ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 555

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, כ' בשבט התשע"ח (05 בפברואר 2018), שעה 10:00

1. הצגת מערכת אמו"ן (אסטרטגיות ומניעה ומיקוד מינהלי) – במסגרת יום ההצדעה למשטרת ישראל, בהשתתפות השר לבטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה

2. הרכב ועדת משנה

חברי הוועדה: יואב קיש – היו"ר

יואב בן צור

אכרם חסון

מיקי לוי

סאלח סעד

עיסאווי פריג'

אלעזר שטרן

השר לבטחון פנים גלעד ארדן

מפכ"ל המשטרה רב ניצב רוני אלשיך

ניצב אבשלום פלד - ראש אגף ההדרכה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב ג'מאל חכרוש - ראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב דורון ידיד - ראש אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב פרץ עמר - מפקד מחוז החוף, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב אלון אסור - סמפכ"ל, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב יורם הלוי - ממ"ז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ניצב צביקי טסלר - ראש אגף ארגון ותכנון, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

נעם דשא - סטודנט רגולציה-סוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה והתעשייה

פיני קבלו - סמנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

חיים נוגנבלט - יו"ר איגוד הקב"טים, מרכז השלטון המקומי

אביגיל שררה - מנכ"לית, הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר (נשות השוטרים והסוהרים)

אתי טולדנו - חברת וועד, הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר (נשות השוטרים והסוהרים)

אמנון בארי-סוליציאנו - מנכ"ל שותף, ארגון קרן אברהם

רסול סעדה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, ארגון קרן אברהם

חובב ינאי - נציג ארגון שתי"ל-מייסודה של הקרן החדשה לישראל

דוד דהאו - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

בני פרץ - פעיל חברתי

אריאל אדרי - פעיל חברתי

רוני ליטינצקי - שדלן/ית (כהן-רימון-כהן), מייצג/ת את הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר

איילת לוי

לאה קריכלי

סמדר לביא, חבר תרגומים

הצגת מערכת אמו"ן (אסטרטגיות ומניעה ומיקוד מינהלי)

בוקר טוב לכולם. אדוני השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, מפכ"ל המשטרה, רב ניצב רוני אלשיך, ושוטרים, ניצבים ומכובדיי כולם. שבועיים בלבד לכניסתי לתפקיד יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ונקרתה בדרכי ההזדמנות המכובדת הזו, ביום ההצדעה של הכנסת למשטרת ישראל. בנימה אישית אני מודה, עד לפני תפקיד זה לא עסקתי וכמעט שלא נפגשתי עם המשטרה בעשייתי הציבורית וגם לא ברקע החיים הפרטי שלי.

כי אין שוטרי תנועה באוויר.

כן, האינטראקציה היחידה שהייתה לי זה היה דווקא בעניין חוק לשילוב אנשים עם מוגבלויות, שכלל את כל המגזר הציבורי, בתוכו גם המשטרה, ודיון שעשינו בוועדת הכנסת בתפקידי הקודם כיו"ר ועדת הכנסת, על הר הבית, חברי כנסת וכניסתם להר הבית.

אתמול עשיתי סיור במטה הארצי ונפגשתי עם מפכ"ל המשטרה. הסיור היה סיור פורה ומעניין ואני, ראשית, רוצה להודות לך על כך, למדתי הרבה. ברור לכולנו שהמשטרה היא גוף משמעותי וגדול, שהקשר שלו עם הציבור הישראלי הוא יומיומי ומגוון, גיוון שחשוב מאוד, אפילו קריטי, לאזרחי ישראל. ביום הזה שבו הכנסת מצדיעה לשוטרי ושוטרות משטרת ישראל אני רוצה להתחיל בתודה. תודה על העבודה הקשה, על האכפתיות, על ההקרבה שלפעמים במקרים קשים ומצערים גם מגיעה לחיים עצמם. תודה.

מבחינתי אני מבטיח שבכנסת אנחנו נשתף פעולה. תפקידנו כאן הוא לפקח ואנחנו נעשה את זה ביחד. אני מאמין שהמשטרה עושה עבודה טובה מאוד, אך תמיד יש מקומות ובעיות לשיפור. דווקא לאחרונה, כשהעולם שלנו הפך להיות יותר תקשורתי ויותר רשתות חברתיות וכאילו החסמים נפרצים, מאוד קל היום להכפיש או לפעול כנגד ואני חושב שלצערי גם המשטרה במקום הזה, כמו הרבה גופים אחרים במדינה, מקבלת לפעמים יחס לא הוגן. אנחנו צריכים, וזו משימה משותפת, לשפר את אמון הציבור. לא בכדי במערכת שתוצג פה היום יש ראשי תיבות של המילה אמון. איך אמרתם לי אתמול? קודם אמרנו אמון ואחרי זה חיפשנו למה זה מתאים.

אנחנו נבחן בוועדה הזו את כלל האספקטים של עבודת המשטרה והשפעתה על הציבור, נבחן את השינויים הנדרשים למען אזרחי ישראל, באכיפה, בחקירה, בזכויות נחקרים, בזמינות לאזרח, בתחושת ביטחון וכן גם בשיפור ובתנאים של שוטרי ושוטרות ישראל. קצרה היריעה מלפרט כרגע, אך אני בטוח שעם רצון טוב ועבודה קשה נגיע לשינויים והישגים, קודם כל למען אזרחי ישראל.

מה שאני ראיתי אתמול זה ארגון בתנופה ובצמיחה שמובילים המפכ"ל והשר ואני רוצה לברך את משטרת ישראל על שוטריה ושוטרותיה, מפקדיה, למיניהם, מכל החתך של אזרחי ישראל, שלל יחידותיה, על עבודתה הקשה והנאמנה למען אזרחי ישראל. תודה רבה לכם.

אני מעביר את זכות הדיבור לשר גלעד ארדן, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, בוקר טוב. נמצאים איתנו כאן מפכ"ל המשטרה וסגל הפיקוד הכללי הבכיר של משטרת ישראל ועוד שוטרות ושוטרים ולוחמות ולוחמים ואנחנו באמת מודים לך ולכנסת ולידידנו, חבר הכנסת מיקי לוי, שיזם את יום ההצדעה למשטרה, וכמובן מברכים את כל האורחות והאורחים שהגיעו ליום הזה, שאני רואה שהוא צפוי להיות יום מעניין ומרתק וחשוב גם מבחינתי כשר לבטחון פנים, בטח מבחינת משטרת ישראל. אני רוצה כמובן להודות לך, גם על הדברים שאמרת, גם על הביקור אתמול, גם על ההבנה המעמיקה שלך לתפקיד החשוב של משטרת ישראל.

הדיון הזה הוא דיון ממוקד. אני רוצה להצטרף לדברים שאמרת, ולא בכדי המפכ"ל בחר את המילה הזו ואת התכנית הזו כתכנית המרכזית לקדנציה הזו. בסופו של דבר המבחן של כולנו, כמשרתי ציבור, ובטח של משטרת ישראל, הוא מבחן של אמון הציבור. אמון הציבור זה לא הפוסט הבא או הטוקבק הבא שכועס על המשטרה או על מאן דהו בתוך המשטרה מסיבה כזו או אחרת, האמון אמור להיבחן בצורה הרבה יותר מקצועית, הרבה יותר מבוססת, נתונים רחבים, הרבה יותר אקדמית, וזו בדיוק המטרה של התכנית הזו.

מה לעשות, למשטרת ישראל יש את אחד התפקידים הכי קשים והכי מורכבים מכל המשטרות בעולם, אנחנו מבינים את זה, זה קשור גם לתרבות ולנורמות החברתיות במדינת ישראל, ואני לא בא לשפוט אותם אם הם טובים או רעים, יש יתרונות ויש חסרונות, אבל אנחנו בהחלט מכירים איך נראה, למשל, תור בארצות הברית ואיך נראה תור במדינת ישראל, על כל היתרונות והחסרונות, וזה כמובן מציב אתגרים ייחודיים למשטרת ישראל, אל מול המאפיינים התרבותיים של מדינת ישראל. תוסיף לכך את האתגר שאין דומה לו בעולם מבחינת העצימות שלו וזה המאבק בטרור ודי אם להסתכל על רשימת הנופלות והנופלים בשנים האחרונות במאבק בטרור, לצערנו הרב מדובר בשוטרות ושוטרים, אז אתה מבין שכשאויבינו הבינו, ברוך ה', שהם לא יוכלו להכריע את צה"ל על הגבולות אז הם העבירו את כובד משקלם ואת הניסיון להטיל טרור ואימה על אזרחי ישראל למרכזי הערים, לעורף האזרחי, ושם מי שפוגש אותם ומי שמתמודד עם האתגר הזה זה השוטרות והשוטרים של משטרת ישראל.

לכן כשאנחנו מבינים את החשיבות של משטרה לאומית ועל שמירה על משטרת ישראל, עם כל היכולות שלה בהיקף הארצי הלאומי, אז יש חשש, שכנראה גם קרה, שהקשב אל אותן סוגיות מקומיות, וכל אזור, אני בטוח שהמפכ"ל יסביר זאת בהרחבה, כל אזור וכל יישוב וכל קהילה ומה שמטריד אותה, ומבחינתה ארגון הפשע שאתמול המשטרה עצרה, ובאמת היו למשטרה בשנים האחרונות הישגים אדירים בהתמודדות עם ארגוני הפשיעה החמורה במדינת ישראל, אותו זה לא משכנע. האמון שלו נגזר ממטרדי הרעש היומיומיים שהוא חווה או מהירי בנשק הבלתי חוקי או מבריונות הכביש או מחסימת החניה. לכן המטרה באמת של התכנית הזו היא להשתלב, יחד עם עוד מספר תכניות שאנחנו מיישמים היום במשטרה ובמשרד, שהמטרה שלהן זה להפנות את הקשב הארגוני, את הקשב התחנתי, המרחבי, המחוזי, אל הבעיות הייחודיות של אותו אזור, של אותו יישוב, של אותה קהילה.

זה התחיל בתכנית השיטור העירוני, שהמשרד מוביל יחד עם המשטרה, שבו אנחנו מציעים לעיריות, אני מקווה שהשנה נרחיב את זה גם למועצות אזוריות, מכסה של שוטרים שיוצמדו אליה פקחים עירוניים והם יתמקדו בעבירות איכות החיים שמטרידות את תושבי אותו מקום. זה המשיך בפרויקט, שדיברנו עליו עכשיו בסיור, של החזרת שוטרי המקוף, שוטרי הסיור הרגלי לרחובות, גם כן בהיקף של מאות שוטרים שממוקדים באזורים שבהם הציבור נמצא בהמוניו, והמשלים של התכניות הללו זה המיקוד באותן בעיות שהציבור או הנהגת הציבור, יחד עם הציבור, והמשטרה תסביר ודאי איך היא בוחרת את העבירות או את המטרדים שבהם היא מטפלת, לבחור בהם ולהתמקד בהם ושמפקד התחנה בעצם ייבחן על ההתמודדות שלו עם אותן עבירות.

כידוע, וגם פה למשטרה הרי יש אתגר בלתי אפשרי, בסופו של דבר צה"ל נלחם תמיד עם האויב החיצוני, הוא עושה את זה בצורה נפלאה, משטרת ישראל, תפקידה הוא לאכוף את החוק על אזרחי מדינת ישראל. כמעט אף אחד לא מרוצה כשאוכפים עליו את החוק, ודאי שלפעמים גם צריך להכריע בסכסוכים ולכן היכולת לשפוט באמת את האמון הציבורי או את ההערכה או את הביצועים של משטרת ישראל, הוא לא נגזר מאותה סקלה או מאותה מדידה, כי כמובן תפקיד הארגון והמהות שלו גם היא מאוד מאוד משפיעה ויכולים עשרות אלפי השוטרים לקבל ביום מאות אלפי החלטות טובות שעוזרות לאנשים ומצילות חיים, ואתה לא תשמע על זה ולו מילה אחת, ויכול להיות שוטר אחד, וכל שוטר מבחינת הציבור והתקשורת מייצג את הארגון כולו, שיעשה טעות או יפעל לא נכון ומיד השיח הציבורי התקשורתי צובע את כל המשטרה בצבעים הלא נכונים.

אז כמובן אני לא אומר שהמשטרה היא ארגון מושלם, גם במשטרה, כמו בכל ארגון, בטח עם עשרות אלפי אנשים שצריכים לקבל עשרות החלטות ביום בשבריר שנייה, ודאי שיש טעויות, ודאי שיש תקלות, ודאי שצריך לתקן את הדברים ואנחנו עובדים כל הזמן על תהליכים שיביאו לתיקון הטעויות או מעבר לטעויות שיש בארגון. אבל בסוף, אני אומר את זה לסיכום דבריי, השוטר שהאזרח פוגש היום הוא שוטר איכותי יותר, הוא שוטר שעובר הכשרה מתקדמת, הוא שוטר שיש לו היום אמצעים הרבה יותר טובים, הרבה יותר מתקדמים, שיכולים לסייע לו לפתור את הבעיות והמצוקות של האזרח.

המשטרה עוברת בשנים האחרונות התעצמות חסרת תקדים בכל התחומים ואני מאמין שבזכות התכניות הללו, כשאנחנו נשלים אותן והקשב באמת יהיה מאוד מאוד ממוקד ומקצועי, עם כל היכולת לתת לו מענה, ויש הרבה מאוד רפורמות, לא נוכל לתאר את כולן, מהדיגיטציה של מוקדי 100 והיכולת לקלוט בהם תלונות, אולי נהיה הראשונים בעולם בהקשר הזה, לקלוט תלונות דרך ווטסאפ ודרך פייסבוק ודרך רשתות חברתיות ולא רק דרך חיוג למוקד 100, דרך העובדה שכל שוטרי הסיור בשטח אמורים להיות מצוידים מסוף שנת 2018 במצלמות גוף, יחד עם משטרת לונדון, זה יהיה המשטרות הראשונות בעולם בהיקף מלא, ועוד הרבה מאוד תהליכים שהמשטרה עוברת. והכול הכול הכול, כפי שציינתם, כדי להגביר את אמון הציבור, במדידה הנכונה שלו, בפעילות ובחשיבות של הפעילות של משטרת ישראל. שוב, תודה רבה לך.

תודה רבה לשר גלעד ארדן. תודה גם לך, חבר הכנסת מיקי לוי. יש לך איזה רקע עם המשטרה משהו - - -

דקה וחצי.

דקה וחצי. אז תודה על היוזמה המאוד מכובדת ויפה הזו וזכות הדיבור שלך.

תודה רבה, אדוני. אדוני השר, חבר הכנסת גלעד ארדן, אני קורא, כי אני מודה שאני מתרגש, אז כדי שאני לא אטעה ולא אבכה אני אקרא, שלא כמנהגי לדבר נון סטופ.

אדוני יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברי חבר הכנסת יואב קיש, אדוני המפכ"ל, רב ניצב רוני אלשיך, חבריי לספ"כ, יש כאן כמה שאני מכיר היטב, שוטרות, שוטרים, קצינות, קצינים, צוערי קורס קצינים, צוערי תכנית שֹהם, לוחמות ולוחמי משמר הגבול, ידידי חבר הכנסת, מכובדיי כולם. אני מבקש קודם כל להודות לך, יואב, ולצוות שלך על קיום הדיון החשוב הזה. אני מאחל לך, זו תחילת דרכך כיושב ראש הוועדה הנכנס, הצלחה. הוועדה הזו, שהיא צינור שמחבר בין הכנסת לבין משטרת ישראל, גם לשיתופי הפעולה, וגם לביקורת, כן, גם לביקורת, אבל ראוי שהביקורת תיעשה בצורה עניינית, סדורה, ואני סומך עליך בעניין הזה, כפי שאני מכיר אותך, שתעשה את זה בצורה הטובה ביותר.

אני מייחל שבקדנציה הזאת שלך כיושב ראש הוועדה, חברי, אדוני, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת קיש, יהיו לך ולמשטרת ישראל, לקציניה, למפכ"ל יחסי עבודה מצוינים. משטרה שיש בה אנשים נהדרים, מקצועיים, מוכשרים, אני מכיר את חלקם באופן אישי, אני מאוד מקווה שיהיו יחסי עבודה טובים, כי מי שייהנה מיחסי העבודה האלה ושיתופי הפעולה זה הציבור הישראלי, הוא היחידי שירוויח מהקשר הזה וכמובן מדינת ישראל.

אני אנצל את ההזדמנות להודות במיוחד למי שלקח חלק בהפקת היום הזה, לכל מחלקות הכנסת ועובדי הכנסת ששותפים ומסייעים להצלחת היום, הם עבדו קשה בשביל העניין הזה, ליושבי ראש הוועדות, הוועדות שנענו לבקשתנו לקיים ישיבות מיוחדות ליום ההצדעה, לאנשי משטרת ישראל, לבועז, סגן ראש אגף התנועה, עליו הוטלה המשימה לנווט את היום הזה, לכל הצוות הנפלא הזה. יום פורה לכולנו ותודה רבה שבאתם. אני מאוד מודה לכולם.

תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי, ועל היוזמה הברוכה הזו ואנחנו נעבור למפכ"ל, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אמו"ן בעצם הוצג ברמה היותר תיאורטית ביום ההצדעה הקודם בוועדה הזאת. אנחנו כרגע מציגים משהו הרבה יותר בשל שכבר עובד בשטח, אבל אני רוצה כמה מילות הקדמה, בכל זאת לא כל היושבים בחדר היו ביום ההצדעה הקודם, כדי שהדברים יהיו ברורים ומובנים בצורה פשוטה גם למי שלא לובש מדים, למרות שלובשי המדים השתלטו על החדר הזה בצורה יפה ומחממת את הלב, בכחול ובירוק.

אנחנו מחלקים קונספטואלית את השיטור לשני חלקים. שיטור שבא מהתופעות, כלומר קרתה עבירה, לפעמים אני יודע מי מחולל העבירה, כי הוא דחף אותי במדרגות, תקף אותי, ולפעמים אני לא יודע מפני שהתפרצו לדירה שלי ואני לא יודע מי פרץ לדירה שלי, גנבו לי את הרכב, אינני יודע מי גנב לי את הרכב וכו' וכו', שזה שיטור קלאסי, והשיטור הגבוה. זה שיטור שבא מלמטה מהעבירות, השיטור הגבוה הוא שיטור שיש לו תכנית סדורה מול ניתוח תמונת המודיעין, מי העבריינים, מה הן הכנופיות, מי הם ארגוני הפשיעה, מי הם היעדים של משטרת ישראל בשכבות השונות של המשטרה, החל מהיחידות הארציות ועד לרמת התחנה, בדרך כמובן מחוז ומרחב, ויש תכנית סדורה שהיא מסתכלת על תמונת העבריינים והמודיעין ותפקידה כמובן להוציא את העבריינים האלה מהמשחק.

שתי המגמות האלה משלימות אחת את השנייה מפני שהמגמה הראשונה הקלאסית היא בעיקר תפיסתית צריכה להיות מניעתית, כדי להשיג את המספרים הגדולים של ירידת התופעה וכמובן להגיב נכון, כי זו המערכת המגיבה, להגיב נכון לאירועים שיש, בין אם מדובר בפשיעה ובין אם מדובר בעבירות של אזרחים נורמטיביים. האמו"ן מתמקד בכל מה שקשור לשיטור הקלאסי, השיטור הגבוה הוא משלים שלו, כמובן יש פה תהליכי סנכרון, קצת מורכבים, אבל תהליכי סנכרון בין השיטור הגבוה לשיטור הקלאסי, אבל אני מציג כרגע את האמו"ן וחשוב להבין באיזה קטע אנחנו מדברים כרגע, וזה הקטע שצומח מלמטה, בא מהתופעות ועוסק בשיטור הקלאסי, זה כדי שיהיה לנו רפרנס.

כהדגמה אומר שאמון זה בעצם אינטגרציה בין תובנות קרימינולוגיות ומה שהמחקר אומר, מה עובד ומה לא עובד, מה נכון ומה לא נכון ובין תפיסות ניהוליות, איך לוקחים 30,000 שוטרים ומפעילים אותם נכון בצורה שתשיג את התוצאה בצורה מיטבית. למתעניינים והמעמיקים, האזור הניהולי בא מהאזור של lean management, מתורגם בטעות, נראה לי, ניהול רזה, זה לא ממש מביא לידי ביטוי האת העניין הזה. למי שמתעניין, הוא בעצם במכוונוּת ללקוח. אני אגיד רק שני משפטים בעניין הזה, כל המחקרים בעולם מראים שחברה שמנסה להביא ערך לבעלי המניות מפסידה כסף, חברה שמנסה להביא ערך ללקוחות מרוויחה כסף. כולם מבינים את זה, רוב החברות לא עושות את זה. אנחנו, דרך הפריזמה הזאת, חשבנו שכדי להביא ערך ללקוחות שלנו, שזה האזרחים הנורמטיביים, מוכרחים לכוון את התכנית שם. זה ברמה הניהולית. יש פה עוד מרכיבים, אני לא אכנס אליהם. כמובן כל מה שעשינו מתוקף קרימינולוגית בבסיס, ברמה הבסיסית, עוד לפני שנכנסנו למחקרי העומק.

אני אתן קצת רקע מה היה בעבר. משטרת ישראל, כשמסתכלים עליה ברקע, היא גוף שצריך לאכוף גם לחימה בטרור וגם פשיעה, מפני שהיא אחראית גם על בטחון הפנים, יש לדבר הזה משמעויות ואנחנו נזכור גם את הרקע של המשטרה וגם את ההתלבטויות או מה זה עושה ומה זה מאתגר אותנו במובן של האמון והלגיטימציה ואיך אנחנו, דרך התהליך הזה, מנסים להביא לדבר הזה מענה.

בתחילת השיטור אנחנו מדברים על משטרה שקמה עם המדינה, בהתחלה בעצם בתוך צה"ל ואחר כך מהר מאוד כמשטרה עצמאית ומתמודדת מיומה הראשון עם גלי עלייה באתגר הרב תרבותי. זה לא דבר פשוט. גם השוטרים הם, חלקם הגדול, עולים חדשים ומתמודדים עם עולים חדשים אחרים, כל אחד מביא את תרבותו והסיפור של רב תרבותיות איננו חדש באתגר של משטרת ישראל. בסופו של דבר מתפתחות ב-70 השנים האלה הרבה מאוד מיומנות בתחום הטרור והפרות הסדר בגלל האתגרים שיש לנו, ובעשור האחרון גם היכולת להתמודד עם פשיעה חמורה ומאורגנת, בעקבות הכנסת אמצעים חדשים לתוך המשטרה. אני מזכיר לציבור, היה דיון סוער במדינת ישראל האם להעביר את האתגר הזה לטיפולו של השב"כ, והוחלט שלא, והוחלט להעצים את משטרת ישראל במה שצריך להעצים אותה כדי לדעת להתמודד עם הפשיעה החמורה והמאורגנת וגם כמובן תחום השחיתות הציבורית שמלווה כל מדינה דמוקרטית ולא דמוקרטית, אבל דמוקרטית עם המשמעויות הייחודיות שלה.

אזרח נורמטיבי. באופן טבעי כאשר נחשפים לטרור, הרבה בעיות של בטחון פנים, וכמובן לצד כל מה שקשור בלחימה בפשיעה, איכות החיים של אזרח נורמטיבי מוזנחת, זה הדבר האחרון בשרשרת המזון ובסדר העדיפות הטבעי של משטרה. זה לא נוגע רק למשטרת ישראל, זה קורה בכל העולם, אבל ברגע שאנחנו אחראים על בטחון הפנים, מה שהרוב המכריע של המשטרות בעולם לא אחראיות, האתגר הזה מתעצם בצורה משמעותית.

השקעה נמוכה בשיטור הקהילתי. כל העולם מדבר על שיטור קהילתי, כל העולם חוקר את השיטות הקהילתי, השאלה מה התכולה האמיתית של השיטור הקהילתי והאם זה באמת מכוון את עשיית המשטרה כולה.

תחושת ביטחון גבוהה. מדברים בכל הסקרים שתחושת הביטחון ברחוב של האזרח הישראלי גבוהה ביותר, היא איננה מתורגמת באופן אוטומטי לאמון במשטרה, זה מתקבל כמובן מאליו. יש תמיד סתירה בסקרים באופן כזה שתחושת הביטחון הגבוהה מאוד לא מתורגמת בהכרח לאמון ציבור במשטרה גבוה ולאורך השנים ישנה שחיקה באמון הציבור, לא רק במשטרה, בכל מערכות הממסד, אבל בוודאי ובוודאי שהוא נוגע יום יום בעצבים החשופים של החברה הישראלית ולא תמיד אתה נהנה מהתוצאה. כלומר בדרך כלל יש צד אחד שאינו שמח מהתוצאה ולפעמים יש שני צדדים שלא צמחים בתוצאה.

אני מניח שברוב האירועים, נניח, של אלימות במשפחה אף אחד מהצדדים לא מקבל את כל סיפוקו, אחד חושב שהיינו ככה והשני חושב שהיינו ככה ובסופו של דבר המשטרה צריכה לעשות, אחת, להיצמד להנחיות החוק, ושתיים, למה שהיא מצליחה להגיע מבחינת חקר האמת. האתגר הזה הוא אתגר עצום מפני שבכל פעם שאתה פוגש משטרה לא בהכרח נעים לך, בוודאי אם קיבלת דוח כאזרח נורמטיבי, ובוודאי ובוודאי אם אתה פושע שהמשטרה רודפת אחריו או מנסה להוציא אותו מהמשחק.

מה יש ברפורמה הזאת? אנחנו ניסחנו את הרעיון המסדר בתחילת הדרך, הצגנו את זה גם בוועדה כאן, 'משטרה מוכוונת פתרון בעיותיו של האזרח הנורמטיבי במקום מגוריו'. מה זה אומר? הבנו שלכל תא שטח יש אתגרים אחרים. בעבר היה מקובל לזהות על פי הסטטיסטיקה הארצית מה הבעיות המרכזיות שהמשטרה צריכה לטפל ולהוריד אותן ליעדים, אל התחנות. הבנו שיש פה בעייתיות, מפני שברגע שאתה מוריד יעדים מהרמה הארצית לתחנות שונות, מבחינת אוכלוסייה ואתגרים, אתה מקבל גם שיטור יתר וגם שיטור חסר כאחת, מפני שהבעיות של בני ברק או האזרח בבני ברק זה לא אותן בעיות כמו של האזרח ברהט ולא אותן הבעיות כמו של האזרח מעבר לכביש, נניח בגבעת שמואל, או בבאר שבע. זה לא אותן בעיות. אם אתה לא מתמקד בבעיות שמטרידות את האזרח אתה נותן לו תחושה שאתה לא שם בשבילו.

גם אם אתה לכאורה מטפל במשהו שנחשב בעיה במקום אחר, לא ברור לאזרח למה אתה מתעסק עם זה כי זה לא מטריד אותו. גם לאזרח יש חלוקת קשב. אזרח לא יודע להיות מוטרד מעשר בעיות, הוא לא יודע להיות מוטרד. אם בסופו של דבר כדי להגיע הביתה הוא צריך לעבור והוא נחשף לירי שיכול לצלוב אותו בכביש והוא מפחד שהוא לא יגיע הביתה בשלום, או שהילדים שלו לא יגיעו הביתה בשלום, אין סיכוי שבעולם שהוא יתלונן על רעש קריוקי. הוא לא שומע את הקריוקי, הוא שומע ירי. ולכן אם אתה לא מזהה או מזקק מה מטריד אותו בשטח הנתון שבו הוא חי ואת הפעילות היזומה שלך אתה מנסה למקד על מנת להוריד את התופעות שמטרידות אותו, הוא לא מרגיש שאתה שם בשבילו. זה אתגר גדול, איך מפצחים את זה, איך מבינים את זה, אבל זאת ההגדרה ששמנו לעצמנו, עם כל כמה שהיא מאתגרת.

מה עשינו בפרקטיקות השיטור בעצם? אמרתי את זה בפתיח, חשוב להבין, אחת, הבחנה ברורה בין שיטור קלאסי לשיטור גבוה. אנחנו מדברים על השיטור הקלאסי בחלק שאותו אני מציג. כמובן יש תהליכי סנכרון, כפי שאמרתי, אבל חשוב להבין, זה בא מלמטה כי אלה התופעות שהאזרח נחשף אליהן. אני לא יכול להתייעץ עם האזרח איזה ארגון פשיעה לשים באיזה סדר עדיפות. הוא לא מבין בזה וזה אנחנו צריכים לקבל החלטות בעצמנו, אבל האזרח בהחלט מבין איזה תופעות יש בסביבתו ואיזה תופעות משפיעות על הביטחון האישי שלו בצורה הגדולה ביותר.

שיטור מוכוון פתרון בעיות, מה זה אומר? זה אומר שאנחנו לא מודדים, לא תפוקות, בוודאי לא תשומות. אנחנו מנטרים את זה לצרכי המחקר שלנו, אבל אנחנו לא מודדים. אין יעד כמה אנשים צריך לעצור, אין יעד כמה דוחות צריך לתת, אין יעד כמה כתבי אישום צריך להגיש, מדוע?

פעם זה היה? בגישה הקודמת?

היה, כן. אנחנו מודדים את התוצאות בלבד. כלומר אם האזרח מוטרד מהקמות רעש, אם לא הורדנו את כמות הקמות רעש לא עשינו כלום, מה זה חשוב מה עשינו בתהליך? אם האזרח מוטרד מהתפרצויות לדירה, אם לא הורדנו את כמות ההתפרצויות לדירה לא עשינו כלום. אם האזרח מוטרד מירי, אם לא הורדנו את כמות הירי לא עשינו כלום. ההנחה הזו מאוד חשובה מפני שהיא מבטיחה שאין שיטור יתר ואין שיטור חסר, או לפחות מצמצמת בצורה דרמטית את הסיכוי שזה יקרה מפני שהשוטר מכוון לתוצאה ואם יש איזה שהיא שורה שהוא עושה, שאיננה משרתת את התוצאה היא יוצאת מהתכנית, כי בסוף הוא רואה, ותיכף נראה, שהשורה הזאת איננה משרתת את התוצאה והוא נבח אך ורק על התוצאה. יש לו גמישות, למפקד התחנה, לעשות כמעט כל דבר בתוך התכנית שלו ובתנאי שהוא מביא בסוף את התוצאה שעליה הוא חתם ותיכף נסביר את התהליך.

דבר שני, שיטור מוכוון פתרון בעיות מחייב להגדיר את הבעיה בצורה ברורה, להגדיר מי מחולל הבעיה. כששוטר יוצא לטפל או לפתור בעיה שמחוללים אזרחים נורמטיביים, וכולנו נסכים שחסימות מעבר זה לא עבירות שעושים עבריינים, לא שהם לא יכולים לעשות את זה, אבל רוב העבירות מייצרים אזרחים נורמטיביים, המשמעות היא, כשהוא יוצא אל השטח, את הרעים שהוא הולך לפגוש, במרכאות, הם אזרחים נורמטיביים וזה מאוד חשוב לתפיסה הבסיסית שלו, לסטייט אוף מיינד שלו, עם איזה סטייט אוף מיינד הוא יוצא לשטח. וכשהוא הולך לטפל בבעיה שאלה שעוברים את העבירות, הוא מראש אומר שהיא הוגדרה כעבירה של אזרחים נורמטיביים, אלה אזרחים נורמטיביים ולא עבריינים, הוא שוטר אחר בהתייחס לממשק. הוא גם מחפש פתרונות אחרים לסוג הזה של הבעיות, כי אזרחים נורמטיביים עוברים עבירות כשזה מותר, כי זה הפך לנורמה, ואפשר לשנות את הנורמה ולא בהכרח על כולם צריכים להפעיל אכיפה. וגם את זה נדגים.

שיטור מוכוון קהילה זה בחירת הבעיות יחד עם הקהילה, גם את זה נסביר. מניעה מצבית. מניעה מצבית זו אסטרטגיה מאוד חשובה, היא גם מופיעה בראשי תיבות, כי זה מאוד חשוב, כי זה אחד הדברים המרכזיים פה. ככל שניתן לייצר מניעה צריך לייצר מניעה, ונראה דוגמאות, מפני שברור לחלוטין שאל מול כמות העבירות, לא משנה באיזה תחום, אם נפעל באכיפה לא נגיע לשום מקום. קודם כל עושים מניעה, אני אומר ככה בכלל אצבע, 80% מניעה ומול ה-20% העקשנים תייצר אכיפה, אבל זה לא משנה, מדובר באזרחים נורמטיביים או עבריינים. סוג המניעה של אזרחים נורמטיביים זה שינוי נורמות הציות לחוק, סוג המניעה של עבריינים זה לעשות לעבריינים את החיים קשים ולא לייצר קלות בלתי נסבלת לעשות סוג כזה או אחר של פשיעה. זה מאוד חשוב להבין את זה, כי זה משנה את הפרקטיקות תכלס בשטח שאנחנו בוחרים.

מיקוד בנקודות חמות, היכן שבאמת מתבצעות עבירות וחיזוק נורמות הציות לחוק, זאת אמירה שיש לה משמעות מפני שתמיד אפשר לשאול את עצמנו, מה, אנחנו משרד החינוך? אנחנו צריכים לשנות את הנורמות של הציבור, אנחנו לוקחים על עצמנו את השינוי הזה, לא מפני שאנחנו אנשי חינוך ולא מפני שיש לנו הכשרה של אנשי חינוך, בגלל שעצם המדים ועצם הסמכות לאכיפה מאפשר לנו לשנות את הנורמות. משטרה רשאית לאכוף את החוק, אף אחד לא מחייב את המפכ"ל איזה מדיניות אכיפת חוק להוציא בנקודות המאוד ספציפיות בהן יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו קובעים את מדיניות האכיפה ולכן ככל שאנחנו מבינים שנכון לעשות משהו אחר שהוא שונה מאכיפה כדי להשיג את התוצאה של הורדת העבירה, זה כמובן הרבה יותר נכון מבחינתנו.

אנחנו לא רוצים אחוז מהאזרחים בכלא, כמו בארצות הברית, ממש לא רוצים. אני שומע הרבה ששואלים אותי, השוטר האמריקאי והשוטר האמריקאי. בארצות הברית אחוז מהאזרחים בכלא. דמיינו אצלנו 80,000 בבתי הכלא. אני כבר לא מדבר על הצפיפות ועל האתגרים שכרגע מטפלים בהם, אני כבר לא מדבר על העלויות. תחשבו במובן המהותי, 80,000 אזרחים נמצאים ב - - - האם אנחנו רוצים להגיע לשם? ממש לא רוצים להגיע לשם.

אם נוריד את האסירים הביטחוניים זה פי שמונה מהמספר בישראל.

אנחנו לא רוצים להתקרב לשם.

יש 6,000 אסירים ביטחוניים, בערך 11,000-10,000 אזרחים ישראליים בכלא.

ואנחנו נגיע לזה כדי להראות מה אנחנו עושים גם בקומות יחסית מורכבות בעניין הזה. הרפורמה, הלכה למעשה, הטמעת הרפורמה בכל הארגון בשטח, בהכשרות, צריך להגיד כך, כשאנחנו מציגים למשטרות אחרות בעולם, באים לפה הרבה לבקר, גם אנחנו מציגים את זה ברחבי העולם, הם שואלים אותנו 'תוך כמה זמן הצלחתם להטמיע?' אז אני אגלה לכם סוד, אנחנו התחלנו לעסוק בזה בדצמבר 15', קצת אימונים וסימולציות, במרץ 16' התחלנו לעבוד ככה, כל המשטרה ביום אחד. מרץ 16', אחרי אישורי תכניות אחרי הכול וכל המשטרה עובדת כבר ככה.

המערכת שתראו, תציצו אליה פה, זו מערכת שתומכת בדבר הזה כבר החל ממאי יוני ומהר מאוד מהגיאוגרפיות, סטטיסטיקות במהלך אותה שנה, הכול מפני שאנחנו משטרה לאומית אחת. בכל העולם אתה נכנס, יש לך עשרות משטרות, עשרות מפכ"לים, אם לא הרבה יותר, בארצות הברית זה מאות רבות ובסופו של דבר כשאנחנו משטרה לאומית אחת, עם מערכת מידע אחת, אז אנחנו מסוגלים בבת אחת לשנות פרקטיקות, להטמיע אותן וכל המשטרה מתחילה לעבוד בצורה כזאת, יש לדבר הזה משמעות ועוצמה רבה ביכולת שלנו לעשות שינויים ולעשות אותם מהר.

כדי לדעת מה אנחנו רוצים לעשות בכל תא שטח עשינו סקר עצום של כ-25,000 אזרחים, כמובן בכל תחנה יש את המדגם המייצג של התחנה עצמה וגבולות התחנה. הסקר הזה מונגש למפקד התחנה בתוך מערכת המידע ויש לו תמונה מה אומרים האזרחים בשטחו, קרי מה כואב להם, באיזה סדר עדיפות. שתיים, הוא מייצר שיח, מפקד התחנה, עם כל הממשקים שלו. הוא ישמע את הרשויות, מנהלי בתי ספר ומתנ"סים, רבנים, על פי העניין. כי שונות זה שונות זה שונות, אז אנחנו מקדשים את השונות גם בשיטה. הוא ישמע את השוטרים שגרים בסביבת התחנה או בזירת התחנה והם אזרחי התחנה, וגם להם יש מה להגיד. הוא יסתכל על הסטטיסטיקות המשטרתיות כפי שמוטלות גיאוגרפית במערכות המידע ובתוך מערכת האימון התומכת ובסוף הוא צריך לשכנע מה סדר העדיפות של הבעיות היזומות במעלה אישור התכנית ונציג את זה. אבל הסקר פה הוא מאוד חשוב, כל שנה הוא מקבל סקר חדש ובסקר הזה הוא כבר יכול לראות, השתנה משהו, מה מצב האימפקט שעשיתי, לא רק על הנתונים אלא גם בתפיסה הציבורית, איך כרגע הציבור מרגיש ביחס לבעיה שהייתה מאוד מטרידה בשנה הקודמת.

המערכת בעצם מאפשרת לו לראות את כל תמונת הפשיעה שלו, בכל חתך אפשרי, על המערכות הגיאוגרפיות, לראות גם את עמדות הציבור ולראות כמובן גם את הפעילות שלו, כפי שהיא בסוף משפיעה או לא משפיעה על הבעיה שבה הוא צריך לטפל והכול מקבל ליווי אקדמי של המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. כל שלבי הרפורמה מראשיתה, הם רואים הכול, הנתונים שקופים ומעבר לזה שיש לנו גם איזה בורד אקדמי מייעץ הרבה יותר רחב יש מחקר מלווה של התהליך הזה.

למשל אחת השאלות ששאלנו, האם תפיסת האמו"ן מתאימה לכניסתנו להעמקת השיטור בתוך המגזר הערבי והאם יש פערים בעניין הזה. המסקנה של מחקר איכותני שעשתה האוניברסיטה העברית, על פי המחקר שלהם, אמו"ן זה כפפה ליד למה שאנחנו עושים בהעמקת השיטור במגזר הערבי. הם ראו שמפקדי התחנות, דווקא בגלל תפיסת האמו"ן מקבלים יכולת להיות הרבה יותר אפקטיביים במגזר ולנו זה היה מאוד חשוב להבין, כדי לא להגיע למצב שאנחנו משיקים תכנית אסטרטגית להעמקת השיטור, הולכים עם תפיסת אמו"ן ואחרי זה מגלים שהיינו צריכים לעשות משהו אחר ביציאה לדרך, שמשהו לא מתאים חלילה בתוך התהליך הזה.

איך זה הופך להיות מערכת מדידה? תכלס, ארבע בעיות בכל תחנה, כאשר שלוש בעיות יוצאות לדרך לצד תמיד תאונות הדרכים. יש תמיד בעיות שנמצאות במחסנית. מי שמכריע בעיה במהלך שנה, בתהליך מאוד סדור שאנחנו עושים מחליף את הבעיה, כמובן דרגי הפיקוד מאשרים, מחליף את הבעיה ובעצם עובר לבעיה נוספת שנמצאת במחסנית, מה שמאפשר לנו להמשיך להיות אפקטיביים ולקרר את כל המקומות שבהם יש בעיה שמטרידה את האזרחים בצורה ברורה.

היעד התוצאתי, דיברתי עליו. וכלים ללמידה רוחבית. מבחינת מחקר הפנים של המשטרה, וגם את זה אני אדגים, ויכולת תחקור, את כל הנתונים המשטרתיים בכל רגע נתון כל אחד מקציני המשטרה בתהליך הזה.

ככה נראה, נקרא לזה מסך הפתיחה, מסך האפס, כשנכנס מפקד תחנה ורוצה לדעת מה המצב שלו. כל בעיה, הוא רואה את התוצאה, הוא רואה את התוצאה מול הבעיה, הוא רואה את הבעיה מוגדרת. אגב, אתם רואים פה את המילה 'חדש', זה סימן שזאת בעיה שנכנסה באמצע שנה, כלומר - - - הבעיה ועכשיו הוא נכנס באמצע לבעיה רביעית, הוא רואה מה הפוליגון המוגדר ואני רוצה להסביר את נושא הפוליגון כדי שזה יהיה ברור ואחר כך גם לראות איך אנחנו עוקבים אחרי הדבר הזה.

ההנחה אומרת כך, אם תפעל על כל שטח התחנה בפעילות יזומה כדי להוריד איזה שהיא תופעה תקבל ירידה של אחוז, שניים, במקרה הטוב. אם תבחר פוליגון מסוים, פוליגון זה קו תיחום של תא שטח, קו תיחום שאתה מגדיר שטח ספציפי שבתוכו, רק בתוכו, אתה עושה את הפעילות היזומה ויש כמובן תהליך מקצועי איך בוחרים פוליגון נכון. אם אתה עובד בצורה ממוקדת בתוך פוליגון אתה עשוי להוריד עשרות אחוזים מהתופעה בתוך הפוליגון ולקבל מה שבלשוננו נקרא אדווה מחוץ לפוליגון. כלומר יכול להיות שנקבל תמונה של 50%, 60%, 70% בתוך הפוליגון, עם 12%-11% ירידה מחוץ לפוליגון ובעצם, תחשבו רגע שאם היינו פה פורשים את המשאבים שלנו על פני כל התחנה היינו מקבלים אחוז או שניים.

למה זה אמור להיות נכון? כי ההשערה שאיתה יצאנו לדרך זה שאזרח נורמטיבי לא מחכה שייתנו לו בראש, מספיק שנתנו בראש לאחותו והיא מספרת לו את זה בשיחת סלון הוא משנה את התנהגותו. לכן אנחנו לא מחכים שיאכפו על כולם את החוק, ברגע שהם מבינים שמשהו מסוים יצא מחוץ לנורמה, המשטרה, או אוכפת אותו או מסבירה לכולם שהיא מתכוונת לאכוף אותו, זה מספיק עבור רוב האזרחים, אפשר לשנות התנהגות ובסופו של דבר זה מוכיח את עצמו במובן של מיקוד. אתה מתמקד בתא שטח מאוד ספציפי, משיג בו אימפקט משמעותי ומשפיע סביבתית ולא מנסה לפזר את המשאבים שלך לכל עבר.

אז כך נראה מסך הפתיחה. אפשר לראות גם את הבעיה, כפי שהיא מוגדרת, גם את הפוליגון המוגדר, גם מה המצב מול אחוז השגת הבעיה, ושימו לב, בכל רגע נתון אתה יכול לדעת, זה נניח תאריך 17.10.17, תחנת לב תל אביב, בכל רגע נתון אפשר לדעת מה הנתון לתאריך הזה השנה, לאותו תאריך מה היה בשנה שעברה, לאותו תאריך מה היה שנה קודם. אתה יכול לדעת האם מדובר בבלימה של מגמה, המשך של מגמה לאורך השנים, אפשר להשוות, למשל, בין הבעיה הימנית שנמצאת פה ואפשר לראות שכל שנה מצליחים להוריד ואפשר לראות שהבעיה השנייה מימין, יש הישג יפה, אבל עדיין הוא מביא אותנו בסך הכול למצב שלנו לפני שנתיים. זה נותן לך תמונה מה המצב מבחינת הערך לאזרח ושינוי המצב מבחינת האזרח. אנחנו עוד נעמיק בזה.

אני רוצה לתת דוגמאות לאן זה לוקח אותנו ולמה בסופו של דבר הדבר הזה עשוי להיות מאוד משמעותי גם ליכולת שלנו להתמקד ולהשקיע את המשאבים במקומות הנכונים. בוא ניקח למשל תחנת גבעתיים, אלה דוגמאות ליישום מוצלח, אנחנו צוללים לפוליגונים מאוד ספציפיים, תחנת גבעתיים, גרימת רעש באזור קניון גבעתיים. בסופו של דבר יש פה את כל התכנית של מה בחר מפקד התחנה לעשות בתוך תכנית התקיפה, אבל אפשר לראות שיש פה הרבה מאוד פעילויות שבינן לבין אכיפה הקשר הוא לא קיים. למשל הסברה ופרסום בתקשורת המקומית, שילוט התראה בגין הגברת האכיפה בנושא רישום דוחות רעש וכו' וכו'.

בסופו של דבר הפעולות שעושים פה בכל תכנית תקיפה מחולקות למשאבי תחנה, שותפויות שעושים עם הרשויות, עם עיר ללא אלימות, עם הרשות למלחמה בסמים וכו' וכו' ולמטה המשאבים שהוא מקבל חיצוניים מהמרחב והמחוז, ותיכף נראה, הוא יכול לראות בכל רגע נתון מה מצבו גם במיצוי של התכנית. אבל מה שמעניין הוא שאפשר להביא תוצאה של ירידה של 44% בקריאות מוקד 100 בתחום הזה של הקמות רעש ובסופו של דבר להביא לתוצאה משמעותית ולמשאבים שאפשר עכשיו להפנות אותם למשהו אחר. תחשבו, 44% מקריאות ה-100 בתחום מסוים שעכשיו מתפנים על מנת לתת שירות טוב יותר לקריאת 100 על התפרצות, איכותי ומקצועי יותר לאלימות במשפחה, בלי שיש לך שלוש קריאות שמחכות לך בלחץ היסטרי מאחורה ודחוף דחוף דחוף בקריאת חירום, אלא מסוגלים בעצם להפנות קשב טוב יותר, איכותי יותר, ככל שמצליחים להוריד את הקריאות.

בוא ניקח פה למשל גניבת רכב בהוד השרון, ברחובות נבחרים, זה פוליגון שהגדיר, ופה מדובר כמובן בעבריינים, אנחנו לא מעלים על הדעת, זו לא התנהגות של אזרחים נורמטיביים, ובכל זאת אפשר להוריד 33% בגניבות הרכב לעומת אשתקד כאשר חלק מהדברים האלה זה מיסוד קשר עם איתורן, פריסות מצלמות, לא רק כמה כתבי אישום הבאנו. חלק מזה זה ממש מניעתי, שמקשה על העבריין לממש את גניבת הרכב, חלק מזה כמובן זה פעילות שקשורה לאכיפה ולסיכוי שלך לתפוס יותר עבריינים.

אלימות חמורה וקלה באלעד. דוגמה נוספת. היעד שהוגדר 30% בכמות התיקים, משיגים ירידה של 34% בתיקי אלימות. זה דבר דרמטי בתחושה של האזרח שנמצא בשטח. גם כאן הרבה מאוד פעילות עם עיר ללא אלימות, עם הסברה בקרב הישיבות, עם הפעלת מדריכי מניעה, עם הפעלת סיירת הורים. בסופו של דבר פעילויות שנועדו לצמצם את כמות האלימות לא דרך פריזמה של כמה אזרחים נאכף עליהם החוק, אלא דווקא דרך הפריזמה של איך מצליחים לזהות את מוקדי הבעיה ולייצר תהליך. שימו לב שבאלעד הדרך עוד ארוכה מפני שהפיק שאליו הגענו לפני השקת התכנית הוא גבוה מאוד, אבל כבר יש בלימה מאוד משמעותית, ירידה מאוד משמעותית, ואני מניח שב-18' אפשר יהיה לראות אפילו ירידה ביחס למה שהיה ב-2014.

דוגמה נוספת, מטרדי תנועה בשכונות קיבוץ גלויות. אני אגיד על הדבר הזה כמה משפטים. מטרדי תנועה זה אחד מהנושאים הכי קשים לטיפול, הם תלויים מאוד בתשתיות, עולים עוד ועוד כלי רכב על הכביש, המגדלים שלנו צומחים לגובה, אבל בסוף נשפכים לאותם כבישים. גם אם בונים מקומות חניה למגדלים, בסוף הם יוצאים לאותם כבישים. קשה מאוד האירוע הזה מבחינה תשתיתית, ובכל זאת מסתבר שיש מה לעשות. זה נכון שזה דורש שותפויות.

אני אסביר את העניין הזה. הרבה פעמים כל מה שצריך לעשות זה לקחת את הכספומט מצד אחד של הבנק ולהעביר אותו לצד השני. זה מה שצריך לעשות, ואז במקום לחסום במקום אחד את המעבר זה מכניס את האנשים לחניה הפנימית ששם אפשר לחנות כמו שצריך ולעצור להוציא כסף. לפעמים חשיבה יצירתית של מהנדס התנועה שבא אל הרשות ואומר 'אני מציע להחליף את האין כניסה בחד סטרי, את החד סטרי באין כניסה' יכולה להיות מאוד משמעותית.

אני לא מאוד אופטימי בתחום הזה של מטרדי התנועה, אנחנו מתקשים בו. למרות שיש הישגים יפים בחלק מהמקומות אנחנו מתקשים בו בעיקר באזורים האורבניים הצפופים כי התשתיות שלנו הן בפער מאוד מאוד גדול והנכונות של הרשויות ללכת לפתרונות קיצוניים, כמו למשל לסגור לחלוטין חניה באזורים מסוימים וכו' וכו' הם לא תמיד קלים ובסוף הם צריכים לתת איזה שהוא מענה ולפעמים רשויות שאין להן משאבים, קשה להן לתת מענה, אבל אנחנו לא מתייאשים, אנחנו לוקחים את הדבר הזה כי הוא מאוד מטריד את האזרחים ונותן תחושה קשה מאוד, שאתה עומד שעות כדי לנסות לחזור הביתה או לצאת לעבודה והתנועה לא מתאפשרת, לא מפני שכולם בדרכים, אלא מפני שאנשים מרשים לעצמם לעמוד במקומות שהם בעייתיים, ויש הישגים יפים. כי להגיע ל-37% בתחנת קרית מלאכי בקריאות מוקד 100 זה דרמטי, זה שינוי שאזרח מרגיש אותו.

ואם תסתכלו גם פה על התכנית אתם תראו שהרוב פה זה לא פעולות של אכיפה, להיפך, הרוב זה פעילויות של חשיבה, השתתפות של ועדת תמרור עירונית, המשמעות היא להשפיע על התמרורים, כדי שבסוף זה ישרת את התנועה. יש לנו ידע במשטרה בתחום הזה, כדי להביא את התוצאה.

ירי ביישובים בסכנין, עראבה, לצורך הדוגמה הזו. בכלל נושא הירי, נכנסנו אליו בצורה מאוד אינטנסיבית. צריך לומר שהתכנית האסטרטגית להעמקת השיטור במגזר הערבי היא תכנית חומש, אין לנו את כל המשאבים ביום הראשון, גם לוקח זמן, לבנות תחנות משטרה, לגייס שוטרים, להכשיר שוטרים וכו' וכו', ולכן יש לנו התקדמות הדרגתית בתוך התכנית הזו. ואולם בכל המקומות שבהם נכנסנו ישנה תוצאה והתוצאות הן מרשימות, בפוליגונים בצורה מאוד מאוד דרמטית, אבל גם בסך הכול בירי במגזר הערבי. כאן אין ברירה, חלק מזה זה פעילויות אכיפה, כי בסוף צריך לתפוס את כלי הנשק, צריך להגיש כתבי אישום על החזקת נשק בלתי חוקי, יש פה הרבה מאוד עשייה בעניין הזה, כמויות אמל"ח פנומנליות, גם בשנות 16', גם בשנת 17' ואני מניח שגם בשנת 18' וככל שאנחנו נמצאים יותר קרוב לשטח מבחינת הנגישות של תחנת המשטרה המשמעות היא שאנחנו תופסים יותר על חם, מגיעים לזירה, עוד יש מה לתפוס, מגיעים לזירה, עוד יש ממצאים וכו' וכו', מה שמאפשר לאט לאט להתקדם.

אבל הסיפור הזה של הירי, לקחנו אותו כאתגר. לא חיכינו שנגמור את כל התכנית, לקחנו אותו כאתגר רוחבי ביותר בתחנות המשטרה במגזר הערבי, כי זה אחד הדברים המטרידים מאוד. לגור במקום שיורים בלילה, וזה לא משנה אם ירו לך על האוטו או אתה סתם שומע ירי, זה איום נורא. זה ביטחון אישי, זה ילדים שנחשפים לירי לילה לילה, זה כמובן אחר כך לקום בבוקר ולראות שהרכב מנוקב בכדורים כי מישהו החליט לאיים עליך וכו וכו'. התהליך הזה הוא תהליך שמעסיק אותנו מאוד, ההישגים הם יפים. דוגמה פה למשל של הורדת 42% בקריאות מוקד, היעד היה פה 25%.

בואו ניקח קייס סטאדי, לקחנו את תחנת אשקלון. אפשר לראות קודם כל את התמונה בתוך התחנה, אז נסתכל רגע מה המתאם בין ציפיות האזרחים והסטטיסטיקה המשטרתית. אפשר לראות מה אמרו האזרחים בסקר. האזרחים בסקר אמרו מטרדי תנועה, רכוש, כמו שאתם רואים, אלימות, רעש ופחות סמים, סחיטת דמי חסות וכל היתר. 'כל היתר' זה קצת חמקמק, הרבה פעמים אנחנו מקבלים 'כל היתר' ומחליטים שבגלל שהסטטיסטיקה המשטרתית אומרת משהו מאוד מאוד משמעותי יכול להיות ש'כל היתר', אנחנו צריכים לתת לו קשב אחר. אני לא נכנס לכל התהליך הזה, אנחנו בודקים אותו, אבל זה מה שאמרו בסופו של דבר אזרחים.

תראו מה אומרת הסטטיסטיקה המשטרתית, שימו לב מה היא נותנת למטרדי התנועה, מה היא נותנת לרכוש, מה היא נותנת לאלימות ומה היא נותנת לרעש. המשמעות היא שהרעש מטריד יותר ממה שהאזרחים מדווחים. זאת אומרת בסטטיסטיקה המשטרתית זו הפשיעה המדווחת, מה שאומר האזרח בסקר, הוא נותן לזה יותר כבוד מאשר מה שהוא מדווח למשטרה. גם פה אתם רואים ברכוש, כאשר הוא מדווח 30%, יש פה תופעה הפוכה. זאת אומרת הוא מעדכן, אבל בסך הכול המשקל נמוך יותר. אותו דבר, תראו כמה אלימות יש, לא כל אלימות היא אלימות שמיתרגמת בסוף למה שהציבור חש אותו, זה תלוי איפה הוא גר, זה תלוי איזה סוג אלימות וכו' וכו'.

בשורה התחתונה, תראו את האתגר של המת"ח, הוא מסתכל כרגע על התמונה הזאת, הוא מסתכל על התמונה הזאת, הוא עושה כמובן תהליכים פחות כמותיים של שיח עם הממשקים שלו, של שיח עם השוטרים שלו ובסוף מגבש תכנית ומבקש לפעול ואלה הבעיות שהוא בסוף בחר ואישר.

אבל הוא נותן עדיפות למה שהסקר אומר או למה שה - - -

על פי העניין, בסוף הוא צריך לקחת בחשבון את הסקר, אבל הוא צריך להתעמת עם השאלה איך זה מסתדר עם הסטטיסטיקה המשטרתית וככל שהתשובה שהוא נותן עוברת את אישור התכניות אז כמובן זה מה שנבחר. בדרך כלל אנחנו נזהרים מאוד לא להתרחק מהסקר, למה? מפני שבהחלט יכול להיות שמשהו מאוד מטריד, אבל זו עבירה שאיננה מדווחת. למה היא לא מדווחת? כי האזרח חושב שהמשטרה לא תטפל בזה, כי האזרח חושב שהיא לא יכולה לטפל בזה, כי האזרח חושב שאין לה משאבים לטפל בזה, ואנחנו באים ואומרים 'רק שנייה אחת, אם זה באמת באמת מטריד אותו אז בוא נוכיח שאנחנו יכולים לטפל'.

אני אגיד פה למשל שבשנת 18', בסקרים הירי במגזר הערבי כבר לא כזה גבוה, ואנחנו עדיין שמים את זה. כי אלה בעיות שטיפלנו בהן ב-17', אנחנו רואים את הסטטיסטיקה, עדיין רחוק ממצב מרגיע ועדיין יש לנו בסקרים 'מוטרד מכל הבעיות'. אז אנחנו צריכים להיזהר, אם מישהו אומר 'מוטרד מכל הבעיות' אולי מתחבא לנו שם מה שנמצא בסטטיסטיקה המשטרתית. יש פה דיון שהוא לא טכנוקרטי, צריך לנתח אותו ובסוף להחליט מה לפעול.

מה שאישר מפקד התחנה, כמו שאנחנו רואים בהקשר הזה זה בסוף לטפל במטרדי תנועה, גרימת רעש ועבירות הרכוש. אלה עבירות רכוש נבחרות, הפער זה העבירות הבולטות, התפרצות לדירה, גניבת רכב, גניבה מתוך רכב והתפרצות לעסק, אלה העבירות המרכזיות של הרכוש בשכונות נבחרות, וכמובן תאונות דרכים. תאונות דרכים, כל מפקד תחנה מקבל את תאונות הדרכים, זה לא קשור אם הוא בחר את זה או לא בחר את זה, כי בסוף מעבר לטיפול בתאונות דרכים בבין עירוני אנחנו צריכים לטפל גם בעירוני ואנחנו לא יכולים לשחרר מפקד תחנה מתאונות הדרכים בגזרתו. זה אתגר שעומד בפני עצמו מפני שהמספרים הרבה פעמים הם קטנים מאוד בגזרת התחנה, יש פה אתגר איך מתמודדים עם זה סטטיסטית, אני כרגע לא נכנס לזה, זו לא הקומה הזאת.

אז כך נראה מסך הניהול התחנתי, הוא יכול לראות מה המצב שלו בכל רגע נתון, הוא יכול לראות מה מצב מימוש התכנית שלו. זה נמצא במעגל התחתון, כפי שאתם רואים, מה מצב המימוש של התכנית שלו, מה המצב למעלה של התוצאות שלו, מה בהשוואה לשנים עברו ותיכף נראה מה הוא יכול לתחקר.

שימו לב שהוא מסתכל כאן גם על מה שקורה מחוץ לפוליגון. פה זה גרימת רעש, החלון שנפתח לנו, אז הוא יכול לראות גם מה התוצאה שלו בתוך הפוליגון, שבאופן בלתי מפתיע היא תוצאה משמעותית, ראינו את זה גם פה בכחול, אבל כמו שאתם רואים, הוא גם מצליח להשיג אפקט, אמנם קטן, מחוץ לפוליגון. זאת אומרת מצבו טוב. יכול להיות מצב שהוא משיג הישג יפה מאוד בתוך הפוליגון, מחוץ לפוליגון יש עלייה. אז הוא צריך לבדוק את עצמו, אולי הפוליגון לא נכון וכו' וכו'. כלומר יש פה תהליך שהוא מיד רואה שיש פה משהו שצריך לבדוק אותו.

אפשר לראות תחנת אשקלון חלק מהסקר, כאשר הסקר עוקב, אז בשנה הבאה אנחנו שואלים את אמון הציבור בתחנת אשקלון. אז אם תחנת אשקלון עשתה בשנת 17' תוצאות שהאזרח מרגיש אותן, סביר להניח שזה צריך להשפיע על אמון הציבור במשטרה, אז אפשר לראות פה מה קיבלנו בסקר ביחס לשנת 17' ויש פה בהחלט עלייה כתוצאה מהתוצאות שמביאה התחנה.

תכנית הפעולה. בסוף תכנית הפעולה היא כולה מדידה, כלומר זה נמדד לצרכים סטטיסטיים. זה אומר שלא אכפת לי אם התכנית הזו תמומש בסוף, אכפת שהתוצאה תושג, אבל עדיין מפקד התחנה מנהל את הביזנס שלו דרך התכנית ובכל שורה הוא מזין מה הוא עשה ביחס למה שהוא תכנן, מה היעד השנתי, מה היעד המצטבר שהיה אמור להיות עד לרגע זה ומה הביצוע המצטבר בפועל ואז הוא יכול לראות מה מצבו במימוש התכנית.

מי מזין את הסיור, או משימה אחרת? מי מזין את הביצוע?

בסופו של דבר כך, ראשית כל הפעילויות המשטרתיות, דרך תהליכי עבודה, מתועדות. כלומר, כשנפתח תיק אז נפתח תיק, כשיש קריאה במוקד זה נפתח במחוז כקריאת מוקד. כאשר מחליטים לקחת תיק לחקירה אז נפתח תיק חקירה ואז הוא נספר.

והכול מוזן אוטומטית?

דרך תהליכי התפעול של המשטרה. בתכנית הזאת, בפעילות היזומה, המת"ח מזין את השורות שהוא עשה, כדי שתהיה לו בקרה, תיכף אני אומר מה הוא מרוויח. אחת, הוא רוצה לדעת מה המצב שלו ביחס - - - אני אחזור רגע למסך הזה, אם למשל אחוז הביצוע של התכנית שלך הוא 100% ואחוז השגת התוצאה 30%, אתה מיד מבין שלא יכול להיות שהתכנית שלך טובה, כי ה-100% הזה זה 100% ביחס לנקודת הזמן הזאת, מה שהיית צריך לעשות. כלומר אם זה לא משפיע ולא מביא את התוצאה, אל תחכה, לא לחצי שנתי ולא לסוף השנה כדי להסביר, תטפל בתכנית שלך כבר בשלב הזה כי בכל רגע נתון צריכה להיות קורלציה בין מה שאתה משקיע למה שאתה משיג.

לכן הדשבורד הזה מיד מראה לך אם אתה בבעיה או לא. לכן לא חוכמה שתקבל 100 למטה במימוש התכנית, על זה לא מקבלים מחיאות כפיים. מקבלים מחיאות כפיים רק אם הועלת לאזרח. לכן אתה כבר רואה האם אתה בבעיה או לא בבעיה, דרך הדשבורד.

כשאתה נכנס לתוך התכנית הדבר המרכזי שאתה יכול לראות זה, אחת, מה מצב הביצוע של כל אחת מהשורות, אבל מאוד מאוד חשוב, אתה גם יכול לראות כאן איזה משקל או איזה מתאם סטטיסטי יש בין השורה הזאת שאתה מבצע לבין התוצאה. זה נותן לך איזה שהוא ציון פה, 20, 30, 40, 50, 90 וכו'. בכל רגע נתון אתה יכול להסתכל על כל אחת מהשורות ולראות האם מבחינה סטטיסטית זה מנבא השפעה על התוצאה. למה זה חשוב? כי תמיד יש משאבים בחסר ויכול להיות מצב שאם אתה רואה ששורה מסוימת מקבל 20 ושורה מסוימת מקבלת 90, כדאי לקחת את המשאבים של ה-20 ולגרוף אותם לשורה של ה-90 ולעשות את ה-90, פעמיים, שלוש, ארבע. לא תמיד זה אותם משאבים, לא תמיד זה אפשרי, אבל בסופו של דבר אתה חופשי לעשות את זה כי המטרה שלך בסוף היא השגת תוצאה וככל שאתה רואה שזה המשקל של השורה הזאת אתה כבר יודע איך להשפיע על התוצאה, בעצם אתה מקיים פה מחקר און ליין שהמערכת מאפשרת לך, גם בפריזמה שלך ותיכף נראה שגם בפריזמה הרבה יותר רחבה.

אתה יכול כמובן לצלול לתוך הפוליגון ולראות מה המצב שלו ואתה יכול לראות כמובן איך מתפזרים אירועי התגובה, גם שעון חיים שנתי, גם שעון חיים שעתי וכו' וכו', אני לא רוצה להאריך.

בואו תראו את נושא - - - ואיך לומדים בתוך המשטרה ומעתיקים במרכאות אחד מהשני, רק מעצם זה שאנחנו יושבים במערכת אחת וכולנו עובדים באותה שיטה. ניקח למשל ניתוח של גרימות רעש, אפשר בכל רגע נתון לדעת מה קורה בתוך הפוליגון בכל תחנות המשטרה, ביחס למה שקורה מחוץ לפוליגון. הדבר הנורמלי זה שתחנה משיגה גם וגם, התחנות שנמצאות בצד הימני עליון, הגיוני, הן תחנות טובות, הן משיגות תוצאה בתוך הפוליגון, מחוץ לפוליגון, מצוין. אבל כדאי לראות מה קורה, למשל, לתחנה הזאת, אתם רואים שיש תחנה אחת פה למטה באמצע. בתוך הפוליגון היא לא עושה עבודה, מחוץ לפוליגון היא כן עושה עבודה, אז מיד אפשר לנתח מה הבעיה פה, האם הפוליגון שנבחר הוא נכון, איזה טעויות עושים פה. בעין אתה מיד רואה את כל החריגים. אולי מישהו ללמוד ממנו, שבסופו של דבר משיג הישגים שהם הישגים חריגים.

אז שיושב מת"ח שנמצא פה, נניח שזה מפקד התחנה של תחנת שדות שנמצאת פה במצב בעייתי ויש לו בעיה דומה בתחנות אחרות. מיד התחנות שהוא יבחר להציץ עליהן זה דווקא התחנות שמשיגות את ההישגים היותר משמעותיים. כשהוא יציץ לתוך התחנה הוא יראה מה יש בתכניות שלהם שאין לו, אבל הוא גם יסתכל מה המתאם הסטטיסטי של השורה הטובה ביותר כדי להעתיק את הדברים הנכונים ולא להעתיק את הדברים הלא נכונים. כל זה הוא לא צריך אף אחד, הוא יושב על השולחן שלו ועושה את העבודה הזו. בשורה התחתונה, אפשר לייצר למידה במהירות שיא, מעבר למהלכים שאנחנו עושים ברמה הארגונית, אנחנו עושים פינת אמו"ן בשפה, אנחנו עוברים תחנה תחנה עם מחלקת האסטרטגיה ועוזרים להם לנתח את הנתונים וכו' וכו'.

אז אפשר לראות שאנחנו לוקחים את כל הרמה הארצית וממצעים את ההישגים היותר טובים והפחות טובים, אז אפשר לראות מה קורה לנו בתוך הפוליגון, כשכמובן תמיד ההישג יהיה יותר גבוה בתוך הפוליגון ומה ההישג הממוצע מחוץ לפוליגון ולהשוות אותו לתחנות שבכלל לא בחרו את הבעיה הזאת ומה הן המשיגות, ואז לדעת האם אכן השיטה הזאת עובדת ביחס לאם לא עובדים בשיטה הזאת. הכול עושים בקלות רבה בתוך המשטרה.

אפשר לראות, למשל, קשר בין תכנית תקיפה למדד תוצאה. כלומר אתה מסתכל מי עושה פחות ומשיג יותר, ואולי אפשר ללמוד ממנו, מהגאון הזה. אז אם בסוף בתכנית התקיפה הוא עושה הכי פחות, כמו שאתם רואים על ציר האיקס, הוא עושה הכי פחות, תראו את התחנה, מצד שמאל למעלה תחנת טבריה, הוא עושה הכי פחות, אבל הוא משיג הכי הרבה בתוצאה. בואו נראה מה הגאון הזה עושה והאם הוא עושה שם משהו שאנחנו יכולים ללמוד ממנו, להעתיק אותו ולהגיע להישגים דומים או שמא משהו פה אקראי שבסופו של דבר לא מתאים לנו.

הפריסה הזאת, שאפשר לראות את כל התחנות שבחרו בעיה מסוימת, איך זה פרוס על פני הקורלציה בין מיצוי התכנית לבין התוצאה, מאפשר לך לדעת אצל מי אתה רוצה להציץ, מה אתה רוצה לחקור, מי הם החריגים ומעבר למיצוע של כל הממוצע של המשטרה, שהוא חשוב כשלעצמו מבחינה מחקרית.

אז אפשר לראות פה כמובן מה זה עושה בסוף עבור האזרח והיכן הצלחנו ממש לשבור מגמה כתוצאה מהדבר הזה. אפשר לראות פה בצורה ברורה את נושא אירועי הירי, אפשר לראות פה את המגמה של הרכוש. המגמה של הרכוש היא במגמת ירידה כבר עשור מפני שכל הטיפול בארגוני הפשיעה ויותר טכנולוגיות למשטרה וכו' וכו', אבל ברגע שירידה של עשור, אפשר לעשות ירידה כפולה בעבירות הרכוש וממשיכים את המגמה עם ירידה כפולה, אז כמובן זה נותן אינדיקציה שזה עובד יפה.

בכלל בעבירות איכות חיים, יש לנו סוף סוף, בשנתיים האחרונות, שבירה של מגמת העלייה בעבירות איכות חיים. יש לזה הרבה מאוד הסברים, גם רפורמת האמו"ן, אבל גם שיטור עירוני, משאבים ששמנו על מנת לטפל בנושא עבירות איכות חיים.

הפוטנציאל המחקרי של הדבר הזה הוא כמעט אינסופי. אני מתחיל כמובן, או הראיתי מה אנחנו עושים בתוך המשטרה, אבל כפי שאמרתי, יש מחקר אוניברסיטאי תל שנתי שמלווה אותנו, שבעצם בוחר את השאלות שהוא רוצה לחקור. הדאטה שלנו, לא צריך לאסוף אותה באיזה שהיא דרך, לא צריך להשקיע משאבים כדי להביא אותה, אפשר לשבת על כיסא אחד ואפשר לייצר היום, רק על השנתיים של העבודה באמו"ן, לדעתי 50 דוקטורטים בלי לקום מהכיסא.

שאל שאלה שמעניינת אותך, יש לך את כל תחנות המשטרה, כל אחת בוחרת שלוש בעיות, תכפיל בכמות תחנות המשטרה, אתה יכול לעשות פה כמעט אין ספור של דוקטורטים על מה עובד ומה לא עובד בשיטור. אני מזכיר לכולם שאחד הנושאים הכי נחקרים במדעי החברה זה שיטור, אבל עדיין, בגלל השונות בין המשטרות ובגלל שקשה להגיד 'אוקיי, אני עושה שיטור קהילתי', מה זה שיטור קהילתי? באנגליה זה שיטור קהילתי זה ככה, בארצות הברית בכל תחנת משטרה זה משהו אחר, אז מה אתה משווה, ביצים לעגבניות, לסוסים, לחמורים? מאוד מסובך. כאן אתה מקבל יכולת להשוות בשפה אחת אחידה, עם עשרות תחנות משטרה, כ-80, אנחנו כל הזמן בצמיחה, אבל כ-80 תחנות משטרה, תכפילו ב-3 בעיות עם עוד 80 כפול תאונות הדרכים וגם החלפת בעיות ובסופו של דבר אנחנו יכולים לעשות פה מחקרים שקשה מאוד לעשות במקומות אחרים רק מעצם העובדה שאנחנו פשוט משטרה אחת לאומית, עובדת על שולחן עבודה אחד באותה שיטה עם אותה תפיסה.

מחקר שיטור החברה הערבית. אמרתי, זה מחקר שליווה אותנו כדי לראות את ההתאמה של האמו"ן למגזר הערבי.

פורום אקדמי. אנחנו הקמנו פורום אקדמי, הוא לא רק קרימינולוגי, מפני שמשטרה זה חברה וזה דבר מורכב ולהסתכל על זה רק דרך פריזמה של העבירות זו ראייה לא נכונה ולכן אנחנו איחדנו את הבורד הזה עם עוד דיסציפלינות מחקריות ועוד אוניברסיטאות, אנחנו לא עובדים רק עם האוניברסיטה העברית. בראש הבורד הזה עומד פרופ' וייסבורד, שהוא זוכה פרס שטוקהולם לקרימינולוגיה, שזו המקבילה של נובל. כמובן פרס ישראל, אולי הייתי צריך להגיד את זה קודם. איש יקר שמכיר את השיטור, בוודאי בעולם המערבי, על בוריו, ובעצם הבורד הזה מאתגר אותנו, שואל שאלות וכו'.

צריך להגיד, כאשר הם ראו את העקומה שאליה הגענו עם רפורמת האמו"ן הם מאוד התפעלו וביקשו שנציג את זה יחד איתם, עם האוניברסיטה העברית, בכנס בפילדלפיה, כשהכנס המרכזי של קרימינולוגיה עם הבולטים בעולם שמגיעים לכנס הזה ובמושב ספציפי הדבר הזה הוצג. ראש מחלקת אסטרטגיה שלנו יחד עם פרופ' וייסבורד, פרופ' באדי חסייסי, שהוא ראש המכון לקרימינולוגיה בירושלים, הוצגה הרפורמה הזאת וזכתה להרבה מאוד הערכה דווקא בגלל הפוטנציאל המחקרי שלה. וצריך להגיד, שיטור מבוסס נתונים זה לא טריוויאלי, מפני שלשוטרים יש אינטואיציות, יש להם תחושות בטן ולא תמיד הן נכונות. כאשר אתה יודע להוכיח שתחושת הבטן שלך היא נכונה כי הנה, זה מתוקף בנתונים ותקף מבחינה מחקרית, אז כמובן אפשר על בסיס זה לעשות שינויים ברפורמות ועדכונים של פרקטיקות שיטור ולכן הדבר הזה, יש לו משקל מאוד מאוד משמעותי. כל העולם מנסה לחתור להיות שיטור מוכוון נתונים, מבוסס נתונים, אני חושב שהגענו לקומה, לפחות לדידם של ראשוני הקרימינולוגים בעולם, לקומה מאוד מרשימה בעניין הזה.

חיזוי פשיעה זה אחד מהאתגרים שהוא לפתחנו, אנחנו באיסוף אינטנסיבי כדי לפצח אותו. כשאני אומר חיזוי פשיעה זה לא רק מגמות פשיעה, זה חשוב כשלעצמו, וגם בעניין הזה אנחנו עוסקים, אלא ממש חיזוי פשיעה שאומר שמבחינה סטטיסטית, במשמרת הזאת, יהיו התפרצויות בשכונה הזו. למה? לא תמיד אתה מבין, אבל בסופו של דבר מערכות החיזוי לוקחות בחשבון את כל מה שנמדד במשטרת ישראל ואת כל הנתונים שיש. למשל גילינו שכאשר הלחות עולה באוויר יש פחות עבירות רכוש. יכול להיות שיש לנו הסברים, יכול להיות שאין לנו הסברים, אבל זאת עובדה. כאשר העובדה הזאת מתוקפת סטטיסטית אי אפשר להתעלם ממנה וכשיש לך משאבי שיטור מוגבלים אז כדאי שתשים אותם במקומות שהסיכוי לפגוש עבריינים או לייצר מניעה אפקטיבית עולים.

אנחנו מפעילים את הפרקטיקה הזו בנושא של תאונות דרכים ויש לנו כבר חיזוי תאונות דרכים. בשלב ראשון עשינו בבין עירוני, אחרי זה בעירוני, אבל האתגר פה הוא אתגר עצום. אני מרגיש שאנחנו בפתחו כי באנו אליו מזווית אחת ועכשיו נפתח לנו צוהר. אתמול ביקרתם בפיוזן סנטר שלנו, מרכז ההיתוך, ואני חושב שמה שאנחנו מקבלים שם, עם היתוך של מה שעשינו עם פורום של פרופסורים בעניין הזה, יש לו פוטנציאל גדול.

אתגר גדול בכל עולם הביג דאטה, אני לא רוצה להאריך. מחקרי עלות תועלת ואפקט השפעה ומחקרי אופטימיזציה. כשאני אומר מחקרי אופטימיזציה אנחנו היום יודעים לומר מה גודל הפוליגון האופטימלי לסוג מסוים של בעיה. זה קריטי כי כשמפקד התחנה מתכנן עכשיו את התכנית של שנה הבאה הוא כבר יודע להגיד אם הפוליגון הזה הוא בהלימה לפוליגון המומלץ מבחינה סטטיסטית, מבחינת גודלו. הרעיון הוא להתמקד ולהשפיע החוצה וזה מתחיל להיות משהו שבקצבים מאוד גדולים אנחנו מצליחים להביא תוצאות.

זאת נקודת המבט של וייסבורד, אוסטרובסקי, פרופ' באדי חסייסה, אני מאפשר לכם לקרוא, אין הנחתום מעיד על עיסתו, הנחתום מתרוצץ בשטח בזמן שאנחנו מציגים את עשייתו, אבל בכל זאת הנחתום הזה שלח אותי להציג את עשייתו, אז ניתן לפרופסורים לדבר מהשקף. אני חושב שכמי שלמד קרימינולוגיה זה בהחלט משהו שלא מוצאים אותו בספרות, בטח לא ברמה כזאת, כי פשוט הצלחנו בתהליכים יחסית פשוטים איזה שהיא אינטגרציה של כל התפיסות באופן שמאפשר לנו באמת לקבל את המשוב הזה מהעולם הקרימינולוגי.

תודה.

אני אעצור פה ואפתח את הדיון לשאלות, להערות, אולי הקצינים ירצו לומר - - -

תודה רבה. לפני שנעבור לקצינים, לי יש כמה שאלות, אבל לפני זה, בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון.

מכובדיי כולם, בוקר טוב. קודם כל אני מצטרף לתודות ולברכות למשטרת ישראל על עבודת הקודש במשך השנים. אין ספק שאנחנו גם כאזרחים השתנינו ולכן עבודת המשטרה היא יותר קשה. מערכת החינוך והתרבות שלנו נפגעה, וכאשר אני מקשיב לדברי המפכ"ל החשובים אני גם שמתי לב לשני דברים. הוא דיבר על מניעה. מניעה קשה לעשות בלי השקעה במערכת החינוך. לצערנו הרב ראינו בנושא תאונות הדרכים, בשבוע שעבר ביקשנו דיון בוועדה על נושא התאונות וראינו שאנחנו גם לא מצליחים ליישם את החלטת הממשלה מ-2015 להוריד את אחוז ההרוגים מתחת ל-300, ראינו שהגענו ל-362, יותר קשישים הרוגים, יותר ערבים נפגעים ויותר תאונות מצד נהגים ערבים.

אני חושב שצריך להשקיע תקציבים גדולים מאוד וזאת צריכה להיות תכנית ממשלתית, כבוד המפכ"ל, לעזור למשטרה להחדיר את זה בתוך בתי הספר, צריך לשנות את התרבות של הנהיגה, של החשיבה על המשטרה. 28 אני בשירות הציבור, אבי אדרי ידידי יכול להעיד, שיתפנו פעולה כאשר הייתי כראש עיר עם המשטרה, אבל בדרך כלל דעת האנשים במגזר הלא יהודי הייתה שלילית כל הזמן וקשה מאוד לשנות את זה אם אנחנו לא נשקיע במערכת החינוך והתרבות של האזרחים. מה עוד שבאוכלוסייה הערבית כולם מכירים את כולם, מי שמשתף פעולה עם המשטרה ויודעים אז אחר כך מתנכלים לו באופן מיידי ולכן קשה לאנשים ולאזרחים, אני מסתובב בהרבה מקומות ושומע שלאזרחים קשה מאוד לשתף פעולה עם המשטרה.

מצד שני, אתה דיברת, אדוני המפכ"ל, על הכניסה. אתה נכנסת בלוד ושינית, אתה נכנסת בנתניה ושינית ולכן אנחנו מצפים, כבודך, שתיכנס למגזר הערבי בצורה יותר מעמיקה, יותר רצינית. אני יודע שיש 300,000 כלי נשק שמסתובבים שם. כבוד השר מתאמץ הרבה כדי לאסוף את הנשק ביחד איתך וזה לא מצליח, לכן צריך לעשות פעולות אכיפה ומניעה בתוך הכפרים. ראינו בתאונות הדרכים שהאכיפה והמניעה, שבצדק אתה עושה אותן, אבל אכיפה ביותר נקודות, יותר קנסות, לא מצליחה כי אנחנו לא משקיעים בקרב האוכלוסייה הצעירה, שהיא דור העתיד של מדינת ישראל, לכן צריכים לשנות את הכיוונים האלה.

אני גם רוצה לאחל לך הצלחה בהמשך הדרך. אני חושב שיש לנו עוד עבודה ארוכה מאוד ומורכבת, ביחד עם יושב ראש הוועדה אנחנו צריכים ליישם את פסק הדין של גמלאי המשטרה וכוחות הביטחון, 7.2 מיליארד שקל, זו חובה מוסרית, עלינו לכבד פסק דין ולתת לשוטרים ולמפקדים האלה, שנתנו את מיטב שנות חייהם למען מדינת ישראל, גם הערכה בתשלומים שמגיעים להם. אני חושב שגם השר עושה עבודה מצוינת כאן ואנחנו צריכים כולנו לעזור אחד לשני.

דבר אחרון. אני בא מהמגזר הדרוזי, כבוד המפכ"ל. הדרוזים מאמינים במשטרה ואנחנו משלמים מחיר, לפעמים כבד, אבל ככה חינכנו את הבנים שלנו, שלשרת זו זכות ולא רק חובה, אבל לפעמים אלה שסיימו בחיל האוויר או בחיל הים עם רובאי 02, אתם לא מעדיפים אותם, אתם שמים אותם על הרף ויש כאלה שלא עושים שירות צבאי בכלל והם באים. אני כמעט כל שבוע פונה לשר, הוא יכול להעיד, בבקשות. אם הצעירים פונים למשטרה, סימן שהם מאמינים במשטרה, זה כבוד בשבילנו לשרת במשטרה ולקדם, אבל אני חושב שצריך לשנות חלק מהכללים. למשל אחד שנכשל בגיבוש, צריך לחכות שנה ושנתיים, למה שלא יחכה שלושה חודשים? איפה הוא יילך שנה-שנתיים לעבוד, צעיר כזה שאין לו תעסוקה ותעשייה בכפר? צריך לתת יותר הזדמנות לצעירים.

אני מאחל לכם הצלחה ואנחנו נמשיך לתמוך בכם ולקדם אתכם ואני מקווה שהיעדר חברי כנסת מלבוא לישיבה הזאת, זה לא בא מתוך פחד מהמשטרה, אלא אולי כי הם יותר עסוקים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

שני דברים. רק בהמשך לדברים של חברי אכרם, אני אגיד שאני חושב שהנושא הזה של תאונות או של משמעת בתוך הציבור הערבי, דרך אגב, תאונות גם בתוך הציבור החרדי, זה מצד אחד יחס לשלטון בכלל, שלוקחים אותו בסוף וזורקים אותו על עניין של משמעת או איזה הנחיות או איזה פקודות השלטון מוציא. השוטרים בהקשר הזה הם בקו הראשון. והדבר השני, שזה לא הדיון פה, אבל זה נושא לחינוך למשמעת, לחינוך למקרים ותגובות, לכל מיני דברים שמוצאים את מקומם גם בכביש. זאת אומרת אני מניח שמי ששירת בצבא, יש לו יותר תרבות, אני חושב, של מקרים ותגובות, של משמעת, שנכון ליישם אותם גם בכביש. אבל זה אני רק אמרתי בהמשך.

אני באתי לכאן בכמה דקות שיש לנו ואני שאלתי גם את המפכ"ל בדרך, יש בעיניי נושא לא מפוצח. אולי לפני זה, אני צריך גם את ניצב ג'מאל חכרוש, אנחנו שכנים, אני חושב שגם הדיון שנאמר פה בין המשרתים בצבא לבין המשטרה שמקבלת לא משרתים, אני מאוד בעד המשרתים כל הזמן, איך אתה עושה את השינוי? יש תקופה, כשאתה רוצה ליצור שינוי, לפעמים יש התנגשויות של ערכים ובהקשר הזה אני חושב ששילוב האוכלוסייה הערבית בתוך המשטרה, גם אם הם לא שירתו בצה"ל, ואני אומר את זה, גם כראש אכ"א לשעבר, הוא נושא לא מובן מאליו, שהוא לא צריך להתפשר גם פה לפעמים, אני חושב שצריך לעשות את זה.

בשורה התחתונה, השר, אנחנו לא מאותה מפלגה, אתה יודע שגם כשיש לי אליך שאלות קשות, אף פעם לא היו לי שאלות על המשטרה. אני חושב שלמשטרה יש הישגים, גם בהיותך שר וגם בהשפעתך, אני מוכרח להגיד את זה, וגם תחת המפכ"ל, השאלה היחידה שלי למה ההישגים האלה לא זוכים להד ציבורי ראוי כמו שבאמת ראוי שיהיה לו. אני שואל את השאלה הזאת, אני חושב שגם אנחנו כחברי כנסת צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הזאת, גם שרי הממשלה צריכים לשאול את השאלה, אני חושב שזה חלק מהחוסן הלאומי ואני לא חושב שאנחנו צריכים להחמיא למשטרה על מה שהיא לא עושה, יש מספיק דברים שהמשטרה עושה ואם נדע לשפוט אותם נכון אז אני חושב שהחוסן הלאומי של כולנו יהיה ברמה גבוהה יותר, וגם אני מצטרף למודים פה. תודה.

תודה רבה. אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת שטרן, שבסוף אנחנו חיים בעולם תקשורתי ובעולם הזה יש דברים צהובים שהרבה יותר מעניינים את התקשורת ושומעים עליהם יותר וזה פתאום הופך להיות הפוקוס העיקרי, ועבודה סיזיפית שוחקת של אלפי אנשים שלפעמים אולי נתפסת כמובנת מאליה, שומעים עליה פחות. בעניין הזה אתה צודק, זו אולי ההזדמנות שלנו היום לעשות ככה - - -

אבל למה שלא נעזור לתקשורת?

נכון. ברשותך, המפכ"ל, כמה שאלות שרשמתי לי. קודם כל אני מאוד שמח לראות שמתמקדים בתוצאה סופית כי זו התרבות שגם אני גדלתי עליה וזה בעצם המבחן שלנו. תוצאה סופית זה המבחן, בדוק, ובעניין הזה רציתי לשאול כמה דברים. ראשית, מה קורה לאותן משימות שלא נבחרו בשלישייה? זאת אומרת אוקיי, אז יש את הפוקוס המאוד חזק של השטח על שלוש הבעיות שמוצגות לו, מה קורה עם דברים, אתה יודע, לפעמים הרביעי לא פחות חשוב, אבל לא מקבל את החשיבות.

ובהמשך לזה, האם זו כל התרבות של התחקיר ואיך הוא לומד ובעיקר מול משימות מתמשכות. הראית כמה מקרים, למשל מיגור הרעש בקניון גבעתיים, סתם אני זוכר את זה, אז אוקיי, עשו עבודה ועכשיו השאלה אם אותן משימות ועשייה שהביאה לתוצאה הזו, איך אנחנו עושים מעקב או האם לא צריך אותן יותר ואיפה זה בא לידי ביטוי בהמשך הפעילות השוטפת ובסוף תחקיר. זאת אומרת, אוקיי, אז יש לך את המערכת הזו, באמת אתה מקבל כלי מדהים לאפקטיביות של ההשקעה שלך והניתוח של איפה, רמה גם גיאוגרפית וגם משימתית, ואיך אתה ממקסם את היכולות שלך.

ובסוף השאלה, בזמן אמיתי גם הבנתי איך לומדים אחד מהשני, אבל בסוף איך אתה, כמפקד תחנה, שאני חושב שזה הדרג מה שנקרא הכי רלוונטי לביצוע של הדבר הזה, יודע להפיק את הלקחים שלו ויוצא עם זה לשנה הבאה, לתחנה הבאה שהוא הולך אליה וכיוצא בזה.

אז זה ככה כמה שאלות. אני רוצה להגיד, גם לחברים, שאנחנו עושים דיון מעקב אחרי תכנית הורדת הפשיעה במגזר הערבי, שזה מהלך מאוד משמעותי שהמשטרה והמשרד לבט"פ, אתם מובילים, באמת תכנית דגל, אפשר להגיד על זה, וזה יהיה בשבוע הבא. ומעבר לכך, גם נושא שהוזכר פה, זה נושא מימוש פסק הדין בנושא השוואת התנאים וביטחון תעסוקתי, אנחנו בהחלט גם בזה נעסוק והוועדה תיכנס לזה, זה נושא ברמה לאומית וברור שיקבל את החשיבות שלו בוועדה. אז, בבקשה.

אני אנסה לענות על השאלות בצורה ממוקדת. אחת, ייזום ותגובה. מה שרואים פה זו הפעילות היזומה בתחום השיטור הקלאסי. יש פה חצי תמונה, כי השיטור הגבוה לא מופיע כאן, השיטור הגבוה מכוון כמובן לא לעבירות של אזרחים נורמטיביים, אבל העבירות של העבריינים, דרך העבריינים והטיפול בהם. זה עולם ומלואו, יש לנו שם רפורמה מאוד משמעותית, קוראים לה 'רצף מודיעיני', רפורמה מאוד מאוד עמוקה ומהפכנית, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה תפיסתית, היא החצי שלא מונח פה על השולחן.

הדבר השני שלא מונח פה על השולחן זה התגובה. המשטרה היא משטרה מגיבה, אין לה ברירה, יש 7 מיליון קריאות 100 בשנה ואנחנו מגיבים להן, ומגיבים להן לא רק פה, מגיבים בכל תאי השטח. אנחנו מנסים לומר, בואו נעשה ריכוז מאמץ יזום על אזורים חמים, נקרר אותם כל הזמן, ניתן תחושת ביטחון יותר טובה ונוריד את הסך הכול. ברגע שאתה מוריד את הסך הכול זה אומר שאתה גם מוריד את מספר קריאות ה-100 ויש לך יותר משאבים לעשות פעילות יזומה.

לאורך שנים, אני מניח, שהתמהיל בין הפעילות היזומה לפעילות התגובתית ישתנה. ישתנה כנראה במעט כי בסוף, למשל, יש נושאים שאי אפשר לעשות להם פעילות יזומה. אלימות במשפחה, מה בדיוק מפקד תחנה אמור לעשות? כמובן שיש גורמים שכן יכולים לעשות, הוא יכול כמובן לצמצם את הסיכון שחלילה תועצם הפגיעה, אבל בפעם הראשונה, לפני שהוא יודע שיש איזה זוג שבתוכו יש אלימות במשפחה, איזה פעילות מניעה הוא יכול לעשות? האם הוא יכול, למשל, כפעילות מניעה, ומפה אני הולך לאזור המקרו, אלימות באופן כללי, אולי כן אפשר, אלימות רחוב, בוודאי שאפשר. כאשר ישנו אזור שבו יש אלימות של בני נוער משועממים, אז אם מטפלים בבני הנוער האלה ומייצרים להם אזור לשחק ולבלות, אפשר להוריד את כמות האלימות ואנחנו עוסקים בזה. אמנם לא אנחנו נבנה את המגרשים, אבל אנחנו נבוא לרשות ואנחנו יחד עם הרשויות שיש במשרד, שהולכות ומתאחדות לרשות אחת, בסופו של דבר נעשה תכניות מניעה יחד עם הרשויות האלה כדי שבסופו של דבר אפשר יהיה לייצר פעילות מונעת ברמת המקרו.

אנחנו הולכים לקומות אפילו יותר גבוהות. אני אתן דוגמה, אנחנו בפיילוט השנה, בשנה הבאה אנחנו רוצים להעצים אותו מאוד ולייצר תכנית כזאת לחצי מתחנות המשטרה, שזה המון, השנה אנחנו בפיילוט של תנועת נוער. תנועת נוער זה תנועת שחקים, שומרי חוק. המשמעות של תנועת הנוער, זה ממש לא משמר אזרחי וזה ממש לא אבטחה ולא שום דבר דומה, זה שימוש בנוער לחיזוק נורמת הציות לחוק. כלומר אנחנו משתמשים בנוער כדי להגדיל את המעגל של האנשים שבסופו של דבר משנים התנהגות. נוער כזה פועל בתוך הנוער. קחו לדוגמה את תופעת השיימינג, זו תופעה נוראית, השבוע ראינו מה קורה עם שיימינג. תופעה נוראית ואצל ילדים היא תופעה נוראית מאוד, אז מעבר לזה שאנחנו נותנים מענה עם יחידה שלמה שהקמנו, שקוראים לה מאו"ר, ובסופו של דבר היא צריכה לטפל באיומים שיש ברשת, מעבר לתגובה שאנחנו נצטרך לעשות אנחנו מחפשים לחזק את המעגלים, שיהיו עוד בני נוער שיגידו בכיתה או בקבוצה בפייסבוק או בקבוצה בווטסאפ, 'אני לא חלק מהדבר הזה. אני לא מוכן להשתתף בשיימינג'. מספיק שאחד מוכן להגיד את המשפט הזה, תחשבו איזה מעגלים הדבר הזה מייצר.

ככל שיהיו לנו בני נוער שעוסקים במניעת המקרו הזאת, שמקבלים העצמה של המשטרה כדי לעשות את זה, להשפיע על הרחוב, על הבית שלהם, על ההורים שלהם, על החברים שלהם, על הפעילות הרשתית, על נוער בסיכון, לעזור לנו להדריך נוער בסיכון, להדריך ילדים בגני ילדים ובבתי ספר, אנחנו היום משקיעים בגני ילדים ובבתי ספר עם המש"קים שלנו, השוטרים הקהילתיים. תחשבו שאפשר להעצים את זה עם בני נוער שנרתמים להתנדב לדבר הזה. אגב, זה מתואם עם משרד החינוך, זה חלק מהבגרות החברתית. בסופו של דבר המעגלים האלה אלה מעגלים של שינוי פני החברה וזה מה שאנחנו מנסים לעשות.

אתה רואה את הניצוץ בעיניים של החבר'ה האלה. היום יש לנו בבאר שבע, ברהט, ברעננה, בהוד השרון ואני מפספס משהו.

כפר סבא.

לא, עוד אחד, תמיד אני שוכח. אנחנו רוצים להרחיב את זה למחצית מתחנות המשטרה. המשמעות היא שבסופו של דבר אנחנו מתחילים לטפל בדברים גם ברמות שהן הרבה יותר נראות חמקמקות, אבל מאוד משמעותיות. אין ספק שיש לנו חברה אלימה, בשיח שלה, בשיח התקשורתי שלה וברחוב ואלימות מילולית בסוף מגיעה לדברים נוראיים.

אני לא יודע אם אתם מכירים את הסטטיסטיקות, בארצות הברית 90% מהטוקבקים חיוביים. אני לא מדבר על המשטרה, בכלל. בארץ, במחקר אחרון שראיתי, 65% שלילי. ושלא תחשבו לרגע שזה אומר 35% חיובי, זה אומר 35% ניטרלי וחיובי, הרוב תמיד ניטרליים, מתוך ה-35%.

השאלה אם זה לא מתחיל מהכותרות שאליהם מגיבים, זאת אומרת צריך לנתח גם כמה מהכותרות הן שליליות.

יכול להיות, אבל זה מייצר איזה שהיא תרבות - - -

צריך פה להגיע לאלה שאומרים אותן.

מעניין אותי בכתבות ימין או כתבות שמאל, איפה תמצא את ה - - -

בדקנו הכול בכול מכל כל. קודם כל זה לא אני עשיתי את המחקר, מי שעשה את המחקר - - -

זה מעניין אותי.

לא, זו חברה שמתמחה בזה. אבל אני, מאז שנחשפתי לנתונים האלה, אני פשוט מסתכל על זה פתאום כך. לא משנה על מה מדובר, זה לא יאומן. נושאים שהם בקונצנזוס, נושאים שהם לא בקונצנזוס, מי שיש לו משהו חיובי להגיד פשוט לא כותב, פשוט לא כותב. המשטרה חווה את זה מהזווית שלה, היא עושה, למשל, טיפול בנושא אלכוהול בחופים ומנקה את הטרקטורונים ואת האופנועים שנוסעים ומסכנים את הציבור, ומה שבדרך כלל יכתוב האזרח הישראלי, 'אז למה לא בחדרה?', 'מאוחר מדי', 'מעט מדי'. ואסור לנו להיות מתוסכלים מזה, קודם כל כי זה נכון - - -

אתה לא צריך להסביר את זה לחברי כנסת, דרך אגב.

זו תרבות של מחלוקת שלקחנו אותה רחוק מדי.

זו שאיפה למצוינות.

כן. אסור לנו להיות מתוסכלים מזה, אבל אני אומר שוב, כשאני מסתכל מה זה אומר על פני החברה ובאיזה דברים צריך לטפל ואם אנחנו מסוגלים, כמשטרה, מעצם היותנו לובשי מדים, לייצר מעגלים של השפעה שהם מעגלים ממתנים, מרגיעים, מחזירים אותנו לנורמה של שפיות, בעינינו זו משימה לאומית.

האם יש מעקב. יש לנו מעקב, אני לא הלאיתי אתכם פה בכל המחקרים. יש לנו מחקר מה קורה בפוליגון אחרי שעוזבים אותו שלושה חודשים, אחרי חצי שנה מה קורה לו, אם זה רעש, אם זה התפרצויות, אם זה גניבות רכב. את כל זה אנחנו חוקרים כדי לדעת מתי נכון לעזוב גם, מתי נכון להגיד 'אוקיי, בואו נקפוץ לבעיה הבאה'. כי בסוף מה שעושה המשטרה, דמיינו לעצמכם נקודות חמות ואנחנו שופכים מים על הנקודות החמות, שהסך הכול יהיה כל הזמן יותר נמוך. זה הרעיון.

זה נראה מתסכל, אתה אומר שזה אף פעם לא נגמר. נכון, זה אף פעם לא נגמר, זאת העבודה, זאת העבודה של משטרה. אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והתפקיד שלנו זה גם לייצר את המורא של מלכות. כולם צריכים שוטר והאזרחים לעולם יצטרכו שוטר.

אני קראתי מאמר על שביתה שהייתה בברזיל בפברואר 17', לשוטרים אסור להתאגד, אז אסור להם לשבות, אנשים חסמו את תחנות המשטרה, הפשיעה קפצה ב-650% מיידית - - -

למה אתה נותן פה רעיונות?

תן לי להיות מתוחכם ולתת רעיונות. הפשיעה קפצה ב-650%. כל ארגוני הפשיעה יצאו מיד מחוריהם ועשו את כל החיסולים ההדדיים, כי ידעו שאין משטרה מבחינתם. לפעמים אנחנו מתייחסים למה שקורה ברחוב כמובן מאליו, הוא איננו מובן מאליו, הוא קורה כי יש שם משטרה. אז זה המצב שלנו. יש הרבה מה לשפר, אבל ללא המשטרה דמיינו בעצמכם איך היה נראה הרחוב ולכן המשחק שלנו הוא כל הזמן משחק של קירור.

התחקור הוא אינסופי, אישור תכניות לשנה הבאה, זה תחקור, הצגת התחקיר של שנה שעברה, מה עשינו, מה עבד, מה לא עבד, מה הלקחים שלנו ועכשיו איך אנחנו מתקדמים. זה נכון לכל תחנה ותחנה וכמובן בכל הרמות שזה מוצג. אני מקווה שעניתי על רוב השאלות, בקצרה.

כן, תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

שלום לכולם, לכבוד השר ולמפכ"ל ולשאר החברים, גם לחברנו ג'מאל חכרוש, שהוא השוטר הבכיר מהחברה הערבית.

כבוד המפכ"ל, באירוע כזה תמיד בכנסת מסתכלים על הדברים כאירוע חגיגי עבור המשטרה, אבל מה לעשות, גם באירוע חגיגי צריך להשמיע את הדברים שאמנם הם לא חדשים, אבל צריך להשאיר אותם על סדר היום. אני רוצה להתחיל דווקא במה שאתה אמרת, אתה אמרת שבארצות הברית 90% מהטוקבקיסטים חיוביים, אצלנו 65% שלילי וחבר הכנסת קיש, יושב ראש הוועדה, אמר, 'תשאל אותנו, חברי הכנסת', לא מדברים עלינו טוב, רק מדברים שלילי. ואתם, המשטרה, אותו דבר, גם 65% מקבלים את זה. אני שואל את השאלה הראשונה, אני רוצה עכשיו להיכנס לנעליים, לא רק של אזרח ותושב, אלא של ערבי, המשטרה וביטחון חשובים לערבים באותה מידה, אם לא, ליהודים. כל אזרח ערבי רוצה ביטחון, הביטחון חשוב לנו, כי לכל אזרח יש את החיים, יש את החלום, יש את הילדים, יש את האישה, יש את המסגרת, יש כל דבר, אז זה חשוב לנו. למה האזרח הערבי, יחסית לאזרח אחר, לא מרגיש מספיק ביטחון ביישוב שלו? תפקידך, תפקיד המשטרה, כבוד השר, לספק לו את הביטחון.

זה נושא בעדיפות ראשונה עבורי. למה משבר האמון בין המשטרה, כמובן שדברים חגיגיים ודברים טובים שאתם עושים, אנחנו מברכים אתכם, אבל מה לעשות? צריך כל הזמן להזכיר לכם, איך אמר השר? מצוינות, לאן אנחנו שואפים. למה משבר האמון בין האזרח הערבי לבין המשטרה, הממוצע, לא כולם, עדיין קיים? הקמנו מנהלת, הקמתם מנהלת, שיש לנו דברים טובים להגיד ואני מצפה לתת לה יותר אחריות, יותר מעורבות, לא רק בגיוס כוח אדם, אלא יותר מעורבות בקהילה מבחינת אמירה ומבחינת עשייה. זאת הציפייה שלי.

השאלה השנייה, פורסם לאחרונה, שבעה מארגוני הפשיעה במדינת ישראל, ארבעה ערביים. למה? הרי הם 18% מאזרחי המדינה, ארבע מתוך שבעה ארגוני הפשיעה הם ערבים חוץ מאלה שלא הזכרנו אותם.

דבר שלישי, מה אחוז האזרחים הערבים שמעורבים בפשיעה? אני קראתי מחקרים שלכם, אחוז קטן מאוד, אבל למה זה עושה הד כחברה שיש לה מעורבות בפשיעה בצורה מפחידה. ברגע שאתה לא נותן טיפול אינטנסיבי וממוקד לאחוז הקטן הזה, האחוז הקטן הזה קובע לך את סדר היום בחברה שלך.

דבר רביעי, אני פניתי לכבוד השר, באירועי כפר קאסם האלימים שכולנו זוכרים ולא מקבלים, נהרג אזרח מכפר קאסם על ידי שומר שהוא לא שוטר. האזרח מצפה לקבל תשובה, תחקיר, מה קורה בדברים. עצם השתיקה ודחיית הדברים, זה משדר לאזרח ש'אנחנו לא סופרים אותך' ואנחנו מפספסים כל הזדמנות לבנות עוד מדרגה של בניית אמון, כי הכול מתחיל מבניית אמון, אדוני. חשוב לי מאוד לשמוע מה התכנית שלכם, איך מגבירים את מערכת האמון, ששוטר עם מדים כחולים הוא לא איום, הוא בא לתת לי ביטחון וביטחון.

תודה. בסדר גמור. אני רק רוצה להגיד לך עוד פעם, חבר הכנסת עיסאווי פריג', שבשבוע הבא נדון בדיוק בנושא האלימות והתכנית של המשרד ושל המשטרה לטיפול באלימות במגזר הערבי. לגבי השאלה שלך על המקרה של כפר קאסם, אז האם יש לך תשובה, אז אפשר עכשיו, אם לא, אז לשבוע הבא אפשר גם להיכנס לזה בדיון בשבוע הבא, לא ברגע כזה לתת תשובה, אבל בבקשה, להתייחס לדבריו.

אחת, אם הייתי השר הייתי אומר לך 'בוא איתי למשרד האוצר ותשכנע אותם שזה לא ייקח חמש שנים ושהפריסה לא תתכווץ, אלא בוא נגיע להעמקת שירותי המשטרה במגזר הערבי בלוח זמנים יותר קצר'. בסופו של דבר אנחנו קיבלנו משאבים נתונים, פרוסים על פני חמש שנים ולגשר על פער של 20 שנה, או 30 שנה או 50 שנה או אם תרצה, 70 שנה, בסופו של דבר לא מגשרים ביום אחד. אנחנו רואים את ההתקדמות בעיניים, אנחנו מבינים שזה מאוחר מדי וזה מעט מדי. כי תמיד כשמישהו אומר לך 'מאוחר מדי ומעט מדי' הוא צודק.

אני אמרתי לכל ראשי הרשויות, פעם אחר פעם, אין לי שום בעיה שתגידו שזה מעט מדי, שלא עושים מספיק, כי זה תמיד יהיה נכון, זה תמיד יהיה נכון. בסופו של דבר אנחנו עכשיו מנסים לגשר על פערים של עשרות שנים שהשיטור במגזר הערבי, שירותי המשטרה היו מאוד מאוד מאוד מצומצמים ומדולדלים ומרוחקים. אני רואה את התוצאות ואני מאמין שאנחנו בהתקדמות יפה, אבל ברור לחלוטין שזה ייקח שנים, על מנת להגיע לתוצאה.

האזרחים הערבים מעורבים בעבירות הרבה מעל האחוז שלהם באוכלוסייה, הרוב מופנה פנימה, לתוך המגזר הערבי. האלימות היא פנימית ומעשי הרצח הם פנימיים, ניסיונות הרצח פנימיים, האלימות בין החמולות, זה פנימי, אפילו מעשי השוד, רובם בתוך המגזר, וזה נושא שמטריד את החברה הערבית ומטריד אותנו כאחד.

סליחה שאני קוטע את כבודו, השאלה האם אתם בפעילות שלכם עוצרים אותם מלעשות - -

כן, התשובה היא כן.

- - פעילות חיצונית ומאפשרים להם להוציא את האלימות שלהם פנימה?

התשובה היא, היות שאנחנו מבחינים בין סוגי עבירות, יש עבירות שמתבצעות מהמגזר הערבי למגזרים האחרים ויש עבירות שמתבצעות בתוך המגזר, בסופו של דבר אנחנו צריכים לטפל גם בזה וגם בזה. את האזרח במגזר הלא ערבי מטרידות עבירות הרכוש שמתחילות מהמגזר הערבי, את האזרח במגזר הערבי מטרידה האלימות שמופעלת עליו פנימה, זה בעייתי וזה בעייתי ואנחנו מטפלים בשני הדברים כאחת. אתה שואל אותי אם הדברים הם קשורים? כנראה הדברים הם קשורים, אתה שואל אותי - - -

אתה ענית לי כן, בתחילת הדברים.

לא, הוא הסביר לך.

זו שאלת השאלות.

אני מסביר. אנחנו מודדים את עצמנו. אגב, אמרת פה כמה ארגונים וכנופיות במגזר הערבי, שאגב אני אגיד פה דבר אחד ברור, שיתוף הפעולה בין יהודים, ערביי ישראל ופלסטינים בנושא פשיעה, יש דו קיום מדהים.

הלוואי שהיה ככה ב - - -

עובדים ביחד, בשיתוף פעולה, כתף אל כתף, משיגים הישגים יפים. אנחנו בעניין הזה צריכים לטפל באלה, באלה ובאלה. אנחנו בהחלט מודדים את עצמנו, לאור ההישגים מול ארגוני הפשיעה הלא ערביים, לאור ההישגים היפים מאוד בעשור האחרון, אנחנו מודדים את עצמנו האם באמת, היות שיש כניסה של ואקום לתוך הסיכולים שעשינו, האם זה עושה לנו שינוי בתמהיל של הטיפול בארגוני הפשיעה הערביים. התשובה היא כן. אני מודד את זה מרמת היחידות הארציות, אני לא אפרט פה כי זה מודיעין, אבל אנחנו מודדים את זה מרמת ההשקעה של היחידות הארציות, הימ"רים, רמת המרחב ורמת התחנה. התשובה היא כן, כי המבחן שלנו זה לא לאפשר שום פשיעה משום סוג, לא משנה כלפי מי היא מופנית. התהליך הוא תהליך ארוך ותהליך משולב, גם של אכיפה של משטרה וגם של חיזוק נורמת הציות לחוק.

אתה עושה קצת הבחנה, שאני חולק עליך, בין הנושא של הגיוסים ובין נורמת הציות לחוק. אני אומר פה את עמדתי האישית, ימים יגידו אם צדקתי, העובדה שצעירי המגזר הערבי מתדפקים על דלתותינו כדי להתגייס, נשים וגברים כאחת, מעידה שהם רוצים לשנות את נורמת הציות לחוק, הם באים בשביל זה. לכן צריך לעודד אותם, מפני שכאשר הם יילכו הביתה עם מדים ויילכו למכולת ויילכו לסניף הדואר עם מדים, זה עושה שינוי ברחוב. הם לא צריכים להיות במשמרת בשביל זה, מבחינתי את המשמרת הם יכולים לעשות בראשון לציון, את המשמרת הם יכולים לעשות בפתח תקווה, את המשמרת הם יכולים לעשות במרחב דוד ואנחנו לא - - -

אל תקשור את זה עם הטיפול בפשיעה.

לא, מה שאני אומר, בסופו של דבר התהליך הזה שבו יש צעירים באים ואומרים 'יש לנו אמון במשטרה, אנחנו מבינים שדרך המשטרה יש לנו יכולת לעשות שינוי בתוך המגזר', לא לזלזל בקולות האלה, הקולות האלה מאוד מאוד חשובים.

אני מבין אותך, אבל אסור לקשור, אדוני.

טוב, תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעדי, בבקשה.

טוב, אל"ף, ברוכים הבאים לכנסת, המפכ"ל, כמובן השר, אדוני היושב ראש. אין ספק שזה יום מיוחד עבור אזרחי ישראל, שמקבלים את משטרת ישראל על כל מפקדיה כאן בכנסת. אני אומר לכם, הכותרת שכנסת ישראל מצדיעה למשטרה, אכן זה נכון, אכן זה כך, כי אזרחי ישראל, לא רק הכנסת, צריכים להצדיע למשטרת ישראל על כל מה שהיא עושה למען אזרחי ישראל. אתם נקראים שומרי הסף של אזרחי ישראל, אתם נמצאים יום ולילה, אם זה במשימות המיוחדות, אם זה בשטחים, אם זה בתפיסת מחבלים, אם זה בכבישים, אם זה בעולם הטכנולוגיה כנגד גניבות והעולם הפלילי והפשע. אני אומר לכם, האזרחים כאן צריכים להגיד לכם תודה על כל מה שאתם עושים.

אנחנו כאן בכנסת לרשותכם, למענכם. ואני אומר לכם אישית, יחד עם עוד ח"כים מסוימים, ודאי אביגיל יכולה להעיד, כמה אני עושה בכדי לנסות להשיג לכם את התוספת הזאת של אי ביטחון תעסוקתי, לשוטרים, למשטרת ישראל, לסוהרים, למג"ב, לכולם, כי זה באמת מגיע לכם. אני יכול להגיד לכם שההצדעה למשטרת ישראל צריכה להתבטא ממש בהצדעה למשטרת ישראל. אני באמת מצדיע לכם על כל מה שאתם עושים.

תודה רבה. אני רוצה להגיד לגבי מה שהזכרת, לגבי הביטחון התעסוקתי, אני יודע שיש פה אנשים שרצו לדבר, אבל אנחנו נעשה את זה בדיון נפרד, ממוקד, לא בדיון היום. בבקשה, השר.

תודה. אני מבקש להתייחס בקצרה רק לסוגיה של החברה הערבית ובאופן כללי, ואני חושב שזה קשור קשר הדוק לנושא האמון. אנחנו למדנו בעולם, ועוד פעם, ככל שהמידע הוא זמין לכל אחד וכל אדם יכול לנסות לשפוט את המידע, בהנחה שהמידע שהוא רואה בתקשורת או ברשתות החברתיות הוא מידע אמין, אבל בדיוק כמו שנתתם פה תיאור או ציינתם כמה השיימינג היא תופעה קשה, שאם בעבר מישהו היה פוגע בנער, זו הייתה פגיעה קשה, אבל אם הפגיעה היא מול כולם והנער נחשף הרבה יותר הפגיעה היא הרבה יותר גדולה. אז אותו דבר היום בנושא של אמון הציבור במשטרה. אם יש שוטר, ראינו את זה בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם, שוטר לבן שיורה באזרח אפרו אמריקני והציבור מתרשם שהירי הזה או הפגיעה הייתה שלא לצורך או מוגזמת, הנזק לאמון במשטרה כולה הוא נזק אדיר.

מזה ומעוד הרבה דוגמאות כאלה ברחבי העולם המשטרות למדו שיש צורך לעבור למה שנקרא שיטור רב תרבותי, כלומר יש חשיבות אדירה לאמון הציבור בכך שהמשטרה תכיל בתוכה ותייצג או תשקף את החברה שעליה היא אמורה לבצע את האכיפה ואת פעולות השיטור. זה דבר קריטי, אחרת ברגע שלא יהיה את הייצוג הזה אז גם כאשר תקרה טעות או תקלה, ולא יכולה שלא להיות טעות או תקלה, כולם פה בני אדם, וכפי שאמרתי, המשטרה צריכה לקבל כל יום עשרות אלפי החלטות בשבריר שנייה, הטעות הזאת, הפגיעה שלה באמון, תהיה הרבה יותר קשה ברגע שהציבור מרגיש שבא אליו כוח חיצוני שאוכף עליו את החוק ולא מכיר אותו בכלל, לא מכיר את התרבות שלו, לא מכיר את המנהגים שלו, לא מכיר את הנורמות שלו. ואין מה לעשות, בכל חברה, בטח בחברה רב תרבותית כמו מדינת ישראל, יש ישראלים יוצאי אתיופיה ויש ישראלים יוצאי חבר העמים ויש מוסלמים ויש נוצרים ויש דרוזים ויש צ'רקסים, וכל אחד מהמאפיינים שלו.

אז פעם אחת, ואני מנסה להשלים את מה שאמר המפכ"ל, הייצוג של החברה המוסלמית בתוך משטרת ישראל הוא דבר קריטי לאמון, הוא דבר קריטי להיכרות בכלל עם המאפיינים ועם הבעיות ועם הנורמות ואיפה צריך לתת את הדגשים, ולכן אני לא אומר שזו לבדה הבעיה שבגלל לא פותרים את בעיות האלימות או הפשיעה בחברה הערבית, אבל זה בהחלט חלק מהיכולת לפתור את הבעיה ולתת לה מענה טוב יותר. כפי שאמר המפכ"ל, אי אפשר לגשר על פער כזה של 70 שנה, מה לעשות, בואו לא נטייח, כשקמה המדינה המשקעים על המאבקים וההוא שעוד היה מעורב בקרב הזה ובקרב הזה, ודאי שהשפיעו, אי אפשר לטייח את זה, הם השפיעו ולא במקרה מצאנו סיטואציה שמתוך 257 רשויות במדינת ישראל ופלוס מינוס 70 תחנות משטרה, רק בודדות בלבד נמצאות בתוך יישוב ערבי. ואנחנו מבינים היטב מה המשמעות של היכולת והמעורבות בחיי הקהילה והמידע והמודיעין וסמלי הריבונות וכו' וכל ההשלכות שיש לתחנת משטרה שנמצאת בתוך יישוב, לא משנה כרגע, יהודי או ערבי. ולכן התכנית היא תכנית מקיפה כדי לפתור את הבעיה הזו.

היא גם תכנית שכוללת בתוכה מנהלת שנועדה גם להגביר את ההצטרפות של צעירות וצעירים מוסלמים. אני סופג על זה ביקורת, שמעת חלק ממנה ואני לא אתחיל פה עניינים מפלגתיים, אבל מאשימים אותי, 'איך זה יכול להיות שקולטים במשטרה אנשים שלא שירתו בצבא?', קרי ערבים ישראליים, וכל אחד שלא התקבל מסיבה אחרת תולה את זה כמובן כאילו יש העדפה של אלה שלא שירתו בצבא. כמובן שזה קשקוש מקושקש, כיוון שהתקנים לתכנית הזו של קליטת ערבים ישראליים במשטרה הם תקנים תוספתיים. חבל שהוא עזב קודם, אבל קיבלתי שאילתה על הצטרפות של דרוזים, בשנה האחרונה אחוז המתגייסים הדרוזים למשטרת ישראל הוא 7%, תשווה את זה לחלקם באוכלוסייה, כמובן אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, הם מצטרפים כי הם טובים והם איכותיים ואנחנו רוצים אותם - - -

- - - שאתה מפרט - - -

אנחנו בדיון היום בלי פופוליזם.

לא, זה לא פופוליזם, אם אתה אומר את זה כאן, בישיבה כזאת מאוד מכובדת של המפכ"ל - - -

לא, הוא אומר שיש נציגות יפה של המגזר הדרוזי.

לא, נציגות יפה, הרבה יותר גדולה מהחלק באוכלוסייה וטוב שכך, כי הם לוחמים מצטיינים בצבא ההגנה לישראל, ואנחנו רוצים גם אותם, אבל אנחנו גם רוצים - - -

גם במשטרה.

אני מדבר על המשטרה. אנחנו גם רוצים ערבים ישראליים שהתהליך הזה הוא תהליך חברתי שאין לדעתי היום יותר חשוב ממנו. ברגע שהם מצטרפים למשטרת ישראל והם, וכמובן זה משפיע על המשפחה ועל החברים ומקרין על כל הסביבה, בהיבט של נורמות הציות לחוק, ואם אתה שואל אותי מספרים, חברי חבר הכנסת פריג', ב-2017 מספר המוסלמים שהצטרפו למשטרת ישראל גדול פי שלושה ממה שהיה בעבר. זה עדיין לא מספיק, אבל זה דרמה. זה מ-1.7%, 1.8% לכמעט, כמה, חכרוש? 6%, 7%? אלה המספרים ב-2017.

הקמת תחנות משטרה, הקצאה של מיליארד ו-200 מיליון שקלים כדי להקים תחנות משטרה. נכון, זה לא קורה בן לילה, אין את היכולת בן לילה שיש למשטרה - - - דרך אגב, כשמסתכלים על אחוז הפענוח של הפשעים אתה מגלה שהפער הוא לא כזה גדול כמו מה שמתארים לפעמים בכלי התקשורת, יש עדיין פער, יש יותר אירועי אלימות ואני בהחלט מצפה מהמשטרה ומעצמי גם להמשיך את התהליך הזה כמה שיותר מהר כדי שבהקשר הזה לא תהיה תחושה של פחות מדי נוכחות ופחות מדי שיטור ופחות מדי דאגה לביטחון האישי. זה לא נכון, יש רצון רב לטפל ולהעלות את הביטחון האישי בחברה הערבית, החברה הערבית היא זו שסובלת מזה קודם כל, אבל כמובן זה כל אזרחי ישראל סובלים מזה. כמו שאמר המפכ"ל, אין פה הבחנה, הפשיעה לא עוצרת במקום אחד וזה אתגר לאומי שלנו, של כולנו, לעשות את זה ביחד.

אני כמובן הייתי רוצה הרבה יותר שיתוף פעולה עם חברי הכנסת, אני חושב שיש לנו היום שיתוף פעולה מצוין עם ראשי הרשויות, אנחנו עושים איתם דברים שמעולם לא היו, אני כבר עשיתי מפגש אחד, או שניים?

שניים, השלישי בשבוע הבא.

השלישי עוד שבועיים-שלושה בג'סר א-זרקא. אנחנו מפרסמים בשפה הערבית, אני מקווה שאתה רואה את זה, משטרת ישראל היא אולי הגוף הממשלתי הכי טוב היום, אני קובע את זה חד משמעית, בהנגשת המידע שלו בשפה הערבית. אין שום גוף היום עם דף פייסבוק שמתורגם, כל מידע מתורגם לשפה הערבית ומיד מונגש, אותו דבר בפרסומים שקוראים לציבור להתגייס, מבצעים לאיסוף נשק בלי כתבי אישום ובלי חקירות. קורים היום דברים שלא קרו מעולם ואני בטוח שאם נעשה את זה בשילוב ידיים התוצאות יהיו מהירות יותר וגם יותר מהירות ממה שכיום, וגם אני רוצה שהן יהיו יותר מהירות.

תודה.

יואב, רק השלמה.

לא, עיסאווי, עזוב, אנחנו מסיימים. אני אגיד לך למה גם. דיברנו על זה ארוכות, השר סיכם, אנחנו גם עושים דיון בשבוע הבא. אמרתי לך, כל הנושאים האלה יעלו וטוב שכך, זה נושא חשוב ובאמת, כמו שאמרת, השר, אני מתחבר אליך, אחד האתגרים הלאומיים שיש היום למדינת ישראל. נושא שני שעלה פה זה נושא מימוש פסק הדין לנושא ביטחון תעסוקתי והשוואת התנאים. נמצאת איתנו גם אביגיל, אני יודע כמה זה חשוב לך, מהארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר. אני יודע שרצית לדבר, אבל אנחנו נעשה את זה גם בישיבה נפרדת, מיועדת, אני לא רוצה, אחרי שכל הח"כים גם דיברו על זה, לחזור לזה שוב מעבר למה שדובר.

אני רוצה להגיד לגבי המשך היום. אנחנו עכשיו מסיימים פה, ב-12:00 יש המשך הדיון של הוועדה בנושא אחר, נושא של הוועדה עצמו, אבל יש המשך היום עצמו בכל הוועדות כאשר אנחנו נפגשים שוב ב-14:00 באודיטוריום לטקס המרכזי של היום הזה.

אני רוצה להודות לך, המפכ"ל, על ההצגה של האמו"ן, אני חושב שהמפתח זה הנושא של אמון הציבור במשטרה. אני רואה את העבודה העצומה שאתם עושים, זה היום לראות את זה, להציג את זה וחשוב שבאתם והצגתם. אני חושב שנכון שיהיה ביטוי להערכה הזו ונשאר לנו רק לחזק אותך וכמו שאמרתי בהתחלה, תודה רבה על כל השיח.

הרכב ועדת משנה

יש פה הרכב של ועדת משנה לביטחון פנים, שהיא ועדה חסויה, ועדה של שלושה חברים, אני יושב ראש, חבר הכנסת יואב בן צור וחברת הכנסת יעל גרמן. לאחר שעשינו בהתחלה ועדה של חמישה חברים, הכוונה הייתה לצמצם אותה לוועדה יותר סגורה, כדי שהיא תוכל להיות יותר מסווגת. אנחנו צריכים משהו?

לא, אתה מצביע לפי סעיף 109 לתקנון הכנסת.

לפי סעיף 109 לתקנון הכנסת. זאת ההחלטה. אני מצביע בעד, ההחלטה התקבלה.

אתה מחליט להשאיר את החברים.

החברים, כפי שהצגתי, שלושה חברים, אני מכהן כיושב ראש, חבר הכנסת יואב בן צור וחברת הכנסת יעל גרמן.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הרכב ועדת המשנה - אושר

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:01.