ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 562

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ט בשבט התשע"ח (14 בפברואר 2018), שעה 18:00

סיור באילת

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מאיר יצחק הלוי - ראש עיריית אילת

אלי לנקרי - סגן ומ"מ ראש העיר, עיריית אילת

יהודה מורדי - סגן ראש העיר, עיריית אילת

פיליפ אזרד - מנכ"ל העיר אילת

דרורי גניאל - משנה למנכ"ל העירייה, אילת

גל הפנר - עוזרת ראש העיר, עיריית אילת

יוסף הכט - הרב, רב העיר אילת

משה הדאיה - הרב, רב העיר אילת

אסי בן חמו - גזבר עיריית אילת

דנה זנטי - דוברת עיריית אילת

מירי קופיטו - מנהלת אגף החינוך, עיריית אילת

פרופ' יניב פוריה - מנכ"ל קמפוס אילת, אונ' בן גוריון

רותי פרנקל - קמפוס בן גוריון, אילת

נועם יוסף - קמפוס בן גוריון אילת

ד"ר יניב בלחסן - קמפוס בן גוריון, אילת

ינקי ירדני - רמ"ן, קמפוס בן גוריון אילת

יניב חנו - חבר מועצת העיר

אלי דהן - חבר מועצת העיר, אילת

יעל דרבי - חברת מועצת העיר, אילת

עיוש אלמליח - חבר מועצת העיר, אילת

שלמה ביטון - חבר מועצת העיר, אילת

רוברט סיבוני - חבר מועצת העיר, אילת

לימור להב - חברת מועצת העיר, אילת

מתן בארי - חבר מועצת העיר, אילת

סימה נמיר - חברת מועצת העיר, אילת

סמדר לביא, חבר תרגומים

סיור באילת

(בסיור)

רשת המתנ"סים, שלי יש גם הזכות להיות יושב ראש הדירקטוריון שלה, מורכבת מארבע שלוחות ושני אגפי גיל, אגף הגיל הרך ואגף הנוער והספורט שהיום קיבלו ציון לשבח בכנס של מרכז שלטון מקומי. המטרה שלנו והיעד שהציב ראש העיר זה גידול של 10% בשנה. אנחנו אומרים 'נוער עסוק לא מעסיק', ככל שיותר בני נוער וילדים יהיו פעילים ברשת המתנ"סים או בפעילות פנאי אחרת - - -

חז"ל אמרו את זה בצורה שונה ממך, בטלה מביאה לידי שעמום, שעמום מביא לידי עבירה.

נכון, הבטלה אם כל חטאת, כתוב. זה נכון. אז החכמה היא למצוא את הדרך, לתת פעולות אלטרנטיביות, רלוונטיות ועדכניות שהילדים ירצו לבוא אליהם, הרי אתה לא יכול לחייב בפנאי. אנחנו היום נמצאים במצב שלמעלה מ-50% מהילדים ובני הנוער נמצאים בפעילות לא פורמלית של אחר הצהריים וערב. בעיקר זה רשת המתנ"סים, יש לנו מועדון השיט, הספורט הימי, יש לנו מרכז מוזיקה מאוד פעיל, אתה עוד מעט תגיע לשם לישיבת מועצת העיר.

בתוך המתנ"סים הם מפוזרים בארבע שכונות, אנחנו נמצאים כרגע בשכונת יעלים שהייתה הרבה מאוד שנים שכונת שיקום, שכונה מאתגרת. שושי מנהלת את זה כבר שנים רבות, עם מגוון רחב של פעילויות שנמצאות בקשר מתמיד עם הקהילה. בגב של המתנ"ס נמצא בית ספר יעלים, כמו קרית חינוך, ויש שיתוף פעולה. תיכף שושי תספר על זה, איך הופכים את הפורמלי לבלתי פורמלי, איך הילדים שבבוקר נמצאים בבית הספר, מגיעים לכאן, או ללמוד או לעשות פעילות חוגית. הרעיון המרכזי הוא לתת פעולות לנוער, שבמקום לרדת לשפת הים - - -

הערך המוסף של החינוך הבלתי פורמלי מוכר.

נכון, דיברת על זה, נדמה לי, באחת הישיבות. שושי, אולי תני לנו סקירה קצרה.

קודם כל שמי שושי ואני ילידת העיר אילת, ההורים שלי מהמייסדים, כך שכל החיבור שלי לשכונה בא באמת ממקום מאוד עמוק ואישי וכל מה שאני עושה בא עם איזה ערך מוסף אדיר.

מבחינה פיזית אנחנו קרובים לבית הספר, אפילו ברמת שער, אנחנו פותחים שער ועוברים. המתנ"ס הזה הוא המתנ"ס השכונתי היחיד בעיר שעובד בצורה קהילתית. בית הספר הוא בית ספר על אזורי - - -

מה זה על אזורי?

אפשר להירשם לבית הספר מכל השכונות.

זה בית הספר היחיד בעיר, אנחנו פתחנו, אני אסביר במשפט מדוע, מכיוון שהייתה פה ירידה במספר התלמידים והייתה פה הגירה למקום אחר, פנימית, אז הפכנו אותו לבית ספר למדעים ואמנויות, ביחד עם קרן רש"י, מאוד מיוחד. יש פה מגמה שקיימת רק פה ובעוד בית ספר אחר בארץ, ביולוגיה ימית.

זו מחשבה יצירתית ולא הרבה רשויות - - -

כן, והחזרנו לפה ילדים, באים לפה ילדים מכל העיר.

גם יכולה להיות הפריה הדדית ברגע שאתה פותח - - -

בהחלט יש. רק כדי להשלים את התמונה של דרור אני אומר שבעיר אילת יש 17 מסגרות נוער שבתוכן כמובן תנועות נוער, מסגרות נוער, היחידה לקידום נוער גם שם. אוטוטו אתה תיכנס לראות פעילות נוער, קיבצנו נציגות מכל תנועות הנוער, רוב תנועות הנוער בעיר, יש שם מעגלי שיח כדי שתוכל לראות ואולי גם להשתתף אם תרצה.

בגדול, מה שאני רוצה לספר לך הוא שהמתנ"ס הזה פעיל משמונה בבוקר עד מאוחר מאוד בלילה, שזה כולל פעילות קשישים בבוקר, הרבה מאוד חוגים, פעילות שעניינה המרכזי זה חקר, תיעוד ושימור המסורת ויהדות התפוצות, באמצעות תיאטרון זמר ומחול ואנחנו עושים את זה גם באמצעות תכנים שאנחנו מביאים לבית הזה.

אני רוצה להתעכב על הקשר שלנו עם בית ספר יעלים. כל מה שנעשה כאן נעשה בזיקה לבית הספר, זאת אומרת אם יש כאן פעילות נוער, אגב פעילות הנוער שלנו היא חלק מתכנית 360 לילדים ונוער בסיכון, פעילות מדהימה, מועדון נוער גדול מאוד שפועל חמישה ימים בשבוע.

אגב, אחד הסימנים של ההצלחה שלו, זה שילדים מגיעים אליו ובני נוער, בכוחות עצמם, מהצד השני של העיר, שזה עשר דקות, רבע שעה להגיע והם מגיעים לפה. ואם בני נוער עושים את זה כנראה ש - - -

שיש כאן משהו.

בדיוק, נכון.

מתנ"ס יעלים פונה קודם כל לאוכלוסיית השכונה, הוא קשוב מאוד לצרכים של אוכלוסיית השכונה, אבל גם לכל העיר. כחלק מהקשב הגדול הזה אנחנו נותנים מענים רבים בתוך בית הספר, למשל מאחר שבני הנוער שלנו מוכשרים כמד"צים, סוף הדרך זה בעצם תעודת מדריך, אנחנו מסייעים להם בהכשרה באמצעות פרויקטים שאנחנו מייצרים. למשל בכל יום שני שיעור בשקל, עזרה בשיעורי בית לתלמידי בית הספר. כל כיתה בבית הספר פעמיים בשנה.

שיעור בשקל, זה שקל דמי רצינות?

זה בדיוק זה. הם לא מביאים את השקל, אבל אנחנו - - - עוד פעילות מאוד מיוחדת שאנחנו עושים עם בית הספר זה להחזיר עטרה ליושנה באמצעות ערבי הכיתה של פעם. במקום שיסתובבו ברחובות הם מגיעים עם המחנכת אחר הצהריים, פעמיים בשנה, לפעילות חברתית. שוב, המד"צים שלנו עושים את זה.

לא רק בני הנוער שלנו מפעילים את התלמידים והתלמידים מגיעים אלינו, אלא גם הסבתות שלנו. מנהלת בית הספר באה ואמרה שיש לה בעיות של התנהגות בהפסקות, שאלנו מה אנחנו יכולים לעשות, היא אמרה 'תבואו, תעשו משהו'. הסבתות שלנו יצאו ללמד את הילדים סריגה. כרגע הם בתהליך שכל תלמידי בית הספר עושים צמיד ידידות. הם קוראים לזה 'סבתא סורגת' וסבתא באמת סורגת והילדים סורגים. הסבתות שלנו חונכות, מטפלות, מסייעות בשיעורי מתמטיקה, בכל מה שצריך. הקשר שלנו עם בית הספר הוא קשור הדוק.

הסבתות של השכונה?

לא, זה סבתות שבאות מכל העיר. אני רוצה לציין גם שהתחלנו בקשר נהדר לאחרונה עם אגודת הסטודנטים, הם דווקא יזמו את הקשר ורצו להצטרף. הם שמעו על הפרויקטים שלנו ורצו להצטרף ולסייע בשיעור בשקל.

אתה יודע מה עשו הסטודנטים בבאר שבע לשכונה ד'?

הציפו אותה?

לא רק שהציפו אותה, תאר לך שהם היו - - -

אתה מדבר על המגורים שלהם?

לא רק המגורים, הפעילות. פעילות, לדוגמה הם שכרו חנויות שננטשו כמעט, עשו מזה בתי קפה, פעילות נוער שם. התחברו לשכונה. אין ספק שלסטודנטים יש פוטנציאל.

זה מרים את השכונה לגבהים.

ספרי לו על הקשר שלך עם אגודת הסטודנטים.

היא בדיוק התחילה.

האמת היא שאנחנו הצענו להם, הם עושים במגורי הסטודנטים כל יום שישי קבלת שבת. הצענו להם לבוא - - -

זה מרחק של שלוש-ארבע דקות הליכה מפה.

כן, הצענו להם לבוא ולעשות איתם קבלת שבת, יש לנו כאן את המרוקאים שלנו. הלהקה המרוקאית בחוויה האתנית יכולה לאמץ אותם בחום רב ואנחנו מתכוונים לעשות את זה. הם כרגע בשלב של מבחנים אז הם לא כל כך קשובים, אבל אנחנו כן נרים את הכפפה וכן נעשה איתם איזה שהן פעילויות.

מה שחשוב לי להגיד לך, כמי שהיה לפני כמעט 40 שנה מנהל מחלקת הנוער, הכי חשוב שמדובר פה במרכז שיושב בתוך השכונה שהוגדרה על ידי מנחם בגין שכונת שיקום. זה כמו הלב שמפעם בתוך השכונה.

כשזה פעיל, אין ספק, זה תורם.

זה פעיל וזה נותן גאווה לשכונה שבאים אליה גם מבחוץ. עכשיו אנחנו הולכים על שדרוג השכונה, מה שנקרא שדרוג השפ"פים, זה פרויקט חדש של המשרד להגנת הסביבה, שטח פרטי פתוח זה שפ"פ. היציאה היא מפה, פה מתכנסים, ליבת הקהילה.

עשינו פה גם פעולות חיצוניות, כמו פתיחת בית הספר. אני למשל שנים ארוכות נותן חוג לתנ"ך בסדרות של חמישה מפגשים ותמיד זה במרכז העיר, כי זה יותר נוח לכולם, יש חניה וזה. החלטנו לפני, לא זוכר מתי זה היה, ועשינו פה סדרה, מי שרצה היה צריך לבוא לכאן. זאת אומרת פעולות חיצוניות שתושב שאפילו לא יודע ופתאום הוא נחשף לזה. כמו בני נוער, כשאתה אומר לילד אילתי שהוא צריך לבוא מצד אחד לצד שני, הוא אומר 'אבל יש לי מתנ"ס על יד הבית' ואם באים כנראה שהמגנט הזה תופס, יש משהו כנראה נכון בעשייה והעיקר שאנחנו אומרים שלא משנה איזה פעילות תהיה, ככל שיהיו יותר ילדים בפעילות אנחנו יודעים איפה הם לא, כי הם מגיעים לפעילות. הם הופכים להיות דוגמה לתלמידים אחרים בני גילם, אנחנו עובדים על זה הרבה מאוד, על קבוצות עמיתים, שהילדים ובני הנוער הם אלה שמובילים את המהלך וזה הפך להיות מקום שכולם רוצים לבוא אליו.

והחיבור עם בית הספר, שבשלוש-ארבע שנים האחרונות באמת התעצם מאוד הפך את זה למשהו מאוד קהילתי, מין מתנ"ס-בית ספר, סוג של קרית חינוך, שאפילו ראש העיר וגם שושי משתמשת בזה לעתים. ליד"ה, כמו ליד"ה, למה ליד"ה? כי אנחנו ליד האוניברסיטה. אני מציע שאולי ניכנס ונוכל לפגוש קצת את הנוער, לשמוע.

(בהמשך הסיור)

יש לנו שתי סיבות לחגיגה. האחת, בעוד שעה ומשהו נתחיל את חגיגות אילת, 69 שנים לשחרור העיר אילת בישיבת מועצת עיר חגיגית שתהיה בקונסרבטוריון. הסיבה השנייה שמקבל אותנו ומכבד אותנו בנוכחותו יושב ראש ועדת החינוך של כנסת ישראל, חבר הכנסת יעקב מרגי, שהגיע לכאן ובא ואמר 'אני רוצה לראות את מה שנעשה', ודרך אגב, לאורך השנים האחרונות מאוד מאוד קשוב ומסייע לעיר אילת. חשבנו שיהיה נכון לחשוף את פעילות הנוער של העיר אילת. אדוני היושב ראש, היום העיר אילת זכתה בציון לשבח על עשיית הנוער המדהימה אשר בה. מפה הבמה היא של הילדים.

אתה יודע שוועדת החינוך היא גם התרבות והספורט.

(בהמשך הסיור)

אנחנו ניקח ייצוג של דילמה אחת ומי שרוצה לעזור לפאנל שלא שמע את שאר הדילמות, לנסות להגיד איזה שהן מסקנות שאולי באמת יכולות להניע את הגלגלים ולתת להם לחשוב על פתרונות. אלעד, אתה תספר בקצרה על מה הייתה הדילמה, ממש במשפט, ואת המסקנות.

אני אלעד אהרוני, מכיתה י"א. אנחנו דיברנו על - - - שבעצם זה מדבר על זה שיש באילת אחוזי התגייסות לתפקידים משמעותיים בצה"ל, שהם מאוד גבוהים, אבל באותה מידה גם אחוזי נשירה, אחד מכל חמישה חיילים נושר מהתפקיד שלו. הגענו למסקנה שהבעיה העיקרית בין השירות לבין האילתים זה המרחק. כל אחד נתן את הדוגמה האישית שלו והגענו לפתרון האולטימטיבי, שזה להנגיש את הבסיס לאילתים יותר עם דגש על הנסיעות. כאחד שלא חוזר הביתה כל יום, בגלל הנסיעות ואם הוא עכשיו בא ועוד יומיים צריך לחזור ועוד אוטובוס של חמש שעות וככה וככה, אז בעצם מה שצריך לעשות לפי דעתנו זה למצוא דרך יותר להנגיש את הבסיס, אם זה יהיה עם טיסות או אם זה יהיה - - - יש הקצבה מסוימת של שתי טיסות לאילתים בחודש, אנחנו יודעים שזה לא הגיוני כי גם רוב הטיסות האלה - - - בגלל שצריך להישאר בבסיס באותו יום, אז צריך למצוא פתרון יותר טוב לאילתים וככה למנוע את הפרישה שלהם.

אני רוצה רגע להתייחס לפני שנצטרך ללכת לישיבה. חשוב לי שגם חבר הכנסת, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט ישמע. אני לא אשיב לכל השאלות, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו בהיבט העקרוני. יש מחיר לכך שאנחנו גם רחוקים, גם מנותקים וגם קטנים. יש מחיר. בכלכלה בסיסית ידוע שהמרחק והקוטן, כשאין לך ערי שדה, זה מייצר מחיר.

אבל אני יכול להבטיח לכם דבר אחד ואני חושב שמרגי יכול להיות עדי בעניין הזה. אנחנו לרגע אחד לא משלימים עם הנתון שאנחנו חסרים. לא מוכן בשום פנים ואופן. אנחנו לא נמצאים בשום מקום, גם כשאני עולה לכנסת, אנחנו באים כעיר גאה, כעיר שרוצה את הכי טוב ואנחנו לגמרי לא מוכנים להתפשר על עצם היותנו רחוקים ובגלל זה להיות אזרחים סוג ד'. בשום צורה ודרך.

העליתם את נושא החיילים, אז אני אספר לכם בהזדמנות, לא עכשיו, כי אנחנו קצרים בזמן ואנחנו נמצאים בוועדת החינוך עם תקנה מיוחדת שאנחנו רוצים, וזה אחד הנושאים שיעלו במהלך היום כשהיושב ראש יסיים כאן, כדי לאותן דֶלתות, אותן השלמות, לקבל דווקא משום שאנחנו רחוקים, קטנים ומנותקים. אבל אנחנו לרגע אחד לא בכיינים, אנחנו לא מוכנים להיות בפוזיציה של פושטי יד ואנחנו רוצים להגיד שאנחנו באים כאן ממקום של דרישה לגיטימית.

מדברים על צבא, אצלי במשרד יש מאחור כוננית ועליה יש תמונה שבה מצולם רב אלוף גדי אייזנקוט מעניק דרגות אלוף משנה לאלוף משנה יובל הראל. מה המכנה המשותף של שניהם? שניהם בוגרי בית ספר גולדווטר. מבחינתי אלה הגיבורים. גדי אייזנקוט, שיהיה פה בחגיגות אילת ב-22 בחודש ביום חמישי, ויובל הראל, הבן של שמחה הראל, שהוא טייס, הם בדיוק החבר'ה שאנחנו לשם צריכים לכוון, הכי גבוה. אם את תלמידת אלפא ואתם נמצאים במכון וייצמן ואם צריך לתת עוד ועוד דברים כדי שאתם תביאו לידי ביטוי את הפוטנציאל שלכם, התפקיד שלנו לגרום לכך שיתאפשר לכם. לרגע אחד לא לוותר.

אני אומר לכם, תלחצו ותילחמו ותגיבו ותדברו, לא להתפשר, אף פעם, לרגע אחד. כשאני מגיע לכנסת אני מגיע כראש עיר שגאה בתושביו. יש לנו כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם. אז יש מקרים שלא כל מה שנמצא בציביליזציה התל אביבית אנחנו יודעים לתת, אבל אנחנו יודעים לתת גם דברים אחרים. למשל, אני לא מוכן לוותר על ערך ההתנדבות, זה ערך קדוש, ואני רוצה להגיע למצב ש-100% מתלמידינו מתנדבים. אני אדבר על זה בישיבת מועצת העיר, 100% מהתלמידים מתנדבים, כי אני רוצה שבוגר שמגיע לצבא חווה את חוויית ההתנדבות. לדעתי, אני לא רוצה להגיד שזה יותר חשוב ממשהו אחר, אבל אי אפשר בלי זה. זה חלק מהאווירה שלנו, כולל סיפורי החיילים.

נושא הצבות החיילים. אני כבר נאבק בעניין הזה, אני אגיד בזהירות חצי שנה, מאז שסגרו את קציני העיר.

יותר.

יותר. אנחנו גם במאבק הזה ננצח. יש לי פגישה עם ראש אכ"א, אני דיברתי על זה עם הרמטכ"ל, אני אשוחח איתו כשהוא יגיע לכאן, דיברנו על זה עם מנכ"ל משרד הביטחון, לא עולה על הדעת שחייל אילתי שמשרת בתל אביב, משום שהוא גר באילת הוא הופך להיות חייל מקופח. זה לא מקובל עליי ואין לי ספק שבמאבק הזה אנחנו ננצח. סבלנות וזה יקרה. אז יכול להיות שהחיילים העכשוויים - - -

ישתחררו.

אבל אנחנו נעשה את זה, אנחנו ממש ממש ממש - - - אני מאוד שמח על השיחה, אדוני היושב ראש, כי אתה רואה איזה איכויות של בני נוער.

אני יכול להעיד ולומר שבאמת מאיר מגיע, מגיע לכנסת, באמת לא כראש עיר שבא להתלונן. זה ראש עיר גאה שהצעיד את העיר הזו להישגים. בגיל שלי אני זוכר את אילת אחרת. לפני 41 הייתי בגיל שלכם, אז אני אומר לכם, מאיר הצליח להצעיד את העיר לפוזיציה אחרת. אנחנו באמת נאבקים ואנחנו נסייע להצליח לקבל החלטות, הממשלה, זה התפקיד שלה, לקבל החלטות שיבלעו את הדלתא הזו שמייצר המרחק ומייצר האקלים.

התחום שלי זה החינוך, זה האקדמיה ומערכת החינוך ואני שומע עוד דילמה בקטע של השירות הצבאי ואני חוזר ואומר שכן, חוזקו של מנהל טוב וכוחו וכוחה של ממשלה לקבל החלטה, לזהות את הצורך ולתת מענה. וזה לא ממסכנות, להיפך, זה מכוח, מעמדת כוח, מעמדה של חוזק והיה שווה לשמוע את זה.

חבר'ה, תודה רבה.

(בישיבה בקונסרבטוריום)

ערב טוב לכולם. אנחנו מתחילים את ישיבת המועצה. ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, סגני ראש העיר, יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, חברי מועצת העיר, רבנים, מייסדי וותיקי אילת, בני נוער יקרים, תושבים ואורחים מכובדים, מכובדיי כולם. ערב טוב וברוכים הבאים לישיבתה החגיגית של מועצת העיר אילת המתכנסת היום כדי לציין 69 שנה לשחרורה של עירנו, ערב ציון 70 שנה לעצמאות מדינת ישראל.

תודה גדולה לתזמורת הקונסרבטוריון בניצוחו וניהולו של לאוניד ודימה שניצח על החברים, שהנעימו עבורנו את קבלת הפנים.

69 שנים של עבר מפואר לצד התפתחות אדירה מאפיינים את העיר אילת, שערה הדרומי של מדינת ישראל. מאז הונף הדגל הפכה אילת לעיר בה חיים נכון להיום כ-66,000 תושבים ונהנים בה מדי שנה שלושה מיליון נופשים מהארץ ומחו"ל, עיר תיירות וספורט בינלאומית, עיר אקדמיה ומחקר, עיר חכמה וירוקה, עיר הזוכה מדי שנה באותות ופרסים המלמדים על גודל ואיכות העשייה. בחגיגות אילת אנו נרגשים להצדיע למייסדים שבנו בחומר ובלבנים את עירנו. אנו שמחים להצדיע לאנשי החינוך בקהילה, אנו גאים להצדיע לנוער הנפלא שלנו ומודים לכל השותפים לעשייה.

לפני שנתחיל בישיבה אני שמח להזמין את תלמידי מרכז המוזיקה שינגנו שני קטעים, את אוולין חפותה, מיכל גולדנקרץ, לירון קניאל, אשר ינגנו יצירה מאת המלחין אנטונין דבוז'אק, והיצירה השנייה מיד לאחר מכן, גם אוולין חפותה יחד עם לירון קניאל ודוד וסט, אשר ינגנו יצירה מאת מקס ברוּך. תיהנו.

(קטעי מוזיקה).

תודה רבה לתלמידי הקונסרבטוריון.

בעת הזו ניצבת העיר אילת באחת התקופות המרגשות בחייה עם בניית שדה התעופה הבינלאומי בצפון העיר, תכנית אסטרטגית לאילת, הסכם גג במסגרתו ייבנו באילת עוד 18,000 יחידות דיור ומלונאות, פיתוח רצועת החוף מטאבה לעקבה, בניית מוסדות חינוך וציבור חדשים, התחדשות עירונית, טיפוח ועוד. אני מתכבד להזמין את מי שמוביל את העשייה, ראש העיר מאיר יצחק הלוי, לפתוח את הישיבה ולשאת דברים.

ערב טוב. נכבדי וידידי חבר הכנסת, יושב ראש ועדת חינוך, הרב יעקב מרגי. אני בהמשך אתייחס לחשיבותך הרבה גם כחבר כנסת, אבל גם כמי שקשוב לצרכי העיר אילת. ערב טוב, כבוד הרב הדאיה שליט"א, הרב הראשי לאילת, ערב טוב לכבוד הרב הכט שליט"א הרב הראשי לאילת, ערב טוב לסגן ממלא מקום ראש העיר אלי לנקרי, סגן ראש העיר יהודה מורדי, ערב טוב לחברות המועצה, לחברי המועצה, ערב טוב לאמונה, יושבת ראש מועצת הנוער החדשה שנבחרה, בהצלחה לך. וערב טוב לכל החברים הנמצאים כאן.

מבלי שתכננו אנחנו פותחים את חגיגות אילת גם ביום האהבה, היום הוא יום האהבה, למרות שאנחנו רוצים ש-365 יום בשנה יהיו ימי אהבה, אבל מישהו החליט שזה יום האהבה ולפתוח את ישיבות המועצה ואת תכניות החג גם ביום האהבה וגם בקונסרבטוריון לצלילי מוזיקה, מה אני אגיד לכם? זה חלום של כולנו. אז אני קודם כל אאחל לכולם שגם האהבה וגם מוזיקה תהיה מנת חלקכם, זו הברכה הטובה ביותר ואין מאושר ממני לפתוח כך את חגיגות אילת לשנה זו.

אני רוצה לפתוח בך, אדוני יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי, ולהגיד לך בראש ובראשונה תודה על שלמרות שעברתם שתי יממות לא פשוטות בכנסת ישראל, והאמן לי, אני יודע, הייתי שם, ולמרות שחלק מחבריך לוועדה אמרו 'לא מגיעים', אמרת 'אני לא משנה את התכניות' והגעת לפני כשעתיים. כבר ביקרת במתנ"ס יעלים, ראית את הפעילות המדהימה של הנוער ואני רוצה כאן, מעל במה זו, להגיד לך בשם כל חברי מועצת העיר, בשם תושבי העיר אילת, תודה.

בשנים האחרונות, בתוקף היותך יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, הצפנו בפניך את האתגרים מולם העיר ניצבת, אם זה אקדמיה, אם זה אתגרי הבנייה, בניית מוסדות חינוך, אם זה אתגרי המרחק, אם זה כל נושא התקנה המיוחדת ואני יכול להגיד לכם, בכל נקודת זמן שביקשנו מחבר הכנסת מרגי להתכנס ולהביא ולהציף את הנושאים, הוא עשה זאת. יש כבר התקדמות בחלק מהדברים ואני מניח שאחרי יום המחר אנחנו נוכל לראות גם תוצאות, גם בנושא האקדמיה, גם בנושא התקנה וגם בנושא הבינוי. אספר לך פה מעל לבמה זו שכפי הנראה הצעת חוק שעניינה מוסדות חינוך נמצאת בשלב של התקדמות ואני מאוד מאוד מקווה שתסייע לנו להביא אותה לרמה של החלטה גם בממשלת ישראל.

חבריי, חברי מועצת העיר, אורחים נכבדים, בשנים האחרונות קבענו כל שנה נושא שהוא נושא מרכז. לפני שלוש שנים, למי שזוכר, קבענו את נושא הצעירים כנושא מרכז, שמחנו משום שיש לנו גם קבוצת צעירים כאן, אבל הקביעה הזאת לא הייתה קביעה שהיא קביעה בעלמא. אחרי הקביעה הזו מסתתרים תכניות ותכנים. זה שקם אגף צעירים, זה שגם ההאב, זה שיש מלגות לימודים מלאות לסטודנטים, כל זה חלק מתוך תכנית עבודה סדורה, מאורגנת כדי לראות איך אנחנו מחזקים את הדור הצעיר וכמובן המשימה המרכזית שלנו זה לראות איך אנחנו מייצרים מוקדי השמה תעסוקתיים באיכויות הגבוהות ביותר.

לפני שנתיים קיבלנו החלטה לשים את נושא אורח חיים בריא במרכז האמירה שלנו. תראו מה קרה בשנתיים האחרונות, זה פשוט מדהים לראות כל כך הרבה ילדים עסוקים בתוך תחומי הבריאות. יש ועדת בריאות בראשותה של סימה, שעושה עבודה נפלאה, לראות נאמני בריאות בתוך מפעלים, לראות מתקני ספורט שהעמדנו, לראות גני ילדים שהופכים להיות גנים שמייצרים אורח חיים בריא ועוד מעט נשמע תלמיד בכיתה ג', מבית ספר עציון גבר, שמספר לנו מה המשמעות של אורח חיים בריא. הכוונה הייתה לפני שנתיים, כפי שהכוונה היא היום, לראות שבכל בית בבתי אילת יש נאמן בריאות, למה? כי אנחנו רוצים איכות חיים גבוהה לתושבי העיר אילת.

לפני שנה קבענו שנושא של 'אחר אתה חבר', אתם זוכרים את זה, יהיה הנושא שמוביל אותנו. לשמחתי פה הוכיחה הקהילה האילתית את עוצמתה וגדולתה. אדוני, כשאמרנו 'אחר אתה חבר', התכוונו אל"ף, לטפל באחרים, אבל בעיקר בעצמנו. כשאני אומר בעצמנו זה לדעת להכיל את האחר, זה הדבר הגדול. וראו מה קורה, בית ספר אורים נמצא בשלב אחרון של בנייה, מרכז לשיקום תעסוקתי נמצא בהתפתחות חסרת תקדים, מרכז להתפתחות הילד, מעון ניצן, כל אותן אמירות שמדברות לאותה אוכלוסייה שזקוקה לתמיכה וחיבוק צוברים תאוצה. אבל לי יותר חשוב, וזה חשוב מכל, כשאנחנו רואים את הסבלנות, את הקשב של התלמידים שמדברים על האחר בתוך בית הספר. לשם אנחנו מכוונים וזו אמירה של קהילה שיש בה חוסן וזו אמירה של החלטה שמקבלת פה מועצת העיר ויודעת לנוע איתה קדימה.

השנה הנושא שייבחר זה נושא של הצדעה לצבא ההגנה לישראל. לדעתי אין נכון יותר, ודאי וודאי בימים הטרופים שהמדינה עוברת מאשר להצדיע לצבא ההגנה לישראל. ביום חמישי, בחגיגות, יכבד אותנו בנוכחותו רב אלוף גדי אייזנקוט, בוגר בית ספר גולדווטר. הוא היה פה לפני שבועיים במסגרת כנסי 'יד לבנים', הוא אמר לי 'אני מתרגש', אמרתי לו 'בוא נתרגש עוד קצת, אני רוצה להזמין את כל הקצינים האילתיים שמשרתים בצבא ההגנה לישראל היום ותשב ותדבר איתם', הוא אמר לי 'קבל חיובי', היישר, איך אומרים בצבא? היישר, 'קבל חיובי' וביום חמישי בשעה ארבע וחצי רב אלוף גדי אייזנקוט יפגוש את אלוף אייל זמיר האילתי ואת אלוף משנה יובל הראל האילתי ואת אלוף משנה עידו מזרחי האילתי ואת תת אלוף סמי הולצקן האילתי. זה מסר לבני הנוער שלנו, ברצותנו לראות אותם מתגייסים ליחידות קרביות, ליחידות איכותיות ולמסלולי קצונה.

אחרי טקס אום רשרש, יום למחרת, כל הקצינים יסתערו על בתי הספר במסגרת דוגמה אישית, כדי להגיד להם 'חברים, תהיו כמונו', אחריי מה שנקרא, מסתערים על יעד של גיוס איכותי לצה"ל, גיוס למסלולי קצונה. אני חושב שבזה נמדד שוב חוסנה של הקהילה שלנו. אני אומר לכולם, זה מעשה שהוא מעשה ראוי, ודאי וודאי בתקופה הזו. דרך אגב באותו יום, בשעה אחת, גדי יהיה באחד מבתי הספר התיכוניים וקצינים נוספים בבתי ספר אחרים כדי לתת מורשת קרב.

כעת אני רוצה לפנות אליכם, חבריי וחברותיי ממועצת העיר אילת. אני אומר את זה משום שאנחנו נמצאים בתקופה של יום האהבה, של זמר ומחול ושל שירה ושל כל אותם דברים שהם דברים של חברותא בריאה. האתגרים, כמו שאמר המנכ"ל, שמולם נמצאת העיר אילת, ואני חי בעיר הזו 40 שנה, לא היו כדוגמתם מעולם ואף פעם ואני שם שבעה סימני קריאה. יש לנו פה חלונות של הזדמנות שאם היה ונדע לנצל אותם בצורה ראויה ונכונה אין לי ספק שאנחנו נקדם את איכות החיים של התושבים שלנו, וכשאני רואה פה את הילדים המדהימים הללו בכיתה ג' וכיתה ו', אליהם אני מכוון את הדברים. התכניות הן כאלה שאם נדע להשכיל וליישם אותן אין ספק שאנחנו עושים שדרוג דרמטי לעיר אילת, ואני רוצה למנות חלק מהם.

אבל אני אגיד כבר עכשיו, ללא שיתוף פעולה מלא וללא התמסרות למשימות הללו יהיה קשה. זו לא עבודה של אדם אחד, זו עבודה של צוות. זו עבודה שגם אם יש ויכוח רואים את המטרות החשובות לנגד העיניים. ומותר להתווכח ומותר לא להסכים, אבל צריך לראות מה נמצא עכשיו על סדר היום ובוא נראה מה נמצא על סדר היום ושום דבר הוא לא ברמה של חלום. כל מה שאני אומר עכשיו זה ברמה של תכניות עבודה לביצוע.

הדבר הראשון שקורה, נבנה פה שדה תעופה בינלאומי לעיר אילת. אין אף עיר בין 245 רשויות או מועצות שנבנה לה שדה תעופה ב-2 מיליארד שקל. זה באז תיירותי כלכלי שלא היה כדוגמתו. זו הזדמנות שאסור לרגע אחד לפספס אותה והחכמה שלנו לדעת איך מנצלים אותה עד תום לטובת החיים בעיר אילת, גם התעסוקתיים, גם התיירותיים, גם הכלכליים. מתפנה שדה חדש, שטח חדש, 800 ומשהו דונם בטבורה של העיר אילת. אנחנו יושבים על המדוכה, שלשום ישבנו עם מנכ"ל רשות שדות התעופה ועם מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל בדיונים על השטח המתפנה. אתגר תכנוני מאין כמותו, המשמעות שלו, בהנחה שנתכנן אותו נכון ונבצע אותו נכון, היא דרמה לעיר אילת.

פתיחת חיץ בין האזורים, יצירת מוקדים, גם של בילוי, גם של בינוי, גם של מלונאות, גם פארקים ירוקים, זו אמירה שהיא אמירה משמעותית. ודרך אגב, שלא נופתע, בעוד שנה בעת הזו השטח מתפנה. זה לא עכשיו חלומות באספמיא, זה אירוע שקורה הלכה למעשה. אנחנו סיימנו את תכנית המתאר לעיר אילת, יש לנו בעוד שבועיים את ההתנגדויות והתכנית מאושרת. זו אמירה בעלת חשיבות אסטרטגית שצריך להבין את גודלה.

כמו שאמר המנכ"ל, חתמנו על הסכמי גג. אני חייב להגיד פה, הסכם הגג מבחינתי לא ייצא לדרך בצורה מלאה אם לא יינתנו הפתרונות התעסוקתיים, דהיינו יצירת מקורות תעסוקה. אי אפשר רק לבנות, צריך גם לייצר מקומות עבודה למי שאמור להגיע לאותם בניינים שנבנה.

תכנית אסטרטגית שנמצאת על שולחנו של מנכ"ל משרד האוצר, תכנית אב לשדרוג החופים. אני מניח שמי שמטייל היום בחופים רואה מה קורה. בחוף הצפוני זה פשוט מדהים לראות מה קורה. אנחנו הולכים לשדרג עד טאבה ומעקבה, כולל פינוי חופים. פינינו את קצא"א, זה פינוי ראשון. פינוי עכשיו את חוף חברת חשמל, זה פינוי שני. בשבוע שעבר ישבנו לדבר עם היחידה להגנה לשמירת הים. פינוי נוסף, הולכים על פינויים לכל אורך הגזרה מאותם גורמים מוסדיים שהשתלטו על קטעי חוף. כשנכנסנו בזמנו ודיברנו על המאבק לשחרור חופים, להזכירכם, היינו עם 600 מטר חופים מוכרזים. אנחנו מדברים היום להגיע לרמה של 3,000 מטר, שלושה קילומטרים. זו לא פעולה פשוטה, זה לא מאבק קל, אבל בנחישות אנחנו מנצחים. אבל הנחישות היא לא שלי, היא של כולנו, להסתער על המשימות הללו.

קרית הספורט שנמצאת בבנייה, מרכז הקונגרסים. כל מה שאני אומר נמצא ברמה של תכניות ליישום. יש תקציבים וצריך פשוט לבצע אותם. שכונת ומתחם הגולף שנמצא ממש לפני מכרז בימים הקרובים, שיקום שכונות חדש. כשמדברים על 1,112 למשל ומשקמים את כל האזור הזה. זו חתיכת משימה שצריך לגייס שם הרבה מאוד כוח, גם ממשרד השיכון, גם מעמידר, אבל בעיקר אצלנו, שכולנו מסתערים על העניין. שינוי תב"ע של שכונת המאפייה. דנים עכשיו בוועדות תכנון. חברים, האמירה של שינוי תב"ע, גם בשכונת המאפייה וגם באזור התעשייה, כל מה שאני אומר מתבצע הלכה למעשה. אלה לא חלומות.

כשאנחנו מדברים היום על שיווק שכונות, רובע 11, רובע 2, אני מציע ללכת לראות, הדחפורים שם מנקים את השטח. היה עיכוב של חודש ימים והשטח בעבודה. הולכת להיות שם אחת השכונות המדהימות ביותר. קרית חינוך ברובע 9, גמרנו לבנות את בית ספר ים סוף, גמרנו לקרות את המגרש, עכשיו בונים את האולם גם בבית ספר הרי אילת, בקרוב מקימים את המדעטק, שדרה שתהיה שדרה לטובת אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים והרשימה היא רשימה ארוכה מאוד.

כל המשימות הללו מתכנסות לפרק זמן שאם לא נתחבק ונחבק אחד את השני ונתמוך אחד בשני יהיה מאוד מאוד קשה להניע אותם. עיר זוכה להזדמנויות כאלה פעם בחיים, זה לא קורה סתם, זה אחרי עבודה מאוד מאוד קשה, אבל צריכים ביחד את כולנו כדי למנף את העיר.

אני רוצה להגיד עוד משהו בנושא התיירות, יש לנו תאגיד תיירות, יש יושב ראש תאגיד, אלי לנקרי, שעושים עבודה נפלאה. מתי אנחנו זוכרים שנחתו באילת בין 50 ל-60 טיסות שבועיות? להזכיר למי ששכח, לפני שלוש או ארבע שנים היו ארבע טיסות, חמש טיסות, שש טיסות, אנחנו מדברים היום בעובדה, לא מדברים על השדה החדש ברימון, שיש היום בין 50 ל-60 טיסות מ-27 יעדים מ-16 מדינות באירופה. המגמה היא להגיע ל-100 טיסות שבועיות. הדברים הללו נעשו בעבודה קשה של הרבה מאוד גורמים. דרך אגב, זו הסיבה שאנחנו החלטנו להעניק לשר התיירות את מפתח העיר, כי לראות היום מה שקורה בתיירות זה מחמם לב, אבל החכמה שלנו לגרום לכך כשהתייר מגיע, שתהיה לו סיבה טובה גם לחזור וגם להגיד לשכן שלו, לא משנה אם הוא הגיע מבריטסלבה, מקרקוב, מווילנה, או מכל מיני מקומות, 'גם אתה תבוא, אחלה עיר יש כאן'. זו הסיבה שאמרנו להגיד תודה לשר התיירות ובהמשך אני אעלה את הנושא הזה.

לסכם את דבריי, חבריי חברי המועצה וחברותיי חברות המועצה, העת הזו היא עת שהיא מרגשת לכולנו, אני מציע לכל אחד ואחד, בצד העשייה הפוליטית, להתמקד ולהתמסר לאתגרים שניצבים בפתחנו. אני רואה את אמונה ואת דור ההמשך, המשימה שלנו לגרום להם לעתיד שיהיה עתיד טוב. נוכל לעשות זאת אם כולנו כמנהיגים ניתן דוגמה אישית, נסתער על היעדים ביחד וניקח את העיר הזו, כמו שתמיד אומרים, שתהיה קרית הפלאים של היום ושל מחר. אנחנו ראויים לכך. תודה רבה לכם.

תודה רבה לראש העירייה. לצד הפיתוח, הטיפוח והעשייה וכחלק מהשבחת איכות החיים של תושבי העיר לקחה העיר אילת החלטה בריאה ובעידודו של ראש העירייה אנחנו מקדמים אורח חיים בריא בקרב קטנים וגדולים בין מוסדות החינוך, המרכזים הקהילתיים ובקרב כל התושבים.

בית ספר עציון גבר, בית ספר ירוק מתמיד, הראשון באילת, הוא דוגמה להובלה של נושא הבריאות. על גדר בית הספר מוצגת תערוכת רחוב ייחודית הכוללת מסרים המעודדים פעילות לקידום הבריאות בקרב הקהילה. בנוסף לתערוכת הרחוב הקימו תלמידי בית הספר סיירת בריאות שמובילה בימים אלה קמפיין לעידוד שתיית מים. אני מתכבד להזמין את מישאל סימוניאן, תלמיד כיתה ג' מבית ספר עציון גבר שיספר לנו על היוזמה של בית הספר לקידום אורח חיים בריא.

שלום. שמי מישאל סימוניאן מכיתה ג'1 בבית ספר עציון גבר ואני נציג מועצת התלמידים ובאתי לספר לכם על חשיבות שתיית המים. הידעתם? יותר מ-60% מהגוף שלנו מים, כשאנחנו שותים מים הגוף שלנו מקבל את הדלק שהוא זקוק לו כדי לפעול, כשאנחנו לא שותים מספיק אנחנו פוגעים בבריאות שלנו.

כדי להיות ערניים הגוף שלנו זקוק לשתות מים. ההתייבשות עלולה לשבש את מצב הרוח שלנו ולעשות אותנו עצבניים ומבולבלים. כדי להיות נעימים יותר ולעצמנו כמובן כדאי לנו לשתות מספיק מים. הידעתם גם שרקמת השריר שלנו בנויה מ-70% מים. ההתייבשות עלולה להביא לחולשה, לעייפות, לסחרחורת ולאי יציבות. לעומת זאת אם נשתה מספיק מים נוכל לשפר את מצב השיעורים שלנו ואת הביצועים שלנו בשיעורי ספורט. לא תאמינו איך הדבר הזה עובד, כמו קסם.

משקאות ממותקים הם סכנת חיים. סכנת חיים. מחקר בינלאומי, בינלאומי, גילה כי צריכת הסוכר העולמית הממוצעת מגיעה ל-17 כפיות סוכר ביום. הכמות היא גדולה פי שלושה מהכמות המומלצת. שתדעו לכם, צריכה מופרזת של סוכר עלולה לפתח מחלות כרוניות כמו סוכרת סוג 2, מחלות לב ומחלות כלי דם וגם עששת שיניים. ולכן חשוב להיות מודעים לסוכר שמקורו במשקאות ממותקים.

בבקבוק של חצי ליטר משקה מוגז יש 12 כפיות סוכר. בפחית של משקה קל יש 10 כפיות סוכר. אם אתם נוהגים לשתות רק פחית אחת ביום אתם עלולים להוסיף למשקלכם חמישה קילו בשנה רק משתייה ממותקת שמכילה גם קפאין, חומצות מאכל, חומרי טעם וריח וחומרים משמרים, שעדיף להימנע מהם.

לסיכום, אין ספק ששתיית מים חשובה לבריאותנו ובבית הספר עציון גבר מתנתקים ממשקאות ממותקים. וכפי שאמרתי מקודם, כדי שהגוף שלנו יצליח במשימתו הוא זקוק למים ולהרבה מים, כי מים הם חיים. לפיכך עצתי לכם היא לשתות כליטר וחצי מים ביום. אז תהיו גיבורי מים, תודה על ההקשבה.

חבר'ה, לשתות מים.

תודה גדולה וענקית למישאל. גרמת לתזזית סביב שולחן המועצה ולהתרגשות בקרב חברי מועצת הנוער העירונית. תודה רבה לך.

מכבד אותנו בנוכחותו חבר הכנסת, הרב יעקב מרגי, אשר הגיע הערב לאילת, הספיק לסייר במתנ"ס יעלים ונהנה מהצגת הפעילות הענפה שמציעה באילת רשת המתנ"סים. מחר הוא יסייר במוסדות החינוך הנפלאים שלנו ויעמוד מקרוב על גודל העשייה החינוכית באילת. אני מתכבד להזמין את יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת הרב יעקב מרגי לשאת דברים.

אני מתנצל מראש על הצרידות. מי שלא ישן בלילות בבוקר מרגיש את זה ולצעוק על חנין זועבי בוועדה זה - - -

אדוני ראש העיר, כבוד רבני העיר, הרב הדאיה, הרב הכט, סגני ראש העיר, חברי מועצה, חברי הנהלה, אורחים יקרים. הקדוש ברוך הוא גלגל זכות על ידי זכאי לפני 69 שנים ובשנת 1949 קיבלה הממשלה החלטה משמעותית עבור מדינת ישראל ואכן תרתי משמע נקבעה עובדה בישראל ואילת הפכה לשער הדרומי של מדינת ישראל. מאז הולכת העיר ומתפתחת כעיר ואם בישראל וכיעד תיירותי מוכר ומועדף בארץ ובעולם. לא אחת אנו נדרשים על ידי קברניטי העיר למנוע החלטה כזו או אחרת העלולה לפגוע בעיר ובתושביה, בעיר ובמעמדה ולעתים קרובות אנחנו תמהים מדוע הממשלה לא מקבלת החלטות בקום ועשה שאמורות לסייע לשגשוגה של העיר ולהתפתחותה.

העיר אילת, ללא בעיית המרחק וללא בעיית האקלים, בעיה ויתרון, היא עיר בעלת פוטנציאל פיתוח עולמי. במצב כזה תפקיד הריבון, שהוא הממשלה והכנסת, לקבל החלטות שמדביקות את הפער הזה ועונות על קשיי האקלים והמרחק הגיאוגרפי ואף על הפערים התחרותיים. לא פשוט להתמודד בתחרות היום בנושא התיירות. בשנת 1996 שר החינוך דאז, פרופ' רובינשטיין, תיקן תקנה מיוחדת לעיר אילת, תקנה זו באה לתת מענה וטיפול בקשיים הפרוצדורליים ולאפשר לתקצב את העיר אילת בשונה מיתר ערי ישראל בשל אקלימה ומיקומה והמרחק הרב שלה ממרכז הארץ. תקנה זו עוסקת גם בריחוק וגם באקלים, כפי שאמרנו, השתתפות במימון טיולים, מימון עלויות חורגות של עובדי הוראה, טיסה ולינה, הטסת מרצים.

היום שמעתי במתנ"ס עוד פן אחד, מהתלמידים שישבו והתעסקו בדילמה של החיילים תושבי אילת, שמצד אחד אתם מובילים ברמת המוטיבציה ומצד שני גם יש גידול ניכר בחיילים שנושרים בגלל הקשיים האובייקטיביים. זו דילמה. בחור מתבגר צריך לקבל החלטות. וגם כאן, גם אני הייתי פקיד, כן, מקבלי ההחלטות צריכים לצאת מהקופסה, קריטריונים ושוויון זה דבר טוב, אני לא הולך לומר מה שאמר הרבי מקוצק, צריך לצאת מהקופסה ואילת נמצאת בדיוק במקומות האלה שבאמת צריך לצאת מהקופסה ולחשוב אחרת.

אנחנו עושים מאמץ יחד עם ראש העיר לחדש תקנה זו ולתקצבה. זכתה העיר הזו ויש בה מערכת חינוך מפוארת, 12 בתי ספר יסודיים, ממלכתי וממלכתי דתי, בית ספר חרדי של מעיין החינוך התורני, שלושה בתי ספר על יסודיים, אני מקווה שיהיו ארבעה, שתי חטיבות בהפרדה, אחת לבנים ואחת לבנות, מערכת השכלה אקדמית. נדרשנו כבר כמה פעמים בישיבות הוועדה לנושא של האקדמיה באילת, לא קל, לא פשוט. זה שהיום עדיין אקדמיה קיימת באילת זה בזכות מאבק עיקש של קברניטי העיר. אם היה תלוי, לא יודע איך להגדיר אותם אז אני אומר במקבלי ההחלטות בנושא האקדמיה, יכול להיות שחלק מהאקדמיה כבר לא הייתה מתקיימת באילת. ראש העיר נאבק בציפורניים כדי שזה יתקיים ואנחנו בעזרת ה' לא ניתן, לא נרפה, עד שבסוף, בדיון שהיה לפני כשבועיים הוריתי גם לאוניברסיטת בן גוריון וגם למל"ג ולוות"ת להתכנס ולהציג מה הם צריכים כדי להמשיך לקיים ולפתח את הקמפוס של בן גוריון באילת. אנחנו לא נעזוב ולא נרפה עד שזה יקוים.

ועדת החינוך בראשותי קיימה מספר דיונים סביב מערכת החינוך בעיר אילת, בכל הסוגיות המופיעות בתקנה ותעשה הכול על מנת לעמוד לימינה ואף לחזקה מעבר למה שהיא היום. תודתי נתונה גם לחבריי, חברי התנועה, שלא מרפים ושמים אותנו בפרונט. מבחינתי זה מובן מאליו, ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, טרח ואמר והדגיש שתמיד אנחנו מוזמנים לעיר אילת ואנחנו מזומנים לעיר אילת מתוך הכרה בחיוניות, בחשיבות, לא לחינם פתחתי שזכתה מדינת ישראל בשנת 49', לפני 69 שנים, תארו לכם את הנגב ללא השער הדרומי, איפה היה המחסום, איפה היה הבודקה, איך זה היה נראה.

לכן ביום חגכם בחרנו להגיע לכאן, לשמוח איתכם בשמחתכם. ואני אומר לכם, לא רק לשמוח בשמחתכם, אלא להתחייב, לא בדיו, במדפסת לייזר, כאן, היום, מאז ולתמיד, לי אין ספק, אמרתי לתלמידים, ממרומי גילי אני מכיר את אילת בכל הגלגולים שלה ויש לכם במה להתגאות, למרות כל הקשיים. אנחנו מדינה מאוד בירוקרטית, תהליך קבלת ההחלטות במדינה הוא קשה, אחד הקשים במדינות המפותחות והגעתם לאן שהגעתם עם תחרות לא פשוטה ועם האתגרים הקשים שיש למדינת ישראל, זה לא פשוט להגיע למה שהגעתם ואני אומר לכם, למרות שאינני תושב אילת, אני תושב הנגב, אני נוגע בדבר ואני אומר לכם – יש במה להתגאות וחג שמח לכם. תודה.

תודה רבה ליושב ראש ועדת החינוך, הרב יעקב מרגי. תודה על מה שאתה עושה ועל מה שתעשה.

כמדי שנה גם השנה יברכו את אילת ביום חגה רבני העיר. אני מתכבד להזמין את רבה האישי של אילת, הרב משה הדאיה שליט"א לשאת דברים.

כבוד ראש העיר מאיר יצחק הלוי, הרב יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך בכנסת, סגנים, חברים, איש איש ואתם, אתם הקהל, אתם קובעים מי יהיו החברים בכלל, לא? הם קובעים.

ראשית, היום ראש חודש, קודם כל חודש טוב ומבורך. שנית, חודש אדר, חודש אדר מרבים בשמחה, אין לך שמחה גדולה מאשר חודש אדר, אבל כדי שנבין את משמעותו של חודש אדר ובעיקר כאשר מדובר בנושא חינוך אומר אני ד' רופאך, ראשי תיבות אד"ר. מאיפה אנחנו למדים את הכול? קשור לחינוך. יש פסוק שאומר 'אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך'. אם אין מחלה למה צריך רופא? אלא מצרים הייתה מחולקת לשכבות שכבות, קבוצות קבוצות, מדינות מדינות, שונות. כפי שאנחנו ראינו במכות שהארבה השלים בין כולם, אומר אתה, כאשר תקיים את הדרך שאני מצווה אותך ללכת בדרך הנכונה, לחנך, לתת, אותה המחלה שהייתה מפלגת את העם, לא תהיה איתך כי אני ה' רופאך, אני הבאתי אותך למצב של מרפא, דהיינו להיות יחד. אין לנו דבר גדול מאשר להיות מאוחדים זה עם זה.

יתרה מכך, האחדות היא נחלתו של העם. במעמד הר סיני ויחן שם העם, לשון אחת, כולם חנו כאיש אחד. החינוך באילת כפי שאני מכיר אותו, לא מהיום ולא מאתמול, מ-57', כשהגעתי לאילת, מועצה, לאחר מכן הפכה להיות לעיר, הראשון, חנוך ננר, עליו השלום, הנחה את הדרך, הציב דבר גדול ביותר, שחינוך הוא הדבר הראשוני והוא הדבר הגדול ביותר שיש לנו לתת עליו את הדעת. אני מאוד שמח שגם היום אותה הדרך מלווה את העיר, מלווה את ראשות העיר, ללכת בדרך זו מאז ועד עתה, להוסיף ולגדל ולהוסיף עוד ועוד ועוד על כל מערכת החינוך.

כשנסתכל מאותם הימים הראשונים ליום הזה, בואו ותמדדו, חינוך ומערכת, לא היסודית, אלא העל יסודית, התחילה משלושה תלמידים בלבד ואני לא אפרט את שמותם. שלושה תלמידים והיום אנחנו עם רב, הולכים וגדלים והדבר הזה יהיה בידכם להמשיך לגדל ולטפח את החינוך, הן מגני הילדים, הן מאותם הקטנים ביותר, עד לא רק לגדולים שיוצאים מבית הספר, גם לאחר מכן להמשיך ללוות אותם ולהגיע אל הדרגות הגבוהות ביותר ולהיות אישים ואנשים בעם ישראל. היו ברוכים, חג שמח.

תודה רבה לכבוד הרב משה הדאיה שליט"א. אני מתכבד להזמין את רבה הראשי של אילת, הרב יוסף הכט שליט"א, לשאת דברים.

ערב טוב, כבוד הרב הדאיה, כבוד ראש העיר, מר מאיר יצחק הלוי, יושב ראש ועדת החינוך, הרב של הכנסת, הרב יעקב מרגי, סגן וממלא מקום ראש העיר, אלי לנקרי, סגן ראש העיר יהודה מורדי, כל חברי וחברות מועצת העיר, גזבר העיר, אסי. אסי, זה פרשה שלך השבוע, 'ויקחו לי תרומה'. אתה תיקח גם לא תרומה. כן. ד"ר דרורי גניאל, מר שחק, גב' קופיטו מפה, ראיתי אותה קודם, כולם ברוך ה' עושה עבודת קודש. כל העיר ביחד ברוך ה' מפתחת. זה תמיד מרגש להיפגש פה, כשמתחילים את החגיגות של יום הולדתה של העיר. יום הולדת זה גם זמן של חשבון, למלא את התפקיד כראוי ולקחת החלטות טובות, להוסיף כהנה וכהנה, בקדושה תמיד, מעלים בקודש ולא מורידים וכל הדברים האלה הם קדושה כשאנחנו מגיעים לשנת הס"ט של העיר.

דיברתי לפני כמה ימים עם פיליפ ואמרתי שאני עדיין חושב עם מה אני יכול לקשר את אילת עם ס"ט. לפני שנה דיברתי על חיים, ס"ט, אבל חיפשתי והקדוש ברוך הוא עזר כשהיום בלילה אמרנו 'יעלה ויבוא' בתפילת ראש חודש. בראש חודש בזמן קידוש הלבנה אומרים את התפילה סימן טוב ומזל יהיה לנו ולכל ישראל עמנו, סימן טוב זה ס"ט, ראשי תיבות ס"ט. אז אני לוקח את זה שבוודאי הקדוש ברוך הוא ייתן הרבה הרבה סימנים טובים לאילת השנה כדי שאנחנו נוכל באמת להתקדם ולהתעלות.

הסימן טוב הראשון, שזה חל בראש חודש אדר, שמרבים בשמחה. סימן טוב השני זה פרשת תרומה. אבל באמת חשבתי שכשמתאספים ביחד עם מטרה איך ממשיכים ומתקדמים, לבנות את העיר, אז אני לוקח דוגמה קטנה באמת, לימוד מפרשת השבוע, שמדובר על בניית המשכן ועשיית המשכן והמשכן בעצם זה עם ישראל. איך אומרים חז"ל? יעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא כתוב. לכאורה, עשו לי מקדש ושכנתי בתוכו, לא כתוב 'בתוכו', כתוב 'בתוכם', בתוכם זה כלל ישראל. כל אחד ואחד הוא משכן ומקדש שהקדוש ברוך הוא רוצה לשכון שם. כשמתאספים פה בוודאי שאנחנו חושבים איך לעשות מאילת מקום ומשכן יותר, עוד יותר, לקדושה של הקדוש ברוך הוא ולרווחתו של עם ישראל.

והנה אנחנו רואים שאמנם התורה מדוברת על השולחן ולחם הפנים, שזה בכל ספרי היהדות מסמל את הכלכלה, את הקיום הגשמי והשגשוג הגשמי, רוצה להשאיר יצפין, בגלל שהשולחן היה בצפון, זה מסבר את הצד הכלכלי של עם ישראל והברכה של הקדוש ברוך הוא להוסיף כהנה וכהנה בידו המלאה, הפתוחה הקדושה והרחבה. אבל לפני זה עשו ארון עצי שיטים, שהארון זה המקום שלוחות הברית היו שם, זה מסמל את הרוח של עם ישראל, את הערכים הנצחיים, האלוקיים של עם ישראל, שזה הדבר הראשון כשמקימים את המשכן הזה, שכפי שאמרתי זה כלל ישראל. כשמדברים יותר בפרטיות, כולנו פה בעיר אילת אז תמיד נזכור, מתחילים בעניין של הארון, שזה מסמל את האור.

ומה יש על הארון? הפרוכת עם שני הכרובים, הכרובים, חז"ל אומרים פנים של תינוק, פנים של ילד. אז זה מראה שדבר ראשון צריכים לדאוג באמת לילדים, שינקו מאותו ארון, מאותם לוחות הברית שישנם בתוך הארון ואז אחר כך נלך לטובה לכל הדברים.

האמת היא שכולנו רווינו היום הרבה נחת מהילדים, לא היה פה אף אחד שלא נדהם מההופעה. איפה הילד הזה? אתה תהיה יום אחד רב גדול, אתה תנאם. אני אגיד לך כבר את התמה של הדרשה הראשונה שלך ותגיד ככה, כשתהיה רב לפני בית כנסת, 'כשהייתי ילד בכיתה ג', אני דיברתי על החיוניות של מים ורק מים מביא בריאות, עכשיו כמה שנים אחרי זה אני מוסיף מה שחז"ל אומרים, אין מים אלא תורה ולכן הבריאות של עם ישראל זה התורה'. נתתי לך כבר את הנושא של הדרשה הראשונה שלך בתורה.

בכל אופן כולנו רוצים לאחל להורים הרבה נחת, תרוו הרבה נחת, ואלה הדברים החיוניים. ואני בטוח שכמו שראינו עד עכשיו, ברוך ה', הקדוש ברוך הוא מצליח את מעשי ידינו, עם ראש העיר שעומד בראש של כל העשייה הנפלאה הזו שנעשית על ידי כל הגורמים ביחד, באמת ציינתם, מה שנעשה כולנו ביחד, זה יביא, מלכנו אבינו, כולנו כאחד. מתי הברכה באה? כאשר כולנו כאחד לאור פניך.

אז נעשה את הכול ליישם את הדברים והקדוש ברוך הוא ייתן לנו באמת שנה מבורכת, שנה עם הרבה הצלחה, שנה של הרבה נחת מכל הילדים, כל בני המשפחה, בריאות טובה לכולם, נזכה לברכת ה' וגאולה שלמה, אמן כן יהי רצון.

תודה רבה לכבוד הרב. בהזדמנות זו אני מבקש להודות לכל העושים במלאכה, למרכז המוזיקה, לאירוח, לאגף האירועים, מינהל שירות לתושב, מזכירות העירייה וגם להזמינכם לאירועים הקרובים במסגרת חגיגות אילת. כבר במוצאי שבת הקרוב תהיה קבלת פנים שתתקיים בשעה שבע וחצי ברחבת המוזיאון אילת וגם סמוך לגלריית האמנים, שם תוצג תערוכת ייחודית לעיר אילת ג'יבוטים. לאחריה נשיר לאילת ביחד עם היוצר והאמן מיקי גבריאלוב. ביום חמישי הבא יתקיים הטקס הממלכתי בשעה חמש וחצי באתר אום רשרש במעמד שר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין, הרמטכ"ל משלנו, רב אלוף גדי אייזנקוט, האמן שלומי שבת ואני מצפה ורוצה לראות אתכם באירועים הקרובים וכמובן בחגיגות חודש אדר שנפתח היום ויום אילת שמח לכולם. אבל עכשיו נעביר לישיבת המועצה.

חברים, משפט אחד, אני לא אחזיק את החברים יותר. כמו שאמרנו, אנחנו השנה נעניק את מפתח העיר אילת לשר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, לכל הדעות שר תיירות שעשה נפלאות בשנים שהוא מכהן, בפעילויות רבות החל מכל הנושא של הטיסות שאנחנו עכשיו זוכים בהן, דרך שדרוג בניית בתי מלון ודרך שיווק ודרך עוד הרבה פעילויות שזה לא המקום, אבל אנחנו נציג את זה כמובן באירוע של טקס הנפת דגל הדיו. אנחנו לא צריכים להצביע, אבל אני חושב שנכון שחברי המועצה כן יצביעו כולם פה אחד, להגיד שהם מפרגנים לשר. זו הצעה שלי ולכן אני מעלה את זה להצבעת כבוד לשר התיירות, שנוכל להגיד לו בשם כולנו שזו לא החלטה של אדם, זו החלטה של המועצה להעניק לו את מפתח העיר אילת. אני מניח שאנחנו מסכימים להצעה הזו. אם כך, אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד לתמוך במפתח העיר - - -

לכמה זמן המפתח?

ניתן לו אותו בדמי מפתח. אני חושב בהחלט שהוא ראוי ותודה רבה על האמון.

אנחנו מודים לכל מי שנמצא כאן. אני אגיד עוד משפט אחד, ביום רביעי, בבוקרו של יום, אנחנו נקיים בוקר זמר עם 2,500 מילדינו המדהימים שהנושא הוא שירים שמצדיעים ל-70 שנה למדינת ישראל ולכן כל מי שנמצא כאן מוזמן לבוא וליהנות מהתלמידים שלנו. תודה רבה וחג שמח לכולם.

(הישיבה נפסקה בתאריך 14.2.18 בשעה 21:00 ונתחדשה בתאריך 15.2.18 בשעה 09:15.)

חברים, אנחנו שמחים לארח את יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי. אני אומר את זה עכשיו ברמה האישית, חבר אישי שלי כבר הרבה מאוד שנים, פרלמנטר מעולה שבאמת קשוב אלינו.

זה רשום בפרוטוקול, אתה יודע את זה.

אני אגיד הכול. מי שמכיר אותי יודע שפי ולבי שווים, אני משלם על זה מחירים, אבל לא אכפת לי.

אבל זה הכי טוב.

הכי טוב. אמרתי, פרלמנטר הגון, ישר, אמיץ וקשוב אלינו וכשהוא אומר כן זה כן וכשהוא אומר לא זה לא וככה אני חושב שצריך לעבוד. אני קודם כל מודה לך. אני יודע איזה שבוע עברת, אבל אמרת 'אני בא', כולל זה שוויתרת על החתונה של הבת של ליאור גבאי, שגם אני הוזמנתי, אבל אמרתי - - - דרך אגב, הבאתי את ליאור כדי שישחרר אותו. הוא היה במקרה אצלו, אמרתי לו 'ליאור, אני צריך - - -' וכך היה.

ליאור הוא כסף קטן, יש לי רב שהוא מקורב אליי, עפולאי, גם בר מצווה. אבל נתתי מילה.

אבל זהו, זה חלק מהדברים שתמיד זוכרים לך אותם בסוף בעשייה הציבורית. אז תודה רבה באמת. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נצמצם את היום, קצת צופפנו אותו, תיכף ד"ר גניאל יגיד איפה נעשה את השינוי. ויתרנו על שני ביקורים, אבל בסוף רצינו להתכנס לקמפוס ושם בעצם נסיים את סדר היום.

רק נתחיל בסבב, ד"ר גניאל, תיתן את סדר היום, אני אגיד כמה מילות פתיחה ונפתח את זה לדיון, ברשותכם.

(סבב היכרות).

גל, עוזרת ראש העיר.

אני רוצה רגע דקה, ברשותך. גם פה חשוב לי שתדע, עורכת דין גל הפנר עייש היא ילדה שנולדה באילת, למשפחת עייש, לאבא שלו יש ערב פיוטים, הוא קצין משטרה, אבל יש היום ערב פיוטים, אני אהיה היום בערב כשאבא יהיה שם. היא הייתה יושבת ראש מועצת נוער בשנה שהתמודדנו לראשות העיר, בשנים 2003, בתפר שם.

באותה שנה נכנסתי לכנסת.

באותה שנה נכנסנו לנהל את העירייה והיא נכנסה להיות יושבת ראש מועצת נוער. עשתה עבודה נפלאה, התגייסה לצבא ההגנה לישראל, הייתה קצינה מצטיינת במודיעין, הלכה ללמוד משפטים בבינתחומי, הכירה את בעלה, ילד אילתי, שניהם סיימו את לימודיהם בהצטיינות ורעו בשדות זרים במשך כמה שנים ובמסגרת מבצע 'שובו בנים', אני לא אוהב את זה, אבל הבנת, התחלנו בתהליך של לחזר אחריהם והצלחנו להביא אותם לפני כמה חודשים. מאז היא משמשת כעוזרת ובעלה הוא מחנך באחד מבתי הספר ומרכז את כל הנושא של הכנה לצה"ל, שהוא נושא מרכזי. אז זה ככה רציתי להגיד לך, שתדע, זה קשור מאוד הסיפור לאקדמיה. תיכף נדע גם לחבר את זה.

כל הסיפור של אילת זה מחויבות אישית.

בדיוק, בדיוק.

אני מבצע שובו בנים, אבל בלי 'שובו', אני בנים. פיליפ, מנכ"ל העירייה.

(המשך סבב נוכחות).

קודם כל, אדוני היושב ראש, להגיד כמה דברים ששמעת עליהם, אבל אני רוצה להוציא את התרכיז. חשוב לי להגיד לך למה הנושא בנפשנו ובדמנו. העיר אילת, דווקא בגלל האפיונים שלה, מייצרת במו ידיה את תכניה, את העשייה שלה. אין לנו עיר אחרת, אין לנו מקום אחר, אין לנו ונטיל, אין לנו לאן לשחרר לחצים. תמיד אני אומר, אנחנו לא יושבים ביבנה ויכולים להגיע לראשון לציון, אנחנו לא יושבים בראש העין ויכולים להגיע לפתח תקווה. מה יש יש.

אתה העיר ואתה איגוד הערים ואתה הכול.

בדיוק, הכול זה פה. אני גם עיר רחוקה וגם עיר קטנה, ושמעת את הילדים אתמול. אתמול חבר הכנסת מרגי נפגש עם מעגלי שיח, עם בני הנוער, בין היתר הם הלינו, תלמידה באה ואמרה, 'הצרכים שלנו בעייתיים כי אנחנו רחוקים', וגם עם החיילים, שמעת את הדברים. לכן אנחנו חייבים, למרות האתגרים, לייצר במו ידינו את סך הכול המשימות והעשייה שיביאו איכות חיים לתושבים. זה הדבר המתבקש. ברור לנו לגמרי שהפיתוח הכלכלי של העיר יכול לבוא רק דרך החינוך. אם לא תהיה פה מערכת חינוך ואקדמיה מפותחת, אין לנו שום סיכוי.

פעם, כשהייתי סגן ראש עיר, היה פה מפעל שרצה להגיע לאילת, מפעל אורביט. למפעל נתנו לו כבר פלטפורמות בכביש 12, נתנו לו, מפעל הייטק וזה, והם היו רציניים, אני הייתי סגן ראש עיר, מחזיק תיק חינוך. לפני שהם הגיעו לראש העיר, קראו לו גבי קדוש, הם באו אליי. אמרו לי 'תקשיב, לפני שאנחנו מקבלים החלטות אנחנו רוצים לדעת איזה מערכת חינוך אתם מספקים למשפחות שלנו, בלי זה אנחנו לא בטוחים בכלל שנגיע. אנחנו רוצים לדעת או שנקים מערכת חינוך נפרדת'. זו הייתה שיחה מכוננת, מבחינתי. אני אומר את הדברים כי ברור לי לגמרי שאם אני רוצה מחר, אנחנו משקיעים עכשיו מאמץ אדיר להביא לכאן תעשייה חכמה. אם לא תהיה כאן מערכת חינוך, תרבות ואקדמיה, אף אחד לא יבוא כי אין לך את הוונטיל. עוד פעם, זה לא שאתה אומר אני אגור ביבנה ואני אלמד ב - - -

אני אומר לך בכנות, באר שבע, נותנים לה ציונים בהרבה פרמטרים, גם ראש העיר לא ממעט, אבל גם כל מה שקרה סביב זה. בקטע של עיר הבה"דים, היא עדיין לא מצליחה לגזור את התועלות. להערכתי, מי שהיה בפוטנציאל לעבור לבאר שבע לא מזהה מערכת חינוך מצוינת. יש מערכת חינוך טובה, אבל מצוינת אין. אם הייתה מצוינת היינו רואים תוצאות חד משמעית.

בדיוק. חד משמעית. לכן אנחנו באנו ואמרנו כמה אמירות שהן אמירות מרכזיות, אז, כבר בנובמבר 95' עם אמנון רובינשטיין ושמשון שושני, בואו נראה מה האתגרים המיוחדים של העיר אילת בנושא החינוך ובואו נעשה להם, קראנו לזה מענקי איזון לטובת החינוך. והראינו אז, ב-95', דלתא, אז, של 16 מיליון שקל, 16.8 מיליון שקל, דלתא רק בנושא החינוך בגלל האפיונים המיוחדים של העיר. זה צד אחד.

אחרי זה היה הנושא של מורים. הייתה לנו פה תקלה, אי אפשר היה לגייס מורים. בא המשרד יחד עם האוצר, עשה את השדרוג, אנחנו כל הזמן צריכים לשמר אותו כי אחרת אין לך מאיפה לייצר. לוינסקי, לעודד.

הדבר השלישי, זה הנושא של העלויות של הבנייה. היום, שנדע, גם הישיבה התיכונית, גם התיכון השש שנתי - - -

בית ספר לחינוך מיוחד.

בית הספר לחינוך מיוחד, אנחנו העמסנו על גבנו. יש דברים שאנחנו לא יכולים.

ברשותך, נגעת בזה. זימנתי אצלי שולחן עגול, לפני שאני אבדוק היתכנות, לאשר לרשויות שכן יכולות וכן רוצות לתמרץ כוחות הוראה. גם אם אתה רוצה להביא עכשיו מורים למתמטיקה ולאנגלית, איכותיים, ויש לך, אתה רוצה להביא אותם בחוזה, לתת להם את הדלתא, התוספת, אתה לא יכול. אני חושב שצריך ל - - - אני עכשיו מכנס שולחן עגול בנושא הזה עם ארבעת מנכ"לי המשרדים.

חשוב מאוד מאוד.

הבעיה היחידה שיש בהצעה הזו, אני אגיד לך מה הבעיה שיכולה להיות בהצעה הזאת, הערים העשירות - - -

בפריפריה, רק לפריפריה.

.

אם זה לפריפריה זה משהו אחר. אם זה רק בפריפריה, טוב.

רק לערי פריפריה.

והנושא השלישי זה הנושא האקדמי. אני לא בוגר אוניברסיטת ייל, ממש לא, אבל אני מבין שאם לא תהיה פה אקדמיה, גם לילדינו, גם לאוכלוסיות כילד הזה שאתמול בכיתה ג' דיבר, אתה צריך להראות לו את האופק האקדמי. לו ולמשפחתו ולכל הסביבה. אם לא יהיה זה בעצם מרים את כל המערכת הזו מעלה מעלה.

כשאמרתי בבאר שבע לא היו הפרמטרים, אחד הפרמטרים זה השכלה גבוהה, מכללות והאוניברסיטאות.

חד משמעית. לא נעים לי מפרופ' יניב פוריה, אבל אני אומר לך, הייתה תקופת רנסנס בעניין הזה כשרבקה רצתה את העניין וחיבקה אותנו וראינו. אז היה פרופ' שאול קרקובר וראינו עלייה שעולה, מ-170 הגענו לרמה של קרוב ל-700 סטודנטים, אני מדבר רק במשאבים אקדמיים. כשהייתה החלטה אחרת אז היה כאן, אני קורא לזה חיבוק דב. אבל לכן אנחנו לא מוותרים. אתה מכיר. אתה בעצם היום מומחה יותר מהרבה מאוד אנשים לאקדמיה ול - - -

אני אגיד לך, אין ספק שהדיון השני בנושא אקדמיה לא כמו הראשון, גם מבחינתי.

אתה גם הקצבת להם את הזמן, ארבעה חודשים להגיש את הנושא.

גם לפני כן אני אעשה מהלכים, גם עם יפה זילברשץ ועם השר, יו"ר המל"ג. כן, הדיון השני שונה מהראשון. בראשון נגענו מלמעלה, השני כבר - - -

מה שאני מבקש, לצרכי הדיון, אני מבקש, בנושא האקדמיה, היום אנחנו מתארחים ואוכלים צהריים אצל פרופ' פוריה, אני מציע שנתחם בפגישה גם את הסיכום, אבל בעיקר בתחום האקדמי ששם יוצגו האתגרים ואם זה בסדר מבחינתך, נראה היום איפה אנחנו עומדים בנושאים האחרים. עכשיו רק תן לנו את סדר היום וניכנס לעניין.

אנחנו נצא מפה בעשר, עשר ורבע לכל המאוחר, אנחנו נבקר בבית ספר יסודי עציון גבר, שם נשים דגש על כמה נושאים שמאפיינים את בית הספר. אני רק אגיד עליו במילה אחת, זה בית ספר שבשכונה מאתגרת, הרבה מאוד עולים, מדברים בבית הספר לדעתי 22 שפות אם שונות, קרוב ל-60% ואולי יותר מהתלמידים חיים בבית שבו שפת האם היא לא השפה העברית ונעשית שם עבודה חינוכית מדהימה, מיוחדת במינה.

מנצלים את הרב תרבותיות הזו להפריה הדדית?

נכון. אני מכיר את זה בבית הספר. ואגב, בלי קשר, אבל הילד שדיבר אתמול, המקסים הזה, שבהחלט בעתיד יכול לאיים על משרתו של ראש העיר המכהן היום - - -

ראה הוזהרת. או שאתה אומר לו כמו בורג, אי אפשר שניים באותו תפקיד.

אני באמת חושב שצריך לתת לילדים האלה אופק. הלוואי.

אחר כך אנחנו נבקר בבית ספר על יסודי, בית ספר על שם רבין, שבו נציג את הנושא בעיקר הכיוון הטכנולוגי, גיוס לצה"ל, הדברים העיקריים שמובילים אותנו, חינוך סביבתי ועוד. משם נעבור לקמפוס בן גוריון, ניפגש עם הסגל, כמובן עם פרופ' פוריה, כל הדברים שלא נספיק לדבר עכשיו, גם מפגש סגל וגם נאכל שם צהריים. נסיים את הביקור לקראת אחת. זה פחות או יותר.

אני רוצה, אם אני יכול, שמעת לא מעט על המיוחדות של אילת ועל המורכבות הדמוגרפית. בגלל סיבה אחרת אני סיימתי אתמול בדיקה, רק בשביל לחדד את הנקודה של האתגר הגדול שלנו בפני המערכת או האתגרים הגדולים וסיימתי אתמול בדיקה של מספרי התלמידים שנקלטו בעיר בחינוך העל יסודי בקיץ ומאז הקיץ. אנחנו היום נמצאים במחצית שנת הלימודים.

זו תופעה שאופיינית?

מאוד. אני אתן לך את הנתונים של עכשיו, אף אחד מהיושבים פה עוד לא ראה את הנתונים האלה. אנחנו קלטנו בקיץ רק בעל יסודי, קרי ז' עד י"ב, ברמה העירונית, זה האולפנה, זה הישיבה, ברנקו וייס, בתי הספר המקיפים וחינוך מיוחד, 80 תלמידים, מאז נקלטו עוד 47, כלומר אנחנו קלטנו רק בחינוך העל יסודי 127 תלמידים. למה אני מציין את זה? כי זאת סוגיה - - -

כשאתה אומר קלטנו זה מעבר לצמיחה השנתית - - -

מעבר. בדיוק.

כן, לא גידול טבעי, קליטה זה רק כאלה שהגיעו ממקום אחר. אנחנו קולטים בקיץ, זה רק על יסודי, יש לנו עוד יסודי וגנים, אנחנו קולטים בקיץ בערך 150 עד 170 תלמידים. משפחה נגיד מתוקנת מעתיקה את מקום מגוריה בקיץ בדרך כלל, לא מדבר על רילוקיישנים של בכירים שנעשים, במהלך השנה - - -

הרוב מתאמים את זה עם שנת הלימודים.

נכון. ומ-1 בספטמבר באילת ועד סוף שנת הלימודים אנחנו קולטים בערך סדר גודל של עוד כ-200 עד 250. כשהתלמידים האלה נקלטים בגן או ביסודי יש עוד מה לעשות עם זה, כשתלמידים כאלה נקלטים בעל יסודי או בחטיבה העליונה, זאת צרה. אגב, הדיון - - - הייתה סדנה שעסקה בסיפור של איך מטפלים בסוגיית העובדים לגבי 30-70, מאוד מורכב.

המורכבות השנייה נובעת מהאפיון של אלה שמגיעים. בדרך כלל מגיעות משפחות שבורחות מאיזה שהיא מצוקה, אלימות במשפחה, סמים, נפילה כלכלית, גירושים, הם מחפשים מקום שבו תמיד תהיה להם עבודה והם יוכלו לשנות. הם לא נעצרים בדרך, לא בדימונה ולא בירוחם, הם מגיעים למקום הכי רחוק. משפחה שמגיעה כמשפחה גרעינית, אין אף אחד, אין תמיכה של מעגלים, זה מחייב אותנו בהיערכות שונה לחלוטין. יש לנו פה היערכות, לא ניכנס אליה כרגע, מאוד מיוחדת להתמודד עם אלה שמגיעים, איך עושים את זה. אם זה מועדונים, מה אנחנו מאפשרים להם, איך אנחנו רוצים שהם יגדילו את פעילות הפנאי בכל זאת. אבל הרבה מאוד תושבים נמצאים פה על תיקים, ברגע שהבעיה קצת נפתרת הם עוזבים.

ולפעמים המשרד תקוע בקונספציה שאם הגשת עד תאריך מסוים - - -

נכון מאוד.

אפשר לפתור את זה.

זה עוד ניחא.

עם טיפול אישי וזה אפשר לפתור. אישי, פרטני, אפשר לפתור.

עיריית אילת שמה המון שעות, מאות שעות, רק לצורך הסוגיה הזאת. אני אתן דוגמה לתלמידים שמגיעים במשך שנה. בשנת הלימודים הקודמת קלטנו את התלמידים האחרונים ב-16 ביוני למניינם, שבועיים ל - - - ולא עזר, דיברתי עם ההורים, אמרתי 'תקשיבו, תאשפזו את הילדים אצל סבא וסבתא, שרק יקבלו את התעודה'. אנחנו קלטנו עכשיו, בכיתה י"ב, שלושה ילדים. עכשיו. אני לא צריך להגיד לך מה המשמעות של זה בהתמודדות של בית הספר.

חלק מזה זה האפיון של הסוג של האוכלוסייה שמגיעה, והם הרבה פעמים ממשפחות עם מורכבות מאוד גדולה והילדים בכלל לא רצו לעבור, והחלק השני זה הזמן שבו זה קורה, שזה מחייב אותנו כמערכת חינוך למצוא את הפתרונות, לא אחר כך להסביר למה לא יצא לנו - - -

אז מה ביקשנו?

חוץ מחינוך, משרדי ממשלה אחרים, מה שקשור לדוגמה לרווחה ודברים אחרים, יש מענה?

ברווחה כן.

אבל יש לנו תקנים שלא מאוישים, מבחינת עו"סים.

יש חוסר כוח אדם.

אבל מענים לאותם ילדים אם צריך?

בחלק הזה כן, למרות קוצר היריעה.

היושב ראש, הבעיה המרכזית שמאיימת על העיר אילת זה מחסור בכוח אדם פרופסיונלי איכותי. אין פה משחקים. לא יעזור שום דבר. כשאנחנו באנו לעמירה חיים ואנחנו אומרים לה, 'תקשיבי, אין עיר שבמהלך השנה קולטת מספרים כאלה', אין עיר כזו, לא תמצאו, לכן מה אנחנו מבקשים? גם ככה הסדין מתוח עד תום. יש לנו עכשיו ארבע מורות, שתהיינה בריאות, בהיריון, שני מורים עם לומבגו, הם לא עובדים, הם עובדים 130% משרה, זאת אומרת המחסור זה לא מחסור של מורה, זה מחסור של מורה וחצי כשהמורה עם לומבגו או מורה בהיריון, בגלל שאתה דוחס להם יותר ויותר שעות. באנו ואמרנו שימו לנו שפיל, כמו בגנון, מורה סבב. אבל מורה, לא שמרטפייה, כדי שנדע ואז ברור לנו לגמרי שהמורה הזה יעבוד בפול טיים ג'וב, אין שום בעיה. תוסיפו לנו - - -

אתה יודע לתרגם את זה לשעות?

בוודאי.

תעשה את זה ברמה סבירה. היום, כמו בבית משפט, תעשה משהו מוגזם כל התביעה תידחה.

לא, אני אעשה שיקוף של המצב.

משהו במידה ובמשורה. אין מה לעשות, המערכות הן מקובעות לפי שטנץ, כדי לצאת מהקופסה אתה צריך לפעמים פעולה ידנית, לא אוטומטית. בואו ננסה לעשות פעולה ידנית.

אז נעלה את זה. זה דבר שהוא היום האתגר הכי גדול שלנו. אתמול הילדים, הם פשוט מדהימים, ישבה שם ילדה אחת, מאיזה מסגרת? מאלפא, אתה שומע ילדה מדברת, אתה נמצא בספרות אחרות.

לא, אין ספק, ישבתי בשולחנות הדיון העגולים האלה - - -

והיא אומרת, 'אני רוצה ללמוד א', ב', ג',', המערכת - - - סליחה שאני מציף את הבעיות, כי באמת אתה ביקשת פרגמטיזם, בעיה נוספת, חסרון הקוטן. חיסרון מאוד מאוד קשה לנו, בכל תחום יש לנו מספרים קטנים, מספרים קטנים לא נמצאים בתוך מערכת התקנון של משרד החינוך. לדוגמה, אני תמיד נותן דוגמה שנמאס לשמוע אותה ממני, הדוגמה שלפני הרבה זמן הלכתי לבקר בבית ספר שהיו בהם ילדים עם ליקויי ראייה, ילדים עיוורים. באתי לבית הספר, אמרתי 'תגידו, מה - - -', הם אומרים, 'תראה, אי אפשר לתת להם את כל הטיפול', 'למה?' 'כי הם רק ארבעה', אמרתי ' אני צריך לעוור עוד ארבעה כדי שאני אוכל לתת להם תקנים?', מאיפה אני אביא עיוורים נוספים, מה, אני אביא מעקבה? זה כחוט השני בכל המסגרות, מה זה מצריך ממך? לאגם כוח.

במקום לעוור עוד ארבעה בוא נפקח עיניים של פקיד אחד.

בדיוק. הייתה שם אז מפקחת ממשרד החינוך, קראו לה ברכה ברכה, אמרתי נתקשר אליה. אם היא הייתה לידי זה היה נגמר באלימות. אני אמיתי אומר לך, אמרתי לה 'ברכה, יש ארבעה', היא אומרת 'מצטערת, ראש העיר, אנחנו לא יכולים', אמרתי 'מה לא יכולים? מה את רוצה שאני אעשה? תגידי לי מה לעשות'. יש בירושלים ילדים חירשים וזה, הם נוסעים ליהוד, 40 דקות הם ביהוד בבית ספר מיוחד, אני לאן אקח אותם?

פה אין לך. זה חוזר סביב הציר הזה, לייחד את העיר.

בדיוק.

הקריטריונים האלה שיש להם השפעה ישירה של מרחק לא חלים.

מה שאמרת אתמול לגבי החיילים, משרד הביטחון, זה משהו אחר.

ברור, איזה חייל שצריך להגיע הביתה מרחק של 400 קילומטר. תראה לי עוד איזה עיר שהחייל צריך לנסוע 400 קילומטר. לא הגיוני.

עם המנכ"ל הנוכחי ישבתם?

הוא היה אצלנו בשבוע שעבר. הוא לקח שני דברים, שתדע.

תגיד לי. אם הוא לקח שניים, אני לא אקח אותם.

ההיפך, תן לו דחיפה. תראה, הוא לא נוגע באקדמיה, זה דיון אחר.

הוא לא נוגע באקדמיה, זה ברור.

הנושא הגדול שהוא מתלבט זה התקנה. אם הוא היה מביא את התקנה, מבחינתי - - -

למה הוא מתלבט בו?

אני אגיד לך למה. הוא מעדיף, לדעתי, לבוא עם הישגים והוא אמר 'הדבר שאני אהיה מוכן זה הנושא של הבינוי'.

כמה תמחרת את התקנה?

16 מיליון.

זה היה אז.

לא משנה, בוא נגיד שגם היום אנחנו הולכים עם זה.

למה הוא לא - - -

לא יודע להגיד לך. הוא לא אמר שלא, אבל מה שהוא נתן להבין בדיון איתו שנושא הבינוי, פערי הבינוי, מה שהיה פעם אזור ח' ואופציה אחרת, זה הוא מוכן להביא להצעת מחליטים, להחריג את העיר אילת, אם תרצה להחזיר את מה שהגדרנו אזור ח', זה מה שהוא אמר. הוא אמר, 'עם זה אני יודע להתמודד'.

הוא יביא הצעת מחליטים על הבינוי?

כן, זה מה שהוא אמר לנו פה. עכשיו, אם אני הייתי מצליח להביא את התקנה, בתוך התקנה יושב נושא כבר של - - -

אני יכול לקבל טיוטה?

בתוך התקנה, היושב ראש, יש את הנושא של הבינוי, אבל היא לא מספיק מפורטת. אני חושב, עת רצון היא לנו. היום דן להב עובד מול לנקרי ומוניק להביא הצעות מחליטים ממשרדי הממשלה, אולי בגלל שהם לא הצליחו לקדם את התכנית האסטרטגית בגלל שי באב"ד, בוא נקרא לילד בשמו. אנחנו נילחם, לא מוותרים. היום הוא מלקט, מה שנקרא, הצעות מוסכמות, שאין להן מה שנקרא כסף תוספתי, כי במקרה הזה המשרד מוכן.

זה לא כסף במשרד החינוך. 16 מיליון, פותר לך את כל הבעיות הייחודיות שלך. זה לא כסף.

האוצר צריך להגיד כן, זה הכול, ושמוליק צריך להגיד כן.

אם הוא יגיד כן גם את זה אפשר להכניס ל - - -

הלוואי.

כל הצעת החוק שלי בוועדת שרים, מה שנקרא דורנר, שילוב חינוך מיוחד, אבל אני מצמיד אותה לנוסח המצ'וקמק של המשרד. זו ההסכמה, הם לא רצו להביא לי את כל דורנר. הולכת להיות רפורמה קטנה בתחום החינוך המיוחד, זה 400 מיליון ₪.

קטנה.

וזה לא מגרד את הרפורמה. פה 16 מיליון ₪ לפתור. זה לא כסף.

נכון.

מה שבשעות זה בכלל לא בעיה, משהו שמוגדר שעות תקן, אין לו בעיה, זה משאבי החינוך, זה פריסה, הוא לא מביא מהאוצר בכלל. הפול מתוקצב, יש רזרבה של שעות. אתה אומר, הצעת מחליטים לגבי בינוי?

כן, זה מה שהוא אמר פה.

מה השני?

הסיפור של התקנה הוא אמר שהוא יבדוק, ביקש מזה. אני לא רואה את ההתמסרות שלו לעניין, אבל הלוואי שאני טועה. זה דבר שדיברנו בוועדה אצלך, שנראה איך אנחנו - - -

אתה רוצה שנקפוץ לבריכה? תביא לי את זה בצורת הצעת חוק, סיכמנו את זה. על מה דיברנו שאתה נותן הצעת חוק?

הצעת חוק דיברנו גם על התקנה וגם על אזור ח'.

ח', אתה אומר שהוא הולך להביא לך בבינוי - - -

כן.

תן לי את התקנה בצורת הצעת חוק. אם קשה לך אני אקח את המתמחה שלי.

אני לא יודע איך עושים את זה, אבל נעשה את זה. אנחנו יכולים להביא את התקנה כהצעת חוק?

זה לא סיפור. אני אקח את זה.

זה הצעת חוק ממשלתית או הצעת חוק פרטית?

פרטית. הוא לא יקבל אותה. הוא יגיד לך תוריד הצעת חוק, אני אעשה תקנות.

הם צריכים אותה.

בתקציב של 25 מיליארד, כמה?

יותר, 60 מיליארד.

בבקשה, מה זה 15 מיליון? הם לא יידעו שזה - - - וזה כבר סוכם שזה יהיה - - -

אתה יודע מה טרגי? שככל שהשרים ותיקים הם לא למדו את ה - - - זה לא בדיחה. לפעמים כשאתה בא לאוצר הוא אומר לך 'קיבלת', אתה משתגע, אתה אומר, הייתי שם, ואז אלי ישי אמר לי את זה, ככה הוא אומר, זו לא המצאה שלי, 'כשאתה יוצא מבסוט מהאוצר, נתן לך לחמנייה עם נקניקייה בפנים, מרח אותה בחרדל, רק לא שמת לב שהשאיר חוט, אתה לוקח הוא מושך לך את החוט'.

תקשיבו טוב טוב, אתה אומר 60 מיליארד, האוצר יודע שיש לו אוטומטית 15%-10% חוזרים אליו. בכל הסעיפים, הייתי עדין, במשרד החינוך. בבינוי, כשאני הייתי בממשלה, הרביצו את התקציב הגדול לבינוי, כמה יושם? כמה נוצל?

85%?

20%. מאז, אם היה אז מיושם היה עוד כסף היום. עכשיו, בגלל שלא יישמו כתבו תכנית חומש, לקחו את הפול הזה ובנו תכנית חומש לבינוי. האוצר, כשהוא נדיב הוא יודע איפה אתה יכול ליישם, איפה אתה לא יכול ליישם. אז כל הרשויות יש להן קרקע זמינה. גם הקטע של - - - יש לו 60 מיליארד, אם יודעים לנצל את זה כמו שצריך, אפילו הנושא הכי כואב בחינוך, שאת השעות אפילו לא מנצלים. שעות זה פגיעה בבשר החי של הילדים. ואם כבר נותנים שעות למוסדות ולרשתות וזה, אני לא רוצה להגיד לך על מה זה הולך ואין בקרה. זו הבעיה.

זה חלק מהתרגילים של האוצר ובסוף הם הרבה פעמים מצליחים להשפיע על ההחלטות.

אני לוקח את התקנה, מתרגם אותה לחוק.

אוקיי, מצוין. הכנו לכם את החומר, יש לכם את זה.

יש לי את התקנה.

עוד פעם, רק כדי שנחדד את זה, מה שאתם אישרתם לנו בסוף, העלינו את זה מ-100 ל-200, ואז משה שגיא הסכים שהכסף בא לקופת הטיול ולא לקופת ההורה. דיברנו על זה. רק צריך ש - - -

לא, ביקשת הבהרה, בדקתי, הוא אמר חד משמעית.

מול מי אתה? גם מול משה?

מול המנכ"ל.

גם פה הוא אמר את זה, רק אני תמיד פוחד מרמת החלחול למטה, לראות שבסוף בסוף בסוף משה שגיא צריך לתת את הוראת התשלום. אז אני אדבר איתו גם כן עוד פעם, כדי לדעת, להרגיע את ההורים. כשאייל תפס אותי, יושב ראש הוועד, זה מה שעניין אותו, ובצדק. אנחנו מדברים על להעביר את ה-200 לטובת קופת ה - - - מול הדיווח, לא צריך - - -

ימי הטיול זה - - -

200 שקלים לעיבוי תכני הטיול.

מה בעצם רצינו? ילד אילתי, שיהיה לו טיול כמו ילד באר שבעי. זה הכול. לא ביקשנו כלום יותר. לא אמרנו 'תעשו לנו מערופים'.

הוא יוצא ליומיים, הולך לו יומיים נסיעות.

אצלנו ילד כזה, אתה נוסע לטיול זה יום שלם. זה ההבדל.

אלי, יש נושאים נוספים?

אני רק רוצה לחזק את הסוגיה הזאת, כי תמיד, אתה יודע, באות טענות מהאוצר, אתה תשמע אותן מן הסתם כשתבוא עם ה - - - הם לא תמיד מקבלים את העבודות שאנחנו מגישים בנושא הזה. גם הנושא של מענק האיזון, כמו שאתה מכיר את זה מצד אחר - - - חשוב להדגיש שההשלכות של אותם מאפיינים מיוחדים של העיר אילת זה השלכות שהרבה פעמים תשמע 'זה לא רק אילת', 'זה לא רק זה', 'זה גם מקומות אחרים' - - -

המדינה יודעת לתת מענים, נותנת לגליל מה שצריך לגליל ואת קו העימות, כמו שאתם קו העימות - - -

חשוב לי להגיד שאנחנו כעיר מתמודדים הכי טוב שרק אפשר עם הבעיות האלה שנובעות מהמאפיינים המיוחדים שלנו. לפני שבוע התפרסם מדד שמתפרסם כל שנה, זה מדד היציבות והיעילות של הרשויות המקומיות. עיריית אילת מקום שלישי במדינת ישראל ביעילות. מה זה מדד היעילות? זה איך עירייה מצליחה לספק שירותים מקסימליים במינימום משאבים. יש שם חמישה פרמטרים, פרמטר של גבייה, פרמטר של יחס חוב, יש שם חמישה פרמטרים, בכל הפרמטרים האלה אנחנו תמיד בין המקום הראשון למקום החמישי בארץ. זאת אומרת שיש כאן עירייה מאוד יעילה, אי אפשר לטעון כלפי העירייה 'אתם לא יעילים, תתייעלו', אנחנו הכי יעילים במדינת ישראל.

באוצר זה לא מעניין, תהיה יעיל - - -

אבל אז אנחנו באים, אתה יודע.

בכל מקרה זה - - -

זה נכון, אבל אנחנו באים נקיים, עם מצפון נקי בעניין הזה ואנחנו אומרים שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים. אגב, אנחנו בחרנו, מתוך בחירה, לא להיכנע לאתגרים ולחולשות ולחסרונות שיש לנו כתוצאה מהמאפיינים הללו, אנחנו מתמודדים איתם. כל דבר שיש לנו יתרון יחסי הכי קטן אנחנו מנצלים אותו עד הסוף. בחרנו להתמודד עם הנושא של ניצול אנרגיה ועצמאות אנרגטית, דרך המהלך הזה אנחנו חוסכים מיליונים. אותו דבר בנושא של חיסכון במים, מה לעשות, אין לנו גשמים, כדי להשקות את הגינון שלנו, כדי להשקות את הגנים הציבוריים שלנו אנחנו משלמים כאן פי שניים מכל עיר במרכז הארץ, אז מה עשינו? הכנסנו טכנולוגיות הכי מתקדמות שיש להשקיה וחסכנו שישה מיליון שקל בסיפור הזה. זה מראה כמה עיריית אילת היא באמת עירייה יעילה ומנצלת כל יתרון.

מילה אחת לגבי האקדמיה ואני רוצה לקשור את זה, ברשותך, לעניין של התעסוקה כאן, כי יש קשר ישיר בין האקדמיה לתעסוקה, בין היכולת לייצר כאן, להרחיב כאן את מקורות התעסוקה, לגוון את מקורות התעסוקה וגם להשאיר את בני אילת כאן. אקדמיה חזקה, אקדמיה שיודעת לתת מענים לאופק שלנו מבחינת גיוון מקורות התעסוקה והאפשרות להביא לכאן חברות הייטק ואפשרות להביא לכאן, לפחות בנושאים שיש לנו יתרון יחסי, אנחנו מקדמים עכשיו, גם כחלק מהחלטת הממשלה, את כל הנושא של ביו טכנולוגיה ימית, כי גם כאן זיהינו שיש לנו יתרון עצום בחקלאות ימית וביו טכנולוגיה ימית. אנחנו רוצים לתת לזה מענה בקמפוס גם אצלנו.

עכשיו מדברים על הקמת מחלקה או פקולטה לחקלאות ימית, חושבים על חיפה בעניין הזה, למה חיפה? מה חסר לחיפה? לאילת יש את כל היתרונות, יש לה את מכוני המחקר הכי טובים שיש ויש כבר אוניברסיטה. אם להקים מחלקה לביו טכנולוגיה וחקלאות ימית זה רק באילת, זה יחזק את העיר אילת, זה יאפשר לנו להקים את אותו פארק שאנחנו רוצים להקים, הפארק הזה יכול להביא 1,000 מקומות עבודה חדשים וכך אנחנו משדרגים את העיר.

השאלה בנקודה הזו של הפקולטה - - -

זה סוג של החלטה לאומית, זה לא החלטה של בן גוריון.

בפקולטה לחקלאות ימית ונושא של תארים בתיירות הרמתם ידיים?

לא.

זה הפיך?

אין הרמת ידיים.

לא, לא שאלתי נכון, זה הפיך?

אין הרמת ידיים, יש שינוי מגמה. הייתי בבאר שבע, עד כה - - -

הוא באר שבעי, דרך אגב.

ואני גם תיכף אתייחס לזה, כי אין דינה של אילת כדינה של באר שבע ואני תיכף אסביר לך ואני אדגים לך את זה עם מה שקורה לנו מתחת לבית כדי שתבין ותרגיש. יותר חשוב מלהבין כאן חשוב להרגיש. לא היו בוחרים מישהו עם הצורה שלי כדי להרים ידיים, אנחנו הולכים עכשיו לשטח אחר. אם עד כה היה באר שבע, לא התקבלת לבאר שבע, תוריד 50 נקודות פסיכומטרי, תוריד 100 נקודות פסיכומטרי תתקבל לאילת, אני עכשיו עובד על שינוי כל המגמה הזאת. התפתחו פה חוגים שהם לא יהיו זהים לבאר שבע, הם יהיו שונים, ייחודיים, מבודלים, בצורה כזאת שטובה לעיר אילת, אחת, טובה לעם ישראל, שתיים. הסיבה שאני פה באילת כי כמו שרעייתך לא ממש תשמח היום שהיא תגיע - - -

לא בגלל אילת.

ואני נשוי למישהי שעושה לי גם טבלאות על המקרר, 'אתה היית עכשיו באילת שלושה ימים'.

אתה רוצה להתחרות?

כן, אני רוצה להתחרות. מחר נפגיש את שתיהן ונראה.

30 ומשהו שנים היא אומרת לי 'אני חיה כמו חד הורית'.

אני בדרך ל-30.

הילדים אומרים 'אבא של שבת'.

ועוד איך מכיר את זה.

עזוב להתחרות, אתה קח את שלך - - -

בדיון הקודם הוא נתן לי מחמאה. עכשיו אני רק רוצה להכניס, לדבר על באר שבע ושתבין את ההבדל. בנו לנו רכבת, בנו לנו גשר מהרכבת לקמפוס, מהרכבת לבית החולים, מהרכבת לפארק המדע. אנחנו נורא מתגאים בזה. מה שאף אחד לא יודע ולא מדברים עליו, אבל לא אכפת לי להגיד את זה גם בדלת פתוחה - - -

שזה פיל לבן.

לא, לא שזה פיל לבן, שמה שקורה בעצם, באר שבע היא לא פריפריה, כי כשאני מתקשר למרצה ואומר לו 'בוא תלמד', אז הוא אומר 'נהדר, תוך שעה ועשר דקות אני מגיע, זה פחות מהפקקים בתל אביב', כשאני אומר לו 'בוא לאילת', הוא אומר לי - - -

אני זיהיתי את המגמה, את - - -

רגע, כש - - -

אני אומר לך באינסרט אחד. ביבי, בישיבת הממשלה דיבר על הקטע של תשתיות, תשתיות, תשתיות, הוא רצה לבטל את הפריפריה והוא הצליח. לגבי באר שבע אני מסכים איתך, באר שבע היום היא לא פריפריה. אם אני יוצא בשש בבוקר לירושלים, בחמישה לשבע אני בהר חוצבים זה לא פריפריה. לכן גם הקטע של התקוות מעיר הבה"דים, זה אחד הפרמטרים.

אני ואתה פותחים את הדלת, יש לנו חמישה מוסדות אקדמאיים, אוטוטו שלושה בתי חולים פלוס מינוס, אני אומר את זה בצער רב, פה אין. אני אומר בצער רב, אני לרגע אלבש את הכובע האקדמי, שני פרמטרים היום משפיעים על תושב מדינת ישראל בהחלטה אם הוא נשאר בעיר מסוימת או עובר לעיר אחרת, אם יש לו את הכוח הכלכלי, חינוך ו - - -

תעסוקה.

לא תעסוקה, אני מבקש לחבר אותך דווקא לראש היהודי, חינוך ובריאות. עיר שמנצחת בשני המדדים האלה תשרוד, עיר שלא מנצחת לא תשרוד. אני אתחבר רגע לילד מאתמול ואני אתחבר גם אליך, עיר שלא מנצחת בשני הממדים האלה תתייבש, זוכר שדיברת אתמול על השער הדרומי? לא יהיה פה שער דרומי. כאן אני תומך לחלוטין במה שאמר סגן ראש העיר, אבל צריך ללכת רחוק יותר מביולוגיה ימית, צריך להביא לפה את המחלקה לניהול הכי טובה לארץ ויבואו עם זה מסות של סטודנטים. וצריך להביא את המחלקה לפסיכולוגיה הכי טובה בארץ, למה? כי נבדל אותה, כי אם אחר כך החוק שאתה דיברת עליו, שהתברר שיש גם איזה תכנית 100 מיליון השקל, כי ביקשת סכומים, התברר שיש כזאת תכנית שהוגשה, אני לא בטוח שאני מסכים לפירוט, כי אני צריך להביא לפה - - - אני לא רוצה להיות כמו כולם, לא רק שאני רוצה להיות שונה, אני רוצה להיות יותר טוב, אני רוצה להביא לפה סלבריטיז, אני רוצה שהאמא ברעננה תגיד - - -

אני מתחבר ל - - -

כדי להביא לפה את המגה סטאר אני גם צריך לשלם. אני אגיד לך בכנות, אנחנו מאוד שמחים שהגעת לפה, אבל אתה היום תרגיש את העייפות. כשמלמד אצלי מגה סטאר, מחר ביום שישי, לא יודע מה הלו"ז למחר, אז אתה תרגיש את העייפות - - -

אתה יודע, אני כל חיי על הכבישים. מאז שהשתחררתי מצה"ל לא עבדתי בבאר שבע. קודם כל עבדתי בכור, עם האוטובוס זה שעה משהו. אחר כך, גם כשהייתי ראש מועצה בבאר שבע, הייתי גם מנכ"ל מפלגה וחרשתי. לצערי הרב אני כמו נרקומן. כשאני בפגרה אני חולה, כשאני עובד - - - התיאוריה שלך נכונה על הסטנדרט, לא עליי.

אוקיי, המרצה הסטנדרטי אחר כך בא ואומר 'תשמע, אתה הרסת לי עוד יום'. החשיבות של האקדמיה פה היא לא במאמרים, אני לא מתבייש לומר את זה, היא בחשיבות, כי אחרת הבריאות והחינוך לא יצמחו קדימה. אני הכי בעד, לא ביולוגיה ימית, אני הכי בעד חקלאות ימית כי שם אני רואה את העתיד של עם ישראל ובכל מה שיבוא מן הים ובכל מה ש - - - אם אתם תיתנו לנו את היכולת אנחנו ניקח בכל הכוח. אין להרים ידיים, להרים ידיים כדי להוריד ולהוציא את האקדח.

אני מציע, פרופ' פוריה, ואני אומר את זה ליושב ראש, לי אין ספק אחרי הישיבה שהוביל היושב ראש בנושא האקדמיה שצריכים ללכת לחקיקה. אני לא רואה קונסטרוקציה אחרת, אנחנו לא יכולים להיות שבויים בידי, לא פרופ' זילברשץ, לא פרופ' כרמי ולא אף אחד. צריך להוביל את זה לחקיקה שהכותרת שלה זה - - -

זילברשץ זה חקיקה, היא תחייב אותה. בן גוריון, אתה צודק, לבן גוריון יש גם את השיקולים שלה. יש ירידות של מספרים בתארים ראשונים, יש את הנושא הכלכלי. אתה צודק, אסור להיות תלוי בה.

לכן אמרתי, הדרך שאני רואה זה רק דרך חקיקה במקרה של האקדמיה.

גם הרקטור של האוניברסיטה, אם אתה זוכר את הישיבה, בא ואמר 'תומך ברעיון הזה', הרעיון הוא באמת חקיקה שתבטיח - - -

לכן הנושא הוא לאומי ולא לוקלי בן גוריוני.

זה היה צריך להיות פרויקט במשרד ראש הממשלה. זה משהו שצריך לאגד מסביבו משרדים ולהסתער קדימה.

אין ספק שזה ברמה הלאומית, שזה פה סעיף בחינוך, עוד תקנה, עוד זה, בהחלטה לאומית, חוק אילת, או הצעת מחליטים של הממשלה, נקודתית לאילת שבאמת תכיל ותקיף סביב הציר הזה, הייחודיות שלה, את כל ה - - -

כל הזוויות.

אני רוצה רק הערה אחת בעניין הזה, כי אני חושש שהדברים ייפלו בין הכיסאות - - -

אני עולה לשידור רדיו במקרה.

יש עכשיו, כתוצאה מהתכנית האסטרטגית שהתחילה כאן ושנתיים מנסים להביא אותה לידי הצעת מחליטים ויש חילוקי דעות מאוד גדולים. נוצר מצב עכשיו שיש עדיין על השולחן את הצעת המחליטים, כלומר יש הצעת מחליטים, חמישה או שישה משרדי ממשלה, זה מוסכם. אין שם כסף גדול, אין שם את התכנית שאנחנו רצינו, זה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא עם הסיפור הזה, זה פער באמת של שמים וארץ בין מה שהוחלט כאן בתכנית האסטרטגית, שהוביל משרד האוצר בעצמו ומשרד ראש הממשלה, לבין מה שיש היום, אבל אנחנו אומרים, מה שיש היום יש פלטפורמה לפחות להעביר הצעות שעומדות על הפרק לעיר אילת.

מי מרכז את זה בשם הממשלה?

קודם כל מי שריכז את זה לאורך כל הדרך זה שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר, אלא שהוא הלך, אתה יודע, ככל שחלף הזמן ההצעה קטנה, הלכה והוקטנה, מטעמים כמובן תקציביים. הם אמרו 'אתם רוצים את ההצעה הגדולה? תוותרו על ה - - -', שמעתם את זה. לכן אנחנו שם, אבל יש פלטפורמה, כלומר זה נמצא. אם אפשר היה היום, כמו שיש שישה משרדי ממשלה שכבר מסכימים ולאוצר לא אכפת כי לרוב זה לא כסף תוספתי, יש חלק שהוא כסף תוספתי שהאוצר מסכים עליו, החלק האחר זה משרדי ממשלה שמסכימים ויש כבר טיוטות, הצעת מחליטים לכל משרד ממשלה מוכנות. כרגע אני חושב שאם אפשר להעביר דרך הצעת המחליטים הזו, במהירות הכי גדולה שרק אפשר, כי זה עומד על השולחן כרגע, גם הסכמה של משרד החינוך להכניס את כל הנושאים הללו דרך הצעת המחליטים, לפי דעתי זו הדרך הכי קצרה.

אתה אומר אם כבר עושים הצעת מחליטים על הבינוי, להכניס את כל התקנה.

כן, כי אני אומר, הצעת חוק אפשר, אני חושב שהתרגיל שאתה רוצה לעשות הוא מאוד חכם, לפי דעתי הוא ארוך מאוד.

מסכים איתך. אם אני אצליח לשכנע אותו מה טוב.

אם תצליח לשכנע אותם עכשיו לבוא אל תוך הצעת המחליטים הזו עם הצעה של משרד החינוך, שלושה סעיפים, האחד זה נושא הבינוי , שתיים זה נושא התקנה, שלוש זה נושא האקדמיה, זה כבר מוכן, בבסיס ההצעות האלה מוכנות ויש נוסח מצוין לעניין הזה, אני חושב שאם נצליח להיכנס ל - - -

על האקדמיה אין.

נכון. אני רציתי לבקש, בגלל שאנחנו מתעסקים בעניין האקדמיה רק, אם אפשר - - -

- - - אנחנו יודעים פחות או יותר מה, בינוי אנחנו יודעים מה זה, האקדמיה, לא יודע איזה החלטה צריכה להיות כדי להביא את השינוי המיוחל.

תראה, גם החלטה שאומרת שאנחנו הולכים לבחון או לעשות עבודה, אבל עבודה רצינית, להכניס את זה בהתחלה בתוך הצעת המחליטים כמחויבות של המדינה לעשות כאן משהו עם האקדמיה בעיר אילת. קודם כל איזה שהוא סעיף, לצד זה אני אומר אחר כך, אם מקדמים הצעת חוק מה טוב - - -

בלי קשר להצעת חוק אתה אומר?

בלי קשר.

בלי קשר, זה במקביל. תמיד זה יהיה ברמה הצהרתית פלוס מנדט למל"ג להשלים תכנית.

בדיוק, וזה מנוסח אגב, בהצעת המחליטים.

- - - להכניס מספר מהפרקטיקה. אני פשוט חי שם והייתי שם, תכניס - - - זה יידחה. זה גרנדיוזי, מה שהוא הציע עכשיו. חייבים מבחינת הדנ"א, צורת החשיבה של פקיד, בכל הצמתים האלה, זה מהפכני. אני קונה את זה - - -

ואחר כך מפה נמשיך?

פשוט אני יודע איך הוות"ת והמל"ג עובדים. ות"ת ומל"ג, קודם כל יש להם תכנית חומש, הרציונל הראשון, 'דבר איתי בחומש הבא'. הצלחת לשכנע אותם, צריכים להתחיל דיונים, הם צריכים לרצות לקיים דיון להביא החלטת מל"ג חדשה. כשאתה איתם תוך כדי כתיבת תכנית החומש ולא הסכימו איתך הם משאירים פתח, מסמיכים את הוות"ת לקיים בדיקה. יש לי כמה נושאים שאני איתם.

אני אגיד לך מה אני חושש, היושב ראש. החשש שלי שאנחנו נעביר עכשיו הצעת מחליטים בשישה או שבעה משרדי ממשלה, לא להעביר את העניין של החינוך בשלמותו בהזדמנות הזאת, אתה תבוא אחר כך עם זה יגידו לך 'מה אתה רוצה? למה לא באת? איפה הצעת המחליטים לעיר אילת?' 'מה אתה רוצה? עוד פעם העיר אילת?' זה החשש.

אני אנסה.

אני אראה לך את הצעת המחליטים. אני רוצה להראות לך מה כתוב שם ותראה שאפשר עם ניסוח נכון ועמידה במה ש - - - אם מצליחים להעביר את זה בהסכמה של משרד החינוך והאוצר אומר, גם עכשיו כשכתב שי באב"ד במכתב האחרון שלו, הוא כתב במפורש, 'כל מה שיסכימו משרדי הממשלה אנחנו לא נתנגד'.

בטח יורד מתקציב - - -

ברור, אבל בסדר. אבל איך אמרת? משרד החינוך זה לא ביג דיל בשבילו? זו גם אמירה. הם לא אומרים את זה בקלות.

הם לא אומרים את זה בקלות והם דואגים לאחריות התקציבית של כל משרד.

בדיוק.

זו גם אמירה.

הם לא היו מוכנים, למשל בנושא של מענק האיזון - - -

אם תנתח את זה זאת אומרת שהוא מכיר בצורך. יש הכרה בצורך.

כן, בוודאי. ניסחנו גם משהו למשרד החינוך. אני חושב שיש שם את כל מה שדיברנו עליו. צריך עכשיו לנסח את זה ב - - - אין שם את התקנה, צריך ל - - -

פרופ' פוריה, אני נתתי כדוגמה את הנושא של החקלאות הימית. ברור שצריך לקחת בראש ובראשונה, לטעמי, את המקומות שיש לאילת יתרון יחסי.

- - - את היחס - - -

בדברים מסוימים כן ובדברים אחרים, גם היא לטענתם - - - למשל הנושא של לתת מורה לאותם חוסרים, זה נופל על דברים טכניים.

סיפורי סבתא, היא יכולה.

'איזה סמל מוסד נשים את המורה', תמצאו. שימו על בית ספר אחד שלושה חודשים, אחרי שלושה חודשים תעבירו - - - הרעיון הוא שישבצו מלכתחילה שני מורים עודפים באילת ואנחנו מבטיחים לכם שהם יהיו פול טיים ג'וב. הם לא יהיו מחוסרי עבודה אף לא יום אחד. על זה זה נופל. כל הקטע של התקנה, לדעתי זה מעבר להחלטת מחוז דרום.

לא, תקנה זה לא - - -

כן, אבל איפה שהיא - - -

אבל היא בדיוק הקטע הזה.

אבל היא לא - - - היא מבינה את הקשיים, אבל - - -

היא קשה ביישום, שמרנית.

בסדר, אבל אני מאמינה שהיצירתיות והחשיבה, לשיטתך, מחוץ לקופסה, אמורה לבוא מלמעלה. היא תביא את הבעיות, יגידו לה 'תעשי כך, חלוקה, בואו נחשוב על כך', ולדעתי היצירתיות גם צריכה להיות - - -

חסרה פה אקדמיה.

זה הנוסח האחרון שלך, שקיבלתי ממך.

היא הייתה בשבוע שעבר עם המנכ"ל, היא גילתה את כל מה שהעלינו.

לא חשוב. תראה, יש כאן הצעת מחליטים. משרד התיירות, הדברים עדיין לא סגורים איתו לכן יש כאן גם אמירה כללית לגבי זה. יש את הנושא של אנרגיה מתחדשת עם משרד האנרגיה, עם משרד החקלאות, נושא של חקלאות ימית ו - - - יש כאן - - - יש פה תשעה מיליון שקל להקמת הפארק.

הם זזים?

כן, לא קל, אבל יש שיתוף פעולה. יש כאן את הנושא של משרד הכלכלה, יש המשרד להגנת הסביבה, יש כאן את הנושא של התמיכה באקדמיה, תיכף אני אגיד לך מה כתבנו כאן ונחזור רגע לעניין של החינוך קודם כל. מה שכתוב פה, זה אגב האוצר כתב, להטיל על שר החינוך לשריין את המקורות והתקציבים הניתנים על ידי משרד חינוך בסך של 28 מיליון שקל בשנה, סכום כולל של 140 מיליון שקל לחמש שנים. יש כאן, להשיב את אזור ח' שהיה קיים בעבר, זה נושא - - - ולתקן תקנה מיוחדת לאילת בשל מאפייניה הייחודיים.

מה זה הדלתא?

לא, זה מה שניתן לשמר את התקציבים הקיימים הנוספים, המיוחדים שכבר קיימים.

התקנה היא מעבר לזה.

התקנה היא מעבר לזה.

(בריאיון רדיו): חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך, נמצא לידי ואני רוצה להגיד שאנחנו בלבו של דיון ולקראת סיום ולפני שאתם מדברים איתו אני רוצה לפרגן לו ולהגיד לו, כמו שאמרתי אתמול, שמדובר בחבר כנסת שהוא חבר כנסת אמיץ, קשוב לאילת ואנחנו מאוד מאוד אוהבים את העשייה הפרלמנטרית שלו. אני נותן לך אותו, בבקשה.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:15 ונתחדשה בשעה 10:18.)

שהמתמחה יישב על זה, יעבוד מולי, יש כאן את מה שאנחנו חשבנו שצריך להכניס לעניין התקנה. יש את העניין של החינוך, מה שהקראתי לך קודם. מבחינתי גם אם תהיה אמירה כללית זה גם נכון. אתה מכניס את זה למסלול של - - - אם נצליח להעביר כאן את התקנה.

הוא הציע כשהיית בחוץ? חוץ מהקטע של הצעת החוק שתהווה - - - כבר הולכים לעשות הצעת מחליטים על הבינוי? בוא נכניס. כמה שנצליח להכניס.

מה החשש שלנו? שיגידו לנו 'מה אתה נותן עכשיו הצעת חוק? עכשיו הייתה הצעת מחליטים לעיר אילת'.

בקבלה אנחנו אומרים, שלושה מפתחות ניתנו, הם בידי הקדוש ברוך הוא, זה גשמים, לידה, חיים והפרנסה. אז אומרים כשיורד גשם סימן שהעסק פתוח, תבקש על הכול. כשאנחנו הולכים לפתוח את הצעת המחליטים - - -

כן.

אל"ף, תודה. יש פה את הכול. לפני שאנחנו הולכים אני כתבתי לך פה ביום חגה של אילת, 'לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב ראש ועדת החינוך בכנסת ישראל, אני מתכבד להעניק לך אלבום תמונות המספר על התפתחות העיר אילת. תקוותי שעבודתנו המשותפת תסייע להמשך פיתוח ושגשוג העיר אילת. זו ההזדמנות להודות לך על עשייתך רבת השנים למען העיר אילת. בהוקרה ובברכה, מאיר יצחק הלוי'. ובעזרת ה', יש לך פה גם את הסמל של הנפת דגל הדיו, יש לך את זה שתניח את זה על שולחנך.

שני דברים, אל"ף, נקבעה עובדה, תרתי משמע, ואמרתי שאנחנו מתחייבים, אמנם לא בדיו, אלא במדפסת לייזר.

כן, שמעתי גם שמעתי.

(בישיבה בקמפוס בן גוריון)

ברוכים הבאים. נוספו בעצם שניים, נוספה ד"ר רותי פרנקל, שהגיעה במיוחד לביקור הזה. אני אומר ממש במיוחד, יצאה מונית, היא הגיעה לפה, בתום הביקור היא חוזרת כי גם לה מכינים רשימות כמה זמן היא נמצאת בבית וכמה זמן היא לא ואני שמח מאוד להגיד שאני רואה אותה כמה ימים בשבוע כאן. מימיני נמצא ינקי שבעצם מנהל את כל מה שקורה פה.

אני מאוד שמח על הביקור, אני רואה בביקור הזה חשיבות אדירה, אנחנו מאוד שמחים שהכנסתם אותנו ללו"ז. אני אומר את זה בכנות מלאה. למען הסר ספק, אני היום הייתי צריך להיות בכנס, להציג שם שני מאמרים, אתם יודעים על זה, והייתי צריך להתנצל בפני המון חברי סגל צעירים שלהם הכנס חשוב לקידום, אבל כששמענו שאתם מגיעים ביטלנו את הכול. יש לנו עכשיו חבר סגל שמגיע מירושלים כדי לפגוש אותך בהמשך, שמו ד"ר יניב בלחסן, הוא בדרך מירושלים, זה מבחינתנו מאוד מאוד מאוד חשוב.

אז אני אציג קצת את האני מאמין, שכבר הצגתי אותו פעם פעמיים, אולי עם קצת פחות פאסון, אבל אני רוצה להגיד לאן אנחנו הולכים וכמה זה חשוב. נתתי לך היום את הדוגמה שאני ואתה כתושבי, היום אני כבר לא כל כך תושב באר שבע, אני גר שבעה קילומטר מבאר שבע - - -

גם אני לא, 25 קילומטר צפונית לבאר שבע. אני ממושב שדה צבי ליד קיבוץ בית קמה, אבל בנגב.

אוקיי, בנגב. אז אני יותר קרוב לבאר שבע ואני חייב לשים את הדברים על השולחן. בוא לא נקרא לזה קשיים, בוא נקרא לזה אתגרים ואני לא מרים ידיים ואחר כך אני אבקש מרותי פרנקל שגם תגיד לך שאנחנו לא מרימים ידיים, מנקודת המבט שלה, כאשר המטרה היא לעשות פה טוב. עכשיו, מאיפה יבוא הטוב?

וכאן אני רוצה לתת סקירה. הגדולה של הקמפוס הזה, ואתה יו"ר ועדת החינוך, אז תתקן אותי אם אני טועה, אבל אני מדבר מהכובע של מישהו שבעברו לימד במכללות, לימד בארצות הברית, לימד באנגליה ומלמד בקמפוס בבאר שבע וגם בכובע השלישי ראש המחלקה לניהול מלונות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון, בקמפוס בבאר שבע. אם הקמפוס הזה יפרח וישגשג זה יעשה טוב לכולם. הקמפוס הזה, כשמדברים על מודלים של הוראה, זה צריך להיות קמפוס בלי גדרות. אם אתה מכיר את אוניברסיטת בן גוריון, חומות, אנשים עם - - - אני לא יודע אם ראית עכשיו, ממש ככה, אני לא יודע אם אתם מכירים - - -

זה בנייני בטון אפורים, אז תשלים את התמונה.

בדיוק. הקמפוס הזה, בגלל מאפייני העיר, צריך להיות שונה לחלוטין. לפני כחודש כמדומני היה פה ראש העיר ואנוכי, נתנו פה פרסים לנשים שמשתתפות בפרויקט 'משכילה'. בעיר הזאת יש 21.6% מהמשפחות משפחות יחידניות, כל ילד חמישי בעיר הוא ממשפחה יחידנית חד הורית.

מה הממוצע הארצי?

הממוצע הארצי 8.3%, באילת אנחנו מגיעים ל-22% כבר.

השבוע קיימתי דיון על - - - אני יוצא עכשיו מ - - -

אני אחזיר אותך אחר כך.

ודאי, ודאי. בבתי המשפט כבר עשו הפוסקים על הורות משותפת, מה עושה הילד שזכאי להסעה בכלל וילד בחינוך המיוחד בפרט, איך הרשויות מסיעות, אף אחד לא נתן את הדעת על זה. חייבתי אותם תוך 45 ימים לתת לי תשובות איך.

עכשיו, אומרת האמא, 'תמיד ראיתי את השלט לאוניברסיטאות, ברוכים הבאים, אבל למטה, אתם לא רואים, כתוב, פה, אבל לא בשבילי'. אנחנו אחרים, אנחנו שונים. דרך אגב, אני באופן אישי את הקריירה שלי התחלתי 400 מטר מפה, המגורים שלי היו פה, אני הייתי העוזר של העוזר של העוזר טבח במלון לגונה, ממש ככה, אני מייצג את הילד הרע בכיתה, את זה שגם אחרי שעבר פציעה בצבא אז אמרו לו 'לך תהיה נהג מונית כי אין לך מה לעשות בשום מקום אחר', אבל אמרתי 'נפצעתי בגב, איך אני יכול להיות נהג מונית?' הם אמרו 'ואללה, נקודה חשובה. אתה יודע מה? העלית טיעון מעניין, תתחיל, אחרי שתנשור תבוא אלינו ותמשיך'. זה ברמה המקומית לאמא החד הורית.

אם אתה תנכח איתי בארוחות הבוקר במלון בו אני לן זה בערך כמו תחנת הרכבת בבאר שבע צפון אצלנו בבאר שבע, אתה רואה את כל האנשים עם הידע מגיעים, באים, לצערי הרב היום בבאר שבע אפילו לא דורכים על האדמה, פשוט עוברים על הגשרים, נכנסים לקמפוס, חוזרים לרכבת ויוצאים. אם אתה תלך פה ברחוב אתה תראה את הצורך בפיזיותרפיסטים, בפסיכולוגים, בפסיכולוגיות, באחים, באחיות, ברופאים וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אם היא תהיה פה ואם יהיו פה מחלקות מובילות ברמה הזאת זה עוזר ויגרום לאנשים, וכאן חשוב גם המגוון האנושי שיהיה בעיר, להישאר בעיר.

אבל אני לא רוצה להישאר ברמה הזאת, זה בשנתיים שלוש אם אני מקבל לזה את הכוח הכלכלי ואת העזרה, אבל אחר כך קדימה, כמו שיש בכל מיני מקומות בעולם, שבהם הקמפוס דווקא כשהוא רחוק בעיר הוא מאפשר חוויית לימוד וחוויית לימוד טובה יותר, למה? כי אם יבואו לפה מרצים בעלי שם ואם יבואו לפה סטודנטים, כי אנחנו כאן נותנים את חוויית הלימוד הטובה ביותר ברמה של גודל כיתות, להביא כאלה מרצים, עם כל הצבעוניות - - -

נקבל תוספת משקל?

מתכת, גלאים. זה יכול לקחת אותנו קדימה וזה ישנה את המיצוב שלנו ואת המיצוב של העיר. אני חייב להגיד בצער רב, אני קראתי גם את הנקודות שכתובות ב'מה צריך לעשות'. לא מכירים את הקמפוס הזה בארץ, לצערי הרב. אני הולך באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואני מדבר עם אנשים על הקמפוס והם אומרים לי 'על מה אתה מדבר? לא ידענו. איפה אתה עובד? מה זאת אומרת באילת? מה אתה עושה באילת?' המאמץ פה הוא באמת מאמץ לאומי וצריך לעשות אותו.

יותר קל לי להתחיל את השבוע ולסיים את השבוע ביום אחד בתל אביב ואחר כך עוד חמישה ימים בבאר שבע, לתפוס את קו 37, להגיע, לחזור, במקום היום, ואתה זוכר את 'אבא של שבת', שישי, הכול הכול, מחכה לי חשבון ארוך כל סוף שבוע על הדברים הללו, וזאת משימה. אני יודע שנוצר מצב שהיה נתק לכמה שנים או אווירה קרירה. אפשר לשנות את זה - - -

האווירה הקרירה לא השתנתה?

אדוני ראש העיר, אני קריר?

לא אתה כמייצג את בן גוריון כלפי ראש העיר, אלא בן גוריון?

אז הייתה לי פגישה עם הנשיאה.

זה כלי שאני צריך לדעת לעבוד איתו.

אני אספר לך על הפגישה. הייתה לי פגישה עם הנשיאה ועם הרקטור ואמרתי לו 'שימו לי את הקלפים, באתי לסגור או באתי להמשיך את הקמפוס?' אז אמר לי הרקטור את הדבר הבא, 'תגיד לי אם היינו רוצים לסגור היינו בוחרים במשוגע כמוך? היינו בוחרים במישהו אחר, למה לבחור מישהו כמוך?' דיברתי עם הנשיאה - - -

אתה מדבר על צבי הכהן?

נכון ועל הנשיאה. עם שניהם נפגשתי לפני שלקחתי את התפקיד. יגיד לך ראש העיר, אני שנה לא לקחתי את התפקיד.

מה אופק השירות שלהם? התחייבות שלהם זה התחייבות כמו התחייבת שלטונית? מחייב? אני שואל שאלות לא מתגרות, פשוט אנחנו - - -

תאר לך שההחלטה הזאת עוברת ו - - -

אני אגיד לך למה אני שואל. זה לא חטטנות או משהו. אם אני יודע שיש להם אופק שירות של לפחות בחמש הקרובות אז גם עבודה מולם חשובה. אם זה משהו שנגמר שנה-שנתיים, אז צריך לעבוד מה שנקרא כמדיניות מלמעלה.

שנה-שנתיים? אז כמדיניות מלמעלה?

זו הסיבה ששאלתי.

אני הבנתי ואני לא החבאתי את זה גם לא בישיבה, אני אמרתי לך שצריך פה חוק.

כי הבנתי שגם צבי הכהן לא - - -

לצבי הכהן לדעתי נשארה לו חצי שנה בתפקיד, עם פרופ' כרמי היה עכשיו טררם די גדול עם הסיפור הזה של ההארכה. אנחנו לא יודעים מי יגיע או מי תגיע ולכן מאוד יעזור אם תהיה פה בהחלט החלטה מכוח חוק ואני אומר את זה פה גם בדלת פתוחה. הקמפוס פה, לא הקמפוס כ - - - בוא אני אקשר לך כי גם אתמול ראיתי שקישרו לפרשת השבוע, לא הקמפוס כמשכן אלא הקמפוס כרעיון.

אין דבר שאי אפשר לחבר, כל שבוע האקטואליה מתחברת.

בטח. איזה אחד נכנס במאה -18 לעיירה, הוא איבד את החמור שלו. הוא היה אדם מסכן והוא חיפש את החמור, הוא שואל אחד 'איפה החמור?', הוא אומר לו 'הוא קשור לפרשת השבוע', הוא הולך לעוד מישהו, 'תגיד לי איפה החמור שלי?' 'הוא קשור לפרשת השבוע', אז הוא אומר, 'תגיד לי, מה אתם רוצים בעיירה הזאת?', הם אומרים 'לא יודע, לפי הרב שלנו הכול קשור לפרשת השבוע.

אני חוזר לעניין. אפשר ללכת קדימה, אני אמרתי לנשיאה, 'תשמעי אני רוצה לעשות פה שבת תרבות', בכל עיר בישראל יש שבת תרבות, לעיר הזאת מגיע שבת תרבות. מה זה אם לא התפקיד של האוניברסיטה לעשות שבת תרבות. אמרה לי הנשיאה, 'קדימה, חצי אני חצי ראש העיר', על המקום, היא אמרה לי 'יניב, הרעיון הבא'. זרקתי שלושה רעיונות, אחד מהם דיברנו, אמרה לי 'קדימה, חצי אני חצי ראש העיר, אני הולכת על זה', שזה מראה שהיא מוכנה ויותר מזה, היא מוכנה לשינוי בבידול. וזה כאן חשוב ואני אומר את זה פה, אנחנו לא נהיה ליגה ב' לבאר שבע, אנחנו לא נהיה האחות המסכנה ואמרתי את זה גם למתאמים האקדמיים, אנחנו נהיה אחות אחרת ואם אנחנו נעשה את זה מספיק יפה אנחנו נהיה הרבה יותר אטרקטיביים כי אנחנו יכולים להציע פה, אני לא מתבייש לומר, חוויית לימוד שאין במדינת ישראל, כיתות קטנות, מרצים חדורי מוטיבציה, דיקן שיכול לעמוד בבוקר ולהגיד לסטודנט בכניסה 'בוקר טוב', לבוא לינקי בלילה ולהגיד 'תשמע, בקומה השנייה למעלה מצד ימין אין אור בשירותים, בדקתי אתמול'. כל הדברים האלה, מעונות, בגלל קוצר הזמן אתה לא מגיע - - -

למה זה לא קורה?

כי לא נתנו לנו את הכוח הכלכלי והחופש. תן לי את הכוח הכלכלי והחופש היצירתי, אמרת אתמול לצאת מהקופסה, אני כבר דרכתי על הקופסה. תן לי את זה ואני יוצא.

תפרוט את זה.

100 מיליון שקל. פרטתי.

לא מספרים, תפרוט את זה לתכניות.

תקציב לטובת שיווק, שאני יוצא פה בקנה מידה ארצי, ולא לחודש-חודשיים, ואפרופו, אני לא מראה תמונה של - - - הייתה פה תמונה, אחד הדברים הראשונים שביקשתי לעשות, 'לומדים, כאן נהנים', היה פה משהו עם ה'נהנים' באגודת הסטודנטים, אמרתי 'לא, פה לומדים'. שיווק לטווח הבינוני ולטווח הארוך. אני רוצה שכל מרצה ומרצה, כמו שרופא שיורד לאילת מקבל פה מלון ומקבל מלון ברמה גבוהה בהשוואה למה שאני נגיד לן פה ומקבל פה תוספת, אני רוצה להביא לפה את המרצים הכי טובים בארץ, שכולם ידברו על זה שפה כלכלה מלמד מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שאת הקורס בניהול מוזיאונים מלמד ד"ר פרביאש מבאר שבע.

אני רוצה להתגרות בזה, אתה חושב שזה מה שיביא סטודנטים עד אילת?

כן. רגע, אחת, הפרסום, שתיים, תהיה פה רמת לימוד אחרת, שלוש, כמובן העזרה הכלכלית לסטודנט בשנים הראשונות.

קרן המלגות. יחסית לגודל הקמפוס, יחסית למוסדות אחרים, יש לכם יתרון פה?

אז בוא אני אספר לך. דבר ראשון יש, אבל הפסדנו חלק מהיתרון מאז שעברה התקנה שכל מי שלומד בפריפריה מקבל שנת לימודים חינם.

אנחנו היינו הראשונים, דרך התקנה, לפני התקנה.

נכון, אבל לאור החלטתה של השרה גמליאל איבדנו רבות.

זאת הממשלה שהייתי חבר בה. אני זוכר את הוויכוח של להכניס את אשקלון, לא להכניס את אשקלון.

נכון. אז איבדנו חלק מהיתרון היחסי. היום, על פי המחקרים, כאשר קמפוס ידוע בזה שאצלנו זול ללמוד זה לא טוב, למה? יש מספר מוצרים בודדים שעליהם אנחנו גאים שאנחנו משלמים הרבה כסף, לא האוטו, לא הטיסה לחו"ל, בראש ובראשונה חינוך ומורשת. בזה אנחנו גאים, חינוך זה לא בזבוז, הרי חינוך זה השקעה, האבא גאה בזה שהוא חסך חסך חסך ונתן לילד.

לא יודע, אתה יכול ליצור לזה את האיזונים בהרמת הרמה.

נכון, אבל חכה, מה אני כן רוצה שיהיה? אני רוצה שאני אוכל לתת את המלגות הכי טובות בארץ לסטודנטים מצטיינים. אמרת מחוץ לקופסה. אין בעיה, אצלנו כולם מקבלים, אבל אם אתה בא ואומר לי 'אם אתה סטודנט מצטיין - -

תעודד הצטיינות, בסדר.

- - 'יאללה, אז אתה מקבל כפול'. ואז האמא שמבחינתה לא ידעה שיש קמפוס באילת, אז היא פתאום תראה פרסומות ובפרסומות לא יהיה כתוב 'בוא תלך לים', יהיה כתוב 'פה לומדים ברמה אחרת'.

ואתה אומר שזה 100 מיליון דולר. שקל או דולר?

אמרתי, אבל לא אכפת לי מהר מאוד להחליף לדולר. אמרתי שקל.

עכשיו יבוא לך מי שצריך לקבל את ההחלטה ואומר לך 'כל זה כדי למנף את העיר אילת', יכול להיות שהוא ייצר עוגנים מקבילים או חלופיים בפחות מזה. אני לא אומר, יכול להיות שלא. אני רק אומר את זה, אבל אין ספק שצריך לתת את החיזוקים האלה. לא יודע להגיד לך - - -

לפחות בעת ההיא, הסיפור של 100 מיליון שקל זה לא נקבע שרירותית, מי שישב לבנות את התכנית זה אנשי המועצה להשכלה גבוהה והוות"ת. ד"ר ליאת ישבה בהנחייתו של פרופ' עמנואל טרכטנברג, שהיה אז ראש הוות"ת, בתמיכה וליווי של רבקה כרמי, של דוד ברקת ושל איש הכספים יוסי רוקני, ויחד עם עבדך הנאמן, יחד עם מנכ"ל מגבית קנדה, יוסי תנורי, ישבו והחלוקה הייתה 10 מיליון שקל קהילת טורונטו, בעת ההיא היא הסכימה, 40 מיליון שקל הוות"ת, 50 מיליון שקל מדינת ישראל, תקציב האוצר. זה היה הסיכום. ישבו כולם, בעת ההיא יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, קראו לו גדעון סער. זו הייתה התקופה. הכול נעשה וקיימנו ישיבה מאוד מרשימה במלון דן תל אביב, שם הישיבות תמיד מרשימות, חדרי הישיבות שם מאוד מרשימים, מלאים בעושר, וכולם שם דיברו מאוד יפה, השפה ששלטה שם זה אנגלית וכך יצאנו ומאז הייתה תנועה לאחור, כמו שאומרים במושגים הצבאיים, דילוגים לאחור, כך אני זוכר כשריונר. זה היה דילוגים לאחור. בשפה אקדמית רגרסיה במלוא התהוותה. זהו, זה מה שקרה, לצערי הגדול.

מה שאומר עכשיו פרופ' פוריה, בואו נשיב בעצם את מתווה ה-100 מיליון. אני לא בטוח שאותם תושבים נמצאים במגרש. דרך אגב, אם שמת לב בסיפור של ה-100 מיליון אין את החלק של אוניברסיטת בן גוריון, בחלק התוספתי אני מתכוון, זה לא נמצא שם. מה עוד ביקשנו? וזה אני אגיד ואחרי זה אני אחזיר את המיקרופון לפרופ' פוריה, אנחנו ביקשנו מרצי תקן, אנחנו ביקשנו שיהיו פה מרצים תקניים בתוך הקמפוס. נכון להיום אין מרצים. אני צודק?

יש פה סגל קבוע של שני אנשים.

אז הנה, ניתנה תשובה מוחצת ועצובה. כל השאר זה מרצים ש - - -

כל השאר מוטסים ומוסעים. אני אתן דוגמה נורא קטנה, מאוד טרייה, אם היה עוד קצת. יש מרצה טוב, מוגדר מומחה, שהיה צריך להביא אותו לכאן ללמד, על פי לוחות השכר הרגילים הוא היה צריך לקבל איקס, הוא אמר 'אבל אני מומחה, אני לא אבוא בשביל זה, אני מומחה', צריך לעשות ועדה מיוחדת, לבקש בקשה מיוחדת בשביל להגדיל לו את שכרו יותר גבוה. עכשיו, בכסף קטן עסקינן, אבל זה משליך. כשהוא יבוא לשדה התעופה הוא יבוא הנה בטיסה, אבל אני אצטרך בתור איש מינהל לטפל בהחזר הנסיעות שלו וחניה בשדה התעופה זה לא נחשב.

כן, הדברים הקטנים האלה - - -

והם מעצבנים ומפסיד יום שלם.

תגיד, הוא צריך את הפרוצדורות? עד שהוא עולה למטוס, עד שהוא יורד, עד שהוא מגיע.

אני אתן לך דוגמה מהיום בבוקר.

בוא, אנחנו שם. אני לא יודע להגיד לך, אני לא יודע משהו אחר, אגיד לך מה תוך כדי שהוא דיבר, אז בישיבה הראשונה פרופ' יפה זילברשץ שידרה חוסר רצון בלשון המעטה, בשפה הברורה אפילו עוינות.

היא ישבה פה בכיסא שאתה יושב עליו.

רבקה כרמי, אפתיות, לא עוינות, 'זה עולה כסף, אם אתם רוצים'. משם אני בא לדיון הזה. הדיון השני, שאמרתי לך שהוא יותר טוב מהראשון, שמעת את צבי הכהן, הוא היה אגרסיבי בראשון, בשני הוא כבר מוכן להכין תכנית, מוכן לדבר. יפה זילברשץ, גם בוות"ת והנציגים, לא היו, גם הם שמעו נחישות גם מאיתנו. אני אגיד לך מה אני מסיק מהדיונים, מה אני הולך לעשות - - -

ד"ר יניב בלחסן, חבר הסגל, זה אחד מהשניים שגר באילת, יוצר באילת, חוקר באילת, מחנך באילת.

אבל מטיל את הביצים בירושלים?

פעמיים בשבוע.

אני אומר לך, אני פרקטי, אני יושב ישיבה אישית עם יפה, לראות היתכנות, אם היא איתי, היא תסתכל לי בלבן, אני אסתכל לה בלבן, אם אני אשוכנע ממנה שהיא הולכת איתי, אני אישית אעשה ישיבה לא מחייבת, עם כבוד ראש העיר, פרופ' - - -

פוריה. תזכור שנה טובה ופורייה, לא בית החולים.

מאחר ששמתי לב שאתה אוהב לשלב גם בדיחות, אדם הלך לבית עולמו, הגיע לעולם האמת, אומרים לו 'איך קוראים לך?' 'משה בן דוד', 'אין לנו, תביא את הרשימה, לך אולי לגן עדן', 'אין לנו', אז השומר אומר 'מאיפה באת?' הוא אומר לו 'מפוריה', הוא אומר לו 'הם תמיד שולחים מוקדם'.

טוב, אני מסכם. אחרי שאני רואה שיש היתכנות עם יפה זילברשץ נעשה ישיבה, כמו שולחן עגול, של פרופ' פוריה, פרופ' יפה זילברשץ, ראש העיר ואנוכי, נקבע לנו אבני דרך, איך אנחנו מביאים את ההעצמה של הקמפוס הזה. אין לי למכור לך סיסמאות, אבל אני כן יכול לומר לך שאני מחויב, לא בגלל שראש העיר יושב פה, כי אני מאמין בזה. אני לא רוצה להגיד שאין תקווה לעיר הזו בלי זה, אבל זה אחד העוגנים החשובים.

אמרתי בסיור, כשראית את התעודות החוקרות בבית ספר רבין, היא החמיצה את אילת, למרות הצלחתה. מדינות אחרות, עיר כמו אילת זו עיר קונגרסים, עיר הקונגרסים המרכזית שהייתה צריכה להיות פה אילת. יש שדה תעופה, זה רחוק מכל השטחים. לכן אני אומר לך, תכנית העצמה, אם היא אומרת לי שיש היתכנות אנחנו יושבים ביחד.

אני רוצה להציע הצעה. כדי שלישיבה הזו תהיה תכלית והיא תהיה גם פרגמטית אני חושב שבמחסנית שלך צריכה להיות הצעת חוק. אם יש הצעת חוק שבאה ומדברת על האקדמיה באילת, הצעת חוק. אם לא, אני אומר לך, זו תהיה שיחת - - - לא יקרה, אולי יהיו כוונות טובות - - -

לא, לפגישה עם יפה אני בא עם הנחישות שלי.

להיות מוכנים, שיש לנו במחסנית הצעת חוק.

יפה יודעת שאם אני בא אליה לפגישה אישית או לישיבה, זה משהו שאני נחוש בו והולכים למאבק. אני הולך עם הנחישות. בהצעת חוק, ודאי שהיא תדע שאני לא הולך להרפות, זה הצעת חוק, זה לשבת על השר, להשתולל. כמו שעשיתי אז בשילוב חרדים באקדמיה. יש קבוצה מיליטנטית שבולמת, אם אני הייתי מתנה זה היה נעצר, זה היה נעצר לגמרי. יש הישגים שאנחנו לא מפרסמים אותם כדי לא לחבל. אז אני אומר לך, אני הולך להיאבק. יש היתכנות איתה - - -

זה במקביל להצעת המחליטים שדיברנו בבוקר שבתוכה היה גם הנושא הזה.

כן. לכן אני אומר, אם אני רואה שיש היתכנות והיא הולכת איתי אני מיד רותם אותה לישיבה הזו. אני אמרתי את הארבעה האלה, אבל אם אתם חושבים עוד אחד או שניים שהם יותר פרקטיים, יותר עם נתונים, אבל בוא לא נקדים את המאוחר, תקבלו ממני אחרי הפגישה איתה.

אני רוצה להיות יותר קשה איתך. אתה אמרת שהמדינה החמיצה את אילת, אני הולך להגיד משהו לא נעים שלדעתי בראייה חברתית המדינה אפילו ניסתה קצת למחוק את אילת כי היה לה נוח עם הדבר הזה. כשיבואו לפה ויראו שאנחנו מתכננים לפתוח פה בקמפוס, הקמפוס היחידי בארץ, אתה זוכר שדיברנו על החד הוריות? הן הרי לא באות ללמוד כי מי ישמור על ארבעה הילדים? זה גם עולה המון כסף, אני רוצה שזה יהיה הקמפוס היחידי בארץ שיהיה פה גנון, שהאמא תבוא, כי האמא בניגוד אליי ואליך, אנחנו סוגרים את המגרה, אתה - - -

אתה לא תהיה ראשון.

באיזה קמפוס יש גן ילדים?

הקמפוס החרדי בירושלים, החממה הטכנולוגית.

גם במכללת לוינסקי בתל אביב יש גן ילדים.

לא, אבל אני רוצה מסובסד בתוכו.

מעון יום.

זה יש גם בקמפוס בבאר שבע, אני רוצה שמישהי באה, לא כחלק מגן ילדים, שאם יש לה שיעור מחמש עד שמונה היא שמה את הילדים - - -

אנחנו נדאג לצוות החינוכי. אתם תביאו לנו תקציב ואנחנו נדאג לצוות.

יפה. הרי אפשר לעשות את הדברים הללו. באמת נעשים פה דברים חשובים גם לרמה המקומית והמטרה היא לעלות רמה, לשדרג את עצמנו גם ברמה הארצית, שאתה והשכנים תשלחו את הילדים לפה כי זה חשוב לנו, לנו כעם.

ברור.

אנחנו נחזור לפה, יש מזון.

אני מקווה שזה משהו מינורי, לא פולחן, לא פולחן מזון.

לא, אין. זה משהו קצר ואחר כך אנחנו חוזרים פה לטובת המשך דיון עם עוד אנשים שיגידו, כאשר בסשן הבא, ולא תדרכתי את ד"ר פרנקל מה לומר ולא תדרכתי את ד"ר בלחסן מה לומר, כל אחד יקבל שתי דקות להגיד מה שהוא רוצה בפניך כדי שאתה תאזין לאנשים מהשטח במקום לראות מעבדה.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:00 ונתחדשה בשעה 12:30.)

באתי ללמוד בעיר. תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי באוניברסיטת בן גוריון במגמה הזו. כלומר פה גדלתי ואחר כך עשיתי פוסט דוקטורט בפלורידה ושוב חזרתי לכאן. אני כמו גומייה, כל דבר מחזיר אותי לעיר. הקמפוס זה מקום תומך, סביבה תומכת ואינטימית. למדתי גם בבאר שבע ולמדתי גם בחו"ל, באוניברסיטאות, וראיתי כמה זה לא אינטימי. הדבר הזה תומך ומעודד מחקר. אני ביצעתי פה מחקרים פורצי דרך שקשורים לים וזה הייחוד של הקמפוס שלנו, הקרבה והנגישות הבלתי נתפסת לים האדום והיום הקמנו כאן מעבדה חדשה לביו פיזיקה, להידרו דינמיקה ולחקר תנועת המים סביב אלמוגים וכו'.

הקמפוס מעודד, היה ועודנו ואני מקווה שבעתיד ימשיך לעודד את המחקר. קצת קשה לנו כסטודנטים, אני מדבר עכשיו בכובע של סטודנט, היום אני גם מרצה מגמה, אבל כסטודנטים, היה חסר לנו אופק, גם אופק תעסוקתי בעיר. אני מדבר על לפני 15 שנה, עשר שנים, היה קשה לראות לאן אנחנו הולכים תעסוקתית, היום כבר יש לנו לאן, וגם אקדמית, איך אנחנו נתפסים ולאן אנחנו ממשיכים.

אנחנו מקבלים פה תואר יוצא מגדר הרגיל, בביולוגיה ובטכנולוגיה, שהוא של אוניברסיטת בן גוריון לכל דבר ועניין, הדבר הזה הוא בינלאומי ואני וכל שאר הבוגרים שסיימו איתי, שנים לפניי, שנים אחריי, אנחנו כולנו בקשר, מאוד מרוצים מהתכנית. יש כמובן תמיד עצות לשיפור ושינוי, אבל מאוד מרוצים מהתכנית ומהקמפוס.

אנחנו באנו לעמוד מקרוב על הקשיים. בגדול אנחנו מכירים אותם, מבינים את ה - - - מעבר לזה, אתה כחוקר, לא בגלל המרחק או האקלים, כחוקר, בגלל שזה קמפוס של בן גוריון, זה לא בן גוריון, אם היית חוקר בבן גוריון בבאר שבע לעומת חוקר פה היית בשנה תקציבית - - -

בהחלט. דבר ראשון, יש לנו תקציבים, גם התקורות, תקציבי המחקר, אפילו על גרנטים, אנחנו מפרישים סכומים ניכרים מתקציב המחקר שלנו, אפילו מגיוס תרומות - - -

טוב, זה נחלת כל ה - - -

אבל הדבר הזה פוגע כמובן, נחלת כולם. קשה לנו עם חוסר ה - - - צריך מסה קריטית של חוקרים ושל סטודנטים כדי שתהיה אינטראקציה חיובית ובונה בין תחומית. לפעמים כשאתה עובד באיזה שהוא בידוד כזה, אקדמי ומחקרי, אתה מוצא את עצמך עובד לבד או קופץ רגע לאיטליה לעבוד עם איזה קולגה וחוזר. שכשעבדתי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, אתה יוצר מסדרון, אתה עובר רגע משרד, אתה מדבר, מביאים סטודנטים, עושים, יש כל מיני שיתופי פעולה שמפרים וזה דבר שהוא מאוד חסר.

תקציבית, כשאנחנו מציגים את עצמנו כמי שחוקר באילת או בקמפוס אילת זה לא כמו להציג את עצמנו חוקרים בבאר שבע.

זה לא כמו בפני מי?

בפני גופים חיצוניים שאינם מכירים.

גם בינלאומיים?

כשאתה אומר קמפוס בן גוריון באילת הם אומרים 'רגע, האם זה בן גוריון?' הם שואלים את השאלה הזאת, אני צריך להסביר. כשזה פורמלי על הדף זה לפעמים מעלה שאלה. גם גיוס הסטודנטים, מי כמוכם יודע, הדבר הכי קשה שיש בכל גוף זה גיוס אנשים טובים שבאים לריצה למרחקים ארוכים. במחקר זה אוויר לנשימה, במיוחד סטודנטים, ויש לנו גם בעיה של מספרים, מסה של מספרים שלאחרונה אנחנו מרגישים אותה טוב טוב גם כמי שהולך לגייס סטודנטים לתארים מתקדמים. זה קשה, קשה לגייס סטודנטים למרחקים ארוכים, טכנאים, אנשים שבאים לעשות פה עבודה לטווח ארוך. זה משהו שכולנו חווים. אני חושב שבכל תעשייה יש את זה, אבל פה באילת, בסופר פריפריה שאנחנו מרגישים את זה קצת יותר.

חוץ מביולוגיה ימית יש תארים אחרים שיכולים - - -

דיברת על לצאת מהקופסה, אז הכוח של הקמפוס יכול להיות שזה יכול להיות הקמפוס היחידי שיציע להם גם ביולוגיה ימית וגם אשכול בקורסי ניהול, למה? כי זה מכובד וזה חשוב, אבל אם הוא, ואתה דיברת אתמול על המדפסת בהקשר של דיו, אם הוא יודע לייצר במדפסת אנחנו לא נגיע למעבדה שלו אלמוגים. הוא צריך גם את הרקע בהכנת תכנית עסקית ושיווק. אנחנו עכשיו עובדים, היה לנו ביקור, לדעתי לפני שבוע ומחצה, שבמסגרתו דיברנו על איך אפשר לשפר את התכנית הזאת ולבדל אותה כאשר המטרה היא, שים לב, מה הקושי? אין לו חברותא ולסטודנטים אין חברותא. המטרה היא שאם הוא יגיע כבר בשנה שנייה לפה, כי הוא היום מגיע רק בשנה שלישית, אז תהיה לו חברותא של סטודנטים. קשה לו, הוא ואשתו וזהו. זה בדיוק כל הדברים שדיברנו עליהם. אם ניתן להם את זה זו תהיה המחלקה היחידה. במכמורת שילמדו אותם לדוג או לעשות קורס בסקי, אבל כאן הוא יקבל קורסים בהכנת תכנית עסקית כי בתור עם ישראל אני צריך שהוא יידע אחר כך לעמוד ולגייס משקיעים ואת זה אנחנו יכולים לתת. ואני יכול אפילו לקחת אותו בטעות, למרות שהוא לא מתעסק עם דולפינים, אבל לחשוב על קורס בריפוי בדולפינים.

דיברנו פה על אילת כאשר כאן אפשר במחלקה לפסיכולוגיה לתת אשכול של קורסים שלא ניתן באף מקום באף מקום בארץ, נושא טיפול עם חיות, בזכות החיות שחיות פה, בין אם זה בים וכן הלאה. ואז הסטודנט, שאין לו את זה בשום מקום אחר, יבוא לפה ואז תעשיית התיירות, דיברת על כנסים, כשיריב לוין שאל אותי איך אפשר לשפר פה, אמרתי תיירות כנסים ותיירות מרפא. אנחנו צריכים משהו שיבדל ושיקשר לדנ"א. ויש לנו שטחים ושם אפשר יהיה לעשות מרכז כנסים גדול וזאת גם תיירות אחרת.

זלגתי לתיירות, אבל זה מה שאפשר לעשות פה לעשות וברגע שיהיו לנו עוד ארבעה חבר'ה ועוד 30 סטודנטים, אם תהיה להם גם חדוות יצירה והטיפוס הזה זה חדוות יצירה. ד"ר בלחסן.

תודה לכם.

אני הגעתי מלימודים בארצות הברית ישירות לאילת, לפני עשר שנים, אני כבר עשר שנים עובד כאן, גם כן עשינו פה מחקרים, באמת אני אומר בצניעות, מבחינת קריטריונים בינלאומיים מחקרים בכתבי העת המובילים בעולם ושמנו יצא למרחוק.

תספר לו על הדירוג של המחלקה.

הדירוג של המחלקה, המחלקה היחידה באוניברסיטת בן גוריון שדורגה בין ה-50 הטובות בעולם בגלל איכות הפרסומים. מהבודדות בארץ, מ-13 המחלקות היחידות בארץ. זאת אומרת אנחנו נותנים עבודה פה.

יש קושי, אנחנו אמורים להיות פה חמישה חברי סגל בקמפוס אילת, כרגע אתה מדבר עם היחיד, השני בשבתון באוסטרליה. איכשהו התקנים האלה נעלמו, יש קשיים להתנהל פה כחבר סגל של אוניברסיטת בן גוריון באילת, בגלל קונסטלציה. התנאים הם לא אותם תנאים, אני לא אפרט כי זה פשוט לא מכובד בעיניי לעשות את זה.

לא, ברור.

אבל יש קשיים אובייקטיביים להיות פה איש סגל, גם מבודד אקדמית וגם שארגון האם בבאר שבע לא נותן את הכלים האקסטרה כדי לייצר פה מחקר, בעזרת פוסט דוקטורנטים, בעזרת איוש תקנים שקיימים, שניתנו כבר מהמועצה להשכלה גבוהה וזה לחם חוקנו. לייצר מחקר, לייצר פה עשייה מחקרית אוניברסיטאית אותנטית שצומחת מתוך העיר אילת, מהערבה לפה, זה מה שיביא לפה סטודנטים.

אני 11, 12 שנים במקום הזה, אני לא יודע - - - דיברתי עם ראש העיר לפני דקה, אמרתי אולי צריך לשנות פה את המודל, אולי לא רק בן גוריון, אולי מכון בין אוניברסיטאי, כמו שיש לביולוגים הימיים. קריה אקדמית שבה כל אוניברסיטה תבוא לפה. באמת, אם העיר חשובה למדינה קמפוס אוניברסיטאי, בן גוריון ואחרים, הדבר הזה הוא חיוני. לי אין פתרונות, אבל צריך לחשוב מחוץ לקופסה ואני סומך על כבודו שיפעיל את כל כובד משקלו מול המועצה להשכלה גבוהה.

נשתדל, נעשה את זה.

בסך הכול יש פה באמת קמפוס ויש פה דברים יפים שצומחים מפה. מחקרים, אנחנו עובדים על מחקרים מגוונים. מורה בבית ספר עציון גבר שכותבת תזה על תיירות שורשים לאתיופיה, מחקרים אחרים שנעשו פה על ההשפעה של הצוללנים, תיירות וביולוגיה ימית, על שונית האלמוגים.

נפגשנו איתה.

אפרת אביס, ראינו אותה.

כן, נועה בן הרוש.

נויה בן הרוש, היא עושה מחקר על - - - תלמידה שעשתה - - -

אני מדבר על מורה שכותבת תזה כרגע בהנחייתי. אנחנו מנסים לגייס כסף לדבר הזה מהקרן הלאומית למדע. זאת אומרת יש פה מחקרים ויש פה סדרת מחקרית, המחקר פה קורה, אבל קשה פה. כאיש סגל יחיד פה פשוט קשה. אני מדבר מדם לבי. הדבר הזה לא יוכל להימשך לאורך זמן.

אתם לא מצליחים מבחינת בן גוריון לנסות לקחת את הפוטנציאל, את הייחודיות, ולהעצים אותו פה?

כפי שאמר הרקטור, הוא בא ואומר, 'אין בעיה, רק תבטיח לי שאתה לא נוטש אותי', הרי הוא אמר לך.

כן, הוא אמר.

מהרגע שיהיה, אם אתה מבטיח לי, מה זה שאתה לא נותן לי שטיח? שאתה מרפד אותי בשטיח מקיר לקיר לתקופה - - -

דיברנו על אופק.

בדיוק, על 30-20 שנה קדימה ואז אפשר להעסיק עוד אנשים כי תנאי ההעסקה פה זה עקביות ואז אפשר ליצור להם את שיתוף הפעולה הזה. אני אומר 'להם' כי אני רק שלושה ימים פה בשבוע. זה בפן הזה, לא שזה לא אני.

משהו יצירתי, ניסיתם ליצור שת"פים בינלאומיים?

מנסים, אבל מאוד - - -

לא פילנתרופיה, בתחום המחקר.

היו פה פוסט דוקטורנטים מיוון שעשו פה מחקר על העיר שפורסם במיטב כתבי העת. הם הגיעו לפה וישבו שנתיים בעיר.

אנחנו התחברנו ללוזאן, בית ספר גבוה לתיירות, הבאנו את האנשים לפה, הסכימו לשת"פ, הבאנו תכניות גם לפרופ' צבי הכהן, גם - - -

כן, אבל הם מחייבים - - -

בסדר, לא משנה, הוא שואל אם עשינו, התשובה היא כן.

אני יו"ר השדולה לקפריסין-ישראל, יש עכשיו דיונים טרילטרליים, לא בילטרליים, יוון, קפריסין, הם מחפשים בנרות נושאים שאפשר - - -

אז שני החבר'ה שהוא מדבר עליהם והם עכשיו לומדים באנגליה, גם הם באים ואומרים, אפרופו שת"פ, אנחנו הצענו להם גם תפקיד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, לא באים. המשכורות שאתה מציע למרצה שהוא היום עובד באנגליה, הוא לא יבוא. צריך פה את הקשר ואת תחושת המחויבות ולהם אין את כל האלמנט הרגשי.

מובן.

ברמת הקמפוס, אני לא אומר מטפורית, יכול להיות שבסמסטר הבא יהיו פה סטודנטים מאזרבייג'ן. אתה מבין? אפילו למקומות האלה אנחנו מגיעים. בשבוע שעבר הייתי בפגישה אצל השגריר הגיאורגי, כדי - - -

שגריר גיאורגיה בישראל?

כן.

הוא היה פה הרבה פעמים באילת.

אפילו לעשות סיבובים, מנסים לחשוב על קורסים בחו"ל כחלק מתכנית הלימודים ואז זה יהפוך את הקמפוס לעוד יותר אטרקטיבי. בוא נצא מהכיתה, מה זה נצא? נצא החוצה.

אפשר להוסיף? איש הסגל השני שנמצא עכשיו באוסטרליה, נדב ששר, לאורך כל השנים תמיד היו לו לפחות סטודנט בינלאומי אחד אם לא שניים, מאיטליה, עכשיו יש לנו אחת מאירלנד. יש לנו כל הזמן סטודנטים לתארים מתקדמים מכל קצוות העולם. סטודנטים שלנו, אגב, יוצאים אחר כך ועושים קריירות מאוד מצליחות, ובלי להצטנע, בכל רחבי הגלובוס בתחום הימי.

כמי שהוא גם קצת יזם, אני מדבר עכשיו כמישהו שהוא יזם בנפשו, יש כאן יוזמה מבורכת של העירייה להקצות שטחים, לקדם את הפארק הביו טכנולוגי ולתמוך בו כדי לאפשר מקומות תעסוקה ולקרוא ליזמים ומשקיעים מבחוץ לבוא אל העיר, כי יש לנו פה משהו באמת מיוחד. כשאני רוצה להגיד, אוקיי, אני רוצה לקיים פה, שהמחקרים יהיו מקומיים, שהמחקרים והסטודנטים ואנשי הסגל יהיו פרי תוצרנו, קצת קשה לי לראות את זה קורה עם איש סגל יחיד בתחום הביולוגיה הימית. אנחנו היום מושתתים, אנחנו נשענים קצת על מנח"י, או חקר ימים ואגמים, שיש שם כבר חוקרים מוצלחים, שם אנחנו מפנים את הסטודנטים שלנו שיעשו שם עבודה, חלק במכון הביולוגי האוניברסיטאי, כדי לקיים את המסה הזו. אנחנו באמת מושכים הרבה סטודנטים, רוצים להשאיר אותם בעיר, אבל אנחנו צריכים עוד משאבים בשביל זה.

אבל אנחנו מדברים על שניים בשנה.

הכול סביב הקוטן והמרחק.

ראשית אני רוצה לומר שאני מאוהבת באנשי אילת. אני חושבת שיש משהו באנשים פה שזה משהו מאוד מאוד מיוחד ומחמם את הלב. קברניטי העיר, ראש העיר נמצא איתנו בכל מיני אירועים, כשאני רק מזמינה אותו, מושכת אותו והוא קיים, יניב, שעכשיו פורץ דרך, ומשהו על התכנית שלנו.

ומשהו על התכנית שלנו. אני בעצם הגעתי לפה אחרי 15 שנה שניהלתי את אגף החינוך בעיריית באר שבע ואז קרא לי פרופ' - - - 'בואי תחליפי תעודת הוראה לתיכונים', כי זה לא היה. יש רק את לוינסקי, שזה ליסודיים, אמרתי ואללה, מתאים, בוא נתחיל עם זה. כי די חששנו. מה שקורה היום, 150 איש עברו את המסלול שלנו, ראש העיר מגיע כל הזמן למפגשים, האודיטוריום פה מלא והם כולם מפוזרים בתיכונים וביסודיים בעיר. זה משהו מדהים שפרץ דרך רק לפני חמש שנים, כי נתנו פתאום מענה לצורך, כי הצורך היה, כמו שאמר יניב, מורים מגיעים, מלמדים פה שלוש שנים, מקבלים איזה שהוא צ'ופר כספי, אורזים את החפצים שלהם והולכים הביתה ואין יציבות. זה יוצר חוסר יציבות בחדר המורים. איך אתה אומר? זה אנשים שהיו שנים איתנו ומוחזקות הזאת של מורה בתוך בית הספר, שזה שלו, זאת האדמה שלו, זה משהו אחר מאשר מישהו שמגיע על מזוודות ואומר רגע, צ'יק אני חוזר. זה לא טוב לתלמיד, זה לא טוב לצוות, זה לא טוב למנהל, זה לא טוב לאף אחד.

יצרנו פה התבססות מאוד רצינית בכל המקצועות. התחלנו פה עם מינהל, היום יש לנו מורים במדעים, בפיזיקה, במתמטיקה, בביולוגיה, באנגלית, באמנות, בתקשורת, בתיאטרון, בכל מה שרוצים. הם עושים הסבה מהמקומות שבהם הם נמצאים, חלקם עובדים בעירייה ואומרים 'אני רוצה להיות', כולם על בסיס תואר ראשון, תואר שני, יש כאלה גם עם תואר שלישי. נויה שראיתם היא שלנו, היא תוצר של יחידת ההוראה. אני חושבת שהדבר הזה הוא משאב אדיר. יש פה גם אולפנה וישיבה, אנחנו מביאים גם מורים לאולפנה ולישיבה, שזה חבר'ה דתיים, זה יוצר פה משהו שמבסס את מערכת החינוך בעיר. כי הם לא רק מקבלים שנה אחת, משרד החינוך אומר שהם צריכים עוד שנה אחת של ליווי של סטז' ועוד שנה של ליווי מורים שנה א'. הם שלוש שנים בייבי שלנו. וזה פשוט מדהים מה שקורה.

אני ממש מאושרת מהחוויה הזו. אני חושבת שקרה פה משהו בעיר שהוא נותן. אם יש לי בקשה זה משהו שמשולב של שניכם. המורים האלה, שבעצם הם אנשי העיר, או אני קוראת להם מהפזורה, הם באים מכל הקיבוצים מהסביבה, מקטורה, מגרופית, מיטבתה, באים וחלקם מלמדים פה וחלקם מלמדים בסביבה, הם בעצם לא מקבלים את המלגה התוספת, כי הם אנשי העיר. אלה שבאים לשנתיים מקבלים צ'ופר, אז הם אומרים, 'אז מה שווה? אני אצא החוצה, אני אחזור לפה ואז אני אקבל'. אני חושבת שצריך ליצור מצב שמורה שמלמד פה בעיר הזאת, מתחיל את העבודה בעיר, הם צריכים לקבל איזה בונוס על זה.

אני אסביר ליושב ראש. אנחנו קיבלנו תמרוץ למורים שאנחנו קולטים מהצפון, תמריץ ראוי ויפה, שנותן משהו כמו 50% תוספת לעומת המורה ליד. אומרת הדוקטור, החבר'ה שלומדים כאן, הם גם חדשים לצורך העניין, מדוע לא לתמרץ אותם? זו סוגיה מורכבת, לא פשוטה - - -

הם היו מורים קודם?

לא.

יש פה איזה רציונל. אם אני מעודד כוח הוראה חדש, אני חושב שיש פה - - -

יש פה קייס.

לא, יש גם מסלול, איך קוראים לו במשרד? אייל רם.

אם הם יאפשרו למי שמתחיל וזה, אין לי בעיה. השאלה מה תעשה עם מורים שסיימו בלוינסקי. אני לא יודע להגיד לך.

חבר'ה, אפשר להתגבר, אבל זה לא הגיוני שמורים שבאים מבחוץ מקבלים ואלה שעשו הסבה פה בעיר ונשארים פה וגרים פה - - -

זה גם מורים שבתוך חדר המורים במשך הרבה שנים, הם לא מקבלים שום תמרוץ. זו גם נקודה.

אוקיי, אז צריך לחשוב על כל התהליך הזה של תמריצים למורים בתוך העיר הזו, בוודאי אלה שהתחילו.

אני בודק.

חבר הכנסת מרגי, זה נתון לוויכוח עתיק, עם בג"צ עדאללה.

אני מדבר על הסבה להוראה, לא מדבר על מורים חדשים.

לא, זה תמריצים לכולם.

יכול להיות שהסבה - - - צריך לראות מה קורה עם - - - זה לא פשוט.

אני מצטער לקטוע, חשוב לי, אני יודע שאתה מסתבך עם רעייתך וכנ"ל אני. הבאנו קבוצה של סטודנטים שפשוט עמדו שם מחשש, בבקשה, נעבור ביניכם, כל אחד שיציג את עצמו ואת הייחוד מאיפה הוא מגיע. דרך אגב לא היה זמן לתדרך, גם שינית לנו את הלו"ז, אז גם אם רצינו לא יכולנו לתדרך.

אתה רואה שאני מגבה אותך.

(מפגש עם סטודנטים).

אני מקווה, מעבר לדברים הרציונליים, שהרגשת כמה המקום הזה חשוב ברמה המקומית, של העיר, וכמובן ברמה הלאומית ואפשר לפרוח. תן מים אנחנו פורחים.

חז"ל אמרו בארמית, 'לא דומה תשמע לתחזה', בין בוא ותשמע לבין בוא ותראה. אבל פחות או יותר אנחנו מכירים את הייחודיות של העיר אילת, זו לא בעייתיות של העיר, זו ייחודיות והייחודיות הזו מחייבת, כפי שאמרתי אתמול בישיבת מועצת העיר, את ההנהגה לחשוב מחוץ לכללים הקבועים ולכפר על הדלתא הזו, או לתת את המענה לאותה ייחודיות. לעתים יש אוזן קשבת, אבל בדרך כלל הפקידות אוהבת לעבוד בצורה מובנית, לא אוהבים שינויים. יש לכם ראש עיר שלא מוכן להיכנע, לא מוכן לוותר, נחוש, עושה זאת אני חושב מדי שבוע, אפשר לראות אותו אם לא אצלנו, אז במשרדי הממשלה.

אני כוועדת חינוך קיימתי כמה דיונים בנושא של מערכת החינוך והאקדמיה באילת. לא אומר שיש פריצת דרך, אבל כן יש התקדמות מדיון אחד לשני. אנחנו יצאנו בסיכום כלשהו להמשך הדרך. אני נחשפתי כאן היום, מה שלא ידעתי. ממרומי גילי אני מכיר את אילת על כל גלגוליה, אני אומר לכם שאני מופתע, זו עיר חיה, עיר נקייה, גם השכונות שהיו בעבר עם כל הקשיים האובייקטיביים ידעו לזקוף קומה, מערכת החינוך, מה שאני נחשפתי בבתי הספר שביקרתי בהם היום, אתה רואה צוותים מחויבים, שלוקחים את הייחודיות של בית הספר ומשתמשים בייחודיות כדי להעצים.

וזה מסתדר לי עם תפיסת העולם שלי, שצריך כבר לצאת מאותה תבנית של מערכת החינוך, לתת יותר עבודה עצמית של התלמידים, עבודות חקר, יותר למידה משמעותית, לתת הערכה חלופית, מספיק עם ה - - - ירדנו מ-21 אירועי בחינה ל-16 וזה עדיין הרבה. אמרתי, הבן שלי מסיים י"ב, זה כמעט לינץ' שהוא עבר בי"א-י"ב. אתם יודעים מה? אני לא מאמין בזה. אני אומר לכם בכנות, אני לא מאמין בזה. אולי בנות קצת יותר, כשזה בנים לא מאמינים בזה. תלמידים מגיעים אליי לוועדה ואומרים 'תתפלא, אנחנו בולעים בולעים בולעים מקיאים ושוכחים', אתם מכירים את זה. למה? זה משאב שהמדינה וההורים השקיעו ואתם, הזמן, התלמידים משקיעים שנים רבות. עבודות חקר ועבודות שמפעילות את הידיים והראש, אלה דברים, נכסי צאן ברזל שהולכים איתך כל החיים.

אנחנו מנסים להביא את השינויים האלה. קשה, עדיין הפקידות המסורתית, אבל נחשפתי היום ואני הולך עם מטען. אני אומר לך, אדוני ראש העיר, אני הולך מכאן עם מטען. אני לא אוהב סיורים, אני קדנציה חמישית בכנסת, הייתי שר קדנציה, כיו"ר ועדת חינוך טמנתי את עצמי שם בבונקר של הוועדה בדיונים, אני לא אוהב סיורים, יצאתי כי הבנתי שיש כאן משהו לא רגיל שצריך לטפל בו, ואתה יודע מה? אני הולך היום עם תחושה, סליחה שאני כזה גלוי וישיר, תחושה של כיף, שאתה הולך לטפל במשהו כיפי, משהו שמצליח. לא באתי וראיתי מערכת חינוך כושלת שצריך לעזור לה, ראיתי מערכת חינוך מוצלחת שצריך לעזור לה. זה כיף וכך צריך.

הקמפוס פה הוא אתגר וצריך לעשות הכול. ננסה לשכנע את מי שצריך לקבל החלטות להרים את זה. אני אביא את הדברים שלכם הלאה. תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני, תודה רבה לך בשם כולנו.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30.