ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 204

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, י"א באדר התשע"ח (26 בפברואר 2018), שעה 12:30

בריונות ברשת בקרב ילדים ובני נוער

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

פנינה תמנו שטה

קובי עזרא - רפ"ק, יועץ משפטי המערך למניעת אלימות ופשיעת רשת נגד קטינים

יעל מיטלמן - סגנית ראש מטה המערך למניעת אלימות ופשיעת רשת נגד קטינים

בוסנה ירדני - עוזרת יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

עינב לוק - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה שפ"י, משרד החינוך

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

תמי אומנסקי - מנהלת תחום חינוך במערך הלאומי להגנה על קטינים, משרד החינוך

לילך וגנר - פרקליטה, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אילן אביטן - המערך הלאומי למניעת אלימות והגנה על קטינים ברשת, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

אדוארד ווייס - סגן יועץ משפטי, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

סימונה מורלי - מנכ"לית הרשות העירונית למלחמה בסמים באשדוד

אורנה היילינגר - מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, איגוד האינטרנט הישראלי

ג'ורדנה קטלר - מנהלת מדיניות, פייסבוק

צביקה כספי - ראש תחום תקשוב וטכנולוגיות, פורום ועדי ההורים היישוביים

יובל חלביה - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ענבר גרין - מזכ"ל מועצת הנוער גבעתיים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ניצן יפרח - יו"ר מועצת הנוער גבעתיים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

הילה פוקס - סגן יו"ר מועצת הנוער גבעתיים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוהד רובינשטיין - דובר מועצת הנוער גבעתיים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לירי גושן - יו״ר מועצת התלמידים בקרית חיים

עדי חן - עו"ד ויו"ר ועדת זכויות הילד, לשכת עורכי הדין

לירון אשל - עו"ד ועו"ס, המועצה הלאומית לשלום הילד

שרון קייזר-הלר - פסיכולוגית מייסדת, מרכז הורשת

אילת שגיב - עו"ד, מרכז הורשת

לילי הלפרין - יו"ר, מרכז אמ"ת לסובלנות

אמיר ישר גדות - מחלקת הנוער והצעירים, עיריית גבעתיים

מור ירקוני גלאי - שיווק, "בזק בינלאומי"

איילת רזין בית אור - יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית

עודד פריד - האגודה לשמירת זכויות הפרט

יחיאל רוזנולד - אזרח

ליאורה לייבוביץ - שדלן/ית (עצמאית), מייצג/ת את עמותת אשנ"ב – לאינטרנט בטוח

תמי ברנע

אורית פרנק, חבר תרגומים

בריונות ברשת בקרב ילדים ובני נוער

צהריים טובים, ברשותכם, אני פותחת את דיון הוועדה בנושא בריונות ברשת בקרב ילדים ובני נוער. זה לא הדיון הראשון שמקיימת הוועדה לזכויות הילד, ומתקיימים דיונים נוספים בוועדות נוספות. תופעת השיימינג היא תופעה קשה שאנחנו כולנו נדרשים לה ולטיפול בה ובעיקר להתמודדות עם ההתרחבות של התופעה הזו.

אנחנו צריכים לומר, ככה בתוך התקדמות הדיונים, מילה טובה גם למשרד החינוך שאנחנו נמצאים היום במקום שהוא אחר, כי אם פעם השיח היה שמה שקורה מחוץ לבית הספר נשאר מחוץ לבית הספר ומטפלים רק במה שקורה בין כותלי בית הספר, אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים היום בתפיסה אחרת לגמרי. ברור לכולם שהבריונות ברשת היא משהו מעגלי. היא יכולה להתחיל בבית הספר ולהימשך בשעות שאחר כך, ולהיפך הוא יכול להתחיל אחר הצהריים ולהיכנס אחר כך פנימה לתוך בית הספר, כך שאנחנו מחויבים להתייחס בכל מקום שהוא קורה כי בסופו של דבר אנחנו מקבלים בבוקר את הילדים לתוך המערכת עם כל המטען הרגשי שנובע מאותה בריונות ומאותו שיימינג.

כאן, כבר בראשית הדיון, אני רוצה לומר, נמצאת איתנו נערה. אני לא אומר את שמה כי אנחנו מחויבים לשמור על הפרטיות שלה, אבל נמצאת איתנו נערה שנפגשתי איתה לפני זמן מה והיא סיפרה לי על התהליך שהיא עברה וחשבנו איך אנחנו ביחד מביאים לדיון הזה גם מסרים וגם רעיונות נוספים להתמודדות בתוך מערכת החינוך עם התופעה של השיימינג. ואני רוצה לומר כבר בפתיחת הדברים, מבחינתי הנערה הזו, כמו נערים נוספים שפגשתי, הם המסר, כי הם בחרו להרים את הראש ולעשות משהו עם החוויה הקשה שהם חוו. לא ליפול ולא להיכנס לתוך איזשהו, אני אגדיר את זה אפילו כמו חור שחור, כי הרבה מאוד ילדים מרגישים שזהו, זה סוף העולם ומתחבאים בתוך איזהו מקום קטן שלהם, והיא באה ואמרה, 'אני רוצה לעשות משהו למען ילדים אחרים שנפגעים, שיידעו שאפשר לצמוח מזה, שיידעו שאפשר להרים את הראש ולא לתת לאחרים להוריד לנו אותו". זה \מראה על החוזק שלה כך שבעיניי, אַתְ המסר בדיון הזה.

אני רוצה לומר לגבי משרד החינוך, כי הבנתי שזה קצת דובר הבוקר, גם בשיחה שהייתה לי איתך, אנחנו העלינו את הרעיון שמעבר להתייחסות ולטיפול בתוך מערכת החינוך, ואנחנו יודעים שיש התייחסות לכל הנושא של גלישה בטוחה ובריונות ברשת, שיהיו גם סנקציות שיש בהן תהליך חינוכי. זאת אומרת לא מספיק שניקח את מי שפוגע בחברים שלו או עושה איזשהו תהליך של שיימינג, חרם או כל מה שיוצא מזה, אלא שיעבור תהליך משמעותי כמו תרומה לקהילת בית הספר, אולי תרומה לקהילה בכלל, איזושהי מעורבות חברתית. משהו כדי שהוא גם יבין שהוא לא היה בסדר וגם ינסה לתקן על ידי איזשהו תהליך חיובי, ואני כבר שמה את זה על השולחן כדי שנוכל לדון גם בזה.

לפני שאני פותחת את הדיון, ואנחנו נתחיל איתך, אני רק רוצה להקריא לפרוטוקול משום שיש כאן קטינים: כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לפי סעיף 120 לתקנון ניתן, באופן חריג, לכסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון, בין היתר אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, או אם פרסום הפרוטוקול יגרום נזק למוזמן לוועדה או לאדם אחר. אבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך או שתהיה בקשה לכך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול. אני כבר רגילה לנוסח הקודם, הוא כבר מתגלגל לי על הלשון. אז הנה, עשינו גם את זה ואנחנו נתחיל איתך, רק בלי שם, בסדר? בבקשה.

טוב, כשהייתי בכיתה י' אני עברתי שיימינג ואחרי כמה חודשים דבר די דומה קרה גם לאחותי ואז התחלתי להסתכל מסביבי ולראות שיש עוד הרבה נערים ונערות שעוברים שיימינג ואין למערכת החינוך או למערכת המשטרה את הכלים המתאימים בשביל להתמודד עם התופעה ולעזור להם וגם להרתיע מפני אותה בריונות. אני יכולה להגיד שבמקרה שלי בית הספר נורא ניסו לעזור, אבל שוב, לא היו להם הכלים המתאימים, אצל המשטרה זה בכלל היה סיפור אחר, ואז התחלתי לחשוב איך בעצם אפשר לבוא ולמגר את התופעה הזו מנקודה שהיא קצת שונה, ועל זה גם דיברתי עם יפעת, בנוגע לחקיקה שתאמר שכל נער או נערה שפוגעים בנערים אחרים ברשת ייענשו או בתרומה לקהילה, כמו שיפעת אמרה.

אני יכולה להגיד שאני חושבת שתרומה לקהילה זה דבר נהדר, זה משהו שמפתח ילדים ונוער בצורה מדהימה. אני יכולה להעיד על עצמי ועל נערים אחרים שאני מכירה שמתנדבים, שההתנדבות תרמה יותר להם ממה שהם תרמו. יחד עם זה זה גם יוכל לפתח את אותם ילדים, לגרום להם להיות אנשים רגישים יותר, אכפתיים יותר כלפי הסביבה שלהם, או גם בפיצוי כספי, ובפיצוי כספי נוכל בעצם לערב יותר את ההורים. אם ההורה יודע שהוא יצטרך לשלם, אז הוא ירצה להיות מעורב יותר במה הילד שלו כותב ברשתות.

אוקיי, אז בעצם מוסיפה לנו נדבך נוסף להצעה שעולה כאן. תודה רבה. אני רוצה לפנות למשרד החינוך ולומר תחילה שאנחנו קראנו את החוק האיטלקי, שגם הוא עלה בשיחה שלנו, וראינו שם לא מעט הצעות. אגב זאת אשת חינוך שנבחרה לפרלמנט והביאה איתה גם סיטואציה שהייתה בעצם כשהיא הייתה מורה, ועל בסיסה היא בנתה את ההצעה בצורה כזו שהיא מציעה פתרונות. אני מודה שחלק מהדברים שמופיעים בהצעת החוק האיטלקי יושבים, לצורך העניין, בחוזר מנכ"ל או בתוך מערכת החינוך בצורה כזו או אחרת.

אני רוצה להציע, לפני שאתם ככה מציגים את הדברים, שפעם אחת הסיפור לא יהיה וולונטרי. זאת אומרת היום אנחנו יודעים שחלק מהדברים שמופיעים בחוזר מנכ"ל מתקיימים במקומות שיש בהם משוגעים לדבר, שיש מנהל שלוקח את זה ברצינות, שיש צוות שמתייחס לזה ברצינות. זה לא נמצא באופן מערכתי גורף, למעט אותו שבוע שאנחנו יודעים של גלישה בטוחה, שהוא באמת בפריסה ארצית. והדבר השני, לראות איך באמת אנחנו מטמיעים את זה לא כמשהו שהוא פרויקטלי, זאת אומרת אלה לא רק ימים מיוחדים, לא רק שבוע מיוחד אלא שיש אורח חיים בבית הספר שמבינים שהנושא של חרם ושיימינג הוא לא בבית ספרנו. לא בבית ספרנו תרתי משמע.

אז אני מפנה אליכם כדי לדעת מה יש היום במערכת ואת ההתייחסות למה שנמצא כאן מבחינת הוספת סנקציות שהם תהליכים חינוכיים בתוך חוזר מנכ"ל. בבקשה.

תודה רבה, אני עינב מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך. יושבים איתי כאן תמי אומנסקי, נציגת חינוך במערך הלאומי, ורוני דיין מאגף טכנולוגיות מידע.

אני קודם כול רוצה להגיד לך שאנחנו חושבים שהנושא של שיימינג ופגיעה ברשת הוא נושא חמור ביותר ואנחנו שמים עליו את הדעת ואת שיקול הדעת גם בהיבטים חינוכיים וגם בהיבטים טיפוליים ומשמעתיים, ואני באמת מברכת אותך על זה שאת לוקחת מעשה ויוזמה על משהו שאת עברת וחווית. זה ככה ברמת ההתייחסות לזה.

אני אגיד לגבי ההנחיות שקיימות בחוזר מנכ"ל, גם ברמה של מניעה וגם ברמה של טיפול ותגובה לאירועים שמתרחשים. אז קודם כל זה נכון שמבחינת הפעילות בנושא של מניעה והסברה, היא אמורה להתקיים בכל בתי הספר, לאורך כל השנה ולא רק בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה. היא מתקיימת בתוך תכנית שנקראת "חיים ברשת". צריך לקום בתוך בית הספר צוות מוביל שהוא מתכנן את התכנית הבית-ספרית, ובתוך תכנית כישורי חיים כאשר בשנתיים האחרונות ובשנה האחרונה הכנסנו הרבה מאוד סדנאות חדשות ופעילויות לתוך תכנית כישורי חיים, כאשר כל אחד מהנושאים שבאים לידי ביטוי בכישורי חיים, מקבלים היבט בנושא של המרחב הווירטואלי, אם זה מיניות ומניעת פגיעה, אז איך זה נראה בהיבט הווירטואלי, חברות בחיים בעולם הפיזי ובעולם וירטואלי. זאת אומרת כל התכנים בכישורי חיים עוברים התאמה למרחב הווירטואלי, וכמובן הנושא של שיימינג ופגיעה ברשת בא לידי ביטוי ולכן צריך להיות לאורך כל השנה.

בנוסף לזה שזה צריך להיות לאורך כל השנה, יש שלוש פעימות ששם אנחנו שמים את זה ביתר דגש. אחת זה בתחילת השנה כאשר בתי הספר כותבים את תקנון בית הספר, את המדיניות. זה צריך להיות מרכיב משמעותי בתוך תקנון בית הספר. הפעימה השנייה היא בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה שאנחנו ממש בסיומו, ולפני יציאה לחופשת הקיץ מתוך הנחה שבקיץ הוא הופך להיות אחד המרחבים המרכזיים שבהם נמצאים הילדים.

יש להם יותר שעות של רשת.

יש הרבה זמן להיות במרחב. עכשיו לגבי הנושא של עמיתים, את דיברת גם על נושא שילדים מסבירים טוב יותר. מסר עובר באופן משמעותי בין ילדים ולכן הנושא של עמיתים לגלישה בטוחה קיבל עכשיו החלטה משמעותית מצד המנכ"ל שזאת תהיה אחת התכניות המשמעותיות. אנחנו נפתח בהרבה מאוד בתי ספר, אני מקווה שנגיע לכל בתי הספר, עמיתים לגלישה בטוחה. יש כמה מודלים שמכירים, אם זה המודל של "שומרי מסך", אם זה מודל של עמיתים כמו של סמים. אנחנו נפתח כמה מודלים כך שברוב בתי הספר יהיו תלמידים של עמיתים לגלישה בטוחה, והם לאורך כל השנה, גם יעשו פעילויות בנושא - - -

למה ברוב בתי הספר? למה אנחנו לא יכולים להחליט שזה יהיה משהו שהוא מערכתי? זאת אומרת כמו שיש פונקציות שהן נדרשות בכל בית ספר. אגב זה לא רק כי בני הנוער מבינים אחד את השני יותר טוב, גם במחקרים אפילו שמשרד החינוך עשה, בכל הסקרים, אנחנו רואים שלילדים קל יותר לפנות, כששאלתם לגבי הדיווח, למי מדווחים, קל להם יותר לדווח לחברים מאשר לדווח להורים או למבוגר אחראי אחר, ואז בעצם בני הנוער הופכים להיות מאוד משמעותיים בתוך השיח הזה. אז למה לא לעשות את זה כמשהו שהוא גורף?

אז מבחינתנו זאת תכנית שהתקבלה ההחלטה על ידי מנכ"ל המשרד שהיא תהיה בכל בתי הספר. אנחנו נעשה תכנית הדרגתית שזה ייכנס לכל בתי הספר. אני לא יכולה להבטיח שבשנה הבאה זה יהיה בכל בתי הספר, אבל בהחלט היעד הוא שבכל בתי הספר תהיה תכנית של עמיתים לגלישה בטוחה.

הסוגיה הנוספת שרציתי להתייחס אליה היא כשמתרחש אירוע של פגיעה ברשת. על פי הנחיות חוזר מנכ"ל, ואת מכירה אותם ואמרת שבדקת גם את חלק מהדברים, גם הנושא של תרומה לקהילה נמצא ואני אגיד באיזה ניסוח זה נמצא.

בהקשר של שיימינג?

כן, בהקשר של פגיעה ברשת. אז אני אגיד, "בניית תכנית חינוכית אישית לצורך טיפול בתלמיד הפוגע. התכנית תכלול בין היתר עשייה חינוכית מתקנת כמו" ויש כאן כל מיני דוגמאות לאיזו עשייה חינוכית מתקנת. אני חושבת שהמושג של 'עשייה חינוכית מתקנת' הוא מבחינתנו מושג שמתאים לחוזר מנכ"ל, כי תרומה לקהילה, אני חושבת שצריך להיזהר מהקונטקסט ש'תרומה לקהילה' הוא סוג של עונש, כי מצד אחד אנחנו פועלים שיהיה לכל תלמיד תפקיד ומעורבות חברתית בקהילה, אז אנחנו רוצים להבחין בין שני התהליכים האלה, שלמשל ילדים עמיתים שזה התפקיד שלהם בתוך בית הספר, עמיתים לגלישה בטוחה, הם תלמידים שפועלים בקהילה כדי לקדם נושא מסוים - - -

לא, עשייה חינוכית מתקנת אני חושבת שזה ניסוח מצוין, אבל השאלה כמה זה קורה?

רגע, אז עשייה מתקנת הוא המושג שאליו אנחנו שואפים, וכמובן יש כאן גם פירוט וגם הרחבה בנושא. אני רוצה להגיד שזה נמצא, יש פעולות בחוזר מנכ"ל שהן פעולות חובה, ויש פעולות שהן לשיקול דעת בית הספר. הנושא של עשייה מתקנת נמצא בפעולות לשיקול דעת בבית הספר מתוך הבנה שהאירועים הם מאוד מאוד שונים ומגוונים. לא דומה אירוע של שיימינג אחד לאירוע אחר. ככל הניתן, אנחנו יותר ויותר מאמינים, בחוזר מנכ"ל, בהנחיות, שככל שנלך על תהליכים חינוכיים, ומבחינתנו עשייה מתקנת היא תהליך חינוכי, ככל שנלך על תהליכים חינוכיים ככה ההטמעה וההבנה של מה שאני חוויתי ועברתי קורה.

בניסיון שלנו, בביקורים שלנו בבתי הספר, אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו רואים זה הרבה מאוד עשייה של תלמידים, בדרך כלל עשייה פרו-אקטיבית, קהילתית, לא בעקבות ענישה, אבל גם בעקבות אירוע של פגיעה. תלמידים מתבקשים להכין, אם זה הרצאות, אם זה סדנאות, אם זו פעילות, אם זה כל מיני עשיות מתקנות כחלק מתהליך שהצוות החינוכי עובד איתם על מנת שאירועים כאלה לא יקרו.

את פתחת בדברים שלך ואת אמרת שאם היינו במקום שפעם מה שקורה מחוץ לכותלי בית הספר זה לא באחריות של תוך בית הספר, אז היום זה ממש לא כך. באופן חד משמעי, אירוע של פגיעה ברשת הוא אירוע אלימות שמתרחש בין הילדים ובאחריות ובטיפול צוות החינוך ואנחנו עסוקים הרבה מאוד בטיפול באירועים מהסוג הזה, על כל גווניהם, כי מה שקורה כאן ממשיך בתנועה, ממשיך בבית, הכול מתנקז לצוות החינוך. הצוות החינוכי עבר תהליך משמעותי שהיום יודעים שזה באחריותו ובטיפולו לטפל באירועים שמתרחשים.

אני חושבת שתרומה לקהילה, ואני אנסח את זה כעשייה מתקנת, זה בהחלט מבחינתנו הצעה טובה, חשובה. אנחנו נמשיך לקדם אותה ולדאוג שיותר ויותר מוסדות חינוך ישתמשו בזה כעוד משהו בטווח הטיפול כאשר קורה אירוע של פגיעה ברשת. ואני אשמח גם שתמי ורון יוסיפו לדברים שלי.

כן, כן, בוודאי. אני רק רוצה להתייחס, ברשותך, לכמה דברים. קודם כל מבחינתי 'עשייה חינוכית מתקנת' זה ניסוח מצוין כי הוא מאוד קולע למה שאנחנו רוצים. העניין הוא שאני לא יודעת עד כמה זה באמת בא לידי ביטוי היום ביישום במערכת, אני גם לא בטוחה שהיינו רוצים להשאיר את זה כמשהו רשות. כי כשמשהו הוא רשות אז, את יודעת, בתוך כל הלחץ וכל הדברים האחרים שיש למערכת החינוך לעסוק בהם, אז מן הסתם ה'רשות' הופך להיות משהו שהוא שולי וזה לא. בעיניי זה העיקר, זה אפילו יותר חשוב מכל המנגנונים האחרים שקיימים, וגם עליהם אני רוצה רגע להתעכב.

התחושה בשטח היא שלא תמיד יש לצוות המקצועי את הכלים להתמודד עם תופעות כאלה, זאת אומרת אם זה למורים, מחנכים, אז אנחנו תמיד שמים את הזרקור על יועץ חינוכי, אני חושבת שלא שם צריך לשים את הפוקוס, אולי גם, אבל כל צוות החינוך צריך שיהיה לו ארגז כלים להתמודדות עם פגיעה ברשת והיא קורית כל יום. היא קורית כל הזמן, זאת אומרת אם זה בקטן ואם זה בגדול. ואם אנחנו "נהרוג" את זה כשזה קטן, אז אנחנו בעצם יכולים לצמצם את הסיכוי שזה יהפוך להיות משהו שהוא גדול, והתחושה היא שאנחנו עדיין לא נמצאים שם ואני אשמח לשמוע איזה ארגז כלים מקבל הצוות כדי להתמודד עם אירועים כאלה.

הדבר הנוסף הוא זה שאת אמרת, "לא כל מקרה שיימינג דומה לאחר", וזה נכון, אבל אם אנחנו נתייחס לזה ששיימינג הוא שיימינג ולא משנה מה ההיקפים שלו, איפה הוא נעשה וכלפי מי ואנחנו ננקוט בדברים באיזשהו תהליך סדור, זאת אומרת ילד יידע שאם הוא עושה דבר כזה, מה תהיה הסנקציה, אני קוראת לזה סנקציה כי זה מערך שלם של דברים שצריך לנקוט, מה תהיה הסנקציה בגין הפעולה הזו. הוא צריך לדעת שזהו פעולה חמורה. אם ילדים יפנימו שגם הצחקוקים, כשאני דיברתי עם הנערה הנחמדה שנמצאת כאן, אף אחד לא התכוון לפגוע בה, זה היה בקטע של צחוקים, נכון? זה התחיל בקטע של ככה, את יודעת, לצחוק עם החבר'ה. אף אחד לא באמת הבין את המשמעות של מה שקורה שם. ואם אנחנו אולי נהיה מאוד שיטתיים בהתייחסות שלנו, אז גם ילדים יידעו באיזשהו שלב להבחין בין מה מצחיק לבין מה לגמרי חוצה את הגבולות, ואני חושבת שאנחנו צריכים להיות במקום הזה, ולא רק בדברים שהם לגמרי מובהקים כפגיעה מכוונת ידועה מראש וכו'.

אז אנחנו נשמע את רוני דיין, בבקשה.

לגבי היישום של התכנית, אנחנו כן ממפים במהלך השנה, את בתי הספר שעושים את הפעולות, את אותן ארבע פעולות שציינה עינב, ואנחנו מגיעים בצורה שיטתית לבתי הספר שעדיין לא יישמו את התכנית בצורה כזו או אחרת ומכוונים אותם לכך שלקראת שנה הבאה הם אכן יישמו אותה. זה דבר אחד. דבר שני, לגבי ההכנה של המורים וכדו', פיתחנו מארזים שלמים של חומרי הסברה למורים והפעלות בכיתה וכדומה, כאשר הדבר האחרון שיישמנו אותו כרגע, והוא יתחיל להיות מיושם רק בספטמבר, פיתחנו קורסים שאנחנו קוראים להם מיקרו אקרדיטציה, קורסים קצרים של שלוש-ארבע שעות שמורה יכול בשקט לשבת מול המערכת, ללמוד את המסר שאנחנו רוצים להעביר אותו, זה דברים מאוד מדויקים, דברים שהוא צריך לבוא וליישם אותם מיד אצלו בכיתה. את כל התכנית הזאת ניישם ישר בתחילת שנת הלימודים הקרובה.

לכולם. לכלל המערכת.

לכלל המערכת. כרגע אנחנו כותבים את חוברת המתנה שהיא חוברת מחייבת לגבי התכנית - - -

אני באה מהמערכת. רק אל תגיד לי 'מתנה'.

אוקיי, אבל היא כתובה. אלה הנחיות כתובות ברורות שם ומנהלים ומורים אכן מנסים ליישם את מה שכתוב שם. זה מורכב באמת - - -

על המתנה הזו אפשר בכיף להגיד שונא מתנות יחיה. זה בהומור כמובן.

אוקיי. אני מקווה שזה השתנה במשך השנים ואולי זה כבר הרבה יותר נוח. אבל שוב פעם, אני חושב שהמסר שלנו הוא בקורסים האלה של המיקרו אקרדיטציה למורים, שאותם נכוון לכל המורים שהם יכולים לקחת את זה, ומכיוון שזה דרך מערכת לניהול מידע אנחנו יכולים לדעת באמת מי מבין כל 200,000 מורי ישראל אכן עבר את הפעילות הזאת או לא עבר אותה.

אוקיי, תודה.

אני רוצה לשאול - - -

כן, כן בוודאי. חברת הכנסת רוצה לשאול משהו. בבקשה פנינה.

קודם כל אני רוצה להודות לך על הדיון הזה, גבירתי היושבת ראש. אני חושבת שזה דיון מאוד מאוד מאוד חשוב. אני עוד זוכרת שלפני כשנתיים ביקרתי הורים שהילדה שלהם התאבדה, אני נמנעת מלהזכיר את השם, היא הייתה ילדה בת 13. היא חוותה בריונות ברשת ומבחינתם לא הייתה שום כתובת על הקיר, במקרה הזה אלה היו גם הורים שלטעמי קצת התקשו בשפה אז גם הנגישות שלהם לאינטרנט הייתה מוגבלת ובסוף הילדה התאבדה.

אני כן רוצה לברך על זה שמצד אחד אמרת, גבירתי, אני לא זוכרת את שמך, עינב, שיש היום יותר מודעות בקרב אנשי חינוך שזה בתחום אחריותם, אבל לטעמי זה עדיין לא חלחל מספיק מרמת השטח, ואני חושבת שאתם צריכים להגביר את הפעולות ברמה הרוחבית בכל בית ספר ואפילו יכול להיות, וגם נשאלת פה השאלה, כשאנחנו מדברים על מערך לימודים וקורסים שמיועדים מצד אחד לאנשי החינוך, אבל מצד שני אותם מערכי שיעור שמגיעים לילדים, הייתי רוצה לדעת באיזה גיל זה מתחיל. כרגע, לפחות מהילדים שלי, יש לי ילדה אחת שנמצאת בבית ספר יסודי, בכיתה ג', לא קרה שהיא חזרה וסיפרה לי שאפילו בכישורי חיים לימדו משהו שהוא קשור לזה, מה גם שמעניין אותי לדעת מבחינת האחריות של אנשי חינוך, אז יכול להיות שיש להם אחריות בין התלמידים באותו מרחב בית ספרי, אבל הבריונות ברשת, כמו שאמרת, היא שיימינג. שיימינג יכול לקרות בכל מקום, לא בהכרח עם אותם תלמידים שאתה לומד איתם, אז מה קורה אם ילד נמצא במתקפה עם תלמידים מבית ספר אחר, או עם ילדים שחיים איתו בשכונה? הדברים האלה צריכים להישאל כי כרגע נדמה, כמו שאמרת, אם אנחנו בסוף מסתכלים על חוזר מנכ"ל, שאנחנו מברכים על חוזר מנכ"ל, אנחנו נמצאים באיזה סוג של גדר של המלצות. המערכת לא ממש התכווננה למאבק רציני ומתמיד בנושא השיימינג. יושבת פה הבחורה האמיצה ומספרת על הסיפור שלה, אבל יש כאלה שלא יושבים איתנו, פשוט הם כבר לא בין החיים. אני חושבת שפה צריך להעלות הילוך ובאמת לחשוב על איזו תכנית.

לכן אני כן חושבת שזה טוב שנגיש איזו חקיקה, לא קראתי את כולו, קצת רפרפתי על החוק, אני מבינה שזה חוק איטלקי, אבל לפחות את זה, כשחזרתי לכנסת ומתחילה ללמוד קצת יותר את הנושא מהבחינה הפרלמנטרית והחוקית, נדמה לי שאנחנו לא במקום שאנחנו רוצים להיות. אני מקווה שתיעשה בזה עבודה הרבה יותר מעמיקה, ואני פה לרשותך כמובן.

תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו. אני רוצה דווקא בסיפא של דברייך לחזור ולהדגיש את מה שאמרתי בהתחלה. חשוב לי שגם בדיון כזה, ומי שהיה איתי בדיונים הקודמים יודע שמבחינתי זה ייהרג ובל יעבור, הילדה הזו היא המסר, לקום ולהרים ראש לראות איך אנחנו צומחים ומצמיחים מהמקום הכואב הזה ולא בוחרים במקום שבחרו בו אחרים. כי אני כל הזמן אומרת, אני לא רוצה שאף אחד יחשוב שהתאבדות או הדרה החוצה היא הפתרון. זאת לא אופציה. אנחנו רוצים שיהיו להם הרבה מאוד אלטרנטיבות, כמו אנשי חינוך שנמצאים שם, חברים שנמצאים שם, הורים שמודעים ויודעים – שאגב במערכת החינוך צריך גם לעשות תהליך עם ההורים עצמם, לא רק - - -

תיכף אנחנו נספר.

כן. אז חשוב שאנחנו נגיד גם את זה כי בסופו של דבר המודעות היא זו שיכולה לעשות את ההבדל ואנחנו נוכל להוות כתובת עבור הילדים. בבקשה, תמי.

תודה רבה. אני תמי אומנסקי, אני ממשרד החינוך, מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי ואני מנהלת את תחום החינוך במערך הלאומי להגנה על ילדים ונוער ברשת, מאו"ר.

אני קודם כל רוצה להגיד תודה רבה לנערה שהציגה כי מה שהיא מציגה זו המציאות. זו באמת המציאות, והדברים שלך, חברת הכנסת, מראים כמה המציאות היא יותר ויותר מורכבת. אני רוצה לומר ככה, אחת, שמענו מה משרד החינוך עושה, ומשרד החינוך עושה, אבל המורכבות היא שכדי לטפל בנושא של פגיעות רשת, נדרש כפר שלם. זה לא רק משרד החינוך - -

נכון, לגמרי.

- - זה דורש את משרד הרווחה, זה דורש את המשטרה, זה דורש את כל הגופים, ולכן מהמקום הזה, בשותפות, אני ממשרד החינוך נמצאת בתוך, הוקם המערך הלאומי. המערך הלאומי בעצם מאפשר לנו, כמו שאת ציינת, אם יש פגיעה ברשת הרבה פעמים זה ילד מבית ספר אחד עם ילד מבית ספר אחר, עם ילדים שאפילו את הזהות שלהם אנחנו לפעמים לא יודעים, והחבירה המשותפת הזאת מאפשרת לנו קודם כל להביא לפתחו של בית ספר את האירוע. הרבה מאוד אירועים שמגיעים אלינו הם אירועים שבית ספר לא ידע עליהם. הוא לא ידע עליהם כי הם קורים ברשת וכשזה מגיע אלינו זה בעצם מוחזר לתוך בית הספר לטיפול.

מתי היו הצעדים הראשונים של מאו"ר?

הצעדים הראשונים של מאו"ר החלו, עוד מעט אני אתן ליעל, שהיא הסגנית שלנו במערך הלאומי, להציג, אבל למעשה המוקד נמצא כרגע בהרצה, עוד לא יצא לציבור. אנחנו כבר מקבלים פניות, כבר הגיעו אירועים וממה שאנחנו רואים כבר היום כל אירוע שמגיע למערכת החינוך, ואנחנו אחראים על זה, מטופל ביסודיות גמורה. האנשים בתוך מערכת החינוך יודעים לעשות את העבודה. המורכבות היא שלא תמיד מערכת החינוך יודעת על האירועים האלה, זה קורה ברשת, זה לא מגיע בהכרח למערכת החינוך, אבל כשמערכת החינוך מקבלת את זה היא יודעת לעשות את העבודה.

זה, פלוס כל מערך המניעה שעינב סיפרה עליו, אני אומרת לך, אנחנו במציאות משתנה, אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק את עצמנו. אנחנו כל הזמן צריכים לשדרג את עצמנו. אנחנו צריכים לפתח טכנולוגיות בהיבט הזה, אנחנו צריכים לפתח את המניעה באופן, את הקורסים ואת הפיתוח המקצועי. לגבי הייעוץ החינוכי אני יכולה לומר מתפקידי הקודם שאנחנו עוסקים הרבה מאוד בפיתוח מקצועי של אנשי המקצוע – יועצים ופסיכולוגים – בנושא של התמודדות עם פגיעות בכלל ופגיעות רשת בפרט. בוודאי, רוני סיפר כאן, אני יודעת על הכינוסים המקוונים שאנחנו עושים, גם למערכת החינוך, ואנחנו כל הזמן צריכים להתאים את עצמנו למציאות המשתנה הזאת. אז זה המקום שאנחנו נמצאים בו ואני חושבת שאנחנו מצד אחד באמצע הדרך ומהצד השני אנחנו בתחילת הדרך בהרבה מאוד היבטים.

אוקיי, בבקשה עינב.

אולי אני אתייחס במילה לנושא של ההורים ועוד משהו על המניעה. אז קודם כל רק להגיד שהתחלנו בשבוע הלאומי איזה מהלך של כתיבת קוד אתי של כל התלמידים שהתלמידים הם שותפים לנו לכתיבת הקוד האתי בנושא של גלישה בטוחה. כרגע, הילדים עוברים סדנאות בכיתות, זה נעשה בשלבים. הם מעלים את זה לאתר ייעודי ומתוך האתר הייעודי ייכתב התקנון ודברים שיעלו שם גם יוכנסו לחוזר מנכ"ל.

הילדים יהיו חלק מהתהליך, יפה.

חשוב לנו שהילדים יהיו, זה בתהליך של כתיבת ה"אני מאמין", שהילדים יגידו את ה"אני מאמין" שלהם, זאת סוגיה שלא אמרתי.

ולגבי ההורים, כמו שתמי אמרה הנושא הוא שבאמת דרוש כפר שלם כדי לטפל בנושא הזה, וללא ההורים אנחנו לא יכולים להוביל את המהלך, לא ברמת מניעה והסברה ובטח לא ברמה של טיפול והתייחסות לאירועים. יש לנו מהלך משותף עם פורום ועד ההורים היישובי שבמאמצים משותפים אנחנו חושבים להגיע להורים, גם בהסברה, במניעה, הרצאות מקוונות, עלונים וכו', אבל כמובן פה גם הדרך עוד ארוכה להביא את ההורים לתוך השותפות הזאת יחד איתנו.

הם שותפים משמעותיים.

לגמרי.

אוקיי, תודה. אז אנחנו נעבור למערך מאו"ר כדי שככה ניצור את הרצף. מתי ילדים יוכלו לפנות אליכם?

שמי יעל מיטלמן, אני סגנית ראש המערך. קודם כל אני אגיד שהמוקד שלנו נמצא כרגע בתקופת הרצה, זה אומר שבשבועות הקרובים הוא ייפתח באופן מלא, אבל אנחנו כבר היום מקבלים פניות של ילדים, פניות של מבוגרים, בתוך שבוע האינטרנט, בתוך אירועים שונים שהיו. הציבור כבר מתחיל לשמוע שמוקד 105 קיים ולכן יש זליגה של פניות. אנחנו כרגע מדברים על פניות בודדות כל יום, אבל שמסמנות לנו פה מגמות. המגמה הראשונה שאנחנו רואים היא שיש הרבה מאוד פניות בנושא של שיימינג ובריונות, זה עומד אולי בראש הרשימה, ושהשותפים שלנו שיושבים בתוך המוקד, משרד החינוך ומשרד הרווחה, הם שותפים ברמה הכי הוליסטית בטיפול במקרים, מרגע הגעת הפנייה והאבחון שלה ועד להורדה שלה חזרה לקהילה, לטיפול. אנחנו מקווים שבתוך כמה שבועות נוכל לדבר על עבודה של 24/7. אין לנו עדיין תאריך.

כמה זה מונגש? באילו דרכים זה מונגש?

מונגש מאיזו בחינה?

שיידעו למי לפנות.

זה יֵיצא לתקשורת. קודם כל בוא נאמר ככה, מערכת החינוך יודעת על קיום המוקד והרבה מאוד פניות גם מגיעות ממערכת החינוך כרגע למוקד בהיוועצות כשנדרש סנכרון בין כולנו. המספר הוא 105 ומי שמתקשר ל-105 - - -

אנחנו רוצים - - -

הילדים יידעו כשזה יגיע לתקשורת וגם ברגע שיהיה תאריך משרד החינוך יפרסם לכלל התלמידים גם את 105.

ולא רק משרד החינוך, ברגע שהמוקד יעבור לעבודה של 24/7 אנחנו נפרסם גם ברשתות וגם בדרכים נוספות כדי שהמוקד באמת יהיה נגיש וידוע לכל ילד ולכל הורה ולכל איש חינוך.

התלונה יכולה להישאר אנונימית מבחינת התלמידים?

לא באופן גורף, לא כהתחייבות, ואנחנו נזהרים מהנושא של אנונימיות ומלהתחייב עליו כי עלולים להגיע מקרים שהם סכנה לחיי ילד או ילדה ובהם אנחנו נצטרך לפעול באפיקים מקובלים.

אני רוצה רגע לשאול, כשאנחנו מדברים על רשת, וכיוון שזה מוקד 105, זאת לא רק אפליקציה שיושבת לצורך העניין באינטרנט, זה כולל מקרים של שיימינג ובריונות גם בווטסאפ? כי מבחינתי זאת רשת חברתית לכל דבר.

כן, גם בווטסאפ. מוקדם מדי לדבר על נתונים אחרי תקופת הרצה של פחות משלושה שבועות, אבל המגמה שמצטיירת היא של הרבה מאוד תלונות ופניות בנושאים שקשורים לרשתות החברתיות, ווטסאפ, אינסטגרם ואחרות.

דיברו פה קודם על הנושא של הורים, אז אני אגיד משהו קצת יותר רחב מעבודת המוקד שלנו כי המערך הלאומי מורכב ממוקד אבל מורכב גם מיחידה משטרתית מבצעית וממטה מקצועי שעובד בפן של מניעה, הסברה, עידוד של התנדבות בנושאים האלה, ותכניות העבודה שלנו בהחלט כוללות ואנחנו באמת מערך חדש אז עוד אין לנו קבלות להראות, רק תכניות עתידיות, הן כוללות גם עבודה עם הורים, הרבה מאוד עבודה הסברתית, וגם פיתוח של התנדבות – גם לנוער, גם למבוגרים – בנושאי הפעילות שלנו.

אוקיי, תודה. אז ראשית אני אשמח שגם הוועדה תקבל עדכון ברגע שאתם יוצאים לאוויר העולם באופן מלא, כדי שגם אנחנו נוכל לשתף את המידע ולהפיץ אותו כמה שיותר. כמו שאמרתי, חשוב שכל ילד יידע שיש מוקד כזה כי בסופו של דבר גם אם הוא לא ימצא את הכתובת בסביבה הטבעית שלו, אז שהוא יידע שיש מישהו שהוא יכול לפנות אליו.

אני רוצה בהקשר הזה, ככה לספר על פגישה שהייתה לי עם נציגת פייסבוק, גם בישראל וגם מי שאחראית על כל הנושא של הנוער באירופה. הנציגה סיפרה לנו שיש תכנית, באנגליה, נכון? שבה בעצם בכל בית ספר, מעבר לנאמני רשת, יש נציג שמתווך, לצורך העניין אם מעלים תוכן פוגעני שילד רוצה להסיר אותו, אז יש כתובת בתוך בית הספר, שזה אחד הנערים או הנערות שהוא מתווך את זה לאחת העמותות באותה מדינה והעמותה יודעת ליצור את הקשר עם פייסבוק ובעצם לדאוג להסרה של התוכן בזמן שהוא הרבה יותר קצר מאשר אם הוא יפנה דרך דף הפייסבוק בצורה הקונבנציונלית.

אני רוצה לשאול כאן בחזרה את משרד החינוך אם יש אפשרות יחד, יושבים פה נציגים של איגוד האינטרנט, יש את איגוד האינטרנט ויש את אשנ"ב ויש עמותות נוספות שאפשר בעצם לעבוד מולם, כך שזה לא מפיל את הנטל רק על עמותה אחת, שיהיה נציג בכל בית ספר שיידע לפעול יחד עם העמותות, ובעצם לאמץ את מה שעשו באנגליה גם בישראל. אז אני אתן לנציגת פייסבוק לספר קצת ואחר כך נשמע את העמותות ואני אשמח לשמוע את ההתייחסות של משרד החינוך. בבקשה.

סליחה, היו לי הרבה דברים להגיד אז רק לגבי הנושא הספציפי, מה שמאוד חשוב בתכנית באנגליה זה שהילדים לא יוצרים איתנו, כפלטפורמה, קשר ישירות. מה שאנחנו עושים זה הכשרות כדי שיהיה לכל הילדים ולכל בתי הספר את הכלים לדעת על כל הכלים בתוך הדיווח והפרטיות שלהם, שיהיה לכל אחד את הכוח לעשות את זה בעצמם. כדי שהם יידעו בדיוק איך לדווח, מתי לדווח ומה מותר ומה לא מותר לפי כללי הקהילה שלנו, אז המקום שלנו זה לתת את ההדרכה גם של ההורים, גם של הילדים, גם לעמותות וזה כמובן משהו שכבר כמה ארגונים מתחילים לעשות פה ואנחנו מאוד רוצים לתמוך בכל העבודה שלהם. זה לגבי התכנית הזאת ספציפית.

בתוך הישיבה שהייתה אצלנו עם מי שמנהל את כל הנושא הזה של המדיניות סביב בני נוער היה לנו חשוב מאוד להבין מה קורה פה בשטח, ומאוד חשוב לי, והמון תודה שהזמנתם אותי להיות פה, כי המקום שלי פה בארץ זה לשמוע מה קורה איתכם ואיך אנחנו יכולים למצוא את הפערים במדיניות שלנו ובשיתופי הפעולה שלנו ולתמוך בכל הדברים האלה. רק דוגמה אחת, את היית אצלנו במשרד? כל מערך מאו"ר היה אצלנו בפייסבוק. אנחנו דיברנו על פייסבוק ואינסטגרם ורק טיפה על ווטסאפ, אבל אנחנו עובדים על יותר שיתופי פעולה בצד המשטרתי בעניין של ווטסאפ, איך הם יכולים לקבל יותר מידע ודאטה מהצד שלנו, והיה מאוד חשוב בתחילת הדרך של מערך מאו"ר לתת להם, לפחות לגבי הפלטפורמות שלנו, את הכלים מה הם יכולים לעשות כשהם מתחילים לקבל את הפניות, שהן רק בודדות עכשיו, אבל כשאתם מתחילים לקבל יותר פניות, ממש להבין מה אנחנו עושים, מה הכללים שלנו, גם מהצד המשטרתי וגם מהצד של המדיניות. אז אנחנו פה לעזור לא רק למערך מאו"ר אלא לכל העמותות וגם כמובן לבני הנוער שהנושא הזה מאוד מאוד חשוב להם, אז תודה רבה.

תודה רבה לכם, גם על שיתוף הפעולה וגם על הרעיון, וכן, בדיוק זו הייתה הכוונה, לילדים אין קשר ישיר איתכם, אבל יש להם את הקשר עם העמותות, כפי שקורה שם, והעמותה יודעת לטפל וחשוב שאנחנו ניצור את שיתופי הפעולה האלה. משרד החינוך, אתם רוצים להתייחס לזה עכשיו?

כן, אני אשמח. אני אשמח לומר שבאמת במסגרת השותפות שיש בין המערך הלאומי לפייסבוק והקשר שלי לתוך משרד החינוך, אז קורים שני דברים מאוד מאוד חשובים. האחד זה שילדים שכן מתקשרים למוקד, ועוד יתקשרו למוקד, אנחנו א', מכוונים אותם ונותנים להם את הכוח לדעת, כי חשוב שילדים יידעו, איך הם יכולים איך הם יכולים להתנהל מול הרשתות החברתיות, ובמקרה הצורך, כשצריך, אנחנו גם דואגים לפנות ישירות לפייסבוק ולהסיר את התכנים.

ומישהו עוקב, זאת אומרת אם ילד פונה - - -

אנחנו לחלוטין במעקב על כל דבר.

אוקיי, אתם לא מוסרים לילד את המידע - -

ממש לא.

- - אלא עוקבים שזה באמת קורה ולא משהו נמשך יותר זמן.

בוא נאמר ככה, אם זה תוכן פוגעני שאנחנו מתבקשים לסייע להורדה, אז אנחנו עושים את זה, ואם זה משהו שהילד יכול לעשות לבד אז once תדרכנו אותו - - -

אבל יותר מזה, מהסיבה הפשוטה, שעד שילד מרים טלפון זה גם דורש אומץ מילד - -

לחלוטין את צודקת.

- - וברגע שאומרים לו בוא נסביר לך איך אתה מדווח, לפעמים ילד יכול לקבל רגליים קרות ולומר 'אני לא עושה כלום' ופשוט - - -

לא, לא. כשאנחנו מזהים מצוקה אמיתית, כשאנחנו מזהים מצוקה אנחנו לא אומרים לילד, "תפעל לבד". אנחנו איתו, אנחנו מסייעים לו לעשות את זה תוך כדי כשהוא על הקו איתנו, גם את זה עשינו, ובמקרה הצורך אנחנו גם דואגים בדרכים שלנו לבקש את ההסרה. יש גם מצבים שאי אפשר להסיר, גם זאת - - -

רק משפט קצר להוסיף. בעיקרון רכז התקשוב בבית הספר הוא הציר שמקבל את כל הפניות במצבים הטכנולוגיים שצריכים לתת להם פתרונות. מעליו מוּנה, זו הייתה גם החלטת ממשלה, יש נציג רשמי של המדינה שעובד מול בתי הספר, הוא מקבל מרכזי התקשוב את כל הפניות והוא איש הקשר שאמור להיות מול מערך מאו"ר וכרגע הוא עובד ישירות עם מערך הסייבר - - -

כן, זהו, זה הכול אמור להיות, כי בפועל אני לא רואה שמשהו קורה.

לא, לא, מערך הסייבר עובד. אפילו מחר, אני אישית - - -

מישהו יכול לתת נתונים כמה פניות היו באמת דרך מערך הסייבר ובכמה פניות כאלה טיפלו?

אני יכול לבדוק. מחר אני אהיה שם ואני אאסוף את זה.

כי חשוב שלא רק יהיה - - - אני למשל לא שמעתי על זה. אנחנו כן שומעים על מערך מאו"ר, אנחנו כן מכירים את התהליך, אנחנו כן יודעים שיש נאמני רשת בהרבה מאוד בתי ספר, גם, לא בכולם ולדעתי זה משהו שחייב שיהיה בכולם, אבל על זה למשל אני אפילו לא שמעתי. אז מאוד חשוב שהדברים האלה יהיו נגישים, כי אחרת, אתה יודע It’s nice to have.

יש לנו את זה הכול מסודר.

אוקיי, תודה.

במשפט, רק להתייחס לדברים של חברת הכנסת פנינה תמנו ולשאלה מה קורה אם ילד במצוקה ואנחנו כרגע מבקשים ממנו לעשות פעולות כאלה ואחרות. כשילד פונה למוקד או כל אדם פונה למוקד, עונה לו מוקדן שהוא איש משטרה שהוכשר לתפקיד. אבל לצדו יושבים, בתוך אותו מרחב, נציגים של החינוך, של הרווחה, של הבריאות, של הפרקליטות, זאת אומרת - - -

- - - את הטיפול.

בדיוק. אלה אנשים שיש להם גם יכולת אבחנתית לזהות, ברמה כמובן מוגבלת לשיחת טלפון, אבל לשבת שם ולזהות האם יש סימני מצוקה שדורשים התערבות נוספת. הם שם יחד עם המוקדנים, מעורבים בכל שלב.

נחכה שתצאו לדרך.

כן, אני כבר על קוצים. אני מחכה כבר שנתיים שזה יקרה.

זה קורה. ממש עכשיו.

אוקיי, אנחנו נשמע, יש לי פה רשימת דוברים, אנחנו נעשה את זה לפי הסדר ואני קצת אקפיד על זמנים כדי שכולם יוכלו לדבר. יובל ממועצת התלמידים ואחר כך אורנה מאיגוד האינטרנט, בבקשה.

קודם כל אני חייב להגיד שזה דיון ממש ממש חשוב, זה נושא שבוער ואני הייתי קורא לו איזושהי מכת מדינה שעוברת עלינו וגם בכל העולם. אבל אנחנו צריכים לשים לב שהעולם שלנו השתנה. אנחנו נמצאים במאה ה-21 וככה גם הגישה והתפיסה חייבים להשתנות. בסופו של יום, אם אנחנו נסתכל על זה, כל אחד מאיתנו חווה בריונות ברשת ובריונות בכלל, בין אם אנחנו הנפגעים, הפוגעים או אלה שעומדים מהצד וצופים בנעשה, אבל בשורה התחתונה, ואנחנו רואים את זה כבר לא פעם ולא פעמיים, הנושא הזה שהכתובת הראשונה שאליו, כשנוער נפגע, הוא אל החברים שלו, החברים והמשפחה, אבל בדרך כלל יותר אל החברים. אני נורא מתחבר לעניין הזה, מה שאמרה פה חברת הכנסת פנינה, זה באמת נכון שעד שאני מרים טלפון לגורם מקצועי, אני עובר גם עם עצמי, מי שעובר את זה, כן? אני נכנס לאיזשהן דילמות איך אני פונה אליו? איך זה ייצא? האם אני אצא המלשין? איך אני אתמודד עם זה? - -

הילד צריך לאסוף הרבה כוח.

- - בסופו של דבר יכול להיות שחברים שלי הם אלה שפוגעים בי. אז גם העניין הזה, והכי קל לי לפנות לחבר שלי, לאותו בן נוער שעומד מהצד ורואה, ויש כאלה שגם מתעלמים. עכשיו, ברגע שאנחנו נפתח אצל בני הנוער, אצלנו, את הכלים לאיך אני ניגש למצב שבו אחד החברים שלי פונה אליי ומספר שפגעו בו ברשת או שאני אפילו נחשף לזה מהצד, מה אני עושה? איך אני מטפל בזה? ואז, במידת הצורך באמת לפנות לגורם המקצועי. כי אז אני גם אוכל לדעת שניסינו את הכול, כי לפעמים יש דברים כאלה שנפתרים בתוך עצמנו, בתוך בני נוער, בתוך החבורות, 'עכשיו תבקש סליחה' ו'למה אתה עושה את זה?' וככה כל הכיוון הזה. זה בנושא הזה.

עכשיו, התפיסה היום – אני אתייחס עכשיו אפילו לשורש של הבעיה – התפיסה הרווחת היום היא שהרשת היא מקום רע, היא מקום שבו "אל תעשו ככה, ואל תגעו ברשת - - -

יש בה הרבה דברים טובים. זה הכול שאלה של איך אנחנו משתמשים בה.

בדיוק. זה בדיוק העניין. ברגע שנבוא בתפיסה אחרת ובתפיסה שונה, שבואו ניקח את הרשת למקום חיובי, בואו נרים אותה, בואו נקבל אותה כמקום שאפשר להוביל בה הרבה דברים טובים והרבה כיף ולשמור על קשר עם חברים, וברגע שנשנה את הגישה הזאת ולא נתעסק אך ורק ברשת במצב של "היא מקום רע, היא מקום לא טוב" ואנחנו נשנה את הגישה הזאת, אנחנו גם נראה שאנחנו לא נצטרך אפילו לדבר על בריונות ברשת כי היא גם לא תקרה, כי אנחנו רק ניקח את הרשת למקום החיובי שלה.

ואני אגע בנקודה נוספת, ברגע שאנחנו מדברים פה על בני נוער ולחנך בני נוער וכל הנושא הזה, בסופו של יום, ואני אצטט פה את אלברט איינשטיין שאמר, "הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם דוגמה". אז יש פה גם קריאה שאמורה לצאת אולי גם מתוך הוועדה הזאת שאנחנו צריכים ללכת לעולם המבוגרים, כי היום אנחנו נפתח את הפיד שלנו בפייסבוק, באינסטגרם בכל רשת חברתית, השפה שבה המבוגרים היום, אנחנו מקבלים את הדוגמה שאנחנו אמורים לקבל אותה, היא דוגמה בזויה לחלוטין. אני לא יכול לקבל דוגמה מבן אדם, אני לא יכול שבן אדם מבוגר יטיף לי על הרשת כאשר אותם האנשים בעולם המבוגרים זאת הדוגמה שמעבירים לנו כבני נוער. אז גם על הנושא הזה צריך לתת את החשיבות, כי לפני שמדברים על בני הנוער צריך לדבר על מי שאמור לחנך את בני הנוער.

צודק לגמרי. אני מרגישה כאילו זה איזה משהו שהוא מתוכנן ומתוזמן מראש. אני רציתי לשמור את זה לסוף, אני אתן את הדוגמה ואחר כך אנחנו נפנה למשרד המשפטים ולמשטרה ולראות מה עושים עם זה, אבל אתה לגמרי צודק, יובל. אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו קודם כל צריכים להסתכל עלינו לפני שאנחנו באים ודורשים מכם, ואני לא בטוחה שאנחנו דוגמה ומופת אלא נהפוך הוא. אני רציתי לתת כאן דוגמה למקרה שהורים בכיתה מסוימת עשו שיימינג לילד בכיתה ב'. הורים לילד בכיתה ב'. זאת אומרת שנבין איפה אנחנו נמצאים.

אגב, הייתה תלונה במשטרה, זה נסגר, ובמהלך הדיון אני אפנה גם למשרד המשפטים וגם למשטרה, איזה כלים יש לנו מבחינה משפטית לטפל בדברים האלה, כי אנחנו יכולים להבין עד כמה זה חמור. אם ההורים בעצמם יוזמים חרם ויוצרים שיימינג על ילד כל כך קטן, מה הילדים שלהם הקטנים סופגים, שומעים, רואים ומעבירים אחר כך הלאה הלכה למעשה בתוך הכיתה.

לצערי זה יורד גם לגילאים הרבה יותר קטנים. לאחרונה הגיע אלי סיפור של הורים שעשו חרם על ילד בן 4.

נכון, בגן שהם לא רצו שהוא יהיה בגן.

בגן שלא רצו שהוא יהיה בו. זה באמת - - -

אני יכולים רק להתבייש בזה, אבל זה משהו שבהחלט דורש התייחסות ופתרון. בבקשה, אורנה מאיגוד האינטרנט.

אורנה מאיגוד האינטרנט הישראלי. אני תופסת בשולי הדברים שלך ובאמת כבר בשנה שעברה זיהינו את הצורך במודלינג עם הקמפיין שיצאנו איתו, עם הנושא הזה של אם אנחנו לא ניתן את הדוגמה מי ייתן את הדוגמה?

יש לי שלוש התייחסויות, ברשותך. האחת, חשוב לי לומר לג'ורדנה, הגזרה הכי פוגענית היא לא פייסבוק היום בקרב ילדים, אלא ווטסאפ ואינסטגרם, ושם אנחנו עם פחות כלים לטפל בזה. זה חשוב להאיר ולהעיר את זה. עוד דבר, כל עוד פרח הוראה מסיים ומקבל תעודת הוראה בלי לעבור הכשרה בתחום הזה, אנחנו ממשיכים את העוול לעוד ככה וככה וככה שנים. אני כבר לא מדברת על דורות של מורים שלא עברו את ההכשרה הזו, אני מדברת על המורים החדשים שמוכשרים שנה בשנה ולא מקבלים את הכלים. ואחרון חביב, חשוב לי כן לציין שאחד הדברים שפחות מדברים עליו הוא פעילות של אלימות ובריונות ברשת בקרב נוער בסיכון.

אני חובשת פה שני כובעים, כובע שני הוא מיזם משותף של ביטוח לאומי, הקרנות של ביטוח לאומי עם איגוד האינטרנט הישראלי בנושא הזה של פעילות יזומה בקרב נוער בסיכון, שזה לאו דווקא מסגרות החינוך אלא מחוץ למסגרות פנימיות וכדומה, שגם שם יש הרבה מאוד עבודה כי להם אין עורף בבית של מישהו שיכול באמת לתת את המודלינג.

תודה רבה על ההתייחסות החשובה הזאת, אורנה, אנחנו נתייחס אליה גם בסיכום ואני לגמרי מסכימה. זה משהו שעלה גם בדיונים הקודמים, הנושא של הכשרת מורים הוא קריטי כאן. אנחנו מקבלים אלפי פרחי הוראה מדי שנה, סדר גודל של 11,000-10,000, תלוי בשנת הלימודים, והם יוצאים ללא הכשרה, אז יוצא שאנחנו בכל פעם מתחילים את הדברים מחדש ומאוד יכול להיות שאנחנו צריכים ללכת לכיוון שקורס בנושא של התמודדות עם בריונות ברשת יהיה קורס חובה כחלק ממה שהם נדרשים וגם להם זה חשוב מבחינת הכלים שלהם והיכולת שלהם להתמודד אחר כך עם הנושא הזה.

צביקה כספי, מפורום ועדי ההורים ואחר כך עודד פריד מפורום הלהט"ב. תשתדלו לרכז את הדברים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם ותודה רבה על הדיון. אני כן יכול להגיד לכם שאנחנו אמנם כרגע במצב של רגיעה, אבל מיד אחרי פסח, מן הסתם כולם מכירים את זה, התוהו ובוהו יתחיל - - -

כן, רגוע אצלך? אני לא יודעת שרגוע.

תאמיני לי, 50-40 מקרים בחודש זה אצלי רגוע. זה רק אני, כן? אני עוד לא דיברתי על מה שהם מטפלים, אבל מיד אחרי פסח, זו תופעה ידועה, נשברים הרבה מחסומים וזה באמת מאבד פרופורציות. בשנתיים האחרונות יש הרבה חיבורים ושיתופי פעולה, משהו באמת טוב קורה בשנה וחצי האחרונות, גם ההקשה סוף סוף של משרדי הממשלה, ממשרד החינוך ועד למשרד הרווחה, למרות שהוא דווקא חוליה יותר עצלה, לא יודע למה - - -

אנחנו לא נותנים פה ציונים. חינוך חינוך אבל בלי ציונים.

לא, אני נותן את הדרבון, נקרא לזה. מערך מאו"ר ייהנה מזה. מערך מאו"ר עדיין לא עלה לאוויר, אני מתאר לעצמי שייקח לו עוד חודשיים שלושה, במקרה הטוב, באמת לעמוד על הרגליים, דברים טובים קורים שם, לומדים, מתקדמים. אני חושב שכן אפשר לעשות כמה דברים נכונים וחשובים מאוד. האחד זה הנושא של חוזרי המנכ"ל, שאני גם בשיחות שלי עם אנשי המערכת ועם משרד החינוך אומר, "רבותיי, תתחילו קצת יותר לנהוג בחומרה". המשולש הזה, גם של התלמידים, גם של אנשי ההוראה וגם של ההורים, חייבים שם קצת לזעזע מלמטה.

אני בא דווקא מהחלק של ההורים ואני אומר, רבותיי, ההורים שדרך אגב הם גם המורים, לא תמיד בקיאים בכל המערכות האלה. אני נפגש עם עשרות כאלה בשבוע, אני יכול להגיד לכם שאני רואה הרבה בלבול, הרבה תסכול, הרבה, אני אגיד לזה אפילו יותר, הרבה בושה מזה שהם לא מבינים. לפעמים הורים לא מבינים את המערכת, לא מבינים את הכלים האלה, לא יודעים מה קורה מסביבם ואת יודעת, האוטומט של בן-אדם שנמצא עם הגב לקיר, זה אוטומטית ההתפרצות. אז בואו, משרד החינוך, אני ממש אשמח שבאמת הארגז הזה, שגם רוני אומר שהוא נותן לאנשי המערכת, בואו נרחיב אותו, בואו ניתן אותו גם להורים. ניתן גם להם את הכלים, גם אם הם יכולים לגשת עצמאית, בלי שמישהו רואה אותם.

שבוע הגלישה שהסתיים עכשיו הראה לנו גם כמה נקודות שאנחנו בטח נשים עליהם את האצבע ונדאג יותר להפצה. אני כן יכול להגיד לכם שדווקא במגזר הערבי יש עלייה מטורפת בגלל הפערים בין הדור היותר בוגר לדור הצעיר, שהם קצת מאבדים אותם. אני מקבל המון פניות וזה משהו שאנחנו כן התחלנו לעבוד עליו. בחודש האחרון, דווקא על המגזרים השניים והשלישיים בתוך המערכת שלנו - - -

מה זה מגזר שני ושלישי בתוך המערכת?

אני אומר מגזרים שניים ושלישיים, זה אומר בשפות שונות, גם ערבית וגם רוסית.

לא, אז אתה מדבר על האוכלוסיות השונות.

אנחנו כל הזמן מדברים על עברית.

לא, מגזר שני ושלישי זה כבר פילנתרופיה - - -

לא, לא, אני לא הגעתי לכסף, אני מתנדב, זה לא מעניין אותי.

לא, זה מינוח.

אני אתקן את זה למינוחים שלכם, אוכלוסיות שדוברות שפות שניות ושלישיות, או סליחה זרות.

הנגשה שפתית, פשוט.

הנגשה שפתית, אוקיי. אני כן חושב שיש חשיבות עליונה לעשות תיקונים ושינויים לחוק, בעיקר לנושא סינון תכנים ששם המושג הזה של "בהתאם למקובל בשוק" יצר מעין בור כזה שכולם נכנסים דרכו. אם לאנשים יהיה איזה ברקס ויבינו שאי אפשר להשתמש ברשת, או אי אפשר לכתוב מה שבא לך ולזרוק את זה לאוויר כי יש פה איזושהי ענישה בצד השני - -

ברור.

- - אז גם תצמצם את התופעות האלה.

ודבר אחרון?

קמפיין ארצי, כמו שקרה במערך מאו"ר, כשבאתי לפני ארבע שנים ועשיתי קצת בלגן בכנסת, רוני מכיר את התיאטרליות שלי לפעמים בישיבות, פתאום כל משרדי הממשלה התחילו לדבר וקורה משהו יפה. אני אומר, לכולנו יש תקציבים, לכולנו יש כוח. בואו נשתף פעולה ונבוא באמת באיזשהו קמפיין שיגיע מהקרקע. אני לא מדבר בעשרים אלף רגל, מעניינת אותי פשטות. אפשר להגיע לכולם, אפשר להגיע לכל מקום. פשטות היא מילה באמת באמת באמת חשובה בכל התחום הזה. אי אפשר להשיג את הטכנולוגיה, בואו נלך על המקום שאנחנו יכולים להביא בעצם את התובנות ואת התיקונים בהתאם למה שקורה בשטח.

אוקיי, תודה רבה, צביקה. אנחנו נעבור לעודד פריד ואחר כך לירון מהמועצה לשלום הילד ואחר כך לנציגי גבעתיים.

תודה רבה, גבירתי היושבת ראש, תודה על הדיון. שמי עודד פריד מהפורום למדיניות באגודה למען הלהט"ב. רציתי בכמה נקודות קצרות להתייחס לסוגיה הלהט"בית באמת. אנחנו מדברים כאן על אלימות ברשת ועל שיימיניג ויוצאים מנקודת הנחה שכל מי שרואה שיימינג יודע לזהות אותו ולהבין שמדובר באמת בבריונות ובאלימות ברשת, ולצערנו זה לא תמיד נכון כשזה מגיע לקהילה הגאה.

מסקר האקלים שערך IGY, ארגון הנוער הגאה, בשנת 2016 יודעים ש-84% מהתלמידים שהשתתפו בסקר שלהם דיווחו שהם נחשפו להערות להט"בופוביות, אני מדבר באופן כללי, לאו דווקא ברשת. ואולי מטריד לא פחות ואולי אפילו גם קצת יותר, 47% העידו שצוות החינוך בבתי הספר לא נתן לזה מענה, כי מבחינת מורה כשקוראים לאיזה תלמיד "הומו" בהפסקה או אולי אפילו באמצע שיעור, זה לא נחשב שיימינג, זו לא אלימות, זו סתם בדיחה. גבירתי היושבת ראש התייחסה לזה בהתחלה, זה מתחיל כבדיחה ואף אחד לא כל כך יודע איפה זה נגמר. אז צריך לחשוב ולהבין מה זה באמת שיימינג.

עוד בהקשר הזה, סוגיה ייחודית לקהילה הגאה, דובר כאן לא מעט על הסביבה התומכת, על ההורים, על המשפחה. אנחנו צריכות וצריכים להבין שלעיתים לקהילה הגאה, לנער שמתלבט, שואל, נערה שאולי גם יודעת שהיא לסבית או בי-סקסואלית, אין כל כך אימא ללכת אליה, או אבא, או משפחה תומכת שהיא יכולה לשתף. היא עדיין חשה בושה מסוימת ולכן במקרה הזה יש חשיבות עוד יותר גדולה לגורמי המקצוע שהם אינם במסגרת המשפחתית.

ובזה אני אסכם ואומר, דובר כאן הרבה מאוד על מערך מאו"ר ועל שיתוף הפעולה הנהדר של משרד הרווחה ומשרד החינוך והמשטרה ומשרדים נוספים, המטה המקצועי, והרבה מאוד פעמים נזרק כאן לחלל החדר המונח של הכשרות, והם כולם קיבלו הכשרה מסוימת, חשוב לנו מאוד לבקש להדגיש שכל ההכשרה הזו וכל מי שעוסק בתחום הזה יכיר, ילמד, ישתף פעולה עם הארגונים שעוסקים בתחום הזה בקהילה הגאה, כדי שאנחנו נוכל לתת מענה גם לאוכלוסייה הזו. לצערי, ובזה אסכם ואומר, אורנה מאיגוד האינטרנט הישראלי התייחסה לזה בכובע השני על נוער בסיכון, לצערנו הקהילה הגאה במדינת ישראל עדיין נחשבת נוער בסיכון - - -

יש מיזם פנטסטי שארגוני להט"ב - - -

אנחנו שותפים למיזם הזה והוא נהדר והא נפלא וצריך לעשות יותר כאלה. ואני אומר, אני שם את זה על השולחן, לצערי נוער להט"בי הוא עדיין נוער בסיכון. אחוזי אובדנות הם הרבה יותר גבוהים, ולכן כשמדברים על הכשרה וסיוע בעניין הזה, חשוב לשים את זה על השולחן. תודה רבה.

תודה רבה על ההתייחסות ועל הדברים החשובים. לירון מהמועצה לשלום הילד, בבקשה.

שלום, גבירתי, ממש בקצרה. קודם כל אנחנו מברכים על הדיון ובכלל על הפעילות המבורכת שלך ככה בכל התחום הזה. אנחנו מברכים על הפעילות שכבר נעשית, ואני מברכת גם את בני הנוער שדיברו כל כך יפה ואולי באמת הם איזושהי דוגמה לפן החיובי והיפה והמנהיג של ההתמודדות עם הרשת.

ברור לנו שזו סיטואציה מדאיגה כיום. אם בעבר, באמת הקטינים שהיו נפגעים מאיזשהו משבר בתוך הכיתה או איזשהו חרם חברתי, והחרם היה מסתכם בין ארבע קירות והיו חוזרים לביתם, למקום המבצר שלהם, היום הרשת בעצם גורמת לפוגענות ולפגיעה להיכנס לתוך החדר שלי בבית, לתוך הפלאפון שלי, לתוך המרחב האישי שלי ואין לאן לברוח. אני כן אגיד שמהנתונים שלנו בוודאי שהתופעה היא מדאיגה ואי אפשר עוד להסתפק בתוכניות וולונטריות. בנתונים שאספנו לאחרונה בשנתון הסטטיסטי, יותר מ-77% מהילדים בני 17-7 דיווחו שנפגעו מעלבון ברשת, 77%. 34% מהבנים נפגעו מאיום או מאלימות מילולית ו-30% מהבנות. יש עלייה גבוהה גם בהטרדות המיניות בתוך הרשת, זאת אומרת ברור לנו שהמגמה הולכת ונהיית מדאיגה יותר ויותר, ואולי מגמה נוספת היא הדיווחים של הילדים למי הם דיווחו את הפגיעה. אולי ממקום חיובי אפשר לומר ש-38% מבני הנוער דיווחו דווקא להורים שלהם, שזו כן איזושהי מגמה חיובית. עם זאת אנחנו נאמר שאנחנו מזהים שההורים הם דור אחד אחורה ברמה, נגיד, הטכנולוגית וגם הם זקוקים לאיזה שהם כלים והכוונה איך לפעול בסיטואציות האלה.

לא כולם. ההורים של היום הם כבר הדור הצעיר - - -

הם מתקדמים, אבל - - -

תני כבוד - - -

כולנו, כולנו. אני רק אוסיף משפט. 26% דיווחו לחבר, ופה באמת מתחזקת האמירה שאנחנו צריכים בעצם לתת לתלמידים כלים גם קודם כל לזהות בכלל את הסיכונים שקיימים ברשת, וגם כדי להיות מעין שומרי סף. אנחנו מכירים את זה בנושא האובדנות ובכל מיני נושאים אחרים, להיות שומרי סף בעבור חברים כדי לדווח וגם לפתח, אני אומרת, יותר גורמי אמון במרחב הבית ספרי כדי שהילדים יבואו וישתפו, כי 18% דיווחו שהם לא משתפים בנוגע לפגיעה ברשת כי הם חוששים, כי הם מפחדים מגורם הפגיעה, ופה באמת מתחזקת החשיבות של לגרום או לפתח ולעודד קשרים משמעותיים בתוך בית הספר עם גורמי האמון שיהיו זמינים לחשיפת הפגיעה.

תודה רבה, לירון, על הדברים החשובים. יש לנו פה נציגים של בית ספר בגבעתיים שמביאים לנו עוד איזשהו אספקט לדיון וזה הנושא של הזכות להישכח. אתם תציגו את הדברים ואחר כך אני גם אומר את ההתייחסות שלנו, אז בבקשה.

שלום, אני ניצן. אני היו"ר של מועצת התלמידים והנוער של העיר גבעתיים. אנחנו באמת תוקפים את הנושא במקום קצת שונה. בשנה שעברה המועצה שלנו, מועצת התלמידים והנוער בגבעתיים בשיתוף מינהל החינוך בעיר והפיקוח הארצי על זכויות הילדים במשרד החינוך, התחלנו לייצר תכנית ייחודית שהמטרה שלה לתת מענה על הצורך להגנה על פרטיות ברשת ועל הזכות להישכח. התוכנית החינוכית כללה למידה בבתי הספר, מפגשים של בני ובנות נוער, ועדת היגוי וכינוס מרכזי, "כינוס delete", שבו השתתפו בני ובנות נוער, נשות חינוך מהמטה וממחוז תל-אביב, חברות כנסת, נציגי הסנגוריה לנוער והסיוע המשפטי ממשרד המשפטים.

הזכות להישכח היא שהמידע האישי של ילדים יוסר מאתרי האינטרנט. כלומר, מחיקת המורשת הדיגיטלית שהותיר האדם בהיותו ילד, גם אם מידע פורסם לכאורה בהסכמתו. יש לבחון את המקרה בהתייחסות למושג ההסכמה כאשר זו ניתנת מטעם ילד. ילדים ונוער עשויים לקחת סיכונים בשל היעדר בשלות מספקת להערכת ההשלכות העתידיות של מעשיהם, הם מתקשים להבין את משמעות הוויתור על הפרטיות ואת משמעות ההסכמה לשימוש במידע שלה כשהם משתפים בתכנים אישיים.

אני אוהד רובינשטיין, אני הדובר של המועצה. זה ענבר גרין, המזכ"ל, וזו הילה פוקס שהיא סגנית היושב ראש.

בכדי להכיר את הנושא לעומק הפקנו סקר מטעמינו שבו בדקנו את הידע של ילדים לגבי הפצת מידע אישי ברשת, בסקר השתתפו 1,100 ילדים מכיתות ד'-י"ב - -

וואו.

- - בסקר גילו של-95% מתוך הילדים בסקר יש לפחות רשת חברתית אחת ועלו כמה נתונים מדאיגים שאנחנו רוצים לגעת בהם עכשיו. הנתון הראשון הוא ששליש מהעונים דיווחו שהם התחרטו על המידע שהם העלו לרשת. היה להם פילוג של תשובות שהם לא ממש יודעים את ההשלכות של הוויתור על הפרטיות. 20% מהעונים טענו כי ההורים שלהם שיתפו מידע שלהם באינטרנט שהם לא ממש היו מעוניינים שהם יעלו, וגם הורים של חברים ולפעמים הילדים לא הבינו שבעצם אי אפשר באמת למחוק את המידע הזה. נתון חשוב שעלה הוא ש-45% מהעונים דיווחו כי מחקו בעבר את המידע, אבל מה שהם לא מבינים הוא שהם לא מחקו את המידע אלא זה פשוט הורחק מעין הציבור.

מה אנחנו בעצם ממליצים? אנחנו רוצים ללכת בשלושה מישורים מרכזיים, חינוך, ההורים וחקיקה או הסדרה. אז בנוגע לחינוך, יש אחריות אישית של כל אחד מהילדים וצריך פה הסברה שהיא יותר גדולה. משרד החינוך עושה המון הסברה אבל אני חושב שתמיד אפשר לעשות יותר - - -

- - - בקרב ילדים או ההורים?

בקרב הילדים, עוד מעט נעבור לנושא של ההורים.

לגבי ההורים אנחנו חושבים שצריך לעשות אצלם מהלך גדול יותר. נכון שחלק מההורים מבינים את ההשלכות של להעלות לאינטרנט דברים שהילדים שלהם לא מסכימים, אבל מנתון של 20% מהילדים שאמרו שההורים שלהם שלחו משהו לרשת שהם לא ממש אהבו אותו, אז אני חושב שצריך לגעת בו קצת.

לגבי חקיקה או הסדרה, יש היום המון חוקים שחוקקו לגבי דברים פליליים כמו העלאת תכנים של אנשים אחרים, אבל אנחנו חושבים שצריך לקחת את זה לכיוון אחר כי המון ילדים מעלים דברים שהם לא מבינים את ההשלכות של זה כי הם עדיין ילדים. ילדים, כמו ילדים, עדיין פזיזים. אנחנו חושבים שצריך לחוקק חוקים שבהם כל ילד או בגיר שפרסם משהו של אותו קטין יש לו את האפשרות למחוק את מה שהוא הפיץ.

אנחנו לא ממציאים את הגלגל, יש עוד מדינות שזה כבר קיים בהם. למשל באיחוד האירופי ברפורמה משנת 2015 נקבע כי "הזכות לדרוש מחיקת מידע עומדת כל עוד אין סיבה לגיטימית לשמור אותו". הרפורמה מתייחסת במיוחד לקטינים וקובעת שזכותו של אדם לחזור בו מהסכמתו משימוש במידע אישי שניתנה בהיותו קטין. בארצות הברית בקליפורניה נחקק חוק אשר קובע שלקטינים יש זכות לדרוש מחיקת מידע אשר הועלה על ידם, בכפוף לחריגים על תקנון. אז הצורך בהסדרה בנושא לא אמורה להיות תחליף לדיון על תפקיד החינוך וההורים כסוכני חברות עיקריות, אנחנו חושבים שצריך בעצם לנסות לחבר את שני הדברים כי שום דבר לא עולה על השני ובעצם החינוך וגם החינוך של ההורים הם תרופה למכה, מה שנקרא, לחקיקה ולהסדרה.

אני מאוהב בתמימות שלו. אנחנו צריכים לעשות דיון - - -

אני מוקסמת, יש לך פה מקום מובטח מתי שתחליט.

אבל זה גם לא נכון לומר 'אני מאוהב בתמימות' כי אז אתה מבטל את הדברים שהוא אמר.

חלילה.

אז אני חושבת שהם לא תמימים. הם חיים את העולם שלהם וכדי שאנחנו נרגיש שאולי איפשהו אנחנו מפספסים משהו.

הוא אומר את זה מבפנים.

הוא ממוקד מאוד. הוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר והוא אפילו היה מדויק מאוד, ואפילו החכמנו לגבי הנושא של החקיקה במקומות אחרים. אבל אתה לא יכול לצאת פטור בלא כלום כי אנחנו נשמח לקבל בוועדה את אותו מסד נתונים שעליו נשענתם לגבי הנושא של התאמת מערכת החוק והמשפט במדינות אחרות וללמוד ממנו ולראות איפה אנחנו יכולים גם כן להצטרף וליזום באותה רוח.

אני אמרתי לכם שאחרי שתדברו אני אתייחס, אבל בתוך הדברים שלכם כבר התייחסתם והעלית פה סוגיה מאוד משמעותית וזה הנושא של האחריות של הילדים. זה לא סוד שאני ככה בתוך הסיפור של 'הזכות להישכח' די אמביוולנטית במחשבה שלי, כי מצד אחד אני כן חושבת שיש לכל אחד את הזכות להישכח ולהוריד תכנים, במיוחד אם לא אותו הילד העלה את התכנים הפוגעניים האלה ומישהו אחר העלה וזה לא היה לשיקול דעתו והוא רוצה שיסיר, אבל אני גם לא רוצה שהיד תהיה קלה על ההדק כי יודעים שאני יכול להעלות ואחר כך אני יכול גם למחוק ואנחנו יודעים שזה יכול להפוך להיות ג'ונגל הרבה יותר פרוץ ממה שהוא היום. אני חושבת שחלק מהתהליך החינוכי הוא שכל ילד יידע מלכתחילה את ההשלכות של מה שהוא מעלה, את ההשלכות כלפיו, את ההשלכות כלפי אחרים שמעורבים אולי בתוכן שהוא מעלה. כי יש לזה משמעות הרבה יותר גדולה, ואחר כך, כמובן נכון שאחרי הרבה שנים אז גם לילדים יש את הזכות לשכוח את השטות שהוא עשה, או את רוח השטות שהייתה בגיל 11 למרות שאני מאמינה שאנחנו נבנים מהכול. בסופו של דבר אנחנו, כשלמים, זה סך כל מה שעשינו לאורך החיים.

אז אני אשמח לקרוא ולראות איפה אנחנו יכולים באמת לאמץ את הדברים ואני רוצה להודות לכם. הצגתם מקסים, מקסים, מקסים. באמת. שרון קייזר, בבקשה.

שלום אני שרון ממרכז "הורשת", מייסדת מרכז "הורשת", פסיכולוגית חינוכית במקצוע שלי, עובדת גם בתוך בתי ספר פה בירושלים. אני רוצה להתייחס ככה לדברים שנאמרו על ידי בני הנוער ובעיקר מי שפתחה את הוועדה היום, בעיקר מהמקום של לנסות לשמוע כמה שיותר את הקולות שלהם ומשם לגזור את התכניות החינוכיות, תכניות המניעה, תכניות הטיפול בפגיעה או כל מה שזה לא יהיה שאנחנו מנסים ורוצים לעשות.

בתחילת השנה, שנת הלימודים הזאת, חברנו, מועצת הילדים והנוער עם יובל ואורנה מאיגוד האינטרנט ועשינו כינוס משותף יחד שבעצם מביא לקדמת הבמה את הקולות של בני הנוער והתקיים שם דיאלוג מרתק בין בני נוער, שהם ניהלו לחלוטין את הכינוס, לבינינו המבוגרים שישבו בקהל ושאלו שאלות. אני חושבת שאחת המסקנות שלנו כמארגנים של הכינוס הייתה בעיקר לנסות להבין את כל המושג הזה של פגיעה, כי אנחנו יושבים כאן ומדברים הרבה על פגיעה ובריונות ואנחנו לא ממש מפרטים מה זו פגיעה ומה זה בריונות.

הלכתם ככה למקום מאוד קיצוני קודם על אובדנות ואני לא רוצה להתייחס לזה, אבל למקומות מאוד קשים. אני חושבת שפגיעה מתחילה במקום הרבה יותר בסיסי, ברמה היומיומית של התנהלות של ילדים, של נוער, של מבוגרים ברשת. אני רוצה אולי לנסות למנף פה איזושהי יוזמה משותפת, אולי נוכל להוציא אותה מהוועדה, מהנציגים שלנו ממשרד החינוך ושפ"י, להתחיל לחשוב על סוגי פגיעות שונים. אם אנחנו באים היום כפסיכולוגים בבתי ספר לטפל במקרים של פגיעה מינית, פגיעה עצמית, אנחנו מסתכלים על רמות שונות של פגיעה. אני פונה אולי בעיקר לתמי ממאו"ר לנסות לחשוב ביחד על איך אנחנו מקטלגים את הסוגים השונים של הפגיעות ואיך אנחנו מאפשרים טיפול דיפרנציאלי לתוך האנשים בתוך מערכת החינוך. עד עכשיו דיברנו רק על המחנכים, אבל גם לפסיכולוגים וגם ליועצים, אילו כלים אנחנו מציידים אותם נותנים להם כדי לבוא ולטפל בפגיעה של שיימינג או בפגיעה של סכנה לפגיעה עצמית או לפגיעה מינית ברשת. זאת אומרת לנסות לחשוב ביחד עם בני נוער מה הם צריכים מאיתנו המבוגרים ואיך אנחנו הופכים להיות יותר רלוונטיים בטיפול בתוך פגיעות.

אני רוצה רגע להתייחס לדברים שלך. ראשית, הדיון פה הוא על שיימינג ועל פגיעה ברשתות החברתיות. זה נכון שיש התייחסות, לצורך העניין, לפגיעות מיניות ולפגיעות אחרות, אבל יש להם את הטיפול שלהם מעבר להתמודדות החברתית. אבל אני לא הייתה רוצה לקטלג רמות של שיימינג.

לא של שיימינג, של פגיעה. זאת אומרת אנחנו מדברים על שיימינג ברמה של מישהו שבאמת רוצה אחר כך - - -

לא, אז אני אומר לך למה אני לא רוצה, כי גם אמר פה נציג הלהט"ב כשאומרים למישהו 'הומו' אז יש מי שחושב שזה חמור ויש מי שחושב שזה כאילו חלק מבדיחה ומסלנג ומדברים אחרים. אנחנו לא צריכים להתייחס לאיך אנחנו תופסים את זה, אלא למה הילד חווה. הרבה פעמים דברים שיכולים להיראות לנו מאוד מאוד קטנים ומינוריים ויש ילדים שחווים את זה כ-crisis, כ-crisis חברתי אמיתי. לכן אני חושבת שהטיפול בשיימינג צריך להיות מאוד ברור וחד ולא משנה באיזו מידה הוא. אני לא סתם אמרתי שצריך להרוג את זה כשזה קטן, כאילו גם כשאנחנו תופסים את זה שזה קטן, כי אחר כך את יודעת, זו בדיחה פה, שתי בדיחות שם וזה הולך ומתרחב וזה יוצא מגדר החוק ואם הנערה המקסימה שנמצאת כאן הייתה מספרת את הסיפור שלה אז הייתם מבינים איך בדיחה, כביכול תמימה לחלוטין, הופכת למשהו שהוא יכול היה להיות אחר לגמרי מכפי שזה נגמר, אם זאת לא הייתה לצורך העניין היא, אלא מישהי אחרת שפחות הייתה יודעת איך להתמודד עם זה. לכן קשה לי עם הנושא של "לדרג את רמות הקושי" כי אלה רמות הקושי בעיני מי?

אז אני חושבת שלא לדרג רמות קושי, מה שאני התייחסתי אליו זה להסתכל על סוגים שונים של שיימינג ולהתאים את התייחסות שלנו. אם את תדברי עם בני נוער הם גם יגידו שהרבה פעמים ההתייחסות שלנו יכולה להחמיר מצב בזמן של פגיעה, מתוך, שוב, הם אמרו בהתחלה 'הכלים שיש או שאין לנו לטפל בהם'. אני חושבת שכן לשמוע אותם יותר ולהתאים את התגובות שלנו ואת הטיפול שלנו לסוגים שונים של פגיעות.

חוסר התייחסות כשיש שיימינג? לא מנקה את השטח. להיפך, הוא יוצר מפלצת מתחת השטיח. אני אומרת את זה, אני אגיד למה אני מתייחסת לזה ככה, כי אני שמעתי את זה בכמה מקומות ויכול להיות שאני לא מבינה אותך עד הסוף, אבל אני מכירה מקרים שבהם אנחנו פנינו לבתי ספר בעקבות ילדים שפנו אלינו. עכשיו, once ילד הגיע עד אליי יש פה משהו שהוא חריג, בסדר? שהוא לא שגרתי. ואת פונה ובית הספר אומר שבשיקול הדעת המקצועי שלו הוא העדיף לא להתייחס כדי שלא להעצים את זה. אין דבר כזה לא להתייחס. אין דבר כזה.

אבל זה בדיוק מה שצריך להגדיר. זה בדיוק מה שאת אומרת עכשיו, אלה הכלים שאנחנו צריכים לתת לאנשי הטיפול והחינוך, לגמרי.

זה אגב, שגרתי, כאילו, לא פגעו בו מינית ולא היה שם איזשהו - - -

לגמרי. לא משהו קיצוני. אז זה בדיוק העניין. בשביל להגדיר שיימינג אנחנו צריכים לבוא ולהגיד את הדברים האלה. כשאני מדברת על סוגים שונים זה בדיוק הדוגמה שאת נתת. גם כשזה בקטנה, גם כשזו בדיחה, זה משהו שהוא לא נכון. ואז איך אני בתור פסיכולוגית בית הספר מטפלת בזה? איך היועצת מטפלת בזה? אני כן חושבת שהטיפול הוא שונה, תתקני אותי אם את - - -

אגב, גם לא כל דבר צריך להגיע ליועצת ולפסיכולוגים, אם אנחנו כבר מדברים על רמות, כי אני חושבת שאם יהיו כלים מספיק טובים לאנשי החינוך במערכת, ואני רואה את כל מי ששותף במערכת כאיש חינוך, גם נוכל לחסוך מכם הרבה מאוד עבודה ולטפל בדברים, אגב לפני שהם גדלים, כי מתי זה מגיע ליועצת ולפסיכולוגית? אחרי שזה קצת מתרחב. שם צריך לעשות - - -

אז זו בדיוק הכוונה של להגדיר את הסוגים השונים ואת ההתייחסות ומתי פונים למי ואיך מתייחסים. זאת אומרת זה לא הכול גורף את אותו סוג טיפול.

זה צריך להיות שיטתי, אני לגמרי מסכימה שזה צריך להיות שיטתי וסדור ומובנה ומתקיים ומיושם, כי זה שזה יהיה שיטתי וסדור ואנחנו נדע מה השלבים שצריך אבל בתכלס זה לא קורה שם, אז אנחנו די מפספסים. תודה רבה, שרון, על הדברים ועל שאפשרת לחדד כמה נקודות חשובות. ליאורה לייבוביץ מהאשנ"ב, בבקשה. אחר כך סימונה מורלי, עדי חן.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה לספר לכם על השקת ה-cyber quest החדש שלנו דווקא בשבוע האינטרנט. יצרנו משחק מחשב מאוד מאוד ייחודי, סוג של מציאות מדומה. חילקנו טאבלטים בכיתות. הגענו והצמדנו ילדים בזוגות. כך הם נחשפו לכל הסוגיות שאנחנו מדברים עליהם בעולם האינטרנט, בחינוך, זאת אומרת הגענו מדרך אחרת, חדשנית. הם קיבלו משימה, זה נקרא מסיבה בלתי אפשרית. הם היו צריכים להפיק מסיבת כיתה ודרך זה למדו את כל הסוגיות, מאיך בונים את רשימת המוזמנים, איך בונים את רשימת השירים, וכל זה דרך האינטרנט.

עשינו את זה עם עיריית הוד השרון בפיילוט מאוד מאוד מוצלח, המשוב היה מדהים ואנחנו ממשיכים לפתח ולהעביר את זה בבתי הספר. וככה אנחנו תורמים בעצם לחינוך למען השימוש הנבון באינטרנט, כי באמת אנחנו עברנו דור אחר. אם דיברנו קודם על דור, אז אני רואה את אבא שלי שהוא בן 74 והוא מכור לפייסבוק ובשבילו זה הדבר הכי טוב שיש כי הוא כל הזמן בקשר עם העולם.

בפנסיה יש להם הרבה זמן.

כן, הוא רואה את בני הדודים שלו בכל העולם, מתקשר איתם. אז אני חושבת שבאמת עברנו איזושהי חוויה מאוד מאוד מעצבת, אבל עדיין יש המון ידע שצריך להעביר אותו וכל הזמן לדבר עליו.

עמותת אשנ"ב ערכה בכינוס האחרון שלה מחקר, קיבלנו נתונים ואנחנו נעביר לכם את המחקר, כי בעצם ראינו בבירור שילדים ובני נוער מגלים מודעות ומגלים מעורבות בעניין הזה והנושא של כל מה שקורה ברשת והניטור שלו מוטמע וכן יש צעדים, אבל אין ספק שהרשת היא כמו המציאות בסופו של דבר. המחקר שלנו, אגב, יוצג בחודש מאי בפראג, בכינוס בין-לאומי שהוא התקבל אליו. זהו, תודה רבה.

תודה לך. הסתכלתי ככה כי זה נכון מה שאת אומרת וזו נקודה שאנחנו צריכים לראות לנגד עינינו. זה שתהיה מודעות ואנחנו נציף את זה ואנחנו כולנו נירתם, אנחנו עדיין צריכים לזכור שזה כמו הזירה במציאות. זה הזכיר לי משפט, אני ניסיתי להיזכר מי אמר לי, ש'כולם יודעים איך עושים דיאטה, אבל מעטים מאוד מצליחים'. כולם יודעים מה לא צריך לעשות וברגע האמת הרבה מאוד נופלים למקום הזה וכן, זה אומר שזה לא שעכשיו אנחנו נגבש את כל העמדות או אפילו שתהיה חקיקה והכול וזהו עשינו את שלנו, אלא אנחנו נצטרך להיות שם כל הזמן עם היד על הדופק למען הילדים ולראות איך אנחנו באמת מחזיקים את זה לאורך זמן.

אני רוצה להוסיף שבחודש יוני הקרוב אנחנו נערוך כינוס נוסף והוא יהיה בנושא אתיקה ויזמות חברתית של ילדים ברשת. אנחנו גם נזמין אותך לשאת דברים. הכינוס יהיה בשיתוף עם פייסבוק וד"ר אנטיגונה דייוויס תגיע אלינו מוושינגטון לכנס הזה, היא ראש המדיניות של פייסבוק וזה יהיה עם נופך בינלאומי מרתק.

אז בהצלחה ותודה רבה. סימונה מורלי, כמה משפטים. בבקשה.

אני אשמח אם תעבירו ליו"ר.

לא, אנחנו ממש קצרים בזמן.

קצר. קודם כול אני מברכת על השיח ואני רוצה להחזיר לקדמת הבמה את הנוער שבגינו אנחנו כאן, ויישר כוח. אז בעיר אשדוד פיתחנו מודל, לא חיכינו, זאת אומרת שאנחנו מחכים בשקיקה שמאו"ר כבר ישיקו ופיתחנו מודל שנקרא "סיירת רשת ביטחון" שמושתתת על בני נוער. התחלנו את זה לפני שנה והכשרנו כ-60 בני נוער בקיץ והם גם הועסקו בזה בשכר. שיתוף הפעולה היה דרך הפיתוח, דרך 'כפתור אדום' ודרך הסייבר המשטרתי ומשרד החינוך. פיתחנו את המודל הזה, ראינו כי טוב, והשנה יש לנו כ-60 בני נוער, דרך מעורבות חברתית כשיש לנו נציגים מכל בתי הספר והם בעצם הנציגים בתוך בתי הספר שמסייעים ליועצת אח"מ בתוך בית הספר בנושא הזה.

מעבר לכך, אותם בוגרים של כיתות ט'-י' שמוכשרים לאורך כל השנה, בשבוע הזה הם מעבירים ליסודי. ישנם שלושה בתי ספר יסודיים והם מעבירים להם את הנושא של חניכה והסברה עם היועצות של היסודי. זה מודולה אחת. זה מרחב אחד של הנוער שהוא מעורב. אנחנו מעבירים את אותה הכשרה גם לקבוצות בני נוער בסיכון וגם לתנועות נוער. בדיוק היום בשעה 15:00 ייפתח נושא במסגרת "רשת ביטחון" לתנועות הנוער.

זירה נוספת שאנחנו פועלים, ושוב אנחנו לא מחכים, בנושא הנחיית הורים. יש לנו מרכז להורות אז אנחנו מנחים הורים בשני היבטים. פעם אחת להיות מודולינג, ואני מאוד מסכימה פה איתך, שנאה דורש ונאה מקיים, אז פעם אחת איך אנחנו כמודולים יכולים למניעה, ופעם שנייה מעורבות הורים, עד כמה מותר לי להסתכל, לראות, מי החברים, מה רמת התפוצה - - -

מותר, מותר לכם כהורים.

בדיוק. וזירה נוספת שאנחנו פועלים כבר השנה הם חדרי המורים. מעירים את חדר המורים, הכשרה. לאור העובדה כי לא מכשירים בבתי ספר להכשרת מורים, אז אנחנו נכנסנו לכל בתי הספר, לחדרי המורים, עם - - - וזה פרק שאנחנו מעבירים שם בנושא של אינטרנט בטוח.

אלה שלוש הזירות שאנחנו פועלים בהם, עם הפיקוח ועם היועצת הבכירה של אח"מ ושל שפ"י באשדוד. הכול בתיאום מלא.

מדהים, סימונה. קודם כל מדהים כמודל, מדהים כעשייה בכלל במובן הרחב ובהחלט יש לנו פה מודל שאפשר להעתיק אותו. אם היה פה נציג של השלטון המקומי, אני חושבת שזה משהו שאפשר להעתיק אותו למקומות נוספים. זה לא נעשה רק ברמת של בית ספר, זה נעשה ברמה של יישוב ואני חושבת שזה מרתק.

אגב, בדבר הזה כאן שהעברת לי לגבי "מחפשים עבודה מאתגרת לקיץ", בנוסף להיבט של השיימינג והגלישה הבטוחה והכול, מי שצולל פנימה רואה פה כל כך הרבה ערכים מוספים בנושא של תעסוקת נוער בקיץ, שהנוער בעצם מגויס למשהו ופחות מסתובב, זה נותן מענים על צרכים נוספים ובתוך זה אנחנו מרוויחים כמובן גם את הנושא של גלישה בטוחה. יישר כוח, וככל שאנחנו נצליח להפיץ את זה ואת יודעת, אולי דרך אפקט ההדבקה, להדביק יישובים נוספים שילמדו את זה, אז אנחנו נשמח ונברך. תודה רבה.

עדי חן, בבקשה.

שמי עדי חן, יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד בלשכת עורכי הדין. אנחנו קודם כל מברכים את יו"ר על הדיון היום, מדובר על סוגיה מאוד חשובה, וכמובן את הדוברים במיוחד מגבעתיים, העיר שלי, אני גאה בכם ממש.

אני רוצה להזין רק קצת input. אני חשבתי, כמובן קטונתי מלהעיר הערות בסוגיה הזו, אבל כמה נקודות. איכשהו חשבתי על הסוגיה של ההטרדות המיניות ועל הקמפיין שנעשה ואיך שהיום כל כך אנשים מפחדים מלהטריד מינית. כל זה תוצר של עשייה חברתית, חינוכית, משפטית משולבת ביחד.

אני לא רואה שהם מפחדים.

יש הרבה יותר מפחדים, הרבה יותר מה'לא מפחדים' בעבר.

זה נהיה נושא נורא רגיש. בהחלט.

והייתי מציעה איזושהי דרך למניעת התופעה ולמלחמה בתופעה. ברגע שמועלה לרשת החברתית איזשהו מידע מביש או שיימינג, שכל תלמיד יידע שיש עליו חובת דיווח, כמו במעשים מאוד מאוד חמורים, חובת דיווח לבית הספר ולממונה, שיהיה איזשהו ממונה בנושא הזה בכל בית ספר, בין אם מדובר - - -

זה רעיון יפה. בהתחלה כשאמרת "חובת דיווח" נבהלתי, אבל עכשיו אני חושבת על זה שאם ילד, תחשבו כמה ילדים אנחנו יכולים להציל כי ילדים בעצם הרבה פעמים נחשפים גם לפני הנפגע, הם רואים את הפגיעה עוד לפני שהנפגע הגיע לשם, ואם הוא צריך לדווח אז זה כאילו - - -

בדיוק. מעבירים מסר שאנחנו לא נותנים יד לפגיעה כזו. אנחנו מעבירים מסר של אחריות, מעבירים מסר גם לתלמידים, 'אם אני קיבלתי ממך מסר, דע לך שאתה לא יותר אדון למסר הזה, אני חייב להעביר אותו הלאה'.

זה ממש בעייתי בימים של "מלשין" ו"הלשנה". ומה קורה גם - - -

אבל זה הסיפור, לילי. זאת לא הופכת להיות הלשנה, כי אני מחייבת אותך. אגב, אוי ואבוי אם הילדה שלי תחשוב שלספר לי משהו זה להלשין.

אבל בסוף אנחנו נטפל בשיימינג דרך שיימינג וזה מאוד מסוכן. המורכבות היא שאנחנו נטפל בשיימינג דרך שיימינג. שזה אומר שברגע שאני רואה משהו שהוא לא תקין ואני מדווחת אני יכולה לעשות שיימינג על השיימינג.

לא, אבל זה - - - תקשיבי, אם אני מדווחת למורה אז אני לא עושה לו שיימינג. אז מה, אז נשאיר את זה פרוץ?

רגע, שנייה לילי, מה רצית? רגע, חברים תראו מה זה, אנחנו לקראת סיום הדיון ופתאום הכול התעורר פה. רגע, שנייה, שנוכל להתייחס לרעיון הזה. בבקשה, לילי.

אני בדיוק מסיימת שבוע הגנה לאינטרנט בשבוע שעבר והוזמנתי להרבה בתי ספר בסיכון, שזוהי ההתמחות שלי, והעברתי אינסוף הרצאות בנושא של אלימות ושיימינג באינטרנט. הנושא שעלה כל הזמן, 'אנחנו לא נלשין, זו הלשנה, טמבל מי שעושה את זה, לא נדבר איתו'. הנושא הזה - -

אבל זה חמור בעיניי.

וכשילד מתאבד?

ודאי ודאי - - -

זה חמור, איפה ההגנה על הילדים?

חמור, אבל הנושא הזה שאני אתפס כמלשן - - -

אז צריך לטפל בזה כי אם זו תהיה חובה אז הוא לא יהיה מלשין.

בדיוק. במיוחד עם בני נוער בסיכון.

אני אשאל את משרד המשפטים, אבל הסיפור הוא - - -

החוק הזה - - -

קודם כול אנחנו עוד לא בתהליך חקיקה. הלוואי שזה היה ככה, עולה רעיון ואנחנו בחוק, זה לא הסיפור, אבל אני רגע מנסה לתקוף את זה מהמקום שלא צריך להגיע לילד ולספר לו, אלא אני עכשיו פותחת ווטסאפ ורואה שעושים עליהום, סליחה, על ילדה או ילד, ואני בעצם הולך ומספר, מדווח למבוגר. עכשיו אני לא צריך - - -

זה לא מדווח, זה תהליך חינוכי - - -

אז זאת חובת הדיווח, זה מה שאני רואה לנגד עיניי.

צריך להבחין בין חובת הדיווח לבין תהליך חינוכי. כשאנחנו מדברים על תהליך חינוכי, אנחנו מדברים, הזכירה כאן מהמועצה לשלום הילד את כל הנושא של שומרי סף, של האחריות החברתית שילדים - - -

אבל זו אחריות לדווח. לא משנה, אל תקראי לזה חובת הדיווח במקום הקשה שאנחנו מכירים.

אז אני אומרת שאנחנו עושים תהליך חינוכי שמדבר על הבחנה בין דיווח להלשנה, שמדבר על פנייה לעזרה, שמדבר על אחריות חברתית, אבל זה תהליך חינוכי, ואני חושבת - - -

אז מה הבעיה לקרוא לזה אחריות לדווח?

אחריות לדווח זה בסדר גמור, אבל להגיד 'חובה לדווח' - - -

לא, אני מבינה את הקושי במינוח, זה בסדר.

ההבחנה בין תהליך חינוכי - - -

אז בואו נעשה 'אחריות לדיווח'.

זה מה שנקרא אצלנו שומרי סף, שאנחנו מעודדים - - -

שנייה, כי אנחנו גם מתקרבים לסיום הדיון, אז רגע כדי שנוכל לשמוע את כולכם. יש לך עוד משהו? לא, אבל לא כזה עוד פעם.

לא, לא. לא כזה. בגלל ההתראה הקצרה לא יכולתי לבדוק את הנושא לעומק, אבל אני חוקרת אורחת במכון למשפט השוואתי בשווייץ בלוזאן, ופניתי אליהם אתמול כדי לדעת איך הם מתמודדים שם. מסתבר שהחקיקה בשווייץ היא מאוד מאוד רדיקלית והיא מאוד מגנה בכל מה שקשור לבריונות החברתית. אני אשמח להעביר לוועדה את החוקים שקיבלתי מהם, בשמחה.

מאה אחוז, אז אנחנו נשמח לקבל למרות שאת מציגה ששם זה אולי קצת קיצוני, אבל אנחנו נראה מה מתאים לנו.

כן, יש הגנה מלאה על הנפגעים ומאוד מחמירים עם הפוגעים.

אוקיי, מאה אחוז. איילת, ממש במשפט.

אני אתייחס רק בנקודות. אני איילת, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית. לגבי נתונים, אני מתחברת לנתונים של חברתי לירון. כמעט 10% מבני הנוער שפנו למרכזי הסיוע בשנת 2016 מדווחים על פגיעה מעבירות של פרסום תמונות ומידע ברשת. חשוב להכיר את הנתון הזה כי זה באמת בספקטרום של הפגיעות יש בו נדבך משמעותי.

עוד נקודה, אנחנו פועלים בוועדת חוקה. כרגע יש דיונים נמרצים והצעת חוק שעוסקת בהסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה. הדגש הוא בעיקר הסתה לטרור ועבירות - - -

כן, אנחנו מכירים.

אנחנו פועלים שגם הנושא של הסרת פרסומים פוגעניים מיניים ייכללו בחוק הזה, כלומר שתובע יוכל לגשת ולקבל צו מנהלי של הסרת תוכן כזה או אחר, לא משנה אם זה דף או רק את הפרסום, אלה דיונים אחרים, אבל שאפשר יהיה להסיר את אותו פרסום פוגעני מיני.

ודבר אחרון, וחבל לי שזה בקצה של הדיון, זה שאני רואה בעייתיות גדולה מאוד במנגנון הדיווח. העליתי את זה כבר בדיון לפני שבועיים שהיה מנגנון דיווח שלא מאפשר דיווח אנונימי למערך מאו"ר, אז זה אולי דורש דיון שלם אחר.

סליחה, אנחנו לא הצגנו עמדה כזאת שלא לדיווח - - -

אבל אתם לא מתחייבים על כך באופן גורף.

אני העליתי את זה והם אמרו שזה בלתי אפשרי. אפשר להסתכל בפרוטוקול.

שווה דיון. אני גם לא בטוחה שאני בעד או נגד. אני חושבת שהסיפור הזה של דיווח אנונימי, במיוחד אם אנחנו מצפים שיהיה טיפול בפנייה, היא צריכה להיות מאוד מוגדרת. צריך לשבת ולחשוב על זה כי זה נשמע הרבה יותר מורכב. גם אם זה היה בתחילת הדיון לא היינו יכולים להקדיש לזה את תשומת הלב שנדרשת מבחינת החשיבה.

ברשותכם, אני ממש חמש דקות לוקחת מכם רק כדי לשמוע, בזק במשפט ואחר כך משרד המשפטים ירצה להתייחס, אז בבקשה.

שלום, נעים מאוד אני מור מ"בזק בינלאומי".

גילוי נאות, אין לי שום קשר.

שתי חברות שונות לגמרי. אחד הדברים שאנחנו זיהינו בהקשר של הרבה מאוד דברים שנאמרו פה היום זה כל הנושא של הנוער ואפילו הילדים שחווים בריונות, שבעצם 80% מתוכם לא יספרו למבוגר או אפילו לחבר, ואנחנו רואים את הבריונות שבעצם מגיעה משלל אפליקציות ובגילאים שכבר החל מגיל שמונה ואחד הדברים שאנחנו בעצם לקחנו לעצמנו כאיזשהו ערך מאוד חברתי זה לפתח אפליקציה שנועדה לטובת ההורים, שבעצם תציג להורים את ההודעות הפוגעניות של הילדים שלהם. לא רק בפייסבוק כי אנחנו יודעים שכבר הילדים כבר לא נמצאים היום בפייסבוק, הם יותר באינסטגרם, בסנפצ'אט, במיוזיקלי וכמובן ווטסאפ. בעצם המטרה היא שההורים לא יבואו ויחטטו, הילדים לא יצטרכו להרגיש לא בנוח להיות השטינקר והמלשן וה'לדווח', אלא ההורה יקבל בלייב את ההודעה הפוגענית ואז בעצם חובת החינוך וחובת העשייה עוברת למבוגר האחראי, וזה להורה וההורה יכול לדעת אם הילד שלו נפגע, פוגע או סתם עומד מהצד. זה שירות שאנחנו השקנו בשבועיים האחרונים לקהל הרחב כחלק משבוע גלישה בטוחה, גם העלינו את הנושא למודעות. זה קמפיין שצבר מבחינתנו ויראליות מאוד מאוד גדולה ואנחנו מזמינים שיתופי פעולה עם האנשים שנמצאים פה בוועדה.

אגב, גם כאן - - - בבקשה, יובל.

לא, אני חייב להגיד שאני באמת שומע שיש המון תוכנות של המעקב אחרי הילדים, אני חושב שזה פשוט הזוי שיש אפליקציה כזאת שקיימת בכלל בתוך האפליקציות של ההורים. אני חושב שזה בכלל, אני אפילו אקצין את זה, זו בושה לחברה הישראלית שיש דבר כזה - - -

יובל, תספר על - - -

לא, אני אגיד את זה באמת מתוך כאב, כי ברגע שילד יידע שההורים שלו התקינו אצלו אפליקציה כזאת, עזבי את המעקב אחרי הילד שלך - - -

זו האזנת סתר.

עזבו את החלק הזה, זה לא קשור. אני אגיד לך מאיפה אני אומר את זה, בסופו של יום את לא רק גורמת לילד לא להיות שותף בתוך קבוצות כאלה, ימדרו אותו מהחבורות האלה, כי בסופו של יום גם אני מקבל בקבוצות הווטסאפ שלי, כן יש לפעמים קללה של, את יודעת, 'מפגר', 'מטומטם' משהו כזה. לא שזה דבר טוב שזה קורה, אבל זה קיים, אבל אם אימא שלי תקבל את זה אף אחד לא ישתתף יותר בקבוצות האלה בכלל.

תשמע, קודם כול חייבים להגיד - - -

רגע, קר נקודה נוספת - - -

אני רוצה רגע להצטרף לדברים של יובל, גם בהערה - - -

אם אפשר לסיים את זה ממש בקטנה? אני חושב שאם אנחנו רוצים לטפל בעניין ההורים, ההורים צריכים לקבל להיות המבוגר הזה שאני יוכל לפנות אליו, להיות המנטור שלי אם אני אצטרך את העזרה שלהם, אוקיי? כי יש פעמים שאני לא צריך את ההורים שלי כדי לפתור את הבעיות שלי האישיות, אבל ברגע שאני אצטרך אני אדע שאני יכול לפנות אליהם בכל דבר. זה מה שאימא שלי כל הזמן אמרה לי, "אני לא רוצה לעקוב אחריך, אבל אני רוצה שתדע שברגע שתצטרך משהו – אני פה בשבילך", וזה המסר שצריך לעבור להורים.

קודם כל אתה צודק. אני אסכים איתך שאתה צודק, בסדר? אבל היום יש להורים בעיה מאוד רצינית, וכן, גם הורים צעירים, שלא מכירים מספיק את הטכנולוגיה, את המקומות שבהם הילדים נמצאים ואני לא מדברת על בני נוער בהקשר הזה. להיפך, אני מדברת יותר על הגילאים הצעירים שהילדים לא באמת מבינים את המשמעויות כמו שנאמר פה, וההורים לא מבינים מה קורה ולא יודעים מה קורה, והמטרה - - -

ההורים מבינים מצוין. האפליקציה - - -

אני רוצה רגע לומר - - - אני רוצה ברשותכם לומר משהו - - -

אז עם כל הכבוד - - -

המטרה היא לא לעקב - - -

יש פה איזה שהוא מקום פרטי שמקדם את עצמו.

לא, רגע, רגע. אתם - - -

אני חושב שהדיון הבא בוועדה יהיה על ניטור ואינטרסים - -

לא, אז רגע.

- - ואז אני ארעיד לכם את העולם.

לא, אז אתה לא תרעיד לי כלום עכשיו. אתה עכשיו רגע תהיה בשקט - -

לא עכשיו, בדיון הבא.

- - כדי שאני אוכל לדבר, בסדר. אני רוצה רגע להתחבר לדברים של יובל, אבל גם לומר משהו. קודם כל אני מוכרחה לומר, ואני אמרתי את זה גם בכל פורום אפשרי, במיוחד כשהילדים צעירים אני כן בעד שההורים יהיו נוכחים גם במרחב הווירטואלי, בדיוק כמו שאני חוצה איתם את הכביש כשהם קטנים ובדיוק כמו שאני בודקת מהחלון אם הם ירדו למטה והכול בסדר ואני נמצאת שם עם העין, אני רוצה להיות עם העין גם במרחב הווירטואלי. אני חייבת את זה עבורם. אני מדברת בעבור הילדים הצעירים, בסדר? ילד בכיתה א' מקבל היום טלפון כי ההורים רוצים לוודא שהוא הגיע בבטחה לבית הספר או הגיע חזרה הביתה ושהכול בסדר בכל רגע נתון, ואין לו מושג באיזה ג'ונגל הוא שם את הילד שלו. אז אני, בשביל ילד בכיתה א', ב', ג' ד', כן, אני רוצה להיות שם ולפתוח ולראות שהכול בסדר. זה פעם אחת.

לגבי הילדים המבוגרים, אני מסכימה איתך, גם בגישה של אימא שלך. ברגע שהילד שלי בכיתה א', ב', ג', ד' ידע שאני שם ותהיה תרבות שאנחנו מדברים על הדברים ושאנחנו כולנו שותפים, אז בכיתה ה', ו', ז' אני כבר לא אצטרך להיות שם, הוא כבר יבוא לבד כשיקרה משהו. ואני אומרת את זה מתוך ניסיון, בסדר? מתוך ידיעה מוחלטת, מתוך ניסיון.

מה שכן, מה שמטריד אותי בסיפור הזה זו דווקא ההתמודדות של ההורים והתגובה שלהם, כי פה הם צריכים לדעתי לעבור איזשהו תהליך של הכשרה. הם צריכים לעבור איזשהו תהליך, בסדר? אני אפילו לא אומר בשם אם זו הסברה, מודעות, הכשרה או whatever. למה? כי הורה מקבל ורואה שהילד שלו קיבל הודעה פוגענית, אנחנו מכירים גם את ההורים שיכולים עכשיו להרים טלפון לאותו אבא של הילד או לילד עצמו ושומו שמים מה יכול להתגלגל. ולכן הם צריכים לדעת גם איך להתמודד, ואני חושבת שחלק מהתהליך של להתמודד זה אולי פעם אחת גם להבין בפרופורציות ולבחון מרחוק כמה פעמים זה חוזר על עצמו, האם מדובר פה על איזושהי תופעה, אם זה מופע חד פעמי. ההורים צריכים לדעת להתמודד עם דברים כאלה. אם זה משהו שהוא תופעה וזה חוזר על עצמו וכו' אז לדבר עם הילד ולנסות דרכו. אני מפחדת מהמקומות שבהם הורים יקפצו עכשיו, יתחילו, את יודעת, הילדים בסכסוך וההורים פתאום עכשיו התחילו גם להתקוטט ביניהם ואנחנו מוצאים פה מהומת עולם - -

אני מסכימה.

- - האפליקציה לבד היא אולי חשובה, אבל היא לא יכולה לבוא בלי שהיא באה עם איזושהי הנחייה או איזושהי פלטפורמה שמסבירה להורים, לתת להם את ההכשרה של איך אפשר להתמודד עם זה בצורה טובה.

אני מסכימה. אני שמעתי על הרבה מאוד מקרים בבתי ספר שבמסגרת שבוע הגלישה הבטוחה בעצם הזמינו דווקא את ההורים לכנסים ולהרצאות שמסבירים על כל הנושא הזה. כי באמת, זה לא יעזור, הורים, גם צעירים כמוני, לא מכירים הרבה מאוד אפליקציות והרבה מאוד מרחבים לא מוגנים שהילדים שלנו נמצאים היום, וברגע שזה מגיע גם לכותלי בית הספר, שההורים מגיעים לאיזושהי הרצאה, לאיזשהו הסבר, לאיזשהו מקום שמעורר את המודעות ומעורר גם את הכלים ומלמד את הכלים שההורים יכולים להשתמש בהם כדי להגן על הילדים, אז זה מאוד מאוד חשוב. זה ברור שאפליקציה היא לא - - -

היא לא יכולה לבוא לבדה, חייבים כלים להתמודדות. אני מפחדת מזה, אני מודה. אני מפחדת. אגב, לא כי אני לא סומכת על הילדים, כי במקרה הזה אני אומרת, ובלי שיפרשו אותי, אבל אני לא סומכת כל כך על ההורים שיידעו להתמודד עם זה נכון, הם יכולים ליצור משברים נוספים.

את גם לא יכולה להבטיח דבר כזה. זו אפליקציה שמנטרת את הווטסאפ, שבוע אחרי זה תצא אפליקציה שמונעת את הניטור הזה. ההתערבות של ההורים - - -

בשביל זה אנחנו מדברים פה. אני חושבת שרוב השיח שהיה פה הוא חינוכי חברתי ואני חושבת ששם הכתובת.

משרד המשפטים, רוצה משפט בעיקר לגבי המקרה שסיפרתי? הורים שעושים חרם, עושים שיימינג אמיתי על ילד בכיתה ב'. זה כל פעם מדהים אותי מחדש, המבוגרים אל מול הקטנטנים האלה. נסגר התיק, אין שום כלים להתמודד.

דבר ראשון, אני חייבת להצטרף למחמאות לבני הנוער שהשתתפו פה בדיון - -

נכון, הם מקסימים.

- - כי באמת מגיע להם כל הכבוד. בתור מי שמגדלת בני נוער אני יודעת כמה קשה זה להיות מעורבים בעניינים שמחוץ לתחום חיי החברה וחיי המשפחה הרגילים ובאמת יישר כוח וכל הכבוד.

אני רוצה להעיר כמה הערות קטנות. דבר ראשון, אני רוצה להזכיר את הפעילות של הוועדה הציבורית בראשות כבוד השופטת ארבל לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ובהם נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים כמו בריונות ברשת האינטרנט. הוועדה הזאת היא ועדה ציבורית ששוקדת למצוא פתרונות במישורים המנהליים, האזרחיים, הפליליים אם צריך. היא שומעת דעות מכל מיני גורמים אזרחיים וממשלתיים בהקשר הזה ואני מקווה שבחודשים הקרובים היא תסיים את העבודה שלה ותוציא את ההמלצות שלה, ואני מקווה שגם זה יהיה עוד נדבך בפתרונות שאנחנו יכולים להציע על בריונות ברשת.

לגבי הנושא של השימוש בכלי הפלילי, אני רוצה לומר שכשמדובר בפרסומים פוגעניים ברשת כלפי בני נוער, בדרך כלל מי שמבצע את הפרסומים האלה זה בני נוער אחרים, ולכן השימוש בכלי הפלילי הוא מראש הוא לא המצב האידאלי, הוא לא התכלית שלנו - - -

הוא לא האפיק האופטימלי.

בדיוק. כמובן שהכלי הפלילי צריך להיות שמור פה למקרים חמורים, אבל צריך לזכור שהדיון שאתם עשיתם פה, בכלים החינוכיים ובאמצעים אולי להסרת תכנים, אמצעים כאלה שיכולים לסייע לתלמיד שהפך להיות קורבן לבריונות ברשת, הם באמת העזרה הראשונה האמיתית והטיפול היותר מתאים בסוגיות האלה מאשר הכלי הפלילי.

לגבי הנושא שעלה פה של חובת הדיווח, אני מבינה שלא התכוונתם לחובת דיווח, כי בעצם חובת דיווח - -

לא חובה. זו אחריות דיווח.

- - חובת דיווח שסנקציה בצידה היא בהחלט לא כלי מתאים במישור הזה, בדיוק מהטעמים שציינתי. לא הייתי רוצה להפוך את אותו תלמיד שלא דיווח לעבריין בגלל אי הדיווח.

מה קורה עם מבוגרים שעושים שיימינג?

עכשיו לגבי עבירות, שוב, אתם שואלים אותי על הכלי הפלילי, יש עבירות פליליות שאפשר לעשות בהם שימוש במקרים מתאימים. כמובן כשמדובר על פרסומים של סרטונים מיניים, תוקן החוק למניעת הטרדה מינית, אתם מכירים את התיקון הזה והצגנו אותו פה. יש עבירות נוספות, יש את החוק למניעת הטרדה מאיימת שמאפשר להוציא צו נגד מי שמטריד אותך באופן כזה גם באמצעות פרסומים ברשת, ומי שמפר את הצו זו עבירה פלילית. זאת אומרת יש כלים כיום, אני לא יכולה להגיד שאלה הכלים המיטביים לטיפול בכל התופעות שציינו, אני באמת ממתינה לתוצרים של ועדת ארבל כדי לראות אם אולי יש מקום לחשוב על חקיקה חדשה בתחום הזה, אבל אני באמת מציעה שנמתין וגם נראה איך מערך מאו"ר נכנס לתפקיד.

מה הצפי מבחינת לוחות זמנים?

אז בדיוק שאלתי את יו"ר מה קורה באמת מבחינת הלו"ז. הבנתי שבחודשים הקרובים היא תפרסם את ההמלצות ואני מקווה שאנחנו נוכל לקיים פה דיון גם אחרי פרסום ההמלצות.

אוקיי, אז אנחנו נחכה. נשמח לקיים את הדיון כאן ולהבין גם את ההמלצות. בבקשה.

אז לגבי מה שאת אמרת לגבי השיימינג שעשו לילדה ומה שהיא הזכירה, חשוב להדגיש שנגיד עכשיו, הורה רואה שמישהו קילל את הילד שלו יכול להיווצר מצב שהוא עושה שיימינג לילד שקילל את הבן שלו, צריך לקחת בחשבון גם את זה.

כן, כן, הצורה של ההתמודדות של ההורים פה מאוד מטרידה אותי, אני מודה. בבקשה.

אז אם אנחנו כבר חוזרים אחורה - - -

לא, אנחנו לא, אבל אני מסכמת.

למה אחורה?

רציתי רק להגיד משהו בנוגע למשהו שכבר אמרו כאן ל-מה זה שיימינג? גם כשעושים כל מיני הסברה לכיתות ולתלמידים אני חושבת שממש חשוב זה לא רק להראות להם את הסרטונים, לספר את הסיפורים, להזהיר אותם מפני הסכנות, אלא גם להסביר להם בצורה מאוד יסודית מה זה השיימינג. אני יכולה להגיד שלפני שבוע ארגנתי איזשהו מפגש עם מועצת התלמידים בתיכון שלי ומועצות התלמידים של בתי הספר היסודיים וניהלנו כל מיני מעגלי שיח בנושא הזה, כי אנחנו רוצים להעביר ביחד איתם מערכי שיעור. אז שאלתי אותם, השאלה הראשונה שהתבקשה זה מה זו בעצם בריונות ברשת ואיך הם רואים את זה. יש תחום שאצלם זה נורא אפור, הם לא בטוחים בנוגע למתי זה שיימינג ומתי זה סתם בצחוק.

וסתם דוגמה, נתתי להם דוגמה של אני עכשיו פותחת עכשיו קבוצת ווטסאפ "כולנו שונאים את יוסי" ואני כוללת בה את כל הילדים בכיתה וגם את יוסי ומפרסמת שם קללות עליו ודברים כאלה. האם זה נחשב לשיימינג? והיו ילדים שאמרו שזה לא נחשב כיוון שגם הוא בקבוצה, ואם גם הוא בקבוצה, אם הייתי מרחיקה אותו מהקבוצה אז זה יהיה שיימינג כי הוא מחוץ, אבל כל עוד הוא בתוך, אז זה לא. אז יש תחום שילדים נורא לא מבינים אותו - - -

והוא אבל גם הרגיש שזה לא שיימינג?

לא, היא נתנה את זה בתור דוגמה. זה לא - - - טוב, לנו ברור שזה מצב שהוא לא תקין, ותודה רבה על החידוד וההערה - - -

כי אלה בדיוק הסוגים השונים, אני חושבת של השיימינג שדיברנו עליהם קודם.

שזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים גם לחדד בהסברה שלנו ובהבאה למודעות שהכול זה שיימינג. גם הבדיחות הקטנות שנראות 'אה, זה רק בשביל הצחוקים פה בתוך הכיתה', הן בסופו של דבר יכולים להיות מאוד פוגעניות ואני חושבת שהחידוד הזה הוא מאוד חשוב.

אני רוצה בבקשה להגיד משהו.

לא, זהו. סיימת?

כן, סיימתי.

אז קודם כל אני רוצה להודות לך. נכון שאנחנו עוסקים בוועדה הזו לאורך הזמן בדיונים, אבל בזכותך אנחנו הבאנו את זה רגע לקדמת הבמה ואספנו קצת חקיקה מהארץ ונכנסנו עוד קצת לעומק, והכי חשוב זה כמו שאמרתי בהתחלה, מבחינתי אתם המסר. אתם, שבחרתם לקום ומהמקום הזה לצמוח ולהצמיח ולהעביר את התורה הלאה, מבחינתי אתם כשלעצמכם זה המסר.

אני רוצה לעבור לסיכום. אז מבחינת משרד החינוך, הכשרה של מורים בנושא בריונות ברשת. אם צריך שזה יהיה בחקיקה, אין בעיה, נסייע. אם אתם חושבים שאתם יכולים להכניס את זה דרככם, דרך משרד החינוך לתוך הכשרת מורים כקורס חובה, אז אנחנו מאוד נשמח. אני בכל מקרה אכין גם אפיק של חקיקה כדי שאנחנו נוכל לפעול במקביל.

הנושא של עשייה חינוכית מתקנת, להפוך את זה למשהו שהוא חובה. לא רק ברמה של להעביר שיעור, אלא ברמה של באמת, שילד ירגיש שהוא נותן מעצמו כדי לתקן את אותו עוול שהוא עשה וגם הוא בתוך התהליך הזה יצמח.

הנגשת הכלים שיש למערכת החינוך לכלל הציבור, זאת אומרת להורים, לתלמידים, למורים, לכל מי ששותף במערכת. יש דברים יפים בתוך המערכת שאנשים לא מודעים להם, אז הם גם לא יודעים להשתמש בכלים האלה ולכן זה מאוד חשוב.

התייחסות בכל הנושא של הכשרה, בכל הנושא של כלים שניתנים לצוותים להתמודדות של הקהילה הגאה בתוך הסיפור של השיימינג. גם עלה כאן הנושא של הנגשה שפתית ובכלל התרבויות השונות. אנחנו צריכים שגם בהכשרה יהיו הכלים המותאמים לתרבויות השונות ולאוכלוסיות השונות שמתמודדות עם זה.

ועד הורים, הנושא של מודעות הורים זה גם בעצם מערכת החינוך, זה גם פורום הורים יישובי ובכלל להעלות את כל הנושא של מודעות והפצה של תכנים של ילדים. הורים לא תמיד יודעים שכשהם מעלים תמונה של הילד שלהם הוא יכול מאוד להיפגע. הם מאוד גאים, אבל הוא יכול מאוד להיפגע ולהרגיש לא בנוח. אני יכולה לספר שאני לא מעלה כלום בלי שהילדים שלי רואים ומאשרים לי את התמונה. באופן חד משמעי וגורף, אז שזה יהיה פה להורים. אתם יודעים, לא עושים את זה ממקום רע, הם האחרונים שירצו לפגוע בילד, אבל שיתחשבו גם בזה.

אני חושבת שבהקשר הזה גם הבט"פ וגם החינוך, בנושא של קמפיין והסברה והנגשה בעצם של המידע ושל הקו החם של 105 שיהיה, להעלות גם את הסוגיות האלה, שההורים יהיו כל הזמן מודעים גם למה שהם עושים ברשת ועלול לפגוע בלי שהם באמת התכוונו לכך.

לבט"פ, הנגשה של מערך מאו"ר גם באמצעות קמפיין. אני חושבת שזו בשורה באמת באמת חשובה וצריך להביא אותה לכל אחד ואחד בעם ישראל. באמת, אני חושבת שכל אזרח במדינת ישראל צריך לדעת שיש את האופציה הזו, על אחת כמה וכמה הילדים. זאת כתובת מצוינת ואני יכולה רק לאחל לכם בהצלחה.

תודה רבה לכולכם, לחבר'ה מגבעתיים, לילדים המקסימים, המון המון תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:19.