ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-08-07OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 203

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ד' באדר התשע"ח (19 בפברואר 2018), שעה 11:30

הישיבה התקיימה באוניברסיטת בן גוריון

עשור של ילדים במעגל העוני - משימת חילוץ

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

סימונה שטיינמץ - נציבת פניות ילדים בהשמה חוץ ביתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילנה בר יהודה - מפקחת מוסדות, מחוז דרום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עדנה שמעוני - תחום חינוך והשכלה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

סימה אברהם - סגנית מנהלת תחום גמלאות, מחוז דרום, המוסד לביטוח לאומי

יובל סער היימן - חוקר, אוניברסיטת בן גוריון

אילת חליוא קרואני - פורום ועדי ההורים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

יואב אפלבוים - מנהל פנימיית אהבה

חגית - עובדת סוציאלית

רותם - תלמיד

ליאל - תלמיד

הראל - תלמיד

תמי ברנע

ס.ל., חבר תרגומים

עשור של ילדים במעגל העוני - משימת חילוץ

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא עוני בקרב ילדים, אנחנו עושים את זה במסגרת הכנס של המועצה לשלום הילד ואני רוצה לפתוח קודם כל בדברי ברכה לוורד ולכל המועצה על העבודה השוטפת לאורך כל השנה ועל האירועים הייחודיים המאוד מאוד משמעותיים עבור הילדים בכלל. אני אתן לך לפתוח בכמה מילים ואחר כך אנחנו נתחיל את הדיון. בבקשה, ורד.

תודה רבה, יפעת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות החגיגית הזו לפני שניגשים לנושא של הדיון שעל סדר היום, להביע תודה ענקית והערכה גדולה ליושבת ראש הוועדה לזכויות הילד שעוסקת בזכויות ילדים ובמימוש שלהם ולא רק בדיבורים מדי יום במהלך השנה ומיישמת הלכה למעשה את המילים זכויות ילדים. אני חושבת שזכיתם, זכינו, בלוחמת אמיתית למען ילדים, למען הזכויות שלהם, למען שלומם ורווחתם. לא במקרה זו הוועדה שהעתיקה את מקום מושבה באופן זמני לאוניברסיטת בן גוריון בנגב ומכבדת אותנו בנוכחותה, לא רק ביום הכנס מחר, אלא גם באירוע המאוד חדש וחלוצי הזה, שהוא פרלמנט הנוער של כנס הנגב לשלום הילד.

נדמה לי שאין דבר מכבד יותר מלחגוג את האירוע המיוחד הזה שהוא בפעם הראשונה מתרחש, דנים עם ילדים במסגרת כזו בפרלמנט בני נוער בנושא של קביעת מדיניות. אתם מוזמנים ונוכחים, ואני יודעת, כמי שיושבת בוועדה לזכויות הילד, ילדים ובני נוער נוכחים בכנסת ומשתתפים ומביעים את דעתם, וגם הדבר הזה לא ברור מאליו. כמו שאמרתי בפתיחה, הסוד של הצלחה, כשרוצים להניע שינויים גדולים, הוא שותפות ויש כאן בהחלט שותפות אמת וזכיתם וזכינו בשותפות אמת כזו שנועדה לקדם את מצבם של ילדים בישראל, את שלומם של ילדים בישראל ואת זכויותיהם.

ואני רק אומר שרובכם ככולכם עברתם הכנה, למידה של הנושא, כדי לאפשר לכם השתתפות אמיתית בוועדה החשובה הזו שמתקיימת לרגל יום העוני הבינלאומי וחשוב שתמיד ילדים יהיו במרכז הדיון בכל מה שקשור לכל תופעה חברתית ונדבר על הדברים מהזווית הייחודית של ילדים. ושוב תודה רבה לך, יפעת, על שבחרת לקיים את הוועדה החשובה הזו כאן באוניברסיטת בן גוריון בנגב כחלק מהפרויקט הייחודי הזה. תודה רבה.

תודה רבה, ורד, על המילים החמות, זה באמת מרגש, במיוחד כשאנחנו מוקפים בכל כך הרבה ילדים. אבל אנחנו נצלול פנימה לנושא הדיון שהוא קצת פחות שמח למרות שזה תלוי באיזה זווית מסתכלים עליו, אבל אין שאלה שהמחשבה על ילד שהולך לישון רעב מדירה שינה מעיני כל מי שעוסק במלאכה וצריך לחלץ את הילדים ממעגל העוני. נכון שאם אנחנו מסתכלים על הנתונים, בשנים האחרונות אנחנו יכולים לראות איזה שהיא מגמה של ירידה באחוז הילדים שנמצאים מתחת לקו העוני, אבל זה מעט מדי וזה לאט מדי ואנחנו עדיין נמצאים במקום שהוא לא טוב ביחס למדינות מפותחות אחרות ואנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את הנתון הזה.

ייאמר לזכות הממשלה הנוכחית בתהליכים שהיא עשתה, ובטח הם יבואו לידי ביטוי כאן סביב השולחן, שנעשו צעדים שבהחלט עשויים להוציא אותנו או לשפר את המצב שלנו מבחינת האוכלוסייה שנמצאת מתחת לקו העוני, אבל עדיין יש דברים מאוד מאוד אינטנסיביים שאנחנו נדרשים להם אם אנחנו רוצים באמת לעשות שינוי ומהפכה אמיתית. ובתחושה, אנחנו אולי מתקדמים לשם, אבל אנחנו לגמרי לא שם.

אז אנחנו נתחיל עם נתוני הלמ"ס, עם כל המורכבויות שבהם ועם כל הפילוחים ואחר כך נשמע את הילדים כמובן ואת אנשי המקצוע. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ד"ר עדנה שמעוני, בבקשה.

אני אציג לכם את נתוני הלמ"ס על עוני. אנחנו נתחיל בהגדרות ולאחר מכן אנחנו נעבור להשוואה בינלאומית ונדבר על אופן מדידת העוני במדינה שלנו. אז עוני הוא מצב שבו אנשים אינם יכולים לקיים רמת חיים נאותה שמקובלת בחברה, חלק מהסיבות נעוצות בהכנסה נמוכה, מיעוט במשאבים כמו למשל חוסר יכולת להיות בעלים על דירה ואף חוסר יכולת לקנות מוצרי מזון שמספיקים לתזונה נאותה. בנוסף לבעיות שנעוצות בהכנסות נמוכות הם יכולים לסבול גם מאבטלה, תנאי דיור ירודים, בעיות בנגישות לשירותי בריאות ואפילו שירותי תרבות. תחשבו למשל על ילדים שלא יכולים ללכת לחוגים או ילדים שלא יכולים להשתמש בשירותי עזר כדי להצליח יותר בבחינות.

המושג הנוסף שאנחנו נדבר עליו הוא הדרה חברתית. אותן קבוצות בשוליים שאינן מצליחות בשל מיעוט במשאבים להשתתף השתתפות מלאה בחיים האזרחיים של החברה. אנחנו נדבר גם על שיעור העוני. שיעור העוני מתייחס לשיעור משקי הבית שהכנסתם לנפש סטנדרטית נמצאת מתחת לקו העוני. נתחיל בהשוואה למדינות האיחוד האירופי. אנחנו תיכף נציג 15 מדינות נבחרות, החזקות ביותר באיחוד האירופי, ונראה מה קורה לשיעורי העוני במדינת ישראל בהשוואה לשיעורי העוני במדינות האלה.

נוכל לומר שגם מבחינה כללית וגם מבחינת אוכלוסיות שהן פגיעות יותר באוכלוסייה, אוכלוסיות שהן בסיכון לעוני, ילדים, קשישים ונשים, המצב של ישראל הוא הגרוע ביותר בהשוואה למדינות האלה. בשנת 2016 שיעור הסיכון לעוני בקרב ילדים בישראל היה גבוה, 36.3 בישראל לעומת הממוצע של 20.7. אם נסתכל כאן על הגרף נוכל לראות מצד שמאל את מדינת ישראל, תסתכלו על העמודה השחורה. העמודה השחורה מתייחסת לילדים בני אפס עד 17. המצב שלנו, של ילדים בישראל, הוא הקשה ביותר בהשוואה לשאר המדינות.

ואני אוכל לספר לכם דבר נוסף, אם אנחנו לוקחים את כלל ההכנסות של האנשים במדינת ישראל ומחלקים אותם לחמישונים, כך שאנחנו יכולים להגיד שיש לנו חמישון שבו אנשים מרוויחים את ההכנסה הנמוכה ביותר וחמישון שבו האנשים מרוויחים את ההכנסה הגבוהה ביותר, הפערים בין החמישונים במדינת ישראל הם מן הגבוהים ביותר בהשוואה למדינות האלה. ילד במשפחה שבה מרוויחים את ההכנסה הנמוכה ביותר לעומת ילד במשפחה שבה מרוויחים את ההכנסה הגבוהה ביותר, הפער הוא פי שבעה.

איך אנחנו מודדים את נתוני העוני? יש לנו סקר של הוצאות משקי בית, הוצאות והכנסות. מצד אחד אנחנו מודדים את ההכנסות, מצד שני אנחנו מודדים את ההוצאות של משקי הבית. יש לנו בשנה כ-8,500 משקי בית שבהם אנחנו נכנסים ובאמצעות שאלון אנחנו שואלים על ההוצאות שלהם לצד ההכנסות שלהם, אנחנו מבקשים לדעת עד כמה מסוגלים הפרטים בחברה שלנו לחיות בצורה טובה. אנחנו מודדים את איכות החיים הכלכלית של הפרטים הללו.

אותם אנשים שעונים על השאלון מתבקשים לספר לנו כמה כסף הם מוציאים על מזון, ירקות, פירות, דיור, על תחזוקת הדירה, על ריהוט וציוד לבית, על הלבשה והנעלה. אפילו נעליים, כשאתם הולכים לקנות, אוספים את החשבוניות ובצורה מסודרת במשך חודש אותם פרטים כמה הם הוציאו על כל הפריטים האלה, גם על בריאות, גם על חינוך, גם על חוגים, גם על שיעורי עזר, גם על בידור, האם הלכו לסרטים, האם הלכו להצגות, גם על תחבורה, גם על תקשורת, האם יש בעלות על מחשב, האם יש אינטרנט בבית, כמה סלולריים יש בבית וככה אנחנו מחשבים את היכולת של כל משקי הבית, את רמת החיים של משקי הבית בבית ואת הילדים באותם משקי בבית. אנחנו יכולים ללמוד על דפוסי הצריכה שלהם, על רמת התזונה, על הרכב התזונה, על רמת ההכנסה, על תנאי הדיור וכמו שאמרתי קודם, איזה מוצרים יש להם בבית, כמו טלוויזיה, מחשבים וכו'.

יש לנו כאן את אותה חלוקה, הפעם לעשירונים. אנחנו נוכל להסתכל על כל ההכנסות לפי נפש סטנדרטית, חולקו לעשירונים. בצד השמאלי יש לנו את העשירון הנמוך ביותר, את הנפשות שחיות בבית שההכנסה שלהם משתייכת לעשירון הנמוך ביותר לעומת הנפשות שנמצאות בעשירונים הבאים.

בואו נסתכל על העמודות הירוקות. העמודות הירוקות הם חוגים ושיעורי עזר. תסתכלו על העמודה מצד שמאל, ששם נמצאים משקי הבית העניים ביותר לעומת העמודה השמאלית ביותר ותראו את העלייה מהעשירון התחתון לעשירון העליון. אז מה קורה לנו מבחינת חוגים ושיעורי עזר? כשאתה ילד עני אין לך את האמצעים להשיג, לא חוג ולא שיעורי עזר. מה קורה מבחינת צהרונים? אותו סיפור. גנים פרטיים, ככל שאתה עשיר יותר ככה היכולת של המשפחה שלך לממן גן פרטי היא גבוהה. ותראו איזה פערים.

הלכנו ועשינו צעד נוסף, אמרנו בואו נסתכל על עוני לפי קבוצות ייחודיות באוכלוסייה ואנחנו נסתכל על משפחות צעירות ונראה מה קורה במשפחות שבהן יש שני ילדים קטנים או יותר עד גיל שש, האם הסיכון לעוני בקרב המשפחות האלה גדל ככל שהמשפחות הן צעירות יותר והילדים קטנים יותר? אז אני אקח רק את הנתונים העיקריים. ההכנסה נטו, אם תסתכלו על הפסקה הראשונה, למשפחה שבה יש שני ילדים קטנים עד גיל שש היא 16,500 שקלים. 85% בערך מגיעים מהכנסות מעבודה. תזכרו שאנחנו מדברים על ממוצע, בתוך הממוצע הזה, שמתייחס לכלל המשפחות במדינת ישראל יש גם קבוצות אוכלוסייה ייחודיות. יש ערבים, יש חרדים, יש אנשים שגרים במרכז, יש אנשים שגרים בפריפריה, יש עולים חדשים, מה קורה לממוצע הזה, מה קורה ל-16,500 שקלים כאשר אנחנו מחלקים, נכנסים לרזולוציה גבוהה יותר ומסתכלים על אוכלוסיות ספציפיות.

אז בואו נסתכל על המשפט האחרון, 'ההוצאה הכספית של משקי בית חרדיים וערבים עלתה על סך ההכנסה הכספית'. מה זה אומר? זה אומר שהמשכורות שלהם או ההכנסות היו הרבה יותר נמוכות מההוצאות שלהם, של חרדים ושל ערבים. כלומר המצב של חרדים וערבים הוא הרבה יותר גרוע במשפחות עם שני ילדים מאשר המצב של אחרים.

זה הגרף שממחיש לכם את ההכנסה נטו למשק בית לעומת הוצאה נטו למשק בית. בצד השמאלי אנחנו רואים את היהודים הלא חרדים. בשאלון אנחנו מבקשים לדעת על רמת הדתיות ולפיה אנחנו יכולים להסיק לאיזה מגזר הם משתייכים. אז יש את החלוקה ליהודים, חרדים. אתם זוכרים את ה-14,500 שקלים, מה אנחנו רואים? מה קורה לילדים הלא חרדים? כמה הם מרוויחים? 20,000 שקלים. 20,629, זה יותר, נכון? זה נטו. כמה זה יותר? כמעט 7,000 שקלים יותר. מה קורה מבחינת ההוצאה שלהם למשקי בית? נכון, אז מה זה אומר? שנשאר להם עוד עודף.

תסתכלו מה קורה לערבים. לא רק זה, אתם זוכרים את ה-16,000 שקלים שזה היה הממוצע? כאשר אנחנו מסתכלים אנחנו מסתכלים על קבוצות ספציפיות אנחנו רואים שאופס, איפה ה-16 ואיפה ה-8? הם מרוויחים 50% ומה קורה להוצאות שלהם? הרבה יותר גדולות מההכנסות. שימו לב כמה הם צוברים בכל חודש, כמה מינוס הם צוברים בכל פעם.

בואו נסתכל על החרדים, החרדים מרוויחים יותר מהערבים, הם מרוויחים 11,000 ולא 9,000 שקל וההוצאות שלהם הם קצת יותר גדולות. זה די שוויון. אבל תסתכלו, הסך הכול נמצא בדיוק במרכז. תושבי פריפריה מרוויחים עוד קצת ותראו מה קורה לכל השאר. זה מה שקורה לממוצע כשאנחנו מתמקדים בקבוצות מסוימות.

עכשיו אנחנו נדבר קצת על עוני. עדיין אנחנו נמצאים במשפחות צעירות כאשר יש שני ילדים או יותר עד גיל שש ומה אנחנו מגלים? יש לנו משפחות עם ילדים - - -

ד"ר שמעוני, אני מציעה שתעברי ישר לגרפים ודרך הגרפים תסבירי להם כדי שנוכל לעמוד על הנתונים, אחרת לא יהיה לנו זמן.

אוקיי. שיעור העוני, אנחנו נסתכל על הגרף הזה. אותה חלוקה מוכרת לכם, מה אנחנו רואים? זה שיעור העוני. בקרב יהודים לא חרדים, כאשר יש משפחות צעירות, אנחנו נסתכל על העמודות הירוקות והעמודות הכחולות זה כל משקי הבית, לא קשור לילדים או לא. אז קודם כל אנחנו רואים ששיעור העוני בקרב משפחות צעירות הוא הרבה יותר גבוה. אם נסתכל על כל סוגי האוכלוסיות, הוא הרבה יותר גבוה, ואצל מי הוא הכי גבוה? הערבים, ומי אחר כך? יהודים לא חרדיים, זה שזה לא גבוה זה אומר שהם פחות עניים. תחשבו על כך ש-72% בקרב הערבים הם משפחות צעירות, הם עניים.

מה שניסיתי להראות לכם כאן זה כיצד העוני מתמקד בקבוצות שונות במדינה ושכאשר מפלגים ממוצע הוא מראה לנו תמונה הרבה יותר גדולה. תודה לכם.

תודה רבה, ד"ר שמעוני. תודה רבה על הנתונים. אני רוצה לחדד את הנקודה, בעיקר את הסיפא של הדברים שלך, של ההתייחסות אל ממוצע אל מול התייחסות לקבוצות שונות באוכלוסייה. אני חושבת שזו נקודה מאוד חשובה אם אנחנו רוצים לטפל באמת בצורה אמיתית ומותאמת לכל אחת מהאוכלוסיות כדי לסייע לה בעצם ביציאה מקו העוני. אנחנו ראינו את זה גם בחלוקה למגזרים שונים, אבל מי שקורא את הדוח לעומקו אפשר לראות גם את סוגי המשפחות כפי שמופיע כאן בשורה השנייה, הרכבי המשפחות, משפחות חד הוריות אל מול משפחות שלמות, וגם שם אנחנו רואים את השינויים לאורך השנים ואנחנו יודעים שהשינויים האלה קורים בגלל תכניות ייחודיות נקודתיות שסייעו לאותן משפחות לצאת ממעגל העוני.

ראיתי שם בשקפים את הנושא של צהרונים, הנגישות לצהרונים ולמסגרות חינוך. אז גם, כל תכנית הצהרונים שמונגשת עכשיו ליותר אוכלוסייה, גם מבחינת המחיר, אבל גם מבחינת האחריות והפיקוח שהמדינה לוקחת אמורה לסייע בנושא הזה ועוד שורה של צעדים. כשאנחנו נשמע את המשרדים אז אולי כל משרד יציג מה הוא עושה כדי לסייע לאוכלוסיות שונות לצאת ממעגל העוני. אני יודעת על פי הדוח שגם האוכלוסייה החרדית וגם המגזר, אם אני לא טועה הבדואי, שנחקר עכשיו, זה לא כל הערבים, גם בתוך המגזר הערבי יש חלוקה לאוכלוסיות שונות. בדוח העוני יש נתונים שמראים שהמגזר הזה נמצא במצב החמור ביותר ביותר, הכי קשה מבחינת מדדי עוני וגם שם צריך לראות איך מייחדים תכניות שיותאמו למגזר הזה. אגב, אם אנחנו ממקדים את השיח בנושא של עוני בקרב ילדים אז אנחנו רואים שבאוכלוסיות האלה הפער הוא מאוד מאוד גדול בעוד שבאוכלוסיות האחרות אנחנו מצליחים קצת להתחיל להתקדם למקום יותר טוב. שוב תודה, ד"ר שמעוני.

אנחנו נשמע עכשיו את התלמידים, רותם.

שלום, אני רותם, אני ממקיף א'. התבקשנו להכין מצגת על עוני, איך זה נראה גם בעינינו ולאו דווקא הגדרות. אז ילדים בעוני, זה ממועצת תלמידים.

מהו ילד עני? ילדים עניים הם ילדים שנאלצנו להסתפק ברמת חיים נמוכה יותר במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתם הקרובה. המצב הכלכלי של המשפחה שלהם נמצא על סף הכנסה נמוך למדי ביחס לשאר תושבי המדינה. לילדים עניים אין ביטחון תזונתי, כלומר גישה ישירה וקבועה למזון. לפעמים יש ולפעמים אין, זה תלוי, אם חודש אחד אמא או אבא, או מי שמטפל, מרוויח יותר, אז יהיה יותר אוכל או יהיו יותר אמצעים, ואם בחודש אחר הם מרוויחים פחות אז יהיו פחות אמצעים ופחות אוכל ולאו דווקא דברים שהם חומריים, לדוגמה מחסור בביגוד, תרופות, חפצים אחרים ולחלקם אפילו אין בתים משלהם.

נוסף על רמת החיים הנמוכה והמחסור הקיים רבים מהילדים סובלים מהזנחה חמורה ואף סובלים ממצוקה חברתית, רגשית ונפשית, כלומר זה לאו דווקא שההורים מזניחים אותם, זה פשוט אמא ואבא עובדים עד מאוחר ולא תמיד יש גישה לילד ויחס לילד.

לפי דוח 'ילדים בישראל 2017', של המועצה לשלום הילד, אחד מכל שלושה ילדים בישראל חי מתחת לקו העוני. בהמון מקרים משפחות בעלות שתי הכנסות חודשיות נמצאות מתחת לקו העוני. מדינת ישראל היא עדיין אחת המדינות המובילות ב-OECD בעוני מבין מדינות המערב. כאן ניתן לראות לפי מספר הנפשות במשפחה כמה צריך להרוויח ואם אתם מתחת לרף הזה אתם בקו העוני. אפשר לראות שחמש נפשות במשפחה צריכים להרוויח מעל 9,779 שקלים וזה הגרף.

איך אנחנו חשבנו שאפשר לעזור לילדים? אז אפשר לפתוח מועדוניות וחוגי העשרה בשעות אחר הצהריים. הילדים יקבלו מקופת המדינה מימון לחוגי העשרה על מנת לצבור כלים ומיומנויות בחברה. העלאת המודעות בקרב ילדים ובני נוער, להעלות את הנושא בבתי הספר ובתיכונים, שתהיה מודעות לזה. גם אני כילדת תיכון לא מודעת להרבה דברים. כשהכנו את המצגת קיבלנו יותר מידע ויותר דברים שלא ידענו לפני, להראות להם גם את הצד השני של המטבע, שלכל משהו שאנחנו רואים כמובן מאליו, ללכת לחוג, הם לא רואים את זה כמובן מאליו. להביא הרצאות של אנשים שבאו משכונות מצוקה, אבל בסוף יצאו רופאים או עורכי דין, שזה לא משהו שהוא אבוד, אתה יכול להתקדם בחיים.

בזארים ומכירות. כל ההכנסות לטובת סבסוד לילדים בבתי הספר. ילדים שהם מתחת לקו העוני לא תמיד יכולים לצאת לטיולים שנתיים. אני חושבת שמפה זה נראה משהו שהוא שלנו, אז הם לא יכולים לצאת לטיולים שנתיים ולדברים שעולים כסף, אז אפשר לעשות התרמות, בזארים, מכירות, לאסוף כסף, ולאו דווקא להגיד שזה תרומה לילדים עניים, להגיד שזה תרומה לקופת בית הספר, להביא את זה למנהלת שתטפל ותוכל כן להוציא אותם לטיולים שנתיים ולהיות עם כולם. תודה.

תודה רבה. אפשר רק להתפעל, גם מאופן הצגת הדברים וגם מהנגיעה בנקודות הכול כך חשובות. אני גם כאן אתייחס רגע לסיפא של הדברים כדי שתדעו. אין דבר כזה שילד לא ייצא לטיול שנתי בגלל שההורים שלו לא שילמו. חשוב לי שתדעו את זה וחשוב לי שתאמרו את זה גם לחברים שלכם אם הם לא יודעים. אם מישהו מנסה לבדוק עד כמה באמת אפשר להוציא מכם, כן או לא, את הכסף לטיול, חברים, אסור על פי חוזר מנכ"ל לבית ספר לא להוציא ילד בגלל שההורים שלו לא שילמו עבור הטיול השנתי. אז תדעו את זה ואל תאפשרו את זה.

אבל יש כאלה שלא רוצים לשלם.

זה סיפור אחר, אבל אין מצב שילד רוצה לצאת לטיול ובית ספר לא מוציא אותו בגלל שההורים שלו לא שילמו שכר לימוד. זה משהו שחשוב שתדעו ובית ספר שלא מתנהל ככה אז - - -

בנושא של תשלומים לגבי טיולים זה נכון לגבי כאלה שיש להם בעיה. בית הספר לא יכול למנוע מתלמיד לצאת לטיול גם אם יש בעיה כלכלית בבית וגם אם אין בעיה כלכלית בבית. מכיוון שהכספים שמשולמים הם כספי הורים אז כאשר יש הורים, כמו שהילד מאחורה אמר, שיש כאלה שלא מוכנים, לוועד הורים יש את הנטייה הזאת, זאת אומרת יש את האפשרות למנוע, אבל אנחנו לא עושים את זה, שוב, כי הילד לא אשם. וגם אתם צריכים לדעת, גם אם אתם יודעים שלילד יש הכול ולאבא שלו לא בא לשלם או משהו כזה, אין מצב שילד לא יוצא לטיול. ילד לא אשם בשום מצב בהתנהגות של ההורים שלו.

מאה אחוז. תודה רבה על ההבהרה. ולגבי הנטיות, אני לא עוסקת בנטיות של ועדי הורים כאלה או אחרים. זה פשוט אסור, נקודה, וחשוב שזה ייאכף.

אני אתן למשרדים להציג את התכניות השונות, כדי שגם הם יוכלו להתגאות במה שהם עושים. אז אנחנו נתחיל עם משרד החינוך, הגב' עירית בירן. כל הצעדים והפעילויות שנעשו בשנתיים האחרונות בעיקר ומה עתיד להיות כדי שאנחנו נוכל לחלץ עוד ועוד ילדים ממעגל העוני. בבקשה.

צהריים טובים. אני אתחיל בנושא של הצהרונים והארכת יום הלימודים. ההחלטה הייתה של משרד החינוך יחד עם האוצר לטפל באוכלוסייה של הילדים הצעירים, כי מה שאנחנו ראינו זה שבעצם הילדים בגילאי גן עד כיתה ג' הרבה פעמים אין מי שישמור עליהם ואז הורה מתקשה לטפל בשעות האלה כי הוא צריך לצאת לעבודה וחשבנו שדווקא באוכלוסייה, במה שאנחנו קוראים יישובי הלמ"ס מ-1 עד 5, האוכלוסייה שהיישוב הוא סוציואקונומי מאוד נמוך, להורים יש קושי, לאפשר להורה לצאת ולהשתכר יותר שעות ולתת לילד בתוך מסגרת הגן או בית הספר בכיתות הנמוכות. יש תכנית שעובדת עכשיו ביישובים האלה. יש רשימות, אם אתם תיכנסו לאינטרנט תוכלו לראות בדיוק את הרשימות, כמה ילדים בכל יישוב, באיזה מסגרות וכן הלאה.

במסגרות של מה שאנחנו קוראים תכנית 'ניצנים' או הארכת יום הלימודים, ילדים מקבלים את ארוחת הצהריים בתוך בית הספר או בגן ומקבלים העשרה תוך כדי היום הזה ומקבלים גם עזרה, אם יש שיעורי בית או ילד צריך לסגור פערים בנושאים מסוימים. זאת אומרת שהילדים בגילאים הצעירים מקבלים תכנית עם מעטפת.

אנחנו יודעים שיש יישובים שזה רק בימים האלה מתחיל לעבוד. אם יש כאן ילדים מהדרום אז הם בטח יודעים שלא התחילו בזמן בגלל קושי של רשויות להתארגן. השותף שלנו בכל התכניות האלה, מעבר לוועדי ההורים כמובן או פורום הורים ארצי, הם גם הרשויות המקומיות כי דרכם ויחד איתם אנחנו עושים.

הנושא הנוסף, וילדים בטח רואים את זה, וחלק מכם, מי שבחטיבת הביניים באולם הזה פגש את זה כבר, בארבע השנים האחרונות אנחנו התחלנו תכנית שנקראת תקצוב דיפרנציאלי לבתי הספר. בתי הספר שיש בהם ילדים שבאים מרקע סוציואקונומי יותר נמוך, לעזור לבתי הספר לתת יותר שעות לסגירת פערים. בתי הספר בפריפריה ובאזורים יותר מתקשים קיבלו תוספת לשעות הוראה מצד אחד, לקבוצות קטנות, לעזרה במקצועות היסוד, גם להעשרה, כי בתי הספר האחרים לא קיבלו תוספת לעשות חוג למוזיקה או להכניס נושאים נוספים, לאפשר לבית הספר לתת תנאים שילד אחר הולך לחוג וההורים שלו במקום מבוסס, וראינו את הפערים, משלמים. העלות הכוללת היא מעל מיליארד שקל לשנה לתכנית הזו וזה הולך וגדל.

נושא נוסף שעלה, הילדים לא דיברו על זה כאן, אבל הפערים בנושא האבחונים. אם אתם בחטיבה עליונה אתם בטח יודעים שכשצריכים התאמות לבגרויות, ילדים לקויי למידה או קשיי למידה, צריכים לשלם על אבחון. מה שאנחנו עושים בשלוש השנים האחרונות זה לאט לאט הגדלנו סבסוד כדי לאפשר למשפחות שמתקשות, גם למגזרים דוברי ערבית וגם דוברי עברית, לסבסד לילדים שהבית לא יכול לאפשר את זה כדי שיוכלו לקבל את אותם תנאים, כמו ילדים ממשפחות מבוססות.

אנחנו השנה התחלנו רפורמה ואנחנו אומרים, במקום שהורה יצטרך לקחת את הילד שלו למרכז פרטי או לניצן או למקום חיצוני לעשות אבחונים, התחלנו פיילוט ב-15 יישובים ואנחנו רוצים להגיע למצב שבכל הארץ הילד יעשה את האבחון דרך העירייה. בעירייה יש את המרכז הפסיכולוגי או השפ"ח, מה שאנחנו קוראים, שהילד יקבל את האבחון שם ואז ההורה לא צריך בכלל להוציא כסף ולא צריך לחפש סבסוד ולא מלגה וכן הלאה. אנחנו מקווים שתוך חומש כל ילד שיצטרך, יהיה לו את זה ויהיה לו את זה דרך הקהילה, דרך בית הספר, ואז באמת נסגור את הפער בין ילדים שההורים שלהם רצו איתם לכל מיני מומחים לילדים שבעצם כן היו זקוקים ולהורה לא היה והם לא הגיעו לעניין הזה.

נושא נוסף שעלה והוא היה מאוד חזק. כשבדקו את נושא הנשירה וההתמדה של ילדים בבתי הספר. בחינוך היסודי אנחנו רואים שרוב הילדים באים לבית הספר, או כל הילדים באים לבית הספר בשוטף, בחטיבות ביניים יש ילדים שמתקשים, שלפעמים מסיבות כלכליות, לפעמים מסיבות של הישגים וראינו שלאט לאט יש ילדים שמפסיקים ללמוד במעבר בין ט' ל-י' או בין י' ל-י"א וכן הלאה. אנחנו משקיעים מאמץ מאוד גדול להגדיל את ההתמדה ולהחזיק ילדים בתוך בית ספר כולל הסתכלות מה קורה במשפחה וגם אם צריך לעזור ביציאה באופן חלקי לעבודה, כי הרבה פעמים ילדים מתבגרים אומרים שהמצב כל כך קשה במשפחה 'אנחנו צריכים לעזור בפרנסה', אז אם לפני כמה שנים בתי הספר אמרו שאם ילד לא לומד כמו שצריך אז שיילך לחפש עבודה ושירוויח, אנחנו אומרים הפוך, בואו ננסה להתאים את המערכת ואנחנו עובדים עם בתי הספר עם תכניות שאנחנו בנינו, כולל מי שנתקל בחינוך הטכנולוגי, לבְנות - - -

בדיוק, החינוך הטכנולוגי הוא פקטור משמעותי פה.

מאוד, זה מאוד חשוב. חשוב לנו שילדים גם יקבלו הסמכות לכל מיני דברים שהם יכולים לצאת איתם. גם אם אני לומד באיזה שהוא מסלול בתיכון, אבל אני רוצה לעשות הסמכה לתיקון טלפונים - - - הייתי היום בפגישה בבתי ספר וסיפרו לי שזה מאוד מצליח, אז קבוצת ילדים שצריכה את זה כי זה עוזר לה אחר כך לפרנס את עצמה, או תיקון מחשבים או כל מיני נושאים שילדים אמרו שהם רוצים ללמוד מעבר למסלול שהם לומדים, לבגרות או חינוך טכנולוגי. אלה הסמכות קטנות יותר שיכולות לאפשר אחר כך יציאה וגם הצבא רוצה את זה כמובן, מי שמתגייס, שיוכל אחר כך להתגייס עם מקצוע קטן.

עירית, ברשותך, בגלל שהחינוך הטכנולוגי זה ככה קצת הבייבי שלי ונושא רגיש שאני מטפלת בו, שלא ישתמע שחינוך טכנולוגי זה לילדים עניים, כי זה לא - - -

חס וחלילה.

אז זה פקטור מאוד משמעותי בסיוע, בכלל כחברה, אבל בהחלט יכול להיות מאוד משמעותי גם עבור ילדים ממשפחות מבוססות, היכולת לבחור את המסלול שנכון לי וטוב לי ומעניין לי וגם מצד שני לרכוש השכלה. זה נכון לכולם, אבל כשמדובר על משפחות עניות, יש לזה ערך מוסף בכל זאת.

זה עוד כלי שיכול לעזור לילד להתרומם, לגמור את הבגרות, ללכת לאוניברסיטה, לפרנס אותו תוך כדי הלימודים האקדמיים. אנחנו רוצים לראות כל ילד באשר הוא בישראל מסוגל ומתקבל ללימודים אקדמיים. אם שמעתם, אנשים אומרים 'אתם עושים פרסומות יותר מדי בטלוויזיה', אבל הנושא של 5 יחידות אנגלית ו-5 יחידות מתמטיקה הוא משהו שאנחנו עובדים עליו מאוד חזק היום בבתי הספר כי אנחנו חושבים שזה פותח, נותן לכל ילד באשר הוא את הכניסה לאקדמיה.

אני לא אחזור על טיולים שנתיים, אבל אם יש ילדים, תמיד תתלוננו אם יש קושי ואתם חושבים שאתם יודעים על ילד שלא אפשרו לו, שפגעו בזכות שלו בעניין הזה, יש לבתי הספר אפשרות לקבל סבסוד, לקבל מלגות לעניין הזה, מנהלים צריכים לבקש את זה. אם אנחנו כבר מדברים אז גם סבסוד לנושא של טיול מונגש. אם יש ילד עם נכות פיזית והוא צריך עזרה, גם לדבר הזה הוקמה במשרד החינוך קרן לעזור לבתי הספר כדי שילד בכיסא גלגלים יגיד 'אני לא יוצא, הכיתה שלי יצאה, כי אני לא יכול', כי צריך להזמין אוטובוס מיוחד שבית הספר לא היה רגיל עד עכשיו. זו שנה שנייה שאנחנו עובדים על זה. אני מאוד מבקשת, אם יש לכם, אתם מנהיגות, תעזרו כשמידע לא מגיע, אם שמעתם תעזרו ותתלוננו, יש אתר במשרד החינוך, תפנו אליו, זה מיד מגיע לטיפול. וכל שאלה שתשאלו, אנחנו פה.

חוג לכל ילד, זה גם נושא מאוד מאוד חשוב, הילדים שמו על זה דגש ובצדק.

שכחתי, חוג לכל ילד. כן, זה גם חוג לכל ילד וגם עוגן בקהילה. כי מה שקרה, במקומות פריפריאליים שאין מתנ"ס, במיוחד במגזרי דוברי ערבית, שלא היו מתנ"סים, פתחנו בתוך בתי ספר אחר הצהריים, אמרנו שבית הספר הוא בתוך הקהילה, אנחנו קוראים לזה עוגן בקהילה, שהילדים מקבלים חוגים בתוך עוגן בקהילה. חוג לכל תלמיד, יש ילדים בכיתות מ-ג' עד ו' שמקבלים דרך בתי הספר, המנהלים רושמים מי ילד שיכול לשלם ישלם, ומי שצריך סבסוד מקבל סבסוד. אף אחד לא יודע, זה ממש סודי ואנחנו שומרים על כבודם של הילדים שאף אחד לא יידע שההורה שלו לא יכול לשלם את חוג הכינור או מה שהוא מבקש. גם הלכנו על חוגים איכותיים שילד מוכשר רוצה משהו, לא רק כדורגל, או פעם בתי הספר נתנו רק את הדברים האלה שאפשר לקחת קבוצה גדולה ולעשות כדורגל - - -

גם כדורגל זה בסדר.

לא, גם כדורגל, אבל גם את הדברים היותר קשים ויקרים כמו מוזיקה ודברים כאלה שהם יותר מורכבים.

לכול יש מקום.

זה מאוד חשוב. השנה, שווה לראות מסביב וזה בעיקר - - -

לגבי החינוך הטכנולוגי, זה משהו שאני מכיר נורא מקרוב, אני אישית הולך לחינוך אקדמאי, אבל זה משהו שאני מכיר מקרוב. לא הרבה ילדים, אלה שהולכים לחינוך טכנולוגי זה אלה שנושרים מלימודים ועוברים מבית ספר לבית ספר לבית ספר וזאת האפשרות האחרונה שנשארה להם. למה, בתור תלמיד שהולך למקצוע אקדמי, ללכת למקצוע טכנולוגי כשמראש מכוונים אותי למקצוע אקדמי?

חלק מתפיסת המקיפוּת לתיכונים שאנחנו עובדים על זה יחד עם פורום ההורים זה כן לאפשר, יש רמות שונות של חינוך טכנולוגי, לילד לעשות גם וגם. זאת אומרת אתה יכול ללכת ואתה מחליט שאתה רוצה להיות במגמה לתיאטרון ל-5 יחידות ועל יד זה לעשות, לא יודעת, רובוטיקה או תקשוב, מה שאתה רוצה, מאחר שאתה יכול בתיכון לבנות שתי מערכות מקבילות, אחת כזאת ואחת כזאת, חלק מהעבודה היום עם כל התיכונים הגדולים זה שכן ייכנסו המגמות האלה בתוך התיכון ואז שילד לא צריך לנשור מבית ספר לבית ספר לחפש את החינוך הטכנולוגי.

תראו, יש ילדים שמחפשים את המסגרת היותר קטנה ויכול להיות שזה גם יותר טוב להם. אני מסכימה איתך שצריך לתת תשובה בתוך מקיף בית ספרי, יחד עם כל החברים שלו, שתיתן תשובה לכלל הילדים, גם הילדים החזקים יותר וגם החלשים יותר, כל אחד מה שמתאים לו ובהרכבים שמתאימים לו. המבנה היום של הבגרות עם הרפורמה מאפשר לבנות משהו מודולרי בתוך בית הספר שנותן גם וגם.

אני בעצמי תומך בחינוך טכנולוגי כי אני חושב שזה מפתח יצירתיות שאתה לא יכול ליצור בחינוך אקדמאי. אני חושב שצריך להביא את זה לכל בית ספר, אז למה עד עכשיו אצלי בבית הספר הרוב אקדמי? יש מגמת אופנה, שזה פחות אקדמאי, אבל למה לא מכניסים לנו את זה לא רק במגמות, מגיל צעיר, מחטיבת ביניים, מיסודי?

קודם כל אני מסכימה איתך לגמרי שזה צריך להתחיל הרבה קודם מהתיכון. אני מוכרחה לומר שאהבתי את המוזיקה שהייתה כאן מצד משרד החינוך, אם נצליח לחבר אותה למציאות ולשטח אז בכלל אנחנו נרוויח בגדול. הסיפור הוא באמת שבמסגרת המקיפוּת לכל ילד תהיה מונגשת האפשרות גם לטכנולוגי וגם למקצועות אחרים. לצערי הרב אנחנו לא שם, וגם כשמשרד החינוך מדבר על בתי הספר הגדולים אז ברור לי לחלוטין שהתפיסה שלך, כפי שהבאת אותה, שמי שנושר ומי שלא מצליח הולך לטכנולוגי ואחרים נשארים באקדמי, זה יישאר בעיקר במקומות שהם פריפריאליים ומקומות שהם חלשים יותר כי מן הסתם בתי הספר שם קטנים יותר בגלל היקפי האוכלוסייה ולכן אם אנחנו רוצים לעשות את השינוי אז אנחנו חייבים לעשות אותו באופן רוחבי בכל מקום בארץ. גם במקומות שבהם אי אפשר לעשות את זה בתוך בית הספר, אז לעשות את זה ברמה אזורית, אבל שלכל ילד בתוך האזור תהיה מונגשת האפשרות גם של חינוך טכנולוגי.

ואתה יודע מה? אני הקשבתי לך בקשב רב, לא סתם גם ככה שתקתי אחר כך, עצוב לי שזו עדיין התפיסה ואם יש משימה למשרד החינוך זה להוציא את המקום הזה שנמצא בו החינוך הטכנולוגי בתפיסה, בתודעה, גם של בני הנוער וגם של המבוגרים ולהתחיל לתת לו את המקום שהוא באמת ראוי לו. ואמרת את זה יפה, יצירתיות, יזמות, הרבה מאוד דברים מגולמים בתוך החינוך הטכנולוגי שלא מגולמים בהכרח בחינוך האקדמי ואנחנו רואים הרבה פעמים שהם יכולים להיות גם אפקטיביים יותר מאשר סיום של תעודת בגרות במסלול עיוני. צריך לומר גם את זה וביושר ואני חושבת שהזכות של כל אחד ואחת מהתלמידים במדינת ישראל זה לבחור את המסלול שהם רוצים ולא שאנחנו נכתיב להם.

תודה רבה על הדברים, גם למשרד החינוך וגם לנציג התלמידים. משרד הרווחה. עוני, משרד רווחה, הכי קלאסי, מה קורה שם?

תודה על ההזדמנות להיות פה. אני באתי במקום איתנה.

תציגי את עצמך.

אני מפקחת מוסדות במשרד הרווחה במחוז דרום, מסגרת פנימייתית שנותנת מענה לקצה. אין ספק שמשפחות עניות בלי משים הן מגיעות למקום שהן מתמודדות עם כל כך הרבה פרמטרים בתוך החיים שלהם שהן נאלצות לעשות בחירות מאוד קשות וזה הקצה, להגיע למסגרת הפנימייתית. אני רוצה להגיד שאסור לראות את זה כאין מוצא, כמשהו רע, אלא כמשהו שמאפשר הזדמנות לחיים כאשר המציאות בקהילה לא מאפשרת.

רגע, אני רוצה להבין. זאת נקודה חשובה שאנחנו צריכים לפרק אותה כבר בהתחלה.

לא, אני אפרט.

את אומרת שיש קשר בעצם בין עוני לבין יציאה של ילדים למסגרת פנימייתית.

לפעמים, אבל רק רגע, אני לא סיימתי את דבריי. אנחנו, כמשרד הרווחה, אני חושבת שהוא עושה את ההשקעה היום הכי גדולה והכי מקפת בתוך הקהילה, לתת את המענים המרביים בתוך הקהילה. אני יודעת שפה בדרום אנחנו בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה, רק עכשיו הסתיים קורס מפקחים של למידה על העוני ואיך להנגיש את העבודה בתוך הקהילות ולתת מענים עם התכנית של 'נושמים לרווחה' ולתת את התקציבים ואת הלמידה בתוך הקהילה. בתוך העבודה הזאת, לשם אנחנו מכוונים.

אבל אני חושבת שיש איזה שהיא דרך ושיש איזה שהם קצוות שגם ההורים בחדרי חדרים אומרים לנו ש'אנחנו צריכים עזרה אחרת ונוספת' שזה מסגרות שונות, שזה מסגרות בקהילה, ממועדוניות, צהרונים, מעונות רב תכליתיים, כל מה שאפשר לעשות בתוך הקהילה, ואם נוצר המצב, ופה אני מייצגת, אני כבר 13 שנה בתפקיד של מפקחת פנימיות ומסגרות חוץ ביתיות, בסופו של דבר אם נאלצים והמציאות מזמנת ומחייבת את היציאה יש מקום לתת לזה מקום ולגיטימציה כדי לאפשר את ההתפתחות הנכונה והטובה של הילד בתוך המסגרות. בסופו של דבר זה תמהיל משותף, שילדים נושרים מבתי ספר, נושרים מהמסגרות, ולא תמיד מוצאים להם את המענים ואיכשהו במסגרת החוץ ביתית מאפשרים את מתן המענים הכולל שהמשרד נותן בשיתוף עם הקהילה, בשיתוף עם ההורים, כי אנחנו עובדים עקב בצד אגודל עם ההורים והמשפחות. לעולם אנחנו לא מדירים אותם מתוך העבודה איתנו במסגרות.

באיזה שהוא מקום צריך לתת, אני חושבת שזו גם הרוח היום בתוך המשרד, שזה חלק מהפתרון, עדיף שהוא יהיה בסופו של דבר הפתרון האחרון ולעשות את כל המאמץ בתוך הקהילה. אני חושבת שהיום מושקע תקציב מאוד גדול במענים בתוך הקהילה, בתוך כל המגזרים, עם משפחתונים בפזורה הבדואית, עם מועדוניות בפזורה הבדואית, משפחתונים קטנים, משפחתונים גדולים, לתת את התשובה בתוך, ולפעמים, לא תמיד מצליחים, בוא נודה על האמת ונאלצים לצאת לאומנה ולפנימיות. אבל זו הרוח של המשרד.

אני מוכרחה לומר משהו ואני אומר אותו חד משמעית, גם אם הוא קצת בוטה, אסור אסור אסור שיהיה קשר בין עוני לבין הוצאה של ילד מהבית. אין דבר כזה.

זו לא הסיבה.

הסיבה להוצאה של ילדים, וכן, אני יכולה לומר לך שיש מקרים שבהם הוצאה של ילד היא הצלת נפשות, אבל זה לא בגלל שהוא עני. לא מספיק הם עניים בחוגים והם עניים באוכל ועניים במשאבים חומריים, אז גם לקחת אותם ולהפוך אותם לעניים מבחינה רגשית כי הם לא נמצאים בתוך הסביבה של הבית שלהם, בעיניי זה פשע.

אין מצב שמוציאים - - -

רגע, אני מוכרחה לומר את זה כי זה חשוב שזה ייאמר וייכתב ושזה יהיה חד וברור, לא מוציאים ילד על רקע של עוני. המדינה צריכה לעשות הכול, ואני יודעת שעושים לא מעט, לעשות הכול כדי שיסייעו למשפחה בתוך הקהילה, המשאבים שמשלמים לפנימייה ולמשפחות אומנה, יכולים לשלם אותם לאותה משפחה כדי שהילד יישאר בבית.

מסכימה איתך.

מה שמפריע לי פה זה התפיסה והחיבור בין עוני לבין יציאה למסגרות חוץ ביתיות. אני מודה שעצם ההקבלה פה ככה יצרה אצלי חוסר שקט ולכן היה חשוב לי לומר את זה.

אני אומר לך עוד משהו שלא קשור רק לרווחה, את ציינת פה את העניין של נשירה מבית הספר, נשירה ממערכת החינוך זה כישלון של מערכת החינוך. הנה אני אומרת לך את זה פה בצורה הכי ברורה. מערכת החינוך צריכה לעשות הכול כדי שכל הילדים ישרדו בתוכה, גם אם זה כמו שזה נשמע, הישרדות, היא צריכה לעשות את הכול כדי שהילדים ישרדו בתוכה ובאמת רק ילדים שהם בקצה בקצה בקצה, מאלף ואחת סיבות, אגב אחרות, שהן לא עוני ולא המסגרת שעליה אנחנו מדברים כאן, נושרים מבית ספר. את יודעת, 33% מהילדים שלנו נמצאים היום מתחת לקו העוני, זה אומר שאנחנו צריכים להוציא 33% מהילדים מהבתים שלהם או להנשיר אותם מבית הספר. אסור שבשום מקום במחשבה שלנו תהיה התפיסה הזאת.

אם המדינה לא נותנת - - - המדינה נותנת את מה שהיא יכולה ועושה מאמצים אדירים לתת, אני חושבת שיש תמהיל של מצב אישי, של חוסר יכולת לתפקוד כלכלי וחוסר יכולת לטפח את הילד שנמצא בקהילה שבסופו של דבר זה מוביל אותו למקום שמוביל אותו.

תנו לו את היכולת הכלכלית.

אני חושבת שאנחנו כמדינה, גם כמשרד, גם אם הוא רוצה, אם ב'נושמים לרווחה' נותנים לאיקס משפחות, הם לא יכולים לתת - - - אני לא יודעת מה הסיבה, אני לא שם פועלת באופן ישיר, אבל נותנים תמיד למשפחות מצומצמות, נותנים למספר מוגבל, הלוואי שהיה - - -

אין מוגבל. הוצאת ילד מהבית, שילמתי 4,000 שקל, במקרה הטוב, נכון? אם זה לטווח הקצר. יש גם מקרים שבהם אנחנו משלמים 16,000 שקלים - - - אני אומרת, זה תלוי באיזה שלב את נמצאת שם על הרצף, תני למשפחה.

אבל אני לא מוציאה בגלל העוני וגם לא יוציאו בגלל עוני, מוציאים בגלל חוסר יכולת של ההתמודדות עם מה שמביא הילד עצמו, היכולת של ההורים לטפח את הילד עם כל מה שניתן. זאת התוצאה.

קשה לי עם זה. אני חייבת לומר, אילנה, אני יודעת שאת מייצגת עמדה של משרד וגם צריך להיות הוגנים ולומר שאם אנחנו מסתכלים היום על התקציבים של שיקום בתוך הקהילה, של תמיכה בתוך הקהילה, אל מול הוצאה מהבית, אנחנו רואים שהנושא של הקהילה הולך ותופס יותר מקום, גם מבחינה תקציבית, אבל עדיין אני אומרת, בתפיסה שלנו, במה שמנחה אותנו, בקווי היסוד שאיתם אנחנו מגיעים, אנחנו חייבים להוציא את הפרדיגמה הזאת של עוני והוצאה מהבית, של עוני וחוסר יכולת לטפח את הילד. יש הורים עניים במדינת ישראל והם נותנים לילדים שלהם את נשמתם - - -

והילדים איתם.

את נשמתם, את הלחם שלהם ואת המים שלהם ולכן חשוב לי שזה מה שינחה בעצם כל מי שבא לטפל במשפחות.

אפשר להגיב?

אני אתן גם לך, רק נציגת ביטוח לאומי ואחר כך, אילנה, אם תרצי להוסיף, אז בשמחה. בבקשה.

תודה רבה. שמי סימה אברהם, אני סגנית מנהלת תחום גמלאות בביטוח הלאומי פה בבאר שבע, הדרום.

שמעתי את נציגת משרד החינוך ואת משרד הרווחה, אני רוצה להגיד לך שיש הרבה מאוד כשל בין המשרדים. אני יכולה לטפל במשפחה בהבטחת הכנסה, שזה יכול להיות שזה כבר דור שלישי שמקבל גמלת הבטחת הכנסה, דיברו פה על 16,000 שקל, דיברו פה על 9,000, אנחנו מדברים על סכומים של 3,200 למשפחה, שהם סופר סופר קו העוני, ואנחנו לא מקושרים. זה אומר שאם באוגוסט אנחנו צריכים לשלם מענק לימודים אז אנחנו משלמים ישירות למשפחה וכמובן המשפחה, מכורח המציאות, משתמשת בכסף הזה למטרות קיום ולא למטרת חינוך. יש מענק לימודים עד גיל 18 שמקבלת המשפחה על כל ילד מכיתה א', גיל 6, אחת לשנה, 1,600 שקלים, אנחנו לא יודעים אם הילד מגיע עם ספרים, לא מגיע עם ספרים, מגיע עם מחברות, לא מגיע עם מחברות, הכסף הזה שולם.

אני באה ואומרת, בואו נעשה כי הרי העוני זה משהו שמתמשך. אם אנחנו ניתן מלמטה ונשקיע בחינוך שם למטה וניתן את הכלים, יכול להיות שהילדים האלה כבר לא יהיו דור שני למקבלי הבטחת הכנסה, אלא המדינה תיתן להם את הכלים שבתחילת שנת הלימודים הוא מגיע, מחכה לו שם ערכה, כולל טיול שנתי וכולל ספרים וכולל מחברות וכולל עטים וכל מה שכרוך, הוא לא צריך להרגיש שונה מאף ילד אחר ולתת את זה גמלה בעין. ביטוח לאומי משלם 1,600 שקלים כל שנה למשפחה עם ארבעה ילדים אבל הילדים לא מגיעים עם תיקים, לא מגיעים עם ספרים, לא מגיעים עם מחברות. לא מגיעים עם דברים אלמנטריים לחינוך.

טוב, גם 1,600 שקלים לארבעה ילדים, בואו נודה על האמת - - -

לילד. כל ילד מקבל 1,600. אז במקום זה להחליף את הכסף בעין ובאותו בית הספר תחכה לו הערכה שכוללת הכול, שכר לימוד וכל מה שקשור בנושא הזה.

עניין הרווחה, אין לנו קשר. יכול להיות מצב שאמא פונה אליי ב-28 ואומרת לי 'ניתקו לי את החשמל בבית ונא אם אפשר להכין איזה מפרעה', או 'אין לי מה לתת לילד לאכול', ואנחנו מקבלים עשרות פניות כאלה בחודש. ברווחה הם לא מוכרים, אנחנו נאלצים לתת איזה שהיא מפרעה על חשבון כדי לתת משהו קיומי בסיסי, אין אוכל, אין תרופות. אותו ילד, ושמעתי לא מעט מקרים של ילדים בנושא של הסעדה, היא דיברה על נושא של ארוחות, זה עד גיל מסוים, שהילד בכלל לא אכל, הוא לקח את זה לאח שלו שמגיע בערב הביתה. אז הוא לא אכל בבית הספר והוא לקח את הארוחה הזו כי אמא מגיעה מהעבודה אז לא יהיה לה מה לאכול כי אין אוכל בבית. אנחנו לא מצליחים להגיע, אני מדברת כרגע על הפן לא של האנשים העובדים, כי אני יודעת שגם בקרב אנשים עובדים יש את הבעיה הזו וראינו את הנתונים, אני מדברת על מקבלי הקצבאות של הביטוח הלאומי, שיש הרבה מאוד שאנחנו לא יודעים אם מזון מגיע לפיהם של אותם ילדים או לאותן משפחות ש-3,200 שקלים בהבטחת הכנסה, שזה סכום - - - נכון, יש הטבות נלוות בצהרונים ובחשמל, אבל זה עדיין הבסיס של הבסיס, להביא אוכל הביתה, שאני חושבת שזה הדבר הבסיסי ביותר, ולחבור יחד עם כל משרדי הממשלה. אם יש משפחה שמוכרת בהבטחת הכנסה אין שום סיבה שהרווחה לא תדע מזה, שום סיבה שמערכת החינוך לא תדע מזה.

הם לא רשומים אצלכם ברווחה?

לא רשומים.

הם רשומים בלשכות.

הם לא רשומים, אנחנו לפעמים מפנים אנשים מביטוח לאומי לרווחה - - -

אבל כדי להגיע, בן אדם בוחר להגיע - - -

אני חושבת שמשרדי הממשלה צריכים להיות סביב אותם אנשים ולא הם סביב אותם משרדי ממשלה.

אני מסכימה, מסכימה לגמרי שהתפיסה צריכה להיות כזו שהמדינה נותנת את המעטפת ולא המשפחה צריכה לחפש.

זה שהוא מתמודד מול משרד השיכון, מול עמידר בנפרד, מול החינוך בנפרד, מול רווחה בנפרד. אם הוא מוכר אצלנו כמקבל גמלה, גמלה שהיא רשת הביטחון האחרונה במדינת ישראל, איך יכול להיות שמשרדים אחרים לא יודעים מזה?

אתם חלק ממשרד הרווחה, אולי זה משהו שצריך לעדכן את - - -

אבל זה עוד יותר אבסורד, שהיא חלק ממשרד הרווחה והם לא מתכתבים ביניהם.

אנחנו אותה כותרת.

לא, אני אומרת, אם את יודעת שיש מקבלי קצבאות שאין להם קשר עם הרווחה, אולי באמת לשלוח לרשות ולעדכן אותם.

ובנושא הוצאת ילדים, אסור לנו, כמו שאמרה חברת הכנסת יפעת, ואני חושבת שאוי ואבוי לנו שילדים עניים יוצאו מהבית, מחר נוציא למשפחות עשירות - - -

לא, זה פשטני להגיד את זה.

גם הקשישים היום, דרך אגב - - -

לא, אני דיברתי על העניין של הדה לגיטימציה, שכשיש את הילדים שצריכים לצאת ממסגרות חוץ ביתיות והם יכולים ליהנות משירותים איכותיים - -

כן, אבל זה סיפור אחר, זה לא קשור לעוני.

- - משירותים טובים כדי לקדם אותם - - -

גם הקשישים היום, כבר לא מוציאים אותם מהבית, אנחנו נותנים גמלאות בעין ומביאים מטפלות כדי שהוא יישאר בחיק המשפחה ואני חושבת שזה הדבר הכי נכון.

אוקיי, תודה רבה, סימה. פנימיית אהבה, בבקשה.

לגבי ההערה על הוצאת ילדים מהבית, ילדים יוצאים היום מהבית על ידי משרד הרווחה כשהסביבה שלהם פוגעת, כשהסביבה שלהם עבריינית, אני מדבר על הרמה המשפחתית, כשהסביבה שלהם צורכת סמים, כשההורים מזניחים וההורים לא מתפקדים. אלה הן הסיבות הראשוניות והעיקריות ואני מבקש לזכור את זה. יחד עם זה אותן סיבות כרוכות גם במצב של עוני, אי אפשר להתעלם מזה. אני מכיר לא מעט משפחות עניות שעושות - - -

אני יציר של משפחה ענייה, אבל הוריי שכבו על הגדר כדי שאני אגיע לאן שהגעתי. אני מכיר לא מעט משפחות כמו המשפחה שלי, יחד עם זאת היום, ויש לי מה לומר, יפעת, את יודעת, סל מלא על משרד הרווחה, אני לא מכיר הרבה מקרים במשרד הרווחה שהילד יוצא כי חשבון הבנק של ההורים מורה על פער כלכלי עצום לעומת השכנים. אני מכיר את כל אלה שיוצאים מהבית בגלל סיבות שמניתי קודם שלזה, מה לעשות, מתווסף גם העניין של עוני ושל מצב כלכלי ולא 4,000 שקל ולא 6,000 ולא 1,600 שקל לבית הספר הם שיצילו את הילד או את המשפחה הזו, כי האבא הזה לא מוציא את ה-1,600 שקל, כי אין מי שלימד אותו, הוא לא מתפקד הורית. תיתני לו גם 2,500 שקל הילד לא יגיע עם ילקוט לבית הספר.

בשביל זה צריך ללוות את המשפחה. החוכמה היא לא לתת כסף, החוכמה של הרווחה של המדינה היא לא לתת כסף ובזה אנחנו בעצם סיימנו את תפקידנו. להיפך, אנחנו רק מתחילים שם את תפקידנו, המטרה היא שבסופו של דבר אנחנו נדע ללוות את המשפחות האלה ולתת להן את הכלים. אם אני לוקחת רק את העניין של הזנחה שלצורך העניין היא פועל יוצא של עוני, כי אין את האפשרות לתת את הכול, אז אלה דווקא כן המקרים שאני הייתי עוזרת למשפחה לטפח את עצמה, לשקם את עצמה בתוך הקהילה ולא לקחת את הילד החוצה.

ואנחנו יכולים. אתה יודע מה? גם אם לא נצליח ב-100% מהמקרים ונצליח ב-90%, אז אנחנו הצלנו כמה ילדים שיכולים להישאר בסביבה החמה והאוהבת שלהם.

בשביל זה משרד האוצר צריך לפתוח את היד.

בסדר, בסוף אנחנו תמיד מגיעים למשרד האוצר. אין שום בעיה, אני מוכנה לקבל, אבל יש מספיק כספים, יואב. אם יודעים לתת 4,000 שקל למשפחה אומנת או 16,000 שקלים לפנימייה אז תאמין לי שאפשר לתת את מחצית הסכום לאותה המשפחה כדי לסייע לה ולתת לה כלים - - -

יפעת, חזרת שוב לכסף. אני אומר, זה לא העניין של הכסף.

אני, ברשותכם, רוצה לומר משהו. סימונה שטיינמץ, אני נציבת פניות ילדים בהשמה חוץ ביתית. אני רוצה לומר בקצרה, כמי שמייצגת מצב של ילדים שהוצאו מהבית בשלב שהם כבר הוצאו מהבית. אני כן רוצה לבוא ולהגיד, משרד הרווחה, ואת זה אני יודעת, לא מוציא ילדים מהבית על רקע של עוני. יש לא מעט השקעה, גם את זה אני יודעת, בנושא של עוני בכלל וטיפול בילדים עם ניסיון רב לעשות ככל הניתן כדי שילדים יישארו בקהילה. זו אמירה שחייבת להיאמר. אם הדברים כאן הובנו לא נכון אז צריך לדייק אותם.

אני כן אגיד שבתור נציבת פניות ילדים בהשמה חוץ ביתית אני גם עובדת בצמידות עם מי שאחראי, למי שלא יודע, כל יציאה של קטין מהבית מחייבת ועדה שיושבים בה לא מעט אנשים ואנחנו מבקשים כרגע לקדם את חובת ההשתתפות של הילדים בתוך הוועדה הזו, לא כאמירה - - -

כן, אבל, סימונה, אני - - -

רגע, דקה. רק אני אסיים, בבקשה. כאמירה, ואנחנו גם, אם צריך, בעקבות הדיון הזה, תהיה הדגשה לעניין הזה שלא יקרה מצב שבגלל עוני ילד ייצא כי אלה דברים שלא קורים. צריכים להיות שם דברים, בדיוק כמו שיואב אמר, צריכים להיות שם מצבים שמחייבים הגנה שהם יהוו סיבה שהמקום של הוצאה חוץ ביתית תיטיב עם הקטין יותר מאשר השארתו בקהילה.

סימה, אני רוצה רגע לומר לך משהו. שימו לב מה קרה כאן, כמה שאנחנו כולנו, באי נגיד ברמת התודעה של למעלה, ברור לכולם שלא מוציאים ילד מהבית על רקע של עוני, אנחנו בדיון על עוני בקרב ילדים, אנחנו מנסים לראות איזה צעדים אנחנו צריכים לנקוט כדי להוציא כמה שיותר ילדים ממעגל העוני וחצי מהדיון הזה פתאום הפך להיות דיון על הוצאת ילדים מהבית. זאת אומרת שמשהו בשורשים שלנו ובתת המודע שלנו מובנה בצורה כזו שיש קשר בין הדברים. גם אם אנחנו לא רוצים כרגע להודות בזה וגם אם כולנו משוכנעים במאת האחוזים שאנחנו לא שם, בעובדה זה נושא השיחה.

זו הסיבה גם שעצרתי אותך. הסיפור הוא בכלל לא הוצאת ילדים מהבית. אני לא באתי לכאן לדון על הוצאת ילדים מהבית. זה נושא חשוב, אנחנו דנים בו במסגרת הוועדה במפגשים שהם פרופר לנושא של אומנה ואימוץ ודברים אחרים, אבל הדיון של היום פה הוא דיון על העוני, על עוני בקרב ילדים ובאיזה צעדים אנחנו צריכים לנקוט.

נכון, אבל אני רוצה להדגיש, בגלל שאני מסתכלת על כמות הילדים שנמצאים כאן ואני לא רוצה שילדים ייצאו כאן מהדיון באיזה שהוא חשש שמא החברים שלהם, או אולי חלק מהם, שחיים במשפחות שיש להם קושי, שמחר הם עשויים למצוא את עצמם - - -

אז זה לא היה צריך להיות כאן על השולחן.

אבל היה לי חשוב שהאמירה הזו תיאמר לאוזניהם של הילדים, שלא יחששו שמישהו מהם, או השכנים שלהם, ייצאו מהבית בגלל מצב כלכלי. זאת אמירה שצריכה לתת את הביטחון לילדים שנמצאים כאן באולם.

תודה רבה, סימונה.

אני יכולה להגיד משהו?

רק ניתן לנציגי האוניברסיטה ואחר כך. רק תציג את התפקיד, יובל.

אהלן. אני יובל, אני נציג מקיף א', אני תמיד אומר. אני יובל סער-היימן, אני דוקטורנט לעבודה סוציאלית במחלקה כאן באוניברסיטת בן גוריון ועובד סוציאלי. אני באתי להביא סוגיה קונקרטית אחת, זה מה שהתבקשתי, אבל כן רציתי להגיד בכל הדיון הזה קודם כל שצריך לשאול את עצמנו מה זה עוני, ואם אנחנו מסתכלים על תיאוריות היום של עוני, אני חוקר עוני והורים וילדים וכל הסוגיה הזו ואני גם במשרד הרווחה בכל מיני הקשרים, עוני הוא קודם כל מחסור חומרי, אבל הוא בעוד שני מעגלים, הוא גם מחסור בהזדמנויות חברתיות והוא גם מחסור ביחס חברתי הולם. אם לוקחים את כל הדברים האלה ביחד אנחנו מבינים את ההקשר של עוני של ילדים ואנחנו יכולים להבין שאין עוני של ילדים בלי עוני של ההורים שלהם, ואי אפשר לנתק את זה ובגלל זה מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שהמשרד כן בכיוון הזה, של לעשות כמה שיותר תכניות של טיפול בקהילה ותכניות שרואות את ההורים כדי שהם יוכלו לראות את הילדים. אני חושב שזה מאוד משמעותי.

אני רוצה גם להגיד שאני שמח שזה דיון שמתקיים בוועדה לזכויות הילד, על עוני, כי עוני הוא גם סוגיה של זכויות אדם, הוא סוגיה של פגיעה בזכויות אדם, גם של הורים וגם של ילדים. ולא הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על זה ככה, זו גם פגיעה בזכות לחיות בכבוד וזה גם פגיעה בזכות לדיור וזו פגיעה בהרבה הרבה זכויות חברתיות שקיימות וחשוב שנדבר בשיח של זכויות ושנבין את זה בתוך ההקשר הזה.

הסוגיה שאני בחרתי להביא זה כן איזה נקודה, אני רוצה להגיד שעוני בסופו של דבר הוא דבר מבני. אני חושב שהוא לא בגלל האבא הזה שלא יודע להתנהל כלכלית נכון, אלא יש הקשר חברתי והזדמנויות חברתיות שמייצרות לאנשים אפשרויות. לכל בן אדם יש אפשרויות אחרות, תלוי מאיפה הוא בא. דיברתי על זה עם התלמידים כשדיברנו לקראת הדיון הזה. אנחנו צריכים לחפש את המקומות שבהם המערכת לא מאפשרת להורים להיות ההורים הכי טובים שהם יכולים כדי שילדים יקבלו את הטיפול הכי טוב שהם יכולים. אני חושב שאלה מקומות שהתפקיד שלנו, כביטוח לאומי, כמשרד הרווחה, כן לשים את הזרקור עליהם.

אז אני בחרתי להביא דוגמה קטנה על סוגיה שאני פוגש כעובד סוציאלי ואני פוגש בתוך הקשרים אחרים שאני עובד ומחקרים שאני עושה, זו סוגיה של זכות הילד להיות במסגרת חינוכית מגיל אפס עד שלוש. היה על זה דיון השבוע בעיתון. זו סוגיה רחבה מאוד, שלא ניכנס לכל הפרטים שלה, אבל משהו קונקרטי שאני כן חושב שמשמעותי להביא, אני לא יודע כמה הילדים יודעים, אבל היום יש שתי אפשרויות לקבל עזרה מגיל אפס עד שלוש, לשים את הילד במעון או לקבל מענק על עבודה, או לקבל דרך משרד הרווחה ילדים שנמצאים בסיכון. הורים שלא נמצאים בשתי הקטגוריות האלה בעצם לא מקבלים סיוע והיום להכניס ילד למעון, אני מכיר את זה כאבא צעיר, זה 2,200 שקל, לוויצ"ו, נעמ"ת וכו'.

הסוגיה שאני רוצה להביא, שאני חושב שהורים שחיים בעוני וילדים שחיים בעוני מתמודדים איתה, זה העניין שכשהורה נכנס לחובות וחובות זו סוגיה שבוודאות הולכת צמוד צמוד עם עוני, הורים נכנסים לחובות מול מעונות היום ומגיעים למצבים שבהם ילדים מוצאים מהמעון בגלל חוב של ההורים שלהם כשבעצם פוגעים בזכות שלהם לחינוך בגלל שההורה לא יכול לממן את השהות של הילד במעון. אני מבין גם את הארגונים, לכל אחד יש אינטרסים, זה נכון שהורים צריכים לשלם, אבל כן צריך לשאול את עצמנו האם זה לא כמו ניתוק מים, להוציא ילד ממעון, לגבי היציבות שהוא יכול לקבל בחיים, מה הדברים שהמדינה לוקחת על עצמה כחובות שלכל ילד מגיע לקבל. אני כן רוצה לסמן את זה, זו תופעה שאין עליה הרבה מחקר, אבל אנחנו פוגשים אותה הרבה בשטח.

תודה רבה, גם על הרחבת השיח למה שקורה עם ילדים בגילאי לידה עד שלוש, כי גם בדיונים כאן אנחנו ראינו שמבחינת המדינה כאילו הילדים נולדים ישר בגיל שלוש, מתחילים לקבל את כל השירותים.

גם זה חדש, היו המון שנים שילד התחיל מסגרת בגיל חמש שהמדינה לקחה אחריות, ורק בשנים האחרונות חוק חינוך חובה ירד לגיל שלוש.

כן, זה לא מוסיף לנו כבוד בעניין הזה, אבל אנחנו בהחלט צריכים לדאוג לילדים כבר מגיל לידה, שלא לדבר באמת על פעוטות בסיכון שזה צריך להיות ההארד קור, לפחות במציאות שאנחנו נמצאים בה היום. ואני לגמרי מסכימה איתך, זה אפילו יותר גרוע מניתוק מים, כשמוציאים ילד ממשפחה בסיכון ומוציאים אותו מהפעוטון, שאגב, הוא מלכתחילה נכנס למעון על רקע זה שהוא ילד ממשפחה בסיכון.

רק משהו קטן להוסיף, שאני חושב שוועדת אלאלוף אמרה בצורה ברורה, עוני זה לא רק עניין של משרד הרווחה, אפרופו - - -

זה כל המשרדים.

וזה לא יכול להיות, חייב להיות חיבור כדי שיהיה מאמץ, זה דיור, כמו שאמרנו, שילדים מקבלים, וזו הבריאות שהם מקבלים וזה החינוך וזה לא רק במשרד הרווחה, זה חייב להיות מהלך כולל.

נכון, מערכתי. אני מסכימה לגמרי, כתבנו את זה בהמלצות.

רציתי להגיד לגבי העוני שיש הרבה ילדים שבאים מבתים בעוני ושיש להם כישרון, שהם במובן הטכנולוגי יש להם מה להציע ובגלל העוני שלהם הם לא יכולים להיכנס לחוגים של סייבר וכל הדברים האלה. צריך לעשות תכנית כדי לעזור להם כי יש להם אולי מה להציע ולפתח דברים.

מה זאת אומרת הם לא יכולים להיות בחוגים? בתוך בית הספר הם לא מגיעים?

הכוונה שבגלל שהם בעוני הם לא יכולים להיות בחוגים ולשלם על זה. הם חכמים, יש להם כישרון.

פה זה התפקיד, אגב, אפרופו המערכתיות של משרד החינוך לאפשר לילדים את האופציות להשתלב במקומות שבהם הם חזקים. לצערי הרב אנחנו לא עד הסוף שם, אנחנו עדיין מקובעים באיזה שהיא קונספציה ישנה של מה צריך להיות בתוך בית ספר ומה מודד אותנו אם אנחנו מוצלחים או לא. לצערי הרב זה בדרך כלל לא הדברים שרובנו מוכשרים בהם.

אני מורה בתיכון רגר בבאר שבע. בגלל שיש פה נציגות של משרד החינוך ודובר בנושא האבחונים ואני רוצה גם להתחבר לתלמיד הנחמד במקיף א', דיברו פה על הקטע של אבחונים, שעכשיו רוצים להכניס את זה לקהילה, לשפ"ח, שזה לאט לאט יירד מההוצאות של ההורים, שזה בהחלט מבורך, כי אנחנו יודעים שהדברים האלה עולים הרבה כסף למי שניגש ועושה באופן פרטי, אבל יש פה איזה סוגיה שהיא לא ברורה לי. תלמיד, ילד בגן, בכיתה א', מגיעים לאיזה שהיא החלטה עם המחנכת, יועצת, הילד זקוק לאבחון, נעשה אבחון, בין אם פרטי, בין אם בקהילה, הילד צולח את היסודי, מגיע לחטיבת הביניים ושם שמים לו סטופ ואומרים לו 'חמוד, בהתאמות שקיבלת לא ניתן לעשות שימוש עד שתעבור ועדת התאמות בכיתה י'.' מה אמור לעשות הילד הזה מכיתה ז' עד ט'? שם הוא כבר נופל בדרך, אולי הוא מקבל שעת שילוב פה או שם, התאמות במבחנים הוא לא מקבל ואז הוא מגיע ל-י', כשעושים לו את ההסללה לאיזה נתיב הוא יילך, לצערנו הרבה אחר כך לא צולחים את הדרך הזו בלי הקביים האלה. ילד לא משתנה, אם הוא צריך עזרה הוא צריך עזרה, אם הוא צריך הקלות והתאמות הוא צריך אותן, הילד מאובחן מ-א', זה לא משהו שנולד ב - - -

התאמות, לא הקלות. היום זה כבר in ללכת לעשות אבחונים בשביל לקבל הקלות. אנחנו לא רוצים להיות שם.

אבל ילד מ-א', זאת אומרת שהוא מאובחן, זה לא שהוא נזכר בכיתה ז' כשהוא הגיע - - -

לא, אני אומרת התאמות.

התאמות, לא משנה, התיוג המתאים. אנחנו מדברים על ילדים שמאותרים ושזה לא נקנה כביכול כדי להשיג להם הצלחה בתיכון. כשהילד הזה יגיע ל-י' ולא ימצא את עצמו אחר כך בכיתה עיונית, כי אנחנו מכוונים ללמידה אקדמאית, אין לנו בבית הספר הרבה מגמות שיתאימו לו, ואז הוא באמת אמור להגיע לחינוך הטכנולוגי שמה לעשות, כן, היום זה נחשב לסטיגמה שלילית.

חבר'ה, לא כל מי שעושה אבחון צריך מגמה טכנולוגית. מה קורה איתכם? ההתאמות גם הן לא בהכרח התאמות טכנולוגיות.

לא, נכון, אבל אם הוא לא צולח, אני רוצה לחזור לסוגיה, שמכיתה ז' עד ט' הוא לא קיבל את ההתאמות והוא יושב אחר כך על ציונים שהם לא באמת משקפים את היכולות כי הוא לא קיבל את ההטבות, כי הוא לא נבחן בעל פה, כי הוא לא קיבל עזרה, כל מיני דברים בהתאם להקלות שלו, שבאים ואומרים לו - - - אני אגיד לך פשוט מדם לבי, מהבן שלי, שאומרים לי 'בכיתה ח' לא מקבלים התאמות בלשון כי אין מבחן מותאם', והוא צריך לעשות הכול ונותנים לו כל כך הרבה טקסטים, אז הילד נכשל. אז כשישימו אותו בהסללה ב-י' לא יהיה לו מסלול שמתאים כי בית הספר מכוון לכיתות בגרותיות עיוניות. זה טוב, שאפו לחברה הישראלית, אבל לא לכל אחד זה מתאים והיכולות של כל אחד לא עומדות בזה ואז כשאני אצטרך לבחור אם להמשיך למערכת אחרת אולי, שאולי תיתן לו איזה שהוא מענה אני נורא חוששת, כי יש סטיגמות שזה פשיעה שם, שאין מסגרת מאורגנת, שאין - - - ובאמת אני חושבת לאן הילדים האלה אמורים ללכת בשלב המאוחר יותר.

הרפורמה אומרת שילד לא יקבל התאמות אם לא יהיה לו תיק תלמיד שמתחיל כבר בחינוך היסודי, או בכיתה ז', המוקדם ביותר, כדי שלא יופיעו ילדים, כמו שאמרת, 'הקלות'.

ואם יש לו מ-א' הוא מקבל את ההקלות?

קודם כל יש חוזר מנכ"ל ומאחר שאת מורה את יכולה להיכנס, כל אחד יכול, את יכולה לקרוא, חוזר מנכ"ל חדש שיצא שבדיוק מסביר את התהליך. כבר היום הילד שלך, אם הוא בתוך התהליך ובית ספר עוקב ומטפל כמו שהוא צריך לטפל, חלק מהתהליך של ההתאמות יותאם גם לחטיבות הביניים. אנחנו לא רוצים הקלות, אנחנו חושבים שגם ילד עם ליקויי למידה צריך להתאמץ - - -

צריך לקבל את הכלים.

לקבל את הכלים לעבוד, המורים צריכים לקבל את הכלים לעבוד, אנחנו בתהליך. אני לא חושבת שזו הבמה להסביר איך אנחנו נעבוד ואיך עובדים כבר, אבל אם יש לכם יועצת בבית הספר, היועצות קיבלו השתלמות השנה, שווה לחזור כבר עכשיו ליועצת עם הילד הפרטי שלך, לקבל הדרכה איך ומה כדי שבית הספר ייתן לו את השירות שהוא צריך לתת לו.

תודה רבה, עירית. אנחנו לפני שבוע קיימנו דיון בוועדה לזכויות הילד בנושא האבחונים, אז אנחנו לא נמחזר את הדיון, אנחנו רוצים לחזור לנושא של העוני. אז בית הספר הטכני, בבקשה.

אנחנו תלמידי הטכני, אתמול ישבנו והכנו תכנית על מהו עוני בעינינו. הכנו פה מין פירמידה, יש את פירמידת מאסלו, זו בעצם הפירמידה ההפוכה. אנחנו חושבים שהדבר הכי הכי חשוב קודם כל, שחייב להיות לילד זה הצרכים הבסיסיים שלו, שזה מים, מזון וקורת גג. אחר כך זה צריך להיות המוסריות והביטחון שלו, משפחה וחברים ואז אחר כך זה צריך להיות מימוש עצמי.

אנחנו אתמול ישבנו ודנו בכמה פתרונות שאנחנו חושבים שאפשר - - - בקרב ילדים בארץ ישראל. כל עוד המשפחה שלו לא חיה במותרות אז הם יכולים לחיות בסדר. הם לא יכולים לקבל את מה שיש לאחרים ביחס לרוב, כל משפחה צריכה לחשוב קודם כל לשנות את תשתית החשיבה הבסיסית שלהם, משכורת בסיסית ריאלית לשוק, יותר מלגות קיום לנוער, לשנות את תפיסות העולם של מקבלי ההחלטות.

בואי נתחיל בחמש. תודה רבה, לנציגים של הטכני. אני רק אומר לגבי השורה הראשונה, זה בסדר שמשפחה שיכולה להרשות לעצמה לחיות במותרות ועדיין הכול יהיה בסדר, העניין פה זה שיש הרבה מאוד משפחות בגלל לחץ חברתי, בגלל תרבות, בגלל הרבה מאוד סיבות, שחיות מעבר למה שהן יכולות להרשות לעצמן. דיברתָּ על חובות ועל פתיחה של פערים וכאן אני מסכימה לגמרי, צריך לשנות את תבנית החשיבה הבסיסית שבאמת כל אחד יחיה על פי הכלים שיש לו ופחות יהיה מושפע מהלחצים שמסביב. מאוד קל לומר את זה, מאוד קשה לעשות את זה במיוחד בעולם שאנחנו חיים בו, שהמדיה והכול פתוח והפייסבוק, שכל אחד שאוכל מסטיק אנחנו ישר רואים איזה מסטיק הוא לועס ובאיזה צבע וכולם רוצים כזה. נורא נורא קשה, אבל זה אומר שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו קצת יותר כדי באמת לחיות לפי המידות שלנו ולא לפי מידות של מישהו אחר. אז תודה רבה גם על הפרספקטיבה הזו.

בבקשה, אנחנו נסיים עם הילד הזה, אלא אם כן יש איש מקצוע בעולם שרוצה.

היא רוצה להגיד שני משפטים.

אותך פספסתי, נכון. מחילה. אז את ואחר כך הילד בחולצה הכחולה. בבקשה.

שמי חגית, את התפקיד אני אגיד אחר כך, אבל אני אגיד שאני בוגרת של השמה חוץ ביתית. יש קבוצת אוכלוסייה למעשה, בשקף הראשון שראינו, אם זה עולים ואם זה משפחות, גם צעירים במצבֵי, אני קוראת לזה צעירים במצבי חיים מאתגרים ולא צעירים בסיכון, אני יותר אוהבת את ההגדרה של מצבי חיים מאתגרים, ששם גם יש את ההתייחסות לעוני, למעשה אם אני אדבר מתוך החוויה שלי, כשיצאתי מהמסגרות, גיל 18, ואז אנחנו הופכים לאזרחים, אז אנחנו צריכים ישר לשלם ביטוח לאומי 160 שקל, אבל זה עוד לפני שיש עבודה, עוד לפני שהצלחתי להתגייס בכלל לצבא, מאיפה אני בדיוק אביא את זה?

היום כבר יש פטור עד גיל 19.

כן, אבל אני אומרת, זה משהו באופן עקרוני, שיש עם זה בעיה מסוימת. אני נתקלת בזה כי אני גם - - - היום אני בחרתי להיות עובדת סוציאלית שעובדת עם צעירים. אני יודעת שיש את תכנית ית"ד שהיא מצוינת, אבל העוני הוא מתחיל מהילדות, אבל הוא ממשיך. אפשר כן לתת כלים ודברים נוספים. אם אני מסתכלת, צעירים שכן רוצים ללמוד, אז נכון, אני אומרת את זה כעובדת סוציאלית עכשיו, למצוא מלגות לצעירים זה לא פשוט, הרבה משאבים על הדברים האלה למעשה ואז בעצם הצעיר שמגיע מרקע מסוים, הוא צריך גם לשלם שכר דירה, את הלימודים, הפתיחה שלו היא הרבה יותר נמוכה, והעוני ממשיך.

גם היום, כשאני נתקלת בצעירים, אני בודקת להם תלושי שכר, מקומות עבודה לא מפרישים לפנסיה, אז זה גם ימשיך הלאה. זה משהו שדורש מבחינתי משהו מעמיק יותר.

תודה רבה, חגית. אני רוצה לקחת מהדברים שלך נקודה שבאמת מתחילים להתייחס אליה קצת יותר ברצינות ולתת עליה את הדעת וזה הנושא של מה קורה עם ילדים שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות החל מגיל 18, כי מי שלא מתגייס, או גם אלה שמתגייסים, אין להם לאן לחזור בשבת. את זה למדתי גם בביקור שעשיתי בפנימיית אהבה, אצל יואב, מה קורה עם אותם ילדים שהמדינה עטפה אותם וחיבקה אותם עד גיל 18 ואחר כך אין להם לאן ללכת. בהחלט נקודה שצריך לתת עליה את הדעת יותר ממה שנותנים היום. יש תכניות, את גם ציינת אותן, אבל זה עדיין לא מספיק וזה עדיין לא מערכתי ובהחלט צריך להתייחס גם לזה. תודה רבה.

כמו שהיא אמרה שבוועדות ההשמה, שילד לא יודע להחליט על עצמו, כעיקרון למשל בכיתה ח' ו-ט' יש ילדים שיודעים להילחם בעצמם ואם הם רוצים משהו לעשות בעתיד, אבל לפעמים המורים לא יודעים ממש מה הילד רוצה, הם מנסים כמה שיותר להתאים לו, אבל כל ילד צריך עזרה, לא משנה איזה כיתה הוא, גם אם הוא מופת, מב"ר, לא משנה הכיתה, בחטיבה העליונה, בבגרויות, לכל ילד יש את כל העזרה, אבל לפעמים יש כיתות שאין להם את העזרה.

אתה בעצם מדבר על התמיכה, כל ילד צריך תמיכה, זה לא משנה באיזה מסגרת הוא נמצא.

את יכולה להגביר את הקול?

אני אומרת שאני מבינה מהדברים שלך, ואם זה ככה, אז אתה לגמרי צודק, שכל ילד צריך את התמיכה ואת ההכוונה ואת הליווי ולא משנה אם הוא נמצא במסגרת של מופת או במסגרת של מב"ר, אנחנו צריכים להיות שם בשביל. אני לגמרי מסכימה איתך, בסוף בסוף אנחנו אמורים להיות שם בשבילכם.

אבל ברגע שמערכת החינוך מרימה ידיים מילד שכן רוצה ללמוד, כן רוצה להצליח, יש לו - - - לי בכל אופן הייתה בעיית קשב וריכוז מאז שנולדתי, מאז שנולדתי אני מאובחן. הייתי ביסודי, פשוט הרימו את הידיים מכל הבחינות. אם זה המורים שמעליבים ולא נותנים לך את הסמכות, נותנים לך את הנוכחות שלהם שהם יכולים להצליח, להראות להם שהם כאן בשבילך - - -

את הביטחון.

זה לא ככה. אתם חושבים שזה - - - משרד החינוך מתנער מכל האחריות, אני ילד בוגר פנימייה עכשיו, יצאתי מפנימייה, מכל הבחינות האלה, כי מערכת החינוך פשוט הרימה ידיים ממני. אני לא יודע מה איתכם, אבל זה נראה מהצד שלי שאתם מתנערים מכל אחריות.

אני לא אשאל את השם, כי אתה חשפת פה פרטים אז אני אשאיר את זה ככה, אבל אני רק אומר לנציגת משרד החינוך, מה שיוצא לי להגיד הרבה בוועדות, אבל הפעם אמרו את זה הילדים, 'אל תוותרו עלינו, אל תוותרו עלינו'. אני חושבת שזו המשימה שלנו, לא לוותר על אף ילד בתוך המערכת וזה מתחבר לדברים שאמרתי קודם לרווחה, שמבחינתי כל ילד שנושר ממערכת החינוך זה כישלון של המערכת.

אני אוסיף רק דבר אחד. אני בוגרת פנימייה ומשפחתון, הדבר הכי קשה בחינוך במדינה הזאת שמלמדים ילד שלימודים וציונים זה הדבר החשוב ביותר וחינוך וערכים הרבה פחות. הייתי תלמידה מצוינת ולמרות כל הקשיים שהיו לי הוצאתי תעודת בגרות, אף אחד לא הכין אותי לחיים וזה מה שגרם לי ליפול בדרך. לא מקבלים שום תמיכה ושום סיוע במדינה הזאת כשאתה נהיה בוגר. פה אנחנו נופלים, לא לפי הציון שלנו במתמטיקה.

תודה רבה על הדברים. מה אני אגיד לכם? רק על זה היה שווה לעשות את כל הדרך מקרית שמונה לבאר שבע, לשמוע את מה שאנחנו כל הזמן ככה מטפטפים בדיוני הכנסת. אני מסכימה איתך, שצריך קצת להחזיר את החינוך למערכת החינוך. יצא לי להגיד את זה גם בחוץ, בשיח עם נציגת ההורים. נכון? לא מנותק מהדיון בכלל.

בבקשה, ואנחנו נתכנס לסיום.

אני נציג מועצת התלמידים במקיף א'. רציתי להתייחס למשפחות מעוטות יכולת במידה שהן מקבלות סיוע מהמדינה, אם זה 5,000 שקל ואם זה 6,000 שקל, או לא משנה איזה סכום, כמה באמת מהכסף שהיא מקבלת מהמדינה הולך לטובת הילד? כמה זה הולך להשכלה שלו? כמה זה הולך לחוגים? יש המון המון משפחות עניות שאין להם חשיבה כלכלית נכונה, לא משנה איזה סכום הם יקבלו מהמדינה, הכסף עצמו לא תמיד יילך לטובת הילד או לרווחת הילד, ובזה צריך להתמקד. איזה גוף במדינה יכול לבוא למשפחות ואת הכסף שהם מקבלים, לא שבסוף החודש יראו בבנק את אותו סכום ויגידו 'אוקיי, זו משפחה אמידה, היא קיבלה את העזרה מהמדינה', אבל זה לא באמת מה שקורה בפועל, כי סכום הכסף הזה הוא לאו דווקא הולך לרווחת הילד ולהשכלה שלו. זה באמת דבר שמפריע לי ואני חושב שצריך להעלות את המודעות או לדאוג לאיזה גוף מסוים שידאג לזה, שידאג שהסכום שמגיע למשפחות, אם הוא מגיע, שלפחות רובו יילך להשכלתו של הילד.

שיילך לייעוד שלו. אמרה גם הנציגה מביטוח לאומי, אתה מחזק אותה. תראי איזה חיזוק את מקבלת.

מדהים, פשוט מדהים. אני אתן לך דוגמה למשפחה שמקבלת 5,000 שקלים, אבל היא צריכה לתת קורת גג לילד, היא צריכה לתת מזון לילד, היא צריכה לתת לו דברים בסיסיים כמו לבוש, אני לא יודעת אם נשאר לה הרבה כסף לחינוך, לצערנו הרב, וזה דבר שגורר דבר.

ומים וחשמל וארנונה.

מים וחשמל וארנונה, הוצאות אין סופיות, כי רווחת הילד זה גם חינוך, אבל יש את הבסיס והיא הציגה פה יפה מאוד את הבסיס של מים ומזון. אתה צודק, בעניין חינוך, אני חושבת שאנחנו צריכים לחבור יחד עם מערכת החינוך ולראות, מי שמקבל גמלאות מהמדינה איך - - -

איך המדינה מתַגְברת. לגמרי.

אני רק רוצה להגיד בקצרה שלא צריך לחנך אנשים שחיים בעוני, צריך להילחם איתם בעוני שלהם, וזה התפקיד שלנו. בסופו של דבר אנשים שחיים בעוני, גם ההורים של הילדים רוצים את טובת הילדים. הרבה מחקרים עשו על זה שהורים שגדלו בעוני אמרו 'אני רוצה עתיד אחר לילד שלי', השאלה איזה תנאים יש ואני חושב שזה התפקיד שלנו כחברה.

נכון, צריך לעזור להם להילחם בזה. תודה רבה. אני רק אקרא לפרוטוקול ואחר כך, ורד, אני אתן לך לסכם ואני אסגור את הדיון.

אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון או בחלקים מסוימים של דברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים או ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

אני רוצה להגיד כמה דברים שבעיניי הם משמעותיים והם עלו כאן בדיון. אני רק אגיד במשפט את מה שאני חייבת למען הפרוטוקול לומר, לצרף את קולי לקולות שהביעו מחאה על הקישור שנעשה בין עוני להשמה חוץ ביתית, אסור שיהיה קשר סיבתי, אפילו לא במשתמע.

לגבי התפקיד של המדינה, אחד מכל שלושה ילדים עני או חי מתחת לקו העוני במשך תקופה מאוד משמעותית ואולי זו הטרגדיה הגדולה, שהנתונים לאורך השנים האחרונות לא משתנים. זה לא אפידמיה ולא צריך בשבילה תרופת פלא, זה עניין של מדיניות. נכון שהמדינה צריכה לעזור לאוכלוסיות במצוקה, אבל המדינה לפני הכול אולי צריכה להעמיק את השירותים שהיא מעניקה לאזרחים שלה במובן הזה שהשירותים יהיו אוניברסליים, איכותיים וחינמיים ולו העוני היה מפוצה בשירותים זמינים, ואנחנו מרבים לדבר על זה בוועדות השונות, בעיקר בוועדה לזכויות הילד, גם בהקשר של חינוך וגם בהקשר של בריאות, אז ההשלכות של העוני היו הרבה פחות חמורות. גם המשמעות של אוניברסליות של שירותים, זה בדיוק ההיפך משירותים סלקטיביים לעניים בלבד שעלולה להיות בהם הכתמה וגם חוסר יציבות ועמידות וגם סכנה של אי מיצוי זכויות.

והדברים קשורים, אני רק אמנה אותם במשפט אחד בגלל קוצר הזמן. המועצה לשלום הילד כבר קוראת הרבה שנים לביטול תשלומי הורים. חינוך, צריך להחזיר את החינוך לשם של החוק, למשמעות המקורית שלו, שחינוך יהיה חינם כפי שהוא אמור להיות. לא הזכרנו פה, אבל זו הצעת חוק של יושבת הראש, הנושא של חינוך לגיל הרך, שיהיה מפוקח. זאת אומרת לא רק שיהיו שירותים מדינתיים לילדים בגיל הרך, שירותי חינוך, זה לא בייביסיטר, זה שירותי חינוך, שהם יהיו גם מורשים ומפוקחים ואיכותיים. הנושא של שירותים, שחלק מהם מופרטים ומיובשים, הנושא של טיפות חלב. אנחנו מרבים לעסוק בזמן האחרון במכונים להתפתחות הילד, התורים לבריאות הנפש, השירותים האוניברסליים שצריכים להיות זמינים, חינמיים ואיכותיים, ישפיעו משמעותית על ההשלכות של העוני ונדמה לי שזה לגמרי מדיניות של ממשלה שאנחנו צריכים לשאוף אליה.

ודבר אחרון, תמשיכו להשמיע את קולכם. הדיון הזה, רוב היושבים פה הם בני נוער, תמשיכו להשמיע את הקול שלכם, אני חושבת שראיתם, לפחות כרגע, שיש מי שמקשיב ואני יכולה להבטיח בשמנו, המועצה לשלום הילד, שנמשיך להקשיב, הקולות שלכם משמעותיים ויש להם יכולת לשנות. אני שבה ומודה ליושבת הראש על קיום הוועדה כאן ובמסגרת המיוחדת הזאת לפרלמנט.

תודה רבה. אנחנו עוד לא סיימנו כי אני צריכה לסכם באופן רשמי. אז תודה, ורד, וכן, אנחנו הגענו עד הנה כדי לפגוש אתכם, התלמידים, לשמוע אתכם ואת ההתייחסות שלכם לנושא הכואב הזה שנקרא עוני בקרב ילדים.

אני מוכרחה לסיים בנימה שהיא קצת אופטימית, ואני אומר למה קצת אופטימית, כי אם אנחנו באמת קוראים לעומק את הדוח אז אנחנו רואים שבגדול בקרב ילדים תחולת העוני ירדה, ירדה משמעותית, אלא שהשנה הכניסו לתוך הבחינה הזו את הילדים הבדואים. אז זה לא אומר שאנחנו צריכים לשמוח, אנחנו צריכים להתייחס לאוכלוסייה הבדואית ולתת גם לה את המענים, אבל איפה האופטימיות? האופטימיות היא שכשהמדינה לוקחת אחריות ומקיימת תכניות נקודתיות וייעודיות לאוכלוסיות מסוימות אנחנו יכולים לסייע שם וזה אומר שאנחנו יכולים לעשות את זה וזה תלוי בנו והאחריות היא שלנו. זה נותן איזה שהוא פתח לתקווה שאם אנחנו באמת ניקח את הדברים בידיים אז אנחנו נצליח להוביל לשינוי גם בחברה הבדואית ובכלל להמשיך ולהעמיק את ההשפעה גם באוכלוסיות האחרות.

אז עלו כאן מספר צעדים שנעשו, זה הנושא של צהרונים שדובר בו, החוג לכל ילד, מענק עבודה, שזה מס הכנסה שלילי כדי להוסיף עוד קצת בנטו של משפחות שמשתכרות מינימום, התכנית למשפחות חד הוריות, שגם כאן אנחנו ראינו בדוח שיש לזה משמעות מאוד גדולה, כי הן חלק מהאוכלוסיות שנמצאות בסיכון לעוני. נקודות זיכוי למס, קצבאות הנכים שמדוברות עכשיו. יש הרבה מאוד, יש שורה שלמה של צעדים שנעשים במשרדים שונים כדי לסייע לאוכלוסיות לצאת ממעגל העוני. אסור בתכלית האיסור, וחשוב לי שזה ייכתב, שעוני יהיה קשור בהוצאה של ילדים מהבית. יש לנו חובה כמדינה לסייע למשפחות האלה, להילחם איתם, לתת להם כלים, you name it, אבל להיות שם בשבילם כדי שהילדים יוכלו לגדול בתוך המסגרת המשפחתית ומשם לצאת ממעגל העוני ולצמצם את העוני בקרבם.

אני מבקשת מכל אחד מהמשרדים, אנחנו בעיקר שמענו את הילדים, אבל כדי שיהיה לזה תוקף מסודר, משרד הרווחה ומשרד החינוך ומשרד החקלאות, שאגב מטפל בכל הנושא של הפזורה הבדואית, שייתנו לנו לוועדה את כל הצעדים העתידיים, לא מה נעשה, אלא מה התכניות העתידיות לצמצום העוני בקרב ילדים. ניתן להם שלושה חודשים? סביר, נכון? שלושה חודשים לקבל את כל הנתונים. גם ביטוח לאומי ומשרד בריאות.

ואמירה מאוד מאוד חשובה, שתיכנס, בבקשה, לפרוטוקול, באמת לא עוזר שכל משרד עושה את עבודתו נאמנה בתוך חלקת האלוהים הקטנה שלו, אני חושבת שהגיע הזמן שהראייה תהיה מתכללת ושהמשרדים יתחילו להתכתב ביניהם בכל מה שקשור לטיפול בעוני. בסוף זאת אותה משפחה שצריכה לקבל את השירותים מהמדינה, היא לא יודעת לפרק את זה ליחידות והמשימה שלנו היא להיות שם. אז שיהיה באמת קשר בין המשרדים השונים בכל הקשור לטיפול במשפחות בעוני.

תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.