ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-26OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 548

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי, כ"ב בשבט התשע"ח (07 בפברואר 2018), שעה 9:00

1. הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת עובד חינוך), התשע"ו-2016

2. הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת עובד הוראה), התשע''ו-2016

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

מרדכי יוגב

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

עו"ד-יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - אביגיל סון

יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - דנה רוטשילד

ממונה יעוץ משפטי מחוז חיפה וצפון, משרד החינוך - בלה רדונסקי

סגנית מנהלת אגף בכיר כא"ג, משרד החינוך - דליה מזרחי

מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך - עינב לוק

מנהלת תחום, משרד החינוך - הילה פאר סיקרון

ק' בקרה וחקיקה, המשרד לבטחון פנים - תמיר גינדין

ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים - איילה ויינשטיין

קמ"ד חקירות באח"מ, המשרד לבטחון פנים - דניאל לוין

ע' יועמ"ש משטרה, המשרד לבטחון פנים - עדי טל נוסבוים

פרקליט במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה - אופיר טישלר

מתמחה, פרקליטות המדינה - אליה רוזנברג

עו"ד בסניגוריה הציבורית הארצית, משרד המשפטים - ישי שרון

מתמחה במח' יעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים - צופית הדר לוריא

רכז בכיר-מחקר ומידע בכנסת - אורי דוד ספירו טל

רכז מחקר ומידע בכנסת - מתן משה שחק

חוקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים - רמי בנבנישתי

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - מאיר אסרף

תמי סלע

אסף פרידמן

יפה קרינצה

הצעת חוק העונשין (תיקון - תקיפת עובד חינוך), התשע"ו-2016, פ/2700/20, הצעת ח"כ מרדכי יוגב

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה. הנושא שאנחנו דנים בו הוא נושא כאוב מאוד - שאני מניח שמקובל על כולם והשאלה רק איך נגדיר ואיך נצליח לסכם את נושא העונש - וזה תקיפת עובד חינוך. נכון שעובד חינוך הוא גם עובד ציבור, וכל עובד ציבור שתוקפים אותו, זה דבר חמור מאין כמוהו, בפרט אם בתקיפה הזאת מנסים גם לא לאפשר לו לבצע את עבודתו. בכל אופן, אני חושב שצריך להדגיש בנפרד את הנושא של עובד חינוך, כי בראייתי, בניגוד לחלק גדול מהתפקידים שאדם עושה את תפקידו, חותם על כרטיס ומאז הוא אדם פרטי, כבר לא מתעסק יותר בתפקיד עד למחרת, איש חינוך, איך שאני רואה אותו, הוא 24 שעות ביום איש חינוך. זאת אומרת, זה לא שכשהוא כבר לא בבית הספר הוא כבר לא איש חינוך ויכול להתנהג איך שהוא רוצה. אם הוא יתנהג איך שהוא רוצה כשהוא לא בבית ספר – התלמידים רואים, כולם יודעים – אז הוא איבד את כל היכולת שלו להיות איש חינוך. איש חינוך צריך 24 שעות לפעול כאיש חינוך, להתנהג כאיש חינוך, לחשוב כאיש חינוך.

אני חושב שזה שונה מחלק גדול מהתפקידים האחרים, ובהתאם לזה אני חושב שהפגיעה באיש חינוך או ההפרעה לאיש חינוך לא מצטמצמת רק לבית ספר. אתה יכול לתפוס איש חינוך בסופרמרקט או בבית שלו גם אחרי שעות העבודה וזה לא משנה, כי הוא איש חינוך גם אז, וכל הפרעה, כל פגיעה, כל ניסיון להשפיע עליו זה צריך להיות בדרגה הכי חמורה. אני חושב שזה דבר שמייחד את איש החינוך וצריך לראות איך זה יבוא לידי ביטוי בהצעת החוק.

מעבר לזה, יש היבטים נוספים לתקיפה של איש חינוך. זה לא חלק מהחוק, אבל צריך להסתכל על זה; תקיפת איש חינוך גורמת היום להשבתה, ואנחנו צריכים להיות ערים לזה. זה לא רק איש החינוך נפגע, היום ארגון המורים והסתדרות המורים, אם פגעו באיש חינוך – אחד ההורים, אחד מהמשפחה - פשוט יש השבתה של כל אותה עיר, לפחות. אנחנו צריכים לקחת בחשבון את המשמעויות של זה.

נשמע עוד מעט קצת נתונים מפרופסור בנבנישתי, אבל אני לא רוצה לראות שהנתונים אצל מורים הם פי חמישה יותר ממקומות אחרים, ולכן צריך לטפל בזה. אני רוצה לטפל בזה כשהוא קטן כדי שלא להגיע לגדול. זה לא חוכמה אחרי שהוא כבר גדול. אנחנו צופים פני עתיד. כולנו הורים, כל הילדים שלנו לומדים במוסדות החינוך, לכולנו יש אינטרס ובטח לכולנו יש מפעם לפעם טענות למורים - אני מקווה שבחלק מהפעמים אנחנו מצדיקים את המורים - כך שזה לא משהו ספציפי כמו אחד שקיבל דוח חנייה מהפקח. זה לכולנו, ואם לא נשים לזה מכשול בהתחלה אני מפחד שזה ילך ויתגבר. אז צריך לחסום אותו כבר כשזה קטן. לכן התכנסנו פה, ואני מקווה שנוכל להתגבש. אנחנו רק בקריאה ראשונה, כך שעדיין יישאר לנו זמן לתיקונים, אם נרצה, בין קריאה ראשונה לשניה ושלישית.

עד כאן דבריי, ומאחר שאלה הצעות חוק פרטיות, אבקש ממרדכי יוגב, אחד מיוזמי הצעת החוק, להציג.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מלאכת החינוך, בעיניי לפחות, זו השליחות החשובה והראשונה בישראל. הגם שאני מחשיב את תפקידנו, את תפקידם של אנשי צבא ועוד, אני חושב שמלאכת החינוך היא החשובה בישראל. אנשי החינוך עובדים קשה מאוד ביום-יום וההתמודדות שלהם היא גם חינוכית, גם ערכית, גם משמעתית. דיים בהתמודדות הזו, אבל כמו שאמר היושב-ראש, המלאכה הזאת לא נגמרת בכיתה. אני עד לשני ילדים שלי שהם אנשי חינוך, והמלאכה של מחנך היא קשה, והיא ממשיכה וממשיכה. אחת אפילו שוקלת אם להישאר בעולם החינוך, אבל לא כמחנכת בהכרח, כי עם זה גם הולכים הביתה.

החובה שלנו היא לתת להם את הגב בהתמודדות הזו שהלכה וגברה, שהיא התמודדות עם הורים או גורמים אחרים שמרשים לעצמם להתערב יותר ויותר. כל עוד ההתערבות הזאת היא במידה, במשקל ובמשורה זה בסדר, אבל כשהיא הופכת גם לאלימות - פה צריך לשים את הקו האדום.

החוק דיבר, וגם ראינו מה שהוועדה הכינה, על שלוש שנים בתקיפה של עובד ציבור, וראינו לנכון לייצר הרתעה, שאנחנו לא רוצים שיקרו דברים כאלה בכלל. אבל לו יצויר שאחד שכזה יפורסם בהתרעה הזאת, אני מניח שלא הורים רבים יפנו לדרך הזאת. זה חריג, אבל צריך לעצור את זה. אנחנו, כמערכת שמייצגת את הציבור, צריכים לתת נורמות יותר גבוהות של ענישה והרתעה כדי להגן על המורים, שבעיניי הם השליחים הכי חשובים שלנו.

תודה. חברת הכנסת ברקו, ואחר כך אבקש מכל שיקבל רשות דיבור לדבר בקצרה כי הקצבנו לזה שעה. אני מקווה שהדברים פחות או יותר מסוכמים, לכן שכל אחד יקצר בדבריו ונוכל להתקדם.

תודה, אדוני. אני רוצה לברך את חברי על הגשת הצעת חוק כה חשובה. האחיות שלי מורות, סגנית מנהלת, ואני שומעת סיפורי זוועה. אני חושבת שזו הידרדרות לעומת המצב שהילדים שלי היו במערכת. אנחנו רואים הורים שמבזים מורים, מתייחסים למורים כאל שליחים שלהם, כאל כאלה שצריכים לתת שירותים, ככאלה שצריכים למלא את מקומם. ראינו את האלימות של אותה אם כלפי מורה בבית ספר, כשהיא סטרה לה. זה היה קיצוני, אבל זה קורה כל יום. הסטירה לא חייבת להיות פיזית, היא גם מילולית. אנחנו רואים מעורבות של הורים באופן שלא מצמיח את הילדים ולא מאפשר להם לגדול.

היחס למורים, אם נשווה עם הדור שלנו - ההורים שלנו תמיד הצדיקו את המורים, ולפעמים אפילו שלא בצדק, אבל הם ידעו שאם הם לא ייתנו את הגיבוי למורים אי אפשר יהיה לחנך את הילדים. היינו קמים כשהמורה היה נכנס, לא היינו פונים למורים בשם. הם לא היו חלק מהחבר'ה, ולמורים גם לא היה צורך להתחבב עלינו. היה יותר חשוב שהם יוכלו להנחיל ערכים, גם ידע, גם לקדם את הילדים וגם לחנך אותם לדרך ארץ, לנימוס, ליחס כלפי מבוגרים. היעדר היחס למורים בא לידי ביטוי גם ביחס כלפי קשישים, גם כשצריך לבקש מילדים לקום באוטובוס לאנשים מבוגרים או לנשים בהיריון, דברים שהיו מאוד מאוד מובנים מאליהם.

לכן ההצעה הזאת היא במקומה, ואני רוצה לברך את חברי הכנסת יוגב ונחמיאס ורבין. זאת הצעה מאד חשובה. חבל שאנחנו צריכים לעשות אותה, ולעשות אותה בחוק, כי הנורמות השתנו כל כך במשך השנים. אנחנו חייבים לתת את הגיבוי, את ההגנה, לאלה שאנחנו שולחים לעמוד בחזית החינוך של הילדים שלנו וגם, להערכתי, לעשות עבודה מעמיקה עם ההורים. אין ברירה, כנראה.

תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להתנצל על האיחור. אני מחנכת את ילדיי לא לאחר, במסגרת דרך הארץ בזה שהזמן של אנשים אחרים הוא יקר. הילדים שלי, הבוקר אמרתי להם שאני מאוד ממהרת כי יש לי הצעת חוק מאוד חשובה. להפתעתי, אחד התאומים בני השבע שאל אותי: אמא, איזו הצעת חוק? מאוד התקשיתי לחשוב איך אני מסבירה לו שאני רוצה להגן על המורים שלו, של אחותו ושל אחיהם הגדול; שיש אנשים שמרביצים למורים, שמרימים עליהם כיסאות, שזורקים עליהם טלפונים, שחושבים שזה ראוי לצעוק על מורים, שהמורים עובדים אצלם, במובן הכי גרוע של החינוך שחינכנו את ילדינו. התחלתי לכבס מילים, חבר כנסת סלומינסקי.

היית צריכה להגיד את הפשטות והם היו מבינים את זה מיד.

לא רציתי להשתמש במילה "תוקף" – זו מילה נורא מפחידה – וגם לא רציתי להשתמש במילה "מרביץ", זו גם מילה לילדים. מה שיצא מהבן שלי, שאחד הילדים בכיתה שלו – אני לא רואה שם אלימות, תודה לאל. בית הספר בסדר גמור, הילדים יודעים להתנהג, ההורים יודעים להתנהג – דווקא במועדונית, אחד הילדים הרביץ למי שמנהלת את המועדונית כי הוא כעס עליה ומיד נשלחה לו הרגל או היד.

אנחנו היינו קמים כשהמורה היה נכנס – לא בית ספר דתי, לא בית ספר ייחודי. בית ספר ממלכתי רגיל. גם ביסודי וגם בתיכון היינו קמים כשהמורה היה נכנס, ובכלל לא חלף לנו בראש ולא הרגשנו לא בנוח מול המורה שלנו.

והיית מדברת אליו בגוף שלישי ולא בגוף ראשון.

כן. כל הכיתה הרגישה ככה, גם הילדים שנטו להפריע יותר, ואתם יכולים לנחש שלא הייתי שתקנית גדולה והייתי מפריעה מדי פעם. אבל מכאן ועד מה שנעשה - - -. הנטייה שלי היא לא אוטומטית להניח הצעת חוק. היינו מעדיפים אכיפה יותר חזקה. חקיקה היא כלי מאוד מאוד משמעותי, הייתי מגזימה ואומרת אפילו סוג של קדוש. זאת אומרת, כשאתה בא לחקיקה אתה צריך להרגיש שיש אילוץ לעשות דבר כזה, ופה באמת הרגשתי שאין ברירה, שאנחנו חייבים לשדר מסר מהבית הזה. תודה רבה לחבר הכנסת יוגב שהניח הצעת חוק זהה, כי אני באמת חושבת שככל שיותר חברי כנסת יהיו ערים לדברים האלה וינהגו בדברים בצורה כזאת, כך ייטב.

לכן הנחתי את הצעת החוק הזאת, ואני מודה לך שלא התמהמהתם עם קביעת המועד לדיון בוועדה העסוקה הזאת, ואני מקווה שנוכל להביא את זה לקריאה ראשונה במהרה. תודה רבה.

גם בזכותו של שר החינוך, שהבנו שהוא תומך בהצעת החוק.

כן, זה ודאי. מה יש למשרד המשפטים לומר בעניין?

העמדה של הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק.

כפי שהוא מנוסח?

יש כמה תיקונים לא מהותיים שהייעוץ המשפטי הציע. מבחינה משפטית, העמדה העקבית שלנו לא מבחינה בין עובדי ציבור שונים מבחינת ההגנה עליהם או חומרה של התקיפה שלהם. ככלל, כל עובד ציבור אמון על אינטרס ציבורי חשוב, וזה הערך המוגן של העבירה הזו. אבל במקרה הזה הממשלה החליטה שהיא רוצה להחמיר בתקיפות מסוג מסוים.

תודה. אופיר, בבקשה.

אני מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. פחות באתי להשמיע עמדה, מכיוון שעמדת משרד המשפטים ידועה, ויותר באתי לענות על קשיים ונקודות שאולי לא ברורות ביחס לאכיפה של תקיפת עובד ציבור, בדגש על תקיפת עובדי הוראה.

מאה אחוז. אז אתה רוצה לחכות עד שיהיו לנו שאלות, אם יהיו לנו?

כן.

בסדר. יש לנו כאן נציגות יפה ממשרד החינוך: עינב, בלה ודליה. מי מכן תפתח? בבקשה.

אני מהלשכה המשפטית. השר שלנו תומך בהצעת החוק, לשים את הזרקור על עובדי הוראה שנפגעים. שוחחנו על חידודים בהצעת החוק על מנת שזה יכלול את עובדי ההוראה שמועסקים בכל דרך שהיא. יושבת לידי עינב מיחידת שפ"י שיכולה להרחיב, שמעבר לחוק יש לנו גם תוכניות ודברים בתוך מערכת החינוך שבאים לטפל בסוגיה הזו.

זה חשוב מאוד. אנחנו צריכים לדעת שהחוק חשוב, אבל החוק הוא לא הפתרון. החוק צריך לבוא, אבל הפתרונות בדרך כלל מגיעים בשלב של חינוך, ואם נצליח בחינוך פה זה ישפיע על כל הנושאים האחרים – על החינוך בכלל, על ההתנהגות בכלל. אז בואו נשמע.

אני מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי, מנהלת אגף תוכניות מניעה. אני מסכימה באופן חד-משמעי שהמוגנות של המורים היא דבר קריטי והכרחי לעבודה שלהם. נדמה לי שזה אחד הנושאים שאנחנו רואים שכאשר קורה אירוע של פגיעה במורה, זה משפיע על תחושת המוגנות, לא רק שלו באופן אישי אלה של כל ציבור המורים ועל חוויית המוגנות שלהם והיכולת שלהם להמשיך הלאה ולהרגיש שהסמכות שלהם נמצאת ועומדת.

אני חושבת שכדי לייצר את אותה תחושת מוגנות אנחנו צריכים לבנות – וזה מה שאנחנו עושים, ואתאר בקצרה - תוכנית מערכתית כוללת שמדברת על המוגנות של כל באי בית הספר: של התלמידים, של המורים, של ההורים; להגביר את השיח והיחסים בין המורים לתלמידים; לייצר מנגנונים שיסייעו וימנעו אלימות. התוכנית שבנינו במשרד החינוך היא לא תוכנית לשנה מסוימת, לנושא מסוים, אלא היא אורח חיים של בית הספר ותשתית ארוכה. אנחנו מלווים את בתי-הספר בתוכנית ארוכת טווח, כשהתוכנית נבנית על-ידי הצוות החינוכי, ההורים והתלמידים, כאשר היא מבוססת על הנתונים של בית הספר. בית הספר מקבל מסד נתונים על מה קורה בתוך המסגרת החינוכית; הוא יכול לבנות תוכנית ארוכת טווח לכל המוסד החינוכי, הוא יכול לבנות תוכנית לכיתה, לשכבה, שנותנת מענה לתמונת המצב של בית הספר. הוא צריך לייצר מבנים ארגוניים שיאפשרו לבית הספר לייצר מעגלים של דיאלוג ושיח, ללמוד איך לנהל קונפליקטים במצבים של מורכבות. אנחנו יודעים שהרבה פעמים האלימות מתרחשת גם מתוך איזשהם קונפליקטים ומצוקות - - -

אתם עובדים רק עם הילדים או גם עם ההורים?

התוכנית שלנו היא תוכנית שעובדת עם כל האוכלוסיות – עם הורים, מורים ותלמידים. בשלב הראשון היא עובדת בעיקר עם הצוות החינוכי כדי להכשיר את היכולת שלו לגייס את השותפים האחרים לתהליך; היא עובדת עם התלמידים על היכולת שלהם לוויסות רגשי, לניהול קונפליקטים, על היחסים הבין-אישיים בינם לבין התלמידים, על יחסים עם המורים – כשיש לי מצוקה, איך אני משתף. אני הרבה מאוד אירועים של אלימות יכולים להימנע אם בית הספר ייצר את אותו אקלים בית ספרי שמאפשר דיאלוג, שמאפשר זמן לשוחח על הדברים, שמבנה מקומות בטוחים בתוך בית הספר, שיש למי לפנות. כמובן, זה נכון גם בהקשר של הורים – שלהורים יש כתובת לפנות אליה בבית הספר. כל הדברים האלה נבנים בתוכנית מערכתית מסודרת, שמלווה בתהליכי הערכה ובקרה של בית הספר וצוות היגוי.

התוכנית הזאת כבר עובדת?

התוכנית הזאת עובדת בבתי-ספר. יש לנו 1,000 מוסדות חינוך מדי שנה שמלווים בתוכנית על-ידי מדריכים מומחים שמגיעים לבית הספר ומסייעים. התוכנית משתנה בין בתי הספר ובליווי. בתי-הספר שבהם אנחנו מזהים רמת אלימות יותר גבוהה על סמך נתוני המיצ"ב מקבלים ליווי יותר אינטנסיבי; בתי-הספר שמצליחים להוביל את התהליך באופן עצמאי מובילים אותו לבד.

אתם פועלים בכל המגזרים?

התוכנית פועלת בכל המגזרים: בממלכתי, בחברה הערבית, בממלכתי דתי, בחרדי. זה משתנה ממגזר למגזר, אבל אנחנו מובילים תוכניות מותאמות כי זה משתנה.

זה התחיל עכשיו או שזו תוכנית ותיקה?

התוכנית הזאת היא תוכנית ותיקה וכל שנה, על סמך הממצאים, אנחנו מדייקים את הצרכים.

יש לכם תוצאות, לראות אם זה משפיע או לא?

כן. חשוב להגיד שמדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שיש לה מסד נתונים מאוד מסודר בנושא של אקלים מדי שנה. יש לנו שני סוגים של כלים שאנחנו בודקים: המיצ"ב שנותן לנו מסד נתונים גם ברמה ארצית וגם ברמה מוסדית. לכל מוסד ומוסד יש את מסד הנתונים שלו. בנוסף, יש לנו סקר ניטור אלימות שמועבר אחת לשנתיים שנותן תמונת מצב על האקלים הבית ספרי ועל מדדי האלימות בכל המערכת, ומדי שנה אנחנו מדייקים. אתן דגומה: במסד הנתונים הקודם, בשנת הלימודים הקודמת, זיהינו שנושא ונדליזם היה גבוה יותר משנים עברו, ונבנתה תוכנית שהותאמה לתוכנית הכוללת של בתי-הספר עם יותר דגשים בנושא של ונדליזם. שם אנחנו רואים כבר השנה שיפור בנושא הזה. זאת אומרת, מסד הנתונים מאפשר לנו גם לדייק דברים ברמה הארצית וגם ולכל בית ספר לבנות את התוכנית המתאימה לו.

המגמות מראות שלאורך השנים בתחילת התהליך יש ירידה במדדי האלימות, ובשנים האחרונות יציבות בנתונים, עם שינויים כאלה ואחרים. אם אתייחס לנושא של אלימות כלפי מורים – שזה גם אחד הנושאים שאנחנו מודדים - אנחנו לא רואים שינויים דרסטיים במהלך השנים, אנחנו לא רואים עלייה בנתונים, אבל רואים בנתוני המיצ"ב האחרונים שהתפרסמו שכשהמורים נשאלים אם הם חשים מאוימים - תחושת המוגנות שלהם; לא באיזו מידה הם נפגעו אלא תחושת האיום שהם חשים - שם אנחנו רואים עלייה בנושא של הורים.

שהמורים מרגישים יותר מאוימים.

מרגישים יותר מאוימים בנתונים מתשע"ו לתשע"ז. אנחנו לא רואים את זה בהקשר של תלמידים.

אתם רואים ירידה אצל תלמידים?

לא. אנחנו רואים יציבות בנתונים. אנחנו יוצאים עכשיו בתוכנית שמדייקת את הנושא של פגיעה במורים, ובכלל על התקשורת והיחסים בין מורים לתלמידים. אנחנו חושבים שצריך לראות את כל התמונה של היחסים בין מורים לתלמידים. התוכנית שלנו אומרת שאנחנו ממשיכים בתוכנית המערכתית כדי לייצר אקלים בטוח ומוגן בתוך בית הספר, ומוסיפים דגשים בתחילת השנה, בימי ההיערכות של המורים, לתת להם כלים לדיאלוג, לשיח, להתמודדות עם קונפליקטים.

היה בחדשות על העניין של התלמיד, של חרמות עליו בגלל המבטא שלו.

אלה אירועים שצריך לטפל בהם. בתחילת השנה אנחנו מדברים על כתיבת תקנון מדי שנה, לחדש את התקנון הבית ספרי. יש בתי-ספר שבונים תקנון ולא מחדשים אותו מדי שנה, אז לצאת באמירה מאוד ברורה שמדי שנה צריך לחדש את התקנון ולהגיד אמירות מאוד ברורות וחד-משמעיות לגבי כל סוגי האלימות ומדדי האלימות. כל בית ספר יבנה תוכנית התערבות שמבוססת על איך מקדמים את הקשר, את היחסים, את הכבוד ההדדי, את היכולת שלנו לנהל דיאלוג משמעותי בין מורים לתלמידים.

נעצור פה, כי - - -

אגיד מילה על הוועדה המחוזית, ברשותך. הדבר הנוסף שיצאנו אתו זה הקמה של ועדה מחוזית. הוראה תוקם ועדה מחוזית לצורך כל הטיפול באקלים בית ספרי וצמצום אלימות, שתבנה את התוכנית ברמה מחוזית. כאשר קורה אירוע של פגיעה בעובד הוראה, מפקח בית הספר יגיע לבית הספר כדי לללוות, לתמוך, להבהיר למורים מה הזכויות שלהם, ובמידת הצורך יכנס את הוועדה המחוזית ללוות את כל התהליך.

אני מציע שתנסו להתמקד יותר בנושא של עבודה עם ההורים. הילדים שומעים בבית, ואם לא עובדים עם ההורים העבודה חסרה מאוד מאוד. צריך למצוא את הדרך לעבוד עם ההורים של אותו בית ספר עבודה יותר יסודית. אם נצליח שם נצליח גם בבית הספר ובכל הנושאים האחרים שבהם יש אלימות, כי ברגע שההורה יבין את זה ויפנים את זה, אז לא רק בבית ספר, אלא גם כשהוא מגיע לחדר מיון או למקום אחר הוא יתנהג אחרת. אז כדאי לעשות ואתם, משרד החינוך, אליכם עינינו נשואות כי זה מתחיל וכמעט נגמר בחינוך. זה שיש חוק ויש עונשים, זה לא הפתרון. אין ברירה, לפעמים מנסים לחנך דרך העונש אבל זה אסון. העיקר צריך להיות החינוך, והעונש נמצא רק כדי להרתיע.

ברשותך, אוסיף שהתוכנית שלנו בנושא הורים היא לייצר שותפות חינוכית, לייצר איזה תהליך משותף שמבנה את כל הסוגיות החינוכיות במשותף. אני חושבת שזה רק נכנס כעוד נדבך למערכת היחסים בין מורים להורים.

תודה.

אני מברך את תלמידי בית אפשטיין מראשון לציון ונס ציונה שנמצאים עמנו פה ואת המלווים אותם, שימי מור בן דוד. אני רוצה לברך אתכם בברכת ברוכים הבאים בשם ה'.

בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה, אדוני היושב-ראש. באתי כדי לחזק את עמדתם של חבריי. אני תומך בהצעת החוק, יש לי הצעת חוק דומה, ואני מקווה שאצמיד אותה כשיביאו אותה למליאה בקריאה הראשונה.

כמורה לשעבר וכמי שכמעט כל שבוע מסייר בבית ספר, אם אנחנו רוצים לחזק את המורה – איך אומרים בש"ס? להחזיר עטרה ליושנה - להחזיר את מעמדו של המורה שיהיה חזק ומכובד, אנחנו חייבים להגן עליו. בעבר היתה הראייה החינוכית במשרד החינוך שהתלמיד במרכז; זה טוב שהתלמיד במרכז, אבל הראייה הזו גרמה לנו לשכוח שיש עוד גורמים שהם המנועים, הם הדינמו, הם הציר החשוב בעשייה החינוכית, שזה מורה. המורה הוא זה שעושה כבוד לעצמו, זה קודם כול – בהכשרתו, ביכולת הפדגוגית שלו, ביחס שלו - אין ספק. אבל בעידן החדש שלנו – ואני מחזק את עמדתו של היושב-ראש ואת עמדתכם - התפקיד של ההורים חשוב מאוד משום שבסוף, לצערי הרב, מה שמתקנים, משפרים או בונים בבית הספר - הורסים בבית. זה לא מה שאני מקווה לו, אבל לצערי הרב, להורים יש תפקיד חשוב. הייתי גם עד להתקפות של מורים - אני מדבר על בתי ספר ערביים, למשל – על-ידי הורים שבאים לבית הספר ומרביצים למורים. מורה שמושפל מול התלמידים שלו הוא גמור, זהו. הוא גמור בעיניהם. איפה הכבוד שלו? הכבוד שלו נרמס.

בשנים האחרונות יש חיזוק. היה ויכוח אצלנו, בחברה הערבית על פייסבוק. אמרו שם שרוצים להגן על המורה מפני שכל תלמיד רוצה להסתכל על המורה ולהתלונן. לא, זה לא עניין של מורים מול תלמידים. לא. העניין הוא לתת הגנה למורה, שהוא הציר החשוב בעשייה החינוכית והפדגוגית בבית הספר, להחזיר לו את הכבוד שלו.

לאחרונה, כאשר מורה מדבר משהו עם תלמידים, הם מתלוננים במשטרה על המורים. אני לא בעד זה שהמורים יתנהגו בצורה לא חינוכית, אני לא אומר שהמורים הם מלאכים, לא. אבל צריך לתת להם לפחות הגנה דרך החוק הזה. אני בעד השילוב - אני עם הראייה שהעניין הוא חינוכי-תודעתי, אבל בלי הרתעה אנחנו לא יכולים להגיע ליעד ולתוצאה. תודה רבה.

תודה רבה. מבחינת המשטרה, מי יציג?

אשמח להציג. יש איזה שאלות שאדוני רוצה לשאול?

קודם כול, אם יש לכם נתונים.

יש מסמך מסודר שהועבר לכנסת ב-6 בפברואר, מסמך שמרכז את נתוני פתיחת התיקים בין 2004 ל-2017, כולל נתוני סגירה ונתוני הגשת כתבי אישום. אפשר לראות במסמך נתון מעניין, בהמשך למה שהיושב-ראש ציין, ש-73% מהתיקים של אלימות במוסדות חינוך מבוצעים על ידי קטינים. רוב העבירות הן ברמה של קטינים ופחות בגירים, כאשר שני שליש מהתיקים האלה הם תיקים שנסגרים. אנחנו צריכים להבין שהמדיניות ביחס לקטינים היא מדיניות שונה מאשר לבגירים. שם המדיניות היא של שיקום, של הליך מותנה, שבו המדינה משלבת זרועות במטרה למצות - - -

אצל הקטינים, אתם מגיעים להורים כדי לדבר אתם? הקטין שעושה את זה לומד מאיזשהו מקום, וזה בדרך כלל מהבית. האם אתם מגיעים להורים לעשות משהו אתם או שזה שהוא קטין אז כאילו לא קרה כלום וממשיכים הלאה? אז אין לנו מה לעשות כי בבתי-ספר היסודיים כולם קטינים.

אני אומר שוב: יש מקרים שבהם קטינים הולכים למסלול של הליך שיקום. אם הם עוברים את תהליכי השיקום האלה המטרה היא ליצור מנגנון משותף של שירות המבחן עם מערכת החינוך, להחזיר את אותו קטין לדרך הישר ולא להכתים אותו בכתם פלילי. אבל יש מקרים חמורים – ויש לי פה דוגמאות לכתבי אישום שהגשנו ביחס לקטינים - ששם הטיפול היה יותר מחמיר, בהתייחס לעובדה שהעבירה יותר חמורה, חוסר שיתוף פעולה מצד הקטין. צריך גם לקחת בחשבון שיש הבדל בגילאים; טיפול בקטין בן 12 או 13 שעבר עבירת אלימות בבית ספר שונה ביחס לקטין שהוא בן 17 או בן 18, וזה גם בא לידי ביטוי בנתונים.

אבל שאלתי אם אתם מגיעים לדבר עם ההורים, לעשות עבודה עם ההורים? להורים הרי יש את האחריות הבסיסית.

כן, נעשית עבודה ביחד עם ההורים. בדרך כלל שירות המבחן הוא זה שנמצא בתמונה ויוצר קשר עם ההורים. אני יודע שבחלק מהמקרים יש חוסר שיתוף פעולה מצד ההורים. אנחנו לא יכולים לחייב אותם לקחת חלק בהליך. זה תפקיד שהוא יותר בפן הרווחתי של שירות המבחן ופחות בפן הכפייתי.

ביחס לבגירים, הנתונים נמוכים יחסית. במקרים החמורים אנחנו מגישים כתבי אישום ומנסים למצות את הדין עם הפוגעים. צריך להבין שבסופו של דבר אני לא בטוח שהחמרה בענישה תביא להרתעה, כי לדעתי הפתרון הנכון הוא ליצור שילוב זרועות בין המשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט, כי בסופו של דבר מי שגוזר את הדין אלה בתי הדין. אנחנו יכולים לטעון לעונש ולהביע את העמדה העונשית שלנו, אבל אם לא יהיה שיתוף פעולה בין כל הגורמים לא נוכל ליצור שינוי ממשי.

ואתה רומז שגם אם אתם מבקשים, זה נעצר בפרקליטות או בבתי המשפט?

לא. גם התביעה המשטרתית מגישה כתבי אישום על עבירות של תקיפת עובדי ציבור. בסופו של דבר, כשתיק מגיע לבית המשפט, בית המשפט רואה את כל הנסיבות, כולל הנסיבות של הנאשם והנסיבות של התיק, ובסופו של דבר גוזר את העונש. ברוב המקרים העונש שנגזר לא מתקרב אפילו לרמת הענישה המקסימלית.

כמה זמן לוקח עד שנגזר העונש – שנה, שנתיים?

לא, פחות.

מישהו בכלל זוכר שהעונש שניתן קשור למעשה שנעשה? אם זה הפרש של שנה וחצי–שנתיים אף אחד כבר לא יודע על מה זה היה בכלל. ההרתעה יכולה לעבוד אם זה מגיע בתכיפות; אם זה רחוק מאוד – זה לא משפיע, אף אחד לא יודע על מה זה היה.

לגבי קטינים יש הליך מסודר בבית משפט. ההליך של הקטינים לוקח זמן, זה לא משהו שנעשה מהר. אנחנו מקבלים חוות דעת משירות המבחן וזה תהליך שהוא תהליך ארוך, תהליך שיקומי בדרך כלל, שבו נותנים לקטין הזדמנות להשתקם ולחזור למוטב. לגבי בגירים אני יכול להגיד שבדרך כלל הטיפול הוא טיפול מהר. כשמדובר בעבירה חמורה בדרך כלל תיקים מוגשים עם בקשה למעצר או בקשה לשחרור בתנאים. כתבי האישום מוגשים במהירות יחסית לבתי המשפט והטיפול נעשה בקצב מהיר. אני אומר שוב: התוצאה תלויה בנסיבות של התיק, בנסיבות של הנאשם ובמדיניות הענישה של בתי המשפט.

תודה. איילה מהבט"פ, את רוצה להגיד משהו או שאת סומכת על המשטרה?

אם יש שאלות - אשמח.

מאיר מהסתדרות המורים, בבקשה.

מדובר אכן בדיון חשוב בהצעות החוק שהוגשו על-ידי חברי הכנסת. מזכ"לית הסתדרות המורים נמצאת כעת בשליחות בכנס חינוך בין-לאומי בחו"ל שמתקיים במדינה מוסלמית, ולכן נבצר ממנה להשתתף בדיון החשוב הזה.

נציין שמדובר בפרק אחד מיני רבים בתיקוני החקיקה הנחוצים שהסתדרות המורים יוזמת ומבקשת להתקדם בכנסת בימים אלה. צר לנו שהשיח הידרדר לרמה של החמרת ענישה פלילית, אבל אין מנוס מכך. זה ברמה של הדברים שקורים כאן בכנסת.

במישור של האיגוד המקצועי, הסתדרות המורים חרתה על דגלה לא לנוח עד אשר לא ישופרו מעמדם, שכרם ותנאי עבודתם של עובדי ההוראה. זה מיתרגם בשטח לפעולות ארגוניות שמתבצעות כל אימת שיש מקרה אלימות נגד עובדי הוראה. אין זה משנה מבחינתנו אם מדובר בקטין שביצע את העבירה או בהורה או בעובר אורח שנכנס לבית הספר והחליט לחסל חשבונות, ואגב אורחה תקף עובד הוראה.

אנחנו רוצים לברך על היוזמה של חברי הכנסת המציעים ולציין גם את הסיכום שהושג בבית הדין יחד עם משרד החינוך. לפי בקשת הסתדרות המורים, משרד החינוך החליט לייחד חודש שלם לקידום המודעות למלחמה באלימות וקידום שיח הוגן וראוי במוסדות חינוך. אנחנו מברכים על כך ונשמח להמשיך לשתף פעולה בנושא.

תודה. נמצא אתנו מישהו שחוקר את התופעה הזאת הרבה זמן, פרופ' בנבנישתי. המיקרופון לרשותך.

תודה רבה שהזמנתם אותי. אני חוקר ולומד את הנושא הזה כבר יותר שנים ממה שאני רוצה לזכור, בארץ ובחו"ל, ואני קצת מכיר את הספרות וממשיך לחקור את הנושא. אני חושב שזאת תהיה טעות גדולה מאוד ללכת בכיוון שאתם הולכים בו. אין לזה שום הצדקה, לא על סמך הנתונים - ומדינת ישראל היא המובילה בעולם באיסוף נתונים שיטתי - שמראים שהבעיה הזאת הולכת וקטנה והתייצבה, וכל הנתונים של המשטרה שהספקתי לראות מראים את אותו כיוון, וגם ארגון המורים עושה מהלך מאוד יפה של איסוף נתונים שיטתי. איסוף הנתונים השיטתי שלהם מראה שהמצב לא נעשה יותר גרוע.

העובדה שיש תוכנית טלוויזיה שמראה מצב קיצוני משפיעה מאוד על חברי כנסת, אולי גם על חלק מהציבור, אבל זאת לא הדרך שמדינת ישראל הולכת בה כדי להתמודד עם שיפור האקלים בבית הספר. אפשר לתת הרבה קרדיט לשפ"י; יש הוכחות שיש שינויים חיוביים בדרך החינוכית. ההרתעה שמושגת על ידי ההכפלה של עונש מסוים שנגזר על מעט מאוד אנשים אולי ירגיע את ארגון המורים וייתן להם תחושה שזה מאדיר את המורה, אבל לפי דעתי זה מקטין אותו אם צריך להגן עליו בצורה כזאת. מורים צריכים לעבוד מתוך מומחיות, ואם צריך תמיכה, צריך תמיכה כדי שילמדו עוד יותר וייצרו בית ספר יותר מוגנים גם לתלמידים.

לא נאמרה כאן מילה אחת על השיעורים הגבוהים של פגיעת מורים בתלמידים וזה לא מופיע כאן על השולחן. הממצאים שלנו מראים באופן מאוד ברור שבבתי ספר שבהם התלמידים לא מוגנים, גם המורים לא מוגנים. אנחנו מדברים על אקלים בית ספרי ועל שבר. אנחנו לא מדברים על שיעור דומה, אנחנו מדברים על בתי ספר במספר קטן וממוקד במקומות מסוימים יותר מאחרים. לכן יש מקום לתהליך חינוכי, עבודה והשקעה של משאבים דווקא במקומות שדורשים את זה יותר מאשר איזושהי אמירה, שכמו שאמרת, הסיכוי שהיא תשפיע על מישהו גם במשך הזמן שעובר, והאם יש מישהו במדינה שיודע אם זה שלוש שנים או חמש שנים במקרה הכי קיצוני.

יש לנו מספיק חוקים להגן על בני אדם. כל התמונה המתקבלת ממה שיש לנו כאן זה שזה רק יפריע לתהליך של התפתחות, של תהליכים חינוכיים וארגוניים לשיפור המצב בבתי הספר.

תודה רבה. אמרת כאן נושא מאוד מעניין, במובן של אלימות. ראיתי שנציג ארגון המורים נזעק, אבל זה בסדר. איש על מחנהו ואיש על דגלו, כמו שאומרים. אבל הצבעת על זה שיש גם אלימות של מורים כלפי תלמידים.

שלא מצדיקה, אגב, שום - - -

ודאי. אבל אם זה אקלים בית הספר, יש קשר בין אלימות של התלמידים כלפי המורים, שזה דבר מעניין ומדאיג. אני גם שמח על זה שבסך הכול יש יציבות מבחינת הנתונים שאתה מראה. אני רק רוצה להגיד שיכול להיות שהיציבות היא לא בגלל שבאמת יש פחות, אלא יכול להיות שיש פחות דיווחים כי פשוט מתרגלים לזה ורק על מקרים חריגים מדווחים.

אין שום תמיכה בטענה הזאת, לא לגבי התלמידים ולא לגבי המורים.

דקה, רק תשמע. אם מורה מדבר באופן גס וחצוף, אני לא חושב שיש מורה שמתלונן על זה, אולי בודדים. זה יכול להיות הרבה פעמים ואף אחד לא התלונן, כי כבר התרגלנו. אם הוא ירים יד – יתלוננו; אבל אם הוא ידבר בגסות - מבחינתי זו אלימות, אבל לא נמצא תלונות על זה.

אנחנו לא מדברים על תלונות, אנחנו מדברים על אנשים שפונים אליהם ושואלים אותם. שיעורי הדיווח על אלימות מילולית הם הרבה יותר גבוהים ומשקפים את העובדה שזאת באמת חוויה לא נעימה, והיא מופיעה.

הבנתי. אני רוצה להדגיש שבכנסת יש לנו שתי מטרות. מטרה אחת היא לייצב ערך, ואתה מבטא אותו בחקיקה. דבר שני, רוצים את החקיקה כדי שהיא תעניש, תרתיע.

אז שהכנסת תתמוך במורים. הם עושים עבודה חשובה מאוד.

בסדר, אנחנו תומכים. אנחנו רוצים לתמוך גם בערך הזה, ולכן הרבה פעמים יש חשיבות לנושא שיבוא לידי ביטוי בחוק, מעבר לזה שיש גם גורם הרתעתי. צריכים לדעת שהחוקים שאנחנו מחוקקים בדרך כלל זה עד חמש שנים. זה לא שאומרים: חמש שנים; אין חוקי מינימום כמעט. יש לנו לפעמים יצר הרע, או יצר הטוב, כן לקבוע חוקי מינימום כי בנושאים שאנחנו רואים שבתי המשפט – ופה הבנתי מהרמיזה של תמיר, לא בהכרח בתי-המשפט עונים על הציפיות, במירכאות, של הענישה והרבה פעמים עובדים קשה ובית המשפט נותן עונש קל או בכלל לא – עבודות שירות – שזה עושה צחוק וגם מרפה ידיים. אז אין טעם כבר לעשות את זה, כי אומרים שבין כה וכה - - -

הסיסטמה שלנו, בעיקרון, היא של עונשי מקסימום, לא של עונשי מינימום.

היה מקרה אחד או שניים שעשינו חוק מינימום, שמחייב את השופט – צריך לתת לא פחות משלוש שנים, נניח. המערכת מאוד מתנגדת לזה, אבל לפעמים רואים שבתי המשפט, אולי בגלל שזה מגיע אליהם אחרי הרבה זמן ואולי בגלל שהשופט שומע את זה פעם ועוד פעם ועוד פעם, אז ליבו גס. זה כמו מנתח שיכול לעשות ניתוח עם דם והכול, ותוך כדי זה לאכול כי הוא רעב, ואחר יכול להתעלף. יכול להיות שגם השופטים מתרגלים. אבל הפעם אנחנו לא מתכוונים לעשות עונש מינימום. זה עד חמש שנים, והשופט יראה לפי הדברים. ברגע שמעלים את הרף, זה מסר בשביל השופט, להגיד לו: אל תעשה מה שאתה עושה לגבי פקח, למשל, שהפריעו לו לשים דוח. הפקח, אחרי שגמר את עבודתו הוא לא מחויב לשום דבר, הוא אזרח רגיל. הוא לא צריך התנהגות מיוחדת כדי שלמחרת, כשהוא יבוא לתת דוחות, יגידו לו: איך אתה נותן דוחות, הרי אתמול לא עמדת יפה בתור. זה לא קשור. אצל מורה זה כן קשור, הוא איש חינוך 24 שעות לכן יש הבדל גדול והעונש פה בא לרמוז לבית המשפט ולכל המערכת שלפחות הכנסת רואה את זה כערך חשוב ומאוד ורציני, ומצד שני להגיד לכולם איך אנחנו רואים את המורה – כמי שעובד 24 שעות. אנחנו רוצים להעצים את המורה ולראות את התפקיד הקשה מאוד שיש לו – שהוא צריך להתנהג מכובד ובטוב לא רק בבית הספר – 24 שעות. לכן יש חשיבות לנושא הזה.

אני בעד שנעצים בזה שנצביע ונוכל להביא את זה לקריאה ראשונה.

כן, נצביע.

אני רוצה להגיד קודם כמה הערות כלליות ואז את הנוסח עצמו. ראשית, אני מתחברת למה שדובר פה, על זה שחקיקה לא מחוקקים כשאין אילוץ לחוקק, וגם הסתדרות המורים אמרה שאין מנוס. פה אני שואלת האם יש תשתית עובדתית שמצביעה על זה שאין מנוס, לאור הנתונים ששמענו על התופעה, שהיא ביציבות או בירידה ושיש טיפול בכל מיני דרכים חינוכיות באקלים הבית ספרי, בפרט כשאנחנו שומעים שרוב המקרים שמוגשים למשטרה הם תקיפות על-ידי קטינים ושם המורכבות של האקלים הבית ספרי – שזה מורים ותלמידים, לשני הכיוונים – מובילה בדרך כלל לרצון לטפל באופן יותר חינוכי, טיפולי ומעמיק. זאת שאלה, כי בסופו של דבר אנחנו מתקנים את חוק העונשין, חוק פלילי. אנחנו מחמירים בענישה ומציעים להעביר את העבירה מעוון לפשע. זה מהלך משמעותי, יש לו כל מיני השלכות.

צריך גם לזכור שהחמרה בענישה לא הוכחה כדרך יעילה להרתעה ולהשגה של הפחתה בהתנהגות האלימה במחקרים שאומצו על-ידי הממשלה בדוח דורנר לגבי מדיניות ענישה וטיפול בעבריינות. צריך לקחת את זה בחשבון כשמתקנים את חוק העונשין ועושים מהלך שיש בו גם מסר לגבי עובדי ציבור אחרים. פה גם צריך לזכור שיש עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פרקליטים, סנגורים, שסך הכול, מבחינת מקרי האלימות שהם חשופים אליהם, אפשר לומר שהם חשופים יותר לאלימות.

- - -

הסברת שאהבת לדבר בבית ספר.

חבר הכנסת סלומינסקי, נתת את משנתך. יש לי מה להעיר, יש לי הצעת חוק דומה בנושא אנשי רפואה, משום שיש - - -

הוועדה צריכה רק להצביע וניתן לך לדבר. לא מנענו ממך לדבר, רק לא מכובד כשמישהו אחד מדבר להפריע. היא תסיים, אתן לך. אין מה לעשות, אנחנו עובדים ככה.

ברור. הבעיה היא אצלי.

התיקון כמובן משפיע על ההחמרה בענישה מבחינת עונש מרבי, גם כשמדובר על תוקף קטין וגם על תוקף בגיר, וגם את זה צריך לקחת בחשבון. זה עלול להשפיע על היבטים של שיקום ושל טיפול שונה בקטינים.

נכון, היו הצעות, ויש כל הזמן, לגבי החמרה בענישה גם לגבי עובדי ציבור אחרים. היה דיון מעמיק בנושא הזה פה, בוועדת החוקה, לפני שבע שנים ובעקבותיו נעשה תיקון בעבירה של תקיפת עובד ציבור והעבירה, כפי שהיא מנוסחת בחוק העונשין היום, היא בנוסח שונה ומתוקן בעקבות אותם דיונים. גם שם היה רצון להחמיר לגבי עובדי ציבור מסוימים, בסופו של דבר עשו יישור קו ויצרו מדרג של ענישה: שלוש שנים בתקיפה - שזאת כבר נסיבה מחמירה - כשהאדם שאותו תוקפים הוא עובד ציבור – כל עובד ציבור. קבעו הגדרה מאוד רחבה: שזה לא רק עובד מדינה, אלא כל עובד של גוף שנותן שירות לציבור.

חשוב לציין שבכל סיטואציה שבה מוכח שכוונתו של התוקף היתה להכשיל את עובד הציבור בביצוע תפקידו, למנוע ממנו – והרבה פעמים במקרה של עובד חינוך זאת תהיה הסיטואציה, בוודאי כשזה קורה בבית הספר, בזמן עבודתו על-ידי הורה שיש לו בן או בת שהם תלמידים של אותו מורה - אז אפשר יהיה להראות שהנסיבות המחמירות מתקיימות ואז הענישה כבר היום היא חמש שנים.

עכשיו אני מגיעה לנוסח עצמו, גם שם היו כמה הערות.

לא, אני רוצה דקה כי אני רוצה זמן להצביע.

קודם כול, צריכים להצביע על מיזוג הצעות החוק. יש פה שתי הצעות חוק וצריך למזג אותן להצעה אחת ולהכין אותן לקריאה ראשונה.

אתם מוכנים להתמזג?

כן.

מי בעד מיזוג שתי הצעות החוק?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

ההצעה למזג את הצעות החוק נתקבלה.

תודה, הצעת המיזוג התקבלה פה אחד.

חבר הכנסת סלומינסקי, אני מבקשת להגיד דבר אחד, הוא חשוב. הנחתי גם הצעה בנושא צוותי רפואה משום שיש דימיון בין שני המקצועות האלה – ויסלחו לי, כמובן המורים וגם הרופאים – יש עמדה נחותה וסוג של חוסר אונים שמאפיין את המקצועות אלה יותר מאשר מקצועות אחרים של עובדי ציבור.

השאלה היא אם החמרה בענישה לחמש שנים תסייע לחוסר האונים.

אנחנו לא יודעים, ולכן הערתי בהתחלה בעניין הזה.

מאחר שזה רק לקריאה ראשונה, יש לנו הרבה מה לדון בנושא הזה ולהיכנס לפרטים. אבל לפחות לקריאה ראשונה אעלה להצבעה את הנוסח הקיים פה. בין קריאה ראשונה לשניה ושלישית נוכל לדבר, גם הסנגוריה תוכל לדבר אז – תרשום לך את הדברים. אז גם נוכל להיכנס לפרטים של ההצעה.

יש שני תיקונים. 1. בנוסח ההצעות מדובר על "התוקף עובד חינוך בזמן עבודתו", כשגם בדברים של היושב-ראש עלה שעובד חינוך, גם כשהוא מחוץ לבית הספר, והורה תוקף אותו אחר הצהרים או באיזה אירוע חברתי כדי להכשיל אותו או להשפיע על עבודתו,. גם אז החומרה היא באותה מידה. אגב, גם זה משהו שנדון בוועדה בזמנו. רצו לעשות את האבחנה הזאת והגיעו למסקנה שכל עוד זה קשור לעבודתו, בגלל שהוא עובד חינוך - - -

"בזמן עבודתו" אנחנו לא מתכוונים לבית ספר. נוריד או שנגיד אחר כך שזמן עבודתו זה 24 שעות.

אז עדיף להוריד את זה. "שקשור לביצוע תפקידו".

בהקשר לעבודתו.

בדיוק. אני חושבת שהמינוח הנכון הוא "בהקשר לעבודתו".

זה כתוב: "קשורה למילוי חובתו או תפקידו". זה נמצא שם.

הדבר השני זו ההגדרה של עובד חינוך. כרגע ההגדרה מפנה חוק פיקוח על בתי ספר, שהוא חוק שאמנם ההגדרות בו כלליות אבל הוא חוק שחל על בתי ספר בבעלויות ולא על כלל בתי-הספר. לכן אנחנו מפנים לחוק לימוד חובה, שהוא החוק הכללי יותר.

כשאני מדבר על עובדי חינוך, הכוונה היא גם המסייעת, לא רק המחנך.

"שעוסק בחינוך או בהוראה".

הערה נוספת היא של משרד המשפטים, ואני לא רואה בעיה אתה, היא להבהיר ש"התוקף עובד ציבור שהוא עובד חינוך", מפני שאנחנו בתוך ההגדרה של תקיפת עובד ציבור. עובד ציבור זאת הגדרה מאוד רחבה, שחלה לא רק על עובדי מדינה אלא כל נותן שירות לציבור מטעם גוף שעוסק במתן שירות לציבור. לכן זה מכניס את זה למסגרת של העבירה הזאת.

רוצים שזה יהיה "עובד ציבור"?

עובד ציבור שהוא עובד חינוך והתקיפה קשורה - - -

ויש עובד חינוך שהוא לא עובד ציבור?

לא הצלחתי לחשוב על מצב כזה ולכן לא ראיתי בעיה.

יש כוונה להפנות לחוק לימוד חובה. הגדרה של מוסד חינוכי שם היא מאוד פלואידית.

אם כל מורה, לא חשוב באיזו מסגרת – בחינוך התורני, בתלמוד תורה – בכל מקום הוא נחשב עובד ציבור, אז לא אכפת לי. אם זה ספק – לא נוסיף כרגע, נוסיף לקראת קריאה שניה ושלישית.

זה יותר למען הסר ספק. העבירה היא עבירה של תקיפת עובד ציבור, ויש הגדרה של עובד ציבור ברקע, זה רק מוודא שנסיבה מחמירה לא מכניסה את מי שלא היה נכנס בעבירה הבסיסית. אנחנו לא יכולים לחשוב על מישהו כזה, אבל מכיוון - - -

נעשה את זה, אבל לקראת שניה ושלישית נבדוק את זה. אם יתברר שיש מערכת חינוך שבה עובד החינוך לא מוגדר כעובד ציבור אז נמחק את זה.

זה לא רק עובד ציבור. צריך לכתוב: "עובד ציבור או מי שממלא חובה או תפקיד". זאת אומרת, כל מי שנכנס לרישא.

תוקף עובד חינוך.

"שהוא עובד ציבור" נכניס מאוחר יותר, אם יסתבר שיש עובד חינוך שהוא לא בהגדרת "עובד ציבור".

ההגדרה של עובד ציבור היא הגדרה מהותית, היא חלה על כל מי שעוסק - - -

אני לא יודע להגיד, אז אני רק אומר מה הכוונה, ובין ראשונה לשניה ושלישית תעשו אתם ונעשה גם אנחנו את הבדיקה כדי לדעת שאנחנו לא מפספסים ברגע שאנחנו מצמידים.

שרת בית הספר?

לא. הוא נכנס במסגרת אחרת, אבל לא כעובד חינוך.

עובד ציבור, כן?

כן.

כן, אבל לא עובד חינוך.

גם אם הוא עובד של עמותה פרטית שעוסקת בחינוך.

כרגע אנחנו מאשרים את החוק כפי שהוא, בשני התיקונים שדיברנו עליהם. מי בעד אישור הצעת החוק לקריאה ראשונה?

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

ההצעה להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה במליאה נתקבלה.

תודה, אושר פה אחד. אני מתנצל בפני מי שלא קיבל הזדמנות לדבר, כולל כותב הדוח מטעם הממ"מ. יהיה לנו את הזמן לעשות את זה לקראת קריאה שניה ושלישית ונעשה גם את כל הבדיקות שנדרשות. כרגע, לקריאה ראשונה, מה שאישרנו עכשיו זה מכובד.

תודה על המהירות שהבאת לוועדה.

תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:01.