ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 689

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"ג בשבט התשע"ח (29 בינואר 2018), שעה 9:00

1. מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל

2. מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חברת הכנסת מירב בן ארי

3. מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים של חבר הכנסת מרדכי יוגב

4. מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת חמד עמאר

5. מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת מאיר כהן

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מיכל בירן

מרדכי יוגב

שמולי איציק

קארין אלהרר

דב חנין

מיקי רוזנטל

מיכל רוזין

עאידה תומא סלימאן

נפתלי יעב"ץ - עובד סוציאלי, ראש מטה סמנכ"לית ומנהלת תחום פרויקטים, משרד העבודה, הרווחנה והשירותים החברתיים

משה רון שוקרון - סמנכ"ל בכיר רשת, תשתיות ותפעול, משרד העבודה, הרווחנה והשירותים החברתיים

איה דביר - משפטנית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ורד וינדמן - עורכת דין, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

אלי יריב - נציג ההסתדרות החדשה

טלי פישמן - עובדת סוציאלית, נציגת עובדי חסות הנוער

מרק מקסים - מדריך, נציג עובדי חסות הנוער, מעון נווה חורש

מירב לובצקי - עובדת סוציאלית, נציגת עובדי חסות הנוער, מעון מסילה

אלברט סופר - נציג עובדי חסות הנוער, מדריך בנווה חורש

ניצן תנעמי - אחראית מטות וכספים, כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי

דניאל גל - יו"ר עמותת ענ"ב

שי שער - מנהל עמותת ענ"ב

שלומית גוטרמן כספי - עורכת דין, יועצת משפטית, עמותת ענ"ב

לימור שלח - מנהלת תחום מעונות, עמותת ענ"ב

משה בר - יו"ר ארגון תנו יד לחירש

שחר קניג - מלווה ליו"ר העמותה תנו יד לחירש

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

ר.כ,.חבר תרגומים

1.מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל

2.מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חברת הכנסת מירב בן ארי

3.מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת מרדכי יוגב

4.מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת חמד עמאר

5.מאות עובדי חסות הנוער בסכנת פיטורים, של חבר הכנסת מאיר כהן

בוקר טוב. היום 29 בינואר 2018, י"ג בשבט תשע"ח. השעה 09:04. אני שמח לקיים דיון באחת התחומים שאני במקרה מכיר טוב מהעבר שלי ושהוא באמת זקוק לכיוון הבעיות שמלוות אותו. יש לנו פה הצעה לדיון של חברי הכנסת מיקי רוזנטל, שנוכח כאן, מירב בן ארי, ששמעתם אותה, אם לא ראיתם אותה, מרדכי יוגב, עמר חמאד שלא נמצא פה וחבר הכנסת מאיר כהן, ואגב מי שכל הזמן לחץ, חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת איציק שמולי, אז אני מצטרף גם אתכם.

הדיון הוא באמת על הבעיות בחסות הנוער לא רק בעקבות המכרז שיצא - יש פה נציגים של הזוכים האפשריים? לא. הודיעו שלא יגיעו מראש, כי באמת זה לא סופי. כנראה הדיון שמתקיים גם היום בבית המשפט ואתמול, מצב שאין החלטות בינתיים וברור שזה יזמין דיון נוסף.

חסות הנוער זה אחת האוכלוסיות הכי זקוקות. שלום לחברתי קארין אלהרר.

בוקר טוב.

ובאמת זקוקים לטיפול אינטנסיבי ברמה אחרת ממה שקיים והרבה שנים המשרד יודע שהמצב הוא לא הכי מסודר והכי תקין, למרות שהיו ניסיונות. אתם יודעים שהיו תוספות ישירות לגופים שהפעילו את חסות הנוער, אבל עם המכרז וכל התוספות וכל השינויים שהיום, נעלמו. התנאים של המכרז, אני חייב להגיד שאני חשבתי שהחשב הכללי של האוצר הוא שיוציא את המכרז והתברר שלא. הפעם המכרז יצא ממשרד הרווחה בתנאים שמשרד הרווחה קבע, ובין היתר הוא התכחש לכל ההתחייבויות שהיו לו בעבר ושלא הופעלו וזה הכי מוזר. שהופעלו, סליחה, ובמכרז זה התבטא.

נציגי הרווחה אמרו לי שנמצא פה ראש המטה של הסמנכ"לית. גם זה לא?

נמצא פה. שמי נפתי יעב"ץ.

מה תפקידך?

ראש מטה סמנכ"לית תקון.

מה זה תקון?

תקון זה היה מנחם וגשל, שהוא המציא את התקון.

איפה מנחם וגשל, איפה?

בצרפתית לה-תקון - - -, זה משהו, למי שמבין צרפתי.

אני משה רון שוקרון ממשרד הרווחה, אני סמנכ"ל רשת, תשתיות ותפעול.

אז אתה אחראי על המכרז?

כן.

איזה סמנכ"ל, סליחה?

תשתיות ותפעול.

תודה.

אם הוא שוקרון, אתם יודעים מאיפה הוא בא. אנחנו נדע בסוף אם זה מפאז או מ- - -, נצטרך לעשות - - -. אוקיי.

מיכל רוזין היא המציעה הראשונה.

אז אני אמרתי.

נכון, ואחר עאידה תומא סלימאן.

מה שהיה כתוב אצלי בנייר.

הוא דואג לי גם כשלא כתוב לו.

אני אמרתי. אז באמת לאור המצב הזה שהוא לא ברור, אבל מה שכן ברור זה שהמצב של חסות הנוער הוא מצב רע מאד. תסכול של העובדים. אני חושש לטיפול שהילדים אמורים לקבל, כי זה לא ילדים קלים, שיכולים להרשות לעצמם הזנחה זמנית כלשהי, ולכן אני מבקש מהחברים שהציעו ומתקנים אותי שהמציעה הראשונה הייתה מיכל רוזין ואני שמח להתחיל איתך.

בבקשה מיכל.

תודה רבה. בוקר טוב. אני באמת שמחה שהצלחנו להגיע לדיון הזה ואני מודה על כך ליושב ראש הוועדה. אני יודעת שהיו הרבה מאד לחצים בעניין, גם עלינו, חברי הכנסת. אני בכל זאת רוצה לומר, למרות שאני יודעת שהמנכ"ל היה אתמול עד אישון לילה, כמו חלק גדול מהאנשים שנמצאים פה בישיבה, בדיונים עם העובדים. אני חושבת שזה לא ראוי וזה מזלזל, לאחר שהוא זה שביקש גם לדחות חלק מהדיונים והעובדה שהוא לא נמצא פה כעת ולא מייצג את משרד הרווחה – עם כל הכבוד לעובדים ואני מכבדת, הכל ראוי ונכון – המנכ"ל, שהוא גם מינוי של השר, צריך להיות פה ולתת את התשובות הראויות. ולכן אני חושבת שמן הראוי שהוועדה גם תגיד זאת.

אני חושבת שהדיון על חסות הנוער הוא כל כך חשוב לי מעבר ואין ספק שתיכף אני אגע בזכויות העובדים ובנושא של היחס לעובדים מהממשלה, ממשרד הרווחה, אבל אנחנו חייבים לטפל בסוגיה של מיקור החוץ של משרד הרווחה. זו סוגיה שחוזרת על עצמה כל הזמן שוב ושוב. ההפרטה שהייתה בשלב ראשון כבר משנת 2009 לעמותות ולאחר מכן עובר על ידי המכרזים לחברות פרטיות. מכרז אחד, אני מזכירה לכם, בוטל על ידי בית המשפט. הוא נגע למקלטים לנשים מוכות ועל הרבה מאד מכרזים יש קושי רב גם היום, כשאני פועלת מול משרד הרווחה ומכרזים אחרים שקשורים לנושאים שבהם אני מטפלת.

הסיפור הזה של לעשות מכרז, של להעביר בעצם את תפקידה של הממשלה, תפקידה של המדינה לידיים פרטיות שהאינטרס שלהם הוא לא כמו של עמותה ולא עם המקצועיות והמומחיות שיש לעמותה ועם האידיאולוגיה שעומדת מאחורי השירות של העמותה, אלא להעביר לידיים פרטיות – ואני לא רוצה להגיד פה שום דבר רע על חברה כזאת או אחרת. זה לא אישי כלפי אף חברה. אני מדברת פה והטענה שלי היא למדינה ולשיטת העבודה של המדינה ולכן חסות הנוער היא חלק מהדיון הרחב הזה.

כאשר המדינה עושה מכרז - - -

סליחה, ההצעה השנייה לדיון הייתה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ברוכה הבאה.

תודה.

כבוד יושב הראש, כאשר המדינה מוציאה מכרז והיא לא מחייבת במכרז את החברה להעניק, קודם כל להעסיק את העובדים שהם אנשי מקצוע. זה לא רק שהם אנשי מקצוע, זה אנשי שירות, זה אנשים שבאו לתפקיד הזה לא כי הם מרוויחים בו כסף. בואו נודה על האמת. הם באו לתפקיד הזה כי יש להם מחויבות אישית ויש להם מחויבות ערכית. הם מאמינים במה שהם עושים. אנחנו רוצים שהם ימשיכו לעבוד עם הנוער הזה. אתה יודע, גם מתייחסים לזה כאילו זה החלפת סופר מרקט או מכולת או בעלים של איזו חברה סלולארית.

אנחנו צריכים לראות את המטופלים. אנחנו צריכים לראות את מי שבאנו לשרת, את מי שבאנו להועיל לו, מי שבאנו לעזור. לא יכול להיות שאת כוח האדם הזה לא נראה כערך, לא נראה אותו כנכס. הוא נכס של המדינה. זה אנשים שעובדים שנים עם בני הנוער, מכירים את התחום, מכירים את המקצוענות. למה אנחנו זורקים – מה שנקרא שופכים את התינוק עם המים. ההיפך, זה אינטרס של המדינה שבמכרז יגידו אנחנו מבקשים שתקלטו את העובדים, כי העובדים הם נכס.

חושבים שהעמותה לא תפקדה טוב, אני בכלל חושבת שלמדינה יש שיטה לייבש את העמותות ולעבוד לא נכון עם העמותות ואז בסופו של דבר ללכת ולהוציא את זה לחברות פרטיות כי פתאום זה התייעלות. אחר כך תספר לכם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על החוויה שלה, עוד לפני שהיא נכנסה לכנסת עם העניין הזה. אבל אני אומרת בצורה חד משמעית, העובדה שהמדינה לא רואה שצריך להיות חלק אינהרנטי מהמכרז שהעובדים ימשיכו לעבוד, כי הם נכס, הם לא עול. אתם מתייחסים אליהם כעול, כנטל, כמשהו שאתם צריכים לפתור עם בית דין לעבודה. תראו בהם נכס.

הם עם האידיאולוגיה, הם עם הכוונות, הם עם המקצועיות. למה לזרוק את זה ולהביא עובדים חדשים, שיכולים להיות בסופו של דבר גם עובדים טובים, אבל בסופו של דבר יש גם תקופת מעבר. מי סובל מתקופות המעבר האלה, אם לא באמת השוהים.

לכן אני באמת חושבת שסכסוך העבודה הוא לא ראוי וגם עכשיו קיבלתי מסמך מאתמול בלילה, כבוד יושב הראש, איך משרד הרווחה שוב ושוב – הסעיף הראשון שהוא כותב בכל מקום זה – אין לנו שום אחריות על העובדים, אין לנו שום מחויבות כלפי העובדים. אני חושבת שפה שורש הבעיה. הכל מתחיל מהעניין הזה.

אחת השאלות המאד קשות, איך משרד העבודה, הרווחה במקרה זה, הוא אחראי על הילד והוא לא אחראי על האנשים שעובדים עם הילד. זה בריחה מאחריות בהגדרה טכנית יבשה, אפילו לא משפטית. זה חוסר אחריות מוחלט. האחריות של המדינה היא על הילד. ברגע שהיא מכניסה ילד למוסד בהחלטה שלה היא אחראית על הילד. להתחמק ולהגיד אני לא אחראית על העובדים זה משחק טוב בבית דין לעבודה, אבל זה לא משחק אחראי כלפי אותם ילדים, שנבין את זה פעם אחת ולתמיד. זה לא קניית קופסאות טונה. זה ילדים. זה אנשים חיים, שלא מעבירים אותם כמו סחורה טכנית, כיסא או שולחן. נראה לי פשוט אבסורד.

משרד כזה, לחשוב שישחרר אתכם מאחריות לכתוב בכותרת של הנייר הזה - רק לא לבני אדם הייתם צריכים לכתוב ואז תשתחררו מהאחריות הזאת. אל תיקראו משרד הרווחה. זה אחד הדברים שאותי מקומם ויש לי עשרות שנות עבודה בתחום הזה. אז אחר כך יש לי עוד מה להוסיף, אבל אני כל כך מזדהה עם זה. זה נראה לי אבסורד. איך אתם לא אחראים? כל הממשלה הזאת מחפשת איך להשתחרר מאחריות טכנית, משפטית יבשה. מה זה? זה ילדים. זה ילדים שהם בסיכון, שהם מביאים למערכת האופטימאלית כביכול להיות אחראית. תפסיקו להיות רובוטים של היועצים המשפטיים שלכם.

כל מילה בסלע. אני רק רוצה לסכם. כשהשר כץ נכנס לתפקידו הוא דרש לקבל אליו, להיות לא רק משרד הרווחה, גם משרד העבודה והרווחה, אז זה עוד יותר מחזק את מה שאתה אומר, האחריות כלפי העובדים.

אני חושבת שקודם כל אנחנו צריכים לפתור כמובן את הסוגיה של חסות הנוער, אבל צריך שמהוועדה הזאת תצא קריאה מפורשת למשרד הרווחה והעבודה, להגיד בצורה חד משמעית: לא יתכן שייצא מכרז בלי שיהיו בו התנאים לעובדים של אותה עמותה או חברה שמחליפים. לא יכול להיות שנזנח את העובדים ולא ניקח אותם בחשבון והם לא יהיו חלק מהמכרז. תודה רבה.

תודה. עאידה, בבקשה, את רוצה? את מספר שתיים, למרות שזה לא כתוב, אבל מתקנים.

בוקר טוב, תודה.

עכשיו זה כתוב במסמך החדש. בבקשה.

בסדר, תודה רבה יושב הראש. חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין אמרה בהתחלה איך עברתי את החוויה הזו, כשהייתי מנכ"לית נשים נגד אלימות והפעלנו מקלטים ודירות מעבר שהקמנו אותם בעמל רב. אני עדיין זוכרת את היום שהמשרד החליט להוציא אותו למכרז. זה היה המכרז הראשון שהוציאו איזה שהוא גוף רווחתי למכרז בצורה כזו. זה היה מקלט לנערות במצוקה בשנת 2003. זה היה המכרז הראשון ואנחנו אז הזהרנו ואמרנו שהמשרד מכה בבטן הרכה ואם זה יעבור, כי זה מקלט לנערות ערביות ולאף אחד לא איכפת ולאף אחד לא איכפת מהעובדים האלה, זה יגיע לשאר הארגונים.

אני עדיין זוכרת את הטראומה של הנערות עצמן, שהופרדו מהנשים שטיפלו בהן לתקופה ארוכה וזה מקלט, זה חירום, זה לא מוסד שהחוסה נשאר בו לתקופה ארוכה ומפתח איזה שהוא קשר, גם אנושי, בסיסי, עם העובדים שעובדים איתו ושעוזרים לו יום יום בהתמודדות עם הקשיים שלו.

אני עדיין זוכרת את הטראומה של העובדות עצמן, שבמשך חודשיים לא ידעו אם ימשיכו לעבוד או לא ימשיכו לעבוד. יקבלו אותן, לא יקבלו אותן. ואם יקבלו אותן, באיזה תנאים ולמה הן תצטרכנה כן להסכים כדי שתמשכנה לעבוד בעבודה שעשו מתוך אמונה אמיתית במה שהן עושות.

אני חושבת שהעניין של עובדים ודווקא עובדים עם ניסיון, אי אפשר להחליף אותו עם חברת כוח אדם, כמה שתהיה מאורגנת וכמה שתהיה טובה וכמה שיהיה לה את הראש הארגוני הטוב, כי אנחנו מדברים – כמו שאמרת יושב הראש – לא מדברים על סחורה, אנחנו מדברים על בני אדם ואנחנו מדברים על חיים שלמים של נוער שהוא העתיד. זה העתיד. אי אפשר להבין ואני אמרתי את זה בשנת 2003 ואני עדיין מדגישה. שלא ישלו אותנו. זה גם לא עניין של יועצים משפטיים, זו מדיניות.

זאת המדיניות של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, להפריט ולהפריט ולהפריט עד שאני לא יודעת לאן נגיע. אולי יפריטו קודם כל את הממשלה? אולי יקימו איזו חברה שתקבל מכרז ותשים שרים שכן יכולים לתפקד בצורה קצת הגיונית. אני לא חושבת ששר יכול להיכנס למשרד שלו ולהגיד עד כאן, אני לא ממשיך את השיטה הזאת. אני לא מוכן לקבל את זה שגם עושקים את העובדים וגם עושקים את החוסים וגם לא נותנים את השירות כמו שצריך.

חברה לא תוכל להגיש את הסיוע האמיתי ואת השירות האמיתי, כי היא תרצה להרוויח וכולם יודעים, מכספי המדינה אי אפשר להרוויח, אלא אם דורסים בדרך מישהו. אי אפשר. אני ניהלתי מוסדות ואני יודעת מה זה ואני יודעת איזה תקציבים מקבלים ובאיזה תזרימים מקבלים. ואם חברה תרצה להוציא מזה כסף, זה יהיה על חשבון החוסים.

גם כן העובדים מצאו עכשיו שיטה חדשה. אפשר לעשות את זה גם על גבי העובדים. יש שתי אופציות. או שיש עובדים שצברו ניסיון וידע קולקטיבי לאורך שנים והם יודעים מה הם עושים, או שהולכים על אנשים שמוכנים להתפשר על משכורת כי אין להם ניסיון ואין להם קרדיט והם רק מתחילים את הדרך, או שאין להם את המיומנויות. המשרד יגיד לי יש פיקוח, אנחנו שומרים. תסלחו לי. אני לא רוצה להשתמש במילים גסות. אני הייתי במוסדות. אם לא הייתי מאמינה במה שאני עושה, שום פיקוח לא היה יכול לפתוח את העין ולראות מה קורה במוסדות האלה.

אני מכירה מוסדות שהם תחת פיקוח והבגדים הטובים יוצאים רק ביום שהמפקח מגיע אליהם והאוכל הטוב מגיע לשולחן רק ביום שהמפקח מגיע. אז בואו לא נשלה את עצמנו.

אני חושבת שזו שיטה קרימינלית בעיני. המדינה נוטשת את האחריות שלה. המשרד לא מקבל על עצמו את האחריות כלפי החוסים וכלפי העובדים; וכפי שאמרת, חברת הכנסת רוזין, זה אבסורד שמשרד העבודה, שמתחתיו אגף אכיפה לתנאי עבודה, הוא בעצמו אותו משרד שגם כן יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, או שכן יודעת והעיניים נעצמות ולא רוצים לשמוע על זה. אחד משני דברים. לא יכול להיות שמובילים בצורה שיטתית לפיטורים לא מוצדקים ועבודה לא הוגנת ומצד שני אומרים אנחנו עושים את זה לטובת הנוער, שהוא האזרחים של העתיד. אי אפשר לעשות את זה.

אני מבקשת שעבודת הוועדה והרווחה – ויכול להיות שאני מבקשת משהו מוגזם, אבל היה כדאי לעצור את זה. ביקשנו את הדיון הזה לפני חודש, לפני שבועיים, שלושה, אני כבר לא זוכרת.

יותר מחודש כבר. אני מדברת איתך כבר על - - -

יותר מחודש, אוקיי. את יודעת שהזמן שלי בתקופה האחרונה מבולבל.

אני חייב להגיד שאנחנו דחינו על פי בקשת מנכ"ל משרד הרווחה.

של המנכ"ל.

כן, מה הוא עשה?

כי היה דיון בבית המשפט, הוא אמר עדיף שנגיע אחרי הדיון בבית המשפט.

ומה היה בבית המשפט?

אתמול היה אמור להיגמר, זה התפוצץ וזה נדחה להיום. אז יש דיון נוסף. זו גם הסיבה שהם מצאו לנכון לנצל - החברות שזכו - כדי לא להופיע היום. אבל אני מזכיר אותן, מזכיר. אחת היא חברה בורסאית, דנאל.

דנאל, נכון.

היא בורסאית. לא פחות ולא יותר. היא מצוּוה להרוויח ואם היא מצווה להרוויח היא מרוויחה על חשבון השירות שהיא לא נותנת. זה לא שהיא מביאה כסף. היא מנצלת לטובתה כדי להצדיק את קיומה, את אי מתן השירות לילד כדי להרוויח. אותו דבר החברה השנייה, שהיא לא בורסאית, החברים האחרים, תפארת. תפארת – המילה הגדולה הזאת - - -

לתפארת מדינת ישראל.

וגם כן מעוניינת ברווחים. וכדאי שתבינו פעם אחת ולתמיד. יש הבדל בין עמותה שעובדת לשם שמיים, כולל הניהול שלה, וגופים מסחריים שעובדים למען הרווחים שלהם. כל עוד שלא תצליחו לעשות את זה, ולא חשוב מה יגידו לכם היועצים המשפטיים. תושיבו אותם על הראש, איך שתרצו. אין שום סיבה לתת ילד לאחריות של גוף שמרוויח על הגב של הילד. אין שום סיבה. לא תצליחו לשכנע. סליחה שאני שחצן ואגיד מה עשינו ברש"י. אני לא הסכמתי להרוויח על שום תכנית. ההיפך. הוספנו כסף כדי לקבל משכורת טובה לי, אני מודה, אבל לבוא ולתת את זה לגוף מסחרי, שמראש אתם אומרים לו תרמה אותנו, כי אין לכם שום יכולת לפקח. זה בלוף אחד גדול.

אנחנו יודעים שהמערכת במדינה הזאת – כל מה שקשור לפיקוח – הוא יותר ויותר חלש. למרות שמוסיפים תקנים, אז לא מצליחים לגייס, וכשמגייסים אז מצליחים לגייס ברמה סופר נמוכה והם מתעצלים ואין להם תנאי שירות כדי להגיע לפיקוח מפתיע, אז מודיעים מראש. אז באמת כמו שאמרת, האוכל יותר טוב, כי זה למפקח, זה לא לילד.

אז אני מציע שתבדקו את הנקודה המאד מרכזית, לפסול במכרז שמטפל בילדים או באוכלוסייה כלשהי, את המושג של חברה מסחרית. רק חברה שהיא ללא מטרות רווח, זה מה שצריך להיות.

אני מסכים לכל מילה, אדוני יושב הראש ולדברים שאמרו קודמי. אני רק אומר את זה למען הפרוטוקול, כי אני אצטרך לצאת לדיון אחר, אבל אני לגמרי מסכים לכל מה שנאמר כאן עד עכשיו.

תודה. ברשותכם, אני חייב לקצר. אני גם לא אתערב יותר. בואו נעביר את זה ברשותכם, למיקי רוזנטל, בבקשה.

טוב אדוני, אני מבקש לומר שמה שאתה נאחז בו הוא בדיוק השיטה. רוצה לומר – בהתחלה נותנים את זה לעמותות. נותנים לעמותות להפעיל שירותים אזרחיים חשובים מהסוג הזה ואחר כך זה מדלג לחברות פרטיות מסחריות. כך היה למשל בנושא מיקור החוץ של ילדים חולים במשרד החינוך, אותו דבר. בהתחלה זו הייתה עמותה, עמותה נהדרת ואחר כך לקחו לה את זה והעבירו את זה.

טללים.

נכון. אז יש היגיון בשיגעון הזה וההפרטה הזאת לידי חברות מסחריות, שכל כוונתן הוא רווח, עובר בשלב ביניים דרך עמותות כדי להרגיע אותנו. ואנחנו צריכים לשים תמרור אדום ברגע שמוציאים את זה כבר לעמותה.

שירותים מהסוג הזה של חוסים, לא יכול להיות בכלל שייצאו מידי המדינה, לא לעמותות ולא לשום גוף אחר. זה חייב להיות בידי המדינה. לא אני קבעתי את זה, בית המשפט העליון קבע את זה.

המדינה לא מצליחה בכלל לעמוד בלחץ. על מה אתה מדבר?

בית המשפט העליון קבע את זה בפסק דין תקדימי, שעסק בהפרטת בית סוהר. הוא כתב באופן חד משמעי, חד משמעי, שאסירים לא יכולים להפוך להיות סחורה. ודאי לא כשמדובר בבני נוער. ואנחנו, כשאנחנו מאפשרים את זה אנחנו הופכים את הילדים האלה לסחורה עוברת לסוחר וממקור רווח. הטרמינולוגיה מטרפת אותי. מטרפת אותי. אין מילים אחרות להגיד על זה.

אז אני אומר לך, אחד ספק אם זה חוקי. אם מישהו יעתור לבג"ץ על המכרז הזה, אני חושב התקדים שנקבע בהפרטת בתי הסוהר יחול גם על המקרה הזה, כי זה בדיוק אותו דבר. הרי מדובר בנערים חוסים שהם צריכים להיות במסגרת סגורה כלשהי ועד אחת כמה וכמה כשמדובר בנוער. זה אחד.

הדבר השני נוגע כמובן לעובדים. זאת אומרת גם אם בלית ברירה מחליטים – ואני אומר לך שאני מתנגד לזה בכל נימי נפשי, יש דברים שלמדינה אסור להפקיר, אסור לה להפריט. אסונות. בסוף אנחנו פוגשים את הילדים האלה ברחובות.

טוב.

רגע. אז זה נוגע להבטחת הזכויות של העובדים. אני מבין שישבו בלילה עם העובדים, לא הגיעו עם חלק מהם להסכמה, לא משנה. זה צריך להיות מובטח במכרז.

הדבר השלישי שאני אגיד, בשביל לא לחזור על דברי חברי, זה תקופת הביניים. מכרז שלא מטפל בתקופות הביניים, ויש לנו כבר ניסיון בזה, כמו שהזכרתי קודם את העניין של החינוך של הילדים החולים. יש כבר ניסיון בזה. מה, אתם לא יודעים שיש תקופת ביניים עד שהעמותה החדשה נכנסת או החברה החדשה נכנסת והעמותה החדשה יוצאת. צריך להכריז על תקופת ביניים דרמטית, משמעותית, שבה אפילו משלמים כפול, אבל בתנאי שאף ילד לא מופקר. מה שעשו במכרז הזה זה הפקרת הילדים, נקודה.

תודה. בבקשה, מירב בן ארי.

הוא מתחנן, אז אני אתן לו ואני אהיה אחריו.

אני מודה לחברתי. אני אעשה את זה מאד קצר. אני חושב שהשורה התחתונה צריכה להיות שאנחנו מבקשים לעצור את המכרז ושכן המנכ"ל יופיע בפנינו. כי אני גם מעריך את האנשים, אבל בסוף הם לא קובעי מדיניות. אחד.

שנית, מה עומד לנגד עינינו. קודם טובת הילד, אחרי זה טובת העובד, אחרי זה איך זה מסתדר טוב למשרדים הממשלתיים ולא להיפך, כי אין לי ספק שהדבר הזה, או אני לא מוצא את הניסיון בדרך שבה זה נעשה. ואם טובת הילד עומדת לנגד עינינו, אז אנחנו צריכים משם לראות האם זה פונה לדבר הזה ואחרי זה לטובת העובדים.

בשורה תחתונה שוב אני אומר, אני לא מבין מספיק טוב את ההיגיון איך זה משרת את טובת הילד ולכן אולי ראוי שנבקש לעצור בשלב זה את התהליך, להקפיא מצב.

אין לך מה, זה בבית משפט. לא שואלים.

בסדר, אבל גם מבחינתנו. גם אנחנו, גם לנו יש אמירה בעניין. גם אם בית המשפט יפסוק לכאן או לכאן, אנחנו עדיין יכולים כנציגי ציבור לומר את דברינו ולבקש את המנכ"ל שיבוא ויסביר לנו איך זה משרת את טובת הילד, את טובת העובדים. תודה.

רק חקיקה, זו התשובה.

נכון.

אלי, אבל אנחנו מחוקקים.

הרכבת יצאה כבר.

חברים, אם אתם רוצים מהלך רציני ומשמעותי - - -

כן, אנחנו רוצים.

אז בואו נתלכד בהצעת חקיקה בנושא.

נכון.

זה הפתרון. אחרת בית המשפט יפסוק לפי ההליכים הקיימים. כן, בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני רק רוצה לתקן שזה לא בבית דין. הם הביאו אותנו בצו מניעה לשביתה בבית הדין. זה לא אומר שהנושא ב - - -

גברת, אני אתן לך את רשות הדיבור בזמן הנכון, אבל אם את רוצה להתערב, תתחילי קודם כל באמירת שמך ואת מי את מייצגת.

שמי ניצן תנעמי מכוח לעובדים. רק רציתי לתקן שכשהמנכ"ל אמר ש - - -

לא קיבלת את רשות הדיבור.

תודה אדוני יושב הראש.

עדיף שנשמע אותך כמו שצריך.

כן. קודם כל תודה רבה. גם אני כבר חודש איתך בסיפור הזה, אנחנו מדברים על זה, נדחה ונדחה בגלל המנכ"ל. שוב פעם, אני אף פעם לא יורדת על פקידי ציבור, אבל עם כל הכבוד סמנכ"ל של תקון? איפה סמנכ"ל תקון? אתה ראש המטה, איפה סמנכ"ל תקון? זה האגף במשרד שאחראי על נוער מנותק. עם כל הכבוד לזה שאתה ראש מטה, מילא שהמנכ"ל מרח אותנו חודש, מרח. כל פעם אני אומרת לו איפה הדיון? הוא אומר לי המנכ"ל ביקש, המנכ"ל ביקש. אז הוא נמצא בדיון, למה סמנכ"ל תקון לא נמצא כאן?

תקון, למי שלא יודע, זה מי שאחראי עליהם והוא היה צריך להיות כאן וזו חוצפה. אתה יודע למה זה חוצפה? כי כל שבוע אני שואלת את יושב הראש, ויושב הראש, שהוא אדם טוב, מאד טוב, אומר לי מירב, המנכ"ל ביקש, המנכ"ל ביקש. מה זה, זה פשוט ביזוי. שוב פעם, אני תמיד נזהרת, אני לא יוצאת על אף פקיד, אבל אני אומרת לעצמי בוא, אתה ראש מטה של הסמנכ"ל, קצת כבוד, תראה כמה חברי כנסת יושבים כאן ועוד חלק לא נמצאים. איפה מאיר כהן, חמד עמאר, שגם הם חלק מהדיון.

סליחה, פשוט ביזיתם אותנו. ביזיתם אותנו והדבר הכי חמור הוא שביזיתם את הנוער שהוא באמת, מי כמוני מכיר אותם. 10 שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון.יושב הראש דיבר קצת על קרן רש"י ואני לא מסכימה איתו בכלל. בכלל. המדינה כשלה בטיפול בנוער מנותק. אם לא העמותות, אם לא מפעל החיים של רש"י, אם לא מפעל החיים של העמותות – נוער בסיכון ונוער מנותק, עם כל הכבוד אם היית סומך על המדינה הזאת – חבל על הזמן. אני אומרת לך - - -

אבל המדינה מסירה אחריות.

אדוני, המדינה לא מסירה אחריות, המדינה - - -

היא כן מסירה אחריות.

המדינה הבינה - - -

הנה, את רואה את ה - - -

תאמין לי, יש לי קצת ניסיון. אם יש לי במשהו ניסיון זה בתחום של נוער בסיכון. המדינה הבינה שהיא לא משתלטת על התחום ולכן נתנה לעמותות, אגב, חלק מזה בתקציבים של המשרד – עמותות כמו אותות, עמותת כמו על"ם, כמובן ענ"ב, שתיכף נדבר עליה – נתנה כסף ואמרה להם תנהלו. לדעתי אגב זה המצב הטוב. יש אנשים בעמותות ואני לא מזלזלת בעובדים הסוציאליים של המשרד, האנשים בעמותות הם אנשים מגויסים, הם אנשים טובים, הם אנשים ערכיים. דיברת על השכר – עם כל מה שרצינו לתת בשכר, אצלי המדריכים קיבלו משכורת של 4,000 או 5,000 שקלים ובאו לעבודה עם אש בעיניים. אגב גם אני מודה, גם אני קיבלתי שכר מאד מאד נמוך.

לכן מה שאני אומרת לך, אני כן מאמינה בעמותות ואני - - -

לא, יותר גבוה. קבעת לעצמך שכר.

כן, בוא, אבל זה היה נמוך. בוא לא נפתח את זה.

קבעת לעצמך.

אבל אין לי בעיה. זו העבודה שלי, אהבתי אותה. 10 שנים קמתי עם שיר בלב, כי ראיתי מה עשיתי לבני נוער. שיניתי להם את החיים. הוא נתן לי את הגב תמיד, אבל בסוף אני הייתי צריכה להתמודד איתם. והעבודה היא אינטנסיבית והיא קשה ולפעמים היא כל כך מתסכלת שאתה עושה עבודה נהדרת ואז פתאום יש נפילות.

אני אומרת לכם בכנות, אלף העמותות זה הדרך. אני מסכימה עם מה שאמר יושב הראש. חברות מקצועיות שהמטרה שלהן היא מטרת רווח, הן לעולם לא יבינו את העמותות. הם לעולם ייכנסו בנעליים. בהתחלה חשבנו שזה החשב, הלכנו לאוצר. היינו בטוחים שזה החשב, אבל אם אתם ממשרד הרווחה, איך אתם לא רואים את הראייה פה? איך אני, שאני כולה 10 שנים ניהלתי, איך יש את האנשים שנמצאים כבר 20 ו-30 שנה במשרד והם לא מבינים את העוצמה שיש באנשים האלה. לא מבינים.

אני רוצה להגיד מילה אחרונה. תשמעו, אני חושבת ולדעתי, לא נעים לי להגיד, אבל הרכבת יצאה. הרכבת יצאה. יצאה מהתחנה. המנכ"ל כבר בדיונים על דיונים. אני אגיד לכם את האמת, אני לא יודעת מה אפשר לעשות. יכול להיות שצריך לבדוק חוק. יכול להיות שאנחנו כן צריכים לבדוק, אבל אני כן אומרת לכם, אתם צריכים להסתכל לעובדים האלה בעיניים ולהגיד להם אנחנו כשלנו, איך אנחנו עושים את זה יותר טוב, כי כרגע זה נראה גרוע.

אני חייבת לומר לך שזה פשוט ביזוי וביוש של הוועדה, ושוב פעם, לא משהו אישי, שלא הגיעו לכאן אנשים בכירים מהמשרד, בטח עם כל מה שקורה כאן מבחינת חברי הכנסת. תודה.

אני נותן לכם למחוא כפיים, אבל תדעו שזה אסור. קארין, בבקשה, את רוצה?

כן, תודה רבה אדוני יושב הראש. האמת שאחרי מירב קשה להוסיף עוד משהו. אני כן רוצה לגעת בנקודה. תראו, זה נראה כאילו זה מהלך שחוזר על עצמו במשרד הרווחה. בזמן האחרון – ורד, בכמה הפרש? בהפרש של שבוע, בדיוק בשבוע שעבר, בדיוק, שבוע וחצי, היינו בוועדה לזכויות הילד בנושא של המכרז על האומנה הטיפולית. בדיוק אותו דבר. אמרו רוצים לצאת למכרז. לא עניין אותם מה קורה עם הילדים בדרך. העיקר נצא למכרז. ימות העולם.

בסוף יש ילדים. אתה צריך לדאוג להם. כמובן צריך לשמור על זכויות העובדים, אבל מה שמעניין ומה שאמור לעניין את משרד הרווחה, קודם כל ולפני הכל, בלי שאני מתייחסת לאגף הנוסף שנוסף לכם, שזה העבודה – זה הילדים. חשבתם מה קורה בדרך? חשבתם מי ייתן את השירות, כי לא דאגתם לזכויות של העובדים? מי ייתן את זה? אני שואלת. עכשיו אתם במהלך, בוויכוחים, צריכים לדבר על הדברים. בדרך מי עושה? מי מטפל בילדים?

דרך אגב, אני בגישה שהמדינה לא יודעת לתת את השירות הזה. אני מצטערת, מיקי יקירי, אהובי, המדינה לא יודעת לתת את השירות.

לצערי זה נכון.

הלוואי והייתי מתבדה.

נכון, את צודקת.

הלוואי.

כן, אבל במקום שאנחנו נילחם שהיא תדע לעשות - - -

אבל היא לא יודעת.

היא לא יודעת.

היא לא יודעת, אז היא גם לא יודעת לנהל מדינה, הממשלה, אז מה, נפריט את זה? נו, באמת.

זה גם נכון. יכול להיות, רעיון לא רע. אני אומרת לך, המדינה לא יודעת לעשות את זה.

אז על זה המאבק שלנו. על זה בדיוק צריך להיות המאבק.

לא, אני חושבת שהמאבק צריך להיות אחר.

תקשיבו, יש הבדל. אני אגיד לכם, אפשר להיות צודק. נכון, במקור זה מה שצריך היה להיות, ככה.

נכון, אבל צריך להיות חכם פה.

במקור, השאלה על גב מי אתה עושה את המלחמה הזאת. אתה רוצה לתת לילדים את השירות או שאתה רוצה להגיד אני אניף את הדגל ולא משנה מה יקרה בדרך. ומה יקרה בדרך הוא גם מאד חשוב. ואני אומרת לכם שזה הופך להיות שגרה במשרד הרווחה. המכרזים האלה, העיקר לצאת לדרך. מה קרה? ועוד למי? עם כל הכבוד, אין לי כלום נגד דנאל, אבל אמר יושב הראש בצדק רב, דנאל רוצים שורת רווח ושורת רווח - - -

מחויבים בחוק לשורת רווח.

בסדר. אתם לא מתאימים לשירותי רווחה. ומי שחושב אחרת טועה ומטעה. אין דרך, אין דרך ולא ישכנעו אותי וישב איתי המנכ"ל של דנאל וניסה לשכנע אותי, לא משתכנעת. אמרתי לו את זה. אני אומרת את הדברים כאן כי אמרתי לו את זה בפניו. אין דרך שאתם תעשו שורת רווח ותתנו מהלב לדבר הזה.אין דרך. לא יהיה.

לכן אני אומרת למשרד הרווחה, אני לא הבנתי עד עכשיו מה השיקול. אתם לא שכנעתם אותי שהשיקול הוא טובת הילדים. לא שכנעתם אותי לא בעניין של אור שלום, המהלך של הדברים לא משכנע שזה מה שמוביל אתכם. ואני מתה לדעת, מה אם כן השיקול שבגינו אתם יוצאים למהלכים בצורה הבאמת רשלנית הזאת. זה רשלנות כלפי הילדים.

זה פשוט עניין מנהלי. תוכן יבש.

לא אדוני, אני אגיד לך. תראה, אפשר - - -

אבל איך היא - - -

רגע מיקי - - -

הם מסתמכים על זה, חברים.

להיות טכנוקרטיים ובירוקרטים מעולם לא היטיב עם אף אחד.

זה בדיוק. נכון.

מעולם. ולא נשים את הדבר הרגיש הזה, שזה החיים של הילדים. אתם יכולים לעשות את זה על דברים אחרים. דרך אגב, לא במשרד הזה. אולי במשרד התיירות וגם שם צריך לשקול את הדברים. לא במשרד הרווחה. אתם רוצים לעשות מכרז, תפאדלו. תחשבו עד הסוף, אלף מה קורה בדרך ו-ב' האם בתנאים שאתם כותבים במכרז הזה, אתם באמת יכולים לשים יד על הלב ולהגיד – לילדים האלה יהיה טוב. אם אתם יודעים לעשות את זה, תצאו לדרך. אם לא, אל תעשו את זה. אל תצאו למקום הזה.

אדוני, אני מבקשת בשלב הזה, עשינו את זה דרך אגב בוועדה לזכויות הילד בעניין של המכרז לאומנה הטיפולית, עד שהם לא יודעים לתת את המענים היום, הם צריכים להשהות את כל התהליך. כל התהליך צריך להיות מושהה עד למתן מענה היום. תודה.

תודה. נעשה את ההחלפה. אני אבקש את סליחתכם, הוזמנתי דחוף לוועדת חוץ וביטחון, אז החברה שלי, ממלאת המקום הכמעט קבועה תמשיך את הדיון. אני רק רוצה להגיד מילה אחת.

ברגע שמזלזלים בשירות, מזלזלים בכל השרשרת של השירות. מהעובדים, מהילדים, מהתנאים של השירות, מהפיזי של השירות ואנחנו רואים שזה הולך ומתדרדר יותר ויותר ואז מחפשים פתרונות טכניים כדי כביכול להמשיך את השירות. אני מעדיף משרד שיש לו את אומץ הלב להגיד – אני בתנאים כאלה לא מסוגל לתת את השירות. כי פה אתם פוגעים בעובדים, בילדים, במשפחות של הילדים ובתנאי השירות של הילדים.

התנאים הפיזיים הולכים ומתדרדרים. זה לא תקציב. אתה יודע טוב ממני שאין תקציבי פיתוח לשירותים במשרד הרווחה. אז אנשים חיים בתנאים ממש – לא נעים להגיד את המילה – לא אנושיים. ואז מחפשים את התירוץ – זה לא אנחנו, זה הזכיין.

אני אומר שאני קורא ואני חוזר לזה, לאור הניסיון שלי ויחד אתכם, אני בעד לעשות חקיקה שאוסרת על מכרזים בצורה אחת בלבד, שזה קריאת קול קורא למשתתפים במכרז כזה. אפשר לנהל משא ומתן עם גופים, עם הנוכחות החשובה ביותר שזה משפטנים ורואי חשבון והפקידים הבכירים. אבל לעשות מטיפול בילד מכרז כמו שקונים שולחן וכיסא, אפילו מוסרית זה בלתי אפשרי הכאב הזה.

המצב הנוכחי של מכרזים, גם אם הגופים הישנים מתקלקלים בדרך, יש משא ומתן. במשא ומתן אפשר לדרוש משהו. כשאתם עושים את זה טכני ורק הנייר סופר את האפסים שיש בסוף, זו לא התייחסות רצינית לילדים שאתם אמורים ואתם אחראים עליהם. לא חשוב מי מפעיל, איך משלמים לעובד, איך מחזיקים אותו, האחריות היא כל כולה ללא שום פשרה, על המשרד הרלבנטי. לשני המשרדים אסור לעשות מכרזים עם גופים מסחריים.

אני מודה, כמו מירב, יש לנו ניסיון עם העמותות. עמותות שמחזקות את המערכת בהבאת אמצעים, בבקשה, תפדאלו. אבל עמותות שחייבות לחיות על חשבון הטיפול בילד, המשאבים של הילד, זה גם כן בעיני לא מתאים. ולכן כדאי שתחשבו על השיטה.

אדוני, אולי אבל תקרא להקפאת המכרז? ההקפאה היא הרלבנטית.

את זה אני משאיר לחברה שלי. היא מסכמת, כי אני הולך.

אוקיי, בסדר.

אני חושב שיש על זה. אנחנו בכל מקרה נקיים דיון תוך שבועיים שלושה, אחרי שיהיה פסק דין.

אבל לפחות בואו נבקש את הקפאת המכרזים בינתיים.

תשאירו את זה, כי אני חושב שזה חשוב שהחברים ימשיכו לדבר על זה. אז אני מתנצל. אתם יכולים לנחש שהנושא הוא מאד מאד קרוב לליבי והייתי שמח לעזור בפתרונו. תודה.

(היו"ר מירב בן ארי)

תודה. בבקשה, חבר הכנסת שמולי.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. טוב, אני אשתדל בדברים שלי להוסיף על מה שנאמר לא לחזור. אני חושב שמקום טוב להתחיל בו זה מה שאמר יושב הראש. עצם העובדה שמשרד הרווחה מתייחס לשירות כל כך בסיסי וכל כך אלמנטארי, שנוגע לנוער בסיכון, כאל רכישה של דפים ועפרונות במכרז, זה אומר את הכל.

נוער בסיכון וגם אוכלוסיות מוחלשות אחרות זה לא ביזנס. זה בעצם מתוך האחריות של המדינה לדאוג לשירות ולמה שמגיע, כדי שמדינת ישראל תוכל לתת לאותם הנערים ולאותן הנערות סיכוי מחודש ובעצם סיכוי שני להצליח ולהגיע למשהו בחיים. וזה לחלוטין לא המצב.

דובר פה הרבה לגבי ענייני ההעסקה. אני חושב שבסופו של דבר – ואני תומך כמובן במה שאמר חברי, חבר הכנסת מיקי רוזנטל – בסוף אסור לוותר פה למדינה. אסור להשלים עם מצב שבו המדינה אומרת זה לא העסק שלי, אני לא יודעת לנהל את זה, שמישהו אחר יעשה את זה בצורה טובה ויעילה יותר. הכל עניין של החלטה, או כפי שאומר חברינו בבניין הזה, אילן גילאון, הכל בסוף זה החלטה מי מקבל, כמה ולמה. אם היו מספיק משאבים ומספיק תקנים, כנראה שזה היה מנוהל היטב וכהלכה, מבלי לגרוע חס וחלילה מהעבודה הנהדרת שעושות העמותות. מבלי לגרוע.

ועוד עניין אחד נוסף. מה שמפריע לי פה במיוחד – ואני אומר את זה לחברים ממשרד הרווחה – זה נראה שאתם החלטתם לא לקחתם שבויים במלחמה הזאת. הכל כשר. כל האמצעים הם לגיטימיים. אני חושב שאם זה היה בהקשר הזה שיצאה איזו שהיא הצעה או אפילו מסמך ממשרד הרווחה, שמציע להכניס לכלא את הילדים, אם חס וחלילה המדריכים ישבתו - תגידו לי אתם השתגעתם? כמה אבסורד יכול להיות בהצעה הזאת? הרי המטרה של הפרויקט המדהים הזה של חסות הנוער, זה להוות תחנה אחרונה כדי שהחברה לא יתדרדרו למקום הנמוך באמת, שאולי באמת לא תהיה ממנו חזרה. אז לא פחות ולא יותר, ממשרד הרווחה, שהמנדט שלו זה לעזור לאותן אוכלוסיות, לא לשקוע ולא להיכנס לבוץ הטובעני, מכם יוצאת הצעה להכניס אותם לבתי הכלא? תגידו, אתם התחרפנתם?

מי הגאון במשרד הרווחה שחשב על ההצעה הזו? זה פשוט, אתם יודעים, זה לא רק טמטום, זו גם רשעות.

זה חלק מהבעיה.

כי בסופו של דבר יש פה חטא על פשע. גם העובדה שהמדריכים, בעצם יש פה ניסיון מתמיד לפגוע בעובדים של מי שמבצעים בעצם את העבודה הקשה ביותר וכאשר הם עומדים ומנסים לשמור על הזכויות שלהם ועל המשך ההעסקה שלהם, אז מה אתם עושים כדי להחליש אותם? משתמשים בנערים. אומרים למדריכים אם אתם תעזו להתנגד אנחנו ניקח את הנערים, שכל כך חשובים לכם, את הנערים ואת הנערות ונכניס אותם לכלא.

אני חושב ככה לא מתנהל משרד רווחה במדינה מתוקנת. משרד רווחה במדינה מתוקנת היה רואה לנגד העיניים את הילדים האלה ולא משתמש בהם ככלי ניגוח במאבק לגיטימי יותר או לגיטימי פחות, על זכויות עובדים ועל העסקת עובדים. זה באמת הכי נמוך שיכולתם לרדת.

תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. אני רוצה לשמוע את דניאל גל, יושב ראש עמותת ענ"ב, בבקשה.

הייתי רוצה להתייחס בשני משפטים. קודם כל מילה על הרקע שלי. עבדתי 15 שנה במשרד העבודה והרווחה, עד שנת 1982. 35 שנה אני מתנדב. התפקיד האחרון שלי היה לפני כן אחראי על שיקום שכונות על הצד החברתי. כך שאני לא באתי מהרחוב.

הנושא של העמותות – כן כניסת עמותות, לא כניסת עמותות – היה לפני שנים רבות והחליטו לדעתי החלטה לא נכונה, הוציאו את האחריות מהמדינה והעבירו את זה לעמותות. בדיעבד זה כנראה היה מחוסר ברירה ובמצב הנוכחי, אני חושב שהעמותות יודעות לעשות עבודה טובה.

זה 22 שנה שעמותת ענ"ב נותנת שירותים, נתנה שירותים במשך 21 שנה, בלי שום בעיה. באיזה שהוא שלב, ולא ברור לי ואני העליתי את זה גם בדיון על המכרז, החליטו שהעמותה כשלה, שהיא לא נתנה שירותים כמו שצריך. לא ברור לי מה הרדיפה הזאת, אבל זה מה שקורה כל הזמן. אני חושב שההחלטה – ונעזוב כרגע את העניין של העמותה, כי הוא פחות חשוב – האנשים בעמותה, יש בסך הכל 5 אנשים שמקבלים שכר, אני מתכוון בהנהלת העמותה. התקורה שלנו היא 3%. אני מניח שהחברות שייכנסו עכשיו תבקשנה פחות. כנראה ייקחו תקורה יותר נמוכה. הן תסתפקנה בפחות מ-3%.

הטענה המרכזית נגדנו הייתה שאנחנו לא מצליחים להביא כוח אדם וזה נכון. קשה למצוא כוח אדם - - -

בתחום הזה בכלל קשה למצוא כוח אדם.

במחירים האלה - - -

במשכורות האלה.

במשכורות האלה לא ניתן להכניס כוח אדם ברמה והמדריכים צדקו וצריך לדאוג להם. לכן הוועדה הזאת אישרה לפני כמה שנים תוספת.

נכון.

אגב, את התוספת הזאת אף פעם לא העמידו לרשותנו. אנחנו המשכנו לסבסד והטענה נגדנו היא שאנחנו לא יודעים לגייס כוח אדם. אז ברור שדנאל יודעים לגייס כוח אדם ואין לי שום דבר נגד דנאל.

דנאל היא חברת כוח אדם.

נכון. כאשר אנחנו יושבים עם המשרד ונאמר לנו - - -

תגיד לי מה הייתה בדיוק הפרוצדורה מולכם. כמה שנים אתם? 20 שנה?

22.

22 שנה. מה הייתה הפרוצדורה איתכם? המשרד יצא למכרז – ותיכף גם המשרד יתייחס – יצא למכרז?

עכשיו?

לא, בשנים הללו, בעבר.

כן, מה היה?

היה מכרז כל כמה זמן.

כל כמה שנים?

אני לא יודע לכמה שנים, כאשר יש אפשרות למשרד להפסיק את המכרז בהודעה מוקדמת. משום מה לפני כשנה התחיל איזה שהוא תהליך שמגמתו הייתה – ואני אומר את זה, זו הייתה מגמה ברורה – להוציא את העמותה. לא ברור לי עד היום למה. גם לא מצליחים להסביר לנו את זה בצורה מסודרת, אבל תעזבו את זה בצד. אני אומר מה שנעשה כאן זה עוול, זה פשע כלפי הנערים, זה עוול לעובדים. אנחנו לא תומכים בשביתה. ניסינו לעשות כל מאמץ כדי שלא יהיו עיצומים, כדי שלא יפגעו הנערים.

לקרוא בעיתון או לשמוע שהמשרד מציע לשלוח את הנערים האלה או את החניכים – בנים ובנות לבתי הסוהר – זה טמטום, זה רשעות, כל מה שאמרתם נכון. אני לא מבין מה עומד מאחורי זה, אלא חוסר הבנה טוטאלי בתפקיד שלהם. יותר אין לי מה להגיד.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את הנציגים של העובדים. מי מדבר מטעמכם? בבקשה אדוני.

שמי אלברט סופר, אני מדריך במעונות חסות הנוער כבר 13 שנים.

איפה אתה מדריך עכשיו?

הייתי מדריך במעון מצפה ים והיום אני מדריך בנווה חורש, שהוא מעון אבחוני לבנים בחדרה.

אני מכירה גם את מצפה וגם את נווה חורש.

כן. יש לי ארבעה ילדים ואני במשך 13 השנים האחרונות ביליתי יותר חגים, שבתות, עם הנערים במעונות מאשר עם ארבעת הילדים שלי. מה שקורה בחודש האחרון, זה לא פחות מבחינתי מחורבן בית בכמה וכמה רמות, שאחראים לו היושבים פה ואלה שלא נמצאים פה ובחרו לא להגיע היום לוועדה הזאת.

זה חורבן בית מכיוון שמדובר ב-250 עובדים, שכמו שתיארתם פה כבר קודם, לא הגיעו לעבודה הזאת בשביל קריירה כלכלית. לא הגיעו ממניעים כלכליים ולא נשארים בה בגלל מניעים כלכליים. וזה בוקר אחד נוחת עלינו מכרז, שהמשמעות שלו היא אחת מהשתיים – או שאתם הולכים הביתה, כמו שאמר עורך הדין של חברת דנאל בבית הדין – את מי שנרצה לקלוט – נקלוט, את מי שלא נרצה לקלוט – לא נקלוט.

כמו מפעל.

מפעל?

כמו מישהו שקונה מפעל ואומר לעובדים – את מי שנרצה ניקח ואת מי שלא נרצה לא ניקח.

כמו חברת כוח אדם שמנצלת עובדים.

כן.

זה לא כמו מפעל הגון שמעביד עובדים.

כן.

ומי שיישאר, יישאר כמובן בתנאים מופחתים.

מופחתים?

אחרי שנים של מאבקי עובדים.

פגיעה משמעותית בשכר של רבים מהעובדים והעובדות - - - -

שלום חברת הכנסת מיכל בירן.

שלום.

חלקם נמצאים פה, חברות וחברים שלי שהגיעו ממסילה, מנווה חורש ומעוד מקומות. המכר הזה, שאין בו שום אמירה על קליטה של העובדים, יש בו אמירה אחת על שכר העובדים, שכר המדריכים, כאילו רק מדריכים יש בחסות הנוער. כאילו רק מדריכים חדשים יש בחסות הנוער, קובע שהשכר שלהם יהיה 30% מעל שכר המינימום ותו לא. בשאלות ותשובות לחברת דנאל, המשרד משקר ואומר שאין הסכמים קיבוציים, אין התייחסות להסכמים קיבוציים. אני הייתי פה בשנת 2012, בשנת 2016 - - -

נכון, היינו פה בשנת 2016 ביחד.

כשבאמצעות הוועדה המשרד אישר את ההסכמים האלה ואת תוספות התקציב. מאבק שאנחנו מנהלים כבר 7-8 שנים על מנת להביא שכר ראוי יותר לעובדי חסות הנוער, ובא המכרז הזה ופשוט מבטל את זה בהינף יד. בא המכרז הזה וגם פוגע בהתארגנות שלנו כעובדים. ההתארגנות שלנו כעובדים מאורגנים בחסות הנוער במסגרת כוח לעובדים רק משפר את - - -

תגיד מה לוח הזמנים באירוע הזה.

לוח הזמנים, בעוד יומיים, בעוד שלושה ימים, סליחה, ב-1 בפברואר דנאל נכנסת לשבעה מעונות. המצב כרגע בשטח הוא כזה ש- - -

תגיד מה הם שבעת המעונות. אני מכירה קצת את התחום. מצפה גם?

מצפה ים, בית הנער, מסילה, צופיה, נווה חורש וג'וליס, אל בוסתן. ואחבר ירכא - - -

אוקיי, זאת אומרת ב-1 בפברואר חברת דנאל אמורה להתחיל לנהל את שבעת המעונות האלה.

להפעיל את המעונות האלה.

שעכשיו ציינת.

עם איזה עובדים?

עם העובדים הקיימים?

אז לצערי אני חייב להגיד שהמצב כרגע, ולאור מה שקרה אתמול בדיון בבית המשפט ולאור העובדה שהמשרד שוב חזר בו מההסכמות שקיבלנו אותן באמת בקושי רב, הצעות שהן מתווה שהשופטת הציעה והמשרד חזר שוב ושוב ונסוג מההסכמות האלה, אחרי שישבנו איתם גם ביום שישי בבוקר במעון צופיה, עם מר משה שוקרון וסיכמנו את הפרטים. הגיע אתמול מנכ"ל משרד הרווחה בערב, אחרי שהשופטת הגבילה אותו - - -

ומה סוכם?

אולי אני אסביר.

רגע, רגע, שנייה גברתי. תני לו לסיים את דבריו.

בסדר, את תסבירי. אני רק רוצה להגיד כזה דבר. צר לי להגיד שמשרד הרווחה במקרה הזה, מתנהל לא פחות כמו ארגון פשע. בשקרים, בסילופים, בהטיית עובדות בבית המשפט ומשקר לבית המשפט, לפרוטוקול, בלהתנער מהעובדים ולהתנער מבני נוער.

סליחה רגע, אני רוצה לשים דגש. הרי ישבתם עם המנכ"ל וסיכמתם. מה קרה שהעניינים התהפכו.

אז אני אסביר את זה.

רגע, יש לי עוד שאלה מאד מדויקת. נאמר לי שחוץ משבעה עובדים שיש חלוקי דעות לגבי התמלוגים שמגיעים להם או משהו כזה, יש הסכמה עם כל העובדים. זה נכון או לא נכון?

שטויות.

אני אסביר.

כן, תסבירי. שם ותפקיד.

ניצן תנעמי מארגון כוח לעובדים. בעצם כשיצא המכרז פנינו למשרד בהבהרות, הם אמרו לנו שאין לנו יחסי עובד-מעביד וסירבו לענות לנו ולכן יצא מכרז שלא שומר על זכויות העובדים ואנחנו פתחנו בשביתה. אין הליך משפטי מעבר לזה שהמשרד, באמצעות עמותת ענ"ב, הוציא נגדנו צו מניעה לשביתה. זאת אומרת כל המשא ומתן זה לא כי המשרד מוכן לשבת איתנו, זה תחת בית הדין בדיון על צו מניעה, לא בדיון על המכרז. זה דבר אחד.

בית הדין בעצם הציע דבר כזה, המשרד אמר אנחנו לא יכולים לתת עוד כסף לדנאל, כי זה שובר את חוק חובת המכרזים, ניתן לענ"ב כסף, יעבירו כפיצוי על שנה ראשונה לעובדי המשרה ולמדריכים שהם מעל ותק 5 שנים. זה אומר 16 מדריכים וכל עובדי המשרה, שכולם נפגעים. אמהות בית, רכזים, מדריכי בוקר, כל אלה. אנחנו הסמכנו לקבל רק פיצוי לשנה בעצם כפיצויי פיטורין.

הסכמתם לזה?

הסכמנו לזה בלית ברירה, כי הזמן אוזל. ישבנו ביום שישי עם המשרד, עם כל הטבלאות, עם השכר בפועל של העובדים, כדי לנסות לחשב מה הפיצוי. ביום ראשון בארבע הגענו לבית הדין והמשרד אמר רגע, רגע, רגע, בעצם לא. מעכשיו כל מי שייקלט אצל דנאל, כל חודש, כל עובד בפני עצמו צריך לבוא, להגיש את תלוש השכר שלו, להתחשב עם דנאל האם הוא נפגע לעומת מה הוא היה אולי מרוויח לו היה עובד שנה שעברה. כן, כל עובד בפני עצמו בדנאל. פתאום הם יכולים להעביר כסף לדנאל. העובדים כבר לא היו מיוצגים, כי גם שברו פה התארגנות עובדים.

הייתה לנו אם בית שפחדה להיכנס לראיון אישי עם דנאל. ביקשה שעובדת סוציאלית מהמעון תיכנס איתה. דנאל לא הרשו. אז עכשיו העובדים האלה יצטרכו כל חודש לבוא עם התלוש לחשבן. מעבר לזה זה לא פרקטי, זה לא יקרה, מי חשב במשרד עכשיו שיתחיל לחשב כל תלוש איך העובד נפגע. זה הרי לא יקרה. זה נאמר אתמול בארבע, כשעוד שלושה ימים אמורים דנאל להיכנס. כרגע יש באחווה ובירכא, ששם מפעילים תפארת בית חם, חזרו העובדים. במעונות שאמורים להיכנס דנאל, לפחות בארבעה מעונות, העובדים לא מתכננים - - -

חמישה.

חמישה מעונות. העובדים לא מתכננים לחתום ומפעילים עליהם המון לחץ ואמרו להם שאם עד היום בעשר כולם לא יחתמו, הם לא ייקלטו. יש פה המון לחץ של המשרד - - -

על העובדים והעובדים נמצאים פה בין הפטיש לסדן.

על העובדים. וניסיון להציג את זה כאילו זה מאבק של איזה כמה מדריכים ותיקים – איך הם קראו לזה? הפונקציונרים של נווה חורש. אז סליחה, המדריכים האלה לא פונקציונרים. המשרד שאמר בבית הדין ששומרי לילה יקבלו 37 שקלים לשעה, עכשיו נותן להם 31.5 שקלים לשעה. המכרז שאמר שיהיה מענק של 2,000 שקלים, אז בחוזים של דנאל זה פתאום 1,600 שקלים. המשרד פשוט מתנער מהכל וקורה להם פונקציונרים וטוען שאנחנו מחזיקים את העובדים בני ערובה.

אוקיי, תודה רבה לך. יש עוד מישהו מהעובדים שחייב לומר משהו לפני שנשמע את המשרד?

מירב, גם אני רוצה.

כן, דקה מיכל.

אני רוצה לומר לפני המשרד.

ממש בדקה ובהמשך מיכל והמשרד. המועצה לשלום הילד, ורד, בבקשה.

תודה. סכסוך העבודה הזה שהילדים נמצאים במכרזו, צריך להיות דרמטי לא פחות מאשר סגירת שדה תעופה במדינת ישראל וכך אנחנו צריכים להסתכל על זה.

היה מהלך שהוכרז עליו בתקשורת, על הלאמה של מעונות חסות הנוער. אני חושבת שלמדינה אסור להתפרק מהאחריות שלה, ודאי לא במוסדות שחלקם נעולים והמדינה צריכה לחזור לקחת אחריות, כפי שיש לה. מדינת ישראל בדמות משרד הרווחה - - -

בסדר, לזה כבר התקדמנו.

היא האבא והאימא היחידים שיש לילדים האלה מבחינת אחריות, לא מבחינת הורות הורית.

כן, אבל חברה, בואו, אני באה מהתחום. תהיו מציאותיים.

רגע, שנייה, אני לא אומרת - - -

המדינה נתנה לעמותות והעמותות עושות עבודה נהדרת.

אני אומר. האחריות צריכה להיות של משרד הרווחה, שלא צריך לעמוד מהצד. בואו נשאל עכשיו את השאלות הקשות. יש עכשיו תקופה שאמורה להיות ביניים. מי העובדים שהולכים להיכנס? מה ההכשרה שלהם? איך מבטיחים את הרצף הטיפולי? כולנו יודעים מה המשמעות של מדריכים עבור הילדים האלה. הם הרבה פעמים האנשים הקרובים אליהם ביותר. הם מספרים עד כמה המדריכים הם אלה שהצילו את חייהם ואפשרו להם שיקום. בואו נשאל מה יקרה, איך זה הולך להתרחש.

תודה, תודה רבה.

אני קוראת - - -

הנקודה ברורה.

משפט אחרון.

הדיון כאן הוא לא על חשיבות העמותות אל מול המדינה. הדיון כאן הוא ספציפי על האירוע הזה.

זה קשור, מירב.

לא, לא, אבל אני רוצה לקרוא לכנסת כן להסדיר בחקיקה גם את לקיחת האחריות, גם את התנאים, גם את ההכשרות שחסרות למדריכים וצריכים אותן, גם את נושא השכר ההולם, כדי שאנחנו נבטיח שהמקומות האלה לא יהיו בינוניים, לא יהיו סבירים - - -

לגבי השכר כבר ישבנו פה וסגרנו והם לא עשו עם זה כלום.

הם צריכים להיות המקומות הכי טובים, כי לילדים האלה מגיע את הכי טוב.

היינו כאן בשנת 2016 עם אותם אנשים. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן בבקשה, לפני שאני עוברת למשרד.

אי אפשר להפריד בין הסוגיה של מי מפעיל את המעונות בשאלת הטיפול בילדים, בשאלת התנאים. בג"ץ כבר הכריע כמה פעמים שהסיבה האמיתית להעסקה דרך עמותות היא פשוט כדי להתנער מאחריות ומיחסי עובד מעביד ואני חושבת שמה שמובא כאן זו בדיוק הדוגמא. מתארגנים. עד שמצליחים להתארגן, עד שמצליחים לשפר תנאים, באים, מחליפים ספק. כל הקונספט של להחליף ספק זה בגלל מחסור בכוח אדם, אבל בסוף זה אותם אנשים שמוכנים לעשות את זה. זה משחק סכום אפס, יישארו אותם אנשים רק בתנאים מופחתים, אחרי ששנים גם הם וגם אנחנו משקיעים מהזמן של הוועדה הזאת בשביל לנסות לשפר את התנאים שלהם.

מירב, את אומרת כבר הגענו להסכמי שכר וכלום לא קרה עם זה?

כן.

הביזיון פה הוא של משרד הרווחה ואי אפשר לתת לזה-, לא משנה, גם על תכניות ארוכות טווח, עכשיו בטווח הקצר, משרד הרווחה חייב לקחת אחריות גם על הפערים במשכורות ובתנאים שהובטחו ולא בצורה של לשלוח כל עובד להשיג בעצמו את התנאים שלו.

תודה רבה חברת הכנסת בירן. משרד הרווחה, בבקשה. מי מתייחס מהמשרד?

אפשר להתייחס?

מי אדוני? אני פשוט כבר חורגת מהזמן.

אני סבא של נכד ש - - -

איך זה קשור לדיון?

זה רווחה.

לא, לא, זה לא דיון על רווחה. זה דיון על - - -

לא, אני אומר לרווחה שיבינו - - -

לא אדוני, זה לא קשור עכשיו וגם ככה אני כבר בחריגה.

אבל האדון הנכבד איציק אמר דברים נכונים והאדון הנכבד אלברט אמר דברים נכונים על הרווחה ואני אמשיך את השיחה שלכם. עובדות סוציאליות - - -

על יד המיקרופון.

לא, לא, לא. ממש לא להגיד לו על יד המיקרופון. אדוני, אנחנו חייבים לסיים. על מה הדיון שלך, על משרד הרווחה?

הבעיה שהעובדות הסוציאליות לא עושות את העבודה שלהן, וזה נכון מה שהם אומרים מכל מיני מבחינות.

אוקיי, אבל הדיון הוא לא על המשרד ולכן ברשותך, אני חוזרת לנושא הדיון, מה גם ש - - -

אבל כתוב פה ועדת רווחה.

אין בעיה, אבל ועדת הרווחה היא ועדה גדולה, היא עוסקת בהרבה נושאים.

זה לא משנה. ברגע שאומרים, אומר פה אדם שהם פושעים וזה אומר - - -

חלילה. אף אחד לא אמר פושעים.

טוב - - -

אדוני, תודה רבה. משרד הרווחה, בבקשה תתייחסו למה שהיה כאן בדיון.

זה לא בסדר שלא מרשים לאזרחים לדבר.

אבל אדוני, הוועדה הסתיימה כבר.

הגברת הזאת קיבלה ממני - - -

היא חברת כנסת.

הגברת הנכבדה קיבלה ממני כדי לעשות ועדה נגד 18 עובדות סוציאליות ועדיין לא קיבלתי תשובה.

אז אני מבטיחה לך שאני אבדוק את העניין.

אבל זה לא יכול להיות שלא יבדקו אם - - -

כן, בבקשה. מי מהמשרד מתייחס להערות שעלו כאן בדיון?

אני אתייחס. אני אמנם על תקן מי שאחראי על רכש ומכרזים במשרד העבודה והרווחה, אבל ב-25 השנים האחרונות אני מנהל את מעונות מצפה ים ועד לפני שבוע גם את מעון צופייה, ככה שאני מכיר היטב את - - -

מה זאת אומרת מנהל את צופייה? אני יודעת מי מנהל את מצפה ומי את צופייה.

מה?

מנהל מה?

אני מנהל את מעון צופייה ב-12 השנים האחרונות.

אתה מנהל פיזית את מעון צופייה?

נכון.

וגם אחראי על הרכש במשרד?

עכשיו כן.

מה זה עכשיו? כמה זמן?

שלושה חודשים.

אז עד לפני שלושה חודשים ניהלת את צופיה? אוקיי.

ולפני זה את מעון מצפה ים.

אוקיי.

ולפני זה את הוסטל נווה - - -

אין בעיה, אני מאמינה לך, אבל בוא תגיד לי איך אתה מטפל באירוע הזה.

אז ככה שאני לא מגיע ממגדל השן ו - - -

עוד יותר טוב. נהדר.

אוקיי. אז אני אומר, המכרז הזה בא לענות על כשל מתמשך בחסות הנוער, על מצב שבו המערכת שלנו מממנת שהייה של נערים ונערות בתוך המעונות שלנו מבלי לקבל תמורה עבורם. היו לנו עשרות אם לא מאות ממתינים בחוץ ברשימות המתנה, ברחוב, כי לא היה מקום במעונות חסות הנוער.

לא נכון.

סליחה, לא להפריע, אדוני. אתה דיברת, הוא לא הפריע לך ואני בטוחה שהוא שמע דברים שלא היו לו קלים. יש פה תרבות דיון, לא הפרענו לאף אחד. היחידים שיכולים להפריע זה חברי הכנסת.

רשימות ההמתנה הלכו ו - - -, הצביע על זה גם מבקר המדינה, הצביע על זה גם בג"ץ. אנחנו עומדים אל מול שוקת שבורה, כשיש לנו גם נערות ונערים שמסתובבים ברחובות ואין לנו מקום ב - - -

איך המהלך הזה הוסיף מקום?

רגע.

לא הוספתם שקל, הורדתם שקל ויהיה יותר מקום?

אנחנו יצאנו למכרז בגלל הכשל המתמשך הזה. אנחנו עושים מכרז כזה מדי כמה שנים באותו פורמט בדיוק. זה מכרזים גנריים. זאת הפעם הראשונה שעמותת ענ"ב לא זכתה במכרזה זה מזה כ-22 שנים. זה לא מחליפים ספק כל שנתיים או שלוש, אחרי שארגון העובדים מתארגן ומשיג לעצמו תנאים טובים. מדובר ב-22 שנות הפעלה. לכן אי אפשר להגיד שלא בוחנו את הדברים האלה לעומק ונתנו מספיק זמן כדי לבדוק אותם.

חוסר כוח האדם הזה הביא את המערכת שלנו לכך שהיא קרסה בתוך עצמה. היום המערכת הזאת לא פועלת. היא לא עובדת. היא לא מספקת את השירות. היא לא נותנת מקום ל - - -

אין בעיה. אתה אומר שהמקום לא עובד, אבל - - -

יצאנו למכרז - - -

רגע, סליחה שנייה. את היית המנהל של מצפה ים.

של צופייה.

אמרת גם של מצפה ים, אבל כשאתה ניהלת את צופיה - עמותת ענ"ב – איך זה עבד ביניכם? לא הבנתי.

המעונות שלנו עובדים בשיטה הבאה: הגרעין הניהולי של המעונות הוא ממשלתי - - -

של המשרד, עובדי משרד הרווחה.

כן. עובדים בתוך המעונות עצמם, מנהלים אותם. הם הסמכות הסטטוטורית בתוך המעונות והם מפעילים את זה באמצעות מיקור מחוץ לא רק של כוח האדם הטיפולי חינוכי, גם ההוראה, גם הניקיון, גם השמירה, גם הגינון. כל המערכת מופרטת.

אני רוצה להבין, סליחה אדוני. במכרז, עכשיו שעשיתם, נוספה מיטה אחת באיזה הוסטל?

כן.

נוסף מקום אחד באיזה הוסטל? איפה?

נוספו מקומות שאפשר לאייש אותם, כי כרגע יש לנו 50% מיטות ריקות, כי אנחנו לא יכולים - - -

זה לא נכון. שקר. זה לא נכון.

בעקבות חוסר בכוח אדם.

הוא ממשיך לשקר.

יצאנו למכרז - - -

הורדתם את השכר ויהיה לכם יותר כוח אדם? אולי אני טיפשה, אולי אני לא מבינה את הלוגיקה, סליחה.

איך אתם עושים את זה?

רגע, שנייה.

אפילו על הנייר איך אתם עושים. אני לא הבנתי איך אתם עושים את זה אפילו על הנייר.

אם אפשר להמשיך.

לא. תקשיב, אנחנו שומעים את דבריך - - -

אם רוצים ל - - -

אנחנו שומעים את דבריך ומותר לשאול שאלה. מה קרה?

רגע, רגע, שנייה.

הקשבתי כשאמרו ראשי כנופיה ופושעים ו - - -

אני לא אמרתי לך שום דבר כזה.

גם אני לא.

אז אני אומר, תנו לי 5 דקות להסביר ואחר כך אפשר לירות בי כמה שרוצים.

אני מבקשת לתת לו לדבר.

אז הלכנו למהלך שבו עשינו מכרז. בדקנו והבנו שיש קושי אדיר לגייס כוח אדם בעיקר בהדרכה. רוב המדריכים שלנו במערכת חסות הנוער הם מדריכים נורא נורא צעירים, הם גם מתחלפים נורא מהר. חשבנו שאם אנחנו נשפר את השכר דרמטית אצל אותם מדריכים צעירים, יהיה לנו קל יותר לגייס אותם. מעבר לזה שהגדלנו – אני אומר לכם – הגדלנו אל מול האוצר את העלות להפעלת קבוצה ב-30% ו-ב-40% במאבק באמת אין סופי, הרי לא מעלים – אתם יודעים – לא מעלים הפעלת קבוצה מ-130,000 שקלים או מ-140,000 שקלים ל-190,000 שקלים עם האוצר, לחודש לקבוצה - - -

אבל כל הפער הזה יישאר אצל דנאל.

רגע, רגע, שנייה.

לא, זה לא הכל יישאר אצל דנאל, כי התעריפים - - -

אם דנאל משלמים פחות לכוח האדם, אבל אתם מוציאים יותר על ההפעלה - - -

ברגע שאנחנו קבענו את רמת השכר של המדריכים - - -

יש רכזים, אימהות בית, מדריכי בוקר, עובדי לילה ששכחת.

ההסכמים הקיבוציים שהם מדברים עליהם- - -, אם לא אפילו יותר טובים, משופים היום על ידי החברות שנכנסו ולקחו את העובדים על עצמם. החברות האלה בעידודנו הרב הזמינו את כל העובדים לבוא ולהיקלט חזרה לעבודה, גם בימים אלה קיבלו כולם.

לא, לא, לא נכון.

יש מעונות שיש בהם קליטה של 100 אחוז. 100 אחוז מהעובדים כבר נקלטו בשני מעונות. אמר את זה אתמול בבית המשפט נציג של הזכיין בצפון. 100 אחוז מהעובדים נקלטו חזרה במערכת. לא רק שאנחנו צריכים את כל העובדים חזרה, אנחנו צריכים עוד 150 עובדים כדי להשלים את המיטות הפנויות שיש לנו ולקצר את תור ההמתנה האיום והנורא שיש לנו אל מול נערים ונערות שנמצאים ברחובות. מה רציתם שנעשה? נשאיר את המצב ככה?

תגיד לי מה עם השכר - - -

ניתן את התנאים האלה ונגיד שהילדים האלה יישארו ברחוב? מה רציתם שנעשה?

אדוני, קודם כל - - -

בשיטה שלכם הם לא רק יהיו ברחוב.

רגע, רגע. יש גם עדיין שני דברים שלא ברורים לי. הרי אתה היית ועזוב רגע את התפקיד שלך, אתה היית מנהל של צופיה. אתה אומר לחברי הכנסת ולי – אנחנו נכשלנו בניהול של חסות הנוער, אבל מי שנכשל זה המשרד, כי המשרד הוא זה שניהל את זה. זה לא העמותה. אתם ניהלתם. אתם נכשלתם בניהול, כי אתה בעצמך אמרת שאתה היית גם בצופייה וגם במסילה. למה במקום לבוא עכשיו ולעשות אצלכם את העבודה, למה בעצם החלפתם את העמותה?

אני רוצה להבין עוד משהו אחד. דיברת על המדריכים, אבל אתה יודע, גם אני ניהלתי מרכז. יש רכזים, יש אם בית, יש עוד אנשים בתפקיד. איפה הזכויות שלהם? אתה שמרת על הזכויות של אמהות הבית?

הזכויות שלהם לא נפגעו. אפשר לבדוק את זה - - -

מה זה לא נפגעו?

שקר, שקר, שקר.

תקשיבו רגע, סליחה שנייה. אני רוצה להגיד לכם משהו, אתם רואים שחברי הכנסת מגויסים עבורכם ודואגים לכם. אנא מכם, גם חברי הכנסת שנשארו פה הם חבורה שמבינה עניין. אני מבקשת מכם, אני אתן לכם להתייחס, למישהו אחד מכם בכמה נקודות, אבל אי אפשר. זה לא שכונה כאן וזה לא שוק. גם אם הוא אומר דברים שלא נעימים לכם, תרשמו. אני אתן לכם להתייחס. אני רוצה לשמוע אותו. היחידים שיכולים להתפרץ וגם הם עושים את זה בעדינות, זה חברי הכנסת.

אנחנו פשוט - - -

אלברט, יש משהו, אתם תענו. תן לי רגע להבין, אני מנסה להבין. אם אתה אומר דבר כזה שבסוף אתה נותן למדריכים שכר גבוה יותר, אז למה בעצם לא שמרת? פה בשנת 2016 עשינו דיון על הסכמי השכר, למה בעצם לא הכנסתם את זה כחלק מהמתווה ועם המכרזים ביניהם? כי הרי יש כאן כבר הסכמים.

אני אומר עוד פעם, כי אתה כפוף לחוק המכרזים. אתה יוצא למכרז, אתה לא יכול מראש להגדיר שיש זכיין שיזכה בזה ושההסכמים הקיבוציים בינו לבין האוצר - - -

לא, אבל עוד לפני אדוני, רגע, רגע.

בלי להגיד שיש זכיין, להגיד שאלה תנאי הבסיס של המכרז, כי אלה ההסכמים, אלה העלויות שכבר הגיעו אליהן.

אם לא יתנו לי לדבר, אני אשתוק - - - אני לא אדבר. זאת גם אפשרות. אבל אני אומר שאם אנחנו נכניס את זה לתוך המכרזים הקיימים, זה אומר שאנחנו פוגעים בחופש העיסוק. אנחנו לא מאפשרים לאף זכיין לזכות במכרזים האלה. אנחנו מייצרים מונופולים. עובדה ש-22 שנה לא הצלחנו לעשות מכרז שהיה בו אפילו מתמודד, לא זוכה, מתמודד.

כי אתם לא משלמים על השירות הזה כמו שראוי לשלם על השירות.

אנחנו משלמים יותר ממה שאת חושבת, כי אנחנו משלמים 190,000 שקלים להפעלה של קבוצה אחת בחסות הנוער. 190,000 שקלים.

אם זה היה מממן את זה, כנראה שהיו אנשים שהיו קופצים על המכרז.

רגע, תענה לשאלה על הצוות הנוסף.

אני עונה לשאלה. על הצוות הנוסף - - -

רגע, חוץ ממדריכים צעירים.

הבאנו את החברות הזוכות למצב שבו הם הציעו לעובדים חוזים כמעט ברמת קופי-פייסט ממה שהיה להם בהסכם הקיבוצי הקיים.

אז למה הם - - -

רגע,רגע. גם הלכנו אחר כך יותר מזה. אמרנו שאנחנו נוכל והיה מתווה שמסכם פיצוי על פני שנה לאותם עובדים. החישוב היה באמת מצדם ולא התווכחנו עליו – 590,000 שקלים פיצוי על פני שנה לכל הסקטורים. תקנו אותי אם אני טועה.

אז למה חזרתם מזה?

אתמול משרד הרווחה, מנכ"ל משרד הרווחה אמר אני מציע 500,000 שקלים כדי לסיים את זה.

למה?

באחת עשרה בלילה.

באחת עשרה בלילה, אבל הוא הציע את זה. כתב את זה. זה מופיע בפרוטוקול וכוח לעובדים סרב להצעה. זו הצעה שמכסה 90% מהדרישות שלהם.

רגע, אבל למה חזרתם מההסכמה שכבר הגעתם אליה? למה? למה ירדתם בסכום?

זה לא היה בהסכמה, זה היה המתווה שנשלחנו לעשות אותו יחד מבית המשפט. ישבנו עליו, המתווה הזה הועבר להנהלת המשרד. יש לנו חשב, יש לנו אוצר - - -

כן, אני מכירה.

יש לנו כללים, יש לנו חוקים, אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים.

רגע, אז הוויכוח כעת הוא על 100,000 שקלים? על 90,000 שקלים?

הוויכוח הוא - - -

לא, אני מדבר רק על התנאים, לא על העקרונות האחרים.

אני חושב שגם אם היינו מציעים, יש עוד כמה סעיפים - - -

אבל זה לא נכון, היא אמרה לך שהם כבר הסכימו על 590,000 שקלים. אז למה?

לא, הם הסכימו על 590,000 שקלים אבל - - -

רגע, שנייה.

הם סירבו אתמול להצעה שהונחה בפניהם. אני אומר, אנחנו רוצים לקלוט את כל העובדים. כל העובדים, נכון שהם פוטרו מנהלית, אבל הם קיבלו הצעה מיידית. דרך אגב, הוותק שלהם נשמר, שנות העבודה שלהן נשמרות על פי חוק, לא שאנחנו עושים להם טובה, כי הם נשארים באותו מקום עבודה.

בטוח, כי אם זה היה תלוי בכם זה לא היה קורה.

ההבראה שלהם נשמרת, השכר של המדריכים עלה ב-30%.

אבל מה עם שאר הצוות?

בשביל מדריכים אחרים הוא ירד ב-30%.

רגע, רגע. תגיד לי, זה משגע אותי, מה ההבדל בין אם בית למדריך צעיר? למה לו אתה מעלה, נגיד שאתה מעלה, מה עם שאר הצוות? מה, הם לא נחשבים? למה, מה אתה מפחד?

אז אני אומר עוד פעם - - -

אני רוצה להגיד לך משהו. מדריכים צעירים בנושא של חסות הנוער, עם כל הכבוד, אם בהייטק פורשים, גם פה אחרי שנתיים-שלוש ילכו. ילכו. זה לא משנה כמה כסף תגיד להם, כי יש שחיקה. זה מקצוע שוחק. אני ראיתי אצלי מדריכים. הכי טובים שלי היו שנתיים-שלוש. דרך אגב, יש לי חדשות בשבילך, כמעט בכל ענף במשק, בטח במקצועות הרווחה, מדריכים צעירים עוזבים. אז למה אתה לא שומר על הוותיקים? למה?

אז אני אומר, אנחנו שומרים על כולם. אני אומר שמעבר - - -

מה נתת לוותיקים?

רגע - - -

מה זאת אומרת אתה שומר על כולם? אתה לא.

החוזה הקיים - - -

מה נתת לוותיקים?

אתה אומר אל תפריעו לי, אבל אתה אומרת דברים לא נכונים.

אתה אפילו מעוות את חופש העיסוק שנועד לעובדים ולא למעסיקים.

אם תתנו לי לדבר, אני אסבר.

מה נתת לוותיקים? תענה לי לשאלה.

אני אומר שנתתי מעבר לזה.

מה נתת להם?

אני אגיד לכם מה נתתי, בסדר? הוספנו מדריכים ישנים בלילה, מה שלא היה במכרז הקודם. יש לנו שני מדריכים ישנים בלילה.

היו כל הזמן.

הגדלנו את משרת אם הבית מחצי משרה לשלושת רבעי משרה. הוספנו מטפלת אלטרנטיבית על כל קבוצה. לא יכול להיות, באמת, לקחת את המכרז הזה ולהסתכל על נקודה מאד מאד צרה. הוספנו תקנים. הוספנו - - -

מה זה נקודה מאד צרה? זה חלק משמעותי מהצוות במקום. אתה ניהלת מוסדות בעצמך.

אבל הוספנו כדי גם לתת לאותם אנשים למנוע את השחיקה, למנוע את התחלופה. הוספנו משמרות, הוספנו אנשי צוות, הוספנו ישנים בלילה, הגברנו את הביטחון - - -

סליחה, מה הוספת לרכזים, לאימהות הבית למי שאינו מדריך?

הם קיבלו את אותו חוזה.

לא הוספת - - -

הם קיבלו את אותו חוזה.

לא, ממש לא.

עובדה שכולם חותמים. זה שיש פה - - -

מי זה כולם?

מי זה כולם?

שניים מתוך שבעה?

יש לנו שני מעונות ב-100% חתימה.

כן, אבל זה שניים מתוך שבעה.

והיום מסיים מאה אחוז חתימה - - -

זה אפילו לא 50%. רגע. אחד מכם שידבר.

על הדברים שנאמרו פה.

על הדברים שנאמרו כאן.

אני רוצה לדעת מהמנהל של העמותה, אדוני, אתה קיבלת - - -

לא מכוח לעובד.

אתה קיבלת טענות בכתב ממשרד הרווחה, לפיהן אתה לא מצליח לעמוד ביעדים שהוקצבו לכם ויש תור של חוסים שלא נכנס. קיבלת טענות כאלה?

מי אדוני?

שמי שי שער ואני מנכ"ל של עמותת ענ"ב. האמת היא שאני שמעתי את מר שוקרון מדבר כל כך הרבה ואני לא יודע מאיפה להתחיל כדי לסתור את כל הדברים שנאמרו כאן, אבל אני אנסה תוך כדי הדברים שלו כן להגיד.

קודם כל מתאר מר שוקרון מצב כל כך טוב, עשינו והגדלנו והכל ואיך זה שבפועל כל כך רע. זה לא מסתדר לי ולא מתחבר לי, שני הדברים האלה גם יחד.

גם לי לא.

להגיד מה עשינו ומה הגדלנו וכמה הלכנו לקראת כל העובדים ואנחנו משפרים את המצב ואנחנו כבר חודש נמצאים במצב כל כך רע וגרוע יומיים לפני שהמעונות האלה אמורים לעבור לחברות שזכו במכרז. אז יש קצת סתירה בעניין הזה.

מר שוקרון אמר שהוא ניהל את מעון צופייה. ניהל את מעון צופייה ואני אומר לכם באחריות מלאה ומגובה עם נתונים – הוא גם יודע את זה – מעון צופייה לא היה צריך להיות יום אחד שהמעון הזה לא יהיה מלא עם 60 נערות כל הזמן. על התשומות שניתנו שם, שאפילו מעבר למכרז שבו אנחנו התחייבנו כשזכינו. אני מזכיר, אנחנו זכינו במכרז האחרון להפעלה של המעונות- - -

אבל אם אפשר שתתרכז במה שקשור עכשיו לזכויות במכרז החדש ופחות ל - - -

לא, לא, דווקא אני - - -

רגע, רגע.

מיכל, אני מבקשת.

כי היו טענות שהובאו פה ש - - -

מיקי, תן לי לשמוע אותו, זה מעניין אותי איך שהוא מדבר.

את כל הנתונים שאני מדבר עליהם אנחנו הצגנו כמה פעמים גם להנהלת המשרד, גם למנכ"ל המשרד. אנחנו במעון צופייה כמו שאמרתי, ואני פשוט חוזר לזה כי מר שוקרון נמצא כאן – מי שמחליף את משה שוקרון בהנהלת מעון צופייה זה רכז פנימייה שעבד אצלנו, כשהתפקיד הראשון שלו, גם מה שהוגדר לו במכרז, זה קליטה של עובדים במעון צופייה, גיוס, מיון והכשרה. להגיד שאנחנו נכשלנו ובסופו של דבר מי שמנהל עכשיו את מעון צופייה זה מי שהיה אמון אצלנו על התפקיד הזה, בתוך המעון, לא מסתדר לי. לא מסתדר לי מצד אחד להגיד נכשלתם, לא גייסתם מספיק כוח אדם, אבל אותו אחד שהיה אמון על זה הוא זה שהיום מנהל את מעון צופייה.

זה נכון, ועוד שלושה מנהלים שנבחרו.

נכון.

וזה נכון גם לגבי שלושה מנהלים נוספים שעבדו אצלנו בעמותה בתפקידים דומים במקומות אחרים.

לפני חודש-חודש וחצי בדיון אחר על איזה שהוא צו מניעה של אחת העובדות שלנו והמשרד הגיש תגובה שלו לבית הדין, קיבלנו תשבחות מהמשרד על התפקוד שלנו במשך כל השנים, על איזה עמותה מקצועית, מסורה ואחראית אנחנו וכמה שיפרנו את השירות לבני הנוער במעונות ומצד שני - - -

סליחה, זה בהליכים משפטיים - - -

אני לא הפרעתי לך, משה.

יש פה משפט שמתנהל. יש עתירה מנהלית - - -

תקשיב, שנייה, רגע, עם כל הכבוד, אתה טענת שהעמותה נכשלה ואנחנו רוצים לשמוע - - -

אבל יש עתירה מנהלית שמתנהלת.

לא, לא, אתה לא תפריע לו. לא, לא, סליחה, אתה טענת שהעמותה נכשלה. אני רוצה לדעת אם שלחת להם מכתב אחד על זה. היה לכם טענות - -

יש עתירה מנהלית - - -

אדוני, עזוב את העתירה.

יש משפט - - -

אם אתם המצאתם את הטענות האלה עכשיו לצורך החלפת המכרז זה חמור מאד. חמור מאד. אם במשך השנים לא כתבתם ולו מכתב אחד שהעמותה לא עומדת בתנאים, אז - - -

יש עשרות מכתבים.

לא נכון.

אני אומר לך אדוני, אל תאלץ אותי להגיד לך דברים קשים.

מיקי, מיקי.

עשרות מכתבים.

זה קצת חצוף מה שאתה עושה עכשיו. אתה טענת את טענותיך ואתה לא תסתום לו את הפה, זה הכל.

רגע. אדוני, יש לי חדשות בשבילך, כל הדיון הזה מתנהל כשברקע יש דיון בבית משפט. אז מה החדשה המרעישה שלך?

כי אלה טענות משפטיות.

סליחה. כן אדוני.

המכרז האחרון שהתקיים על אחד המעונות וקיבלנו לפני שנה. אם עשינו עבודה כל כך גרועה, לפני שנה זכינו במעון גילעם, שעד לפני שנה, שנה וחצי היה מעון ממשלתי והופעל על ידי המדינה. גם המדריכים החינוכיים שם. ניגשנו למרכז, זכינו בו בסך הכל לפני שנה וחצי. היינו כל כך גרועים שלא עשינו את העבודה שלנו, שאנחנו לפני שנה וחצי זכינו במכרז על מעון ממשלתי נוסף?

מעבר למעונות הממשלתיים יש לנו גם מסגרות אחרות, יש לנו הוסטלים. אני חייב להגיד, גם אנחנו לא גדלנו במגדל השן, כמו שציין קודם משה. אני באופן אישי התחלתי כמדריך חינוכי באחד המעונות. הייתי רכז. ניהלתי גם את אחת המסגרות. גם חברותי במקום עצמו – ציין דני גל, יושב ראש העמותה שאנחנו צוות מאד מאד מצומצם, עם 3% בסך הכל- - -

תקורה.

תקורה. והאנשים שנמצאים אצלנו הם גם כן אנשים שגדלו בתוך המסגרות עצמן, שנים על גבי שנים, מכירים את העבודה. אנחנו נורא התלבטנו. ניגשנו למכרז האחרון שהיה, כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות. כי העבודה הזאת מלווה אותנו שנים על גבי שנים וניגשנו למכרז הזה. המכרז הזה היה אמור להיות שכל גוף אמור לזכות בלא יותר משלושה מעונות. אנחנו, שפועלים ומפעילים 20 מסגרות בחסות הנוער, לא זכינו אפילו לא במעון אחד במכרז הזה.

וחברת דנאל זכתה בכל השבעה?

היו שבעה ועוד שני מעונות זכתה חברה - - -

איך זה אפשרי אם בתנאי המכרז לא היו אמורים לזכות ביותר משלושה, איך בעצם זכו בשבעה?

זה לא מדויק. יש במכרז הליך בחירה שמאפשר זכייה מעבר לשלושה בתנאים מסוימים שיתקיימו במכרז.

אוקיי, סליחה רגע - - -

זה נראה מאד לא טוב, אני חייבת להגיד לכם.

רגע, אני רק רוצה להבין את המצב והעניין כרגע. אתם הייתם בדיון בבית המשפט. הגעתם, יש הסכמה, חזרתם, הנושא התפוצץ נכון לאתמול. השופטת ביקשה מכם לשבת איתם?

מאז אתמול לא. אנחנו אמורים לקבל החלטה לגבי מידתיות השביתה עד היום אחרי הצהריים מבית הדין.

מה אתה אמור לקבל מבית הדין?

החלטה לגבי מידתיות השביתה. אנחנו תחת שביתה. לגבי המידתיות שלה עד היום אחרי צהריים מבית המשפט. זה נגמר אתמול מבלי לשלוח אותנו להמשך משא ומתן.

ואיך אתה מתכוון לפתור את האירוע הזה עכשיו? איך אתם מתכוונים במשרד לפתור את האירוע הזה? מה המנכ"ל רוצה לעשות, תסביר לנו. תאיר את עינינו.

להפעיל את המעונות באמצעות הזכיינים החדשים ב-1 בפברואר.

ומה עם העובדים?

עם העובדים שהצליחו לגייס עד כה ועם תגבור נוסף מ - - -

מה זה עד כה? לכל העובדים הקיימים תהיה עבודה?

לא, לא, לא.

יש להם הצעה להתקבל לעבודה במאה אחוז.

רגע, שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו.

בתנאים מופחתים.

רגע. יש פרוטוקול - - -

דנאל ותפארת בית חם.

רגע, תן לי לסיים משפט. פרוטוקול של ועדת הכנסת קביל לצורך העניין כמו הליך משפטי. אם אתה בא ואומר שכל העובדים שעובדים כיום ייקלטו, זה מה שאתה אומר?

באותם תנאים.

באותם תנאים.

לא, אני לא אומר את זה.

מה אתה אומר?

אני אומר שמאה אחוז מהעובדים קיבלו הצעה ל - - -

קיבלו הצעה זה תלוי בהם?

זה תלוי בהם אם הם רוצים לעבוד או לא בתנאים שהזכיין החדש מציע להם.

באותם תנאים?

מה זה התנאים של הזכיין החדש?

החוזים שהם הציעו להם - - -

לפני רגע אמרת שלא פוגעים בהם.

רגע, מיכל, שנייה. מה זה התנאים של הזכיין החדש? יש הפחתה בתנאים? יש הרעה בתנאים?

כן, כן, כן, כן.

לטעמנו לא.

רגע, אם זה לטעמך לא, אתה יכול להצהיר פה לפרוטוקול, אם אתה אומר שאין פגיעה בתנאים, שכל העובדים יתקבלו בתנאים שהם עובדים היום? זה סתירה.

אני לא יכולה להגיד את זה.

כי מצד אחד אתה אומר לא ומצד אחד אתה אומר כן.

הוא לא יכול.

אני לא יכול.

אז אני לא מבין.

אין לי - - -

היו את המערכונים על פרס, כן ולא.

אולי לא הובנתי כראוי. כל העובדים קיבלו הצעה להתקבל לעבודה בחוזים שהזכיינים החדשים הציעו להם.

אבל אם אתה מציע לו ב-20%, 30% פחות?

רגע, אבל מירב, תני לי להסביר. כי אתמול למשל עמד הזכיין תפארת בית חם, בבית הדין והצהיר ואמר נתתי להם את כל התנאים שהם קיבלו עד עתה, כל המאה אחוז שהתקבלו הם בתוך המעונות בפנים. אמר, כולל החזקת רכב, כולל קרן השתלמות של הרכזים, אמר את זה הזכיין של תפארת.

מה אמר דנאל?

דנאל אמר אני הולך הכי רחוק שאני יכול ללכת במסגרת המכרז. נתתי את ההצעות הכי טובות. אנחנו יכולים לפקח רק על סעיף אחד, שהוא שכר המדריכים ששם קבענו מה הוא יהיה. אני חושב שבסך הכל הכללי התנאים מאד דומים לתנאים הקיימים. יש חילוקי דעות על העניין הזה, נקבע מנגנון פיצוי שבית המשפט אמר תלכו לגביו לגבי השנה הקרובה. אתמול יכולנו לסגור את זה. הייתה הצעה מאד נדיבה.

אתם יודעים שמשרד ממשלתי לא מציע 90% מדרישות שמתקבלות בפניו. הציע מנכ"ל המשרד 500,000 שקלים לסגור את העניין הזה. נדחינו. נדחינו על הסף.

תגיד לי, אבל למה אם כבר הייתם - - -

דרך אגב, בית המשפט בשלב מסוים אמר אוקיי, כדי לסגור סופית, אני מוכן ללכת – בית המשפט הציע 550,000 שקלים, 40,000 שקלים פחות מההצעה הכוללת וגם לזה לא קיבלנו - - -

כי יש עוד הבדלים ופערים בין מה שאתה מספר לבין - - -

רגע, רגע. איזה עוד פערים יש?

יש עובדי לילה שעד יום שישי האחרון שמענו ממר שוקרון שוב ושוב שעובדי הלילה ישתכרו כמו מדריכים. הוא אמר את זה לפרוטוקול בבית הדין, הוא אמר את זה בשיחות אישיות ובמשא ומתן שניהלנו איתו. אתמול פתאום הסתבר לנו שהחוזים של דנאל לא יהיו 37 שקלים אלא 31.5 שקלים. וכששאלנו את זה אתמול בבית הדין, אז פתאום מר שוקרון החליט שהסקטור הזה הוא סקטור ממוצא, שהומצא בנווה חורש, שהוא קומבינה שלנו, של העובדים, כשיש 24 עובדי לילה והתנער מזה.

אפילו השופטת תמהה והראתה לו את ההצהרה שלו.

על זה? על דבר כזה זה מתנהל? בין 31.5 שקלים ל-37 שקלים?

המכרז מדבר על מענק התמדה של 2,000 שקלים למשך שלוש שנים למדריכים. בחוזה של דנאל כתוב 1,600. למה? כי יש מע"מ ואנחנו צריכים לשלם אותו.

כשבבית הדין הוא אמר שהם יספגו את המע"מ - - -

רגע, שנייה. למה לא הסמכתם למתווה של ה-550,000 שקלים ונגיד רגע, אני יודעת שיש עוד דברים.

לא, לא, אני אסביר לך למה. מכיוון שאנחנו כבר במשך חודש הולכים יד ביד עם השופטת המדהימה של בית הדין האזורי בתל אביב, הולכים איתם יד ביד למשא ומתן, אנחנו עושים את כל העבודות הקשות. החישובים, העבודה מול העובדים, לשכנע שאולי ככה ובכל זאת ייקלטו העובדים. עושים הכל, יותר מכל אחד מהאנשים האלה במשרד הרווחה ומגיעים איתם והולכים יד אחת. כל צעד שאנחנו עושים הם הולכים שניים אחורה.

קיבלנו את ההצעות האלה לפני שבועיים כבר. בשבוע שעבר בדיון קיבלנו את המתווה הזה של השופטת, שהיה לנו קשה מאד לקבל אותו, כי גם אחרי המתווה הזה אנחנו עדיין נפגעים, אבל קיבלנו אותו ושכנענו את העובדים שאין ברירה וכדאי לקחת את זה, כי לא יהיה יותר טוב מזה בשלב הזה. ומצאנו את עצמנו מגיעים לאותה סיטואציה.

טוב.

אני רוצה להגיד משפט אחד. אני מאד מאד מאוכזב ממר משה שוקרון באופן אישי, אני חייב להגיד את זה. מאדם שהיה מדריך, היה רכז, היה מנהל הוסטל והיה מנהל מעון והגיע לאן שהגיע היום - - -

אוקיי. בוא, זה לא - - -

שנייה, שנייה, אני קורא - - -

שנייה, אני מבקש, אדוני - - -

אנחנו לא ברמה פרסונאלית כאן.

משפט אחרון. מילה אחרונה.

ניתן לו לסיים ואתה תתייחס.

אני רוצה להגיד שכרגע בחמישה מעונות יש עשרות אם לא יותר עובדים ועובדות שלא מעוניינים לחתום לדנאל ביום חמישי ותהיה קריסה ב-1 בפברואר - - -

הבנו.

וצריך לעצור את המכרז הזה כאן ועכשיו ולתמיד - - -

הבנו. הנקודה הזאת ברורה ששניים חתמו - - -

לא בחקיקה.

אין, לא יהיה, עזוב, נו, החקיקה זה - - -

כי עד החקיקה אנחנו כבר לא נהיה.

איזה חקיקה? זה לא רלבנטי בכלל.

תראו, אני מציע את הדבר הבא.

אני רוצה לסכם, אז מיקי, בבקשה.

אני מציע לכם את הדבר הבא באמת, גם למשרד הרווחה וגם לך, מר שוקרון וגם לעובדים. תראו, מאחר שהפער הוא כבר באמת מאד זעום, אני מציע - - -

נכון, הפערים בכלל.

אני לא אוהב את התהליך והכל, אבל זה לא הסוגיה עכשיו. אני מציע לכם ללכת לדבר עם העובדים לא בהוראת בית משפט, כן בהוראת בית משפט. לכו שבו עכשיו ותנסו לגמור עניין, אבל בנפש חפצה ולב פתוח. הם העליבו אותך, אתה העלבת אותם, זה לא חשוב, יאללה, בואו ננקה ותלכו בנפש חפצה לסיים את העניין הזה. אני יודע כמה משקעים יש. אני יודע, אני מבין - - -

זה לא משקעים.

רגע, אל תענה.

אל תפריע לחבר הכנסת.

אני מבקש מכם, תלכו, תנסו לסיים את העניין ברוח טובה. השר יודע לעשות דברים כאלה אם צריך להתייעץ איתו, המנכ"ל יודע. יש פה איזו סיטואציה מאד מאד קשה גם לעובדים, אתם מבינים את זה.

לגמרי.

כולם תלכו להתכנס ותנסו לגמור עניין, אבל ברוח טובה. לא שכל אחד יתבצר בעמדתו, כי אז אנחנו נצטרך להיכנס הנה עוד פעם ובאמת חבל.

כן, אנחנו לא נצא מזה וחבל, חבל.

זאת הקריאה שלי.

טוב, תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון.

ראשית אני מודה לכל העובדים שהגיעו לכאן היום, זה כמובן לא פשוט - לעמותת ענ"ב ולמשרד הרווחה, מי שכן הגיע, למרות ששוב, אני חושבת שמי שהיה צריך להיות כאן זה סמנכ"ל תקון והיה צריך להיות מנכ"ל המשרד, שבמשך חודש ביקש שנדחה ונדחה, הוא לא טרח להגיע.

אני אמור להיעלב מזה.

אל תיעלב.

לא, אל תיעלב.

תשמע, אמרתי את זה בתחילת דברי, זה לא אישי. עם כל הכבוד, ראיתם כמה חברי כנסת היו כאן. אנחנו מאד מאד מגויסים. בסוף, עם כל הכבוד למדריכים, לרכזים ולאימהות הבית, מה שמעניין את חברי הכנסת זה אותם צעירים, שאנחנו יודעים - - -

וגם אתכם.

נכון, וגם את המשרד – זה אותם צעירים שאתה דיברת על זה שהם לא יהיו ברחוב, אבל בסופו של דבר המקומות האלה של חסות הנוער ואנחנו מכירים שאלה ילדים שהם בקצה הרצף החינוכי טיפולי ולכן הם אלה שמעניינים אותנו.

אני רוצה לומר שממה שהיה כאן בדיון של שעה וחצי, אני חושבת שהפערים לא גדולים. אני באמת חושבת. אני חושבת שיש כאן דברים שחלק מהם זה גם התקטננויות. לדבר על עובדי לילה שזה המצאה - - -

זה ממש לא.

כל מי שהיה בפנימייה, ובטח אתה יודע, אתה יודע מה המשמעות של עובד לילה. לא צריך לחיות שם בשביל להבין את החשיבות. מ-590,000 שקלים ל-550,000 שקלים. תשמעו, אני באמת אומרת, אנחנו צריכים לפתור את זה והדבר הכי חשוב מבחינתי זה שעובדים, בטח עובדים כאלה, שמראש הם עובדים שמרוויחים פחות, שמראש הם עובדים שלא מחזיקים, הם צריכים לקבל באמת את התנאים הכי טובים וכשאני אומרת מדריכים – מבחינתי זה רכזים, זה אימהות בית וזה מנהלים. כל מי שרלבנטי, שהוא לא מדריך.

אני אבקש עכשיו מחבר הכנסת אלי אלאלוף לדבר עם המנכ"ל. אני מסכימה עם מיקי, אבל אני חושבת שהם צריכים מישהו שילווה את שניהם, כי יש כאן הרבה הרבה מטענים של שני הצדדים ולא סתם הוא אמר על השופטת. אני מניחה שהשופטת באמת רצתה וראתה לנגד עיניה את המשבר.

אנחנו נדבר היום טלפונים עם המנכ"ל. אנחנו נעשה ככל הניתן כדי לסייע לצדדים לבוא ולפתור את הסוגיה הזו ביניהם.

אני חייבת לומר משהו לעמותת ענ"ב, כי אני יודעת שעשיתם עבודה נהדרת. אני גם ביקרתי. גם בצופייה ביקרתי, במצפה ים, פגשתי כאן חברה. אני מכירה ואני חושבת שעשיתם עבודה נהדרת. אני חושבת שזה מאד מאד עצוב, גם באופן אישי אני אומרת לכם.

חבר הכנסת אלאלוף ניהל ברש"י את תכנית ההזנה הלאומית במשך שנים ויום אחד באו מרמנת ולקחו את תכנית ההזנה הלאומית. אני יכולה להגיד לכם שהיה לנו משבר קשה מאד בעמותה. קשה מאד, כי אנחנו ראינו את תכנית ההזנה הלאומית לא בלחלק אוכל, כי ראינו את זה כמשימה לאומית. התחלנו את זה ברש"י ויום אחד משרד החינוך לקח את מרמנת ועד היום זה אצלם. זה היה שוד ושבר, אבל עדיין היו דברים שידענו שאנחנו טובים והמשכנו.

לכן אני אומרת, באופן אישי אני מאד מזדהה עם הכאב הזה וזה מאד עצוב לי, אבל אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לראות כאן עכשיו זה איך אנחנו דואגים למדריכים, רכזים, אימהות בית והצוות. איך אנחנו דואגים שהילדים וההזיה הזאת של בית הכלא – אני אפילו לא התייחסתי – זה פשוט הזיות של אנשים שלא מבינים כלום בנוער בסיכון, לא מבינים, אפס הבנה. לזה בכלל לא התייחסתי.

אני מבטיחה לכם אישית שכשחבר הכנסת אלאלוף יסיים את ועדת החוץ והביטחון, אני אסיים פה לנהל את הוועדה, אנחנו מדברים עכשיו עם המנכ"ל ואנחנו נגיע לפתרון עבורכם. אנחנו נעשה את המקסימום. צעקו פה חברי הכנסת לעצור את המכרז. אתם חייבים להבין שמבחינת סמכות של ועדת הכנסת אי אפשר לעצור מכרז של משרד. אי אפשר טכנית. מה שכן, אנחנו יכולים להטיל את כובד משקלנו, כולל כל חברי הכנסת שהיו שותפים כאן לדיון, כדי להסביר למנכ"ל עד כמה זה חשוב שהנושא ייפתר. וכן, אני מודה שאנחנו לטובת העובדים.

בסוף בסוף, אתם יודעים, אני תמיד אמרתי לעובדים שלי, הם יכלו ללכת ללמוד מינהל עסקים, ללמוד משפטים, לעשות הרבה כסף ולהצליח, כי יש אנשים ראויים, אבל הם בחרו ללמוד עבודה סוציאלית וקידום נוער וכל זה בשביל לסייע לנערים ולנערות האלה.

אני מודה לכולכם. אני חייבת לסיים את הישיבה כי יש פה ועדה שצריכה להתחיל בעשר.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:36.