ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 545

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ט"ו בשבט התשע"ח (31 בינואר 2018), שעה 9:10

שבועות העבודה החקלאית למערכת החינוך בישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

חיים ילין

יובל אשוש - אגף של"ח וידיעת הארץ, משרד החינוך

אסף לוי - סמנכ"ל גורמי יצור, משרד החקלאות

דובי אמיתי - נשיא התאחדות האיכרים בישראל

לימור ספראי - מנהלת מחלקת חינוך וצעירים, תנועת הקיבוץ הדתי

און ריפמן - סמנכ"ל חינוך, תנועת "השומר החדש"

יואל זילברמן - תנועת "השומר החדש"

שייקה שוהם - תנועת "השומר החדש"

בת אל אסולין - תנועת "השומר החדש"

יואב מור - מתנדב, תנועת "השומר החדש"

איתמר ריין - תנועת "דרור ישראל"

שני אורן - תנועת "דרור ישראל"

מתן אלפסי - תנועת "דרור ישראל"

רוני טרנובסקי בן עמי - נציגה, מועצת התלמידים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

שבועות העבודה החקלאית למערכת החינוך בישראל

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-31 בינואר 2018, ט"ו בשבט התשע"ח. הנושא: שבועות העבודה החקלאית למערכת החינוך בישראל.

הדור שלנו זוכרים את החוות החקלאיות שהיינו נוסעים פעם בשבוע או פעמיים. כולנו שואפים שבאמת התלמידים שלנו לא יהיו רק דיגיטליים, הבנים שלנו לא יהיו דיגיטליים והייטקיסטים. זה הכול טוב, אבל גם קצת חיבור לאדמה. אני חושב שהשאיפה להחדיר למערכת החינוך שבוע עבודה חקלאית, יש בה תרומה רבה מעבר לחקלאות, ועוד ידע, גם חיבור לערכים. ערכים חשובים לנו כאן בחברה במדינת ישראל.

אני מודה לחיים ילין שהוא מוביל גם את השדולה וגם את היום הזה בכנסת. נמצא איתנו גם דובי אמיתי, נשיא התאחדות האיכרים במדינת ישראל. אנחנו מודים לו על כל התרומה לחקלאות ועל כל המאבקים שהוא מוביל.

חיים, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה. תודה לכל מי שהגיע. כבוד היושב ראש, אנחנו חוגגים היום 69 שנה לכנסת ישראל. אנחנו היום גם נמצאים בט"ו בשבט, וגם היום כשאנחנו עולים לירושלים והרכב סוחב, אנחנו מכבדים את שומרי השיירות ששמרו ונלחמו על זה שאנחנו נוכל להגיע לירושלים. אני לא סתם אומר את הדברים האלה, כי היום חיים גורי הלך לעולמו. בעצם הוא לא בחר ללכת לפני שבוע והוא לא בחר ללכת בעוד שבוע, הוא בחר ללכת דווקא ביום הזה. אני חושב שזה אך סמלי שאנחנו היום נקדיש לו את המילים שאני אומר, כי באמת בזכותם אנחנו יכולים לעלות לירושלים.

מה שאנחנו מנסים לעשות היום, זה להחיות גם את הערכים של החקלאות על ידי זה שאנחנו נוכל לחבר את החינוך לחקלאות. אני באופן אישי נפגשתי שבוע שעבר עם מנכ"ל משרד החינוך כדי ללחוץ ולעודד את משרד החינוך. אני חייב להגיד שהשורה התחתונה היא שהם שם מאוד מעודדים את זה, מאוד רוצים את זה. התמיכה היא בארבעה בתי ספר. אנחנו רוצים שהתמיכה תהיה בעוד הרבה מאוד בתי ספר ואנחנו מאוד רוצים שהמגזר העירוני, לא החינוך ההתיישבותי דווקא, יוכל להיטמע בתוך החינוך ההתיישבותי, כך שלפחות החוויה של יומיים-שלושה יוכלו הנערים לחוות דרך החקלאות.

בסוף הם יעשו בגרות ו-5 יחידות, והם יעשו את כל מה שאתה רוצה, אבל את השריטות של קטיף הלימונים לא ישכחו לעולם. אני אומר לך מתוך ניסיון ואת זה אנחנו רוצים להקנות להם, שלא ישכחו את זה לעולם ושיבינו שאנחנו באמת עץ השדה ואנחנו באמת מחוברים לאדמה. אנחנו רוצים את הערכים האלה להקנות. אין 5 יחידות בערכים.

אין סוף יחידות. כמה שיותר.

אכן כך. זה מה שאני מקווה שיהיה. תודה רבה.

תודה. מר ריפמן, תציג את עצמך.

נתתי לכם את הבמה שתגידו מי זה המועצה, למה אתם מחוברים.

בואו נתחיל מסרטון.

תציג את עצמך.

לי קוראים און ריפמן, סמנכ"ל חינוך, "השומר החדש".

ריפמן?

כן, הבן של שמוליק.

מלאים כבוד והערכה.

תודה.

(הקרנת סרטון)

בעצם הסרטון הזה קצת ממחיש לאן אנחנו מכוונים, איזה תהליך אנחנו רוצים לייצר ולאן אנחנו רוצים למשוך בעצם. יש פה קבוצה מאוד גדולה של גופים משותפים ואנשים מכל הגוונים ומכל המרחב של החברה הישראלית. מה שאני ארצה עכשיו לתאר זה דווקא רגע. בסדר, ראינו סרטון, ראינו את ההתלהבות, ראינו לאן זה יכול להגיע, איזה מספרים. אנחנו מדברים על חצי מיליון איש ב-2022, שמתעסקים בחקלאות, שנוגעים באדמה. בואו נדבר טיפה על תובנות גם של איך עושים את זה, כי זה לא מספיק הרעיונות והדיבורים. צריך דבר גם על פרקטיקה.

אנחנו רוצים קצת לשתף בשבע שנות ניסיון שלנו בהפעלת מתנדבים בחקלאות, מה זה בעצם הנושא של התנדבות חקלאית ככלי חינוכי. אם מסתכלים על המשולש הזה שאנחנו רואים, אז בצד ימין למטה, משם התחלנו, התנדבות חד יומית ליחידים ולקבוצות קטנות.

לפני חמש-שש שנים קבוצות שהגיעו מיוזמתם, פנו, רצו להגיע, רצו ללמוד, רצו להתנסות. אשתי מחנכת בתיכון "יחד", תיכון מעורב של דתיים וחילוניים. היא אומרת לי, בוא, תעשה איזו פעילות לתלמידים שלי. מגיע לציפורי, ישנים בלילה בשטח, עושים פיתות על טאבון, קצת מסתובבים, שומרים. בבוקר באים, עובדים בהשבחת מרעה. בשיחת סיכום תלמידות ממודיעין, כיתה י'-י"א, הדבר שהכי מרגש אותן, אני זוכר משפט של תלמידה, "וואי, נתנו לי להחזיק משור יד" או תלמיד שאומר "פעם ראשונה שאני מחזיק טוריה". רוב התלמידים לא יודעים מה זה טוריה. החוויה הזאת, כמו שאמרת, על השריטות, חיים, נצרבה בהם מאוד חזק ובעצם הבנו שיש פה פוטנציאל להפעיל קבוצות.

בארבע השנים האחרונות התחלנו להפעיל קבוצות. בארבע שנים זה עלה מ-1,000 משתתפים, 2,000 משתתפים בחד יומי ליחידים ולקבוצות קטנות, לסדר גודל של 70,000-80,000 בכל מכלול הדברים שהגיעו השנה. הבנו לפני שנתיים-שלוש שאפשר לעבוד גם עם קהלים חדשים, זאת אומרת הקהל של חו"ל, הקהל של הצבא, הקהל של חינוך מיוחד, כולל גם התחלה של גישושים שלנו בחברה החרדית והחברה הערבית, שגם שם יש צמא מאוד גדול לעניין הזה אם יודע להגיע נכון, ואני אתייחס לזה בהמשך, ונכנסנו לתחום המסעות לבתי ספר ומסעות לקבוצות מחו"ל. בעצם היום המשולש שאתם רואים בעצם מייצר תובנה שלנו של מה אפשר להשיג היום. ברור לנו שקהל היעד הפוטנציאלי שנמצא מתחת לפירמידה הזאת, רק מתחילים לדגדג אותו.

בואו נבין רגע איך הדבר הזה עובד. בסוף ההתנדבות החקלאית היא כלי חינוכי. זה דבר שנותן מענה לצרכים משלימים. בואו נתחיל מהחקלאי. החקלאי, לא משנה כמה הוא כבר נהיה איש מקצוע. צריך להגיד את האמת, החקלאות ב-30 שנה האחרונות, החקלאים בעצמם שכחו את המיומנות הזאת של להפעיל מתנדב. לפני 30-40 שנה כולם מדברים על החוויה של ההתנדבות בקיבוץ, אבל החקלאי איבד את המיומנות. זו ממש יכולת שהייתה לו והוא איבד אותה. מה שהוא צריך היום זה סיוע בידיים עובדות. מאוד פשוט. צריך סיוע בידיים עובדות, בשאיפה שכוח העבודה הזה יהיה כמה שיותר מקצועי וכמה שיותר מיומן וכמה שיעשה פחות נזק. כל חקלאי שאתה מדבר איתו, בהתחלה החקלאים הראשונים מסכימים לקבל תלמידים. הם אומרים, קודם כול תוודא שזה מינימום נזק.

הדבר השני, שזה החקלאי לא יגיד לכם, אבל זה צורך שאנחנו מזהים והוא ודאי, אנחנו קראנו לזה בדידות. חקלאי הוא טיפוס בודד. הרבה פעמים זה מהאופי שלו, הרבה פעמים זה מהעבודה שלו. הבדידות הזאת, אתם עוד מעט תראו שדווקא בתי הספר והתלמידים, זה נותן מענה. שוב, אף חקלאי לא יגיד לכם שהוא בודד. הוא יגיד לכם שהכול בסדר, הוא מסתדר, לא צריך אף אחד. זה מה שהוא יגיד לכם, אבל כשאתה ממפה צרכים, זו נקודה מאוד חשובה.

מה קורה לקבוצות ונוער מחו"ל? הם מרוויחים מהדבר הזה. יש להם צורך שעוסק בחיבור לעם, חיבור למדינה, חיבור למורשת ולעסוק בבירור זהות יהודית. העבודה החקלאית מייצרת את הדבר הזה. היא פותחת את השאלות הכי עמוקות. כשאתה בא ועוזר לחקלאי, זה בעצם פותח את השאלה הכי גדולה, למה צריך חקלאות? למה צריך עבודת אדמה בארץ ישראל? לצורך העניין, יכול להיות שלא צריך את זה. יכול להיות שאפשר להסתדר בלי זה. כמובן התשובה מאוד ברורה.

בתי הספר – בתי הספר, בעצם הצורך שיש להם במיפוי שלנו, קודם כול זה לקבל תוכן חינוכי, איכותי, מעניין, רלוונטי. דבר שני, לבתי הספר ובכלל למוסדות החינוכיים על כל הגוונים שלהם, כולל מכינות, כולל כל מוסד חינוכי שאתם יכולים לדמיין, כמעט שאין היום ארגון שיודע להציע להם התנדבות לקבוצה גדולה. אם הם רוצים נגיד להתנדב בצביעת בתים או בלעזור לקשישים, זו תמיד התנדבות בקבוצות קטנות. ההתנדבות החקלאית ככלי חינוכי בעצם מאפשר לבית ספר התנדבות של מסות, התנדבות של 50, 100, 150, 200. אתמול היו 6,500 תלמידים מתנועת "עזרא" שהפעלנו בהתנדבות חקלאית ביום אחד, מ-ג' עד ו'. יש פה הזדמנות למוסד חינוכי לקבל הפעלה של מסות, שכמעט אין את זה בשום התנדבות אחרת. העלות היא יחסית נמוכה. בית הספר צריך להביא את ההסעות, אבל להפעיל את זה בחישובים שלנו, יחסית להתנדבויות אחרות, לפעילויות חינוכיות, יחסית לשלם לקייקים, לג'יפים, לסיורים בכל מיני מקומות, זו יחסית עלות לא מאוד גבוהה ולבית ספר יש גם עניין לצאת לשטח. בית הספר, כמה שהוא משתמש בלהיות בתוך בית הספר וללמוד ופדגוגיה, יש לו צורך לצאת לשטח והדבר הזה מאפשר את הצורך הזה.

כשאנחנו מדברים על המרכיב הרביעי שזה המתנדב עצמו, התלמיד עצמו, אז קודם כול ההתנדבות החקלאית מאפשרת תחושת נתינה. אתה יכול לתת משהו לבן אדם, לחקלאי. זה משהו מאוד מוחשי. אתה רואה תוצאה מהירה. יש התנדבויות שזו גם התנדבות, כמו חלוקת מזון, התנדבות שאתה לא רואה תוצאה מהירה. פה בחקלאות עוברות שעתיים עבודה בשטח, אנחנו פורסים ספסל בתחילת העבודה, התלמידים עובדים. אחרי שעתיים הם רואים תוצאה בשטח, בעיניים, בידיים. הם מרגישים, זהו, שינינו משהו בשטח. החוויה היא חוויה נוסטלגית גם, שמחברת אותם לציונות, להתחלה, לראשית המדינה. זה מאוד מאוד עובד. בבטן זה מאוד חזק העניין הזה.

גילינו עם הזמן שאנחנו נותנים מענה לבעיה שמעסיקה מאוד את מערכת החינוך, קוראים לה קשב וריכוז. לפי הנתונים הרשמיים בין 20% ל-25% מתלמידי ישראל, יש להם עניין של קשב וריכוז והדבר הזה בעצם מאפשר דומיננטיות.

פה יש אחוזים יותר גבוהים. אצל חברי כנסת זה מגיע ל-80% לדעתי.

אז בכלל אפשר אותם להביא להתנדבות.

אני בחרתי את זה.

זה באמת נותן מענה מאוד חזק לתלמידים שביום יום של הכיתה והלימוד הם לא בהכרח מסוגלים להביא את עצמם. אגב, כשהתחלנו עכשיו לגשש בחברה החרדית, החבר'ה של הנוער בסיכון, אמרו לנו, עליתם פה על נקודה. לבוא ולהגיד, יש פה איזשהו כיוון שיכול לאפשר לנוער עם בעיות קשב וריכוז גם להיות משמעותיים וגם להיות בעיתים לתורה ולעשות סדר בוקר של עבודה ולסדר את עצמם. שוב,

בבני נצרים פתחנו פנימייה בדיוק לנערים אלה, פנימייה חקלאית.

כן, כן. כמובן שזו גם פעילות פיזית, שזה גם בסוף נוער, חבר'ה צעירים. הם צריכים את הפיזיות, הם צריכים להפעיל את הגוף, את האנרגיות, את האדרנלין. בעצם שבוע העבודה הזה נותן מענה לצרכים משלימים.

אנחנו מדברים פה על צמיחת מתנדבים, זה תיארתי קודם. ב-2014 – 11,000, ל-2018 – סביב ה-80,000 ובאמת היד עוד נטויה. צריך גם להגיד שבמקביל, ב"דרור ישראל" יש גם אלפי מתנדבים.

רק שנייה און, כי אני חייב לעלות למעלה להתחיל לנהל את הדיון. אני רק רוצה לציין שאם יש משהו שאני אוהב, מעבר לחזון, זה החיבור בין כולם. זה אנטיתזה של החקלאות, דרך אגב, אתה יודע את זה יפה מאוד. פה כולם נמצאים, לכן יש תקווה, כי אם כולם מלמטה יכולים להתחבר, אין לי ספק שיש עתיד יותר טוב.

המדינה עשתה זאת בעבר. בבקשה.

לרענן את הזיכרון של כולנו. עוד לפני הקמת המדינה שלחנו את החקלאים לכבוש את הקרקע. עם הקמת המדינה העסק הזה קיבל משנה תוקף ופתחנו בגל של התיישבות על בסיס החקלאות, כי כולנו הבנו שהחקלאות היא אבן יסוד לביטחון המדינה, על כל המרכיבים. התחלנו בתהליך עם הקמת המדינה, שגם הבית הזה תמך, הוקיר ודחף אותנו לפתח את ההתיישבות. זה התחיל עם החקלאות הפרטית, עבר למושבית, עבר לקיבוצית. אפשר לראות, באמצע שנות ה-90' הייתה פריסה נהדרת בכל הארץ, אבל מה שקרה בשנים האחרונות, יש סוג של קבעון, סטגנציה. הערך האמיתי של החיבור בין החקלאי לקרקע כנראה הולך ונעלם ומה שקורה בשנה האחרונה עם חבריי, און, יואל, שלקחו על עצמם, ואני כנשיא התאחדות האיכרים תומך ואתמוך במהלך של להחזיר את הדור הצעיר, כי אם אנחנו רוצים להוציא את החקלאות מהבוץ, זה רק באמצעות הכניסה של הדור הצעיר. המהלך שמנסים להשיג פה, לגרום לכך שיש שבוע עבודה בכל הארץ, ואני אומר לך, יש כסף היום בקרן הקימת לישראל שמוכנה להשקיע במערכי שיעור ולהטמיע בכל בתי הספר ולתמוך - - -

גם משרד החקלאות מוביל - - -

אני מודה לך אדוני היושב ראש על היוזמה.

לגבי הדור הצעיר, אנחנו אומרים, כי האדם הוא עץ השדה, ולמה? יש לזה הרבה פירושים. אחד הפירושים, כמו שהפרי לא יכול בלי אביו, העץ, גם ההמשכיות של העץ לא יכול להיות בלי הפרי, וככה החקלאים, ואני מבין את ההוא שנחנק, לא יכול היה להמשיך. כשהוא יודע שדור ההמשך לא בא אחריו, כל זה הולך לטמיון.

יואל, תציג.

יואל זילברמן, "השומר החדש".

קודם כול אני חושב שבהמשך למה שחיים אמר - - -

בוא אני אגיד לך משהו. אני לא יודע אם כבר מלמדים בבתי הספר מי היה השומר. "השומר החדש" הוא כבר לא חדש. זה בהומור, אבל לא נמחק את ההיסטוריה.

טוב, אז אמרו לגבי חיים גורי ז"ל, וכן הלאה. אין ספק שיש לזה סימבוליות גדולה לגבי היום הזה.

אמרת לגבי האדם הוא עץ השדה, אז אומרים שהיום זה יום הדין. כמו שיש לנו ראש השנה, לאדם זה ראש השנה, זה יום הדין של האילן ואנחנו בעצם פועלים כדי להבטיח את הקיום של הטבע, של העצים וכן הלאה, להמשך.

אני חושב שיש פה עוד שלושה דברים. יש את העניין של הערכים והמורשת, און יגע בזה לעומק. יש את העניין של המשבר של החקלאות. כולנו עוסקים בזה מבוקר עד לילה.

יש עוד תחום שכן חשוב לציין אותו כאן. יש את בתי הספר המקצועיים שמשרד החינוך מאוד רצה להרים אותם לאורך השנים האחרונות וזה לא מצליח להתרומם, ולצד הדבר הזה יש את המשבר של כפרי הנוער, מעל 40 כפרים שהם נמצאים במצב של סטגנציה כבר הרבה מאוד שנים ואף אחד לא באמת יודע איך להרים שם פלטפורמות רציניות שייקחו ויחזירו, מה שנקרא, עטרה ליושנה, וזה אפשרי. השטח החקלאי עוד ישנו, הכלים החקלאיים עוד ישנם. בסוף מגיע מפעיל חיצוני ועושה את זה עבור בתי הספר ברוב המקרים.

אני חושב שבתוך התחום הזה שמשלב את ההתנדבות בחקלאות, שמשלב בעצם להרים את קרנה של החקלאות בכלל, זה יכול לתת לכל אותם גורמים, ממש להרים את קרנם בחזרה ולתת פה מענה אדיר למשרד החינוך שלדעתי עוד לא מבין את האתגר שמחכה לו בעוד עשר שנים, שיש רכב אוטונומי ועולם הלוגיסטיקה של כל העולם הולך להשתנות ולהתהפך. כבר רואים את המכולת הראשונה שאין בה אפילו לא מוכר אחד, ואנחנו מבינים שאם לא תהיה איזו חזרה, איזשהו משהו שיביא את האנשים מחדש להתנסות בעבודת כפיים, אין להם בעצם עתיד של איפה לקחת חלק ולהשתלב וכנראה שרוב רובם לא יהיו לא טכנאי מחשב וגם לא מעצבים - - -

רציתי להציג שאנחנו נהיה עוטף עזה, אז מבינים את החשיבות של החקלאות.

כולם ידברו. זה שהם הולכים, הדיון נמשך והפרוטוקול נמשך. בהצלחה בהמשך היום.

מרגי, תודה.

בבקשה.

נסיים רק את המהלך. מה למדנו מכל התקופה הזאת? קודם כול למדנו שהחקלאי לא יכול להעמיד היום לוגיסטיקה לקבוצה גדולה, ושחקלאי, כדי להפעיל מתנדב בחקלאות, הוא חייב פתרון לוגיסטי. בעצם יצרנו את הפתרון הלוגיסטי הזה. זה מאוד פשוט, זה טנדר ועגלה עם כלי עבודה, 500 כפפות, 100 טוריות, 100 מזמרות וזה עובד.

מבחינת ניהול העבודה, אז אמרנו, החקלאי לא מיומן בהפעלת מתנדבים. עשינו שתי הכשרות, קודם כול הכשרת מדריכים. אם אתם מכירים מדריכי טיולים, מדריכי תו תקן, אז הוספנו להכשרה של המדריכים אצלנו הכשרה בניהול עבודה, איך מנהלים עבודה איך מנהלים עובדים, איך מכניסים מוטיבציה, איך מוודאים שהתלמיד כפועל באותן שעתיים-שלוש שהוא פועל, הוא באמת עומד בהספקים הנדרשים, מה קורה עם תלמידה או תלמיד שלא רוצים להוריד את התיק מהגב כי הם מפחדים שהוא יתלכלך והם שמים אותו על המחצלת, וכל ההתמודדויות האלה. במקביל התחלנו הכשרות לחקלאים, ללמד מחדש את החקלאי איך מפעילים מתנדבים. התחלנו ממספרים קטנים. כרגע אנחנו סביב החמש הכשרות - איך מפעילים חמישה-עשרה מתנדבים, אבל ברור שזה יכול גם לגדול.

נקודה שלישית שלמדנו, שחייבים לייצר התאמה לקהל יעד. זה כמו שרשת שיווק עכשיו רוצה לשווק בקהלי יעד שונים, היא חייבת להתאים גם את האריזה וגם את המוצר עצמו לקהל היעד. מה זאת אומרת? סוגי עבודות. אמרנו שצריך שהעבודה החקלאית תהיה עבודה שהיא מייצרת מינימום נזק, אז צריך לקבוצה שהיא קבוצה שהיא לא מיומנת, להביא עבודה, שזה למשל איסוף גזם. קבוצה שהיא יותר מיומנת או קבוצה שהיא מאוד חזקה אפשר ממש לקחת לקטיף, אבל אם מביאים קבוצה חלשה לקטיף או קבוצה שהיא לא מיומנת, אז הקטיף נהפך למלחמת תפוזים.

און, בגיל היסודי לקחו אותנו לימי קטיף מבית הספר, אזור משאבי שדה, שדה בוקר, כל הנשירים, פירות נשירים, ואני רוצה להגיד לך, לא זוכר שעשינו נזק ולא זוכר שעברתי איזו הדרכה של שלושה ימים. הייתה הדרכה קצרה, עלינו על הסולמות ואחר כך מי שהיה צריך למיין, מיין.

הדור היה יותר מחובר.

כן, זה דור אחר. הדור הזה צריך יותר הדרכה. זו לא הדרכה של שלושה ימים, זו הדרכה של 20 דקות וזה סרטון ביוטיוב שאנחנו שולחים למורה לפני שהיא מעבירה בוואטסאפ לתלמידים, שמסבירים מושגים שהחבר'ה לא מכירים, מה זה "חזירים". הרי זה אלה הקטנים שמורידים למטה בזית או בחוחובה, אז התאמה לקהל היעד, התאמה של תנאי המזון והלינה. יש פה חבר'ה של של"ח שמלווים אותנו בצורה מאוד קרובה. לימדו אותנו שאם אתה לא תדאג, כמו שקוראים לזה בשל"ח, למורה נחמה, שיהיו לה בלילה את התנאים המתאימים והיא מתוך זה תביא את בית הספר ותביא את הכיתה ותרצה לבוא גם שנה הבאה, והכוונה זה חדר ברמה של אכסניית אנ"א, משהו כזה, אז זה לא יעבוד. התאמה של תנאי המזון והלינה, וקבוצה מחו"ל, אם אתה תביא אותה לתנאי לינה של אוהלי איגלו בקמפינג, אז כנראה שהם לא יבואו שוב. צריך לכל קבוצה להתאים את תנאי המזון והלינה ולהתאים את סוג ההדרכה. הדרכה של נוער דתי-לאומי לעומת הדרכה של נוער מעירוני ה' בתל אביב, ממש צריך להתאים את ההדרכה לקבוצה וזה מאוד ברור.

לסיכום, המוצר מבחינתנו, של התנדבות חקלאית ככלי חינוכי עבר בדיקה, מוכח כמוצר מצוין. שוב, השנה סדר גודל של 80,000 משתמשים. מערכות המתנדבים השונות שלנו ושל הארגונים השונים ערוכות להפעיל מסות של מאות אלפי מתנדבים. שוב אני אומר, יש צמא לזה גם בחברה החרדית אם זה יופעל נכון, דרך הנושא של מצוות התלויות בארץ, ובטח בחברה הערבית יש צמא לעניין הזה. בשלה השעה לפעולה ממסדית שתמסד את שבועות העבודה לנוער וצעירים ברמה ארצית. זה מבחינתנו השורה התחתונה.

אנחנו את משרד החינוך נשמע בהמשך. נעשה סבב התייחסויות משמאל לימין.

רצית לומר משהו.

אני רוני טרנובסקי בן עמי, אני נציגה של מועצת תלמידים. היה לי חשוב מאוד שתדעו שבאמת כל מועצת תלמידים, אני מההתיישבותי, של הפנימיות, הקיבוצים, כל אלה שלא העירוניים. אנחנו תומכים ואנחנו מאחוריכם, וגם אנחנו פעלנו ועשינו דברים. קידמנו גינות קהילתיות ושווקים חקלאיים וגרעיני התנדבות. דור העתיד לא לגמרי שכח מהחקלאות.

אני מקווה.

אנחנו עובדים קשה כדי שנזכור.

תודה. אתה מעוניין להתייחס?

אני אגע בשתי נקודות. קוראים לי שייקה, אני גם מתנועת "השומר החדש". עבדתי במספר תפקידים. בתפקיד אחד לפני אחרון שלי עסקתי עם כל המתנדבים בשבועות עבודה ומתנדבים שמגיעים ליום אחד עד שלושה ימים להתנדבות. כרגע אני מדריך בתיכון שנקרא "קמפוס חקלאי אדם ואדמה", קמפוס חקלאי חינוכי. זה בעצם גילאי תיכון, כיתות ט' עד י"ב שנמצאים במושב חצבה בערבה. שם בעצם אנחנו קבוצת פועלים שקמים כל בוקר בשעה 4:45 בבוקר, יוצאים לעבודה בשדה כל יום, כולל כל הצוות. אני פועל בדיוק כמו שכל תלמיד אחר פועל. אחרי זה אנחנו לומדים לבגרויות לפי מה שצריך, משרד החינוך. בערב אנחנו בעצם מכניסים תוכן ערכי: ציונות, יהדות, פילוסופיה, מזרח תיכון, כלכלה, הרבה מאוד דברים שלא לומדים אותם דרך משרד החינוך ובעצם נותנים לילדים כלים להכיר את העולם פחות או יותר. הרבה טיולים. זה נכנס בהרבה מסגרות של הרבה טיולים. מאוד מתעסקים בחדשנות לימודית, זאת אומרת שלא צריך ללמוד אולי שמונה או תשע שעות בבית ספר, אלא מספיק אפילו - - -

מה גודל הקבוצה?

קבוצה כיום מונה 35 תלמידים בכיתות י' עד י"ב. שנה הבאה אנחנו ערוכים לקבל עוד כ-30 תלמידים.

מאיפה הם?

הכי צפונית שלנו מגיעה ממושב לימן בצפון, קיבוץ כפר הנשיא, ממושב חצבה בערבה, מכפר סבא, רעננה, הוד השרון, תל אביב, ירוחם כמובן, תקוע. מגיעים חבר'ה מכל הארץ. זה בדיוק הנושא של החיבור לאדמה, בעצם התהליך הזה שקורה בחיבור של בן נוער לאדמה, גם בעבודה קבועה וגם באופן יומי.

אני אגע בקבוצות של המתנדבים, להראות כמה החיבור קיים וכמה הם צמאים לחיבור.

מאחר ואנחנו שואפים למסד את זה, איך הם הגיעו לזה? איך זה שווק? אם אתה לא הבנת את השאלה.

הקבוצות החד יומיות מגיעות לזה דרך בית הספר, דרך הסכמים שעושים עם חברות טיולים ובתי הספר, ותלמיד בעצם לא מגיע מרצונו החופשי אלא הוא מגיע מטעם בית הספר במהלך טיול שנתי. אחרי שהוא שמע את ההדרכה בבוקר, הוא מתחבר. בממוצע, מכל קבוצה חמישה עד עשרה חבר'ה נשארים כמתנדבים קבועים ב"שומר החדש", נכנסים לאיזו קבוצה והם בעצמם מגיעים לקבוצות הבאות להפעיל עוד קבוצות כאלה שמגיעות לשטח על חשבון זמנם הפרטי. לתוכנית "אדם ואדמה", לקמפוס החקלאי-חינוכי, חממה חינוכית נקרא לזה מעכשיו, מגיעים ילדים ממסגרות טובות, לא נוער בסיכון ולא נוער מחונן. מגיעים נערים נורמטיביים שפשוט הבינו שלשבת תחת אורות הניאון במשך שמונה-תשע שעות ביום זה יכול להיות אפילו קצת מיותר, ויש להם הרבה מאוד דברים לעשות, הרבה מאוד זמן שהם יכולים לעשות בו הרבה מאוד דברים חשובים וללמוד עוד דברים ולעשות בידיים, דבר שחסר היום מאוד בשטח.

המסגרת מוכרת על ידי משרד החינוך?

מסגרת מוכרת, גם הפנימייה, גם בית הספר. בסופו של דבר ילד, גם אם הוא מגיע לשעתיים והעבודה נעשית בצורה נכונה עם הדרכה נכונה, הוא מתחבר, הוא אוהב את זה. הוא מתחבר גם לחיבור לארץ, גם החיבור לקרקע ולחקלאות, ובמיוחד אם הוא עושה תהליך כזה במסגרת חינוכיות ארוכות טווח, אז לבטח יצאו כמה חקלאים גם בעתיד.

תודה. בבקשה.

קוראים לי לימור ספראי, אני מנהלת מחלקת חינוך וצעירים בתנועת הקיבוץ הדתי.

קודם כול אני מברכת את היוזמה הזאת, גם את היוזמים וגם את חבר הכנסת מרגי על הדיון הזה.

אני רוצה רגע להגיד דווקא לא בכובע של תנועת הקיבוץ הדתי. אני בת לחקלאי, גדלתי במושב גן-אור בגוש קטיף, זוכרת את שבועות העבודה והצד של החקלאי שצריך להתמודד עם מלחמות עגבניות שזורקים אחד על השני, עם הקסם שבזה, עם העזרה שבזה ועם המחירים של זה.

אני רוצה להגיד שלתנועת הקיבוץ הדתי יש היום 22 קיבוצים ומושבים שיושבים בכל רחבי הארץ מצפון ועד דרום ובעצם הם מקיימים - - - בהצלחה רבה, אבל בקושי רב שהולך וגדל עם גזירות כאלה ואחרות. יש לנו תשתית היום גם לאירוח של קבוצות כאלה, גם של החקלאות עצמה, של הפעילות החקלאית.

אני רוצה להגיד שבחמש-שש השנים האחרונות אנחנו בנינו מערכי חינוך שגם יוצאים אל בתי הספר וגם עם קבוצות שמגיעות אלינו, קבוצות של חינוך בלתי פורמלי בעיקר, אבל גם של פורמלי. את המעט שהצלחנו להפעיל, הפעלנו בהתחלה. קבוצות רבות פונות אלינו כל שנה, גם במהלך השנה ובעיקר בקיץ כדי להגיע למה שנקרא שבוע העבודה, ולרוב בסוף הסיפור הזה נופל, והוא נופל בעיקר מהסיבה התקציבית. שבוע העבודה הכי בסיסי לחבר'ה ישראלים שלא דורשים תנאים יותר מדי גבוהים עולה כ-300 שקלים למשתתף לשלושה ימים, מחיר שנשמע סביר, כולל פעילות חינוכית.

אני אשאל שאלה אפיקורסית. למה צריך לעלות לו בכלל? אני יוצא מתוך הנחה שזה צריך להכניס לו.

בדיוק, ואז הבחור או הבחורה או הקבוצה שואלים, למה אני צריך לשלם על זה? אני בא להתנדב, אני עושה לכם טובה, אבל החקלאי לא יכול לספוג את העלויות של האירוח, של האוכל. הידיים העובדות האלה הן באמת לפעמים עוזרות, לפעמים לא. הם מקבלים גם תוכן חינוכי. אנחנו לא רוצים שהם רק יבואו, ישחקו בעגבניות וילכו, אלא שיהיו להם שיחות, שיהיו להם פעילויות קצת בשביל זה, אנשים שילוו את המערך הזה, רכז לוגיסטי, מדריכי תוכן וכו', ולכן הדבר הזה פעם אחר פעם נופל, כי אנחנו לא מצליחים להחזיק את זה מבחינה תקציבית.

בעצם מה שאנחנו מבקשים פה היום זה באמת איזושהי תמיכה ממשלתית לשבועות עבודה. אני חושבת שכולם יצאו נשכרים. אנחנו תומכים במהלך הזה, רוצים להיות שותפים, ואנחנו באמת מאמינים שגם הדור הבא יצא נשכר בחקלאות ויהיו חקלאים באמת בעתיד. כמו שאמרתי, גם התלמידים עצמם מרוויחים מזה. זה ערך חינוכי ראשון במעלה.

תודה.

אני איתמר מתנועת "דרור ישראל".

אנחנו גם כמו ה"שומר החדש", מפעילים לא מעט פרויקטים כאלה ושבועות עבודה.

אין לי הרבה מה להוסיף. אני חושב שהדברים נאמרו בצורה מאוד חדה וברורה. אני כן רוצה לחזק את מה שאמרתם. אחד הדברים ששונים מה שאתה תיארת, שהגעתי וכתבתי, זה שמשרד החינוך הוא קצת אחר. הוא דורש הרבה יותר השגחה, תקינה, דברים לעמוד בהם, דרישות למורה, לתלמיד - - -

אני יצאתי מטעם אותו משרד חינוך.

נכון. לבטיחות, היום להפעיל פעילות, זו באמת אופרציה שלמה שאתה צריך לדעת גם את העבודה החקלאית וגם איך עושים של"ח ואיך עושים טיול וכל חוזר המנכ"ל, את כל הדברים האלה. החיבור שנדרש לעשות פה, זה לאפשר אותו, אז אני מחבר את שני הדברים ואני חושב שזו באמת הכוונה והכיוון, שדברים קיימים וזאת הנקודה שבה הם נפגשים - - -

מי עוד רוצה להתייחס? בבקשה.

אהלן, אני יואב מור, אני מתנדב ב"שומר החדש". אני תל אביבי מלידה, אז עבודת כפיים אף פעם לא הייתה הצד שהייתי בו מיומן, אבל אני יכול להגיד שיש פה בעצם - - -

כשאתה אומר עבודת כפיים, גם ברחוב המסגר עבדו עבודות כפיים.

אני מצפון תל אביב, אפילו לא מרחוב המסגר.

יש פה הזדמנות פז. בסך הכול אנחנו חברה מודרנית ואינדיבידואלית. המדינה לא יכולה לכפות שום דבר. יש לה פה הזדמנות פז להשקיע משאבים מאוד מינימליים באופן יחסי בשביל לעודד פעילות. אני לא יכול לדמיין פעילות עם קונצנזוס יותר גבוה, אם על כל דבר היום שמישהו מציע, מישהו יכול להגיד, אני חושב שזה לא. אני לא יכול לדמיין מישהו שישלול את הפעילות הזאת אולי בגלל שיגיד שזה עולה כסף.

אני הקטגור עכשיו. אני מנהל בית ספר. יש לי על המדף "מסע ישראלי". עכשיו שיווקת לי את שבוע עבודה חקלאי ובאה חברה עם אג'נדה כזו, הציעה לי טיול אחר ואני צריך לקבל החלטה. אף אחד לא אוהב לפסול. פסילה לא תהיה. השאלה אם המשרד חושב שצריך לעשות שטנס אחד או לפחות לראות איך אנחנו מחלקים את העוגה, לא מבחינה תקציבית, לפי הצרכים של החברה הישראלית. לא למקד הכול בסוג של ערכים, אלא משהו שייתן מכל - - -

תיווצר פה תחרות בריאה בין יוזמות ברוכות כאלה שיתחרו על מנהלי בתי ספר והם בסוף יצביעו, ופה נראה לי שנמצא פה מוצר איכותי שכבר תופעל מספר שנים והונגש לפי כל הפרמטרים המודרניים. זו לא התנדבות של פעם שלא היה צריך להסביר שום דבר. היום יש הרבה יותר דרישות ונוצר פה באמת המוצר הזה שבעצם מוציא את כל הצדדים נשכרים ויוכל להתחרות כמו שאמרת, על רצונותיהם של מנהלי בתי ספר, תנועות נוער וכו' וכו'.

בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. ד"ר אסף לוי, סמנכ"ל גורמי יצור במשרד החקלאות, בין היתר אחראי גם על תחום של החינוך לחקלאות.

המשרד זיהה מזמן את הבעיה של הצערת החקלאית, ומזה מעל לחמש-שש שנים יש לנו מספר פעילויות שבעצם מנסים לגרום לחינוך לחקלאות והצערת גיל החקלאים. אנחנו תומכים בעמותות האלה כדוגמת "השומר החדש", "דרור ישראל" וכולם, ואני מזמין גם אתכם להיות חלק מהפעילות של הקול קורא שלנו, של חינוך לחקלאות. יש לנו סכום לא מבוטל מהתקציב - - -

מה הייעוד שלו?

יש לנו נוהל תמיכה בעמותות שבעצם תומכות במתנדבים בחקלאות, שתומכים ב"שומר החדש" ב"דרור ישראל", בכל הפעילויות האלה, שנותנים להם את כל המסגרת בעצם האופרטיבית גם של המדריכים, גם של הציודים, של הכול.

אתה יודע לומר לי מה גודל התקנה הזו של התמיכה?

כן, בוודאי. זה בין 18 ל-15 מיליון שקל בשנה. מעבר לזה יש לנו עוד שלושה פרויקטים אחרים של סטודנטים בחקלאות, של חיילים משוחררים בחקלאות ותמיכה בעובדים ישראלים בחקלאות. זה עוד כ-6 מיליון שקלים. כל שנה אנחנו נאבקים לאגם את התקציב הזה. זה לא פשוט מהתקציב הלא גמיש של משרד החקלאות להקצות לזה, אבל אנחנו שמחים שההנהלה מקצה לזה את הסכומים. בשנים האחרונות שאני אחראי על זה בעצם, אנחנו נשארים באותה רמה ואנחנו גדלים.

מעבר לזה יש לנו פעילויות נוספות של תמיכה והצערת החקלאים. הגענו להסכם עם האוצר ב-2017 שאנחנו הולכים בעצם על פרויקט של 160 מיליון שקל לחקלאים חדשים, ושיקום, נקרא לזה, נחלות מוזנחות.

עלה פה הנושא של גינות קהילתיות. המשרד פרסם קול קורא של 8 מיליון שקל לתמיכה בגינות קהילתיות עירוניות כדי בעצם להנגיש את החקלאות לדור הצעיר ולילדים שבעצם מבתי הספר לא יצטרכו ללכת רחוק ותהיה להם גינה קהילתית שיעבדו ואולי מזה יתחברו לעבודה.

אני מדבר בלשוני, אנחנו על זה, אנחנו תומכים בזה וכמובן שאנחנו תומכים בפרויקט של שבוע עבודה בחקלאות.

משרד החינוך, כל העניים נשואות אליך.

קודם כול תודה, אני מברך את האנשים ואת הוועדה. לי קוראים יובל אשוש. אמרתי שאני מעוטף עזה, לא גוש קטיף. אני תושב כפר מימון, מושב של חקלאים שפעם היה, לצערי כבר הצטמצם ורובם כבר לא חקלאים.

אבל עדיין יש חקלאות על ידי כמה בודדים.

בודדים.

כמו כל המושבים.

נכון.

סליחה שאני קוטע אותו. אמנם מספר החקלאים הצטמצם, אבל השטח החקלאי המעובד לא מצטמצם.

נכון.

תשאל את אותם חקלאים אצלי במושב, אני מדבר איתם על זה. כשאני רואה שהילדים שלהם לא איתם, הם מרגישים בודדים מאוד ומתוסכלים והם יודעים שזהו זה הסוף. עניין של זמן עד שהוא מחסל את המשק.

ולכן אנחנו מנסים לחשוב על הדור הבא של החקלאות, שזו חקלאות מדייקת, חקלאות הייטק ודברים כאלה, כמו אצות ודברים שבעצם יביאו את הצעירים לחקלאות.

זה לא סוד שהחקלאות היא ציונות. לכולם זה ברור וידוע שאנחנו צריכים, ולכן כמשרד אנחנו שוקלים את זה בחיוב, אנחנו תומכים בזה. יושב לידי און. חברים, אנחנו עובדים על פרויקט של מסעות. יש לנו מסעות מעצבי זהות, עשרות כאלה בשנה שאנחנו עושים. השנה הושקע כמעט 4 מיליון שקל רק איתם בנושא של מסעות של ארבעה ושלושה וחמישה ימים.

סביב החקלאות.

לא, מסעות שאנחנו יוצאים ארבעה ימים לשטח, שאנחנו חושבים להכניס יומיים בהתנדבות, חלקם אפילו בנושא חקלאות.

אין לחצים מאותם בתי ספר שדה ומסעות ישראלים? זה לא מהווה איום על ה"עוגה"?

חלק מההתנדבות, מנהל בית ספר או כשיושבים עם הצוות, בוחר התנדבות אחרת. חלק בוחרים בחקלאות ואנחנו תומכים, אבל צריך לדעת שיש לזה קצת פרוצדורה קצת בעייתית, כל נושא האבטחה, כל נושא ההסעות, כמו שהוא הרגע הזכיר את נושא הלינה. אנחנו מעודדים, תומכים, ואתמול בלילה ראיתי הודעה לתקשורת ששר החינוך הוציא עם העתק למנכ"ל ולכולנו, שתוך חמש שנים הוא רוצה להפוך את זה מ-47,000 ל-90,000. הוא קרא לזה "יום חג לקראת ט"ו בשבט".

מה זה 47,000?

כיום יוצאים, עושים מסעות ובתוכם מכניסים את נושא החקלאות. הוא רוצה תוך חמש שנים להכפיל את זה ל-90,000, זאת אומרת שיש אמירה ברורה שלנו כמשרד, שהדבר הזה חשוב, רצוי.

אני רוצה להיות יותר פרקטי. המשרד מפעיל את ארגוני הנוער ואת תנועות הנוער.

נכון.

אם המשרד רוצה באמת להכניס את זה ל-DNA של מערכת החינוך, את סוגיית החקלאות והחיבור לאדמה, זה צריך לבוא כפרמטר כמעט בכל מבחן תמיכה או תקצוב, ואני אסביר מה אני אומר. ארגוני הנוער מוציאים את החברים שלהם לכל מיני גיחות. מי שמכתיב את דרכי הפעולה, אפשר שמשרד החינוך יתמרץ. דיברנו על המסעות.

אשאל אותך שאלה. המשרד מתאמץ במגמות לקטע של הבגרות. מכניס גיאוגרפיה, חשמל, והכול מס שפתיים כי זו בגרות. אי אפשר לדלג על המגמה כי הוא לא יצא לא גיאוגרף ולא חשמלאי. הוא נקרע ומתאמץ לעבור את המגמה. מגמת החקלאות, אתה משיג את האפקט הכפול. אתה לא הופך אותו לחקלאי. המגמה היא שהוא ידע, ילמד, יכיר, יתחבר.

האם אתה יודע להגיד לי היום כמה תלמידים, אם בכלל, בשאר התיכונים או רק בתיכונים החקלאיים או בתי הספר החקלאיים? אני חושב שלתת את זה על המדף לכל תלמיד, לבחור את המגמה שלו ואם הוא רוצה לבחור מגמת חקלאות, לתת לו את זה. אם עושים את זה לחינוך גופני, שזה סליחה על הביטוי, איך אצלכם אומרים, כלאם פאדי? אז אפשר לעשות משהו מעשי וממשי. אם רוצים באמת להפוך את החקלאות לנגישה ולזמינה לתלמידים, לחבר אותם, אני חושב שצריך - - - . תבוא ותגיד לי, יש אולי 15,000 תלמידים שעושים את זה במסגרות כאלה ואחרות, זה עדיין לא. אני אומר, שים את זה על המדף, ואז אם אתה תעשה את זה כמגמה, אז אוטומטית אותו מנהל יידע שהכיתה הזו שלקחה את זה כמגמת חקלאות למסע הישראלי שלה, הם לא ילכו להתנדב פה ושם בצביעת בתי קשישים או משהו כזה, שזה חשוב ואני לא מזלזל בשום דבר, אבל לפחות הקבוצות האלה שלקחו את זה כמגמה, יצאו לשבוע התנדבות, שיקבלו גם את נקודות הזכות של ההתנדבות, יקבלו גם את ההכשרה המעשית, גם יוכלו להכין עבודה על רקע מה שהם למדו. אלה המלצות מעשיות.

מעבר לזה, אם לוקחים את מערכת השעות הכללית כבר בכיתות הבוגרות של היסודי ולהתחיל לתת. אני לא יודע לומר לך אם יש את זה היום. להתחיל תהליך של למידה, תהליך של התחברות. אתה לא יכול לחנך את הילד, כל היום לדחוף אותו ל-5 יחידות, והוא יודע, כבר הוא רואה את עמק הסיליקון והוא רואה את הרצליה פיתוח ואת הסייבר, ותגיד לו, שמע, בוא איתי לקיבוץ גינוסר, אם עדיין יש שם מטעים, בוא נלך לקטוף שם, בוא נעטוף את הבננות בשקים כחולים. זה תהליך. השאלה אם מערכת החינוך התנתקה מזה. אני לא יודע לומר לך. אני אומר הכול בהסתייגות. יכול להיות שהמערכת התנתקה מזה. אם רוצים לשנות, צריך להתחבר, ולהתחבר זה מלמטה.

אנחנו יותר ממסכימים. התחום שממנו אני בא, ממינהל חברה ונוער, שמתעסק יותר בחינוך הלא פורמלי, קשה לי להגיד על נושא של בגרות, זה כמו הרבה חוגים. אני בעברי לימדתי לימודי ארץ ישראל גם 5 יחידות. בקושי נשארו המגמות האלה. הדברים האלה כמו שאתה אומר, הולכים בכל תחום בגלל שהבוגרים שלי מסתכלים על איפה הכסף נמצא, על איפה באמת מרווחים.

אני נותן רעיונות.

אני מאוד מסכים.

אני בא ממועצה אזורית. אני איש מושב.

מאיפה?

מרחבים. אנחנו שכנים לא רחוקים. אני אומר לך, לבוא לחשוב. בתי ספר אזוריים של ההתיישבות הם גדולים, הם 700 ו-800 ו-1,000 תלמידים והם דור ההמשך. להם זה לא זמין. להם זה לא נגיש. לפחות תן שם. לפחות תן תיעדוף במועצות האזוריות. תן את המגמה הזו בהעדפה. תאמין לי, אז האבא ידחוף את הבן, והבן יגיד, אם אני גם זה וגם זה ויש לי את המשק. השאלה אם יש חשיבה הוליסטית.

מאוד מסכים איתך. כשלימדתי בנתיבות, היה לפניו ד"ר שושני שאמר, "כל תלמיד יכול", וניסו באמת את כל המקצועי שהרגע פה דיברו החברים, להוריד לגמרי, כמעט ואין מקצועות, מה שנקרא, מקצועי, וכשאנחנו באנו כמורים בתוך המערכת, ניסינו להסביר בכל פורום, לא כולם צריכים להיות 5 יחידות ולא כולם צריכים 5. יש ילדים שרוצים מקצוע.

מה הבשורה שלך היום?

להגיד לך שאתמול ראיתי שהשר והמנכ"ל ואנחנו כמשרד במינהל חברה ונוער, הולכים, מאמינים בזה. זה חשוב, זה ערכי, נתמוך בזה. כל פורום וכל רעיון שעולה, אנחנו באים במיוחד. כרגע מה שאומר, כי איתם אנחנו עובדים על כל נושא המסעות מעצבי הזהות, תומכים בזה.

תודה. מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. בעיר שלי, סח'נין, יש בית ספר לחקלאות. אני לפעמים מבקר שם, רואה מה שם מתנהל. באים מבתי ספר ומגנים. יש שעות מסוימות שהם מביאים אותם לשם כדי לראות מה מגדלים, את הירקות, את פינת החי, את כל הדברים, הפרחים, איך נוטעים. אתה לא מתאר לעצמך כמה הילדים שמחים, כמה הם מחוברים לזה, כמה הם אוהבים את זה.

איך זה נקרא?

בית ספר חקלאי סח'נין. יש כמה בתי ספר חקלאיים במגזר הערבי. יש בכפר קרע נדמה לי, יש בטמרה. יש שלושה-ארבעה. גם הם סובלים שאין שעות ואין תמיכה.

אם באמת רוצים לחזק את העניין של החינוך החקלאי, את החקלאות, למרות שהחקלאות כתחום כלכלי זה לא כל כך היום - - -

למה? תשאל את מתיישבי גוש קטיף. זה היה סטרט-אפ. המדינה מזמן הייתה צריכה לעשות פעולה מערכתית שתציל את החקלאות. היא מערימה קשיים. הרגולציה חונקת, מטורפת.

שאלו בראיון את ליצמן משהו, אז הוא אמר, "עם השבת כבר גמרתי". אי אפשר לזרוק את כל העתיד של המדינה על יוקר המחיה. אפשר לטפל ביוקר המחיה בהרבה תחומים. אני לא מבקר את פתיחת השווקים, אני רק אומר, צריך להסתכל בצורה רחבה יותר, מאוזנת יותר, לראות איך מקיימים. צריך לקיים את החקלאות. כולם מדברים על הערך הזה אבל עושים בדיוק הפוך.

מועצת המתנדבים בחקלאות, שזה "השומר החדש", "דרור ישראל" ועוד כמה ארגונים, לגישה שלנו, אנחנו רוצים לשנות את השיח הבכייני בעולם החקלאות.

נכון.

חקלאות זה דבר רווחי, זה דבר חזק.

החקלאים שעושים היום חקלאות, הם מתקשים. המדינה לא עוזרת להם בהרבה דברים.

יש מקומות שגם לא יודעים לנהל את העסק.

ליצואנים אפשר לתת ביטוח, לחקלאים זה צרה צרורה. חקלאי לי אמר לי, שמע, אני מרגיש כמהמר. אני כל פעם לוקח את ה-300, 400 דונם, אני יוצא לדרך וזה הימור. צריך לסייע, צריך לתת כלים כדי שזה יהיה, א', גם מאתגר, ב', רווחי. זו לא מילת גנאי להיות רווחי.

אני רוצה לסכם. האם אתה יכול להגיד לנו כמה שעות במערכת החינוך הרשמית יש לחקלאות? כמה שעות נותנים לחינוך חקלאי, לביקורים האלה שהזכרתי? מה עושים כדי לתמוך בבתי ספר כאלה? משום שאם אנחנו רוצים ללמד או לחנך או להטמיע את האדמה כערך החקלאות, צריך להתחיל מהגיל הצעיר.

בבקשה.

הערה. מדברים על חינוך לחקלאות ולהתנדבות, אבל היום אחד הגורמים שמפריעים לנוער שרוצה לעבוד בחקלאות, זה חוק עבודת נוער, מאוד קשוח, שלא מאפשר לנער בקיבוץ לעבוד בחקלאות שלו. אסור לו לחלוב ברפת בשבת, אסור לו לחלוב בשישי, אסור לו לחלוב בשעות הבוקר, בשעות הלימודים. אסור לעלות על שום כלי חקלאי.

מה שקשור לחקלאות, צריך החרגה.

זה אמנם לא הדיון, אבל בטח כשמדברים על חינוך לחקלאות, לעזור בנושא הזה של חוק עבודת נוער.

משפט, כן.

אני שני מ"דרור ישראל". אנחנו גם בוגרי הנוער העובד והלומד.

שתי הערות. דבר ראשון לגבי באמת ההבדל בין מסעות וכדומה, שאנחנו עושים ב"נוער העובד" ומכירים היטב את חוזר מנכ"ל, לבין שבוע החקלאות, זה דבר שצריך טיפול מיוחד. גם בשל"ח מכירים את זה.

הדבר השני בנושא חוק עבודת נוער. חוק עבודת נוער הוא דבר חשוב. צריך לשמור עליו. אנחנו איגוד מקצועי לנערים עובדים וצריך לטפל.

זה לא סותר. אפשר להפריד במסגרת החוק. אף אחד לא רוצה לעבור על החוק.

נכון.

ברגע שזה קשור לחינוך לחקלאות וחיבור, הולך ביחד, זה גם עבודת הנוער - - -

ההיפך, צריך לחבר את זה ביחד ואפשר בהחלט לפתור את זה אם זה גם נעשה במסגרת משרד החינוך.

תודה. און, ארבעה משפטי סיכום שהם יופיעו בסיכום הדיון. עכשיו תחשוב שאתה יושב פה ואומר ארבעה משפטי סיכום שזה פנייה גם למשרד החקלאות, גם למשרד החינוך. מה אתה מצפה מהם?

תראה, אתה הזכרת את אבא שלי קודם.

עליו השלום. שיתפנו פעולה כאיש באר שבע, בתפקידים שלי בבאר שבע. במדבר הצחיח הזה הוא עשה יש מאין.

בדיוק היה לנו "יום השנה" לפני שבוע. אמרו עליו שהוא היה מאוד ענייני, וזה אחד הדברים שייחדו אותו.

נכון.

אז אני רוצה גם להיות ענייני פה ברוח אבי.

תיארנו פה סטארט אפ חינוכי חקלאי שקורה בשטח. תיארנו פה צמיחה של גרפים, שזה מה שקורה היום בשטח. אפשר לצאת מפה עם המלצות למשרד החינוך, אבל האמת שזה חשוב - - -

קריאה.

מבחינתנו זה לא התוצר שאנחנו מבקשים. התוצר שאנחנו מבקשים לקדם מכאן, מתוך הכנסת, זה מה שהכנסת יודעת לעשות, זה לחוקק חוקים ותקנות. אנחנו רוצים להיכנס לתהליך ביחד עם הוועדה, של לחוקק חוק או לחוקק תקנה שגם תאפשר לעוד הרבה מאוד ארגונים להפעיל את שבועות העבודה החקלאיים וגם תתקצב בבסיס התקציב את הנושא הזה של שבועות עבודה חקלאיים. זה היעד, זו המטרה.

תכינו את החזון, את הרעיון. אנחנו נגיש אותו בשמחה.

תודה רבה.

תודה רבה לכולם, יום מהנה, ט"ו בשבט פורה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:12.