ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 691

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"ג בשבט התשע"ח (29 בינואר 2018), שעה 11:15

1. צו הרוקחים (תיקון תוספת רביעית ד' לפקודת הרוקחים), התשע"ח-2018

2. תקנות הרוקחים (תמרוקים), התשע"ח-2018

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מאיר כהן

יוליה מלינובסקי

איתן ברושי

שרן השכל

מיקי לוי

משה בר סימן טוב - מנכ"ל, משרד הבריאות

רינת בכר - מנהלת מחלקה לתמרוקים, משרד הבריאות

ד"ר אסנת לוקסנבורג - ראש חטיבת טכנולוגיות רפואיות, מידע ומחקר, משרד הבריאות

ד"ר טל לביא - עוזר בכיר למנהל אגף רוקחות, משרד הבריאות

מוריה סיני בן צור - עו"ד, עוזרת ראשית, לשכה משפטית, משרד הבריאות

נילי חיון דיקמן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הבריאות

עידו סופר - רכז תעשייה ומסחר באגף התקציבים, משרד האוצר

שירה דימניק - רפרנטית תעשייה ומסחר באגף התקציבים, משרד האוצר

שי רינסקי - מנכ"ל, משרד הכלכלה

אנואר חילף - ממונה על ייבוא וסחר, משרד הכלכלה

דבי מילשטיין - עו"ד, המחלקה המשפטית, משרד הכלכלה

נעמה גוטליב - יועצת השר, משרד הכלכלה

שי סומך - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יפעת רווה - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אתי כהנא - ראש אגף אכיפה וחקיקה, הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

יפעת כץ - ק' חו' מז"פ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

הדר מרלי - מנהל איגוד תעשיות הריהוט בישראל, התאחדות התעשיינים

קרולין וייס - מהנדסת, מנהלת פיתוח, התאחדות התעשיינים

יואב גזית - יו"ר ענף התמרוקים, התאחדות התעשיינים

אורי שינגרוס - כימאי בכיר, פיתוח, ייצור ושיווק מוצרים קוסמטיים, התאחדות התעשיינים

ד"ר נורית הראל - יו"ר מועצת המנהלים, ד"ר פישר, התאחדות התעשיינים

אסף הראל - תלמיד (הבן של ד"ר נורית הראל)

ירמיהו מזרחי - מנכ"ל, חברת א. משי תעשיות בע"מ, התאחדות התעשיינים

ראובן בילט - עו"ד, יו"ר חטיבת הקוסמטיקה, איגוד לשכות המסחר

כפיר גרונר - כימאי פיתוח, סבון, איגוד לשכות המסחר

חנה לאידרשניידר - מנהלת תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

ענת רוזה - מנהלת רגולציה בחברת "לוריאל", איגוד לשכות המסחר

רוז רוזן-ברלוביץ - כימאית פיתוח, איגוד לשכות המסחר

שלמה שניזיק - חבר הנהלת חטיבת התמרוקים, איגוד לשכות המסחר

אורן רווח - יו"ר אסתי לאודר ישראל, איגוד לשכות המסחר

אינג' יוסי ברגמן - יועץ הנדסי, כמיפל, איגוד לשכות המסחר

ד"ר שרה טל - בעלים ומנהלת, חב' ד"ר שרה טל – רישום ורגולציה של תמרוקים, איגוד לשכות המסחר

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה

גולן שלמה אלבז - מנכ"ל, ביוטי קייר, יבואני תמרוקים

אלון אלבז - סמנכ"ל, ביוטי קייר, יבואני תמרוקים

אדם פרידלר - מנכ"ל ובעלים, רשת גוד פארם, יבואני תמרוקים

רון שרוני - מנכ"ל חברה לייבוא מקביל, כל פרפיום ישראל, יבואני תמרוקים

ד"ר לנה אגיב - מנהלת רגולציה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, יבואני תמרוקים

אמנון תגורי - מנכ"ל ג'יימס ריצ'רדסון, יבואני תמרוקים

הלנה ביילין - שדלנית, עו"ד, יועמ"ש של ג'יימס ריצ'רדסון, יבואני תמרוקים

מורן שקלאר - עו"ד, יועצת משפטית, א.פ.י חורי הפצה, יבואני תמרוקים

צוריאל עובדיה - מנהל, אינשטיין ייבוא, יבואני תמרוקים

אייל מנצור - סמנכ"ל, אינשטיין ייבוא, יבואני תמרוקים

אדהם אבויוסף - בעלים, חברה לייבוא תמרוקים, יבואני תמרוקים

סלמאן אבויוסף - מנהל שיווק, חברה לייבוא תמרוקים, יבואני תמרוקים

רון טיומקין - מנהל כללי, יבואן מקביל, יבואני תמרוקים

דן מזרחי - מנכ"ל, יהודה ל. מזרחי בע"מ, יבואני תמרוקים

רבקה מזרחי - מנהלת רכש ובעלים, יהודה ל. מזרחי בע"מ, יבואני תמרוקים

רונן דוד - מנהל QA, יבואני תמרוקים

גלי עמיר - מנהלת, גלי, יבואני תמרוקים

אורנה ובר - יו"ר, ארגון הקוסמטיקאיות בישראל

בצלאל גרנות - מנהל מכירות

מידד גיסין - יו"ר, צב"י – צרכני בריאות ישראל

ד"ר עמיחי תמיר - ארגון הנכים

משה בר - יו"ר ארגון תנו יד לחרש ונכים למען נכים

שחר קניג - מלווה של יו"ר עמותת תנו יד לחרש ונכים למען נכים

שלו בראנץ - שדלן/ית, עו"ד, מייצג/ת את התאחדות התעשיינים

עופרה שקד - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את חברת יוניליוור

משה ביבי - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את חברת ג'יימס ריצ'רדסון (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: יוניליוור, ש. שסטוביץ, שירותי בריאות כללית)

נועה גונן - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את חברת ג'יימס ריצ'רדסון (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: יוניליוור, ש. שסטוביץ, שירותי בריאות כללית)

יובל אלגד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את איגוד לשכות המסחר (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: ההסתדרות הרפואית בישראל)

ליטל סבר - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את איגוד לשכות המסחר (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: ההסתדרות הרפואית בישראל)

מבשרת נבו - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את א.פ.י חורי הפצה בע"מ, כל פרפיום ישראל בע"מ

טל בנוש - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את א.פ.י חורי הפצה בע"מ, כל פרפיום ישראל בע"מ

יעל גויסקי אבס - שדלן/ית (עו"ד גויסקי – קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה), מייצג/ת את התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

מיכאל שאינסקי - שדלן/ית (עו"ד גויסקי – קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה), מייצג/ת את התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

עלאא ח'לאילי - שדלן/ית (עצמאי/ת), מייצג/ת את אלקליל בע"מ

הלנה ביילין - שדלן/ית

ענת מימון

אפרת סלבין (מתמחה)

ענת כהן שמואל

אירית שלהבת

צו הרוקחים (תיקון תוספת רביעית ד' לפקודת הרוקחים), התשע"ח-2018

תקנות הרוקחים (תמרוקים), התשע"ח-2018

צהרים טובים. היום 29 בינואר 2018, י"ג בשבט התשע"ח, השעה 11:15. היום נדון בנושא התמרוקים.

אתם יודעים שקיימנו כבר דיונים, ובעקבות הדיונים הקודמים ראינו שהנושא סבוך מאוד. כל המשרדים השקיעו זמן רב, כולל בעזרת האיחוד האירופי. נעשו פעולות כדי ללמוד את הנושא גם בבריסל, לשם יצאה משלחת ממשלתית, ואני מודה על העזרה שניתנה ומודה על ההשקעה בלימוד הנושא. היו גם ויכוחים בין המשרדים והיו הרבה מאוד דיונים. אומרים לי שלא מספיק התייעצו עם איגוד לשכות המסחר ועם התאחדות התעשיינים, ואני מתנצל, אז תהיה לנו הזדמנות פה בדיון ללבן. חשבתי שנסיים את זה בישיבה אחת, אבל כבר הזהירו אותי שאין סיכוי. תדעו שנסיים רק אחרי שנרגיש שליבנו את כל הבעיות שמתעוררות.

מאחורי התקנות האלה ברור שיש פה משחק כלכלי גדול, אינטרסים כלכליים גדולים מאוד, אבל יש גם קודם כול אינטרסים של המדינה: בריאות הציבור שלנו, האפשרות לפתוח את השוק ולא להשאיר אותו בידי מונופולים. אני בא ממפלגה שחרתה על דגלה את המלחמה במונופול, ואנחנו נמשיך בזה, כי הוזלת המוצרים וירידה ביוקר המחיה אמורים לשרת את כל אוכלוסיית המדינה. לכן אני מבקש מכולם, למרות שמירת האינטרסים של כל אחד מאתנו, תשמרו גם על האינטרס הכללי ולא רק על האינטרס הפרטי של כל אחד מאתנו.

אני סומך על האחריות שלכם ואני בטוח שנקיים דיון מתורבת והגון. אני פותח את הישיבה למרות ההרגשה שיש פה מתח. אני בטוח שלמרות המתח נתמודד בצורה רצינית עם הנקודות שבמחלוקת ונוכל למצוא להן פתרונות הגונים.

ברשותכם, נפתח עם מנכ"ל משרד הבריאות, אחר כך נשמע את מנכ"ל משרד הכלכלה, נציג משרד האוצר, ואז נציגי התאחדות התעשיינים ונציגי איגוד לשכות המסחר. חברי הכנסת כמובן ישתלבו בדיון לפי הצורך. תודה רבה. בבקשה, משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות.

תודה רבה, אדוני.

אנחנו פה בסיבוב שני של הגשת התקנות, ותיכף אפרט מה היה בתהליך ומה בתוצאה בין הסיבוב הקודם לסיבוב הזה.

זאת רפורמה שבמשרד מקדמים אותה כבר במשך שנים רבות, והמהות שלה להפוך את השוק הישראלי, שהיום הוא מאוד ריכוזי – לא רק מבחינת השוק אלא גם מבחינת תפיסת האחריות על בריאות הציבור זה שוק ריכוזי מאוד, שעובד כולו ב-פרה-מרקטינג, כלומר בבדיקות לפני השיווק – לשוק הרבה יותר תחרותי ופתוח, עם מנגנוני ניהול סיכונים ואיזון סיכונים הרבה יותר משמעותיים.

היום כל תמרוק, לפני שנכנס לישראל חייב לעבור רישום מקדים, לפני שהוא נכנס לשוק, באגף התמרוקים במשרד הבריאות בהנהלת רינת בכר. מעבר לכך שזה יוצר תור ארוך מאוד לרישום, שיכול להגיע לחודשים ארוכים, הוא גם חלק מן המאפיינים של יצירת שוק ריכוזי. לא הרבה שחקנים יכולים להתמודד עם הסיכון של המתנה כל כך ארוכה מהרצון להכניס תמרוק לשוק ועד שהוא נכנס לשוק, לקחת את הסיכון שאולי הוא לא ייכנס לשוק. הדבר השני, זה יצר לנו שוק מצומצם מאוד, גם בלי מבצעים עונתיים ומוצרים עונתיים.

היסוד של מה שאנחנו עושים הוא לעבור לשיטה של נוטיפיקציה ובדיקה שלנו פוסט-מרקטינג. כלומר, משיטה שבה אנחנו שולטים על הכול לפני, והיום יש לנו שליטה מוחלטת ואנחנו מאוד רגועים מכל דבר שנכנס לשוק, אנחנו עוברים לשיטה שבה יבואן מודיע לנו שהוא מכניס מוצר, הוא רושם אותו בצורה פשוטה מאוד אצלנו באתר האינטרנט של המשרד והמוצר פשוט נכנס באופן אוטומטי לשוק. אנחנו נבדוק אותו אחרי כן.

הדבר הזה יאפשר להרבה יותר גורמים להיכנס לשוק ולהכניס מגוון רחב הרבה יותר של מוצרים. מיום ההחלטה שהם רוצים להביא את המוצר ועד שהוא בשוק, עד ה-Time to market, הזמן הרבה יותר קצר: מוצרים עונתיים, מגוון הרבה יותר רחב. אולי אנחנו קוראים לרפורמה הזאת "רפורמת הקולגייט" אבל התקווה שלנו היא, היום בשוק הישראלי יש בעיקר "קולגייט" כי יש חסמי כניסה גבוהים מאוד לשוק והרבה מותגים אחרים אולי לא נכנסו. אנחנו מקווים שלא רק ה"קולגייט" יוזל אלא שיהיה גם מבחר הרבה יותר גדול של מוצרים לצרכן, וכתוצאה מכך תהיה גם הוזלה של ה"קולגייט".

העולם הישן שבו אנחנו נמצאים היום, שהוא עולם ריכוזי מאוד וקשה, היה צריך ליצור בו גם מסלולים עוקפים, או מסלולים שהם מווסתי לחץ, וכך נולד עולם הייבוא המקביל. אתה לא אהבת לקרוא לזה "ייבוא מקביל" ורצית לקרוא לזה בשם אחר.

היבואנים החדשים.

היבואנים החדשים בעולם הישן.

זה כמו המאפיה והמערכת המקבילה שלה.

זה המונח שהשתמשו בו אבל אפשר ללכת לאקדמיה ללשון העברית ולבקש לשנות.

נוצר מצב, ואז נקודת משקל. נורא קשה להכניס מוצרים לשוק כי יש ייבוא מקביל.

בעולם החדש אנחנו רוצים שכל אותם אנשים שמכניסים היום מוצרים לשוק, בין אם במקביל ובין אם לא מכניסים מוצרים לשוק, יוכלו להיכנס בדרך המלך. יהיה הרבה יותר קל להיות יבואן של תמרוקים במדינת ישראל. זאת המטרה המרכזית שלנו.

הנקודה שנוצרת באיזון, שלצד זה שאנחנו נותנים למוצרים להיכנס לשוק בלי הפיקוח המקדים שלנו, קבענו פה פונקציה בחוק של גורם אחראי, נציג אחראי (Responsible person) והוא אמור לקחת את הסיכון, לנהל את הסיכון ולוודא שהמוצר שמגיע לשוק הוא אכן מוצר בטוח לשימוש. זה הדבר המרכזי באיזון של העניין הזה.

כמו הרבה נושאים בכלל שמגיעים לוועדה, גם בנושאים של בריאות, יש פה איזונים עדינים מאוד בין ליצור שוק תחרותי, שוק לא ריכוזי, שוק שאנחנו מפחיתים בו את יוקר המחיה, זה גם ערך שאנחנו כמשרד רואים חשיבות לתרום לו ברמה הלאומית, לבין השמירה על בריאות הציבור, שזה כמובן ערך עליון מבחינת משרד הבריאות, ואני מניח שגם מבחינת הממשלה והכנסת. היכולת שלנו לקחת סיכון ממשי על כך שיגיע מוצר לא בטוח ותושבי ישראל, ילדים ובוגרים, לא משנה מי, ישתמשו בו, לא באמת קיימת. אנחנו רוצים ליצור מארג איזונים ולכן הלכנו לכיוון גם של רישום וגם של נציג אחראי. זה המודל שהלכנו עליו.

המודל ביסודו הוא המודל האירופאי. באירופה כך נכנסים מוצרים לשוק, ובמדינות המפותחות האחרות גם כן. אנחנו מקווים שבעתיד נוכל להצטרף לרשת האירופית בהסכמים מקבילים, כך שמי שיהיה נציג אחראי באירופה יהיה נציג אחראי גם בישראל. זה דורש מערכת הסכמים עם האירופאים. אני יודע שמשרד הכלכלה לקח את זה על עצמו כנושא לקידום. אכן חשוב מאוד להיות חלק מן המהלך הזה. זה יסיר פה הרבה מאוד חסמים אחרים.

בין הסיבוב הקודם לסיבוב הזה, כפי שאמרת, מעבר לכך ששמענו את ההערות גם הלכנו ביחד עם משרד הכלכלה – לצערי לא עם משרד האוצר – ללמוד מה הניואנסים שיש בשוק האירופי, לא רק בדירקטיבה וברגולציה אלא גם ממש בפרקטיקה. יצא גם דוח מסכם שפרסמנו לציבור, דוח מסכם של שני המשרדים על איך עובדת הרגולציה האירופאית, ולאור זה אנחנו פועלים.

האחד, בתיק התמרוק – אם בעבר רצינו שלכולם תהיה גישה מלאה לתיק התמרוק, עכשיו ירדנו מן הגישה הזאת. אנחנו רוצים שלנציג האחראי תהיה גישה מלאה כל הזמן ויהיה אצלו תיק התמרוק, והוא יעדכן במידת הצורך את הגורמים האחרים במהלך, בנוגע לשינויים שיש במוצר, במידע עקרוני. הנציג האחראי הזה ממונה על ידי היבואן או היצרן.

הנושא השני, שהיה פה טעון מאוד, בראייה שלנו שלא בצדק, הוא נושא הייבוא המקביל. בראייה שלנו, שיווי המשקל החדש בשוק צריך להיות כזה שיהיו הרבה יותר יבואנים רשמיים והדבר הזה פשוט יתייתר מהצורך. אבל מכיוון שאנחנו לא לבד במהלך הזה והיו חששות של משרדי הכלכלה והאוצר, אנחנו משאירים את הנושא הזה וגם ביצענו בו עוד הקלות, שתיכף אפרט אותן.

המטרה, בראייה שלי, אני חושב שהתנהגות בריאה של שוק – אני אומר פה לא רק כמשרד הבריאות אלא גם ככלכלן – היא שיהיו לנו הרבה מאוד יבואנים רשמיים שילכו בדרך המלך ולא נזדקק למסלולים האלה של הייבוא המקביל. כל מי שהוא היום יבואן מקביל פשוט יעבור להיות יבואן רשמי.

מכיוון שיש פה בסוף גם היבטים של הגבל עסקי, רשמי או לא רשמי, אני יודע שמשרד הכלכלה מטפל בזה כי לפעמים הסיבה שלא נכנסים יבואנים נוספים למערכת היא בגלל קשרים לא לגיטימיים בראייה שלנו כממשלה בין היצרנים בחוץ לארץ לבין היבואנים בארץ וצריך לטפל גם בדבר הזה. אני יודע שמשרד הכלכלה מטפל גם בנושא הזה.

בכל מקרה, אנחנו עשינו שינוי. בייבוא המקביל עשינו שלושה שינויים:

הראשון, שבתמרוק רגיל אפשר להביא שרשרת אספקה או בדיקות מעבדה חלף שרשרת אספקה.

השני, מוצרים לחלל הפה, שהגדרנו אותם בעבר כמוצרים רגישים ועל כן הם היו אסורים בייבוא מקביל, אנחנו מתירים את הייבוא המקביל. כאשר נגיע לנוסח – אנחנו כן עושים שרשרת אספקה. ניסחנו את זה כמסמכים שיניחו את דעתנו שבאמת המוצר בטוח, מקורי ולא עבר שום דבר שהוא לא צריך לעבור בדרך מהמפעל לכאן. יש כאן פירוט מדויק מאוד של זה.

השלישי, יצרנו בייבוא המקביל מסלול ירוק. מי שעבר שש פעמים – גם לזה נגיע בנוסח – כיבואן מקביל במסלול יוכל להמשיך בנוטיפיקציה של ייבוא מקביל ולא יצטרך לקבל את הבדיקה המקדימה שלנו.

אלה הם השינויים העיקריים.

תודה. מנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי, בבקשה.

שלום וברכה. משה בר סימן טוב אמר את עיקר הדברים אז אנסה לא לחזור יותר מדי.

אולי דבר אחד אני מבקש שתשים עליו דגש: מה הסמכויות של כל אחד מן המשרדים? יש פה הרגשה, בדרך כלל כאשר פונים למשרד הבריאות הוא לוקח אחריות כוללת על הכול מכול כול. בכל מה שקשור לרוקחות לא היה שום משרד אחר. פה אנחנו נתקלים בתופעה שיש שני משרדים, והשלישי שומר עליכם. איפה הסמכויות?

הסמכות היא בסופו של דבר במשרד הבריאות. הם כותבים את התקנות, זה שם. אבל כממשלה אנחנו משתדלים לעבוד כמקשה אחת, ואיפה שמקשים במקום אחד המשרד השני מנסה להקל. זו העבודה שנעשתה פה. נעשתה פה עבודה משמעותית ורצינית והנסיעה לחוץ לארץ היוותה מהלך משלים.

בכל מקרה, אם אני חוזר לתקנות הללו, ראינו שהרגולציה היום תורמת לשוק ריכוזי ולמחירים גבוהים – אנחנו מפרסמים את זה בשבועות האחרונים בעיתונים – באחוזים גבוהים מאוד בהשוואה למדינות האיחוד האירופאי. כפי שנאמר פה, המודל של הרגולציה הקיימת, שמצד אחד מתבססת על המודל האירופאי, ומצד שני יהיו הקלות על ייבוא מקביל, אנחנו מאמינים שביחד שני הדברים הללו יגדילו את התחרות ויתרמו בסופו של דבר להורדת המחירים.

יש כמה דברים שהסכמנו במשרדים להוציא החוצה מהתקנות: בשמים וסבונים, שמשאירים אותם תחת אחריות משרד הכלכלה כי אנחנו חושבים שבצורה כזאת נוכל לשמור גם על בריאות הציבור וגם על התחרות. נושא נוסף- - -

על הנושא הזה אני מעדיף שנדבר כאשר נגיע לסעיף כי הוא קצת יותר מורכב. יש פה צורך לפרט.

אמת ויציב.

נקודה נוספת שמבחינתנו צריכה עוד שיפור בהמשך היא לגבי מדינות מוכרות, שאנחנו ביחד עם משרד הבריאות נראה איך מכניסים מדינות נוספות אל תוך הסל הזה.

הדבר האחרון, אנחנו כן רואים את עצמנו קשובים להערות שיהיו בדיון פה. במידה ונראה לנכון שצריך עוד לשפר, אוזננו כרויה באופן חיובי.

להחמיר.

לגבי הבשמים, זה החלטה לתקופה בלתי מוגבלת? קיבלנו גם הצעה כזו וגם הצעה כזו אז אנחנו מבולבלים.

כך או כך, אדוני היושב-ראש, זה יגיע אליך.

אתה יודע שיש לי תאריך מגביל.

אני מאמין שבכל מקרה הנושא יגיע אליך. אנחנו עובדים על תיקון חקיקה בנושא. נמצא את המסלול הנכון שבו תקודם החקיקה. אנחנו בהחלט חושבים שלפחות לפרק זמן לא מבוטל זה צריך להישאר במשרד הכלכלה. נמצה את הדיון בנושא הזה פה בוועדה.

תודה. נציג משרד האוצר, בבקשה.

תודה, יושב-ראש הוועדה. אני רכז תעשייה ומסחר באגף התקציבים במשרד האוצר.

אמנם הסמכות היא כמובן של משרד הבריאות, והוא גם הרגולטור שצריך לעשות את זה, אבל יש גם את אישור הוועדה. הוועדה צריכה לבחון את התקנות שהובאו בפניה ולבצע את האיזונים הנדרשים.

אני לא רוצה להרוס את המסיבה אבל לא מדובר פה בהסדר אופטימלי. בהחלט קיים שיפור לעומת הנוסח הקודם של התקנות. יחד עם זאת, יש לנו כמשרד האוצר מספר הערות לגבי הנוסח שהוגש. באופן עקרוני, אנחנו לא בעד לעשות משהו כדי להגיד שעשינו ואחר כך האפקט הוא לא מה שציפינו. יש לנו הערות קטנות יותר שנציג במהלך הדיון, או שניתן ללבן אותן ברקע. זה בעיקר הערות שמשלבות – עדיין קיים איזה שעטנז בין הרגולציה האירופאית לבין תוספות ייחודיות לישראל, ואותו צריך לפתור.

יחד עם זאת, יש לנו גם הערות מהותיות יותר. אני אומר בכנות שללא הסדרתן אני מציע לחברי הכנסת להתנגד לתקנות ולא לאשר אותן. שתי המרכזיות נוגעות לייבוא מקביל.

בדרך כלל זה הפוך, אנחנו ממליצים לכם.

במקרה הזה, היות וזו סמכות הוועדה לאשר, ללא הסדרתן אני מציע לוועדה לא לאשר את התקנות.

בנוגע לייבוא רשמי, יש כאן סוגיה אחת שנפרדת מן הייבוא הרשמי. צריך להבין, ייבוא רשמי, לא משנה איזו עלות רגולטורית נחסוך ליבואן הרשמי, במידה ולא יהיה ייבוא מקביל אז אותה עלות תיכנס לכיס שלו. הריכוזיות תישאר אותה ריכוזיות בתוך המותג. הייבוא המקביל הוא שיביא בשורה צרכנית, יביא תחרות פנים-מותגית וחיסכון משמעותי לצרכן.

בהיבט הזה יש לנו שתי הערות.

הערה אחת, הייבוא המקביל צריך להיכנס לתוקף עד סוף מרס 2018. אין שום סיבה שהם ימתינו שנה או חצי שנה. זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת. אני לא רואה שום הסבר מניח את הדעת למה זה לא יקרה לפני כן.

הערה שנייה, ילדים מעל גיל 6 – כרגע ייבוא מקביל אסור למוצרים עבור ילדים. כפי שזה מנוסח כרגע, זה יכול להתפרש גם עד גיל 18. צריך לתת את הדעת ולראות שמוצרים שמיובאים בייבוא מקביל עבור ילדים, גם שם מגיע להורים הצעירים שיהיה להם מענה ושהמחירים ירדו. תודה.

אני שוב חוזר, וההערה הופכת ליותר ויותר מהותית, שהיבואנים החדשים זה לא ייבוא מקביל. זה ייבוא חד וחלק, כפי שאומרים בצרפתית. תפסיקו לקרוא כך לחדשים שעושים עבודה מקבילה, כי לאחרים אין בלעדיות.

אז צריך לתת להם אפשרות לעבוד.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחדד בדיוק את הנקודה הזאת. במשטר הרגולטורי שבו אנחנו נמצאים היום יצרנו חסמים מאוד-מאוד גבוהים להיות יבואנים, וכאשר יוצרים חסמים מאוד גבוהים נוצרים כל מיני ערוצים אחרים, נקרא לזה כך, שבאמת נדחסים. המסר שהציבור קלט מכך הוא שהם second best, לצורך העניין, שהם לא באותה רמת איכות ובאותה רמת בטיחות, כל מיני דברים מן הסוג הזה.

המטרה שלנו היא לומר לכל אותם חברים שעבדו במסלול הישן: בואו תהיו יבואנים רשמיים, פתחנו לכם את הדלת לרווחה. יש עבודה של משרד הכלכלה, שאני באמת מאמין שהוא יממש אותה. נכון שצריך לראות שבסוף קשרי בלעדיות שנוצרים בין יצרן לבין יבואן הם לא לגיטימיים, בלעדיות שנוצרת בין יבואן מסוים ליצרן לא צריכה להיות. אני חושב שצריך לראות איך אוסרים את זה ואיך אוכפים את זה ואיך מטפלים בזה, בין אם זה רשמי ובין אם זה לא רשמי. שכולם יבואו ויהיו יבואנים בדרך המלך.

סליחה שאני מעיר, אבל אתה יודע שהדבר הזה לא ריאלי.

תקבלו את רשות הדיבור כאשר נגיע אליכם. הערות ביניים בדרך כלל גם לא מוסיפות הרבה, אני חייב להגיד. חבריי חברי הכנסת, אתם רוצים להתייחס? בבקשה, שרן השכל.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה על הדיון. הדיון הזה חשוב לי מאוד, כמו גם הדיונים הקודמים שהיו, כאשר דנו בדברים וכאשר הגענו למסקנות שבגינן היינו צריכים לדחות את התקנות הללו, כי זה יצר מצב אבסורדי, שבו התקנות האלה היו אמורות לחסל תעשייה של יבואנים חדשים ושל יצרנים מקומיים במדינת ישראל, שהם חשובים לנו, ועל ידי כך לצמצם את התחרות ובעקבות כך הייתה אמורה להיות עלייה של מחירים. דיברנו על זה.

אני קצת מופתעת, כי עם כל השינויים המבורכים שמשרד הכלכלה ומשרד הבריאות הכניסו פה, יש עדיין דברים מהותיים, שדיברנו עליהם בפעם הקודמת, שלא שינו אותם. אלה דברים שקצת קשה לי איתם. כמובן נדון בזה עוד מעט.

דיברנו בדיונים הקודמים על כך שמשרד הבריאות, משרד הכלכלה ומשרד האוצר יתייעצו עם התעשייה המקומית. למיטב ידיעתי, מהדיונים שקיימתי עם אנשים נהדרים פה שהם יצרנים מקומיים, לא התקיים דיון מולם. איך ייתכן שאנחנו באים כדי לפתוח את השוק, כדי לייצר תקנות טובות, ולא מקיימים דיון עם האנשים האלה, שיום-יום עובדים במקצוע הזה, יום-יום מביאים מוצרים? הם מכירים את זה בטוח טוב יותר ממני. אני גם חושבת שיש דברים שהם יכולים להוסיף למשרד הבריאות ולמשרד הכלכלה מתוך התובנות שלהם ומתוך העבודה השוטפת שלהם. ביקשנו בישיבות הקודמות שיתקיים דיון כזה ואני לא מבינה למה הוא לא התקיים.

החשש שלי, שאם נעביר את התקנות האלה כפי שהן, ניצור עליית מחירים, מצב שבו הציבור ישלם את המחיר, אם על בישום, אם על קוסמטיקה, אם על כל כך הרבה דברים שקרו בשנים האחרונות, בגלל התחרות שהיבואנים הקטנים החדשים שנכנסו לשוק יצרו, ופתאום במקום ללכת לקנות בחוץ לארץ יותר משתלם לקנות בארץ, בזכותם. האם נהפוך את זה, בעצם נשנה את זה מחדש? אנחנו מבינים שזה לא המטרה שלנו.

קודם כול, עם כל ההערכה שיש לי למנכ"ל משרד הכלכלה ולמנכ"ל משרד הבריאות – ואני יודעת שהם עושים עבודה עניינית ומעמיקה, ואני יודעת שהם נסעו גם לחוץ לארץ – אמרנו שמחריגים את הבישום ואת הסבון. למה בשלושה חודשים זה עדיין לא עבר בתיקון חקיקה? למה אנחנו עכשיו צריכים לאשר תקנות כאשר המוצרים האלה עדיין כלולים בהן? לא שאני חושבת, חס וחלילה, שהם משקרים ולא יעשו את זה, אבל אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לזה לטפטף למטה למשרדים, לפקידוּת למטה, וגם כאשר אמרנו שאנחנו דוחים את אישור התקנות האלה פתאום התחילו לצוץ מיילים, שמשרד הבריאות מבקש מכל מיני תעשיינים כאלה ואחרים לעמוד בתקנים כאלה למרות שלא אישרנו את זה. היו דיונים כאלה – לא אכנס לעניין – והיו גם הכחשות ממשרד הבריאות.

תרשי לי להגיד שלום לחברי, חבר הכנסת מיקי לוי, ברוך הבא.

יכול להיות שכוונת המנכ"ל אחת, אבל כאשר זה מטפטף לפקידות למטה הם עושים משהו אחר.

לא אצלי.

נתקלנו במקרים בעבר שזה קרה. אנחנו נמצאים פה בדיונים בהרבה מאוד ועדות, עם הרבה מאוד משרדים. שמענו כבר שפתאום הפקידים באים ומספרים לנו משהו אחר.

איך אנחנו יכולים לאשר את התקנות האלה כאשר אנחנו יודעים שכאשר נעביר אותן על פי חוק הן יחולו גם על בשמים וגם על סבונים? למה בשלושת החודשים הללו המשרדים לא עבדו כדי להעביר את תיקוני החקיקה האלה? אם זה המצב אז אני מבקשת שלפני שאנחנו מאשרים את התקנות – אפשר לעשות את זה גם בהליך חקיקה זריז מאוד, תעשו תיקון חקיקה על מנת להחריג את המוצרים האלה. בואו נעשה את זה בצורה כזו, קודם שיחריגו אותם ואחרי כן נאשר את התקנות. אנחנו יודעים איך המערכת פועלת. אלי אלאלוף, מי כמוך יודע.

דבר נוסף היה בנוגע לאישורים של המדינות.

יש לי בקשה אליך. כל נקודה שאת מעלה היא גם חלק מן התקנות. לכן אני מציע שבמקום שנקיים דיון כללי, עדיף שנקיים את הדיון הזה כשנגיע לכל סעיף וסעיף.

יש לי הערות גם לכל סעיף וסעיף, הגשתי את כל ההשגות שיש לי לגבי הדברים שכתובים אבל חשוב לי לדבר פה ברמה כללית על הדיונים שהיו לפני כן ולמה הגענו למצב הזה, כאשר אין תיקוני חקיקה.

יש גם את עניין המדינות המוכרות, שצריך לבקש מהן אישורים. דיברנו על כך שיש מדינות ספציפיות מאוד שהיום מייבאים מהן. האם מעכשיו לא יוכלו לייבא מוצרים מסין או ממדינות אחרות שלא נחשבות כמדינות של Free certificate וכל הדברים האלה? האם ישראל היא מדינה מוכרת? ואם לא, איך אנחנו יכולים להחריג את המדינה שלנו עצמנו כאשר אנחנו מתייחסים רק לתקנות האלה?

כל הדברים האלה הם חששות שלי מהתקנות שלפנינו. לצערי, אני מקווה מאוד שלא נאשר אותן כל עוד יש חשש שהציבור ייפגע מכך, כתוצאה מעליית מחירים, כי אנחנו ניצור נזק לתעשייה המקומית וליבואנים שיצטרכו פשוט לסגור את העסק ולא יוכלו לייבא את המוצרים. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול את נציג משרד האוצר. אנא תחזור על ההסבר, מה החשש הגדול ממה שיקרה במרס 2018?

שני דברים. אני חוזר, חבר הכנסת כהן. הייבוא המקביל, קודם כול, אין שום סיבה שאותו חלף לשרשרת האספקה הנדרשת של בדיקות מעבדה לא היה מבוצע כבר ואין שום סיבה שהוא לא יבוצע כעת.

מה מעכב, להערכתך?

רצון משרד הבריאות, זה הכול. אין כאן שום בעיה מעבר לזה. במקום להכיר בשרשרת אספקה מלאה, שכל מי שמכיר את שוק הייבוא המקביל יודע שבלתי אפשרי להגיע עד ליצרן ולהביא את אותן אסמכתאות, יש להכיר בבדיקות מעבדה שבגינן אנחנו יודעים, גם בתחומים אחרים כמו המזון, שאותם מוצרים הם בטוחים לשימוש, שזאת תהיה האסמכתה, ונגמר הסיפור. הבשורה לצרכן תהיה מיידית. אני מסתכל על הצעות מחיר שהתקבלו מחוץ לארץ, עובר מיבואנים מקבילים על השרשרת עד המחיר שהם יוכלו לשים את המוצר על המדף – מדובר פה בעשרות אחוזים, ותהיה לזה השפעה מיידית. זה דבר שצריך לקרות. עבור הציבור אין שום סיבה שזה לא יקרה.

אני רוצה להזכיר, חברים, שהחוק הזה היה בחוק ההסדרים של 2016-2017. כלומר, אחרי החוק היינו צריכים להיות מזמן עם התקנות. קידמנו את החוק בפרק זמן שיא, כך מזכירים לי, של שלושה שבועות, ואחר כך נתקענו עם התקנות.

יש גם סוגיה, שחלק מן התקנות הלא כתובות, הלא מאושרות, כבר מופעלות. זה נראה לי לא סביר, כפי שציינה כאן שרן השכל. אני חושב שיש פה עמדה משפטית שכדאי שנציג משרד המשפטים, שי סומך, יבהיר לנו ונתקן את זה מהר ככל הניתן.

אני חוזר ואומר, המטרה שלנו היא בריאות, אל"ף-אל"ף בריאות, ובי"ת, יוקר המחיה. אם לא נוכל לעשות כמה דברים מהר מאוד, לא נתמודד לא עם הבריאות ולא עם יוקר המחיה, וזה לא תמיד טוב. זה מה שאנחנו רוצים. לכן צריך להבין בקונטקסט את הדרישה או את ההמלצה של משרד האוצר בעניין הזה.

אשמח אם שי סומך יהיה מוכן להתייחס.

אני ממשרד המשפטים. קרה מצב לא בריא, שבמועד כניסת החוק לתוקף התקנות, כידוע, לא היו מוכנות, ובלי התקנות רוב רובם של הסעיפים לא יכלו להיות מופעלים. לכן הנושא הגיע אלינו, ולאחר דיון עם כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר: משרד הבריאות, משרד הכלכלה ומשרד האוצר, בסופו של דבר הסיכום היה שכמעט כל החוק לא נכנס לתוקף, מלבד הוראות שלא מצריכות תקנות. ההנחיה הייתה שהתקנות יותקנו מהר ככל הניתן כדי שהמצב הלא בריא הזה ייפתר וכדי שהחוק ייכנס לתוקף כפי שהמחוקק התכוון. משרד הבריאות עמד פחות או יותר בלוחות הזמנים שהצבנו והתקנות הגיעו בזמן קצר יחסית לוועדה. לכן חשוב שהתקנות יותקנו מהר ככל הניתן כדי לפתור את הבעיה החוקית הזאת.

קודם כול, אני חייב להגיד לאזרחים המכובדים שנמצאים פה, בשם הוועדה, אני מתנצל בפניכם על חוסר היכולת של המערכת של הכנסת לעמוד בלוח הזמנים, בסיוע המסיבי של המשרדים הממשלתיים. אתם פעם אחת לא אשמים בכלל, האשמה היא עלינו, אז אני מוצא לנכון גם כן להתנצל על כך.

אני מבקש מנציג איגוד לשכת המסחר לשאת את דבריו ואחריו מנציג התאחדות התעשיינים.

אני מאיגוד לשכות המסחר.

לפני חמישה חודשים הופיע כאן מנכ"ל משרד הבריאות ואמר: לא נמציא את הגלגל מחדש, אנחנו נתאים את עצמנו לרגולציה באירופה. התקנות האלה אין בהן שום דבר, או כמעט שום דבר ממה שיש ברגולציה האירופאית. מייד אסביר.

כדי שנוכל לעמוד בתקנות האלה אנחנו צריכים להציג תיק מוצר. עד היום, במשך שבעים שנים במדינת ישראל לא היה צריך להציג תיק מוצר. היו מגישים בקשה לרישיון, מביאים דברים אלמנטריים ומשרד הבריאות היה מאשר, או לא מאשר. עכשיו דורשים מאתנו מידע שאין לנו אותו. מאין המידע? מהיצרנים. חשבנו לתומנו שאין בעיה. התברר שיש בעיה. משרד הבריאות, במה הוא שינה את התקנות מן הפעם הקודמת? שבפעם הקודמת היה כתוב: יבואן או יצרן יציג תיק. עכשיו הוא בא עם דבר חדש, הוא אומר: Responsible person, איש. היות ואנחנו רצינו לדעת שאנחנו יכולים לעמוד בזה, פנינו גם למשרד הבריאות וגם למשרד הכלכלה ואמרנו להם דבר פשוט מאוד: יש ארגון, זה שנפגשתם איתו באירופה, שמייצג 4,000 יצרנים. בואו תנו לנו תשובה על שאלה אחת. אמרו לנו: "תנסחו לנו את השאלה." ניסחנו להם את השאלה לפני חודש וחצי, זו הייתה השאלה שמשרד הבריאות ומשרד הכלכלה היו צריכים לשאול את הארגון באירופה.

"We would ask you to confirm that we have understood your position regarding the product information file." – זה ה"PIF" המפורסם. ביקשנו: "Will the Responsible person in Israel who represents an official importer of cosmetics to Israel from Europe will get access to the whole PIF from the Responsible person in Europe who holds the PIF of each producer." – שאלה ראשונה: האם באמת ה-Responsible person יקבל או לא?

"To the best of our understanding the full product file, all the documents and all the complete information of the PIF will be available to the Israeli Responsible person without any limitation prior to the notification in Israel." – שאלה שנייה.

ביקשנו לקבל תשובות לשתי השאלות האלה על ידי פנייה שלהם, כי אנחנו לא יכולים לפנות, לארגון, כדי שיגידו לנו. שאלה ראשונה: ה-Responsible person יקבל את כל המידע, את כל הסודות המסחריים? ושאלה שנייה: הוא יקבל את זה ביום שהמוצר יהיה בשוק?

למה ביקשנו את זה? כי במכתב שהגיע ושלחנו לכם, גם באנגלית וגם בתרגום לעברית, אומר הארגון הבין-לאומי שמייצג: רבותי, אין באירופה דבר כזה, שלפני זה ניתן לכם את האינפורמציה, אין דבר כזה. מה כן יש? אם חס ושלום מתגלית בעיה, יפנה האיש פה בארץ לארגון ותוך 72 שעות יתנו את האינפורמציה. אם קרתה איזו בעיה רפואית באיזה מקום במוצר מסוים, ורוצה משרד הבריאות לדעת האם צריך בבת אחת להוציא את המוצר מן השוק. זה הגיוני. אבל אין דבר כזה כפי שמבקשים פה. אנחנו צריכים לעמוד בפני מצב שאנחנו לא יכולים לקיים אותו.

אמרו רפורמה. רפורמה זה בדרך כלל להיטיב, לא להכביד, לא יותר רגולציה. במשך שבעים שנים מדינת ישראל, משרד הבריאות מסתפק בדברים בסיסיים. מה קרה פתאום שדורשים לקבל את כל הסודות המסחריים? זה לא יעבור, זה איננו, זה לא קיים. אנחנו רוצים דבר אחד: שאנחנו נוכל לעמוד בדרישות האלה. משרד הבריאות, אנא בטובכם תשלחו את המכתב שביקשנו לפני חודש וחצי ותנו לנו תשובה שאכן באירופה יתנו. זה נקודה אחת.

נקודה שנייה, הלא רוצים להגדיל את השוק, שיהיו יותר יבואנים, יותר יבואנים חדשים.

אתם לא רוצים.

יהיו חברות מסוימות גדולות מאוד בישראל, שהן סניפים של חברות בעולם, שיכול להיות שהן כן יקבלו את האינפורמציה. אז מה עשיתם? יהיו חברות מסוימות גדולות שהן סניפים של חברות בין-לאומיות, אבל אלה בודדות. הן יקבלו את המידע, אבל כל יתר מאות המוצרים לא יהיה להם את המידע. אז מה עשיתם? אז במקום להגדיל את השוק, תקטינו אותו.

דבר נוסף, דורש משרד הבריאות בתקנות- - -

כפי שאמרתי, אני לא רוצה לדון עכשיו בנקודות ספציפיות. כאשר נגיע לנקודות האלה תעלה את הדברים, יהיה לך זמן להסביר. אני לא רוצה שיהיה פינג-פונג על דבר שלא נתקדם בו. ברשותך, תסיים. אני מבקש ניתוח כללי, לא נקודתי, מפני שלגבי הנקודות, אני רוצה להתייחס ברצינות לכל אחת מן ההערות. אני מסתכל על היועצת המשפטית – כנראה יש שם תשובה. אנחנו לא צריכים לערוך דיון כפול ומשולש. ברשותך, תגיד הערה כללית ובזה תסיים.

אנחנו מבקשים שמה שחל באירופה ואומרים שיחול פה, שיחול עלינו. למשל אין ענישה פלילית באירופה על פקיד שעשה טעות, אין דבר כזה.

עוד נקודה, דורשים שכל יבואן יביא מסמך שנקרא GMP מרשות מוסמכת. אין אפשרות לקבל מסמך כזה. במקום להגדיל את השוק, אתם מקטינים את השוק.

נדון בזה כאשר נגיע לסעיף. אני מודה לך. אני לא מתחמק מן הצורך לקבל תשובה. גם אני רוצה להבין על מה אנחנו נצביע, ובזכות השאלות הספציפיות בסעיף הספציפי נוכל לקבל תשובות ואז לקבל החלטות.

נציג התאחדות התעשיינים, בבקשה.

שלום, אדוני, אני יושב-ראש ענף התמרוקים בהתאחדות התעשיינים.

בחודש נובמבר 2016 היינו פה והייתה פה חקיקה מהירה מאוד במסגרת חוק ההסדרים, שנבעה בעיקר סביב הייצור בארץ, אין על כך מחלוקת, זו עובדה שקשה לחלוק עליה. נשארו כמה נקודות קטנות. כאשר החקיקה הזאת אושרה הייתה שמחה גדולה מאוד בקרב היבואנים. התעשיינים התחילו להבין את המגבלות שהחקיקה הזאת מטילה. קיבלנו החלטה להגיד: זה המצב הקיים, לא נוכל לשנות את החקיקה הזאת. ובאמת בשנה האחרונה עשינו מאמצים גדולים מאוד מול משרד הבריאות לשנות את מה שניתן לשנות במסגרת התקנות.

אדוני מנכ"ל משרד הבריאות, בסקירה שלו, לא דיבר ולו פעם אחת על התעשייה. התעשייה כאילו לא קיימת.

קולה של התעשייה במידה רבה היה שקט, ותקפו אותנו על זה. אמרנו: חבר'ה, המשחק במידה רבה מאוד הוכרע על ידי החקיקה הראשית. יש פה עשרות סעיפים שמתייחסים לתעשייה.

אני לא רוצה לייגע ולא רוצה לפתוח בנאומים ארוכים. הדרישה שלנו נשמעת הגיונית מאוד: אל תגזרו עלינו גזירות שלא דורשים מהתעשיינים בחוץ לארץ שאת מוצריהם מביאים היבואנים. אנחנו לא רוצים אפליה לטובה ולא רוצים אפליה לרעה, אנחנו רוצים השוואת תנאים. קשה מאוד היום לנהל תעשיית תמרוקים בישראל, עם שער הדולר שהורג את התעשיינים שהם יצואנים, עם התייקרות הייצור. אנחנו לא באים לבכות פה. אנחנו מבקשים דבר אחד: אל תפלו אותנו לרעה אל מול היבואנים. לא אכפת לנו מייבוא מקביל. רק תחרות הוגנת. התקנות במידה רבה מתקנות את העיוותים לרעת התעשייה, לא על ידי שהן מקלות על התעשייה אלא על ידי שהן משוות אותה. אנא מכם, אל תישברו.

דרשתם מאתנו בחקיקה GMP, שגם המפעל באיסלנד או בנורבגיה או בדנמרק יביא GMP. מחר ומחרתיים, אדוני, הלוואי ויכולתי להזמין אותך, יש לי מבדק שנתי של GMP. התענוג הזה עולה 100,000 שקל אולי. פתאום הסתבר שצריך לעשות גלאי עשן בשירותים, פתאום הסתבר שכל מערכת גילוי עשן אבד עליה התקן וצריך לחדש אותה. GMP זה סכומי עתק. למה מפעל תעשייה בישראל צריך? אם החלטתם שצריך – שגם היבואן יצטרך את זה. ויש עוד כמה דוגמאות כאלה.

אני מודה לך שאתה מתאפק בדוגמאות. יש רק דבר אחד שאני מתחייב בשם כל חברי הכנסת: ניתן עדיפות לתעשייה הישראלית, חד-משמעית.

אדוני, השוואת תנאים זה גם טוב.

נגיע גם לזה. שיהיה ברור, זה תמיד היה נר לרגלינו, ובאופן אישי זה גם נר לרגליי: קודם כול עדיפות לתעשייה הישראלית.

חד-משמעית.

אם חברי הכנסת רוצים להסתייג מדבריי, בבקשה.

אני רוצה להגיד, אדוני, אני מעריך מאוד כשאומרים "עדיפות לתעשייה", אבל בכל מקום שפותחים את השוק התעשייה המקומית נפגעת, מראש, קטגורית. זה בסדר גמור, אבל השאלה מה מידת הפגיעה. אין פתיחת שוק ליבואן, אין שום מצב בעולם שבו אתה רוצה להוריד מחירים והתעשייה המקומית לא נפגעת. אנחנו צריכים להבטיח שהפגיעה תהיה מידתית ומדויקת. אבל להגיד שאנחנו נשים אתכם בעדיפות? אני גר בדימונה ושם גדלתי כאשר במפעלי "כיתן" היו 1,500 איש, וכאשר התחילו לייבא מגבות נפגשו עם אנשי "כיתן" ואמרו להם "לא תיפגעו". בסופו של דבר, אחרי ארבע שנים המפעל נסגר. אז צריך לשים את זה על השולחן ולא לנסות לתת להם טפיחות על השכם. אני לא רוצה להטעות אותם. לבי-לבי עליהם, אבל במקום שפותחים את השוק התעשייה המקומית נפגעת. אין שום נוסחה אחרת בשום מקום בעולם, אלא אם כן נסבסד להם את המשכורות, נגיד להם: "תמשיכו לייצר, המדינה תיתן לכם משכורות," וזה לא יקרה. בסדר שזה קורה, אני תומך בהצעת משרד האוצר לפתוח את השווקים.

תודה. ברשותכם, אני פותח את הדיון בקריאת התקנות. תתייחסו אך ורק לתקנה שעליה אנחנו מתחילים לעבוד. נקפוץ ישר לפרק ז', שכותרתו כרגע "ייבוא מקביל של תמרוק", ויהיה כתוב מעכשיו "הייבוא החדש", בעמוד 15.

אדוני, ביקשתי את רשות הדיבור בקצרה. אני עורכת הדין של "דיוטי פרי". "דיוטי פרי" מוכר הרבה מאוד קוסמטיקה. כאשר אני שומעת פה – קודם כול, אני מצטרפת לחלק מן הדברים. בקצרה אומר שלא כל התבניות קיימות בחוק הזה ובתקנות. "דיוטי פרי" הוא לא יבואן והוא לא יצרן.

כאשר נגיע ולא תמצאי את ההגדרות המתאימות לך, תתייחסי.

אני רוצה במילה אחת, אדוני- - -

אני לא פותח את הדיון, אמרתי לך. אם זה היה משהו דחוף-דחוף. זה פעם שלישית שאת מנסה להעביר לנו קודם כול את ה"דיוטי פרי".

זו הפעם הראשונה שאני מנסה להביא את עניין ה"דיוטי פרי".

לא, זה עלה גם בישיבות הקודמות.

לא בעניין של הקוסמטיקה.

אני מבקש לא להתווכח עם היושב-ראש. אני מחליט על סדר היום. אני מתחיל מזה שאנחנו קוראים את התקנות.

אני מבקשת שיירשם רק בפרוטוקול- - -

רשמנו את זה בפרוטוקול.

תודה רבה, אדוני.

נתחיל בעמוד 15 בפרק ז', ובמידת הצורך נעבור להגדרות רלוונטיות, כמו ההגדרה "תמרוק רגיש".

ייבוא מקביל של תמרוק

"הגדרות

25.

בפרק זה –

"אצוות יבוא מקביל" – אצווה של תמרוק ייחוס שלגביה הוגשה בקשה להיתר, שתיובא
בידי מי שאינו היבואן של תמרוק הייחוס;

"היתר" – היתר ליבוא אצוות יבוא מקביל;

"תמרוק ייחוס" – תמרוק שיובא כדין לישראל בידי בעל רישיון תמרוקים שהנציג האחראי
שהוא מינה לאותו תמרוק הגיש הודעה על שיווקו ומחזיק בתיק התמרוק כאמור בתקנה
22(א)."

למעשה אנחנו קוראים לו "הייבוא המקביל" כי גם בחוק, בפקודה, כתוב "ייבוא מקביל". כאשר נתקן את הפקודה אפשר יהיה לתקן גם את המינוח, שנמצא בסעיף 55(ג)(1), אבל כרגע אנחנו קובעים את זה מכוח הפקודה. אנחנו קובעים את ההגדרות, כאשר הגדרה נוספת שחשוב לי לקרוא היא "התמרוק הרגיש", שיתייחסו אליו פה בתחילת הדברים, בעמוד 3.

הוא מיועד לשימוש בתינוקות או בילדים או מוצרים המיועדים לנשים
בהריון ולהנקה;

הוא מכיל רכיבי ננו;

הוא נועד להגן על העור מפני קרינת השמש;"

בעניין זה יש לנו הערה: "ילדים עד גיל 6".

כרגע הנוסח אומר שתמרוק רגיש הוא מוצר המיועד לילדים, בלי הגבלת גיל. הפרשנות – בדרך כלל ילדים זה עד גיל 18.

אני מנהל חברת "אינשטיין", מתעסק בייבוא נוסף לארץ. באשר להגדרה "תמרוק רגיש" שכוללת מוצרי תינוקות, אנחנו מצרים על כך שהכניסו את מוצרי התינוקות ואת כל התמרוקים מעין אלה לתחום רגיש. עיקר העבודה שלנו, 30%–40% ממנה הוא בתחום התינוקות, שזה שמפו לתינוק, טלק לתינוק, שמן גוף לתינוק, קרם החתלה לתינוק. כל הזוגות הצעירים משתמשים במוצרים האלה. למעשה בשבועיים האחרונים מפלגת "כולנו" עשתה מעשה נועז כאשר ביטלה את כל המכסים על כל מוצרי התמרוקים, ביניהם מוצרי התינוקות, וזה דבר שאמור לתרום, אם הנוהל במוצרי תינוקות היה ממשיך כפי שהיה, להמשך גידול מסיבי ותחרות רצינית בכל אותם מוצרים. ברגע שיעשו הגבלה למוצרי תינוקות, למעשה יהיה מונופול גדול מאוד בתחום הזה שלא יאפשר לנו להמשיך להתחרות בתחום שהוא כל כך רגיש גם לציבור הצעיר בארץ.

רק תיקון קל, לא סמנטי: זה החלטת משרד האוצר ולא החלטת "כולנו", למרות שאתם יודעים מאין אני בא. משרד הבריאות, אתם יכולים להתייחס לשתי ההערות בבת אחת?

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אשמח להבין על סמך מה חושב נציג משרד האוצר שגיל 6 הוא הגיל שבו אנחנו יכולים להסיר את האחריות.

אולי אתם תסבירו למה לא גיל 6.

לאור דיונים שהתקיימו עם נציגי משרדכם.

ד"ר לוקסנבורג ממשרד הבריאות, בבקשה.

אני מנהלת את חטיבת הטכנולוגיות הרפואיות, מידע ומחקר של משרד הבריאות.

הכוונה שלנו להגדיר את זה כמוצר רגיש, כמובן בהתבסס על העובדה שילדים ותינוקות נמצאים בשלבים של צמיחה והתפתחות. הרקמות שלהם, התאים שלהם הרבה יותר רגישים לחומרים מזיקים מאשר קיים בקרב מבוגרים, ופעמים רבות זה פוגע גם בהתפתחות של מערכות נוירולוגיות או הורמונליות וכולי. אנחנו חושבים שהאוכלוסייה הזאת, שהיא אוכלוסייה רגישה, מבחינת בריאות הציבור צריכה להישאר מחוץ לנושא הזה, או להיות מוגדרת כאוכלוסייה רגישה. זה בפירוש בסיס בריאותי.

היום החליטו שבכדורגל ילד בן 12 לא יוכל לנגוח יותר עם הראש, אבל הגיל הרך הוא עד גיל 6. איך אתם מחליטים שזה עד גיל 18? למה?

ההגדרה של ילדים עד גיל 18 – זה תקופה שלוקחת את כלל אוכלוסיית הילדים שמגיעה לבגרות, גם בגרות פיזית וגם בגרות הורמונלית ובגרות של כל המערכות. מתוקף העניין, מימים ימימה זה היה עד גיל 18.

איך זה באירופה? יש הגדרה כזו?

אין ייבוא מקביל באירופה.

אין ייבוא. יש ייצור, ולייצור יש אזהרות מסוימות.

המהות שלנו כאן, אנחנו מתחילים מעיוות. זה בדיוק מה ששאלת, ומתחבר גם לשאלה שלך למה יש ייבוא מקביל. אבל אנחנו לא באים עכשיו לשנות סדרי עולם. אנחנו באמת באים לומר: אין באירופה מוצר שמשווק ואין לו נציג אחראי. פה אנחנו מכניסים מוצר לארץ בלי נציג אחראי.

אבל יש נציג אחראי.

לא, לא בייבוא מקביל. אין תיק.

אין תיק שלם וברור.

גם בייבוא מקביל באירופה מבקשים נציג אחראי.

הוא לא אוחז באותו מידע.

באנו מתוך הכרה בצורך של מדינת ישראל גם לספק פתרונות כלכליים לאוכלוסייה. ניסינו למצוא את האיזונים. דיברת על הנסיעה שלנו לאירופה. האירופאים פתחו עיניים גדולות מאוד כששמעו שאנחנו בכלל הולכים לאפשר ייבוא מקביל. הם אמרו: "מה זאת אומרת? אצלנו מבחינתנו כל מוצר, גם אם קונים אותו מאותו יצרן, צריך לעמוד בכל הקריטריונים ובכל הדברים. אין ויתורים בדברים האלה". ישבנו עם משרדי הממשלה האחרים, ניסינו למצוא איזונים, איך נוכל לתת פתרונות במדינת ישראל. זה מה שהמנכ"ל שלי הציג בהתחלה.

אמרנו, מתוך הבנה של המסגרת הלאומית שאנחנו חיים בה, אנחנו מבינים את הצורך בייבוא מקביל בעיניים הכלכליות, אבל עדיין אנחנו צריכים בחלק מן האוכלוסיות, שהן אוכלוסיות רגישות – אני חושבת שכל אחד פה שיש לו ילדים יודע שהדבר הראשון שהוא עושה, הוא דואג לילד, הוא רוצה לדעת אילו חומרים הוא שם על הילד. אנחנו יודעים שהספיגה דרך עור הילד יכולה להיות רבה מאוד, להצטבר ברקמות שונות ולגרום לנזקים המשכיים. לא תמיד רואים את זה בתור פריחה, לפעמים רואים את זה בהצטברות של חומרים מסוימים בתוך הגוף.

הגדרנו ארבע קבוצות, שהן שלוש הקבוצות שמופיעות פה וגם המוצרים לחלל הפה. אני חייבת להגיד שהיה לחץ גדול מאוד על משרד הבריאות להוציא את המוצרים לחלל הפה. כפי שאמרתי, יצרנו מסלול שבו יכולנו להוסיף את הנושא הזה. אבל עדיין יש אוכלוסיות רגישות מאוד שמבחינתנו עשויה להיגרם להן פגיעה משמעותית בבריאות ואנחנו חושבים שהן צריכות להישאר כאוכלוסיות רגישות מחוץ לעניין.

תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כאימא לשני ילדים, לפי זיכרוני, כאשר הייתי מגיעה לטיפת חלב, יש הבדלים. יש פעוט שגילו עד שנה, שזה סיפור אחד, ושם צריכה להיות רגישות מיוחדת, יש תינוק ואחר כך פעוט. אני חייבת להגיד שהיום כאשר הבן שלי בן 10 אני נותנת לו אקמול רגיל למבוגרים, פשוט במינון נמוך יותר. גיל 18 זה מוגזם. הם די מתפתחים, אז הם כבר לא תינוקות ולא ילדים ובאמת כבר אין צורך. מה שכן, אדוני היושב-ראש, צריך להיות סימון מדויק לתינוקות, שזה הכי רגיש, לפעוטות, שזה הקבוצה השנייה, שזה קצת פחות אבל עדיין רגיש מאוד כי יכולים לפתח רגישות למשל לסבון. אני זוכרת שפעם קניתי איזשהו סבון שהיה כתוב עליו "סבון לתינוקות" והילדה שלי פיתחה כנראה אלרגיה, כנראה זה לא היה מתאים לה. אין הכללות בילדים. זה עד שנה, עד 3 שנים ואחר כך עד גיל 6, שזה כבר סיפור אחר. למען האמת, זה כבר מוגזם גם כן. משרד הבריאות צריך להיכנס להגדרה אבל כמובן לא גיל 18 כי הם כבר בוגרים.

בואו נתחיל לקצר קצת בהערות. בבקשה, אדוני. מי שרוצה לדבר חייב להיות על יד השולחן.

אני מחברת "אינשטיין". אנחנו מתעסקים בייבוא נוסף, כפי שאדוני היושב-ראש רוצה שנגיד, כבר יותר מ-10 שנים, מייבאים גם מוצרים לחלל הפה וגם מוצרי תינוקות, שזה אומר, כפי שחברי פה אמר, שמפו, שמן, טלק, כל המוצרים האלה.

אני יודע שכל הזמן בשנתיים האחרונות מדברים על הורדת יוקר המחיה ופתאום משום מה אומרים פה שאין ייבוא מקביל או ייבוא נוסף לדבר הזה. לא הייתה לנו שום בעיה לאורך כל השנים עם אף מוצר. אם עד היום זה היה רגיש ומסוכן – למה נתנו את זה? אם עד היום זה היה בסדר – אז אני מאמין שזה אמור להמשיך להיות בסדר. אני לא רואה שום סיבה. מה היה אתמול שלא טוב להיום?

תענו. יש לכם תשובה? למשרד הכלכלה יש תשובה?

אני ממשרד הכלכלה. אני רק רוצה להבהיר: גם כשלמדנו את המודל האירופאי, יש שתי פקודות שהיה קשה להעתיק מן המודל. אחת מהן זה הייבוא המקביל, והדבר הנוסף הוא עניין המדינות המוכרות. בשני הדברים, אחד משרת יותר את בריאות הציבור וניהול סיכונים, ובייבוא המקביל החשיבה הייתה לשמר מצב קיים בייבוא, אבל משרד הבריאות אמר שיש שם סיכון מסוים בקבוצת מוצרי תינוקות ונשים בהריון, שהוא לא יכול מבחינת ניהול סיכונים, הוא רוצה שם שיהיה אפס ייבוא חדש ונוסף. אמרנו: בסדר, אבל אמרנו שהאיסור או ההגבלה על שוק שכבר פתוח צריכים להיות מידתיים. בגלל זה בכל הדיונים שהיו מולנו עם משרד האוצר ומשרד הבריאות דיברנו על ילדים עד גיל 6. אני חושב שנכון לנסות לקבוע את האיסור הזה בצורה הדרגתית ולא לכלול את כל קבוצת הילדים, כי יש אבחנה בתוך קבוצת ילדים בהרבה חוקים אחרים והסיכון משתנה עם הגיל.

אני מצפה מכם כמשרד הכלכלה להבליט את ההיבטים הכלכליים ולא את ההיבטים המקצועיים הרפואיים. לא הבנתי פה. יש לי שאלה פשוטה, של העם: זה מייקר?

כן, חד-משמעית. אדוני היושב-ראש, בואו נתייחס למספרים הקטנים. יש ייבוא מקביל בכמות קטנה מאוד.

אתה ממליץ, כדי לא לייקר – עד גיל 6. והיות ואמרתי בהתחלת הדיון שמה שמעניין אותי לפני הכול זה בריאות הציבור, אז אתה מבין שאני מעדיף לתת עדיפות לבריאות. אם תביא לי נימוקים רפואיים – וזה לא תפקידך, אתה יכול לבקש חוות דעת מקצועית מגוף אחר – שהבריאות לא נפגעת אחרי גיל 6, אז אלך אתך לגיל 6. כרגע הבאנו הצעת חוק שנותנת תשובות לבריאות הציבור, אל תשכחו את זה אף פעם. בסדר עדיפות שני מופיע נושא יוקר המחיה. אז אי אפשר. פה אנחנו בדילמה מטורפת, כולנו. תגידו לי: מה חשוב לבן שלך, בריאות או שתחסוך גרוש? זה היה לנו גם בסימון המזון.

השאלה היא האם עד אתמול הבריאות לא הייתה חשובה.

אדוני, אל תשמיע הערות שלא נכנסות לפרוטוקול. לא הקשבנו, לא ידעתי מה אתה אומר.

אבל אם אני רוצה לייבא עכשיו שמן תינוקות של "ג'ונסון אנד ג'ונסון", נניח שאני צריכה להשתמש בגלונים בכל חודש. אנחנו רוצים הרי להוזיל את מחיר המוצר הזה לאימהות, להורים, לכל אחד.

תוכלי להביא בצורה רשמית.

הנה, אתה סוגר את השוק, מערים עוד קשיים.

להיפך.

או ויטמינים לילדים בני 10 או קרם הגנה מפני השמש. נו, באמת, אלה מוצרים שאנחנו משתמשים בהם.

ויטמינים זה כבר תמרוקים?

לא, אבל קרם הגנה מפני השמש, שילדים צריכים להשתמש בו בכמויות בטיולים כאשר הם כל היום בחוץ, ילדים בני 6. כמה הרעלות היו בגלל קרם הגנה מפני השמש שעכשיו נחסום למעשה את הייבוא? בואו נדבר במספרים: האם היו בעיות?

בסדר, נדבר במספרים. בבקשה, אדוני.

אני המנכ"ל והבעלים של רשת "גוד פארם" – רשת פארם מוזלת. אתייחס דווקא לנושא הזה של מוצרים לתינוקות. אתייחס דווקא לשתי הנקודות שאתה מדבר עליהן. אנחנו מוכרים את כל המוצרים האלה בייבוא מקביל בלבד, זה אומר אל-סבון לתינוק, שמפו לתינוק, שמן וכל המוצרים האלה שמגיעים בייבוא מקביל. לצערנו או לשמחתנו הרבה המוצרים הכי נמכרים, נתחי השוק הגדולים ביותר הם באמת של "ג'ונסון אנד ג'ונסון" ו"ולדה", אלה מותגים בין-לאומיים שמהווים את מרב השוק. כל הורה צעיר פה מכיר את המותגים האלה ויודע שזה מה שהוא בסוף לוקח מן המדף. לעצור את הדבר הזה – זה לא פחות מפשע.

למה זה עוצר?

כתוב שלא ייעשה ייבוא מקביל של המוצרים האלה, חד-משמעית.

תעשה ייבוא רגיל.

אסור לעצור את הדבר הזה. אציג לך דוגמה מן השטח, לא בנפנופי ידיים. אני מוכר היום שמן לתינוק של "ג'ונסון אנד ג'ונסון" ב-10 שקלים לצרכן. אם אתה קונה את זה היום מן היבואן הרשמי המחיר נע, אם אתה יודע לקנות באופן נורמלי אתה משלם בערך 12–13 שקלים כאשר אתה קונה את זה, לא כשאתה מוכר את זה, ואני לצרכן מוכר במחיר זול יותר ממה שהיום מכולת תקנה מהיבואן הרשמי. איזו סיבה יש לעצור את זה?

כבר 17 שנים זה קורה, זה מיובא לארץ. אמנם הייתי צעיר מאוד לפני 17 שנים, אבל זה קורה ואף אחד לא נפגע. אז עניתי לך לגבי עניין הבריאות, כי הבריאות בסדר, אף אחד לא התלונן. במשך 17 שנים נכנסים לארץ משחות החתלה, שמן, שמפו לתינוקות. אף אחד לא התלונן, אין בעיה. אנחנו פותרים בעיה שלא קיימת, אין בעיה. זה לגבי צד הבריאות, עניתי על ה-Top priority. ה-Second priority זה המחיר. אי אפשר להתווכח, הייבוא המקביל זול יותר. הצגתי את הדוגמה: אני מוכר ב-10 שקלים משהו שהיבואן מוכר לחנויות במחיר יקר יותר מאשר אני מוכר לצרכן. איזו סיבה בעולם יש לעצור את זה? פשוט אין. פרט לחלם, אין סיבה לעצור כזה דבר. אני פשוט לא מצליח להבין את הדבר הזה.

אסיים ואומר שאני מרגיש שיש מין משא ומתן שהתנהל: "בסדר, אנחנו נוותר על המוצרים של חלל הפה ואתם תוותרו על מוצרי תינוקות". עם מי אנחנו מנהלים משא ומתן? יש אחד שנהנה מזה, אני לא רוצה להזכיר את שמו של הנהנה, והמון נפגעים. האם מטרתכם להגן על הדבר הזה? יש אחד שנהנה מאוד, כי הוא יישאר לבד, וכל שאר הציבור ייפגע. תעשו אתם את הבחירה.

אני מחברת "אינשטיין". רציתי לחדד, אדוני היושב-ראש, שמטעים אותך לחשוב שמדובר במוצרים עד גיל 6. אנחנו לא מדברים על מוצרים עד גיל 6 אלא מדברים בכלל על מוצרים לתינוקות. כל המוצרים שאנחנו מייבאים הם לגיל 8 חודשים, שנה, שנתיים, 3 שנים, 4 שנים, ואין בהם שום סיכון. ולראיה, כבר 16 שנים אנחנו מייבאים, בהצלחה רבה, בבקרה גדולה מאוד. אדוני היושב-ראש, אי אפשר כמובן בכלל להביא את המוצרים האלה בייבוא רגיל.

אני מחברת "ביוטי קייר". אני רוצה להעלות את נושא המדינות המוכרות.

זה לא מופיע בסעיף הזה. נגיע לזה עוד מעט.

אני רק רוצה לחזק את ידו. מה שקורה כרגע- - -

אתה מחזק אותו בסעיף שאתה לא דן בו?

הסעיף ההוא עוד רחוק.

אז בסדר, נגיע אליו.

זה ה"פיל" שברפורמה. אנחנו מדברים פה על הכול, אבל זה ה"פיל" שברפורמה, שאף אחד לא מדבר עליו. באנו לעשות סדר ובסופו של דבר יוצא שאנחנו עושים סגר. סגרנו את מדינת ישראל בפני 159 מדינות לייבוא. רק הדבר הזה כשלעצמו, ללא ספק, יגרום לעליית מחירים מטורפת בשוק. אני לא מבין איך אנחנו ממשיכים לדבר על הרפורמה כאשר ה"פיל" הזה נמצא באמצע החדר. הנושא הזה חייב להיות מטופל.

אל תנצל את ההתלבטות שלי כדי לומר עוד משפט ועוד משפט.

הייתי נוכח כאן בכל הדיונים ועד היום לא דיברתי. פשוט זה בדמי. זה שמדינת ישראל אינה מדינה מוכרת, מעבר לכך שזה אבסורד זה יגרום לכך שכל המוצרים שיובאו עד היום לישראל מ-159 מדינות לא יוכלו להמשיך להימכר בה. מה ההיגיון? שמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות אומר לפני כן: אני מאוד-מאוד רגוע לגבי המוצרים שנכנסו עד היום.

אתה חוזר לדיון שסגרנו על ההערות הכלליות? חבר'ה, מספיק. תודה. אל תנצלו את טוב הלב שלי, יש לו מגבלות בסוף.

לגבי ההגדרה "תמרוק רגיש", שתי הצעות, גם לגבי "תמרוק" וגם לגבי "תמרוק רגיש" בנוגע להגדרות. נגיע אחרי זה לתקנות ומה זה אומר, על הייבוא והכול. אני חושבת שחשוב להוסיף, אם אנחנו באמת רוצים לדאוג לתינוקות ולנשים אז בואו נוסיף פה, כפי שאמרנו: "עד גיל 3", שזה יהיה חלק מן ההגדרות, בנוגע להגדרה ""תמרוק" – כהגדרתו בסעיף 55א לפקודה". אני מציעה, משום שטרם עברה חקיקה שמחריגה מוצרי בישום וסבון, להגדיר את זה כמוצר קוסמטיקה, לא כולל מוצרי בישום וסבון, אלא אם כן הם יגישו כבר תיקוני חקיקה בהצעת חוק נפרדת.

אי אפשר בתקנות לקבוע הגדרה שסותרת את הפקודה שמכוחה התקנות האלה נכתבו. ההגדרה "תמרוק" חייבת להיעשות במסגרת חקיקה ראשית בפקודה. אין לנו דרך להתגבר על זה כרגע.

אז אולי לדרוש להעביר לפחות בוועדת השרים לענייני חקיקה את התיקון לחוק.

בנושא חקיקה אני אומר דבר גלוי מאוד: אני רוצה שיחה אישית אתך. בסדר?

אנשי משרד הבריאות, אתם רוצים להגיד משהו לסיכום?

גיל 3, לפחות בעמדה המקצועית שלנו, הוא לא גיל שבו המערכות הקריטיות מסיימות להתפתח. הילד נמצא בתקופת צמיחה, בתקופה שהתאים שלו מתחלקים במהירות גדולה יותר, שהוא צובר בתוך הרקמות שלו בצורה גבוהה יותר. אנחנו חושבים שצריך לקבוע כאן גילאים מבוגרים יותר.

אבל כמה בעיות היו עד היום?

נציע לכם נוסח על העניין הזה.

"גנבת" לי את הסיכום שלי... תודה. בנושא הזה אני מוכן להיות חלק מן ההתייעצות. אנחנו נגיע עם הצעה אחרת ממה שיש כרגע על השולחן. תודה.

"דרישת היתר לייבוא ולשיווק אצוות יבוא מקביל

26.

אדם שאינו יבואן של תמרוק ייחוס לא ייבא אצוות יבוא מקביל אלא אם
כן קיבל לכך היתר מאת המנהל, ועוסק בתמרוקים לא ישווק אצוות יבוא מקביל
אם לא ניתן היתר לגביה.

היתר לא יינתן לגבי תמרוק שהוא תמרוק רגיש."

זו למעשה המסגרת לגבי הייבוא המקביל. זה אומר שצריך לקבל היתר מראש לצורך הייבוא ולצורך השיווק של המוצרים האלה. פה זה ההוראה המהותית, שאומרת שמה שנגדיר כ"תמרוק רגיש" לא יוכל להיכנס למסגרת הזאת של ההיתר לצורך הייבוא והשיווק.

שאלה על נוהל: אנחנו לא מתחילים מן הסעיפים הראשונים? קפצנו לסעיף 27?

מדברים כעת על הפרק של ייבוא מקביל שמתחיל בעמוד 15. היא פשוט קפצה אחורה בגלל ההגדרה "תמרוק רגיש".

תודה על העזרה של המנכ"ל.

אנחנו עוברים לתקנה 27, שמונה את התנאים, שבהתקיימם ניתן יהיה לקבל היתר לצורך ייבוא מקביל של תמרוק.

"תנאים למתן היתר לתמרוק שאינו תמרוק רגיש

27.

המנהל ייתן היתר לגבי תמרוק שאינו תמרוק רגיש אם מצא כי מתקיימים תנאים אלה:

אצוות היבוא המקביל יוצרה במהלך 12 החודשים שקדמו לייבואה לישראל;

במועד הגשת הבקשה להיתר קיימת הודעה על שיווק לגבי תמרוק הייחוס שהוגשה
בהתאם להוראות תקנה 16;

במועד הגשת הבקשה להיתר אין בתוקף הוראה על איסור שיווקו של תמרוק
הייחוס לפי סעיף 55י לפקודה או הודעה על היותו תמרוק מזיק.

אצוות היבוא המקביל היא באיכות מתאימה ובטוחה לשימוש;

קיים הסכם בין מבקש ההיתר ובין ספק אצוות היבוא המקביל ובו התחייבות
של ספק אצוות היבוא המקביל לדווח לבעל ההיתר על אירוע בטיחות הקשור בתמרוק,
כגון פגם באצווה, החזרה מן השוק של האצווה, או מידע אחר הנוגע לבטיחות האצווה,
לרבות בקשר לתנאי האחסון וההובלה של התמרוק;

אצוות היבוא המקביל נרכשה מספק שהוא בעל עסק למכירת תמרוקים במדינה
מוכרת, הפועל לפי הדין החל באותה מדינה."

למעשה אחד התנאים אומר – אני מזכירה שבנוסח הקודם של התקנות הייתה דרישה שהתמרוק עצמו משווק במדינה מוכרת. כרגע הקלו בדרישה הזאת, אין כבר דרישה לשיווק ממדינה מוכרת.

אין דרישה לייצור אבל יש דרישה לשיווק.

צריך רק שהספק יהיה בעל עסק למכירת תמרוקים במדינה מוכרת. השיווק נשאר רק לגבי מוצרי חלל הפה. אנחנו נגיע לזה.

אני מזכירה, זה קשור להערות שהעלו לגבי מדינה מוכרת. כאשר חוקקנו את הפקודה, בתוספת לפקודה קבענו רשימה של מדינות מוכרות, ואקרא אותה: מדינות החברות באיחוד האירופי, אוסטרליה, איסלנד, ארצות הברית, יפן, נורבגיה, ניו זילנד, קנדה ושווייץ. את התוספת אפשר לתקן בצו, כלומר לא צריך חקיקה ראשית, משרד הבריאות יכול להביא צו והוועדה מאשרת ואפשר לתקן את המדינות המוכרות הנוספות, אם רוצים. זה תקנה 27 והתנאים למתן היתר.

האם זה אומר למשל שמסין, מדינה לא מוכרת היום, שיש בה כמעט את כל מפעלי הקוסמטיקה הגדולים ביותר, ממנה לא נוכל לעשות ייבוא מקביל?

אעיר רק שקודם כול לפי החוק אי אפשר גם ייבוא ראשי אלא אם כן יש לו תעודה על שיווק חופשי במדינה מוכרת, כלומר זה מתחיל עוד קודם. לגבי הייבוא המקביל, נדרש שהספק מתגורר במדינה מוכרת.

צריך לתת פה הבהרה.

קודם כול תנו ליועצת המשפטית שלנו לסיים את דבריה.

אם לספק יש עסק במדינה מוכרת, גם אם המוצרים שאת רוצה לקנות לא משווקים באותה מדינה מוכרת, תוכלי לעשות ייבוא מקביל. כלומר, נדרש שהספק יפעל במדינה מוכרת.

כלומר, אם לחברת "שנל" יש מפעל בסין, בגלל שהיא משווקת גם בצרפת- - -

אז תוכלי לקנות ממנה.

ממי אני צריכה לקבל את האישור הזה? אלה אישורים שאני צריכה עכשיו להביא מהמדינה שמשווקת את מוצרי "שנל" או שמשרד הבריאות כבר- - -

המפעל הוא שצריך לתת ליבואן את האישור שהוא מוכר בצרפת?

המשווק, זה שאתה בקשר אתו.

זה שאתה בקשר אתו, הוא צריך ללכת למפעל בסין ולהגיד לו?

לא, לא.

אני מן הלשכה המשפטית במשרד הבריאות. התשובה היא זאת: כשמבצעים ייבוא מקביל היבואן המקביל לא רוכש את המוצר מהמפעל, הוא רוכש אותו מאיזה ספק שקדם לו בשרשרת. ההוראה אומרת שהוא צריך לרכוש את זה מספק שיש לו אישור לשמש כספק בתחום התמרוקים במדינה מוכרת, ואז אנחנו מבטיחים שבאותה מדינה מוכרת יש רגולציה גם על אחסון והובלה ושהספק הזה עומד בתנאי אותה מדינה ביחס לאחסון והובלה. הרצון הוא רק לוודא שמדובר בסחורה חוקית שמגיעה מצינורות השיווק החוקיים והרגילים שקיימים.

שאלה פרקטית: נניח שאני יבואנית של מוצר קוסמטיקה, קונה את זה בייבוא מקביל מ"טרגט". על המוצר עצמו כתוב שהוא מיוצר בסין אבל לי אישית אין קשר למפעל, קניתי את זה ב"טרגט" בארצות הברית. מספיק שאני מראה לך שלמעשה הבאתי את זה מארצות הברית, אני לא צריכה להביא לך אישורים מהמפעל או משום מקום אחר?

את לא צריכה להביא אישור מהמפעל.

לא, כי זה נמכר בארצות הברית.

אני רוצה להבהיר את הסוגיה.

כלומר, האישור הוא מ"טרגט" לאותו מוצר שקנית בארצות הברית ואתה לא צריך להביא אישור מן המפעל בסין.

זה כל הקטע, שזה מוצר שנמכר במדינות מוכרות.

אני מנכ"ל חברת "ביוטי קייר", רשת הקוסמטיקה המובילה בישראל למכירה של מוצרים של "Value for money", במחירים שחברת הכנסת מירב בן ארי בישיבה הקודמת עשתה לנו קידום רציני.

אל תעשה פרסומת.

אני בכוונה מדגיש את זה כי אף אחד לא יכול לחשוד בנו שאולי יש לנו איזשהם אינטרסים סמויים או משהו כזה. אנחנו אך ורק בעד הוזלת יוקר המחיה, והראינו את זה במשך 25 שנות קיומנו. אנחנו מוכרים במחירים שאין אותם בשוק.

מה אתה מבקש לומר?

אני רוצה להגיד שיש הבדל בין ייבוא מקביל לבין ייבוא מותג פרטי. זה נופל פה בין הכיסאות. ייבוא מותג פרטי ממדינה לא מוכרת הוא בלתי אפשרי. סגרנו בפועל, דה פקטו, את ישראל לייבוא מרוב מדינות העולם. הדרישה להמצאת Certificate of free sale ממדינה מוכרת, הדרישה מיצרן, אם אני פונה היום ליצרן דרום קוריאני או טאייוואני, אני צריך להגיד לו: תביא לי בבקשה Certificate of free sale שמאשר שהמוצר שלך נמכר בצרפת. איך, לעזאזל, הוא אמור להביא לי את המסמך הזה?

למה לא?

איך הוא יכול להביא את זה?

הוא לא מייצא לאף מדינה?

הוא מייצא אבל הוא לא עוסק מורשה בצרפת.

אולי זה מוצר מורעל?

הוא לא עוסק מורשה בצרפת, אין לו נגישות לגופים שנותנים את האישור.

אל תגזימו. בסדר?

בדקתי את הנושא. אנחנו לא אומרים את זה סתם, הנושא הזה נבדק.

ישראל אינה מדינה מוכרת. קיבלתי הבטחות בעל פה שישראל כן תהיה מדינה מוכרת. המשמעות של זה שישראל אינה מדינה מוכרת, זה אומר שמוצרים שנמכרו פה עד היום בבטחה – ושמעתי את מנכ"ל משרד הבריאות אומר בהתחלה: "אנחנו מאוד-מאוד רגועים לגבי מוצר שנכנס היום לשוק כי אנחנו בודקים אותו". מאחר ומדינת ישראל אינה מדינה מוכרת אז כל אותם מוצרים שהוא מאוד-מאוד רגוע ובטוח לגביהם לא יוכלו להמשיך להיות משווקים בישראל. מה הרציונל שעומד מאחורי זה? מישהו במשרד הבריאות יכול להסביר לי?

אני יכול לנסות להבין את מה שאתה אומר בלהט, עכשיו גם ברוגע. אתה רוצה להגיד: היות וישראל היא לא מדינה מוכרת אז הייצור המקומי לא ניתן להשתמש בו?

אין לגיטימציה ממשרד הבריאות הישראלי. משרד הבריאות מבטל את עצמו.

יש פה אבסורד נוסף בתקנות, שתיכף אראה לכם, שגם יצרן מקומי לא יוכל לאשר מוצרים בישראל אלא רק במעבדות בחוץ לארץ. זה תקנה 20.

תרשמו לכם שעליכם לענות תשובה בעניין הזה.

אני רוצה להעיר משהו. אני רוצה לשאול, ושאלתי גם את משה בר סימן טוב. לאדם ישראלי יש מפעל בטורקיה, מפעל רק שלו. במקום לפתוח בישראל מפעל, שעולה הרבה כסף, ועדי עובדים וכל הדברים האלה, הוא החליט לפתוח מפעל בטורקיה, זה הכי קרוב לו, זה שעה טיסה, והוא מייבא עכשיו לארץ. זה מפעל שלו, רק שלו. הוא לא מוכר בצרפת, את כל הדברים הוא מביא לארץ. למה אנחנו לא מאפשרים את זה?

אל"ף, זה החוק.

זה הרבה יותר זול. אז נשנה את החוק, אז נוסיף הסתייגות, אם הוא מוכר רק לארץ.

אסביר לכם למה. אבל זה החוק, זה לא התקנות.

גם הבשמים זה בחוק.

חבר'ה, אתם לא ממונים גם על מתן רשות הדיבור וגם על ההערות.

אני שאלתי שאלה.

אסביר. המטרה של תיקון החקיקה – אתם עשיתם את זה, ולדעתי כמובן בצדק, ותיכף נדבר על הוראות המעבר שנתנו – היא לומר: אנחנו כמדינה לא בודקים יותר דברים בעצמנו. היום אנחנו בודקים כל מוצר לפני שהוא נכנס לארץ. זה מייצר עלויות, זה מייצר בירוקרטיה, זה מייצר יוקר מחיה, זה מייצר ריכוזיות.

זאת בשורה.

אנחנו נותנים למוצר להיכנס לארץ. אנחנו בעצם "רוכבים" על רגולציה שנעשית במדינות מפותחות, זה המהות של העניין. לכאורה, היינו רוצים שיהיה הסכם בינינו לבין אירופה. זה אפשרי וזה בר-השגה. אני לא חלילה אומר שלא צריך לעשות את מה שאנחנו עושים, אבל צריך לעבוד במקביל ובנוסף על כך שיהיה הסכם בינינו לבין אירופה, שכל מה שמשולב באירופה – ויהיה שם נציג אחראי – יהיה גם פה, כלומר שהמנגנון יהיה זהה לחלוטין. אנחנו לא בודקים דברים בעצמנו אבל אנחנו רוצים להבטיח שמוצר שהגיע לישראל נבדק במדינה שאנחנו מרגישים בטוחים במערכת הרגולטורית שלה. לכן המדינות המוכרות הן האיחוד האירופי, ארצות הברית, יפן ומדינות אחרות. יש מדינות שלא יהיו מדינות מוכרות, נקבתם בשמן פה, בשל טעמים אחרים. לא אחזור ואמנה את המדינות האלה. יש מדינות שאולי. לגבי דרום קוריאה, נצטרך ללמוד את המערכת הרגולטורית שיש בדרום קוריאה, והתחייבנו לעשות את זה. יש לי סיבה להאמין שהמערכת הרגולטורית בדרום קוריאה טובה ונוכל להכניס גם אותה לרשימת המדינות המוכרות. יש מדינות אחרות שלא.

אתה לא עונה על השאלה שלי.

עניתי לך. אני לא רוצה שיוגדר מוצר אך ורק עבור ישראל שלא נבדק.

לא דיברתי על מוצר שנמכר בטורקיה.

אבל הוא לא נבדק בשום רשות רגולטורית שאני יודע לסמוך עליה.

אתה לא יכול לעשות מה שאתה עושה ליצרנים מקומיים- - -

עכשיו אתם מדברים על ייבוא מקביל. זאת התשובה, שאני לא עושה.

התשובה שכרגע נאמרה לא מחייבת תגובה.

תשובה לעניין בריאות הציבור, שהוא דיבר עליה כרגע.

אגב, ההערה הזאת לא רלוונטית לייבוא מקביל. זה ייבוא רגיל.

זה ייצוא, אבל במקום שהמפעל יהיה בארץ הוא בטורקיה.

אני מ"יהודה ל. מזרחי בע"מ". אני יבואנית של מותג פרטי. למותר לציין שהרגולציה הזאת חיסלה את המותג הפרטי. יש לי מפעל בירדן. המכונות שלי, החומרים שלי מגיעים מאירופה ומקנדה. יש לי את כל האישורים אבל מאז כניסת החוק לתוקף אני עבריינית. העסק שלי הוא משנת 1939. אני עושה תמרוקים כבר ארבעים שנים כחוק. אני לא יבואנית מקבילה, לא מבריחה, לא מרעילה ילדים. אני לא מבינה למה עד עכשיו היה בסדר להביא את כל האישורים של המפעל, להביא שתי דוגמאות ולהיות חוקית, למה לא אוכל לעשות את זה ממחר? למה משרד הבריאות לא עומד על כך שישראל תהיה מדינה מוכרת ואז כל אחד יוכל להיות תקין ובריא ובטוח לציבור? שני מוצרים, בדיקת מעבדה מוכרת, וגמרנו, וכולם חוקיים. לא ראיתי שאסור להביא לאירופה מסין, שאסור להביא מיפן, שאסור להביא מהירח. כל עוד יש אישורים מותר לכולם להביא.

מישהו במשרד הבריאות יכול לענות? אני לא חושב שהגון לחסל עסקים כך.

נכון, בטח זו לא הייתה המטרה של הרפורמה הזאת.

בעקבות האי-וודאות הפסדתי המון הזמנות. אני ספקית של "ביוטי קייר", של "סקארה", של הרשתות הבינוניות. סליחה, אני מדברת מדם לבי.

גברת מזרחי, ברור שמהלך כזה שמחסל עסקים הוא לא המטרה. לא התכוונו פה לסגור עסקים. בואו נאפשר תשובה.

קודם כול, כמובן שאנחנו לא באים לחסל עסקים או לפגוע. בכלל, באמירות הכלליות פה צריך להזכיר גם את התעשייה הישראלית, שהאינטרס של הוועדה ושל כולנו פה הוא לחזק מפעלים בארץ ולא להוציא לחוץ לארץ, אבל זה דבר אחר שלא אגע בו כרגע.

עסקים כאלה חשובים מאוד לקידום השלום.

חשוב מאוד שיהיה פה אינטרס, גם של הוועדה וגם של חברי הכנסת, ליצור סיטואציה שמחזקים תעשייה ישראלית בארץ.

לעניין הנושא שעולה פה, אנחנו עוברים משיווי משקל אחד לשיווי משקל אחר. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אנחנו מפסיקים לבדוק. אם פעם היו מגיעים אלינו מוצרים, היינו מקבלים את כל התיק, היינו יודעים בדיוק מה יש שם בפנים, יודעים לעשות הערכת סיכונים- - -

אבל את זה כבר שמענו. הוא אמר את זה, לא צריך לחזור על הדברים. את לא עונה לה. תעני לה. שמעתי את הנאום הזה, שאתם לא בודקים. די, כבר עשר פעמים שמענו, גם בישיבה הקודמת. שמענו כבר שהוא לא בודק עכשיו. די. עוד פעם? שוב היא תיתן את הנאום שלה.

זה לא ראוי שאת קוראת לי אינטליגנטית. אני מכבדת אותך.

אבל די, שמענו את הנאום, שאתם לא בודקים. תני לי משהו חדש.

תרשי לי הערה משלימה, ברשותך. יש עובדה בשטח, כפי ששמענו כרגע מגברת מזרחי. אני רוצה לשמוע, אם יש פה כרגע החלטה שפוגעת בעוּבדות שהיו עד עכשיו טובות, למה אי אפשר לעשות חריגים למקרים מסוימים?

כי אנחנו מפסיקים לבדוק. אם בעבר אותו גורם היה מגיע אלינו, מביא את כל הנתונים- - -

אבל שמת לב שאת קובעת עכשיו תקנות שמחסלות מפעלים. למה להסכים לזה?

ומה עם המפעלים בארץ? מה הם אמורים לעשות?

אנחנו עוברים לשיטת רגולציה אחרת. נכון, יש לה יתרונות ויש לה חסרונות.

הרגולציה הזאת שפוגעת בגברת מזרחי לא יכולה להתקיים.

היא הורסת עסקים.

עשינו הוראת מעבר. צריך להבין, אנחנו לא יכולים לקיים שתי מערכות רגולטוריות. כפי שאמרתי, היום הכול לפני שהוא משווק, לפני שהוא נכנס למדפים מגיע אלינו ואנחנו בודקים אותו. מחר לא, אנחנו סוגרים את המערכת הזאת.

כולל הגופים שקיימים היום ומפרנסים אנשים?

אסביר מה עשינו. אומר איזה מענה נתנו לאותה יצרנית ספציפית ומה אנחנו מצפים שיקרה מעבר לתקופת המעבר. דבר ראשון, הדברים כתובים בחוק. אנחנו לא אומרים את זה כדי להתחמק אלא כדי להסביר שיש פה איזשהו היגיון. אמרנו: אנחנו לא בודקים לפני אלא אנחנו מסתמכים על הודעת היצרן ובודקים על ידי כך שהוא משווק במדינה עם מערכת רגולטורית שאנחנו יכולים לסמוך עליה.

מה כן עשינו? מכיוון שאנחנו ערים לסיטואציה הזאת, אמרנו שבחמש השנים הקרובות כל מי שיש לו אישור, על כל תיק המוצרים שהוא מייצר, על כל הפורטפוליו שלו, יוכל להמשיך לשווק אותו בחמש השנים הקרובות. מה אנחנו מצפים שיקרה לאחר חמש שנים? אני לא יודע לגבי המפעל הספציפי של גברת מזרחי בירדן, אבל מפעלים בטורקיה, בסין או במקומות אחרים – חלק מן המפעלים האלה משווקים גם מותגים פרטיים למדינות באירופה. לכן אנחנו רוצים שאותו מוצר שמגיע לישראל מסין או מטורקיה או מירדן יהיה מוצר שמשווק גם באירופה, ואז אני יודע כרגולטור ישראלי שהמוצר הזה עבר "אינספקשן" של רגולטור אירופאי, או אמריקאי, או יפני או מישהו אחר שאני סומך עליו. זה האיזון שאנחנו מנסים לעשות. מכיוון שאנחנו מבינים שלעשות את ה"שיפטינג" הזה – אגיד לכם מה אני לא יודע לקיים: אני לא יודע לקיים שתי מערכות רגולטוריות מקבילות.

אתה לא צריך. אם ישראל מדינה מוכרת – אין צורך.

מי שמייצר בישראל – אין לו בעיה. מי שמשווק בישראל ומשווק גם במדינה מוכרת ממדינה לא מוכרת – גם אין בעיה. כל עוד זה עבר את התהליך במדינה מוכרת זה בסדר. נכון, יש לנו בעיה, ולכן נתנו תקופת הסתגלות, לגבי יצרנים שמייצרים במדינה לא מוכרת וכל תוצרתם מגיעה לישראל. נתנו להם מעבר לחמש השנים האלה גם את המועד עד כניסת התקנות לתוקף – הצענו את סוף שנת 2018 – לרשום גם מוצרים חדשים וליהנות מן ההגנה הזאת לחמש שנים. זה המקסימום שהרגשנו שאנחנו יכולים לעשות באיזונים האלה. שוב, אני לא יודע לקיים שתי מערכות רגולטוריות.

אני רוצה להשלים, ברשותך, את דברי המנכ"ל שלי. ישראל היא באמת שוק חשוב, אבל היא לא שוק גדול מאוד. יצרנים שפועלים במדינות אחרות בדרך כלל מכוונים לשווקים נוספים. אנחנו רוצים שהסטנדרט של המוצרים שיגיעו לפה, מעבר לכל מה שהמנכ"ל שלי אמר, שהוא עובר "אינספקשן" של גורם רגולטורי נוסף, שהסטנדרט שיגיע לפה יהיה גבוה, כמו הסטנדרט שנדרש בצרפת.

אף אחד לא עונה על השאלה.

איסלנד מדינה מוכרת עם 300,000 תושבים.

מה גם שיש סיכון. צריך לראות ברקע שיש גם סיכונים ואצוות שמיועדות אך ורק למדינת ישראל, שמגיעות אך ורק לאוכלוסייה בישראל. לצערנו הרב ראינו את זה גם במקרה של "רמדיה", שהייתה אצווה שמיועדת אך ורק למדינת ישראל והתוצאות שלה באו לידי ביטוי.

מפני שזה הוזמן כך.

אני יועצת משפטית של "א.פ.י חורי הפצה". דיברתי כאן גם בעבר. אנחנו חברה שיש לנו גם "פרייבט לייבל" ואנחנו גם עושים ייבוא מקביל.

אני עדיין לא מבינה, גברת לוקסנבורג מדברת פה על יתרונות וחסרונות, שמשרד הבריאות לא יכול לנהל שתי מערכות מקבילות. אני לא מבינה איך משרד הבריאות היום מתכחש למוצרים שהוא אישר בסטנדרטים גבוהים, הסטנדרטים שלו, במשך שבעים שנים. אז פתאום הסטנדרטים אחרים? הוא מתכחש להם?

לא מתכחשים. נתנו חמש שנים.

חמש שנים זה למעשה הארכה. במקום שהעסק שלנו יחוסל היום אז הוא יחוסל בעוד חמש שנים. זה מה שנתת לי, אין אפשרות אחרת, כי הרי הדרישה שלכם לא ישימה. חשוב לי להדגיש בפני חברי הוועדה, הדרישה לא ישימה. אם היצרן שלי הוא סיני והמוצר משווק בהולנד, אין לי קשר למדינת צד שלישי, לצורך העניין: הולנד, הוא לא מכיר אותי, לא אוכל להשיג ממנו Free sale. דרך אגב, אני אפילו לא יודעת, מהתקנות אי אפשר לדעת איזו רשות אמורה להנפיק את התעודה הזאת: משרד הבריאות ההולנדי, לשכת המסחר ההולנדית? אי אפשר להבין. עד היום אף אחד לא מבין.

היצרן צריך להביא לך.

זה לא באמת משנה כי אני לא יכולה להשיג את המסמך הזה. לי יש קשרים עסקיים רק עם היצרן הסיני, לצורך העניין, לא עם אף הולנדי ולא עם אף אירופאי אחר. הוא לא מכיר אותי, הוא לא חייב לי שום דבר.

עד עכשיו קיבלת אישור לייבא?

עד היום לא הייתי צריכה לעמוד בדרישות האלה. במשך שבעים שנים אותם מוצרים – אני לא מבינה למה עד היום הם היו תקינים והכול בסדר וממחר לא.

כי הם עברו בדיקה מלאה שלנו.

איך ישראל מתכחשת לסטנדרטים הגבוהים שהיא העמידה לעצמה במשך שבעים שנים? למה?

תודה. זה נימוק כבד מאוד: למה האישור של אתמול לא מתאים למחר.

עוד אנשים רצו להתייחס? בבקשה תתקרב לשולחן.

אני מחברת "יהודה ל. מזרחי". אני המנכ"ל בשותפות עם גברת רבקה מזרחי. כפי שהיא אמרה, העסק שלנו הוא משנת 1939. פשוט מחסלים אותו מכיוון שהיום במדינת ישראל אין שום גוף חדש. מאריכים את הגסיסה, מכיוון שבעוד חמש שנים לא תהיה לי אפשרות להוציא Certificate of free sale בישראל, לא יהיה שום גוף, אף אחד לא ייתן לי פה אישור להביא את מה שעד היום הבאתי. מעבדות בארץ שהכירו בהן היו בסדר והכול היה תקין במשך כל השנים. היום אף אחד בישראל לא יוכל לתת לי את האפשרות הזאת.

אתה לא יכול מחר להביא אישור שהמוצר של מחר דומה למוצר של אתמול?

לא, מכיוון שהמוצרים שלי מיוצרים כמותגים פרטיים עבור לקוחות ספציפיים, הם לא משווקים ואף לקוח באירופה לא יקנה ממני.

אתה מדבר על ירדן. בואו נישאר בדוגמה שלך, לא בתיאוריות.

אני מדבר על המוצר באופן כללי.

תעזוב את הכללי. אתה רוצה לפתור את הבעיה שלך או את בעיית העולם? אני שואל אותך: אם היום אתה מביא מוצר, יש לך אפשרות לעשות בדיקת מעבדה ולקבל את אישור משרד הבריאות. נכון?

כן.

ולהביא שתי דוגמאות.

דבר שני, מחר נכנסות לתוקף התקנות שאומרות שאין בדיקה מראש. אתה לא יכול להמשיך ולעשות את הבדיקה הזאת באופן פרטי?

לא, כי היא לא תקפה.

זה בדיוק הקטע.

הוא לא תקֵף כי ישראל לא מדינה מוכרת.

לא קשור. אני דיברתי על אקט טכני בלבד.

אי אפשר. זה בדיוק הבעיה. הם אומרים: אנחנו רוצים את הרגולציה.

אני מחברת "ביוטי קייר". כבוד היושב-ראש, עלית על הנקודה הכי חשובה, ואני נותן לך על זה "דוז פואה".

אדון אלבז, "דוז פואה" במרוקו לא היה ציון טוב, אז אל תיתן לי ציון רע...

הייתי צריך לשאול את אבא שלי כי הוא גם משם, אבל אני מקבל את ההערה.

אני מתעסק ברישום תמרוקים ולכן אני יכול לתת למשרד הבריאות תשובות מקצועיות, שהוא כל הזמן מנפנף בהן. קודם כול, אני רוצה לחדד את העניין. מוצרים שהגיעו עד היום לישראל, נבדקו ואושרו, לא יוכלו להמשיך ולהימכר בישראל. זה אבסורד. אף אחד לא ענה על זה. סובבו אותנו מכאן ומכאן אך לא קיבלנו תשובה ברורה.

שנית, מה שצריך לקרות הוא מה שקורה בכל העולם: צריכות להיות דרישות ספציפיות לגבי המפעל ולגבי המוצר. היום הם דורשים שכל מוצר יעבור הערכת בטיחות (Safety assessment) על ידי גוף אירופאי. מה זה משנה אם המוצר שלי מיוצר בירח או בסין אם ה-Safety assessment הזה עובר בגוף אירופאי מוכר? הם דורשים שהמפעל יאושר ויהיה לו ISO 22716, או GMPC. מי שנותן את האישורים האלה זה גופים בין-לאומיים כמו "אינטרטק" ו-SGS. מה זה משנה אם המפעל ממוקם על הירח, ממוקם בסין או בצרפת? הם יודעים את זה טוב מאוד. הם לא מעלים את זה בפניכם. זאת הנקודה הכי חשובה. כיום לא ניתן להביא מוצר, גם אם הוא נבחן ונבדק על ידי גופים בין-לאומיים. היום מה שקורה פה הוא המצאה ישראלית שאין לה אח ורע, שמוצרים בטוחים לחלוטין, שיוכלו לעבור את כל הבדיקות במדינות שאתם רוצים על ידי הגופים שאתם מבקשים, על ידי המעבדות שאתם רוצים, לא יוכלו בכל זאת להגיע לישראל. זה אומר: עלייה ביוקר המחיה באופן חד-משמעי.

אני מבקשת להעיר הערה קטנה, לתת עצה.

הבנו. יש לי בקשה: מתחילה להיות פה שיטה. כך לא נגמור את הדיונים.

אבל אנחנו צריכים לעבור על כל סעיף. אלה דברים שעלולים להשפיע על העתיד של כל המפעלים האלה.

אני רק רוצה להגביל את הזמן. שרן השכל, אם זה לא מספיק אז תתקני אותי.

אנחנו כאן ביחד כבר בשלוש ישיבות, היושב-ראש עובר על הכול.

יש לי הרגשה לא טובה, שמה שאתמול היה טוב – מחר הוא רע, הוא לא מתאים, ללא שום בדיקה, ללא שום אפשרות לערער. אני חושב שזה לא הוגן. החוק היה קיים, פעלו לפי החוק, התנאים לא השתנו, ומה שהשתנה זה התקנות. זה נראה לי מוזר. אם אתם לא מסוגלים למצוא את הנוסחה, אני אומר לכם: אני לא מעביר את התקנות האלה.

(נשמעות מחיאות כפיים.)

אני לא יכול. זה אחד הדברים שבעקבותיו ישראל איבדה את מעמדה בעולם העסקי, שהחוקים משתנים מהיום למחר ומחסלים התקשרויות עסקיות לא רעות בכלל. כאשר אתה בא מן העולם שאני מכיר, אני יודע מה עשית לפני כן, רק דברים שלקחו בחשבון תפיסה כוללת, ואני סומך עליך בעניין זה. לכן אי אפשר כרגע להכניס תקנה שמחסלת אפשרויות שהיו אתמול. אלא אם כן תגידו לי שמבחינת הבריאות זה חיוני. אם צריך להקים שתי מערכות – אין לך ברירה, זה חלק מן "העונש" על השינוי של התקנות, אבל אי אפשר אחרת. אם הייתי גברת מזרחי – זה הרס היסטורי, משפחתי, עסקי, כל זה.

העסק שלה נפתח בשנת 1939. זה לא נורמלי.

כל הדברים שאנחנו חולמים, שבמדינה הזאת יהיו דברים ישנים, טובים, ששומרים עליהם. אני לא רואה פסול בכך שמייצרים גם בירדן. אנחנו עודדנו את זה כמדינה לפני כמה שנים. אז בואו נעמוד גם בזה. אי אפשר לשנות. זה טוב לשלום, גם אם השלום הוא קר כמו עם ירדן, אבל זה טוב לנו. אז בואו נסתכל בראייה רחבה.

אני מציע, חברים, שתבדקו מחדש גם את הסעיף הזה. הייתי רוצה לא לבטל משהו קיים שתפקד.

ועובד מצוין.

ולהתחיל עכשיו במשהו שמחסל את הכול. אין לכך שום הצדקה.

משרד הכלכלה רוצה להתייחס?

אני מבין שהנקודה הזאת, הבחינה, יש לה השלכות של תיקון חקיקה.

אני לא נבהל מתיקון חקיקה. רק בשביל זה באתי, כדי לתקן חקיקות, אני לא נבהל. חברים, בטכניקה הזאת אנחנו שולטים. זה לגבי הסעיף הזה. לא אישרנו אותו. נחזור אליו עם תיקונים נדרשים.

"בקשה להיתר לתמרוק שאינו תמרוק רגיש

28.

בקשה להיתר לגבי תמרוק שאינו תמרוק רגיש תוגש על ידי הנציג האחראי
שמינה מבקש ההיתר לצורך אותו תמרוק לפני ייבוא אצוות היבוא המקביל
(בתקנה זו – האצווה) לישראל; הבקשה תכלול נתונים ומסמכים כמפורט להלן:

שם התמרוק, באותיות עבריות ובאותיות לטיניות;

שם הנציג האחראי המחזיק בתיק התמרוק של האצווה, כתובת
משרדו ופרטי הקשר עמו;

המדינה שבה יוצרה האצווה וכתובת אתר הייצור, הזהים לאלה
של תמרוק הייחוס;

תאריך הייצור של האצווה, ומסמך חתום בידי היצרן המפרט את
מתכונות הסימון של תאריך הייצור ותאריך התפוגה ככל שישנו, של האצווה,
בסימן גלוי או בסימן נסתר;

הצהרה של ספק האצווה בדבר היותו בעל עסק למכירת תמרוקים
במדינה מוכרת, הפועל לפי הדין החל באותה מדינה; הצהרה זו תאומת בידי
נוטריון;

הצהרת מבקש ההיתר בדבר קיומו של הסכם כאמור בתקנה 27(5);"

תקנה 27(5) זה ההסכם שהוא צריך לדווח לו על כל פגם בבטיחות.

"

תעודת בדיקה מפורטת של מעבדה מוסמכת בישראל בדבר העומס
המיקרוביאלי של האצווה והימצאותם של חומרים כפי שיורה המנהל
על פי סוג התמרוק או תעודת בדיקת מעבדה אחרת שידרוש המנהל לשם
הבטחת בריאות הציבור ולשם הבטחת יעילות התמרוק, בטיחותו ואיכותו;
לעניין זה, "מעבדה מוסמכת" – מעבדה שהוסמכה על ידי הרשות להסמכת
מעבדות או כל גוף תקינה בין-לאומי אחר שהוא צד להסכם להכרה הדדית
עם הרשות להסמכת מעבדות לעניין התקן הרלוונטי לבדיקה;

דוגמה של תמרוק הייחוס וכן דוגמה של התמרוק שבאצוות היבוא
המקביל; דוגמאות כאמור יכללו את האריזות והתוויות של התמרוקים;

צילום אריזת התמרוק באופן שיאפשר את זיהויו של התמרוק;

הצעה לתווית התמרוק לפי תקנה 53;

אם פעולות הובלה או אחסנה של התמרוק מבוצעות שלא על ידי
היבואן – הצהרה כי למגיש הבקשה יש תיעוד ובו פירוט הפעולות המבוצעות
שלא על ידו, שמות נותני השירותים המבצעים את אותן פעולות, כתובותיהם
ופרטי הקשר עמם;

מסמכים שיוכיחו, להנחת דעתו של המנהל, את מקוריותו של
התמרוק וכי התמרוק הובל ואוחסן בתנאים נאותים ואיכותו לא נפגמה
עד להגעתו לישראל;"

נעצור לפני שנמשיך. זו תקנה ארוכה מאוד.

אני מחברת "אינשטיין". בקשר לפסקה (4), הייתי מבקש תיקון: "מסמך חתום בידי היצרן או הספק", בייבוא נוסף, כפי שהיה עד היום.

אני לא רואה את הניואנס הזה כמיוחד אבל אם אתם רוצים, בבקשה.

מסמך חתום על ידי היצרן בייבוא מקביל זה דבר שלא ניתן להביא, לכן אפשר שזה יהיה או בידי היצרן או בידי הספק, או לחלופין, ככל שהדבר מפורסם באופן פומבי, אחד מן השניים צריך לתת את המסמך.

וכפי שהיה עד היום.

שמענו הערות שאת הדבר הזה קשה מאוד ליישום. המשפט הזה נכנס לתקנות בהנחה שהמידע הזה קיים זמין באתרי אינטרנט ואין בעיה להשיג אותו. בשבוע האחרון קיבלנו פניות שזה לא נכון ושיבואנים מקבילים לא יוכלו להביא את המסמך הזה. לאור זאת צריך לחשוב על חלופה, כי להתנות את זה בחתימת יצרן זה בעייתי.

חלופה קיימת היום, אנחנו מביאים היום.

אני ממשרד הבריאות. אנחנו עושים ייבוא מקביל של תמרוקים כבר 17 שנים. מעולם לא הייתה בעיה להביא את המסמך הזה. יש פה יבואנים שעושים ייבוא מקביל. זה בסך הכול מסמך שהספק נותן למי שקונה ממנו. נכון, המסמך חתום בידי היצרן, אבל לא צריך שום קשר ישיר עם היצרן בשביל להשיג את המסמך הזה. בסך הכול כתוב, כאשר יש לך את מספר האצווה: BN 48711, זה מסביר מה זה אומר.

זה נמצא באינטרנט?

אפשר להוריד מן האינטרנט. אני לא יודעת אם כל היצרנים כבר שמים את זה באינטרנט, אבל אין שום בעיה להביא את זה מהספק שמוכר לך את הסחורה. אף פעם לא נתקלנו בבעיה כזאת.

גברת רינת בכר, תיקון קטן. אני אומר כיבואן מקביל, שאליהם את מתכוונת: זה נכון בחלק מן הדברים. אנחנו למעשה מביאים מכתב מהספק, שמקבל את ההסבר מן היצרן.

מה הבעיה?

הוא לא חתום בידי היצרן אלא בידי הספק על הסבר קוד האצווה.

פה בדיוק מדובר על מה שאמרתי קודם, אני חוזרת על אותה דוגמה, שהוא קונה מחר מ"טרגט" כמות גדולה של קרם, אז אין לו קשר ליצרן אלא יש לו קשר ל"טרגט", לספק.

ל"טרגט" יש קשר ליצרן.

"טרגט" יחתום על המסמך.

"טרגט" ספציפית כן, אבל יש אחרים שלא. אם יש בעיה אז שהחברה הזאת תחתום על המסמך.

כפי שהיה עד היום.

גם כך היא אומרת שהיא מקבלת מהספק עד היום.

אדוני, היום אתה מקבל את זה חתום על ידי הספק?

על ידי הספק בלבד ולא על ידי היצרן.

אם אתם אומרים שמותר להשתמש במוצר שנמכר במדינה מוכרת, אז בבקשה תשאירו את הספק.

אין בעיה.

אז אנחנו משנים את הנוסח: "מסמך חתום בידי היצרן או הספק המפרט את מתכונת הסימון...".

אני בעד להשאיר את שניהם כי זה נותן לכם עוד אופציה, זה מקל.

יש הערות נוספות? אם אין, נמשיך, בבקשה.

בתקנת משנה (א) אנחנו מסבירים מה התנאים לגבי כלל התמרוקים, ובתקנת משנה (ב) אנחנו מתייחסים לגבי תמרוק לחלל הפה.

"

לגבי תמרוק לחלל הפה יגיש מבקש ההיתר גם מסמכים אלה:

מסמכים שיוכיחו, להנחת דעתו של המנהל, כי האצווה שווקה במדינה מוכרת, וכן
תעודת בדיקה של מעבדה מוסמכת כהגדרתה בתקנת משנה (א)(7) לשלילת הימצאותם של
חומרים מסוכנים באצווה;

הצהרה של היבואן המקביל על מודעותו כי לגבי תמרוק חלל הפה קיימת רגישות גבוהה
לבריאות הציבור, ובשל כך עשויה להינקט, לגבי יבוא מקביל של האצווה, מדיניות של אכיפה
מוגברת, לרבות העמדה לדין פלילי לפי פרק ח'1 לפקודה או תקנות אלה או הטלת עיצום כספי
כאמור בפרק ח'2 לפקודה."

למעשה זה מסלול ביניים. יש את התמרוקים הרגילים, יש את התמרוקים הרגישים שאסור, ולגבי חלל הפה עשו מסלול נוסף שבו נדרשים שני מסמכים נוספים: אחד, זה מסמכים שמעידים על שיווק במדינה מוכרת, כלומר לא די בזה שהספק פועל במדינה מוכרת אלא שהאצווה משווקת במדינה מוכרת; ובנוסף, היבואן המקביל צריך להצהיר שהוא מודע לכך שזה מוצר בעל רגישות יתרה ושהאכיפה תהיה מוגברת.

למה המוצרים לנשים בהריון ולתינוקות לא נכנסים גם כן תחת הסעיף הזה? כך היו פותרים את הכול.

כי זה לא אותה רמת רגישות. למען האמת, גם למוצרים לחלל הפה לא צריך להיות, זאת פשרה שעשינו, אבל עדיין זה לא אותה רמת רגישות.

(היו"ר מירב בן ארי)

אז צריך לתת איזו אופציה.

לגבי מוצרים לילדים אמרנו שנציע נוסח אחר.

לגבי מוצרים לחלל הפה עשינו את זה, אגב, עם הרבה מאוד כאבי בטן. אנחנו מקווים שלתושבי ישראל לא יהיו כאבים במקומות אחרים. אנחנו לוקחים פה סיכון, אבל אנחנו מנהלים את הסיכון הזה. הדרך שבה אנחנו מנהלים את הסיכון היא שאנחנו באמת נוכל לדעת מה בדיוק קרה עם המוצר לאורך כל הדרך. כל אחד אומר באילו תנאים הוא לא מוכן שיהיו תקנות, אז אלה התנאים שאנחנו לא נסכים שיהיו בהם תקנות. יש דברים שאנחנו מוכנים לבחון מחדש ולחשוב עליהם מכאן ומכאן, ואנחנו נחשוב על הכול. אנחנו לא נפתח את המוצרים לתינוקות ולפעוטות באיזו צורה פרוצה. נביא לכם נוסח ספציפי לגבי הדבר הזה.

אני מחברת "אינשטיין", שעוסקת כ-17 שנים בייבוא מקביל. רציתי לחדד את הנושא, שכבוד המנכ"ל אמר שיבהירו איזה נוהל אחר או משהו אחר.

לא נחזור על זה. אתה מתכוון למוצרי ילדים? אנחנו כבר אחרי זה. כאשר הוא יביא את הנוהל, נדבר עליו. כפי שאתה רואה, כל פעם שהוא מביא נוהל מדברים עליו כאן. הוא יביא את הנוהל ונדבר עליו. זה לא הזמן.

אלה התנאים.

יש עוד הערות על הסעיף הזה? לא. אנחנו ממשיכים.

"

בהיעדר מסמכים כאמור בתקנת משנה (א)(12) רשאי מבקש ההיתר להגיש במקומם מסמכים כמפורט

תעודה מאת מעבדה שהמנהל הכיר בה לעניין זה המעידה על בדיקה להוכחת זהותם וכמותם
של המרכיבים בתמרוק מאצוות הייבוא המקביל לזהותם וכמותם בתמרוק הייחוס המשווק בפועל
בישראל;

הצהרה של הנציג האחראי על עמידת התמרוק בתנאי אחסון והפצה נאותים;

מסמכים שיוכיחו, להנחת דעתו של המנהל, כי האצווה שווקה במדינה מוכרת."

אני רוצה להסביר. תקנת משנה (ג) אומרת שגם אם אתה רוצה להביא ייבוא מקביל ואין לך את המסמכים שמראים את המקוריות, כלומר את הסוג של השרשרת מהיצרן עד אליך, תוכל להביא תעודה של בדיקת מעבדה שמעידה על זהות בין המוצרים והצהרה על העמידה בתנאים ומסמכים נוספים, ככל שיידרשו ממך, ואז בעצם אלה מסמכי החלף שדובר עליהם, שאם אתה ממציא אותם תוכל להביא את המוצרים גם אם אין לך את הקשר הישיר הזה בשרשרת עד היצרן.

(היו"ר אלי אלאלוף)

זה לא חל על מוצרים לחלל הפה.

הערה לגבי פסקה (3). אני מבקש להוסיף בסיפה: "ובלבד שאינם דורשים קשר עם היצרן".

פסקה (3) אומרת: מסמכים שהמנהל ידרוש. רוצים שזה לא ידרוש קשר עם היצרן, שבעצם זה לא יסכל את כל התקנה הזאת.

אנחנו מציעים לסמוך על שיקול הדעת שלנו. זה "להנחת דעתו של המנהל, כי האצווה שווקה במדינה מוכרת". "המנהל" זה אני בעניין הזה.

אתה תצטרך לעבור על כל מסמך ומסמך?

לא, אקבע נוהל.

היות ויכול להיות שהמנכ"ל גם יתחלף באיזשהו שלב- - -

תמיד יהיה מנהל. שר – לא בטוח.

אולי יהיה מישהו אחר שהוא חכם יותר ממני.

אין בעיה עם הדרישה כי אני סבור שהיא לא סותרת את העיקרון שכל הזמן מדברים עליו בייבוא החדש הנוסף, שלא לדרוש מסמכים שמחייבים קשר עם היצרן.

אני מהנדס, יועץ הנדסי לחברת "כמיפל", שעוסקת בהיקף גדול מאוד באחסון והפצת תרופות, בהיותה המפעילה של המרכז הלוגיסטי של רשת "סופרפארם" ובהיותה משווקת תמרוקים יום-יום ל-700 בתי מרקחת.

אני רוצה להתייחס לפסקה (ג)(2), שמדברת על "הצהרה של הנציג האחראי על עמידת התמרוק בתנאי אחסון והפצה נאותים". אני מבקש בכל התקנות, לרבות בסעיפי התוספת הראשונה, להוסיף "תנאי אחסון והפצה נאותים כפי שקבע יצרן התמרוק". אני מבקש את התוספת הזאת מכיוון שמשרד הבריאות לקח לעצמו החמרה מעבר לתנאים שהיצרן עצמו, שמכיר את התמרוק, קבע. ההחמרה הזאת באה לידי ביטוי בתוספת הראשונה, שנגיע אליה בהמשך, ששם דורשים לאחסן את התמרוקים בלא יותר מ-30 מעלות צלזיוס. המשמעות של ההחמרה הזאת, שהיא מעבר למה שהיצרן כתב – היצרן לא כותב את זה על התכשיר או בהוראות – הינה צורך במיזוג אוויר גם באחסנה וגם בהובלה. המשמעות של זה היא ייקור של המחיר לצרכן, הרבה מעבר להרבה הוראות שניתנו כאן.

אני לא בטוח אם אתם יודעים, אני מביא לכם את זה מהפן ההנדסי: מעטפת של מבנה או מעטפת של משאית מבודדת מקטינה את הטמפרטורה ב-2, 3, 4 מעלות צלזיוס ביחס לטמפרטורה החיצונית. כדור הארץ מתחמם, יש לנו בארץ לא מעט ימים עם 37 מעלות צלזיוס. המשמעות היא שאתה לא תעמוד בדרישה הזו אם לא תמזג את התמרוקים, ואם לא תמזג אותם גם בהובלה.

התמרוקים האלה, לרבות הרגישים שנמצאים בתוספת, מובאים לארץ במכולות ימיות שנמצאות בנמלים תקופה ארוכה, לא בשום מיזוג אוויר, והטמפרטורה בתוך המכולה היא לא 30 מעלות צלזיוס, היא 40 מעלות או 45 מעלות צלזיוס, אבל ליצרן יש מבחני יציבות, כמו בתרופות, הוא יודע שהתכשיר עומד בזה. הוא לא כתב "תאחסן ותוביל את זה ב-30 מעלות". אז אם הוא לא כתב, למה משרד הבריאות צריך להחמיר מעבר להוראות היצרנים?

אני, במקרה, עשיתי מחסנים גם לתרופות וגם לקוסמטיקה בארצות הברית ובאירופה. הדרישה הזו לא קיימת שם. אם אנחנו רוצים היום להוסיף עלויות חשמל, שהיבואנים וגם היצרנים יגלגלו אותן לצרכן הסופי, אין פה ספק, של האנרגיה גם למיזוג באחסנה וגם למיזוג בהובלה- - -

אתה חושב שעוד לא הבנו את מה שרצית להגיד?

רציתי להיות בטוח שהבנתם. עכשיו אני בטוח. זה הכול, תודה רבה.

נציגי משרד הבריאות, בבקשה.

התקנה הזאת, מוגדרים בה תנאי אחסון והפצה נאותים לתמרוקים. זה נמצא בהגדרות, יש הגדרה לתנאי אחסון והפצה, ויש תוספת ראשונה, ששם הגדרנו תנאי אחסון והפצה ושם נתקן את התקנה. אין מקום לתקן פה בתקנה על הייבוא המקביל.

לא הבנתי. את מסכימה עם המהנדס המלומד שלנו?

כן. תנאי אחסון והפצה מוגדרים ומופיעים גם בתוספת.

אם את מסכימה אז תבטאו את זה בכתב.

נעדכן בתוספת את מה שהוא ביקש.

יוסי ברגמן, שכנעת.

מה לגבי הבקשה שלי לגבי הסיפה? אגב בתקנה 28 בפסקה (ג)(3) הסיפה היא אותה סיפה כפי שציינתי. אשמח שהיא תהיה גם כאן.

גם שם לא הסכמנו. אמרתי ש"המנהל" זה מספיק.

כתוב: "למעט מסמכים"- - -

אנחנו סומכים על המנהלים. אגב, זה משרת אמון? של מי?

של השר. אבל יש ועדה ציבורית שבוחרת את המנהל. אפשר לקבוע לה את זה בתנאי הסף, שכאשר בוחרים את מנכ"ל משרד הבריאות יבדקו שיש לו שיקול דעת.

אני מקבל את ההצעה וההערה של מנכ"ל משרד הבריאות.

יש הערות נוספות? לא. אפשר להתקדם.

"בדיקות ומסמכים נוספים

29.

המנהל רשאי לדרוש מהנציג האחראי שהגיש את הבקשה להיתר –

לערוך בדיקות מעבדה נוספות באצוות הייבוא המקביל, לרבות בדיקות איכות,
בטיחות, שלילת חומרים מסוכנים ובדיקות התאמה לתקנים בין-לאומיים;

להציג אימות של מסמכים שצורפו לבקשה, לרבות אימות של אישור נוטריוני;

למסור מסמכים או נתונים נוספים הנדרשים למתן החלטה בבקשה להיתר,
למעט מסמכים אשר לצורך הגשתם נדרש קשר ישיר עם היצרן."

גם פה יש למנהל שיקול דעת לדרוש, לצורך קבלת היתר לייבוא מקביל, מסמכים נוספים ובדיקות מעבדה.

אעשה הפסקה של 5 דקות ואז נחזור לדיון.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:10 ונתחדשה בשעה 13:18.)

אני מחדש את הישיבה. אנחנו ממשיכים בדיון בתקנה 29.

יש כאן לא מעט בדיקות מעבדה שיבואן מקביל נדרש לעשות שיש להן עלות משמעותית, ביניהן בדיקת הוכחת זהות. כאן יש מעין סעיף סל שמאפשר לדרוש בדיקות נוספות. אני חושב שהוא רחב מאוד ויש מקום לגדר אותו, שבמידה ויתעורר חשש שמשהו אינו דרך הנורמה אז ניתן יהיה לדרוש את אותם דברים ולא במצב הרגיל, בהתאם לניהול סיכונים או במידה ויתעורר חשש.

חשש לפגיעה בבריאות הציבור?

איך אפשר בלי לפגוע בבריאות הציבור להוזיל את המהלך.

אני מציעה שנבחן את ההערה הזאת ונציע תיקון בנוסח.

נבחן את תקנה 29(3).

דיברתי על כל תקנה 29.

תבדקו את תקנה 29 ותעצרו בפסקה (3).

"עיון בתיק תמרוק הייחוס ושמירת סודיות הבקשה

30.

המנהל רשאי לפנות לנציג האחראי לתמרוק הייחוס בדרישה לעיין בתיק
התמרוק לצורך בדיקת בקשה להיתר; פנה המנהל לנציג האחראי בדרישה
כאמור, ישמור הנציג האחראי על סודיות הפנייה ולא ידווח עליה למשווקים
של תמרוקים."

סברנו שזה לא צריך להיות "עד למועד מתן היתר, אם יינתן", אלא פשוט לקבוע תקופה של חצי שנה, שבה הנציג האחראי לא מדווח למשווקים שפנו וביקשו מידע לגבי התמרוק הספציפי, 6 חודשים ממועד הפנייה.

לנו אין בעיה עם זה.

אין בעיה.

שלום, אני יושב-ראש קבוצת החברות של "אסתי לאודר" בישראל. אנחנו קבוצה שמעסיקה 80,000 עובדים בעולם ו-1,500 עובדים בארץ, 1,500 משפחות.

קודם כול, אנחנו בעד התקנות ואנחנו בעד לפתוח את השמיים, אבל אנחנו גם בעד שיהיה שוויון בין יבואן מקביל לבין יבואן שמעסיק פה כמות כזו של עובדים.

בתקנה הזאת מבקשים שמי שיהיה אחראי על היבואן המקביל הוא היבואן הראשי. אין בזה שום היגיון.

ה-Responsible person זה אחריות פלילית לאדם. אני רוצה עכשיו לראות את מי אני יכול להעסיק, לתת לו אחריות שהיא אחריות פלילית כעובד חברה, וגם להגיד לו: תשמור עכשיו בסוד דברים. למה? כי היבואן המקביל צריך להביא עכשיו סחורות. בסדר גמור שיהיה ייבוא מקביל, זה באמת בסדר, אבל במה שיש אחריות ליבואן הרשמי, שתהיה אחריות גם ליבואן המקביל. אם ליבואן רשמי יש Responsible person, ליבואן מקביל יהיה Responsible person; אם אני בתור יבואן ראשי צריך להציג מסמכים כאלה ואחרים, שהיבואן המקביל גם יציג מסמכים כאלה ואחרים. זה הכול, פשוט. אגב, זה קיים גם היום.

אבל יש מצב שונה. אתה כבר יצרן מקומי כמעט.

לא מקומי, אני מייבא, אני לא מייצר.

1,500 עובדים בישראל – זה לא ייצור?

לא. אלה עובדים בשיווק בלבד.

מה שיקרה, היבואן המקביל מחר ייבא סחורה. כאשר משרד הבריאות ירצה לבדוק אותו – הוא יבוא אליי, הוא לא יבוא אליו. שילך לבדוק אותו. למה אותי? שיבדקו אותו.

כי לך יש את תיק המוצר.

אבל גם הוא צריך את תיק המוצר. מה זאת אומרת?

אבל לא מהיצרן.

עדיין הוא צריך את תיק המוצר. המחויבות שלי היא גם המחויבות שלו. מה שיקרה, קודם כול אני רוצה שנבין משהו – עוד משפט קטן כי פתחנו עם זה את הדיון – אנחנו לא נוכל לגייס שום גורם, אני לא רואה שום עובד במדינת ישראל שאני אוכל לגייס, עם אחריות פלילית, עובד חברה עם אחריות פלילית. אני כיושב-ראש לא עם אחריות פלילית. ואנחנו עוד מצפים ממנו שישמור את זה בסוד? למה? כדי לבדוק את היבואן המקביל. לא נברא דבר כזה, אין דבר כזה בעולם.

מישהו רוצה להתייחס? בבקשה.

אני מאגף התקציבים במשרד האוצר. בואו נבין על מה התקנה הזאת מדברת כי לצערי אין קשר למה שנאמר כאן. יש כאן נציג אחראי שאצלו מרוכזים הנתונים לעניין יבואן רשמי מסוים. אגב, רוב הסיכויים שיהיו מספר יבואנים רשמיים, זו תהיה חברה שתעסוק בזה. כאן יש שאלה, במידה ומשרד הבריאות מעוניין לבקש לתת היתר לאצווה של ייבוא מקביל ונדרשים לו עוד נתונים – ההסדר הזה נועד לספק לו את האפשרות לעיין בנתונים שנמצאים אצל הנציג האחראי, זה כל הסיפור. יש כאן רישה, שאומרת שאותו נציג אחראי צריך לשמור על סודיות הפנייה. למה? כי אנחנו מכירים את הפרקטיקה, שבה ברגע שיבואן מקביל החל להביא מוצר מסוים אז היבואן הרשמי מנסה לחסום לו את הערוץ בכל הדרכים שהוא יכול. אז יש כאן שישה חודשים של "גרייס" על מנת שהוא יוכל להביא את המוצר. אני לא רואה בעיה בזה.

יש לי שאלה קטנה: למה הדבר הזה לא מקובל באירופה? אין ייבוא מקביל באירופה? כל אירופה פתוחה לייבוא מקביל, רבותיי. למה אתם רוצים לעשות משהו שיפגע בזכויות היוצרים שלנו? אין בעיה, תפתחו את השמיים, שיהיה ייבוא מקביל, שיהיה הכול. רק מה שהאחריות שלנו כיבואנים ראשיים, שתהיה אותה אחריות ליבואן מקביל, בדיוק כפי שנקבע בחוק באירופה.

אני חוזר ואומר שאין קשר לתקנה הזאת.

אני שב ואומר דבר נוסף, עמדתי האישית הייתה שהיו צריכות להיות פה סנקציות חריפות יותר במידה והנציג האחראי יפר את זה. העמדה שלי לא התקבלה. אני לא רואה שום בעיה עם התקנה הזאת.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני יבואן קטן ואצל היבואנים הקטנים הנציג האחראי יהיה בדרך כלל אחד מן הבעלים, כי אחרת זה לא יהיה כלכלי. ממי בדיוק אני אמור לשמור סודיות. מעצמי? איך אתה בדיוק רוצה שהעניין הזה יתנהל?

לא הבנתי את עניין הדרישה לסודיות.

מדברים על כמה נושאים. אחד מהם הוא תפקיד הנציג האחראי וזהותו. זה לא מופיע בתקנה הזאת. התקנה הזאת בעצם באה לסייע למשרד הבריאות, מכל הסיבות שהוזכרו כאן, שבגלל שהיבואן הרשמי מחזיק את כל המידע הוא צריך להיות סמכות עבור משרד הבריאות, לדרוש מהיבואן הרשמי, שמחזיק את תמרוק הייחוס, שמשווק את תמרוק הייחוס ויש לו קשר עם היצרן, אפשרות לעיין בתיק, ותהיה לו יכולת לבחון את המוצרים שבאים בייבוא מקביל. התקנה הזאת נלקחה בכלל מחוק אחר שכבר אושר בכנסת, חוק רישוי שירותים לרכב. סעיף דומה הוכנס שם, עם עקרונות דומים. התקנה הזאת לדעתי הכרחית למשרד הבריאות כדי להצליח לנהל את כל עניין הייבוא המקביל. אנחנו לא מבינים את הבעיה, פרט לדבר אחד, שזה קצת מחליש את היבואן הגדול שהיום שולט בשווקים.

זה ממש לא נכון.

זה ממש נכון.

ברשותך, מר אורן רווח, במה תקנת הסודיות מפריעה לך?

אסביר לך. קודם כול, יש לנו אחריות כלפי מה שאנחנו מייצרים בעולם ועושים בעולם. אנחנו מוכנים לשתף את משרד הבריאות בכול, מוכנים לתת את הכול, כל מה שצריך. אנחנו אומרים רק דבר אחד פשוט מאוד: מה שיש אחריות ליבואן המרכזי, שתהיה אחריות גם ליבואן המקביל. בסדר לפתוח את השמיים. אם אתה רוצה לבדוק את היבואן המקביל – תבדוק אותו, כפי שעושים באירופה. אירופה פתוחה היום בכל המדינות לייבוא מקביל. גם ישראל תיפתח לייבוא מקביל ואנחנו מאמצים מאוד את התקנות האלה. אנחנו חושבים, כפי שמנכ"ל משרד הבריאות ציין, שזה יפתח את השמיים. היום כדי להשיק מוצר בארץ שמשווק באירופה אנחנו צריכים לחכות שישה חודשים. אנחנו בעד התקנות אבל אנחנו גם בעד שאם יש ייבוא מקביל, שתהיה אותה אחריות ליבואן המקביל.

אבל יש אחריות על היבואן המקביל.

מה האחריות של ה-Responsible person אצל היבואן המקביל?

האחריות היא על היבואן המקביל. יש פה תקנה שמסמיכה את המשרד- - -

אז תפנה אליו, תיקח ממנו את הנתונים.

אדוני, אתה מעלה דברים שלא קיימים בתקנה הזאת. התקנה מסמיכה את משרד הבריאות לפנות ליבואן הרשמי, לנציג האחראי שלו, ולבקש מידע אודות התמרוק המגיע בייבוא המקביל. זה התקנה.

אז למה הוא לא פונה ליבואן המקביל?

כי התיק נמצא אצלך.

למה הוא מחויב לשמור סודיות מהמשווק?

הוא מחויב לכך כי זה שוק קטן וריכוזי. הוא יבואן מקביל חשוב וצריך לפתוח את השוק.

איך אני אמור לעשות את זה כאשר אני גם הנציג האחראי וגם היבואן וגם המשווק? לכמה חלקים אתה רוצה שאני אתחלק?

כאשר נגיע לתקנה על זהות הנציג האחראי נדבר על הבעיה שלך.

כאן יש לי בעיה. כאן אני עובר עבירה פלילית.

מישהו ממשרד הבריאות רוצה לענות לנציג של "אסתי לאודר"?

מבחינה משפטית, במידה והנציג האחראי הוא היבואן ויש זהות אישית בין השניים כמובן שאין חובת סודיות כשאתה האדם עצמו. בכל מקרה, יש למנהל סמכות לבדוק את תיק התמרוק בכל עת. הוא לא צריך לנמק מדוע הוא עושה את זה. כאן אנחנו נותנים כלי למנהל.

כל הנאום היפה של אורן רווח, כל מה שהוא אמר לנו בצורה משכנעת ואין מה לתקן?

לתקן – זה אומר שאנחנו מחייבים את היבואנים הנוספים החדשים להחזיק ולפתוח תיק תמרוק מלא, כמו כל יבואן אחר רשמי, מקורי או ישן, כך נקרא לזה.

למה לא?

זה אומר: לעבור לשיטה האירופאית. השיטה האירופאית אומרת: מאותו מפעל שני אנשים יכולים להביא מוצרים אבל כל אחד מהם רושם ועושה נוטיפיקציה מלאה, עם תיק מלא, עם כל האישורים מהיצרן, גם אם הוא מביא אותם מארצות הברית, רק שזה שני אנשים שלוקחים על עצמם את מלוא הרגולציה.

אין בעיה. אגב, אני רוצה לומר עוד משהו קטן, ברשותך.

שום דבר שאתה אומר הוא לא קטן...

נכון להיום, משרד הבריאות מקבל תמלוגים מן היבואנים, מכולם, של 12 מיליון ש"ח בערך על עמלות, על פי חוק. אתה רוצה לייבא מוצר לארץ – אתה צריך לשלם 3,000 שקל למשרד הבריאות עבור הרישיון. אגב, הדבר הזה – זה יוקר המחיה, וזה לא הולך להשתנות.

רישיון עולה 1,300 שקל.

הנה, קיבלת הנחה...

תודה רבה לכם, אני מודה לכם... אגב, אנחנו גם בעד לשלם – רבותי, זה לא הנקודה.

1,300 שקל לחמש שנים.

אגב, זה מס בירוקרטי יקר מאוד שמוסיף על עלות המוצר. אבל גם עם זה אין בעיה. יבואן מקביל רוצה לייבא – אין בעיה, שיפתח גם הוא תיק מוצר, שייבא, שיהיה לו את תיק המוצר שלו, שלנו יהיה את תיק המוצר שלנו ושתהיה תחרות הוגנת. אחרת, איפה התחרות פה? אגב, זה דבר שקיים באירופה. אני לא ממציא את הכללים.

אני לא מבין בשיווק, אבל אם יש דבר שאני מבין, שכאשר אני רואה אצל מישהו אחר משהו שאני גם מחזיק, או שגם אין לי, זה מדרבן אותי לשימוש במה שאתה מייצג. חבר'ה, לשמחתנו אתם לא עד כדי כך מוצלחים. באמת, בואו נמשיך הלאה. יש הערות נוספות?

אני ממשרד המשפטים. רציתי לומר את הדבר הזה בסוף הפרק אבל אני חושב שלזה כיוון אורן רווח. נפלה תקלה בחוק, שצריך לתקן אותה כאשר תתקנו את נושא הבישום. בלי כוונה נקבע שבייבוא מקביל אין אגרה על קבלת הרישיון. זה טעות, ובתיקון החקיקה צריך לתקן את זה, שתהיה אגרה גם על היבואן המקביל.

במסגרת תיקון החקיקה נטפל בזה. יש פתרון.

זה לא מחייב תיקון חקיקה ראשית, אפשר לעשות את זה בצו.

אפשר גם בצו וגם בחקיקה.

רק אמירה אחת. אני מכבד מאוד את כל ההתייחסויות שאומרות "אנחנו בעד ייבוא מקביל, רק בואו נאסור אותו בפועל"...

צריך לזכור, בסוף זה שני מסלולים שונים. ייבוא רשמי נעשה בדרך של נוטיפיקציה; ייבוא מקביל הולך להיות באישור טרום-ייבוא כמו המצב היום. אלה שני מסלולים שונים ולכן גם החובות על הנציג האחראי הן לא אותן חובות. באחד, האחריות היא על הנציג האחראי והיא בעצם עוברת ממשרד- - -

עברת למשרד אחר? אתה מדבר כמו משרד הבריאות כשצריך וכמו משרד הכלכלה במקרה אחר.

שומרים על דינמיות...

בסדר, אז יתקנו בהתאם. כן, אדוני.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני רוצה להתייחס רק לתקנה 30. אני לא יודע אם בכלל מישהו מבין מה כתוב פה. אומרים כך: המנהל יכול לפנות למישהו שעובד אצל היבואן הרשמי ולהסתכל בתיק שלו. למה? לא בגלל שאולי הוא לא בסדר אלא בגלל שיש מישהו אחר שרוצה לייבא מוצר, לכן הוא נכנס אליו לקרביים. איפה נשמע דבר כזה? אתה יכול להיכנס לעסק של מישהו בגלל שמישהו אחר עושה פעולה? תבדוק אותו. מה אתה בודק אותי?

יותר מזה, אתה אומר לעובד של חברה: אל תגלה לבעל הבית שלך ולבוס שלך שום אינפורמציה על כך שפנו אליך. איפה נשמע דבר כזה? יש לו חובה כעובד כלפי המעסיק שלו. יכול עובד לא לגלות למעביד שלו מה הוא עושה? הוא יכול להסתיר מפניו? איפה נשמע דבר כזה?

מישהו יכול להתייחס?

מה עושים לגבי רכב?

ברכב, זה הרבה יותר קיצוני. ברכב יבואן רשמי כשרוצה לשווק את המכוניות שלו חייב ללכת ליצרן, להוציא ממנו כתב התחייבות שהוא יטפל בכל רכב- - -

אנחנו לא מטפלים. מה זה שייך לרכב?

שאלו שאלה. מותר לי לענות.

אתה מכיר את הנושא על בוריו. אני לומד. תן לי להקשיב.

אגב, התגובה אומרת שאני צודק.

אם מגיע יבואן של רכב שמייבא לא משנה איזה סוג של רכב, הוא חייב להביא כתב התחייבות מהיצרן, שהוא יטפל בכל רכב שמקורו במפעל שלו, גם אם לא הגיע דרך היצרן הישיר שלו. מכאן לקחנו את העיקרון שמדבר על דבר פשוט.

טיפול 10,000.

הנקודה שהעלה האדון מהותית מאוד לדעתי. איך אפשר לשאול עובד של מפעל אחר ולקבל ממנו אינפורמציה, ולהוסיף לו עוד מעמסה על המצפון שלו ולומר לו: "אל תספר לבוס"?

זה עבירה פלילית.

הנציג האחראי מקבל פה מעמד חוקי. יש לו נאמנות לציבור. הנציג האחראי, שיכול להיות עובד או לא עובד, יכול להיות איזשהו גורם אחר, יש לו פה בחוק הגדרה, כלומר זה מישהו שהכנסת נתנה לו איזשהו מעמד-על ויש לו נאמנות לציבור.

אנחנו רוצים לאזן וליצור תחרות במשק ולאפשר גם את הייבוא הנוסף. אנחנו צריכים שבמקרה וקורה משהו תהיה לנו גישה לדעת מה קרה. לכן הגישה שלנו, כדי שאנחנו נבוא לאותו נציג אחראי ונאמר לו: "בייבוא הנוסף קרה כך וכך", נרצה שזה לא ישמש עילה לפגיעה בתחרות, בעצם לחסימה של התחרות ושכתוצאה מזה יבוא אותו משווק או יבואן ויגיד למפעל בחוץ לארץ: "הנה, ראיתי שההוא איכשהו קנה מכם, בבקשה תחסמו אותו".

נכון, כשאנחנו באים לעודד תחרות ולמנוע הגבלים עסקיים אנחנו לפעמים נוקטים צעדים שעל פניהם נראים קיצוניים מעט, אבל גם הסדרנו את הדבר הזה. אנחנו עושים את זה אחרי שהסדרנו את זה גם בחקיקה ראשית וגם בתקנות, וגם יש לזה סיבה: ליצור איזונים גם של תחרות וגם של בריאות הציבור.

סליחה, אני לא בורח משלושתכם. אין אמירה למשרד המשפטים לגבי דבר כזה?

משה בר סימן טוב אמר את מה שאני התכוונתי לומר אז אולי קצת אחזור על הדברים. זה לא המקצוע היחיד שבו לאדם יש שני כובעים: הוא גם עובד וגם יש לו חובות אחרות לפי כללי אתיקה, לפי החוק. למשל לרופאים יש חובות, ויש עוד הרבה מקצועות אחרים, החל מעובדים סוציאליים, שיש בהם חובת חיסיון.

לכן אתה אף פעם לא מקבל עמדה של רופא אחד על פעולה של רופא שני. זה המצב, אתה יודע.

למשל לעובד סוציאלי יש חובת שמירת סודיות והוא גם יכול להיות עובד שיש לו מעסיק והוא לא יכול לגלות לו. אלה דברים שקורים. כאן לנציג האחראי יש חובות כלפי הציבור, הוא חייב למלא את התפקידים שלו כפי שהחוק הגדיר אותם. אני חוזר על הדברים. במסגרת החובות האלה יכולים גם לבקש ממנו, לגיטימי שתהיה עליו חובת סודיות לגבי מידע מסוים.

זה סוד מסחרי.מצד אחד, למשרד בריאות יש חובה לברר את הדברים כדי לתת אישור נכון, והוא צריך לדעת פרטים על תמרוק הייחוס שלא נמצא בידי היבואן המקביל, ומצד שני, יש כאן סוד מסחרי של היבואן המקביל. זה האיזון, שנועד לאפשר למשרד הבריאות למלא את תפקידו ולא לפגוע בסוד מסחרי של היבואן המקביל.

וכאשר יש ניגוד אינטרסים בין עמדה א' לעמדה ב', איפה אמור לתפקד אותו איש?

החובות שלו – למשל קצין בטיחות רכב יכול להיות עובד של חברת אוטובוסים, אבל יש לו חובות כלפי הציבור. יכול להיות שהתיקון עולה הרבה מאוד כסף אבל עדיין הוא חייב לצוות על תיקון של האוטובוס, על תיקון משהו שלא בסדר ברכב. נכון, יש לעתים ניגוד עניינים.

בבקשה, גברת ביילין, רצית להגיד משהו?

הזכרתי שעל הנציג האחראי יש גם אחריות פלילית. דווקא ממשרד המשפטים אני מצפה להבין, אתה יודע שאי אפשר לשפות אפילו על אחריות פלילית כי החוק לא נותן שיפוי. זאת אומרת, יש אדם, שאתה צריך להזכיר את שמו – ואני לא מדברת כרגע עליי בתור "דיוטי פרי", אני מדברת על הדיון פה – יש אדם שהוא נציג אחראי, שמוטלות עליו חובות, שיש לו בעיה של הגבלים עסקיים, וגם יש לו אחריות פלילית. ואם הוא לא עומד בה – אז מי יבוא לזה? אחרי כל זה הוא יבקש שיפויים. אין שיפוי. בפקודת החברות, בכל מקום שאתה רואה בחוק, על עבירה פלילית, אפילו על הוצאות משפטיות שמסתיימות בהרשעה אין שיפוי. אני באה מן המשרד שלך, אני בוגרת של משרד המשפטים. איך מעמידים אדם בסיטואציה כזאת בכלל, ואיך אפשר לצפות שזה מה שיקרה? אני שואלת באמת בכנות.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני מבקשת להעיר על הנושא הזה. הוועדה מבינה היטב שפה מדובר בסודות מסחריים, אם כי אנחנו לא מבינים איך אדם שהוא שכיר של חברה יכול למעול באמון של המעביד שלו ולא לספר לו על דברים שהוא יודע ודברים שהובאו לידיעתו. אנחנו לא מדברים פה על בטיחות. הגישה לתיק תמרוק היא לא כדי לטפל בבעיית בטיחות. אנחנו מדברים על שלב הרבה יותר מקדים, צפייה בתיק רק לצורך שיווק. אנחנו לא מדברים פה על נושא של בטיחות. לגבי בטיחות אין לנו ויכוח. הוועדה מבינה יפה מאוד שמדובר פה על סודות מסחריים. אנחנו תוהים אם הוועדה תבין גם שמדובר על סודות מסחריים כאשר אנחנו מדברים על גישה לתיק התמרוק, שאנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

הסוד המסחרי של היבואן המקביל.

אני מאיגוד לשכות המסחר. שימו לב, אסור לנציג האחראי לדווח למשווק, אבל ליצרן בחוץ לארץ מותר לו לדווח? איזה מין אבסורד זה? יותר מזה, משרד הבריאות מתייחס לנציג האחראי כאילו הנציג האחראי היה למשל עובד המדינה, אבל הנציג האחראי הוא עובד שלי, אני משלם לו משכורת. אסור לו להודיע לי כלום על מה שהוא עושה. אם משרד הבריאות היה ממנה נציגים אחראים - הכול בסדר. תבינו את האבסורד: אסור לו לדווח לי, למרות שאני משלם לו משכורת, אבל לכל העולם מותר לו לדווח? ליצרן מותר לו לדווח? אחרי זה, נניח שהוא עשה טעות, הוא ילך לבית הסוהר, נקבעו כאן חודשי מאסר, שישה חודשים. כל התקנה הזאת – צריך למחוק אותה.

אמרו לי שיש אינטרפרטציה אחת, הצעה למחוק את התקנה.

אדוני היושב-ראש, המציאו פה דבר שאין בו היגיון.

אני מסכים אתך. אני בהרגשה לא נוחה, שעובד של מפעל מסוים יכול לדווח למערכת הממשלתית ולהסתיר את זה מן המערכת שמעסיקה אותו. זה ממש מצב לא נוח, לא הייתי רוצה לעמוד במצב כזה.

והוא עומד בסכנה שיוכנס לבית סוהר.

אני מציע שננהל דיון נוסף ונחזור לוועדה. יחד עם זאת, ככל שהתקנה הזאת נשארת, אני מבקש להוסיף, בעקבות ההערה של מר בילט, "למשווקים של התמרוקים או ליצרן התמרוקים בחוץ לארץ". זאת הערה טובה.

אמרתי מה האבסורד. נאמר שהוא לא ידווח לאף אחד. לאשתו מותר לו לדווח? לבן שלו מותר לו?

רק בפנסיה...

יש פה טיעון שחוזר על עצמו, שהעובד חייב לדווח למנהל שלו. העובד הזה, כפי שאמר משה בר סימן טוב, מקבל מעמד בחוק. באירופה, אגב, העובד הזה – בין אם זה חברה ובין אם זה אדם – לא מחויב בכלל לחשוף, לא בפני היבואן ולא בפני האדם ששכר אותו, את המידע שהוא קיבל.

אתה משלם לו משכורת?

אתם משנים את העובדות- - - זה לא עובד כך.

אין ענישה פלילית בעניין הזה באירופה.

אנואר חילף, מה יקרה כאשר העובד הזה, בגלל הנאמנות הכפולה שלו, יעוף ממקום העבודה? מישהו מתחייב להמשיך להעסיק אותו?

זה מתחבר לנושא זהות הנציג האחראי. יש פה נושא בפני עצמו שצריך להתייחס אליו. המעסיק באמת יכול להעניש אותו ולפטר אותו, זה אופציה קיימת, והוא יכול גם לעשות כל מיני תרגילים כדי לקבל את המידע שהיה אצלו.

ואז מה יעשה העובד? הוא ישלם על כך שהטלת עליו, לפי חוק, איזו משימה שקשה לו לעמוד בה?

כל מה שמדברים פה, וההערה הזאת לא באה סתם, יש היום פרקטיקות כדי למנוע ייבוא מקביל – אני לא יודע אם מותר לנו לפרט אותן – של ביטול רישיונות כדי למנוע ייבוא מקביל. יש כוחנות-יתר מצד יבואנים ששולטים בשווקים.

זה דמגוגיה. אתה יודע, זה דמגוגיה. תביא הוכחה אחת.

אני ממליץ שלא כל אחד יפרש מה זה דמגוגיה.

משם היה נכון לומר את ההערה הזאת. אם נחשוב על זה ונראה שהדבר הזה יכול לפגוע גם בעובד – אני לא יודע, יש כל מיני שיקולים.

יש לי בקשה: תדרשו מה שאתם רוצים מהיבואן או מהיצרן, אבל תנו לעובד הגנה. כרגע לא נותנים לו שום הגנה. אומרים לו: אתה חייב לעשות את המשימות שאנחנו, המדינה, מטילים עליך אבל המעסיק, ובצדק, יגיד: אתם לקחתם לי עובד, מפעילים אותו נגדי, ואחר כך אתם רוצים שאשלם לו משכורת.

זה לא מקרה ראשון או יחיד במערכת החוקים של מדינת ישראל.

אבל תגנו על העובד. פה הניזוק המרכזי יהיה העובד.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני רוצה להוסיף- - -

כמה נציגים יש לאיגוד לשכות המסחר? כבר אמרתי לכם פעם, תשתדלו שיהיו כאן נציג אחד או שניים, אחרת הלשכות לא יעבדו...

אני חושבת שחשוב לומר רק עוד הערה פרקטית. אני באה מאיגוד לשכות המסחר, אני לא מייצגת רק את עצמי. אני מנהלת הרגולציה של חברת "לוריאל", אני לא מתביישת בזה. אני רוצה להוסיף עוד נקודה פרקטית לדיון. לצורך העניין, נציג אחראי שיישב בתוך החברה ויעשו בדיקה על התיק שלו, על תיק המוצר, הרבה מאוד מן המידע הוא יקבל מן היצרן בחוץ לארץ. זאת אומרת, הוא ייאלץ לבקש ולערב את היצרן בכך שיש עליו כרגע ביקורת, על התיק.

אבל התיק צריך להיות מצוי במשרד.

ברור שהתיק צריך להיות במשרד אבל כבר דנו בכך לא פעם, שתיק מוצר הוא מסמך חי ולפעמים יש דברים שנצטרך לתקן. צריך לתת לזה מענה.

תודה, גברתי.

אני רוצה לסכם את הנקודה הזאת, ברשותכם. לא נוח לי המצב הזה של העובד האחראי. אם לא תגנו עליו אין שום הצדקה לתקנה הזאת. תחשבו על זה, תשבו ביניכם ביחד עם הייעוץ המשפטי, משרד הכלכלה ואתם, ותמצאו הגנה על העובד. אחרת, העובד ישלם. המציאות תהיה שהעובד הזה יעוף, ואם הוא יעוף פעם אחת לא תהיה לו פרנסה למשך שנים רבות.

רק להבין את עמדתך, יושב-ראש הוועדה. אני מבין שלגבי נציג אחראי שהוא לא עובד החברה הוועדה לא רואה בעיה. לגבי נציג אחראי שהוא עובד החברה צריך לתת מענה.

יש בעיה לגבי כל נציג אחראי.

מי יהיה נציג אחראי, לדעתך? תגיד לי שֵם.

זה לא לדיון. תודה שהעלית את הנושא, אדוני, העלית בצורה מספיק חריפה כדי שנתייחס ברצינות. אני מציע שתחשבו על זה. חשוב לי פה האינטרס של העובד. בסדר? נתקדם.

"בחינת הבקשה להיתר

31.

המנהל יחליט בבקשה להיתר בתוך עשרה ימי עבודה מיום קבלת כל הנתונים
והמסמכים כאמור בתקנות 28, 29 ו-30, לפי העניין; בבקשה להיתר שהוגשו לגביה
מסמכים כאמור בתקנת משנה 28(ג)" – הכוונה למוצרים שזה בדיקות חלף – "ובבקשה
להיתר לתמרוק לחלל הפה יחליט המנהל בתוך 32 ימי עבודה.

המנהל יקים ועדה מקצועית ובה מומחים אשר עמה יתייעץ לגבי מתן היתרי
אצוות יבוא מקביל, לפי הצורך; הודעה על הקמת הוועדה ועל שמות חבריה תפורסם
באתר האינטרנט."

למעשה מרגע שהומצאו כל המסמכים, בתוך 10 ימים אמור להינתן ההיתר, למעט במוצרים לחלל הפה ובמוצרים במסלול של בדיקות חלף, שאז זה 32 ימים.

אני מבקש לציין שביקשנו הבהרה ממשרד הבריאות לגבי אותה ועדה מקצועית שהוא מחויב להקים. לא ברור לנו תפקיד הוועדה המקצועית, שהיא ועדת חובה. ביקשנו הבהרות. אני רק מציין את זה.

אין שום בעיה. אנחנו משתמשים במשרד הבריאות, בכל התחומים שלנו, בוועדות מייעצות, שהן ועדות של מומחים שמסייעות לנו. היות ומשרד הבריאות פה מתחייב על לוחות זמנים ברורים מאוד, הדרך המקצועית, אנחנו רוצים להבטיח את המקצועיות שלנו ואנחנו רוצים להיעזר בוועדת מומחים. זה לא מונע, זה לא מפריע.

במקום אחר נתקלנו כבר בוועדות האלה.

אלה ועדות מייעצות שלנו.

בדרך כלל פירטתם.

אמרנו שנפרט ונפרסם את החברים באינטרנט. הכול יהיה שקוף.

אני חושב שיפה מאוד שמשרד נותן לוועדה לייעץ לו.

אנחנו לא מבינים מה תפקידה, זה הכול.

הם יבהירו את זה.

יש פה חשש, שברגע שמקימים את הוועדות האלה, לוועדה מייעצת אין סמכות. זה מעורר חשש, שהוועדה תהפוך להיות סוג של מנגנון בירוקרטי שישתלב בתהליך ויאריך אותו. זה כל החשש.

אנחנו מחויבים ללוחות זמנים.

האיש שמומחה לסחבת במשרד הבריאות סוף-סוף יצא לפנסיה...

הדבר היחיד, הנקודה היחידה, שאולי המומחים, אני לא יודעת מאין לוקחים אותם, שלא יהיה להם קשר כמובן לעולם התמרוקים.

בעניין ניגוד העניינים אנחנו מקפידים.

יש לנו נוהל ברור מאוד.

אם אפשר בלוחות הזמנים לשקול פחות מ-32 ימי עבודה. זה יכול להגיע גם ל-50 או 60 ימים.

בתוך 32 ימים. זה עַד.

האמן לי, כדאי להם להיפטר מהאישורים האלה כמה שיותר מהר.

"הנמקת החלטה על סירוב

32.

דחה המנהל בקשה להיתר, ימסור לנציג האחראי את החלטתו המנומקת בכתב."

אפשר לערער על זה?

יש בחוק אפשרות השגה לפי הגורם שנתן את ההחלטה.

אני מ"ג'יימס ריצ'רדסון". השאלה שלי היא האם ניתן להגיש מחדש, לאור המסקנות שיוגשו בכתב. ייתכן שחסרים מסמכים, למשל, או דברים אחרים וניתן להגיש מחדש.

בעיקרון, אם חסרים מסמכים אנחנו בדרך כלל נשתמש בסמכויות הקודמות שלנו לבקש את המסמכים. אם לא הוגשו מסמכים ואין להם את המסמכים – נדחה את הבקשה. כמובן תמיד אפשר להגיש מחדש בקשה, אין שום מניעה משפטית.

לעניין ההשגה, סעיף 55(ב)(1) בפקודה לא כולל החלטה לגבי מתן היתר לייבוא מקביל. אולי צריך לבדוק את זה. יש שם רישיון, הגבלת רישיון, אישור נציג אחראי והגבלה או התליה של נציג אחראי, וסמכות לשר לקבוע תקנות לעניין זה. יכול להיות שפה נצטרך להוסיף הוראה לגבי זה. נבדוק את זה.

זה מספק אותך, אדוני?

תודה רבה, אדוני.

תקנה 33 – זה המסלול הירוק שהוצג.

"היתר על יסוד הצהרה בדבר מסלול יבוא מקביל חוזר
33.

בעל היתר לגבי תמרוק מסוים המבקש היתר לאצווה נוספת של אותו תמרוק באותו מסלול יבוא, רשאי למסור למנהל הצהרה שלפיה האצווה הנוספת תיובא בתקופה של שנתיים מיום קבלת ההיתר למשלוח השישי, אם התקיימו התנאים המפורטים להלן:

ניתנו לו היתרים רצופים לשישה משלוחים לפחות של אצוות יבוא
מקביל זהות;

הוא לא שיווק תמרוק שנמצא כתמרוק מזיק או הפר הוראה מהוראות
תקנות אלה בשנתיים שקדמו ליום מתן ההצהרה;

לעניין תקנה זו, "מסלול יבוא" – יבוא ממדינה מסוימת שנעשה בשרשרת אספקה מסוימת.

ניתנה הצהרה כאמור, ייתן המנהל את ההיתר המבוקש.

הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו לגבי היתרים שניתנו לפי הוראות
תקנה 28(ג) או לגבי תמרוק לחלל הפה."

למעשה אומרים שאם במשך שש פעמים ניתן היתר לגבי אצווה במסלול מסוים, מהמשלוח השביעי ואילך זה יהיה אוטומטי, אפשר יהיה לתת פשוט הצהרה, וזה למעט מוצרים שיש להם בדיקות חלף ולמעט מוצרים לחלל הפה.

משהו חשוב מאוד בפסקה (1), צריך לחדד שלא מדובר על מספר אצווה זהה במשך שש פעמים אלא על תמרוק זהה במשך שש פעמים.

אז מה החוכמה?

לגבי כל אצווה צריך לפנות מחדש.

אין שישה משלוחים למספרי אצווה, זה לא קיים.

זה יכול להיות אותה אצווה וזה יכול להיות מאצוות שונות.

לא כתוב שזה יכול להיות מאצוות שונות. צריך לכתוב את זה.

אין בעיה, ננסח את זה.

אתה רוצה להגיד שסיימנו בהסכמה?... אז תודה רבה.

אני יושבת-ראש ארגון הקוסמטיקאיות. יש סעיף חשוב מאוד. בסעיף 1 מדברים על עוסק בתמרוקים, שהמשמעות שלו מוכר בתמרוקים.

את זה לא קראנו עדיין. את מוזמנת לבוא לכאן בישיבה הבאה. נדחה את זה לישיבה הבאה.

בשבוע הבא, אני מתנצל, אני לא בארץ בשל סיבות מקצועיות, לא שאני אוהב את זה, ולכן הישיבה הבאה תתקיים בעוד שבועיים, נקבע מועד מסודר.

תודה רבה לכם וכל טוב. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.