ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-28OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 567

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ב באדר התשע"ח (27 בפברואר 2018), שעה 9:00

1. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131) (תקיפת עובד חינוך), התשע"ח-2018

2. הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת עובד חינוך), התשע"ח-2017

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

מסעוד גנאים

אביגיל סון-פלדמן - משפטנית, משרד המשפטים

איילה ויינשטיין - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

גלעד תלמי - ק' הנחיה ובקרה, המשרד לבטחון פנים

דניאל לוין - קצין חקירות, חטיבת חקירות, משטרה

דניאל לוין - ק' מדור חקירות, המשרד לבטחון פנים

דליה מזרחי - סגנית מנהלת אגף בכיר כא"ב, משרד החינוך

הילה סגל - מנהלת היחידה לאקלים מיטבי וצמצום, משרד החינוך

בלה רדונסקי - ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

ישי שרון - מנהל תחום בכיר חקיקה, הסנגוריה הציבורית

עליזה מדינה - יו"ר סניף נתניה, הסתדרות המורים

שלמה ישי - הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

זאב גולדבלט - מנכ"ל

אליהו יצחק - חבר בארגון "המלחמה בעוני"

תמי סלע

אסף פרידמן

לאה קיקיון

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 131) (תקיפת עובד חינוך), התשע"ח-2018, פ/2700/20 כ/759, הצעת ח"כ מרדכי יוגב

הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת עובד חינוך), התשע"ח-2017, פ/4839/20, הצעת ח"כ מסעוד גנאים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון.

אנחנו קיימנו דיון מעמיק בסוגיה הזו לקראת הקריאה הראשונה. מה שנותר לעשות זה – אל"ף, מיזגנו שתי הצעות חוק פרטיות עם ההצעה הזו אבל תוך כדי יש לנו עוד הצעת חוק של חבר הכנסת מסעוד גנאים, אז גם נמזג אותה.

דבר שני, נדמה לי שהסנגוריה היתה האחרונה שעוד לא הספיקה לדבר, אז אתן לכם לדבר. מאחר והצטרפו אלינו גם מוועד ההורים היישוביים אז אתן לזאב המנכ"ל לדבר בקצרה ואני רוצה לסיים את זה.

בינתיים נמזג את ההצעות. המיזוג הזה דורש את אישור ועדת הכנסת אז ברגע שנסיים נעביר את זה. מי בעד למזג את הצעות החוק?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים –אין

ההצעה בדבר מיזוג הצעות החוק אושרה.

המיזוג אושר פה אחד.

אני רק רוצה לתזכר: אנחנו מדברים פה על מערכת החינוך, וראינו שישנם מצבים והיו עוד לצערנו, מאותה ישיבה – של התפרעות, פגיעה במורים ואנחנו חושבים שהחמרת החוק יש בה ביטוי ערכי למה שאנחנו חושבים. הסברתי שאנחנו הולכים לעד חמש שנים כי אני רואה את תפקידו של המורה כתפקיד של 24 שעות. זה שונה מכל המקצועות האחרים שבהם אדם גמר לעבוד בשעה 16:00, חתם והלך. המורה, לתפיסת עולמי הוא שונה לחלוטין. הוא 24 שעות מורה, כי אם, לדוגמה, יראו אותו לאחר שעות הלימודים בסופרמרקט ויתנהג בצורה לא נאותה – ירוץ, יקפוץ וידחוף בתור – הוא איבד את ערכו למחרת בבית הספר. כלומר, המורה צריך לשמש דוגמה אישית 24 שעות מחייו, ככה תפיסת העולם שלי ואני חושב שכך זה צריך להיות כי הוא מורה לא רק כשהוא בבית הספר. לכן, כל פגיעה והפרעה למורה בראייה שלי הערכית זה כאילו שאתה מפריע לו בזמן עבודתו, גם אם זה לא בבית הספר, כי גם אחרי הצהריים הוא מורה וצריך להתנהג כמורה. לכן אני חושב שהחוק הזה הוא ראוי ונכון, שאנחנו מדברים על עד חמש שנים. זה באמירה הערכית, שאני חושב שהיא צריכה להיות האמירה של הוועדה.

אני אדבר בקצרה. אני רוצה לדבר על המטרה של החוק, אדוני דיבר על המסר הערכי. כשמסתכלים על הצעות החוק המטרה העיקרית לפחות בדברי ההסבר דיברה על אלמנט הרתעה והפחתת ההתנהגות האלימה. אני לא נכנס כרגע לעניין נתונים, כשראינו שבכלל בשנים האחרונות למרות הדיווחים התקשורתיים אנחנו רואים מגמה של יציבות ברוב המדדים ולכן יש בכלל שאלה אם הצדקה להחמיר בענישה במצב כזה של תשתית נתונים, אבל אני רוצה להתייחס לטיעון ההרתעה ולדבר אולי על מושכלות ראשונים אולי לא לגבי הצעה זו אך לגבי הצעות אחרות שבוודאי יבואו לפתחה של הוועדה.

אני רוצה לכפור בהנחה המקדמית שהחמרה בענישה תוביל להרתעה ולהפחתה של ההתנהגות העבריינית. שורה ארוכה של מחקרים – והדבר זכה גם לאישור של דוח ועדת דורנר, שעסק בבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים בישראל, שורה ארוכה של מחקרים בעצם מטילים ספק בהנחה המקדמית הזו, בעיקר כשמדובר בהתנהגות אלימה שגאה על רקע מצב נפשי מיוחד, סיטואציות רגשיות מורכבות שבדרך כלל מאפיינות תקיפות שמבוצעות על ידי הורים, או חיכוכים שגרתיים שקורים בין - - -

לדוגמה – אם הוא הוציא את הילד מהכיתה זה גרם לסערת רוחות אצל האב שבא עם נבוט. בציניות אני אומר.

אחרי זה אכנס אולי לדוגמאות. החמרה בענישה לא תורמת להגברת ההרתעה גם כאשר מדובר בחיכוכים שגרתיים שקיימים. אגב, זה קיים גם בחיכוכים שגרתיים למשל בין פרט לאיזשהו גורם סמכות אחר, אבל גם בין מורים לתלמידים. הסתכלתי קצת על מאפיינים עיקריים של תיקים שמגיעים לסנגוריה הציבורית. ברוב המכריע של המקרים מדובר, באמת, בקטינים. הסנגוריה מייצגת היום למעלה מ-80% מהנאשמים הקטינים במדינת ישראל. בדרך כלל מדובר בקטינים בגיל צעיר, בין 13 ל-15. אני הופתעתי מאוד לראות שיש לא מעט מקרים שמגיעים מהחינוך המיוחד. זה מפתיע ולא מפתיע. התלמידים האלה גם באים עם איזשהו רקע של הפרעה התנהגותית ולפעמים גם מוגבלות יותר חמורה. לעתים התלמידים האלה מגיעים מרקע אישי מאוד קשה, בין אם מדובר בפנימיות ומסגרות חוץ ביתיות. פעמים רבות מדובר באלימות מילולית, לא פיזית, וראינו את זה מהנתונים. גם כשהאירוע עובר הסלמה לאלימות פיזית זה בדרך כלל קורה על רקע איזשהו אירוע נקודתי שהתלמיד חווה אותו באופן סובייקטיבי – זה לא מצדיק את המעשה – אבל שהתלמיד חווה אותו כאיזושהי השפלה או התנכלות, למשל – אמירות פוגעניות ואישיות על יתר התלמידים, מורה שדיבר על עניינים פרטיים ואישיים של הילד בנוכחות אחרים, מורה שחילק בטיול שנתי לתלמידים טרופית וסרב לתת טרופית לאותו תלמיד שנשאר באוטובוס כי הוא הרגיש חולה. אני רק מדבר על המאפיינים האלה כי חשוב לדעת איזה סוג של מקרים מגיעים לבית המשפט וכדי לומר בעצם שלא מדובר במקרים כל כך פשוטים כמו שלפעמים אנחנו חושבים. זה לא שחור ולבן.

אני מבין את המסר הערכי שרוצה לצאת מפה - - -

אבל לא מגיעים עניין של הורים, למשל - - -

אז אני אומר – הרוב המכריע של המקרים, והדבר הזה גם מופיע בנתונים - - -

כי רוב המקרים, לפחות אלה שאני מכיר מהסביבה שלי, רובם הורים נורמטיביים.

יש פער, אני חושב, בין דיווחים תקשורתיים שכולנו רואים ושומעים לבין נתונים שהועברו לוועדה הזו מבעוד מועד. אני יודע שהדברים הם במיעוט אבל אני חושב שמישהו צריך - - -

לא במיעוט, אנחנו קובעים עד חמש שנים ונותנים לשופט את שיקול הדעת, אלא אם כן הייתי עושה את זה חמש שנים כעונש מינימום. מאחר ואני לא עושה את זה כרגע אז יש לשופט שיקול דעת ואם נניח המקרה הוא כמו שאתה אמרת, השופט יוכל לעשות את זה, אבל אני רוצה שייצא מפה מסר ערכי.

אני אסיים את הנקודות – אני מבין לאן אדוני חותר. אני חושב החמרה בענישה גם מעבירה מסר ערכי אחר שהוא מוטעה, בעיניי, לגבי אופן הטיפול במקרים האלה, במיוחד כשמדובר על אוכלוסייה ייחודית של קטינים. בהקשר הזה אני זוכה לשבח את המאמצים של משרד החינוך היום שנוקט בכל מה שקשור ליצירת אקלים חיובי, באמצעי מניעה ותוכניות שכנראה הניבו פרי לפי הנתונים שאנחנו רואים בשטח. אני רוצה לציין שחשוב מאוד לשמר את מדרג התבחינים והפעולות שקיימים היום בחוזר המנכ"לית של משרד החינוך שבו יש עדיפות לטיפול מותאם בתוך המסגרת הלימודית. גם כאשר המקרה מופנה למשטרה צריך לזכור שסעיף 12א' לחוק הנוער נותן עדיפות להליכים חלופיים, זאת אומרת – הפניית המקרה לגורמי הרווחה והטיפול ולא למסלול הפלילי. אנחנו חושבים על ההשלכות של ההליך הפלילי גם על התיוג של הקטין וגם על אפשרות הגיוס שלו לצה"ל. אנחנו לא רוצים שהמקרה המבודד הזה יפגע בעתיד שלו בצורה כל כך משמעותי, וגם בהליך הפלילי עצמו - אנחנו יודעים שבהליך הפלילי, כשמדובר בקטינים, יש עדיפות יתרה לשיקולי טיפול ושיקום על פני החלת מאסרים בפועל, ואני חושש שהצעת עת החוק הזו חותרת תחת אותו מדרג שדיברתי עליו. אני גם חושש שהצעת החוק הזו תיצור איזה מדרון חלקלק. אדוני דיבר על כך שבאמת יש הבדל בין מורים ובין אוכלוסיות אחרות. אבל בתוך עמי אני יושב וגם הייתי פה בכמה דיונים ואני בטוח שכבר יש על השולחן הצעות חוק נוספות לגבי עובדי ציבור: עובדים סוציאליים, פקידי ביטוח לאומי, מאבטחים. גם אנחנו עובדי ציבור, אנחנו באים במגע עם אוכלוסיות קשות, נתקלים במקרים קשים. לדעתי יהיה קשה מאוד להבחין בין אוכלוסייה אחת לאוכלוסייה אחרת.

לגופו של עניין, אני מדבר על כך שמדברים על קביעת עונש מרבי של עד חמש שנות מאסר. נכון שלבתי המשפט יש שיקול דעת אבל כשקובעים עונש מרבי גם צריך לראות האם עונש מרבי מתאים ולי קשה לדמיין ולהעלות על הדעת מקרה של תקיפה שאין בה נסיבות מחמירות, תקיפה פשוטה – למשל, לא כזו שגורמת חבלה של ממש, שמצדיקה עונש של מאסר ממושך של חמש שנים. פשוט קשה לי להעלות על הדעת ולכן לגופו של עניין לדעתי העונש הזה גם לא מתאים לסוג העבירה שאנחנו מדברים עליה.

ההורים, ככלל, ופורום ועדי ההורים היישוביים בפרט, שהינו הגוף היציג של הורי ישראל מגנים סולדים ומוקיעים כל גילויי אלימות, פיזית או מילולית כלפי כל אדם באשר הוא, ובמיוחד כלפי עובדי מערכת החינוך: מורים, גננות וסייעות – שמשום מה אנחנו תמיד שוכחים אותן, כי לדעתנו הם עושים מלאכת קודש. חד וחלק. הם מחנכים את הילדים שלנו. אנו סבורים שיש להילחם בתופעה הבזויה הזאת בכל אמצעי שמעמיד לרשות הגוף המבצע, המחוקק.

במקביל אנחנו מצפים שכנסת ישראל וארגוני המורים – כולל נציג ההסתדרות שיושב לידי, יוקיעו ויפעלו בצורה נחרצת כלפי אותם עובדי מערכת חינוך הפועלים באלימות כלפי ילדים ובני נוער, כולל אלימות מינית – תופעה שגם אליה אנחנו נחשפים חדשות לבקרים בעת האחרונה. אנו סבורים שיש לפעול כלפי הפוגע ולא כלפי כלל ציבור התלמידים וההורים שהרי לכך לא נוכל להסכים. אנחנו בפירוש חושבים שמה שאמר קודם נציג הסנגוריה מדויק ויש לבחון אפשרות להחריג את נושא הילדים מתוך החוק. כלפי מבוגרים – תמיכה מוחלטת, גורפת. כלפי הילדים – זה אות קין שילווה אותם למשך חייהם ואנחנו סבורים שהעונש כבד מדי. שוב, אני רוצה להגיד תודה ליו"ר הוועדה.

באופן טבעי הילדים לפי חוק הנוער מוחרגים, בכל החוקים. לא צריך להחריג אותם בנפרד מהנושא הזה.

אם תציין את זה במשפט אחד.

לא בחוק. בדיבור אנחנו עושים את זה, אבל בחוק אתה לא מחריג, אלא יש את חוק הנוער וכשזה מגיע לנוער אז בכלל - - -

אם אפשר להוסיף את זה לדברי ההסבר לחוק.

אבל בין ראשונה לשנייה ושלישית אין דברי הסבר.

דברי הסבר זה רק עד הקריאה הראשונה, אבל זה נאמר לפרוטוקול כאן וזה בסדר.

אני לא חסיד גדול של ההרתעה, למרות שהיא אלמנט מרכזי במרכיבים, אבל אני חסיד יותר גדול של החינוך, שהוא זה שיצטרך לחנך את הציבור ואת הילדים לא לעשות את הדברים האלה. אבל פה אנחנו מדברים על כך שמפריעים למחנכים לעשות את החינוך. זה שונה. אני חושב שמערכת החינוך היא זו שצריכה להיות המרכזית בלהוציא את הנושא של אלימות, להביא לדו שיח נעים. מחלוקות – כן, אבל באופן נעים. אבל פה מדובר במי שבא להפריע לאלמנט הזה של החינוך ולכן אין ברירה אלא לעבור לחלק היותר הרתעתי בנושא.

הבנתי משר החינוך שחלק מהדיבור שלו עם המערכות, עם ההסתדרות והארגון – שחלק מהדברים, כשבאמת רצו לעשות שביתות בגין הנושא הזה של הפגיעות היה באמת שהמערכת בנוסף לפעילות הגדולה שמערכת החינוך כשלעצמה עושה יהיה גם בנושא של הגדלת ההרתעה אז גם לכם מגיע חלק מה "יישר כוח" של הדברים.

קודם כל זה מוטעה לומר שרואים יציבות במדדים. המצב דווקא הולך ומחמיר, אלא מה? ההרגשה שממילא זה לא יעזור, הדברים האלה לא מגיעים החוצה. הקמנו מוקד, אנחנו מדברים טלפונים כמעט כל יום ויש אולי תחושה בציבור שיש יציבות, כי הדברים לא מתפרסמים. ברגע שהמורים יודעים שיהיה טיפול בעניין הזה אז אני מניח שגם הדברים ייצאו יותר החוצה.

אני חושב שגם כל עובד ציבור צריך להיות מוגן. ההערה הזו שזה יגיע גם לעובדים סוציאליים – אולי כן. כל עובד ציבור - - -

החוק אומר שכל עובד ציבור- רופאים ואחרים, אז יש שלוש שנים, ואם ההפרעה היא באמצע עבודתו, בכוונה להכשיל אותו – זה יכול להגיע עד חמש שנים. פה לגבי המורים קפצנו וישר הלכתי לחמש, ולכן גם הסברתי שמבחינתי מורה עובד 24 שעות וכל הפרעה היא כאילו בעת תפקידו.

מאחר ולא היינו פה בישיבות הקודמות אז אני מבין עכשיו, וזה בסדר. אני קודם כל בהחלט מסכים אתך – אני לא יודע למה, בכל פעם שדנים, גם בוועדת החינוך כשעולה הנושא, אז תיכף מזכירים את האלימות של המורים. אנחנו נגד זה, בוודאי. זה לא נושא שצריך להיות בכלל בדיון. אין לקשור בין הדברים. אנחנו בהחלט נגד אלימות, ודאי אלימות פיזית נגד ילדים. אז אני לא יודע למה כל פעם צריך להכניס את זה לקונטקסט. אנחנו חושבים שפעם אחת ולתמיד צריך לעשות סדר בעניין הזה. אני שואל: יש גם עונשי מינימום?

אמרתי שלא נהוג. אני הרבה פעמים חושב שצריך לקבוע עונשי מינימום, כשרואים את אנשי משטרת ישראל שעושים עבודת קודש, מגיעים לבתי המשפט ושם השופט נותן כזה עונש שמרפה את ידיהם והם אומרים – בשביל מה בכלל לעמול. אז לפעמים כן צריך עונשי מינימום אבל זה סיפור מאוד קשה במערכת. לא מקובל להכתיב לשופטים עונשי מינימום. במקרים מאוד חריגים עשיתי את זה, פה אמרתי מראש שאני לא מכתיב עונש מינימום, אלא אם כן יתברר ששופטים מתחילים לזלזל. אבל לקבוע עונשי מינימום במערכת בתי המשפט זה דבר חריג מאוד. זה לא מקובל.

אני רק אסכם ואומר שכשאנחנו מדברים על החוק ואנחנו מקווים שיחול איזה שינוי, הגם שאני לא בטוח שזה ימגר את התופעה, אבל אנחנו מקווים שזה יצמצם אותה כי אנחנו בהחלט בעניין הזה לא יכולים לעמוד בזה. אין לנו כל עניין להשבית אבל גם אין לנו נשק אחר, כשמורה מותקף בצורה זו או אחרת.

אני חוזר ואומר – אנחנו בהחלט נגד אלימות ואנחנו מוקיעים אלימות נגד תלמידים בוודאי. התלמידים הם תלמידים שלנו.

רציתי לבוא ולומר שבאמת חייבת להיות המשוואה הזו שאלימות כלפי עובד הוראה שווה מאסר עד חמש שנים. אנחנו, בהסתדרות המורים מקבלים באופן שוטף פניות רבות של מורים וגם של מנהלים, ויש הרבה כאלה שלא פונים למשטרה וכן הלאה מתוך חשש מה יקרה מול משרד החינוך, איך יראו אותנו, מול גופים אחרים. מתקיפים מורים, כותבים עליהם דברים בלי סוף. אנחנו כל הזמן צריכים מבית ספר לבית ספר לנסות לסייע. ישנם מורים שבבוקר גם לא רוצים להגיע לעבודה ומחליטים לעזוב את מערכת החינוך כשהם אנשים כל כך ערכיים ורוצים להשקיע בלתת בה.

צריך להבין שאנחנו בבואה של מה שקורה בחברה הישראלית. מה שקורה אצלנו מאוד מהר יעבור גם לשדות אחרים. זה לא נשאר במקום אחד. לעניות דעתי, היינו בוועדת החינוך לפני שבוע ושם העלו שאין נתונים לגבי תשע"ז מבחינת אלימות – כל הניטור, כל ניתוח האירועים השונים שהיו ואיך טיפלו בהם. יש חשיבות לאסוף את כל הנתונים כדי להסתכל על התופעה כמו שהיא. תודה.

אני רוצה להגיד שפה בוועדה נמסרו נתונים בישיבה הקודמת אבל כבר עשינו את זה, אני לא רוצה לחזור.

אני אזכיר, באמת, לגבי הנתונים שהובאו פה ונאמר שדווקא בישראל זו אחת המדינות שיש נתונים של רמ"ה, של הרשות של משרד החינוך, שלא מבוססים רק על נתוני המשטרה ובתי המשפט אלא על הדיווחים של המורים עצמם. זו היא באמת מדידה מאוד ייחודית וארצית ומדויקת שיכולה להבהיר, ולפי הנתונים האלה ראינו שאין החמרה במצב אלא יש יציבות או ירידה. שוב – אלה לא הנתונים הכי מעודכנים של סוף 2017, ועוד נראה אותם, אבל בשלב הזה לא הונחה פה תשתית עובדתית שמראה שיש כאן החמרה משמעותית, ואני לא אחזור על דברים שכבר אמרתי בישיבה הקודמת ובאמת, מעבר לאמירה הערכית שגם החמרה בענישה כמו שנאמר פה על ידי הסניגור, לא הוכחה ככלי שמרתיע ומשנה התנהגות באופן ישיר אבל נמסרו פה דיווחים של הגורמים במשרד החינוך על כל הפעילות החינוכית שנעשית והתוכניות להפחתת האלימות ולטיפול באקלים הבית ספרי שזה אולי הכלי המשמעותי בעניין הזה.

לגבי הנוסח שנמצא לפנינו - - -

לפני שאת מקריאה את הנוסח אני רוצה רק להגיד משפט אחד כי זה נשמע גם ככה – יציבות. יש יציבות באלימות וכאילו זה בסדר. אני באמת רוצה לשבח את שר החינוך ומערכת החינוך וגם את ראשי הארגונים – ההסתדרות וועדי העובדים, שאנחנו לא מוכנים לקבל את המצב הקיים. אנחנו חושבים שגם המצב הקיים חמור מאוד ואסור שהוא יהיה, הוא פוגע. אז שפעם קיבלו - - - גם המשטרה, אוי ואבוי אם הם היו אומרים שזה שיש פשיעה מאורגנת זה המצב הקיים וזה בסדר. מה פתאום, הם נלחמים ובצדק. אני חושב שכמעט רוב ראשי הפשע המאורגן כבר מאחורי סורג ובריח, וממשיכים הלאה לעבוד. אנחנו לא רוצים להשלים עם מצב קיים ולהגיד שהוא בסדר, כי אין החמרה. אני רוצה להוריד ולהוריד כי המצב הקיים לא טוב, הוא נורא.

המצב הקיים לא טוב בהרבה שדות, ואנחנו - - -

אני הסברתי למה אני רואה את החינוך מכמה היבטים, גם כמורה. מאחר ואני בונה על מערכת החינוך שהיא תהיה הגוף המרכזי שישנה בכלל בציבור הרחב את כל נושא האלימות ולהביא את הדברים לשיח שונה, אז כך שמי שמפריע להם למעשה פוגם יותר מכל דבר אחר.

אני רוצה לומר שהיציבות הזו היא יציבות אחרי שנים של ירידות אבל כשמורה נפגע הוא 100%. אנחנו ודאי וודאי יודעים את המחיר של הפגיעה במורה. הפגיעה היא בכולם – במורים, בילדים, בהורים, בקהילה. מהבחינה הזאת אנחנו כולנו יחד.

אז אנחנו בעצם מוסיפים קטן לסעיף 382א' בחוק העונשין, שזה סעיף של תקיפת עובד ציבור . עובד ציבור הוא לא רק עובד ציבור לפי ההגדרה הרגילה בחוק העונשין אלא זה גם מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין, או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור.

לכן בעצם אנחנו מוסיפים עוד נסיבה מחמיר, כשהנתקף הוא עובד חינוך. זה מעביר את העונש משלוש לחמש שנים.

תיקון סעיף 382א

1.

בחוק העונשין, התשל"ז–1977‏, בסעיף 382א, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ד) העובר עבירה לפי סעיף קטן (א) והנתקף הוא עובד חינוך, דינו – מאסר חמש שנים; בסעיף זה, "עובד חינוך" – מי שעוסק בהוראה או בחינוך במוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט–1949‏, וכן מי שעוסק בפיקוח על הוראה או חינוך במוסד חינוך כאמור."

"מוסד חינוך" מוגדר שם בצורה רחבה מאוד.

חמש שנים הכוונה היא עד חמש שנים?

כן. תמיד זה עונש מרבי.

טוב, אז זה הנוסח ואנחנו נצביע עליו. אני רק רוצה לומר שאחד ממגישי הצעת החוק, חבר הכנסת מרדכי יוגב, לא היה יכול היום להשתתף אבל אנחנו נוכל להצביע גם בלעדיו.

מי בעד לאשר?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת החוק אושרה לקריאה השנייה והשלישית.

הצעת החוק אושרה על ידי הוועדה פה אחד לקריאה שנייה ושלישית ואני מקווה שעוד במושב הזה, הכוונה בשבוע הבא, הכנסת תוכל לאשר את זה וזה יהיה חלק מחוקי מדינת ישראל. אני באמת רוצה לשבח את מגישי ההצעות ושוב לחזור ולומר את הנושא שהוא כאוב: עובד חינוך, אנחנו רוצים להצדיע למערכת החינוך ולמורים שעושים עבודת קודש, ושוב- עובד חינוך, מורה, עובד 24 שעות, כי הוא צריך 24 שעות לשמש דוגמה אישית. איפה שלא יראו אותו במהלך היום הוא משמש דוגמה. אם הוא לא מתנהג כפי שמורה צריך להתנהג, אז הוא יאבד את כל יכולותיו להיות למחרת מורה. אז אל"ף, 24 שעות הוא משמש כמורה, ובי"ת, זו המערכת שאנחנו מקווים שתביא לשינוי פני הציבור, דו שיח נעים, הפסקת אלימות ולכן כל מי שפוגע במערכת הזו גם פוגע ביכולת שלנו לשפר. לכן העונש כאן הוא יותר חמור מהמקרים הרגילים.

לפני שנוכל להניח את זה נצטרך את אישור ועדת הכנסת.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:32.