ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 550

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ח (30 בינואר 2018), שעה 9:00

אלימות כלפי צוות רפואי – במסגרת יום המודעות לבריאות

חברי הוועדה: יעל גרמן – מ"מ היו"ר

בוקר נאוה

חמד עמאר

לאה פדידה

מירב בן ארי

איתן ברושי

דוד שורץ - מרכז התמודדות עם אלימות כנגד צוות במערכת, משרד הבריאות

סימה אזולאי - מנהלת אבטחת איכות בסיעוד, משרד הבריאות

בני קלר - מנהל מחלקת הביטחון, מרכז רפואי רמב"ם, משרד הבריאות

ירון בנימין - קמ"ד חקירות, המשרד לביטחון פנים

ציפי ברוכים - ק' פיתוח מש"קים, המשרד לבטחון פנים

איתן גולדפלם - רח"ט תקציבים, המשרד לבטחון פנים

אורלי פולג - רמ"ד מש"קים, המשרד לבטחון פנים

גיא נגר - מרכז בכיר חקר נתונים וסטטיסטיקה, המשרד לבטחון פנים

בוסנה ירדני - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

שבתי גרברצ'יק - דוברות, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

חגי ברוש - הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול

לילך וגנר - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

ליאוניד אידלמן - יו"ר ההסתדרות הרפואית

תמי קרני - יו"ר הלשכה לאתיקה, ההסתדרות הרפואית בישראל

אופיר אביזהר - יו"ר החוג לאפידמיולוגיה באיגוד הקרדיולוגים, ההסתדרות הרפואית בישראל

איתי פרץ - כירורגיה אורתופדית-הדסה, ההסתדרות הרפואית בישראל

אלעד גודינגר - ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית בישראל

בני אבישר - תחום אתיקה, ההסתדרות הרפואית בישראל

יניב בצלאל - קב"ט ארצי של שירותי בריאות כללית

יורם סגל - מנהל מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית

ארי אור - ראש אגף משאבי אנוש, מכבי שירותי בריאות

אריק רגב שואשי - מנהל פרויקט, מכבי שירותי בריאות

רונן גוז - מנהל מחולקת בטיחות וביטחון ארצי, מכבי שירותי בריאות

אוריין לביא - ממונת חקיקה, לשכת עורכי הדין

פנחס שיף - הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל

מידד גיסין - יו"ר צב"י-צרכני בריאות ישראל

נופר קררו אסלן - בתה של טובה קררו ז"ל

נירית זידר - מתנדבת, האגודה לזכויות החולה

יעל שמואל - מתנדבת, מעורבות

יעל כלפא - מתנדבת, מעורבות

אליהו יצחק - פעיל חברתי

יהושע שלמה זוהר - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את שירותי בריאות כללית

איילת לוי נחום

לאה קריכלי

אורית פרנק, חבר תרגומים

אלימות כלפי צוות רפואי

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח היום את יום המודעות לבריאות, כבר השנה הרביעית בשיתוף עם הסתדרות הרופאים הישראלית ואני מקווה שליאוניד, יו"ר ההסתדרות, יגיע כי הוא באמת אחד היוזמים ובאופן קבוע דואג לתוכן ולמשמעות של היום הזה. כמובן שאנחנו, חברי הכנסת שעומדים בראש השדולה, מדובר על חברי הכנסת חיליק בר, שולי מועלם, שמתנצלת שלא תוכל להגיע מפני שהיום זה יום האזכרה לנפילת בעלה באסון המסוקים, חברי הכנסת אילן גילאון, דב חנין ואנוכי. לא בכדי מצאנו לנכון לפתוח את היום הזה, ואני מודה ליואב קיש שנתן לי את ההזדמנות למלא את מקומו ולנהל את הדיון הזה, בנושא שנמצא בלב של מערכת הבריאות וזה נושא האלימות. ב-5 ביוני, נכון, נופר?

ב-14 במרץ.

אוקיי, אז את תאמרי לנו. ב-14 במרץ נרצחה טובה קררו בצורה אכזרית. אני חושבת שהרצח שלה זעזע את כולנו, אבל הוא בעיקר העלה לתודעת הציבור את הנושא של אלימות כלפי צוותי בתי החולים וגם, כפי שראינו השנה, כלפי צוותי אבטחה, ללא ספק. בכלל כל הנושא של אלימות במוסדות הבריאות.

אני חייבת לציין שנופר, בתה, שנמצאת כאן, באמת לקחה על עצמה מהרגע הראשון להנציח את אמה ז"ל בדרך של "שזה יהיה הרצח האחרון". אנחנו לא יודעים אם זה יהיה הרצח האחרון, אבל אין ספק שהפעילות סביב מניעת האלימות והקמת ועדת מור-יוסף והמסקנות, שאני מקווה שיוגשו במהרה, ובכלל כל הנושא הזה שנמצא היום בראש סדר העדיפות, אין ספק שימנע פעולות אלימות הבאות, וזה נושא הדיון.

אני רוצה לפתוח את הדיון בכך שאני אאפשר לנופר, הבת של טובה, לומר כמה מילים. אני באמת רואה אותך כאחראית לכך שהנושא הזה נמצא על סדר היום.

תודה רבה. קודם כול אני באמת מאוד מתכבדת להיות כאן במעמד הזה. אני אגיד שאני כאן בנסיבות שכמובן שהייתי מוותרת עליהן. לפני עשרה חודשים וחצי בעצם האלימות בחברה הזאת דפקה אצלי בדלת, הכי קרוב שאפשר. אימא שלי, שהייתה אחות במשך למעלה מ-30 שנה יצאה לעבודה כמו בכל בוקר, בוקר שגרתי לחלוטין, ופשוט לא חזרה הביתה.

אני חושבת שמעבר לאובדן באמת האישי המאוד מאוד כבד ובאמת הגעגועים הבלתי פוסקים ותחושת החוסר הנוראית שמלווה אותי בכל התקופה הזאת, מהרגע הראשון שמתי לעצמי איזשהי מטרה שמהרצח של אימא שלי לפחות ילמדו משהו, לפחות יפיקו איזשהן מסקנות, לפחות ישנו משהו. כי לתפיסתי, את הרצח של אימא שלי היה אפשר למנוע, חד-משמעית.

בתקופה האחרונה אנחנו חשופים שוב ושוב לעוד ועוד מקרים של אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות החל בעובדי האדמיניסטרציה, מאבטחים ורופאים ואחיות, והאלימות הזאת באמת לא מפסיקה לרגע. אימא שלי הייתה מטפלת בכל רמ"ח איבריה, היא אהבה מאוד את המקצוע. היא הלכה בכל בוקר לעבודה עם תחושת שליחות מאוד מאוד גדולה, היא אהבה לעזור לאנשים, היא אהבה להכיר את המטופלים שלה, לראות אותם בבוקר, לחייך, לשאול אותם 'מה שלומכם?', לראות את הילדים שלהם גדלים, את ההורים שלהם מזדקנים, וככה ללוות אותם באמת בקשר הבין-דורי הזה. אני חייבת להגיד שבחודשים שמאז הרצח של אימא שלי אני שומעת שוב ושוב מונחים שמאוד קשה לי לשמוע, 'אני אשרוף אתכם', 'מגיע לכם', 'אולי עכשיו תלמדו לעבוד'. כבר יום אחרי הלוויה של אימא שלי שאלתי חברה מאוד מאוד טובה שלה, שהיא גם אחות במקצועה, שאלתי אותה, "איך היה בעבודה?" והיא באמת אמרה לי, "אני מתביישת להגיד לך. היו מטופלים שנכנסו והזדעזעו וככה בכו ביחד איתנו, והיו גם לא מעט מטופלים שדאגו להגיד, 'טוב מאוד. אולי עכשיו תלמדו לעבוד'".

האלימות הזאת לא נמצאת רק במערכת הבריאות, אנחנו רואים אותה באמת בכל החברה שלנו. בתקופה האחרונה היו באמת כמה דיונים בנושא ואני מאוד מברכת על כך. בעיניי, אם לא יחול שינוי משמעותי בשטח, הרצח הבא הוא אך ורק עניין של זמן. בסופו של דבר אם נסתכל על עובדות, אימא שלי ישבה לבד בחדר עם מטופל שבמשך מספר חודשים הגיע למרפאה והיה אלים מילולית, בלי לחצן מצוקה. היא פשוט הייתה שם איתו לבד, וזה לא צריך להיראות ככה.

בתקופה האחרונה הייתי גם חלק מהוועדה שהקים שר הבריאות יעקב ליצמן, למיגור והתמודדות עם אלימות במערכת הבריאות, ואני בטוחה שהוועדה תגיש את המסקנות שלה בתקופה הקרובה ואני מאוד מאוד מקווה שהמסקנות האלה ייושמו במהרה. תודה.

תודה רבה לך. באמת, ממך אנחנו נעבור ישר לסימה אזולאי שריכזה את הוועדה של מור-יוסף, בבקשה.

בוקר טוב. הוועדה בעצם הגדירה - - -

בואי תציגי את עצמך, תאמרי מה היה תפקידך.

אני סימה אזולאי, אני עבדתי במסגרת הוועדה כמרכזת הוועדה, ריכזתי את כל דיוני הוועדה. במקצועי אני אחות, אני עובדת במינהל הסיעוד כמנהלת מחלקת הסמכה, אחראית על כל הכשרת אחיות בישראל. באמת, האירוע הקשה והמכונן של הירצחה של טובה זעזע את כל המערכת ובעצם הוקמה ועדה, ועדת שר שפרופ' מור-יוסף היה בראשה, וחברי הוועדה היו, אני מקווה שאתם רואים, נציגות מאוד מאוד רחבה. קודם כל, של כל קופות החולים, ואחד מהם אני אפילו רואה כאן, מר ארי אור, בעצם כל קופות החולים, כל הנציגות הכי בכירה שלהם של משאבי אנוש, הייתה נציגות של הר"י, נציג ההסתדרות הרפואית, היה את אילנה כהן, היה כמובן נציג של הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, הייתה לנו נציגות של פרקליטות המדינה, היה נציג של משטרת ישראל, נציג משרד הפנים, נציג היועץ המשפטי לממשלה, וניסינו שהמגוון הגדול הזה יסתכל על כל ההיבטים של אלימות שקשורים, הן להתמודד עם התופעה, גם ברמת אכיפה של החוק, גם ברמת הענישה, גם ברמת בתי המשפט, גם ברמת המשטרה, מערכת הבריאות, כל הגורמים שנוגעים.

מטרת הוועדה הייתה לגבש תכנית פעולה שתמליץ איך מתמודדים עם האלימות, איך ממגרים אותה. היעדים שהצבנו היו שני יעדים כוועדה, א', להוריד את מספר מקרי האלימות כלפי צוות מטפלים, זה מצד אחד, דבר שני, להעלות את תחושת הביטחון, אנחנו גם אחר כך נתחבר למחקר של גיא, בעצם תחושת הביטחון של הצוותים הייתה מאוד קשה. יש תחושה של, כמו שאמרה נופר, הולכים לעבודה אבל לא יודעים איך חוזרים מהעבודה. אנשים בסך הכול רוצים לעשות את עבודתם נאמנה, אם זה רופאים, אחיות, מזכירות רפואיות, כל הצוותים הרפואיים.

איך עבדנו? עבדנו בצורה שמהרגע שקיבלנו את כתב המינוי והתחלנו את עבודתנו באמצע יולי, התקיימו שישה דיונים בכל המליאה. הדיונים ניסו לגעת בכל פן אפשרי של מערכת הבריאות. היה דיון שהתמקד בכל הנושא של אלימות בפסיכיאטריה, עם המאפיינים המיוחדים לאלימות בפסיכיאטריה, קשור לתשתיות, קשור לכוח אדם, קשור לפרופיל המטופלים, תנאים אחרים שצריך להסתכל איך אפשר למגר את התופעה שם של מטופלים גם שהיו נוקטים באלימות כלפי צוותים רפואיים, שאמנם לא מתוך כוונה, אבל - - -

המסקנות בפסיכיאטריה שונות מאשר ברפואה הכללית?

יש להם גוון מיוחד. כלומר צריך לקחת בחשבון - - -

המסקנות הן שונות?

הן לא שונות, אבל צריך לתת היבט אחר, זה מה שהתייחסנו בהמלצות, היבט אחר לאלימות בפסיכיאטריה. זו לא אותה אלימות של בני משפחה ומלווים וגם מטופלים, שאנחנו רואים את זה גם באשפוז וגם בקהילה, בפסיכיאטריה יש פן נוסף של אלימות של מטופלים שהיא אלימות מאוד קשה לפעמים - -

שנובעת ממחלה.

שנובעת ממחלה אבל הצוותים חשופים, וצריך להסתכל גם על התשתיות שבהם ניתנים הטיפולים וגם ללמד את הסגלים איך להתמודד נכון עם האוכלוסייה. כלומר יש לה פן אחר - - -

אבל אני משערת לעצמי שללמד את הצוותים זו תהיה מסקנה כללית לגבי כל המערכת.

כן, כן, אבל עדיין גם לפסיכיאטריה יש את הגוון שלה. אנחנו גם ראינו שבעקבות הרפורמה של העברת בריאות הנפש לקהילה יש התמודדות שהצוותים לא הורגלו לה, של אוכלוסייה שמגיעה עכשיו למרפאות בקהילה בעקבות הנושא של הקנאביס בקהילה. יש דברים חדשים שנוצרו בעקבות שינויים במבנה, של רפורמה, של דברים אחרים שיוצרים סיטואציות שהצוותים הרפואיים לא יודעים היום איך להתמודד איתן.

הנושא החשוב שעלה גם כן, שבאמת ייחדנו לו נושא, זה האלימות בתוך בתי החולים, במלר"דים, בכל - - -

בחדרי המיון.

כן, בחדרי המיון, בכל הצמתים שיש בהם עומסים, בדיוק עכשיו יש כתבה של הילה אלרואי, בכל הנקודות שיש עומסים מאוד קשים, המתנות ארוכות, אין מתן מענה מגשר לכל הצרכים של האוכלוסייה שיושבת וממתינה. הנושא של תשתיות דיגיטליות, 'מה קורה איתי? למי אני ממתין?'. אז כל הפן של אלימות בבתי החולים, אלימות בקהילה.

נופר ציינה שם שהאימא הייתה בעצם בחדר לבד, כלומר גם המבנה הזה, הרבה פעמים יש רופאים עצמאיים, יש אנשים שהולכים לטיפולי בית והולכים לבד ונתקלים באלימות. כלומר איך ננגיש אולי בצורה דיגיטלית. פיזיותרפיסט שהולך הביתה ונותן טיפול פיזיותרפיסטי למטופל בביתו כי הוא צריך את זה, שלא ירגיש חשוף, שיידע שמישהו יכול - - -

לחצן מצוקה זה היום דבר מאוד נדוש.

או כל מיני אמצעים דיגיטליים, כל מיני אפליקציות - - -

כבר לא צריך את הלחצן, יש אפליקציות, הלחצן זה שנות השמונים. כל אחד מסתובב עם טלפון, יש לו אפליקציה.

נכון, מירב צודקת.

בדיוק. אני רוצה להדגיש שקופות החולים מדברות על הנגשה יותר מרחבית, של אופנועים שיגיעו במהירות למרפאות. כל ההיערכות הזאת דורשת גם תקציבים וממש תכנית סדורה.

דיברנו על, כמו שאמרתי, איך אנחנו בעצם חושבים שצריך להתמודד עם הסוגיה הזאת, גם מבחינה דיגיטלית וגם מבחינת כוח אדם. לשם כך פרופ' מור-יוסף הקים שלוש תת ועדות. תת ועדה אחת, בראשותו של מר גדי קול, שהוא סמנכ"ל בקופת חולים כללית, סמנכ"ל משאבי אנוש, היא דנה בכל המתאר הזה של מניעה, תגובה מהירה עד הגעת המשטרה, כלומר איך הצוות הרפואי הניהולי יודע איך להגיב. ממש נוהל אלימות, כמו שיש נוהל החייאה, יודעים אחת, שתיים, שלוש, מה עושים, איך מתארגנים. תת ועדה אחרת עסקה בנושא של החקיקה ואכיפה בראשותו של מר דב פסט, שהוא סמנכ"ל משאבי אנוש במשרד הבריאות - - -

דובר על החמרת הענישה?

בדיוק. על הנושא של האם מיצינו לגמרי את כל מה שהחוק מקנה לנו? האם צריך להרחיב סמכויות שכבר יש בחוק? הנושא של התייחסות לעובד ציבור, הנושא של ענישה, הנושא של בתי המשפט והפסיקה שלהן.

קשה להתערב בזה.

בדיוק, כלומר אולי בנושא של הכשרה וחשיפה של השופטים לכל הנושא הזה של האלימות במערכת הבריאות. כלומר ליצור איזשהו ממשק יחד איתם. תת ועדה נוספת הייתה של ארבע קופות החולים, שבעצם מה קורה היום מבחינת קופות החולים, אך הן מתמודדות עם סוגיית האלימות.

סימה, אני יודעת שאתם ביקשתם שייערך פיילוט ואני יודעת שכבר יש מסקנות לפיילוט, האם את יכולה להציג את המסקנות של הפיילוט?

אני אציג אותם.

אז אני אעבור הלאה. היו המון אנשים שביקשו להופיע והיה מגוון גדול, גם מי שמייצג את הפרמדיקים שדיברו על אלימות קשה כלפי פרמדיקים שמגיעים לפנות אנשים במצוקה ונתקלים באלימות.

ראיינתם גם אנשי אבטחה?

כן, ותכף אני אספר על זה. בעצם היו המון פניות - - -

אני רק מבקשת לקצר כי אני רוצה לתת לכולם הזדמנות לדבר.

אוקיי, אני כבר אסיים. הקמנו שלושה שולחנות עגולים וביקשנו שהשולחנות העגולים האלה יהיו בשלושה מרכזים, בנצרת, כי רצינו בעצם לראות מה קורה עם האוכלוסייה הערבית, עם בתי החולים בנצרת, אחד היה במודיעין ואחד היה בסורוקה בדרום. המשתתפים שם היו מאנשי אבטחה ואלונקאים, כלומר כל מי שנוגע במערכת הבריאות. פתחנו זירת היוועצות אינטרנטית שפנינו לקהל ולציבור המטפלים לשאול אותם וללמוד מהם איך אפשר להתמודד. היו 11,000 כניסות לאתר של מבקרים. התקבלו 1,900 תשובות שניתחנו אותם לכלל שמונה תובנות שהיו אחר כך גם בסיס לדיוני הוועדה.

אני לא אלאה אתכם, אני אשאיר את זה אחר כך, אבל התובנות עסקו גם בנושא של זמני ההמתנה של מטופלים, הנגשה של מידע למטופלים, הנושא של התמודדות עם העומסים וליצור איזשהו תפקיד מנהלי של מישהו שיקשר בין המטופלים לצוות הרפואי, 'אני ממתין לזה', 'למה אתה ממתין?'. להשפיע בעצם על הסביבה, סביבה שהיא מוזנחת היא מעוררת תחושת הזנחה, להכשיר את הצוותים להתמודדות עם אלימות, להציב מצלמות, לפרסם פסקי דין ולחשוב גם איך לחנך את הציבור להיות שותפים לנושא הזה של למגר את האלימות.

אז כמו שאמרתי לך, הדו"ח מוגש ממש בימים האלה לסגן השר - - -

אנחנו נחכה שסגן השר יקרא אותו ואז אנחנו נקיים כאן ישיבה. קודם כול, תודה רבה. כמו ששלמה, פרופ' מור-יוסף, יודע לעשות, נשמע לי שעשיתם עבודה מאוד מאוד יסודית.

אני רוצה לשאול את חברי הכנסת שנמצאים כאן, האם אתם רוצים להעיר הערות לפני שנשמע את דוד שוורץ שהיה ממונה על הפיילוט או רוצים קודם לשמוע? חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

בוקר טוב, יושבת ראש הוועדה וממלאת מקום וחבריי ואתם, השותפים לדאגה למערכת הבריאות. תראו, שאלת האלימות במערכת הבריאות היא לא חדשה למרות היום החשוב הזה. לפי דעתי יש כישלון בטיפול, איך אני יודע? כי התופעה לא מפסיקה. אתמול קיבלתי אישור להעלות בכנסת עם חברים נוספים את שאלת האלימות בחינוך, שאחרון השיאים שלה היה בסוף השבוע בירושלים וגרם גם לשביתה. יש תמיד בעיה עם השביתות, שמענישים את הציבור הרחב ולאו דווקא את אלה שפרעו ופשעו. אבל אני חושב גבירתי היושבת ראש, היית גם שרת הבריאות, אני לא יודע אם יש פה מישהו ממשרד הבריאות - - -

כן, גם סימה וגם דוד שוורץ.

אמרתי שאני לא יודע, לא אמרתי שאין. אני חושב שיש כאן כישלון, גם של משרד הבריאות וגם של הממונים על האבטחה למיניהם. זה לא שאלה של כסף, זו שאלה של מעמד עובדי ציבור, זו שאלה של מעמד מערכת הבריאות והעובדים שלה ושאלה של התפרעות והתפרקות של מרכיבים בחברה הישראלית. ולכן השאלה היא רחבה הרבה יותר מהשאלה 'האם מי שאלים בבית החולים הוא אלים גם במקומות אחרים?' ולהיפך. לצערי, גם הכנסת היא לא הדוגמה הבולטת להתנהגות שאין בה מרכיבים כאלה. רק אתמול הופסק דיון בנושא מסוים פה בכנסת, ואנחנו מכירים גם את ההתנהגות של ח"כים שמוציאים אותם מדיונים, לעיתים גם בכוח.

לכן דווקא מי שאחראי פה על הבריאות, אולי גם על בריאות הנפש, צריך לשאול את עצמו מה צריך לעשות פה, והפתרון הוא לא להביא עוד שוטר ועוד מאבטח, זה תמיד נכון, אלא מה קרה פה לחברה הישראלית, שאנחנו רואים את עצמנו, בצדק, כאחת המתקדמות בעולם, מה קרה פה, 70 שנה להקמת המדינה, עם ההישגים הכי גדולים, שיש פה התדרדרות כזאת בשנים האחרונות, עד כדי רצח של אחות שבאה להציל חיים – הורגים אותה? איך זה יכול להיות?

יש לי גם בת אחות, וכולנו מבקרים שם במקומות הללו. נולדתי בבית חולים "עפולה", כמי שגר בעמק הירדן, כמי שהיה ראש מועצה והייתי שותף לעזור לבית החולים, והיום נדבר גם על המצב בערבה ובדרום, יש בעיה גדולה עם מערכת הרפואה, ואני אגיד על זה מילה גם במתן השירותים ההולמים למדינה מתקדמת. כשאתה רואה את הדיווח היום על התורים בחדרי המיון, כשאתה רואה את התורים לניתוח, כשאתה רואה את הציונים לבתי החולים – שלא תמיד מובן הקשר בין הציון למציאות – על מה בדיוק החגיגה? אתם יודעים, פעם היה ילד שקיבל סטירה כי כל הציונים שלו היו גרועים ורק ציון במוזיקה היה לו טוב, אז אומר לו האבא, "עם ציונים כאלה אתה עוד שר?", אני שואל, 'עם ציונים כאלה לאן מערכת הבריאות רוצה?' מותר לי להגיד לכם, משרד הבריאות, מה שאומר לי ליצמן ידידי, אין למשרד הבריאות מפת עדיפות ואין למשרד הבריאות תכנית עבודה שאמורה להביא אותה ליעדים של השנים הבאות.

דווקא יש תכנית מצוינת.

אני חושב שאני יודע מספיק בעניין. יש אלתורים יש שיקולים - -

זאת האשמה רצינית מאוד - - -

אל תפריעי לי. יש אלתורים, יש לפעמים שיקולים פוליטיים, אין מפת עדיפות לבריאות. איך אני יודע? לכל משרדי הממשלה יש מפה, אין לבריאות. לכן יש הזנחה כזאת גם בדרום. עוד נדבר על זה. רק הבוקר דיברתי עם מנהל המחוז, השאירו מרפאה בנחל עוז בלי אחות, על יד המנהרות.

איתן, תסכם בבקשה. מירב, את מיד תדברי.

לכן אני רוצה לומר גם למערכת הבריאות שחלק מהיכולת להתמודד עם התופעות שאנחנו מגנים אותם, אבל אסור להסתפק בגינוי, צריך לעשות הרבה יותר מזה, יש גם צורך לבחון את המערכת הזאת שהיא כל-כך רגישה ונוגע לכל אזרח ולכל ילד ולכל מבוגר, האם אנחנו באמת פועלים מספיק נכון? אני בא מהמערכות האלה, אני פוגש את האנשים, יש לנו מה לומר גם כביקורת, אבל לעצם הדיון הזה ולך, כבת של הנרצחת, אני מציע לא להסתפק בישיבות כאלה. יש כאן דבר בסיסי שהשתבש וצריך להחזיר את ישראל למסלול אחר. תודה.

תודה רבה לך, איתן. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה.

אתם יודעים, בבוקר, אולי אין צירוף מקרים. קודם כול, גבירתי היושבת ראש וממלאת המקום, אני קודם כול מודה לך ולכל השדולה, שהעליתם את היום הזה ושיש את היום הזה ואנחנו נמצאים כאן. בבוקר אתה קורא, "שנה לתור לניתוח בברך, שלושה חודשים לניתוח גב ומאות אנשים מחכים לתורים". שום דבר לא מצדיק אלימות, שום דבר לא מצדיק פגיעה, לא באדם, ובטח ובטח לא ברופא ובסגל רפואי, בכל מי שקשור לסגל הרפואי, אבל מחובתנו, אנחנו הרי לא חיים בעולם אוטופי ואנחנו יודעים שיש צווארי בקבוק, מחובתנו מצד אחד להגן ומצד שני לפרק צווארי בקבוק. לפרק דברים שהם קטליזטורים והם גוררים אלימות.

הרי אנחנו לא יכולים לחנך כל אדם וכל איש ואישה במדינה הזאת, והלוואי שחיינו במדינה כזאת, שהרי כולנו, אני נוטה להאמין, שכולנו מגנים אלימות מכל סוג שהוא, הן מילולית והן פיזית. לא יכול להיות שאנחנו מדינה כל-כך מתקדמת, כל-כך פורצת דרך בכל-כך הרבה תחומים ויש לנו עשרות כשלים במערכת החינוך. בשלושת החודשים שאני נמצאת כאן אנחנו שומעים על סגירת מרפאות ועל תורים ארוכים וחוסר במרפאות בצפון לחולים כאלה ואחרים. זה בלתי אפשרי. אז אני שומעת כל הזמן שיש ועדה, יש חולים, אבל רופאים אין מספיק ותקציב אין מספיק. המרובע הזה חייב להשתחרר, המרובע הזה הוא בלתי אפשרי. צריך עוד תקציב, צריך עוד רופאים, צריך כן לתגמל אותם נכון, צריך לפשט את הצוואר הזה. גם במחקר ששמתם לנו כאן היום כתוב במפורש - -

מחקר של הממ"מ.

- - ש-35% ממקרי האלימות הם לא בעקבות חוסר שביעות רצון או חוסר באחות או רופא שחייכו אליהם, אלא על תורים - -

צפיפות.

- - וצפיפות. הם מרגישים חסרי אונים. ואני חוזרת, זה לא מצדיק אלימות, אבל בואו נפרק את חוסר האונים, בואו נהיה מדינה נאורה ומתוקנת, ניתן מענה לחולים ולחולות, נתעורר ונזכור שהצפון והדרום הם לא החצר האחורית, לא של מערכת הבריאות, לא של המדינה.

עם כל הכבוד, מה שאת אמרת, ראשית תודה שבאת, נוגע ללב. יש גם אמצעים פשוטים. מה, אנחנו לא לומדים לקח? מעניין אותי לדעת היום ממשרד הבריאות אם יש לחצנים בחדרי האחיות.

לא צריך לחצנים כבר, תשכחו מזה, זה שנות ה-60 - - -

אני חושבת שכן.

יש לך אפליקציה את לוחצת - -

חברת הכנסת מירב - - -

אני איתך, רק אני מתקדמת. שחררו את הכפתור הזה. ואם היא עומדת עכשיו בצד השני של החדר? עם הפלאפון בכיס היא שולפת ולוחצת.

אז אני חולקת עלייך.

חלאס. כל היום מתעסקים עם הכפתורים של פעם כאילו הם ב - - -

מירב , יש אחיות - - -

לא, אני איתך, אני רק אומרת, לאה, בואי נתקדם. ואם היא לא נמצאת בחדר עם הלחצן?

בסדר, אוקיי. מירב, גם לנו, לכל אחד מחברי הכנסת יש לחצן אז - - -

זה גם משהו שאפשר לשנות, כי אם חבר הכנסת נמצא עכשיו בסוף המסדרון ומישהו תוקף אותו אז הוא ירוץ לחדר שלו ללחוץ על הלחצן? צריך להתקדם קצת.

אוקיי, מירב, תני ללאה לסיים.

אז אני לא חושבת שזה נכון. אני מכירה הרבה אחיות שהן בוגרות, מבוגרות, עדיין רוצות את הביטחון של הלחצן. אתם יודעים, כשאנחנו רואים מצלמת דמה בכביש - - - מירב, זה ממש מפריע.

סליחה, אני לא - - -

לאה, סיימי. דברי.

כשאנחנו רואים מצלמת דמה בכביש אנחנו מאטים. אז יש גם מה שנקרא, גם למען הביטחון האישי, בואו נהיה מדינה נאורה, וצריך לפעול בזה במספר מישורים. גם לקצר את התורים, לתת תקציב, לתת כבוד לכל סגל הרפואה מבחינת שכר ותנאים, וגם כן ליישם סוף-סוף. מספיק ועדות, בואו נתקדם. תודה.

תודה רבה לך. מירב, את רוצה עכשיו? את רוצה לאחר מכן? בבקשה.

כן, אני אגיד משהו. קודם כול, תודה לך, גבירתי היושבת ראש ולחברי הכנסת. קודם כל צריך לחזור לדיון. הדיון הוא על אלימות במערכת הרפואית, לא עכשיו על מצב הבריאות במדינת ישראל. יש יום בריאות, יש הרבה ועדות, זה הדיון? ספציפית?

זה במסגרת יום הבריאות ודווקא כמה הערות היו מאוד לעניין, גם בעניין הזה.

יפה, אז אני רוצה להגיד משהו אחד. אני ושמולי, את יודעת, אנחנו יושבי ראש השדולה למניעת אלימות שהקמנו כאן בכנסת במושב הזה, כלומר אנחנו עוסקים בזה כל הזמן. בגלל זה, זה לא שאני לא מסכימה עם חברת הכנסת פדידה, אני חושבת שזה נכון, אני בעד לחצני מצוקה, אני פשוט חושבת שאנחנו צריכים להתקדם - - -

זו הייתה דוגמה לאמצעי שצריך לשים - - -

לאה, בואי תני עכשיו למירב לדבר.

אחלה, תני לי, אני רק רוצה להסביר לך כמה אני מסכימה איתך, רק שאני קצת יותר מתקדמת בעניין כי היום כולם מסתובבים עם טלפון חכם. אגב, גם - - -

מה זה יותר מתקדמת?

לא, לאה. באמת בעניין של הלחצנים. אני לא באה ואומרת - - -

לאה, אל תדברי. מירב, בואי דברי לעניין. אמרת שיש לנו נושא, דברי לנושא.

תשמעו, בסוף היום, אם לטובה האחות, אגב, שהיא לא הייתה אוכלוסייה יחסית בסיכון, כי הרי אנחנו מדברים כל הזמן על חדרי מיון, דווקא טובה ז"ל - -

אבל האחיות נמצאות בסיכון.

יפה, רגע. יחסית, גם תקראי את הדו"ח שלהם, מי שבתחושת סיכון הכי גבוהה הם אלה שנמצאים בחדרי המיון, אז אני אומרת שדווקא היא, אם היא הייתה, והיא לא הייתה ליד הלחצן, היא עמדה רגע, באה לקחת את ה-זה, יותר קל היום באמת להוציא את הטלפון. זה מה שאני אומרת. אגב, גם למד"א יש אפליקציה נהדרת, הייתי אצלם בסיור. יש אפליקציה, אתה לוחץ והם יודעים איפה אתה. בגלל זה אני אומרת, יש לנו היום אמצעים דיגיטליים חכמים יותר שצריך לנצל אותם.

עכשיו אני רוצה להגיד שני דברים על האלימות. אנחנו רואים שינוי באלימות היום. אנחנו רואים את תחנות המשטרה שהוקמו בתוך בתי החולים. אני לא יודעת אם דיברת על זה, אם פספסתי את זה בהתחלה, זה משהו חדש, זה פיילוט שהתחיל, אגב, בבית חולים אחד, היום הוא כבר נמצא בכמה בתי חולים. יש 15 בתי חולים, שתחנות המשטרה עם ניידת בפנים, כי הרי בית החולים הוא כמו כפר, אז גם זה מתקדם.

עכשיו לקופת החולים, כי את, יעל, דיברת על העניין של האופנועים. יש כאן את הר"י, אני ושמולי היינו אצלם בביקור, היינו בסניף של קופת חולים מכבי, תשמעי, לאה, הלכנו, ראינו את היחידה הזאת של האופנוענים. אני ושמולי נסענו, דרך אגב, על האופנוע, הייתה חוויה, עשינו מעין סוג של הקפצה כזאת, ואני רוצה להגיד לך, אני ושמולי פנינו לכל מנהלי בתי החולים, בסוף, הוא בטח גם ידבר, הם עובדים על תשתית שקיימת, זאת אומרת אותה קופת חולים מכבי משתמשת במאבטחים של הבנקים בכלל, כי הרי הם אומרים 'ליד כל קופת חולים יש בנק, אז אם גם ככה יש מאבטח לבנק אני גם אקפיץ אותו לקופת החולים'. עכשיו מה הם עושים? ברגע, דרך אגב הוא בטח ידבר, אבל זה היה מאוד מרשים כי בסוף, כשמגיע אותו אדם מאיים, כמו אותו אדם שבא לקופת החולים של טובה קררו כל שבוע מחדש, הוא כבר היה ידוע. אם היה בא המאבטח החסון הזה, וראינו אותם, חבורה מאוד רצינית, נותן לו כוס מים, מוציא אותו החוצה, מרגיע. את יודעת, יכול להיות שהדברים היום היו נראים אחרת.

עכשיו את גם מבקשת מהמאבטח להיות פסיכולוג? אנחנו יודעים כמה כסף הוא מקבל לשעה - - -

רגע, לא, מה זה קשור? זה מה שהם עושים, אגב.

מאבטח מקבל 29 שקל לשעה - - -

א', הוא לא מקבל 29 שקל. ממש לא. סליחה, את לא מכירה את הפרטים. הוא לא מקבל 29 שקל בשעה, הוא מקבל משכורת יפה. אני ושמולי דיברנו באופן אישי עם המאבטחים האלה - - -

ומעירה לי פה היועצת המשפטית שגם יש לו סמכות להוציא אדם מהמקום.

נכון, נכון. אתם בטח תשלימו הכול, אני רק רוצה להגיד לכם, מהניסיון שלי ושל שמולי, שהלכנו וגם דימינו הקפצה. הלכנו לקופות חולים. ודרך אגב, את בטח מכירה את זה שהרבה פעמים יש את הרופא הבודד שנמצא בסניף הקטן ברחוב נידח, לא בקופה או בבית חולים. הוא נמצא ופתאום נכנס מישהו והופך עליו את השולחן, מה הוא יעשה?

אני סיפרתי להם סיטואציה שהייתה לי עם רופאה שלי שהלכתי אליה והיה איתי עוד בן אדם מבוגר שהתחיל לצרוח עליה, ואני פשוט אמרתי לו, "כנס, אני אחכה". היא לבד, בקופת חולים באיזה סניף נידח, מי יסתכל עליה בכלל? לכן אני אומרת, יש היום אמצעים, קופות החולים, ובאמת פה במפורש הוצאנו מכתב גם אצלנו, גם לקופות החולים, גם לשר האוצר, באמת לבחון אפשרות איך אנחנו כן יכולים לסייע לקופות החולים. בבתי החולים, אני מודה, אני מאוד מאוד התרשמתי מהשיפור. דרך אגב, גם בנתונים שלהם, רואים שהצוות הרפואי בבתי החולים דיווחו על שיפור בתחושת הביטחון בגלל אותם שוטרים. זהו, תודה.

תודה רבה. אנחנו נמשיך הלאה בדוברים, אני רק מבקשת, זה תמיד גורלם של הדוברים שלאחר מכן, לקצר. שלוש דקות כל אחד. הראשון דוד שוורץ ממשרד הבריאות, אתה למעשה תדווח לנו על הפיילוט.

אני באמת אקצר. קודם כל אני חייב לציין את שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל שיש בין המשטרה, המשרד לבטחון פנים ומשרד הבריאות, כמובן בתמיכה של הר"י, אני חייב לתת את הקרדיט, כי הוא מגיע.

אז בהזדמנות זו אני מברכת את יושב ראש הסתדרות הרופאים הישראלית, ד"ר ליאוניד אידלמן, שהצטרף אלינו וכמו שאמרתי בהתחלה, היום הזה הוא בזכותו, הוא בשיתוף פעולה איתו.

אז, באמת שיתוף פעולה יוצא מן הכלל, אחדות האינטרסים של כל הגורמים האלה בצורה פשוט מעוררת כבוד. אני אתן לכם אולי אפילו דוגמה למפעלות אחרות שאפשר לעשות.

אני ממש אקצר. בשנת 2013, בסוף השנה הייתה החלטת ממשלה שהתבססה על החלטת שרים, ועדת שרים לענייני אלימות, שמדברת על פיילוט להתמודדות עם אלימות במערכת הבריאות. הפיילוט, אני רק אפרט את העקרונות, כונן אמצעים במוסדות הבריאות שהם כוללים מצלמות, לחצני מצוקה, אפליקציות, חברת הכנסת, נעילות חשמליות, אינטרקומים. זה מבחינת אמצעים. מבחינת הדרכות, הדרכות לצוותי הרפואה שבאים להדריך אותם לתת גישה שירותית ולא להתעלם מהם, ולא לתת גישה התנשאותית, וזה אכן עובד. בתור ביקורות ולקוחות סמויים שאנחנו עושים, הדברים האלה עובדים בצורה מאוד יפה.

טיפול משטרתי – גם כן גיבשנו יחד עם המשטרה ויחד עם בטחון פנים מודול של טיפול משטרתי מזורז ואי סגירת תיקים, למרות שחדשות לבקרים שומעים על סגירת תיקים, לא סוגרים תיקים.

דוד, אולי תאמר לנו את המסקנות העיקריות?

כן. למעשה גולת הכותרת של התוכנית זה הצבת שוטרים בבתי החולים, במימון משותף של משטרת ישראל ובתי החולים – 50%, בעלות שכר העבודה 50%. הפיילוט בוצע בשישה בתי חולים, לצערנו רק ממשלתיים כי הייתה בעיה אדמיניסטרטיבית לצרף - - -

פיילוט זה פיילוט.

נכון. זה היה נהריה, רמב"ם, הלל יפה, איכילוב, וולפסון, אסף הרופא. הפיילוט היה אמור להימשך שנתיים, 2016-2015, וזה נמשך גם לתוך 2017 בגלל מגבלות כאלה ואחרות. ערכנו מחקר שליווה את הפיילוט, אני וידידי גיא נגר, ממחלקת מחקר של המשרד לבטחון פנים, הוא יציג את הממצאים העיקריים שהם ממצאים אמפיריים מחקריים והתוצאות של המחקר שעשינו.

דוד, תודה. אני חייבת את התוצאות והוא יאמר.

עוד משפט.

אז משפט.

ובסוף, בשנים האחרונות יש ירידה או עלייה באלימות? בכלל המערכת.

תכף הוא יפרט.

איתן, מיד אנחנו נשמע את התוצאות. גיא נגר יאמר לנו.

משפט לסיום, במאי 2017 החלטת ממשלה נוספת, שהוחלט להפוך את הפיילוט לתכנית לאומית ולשים עוד שוטרים בעוד בתי חולים.

שלזה אנחנו באמת נדאג, אני מקווה, כאן בוועדה לראות שזה אכן מתממש. גיא נגר , בוא תמסור לנו בבקשה את עיקרי הממצאים וההמלצות.

בוקר טוב. אני גיא נגר מהמשרד לבטחון פנים. דוד הרחיב על התוכנית אז אנחנו נצלול ישר אל הנתונים עצמם. על הרקע ועל המטרות דוד דיבר, חבר הכנסת שאל פה על נתוני האלימות - -

בסוף 2017, מערכת הבריאות יותר או פחות אלימה?

אז בואו, אנחנו נראה מחקר שהכינו - - -

המחקרים היו, החוקרים התפרנסו, אני שואל אם יש ירידה באלימות?

אנחנו עובדי מדינה, לא התפרנסנו - - -

טוב, לא צריך באמת חילופי דברים לא ראויים.

(מצגת): המחקר נערך בקרב כ-6,000 אנשי סגל רפואי בשישה בתי חולים, המחקר נערך לפני התכנית ואחרי התכנית, before / after, על מנת לבחון את אפקטיביות התכנית. מה שאתם רואים בשקף אלה נתוני האלימות במערכת הבריאות 2016 לעומת 2015, כלומר שנה לאחר התכנית. אפשר לראות שכמעט בכל בתי החולים - -

בלתי רגיל.

- - יש ירידה באירועי האלימות. הגרף הכחול הוא 2016 והגרף האדום זה 2015. אם אנחנו נדבר על הסקר, אז הסקר נגע בהיבטים של תחושת ביטחון.

זה בתי החולים הממשלתיים?

לא, לא. זה בפיילוט. הלוואי וזה היה בכל בתי החולים.

זה בפיילוט. אנחנו מדברים על הפיילוט. חשוב לנו גם לבחון את הסובייקטיביות, את הדעות והתחושות של הסגל הרפואי ולא רק את הנתונים האובייקטיביים. אז אנחנו רואים כאן את תחושת הביטחון של הסגל, כמו שהזכירו פה בתחילת הדיון. יש עלייה של 3% בתחושת הביטחון של הסגל הרפואי אחרי שנה של התכנית הלאומית, 73% מרגישים תחושת ביטחון רבה ורבה מאוד.

אם נעשה פילוח לפי מחלקה, אז המחלקות הגבוהות דווקא הן מינהל ומשק, מחלקות הביטחון, מערך אמבולטורי ולבסוף מחלקת המיון, כפי שהוזכר פה שמחלקת המיון באמת מרגישים תחושת ביטחון נמוכה ביותר.

גם בפילוח לפי תפקיד אנחנו רואים שמי שחש את תחושת הביטחון הנמוכה ביותר הם האחיות והרופאים, ומי שמרגיש את תחושת הביטחון הגבוהה ביותר הם מינהל ומשק ופקידים.

החשש להיפגע מאלימות במסגרת התפקיד בבית החולים, אז אפשר לראות שגם החשש להיפגע מאלימות ירד, הוא היה כמעט 23% והוא ירד ל-15%, שזה נתון משלים לתחושת הביטחון.

אם אנחנו מדברים על חשיפה לאלימות, אז מי שנחשף הכי הרבה לאלימות הם המאבטחים, וזה בטח לא חדש לכם, ולאחר מכן האחיות ולבסוף עובדי המינהל ומשק והפרא-רפואי. גם אם נעשה פילוח לפי מחלקות זה בדיוק אותו הדבר, זה מאוד מתאים, מחלקת ביטחון ומחלקת המיון נחשפים הכי הרבה לאלימות מילולית.

מה משפיע הכי הרבה על תחושת הביטחון של הסגל הרפואי? אז אתם יכולים לראות בגרף שמה שמשפיע הכי הרבה זה באמת הנושא של אלימות מילולית ופיזית, לאחר מכן פגיעה בסדר הציבורי, ונדליזם, לבסוף גניבת ציוד מוסדי וגניבת ציוד אישי.

אז כאן אתם רואים דווקא עלייה בכל ההיגדים, ותשאלו למה, הרי אנחנו מצפים לראות ירידה. אז זה לא חדש לנו, אנחנו מכירים את זה גם מתכניות אחרות שהמשרד מפעיל. אנחנו רואים עלייה בגלל דיווח, בגלל עלייה במודעות, עלייה באמון ולכן אנחנו רואים את העלייה בכל האירועים האלה.

אז אפשר לראות שהכי הרבה נפגעים מאלימות מילולית, הגרף הכחול מדבר על שש פעמים ויותר שזה בעיקר בקרב האלימות.

מה משפיע הכי הרבה על תחושת הביטחון? אז תקיפה פיזית ואלימות מילולית. דיברנו על החשיפה לאלימות, על התדירות, באיזה יום ארע המקרה, אז בעיקר המקרים קורים בסוף השבוע, במשמרת הערב.

אז דיברו בהתחלה על אחוזי הדיווח, גם אחוזי הדיווח זה איזשהו ממד שמראה על הצלחה של התכנית. אנחנו רואים שיש עלייה בשנת 2016 לעומת 2015, 85% דיווחו על האירוע של האלימות, בשנת 2015 זה היה 76%. יש עלייה של 9% בדיווח.

הסיבות המרכזיות שהובילו למקרה האלימות: הזכירה פה חברת הכנסת, ואפשר לראות את זה גם במחקר שלנו, שמעל שליש, 35%, דיברו על המתנה ארוכה, שזה בעצם הסיבה העיקרית. נכון, זה מתאים למה שאמרתם. לאחר מכן הערות מצד הצוות, חוסר שביעות רצון מאופן הטיפול בחולה, חוסר שביעות רצון מיחס הצוות, ולבסוף כל הנושא של שעות ביקור וחוסר שביעות רצון מתוצאות הבדיקות.

זה מאוד מאוד חשוב כי דיברנו על הנושא של מניעה אז אפשר לראות במחקר שיש עלייה מסוימת באנשי סגל שעשו הדרכה, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו רואים שמעל למחצית עדיין לא עושים הדרכות בנושא של מניעת אלימות וזה גם עלה בהמלצות.

באיזו מידה הצבת השוטר תתרום לתחושת הביטחון האישית שלך: אז גם פה אנחנו רואים ש-60% מאנשי הסגל הרפואי סוברים במידה רבה ורבה מאוד כי הצבת השוטר תתרום לתחושת הביטחון האישית שלהם.

המסקנות של המחקר אומרות שבסוף, ראינו את זה גם בהתחלה, יש עלייה בתחושת הביטחון של הסגל הרפואי לעומת אשתקד. ישנה ירידה ברמת האלימות לעומת אשתקד, זה ראינו מנתוני בתי החולים. יש עלייה באחוזי הדיווח מ-76% ל-85%.

הסקר נערך גם בקרב אנשי המפתח בבתי החולים, עשינו גם סקר איכותני, שאלונים, בקרב אנשי המפתח. מה הכוונה אנשי המפתח? מנהלי בתי החולים, מפקד התחנה, אחות ראשית, וכמו שאתם רואים גם פה את שביעות רצונם מהצבת השוטרים בבתי החולים ואת המלצתם להמשיך את התכנית הלאומית ולהרחיבה לעוד בתי חולים.

הסיבה העיקרית לאלימות כלפי אנשי הסגל היא המתנה ארוכה, כמו שראינו ודיברתם על זה מקודם. מומלץ לתת דגש על פעילות הדרכתית לסגל כי בסוף אם יש מניעה זה חוסך לנו את כל כאב הראש. הוספת תקנים של שוטרים בבית חולים, דיברו על זה הרבה שהשוטר אמנם נמצא, אבל הוא בעיקר נמצא בשעות הבוקר ורצינו את זה גם בשעות הערב ובשעות הלילה. מדיניות אפס סובלנות כלפי מחוללי אלימות. עלה פה גם הנושא של כתבי האישום, שבסוף, לאחוז נמוך נכתבו כתבי אישום והפתיחה של התיקים חשובה. מדיניות ביקורים והוספת כוח אדם.

זה קצת נראה לי כמו שאנחנו נשים - - - בבית ספר.

למה לא? אבל שוטרים בבתי חולים זה חשוב מאוד.

זה לא הגיוני. אנחנו קודם כל צריכים לפרק את צווארי הבקבוק האלה.

מה זה קשור? אפשר במקביל - - -

זה בסדר, אבל זה צריך להיות זמני, עד שנצליח לארגן את מערכת הבריאות - - -

בסדר גמור, אבל קודם את רוצה למנוע. אני חושבת ששוטרים זה דבר פנטסטי.

אני חושבת שלשים שוטרים זה לא הפתרון.

אבל הוא אומר ש-35% זה תורים. אין פה שום - - -

אבל למה לא גם וגם?

טוב, חברים יקרים, אנחנו נשאיר את המסקנות לסוף. לאה, ברשותך, דקה. סיימת את דבריך, גיא? נכנס יושב ראש - - -

הרגשנו שהוא נכנס, אי אפשר להתעלם שהוא נכנס.

נכון, וצריך גם לתת לו את זכות הדיבור.

רק להגיד שהמחקר הוצג בוועדת שרים למאבק באלימות והוועדה החליטה להרחיב את התוכנית משישה בתי חולים ל-15 בתי חולים.

עם תקציב?

עם תקציב, כמובן.

חבל שזה לא לכלל בתי החולים, אבל על כך אנחנו נדבר לאחר מכן.

יושב ראש הסתדרות הרופאים ולאחר מכן אתה.

תודה רבה, יושבת ראש הוועדה וחברי הכנסת. אני מאוד מאוד מעריך שאתם הגעתם כי הנושא הזה כנראה חשוב לכם. אני יודע שזה בוער בעצמות של מספר חברי כנסת ורובם נמצאים פה, אלה שזה חשוב להם.

למה חשוב? יש רק שתי דרכים לטפל בתופעה הבלתי נסבלת הזאת. אחת זו באמת מודעות, מודעות לאלימות בקרב כל הציבור, ופה אתם יכולים לעשות דברים נפלאים, מה צריך להבין? צריך להבין שמי שפוגע באיש צוות רפואי הוא פוגע ביכולת לתת טיפול למאות ולאלפי חולים אחרים.

אתם הייתם צריכים לשמוע סיפור ששמעתי מרופאה אחת, רופאה צעירה, שהיא הרגישה מאוימת במחלקה פנימית, לא במיון, ששם באמת המוקד הקשה, במחלקה פנימית. היא נסגרה בתוך החדר, פחדה לצאת, ו-45 חולים היו בלי רופאה כי בחוץ עמדו בריונים. והיא לא יכולה לחזור לעבוד במשך שלושה חודשים, היא לא יכולה לטפל בחולים, היא מרגישה איום מחולים שמזכירים לה את אותם בריונים שתקפו אותה. אלפי חולים אוכלים את הבעיה הזאת כיוון שהם נדרשים לשלם מחיר של אלימות של מישהו אחר.

חל שינוי, חל שינוי משמעותי. משרד הבריאות לקח את הנושא הזה כפרויקט לפני כמה שנים, עם המשרד לבטחון פנים היו לנו פגישות והוא עשה דברים גדולים. ישבתי עם המשטרה לאחרונה, מפכ"ל המשטרה הגיב מהר מאוד לפנייה שלי, והמשטרה היום סוגרת פחות תיקים בנושא הזה.

אבל עדיין זה לא נעלם, למה זה לא נעלם? כי לאנשים לא ברור שבמערכת הבריאות הוא לא יכול להשיג שום דבר באמצעות אלימות. הוא יכול לפגוע באלפי אנשי צוות ובאלפי חולים אחרים. הדבר השני, וחברת הכנסת פדידה הזכירה את זה, כמה שזמינות הרפואה תהיה נמוכה יותר יהיה מתח גדול יותר ואלימות גדולה יותר, ומבחינה זו חבר הכנסת ברושי אמר, בצדק, האם השתנה משהו? השתפר משהו? לא השתפר - -

יותר גרוע.

- - לפי הנתונים, הנתונים יותר גרועים, למה הם יותר גרועים? גם כי מדווחים יותר, כי קודם פחדו. למשל אותו רופא שנפגע, אמרו לו, 'תיגש לתחנת המשטרה'. עכשיו, הוא, אחרי תורנות, יילך לתחנת המשטרה לדווח? היום מדווחים יותר. היום גם שוטרים באים למקום העבודה לקבל עדות, אבל עדיין המספרים יהיו גדולים יותר כי יש בעיה. התורים יותר ויותר ארוכים ותור ארוך גורם לבני-אדם אי סבלנות. אין הצדקה לאלימותף אבל יש סיבות, ומבחינה זו אם צריך לחכות בחדר מיון חמש שעות לרופא, וכשרופא מגיע לאותו חולה, שהוא סובל כל הזמן, במצב שהוא מחומם מאוד והמשפחה שלו מחוממת מאוד, כל האווירה לא מאפשרת לתת טיפול. זה מעגל קסמים. אז מבחינה זו, אי אפשר לטפל רק בזה, אבל צריך להסביר וצריך כל הזמן להשקיע בזמינות הרפואה.

היום אנחנו נדבר בשדולה על הנושא הזה של אורך התורים, זמינות הרפואה חשובה מאוד. ואני מאוד מודה לך, חברת הכנסת מירב בן ארי, על השדולה, כי הנושא הזה חשוב מאוד וצריך כל הזמן לדבר וצריך כל הזמן להזכיר לציבור הרחב שאלימות במערכת הבריאות פוגעת בכולם. זו תופעה בלתי נסבלת, ואין הצדקה לאלימות. תודה רבה.

תודה רבה לך. כן, חבר הכנסת חמד עמאר.

בוקר טוב לכולם. קודם כול אני רוצה להודות לכם על קיום הדיון הזה, דיון מאוד חשוב, ואני אספר לכם מניסיון אישי לא מזמן. ביליתי בחדר מיון בבית חולים רמב"ם, בערך מהשעה 18:00 ועד 07:00 בבוקר. מה שאמרת עכשיו זה הדבר הכי חשוב שאמרת, עד שניגש רופא לבדוק את אותו בן משפחה שהייתי איתו, עברו יותר מחמש שעות. אתה יושב ומחכה, והדבר שהכי הרבה הדאיג אותי שם, שמאבטחים בחדר מיון היו יותר מרופאים. מאבטחים בחדר מיון יותר מרופאים. לא צריך להיות מצב כזה. אתה יכול לפגוש כל שנייה מאבטח, אבל אתה לא יכול לפגוש רופא בכל שנייה. וזה הדבר החשוב ביותר. כשאנחנו באים ומדברים על אלימות, ש-35% מהאלימות זה בגלל המתנה בתור, זה אומר שאנשים שמגיעים לשם, ורופא שניגש לבדוק אותם אחרי חמש-שש שעות שהם יושבים ומחכים, אנשים נכנסים שם ללחץ.

דבר שני שאנחנו צריכים לקחת בחשבון זה היד הקשה נגד אלימות. גם מבחינת המשטרה, שתהיה נוכחת בזמן הנכון, להגיע ולעצור ולקחת, וגם בתי המשפט. אסור לנו לשחרר גם את בתי המשפט, צריכה להיות יד מאוד מאוד קשה נגד אלימות. אסור שיהיה מצב כזה שתהיה אלימות נגד מאבטח, אסור שתהיה אלימות נגד רופא, אחות. אסור בשום מצב שנגיע לאלימות לאנשים שבאים, באמת, שכל המטרה שלהם זה לבוא ולתת את הטיפול הכי טוב. לא כל אחד יכול להיות רופא ולא כל אחד יכול להיות אחות או אח, אלה אנשים מיוחדים שתורמים מהחיים שלהם, מזמנם, אלה אנשים מיוחדים. מי שבילה בבתי החולים יודע איזה אנשים מיוחדים, יודע את הנתינה של האנשים האלה, אבל אני אומר לכם כמחוקק, אני לא רוצה להגיע לבית חולים לפגוש מאבטח ולא לפגוש רופא, אני לא רוצה לפגוש שוטר ולא לפגוש רופא. אני רוצה לפגוש רופא.

ולכן כל התפיסה במערכת הרפואה במדינת ישראל, ובמיוחד בחדרי מיון, של מאבטח ועוד שוטר ועוד מאבטח צריכה להשתנות. צריך עוד רופא ועוד רופא ועוד רופא ועוד אחות, זה מה שצריך, ועל זה אנחנו צריכים לעבוד. ואת, מהניסיון שלך, בקדנציה הקודמת היית שרת הבריאות, זה מה שחשוב, זה מה שאנחנו צריכים לעבוד עליו.

אני באמת מכאן קורא לכולם, אלימות לא מביאה שום דבר, לכן אסור בשום אופן להגיע לאלימות. ולסגן שר הבריאות, שאני מכיר אותו אישית עושה עבודה מעולה במשרד הבריאות, להגביר את הסגל הרפואי בחדרי המיון. זה הדבר החשוב ביותר היום, אין לנו מספיק רופאים בחדרי המיון, תודה.

אמן, תודה. אני מברכת על כל מילה.

אני רוצה את נציג המשטרה, אני לא יודעת מי יוכל לתת לנו תשובה לשאלה כמה תלונות הוגשו, כמה תלונות טופלו וכמה תלונות נסגרו מהסיבה, 'אין עניין לציבור', שהיום אנחנו שינינו אותה בחוק, במקום 'אין עניין לציבור' למשהו שנשמע יותר נכון.

'נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה'.

כן. בבקשה.

טוב, לי קוראים ירון בנימין, אני נציג אגף חקירות ומודיעין במשטרה. אני אהיה קצר ותכליתי כי אני יודע שהזמן קצר.

אני מבקשת, כי יש לנו ארבע דקות לסיום הדיון ואני רוצה שידברו עוד.

אז זה יהיה פחות מארבע דקות. קודם כל ברור לכולם שהדרך להצלחה בנושא הזה עוברת בכלל המערכות. חשוב להדגיש שהמאפיינים של אירועי האלימות בבתי החולים, להבדיל מאירועים פליליים אחרים, הם נעוצים בכך שאירועים פליליים בבתי חולים הם אירועים מתלקחים. זאת אומרת לרוב הם לא אירועים שיוצרים מודיעין מוקדם, להבדיל מאירועים פליליים אחרים, מה שהופך את האתגר לקצת יותר מורכב, כי זה לרוב אנשים שהם יחסית נורמטיביים שקורה איזשהו טריגר ואז האירוע מתלקח.

אני לא אחזור על הטיפול לאחר מכן, כי המשטרה באמת מפנה קשב מאוד מאוד גדול לסיפור הזה כבר שלוש-ארבע שנים, בכלל, לכל הנושא של תקיפות עובד ציבור ובפרט לנושא של סגלים רפואיים. אמר פה דוד שוורץ, יש לנו שיתוף פעולה מצוין. מעבר לתפקיד שלי אני משמש גם רפרנט לנושא הזה, זאת אומרת כל מקרה, כל תיק חקירה שהוא תקול חקירתית, שהוא מטופל לא טוב, אז הוא בא אליי - -

אני מבקשת נתונים. כמה תלונות? כמה טופלו? כמה נסגרו?

לגבי נתונים, חשוב לי לתת הערה שהיא מסייגת. כמו שאתם בוודאי יודעים, אירועי האלימות כלפי סגלים רפואיים הם לא מוחרגים בחוק העונשין, למעט תקיפת רופא בחדר מיון, תקיפת סגל רפואי בחדר מיון, ולכן צריך להיזהר. אנחנו הוצאנו נתונים, צריך להתייחס אליהם בסייג הראוי כי המערכות של המשטרה שולפות נתונים על בסיס סעיפי חוק.

אוקיי, אתה אומר שצריך לשנות את החוק.

כבר שיניתי והגשתי.

יפה.

אני לא אומר שצריך לשנות את החוק, אני רק אומר - - -

שיקל עליכם אם נשנה את החוק.

- - שקשה לנו לתת נתונים אמיתיים - -

זו הצעת חוק העונשין – החמרה.

מה, אין לכם כל נתון שמגיע למשטרה של אלימות בחדר מיון?

בחוק העונשין זה לא מוגדר.

לא, זה לא מוגדר אז אין, אי אפשר לספור.

זה לא מוגדר כאיש צוות רפואי.

אנחנו לא יכולים לספור תיקים.

אין לך הגדרה בחוק היום שמגדירה איש צוות רפואי, נגיד, אלא הם נחשבים כעובדי ציבור, נכון?

אז אנחנו צריכים לשנות את החוק.

אני כבר הגשתי.

אז בסדר, שמעת? אני מבקשת נתונים, בכפוף למצב הנתון.

רק בשביל לסבר את האוזן, מה שעשינו, אנחנו פשוט לקחנו את מקום ביצוע העבירה, שזה בית חולים שהוא מוגדר במערכת הפל"א, ותקיפת עובד ציבור. זאת אומרת השילוב של שניהם מייצר איזשהו מושג. אני יכול להגיד לכם שמבחינת נתונים מובהקים, בדקנו את זה לאורך שלוש שנים, אנחנו מזהים ירידה בכמות תיקים שנסגרים מחוסר ראיות - - -

מספרים. בוא תיתן לנו מספרים. כמה תלונות הוגשו, כמה טופלו, כמה נסגרו.

אז אני יכול להגיד לכם ב-2017 ככה, לגבי בתי חולים, כי עשינו פילוח של מרפאות ובתי חולים.

בתי חולים, כן.

בתי חולים. בשנת 2015 הוגשו 107 תלונות, אני מדבר על תלונות פליליות, לא על אירועי מוקד שנסגרים בלי חקירה פלילית, אני מדבר על תיקים פליליים, חשוב להדגיש את זה. ב-2015, האומדן, 107 תלונות, ב-2016 91 תלונות וב-2017 120 תלונות. זאת אומרת, אנחנו מזהים איזושהי עלייה - - -

כמה טופלו?

כל התלונות טופלו, זאת אומרת השאלה - - -

כמה הגיעו לכדי כתב אישום?

אז אני יכול להגיד לכם ככה, כתבי אישום: ב-2015 הוגשו 50 כתבי אישום שהוגשו- - -

פחות מחצי.

פחות מ-50% זה נתון שהוא נתון טוב, יחסית - - -

הוא יחסית גבוה למה שקורה בהטרדות מיניות, נגיד.

לא, לגבי מה שקורה בכלל בטיפול. הנתונים של כתבי אישום הם גבוהים.

כן. כמה ב-2017? בוא תקפוץ.

ב-2016 הוגשו 19 כתבי אישום וב-2017 הוגשו 37 כתבי אישום.

למה הייתה ירידה כזאת ב-2016 מ-50 ל-19?

אני לא יכול לתת תשובה - - -

אתה לא יודע. כמה ב-2017?

הוגשו 96 תלונות ומתוכם רק ל-19 תלונות הוגש כתב אישום? מה עם השאר?

לא, לא, לא.

זה מה שאמרת.

על איזו שנה אנחנו מדברים?

על 2016.

זה מה שאמרת, מ-96 תלונות הוגשו 19. כמה ב-2017?

חשוב להגיד עוד דבר.

לא, בוא תענה לי לשאלה. כמה ב-2017?

ב-2017 הוגשו 37 כתבי אישום. אבל זה לא מתוך התיקים שנפתחו, זה כמה כתבי אישום הוגשו באותה השנה. אי אפשר לגזור את כתב האישום מכמות התיקים שנפתחים.

זאת אומרת שיכול להיות שנפתחו תיקים ב-2017 - - -

נכון, אבל זה נתון שנותן לנו איזשהו אומדן. אבל אני אומר לכם שביחס לעבירות פליליות אחרות זה נתון שהוא די גבוה. זאת אומרת אני מדבר על - - -

זה לא מנחם אותנו.

זה רק מראה כמה התופעה חמורה.

נכון, לאה צודקת. ממש. תודה רבה לך. אני מתנצלת, אני רוצה לשמוע עוד שני אנשים שחשוב לי לשמוע, ולאחר מכן אנחנו נסכם.

נאווה, את רוצה לדבר? אוקיי, בסדר גמור. אני מבקשת לשמוע את נירית זידר מהאגודה לזכויות החולה.

כן, שלום. אני לא אחזור על הדברים הטריוויאליים שנאמרו. כמובן שמסכימים גם עם החשיבות של הוועדה של מור-יוסף ועם הדברים של יושב ראש ההסתדרות הרפואית. אנחנו רק רוצים לציין שאפשר למצוא מאפיינים של אותם בודדים שתוקפים את עובדי מערכת הבריאות בבית החולים. כלומר כלל הציבור סובל מזה, אבל אפשר למצוא מאפיינים של אותם אלה שתוקפים ובזה לטפל, זה דבר ראשון.

דבר שני, אפשר, בלי להשקיע יותר מדי משאבים, למצוא את האפשרות להיענות לציבור לפחות בעניין של מתן מידע. חוסר הידע, חוסר המידע, מתי יהיה הטיפול, כמה זמן אני אצטרך לחכות לרופא / לאחות - -

נכון, זו נקודה נכונה.

- - זה גורם לאיבוד עשתונות של אנשים שמלכתחילה אולי לא היו עושים שום דבר אלים. תודה רבה.

אוקיי, תראו זמננו תם, אבל אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לתרום בצורה בלתי רגילה - - -

אני.

רק תציג את עצמך.

שמי ארי אור, אני מנהל את משאבי אנוש של מכבי.

חשוב מאוד. חברותיי חברות הכנסת, אנא, בואו ניתן כבוד לאורחים.

היינו שותפים פעילים לוועדה של פרופ' מור-יוסף, מתוך המחויבות של הנהלת מכבי לתת סביבת עבודה מכבדת ובטוחה לעובדים שלה. בוועדה, וגם בפני חברי הכנסת מהשדולה שביקרו אותנו, העלינו כמה דברים ואני אגיד שניים מהם בקצרה ואקפוץ לפתרון שאני חושב שאנחנו מצאנו שהוא ראוי והולם.

אחת, אמרנו איך אפשר להקל על עובדי הקהילה להגיש תלונות במקרה הצורך, כי כזכור עובדי הקהילה גרים בתוך המקומות שהם עובדים בהם, הם פוגשים את התוקפים אחר-כך בקניון, הילדים יושבים באותה כיתה, ואנחנו כארגון רוצים לעבור לחזית ולהיות לפניהם ולא אחריהם כשהם נאלצים ללכת להגיש תלונה במשטרה. הדבר האחר הוא כמובן הענישה, וזה עלה פה לא מעט. אני חושב שהפתרון שאנחנו מצאנו, באמצעות אבטחה רכובה, בהחלט העלה את תחושת הביטחון אצל המטפלים, אצל העובדים, אצל הרופאים כמובן. אנחנו נמשיך עם זה גם לאותם רופאים עצמאיים שיושבים בבתי רופאים או בקליניקות פרטיות. אנחנו חשים איזושהי ירידה במקרי האלימות ובוודאי בפתרון מהיר שמגיע לשטח. תחושת הביטחון בהחלט עלתה אצל הצוותים, הם מפעילים את זה באמצעות אפליקציה.

יש לכם מחקרים? סקרים? לפני / אחרי?

ברגע שנגיע לתקופה שאפשר למדוד אותה - - -

אז גם תציגו אותה כאן בוועדה.

בוודאי, אבל אנחנו פר חודש רואים את - - -

חוץ מאבטחה רכובה, מה עוד? אמרת שיש לכם שני פתרונות.

לא, הפתרון הוא בעיקר באמצעות אבטחה רכובה, באמצעות הדרכה מאוד אינטנסיבית של הצוותים, ערבות הדדית שיש בתוך הצוות בפני עצמו. יש לחצן מצוקה וירטואלי, שברגע שיש בעיה אצל מישהו כל הצוות נחלץ לעזרה. את האבטחה אנחנו מפעילים, אמרה כבר חברת הכנסת בן ארי, באמצעות אפליקציה שנמצאת אצל כל אחד מאנשי הצוות, אנחנו - - -

יפה מאוד. אוקיי, אני מודה לך. יש מישהו שביקש את זכות הדיבור. כן, פיני שיף.

בוקר טוב, שמי פיני שיף, אני מנכ"ל ארגון חברות האבטחה בישראל.

יש לך דקה.

חברת הכנסת מירב בן ארי, אין תחנות משטרה בבתי החולים, בואו רק שנבין.

לא, אמרתי ניידת.

בואו לא לעשות לנו כרגע פרסום, בוא תדבר לעניין, לנושא. ולא להתווכח עם חברי הכנסת. לכל אחד זכות להביע את דעתו. בוא תאמר מה יש לך להוסיף לדיון, פיני.

אני חושב שבדברים שנשמעו כאן, במיוחד על-ידי ד"ר אידלמן, אין מנוס היום כי אנחנו לא נתקן את החברה בישראל, ולא נוריד מחר בבוקר את מפלס האלימות וגם לא נשפר את רמת השירות באופן מרשים בבתי החולים, התופעה הזאת קיימת, היא כנראה תהיה קיימת עוד לא מעט שנים, ולכן אין ברירה אלא להציב אנשי אבטחה בתצורה של כוח אדם רכוב, בתצורה קיימת של אנשי אבטחה שמצאים בפרונט של בתי החולים. אגב, הם חלק מאלה שסופגים, ומחלקת המחקר אמרה שהם בחזית, במקום הראשון של ספיגת אלימות.

אני מזכיר לכולכם, בית החולים איכילוב, ספטמבר 2017, אלימות קשה כנגד אנשי אבטחה. שברו שם את עצמותיהם. אחר כך בית המשפט הקל בנאשמים, 14 חודש, 16 חודש - -

זה הסדרי טיעון, בפרקליטות יותר.

נכון.

כן, זה באמת היה צחוק מהעבודה. אלה עבריינים שהולכים בשירה לבית הכלא מפני שבשבילם זה שום דבר.

אוקיי, פיני, אני מודה לך. אנחנו כבר שש דקות מעבר לזמן.

ממש ארבע שורות מאוד חשובות.

לא, אני לא יכולה. אני מצטערת. אני ממש מתנצלת.

מאוד מאוד חשובות, שווה לשמוע.

אתה תכתוב לנו ואנחנו נקיים עוד דיון. הדיון הזה הוא רק דיון אחד. אני מבקשת באמת, אני אבקש מיושב ראש הוועדה, הקבוע כמובן, שיקיים באופן קבוע מעקב הן אחרי המסקנות, הן אחרי כל המחקרים שנעשים, אבל אני מבקשת היום לקרוא לממשלת ישראל, למשרד הבריאות וגם למשרד לבטחון פנים, אנחנו נמצאים ערב תקציב, לתקצב לא רק ל-15 בתי חולים נוספים, את אותו פיילוט שראינו שכל-כך הצליח והנתונים בעיניי הם ממש מרשימים, אלא, היה פיילוט? הצליח? אני מבקשת - - -

סליחה, אני רופא. לא קרה פה כלום, לא חברי כנסת לא כלום. הפיילוט לא הראה שום דבר. הפיילוט מבחינה סטטיסטית לא לי - - - אני בקו האש. כולכם עובדים פה בשבילי. סליחה, הפיילוט לא הראה שום דבר - - -

כולנו פועלים בשבילך, לא עובדים אצלך.

אני יודע, סליחה.

כן, למענך.

אני מתנצל. אני רק רוצה להגיד לך כי אתם האנשים הכי - -

תראה, אתה התפרצת.

אני יודע. אימא שלי הייתה כועסת עליי, אבל יש לי 30 שניות, אני מבקש.

אז 30 שניות זה 30 שניות.

אחת, הנתונים לא מובהקים סטטיסטית. מה שראיתם פה - - -

אתה מפקפק על הפיילוט.

לא, אני רוצה לראות סטטיסטית כמה זה, בין 94 ל-91 זה לא משנה. אני רוצה לראות באמת מה זה עושה, זה אחת. צריך לשבת וללמוד את זה לפני ולפנים, לא סתם. זה אחת.

דבר שני, שני דברים, 10 שניות אני לא פה, את לא רואה אותי יותר. אחת, האלימות מגיעה מרדיפת בצע, מרדיפת בצע אצל האזרחים וחינוך ילדים, חינוך זה מה שיעזור, לא שוטרים.

דיברנו על זה.

אני יודע. ודבר שני, שביעות הרצון של אנשים בעבודה תמנע, ודיברתם על זה גם. שאלה אחת, היא לכולם פה, יש אלימות ברפואה הפרטית?

אני לא אענה לך. אף אחד שלא יענה.

מה האחוזים של אלימות ברפואה הפרטית?

לא, לא, אנחנו לא מתדיינים. תודה רבה. חברים, אנחנו בשלב הסיכומים, מצטערת. יש באמת הרבה דברים ואני מתנצלת בפניך שלא נתתי לך - - -

זה פספוס כי אני יכול להשלים ממש בחצי דקה ארבעה נתונים.

אז אני פשוט מתוך הוגנות, הוא התפרץ וקיבל אז אתה כן תשלים, אבל בחצי דקה.

אז אני אגיד ככה, הצוותים של האופנועים פרוסים בכל הארץ ויכולים לתת מענה לא עד הוועדה הבאה, תוך 48 שעות. שתיים, התקנה של לחצני מצוקה לכל הצוותים הרפואיים תארך בדיוק 24 שעות, עשינו את זה במכבי, 3,000 לחצנים תוך 24 שעות.

יפה, תודה. זה היה חצי דקה.

אני חוזרת לסיכום. אני בכל זאת קוראת לממשלת ישראל, אנחנו ערב אישור תקציב, להרחיב את הפיילוט, אנחנו נבחן אותו ובכל זאת על פי הנתונים שאנחנו ראינו הפיילוט בכל זאת עשה, או לפחות הפחית, את תחושת האיום, הגביר את תחושת הבטיחות, הוריד את מספר מקרי האלימות המילולית. על כל פנים אני מבקשת ליישם את הפיילוט בכל בתי החולים. אי אפשר להגיד, 'עשינו פיילוט, עכשיו אנחנו נעשה עוד פיילוט', ומה אחר כך נעשה, עוד פיילוט? צריך כרגע ליישם אותו. הוא הצליח ולכן צריך ליישם אותו.

אני חושבת שכל מה שנאמר כאן זה נכון. גם מה שחברי הכנסת אמרו וגם מה שכמובן ד"ר ליאוניד אידלמן אמר. בבסיס, אם לא תהיה צפיפות, אם זמני ההמתנה במלר"דים, בחדרי המיון, יירדו, אם התורים הארוכים שיש לנו יירדו הרי ששביעות הרצון תעלה, הסיבות לנרגנות ולאירועי האלימות יירדו. ובכל זאת לא ניתן לוותר על אמצעי אבטחה, כי גם כאשר לא יהיו תורים, עדיין יגיעו אנשים שמתחממים מהר, שאירוע האלימות המתגלגל, כפי שדיברו במשטרה, יכול להדליק אותם ברגע, ולכן, להערכתי, חייבים שיהיו שוטרים במימון של מדינת ישראל, לפחות באותן נקודות תורפה בטיחותיות שאיתרנו, שהן המלר"דים, חדרי המיון, ועוד מקומות שבהם באמת ישנם אנשים שהם בודדים.

תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך לעקוב ונבקש דיווחים, הן מהמשטרה והן ממשרד הביטחון וממשרד הבריאות. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:11.