ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-20OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 551

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ח (06 בפברואר 2018), שעה 12:00

ביה"ס שפרינצק רחובות - הצגת מיזם בתחום לימודי תנ"ך והיסטוריה

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יהודה גליק

ענת צידון - מפמ"ר תנ"ך, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

ויקי עזיאל - מפקחת בית ספר שפרינצק, רחובות, משרד החינוך

אוסנת אור שי - מנהלת, בית ספר שפרינצק, רחובות

רעות גל - מחנכת, בית ספר שפרינצק, רחובות

אורית כהן - מורה, בית ספר שפרינצק, רחובות

שירלי מושיצקי - אימא של נועה, תלמידת כיתה ו', בית ספר שפרינצק, רחובות

עידו לנדאו - תלמיד, בית ספר שפרינצק, רחובות

נועה מושיצקי - תלמידה, בית ספר שפרינצק, רחובות

אורי שואף - תלמידה, בית ספר שפרינצק, רחובות

ורד בר - נציגת הנהגת הורים, בית ספר שפרינצק, רחובות

אוראל - תלמידה, בית ספר שפרינצק, רחובות

טל - תלמידה, בית ספר שפרינצק, רחובות

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

ביה"ס שפרינצק רחובות - הצגת מיזם בתחום לימודי תנ"ך והיסטוריה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. זו הישיבה השלישית ברציפות היום. 6 בפברואר 2018, כ"א בשבט התשע"ח. הנושא על סדר היום: בית הספר שפרינצק ברחובות – הצגת מיזם בתחום לימודי התנ"ך וההיסטוריה.

קודם כול, כשמדברים על תלמידים ובית ספר, אני נמס. למרות האילוצים והלחץ, שמנו את זה על סדר היום. תעשו לי קצת סבב היכרות. קודם נתחיל עם הילדים. איזו שכבות גיל? איזה כיתות?

מדובר פה בתלמידי כיתות ו'.

מי הדוברת, לטובת הפרוטוקול?

אוסנת אור שי, מנהלת בית הספר שפרינצק ברחובות.

נמצאים פה התלמידים, נציגים של ארבע כיתות ו'. זה מיזם שכבתי. נמצאת איתנו פה המחנכת, מפקחת בית הספר, גברת ויקי עזיאל, הורים, כי זה פרויקט שבעצם ההורים גם שותפים. זה פרויקט בשותפות תלמידים, הורים וצוות חינוכי, שזה גם חלק מהייחודיות שלו.

יש מצגת, אני מבין.

יש מצגת. חשבנו לפתוח אולי בסרטון, כי אני חושבת שהסרטון ממחיש את המיזם בצורה הטובה ביותר.

נתחיל עם הסרטון. אם יש מצגת, עם המצגת. לאחר מכן נעשה סבב התייחסויות של התלמידים. כל אחד ייתן מהזווית שלו. אם צריך לברך, נברך. אם צריך לשפר, לדחוף לשיפור או לשכפל גם את המיזם, נמליץ לשכפל. בואו נתחיל עם הסרטון.

(הקרנת סרטון)

בואו נתחיל ללמוד. נתחיל מימין לשמאל. כל מי שידבר, יציג את עצמו ולאחר מכן יאמר.

לי קוראים עידו. בעצם בפרויקט באנו לבית הספר וראינו תיבת אוצר בתוך כלוב עם מכתב מחיים ויצמן, ראש הממשלה ז"ל שהוריש לנו ירושה.

הוא היה נשיא.

כן, הוא היה נשיא. הוא הוריש לנו ירושה, ואם נפתח את התיבה בעזרת פתרון של חידות בנושא התנ"ך וההיסטוריה, נוכל לקבל את הירושה.

אחרי כמה ימים המנהלת קיבלה מכתב והראתה אותו לנו בכל הכיתות, והתחלקנו לשש קבוצות עבודה. ביחד פתרנו את החידות שהובילו לחידה סופית שבעזרתה מצאנו מיקום של פלאג שבעזרתו פתחנו דלת שהובילה לקבוצת חידות הבאה. החידות הבאות היו יותר קשות. למדנו על התנ"ך וההיסטוריה עד שבסופו של דבר הצלחנו לפתוח את הכלוב ואת התיבה ולקבל את הירושה.

אני אשאל שאלה. מעבר לקבלת הירושה ולהצלחה בחיפוש אחר המטמון, נכנסתם לתוך הסיפור התנ"כי ולתוך הסיפור ההיסטורי.

כן.

אם היית לומד את זה בלי הלימוד החוויתי - - -

אוקי, אז קודם כול, עד אז וגם עכשיו אחרי זה, כשאנחנו חוזרים ללמוד רגיל, למרות שיש עוד מיזמים, אני די מתקשה בהיסטוריה והפרויקט הזה מאוד עזר לי להבין את החומר וגם עזר אחר כך לפתור את החידות.

זה מסתדר עם אנשי המקצוע במשרד החינוך שחושבים שלאט-לאט הלימוד החווייתי, מבלי לפגוע בהוראה הפרונטלית בכיתות באמצעות מורה, הלימוד החווייתי משאיר את החוויה ואת החומר הנלמד.

נכון.

ולי אין ספק שגם שכשתתגברו, תזכרו את הפרק הזה שלמדתם בהיסטוריה ובתנ"ך.

נכון, זה משהו שנזכור. אנחנו מקווים שיהיו הרבה מיזמים כאלה, כי באמת זו דרך אחרת ללמוד והיא דרך יותר טובה, אז למה לא להשתמש בה בצורה אפילו יותר טובה ולהרחיב את השימוש בה?

תודה. תלמידים שרוצים להתבטא בהמשך? אני אתן רשות רק למי שירים יד.

אתם רוצים להציג אולי חידה אחת כדי להמחיש?

בבקשה, המנהלת, אולי את תנהלי את זה.

את רוצה להציג, נועה, את החידה כדי שנוכל להמחיש מה דרך הלמידה הזו?

זאת הייתה אחת החידות הסופיות. זה בעצם סוג של מפה של העיר, שעליה הרכיבו פה חנוכייה ובעצם נתנו להם גם תאריך, לאותה קבוצה שקיבלה את המשימה הזאת, ובעצם הם מצאו שהתאריך הזה יוצא נר רביעי, אז הם בדקו מה יש בנר הרביעי ומצאו שבנר הרביעי, במיקום שלו על המפה, יש גן משחקים ושם הם בעצם מצאו את הפלאג שפתח להם את התיבה.

עוד מישהו שרוצה להציג אולי חידה של תנ"ך?

בחידה הזאת ראינו תמונה של אי וראינו תמונה של זבל. חיברנו את שניהם ביחד והגענו לאיזבל, שאיזבל הייתה אשתו של אחאב, המלך בתקופת התנ"ך, ואז ראינו תמונה של כרם ענבים. פתחנו את הספר וקראנו את הסיפור על כרם נבות. ראינו איש שיש לו גם אקדח וגם כסף שהוא לקח.

מה אומר הפתגם?

הביטוי שמופיע לנו בפרק, זה "הרצחת וגם ירשת"? ואז באותיות המסומנות הפכנו לגימטריה בשביל לגלות את הקוד לפתיחת התיבה.

אתם יודעים, אנחנו במהלך הדיונים כאן נפגשים עם תלמידי על-יסודי, תיכון, תלמידים שנבחנים בבגרות או תלמידים מהמכינות הקדם צבאיות אחרי שעברו את החוויה של הבגרות. לעיתים קרובות אנחנו שומעים, וכל אחד פה הורה לתלמידים, ומורים - אל תתפלא שאנחנו לא מצויים בחומר, כי אנחנו בולעים, בולעים, מקיאים בבחינה ושוכחים. אני שמח שהמשרד בשנים האחרונות הולך להערכה חלופית, ללימוד החווייתי כדי לאתגר. מה לעשות, הכול השתנה. אנחנו לא יכולים להישאר באותה מתכונת של מערכת חינוך כפי שהייתה. יש שינויים אבל עדיין אני חושב שהתלמידים של היום מאתגרים את המורים.

מורה נכנס לכיתה היום, זה לא כמו בתקופה שלי. לפני 40 שנה סיימתי תיכון. היום אני לא אומר שלא מקנא במורה, אבל אין ספק שמורה לא יכול לבוא עם אותה מחברת שהוא סיים איתה, כמו שהוא היה בא עם אותו אוגדן. כל האחים שלי עברו עם אותו אוגדן אצל אותו מורה. היום מורה נכנס לכיתה, הוא כל שנייה יכול להיות מאותגר על ידי תלמיד בשאלת ידע, ומה לעשות, יש עוד מקורות ידע.

ואפשר באמת להתחבר למה שאתה אומר, ואני יכולה להגיד כמנהלת בית הספר, שגם בנושא של הקשר בין המורה לתלמיד, כשלומדים בשיטת הלימוד הזאת, אז המורה בעצם מקבל איזשהו תפקיד אחר. הוא מורה שהוא יותר מנחה את התלמידים. הוא גם מייצר איתם, אני חושבת, איזשהו קשר, מאפשר לו להכיר אותם יותר, קשר יותר אישי ואין ספק שזה משפיע מאוד על האקלים.

אני יודעת, נושא היום על סדר היום, הטיפול באקלים בית ספר מבחינת אלימות. שיטת הלימוד הזו זאת פשוט שיטה שהיא מפחיתה את מקרי האלימות ומייצרת תקשורת בריאה בין התלמידים. זה לא אומר שאין אתגרים.

יש פה ילד שאולי רוצה קצת לספר על הנושא של עבודת הצוות? בואי תספרי.

תציגי את עצמך.

אני אורי שואף מכיתה ו'/1. היה כייף לעבוד עבודת עמיתים ובעבודת צוות ושכל אחד יביא את הידע הכללי שלו, אז היה לנו הרבה מאוד ידע שעזר לנו בפתרון החידות.

השיטה הזו של מורה שמנחה ועומד מהצד, קיימת פחות בתיכונים, יותר בעל-תיכוני, עבודות גמר ושהם מטילים מטלות על תלמידים. המורה הוא מנחה ומלווה ואחר כך גם בודק. אין מחלוקת שאי אפשר רק עם השיטה הזו כמובן, אבל זו שיטה שהוכיחה את עצמה.

בבקשה, גבירתי.

שמי ענת צידון, אני מפמ"ר תנ"ך בממלכתי. מאוד מברכת על היוזמה. יחד עם זאת, כמו שאתה אמרת קודם לכן, זה לא דבר שהוא חדש. אנחנו קראנו ליוזמות כאלה בתחילת הרפורמה המשמעותית שהתחלנו את זה במשרד. זה קיים כבר ארבע שנים וחמש שנים. קראנו בהחלט לכל בתי הספר גם היסודיים וגם לחטיבות הביניים ולחטיבות העליונות לעשות מיזמים כאלה. בהחלט זה מבורך, בהחלט זה יפה. אני מאוד שמחה שלקחתם עכשיו את היוזמה הזאת לידיכם וזה יופי של פרויקט.

יחד עם זאת אני רוצה לציין עוד דבר אחד. שלא נשכח שזה אמצעי ולא המטרה. אני רוצה לחדד. שמעתי פה במצגת שיש כאן חוברות לימוד. בתנ"ך אין חוברת לימוד, יש ספר תנ"ך והוא מבחינתי הראשית והאחרית. זה דבר שני.

דבר שלישי, כמו שאני אומרת שלא נשכח את הידע כי זה מאוד חשוב, אני אומרת, אני מברכת על כל יוזמה. אנחנו קוראים לחלק הזה של הוראה ולמידה אחרת, הערכה שהיא אחרת. זה דבר שהוא מקסים.

אני אגיד איפה אני מתחבר לזה. אם היו באים אלי עכשיו שכבת י', י"א, י"ב ומציגים לי את זה, הייתי אומר למנהלת ולמפקחת, איחרתם את הרכבת. מה שמרגש פה זה תלמידים בכיתה ו', להחדיר בהם. קודם כול, התנ"ך זה לא דבר משעמם. אפשר להפוך אותו למשהו חווייתי. כבר מכיתה ו' אתם תרגישו את זה.

היסטוריה זה גם כמעט אותה מקבילה שתלמידים בדרך כלל בוחרים להם. אם מגישים את זה ונוגעים בזה בצורה של משחק, של חוויה, מתחברים לזה. התפקיד שלנו, להניע, רק לתת את הסטרטר במכונית ואחר כך המנוע עובד מאליו. אם אני מנתח את זה, הערך הסגולי של זה, שזה הסטרטר לכניסה לעולם ההיסטוריה, לעולם התנ"ך. אני חושב שזה דבר גדול וטוב שזה בחתך הגילאים הזה.

אני רק אוסיף עוד משפט אחד ובזה אני אסיים. אני חושבת שהבמה צריכה להיות של הילדים ולא שלנו. כמו שאמרתי, ספר התנ"ך צריך לעמוד במרכז ולא לפחד מהסיפור הזה של ידע. אני חוששת מדבר אחד, שלפעמים אנחנו נראה דווקא את האמצעי כמטרה, והמטרה שלנו זה הספר עצמו, הידע שילד יצא בכיתה ו' או בכיתה י"ב, עם ידע בסיסי בתוך הספר הזה. זה הדבר החשוב ביותר. איך עושים את זה? אני חושבת שאנחנו בהחלט נותנים פה המון מרחב לאיך עושים איך זה.

אני יכולה רגע להתחבר לענת. אני כל כך מצטרפת למה שאת אומרת וזה היה מדהים לראות את הילדים אחר הצהריים. הורים סיפרו, הם פשוט פתחו את התנ"ך. בתנ"ך הרבה פעמים המורים רוצים ללמד אותם מילה מנחה למשל. דרך החידות הם פשוט לבד לקחו טקסטים בתנ"ך ופשוט עברו ובדקו מילה שחוזרת על עצמה ומה המסר בזה שהמילה חוזרת על עצמה, הכול מתוך משהו פנימי שלהם. אני חושבת שלראות את הילדים פותחים את התנ"ך בשכונה, אחר הצהריים, במפגשים, הם מדברים על זה בוואטסאפים. אני חושבת שזה משהו שהוא מבחינתי, ואני מתחברת, אדוני היושב ראש, למה שאתה אמרת, שזה השלב שאנחנו צריכים לגרום להם לאהוב את חדוות הלמידה, את התשוקה.

בבקשה, אני אעשה עוד סבב של התלמידים. מי הדוברת?

אני שירלי, אימא של נועה מושיצקי, תלמידת ו'.

אני רוצה להגיד בעיקר בעקבות הדברים שנאמרו פה, שאני חושבת שבית הספר מצא את דרך המלך. המיזם הזה הוא לא חלק משיעורים שהם חשובים, פרונטליים שהמורה עומד ומעביר את התכנים, אבל הוא כן נותן לילדים נדבך שהוא מאוד משמעותי, באמת את האהבה הבסיסית.

אני אולי אפרט בשנייה איך המיזמים האלה נוצרו או מה הם רוצים להוביל. בסופו של דבר התנ"ך וההיסטוריה זה סיפורים מרתקים ואם אנחנו נגרום לילדים להבין שהסיפורים הם סיפורים מרתקים, כשהם יגיעו לכיתות הגבוהות יותר, כשהם יצטרכו לשקוד וללמוד ולהביא טיעונים, מלכתחילה החוויה הלימודית שלהם תהיה חוויה מעצימה וחינוכית.

אין ספק.

אני רק אתן את הדוגמא את מה שעשיתם אתם, משרד החינוך, הוועדות שלכם באליפות הסייבר. לקחתם נושא שהוא נושא קשה, מתמטי, מחשבים והנגשתם אותו לילדים. אגב, בית הספר זכה השנה במקום ראשון באליפות הארצית. כל מה שהם עשו זה רק השתמשו בכלים שנתתם. בדרך החווייתית חשפתם אותם לעולם - - - .

החלק של תנ"ך, אז הוא מתחבר לסיפור, והחלק של מתמטיקה, אז הוא מתחבר למספרים שקופצים. אני חושבת שהשילוב הזה הוא השילוב הנכון בין החוויה הלימודית לבין התכנים הדידקטיים.

אני מתחבר לזה בהחלט.

שמי ורד בר, אני נציגת הנהגת ההורים של בית הספר.

זה לא המיזם היחיד החינוכי שבית הספר יוצר. קהילת ההורים מאוד משתפת פעולה עם הנהלת בית הספר ולמעשה יש לנו איזשהו ערוץ פתוח שכל רעיון שהורה רוצה לבוא ולהציע לבית הספר, בית הספר לוקח את היוזמה ומקדם אותה. בסוף המטרה היא לייצר איזושהי אווירת לימודים שהיא אחרת, שהיא שונה, שהיא מעשירה ושהיא מעלה את חדוות הלימודים בפני הילדים.

יש מיזם שאנחנו כבר שנה שלישית ברצף עושים אותו. אולי יצא לך כבר להיתקל בזה, מיזם "החללית" שלנו. אני יכולה להראות לך סרטון קצר אם זה מעניין אותך לראות, שגם הילדים שיושבים כאן בעצם היו שותפים לו בשנה שעברה, הטיסו חללית, והשנה הם עושים איזושהי אנליזה של תוצאות המחקר שהם עשו. הרעיון הוא לשגר איזושהי חללית לגבול האטמוספירה עם שאלה מדעית ניסויית שרוצים לבדוק אותה בחלל בהשוואה למה שקורה בפני כדור הארץ, ובדרך בעצם הילדים לומדים המון. הם לומדים גם את השאלה המחקרית. יש קבוצה שאחראית על לבנות את החללית, אז הם לומדים קצת אווירונאוטיקה וקצתGPS ואיך זה עובד ותשדורת עם לוויינים. בעצם זה קצת מתחבר למה שבאמת שירלי אמרה, שאנחנו רואים שככל שאנחנו נשתף את הילדים יותר בתהליכים ונלמד אותם את הדברים בצורה שהיא חווייתית.

יש מעבדה לילדים, שהם צריכים ללמוד איך היא עושה, אז אם אני אשב ואני אסביר להם איך זה עובד, הם לא יזכרו את זה, אבל אם ניתן להם את זה ואני אומר להם, תלכו עכשיו הביתה ותנסו לראות איך זה עובד בטמפרטורת הפריזר, איך זה עובד בסביבה של מים, איך זה עובד בלחות, איך זה עובד בתת לחץ, בעודף לחץ, ככה הם לומדים את הבסיס של הפיזיקה, ככה הם לומדים את הבסיס של איך אתה ניגש לשאלה מדעית.

תודה. תלמידה, רצית?

שמי אוראל, אני לומדת ב-ו'/4. אני רק רציתי לספר לך - - -

כמה תלמידים יש בבית הספר הזה?

610 תלמידים, 22 כיתות.

זה בית ספר יסודי בלבד?

כן.

אני רק רציתי להגיד לך שעשינו את המיזם הזה. אני לומדת בכיתה קטנה. כשעשיתי את זה, אני למדתי הרבה יותר דברים והחכמתי ונהניתי וזה היה בשבילי משחק ומתוך המשחק הזה גם למדתי דברים.

עוד תלמידים/תלמידות? בבקשה.

דיברתם הרבה על הגיל. אפשר גם לעשות את הפרויקטים בחטיבה, אבל אחרי שש שנים של לימודים רגילים כבר יהיה יותר קשה לשנות דברים בשנה הבאה, אז עדיף להתחיל את זה יותר מוקדם. לדוגמא, היה לנו את מיזם ה"חללית" שסיפרו עליו והוא היה לכיתות ו'. עכשיו העבירו אותו ל-ה', כי חשוב להתחיל יותר מוקדם. להתחיל לתכנן את זה ככה שזה נגיש ומתחילים לקבל כלים וללמוד מוקדם, ללמוד בדרך אחרת.

תודה.

אני רוצה להגיד כמחנכת הכיתה וכמורה מקצועית למקרא ולהיסטוריה. החוויה שלי כמורה שהעבירה את הפרויקט הזה, שחוותה גם למידה פרונטלית רגילה של היסטוריה ותנ"ך וגם את הלמידה החווייתית הזו. ההתלהבות של הילדים לבוא וללמוד את החומר, להתעסק בו, הציפייה לשיעורים האלו זה משהו אחר. ההתלהבות שלהם, שזה בא מתוכם. יש ילדים שאוהבים תנ"ך והיסטוריה גם באופן רגיל. אנחנו יודעים להעביר את זה בצורה חווייתית ומהנה לכל אורך השנה, אבל כשלוקחים לתקופה מסוימת והופכים את הלמידה למשהו שאנחנו הופכים להיות משהו מאחור. אנחנו המנחים ואנחנו מקנים להם מיומנויות, אסטרטגיות למידה שלהם יש את הכלים עכשיו ללכת לחקור בעצמם. לא זורקים אותם למים. כל הזמן הייתה מורה מנחה שליוותה וסיפרה על החומר ונתנה מידע, שיתפה איתם פעולה, התלהבה והתרגשה איתם באותם הרגעים. גם אנחנו כמורות, למידה שהיא חווייתית, היה לי יותר כייף להגיע לשיעורים האלה. ממש נהניתי, אני וכל צוות המורות שאיתי, המקבילות שלי. זה היה פשוט תענוג. כל שיתוף הפעולה עם ההורים, עם ההנהלה, הילדים שכל כך נהנו, זה דברים שהם שונים לחלוטין מלימוד רגיל.

בבקשה.

ויקי עזיאל, מפקחת בית הספר.

מה שאני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, המשרד היום מדבר על הנושא הזה של למידה משמעותית, מה היא אותה למידה משמעותית. אני חושבת שמה שמתקיים בבית הספר הזה, והיום אנחנו רואים את זה כבר הרבה יותר בשטח, את הנושא הזה שהופכים את הלמידה שהיא למידה רלוונטית לתלמידים, שהתלמידים לוקחים אחריות על הלמידה שלהם, שהם חוקרים, זאת אומרת אחריות בלמידה, אנחנו חקרנו, אנחנו למדנו, אנחנו הוצאנו את הידע, ולא במקום, בלי לפגוע בלמידה הדיפרנציאלית שהיא חשובה והיא חלק מלמידה ואנחנו צריכים גם את הלמידה הזאת. אני חושבת שזה מה שבית הספר והצוות החינוכי השכילו לעשות ועושים, כי המשרד כמשרד מאפשר ונותן את האוטונומיה הזאת, כי הלמידה לא מתרחשת בכיתה בלבד. היום הלמידה מתרחשת בכל מקום וזה מה שהם עשו גם במיזם הזה, שהם גייסו את כל העיר ואת ראש העיר ואת כל המרחב שהעיר הזו אפשרה להם, וכמובן גם את הספר שאנחנו מתעלמים ממנו ושזה מאוד חשוב, כי אם ילד היום הולך ופותח את התנ"ך והתנ"ך הוא לא זר לו והוא לא מנוכר לו וזה לא תנ"ך שאני שומעת שהוא שייך רק לבתי הספר הדתיים, זו מבחינתי הצלחה.

הוא יודע שיש שם איזה אוצר שהוא צריך לקלף ולהוציא.

בדיוק, כי זה שלו, כי הוא חקר, וזה העניין וזה המקום שאנחנו רוצים לראות תלמידים שלוקחים אחריות על הלמידה ולומדים מתוך הנאה.

אני רוצה להצטרף ולומר, בואו ניקח מעצמנו. אנחנו עכשיו לכאורה שמחים ומתלהבים. אם אני לוקח מהעולם שלי, לחזור לקייטנות שהיו בתקופה שלנו, עשינו את הדברים האלה. אם אני לוקח את המיזמים, הקייטנות שהיו אד הוק עם כותרת, ומה שהתחברנו ועשינו ובנינו ויצרנו, גם עכשיו ממרחק של 40 ו-50 שנה, אני בגיל שלי יודע לצלול לאותם הפרטים שחפרנו בידנו ועשינו ובנינו ויצרנו ולמדנו, לעומת כשאני עכשיו מנהל דיונים או אני שומע את הבן שלי לומד לקראת הבגרות. אני אומר, רגע, למדתי את הנושא הזה. בלק אאוט אחד גדול. בלימוד חווייתי זה נשאר.

רק עוד משפט אדוני היושב ראש. מה שחשוב פה בבית הספר, מה שמנסים לעשות, להפוך את זה כחלק מתרבות בית-ספרית. זה לא פרויקטים ומיזמים וכאן זה מסתיים, אלא גם במתמטיקה אתה יכול לתת לתלמיד לקחת אחריות ולחקור וללמוד ולא לקבל את החומרים על מגש של מחברת, ספר וכו', וזו המטרה שלנו, שזה יהיה חלק מהתרבות של הלמידה בבית הספר.

למען האמת אנחנו עכשיו מתחילים פרויקט למידה חווייתית בכיתה א', של ללמד אותם גיאומטריה. זה בדיוק מתחבר למה שאת אומרת. זה ממש בימים אלה. הצוות החינוכי זיהה שיש איזשהו קושי לגשת לנושאים של גיאומטריה, ולכן הם חשבו על איזושהי דרך אחרת להנגיש את זה לכיתות א' עם מלך הצורות שצריך להגיע. הם צריכים לפענח את השיטה וכמו שאתה רואה, זה בעצם נפרס על כל תחומי הלימוד וזה ממש לא צריך להיות רק מדעים או רק מקצועות שפחות ילדים מתחברים אליהם.

אין ספק. לפני סיכום, חבר הכנסת יהודה גליק. הנה, הבאנו לך תלמידים מתוקים.

רציתי להגיד שאם הייתי יכול, הייתי עובר כל אחד ואחד מכם, נותן לו איזה חיבוק ממש מכל הלב, לבלוע אתכם כמו שאתם ככה, בשלמות לתוך הבטן.

אני רוצה להתחבר לשתי נקודות שהן משמעותיות לפרויקט הזה. קודם כול, לפני זה אני רק אומר שאני כבר מזמין את עצמי לבוא לבקר ולראות את זה בתוך בית הספר ולא רק לראות את זה פה בתוך הוועדה בתנאי מעבדה. אני גם רוצה לחוות את החוויה הזאת. לא מזמן אני הייתי בכיתה ו'.

מה שרציתי לומר, שמעבר לפרויקט של החללית ולפרויקט של הגיאומטריה, הפרויקט של לימוד התנ"ך הוא לא רק סיפורים. הוא לא רק איזו היסטוריה של משהו שקרה לפני הרבה שנים. המציאות שלנו כאן בארץ, החיים שלנו, תעודת הזהות שלנו כמדינה, זה ספר התנ"ך, וכמעט כל סוגיה שעולה על סדר היום יונקת משאלות שלא המצאנו אותן. אם היום יש דיון על מסתנני העבודה, להשאיר אותם בארץ או שהם פליטים, יונקים ישר מתוך שאלות שמופיעות בתנ"ך, האם אנחנו יצאנו ממצרים, כי אנחנו צריכים לזכור, "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר", או כנגד זה, מה המחיר שאני צריך לפתוח את הלב שלי ואת הדלת שלי. כל הסוגיות העומדות על סדר היום שלנו יונקות מהשאלה, כלומר התנ"ך זה לא עוד איזה חומר לימודי שאני לומד. זה החיים שלנו. זו השאלה שלנו פה כשאנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו צריכים את כל הדבר הזה? מי צריך? זאת תעודת הזהות שלנו וזה צריך לזכור, לכן הלימוד הזה אמור להיות חיבור של הקשר לתת לכם את החיבור לתעודת הזהות שלנו.

נקודה שנייה זו שיטת הלימוד, מה שלומדים בבית ספר. אני מתנצל להגיד, אני מקווה שאין פה אף מורה ולא משרד החינוך.

יש.

מה שאמר מרגי, אומרים שתמיד 90% מהידע שאנחנו לומדים בבית ספר, אנחנו שוכחים. אצלי זה היה יותר קרוב ל-99%. מה אנחנו כן זוכרים מבית הספר? זה את הדברים שאנחנו לא ישבנו וכתבנו מה שכתוב על הלוח, אלא חיינו אותם. כשאני חייתי משהו, וזה קשור לכל מקצועות הלמידה. אם מתייחסים לבית ספר כמקום שהוא מטרד, כי אוף, עוד פעם ללכת בבוקר לבית ספר, אז לא יישארו לנו הרבה חוויות. אני אאחל להם, כמו שתיאר יעקב בטוב טעם, כל אחד מכם יגיע יום אחד לגיל זקן ומופלג כמונו ויישאר להם ביד כל מה שחייתם אותו, כל מה שחוויתם אותו. זה מה שיישאר. שיהיה לכם המון בהצלחה ואל תשכחו, יש גם הפסקה וחופש. לכו תשחקו גם. בהצלחה רבה.

תודה. עכשיו לסיכום.

לברך אתכם ולומר וואו, אז עשינו את זה כבר.

אני אדם פרקטי, זה אחד התסביכים שלי. אני לא יודע ליהנות מחוויה ולעצור פה. אני רוצה למצות את התפקיד עד הסוף. הן התלמידים והתלמידות, המורים והמפקחות, אני עכשיו צריך לכתוב סיכום, פנייה לשר החינוך. בהקשר הזה מה הייתם רוצים?

אני יכולה להגיד כאימא שהייתי מאוד שמחה אם הפרויקט הזה ישכפל את עצמו בעוד בתי ספר. הייתי מאוד שמחה אם בתי ספר יחשפו למיזמים האלה.

אתם כותבים את הסיכום באמירות שלכם. בדרך כלל אני כותב תוך כדי דיון.

אתה מבין שאם הייתה פה אימא והייתה באה להתלונן שיש פה הדתה, הייתה פה גם כל התקשורת והיו אומרים, או אה. יש פה אימא שאומרת, חבר'ה, קחו את הדבר הזה ותעשו העתק-הדבק לכל מקום. זה קצת משעמם, אבל זו האמת.

אני באמת חושבת שזה יכול לנו כחברה, לטפח ולהצמיח דור אחר. הלימוד היום הוא אחר. האינטרנט הוא נגיש. זו דרך אחרת באמת לאהוב את הדברים. גם הייתי שמחה אם תיקחו יוזמות כמו היוזמה של בית הספר שלנו, כי זה באמת בית ספר שהצליח בעיניי למצוא דרך מהנה, ולשכפל אותו כמה שיותר, ומצד שני לתת את התקצוב ואת התגבור ואת הרוח למנהלת או בכלל להנהלות אצלנו כדי שימשיכו - - -

אם כבר נגעת בזה, המנהלת, היה לך קושי לוגיסטי, נקרא לזה תקציבי, להרים מיזמים כאלה?

לא. אני יכולה להגיד שבאמת מפתח להצלחה עבורי כמנהלת הייתה השותפות גם עם משרד החינוך, שאני מרגישה שאם באתי להציג בוועדה בפני נציגי משרד החינוך ונציגי הרשות, להציג את התוכנית, שאני זוכרת שהצגתי את החללית וקיבלתי את הברכה של הרשות ואת הברכה של משרד החינוך, לי כמנהלת זה אפשר להגיע - - -

מעבר לברכות?

גם תקציבים. כל דבר שביקשנו, כל דבר שאנחנו רוצים, אני יכולה להגיד שלפחות מבחינתי אני לא רואה בעיה של תקציבים, אני רואה עניין של תפיסת עולם, לשנות פשוט את התפיסה, הכול קיים.

עוד בקשה?

אנחנו מזמינים בתי ספר אחרים ליצור איתנו קשר ונשמח לשתף איתם את הידע שלנו.

באמצעות המשרד. בבקשה.

אני רציתי לומר במסגרת איך אפשר לפתח את זה. לדעתי מתמטיקה יכול להיות המקום הבא, כי מתמטיקה אפשר ללמד בכל כך הרבה משחקים וממש פשוט ליצור אותם, שזה מוזר שאף אחד עדיין לא קם ועשה את זה. לדעתי זה הדבר הבא שצריך לעשות.

איך קוראים לך?

עידו לנדאו.

עוד כמה שנים יהיה לך פרופסור עידו לנדאו שיזכה בפרס נובל. תזכור שהוא היה אצלך בוועדה.

מאחל לו. אספר לכם חוויה. לפני שלוש קדנציות הייתי שר בממשלה והיה איתנו שר המדע, הוא היה פרופסור הרשקוביץ שלימים היה גם נשיא אוניברסיטת בר אילן. התחום שלו היה מתמטיקה. ראש הממשלה תמיד תוך כדי ישיבת ממשלה היה אומר, נו, דניאל, יש לך איזו חידה? הוא לכאורה נתן איזו חידה מתמטית פשוטה, אבל בצורה של הבניית מחשבה. תאמינו לי, לכולם היה קשה למצוא את הפתרון כי הצורה שהוא חד את החידה, היבנה את כולנו לאיזה מסלול של תשובה מאוד פשוטה, אבל אני לא רוצה לסכם את הדיון בחידה.

מילה אחת. חבר'ה, אתם הילדים, הייתם פה עכשיו בוועדה. דעו לכם שזכיתם. לא כל הילדים בישראל, יש להם מורים כאלה. קודם כול תודו גם למורים, גם לצוות. תדעו לפרגן לצוות שלכם שהשקיע ואוהב אתכם. באמת אני רואה בעיניים כמה שאוהבים אתכם.

בדרך כלל יש פה קהל בוועדות. אין פה קהל, אז אין פה מי שימחא כפיים לכם, אז תמחאו עכשיו כפיים לעצמכם. מגיע לכם.

אני רוצה לומר לכם, אתם רואים את השלט המואר למעלה? הדיון משודר ברשת האינטרנט.

גם נשמר.

יש צופים בבית. לפעמים הם מנסים לאתגר אותנו. לפעמים כותבים לי במייל, למה אתם לא נותנים את האפשרות תוך כדי דיון להתערב? ואנחנו לא כל כך משוכללים. אולי בדור שלכם כשתשבו פה, אתם תהיו יותר משוכללים. אתגרתי את הכנסת בנושא הזה, בפנייה הזאת, אבל דעו לכם שהדיון נצפה ויש התייחסות ואנחנו מקבלים גם התכתבויות בנושא.

תודה רבה לכם על החוויה ששיתפתם אותנו בה. אני מתחייב לכם שהסיכום שייצא לשר ולמשרד, יצא גם אליכם, גם לראש הרשות.

תודה רבה, בהצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.