ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 692

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ח (30 בינואר 2018), שעה 9:04

הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז-2017 - סימן ה': זכאות נוספת לניידות

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מרדכי יוגב

מאיר כהן

ענת ברקו

חיים ילין

יוסף עטאונה

חזי משיטה - סמנכ"ל וראש אגף שיקום, משרד הביטחון

פזית ענבל אשל - סגן ראש אגף שיקום וראש היחידה לתגמולים, משרד הביטחון

פזית תדהר - מנמ"ח משפטי בכיר לשיקום נכים, הלשכה המשפטית, משרד הביטחון

יהודית יצחקי - ראש חטיבת חשבונאות, שיקום נכים, משרד הביטחון

אלי סבן - ראש היחידה לרכב רפואי שיקומי, משרד הביטחון

ערן יוסף - עו"ד, יועץ משפטי, משרד הביטחון

הדר קרמר ברוך - ראש תחום תקציבים, מינהל, שכר וכוח אדם, משרד הביטחון

חמוטל בן דוד - סגנית הממונה על השכר, משרד האוצר

עלי בינג - רכז ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

גיל אבירם - רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר ולרי שושן - רופאת מחוז ירושלים, המשרד לביטחון פנים

גיל מושקוביץ - ראש אגף מבצעים, מד"א

חיים בר - יו"ר ארגון נכי צה"ל

נעים עזר - יו"ר מחוז ירושלים, ארגון נכי צה"ל

עידן קלימן - עו"ד, יו"ר מחוז תל אביב-יפו והמרכז, ארגון נכי צה"ל

דני בן אבו - יו"ר מחוז השפלה, ארגון נכי צה"ל

רפי כהן צמח - יו"ר מחוז חיפה והצפון, ארגון נכי צה"ל

אבי חן - ארגון נכי צה"ל

מאיר חלבי - ארגון נכי צה"ל

יעקב זכאי - עו"ד, ארגון נכי צה"ל

איציק שושן - ארגון נכי צה"ל

סאלאח ריזק - ארגון נכי צה"ל

אלי פריאנטי - ארגון נכי צה"ל

עוזי בן חיים - ארגון נכי צה"ל

חנניה אבגי - ארגון נכי צה"ל

אבי חזן - ארגון נכי צה"ל

מלכיאל פרומקין - ארגון נכי צה"ל

משה אברהמי - ארגון נכי צה"ל

מגי אברהמי קמחי - ארגון נכי צה"ל

מרדכי פלד - ארגון נכי צה"ל

אליהו אדרי - ארגון נכי צה"ל

אלי דיין - ארגון נכי צה"ל

שי קרפלס - ארגון נכי צה"ל

דועאא ג'זמאוי - מזכ"ל אופקים - אופק לשלום ודו קיום

רינת גולד גזית - עו"ד

דורון יהודה - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו בישראל

מידד גיסין - יו"ר צב"י, צרכני בריאות ישראל

רות פרמינגר - עו"ד, נפגעי פעולות איבה

חיים תמם - מוזמן/ת

רננה זוהר - מוזמן/ת

דן אביבי - מוזמן/ת

אורית אביבי - מוזמן/ת

עליזה עידית אושה - מוזמן/ת

אהוד הר שמש - מוזמן/ת

אילנה שובל - מוזמן/ת

משה וקנין - מוזמן/ת

רות פרמינגר - שדלן/ית

יעל סלנט

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז-2017

בוקר טוב. היום ה-30 בינואר 2018, י"ד בשבט התשע"ח, השעה 9:04 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר היום הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז-2017.

אנחנו נמשיך מסעיף 9לה.

לפני כן, יש למישהו הערה כללית?

ארגון נכי צה"ל. שתי שאלות טכניות. קראתי את כל הפרוטוקולים שפורסמו עד היום ויש שם כל מיני בקשות שאגף השיקום יחזור וייתן תשובות.

השאלה שלך באה אחרי שיחה עם היועצת המשפטית. יהיו לנו שתי ישיבות על הדברים האלה שאנחנו צריכים לקבל תשובות עליהם. יהיו שתי ישיבות על התשובות האלה כולל דיונים. דיון אחד יהיה דיון סגור עם חברי הכנסת והאגף כדי להתכונן והשני יהיה דיון פתוח. אז נביא את כל הדברים שביקשנו להשלים, אינפורמציה והצעות. כל זה רשום בצורה מאוד מדויקת. בראוו על העבודה שלך אבל יש מי שעושה עבודה.

תודה. זאת תשובה. שאלה שנייה. אחרי שהחוק יחוקק, צריך להוציא תקנות. להוציא את התקנות האלה ייקח שנים. מה יקרה עד שהתקנות האלה יבוצעו?

אם תשים לב, כל הזמן כשאנחנו עוברים על הסעיפים, אנחנו מנסים להביא לחוקים או להצעת חוק שניתנת ליישום, לפחות בחלקה הגדול, ללא תקנות.

יש גם הוראות מעבר. כמו שאמרו נציגי משרד הביטחון, וחזרו על כך כמה וכמה פעמים, יש הוראות מעבר. אנחנו כמובן נגיע אליהן בהמשך וככל שמשהו יתפספס שם, אפשר לדבר על זה. בעיקרון עד שהתקנות ייכנסו לתוקף, ההוראות הקיימות היום אמורות להמשיך לחול. לא אמור להיווצר מצב של ואקום בין התקנות שיותקנו מכוח החוק שיחוקק לבין ההוראות שנמצאות היום בתוקף. כאמור, כשנגיע לסעיף של הוראות המעבר שהוא ממש בסוף, נוכל לבחון אם יש דברים שנשמטו בטעות או לא נזכרו או שצריך לשנות או לתקן. בעיקרון זה המצב.

ההערה הראשונה שלך לגבי התקנות, לצערי אתה צודק. רוב החוקים שעשינו והתחייבו לתקנות, זה לוקח זמן לבצע את זה. אבל אנחנו ננסה למזער את הנזק.

רק רציתי שיהיה ברור לנו שכל זמן שאין תקנות, משהו מחליף אותן.

זה לא חל על זה.

ארגון נכי צה"ל. אדוני היושב ראש, מכובדיי חברי הוועדה, זאת הישיבה השלישית בנושא ניידות רכב רפואי, מה שמסמן מעל לכל ספק שנושא זה חשוב מאוד לנכי צה"ל. אין חולק על כך שנכי צה"ל הקריבו מנפשם ומגופם למען ביטחון המדינה. אין חולק שנכי צה"ל לא צריכים להיות מקופחים לרעה משאר אזרחי המדינה והמשק הישראלי, קרי, נכי ביטוח לאומי שלהם שלוש וחצי שנים להחלפה. עובדי מדינה וחברי כנסת מחזיקים רכב לא יותר משלוש שנים, חברות ליסינג מוציאות למכירה את צי הרכב שלהן בטרם הגיעו לשלוש שנים ולהן יש מערכת לוגיסטית של מוסכים, מגרשים ותחזוקה שוטפת, מה שאין לנכי צה"ל. זה לא חכם וזה לא נכון, לא יאה ולא נאה לשחק בהחלפת רכב רפואי, כשמו כן הוא, לנכי צה"ל בעשורים האחרונים. פעם מעלים, פעם מורידים. התחלנו עם 33 חודשים בשנות ה-70 וכעת דקה לפני כניסה לדיונים בתזכיר הנכים מעלים לארבע שנים. ממש מחטף. הוכח שזה לא הביא חסכון למשרד הביטחון.

אדוניי היושב ראש, אין נכה צה"ל אחד שהחליף רכב במועד הנקוב. אין נכה צה"ל אחד שהחליף את הרכב במועד הנקוב וזאת למה? כי עד שהנכה מזמין רכב חדש ועד שמשרד הביטחון מעביר את הכסף ליבואן, לוקח שלושה וארבעה חודשים ומסיום גמר החשבון, הנכה מחכה עוד 20 ימי עסקים. לאמור, אין נכה צה"ל אחד שמחליף במועד שלא לדבר על נכים שמחכים לרכב בהתאמה מה שלוקח גם עשרה חודשים ממועד ההחלפה.

זה נאום שלם. הבעיה ידועה. אנחנו נגיע לבעיה ונתמודד אתה.

אני רוצה להדגיש עוד דבר אחד ואני מסיים.

זה לא מקום לנאומים. אני ממליץ לך, עוד מעט יהיה כאן מקום פנוי ושם תוכל לעשות נאומים, במליאה. זאת לא המטרה. תסיים את דבריך אבל זאת לא המטרה.

אדוני היושב ראש, אין אחד או אחת במדינת ישראל שמסוגל לבטל את הרכב הרפואי לנכי צה"ל והלומי הקרב פוסט טראומתיים. אין חיה כזאת. מישהו מהצד השני יגיד שאפשר לבטל.

בואו לא נתחיל עם זה. מאיר, באמת, עם כל הכבוד, הדברים שאתה אומר, זה אפילו פוגע. תרשה לי להגיד עם כל הכבוד שאני רוחש לך ומגיע לך. אף אחד לא התכוון לבטל, אף אחד לא התכוון לפגוע. יש התלבטות בין שלוש וחצי שנים לארבע שנים. אני מודה שאני משוכנע יותר לשלוש וחצי שנים בגלל כל הדברים הטכניים שהסברתם לי. אין צורך בנאום כזה שהוא לא מקדם את הנושא.

מחוז תל אביב, ארגון נכי צה"ל. לסעיף 9כב. אני מתכוון לסעיף בו כתוב שהסכום הוא 1,145 שקלים ו-1,254 שקלים.

אני אקדים ואומר שלא דנו בסעיף הזה. לא הקראנו את הסעיף.

אני לא מדבר על סכומים.

אני יודעת. אני רק אומרת שלא דנו בקבוצות הזכאות. יש עוד הרבה מה לדון שם.

לגבי סעיף 9כב.

שמעת מה אמרה לך היועצת המשפטית? לא דנו בסעיף. כשנגיע לסעיף, אתה רשום ותוכל להתייחס. באת עם שיעורי בית מוכנים ואנחנו נכבד. ברור.

בוקר טוב. ארגון נכי צה"ל. שאלה טכנית לחלוטין. האם יש הבדל כלשהו בנוסחים בין זה לבין נוסח הקודם?

אין שום הבדל. הנוסח הוא בדיוק אותו נוסח.

חברים, יש עוד משהו? אין. נמשיך.

כמו שאמרנו, בדיון הקודם סיימנו את סעיף 9לד ועכשיו אנחנו בסעיף 9לה.

9לה. זכאות נוספת לניידות לנכה בעל דרגת נכות מיוחדת

נכה בעל דרגת נכות מיוחדת יקבל, בכפוף להוראות לפי סעיף 9א, רכב רפואי בבעלות המדינה בנפח מנוע שלא יעלה על 3,800 סמ"ק, ואם לא יימצא רכב יציג בנפח 3,800 סמ"ק – לא יפחת מ-3,000 סמ"ק, במקום הסיוע הקבוע בסעיף 9כב, ובלבד שהוא נכה בעל דרגת נכות מיוחדת בשל קטיעת שתי גפיים תחתונות, קטיעת שתי גפיים עליונות, 50 אחוזים לפחות בשל קטיעת גפה עליונה אחת בצירוף 50 אחוזים לפחות בשל פגימה בגפה עליונה שנייה, 50 אחוזים לפחות בשל קטיעת גפה תחתונה אחת בצירוף 50 אחוזים לפחות בשל פגימה בגפה תחתונה שנייה, שיתוק בשתי גפיים תחתונות, שיתוק בשלוש גפיים, שיתוק בארבע גפיים.

נכה בעל דרגת נכות מיוחדת בשל עיוורון, יקבל, בכפוף להוראות לפי סעיף 9א, לפי בחירתו, רכב רפואי בבעלות המדינה בנפח מנוע שלא יעלה על 3,800 סמ"ק, ואם לא יימצא רכב יציג בנפח מנוע 3,800 סמ"ק – לא יפחת מ-2,000 סמ"ק, במקום רכב רפואי לפי סעיף 9כב(4) או 9כב(5)(ד), לפי העניין.

נכה שקיבל רכב רפואי בבעלות המדינה לפי סעיף זה, יהיה זכאי לקבל סיוע להחלפת הרכב כמפורט להלן ובלבד שבמועד ההחלפה יחזיר את הרכב הקודם לידי משרד הביטחון:

מדי חמש שנים – אם הותקנו ברכב אבזרים שערכם עולה על 50 אחוזים מעלות הרכב.

מדי 42 חודשים – בכל מקרה אחר.

(1) נכה שזכאי לרכב רפואי בבעלות המדינה יקבל דמי ניידות חודשיים כמפורט להלן, במקום דמי ניידות לפי סעיף 9ל:

לנכה הזכאי לרכב לפי סעיף קטן (א) – בסכום של 4,744 שקלים חדשים, ואם הוא נדרש לנסוע ללימודים, לעבודה או לפעילות ספורטיבית – בסכום של 5.823 שקלים חדשים.

כאן אנחנו בעצם רוצים להעיר, גם כתבנו בצד, שבתוך הסעיף הזה גלומים דמי ניידות שהם דמי ניידות רגילים ועוד איזשהו רכיב שהוא רכיב שיקומי במהותו. אם הוא נוסע לפעילויות הספציפיות האלה של לימודים, עבודה או פעילות ספורטיבית, הנכה הזה יקבל עוד איזושהי דלתא של כ-1,000 שקלים. בדיון, נדמה לי ששני דיונים אחורה, הקראנו את סעיף 9סו, שנמצא בפרק אחר, ומדבר על מדי ניידות גם למטרות שיקומיות ושם המטרות השיקומיות הן אחרות. יש מטרות נוספות. יש שם גם לימודים ועבודה כמו שיש כאן, וגם הוספנו פעילות ספורטיבית כי משרד הביטחון קיבל את הטענה, אבל אין כאן לדוגמה מטרות כמו מרכז שיקום, הכשרה תוך מפעלית, מקומות של התנדבות. בסעיף 9סד יש גם אבחונים, טיפולים נפשיים, מועדון שיקומי. כלומר, המטרות השיקומיות הן לא אחידות, לא כאן ולא בתמונת הראי של סעיף 9סו וגם 9סד שהסבירו לנו שהוא קצת אחר וכן נרצה לשמוע האם כמו שהסכמתם בסעיף 9סו, להוסיף את הפעילות הספורטיבית, יש נכונות גם להוסיף כאן לפחות את הדברים שיש בסעיף 9סו, כמו מרכז שיקום, הכשרה תוך מפעלית ומקום של התנדבות.

יועץ משפטי, משרד הביטחון. אנחנו מסכימים להרחבה, להוסיף את המסגרות הנוספות ולהשוות בין שני הסעיפים. אני רק רוצה להדגיש, כמו שאמרתי בסעיף הקודם, שהתוספת ניתנת לפי הסעיף הזה ולפי ההוראה למי שנוסע לפעילויות האלה מרחק של 500 קילומטרים לפחות בחודש. זה לא נרשם בתזכיר החוק בטעות. אנחנו מבקשים להוסיף את זה גם כאן וגם שם.

לכתוב את ה-500 קילומטרים בחודש? להכניס גם פה וגם שם?

נציגות נכים קשים. הערה בקשר למה שאמר היועץ המשפטי. זאת הרעה. זה לא היה בעבר וזה משהו חדש שהוא מוסיף, את ה-500 קילומטרים לחודש. זה לא היה.

בסעיף 9לה כתוב שלא יפחת מ-3,000 סמ"ק. גם זה לא היה בעבר. דברים סטנדרטים שחוזרים על עצמם ולא היו בעבר.

כבוד היושב ראש, תודה. נותנים איזושהי תוספת לפעילות ואנחנו יודעים שנפש וגוף מבחינתנו זה אותו הדבר. צריך לטפל גם בנפש וגם בגוף. אתם פותחים את הכול ושמים התניה ואומרים עד 500 קילומטרים. מינימום 500 קילומטרים. אנחנו יודעים – מי שלא גר בפריפריה, כי מי שגר בפריפריה יודע – ש-500 קילומטרים הוא עושה ביום אחד. מי שהוא עירוני, שצריך לנסוע בתוך תל אביב, להגיע עד ראשון לוקח לי שעה, מראשון לתוך תל אביב לוקח לי שעתיים נוספות עם כל הפקקים. למה אתם שמים 500 קילומטרים? למה? מה אתם מרוויחים מזה? אתם לא סומכים על האנשים?

אנחנו חושבים שהתקציב שאנחנו מוסיפים כאן למי שעושה את הפעילויות האלה צריך להצדיק את זה. התקציב הוא גדול.

שיוכח שהוא עושה את הפעילות, אם אתה רוצה. זה בסדר.

הפעילות יכולה להיות גם במרחק הליכה. אז בוא ניתן את זה כתוספת, כהטבה כספית, ונוותר על הנסיעה הזאת.

מה שקורה זה שיש כנראה חמישה שגרים ליד המקום הזה והרוב לא.

אני לא מתעסק עם זה. חבר הכנסת ילין, 500 קילומטרים כדי לקבל 1,000 שקלים ויותר, צריך להיות מוכח, לפעילויות האלה, והוא צריך לנסוע אותן. התגמול הוא פי ארבע מהעלות האמיתית וזה בסדר גמור.

זה לא נכון מה שאתה אומר. אני רוצה לומר לך שרכב של 3,500, עם כל המתקנים, רק כשאתה מניע אותו, כבר הלכו שלושה שקלים בלי לעשות כלום.

אני מסכים שהפעילויות האלה צריכות להיות התנדבותיות וצריך להוכיח את זה. זה בסדר. אבל תפסיקו לשים מונה של מונית. תהיה ועדת חריגים מיוחדת שתעלה הרבה יותר מכל התוספת.

הערה אחת לסאלאח ריזק. הדבר הזה מופיע היום. זה כתוב בהוראה גם היום.

לא כתוב.

כך אנחנו פועלים היום. תסתכל בהוראה.

זה לא היה.

פרק ג', סעיף 19.

הפינג פונג הזה לא מוצלח. הוא לא חיובי. תקבלו רשות דיבור ותגידו הכול בצורה מסודרת כך שזה ייכנס לפרוטוקול במיוחד שיש חברים שעושים עבודה לפרוטוקול. שיחות ככה, זה ללא שליטה ואין טעם בהן.

מחוז חיפה. אני חוזר על הדברים שכבר נאמרו בזכאויות הקודמות של ה-1,600 וה-1,800. שוב יש כאן תרגיל שאם לא יימצא רכב בנפח 3,800, הולכים כלפי מטה עד 3,000. אם לא יימצא רכב עם 3,000, אז עד 2,000. ביקשנו גם בפרקים הקודמים לבטל את זה. זה לא קיים בהוראה הקודמת וזה גם לא צריך להיות קיים בתזכיר.

הנושא של ה-500 קילומטרים, איך אני יכול להוכיח אם הבן אדם נסע 500 קילומטרים לפעילות ספורטיבית? מישהו בודק לו בספידומטר? או שרוצים לתת עידוד לבן אדם כזה בנכות הקשה הזאת לצאת לפעילות ולעשות פעילות ספורטיבית או התנדבותית, או שרוצים למדוד אותו בסטופר.

אני חוזרת לסעיף 9לה(א). אם אני זוכרת נכון, בשבוע שעבר דובר על כך שהאימיפלגים גם ייכנסו כאן, שפגועי הראש ייכנסו כאן. אני לא רואה אותם כאן ואם זה תיקון שהוסכם, זה מה שנאמר בשבוע שעבר. אני טועה?

לא.

למה הם לא בפנים?

אין סיבה.

זה חלק מהדיון הגדול על פגועי ראש שממילא צריך לעשות.

הנושא של הצגת פגועי ראש, אנחנו מחויבים בפני יושב ראש הוועדה, העבודה תסוכם במשרד הביטחון והיא תוצג. היא תיכנס כחלק בלתי נפרד מהחוק. אנחנו עושים עבודה על נושא של פגועי ראש. אני רק אומר שכבר הסכמנו – רינת, את גם יודעת – עוד לפני ההצגה במשרד הביטחון שהנושא של פגועי ראש, שהלכה למעשה הם קוודרופלגים, הם בפנים כבר. הורדנו את המושגים של קוודרופלגיה ופרפלגיה לגבי נכים מהסוג הזה שהם גם פגועי ראש וגם נכים בצורה הזאת. הם כבר בפנים. אני אומר שאימיפלגים שהם בצורה קשה, גם פגועי ראש וגם אימיפלגים, אנחנו עושים את העבודה, נסיים אותה, נציג אותה.

זה יהיה בסעיפים אליהם נחזור.

ארגון נפגעי פעולות איבה. אני רוצה להתייחס לנושא של ה-500 קילומטרים ולומר שאתה טוען שאפשר לעשות את זה קרוב יותר לבית. אני רוצה להזכיר לכולנו שלעשות את הפעילות הספורטיבית, זאת פעילות שמשולמת על ידי משרד הביטחון ולחילופין מבחינתנו ביטוח לאומי. מרכז ספורט שקרוב אלי הביתה, הוא לא ספק מוכר תמיד של משרד הביטחון או של הביטוח הלאומי ולכן נאלצים האנשים להשתמש במי שהוא ספק מוכר ולא קרוב אבל הוא לא מספיק רחוק, 500 קילומטרים. לכן האנשים נמצאים בתוך 300 ו-400 קילומטרים וזה המון וזאת הוצאה מאוד יקרה. אני מסכימה לנושא של שעות ארוכות. כשאני מגיעה לבית הלוחם, מהבית שלי זה כמעט שעה וזה המון זמן לעמוד בפקקים אבל זה המקום שהוא ספק מוכר ולכן אנחנו שם.

אני רוצה לומר שבלי להיות נכה, בדרך כלל ה-500 קילומטרים הראשונים מוענקים ללא שום דיווח וללא כל סיבה. ההמשך, אם הוא צריך יותר, שיבוא להצדיק את זה. לכן אני חושב שה-500 קילומטרים הראשונים, גם בקיבוץ שלו הוא עושה אותם.

אני רוצה להסביר. יש דמי ניידות שמגיעים והם כוללים את ה-500 קילומטרים הראשונים. בא משרד הביטחון ואומר שאתה נוסע יותר מ-500 קילומטרים בחודש, אתה מקבל תוספת. זה בדיוק מה שאדוני אמר.

הבנתי. תודה. הבנתי אבל לא החלטנו. מותר להבין משהו גם באמצע הדרך.

מעבר לטענה שבכלל לא צריך להכניס כאן מכסות של קילומטרים ונכה לא צריך להוכיח את הנסיעות שלו, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכך שכל מספר קילומטרים שיהיה כתוב כאן, יהיה אחר כך במחלוקת איך מודדים אותו. אגף השיקום, כשהוא מודד מרחקים, למשל כשהוא מחזיר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, יש לו תוכנה עלומה שעל פיה קילומטרג' שונה ממה שתמצא , אם תחפש, ב-ווייז או ב-גוגל או בכל תוכנה פומבית אחרת. הם מודדים מרחקים בצורה עלומה שאף פעם אינה מתאימה לכל מדידה אחרת שתעשה, בוודאי לא על פי המרחק האמיתי שאתה נוסע אותו.

איך אתם מודדים?

ראשית, שום דבר לא עלום ואפשר להגיד לקובי איך עושים את זה. יש מערכת מסלולון שעל פיה אנחנו פועלים. הוא צריך להגיע מנקודה לנקודה. מודדים את הקילומטרים על הכביש מאותה נקודה שהוא נוסע לנקודה שהוא הולך אליה ומשלמים לו בהתאם.

אני רוצה בכל זאת לחזור רגע להערה של חבר הכנסת ילין. אדוני היושב ראש, ה-500 קילומטרים לא יכולים להיות הראשונים שהם חופשיים כי אז היא הנותנת. הם יקבלו מהקילומטר הראשון את התוספת של ה-1,200 שקלים ואני חושב שזאת הטבה כספית. אז בוא נקרא לה הטבה כספית וניתן אותה, אם לא מודדים. דמי ניידות, תראו את המספרים. דמי הניידות שמשולמים הם גבוהים כדי לעשות לא 500 קילומטרים אלא עשרות בודדים של אלפי קילומטרים בחודש בכסף הזה, לדמי הניידות. התוספת הזאת היא תוספת לפעילויות מסוימות, לא בקרבת הבית, לא בקרבת מקום, אלא באמת אם הם צריכים לעשות אותן במרחקים שעולים על 500 קילומטרים. אני חושב שזה סביר מאוד. אם נוריד את זה, זאת תהיה הטבה כספית, כדאי לקרוא לה בשמה ולתת אותה.

היום היא קיימת במערכת?

כן.

משלמים אותה?

כן.

כך היה עד עכשיו?

כן.

רק ל-500 קילומטרים. היה אישור בית הלוחם על פעילות ספורטיבית תחרותית שקיימת שנים ולא התניה של 500 קילומטרים. זאת החרגה שקיימת לנכים. הם לוקחים רק את העניין של ה-1,200 שקלים. אתה לא בא מסביב ורואה את ההוצאות של הנכה שיוצא לפעילות הזאת בשביל השיקום שלו, בשביל הנפש שלו, בשביל הגוף שלו? לא מסתכל על זה. אתה לא רואה את ההוצאות מסביב? אתה רואה רק את הכסף הזה בסכום של 1,200 שקלים תוספות? זה מאוד חמור.

אני חושב שבתוך דמי הניידות שקיימים לקטגוריה הזאת יש בהם כדי לעשות עשרות אלפי קילומטרים, בדמי הניידות האלה. זה מה אני אומר ואני עומד על זה. אני מכיר את זה. בדקנו את זה.

הלשכה המשפטית, משרד הביטחון. חשוב לי להבהיר לוועדה. אנחנו מדברים כאן על דמי הניידות שניתנים למי שמקבל רכב רפואי בבעלות המדינה. המשמעות של רכב רפואי בבעלות המדינה היא שכל הוצאות האחזקה והביטוח וכל מה שקשור לאחזקת הרכב נעשה על ידי משרד הביטחון בכל מקרה ובנפרד. קרי, דמי הניידות שרשומים כאן אמורים לשמש אך ורק להוצאות הדלק. אלה סכומים מאוד מאוד גדולים, הסכומים שרשומים כאן, וגם התוספת שניתנת למי שהולך לאותן פעילויות שיקומיות, זאת תוספת של עוד כ-1,000 שקלים והיא רק עבור הדלק. לכן, כשאנחנו מסתכלים על זה, צריך לקחת את זה בחשבון. לכן התנאי של ה-500 קילומטרים הוא תנאי סביר ביותר. אני לא יודעת, אני מניחה מן הסתם שנכים קשים בוודאי נוסעים לכל מקום עם הרכב שלהם, עדיין אנחנו מדברים כאן על סכמים עצומים שהם רק עבור הוצאות הדלק. שכל אחד יחשוב כמה הוא מוציא על דלק בחודש.

בוקר טוב אדוני. יושב ראש מחוז תל אביב. כמה הערות. לעניין ה-500 קילומטרים. הייתה כאן הערה שזה חלק מדמי הניידות הראשונים. זאת הערה לא נכונה. אין שום קשר. מה שאמר חבר הכנסת ילין, צריכת דלק היא לא רק לפי מרחק אלא היא גם לפי עמידה בפקקים. אדם שמגיע מנתניה לבית הלוחם בתל אביב בשעות הבוקר, שורף דלק כאילו נסע מאות קילומטרים ונסיעה של מעל שעה.

אני מבקש להתייחס, וזה מאוד מאוד חשוב, למה שאמר יושב ראש מחוז חיפה ואיכשהו זה ירד. יש לך כאן רכב רפואי בבעלות המדינה בנפח מנוע שלא יעלה על 3,800 סמ"ק. מכיוון שמדובר בקבוצת נכים מאוד מצומצמת, הנכים הקשים ביותר, שבמציאות עולה על כל דמיון. יש אנשים עם כיסאות גלגלים ששוקלים מעל מאה קילו ולפעמים גם במצבי שכיבה וכדומה. נדרשים כאן לא פעם ולא פעמיים לרכבים מסוג סוואנה שהם 5,200 סמ"ק או 6,200 סמ"ק וכדומה. אני חושב שכל הסיפור הזה, ויכול להיות שיגידו שהנפחים ירדו, ונפחים עולים, אנחנו לא צריכים להיות מה שנקרא משועבדים לתעשייה ולאופנת תעשיית הרכב. אני חושב שבכל מה שקשור לנכים מאה פלוס שהם רכבי המדינה, כל הסיפור הזה של סמ"ק, למעלה ולמטה, בטח הסיפור הזה של הלמטה, צריך פשוט להתבטל, להיצמד לרכבים יציגים ולומר באופן הכי ברור את מה שהיה עד היום, שנכה מאה פלוס שמקבל התאמת רכב, אין בכלל מגבלה של כסף על הסיפור הזה. אם הוא צריך רכב מסוג ואן עם מעלית ורצפה מונמכת ורצפה מוגבהת, הוא יקבל. אם זה אומר שלכן צריך 6,000 סמ"ק, כי זה ה-GMC בארצות הברית עושה, זה מה שיהיה.

אגב, עד היום זה היה. זה לא שיש לי ביקורת על האגף. עד היום בעניין הזה זה היה בסדר גמור. אני פשוט חושש שאם הדבר הזה ייכנס בצורה הזאת, שנה הבאה, בעוד שנתיים, בעוד שלוש שנים, יבוא מישהו ויגיד שהרכבים האלה, אי אפשר יותר לקבל אותם. את הדבר הזה חשוב מאוד לשים עכשיו.

התייחסות אחרונה למה שהקריאה עד עכשיו היועצת המשפטית. אני לא חושב שצריך לחכות לדיון מיוחד על העניין הזה. העוולה היא עוולה נוראית. אני אומר לך שאני נתקל בזה על בסיס יומי. כל פעם כשאני מגיע למועדון של פגועי ראש, יש את המלווה שניגש אלי או את ההורה שניגש אלי ושואל אותי למה הבן שלו שלא מסוגל אפילו לתקשר אתו, לא מקבל רכב מדינה. למה הוא מקבל רכב רפואי ואתה כמשותק שיכול לנהל משא ומתן ויכול לדבר, נמצא עם רכב מדינה.

אני חושב שזה בכלל לא מחייב דיון מיוחד, אדוני, אלא כל מי שהוא פגוע ראש מאה פלוס, חייב לקבל רכב מדינה. חייב. האנשים האלה לא יכולים לנהל בעצמם משא ומתן, לא יכולים למכור ולא יכולים לדווח. תודה.

יושב ראש מחוז ירושלים. יש בעיה שלפי תקנה 5.5 יש נכים שהם גם פגועי גפה עליונה מעל 50 אחוזים וגם גפה תחתונה מעל 50 אחוזים. הנכים האלה מקבלים רכב של 2,000 סמ"ק אבל על פי ההבנות של הארגון יחד עם האגף, הנכים האלה בעצם נכים קשים מאוד והם מקבילים לנכה קטוע שתי רגליים. לכן הנכה הזה בעצם צריך לקבל זכאות לרכב כמו רכב מדינה של 3,800 סמ"ק. לצערנו הרב הדבר הזה לא מיושם.

אני רוצה לחדד את דבריו של יושב ראש מחוז ירושלים. אנחנו פגועי תקנה 5.5. קטועי יד, קטועי רגל ופגימות נוספות, מאה אחוזים מיוחדים. אנחנו בסך הכול 14 אנשים כאלה באגף השיקום אבל יש תופעה מעניינת ששני אנשים, לפני תיקון התקנה, קיבלו רכב מדינה אבל ה-12 האחרים לא מקבלים רכב מדינה. האגף נלחם בנו, ואני לא מבין למה.

אני מבקש מראש האגף שיסביר מבחינה מוסרית ועקרונית איך שני אנשים קיבלו. דרך אגב, ללא כל הוראה. אין כל הוראה וכבר הסברתי לכם בפגישות הקודמות שקטועי יד ורגל אינם מופיעים בהוראות אגף השיקום. לא היה קיים דבר כזה. היו בסך הכול שניים כאלה אחרי ששת הימים והצמידו אותם למאה המיוחדים אבל במשך השנים נוספו עוד 12 כאלה והם לא הוכנסו לתקנות.

אני מבקש כל הזמן להכניס אותנו עכשיו לחוק. שראש האגף גם יסביר איך שניים כאלה קיבלו, על סמך מה, ולמה הוא לא רוצה להכניס את הנוספים.

אדוני היושב ראש, לא הבנתי את האמור בסעיף (2) - מדי 42 חודשים בכל מקרה. צריך להבהיר מעל לכל ספק מה זה רכב מדינה ומה זה רכב רפואי. רכב מדינה הוא שהמדינה מטפלת לו גם אם נשרפת לו נורה, ורכב רפואי, הנכה מטפל גם בתקר וגם בנורה השרופה. תמיד היה הפרש, במשך שנים, בין רכב רפואי לבין רכב מדינה. אז כאן רכב מדינה הוא 42 חודשים ורכב רפואי הוא 48 חודשים. צריך לעשות ש-42 חודשים, זה רכב מדינה ו-36 חודשים זה רכב רפואי.

מחוז תל אביב. אני לא ראיתי כאן אזכור לגבי המאה פלוס, העיוורים, שבשבע השנים האחרונות הם עברו לרכב מדינה וזה היה בהסכמה והם החזירו את הכסף של הרכב הרפואי שהם קנו. הם מוגבלים בסכומים כאשר למאה פלוס יש להם סדר גודל של 320 ואותם הגבילו ל-290 אלף שקלים. בנוסף, קצבת הדלק אצל העיוורים, העיוור לא נוהג, רעייתו לוקחת אותו לאן שהוא צריך וחוזרת בחזרה ואחרי שעתיים שוב חוזרת לאסוף אותו. שם צריכה להיות התייחסות לקצבת הדלק שצריכה להיות מתאימה למאה פלוס.

מחוז השפלה. רציתי להוסיף שה-500 קילומטרים לא משנים את המצב ולא פורצים את התקציב. יש לי שני ספורטאים פרה-לימפים. אחד גר ברעננה ואחד גר בהרצליה. אם הוא עושה 450 קילומטרים, הוא לא יקבל את העידוד הזה?

לא. תהיה ועדת חריגים.

זה כל כך לא מהותי. זה ממש בטל בשישים. מדובר בקבוצה קטנה שהלוואי ויצאו לפעילות התנדבותית או לעבודה. העידוד של יציאה לעבודה או פעילות ספורט, זאת המהות ולא 450 או 500 קילומטרים.

סליחה, אני מתנצל, שכחתי הערה קטנה. לגבי סעיף (ג)(2) לגבי ה-42 חודשים ברכבי מדינה. אני מתכוון להחלפה. אני חושב שכאן אדוני מקבל את התשובה ההחלטית. כאשר הרכב שייך למדינה – ואני נהנה מזה, כך שלכאורה אני עכשיו פוגע בעצמי כשאני אומר את זה אבל אני חושב שחשוב שזה ייאמר כאן – כאשר המדינה מחזיקה ברכוש שלה, היא יודעת להחליף את הרכב כל שלוש וחצי שנים כי זה מה שנכון, אבל כשזה שייך לנכה והנכה סופג, זה ארבע שנים. אני חושב שכאן אתה מקבל את התשובה מה באמת נכון להיות. הרכבים הרפואיים חייבים להישאר שלוש וחצי שנים בדיוק כמו רכבי המדינה. נאה דורש, נאה מקיים.

יש לי בקשה מכם שתתייחסו אליה בתשובות שלכם. ראשית, האם אפשר לעשות טבלה למי מגיע רכב מדינה ולמי מגיע רכב רפואי.

נעביר לך טבלה כזאת.

אני חושב שכדאי. אני שומע את כל ההערות ובסוף זה מעין בינגו, מי מקבל רכב מדינה בו כולם היו רוצים אבל לא אפשרי שכולם יקבלו ומי מקבל רכב רפואי . אני שואל. אני לא נותן תשובות בשאלות שלו אלא רק שואל.

נקודה שנייה. אם רכב מדינה, המדינה החליטה שכדאי שיוחלף עד 42 חודשים, למה הרכב הרפואי שהוא בבעלות חלקית לפחות של הנכה, למה זאת תקופה ארוכה יותר? אני בטוח שהמדינה מתחזקת את הרכב שלה בצורה אופטימלית. למה אתם לא מביאים את זה לנתונים דומים ושווים כדי שאנשים ירגישו טוב?

אני חוזר ל-500 קילומטרים שהקדשנו להם יותר מדי זמן. אני פשוט מבקש שתתנו תשובה שמתאימה למה שהיה עד היום. אם היא הייתה טובה עד היום – תמשיכו בה. אל תנסו לעשות שינוי כי ההרגשה כאן היא שבדרך יש איזה שינוי. לפי מה שהבנתי, לא התכוונתם לעשות שינוי אלא צילום מצב. אני שואל מה המצב היום בנושא הזה.

שאר השאלות הן יותר מדי טכניות ואני מודה שאיבדתי את הקשר עם כולן ואני סומך עליכם שתדעו לתת תשובות.

אדוני, ברשותך, בקשר למה שאמרת. אם באותה הזדמנות יש צורך לעדכן את הזכאים לרכב מדינה, זה הזמן לעשות את זה.

אני לא מאחל לאף אחד שיזדקק לרכב מדינה. זאת נכות מיוחדת לאוכלוסייה מיוחדת. ייכנס לשם רק מי שזכאי. אנחנו נעביר לך את הטבלה.

היא כתובה.

אני לא מאחל לאף אחד שייכנס לשם.

היום יש פירוט מדויק. למה לשאלת החבר שלנו מי שמקבל רכב מדינה, זה נס.

אני חוזר ואומר. רכב מדינה לאוכלוסיית המאה אחוזים פלוס, זו אוכלוסייה שהיא מטופלת באופן מיוחד כולל ה-500 קילומטרים. מה שאמרת אדוני, זה מה שנוהג. אין כאן הרעה במה שכתוב בתזכיר החוק או בפרק הזה של הרכב. כמו שאמרתי, התוספת היא יותר מהוגנת ל-500 קילומטרים שנדרשים. היא מכסה כמעט 2,000 קילומטרים או 1,500 קילומטרים לפי החישובים של חבר הכנסת ילין. היא מכסה את הטווחים האלה והיא הוגנת והיא טובה והיא נכונה. אף אחד לא מונע מהם ללכת לשום מקום. בדמי הניידות שמתקיימים היום, אפשר לעשות את הפעילויות שנדרשים לעשות.

לגבי 3,800 סמ"ק. אמר כאן עידן. אני חוזר על עצמי ואני אומר את זה פעם נוספת כי הוא הכניס גם את הסוואנה שבאמת נדרשת לרכבים בהם נכה עולה עם רמפה והוא צריך מרחק, הוא צריך גובה ואנחנו עושים את זה. יש רכבים באגף שיקום לנכים קשים מאוד שעולים למדינת ישראל, ואנחנו עושים את זה, מיליון שקלים כי אנחנו קונים את הרכב ומנמיכים אותו ושמים בו מתקנים כדי שנכה שיש לו רק כף יד אחת שעובדת והראש בסדר, שהוא יוכל לנהוג ברכב. זה רכב שעולה מיליון שקלים וכשיש מתקנים כאלה, הרכב הזה יוחלף רק אחרי חמש שנים כי השקענו בו הרבה כסף וזה נכון לעשות כך.

לגבי 42 חודשים, שוב, זה לאוכלוסייה מיוחדת של מאה פלוס. רוצים, אגף שיקום מוכן כי הטענה היא כאילו המדינה משלמת על זה, אז היא עושה 42 במקום 48. אנחנו מוכנים ל-48 חודשים, להכניס את זה לתוך התזכיר.

תקשיבו למשפט הבא. אני לא חושב שלמאה פלוס צריך לעשות את זה. צריך להישאר כמו שזה אבל אם זה מה שהם טוענים, הם מאשימים שהמדינה חוסכת מזה או מרוויחה מזה, נעשה 48 חודשים. זה לא מה שצריך.

חזי, הטענה היא הפוכה.

אני הבנתי.

את ה-46 להוריד ל-42.

אחרי שאני יושב אתך כל כך הרבה שעות, אתה חושב שאת זה לא הבנתי?

אבל נוח לך לחזור ל-48.

אני מחזק את הגישה הזאת. אני רוצה להגיד לכם שיש כאלה שגומרים רכב ב-30 חודשים ויש כאלה שגומרים אותו ב-60 חודשים. מה זה חשוב? העיקר שהרכב משרת טוב את הנכה. אנחנו בתצוגת אופנה ורוצים מודל אחר? הכי חשוב זה שהרכב יתפקד. אם יש כאלה שמחזיקים רכב והרכב הוא טוב, אל תשחקו בדברים קטנים של למה 42 ולא 43 ולמה 44 ולא 42. חבר'ה, זה הופך ללא נעים. אני חייב להגיד לכם. כאן בכנסת אני לא הסכמתי שייתנו לי רכב חדש. לא חייבים לרוץ לבזבוז כספי ציבור. הכי חשוב שהאגף אחראי לספק רכב מתפקד אופטימלית. זה הכי חשוב. המשחק של החודשים הוא ממש משחק לא רלוונטי. מה שהשתכנעתי כשאמרתי שאני בעד 36 חודשים, השתכנעתי מסיבות טכניות שאתם הסברתם לי. נדמה לי ש-שושן הסביר לנו את זה כי הוא מכיר את זה.

אתה מתכוון ל-42.

לא. ל-36 חודשים. בסעיף הקודם.

אני אמרתי שהיבואן היום נותן שלוש שנים אחריות וכדאי מאוד להיצמד לשלוש שנים אחריות שזה מכסה את הכול וזה עושה פחות בעיות למערכת כולה.

בזה השתכנעתי. לכן אני חושב שבואו נפסיק לשחק בוויכוח הזה על החודשים האלה. הכי חשוב, ובאמת מה שאני מצפה ואני בטוח שאתם שוקלים את זה, מה הוא הרכב האופטימלי. אם צריך 5,000 סמ"ק או 3,200, תשאירו לעצמכם גם את הגמישות להחליט מה הרכב המתאים ביותר לנכה. למה זה אוטומטית למטה? אולי זה טוב יותר אוטומטית למעלה? אתם מחפשים לשרת את הנכה. אני בטוח בזה ואני לא אומר א זה בציניות כלשהי חס וחלילה. תשאירו את הגמישות בהסכמת הנכה עצמו שיכול להיות שותף לבחירה כי אתם לא תחייבו אותו אם הוא לא מרגיש טוב ברכב הזה, גם אם הוא 5,000, ולא תספקו לו. אני בטוח בזה. המשחק הזה של המספרים האלה, לדעתי זה מבלבל את המהות של הנושא. המהות של הנושא זה רכב אופטימלי לנכה, רכב שמתאים לו כל הזמן, שלא ירוץ כל הזמן לתיקונים במוסך, רכב שהוא יכול לנהוג בו בצורה אופטימלית בעצמו ואם יש ויכוח בין האגף לבין הנכה, תביאו איזו סמכות, ועדת ערר, צוות מקצועי שיגיד שלעניות דעתו זה מה שצריך להיות ושיכול לקחת בחשבון את חוות הדעת של שני הצדדים.

לדעתי המשחק הזה של המספרים אף פעם לא יספק אף אחד.

ועדה בין-משרדית. 33 חודשים.

אני אומר לכם שגם אם הייתה ועדה בין-משרדית ועל משרדית, אני מעריך את המשרדים כמו שאתם מעריכים אותם. כשנוח לכם, אתם מדברים עליהם. אני אומר לכם שלי לא נוח לדבר על משרדי הממשלה שלנו.

איך אני עם רכב עם 3,600 סמ"ק חי עם 1,400 שקלים שאני מקבל?

זה משהו אחר.

אני מחזיק אוטו חמש שנים.

אדוני, אני מסכים אתך.

אני מקבל 1,400 שקלים בחודש.

אני רוצה להגיד לך שיספקו לך את הנתונים ולא יספקו לך את הרכב הרצוי לך. את זה אתה רוצה?

אני מקבל רכב עם מעלית. אני מחזיק אוטו חמש שנים כשאחרי שלוש שנים יש בלאי באוטו. אני עושה 110 אלף קילומטרים בחודש. אני נוסע פעמיים בחודש לרמב"ם לטיפולים. אני נוסע לבית לווינשטייין לטיפולים. לא מכירים בכלום. בשום דבר לא מכירים. אני עם מאה אחוזי נכות. נכה פעמיים, פעם בשלום הגליל נפצעתי ופעם במלחמת יום כיפור.

אני חוזר למהות. המהות היא לקבל רכב שמשרת בצורה אופטימלית את הנכה. זה דיון ולא משא ומתן אפילו. זה שיח בין הנכה לבין האגף. כאשר חוזרים למספרים, כאילו כתבתם מספרים כדי לרמות אחד את השני. תתחילו לכתוב. כל אחד, מי שמסוגל לעקוב אחרי כל המספרים האלה, או שהוא מתמטיקאי או שאין לו מה לעשות. היות וכולנו לא מתמטיקאים ולכולנו יש מה לעשות, תשאירו מספיק גמישות. אני מבקש שתמצאו את הנוסחאות שמאפשרות את הגמישות לתת לנכה את הרכב האופטימלי לעצמו. לא לחוק.

אני רוצה להסביר כי אני חושב שיש איזושהי אי הבנה. המספר 3,800 שמופיע כאן מתייחס לקביעת הרכב היציג לאוכלוסייה המדוברת. הסיפא שמדברת על לא יפחת מ-3,000 – כבר הודענו בדיון הקודם שאנחנו מוכנים למחוק אותה.

היית צריך למחוק אותה עכשיו.

זה נמחק.

זה נמחק. מה שאדוני מדבר, על התאמת רכב לנכה הספציפי, עוד לא דיברנו על זה. נגיע לזה. יש ועדה להתאמת רכב. כל אדם שה-3,800 הבסיסי – מדובר על רכב 3,800 – לא מתאים לו, ניגש להתאמת רכב ושם אין הגבלה. זה יכול להיות רכב של 5,000 סמ"ק, של 6,000 סמ"ק וכל דבר אחר. הסוואנה שהוזכרה כאן, היא 2,000 סמ"ק ואפשר לנסוע בה. הסמ"ק כאן רלוונטי רק לבחירת הרכב היציג ולא להתאמה של הרכב הספציפי לאדם שלא מתאים לו.

אין סוואנה עם 2,000 סמ"ק.

אני שמח על ההבהרה. היא באמת הולכת לכיוון של הגמישות.

כבוד היושב ראש, אחת הבעיות היא השמה.

אני רוצה להבין מה שנאמר על ידי היועץ המשפטי כדי שגם אתם תבינו. הבהרה מאוד חשובה. בסוף הרכב יותאם לפי הצרכים של הנכה. ליד כל הטכניקות האלה, יש כאן מהות שהובהרה לנו ולכולכם.

אחת הבעיות שלנו שבחקיקה שאנחנו רושמים גם את הסמ"ק וכשהטכנולוגיה הולכת ומשתפרת, החוק הזה עוד חמש שנים כנראה לא יהיה שווה כלום. אני אומר לכם את הדברים כמו שהם. כאשר מדברים על התאמה, לא תהיה לכם גמישות. על סמ"ק אחד ילכו לוועדת ערר. זה מה שאני מנסה להסביר. לצערי כבר כמה שנים אני מנסה להיכנס לראש של הנכים כי עד שאתה לא נכה, אתה לא יכול להבין אותם, ואני מנסה להבין גם את משרד הביטחון. חוסר האמון שקיים בין כל מי שיושב כאן, אני לא יכול לשנות אותו בחקיקה. אני יכול לעזור טכנית לזה שיהיו פחות מגבלות כי ככל שיש פחות מגבלות, כך אתם תסתדרו יותר טוב. כך אני רואה את המשימה שלי כאן בחקיקה הזאת.

אני מציע לכם להגמיש כמה שיותר את נושא הסמ"ק, לא להתחיל עם ה-500 קילומטרים. עקרונית אני אומר לכם, תפסיקו עם הדבר הזה. שכן ילך לבית הלוחם, שכן יתנדב, שכן יוכיח כמו שכל אחד מקבל. גם אני, אם אני רוצה ללכת להשתלמות או משהו, אני מביא פתק מהרופא. זו המערכת ואין מה לעשות. תתנהגו בצורה כזאת ותאמינו לי, האמון יעלה ואז אולי נצליח לבנות מערכת קצת יותר בריאה במצב שנוצר.

אני מציע לכם לא לשים את הסמ"ק. כבוד היושב ראש, אני מאוד מודאג. היום הסמ"ק הזה הולך ומשתנה כל הזמן. כל המנועים משתנים, הכול הולך לתפיסה אחרת לגמרי ומה יקרה אם מחר בבוקר הרכב העירוני יהיה חשמלי? איפה רשום כאן? מה יקרה? נלך לכיוון הזה, למה? כי הוא הרבה יותר ירוק, הוא רק עירוני, הוא כל מה שאתם רוצים ואיפה הוא מופיע כאן? הוא לא מופיע כאן.

לא ניכנס להבנה מה זה רכב. בשבילי רכב זה מפתח. יותר מזה, אני מסתבך.

כבוד היושב ראש, האמירה שנאמרה כאן לגבי שלוש שנים, כל כך נכונה. הרי גם חברי כנסת, כל רכב ממשלתי הוא ליסינג של שלוש שנים כי יש אחריות בתוך שלוש השנים. בהסכמים, בלי מגבלה של קילומטרים. למה? חברות הליסינג לוקחות בחשבון שזה ממוצע. מישהו עושה 20 אלף בשנה ומישהו, פסיכי כמוני, עושה מאה ומשהו לשנה. בסוף הם לוקחים את הממוצע. אני חושב ששלוש שנים, זה נכון אלא אם אתם תצליחו להגיע למכרז שיהיה לשלוש וחצי שנים, אבל זה כבר סיפור אחר.

חיים, תאפשר לנו להתקדם.

אני רוצה לחזק גם את ידיך כבוד היושב ראש וגם את ידי חבר הכנסת ילין. זו בדיוק המטרה, שנכים יוכלו להשתמש ברכבים בתקופה נכונה ללא עלויות חורגות מכיסם. לזו בדיוק הייתה הכוונה כפי שאני הבנתי אותה של עידן. כשהוא נתן את הדוגמה של רכב מדינה עם שלוש וחצי שנים, כאשר מדובר ברכב מדינה – האחריות על הרכב היא של המדינה. לכן הוא השווה והראה שכאשר האחריות היא על חשבון המדינה, היא מבינה ששלוש וחצי שנים זו התקופה האופטימלית. כאשר מדובר בנכים שאין להם רכב מדינה, הם נאלצים, כמו שדיברנו על כך בישיבה הקודמת, להוציא כסף מכיסם כדי להחזיק את הרכב בהוצאות חריגות, מעבר לתקופת האחריות. זו הייתה הכוונה של עידן ובהקשר הזה אני מסכים לגמרי עם מה שנאמר כאן.

אני רוצה לחזק את הדברים של עורכת הדין גזית ושל עידן ובאמת לעמוד על כך כאחד שנפגע בראש ולומר שחייבים לצאת מכאן עם החלטה היום ולא לוותר לאגף השיקום בנושא של חברים שנפגעו בראש. אין שום צורך להמתין עם ההחלטה הזאת. חברים שהם מאה פלוס, הם מאה פלוס וצריכים לתת להם את הרכב בבעלות מדינה, במיוחד שאצלם המנגנון הראשי – קרי, הראש, שזה המחשב הראשי של הבן אדם – לא מתפקד והם לא יכולים להגיע להחלטות בזכות עצמם, להחליף רכב, לא להחליף רכב, לעשות כך או לא לעשות כך. זו צריכה להיות אחריות המדינה שצריכה לטפל בהם במלוא האחריות. אין הרבה אנשים כאלה.

בכמה אנשים מדובר?

מאה.

הגיע הזמן שהעסק הזה יחזור לידי אגף השיקום שלו האחריות המלאה על האנשים האלה, במיוחד לאור העניין שהם ממש לא מתפקדים.

בנוסף, מדוע אין השוואה או העלאה בתחזוקה של רכב לכל מי שיש לו מנגנון יד מלא? קרי, נפגעי גפיים קשים. מדוע הם שונים? הם מחזיקים רכב רפואי לגמרי על חשבונם, שזה כולל טיפולים רפואיים ופעילות ספורטיבית. לגבי אחזקת רכב, אכן פעם היה הבדל באחזקה בין הנכים הקשים, קרי, שיש להם רכב בבעלות המדינה לבין רכב רפואי, והיום זה למעשה התהפך. צריכים לעשות השוואה שזה יישאר אותו הדבר.

בקשר לרכב מדינה, ברור שזה 42 חודשים. רכב רפואי צריך להיות 36 חודשים כמו בעובדי מדינה. יש גם לנקוב את תאריך התחלת החלפת הרכב, 90 ימים לפני המועד הנקוב.

זה כבר נאמר. חבר'ה, מה שנאמר – נאמר.

אני ביקשתי קודם את התייחסותי של ראש האגף שיסביר לגבי תקנה 5.5. אנחנו הקטועים הנכים, מדוע לחלקם יש רכב מדינה ולחלקם אין רכב מדינה כאשר כולם מאה מיוחדים. שיבואו עקרונית ויסבירו למה הדבר הזה ועל סמך מה הם קיבלו רכב מדינה.

אמרנו את זה. כן. אני זוכר שאמרנו.

יש לי בקשה מהאגף. היות ושמענו את ההצעה של הנכים, אני מבין שהיא כמעט אחת, אין מי שבא להגן על עמדה אחרת, ואני נוטה רק מבחינה טכנית, אני באמת מודה לך שושן על ההסברים, אני חושב שצריך לשנות את המועדים. אני מבקש שתיקחו את זה ותביאו לנו את המועדים החדשים שמומלצים והעלויות הנדרשות לכך, כדי שנוכל לקבל החלטה בעניין הזה.

בהכללה של כל האנשים.

כן.

תחת אותה קטגוריה.

כן. למי מגיע רכב מדינה.

לעשות סדר.

תעשו לנו את זה, אם אפשר לקבל את זה לפני הדיון הבא כדי שנוכל לעשות שיעורי בית אתכם. אם לא, אז בוועדה נעשה דיון כי אתם רואים שקשה לצאת מכאן כי יש דעות בעיקר לכיוון מסוים. לכן, תנו לנו את הנתונים כולל העלויות הכוללות, כולל ה-500 קילומטרים הראשונים וכל הסיפור הזה. תביאו את העמדה שלכם. ככל שתוכלו להגמיש, זה טוב יותר, ומה שלא, החקיקה תיעשה כמובן על ידי חברי הכנסת שאני מרגיש שלבם עם הנכים.

התיקון לפגועי הראש.

כולל. אמרנו.

זה מתייחס לכל הדברים שהעליתם.

כל הנושאים שעלו. אני מבקש לסיים את הדיון הזה בנקודה הזאת וממשיכים.

יש לו עוד המשך של אותו סעיף. אני חייבת לפני כן לומר שני דברים שעלו כאן ולא דייקו עד הסוף. דבר ראשון, ההבהרה של ערן שהוועדה קיבלה מאוד בשמחה שהרכב צריך לתאום את מגבלות הנכות. זה לא כתוב.

זה ברור. תכתבו.

זאת ועדת החריגים. נגיע לזה.

לא, לא ועדת חריגים. זה לא חריג.

זה לא חריג.

זה הרכב יהיה מתאים לנכה, זה לא חריג. זאת המהות.

אדוני, זאת נקראת ועדה להתאמת רכב.

לא. אני רוצה שבמהות יהיה כתוב שרכב שיוצע, מתאים לנכות של הנכה.

מי יקבע את זה?

אתה. אתה המקצוען.

זה מה שקורה.

אם יש חריג והרכב במחלוקת עם הנכה, אז תלכו לוועדה. אבל ההתחייבות שלכם היא בסיסית. זה מאוד חשוב שנבין את זה. חברים, למה אני צריך חריג אם אני יכול לספק את השירות מראש וטוב? למה אני צריך חריג? תבינו, כמה שפחות המדינה תתערב בחיים של אזרח כשלהו, המדינה הזאת נעימה יותר לחיות בה. אני בחיים שלי התקלקלתי שלוש שנים בשוויץ, בשליחות, לא מרצון, אתם יודעים כמה פעמים פגשתי פקיד שם? אם אני אתאמץ, אולי ארבע פעמים בשלוש שנים. אחד הלשין עלי שחניתי בשני מקומות ולא במקום אחד ואז נאלצתי כדי לקבל את הרכב ללכת לאיזה משרד. תבינו, כמה שפחות מגע בין האזרח למערכת, כולם ייהנו מזה, גם האזרח וגם המערכת. אני מציע שבמהות אתם אמורים לספק שירות כזה. אם יש חילוקי דעות, זה מצוין ללכת לוועדת ערר.

מה שהם מכוונים במשרד הביטחון ורוצים לומר שבתוך ועדת החריגים כתוב שאפשר להתאים רכב רפואי או רכב רפואי בבעלות המדינה לנכה שזקוק עקב נכותו ועקב מאפיינים מיוחדים לרכב שונה מזה שהוא זכאי לו לפי סעיף זה אף אם אינו ברשימת כלי הרכב היציגים.

מה שבעצם משרד הביטחון מנסה לומר זה שהסעיף החריג הזה הוא לא כתוב בפרק של הרכב הרפואי ובפרק של רכב בבעלות המדינה בנפרד אלא הוא בעצם כתוב כחריג לשני הנושאים האלה ביחד.

כיוון שיש סטנדרט. עד אליו אין שום בעיה. כאשר רוצים לחרוג מהסטנדרט, הולכים לוועדת התאמת רכב. אני לא מבין מה הקושי.

אין קושי אבל בתנאי שזה בהבנה. אתה יודע, אני מאוד מעריך את העבודה, הלוואי שהנכים הכלליים היו מגיעים לרמת השירות שאתם מקבלים. הלוואי. כי כאן זה יותר ויותר צדק, גם אם הוא לפעמים מרגיז. אבל שיינתן בצורה לארג'ית, פחות חוקרת את הנכה, פחות דורשת מהנכה. ההבנה צריכה להיות אצל הפקיד. הוא אמור להציע את הפתרונות הטובים ביותר. לא צריך שהנכה יבוא ויגיד שהוא שמע שהשכן שלו קיבל אחר. חבר'ה, יש לכם כאן אגף מדהים. אני אומר לכם, יש לכם משימה כל יום היסטורית, לתקן את מה שאזרח פשוט נתן למדינה, חלק מגופו ונפשו. אתם חייבים לרוץ ולספק לו מהכלים שאתם מספקים לו. רכב הוא כלי.

לא מותרות.

ודאי.

זאת פלטפורמה לתפקוד פחות או יותר סביר. כך צריך להתייחס לזה.

תעשו את זה. זה טכני.

אבל זו שאלה עקרונית. אם אנחנו רוצים להשאיר את זה בסעיף של ועדת החריגים.

אני אומר שזה חייב להיות בסעיף המהות.

נכון.

זאת המהות. החריג, נלך ונתווכח. זה כמו שאומרים השר יחליט. שהשר יתעסק באירן. אני לא מבין בצבא אבל ענת מבינה.

עוד הערה. זה נכון שברכב בבעלות המדינה בעצם כל העלות של האחזקה היא על משרד הביטחון וזה באמת ככל שזה נוגע לסעיף הזה, אבל ככל שזה נוגע לסעיף 9סו עליו דיברנו, מגבלת ה-500 קילומטרים, בסעיף 9סו זה רכב רפואי .

לא. אלה גם עיוורים. גם עיוורים מקבלים רכב בבעלות המדינה.

אבל הם יכולים לבחור רכב בבעלות המדינה או לא רכב בבעלות המדינה.

נכון.

אז זה מורכב. אם זה לא רכב בבעלות המדינה, אני לא יודעת מה המצב הקיים כיום כשזה לא רכב בבעלות המדינה, האם גם אז יש את מגבלת ה-500 קילומטרים. אני מבינה שכל המגבלה הזאת בעצם נותרה עדיין בצריך עיון. אולי גם ראוי להבחין בין רכב שהוא בבעלות המדינה לבין רכב שהוא לא בבעלות המדינה מבחינת דמי ניידות והגבלה של ה-500 קילומטרים.

אני חייב לומר שאני לא מבין מה מבקשים מאתנו. יש שתי רמות של סיוע. אם אנחנו מורידים את מגבלת 500 הקילומטרים, זה אומר שכולם יהיו ברמה הגבוהה ואז אין שתי רמות. אני אומר שוב שזה מה שנעשה היום. אדם מדווח שהוא עושה פעילות כזו וכזו, נמדד הקילומטרג' על ידי אנשי הרכב ומחליטים אם הוא מקבל את התוספת או לא.

למה צריך למדוד 500 קילומטרים? באמת, חבר'ה. איזה מין דבר זה החטטנות הזאת? ואם לא בא לי לעבור דרך הרחוב שהמפה אומרת אלא בא לי לראות קצת נוף כשאני נוסע? תנו להם 500 קילומטרים בלי ויכוח ושלום על ישראל.

אז כל הנכים מאה אחוזים יקבלו עוד 1,200 שקלים.

מי שאמור לקבל. אתה מעוניין שילך לפעילות כזאת ואחרת, זה מה שכתבת ושם יש את כל הסעיפים.

או עבודה או התנדבות או שיקום בספורט.

כיסיתם את הכול. אז תנו להם את זה.

מה, לקבור אותו בבית?

חוץ מזה תצטרכו לשלם לשני פקידים כדי שיבדקו את זה. לשם מה? תנו את זה. זה מה שאמרתי. אני עבדתי רק בחמישה או שישה מוסדות, אף אחד לא ביקש ממני לפרט את ה-500 קילומטרים הראשונים. לא אמרתי שתשלמו לי שאין רכב כמו שעושים במשרדים מסוימים.

את רוצה לקבל תשובה מדויקת לשאלה שלך?

הם אמרו שהם יבדקו את כל המגבלה של ה-500 קילומטרים.

אדוני היושב ראש, אתה הטלת עלינו ואנחנו נביא את הדברים. הטלת עלינו מספר דברים בנושא הרכב שאנחנו נבדוק אותם. אני לא רוצה שייווצר מצב של הבנה של חלק מהנכים שיושב כאן שהוא באמת בטל בשישים לעומת מספר הנכים הכללי שאנחנו עושים עבודה ואני מאמין שאנחנו עושים עבודת קודש ועושים אותה בנאמנות גדולה ורבה.

אני בטוח.

גם בנושא הרכב. נושא החריגים הוא חלק קטן. רוב האנשים שמקבלים את הרכב על פי הזכאות, הם נוסעים בו, מסתפקים בו וזה תואם את הדרישות ואת הצרכים שלהם. כל ההרחבות שאנחנו נתבקשנו להביא, אנחנו נביא אותן ונשים את העלויות. ככל שחברי הכנסת יחליטו שצריך לשנות, זה לא התזכיר שהבאנו בפניכם כי התזכיר שהבאנו בפניכם הוא מצלם מצב. אנחנו מצלמים מצב ועושים את ההרחבות. נביא את תגי מחיר. ככל שחברי הכנסת יגידו שאלה הדברים שצריך לעשות ויוסיפו את התקציב לאגף שיקום, אנחנו נשמח לעשות אותם. זאת הרחבה גדולה מאוד.

של כמה?

לא, לא עכשיו.

אם זאת הרחבה של 30 מיליון שקלים או של 600 מיליון שקלים?

כל מה שנתבקשנו, אנחנו נביא. מדובר בעשרות מיליוני שקלים ועוד לא נגענו בנושא הניידות.

לפני שנכנסת, מאיר, ביקשנו את כל השינויים, אם יש שינויים, שיעשו את ההערכות הכספיות כדי שנוכל לקבל החלטה במודע ולא כמו הבגרות של אתמול בלילה.

אדוני, לגבי האמירה של לפשט ולהכניס. בעצם מה שאתם אומרים זה להוריד את המספר 3,800 מכאן.

אתה עושה לי מבחן במתמטיקה. אני לא יודע מה זה ה-3,800.

אנחנו ננסח את זה ונביא לך.

תביאו את זה כך שיהיה ברור לכל דכפין. אם צריך להגמיש, תביאו טבלה פשוטה.

זה כמו ה-1,600 וה-1,800.

הורדת ה-3,800 היא ללא כל תוספת תקציבית.

אנחנו חוזרים לקריאת הסעיף.

בואו נשלים את הקריאה של הסעיף ואז נעיר על כל הסעיף כולו.

לנכה הזכאי לרכב לפי סעיף קטן (ב) – בסכום של 2,633 שקלים חדשים.

דמי הניידות לפי סעיף קטן זה יעודכנו לפי שיעור שינוי מדד השמן והדלקים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

נכה שזכאי לקבל רכב רפואי בבעלות המדינה יקבל, בתנאים ובסכומים שיקבע שר הביטחון, את כל הזכאויות הנוספות הפורטות להלן:

מימון שיעורי נהיגה ומבחני נהיגה לנכה ולבן משפחה אחד שלו לפי קביעת קצין תגמולים.

סיוע במימון אבזרי עזר לרכב, לנכה הזקוק להם עקב נכותו לפי קביעת קצין תגמולים.

סיוע לרכישת מערכת איכון ואיתור לרכב ומימון דמי מנוי שנתיים.

נכה שקיבל רכב רפואי בבעלות המדינה ובמועד החלפת הרכב קיבל אישור לרכישת רכבו הישן לפי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, יהיה זכאי לרכוש את הרכב הישן שהיה בשימושו בבעלות הפחותה ב-25 אחוזים ממחיר השוק של הרכב, ובלבד שיצהיר כי יחזיק ברכב לתקופה של שלוש שנים לפחות וכי לא יעבירו לאחר במהלך תקופה זו.

אז הוא מאבד את הזכות לרכב חדש?

לא. בנוסף.

הוא מחזיק שני רכבים.

תסבירו לי מה היתרון בזה.

ברשותך, אני אקריא את ההסכם. אני חושב שאני היחיד כאן בחדר שהיה. אולי פזית תדהר הייתה.

ההסכם הזה נעשה מול אגף השיקום בשנת 2004 עת הייתי יושב ראש ועד המשותקים. זה הסכם שהיה בין הנציגות הזו לבין אז רוני מורנו, ראש אגף שיקום. זה היה סיכום מנצח לכל הצדדים. אנחנו גילינו שמשרד הביטחון מאבד ערך גדול מאוד מרכבים האלה של רכבי המדינה. אני מדבר אתך ברמה של 50 ו-60 אחוזים ואף יותר. לעומת זאת נכים קשים היו נדרשים לרכוש במשפחה, בגלל בעיות ביטוחיות, עוד רכבים לבן. לדוגמה, הילד שלי לא יכול לנסוע על רכב מדינה.

ברכב מדינה אין אישור?

רכב מדינה, אין אישור לילד לנסוע. נהג חדש לא יכול לנהוג בו. הבן שלי בן 17 וחצי והוא לא יכול לנהוג ברכב שלי. בסדר, זאת החלטה של המדינה ואני מכבד אותה. אני חושב שזה לא נכון אבל אני מכבד אותה.

ואם תשלם את ההשלמה של הביטוח?

אי אפשר. טכנית זה בלתי אפשרי. ביררתי את זה וטכנית זה בלתי אפשרי. יש עוד כמה פרמטרים. הנכה היה נדרש למעשה לקנות למשפחה עוד רכב. בנוסף היו לא מעט פעמים שרכבים התקלקלו ליום ואם היה עוד רכב כזה של האישה למשל, אתה לא נדרש לנסוע למאגר ולהחליף. אז באנו לאגף שיקום בהצעה שהיא מנצחת לכל הצדדים, שהנכה יוכל לרכוש את הרכב ב-25 אחוזים פחות מהמחירון כמו שהוא יוצא ישירות למכרז, משרד הביטחון לא רק שהוא לא מפסיד אלא הוא מרוויח כי זה סכום פיקס וגם אין לו הובלה ושינוע וכל הדברים האלה, ועודדנו את הנכים על ידי זה גם לשמור על ערך הרכב כשהם מחזיקים אותו ולא יחזירו גרוטאות.

מי שקונה אותו, הוא קונה אותו עם האבזרים?

הוא קונה עם האבזרים כי ממילא אתה לא יכול להתקין אותם ברכב אחר אלא זה לפרק ולזרוק, וגם זה עולה להם כסף. הנכה מקבל את זה וזה עובר לאחריותו והוא משלם את הכול ומממן את הכול.

שאלה. ואם יש לו כבר רכב שני במשפחה, הוא גם יכול לקנות?

כן. זה לא מוגבל. בסופו של דבר המרוויח הגדול מהסיפור הזה זה אגף שיקום. הם מרוויחים יותר כסף. הנכה שומר על הרכב הרבה יותר טוב. כולם מרוויחים כאן. אין כאן מפסידים. התוספת השנייה שכרגע קראת אותה שנכה קיבל סיוע לפי סעיף קטן זה לא יהיה זכאי לקבלת רכב חלופי, זה לא היה בסיכום וזו הרעה. לא צריך "אלא אם כן". זה לא צריך להיות.

אני עצרתי באמצע. עוד לא קראתי את החלק הזה.

קיבל נכה סיוע לפי סעיף קטן זה – כלומר, מי שמקבל את הרכב בהנחה של 25 אחוזים - לא יהיה זכאי לקבלת רכב חלופי לפי סעיף 9לט, אלא אם כן קבע קצין תגמולים כי הרכב שנרכש לפי סעיף קטן זה לא ניתן לשימוש בשל תקלה בו.

סעיף 9לט הוא סעיף המאגר של הרכבים.

זה אומר שהרכב שרכשת מכספך ועובר להיות קניינך ממשיך להיות תחת איזשהו אישור והשגחה של אגף השיקום. זה מצב לא חוקי. היותר חמור מזה זה שזאת תוספת שלא הייתה בסיכום. זה חדש. הסיפור הזה בא ושולל מהנכה רכב מדינה.

הוא יקנה רכב שלא מתפקד.

לא. הם אומרים שבמידה ורכשתי לדוגמה לאשתי את הרכב הזה או לילד, התקלקל הרכב שלי, במצב עניינים רגיל אני זכאי לקבל רכב חליפי מהמאגר. אומרים לך, לא, עכשיו אנחנו נלך לרכב שהוא בכלל קניינך, הרכב של אשתך, ונבדוק אם הוא תקין. ואם אשתי עובדת והיא צריכה את הרכב הזה? אני בכלל לא מבין מאיפה באה התוספת הזאת ואיך היא בכלל קשורה. זה דבר חדש לחלוטין. ברגע שרכשתי את הרכב, אני מבין את המגבלה אדוני.

אם זה לא היה, אני לא מבין. אני קונה רכב יד שנייה ואם אני זכאי כאן לרכב בכנסת, זה הרכב של אשתי, יבוא קצין הכנסת ויבדוק את הרכב? הוא יאמר, לא, אנחנו לא ניתן לך אלא לך לאשתך. היא תשמח שאני אהיה בבית.

התיאור של עידן, אני לא מסכים אתו.

אבל זה מה שכתוב.

אני לא יודע מאיפה עידן מביא את זה שאנחנו מפסידים. למשרד הביטחון יש אגף שמתעסק עם המכירות של הרכב. עידן אמר בתחילת הדברים, ויש איזושהי סתירה פנימית, שנוח לנכה מאה פלוס שיש לו רכב עם התקנות שהוא יקנה אותו ואז הוא ישמש רכב חליפי בתוך הבית ולכן גם ההתקנות נשארות. ההתקנות ניתנות לפירוק. אגף שיקום במאגר הרכב של מאה פלוס, מפרק התקנות ומתקין אותן מחדש ברכבים שיש צורך. אנחנו לא זורקים כל התקנה שעולה עשרות אלפי שקלים ולפעמים מאות אלפי שקלים. לא זורקים אותן לפח. אם אפשר להשתמש, אנחנו ממחזרים ומשתמשים ברכבים אחרים בהתקנות האלה. יש לנו מחסן - אני חושב שעידן מכיר אותו – במאגר הרכב של המאה פלוס ויש התקנות שאנחנו משתמשים ברכבים חדשים שאנחנו קונים.

יגידו לך חלק מהאנשים שההסכמה של משרד הביטחון לתת 25 אחוזים הנחה על המחיר הזה היא מוגזמת, היא לא הגיונית לגבי השוק אבל אנחנו נותנים אותה כפי שעידן אמר, שהרכב ילך עם ההתקנה וישמש כרכב חלופי.

זה כתוב בחוזה?

אין כאן חוזה.

אז תכתוב את זה בחוזה?

הוא יכול לא לקנות את הרכב.

אבל אם הוא קנה, הוא בבעלותו. למה אתה צריך לנצל את זה?

אני לא מנצל את זה. שוב, הרכב ניתן בהנחה מיוחדת לאותו רוכש. הוא מקבל אותו עם ההתקנות.

אני רוצה להבין. אלי אומר דבר הגיוני. אם זה היה מנוסח כך, אתה ראי לקנות את הרכב וההנחה של 25 אחוזים מקנה לכם את הזכות לבקש שהרכב יהיה חלופי. אבל זה לא כך.

אתה לא כותב לו את זה בחוזה.

זה הקניין שלהם.

אבל זאת הייתה המטרה.

לא. בחוזים אין מטרה שהיא אבסטרקטית.

זאת לא הייתה המטרה.

חזי, זה נכון, זה נשמע מאוד הגיוני מה שאתם אומרים אבל זה צריך להיות כתוב. אם זה לא כתוב, זאת הרעה.

אני רוצה להסביר כמי שהייתה שם. קודם כל, זה כתוב.

הם קונים רכב ב-25 אחוזים הנחה.

זאת הייתה יזומה שלי. זו הייתה פנייה שלי לרוני מורנו, גם בכתב.

זה לא היה בתקופה שלך רוני מורנו.

זה היה בתקופה של מורנו. ה-25 אחוזים לא נפלו משמיים.

את רוצה להסביר?

כן. אני רוצה להסביר. לפחות לפי הזיכרון שלי ולפי המסמכים שיש אצלנו בהוראת האגף, הדברים לא היו ב-2004. אגב, מורנו גם לא היה ראש האגף ב-2004.

לא אמרתי לך שזה היה ב-2004.

לא חשוב. לא ניכנס לתאריכים. זה קטנוני ואני לא רוצה לדון בזה. כשהדברים הוצגו על ידי ארגון הנכים בזמנו ועל ידי הנכים, הטענה הייתה שכאשר הרכב הרפואי החדש מתקלקל וצריך להיות במוסך לצורך תיקונים, הם נאלצים לקבל רכב חלופי מהמאגר של משרד הביטחון. הם באו ואמרו תנו לנו את האפשרות לקנות את הרכב הישן שלנו עם הנחה כדי שאם הרכב החדש מתקלקל ואי אפשר לנסוע בו מאיזושהי סיבה, יהיה לנו כבר רכב חלופי שהוא רכב מותאם כי זה הרכב הקודם שלנו שיש עליו את כל המתקנים, שהוא כבר מותאם לנכות שלנו ספציפית. ממש ממש מותאם. כמובן שברגע שהרכב בבעלות הנכה, הוא יכול לתת את זה לאישה, לשכן, למי שהוא רוצה אבל זאת לא הייתה המטרה של כל ההסדר הזה. המטרה הייתה שיש לו רכב חלופי ליד הבית, למקרה שהרכב החדש מתקלקל ולכן הוא לא יקבל רכב חלופי.

את יכולה להגן על ההחלטה החדשה, זה בסדר וזאת זכותך הבלעדית אבל אי אפשר להגיד שבדיעבד זאת הייתה הכוונה.

אז זאת הייתה הכוונה.

אבל זה לא היה כתוב. זה משהו חדש.

זה היה כתוב באיזה מקום?

זה לא היה כתוב בשום מקום.

למיטב זכרוני, אנחנו עכשיו בודקים ונראה את המסמכים, הדברים האלה היו כתובים. זאת הייתה המטרה וזה היה הרציונל של כל העניין הזה.

אני רוצה לומר עוד משפט. המאגר של משרד הביטחון הוא מאגר מוגבל. אם במקרה כזה אנחנו באמת נוריד את הסייג כמו שעידן מבקש, זה אומר פחות רכב במאגר לנכה אחר שאולי לא ניצל את הזכאות הזאת וגם לו יש רכב מקולקל והוא צריך רכב חלופי שלא יהיה. קחו את זה בחשבון.

קורע לב.

שמעתי את פזית והיא לוקחת את זה למקומות מאוד מאוד קיצוניים וכך לא פני הדברים. יש רכב מדינה עם התקנות שמקבל הנכה. ברגע שהרכב יוצא לטיפולים או מושבת מסיבה כלשהי, יש לו מאגר מותאם. אני אומר לכם שבשלוש שנים, בארבע שנים, בחמש שנים האחרונות המאגר צומצם בלמעלה מ-50 אחוזים ויאשר את זה אלי סבן.

מה זה חשוב? זה לא חשוב.

אני אסביר את המגמות. הכוונה שלי היא שנושא המאגר צומצם באופן מהותי. זאת אומרת, רק מאה פלוס ועוד מעטים יכולים לקבל, מה שלא היה פעם כך. גם העסקה הזאת שנעשתה ב-2004 היא עסקה כלכלית טובה יותר לאגף השיקום מאשר לנכים.

זה לא חשוב.

המכירה של המאגר הרבה יותר גרועה. מה יצא מזה? יצא מזה שהנכה יכול לקבל חלופה שברוב המקרים אשתו תבוא ותיקח אותו עם רכב מתאים או הבן יבוא והוא קנה את הרכב מכספו במחיר טוב גם לפה וגם לשם. אגב, רוב הנכים לא לוקחים מהמאגר. מעט מאוד לוקחים מהמאגר. זה כמו לגבי ה-500 קילומטרים. לוקחים דברים קטנים ושוליים והופכים אותם למהות התזכיר. זה המקום שאני מסכים עם חיים ילין שהיה כאן קודם לכן.

למרות הוויכוחים, ונתתם את נשמתכם למדינה הזאת ובאמת אנחנו נמצאים כאן מתוך הרבה סימפטיה, אירחתי 13 חבר'ה עובדים סוציאליים ממרוקו, מהעיר בה נולדתי, ממוגדור. כמובן שבתחילת השיחה דיברנו בערבית שוטפת ויש מושגים בעבודה סוציאלית בערבית. הם מצחיקים אבל יש. בסוף שאלתי אותם מי מטפל בהם. ואז הם אמרו לי משהו שבגללו יצאתי החוצה ואמרתי לאלי שאנחנו צריכים לנשק את האדמה עליה אנחנו חיים כאן במדינת ישראל. הם אמרו לי שמי שנכה - לעצמו, ומי שעיוור – לעצמו, ומי שרעב – שימות. אמרתי ברוך השם, למרות הוויכוחים ולמרות שאתם צודקים, שלא תבינו שאני מספר את זה ככה אלא שבגלל שמה שנותנים לכם – תמיד מגיע לכם. אתם נתתם את נשמתכם. אבל יש לנו לפעמים גם להתרומם ולהגיד ברוך השם, תודה רבה על מה שיש לנו. יש לנו מדינה נהדרת.

אפשר לקבל נתון שאומר כמה אנשים מימשו את האפשרות לקנות את הרכב ב-25 אחוזים פחות מהמחיר?

זה לא קשור.

משפט סיום, ברשותך. אני פונה לחברי ראש האגף. הנושאים האלה של 500 קילומטרים ומאגר, הם באמת שוליים מהבחינה הכלכלית אבל הם גדולים מבחינה סגולית ערכית. שם זה המקום לחבק את הנכים.

אני רוצה להוסיף. הרכבים של הזכאים, של המאה פלוס, בתום השימוש, בתום השימוש, היום זה מינהל הרכב, והם נמכרים אפילו ב-40 אחוזים פחות ממחיר מחירון. אם זה הולך לזכאי, זה טוב לשני הצדדים.

אדוני, אני חייב נימוק אחרון שהוא היה הליבה. אחת הבעיות ברכבים החליפיים. מאגר הרכבים מטפל לעילא בנכים והכול בסדר ואין תלונות, אבל המאגר עצמו הוא מצומצם. מדובר בכמה יחידות בודדות.

יחידות הבודדות הן עשרות כלי רכב. בוא נדייק.

תשמע אותי, אז תבין עד הסוף. היחידות האלה במקרים רבים לא תואמות היכולת של הנכה לעלות ולהשתמש ברכב. כלומר, נכון להיום אנחנו מדברים במאגר הרכבים של משרד הביטחון, אין רכב אחד שאני אישית – אני שמדבר אתך – יכול להשתמש בו. אין.

אנחנו מבלבלים כמה נושאים בבת אחת. בואו ננסה לעשות סדר ברשותכם. רכב שעבר מסיבות כאלה ואחרות, בעלות כזו או אחרת, לאדם, נכה שהשתמש בו לפני כן, הוא בבעלותו הפרטית בלבד. לדעתי זה מה שצריך להיות עד עכשיו. אם אתם רוצים לשנות את התנאים, זה אומר שזה צריך להופיע בשטר המכר שבו ייאמר מה התנאים של המכירה. בתנאים האלה אתם יכולים להכניס את הנימוק הזה. מהיום והלאה אתם רוצים לשנות את התנאים – שיהיה בשטר המכר. שיהיה ברור שאתם מוכרים את הרכב והרכב הזה יכול להיות רכב חליפי במידה מסוימת ליום, לשנה,, לכמה זמן. זה צריך להיות התנאי של המכירה. אם זה לא כלול, זה הבסיס של הוויכוח ביניכם, ההבנות שהיו ב-2004 עם מפקד זה או אחר, זה לא מחזיק מעמד. שוכחים היסטוריה, במיוחד לא נעימה ולא אוהבים לזכור א ותה, ושנית, משפטית זה לא עומד בשום מבחן.

לכן אני מציע שבנקודה הזאת תשימו סעיף שאומר שעד עכשיו כל רכב שנמכר הוא בבעלות אוטומטית ללא שום דרישה מהאגף לקונה. במידה ואתם עכשיו ממחר פלוס יום מוכרים רכב מסוג זה, אלה התנאים של המכירה. לא רק שאתם נותנים מפתח אלא כוללים תנאים מסוימים ואז מי שקונה, הוא מתחבר לזה – קונה, אם הוא לא מתחבר – לא קונה. לא יכול להיות אחר כך שיאמרו שהבינו אחרת, האגף מרוויח וכולי. זה לא שיקול אם האגף מרוויח. מה זה מרוויח? מישהו לוקח כסף הביתה? זאת המדינה מוציאה פחות כסף.

אמרתי את זה ואני חושב שזה גם בשם החברים. הייתי רוצה שזה ייכלל, שרכב שנמכר לנכה על ידי אגף השיקום בתום תקופה שהוא בוחר לעצמו, זה דבר שהופך לבעלות פרטית כל עוד אין תנאים אחרים בשטר המכר.

אני מבקש להתייחס.

בבקשה, תתייחס, אבל העמדה ברורה.

אני רוצה להסביר למה הרכב הוא בבעלותו ולמה לא זאת תהיה הסיבה שהוא לא יכול לקבל רכב אחר מהמאגר.

את זה לא אמרתי. בוא נעשה סדר לעצמנו כי בסחוף מה שנזכור מהדיונים האלה, אלה הבדיחות. אתה רוצה לפתוח סעיף חדש, בבקשה.

אני לא פותח שום דבר.

זה סעיף טכני.

נאמר כאן שבגלל שהוא רכש את הרכב שלו ב-25 אחוזים פחות, הרכב הזה אמור להיות הרכב שישמש אותו במקרה שהרכב החדש מתקלקל.

לא. זה לא מה שאמרתי כרגע.

לא מה שאתה אמרת.

אני קובע שיהיה בחקיקה. עד עכשיו רכב שנקנה, היות ולא הייתה התניה כתובה - - -

אבל ההתניה הזאת לא טובה לנכה. זה אומר שאם אני קונה היום את הרכב - - -

אתה בכלל לא מבין על מה מדברים.

ברגע שאני רכשתי את האוטו ב-25 אחוזים פחות והוא מיועד, ויהיה כתוב בהסכם שהוא מיועד לעמוד ליד הבית לחכות עד מתי שהרכב שלי יתקלקל, ואם אשתי נוסעת עם הרכב ליום או ליומיים ועכשיו התקלקל הרכב, מה אני עושה עם ההסכם שכתוב שאני לא יכול לקבל רכב מהמאגר? זו בדיוק הייתה התשובה שלא היה צריך להכניס את זה עכשיו. זה גם היה אז.

חיים היקר, עם כל הכבוד, זה נושא שני. אתה עכשיו רוצה לדעת, במידה ולנכה יש רכב שמאושר, הוא לא יכול לנסוע, הוא צריך אלטרנטיבה שלא על חשבון הרכב השני שלו. זה ברור.

אבל אם יהיה בשטר המכר, הם יגידו שכתוב בשטר המכר.

הוא לא יכול. זה לא חוקי. זה קניין שלי. הוא לא יכול להגיד לי מה לעשות עם הקניין שלי.

לי יש רכב של הכנסת. מחר הוא זקוק לטיפול של כמה שבועות – חס וחלילה, הוא אף פעם לא נשאר יותר מכמה שעות – אז יגידו לי שאני לא אקבל חליפי כי לאשתי יש רכב?

זאת בדיוק הנקודה.

זאת בדיוק הנקודה.

הנקודה הזאת ברורה ואני מבקש מהיועצת המשפטית לסכם אותה.

אם אני מבינה את החלטת יושב ראש הוועדה, יושב ראש הוועדה מבקש להשאיר את ההוראה שאומרת שנכה שקיבל רכב רפואי בבעלות המדינה יוכל לרכוש את הרכב בהנחה של 25 אחוזים אבל הוא מבקש להוריד את הסיפא שאומרת שמי שקיבל את הרכב הזה בהנחה, לא יוכל לקבל רכב חלופי מהמאגר.

אנחנו מורידים את כל הסיפא החל מהמילה "קיבל".

נכון.

בעסקאות הבאות תשנו את הנוסחה ותעשו מה שאתם רוצים. אתם קונים במודע שהרכב הזה אמור להיות חלופי והם מוכרים לכם בהנחה כזו או אחרת, זה לא מעניין אותי.

אם הוא רכב חלופי, שיממנו את האחזקה שלו במהלך השנה.

אני רוצה להגיד לאנשי משרד ביטחון. אני רוצה לחדד את הנקודה. התהליך שנעשה כאן הוא בעצם להביא עד לרמה של נקודה בתוך חקיקה במילה כתובה. אני חושבת שצריך להבין את המשמעות הקשה אפילו הייתי אומרת. נכון שזו דרישה ראויה אבל זאת משמעות קשה. את אומרת שהיום פקידים יבואו ויסתכלו ויאמרו: אדוני, זה מה שכתוב, אני לא זז מכאן מילימטר. מה שהיה אפשרי עד היום.

בסופו של יום זה עדיף על פני כל מיני אינטרפרטציות. זה טוב לכם.

כן, אבל ב-25 אחוזים האלה, האופציה לתת להם לרשום - - -

זה לא היה כתוב.

כדאי שכל הסכמה תהיה מעוגנת.

זה נכון אבל אני רוצה להגיד שלהכניס את האופציה שמשרד הביטחון יכתוב התניה בחוזה חדש, זאת הרעה של המצב הנוכחי מפני שכאשר אתה לא יכול לרכוש ב-25 אחוזים רכב שלם, זה לא יכול להיות כך. לכן האופציה הזאת שהייתה במקום הוויה דלרוזה לקבל רכב אחר, היא משרתת את משרד הביטחון והאופציה שאדוני נותן להם להוסיף את זה בחוזה חדש, זאת הרעה וזה לא הוגן.

לא חוזה חדש.

רכישה חדשה.

אני רוצה להגיד לכם, חברים. בתנאים הנוכחיים, ואני שומע את הדעות השונות שלכם, ההרגשה היא שכשאני קונה את הרכב הישן שהמדינה העמידה או לא המדינה, לא יודע מי, אני לא בעל הבית עליו. אני משלם ויש לי שותף שמחליט איך אני משתמש בו. למה שיקנה את זה? ישאיר את זה לאגף השיקום שיגדיל את המאגר שלו. אם הוא קנה אותו, זו בעלות בלעדית שלו. זה מה שאני אומר.

סעיף שני. אם אתם רוצים אחר כך לשנות את התנאים, תתחילו מעכשיו בחוזה המכירה ותכתבו את הסעיפים שאתם יכולים, אגף השיקום, להתערב. בבקשה. זה סעיף אחר. עד עכשיו אני עוזר לנכים ובצורה השנייה אני עושה שזה יהיה טוב לשני הצדדים, שקונים ויודעים למה הם קונים, איך קונים ובאיזה תנאים. אני חושב שזה הכי פשוט.

אני מבקש, במסגרת העזרה שלך, אם אפשר להוסיף לאותו סעיף שלהם, כרגע זה מוגבל רק לנכים מיוחדים מאה פלוס והשאלה אם אפשר להרחיב את זה גם לנכים שיש להם מנגנון יד מלא שרוצים להשתמש באפשרות הזאת.

לא הבנתי.

יש נכים שהם לא מאה פלוס. שיוכלו גם הם לרכוש.

היום קונה רכב רק מי שהוא נכה מאה פלוס?

רק מאה פלוס. בלבד.

הוא קונה רכב שהיה בשימושו קודם.

הוא לא יכול לקנות כל רכב.

כל המטרה כאן הייתה לאפשר שיהיה לו עוד רכב.

זה אומר שלא מדובר בכל רכב ורכב.

גם כך הם מוכרים את זה בשוק הפתוח.

זה לא בחוק שלנו.

למה אי אפשר לתת לנכים? גם כך אנחנו לוקחים רכב מהמאגר. למה לא לאפשר לנו לקנות רכב שיש בו מנגנון יד מלא ומשמש אותנו? אין הרבה אנשים שיש להם מנגנון יד מלא. למה לא לאפשר?

אחד החוקים הכי שנואים עלי זה חוק המכרזים. הם מחויבים במכרז וזהו.

אתה יכול להתמודד במכרז.

יש כאן את חוק המכרזים שהוא אחד השטויות של המדינה. מותר לי להגיד. הודעתי שאני כבר לא כאן בעוד כמה שנים. אתם עושים מכרזים, עושים מכרזים במדינה שלנו על טיפול בילד. מחר אני עוזר לו, יביאו מישהו, לא שאני לא טוב אלא זורקים אותי ומביאים מישהו אחר.

אבל הם רוצים לעזור לנכים. אז מה לא הגיוני כאן?

מפני שזה עניין של מכרזים. לא, חבר'ה, אנחנו לא יכולים. זה לא נכנס בחקיקה הזאת למרות שזה מאוד הגיוני מה שאתה אומר. אתם אומרים דברים סופר הגיוניים אבל זה לא החוק. זה לא יכול להיות בחוק.

יש לי מספר הערות אחרות, אם אפשר. נאמר קודם בנוגע להורדת הרף התחתון בסמ"קים של הרכב והתקבל בשמחה רבה מה שאמר עורך דין ערן יוסף. אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לכך שכל עוד לא מורידים את האמירה שלא יעלה על 3,800 סמ"ק, אין שום משמעות לזה שמורידים את הרף התחתון אלא להפך. הרף התחתון חסם בדרך.

אמרנו שזה מיותר, אבל התעקשתם על זה.

רק את הרף העליון ביקשנו.

שלא יהיה רף בכלל.

מה שכתוב היום זה רכב 3,800 סמ"ק ולא עד 3,800 סמ"ק. הכול כמובן אני אומרת בהתאמה. זה מה שצריך להיות. ברגע שאומרים לא יעלה על, אנחנו בעצם פותחים את הפתח מ-3,800 עד 1,300. אין לנו שום רף תחתון. לכן זה לא באמת פותר את הבעיה.

ואם מחר בבוקר אין רכב 3,800?

אז יעלו למעלה.

זה מה שנאמר קודם. שוק הרכב משתנה. קשה למצוא 3,800, זה יהיה חוק בלתי ניתן ליישום כי יבואו ויגידו לנו לי רכב 3,800 אבל אין בשוק. מה יהיה? תגידו לי מה יהיה.

אתם תמצאו לו פתרון כי הוא איבד את זכות הניידות.

אבל אין לנו סמכות לעשות כי החוק אומר תנו לו רכב 3,800. אין רכב כזה.

אז תעלו למעלה. אם תקרה סיטואציה קיצונית כזאת, יעלו למעלה.

על זה בדיוק העירו לכם שאתם צריכים להיות גמישים.

זאת בעצם הערה שחזרה גם לגבי הרכב הרפואי והיא חוזרת עכשיו גם על רכב בבעלות המדינה. זה נכון שברגע שאומרים שלא יעלה על, זה גם יכול להיות הרבה פחות. ערן גם אמר בדיון הקודם שבעצם ההגדרה שלא יפחת מ-, נועדה להגן כדי שאי אפשר יהיה לרדת הרבה מדי בסמ"קים אלא שתהיה רשת עליונה ורשת תחתונה וייתנו איפה שהוא באמצע או לפי הגבוה, תלוי מה יהיה.

זה הכול בתיאום עם הארגון. רכב שמוסכם עם הארגון. אנחנו לא עושים את זה בחלל האוויר.

זה נכון שאם אנחנו מורידים כמו שהחליטה הוועדה, זה גם יכול להיות - - -

יש לי הצעה ותגידו מה היא שווה. אני מוכן להתקפל ממנה. היא לא עקרונית אלא היא טכנית. הבטחתם תשובה אבל אני אומר שאם היום יש רכב עם סמ"ק מסוים ואי אפשר למצוא אותו, צריך לחפש רכב אלטרנטיבי בדיון בין הנכה לבין האגף. לא לדבר לא על למעלה ולא על למטה. תשאירו את הגמישות בידיים שלכם. לא צריך לדבר. אם אין 1,800 או 3,800, תשאירו את ההחלטה הנדרשת כאופציה למשא ומתן ביניכם.

הבעיה אדוני שההוראה והחוק שאנחנו מנסים לקבוע, יש בו קטגוריות. אם היה רכב אחד, אין בעיה. אבל הזכאויות של הנכים בנכויות השונות מוגדרות לקטגוריות ספציפיות ואם אנחנו לא נכתוב איזשהו רפרנס, בעצם יש לך קטגוריות שאין מעליהן כלום.

הרפרנס כתוב. באיזה רגע אתה לא יכול להתבסס על הרפרנס? כי הרכב כבר לא קיים ברפרנס שלך. אז תשאיר את זה לדיון בינך לבין הנכה. כשאני אומר נכה, זה תמיד בכבוד רב שלא תהיה חס וחלילה פרשנות אחרת.

אפשר לכתוב לצורך העניין ברכב בדרגה הנמוכה ביותר, רכב טויוטה קורולה 1,600. אז החלפה היא החלפה. אנחנו לא רוצים לכתוב את זה בצורה הזאת.

אתה צודק.

אני צריך לכתוב משהו. אני צריך לכתוב איזשהו בסיס.

אז תכתוב ברכב שבמשא ומתן בין הנכה לבין האגף.

יש לנו ועדה כזאת.

אז זה יהיה לגבי כל הרכבים?

אני לא יודע.

לא חריגים. רכב יציג.

עשר שנים זה לא מעודכן.

הנושא הזה בעייתי רק ב-3,800. בקטגוריות הקודמות שהוא אמר, 1,600, 1,800 ו-2,000, עם זה הייתה בעיה.

היועצת המשפטית אומרת למה לא לכתוב בסכום.

אם זאת אמת מידה כספית, מה המשמעות? ברגע שאתם מדברים על אמת מידה כספית, מה המשמעות של אין בשוק 3,800?

אנחנו מוכנים להוריד את הסמ"קים ולכתוב את הכסף. מוכנים.

עשר שנים לא עדכנתם את הסכום של רכב המדינה. זה מכתב של שר הביטחון. עשר שנים לא עדכנת את הסכום.

למה שאני אעלה אם המחירים לא עלו?

חבר'ה, אומר לכם הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון שהמחירים ירדו, אפילו אני שלא בקיא בנושא הרכב יודע שזה נכון.

הם ירדו רק בדולר.

לא. לא רק בדולר. גם בשקלים. אנחנו גאים במטבע החזק שלנו ונתבסס רק על השקלים.

אני ממש מתחיל להרגיש רע. כל דבר שנאמר על ידי האגף, הוא מיד מוטל בספק. זאת אחת המטרות של הדיון הפתוח בהשתתפותכם, בניית מערכת אמון.

אני אתחיל מהאמון. יש לי אמון מלא במערכת ואני עובד אתה מצוין. כל מה שמגיע ממני למערכת מאושר בסגל של הנהלת הארגון.

הוא מרמה את כולם.

אזהרה. מי שמטיל ספק ביושר של כל אחד שמדבר, עדיף שיקום לבד.

כדי שיהיו כאן הדברים ברורים. לצערי אני אומר את זה פעם נוספת. בנושא של הרכב יש מצב שחברה מסוימת מורידה רכב מסוים מהכביש ולא מייצרת יותר בנפח מנוע מסוים. יש ועדה ובוועדה הזאת יושבים נציגי אגף השיקום, ארגון נכי צה"ל ומהנדסי רכב ובוחנים רכבים שיש להם שני מרכיבים: נפח המנוע והמחיר. היום אתה יכול למצוא את אותה שלדת רכב עם 1,600 סמ"ק במקום 2,000 סמ"ק והוא מתאים לאותו אדם שנסע בו אלא שה-2,000 ירד ל-1,600 סמ"ק. שם הוא היה מותאם והיום הוא לא מותאם, אז מה קרה? אז מחפשים את הרכב שמתאים עם מחיר ואותו מכניסים בהסכמה. זה נכנס וכך זה עובד.

אני אגיד לך מה קרה. הנכה לא מקבל ברגע את דמי הביטוח המלאים. זה מה שקרה.

הדבר השני. אני רוצה אדוני היושב ראש להסביר את הנקודה בגללה אנחנו יושבים כאן כל כך הרבה דיונים לעומת הדברים שהיו קודם. הדיונים הקודמים עברו כי הם היו בהסכמה. הנושא הזה, לא דנו עליו. נושא הרכב הרפואי, לא דנו בו ובכוונה משכו אותו למועד הזה. עכשיו אנחנו באמצע תזכיר. באמצע החקיקה. לכן עכשיו יושבים על כל הדברים. יש דברים במוסכמות ואנחנו ישבנו גם אתמול ודיברנו ויש בינינו הבנות על דברים. יש דברים שאין בינינו הבנות אבל כל הדברים שעולים עכשיו, אנחנו צילמנו מצב. לא כמו שנאמר בישיבה הקודמת שצילמנו את מה שנתנו אלא להפך, לשים את מה שהיה בעבר, לשים למצב קיים ואת זה לחייב.

גם הדברים האלה, שינויים טכניים אלה, ההערה הזאת או ההערה האחרת כמו הנושא של ה-500 קילומטרים, אני אומר לך אדוני שעשרים שנים אני במערכת ובשביל לקבל את ה-500 או ה-700 קילומטרים האלה, היה צריך להביא אישור מבית הלוחם שאתה שם או מבית עיוורים שאתה מתנדב שם ובזה היית מקבל את הכסף. אף אחד לא ביקש קילומטרג' ואף אחד לא עשה כלום. מיותר להיכנס לשם בכלל. מיותר לחלוטין. זה בא לשיקום, זה לא בא לדמי ניידות. זה לא קשור. דמי ניידות, שייתנו לו בשביל זה שהוא נוסע עם הרכב הרפואי לחמי מרפא, לוקח לו שמונה חודשים לקבל אותם מהיום שהוא מגיש. תעזבו. לכן אני אומר שכל הדברים האלה צריכים להיות.

הנושא האחרון שאני רוצה להתייחס אליו. אין כאן חילוקי דעות בין אף אחד בארגון נכי צה"ל. כל מי שהיה צריך לאשר, אישר את זה. הנושא של שלושה וחצי שנים, אין לי התנגדות שזה יחזור להיות שלוש וחצי שנים. אין לי. אבל אנחנו חתומים על הסכם שזה אומר ארבע שנים.

זה יהיה שלוש וחצי שנים.

אם יחליט המחוקק היום לשנות את זה, אני לא מתנגד. אני לא מאמין שיש כאן מישהו שמתנגד אבל צריך לשאול למה זה קרה. אני לא מתנגד. אני רוצה שלוש וחצי שנים אבל אני חתום על הסכם שאומר ארבע שנים כדי שכל אלה שהם לא בקריטריון לקבל רכב, יהיו.

מכרת אותנו תמורת כסף.

אדוני, אתה יכול בבקשה לצאת לבד. תעשה לי טובה, צא, תנוח כמה דקות ותחזור. אתה לא מפריע לדיון. זה פשוט עניין של מוסר בינינו, של מצפון של הבנה אחד את השני. אני מאוד מכבד כל אחד מכם אבל אתה לא יכול לשבת ולעשות מה שעשית. אני מתנצל. אני מרגיש רע מזה אבל בואו, תתאפקו קצת.

אני רוצה לסיים. הנושא של השלוש וחצי שנים או ארבע שנים, זה היה כמו שמונה סעיפים נוספים שהיו במסמך המנכ"ל וזה עבר בחקיקה וזה עבר בממשלה. אנחנו לא מתנגדים שזה יהיה שנתיים. לא מתנגד. אם מסכימים, בבקשה.

מה עכשיו? זה הסיכום?

מה שתחליטו.

בסדר. את זה ידענו.

שתי הערות קטנות.

אני לא רוצה לדון בשום דבר שקשור לארגון. זה לא מעניין אותי. אני כאן כדי לעזור, להוציא חוק וכל ההסדרים שהיו ביניכם.

כן. אני לא יודע על איזו הסכמה מדבר יושב ראש הארגון כי אם אני לא בחדר, אני לא יכול להסכים או לא להסכים.

מה אמרת?

מה שאמרתי, על זה אני עומד. אם אני לא בחדר, אני לא יכול להסכים. קיבלתם רמז בישיבה האחרונה. לא נעניתם לרמז.

למה לא הזמנת אותו? הייתה לך המלצה.

אל תעזרו לי. אדוני, אני רוצה להאיר את עיניך. זה לא שעל כל דבר שהאגף אומר, אנחנו קופצים. זה בדיוק הפוך. כל דבר שאנחנו רוצים, הם קופצים. לא מאמינים לנו. בדיוק מה שאמרת לפני כן, היכן בודקים את ה-500 קילומטרים, איזה טפסים צריך להגיש ומה צריך לעשות. ההפך הוא הנכון. כשאני הערתי את המינימום של ה-3,000, רק באתי לקראת האגף, לעזור לאגף כי אני אישית נסעתי עד עכשיו, עד לפני כמה שנים, ברכב 2,800 והוא היה בסדר גמור. נכון אלי סבן? תשע שנים נסעתי עליו והיום אני נוסע על 3,000 ולא על 3,800 ולא על 6,000. אז מה שאני באתי לומר, בדיוק את מה שאתה אמרת והם ישר קפצו עלינו. להוריד את הסמ"קים כדי לייצר את הגמישות שכל אחד יוכל לקבל מה שהוא רוצה ומה שמתאים לו. זה הכול. אז התגובה שנתקלנו בה היא חוסר אמון שלהם כלפינו ולא הפוך. זו הבעיה. זה בסיס הבעיה. תודה.

יש לנו הצעה שתאמר אותה היועצת המשפטית.

אנחנו שמענו את עניין הסמ"קים, גם בכל הנוגע לרכב הרפואי וגם בכל הנוגע לרכב הרפואי בבעלות המדינה, ואנחנו מבינים, גם משרד הביטחון מבין, את הקושי שמציגים כאן. זה נכון מה שרינת אמרה, שברגע שמורידים את הרף התחתון, בעצם מה שעושים זה מורידים את ההגנה מלמטה כי אומרים בנפח מנוע שלא יעלה על איקס, זה גם יכול להיות בנפח מנוע הרבה יותר נמוך מאיקס. לכן אולי אפשר לחשוב על איזשהו כיוון. אנחנו ננסה לדבר עם משרד הביטחון. הדברים הם מאוד בוסר אבל אחד הרעיונות שעלה הוא לקבוע שהנפח יהיה בנפח מנוע של איקס ולעשות איזשהו סעיף כללי שאומר שאם אין רכב בנפח מנוע איקס, אז ייתנו רכב בנפח מנוע שהכי קרוב לאיקס הזה שאותו נגדיר בכל קטגוריה וקטגוריה.

ובתנאי שהוא משרת אופטימלית את הנכה.

בוודאי.

אולי כדאי לקבוע רף תחתון.

בתנאי שהוא צמוד למחיר של האיקס.

בדיוק. יש היבט של מחיר.

יש לי עוד הערות נוספות לחלק של הסעיף שכבר הוקרא.

לא היום. אני חייב לסיים.

נקרא את סעיף קטן (ז) ואולי בדיון הבא נמשיך לשמוע אתה ההערות.

נכה שקיבל רכב רפואי בבעלות המדינה ונוסע לחוץ לארץ על חשבונו ומבקש לשנע את רכבו ליעד הנסיעה ובחזרה, יקבל סיוע במימון הוצאות הובלת הרכב לחוץ לארץ ובחזרה בסכום שלא עלה על 9,410 שקלים חדשים ולא יותר מהסכום ששילם בפועל.

זאת תוספת של משרד הביטחון שנענה כאן לבקשת המשתתפים בדיון להוסיף את השינוע לרכב לחוץ לארץ שהיה בהוראות אבל לא נכנס לתזכיר. יש הסכמה להוסיף. זה מה שמגלם הסעיף.

אני חושבת שיש כאן עוד הרבה הערות שלא שמענו.

אדוני, הערה כללית אחת. בדיון הקודם ביקשתי מטעם ארגון נפגעי פעולות איבה להיות נוכחת בישיבות במשרד הביטחון. אני מוכרחה להגיד שאני לא רוצה להטיל דופי באף אחד אבל מתייחסים אלינו אפשר להגיד כסרח עודף אבל אני לא רוצה להגיד במילה הזאת. אדוני, בבקשה, אנחנו מבקשים. הזכויות שלנו הן בדיוק אותן זכויות של נכי צה"ל. ביקש ממני היועץ המשפטי לדבר עם היועץ המשפטי של ביטוח לאומי, הוא תמך בעניין ואני מבקשת שיתייחסו אלינו בכבוד. אנחנו רוצים להיות נוכחים בישיבות האלה.

איפה הנציגים של הביטוח הלאומי? למה הם לא באים?

מנהלת האגף לא בארץ.

יש מנהלת אחת בביטוח לאומי?

חשוב לי להגן עליהם כי הם גם תומכים בנו.

אני אשמח לטובתכם, לטובת הדיון, שיבואו לכאן גם נציגי הביטוח הלאומי. הם הוזמנו. כדאי שיבואו.

אני מבקש מאגף השיקום להזמין את הנציגים.

אנחנו לא יכולים לנהל משא ומתן עם ארגון שהוא ארגון יציג של הביטוח הלאומי בלי שביטוח לאומי נמצא בחדר.

אמרתי. התחלתי בזה. אני ביקשתי שהביטוח הלאומי יבוא. אני אעביר בכתב מטעם הוועדה הודעה לביטוח לאומי שישלח את הנציג שלו לכל הדיונים.

יש לי בשורה טובה לחבר שלי יהודה דורון. מסרו לי שבוועדת השרים לענייני חקיקה החוק של הנכים החדש עבר. אני שמח.

כל הכבוד.

זאת בשורה טובה למרות שלא כולם יצאו עם כל תאוותם בידם. אני כבר תכננתי את הנאום שלי. אני אתחיל בתודה לכם, הנכים. יש מאבק שנעשה ואתם סבלתם כדי להשיג את מה שהשגתם גם אם זה לא מספיק ואני אתכם בכל הניתוח הזה. אני שמח שאנחנו היום כנראה נוכל במליאה לקיים הצבעה ראשונה ואז זה יחזור לוועדה שלנו כדי שנתחיל ואז תסלחו לי אם "נזניח" אתכם לטובת הנכים הכלליים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.