ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 939

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ח (30 בינואר 2018), שעה 12:30

בקשה להארכת הרשאות לכריה וחציבה עפ"י סעיף 5(ג) לחוק נכסי המדינה, התשי"א–1951

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מיקי לוי – מ"מ היו"ר

מנהל תחום מחצבות, רשות מקרקעי ישראל - ישי לוי

עו"ד מחלקה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים - טובי הריס

יועמ"ש, התאחדות בוני הארץ - קובי פלקסר

מנכ"ל צמיתות 81 בע"מ - אריק בוגנר

שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את העמותה למאבק במחצבת אשרת - משה ברדוגו

אייל לב-ארי

שיר שפר

טמיר כהן

ירון קוונשטוק

בקשה להארכת הרשאות לכריה וחציבה עפ"י סעיף 5(ג) לחוק נכסי המדינה, התשי"א–1951

בקשה להארכת הרשאות לכריה וחציבה – אני מבקש, מי שלא קשור לדיון הזה עכשיו, שייצא – על פי סעיף 5(ג) לחוק נכסי המדינה, התשי"א–1951. מי מציג את הבקשה הזאת? או, הינה אתה. בוא, תתקרב לפה, שנראה אותך יותר טוב. ישי, בוא לידנו. רק שבוע שעבר אמרת משהו, כבר אנחנו מביאים את זה.

תודה רבה.

על לא דבר. בבקשה.

רק אומר לאדוני, שרק שבוע שעבר ביקש אדוני שאני אגיד עדכון.

נכון.

הגשתי. ויש לי פה העתק, מלבד מה שהעברתי לוועדת הכספים הבוקר.

כן, שם ותפקיד.

עורך דין ישי לוי, מנהל תחום המחצבות ברשות מקרקעי ישראל.

מה העברת לנו?

העברתי לכם עדכון בקשר למתקן חולות דקים במגרש ג' במישור רותם, עליו דיברנו שבוע שעבר.

נו, ומה יש בזה?

בעדכון יש ההסדר שנקבע כבר, והרישיון שניתן לחברה בפועל על ידי המפקח על המכרות, מה שמאפשר לעבודה.

זאת אומרת, שתוקנו כל הליקויים באותה מחצבה שלא סיפקה את החול הדק, והיום הבעיה נפתרה?

לא תוקנו הליקויים, אבל אף על פי כן מצאנו איזשהו הסדר שיאפשר למורשה להמשיך ולכרות, לאור הדאגה לשוק התעשיינים שנדרשים לחומר הגלם הזה.

מה ש"תרמוקיר" אמרה. איפה החומר?

בבקשה.

יפה מאוד, כל הכבוד.

כל הכבוד. לא, חשבתי שאתה הולך להביא לי חוברת. בסדר, תעביר. תודה. אם אפשר לצלם את זה, לחלק לחברים. טוב, הלאה. אחרי שנתת חוות דעת כזאת, אז מה אתה מבקש?

שהוועדה הנכבדה תאשר לרשות מקרקעי ישראל את ההרשאה לתקופה העולה על 20 שנה, ואם יש צורך אני ארחיב בכמה מילים לפני החברים כאן.

תגיד.

עובר לחוק חובת המכרזים והתקנות, 1992, ב-2002 נדרשה רשות מקרקעי ישראל ליישם את חוק חובת המכרזים גם ביחס לשטחי כרייה וחציבה. עד לאותה תקופה ניתנו הרשאות בפטור ממכרז לתקופות יחסית קצרות.

מה זה קצרות, בבקשה?

שלוש שנים, שבע שנים. תלוי בסדר גודל של - - -

הוא לא יכול להשקיע. בסכומים כאלה הוא לא ישקיע.

נכון. אבל צריך לזכור שחוק חובת המכרזים נכנס ב-1993, וקבע שככלל יש להקצות במכרז, דרך המלך.

אני שואל אותך, כי מטריד אותי עכשיו מהצד השני של המטבע, ה-20 שנה. האם לא קושרים את ידיה של המדינה, ראה ים המלח? שאלתי אותך: שלוש שנים זה מעט, אני לא אבוא כמשקיע ואשים מכונה לגריסה חצץ – סתם לדוגמה, אני לא יודע כמה היא עולה - - -

לשלוש שנים.

מהצד השני, 20 שנה, האם אתה לא כובל את ידיה של המדינה? תעזור לנו למצוא את האיזונים.

אז אני אומר לכם. רק אני אשלים את הרקע ממש בקצרה, בשתי מילים. בעקבות חוק חובת המכרזים תוקנה לימים תקנה 25(29), שהקימה ועדה, מה שנקרא ועדת ביין, לפתחה הגיעו כל בעלי ההרשאות הקודמות, אני מדגיש, וכל אחת באה עם טענותיה בידיה, בדרישה שהוועדה תאפשר לה המשך התקשרות בפטור ממכרז עד סוף כל הדורות. מנגד, המדינה טענה שיש לצמצם את זה או לא לאפשר את זה בכלל לאור חוק חובת המכרזים. הוועדה דנה וקבעה ביחס לכל אחת מן המחצבות תקופה.

כאן הוועדה, בקשר למחצבת אחיהוד של חברת "צמיתות", ב-2005 קבעה שאין מקום לתת פטור. לאחר מכן היה הליך משפטי, וב-2011 נתכנסה שנית וקבעה שיש ליתן המלצה להמשך כרייה וחציבה לתקופה של שמונה שנים, ואפשר לראות את ההחלטה במדויק.

בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק נכסי המדינה, הרשאה לתקופה העולה על 20 שנה בכרייה וחציבה דורשת את אישור ועדת הכספים של הכנסת. ויכול להיות שזה בעצם המנגנון שבא לתת את הדעת על האם נכון לתת – בסוף נותנים חומר גלם.

אני אומר משהו שהוא לא מדויק ביחס למחצבה הזאת, אבל בוא נדבר על אגרגטים, החצץ שדיברנו עליו שבוע שעבר, בסוף נותנים חומר גלם עם הכנסות מאוד מאוד משמעותיות. ויש מקום אולי לקבוע את זה לתקופות יחסית קצרות של 20 שנה. אנחנו רואים במכרזים שהרשות מוציאה, שגם לתקופות של 20 שנה ואף פחות, מוגשות הצעות מאוד גבוהות, מאוד משמעותיות, ויש אינסנטיב כלכלי לחברות להתמודד גם בתקופות של 14 ואפילו פחות. ובכל מקרה, בשעת הצורך, אנחנו באים, כמו כאן, בפני הוועדה.

אנחנו יכולים לשנות את ה-20 שנה?

לא, זו החלטה מקצועית של - - -

אבל אם אנחנו חושבים שזה לא 20 שנה אלא צריך 14 שנה?

לא, הוועדה צריכה לאשר במקרים שמביאים לה מעל ל-20 שנה. הייתה כאן החלטה, בעצם היא יכולה לאשר ולא לאשר. היא יכולה להגיד: אני לא מאשרת, תשקלו בשנית בעצם את תקופת ההקצאה. יכול להיות שאם ישקלו פחות אז בעצם הם לא יצטרכו להגיע לוועדה.

הם צריכים להגיע לוועדה בגלל ה-20 שנה?

בגלל ה-20 שנה.

אדוני, עוד מילה אחת והעסק יובהר כאן.

שלפחות הוועדה הזו תשים עין על העניין.

כן, העסק יובהר כאן. אני מדבר רגע על צמיתות, ותיכף תראו שהעסק יהיה יותר ברור. ביחס ל"צמיתות", אנחנו באים לוועדה לא מכיוון שאנחנו נותנים תקופה של 20 שנה, הרי המלצת הוועדה המקצועית הייתה לתקופה שלא עולה על שמונה שנים. אז אם כך, מדוע אנחנו באים לוועדה? מכיוון שההנחה המשפטית שלנו היא שתקופות מצטברות שעולות על 20 שנה, כמוהן כבקשה ל-20 שנה. אחרת הסעיף הזה, סעיף החוק מתייתר מתוכנו, כל פעם ניתן 15 שנה, 10 שנים, ונחדש את זה כל 15 שנה, והחוק נשאר אות מתה.

אנחנו מבינים שאם בתקופות המצטברות הגענו ל-20 שנה, הרי שיש לפנות לוועדה הנכבדה. זה מה שעשינו במקרה הזה.

טוב. הבנתי. מיקי, אתה סבור שצריך פחות מ-20 שנה?

תראה, כל הזמן מבהיל אותי נושא ים המלח, שהידיים שלנו כמדינה כבולות. ויש כאן משאב, שאולי מזלזלים בו, אבל זה משאב שלנו, זה חול וחצץ.

מה דעתך?

אני באמת לא רוצה להגיד חד משמעית. ברור לי לחלוטין שגם שמונה שנים זה מעט, תיכף אולי נשמע ממקצוענים - - -

אז רגע, בוא נשמע אותם. בבקשה, מי אדוני?

אני מנכ"ל חברת "צמיתות".

כן, בבקשה, מה השם שלך?

אריק בוגנר. הייתי בדיון הקודם גם.

אתם אלה שעוברים על החוק?

לא. זו חברה אחרת.

אלה שקיבלו עוד שמונה שנים.

אה, אתם הטובים? – לא, סליחה שאני מתבטא ככה, זה לא בסדר. אני מבקש למחוק את זה מהפרוטוקול. אתם החברה שלהם אין טענות אליכם?

נכון.

יכול להיות שהטענות שלהם על החברה האחרת הן לא נכונות, אז מה אני פוסק?

אין לנו שום טענות - - -

הכול בסדר. בבקשה.

אני רוצה להכליל רגע בנושא של מחצבות בכלל, אם יורשה לי. מחצבות בישראל זה משאב מתכלה, הוא לא יהיה לעד. התכנון הוא לא כל כך מקצועי, אני אשתמש במילים עדינות. וגם ניצול הקרקע הוא לא מספיק מקצועי. וכאשר נותנים משאב כזה לתקופה כזאת קצרה, עם פחות מ-20 שנה, בעל הזיכיון לא יכול להשקיע בטכנולוגיה שתנצל את המשאב בצורה אופטימלית.

ולכן בסופו של דבר לטווח הקצר המדינה אולי יכולה להרוויח במשאב הזה, כי היא תקבל תמלוג יותר גבוה. לאורך זמן - - -

טוב. ולכן מה אתה מבקש?

לא, אני כרגע לא משנה את הבקשה, במקרה שלנו זה שמונה שנים, מעבר ל-20 שנה שנקבעו לנו מלכתחילה, אבל אני בא להגיד בכלל בנושא המחצבות: הנושא הוא מקצועי והוא לא נדל"ני, וצריך להסתכל עליו בעיניים מקצועיות ולא נדל"ניות. לצערי, גם השולחן הזה וגם רשות מקרקעי ישראל מסתכלת על זה בעיניים נדל"ניות, ולא כך יש להסתכל על זה.

אנחנו מסתכלים על זה כמשאב טבע.

נכון.

משאב טבע שצריך לנצל אותו הכי נכון שאפשר.

מיקי, יש לי בקשה אליך. אני אעשה הפסקה של רבע שעה, תשב איתם, מה שתציע אני אקבל. תשב עם הלשכה המשפטית אצלנו.

יש לנו את ההערות שלנו.

בסדר. רבע שעה. אתה יודע מה, תמשיך את הדיון, בסדר? רבע שעה.

(היו"ר מיקי לוי, 12:28)

אני לא רוצה להגיד ש-20 או 15 – ברור לי שפחות מ-10 לא ניתן להשקיע, כמשקיע, ואני הולך על הצד המספרי ככלכלן. אני לא יכול להביא ולא שום דבר. מאידך, אני לא רוצה את כל נכסי המדינה – לא הנדל"ני, את אוצרות הטבע – לבוא ולקשור את ידיה של המדינה כאילו לעולמי עד. ברור לי לחלוטין, שאם כמדינה הייתי צריך לבוא לבית המשפט, הייתי מתנגד ליתן מכרז אד-הוק. לא, זה לא נראה לי סביר.

ותמיד לנגד עיניי משאבי ים המלח. המדינה לא יודעת ברוב המקרים לנהל מפעלים, נכסים. לא יודעת. ועובדה שאחרי שהממשלה העבירה את הנכסים בים המלח, הכול פרח והרווחים הרקיעו שחקים. נכון שהיה שם גם מחירי האשלג שעלו בעולם והיה מזל וכו' וכו'.

אני מנסה גם אתכם וגם איתך, ותיכף נשמע את הייעוץ המשפטי, לחפש איזשהם איזונים. יכול להיות ש-20 שנה זה בסדר, אני לא יודע, יכול להיות שצריך 15. ברור לי לחלוטין ששמונה שנים זה לא מספיק. לא מספיק. הינה, אתה היית בסדר, אז באו ואמרו: 20 שנה, לא הלכו למכרז נוסף, בוא נמשיך את המכרז איתך לעוד שמונה שנים.

וזה טוב שזה יבוא לוועדת הכספים כל 20 שנה מינימום, כי מחובתנו כחברי כנסת לפקח על עבודות הממשלה. הוא ממשלה מבחינתנו. יש לו שר, יש להם מדיניות. אני צריך לפקח על עבודת הממשלה, זו ההגדרה של הבית הזה.

עכשיו אני אשמע את שניכם, ואחר כך אנחנו ניתן את זה לייעוץ המשפטי.

אדוני מעלה שאלה כללית של תקופת ה-20 שנה, שהיא חשובה לכשעצמה. אני חושב שבתקופה של 20 שנה, אני פחות מכיר את הנושא של ים המלח, הוא לא מצוי בתחום הטיפול שלי הישיר, אבל אני חושב שתקופה של 20 שנה היא תקופה סבירה שיכולה מחד לאפשר למשקיעים להגיע לאיזשהן השקעות כלכליות, ומאידך לא לצמצם אותן יתר על המידה.

צריך לזכור שחוזה חכירה של הרשות למקרקעין ככלל זה ל-49 שנים. לא מדבר על התקופות המתחדשות שכלולות אוטומטית בתוך המערכת הזו. פה מדובר על תקופה חד-פעמית של 20 שנה, בין שזה, דרך אגב, יוצא במכרז ובין שזה ניתן בפטור במכרז. וצריך לזכור שרשות מקרקעי ישראל, מאז הוועדות המקצועיות – ועדת ביין, ועדת השניים גם – ממעטת מאוד, אם בכלל, אני באופן אישי כמעט ולא זוכר הקצאות ראשיתיות בפטור ממכרז. יכול להיות שהיו, כמו כאן, כמו שאנחנו רואים איזשהו משהו מתגלגל וקיבל את האישור.

אז בתוך התקופות האלה, בין לפטורים ובין למכרזים, תקופה של 20 שנה, כשאנחנו מבינים את השוק של 49 שנים חוזה חכירה, נראה לי שנותן את המענה במינון הנדרש.

אני אגיד דבר מאוד פשוט. בתעשייה אם לא רואים אופק לא משקיעים. ברור לגמרי.

לא צריך לשכנע אותי.

20 שנה זו תקופה לגיטימית, כאשר אם הוועדה, בא לשולחנה דיון כזה, להארכת תוקף מעבר ל-20 שנה, ובא אליה כדיון מקצועי, לא רק דיון נדל"ני, היא יודעת לשים את הדעת על העניין של משמעות הארכת התוקף בהיבט הכלכלי לטובת המשק הלאומי והמדינה, ולטובת המשקיע בעניין הזה, כי הוא השקיע, אז אין שום בעיה. אני לא רואה שום בעיה. 20 שנה, בעולם שאני חי אותו, ואני מכיר הרבה תעשיות כמוני עולם ואני חי את זה, אין מגבלה כזאת, כי הקרקעות הן לא קרקעות מדינה כמו שפה בארץ, וזה הרבה יותר פתוח.

יחד עם זה, תהיה מודעים לזה, שברגע שהתקופה תצטמצם, גם התמלוג אולי יעלה, אבל גם מחירי השוק יעלו, המדינה יכולה להיפגע מזה.

יחד עם זה, אולי לא יהיו חומרים מסוימים, כי אנשים לא ירצו להשקיע בטכנולוגיה. רק היום מפרסם משרד הכלכלה תוכנית להגדלת הפריון. לא ניתן להגדיל פריון אם לא משקיעים כסף, זה כובל אחד בתוך השני. 20 שנה, לאורך השנים שהיו עד היום, הוכיחו את עצמם לתקופה רלוונטית והגיונית.

גם, מצד שני, להביא לשולחן הזה הארכות תוקף – גם רלוונטי וגם נכון. פחות מזה, תמצא, ואדון ישי לוי יכול להעיד, חברות שנתנו תמלוג רק לאחרונה מאוד מאוד גדול לא מוכרות, לא מסוגלות למכור. לא בגלל מחירי השוק, כי הן לא יכולות לייצר פשוט, זה מחירים לא ריאליים. אי אפשר לייצר בארץ כביש שעולה היום פי שתיים. המדינה לא תרצה שהוא יהיה ככה והקבלן לא ירצה. ואז מייצרים פתרונות, לצערי הרב, גרועים שהם ירידה באיכות. צריך לתת על זה את הדעת, אין רק כיוון אחד ורק כיוון שני, יש לכל דבר מאזניים.

תודה רבה. אייל.

רק אני רוצה כמה דברים. אחד, לחדד שוב את עניין 20 השנים – זה הזמן המצטבר מבחינת ההקצאה. וכרגע מה שהוועדה המקצועית המליצה עוד ב-2011 הייתה הארכה של עוד שמונה שנים, ואחריהן, אם עוד יישאר חומר לכרייה, בעצם המחצבה תצא למכרז רגיל.

יש לנו הערות לגבי – אנחנו נמצאים בנושא של מחצבת אחיהוד יבור בגלגול שני בוועדה. הגלגול הראשון היה בכנסת הקודמת ב-2014, זה הוגש לקראת סוף 2013, שאז בעצם הוועדה לא אישרה את ההקצאה בפטור ממכרז, כיוון שהחלטת הפטור פקעה עוד לפני שהבקשה הוגשה לוועדה. ומאז 2014 לא נעשתה הגשה מחודשת של הבקשה עד לזמן הזה. זו הערה ראשונה, שאנחנו גם רוצים לדעת למה הייתה בעצם דממה במשך כמעט ארבע שנים, שבעצם כל מה שהיה צריך לעשות זה לחדש את החלטת ועדת הפטור ברשות מקרקעי ישראל ולהגיש את זה מחדש לוועדה.

ודבר שני, גם לאור חלוף הזמן, שהחלטת ועדת הפטור היא מ-2011, האם בעצם יכולים היו להשתנות נתונים או דברים אחרים, שיכולים בעצם לשנות את החלטת הוועדה, את התקפות שלה? בכל זאת, כשהבקשה הוגשה לראשונה לוועדה, לקראת סוף 2013, אם אני זוכר נכון, עדיין היה בעצם פרק זמן יחסית סביר בין החלטת הוועדה המקצועית לבין הגשת בקשה לוועדת הכספים. עכשיו כבר אנחנו נמצאים כמעט שבע שנים – שש שנים וחצי – מאז החלטת הוועדה המקצועית. אנחנו רוצים גם התייחסות לעניין הזה, שגם מעורר בעינינו קושי.

אז אני אבקש להשיב. אכן בשנת 2014 – תחילת 2014 זה הובא בפני הוועדה – לא נעשה חידוש, אף על פי שאני יכול לומר לכם, שמבדיקה שעשיתי לאחרונה, כן הייתה פנייה לוועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל לשוב ולאשרר את האישור שלה. ולאחר שהייתה את הפנייה, בסופו של דבר זה לא הגיע לוועדה. אני לא רוצה להתיימר להצדיק את התמשכות ההליכים מאז 2014 עד סוף 2016.

למה?

כי אני יודע להעיד על הדברים. אבל אני יודע להתייחס לשאלה המשפטית שאתה שואל. קודם כול, בהחלטת הוועדה, ועדת ביין, אין הגבלת תוקף להחלטה. דבר נוסף, אם נקרא את תוכן ההחלטה - - -

אין הגבלת תוקף, אבל הרעיון היה לפעול תוך פרק זמן סביר, כדי שגם יהיה איזשהו קשר - - -

ארבע שנים זה לא פרק זמן סביר.

נכון, אני מסכים. אבל אם נתייחס לתוכן החלטת הוועדה, אנחנו נראה שהדברים שהוועדה עומדת עליהם הם דברים רלוונטיים אז ורלוונטיים היום לחברה. זה דבר אחד. דבר נוסף, צריך לזכור, שבסוף החלטת הוועדה היא המלצה לרשות מקרקעי ישראל או לוועדת הפטור. ועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל עכשיו לאחרונה לא אשררה רק את ההחלטה הקודמת, אלא קיימה דיון ענייני בהחלטה ונתנה החלטה ממש מתחילת 2017, אם אני לא טועה - - -

אוגוסט 2017.

כן, ממש מ-31 ביולי 2017, ובה היא מאשרת את הדברים. זאת אומרת, בין כך ובין כך יש כאן תקנת פטור. ותקנת הפטור אושרה על ידי ועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל. עכשיו אנחנו נחזור רגע, ברשותכם, לתוכן הדברים.

זה שהוועדה אישרה רטרואקטיבית מכשירה את זה, אבל משאירה ריח לא טוב של הארבע שנים.

לא, גם כל התכנסות הוועדה, כשאני עוד פעם לא מבין למה בעצם ב-2014 זה לא הובא, למרות שאיכשהו כן התחילה להתכנס ועדת פטור חדשה בעניין הזה. כל הגשת הבקשה הזו, כפי שגם מצוין גם בבקשה שהובאה לוועדה, קרתה רק בעקבות הליך משפטי שהתקיים מול הרשות. נראה לי לא בהכרח ספציפית בנושא של מחצבת אחיהוד יבור, אלא על הדרך בנושא של מכרז אחר.

מטבע הדברים, יש חובה על הרשות לקדם הליך הקצאה לאור המלצה של ועדה כזו או אחרת. מנגד, וזה מר אריק יוכל להוסיף כאן, מנגד נדרש גם שבעל הזכות יבוא ויבקש לקדם את הפטור שניתן לו.

אם אני בעל הזכות ואתם לא באים ועושים לי נו נו נו, אני בכלל לא בא.

אבל הוא בא.

והוא, לא יודע, הוא האדם הסביר והישר, אבל מישהו אחר במקומו, ויש לנו מחצבות אחרות – אני לא בא, עד שהמדינה תתעורר. מה אכפת לי?

לכן פתחתי בתחילת הדברים שאני לא בא להצדיק את ההימנעות. אני יכול להגיד שאני נכנסתי לתפקיד לפני כשנה.

אין לי טענות אליך ספציפית.

לא, בוודאי, אבל אני מייצג פה את רשות מקרקעי ישראל.

תיכף ננזוף בה.

אוקיי. אז בכל אופן אני חושב, ואריק, תקן אותי אם אני טועה, גם בין 2014 עד לתחילת 2016 לפחות, אם אני יודע נכון, לא היו פניות שלך לרשות לקדם את הנושא הזה. אבל אני לא פה בשביל לגלגל את הרשות לאריק, האחריות מונחת לפתחה של הרשות, ובסוף לפתחי, שאני מנהל את תחום המחצבות ברשות מקרקעי ישראל. ואין לי אלא להיכנס לתוך ההחלטה או ההמלצה של הוועדה המקצועית, ועינכם תראה שהיא מדברת פה על סיכויי מכרז, העובדה שיש לנו פה חברה יחידה בארץ שמתעסקת עוד בתחום הזה.

תראה, מהחברה יצאנו לאיזשהו מהלך כללי. אני שם אותה בצד. פתאום נחשפנו לבעיה – רגע, סליחה, ארבע שנים לא עשיתם כלום. רגע, האם 20 שנה זה בסדר? ההצבעה כלפיו היא קלה, בסדר? הינה, אני מקדים את המאוחר. אני מנצל את ההזדמנות הזו להגיד: חברים, אנחנו כמדינה כשלנו, הכנסת – סליחה, הממשלה, הכנסת לא כשלה.

אני רק אומר שאין לנו בקשה נוספת שעומדת בקנה. הבקשה היחידה שהתעכבה בצורה הזו זו הבקשה של חברת "צמיתות".

אבל אני לא רוצה שיבקשו, אני רוצה שתבואו ותדפקו על השולחן כשזה מסתיים.

סליחה, אני אחדד. אין לנו המלצה כזו שלא יושמה. זו ההמלצה היחידה, שלאור העובדה שבתחילה הוחלט לא לאשר להם, רק ב-2011 אושר להם. באו מוועדת הכספים של הכנסת, שלחו אותנו בצדק הביתה, אמרו: חבר'ה, ההחלטה של ועדת הפטור כבר לא בתוקף. זו ההמלצה היחידה המונחת על השולחן, אין עוד המלצות של הוועדות המקצועיות המונחות על השולחן ואשר לא מומשו.

אבל אני לא מבין עדיין, ב-2014 למה לא ניתנה החלטה חדשה?

כן, לא קיבלנו תשובה.

למה ב-2014, כשהתכנסה ועדת הפטור, היא לא סיימה את העבודה שלה? והייתה לה אז, לדעתי, עבודה הרבה יותר קלה, מאשר עבודה של ועדת הפטור של אוגוסט - - -

הבעיה היא לא שוועדת הפטור לא סיימה את העבודה שלה, הבעיה שהבקשה הנוספת לוועדת הכספים לא הוגשה.

לא, אבל גם לא הייתה החלטה של ועדת הפטור גם אז, כי היו צריכים אז לחדש את הפטור.

אחרי 20 שנה. זה מה שאייל אומר.

רק אחרי חידוש הפטור היו יכולים להגיש בקשה לוועדת הכספים.

נכון מאוד. אני חוזר ואומר, כפי שאמרתי כבר לאחר הדיון: הייתה פנייה לוועדת הפטור. אין לי, ואין במערכת כרגע מסמכים שיכולים להצביע על מה היה בתוך ועדת הפטור, אבל אני יודע שכשאני נכנסתי לתפקיד והתחלתי את התהליך, זה היה יחד עם תחילת ההליכים האלה, עד לפני כן שימשתי היועץ המשפטי במטה רשות מקרקעי ישראל, פניתי לוועדת הפטור והמצאנו את המסמכים.

ואני חושב, עוד הפעם, אני אומר כרגע עמדה משפטית: ההמלצה של הוועדה המקצועית בעינה עומדת. וניתנה גם המלצת ועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל, שלא אשררה רק אחורה, אלא קיימה דיון לגופו של עניין, ואישרה את זה בתחילת אוגוסט 2017.

דקה וחצי לפני היום הזה.

אני יכול להעיר הערה אחת?

כן, בבקשה.

קודם כול לגבי הנושא שנידון כרגע, היו לאורך ארבע השנים האחרונות מספר מפגשים, חלקם משפטיים וחלקם ענייניים עם הרשות, והעלינו את הסוגיה הזאת. בשונה ממה שטוען ידידי פה, הדברים עלו, יש לנו גם - - -

רק תנקוב בתאריך, כדי שזה יהיה ברור.

הדיון הראשון היה בשני בפברואר 2015, אחרי זה הייתה עתירה משפטית שעלתה ב-2 ביוני 2015, ואחרי זה ישנה עתירה נוספת שעלתה ב-22 ביוני 2016. בכל המקומות האלה הנושא הזה הועלה והוזכר. לצערנו הרב, רק לאחר שהישות המשפטית שהעלינו בפעם האחרונה דרשה התייחסות של הרשות, זה הגיעה לידי שולחנה של ועדת הכספים. אני אומר את זה כעובדות, וזה אתם רואים לנגד עיניכם.

דבר שני, אני רוצה להגיד דבר אחד, מה שהזכיר האדון. אנחנו חברה ייחודית, יחידה בישראל בתחומה. אנחנו עובדים כבר שישה חודשים, שבעה חודשים, בלי מקור חומר גלם. אנחנו חברה בין המובילות בישראל, שמספקת חומרים לתעשיית ההתפלה בישראל, לתעשיית תוספי המזון בישראל, לתעשיית הבנייה בישראל. אנחנו אוטוטו בקצה היכולת שלנו להמשיך ולפעול. כמובן שזה יפגע בתעשיית ההתפלה וכמובן שזה יפגע בתעשיית תוספי מזון לבעלי חיים לישראל וגם בחברת חשמל.

אני מסיים את זה היום.

אז אני רק מעלה את זה על השולחן, שתדעו.

לא, לא התכוונתי לא לסיים את זה. דווקא מהבעיה שלך הלכנו והרחבנו את הקשת ל-180 מעלות, כי יש כאן כשל של הממשלה, של המינהל. ודעתי אינה נוחה מכך שיש כאן פיגור של ארבע שנים בקבלת ההחלטה, בהבאה של זה לוועדת הכספים. אוי ואבוי אם ככה המדינה מתייחסת למשאבי הטבע שלה. וכריית חול ומחצבות זה משאב טבע. כל האנשים, זה נראה להם שיש כאן הרבה כזה, אבל לא, זה משאב טבע ששייך לכולנו.

אני מפריד את העניין הזה שדעתי אינה נוחה מכך שיש כאן כשל, כשל שלנו כמדינה, של הממשלה. ובעניין הזה אני לא יודע אם אני, ואני לא רוצה לקחת את התפקיד מגפני ולנזוף באחראים על במינהל, אבל בהחלט ראויים לנזיפה בעניין הזה. אוי ואבוי אם זה היה קורה למישהו בשוק האזרחי – הוא היה משלם על זה. אתה יודע את זה. ככה לא מנהלים. ככה לא מנהלים.

אני אומר לך עכשיו, אני עכשיו יכול לנצל את זה, אני לבד כאן: דעתה של ועדת הכספים אינה נוחה מההתנהלות של מינהל מקרקעי ישראל. זוהי התנהלות לא ראויה, פיגור של ארבע שנים. לכאורה חוסר שליטה. אני ממש נזהר בדברים שלי ומנסה להיות עדין. התמשכות ההליכים האלה מ-2014 עד להיום זה לא תקין, זה משהו לא דפק פה. ורשות מקרקעי ישראל – זה במגרש שלכם. זה במגרש שלכם.

ואני לא יודע מי יהיה כאן בעוד – לא דווקא הוא, כשהוא יגמור, או מחצבות אחרות שיעברו את ה-20 שנה ויצטרכו לקבל אישור על פי מה שנקבע, אחרי 20 שנה צריך להביא את הכול לשולחן הזה. האם מישהו יבוא ויפשפש בהיסטוריה – כן או לא? תצטרך להעביר את זה לאנשים שהם קובעי המדיניות במינהל. זו התנהלות לא בסדר, לא נכונה, לא תקינה בלשון המעטה.

עכשיו, זה דבר אחד. אייל, אם אתה רוצה מבחינה משפטית. דעתי אינה נוחה. חוץ מלעשות לכם נו נו נו – אם זה היה במישור האזרחי יכול להיות שמישהו, אחראי על המחצבות, לא דווקא אתה, מישהו במינהל, בדרג הביניים או בדרג הבכיר, היה צריך לבוא ולתת הסברים לבעלים. במקרה זה הבעלים זה המדינה, אבל אם זה היה בעלים פרטיים זה לא היה נגמר ככה בנו נו נו.

השאלה של תקפות ההחלטה הייתה גם אולי בשיחות שלכם עם משרד המשפטים לאור חלוף הזמן?

לא. אני חוזר ואומר: אפשר לקרוא את ההחלטה. ההחלטה לא מגבילה את תוקפה, בשונה מהחלטת ועדת הפטור שניתנה בשעתו, ושאתה בצדק ראית את כותרתה, שהייתה תקופה לשנה, ההחלטה לא מגבילה את תוקפה. במקרה הזה, אם אנחנו רוצים לשלול את הזכות שעומדת לחברת "צמיתות", אנחנו צריכים להצביע על ראיה מפורשת בתוך המסמך, וזו לא קיימת, מלבד התוכן.

לא, אבל אחרי 20 שנה הסתיים המכרז, ומאז לא נעשה דבר, מעבר להליכים שהוא – לא נעים לי להגיד לך, לא לפרוטוקול: אתה במידה מסוימת פראייר. היית ישר, רצת לבית המשפט, באת לממשלה, למדינה ואמרת: תקשיבו, משהו לא בסדר, אני רוצה שתאשרו לי. יכולת לשבת גם בשקט.

אבל אז היית תוקע אותך – אותך, במירכאות, כאזרח – לא היית מקבל מי שתייה.

כן, אני מבין מה שאתה אומר.

אבל יש לי אחריות.

אתה במקרה הזה גילית אחריות רחבה מאוד, ואני מסיר את הכובע בפניך על העניין הזה.

אני לא מגלגל את האחריות שעומדת לפתחי באופן ישיר, כמי שאחראי על תחום החזקת המחצבות.

לא עליך אישית, אתה רק שנה בתפקיד.

אבל אני חייב גם לאזן טיפה, אני בסוף נמצא פה כנציג רשות מקרקעי ישראל, אני חייב לומר, כמו ששמענו, מבלי להיכנס עכשיו לתאריכים, מ-2014 עד פברואר 2015 לא הייתה שום פנייה של חברת "צמיתות". לחברת "צמיתות", וזה לא השולחן כאן - - -

הוא צודק, למה שהוא יפנה?

ועדיין היה חומר להתפלה.

מכיוון שהיו בידיהם מספר מחצבות נוספות, שהיום לא נמצאות בידיהם.

טוב, בסדר, בוא נקצר. אני מבקש להעביר את הפרוטוקול הזה לראש מינהל מקרקעי ישראל. אני מניף פה דגל אזהרה לעתיד לבוא. משהו בביקורת שלכם צריך להשתפר. אולי בגלל שאתה חדש, זה בדיוק האיש הנכון במקום הנכון, שיכול לבוא ולעשות שינוי בנושאי הפיקוח. והכנסת היא מפקחת. ההתנהלות של המינהל לא בסדר. זה לא יכול – ארבע שנים, שככה הוא אזרח ישר ולכן הוא בא הנה. אז אני מבקש להעביר את הפרוטוקול הזה למינהל לעתיד לבוא הפיקוח של המדינה צריך להיות יותר טוב.

אני מקווה שבבקשה הבאה שמונחת כאן על השולחן אנחנו כבר נראה שהרשות פעלה בטווח זמנים מיידי והביאה את זה, אבל נשאיר את זה תיכף לנושא הבא שיעלה.

אנחנו חייבים לפקח עליכם.

(היו"ר משה גפני, 12:51)

מה עשית?

קודם כול, נזפנו ברשות מקרקעי ישראל.

זה תמיד טוב.

ארבע שנים לא הביאו את זה לפתחנו. הוא היה במקרה ישר והלך ואמר: אני רוצה, תיתנו לי, חלק מהחומרים שלי זה למי התפלה וזה יפגע בתוספי מזון. הוא למעשה ארבע שנים עובד בחלל ריק. הוא יצא ישר יותר מכל דבר אחר.

מיקי לוי הוא חבר כנסת רציני.

ולכן אני אמרתי, שאני מבקש להעביר את הפרוטוקול לראש הרשות, כדי שינסו לשפר את הפיקוח לעתיד לבוא, כי יש עוד מחצבות שפועלות. זה לא רק הוא. ויש מחצבות שראינו, לא פועלות לפי מה שצריך, לפי הדין.

הייעוץ המשפטי העלה גם כן בעניינים שלו נושאים שלא היה פיקוח. למה לא עשו, עוד הפעם, אם אתה רוצה במילה וחצי, את נושא המכרזים, התוספת שהוא ביקש כשזה נגמר אחרי 20 שנה. ארבע שנים לא נעשה כלום.

הייתה הערה שלכם?

ההערה שלנו הייתה שבעצם מאז 2014, בכנסת הקודמת, זה הובא לוועדה, וזה הובא לוועדה כשהחלטת ועדת הפטור כבר פקעה. וכשנאמר גם לפרוטוקול שתובא בקשה חדשה, כבר באותו דיון. לא נעשה בעצם דבר עד לתקופה האחרונה, חצי השנה האחרונה.

למה?

אין הסברים. זה מה שאמרתי: אני עושה לכם נו נו נו, כי תפקידנו לפקח על עבודות הממשלה, הרשות היא ממשלה. אז אוי ואבוי, זה מחצב טבע ששייך לכולנו.

למה לא עשיתם?

כמו שאמרתי, ב-2014, כשהגענו לפה, ונדרשנו לחזור לוועדת הכספים של הכנסת, מ-2014 – סליחה, אני אפתח ואני אומר: אני כרגע נציג רשות מקרקעי ישראל, מנהל את תחום המחצבות, האחריות מונחת לפתחי, בין שהייתי באותם ימים בתפקיד ובין שלא. האחריות היא שלי, ואני מקבל את ההערה.

כן, לא חשוב. אנחנו לא מדברים עליך באופן אישי.

אני מקבל את ההערה שנאמרה כאן.

אף על פי כן אני רוצה לומר, וזה לא בא להצדיק את העיכוב בהבאת החומר בפני הוועדה, אף על פי כן אני חייב לומר, שב-2014, לפחות את התאריך שנאמר פה, פברואר 2015, גם לא הייתה שום בקשה של החברה שנקדם את הליך הפטור הזה שלה. אני לא נכנס לשיקולים של החברה, זה עניינה, וזה לא פוטר אותנו מהחובה לבוא בפני ועדת הכספים של הכנסת ולהביא את זה בפניה.

מה שאני יכול להגיד זה שהבאנו את זה כרגע לוועדה, נושאים נוספים או נושא נוסף שהיה צריך לבוא בפני הוועדה, הובא לדעתי, ואתם תיכף תראו, בלוחות זמן סבירים לחלוטין. ואני מקווה שההתנהלות הזאת תמשיך גם הלאה.

אני חייב להגיד שזה קצת יוצר לי אי נוחות, שמצד אחד נאמר כאן שהחלטת הוועדה המקצועית אינה מוגבלת בזמן, מצד שני חלף הזמן, מצד שלישי שמונה השנים הרי נמנות מההקצאה, אל מההחלטה של הוועדה המקצועית.

הכול בדיעבד.

וכאילו בעצם איכשהו נשמר גלגול הזכות לאורך הזמן, עד שייגמר חומר במחצבה א', ייגמר חומר במחצבה ב', ואת הזכות הזאת שאני שומר אותה לאורך זמן בלתי ידוע או בלתי מוגדר, ברגע שאני אצטרך אותה, אני כנראה אולי אשלוף אותה – אני לא יודע, אני אומר את זה בזהירות.

מה הם מבקשים, החברה?

הם בסדר. הם דווקא היו בסדר. המדינה הייתה לא בסדר.

מה הם מבקשים?

הם קיבלו שמונה שנים הארכה על ה-20 שנה. זה אושר, אין לי בעיה לתת את זה.

וזה בסדר מבחינתכם?

כן.

אני גם, אחרי התקלות שהמדינה עשתה בחוסר פיקוח - - -

הרשות במקרה הזה.

הרשות במקרה הזה, היא זרוע של המדינה, של הממשלה. ביקשתי שהפרוטוקול יעבור לראש הרשות, כי ועדת הכספים מרימה דגל אדום. הייתה התנהלות לא תקינה, חוסר פיקוח. הוא הבטיח שזה יתוקן, שהמערכות יתוקנו, ולא נותר לי אלא לקבל את זה, ולראות על העתיד לבוא. ושוכנעתי שה-20 שנה זה בתחום הסבירות.

אתם מאשרים את זה? זאת אומרת, אנחנו יכולים לאשר?

אני חייב לבוא ולהגיד לך, אדוני היושב-ראש, שזה לי יוצר אי נחת.

מה אתה מציע? אני אקבל מה שתגיד. תגיד מה אתה מציע.

אני כן רוצה את התייחסות משרד המשפטים למצב הזה. אני מבקש באמת את סליחתך, ישי.

משרד המשפטים פה?

לא. זו הבעיה.

מה עמדתם לסיטואציה - - -

אני מזכיר לכם, שזה גם עמד בפני בית המשפט. זאת אומרת, בית המשפט לא קבע, הוא לא מחליף את שיקול דעת הוועדה - - - ראה לנכון - - -

כן, אבל בית המשפט לא רלוונטי פה. למה אתה רוצה את משרד המשפטים?

חלוף הזמן בין החלטת הוועדה המקצועית, שכמו שישי אמר באמת, לא הגבילה את עצמה בזמן, אבל ההחלטה ניתנה ב-2011. החלטת ועדת הפטור היא שונה, הייתה ב-2012, לקראת סוף 2013 - - -

ממתי אתה אחראי על הכרייה?

כשנה בפועל.

זאת אומרת, אתה לא היית בתקופה הזאת?

בוודאי שלא. אבל עוד פעם, זה לא מסיר את האחריות שלי.

לא, שאלתי טכנית. זה ברור. בקיצור, אתה אומר שלא נאשר את זה עד שלא תהיה חוות דעת של משרד המשפטים?

אולי, אם יורשה לי, אדוני, עוד מילה אחת לומר. בסוף תזכרו שיש פה תקנת פטור ויש את תקנות הפטור. תקנות הפטור קובעות שתקנת פטור צריכה להיות מאושרת על ידי ועדת הפטור במקרה שזה מעל 5 מיליון שקל. ועדת הפטור אישרה את זה לאחרונה. האם אנחנו מתכוונים לערער גם על החלטת ועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל? אני חושב שחבל למשוך את הדיון.

אני לא מערער על החלטת ועדת הפטור.

הלכה למעשה זה מה שקורה.

אבל יש לי את הקושי של חלוף הזמן.

אבל ועדת הפטור מה-31 ביולי 2017 אישרה את זה.

לך יש בעיה אם אנחנו דוחים את זה בכמה ימים?

שבוע.

הודעתי לוועדה שכרגע אין לנו מקור חומרי גלם בישראל. אנחנו בין היתר הספקים המובילים לתעשיית ההתפלה בישראל. כשלושה חודשים יש לנו יתרת חומר גלם, שדאגנו באחריותנו לאפסן. מעבר לזה תהיה פגיעה.

טוב, אני מקבל את העמדה שלכם.

שבוע, אין לך בעיה עם שבוע.

בסדר, אני אשים את זה על סדר-היום.

ואין לנו טענות אליך, אתה נהגת כשורה.

כן כן, בסדר גמור. אני שם את זה בשבוע הבא על סדר-היום. אני אבקש, כפי שאתם דורשים, את עמדת משרד המשפטים, שהם יוזמנו גם לדיון בוועדה.

אולי תעביר להם את החומרים לפני כן, שיבואו מוכנים.

כן, שיבואו מוכנים. ותבוא גם. נחמד פה.

אני אבוא גם. אבל הלכה למעשה אני מקריא לכם את החלטת ועדת הפטור מה-15 באוגוסט 2017, אדוני.

לא רלוונטי. לא רלוונטי. אנחנו מקבלים את עמדת הייעוץ המשפטי שלנו. הוא רוצה חוות דעת של משרד המשפטים. אז אם רשות מקרקעי ישראל היה גוף – שאגב, אני הולך לקיים עליו דיון כנראה אחרי התקציב. צריך לקיים דיון על הגוף הזה, זה גוף – כשאומרים לי: צריך לפנות לרשות מקרקעי ישראל, יש לי כזה – זה לא נוגע לכרייה, אני לא עוסק בדברים האלה, אבל לא בטוח שזה גוף שצריך להמשיך בדרך הזאת, יכול להיות שיהיה צריך לעשות שינויים.

אייל, אני מקבל את העמדה שלך. אנחנו בשבוע הבא נשים את הדיון. אני מבקש, כמו שאמר חבר הכנסת מיקי לוי, להעביר למשרד המשפטים את החומר, שהם יבואו לפה עם חוות דעת, ואז לפי זה אנחנו נאשר.

תודה רבה, אני עושה הפסקה עד 13:45. מיקי, הם מביאים את החומר.

יש עוד נושא בתוך הבקשה הזאת. שתי בקשות.

אה, סליחה.

טוב, אני מקווה שהפעם אנחנו לפחות נראה את פועלה של רשות מקרקעי ישראל בתוך טווח זמנים ראוי. בהמשך להחלטות ממשלה, שנקבעו בעניין של המלט, והדאגה של אספקת חומר הגלם למפעל המלט, שבשעתו, כשהכרזת הממשלה דנה, זו הייתה חברה אחת עם שני מפעלים, חברת "נשר". ומכירת מפעל נשר, שהיה ב"הר טוב", שיצא מידיה של חברת "נשר" בכדי לייצר איזושהי תחרות בכל זאת במשק בשנת 2015.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל מה-10 במאי 2017, שקבעה בהמשך לוועדת הרשקוביץ, שצריך להקצות את חומר הגלם למפעל הגלם לתקופה שעולה על 20 שנה, אני תיכף אדייק לכם בשנים. צריך לזכור שמלט הוא בסוף המשאב שמאפשר את כל הפיקוח של מגורים, של תשתיות, של כל מה שיש לנו במדינה. ובכדי שהמפעלים האלה, בהתאם גם לבדיקה, מה שנעשה בחוץ לארץ, ושמפעלים כאלה יהיה להם ביטחון של תעסוקה, הם צריכים להבטיח את חומר הגלם לתקופה של 40 שנה.

מועצת מקרקעי ישראל, כמו שאמרתי, ב-10 במאי 2017 קבעה שיש להקצות את מחצבת הר חרוז, שנמצאת בסמוך למפעל מלט "הר טוב", כדי שיהיה לו ביטחון שיש לו חומר גלם והוא יכול לספק את המלט לשוק.

למה 23 שנים ולא 40, כמו שהמליצה ועדת הרשקוביץ? מכיוון, כאן זה היה בטיפולי, כשאני ראיתי שהתוכניות המאושרות המפורטות, שמכוחן ניתן מחר בבוקר להיכנס ולהוציא חומר, הן מספיקות לסדר גודל של 23 שנים, אז ביקשתי שזה יהיה 23 שנים. אכן יש תוכניות נוספות, אלא שהתוכניות האלה - - -

אתה לא מביע את דעתך במועצה שלכם, כשמגיע דיון כזה?

לא, אבל אני כן בעניין. כשהחלטת מועצה כזו נכתבת אז אני שותף לה.

אז למה לא אמרת להם: אל תחליטו 40 שנה, תחליטו 23 שנה?

לא, לא. זה אכן. אני רק מסביר למה מועצת מקרקעי ישראל המליצה 23 שנים ולא יותר.

לא, אני שואל רק על התהליך. אבל זה מה שהיא המליצה?

נכון.

אז היא לא המליצה 40 שנה?

לא, אני אומר: אם ועדת הרשקוביץ בשעתו קבעה ש-40 שנה זה סדר גודל שמבטיח את הפעילות, למה אנחנו בפועל, או מועצת מקרקעי ישראל ביקשה רק 23? אני אומר, מכיוון שרצינו לתת משהו ממשי ולא משהו - - -

כן, הבנתי. יש לכם השגות על הנושא הזה?

שוב, החלטת הממשלה היא מ-2014. 2015 – רק אז התחילה המכירה של המפעל?

כן, החלטת הממשלה עוסקת במפעל "נשר". אנחנו עוסקים במפעל מלט "הר טוב", שלימים יצא מידי חברת "נשר".

נכון. זאת הייתה החלטה בעצם שלובה ב-2014, במסגרת המלצות של ועדת טרכטנברג, שבין היתר המליצה – או שזה היה כבר ועדת הרשקוביץ – לפתוח בעצם את שוק המלט בארץ לתחרות, ובין היתר גם קבעה סוג של הטבות גם למפעל "נשר". וכמו שאמרתי, 2015, אם אני זוכר נכון, נמכר המפעל מ"נשר" לחברת "הר טוב".

נכון. צריך רק לזכור - - -

רגע, שנייה, אני רוצה לדעת מה עמדתך.

מה צריך לזכור?

שכשהמפעל נמכר ב-2015, הוא נמכר עם ההרשאה שכבר הייתה קיימת להמשך פעילות במחצבה עד מאי 2017.

נכון.

אני כבר חושש, שלא יעלו פה טענות – אנחנו פעלנו, עובר לסיום ההרשאה, לחדש הרשאה נוספת. ההרשאה היום מונחת בפניכם ל-23 שנים. תזכרו, זה לא מ-2015. ההרשאה הקודמת הייתה עד מאי 2017, זה גם המועד פחות או יותר שנתקבלה החלטת המועצה, ומיד לאחר מכן קיבלנו את אישור שר האוצר, כמו שאנחנו נדרשים, ובאנו לוועדה, אחרי שעברנו את כל המשוכות הנדרשות, בכדי שהוועדה לא תצטרך לשאול את עצמה, האם גורמים נוספים צריכים לאשר – כן או לא?

בסדר. אפשר לבוא ולהתעמק בהחלטה שהייתה - - -

מה אתה מציע לנו?

במקרה הזה, אפשר לבוא ולדעתי, אדוני, לאשר.

אוקיי. זה שתי בקשות נפרדות?

שתי בקשות נפרדות. אתה יכול עכשיו אם אתה רוצה - - -

בסדר. הבקשה הראשונה – אני מבקש להביא בשבוע הבא, להעביר למשרד המשפטים. להזמין אותם לדיון, להזמין את ישי, שבסדר. לגבי הבקשה השנייה, שזו בקשה נפרדת, נכון?

אפשר להצביע עליה בנפרד, כיוון שזה הרשאות ספציפיות.

בסדר. מי בעד אישור הבקשה השנייה? ירים את ידו.

שזה לחברת מלט "הר טוב".

כן, לחברת מלט "הר טוב".

23 שנה.

כן, 23 שנה.

מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד אישור הבקשה – פה אחד

בקשה למתן הרשאה לחברת מלט "הר טוב" לכרייה במחצבת הר חרוז ל-23 שנה נתקבלה.

הבקשה השנייה אושרה.

הראשונה לא, הראשונה תהיה בשבוע הבא. תעבירו למשרד המשפטים.

תודה רבה. תודה, ישי.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05.