ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 112

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שלישי, י"ד בשבט התשע"ח (30 בינואר 2018), שעה 12:30

בחינת היעדר מרפאות לחולי פרקינסון בפריפריה, לציון יום הבריאות

חברי הוועדה: לאה פדידה – מ"מ היו"ר

איציק שמולי

ד"ר ישי פאליק - מנהל אגף להערכות טכנולוגיות בסל הבריאות, משרד הבריאות

יהודה ששון - רופא, המוסד לביטוח לאומי

ישי אוסטפלד - המוסד לביטוח לאומי

ד"ר ראדי שאהין - מנהל מחלקה נוירולוגית, המרכז הרפואי זיו-צפת, ההסתדרות הרפואית בישראל

פרופ' גל איפרגן - מנהל המחלקה הנוירולוגית ויו"ר חטיבת המוח בבית החולים סורוקה

ד"ר יעל מנור - מרכזת צוות רב תחומי, קלינאית תקשורת, מרכז רפואי איכילוב

ד"ר זאהי סעיד - סגן מנהל העמק ויועץ מנכ"ל קופת חולים כללית

יעקב פטרושקה - אחראי מדיה חברתית, פורום בריאות דרום

עמיר כרמין - יו"ר עמותת הפרקינסון בישראל

ציון אזרד - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

יעקב אלבז - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

רגינה וופריק - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

משה קדוש - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

נהידה עיסאווי - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

ריקי נבון - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

שמואל טמיר - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

גיורא זוהר - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

דויד ניזר - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

אורטל מימון - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

חיה עגור - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

ציפורה שיש - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

פרופ' ניר גלעדי - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

עמיחי נוי - חבר עמותת הפרקינסון בישראל

מלכה רוטמן - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

ליאונורה קורבי - חברת עמותת הפרקינסון בישראל

יצחק גרין - מנהל מרכז שיקום

דפנה כהן-איווניר - שדלן/ית (כהן-רימון-כהן), מייצג/ת את עמותת הפרקינסון בישראל

אריאלה אהרון

ר.כ., חבר תרגומים

בחינת היעדר מרפאות לחולי פרקינסון בפריפריה, לציון יום הבריאות

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי, במסגרת יום הבריאות שמצוין בכנסת. נגע לליבנו הנושא הזה, שהובא לידיעתנו, במיוחד אלי. אני דרשתי את הדיון הזה, כי אחרי שקראתי ושפגשתי מספר אנשים, אז לא רק שהבנתי כמה קשה להתמודד עם המחלה וכמה דיסציפלינות מתוך הרפואה צריכות לטפל באדם אחד על מנת שאיכות החיים שלו תהיה טובה יותר וגם להתחשב כיצד זה משפיע על בת הזוג או בן הזוג, על המשפחה. לקרוא את הממצאים ולראות שגם במקום הכואב ביותר שזה תופס אותנו-.

אנחנו מקבלים את חבר הכנסת איציק שמולי, יו"ר השדולה למען חולי הפרקינסון, אנחנו שמחים שהצטרפת אלינו.

וגם במקום הזה שזה תופס את האדם במקום הכי כואב, שהוא חולה, שהוא צריך להילחם על חייו, על טיפול נאות, אנחנו מגלים פערים גדולים מאד בין צפון למרכז. אנחנו נחשוף כאן נתונים, אנחנו נראה שהצפון לא נחשף לתרופות מתקדמות, אין מרפאות וההבדל הוא כל כך גדול בין המרכז לצפון.

אני קודם כל מודה לכל אחד ואחת שהגיעו לכאן. אנחנו באמת ננסה למצות את הדיון הזה. אני אשמע אתכם ומכאן גם חברי, חבר הכנסת איציק שמולי שמנהל את זה שנים, אני רק הצטרפתי לא מזמן, שמחים לשתף פעולה ונשתף פעולה כי זו מטרה בעינינו. היום זה אתם, אבל אנחנו מגלים את זה יום יום שעה שעשה, שמישהו מתייחס לצפון ולדרום כחצר האחורית של המדינה, וגם בבריאות אנחנו מופלים לרעה. אני באה אחרי 18 שנה כסגנית ראש העיר ביקנעם, אני מהצפון וזה נושא שבאמת נוגע לליבי.

אני אתן ברשותכם לחבר הכנסת איציק שמולי לפתוח את דבריו ואז אנחנו נקשיב לכם קשב רב. תודה שהצטרפת אלינו.

תודה רבה חברתי, חברת הכנסת לאה פדידה, שמובילה בכנסת הזאת באמת בגאון את הדגל של הפריפריה ולא נותנת לאף אחד – וטוב שכך – לשכוח שעם כל ההתקדמות וכל הריצה קדימה וכל מה שיש לנו להתגאות במדינה, אסור להשאיר אף אחד מאחור.

אנחנו רואים את זה ממש לרוחב כל הגזרה, כמו שאומרים. פעם זה בנושא חינוך, פעם בבריאות, פעם ברווחה, אבל בבריאות הפער הוא פער מזעזע. רק כדי לסבר את האוזן, היום הפרמטר היחידי שהפריפריה מובילה בו על המרכז זה תמותת תינוקות. זהו. ואת המציאות הזאת אנחנו חייבים לשנות.

במקרה של חולי הפרקינסון, יש לי זכות לשתף פה פעולה גם עם העמותה, העמותות שעושות באמת עבודה יוצאת דופן. צריך לומר את זה. בעצם גם עמותת הפרקינסון בישראל וגם עמותות נוספות, נותנות ומספקות שירותים שאותם הייתה המדינה צריכה לספק. זה נכון שמדובר במחלה כרונית, אבל אם החולים במחלה יקבלו את הטיפולים - גם את הפיזיותרפיה וגם דברים אחרים שבעצם נדרשים להם - אז סביר להניח שקצב התקדמות המחלה יהיה איטי בהרבה. ואפילו אולי נוכל לתת לאנשים עוד כמה שנים של חסד, עוד כמה שנים אפילו של איכות חיים. אבל את כל הדברים האלה מדינת ישראל לא רואה.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. אם היינו נמצאים באיזה – אני לא רוצה להעליב אף מדינה – אבל אם היינו נמצאים באיזו פינה נידחת בעולם, עם איזו כלכלה מפגרת, הייתי אומר לכם ניחא. יש תקציב מדינה שאושר בממשלה של 470 מיליארד שקלים. זה סכום שאני לא יודע איך מדמיינים אותו בכלל. ופעם אחרי פעם, כשאנחנו באים עם הצרכים של האוכלוסיות המוחלשות – החולים, הנכים, הקשישים, ילדים בסיכון, בכל פעם אומרים לנו אין לנו כסף.

אז נכון, זה עולה כסף לפתוח מרפאות ייעודיות של פרקינסון בצפון ובדרום. זה עולה כסף, אז זה קודם כל עניין של סדרי עדיפויות. והיום המציאות שאיתה חולי פרקינסון בפרט וגם חולים במחלות אחרות בכלל שנדרשים להם טיפולים מיוחדים, פרטיקולאריים, הם נאלצים לנסוע מרחקים אדירים, אדירים, כדי לקבל עוד טיפול או עוד שני טיפולים. אני חושב שעל הדבר הזה אנחנו צריכים להיאבק כבר בתקציב הקרוב.

למיטב ידיעתי יש שני צרכים דחופים כפי שעלו בפעם האחרונה בשדולה, גברתי יושבת הראש. הראשון זה בעצם הטיפולים הפיזיותרפיים, יותר נכון מספר הטיפולים הפיזיותרפיים שניתנים במסגרת הקופות. כאן אנחנו יכולים לעשות רבה יותר. יש כל מיני התחכמויות שעושות קופות החולים, אבל מה שבטוח הוא שבן אדם שהוא חולה פרקינסון, עם 12 טיפולים במסגרת הסל הממלכתי, לא יוכל להגיע עם זה לשום מקום. ולכן גם אם עושים את כל הטריקים של איחוד מספר חולים כדי לתת להם את הטיפול במשולב, אז צריך להגדיל את מספר הטיפולים, לא לתת 12 לכולם.

הדבר השני זה כמובן הקמת אותן מרפאות ייעודיות שיוכלו לתת לאנשים בפריפריה מענה שלא קיים היום. אני מאד מאד מקווה שבזכות הדיון הזה אנחנו ניתן את יריית הפתיחה לקראת דיוני התקציב ונצליח כאן בכנסת, כפי שאנחנו עושים בלא מעט מהמקרים, לגבש קואליציה גדולה מאד של חברי כנסת מכל המפלגות, מכל המפלגות, כדי לשים את הצורך של חולי הפרקינסון על השולחן. אני מבטיח לכם שאנחנו נעשה מאמץ עילאי כדי שזה יקרה.

תודה רבה. אני רוצה בבקשה לקרוא הודעה של חבר הכנסת מלכיאלי, שהוא יושב ראש משותף, הוא רואה חשיבות רבה, מברך את כל הפעילות. לצערו לא יכול היה להשתתף בדיון, אך הוא מדגיש כי הוא מחויב לקידום הטיפול. תראו בו כתובת וגם הוא מדגיש שהוא יילחם לטובת זה גם במגזר החרדי, ששם אין הרבה מודעות. הוא מברך את כל המשתתפים בדיון.

בפעם האחרונה ששמעתי את כל הפערים של הבריאות בצפון, רצתי לתלוש המשכורת שלי לדעת האם זה שאני גרה בצפון אני משלמת פחות מס בריאות, אבל לא. מתברר שמס הבריאות אינו מכיר איפה את גרה, אבל שירותי הבריאות מכירים איפה את גרה. אם את גרה בצפון תקבלי פחות, אבל תשלמי כמו כל מדינת ישראל.

ברשותכם, אני אבקש את פרופסור ניר גלעדי, בבקשה.

אז קודם כל תודה רבה.

תציג גם את תפקידך לפרוטוקול.

אז אני פרופסור גלעדי, אני מנהל את המערך הנוירולוגי באיכילוב, ממקימי עמותת הפרקינסון לפני 25 שנה ועד לאחרונה יושב ראש הוועדה המייעצת שלה. אני פה בשביל לעזור לקדם את סגירת הפערים בין הפריפריה למרכז.

כבר לפני מספר שנים העמותה שמה את זה כמשימה מספר אחת. אני חושב שהצלחנו להקים שתי מרפאות ייחודיות לפרקינסון בסורוקה ובברזילי והמודל הזה עבד בגלל שמונו רופאים ואחיות ייחודיות שלמדו את התחום וסביבם קם מרכז. מה שקורה בצפון זה שיש כוונות טובות, אבל למרות מאמצינו כעמותה, הדבר לא צלח. נהרייה, צפת ועפולה, אין בהן שום יכולת מתן מענה רב תחומי ומקצועי לאוכלוסייה מאד גדולה של חולים ומשפחות.

אנחנו רק לאחרונה בדקנו את זמינות הטיפולים החדשים, שנמצאים בסל בין הצפון לבין המרכז וההבדלים הם פשוט מזעזעים. אוכלוסייה שלמה של 10,000 חולים, אולי יותר, שפשוט לא מודעים ולא מקבלים טיפולים שקיימים בסל הבריאות בארץ. אז אני חושב שהוועדה הזאת חייבת להיות גורם שיעזור למשרד הבריאות להשקיע בתכניות של הכשרת צוות, סביבו יתכנסו גם מה שנקרא המקצועות הפרה-רפואיים.

זה חשוב.

וגם החולים הפסיקו לנדוד מאזורים מרוחקים למרכז הארץ ויוכלו לקבל טיפול באזור מגוריהם.

תודה. אני אבקש לשמוע את עמיחי נוי.

אני גר במושב שרונה, זה לא להנה ולא לשם. זה בגליל התחתון וכל טיפול הכי קטן אני צריך לנסוע מרחקים ארוכים ואני מתקשה.

עמיחי, האם אחרי שאתה עובר את הטיפול אתה מרגיש יותר טוב, זה מקל? זאת אומרת האם הטיפול הוא דבר הכרחי?

כשאני נוסע לפיזיותרפיה, הידרותרפיה וכו', זה מקל מאד. אני בגלל המרחקים לא נוסע יותר, קצת לטבריה או קצת לעפולה. אני תקוע באמצע.

איפה אתה מקבל את הטיפולים?

במזרע ובטבריה אצל העמותה של ציון.

יופי, ואתה מתנייד? אתה יכול להתנייד לבד?

כן, בדרך כלל כן. עכשיו אין לי אוטו, אז זה סיפור אחר.

אוקיי. את זה הוועדה לא פותרת. תודה רבה. עמיר כרמין, בבקשה. תציג שם ותפקיד לפרוטוקול.

כן, אני יושב ראש עמותת הפרקינסון בישראל. הנושא המרכזי שאנחנו מבקשים לקדם באמצעות הוועדה הוא הפער בין נגישות לטיפול איכותי בין חולי פרקינסון שגרים בצפון לבין אלה שגרים במרכז. כמו שנאמר פה על ידי - - -

הוגש פה פילוח?

25,000. כן, נתתי לך.

כמו שנאמר על ידי קודמי, בכל בתי החולים במרכז קיימות מרפאות פרקינסון - - -

עמיר, לא שומעים אותך.

תתקרב קצת, כי זה חשוב לנו לדעת ולשמוע.

אז אני אגביר את הקול.

תודה.

בבתי החולים הגדולים במרכז הארץ קיימות מרפאות פרקינסון ייעודיות, שבהן נוירולוג אחד או יותר, שמתמחים בפרקינסון. בחלק מן המרפאות האלה ישנם אנשי מקצוע נוספים, שבעצם מייצגים את הטיפול הרב מקצועי, שזה מה שאנחנו חושבים שחולה פרקינסון שמטופל כהלכה צריך לקבל.

בפריפריה הצפונית – זיו, העמק בעפולה ובית החולים בנהרייה – אין מרפאות פרקינסון כלל.

אין.

פעולות העמותה והוועדה המייעצת לא הצליחו לממש עד עתה פתיחת מרפאות פרקינסון בצפון, למרות מספר פגישות שהיינו בעניין הזה בזיו ולמרות שנוירולוג מזיו כבר יצא להתמחות, בסופו של דבר העסק לא המריא.

בפריפריה הדרומית המצב טוב יותר. כמו שאמר פרופסור גלעדי, הצלחנו לפתוח במאמץ משותף של הוועדה המייעצת והעמותה. הבאנו מנהלי בתי חולים בשני המקומות ובברזילי ובסורוקה נפתחה בסופו של דבר מרפאה ייעודית לפרקינסון.

אז כדי לסם מה העמותה מבקשת בשם החולים: אנחנו מבקשים שתפתחנה מרפאות פרקינסון במרכז רפואי זיו בצפון או במרכז רפואי אחר בגליל-גולן. אנחנו רוצים שיהיה תִקנון ומימון חלקיות משרה של נוירולוג מומחה לפרקינסון.

וראוי לציין שאמרתם שבית חולים זיו מוכן לתת מקום.

לגמרי. מוכן, רוצה ונכון.

יש פה את ד"ר ראדי שאהין, שהוא מנהל המחלקה הנוירולוגית בזיו.

אז אנחנו תיכף נשמע גם אותו.

אנחנו רוצים שיהיה תִקנון ומימון חלקיות משרה לאחות פרקינסון, שזה המינימום הנדרש לצוות רב מקצועי. אנחנו חושבים שזה נכון שתהיה יצירת תמריץ לנוירולוג מומחה שיסכים לבוא למרכז הרפואי זיו, או שייצא מבית החולים זיו ויעבור התמחות.

אנחנו מבקשים וחושבים ששינוי מעמד של מרפאה נוספת למעמד של מכון, כזה שרשאי להכשיר נוירולוגים למוקד פרקינסון, תאושר כאמור מרפאה נוספת על השתיים שקיימות היום ועל איכילוב.

פתיחת דיאלוג עם משרד הבריאות וקופות החולים כדי להגדיר את סטנדרט הטיפול הרב מקצועי לחולי פרקינסון. כלומה מה התקן לצוות כזה. מה הן המדרגות בתקנון. מה הוא המינימום ההכרחי, מה הוא המצב של הצוות הבסיסי וצוות אופטימאלי, ותכנית יישום שמגובה בתקציב ולוח זמנים.

תודה. עמיר, מעבר לדרישות, בוא תסביר לנו באמת מה נדרש כדי להתמודד עם זה. לא כל הנוכחים יודעים, כמו שאני לא ידעתי ובאמת הסברת וסברת את אוזני מה זה נקרא להתמודד, מה החשיבות של לפתוח מרכז במקום כזה או אחר.

אני אתן שתי דוגמאות שגם נתתי אותן בשיחה איתך.

בשמחה.

אחד מהמקצועות בצוות הרב מקצועי זה פיזיותרפיה. פיזיותרפיה עוזרת לחולי פרקינסון, שאחד הדברים שנפגע להם זה שיווי המשקל. הם נוטים ליפול והנפילה מסבכת את מצב המחלה. זה בגין אחד מגורמי המוות הדי בולטים של מחלת הפרקינסון. פיזיותרפיה מאמנת את החולה להימנע מנפילות, או אם נופלים נופלים כמו שצריך ולא שוברים את הירכיים וכל מיני דברים שלא צריך לשבור.

מקצוע נוסף, שיש לנו כאן נציגה בכירה שלו - - -

למה את לא יושבת סביב השולחן? יש מקום פה.

הוא הנושא של קלינאות תקשורת. לא בעניין של דיבור, שגם עבור זה אפשר להיעזר בקלינאי תקשורת, אלא בעיקר בנושא של חנק, של סכנה שהחולה ינשום דברי מזון לריאה וייחנק כתוצאה מכך. כלומר הנושא של צוות רק מקצועי זה לא איזה Nice To Have - זה פיקוח נפש.

תודה רבה על דבריך החמים והכל כך אמיתיים, שקשה להבין למה לא עושים את זה מזמן.

עושים את זה דרך אגב - - -

הוא אומר שלא בצפון, אין בזיו.

אבל - - -

אז כל הדיון הוא על הפער הגדול בטיפול בחולי פרקינסון בין המרכז לפריפריה. זו מהות הדיון.

אני אבקש בבקשה לשמוע את גברת נהידה עיסוואי, ואם אני א ומרת את השם לא נכון, אז נא לחזור לפרוטוקול.

אמרת נכון.

בבקשה נהידה.

כן, אני מהמגזר הערבי ורציתי להגיד לכם שיש לנו כל כך הרבה קושי במגזר הערבי, שאנחנו מתביישים להגיד שאנחנו חולי פרקינסון. לחלק גדול של אנשים שהם חולי פרקינסון קשה אפילו לצאת מהבית. אני מכירה הרבה אנשים מהכפרים שלנו, שקשה להם מאד להגיע לבתי החולים שיש בהם מרפאות הפרעות תנועה ובגלל זה הם הולכים לרופאים לא מומחים, שנותנים להם כל כך הרבה תרופות, נוירולוגים שאינם מומחים בפרקינסון, והם ממלאים אותם בתרופות. כשאנחנו הולכים למרפאות של הפרעות תנועה בבתי חולים, הם מתפלאים למה אנחנו מקבלים כל כך הרבה תרופות שאינן מתאימות לנו.

לדוגמא, אני למשל לוקחת גירוי כל שבועיים, שאני צריכה לנסוע מיפיע עד חיפה - - -

אנחנו שכנעות. יפיע-יקנעם זה קרוב.

כן. פעם כל שבועיים, שלוש ארבע שעות בשביל שאני אקבל גירוי בבית החולים?

באיזה בית חולים, גברת?

רמב"ם בחיפה.

כמה זמן נסיעה זה מיפיע?

אם אתה נוסע מיפיע בבוקר, בשבע וחצי, אתה מגיע בשעה תשע וחצי בפקק של חיפה. אתה מכיר את חיפה.

כן, אני מכיר, בגלל משפחת מסעד, שאנחנו בקשר טוב איתם. אבל בשבע וחצי עוד לא יצא לי לצאת מיפיע, אז רציתי לדעת.

אבל יצא לנו להיכנס שבוע שעבר בתשע וחצי בלילה, איציק ואני.

אני אומרת גם לחבר הכנסת איציק שאנחנו למדנו ביחד באורנים. עכשיו כשהוא נכנס אני נזכרתי בו. למדתי איתך באורנים לפני 10 שנים.

כן?

כן.

מצטער, בגיל 37 הזיכרון זה לא מה שהיה פעם.

נראה לי שהוא מתגרה בנו. הוא הכי צעיר פה ועוד אומר לנו על זיכרון. נו, מה דעתכם?

אז מה אנחנו נגיד, בני 56-57?

אז אני רק רוצה לומר לפרוטוקול, זה לא בהקשר של הדיון, אבל בכל זאת. אתמול החליטה מכללת אורנים להעביר את כל המנקים והמנקות שלה והשומרים והשומרות, להעסקה ישירה וזה דבר חשוב מאד. זה לא קשור לדיון, אבל אם כבר אמרת.

אבל אם אתם כבר בבית הפרלמנט, אז בואו נעדכן. כן, נהידה.

אז רציתי לבקש אם אפשר לפתוח מרפאות במגזר הערבי, כי אין מודעות למחלה הזאת. כמו שאמרתי מתביישים. אנשים לא יוצאים לעשות פיזיותרפיה, הידרותרפיה, שזה כל כך מקל על חולי פרקינסון. וזהו.

אני יכול לשאול משהו?

בטח.

אני רוצה לשאול, עמיר, אולי אתה תענה לי, מה ההבדל, או בוא נגיד ככה: המרכזים שאותם אנחנו מבקשים להקים, הכוונה איזה טיפולים שמקבלים היום בהם ורוצים שהחולים יקבלו בהם ואיזה טיפולים מקבלים בקופות החולים ובמקומות אחרים. תעשה לנו רגע סדר.

אתה רוצה לענות? אני חושב שאם פרופ' גלעדי יענה זה יהיה יותר נכון.

אני אנסה אולי לתת סקירה קצרה. המרכזים הרב תחומיים - - -

תציג את עצמך.

הוא דיבר, ד"ר גלעדי.

אני פרופסור גלעדי, אני מנהל את המערך הנוירולוגי באיכילוב. המרכזים לפרקינסון היום הם רב תחומיים. הם מאפשרים טיפול על ידי רופא, אחות ייעודית, קלינאית תקשורת כמו ד"ר מנור, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים. לטיפול במחלה לא מספיק שיהיה רופא טוב, צריך שיהיה איתו צוות רק מקצועי מיומן למחלה. בקופות החולים היום אין את השילוב הרב מקצועי. מטבע הדברים ההתמחות בתחום הפרקינסון מאפשרת גם שימוש בטכנולוגיות החדשות שהיום נכנסו, שזה משאבות, מזרקים, ניתוחים מוחיים. את כל הדברים האלה, רופא שלא מתמחה בתחום באופן ספציפי, פחות נוטה להציע ולכן אוכלוסייה שלמה לא מקבלת היום דברים.

רק כדוגמא, לפני שנה נכנס לסל טיפול בדואודופה, שזה משאבה שמזריקה את התרופה ישירות לתוך המעי. במהלך השנה האחרונה יש כ-100 חולים בארץ. באזורים שאנחנו מדברים עליהם יש אולי אחד או שניים. זה הפערים.

סליחה, אבל מה זה אוכלוסייה שלא מקבלת את הטיפולים?

אוכלוסיית חולי פרקינסון שגרים בצפון, במקומות שלא מגיעים למרכזי - - -

אתה מבין את זה, חבר הכנסת איתן ברושי? כי אני לא.

אני בא משם. מגיע להם קנס כי הם בחרו לגור במקומות שהרוב לא רוצה לגור.

אתה מקבל שירותים לפי איפה שנולדת.

לא, זה רק בישראל יכול להיות.

תשאל את ד"ר שאהין, שהוא מנהל המחלקה בצפת, כמה חולים עם דואודופה יש לו, שזה טיפול בסל.

אז אנחנו באמת ניתן.

אבל אתה מפריד גם בין בתי חולים ממשלתיים לקופות חולים?

רגע. תודה לפרופסור גלעדי. אנחנו ניתן את זכות הדיבור לדוקטור, פרופסור - - -

לא חשוב.

לא, זה כן חשוב.

זה לקח עוד כמה שנים לימודים, לא?

אנחנו יודעים כמה עבדת על כל תיזה.

דוקטור ראדי שאהין. אז חברה, תכתבו לי פרופסור ולא דוקטור. אבל לא נורא.

אוקיי, קודם כל אני מתנצל - - -

גם פה אני טועה, זה לא דוקטור, זה פרופסור?

לא, לא. אני לא רוצה לחזור על מה שניר אמר, אבל עם עמיר, ניר ובית החולים, אנחנו מנסים כבר כמה שנים לקדם את הסיפור הזה להקים מרכז לחולי פרקינסון. אגב, מנהל בית החולים שלנו רצה להגיע איתי לישיבה הזאת, מכיוון שהדבר מאד מאד חשוב לי - - -

איזה בית חולים?

בית החולים זיו בצפת. וכל מה שאני אומר כאן מקובל עליו והוא מחזק את ידינו והלוואי שנצליח להגיע למשהו, כי הוא מוכן להשקיע את המקום, את כל מה שנדרש מבית החולים. הבעיה שלנו בבית החולים זו בעיית המשאבים.

תרגם לי את המילה משאבים לפרטים שאני מבינה.

משאבים זו תקינה שתהיה לפונקציות השונות שניר ועמיר כבר הזכירו אותם, שזה פיזיותרפיה, קלינאי תקשורת - - -

נוירולוג ראשי.

רופא מומחה בתחום וזה לא פשוט.

ואחות.

אני הכשרתי רופא ממרכז הארץ בזמנו, שלחתי אותו לפילושיפ בקנדה, סיים, אבל לצערי הוא חזר למרכז הארץ. יש בעיה. לכן אנחנו צריכים - - -

למה? למה הרופאים בוחרים לעבוד במרכז הארץ?

א' במקור הוא ממרכז הארץ, מירושלים והוא חזר לירושלים, חזר להדסה במקום לחזור לצפת, למרות כל מה שניסינו לעשות. היום אני כבר למדתי. יש לי בתחומים אחרים ששלחנו אותם ליפלושיפים, חזרו מכיוון שהם מהצפון והם גרים באזור. במידה ויהיו לנו את המשאבים שדיברנו עליהם, אנחנו נוכל לטפל בעצמנו ב - - -

תסלח לי, יש תמריץ, אם רופא מחליט לעבוד בבית החולים זיו, האם הוא יקבל תמריץ כספי?

אני לא יודע, אבל אני יכול לומר לך דבר אחר. אם יגיע רופא לבית חולים בפריפריה, העלות שלו מתחילה ב-300,000 שקלים, רק המעבר שלו. שום דבר אחר לו. שהוא מעתיק את המגורים שלו ממקום למקום, זה מתחיל ב-300,000 שקלים. זה לא פשוט.

הבנתי.

היו מענקים, הופסקו. כרגע אני מקווה שחזרו חלק מהמענקים האלה. אבל יתרה מזאת, לא כולם ציונים ולא כולם פטריוטים שרוצים להגיע לפריפריה.

זה נחמד, שצריך להיות ציוניים כדי לקבל שירותי בריאות.

נכון, נכון מאד. אני אומר לך ואני אומר את הדבר הזה בצער רב, מכיוון שאנשי הפריפריה הם לא נופלים מאנשים אחרים. יש אלפי חולי פרקינסון בפריפריה, יותר מ-2,000 חולים שאין להם מענה. מה שאמר לגבי - - -, כבר שלושה חולים, כי אני לא מצליח במשאבים שיש לי היום, לקיים יותר מזה. ולא רק זה. אם אני רוצה היום לתת לחולה כזה, אני חייב להוריד מאפילפסיה או משבץ, או מדברים אחרים.

תסבר את אוזני. כשבית חולים רוצה להקים מחלקה חדשה ומבקש תקינה, הוא מבקש ממשרד הבריאות?

בוודאי.

האם הבקשה הוגשה?

הדיבור עם משרד הבריאות קיים והתשובה הראשונית בהתחלה הייתה שכרגע - - -

גורנישט.

משהו כזה. את אולי מרשה לעצמך לומר, אני לא כל כך.

זה מגיע אלינו לפורום יחידות - - -

תיכף אתה תשיב, בסדר?

אבל אפילו עדיין לפני היחידה, אנחנו עוד לא ביקשנו אפילו יחידה. רק תתנו את התקינה ואנחנו נסתדר עם זה.

הבנתי.

אבל זה איננו. אין תקינה לכלום. את המקום יש לנו, את האמצעים, זאת אומרת התשתיות קיימות, אך רק אם יתנו את המשאבים שנוכל לאייש את זה, זה הדבר שיכול לעזור.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

גברתי יושבת הראש, חברי הכנסת והשותפים לדיון החשוב הזה. זה הדיון השלישי שאני משתתף בו היום כמי שבא מהצפון והיה ראש מועצה בעמק יזרעאל. אני בא עכשיו מדיון על אילת והערבה הדרומית והתיכונה. אני יכול לומר שאין פער יותר גדול בין הצהרות המדינה והממשלה על הצורך בפיזור אוכלוסייה והקיפוח המתמשך בנושא הבריאות במיוחד. אז על זה אפשר לומר בין אמר לעשה יש ת"ק פרסה.

אני חושב שזה לא פער שאפשר להשלים איתו, בטח לא לאורך זמן, ועם כל הכבוד ליום ויש פה חברים שעוסקים בזה וגם אני מלווה את הנושאים האלה, אני חושב שצריך לקבוע כבר דיון בקרה תוך זמן קצר אחרי הפגרה, כדי שנראה מה קרה ולא נסתפק רק בדיבורים. הפער הזה הוא בלתי נסבל ואני רוצה להאשים קודם כל את הממשלה, וגם כשליצמן הוא כבר סגן שר ואני באמת מעריך אותו, יש פה פער עצום. אין מדיניות ממשלה ברורה. אין מפת עדיפות לאומית לנושא הבריאות. אין תכנית לאומית לנושא הבריאות והחלוקה ההיסטורית אנכרוניסטית של קופות חולים היא לא רלבנטית, משום שמה שמעניין את האזרחים זה תשובות ולא הסברים בלי גבול.

לכן אני חושב שמה שנדרש פה זה תכנית לאומית. תראו, עם כל הכבוד, הייתי ראש מועצה אזורית, אומרים מועצה טובה, זה לא בכוחם של ראשי הרשויות. שאלת הבריאות, גם התעסוקה, אבל זה לא הנושא היום, היא שאלה של הממשלה ולא של ראשי ערים וראשי רשויות.

בית חולים בצפת וגם בנהריה התמודד ומתמודד עם הטיפול בפצועים הסורים כדוגמא. הממשלה לא טיפלה בבתי החולים כפי שהטילה עליהם את המשימה החשובה הזאת. לכן אני אומר, אני לא מכיר פה את כל הנוכחים, אני בא מדיונים אחרים, אני חושב שצריך לדרוש מהממשלה, גם בתשובה לדיון הספציפי הזה, תכנית בתקצבי 2019 שאנחנו אמורים לאשר אותו כאן תוך חודשיים. עד ערב פסח הממשלה רוצה לאשר את תקציב 2019 וחוק ההסדרים.

צריך שתהיה פה דרישה מהציבור הרחב ומגורמי הבריאות לממשלה, גם אם יהיה איום על קיומה – מההיבט הזה אני מדבר, לא על שאלות אחרות – לא ניתן להשלים עם פערים כאלה וצריך לסגור את הפערים בתקציב 2019, או לפחות לצמצם אותם. לא יכול להיות שמי שממלא את השליחות של לחיות במקומות הרחוקים, כולל המגזר הערבי, יקבל שירותים נחותים לעומת המרכז. גם בתרומות. תראו, בית החולים פורייה לא מסוגל להקים את מרכז השיקום, כי דורשים ממנו 40 מיליון שקלים מתוך ה-150 של השתתפות עצמית. איפה נשמע דבר כזה?

תראו, אני גיליתי חוק מאד מעניין בפיזיקה, שבישראל כל הנחלים זורמים לים וכל הכסף לתל אביב. בסופו של דבר, אני אגיד לכם עוד חוק בפיזיקה - - -

האם אתה מתכוון לצוללות?

לא, אני מתכוון למה שאני אומר ואל תערבבו את הכל עכשיו. זה רק מטשטש את הבעיה אם מתחילים להתעסק עם הכל. אני אגיד לכם עוד בעיה בפיזיקה. רק תלמדו שבישראל שום דבר לא מגיע בגרביטציה. הכל בכוח המשיכה. ככה זה. הכל בכוח המשיכה.

עכשיו אני אומר לכם, חברי פריפריה, אתם יותר מדי שותקים. אתם יותר מדי מקבלים הסברים שלחלקם אין שום חשיבות. אני רוצה לומר שאסור לחלק את הבריאות לפי חלוקה מוניציפאלית. בעדין הכפר הגלובאלי אין שום חשיבות לגבול המוניציפאלי וגם לא ערבים ויהודים. אנחנו משבחים את השירותים בנצרת ורבים מקבלים. רבים מקבלים שירותים בשפרעם. בטח מנהלי גם בית חולים בצפת וגם בנהרייה עם ערבים. אין שום חלוקה כזאת של יהודים, ערבים או כל חלוקות אחרות. יש חלוקה של אזור צפון, של מרכז, של דרום וצריך לעשות שוויון יותר גדול.

אני אומר לכם: תפסיקו לשתוק. תלחמו על מה שמגיע לנו כאזורי הספר והפריפריה. תודה.

תודה רבה. נשמע את יעקב פטרושקה. אתם עושים לי מבחן היום, בבקשה. למרות שאתה מהדרום.

יעקב פטרושקה, ובאמת אני פה יוצא דופן, הגו'קר שהגיע מבאר שבע.

אתה לא היחיד.

אז נלקחה לך הבכורה לג'וקר, אבל בבקשה.

אני מפורום בריאות דרום ואני באתי לפה לזעוק את זעקתם של חולי הפרקינסון בדרום. למרות שבאר שבע היא המטרופולין של הדרום ויש מרכז פרקינסון בבית החולים סורוקה, אל לנו לשכוח שבית החולים סורוקה הוא בית החולים היחיד בין אשקלון לאילת. חצי ממדינת ישראל מקבלת שירות מבית חולים אחד. ומי שצריך לקבל שירות מסורוקה וגר במצפה רמון, יש לו קצת בעיה. ואם הוא לא יכול לקבל את השירות בסורוקה והוא צריך להגיע לאיכילוב בשביל זה, אז הוא בכלל בבעיה.

המרכז בסורוקה, עם כל החשיבות שלו, הוא קטן, הוא לא מסוגל לתת מענה לכל חולי הפרקינסון בדרום. התורים מאד מאד ממושכים ומה שהכי גרוע, ופה אני באמת זועק את זעקתה של ידידתי יהודית סדן, ש - - -

קראנו את המכתב של יהודית שמשתרע על מספר עמודים, באמת מנבכי ליבה, את הקשיים של ההתמודדות, איזה סוג של טיפולים, את הבירוקרטיה בה היא נתקלת, האטימות שלעתים מלווה.

כן, אבל הבעיה החשוב בעיני זה שהיא הייתה בטיפול, היא קיבלה תרופות לא מתאימות שהרעו את מצבה ואין עם מי לדבר. התור הבא הוא בעוד שלושה חודשים. מה עושים בינתיים?

שלושה חודשים זה טוב. זה מוקדם.

עזוב, אבל אתה על תרופות לא מתאימות. עזוב אם אתה מחכה עם מה שיש לך, אבל כשמה שיש לך, החליפו לך תרופות והתרופות לא מתאימות ואין עם מי לדבר, מה עושים? מתים? כואבים? מה עושים?

זאת רק הזעקה של הפרקינסון. יש לי הרבה זעקות מהדרום, אבל לא לוועדה היום.

תודה. לפני שאני אתן למשרד הבריאות אני רוצה בבקשה לשמוע את מנכ"לית העמותה ריקי נבון, בבקשה. בין היתר נמצא פה רון. רוני? אני רוצה להודות לך על שהבאת לנו את הנושא הזה, אחרי שסיפרת לי ולא יכולתי ורציתי כמה שיותר מהר לקיים את הוועדה הזאת ולהצטרף. אז תודה.

תציגי לנו מי זה רוני.

הוא יציג אחר כך את עצמו. בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לזעוק את זעקתם של בני הזוג של החולים שמלווים אותם ביום יום. בעלי חולה 23 שנים. חלה בגיל 50 ועוד הלוואי ויהיו "ימים רבים וטובים", נוספים.

ישנו מחקר שמדבר על 80% מבנות זוג של חולים, שאינן מטפלות בעצמן. זאת אומרת אנחנו מעמיסים על מערכת הבריאות את הבעלים שלנו או בנות הזוג החולות וגם את בני הזוג המלווים. אף אחד לא רואה אותנו. אנחנו שקופים. אנחנו מלווים את החולים למרכזים רפואיים, מסיעים אותם, היות ובשלב מסוים חולה פרקינסון מפסיק לנהוג בעצמו. אז אשריך וטוב לך שאתה עדיין נוהג, אבל זה באיזה שהוא שלב מפסיק. ואז בת הזוג או בן הזוג של החולה מסיע, מלווה ובאיזה שהוא שלב זה קשה. זה עמוס מדי. 4 שעות, 3 שעות נסיעה למרכז רפואי זה קשה מאד. ותדמיינו לעצמכם נסיעה כל כך ארוכה, עם כל הצרכים של הדרך, לאיזה מצב מגיעים ואז מפסיקים לטפל.

זה מעמיס מאד ואומרים אוקיי, אז נלך לא אחת לחודשיים, נלך אחת לארבעה חודשים, לשישה חודשים - - -

ובעצם במקום שאנחנו יכולים לתת איכות חיים טובה יותר לאותו חולה ולמשפחתו ולבת זוגתו במקרה הזה, מדינה מסירה את היד. איך את אמרת לי קודם – זה מסע. זה מסע ארוך. לעתים מסע קשה.

כן, מחלת פרקינסון היא מסע של יום יום, שעה שעה. מי שמכיר את מחלת הפרקינסון, זה בדיוק זה.

תודה רבה. את רוצה עוד משפט?

עוד משפט לנהידה. אנחנו אתכם, עם המגזר הערבי. אנחנו העמותה, מנסים, משתדלים לעזור והלוואי ונצליח ביחד.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה. שמך לא מופיע אצלי, אז בוא תגיד את שמך בקול ואת תפקידך ובשמחה.

פרופסור גל איפרגן, מנהל המחלקה הנוירולוגית בסורוקה וסגן מנהל בית החולים. בבאר שבע אכן המצב קצת יותר טוב מאשר בצפון. בדרום בכלל המצב קצת יותר טוב מאשר בצפון בתחום הפרקינסון, אבל הוא לא באמת טוב, כמו ששמענו. יש מרפאת פרקינסון, שמתקשה לעמוד בעומס של הפונים. יש בנגב סך הכל 3,500 חולי פרקינסון רק של הכללית ומאד מאד קשה לעמוד בעומסים האלה.

מפת הפרקינסון בדרום נוסדה מזה שכולנו הבנו שהדבר הזה מאד מאד חשוב, אבל צריך להבין שכשאנחנו - - -

אז כמה רופאים יש לכמה מטופלים?

יש לחלק שלהם שמטופל בסורוקה רופא שחלק מזמנו מוקדש לנושא הזה ויש חצי אחות.

לכל כך הרבה חולים?

כן.

אז כל כמה זמן מקבלים תור במקום הזה?

ההמתנה לתור כרגע עומדת בערך על שלושה חודשים, כמו שנאמר.

וואו.

אבל צריך להבין שצריך קצת להרחיב את הצמצם כשמסתכלים על זה. כי למעשה רופא שעכשיו ייעדנו אותו לטפל בפרקינסון והכשרנו אותו לטפל בפרקינסון, אנחנו אומרים לו עכשיו תשקיע את הזמן בלטפל בפרקינסון, זה נוירולוג שעכשיו לא טיפול בחולי אפילפסיה, חולי שבץ, חולי What Ever, שכולם צריכים טיפול וכולם חשובים. אם אנחנו מדברים על מרכזים רפואיים גדולים - - -

אז יש מחסור בנוירולוגים?

שנייה. במרכז הארץ, הרי שבבתי החולים הגדולים אנחנו נמצא על 30-35, 40-45 נוירולוגים. אצל ד"ר שאהין יש 9 - - -

8.

8, וזה כולל המתמחים.

ואני אישרתי פנסיונר בכדי שיעשה את זה. אין.

זה מטורף.

אצלי בסורוקה אנחנו 12 נוירולוגים, כולל מתמחים שחצי מהם מתמחים בכלל. כאשר אנחנו - - -

באיכילוב יש 60 רופאים.

באיכילוב יש 60 נוירולוגים. בשיבא הם סביב ה-35, בבלינסון - - -

יותר. קרוב ל-40.

אנחנו מדברים שם על מספרים כאלה בבתי החולים האלה.

אגב, ה-8 זה כולל מתמחים, זה לא מומחים.

כן, כללנו מתמחים בתוך זה.

כן, אני כבר קלטתי אתכם.

ה-12 נוירולוגים בסורוקה כוללים שישה מתמחים. כאשר אני לוקח פיזיותרפיסטית ומצמיד אותה לנושא הזה, היא עכשיו לא מטפל במישהו שנפגע בתאונה - - -

ויש לך גם קלינאית כמו שהם אמרו?

יש קלינאות תקשורת בבית החולים, מספר מאד מצומצם של קלינאיות תקשורת, שמטפל גם בהפרעות שמיעה אצל תינוקות, שמטפל גם בילדים עם הפרעות שפה, שמטפל בעוד 1,001 דברים. הקצאה של מישהו כזה לטיפול בפרקינסון אומרת לא לטפל במישהו אחר. כלומר אנחנו נמצאים בתעדוף.

רפואת המוח בכלל ונוירולוגיה בפרט, זה תחום שלפני 20 שנה לא יכול היה לעשות כלום. לא ידענו לעשות שום דבר. כשאני הייתי מתמחה הייתי מטפל בחולה עם שבץ מוחי במיון, היינו שמים אותו בחדר 9 במחלקה ומתפללים. רפואת המוח השתנתה מאד. גם בפרקינסון, לפני 20 שנה ידענו לעשות מעט מאד וכנ"ל בתחומים אחרים ברמת המוח. כאשר היום אנחנו מסוגלים לעזור לאנשים, התקנון של המחלקות הנוירולוגיות, ההקצאה של - - -

אז זה ממש עצוב. היום יש יכולת, אבל אין תקינה.

נכון.

היום יש יכולת, אבל אין תקציב.

קיים פער תקינה. בעוד בבתי החולים הגדולים במרכז הוגדלה התקינה, הורחבו השירותים, הרי שהתקינה באזורי הפריפריה בעצם לא השתנתה בתחומים של רפואת המוח. ואז למעשה עומדים אצלי שישה רופאים בכירים ומטפלים בשבץ מוחי ומטפלים באפילפסיה ומטפלים בפרקינסון ומטפלים ב-What Ever, בכל מגוון תחלואת המוח ועושים את אותה עבודה שבאיכילוב עושים 50 איש, 45 אנשים, מומחים. זאת בעצם הליבה של הבעיה.

אמירה שנייה. טיפול בפרקינסון לא חייב לקרות בבית חולים. הטיפולים הרב מקצועיים שעליהם אנחנו מדברים, חוץ כמובן מדברים שמחייבים אשפוז או מחייבים כירורגיה ורוב חולי הפרקינסון, רוב הזמן לא מקבלים דווקא טיפולים שהם כירורגיים או אשפוזיים, רוב הזמן הם אמבולטוריים. הטיפולים האלה יכולים להינתן גם בקהילה. המודלים שצריכים להיווצר בפריפריה הם כנראה מודלים שונים מהמודלים התל אביים. יש מקומות בעולם שבהם האוכלוסייה מפוזרת, משתמשים בטלא-מדיסן בתחומים כאלה, גם בטיפול בפרקינסון. אצלנו כמעט ולא.

אבל סיפור הליבה הוא סיפור של הרחבת התקינה בפריפריה, הרחבה הרבה מעבר למה שהיא היום, כדי שאפשר יהיה להקצות את האנשים.

אמירה אחרונה. חבר הכנסת ברושי אמר שאלה ממלאים את השליחות של לגור בפריפריה. אנחנו לא ממלאים שום שליחות. אנחנו גרים בפריפריה כי אנחנו רוצים לגור בפריפריה. זו לא שליחות. אנחנו רוצים את החלק שלנו בעוגה.

לא, אבל מילא אם זה היה באותה קורלציה. פחות תקינה, אנחנו גם פחות חולים בפריפריה, אז היינו אומרים דיינו, נכון?

בדיוק ההיפך.

אויר טוב יש לכם.

לצערי הרב התפרסם לפני חודש מחקר שמתים יותר בצפון. בבקשה, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

שמי יצחק גרין, אני מנהל מרכז השיקום של אגודת עזרה למרפא של הרב פירר ואני רוצה להתחבר למה שאמר פרופסור איפרגן, שטיפול בחולי פרקינסון לא חייב להיות דווקא בבית חולים. מרכז השיקום שלנו קיים כ-15 שנה. לפני כשנה וחצי פתחנו תכנית שיקום מיוחדת לחולי פרקינסון. מי שיזם אותה הוא פרופסור ניר גלעדי ואחרי מספר חודשי היערכות והכשרה ולימוד משותף עם פרופסור גלעדי והצוות שלו, אנחנו התחלנו לטפל בחולי פרקינסון.

הטיפול הוא במחזורים של שמונה שבועות, שלושה ימים בשבוע, כל יום 5 שעות. עד היום סיימנו אצלנו כבר שמונה מחזורים, בסביבות 20 חולים במחזור. זאת אומרת היו למעלה מ-160 איש. מה שאנחנו מציעים לאנשים שמגיעים אלינו זה פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, בריכה הידרותרפית, תנועה וריקוד, ייעוץ דיאטטי, אגרוף, ברידג' - - -

למה צריך ייעוץ דיאטטי?

כי לחולי פרקינסון יש בין השאר גם בעיות בתחום הזה.

אין להם מה לאכול.

יש בעיה שאין? אני צריכה להבין. זה ממש ממש קשה.

זו מחלה לא מומלצת כל כך.

א' שום מחלה לא מומלצת, אבל זה מומלץ שמישהו יתייחס לזה בכובד ראש וייתן את המענה המתאים, זה מה שמומלץ.

כן. אז מה שעוד אנחנו עושים זה תמיכה רגשית בעזרת עובדות סוציאליות. סדנאות תמיכה לבנות הזוג, מה שציינה קודם ריקי, סדנאות תמיכה שמועברות על ידי פסיכולוגים וסדנאות הדרכה לבני המשפחה, כי אין ספק שפרקינסון זו מחלה שכל המשפחה מעורבת בה.

כמו שאמרתי, עד היום סיימו אצלנו 8 מחזורים. מגיעים אנשים גם מהפריפריה. אנחנו אמנם נמצאים במכרז, אבל מגיעים אלינו אנשים מהפריפריה, מגיעים אנשים מעכו, מירושלים, מאשדוד, מרחובות, מכל רחבי הארץ. היו גם שני אנשים שהגיעו במיוחד מארצות הברית.

מה התפוסה של המקום? כמה המקום יכול לקבל?

20 איש במחזור. 20-22 איש במחזור.

יצחק, רק לומר שבעקבות הניסיון הזה הגשנו בשנה שעברה לסל את המודל של שיקום פרקינסון וזה אפילו לא עלה לדיון ראשון.

כן.

אני משתדלת לא להיות צינית ולהגיד איזה דיונים עולים. למשל אתמול עלה החוק שצריך לשלם עכשיו על האגרה של הבגרות. על זה השקענו 4 שעות במליאת הכנסת.

הצוות של עזרה ומרפא עובד עם שיתוף פעולה מלא של הצוות של פרופסור גלעדי. אנחנו רואים בהחלט תוצאות טובות מאד. הכל יחסי כמובן, אף אחד לא יצא מאיתנו בריא, לא צריך להגזים, אבל בהחלט אנחנו רואים תוצאות טובות מאד. אנחנו רואים שיפור ברמת העצמאות, אנחנו רואים איכות חיים טובה יותר. אנחנו רואים שיפור בשיווי המשקל, מהירות ההליכה, יציבה נכונה, איכות ה - - -

זאת אומרת שאתה בעצם מראה לנו שאפשר. שאפשר, כדי לתת לאותו אדם, לאותו איש או לאותה אישה שחלו במחלה הזו – לא שביקשו אותה – להקל, לגרום להם טיפה ליותר איכות חיים, למצב שהם יוכלו לתפקד ולעשות את הדברים.

אנחנו רואים אנשים שמצבם השתפר בצורה משמעותית. אנחנו רואים אנשים שבמשך שנים הסתגרו בביתם משום שהתביישו מהמחלה, כמו שצוין קודם. התביישו במחלה, לא רצו להיות מעורבים באיזו שהיא פעילות חברתית. אנשים שהתביישו לאכול באיזו שהיא מסגרת משפחתית או חברתית, משום שהיו להם בעיות בליעה קשות. הדברים האלה ניתנים לשיפור. שוב, הכל בפרופורציה. הדברים ניתנים לשיפור וזה בהחלט אפשרי.

תודה רבה.

נקודה נוספת. אנחנו לא גובים כסף עבור הטיפול. כל הטיפולים האלה – 120 שעות שכל אחד מחולי הפרקינסון שמגיעים אלינו מקבל – כל הטיפול האלה ניתנים בחינם.

אז מי מממן את זה?

תרומות. פילנתרופיה.

ישי אוסטפלד, מנכ"ל - תציג את עצמך. עוד לא הצלחתי להתרגל לכתב של אריאלה. אתה רשמת?

צהריים טובים. שמי ישי אוסטפלד ואני המנהל הרפואי של הביטוח הלאומי. ראשית אני רוצה להודות על ההזמנה ליום החשוב הזה. אני עובר מוועדת כנסת אחת לשנייה, יש בהן דיונים מאד חשובים לבריאותה של אוכלוסיית מדינת ישראל. אז תודה רבה שהזמנתם אותי.

תודה לך שבאת.

ראשית, חשוב לי להדגיש שהביטוח הלאומי בשנים האחרונות עובר מהפכה, שאנחנו קוראים לה מהפכה לבנה. אנחנו הופכים את הרפואה למקצועית ולאחת כזו שרואה לנגד עיניה את טובתו של החולה. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו הרופאים בביטוח הלאומי וחלק מהרופאים שיושבים פה, עובדים גם בביטוח הלאומי, רואים לנגד עיניהם בראש ובראשונה את טובת החולים.

לגבי הדיון הזה בפרקינסון, צריכים להבין שאנחנו לא אחראים למרפאות פרקינסון. אנחנו אחראים לטיפול, סליחה – אנחנו אחראים למתן גמלה לחולים. היות וכך, בשנתיים האחרונות חידשנו את הסעיף שעוסק בפרקינסון. לפני שנתיים התפרסם סעיף חדש, מצוין, שנכתב ביחד עם הרופאים שיושבים פה. סעיף שמעניק בצורה נכונה ובאופן מודרני את הזכויות כפי שמחלת פרקינסון נתפסת היום. אז בעניין הזה אני - - -

כיצד היא נתפסת?

נתפסת מבחינה מקצועית. זאת אומרת כפי שהיא נתפסת מבחינה מקצועית.

אוקיי, עם אחוזי נכות שצריך גמלה.

החלוקה החדשה של הגמלה היא בהתאם לדרך המקובלת לאבחון של פרקינסון והסעיף החדש מאפשר לתת גמלה שהטווח שלה הוא מ-10% ועד 100%. כך שבעניין הזה אנחנו אנשי בשורה. הסעיף התפרסם כבר לפני כשנה. כתבנו בעקבותיו חוזר שמבהיר לכל הרופאים כיצד לנהוג ואנחנו פועלים כך.

תודה רבה.

יש לי שאלה, בבקשה. בביטוח הלאומי - - -

סליחה, רק צריך לומר שם לפרוטוקול ואז תשאל בכבוד.

טמיר שמואל ממגדל העמק. אני רוצה לשאול האם הביטוח הלאומי יודע שהפרקינסון רק מתקדם ולא חוזר אחורה?

כנראה.

הרפואה של הביטוח הלאומי יודעת מה שיודעת הרפואה בכל מקום אחר בארץ.

אני חשבתי שיש לזה תרופה.

לצערנו המחלה הזו היא מחלה שאין בה - - -

מרפא.

מרפא. יש טיפול שיכול לעזור.

לכן אני שואל – האם הביטוח הלאומי יודע מזה?

לא, מה שהוא שואל קצת בציניות – כבודו, אתה אמרת שהמנעד בין 10% ל-100%. השאלה האם - - -

בהתאם למצב התפקודי.

בדיוק. זה מה ששואל כבודו. הוא שואל האם אחרי כמה שנים שהמחלה מחמירה, הביטוח הלאומי מעדכן את אחוזי הגמלה בהתאם להתקדמות המחלה.

בוודאי.

יופי.

לוקח חזרה.

טוב, תודה רבה. אנחנו נמשיך. נציג משרד הבריאות, שם, תפקיד ונשמח לשמוע אותך.

טוב, קודם כל באמת תודה על ההזמנה. שמי ד"ר ישי פאליק. אני אדבר טיפה רחוק, כי לא בא לי לדבר ככה.

טוב, אנחנו מודעים לבעיה. אני חושב שבכנסת היה לפני 3-3.5 שנים דיון ועשו לכם נייר עמדה מאד יפה. נדמה לי שלי לוי עשתה לכם נייר. אני לא חושב שהשתנו מאז הרבה מאד דברים. שיעור הנוירולוגים בישראל לנפש, לפחות לפי נייר העמדה, עמד על 0.037, שזה איפה שהוא בין ארצות הברית למקומות מפותחים אחרים ל-100,000 נפש. יש לנו בערך 300 נוירולוגים בסך הכל בכלל מדינת ישראל, שגילם מתחת לגיל 65. לכן אין הרבה נוירולוגים.

אוקיי, אז אתה מתחת לממוצע.

אני חושב שיש פה הרבה פרופסורים.

מתחת לממוצעים.

בגיל.

כן. בגיל, כן. בכל מקרה, העלו פה ואמרת משהו מאד יפה קודם, שכל הנהרות זורמים אל כים והכסף זורם לתל אביב. כמשרד אנחנו לא יודעים לקחת את היד של אדם, שהחליט ללמוד רפואה ולכופף אותה ולהגיד לו תלמד נוירולוגיה, תתמחה חמש שנים במקצוע. יתר על כן, אנחנו לא יודעים לעשות את זה.

אתה יודע שבאילת לא היו מורים ומורות. באה מדינת ישראל, נתנה להם משכורת כל כך גדולה, הגיעו מורים ומורות.

אז זה אני אדבר - - -

לא צריך לעשות את זה. כל מקום למתמחה מתמלא אצלי וכנ"ל גם אצל ראדי.

תנו את התקנים ואנחנו נדאג לרופאים. אין בעיה.

אנחנו נביא את האנשים, לא לדאוג.

אני מתחייב – אם תתנו תקנים – אני אמלא את המחלקה. אני אדאג לזה - - -

טוב. עד עכשיו שמרנו על סדר דיבור, אנחנו ניתן לו לומר את דברו, בבקשה.

אני מבטיח להתייחס לכל אחת מהנקודות הכואבות הללו, לאט לאט, אבל אנחנו נבנה את זה בצורה מסודרת.

בבקשה.

אז אנחנו לא יודעים לכופף את היד, אנחנו יודעים לתת תמריצים ולדבר על תמריצים, אבל אנחנו צריכים לזכור – וזה נאמר כבר קודם – שכלל הנוירולוגים לומדים במהלך ההכשרה שלהם לטפל גם בהפרעות תנועה למיניהן, ביניהן פרקינסון. האם יש בזה התמחות על? לא בישראל, גם לא בעולם. אין התמחות על בפרקינסון, יש פלושיפ- - -

רק שנייה, סליחה, פרופסור גלעדי, אתה אמרת שיש איזו שהיא אפשרות ללמוד בארץ, נכון?

אני אתייחס.

זה נקרא השתלמות עמיתים.

אני מתייחס, אני אסביר את הדברים. לפעמים המושגים קצת מתבלבלים.

טוב, אני לא מתחום הרפואה, אז תשתדלו לדבר שגם אני אבין וכל מי שנמצא פה מסביב יבין.

אז לא לקטוע אותי באמצע, אז אני אוכל להסביר את עצמי היטב.

ועכשיו אתה גם מחנך אותי, אז בבקשה.

תודה. יותר קל לי להגיד את זה ברצף, כי גם אני שוכח בגיל הזה ופרופסור גלעדי יעזור לי.

בבקשה.

אז שוב, במקצוע הזה כמו במקצועות רבים, אין לנו השתלמות עמיתים, אין לנו התמחות על מוכרת, אלא יש לנו התמחות, השתלמות עמיתים – שזה פלושיפ, שבזה ניגש רופא שלמד נוירולוגיה והוא מומחה במקצוע והוא משתלם יותר טוב בתחום מאד מאד מסוים. בזה יש לנו מעט אנשים שעשו את זה בארץ והיינו שמחים מאד שזה יקרה. לכן משרד הבריאות בשיתוף המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל – זה נשמע קצת מוזר – אבל בישראל ככה זה עובד. ההסתדרות הרפואית בישראל היא זו שאמונה על ההכשרה של הרופאים ולכן נפתחה השתלמות עמיתים.

אנחנו רוצים ואנחנו שוקלים לראות איך אנחנו יכולים לתקצב את זה כמו שאנחנו מתקצבים כבר את השתלמות העמיתים בשבץ מוחי. אז אנחנו ניתן – אני מקווה – אני לא יכול להבטיח – אבל אנחנו רוצים לתת כסף למרכזים שיוציאו מתמחים ואז המתמחים או יהיו ישרים ויחזרו למקום שממנו הם - - -

אנחנו נדאג לחתן אותם במקום, האישה תחזיק אותם.

זאת הדרך, דרך אגב.

הוועדה של פרופסור גרוטו דנה בזאת רבות - - -

אנחנו משרד שידוך.

לא, זה לא צחוק, כי מה שאת אומרת זו נקודה מרכזית. אם לבן או בת הזוג - - -

אגב, זה נאמר בחצי חיוך, אבל - - -

זו נקודה מרכזית שאנחנו מתקשים בגללה למשוך אנשים.

כשאתה בונה בית – זה תרתי משמע – בית זה בית.

זה לגבי ההשתלמות. אנחנו יודעים שיש לנו – אנחנו – משרד הבריאות – נותן כלים בידיהם של מנהלי בתי החולים למשוך רופאים. לגבי תקנון, יש - - -

אגב, יש רופאות נוירולוגיות בתחום הזה?

וודאי. פרופסור בלה גרוס למשל בנהרייה, היא מומחית גם בתחום הפרקינסון. אפשר לראות את זה בדף הבית שלה. אז יש נוירולוגיות, נוירולוגיות בכירות, מנהלות מחלקה, גם בצפון. כשאנחנו מדברים, שוב, אנחנו יכולים לתת כלים בידיהם של מנהלי בתי החולים ומנהלי בתי החולים מחליטים מה יותר חשוב להם באמצעים שאנחנו מעבירים לרשותם, כדי שהם יוכלו למשוך רופאים. ושוב, זה כבר נמצא בידיהם. זה נקבע על פי קריטריונים של מצוינות, זה נקבע על פי קריטריונים שהם יודעים ולכן השיחה במקרה הזה צריכה להיות עם ד"ר זרקה, כדי לעודד אותו.

אנחנו במשרד הבריאות, כשמגיעה אלינו בקשה להקמת יחידה, זה מגיע אלינו לפורום יחידות. קשה לי להאמין שאם תמציאו את האנשים – זו שאלת ביצה ותרנגולת – שמתאימים לנהל את היחידה, אנחנו לא נאשר אותם. אני אומר את זה - - -

לא, אני עכשיו לא מבינה.

כדי לקבל את - - -

רגע, כדי שתבין מה אני לא מבינה - ואני אשתמש בזכות הדיבור שלי - אני רוצה לשאול. אמר קודם מבית החולים זיו, שהם מוכנים להקים ויש להם מקום והם הגישו בקשה. אז מה אתם דורשים מהם?

לא, לא הוגשה.

לא הוגשה?

לא הוגשה.

אז אתה בעצם מבשר לנו פה שזה סך הכל פרוצדורה, יגישו בקשה ויקבלו?

לא. ביצה – תרנגולת. הם צריכים להראות לנו שיש להם והם צריכים למשוך בן אדם ואז הם יגידו - איך הם ימשכו אותו? הם רוצים שהוא יקבל מנהל יחידה, נכון? הוא צריך לעזוב את המרכז שבו יש לו פרנסה ולעבור למקום אחר כדי לקבל יוקרה ופרנסה.

אז אתה אומר כמו ציד כישרונות, פרופסור קראדי או ד"ר גל, לך תחפש מישהו - - -

לא, אז פונה אלינו ד"ר זרקה ואומר לנו תשמעו, מצאתי את הבן אדם המתאים, אני רוצה שתכירו עכשיו ביחידה הזאת, כדי שאני אוכל למשוך אותו אלי והוא יודע לעשות את זה, כי הוא עשה את זה בתחומים אחרים וכאשר זה יעלה לפנינו, אני מניח שאנחנו נאשר זאת.

אז אני רוצה לחזור על זה כדי שכולנו נדע, שבמידה ובית החולים זיו מוצא נוירולוג שאכן רוצה להגיע להיות מנהל יחידה, משרד הבריאות מאשר את זה. נכון, זה מה שהבנתי? הבנו את זה?

השאלה לא מה מאשר אלא השאלה מה משלם.

עכשיו לגבי תשלום, אז בואו נחזור רגע לסורוקה.

רגע, רגע, עכשיו הלחצת אותי. מה זה מאשר? אתה מאשר לי ללכת לסרט, אבל לא נותן לי כרטיס לסרט?

אני אומר, שנייה - - -

אז בשביל מה אני צריכה את האישור, אם אתה לא נותן לי תקינה וכסף?

אבל צריך להבין את זה. לא כל מקום-. מנהל יחידה זה כסף. זה לא שאנחנו - - -

לא חשבתי שהוא מתנדב.

יפה, אז אם הוא לא מתנדב, אז צריך לאשר, צריך להראות לנו את הנחיצות ולהראות לנו שבאמת זה המקום ואז אנחנו מאשרים את זה, כי זה עוד תוספת תקציב שבעצם נופלת על האוצר. בכל זאת, זה לא משרד הבריאות, אין לו גם כסף. פה אנחנו מעבירים את זה למי שמאשר לנו את זה וזה - - -

אנחנו אוטוטו מאשרים תקציב 2019, האם שמתם לעצמכם בתקציב 2019 תקציב שנקרא הרחבת מרפאות בפריפריה, הרחבת שירותי בריאות בפריפריה, כי הרי כולנו יודעים שזה בעייתי. שלא תגיד לנו אחר כך נאשר תקציב - - -

אז מר - - - בדיוק נמצא בוועדה טיפה שונה פה לגבי חבל איילות וזה, ואני אומר כן, אנחנו רוצים לפתח את הפריפריה. יש לנו גם אמצעים במה שאנחנו יכולים, אבל אני אומר, אי אפשר להסתכל על זה כעל צד אחד עושה וזה. זה משהו שקורה ביחד.

אתה לא פוליטיקאי, אני, נכון? אז אני שאלתי שאלה פשוטה. האם בתקציב 2019 - - -

- - - בתקציב ייעודי למשוך רופא למרפאה X.

לא, אני לא שאלתי את זה. האם בתקציב 2019 יש סעיף, סעיף שנקרא השוואת השירותים בין הפריפריה למרכז בשירותי בריאות, על מנת שנקבל תעדוף כאנשי הפריפריה. הגיע הזמן, לא?

התשובה שלי היא לא תשובה רשמית, היא תשובה, כי אני לא מכיר את הסעיפים בתקציב, אבל מכיוון שאנחנו עורכים על הדברים האלה כנסים והרבה אנשים שמים שם את היד ואת הראש, אז אני יכול להגיד, בלי שבדקתי את הסעיפים, יש הרבה כסף שמוקצה לכך ישירות. אחד מהכספים שאני ודאי יודע עליהם זה תמריצים למשוך רופאים לפריפריה.

אז אנחנו נסכם. אנחנו אומרים שבעצם אם תוגש בקשה ויהיה לבית החולים זיו נוירולוג שרוצה להגיע, אז אנחנו בעוד חודש נשב פה ואולי נוזמן כולנו לגזור את הסרט בבית החולים זיו.

זה יהיה מתוקנן? זו תהיה יחידה מתוקננת או רק לאשר להקים יחידה ותכניסו אותה רק לכיס שלכם. זו השאלה.

התקינה של רופאים היא פר מיטות וזה התקינה הישנה, תקינת גולדברג, אבל למצוא תקנים - - -

אז - - - חדש - - -

שנייה, למצוא תקנים, אני אומר, הרבה פעמים מנהל בית החולים מוצא את המקום ואת זה, הוא יודע לשחק עם התקנים. לגבי כללית, סורוקה. סורוקה הוא בית חולים של קופת חולים כללית. לשמחתם הרבה הם לא כפופים למה שאנחנו – הממשלתיים – כפופים, שזה לאוצר ואם הם מעוניינים בעוד תקנים וזקוקים, מן הסתם אתה יודע לפעול מול יוסי - - -

כשאתה מכיר את הגירעון של הקופה ואתה מכיר את הגירעון של בתי החולים - - -

ואנחנו גם מכירים את ההגדרה של הקופה למרחק סביר. אגב, זה חוק שבאמת הנחתי אותו. תראי מה חוק בריאות אומר, צריך לתת לכם טיפול במרחק סביר. שכחו שזה יהודים מנהלים ולהגדיר את המילה מרחק סביר, יש לזה מנעד. כנראה שמחיפה לבילינסון זה בסדר ומצפת למקום אחר זה בסדר.

אני יכול לומר רק מילה לגבי - - -

שאלה? הוא רוצה לשאול שאלה ואז אני אתן לך.

אני רק רוצה להמחיש דברים פשוטים. כמו שאין מספיק נוירולוגים בצפון, גם אין מספיק תקנים בבתי החולים הקטנים יחסית. אתה אומר שמנהל בית החולים יכול לשחק בתקנים, זה לא קיים, מכיוון שבית חולים שיש בו 1,500 רופאים או 1,000 רופאים, אז המשחק הוא הרבה יותר נוח מאשר בית חולים שבקושי מגיע ל-300 רופאים או ל-240 רופאים. אני בטוח שאין תקנים פנויים לד"ר זרקה. אני אומר לך את זה ואתה יודע את זה שאין - - -

אנחנו יודעים שזו משימה קשה.

יפה. עכשיו, זה שאתה מאשר לי להקים יחידה, אז אני מאד מודה לך, אז אני יכול להקים יחידה, אבל אין לי במה. זה מה שאמרתי בהתחלה. אין לי שום משאבים בכדי לאייש את היחידה.

בגלל זה זו משימה של ד"ר זרקה.

לא, סליחה, ד"ר זרקה נלחם, אבל השאלה אם משרד הבריאות נענה לתת לו תקן לדבר הזה. הוא לא יכול להביא תקן מהחלל.

אני אומר שבלי להגיש בקשה רשמית, הנושא לא - - -

אני מבטיח לך שנגיש בקשה.

אז תגיש.

נגיש בקשה ועם הבקשה הזאת אתה יכול להבטיח לי בחזרה שהיא תהיה מתוקננת?

אני לא יכול להבטיח בחזרה, אני יכול להבטיח - - -

או.

אני חייבת להגיד לך שבדבריך רב הנסתר על הגלוי. אני מסתכלת על הילדים שלי, אני אומרת להם אתם רוצים טלפון, אני אגיד לו כן, אבל תגיש בקשה. אני מאשרת לך לקנות, אבל אין לי תקציב.

את אמרת משהו מאד מאד חכם ונכון פה. אמרת משהו מדויק. זה בדיוק מה שקורה. כאשר מוגשת אלינו בקשה, את מעוניינת שאנחנו כמשרד נפעל באחריות כלפי התקציב שיש לנו, נכון?

ברור.

את לא קונה לילדים שלך אייפון 8 S, אז גם אנחנו לא.

לא, אבל אני מאשרת אחרי ש - - -

אז גם אנחנו לא עושים את זה בלי לבדוק.

לא, לא, כבודו, אני מאשרת. אתה עושה הפוך. אתה אומר לו אני מאשר. אני מאשרת אחרי שבדקתי שמצבי הכלכלי מאפשר לי, שלילד זה נחוץ ושאני אומרת לו כן אז הוא מקבל. פה אתה אומר לו תגיש בקשה. דיינו.

לא, אני אומר לו להיפך. אמרתי לו שקודם כל אנחנו מעוניינים בבקשה - - -

אז מצוין. אנחנו רוצים ממך דבר כזה – יגיש בית החולים זיו בקשה, משרד הבריאות יעשה הכל על מנת לאשר ולתקצב תקנון של מנהל יחידה.

זה מטעה, כי אין לנו עדיין את המומחים שיכולים לנהל את היחידה הזאת. צריך לתמוך בהכשרה של רופאים ואז לפתוח את היחידות.

בדיוק, וזה מה שאמרתי פה על השולחן הזה.

את זה הוא אמר בחלק הראשון. לזה אני הקשבתי.

כמו בשבץ מוחי, שבו אנחנו נותנים 250,000 שקלים לכל מומחה שמעוניין להגיש לנו כזה. נדמה לי שעשינו את זה עם שניים, לשבץ מוחי, ואנחנו רוצים לפתוח משהו דומה לדבר הזה, אני עוד לא יכול להתחייב על הכסף, אבל אני כן יכול להתחייב שאנחנו כבר בעניין.

טוב, תודה. אנחנו צריכים להתחיל לסכם. לפני זה אני רק רוצה לומר ליצחק גרין תודה. זה מחמם את הלב שיש גם אנשים טובים שעושים את זה בהתנדבות, אבל עם כל הכבוד, זה לא המקום לפילנתרופיה. המדינה חייבת לדאוג לבריאות המדינה, אבל אנחנו מודים לך מאד שיש גם דבר כזה.

גברתי, בבקשה.

שמי חיה עגור, אני מנהלת סניף עמותה. אני באמת רציתי לדבר אחרי - - -

מאיפה בבקשה?

מחדרה. אני רוצה להגיד שגם חדרה בתחום שלה נקראת פריפריה בנושא הזה. אני רציתי לדבר על חשיבות העמותה, כי באמת אחרי שהם מסיימים את הפרויקט, חודשיים בבני ברק, אנשים חוזרים חזרה לקהילה ולקהילה אין מה לתת. זאת אומרת מבחינת קופת החולים חייב להיות המשך טיפול.

הם יכולים להגיע אלינו, סליחה. הם יכולים להגיע אלינו פעם בשבוע, להמשיך להגיע אלינו.

אני חייבת לשאול, יש פה מישהו מקופת חולים? אני חייבת לשאול, חלילה אדם חולה פרקינסון מגיע אליכם, רוצה פיזיותרפיה. משלם כל הזמן קופת חולים, הוא מקבל?

עזבי פיזיותרפיה. פיזיותרפיה מקבלים 12 טיפולים בשנה.

זו שאלה, אני רוצה לדעת.

פיזיותרפיה הוא מקבל, אבל למשל אם נשלח חולה, כמו שאני נשלחתי, לעשות בדיקת בליעה, לא נמצא בקופת החולים מקום לעשות את הבדיקה הזאת. הייתי צריכה לעשות את זה פרטי ולשלם 300 שקלים. זאת אומרת נשלחתי על ידי אף-אוזן-גרון, אבל לא מצאו מקום בשביל הבדיקה בקופות החולים. זה אחד.

כן, זה מצחיק. אני מתקשרת לרופא, אני אומרת לו אני ממש חולה והוא אומר לי בעוד חודשיים. אני אומרת לו בטוח אני אהיה בריאה לבד או שיקרה לי משהו.

אז אני לא מדברת על זמן, אני מדברת על זה שלא קיים בקופת החולים מקום שמבצע את הבדיקה של בליעה.

תודה על ההערה, זה חשוב מאד.

בדיקה מינימאלית לחולי פרקינסון. וגם אותו דבר בנושא של ספיץ'-תרפי. היה כתוב באתר של הכללית שנותנים לחולי פרקינסון טיפול בדיבור והדבר הזה, לאחר שהתחלנו לעשות קצת רעש, המילה פרקינסון ירדה ויש לי את המאמר הזה ללא המילה פרקינסון. עכשיו הם פרסמו שהם נותנים את זה לחולים. אני מכירה אנשים שממש לא יכולים לדבר והם לא מקבלים את הטיפול בדיבור דרך קופת חולים כללית. יש את זה במכבי ובכללית משום מה זה לא קיים.

הדבר השני שאני רוצה להגיד - - -

ואת יודעת ש-80% מתושבי הצפון מבוטחים בקופת חולים כללית? במקום שיחבקו אותנו ויתנו לנו שירותים טובים יותר. אני צפונית.

אני רוצה להגיד רק עוד משפט אחד. פנתה אלי גברת גלית, מטפלת בדיבור. אני חושבת שזו הייתה יזמה אישית שלה מולי. היא פשוט מצאה את השם שלי באתר של העמותה והחלטנו מה אנחנו עושים אחרי חודשיים, שאנשים כבר התקדמנו. אני מחברת אותה עכשיו עם המטפלים שלנו בעמותה בסניפים השונים, שאותם אנשים שיוצאים אחרי חודשיים של טיפול מצוין בבני ברק, בפרויקט הזה, תהיה להם גם איזו שהיא המשכיות. אז טוב שהעמותה קיימת בינתיים, שהיא בעצם תומכת בחולים שיוצאים מהפרויקט הזה ואפשר להמשיך את ה - - -

תודה. אנחנו ממש צריכים לסיים, אז מי שרוצה לדבר פשוט יסמן לי, יגיד את שמו ובקצרה, כדי שכולם ידברו. כן גברתי.

קוראים לי יעל מנור. אני קלינאית תקשורת ואני מרכזת את הצוות הרב תחומי ביחידה להפרעות תנועה בבית החולים איכילוב. אז קודם כל אני רוצה לחזק את הדברים שחיה אמרה ורק ככה דיברתי על זה בשדולה שהייתה כאן לפני חודשיים בערך, עם חבר הכנסת איציק שמולי. אחד הדברים שנאמרו זה שהדגשתי ש-54% מחולי פרקינסון נפטרים כתוצאה מהפרעת בליעה. סיבוך של דלקת ריאות - - -

מחלה קשה.

שהחשיבות לאבחון ולאיתור המוקדם ולטיפול של הבעיה הזאת היא סופר חשובה. בהתחשב לשאר מקצועות הפיזיותרפיה והמקצועות הפרה-רפואיים, אני כן חייבת להדגיש - ואת שאלת גם על קופות החולים - חשוב להדגיש שגם כשיש פיזיותרפיסט בקופת חולים או קלינאי תקשורת, לא בהכרח הוא יודע איך לטפל בחולי פרקינסון. אז גם שם נדרשת הדרכה והתמחות מסוימת עם אנשי הצוות השונים שמטפלים במחלה.

תודה רבה. כן, בבקשה.

אני ד"ר זאהי סעיד, אני סגן מנהל בית החולים העמק ויועץ מנכ"ל הכללית וגם מטפל בסוגיות צמצום פערים במגזר. לקחתי לתשומת הלב את מה שאמרת ו- - -

יעני את כל מי שצריך טיפול במדינה – פריפריה, צפון, קופת חולים כללית, מגזר – לקחת.

בית החולים העמק החליט לפתוח מחלקה נוירולוגית, מנסה לגייס נוירולוג, לפתוח את המחלקה, לא מצליח. חלק מהבעיה זה העדר מבחני התמיכה של המדינה. אין מבחני תמיכה לגיוס נוירולוגים ורופאים בכירים לפריפריה. זו הבעיה הקריטית והקשה ולכן אי אפשר לבוא ולפתח. בית החולים מאד רוצה לפתח והוא לא יכול לפתח.

נקודה שנייה, מה שאמרנו, הכללית מפתחת באזור הצפון וגם הולכת לפתוח מרפאות שיקום. מפתחים כל הזמן מרפאות ומנסים לקדם את מה שאפשר לעשות וכמה שיותר. באמת, עושים מעל ומעבר, אפילו בשירות האמבולטורי, השירותים בצפון אפילו עולים על תל אביב בחלק מהתחומים.

מה לעשות, גם הנושא הזה נמצא בדיונים וידוע שהכללית, מתקציב הכללית, מממנת את הגירעון של בתי החולים שלה, שהם משרתים את המדינה וזה בדיונים - - -

אז תסביר לי, למה שיש למשל מכון מור קרוב, שנותן איזה שירות כזה או אחר, אתם שולחים את המטופלת, יאללה, לכי לבילינסון או לכי למקום אחר. למה?

מכון מור הוא שלנו. אם יש תור במכון מור הוא יכול להגיע גם למכון מור. מכון מור הוא שותף שלנו.

- - - מצפת שולחים - - -

אוקיי. יש לי עזרה מקצועית. לא סתם אני עם הרבה פרופסורים ודוקטורים מסביבי.

אז עוד פעם, הבעיה העיקרית פה זה הכשרת צוותים. ראינו פה את פרופסור גלעדי והצוות שלו. צריך באמת להשקיע פה ולהכשיר צוותים - - -

אבל נציג משרד הבריאות אמר לבית החולים סורוקה שבעצם קופת חולים כללית אמורה לממן את התקנים, ואז?

תקנים? אוקיי, עוד פעם, אבל מבחינת להביא מתמחה צריך מבחני תמיכה של המדינה וזה לא קיים. אי אפשר להביא - - -

סליחה, שאני רק אדע, מבחני תמיכה זה הגמול שאתה אמרת?

זה אנחנו, כן. פה זה אנחנו.

מה אתם עושים בזה?

אז אני אומר, מבחני תמיכה תופסים גם על הכללית, אבל אני אומר שוב, לכללית גם יש את האמצעים שלה, שהם מעבר לדברים האלה ומבחני תמיכה הם מבחנים לכל דבר ועניין. כלומר אנחנו כותבים אותם, הם עוברים דרך משרד המשפטים. אנחנו מגדירים בהם כללים. אם עומדים בכללים, מקבלים. אם לא עומדים בכללים – לא מקבלים. זה כמו כל דבר.

אוקיי, תודה. בבקשה, אחרון חביב, אלא אם יש מישהו שממש חייב.

שלום. אני ציון אזרד. אני מנהל את הסניף של העמותה בטבריה. לפני חצי שנה הקמתי אותו בהתנדבות. אח שלי חולה פרקינסון, צעיר מאד, בן 60 והוא חולה ארבע שנים במחלה ואני כואב את הכאבים שלו וגם את האנשים שסביבי. יש לי 35 חולים מרמת הגורן, קריית שמונה, צפת, שזה הפריפריה האמיתית של המדינה. עם כל הכבוד לבאר שבע, פעם גרתי שם, אבל הפריפריה האמיתית זה קריית שמונה ורמת הגולן.

יש לי פה סיפור - - -

פייר, אתה צודק.

אני אומר מה זה פריפריה.

אתה צודק.

אתה יודע מה אומרים על ראש העיר, ש - - -

בואו לא נריב מי פריפריה, כבודו. אתה תצטרך לחזור על שמך לפרוטוקול.

ציון אזרד, מנהל סניף העמותה בטבריה. כמו שאמרתי יש לי 35 אנשים חולים שאני אספתי אותם מהבתים שלהם והבאתי אותם למפגשים אחת לשבוע בטבריה. באים אלי מרמת הגולן, מקריית שמונה והשכן שלי מצפת. מראש פינה. חברים מיבניאל, משרונה. אני רואה את כל הקשיים שלהם. אני חש אותם ואני רואה אותם לא רק מקרוב, כי אח שלי חולה במחלה, אני רואה אותם ועכשיו אני מקנא בסיפור הזה.

שמעתי על הסיפור של הרב פירר. אני שואל – המקום הראשון בעולם שהייתה צריכה להתקיים ההתנדבות הזו זה אצלי. אני מזמין אותך. השבוע, אני בא להיפגש איתך עכשיו. תביא את האנשים, תבוא אלי, אני אעזור לך להקים את זה אצלי. התל אביביים – עם כל הכבוד להם – יותר קל להם. תוך שנייה הם מגיעים לפרופסור גלעדי ולאיכלוב, אבל אצלי, אח שלי בשביל להגיע ל - - -

פרופסור גלעדי יצא.

אח שלי, בשביל להגיע לרמב"ם צריך מונית ספיישל. 600 שקלים כל כיוון.

רציתי להודות לו. תודה.

שנייה, אני לא סיימתי.

אוקיי, בבקשה.

היות ויש פה סיפור של החברה שלנו ממושב נוף ברמת הגולן, על הקשיים שלה, הקשיים שלה הוסברו בשדולה לפני חודשיים, אצל חבר הכנסת איציק שמולי.

אז תעשה לנו את זה בקיצור בבקשה.

ובנוסף לזה הקשיים מלפני שבוע עם פסיכיאטר, עם בעיות בליעה, עם דברים נורא קשים, אני אניח את זה אצלכם כדי שאתם תקראו.

אני אשמח לקרוא.

ואני אשמח מאד שאת תקראי.

אני לא אשמח שזה תוכן המכתב, אבל אני באמת מודה לך ואשמח.

תודה רבה.

יקירה אחרונה חביבה. אנחנו באמת צריכים לסכם, כדי שגם נוכל לקבל החלטות מה אנחנו עושים הלאה.

בקצרה. רבותי, אני לא רציתי להפריע לכם, אבל שמי רגינה וופריק, אני גרה במגדל העמק ומקבלת טיפולים במקום קדוש במזרע, בסב יום. אני יחידה ממגדל העמק שמקבלת את הטיפולים. יש עוד בחור דובר רוסית שהוא מטבעון, פעם בא, פעם לא בא בגלל דברים אישיים, אבל אתם שואלים למה רק אני. מה, אין חולים דוברי רוסית בכל האזור שבו אנחנו מטופלים? אנחנו אנשים מנצרת, מעפולה, ממגדל העמק וגם ממושבים כמו דוד.

רבותי, אנחנו יודעים שפרקינסון זו מחלה של אנשים עם פריבילגיה. למה אני אומרת ככה? כי הרבה כסף אנחנו צריכים לשים כל חודש, מ-600 עד 700 שקלים על כל הטיפולים. נציג מצפון אמר שהכל בחינם. אצלנו לצערי יש חוג אחד, ריפוי בעיסוק, שיכול להיות שאנחנו מקבלים בחינם. על הכל צריך לשלם.

אני מאמינה שיהיו מרכזים. יושבים כאן אנשים מכובדים - - -

אני חייבת לסיים.

זה כן יהיה, אבל תשמעו, אם לא תהיה שרשרת שמתחילה מעובדת סוציאלית, שהיא לא ממלאת את התפקיד שלה והיא פשוט לא יכולה למלא אותו, כי היא לא מבינה מה זה פרקינסון ומה התוצאות ומה קורה עם המשפחה, היא לא יכולה לעזור.

אני מסיימת. עובדת סוציאלית ושירותים פסיכולוגים צריכים להיות בשרשרת אחת. אם לא יהיו ויהיו רק מרכזים אליטיסטיים, שלא מגיעים לעם ובמיוחד לא לדוברי הרוסית. תודה.

תודה רבה גברתי. כן, כבודו.

אני ניזר דויד ממושב נווה ומנהל את משפחת ניזר. כל אחד יש לו תפקיד פה. אני מנהל את משפחת ניזר מהמושב. את אמרת ואת כל הזמן חוזרת ואומרת שהמחלה היא קשה מאד. היא באמת קשה מאד.

כן.

הנה, זאת המחלה – שכחתי מה שרציתי להגיד.

קח את הזמן.

לא, גמרנו. המחלה קשה.

אוקיי. אז אני רוצה להגיע לסיכום ולפני אני קודם כל רוצה להגיד תודה לכל אחד ואחת שהגיעו. מי שבקשר עם פרופסור גלעדי ימסור לו את תודתי העמוקה, כי כמה שקראתי וכמה שכתבתי, לא הבנתי את גודל המחלה, את קושי ההתמודדות עם המחלה ואת הצרכים של המחלה הזאת, שצריכה דיסציפלינות שונות מתוך הרפואה על מנת שלאדם שחולה תהיה קצת נחת. הרי אי אפשר להתרפא, אבל לפחות שתהיה לו איכות חיים טובה יותר.

אני גם רוצה להגיד שחבר הכנסת איציק שמולי פשוט היה חייב ללכת להצבעה נוספת, אבל הוא איתנו במאבק הזה.

המיוחד הוא שאני רואה פה את כל הרופאים – ויסלחו לי – דוקטור או פרופסור – עם המון אמפתיה והמון אכפתיות והמון קריאה – אנחנו רוצים שזה יקרה. אנחנו מבינים את הצורך. אנחנו מבינים שידינו – איך אמרו בבית החולים סורוקה – הייתי רוצה לתת הרבה יותר לחולים ובית החולים זיו מתעקש וכן הלאה, באמת כל הרופאים שעוסקים.

תודה לאלה שעוסקים בפילנתרופיה. אני חוזרת ואומרת – זה לא המקום. צר לי. צר לי שבעוד נושא כאוב כזה, אנחנו נתקלים בפער גדול בין הטיפול שניתן לחולים בצפון, בדרום או במרכז הארץ. שוב, אנחנו רוצים שלמרות שתושבי הפריפריה משלמים את אותו מס - אנחנו אותם בני אדם, עם זכויות שוות - תושבי הפריפריה מקבלים פחות ומתייחסים אלינו – ואני מרשה להגיד אלינו – כאל חצר אחורית של מדינת ישראל.

לצורך העניין אנחנו דורשים שיצומצם הפער באיכות הטיפול וכן בשירותים בפריפריה. הוועדה תפנה לשר הבריאות ולסגן השר – בעצם סגן שר הבריאות – בדרישה לפעול באופן מיידי כן לתקצב נוירולוג, כן לאשר תקינה על מנת שנתבשר בישיבה הקרובה, שתהיה לנו ישיבת מעקב, שבבית החולים זיו אנחנו יכולים לפתוח מרכז שנותן מענה בצפון וככה נעשה.

הבנתי מכם שצריך לפעול באופן מיידי ליצירת תמריצים על מנת לקדם אנשים שירצו ללכת להיות נוירולוגים, או גם בשפה שלכם – מבחני תמיכה. אגב, אנחנו גם נשמח לקבל את כל החומר. אנחנו נוציא סיכום כתוב. אנחנו נכתוב מכתבי פניות לכל הגופים וגם נעקוב. אנחנו נשב, נדבר איתם, נדבר במליאה ובאמת נדרוש.

אנחנו נבקש בעצם לפעול להגדלת סל הטיפולים, להגברה גם לקופת החולים כללית. אנחנו נענים לקריאה של העמותה, שבעצם דורשת שגם מעבר לבתי החולים יוכרו מרכזים רפואיים, על מנת שיוכלו להיות בפיזור גדול. תקנון ומינוי, שינוי מעמד של מרפאה נוספת למכון ופתיחת דיאלוג עם משרד הבריאות על מנת להכין תכנית אחת סדורה ומסודרת.

איך אנחנו בשנת 2018, כשהרפואה מתקדמת, ואתם יודעים, המשפט הזה – מתוך השיחה הרבה משפטים חרוטים בליבי – פעם לא היה לנו מה לעשות נגד המחלה והיום יש לנו, אבל אתם קושרים את הידיים והרגליים שלנו, כי אין לנו תקינה ואין תקציב ואין מרכזים. הרי זה עצוב. הרי ייחלנו ליום שמדינת ישראל תהיה עם קידמה ותוכל לאפשר רפואה ותוכל לתת את הבשורה ואת המזור לרפואה וזה בעצם עוול. זה עוול חוזר ונשנה. זה עוול שאני שומעת כאן שרופא אומר שיש תרופה מסוימת, שאנשי הצפון אפילו לא יוכלו לשמוע עליה וזה עצוב.

הרי המחלה לא שואלת – אדוני, איפה אתה גר? אוקיי, באתי, החלטתי לבוא אליך, לבקר אותך.

אז אני באמת מודה לכם. אני פונה אליכם – מזכירה לי מנהלת הוועדה את המגזר ואת השפה – אין בעיני הבדל. אם תהיה מרפאה טובה בצפון, אם תהיה מרפאה טובה בדרום – יכולים אנחנו. רופאה אחת לנו, אבל כן לתת דגש לשפות. נגישות השפה היא מחסום לעתים ולכן אנחנו גם צריכים לגשר על המחסום.

אני רוצה להגיד לכם שזה מעמד מיוחד היום, כי זאת הישיבה האחרונה של הוועדה הזאת, שנקראת צדק חלוקתי. אתמול במליאת הכנסת החליטו לסגור את ועדת צדק חלוקתי, שכל תפקידה היה לדאוג לשוויון בין פריפריה למרכז. לצערי הרב, אמנם ברוב זעום ממש, אבל הצליחו להשיג רוב לסגירת הוועדה.

אני מודה לכם שבאתם. אל תניחו לא לי, לא לאף חבר כנסת, כי אנחנו רוצים שותפים ולנצל את הזמן שלנו בתוך מליאת הכנסת להיות לכם לפה, להיות לכם לאוזן ולנסות להוביל את המיטב. אנחנו נעדכן אתכם בכל קריאה שקראנו למשרד הבריאות. אנחנו נעדכן אתכם גם במה עשינו.

השדולה של הפרקינסון נשארת, אנחנו קיימים. מי שירצה יקבל בשמחה גם את מספר הטלפון שלי. אני מודה לכם שבאתם ומי ייתן ורק נדע טוב, אמן.

הבטחת להציג את הבחור הצעיר הזה.

הוא תיכף יציג את עצמו.

אני רוצה להגיד משהו.

עד הדקה של הצלצול. כן יקירה.

יש נקודה שלא עלתה פה והיא בתי החולים לפי אזורים. אני מלי ואני ממושב הבונים, אנחנו בפריפריה. אז מעבר לזה שאין לי את הטיפול, אבל אולי אני לא רואה את הגולן ולא את הדרום, אבל אני בכל זאת פריפריה. כשהרופא שלי, הנוירולוג או רופא המשפחה מפנה אותי לקבלת טיפול בהלל יפה, שזה בית החולים הקרוב אלי, אומרים לי לא, זה לא שייך לקופת חולים. את צריכה ללכת לאיכילוב או לרמב"ם, שלא מוכנים לקבל אותי וזה נקודה שאני חושבת שצריכה לעלות.

אז אני מציעה לך ואני מקווה, מקווה – זאת הצעת החוק שלי ויש בה שני סעיפים. אחד על מרחק סביר והשני לא להתנות את החברות של קופת חולים במרחק הסביר - - -

בדיוק.

אם יש מרפאה של מישהו אחר, אבל הלוואי. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:57.