ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 226

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 9:05

נשים העובדות בעבודה לא מדווחת

חברי הוועדה: מוסי רז – מ"מ היו"ר

אלי אלאלוף

חנין זועבי

אייל מדן - רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

חגי פורגס - אגף מעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מירי אנד'בלד - מנהלת אגף מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

לבנת אסולין הקר - עו״ס רכזת מיצוי זכויות עיריית ירושלים

ד"ר גלית שאול - מנכל"ית מרכז רקמן, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

קרן הורוביץ - עו"ד, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

ישי מנוחין - מרצה, אוניברסיטת בן גוריון

חסידה שנפ - עו"ס, עיריית חיפה

שלמה אריה - מנהל קרן קציר, קרן רש"י

הדר וקנין - מנהלת אזור קרן קציר, קרן רש"י

רועי לוי ארז - אנליסט, קרן רש"י

ד"ר מירב שמואלי - מנהלת תחום קידום מדיניות וחקיקה, רוח נשית

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

דנה גינוסר - מנחה הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

ד"ר ניקול דהאן - פעילה, סינגור הבטחת תשלום מזונות ילדים

אתי סנדר - אם הבנים, עמותה לנשים חרדיות גרושות

סופי שניר - קו לעובד

דני גיגי - פורום הדיור הציבורי

לוריא דלה - רכזת לובי ותקשורת, פורום דו קיום בנגב

גל זיני - משתתפת בקליניקה, הקליניקה לזכויות נשים בעבודה

עודד פריד - נציג האגודה לשמירת זכויות הפרט

דורית בירן דקלבאום - הפורום למאבק בעוני

איידל דויטש - עדות

רינה קליין - חברה בצוות הכנסת, נשים עושות שלום

נעמי רגב - חברה בצוות הכנסת, נשים עושות שלום

שירי ערמן - אוניברסיטת בן גוריון

מיכל עילם - אוניברסיטת בן גוריון

אביה אבא גאבה - אוניברסיטת בן גוריון

טל נווה - אוניברסיטת בן גוריון

לינור פלדמן - אוניברסיטת בן גוריון

נועה פרוסט - אוניברסיטת בן גוריון

אלה בונד לוי - אוניברסיטת בן גוריון

אלישבע אלעזר - אוניברסיטת בן גוריון

נוגה אבידר - סטודנטית לעו"ס

גל פרלמוטר - סטודנטית לעו"ס

מור פלומשר - סטודנטית לעו"ס

דנה פרץ - סטודנטית לעו"ס

אורלי סטוצ'ינר כהן - ידידות טורונטו

יעל בליץ זיסקין - ידידות טורונטו

רותי יהושוע - פעילה חברתית

זינה סוואד - משקיפה, המשמר החברתי

רוחמה גמרמן - משקיפה, המשמר החברתי

ג'ו גולדמן - מוזמן/ת

שמרית טוייג - מוזמן/ת

מאיה רשף - מוזמן/ת

נופר פימנטל לביא - מוזמן/ת

עדי אנהג - מוזמן/ת

לי-צח רובינשטיין - מוזמן/ת

עמית בוים - מוזמן/ת

תמר בן דוד - מוזמן/ת

אפרת טילמה - מוזמן/ת

נינה הלוי - מוזמן/ת

מירי ספיר - מוזמן/ת

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

נשים העובדות בעבודה לא מדווחת

בוקר טוב, אני מחליף היום את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן בדיון הזה. הדיון הוא לרגל ציון יום העוני בכנסת, הדיון בוועדה למעמד האישה יהיה לעבודה לא מדווחת של נשים החיות בעוני.

אני רוצה להגיד לפני זה מספר מילים בכלל בקשר לעוני ולנושא המגדרי. עוני נמדד, לפחות מקובל למדוד, על פי הכנסות, על פי הכנסה יחסית שבעצם המודד הוא משקי בית. ולכן, תיאורטית, לפי המדד התיאורטי עוני של נשים הוא גבוה יותר מעוני של גברים רק, ואני מדגיש, תיאורטית, רק במקרה של משקי בית שבראשם עומדות נשים, זאת אומרת משקי בית חד הוריים או נשים שהן חד הוריות. כי אז ידוע לנו הרי שהבדל השכר בין גברים לנשים לצערנו הרב קיים ואפילו לא כל כך קטן ואז, כמובן, נשים שעומדות בראש משקי בית חד הוריים אז כמובן ששם אנחנו יכולים לראות עוני רב.

אבל אני חושב שכשבאים למדוד עוני אפשר לראות עוד דברים כי הרי סך הכל נשים מופלות לא רק במצב הזה של חד הוריות, אלא הן מופלות גם בתוך המשפחה, הן מופלות גם בתוך שוק העבודה ויתכן, הרי אנחנו לא מודדים בתוך משפחה, אבל יתכן שמשפחה מסויימת נמצאת איפשהו באזור קו העוני רק שהאישה זוכה לפחות מהמשאבים המשפחתיים. לדוגמה, השימוש הקלאסי, הדוגמה הקלאסית זה, כמובן, השימוש בכלי הרכב המשפחתי שקיים בישראל ל-60% מהמשפחות אבל ל-80% מהמשפחות אין שני כלי רכב וכמובן ישנן דוגמאות אחרות.

עוד מקום שאני רוצה להצביע עליו שבו יש הבדל משמעותי זה ביציאה לפנסיה גם בגלל תוחלת החיים הגבוהה יותר של נשים וגם בגלל שהן יוצאות בגיל יותר מוקדם. עם אותו חיסכון פנסיוני הן מגיעות להכנסה נמוכה יותר מהכנסתו של הגבר. וכיוון שכפי שציינתי תוחלת החיים יותר גבוהה וגם הנטייה, לפחות בעבר, לנישואים שבהם האישה יותר צעירה זה מותיר לנשים הרבה פעמים כמה שנים לבד שבהן הדבר הזה עוד יותר בולט אלא אם כן יש להן קצבאות של אלמנות.

אז אני אפתח את הדיון עם חברת הכנסת חנין זועבי ואז נעבור למוזמנות.

תודה רבה. אני חושבת שהדיון הוא חשוב אבל הוא יהיה יותר חשוב אם אנחנו נעשה שני דברים ביחד. או הדבר הקריטי בעיני הוא לבדוק את השאלה האם התכניות של הממשלה, האם הפתרון הוא פתרון נכון. הרי אם אנחנו מסכימים עם הבעיה אז זה בסדר - - - אם אנחנו מסכימים שאנחנו צריכים ליזום בתלונות על זה - - - אבל יש ויכוח על הפתרונות עצמם לא על הבעיה וזה ויכוח שצריך להיות יותר לא רק רציני, יותר עם בדיקה מעמיקה לנתונים.

אני רוצה לתת את הדוגמה של נשים ערביות. הקריטריון של התכניות הממשלתיות הוא להעלות את אחוז הנשים הערביות בשוק העבודה. אני זוכרת כאשר נכנסתי ב-2009 האחוז היה, כבוד היושב ראש, 22%. היום מדברים על 34%. אז אתה יכולת לדמיין שהקפיצה הזו, זו קפיצה מ-22 עד 34 מדובר ב-12% - - -

בזכותך.

הלוואי והיו מקשיבים לי בכל מיני דברים. ה-12% אתה יכולת לדמיין שהם מורידים את אחוז העוני, זה קפיצה של יותר מ-50%. אז הם צריכים בצורה אוטומטית להנמיך את אחוז העוני בחברה הערבית. אנחנו בודקים, אוקיי, מה הערך הכלכלי חברתי של ה-12% של העלייה הזאת. זה עלייה מדהימה. ואנחנו, מה אנחנו מוצאים - שכלום היא לא משפיעה על רף העוני, היא לא משפיעה על הפיתוח של היישובים הערבים, היא לא נתפסת ברמת איכות החיים לא של היחיד, לא של המשפחה ולא של החברה.

אז מה זאת אומרת? זאת אומרת אתה כן מעלה את האחוז של הנשים הערביות אבל עם משכורות עוני, עם משרות חלקיות, עם תלושי משכורת פיקטיביים ואז זה לא מדד. אז אנחנו לא רוצים להזכיר את הסטטיסטיקה הזאת. שביעות הרצון של הממשלה ושל משרדי הממשלה הנה העלינו את אחוז הנשים הערביות, זה דווקא יותר מזיק מאשר איך היו תופסים את הבעיה ב-22% נשים ערביות. עכשיו כאילו הם עשו את המוטל עליהם, העלו - - - בהדרגה אנחנו מעלים אבל אין במשרדי הממשלה בחינה אובייקטיבית לתפוקה, לערך הכלכלי והחברתי של העלייה באחוז הנשים העובדות.

אז אנחנו רוצים לפרק את התעלומה הזאת. אל תדברו על אחוז נשים ערביות בשוק העבודה, תדברו על התפוקה הכלכלית מהכניסה של הנשים הערביות. יותר טוב לנו לדבר על 22% של נשים ערביות ולהציע פתרונות רציניים מאשר להגיד, אוקיי, יש עלייה, אנחנו מסופקים, אנחנו נמשיך עם המגמה הזאת של עלייה של נשים מאשר כל העלייה. וזה כל העלייה של הנשים האלה הן במשכורות עוני.

אז כנראה הכניסה לשוק העבודה, במיוחד לנשים ערביות, אינו הפתרון, אולי לנשים היהודיות כן, אולי לגברים הערבים כן, אבל במיוחד לנשים הערביות הכניסה לשוק העבודה כמעט, אני לא רוצה להיות דרמטית, אבל זו הסטטיסטיקה שלפנינו, כמעט ולא משנה את המצב.

טוב, בהחלט דברים חשובים שאנחנו יודעים בכלל שבשנים האחרונות אחוז העניים העובדים הולך וגדל עם העלייה בהשתתפות בשוק העבודה לא רק של נשים ערביות.

ד"ר ענת הרבסט, חוקרת מגדר מאוניברסיטת בר אילן.

שלום, תודה רבה על ההזמנה, על ההזדמנות לדבר. אני אציג כאן כמה מחקרים שאני והקולגה שלי עשינו בשש שנים האחרונות שכבר התפרסמו בכתבי עת מדעיים בריטיים שוודים וגרמנים למיניהם. אני אומרת את זה רק בשביל לספר לכם שזה קיבל נראות ציבורית גם בישראל וגם מחוצה לה. המחקר הזה שאני עשיתי מתבסס על נתונים סטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משני מפקדי האוכלוסין האחרונים שנעשו ומוצלב עם נתוני רשות המיסים ונתוני משרד הפנים על נישאים ומתגבשים.

לפני כן אני רוצה להתחיל בשני משפטים כלליים. כחוקרת של מדיניות רווחה וכחוקרת של גירושין ואי שוויון אני יכולה להגיד שהממצאים של המחקרים שאני עכשיו אציג בדקות הקרובות מלמדים שעוני הוא לא, ובטח הרבה מכם יודעים, אני לא צריכה לחדש לרוב האנשים כאן, עוני הוא לא גזירת גורל, עוני מושפע מהאופן שבו מתופעלת מדיניות הרווחה.

זאת אומרת, אם אנחנו נקח את המקרה, וכאן אני אדבר על מאמר שהתפרסם ב-2013, אם אנחנו ניקח את המקרה של חוק ההסדרים של שנת 2003 שעשו קיצוצים מאוד משמעותיים והעלו את הקנס של העבודה של הנשים המוחלשות ביותר. זאת אומרת, הקנס של העבודה גלום בתוך קצבת מזונות תחת תשלום שהיא קצבה שמבטיחה תשלום מזונות על ידי המדינה לנשים שההכנסה שלהן נמוכה ושהחייב במזונות לפי החלטה של בית משפט לא משלם. זאת אומרת, היא צריכה לעבור מחסום של מבחן הכנסות וגם נשים שמקבלות הבטחת הכנסה שזאת הקצבה השנייה אז הן צריכות לעבור גם מבחן הכנסות וגם מבחן תעסוקה - - -

את מוכנה לפרט מה המבחן ומה הוא היה?

כן, בעבר לפני שנעשו שינויים של חוק ההסדרים 2003 היה איזשהו פטור שהיה גלום בתוך הקצבה, פטור מהפחתת שכר כאשר את עובדת. הפטור הזה התקצץ ב-50%, זאת אומרת, זה נכון למחירי 2003, הוא ירד מסביבות 1000 שקלים ל-500 שקלים. זאת אומרת שנתנו לה קנס על ההכנסה משכר במסגרת הקצבה שלה. לא מיסו לה את השכר, במקרה הזה אי אפשר לגעת בזה, אלא מיסו לה את הקצבה. נתנו לה פחות קצבה במאות שקלים רק בגלל דבר אחד: שהיא עבדה בשכר - - -

על כל רמת שכר?

כמובן שלקצבאות האלה יש תקרה מסויימת של שכר שאת יכולה לעבור את המחסום ולהכנס לשם. זה שכר נמוך, זה התקנות של החוקים הללו. אז מה שקרה כאן בעצם למרות שכל השיח, וזה מה שמדובר במחקר הזה שאני מדברת עליו שהתפרסם ב-2013, כל השיח היה אנחנו נקצץ את הקצבאות כי נעשה לכם טובה אתם תצאו לעבוד. אגב, זה שיח שמאוד יובא מהמשטר השמרני האמריקאי אבל מי שהכי נפגעו, ותיכף אני אראה לכם שזה מגובה גם בנתונים, זה היו אלה שמראש היו יותר עניות כי אלה מקבלות הקצבאות האלה והן מראש גם עבדו. אותן הענישו הרבה יותר מכולם. כך שזאת מדיניות שהיא בעייתית אבל היתרון הוא שאפשר לתקן אותה. היא פעם הייתה נכונה יותר ואני תיכף אראה לכם שגם הוכחנו את זה במספרים.

הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד זה שיש נורא נטייה לעשות דה לגיטימזציה לאנשים עניים. אנחנו יודעים את זה מהמחקר שנעשה בישראל ונעשה בעולם. זאת אומרת, מראש, כאשר את אישה אז את כבר מתוייגת באופן יותר - - - אין מה לעשות, נשים הן יותר חלשות כלכלית. אם את חד הורית הוספנו לך עוד תיוג, אם את גרושה הוספנו לך עוד תיוג ואם את ענייה אז בכלל, ואם את ערבייה אז עוד יותר. למרות שמיעוט מתוך האמהות החד הוריות בישראל הן ערביות כי שיעור הגירושין בחברה הערבית עדיין יחסית נמוכים לעומת החברה היהודית. זה אנחנו יודעים מהסטטיסטיקות.

זאת אומרת, התפיסה היא, כמו בדיוק שהחליטו לקצץ את הקצבאות, זה שהעניים רוצים לנצל את מדינת הרווחה, שהם רוצים לחיות על קצבאות, שהם לא רוצים לעבוד. התפיסה הזאת הוכחה כמוטעית ברחבי העולם. אני אצטט כמה חוקרות מובילות שטוענות את זה. אם זה חוקרת בשם מינק שהיא אמריקאית ואם זה חוקרת בשם וודורד שהיא אמריקאית ואם זה חוקרת בשם מנגיאן שגם היא אמריקאית או שהחוקר מילר וריד שהן בריטיות.

כאשר מראיינים נשים, עכשיו אני מדברת רגע על מחקר איכותני, כאשר מראיינים נשים, למשל וודורד שאלה נשים שהשתתפו בתכניות מרווחה לעבודה, זה תכניות שמעודדות אנשים עניים, כמו שאצלנו מעגלי תעסוקה או שהיה בעבר תכנית ויסקונסין שכך נקראה, שאלו אנשים בתכניות אמריקאיות ששם מדיניות הרווחה, אגב, היא הרבה יותר מענישה מהישראלית, מה הן חושבות על הקיצוצים שנעשו בשנות ה-90 שמאוד הענישו שם נשים עניות, חד הוריות בעיקר. אז הן אומרות, אנחנו לא חושבות אגב שנשים צריכות לחיות על קצבאות, אנחנו רוצות לעבוד. אנחנו משתמשות בקצבאות כתקופה זמנית בשביל להרים את הראש מעל פני המים.

תראו, אף אחת לא רוצה מ-2000, 3000 שקל, אני אגלה לכם סוד, אי אפשר לשבת עם זה בבתי קפה וגם קצת קשה לשבת עם זה במספרה וגם לא לעשות דיקור קוסמטי וכל זה. אפשר בעצם להשרד - - -

אני מקווה שנשים מעוניינות בעוד דברים חוץ מבתי קפה ומספרה.

וללכת לאוניברסיטה למשל. ובתוך קצבת הבטחת הכנסה תתפלאו לשמוע, את לא יכולה לקבל קצבה וגם ללמוד. למה? תרימי את הראש, אני אתן לך ללמוד, תעשי BA, תרימי את הראש, תוך כמה שנים תרדי מהכפתיים, זה מה שאנחנו רוצים לעשות. אבל לא, אני אומרת שזה גלום, כחוקרת של מדיניות רווחה אני אומרת, הענשה הזאת של הנשים, התיוג המיותר הזה שהוא לא מגובה מחקרית ומספרית, לא במחקר איכותני ולא כמותני בעצם פועל נגד אפילו האינטרסים של המדינה. כי האינטרסים של המדינה הם בסופו של דבר לגרום לכך שיהיו פחות עניים.

כי עניים בסוף זה עולה לנו יותר כסף. הם יותר יפנו לפעילות שהיא לא מקדמת את ה- - - הילדים לא ינצלו את הפוטנציאל שלהם, הם לא יגיעו להישגים, הם לא ילמדו באוניברסיטה, הם לא יגיעו לתעשיית ההייטק ויפתחו פטנטים. כי כשאת ענייה ושאין לך אוכל ושהילדים שלך בארוחת עשר לא יכולים לאכול כמו שצריך אז יהיו להם הרבה יותר הפרעות קשב וריכוז, גם זה מגובה מחקרית, יהיו להם הרבה יותר בעיות בכיתה. ואז המנהלת תבוא ותגיד לה, לאמא, וזה אני כל הזמן שומעת מאמהות עניות במחקרים שפרסמתי וכבר יצאו לאור, אומרים לה, עכשיו תבואי לבית ספר, למה? כי הוא מפריע לנו לסדר היום. למה הוא מפריע להם לסדר היום? כי בעצם האמא חסרת משאבים.

אנחנו מכירות את המושג הזה של האמהות הענייה שהן נשרפות, ממש נשרפות מהחוסר משאבים כי היא כל הזמן רק צריכה להתמודד עם העבודת עוני, עם השתי משרות, עם זה שהיא לא ישנה מספיק, עם זה שמצלצלים מהבית ספר כי הילד שלה לקוי למידה והיא צריכה להגיע עכשיו עכשיו לבית ספר בשביל לקחת אותו, בשביל לתת לו ריטלין. ואז כשהיא עובדת אצל קבלן כוח אדם זה לא ממש מעניין אותה אז מפטרים אותה מהעבודה ואז עוד פעם המנגנון ואז עוד פעם האם כן היא זכאית לקצבה היא לא זכאית לקצבה.

אז כל הסיפור הזה של נשים עובדות בשחור, כל העניין הזה זה בעיקר, ואני אומרת לכם, זה בעיקר אגדה אורבנית. עניים רוצים לעבוד, הם רוצים להרוויח שכר שאפשר להתקיים ממנו. וצריך לתת להם את ההזדמנות לעבוד, צריך לייצר כאן מדיניות רווחה שמאפשרת עבודה. אגב, נעשתה עבודה לפני כמה שנים במרכז אדווה, הם הראו שלמשל במקביל להפחתת המיסים ב-2003 הורידו את הקצבאות אבל מי שהכי נפגע זה אלה שעם השכר הכי נמוך, הכי הכי נמוך. אנחנו פוגעים בעצמנו בזה כי מה שאנחנו עושים כאן, אנחנו בעצם מייצרים עוד ועוד ילדים עניים, כמעט 30% מהילדים עניים בישראל, זה הכי גבוה ב-OECD - - -

כמה מהם במשפחות חד הוריות?

אין לי כרגע את הנתון מתחת ליד אבל שיעור המשפחות החד הוריות הוא גם גבוה הוא כמעט 30% - -

אבל זה לא מה ששאלתי.

- - אז אם אנחנו - - - ולמשפחות חד הוריות יש - - - ילדים, הממוצע של הילדים במשפחות חד הוריות הוא בדרך כלל אחד, שניים, זה אנחנו יודעים מהנתונים של המוסד לביטוח לאומי. זאת אומרת שהפתרון נמצא, הוא באמת נמצא, הוא כאן מתחת לידיים שלנו, אנחנו צריכים לייצר מדיניות שהיא פחות מענישה את המשפחות החד הוריות - - - וגם את כלל המשפחות העניות ולא לתת קנס על עבודה על מנת לתת להם להתקיים.

אני אסיים רק בזה שאני אראה לכם את המחקר הזה שהתפרסם, אמרתי, בכתב עת שוודי, בשנת 2016. וכאן לקחנו פשוט, זה היה מחקר סטטיסטי שהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי, אגב זה נתונים מאוד טובים, נתונים סטטיסטיים מעולים, וכאן בעצם רצינו לראות מה קרה אחרי 2003. מכוון שהמפקד האחרון של ישראל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נערך בשנת 2008 אז לא היו לנו נתונים, זאת אומרת, אז לקחנו את המפקד ב-1995, בדקנו את הנשים הגרושות עד 2003 ואז לקחנו מ-2004 ועד 2008 והסתכלנו כמה הם הצליחו לשפר את השכר שלהם בעקבות השינויים של שנת 2003 שסיפרתי לכם בתחילת הדרך.

מה גילינו? קודם כל גילינו שנשים גרושות נוטות להשתתף יותר בשוק העבודה בעקבות גירושין, זה ממצאים שהם חוצים יבשות, גם בארצות הברית, גם בעוד מדינות, נשים נוטות להשתתף יותר בשוק העבודה בשכר בעקבות גירושין ולהעלות שכר כתוצאה מתוספת של שעות עבודה, תוספת משרות. אבל ראינו שהן הצליחו בצורה הרבה יותר משמעותית לשפר את השכר בין 1995 לשנת 2003 מאשר בין 2004 ל-2008. המסקנה שלנו מתוך הדבר הזה שהמדיניות הזאת שפגעה - - -

יש לך נתונים להראות לנו?

כן, כן, אני מראה לכם עכשיו. מה שאני רוצה להראות לכם - בעשרות אחוזים הם הצליחו לשפר פחות את השכר והמדיניות הזאת שבעצם עשתה את הקנס על התעסוקה של הנשים העניות ובכלל האנשים העניים כי זה נוגע לא רק לנשים, חוק המזונות, הבטחת תשלום וחוק הבטחת הכנסה. המדיניות הזאת בעצם יצרה מצב של קנס על עבודות בשכר הנמוך ביותר.

תראי לנו את הנתונים בבקשה כי בסדר את אמרת את זה כבר.

אפשר לשאות משהו את הגברת? משהו לא ברור.

מה?

מה עם נשים אלמנות, לא אלמנות צה"ל שיש להן קצבה גדולה אלא אלמנות שארים. רק דיברתם על גרושות?

נכון, את צודקת כי הגרושות הן יותר עניות, הן מקבלות יותר הבטחת הכנסה, הן מקבלות יותר הבטחת תשלום מזונות. מנתוני הביטוח הלאומי עולה שהגרושות עניות יותר. מה שאת אומרת לגבי אלמנות זה לגמרי נכון. מאמר חדש עכשיו אנחנו כותבות על סיכויי העוני בקרב אמהות גרושות, בכלל נשים גרושות לעומת גברים גרושים ושל נשים אלמנות לעומת גברים אלמנים, הסיכון לעוני אצל נשים גבוה בצורה משמעותית הרבה יותר. אבל אצל הגרושות זה עוד יותר גרוע מאשר אצל האלמנות.

אני אסיים בזה שאני באמת אראה לכם את הנתונים מספרית. אני רק אראה לכם שאנחנו בדקנו שנה לפני הגירושין, ממש רואים כאן t-1, t+1, t+2, t+3, רצינו לראות את ההשפעות לאורך השנים. ובעצם אנחנו יכולות לראות כאן בנתונים האלה שהעלייה המשמעותית יותר בשכר הייתה בתקופה הראשונה שבה לא היה קנס על התעסוקה. כאן אפשר לראות שלאורך השנים אמהות גרושות, כאן זה רק אמהות, אגב, זה לא נשים כמו שדיברנו קודם, נוטות להעלות שכר, זה שכיחות מצטברת, באופן משמעותי לאחר הגירושין. אבל הסיכוי שלהן להעלות את השכר היה הרבה יותר משמעותי בתקופה השנייה. ואם תרצו - - -

מה זה השנייה - 95' עד 2003?

סליחה, בתקופה הראשונה. כאן זה השוואה לפי שכר שנתי חציוני. וכל מי שרוצה שאני אעביר לו את המצגת אז אני אשמח להפיץ את זה בין כל הקהל.

זה לא מושווה אני מבין לשכר הממוצע.

אנחנו לא משווים את זה לשכר הממוצע מפני שקו העוני נמדד לפני מחצית השכר החציוני.

לא, לא, ברור, אבל את מודדת את השכר החציוני של הגרושות כאן, נכון?

קודם כל מה שאנחנו עשינו במחקר הזה אנחנו בדקנו ממש שכר והשווינו אותו למחירי התקופה הראשונה שממנה אנחנו מתחילות אז ממש בדקנו עלייה בשכר, בכסף.

כן, אבל זה לא מושווה למה שקרה במשק באותה תקופה.

זה מושווה לעלייה בשכר שהייתה להן בשתי התקופת. זאת אומרת, כמה שיפרת את השכר שלך בכסף ובאחוזים. והמסקנה שלנו שהם שיפרו בצורה משמעותית יותר בתקופה השנייה.

ההנחה, אני לא יכולה להגיד שזה קשר סיבתי, אי אפשר להגיד את זה מבחינה סטטיסטית אבל ההנחה היא שהמדיניות הזאת יצרה - - - של השכר. זהו.

מאה אחוז, תודה. ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן, נציגת הקואליציה.

נכון, בוקר טוב. כמו שאמרת, אני מנכ"לית מרכז רקמן מאוניברסיטת בר אילן לקידום מעמד האישה. מרכז רקמן הוא חלק מקואליציה של ארגונים, קואליציה להבטחת תשלום מזונות ילדים. נמצאים איתנו כאן חברים, שותפים רבים מארגונים נוספים שעוסקים איתנו ביחד באותה משימה, הבטחת תשלום מזונות ילדים.

אנחנו מסתכלות היום על הדיון הזה בדאגה רבה. אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל במצב שבו ערך העבודה הוא מאוד מקודש, כולם מבינים שלצאת לעבודה זה מייצר שינוי. לצאת לעבודה, בסופו של דבר, אנחנו נתקדם, אנחנו נגיע אולי להישגים כלכליים, הילדים שלנו יתקדמו, החינוך שלהם יהיה טוב יותר וכולנו נהיה מדינה יצרנית יותר. הדברים ששמענו כאן בהתחלה הם קצת אולי אפילו עידן הפוסט ההבנה הזאת כי בעצם הם אומרים גם אנשים עובדים הם גם אנשים עניים וזה כבר הנחה מתקדמת יותר. אבל אני חושבת שכולם פה בחדר הזה יסכימו שחשוב לצאת לעבודה.

המגע שלנו במרכז רקמן אנחנו עוסקות בדיני משפחה. כל הארגונים שנמצאים איתנו מכירים את האוכלוסייה ששמענו קודם מענת עד כמה היא שכיחה גם בדוחות של העוני, גם הסיכויים שלה להיות ענייה, אוכלוסייה רחבה יותר. כולנו מכירים את האוכלוסייה הזאת וכולנו יודעים שהמצב שלה הוא לא פשוט מסיבה אחת, וזה נאמר פה, אני חושבת, בצורה מאוד מאוד גלויה, הסיפור של העבודה הוא לא מספיק, אנחנו רוצים לעזור לנשים לצאת לעבודה ואי אפשר לעשות את זה.

והחסם הראשון שנשים מדווחות עליו, החסם המרכזי, ממפגש שלנו עם הרבה מאוד נשים במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה שכולן מסמנות את החסם הזה, ואני חושבת שמה שקרה פה בשנים האחרונות וחבר הכנסת אלאלוף שנכנס לכאן עכשיו מכיר את זה - - -

מקדמים אותו בברכה, הוא פועל הרבה למיגור העוני.

נכון, אני חושבת שהוא מכיר את זה מקרוב, הוא היה איתנו בהרבה מאוד מצבים ומגעים בניסיונות לפתור את זה. כולם מבינים שמה שקורה היום, הקשר הישיר בין הקצבאות לבין הסיפור של ההכנסה של האישה, העובדה שהאישה משכר מאוד מאוד נמוך משלמת את הקנס הזה, משלמת מחיר גבוה יוצר חסם משמעותי. זה חמור כשזה מתייחס לעבודה שלה או שהעולם מושגים הוא עולם שבוחן את ההכנסה.

אבל זה חמור שבעתיים במה שהקואליציה שלנו עושה בסיפור של מזונות ילדים. למה זה חמור שבעתיים? מכוון שפה בכלל לא מדובר במשהו שקשור בהכנסה שלה או בעבודה שלה, מדובר במזונות ילדים. מזונות ילדים זה משהו שמגיע לילדים לקבל מההורים שלהם. במקרה הזה, מבן הזוג, מהאבא, זה סכום שאמור להתקבל כתוספת לעבודה של האישה בהרבה מאוד מקרים, ואנחנו רואים גם היום אפילו תופעה רחבה יותר ששוקלת כמה האישה משתכרת כשנפסק הסכום הזה.

ואנחנו בעצם מגיעים למצב שבו אנחנו אומרים לאישה: את תקבלי את הסכום שתוכלי לפרנס בו את הילדים שלך שמגיע להם כזכות, את תקבלי אותו רק אם את תגבילי את העבודה שלך. כל קשר בין זה לבין זה הוא לא ברור. אני חושבת שבהקשר הזה הבנה היא גדולה היום יותר ויותר של אנשים שנמצאים בסיפור הזה ומבינים אותו לעומק. רואים שהיום אנחנו לא מצליחים, אני לא יודעת איך לומר את זה במילים אחרות, אנחנו לא מצליחים לגרום לנשים לצאת לשוק העבודה.

אז מה שאנחנו אומרות היום בדיון הזה זה שבעצם זה הכל פיקציה. למה זה פיקציה? כי זה לא שנשים יכולות לחיות מהסכום הנמוך הזה של ההחזרים מביטוח לאומי. אנחנו מבינות שנשים שמגדלות ילדים וצריכות לפרנס את הילדים האלו, צריך להבין, אי אפשר להשתכר ב-2000 או 3000 שקלים. אי אפשר לפרנס שניים, שלושה, דיברת על שני ילדים, יש משפחות שיש בהן גם יותר ילדים ואנחנו ניתן פה דוגמאות היום בדיון למשפחות אחרות, אי אפשר לפרנס.

אז מה קורה? אז נשים במצבים האלו מגיעות למצב של אין ברירה ונאלצות לעבוד בשחור, נאלצות ללכת לעבודה לא מדווחת. המשמעות של עבודה לא מדווחת היא אחת - היא פגיעה ביכולת שלהן, בדיוק את אותם דברים טובים שדיברנו עליהם קודם שמשיגים מעבודה, אנחנו משיגים בדיוק את המצב ההפוך. אותן נשים נאלצות לעבוד בעבודה שמשתכרים בה נמוך כי מעסיקים מנצלים את זה. הן נאלצות לעבוד הרבה יותר שעות, הן נאלצות להיות מבוגרות עניות מכוון שאין להן יכולת לא לחסוך לשום דבר, לא להתקדם, לא להוציא על כל דבר שמדווחים עליו, פנסיות או קופות מהסוג הזה, כל מה שמייצר מוביליות ומאפשר לאנשים להתקדם קדימה.

הן בטח לא יכולות לעצור וללכת ללמוד לרגע, ויש פה שותפים שלנו גם מקרן קציר שרואים ומכירים את הנשים האלו מקרוב. אם לא היה הפסק זמן הזה שהם נותנים ומאפשרים לנשים ככה לחזק אותן בתקופה הזו שלומדים זה גם לא היה קורה. נשים נמצאות במצב של אין ברירה וכשאין ברירה, כשאישה צריכה לפרנס את הילדים שלה, להביא להם אוכל הבייתה, היא תעשה הכל.

אז אפשר להעלים עין ולהגיד הנשים האלו רוצות ללכת לעבוד בשחור. אנחנו פה בשביל להגיד בואו נסתכל לתופעה בעיניים: הנשים נאלצות, והסיבה העיקרית שהן נאלצות לעשות את זה זה המדיניות של הממשלה. זה המדיניות שלנו שאנחנו שמענו מה קרה פה לפני 2003, אנחנו חייבים חייבים לעשות את השינוי הזה. אי אפשר להתעלם מזה. יושבים פה אנשים מהאוצר שהיו שותפים להרבה מאוד דיונים בהקשר הזה. החסם הזה הוא בשום דרך בלתי עביר מבחינת האוצר שנמצא פה - - -

יש לכם נתונים על ההיקף של עבודה לא מדווחת בקרב נשים נאמר חד הוריות.

כמו שאמרנו היא לא מדווחת, אני לא יכולה לתת לך, אנחנו יכולים לתת לך עדויות, אנחנו שומעים את זה מסיפורים - - -

ברור, אבל את יכולה להגיד לי שאת בקשר עם כך וכך נשים ואת יודעת שזה - - -

אז אני יכולה להגיד לך שאנחנו פה בקבוצה רחבה מאוד של ארגונים, כולן עובדות עם האוכלוסייה הזאת, כולן יודעות שיש קושי מאוד גדול בסיפור הזה, כל ארגון שתדבר איתו יספר לך. אפשר להגיד שמרבית מקבלות הקצבאות נאלצות לעשות את זה כי תראה לי בנאדם שיכול לחיות מ-2000 שקלים, אחד, אני לא מדברת על משפחה. איך אפשר לחיות מהסכום הזה?

אני מבין.

- - - מעודדים אותן - - -

נכון, נכון, כולם יודעים, זאת בדיוק הבעיה, זה העלמת עין. העלמת עין ובמקום לבוא ולהגיד איך אנחנו מייצרים מצב שבו הן יקבלו עבודה מכובדת, עבודה שמקדמת את האישה אנחנו משאירים אותן בשכר הנמוך במקומות ש- - -

שנים מנסים לפרק את הקשר הגורדי הזה.

קשר גורדי זו המילה הנכונה, תודה.

תודה לך. אני רוצה עכשיו עדות אישית של איידל דויטש. לפני זה אני רוצה להגיד, כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת לפי סעיף 120 לתקנון. ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון. בין היתר, אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או אם פרסום הפרוטוקול יגרום נזק למוזמן לוועדה או לאדם אחר. אבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך או שתהיה בקשה לכך ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסויימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול.

אז בבקשה תציגי את עצמך.

קוראים לי איידל דויטש, אני אמא לשבעה ילדים, פרודה משנת 2008. אני שמחה לבשר שלפני כחודש קיבלתי גט. אני מאוד מתרגשת כיוון שזה לדבר על המקום הכי כאוב והחלק הכי אפל שכל החלק הזה של גירושים זה העוני. מדברים פה על שני ילדים, שלושה ילדים, לגדל שבעה ילדים זו אימפריה, זה ממש קהילה. אני באמת מתוקצבת על ידי מזונות ילדים והחוק בהחלט מנע ממני לצאת לעבוד. בשביל לצאת לעבודה ולכלכל ילדים ולהפסיד את הדמי מזונות צריך מקצוע מספיק מבוסס עם שכר גבוה ואני שגידלתי את השבעה ילדים עוד לא הגעתי למעמד הזה של רכישת מקצוע ונאלצתי להשאר עם הסכום של המזונות.

יש נשים שמוכרות את גופן בכל מיני וריאציות שלא רוצה להעלות על דל שפתיי ממש בשביל להביא אוכל הבייתה. אני יכולה לספר לכם שבתקופות הקשות ביותר, אתם רואים אותי היום, היום זה כבר אחרי הרבה שנים של שיקום, הייתה עגבניה אחת שחילקתי אותה בין שבעה ילדים וגם בלעדיי. זאת אומרת העגבנייה כבר לשמונה לא יכלה להתחלק. היינו מדליקים חשמל רק בחדר אחד בבית, כל הבית היה נשאר אפל. לא היה לי במה לשלם חשבון חשמל.

יש לי ילדים היום בוגרים, כשהבן שלי בן 19 נכנס הבייתה ורואה מקרר ריק הוא שואל אותי, מה קרה, נפלנו שוב למקום של עוני? אני אומרת לו, לא, פשוט אני לפני קנייה שבועית. זה לא רק להתמודד עם העוני באותו רגע, זו טראומה שנשארת לילדים גם אם אחר כך משתקמים. זו חוויה שאי אפשר לתקן אותה.

אני רוצה לשאול דווקא אתכם, לי אין את התשובה עדיין, באמת מה הפתרון? שבעה ילדים לגדל ב-3200 שקלים כשמונעים ממני לצאת לעבודה איך אני יכולה להביא לחם הבייתה. אני, ברוך השם, לא נפלתי לשוק השחור ולעבודה שחורה כי הייתה עליי איזשהי הלשנה, יצאתי יום אחד לקפל כביסה באיזשהו בית, ותבינו שהיה לי גם כבר את הערימות כביסה בבית שלי, ויצאתי לאיזשהו קיפול כביסה בשביל להכניס עוד כמה פרוטות, הייתה עליי הלשנה, היה עליי מעקב מביטוח לאומי, אז ברוך השם לא נפלתי למקום הזה, אבל בהחלט זה פתרון לנשים. לכאורה, המדינה מאלצת לצאת לעבודה בשחור. אני הייתי יכולה לעבוד, להשתכר, להוציא מקצוע, קריירה, יש לי את העוצמות, היכולות, החוק בעצמו מנע ממני לצאת החוצה.

תודה על העדות הקשה הזו. אני רוצה לעבור ללבנת אסולין הקר, עובדת סוציאלית, רכזת מיצוי זכויות בלשכת הרווחה האזורית בדרום ירושלים.

תודה. אני מייצגת קואליציה של ארגונים שאנחנו מנסים לקדם את הנושא של שירותים תומכי תעסוקה לנשים חד הוריות. זה תכנית שקיימת, ישבה במשרד הכלכלה עד לא מזמן, היום במשרד הרווחה באגף התעסוקה. היא קיימת מ-2003, זה מתחבר בעצם למה ששמענו על הקיצוץ הגדול שהיה בקצבאות והיה איזשהו ניסיון להקים איזשהי תכנית כדי לעודד נשים חד הוריות לצאת לעבודה.

אנחנו יודעות היום שלא צריך לעודד נשים חד הוריות לצאת לעבודה כי הן עובדות והתכנית הזאת אמורה לתת מענה בצורה של כל מיני הטבות ושירותים, גם סבסוד של מעונות וסבסוד של צהרונים ובייבי סיטר וכל מה שצריך כדי שהנשים תוכלנה לצאת לעבוד. אנחנו עוקבים אחרי התכנית הזאת כבר תקופה ויודעים שהתכנית לא מנוצלת כמו שצריך. היה דוח מבקר המדינה שכתב על זה שהכסף חוזר לאוצר או לא מנוצל בדיוק לפי המטרה שלו.

ובעצם התכנית הזאת הייתה אמורה לעזור בקיצוץ הגדול של המזונות, לתת איזשהן הטבות ולעודד נשים לצאת יותר לעבודה וזה לא קורה בפועל. אנחנו יודעים שזה לא עוזר ואנחנו יודעים שיש צורך. את רוצה לתת דוגמאות?

המחסום האמיתי זה ה- - -

המחסום האמיתי זה גם באמת שאין התכנות כלכלית פה. נשים לא שווה להן לעזוב את הקצבאות בשביל ההטבות האלה וגם יש פה המון המון קריטריונים וקשיים שהתכנית מערימה על הנשים כדי לקבל אותה. אנחנו יכולים לתת כמה דוגמאות. אני רק אדגיש שאנחנו יודעים איזה צורך יש להטבות האלה. זה בעצם סכום של כסף שיכול להגיע לכמעט 8000 שקלים בשנה למשפחה לטובת השירותים תומכי תעסוקה מה שנקרא, שלא מנוצל בפועל וזה עוול כי הנשים האלה ממש צריכות את זה. אנחנו יכולים לתת דוגמאות או נתונים. דנה תציג.

עורכת דין דנה גינוסר מהקליניקה לנשים וכלכלה באוניברסיטה העברית וגם אנחנו שותפות בקואלציה יחידניות סגולה בנושא הזה. נציין שבימים האלה חברת הכנסת מרב בן ארי מקדמת שינוי בתכנית הסיוע כך שאנחנו מקוות, אנחנו עוד לא מכירות את התכנית לפרטיה, אבל המחשבה היא לנתק את הקריטריון של תלות בקצבאות, שאנחנו מאוד מברכות על המהלך הזה ומקוות שהוא יצליח, אבל חשוב להגיד שסיוע לאמהות חד הוריות, למשפחות בעוני, לא צריך להיות תחת יוזמות פרטיות, תכניות דו שנתיות וכו'. אם מושג תקציב במקרה או שלא במקרה הדבר הזה צריך להיות מעוגן - - -

קבוע.

כן קבוע, לאורך שנים. ובאמת חשוב להגיד שהעבודה השחורה שוללת את האפשרות לזכות בהטבות הללו. אבל גם מי שכן עובדת לא מצליחה לעמוד בדרישות של התכנית ואני אתן מספר דוגמאות. ממש השבוע התפרסמה כתבה מקיפה בעיתון הארץ על נושא המעונות, מעונות מסובסדים, נאמר שעשרות ילדים בשנה מסולקים מהמעונות הללו בשל חובות של ההורים.

אחת הסיבות היא, גם יחידות הסגולה שמצליחות ליהנות מהזכויות בתכנית ומקבלות את התשלום כל כך רטרואקטיבית, ממש אחרי חודשים רבים שהן נקלעות לחובות. ואחרות, יש לנו ממש דוגמאות של נשים שאומרות אני רוצה לחפש עבודה, כדי לחפש עבודה אני צריכה לשים את הילד במסגרת. כדי לשים את הילד או הילדה במסגרת אני צריכה לדעת שבאמת אני מקבלת את הסבסוד כי אם אני לא אקבל את הסבסוד אני אקלע לחובות. זאת אומרת, זה מעגל שצריך לפרוץ אותו באיזשהי דרך.

אני רוצה להגיד שגם, אמנם ברור, כמו שאמרנו, אמהות חד הוריות כנראה לא צריכות מוטיבציה לצאת לעבודה, המוטיבציה קיימת. הנתונים שיש לי הם אמנם קצת ישנים, מ-2011, אבל באמת באופן עקבי שיעור התעסוקה של אמהות חד הוריות גבוה משמעותית יותר משל אמהות נשואות. זאת אומרת, זה לא בעיה של מוטיבציה ואני רוצה להתחבר כאן לדבריה של - - -

זה אגב מנוכה משתנים תרבותיים?

אני לא יודעת להגיד, אין כאן את הנתונים כאן לנגד עיני.

זה נשמע הגיוני גם בניכוי משתנים תרבותיים, אני רק שואל אם זה נבדק. כי כשאנחנו בודקים את הסך הכל מן הסתם יש קבוצות באוכלוסייה ששיעור גירושים הרבה יותר נמוך.

בחברה הערבית אני חושבת. כי נשים חרדיות עובדות בשיעור גבוה מאוד ואני רוצה כאן להתחבר לדבריה של חברת הכנסת זועבי שבאמת מה שהיא תיארה בחברה הערבית אחד לאחד קיים בחברה החרדית, נשים שעובדות, עובדות ומנסות להתפרנס. ולכאורה הממשלה הגיעה ליעד שהיא הציבה לעצמה, אבל למעשה כשמסתכלים על המהות, על תנאי העבודה עצמה, ומדובר גם על אותם מה שאנחנו קוראים, הגטאות התעסוקתיים של נשים שכאילו פרצו את הדרך והגיעו להייטק, נשים חרדיות, גם שם אנחנו רואים פערים גדולים מאוד בינן לבין העמיתות החילוניות שלהן, אבל בוודאי נשים שלא נמצאות בתחום התעסוקתי הזה אלא בתחומי החינוך והטיפול וכו'.

אנחנו מדברים גם בחברה הערבית, גם בחברה החרדית, על לכאורה תשלום של שכר מינימום ואחר כך מעסיק שהולך איתך לבנק ומבקש חזרה 2000 שקל, 3000 שקל מהמשכורת. אגב, בעיה מאוד מאוד רווחת במזרח ירושלים. אנחנו קליניקה שמטפלת ומכירה גם את הנושא הזה.

מה שהתחלתי להגיד זה שאמנם הקשר לעבודה הוא נחוץ, הכרחי, אבל צריך לזכור גם את מי שלא מסוגלת לעבוד. וד"ר הרבסט הזכירה מקרה של אישה עם ילד עם צרכים מיוחדים, זה מאוד רווח, אנחנו נתקלות בזה גם בקליניקה שלנו, בקליניקות נוספות. אמהות חד הוריות, ששה ילדים, שניים מהם נכים, מקפיצים אותה כל יום לבית ספר כי הילד עם מוגבלות נפשית חמורה והמסגרת לא מתאימה לו. אם היה לה יותר כסף היא הייתה יכולה אולי למצוא מסגרת טיפולית מתאימה.

זה באמת מעגל שותה כזה שמאוד מאוד קשה לחלץ ממנו. אותה אישה לא עובדת בגלל המצב וגם לא זכאית לסל השעות הגמיש ולסבסוד במעונות וכו'. אז זאת התמונה שאנחנו רואות.

אוקיי תודה.

ד"ר ניקול דהאן ואני בקואליצייה להבטחת תשלום מזונות בסינגור מלווה את איידל כבר שבע שנים. איידל עכשיו היא לא סיימה את מה שהיא הכינה ואני אדגיש רק שתי נקודות קצרות. האחת זה העתיד שלה ואני חושבת שזה לא יכל לצאת מהגרון. העוני החמור היה מעובד, העתיד שלה, אין עתיד על פניו, זה קשה להגיד כזה משפט, היא לא עבדה, אין לה פנסיה, אין לה זכויות, אין לה מיומנויות, אין לה שום דבר בגיל מבוגר לאישה למצוא עבודה. מה יהיה בעתיד - מזלה אולי להתחתן עם מישהו עשיר, מי יודע.

הדבר השני, ופה אני באמת רוצה להזכיר את הוועדה שחבר כנסת אלאלוף מינה, זה בדיוק המקרה של איידל מצביע על כך שמזונות זה לא הבטחת הכנסה. לאיידי המזל היה שלמרות שבעלה, והיא מרשה לי להגיד את זה, ברח לחו"ל, כל השנים היא נשארה לבד עם שבעה ילדים ופרנסה, הייתה לה דירה משותפת. המוסד לביטוח לאומי, היום, יש לו חלק נכבד בחלק של האב בדירה. זאת אומרת, שזאת לא הייתה קצבה. ולמרות שזאת לא הייתה קצבה רגילה בכל מקרה נמנע ממנה לעבוד בעוד שמאוד הייתה מסוגלת ורצתה.

זאת בהחלט נקודה חשובה בעלות על נכסים שהיא משנה גם את כל ההתייחסות לעוני ומוצאת עוני במקומות שאינם - - - ד"ר מירב שמואלי מרוח נשית.

תודה, בוקר טוב. אני רוצה להוסיף נדבך אחד וזה נשים שעובדות בשחור שהן גם נשים נפגעות אלימות. עמותת רוח נשית שהיא חלק מהקואליצייה להבטחת תשלום מזונות היא עמותה שעוזרת לנשים נפגעות אלימות לצאת לעצמאות כלכלית בין היתר כדי למנוע את החזרה למעגל אלימות כי יש הרבה נשים שחוזרות למערכת יחסים מתעללת רק בגלל קשיי פרנסה. וכמובן שעבודה בשחור היא בדיוק ההיפך מזה, היא בדיוק ההיפך ממה שהתהליכים אצלנו מנסים לכוון אליהם ועלולה לגרור אישה לחזור למעגל האלימות.

אנחנו לא רצינו, כמובן, לחשוף אף אישה פה מול הרשויות שעובדת בשחור אבל אני אקרא עדות מאוד קצרה שאישה הכתיבה לי וממש מוכנה, במילים שלה, זה מתאר מה המשמעות של לעבוד בשחור.

"אני בת 42, מגדלת לבד ארבעה ילדים. התגרשתי בשנת 2011. בעלי לשעבר אינו משלם מזונות ומעולם לא שילם מזונות. החל מ-2011 אני מקבלת מזונות דרך הביטוח הלאומי. לפני הגירושין לא עבדתי, התחתנתי ונהייתי אמא בגיל מאוד צעיר. התחלתי לימודים והפסקתי, אין לי מקצוע. כבר שש שנים אני עובדת בשחור. היום אני עובדת גם כמטפלת, בעבר עבדתי בניקיון ובמכירת בגדים בדוכנים בקניונים. זה תמיד היה בשחור בשיטות שונות, עשיתי כל מיני עסקאות עם השטן. לפעמים נתנו לי תלוש לא על שמי. היום אני עובדת עם תלוש אבל רק על חלק מהשעות, התלוש לא משקף את המספר האמיתי של שעות העבודה שלי. אני עובדת 40 שעות שבועיות ומצהירה על 15 שעות".

"למה בשחור? אם אצהיר על העבודה ישללו ממני הזכויות, לכן אני מוכנה להרוויח פחות ולעבוד בתנאים פחות טובים. מה המשמעות של עבודה בשחור- תנאים לא תנאים, שכר נמוך - פחות משכר מינימום, אחד המעסיקים כלל לא שילם לי במשך חודשיים כי הכיר את המגבלה שלי, ידע שאני לא יכולה לתבוע אותו. אין דבר כזה יום מחלה או יום חופש, שום תנאים. כל העתיד שלי נפגע מבחינה כלכלית, גם הפנסיה. השעות שאני מקדישה לעבודה לא יבואו לידי ביטוי בעתיד. כל אחת שעובדת את מספר השעות שאני עובדת בפועל יש לה הרבה יותר, שכר, חופשים. הן יכולות לטוס לחו"ל, לקנות רכב, לקנות בית. אלה דברים שאני לא יכולה לעשות ואני לא יכולה אפילו לשאוף לזה".

"המעסיקים בדרך כלל מבסוטים מזה שאני מבקשת דיווח חלקי, הם אומרים שאין בעיה, להם זה נוח כי הם משלמים פחות. הפקידות בביטוח הלאומי דווקא מאוד נחמדות, לא אטומות, הן מגלות אמפתיה למצב שלי, אולם הן אומרות, אלה החוקים, האטימות היא בחקיקה. אני מסתכלת קדימה ולא רואה סיכוי שהמצב ישתנה. אני יודעת שכבר לא אשנה שום דבר. הבעיה ידועה למערכת כבר שנים אבל הקול של אנשים מוחלשים לא נשמע".

זאת העדות ואני אוסיף רק עוד משפט אחד. אנחנו מנסות לכוון נשים לעצמאות כלכלית גם במובן הזה של עמידה על זכויות שלהן מול המעסיק, של יותר העצמה וביטחון עצמי, דברים שנרמסו בתוך מערכת היחסים האלימה. ולא צריך להוסיף פה אף מילה, כמובן שזה בלתי אפשרי בסיטואציה כזאת.

תודה, אני חושב שזה מאוד חשוב אבל אני חייב להגיד משהו שלי לא נוח עם הסוג הזה של הדיון. בצדק אנחנו קובלים על הקנס ביציאה לעבודה. אני לא הייתי רוצה שיתפרש כאילו יש לנו נתון שמוכיח כאילו שעניים עובדים עבודה לא מדווחת יותר מעשירים או כאילו שנשים עושות את זה יותר מגברים. אנחנו, לדעתי, נעשה בדיוק הפוך ממה שאנחנו רוצים לעשות אם זה הרוח שתצא מפה. ברור שכשמטילים קנס כזה אז קורים דברים שלא היינו רוצים ואנחנו לא יוכלים להתעלם מהם כפי שציינת וכנראה שהתופעה רחבה ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי לטפל בקנס הזה על מנת להתמודד. אבל אני חושב שזה יהיה שדר לא נכון מבחינתנו כאילו עושות את זה רק נשים עניות ולא עושים את זה עשירים, נשים וגברים.

ההבדל הוא הבחירה, חייבים לשים את זה על השולחן ולהגיד. אנחנו דוחפים את הנשים האלו ומתייגים אותן, יש הבדל בין אדם שרוצה להעלים מס ומתנהג בצורה מסויימת לבין אישה שנדחפת שאין לה ברירה.

לכן אמרתי את מה שאמרתי. בסדר, אז טוב שאת אומרת את זה עכשיו כי קודם זה לא נאמר ובעיניי זה חשוב.

ועוד הבדל בדבר הזה, אם אתה כבר מדגיש באמת שיש עבודה שהיא בשחור שהיא תוספת נעימה למשכורת ויש עבודה בשחור שהיא באילוץ בתנאים לא תנאים זה מה שברור שזה כבר לא משהו שרוצים אלא התחנה האחרונה לפני מה שאיידי אמרה שיש נשים שפשוט משתמשות בגופן כדי לשרוד.

ואני רק אוסיף עוד משפט אחד - בוודאי שיהיו נתונים לגבי כל היקף התופעה, זה קשה כי זה לא מדווח, אבל אחריותה של הממשלה היא לאסוף את הנתונים האלה, לא ארגוני החברה האזרחית שמשוועים למשאבים. אנחנו רואות את מי שבא אלינו לבקש סיוע אבל אחריות הממשלה היא באמת לנסות לאמוד את ההיקף של הדבר הזה בכל הדרגים.

להסתכל לתופעה בעיניים, להבין שהיא קיימת ושהיא שם.

שלומי אריה מקרן קציר רש"י.

שמי שלומי, הקרן שאנחנו מובילים היא קרן מיסודה של קרן רש"י. חבר הכנסת אלי אלאלוף מהמובילים של התכנית הזו, הוא הקים אותה, תכנית שבעצם לוקחת אמהות חד הוריות וסוללת להן את הדרך לעתיד טוב יותר באמצעות השכלה גבוהה. במעלה הדרך כשאנחנו מלווים את האמהות החד הוריות אנחנו זוכים להכיר אותן מקרוב גם בצד של התעסוקה. אני בראשית דבריי כן רוצה להגיד תודה לגברת דויטש ששיתפה אותנו בסיפור האישי שלה. הוא מאוד ריגש אותנו פה סביב השולחן אבל אני יכול להגיד, לצערנו, יש המון סיפורים כאלה. רוב הסיפורים שאנחנו מלווים הם מהסוג הזה. מכירים גם כן את הסיפורים של נשים שעושות הכל כדי להביא את הכבוד הביתה כדי שהן ירגישו משפיעות או שיכולות לחנך את הילדים שלהן באמצעות דוגמה אישית בדרך כזו או אחרת.

הרבה פעמים, אין מה לעשות, העולם הוא חומרי, הרבה פעמים צריך להביא כסף הביתה. כי כשהילדים בבית ספר הולכים במותגים או כשהילדים בבית ספר הולכים להצגות או הולכים לכל מיני מקומות מסוימים אותה אם חד הורית שהיא ענייה לא יכולה להרשות לעצמה את הדבר הזה היא עושה הכל כדי להביא את הכסף. וכשהיא הולכת דרך החוק ועובדת ומשתכרת ומנסה לבנות לעצמה עתיד טוב יותר באה המדינה ופוגעת בה בזה שהיא לוקחת לה את הקצבה.

ואני אתן דוגמה, למשל, כשאנחנו, הקרן עצמה, רוצה לתת סיוע כי אנחנו מבינים שחוץ מלממן את שכר הלימוד באקדמיה אנחנו מבינים שהיא צריכה גם סיוע בנושא מלגת קיום וכשאנחנו מעבירים לה את המלגה אז ביטוח לאומי שולל ממנה את הקצבה מהשקל הראשון, שקל מול שקל. מהרגע שאני נתתי לה קצבה ביטוח לאומי בעצם גוזר עליה לבקש ממני שאני לא אעביר לה את הכסף כדי שביטוח לאומי לא יראה את הדבר הזה. כמובן שאני לא רוצה לשתף פעולה בדבר הזה כדי לא לייצר איזשהו חינוך שלילי.

אבל הדבר הזה חייב להשתנות. כי ברגע שאתה עוזר לאם חד הורית, ובעצם למי אנחנו עוזרים, אנחנו עוזרים לילדים, מהרגע שהיא משנה, ואני חייב לתת פה כמה נתונים שלפחות יתנו אור בקצה. אותן אמהות חד הוריות שבוחרות, בניגוד לכל התפיסה שקיימת או אפילו נגד השכל הישר, במקום ללכת ולהתנפל על עבודה כדי להביא פרנסה הביתה היא בוחרת לחזק את עצמה באמצעות השכלה גבוהה בקצה, מהמחקרים שעשינו, חבר הכנסת אלי אלאלוף מכיר את המחקרים האלה מקרוב, יש ארבעה מחקרים שעשינו על הדבר הזה וכולם מתכתבים אחד עם השני.

אמהות חד הוריות שמסיימות את ההשכלה הגבוהה משתכרות בלפחות 2000 שקל יותר ממה שהשתכרו קודם. רובן מפסיקות להשען על מוסדות ביטוח לאומי ונהיות עצמאיות. הן הופכות להיות המודל בבית, החינוך עובר דרכן, הנקודת שיא שלהן הופכת להיות נקודת הפתיחה של הילדים. הן לא מפחדות להכנס לתוך המחברות של הילדים, להתחיל להתערב בשיעורי בית. אם לפני כן הן לא השקיעו כי הן חשבו שזה בזבוז כסף ומשאבים כדי למלא מקרר הן לא השקיעו בלשלוח את הילדים לחוגים או לתת להם שיעורי עזר, שיעורים עם תגבור בבתי ספר, הן פתאום מבינות שזה הדבר הראשון שצריך להשקיע בו, השכלה, חינוך וזה הדרך.

אנחנו גם מגלים שיש שינוי בשלושה מימדים: מימד אחד - הנושא החברתי. אם עד היום היא כל הזמן הסתובבו עם חברות שבכו על מר גורלן פתאום היא מסתובבת עם חברות מהאקדמיה, הן החברות שלה, מדברות על תואר שני, מדברות על התפתחות תעסוקתית. ואנחנו רואים גם בהיבט התעסוקתי שהן מתפתחות. בנושאים המשפחתיים פתאום האמא הופכת להיות משמעותית בבית, היא הופכת להיות המודל, זאת שמכווינה את הדרך לילדים שלה, נותנת להם את האופק, נותנת להם אור, נותנת להם על מה לחלום. בנושא הכלכלי דיברנו על זה, גם הנושא הכלכלי פתאום, הנושא הכלכלי הופך להיות רווחתי יותר.

אנחנו מאמינים שככל שנעזור לאם חד הורית להתחזק ולהפוך להיות משמעותית אנחנו נרוויח לא רק בזה שעזרנו לאמא אלא עזרנו למשפחה שלמה לבנות לעצמם עתיד טוב יותר ונוכל ככה לראות איזשהו אופק לפתרון הבעיה הזאת של אמהות חד הוריות ואפילו לא נתבייש להגיד שמדינת ישראל צריכה להוביל איזשהו מהלך שיתן הקלות מס למעסיקים שיעסיקו אמהות חד הוריות כי זה יכול לעזור בהחלט לאמהות חד הוריות להשתלב במקומות עבודה ויוכל לתת להן הזדמנות שווה כמו לשאר האוכלוסיות.

תודה. ד"ר מירי אנדבלד המוסד לביטוח לאומי.

אני אשמח שתשאלו ואז אני אשיב.

אני לא חושב שזאת מסיבת עיתונאים אבל אולי - - -

אה לא - - - אני צריכה לדעת על מה הנושא שאתם רוצים שאני אדבר, יש הרבה נושאים.

נמשיך את הדיון, אחרי זה יהיה לך מה להתייחס לזה. חגי פורגס ממשרד העבודה והרווחה. לא פה. סופי שניר מקו לעובד.

מאוד חבל לראות שמשרדי הממשלה לא נמצאים בדיון כזה חשוב.

יש פה משרד האוצר.

משרד האוצר פה יתייחס.

שלום, קוראים לי סופי, אני מקו לעובד, אני מנהלת את התחום של משק הבית בקו לעובד. רציתי להתחבר פה לכמה אנשים שהזכירו את העסקה כאילו בשחור. העסקה במשק בית, אני פוגשת מאות מאות של נשים בחודש שבאות כדי לבקש עזרה כי לא משלמים להן ביטוח לאומי, המעסיקים לא מפרישים ביטוח לאומי והמון פיטורין בהריון. הנשים האלה מגיעות מרקעים שונים, כולן מוחלשות, אלה שהולכות לעבוד במשק בית בדרך כלל כי אין להן ברירות אחרות.

וכן, השאלה היא, אנחנו מנסים תמיד להגיע להסדרים עם המעסיקים כדי שישלמו חלק מהזכויות הסוציאליות, כמובן לשכנע אותם לא לפטר אותן בהריון שזה הדבר הכי חריג וקיצוני. אבל בעצם הן נשים, כמו שהזכירו קודם, לא מקבלות בסופו של דבר את הזכויות שלהן, כולל את הפנסיה. הן מזדקנות בלי הדברים האלה והשאלה היא איך, אני מפנה את זה לכולם, אבל גם לוועדה פה, איך ניתן באמת להשפיע על מעסיקים ומעסיקות לשלם את הביטוח לאומי כדי שהנשים האלה, בסופו של דבר, אם הן הולכות ללכת גם יקבלו את המענקים והזכויות שהן צריכות לקבל ולהתייחס אל זה כהעסקה לכל דבר כי בעצם המעסיקים לרוב לא מחשיבים את עצמם כמעסיקים ומבחינתם הנה היא באה, הלכה וזהו.

תודה. דני גיגי, פורום הדיור הציבורי.

שלום. אני רוצה לדבר על משהו שהוא מאוד קשור אבל גם קצת לוקח אותנו לעוד מקום נוסף וזה תחום הדיור. לאחרונה, לפני יומיים, פורסם נייר עמדה של מרכז אדווה שעוסק בנושא של סיוע בשכר דירה, אני לא יודע כמה מכם ראיתם את זה, אבל יש לנו 170,000 משפחות שמקבלות סיוע בשכר דירה מהמדינה. רוב האנשים האלה שמקבלים סיוע בשכר דירה לא עומדים בזכאות לדיור ציבורי. 70% מהאנשים האלה זה נשים והנשים האלה לא עומדות בזכאות בגלל תנאי זכאות שהם תנאים בדיוק שקשורים למה שדיברתם פה. הן לא מקבלות הבטחת הכנסה ובגלל שהן לא מקבלות הבטחת הכנסה, לצורך העניין הן מקבלות מזונות אז אוטומטית הן לא נכנסות למעגל הזכאות.

התוצאה היא שיש לנו 170,000 משפחות שמקבלות 953 שקלים כסיוע בשכר דירה, זה הסכום שהן מקבלות מהמדינה, הן לא יכולות לעבור את תנאי הזכאות גם בגלל שאין להן שלושה ילדים. זאת אומרת, אנחנו נתקלים בנשים שמגיעות למשרד השיכון ולמשרדי החברות המשכנות ואומרים להן, בגלל שיש לכן רק שני ילדים ואין לכן שלושה ילדים אז אתן לא תקבלו זכאות לדיור ציבורי.

הפגיעה פה בנשים היא פגיעה מאוד מאוד קשה גם בגלל תנאי זכאות מאוד מאוד נוקשים וגם בגלל המשך שנגמר בסופו של דבר. הזכירו פה קצת את הנושא של נשים שנאלצות לעשות דברים כדי לפרנס את המשפחות שלהן אנחנו נתקלים בזה בכיוון של בעלי הדירות ואנשים מהחברות המשכנות שמנצלים נשים. היה פה מספר דיונים בוועדה למעמד האישה על הנושא הזה, זה נושא חמור והוא קשור באמת למצוקה הזאת שהמדינה יוצרת בזה שהיא לא מייצרת דיור ציבורי, לא מייצרת פתרונות שכירות ארוכת טווח.

זאת אומרת, הם נזרקים פשוט לשוק הפרטי הנשים האלה בלי שום זכויות, בלי שום דבר, עם מספר ילדים מאוד מאוד גדול. שר השיכון הגדיל ואמר שמדובר במיליון אנשים במדינת ישראל שחיים באופן הזה ללא קורת גג קבועה, ללא איזשהו מצב של משהו שהוא קבוע. אנחנו נתקלים בנשים שמספרות לנו, וזה באמת מגיע מכל הכיוונים ובכמויות מאוד מאוד גדולות של נשים שמספרות שנאלצו לעבור 50 ו-60 פעמים דירה במהלך חייהן שזה משהו שהוא פשוט הזוי ולא מובן.

אני לא מדבר פה על הנושא של יציבות לילדים, יציבות למשפחה, הוצאות על רווחה, הוצאות מעבר, העלות שזה עולה למדינה כל הסיפור הזה בהחלפת כל מערכת הרווחה לאותה אישה. ואני חושב שגם בתקציב הנוכחי אנחנו לא רואים ממש בשורה בתחום הזה. זאת אומרת, התחום של דיור ציבורי הוא תחום שכרגע המדינה לא ממש פועלת כדי לטפל בו, זה נשאר עדיין בשוליים.

ועדת אלאלוף, יושב פה אלי שאני מכבד אותו מאוד וממש מעריך אותו על מה שהוא עשה בתחום, אני יכול להגיד שמהוועדה עלה ש-40% מהאנשים שמקבלים דיור ציבורי אכן יוצאים מעוני. הם עשו בדיקה, הם לקחו 100 משפחות והראו ש-40% מהמשפחות האלה כבר לא היו צריכות טיפול מהרווחה אחרי שהן קיבלו דיור ציבורי.

בנוסף על כך בוועדה עלה ש-70% מההכנסה הפנויה של משפחות עניות הולכת על דיור. זאת אומרת שאם אנחנו רוצים לבוא ולטפל במשהו אז צריך לטפל קודם כל בנושא הזה. ועדיין, כל הדברים האלה וכל הוועדה ודוחות של מבקר המדינה על כך שהסיוע בשכר דירה לא מסייע לאנשים, כל הדברים האלה לא עזרו ולא מביאים לאיזשהו שינוי בתחום הזה של דיור שהוא תחום לדעתי קריטי בעיקר בהקשר של נשים. תודה.

כן, טוב. אז לפני משרד האוצר ד"ר מירי אנד'בלד.

כן, אני רוצה רק להאיר עוד פן אחד לגבי תעסוקה לא מדווחת של נשים. חוץ ממה שהן מפסידות בתחום הביטחון הסוציאלי בגלל שלא מדווחים על עבודתן, במחקר שאנחנו עשינו ראינו שמקבלות שהן חשופות יותר מכל אוכלוסיה אחרת לאי ציות לשכר מינימום של המעסיקים. מקובל לחשוב שאישה שעובדת במשק בית מקבלת כ-50-60 שקלים לשעה אבל כנראה שבהרבה מאוד מקרים זה לא כך והן מקבלות אפילו מתחת לשכר המינימום. כלומר, הן נענשות פעמיים גם בתחום השכר וגם בתחום הביטחון הסוציאלי.

עו"ד מאירה בסוק מנעמת.

אני רוצה להעיר כמה הערות. מכוון שאני פה הרבה שנים ואני נמצאת בהרבה מאוד ועדות אני יכולה לדבר על זיכרון מוסדי. מ-2003 כששר האוצר היה בנימין נתניהו והוא עשה את הדבר הנוראי הזה והקטין את הקצבאות, את הפנסיות, את הכל. ומאז מנסים בכנסת כל פעם לשנות. אז ב-2008 ניסו לעשות משהו עם השכלה גבוהה. כל פעם מנסים לשנות דברים, נתקלים בבעיה קשה מאוד במשרד האוצר.

במשך כל השנים האלה משרד האוצר לא מוכן לנתק את הקשר הגורדי בין הקצבאות ובין ההכנסה של האמא חד הורית או זה לא משנה, של האישה החד הורית. זה דבר שהוא, וכולן, כל הוועדות, כולן תמיד אומרות שזאת הבעיה המרכזית ונשים ילכו לעבוד ולא תהיה שום בעיה. וכל פעם האוצר בא ואומר, לא, זה כאילו מתנה. זה פשוט בלתי אפשרי להבין מה האוצר רואה ולמה הוא לא משנה את הסיפור הזה, זה דבר מדהים.

אולי רק משפט אחד - כשאנחנו אומרים לנתק לא מדברים על ניתוק שאשה שתשתכר 20,000 שקלים לא תקבל את הקצבה, צריך להדגיש את זה. כולנו מדברים על זה שלא ידובר בסכומים של 600 שקלים מעל או סכומים מאוד נמוכים. אנחנו מבינים את הצורך בהגבלה. מי שמשתכר פחות משכר המינימום, זאת הכוונה, לא יותר מזה.

זה ברור - - -

צריך לשים את זה על השולחן אין כוונה- - -

זה נראה לי היתממות שהביטוח הלאומי אומר, אין להן את הזכויות, הלא זה בגלל ביטוח לאומי שלא נותן להן אפשרות לעבוד על פי חוק. זה פה איפשהו היתממות מסויימת.

יכול להיות שזה מה שאת חושבת אבל הביטוח הלאומי הגיש המון הצעות חקיקה כדי להיטיב את מצבן של הנשים האלה גם מבחינת - - - וההכנסה שהן יכולות להשתכר- - -

למה זה לא עובר?

כפי שאנחנו יודעים ביטוח לאומי לא קובע את החוקים אלא פועל לפיהם.

מה שאנחנו רוצים פה להדגיש שביטוח לאומי הוא לא גוף עצמאי אלא מי שמעליו זה האוצר וכשביטוח לאומי גם בעזרת הארגונים השונים הציג כל מיני הצעות חוק אף פעם זה לא עבר.

אז המשכן הזה מוזמן לתקן את המצב.

אני רק רוצה לחזק את הנושא של קרן קציר. משהו הולך ומתרחש בכנסת בנושא הזה שאם יהיה באמת אפשרות ללימודים בהשכלה גבוהה ביחד עם הבטחת הכנסה בלא תנאי של שעות עבודה כי מדובר על שעות עבודה נוספות רוצים שהאישה גם תעבוד וגם תלמד וגם תגדל ילדים אז התוספת של שעות עבודה זה בלתי אפשרי. הדבר הנוסף שאני רק רוצה להזכיר זה שאלה לאוצר. הרי מבחינת מדיניות לאלמנות, ואני לא רוצה לגרוע מהן, יש גם שארים, גם שארים ילדים וגם מעודדים אותן להשכלה גבוהה, מממנים השכלה גבוהה ונותנים להן גם קיום. ובעצם מה האמירה החברתית פה של האוצר שלא רק שלא לעשות את זה לגרושות אלא ההיפך.

אייל מדן, רפרנט רווחה באגף התקציבים. אז בעצם הכל מופנה אליכם, למה לא לנתק את הקשר בין קצבאות לבין היציאה לעבודה, הרי קצבאות בדרך כלל המדיניות בארץ היא אוניברסלית, יש קצבת ילדים אוניברסלית, קצבת זקנה אוניברסלית וכן הלאה. וכאן אגב לא נטען שצריכה להיות קצבה אוניברסלית אבל לא לתת את הקנס מהשקל הראשון אז מה.

אמרו פה המון המון דברים, אני אנסה להתייחס לכמה שיותר, אבל מטבע הדברים אם אני שוכח משהו אז אתם מוזמנים להעלות את זה שוב.

לנקודה שהעלית עכשיו - באמת קצבת הבטחת הכנסה המקור שלה הייתה להוות קצבת קיום בסיסית לאנשים שבאמת אין להם יכולת לעזור לעצמם ושהם לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה. ועל כן, היא גם מיועדת וגם הדיסריגרדו, ההכנסה שמה שקראתם לכאן, ההכנסה שאין עליה קנס, הדיסריגרד הוא על פי זה בשביל שברגע שבנאדם שאנחנו רואים - - - בשביל לייעד את הקצבה לאנשים שהכי צריכים אותה, שבאמת לא מצליחים לעזור לעצמם ולהתקיים. פה המדינה באה ואומרת, אני באה ושמה משאבים בשביל לעזור למי שלא יודע לעזור לעצמו.

זה על הנקודה הזאת ואני שניה אנסה להתייחס אחד אחד. כפי שנאמר, אנחנו מאמינים שהדרך ליציאה מעוני היא תעסוקה ועם זה אני חושב שאין פה מחלוקת. אנחנו רואים את זה גם בנתונים, רואים את זה שבמשפחות שיש בהן שני מפרנסים, דוח העוני האחרון פרסם נתון של 5.3% - - -

אבל מה קורה במשפחות חד הוריות?

בחד הוריות אין שני מפרנסים.

בחד הוריות זה מאוד קשה. זה נכון, זה קשה מאוד - - -

זה בלתי אפשרי.

בוא נגיד זה יותר קשה אבל אין פה גם מחלוקת שברגע שמשק בית שהיו בו שתי משכורות הופך להיות משק בית עם משכורת אחת והבעל לא משלם מזונות ברור שיש פה ירידה משמעותית בהכנסות משק הבית, אין פה בכלל מחלוקת על הנושא הזה וזה באמת מאוד קשה. אנחנו עדיין חושבים שאחריות הבעל לשלם את דמי המזונות.

מה קורה כשהוא לא משלם?

המדינה באה ונתנה פתרון דרך חוק מזונות שב-1980 שנחקק חוק הבטחת הכנסה חוק מזונות התחבר עם חוק הבטחת הכנסה - - -

וזו הטעות, זה לא קצבאות.

אני לא חושב שזו טעות. אני חושב שחוק מזונות בחקיקתו נועד לתת, עוד פעם, כמו שהיה חוק הבטחת הכנסה, לתת רשת ביטחון מינימלית עבור נשים שבעלן לא משלם את המזונות. אבל ברגע שנחקק חוק הבטחת הכנסה לכלל האוכלוסייה אז החוק הזה בעצם התייתר והוא הפך להיות לכלל האוכלוסייה הרשת ביטחון הסוציאלית הזאת. כמו שהיה עד אז רק לנשים שלא קיבלו דמי מזונות הוא התאחד עם כלל האוכלוסייה. ועכשיו לעשות הפרדה בין כלל האוכלוסייה לבין נשים שמקבלות דמי מזונות, זה גם משפטית, ומשרד המשפטים יגיד אי אפשר לעשות את זה - - -

הם לא מתנגדים, הם אומרים - - - זה התנגדות של האוצר לא שלהם.

זה נושא שבחנו ואנחנו באמת ישבנו גם עם הארגונים החברתיים מספר פעמים, זה נושא שנידון בוועדת המשנה של ועדת העבודה ורווחה בראשות חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו ישבנו גם משרד האוצר עם ביטוח לאומי עם כל המשרדים הרלוונטיים, עם רשות האכיפה והגבייה ושירות התעסוקה, וניסינו למצוא פתרונות איך אפשר באמת לשפר את המצב הזה ובחנו באמת בצורה רצינית את ההצעה להגדיל את הדיסריגרד. צריך להבין, ההגדלה של הדיסריגרד בצורה שהארגונים דורשים תביא למצב, בגלל הקיזוז, בגלל שיש הרי אנחנו לא בנקודה אחת יש - - - הדיסריגרד ברגע שהוא מגיע היום ל-600 ומשהו שקל, זה לא או כן או לא, יש קיזוז, מתחיל קיזוז - - -

על כל שקל 60 אגורות.

בהתחלה זה 25 אגורות ואז 60 אגורות אחרי בערך 3200. בסופו של דבר נקודת האיפוס שבה אישה לא מקבלת בכלל היום, היום אחרי שנעשה כבר תיקון הוראת שעה לשנת 2017 שנמשכה, היא זכאית לקצבה עד שכר של בערך 7000 שקל. ההצעה שמונחת דיברה על שהקצבה תינתן עד שכר של בערך 10,000 שקל. זה אומר שאישה שמרוויחה או אישה שמקבלת מזונות עד שכר ממוצע במשק תקבל - - -

עכשיו, השאלה היא, זאת לא שאלה, אנחנו בעצם במצב הזה נכניס הרבה מאוד אנשים וניתן הטבות נלוות שמקבלים אנשים שהם באמת בהבטחת הכנסה, אנשים שהם ברמות שכר כשכר הממוצע במשק. אז למה דווקא להם צריך לתת את כל ההטבות הנלוות, ההנחה בארנונה, הנחה במים, הנחה, ולא לייעד אותן באמת לאנשים שהכי זקוקים להן. יש עם זה הרבה מאוד בעיות, אנחנו פירטנו אותן ויידענו עליהן בצורה נרחבת.

תקבע רף יותר נמוך.

הרי זה עניין של החלטה איפה שמים את הנקודה. אם המצב הזה כל כך - - -

אבל בכל מקרה את צריכה שיהיה לך איזשהו קיזוז. את לא יכולה לקבוע מצב שבו - - -

בכל מדינות אירופה וכל המדינות רווחה אין בכלל קשר בין המזונות לבין הבטחת הכנסה- - - השם של חוק המזונות זה הבטחת - - -

זה עלה, אני מניח שהוא יענה על זה גם.

לי מפריע גם שקוראים לזה קנס. זה לא קנס. צריך להבין, ככל שאישה מגדילה את הכנסתה מעבודה הכנסתה הכוללת עולה. נכון, היא מקבלת פחות סיוע והסיוע מהמדינה קטן ב-25 אגורות בהתחלה לשקל - - -

זה לא רק שם, זה סיוע בשכר דירה וזה בכל דבר.

אני מבקש לתת לו לדבר.

הכנסתה עולה, הכנסתה הכוללת עולה. נכון, מה שאתן מציינות וזה נכון, זה שיש את ההטבות הנלוות שאחרי שאישה יוצאת מזכאות לקצבה בכלל שזה בשכר של היום, 7000 שקל בערך, רק ברגע שהיא יוצאת מ-7000 שקלים אז מפסיקות להשתלם לה ההטבות הנלוות. הטבות נלוות מיועדות, וצריך לשים את זה על השולחן, מיועדות לאנשים שהכנסתם היא נמוכה מאוד.

מי שמרוויח מעל 7000 שקל אני חושב שהטבות הנלוות לא צריכות להגיע אליו ולא צריכות הטבות לסיוע בשכר דירה שהן מאוד יקרות, המדינה משקיעה בהן המון משאבים צריכות ללכת לאנשים שמרוויחים מעט ולא יותר מהשכר החציוני שהיום עומד על בערך 7000 שקל. אם חושבים שהמדינה צריכה לתת לחצי מהאנשים במדינה שמרוויחים פחות מהשכר החציוני סיוע בשכר דירה ואת כל ההטבות הנלוות זה לא הכוונה. ולכן, נכון, יש שם ירידה משמעותית, יש ירידה משמעותית אחרי, בעצם זה לא קיזוז של 60 אגורות, זה באמת הפסד של כל ההטבות הנלוות. וזאת מלכודת העוני- - -

כמה זה עולה?

ההטבות הנלוות הן סדר גודל בין 1000 ל-1500 שקל - - -

זאת אומרת שאם היא יצאה לעבוד בשביל 1300 שקל - - -

לא - - -

זה מה שקורה אצלי עכשיו. אני עובדת עכשיו ב-1300 שקל, עכשיו הדיור הציבורי מה ששילמתי 150 שקל יהיה כפול שלוש השכירות. אז למה יצאתי? מה עשינו בזה?

לא הבנתי את הנקודה.

יצאתי לעבוד, אני מקבלת עכשיו השלמת הכנסה, יש לי 1300 שקל משכורת ועוד 2400 שקל הבטחת הכנסה. יעלו לי את השכירות של הדיור הציבורי, עכשיו אני אשלם 700 שקל, כל שאר ההנחות שלי מתבטלות, מה זה עושה.

כל עוד את מקבלת הבטחת הכנסה - - -

מקבלת השלמה. אחרת אני הייתי צריכה ללכת לשבת שלוש פעמים בשבוע במעגלי תעסוקה.

השלמת הכנסה. אגב, גם זה, יש לנשים שהן מקבלות מזונות יש להן הקלות במבחני תעסוקה ושירות התעסוקה. אבל לגבי הדבר הזה, ברגע שאת יוצאת מקצבת הבטחת הכנסה, ברגע שאת עוברת את הנקודה שבה של ה-7000 שקל, שכבר את לא זכאית להבטחת הכנסה, אז כן שם את לא זכאית להטבות נלוות. וזה בסדר, הסברתי למה אני חושב שזה נכון, אתם יכולים לחלוק עליי וזה בסדר.

מה לגבי המזונות - - - אז רק שנייה, אני תיכף אתן לך, אני רוצה לתת לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב ראש ועדת העבודה והרווחה והבריאות גם. זה איש שכמובן המומחה לנושא בכלל של העוני.

המומחים הם פה, מי שסובלים. תודה רבה מוסי. צריך כמה נתונים בסיסיים. א' הקצבאות נמוכות מדיי. כל המשחק הזה זה לשחק 300 פה ו-200 שם וכו' זה רק מפני שהקצבאות נמוכות ביסודן וזה התחיל כפי שציינו ב-2003 וזה עוד לא חזרנו לרמה הנדרשת, בוודאי לא לרמה אפילו של 2003. ולכן כל המשחקים האלה שנאלצים לעשות.

שתיים, אני גם מודה, הממשלה לא הייתה חברתית בשנים האחרונות. הנושאים האלה לא עלו לדיון, לא טופלו. ולכן כשמטפלים היום בנושא והוא לא מספיק, דוגמה נכים, למרות המאמצים היחסית אדירים שנעשו הם לא מספיקים. הם לא מספיקים מפני שבאמת גם עם תוספת תקציבית של מיליארדים אנחנו בקושי הוצאנו את הנכים מתחת לקו העוני ולא לקו המחייה הטבעי שכל אחד מאיתנו היה רוצה לראות.

שנבין, העוני והסבל שאנחנו שומעים פה קשורים אחד בשני. דיברו על החינוך, דיברו על הדיור, דיברו על הקצבאות, הכל מחובר אחד לשני. וכל עוד שאין תכנית משולבת, וזה המטרה שידידתי, מירב בן ארי, כשביקשה ועדת משנה לנושא של החד הוריות, זה על מנת להביא פתרון ופתרונות גם אם הם בהדרגה ייושמו בהתמודדות של המשפחות החד הוריות.

אני לא רוצה להאשים את האוצר או את הביטוח הלאומי, זה הדרך הכי קלה, בערבית המרוקאית שלי זה אומר שהם הקיר הנמוך שכולם מטפסים עליו. אחריות היא כולה ממשלתית, אך ורק ממשלתית. כל הממשלה, בלי יוצאי מן הכלל. מי שרוצה יותר כסף לכביש ידע שהוא פוגע בחד הוריות. מפני שזה לא חבילה נפרדת. אם היום המספר החד הוריות הולך וגדל, וזה החברה שלנו ואנחנו אוהבים את החברה שלנו, אנחנו חייבים לשנות את המדיניות שלנו כלפי החד הוריות. והחישוב של הקצבאות או החישוב של התמיכות או הדיסריגרד חייב להשתנות.

לכן היה לנו המזל שבוע שעבר, גם אתה היית בוועדה שטיפלה בנושא של הנשים. לא טיפלנו רק בתוספת של גרושים לקצבה. טיפלנו גם בדיסריגרד. פעם ראשונה שהדיסריגרד של הנכים קפץ ב-900 שקל בבת אחת, שליש יותר מאשר בעבר. אבל זה גם שם, זה גם כלום. מי שאומר גם כלום. אבל קודם כל כל צעד רציני מתחיל בצעדים מסויימים. אבל זה מה שאתם צריכים להבין. אם היום המדינה לא תקח, הממשלה, כולה, לא תקח אחריות כוללת על מצב של החד הוריות המצב הזה, המד הזה החברתי יהיה רק יותר ויותר חלש.

שתיים - אי אפשר להמשיך לדבר רק במאקרו ולא במשפחות ובמקרים אישיים. כל מערכת הרווחה צריכה לשנות כיוון בעבודתה. הגברת המדהימה, אם לשבעה ילדים, בעיניי זה שיא היופי, אני בא ממשפחה חד הורית, אני מספר תשע אז אני יודע, קודם כל זה מקסים - - -

זה נראה לך משפחה קטנה שבעה ילדים.

זה נראה יפה מאוד. אבל זה אתגר אדיר אבל איפה מערכת התמיכה של הרווחה. למה היישוב שלה לא יודע להתמודד איתה. לכן גם שינינו ל- - - לפי דוח, איפה מירי, הייתה חלק אינטגרלי, שינינו את המבנה של לשכות הרווחה שיפסיקו לספור תיקים ויתחילו לטפל באנשים. ושיביאו להם למיצוי זכויות שלהם, חלק גדול מהאנשים, אני אומר לכם, שיושבים פה, אם היו יושבים עם אנשים שמודעים לזכויות שלהם הסבל שלהם היה קטן יותר.

אני לא אומר - - - פתרון - - - לכן אני מודה לחברתי עאידה סלימאן שהיא לא פה מסיבות אישיות ולמירב בן ארי ונשב עוד פעם כוועדה, לא כדי לבזבז ישיבה, כדי להכין תכנית ממשית שנציג אותה לאוצר מייד אחרי פסח. נעבוד על זה יחד עם הגופים שפה יודעים לבטא את המצוקות בצורה אמיתית ואנחנו ננסה להגיש את זה לאוצר ולממשלה כדי שתהיה החלטת ממשלה. לא החלטה של חבר, זה למרות ששר האוצר הוא חבר אישי גדול, ראש מפלגה שלי, זו לא אחריות שלו בלבד, זו אחריות כוללת. כי רק שירותים משולבים של כל המשרדים ביחד, מה זה בשביל משרד החינוך לטפל במלגות לאמהות חד הוריות.

כשהתחלנו באמהות חד הוריות, אני אגיד לכם ברש"י, סליחה אני עוד מזדהה שם, התחלנו את זה במלחמת לבנון השנייה כי נשים רצו לצאת לעשות - - - אז הצענו להן בואו תלמדו, תתחילו ללמוד. מה ששלומי תיאר, סליחה בלי לפגוע בדבריו, זה מעט מהשינוי המהותי שקרה למשפחות האלה. אז החינוך צריך. התעסוקה צריכה להשקיע, ההכשרה מקצועית צריכה להשקיע. בלי כל התירוץ הזה, לא אם תקבל עליך אנחנו מוחקים לך ב'.

חוק לרום הזיק למערכת, אנחנו החלטנו בדיון על ועדת הנכים לבדוק אפשרות לפסול אותו, לבטל אותו, נעבוד על זה. לכן אני חושב, קודם כל אני מודה שבאתם ליום הזה, מודה על המאבק המתמשך שלכם ותפקידנו כמחוקקים זה להביא לממשלה חומר מוכן להחלטתם. אז שיהיה לכם יום טוב ותודה וסליחה שאני זז.

תודה. כן, אני חוזר אליך מר מדן.

אני רק אתייחס לכמה דברים קצרים. אחד, דובר על הנושא של מדיניות בעייתית ב-2003. אני רוצה רק לציין כמה נתונים שחשוב לי להגיד. מ-2003 נכון שבטווח הקצר הייתה עלייה בתחולת העוני אבל אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית בשיעורי התעסוקה ושיעורי ההשתתפות, ירידה בכמות האנשים שדורשים הבטחת הכנסה, עלייה- - - המהלך גרם לכך שקצבאות הוחלפו בעבודה ובתעסוקה, וזה אנחנו חושבים מצב שהוא הרבה יותר בריא למשק, גם הוא מגדיל את - - - הוא גם בריא יותר - - -

למשק בטוח אבל לאישה שיוצאת לעבודה ומקבלת אותה הכנסה בעבודה במקום בקצבה לא בטוח שהוא יותר בריא.

הוא גם נכון יותר למשפחות, הוא גם נכון יותר לילדים שרואים את ההורים עובדים ולא תלויים בקצבאות - - -

כנראה אתה לא מכיר - - -

הוא לא עובד קבלן כנראה.

זה הנתונים ש- - -

זה כל כך לא נכון מה שאמרת, כל כך לא נכון, זה מדאיג יותר. אתה יודע, כאשר אתה נותן את ההסבר הזה אז מדאיג עוד יותר. היה יותר טוב - - -

אבל אני מציין נתונים כמותיים אני לא אמרתי שום דעה פה.

אתם רואים מספרים, אתם לא רואים איך זה מיתרגם למציאות.

תציג נתונים על העוני בחברה הערבית עם 12% יותר נשים ב- - -

עוני בקרב ערבים בדוח העוני האחרון ירד בכ-4% - - -

נכון, אבל בזה שלפניו הוא עלה. סך הכל התאזן אחד מול השני.

מ-2003 כמה עוני בקרב ילדים, יש עלייה ב-60% בעוני - - -

אם יש הישגים בתחום הזה הם לא בחברה הערבית.

בראייה לטווח ארוך משנת 2000 הוא עלה.

לא, בשנתיים הוא גם עלה לא רק ב- - -

אני יכול להביא את כל הנתונים שתומכים במה שאני אומר, אני רק ציינתי עובדות אני לא אמרתי פה שום משהו שהוא לא עובדתי. מ-2005 למשל - - -

עובדתית אמרת משהו לא נכון.

אני אתן דוגמה, למשל מ-2005 - - -

אתה מסתכל לאורך 10 שנים אחרונות או יותר העוני רק הלך וגדל.

זה לא נכון.

העמיק, לא רק גדל הוא גם העמיק.

זה לא נכון, אז אני רוצה לומר - - -

זה מתייחס לחברה הערבית.

גם ולא רק. תחולת העוני בקרב ילדים עלתה ב-60% בעשור השנים האחרונות.

מר מדן תמשיך.

הנתונים שאני מציין הגיעו מהמוסד לביטוח לאומי. נאמר ש- - - יש הרבה חוסר היכרות עם הנתונים אז באמת אני רוצה שנייה לעשות יישור קו ומירי אנדבלד שנמצאת פה מהביטוח הלאומי יכולה, זה מצגת שאתם שלחתם, שיעור העוני אצל עניים, רצינו מהעשור האחרון אז בבקשה. 35.8 שיעור העוני ב-2006 וב- 2016 31.2%, זה הנתונים של ביטוח לאומי, אני לא - - -

לגבי העוני של מי?

של ילדים.

העוני של ילדים ירד אבל מה שאומרת חברת הכנסת נכון והעוני של ערבים באמת עלה. במחקר שעשיתי יחד עם פרופסור מומי דהן אנחנו חקרנו את התופעה הזאת ונציג אותה בכנס של אספנט שיתקיים ביום חמישי- - -

אולי אתה לא מכיר את העוני כאשר - - -

אני מכיר - - -

יש לי עוד דבר להגיד. זה נכון שאנחנו רואים ירידה באי השוויון ועלייה בשיעורי התעסוקה, אבל זה נכון גם שאנחנו רואים שיותר ויותר משפחות עובדות נכנסות למעגל העוני כי המשפחות האלה שהולכות לעבוד לא עובדות במשרות גבוהות.

הוא הצביע על זה בעצמו.

יש לומר שהנתון הזה לגבי משפחות עובדות שנכנסות לעוני זה גם מוסבר בחלקו בזה שיותר משפחות שהיו כבר נמצאות בעוני נכנסות לשוק התעסוקה ועדיין מספר הילדים הגדול במשפחות האלה שלא עבדו עד היום, עדיין בגלל מספר הנפשות הגדול קו העוני שנמצא גבוה יותר ככל שמספר הנפשות גדול יותר עדיין לא מוציא אותם לעוני. זה לא אומר שככל שאתה יותר עובד אתה יותר עני, זה צריך שנייה רגע להבין את הנתון הזה.

אל תזלזל בדברים שלנו ואל תנסה את הניסוח כאילו אנחנו אמרנו ככל שאתה עובד יותר אז אתה עני יותר - - -

נאמר שיש יותר משפחות עובדות - - -

למה אתה - - - מזלזלת, אנחנו מציגים לך עובדות.

אני מתנצל אם דבריי השתמעו כצורה מזלזלת אני פשוט רציתי לדייק את הדברים. אני מתנצלת באמת שוב אם אמרתי משהו בצורה מזלזלת.

לא, כי אמרת שיש בעיה עם הצגת נתונים - - -

אני מבקש, לחברת הכנסת מותר להתפרץ אבל לא לאחרים. אני מבקש לאפשר למר מדן.

אני אסיים בעוד שני משפטים, אני לא אתייחס לכל הדברים שרציתי. אני רוצה גם להגיד שלנושא הזה של הגדלת הדיסריגרד שנעשה בשנת 2017 הוקצו 130 מיליון שקלים ולנושא - - - תוספת תקציבית נוספת של 15 מיליון שקלים ב-2018 שנכנסו לבסיס התקציב לעידוד תעסוקה בקרב נשים חד הוריות - - -

אבל זה הטיה - - -

אני אסביר, הייתה החלטת ממשלה בליל הממשלה, יש החלטת ממשלה, אני יכול להעביר לכם את החלטת הממשלה, ב-11 בינואר 2018, החלטת ממשלה שאמרה שתינתן תוספת של 15 מיליון שקלים והתקציב הזה תוקצב - - -

דיברתי על ה-130 שאמרת קודם - - -

ה-130 - - -

לקחו את זה ממקום אחר של אותן נשים, אנחנו יודעים את זה, אתה לא יכול להגיד את זה כאילו זה - - -

לא לקחו את זה משום מקום אחר זה הייתה - - -

שללו להן זכות אחרת - - -

בסדר, אבל הבהרתן את זה קודם, אנחנו מדברים פה כבר שעה וחצי.

הוא אמר הרגע, אי אפשר שבצילום ייצא שכאילו המדינה נתנה 130 מיליון לסיפור הזה, כשהיא לא נתנה היא לקחה להם באותו רגע מענק עבודה.

אני חושב שדיברנו על זה פה שעה וחצי.

לא, לא, לא לא דיברנו על זה - - -

בבקשה תמשיך.

גם בנטו זה יצא יותר וחוץ מזה נתנו את האפשרות - - -

בשקלים בודדים שהם לא משמעותיים.

במידה ומישהי המענק עבודה שלה נתן לה מצב טוב יותר אז נתנו את האפשרות בחירה לקבל את מענק העבודה.

לא הוספת כסף.

הוספנו, לא נכון להגיד שלא הוספנו.

הוספת אולי 20 שקל למי ש- - -

טוב, אני אסיים בזה כי אני רואה שאי אפשר באמת - - -

לא התייחסת לשאלה על המזונות.

איזה שאלה?

בעצם על ההקטנה של המזונות במקרה של יציאה לעבודה.

התייחסתי בתחילת הדברים שלי. כל העניין הזה שאמרתי, שקצבת מזונות - - -

התייחסת להשלמת הכנסה.

הבטחת הכנסה ומזונות התאחדו בעצם להיות קצבה אחת ודובר על העניין והסברתי גם למה וזה נידון, עוד פעם, עשינו על זה עבודה מאוד מעמיקה לראות איך אפשר לשנות את זה וכרגע הפתרון במידה ומרחיבים את הדבר הזה מדובר בהרחבה - - - לא ניתן לעשות פתרון שירחיב רק עבור מקבלות קצבת מזונות כיוון שמדובר באפליה כלפי נשים אחרות שהן לא מקבלות קצבת מזונות לא יכול להיות - - -

זה לילדים זה לא לנשים.

בסדר אבל - - - מבחינה משפטית לא יכולה להיות אפשרות שלנשים שמקבלות קצבת מזונות יהיה מצב שהוא עדיף על אישה אחרת שהיא באותו מצב. גם אישה שהיא אלמנה או אישה שהביאה לבדה תינוק לעולם והיא משפחה חד הורית לא יכול להיות שמדינה עוזרת יותר עבור אישה שמקבלת פסק דין מזונות - - -

- - -

אישה שבמצב זהה מבחינת המצב היא גם לבד, גם היא אישה שעובדת לבד וגם לה יש ילדים ולא יכול להיות שהמדינה תתן לאישה בגלל שהיא קיבלה פסק דין מזונות.

טוב, אני רוצה לסכם את הדיון.

אבל רגע סליחה - - - המדינה גובה מהאבות את הכסף של המזונות, אי אפשר - - -

בדיוק, וזה לא הבטחת הכנסה.

וגם השינוי בדיסריגרד ובקיזוזים זה על סמך זה שהן לא מקבלות מענק עבודה שהן קיבלו אותו קודם. זה לא בעצם המדינה לא הוסיפה שום דבר.

אני הייתי רוצה להגיד רק דבר אחד בבקשה. אני רותי יהושע פעילה חברתית ואני חוויתי חוויות מאוד קשות בחיים ואני רוצה לתת מניסיוני, מהמקומות שהייתי, דווקא כשאנשים חיים בעוני יכולים לתת את כל התשובות הנכונות ובמקום הנכון. אם אתם לא בשטח אתם לא יכולים לתת שום דבר לא במספרים ולא בשום דבר. אם תהיה אחדות, מהניסיון האישי שלי, 30 שנה שעברתי סבל וייסורים, הגעתי למקום מאוד טוב, הגעתי ללמוד מהמקום הטוב שהגעתי ממנו. הדבר הראשון זה דיור, הדבר השני חינוך והדבר השלישי זה רווחה. אם לא יעבדו בשיתוף פעולה לעולם לא יהיה כלום.

אני אשתף אתכם במשהו קטן, אמא שלי בת 80, יושבת על הכסא כי הייתה אישה מוכה. אתם רוצים להגיד לי שהילדים שלהם לא יהיו ילדים מוכים? יהיו. אבל ההבדל בין אמא שלי שסבלה מבעלה היא סבלה גם מהממסד. צריך ליווי, צריך תכניות, צריך תכנית רב מערכתית לא שאתם תקבעו בה, שהאנשים שחיים בעוני ישבו בוועדות כל השנה. זה פשוט, כלים פשוטים. כל כסף שתתנו לא יעזור. אף אחד לא בבית של משפחת כהן, משפחת חיים ומשפחת יהושע. עברתי מוסדות, עברתי הוסטלים, עברתי התעללות, עברתי הכל. ילד בסיכון הכי גבוה. אבל היום יש לי בית, אני אם לשישה ילדים מדהימים וכל זה ב-10 האצבעות האלה, תקשיבו לקול הזה. יש לזה פתרון. תודה.

תודה לך. אני רוצה לסכם, שמענו פה דברים קשים ובהחלט דברים חשובים. אני חושב שאנחנו יכולים לסכם בזה שהוועדה קוראת לממשלה לעשות שינוי דרמטי באופן תשלום הקצבאות המיועדות לנשים חד הוריות כדי שיעודדו תהליכי שיקום וכניסה למעגל העבודה ללא הפסקת התשלום או עם הקטנה, שוב, כפי שקבענו, יכול להיות שכר שבו כבר כן אבל לא כמו שזה היום, ללא הפסקת תשלום עם היציאה לעבודה או קיצוצה באופן משמעותי ברף שכר נמוך.

הוועדה קוראת לשנות את אופן תשלום מזונות הילדים על ידי המוסד לביטוח לאומי. האיחוד הזה אני חושב שהוא לא במקומו. ויש לפעול להסרת חסמים ליציאה לעבודה, דברים שנאמרו פה גם קודם, יותר מעונות יום מסובסדים, מסגרות מסובסדות אחר הצהריים, קייטנות וכו'. כמו כן, הוועדה תפנה למשרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי על מנת שיפעלו לאיסוף נתונים לגבי היקף של עבודה לא מדווחת עם כל הקושי באיסוף נתונים לעבודה לא מדווחת כי לא מדווחת אנחנו הרי מבינים את זה של בכלל ושל נשים חד הוריות בפרט.

הוועדה קובעת שעל הממשלה לפעול כדי לאמוד את הנתונים על מנת לבדוק האם בכלל בסטטיסטיקות ששמענו קודם יש ממש או שאנחנו צריכים להתייחס אליהן בצורה אחרת.

אני רוצה להודות לכולם על הדיון המועיל הזה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:43.