ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 290

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, י"ג באדר התשע"ח (28 בפברואר 2018), שעה 9:11

סוגיות ייחודיות בקליטת עולים דוברי אנגלית

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

נעמה נהיר מזור - סגנית מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

שרית לוי - מנהלת שירות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דוריס קריאף - מנהלת המחוז הארצית לתיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה

ג'ייסון רוט - פרויקטור לדוברי אנגלית, עיריית ירושלים

פיני גלינקביץ' - מנהל הרשות העירונית לעליה וקליטה, עירית ירושלים

ישראל כהן - פרויקטור לדוברי אנגלית, עירית ירושלים

ג'יל רינך - פרוייקטרית לדוברי אנגלית, עיריית תל אביב-יפו

אמיר דור - מנהל רשות הקליטה, עיריית תל אביב-יפו

אלישבע אקרסון - פרויקטורית לעולים דוברי אנגלית, עיריית רמת-גן

מייגן טרנר - פרוייקטורית לעולים חדשים דוברי אנגלית, עיריית באר שבע

יבגני בן חורין - מנהל שירותי עליה למדינות דוברות אנגלית, הסוכנות היהודית

אליסה פריד - מנהלת יחידת קליטת העלייה, מועצת יש"ע

יעקב חגואל - סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

רפאל כהן - מנהל תחום ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית

דניאל אבריל - מתנדבת, ההסתדרות הציונית העולמית

סטיוארט רובן - NA, ההסתדרות הציונית העולמית

עקיבא הרו - קו לנוער, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'וסי ארבל - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה

מרים ברט - מנהלת תכניות, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

אליאנה שון - מנהלת פרויקטים, ישיבה יוניברסיטי בישראל

הינדי ויצמן רובין - יועצת, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'פרי דאובה - ראש לשכה, ארגון ציוני אמריקה

בצלאל בורשטיין - מנהל YTA, תכנית עולים, ההסתדרות הציונית העולמית

הרב דוד סמסון - ראש ישיבת YTA

נטע כ"ץ - יועץ לקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש"

רונן פוקסמן - רפרנט מקצועות הבריאות, ארגון "נפש בנפש"

ליאמי לורנס - מנכ"ל, KEEPOLIM

ברוך טנמן - יו"ר ע.ז.ר.ה EZRA

יונתן רובין - organizer

סטפני שטראוס - מנכ"ל

סוניה גרהם - רכזת דוברי אנגלית

זכריה יחיאל רייך - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר תרגומים

סוגיות ייחודיות בקליטת עולים דוברי אנגלית

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים לוועדת העלייה הקליטה והתפוצות. אנחנו היום מקיימים דיון מעקב לדיון שקיימנו בעבר. אנחנו רוצים לבדוק אם התקדמנו או שאנחנו נמצאים באותו המקום. נשמע קודם את ראשי הארגונים, אם הם מרגישים שיש שינוי בשטח, אם יש התייחסות של המערכת הממשלתית, האם זז משהו. לאחר מכן נשמע מנציגי משרדי הממשלה שנמצאים כאן. כך נגיע לסיכום הדיון.

אני מברך את חברי ממלא מקום סגן היו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מר יעקב חגואל שבאמת עושה הרבה לקידום העולים החדשים, במלחמה באנטישמיות ומעדכן אותנו ונותן לנו דיווחים עדכניים בכל הפעילויות של הארגון. נשמע ממנו גם אם יש התקדמות. לאחר מכן נשמע מראשי הארגונים השונים שנמצאים כאן. בבקשה מר יעקב חגואל. אם יהיה צורך גם מר רפאל ימשיך.

בוקר טוב לכולם. אני שמח לראות פה את רוב הפרצופים המוכרים לנו שעוסקים בדבר הקדוש הזה של קליטת עולים בארץ. לנו בהסתדרות הציונית העולמית אין ספק שככל שהקליטה תהיה טובה, תהיה לפה עוד עליה. אנחנו מבינים היום שאחד החסמים של עליה לישראל הוא אוירה שיש פה גם קשיים. אין ספק שיהיו קשיים תמיד, אבל צריך לראות איך אנחנו מייצרים, דבר ראשון מנסים לפתור את מירב החסמים של העולים היום בקליטת העולים, הדבר השני מייצרים אווירה שבאמת הקליטה כאן היא קליטה ויש פה נכונות של עם ישראל בראש ובראשונה, עם ישראל היושב בציון, לקלוט כאן עולים ולאחר מכן של הבוכהלטריה הממשלתית, להירתם לאותה אוירה ולקלוט עולים לארץ.

כמי שאמון על ידי המוסדות הלאומיים, גם הסוכנות היהודית וגם ההסתדרות הציונית העולמית בכל נושא האנטישמיות הגואה, אני רוצה לומר לכם שהציפיות שלנו היו שלפחות יהיה אפקט אחד טוב בעליית האנטישמיות, זה שיהיו פה יותר עולים. לצערנו זה לא קורה. לצערנו האנטישמיות עולה אבל לא מגיעים לפה יותר עולים מהציפיות שלנו, ואני חושב שבהקשר הזה בראש ובראשונה פקידי הממשלה והשרים צריכים להבין שישנם כאן בהחלט חסמים בעלייה לישראל. אני יודע שהדיון פה היום הוא בעיקר בעניין של דוברי האנגלית, אבל לא רק. צריך להבין שהחסמים הם חסמים כלליים, זה נכון שישנם דברים ספציפיים לדוברי אנגלית שצריך להתמודד איתם ובהקשר הזה אני אומר שוב, האחריות היא אחריות של הממשלה, אבל של כל אחת ואחד מאתנו כאזרחים במדינה הזאת, לראות איך אנחנו מייצרים גם אוירה מול המנהיגות וגם איך אנחנו קולטים עולים, כל אחד בבית שלו. אני גר בנתניה, עיר שהיא קולטת עליה גדולה מאוד ואין רחוב, אין בניין שאין בו עולים מהעשור האחרון. אני אומר שוב, אנחנו כישראלים צריכים לראות איך אנחנו משנים את המודה שלנו ואנחנו לוקחים את העניין הזה כאתגר לאומי אמיתי, כי רק כך יהיה אפשר לקלוט פה עוד עולים.

אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה שלוקח את העניין הזה מאוד ברצינות, הייתי גם בפגישה הקודמת ואני שמח שישנה ישיבת מעקב בהקשר הזה. אני רוצה ברשותך היושב ראש להעביר לרפאל כהן שאנחנו עובדים יחד בהסתדרות הציונית, שייתן סקירה איפה הדברים עומדים בין שתי הוועדות. תודה.

בבקשה.

תודה רבה. לפעמים יש תחושה שמדיבורים לא יוצא כלום. אבל אנחנו נמצאים באיזה שהוא תהליך ארוך שיש לו משמעות לזמן שלו, להמשכיות שלו ולשמחתי הרבה אם אני אגיד, הדבר המרכזי כרגע הוא שכרגע יש תחושה שמתקיים שיח מסודר בין משרדי הממשלה לבין הצרכים. יעקב חגואל דיבר על הצרכים של עולים דוברי אנגלית. ברור שיש לכל העולים צרכים, אבל גם ברור שלכל עולים יש צרכים ייחודיים וברור שאנחנו כגופים שמטפלים בעולים צריכים לדעת לתת את ההתייחסות הנקודתית והמקצועית לכל קבוצת עולים.

אנחנו בחרנו להתחיל עם קבוצת דוברי האנגלית. אני מזכיר שאנחנו נמצאים בתהליך של יותר משנה. אני רוצה גם להזכיר את המטרה. בפגישה הראשונה הגדרנו את המטרה שהייתה להביא את ארגוני העולים ממדינות דוברי אנגלית לסיעור מוחות בעניין האתגרים המרכזיים איתם מתמודדים העולים.

לשמחתי, בשנה ושלושה החודשים האחרונים אני רואה תחלופת מיילים שמדברת על קשיים ספציפיים, נקודתיים וזה שיח שהוא תהליכי אבל אנחנו רואים כבר מספר, אנחנו נדבר היום על כמה מקרים שבהם כבר ישבו נציגי משרדי הממשלה עם ארגון ספציפי שהעלה צורך ודברים כבר התחילו להיפתר, שתי דוגמאות של דברים שהתקדמו, שזה דבר שאני שמח לבשר.

בסיעור המוחות עלו למעשה חמישה נושאים. נציגי הארגונים יציגו אותם. אני חושב שהדגש בישיבה הזאת חייב להיות שנשמע בעיקר את נציגי משרדי הממשלה, את הגופים שמטפלים, הגופים שיכולים לתת מענה. חשבנו שנכון מאוד להזמין את הגופים מלבד משרדי ממשלה, גם עיריות, יש כאן גם נציגים של עיריות וגם קופות חולים, גופים שמההשתקפות, מהצד השני של המטבע, הראו שיש קושי בטיפול, אז הזמנו את הגופים שלמעשה זה בתחום אחריותם.

אנחנו ניגע היום בחמישה אתגרים. מתוך כל סיעור המוחות הזה שכלל ישיבה גדולה ועשרות מיילים, דיברנו למעשה על חמישה צרכים. הצורך הראשון מדבר על הכרה בשירותים הנדרשים לפני הגעתם לישראל, עם כל המורכבות ועם כל הקושי, אבל אלה דברים שהארגונים עצמם, הנציגים מהשטח, רצו להעלות. כל נציג ייכנס ברזולוציה במיקרו על מה מדובר. הכרה בשירותים הנדרשים לפני ההגעה לישראל, במיוחד עבור פנסיונרים ואנשים עם צרכים מיוחדים, שבכלל הנושא של צרכים מיוחדים הוא נושא שדורש איזה שהוא תהליך.

נושא שני – הקצאת מיקום עבור שירותי חינוך. אני מדבר כרגע על רמת כותרות מקרו. נושא שלישי הוא הקצאה לשירותי בריאות הנפש. כמי שטיפל באלפי עולים בעבר, ואחת הסוגיות המרכזיות, העדינות, הרגישות הוא נושא של טיפול בנושא של שירותי בריאות הנפש, בגלל המעבר שמקצין גם את הנושא, לפעמים גורם לכל מיני טריגרים. נושא רביעי יהיה הכרה בתארים אקדמיים, בתארים תעסוקתיים. אני נדהמתי בנושא הזה מכמה מקרים ודברים שראינו שאנשים שבאים ממדינות לא פחות מפותחות מישראל, עם כל הצניעות, עושים תארים מתקדמים ופשוט לא מכירים אותם פה. אנחנו מדברים על כך שיש איזה שהוא חוסר דיאלוג בין הממסד לפעמים שלא מכיר – בגלל שיקולים שהם גם ברורים, לא רוצים שתהיה זילות וכדומה – אבל אנחנו חייבים לבוא איזה שהוא צעד בעניין הזה. הנושא האחרון, אנחנו מדברים על נושא הנגשה לעולים. תרגום אתרים ממשלתיים, כל מה שקשור באוריינטציה והגעה לעולה.

המנדט שלנו בהסתדרות הציונית הוא להתעסק בהסרת החסמים. בעיני זו שליחות אדירה שאנחנו עושים, הרצון שבפגישה הזאת שיעלו הנושאים האלה יותר במיקרו ושנשמע את התשובות ממשרדי הממשלה. תודה ליעקב חגואל שמאפשר, תודה לחבר הכנסת נגוסה שא תה מאפשר לנו את הבמה הזאת ולחברים שעובדים איתי יונתן וסוניה תודה רבה לכם חברים, שיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה לכם. אנחנו מקיימים את הדיון על דוברי האנגלית. אנחנו כמעט כל יום מדברים על הנושאים שציינת, אם זה הכרה בתארים, אתמול למשל היה לנו דיון אינטנסיבי בנושא הזה ואני רואה שאנשים שהשתתפו גם אתמול בדיון כמו רונן מ"נפש בנפש", וגם היום ב-12:00 יש לי פגישה עם משרד האוצר בנושא הזה.

יש דבר שברור לנו עכשיו, שמשרד החינוך אתמול עדכן אותנו על כך שיש הפרדה בין PHD לבין דוקטור בתחום הבריאות. ברור לנו שמי שלמד שם בתחום הבריאות לא יכול להיות שווה ל-PHD, זה דבר שונה, אז מכירים אותו כתואר שני. משרד הבריאות מכיר גם בתנאי שהוא עובר את המבחנים, ומשרד הבריאות נותן לו רישיון.

היום יש לי פגישה גם בנושא הסוגיה שנותרה, לגבי הדירוג בשכר. לאחר שמשרד החינוך הכיר בתארים לצורך עבודה, נאמר תואר שני, אבל דירוג המשכורת שלו הוא שווה לתואר ראשון. הוויכוח שלנו מול האוצר או מול הוועדה הבין מוסדית, הוא מדוע אחרי שמשרד הבריאות הכיר בהם ברמה המקצועית ומשרד החינוך הכיר בהם ברמה האקדמית, מדוע נקבע דירוג שווה לתואר ראשון, אם יש להם הכרה בתואר השני? מדוע הפגיעה בהכנסתם? זה הוויכוח שיש לנו ואני מתכוון לעשות את זה, אם זה שינוי חוק. הם רצו לדון על כך קודם ולכן היום אנחנו נשב איתם.

מה אני רוצה להסביר כאן? זה לא אומר שגם אם אנחנו מקיימים דיונים בנושאים שונים, הדבר לא נוגע להם. זה נוגע לכל העולים. אם זה דוברי אמהרית, דוברי רוסית, דוברי צרפתית, דוברי ספרדית. לכולם מגיע. אבל מה המיוחד כאן? אמרנו שיש דעות קדומות, דווקא במובן החיובי, שכל מי שהגיע מארצות דוברות אנגלית ובעיקר צפון אמריקה ואירופה, אומרים שהם עשירים, הם מלומדים, והם יכולים להתמודד לבד. לכן הממסד מזניח את העולים החדשים האלה ולא מסתכל בצורה פרטנית לפי צרכי העולה.

אנחנו לא אומרים שהם לא משכילים ולא עשירים ולא קובעים את הקביעות האלה. מה שאנחנו אומרים הוא למשרדי הממשלה ולכל הגורמים הנוגעים לקליטה, "אל תלכו לפי דעות קדומות". צריך להסתכל על העולה כעולה ולא משנה מאיזו ארץ הוא עלה, ולהתייחס אליו כאל עולה חדש, ברמה האינדיבידואלית, ברמה הפרטנית. איזה צרכים יש לו, מה אני יכול לעזור לו. זו צריכה להיות שיטת הטיפול בקליטת העלייה ולא לנהוג באופן כללי לגבי מי שהגיע מאמריקה, שאינו צריך אותי. יש לו אנגלית, ויש לו כסף, הוא מסתדר. את זה אנחנו רוצים לשנות.

הדבר השני, בפעם הקודמת שהעלינו את הנושא, הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה, מהו התקציב שארגוני העולים שרוצים לעשות פרויקטים ברמה המקומית של הרשויות המקומיות, איזה תקציבים יש להם לקדם את העולים החדשים. בכל התחומים כמו חינוך ותעסוקה, ובעיקר בתחום החינוך.

הדבר השלישי הוא כפי שאמרת, הנגשה לשונית. הנגשה לשונית מאוד חשובה אם זה באתרי המשרדים השונים, הרשויות המקומיות, אם זה דברים שקשורים לטיפול רפואי. הנגשה לשונית מאוד חשובה.

הדבר הרביעי הוא כמובן ההכרה בתארים. התקדמנו בנושא ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא. הדבר החמישי שמאוד חשוב הוא שיתוף הפעולה בין נציגי העולים או ארגוני העולים, למערכת הקולטת. משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. האם משרדי הממשלה והרשויות המקומיות רואים את ארגוני העולים רואים את ארגוני העולים כגורם חשוב בהצלחת העבודה שלנו. כי קליטת העלייה היא מערכתית, לא רק משרד אחד יכול להצליח, זה מערכתי. כל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות צריכים להתגייס ומי שמגשר בין העולים לבין המערכות השונות הם דווקא ארגוני העולים. האם יש לנו שיתוף פעולה בנושא, האם אנחנו נותנים להם גיבוי כלכלי, מדיני וכיוונים נוספים.

אלה דברים שאנחנו רוצים להשיג בדיונים האלה ולכן אני מצפה מנציגי משרדי הממשלה, נציגי הרשויות המקומיות להתייחס לדברים האלה, לאן הגענו והאם יש התקדמות בנושאים אלה.

נמצאת כאן גם נעמה, הממונה על רישוי מקצועות במשרד הבריאות. תודה שאת משתתפת בדיונים.

אני מבקש לשמוע בקיצור, כיון שאנחנו צריכים לסיים ב-11:00. אני פונה לארגונים השונים, האם אתם רוצים להשמיע את דבריכם או שנשמע קודם את משרדי הממשלה והרשויות? חשבתי לשמוע מכם קודם את התרשמותכם, האם אתם מרגישים את השינוי? אני מתחיל מהרב דוד סמסון, ראש ישיבת YTA. בבקשה כבוד הרב.

בוקר טוב. קודם כל תודה ליושב הראש ולכל המכובדים. אולי אני אשתף את ההרגשה שלי, זה ממש מרנין לב, המקום הזה, הוועדה, הישיבה והדיאלוג שאתה יוזם ושאנחנו מצליחים לקיים, כי הוא כל כך נצרך לעולים שמגיעים.

אני בהחלט מרגיש שיש דינמיקה מבורכת עם דיאלוג. הדיאלוג הולך ומתמשך, ונראה לי שלעולם יהיו חילוקי דעות בגודל ההקצבה, שתמיד המדינה לא תוכל לתת את כל המענים לצרכים של העולים והדיאלוג הזה יילך וימשיך עם חילוקי דעות והדגשים. יחד עם זאת, הדיאלוג הוא כל כך חשוב, כדי שמשרדי הממשלה ידעו את הצרכים כדי שבצורה נבונה יצליחו לכלכל את מעשיהם.

המבט שלי כאחראי על החינוך ב-YTA, אני חייב להודות, הוא מבט מיובי שאנחנו עוסקים רק בעולים שלא נקלטים במערכת הכללית ודווקא בנקודה הספציפית הזאת יש קשיים גדולים בגלל שאנחנו לא עונים על קריטריונים. כלומר יש הקצאה, ואנחנו זוכים להקצאת שעות לימוד והם מקבלים כמו כל העולים, אבל בשנים האחרונות יש רביזיה בחקיקה לגבי חינוך מיוחד ועכשיו התלמידים שלנו שזקוקים לחינוך מיוחד, אין להם את מערכות התמיכה הנוספות האלה, ולמרות שיש להם שעות לקליטת השפה, בגלל הייחודיות של העולים האלה שעלו מארצות הרווחה, יש להם אנטגוניזם בגלל שהם באו מרמה סוציו אקונומית גבוהה יותר למקום נמוך יותר והם כועסים על ההורים שהביאו אותם, והם לא רוצים לרכוש את השפה. אז חוץ משעות שפה הם צריכים שעות תמיכה, גם תמיכה רגשית שבמשרד החינוך זה לא נחשב "טוב, זה רגשי, שיסתדרו עם עצמם". יש גם תלמידים, הזכרתי, 30% מהתלמידים שלנו, אחד מההורים ולפעמים שני ההורים נמצאים בחו"ל, הם צריכים יותר תשומת לב עם מערכות תמיכה מסביב, שאין. כך שיש בהחלט צורך לשנות את הקריטריונים או את החקיקה, כדי לאפשר.

יחד עם זאת, אני חייב לציין שהמבט שלנו הוא מבט ספציפי על העולים שלא נקלטים בתוך המערכת. הם הגיעו אלינו אחרי שלא הסתדרו בשניים שלושה או ארבעה מוסדות שונים. אני אסיים ושוב אומר תודה על שאפשרת לנו את הדיאלוג.

תודה. נשמע את עקיבא הרו מ"קו לנוער". בבקשה.

תודה. אני אשמח גם להתייחס אם תהיה הזדמנות, הבנתי שתהיה גם תשובה של נציג הכנסת לעניין.

נציגי הממשלה. אני לא מעביר אחריות, אבל - - -

נכון. אני בעצמי - - - שזה חלק מהסוגיה גם. נציג - - - צריך להכיר איך לעבוד מול הגורמים. דיברתי על זה עם יונתן והתכתבנו על זה. אבל בהמשך למה שהרב סמסון אמר על מערכות תמיכה בתוך מוסדות לימוד, מעבר לצד הלימודי עיוני וידע ושפה, יש את הצד התמיכתי, אני חושב שאפשר להגיד ש-YTA עושה את זה נפלא עם עולים דוברי אנגלית, עולים בגיל ההתבגרות.

בירושלים?

כן. בירושלים. יש גם ברעננה אחד שאני אישית כבר לא קשור אליו.

אוקיי. בירושלים יש.

בקו לנוער אנחנו עובדים עם נוער בסיכון דוברי אנגלית, גם דוברי צרפתית באזור ירושלים רבתי. אנחנו לאט לאט עכשיו גם מגיעים לערים שונות ונוספות. בצד התמיכתי שהוא מחוץ לבתי הספר צריך תמיכה וגם בתוך בתי הספר. אנחנו עובדים גם בתוך בתי ספר והיכולת למצוא מענה כלכלי למשפחות שזקוקות לסיוע הוא מאוד קשה. בפועל, אחוז מאוד גבוה ממי שמצליח לקבל מענה מאתנו זה מעמד הביניים ומעלה, מעמד הביניים ומטה אנחנו מצליחים לתת לרמה מסוימת אבל יש לנו בסוף איזו שהיא המתנה ואין יכולת לתת את הטיפול הפרטני ואת החונכות הפרטנית ואת הליווי התמיכתי.

למה?

כי צריך לממן את זה.

זו בעיה של תקציב.

אנשים פונים אלינו, זה יכול להיות נער שלא יוצא מהבית כי הוא לא מצליח לתקשר במדינה החדשה - - -

על אילו גילאים אתה מדבר?

מ-11 עד 18.

בכל הארץ?

בעיקר באזור ירושלים רבתי אבל זה מגיע לאזור מודיעין, אזור בית שמש, מעלה אדומים, גוש עציון. זה עכשיו במגמה גם להתרחב למקומות נוספים.

אני לא אכנס לכל המצבים אבל נער בסיכון זה לאו דווקא סמים ורחוב, שזה גם נכון. ילד בן 11 או 12 או 13 שכרגע לא מוצא את עצמו במערכת הלימוד ויש לו בעיות ביקור סדיר, או שהוא בכלל לא יוצא מהבית כי מבחינה חברתית הוא לא מוצא את עצמו, או שהוא יוצא אבל הוא פשוט לא מתפקד, נשירה סמויה. מי ייתן לזה מענה?

כשאנחנו רוצים לעבוד בשיתוף עם בתי הספר, אין להם תקציבים כדי לעבוד אתנו, אנחנו נביא את המצ'ינג וננסה לעבוד בשיתוף ולהביא תקציבים מתורמים וקרנות מצדנו, אבל בסוף מאוד מאוד קשה להרים את זה. איפה שכן יש תקציב, הצלחנו עם פיני מהעירייה, עם דוברי צרפתית, הצלחנו כן להרים כמה פרויקטים, זה מאוד יפה אבל זה תמיד מצומצם ומוגבל כי העוגה היא קטנה.

איפה פניתם ולא קיבלתם?

קודם כל מבחינת קול קורא במשרד הקליטה, אין לדוברי אנגלית משהו. דוברי צרפתית - - -

מה עם משרד החינוך?

אנחנו עכשיו בניסיון לפתח משהו עם משרד החינוך, יכול להיות שזה ייקח כמה שנים. גם עם ראש החמ"ד, אחוז גבוה של דוברי צרפתית ואנגלית הם בציבור הדתי ואנחנו מנסים דרך החמ"ד לפתח משהו. זה גם מתקדם מאוד לאט , יכול להיות. גם כולם אומרים בסוף שהעניין התקציבי תוקע.

זה מה שאני רוצה לדעת. אתם פניתם למשרד הקליטה ומה קיבלתם?

יש עוד דברים. משרד הקליטה, צריך אחוז מסוים אם אני לא טועה, עמותה שיש בה מעל 75% אוכלוסייה שהם עולים והגדרה של עולים, אני לא זוכר את השנים בדיוק - - -

עשר שנים.

זה גם כן סיפור. אני יכול להגיד על עצמי, אני כאן מגיל 4, זה 30 ומשהו שנה. אבל כשהייתי כבר בן 17 עדיין חיפשתי את עצמי.

ברור שעשר שנים לא מספיקות. אבל לפחות לכל משרד יש את האחריות. אנחנו יכולים לבוא בטענה למשרד הקליטה לגבי עולים חדשים עד עשר שנים. מעבר לזה יש את המשרדים האחרים כמובן. אני אמרתי שזה מערכתי ולא רק משרד אחד, אבל לכל אחד יש הגדרה. משרד הקליטה יכול להשתתף עד עשר שנים, אחריות משרד החינוך היא גם על עולים ותיקים, הרשות המקומית לגבי הכל. לכן אני אומר שאם אנחנו נדע בדיוק לאן פניתם, מאיפה קיבלתם סירוב או בקשה לחכות, שם אנחנו רוצים ללחוץ.

מצטרפת אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

פיראט בדימוס, ברוח החג.

אני חושב שזה קשור מאוד לדיאלוג הזה שמתקיים, של לפתח את הדיאלוג מול הגורמים האלה. גם היכולת לגשת לגורם מסוים כעמותה לפעמים דורשת איזה שהוא קשר. אתה מתקשר לקבוע, רלבנטיות, זה משהו שנבנה גם כן, כרגע מול החמ"ד אנחנו עובדים, מול עיריות, וגם שם בסוף כשמגיעים לתקציב הרבה פעמים זה מאוד צבוע לדברים מאוד מסוימים אז זה מוגבל ל-איך אפשר לתת מענה. בסוף מאוד מאוד מתקשים מבחינה מעשית למצוא, אני לא יודע איך לקרוא לזה, כנראה סיוע כלכלי לטובת המקרים.

איך לעשות את זה, אני חושב שדרך בתי הספר זו דרך אחת, דרך משרד החינוך ואז לפעול בתוך בתי הספר, ואפשר גם ברמה הפרטנית, שהעמותה מקבלת בין אם זה ממשרד הקליטה, אבל צריך איזה שהוא ערוץ שיש אפשרות באמת לתת מענה כלכלי כדי להרחיב את הפעילות ולתת ליותר עולים שפונים ושאין אפשרות לסייע להם.

תודה. נשמע את ג'וסי ארבל, מנהלת שירותי קליטה בהתאחדות עולי אמריקה וקנדה AACI.

תודה. אני רוצה להכניס קצת אופטימיות לשיחה הזאת. בעניין תמיכות משרד הקליטה, ראיתי השנה בקול קורא שינוי משמעותי בתחומים. אפשר להתייעץ תוך כדי התהליך, הדד ליין מתקרב, אבל ברוב המקרים בחלק מהתמיכות זה 50% ולא 75%, והגדירו עולה ל-15 שנה ואני חושבת שזה באמת מקל. אני לא יודעת מי מפה ממשרד הקליטה, אבל זה באמת מבורך שאחרי כל המאמצים של ארגוני העולים ומועצת ארגוני העולים יש מענה ויש עם מי לדבר שם.

אני שנים רבות בתחום הזה, בשנים האחרונות אני רואה ברשויות המקומיות פרטנר בקהילה. אחד האתגרים שדיברנו עליו בפורום הזה לפני הפגישות, זה עניין הקהילתיות, ושעולים מחפשים קשר גם עם אנשים כמוהם ואנשים שמבינים אותם ומדברים את השפה, אבל גם להרגיש חלק מהחברה וכל עניין הקליטה והאיזון שתמיד יש בין מה שמוכר, ומדברים שפה שלי ומבינים אותי, ובכל זאת הגעתי למקום חדש ואני רוצה ללמוד עברית ואני רוצה להשתלב, אנחנו מטפלים בזה ביום יום וכל אחד מוצא את המקום שלו בדבר או שלא מוצא את המקום שלו בדבר, ומתקשה ונופל בקשיים.

אני חושבת שבזמן האחרון אנחנו באמת רואים פיתוח בשירותים ובקשר ברשויות המקומיות שמאוד מעודד. האתגרים יישארו, הפער בין הציפיות ומה שקורה בשטח לעולה שבא עם מוטיבציה, אם עושים מאפיינים, כל אלה מיוחד - - - הם באים עם מוטיבציה, הם באים מאידיאולוגיה, הם באים מרצון. אלה עולים מברירה, הם לא חייבים, הם לא בורחים מאף מקום אבל בין המציאות והחלום הזה, לכולנו יש את המקום להשלים בו את הפערים, לעזור ולתמוך.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אנחנו לא בפעם הראשונה נפגשים, היו לנו כבר דיונים בנושא הזה. אני כמובן שוב אדגיש את שני הדברים שאנחנו נתקלים בהם ואנחנו נופלים בהם, למרות שאלה הדברים שאולי מבחינת הפתרונות, הם זמינים. כמובן זה עניין שלהנגשה לשונית. אנגלית היא אמנם שפה נדירה מאוד שלא הרבה אנשים בעולים דוברים אותה, מפתיע אותי כל פעם מחדש כאשר מתקשרים ללשכתי עולים שאומרים לי שהם מגיעים למשרד ממשלתי ואין שם טפסים באנגלית. אין גם טפסים ברוסית ואין גם טפסים באמהרית, ממש טיפלתי במקרה לפני כשבוע של מישהו שהגיע בסטטוס של תייר ורצה להפוך את הסטטוס שלו כבר במשרד הפנים ונתקל בהיעדר מסמכים. איך זה יכול להיות בשנת 2018 כשאני בטוחה שהטפסים האלה מתורגמים ונמצאים איפה שהוא, רק לא במשרד הפנים, ששם הם צריכים להיות, ובטח לא בלשכות ששם באמת אם מגיעים לתל אביב, הסיכוי למצוא שם דוברי אנגלית הוא רב, אבל אם מגיעים לדרום או לצפון, ככל שמתרחקים מהמרכז כך הסיכוי לפגוש מישהו שיוכל בשפתך להסביר לך את ההליך הזה, שבסך הכל נהיה יותר פשוט עם השנים, אבל זה דבר שאינני מבינה מדוע. אנחנו כל פעם מגישים גם שאילתות לשרים. יש כמה שאילתות שהגשתי למשרד הפנים על עניין ההנגשה, ואלה לא נענו עד היום. אני מחכה כבר מספר חודשים בעניין הזה. כך זה גם בכל משרד ממשלתי ששם אנחנו מתקילים את העולים, שאומרים "אנחנו אובדי עצות פה כי אין מישהו שידבר איתנו ואין את הטפסים שמהם נוכל להבין בצורה מוסדרת, כדי שלא נחזור לשם 80 פעם ושוב ושוב יגידו לנו תביאו עוד משהו ועוד משהו".

העניין השני הוא כמובן עניין בריאות הנפש, גם בריאות הנפש וגם היבט העובדים הסוציאליים. מהמחקר של הממ"מ שהזמנתי והצגנו אותו והיה לנו דיון בעניין הזה לפני כחודש וחצי, התברר לנו דבר, במדינה שקולטת כל הזמן עליה והשאיפה שלה היא שיבואו יותר עולים ולא פחות עולים, זה דבר שמתנגש עם ערכי הציונות. איך יכול להיות שיש לנו במקומות ששם יש באמת ריכוזים גדולים של עולים, בממוצע עובד סוציאלי שדובר4 את השפה של העולה, אחד ל-1,000. על מה אנחנו מדברים בכלל? מה זה אחד לאלף. מה העובד הסוציאלי הזה יכול להספיק, אם בכלל. ואנחנו מדברים על כאלה שהם חצאי משרות ו-3/4 משרה, ממש בקרעים מדביקים את המשרות האלה ובסופו של דבר אנחנו מבינים שלעולים אין פשוט אפשרות לקבל עצה סבירה, לקבל חצי שעה או שעה מהזמן של אותו עובד סוציאלי, זה פשוט לא יכול לקרות אם יש לנו אחד לאלף. זה הממוצע של מה שאנחנו בדקנו, עם ריכוזים גבוהים של עולים.

בבריאות הנפש, ער"ן, ערכנו שם סיור כבוד היושב ראש ואנחנו, לפני למעלה משנתיים. מאז הארגון הזה עוד הצטמצם מבחינת היכולות שלו להתמודד ולהעניק שירות בשפות רבות. ממה שאני מבינה, גם משיחות עם ארגוני עולים, יש כאן את KEPPOLIM שממש יושבים מאוד חזק ספציפית על העניין הזה, שוב פעם, אנחנו גם מבינים את זה מתקציב של 2019 שזה לא נמצא בסדר העדיפויות של משרד העלייה והקליטה, להעניק שירותי בריאות נפש לעולים. מדוע לא כך העניין? אנחנו כמובן ערערנו על הסעיפים האלה בתקציב ודרשנו להעלות אותם. התקציב עדיין לא עבר אז כביכול יש עוד סיכוי לדחוף את העניין הזה.

בלי שיהיו אנשים מיומנים בשלל השפות, ביניהן אנגלית וגם שפות אחרות, שיוכלו להתמודד עם הבעיות של העולים שהן בעיות מובנות, בעיות של הגירה. אפשר לקרוא לזה בשם "עליה" וכך אנחנו מתייחסים לעניין שזה עניין רוחני ויפה, אבל הקשיים הם קשיים של הגירה. הקשיים הם כמו קשייו של כל מהגר. אם אנחנו רוצים למנוע הישנות של מקרים שאני מדווחת עליהם גם מארגוני העולים וגם מהתקשורת של התאבדויות של חיילים בודדים בצבא, של אנשים שלפעמים אנחנו גם לא שומעים עליהם כל כך כי המשפחה מבקשת לא לדווח ולא לספר על העניינים האלה, אבל אפשר למנוע את זה.

אנחנו יוצאים עם המלצות כל פעם מהדיונים האלה, אבל ההמלצות לא מתורגמות למציאות. השאלה היא איך אנחנו נוכל להתרומם מהעניין הזה של לדבר על כמה זה כואב וקשה, כי כבר אזלו לנו המילים, כשאנחנו שומעים על עוד מקרה של עוד מישהו שהתאבד או נמצא במצב קשה או חזר לארץ המוצא שלו מפאת המצב הנפשי הקשה שלו. למרות שהוא עבר את כל הדרך המאוד קשה של עליה והסתגלות, ולא צלח אותה.

הדבר הזה של להכשיר אנשים, ויש פה אנשים מאוד מוכשרים שרק מחכים להכשרות האלה, כך אנחנו פותרים שתי בעיות. גם את בעיית בריאות הנפש וגם את בעיית התעסוקה בקרב העולים. תודה.

תודה. הדוברת האחרונה לפני משרדי הממשלה היא גברת סטפני שטראוס מנכ"לית ישיבה יוניברסיטי בישראל.

תודה רבה. בשם ישיבה יוניברסיטי בישראל ושאר הנציגים פה והעמותות, אנחנו רוצים מאוד להודות לחבר הכנסת אברהם נגוסה וגם לחברינו בהסתדרות הציונית העולמית על המשך הטיפול והמעקב, זה מאוד מצוין ותודה על הדיון הנוסף. אנחנו רואים באמת תוצאות ממשיות.

דיברנו בעבר על האתגרים איתם מתמודדים עולים רבים בנוגע להכרת תארים מחו"ל, מארצות הברית במיוחד. לאחרונה באמת קיבלנו משובים ופידבקים חיוביים, ספציפית בנוגע לתארים מישיבה יוניברסיטי שרוב הזמן מוכרים. אבל הבעיות והסיבוכים הרבים שעולים עדיין רלבנטיים, במיוחד מדינת ישראל באמת זקוקה לעוד עובדים בתחום הרפואה ובמקביל אנחנו נתקלים בעוד ועוד מומחי רפואה וביניהם אחיות, רופאי עיניים ורופאים כלליים ואני חושבת שהם מעידים על תסכול ותבוסתנות על כך שהתארים שלהם מחו"ל עליהם הם עמלו במשך שנים רבות, אינם ניתנים להמרה בינתיים ועל כן הם אינם מצליחים למצוא תעסוקה כאן בארץ.

אנו מוצאים את האמור גם בנוגע לקבלה ללימודים מתקדמים בהשכלה גבוהה בישראל וניסיון ההשתלבות בשוק העבודה. אני חושבת שבעיות אלה נובעות מאי הכרה בתארים מחו"ל מקושי בשפה העברית כפי שכבר אמרנו ואפילו מאפליית גיל. אנו מציעים שאחוז מוגדר שדל מקומות עבודה יהיו משוריינים ספציפית עבור עולים דוברי אנגלית.

דווח שחלק מהעולים שמתקבלים לעבודה במשרד החינוך, כאילו נענשים, כפי שציינת חבר הכנסת נגוסה, על ידי שכר נמוך, מכיוון שהמשכורות המבוססות על תארים מחו"ל שאינם מוכרים בארץ בצורה רשמית.

בזמן שחלקנו זכינו למצוא באמת את הדרך לתעסוקה ועלייה מוצלחת, עדיין חשוב שהמחוקקים שלנו ונציגי המשרדים הממשלתיים ימשיכו להתמקד בדרכים שיסירו את המכשולים הקיימים המונעים עלייה מוצלחת, וזו תהיה התרומה הגדולה ביותר עבור מדינת ישראל ועבור כל אזרחיה, ותיקים כחדשים.

תודה. דבר אחר רציתי לציין ממה שלמדנו אתמול בדיון בעניין התארים ודירוג השכר, מי שלמד תואר ראשון, ואני אציג את המקרה שהיה לנו מארצות הברית, שהיא למדה תואר ראשון במינהל והתואר השני שלה היה בפיזיותרפיה. משרד החינוך הכיר, למרות שזה דוקטור לפיזיותרפיה, לפי הבירור שעשו בארה"ב הוא שווה לתואר שני כאן בישראל. הכירו ונתנו לה אישור לצורך עבודה כתואר שני. לאחר שעברה מבחנים במשרד הבריאות היא קיבלה רישיון לעסוק בפיזיותרפיה, ואולם הדירוג של המשכורת הוא שווה לתואר ראשון. למה? הם אומרים שהתואר הראשון שלה הוא לא מתחום העיסוק שלה, דהיינו לא בתחום הפיזיותרפיה. היא למדה תואר אחד בתחום הזה, ולכן מגיע לה שווה לתואר אחד בשכר.

אנחנו למדנו אתמול בדיון שזה לא רק לעולים אלא גם לישראלים. מי שלמד פה הנדסה או היסטוריה או סוציולוגיה ואחר כך תואר שני בפיזיותרפיה או ברוקחות, פרה רפואי, הוא מקבל את המשכורת לפי תואר ראשון.

דבר אחד גילינו, לומר למען האמת, שאין אפליה בין העולים לבין תושבי ישראל. זה ברור לנו, אבל מה שלא ברור שאם הם כשרים ועומדים בקריטריונים לעבוד בתחום הזה ברמה מקצועית, מדוע צריכים לפגוע בהם בנושא השכר. על כך יש לנו מאבק והיום יש לנו דיון כפי שאמרתי עם משרד האוצר.

חשוב לי להסביר את זה ושגם אתם תסבירו לעולים כי מי שלמד תואר ראשון בתחום אחר ועשה תואר שני בתחום שונה, לא מקבל את השכר ששווה לתואר שני, כיוון ששני התארים שונים בתחומם. אמנם זה רק חלק מהנושא של הדיון היום, אבל רציתי להבהיר את מה שלמדנו אתמול בוועדה. עכשיו נשמע את משרדי הממשלה. אנחנו נמצאים בזמן הדיונים על התקציב, הוא עדיין לא עבר. הגדרנו בהזמנה לדיון למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות כך: "הוועדה מבקשת לקבל בדיון את התקציב המוקצה על ידי הרשות המקומית למען העולים החדשים, תוך פירוט הסעיפים בתקציב, וכן את התייחסותכם לסוגיות הנוגעות לכם במסמך" רצינו שכל אחד יבוא מוכן לקראת הדיון.

נרצה לשמוע באמת מעבר למילים, אמנם המילים המחבקות חשובות, אבל תכל'ס שינויים לא באים רק במילים, אלא בתכניות ובתקציב. לכן אנחנו רוצים לשמוע על התקציבים במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. אני אתחיל עם משרדי הממשלה.

אני פונה למאיה שריר ממשרד החינוך. היית כאן גם בדיון הקודם ושמעת. אנחנו מבקשים לדעת האם יש התקדמות, האם יש ביטוי לכך בתקציב שעכשיו דנים עליו, כדי לתת גיבוי תקציבי לקידום ולשילוב העולים החדשים, לאחר ששמעת את הצרכים מהשטח בדיון הקודם.

אנחנו מסכימים מאוד עם הדברים של יו"ר הוועדה, כל העולים ללא הבדל בארץ המוצא, כולם זקוקים למשאבים, כולם צריכים ללמוד עברית שפה שניה, להשלים פערים בכל מקצועות הלימוד, להצליח גם בלימודים וגם בהיבטים של זהות, שייכות, היבטים רגשיים. כולם מקבלים את המענה על פי הצרכים שלהם. בתשובה לכמה שאלות שעלו כאן, דיברתם על שירותים לפני ההגעה לישראל, אז המשרד כן משתתף ושולח נציגים לירידי טרום עליה, לכנסים. עכשיו חזרנו מיריד יחד עם ההסתדרות הציונית העולמית בבלגיה, אני נוסעת בשבוע הבא יחד עם משרד העלייה והקליטה ו"נפש בנפש" לניו יורק. בחודש הבא יש לנו יריד בצרפת "אופק ישראלי", אז בדבר הזה אנחנו בהחלט משתתפים.

אנחנו רואים חשיבות רבה בהנגשה כפי שאמרתם, לשונית, שפתית, מידע להורים. הבאתי את הדוגמה של דוברי האנגלית לכאן, יש לנו דפי מידע באנגלית להורים, למשפחות. Welcome and shalom, עם כל המידע על מערכת החינוך.

דבר נוסף שחשוב מאוד בעינינו, ההתייחסות שווה לכל העולים אבל המורים צריכים להכיר את התרבויות השונות, את תרבות הלמידה השונה בארצות המוצא השונות ולשם כך קיימנו ממש לפני שבועיים יום עיון גדול מאוד של כל מטה המינהל הפדגוגי. גם ד"ר עדינה שוורץ מ"נפש בנפש" הביאה את תרבות הלמידה, את המאפיינים של הלמידה בארצות הברית. כמובן שארצות הברית מאוד גדולה אבל עדיין הייתה שם למידה מאוד משמעותית של הנושא, עם עוד ארצות אחרות שעלו, כך שאצלנו נמשיך לקראת השנה הבאה בהקצאת שעות תקן שהם בתוך בתי הספר, זה משאב מאוד מאוד יקר של שעות שהוא ממשיך לעבור כל שנה במשרד. זה למעשה רוב התקציב, שעות התקן של המשרד. מעבר לכך יש לנו כמובן את כל הנושאים, את התכנית החדשה שלנו עם משרד העלייה והקליטה, שיתוף פעולה מלא של שני המשרדים במכרז חדש לתגבור לימודי של ילדים בחינוך היסודי אחרי שעות הלימודים, תכנית יע"ל, תכנית בהיקף של 5.5 מיליוני שקלים, ותכניות נוספות.

בעניין החינוך הלא פורמלי, שמעת את הצורך בקרב הנוער, וישיבות וארגונים שיכולים לקדם פתרון בעיות שיש בשטח של הנוער מחוסר עיסוקים שמשתולל ברחובות, והם רוצים לגבש ולחזק אותם בהשתלבותם לחברה. האם מעבר לחינוך הפורמלי הקצבתם משאבים לצורך הזה גם?

תמיד אנחנו נמצאים בשאלה של עד כמה לתת מענה שהוא ייחודי אבל סגרגטיבי, נפרד, לעולים, ועד כמה לדאוג לשלב אותם בחברה הישראלית. הרי המטרה של כולנו שהעולים יישארו כאן במדינת ישראל בחברה הישראלית ולכן צריך תכניות שמחברות ומלשבות את העולים עם החברה הישראלית. במשרד החינוך יש את מינהל חברה ונוער שהם מפעילים תכניות בחינוך הבלתי פורמלי בשעות אחר הצהריים ואנחנו מעודדים את העולים להשתלב בהם. אם זה תכניות כמו בתנועות נוער, ארגוני נוער שונים שגם שם יש תכנית ייחודית, למשל בבני עקיבא יש תכנית עמישב שמחברת את העולים לתנועת הנוער.

אנחנו לא מאמינים בהפרדה מוחלטת אלא בקריאה לשלב אותם ולהתחבר עם החברה הישראלית. אז יש תכניות והן תכניות ברובן שמשלבות את בני הנוער העולים עם החברה הישראלית.

הבנתי אבל למשל ראש חמ"ד, כפי שאמר - - -

אני לא ידעתי על זה.

המטרה פה, הארגונים דווקא הם המגשרים גם מבחינת השפה וגם מבחינת המנטליות והם מכירים את עניין הרגש והתמיכה. השאלה פה, הם חסרי אונים. מבחינת אכפתיות ויכולת הם יכולים להתגייס ולעזור, אבל בלי תקציב קשה לקדם דברים. השאלה פה האם נוער וחברה, אם יש לכם תקציב מספיק גם לעבוד בשיתוף פעולה במצ'ינג עם הארגונים.

אני יודעת שחלק מהתקציבים של התמיכות דווקא נמצאים במשרד העלייה והקליטה, וכמובן שאי אפשר לתת תמיכות לאותו נושא משני משרדי ממשלה. אני מציעה כן לארגוני העולים, ועם חלקם אני עובדת ממש בשיתוף פעולה, שיפנו באופן מסודר למשרד ואז המשרד יפנה אותם לגורם המתאים. כי זה שאתם פניתם לחמ"ד, אני לא יודעת על זה.

זה גם היה תהליך ראשוני מאוד. זה עוד לא - - -

זכותכם לפנות למי שאתם רוצים, אני רק אומרת שאני לא ידעתי על הפניה הזאת ואני אחראית במשרד על תלמידים עולים. אז אני מציעה לפנות בצורה מסודרת למשרד ושהמשרד יכוון לאילו אנשי מקצוע.

אני אוכל להתייחס לנקודה אחת ברשותכם? משהו קצר. קודם כל תודה רבה, ניכר שיש מאמצים וזה לא ממקום כמובן של ביקורת שאין עבודה, יש עבודה נפלאה אבל יש מקומות לחיזוק. לפני שנתיים-שלוש הייתה לי קונספציה של שילוב, שילוב, שילוב, אין מה לעשות, זה מה שצריך לעשות כי חייבים כדי שהם ירגישו שייכות.

צריך גם וגם ללא ספק.

כן. רק לסיים את המשפט, השילוב הוא המטרה. הדרך הרבה פעמים זה דווקא החוויה הבטוחה של קודם כל הזהות שלי מתקבלת פה בחברה, אני אמריקאי, אני צרפתי, אני אתיופי, אני רוסי ומקבלים אותי ככזה. אחרי שבתוך בית ספר, בתוך הקהילה רואים את זה, אז אפשר לדבר על השילוב. אנחנו מנסים לעשות את זה, אבל זה ממש תהליך והרבה פעמים הדרישה היא שילוב או ראייה כללית שכולנו שווים ובואו נעבוד ביחד. לא בהתחלה. אי אפשר לעבוד ככה בהתחלה.

אני מסכימה איתך אבל אני חושבת שלא הכל הוא תלוי תקציב. אנחנו עושים עבודה עם המורים, הכשרה, היכרות עם התרבויות השונות וזה מאוד חשוב.

אתה ממש צודק בעניין השילוב. אנחנו מאוד צריכים להיזהר, זה לא שילוב בכל מחיר. היעד שלנו הוא שילוב, אז בואו מעט נדחוף אותו, ואז אנחנו מאבדים אנשים בדרך. חשוב שזה יהיה בשלבים. אם אנחנו לא מחזקים אותם בתחילה, השילוב לא יצליח. לכן ההתייחסות קודם וההכנה לשילוב, זהו שלב מאוד חשוב. כאן התפקיד של הארגונים, שצריכים לגשת בצורה מסודרת למשרדים.

אנחנו עוברים למשרד הקליטה. בעניין התקציב, האם לקחתם בחשבון בתכנית התקציב הממשלתי את הנושאים שעלו בעבר ועולים כאן בוועדה בנושא תקצוב, בעיקר הלא פורמלי.

לא הכינו אותי מראש, כלומר לא קיבלתי את המסמך להכין, אני לא מאגף תקציבים אבל אני כן אגיד מה עשינו למען - - -

הקראתי את המייל שנשלח לכל המוזמנים ממשרדי הממשלה. לא ייתכן שמשרד העלייה והקליטה, המשרד המתכלל בנושא קליטת העלייה, לא יכול לקבל את - - -

קיבלתי את ההזמנה מלשכת מנכ"ל ולכן לא הבאתי את פריסת התקציב. אבל אני כן רוצה לעדכן שהמשרד - - -

קודם כל אנחנו מבקשים שתשלחי לנו.

אני אבקש מאגף תקציבים.

דבר שני אני לא מצפה שתיכנסי לכל הפרטים הקטנים, אבל תני לנו מה שאת יכולה. בעיקר עבודה בשיתוף פעולה עם ארגוני העולים והתמיכות, כדי לשלב את העולים. אני מדגיש, בחינוך הלא פורמלי.

אוקיי. אבל אני כן רוצה לפתוח ולהגיד שהקצינו לשנת 2018 תקציב מיוחד של כלל העובדים של המשרד, ימומן להם קורסים לשפה האנגלית או לשפר או ללמוד אותה, וזה לכלל העובדים. כלומר כל עובד במשרד שירצה ללמוד אנגלית, המשרד יממן לו את זה. אנחנו מנסים לכסות שכל העובדים למעשה - - -

העובדים של משרד הקליטה?

כן. זה משהו שכבר לקחנו לתשומת ליבנו, כדי שאנשים ידעו גם אנגלית. לגבי ההקלה בתמיכות, אני יודעת שהקלה בתמיכות בעמותות ובתכניות, יש הקלה בשנת 2018, לפרטי פרטים אני לא יודעת, אני לא מקליטה בקהילה. עוד פעם, לא הכינו אותי נכון לוועדה הזאת ולכן אני לא מוכנה לוועדה הזאת מהבחינה של להגיד את ההקלות. היא אמרה קודם, זה מה שבעיקר נעשה.

רק את ממשרד הקליטה?

כן. היה צריך להגיע לפה למעשה מישהו מקליטה וקהילה. אני פה מתיעוד וזכאות.

הבנתי. כשאנחנו מגדירים את הנושאים, ומה שאנחנו מצפים, היו צריכים להיות מוכנים לכך. האימייל נשלח ב-6 לפברואר, כדי שיהיה לכם מספיק זמן.

הבהרנו מה אנחנו מבקשים.

הבהרנו מה אנחנו מבקשים. אנחנו היום ב-28 לפברואר.

אתה צודק. אני אעביר להם ששלחו את ה - - -

אני מצטער להגיד לך שהמשרד לא ממלא את אחריותו. או שהוא מזלזל בוועדה או שיש בעיה בניהול במשרד.

אני לא חושבת שיש זלזול. אני אעביר את זה שהם אלה שמתכללים את האנשים והם אלה ששולחים את האנשים לוועדות.

לפחות שיכינו את האנשים שהם שולחים אותם.

אתה צודק.

אנחנו נפנה את המחאה שלנו בכתב לשרה וגם למנכ"ל. אי אפשר לנהוג בצורה כזאת. אנחנו לא באים כאן לטיול. אנחנו רוצים להגיע לפתרונות.

זו לא הוועדה הראשונה שאני משתתפת בה. אני מגיעה בדרך כלל מוכנה אבל אני לא מהאגף הנכון.

אין לי טענה אישית אליך. אבל חשוב לי שהאכזבה שלנו תירשם בפרוטוקול שדווקא משרד הקליטה, שהוא המתכלל מטעם מדינת ישראל בקליטת העלייה, ושאנחנו קובעים דיון כל כך חשוב בתקופה חשובה בדיוני התקציב, דיון מעקב. זה לא דיון ראשון. אנחנו מראש שלחנו באופן ברור את הנושא שאנחנו מצפים לשמוע בו ממשרדי הממשלה, ושולחים אותך בלי לעדכן ובלי להכין אותך, וגם שאת לא מטפלת באותו התחום. הטענה שלי מופנית למשרד העלייה והקליטה וחשוב לי להביע את המחאה בשם הוועדה.

אפשר לשאול משהו?

כן.

אני רוצה לדעת אם אתם לא הגעתם מוכנים, אז מה השלב הבא. מפני שחשבתי שזה יהיה הדיון האחרון.

קודם כל זה לא דיון אחרון. אחרון למושב הזה אמנם, אבל אנחנו חוזרים אחרי יום העצמאות ונקיים עוד דיון. אני בטוח שאנחנו נדאג שיבואו מוכנים. נכתוב מכתב לשרה ולמנכ"ל על מה שקרה היום ולא נעבור על כך לסדר היום. נעשה את כל האפשרויות שבפעם הבאה יבואו. אני אדבר אישית גם עם השרה וגם עם המנכ"ל כי המטרה שלנו שתהיה התייחסות לכך בדיוני התקציב. אנחנו חוזרים במושב הבא, אחרי התקציב שעבר. חשוב לנו, קבענו למעקב עכשיו כי רצינו שיהיה ביטוי בתקציב.

אנחנו תקועים עכשיו.

לא. נמשיך את הדיון ונשמע את המשרדים והרשויות המקומיות ואז נסכם ונפנה למשרדים. אבל ההתנהגות של משרד הקליטה לא מקובלת עלינו. זה זלזול בוועדה, זלזול בעולים החדשים וזלזול בכנסת, וזה לא ייתכן. לכן אנחנו נעשה את הכל כדי שמשרד הקליטה יתקנו את דרכם.

ברשותך חבר הכנסת נגוסה, אני מציע שבמכתב שאתה פונה, לצרף גם את העיקרים של הדברים כי חבל לפספס את הזמן טכנית, שיעלו בנוסף למחאה, גם מהן הדרישות של הארגונים. כי זה לא מונע מלטפל.

בהחלט. נעשה זאת ביחד. אנחנו נשמע עכשיו את משרד הבריאות בבקשה, לעניין בריאות הנפש וההנגשה הלשונית במערכת הבריאות. בבקשה.

יש את הדברים שאנחנו ממשיכים משנים קודמות ונכנסו לתכניות העבודה גם בשנה הזאת, כמו השולחן העגול עם ארגוני העולים, פעם במספר שבועות. כבר יש לי פגישות ביומן שלי עד סוף 2018. זה שולחן עגול שאנחנו מקיימים באופן רצוף, גם ישיבות מעקב וגם ישיבות שמעלות נושאים חדשים. כאן אני מאוד ממליצה, יש לנו ישיבה ביום ראשון, כל האנשים מישיבה יוניברסיטי שזה כמובן מוסד מוכר, אם יש איזו שהיא בעיה אם תוכלי להעביר את זה לרונן פוקסמן שבדיוק יצא, כדי שלפחות נוכל לתת תשובות שאנשים ידעו מה השלב הבא ומה הם כן יכולים לעשות ובמה הם לא יהיו תקועים, כי זה בלשון המעטה לא ראוי שאנשים יגידו "לא הכירו בנו למרות שסיימנו את ישיבה יוניברסיטי" אז כנראה שיש כאן איזה שהוא כשל שאני מניחה שאפשר לפתור.

המשאבים העיקריים שהוקצו גם ל-2018 וגם ל-2019, בכל הנושא של מחשוב, ברור לנו שההנגשה הלשונית לפחות מבחינת משרד הבריאות, יכולה להתממש בעיקר על ידי מחשוב. האתר עצמו מזמן כבר מונגש. העניין של הטפסים יותר מורכב, ומדוע? קצת לא נעים להגיד, אבל פקידי עירייה, רישוי, לא קוראים אנגלית ולכן רוב הטפסים הם בעברית. אנשים מורידים אותם כמו פעם בנייר, ממלאים ושולחים בנייר, כך זה היום. הכוונה היא בשנתיים הקרובות מקצוע אחר מקצוע, זה תהליך מאוד אינטנסיבי, לנסות להנגיש את כל המקצועות תוך שנתיים כך שאנשים יוכלו למלא את הטפסים און ליין וברגע שהם ממלאים און ליין, אפשר כל אחד שיימלא בשפה שלו. אותו דבר ואולי אפילו זה יותר חשוב למרות שזה לא הוזכר פה, הנושא של הנגשה לשונית בבחינות הרישוי הממשלתיות. היום זה אמנם מתורגם, אבל שוב, זה מתורגם ידנית ולאנשים הרבה פעמים יש תלונות נגד אופי התרגום. במבחנים הממוחשבים תהיה אפשרות לתת יותר סרטונים ותמונות, דברים שיהיו יותר נגישים ליותר אנשים, ומעל הכל הנושא של עררים. הגשת ערר היום לבחינות הרישוי הממשלתיות היא רק בעברית, שוב, מכיוון שאי אפשר יהיה לתרגם את כל העררים ולהגיש לוועדות ערר, זה אנחנו מקווים מאוד שכבר השנה ניתן יהיה להגיש כל אחד בשפתו במקום ואנחנו מאמינים שזה יפתור הרבה בעיות. זה אמנם לא עלה כאן אבל אנחנו מקבלים את התלונות ואנחנו מקווים שזה יפתור חלק גדול מהן.

לגבי טרום עליה, גם משרד הבריאות כמובן מממן ומעודד עובדים להגיע לכל ירידי טרום עליה כשההרשמה לבחינות נעשית במקום, האישורים נעשים במקום, אין צורך לא בנוטריונים ולא בתרגומים כאן בארץ. אנחנו מאוד משתדלים בעזרת ההשתתפות בירידים גם לפשט את הבירוקרטיה וגם לקצר את התהליכים באופן כללי.

מה עם הטיפול בבריאות הנפש, זה לא רק שפה. האם משרד הבריאות עושה מאמץ לשלב פסיכיאטרים, פסיכולוגים למערך בריאות הנפש בקרב עולים חדשים דוברי שפות שונות? אנחנו היום דנים בעיקר על דוברי אנגלית, האם אתם מקדמים לשלב את דוברי האנגלית?

אני יודעת שהשר הצהיר, לא רק בקבל עם ועדה, הצהיר שהוא מתכוון לקצות תקציבים מאוד משמעותיים לנושא של בריאות הנפש שהוזנח מכל פן שהוא ב-20 השנים האחרונות לפחות. אני לא יודעת ספציפית על הנגשה לשונית, אני יכולה לברר ולחזור. אני מניחה שזה גם כלול, אבל אני אברר ואחזור לוועדה.

האם יש תקציב למשרד הבריאות לשיתוף פעולה עם ארגוני העולים?

כן. כמובן. עד סוף השנה אנחנו מכוסים מהבחינה הזאת וכבר נקבעו ישיבות בלשכת סמנכ"ל משרד הבריאות, ישיבות עם הרבה מאוד גורמים בתוך המשרד ואני יכולה להגיד שבטלפון הנייד שלי, יש בינינו קשר מאוד ישיר, מאוד רציף.

עם ארגוני העולים?

עם ארגוני העולים, בוודאי. גם במייל וגם בתקשורת סלולארית רגילה.

מבין ארגוני העולים האם יש מישהו שמתמחה או עוסק בתחום הבריאות?

אני חושבת ש"נפש בנפש" הוא הארגון הכי - - - מבין דוברי האנגלית.

אתה יכול לעדכן אותנו האם פניתם, האם קיבלתם תקציב? אתה מסכים עם מה שגברת נעמה אמרה ואנחנו יכולים לעשות "וי" שאין אתגרים באזור הזה?

חבל לי שזה עולה עכשיו כי רונן באמת הוא זה שמטפל בזה באופן קבוע ואני יודע שהוא בקשר עם נעמה, עם כל עובדי משרד הבריאות באופן קבוע, בהמשך גם לשולחן העגול שמתקיים ויתקיים ביום ראשון הקרוב והוא באמת מכיר את הנושא הזה הרבה הרבה יותר טוב ממני. אני יודע שתמיד יש לאן להמשיך ולהגיע, ואני יודע שהקשר הוא מאוד טוב והרצון נמצא. השאלה איפה בדיוק זה עומד, רונן יכול להגיד.

רונן שיבח גם אתמול את משרד הבריאות ולכן יש לי הרושם ששם יש שיתוף פעולה בעניין ההכרה בתארים ורישיון והדברים האלה, רציתי לדעת לעניין שיתוף הפעולה בפרויקטים למען חיזוק עולים חדשים והנגשה לשונית. יש עוד ארגון שרוצה להגיב לנושא?

כן.

בבקשה.

שלום. אני נציג של 40,000 עולים חדשים מכל העולם, אבל חצי מהם מארצות אנגלו סקסיות. הארגון הוא KEEPOLIM. קודם כל אני רוצה לומר תודה לדוקטור נגוסה וחברת הכנסת קסניה סבטלובה, הם עובדים איתנו וממש אכפת על כל עולה ואין דבר כזה, יש 120 אנשים בכנסת, אלה גיבורים, שניהם. בקשר לבריאות הנפש, יש לנו שמונה אנשים שנפטרו בקבוצה שלנו בתוך שנתיים. שמונה. חמישה אנשים היו אחרי צבא, הם היו חיילים בודדים. כולם מאמריקה. מלפני שבוע עד עכשיו, בתוך השבוע הזה, היו לי שלוש שיחות טלפון, עולה אחת מאנגליה, עולה אחד מאיטליה ועולה אחד מדרום אפריקה, הם רוצים להתאבד. אני טיפלתי בהם. שמתי אחד באשפוז. אין, אין, אני נורא מצטער, את דוברת מאוד נחמדה, אבל אני רוצה להגיד לך, אני לא פסיכולוג. כל אחד מתקשר אלי "אני רוצה להתאבד". שמונה אנשים בקבוצה שלנו התאבדו. שלחו אותם בקופסה הביתה. אין. KEEPOLIM עושה בריאות נפש לבד, פרטי. בחודש האחרון יהיה קבוצות תמיכה בכל מיני שפות בגלל שאין שירותים. אתה יכול להתקשר לקופת חולים כללי תא ומכבי ומקבל 15 שיחות עם פסיכולוג, אבל הפסיכולוגים, היועצים, לא מדברים אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית. אין שירות. אנחנו פתחנו את זה לבד.

דיברתי עם מנכ"ל ער"ן, אני אוהב את ער"ן, הייתי במשרדים שלהם, הם דוברים רק עברית וערבית. היו להם שירותים לפני זמן בכל השפות, אבל בגלל קיצוץ בתקציבים אין להם את זה.

אנחנו ביקרנו שם והיה לנו גם דיון בהשתתפות נציגי העמותה, היינו בשטח וראינו את המקום.

ולמה הם לא קיבלו את הכסף?

באמת חסר להם תקציב, הם לא יכולים להשיג דוברי אנגלית ושפות שונות. הם ממש הורידו. לכן אני תומך במה שאתה אומר.

למה שלא נדרוש ביחד שנינו שיכניסו את הסעיף הזה בתקציב?

אני ממשיך. אחר כך נפתח - - - בתוך שנה ייעוץ פסיכולוגי מסובסד. KEEPOLIM משלם חצי והקליינט משלם חצי. הממשלה ומשרד הבריאות נכשלו. אני עולה חדש, אין לי כסף לפלאפל. אבל למה בתוך שלוש שנים שאני בארץ, עשיתי הכל לבד עם השותף שלי, צביקה גרייבר. למה אנחנו עושים את זה? אני רוצה לדעת איפה הממשלה נכשלה. תודה.

תודה. נבקש אחר כך ממשרד הבריאות להתייחס לנושא. כי אני מדגיש שזה הזמן להכניס את זה לתקציב. אם יש בעיה של ער"ן כפי שהוא אמר, וזה יכול להיות רציני שאנשים מתקשרים ורוצים לשתף את המצוקה שלהם כדי לקבל תמיכה, ואין דוברי אנגלית שיעזרו להם.

תוך מספר ימים אני אשלח תשובה לוועדה.

תודה. אנחנו עוברים לרשויות המקומיות. עירית רמת גן בבקשה.

אני מעירית רמת גן. אנחנו הפרויקטורים בכמה רשויות מקומיות. אני רוצה להגיד משהו לגבי בריאות הנפש. בתוך העיריה אנחנו בשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה עובדים עם העולים שלנו. הבעיה הגדולה שיש לנו זה שהעולים לא רוצים ללכת לרווחה בגלל הסטיגמה, כי השם "רווחה" באנגלית זה well fair. Well fair בארצות הברית זה משהו ממש לא טוב שאף אחד לא רוצה לפתוח תיק. אז אנחנו מטפלים באנשים ואנחנו צריכים באמת לעשות מלחמה איתם, ללכת לרווחה ולקבל את השירות. אבל יש רווחה וזה בחינם, וזה יוצא שאנשים לא יודעים. אנחנו עובדים במבנים - - - עם עולים. וגם הרוב אנחנו on call, אם יש בעיה בשפה. הם יודעים את המספרים שלנו, העיריה יודעים שיש אנשים שמתמודדים וכן זה נכון ער"ן יהיה יותר טוב אם יהיו יותר שפות, אבל זה לא כמו שבאמת, רק את KEEPOLIM ועולים לבד. יש אנשים שגם עושים עבודה וגם עושים טיפול וזה ממש חשוב להגיד. יכול להיות שאנשים לא יודעים שאנחנו עושים את זה כי צריך לעשות שיווק, אבל אנחנו עושים את זה.

יש לי שאלה שמופנית לכל הרשויות המקומיות. אם אנחנו יודעים שהעולים החדשים רואים את זה כסטיגמה ללכת ללשכת הרווחה ומצד שני אנחנו רואים את הצורך שעולה זקוק לעזרה, האם העיריה לא יכולה לחפש אלטרנטיבה, שלא נקרא לו וולפייר, או לשכת רווחה, אבל נקרא לו בשם שלא תהיה לו קונוטציה סטיגמטית. האם חשבתם בכיוון הזה?

בטח. השאלה היא רק אם אנחנו יכולים לשנות את זה. - - -

מה הבעיה, אם חשבתם על זה?

אני לא באגף הרווחה ואין לי את הכוח לשנות את השם של אגף רווחה.

לא, אגף רווחה יישאר כאגף רווחה, אבל לצורך הטיפול ותמיכה בעולים חדשים, בואו נקים יחידה מסוימת, נקרא לה קליטת עליה או שילוב עולים או תמיכה לעולים, ואז באמת זו תהיה הכתובת ונפרסם בקרב העולים. במקום שהם יפנו ללשכת הרווחה, הם יפנו לשם.

אבל אני לא יכולה לפתוח תיק בשביל עולה מתוך רווחה. בדרך כלל הם יהיו בקשר עם הרווחה והם שומעים "רווחה".

הבנתי. למיטב הבנתי עמותת ער"ן למשל מקבלת את הקריאה והיא עושה את הטיפול הראשון. אבל בסופו של דבר בהמשך הטיפול היא מעבירה לרשויות המקומיות. איך העבודה שלכם ביחד ולמה אתם לא מוצאים לנכון לחזק את העמותה אם העולים באמת פונים, נוח להם לפנות לער"ן במקום ללשכת הרווחה?

זה לא אותה פונקציה.

אני יודע, אבל לדוגמה ער"ן נמצא בתל אביב. מה שאני אומר, בסופו של דבר עמותת ער"ן מעבירה את זה למערכת. האם אתם רואים בעירייה שחיזוק ער"ן יהווה יתרון בהמשך הטיפול שלכם?

כן. זה הולך לרווחה והרווחה מטפלת בזה.

מה אתם נותנים לער"ן? אתם נותנים תקנים או סיוע? תקציב?

את זה אני לא יודעת כי אני לא מתוך אגף הרווחה, אבל אני יודעת שכל פעם שאנחנו מקבלים, שמישהו היה במשהו חריג וזה הולך לרווחה, אנחנו מקבלים את הפרטים ואנחנו גם עושים את טיפול ההמשך.

הבנתי. אבל נכון שער"ן זו לא פונקציה ממשלתית, אלא ארצית. אבל אם העמותה פועלת באזור שלכם, העמותה לא יכולה לעזור, לממן?

זה מוקד ארצי.

ערן זו עמותה ארצית, היא לא מקומית. היא נותנת שירות כלל ארצי.

זה לא קשור לאיפה הם נמצאים.

הבנתי שזה ארצי.

אז איך עירייה תתמוך בארגון ארצי ונותן שירותים לישראלים מכל קצוות הארץ.

אתם מדברים על שתי סוגיות. רווחה זה סוגיה אחת ובריאות הנפש זו סוגיה נפרדת. היא בכלל לא נותנת שירותי בריאות הנפש.

הבנתי. אז זה בא לפתחו של משרד הבריאות. אני מבקש התייחסות לנושא. אולי מעירית תל אביב תעדכן אותנו. אמיר דור בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קצת נתונים על מה שקורה בתל אביב יפו. בחמש השנים האחרונות הגיעו לעיר שלנו מעל 15,000 עולים. מתוכם דוברי אנגלית כ-3,000 עולים. לנו בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה יש שישה פרויקטורים, יש פרויקטורית אחת דוברת אנגלית שיושבת לידי כאן, ג'יל, שהתפקיד שלה הוא ללוות את העולים בכל הליך הקליטה שלהם בעיר. אז יש גם את העניין הפרטני שהם זקוקים לסיוע, הנגשת מידע או לדברים מול המוסדות, וכל הפעילות שאנחנו עושים אחר הצהריים ותיכף אפרט אותה, מאוד חשוב לי להגיד שאנחנו לא עושים את זה לבד, אנחנו עושים את זה עם ארגוני עולים. יש לנו צוות משותף עם נפש בנפש, עם TELFET, AACI, כי לא היינו יכולים לעשות את זה לבד בלי הארגונים עצמם. אז כל הפעילות שאנחנו עושים היא משותפת עם הארגונים עצמם.

הקמנו לפני שנה ומשהו מערך הרצאות שנקרא tel aviv talks, של מעל 60 הרצאות בשנה, שמגיעים מעל 3,000 עולים ואז אנחנו מנגישים להם את כל המידע בתחומי התעסוקה, כלכלה, יזמות, אנחנו עושים פעילות מאוד ענפה בקרב הילדים ואנחנו מקיימים את כל הפעילויות האלה עם כל ארגוני העולים, כי אחרת לא היינו יכולים לקיים את זה. זה אחד הדברים שאנחנו הכי גאים בהם שעשינו מערך שלם עם ארגוני העולים.

עוד נושא שאנחנו רוצים להיכנס אליו ב-2018 זה עולים דוברי האנגלית מעל גיל 55. זהו סקטור שעד עכשיו לא נתנו לו מענה הולם, יש להם בעיות גם תעסוקתיות, גם חברתיות, ואנחנו כרגע בונים מערך של סיוע יחד עם הארגונים עצמם לסקטור הזה.

בסך הכל אנחנו מאוד מאושרים שהעולים בוחרים בתל אביב, כולל גם דוברי אנגלית. אנחנו בקשר גם עם הארגונים הקהילתיים, עם TLV, ובסך הכל אני חושב שכולנו ביחד עושים עבודה טובה מאוד בעיר שלנו.

אני רוצה לשאול אותך את אותה השאלה ששאלתי קודם, איזה פתרון אתה רואה לאותם העולים שלא פונים ללשכת הרווחה מטעמי הסטיגמה. איזה פתרון אתה חושב שיש?

בריאות הנפש לא קשורה ללשכת הרווחה כי לשכת הרווחה לא נותנת טיפול נפשי. בריאות הנפש זה משרד הבריאות. העניין של הרווחה זה עניין סטיגמטי של העולים בעיקר מארצות המערב, כי מה שנתפס שם בקטע של וולפייר. תראה, אנחנו מנסים, מי שזקוק אנחנו מנסים לשבת איתו ומנסים לשכנע, זה מאוד מאוד קשה. בתל אביב זה לא נקרא רווחה, זה נקרא שירותים חברתיים, אבל עדיין בפועל זה נתפס כרווחה. זה משהו שהוא גדול מאיתנו, זו סטיגמה בקרב העולים שאני לא יודע איך לפתור אותה, אין לי פתרון טוב לזה.

הבנתי. אנחנו עוברים לעירית ירושלים, אני רוצה שתתייחס גם לשיתוף הפעולה עם YTA, קו הנוער, ובכלל קליטת העלייה בירושלים שיש הרבה עולים דוברי אנגלית.

אני מנהל את הרשות העירונית לעליה וקליטה בעירית ירושלים ולשמאלי יושבים ג'ייסון וישראל שהם הפרויקטורים לעידוד עליה מארצות דוברות אנגלית לירושלים. ירושלים קולטת הרבה מאוד עולים ורוב העולים שמגיעים לירושלים הם דוברי אנגלית ולדעתי זו באמת העיר שקולטת גם את המספר הגדול של דוברי האנגלית בארץ. יש לי כמה וכמה דברים להגיד. אני רשמתי כדי לעשות קצת סדר כי באמת עלו הרבה דברים כאן ואני אנסה להתייחס לרוב הדברים.

מבחינת תהליכים, בואו נתחיל בקטע של עידוד עליה, בהחלט יש מערכת מסודרת של עידוד עליה. הפרויקטורים, אנחנו נוסעים לירידים, משווקים את הקליטה ואת שירותי הקליטה בירושלים, מלווים את העולים לאורך כל הדרך ומנסים ליצור את רצף השירות לעולה. זאת אומרת אנחנו מקבלים את המידע מי מגיע לירושלים והוא מקבל איזה שהוא מכתב ברכה, ברוך הבא, הנה אנשי הקשר שלך לכל שאלה וצרה וכל התלבטות שיש, מעירית ירושלים, וזה עוד לפני העלייה. ברגע שהם עולים, בחודש הראשון הם עוברים את התהליך של יועץ הקליטה במשרד הקליטה ואנחנו מקבלים את הפרטים שלהם ממשרד הקליטה ולמעשה ירושלים זו עיר של שכונות, מי שלא מכיר, כמעט בכל שכונה יש לנו רכז קליטה. רכז הקליטה בשכונה פותח את המחשב ופעם בחודש מקבל את רשימת העולים שמגיעים אליו לשכונה והתפקיד שלו הוא להגיע אליהם, לגעת בהם בשיחה, בטלפון, בכל דבר. עוד פעם, אם יש שאלות לגבי השכונה, לגבי מערכת החינוך, לגבי כל השאלות שעולות באופן טבעי ומנסים ללוות את העולים, בוודאי לא 100%, אני לא יודע אם ל-90% או 80%, אבל מנסים להגיע למקסימום האנשים שאנחנו יכולים.

הפרויקטורים מלווים את העולים עד השנה הראשונה. מבחינתנו עשינו איזו שהיא חלוקה, טרום עליה והשנה הראשונה, כולל הרישום למוסדות החינוך המתאימים, כולל כל התהליך, ומה שאנחנו עושים, אנחנו גם רושמים אותם טרום העלייה. זאת אומרת לכאורה היום רק מי שיש לו תעודת זהות ונמצא בארץ ויודע איפה יכול להירשם לבית ספר. ג'ייסון שיהיה בשבוע הבא בניו יורק ביריד לעידוד עליה, יכול לרשום את הילדים של מי שבא לבית הספר כבר לשנה הבאה. זה מוריד מהראש של המשפחה ועוזר לקליטה המשולבת.

איך הוא עושה את זה לפני שעולים? לפני שמקבלים תעודת זהות?

זו טכניקה ירושלמית שפיתחנו.

בלי תעודת זהות?

בלי תעודת זהות. מצאנו מנגנון עוקף מנגנון מסודר ומתואם עם מחלקת החינוך בירושלים כמובן. כי מה שקורה, המחלקות השונות עובדות במשותף. צמוד מאוד עם שתי מחלקות מאוד גדולות בירושלים, אחת זה החינוך ואחת זה הרווחה, ואני אתייחס לשתיהן כי אלה נושאים שעלו.

עם החינוך יש עבודה צמודה, משרד החינוך מכיר אותה. ירושלים משקיעה הרבה מאוד כסף בחינוך. יש היום מודל של בתי ספר קולטי עליה גם בעל יסודי וגם ביסודי ומתחברים עם תכנית יע"ל של המשרד ולמעשה ההשקעה היא בתוספת לכספים שהמשרד נותן פלוס לכל ילד על פי המדרגות השונות, העיריה משקיעה והמודל הוא למעשה בגלל שהעיר מאוד גדולה ויש כ-500 ויותר בתי ספר ועשרות זרמים של חינוך בירושלים, אז למעשה איפה שהוא מיצבנו שישה עד שמונה בתי ספר קולטי עליה בעל יסודי וגם ביסודי והם קולטים ומלווים את העולים. בבתי הספר האלה נותנים תשומות גדולות יותר ולבתי הספר האלה אנחנו גם מזמינים כמו את קו לנוער ומצדי גורמים וארגונים שונים שרלבנטיים ומתאימים, בהחלט יוצאת כאן הזמנה לעוד שיתופי פעולה.

אגב, הנושא של החינוך בירושלים היה כאן על השולחן לא פעם, מי שזוכר את האולפן המרכזי והשינוי, אז בסופו של דבר בהחלט יצא לטובה. אבל כאן הייתי כן שם על השולחן ואני רגע פותח סוגריים. הקטע של העולים דוברי האנגלית, אתה פתחת ואני רוצה לחזק. יש איזו שהיא תפיסה במערכות השונות גם ברשויות המקומיות ואולי עוד, שעולים דוברי אנגלית יסתדרו, כי כל אחד ואחד מאתנו כאן מגמגם כמה מילים באנגלית שלמדנו באוניברסיטה ואנחנו בטוחים שנסענו לניו יורק אז אנחנו מכירים את האנגלית ויודעים לדבר איתם וזו אותה תרבות ואותה מנטליות, והם יסתדרו. בפועל זה ממש לא, הרבה השקעה הולכת לצרפתים, לדוברי השפות האחרות, ואני כן קורא, יכול להיות שצריך מגשרים לדוברי אנגלית במשרד החינוך כמו שיש לצרפתים וכמו שיש אולי לדוברי אמהרית, זו עוד נקודה שהייתי שמח שהמשרד יתייחס אליה בהמשך.

ברווחה לקחנו את זה כיעד עירוני, הסוגיות שהעליתם הן מאוד נכונות. לקחנו את זה כיעד עירוני של עבודה משותפת בעירית ירושלים, הקליטה והרווחה נמצאים באותו מינהל. הדגשנו את זה כתכנית עבודה וכיעד עירוני שלנו ולמעשה אנחנו בונים תכנית עבודה משותפת, מושקעת, ויותר מזה הכנסנו עובד סוציאלי שיושב אצלנו ברשות הקליטה והוא אחראי לתיאום שירותי רווחה קליטה. נתקלנו בכמה מקרים של עולים שהגיעו לירושלים במצוקה, רב בעייתיות. חלק מהבעיות הם סחבו מחו"ל וחלק מהבעיות זה עקב הקליטה כאן, והם נפלו בין שתי המערכות. לדוגמה, מי הקייס מנג'ר, מי מוביל את התהליך, מי מתאם בין כל השירותים, נבנה איזה שהוא מנגנון לתיאום בנושא הזה. מה קורה עם עולים שמגיעים מצפון אמריקה, ונתקלנו בשניים-שלושה מקרים כאלה שמגיעים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, והילדים האלה כשהם מגיעים, עד שהם נקלטים למוסד ועד שהם מגיעים בכלל להיכנס לרווחה לוקח חודשים. מי מטפל בהם? ומה שקורה שדוברי האנגלית פשוט הלכו לשירותים פרטיים. וחלק מהעניין, וזה עוד משהו שמאפיין, נפתחים שירותים פרטיים שלמעשה המדינה והרשויות המקומיות צריכות לתת מענה והן לא. ואז האוכלוסייה הולכת לכל מיני שירותים פרטיים וחבל.

אני שם איזה שהוא מודל שעובד עם הקהילה הצרפתית מאוד יפה, ישנו דבר שנקרא מודל קליטה יישובי. זה מודל שמשרד הרווחה מממן אותו, הוא קיים במספר מקומות בארץ, אצלנו בירושלים הוא קיים לעולי צרפת. מה שקורה, יש עובד סוציאלי שמשרד הרווחה מממן ואנחנו שמנו אותו, התעקשנו שבירושלים הוא לא יישב באף לשכת רווחה בגלל הסטיגמות של העניין ובירושלים הוא יושב עד עכשיו באחת העמותות. עובד סוציאלי של עיריית ירושלים שמשרד הרווחה מממן, יושב בעמותה, במקרה זה הוא ישב בעמותת עמי, מתוך העניין שעולים לא יבואו לצרוך את ה-social department וה-well fair department שאגב, זה social services, ואז אתה יכול גם לראות את זה קצת בצורה אחרת.

זה יכול להיות גם מודל לחיקוי.

אז המודל הזה הוא נורא יפה ואם אפשר להתאים אותו ומשרד הרווחה ייקח וימשיך את זה. הוא מתלבט על זה אבל המודל עובד נפלא בירושלים, יש לנו כיום מעל 130 פניות של דוברי צרפתית שהיא מטפלת בהם שלא היו מגיעים, אני מבטיח, לא היו מגיעים ללשכת הרווחה, ויש צורך. זה לא משהו שאני סתם מעלה את הדברים.

ירושלים פתחה היום קו של תמיכות בארגוני עולים. נכון להיום, פורסם בשבוע שעבר קול קורא לתמיכות. זה חדש, זה היה בשנה שעברה והשנה זו השנה השנייה. אז ארגון שעובד בירושלים יכול לגשת על פי קריטריונים ולהגיש קול קורא, בשנה שעברה קיבלו כשמונה ארגונים. זה לא רק דוברי אנגלית, אבל בהחלט קיבלו ארגונים לא סכום גדול, אבל זו התחלת הדרך וזה בהחלט חשוב.

עבודה עם ארגוני עולים מבחינתנו בירושלים היא מאוד ברורה, בוודאי לא מושלם אבל אנחנו עובדים עם OU ו-TELFET, ו"נפש בנפש" ו-ECI, וקו לנוער.

ועם YTA?

פחות. אנחנו מודעים ובהחלט זו הייתה הזדמנות כאן שנפגשנו ונחזק את הקשר. ישראל הוא הממונה על החינוך אצלנו בתחום הזה ונשמח לחזק. אנחנו פחות בשיתופי פעולה, נשמח להכיר יותר.

אז ארגוני העולים שלא מכירים את רשות הקליטה בירושלים, זו הזדמנות שהוא מזמין אתכם גם להיות בקשר וגם להגיש בקשה לתמיכות. פעם הייתי עושה לו כאב ראש, היום פחות.

לעירית ירושלים כרגע אין תקציב.

זה מה שרצינו לשמוע, כי מה - - -

אני מקווה שלא יסגרו את רשות הקליטה כי זה היה על הפרק.

אתה מדבר על המצב הכללי של העיריה. בזה אנחנו מטפלים. אין דבר כזה שסוגרים תקציב לעירית ירושלים. אנחנו מטפלים בזה, זו עיר הבירה של מדינת ישראל לכן לא יכול להיות שלא יהיה תקציב לעיר הבירה שלנו. אבל במערכת הקליטה, אתה מרגיש שיש צורך בעניין של הגדלת התקציב או תוספת? אני יודע שאף פעם אין מספיק, אבל האם אתה חושב שבדיונים שעלו כאן, גם בדיון הקודם וגם עכשיו, האם אתה חושב שיש לך מגבלות תקציב כדי להתמודד עם האתגרים האלה?

כן, יש מגבלות ותמיד נצטרך. צרכים קיימים, אין חוכמות. הצרכים הם קיימים, 3,000 עולים שמגיעים בשנה ומצטרפים לעוד 3,000, אתם בוודאי יודעים שהמשברים הם לא רק בשנה הראשונה ולא רק בשנה החמישית ולא רק בשנה השביעית, ויש גם עולים שהגיעו לפני 15 שנה ומבחינת הקריטריונים של המשרד הם לא עולים, אבל המשברים עולים דווקא אז. זה גם קיים ובהחלט יש מקום לתוספות שונות לכל המערכת.

אפשר עוד משפט? תמיד יש מגבלות תקציביות אבל חלק מסוגיות שעלו פה הן לא לפתחן של הרשויות המקומיות. כל הסוגיות של בריאות הנפש ועמותות, ששם יש בעיה.

זה ברור. לכן שאלתי קודם את משרדי הממשלה, אבל גם יש נושאים שהם ברמה של הרשויות המקומיות. בסופו של דבר כל קליטת העלייה יורד לרשויות המקומיות. זה העניין. השאלה פה האם המודל שעושים בירושלים יכול להיות גם מודל בתל אביב?

מפיני תמיד אני שמח ללמוד. אין לי בעיה להגיד את זה. אבל אני אומר, סוגי האוכלוסייה בירושלים שונים לגמרי אז המודל התל אביבי יותר מותאם לאוכלוסייה שלנו, המודל הירושלמי יותר מתאים להם. למשל באוכלוסייה האנגלו-סקסית אצלנו מגיעים בעיקר צעירים וחילונים. אצלם זה יותר משפחוות ויותר מסורתיות. אבל יש לנו למידה הדדית ברמת רשויות כל הזמן, כי באמת אפשר ללמוד אחד מהשני.

אבל אפשר לשבת ול- - -

לגמרי.

פיני, התמקדת יותר בטיפול בשנה הראשונה. אנחנו יודעים שקליטת עליה לא מסתיימת בשנה הראשונה. מה מעבר לזה? לא הרגשתי מההסבר שלך את המאמץ של מעבר לשנה הראשונה.

אני אשמח אם אחר כך עמיתי יוכלו להוסיף, אבל מעבר לשנה הראשונה, הפעילות היא פעילות רגילה מאחר ויש לנו את מנהלי מוקדי הקליטה. יש לנו היום ב-16 שכונות בירושלים מנהלי מוקדי קליטה שיושבים במינהלים הקהילתיים. הם מבחינתנו האחראים על כל מה שקורה באותה שכונה מבחינת העולים. אנחנו מנסים שבשכונה שבה רוב העולים דוברי אנגלית, מנהל מוקד הקליטה יהיה מנהל דובר אנגלית, אם הם דוברי שפות אחרות, כדי להתאים את זה. לדוגמה בגינות העיר, בעמק רפאים, מנהל המוקד יושב במרכז תרבות עמים לנוער והוא דובר אנגלית, כנ"ל בהר נוף או בשכונות שבאמת זה רלבנטי. אנחנו נמצאים בקשר, בכל שכונה ושכונה יש תקציב ותוכניות עבודה. אנחנו ניזונים מאוד מהתקציב של משרד הקליטה, בתקציב של קליטה בקהילה, אנחנו מקבלים מהם סכום לא קטן, הסכום הזה על פי תכניות שאנחנו מגישים למשרד ולכל שכונה ושכונה יש את תכניות ההעשרה משלהן. זה כולל סיורים, זה כולל פגישות עם העולים, זה כולל עבודה עם עולים, הדרכת עולים, זה כולל תכניות של חילוץ מעוני והדרה חברתית, זה כולל תכניות הוליסטיות כמו "בעצמי" ו"כתף אל כתף" חלק מהתכניות ממומן על ידי משרד הקליטה וגורמים נוספים ואנחנו למעשה משלימים את המצ'ינג שלנו במינהלים הקהילתיים.

עובדים בשוטף עם המחלקה לנוער בירושלים שאחד הדגשים זה השילוב של ילדים עולים בתנועות וארגוני נוער. הנושא הזה מקבל תנופה בירושלים, אנחנו חושבים שנכון שילדים עולים ישתלבו בתנועות נוער, לכל שכונה יש את התנועה וארגון הנוער הרלבנטי. היום אנחנו דוחפים, הפעילויות של תנועות הנוער נהדרות, אבל ראינו שהילדים העולים לא תמיד מגיעים לתנועות הנוער, דוברי אנגלית וכולי ואנחנו מנסים לעודד. הבעיה היא לא הכסף, הבעיה היא ההיכרות עם התנועה והפעילות שתמשוך את הילדים. זה איזה שהוא דגש שלנו בעבודה.

תודה. הזמן שלנו רץ, אני מתנצל בפני הפרויקטורים כי אין לנו זמן, ואנחנו נסתפק בדבריו של פיני. אנחנו רוצים לפנות עכשיו למשרד הרווחה, אתם המשרד שמתכלל את אגפי הרווחה. שמעת את נושא הסטיגמה, מה המדיניות שלכם כדי ליצור אלטרנטיבה. האם המודל של עירית ירושלים יכול לבוא בחשבון. אנחנו רוצים לשמוע בקיצור. יש נציג מיש"ע?

לא, עודד - - -

מי את?

אני ממועצה מקומית אפרת.

אז את הנציגה.

אם יש לך משהו לומר, אנחנו נשמע. משרד הרווחה בבקשה.

אני אעשה את זה בקיצור. קודם כל לא הכרתי את המודל כי הגעתי לפה בכובע של מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה במטרה לענות על הסוגיה שהעליתם בנושא של ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים, אבל על פניו המודל נשמע לי מאוד מאוד טוב.

לא, הנושא הוא לא על אנשים עם צרכים מיוחדים. אין פה מוגבלות מבחינת יכולת. אנחנו מדברים - - -

אחת מהסוגיות שהעליתם במסמכים שקיבלתי זה הנושא של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים שמגיעות למדינת ישראל ויש להם צורך, אנשים עם מוגבלויות שכליות, אנשים עם מוגבלויות - - - אוטיסטים וכולי. אז זה בעצם הכובע שלי, אני מייצגת את מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה ואתייחס לקטע הזה.

אנשים שיש להם ילדים או אנשים עם צרכים מיוחדים בבית יכולים ליצור איתנו קשר כבר בארץ מוצאם באמצעות נציג הסוכנות שנמצא בארץ מוצאם ואנחנו כבר בשלב הזה מבקשים מהם מסמכים בשפה האנגלית ועושים להם איזה שהוא סוג של הכרה או זירוז תהליכים כי חלק מסוים מהם מבקש כבר בארץ המוצא הוצאה חוץ ביתית. זאת אומרת שהם מגיעים לארץ והם יודעים שהם רוצים שבן המשפחה יהיה באיזו שהיא מסגרת שלנו, אם זה מסגרת מעונית, אם זה הוסטל ואם זה דיור בקהילה. אז כבר בשלב הזה אנחנו עושים את הכל כדי לקצר תהליכים, מבקשים את המסמכים ומנסים לתווך כבר בשלב הזה לפי רמת התפקוד והמאפיינים של האדם לאיזו מסגרת הוא יכול להתאים. זה יכול להיות גם מסגרות יומיות, את המסגרות היומיות הוא יקבל תיווך באמצעות הרשות המקומית אליה הוא מתכוון להגיע, באמצעות עו"ס המחלקה לשירותים חברתיים.

אני אציין בהקשר של השפה האנגלית שבגלל המורכבות של התהליך הפקנו עלוני הסבר גם בשפה האנגלית. יש לנו בשפות נוספות, אם זה אמהרית, רוסית, ערבית וצרפתית, שמתייחס גם לנושא של אבחון והכרה במינהל מוגבלויות וגם לנושא של שילוב במסגרת חוץ ביתית וכל המשתמע מכך, וזה מונגש בשפה האנגלית.

תודה. אנחנו מבקשים שתעבירי למשרד הרווחה, למי שמטפל בשירותים החברתיים בשטח ברשויות המקומיות, לבחון מודל אלטרנטיבי בעניין מתן התמיכות לעולים חדשים שחוששים מהסטיגמות לפנות ללשכת הרווחה. מאוד חשוב לקבוע מדיניות ברמה המדינית ולהעביר את זה לשטח. נתייחס לכך גם בסיכום שלנו. בבקשה, נציגת יש"ע.

אין צורך, אני באמת מסכימה עם רוב הדברים של העמיתים שלי שנאמרו גם בעניין בריאות הנפש אנחנו פועלים בצורה יפה.

תודה. יש לנו עוד ארבע דקות, מי שרוצה לדבר בבקשה.

תודה. אני יו"ר של עמותת ע.ז.ר.ה לדוברי אנגלית. יש לנו 20 סניפים מאילת עד נהריה, יותר מ-20 פרויקטים לעזור לנזקקים בפרויקטים חינוך ורווחה. חלק מהבעיה, לא רק של כל העולים, גם של האנגלו-סקסים, היא גם כלכלית. לא רק חינוכית, לא רק שפה. יש עם הרבה בעיות כלכליות בזמן האחרון בגלל שיש להם פנסיות מאנגליה, מדרום אפריקה שזה עוד יותר בעייתי, זה גם גורם לבעיות ברווחה ובריאות הנפש. חלק מהבעיות גם של העולים וגם של דוברי האנגלית, זה לא שאין את הנתונים, אלא שהם לא יודעים שיש נתונים, דהיינו תקשורת.

יש חוסר מודעות.

חוסר מודעות. וצריך באמת לשפר את כל המערכת של התקשורת בין המשרדים, בין משרד הרווחה, החינוך הבריאות וכולי, עם העולים. זה אומר להשתמש יותר עם הארגונים, כמו ע.ז.ר.ה. יש לנו אלפי חברים. לכן זה אחד מהדברים הכי חשובים.

תודה. בבקשה.

צריכים מורה נבוכים, חשוב מאוד. אם לתרגם את דבריו של עקיבא, הוא אמר שאנחנו צריכים מורה נבוכים וזה גם בדיוק מה שאומר ברוך עכשיו. אנחנו צריכים לדעת איך להתמצא בכל מה שקורה, וזו בדיוק המטרה של הקבוצה הזאת.

אני חייב להגיד לדוגמה, שלוש שנים ניהלתי את נושא העלייה מצפון אמריקה בכובע של הסוכנות, מעולם לא שמעתי על הסיפור של צרכים מיוחדים והתעסקתי עם המון ילדים עם צרכים מיוחדים ולא ידעתי את ההמלצה הזאת. אני שמח לשמוע על זה.

הנושא של ההכרה, בכל מה שקשור בטרום ההגעה מה שפיני דיבר, הוא סופר קריטי. הייתי בעשרות ירידי עליה וכשאתה בא לעולה ואתה אומר לו "כבר עכשיו אתה יודע לאיזה בית ספר אתה הולך" משנה את כל החוויה.

הנושא של בריאות הנפש הוא הנושא הכי אקוטי מבחינתי כרגע שעלה פה ואני חושב שצריכים לטפל בו. אני לא יודע את הנתונים כמה יש בחברה בכלל, אני מניח שבחברה של העולים זה יותר גדול, אבל אנחנו לוקחים על עצמנו לקדם את זה. אנחנו קצרים בזמן, אז נגוסה ברשותך.

תודה. אני מודה לכולם על ההשתתפות בדיון, אני רואה את זה כדיון חשוב ומקצועי. אנחנו נסכם את הדיון, אבל זה לא יהיה הדיון האחרון, אנחנו נמשיך במושב הבא בדיון מעקב כדי לראות איך אנחנו מתקדמים בנושאים שעלו היום.

ועדת העלייה והקליטה קוראת לחזק בעניין הורדת הדעות הקדומות של דוברי אנגלית מארצות אמריקה או אירופה שמגיעים והם כביכול עשירים ויסתדרו. הרגשתי הסכמה מקיר לקיר בנושא הזה שצריך לשנות כיוון ולהתייחס כלפי כל עולה כעולה ולא משנה מאיזה ארץ הוא עלה.

הוועדה קוראת להגברת המודעות בקרב עולים חדשים לגבי זכויותיהם וחובותיהם. חשוב שהעולה יידע מה מגיע לו.

בדיון עלה הנושא של חשש העולים שבאו מאירופה או מאמריקה, דוברי אנגלית, מפני הסטיגמה ולכן הם לא פונים ללשכות הרווחה כדי לקבל תמיכה. הוועדה קוראת למשרד הרווחה לקבוע מדיניות בעניין מודל אלטרנטיבי למתן תמיכות לעולים חדשים ברשויות המקומיות. זה הזמן לפעול בעניין הוספת תקציבים לפעילות בשנת 2018-2019 לפני שהתקציב ייקבע. אני פונה למשרדי הממשלה כדי שיפנו לשרים ולמנכ"לים וידגישו בפניהם את הצורך בקליטה ברשויות המקומיות, כדי שהעולים והארגונים ישתפו פעולה, ולחזק את שיתוף הפעולה עם ארגוני העולים.

אנחנו מבקשים ממשרדי הממשלה התייחסות בכתב לגבי הנושאים האלה. תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:03.