ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-10OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 693

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, כ"ט בשבט התשע"ח (14 בפברואר 2018), שעה 9:30

תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר

אגם דניאל - עו"ד, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

אילנה מזרחי - עו"ד, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

הילה דוידוביץ-בלומנטל - עו"ד, משרד המשפטים

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון, איגוד לשכות המסחר

ערן מאירי - יועמ"ש, שופרסל

איתי עצמון

לאה ורון

הדר אביב

תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), התשע"ח-2018

בוקר טוב, היום יום רביעי, כ"ט בשבט. תיכף יהיה ראש חודש אדר וכולנו נרבה בשמחה, בעזרת ה', לכל השנה כולה, 14 בפברואר. אנחנו בדיון בנושא תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), התשע"ח-2018, שנובעות מהחוק למניעת הפליה מחמת מקום מגורים. תודה רבה למשרד הכלכלה, שאנחנו מגיעים גם אל הישורת הזו, ברוך ה'.

איתי, בבקשה.

אני מציע, גברתי, שמשרד הכלכלה והתעשייה יציג את התקנות ואת הרקע להן, ולאחר מכן ניתן יהיה לעבור להקראה.

לי קוראים אילנה מזרחי, אני מהלשכה המשפטית של הרשות להגנת הצרכן.

אנחנו מתכנסים כאן לגבי תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), שאמורות להסדיר הוראות שבעינינו הן מאוד מאוד מהותיות לצרכן כי הן באות להסדיר מצב שבו צרכן מגיע לבית העסק ומעוניין לרכוש מוצר – ההתחלה היתה בעקבות רכישה של מוצרים שאנחנו קוראים להם מוצרים כבדים, מוצרי חשמל, מקררים וכל מיני מוצרים שמצריכים הובלה, ואז בעצם הצרכן מגלה לפעמים אחרי הרכישה שבכלל לא מספקים את שירות ההובלה למקום מגוריו. בשביל למנוע מצבים כאלה גיבשנו את נוסח התקנות האלה.

- - - ומכוח החוק אתם מביאים תקנות.

נכון. התקנות עוסקות בקביעת חובות גילוי. התקנות לא יוצרות חובה של עוסק להוביל מוצר למקום שהוא לא מתכוון להוביל אליו, אבל הוא מחייב לגלות לאן הוא מוביל את המוצר או לאן הוא לא מוביל את המוצר בשביל למנוע מצב שבו הצרכן מגלה את זה בשלב מאוחר יותר או לא מודע לזה בכלל.

אני ערן מאירי, אני היועץ המשפטי של חברת שופרסל.

בסך הכול אין לנו בעיה עם הנוסח. אנחנו רק מבקשים תיקון אחד קטן, ואני אומר זה עוד לפני ההקראה. כל הרעיון של מתן שירות למקום מסוים או הובלת מוצר למקום מסוים אמור להיות לפני תחילת הקניות. על פי הנוסח פה, שלט שאותו רוצים לשים אמור להיות בקופה. בקופה קורה כבר מצב שהבן-אדם טייל בחנות במשך שעה, ואני לא עושה פרסומת לאף חנות רהיטים גדולה. אבל הוא נכנס לחנות, עשה סיבוב, כבר מילא את העגלה, ואז פתאום בקופה אומרים לו, סליחה, אנחנו כן מספקים למקום מסוים, לא מספקים, ואז מתנהל כל הדו-שיח.

אנחנו חושבים שאותו שלט שצריך לשים צריך להיות בפתח החנות או בקופה. זאת אומרת, יכול להיות שקמעונאי קטן מעדיף לשים את זה בקופה, כי ברגע שנכנסת לחנות יש קופה ואז השלט הזה יהיה, למרות שמבחינה תפעולית קצת קשה ליד הקופה לשים שלט בגודל 4A. אבל לעשות את זה בכניסה לחנות, ואז את אותם סייגים, לפני שאתה נכנס לחנות ומבזבז את הזמן, בוא תבדוק אם כן נותנים או לא נותנים שירות. לכן הצענו את המילה: "או", זאת אומרת, יציב העוסק שלט בכניסה לסניף במקום בולט לעין או בסמוך לקופה.

אתה מתייחס בדברים שלך לרשתות מסוג שופרסל או באופן כללי?

באופן כללי. הרי הקופה זה כבר מקום שאדם כבר בזבז את הזמן. אז כדי להימנע ממצב שבקופה אומרים לו, סליחה, אנחנו לא משווקים, ואז גם מתוך כעס הוא משאיר את העגלה ואומר, תודה רבה, אני הולך הביתה. זה לא מתאים. לכן חשבנו שמבחינה פרקטית יהיה יותר נכון לשים את זה בכניסה לבית העסק. אני חושבת שגם לא צריכה להיות התנגדות מטעם הרשות להגנת הצרכן.

אני חושבת שיש טעם בדברים כשמדובר ברשתות שיווק, ולו רק כי כשאדם עושה קניות של מזון הוא בדרך כלל, על פי רוב, ברוב מוחץ של המקרים, הוא עושה אותם באיזור המגורים שלו. אני קצת חוששת לכתוב "או" לגבי כל שאר העסקים כי אני חוששת שלא ישימו לב לשלט.

אבל בכניסה.

אם שמים בכניסה אז אולי 4A זה קטן. בקופה 4A זה נראה.

אפשר להגדיל את הגודל של השלט.

או שאנחנו ניצור הפרדה בין רשתות מזון לבין - - -

אם השלט מאוד גדול זה יכול להיות הכבדה על העסק.

לכן אני נזהרת לא להעמיס איפה שלא צריך.

ודבר שני, גם אם יהיה שלט גדול, אני לא בטוחה כמה אנשים שמים לב כשהם נכנסים לרשת ריהוט כזו גדולה, שלא ניתן לה פרסום, כמה הם מסתובבים ושמים לב לשלט.

מבחינתנו, כשכותבים "או" זה לא יהיה בקופה? כי לי זה מאוד חשוב בקופה.

זה לבחירה.

אז לי קשה עם "או", כי אני חושבת שבקופה זה חייב להיות. 4A בקופה הוא דבר נראה לעין, ובאמת רוב הדברים נסגרים סביב הקופה.

גברתי, בואו נהיה פרקטיים. אני חושב שכל אחד מאתנו, וזה לא קשור אם הואעושה קניותב רשת שאני עובד בה או בחנות מכולת.

לכן שאלתי וגם שאלתי את אנשי משרד הכלכלה אם אנחנו יכולים להתנהל אחרת מול רשתות מזון.

מול רשתות מזון אין לנו התנגדות לקבוע מסגרת.

הדבר הזה מקבל חשיבות גדולה ברשתות המזון, כי רשתות המזון לא עושות משלוחים לכל רחבי הארץ אלא לאיזור המגורים.

אני חושב שכבר היום יש רשתות מזון שמציינות להיכן נעשים המשלוחים.

גם את אותם משלוחים לאיזור, ברוב המקרים זה משלוחים שעושים באינטרנט. באינטרנט אנחנו בכלל לא מדברים. זה צריך להיות במקום בולט וברור, ולפני הקנייה. על זה בכלל אין ויכוח. אני רק אומר שבמיוחד תשימו לב לאותן מכולות קטנות או חנויות קטנות. אם צריך לשים שלט בגודל 4A ליד קופה שיש שם מוצרים קטנים ותנועה, ואנשים מורידים את המוצרים מהסל למסוע או לקופאית – שלט כזה לא יכול להיות על דף נייר שמדביקים בסלוטייפ, שהוא ירד תוך שנייה, ואז גם יאשימו את בית העסק שהוא לא פרסם ואנחנו מכירים את התביעות הייצוגיות. אז הוא כבר צריך להיות עם מתקן, והמתקן הזה כבר מתחיל להיות קצת מסורבל. מה עוד שיש לא מעט שלטים גם היום במקומות האלה, שלא נמצאים בקופה. כמו למשל, איסור מכירת אלכוהול לקטינים, לא עושים את זה בקופה, עושים את זה בכניסה לבית העסק. איסור מכירת אלכוהול אחרי אחת-עשרה בלילה, גם זה נעשה בכניסה. איסור הכנסת נשק - - -

אבל נראה לי שאלה דברים שונים לחלוטין. אני מנסה להבין. אם אנחנו מדברים על רשתות מזון, וביחס אליהן אנחנו מדברים, אני מוכנה שזה יהיה חוץ מבקופות גם - - -

בנוסף?

לא. ואז אפשר לעשות "או". אני לא רוצה לאבד את האפקט שמגיעים בסוף למאני-טיים שהוא בקופה, ושם זה לא יהיה. את זה אני לא רוצה לאבד.

גברתי, אבל כשהגענו לקופה זה כבר מאוחר. הקונה כבר עשה את כל הקנייה, הוא כבר בזבז את כל הזמן, ועכשיו הוא יצטרך להישאר או עם עגלה כשהוא מתעצבן על מקום העסק ואומר, אני משאיר אותה והולך - - -

אבל האלטרנטיבה לשים בכניסה לא נותנת לי מענה, כי האנשים לא יראו את זה בכניסה לחנות.

אפשר להגדיל את השלט ששמים בכניסה. אני לא חושבת שזה מכביד באופן משמעותי או לא סביר על בתי עסק אם שלט הוא כזה או פי שניים מזה.

תיכנסי פעם למכולת ותביני מה המשמעות של לשים - - -

היא איתך. תזרום איתה. היא איתך.

אני זורם עם כולם.

הבחנה בין מזון לרהיטים, בחנות במיוחד כשהיא גדולה והקופה היא לא באמת בכניסה, אז זה לא משנה אם מוכרים מזון או מוכרים רהיטים, ולכן נראה לי שההבחנה הזו לא רלוונטית.

אני אשתף שאני עכשיו מחפשת צו של מוצרי חשמל לבית, ואני נכנסתי לחנות, אני לא טרחתי להסתכל בדלת, הייתי דוך ישר לתוך החנות, לפנים החנות, לראות את המוצרים - - -

כי גם לא היתה מודעות לצו ולתקנות. ברגע שיהיה – זה לא מעניין אותך כמה את אמורה לשלם?

ברור שזה מעניין כמה אני אמורה לשלם, אבל - - -

ממילא הולך להיות דו שיח כי אם את רוצה משלוח ליישוב קרוב או רחוק זה גם עניין של חישוב.

רגע, סליחה, ברשותך, אני אסיים את המשפט ואז אני אקשיב למה שיש לך להגיד.

אני אומרת לך מהניסיון האישי שלי בתור צרכן, לא בתור נציגת המדינה עכשיו. אני נכנסתי לחנות, לא עניין אותי מה יש בכניסה לחנות. נכנסתי והתחלתי לחפש מוצרים. אני חוששת שאם יהיה שלט שם, ויהיו עוד צרכנים כמוני, ורוב הצרכנים שמחפשים עכשיו לקנות מוצרי חשמל, הם ייכנסו לתוך החנות בלי לשים לב, ואז גם מול הקופה הם לא יראו. ואז נוצר מצב שעשינו תקנות - - -

שבעצם אנחנו חוטאים לתקנות שעשינו, ואנשים ימשיכו לא לדעת אם כן או לא מספקים להם.

אני חושבת שאם אנחנו מתייחסים ספציפית לרשתות מזון, אני יכולה לקבל את ההצעה. רשתות אחרות, אני מתנגדת לבקשה הזו. אני חושבת שיש משמעות גדולה לזה שזה מופיע בקופה.

אני מסכימה איתך בהחלט.

רשתות מזון, אם הן מספקות שירותי הובלה לגבי מזון.

מזון בלבד. אם ברשת מזון מוכרים גם ריהוט גינה, אז ריהוט הגינה - - -

לא. זה המוצרים שבחנות, הרי אז מה עשינו?

אם ככה, אז אני מתנגדת להצעה בכלל.

גברתי, הרי גם חוק המזון – הרי תמיד בסוף נחזור לחוק המזון.

אני לא בטוח שהוא רלוונטי כאן.

גם חוק המזון מדבר על מצרכים, והוא לא מדבר רק על מזון. הרי לא נתווכח עכשיו אם נוזל ניקוי לרצפה - - -

אדוני, אם ככה, אז אני חוזרת להתחלה, ואני חושבת שאם נקבל את הצעתך, נחטא לכל המטרה של החוק ושל התקנות האלה.

למה?

כי מבחינתי, אני רוצה שיהיה ברור, שכמו שאני מגיעה היום לזארה בקניון מלחה, וברור לי מהי מדיניות ההחזרה כי זה עומד מאחורי הקופאיות, מאחורי כל קופה, כך אני רוצה שיהיה ברור, כשאני קונה ריהוט גינה ברשת שהיא גם רשת שמוכרת מזון, שיהיה ברור שהם לא מספקים לי את ריהוט הגינה לגוש עציון. ואז אני יכולה להחליט שאת כל האוכל שלי אני קונה שם, אבל את ריהוט הגינה אני לא קונה שם. ואני אגיד גם לכל החברים שלי לא לקנות שם את ריהוט הגינה.

אני חושבת שאנשים לא יראו את השלט בכניסה לחנות. כפי שאמרתי, אם אנחנו מתייחסים רק למזון, אני מסכימה. אם אנחנו לא מחריגים משלוחי מזון, וזה הופך להיות כל מה שמוכרות החנויות, ולאט לאט חנויות מוכרות הרבה יותר מהמוצר הראשוני הזה של מזון, אז אני אדחה את בקשתו של אדוני.

קניות הן לא רק מזון.

יש משלוחי מזון ויש משלוחים אחרים.

אבל המשלוח כולל גם נייר טואלט וגם מוצרים לרצפה.

אדוני, אז אין לי בעיה, אנחנו נמצא פה הגדרה, ואנשי המקצוע של הייעוץ המשפטי גם של הוועדה וגם של המשרד ידעו בטח להגדיר לתוך מה זה נכנס. אני יצרתי את הפרדה באופן ברור. מבחינתי, יש הבדל בין נייר טואלט לבין אם קניתי עכשיו נדנדת גינה שאותה אתה לא מספק לי.

אבל אם יש מדיניות ויש שלט ברור בכניסה, ואת יודעת שאת הנדנדה מן הסתם את לא יכולה להכניס לאוטו, אז לפני שתבואי ותשלמי עליה, הרי אפשר לשאול את הקופה הראשית אם את המשלוח הזה אתם עושים לכל חלקי הארץ או רק לאיזור הסניף. הצרכן הוא לא אדם שלא מסוגל לשאול את השאלה הזאת, ורק אחרי שהוא קונה אומרים לו את זה.

חס וחלילה, להיפך, אני רוצה שיגידו לו לפני, הרי זו מטרת התקנות, שהם יגידו לו לפני ושהוא יעשה את שיקול הדעת שלו, אם הוא רוכש את זה כאן, או במקום אחר, או מסתדר לבד עם המדיניות של המקום הזה.

אבל זו בדיוק הנקודה, שברשתות בדרך כלל הבירור נעשה בשירות לקוחות מסיבה נורא פשוטה. אדם מגיע לקופה, עומדים מאחוריו עוד 10 אנשים, ועכשיו הוא מתחיל להתנהל בוויכוח עם הקופאית ככה: קודם כל, תגידי לי אם אתם משווקים ליישוב X - - -

אדוני, גם קופה ראשית היא קופה, ולכן השלט הזה יופיע מאחורי הקופה הראשית גם כן.

לא, אני מדבר על עמדת שירות הלקוחות בכניסה. שוב, הרי לנהל את המשא-ומתן עם הקופאית, קודם כל, זה גם עניין של רדיוס. לפעמים, ברדיוס מסוים מחיר ההובלה הוא X וברדיוס יותר גדול הוא Y.

גם את זה צריך להגיד לו.

אני חושב שכשאדם מגיע לקנות נדנדה או מקרר, לפני תחילת הקנייה, ולכן זה צריך להיות כשהוא נכנס לחנות, קודם כל שיברר, תגידו, אתם עושים משלוחים למקום או לאיזור, יגידו לו כן או לא. בשלב הבא הוא יגיד, אז תגידו לי גם כמה זה עולה, כי אני מניח שיש מחירים שונים למקומות שונים. ורק אז הוא יודע בכלל אם להתחיל את תהליך הקנייה. למה לעשות את הכול בסוף כשאנשים אחריו מחכים בתור - - -

אבל התקנות האלה עלו כי יש איזושהי פרקטיקה בשטח שבה צרכן נכנס והעסק לא אומר לו את הדברים האלה. הרי אם העסק היה אומר לו את הדברים האלה, לא היינו צריכים להיכנס לסוגיה הזאת.

זה לא נכון. אגב, הפרקטיקה בשטח היתה בעיקר באתרי האינטרנט. היא לא היתה בחנויות. כשאדם מגיע לחנות - - -

לא, לא, לא. אדוני, אשלח לך בשמחה את ערימת הפניות שנשלחו למשרד הכלכלה ולרשות להגנת הצרכן, אודה לך אם תסכים אתה לטפל בהן במקומי. זה נעשה בעיקר בחנויות, אנשים סוגרים עסקאות, חותמים, מתחילים תשלומים ואז מגלים שהם נדרשים לשלם או כפול או שזה יגיע אליהם אחרי כפול זמן או שבמקרה הכי מעולה זה מובל עד המחסום הקרוב. אדוני ער לדברים יותר ממני. הרי זה העולם שבו אתה נמצא.

אני יודע, גברתי. אני מכיר, אני ער. אגב, אנחנו עושים משלוחים לכל מקום.

אני יודעת.

רק אני חושב שפרקטית, עובדה היא ששלטים לא פחות חשובים נמצאים בכניסה לחנות ולא ליד הקופות. גם איסור מכירת אלכוהול לקטין – הוא לא פוגש את זה בקופה. בקופה חוסמים את זה טכנית כדי שהוא לא יקנה, אבל השלט נמצא בכניסה לסניף.

אני רוצה לסכם, כי נראה לי שהדבר הזה הוא חשוב אבל מבחינתי הוא חוטא לדבר המהותי שרצינו. תגידו לי משרד הכלכלה – מבחינתי, אם יש קופה אחת זה יופיע מאחורי הקופה, אם יש יותר מקופה אחת זה יופיע בכל הקופות. אני חושבת שכל העמסה נוספת היא העמסה על בעלי העסק, כי מבחינתי אני לא מתכוונת לוותר על הקופות.

הקופות זה העמסה, גברתי.

לא, אבל קופות זה רשתות המזון. בוא נלך גם על רשת מזון שבעיקר מוכרת את מוצרי המזון והפארם והטואלטיקה, אז יכול להיות שיש גם רשתות מזון שמוכרות היום גם מוצרי חשמל וריהוט לגן. האם יספק את גברתי, למשל, שבאותן מחלקות נשים שלט נוסף שאומר, ולא בכל קופה אלא בכניסה לסניף - - -

נוסף, לא או.

צריך להבין, אין לי בעיה עם נציגי הרשות והפקחים של הרשות. הבעיה היא שכשיש שלטים, מה לעשות, הדברים האלה נופלים גם, ולא תמיד שמים לב לזה, או שמים לב לזה אחרי שכבר מאוחר מדי. ויש את אותם גורמים שפשוט מחפשים על מה לתבוע את התביעות הייצוגיות. וזה מכת מדינה היום. זה פשוט מכת מדינה על תביעות ייצוגיות על דברים הזויים שתובעים את העסקים שמתנהלים. גם אם מרבית התביעות הייצוגיות בסוף נדחות, אתה עדיין הוצאת מאות אלפי שקלים. המטרה שלנו היא לא להכביד. מדובר פה על תקנות ראויות וחשובות על מנת לתת מידע לצרכנים. אבל מצד שני בואו לא נכביד יתר על המידה על אותם עסקים. בואו ננסה למצוא את האיזון הראוי.

את עמדתי אמרתי. אם לייעוץ המשפטי יש משהו להגיד, בבקשה.

זו לא שאלה משפטית. זו שאלה של מדיניות.

אני אוסיף אולי עוד עניין.

וזה יהיה המשפט האחרון כי אנחנו רוצים להגיד.

גם כשבאים לרשת גדולה וקונים מקרר, את נושא המקרר סוגרים באיזור שבו הוא נמצא, וכאן אני מצטרף למה שאמר נמרוד. את אותו שלט אזהרה אפשר לשים באיזור או במקום שבו אתה בודק את זה. לא צריך את זה בקופה.

לי אין בעיה. אמרתי שמבחינתי זה לא יהיה במקום בקופה. אם אדוני חושב שזה לא יעמיס על הרשתות - - -

לא, ודאי שזה יעמיס.

אז נישאר עם השלטים בקופות.

אבל את צריכה להבין שברשת יש בין 10 ל-20 קופות, וצריך את השלט הזה ואת השלט הזה ואת השלט הזה.

כיוון שהדברים היו ידועים כשזה נכתב, וכיוון שאני מניחה שזה לא יפתיע אותך שגם ברשתות שיש בהן 10, 12 או 20 קופות יתנהלו מול הציבור באופן שהוא לא גילה את האמת לציבור, והתלונות שאנחנו מקבלים מתייחסות גם לרשתות עם 20 קופות, זאת היתה המסקנה, שהמקום הנכון הוא בקופה. ברור לחלוטין שהמחויבות לצרכן במקרה הזה נובעת מהצורך האמיתי פשוט להגיד.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, יש פה שני חלקים. אני לא מכריחה אף אחד למכור כלום לאף אחד. אני גם לא מכריחה אף אחד לקנות כלום אצל אף אחד. אבל אם אדם מגיע למקום מסוים לעשות את העסקה, המחויבות שלנו כלפיו היא גילוי נאות. אתה לא חייב לספק לו, אתה לא חייב לתת באיזור, מותר לך גם להגיד שהמשלוח לאיזור יעלה כפול, אפילו זה מותר לך בחוק, אבל תגיד את זה. והמקום שבו אנחנו מבינים שנכון להגיד את זה הוא שם.

שוב אני אגיד, אם תחליטו שיש מקום להחריג משלוחי מזון על כל המשתמע מזה, מזון ונייר טואלט - - -

אפשר אולי להפנות להגדרה בחוק קידום התחרות בענף המזון. יש שם הגדרה יותר רחבה של מזון ומוצרי טואלטיקה, אם אני לא טועה. צריך לבדוק את זה.

לדעתי, הוא לא כולל מוצרי חשמל.

הוא לא אמור.

הוא לא צריך מבחינתי לכלול מוצרי חשמל. זה בדיוק העניין.

- - - איפה היא תשים את השלט? אין לה פשוט איפה. חשבתי על זה. איפה הם ישימו שלט?

לכן אמרתי שמבחינתי ברשתות מזון, שזה מתייחס רק למזון, זה יכול להיות רק בכניסה. קיבלתי את זה אם יש יותר מקופה אחת.

מה ההבדל בין מזון לרשת עשה זאת בעצמך, למשל? אני לא חושבת שזה משנה מה מוכרים.

אני חושבת שלמשלוח מזון יש מאפיינים אחרים.

יש קונוטציה אחרת למשלוחי מזון ולקופות שעוסקות ברשתות מזון. היא נתנה כדוגמה את אושר עד. זה לא משנה. אפשר לתת עכשיו את מה שאת רוצה כדוגמה. אני עורכת קניות במקום שדווקא ליד כל קופה כן יש מקום ויש כבר היום שלטים בגוש עציון.

נכון, ולכן אני חושבת שזה קשור למה מוכרים, אולי לגודל של החנות - - -

הילה, אני חושב שבכל זאת יש הבדל בין מוצרי מזון לבין רהיטים. מוצרי מזון, אני חושב שמעצם טיבם ומאפייניהם הם אמורים להישלח פחות או יותר ברדיוס יחסית קרוב, גם כדי שהמוצרים יגיעו טריים, אם אני לא טועה. ריהוט יכול להישלח גם מאילת לקרית שמונה.

אבל איך זה משפיע על המיקום הראוי של השלט?

המיקום הראוי או הנכון לטעמנו של השלט, איך הוא מושפע מסוג? - - -

פשוט מבחינת חובות הגילוי המוגברות, אני חושב.

כשאדם בא לסניף לקנות מוצרי מזון, אז אני לא הולך לסניף בפתח תקווה אם אני גר באשקלון.

אבל מה זה משנה? זה לא אומר שצריך להיות פחות גילוי או שיש פחות חשיבות לגילוי - - -

לא. אם אני רוצה לעשות אליי משלוח, ואני עושה את הקניות ואני לא סתם מזמין באינטרנט, מן הסתם אני נכנס לסניף שנמצא קרוב לבית.

אז מה זה אומר? זה אומר שאפשר לגלות לך הכניסה ולא בקרבת הקופות?

זה אומר שזה די ברור לאזרח הרגיל והממוצע - - -

אנחנו רוצים להתקדם.

גברתי - - -

לא, לא. אנחנו עצרנו.

אם אפשר רק להגיד משהו?

אדוני - - -

דקה.

נגיע לסעיף ואז תגיד.

הגענו מתל אביב עד לפה.

בשמחה, אדוני. הדבר האחרון שאתה יכול להגיד לי זה את המשפט הזה כי אם נוציא פרוטוקול אז רוב הזמן אדוני דיבר, וזה מצוין, וזה בסדר וזה חשוב כי אתה מהפרקטיקה. אני רוצה עכשיו להתחיל להקריא את התקנות, ובסעיפים הרלוונטיים אדוני יקבל את כל הזמן להעיר את ההערות שלך. מבחינתי אנחנו מסיימים את הדיון הזה בהצבעות ברבע ל-11.

"תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), התשע"ח-2018

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 4(א)(3), (ב) ו-37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק), בהתייעצות עם הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות

1.

"אזור"- כהגדרתו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק;
"מקום" – לרבות האזור."

אני מציע שלאחר שתקראי כל תקנה, אם יש הערות צריך לתת להם מקום. יש הערות להגדרות?

מי בעד תקנה 1?

הצבעה

בעד – פה אחד

תקנה 1 אושרה.

"חובת גילוי לגבי מדיניות שירות הובלה ומדיניות מתן שירות

2.

(א) עוסק המוכר לצרכן טובין, שניתן לגביו שירות הובלה, אף אם הצרכן יכול לוותר עליו במסגרת העסקה, יגלה לצרכן בטרם עשיית העסקה, לאיזה מקום הוא אינו מספק שירות הובלה או מהם הסייגים החלים על שירות ההובלה למקום (להלן – מדיניות שירות הובלה).
(ב) עוסק הנותן שירות לצרכן, שלא בבית העסק, יגלה לצרכן בטרם עשיית העסקה באיזה מקום הוא אינו מספק את השירות או מהם הסייגים החלים על השירות באותו מקום (להלן – מדיניות מתן שירות)."

אם אפשר הסבר קצר לתקנות שהקראת עד עכשיו?

תקנת משנה 2(א) עוסקת בחובת הגילוי של עוסק שמוכר טובין, לאיזה מקום העוסק לא מספק שירות הובלה.

מדובר על גילוי בעל-פה?

מדובר על גילוי בכתב, וזה מוסדר בתקנת משנה 2(ג).

לא, (ג) זו חובה נוספת. תקנת משנה 2(ג) עוסקת בהצבת שילוט והיא לא גורעת מתקנות משנה 2(א) ו-2(ב). אני שואל אם החובות שאתם מציעים להטיל בתקנות משנה (א) ו-(ב) מדובר על גילוי בעל-פה, כלומר, שהצרכן מגיע לקופה, צריך להגיד לו, אדוני, אנחנו לא מספקים שירות הובלה לאיזור מסוים.

אני חושבת שהתכוונו שההודעה תהיה בכתב. אבל בעיניי זה מוסדר ב-(ג).

לא, (ג) היא חובה אחרת.

אני יודע למה היא התכוונה, הרי זה בדיוק העניין. במדינת ישראל יש בערך 1,200 יישובים מוכרים ולא מוכרים. הרי ברור לגמרי שאף אחד לא הולך לפרסם רשימה של 1,200 ישובים. הרעיון הוא להפנות את תשומת לבו של הצרכן בטרם עשיית העסקה אם השירות שהוא אמור לקבל או המוצר שאמורים להוביל אותו נכלל באיזור או במקום שהחנות מגיעה אליו. ברור שאת השיח הזה צריך לעשות בסוף גם בעל-פה, כי יש לזה גם תעריפים. לפעמים התעריפים שונים.

נכון. זה מה שמופיע פה.

להבדיל מאינטרנט, שם אתה יכול לכתוב ישוב או לברר את מקום הישוב. בעניין הזה, כל הרעיון של השלט זה הסבת תשומת הלב - - -

עוד לא הגענו לשלט. עכשיו אנחנו בדיבור, אנחנו בבעל-פה.

השלט אמור בסופו של דבר להפנות אותך לאותו דו שיח שיתקיים, ולכן זה שיח בעל-פה.

אתם רוצים להוסיף את המילה: בעל-פה?

אנחנו לא סבורים שהיתה כוונה לגלות בעל-פה. אנחנו סבורים שהשלט - - -

אז איך יגלו? ליד כל קופה יהיו רשימות של 1,200 ישובים?

לא, אתה צריך לגלות לא לאן אתה שולח, אלא לאן אתה לא שולח.

מה זה, לאן אני לא שולח? אני לא שולח ל-1,000 ישובים.

קודם כל, חובת גילוי בכתב יש לך, בלי כל קשר.

זה בסדר, ב-(ג). אבל את כותבת, מבלי לגרוע מ-(א) ו-(ב). אז מה יש ב-(א) ו-(ב) שממנו את לא גורעת? זאת השאלה שלי.

(ג) מדבר בדיוק על זה שאתה צריך לכתוב בדיוק את כל הסייגים.

אז ליד כל קופה תהיה רשימה של 1,200 ישובים?

לא. הכוונה היא שיהיה כתוב שיש מקומות שאליהם אתה מספק ומקומות שלא, בלי הפירוט. הכוונה היא שיהיה כתוב שיש מקומות שהאספקה אליהם עולה 300 שקל ויש 600 שקל, ויש מקומות שמספקים תוך שבעה ימי עבודה ויש מקומות שמספקים ב-20 ימי עבודה.

יש לה המון המון המון הסתייגויות. אם אנחנו נתחיל להעלות את כל הספקולציות, אנחנו נגיע לחוברת.

אתה. יש בתי עסק שאצלם אותי זה יותר פשוט.

תני לי דוגמה.

חברותיי במשרד הכלכלה, שאלה: מבחינתכם ב-(א) ו-(ב) המטרה היא שכשאדם מגיע ומתחיל תהליך של רכישת מקרר, ואחרי התקנות האלה גם אתם וגם אני כבר בתוך קמפיין גדול של גילוי כל הדבר הזה לציבור, אז האדם יבוא לחנות וישאל, אני רוצה לקנות פה מקרר, אתם מספקים לנווה דניאל? האיש בצד השני יצטרך לדעת להגיד לו כן או לא. חוץ מזה, כשהוא יגיע לקופה יהיו עוד שני דברים, יהיה שלט בקופה, ובחוזה שייחתם, שם ברור שזה יופיע.

כפי שאני רואה את הדברים, ברור שכשצרכן שואל, מי שמספק לו את השירות אמור לענות, אבל בלי קשר לחובה, ברור שאם צרכן נכנס זה הדבר הכי אלמנטרי, אז עונים לו.

אז למה התכוונתם בתקנות משנה (א) ו-(ב)?

התקנות מדברות על חובת גילוי שבעינינו אמורה להיות בשלט, וזה מוסדר ב-(ג).

סליחה, יש כאן אי הבנה. אתם מציעים כמה חובות גילוי. בתקנות משנה (א) ו-(ב), למיטב הבנתי מדובר על גילוי בעל-פה, גילוי זה אומר שהעוסק מיוזמתו אומר לצרכן, דע לך כי אנו כן מספקים או לא מספקים לאיזורים מסוימים, ואז הצרכן גם יכול לשאול, האם אתם מספקים לנווה דניאל, למשל?

לאחר מכן בתקנת משנה (ג) בה נכתב מפורשות: "מבלי לגרוע מתקנה משנה (א) ו-(ב)", כלומר, נוסף על חובת הגילוי בעל-פה נוצרה כאן חובה להציב שילוט. לאחר מכאן נגיע לתקנות הבאות, מדובר גם על ציון הפרטים האלה בחוזה או במסמך בכתב אחר, אנחנו נגיע לכך כאשר נדון בתקנה הזו. אבל זה למיטב הבנתי ההסבר שאתם מציעים.

אבל אם צרכן לא שואל שאלה מיוזמתו, הוא נכנס לחנות, יש שלט ליד הקופה או איפה שהוא - - -

לא, העוסק צריך להגיד לו כנראה. זה מה שאני מבין.

אז הקופאית צריכה לעצור הכול ולהגיד, רגע, רגע, לכל צרכן וצרכן?

זה מה שכתבתם.

לכן אנחנו שואלים מה כוונתכם ב(א) ו-(ב).

אני אגם דניאל, מהרשות להגנת הצרכן.

התקנות מבקשות מהעוסק לגלות לאן הוא לא מוביל את הטובין. אם הוא יציג בשלט לאן הוא כן מוביל בגלל שרשימת המקומות אליהם הוא לא מוביל היא מאוד מאוד ארוכה, אנחנו לא רואים בכך הפרה. אבל המטרה היא שהצרכן ידע לאן הוא בדיוק הוא יכול לקבל או לא לקבל. לכן באות תקנות משנה (א) ו-(ב) שהן בעצם - - -

מעין הצהרת כוונות?

הן יוצרות את חובת הגילוי, ותקנת משנה (ג) קובעת את האופן.

שוב אני שואל. ב-(א) ו-(ב) מדובר על גילוי בעל-פה, לאילו מקומות העוסק לא מתכוון לספק שירות.

הן בעצם משלימות את מה שאי אפשר לגלות בשלט.

אי אפשר לגלות את הדברים האלה בכתב. זה בלתי ניתן.

ברור. זה לא יהיה בכתב. אין לנו ציפייה שתכתוב עכשיו 1,200 מקומות.

יש בעיה מאוד גדולה, עכשיו לך תוכיח את הדבר הזה, אמר לי בעל-פה? לא אמר לי בעל-פה?

אבל זה מה שכתבתן.

לא, זה לא מה שכתבנו.

מה כתבתן?

מה שכתוב, זה יוצר חובת גילוי. לא דיברנו בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) שקובעים חובת גילוי הן לגבי אספקת טובין וסעיף קטן (ב) לגבי אספקה של שירות, הם בעצם קובעים את החובה לספק את הטובין או את השירות. וסעיף קטן (ג) מדבר על האופן שבו החובה הזו צריכה להתבצע, וזה בכתב.

זה לא חובה לספק.

החובה לגלות, סליחה. החובה לגלות לאן העוסק מספק.

לכל הפחות באמצעים האלה. נדמה לי שאי אפשר להגיד מראש שתמיד צריך בעל-פה. הרי זה לא הגיוני שכל פעם - - -

אבל אני חושב שאנחנו צריכים להיות מאוד ברורים בניסוח התקנות האלה. אני מזכיר שלצד התקנות האלה יש עיצום כספי, הפרה מינהלית, ויש גם עבירה פלילית, אם אינני טועה.

אז עוד יותר וכל שכן.

ולכן אני מנסה לדייק את הנוסח. אני מוכרח להגיד שמקריאת התקנות אני הבנתי שמדובר על חובות גילוי בעל-פה, שילוט, ולאחר מכן חובות גילוי בכתב בחוזה או במסמך גילוי. זה מה שאני הבנתי.

לרשות להגנת הצרכן – אני אגיד את זה לפרוטוקול – אין ציפייה שעכשיו כל אדם שנכנס, רגע נעצור אותו, נשאל אותו איפה הוא גר, נגיד לו, לזה אנחנו לא מספקים ונבריח אותו מהחנות. זו לא המטרה, לא שלי, בטח לא שלכם. לכן איתי מנסה להבין בעצם מה אתן רוצות שיקרה בעקבות (א) ו-(ב).

איך יישמו את התקנות האלה?

(א) ו-(ב) זה בעצם הוראה מהותית שקובעת את חובת הגילוי. סעיף קטן (ג) קובע את האופן.

קובע את הפרקטיקה.

קובע מה?

את האופן שבו החובה הזו תתבצע.

כתוב שזה לא גורע.

ביקשת שאת ההערות נגיד בצמוד לסעיף. ההערה שאני התכוונתי להעיר לגבי (ג) היא שאם אנחנו אומרים שהעוסק יציב כאמור בתקנת משנה (א) ו-(ב), אז אפשר לוותר על "מבלי לגרוע" כאן בהקשר הזה. כלומר, סעיף קטן (ג) צריך להיות מנוסח כך: עוסק יציב, כאמור בתקנות (א) ו-(ב), שלט בבית העסק, ואת כל ההמשך.

זה לא כאמור.

כי זה לא בעקבות (א) ו-(ב). (א) ו-(ב) זה סוג של המהות שאותה אנחנו רוצים, ו-(ג) היא האופן או הפרקטיקה של הדבר הזה.

אני מצטער, אבל אני לא בטוח שהבנתי אותך. אם זאת הכוונה, אז אני לא בטוח שבכלל צריך את תקנת משנה (א) ו-(ב). זו צריכה להיות בעצם תקנה אחת שמדברת רק על שילוט, אם זאת הכוונה. הגילוי הוא באמצעות שילוט, זה מה שאת אומרת.

נכון.

ולאחר מכן גם בחוזה, ואם העסקה נעשית במכר מרחוק, יש הוראות מיוחדות לעניין הזה. אבל אם מה שאת אומרת זאת הכוונה של הרשות, אז תקנות משנה (א) ו-(ב) להבנתי לא תורמות שום דבר. הן קובעות חובת גילוי, ואת אומרת שיישום חובת הגילוי הוא באמצעות השילוט ובאמצעים אחרים, אז אין בהן צורך.

אני דווקא רואה צורך ב-(א) ו-(ב). אולי הן לא חלק מתקנות הגילוי עצמן, אבל אולי צריך להעלות אותן להגדרות כי יש פה משהו שבעיניי הוא קריטי, כן להגיד את שני הדברים האלה, שהם יהיו בבסיס כל יצוע עסקה.

אני מתחברת לדברים של איתי. אלה סעיפים שיש בגינם עיצום כספי, אין לנו שום כוונה להיכנס למקום שבו אנחנו מתחילים להתדיין, האם הנאמר בעל-פה או לא נאמר בעל-פה?

נכון.

צריך להבין שבשילוט אתה לא יכול לכתוב או לאן כן או לאן לא.

אבל לא ביקשנו. ביקשנו מדיניות.

מדיניות יכולה להיות גם יש איזורים שאנחנו לא מספקים, לרשימת האיזורים פנה לקופה הראשית.

יש איזורים שאנחנו לא מספקים אליהם שירות, אנא שאל בקופה.

נכון. לעומת זאת, באתר אינטרנט שלך, תתכבד ותשים את כל הרשימה שאז נפיץ אותה בין כל הציבור.

על אתר האינטרנט אנחנו לא מתווכחים. זה סיפור אחר.

נכון. לכן אמרתי.

יש שני סוגים של אתרי אינטרנט. יש אתרים שאתה קודם כל צריך לרשום את שם הישוב, או שאתה בוחר מוצר וישר קופץ לך חלון - - -

אתה בטח מתייחס לרשתות מסוימות. התקנות האלה הן רוחביות. אני לא יודע בדיוק לסווג איזה אתר יש לאיזו רשת, ואם הרשת הזאת בפיצ'רים של האתר שלה מאפשרת את הבחירה שאתה כרגע מציין.

אבל הם יכולים לצרף קישור לדף נפרד - - -

כן, יש דף נחיתה, אני ראיתי את זה באחת מרשתות הפארם הגדולות, גם שם היה עניין גדול. אז אנחנו נצביע מתוך ידיעה שאתם תדייקו את הנוסח.

אבל אני רוצה בכל זאת להבין מה הנחיית ממלאת מקום היושבת-ראש.

אם ככה, תקנות משנה (א) ו-(ב) לא יהיו בנוסח כפי שהקראת אותן כרגע, אלא יכול להיות שנוסיף הגדרה שעוסק לעניין זה הוא עוסק שמוכר לצרכן טובין או נותן שירות שניתן לגביו שירות הובלה או נותן שירות שלא בבית העסק. כלומר, ניקח את המהות לתוך ההגדרה.

אבל אז אתה בבעיה כי בכל זאת סעיפים (א) (ב) ו-(ג) הם סעיפים שמשפיעים אחד על השני. בסעיף (ג) אתה מציג את המדיניות בשלט, ואז אתה אומר, נגיד יהיה שלט שבו יהיה כתוב, המדיניות שלנו היא שאנחנו לא מספקים מאיזור תל אביב וצפונה.

בסדר גמור, אפשר לכתוב. אבל את קטעת אותי. אני מציע להגדיר מי העוסק שעליו חלות התקנות. זה דבר אחד. דבר שני, להגיד שהמדיניות שתוצג בשילוט, הגילוי יהיה קודם כל בשילוט, ובשילוט יהיה כתוב בין היתר לאיזה מקום אותו עוסק אינו מספק שירות הובלה או אינו נותן - - -

או מה הסייגים.

כן, לא משנה, אנחנו לא רוצים עכשיו פירוט, כפי שאמרנו.

אם יש סייגים, אבל אם יש כזאת הגבלה הוא צריך לכתוב את זה בשלט, כי כאשר כתוב מדיניות, לא ברור בדיוק מהי המדיניות. אבל את האלמנט הזה, לאיזה איזורים אותו עוסק אינו מספק את השירות צריך יהיה לכתוב בשילוט. אבל אני מבין אם כך שהנוסח צריך להיות שונה.

אפשר לחבר בין (א), (ב) ו-(ג).

כן, שתהיה גם מהות, דקלרציה ברורה שמופיעה פה, וברור שהיא מתחילה כל דו שיח, שוב מתוך מגמה לא להבריח לקוחות. אבל מצד שני שיהיה ברור שבסוף הם אמורים לדעת כן או לא, כמה זה עולה להם, תוך כמה ימים. שוב, הכול לפי רצונו של בעל העסק. הוא זה שמחליט על המדיניות שלו מתוך ידיעה שהציבור יצביע בסוף בקנייה או באי קנייה, אם הוא בעד או נגד, או לא יודעת אם בכל אפשר לדבר במילים של בעד או נגד.

אגב, לפי ההגדרות כרגע, ואני לא יודע אם לזה התכוונתם, המדיניות זה רק לאיזה מקום הוא אינו מספק, כי אלה ההגדרות שכרגע מופיעות כאן.

כן, כי אני חושבת שהיתה הנחה שקצר יותר להגיד לאן הוא לא מספק.

השאלה היא אם מדיניות לצורך העניין היא גם להגיד, יש הגבלות על או מקומות שאיננו מספקים שירות לגביהם, ואתה יכול לברר, לפרטים אנא פנה לקופה.

אבל אם זה מה שנחליט עליו, אז כבר יהיה טעם בעוד הוראה מהותית כי אז הגדרה לבד לא נותנת מספיק - - -

מצוין.

וגם יש משמעות לחובה עצמאית. יש משמעות, כשאתה אומר חובת גילוי.

אני לא כל כך יודע איך היא תיושם. אני קצת חושש מלכתוב משהו שהוא עמום.

יש את החובה, ואפשר לקשר בין החובה לאופן, שהאופן הוא לכל הפחות באמצעות שלט, שיכלול את הסייגים, ואני חושבת שאם הם מפנים לקופאית לצורך הרחבה, זה ברור שהם עומדים.

סליחה, אם את מדמיינת לעצמך, איזה סייגים היית כותבת בשלט בגודל 4A?

קיימים איזורים שאליהם השירות אינו מסופק.

איזה איזורים? אנחנו עושים חלוקת הארץ לאיזורים?

אבל זה איזורים - - -

זה מה שאתה עושה. אדוני, סליחה, מה זה ההיתממות הזו? הרי מזה כל החוק הזה התחיל, מזה שחילקתם את הארץ לאיזורים. לא אתה. אני לא מדברת עליך באופן אישי. עובדתית, אנשים שוב ושוב נענו שמביאים להם דברים או עד המחסום או עוברים בכפר ערבי – בואו נצא רגע מיהודה ושומרון. כשמביאים דברים לטפחות, אבל לא מביאים לכפר הערבי הסמוך יש פה אמירה וגם איתה צריך להתמודד. החוק הזה והתקנות האלה, המטרה שלהם היא שחילקתם את הארץ לאיזורים. חילקתם את הארץ לאיזורים, לאן אתם מביאים ולאן לא, כמה ימים זה לוקח לכם וכמה כסף ישלם הלקוח כשתביאו לו את זה סוף סוף.

אבל את כל המידע הזה לא ניתן לפרט בשלט.

אדוני, אמרתי שלוש פעמים קודם, אפשר לכתוב שיש מדיניות של משלוח, אפשר לכתוב שיש מדיניות של הספקת שירות בבית הצרכן, אפשר לכתוב שיש עלויות שונות באיזורים שונים. מישהו יבוא אליך על זה בטענה? אל תוסיפו פה דברים שאין פה. כמו ששומעים אותי אומרת לא פעם בחדר הזה, בניגוד אליכם, אני יכולה לספק שלושה מקומות עבודה, לשלושת העוזרים שלי. אתם מספקים עשרות ואלפי מקומות עבודה, ולכן תפיסת העולם שלי לפחות, ואני לומדת אותה שוב ושוב בוועדה הזאת עם יושב-ראש הוועדה, היא להיות פרו בעלי עסקים, ואני האחרונה שאפגע בהם. יחד עם זאת, החוק הזה לא נולד בחלל ריק. הוא לא נולד רק לתושבי יהודה ושומרון. הסיפורים הם רבים מספור, וכפי שאמרתי קודם, אני אשמח אם תיתן לי מייל לשלוח לך דוגמאות של התלונות שיש.

גברתי, תחשבו על בעל הפיצרייה בפתח תקווה. מה הוא צריך לכתוב?

אדוני, לא מדובר על בעל הפיצרייה בפתח תקווה. יש הגדרות ברורות בחוק על מי החוק הזה חל.

הוא חל על כולם.

לא נכון.

החוק חל על עסק שמנהל מעל 100 עובדים.

לא נכון.

זה לא נכון.

אז אולי תעשו פה איזושהי הגדרה. לפי הבנתי היום החוק חל גם על מכולת בפתח תקווה וגם על פיצרייה בראשון לציון.

זה לא חל על כל מכולת בפתח תקווה. אם המכולת בפתח תקווה עושה משלוחים, תתכבד ותכתוב שיש לה מדיניות משלוחים.

אנחנו מכירים מכולת שלא עושה משלוחים? - - -

כפי שאמר חברנו, רוב הסיכויים שהמכולת בפתח תקווה בהדר גנים כנראה עושה משלוחים רק להדר גנים, וכנראה שגם רק תושבי הדר גנים יבקשו ממנה משלוח. בואו נתקדם, חברים, כי נראה לי שהלכנו קצת - - -

ניסיתי לנסח משהו ראשוני ואני אשמח להערות אם יש לכן, חברותיי מהרשות להגנת הצרכן.

עוסק שמוכר לצרכן טובין שניתן לגביו שירות הובלה אף אם הצרכן יכול לוותר עליו לפי תנאי העסקה או במסגרת העסקה, ועוסק הנותן שירות שלא בבית העסק, וכאן אני מתחבר להוראות האופרטיביות שקבעתם בתקנות משנה (א) ו-(ב) של תקנה 2, יציב שלט המפרט את מדיניות שירות ההובלה, והמדיניות הזאת היא לאיזה מקום הוא אינו מספק שירות, או אם יש הגבלות על מתן השירות או שירות ההובלה באיזורים מסוימים. כלומר, יכול להיות שהשלט הזה יגיד, לתשומת לבכם, איננו מספקים שירות באיזורים מסוימים או לאיזור הצפון, וניתן לפנות בפרטים לקופה הראשית.

אני חושב שמספיק לפרט במדיניות רק לאיזה מקומות לא, כי הלא הזה יכול להיות מאוד רחב ודווקא הכן יכול להיות צר.

לכן אמרתי או או, או למקומות שבהם הוא אינו מספק את שירות ההובלה או לא נותן שירות בבית הצרכן, או אם יש הגבלות גיאוגרפיות על מתן השירות.

אני רוצה שיהיה ברור שבעיניי ב-(א) ו-(ב) יש חשיבות גדולה לשיח שמתפתח. אני לא הולכת לבחון אותו, הוא לא חלק מחובת היידוע שמתחיל מ-(ג), אבל מבחינתי יש חשיבות מאוד חשובה לדבר המהותי שעולה מ-(א) ו-(ב), שכשאתה נשאל אתה אמור לגלות.

אני שוב חוזר ואומר שאני חושב שהחובות כאן צריכות להיות מאוד קונקרטיות ומדויקות, ואני חושש מלכתוב חובת גילוי עמומה שאין לה בסיס יותר מעשי, ולאחר מכן לכתוב שזה בשילוט ובאתר. אני חושב שאלה החובות הקונקרטיות שצריכות להיות.

אני שומעת מה אתה אומר ואני מבינה את החשש שלך. מצד שני, אני מסכימה עם חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני חושבת שכאן בהקשר הזה להגיד שעוסק שמספק שירותי הובלה או שמספק שירות יציב שלט, אז צמצמת מאוד את חובת הגילוי רק לשלט.

אין לי בעיה. אני רק מסב את תשומת הלב לכך שהיישום של החובות האלה עלול להיות בעייתי וקשה לאכיפה. זה הכול.

אני מציעה שנתקדם עם הכוכבית החשובה הזאת שאיתי אמר. כמו שאמרתי קודם, בעיניי, יש מהות גדולה ב-(א) ו-(ב). אני אתייעץ שוב עם מי שעשה את התקנות, גם במשרד המשפטים וגם במשרד הכלכלה, ואני אבקש שנדייק את זה לפני - - -

כלומר, את מבקשת לא להצביע כרגע על - - -

זה בעצם לא בא למליאה, זה חקיקת משנה.

ברגע שהוועדה מאשרת, לאחר מכן יש עוד דיון קצר על הנוסח, ומנהלת הוועדה מוציאה מכתב שמודיע על אישור התקנות.

אתה רוצה להתייעץ בטלפון איתו? אז תתייעץ איתו בטלפון. אנחנו נמשיך ל-(ג) ונראה.

אתם רוצים קודם לדון בהערה שלי לגבי אם צריך - - -

זה קשור ל-(א) ו-(ב).

"חובת גילוי לגבי מדיניות שירות הובלה ומדיניות מתן שירות

2.

(ג)

מבלי לגרוע מתקנת משנה (א) ו-(ב), יציב העוסק כאמור בתקנת משנה (א) ו-(ב), שלט בבית העסק, בסמוך לכל קופה ובמקום בולט לעין, המפרט את מדיניות שירות ההובלה של טובין או מדיניות מתן השירות, לפי העניין, ולפי הוראות אלה:(1) גודל השלט לא יפחת מעמוד שרוחבו 21 סנטימטרים ואורכו 29.7 סנטימטרים (גודל דף 4A);
(2) בראש השלט תופיע כותרת שנוסחה יהיה "מדיניות שירות הובלה" או "מדיניות מתן שירות" אשר תודגש בקו תחתי וגודל האותיות שלה לא יפחת מגודל גופן 65 או 1.2 סנטימטרים;
(3) גודל האותיות בתוכן השלט, לא יפחת מגודל גופן 26 או 4 מילימטרים.

(ד)

עוסק המוכר טובין או נותן שירות לצרכן בעסקת מכר מרחוק כהגדרתה בסעיף 14ג(ו) לחוק, יגלה לצרכן בשלב השיווק מרחוק, במקום בולט לעין ובאותיות וספרות ברורות וקריאות את מדיניות שירות ההובלה או מדיניות מתן השירות וכן את הסייגים החלים על שירות ההובלה למקום או על השירות באותו מקום; נעשתה העסקה באמצעות שיחה טלפונית, יגלה העוסק לצרכן את האמור בשיחה הטלפונית."

וכאן הוספתם לבקשתי שמדובר על שיווק מרחוק, דהיינו, אם מדובר על מכירה באתר אינטרנט של העוסק, אז באתר צריך להיות במקום בולט לפני שהצרכן משלם, לפני שמתבצעת העסקה, תצטרך להיות איזושהי מודעה שאומרת לו מה בדיוק מדיניות שירות ההובלה.

שתי הערות. האחת, לסעיף (ג), אנחנו מבקשים לחזור להערה שאיתה התחלנו: יציב העוסק שלט בכניסה למקום העסק במקום בולט לעין או בסמוך לכל קופה.

אם גברתי מתנגדת לבצע את ההחרגה באופן גורף, אני חושב שלפחות נכון לבצע את ההחרגה לרשתות שיווק המזון שעיקר המשלוחים שלהן הוא לשכונה או לעיר, ולא מבצעות משלוח מזון מחיפה לאשקלון או דברים כאלה. זאת אומרת, אני לא מדבר על מכר מרחוק. באתי, הסתובבתי עם העגלה, ועכשיו יש לי עוד סידורים, בקניון או פה או שם, אני אומר, תביאו לי את זה, אני אהיה בבית בעוד שלוש שעות, ואני לא רוצה שסתם הדברים ישכבו לי באוטו. אז אני אומר שפה מספיק שזה יהיה בכניסה למקום ולא צריך שזה יהיה גם בסמוך לכל קופה כי מדובר פה בכמות גדולה של קופות, החשש הוא ששלטים נופלים, ואחר כך זה כולל תביעות ייצוגיות. ולכן אני מבקש את אותה החרגה מאוד חשובה לאותן רשתות מזון.

אנחנו אמרנו כבר קודם שכשמדובר ברשתות מזון, אין לנו התנגדות לקבוע הקלה מהסוג הזה.

הכול פה בסוף נובע אחד מהשני. אם בעצם אין חובת גילוי בעל-פה, אז ברור שחייב להיות בכל קופה.

בכל קופה אתה לא יכול לפרט בשלט את הכול. בסופו של דבר, גם השלט בכל קופה יהיה שלט כזה כללי שיגיד, בשביל לוודא תשאל את הקופאית או תשאל את הקופה הראשית.

לא, לא רק תשאל. זה צריך להיות, אם יש לכם הגבלות גיאוגרפיות על משלוחים, אתם יכולים לכתוב במפורש - - -

אם אתה סוּפּר בפתח תקווה שעושה משלוחים רק בפתח תקווה, זאת מדיניות המשלוחים שלך: אני עושה משלוחים רק בפתח תקווה.

אין בארץ סוּפּר שעושה משלוחים לכל הארץ. כל אחד עושה באיזור, זה ידוע לכל.

זה לא שמישהו אומר, יש לי הגבלות, הרי אותו סוּפּר בגבעתיים, תאמינו לי, הוא עושה גם לרמת גן שזה מעבר לכביש או בתל אביב שזה מעבר לכביש, ואתה לא יכול להיכנס לרזולוציות האלה.

אז תכתוב: אני עושה משלוחים ל-30 קילומטר. לא משנה מה, אבל זה נראה לי שבעצם אנחנו מוותרים על כל הדבר.

אבל אם זה בכניסה לסניף - - -

אבל אף אחד לא רואה את זה בכניסה לסניף. הכניסה לסניף, מבחינתי, היא רק תוספת, היא לא במקום. זאת עמדתי. אני מתנגדת למה שאתה מציע.

זאת אומרת, העמדה שלך היא כמו העמדה של הרשות להגנת הצרכן.

כן, לגמרי. כי זה יתחיל במזון וזה ייגרר ויגדל.

אנחנו רוצים להביא להפחתה ביוקר המחיה, וכל דבר קטן כזה בסופו של דבר זה עוד ועוד רגולציה. אז אני לא אומר לוותר על הרגולציה כי מדובר פה ברגולציה חשובה, וכל רגולציה שנבחן אותה, ואני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות, אפשר למצוא את הצידוק למה זה חשוב. אבל כשזה מצטבר לעוד ועוד רבדים ולעוד ועוד דברים, העוסקים נאנקים מרוב הנטל. לכן אני אומר, בואו נמצא את האיזון שמצד אחד ייתן מידע מספק לצרכן, מצד שני, בואו לא נכביד יותר מדי על העוסק.

רק השבוע הוצאנו פנייה חריגה לשר הכלכלה, פנייה חריגה שלא היתה עד היום, כי עד היום כשהיתה פנייה היתה פנייה בשם לשכת המסחר או בשם יושב-ראש החטיבה. זו היתה פנייה שנשלחה בשם מנכ"לים, כי די, כי העסקים לא מסוגלים יותר מעומס הרגולציה. אנחנו מבקשים למצוא את האיזון. זה לא יפגע בצרכן. כי אדם שבא לקניות ברשת מזון, והוא עושה קנייה, אני לא נכנסתי לקניון איילון ברמת גן ואני מבקש עכשיו משלוח לחיפה. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני, אף אחד לא עושה את זה.

אם ממילא אף אחד לא עושה את זה, אז למה - - -

כי הדרישה להוספת השילוט בסופו של דבר תיתרגם לתביעות ייצוגיות. זה יקרה.

אז תעמדו בחוק ולא יהיו תביעות ייצוגיות.

איתי, זה נורא קל להגיד את הדבר הזה.

זה נורא קל להגיד, תעמדו בחוק. אני רוצה לראות עסקים קטנים מציבים שלט 4A שלא יורד ונמצא שם. אני חושב שאתם מכבידים. אתם מכבידים גם על העוסקים וגם על הצרכנים.

חברים, אני מציעה שתקבלו את עמדתי. בבקשה הזו שלך אתה מעקר את כל הדבר.

לא נכון.

זאת עמדתי. הניסיון שלי, אני כמובן לא משווה אותו להבנה ולניסיון שלך בעולם הזה. אני חושבת שכבר היום הדברים הם ברורים, פשוטים. כפי שאתה אמרת, אף אחד לא נכנס ברמת גן ומבקש משלוח לחיפה או לאילת - - -

אז למה להוסיף את השלט? למה צריך את השלט בקופה?

להוסיף את השלט כיוון שאני חושבת שיש זכות גם לצרכנים שנדרסה פה ברגל גסה על ידי לא מעט עסקים ורשתות, והדבר הזה צריך תיקון, והוא צריך תיקון על כל החלקים שלו.

גברתי, אין לנו מחלוקת לגבי התיקון. אני חושב שהמיקום ליד הקופה הוא לא נכון. הוא לא נכון גם מבחינה צרכנית, הוא לא נכון מבחינה שיווקית, הוא לא נכון מבחינת הנטל שאתם מטילים על העוסקים.

אני חוזר עוד פעם, זה לא נכון גם מבחינת הצרכן, שהוא יראה את השלט אחרי שהוא כבר עשה את הקנייה ורגע לפני שהוא לוחץ על הקופה, ואז הוא מתייאש ואומר, אני עוזב את פה את הכול בסניף. זה נטל מבחינת העוסק שעכשיו צריך להחזיר חזרה את המוצרים למדפים, זה נטל מבחינת הצרכן שבזבז הרבה זמן בקנייה בחנות עד שהוא הגיע וראה את זה, במקום שיראה את זה בכניסה. כמו שבכניסה האיסור על מכירת אלכוהול לקטינים, אף אחד לא עושה את זה בקופה, אלא יודעים מלכתחילה שכל האזהרות וכל סימני האזהרה נמצאים בכניסה לחנות. אז יבינו האנשים שכשהם נכנסים לחנות, יעיפו מבט בכניסה ויראו את זה.

זה נכון כשזו חנות בגודל מסוים. זה בעיניי לא נכון כשזו רשת גדולה. איתי רוצה להציע משהו.

אולי אפשר בכל זאת לשקול, כפי שציינת כאן יש עסקים קטנים ובינוניים שקשה להם עם הרגולציה ההולכת וגוברת, ואולי לגבי עסק כזה שיש לו קופה אחת, אולי שיוכל להסתפק בשילוט בנכיסה למקום העסק. כמובן שבמקרה כזה צריך יהיה לשקול גודל אחר של שלט כי 4A מתאים ליד קופה.

אין לי בעיה. זה לא מה מוכרים, בסוף זה הגודל. אם יש קופה אחת, זה באמת לא פרופורציונלי - - -

קופה אחת כן ושתי קופות לא?

זה לא כזה מסובך. בסוף תמיד צריך לשים את הקו. זאת ההצעה של איתי. היא נשמעת לי הגיונית.

אפשר להשתמש בהוראה של פרק ג' של חוק התחרות - - -

אז עוד פעם אנחנו עושים רגולציה רק על רשתות המזון?

אתם מבקשים הקלה. זו הקלה.

לא, את מכבידה עליהם.

זו לא הכבדה. זו הקלה.

את לא מקילה עליהם.

אנחנו דיברנו על עסק קטן שיש לו קופה אחת. איך הגעת לרשתות מזון? דיברנו על עסק שיש לו קופה אחת, מציע איתי שנאפשר את השלט בכניסה לחנות - - -

הוא יכול לשים את זה גם בסמוך לקופה, אבל הוא יוכל להסתפק - - -

הוא יכול ו/או. שם אין לי בעיה עם ו/או, כשזה עסק עם קופה אחת, והכול הרבה יותר ממוקד.

השאלה היא מה גודל השלט שנמצא בכניסה למקום העסק. אני לא בטוח שהגדלים כאן רלוונטיים.

אני חושב שרשת מזון שמוכרת מוצרי מזון, יש מקום להקל עליה. נורא קל, לשבת פה, לחוקק חוקים או לנסח תקנות במשרדי הממשלה, אבל בסופו של דבר יש עסקים, והעסקים האלה מעסיקים עובדים. אתם לא מבינים איזו מעמסה - - -

צריך רק לזכור שגם חברי הכנסת בבית הזה לא נולדו פה, הם נציגי ציבור, הדברים נבחנו, החוק הספציפי הזה נמצא על שולחן הכנסת לפחות שבע שנים. התקנות נמצאות בדיונים מול המשרדים הרלוונטיים מעל שישה-שבעה חודשים, אז הכול קל, אבל איך שהוא עדיין מייחסים לזה חשיבות.

גבירותיי מהמשרד, מהי עמדתכן ביחס להצעה של איתי ביחס לעסק שיש לו רק קופה אחת, שבו נאפשר שיהיה כתוב שהשלט יהיה או בסמוך לקופה או בכניסה למקום העסק?

אין לי התנגדות לזה. אני לא מצליחה להבין בדיוק את התועלת של הדבר, אבל אין לי התנגדות לזה.

התועלת היא להקל.

מהעסקים הקטנים שאני מכירה בדרך כלל ממילא זה ליד הקופה כי בכניסה אין איפה לתלות. אבל אין לי התנגדות אם זה יועיל למישהו.

אני מסכימה עם זה. בדיוק, אם יהיו עסקים שזה יקל עליהם, ואולי זה יהווה עוד שלט בכניסה כמו איסור מכירת אלכוהול.

אם יש לכם פרמטרים אחרים לעסקים קטנים אני מוכן לשמוע. זו היתה הצעה ראשונית. אם יש לכם הצעה אחרת שיכולה להקל על בתי עסק קטנים שקשה להם לעמוד בדרישות הרגולטוריות, אני מניח שאפשר לשקול והיושבת-ראש תשקול.

גם בבתי עסק קטנים זה יותר מקופה אחת. במכולת שכונתית יכולות להיות שתיים או שלוש או ארבע קופות.

יכול להיות, כן.

וזה עדיין עסק קטן.

תתפלאו כמה הרגולציה מכבידה דווקא על הרשתות הגדולות כי כולם מעמיסים עליהם רגולציה כי חושבים שהם יכולות לספוג הכול, והן לא יכולות לספוג הכול.

טוב, אז זה יישאר ככה.

אם כך, אנחנו עדיין צריכים לקבל תשובה לעניין תקנות משנה (א) ו-(ב).

אני מבקשת להשאיר את הנוסח כפי שהוא פה. עשינו בירור עם - - -

כלומר, גילוי בעל-פה?

כן.

זה לא בעל-פה.

אז מה זה ב-(א) ו-(ב)?

סעיפים קטנים (א) ו-(ב) באים לעשות דבר מאוד פשוט, הם אומרים, יש חובת גילוי.

יש חובת גילוי. איך היא מתורגמת למעשה, זה בהמשך.

זה בשני חלקים.

זה שלושה בעצם, כי יש שילוט, יש מכר מרחוק ויש חוזה.

לא, אני לא מדברת על מכר מרחוק ובטלפון כרגע. בעסקה פרונטלית, חובת הגילוי הראשונה היתה הצבת שלט. השלמות לכשיתבקשו הן כמובן יצטרכו להיעשות בעל-פה, אבל אז, אם אנחנו מורידים את (א) ו-(ב) - - -

לא, לא. אנחנו לא מורידים את (א) ו-(ב). עשיתי את הבירור איפה שהיה צריך מבחינתי לעשות.

עוד הערות?

אני צריך בכל זאת לדעת, ואני מתעקש לדעת מה היחס בין התקנות האלה. אם מדובר כאן על יישום, כלומר, חובות גילוי שייושמו לפי תקנות המשנה הבאות, כלומר, (ג) ו-(ד), ולאחר מכן התקנה שנוגעת לחובת גילוי בחוזה ובטופס, או שמדובר על חובה עצמאית.

אני חושב שכן, והילה, תקני אותי אם אני טועה, צריך כאן לחדד את הנוסח.

מה שאני מבינה, וגם כשקוראים את דברי ההסבר - - -

דברי ההסבר פחות רלוונטיים כאן.

אבל מהם מבינים, וזה מה שאני הבנתי כשקראתי את התקנות. הכוונה היא שאופן הגילוי יהיה לכל הפחות בשלט ובחוזה או בחשבונית.

אז צריך לכתוב את זה.

שוב, אני חושבת שזה לא מופרך, לא צריך לכתוב רק את החובה של הצבת השלט. יש משמעות משפטית לעצם חובת הגילוי. אפשר לקשר את בנוסח ולהגיד שחובת הגילוי תיעשה לכל הפחות באמצעים הבאים - - -

אני מוכן לקבל את זה. בסדר גמור.

מצוין.

כלומר, חובות הגילוי לפי תקנות משנה (א) ו-(ב) ייעשו לכל הפחות באמצעים אלה ואז יפורט ההסדר של עניין השלט ומכר מרחוק.

לא, כי אז משמעות הדבר הזה היא שבשלט תצטרכי לפרט את כל המקומות.

לא, אני לא חושבת.

זה מה שאיתי אמר.

איתי, בהמשך למה שאני הצעתי, ברור שאם כתוב בשלט: ישנם איזורים שאליהם השירות אינו מסופק, אנא פנה לקופה הראשית - - -

לא, אבל הם צריכים בכל זאת לפרט. אני מניח שהכוונה היא שכן יפרטו את האיזורים.

בסדר, זה גילוי. אם זה משהו אמורפי שהמשמעות שלו היא לא גילוי, אז זה לא יהיה גילוי.

זה לא יהיה גילוי, כי כרגע מדיניות שירות הובלה היא לאיזה מקום אותו עוסק אינו מספק את השירות או אם יש סייגים.

ולכן, איתי, חשוב שכן תהיה חובת גילוי ולא רק החובה הטכנית לכתוב שלט. צריך לחשוב איך לקשר. זה מה שהבנתי מהתקנות לאורך כל הדרך.

להבנתכם זה יכול להיות בעל-פה אבל לא הכרחי שהגילוי יהיה בעל-פה?

אנחנו אומרים שהמדיניות צריכה להיות מוסדרת בשלט. אם יצטרכו השלמות, הן ייעשו בעל-פה - -

נכון. ככה גם אני מבינה את זה.

- - או לא בעל פה. עכשיו אני באה לחנות, יש שלט, אנחנו לא מובילים מתל אביב צפונה, זו המדיניות והיא מפורטת בשלט. יבוא הצרכן ויגיד, רגע, אז לרעננה אתם מובילים או לא? יכול להיות שהעוסק יכין לו דף עם כל המקומות מפורטים והוא יגיד, הנה, תסתכל כאן לאן אנחנו מובילים, ויכול להיות שהוא יענה בעל-פה - -

נראה לכם שזה פרקטי?

- - ויכול להיות שיהיה לו טאבלט והוא יגיד לו, תבדוק כאן, תקיש לאן אתה רוצה ותראה. יש כל מיני דרכים. אני לא רוצה למנוע מהצרכן את האפשרויות שהעוסק יכול להשתמש בהן.

אבל אני רוצה לוודא גם שלא ייפלו על העוסק הוראות שהן לא כל כך ברורות.

אנחנו אומרות אותו דבר.

זה מה שאני אומרת. אנחנו מסכימות בעצם.

כולנו אומרים אותו דבר, לכל הפחות באמצעים האלה.

לכל הפחות זה החוזה והשלט והמכר מרחוק, וכל השאר זה הגילוי בעל-פה.

אם השלט לא ברור - - -

השלט ברור, אבל הוא נותן מדיניות ויש פרטים נוספים.

בסדר, אבל אם השלט לא מספיק ברור - - -

מה זה, שלט ברור? אתן מדברות במושגים לא ברורים, עם כל הכבוד.

לא מספיק מפורט. לא לא מספיק ברור.

מה זה שלט לא ברור?

זו לא חובת גילוי הראשונה שיש בחוק הזה. לא בכל התקנות ולא מחויב המציאות שיכתיבו לך בדיוק את הנוסח. יש גם מבחן מהותי כשאוכפים. אם מה שכתבת שם זה משהו מאוד כללי: אנחנו לא מספקים לכל הארץ, ברור שזו לא חובת גילוי מספקת, לדעתי.

אז מה את רוצה עכשיו, שאני אחלק את הארץ? אני יודע עכשיו? גבעת עדה באיזה איזור היא?

אבל זה מה שאתה עושה בפועל.

ממש לא.

שוב אני אחזור להתחלה. כל החוק הזה נועד מחלוקת הארץ.

אתם ממש טועים. ממש לא.

לא אתה באופן ספציפי. עסקים אחרים.

אני יודע, גברתי, שזה לא אישי. זה לא נכון.

אדוני, אתן סיפור בתור דוגמה ובזה נסיים.

אני יודע - - -

לא. אני רוצה שתשמע את הסיפור הזה.

בכנסת הקודמת קיבלתי פנייה מגברת מבקעת הירדן שרכשה מרשת אופנה ידועה עסקה באון-ליין, נסגרה העסקה, קיבלה אישור שהעסקה נסגרה ויסופק לה XXX לפי YYY. שעה אחר כך היא קיבלה טלפון, והוא אמר לה, סליחה, טעיתי, טעינו, לא מספקים לבקעת הירדן. הרמתי טלפון למנכ"ל, וביקשתי לדעת בפשטות, מספקים או לא מספקים. זכותך לספק לאן שאתה רוצה, מספק או לא מספק? כדי שכל נשות בקעת הירדן תדענה שחברת און-ליין הזו לא מספקת לבקעת הירדן. לגיטימי? לא לגיטימי? חילק את הארץ? לא חילק את הארץ?

אין לנו ויכוח, בוודאי לא לגבי רכישות באינטרנט. אנחנו עכשיו מדברים עוד פעם על השלט המסכן הזה בחנות.

מה אתה רוצה, שנכתיב בדיוק בתקנות את הנוסח של השלט?

מה את רוצה שיהיה כתוב בשלט המסכן הזה בחנות?

מה שבעל העסק חושב שחשוב שיהיה בו. כמו שברור לך ולי שכשמישהו נכנס לחנות, והחנות הזאת לא מספקת לרעננה, הוא יידע את זה, תוך חמש דקות, תוך עשר דקות, תאמין לי שהוא יידע את זה.

אני לא רוצה שתכתבו בדיוק מה אמור להיות בשלט אמורה להיות מדיניות מהותית.

לאיזה מקומות אתם לא מספקים.

בדיוק.

אי אפשר לפרט את כל מה לא. אפשר מדיניות מהותית. איתי, זה לא יכול להיות.

החנות בפתח תקווה לא מספקת לאילת. הוא צריך לכתוב את זה?

אתה יכול לכתוב שאתה מספק רק בפתח תקווה.

אבל הוא לא מספק רק בפתח תקווה אלא גם בעיר גנים וגם בכפר סבא וגם ברעננה. רבותי, אתם מנותקים מהמציאות. 1,200 יישובים בישראל, וזה לא רק איזורים. פתאום יגידו לי, לא יודע מה זה איזור, תגיד לי, לגבעת עדה? אני יודע אם זה איזור מרכז או צפון או דרום? לגבעת עדה אתה מספק או לא? אז אני צריך לכתוב את זה?

גם יכול להיות שחנות בקניון רננים מספקת לכפר סבא הירוקה אבל לא מספקת לסביוני הכפר בכפר סבא.

מעולה, אז תכתוב שיש איזורים בכפר סבא - - -

זה לא פרקטי מה שאתם מציעים פה.

אי אפשר את זה בשלט - - -

אני רוצה להבין דבר אחד, איתי. מחר יבוא האיש מכפר סבא הירוקה שלא סיפקו לו, ויהיה כתוב שיש איזורים שלא מספקים להם. בסוף בעל העסק לא יצטרך לפצות אותו כי הוא כתב שיש איזורים שהוא לא מספק להם.

אין חובה לספק לאיזור מסוים. החובה היא רק גילוי נאות.

בדיוק.

החובה היא רק גילוי נאות.

נראה לי שאתם לוקחים את זה צעד חד קדימה מדי. אני השארתי את זה לבחירתו של בעל העסק. ירצה – יספק, ירצה – ימכור, ירצה – יגבה יותר כסף, ירצה – יגיד שלוקח לו יותר ימים. בשלט צריכה להיות כתובה המדיניות המהותית, שיש איזורים שלהם הוא לא מספק, שיש איזורים שלהם צריך לשלם יותר. אל תכתוב כמה יותר.

- - -

כי מה שקרה זה שאנשים סגרו עסקאות ורק אחר כך גילו שלא מספקים להם את המקרר הביתה.

גברתי, אבל זה קרה בעיקר באינטרנט.

זה לא נכון. אדוני, זה לא נכון.

הרי גם בחנות, כשאתה קונה את המקרר, מוציאים לך תעודת אחריות, ממלאים לך טופס, שואלים אותך לאן להוביל, מצרפים לך טכנאי. יש פה תהליך. זה לא שברגע האחרון הוא נזכר. מה עוד שאת המקרר גם לא מביאים לקופה בכלל. את המקרר לא מעבירים בקופה, אז מה הרעיון של השלט ליד הקופה?

תגידי את זה בקול רם, כדי שיירשם בפרוטוקול.

איתי הציע איזשהו נוסח, ואפשר לכתוב: עיקרי מדיניות ההובלה יהיו לכל הפחות באמצעים אלה, ואז בשלט - - -

ההוראה המיוחדת לגבי מכר מרחוק ובחוזה.

אם זה מספק, זו הכוונה.

לגבי מכר מרחוק אתה אומר רק את העיקריים?

לא, במכר מרחוק צריך לפרט הכול.

במכר מרחוק צריך לפרט הכול.

אם מוסיפים את עיקרי המדיניות - - -

זה רק לגבי השילוט, לא?

זה רק לגבי השילוט. לא לגבי מכר מרחוק ולא החוזה. זה צריך להיות ברמה המפורטת יותר. עיקרי המדיניות רלוונטית רק לגבי השלט.

כלומר, עיקרי מדיניות שירות ההובלה או מתן שירות, זה יהיה בשילוט, אבל חובת הגילוי הרחבה יותר, כלומר, לגבי המדיניות היא במכר מרחוק ובחוזה בכתב, לכל הפחות.

כי שם אין למי לפנות בעל-פה.

זה כמובן לא מונע מהעוסק לגלות גם בעל-פה.

ברור שלא.

אבל לא תהיה חובה קונקרטית לגילוי בעל-פה.

לא.

טוב, בוא נלך להצבעה.

רגע, עוד לא הקראנו את כל התקנות.

מה בסוף אתם מבקשים שיהיה בשלט?

עיקרי מדיניות שירות ההובלה.

עיקרי מדיניות השירות, כפי שאמרתי מהתחלה.

איתי, אתה סבור שצריך לשנות גם את הכותרת של השלט בעקבות זה? עיקרי מדיניות?

כן.

כן.

נוסח התקנות לפי מה שאני מבין יהיה כך – תקנות משנה (א) ו-(ב) שעוסקות בחובת הגילוי יישארו על כנן, אבל תקנת משנה (ג) תקבע כי העוסק יקיים את חובות הגילוי כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) לכל הפחות באלה: השילוט יהיה כפי שהקראת, אבל השילוט יכלול את עיקרי מדיניות שירות ההובלה או מדיניות מתן השירות, ולאחר מכן ההוראה שנוגעת לעסקת מכר מרחוק, כלומר, לעניין עסקת מכר מרחוק שנותן עוסק כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), כאן בשלב השיווק מרחוק, למשל, אם מדובר בקנייה באינטרנט, יהיו לא עיקרי המדיניות אלא את המדיניות עצמה.

אני מציע שעכשיו תקראי את התקנה שנוגעת לחובת גילוי בחוזה או בטופס הזמנה. יש כאן טעות. זה אמור להיות תקנה 3. אני מציע שתקראי את נוסח התקנות כפי שהוא מונח על שולחן הוועדה, ואז אני אעיר את ההערה.

"חובת גילוי בחוזה ובטופס הזמנה

3.

מבלי לגרוע מהאמור בתקנות אלה, יציין העוסק גם בחוזה, אם קיים, או בכל מסמך אחר כגון טופס הזמנה, באותיות וספרות ברורות וקריאות ובמקום בולט לעין, את מדיניות שירות ההובלה או מדיניות מתן השירות, לפי העניין."

כאן ההערה שהעברתי אליכם נגעה לחידוד החובה מתי צריך לציין זאת בכתב, ואם אין חוזה בכתב, באיזה מסמך העוסק יידרש לציין את מדיניותו. אני חושב שההתחלה של התקנה "מבלי לגרוע מהאמור בתקנות אלה" היא מיותרת לאור התוספת שעכשיו דיברנו עליה. כלומר, קיימת חובת הגילוי תוך ציון בחוזה בכתב, אם קיים, את מדיניותו. חוזה בכתב זה לרבות טופס הזמנה. ואם אין חוזה בכתב כאמור, יהיה עליו לציין זאת במסמך גילוי או טופס גילוי שנדרש לפי החוק. למשל, אני יודע שיש עסקאות מיוחדות שלגביהן נדרש העוסק בחובות גילוי מוגברות, ולמסור גם טופס גילוי לצרכן, למשל, בעסקאות למתן שירותי רפואה. אני חושב שגם בעסקה לרכישת יחידות נופש יש טופס גילוי. אז אם יש טופס גילוי כזה ואין חוזה בכתב, הוא צריך לציין את זה.

אני מבקש להעיר על סעיף 2(ד) הקודם, הוספתם שם: יגלה לצרכן בשלב השיווק מרחוק. אני מבקש להוסיף: טרם ביצוע העסקה. זאת אומרת, שיהיה ברור שגם אם אני נכנס לאתר אינטרנט, אני לא חייב שישר תופיע לי מדיניות העסקה, אלא יכול להיות שאני בוחר מוצר, וטרם ביצוע העסקה, התשלום - - -

אבל יכול להיות שאני לא עושה עסקה, אני נכנס לאתר אינטרנט ואני בוחן את האופציות שלי. אני מסתכל באתר מסוים, ויש שם איזשהו כיתוב: מדיניות שירות הובלה, ואני לוחץ, ואני רואה לאיזה איזורים אתם מספקים את השירות, ואז אני מחליט אם כן לרכוש מכם או לא לרכוש מכם. אבל בטרם ביצוע העסקה, אתה מדבר עכשיו בשלב שכבר הגעתי לתשלום.

לא, לא. סימנת מוצר אחד, עוד לפני שבחרת את כל הסל, אז יקפוץ לך, בוא נראה אם בכלל אנחנו יכולים לבצע הובלה.

אף אחד לא אמר שזה חייב לקפוץ. זה חייב להופיע באתר.

השאלה היא אם זה חייב להופיע בעמוד הראשי: מדיניות הובלה, או בחרתי מוצר ואז יופיע לי.

נניח שנכנסתי לאתר אינטרנט של חברה מסוימת, אז כתוב מה המוצרים וכולי, אחד מהם יהיה מדיניות.

אז זה דורש פיתוח נוסף, ויש כבר היום משהו שנותן את אותו פתרון, שאם אני בחרתי מוצר אחד, עוד לא הרכבתי את כל הסל, לא באתי לעשות אישור לתשלום, רק בחרתי את המוצר, כבר אז ישאלו אותי איפה אני גר, כדי לראות אם בכלל אפשר לבצע את האספקה.

זאת אומרת, אם רק נכנסתי לאתר שלך, אז אני לא יכולה לדעת מראש?

לא, אבל ברגע שבחרת מוצר אחד, את תדעי.

את בוחרת את המעיל, את בוחרת את צבע המעיל והגודל, ואז את יורדת למטה, ככה זה באתרים בחוץ לארץ, את יורדת ואז הם כותבים לך: המשלוח לישראל הוא ככה וככה, או שאין משלוח לישראל לדאבוננו.

זה בשביל לא לדרוש את הפיתוח הנוסף הזה, ולהקל במשהו, כי יש הבדל בין פיתוח מערכות מידע לבין ניסוח שלט.

לי אין בעיה עם זה.

כלומר: בשלב השיווק מרחוק בטרם ביצוע העסקה?

כן, לי אין בעיה עם זה. אם ממילא לא מתבצעת שם עסקה, אין לי בעיה עם זה.

עוד לא מתבצעת.

אני שואל את נציגות הרשות להגנת הצרכן, התוספת הזו עולה בקנה אחד עם ההגדרה של שיווק מרחוק, שהיא בעצם פנייה של עוסק לצרכן בכל מיני אמצעים, לרבות בתקשורת אלקטרונית, בפרסום קטלוגים. אני הבנתי את התקנה כתקנה שקובעת איזושהי חובה אחרת, חיצונית, כלומר, עוסק שפונה לצרכן, למשל, בקטלוג או ברושור שנשלח אליו בדואר, הוא צריך לכתוב לו גם את מדיניות שירות ההובלה. וכאן, לפי התוספת שמציע נמרוד הגלילי מדובר על ביצוע עסקה קונקרטית.

זאת אומרת, זה רלוונטי רק לאינטרנט.

זה רק לאינטרנט.

אבל שיווק מרחוק הוא לא רק אינטרנט.

נכון, אבל ההערה הזאת היא רק לאינטרנט.

אם כך, אז צריך לדייק אותה רק לאינטרנט.

ולעניין עסקה הנעשית באמצעות האינטרנט - - -

סיימי לקרוא, בבקשה.

אפשר שוב להבין מה התוספת שהתבקשה בעקבות ההערה שלו?

כשאת נכנסת לאתר אינטרנט לבצע רכישה, לא תהיה שם מדיניות השירות או מדיניות המשלוחים בדף הראשי, אלא ברגע שלחצת על מוצר אחד שעליו את מבררת, המוצר הראשון שעליו את מבררת, תישאלי או יובא לידיעתך מה המדיניות.

זאת אומרת, אני יכולה להיכנס לאתר, לבזבז שעה מזמני, לבחור 5,000 מוצרים - - -

לא. אחד. ברגע שבחרת מוצר אחד להוסיף לסל, כבר אז זה יופיע לך.

אם אני משוטטת מלא זמן באתר, בוחרת לי דברים, כותבת לי או זוכרת אותם בראש, ואז מסמנת מה אני רוצה, לא בסוּפּר, כשאני קונה בגדים, אני בוחרת שתיים או שלוש חולצות, משוטטת שעה, ואז מסמנת. אז אתה אומר, רק כשאני אסמן אחרי שעה? זה נראה לי רזולוציות מאוד מאוד נמוכות - - -

נכון, אבל שוב פעם, זה בא בשביל להקל על עסקים - - -

למה? כי מה? לא הבנתי.

כי זה כבר קיים וזה דורש היום לפתח משהו נוסף שלא קיים.

כשאת קונה באתרים בחו"ל, גם שם, רק כשאת מגיעה לקופה שואלים אותך - - -

עזוב, אל תיכנס לפינה של מה יש בחו"ל.

מה זה, פינה? אז עכשיו את מחייבת את כל העסקים בישראל להיכנס לפיתוח חדש של אתרי האינטרנט שלהם בשביל הסיפור הזה?

גם מה שאתה מציע זה פיתוח.

לא, זה כבר קיים.

מה קיים?

זה כבר קיים, שברגע שבחרתי מוצר אחד, הוא שואל אותי איפה אני גר.

אני לא מכירה, לפחות בגדים שאני קונה באינטרנט זה לא קיים.

יכול להיות שבבגדים זה לא קיים. אז אם מישהו צריך לפתח, יש הבדל אם הוא מפתח משהו אחד - - -

אנחנו צריכים לסיים. אני מבינה את המורכבות. אנחנו לא נקבל את הבקשה לתוספת הזאת. אני מבינה שזה לא מתיישב בקנה אחד עם מה שהרשות להגנת הצרכן והמשרד חושבים שנכון לעשות.

כלומר, נוסיף רק בשלב השיווק מרחוק?

כן.

סיימי את סעיף התחילה כי אני רוצה להצביע.

"תחילה

4.

תחילתן של תקנות אלה חודש מיום פרסומן."

מדובר פה עכשיו על הרבה מאוד הכבדות - - -

בסדר, אנחנו ניתן 90 יום.

חצי שנה.

לא, לא. 90 יום.

לא, כי זה לא רק שלטים, זה גם פיתוח אינטרנט, פיתוח של מערכות מידע, זה כל העסקים.

אדוני, קיבלתי את עמדתך ולכן אתם תקבלו שלושה חודשים ובצדק.

לפחות משהו אחד קיבלתם.

חס וחלילה.

זה הדבר היחידי שקיבלתם, מכל ההערות שאנחנו ציינו פה, זה הדבר היחידי.

אה, אין לי בעיה. בזה אדוני צודק. חשבתי שאתה אומר את זה עליי.

אנחנו הולכים להצבעה. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

התקנות אושרו.

התקנות אושרו עם כל השינויים שהוקראו לאורך הדיון.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.