ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-05OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 565

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, י"א באדר התשע"ח (26 בפברואר 2018), שעה 10:00

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת)(תיקון), התשע"ז-2017

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

יעל גרמן – מ"מ היו"ר

מיכאל מלכיאלי

נורית קורן

ממונה ועדת אתיקה, לשכת עורכי הדין - אנדריאה דיאמנט קופייקין

מנהלת מחלקת חקיקה, לשכת עו"ד - דנה בוסקילה

ממונה חקיקה, לשכת עו"ד - ח'אלד דגש

ממונה חקיקה, לשכת עו"ד - פנחס מיכאלי

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את לשכת עורכי הדין בישראל - יעל גויסקי אבס

אלעזר שטרן

אסף פרידמן

אסתר מימון

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת)(תיקון), התשע"ז-2017

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, נברך את נציגי הממלכה, את לשכת עורכי-הדין. החוק שנמצא בפנינו הוא אכן חוק לשכת עורכי הדין (פרסומת) (תיקון), התשע"ז-2017, אבל לפני שאני מתחיל דבר שקשור קצת ללשכת עורכי הדין.

אתמול נחשפנו לאירוע חריג בחומרתו שמזהם חלק גדול מהתהליך. אני לא מכנס את הוועדה היום ומחר, כי אני חושב שצריך לתת זמן למערכת לעשות את שלה. המערכת התחילה ועובדת בנחרצות. לאחר שהמערכת תסיים את פעילותה שלה בימים הקרובים, נערוך ישיבה של ועדת החוקה לדון גם בנושא החריג, החריף הזה, וגם בהשלכות הרחבות יותר של המערכת.

מצד אחד, אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר, אנחנו צריכים לשמור על מערכת המשפט. מצד שני, אי-אפשר להתעלם ממה שקרה ומההשלכות, גם בתקשורת, וכל המערכת מסביב משפיעה, יכול להיות שזה גם משפיע על שופטים, דבר שלא יעלה על הדעת, אבל כנראה זה קורה. בכל זה נצטרך לדון בימים הקרובים, לאחר שהמערכת תמצה את הבדיקה הפנימית שלה. עד כאן. ואנחנו עכשיו נעבור לנושאים שלנו.

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) – אתם צריכים עוד פרסום היום? האמת היא שאני לא מבין למה הופליתם מהאחרים, שלגביהם יש תקנות או כללים שהם יכולים פרט לכך וכך? אצלכם אתם לא יכולים פרט לכך וכך. זה הפוך. למה הופליתם לרעה? אני מניח - - -

למה לרעה? אולי זה לטובה.

מבחינתם אולי זה לרעה.

רואים את מעמד עורכי הדין כיותר מכובד ואומרים: להפך, אנחנו מהדקים - - -

הם היו צריכים, אם כך, להתנגד לתקנות. אם הם לא מתנגדים, סימן שהם הגיעו לשלב שהם גם רוצים שתהיה להם יכולת לפרסם. נכון שזה צריך להיות במגבלות, אוי לנו אם גם עורכי הדין יתחילו להתחרות מי טוב יותר, מי מומחה יותר וכו'. לפחות בקום המדינה הסתכלו על עורכי הדין כחלק ממערכת המשפט, לכן נתנו גם סמכויות נרחבות מאוד ללשכה, שאין לשום גוף אחר. בכל אופן עורכי דין, לכן טוב שיהיו הרבה יותר יכולות ממה שהיה לכם עד היום, מצד שני זה צריך להיות בגבולות, כדי לשמר עדיין את כבודה של המערכת ואת ערכה. בסך הכול היא הגשר והקשר בין הציבור שנזקק לבין מערכת המשפט, אז צריכים לשמור על מכובדות מסוימת.

אנחנו נדון בתקנות. התקנות עם אריכותן ועם כל הפרטים וכו', אני חושב שהן בסדר, הן מנקות דברים שלא היו רלוונטיים בעבר, נותנות יותר אופציות ושומרות על מכובדות מסוימת.

אם יש מי שרוצה לומר משהו לפני שנכנסים לפרטים, אפשר. דנה, את רוצה להגיד משהו – אם את רוצה, לא חייבים – משהו כללי על הדברים?

אין לי משהו להוסיף על מה שיושב-ראש הוועדה אמר. הכללים היו כללים שהותקנו בשנת 2001, בעקבות שינויים גם במדיות וגם בהתנהלות בפועל, הלשכה מצאה לנכון לערוך תיקונים והלשכה ודאי תציג תיכף בעצמה. היתה עבודה משותפת, ובסופו של דבר הגענו לנוסח מוסכם פחות או יותר מעבר לכמה נקודות שיעלו כאן בדיון.

אנדריאה.

קודם כול, אני אתחיל בהתנצלות. ראש לשכת עורכי הדין רצה להיות כאן היום, אבל נבצר ממנו להגיע ברגע האחרון.

את מציעה שלא נקיים את הדיון?

לא. אנחנו נקיים אותו, אנחנו לא רואים סיבה לדחות.

זה היה רק בהומור, אל תדאגי.

כמה מילים לגבי התיקון. אכן מבחינת הלשכה מדובר בתיקון הכרחי, חיוני. כפי שדנה אמרה, מדובר בכללים שעודכנו במקור בשנת 2001. אומנם היה איזה תיקון בשנת 2006, אבל בעיקרון הכללים במתכונת הקיימת לא התאימו את עצמם לאמצעי הפרסום הקיימים היום בשוק. נוצר מצב שיש פער בין האפשרויות שעומדות לרשות עורכי הדין לבין מה שמותר להם לפרסם.

למה ריק? זה לא מעניין אף אחד?

כנראה שזה לא מעניין. הדברים האחרים כן מעניינים, בזה פתחתי, אבל זה נאמר, וזהו.

אני לא אשמע אותם?

את תשמעי אותם. תוכנם שבימים הקרובים נקיים דיון על הדבר החריג והחמור שנעשה, אבל בינתיים אני רוצה קודם כול לתת למערכת למצות את עצמה.

חשוב מאוד. יופי. ממילא יבקשו את זה כדיונים דחופים, אז עדיף שאתה תיזום את זה.

אמרתי שאנחנו נעשה את זה. אני חושב שהנשיאה וגם השרה הבינו מיידית את החומרה של העניין - - -

בוודאי. כולם הבינו, גם התקשורת.

אמת. לכן ניתן למערכת, ואז נעביר את זה למגרש פה.

זה ממש רעידת אדמה.

נכון. אמת. סליחה.

נוסיף שמבחינתנו התיקון לכללים שמוצע, שמובא לפה היום, משקף איזון ראוי, גם בהרחבה של האפשרויות לפרסם, גם בתוכן וגם באמצעים, מצד שני, אנחנו עדיין תומכים במגבלות ששומרות על כבוד המקצוע, על פרסום ראוי ומכבד. זו היתה הכוונה בתיקון הזה.

דנה ממשרד המשפטים, אנדריאה, שמייצגת את לשכת עורכי הדין, ואלעזר שלנו, הגיעו להבנות ואנחנו יכולים להתקדם.

מה ההבנות?

מה שמופיע בפנינו. מצד אחד צריכים להסיר הרבה חסמים ישנים שהיו, ומצד שני לשמור על כבודה של המערכת, שנקראת "לשכת עורכי הדין". ואפשר לציין לחיוב שהמועצה של לשכת עורכי הדין היא זאת שחסמה ואמרה: לא. זה אני לא רוצה, כן צריכים לשמור על מכובדות, אני לא רוצה שהם ייכנסו לתחרות, לאפשר תחרות חופשית בין עורכי הדין זה פוגע במכובדות. הם לקחו על עצמם מגבלות מכובדות, ולכן אני חושב שזה די מאוזן. עכשיו ניכנס פנימה.

חשוב לזכור קודם כול, לפי החוק, כמו שהיושב-ראש אמר, שאצל עורכי הדין בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, כל מה שלא הותר במפורש בתקנות לעשות – אסור. לפי סעיף 55 לחוק אסור לעשות פרסומת, אלא לפי מה שמותר, וזה אומר שהמסר של המחוקק היה שרוצים שעורכי הדין יעשו פרסומות, אבל בצורה שונה, בצורה יותר מוקפדת, יותר מהודקת, שנתונה לסייגים כאלה ואחרים.

נקודה נוספת שחשוב לזכור, שצריך שיהיה איזה איזון בכללים האלה, וזה קשור למספר נקודות, שתיים-שלוש נקודות שלא הוסכמו, ושיעלו עוד מעט לדיון. צריך איזון כי יש מדיות שונות שאפשר לפרסם בהן: עיתונים, שלטים, נייר מכתבים, אינטרנט וכו', וצריך ליצור קוהרנטיות פנימית בכללים, שלא צד אחד או במדיות מסוימות לבוא לומר: פה אנחנו משחררים; ובמדיות אחרות לבוא ולומר: פה אנחנו יותר מגבילים. צריך שיהיה איזה היגיון פנימי בכללים.

יש מדיה, כמו למשל שלטי חוצות, ששם זה אסור?

ניכנס פנימה. יש כאן פירוט גדול מאוד.

כל מה שלא מצוין שמותר – אסור.

אז שלטי חוצות אסור.

נכון. שלטי חוצות, רדיו, טלוויזיה וכו'. כל מה שתיכף נזכיר שלא נאמר הוא אסור.

אני מקריא: בתוקף סמכותה לפי סעיפים 55 ו-109 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ובאישור שרת המשפטים וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מתקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין כללים אלה:

הוספת סעיף 2א 1. בכללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס"א- 2001 (להלן-הכללים העיקריים), אחרי סעיף 2 יבוא:

"2א. פרסומת אסורה עורך דין לא יפרסם פרסומת אף אם היא עומדת בתנאים שנקבעו בכללים אלה, אם יש בה כדי להטעות את הציבור או לפגוע בו, או שהיא פוגעת בכבוד המקצוע ".

למעשה זה סעיף כללי, סעיף סל, שחולש על כל מה שייאמר אחרי זה בתקנות.

מי בודק את זה?

בסופו של דבר בלשכת עורכי הדין יש ועדת פרסומות, שאפשר לעשות בה פרה רולינג, ואפשר לפנות אליה מראש, היא גם מפרסמת מדי פעם הנחיות.

וגם ועדת משמעת, נדמה לי. רוב הדיונים בוועדות המשמעת היום הם על הנושאים האלה. אחד שומר על השני שם.

זה בדיוק מה שרציתי לשאול. אנחנו יכולים לבדוק את זה?

אולי. להם יש אמצעים הרבה יותר טובים. זו דעתה של המועצה של לשכת עורכי הדין. הם בודקים את זה, יש להם ועדות, וחוץ מזה אחד שומר על השני. אמרו לי שחלק גדול מהתלונות בוועדת המשמעת של לשכת עורכי הדין זה על הפרסומת.

החלפת סעיף 3

והוספת סעיף 3א 2. במקום סעיף 3 לכללים העיקריים יבוא:

"3. פרסומת מותרת

פה מבחינת הטכניקה, במקום לתקן הרבה סעיפים קטנים בסעיף 3 פשוט החליפו את כל סעיף 3. אני רק אסב את תשומת הלב לנקודות החדשות או הדברים שהתחדשו.

(א) פרסומת באמצעים המפורטים להלן בלבד מותרת לעורך דין:

עכשיו אנחנו מתעסקים במדיות או באכסניה שבה נעשית הפרסומת.

(1) בעיתונות כתובה, במגזינים וכתבי עת שאין בהם כדי לפגוע בכבוד המקצוע; ככל הניתן, הפרסומת לא תהיה בסמיכות לפרסומים אחרים שיש בהם כדי לפגוע בכבוד המקצוע;

פה יש שינוי קטן מהמצב הנוכחי. כיום הפרסומת שעורך דין יכול לעשות בעיתונות הכתובה היא רק בתוך מדורים שמוקצים לפרסומות של עורכי דין. הלשכה – המועצה הארצית – מציעה לבטל את המגבלה הזאת, להתיר בכל מקום בעיתון, אבל אנחנו מוסיפים פה שככל הניתן, ככל שעורך הדין יכול, לבקש שהפרסומת לא תופיע בסמוך - - -

ליד מועדון לילה.

כן, בסמוך לפרסומות שפחות מתאימות להיות עם פרסומות של עורכי דין.

יהיו גם מגבלות על הגודל?

כן. סעיף קטן (א) מתעסק באכסניה. סעיף קטן (ב) כולל את התוכן של מה יכול להיות בפרסומת.

(2) במדריכי טלפון;

(3) בספרי מען;

(4) במדריכים מקצועיים מסווגים;

בהקשר הזה אין הבדל בין מה שיש היום בסעיף לבין הסעיפים האלה, זה ממש העתקה מילה במילה.

(5) – פה יש שינוי מהמצב הנוכחי.

(5) באתרי אינטרנט, ברשתות חברתיות וביישומונים ייעודיים לעורכי דין; למעט –

(א) אתרי אינטרנט או יישומונים שמכילים תכנים של אלימות, פורנוגרפיה או תוכן בלתי חוקי אחר;

(ב) אתרי אינטרנט או יישומונים שמיועדים לקטינים;

(ג) אתרי אינטרנט או יישומונים אחרים שיש בהם כדי לפגוע בכבוד המקצוע;

(ד) פרסומת קופצת (Pop Up);

האמת שהמשפט הזה מיותר.

זה אסור.

כן, זה אסור.

כל סוגי האתרים האלה אסורים.

"שיש בהם" לא שאין.

"שיש בהם כדי לפגוע בכבוד המקצוע". גם פרסומת קופצת חשבנו שזה דבר בעייתי, כי יש בזה משהו פולשני, או כופה את עצמו עליך, וזה פחות מתאים. אני מעיר שחלק גדול מהסייגים פה זה בהקבלה גם לסייגים שיש בתקנות של בעלי מקצוע אחרים, כמו רופאים, רופאי שיניים וכו', שגם לגביהם יש מגבלות דומות מבחינת אתרי האינטרנט.

חשוב להסב את תשומת הלב לגבי הנושא של ישומונים. כתבנו פה "ישומונים ייעודיים", שזה מתכתב גם עם פרסומות קופצות, אבל שלא יהיה מצב שבו אדם פותח וייז, ובוייז פתאום קופצת לו פרסומת של עורך דין.

"תקפוץ אליי, אני עשר דקות ממך."

כן, אני כמה דקות מפה, בוא תקבל שירות משפטי. זה גם לא ישומון ייעודי וזה גם מתכתב עם הפרסומת הקופצת.

(6) בנייר המכתבים המשרדי שלו, ובכל מסמך אחר היוצא ממשרדו;

(7) בשלט משרדו, ובלבד ששלט כאמור יהא על קיר הכניסה למשרד או בכניסה לבניין המשרד, ושגודלו וצורתו יהיו סבירים.

מה זה סביר?

יש החלטות שונות – אולי אנדריאה תרחיב על זה – יש החלטות שונות, גם ועדת הפרסומות - - -

סתם שנדע מה זה סביר.

ההנחיות שאושרו על-ידי ועדת האתיקה אומרות שכל שלט ייבחן ביחס ליתר השלטים באותו בניין. זאת אומרת, זה מוכתב גם על-ידי הנהלת הבניין. לעתים יכולים לקבוע שלט מסוים שדווקא במבנים מסוימים ייראה גדול מדיי, ולכן החליטו להשאיר את זה למשהו של סבירות, להגדיר את זה כסביר, והמקרים האלה יגיעו לפתחן של ועדות האתיקה, וזה בסדר.

במקרים כאלה שזה שיקול דעת, אני מניח שוועדות האתיקה לא מענישות, אלא מקסימום יגידו לו: תוריד את הפרסום הזה.

נכון.

אלה דברים של שיקול דעת, שאי-אפשר לקבוע, כי האיש יכול להגיד: חשבתי שזה סביר.

לא בפעם הראשונה לפחות, אבל כמובן שאם מישהו לא מציית וזה חוזר ועולה, בסופו של דבר זה גם יכול - - -

פוקס נאמן לא יכולים לשים על הבניין שלהם שלט.

358 שותפים. הם הראשונים. שם זה נמדד לפי הכמויות של עורכי הדין.

הם נמצאים בבניין, זה לא יכול להיות כמו אלקטרה.

אני יכולה להגיד שגם לפני הוספת הכלל הזה ועדות האתיקה העמידו לדין למשל משרדים או עורכי דין שפרסמו על גבי שלטי חוצות.

שלטי חוצות כבר הבנו שאסור, אז זה לא נמצא בפנים.

גם שלטים שהם כל-כך גדולים שהם עולים עד כדי שלטי חוצות.

הבנתי. הלאה.

(ב) פרסומת יכול שתכלול פרטים כמפורט להלן בלבד:

פה אנחנו נכנסים לתוכן של מה יכול להיות בפרסומת.

(1) שם עורך הדין;

(2) דבר היותו עורך דין;

(3) אם הוא נוטריון - דבר היותו נוטריון;

(4) תאריו האקדמיים או הכשרתו כמגשר;

(5) תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו;

(6) כשירותו לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל;

(7) פירוט עורכי הדין העובדים בפועל עמו במשרדו, לרבות פרטים כאמור בסעיף קטן זה לגבי כל אחד מהם;

(8) כל הפרטים הנוגעים למען המשרד ולדרכי התקשרות עם המשרד וכל שינוי בהם לרבות כתובת אלקטרונית של המשרד וכתובת אתר האינטרנט שלו, אם קיים;

(9) שמות שותפים ועורכי דין שכירים שפרשו לגמלאות ושמות שותפים ועורכי דין שכירים שנפטרו, ובלבד שלצד שמותיהם יופיע ציון שנות פעילותם באותו משרד;

(10) תחומי עיסוקו של עורך הדין ושל משרדו;

(11) שעות קבלת קהל;

(12) השפות אותן דובר עורך הדין;

(13) מועד הסמכתו לעורך דין;

ב-(14) יש שינוי בין מה שהלשכה הגישה לבין הנוסח שמונח עכשיו בוועדה. הנוסח המעודכן הוא: "(14) מלל חופשי שעניינו הצעת שירות משפטי על ידי עורך הדין, שאינו כולל" – נוסיף פה – "כל התייחסות" – ובמקום "לתעריפי שכר הטרחה" – נכתוב "לשכר הטרחה".

אני אסביר על מה מדובר. מכיוון שכל מה שלא נאמר שמותר הוא אסור, כיום הסעיף הזה שקובע מה מותר הוא לא קובע שעורך הדין יכול לפנות בפנייה שאומרת: נפצעת, חלית, אנחנו יכולים לעזור לך בתחום הרשלנות הרפואית וכדומה.

תחרות נניח עם לבנת פורן או דברים כאלה, אני מבין שגם הם נמצאים ברקע.

נכון. היום עורך דין, חוץ מפרטי התקשרות וכו' והתארים שלו, אין אפשרות לפנייה מצדו או במלל שאומר: אני מתעסק 20 שנה בתחום הזה והזה, מי שרוצה להיעזר וכו'. מה שמתאפשר פה זה רק מלל חופשי שעניינו הצעת שירות משפטי. ברור שזה לא כולל שום התייחסות לשכר טרחה באיזה מובן. עורך הדין לא יכול לבוא ולומר: אני מציע שירות משפטי ב-20% הנחה, אני מציע אחד פלוס אחד. ברור שזה לא נכנס לפה בשום צורה שהיא. שום אלמנט של שכר טרחה כזה או אחר לא יכול להיכנס, אלא רק פנייה של העורך דין שמציעה את שירותיו. מלל שהוא יותר נרחב ויותר חופשי מאשר רק הפרטים שעד היום אפשר היה לציין.

(15) ספרים, מאמרים ועבודות מחקר בתחום המשפטי שחיבר עורך הדין;

(16) משרות הוראה שבהן משמש עורך הדין;

(17) תפקידים וחברות בלשכת עורכי הדין או בארגונים משפטיים בארץ או בחוץ לארץ בכפוף לאמור בפסקה (18);

(18) כל תפקיד שממלא עורך הדין או מילא בעבר, לרבות משרה ציבורית, שירות צבאי ובשירות המדינה בתחום המשפטי, ולמעט תפקיד שהוא ממלא על פי דין, כל עוד הוא מכהן בו, והוא תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי או חברות בועדות בחירה לתפקידים שיפוטיים או מעין שיפוטיים, ובלבד שהפרסום יהיה במקומות הנזכרים בסעיף 3(א)(1), (4) ו-(5) בלבד;

פה אחת הנקודות שלא הוסכמו. יש פה מגבלה שאומרת שאדם שמילא תפקיד בעבר, נגיד הוא היה נשיא בית דין צבאי לערעורים, הוא היה משנה ליועץ המשפטי לממשלה - -

נשיא הלשכה.

- - נשיא הלשכה, לא משנה - -

היה שופט.

- - היה שופט בעבר, כמובן לא בהווה, היום לפי הניסוח המוצע יהיה מותר לו לפרסם רק באכסניות מסוימות, רק באכסניות שמצוינות בסעיף 3(א)(1), (4) ו-(5). זאת אומרת, בעיתונות הכתובה, זה (1), (4) זה מדריכים מקצועיים ו-(5) זה אתרי אינטרנט. זאת אומרת, אדם שרוצה לכתוב שהוא היה משנה ליועץ המשפטי לממשלה יכול לעשות את זה רק באתר האינטרנט שלו, אבל לדוגמה בנייר המכתבים שלו הוא לא יכול לעשות את זה. אני מעיר על זה, כי זה נראה לי לדוגמה חוסר איזון. אדם כשהוא מציין שיש לו LLB, LLM, שימשתי כעורך דין בניו-יורק, בלשכה של ניו-יורק והייתי משנה ליועץ המשפטי לממשלה – למה באתר האינטרנט שלו או בפרסומת שהוא עושה בעיתונות הוא יכול לציין את הדבר הזה, אבל בנייר המכתבים שלו הוא לא יכול לציין את הדבר הזה? זה נראה לי לא - - -

אם הוא היה שופט לשעבר, אני חושבת שהוא יכול לחתום, למשל אליקים רובינשטיין שופט בית המשפט העליון לשעבר. הוא לא יכול לחתום בנייר המכתבים? לא יכולה להיות לו חותמת כזאת?

על פניו, לפי מה שנאמר פה, הוא לא יוכל.

לא סביר.

זה מה שאמרתי שיש פה חוסר - - -

רבנים ראשיים יכולים לכתוב.

למה? מה ההיגיון?

אני לא יודע. תשאלי את הלשכה מה ההיגיון.

מה ההיגיון?

האמת היא שהמגבלה היתה גם בכללים הקודמים, ניתן היה לפרסם את הפרט הזה רק בעיתונות ובמדריכים המקצועיים ובאתרי האינטרנט, מתוך תפיסה קודמת שבאתרי האינטרנט מוסיפים הרבה יותר מלל ומפרטים הרבה יותר. התפיסה היתה שבנייר המכתבים צריכים לציין פרטים שהם יותר סולידיים. עם זאת, לקראת הישיבה היום אנחנו מוכנים לקבל את ההערה הזאת.

נשמע לא סביר. יהיה מאוד סביר שבן-אדם כן יוכל.

(היו"ר יעל גרמן, 10:26)

זה אומר שבפסקה (18) אנחנו מורידים את הסיפה, את כל הסיפה מהמילים "ובלבד שהפרסום".

בכפוף להחלטה שלהם, אלא אם כן יש סיבה שנעלמת מעינינו.

(19) פרטים נוספים המותרים לפי סעיפים קטנים (ג) עד (י).

עכשיו נפרט אותם, שזה דברים נוספים שאפשר לכלול בפרסומות.

(ג) בפרסומת כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (3), רשאי עורך דין לפרסם מודעת פרסומת אחת באותו גיליון, אשר לא תעלה על רבע עמוד.

יש פה שינוי מהמצב היום. היום השטח המותר בפרסום בעיתונות, במדריכים מקצועיים וכו' הוא שמינית עמוד, ופה מציעים להגדיל את זה, שזה יהיה רבע עמוד. זה במידה רבה עניין של טעם.

בהארץ זה מאוד גדול. רבע עמוד בהארץ זה גדול מאוד.

(ד) בפרסומת כאמור בסעיף קטן (א) רשאי עורך דין לפרסם סרטונים, לרבות ראיונות וסרטוני תדמית, תמונות ואיורים גרפיים, ובלבד שמתקיימים התנאים הבאים:

(1) יש להם קשר לשירות המקצועי שאותו מבקש עורך הדין להציע;

(2) אין בהם כדי ליצור רושם מטעה;

(3) אין בהם כדי לגרום, במישרין או בעקיפין, לזלזול בעורך דין אחר;

(4) אין בהם כדי לפגוע בכבוד המקצוע.

פה יש שינוי משמעותי מאוד מהמצב הקיים. ועדות האתיקה אולי החליטו אחרת, אבל בכללים היום אין היתר לעורך דין לפרסם סרטונים, סרטוני תדמית. זה לא קיים היום. ועדות האתיקה, לא ברור לי על סמך מה, התירו חלק מהדברים האלה, ופה רוצים לעגן את זה.

ניסינו ליצור פה משהו שיהדק את האפשרות הזאת, שמצד אחד יאפשר לעשות סרטונים, סרטוני תדמית וכו', מצד שני שלא יהיה מדובר על סרטונים פרועים או סרטונים שלא באמת קשורים. הרעיון שעורך הדין יציג את עצמו, יציג את העיסוק שלו. שלא יהיה מצב שבו הוא - -

עושה גימיקים.

- - עושה גימיקים או עושה דברים שלא באמת קשורים - -

איך אתה מעגן את זה?

- - שלא יהיה מצב שבו הוא מזלזל בצורה כזאת או אחרת בעמיתים למקצוע.

זה פתח שאפשר להרחיב אותו. כלומר, אפשר לשים בפנים ראיונות שהיו איתו, הוא יכול לעשות סלפי, הוא יכול לעשות לעצמו סרטונים.

זה השיווק, כדי למכור את עצמו.

העניין הוא גם מי בודק את הקטע של רושם מטעה. איך בודקים את זה?

יש פה שינוי משמעותי.

איך תעברו עם כל עורך דין לבדוק מה יש לו באתר שלו? איך אתם בודקים את זה?

בדרך כלל הבדיקות בוועדות האתיקה הן או על סמך - -

רק תלונה.

- - תלונות שמתקבלות, לחילופין באמצעות עורכי דין שמבקשים בקשות לחוות-דעת מקדימות. אנחנו מבינים שכאשר ייכנס תיקון לכללים, עורכי דין רבים יפנו וישאלו האם זה עומד בכללים החדשים.

יש בלשכה ועדת פרסומות שעושה פרה רולינג, שאפשר לפנות אליה, והיא נותנת חוות-דעת מה מותר ומה אסור.

זה חשוב מאוד. לפני שהם מפרסמים הם צריכים לעבור דרך הוועדה הזאת ורק אחר כך לפרסם.

הם לא חייבים.

אז תחייב.

זה קצת יותר מורכב לחייב לעבור על כל פרסומת.

כמה עורכי דין יש?

קרוב ל-80,000.

תארי לך שכל אחד יעבור ועדת אתיקה, היא לא תוכל לעסוק - - -

זה לא ועדת אתיקה, זו ועדה רק של פרסומות.

העבירה על הכללים האלה זו עבירת משמעת. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנשים נורמטיביים ומתנהלים בהתאם לכללים.

ראינו אתמול שאנשים התנהלו לפי כללים...

זה שונה, כי הנטייה היא בטח בדברים כאלה שקשורים לחופש הביטוי, לא לחייב אישור מראש לדברים.

לדעתי אפשר לסמוך עליהם. במידה וכך וכך, כמובן להגיש. אין צורך לבקש אישור, אחרת סותמים את הוועדה הזאת.

חייבים לזכור שיש פה שינוי מאוד משמעותי מהמצב היום, כי כל הנושא של סרטונים זה שינוי משמעותי.

זה הפתח הגדול ביותר, ללא ספק.

לכן ניסינו להכניס פה כל מיני דברים שיהדקו, כדי לנסות כמה שאפשר שזה לא יגלוש למקומות של גימיקים ושל זלזול.

פרסום סמוי של משהו אחר. גם זה חשוב.

זה בהמשך. יש בהמשך שלעורך הדין אסור יהיה לפרסם דברים של אחרים.

פרסום סמוי זו אמירה יותר חשובה אני חושבת.

פרסום סמוי זה באמת חשוב מאוד.

זה הכול.

זה רושם מטעה.

מה שכתבנו בהמשך גם נותן לזה מענה.

(ה) בפרסומת כאמור בסעיף קטן (א) רשאי עורך דין לפרסם תמונות שבהן הוא מופיע עם לקוחותיו וכן של עובדי משרדו אם אלו הצהירו בכתב כי הבינו שהם חופשיים לסרב לכך וכי מתן שירותיו של עורך הדין לא הותנה בפרסום שמם וכל עוד ההסכמה תקפה; הסכמת הלקוח או עובד המשרד תבטא את הבנתו לפרטי הפרסום ובכלל זאת היכן תתפרסם התמונה ולמשך כמה זמן.

(ו) עורך דין רשאי להוסיף באתר האינטרנט שלו או בדף האישי שלו ברשת החברתית קישור (LINK) לאתר אינטרנט אחר, ובלבד שהקישור נוגע לעיסוקו המקצועי של עורך הדין, ולמעט קישור –

(1) לאתר אינטרנט שמכיל תכנים של אלימות, פורנוגרפיה או תוכן בלתי חוקי אחר;

(2) לאתר אינטרנט המיועד לקטינים;

(3) לאתר אינטרנט אחר שפוגע בכבוד המקצוע.

גם פה ניסינו לעשות איזון בין מצד אחד לאפשר לעורך-הדין שכתב כתבה, למשל בעיתון כלשהו, בגלובס או ב-Ynet או באיזה אתר, להפנות למאמר שהוא כתב, או להפנות לחומר מקצועי שנמצא באתרים אחרים וכו', אבל באמת עם מגבלות מסוימות, שיהיה ברור שההפניות לא יפנו אדם שמגיע לאתר של עורך הדין למקומות שנמנו פה.

אני חושבת שזה קצת רחב "לעיסוקו המקצועי". בוא נאמר שהוא רשם פטנטים. האם הוא יכול להפנות לפטנט שהוא רשם ועל-ידי כך גם לעשות פרסום? בואו נניח שהוא עוסק בזכויות יוצרים בתחום האומנות, האם הוא יכול להפנות לאתר תרבות ואומנות, או ספרות, ועל-ידי כך גם לעשות פרסום לספר?

אני לא חושב שזאת הפרשנות של מה שכתוב פה. כשאומרים "שהקישור נוגע לעיסוקו המקצועי", הכוונה שהתכנים של המקום שאליו אתה שולח את האדם דרך הלינק הם תכנים שקשורים לעיסוק המקצועי.

זכויות יוצרים. העיסוק שלי זכויות יוצרים. אני עוסקת בזכויות יוצרים.

אבל הספר שפרסמת לא נוגע לעיסוק המקצועי שלך. אלה שני דברים נבדלים. יש לך כובע של עורכת דין שמתעסקת בזכויות יוצרים, יש לך כובע של סופרת - - -

האם אתה שקט שזה לא ינוצל לרעה?

אם יש רעיון לחדד את הניסוח, אפשר. זה היה הרעיון של הניסוח הזה.

(היו"ר ניסן סלומינסקי, 10:34)

ניסן, אנחנו פותחים פה הרבה פתחים, ואין לי בעיה. באמת אנחנו בעידן כזה שממילא נורא קשה לצמצם, אבל יש פה נושא אחד, שעורך הדין רשאי לשים לינק לאתר אחר. הם כותבים "ובלבד שהקישור נוגע לעיסוקו המקצועי".

אני אגיד לכם ממה אני חוששת. קודם כול, אני חוששת שבאיזה דרך זה יכול ללכת לעניין פוליטי. זה חשש אחד שלי. בואו נאמר שהוא עורך דין שמגן על פוליטיקאים או לא יודעת מה. זה חשש אחד מאוד רציני, שלא יהיה פה פתח ללינקים להשמצה או לקידום פוליטי. ושנית, שזה לא יהווה אמצעי לפרסום.

לינק הכוונה הפניה, קישור.

אתה לוחץ באתר שלו ומגיע - - -

אתה מגיע לשם.

זה יוצא מהאתר שלו והולך בכלל לאתר אחר.

לאתר אחר ששם כתוב שהעורך הדין הזה הוא עילוי וראש וראשון. לא הוא כתב, כתב את זה מישהו אחר.

הוא הגן על בנימין נתניהו, ואז אנחנו מעבירים ללינק ששם - - -

את אומרת שהוא רוצה שידעו.

כן, הוא רוצה שידעו שהוא הגן על בנימין נתניהו, בוודאי, או לצורך העניין על אהוד אולמרט, ושם פתאום, באתר הזה נמצא פרסומת לדברים פוליטיים. הלינק הוא דבר מאוד מאוד מסוכן בעיניי.

מה כתוב פה? מותר או אסור?

יש פה שני סטים של מגבלות - - -

יש פה מגבלות ממשיות גם על התוכן של הלינק וגם על המיקום שאליו מגיע הלינק. היום עורכי דין מאוד רוצים לעשות שימוש בלינקים, ואחד הדברים שעלו מהשטח זו העובדה שהם לא יכולים להפנות לכתבות או דברים שקשורים אליהם, שהם פרסמו באתרים לא משפטיים.

הוא עושה לינק נניח להרצאה שהוא נתן בכנס לשכת עורכי הדין.

זה בסדר.

מה שהיא אומרת שכמו שאנחנו מוודאים לגבי הפרסום עצמו אנחנו גם צריכים לוודא שהלינקים שלו יהיו לדברים מותרים מבחינת הפרסום, ולא לדברים שלוּ זה היה הפרסום, היינו אוסרים אותם.

נכון. ובלבד שהקישור נוגע באופן ישיר לעיסוקו המקצועי של עורך הדין. הם כותבים "ובלבד שהקישור נוגע לעיסוקו המקצועי". כרגע נתתי כמה דוגמאות שזה נוגע לעיסוקו המקצועי באופן ישיר.

אם הוא עורך דין וגם רב, או רואה חשבון, או פסיכולוג נניח, הוא יכול לעשות לינק נניח לשיעור שהוא נתן בתחום השני שהוא עוסק בו?

לכאורה זה לא נוגע לעיסוקו המקצועי של עורך הדין.

אסור לו לעשות לינק לזה?

לפי הניסוח הזה לא. זה צריך להיות נוגע וקשור לעיסוק המקצועי שלו.

זה פחות מטריד.

הוא עורך דין וסופר.

זו דוגמה שיעל נתנה לפני כן.

הוא עושה לינק לספר שלו. הוא סתם ספר פילוסופי.

זה לא קשור לעיסוקו המקצועי, אבל אם הוא עוסק בזכויות יוצרים, זה העיסוק העיקרי שלו, או הבאתי עוד דוגמה, אם הוא עוסק בפטנטים - - -

זה משהו אחר. אני אומר הפוך, הוא עצמו סופר, והוא עושה לינק למאמר שהוא כתב על הספר או מאמר פילוסופי שהוא כתב, שלא קשור בכלל למקצוע. יש לו עוד תחומים, ברוך השם, הוא לא מתעסק רק בזה.

הוא יושב-ראש תנועה כלשהי והוא עושה לינק למאמר שהוא כתב בעד התנועה. אסור לנו לתת פתח לזה.

אם זה תנועה פוליטית – לא.

אין פה שום הגבלה.

זה לא ייכנס. זה לא עיסוקו המקצועי.

אין מניעה מלהוסיף את המילים "באופן ישיר".

(ז) פרסומת באתר האינטרנט של עורך הדין יכולה להיות מלווה במלל קולי או במוסיקה ששומרת על כבוד המקצוע;

זה נראה לכאורה מובן מאליו, אבל הסיבה שכותבים את זה היא כי היום כתוב במפורש, בסעיף שמוצע לבטל אותו, שזה יובא ללא מלל קולי. ושוב, בגלל שהכלל לפי סעיף 55 לחוק זה שכל מה שלא נאמר במפורש אסור, זה דבר שצריך לכתוב במפורש.

(ח) אתר אינטרנט של עורך דין לא יכלול פרסומות של אחרים;

זה מה שחברת הכנסת קורן העירה קודם. זה למנוע מצב שבו אתר אינטרנט של משרד עם הרבה צפיות, שיתחיל למכור שטחי פרסומת לפרסם דברים אחרים.

או אפילו סתם הוא יושב, עושה פרסום, שותה קפה ולידו יש קופסה של נס קפה, או קוקה קולה, או כל דבר אחר. זה פרסום סמוי.

או שהוא יפרסם את אחד הלקוחות שלו.

לדעתי גם פרסום סמוי ייכנס פה.

"לרבות פרסום סמוי."

מכווּן, זו הכוונה. אם נניח הוא מצטלם ומאחוריו יש משהו שהוא בכלל לא ידע - - -

במישרין או בעקיפין.

במכוון, הכוונה. מישהו מצלם ומאחוריי יש דגל, יגידו שעשיתי פרסום לדגל.

לא.

יכול להיות גם משהו אחר. נניח הוא יושב לידי, עשיתי לו פרסום. זה צריך להיות פרסום מכוון. נניח צילמו ויש כאן בקבוק סודה. יגידו שהוא עשה - - -

מה שדנה הציעה, לכתוב את המילים "במישרין או בעקיפין".

כן, אבל זה צריך להיות במכוון, לא כבדרך אגב. נניח יצלמו אותך עכשיו, עורך דין, יש כאן בקבוק סודה, יגידו שהיה פרסום לסודה. אף אחד מאיתנו לא התכוון, לא חשב על זה. זה לא משהו שאסור, שיצטרכו להוריד את הסודה, אלא אם כן בכוונה אתה שם ומתכוון. זה משהו אחר, אבל אם לא? זה יכול להיות קפה או כל מיני דברים.

אני לא בטוח שצריך לכתוב את הדברים האלה, אני חושב שזה עולה מאליו מהניסוח הזה.

יש כל מיני דברים שאתה רוצה למכור אותם - - -

אמרנו שזה אסור. זה ודאי.

גם שתייה. כשאתה עושה סרטון תדמית, אתה מסתכל על כל מה שיש לך בפריים, גם על זה.

נניח צילמו פה, יש כאן בקבוק סודה, אני שותה סודה. אם הייתה לי מגמה לעשות פרסום לסודה, זה אסור. אין מגמה, אני שותה עכשיו סודה, אני באמצע שתייה.

אני מדברת רק על סרטון תדמית, אני לא מדברת שאתה מצלם אירוע, אתה לא יכול לשלוט על כל הדברים האלה.

גם אז, להערכתי אם את מתכוונת תוך כדי זה לעשות פרסום למשהו אחר, אסור גם אז, לא רק בסרטון תדמית.

זה ברור.

בסדר.

(ט) עורך דין רשאי לציין באתר האינטרנט שלו שמות של לקוחות אשר הצהירו בכתב כי הבינו שהם חופשיים לסרב לכך וכי מתן שירותיו של עורך הדין לא הותנה בפרסום שמם וכל עוד ההסכמה תקפה; הסכמת הלקוח תבטא את הבנת הלקוח לפרטי הפרסום ובכלל זאת היכן יתפרסם שמו ולמשך כמה זמן.

(י) עורך דין רשאי –

(1) לפרסם מאמרים מקצועיים וראיונות וכן לנהל פורומים, והכל מבלי שהוא שילם על כך;

(2) לשלם בעד פרסום מאמרים מקצועיים, ראיונות וניהול פורומים ובלבד שייכתב מפורשות במקום הפרסום כי מדובר בפרסומת.

מצד אחד לא רוצים לחסום את עורך הדין ורוצים לאפשר לו לכתוב מאמרים מקצועיים, לראיין אותו בענייני השעה וכו' וכו', מצד שני לא רוצים גם לגרום להטעיה. קו הגבול שהמועצה הציעה פה זה קו הגבול של תשלום. ככל שעורך הדין לא שילם - - -

ננסה לחשוב הפוך. מותר לו לקבל כסף על המאמרים שהוא מפרסם?

כן, כתוב פה.

כתוב שאסור לו לשלם.

אם משלמים על זה, זה נתפס כפרסומת, ואז כדי למנוע הטעיה של הציבור שמדובר פה סתם במאמר מקצועי, צריך לכתוב במפורש שמדובר פה בפרסום.

זו שאלה אחת. אני שאלתי עכשיו הפוך, האם מותר לו לקבל תשלום? לך, כחברת כנסת, נדמה לי שאסור, לשופט מותר. שופט – אני יודע שמותר לו גם לתת הרצאות וגם לפרסם תמורת כסף נוסף.

ברור.

זה לא כל-כך ברור. עובדה שלנו אסור.

לנו אסור - -

לשופטים מותר.

- - אבל ניקח לדוגמה מי שאני מתגעגעת אליו, משה נגבי ז"ל, עורך דין, אני מתארת לעצמי שהרבה פעמים הוא קיבל כסף - - -

זה שונה. זה מותר.

הרעיון פה מצד אחד לא לחסום את עורך הדין, מצד שני לא לגרום הטעיה לציבור שהוא כתב מאמר מקצועי והוא שילם על זה, כשמאחורי זה עומד הרצון לעשות פרסומת. ולכן צריך שקיפות שמדובר בפרסומת אם הוא באמת שילם על זה.

דרך אגב, בכנס הרצלייה, יש לו כל מיני שמות אחרים, מתברר שאלה שמופיעים שם ומדברים, משלמים הרבה כסף כדי להופיע שם, גם שרים. היו משרדים ששילמו כדי שהשר יופיע. זה נחשף. אני חושב שזה דבר שאסור שיקרה. זה משהו אחר. הם משלמים כסף. לא שהם מקבלים כסף, הם משלמים כסף כדי שייתנו להם, כי זה כבוד שהוא מופיע, סימן שהוא נחשב. זה גם חלק מהעניין.

פה בשביל למנוע מצבים כאלה, לא נאסר עליו לפרסם תמורת זה שהוא משלם, אבל צריך שקיפות, שיהיה כתוב: המאמר הזה מהווה פרסומת.

לשכת עורכי הדין שילמה X כסף תמורת זה שהוא יופיע שם וידבר בשמה. אם הלשכה משלמת כדי שנציג שלה ידבר בכנס מכובד, מותר לה לעשות, אבל היא תצטרך לפרסם את זה או אם עורך דין ספציפי עושה את זה. זאת הכוונה?

אני לא בטוח. במקרה שציינת, זה לא פרסומת לעורך דין, זה הלשכה.

עורך דין פרטי. משרד.

משרד פרטי משלם כסף בשביל שעורך דין שלו יופיע בפאנל מסוים. זה סוג של ראיון. יצטרך להיאמר במפורש שמדובר בפרסומת, ככל שהוא שילם על זה.

זה חידוש. בעבר היה אסור חד-משמעית לתת חסויות. היו החלטות מפורשות. הכלל הזה מרחיב.

פה זה לא חסויות. פה זה הפוך, זה כדי להתפרסם. הבנו. הלאה.

(יא) בפרסומת כאמור בסעיף קטן (א) רשאי עורך דין לפרסם המלצות, מכתבי תודה ודירוג במדריכי דירוג.

(יב) עורך דין רשאי לפרסם באתר האינטרנט שלו טפסי פניה מקוונים לייעוץ משפטי בשים לב כי הוא עומד בהוראות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

(יג) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), עורך דין רשאי לשלוח מידעון (ניוזלטר) לרשימת תפוצה של לקוחות משרדו שביקשו זאת ושל אחרים שביקשו זאת; המידעון יכול לכלול פרטים כמפורט בסעיפים קטנים (ב) עד (י) וסעיף 5.

פתאום אני שם לב שלגבי סעיף קטן (יא), "המלצות, מכתבי תודה ודירוג במדריכי דירוג", אולי גם פה שייך לעשות את הסייג, שתיכף נקרא אותו, לגבי סעיף 5, שאין בזה כדי ליצור רושם מטעה. מבחינת הרציונל זה דברים דומים. אולי כשנגיע לסעיף 5 נחזור לזה.

הערה אחת, לפני זה. מה שהפך להיות סעיף (יג), כתוב "כמפורט בסעיפים קטנים (ב) עד (י)", אבל המספור השתנה, אני חושבת שזה (ב) עד (יא), כי הוספנו סעיפים נוספים.

זה (ב) עד (יב), כי (י) הפך להיות (יב).

כן, למרות שטופסי פנייה מקוונים בניוזלטר זה לא רלוונטי.

לא, (יב). מה שהיה (י) הפך להיות (יב).

בסדר. עד (יב).

שמירת פרסומים

3א. עורך דין חייב לשמור לתקופה של שלוש שנים מיום הפסקת הפרסומת או שליחת המידעון עותק שלהם, לרבות רישום של מקומות הפרסום ומועדיו וכן רישום של מועדי שליחת המידעון, וימציאם ללשכה לפי דרישה.".

זה סעיף שיש סעיף דומה לו כבר היום. זה רק חידוד.

החלפת סעיף 5 3. במקום סעיף 5 לכללים העיקריים יבוא:

"מידע פרסומי

5. עורך דין רשאי ליתן ללקוחותיו על פי פנייתם, ולאחרים הפונים אליו, מידע אודות משרדו, ניסיונו והתיקים שבהם היה מעורב; המידע יימסר באופן שאין בו כדי ליצור רושם מטעה אודות עורך הדין.".

פה יש שינוי מגמה. בעוד שהיום נאמר בסעיף 5 שאסור לעורך הדין למסור מידע שכולל דברי שבח על עצמו - - -

מה? אולי אסור לפרסם. נניח בא אליי קליינט, אני לא יכול להסביר שעשיתי כך וכך והצלחתי פה ופה?

נכון.

זה כבר מוגזם. מילא לפרסם, אבל כשבא קליינט, אסור להגיד לו מי אני, מה אני? אני אשב עלום פה? הוא יגיד: אם אתה לא יודע לדבר, מה אני אקח אותך להיות עורך דין?

זו הייתה הסיבה שהמועצה חשבה שנכון לבטל את הדבר הזה. מצד שני, כדי למנוע מצב שבו עורך הדין לא מטעה בצורה ישירה, אבל יוצר רושם לא מדויק על הלקוח הפוטנציאלי, הוספנו פה שהמידע יימסר באופן שאין בו כדי ליצור רושם מטעה. זאת אומרת, יכול לקוח לפנות אליך ולומר לך: אדוני עורך הדין, אתה מתעסק ברשלנות רפואית? – ודאי וודאי, אני כבר 15 שנה בתחום. אתה יכול להראות לי הצלחות שלך? – בוודאי, הוא מפנה אותך לשלושה פסקי דין שבהם הוא הצליח, אבל הוא לא מספר לך שב-97 אחרים הוא לא הצליח, ואז הוא עלול ליצור רושם מטעה על האדם. מצד אחד לאפשר לעורך הדין להציג את התיקים שהוא היה מעורב בהם והדברים שהוא מתעסק איתם - - -

רופא שאתה הולך אליו פרטי, כירורג, הוא מראה לך שהוא הצליח בשלושה ניתוחים - - -

אסור לא.

אסור לו גם אם הולכים אליו בפרטי? אסור לו להגיד?

לרופא היום לפי תקנות הרופאים (פרסומת אסורה) כתוב במפורש שאסור לו - - -

לפרסם. אבל כשבא אליו קליינט ורוצה לקחת אותו, הוא אומר: תגיד לי מה הניסיון שלך. אסור לו? איך יכול להיות דבר כזה?

אסור לו לכתוב ציונים מספריים על הצלחה של טיפול רפואי וכו' וכו'.

המגבלות האלה חלות על בעלי מקצוע כמו רופאים, רופאי שיניים.

איך זה יכול להיות? רופא פרטי – אתה בא לרופא, אתה רוצה לדעת שהוא רופא טוב וכו', אסור לרופא להגיד כלום? הוא ישלח אותו למזכירה: המזכירה שלך תגיד לך מי אני.

להגיד מי אתה זה משהו אחד. לבוא ולומר - - -

אני כירורג טוב, הצלחתי, עשיתי ניתוחים.

להגיד אני כירורג טוב, אני 20 שנה בתחום, זה משהו אחד, אבל לבוא ולומר: הצלחתי ב-95 מהניתוחים שלי או ב-90%, זה אסור לרופא גם היום. אסור לו לומר דבר כזה.

אסור לו להגיד שהוא הצליח? אתה בא לרופא, אתה רוצה לדעת שיש לו ניסיון בתחום, אחרת בשביל מה אתה הולך אליו? אסור לו להגיד שיש לו ניסיון, שהוא עשה כך וכך ניתוחים וכו'?

אסור. היום אסור לו לומר.

אסור לו לומר שהוא נבחר במקום ראשון - - -

אסור לו לומר דבר כזה, מתוך הבנה שאמירות כאלה יכולות להיות מאוד מאוד מאוד מטעות את הציבור.

לא דיברתי על עורך דין, דיברתי על רופא. איך אפשר?

עשרת הרופאים הטובים – הוא לא יכול להגיד.

נניח אדם רוצה לעשות ניתוח כלי דם. הוא הולך לרופא פרטי, הוא רוצה לדעת שלרופא הזה יש ניסיון, שהוא עשה ניתוחים, שהוא הצליח. אסור לרופא להגיד על עצמו כלום כשבא קליינט אליו?

אסור.

אלה מקצועות שהשירות עצמו הוא שירות מאוד קריטי ללקוח ויש פער ידע מאוד גדול על בעל המקצוע.

לכן הלקוח רוצה לדעת אם יש לאיש הזה ניסיון או לא. זה יהללך זר ולא פיך?

זה לא רק יהללך זר ולא פיך, אלא החשש ממניפולציה.

הוא מוסר אינפורמציה לא נכונה?

זה לא אינפורמציה לא נכונה, זה מניפולציה. אתה יכול למסור אינפורמציה לגמרי נכונה, אבל הלקוח הפוטנציאלי לא יבין מה אתה מוסר לו, כי אין לו כלים - - -

איך אדם ידע אם הוא רוצה ללכת לרופא הזה, אם לרופא הזה יש ניסיון?

עובדה שיודעים.

כי רופאים מדברים.

לא, קליינטים.

לא ראיתי אף פעם עורך דין או רופא או מישהו כזה. תמיד שאלת כמה ניתוחים הוא עשה וכו'. תמיד אתה לוקח דעה שנייה, אתה בא אחרי שאתה עושה עוד בדיקה עליו, אבל אתה בא והוא אומר: אסור לי להגיד לך כלום? אולי. לא יודע.

זה לכל הפחות מה שנאמר במפורש. גם אם יש רופאים שעושים את זה, זה לא לפי הכללים שנקבעו.

אני מציע, דנה ואנדריאה, שאולי את הסייג שכתבנו בסעיף 5, שנוסיף אותו גם בסעיף קטן (יא), לגבי מכתבי תודה, דירוג והמלצות, כי גם שם אותו רעיון, שלא ליצור רושם מטעה, רלוונטי.

אני מסכימה.

נזרום עם זה, אנחנו לא רואים מניעה. זה עולה בקנה אחד עם הכוונה.

נקודה נוספת שלא נמצאת בכללים פה וחשבתי לנכון להציע בפני הוועדה, שיש סוגיה – תיכף אני אסביר למה זה קשור דווקא לסעיף הזה – יש סוגיה שחוזרת ונשנית בוועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין ובוועדת הפרסומות, וזה הנושא שעורך דין מפרסם את עצמו כמומחה בתחום מסוים. עורכי הדין מנסים במהלך שנים על שנים, בכל פעם בצורה כזאת או אחרת: אני מומחה בתחום הזה, התמחיתי בתחום הזה, לוקחים את המונח מומחה על שלל הטיותיו ומכניסים אותו. הוועדות הרלוונטיות בלשכה קבעו עוד פעם ועוד פעם שזה אסור.

הן צודקות.

תחום עיסוק מותר להגיד.

תחום עיסוק מותר.

אני עוסק בתחום כלכלי, אני עורך דין בחדלות פירעון, אני עורך דין פלילי, או דברים כאלה. זה צריך.

אתה לא יכול לומר: אני מומחה בדין הפלילי.

דווקא בגלל שפה יש שינוי מגמה, כשמצד אחד בשונה מהמצב הקיים היום, כן מתירים לעורך הדין לבוא ולשבח את עצמו ולומר על עצמו: הנה, זה הניסיון שלי, אלה הצלחותיי, אלה התיקים שהייתי מעורב בהם, אני חושב שאולי כמשקל נגד נכון לבוא ולומר דברים שהלשכה גם ככה קובעת היום, שיהיה אסור לעורך דין להשתמש במינוח הזה של מומחה על שלל הטיותיו.

צודק.

הלשכה לא מסכימה, זו הצעה שלי.

בעניין הזה למעשה הלשכה מעוניינת לקבוע מסלולים שבהם יתאפשר לקבוע שמישהו מומחה. למשל ותק מסוים, נניח מעל 20 שנה בדבר מסוים, למשל מסלולי הכשרה ייעודיים. העניין של איסור על טייטל של מומחה בכללים האלה, מאחר שרוצים להדיר את זה, ההצעה שלנו על מנת לא לעכב את הכללים כמו שהם, שאנחנו, הלשכה, תיזום כללים שיסדירו את הנושא הזה בנפרד. נגבש נוסח במועצה הארצית ונבוא עם זה מחדש.

לא קיבלתי שום נוסח של הכללים, אבל נדמה לי, על פניו, שלהסדרת סוגי מומחיות, צריך גם תיקון חקיקה. זה משהו לא פשוט בהיבטים של חופש עיסוק. יש כאן פער.

אנחנו כמובן נסקור את כל ההיבטים, מה שזה יצריך מאיתנו, אבל כרגע, במסגרת הכללים האלה - - -

אתם מציעים שנגמור כך, ואם תרצו - - -

כן.

בכל אופן ותק זה לא יכול להיות ציון למומחיות.

אחד הפרמטרים.

פעם אמרו בתחום מסוים בצבא, שאתה לא צריך להיות - - -, הוותק יביא אותך בסוף להיות מפקד הענף ההוא. אם אתה טוב או לא טוב, אין לזה שום רלוונטיות. ותק לא תמיד - - -

הוא לא השיקול הבלעדי.

אם הוותק מצטרף לכישורים אחרים זה טוב, אבל אם אין כישורים אחרים, ותק זה בדיוק ההפך.

אני רוצה לעבור ל-(יא), אני לא יודעת אם עברתם או לא עברתם.

עברנו.

יש שם דירוג ומדריכי הדירוג. אני חושבת שזה מאוד מסוכן. יש כל כך הרבה מדריכי דירוג, עושים את זה בפורבס - - -

את יכולה למנוע? הם בכל שנה מפרסמים את משרדי עורכי הדין, מה שקובע אצלם זה הכמות ולפי זה קובעים. אז משרד פוקס מוביל השנה, גם בשנה שעברה נניח.

אני חושבת שיש בזה כדי להטעות. אתה לעולם לא יודע מי עושה את זה, מהם הפרמטרים שלפיהם הוא קבע את זה. זה בערך כמו התמחות.

זה לא לשכת עורכי הדין עושים, עושים את זה אנשים חיצוניים. זה גופים מקצועיים, את לא יכולה לאסור עליהם בחוק לעשות את זה. X למשל החליט שהוא רוצה להגיד שהעורך דין הזה הוא העורך דין הכי טוב בעולם, אני יכול לאסור עליו? אני יכול לאסור על העורך דין לדבר על עצמו ולהגיד, אבל אדם חיצוני שרוצה להגיד על עורך דין שהוא טוב?

ניסן, הוא מפרסם את זה. ברגע שהוא מפרסם את זה, הוא נותן לזה לגיטימציה.

אגב, חברת הכנסת גרמן, שימי לב שאחד הדברים שאמרנו, שאותו סייג בסעיף 5 המוצע, שהמידע יימסר באופן שאין בו כדי ליצור רושם מטעה, נוסיף גם ל-(יא). גם הנושא של המלצות, מכתבי תודה ודירוג יכולים ליצור רושם מטעה, ולכן את אותו סייג שהוספנו לסעיף 5 נוסיף גם בסעיף קטן (יא).

דירוגים נעשים בכמה מקומות. אני יכולה לציין שניים, יש בדה מרקר ויש בפורבס. בפורבס אותו משרד קיבל מקום שני או שלישי, אבל לא ראשון, ובדה מרקר מקום עשירי. הוא לא יפרסם את דה מרקר, הוא יפרסם את פורבס. יש בזה הטעיה. אני לא אוהבת את הדבר הזה, שמותר לו לפרסם את הדירוג במדריכי דירוג. עוד לא ראיתי שבשניים-שלושה מקומות אותו משרד או אותו רופא מקבל אותו מקום.

אנחנו מדברים על פרסום של משרד או של עורך דין פרטי, או שזה אותו דבר?

זה פרסום שלו. עורך דין רשאי לפרסם - - -

אין בדרך כלל דירוג של עורכי דין, יש דירוג של המשרדים. השאלה אם זה אותו דבר.

זה נחשב. זה גם וגם.

של המשרדים, זה אותו דבר.

זה משהו אחר. יש 358 עורכי דין במשרד, לא דירגת את יעקב או את מוישה, או את פוקס או את נאמן.

הוא יכול בהחלט לבוא ולומר שהוא במשרד עורכי דין שקיבל מקום ראשון, הוא לא יציין אפילו איפה, מפני שאולי במקום אחר הוא קיבל מקום עשירי או 20, או בכלל לא היה בפנים. לא נחה דעתי מדירוג במדריכי דירוג.

אגב, החששות שאת מביעה, חברת הכנסת גרמן, זה חלק מהחששות שמראש במצב הקיים, לפני התיקון הזה, גרמו לזה שעורך דין לא יכול לפרסם דברים על עצמו, על הצלחותיו ועל דברים שמשבחים את עצמו.

אז כאן יש לנו פתח שמאיין את האיסור הזה.

מי שדירג זה לא הוא. אחרים דירגו אותו.

איך אתה יודע שהוא לא שילם לאותם אחרים?

כבר עברנו לתחום אחר. זה תחום שצריך לדון על העיתונים. אם בדה מרקר יש הווה אמינא שהם קבעו דירוג רק בגלל שמישהו שילם להם כסף, אז צריכים לסגור את העיתון.

הם אולי לא, אבל אנחנו יודעים שבכל התחרויות של המסעדה הטובה ביותר, העסק הטוב ביותר, היו שם הרבה מאוד כספים שעברו.

לפעמים גם סקרי דעת קהל מושפעים מכל זה.

דעתי לא נחה מזה. אני מניחה את זה לפתחכם לחשוב, שאולי כדאי להוריד את הדירוג במדריכי דירוג.

הנושא הזה עלה בצורה מפורשת. באמת הדוגמה של דן אנד ברדסטריט היא איזה דוגמה לדירוג, שמבחינת הלשכה הוא דבר לגיטימי שעורך דין רוצה לפרסם אותו ולהתהדר בו. זה דירוג שהוא קיבל ביושר, על סמך הניסיון שלו - - -

מה עם פורבס? מה עם דה מרקר? מה עם מישהו שמחליט שהוא רוצה לדרג את עורכי הדין, ואנחנו לא יודעים מי הוא ומה הוא?

זה לא יעזור. זה לא ישבח. אם יבוא לי לקוח ויגיד לי: חברת יענקלביץ עשתה דירוג וכו', זה לא ישפיע על שום לקוח. אם הוא יגיד משהו ידוע, נניח דה מרקר או דן אנד ברדסטריט, זה אולי כן משהו. שם קשה לי להאמין - - -

אז נסייג את מדריכי הדירוג. דירוג במדריכי דירוג מוכרים, מאושרים על-ידי הלשכה - - -

אין לנו אישור כזה.

הלשכה לא יכולה להיכנס לזה. הלשכה תאשר את דה מרקר או משהו אחר?

אגב, אנחנו לא פסקנו גם בדפי עט שאין בהם כדי ליצור רושם מוטעה אודות עורך הדין. זה גם משהו שהוספנו אותו.

זה נכון. זה בהחלט מסייג את זה.

סעיף 4, סעיף אחרון.

תחילה 4. תחילתם של כללים אלה 30 ימים מיום פרסומם.

זהו? אתה שקט עם הדירוג? זה פתח.

אין לזה גבול. כאן זה נעשה על-ידי גופים חיצוניים. זה בעיקר משרדים, זה לא עורך דין פרטי וכו'.

לדעתי זה too far, אבל אני לא אגיש על זה הסתייגות

חסמנו אותם מהרבה מאוד בחינות. הוא לא יכול לשבח את עצמו, אפילו כשמגיע לקוח, לא רק - - -

עכשיו הוא כן יוכל.

עכשיו הוא יכול כמעט הכול.

לא כמעט הכול.

יש פה שינוי מגמה משמעותי מאוד. לפי הכללים האלה יהיה לעורך הדין באופן כללי מותר הרבה הרבה יותר מהיום.

אם זה מכובד, מה אתה יכול לעשות?

השאלה, האם הלשכה תוציא תקנות מפורטות כדי שאנשים יעמדו במסגרת?

זה יהיה קזואיסטי.

לחוק הזה לא יהיו תקנות - - -

זה לא תקנות - - -

זה לא תקנות. אלה כללים.

אם אני לא טועה, היו כללים של פרסום בגודל מסוים, אותיות שחור-לבן - - -

מדובר בהחלטות של ועדות האתיקה.

הם שומרים על עצמם, גם אחד על השני. כל זה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

אנחנו יודעים היום - -

אין לנו דרך אחרת.

- - שהיום זה כבר לא מה שהיה פעם.

אפשר גם לעשות יד אחת – אני אפרסם וגם אתה תפרסם. אני לא אומר עליך, ואתה לא תאמר עליי. ניתן לזה זמן ונראה מה קורה.

מי בעד לאשר את כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת)(תיקון), התשע"ז-2017, ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת)(תיקון), התשע"ז-2017 אושרו.

אושר פה אחד. זה האמון שאנחנו נותנים במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ושתדע לשמר את הכללים האלה בהשגחה שלה וגם שתשמע מאחד על השני ותדע לממש את זה. בהצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.