ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-06-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 567

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 10:30

כבוד האדם במערכת החינוך והיחס לקהילה הלהט"בית - לציון יום זכויות הקהילה הגאה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מאיר כהן

שרן השכל

יואל חסון

מרב מיכאלי

מיכל רוזין

איריס מנדה בן יעקב - מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, שפ"י, משרד החינוך

טובה בן ארי - מפקחת ארצית על זכויות תלמידים, משרד החינוך

ליאורה רמון - מפקחת על צוותים טיפוליים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תמר יהל - מנכ"לית, ארגון חוש"ן

דורית גלסמן - מנכ"לית "איגי"

עודד פריד - האגודה לשמירת זכויות הפרט

אלעד גוטמן - מנהל, "האחווה הסטודנטיאלית הגאה"

זיו שרון - "האחווה הסטודנטיאלית הגאה"

פלג בר-לב - רכזת חינוך והסברה, עמותת "מעברים"

ניטה קלאוזנר - תהל"ה

משה - "חברותא" - הומואים דתיים

ילי קלריך - פעיל חברתי, קהילת הלהט"ב

יובל פלג - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שחף פורטנוי - מתאמת פעולות כנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ערן גרוסמן-אשכנזי - מוזמן/ת

אלעד ברגר - מוזמן/ת

יוסף דהן - מוזמן/ת

הדס מעיין ליאור - מוזמן/ת

עידית דרור - מוזמן/ת

מאיה דיציגר - מוזמן/ת

סהר סרוסי - מוזמן/ת

אופיר אשמן - מוזמן/ת

רם שיר - מוזמן/ת

עלמה אלונים - מוזמן/ת

רותם רייס דותן - מוזמן/ת

בר מלחי טל קריין - מוזמן/ת

עמליה-אביעד אורון - מוזמן/ת

אביב ישר - מוזמן/ת

אימאן אורינגר - מוזמן/ת

אורי וולקובסקי - מוזמן/ת

גאיה גורפינקל - מוזמן/ת

ענבר-אייל עשהאל - מוזמן/ת

אמיר מצפון - מוזמן/ת

אביעד פניו - מוזמן/ת

תומר דוידוב - מוזמן/ת

תהל גרידינגר - מוזמן/ת

אלעד גוטמן - מוזמן/ת

שנאון לובטן - מוזמן/ת

גילי רמתי - מוזמן/ת

ירין אזולאי - מוזמן/ת

איתמר לנדוי - מוזמן/ת

עמליה גבעון - מוזמן/ת

אמיתי שלום-שריף - מוזמן/ת

יגאל אברהמי - מוזמן/ת

ברי דודסון - מוזמן/ת

זיו שאול דלל - מוזמן/ת

ירדן שמשוני - מוזמן/ת

אורן שוורץ - מוזמן/ת

חן פלדמן - מוזמן/ת

נועה פידלר - מוזמן/ת

ליאם-יוסף וונסובר - מוזמן/ת

ענבר-אייל עשהאל - מוזמן/ת

עפרי שמש - מוזמן/ת

בל אגם - מוזמן/ת

רום אוחיון - מוזמן/ת

גיא בר חיים - מוזמן/ת

רון גולדברג - מוזמן/ת

שירלי דה גרציה - מוזמן/ת

ענבר קרקובסקי - מוזמן/ת

טל אלוביץ - שדלן/ת (פוליסי בע"מ), אינו מייצג/ת לקוחות בדיון זה

אתי דנן

א.ב., חבר תרגומים

כבוד האדם במערכת החינוך והיחס לקהילה הלהט"בית - לציון יום זכויות הקהילה הגאה

טוב, בואו נתחיל. אפתח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום ה-20 בפברואר 2018, ה' באדר תשע"ח. אני אחליף את יו"ר הוועדה. הנושא הוא: כבוד האדם במערכת החינוך והיחס לקהילה הלהט"בית – לציון יום זכויות הקהילה הגאה.

אני אגיד כמה מילים ואז אנחנו נעבור לנציגים של הארגונים ולמשרד החינוך. היום הזה הוא יום חשוב מאוד בכנסת. אני אחת מיושבות ראש השדולה, אני, מיכל רוזין, מרב מיכאלי, שרן השכל ויעל גרמן, חוצה מפלגות, קואליציה ואופוזיציה, כולנו יחד באמת למען הקהילה הגאה. אני ניהלתי עכשיו את הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ועכשיו כאן. היום הכנסת גם בוועדות וגם בשדולה שתתקיים בצהריים באולם ירושלים, תציין את הקהילה הגאה ובכבוד הראוי לה. אני שמחה להוביל גם את הוועדות. זו שנה שלישית שלי כאן שאני מובילה את הוועדות וגם כמובן להוביל את השדולה.

הקהילה הגאה צריכה יום מיוחד בכנסת, כי לצערי זה מגזר שמופלה במשך שנים, והרבה פעמים, ראינו גם היום בבוקר את הדוח של ניר כץ, אנחנו מקבלים איזושהי מראה לפנים שלנו ואנחנו מבינים שאנחנו מסתכלים עקום על הקהילה, ולכן חשוב מאוד לציין את זה כאן גם בדיונים וגם כמובן בכינוס של השדולה.

אני באופן אישי מרגישה חלק מקהילה הגאה. אני בהורות משותפת עם שותף גיי. אני מדברת על זה בכל מקום. אני גאה בזה. זה חלק מהאג'נדה שלי וחלק מהמשפחה שלי בבית. אני חושבת שחברי כנסת בכלל רתומים לקהילה, חלקם מגיעים מתוך הבית שלהם, אבל חלקם כי באמת אוהבים ומכבדים.

חשוב לי שתדעו שיש לכם כאן גב בכנסת, שכמו שאמרתי, זה לא עניין מבחינתי של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין של זכויות אדם וזכויות שלנו כחלק מהחברה הישראלית שהיא פלורליסטית, ליברלית ושיודעת להכיל לתוכה את כל החלקים של החברה.

אני מודה לכם שהגעתם לכאן היום ואני אתן לכם ברשותכם, אתה רוצה להתחיל, חבר הכנסת מאיר כהן?

כמה מילים.

אתם גם תראו שחברות השדולה יכנסו ויצאו בגלל שהיום יש הרבה דיונים וכולן רוצות להיות בכולם.

בבקשה אדוני.

בשעה 11:00 מתחיל דיון עם ילדים חולי סרטן.

נכון, זה גם יום העוני היום שאתה מוביל אותו גם.

שלום לכולם, גבירתי היושב ראש, אני רוצה לדבר על עברי כמנהל בית ספר תיכון עם 1,200 תלמידים. אני רוצה להגיד דברים שלא ישתמעו לשתי פנים. משרד החינוך עדיין נמצא רחוק מאוד מהמקום שבו אני חושב שהם צריכים להיות ואנחנו רוצים שהם יהיו.

גבירתי היושבת ראש, משרד החינוך משקיע בכל כך הרבה דברים, ומנהלי בתי הספר והמורים נמצאים בכל כך הרבה השתלמויות במתמטיקה, באלף ואחד דברים והכול חשוב, אבל עדיין הקהילה הלהט"בית ברוב בתי הספר, המרחב הוא לא מרחב מוגן ומרחב מחבק.

אני רוצה להסב את תשומת הלב ואני לא יודע אם יש כאן חבר'ה שבאים מהפריפריה, ואם יש כאן אני רוצה שתצביעו, אני רוצה לראות אתכם. מעט. כמנהל בית ספר בדימונה ליבי-ליבי על הילדים חברי הקהילה הגאה בעיירות הפיתוח, ואני נשארתי פה בכדי להגיד את זה.

כשר רווחה עשיתי הכול בכדי להאיר בזרקור על הפריפריה, ואני אומר את זה היום לשר החינוך ולמנהלי בתי הספר ושר הרווחה. אולי לחבר'ה הצעירים הדברים נראים קצת נוקשים, אבל הקושי הגדול הוא של ילדים חברי הקהילה הגאה במקומות קטנים בפריפריה ובמגזר הערבי, ושם אנחנו צריכים, משרד החינוך, ואני פונה לשר החינוך. אני אומר את זה לא פעם ראשונה. שם צריך לקרוא למנהלות ולמנהלים ולהסב את תשומת ליבם ולתת להם כלים ביחד אתכם איך אפשר לטפל בבנים ובבנות האלה, וכשאני אומר לטפל, זה לא חלילה שצריך משהו מיוחד. איך אפשר לתת להם את החיבוק ולהבין שבתוך המרחב שבו הם לומדים, הם יקבלו את כל הזכויות, ולפעמים זה לא תלוי במורים ומנהלים, גם בהתייחסות של החברה אליהם.

אני כמנהל בית ספר בדימונה, כל פעם שנתקלתי בתלמיד או תלמידה, הייתי צריך להביא אותם לתל אביב כי לא היו כלים בפריפריה, ואנחנו מחויבים, גבירתי, להכריז על שנה שבה אנחנו הולכים לשם, למגזר הערבי ולפריפריה, ומבהירים לחלק מהמנהלים חשוכי התפיסה שהילדים האלה הם לא יוצאי דופן. תזכרו, אני גם את הכדור הזה מעביר אליכם. אני יודע שאתם מטפלים בכל כך הרבה דברים. כשאני אומר, אני מעביר לכם, אני רוצה לשמוע התייחסות שלכם באירועים שלכם.

תודה רבה. אנחנו נתחיל עם תמר יהל, מנכ"לית חוש"ן.

שלום לכולם, שמי תמר, מנכ"לית חוש"ן. אני לא חושבת שיש צורך להכביר במילים ולהציג נתונים על להט"בופוביה במערכת החינוך. אני חושבת שכל מי שיושבות כאן מכירות את המצב. השנה ניתן פעם ראשונה בעצם מענה מערכתי של משרד החינוך בדרך של תקצוב פעילויות הסברה במערכת החינוך. בעצם לפני חצי שנה נפתחה תקנה תקציבית במשרד החינוך. אני טיפה אדבר על זה. בעצם התקנה נפתחה, למי של מכיר, במהלך מאי התחלנו להעביר פעילויות. היו לנו בסך הכול חמישה חודשי לימודים בשנת 2017 לקיים את הפעילות שתוקצבה למשך שנה. התקנה נפתחה עם 1.5 מיליון שקלים בתוכה. התגייסות של כל ארגוני הקהילה, גם כאלה שלא היו קודם בזירת ההסברה הלהט"בית, להגיע להישגים מאוד יפים בניצול של התקנה. קיימנו 1,720 פעילויות במהלך השנה במסגרת התקנה, חוץ מפעילויות שארגון חוש"ן עוד קיים לפני זה שלא במסגרת התקנה, כלומר הגענו לניצול של 68% מהתקציב בתקנה שתוקצב למהלך שנה בחמישה חודשי פעילות. מבחינתו זה הישג מאוד יפה.

את יכולה בבקשה לדבר על הפריסה הארצית ואם היו מקומות שלא נתנו לכם להיכנס?

ברור, אבל מנהל בית ספר מחליט אם הוא רוצה את הפעילות או לא.

אני שואל.

אני יודעת, זה כסף שאני שמתי. תאמין לי, אני מכירה.

אנחנו פועלים ברמה הארצית. אני יכולה להגיד שאנחנו בחוש"ן, בערך 70%-75% מהפעילות שלנו נמצאת בטווח של חדרה-גדרה, כלומר כל המקומות הרחוקים יותר, הם דורשי מאמצי שיווק הרבה יותר גדולים, ובהקשר הזה של תקנה ראינו שיש קשר ישיר לכמה מדריכת מיניות, המפקחת באזור הזה דוחפת, כמה ראשי המועצות המקומיות דוחפים.

זה נורא מה שאת אומרת.

שנייה רגע, אני ממש מבקשת אם אתה יכול לתת לה לסיים ואחרי זה, כי אני ביקשתי במיוחד. אני יודעת שזה אולי נורא בעיניך. בעיניי זה מדהים. אני יושבת פה ומתרגשת. זה מרגש אותי, אין לך מושג כמה, כי אני מעריכה אותך.

מי שצריכה להחליט זו המפקחת.

לא. א', היום מנהל הוא אוטונומי להחליט איזה תכנים הוא מכניס לבית ספר ואיזה לא, ועל זה יתייחסו גם משרד החינוך. עם כל הכבוד למפקחת, המנהל יחליט, כי הוא אוטונומי להכניס, אבל אני יושבת פה ואני מתרגשת.

אם מנהל מחליט שלא, לא?

בוודאי. תן לי ליהנות מ-1,720 פעילויות, מ-0 ל-1,720. סליחה, ה-1.5 מיליון שקל האלה, אני מתנצלת - - -

אני הרבה פעמים לא מתרגשת. אני ירקתי דם עליהם. אין לי הרבה דברים שאני מנכסת בכנסת, ומי שמכיר אותי בקהילה, יודע. אני מתרגשת, מ-0 ל-1,720. ללכת למנהלי בתי הספר ולהגיד להם, חבוב, אין יותר מתנדבים של חוש"ן, הם מקבלים כסף. הם נכנסים לבית ספר ומעבירים פעילות, אז סליחה רגע שהם עוד לא אצל הערבים ובכל הארץ, אבל עליתי ל-1,720 ואני מתרגשת, כי רק אתמול אנחנו בוואטסאפ על להמשיך להעביר את הכסף, ואני מול אגף תקציבים. מי כמוך יודע כמה אתה מול אגף תקציבים, ואני מוודאת שהכסף מגיע, כי זה חשוב לי וזה מרגש אותי. אני לא צריכה גם שהיא תגיד, רק לשמוע את העניין הזה ולהבין שסוף סוף החבר'ה האלה הפסיקו - - - . אני מעריכה התנדבות. אני עשר שנים ניהלתי מרכז למתנדבים, אבל לא מגיע להם, מגיע להם כסף, מגיעה להם עבודה ומגיע שמנהל בית ספר יוכל להזמין את "איגי", אז רגע, שנייה, אני מתנצלת, אני חייבת לשמוע את זה. תרשה לי.

אני כן יכולה להגיד שלעומת שנים קודמות הייתה עלייה, כלומר יש הרבה מאוד ערים שנכנסנו אליהן בפעם הראשונה. אני יכולה לתת לדוגמא למשל את אשקלון, שמינהל החינוך בה היה מאוד מעורב ודרש מכל בתי הספר היסודיים בעיר להזמין הכשרת חדר מורים לבתי הספר שלו. יש הרבה מאוד ערים שנכנסנו אליהן בפעם הראשונה ואני יכולה להגיד שאיריס פה והשותפות המדהימות שלנו בשפ"י עשו עבודת שיווק מאוד משמעותית ובהחלט ראינו שבמקומות שיש מפקחות טובות ויש מדריכות טובות ורתומות, הייתה הרבה יותר הזמנה של פעילות. צריך גם לא לשכוח שזה חדש לשטח והרבה בתי ספר והרבה מועצות ועיריות לא מכירות ולא יודעות. אני בטוחים שמשנה לשנה נצליח להעלות את זה.

אני יכולה להגיד שכשנפתחה התקנה, היה מאוד חשש, נצליח למלא את הפעילות, לא נצליח, תהיה דרישה, לא תהיה דרישה. הדרישה הייתה, איריס יכולה להעיד. הדרישה הייתה מטורפת. אנחנו הארגונים לא עבדנו מאוד קשה על שיווק, אני חייבת להגיד. רוב השיווק, משרד החינוך ושפ"י בעצמם עשו ואני חושבת שעם שיווק עוד יותר אגרסיבי ועוד יותר משמעותי אנחנו יכולים להגדיל את הפריסה הרבה יותר. מבחינתי זה רק הציף על פני השטח את הצורך האדיר, פתאום שבית ספר, ניתנת לו הפעילות וזה ככה בחותמת של משרד החינוך ובתקצוב של משרד החינוך, כל כך הרבה יותר מוסדות רוצים להזמין ורוצים להביא, כי כן צמאים לתוכן הזה ויש יותר הכרה בבתי הספר שצריך לעסוק בו גם ברמת חדר המורים וגם ברמת התלמידים.

ספרי לנו קצת על התגובות של המורים, תלמידים. יש בתי ספר שפעם ראשונה בכלל נתקלים בכם.

זו שאלה קצת מורכבת. יש הרבה מאוד תגובות מאוד טובות. כמעט כל בית ספר שאנחנו נכנסים, גל של יציאות מהארון אחרי פעילות שמתקיימת ואיזשהו מורה או מורה שנרתמים פתאום לנושא, וכמובן שככל שאנחנו מגיעים לאוכלוסיות שפחות מכירות, אז יש יותר קשיים, ושבאים ואפשר לספר ולדבר על דברים מאוד בסיסיים, אבל יש גם הרבה התנגדויות והרבה קשיים ואנחנו סופגים גם מתלמידים וגם מהמורים הרבה מאוד שאלות שמעידות על בורות עצומה ועל שנאה ועל חוסר קבלה. זה ממש ברמה היום-יומית. כל יום יש לנו קבוצת דיון פנימית של המתנדבים שלנו. כל יום מישהי או מישהו כותבים פוסט על איזושהי תגובה, על איזושהי שאלה. אנחנו רואים בשטח שבאמת עדיין יש צורך מאוד גדול.

כמה דברים יותר ברמה הקונקרטית על זה. קודם כול, העשייה של התקנה הזו והתקצוב של זה היא מדהימה, אבל זה קצה הקרחון, כלומר אנחנו צריכים להעלות את התקציב הזה. היום אנחנו מגיעים לפחות מ-25% מבתי הספר הממלכתיים בארץ, הכלליים. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו נכנסים גם לבתי ספר במגזר הערבי, במגזר הדתי, ואנחנו צריכים לוודא שלפחות במגזר הציבורי הכללי אנחנו מגיעים לפחות ל-80%-90% מבתי הספר תוך כמה שנים. זה יעד שהוא בעיניי ריאלי ואנחנו חייבים להעלות את זה.

נתקלנו סביב העניין הזה של התקנה בהמון כשלים בירוקרטיים. אמנם באמת איריס והשותפות משפ"י עושות עבודה מדהימה ונפל עליהן המון עומס והמון טיפול בירוקרטי של דברים, אבל אנחנו רואים שזה לא מספיק. בעצם קיבלנו את הכסף לתקצוב הפעילויות, אבל גם משרד החינוך לא קיבל איזשהו תקן או איזשהו בן אדם שיתעסק ויתכלל את הפעילות הזו. אנחנו רואים שאין זמן ואין מספיק מענה ואין מספיק כוח אדם כדי לטפל בדברים האלה, וזה משהו שחייב לתת לו מענה, חוץ מזה שכבר קיבלנו אישורים מהמון אנשים, כולל סמנכ"ל משרד החינוך, כולל משרד האוצר, שהתקנה הזו נמצאת בבסיס התקציב, ומשרד החינוך, לא יודעת איפה שם בדיוק עומד הכשל, אבל עדיין לא מוכנים להכיר בזה או לקבל את זה שהתקנה הזו נמצאת בבסיס התקציב. אנחנו כבר עכשיו כמעט בסוף פברואר, התקנה לשנת 2018 לא יצאה, כלומר עשינו הרבה מאוד פעילות בין יוני לדצמבר 2017 ואנחנו כבר חודשיים מובטלים ומחכים שהתקנה תצא, ועד שנקבל את כל האישורים, אי אפשר לעבוד ככה. הכשלים הבירוקרטיים האלה חייבים להיות מתוקנים. אמרתי שאנחנו ניצלנו 68% מהתקציב. זה בערך 1.1 מיליון מהתקצוב של התקנה, אבל בתי ספר בודדים, ברמה של כמה עשרות אלפי שקלים קיבלו כבר את התשלום הזה. אנחנו עובדים עם בתי ספר שאומרים, וואלה, אנחנו לא יודעים אם נזמין שוב, אם נעבוד שוב דרך התקנה, כי אנחנו לא סומכים על משרד החינוך שישלם, וזה באמת כל הנושא של הגזברות של משרד החינוך שחייב לקבל איזשהו מענה.

עוד שאלות בנושא הזה של התקנה?

לא, זה בסדר. התקנה, שתדעי, אנחנו סגרנו את זה. אושר והכסף עבר ל-2018.

יופי, זה טוב לבוא לכאן.

אם הייתי מביאה אותך לפה והייתי אומרת לך שיש לי כשלים בירוקרטיים, אז לא הייתי מנהלת את הדיון הזה היום. נראה לי עד אתמול בלילה עוד התכתבנו.

אפשר שתי התייחסויות אחרות?

כן.

דבר שני, הנחיצות בהכשרה לאנשי חינוך החל מגיל הגן עד התיכון, היום זה עומד על בית ספר, אם הוא מזמין, לא מזמין. מבחינתי זה לא הגיוני שנכנסת מורה, שנכנס מחנך, חדשים למערכת בלי שהם במהלך התואר שלהם בלימודי חינוך או הוראה או גננות, לא עברו איזושהי היכרות עם הקהילה, לא מקבלים במהלך העבודה שלהם הכשרה שהיא של חובה, שלא תלויה במנהל או מנהלת בית ספר כאלו ואחרים. זה משהו בסיסי במקצועיות של אנשי חינוך ואני חושבת שזה משהו שחייבת להיות בו עליית מדרגה ודרישה ואיזשהו תו תקן, אם זה של המל"ג או אם זה של משרד החינוך, אני לא יודעת מה, אבל שזה תוכן חובה לעשות הכשרה כזו פעם בארבע שנים בחדר מורים, בכל הכשרה של מחנכים לגיל הרך וכו'.

דבר שלישי, מענה מערכתי של תכנים. היום אין תכנים כמעט, בודדים, בספרי הלימוד, שמתייחסים לקהילת הלהט"ב. תוכן יכול להיות בפרק שעוסק בקהילת הלהט"ב, בלימודי אזרחות, וזה יכול להיות שיבחרו יצירה ספרותית בשיעור ספרות שמתעסקת בסיפור אהבה בין שתי נשים, וזה משהו שאנחנו חייבים להכניס. עד שהוא לא יכנס לכל תלמידי ישראל בכמה נושאים שבוחרים בהם וככה נדאג להגיע לכולם. משרד החינוך לא צריך להסתמך על חוש"ן או על "איגי" או על גוף חיצוני שיבוא. צריך לטפל בדברים בעצמו ולדאוג שהתכנים האלה נכנסים לתוך חוברות הלימוד ומגיעים לכל תלמיד ותלמידה.

תודה, תמר. דורית, מנכ"לית "איגי". בבקשה.

שלום לכולם, שמי דורית, אני מנכ"לית "איגי". "איגי", למי שמכיר, ארגון הנוער הגאה היחיד כיום שפועל במדינת ישראל. יש לנו למעלה מ-85 קבוצות, הצפונית בקריית שמונה והדרומית באילת. אנחנו מפעילים את הארגון. כל יום בעצם יש לנו פעילות, למעלה מ-2,400 חניכים ואנחנו מפעילים את זה על ידי 300 מתנדבים שפועלים בהתנדבות כל יום ועושים בעיניי עבודת קודש. לציין את זה ולהגיד להם תודה ביום הזה.

אני רוצה בהמשך לשותפה היקרה תמר, גם לחזק את הדברים שנאמרו בנושא של תכני לימוד. לא מזמן הייתה לנו ישיבת צוות ומישהי הציעה ספר של יהודית קציר על סיפור אהבה בין שתי נשים. אני בת 33 ובחיים שלי לא ראיתי את הספר הזה, אז אני מצטרפת לדברים. יש המון יצירות חשובות שמדמות ומראות דוגמאות ליחסים - - -

אגב, גם סמדר שיר כתבה ספר על אבות ועל אימהות, לילדים דווקא.

יחסים של אבות גאים, יחסים בי-סקסואליים, יחסים לסביים בעצם של כל הקהילה הגאה. אני רוצה להצטרף לקריאה הזאת של תמר, ואני חושבת שכל מי שבחדר, לתכנים במערכת החינוך, בעצם מהגן ועד התיכון.

בנוסף, אחריי עוד מעט ידבר ענבר שהוא עושה שנת שירות ב"איגי", ורוצה לספר לכם קצת על החוויה האישית שלו על מערכת החינוך שהוא רק סיים לפני כמה חודשים.

נקודת המוצא של אוכלוסיית הנוער הטרנסית, שמדובר בנוער שנמצא בתהליך בירור וגיבוש זהות מגדרית ומצוי במאבקים אישיים וסביבתיים לעיתים תכופות. אני רוצה לציין שיש לוודא שסביבת החינוך של הנוער הזה לא תהווה למעמסה נפשית, תאפשר מקום של ביטוי עצמי.

אני רוצה לדבר על כמה נקודות בקשר לנוער טרנסג'נדר. אני רוצה לדבר על שימוש בשם. אם ילד בגיל 16 מבקש מהמורה שלו להתייחס אליו בשם שהוא רוצה, אנחנו מבקשים לדבר ואנחנו מוכנים לעזור, שהמורה תאפשר לגשת אליו בעצם בלשון פנייה שאותה הוא מבקש ובשם שאותו הוא מבקש, במיוחד כשההורים שלו פחות תומכים בו או לא תומכים בו או אפילו לא יודעים. אני חושבת שלפחות שיהיה מקום אחד בחיים שלו. אני חושבת שבית הספר שלו והכיתה שלו צריכה להיות שם עם כל הקושי של הדבר, ואנחנו מכירים את הקושי של צוותי החינוך ושל המורות, שהן בעצמן מעידות על עצמן שהן לא יודעות כיצד לנהוג בזה. שימוש בשם שלי, השם שאיתו אני הולך, אני חושבת שזה משהו שהוא חשוב פה לציין.

כבר בבתי ספר בארצות הברית יש ביטול של שירותים מגדריים בבתי ספר. ילד שבעצם הולך לבית ספר ב-8:00 בבוקר ומסיים ב-15:00 בצהריים ולא יכול להתפנות כי אין לו שירותים. מירב, אני מכירה אותך ואני חושבת שאנחנו אמיצות מספיק כדי להתחיל לדבר ולקדם את הדבר הזה. זה קיים כבר בארצות הברית. העתקנו מהמדינה הזאת הרבה מודלים ואנחנו מוכנים גם להיעזר בזה. כמובן שזה מתבטא גם בכל מה שקשור בלבוש, תלבושת אחידה, שהרבה פעמים בבתי ספר היא מגדרית ואם אני נער, אני רוצה ללכת עם התלבושת של אותו מגדר שאותו אני בוחר, אז בית הספר והיועצת והמפקח צריך לאפשר את הדבר הזה.

לפני נראה לי שבועיים, חניכים ממועדון "המטריה" שלנו, מועדון טרנס, הביעו בעצם, ילדים בני 16 הרימו הפגנה כי נער רצה להגיע לשיעור ספורט שהרבה פעמים הבנות הולכות לשם והבנים הולכים לשם. חבר'ה, אנחנו פוגשים את הנערים והנערות האלה כל יום. רובם הם חבר'ה א-בינריים. אנחנו כבר קצת אולי נמצאים מאחור, אבל יש הרבה נערי טרנסג'נדרים, ג'נדרפלואידים שהם כבר לא מגדירים את עצמם בקוטב המגדרי שאיתו אנחנו גדלנו, אני יכולה להגיד הדור שלי. זה כבר לא רלוונטי. מערכת החינוך כבר לא רלוונטית לנוער הזה. אני בטוחה שבמאמצים עם כל הארגונים, גם עם חוש"ן, אנחנו נצליח ביחד לעשות את השינוי הכול כך חשוב הזה. זה נוער שזקוק לנו וכרגע הוא לבד.

תודה רבה.

מה זה "מערכת החינוך לא רלוונטית"?

מבחינת הטרנסג'נדרים, שאין היום במערכת החינוך הקיימת בעצם את הפסיליטיז שיכולים להכיל נערים ונערות טרנסג'נדרים.

אז מה הם עושים?

אנחנו תיכף נתייחס לזה. רצית שעוד מישהו ידבר?

כן. קודם כול אני אגיד שאני ממש מתרגש, אז אני איעזר בדף.

שלום, אני ענבר, אני בן 18. אני עושה שנת שירות ב"איגי". אני פעיל בארגון וחניך כבר שנתיים. סיימתי ללמוד לפני כמה חודשים בבית ספר מו"ר, בתיכון מכבים-רעות מו"ר. במערכת החינוך הרגשתי כתלמיד פשוט שאני בערפל ואני לא יודע ומאוד אבוד. הדבר המרכזי הוא שאף אחד לא דיבר איתי על מיניות או מגדר ונחשפתי לדברים כמו הומוסקסואליות שהיא קיימת ואפשרית, רק בשלבים מאוחרים יותר, רק בכיתה ז' כשאני חקרתי אז בעצמי. על המושג טרנסג'נדר שאני בעצם טרנסג'נדר, נחשפתי רק עוד יותר מאוחר ורק בגלל שאני חקרתי על זה. אם לא הייתי חוקר על זה, יש סיכוי שלא הייתי יודע ולא הייתי מגלה על עצמי ומבין על עצמי שאני טרנס.

שיעורי המיניות שהיו אצלי בבית ספר היו נכונים לבנים ובנות, ואני אשים מרכאות, כי בעצם מה שדובר בשיעורים האלה היה על אנטומיה, זאת אומרת אברי מין והתבגרות מינית. אני הרגשתי אבוד, למה? בגלל שהרגשתי מאוד לא בנוח להיות עם הבנות, אבל התכנים והאנטומיה הביולוגית שהייתה בקבוצה של הבנים, לא הייתה רלוונטית אלי בגלל שאני לא אישה, אבל זה לא הסתדר לי.

באותה נקודת זמן בחיים שלי מאוד חיפשתי תשובות להרבה שאלות שהציפו אותי. שיעורי מיניות, היה אחד ביסודי, אחד בחטיבה, לאורך כל תקופת התיכון והחטיבה, זהו, והם עסקו אך ורק באנטומיה ולא בכל מיני תכנים אחרים שלא קשורים לפן הפיזי. הרגשתי שאני פשוט נמצא בשיעורים האלה ועושים אותם בשביל לסמן מעין וי כזה שעשינו את זה. זה ממש בעייתי.

עוד משהו שהיוותה לי מצוקה מאוד גדולה, זה עניין השירותים שמוגדרים בבית הספר. רציתי לתת לכם נקודה למחשבה, לחשוב איך זה להיות יום שלם בבית הספר ואתה לא יכול ללכת לשירותים, אין לך אפשרות ללכת לשירותים שמגיעים לך, מכל מיני סיבות כאלה ואחרות. באותו בית ספר הייתי עם שירותים לא נגישים.

עוד משהו מאוד חשוב לציין, זה שבגלל שאין שיעורים מסודרים על מיניות, מגדר ועוד כל מיני נושאים מאוד חשובים, המילים "הומו", "קוקסינל", "לסבית" ועוד הרבה מילים נאמרות כעלבון ובהקשר שלילי. זה נאמר ממש בין התלמידים ואפשר לשמוע את זה. אני חושב שיש מצב שלכל אחד מאיתנו יצא לשמוע חברים אומרים אחד לשני "יא הומו" ודברים בסגנון.

ממש אירוע כזה שהתייחסו אלי בכינוי גנאי כביכול כלסבית, קרה לי הרבה פעמים כשהסתובבתי עם חברה מאוד טובה והסתובבנו ביחד.

אני חושב ויודע שמערכת החינוך מוכרחה לתת לתלמידים תכנים שהם מעבר למקצועות הליבה, תכנים שהם יכולים לעזור להם ויעזרו להם לעבור את התהליכים המורכבים שאנחנו בני הנוער עוברים במהלך שנות הלימוד במערכת החינוך. אני יודע, וחשוב מאוד ליצור מרחב בטוח לכל התלמידים, מקום שהם יכולים לבטא את עצמם, מקום שהם יכולים להיות מי שהם בלי שאף אחד ישפוט אותם או יגיד להם מה אסור ומה מותר מבחינה של, הטבעת הזאת, סומנת בלידתך כנקבה? אז אתה לא ללבוש איקס.

אני חושב ויודע שהגיע הזמן ליישם את זה ולמצוא אלטרנטיבות ורעיונות כדי שנוכל באמת להתאים את מערכת החינוך לכולם.

תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל, את רוצה להתייחס עכשיו?

אני מעדיפה להשאיר זמן לדוברים שהגיעו בשביל להתארח איתנו בכנסת. זה היום שלכם, אז אנחנו פה כדי לשמוע ולסייע.

זיו שרון, "אחווה סטודנטיאלית".

שלום, קוראים לי זיו, אני סטודנטית שנה ראשונה למסלול קידום נוער ואני גם התחלתי השנה לקחת חלק ב"אחווה הסטודנטיאלית הגאה". ה"אחווה הסטודנטיאלית" מפעילה 20 אחוות ברחבי הארץ, מתל חי עד באר שבע.

אני מרשה לעצמי להתחיל בסיפור אישי. אני יצאתי מהארון בכיתה י'. בתיכון שלי לצערי קיבלתי תגובות לא פשוטות, בוא נאמר ככה. בנות בכיתה שלי לא הסכימו להתלבש לידי בשיעורי ספורט וזה הגיע עד למצב שבכיתה י"א שלוש בנות בשכבה מעלי החליטו שזה בסדר לזרוק לי כיסא על הגב. פניתי לצוות החינוך בכמה וכמה פניות. מיותר לציין שהפניות שלי לא הועילו. גם חוש"ן הגיעו אלינו לבית הספר, פעילות מאוד יפה, אבל בסופו של דבר השאלות נשארו באוויר, שאלות של בורות גם מצוות החינוך וגם מהתלמידים.

מקרה האלימות טופל?

מקרה האלימות לא טופל.

סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא. גם שם חוויתי כל מיני הערות שקשורות לנטייה המינית שלי. סיימתי שירות מלא והחלטתי שאני נרשמת ללימודים, ונרשמתי ללימודים במכללת בית ברל שהיא מכללה לחינוך, למסלול קידום נוער.

מכללות חינוך היום בארץ נחשבות כמכללות מאוד מקבלות, מאוד פתוחות, מאוד ליברליות בדעות שלהן וזה לא התגלה כמצב כל כך נכון. אספר לך קצת נתונים לפני שאני אמשיך על החוויה האישית שלי.

בשנת 2017 נערך סקר אקלים של מכון המחקר של "איגי" בסיוע האחווה הגאה והוא נעשה בקרב מוסדות ומכללות להשכלה גבוהה. אני אציג לכם קצת נתונים: 26% מהסטודנטים והסטודנטיות הגאים חוו הטרדה מינית במסגרת המוסד להשכלה גבוהה בו הם לומדים. מספר זה גבוה פי 6.5 משיעור ההטרדות המיניות של כלל הסטודנטים בישראל. עוד נתון – רוב ההטרדות המיניות הן מצד סטודנטים אחרים, ואילו כרבע מהסטודנטים והסטודנטיות, שזה 24%, הוטרדו מינית על ידי איש סגל אקדמאי או מרצה. הטרדות מיניות דווחו בכל האוניברסיטאות.

אני רק אוסיף. שלום, קוראים לי אלעד, אני מנהל את ה"אחווה הסטודנטיאלית הגאה".

כשאנחנו מדברים על קמפוסים לחינוך, אנחנו מדברים על הטרדות מצד אנשי סגל, של 50%.

מדובר על סטודנטים להט"בים?

כן, סטודנטים להט"בים. הכול מתייחס לסטודנטים להטב"ים, סליחה אם לא הבהרתי את זה בהתחלה.

ההטרדות האלה דווחו בכל האוניברסיטאות וברוב המכללות המתוקצבות והלא מתוקצבות.

רוב הסטודנטים שהוטרדו, חוו אלימות מצד סטודנטים או מרצים, לא פנו בנושא לממונים. 6% ציינו כי פנו לממונים על הטרדה מינית, אך התלונה לא טופלה. גם אני ישבתי השנה בקורס עם מרצה שהתייחס בנושא שלו לנוער בסיכון וכשהוא התחיל למנות אוכלוסיות הנמצאות במצבי סיכון, הוא לא מנה את הקהילה הגאה, וכשהרמתי את ידי וביקשתי למנות גם את הקהילה הגאה, הוא אמר שזה לא רלוונטי לשיעור. לא יכול להיות מצב כזה שאנחנו מגיעים למוסד, במיוחד מוסד להשכלה גבוהה לחינוך, ומרצה מרשה לעצמו לומר דבר כזה.

עוד נתון מאוד מזעזע בעיניי. שניים מתוך שלושה חשופים ללהט"בופוביה, זאת אומרת שכל שני אנשים מתוך שלושה חשופים ללהט"בופוביה. זה נתון מזעזע. אני אישית חווה את זה אמנם פחות במכללה שבה אני לומדת, אבל אני עדיין חווה את זה ואני עדיין שומעת את ההערות בדיוק כמו שענבר אמר מקודם, גם "יא הומו", גם "יא לסבית". זה מופנה כלפי סטודנטים גם כהלצה וגם כלא הלצה.

אני רוצה להתייחס למה שחבר הכנסת אמר מקודם, לצערי הוא לא נמצא פה לשמוע, אבל עדיין חשוב לי להתייחס. הכול מתחיל בהכשרה של הסגל. זה הרבה מעבר למורה תיכון. זה מתחיל במרצים ובסגל האקדמאי ובסטודנטים לחינוך. סטודנטים לחינוך שלא עוברים תכנים שקשורים לקהילה הגאה וללהט"בופוביה לא ידעו איך להתמודד עם זה אחר כך. זה מתחיל משם, ולכן מאוד חשוב קודם כול לפעול להכשרת סגל הוראה ולסטודנטים לחינוך ולסטודנטים בכלל בנושאים הקשורים לקהילה הלהט"בית וגם להגדיר גורמים רשמיים מקרב סגל בכיר שייתן מענה לצרכי קהילת הלהט"ב.

האחווה הסטודנטיאלית הגאה עובדת מאוד חזק בהרבה מאוד תחומים ואנחנו מנסים ליצור קמפוס בטוח לקהילה הלהט"בית ברחבי כל הקמפוסים. אנחנו נמצאים בקושי רב. מאוד חשוב שתהיה לנו את התמיכה ושיוגדרו הנהלים שדיברנו עליהם, כי בלי זה אנחנו לא נוכל להתקדם לשום מקום.

תודה רבה. פלג בר-לב מארגון "מעברים". בבקשה.

שלום, תודה רבה. שמי פלג, אני אשת חינוך ורכזת חינוך והסברה בעמותת "מעברים" לקהילה הטרנסית.

אני רוצה להציג קודם כול קצת רקע, בקצרה. תלמדים טרנסג'נדרים חשופים לאפליה ונמצאים במצוקה חמורה גם ביחס לשאר הקהילה הגאה. רק לשם כמה נתונים: 39% נעדרים באופן קבוע ממסגרות חינוכיות, למעשה מצבים של נשירה. יש מצבים מאוד נפוצים של דחיקה לזנות. אין לי את הנתון כרגע מולי, אבל פי 20 ומשהו מהשיעור הכללי באוכלוסייה, ו-41% ניסיונות אובדניים.

מחקרים מראים שהמצב הזה מחמיר עוד יותר במקרים של יחס לא הולם בבית הספר. כשאני מדברת על יחס לא הולם, בקהילה הטרנסית מדובר על יותר מקבלה ותכנים חינוכיים שיעזרו לפתור את זה. יש מיומנויות שצריכות להיות לצוותי החינוך, למשל מה שדובר פה, לפנות בשם הנכון, בפנייה המגדרית הנכונה, לשון זכר, לשון נקבה או פנייה אחרת. יש פתרונות שהמערכת צריכה לתת למצבים פרקטיים, למשל שימוש בשירותים.

בהקשר של הפתרונות, אני רוצה קודם כול להודות לשפ"י שבאמת מקדמים את הקהילה ומנחים בתי ספר בנושא התנהלות עם הקהילה הטרנסית, אבל זה לא מספיק. אנחנו רוצים שיהיו נהלים מחייבים. כמו שנעשה במספר מדינות בארצות הברית וגם בארץ, בצה"ל, נהלים מחייבים בנוגע להתייחסות לקהילה הטרנסג'נדרית במערכת החינוך. אנחנו מבקשים שיהיו הכשרות. כאן אני רוצה להודות גם לשפ"י כמובן וגם ללשכה של טובה בן-ארי, של חוק זכויות התלמיד, שמקדמים את הנושא של הכשרות בנושא הקהילה הטרנסית, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים השתלמויות והכשרות נוספות בעיקר למנהלים, ליועצות, לצוותים בכירים וכמובן במוסדות הכשרה להוראה, לפתור את הבעיה מהשורש.

אנחנו מבקשים שהפתרונות האלה יווצרו בשיתוף ארגוני הקהילה הטרנסית. יותר מדי פעמים מקשיבים לאנשי מקצוע שמדברים על הקהילה הטרנסית ולא לאנשים הטרנסיים עצמם שיודעים הכי טוב מה הצורך שלהם ומה הזהות שלהם, ואנחנו מבקשים באמת להיות שותפים בתהליך הזה של מציאת הפתרונות ושהוא יקודם. תודה רבה.

תודה רבה. תהל"ה, את רוצה להתייחס? בבקשה.

שמי ניטה קלאוזנר מתהל"ה, ארגון תמיכה להורים של הקהילה הגאה.

קודם כול אני רוצה לברך את חברת הכנסת בן ארי. אני מאוד שמחה, כי אני יושבת פה כבר כמה שנים כמו שאת יודעת. העלינו המון בעיות במשך השנים האלה ואני מתחילה לשמוע פתרונות, ופתרונות טובם, וזה מאוד משמח אותי.

אני רוצה להתחיל באופטימי באמת ולהגיד תודה גם לך, גם לשפ"י ולכל מי שעובד פה מטעם הקהילה, כי אני חושבת שבאמת נעשית עבודה ורואים אותה בשטח.

עכשיו אני רוצה להתייחס למה שעוד יש לעשות. מה שחשוב לדעתי זה כמה דברים. אני קוראת להם הנבטה, התרמה, הטמעה, חשיפה, מידע ותמיכה, ואני אפרט. הנבטה זה להתחיל מגיל הגן, זאת אומרת באמת להתחיל מהגילאים הכי קטנים, שיש לנו את פינת הבובות ופינת המכוניות, שיש לנו את הסיפורים, שיש לנו את האחות והרופא, אימא במטבח ואבא בעבודה, להתחיל מהגילאים הכי קטנים.

התרמה – דיברה על זה זיו לפני רגע. הכנת הצוותים מהסמינר, הכנת העובדים הסוציאליים, הכנת המורים. לנו כתהל"ה מאוד קשה להיכנס לסמינרים לדבר על החוויה של ההורות של הומואים, של טרנסג'נדרים, של בי-סקסואליים, של לסביות, של ג'נדרקוורים. יש לי חברה בסמינר דוד ילין שהיא מרצה בכירה, אז כל שנה היא מכניסה אותי למסלול שלה ואני נכנסת ואני מדברת ואני רואה איזה אפקט יש לזה למורים הצעירים. אני באה עם הסרטים של תהל"ה, אני מראה את היציאה מהארון. יש לנו סרטונים שנקראים "הולך ומשתפר", אני מספרת את הסיפור האישי שלי. יש לי שני בנים שהם שניהם הומואים ואני מספרת את הסיפור האישי והם שואלים אותי שאלות והאנשים האלה אחר כך יצטרכו לטפל בילדים שיצאו מהארון, ולכל ילד יש שני הורים מאחוריו. יכול להיות שזה שני הורים מאותו מין, יכול להיות שזה שני הורים ממין אחר, יכול להיות שזו אם חד הורית או אב חד הורי, אבל הם יצטרכו לטפל גם בילד וגם להתמודד עם ההורים שלו. הם צריכים כלים בידיים.

הטמעה – הטמעה בחומר הלימוד, אם זה בהיסטוריה, אם זה בספרות, אם זה באומנות. 10% מהאוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה גאה. יש לה היסטוריה, יש לה אומנות, יש לה ספרות. הבן שלי עושה עכשיו דוקטורט בארצות הברית בלימודי מגדר ותקשורת. אני לומדת ממנו כל הזמן. אני רואה כמה שהנושא הזה עשיר והיסטורי לעומק. למה זה לא מוטמע בתוכנית הלימודים?

חשיפה – חשיפה לסיפורים אישיים בבתי הספר, להכיר את ההומו הראשון שלי, להכיר את הטרנסית הראשונה שלי, להכיר את ההורה הראשון שלי. ההורים גם צריכים שתהיה להם כתובת לפנות אליה. למי הם יפנו?

מידע – בכל בית ספר לדעתי צריך להיות איזשהו אדם אחד שמרכז את הנושא הזה. גם אם לא כל המורים יכולים לדבר על זה, שיהיה אדם אחד שיודעים שאפשר לפנות אליו, אם זאת היועצת, אם זאת הפסיכולוגית, מישהו שיהיה לו דגל הגאווה בחדר. אני עובדת בבית ספר תורני כמטפלת רגשית. בחדר שלי יש דגל גאווה בחדר. הילדים שואלים אותי, מה זה. אני מסבירה להם. אני גם מספרת על הילדים שלי. כל המורים יודעים, המנהל שלי יודע, ויודעים שאפשר לפנות אלי בנושאים האלה, והם שואלים אותי, את צועדת במצעד הגאווה? מה, כולם הולכים שם ערומים? אני מספרת. אני חושבת שהמגע האישי הזה, זה מה שיוצר את השינוי.

חשוב לדעת שמאחורי כל נער או נערה, ילד או ילדה שיוצאים מהארון, עומדים זוג הורים, וזאת התמיכה הכי טובה שיש לילדים האלה. יש לנו אחר כך את הארגונים, אבל קודם כול יש לנו את אבא ואימא או אבא ואבא או אימא ואימא, כמו שאמרתי, איזה הרכב משפחתי שלא יהיה, וההרכב המשפחתי הזה נותן את היציבות, מונע את האובדנות שאנחנו מכירים אותה מהקהילה, אני לא צריכה לחזור על הנתונים כי כולם יודעים אותם, את ההתדרדרות לרחוב, לסמים, לזנות, ואנחנו תהל"ה, נותנים את הצמיחה. יש לנו 16 קבוצות תמיכה ברחבי הארץ ומה שאנחנו מבקשים וזאת הבקשה שלנו, פתחו את השער, פתחוהו רחב, עבור תעבור בו שרשרת זהב. זוכרים את קדיה מולודובסקי, את השיר הזה? אנחנו מבקשים שהשרשרת שלנו, תהל"ה, חוש"ן, "איגי", כל מי שמספר את הסיפור, נוכל לעבור. תפתחו לנו את השער כמו שאתם עושים עכשיו. תמשכו. שפ"י, תודה.

תודה רבה. מקסימה. כל שנה מקסימה מחדש.

חברת הכנסת מיכל רוזין, אתה רוצה להתייחס? בבקשה גבירתי.

אני רוצה קודם כול להגיד בוקר טוב, עוד מעט צהריים טובים. אנחנו פה מהבוקר ביום השלישי של יום קהילת הלהט"ב, ובאמת האושר והגאווה ממלאת את הלב.

סליחה, אני מבקשת שתשימו לב שאנחנו באנו עם צבעים שונים של הדגל. לא כל הח"כיות זרמו. יש ח"כית אחת שהולכת תמיד עם שחור, אנחנו אוהבים אותה, לא קשור, אבל הקפדנו על הדגל היום.

חסרה לנו צהובה, אז אם מישהו עם צהוב, תצטרפו. הצטרפתם למועדון הח"כיות.

אני באה עכשיו מדיון אחר באמת, ואימא ממועדון הלביאות סיפרה על התהליך שהיא עברה עם הבת שלה בבית ספר. מעבר לזה שבאמת כל הסיפורים הם כל כך מרגשים, אבל התסכול הזה שבעצם אין מודעות, אין ידע, אין כלים. את נמצאת בתוך ריק שלם שלא יודע לא לסייע לילד, לא לסייע להורים, לא רואה את הדברים, לא יודע לתת כלים בשום מקום, בשום אחת מהרשויות, בשום אחת מהכתובות, לצערי הרב. כל מה שאנחנו שומעים, אני חייבת לומר, הוא לא זר לי כהורה, הוא לא זר לנו, למי שהילדים. כולנו חווינו הרבה פעמים, זרות, אחרות, אלימות, אבל אין לתאר בכלל כשזה מופנה כלפי קהילת הלהט"ב. זה מגיע בעוצמות הרבה יותר גדולות, הרבה יותר גבוהות, וכל דבר מתרגם למקום הרבה יותר קשה. הרי יש אלימות בכל מערכת החינוך, אלימות קשה לצערי, שלא מטופלת ברוב המקרים, לכן שאלתי אותך אם היא מטופלת. בוודאי ובוודאי כשמדובר בקהילת הלהט"ב. כל שוני בילדות, כל שוני במערכת החינוך מייצר מקום מאוד קשה, בין אם אלימות פיזית, מילולית, נידוי, הרחקה, מאוד קשה בוודאי כשזו סוגיה שלא מטופלת, שלא מוכרת, שאין לה מודעות. כל הנושא של באמת להעלות את המודעות בקרב מורים, מורות, יועצות חינוכיות. זה כל כך חשוב מה שסיפרת, שאת יושבת שם עם דגל הגאווה. זה המון. זה עולם ומלואו. זה יכול להציל נפשות. זה יכול להציל ילד שנכנס ורואה את הדגל, גם אם הוא לא שואל כלום, גם אם הוא לא מבקש מידע. עצם ההכלה הזו, זו ההכלה הראשונית שהוא מקבל, זה המקום הראשון שהוא אומר, אוקי, פה יש לי כתובת ופה אני בטוח, ומה שאתם עושים, מדהים, כל הארגונים שנמצאים ופועלים.

אני חייבת לומר דבר אחד. אנחנו יכולים לעשות עבודה מדהימה והארגונים עושים עבודת קודש, אני לא נוהגת להגיד את המילה הזאת. אנחנו חייבים לתקצב אותם.

את לא היית בהתחלה של הדיון.

אני יודעת מה כבר תוקצב. אני יודעת שאת עושה רבות בעניין הזה.

דיברנו על זה בהתחלה.

אוקי, אני מתנצלת, אנחנו באמת להקת מעודדות/חימום/סגירה, לכל ועדות. אנחנו מנסים להגיע לכל הוועדות שמתקיימות ובאמת העניין הזה של תקצוב, של ספר החוקים, יש עבודה משמעותית, אבל בסוף צריך לשנות ואני קוראת לך להצטרף אלי.

אני בינתיים מזרימה כספים.

משפט לסיכום ואני עוברת לוועדות הבאות. תצטרפי אלי להצעת החוק שמחייבת הכשרה של כל פרחי ההוראה וכל פרחי הרפואה וכל מי שעובד בעבודה סוציאלית וכל מקום שמטפל ורואה אנשים ובעיקר ילדים חייב לעבור הכשרה. אין דבר כזה שאתה מסיים תעודת הוראה ולא קיבלת שום הכשרה לראות את הקהילה, לראות את הילדים ולמנוע כמובן דברים קשים.

אני קוראת לך להצטרף אלי, אני בטוחה שתעזרי לי לעבוד.

תודה רבה.

"חברותא" - הומואים דתיים, מי מדבר?

משה. אני חבר ועד בארגון "חברותא", מורה בחינוך הממלכתי, בעבר, ובחינוך המיוחד היום.

אני רוצה לדבר שתי נקודות על החינוך הממלכתי-דתי. הנקודה הראשונה היא שצריך לחדד את הנהלים בנוגע לתלמידים ותלמידות מהקהילה הלהט"בית. לא יתכן שקורה מצב שמורים בחינוך הממלכתי-דתי מפנים תלמידים לטיפולי המרה ועוד תוך איום שאם הם לא ילכו לטיפולים האלה, אז הם יחשפו אותם להורים. זה מקרים שקורים. עוד מקרה שהגיע לידיי זה שבשיבה תיכונית נער שיצא מהארון הורחק מהפנימייה כי אמרו לו בהנהלה שברגע שהוא יצא מהארון, הוא לא יכול להיות בפנימייה של הישיבה, וזה דבר שאסור שהוא יקרה. מורים, מחנכים, מנהלים בחינוך הדתי צריכים לדעת איך להתנהל מול התלמידים האלה. זה דבר שאסור שהוא יקרה. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה זה לגבי הכתובת. בחינוך הממלכתי גם למורים וגם לתלמידים ברור שיש להם כתובת. יש את "איגי", יש את חוש"ן שעושים פעילויות בתוך בתי הספר. בחינוך הממלכתי-דתי זה לא קורה. אם יש פעילויות, זה של שב"ל, המקבילה הדתית של חוש"ן. אם יש פעילויות זה לצוותים חינוכיים ולא לתלמידים. התלמידים בכלל לא נחשפים, לא התלמידים ולא המורים לא נחשפים לזה שיש ארגונים דתיים ב"איגי", שיש ארגונים בבית הפתוח, שיש בכלל את הארגונים הדתיים "חברותא" ו"בת קול". אני אשמח אם יהיה איזשהו מסמך מטעם משרד החינוך שיעבור לצינורות של מורים ומורות בחינוך הדתי שירכז בתוכו איזשהו כתובות שיוכלו להפנות תלמידים ומורים למקומות האלה, שגם התלמידים לא יהיו לבד וגם המורים ידעו שיש להם למי לפנות, גם לארגונים הדתיים וגם לקבוצות הדתיות ב"איגי" ובבית הפתוח.

חשוב מאוד. עפרי שמש, נער טרנסג'נדר.

היי, שמי עפרי, אני טרנסג'נדר, מחר בן 17.

מזל טוב.

תודה רבה. לומד בכיתה י"א בתיכון בן גוריון בפתח תקווה.

רציתי לספר קצת את הסיפור האישי שלי. יצאתי מהארון לפני בערך שלוש שנים, קצת פחות, בסוף כיתה ח'. בתחילת כיתה ט' רציתי לצאת מול תלמידי בית הספר. אני אישית לא חששתי מהתגובה. כן חששתי אבל ידעתי שהתלמידים, הכרתי אותם באופן אישי, ידעתי שהם יהיו אנשים מקבלים. הכרתי אותם בצורה יותר מעמיקה מצוות בית הספר. צוות בית הספר בטענה שהם מפחדים עלי, לא נתנו לי לצאת מהארון. הם חסמו אותי. הם אמרו לי במילים אלו, אתה לא יוצא, אתה נשאר בארון.

זה היה כל כך קשה, אחרי שכבר עשיתי את זה למשפחה ויצאתי ואמרתי. אין דבר כזה להגיד לילד, אתה לא יכול. אני אישית חושב שלהגיד לילד, אתה לא יכול, זה יחסום לו את כל העולם. זה כאילו שמו לי כיסוי עיניים. זה היה חודשיים, שלושה חודשים של סבל מתמשך וכאב שהחברים הקרובים שלי כבר יודעים ופונים אלי בזכר וכל הילדים לא מבינים מה קורה. כל השאר לא מבינים מה קורה, וזה פשוט משהו שהוא לא מתקבל לדעתי, שאין דבר כזה להגיד לך לא.

גם בהמשך השנה, גם אחרי שיצאתי בלי רשות, אגב, בית הספר, עשיתי את זה לבד גם אחרי שלא הסכימו לי. אמרתי, טוב, זה לא בשבילי, יצאתי בכל זאת מהארון וכעסו עלי. זה לא היה לא נעים לא לי ולא להם כי היה בעצם חיכוך בינינו, אבל עברנו את זה. בטיול השנתי בערך כשלושה חודשים אחר כך לא נתנו לי להיכנס לשירותים של הבנים. זה היה בכלל חוויה מאוד לא נעימה. אני אפילו לא צריך לפרט על זה. זה לא הגיוני שבן אדם שרוצה ללכת להתפנות, לא יכנס לשירותים שמתאימים לו, כי בשירותים של הבנות אני חייב להגיד שהנראות שלי יחסית גברית ונראיתי גם ככה גם לפני שלוש שנים. היו עוד בתי ספר שלא מכירים אותי ואם הייתי נכנס לשירותים של הבנות, זה היה פשוט נראה מוזר, ולהתלקח, לא התקלחתי בטיול הזה, נשארתי מסריח עד הבית. לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולהיכנס לשירותים של הבנים בלי רשות, כי פחדתי שיכעסו עלי, שיגידו לי, לא, אתה לא יכול, ואמרו לי את זה, אבל מאחר ואני קצת דעתן, עושה הרבה דברים שאומרים לי לא לעשות.

כשעליתי לתיכון החוויה השתנתה מקצה לקצה. התיכון שלי הוא תיכון כל כך מקבל והוא כל כך מדהים והיו אצלנו חוש"ן ו"איגי" והגיעו כל כך הרבה ארגונים והיה מדהים. החוויה שלי כרגע היא עדיין מדהימה. בבית ספר שלי זו לא שאלה מה אני, אני רשום כזכר, אבל עוד משהו שאני רוצה להגיד, מבחינת מערכת המשו"ב, אני בטוח שהיא מוכרת לכולם, אני רשום כנקבה. התעודה שלי מודפסת כנקבה.

כן, על התעודות אנחנו יודעים. אנחנו מטפלים גם במשו"ב.

זו נקודה גם חשובה שרציתי להגיד.

זו נקודה חשובה מאוד.

ביקורת המדינה דנה בזה עכשיו.

זה מאוד מקשה. גם להסתכל על זה, זה קשה המחנכת שלי אומרת לי, אני לא יכולה להקריא לך את זה, כי קשה לי. אני לא מקריאה לך את זה. לא הקריאה לי, מחקה לי בטיפקס גם מה שאפשר. זהו, תודה רבה.

תודה עפרי. בל אגם, בבקשה.

אהלן, מה עניינים? התגעגעתם אלי?

מאוד. עכשיו אנחנו יכולות לצפות בך בטלוויזיה שאת בגולדסטאר.

נכון.

עשיתי לה קידום.

עשית לי כי יהיו יותר צופים עכשיו.

אנחנו גם התחרינו ונכשלנו כישלון - - -

נכון. היה לנו משחק נגד חברות הכנסת.

מירב, אפשר לשבת לידך?

ודאי. באת בדיוק בזמן שהתחלנו לדבר על כדורגל. אגב, אני רוצה גם להגיד שהכישלון היה רק בגלל שהייתי בהיריון. אם לא, הייתן מפסידות.

היריון זה לא מחלה.

נכון, אבל פשוט יש לי כדור בבטן, אז זה קצת מפריע לי לרוץ עם שני כדורים. פעולה פשוטה. אפילו לגבר זה נראה לי קשה.

הייתן מעולות, אין ספק. קודם כול אני רוצה להגיד צהריים טובים לכולם ושלום לחברותיי, חברות הכנסת ולך שנכנסת כאן, שלום גם לך. לארגון "איגי" שהוא הבית שלי, לכל שאר הארגונים, ל"מעברים", חוש"ן, לכל מי שנמצא כאן, גם לאימהות המדהימות האלה שמרגשות מאוד.

אם יש משהו שאני באמת שמחה, אני כבר שלוש שנים נמצאת כאן אתכם בכנסת. אם יש משהו שמאוד מרגש אותי, שבאמת, אני חייבת להגיד את זה, הקהילה הטרנסית לפני בערך שלוש שנים הייתה נמצאת מאחורי הקלעים. היא לא הייתה נמצאת איפה שהקהילה ההומו-לסבית. בשלוש שנים האלה אפשר להגיד שלאט-לאט עם מונולוגים נכונים ועם זהירות כמו שצריך, הקהילה הטרנסית נמצאת במרכז הבמה. היא שחקן מאוד חשוב היום בקהילה ואני מברכת על זה ומאוד שמחה. אני באמת רואה שבשלוש שנים האלה יש שינוי עוצמתי לקהילה שלנו, וזה מחמם לי את הלב. אני חושבת שזה גם בזכותכם, וגם את, מירב, שבאמת מלווה אותי המון ונמצאת שם בכל הדרך ביחד, אז תודה גם על זה.

מעבר למשרד החינוך שזה מאוד חשוב מה שקורה שם, אני חושבת שלא פחות חשוב תמיד גם התקציבים ומה שהארגונים הגאים צריכים.

אני רוצה להקריא משהו קצר שקיבלתי מאחת החניכות שלנו מ"איגי", שהיא גם נמצאת בקבוצות הטרנסיות וגם אני מלווה אותה אישית כבר שלוש שנים ונפרדנו בימים האחרונים כי היא מתגייסת, והיא מתגייסת בתור בחורה, בתור נקבה, שזה דבר ענק ואני שמחה על זה, והיא כתבה לי משהו כזה. היא רשמה לי: "היי בל, לא יצא לנו לדבר בזמן האחרון כי נפרדנו, אבל רציתי להגיד לך משהו שיושב לי על הלב וחשוב לי להגיד אותו. כשהגעתי לארגון "איגי", הגעתי בן אדם מאוד עצוב. כשהגעתי אלייך בפעם הראשונה ונפגשנו, הייתי מבולבלת ואבודה. לאט-לאט גרמת לי להיפתח, בנית לי את הביטחון, עזרת לי להשתקם מבחינה נפשית וחברתית, להתחבר לעצמי ולאמת שלי, לא למהר לקחת החלטות פזיזות. הדרכת אותי והדרכתם אותי ב"איגי" ועזרתם לי בכל מה שהייתי צריכה. הופעת בחיים שלי כמו מלאך משמיים. לא היית חייבת לעשות את זה וגם "איגי" לא היה חייב להיות שם. לרגע לא נתת לי להרגיש שאני מטרידה אותך או שאני עול עלייך. הרבה כלים שנתת לי על הדרך, והאופטימיות שבה את מסתכלת על החיים, ילוו אותי ויתנו לי תקווה גם ברגע של שבירה וייאוש. אני בטוחה שעוד יצא לנו להיפגש, אבל אני באמת רוצה וחשוב לי להגיד לך תודה מכל הלב. אתם ארגון מדהים ואת בן אדם מדהים ואני מודה לכם על זה שנתתם לי להתחבר לעצמי. בזכותך אני חיה עכשיו את התקופה הכי מאושרת בחיים שלי. אני מגשימה את עצמי חברתית, אני מאמינה בעצמי ובחיים שלי ואני שמחה שאני טרנסג'נדרית".

כל הכבוד. תודה רבה.

זה הדבר שחשוב, זה שהארגונים ימשיכו לפעול ולקבל תקציבים.

עוד משהו שהוא חשוב, אני שומעת את עצמנו המון פעמים מדברים ומבקשים עזרה מהרווחה או ממשרד החינוך או דברים כאלה. אני מרגישה שעדיין הקהילה הטרנסג'נדרית צריכה להיות יותר לוחמנית ויותר חזקה ולהיות פחות מתנצלת ופחות מרגישה שאנחנו צריכים עזרה או צריכים שיתמכו בנו. חשוב לי שקודם כול הקהילה הטרנסג'נדרית תהיה לוחמת בעצמה ותעמוד בעצמה על הרגליים ולא תבקש עזרה, אלא קודם כול תעזור לעצמה במלחמה שלה ולא תפחד להיות היא. זה הכול. תודה רבה.

תודה רבה, בל. שירלי דה-גרציה פישמן, מייסדת ומנהלת מועדון - - -

"מועדון הלביאות של ברית האימהות".

אוקי, בבקשה שירלי.

שמי שירלי, אני אימא לבן טרנסג'נדר בכיתה א', עשה את זה המעבר החברתי בשנה שעברה בגן חובה. בנוסף, אני ייסדתי ומנהלת כעת מועדון לאימהות לילדים טרנסג'נדרית, אימהות גאות, בטווח הגילאים 7 עד 24. מתוקף התפקיד הזה יש לי איזושהי יכולת הסתכלות רחבה על הרבה מאוד מקרים.

אנחנו 30 משפחות במועדון ואני יכולה לספר שכרגע בהיעדר הגנה מהמדינה, מחייבת ממשרד החינוך בבתי הספר, זה מאוד תלוי מצבו של ילד או תלמיד טרסנג'נדר, מאוד תלוי בכל כך הרבה משתנים שלצערנו לא כולם תמיד פועלים לטובת התלמידים. צריך להבין שזו חובה של מערכת החינוך לספק מרחב בטוח ומוגן לכל התלמידים שלה, גם לתלמידים לא קונפורמי-מגדרית. במקרה של ילדים, במיוחד מדובר הרבה פעמים במצבים ממש חמורים של חיים ומוות, אנחנו כאימהות מוצאות את עצמנו ועל אף התמיכה, הילדים שלנו עוד במצב קצת יותר טוב מילדים אחרים שאין להם תמיכה משפחתית ואסור להזניח אותם ואסור לשכוח אותם. אנחנו נמצאות הרבה פעמים בחרדה מתמדת מאובדנות שקשורה ישירות פעמים רבות במקומות שבהם הילדים נפגשים בעל כורחם.

חוק חינוך חובה, רוצים להתפתח, רוצים לשגשג, רוצים להצליח בחיים ונדרשים ללמוד במסגרות, רובן ציבוריות. יש נהירה למי שיכול, מסגרות פרטיות. אני חושבת שזו תעודת עניות למשרד החינוך אם זה המצב. אני יכולה לספר שאני הייתי פה לפני שנה וסיפרתי שהבן שלי הולך לכיתה א' ושמדובר בהימור שמאוד תלוי באמת ברצון הטוב של אנשים, ואני יכולה לספר שהוא תלמיד עכשיו בכיתה א' ואנחנו הגענו לבית ספר נפלא, מאוד מכיל, מאוד תומך, מאוד קשוב, יכול לתת דוגמא לכל מערכת החינוך. יש כמה בתי ספר כאלה, ויחד עם זאת יש מקרים שאני יכולה לספר על הוצאה של תלמיד מבית ספר בגלל זהות מגדרית, שזו הפרה חמורה של חוק זכויות התלמיד. אני יכולה לספר על מצבים של אלימות והטרדה וחוסר קבלה וחוסר הכרה גם של צוותים של מורים וגם של תלמידים. גם מחוויה של הורים מול זה, היא שהכול בעצם על הכתפיים שלהם. הורים שהם מסוגלים להילחם ולעשות את השיח ולהתחבר עם הצוות, יכולים באמת לאפשר לילדים שלהם תנאי חיים טובים יותר, כשאנחנו מדברים על סיכויים בסיסיים ביותר להצלחה גם בהווה ולהתפתחות גם מבחינה נפשית, דברים בסיסים ביותר, וגם בעתיד, ולכן חייב להיות נוהל מחייב היום.

תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. קודם כול, האמת, הייתי רוצה שהיום המיוחד הזה יהיה פעמיים בשנה, כי אתם מביאים כל כך הרבה אור לכנסת. כל יום גאווה בכנסת, אתה רואה פתאום את המסדרונות מתמלאים באנשים צעירים ויפים ואנרגטיים והמון אור. אני ממש אוהב את היום הזה ותודה לכל אלה שעושות ויוזמות בשדולה.

אני הייתי בשדולה מהיום הראשון שלי בכנסת לפני עשר שנים. השדולות של פעם, אלו שהיו לפני עשר וקצת יותר שנים, היו שדולות כאלה שבאו איזה חמישה ח"כים ובזה נגמר הסיפור. זה לא המקרה עכשיו. היום אנחנו רואים יום גאווה שמלא בדיוני ועדות, בכל הוועדות, שדולה עמוסת חברי כנסת. צריך להגיד את האמת, אנחנו לא מצליחים עדיין בחקיקה, לא כי בחברה הישראלית אין רוב לחקיקות שאנחנו רוצים, אלא כי בקואליציה של היום אין רוב לדבר הזה. בכל הסקרים, בכל הבדיקות, רוב הציבור תומך בזכויות להט"בים. אם הייתה פה הצבעה חופשית בכנסת, כמעט כל חוקי הלהט"ב היו עוברים. זו עובדה. יש לזה רוב מוחלט בכנסת. יש חסם קואליציוני בגלל השיטה הקיימת, אבל זה לא צריך לרפות את ידנו, כי קודם כול המציאות השתנתה. יש המון עבודה עדיין, ומה שאחרונת הדוברות דיברה זו דוגמא. יש המון עבודה עדיין, במערכת החינוך בוודאי, אבל אנחנו נמצאים היום במקום הרבה יותר טוב, הרבה יותר של הכלה, היכרות, הבנה, התמודדות, מקום יותר לדעתי שמאפשר לכל אחד ואחת להיות חלק מהחברה באופן הכי שווה שאפשר, וזה עדיין לא קיים במאה אחוז, זה ברור לי לחלוטין. 5

אני יכול לספר לכם שאנחנו הגשנו הצעת חוק, שאני אומר בכנות, היא לא תעבור, הצעת חוק של הורות שבה אנחנו מבקשים להכיר בהורות גם כשהיא לא הורות של שני בני זוג, שהיא הורות משותפת. יש הרבה זוגות להט"בים שעושים ילדים עם בנות זוג, ויש זוג גברים וזוג נשים ואז אחר כך חס וחלילה אם יש מחלוקות וזה מגיע לבתי משפט, הוא צריך להגיע להסדרים. מאוד מורכב, מאוד מסובך. עשינו הצעת חוק שאמורה לפתור את זה. אני מאמין שעצם העלאת הצעת החוק, שעצם הדיון עליה, ואנחנו הולכים לדון עליה בכל המסגרות האפשריות. נדון עליה במליאה, נדון עליה בכל מקום אפשרי, נעשה הצעות לסדר. אנחנו לאט-לאט בדרך הזאת משנים מציאות. זה לוקח זמן, זה תהליך ארוך, אבל אנחנו משנים מציאות. האמיצות והאמיצים שנמצאים כאן יכולים לעזור לנו שזה יקרה, אז חיבוק גדול, כל הכבוד ונמשיך ונצליח. תודה רבה.

תודה רבה. ילי, אתה ביקשת לדבר. בבקשה.

ילי קלריך, אני פעיל חברתי בקהילת הלהט"ב מזה הרבה שנים, מתעסק בחינוך, כרגע משלים תעודת הוראה.

אני אתחיל במילה אישית. האמת היא שקצת עצוב לי בלב, כי אני חושב על התקופה שאני הייתי בתיכון, וכשאני התבגרתי וגיליתי על עצמי שאני נמשך לבנים בגיל 13, לא היה לא את חוש"ן בבית הספר ולא היה את "איגי", ואני חושב באמת שאתם עושים עבודה פשוט מדהימה.

אני גם כן חייב להגיד, אני מאוד מעריך את הדברים גם שלך, חבר הכנסת יואל חסון וגם שלך, חברת הכנסת מירב בן ארי בנוגע לחקיקה שבמצב הזה היא כנראה מאוד בלתי אפשרית, אבל כן מעריך את זה שאתם דואגים שיהיו זכויות ויהיה תקצוב לארגונים שעושים מלאכת קודש, כמו שאמרה חברת הכנסת רוזין, כמו שחוש"ן עושה.

אני רוצה כן להגיד דבר מאוד מרכזי. כשאתה מסתכל על בן אדם להט"ב, בן אדם בוגר, האם הוא יכול להגשים את עצמו בכל תחומי החיים, אז כל אחד שייקח את זה למחשבה העצמאית שלו. ברור שבהרבה תחומים הוא מוגבל. אני עכשיו משלים תעודת הוראה. אני אדבר גם עם תמר על זה ואנסה להכניס לפחות למכללה שאני לומד בה. אין שום דבר באמת שקשור לקהילת הלהט"ב. אני עבדתי 15 שנה בבתי ספר. מלפני 15 שנה ועד היום באמת הקללה 'יא הומו', 'יא הומו', המצב נשאר אותו הדבר.

היום זה השתנה ל"יא שמאלן".

'יא שמאלן', כן.

היום הומו זה סבבה, אבל להיות שמאלן זה - - -

הייתה פה חברת הכנסת מיכל רוזין, חבל שלא אמרת את זה בנוכחותה.

בוא, רק משפט סיום, כי אני רוצה לשמוע את משרד החינוך.

אני חושב שבאחריותך, חברת הכנסת מירב בן ארי ובאחריותך, חבר הכנסת יואל חסון, כשיש הערות הומופוביות מצד רבנים, ואני גם דרך אגב מעלה שאלה, למה חבר כנסת מרגי, יושב ראש ועדת החינוך לא נמצא פה ומנהל את הוועדה, כי הוא היה פה לפני שעה. כל ההערות ההומופוביות, באחריותכם, כדי שנערים ונערות לא ירגישו שיש משהו אצלם לא בסדר בזה שיש להם נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, באחריותכם לתקוף אותם בתקשורת ולא לוותר בנושא הזה.

תודה רבה. מועצת התלמידים, בבקשה, דקה, ואנחנו עוברים למשרד החינוך.

בוקר טוב לכולם, שמי יובל מכפר ביל"ו, שחף פורטנוי מחדרה, אנחנו נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית, הגוף המייצג הרשמי של כלל בני הנוער בישראל.

אני רוצה להודות לך, גברת בן ארי, על העבודה הרבה למען הקהילה הגאה במדינת ישראל.

אני לא ארחיב במילים יותר מדי, אבל מאפיינים כלליים איך זה להיות הומו במערכת החינוך כיום. דברים שעלו מכולם פה זה, שזה מפחיד, שאתה מרגיש לבד, שהעיקר מצד המערכת זה לשמור בפנים ולא לספר, כי תמיד כל הילדים שיפוטיים, ומה יהיה בגדנ"ע ומה יהיה בטיול השנתי.

הקללה הכי נפוצה במסדרונות ובכיתות היא 'הומו', כמו שאומרים, נתונים שכולנו מודעים אליהם, ואני רוצה לשאול איפה המורה פה? הרבה פעמים אנחנו צופים בהתעלמות מוחלטת מצד אנשי החינוך. אני רוצה שנחשוב רגע, על אחת כמה וכמה במגזר הערבי ובמגזר החרדי, הממלכתי-דתי, כיצד בני הנוער תופסים את המורה שלהם, איזו השפעה יש לו, איזו הילה של כבוד יש סביבו, וברגע שהוא מגיב בצורה לא מתאימה, לא נעימה, לא מקבלת ולא מכילה, זה מלווה אותם לשנים אחר כך.

אני רוצה להתחבר למה שהעלו מארגון "חברותא". חבר טוב שלי הלך לטיפול המרה אחרי שהוא יצא בכיתה י"ב מהארון כבי-סקסואל בתוך הישיבה שהוא נמצא בה. הוא חטף הרבה מכות בבית הספר, הוא קיבל התנכרות מההורים, הוא יצא מהבית לשלושה ימים, לא מרצון, ואחר כך הוא חזר הביתה במעין פשרה בגלל שהמורה שלו המליץ להורים שלו לשלוח אותו לטיפול המרה. מה קרה לו בטיפול ההמרה, הוא כבר לא סיפר לנו, אבל שמח הוא לא חזר משם. הוא לא יצא בן אדם מעודד יותר, הוא לא יצא בן אדם שלם יותר עם עצמו. זה סיפור קשה.

היועצות הרבה פעמים לא יוצאות מחדר הייעוץ בתחום. הכשרה לצוותים חינוכיים, התקציבים או הכול, זה לא יוצא מתוך חדר הייעוץ. גם אם הורים יודעים איך להתמודד עם זה, הם לא יכולים לחכות ולהיות סבילים לנושא הזה כדי שיפנו אליהם. הרבה פעמים אני שומע על יוזמות של תלמידים. אנחנו רואים את זה, שמנסים לקדם את התחום ולהפיץ הסברה, שזה ברוך וזה מצוין וזה מדהים, אבל זה גורף וזה לא תמיד עם הכלים הנכונים ולא תמיד יש מענה מספק. זה בלתי אפשרי שהצוות לא לוקח את זה על עצמו, לא מפקח על זה או חוסם יוזמות כאלה ולא מנסה לקדם אותן בעצמו.

תודה רבה. בבקשה, משרד החינוך.

איריס מנדה בן יעקב, אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער משפ"י, השירות פסיכולוגי-ייעוצי.

קודם כול אני רוצה להגיד שאנחנו בשפ"י וגם בכלל, באגפים אחרים במשרד עסוקים בנושא כבר שנים, איך לעבוד על סוגיה שהיא מורכבת לא רק במערכת החינוך אלא בחברה כולה.

אני חייבת להגיד שאני שומעת את כל הסיפורים שלכם ואין לי ספק שהדרך עוד ארוכה, אבל יחד עם זאת תרשי לי, חברת הכנסת מירב בן ארי, כן להתרגש היום ולדבר על פריצת הדרך שנעשתה השנה בעיקר בזכותך גם, כי אנחנו קיבלנו תקציב והוצאנו אמירה לבתי הספר, לצוותי החינוך, שאנחנו מעודדים בעצם להכניס סדנאות לבתי הספר, ויותר מזה, השנה התקיימו פעילויות עם אוכלוסיית יעד, שלא התקיימו מעולם, כמו גננות, צוותי בתי ספר יסודיים. זה לא קרה.

אני רוצה להגיד שהיו מעל 2,500 פניות לסדנאות בכל מערכת החינוך, שזה הפתיע אותנו וריגש אותנו בעת ובעונה אחת.

זה נכון שיש מורכבויות בירוקרטיות שלא קשורות דווקא למשרד החינוך ולשפ"י, זה גם קשור לרשויות. אנחנו עובדים יד ביד עם תוכנה שנקראת "המרכבה". זו תוכנה מאוד מורכבת. מי שמכיר, יודע על מה אני מדברת, וזה בעצם גורם לבתי הספר באמת אולי לא לרצות להזמין בגלל המורכבות המאוד גדולה, אבל יחד עם זאת זו פריצת דרך ואני פשוט גאה שזה קרה השנה, ואני מניחה שזה רק פתיח לעוד הרבה פעילויות ועשייה במערכת החינוך.

התקנה התקציבית למעשה עזרה לנו להכניס חלק מהארגונים מהקהילה הגאה שעוסקים בחינוך לתוך מאגר תוכניות של המשרד ולמסלול ירוק, שזה מסלול שמאושר על ידי משרד החינוך, זה גם לא קרה.

אני רוצה להגיד שבסדנאות ברוב המקרים ההדים היו מאוד חיוביים, נרגשים. תלמידים סיפרו עד כמה זה היה משמעותי עבורם, אבל גם שם יש מורכבות. בגלל שמספר המתנדבים גדל, כנראה היכולת להכשיר אותם בזמן קצר ושיתאימו בעצם למדיניות שלנו, היה מוגבל. אנחנו גם קיבלנו תלונות. עד היום אני מקבלת כל מיני מכתבים מהורים מודאגים, של 'מה פתאום אנחנו מכניסים תכנים כאלה למערכת החינוך', ואנחנו עונים ואנחנו באמת משוכנעים שזאת הדרך. יחד עם זאת, יש לנו עוד הרבה לעבור יחד.

את רצית מספרים?

כן, רציתי רק לדעת. תמר אמרה שהיו 1,720 פעילויות בתוך בתי הספר, שזה כיסה לה את סוף שנה שעברה ותחילת השנה, ועכשיו 2018 - - -

אני רוצה להגיד שמתוכם 347 סדנאות לצוותים חינוכיים. זה נתון מדהים.

את 2018, זה מה שסגרנו בימים האחרונים כדי שהם יתחילו לחזור, ואתם מבחינת הצוותים שלכם כבר מוכשרים להתחיל ולפעול בחזרה בבתי הספר? הנושא הזה נסגר ואתם תחזרו. אנחנו רוצים לשבת פה בשנה הבאה ולשמוע על מספר כפול, כי זה מה שצריך להיות. אני יודעת שיש גם מורים שקשה להם עם זה ויש הורים שלא מבינים למה אתם בתוך בתי הספר. אני מכירה את זה מקרוב, אבל העניין הוא שאם נסתכל על הרוב, הרוב הגדול רוצה, מעריך ודווקא מבין שבאמצעות ההבנה אפשר לדעת איך לקבל בצורה טובה יותר.

טובה, את רוצה להתייחס גם?

לא, איריס.

אני רוצה להגיד משהו על הנושא של הטרנסג'נדרים בעקבות השולחן העגול שעשינו. דיברנו על עשייה. פירטתי בעבר גם את כל העשייה. אנחנו ישבנו בשולחן עגול שנתיים יחד עם הארגונים הגאים ומתוכם אנחנו עכשיו ממשיכים עם ארגון "מעברים" לנסח איזה שהם נהלים לגבי תלמידים טנרסג'נדרים.

זה מה שבאתי לשאול אותך, אם ארגון "מעברים", שהוא מוביל את הנושא של הקהילה הטרנסית, לגבי הדברים שעלו פה, מהשירותים לתלבושת, אז אתם יושבים - - -

לגמרי. אנחנו עכשיו יושבים על קווים מנחים שהם בעצם למעשה בסופו של דבר ישמשו למדיניות לכל מערכת החינוך. יש כל מיני סוגיות מורכבות שאנחנו נצטרך לפתור אותן, כמו למשל סוגיית הורים שמתנגדים למעבר וילד שמתעקש שיפנו אליו בלשון פנייה של זכר או נקבה. זה סוגיות מורכבות.

מה לגבי התעודות של אותם חבר'ה שמסיימים תיכון?

כל זה נגזרת גם של הסכמת הורים וגם של בית הספר. ברגע שיש הסכמת הורים, ברוב המקרים למשרד החינוך אין בעיה כמו שהבנתי, לשנות את השם אם השם שונה במשרד הפנים, בתעודת הזהות.

זאת אומרת שהדרך לשנות את תעודת הבגרות זה אם הוא שינה בעצם בתעודת הזהות. הבנתי, אוקי, ועם מי אתם יושבים עכשיו לגבי הניסוח של הכללים, הקווים מנחים?

אנחנו יושבים עם ארגון "מעברים". כמו שנאמר, אנחנו כן נעזרים באנשי מקצוע.

צריך שגם "איגי" יהיו בתוך הסיפור הזה.

גם "מועדון הלביאות" הציעו את עצמן, אבל לא פתחו לנו את הדלת.

קודם כול, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בפורומים - - -

לא, לא, לא, זה לא, אני רוצה רק ש"איגי" יהיו בתוך - - -

אנחנו, הארגונים, מתואמים גם בינינו ומפנים כל פעם. יש לנו את הקואליציה שלנו ואנחנו דואגים לעבוד בשיתוף פעולה.

אני יודעת.

אני רוצה רק להעיד שהבעיה היא שפשוט רוב ההורים לא מאפשרים את זה, ואני רוצה לחזק את מה שאיריס אמרה. רק ברגע שיש אישור של ההורים - - -

זה החוקים של מדינת ישראל. מדובר בקטינים.

זה לא אנחנו המצאנו את החוקים האלה.

זו הבעיה, שילד, ההורה שלו אפילו לא נותן לו חיבוק, בגלל זה אנחנו כן מדברים וזה מה שהצעתי מקודם כשדיברתי, זה לאפשר את זה גם כשההורים לא - - -

זה לא יקרה, אני כבר אומרת לך, ואני יודעת את זה ממקרים הרבה יותר קיצוניים של צעירים שהם חסרי בית, שאנחנו צריכים הסכמת הורים, של ילד שכבר נמצא ברחוב, אז אני אומרת לך, אני יודעת איפה אני חיה, אני יודעת מה אנחנו כן נוכל לשנות, אבל ברגע שהוא קטין, זה תחת סמכות הורית אלא אם כן מונה לו אפוטרופוס מהמדינה, לצערי.

אני רוצה רק להוסיף שבנושא של הטרנסג'נדרים, המקרים די היחידים שאנחנו באופן אישי מגיעים לבתי הספר ללוות את הנושא, כי יש צורך ממש להתייחס לכל מיני מעגלים כמו למשל ללוות את ההורים ולעשות תהליך הסברה גם לצוותים החינוכיים. זה לא פשוט, אז כן אנחנו נותנים מענה ביחידה, בתקווה שעם הזמן גם המודעות בנושא של טרנסג'נדרים תגדל ונוכל כן להוציא איזשהו מסמך שיהווה איזושהי - - -

טובה בן ארי, אני מפקחת ארצית על זכויות תלמידים במערכת החינוך. אני ממשרד החינוך.

אנחנו עובדים עם הארגונים השונים ואני יכולה דווקא לציין בחיוב את "איגי" שמאוד מסייעים לי בפניות אישיות, שפונים אלי מבתי ספר מנהלים ומורים ותלמידים והורים. אנחנו מגיעים לבתי הספר האלה. "איגי" תמיד לצידי בנושא הייעוץ בתכנים כדי לא לפגוע ולהיות רגיש. יחד עם זה, אני מזמינה אתכם לפסטיבל שיש לנו באור יהודה, אפרופו פריפריה, - - - של מחוז תל אביב, של מנהל מינהל חברה ונוער שם, שבדרך כלל אנחנו מקפידים להעניק פרסים לסרטים של ילדים בנושאים של להט"ב וטרנסג'נדרים, ובואו אני אפתיע אתכם שוב השנה.

יפה מאוד. תודה. חברת הכנסת שרן השכל.

אני רק אוסיף כמה משפטים. אני רוצה קודם כול באמת לברך על היום הנהדר הזה, לברך את כל מי שהגיע לפה היום. באמת כמו שיואל אמר, אנחנו רואים פה ביום הזה כל כך הרבה חבר'ה צעירים, אידיאולוגים שעושים פשוט עבודת קודש למען הקהילה, למען הנוער במדינת ישראל.

מירב, אני רוצה לברך אותך שבאמת דיברנו בשנה שעברה על העניין של חינוך, שהכול בעצם מתחיל בחינוך, וגם העניין של אלימות בבית ספר. אנחנו מכירים את הסיפור הזה לעומק. יש אלימות נוראית בבתי הספר והכול מתחיל בחינוך, בסדנאות, ועכשיו כשבאמת עברה התקנה, הארגונים יוכלו להתרכז בדיוק בעבודה הזו ולקדם אותה.

אני מאחלת לכולכם באמת בהצלחה ושניפגש בשנה הבאה עם הרבה מאוד מספרים על סדנאות, על פרויקטים, על קורסים והכשרות שהועברו דרך התקנה הזו. תודה.

טוב, אני אעשה סיכום ממש בשתי דקות, כי הוועדה הבאה כבר מחכה בדלת.

ראשית, אני רוצה להודות לכל הארגונים החברתיים שהגיעו לכאן היום, שמלווים את הפעילות למען הקהילה הלהט"בית כל יום, כל חודש, כל שנה, בלי קשר ליום מיוחד בכנסת או לא, 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, של פעילות, מאימהות לצעירים, צעירות, טרנסים, טרנסיות. היום שמעתי גם על סיסג'נדרים, קווירים, מה שתרצו, מה שתבחרו, הכול נכנס אצלי ובשמחה רבה.

אני אמרתי את זה בתחילת דבריי ואני אומרת לכם את זה בסוף. אני שלוש שנים פה בוועדת החינוך. אני הולכת עם הארגונים יד ביד, מ"איגי", עם ארגוני הנוער, של משבר, של שיחת ועידה, במשלחת בברלין, אני, המנכ"לית לשעבר ובנט, כדי לפתור את המשבר של ארגוני הנוער, ופתרנו ואנחנו עדיין ישנם.

אני הייתי שם. היינו ביחד, ראיתי הכול ב'לייב'.

יואל היה. הוא ראה את זה קורה, על המעבר של להקים תקנה במשרד החינוך. רק התקנה הזאת, שנה לכתוב תקנה. שנה של טלפונים וריצות, אבל בסוף כשאתה שומע על 1,700 פעילויות בתוך בתי ספר, אז אני כן רוצה לשמוח. נכון, יש את כבלי הלידה ויש את המדריך שקצת קשה לו, והמדריכה, אבל בסוף אנחנו הולכים ונחשפים, ומגיע לי כאן תלמיד מקסים כמוך שבא ואומר, כשנכנסתי לתיכון והיה לי כייף. נכון, ועדיין כייף ואתה עדיין בתיכון.

יש לנו הרבה מחסומים לנתז, יש לנו הרבה מה לשבור, אבל מותר לנו יום אחד פעם בשנה בוועדת החינוך הזאת לבוא ולהגיד, עשינו תהליך מול צוותים בתוך בתי הספר, מול מורות, מול גננות. גננות, מי בכלל חשב? אני הבאתי לבת שלי שהיא קטנה, ספר קטן שמראה על משפחה אחרת, ואני חושבת שבזה התברכנו.

אני רוצה להגיד לכם תודה על כל הפעילות שלכם. לא להישבר מהבירוקרטיה, זה יטופל, ואתם יודעים גם שיש לכם תמיד לפני לפנות כאן בכנסת. תמשיכו עם הפעילות שלכם. אנחנו כאן בשבילכם. היום הזה הוא לא עוד יום הצהרתי, הוא יום שבא ואומר, אנחנו, חברי הכנסת, כנסת ישראל נמצאת מאחורי הקהילה הגאה ותמיד לידה. שיהיה בהצלחה.

נמשיך עם הוועדות וניפגש ב-14:00 בשדולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.