולה לומר לי שבין 70% ל-75% מבתי הספר שנמצאים ב"מרום", את מזהה את העלייה.

כן, ואם נצליח עם 25% מתוך ה-100, אני אגיד תודה רבה.

אל תתפשרי.

מה קורה עם ה-25%?

וה-25% נצטרך לדעתי לעשות תוכנית אחרת ולחשוב עליה אחרת ממה שאנחנו חושבים על זה עכשיו.

כנראה שם המאפיינים הם יותר קשים.

ששם זה מנהלים - - -

תודה.

אתם רשאים במסגרת "מרום" לעשות נניח טיפול דיפרנציאלי ואותם 25%, להיכנס עם משהו אחר או עם משהו נוסף, אבל בכדי לא לייצר מצב שמוציאים אותם מהתוכנית, שזה להערכתי לתת להם מכת מוות - - -

צריך להוציא פקטורים מסוימים, לא את בתי הספר.

התוכנית היא כרגע שנה שלישית וזו השאלה כרגע שאנחנו שואלים, מה קורה עם בית ספר שהוא למשל המודל המתון והוא סיים והוא לא התקדם. אנחנו ממשיכים איתו עוד - - -

מה קורה אם מועמד למשרה בכירה שניגש לבחינות פילת ולא הצליח? הוא לא מתקבל, פחות? שאלתי אותך שאלה כללית.

ברור.

לו יצויר, הייתי עכשיו מתמודד על משרה, שלחו אותי לבחינה. לא הצליח, לא מתקבל. הבנת את ההמשך? צריך לשאוף לשם, אין מה לעשות.

בהחלט.

או שניקח אותם לבתי ספר טובים, שם אין סיכוי שיקלקלו. גבירתי, בקצרה.

סיגל אשר מהפורום למאבק בעוני.

אנחנו חושבים שאנשים שחיים בעוני, יש להם גם יכולת לדעת איך אפשר לעזור להם. אני שמעתי את הדברים שלכם וזה באמת מעורר השראה, כל הדברים שנאמרו כאן. מה שלא שמעתי זה איפה ההורים שותפים בתהליך בקביעת המטרות, לא מתי הם מתגייסים אחרי שכבר התחילו.

גבירתי, אני חולק עלייך.

שותפים באופן מתמיד.

סליחה, אני מבין את הרגישות שלך ואני מסכים איתך. לא בהכרח כל מי שמוחלש, הוא לא יודע מה טוב לו. מסכים איתך. אסור לקחת אותם כמובנים מאליהם ולהוביל אותם, אבל עם כל הכבוד, אני לא רוצה להטיל אשמה באף אחד, שלא ישתמע ממני. יש פה פרויקט שהליבה שלו זה טיפול מערכתי בתשתיות. חלק מהתשתיות זה גם ההורים והם אמרו את זה והדגישו. אמרה ברלנטי שהיא סחפה את ההורים. ההורים הם חלק מהתהליך. מכיר את האמירה החד המשמעית, אבל - - -

ועד הורים חזק בבית ספר מגייס את כל ההורים של כל היישוב.

סיסמאות, לא תמיד אפשר ללכת איתן למכולת. בבקשה, גבירתי.

לילי הלפרין, יו"ר מרכז אמת לסובלנות.

מהניסיון שלי בעבודה עם קהלים שאתם עובדים כרגע, ואורך השנים ליוויתי בהמשך כיועצת ואחר כך כחוקרת את נושא צמצום הפערים והקשר גם בין קשיים לימודיים לבין התנהגות אלימה, מה ששמענו פה היום זה ממש מדהים, מעורר השראה. אני יודעת שיש המון מחלקות ואגפים במשרד החינוך, כמו אגף שח"ר וכדומה, שכנראה עובדים במשהו מקביל. מעניין יהיה לשמוע איפה אתם ואיפה הם.

שח"ר יקבל את מה שהם לא הצליחו, בעוד כמה שנים.

טוב, אני לא יודעת, אבל נראה לי גם בין היתר באופן שהנשים כאן עומדות בראש התוכנית.

אנחנו בהעצמה נשית במשרד החינוך.

הן משדרות המון אמונה וזה חלק מאוד חשוב בעניין הזה. ממה שראינו בממצאים אחרי שנה או שנתיים, זה פשוט מדהים.

תגידי, ברלנטי נראית לך אחת שצריכה העצמה? לקחה את ג'דיידה-מכר, נכנסה שם בכל הכוח. נראה מישהו שיפריע לה.

יש המון פרטים מעניינים לדעת הלאה. השאלות שמאיר שאל, אני חושבת שלא יכולות להיות מכוונות אליהם, אלא בדרג אחר במשרד, לגבי השאלות שדיברנו בהתחלה.

אני מסכים איתך. גם אני וגם היושב ראש, יש לנו הרבה מאוד ניסיון בחינוך. זה באמת רגע של עדנה לפגוש את התוכנית הזאת.

נכון, נכון.

ואני חושב שהתוכנית הזאת חייבת להפוך לחלון הראווה, כי התוכנית הזאת במעט שלמדתי אבל לפעמים רואים את הדברים מהר מאוד.

אני מבטיח לך שאני מחר ניגש לשר החינוך ואני אומר את הדברים האלה, כי אני בא ממקום שתמיד העצים וכיבד. אני עפר לרגלם של אנשי חינוך שמבינים שחינוך זה צמצום פערים.

ועושים.

ועושים את זה.

תודה רבה. אני חושב שהדברים שמאיר כהן אמר הם סיכום של הדיון וככה ייכתב בסיכום.

אני רוצה שתדעו, אנחנו חברי כנסת. אנחנו מטיילים בין הוועדות, אבל לשבת בוועדת חינוך כמו של מרגי, הנושאים שהוא מביא לכאן והדיונים, זה המקום הטוב ביותר בכנסת, לבוא ובאמת לדון על הסוגיות האזרחיות, פה בוועדת הרווחה.

כל הכבוד.

בנוסף לסיכום שאמר מאיר, בסוף אני אוסיף ברכות, תודות ולא להירדם, להמשיך, לשאוף, לחתור למעלה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.