ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-28OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 563

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ח בשבט התשע"ח (13 בפברואר 2018), שעה 10:00

קליטת מפוני גוש קטיף ברשויות

חברי הוועדה: בצלאל סמוטריץ – מ''מ היו"ר

לאה פדידה

איתן ברושי

חיים ילין

אסף יצחקי - מנהל אגף התיישבות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מנחם גרנית - יו"ר הוועדה המיוחדת ליישום תכנית ההתנתקות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

טל שורקי - יועץ לשר החקלאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שי חגג' - ראש המועצה, מועצה אזורית מרחבים

דני מורביה - ראש המועצה האזורית לכיש

סיגל מורן - ראש המועצה האזורית בני שמעון

אליעזר אוירבך - מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף

נעמה זרביב - חברת ועד כרמי קטיף

מרדכי בטר - מנהל מרכז קטיף - להנצחת מורשת גוף קטיף וצפון השומרון

כרמי יוגב - דובר מרכז קטיף

בלהה שלמון - מנהלת קהילת כרמי קטיף

חמוטל שפירא - ועד מתיישבי גוש קטיף

אברהם צברי - שבי דרום

אברהם פרחן - ראש קהילת "אל הים"

עינת קורמן - סמנכ"לית הפורום המשפטי למען ארץ ישראל

אסף הורן - אחראי מחקר

ליאת סעדון

ר.ל., חבר תרגומים

קליטת מפוני גוש קטיף ברשויות

חברים, בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של ועדת הפנים, במסגרת יום מיוחד כאן בכנסת, לציון 12 שנה לעקירה מגוש קטיף. הכותרת שנקבעה לדיון, לבקשת ועד המתיישבים, בהסכמת יושב ראש הוועדה חבר הכנסת קיש, היא קליטת העקורים ברשויות.

אני חושב שקשה יהיה לחלוק על אמירה שלפיה מדינת ישראל נכשלה במבחן התוצאה בכל מה שנוגע לדאגה, לטיפול ולשיקום - - -

ממשלת ישראל.

היו הרבה ממשלות מאז, בסדר.

זו לא המדינה.

אתה בתורך תוכל לדייק אותי, אני אשמח מאוד.

בוודאי, הייתי שם.

מדינת ישראל על כלל מערכותיה נכשלה. היא הייתה להוטה, עשתה מאוד מהר את הגירוש ועשתה הרבה יותר לאט והרבה פחות ביעילות את משימת השיקום. החוק מלכתחילה היה חוק רע מאוד וממילא גם היישום שלו, בעיניי, הוא כתם שחור אחד גדול בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. בתוך החושך הגדול הזה יש גם לא מעט נקודות אור, אני חושב שבראש אלה המתיישבים. חלוצים גדולים, שחיפשו לעצמם את המשימות הציוניות והאידיאליסטיות ביום שאחרי, לא נשברו ולא הלכו לחפש פתרונות קלים.

נקודות אור נוספות אלה ראשי המועצות, שבחלקם נמצאים כאן איתנו, שי, דני, סיגל, יאיר, שאני חושב שעשו לאורך השנים מעל ומעבר בקליטת העקורים. אני יכול לומר, אני חושב, בהגינות, אני מניח שהם יסכימו, שהם גם הרוויחו, קיבלו כוחות טובים, חזקים, חיזקו מאוד את ההתיישבות באזורים שלהם אבל התאמצו מאוד ועשו, בעיניי, משימה בלתי אפשרית, התמודדו עם סיטואציות לא נורמליות ולא הגיוניות. כמובן, כמובן, כמובן, ואני בעניין הזה לא אובייקטיבי, השר אורי אריאל שמלווה את הסיפור הזה לאורך השנים, עוד בהיותו חבר כנסת ואחר כך בהיותו שר. גם הוא, כמו ראשי המועצות, מול מציאות ובירוקרטיה וחוק רעים מאוד כנקודת פתיחה, השתדל לעשות מה שאפשר.

אנחנו ניתן ראשית כל, לאסף יצחקי, מנהל אגף התיישבות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, שאליו נטמעה ונכנסה מנהלת "תנופה", תן לנו, בבקשה, את הסקירה שלכם, לא באריכות גדולה. אני רק רוצה לבקש מראש מכל החברים, מכיוון שאנחנו רוצים שהדיון הזה יהיה דיון שהוא לתועלת, אז בואו נתמקד פחות בעבר. זה נורמלי, גם אני עכשיו נתתי הקדמת עבר, אז מותר גם לומר כמה מלים, אבל בעיקר תנסו להציב את האתגרים, את הקשיים ואת הצרכים שלכם נכון להיום, כדי לסיים, 13 שנה אחרי, שזה באמת דבר נורא ואיום, יש לנו עוד מבני קבע ומבני ציבור שלא הסתיימו ועוד 160 משפחות, עוד 10%, שעוד לא התחילו את בניית בתי הקבע שלהם. אז בואו ננסה להתמקד באתגרים ובצרכים שלכם, מהממשלה ומהכנסת. ואם נצליח נוציא כאן איזשהו סיכום שיהיה לתועלת. אסף, בבקשה.

בוקר טוב. מה שאני אציג כרגע זה בעצם סטטוס איפה אנחנו עומדים היום ביחס לאיפה שהתחלנו. חשוב לי להדגיש שאנחנו נמצאים בישורת האחרונה, אנחנו תיכף נראה את הנתונים. אין ספק שאנחנו כבר נמצאים הרבה מאוד זמן אחרי ההתנתקות ועצם זה שיש עדיין משפחות שלא הגיעו לבתי הקבע זו בעיה ואנחנו לא מתעלמים ממנה, זה מסיבות מגוונות שלא ניכנס אליהן כרגע, אבל אנחנו עכשיו עושים כל מאמץ בשביל לסיים את הטיפול במשפחות המפונות בפרק זמן שאנחנו מקווים ומאמינים שלא ייקח יותר משנתיים.

אני מחלק את הסקירה לארבעה נושאים: הסכמי העתקה, דיור, ועדות פיצויים ותמיכה ברשויות שקלטו את המפונים. נתחיל מהסכמי ההעתקה. כפי שאפשר לראות אנחנו מדברים פה על שורה של 20 הסכמים שבעצם הקימו קהילות בכל רחבי ארץ ישראל. הרוב נמצא יותר באזורים של מועצה אזורית חוף אשקלון ולכיש, לא מעט גם במועצה אזורית נחל שורק, אבל כפי שאתם רואים, יש לנו מהדרום ועד הצפון, יש לנו קהילות שהפריחו את השממה באזורים שהיו לגמרי - - -

למה אתה אומר רק 20? יש 22, יש 11 יישובים ו-11 הרחבות.

נכון, נכון, 22 יישובים. חשוב לי להדגיש שאנשים הגיעו גם לאזורים שהם אזורי ספר יחסית, כמו החלוציוֹת על גבול מצרים ועד בוסתן הגליל. במקביל להעתקות קהילתיות נעשו גם העתקות של מוסדות ציבור שהיו בתוך הגוש. אתם רואים פה, למעשה יש פה שבעה מוסדות ציבור שכבר הועתקו וכבר מאוכלסים ופעילים כיום, באשדוד, בנטע, בני נצרים, נווה, בניצן ובנצר חזני. יש עוד שלושה מוסדות ציבור שנמצאים עכשיו בהליכים של תכנון לקראת העתקה: ישיבת "נצר מָטַעֲי", "מכון התורה והארץ" ו"ישיבת תורת החיים".

למה זה לוקח 12 שנה?

היו הרבה מאוד חילוקי דעות לגבי לאיפה הם יעברו, היה צריך את ההסכמה של הרשויות, את ההסכמה של הנציגים של המוסד. בסופו של דבר אנחנו היום נמצאים כבר בתוך המסלול. כפי שאמרתי, כבר התחילו לתכנן ואני מאמין - - -

יש תקציב? בשלב הזה, מנחם, אנחנו כבר אחרי כל - - -

כן.

רק לפרוטוקול, מנחם גרנית, יושב ראש הוועדה המיוחדת.

תקציבית הכול מתוקצב, צריך רק לדעת שהעיכובים בשלושת המוסדות האלה נבעו כולם מבעיות של תב"ע, בעיות של הסכמת רשות, בעיות של הסכמה בין הרשות לבין המוסדות עצמם, בתוך המוסדות. המִנהלת, מבחינתה, כבר סגרה את העניין לפני מספר שנים, אבל במוסדות עצמם, מסיבות שלא תלויות בנו, למעשה העניין התעכב, אבל כרגע למעשה כולם נמצאים במסלול של תכנון.

מה עושים עם הפערים? אני מניח שכשאתם סגרתם במִנהלת, לפני שש, שבע, שמונה שנים זה עלה איקס, היום תשומות הבנייה עלו - - -

פיצינו אותם הן בצד שכר הדירה שהם נאלצו לשלם עוד כמה שנים והן בצד עלויות הפרויקט, כך שלמעשה עם כולם אנחנו כרגע בהסכמה מוחלטת.

כולל באשדוד?

באשדוד יש כבר מקום שנכנסו אליו וחיים בו והכל בסדר.

היה שם ויכוח על שכר הדירה מול ראש הרשות.

לא, מקור הוויכוח בישיבת "נווה דקלים" באשדוד נובע מענייני סטנדרט הבנייה.

אני מדבר על שכר דירה. באתר הקרוונים ראש העיר דורש איזשהו סכום מסוים.

יש איזה ויכוח בין ראש העיר לבין הישיבה - - -

כמה משפחות גרות לא בבתי קבע?

לא, לא, אנחנו מדברים עכשיו רגע על מוסדות, נשים לשנייה סוגריים למוסדות.

יש כרגע אי הסכמה בין הישיבה לבין העירייה, אנחנו לא באמצע, לגבי כמה שכר דירה מגיע. יש פה ניסיון של העירייה לנצל את הכיס העמוק של המדינה לקבל קצת יותר, אני מניח שנגיע לידי הסכמה, זה לא מעכב שום דבר מבחינת הפעילות השוטפת.

תודה.

רק נראה שבתמונה פה אתם יכולים לראות, זו הישיבה באשדוד, היא כבר מוקמת ונראית מאוד מרשימה.

נדבר קצת על דיור. אז למעשה, היו כ-1,400 משפחות זכאיות לפי חוק ההתנתקות. עבור 1,212 משפחות, כפי שפורט מקודם, נחתמו הסכמי העתקה והוקצו להן מגרשים. היום אנחנו נמצאים במצב שלמעשה רק 161 משפחות מתוך אותן 1,212 טרם הגיעו לבתי הקבע שלהן - - -

מה אתה אומר על הנתון שהתפרסם - - -

אני אולי רק אשלים את המשפט בהקשר הזה. מתוך אותן 161 משפחות, 121 משפחות נמצאות בדיור הזמני, אבל כמעט כולן במסלול. למעט 28 משפחות, כולן, בתוך תקופה של שנה, שנה וקצת, יסיימו את הבנייה וייכנסו לבתי הקבע. לגבי אותן 28 משפחות, כיום עדיין לא הצלחנו לשכנע אותם להיכנס למסלול.

זאת אומרת הם כולם זכאים ולא מצליחים להגיע איתם להבנה איפה הם יגורו?

אנחנו מתייחסים רק לזכאים, על אותם 28 אתה שואל, שלא במסלול?

כן.

אנשים שלצערנו, הכסף הלך עם השנים ולמעשה אין להם את האפשרות הכלכלית כרגע להרים בית - - -

היה איזה רעיון שאתם תעבירו את הקרווילה למגרש.

המדינה הולכת לקראתם ותעמיד על המגרש שלהם משפחתית, נקרא לזה, או קרווילה, בקיצור, מבנה - - -

אנחנו קראנו בחודש שעבר שזה 400 משפחות - - -

אלה המספרים המדויקים, הם נבדקו לקראת הדיון. אנחנו לא מסרנו מספר של 400 מעולם.

אתם יכולים לומר כאן בצורה חד משמעית, שלא יהיה אחד שיישאר בלי פתרון, כולל לא אם המדינה תצטרך, כמו שאתה אומר, לשים לו קרווילה על המגרש, כי מה לעשות, הרי הוא אכל את הפיצויים, לא כי הוא נהנה מזה, הוא אכל את הפיצויים כי הוא נשאר מובטל אחרי שגמרו לו את העסק החקלאי שלו, אני יודע מה הוא עשה בגוש.

12 שנה ו-128 משפחות עדיין לא גרות - - -

לא, 28 - - -

161, אבל 28 עוד אין להן, הרוב - - -

לא משנה, אבל ל-161 עדיין אין מגורי קבע.

לאה, זה מאוד מאוד לא הגיוני. אנחנו רוצים שנייה אחת להסתכל קדימה, לראות קודם כל שגומרים. אחר כך נעשה ועדות חקירה וכבר היו ועדות חקירה וכולן דיברו על הליקויים והכשלים הגדולים מאוד בעיקר בהיערכות של המדינה לפרויקט הזה של השיקום. אבל, שוב, אני רוצה כרגע מבט צופה פני עתיד, אז התחלתם לענות.

מה שחשוב להגיד ולהדגיש, יש לנו בעצם 28 משפחות בלבד שאין להן מסלול. השאר נמצאים בהליכים של בנייה, זה לוקח זמן אבל כולם - - -

אני מוטרד מה-28, מנחם.

לגבי ה-28 האלו ופה אני גם רוצה לרתום את כל הגורמים המעורבים, ראשי רשויות, אני רואה שעוד לא הספיקו להגיע, אבל הם בהחלט - - -

שלושה פה.

מבחינתנו - - -

לכיש, מרחבים, פרג'ון בדרך, יאיר בדרך.

בדרך כלל הוא מגיע בסוף הישיבה. אם אתם רוצים לחכות לו תחכו לו חמש דקות אחרי הישיבה.

התנצלותי בפני אותם ראשי רשויות שנמצאים. אני אגיד שלמעשה אנחנו העמדנו פתרון. הממשלה העבירה החלטה שמאפשרת שני סוגים של פתרונות, גם משפחתית, שזה מבנה מתועש וגם קרווילה - - -

שתונח על המגרש שלהם.

שתונח על המגרש שלהם, הם לא צריכים להוציא מכספם, הכול ייעשה - - -

ולמה זה לא קורה?

הסיבה היא שאותן משפחות כרגע לא מרוצות מהפתרון הזה. חלקם עדיין חושב שהוא יוכל לממן בניית בית קבע. אנחנו מאוד מקווים, היות שיש לנו יכולת - - -

אבל למה זה סותר? שיקבלו כרגע את המבנה הזה וכשיהיה להם כסף אחר כך שיבנו בית קבע. אף אחד לא - - -

בוא נגיד בצורה יותר ברורה, קצת יותר הולמת. מדובר באמת בקצה של הקצה של הקצה. אלה אנשים שמקווים לקבל עוד משהו, שאולי יקבלו איזו הטבה בלחץ הזה, שיש להם חלום שהם עוד יצליחו להרים את הארמון שלהם. אנשים שבעצם - - -

היה להם כנראה ארמון.

כן, חלקם. אני רוצה להגיד לכם, יש אנשים - - -

זה חשוב לומר, אנחנו לא באים ל - - -

חלקם היה להם, כן - - -

אני לפחות מכירה אנשים שהם לא מצפים לקבל עוד מהמדינה. הם לא יקבלו, הם לא מסודרים בעבודה והם באמת חוששים לעשות את הצעד הזה והם רוצים לחזור לבית יפה, באמת רוצים לחזור לבית.

היה לו בית יפה, וזה נכון.

היה לו בית יפה, שתי קומות - - -

הוא קיבל פיצוי על הבית, והכסף לא - - -

אני אדבר בתורי.

תראי את המשפחתית, זו המשפחתית , יש פה מפרט - - -

אני יודעת מה זה, זה נראה יפה, גם ככה היינו בקרוונים.

בסך הכול אני חושב שזה נראה מאוד יפה. יש שם ממ"ד.

כמה הגודל שלה?

100 מטר עם חיפוי אבן. זה נראה כמו בית לכל דבר. אני חושב שהיום, בטח במצב הנוכחי של שוק הדיור, אין ספק שזה פתרון טוב. כמובן ספציפית, לגבי המסלול של המשפחתית, יש שכר דירה מופחת של 1,500 שקל לחודש ובעתיד, אם ירצו לרכוש את המבנה, יבוא שמאי, יקבע מחיר וזה יימכר.

יש עוד מסלול של קרווילה שלמעשה הוא בחינם. הקרווילה עוברת אליהם, אבל אני אומר, בסוף, אנחנו מבינים - - -

בסדר, בואו נתקדם. מבני ציבור ביישובים החדשים, בהרחבות, בקהילות. בתי כנסת, מקוואות, מועדונים.

בכל הדברים האלה ניתנו תקציבים משלימים לרשויות על מנת להקים את אותם מבני ציבור. נבנו בתי כנסת ומקוואות וגם בתחום החינוך סייענו לא מעט. תיכף אני אגיע לזה, כשנדבר על הרשויות.

לגבי ועדות הפיצויים, כי זו סוגיה שחשוב להתעכב עליה. החוק למעשה תוקן ארבע פעמים וגם היו מספר עתירות לבית משפט שבסופן המדינה הגיעה להסדרי פשרה, שחייבו לפתוח מחדש פיצויים שכבר ניתנו. כך שלמעשה, על אף שיש סדר גודל של כ-1,400 משפחות, ועסקים כמובן, ניתנו עד היום 35,000 החלטות במסגרת ועדות פיצויים. זה מספר אסטרונומי - - -

אני לא מבין, איך אתה, עם 1,600 או 1,700 משפחות מגיע ל-35,000 החלטות? אתה סופר החלטת ביניים גם כן? תשובת הצדדים זה גם החלטה?

אתה נותן החלטה ואז עקב - - - אתה נאלץ לתת עוד החלטה, או עקב פשרה שעכשיו קובעת שהשומה צריכה לגדול ב-15%, אתה נותן עוד החלטה, כך שלמעשה אתה מגיע בסופו של דבר לכחמש עד שש החלטות בתיק. כמובן שיש עסקים גם בתוך הסיפור הזה, אבל כיום אנחנו נמצאים כבר ממש בסוף של התהליך. פחות או יותר 2%, נשארו 719 החלטות, חלקן בוועדת הזכאות וחלקן היותר קטן בוועדה המיוחדת.

תזכור, יש כאן את אזור התעשייה "ארז", מאות עסקים.

שהם נמצאים היום אצלך בוועדה המיוחדת?

הם בתוך ה-35,000 החלטות, הם בתוך הדיונים.

תגיד מילה על ה-130 ומשהו שעוד אצלך. קודם כל, למיטב ידיעתי, הייתה לך בעיית כוח אדם משמעותית בתחילת השנה, עד כדי שאתה עזבת את תפקידך וברוך השם נענית להפצרות לחזור. יש לך את הכלים היום שאתה צריך לוועדה כדי לתת החלטות טובות?

יש לי היום את הכלים ואת הנכונות של המערכת חזרה להתגייס. אנחנו גם כרגע באיזשהו מכרזון לקבלת עוד איזשהו תגבור של הייעוץ המשפטי. מתוך 130 ומשהו החלטות שמונחות בפני הוועדה המיוחדת, רק מי שלא בקי, הוועדה המיוחדת היא הוועדה שבה דנים לפנים משורת הדין, לא על פי החוק אלא מעבר, בנושאים שהחוק בעצם לא כיסה אותם, מתוכן בערך באזור ה-50 הן ענייני מגורים והשאר זה עסקים, כאשר בעסקים רוב העסקים זה דיון שני, שלישי או רביעי באותו עסק, של אנשים שמערערים. אנחנו למעשה משתדלים לא לדחות אף אחד מראש. זאת אומרת, גם אדם שכבר היה בוועדה, יש לי מקרה שהוא מגיע אליי עכשיו בפעם ה-11, אנשים שמרגישים שלא מיצו את הזכויות שלהם.

כל הכבוד.

בצד החקלאים, צריכים לדעת שאי אפשר לשקם חקלאי בגיל 50+ שיתחיל מההתחלה, זו המסקנה שלי. כשאני מסתכל היום עם מה אני מתעסק, זו ממש מסקנה, צריכים לדעת את האמת, כסף לא פותר את הבעיה. יש גבול מסוים שאדם לא יכול לחזור ולהתחיל מחדש. האנשים האלה חוזרים אלי הלוך וחזור משום שהם לא מצליחים למצות את הדברים. חלק מהתביעות הן תביעות עסקים במחסום ארז, של בעיות של מה שנקרא ראיות. אנשים לא דאגו, שלא באשמתם, לא צילמו, אנחנו לא יודעים בכמה לפצות כי אין לנו ראיה למה שהיה שם, אבל הנושא הזה מתקדם כל הזמן. אני, המטרה שלי בגדול היא עד סוף 2018, אי אפשר להגיד לסיים כי תמיד יישארו שאריות ודברים כאלה אבל למעשה, לסיים את החלק שלי. אני רוצה - - -

מנחם, עם יד על הלב, באהבה, באמת באהבה, לא חלילה, אני לא שואל את זה כלפיך, אלא כלפי כל המערכת, בסוף אתה הרי לא עושה מה שאתה רוצה, כמה פעמים עמדת כאן ואמרת "אני רוצה עד סוף השנה לסיים"?

אני, כשבאתי לתפקיד עבדו עליי ואמרו לי ש"תוך שנה שנה וחצי אתה מסיים".

באיזו שנה זה היה?

זה היה באוגוסט 2014 וחשבתי שאני אסיים בסוף 2015. לקראת סוף 2015 אמרתי "לא נסיים". אני תמיד אומר, אני רוצה להגיע למצב שאני מעביר רק את השאריות. קיוויתי בסוף 2017, 2017 הלכה לאיבוד כתוצאה מבעיית כוח אדם. לחלוטין. שתבינו, אם עשיתי בשנה הראשונה 250, 270 החלטות, אז ב-2017, כתוצאה מבעיות כוח אדם וכל מיני חילוקי דעות עם המשרד והמעבר למשרד החקלאות, שהיה טעות גדולה ביותר מבחינתי, עשינו אולי 60 החלטות. שתבין את מה שקרה לי. למעשה, כל תכנית העבודה שלנו קרסה לחלוטין.

כרגע, חזרה, אנחנו במצב של עולים בכמות. אני, בכל מקרה, לא מתכנן להמשיך אחרי 2018 ולכן אני רוצה להעביר לבא אחריי מצב שלא יהיה כבר צוות שזה מקצועו, שזה תפקידו היחיד, אלא שפעם בחודשיים שלושה ידונו במה שעולה על השולחן, מתוך הנחה שיישארו עוד כמה עשרות אבל בודדות. אני מאוד מאוד מקווה, מה אני אגיד לך? אם זה יילך או לא, קשה לדעת.

אל תשכחו, יש לנו תביעות משפטיות, יש לנו תביעות משפטיות שיכול להיות שהמשמעות של תביעה אחת פתאום פותחת לי 20 תיקים, בצורה בלתי צפויה, כך שיש דברים שהם לא רק בשליטתנו. בבתי המשפט אנחנו מאוד מנסים להעביר את המסר, שכל החלטה יש לה השפעה רוחבית, אבל - - -

תודה. חיים ילין ראשון, אחר כך מיד - - -

רק עוד שני משפטים קצרים.

בזריזות.

תמיכה ברשויות: בחמש השנים האחרונות וגם בשנה הקרובה, הוקצו כספים לרשויות שקלטו את המפונים. רואים פה את הסכומים. הממשלה הבינה שצריך לעזור לרשויות כדי להתמודד עם האתגר הגדול שנמצא גם לפתחן ובגלל זה הקדישו. כפי שאתם רואים, הסכומים הם לא אחידים כי בכל מועצה יש כמות אחרת של תושבים מפונים.

גם בגלל שבכל מועצה יש, לא רק. אחר כך אני אסביר.

אוקיי. הדבר שאולי הוא הכי חשוב לי וזה מסר לכולנו, גם לעצמי ולאגף שאני עומד בראשו, שאמור לבצע את המשימה, גם לכל השותפים וגם למפונים עצמם, חברים, אנחנו צריכים לסיים, הגיע הזמן להגיע לסוף האירוע הזה ולהביא את כולם לבתי הקבע. 31 בדצמבר 2019 זה היעד ששמנו לעצמנו, יש לנו תכנית עבודה ואני מאמין שאנחנו גם נגיע לזה.

נשחיל איזו אנקדוטה, מיד אחרי הגירוש דובר על שלוש שנים, נדמה לי, באתרים הזמניים, אז זה 2009, הוספנו עוד ספרה אחת לפני התשע, לא מי יודע מה. אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים.

זה מה שנקרא שוטף הכי ארוך שהיה אי פעם במדינת ישראל.

הרשויות קיבלו אוכלוסייה שהייתה אוכלוסייה נורמטיבית, רובה מבוססת, אנשים שכתוצאה מהגירוש היו צריכים להתמודד עם בעיות אדירות. אנשים שהיו אתמול נורמטיביים והיום הם רווחה. וזה בכמויות. כשנחשפתי למציאות שלא ידעתי עד כמה היא קיימת, אז צריכים להגיד שהרשויות האלו, ההתמודדות שלהן היא מוטרפת.

תיכף אנחנו נשמע מהם ונראה מה עוד אפשר לעשות. חיימיקו.

כבוד היושב ראש, מצד אחד אני שמח, מצד שני אני גם עצוב, כי בוא, בחיאת, כל כך הרבה שנים כבר אני לא זוכר, תאמין לי, אין לי אלצהיימר, אבל אני כבר לא זוכר איך נקראה המִנהלת הראשונה. תאמין לי, שינו שלוש פעמים את השם ואחרי זה העבירו את זה למשרד השיכון ואחרי זה העבירו את זה למשרד החקלאות והתחלפו כולם וכל פעם היה איזשהו יושב ראש שהייתי אומר, "עוד שנתיים אנחנו מסיימים את הכול".

אין, אין מצב כזה והסיבה, אני חושב שאני אתחיל מהסוף, היא שלא השכילו במדינת ישראל ובממשלת ישראל, ואני לא בא להאשים, להבין את הצד הרגשי, לא הפוליטי. כולם מדברים על העקירה כעל דבר פוליטי, אבל אף אחד לא הצליח להבין מהי המשמעות הרגשית שאנשים עוברים, שמשפחות עוברות, פירוק משפחות, שינוי מקום עבודה, שינוי היומיום. הרי מה אנחנו אומרים בחוסן? שההרגלים שלנו כבני אדם זה החוסן הגדול ביותר. כל עוד שאתה מבצע את ההרגלים שלך ואת הסדר יום שלך ואת היומיום שלך, זה מה שנותן לך את הבריאות. ולא סתם סבתא אומרת, "יאללה, קום לעבודה, הכול יסתדר לך בחיים". זה לא סתם. הם לא, הם לא ואת זה צריך להבין. זה פן אחד.

הפן השני, שאני גיליתי אותו, לא במחקר, כן? זה שבעצם הם הקריבו משהו ואף אחד לא הכיר בזה. זה הצד הזה שבא ואומר: תקשיבו, אנחנו בנינו את גוש קטיף וזה התחיל עוד מרבין וזה התחיל בכלל מממשלה מסוימת, פינו אותנו, עקרו אותנו בצורה אחרת לחלוטין ואף אחד לא הזדהה איתנו על זה. עוד פעם, אני מנסה לדלג על הצד הפוליטי, כי בצד הפוליטי כולם יכולים להתווכח, אבל בצד הרגשי לא יכול להיות שיש ויכוח. ברגע שלא השכילו אז המהלך הזה לקח כל כך הרבה שנים. זאת הטענה הבסיסית שלי.

תראו, הזרוע המבצעת פה בסוף לא הייתה ממשלה, זה האנשים שיושבים פה, זה השלטון המקומי. בלעדיהם אנחנו היינו היום במקום אחר לחלוטין. הצד השני של המטבע הוא שהתיישבות, קהילה, שרצתה להרים ראש ולהמשיך קדימה אז היא עשתה את זה. אני אומר לכם, נווה, בני נצרים, הם השכילו להביא 18 משפחות מצד אחד, 20 משפחות מצד שני, להקים יישובים והביאו איתם קהילות של עוד 80. זאת אומרת, הם בנו קהילות. הם השכילו להבין בדיוק את מה שאף אחד לא הבין, שהתרופה הטובה ביותר לפירוק הקהילה זה הקמה, הקמת קהילה מחדש, וכמה שיותר מהר, בלי התבכיינות, בלי שום דבר. מה לעשות שלא כולם היו קהילות, היו כמה אנשים פרטיים.

היו קהילות שהבירוקרטיה העמיסה עליהם. עד שקיבלו שבי דרום - - -

תקשיב, הכול נכון, אבל אני לא אשכח את הישיבה שהייתה לי עם כל המתיישבים ועם כל האגפים במועצה וקבענו, אין, must, דצמבר 2010 אין אף אחד, לא ביבול ולא ביתד. אין אף אחד, מפנים את כולם. כמה אתה יכול לפנות משפחות? אתה מבין מה שאני אומר לך? תסתכל מה האמירה, עברו ליישוב זמני, מיישוב זמני לעוד יישוב זמני ומיישוב זמני עכשיו לקבע ובתוך הקבע לבית שהוא זמני. חבר'ה, בואו, אני אומר לכם את זה - - -

אבל מי אשם בזה, חיים? למה זה קרה בכלל?

תקשיב טוב, יש מחלה שאף אחד לא מכיר אותה, שזה ילדי שגרירים. אף אחד לא מכיר את התופעה הזאת, שאין להם שום בית קבוע במשך 18 שנה, לילדים האלה, אין. זו התחושה בפרק זמן מאוד קצר וזה עוול. לא השכילו להבין. אם היו שמים בתוך כל הדברים האלה פחות פוליטיקאים, אני אומר לא להבא, אלא להבין גם היום, יותר עובדים סוציאליים, יותר פסיכולוגים, אני אומר לך, היו שומרים את הקהילה והיו מטפלים באנשים.

תודה.

זאת המסקנה. עכשיו אני חייב להגיד אמירה פוליטית. תראו, אי אפשר - - -

לא, לא, בסדר, אנחנו אנשים פוליטיים. אתה רוצה להתנצל בשם הממשלה?

לא, אני יכול להגיד את דעתי כי אני נואם היום. מאז שאני בכנסת ביום המיוחד הזה אני נואם.

חברים, הוא פה. לצערי, חברים שלי לא פה.

אני נואם ואני אומר את הדברים כמו שהם. מדינת ישראל הבינה, ואני מקווה שגם ראשי ממשלות, בעבר ובהווה ובעתיד, שאין שום צעד שמדינת ישראל עושה לבד. אין חיה כזאת. כל נכס, סנטימטר קרקע, בית אחד בודד, זה מתוך הסכמה והסכמים. נקודה. שתיים, קוראים לזה התנתקות, אין שום התנתקות. אנחנו הכי מחוברים לרצועת עזה היום, יותר ממה שהיה בעבר, יותר מאשר היה בעבר, דרך הביוב, דרך החשמל, דרך הקס"מים, דרך כל מה שאתם רוצים, והמנהרות, בכלל, יש לנו רכבת תחתית מדהימה, מדהימה.

למה אני אומר את הדברים האלה? כי בסוף, כבוד היושב ראש, זה לדעתי המסר הכי חשוב, גם שם הם לא רוצים להודות, גם בתוך רצועת עזה לא רוצים להודות במה שאני אגיד עכשיו. כל עוד הייתה התיישבות יהודית בתוך רצועת עזה, רמת החיים ואיכות החיים של כולם הייתה גבוהה פי כמה וכמה. לפני 40 שנה רמאללה הסתכלה על רצועת עזה בקנאה, בקנאה. היום עזה מסתכלת על רמאללה בקנאה. זאת אומרת, בואו נלמד קצת כולנו ביחד כשאומרים, כן ארץ ישראל השלמה, לא, שתי מדינות, יהודית דמוקרטית, נבין בדיוק את בני האדם, לא את הפוליטיקה. אם אנחנו נצליח להבין את זה אז אנחנו נוכל לעשות צעדים עתידיים בהסכמה, בהסכמה, בצלאל, תקשיב טוב מה שאני אומר לך, בתוך מדינת ישראל, גם עם הצד השני.

תודה, חיים. יותר התנצלות מזה לא היינו צריכים לבקש. אני רק אבקש מהדוברים הבאים קצת לקצר כדי שנוכל - - -

אני הולך עכשיו, אתה יודע למה אני הולך עכשיו? על צו הדגים בוועדת כספים, לדאוג שהצפון לא יתרסק לי, אתה מבין?

אנחנו ניתן לאליעזר אוירבך, יושב ראש ועד המתיישבים, אני רק באמת מכולם קצת לקצר כדי שכל היושבים סביב השולחן שכמובן רוצים, גם יספיקו לומר את דברם.

תודה רבה. אני אקצר. משפט פתיחה אני רוצה להגיד שמאז שהעסק עבר לאורי אריאל, הסיפור של המִנהלת, העסק התקדם בצורה הרבה יותר מהירה וחבל שזה לא היה כמה שנים קודם.

באיזו שנה זה היה? כשהוא נהיה שר שיכון?

כשר שיכון, ברור. לגבי המספרים, אין מחלוקת בינינו, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם אנשי משרד החקלאות. הוויכוח היחידי או הנתון היחידי שאנחנו לא מסכימים עליו, אבל זה רק עניין של - - - 1,700 משפחות, 1,700 משפחות, אנחנו מתייחסים גם לאלה שלא היו זכאים, הם מתייחסים רק לזכאים. היו 1,700 משפחות, 1,400 משפחות המשיכו ביישובי הקבע, דבר המראה על חוסן, על החוסן הקהילתי של היישובים.

לגבי המצב כיום, אנחנו, כמו שאני אומר, קשר מצוין איתם, אנחנו מנסים לראות איך אפשר באמת לקצר את התהליכים למשפחות. סיפור לא פשוט. אמנם רק 161 משפחות אבל כל משפחה היא עולם ומלואו. היינו ביחד עם אורי אצל משפחה, לצערנו הם התגרשו אחרי הגירוש, והיא יש לה חלומות והיא צודקת בחלומות שלה, האישה, היא לא רוצה קרווילה. אפשר להבין אותה מצד אחד. מצד שני, אין לה עבודה, היא לא יכולה לקחת משכנתא. כל פרט כזה זה סיפור של עולם ומלואו וצריך לראות איך מתייחסים לזה.

לגבי התיקים, אני לא יודע, אני רואה 2%, זה משגע אותי. קחו עשרה עורכי דין, תגמרו את זה ביומיים, אני לא יודע, זה נהיה לא נורמלי. סליחה שאני אומר, אולי אני עם הארץ, לא מבין כלום בנושא הזה אבל זה נראה, 2%, רק 588 תיקים בוועדת זכאות, 131 תיקים בוועדה המיוחדת. לא יודע, בואו ניקח את - - -

לגייס משרד עורכי דין נוסף, כמה זמן אנחנו עוסקים בזה? כמה חודשים, המכרז עוד לא באוויר.

אתה מבין?

מנחם, זה בלתי נסבל, אני לא מפנה את האצבע אליך, אבל הבירוקרטיה הזאת היא בלתי נסבלת. אין לנו פה, רגע, נציבות שירות המדינה, משרד המשפטים, מי צריך לתת תשובה על המחדלים האלה?

בוא אני רוצה לצטט ברשותכם. לפני כמה שנים, חמוטל? שבע, שש, שנים? הייתה ועדת חקירה ממלכתית שהמדינה הקימה, הכנסת הקימה, אני אצטט שני ציטוטים. "המדינה כשלה במילוי חובותיה להעמיד לטיפולה במפוני חבל עזה", בעקורי חבל עזה, הם כתבו מפונים, "כמשימה לאומית דחופה". לאחר תיקוני חקיקה ב-2007 נאמר "- - - זה אינו מורה על כך שנעשה צדק, צדק מושלם. להיפך, נתוני הפתיחה של החוק המקורי היו גרועים כל כך שהמאמץ הרב היה בגדר טיפול חלקי בלבד". אלה שני ציטוטים, אפשר לקחת עוד הרבה ציטוטים שהמדינה באמת כשלה ואנחנו מדברים עכשיו על סגירת 12, 13 שנה אחרי הגירוש. זה כולה 8,000 תושבים. לצערנו הרב, חצי פוליטיקה פה, עוד חודש מדברים על עקירה מ"נתיב האבות", כמה משפחות? 40 משפחות שם, מה הם יעברו? הם יעברו, לדעתי, אותו סבל כמו שעברנו ועוברים היום. אז זה עוד פעם - - -

אני חייב ללכת.

אבל אני רוצה שראשי המועצות ידברו.

עוד משפט אחד לגבי העתיד.

חכה, 12 שנה עד כשנחליט בין מקרקעי ישראל לבין המדינה מתי תדבר.

עוד שני משפטים.

מה אתה רוצה? לא הבנתי. יצאת החוצה, חזרת.

אתה יודע מה אני רוצה.

תרגיע, אני אתן לך, אני אתן לך.

יש איזה גבול.

עוד שני משפטים לגבי העתיד. אנחנו, כמו שחיים אמר, אנחנו בנינו 11 יישובים חדשים ו-11 קהילות הצטרפו ליישובים קיימים. הקמנו שני חבלי ארץ גדולים בחבל לכיש ובחבל אשכול. לפני שנתיים וחצי, בינואר 2016 אישרו תקציב מוניציפלי לרשויות, תקציב תלת שנתי, להתמודד עם הקליטה הגדולה לוויסות ההתיישבות. הרציונל אמר שעד סוף 2018 היישובים יקומו והכול יהיה סבבה כמו שאומרים, לצערנו הרב, במיוחד בלכיש וגם בחוף אשקלון וגם במרחבים, המצב הוא לא כזה. אנחנו בשלב א' עדיין לא גמרנו. לכן, לדעתנו, חייבים תקציב לעוד שנתיים נוספות , לפי פרמטרים שאפשר לקבוע אותם, זו לא בעיה.

היה עוד סעיף שהיה עוגני תמיכה ליישובים, שזה דבר חשוב מאוד. אני, בתור יושב ראש קהילת נווה דקלים, זה נותן לנו קצת אפשרות להעמיד את היישוב על הרגליים. אני אומר, שנתיים זה סביר, אני לא רוצה להתחייב שלא נצטרך עוד שנתיים, אבל אני מוכן בשנתיים כרגע להסתפק. תודה רבה.

תודה רבה. לאה, את מוותרת לו?

כן, האמוציות פה חזקות.

חבר הכנסת ברושי.

התחייבתי להיות בוועדת כספים על נושא שהעליתי אני. אני רוצה לומר, אדוני היושב ראש, חברים לדיון, הייתי ביום ראשון בניצן ולא היה לי ספק עד הביקור והתחזקתי יותר, כמה זה כישלון של הממשלה, הטיפול בפינוי, וכמי שמאמין שאין מנוס מעוד פינוי, יותר גדול, אין מנוס מעוד פינוי יותר גדול, גם אם אתם תשתלטו על הממשלה, אני חושב שהכישלון של הניהול של הפינוי של גוש קטיף הוא ביקורת קשה, גם על משרד החקלאות, שהיה אחראי קודם על "תנופה", הוא לוקח איתו לכל מקום את האחריות ואת הכישלון על הפינוי.

משרד החקלאות - - -

אל תפריע לי. גם ראשי המועצות יודעים. הייתי בניצן, מצד אחד בנו את ניצן החדשה, היא לא מושלמת, אבל היא יפה והתארחתי שם, ראיתי את הדברים מקרוב, בתוך בית, אבל מה שנשאר בניצן הישנה זה כישלון שאי אפשר לתאר אותו בצורה יותר דרמטית. אני לא יכול לבטא במלים את מה שראיתי שם. איזו הזנחה, איזה ביזיון, 150, 200 משפחות ללא פתרון ולא יהיה להן פתרון אם לא תהיה התערבות של ממשלה.

לכן התעקשתי לדבר, כי הייתי שם עם ראש המועצה ופגשתי אנשים. אני לא מאמין שבישראל של היום יש דבר כזה. אין מקום כזה לפי דעתי בישראל וגם בעולם השלישי. איך זה יכול להיות? זאת ממשלה ימנית שעושה היום טקס ו"יום" ויש גם הצעות של חברי כנסת, הצעות הזויות, לחזור לגוש קטיף. תדאגו לאנשים. מה אתם מסיתים את הציבור עכשיו לחזור לגוש קטיף? אוקיי, יש מוזיאון, אני בעד יום, אני אהיה בכנסת היום - - -

זה הפתרון הכי טוב. אמנם טוב להם גם במועצות שלהם, אבל - - -

אבל מה זה הדבר הזה? אתם מוכרים אשליה של לחזור לגוש קטיף ומפקירים את האנשים בניצן או במקומות אחרים. איזו מדיניות זו? לכן באתי לכאן. אני מתייחס לזה כאל חקלאים, כאל מתיישבים, כאל מי שנפגע מהחלטה של המדינה שלא היה מנוס ממנה, אבל הוויכוח הוא לא על ההחלטה עכשיו, הוויכוח הוא מה שקרה מאז ועד היום. שנים של ממשלה ימנית, ממשלה שדואגת, כאילו. אז הצילו את עמונה ועכשיו את חוות גלעד, למה לא? לפזר, להפריח באוויר כל מיני אמירות שאין להן כיסוי ולהשאיר פה אנשים חסרי אמצעים וחסרי יכולת להתמודד עם מה שיהיה פה מחר, לא בעוד עשרות שנים.

אני יודע שגם - - - בתפיסה של לדאוג לאנשים. אני מכיר פה את רוב האנשים, כמובן את ראשי המועצות. אני אומר לכם, אני יצאתי בתחושה מאוד קשה מהביקור ביום ראשון, ולא סתם הייתי שם, הייתי גם במקומות אחרים. אני אומר לכם, זו בושה למדינת ישראל. לכן זה לא כישלון של המדינה, זה כישלון של הממשלות שאתם חלק מהן ואם כך הן דואגות לכן תחשבו איך הן דואגות לאחרים.

אני מתנצל על הביקורת, אבל אני אומר לכם, זה לא בסדר. וזה לא משנה עכשיו מה כל אחד מאתנו מצביע בקלפי, אנחנו מאוחדים בדאגה למציאות שהיא לא מחויבת המציאות. צריך לשנות אותה ועכשיו. וזה תפקיד הממשלה. תודה.

תודה. מי פותח מראשי המועצות?

אני מתנצל שאני הולך.

את רוצה לדבר? בכבוד, חברת הכנסת לאה פדידה.

אני חייבת להגיד - - -

בעזרת השם.

זהו, רציתי לפתוח בזה שכנראה לא אמרת מספיק בעזרת השם. לפני שאנחנו עולים למליאה הוא תמיד אומר בעזרת השם. אני חייבת להגיד, המילה התנתקות היא מילה קשה וכנראה שהמדינה לקחה אותה צעד רחוק מדי ובאמת התנתקה מהאנשים.

אני חייבת גילוי נאות, אני מאוד התנגדתי להתנתקות, השתתפתי בכל ההפגנות, אני לא בעד התנתקויות - - -

אולי תגידי גירוש, זו מילה יותר הולמת.

את תגידי מה שאת רוצה, יקירה.

היא אומרת שהתנתקות זה כבר מילה קשה.

מילה קשה בעיניי, אבל יותר קשה לי לשמוע את כבודו אומר לי ש-12 שנה היה לו קשה לקבל תב"ע, היה לו קשה לקבל אישורים, זאת מדינה? מישהו לא יכול היה להושיב סביב שולחן אחד - - -

Welcome to Israel.

אי אפשר היה להושיב סביב שולחן אחד את מינהל מקרקעי ישראל - - -

המוסדות עצמם - - -

סליחה, אפשר לקבל את זכות הדיבור? אי אפשר היה לשבת במקום אחד סביב שולחן אחד, להושיב את מקרקעי ישראל, להושיב את משרד השיכון, משרד התחבורה, משרד החקלאות ולתת פתרון הולם לאנשים שניתקנו אותם מהבית? זה מטורף. 12 שנה, 168 או 161 משפחות עדיין לא מצאו את מקומן וההסבר שאתם יושבים מולנו כאן, שזה בירוקרטיה? בירוקרטיה היא לא תשובה הולמת ל-12 שנים של עשייה ומשפחה. כשמדינה רוצה, המדינה פינתה, ממשלת ימין עשתה, 12 שנה היא נמצאת כאן, היא צריכה להושיב את כל הנוגעים בדבר בחדר אחד עד שייצא עשן לבן ולכל משפחה יהיה את הפתרון ההולם.

אי אפשר להפיל את זה על ראשי הרשויות. מי כמוני, שבאה מרשות מקומית. ראש רשות יודע לעשות הכול, אם תיתנו לו את הכלים הנכונים, ואל תתקעו אותו בבירוקרטיה. הוא יאהב שיבואו אנשים חדשים, אבל לא שיהפכו לעול, שיהפכו לנכס, שיבואו יחד עם תשתיות, יחד עם אזורי תעשייה ואז יכולנו לצעוד קדימה. לא ייתכן, היושב ראש, שאנחנו עדיין עם 168 משפחות שלא מצאו את מקומן. אנחנו, כצו מצפוני, חייבים להמשיך ולעשות את זה שיהיה פתרון מהיר. אם אתה רוצה לפרוש אז כמה שיותר מהר.

זאת הכוונה.

תודה רבה.

תודה, לאה. חבל שנכנסת לכנסת רק עכשיו, אין לי מלים אחרות. כן, שם לפרוטוקול.

דני מורביה, ראש מועצה אזורית לכיש.

אני רק בפתח הדברים אומר לכם באמת תודה רבה רבה לשלושת ראשי המועצות שפה. אני חושב שבשם מדינת ישראל, בשם המתיישבים, בשמנו, בשם מדינת ישראל, אתם באמת עושים מעל ומעבר, אבל תציבו כאן גם את - - -

קודם כל, אנחנו, כמועצה אזורית לכיש, מאוד שמחנו לקלוט את התושבים. להם זה היה כאב, אנחנו הרווחנו, כמו שאמרתָ בתחילת הדברים, הרווחתי אנשים טובים ואין ספק, זה חיזק את המועצה והביא אותנו, לפחות מבחינה קהילתית, למקום אחר וקדימה. איך אומרים? 13 שנה, יש לזה סיבה, כי כמעט שש, שבע שנים לא עבדו בכלל עם הרשויות בתחילת הדרך, אלא המדינה ניסתה לנהל את זה. רק ב-2013 המדינה הבינה שהיא צריכה לעבוד, או אולי ב-2012, היא התחילה להבין שצריך לעבוד גם עם הרשויות. ובאמת מאותו זמן היו תקציבים, גם למבני הציבור, גם לרשויות עצמן, סיוע כספי, אבל אין מה לעשות, אני אתמקד במהות, ברור שכשאתה קולט לתושבים, עם כל האהבה, כשאתה קולט אותם, לקלוט תושבים זה גם עולה כסף כדי לתת שירות מוניציפלי, עוגנים כלכליים, גם לרשויות, גם ליישובים, אלה תהליכים שלוקחים זמן.

וכמו שהוא אמר, הבעיה הגדולה זה הבירוקרטיה האחרת. אני, כרשות מקומית, נָתַנו תחזית מה זה אומר שאנחנו נקים את היישובים ולא אמרנו, לא רוצים הסכמי גג ולא כלום, קודם כל קולטים, אחר כך רואים איך מתמודדים. מבחינה תקציבית היה ברור - - -

אגב, להסכמי הגג יש מסלול ירוק, לא 12 שנים.

בדיוק, אז אני אומר, אני לא ביקשתי אפילו הסכמי גג, קלטנו ישירות, במסלול ירוק קלטנו. מצד שני, היה ברור לנו לאן אנחנו הולכים אם לא נקבל סיוע. וכן הממשלה באה והחליטה ונתנה תקציב, בהתחלה תלת שנתי ואחר כך עוד שלוש שנים, כמו שהיה בגרף קודם. אין ספק, זה סייע והעמיד אותנו במקום טוב בשנים האלו, גם מול המתיישבים שהתהליכים שלהם עדיין בקליטה. אצלי במועצה אני מקווה שעד 2019, אנחנו רוצים סוף 18' - - -

כמה יישובים יש בלכיש?

יש ארבעה, אבל שלושה עבור מפוני גוש קטיף ואחד שנכנס ביחד, יישוב מעורב, אליאב.

איפה אתה עומד היום עם מבני ציבור?

מבני ציבור, אני מקווה שעוד שנה שנתיים, נסיים את כל מבני הציבור. אנחנו במצב לא רע, רק התחלנו את הכול, איך אמרתי? שש שנים באיחור. הבעיה הגדולה שלנו זה מבחינה מוניציפלית. היה ברור שהרשות, כדי להמשיך לתת שירותים לתושבים, אנחנו צריכים להגדיל, איך אמרתְ? אזורי תעסוקה. כמועצה, חייבים לחזק את ההכנסות מדברים אחרים. הבירוקרטיה של מדינת ישראל, אנחנו מקדמים אזור תעסוקה בצומת שדה משה על כביש 35, כביש 6 קריית גת, אנחנו שבע שנים ומעכבים אותנו בגלל בירוקרטיה. היה ברור שאנחנו צריכים עד 18' לסיים את זה. בינתיים משרד השיכון מקדם בכלל אסטרטגיה חדשה של קליטת עוד מיליון תושבים במרחב שלנו, זה נקרא קידום נפת אשקלון, זה אומר שעוצרים הכול וחושבים.

בינתיים אתה תקוע ולא מתקדם. אני מגיע לוועדה המחוזית ואומרים לי, "דני, תמתין, נראה לאן המדיניות והתחזית של המדינה ואז ניתן לך להמשיך להתקדם". בינתיים אנחנו מתעכבים בעניין הזה. אותו הדבר יש עם ועדת חלוקת הכנסות, אומרים: עכשיו יש בחירות ואי אפשר להחליט אז זה יידחה בעוד שנה שנתיים. זה אומר שאתה עדיין דורך במקום, לא בגללנו - - -

אפשר להחליט שלא להחליט.

בדיוק, זה מה שקורה. מה שקורה בעצם, אם הייתי צריך עד 18' להיות במצב שמקבל הכנסות נוספות אז בין היתר גם שינו את "עיר עולים", קיזזו לנו גם סכום כסף לא קטן. לא שאני בא לבכות, עד היום היה בסדר, אבל עם זה צריך למצוא את הדרך איך אנחנו נמשיך לתת את השירות כמו שנתנו לפחות בשנים האחרונות, אל"ף גם תקציב מוניציפלי וגם תקציב עוגנים ליישובים.

כמו שאמרתי, זה כרגע מתעכב ואני כן חושב שכמדינה צריך, לא שנתיים, אני טוען מניסיון, הלוואי ובעוד שנתיים נסיים ונהיה במקום אחר, לפחות שלוש שנים נוספות, תקציב מוניציפלי עם עוגנים, גם לרשות, זה עבור התושבים. אנחנו עובדים, לפחות אצלי במועצה, בשקיפות מלאה עם נציגות היישובים והכול בעבודה טובה.

אני חייב להגיד שגם מול מִנהלת "תנופה" בשנים האלו יש עבודה, באמת מסלול ירוק וטוב, אבל מה לעשות, בגלל העיכובים הקודמים - - - אני כן חושב שצריך לתת עוד שלוש שנים לעניין הזה.

תודה. סיגל, את צריכה לפרש את המשפט שאמרת באמצע.

אני אפרש. קודם כל, אנחנו קלטנו חצי מקהילת עצמונה בשומריה, אז אני אתחיל בהבחנה בין הזכאים לבין אלה שהגיעו. אלינו הגיעו 52 משפחות, ברשימה כתוב 29. אני כרשות מוניציפלית קיבלתי 52 משפחות ואני רוצה להתחיל ולומר שאנחנו מאוד מאוד מאוד שמחים על ההצטרפות של קהילות עצמונה ושומריה אלינו. אנחנו החלטנו לקחת ולמנף את העניין הזה, לחיבור אמיתי. שומריה, יישוב השכן ליד הקיבוץ להב, אני יכולה להגיד כאנקדוטה שאם בהתחלה הייתי עסוקה כל היום בגישורים ביניהם, אז היום, מכיוון שאני לא ממשיכה לעוד קדנציה, אז היום, אחד המועמדים מקיבוץ להב, מי שתומך בו זה שומריה.

עשיתם עבודה טובה.

אז אני חושבת שלצד הטרגדיה שעברה על המפונים – ולי יש הסכם עם החבר'ה שהם אומרים מגורשים ואני מפונים ואנחנו נשארים חברים וזה בסדר גמור – אז אני חושבת שעם ישראל הרוויח דבר מהעניין הזה. אני הרווחתי באופן אישי הרבה מאוד חברים שקודם לא הכרתי. אלה החלקים הטובים.

אני רוצה לומר כמה דברים לגבי שומריה. זה דבר מאוד מעניין. דרך אגב, אני הייתי מהגרעין שייסדה את קיבוץ שומריה, גרתי בשומריה, הייתי חברת שומריה 17 שנה, וכשאני מסתכלת היום על שומריה אני מאוד שמחה בה. אני רואה יישוב פורח וכיום בשומריה מתגוררת אוכלוסייה של כ-1,000 נפשות. רק קרו כמה דברים. האחד, הגיעו 52 משפחות ב-day one, ליישוב שהייתה בו אוכלוסייה של 70 נפשות והוא לא הוכר מעולם כיישוב חדש כי לכאורה היה שם יישוב. לכן מהיום הראשון שומריה תוקצבה בחוסר ביחס לכל היישובים האחרים. היישובים של דני, שנמצאים קילומטרים ספורים משם - - -

הוקמו מחדש ולכן - - -

הוקמו מחדש ולכן זכו לכל התקציבים. עד כדי כך האבסורד, כיוון שקהילת עצמונה היא קהילה שיודעת לקחת אחריות, ולשמחתי הרבה החיבור בינינו, שכנראה הוא לא מקרי, בינם לבין מועצה אזורית בני שמעון, חיבור של אנשים שלוקחים אחריות ולא עסוקים בלקטר, קרה דבר מעניין, המדינה ראתה שיש מי שלוקח אחריות – זזה אחורה. אמרה, הם מסתדרים. קהילת עצמונה ושומריה קלטה לכמה שנים את החבר'ה שהיו מיועדים לנטע, החצי של כפר דרום, הם לקחו על עצמם כזה כמשימה. מה קרה? הרי במדדים של אזור עדיפות לאומית היה מדד של קצב צמיחה, הם נרשמו כתושבים בשומריה אז ביטלו לשומריה את אזור עדיפות לאומית. נאבקנו, הצלחנו להחזיר.

היישוב החדש שומריה עלה למדינה בערך רבע מההקמה של היישובים ליד ונהדר, אני חושבת שזה win-win לכולם המהלך הזה. יחד עם זה, באמת יש שם דברים הזויים. היום, בימים אלה, שומריה נדרשת לכסות חוב של הסוכנות מימי שומריה דאז, לרכוש את הבתים מעמידר, דברים באמת מוזרים, שלא קשורים אליהם, וכל זה בגלל שהם חסכו למדינה לכאורה כסף.

מי הגורם שאחראי על זה בממשלה? מי אמור לפתור את זה?

לא יודעת, אולי - - -

אם זה קשור לחובות של הסוכנות משומריה הקודמת אז זה לא בידיים שלכם. מצד שני, את ההסכמים מול הקהילות אתם עשיתם. מי עשה את ההסכם בין הקהילה של עצמונה לבין שומריה?

צריכים לראות את הסכם ההעתקה.

אסף, אתה יכול לבדוק את זה, לתת לנו תשובה כתובה אחר כך, ספציפית על הנושא הזה של שומריה?

אני רוצה לומר עוד שני דברים. תראו, הבעיה הכי גדולה היום בשומריה היא מבני ציבור. למה? הרי משרד השיכון לא מתקצב את המועצות האזוריות במבני ציבור. זאת אומרת, מילא, היו נותנים לנו כמועצה ואומרים לי, "תעשי סדרי עדיפויות, חשוב שם", הייתי מייעדת לשם, אבל אנחנו - - -

רב תכליתי מקבלים ממשרד השיכון, לא?

לא נותנים כבר.

כלום.

לא נותנים?

מקבלים, יש לנו טלפון מהשר באיזה שהוא שלב, "אני שמח לבשר על 500,000 שקל לכל המועצה, לשנה". בקיצור, לנו אין תקציב למבני ציבור. מאידך, כמו שאמרתי, מכיוון ששומריה לא הוכרה כיישוב חדש אז כל התקצוב שלהם, גם היום אין בית כנסת בשומריה שיכול להכיל את כל התושבים. עכשיו הם בכוחות משותפים ואנחנו, מהיקב והגורן, מסיימים לבנות בית כנסת, כמעט כמו בית המקדש הוא נראה - - -

לא כמעט.

כן, באמת יופי של בית כנסת, באמת, מהיקב ומהגורן, אנחנו השגנו. אתמול אני ישבתי עם איש יקר מאוד, עם הרב ראובן נתנאל, באמת אדם מדהים, ישבתי איתו אתמול שעתיים, אני עכשיו התגייסתי, ובצלאל, השם שלך עלה אתמול בפגישה הזו כמה פעמים, כדי לעזור להקים את הישיבה התיכונית בשומריה שנמצאת היום במבנים, באמת שאלוהים ישמור. צריך שמשרד החינוך, יש לזה איזה פרויקט בָּשל לתקצוב, שמשרד החינוך ייתן לזה עדיפות ויתקצב, פשוט שיתקצב את מה שהוא צריך. אחר כך לראות אם יש אפשרות, אני לא יודעת אם תהיה עוד החלטה, אם יהיה עוד תקציב, לסייע להם במבנים התומכים של הישיבה.

אתמול התייעצתי איתם בערב לקראת הדיון ואמרתי להם, "על מה אתם רוצים שאני אשים את הפוקוס מבין כל הדברים?", אז דרך אגב, הם לא דיברו איתי על ההסכם עם הסוכנות ולא על עמידר, למרות שזה באמת הזוי ואמרו לי, "המשימה שלנו", הם גם בלחץ מזה שאני מסיימת ומי ידאג להם אחר כך, "המשימה שלנו היום בשומריה היא להקים את הישיבה התיכונית". ישיבה מדהימה שהרב ראובן נתנאל הקים, קולטת תלמידים מכל רחבי הארץ ומבחינתי זאת המשימה היום. אני חושבת שמדינת ישראל, במה שקורה שם, יכולה להיות מאוד מאוד שמחה, גאה בשמנו, בשם העבודה שאנחנו עשינו.

תודה סיגל. אני רוצה לבקש, אסף או מנחם, נדמה לי שיותר אסף, קחו רגע את שומריה, תבנו אותה. אני חושב שמה שסיגל העלתה עכשיו, אמנם אפשר להבין למה הוא קרה בירוקרטית, אבל הוא לא הגיוני, הפער בין הגדרה של יישוב חדש לבין יישוב שהוא אמנם לא חדש, אבל תכלס הוא חדש, כי זו קהילה שבקושי נשאר ממנה משהו ופתאום הפכה להיות משהו מאוד גדול, ולראות איך נותנים לדבר הזה מענה. תנסו להעביר אלינו לוועדה עמדה שלכם ואז אנחנו נראה אם יש לנו כוח לעזור לכם ולפנות למי שצריך לפנות כדי שהדבר הזה יקבל טיפול. אחרי הישיבה אנחנו נדבר.

שי, בבקשה.

בוקר טוב, שי, ראש מועצת מרחבים. קודם כל, זה שסיגל מדברת על ישיבות זו כבר שמחה גדולה ואני מתרגש, אז כל הכבוד.

אחרי חיים ילין וסיגל התבלבלנו בין שמאל לימין עכשיו.

אחד הדברים היפים שזכו להם אנשי גוש קטיף זה שעל גבם נוצרה אחדות גדולה מאוד בעם ישראל. לא יודע, אולי לשם הקב"ה לוקח את זה.

כשנפסיק להתבלבל בין מה זה שמאל וימין יהיה לנו יותר קל. זה לא קשור לשמאל וימין.

נכון, יפה, זה מה שאני אומר.

אני מוכרח לומר לך שהסופרלטיבים, אני מכיר כמה אנשים משומריה ההיסטורית, אנשים שהיו גרים בעצמונה הישנה, והסופרלטיבים שהם מדברים גם על סיגל הם גבוהים, זה באמת לא קשור לא לימין שמאל, ברוך השם.

אני אתחיל מזה שבאמת, זו ברכה גדולה לקלוט את עקורי-מפוני-מגורשי כפר דרום אצלנו, תושבי דרום, אבל לצד זה, צריך להבין שיש לא מעט בעיות בקליטה של אנשים מקסימים כאלה. אחרי כל כך הרבה שנים שהם הסתובבו באשקלון ובבאר שבע, ובדיור ולא בדיור, ראיתי את הטבלה שהמדינה נתנה לרשויות קודם, מרחבים קיבלה שם מיליון וחצי על פני כל כך הרבה שנים. תבינו כמה רשות משקיעה באוכלוסייה הזו כדי שבכלל יוכלו להקים קהילה. זה אחד משני היישובים שעדיין לא הגיע למבני הקבע. עכשיו מתחילים לבנות את מבני הקבע.

קורים פה דברים שהם הזויים. משרד החינוך, יש פרויקטים זמינים לתקצוב, במקום לתת עדיפות ליישובים האלה, זה נדחה. יש לנו בית ספר בנים, בית ספר בנות, ממלכתי דתי, תורני, יש פרויקטים זמינים לתקצוב. גני ילדים, הכסף לא מגיע, ההרשאות לא מגיעות. ואנחנו מדברים איתם - - -

אפשר לקבל על זה מכתב מסודר?

כן, זה במשרדים שלנו. אני בכוונה אומר.

תפרט לי.

אני אפרט לך את זה.

שי, אני רוצה לעבוד, תן לי מכתב מסודר, איזה דברים מחכים, תקועים.

מבני ציבור, בירוקרטיה, אני חושב שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות החלטת ממשלה עכשיו, כל המועצות שקלטו מפוני גוש קטיף, ואני מדבר בכאב לב כי יש לי גם אחות שפונתה מגוש קטיף ואני מכיר את הכאב שלה באופן אישי, אני חושב שהמדינה צריכה להקצות משאבים למועצות האלו ברמה של אישורים לאזורי תעשייה. אנחנו לא צריכים כסף, אישורים לתכנון. אפילו את זה הם לא נותנים שזו בדיחה רעה, כי קח את האזורים שלנו, אין פה אפשרות להתפתח יותר מדי - - -

זה משרד הכלכלה?

משרד הכלכלה. אישורים לתכנון, זה הכול. ותאמין לי, עם זה אנחנו נעשה הרבה יותר ממה שהמדינה יודעת לעשות. אנחנו יודעים לעשות את הדברים לבד הרבה יותר טוב, מסתבר.

אני באמת רוצה לסיים בנימה חיובית כי סך הכול בנינו מקווה בשבי דרום, אני חושב שזו זכות גדולה שלנו, יחד עם הרבה תרומה של היישוב וכו'. הולכים לבניית בית הכנסת בעזרת השם בקרוב, שזו באמת זכות גדולה שנפלה בחלקנו, לבנות בית כנסת בארץ ישראל, ולבנות את יישוב הקבע. חסרים לנו מבני ציבור, חסר לנו - - - כל מה שקשור לבירוקרטיה, צריך לעשות פה איזשהו תהליך יחד עם המנהלת, ולקצר את העניינים של הבירוקרטיה.

אסף, אתם מכירים את זה? כל סוגי מבני הציבור, שאלתי אותך קודם, לא קיבלתי תשובה.

אני לא מכיר שיש בעיות שם.

מה זה "בעיות"? אם בסוף אין מבנים - - -

אין בעיות, אבל יש 12 שנים שהחבר'ה לא שם.

אם אין מבנים, אני לא יודע אם זה נקרא בעיה או לא, אין מבנים, זאת עובדה.

בשורה התחתונה, אם אין לי בית ספר ויש שם בית ספר שכולו מתפרק מפריקסטים ששמו שם לפני כמה שנים, אז מישהו צריך לעזור לנו לקדם את זה.

גם בתי כנסת. המדינה כמדינה לא בונה בתי כנסת בכלל, אבל כאן יש סיטואציה ייחודית, הרי כשהאנשים האלה היו ביישובים שלהם בגוש קטיף, היה להם בית כנסת, היה להם מקווה, היה להם מועדון.

זו לא טובה, אנחנו לא מבקשים טובות, חבר'ה.

הסיטואציה שאנחנו מכירים, למעשה הייתה החלטת ממשלה בנושא הזה, יותר מאחת, והם תוקצבו. אני לא מכיר את המקרה הספציפי אז בואו תציפו את זה בצורה מסודרת, שנתייחס פרטנית - - -

שי, תציפו את זה, תנו לנו עותק. תציפו את זה מסודר.

אני ראיתי מה מרחבים תוקצבה במהלך השנים האלו, במיליון וחצי שקל, אני חושב שזו בדיחה רעה, אבל אתה יודע מה? לא רוצה מכם כסף, תעזרו לנו בבירוקרטיה, תנו לנו לבנות את מבני הציבור שצריך לעשות, זה הכול. אנחנו נסתדר, באמת שאנחנו נסתדר, אבל צריך לעזור לנו.

שי, אני מציע מעשית שתעביר להם פנייה מסודרת עם כל החוסרים האלה, בוודאי עכשיו בקהילות חדשות כמו שבי דרום, תעביר לנו עותק כוועדה, אנחנו בלי נדר ננהל על זה מעקב. לא נחכה ליום ציון בשנה הבאה, ננהל על זה מעקב ונראה שזה נפתר.

תודה רבה.

תודה. שם לפרוטוקול.

נעמה זרביב, אני חברת מזכירות ביישוב כרמי קטיף. הייתי בעבר מזכיר היישוב, מזכ"לית, אין מילה למזכיר בעברית. אני רק רוצה לגעת בכמה נקודות שהן פרקטיות.

כרמי קטיף זה קהילה מאיפה בגוש?

קטיף. היישוב קטיף. אני עדיין בקרווילות, האמת שרציתי לפתוח בזה שבעזרת השם השבוע אנחנו חוגגים 25 שנות נישואין, מתחילה לבנות את הבית שלי השבוע ולוקחת משכנתא עד גיל 80.

עד 120.

זה נקרא עד 120. רציתי להתייחס לכמה נקודות. אחת, לגבי מה שהיה, רק מבחינה חוקית, משהו שלא מספיק נאמר ונכתב לגבי העתיד. אחת הטעויות הקריטיות בעיניי, זה ההחלטה האווילית, שהיה חוק לגרש יישובים ובגלל תמ"א 38 לא היה חוק להקים יישובים. לכן התחיל כל התהליך של צמודי הדופן וכל השנים האלו זו בעצם מן מכבסת לחצים של היישובים צמודי הדופן, זה חפץ חיים, גני טל, זה אנחנו, אמציה. בעצם היישוב השכן אמר, "אה, להם עושים אז גם לי תעשו". אנחנו הקפדנו לנסות להישאר ביחסי שכנות כל השנים, אמרנו להם, "תהיו אתם מול המדינה, אנחנו מול המדינה וננסה להישאר שכנים". אני לא יכולה להגיד שזה לא עלה פה ושם על - - - אבל באמת הודות לדני, שבאמת, אין מה לומר, דני מכיר את הערכתנו והוא עושה בכל כוחותיו ואני באמת מודה על זה. אז זו נקודה שצריך ללמוד אותה להבא.

אין "להבא".

לא יהיה להבא.

אין להבא, לא יהיה להבא, אבל הִמציאו מן המצאות לפעמים שהם - - -

ברושי אמר שמדינה לומדת מהלקחים, היא לומדת לקחים.

היא לומדת? אם היא הייתה לומדת אז עמונה לא היו כל כך הרבה זמן בזה. דבר שני, אני מודה למנחם גרנית כי קצת נכנסתי בך בנושא של הקרוואנים והפתרון של המשפחתיוֹת, אבל אני חושבת שזה פתרון שיכול להציל משהו. הוא לא יפתור, אבל אני כן מברכת על העבודה של הוועדה, שלא ישתמע שאני רק אומרת את השלילי.

עכשיו כמה נקודות שהן מאוד חשובות, גם ברמה היישובית שלנו. דבר ראשון, הנושא של זכאים ולא זכאים ומי שגר היום ביישוב. היישוב הגיע עם כמות של משפחות, סיגל אמרה את זה נהדר, יש זכאיות ולא זכאיות, אני אומרת יותר מזה, אנחנו מחכים היום לשלב ב'. המדינה עושה בדיוק את אותה הטעות, היא לא מתחילה שלב ב' עד שלא רשומות 25 משפחות. 25 משפחות, אין להן איפה לגור אצלנו. יש משפחות שמחכות ורוצות לבוא אלינו, עם חמישה ילדים וארבעה ילדים, אין לנו איפה לשים אותם. יש משפחות שנכנסו עכשיו עם שישה ילדים ליחידות הדיור שמאופשרות בתוך הבנייה, אז משפחה עם חמישה ילדים גרה ב-40 או 60 מטר, זה לא הגיוני. זאת אומרת, גם בדבר הזה אנחנו רוצים להמשיך להתפתח כיישוב. אז צריך לחשוב איך מקימים מהר - - - איך לוקחים את הקרווילות ושמים אותן באיזשהו שטח. ויש אצלנו שטח, יש אצלנו מה שנקרא מגרש 700, צריך להחליט שמפשירים אותו מהר, מעבירים אליו קרווילות.

הערת סוגריים, הנושא של הריסת הקרווילות, בעצם עוד לא סוגריים, קודם עוד משהו חשוב. אני מבקשת אם אפשר, אני יודעת שאפשר להגיע עם אמציה להסכמים וזה תלוי במדינה, להשאיר את הקרווילות - - -

חייבים לקצר, טוב? אנחנו תיכף צריכים לסגור את הדיון ויש עוד אנשים שרוצים לדבר.

אני מבקשת שישאירו לנו את הקרווילות עד סוף 2018. זה מאוד לא נעים שמשפחה שמתחילה לבנות היום - - -

זה תלוי בכם?

כן, זה תלוי בהם, כי אמציה - - -

רק שנגיד ונבהיר, כרמי קטיף נמצאת בצמוד לאמציה, אותן משפחות שאמורות להיכנס ולבנות את בתי הקבע שלהן בכרמי קטיף נמצאות באתר זמני באמציה ולמעשה כל משפחה שמסיימת לבנות את בית הקבע, נכנסת אליו והיא מחזירה למדינה את הקרווילה שלה.

יופי, אז אני דיברתי עם אמציה ואפשר להסיר את ההתנגדות שלהם ולהשאיר לנו לחיות עד סוף השנה כמו בני אדם. אני לא חושבת שזה הגיוני שבאתר שלנו משפחה אחת חד הורית תחיה לבד, ירימו סביבה את כל הקרווילות, עוד משפחה אחרת - - - לי לא אכפת, לגור בחוות בודדים זה סבבה, אבל - - -

יש לנו בעיה קשה של פולשים למבנים שנשארו - - -

זו בדיוק נקודה שהמדינה מסתכלת מלמעלה כמו שהיא הסתכלה כל הזמן. היישוב לקח אחריות בכל תהליך וכשהיישוב התחייב לא להכניס, משפחה אחת פלשה לחודש, שלא יעשו מזה סיפור. היישוב לא מכניס, היישוב לא ייתן להיכנס לקרווילות. הוא לא יעשה את זה, יש לנו אחריות כמזכירות. מה שאנחנו מתחייבים, אנחנו עד היום עמדנו בכל מילה שלנו, מי שלא עמד זה - - -

אני מבקש שתבדקו את זה, חבר'ה, בסוף זה בעיה אנושית - - -

תעבירי פנייה, צריכים ליזום ישיבה עם מִנהלת פינוי אתרים במשרד האוצר ולראות אם אפשר להגיע איתם להסכמה, הם מאוד מאוד - - -

הם מאוד קשוחים בדבר, אבל זה בדיוק, מנחם, למה זה - - -

מנחם, אצלנו זה שונה מחוף אשקלון, לפעמים משליכים ממה שבחוף אשקלון.

כולם אצלנו בתהליך בנייה. תוך 18 - - -

אנחנו ניזום את הישיבה.

אצלנו היישוב זה בתיאום, מול המועצה, מול היישוב אמציה, אפשר להגיע.

רק צריך להגיע שנכון להיום, אני ישבתי עם יוסי גורן השבוע, שהוא המזכיר של אמציה, והעמדה של אמציה היא שהם לא מעוניינים בקרווילות האלו. אז זה עניין פנימי גם בתוך - - -

בסדר, אז הם לא מעוניינים - - -

נעמה, אני מציע שזה ייבדק, לא נסגור את זה פה. אסף, מנחם, תבדקו את העניין.

דבר נוסף שחשוב זה הנושא של מחירי המגרשים אצלנו. אם יצליחו לקבע, היה בזמנו מישהו שקיבע את זה באיזשהו חוק שלא תהיה מכירה איקס שנים, אם היו מאפשרים את זה אז יכול להיות שהמגרשים לא היו מגיעים פתאום להון עתק והיינו יכולים לקלוט את שכונה ב' בנוחות. היום כבר מדברים על שכונה ב' שמגרש יעלה 700,000, ברגע שאנשים טיפה ימכרו, וזה כשיש איסור מכירה, כשמוכרים מתחת לשולחן, ברגע שיהיה היתר למכור - - -

רשות העתיקות זה גם גוף של המדינה - - -

לא, הם יעלו כמו ביד בנימין, יהיה לנו 1.6 מיליון למגרש ולא נוכל לקנות.

יכול להיות שצריך לעשות דיון מסודר על המחירים, ואגב, זה נכון בכל היישובים, על כל ההרחבות.

נעמה, אני חייב להתקדם. עוד רגע יסגרו לי את הדיון. סליחה. ממש בקצרה, אבירם צברי, יש לך דקה. אבירם צברי, שבי דרום.

אבירם צברי, מלווה את היישוב שבי דרום. שלוש נקודות קצרות. הראשונה היא, באמת הדבר הראשון שהעלו פה, צריך לדעת לאיזו רשות ליפול. אני אומר את זה לצערי. נפלנו לרשות המקומית מרחבים שבראשה עומד שי חג'ג'. הבירוקרטיה מהמועצה כלפי מעלה הייתה קשה והרבה פעמים תקעה אותנו. אם המועצה לא הייתה שמה לנו קצת 'שמן' כדי לתת ליישוב לחיות לא היינו מצליחים לעמוד איפה שאנחנו נמצאים היום. לכן הנושא הבירוקרטי הוא דבר שאנחנו נשמח מאוד אם יהיה אפשר לתת לו קצת יותר שחרור.

הנושא השני, תקצוב. המדינה החליטה שהיא מפסיקה את התקצוב בשנת 2018. אני לא יודע אם היא הייתה מחוברת למציאות - - -

זה עלה, זה עלה כאן. נתייחס לזה.

הדבר השלישי הוא כל מבני הציבור, כמו שכבר עלה, גם איתם אנחנו נשמח להתקדם ולסיים את הדבר הזה. ברוך השם, לפני כחודש וחצי-חודשיים בערך, אושר סמל יישוב ליישוב. אנחנו נמצאים בתהליכים של היתרי בניה ושל הכול. אנחנו נשמח שיתנו דגש לקדם את כל מבני הציבור ואת כל הדברים שלנו ביישוב. תודה רבה.

חמוטל שפירא.

המדינה ידעה לעקור בלוחות זמנים מאוד ברוריםף אבל כדי לשקם מתנהלים בלו"ז הבירוקרטי הרגיל. כנראה שלא פשוט לעקור בן אדם מהבית שלו. הבדיחה הידועה זה שאם משרד הבינוי היה אחראי על השיקום ומשרד הביטחון על הגירוש, אז כנראה - - -

הפוך. אם משרד השיכון היה אחראי על הגירוש ומשרד הביטחון על השיקום.

נכון, כנראה שהיו לנו הרבה בתים חדשים במדינה ו - - - היו נשארים במקומם. בסופו של דבר, למרות תיקוני חקיקה רבים של השר אורי אריאל, שהוביל את השדולה לאורך כל השנים, ולמרות כל הרעיונות היצירתיים של משפחתית וכו', אנחנו רואים שהרכבת נוסעת לאט מדי והבירוקרטיה לוקחת זמן ולכן המשפחות האחרונות הן תמיד יהיו בסוף.

כרמי קטיף זו דוגמה מצוינת לאיך הבירוקרטיה בסופו של דבר, אם זה הפקעות ואם זה הרפת שמצאו שם ואם זה צד ג' שהיה מעורב והרבה דברים שלא תלויים באף אחד, בסופו של דבר לקחו זמן. אני חושבת שלקחת את זה כהגדרה של משימה לאומית, עדיין לא מאוחר. ולמרות שאנחנו באמת בסוף, צריך לבוא ולסיים את הסיפור הזה. לוחות הזמנים שכל הזמן זזים הם לא לטובת אף אחד. צריך להקצות לזה את המשאבים שצריך וצריך שתהיה פה אמירה ברורה של המדינה, לא לזרוק את זה לאחריות של השר היחידי שאכפת לו, אלא להשאיר את זה תחת האחריות של ראש הממשלה ובוודאי לא להאשים את אנשי גוש קטיף, כמו שברמיזות עלה פה, קצת על זה שהם קצת מתמהמהים או דברים כאלה, הזמן הוא בוודאי לא באחריותם והגיע הזמן לסיים את הנושא.

תודה. עינת קורמן, ממש בדקה, עינת, טוב? אנחנו חייבים לחתוך את הדיון.

תודה רבה על ההזדמנות. הפורום המשפטי שהוקם לפני 13 שנים, הוקם בעיקר כדי לטפל בבעיות שהיום אנחנו רואים שהן באמת קיימות. היו הרבה מאוד לקונות בחוק שהצבענו עליהן, חלק תוקנו בבג"ץ, חלק לא ואת ההשלכות שלהן אנחנו רואים היום.

אנחנו בפורום המשפטי ממשיכים ללוות את התושבים ואת המפונים בכל מה שהם צריכים, אבל שוב, אני קוראת מפה לכל מי שאחראי, ובראש ובראשונה לראש הממשלה, לפתור את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד, תודה.

תודה. אני ברשותכם אסכם.

ברשותך, אפשר שני משפטים?

שני משפטים, אבי, כן.

קודם כל אני מצטרף לדבריה של נעמה. יש לנו את אותה סוגיה של צמוד דופן בנווה ים. אנחנו, אני חושב, בקהילה האחרונה שנמצאת בשלבים הכי פחות מתקדמים. אמנם ברוך השם התחיל סוף סוף פיתוח התשתיות. מה שאני מבקש, ליווי ולהיות עורכי דין, סנגורים שלנו מול המועצה, זה כמובן המִנהלת וגם אתם, חברי הכנסת. אני לא רוצה להיכנס להיסטוריה.

קיצור הליכי אישור תכניות. היום הבנתי שיש היום, שאפשר להכניס איזו תוכנה, להעביר את כל המשרדים בעולם, עד היום לא קיבלנו את התשריט וכבר כל שבוע אומרים, "שבוע הבא, שבוע הבא", שאני אוכל לגשת למתכנן, להתחיל לתכנן את הבית. זה נדחה ונדחה, מסיבות שאני לא יודע, יש פה משהו עקום. וגם כשנקבל את התשריט, עד שנלך למתכנן ועד שאני אגיש את זה, הוועדות שם ישחקו אותנו, אלא אם כן יהיה ליווי, גם של המִנהלת, תודה לאל עכשיו בהרכב חדש, וגם שלכם, חברי הכנסת. ללוות את הקהילות, לא נגמר הסיפור.

הממשלה סגרה את המִנהלת כאילו, כמו בת יענה, נגמרה הבעיה, נפתרה הבעיה. לא, הבעיה לא נפתרה, אנשים נמצאים בלי בית עדיין ועוד לא התחילו לבנות את ביתם. אני בגיל 72, מתי אני אכנס לבית קבע? תודה.

תודה. וברוח הקריאה המהדהדת שלך אני אתן סיכום שהוא כמובן לא ממצה. ראשית, אני שוב רוצה להודות לנקודות האור הטובות והחשובות בתוך החושך הזה, שעושות לילות כימים לטובת העניין, גם מנחם, אסף, אנשי המִנהלת, כמובן ראשי הרשויות. אתם יודעים שבמרוץ, כל אצן יודע שב-100, 200 מטר האחרונים, הוא נותן את הפוש הכי גדול כדי לסיים. אז אתם רצים למרחקים ארוכים ובכל זאת אני כן רוצה לקוות שסוף סוף, אפרופו השקל שעומד לנו מול העיניים, אנחנו כבר על הישורת האחרונה, אז תנו כאן איזה פוש גדול, כל אחד בתפקידו. הוועדה כמובן קוראת לכלל המשרדים הרלבנטיים, בדגש על משרד החינוך, כלכלה וחקלאות, כפי ששמענו כאן, להתגייס, כל אחד בחלקו, כדי לתת את אותו פוש גדול בסוף המסלול.

תראו, חברים, אני רוצה לומר את זה בצורה חד משמעית. המדינה אשמה והיא נושאת באחריות, נקודה. בשום מצב, בשום שלב, אף מתיישב לא יהיה אשם גם אם הוא מעמיס את החלומות הכי - - - ואללה, מותר לו לחלום. אני מניח שהיה לו, היו לו חלומות מוגשמים כאלה ואחרים לפני שהמדינה, ועוד פעם, אני לא נכנס כרגע לשיח הפוליטי בכלל, אבל אל מולו המדינה היא זו שפינתה אותו מביתו, המדינה היא זו שמחויבת לקחת אחריות על גורלו, גם על שיקום הבית, גם על שיקום הקהילה, גם על שיקום הפרנסה. אנשים שבמשך כל השנים האלה נאלצו לאכול את כספי הפיצויים כי נשארו בלי פרנסה, כל הסיטואציה הזאת כולה מונחת על כתפיה של מדינת ישראל והיא זו שנושאת באחריות.

לכן בַּקָשתי, ואפילו תחינתי בעניין הזה, בשם כל הוועדה, לכל הגורמים המעורבים, משרד החקלאות, אגף התיישבות, מועצה אזורית חוף אשקלון, ועד המפונים וראשי הקהילות, לעשות כל מאמץ על מנת להביא לכך שכל משפחה תשתלב במסלול שיביא אותה לבית הקבע בהקדם האפשרי, וזה ברמה של טיפול נקודתי. אמרת, מנחם, לפנים משורת הדין, זו כנראה ההגדרה המשפטית, החוקית, שהוגדרה לוועדה המיוחדת, מבחינתי זו שורת הדין ואין בלתה.

הוועדה ממליצה לכנס ועדת שרים להתנתקות, על מנת להעביר החלטה על הארכת תקופת התמיכה ברשויות הקולטות עד סיום הטיפול במפונים, כאמור בסעיף א', כמובן בדגש גם על כל הנושא הקהילתי, לרבות מבני ציבור, לבקשתם של ראשי הרשויות, נדמה לי שהם אנשי המקצוע המבינים ביותר בעניין, לתקופה של שלוש שנים, בשים לב לצרכים המיוחדים שנותרו לרשויות, בקשר עם הקהילות שנקלטו ונקלטות ביישובי הקבע.

תודה רבה לכולם. הלוואי וזו הישיבה האחרונה שבה נצטרך עוד לדון בסטטוס בעניין הזה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.