ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 529

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח (23 בינואר 2018), שעה 12:30

"שילוב הגרעינים התורניים בחינוך הממלכתי דתי" דיון במסגרת "קיבוץ גלויות ב-70 שנות מדינת ישראל בראי מערכת החינוך"

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

אלעזר שטרן

מיכל בירן

בצלאל סמוטריץ'

ראש חמ"ד - אברהם ליפשיץ

מפקחת חמ"ד מחוז חיפה, משרד החינוך

–

ירדנה אלון

מנהלת בית ספר חמ"ד מורשת זבולון, נתניה - ברכה דבול

מנהלת בית ספר שילה, קריית אונו - רמה אלקיים

מוזמן/ת - חני גודלמן

מוזמן/ת - חיים פרג'ון

מוזמן/ת - אופיר אבקסיס

מוזמן/ת - דורון צפניה

מוזמן/ת - צור אורן

מוזמן/ת - ששון שמואל

מוזמן/ת - שמעון לוי

מוזמן/ת - רמה אלקיים

מוזמן/ת - אריאל אדרי

אסף פרידמן

שרון רפאלי

"שילוב הגרעינים התורניים בחינוך הממלכתי דתי" דיון במסגרת "קיבוץ גלויות ב-70 שנות מדינת ישראל בראי מערכת החינוך"

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מניח שחלק מהציבור הגיע לפני כן אז הוא נחשף לאחד הדיונים שקדמו בנושא ועדה ציבורית שהייתה פה בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית בייניש ואנשים שהיו חברים בוועדה. גם הרב יצחק לוי היה חבר בוועדה, רק נבצר ממנו היום להגיע לדיון. זה היה דיון פתיחה שאחר כך אני צריך לראות איך לעשות שינוי רדיקלי בחוק תעמולת הבחירות שהוא כבר בן 59 שנה. הוא חוקק עוד לפני שהייתה בכלל טלוויזיה. בתחילת הדיון אמרתי שיכול להיות שצריך לחזור לימים ההם שלא הייתה טלוויזיה. אבל היום זה עולם אחר לגמרי, ותעמולת הבחירות היא שונה. אז למי שהצטרף אלינו תוך כדי הדיונים, זה היה הדיון.

אני פותח את הדיון הזה בשמחה רבה. שלום לכולם ולכל אחד בנפרד. חלק גדול מהאנשים אנחנו גם מכירים באופן אישי. היום הוא גם יום חג לחמ"ד כ-70 שנה. יש כאן גם מנהלי בתי ספר, מפקחים, מורים, ראשי גרעינים. בתוך הפעילות האדירה של חמ"ד פן חשוב מאוד תופסים הגרעינים. אז אנחנו נשמע מירדנה אלון, המפקחת המחוזית בחיפה, נתונים, ואני מניח שאחרי שנראה את הנתונים נתמקד גם בנושא הגרעינים שיש לי הרבה מה לומר כמי שמלווה אותם הרבה שנים, אבל אשמח לשמוע גם מכם.

אני שמח על נוכחותה של חברתנו חברת הכנסת מיכל בירן. היא פעילת שטח – חיית שטח, מה שנקרא – בכל נושא תנועות הנוער. כל פעם כשזה עולה היא הראשונה להגדיל להם תקציבים, לתת להם אפשרויות. היא תיחשף פה לגרעינים התורניים בין אם היא תגיד לשֶבח ובין אם לאו. אנחנו מברכים אותה בברכת ברוכה הבאה.

ירדנה, בבקשה.

צוהריים טובים. ברשות חברי הכנסת הנכבדים אנחנו שמחים להיות כאן היום. זה יום חג לחמ"ד, ואנחנו חוגגים אותו במקום הכי משמעותי למדינת ישראל, במקום שבו נוצרים הדברים המשמעותיים שמתווים לנו את הדרך. אנחנו נמצאים גם במקום שמחוקקים, ומייצרים לנו את הקווים ואת המתווה לכל אורחות חיינו, ובין היתר אנחנו חוגגים היום למעשה את היום אנחנו חוגגים את המפעל שנקרא חמ"ד – מפעל שהוא בית.

אנחנו אמורים לפתוח במצגת שכרגע לא עולה, אבל אני אומר כמה מילים עליה. המצגת שלנו באה לספר על משנת החמ"ד שבנוי על חזון. החזון של חמ"ד בא לראות את המעגלים שעליהם אנחנו משתיתים את החינוך של ילדי ישראל – מעגלים של האדם לעצמו, האדם לחברה והאדם למדינתו ולעמו ולאלוקיו - ואיך אנחנו מביאים את התלמידים שלנו לחינוך הזה מתוך יראת שמיים.

בתוך החזון הזה בנינו את אבני הדרך המשמעותיות שאיתן אנחנו מובילים את כל המערכת החינוכית שלנו. האבנים הללו מתחילות בללמוד ולממד אהבת תורה וללמוד את מקצועות הליבה. יש לנו נושא של אקלים מיטבי – איך אנחנו מביאים את התלמידים שלנו על-ידי הרבה פעילויות חברתיות כך שיהיה אקלים מיטבי. "והעמידו תלמידים הרבה ולכל אדם משנה". נמצאים פה גם ידידי חמ"ד הנפלאים שעוזרים לנו ושותפים לנו ב"להעמיד תלמידים הרבה". להעמיד תלמידים הרבה בשני המובנים: במובן של יותר תלמידים ובמובן אחר, איך אנחנו לוקחים כל ילד ומעמידים אותו שהוא יצליח בכוחות עצמו. "לכל אדם משנה" – עכשיו אנחנו מדברים על קליטת עלייה ועל ילדים בחינוך מיוחד – איך אנחנו מביאים שכל ילד באשר הוא מגיע למיצוי ומימוש הפוטנציאל שלו.

"חנוך לנער על פי דרכו".

"חנוך לנער על-פי דרכו" – כל אחד בדרכו שלו, ואיך אנחנו נותנים להם את המענה המיטבי. המנהלים פה יכולים לסייע לי.

אנחנו גם מנסים למתג את החמ"ד. אנחנו ממתגים אותו על-ידי המנון שאומר שחמ"ד זה כמו משפחה. המטרה שלנו שכל ילד וילד, כל מורה וכל מנהל יחושו שזה הבית שלו. אנחנו תמיד אומרים שבכל החלטה שאנחנו מקבלים אנחנו תמיד שואלים את מבחן האם ומבחן האב – האם זה היה הילד שלנו עומד כאן לנגד עינינו איזו החלטה היינו מקבלים. מתוך זה אנחנו יוצאים.

כיוון שהמצגת לא עולה אני אומר כמה מילים על חמ"ד.

אפשר לשאול שאלת ידע?

כן.

כמה הפרדה יש באחוזים בבתי הספר היסודיים בין בנות לבנים?

אני לא יודעת לומר לך במדויק. במחוז חיפה, לדעתי, הרוב. המגמה של מערכת החינוך בחמ"ד להיענות לדרישות ההורים. היום ההורים מבקשים בכל מקום. על-פי מתווה שחמ"ד בנה אנחנו עושים משאל בקרב ההורים ומאפשרים החל מכיתה ד' להפריד. יש מקומות מסוימים שאנחנו מתחילים להפריד החל מכיתה א'. זה תלוי דרישת הציבור. אנחנו נענים לדרישת הציבור. רוב המוסדות שלנו מופרדים.

מאיזו שנה?

זה תהליך שקורה יותר בשנים האחרונות.

הצטרף אלינו חבר הכנסת אלעזר שטרן. ברוך הבא.

את רוצה לתת את הנתונים?

אני אומר את הנתונים. המטרה היום היא דיון על הגרעינים התורניים. אנחנו רוצים להצדיע להם, להעריך ולהוקיר את העבודה ואת פועלם הרב והמבורך למען כלל עם ישראל והפעם במיוחד למען תלמידי החמ"ד.

באופן כללי יש היום בארץ ארבעה גופים שאליהם שייכים הגופים התורניים: יש "קרן קהילות", "עלה תורה", גרעיני בני עקיבא ו"הנני". "הנני" הם גרעינים של יוצאי העדה האתיופית. יש סך הכול 100 גרעינים תורניים שפרוסים ברחבי הארץ. הגרעינים מאופיינים בפעולות שהם עושים 24/7 למען הקהילה באופן כללי לעם ישראל וגם כלפי חמ"ד. אני אמנה פה את הפעילויות של הגרעינים התורניים.

דבר נוסף שהוא אבן דרך של חמ"ד הוא לימוד תורה. הדרך של הגרעינים התורניים בנושא זה היא סיוע בהקמת ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, הקמה של מכינות, בתי מדרש קהילתיים, בתי מדרש לנוער, בתי מדרש לילדים אחר הצהריים, בתי מדרש לגמלאים ומערך שיעורי תורה בבתי הכנסת. זה כל המערך של שיעורי התורה, חלקם נוגעים בחמ"ד באופן ישיר וחלקם נושקים וחלקם הם סביב הקהילה.

דבר נוסף שהקהילות התורניות עסוקות בו הם הפעילויות החינוכיות שמשתלבות במערכת החינוך הפורמלי גם בתפקידי ההוראה בכל יישוב. אני תושבת מגדל העמק, הגיע לעיר שלי גרעין תורני לפני כחמש שנים. קיבלנו עוד כוח הוראה למוסד החינוכי שלנו, וקיבלנו עוד ילדים צעירים. מהציבור הדתי לאומי היינו מעט מאוד, והיום אנחנו רואים פריחה כי יותר אנשים רוצים להגיע. אנחנו גם רואים פריחה בתוך המוסדות החינוכיים שלנו. ניהול רבני בתי ספר מתוך הגרעינים התורניים, רבני גנים, הקמת מוסדות חינוך בעיקר בחינוך העל-יסוד – ישיבות תיכוניות, אולפנות שמסייעים לנו ובונים יחד איתנו; הקמת מסגרות משלימות אחר הצוהריים כגון תלמודי תורה לפי הצורך, מערכת חוגים, צהרונים, מרכזים להעמקת החינוך היהודי – הכול בשיתוף מנהל החינוך הדתי והרשויות המקומיות.

יש הקמה של מועדוניות, עבודה עם קשישים ומערך של גמ"ח בשיתוף משרד הרווחה.

חיזוק התא המשפחתי – מרכזי משפחה שעוסקים בזוגיות, חינוך ילדים בגיל הרך ובגיל ההתבגרות בשיתוף מחלקת הרווחה.

בתחום התרבות – הדרך היא פעילות תרבותית. יש הרצאות, סדנאות, הצגות, מופעים בשיתוף עם המתנ"ס.

יש עוד תחומים, אבל אלה העיקריים שבהם.

אנחנו יכולים להצביע על כך שבעקבות הפעילות הזאת והפריסה של הגרעינים התורניים בארץ יש גידול במספר הילדים בחמ"ד. אין לנו כרגע מחקר מדעי שיכול להצביע על זה, אבל המגמה היא ניכרת. עוד לא בודדנו את זה, אבל אנחנו רואים שיש פה השפעה ומגמה.

אנחנו רוצים להעלות כאן לדיון שאלה איך אנחנו יכולים ומצליחים לרתום את המשאב האנושי שקיים בגרעינים לטובת קידום פרויקטים לאומיים בכלל וכמובן המשך חיזוק מוסדות החמ"ד בפרט.

תודה לירדנה.

מאחר שזה יום חמ"ד והגרעינים התורניים ירדנה הציגה אותם בראייה ובשיתוף של חמ"ד. לפני שאני נותן את רשות הדיבור אני רוצה להדגיש שיש כמה סוגים של גרעינים: יש גרעינים שיש להם מרכז שממנו הגרעין יוצא, ויש גרעינים חברתיים במובן שאין להם מרכז. לדוגמה בלוד יש גרעין ענק של 300 משפחות – ואולי גדל כבר - -

הרבה יותר.

נכון, אמרתי. זה לא גרעין שיש לו מרכז למידה, אלא הפוך – זה גרעין שכל משפחה תורמת מזמנה איקס שעות בשבוע לפעילות חברתית במרחבי לוד. יש הרבה מה לעשות שם ברחבי העיר עצמה. הם עושים פעילות חברתית, ויש להם סוגים שונים. זה דבר אחד שנדע.

ביסוד הגרעינים המגמה המרכזית הייתה שאנשי הגרעין יהיו מעורבים בתוך חיי הקהילה. זאת אומרת הם לא באים מהצד, ונכנסים לעשות פעילות וחוזרים, אלא יהיו מעורבים. לדוגמה אם יש בית ספר ממ"ד הם נכנסים פנימה. "הם" הכוונה גם לילדים שלהם, לא רק להם. זאת מסירות נפש גדולה. אבל לאט-לאט פניו של בית הספר משתפרים ומשתפרים ומתעלים מתעלים. אני לא אומר את זה בביקורת, אלא זאת המציאות שבצוק העיתים יש גם מצבים שחלק מהאנשים אומרים שמסירות הנפש שלנו גדולה ועצומה בכול, אבל עד חינוך הילדים, ואז הם רוצים להקים מסגרות נפרדות לילדי הגרעין, ואז מתחיל להיות מתח בין הקהילה לגרעין. אבל בסך הכול הגרעינים עושים עבודה מדהימה בכל התחומים שאפשר, גם בחינוך, גם ברווחה, גם עם קשישים, גם בעזרה לכל מקום אחר. זה כוח אדם מדהים שמוכן למסור ולהתנדב. אם פעם הייתה נהירה מהעיר למרחבי ארצנו אז החל משלב מסוים התחיל להיות הכיוון ההפוך – ממרחבי ארצנו חזרה לתוך הערים – גרעינים שעושים עבודה מדהימה בכל התחומים שרק אפשר לחשוב. אני יכול לדבר על זה שעות על גבי שעות. אני לא רוצה לקחת את כל הזמן כי זאת רק פתיחה.

אני אתחיל מחברי הכנסת. אם אתם יכולים לעשות את זה קצר כי הרעיון הוא לשמוע את האנשים ולתת להם את האפשרות להתבטא.

חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.

כמה דברים טורדים את מנוחתי, ולכן היה לי חשוב להגיע לדיון. אני גם אשאר אחרי שאני אדבר כי אני רוצה לשמוע. אני עצמי בוגרת הנוער העובד והלומד, וחייתי הרבה שנים בקומונה בפעילות משימתית עד גיל 27, ואני מאוד מעריכה את הקבוצות המגויסות עם אידיאולוגיה שפועלות למען הציבור.

אבל כמה דברים מטרידים אותי בעניין הזה: א', האסימטריה. גרעינים תורניים מגיעים גם למערכת הממלכתית בעוד לתנועות חילוניות וגם לזרמים אחרים ביהדות אין דריסת רגל בחינוך הממלכתי דתי. וכשאת אומרת "פרויקטים לאומיים" אני לא יכולה לחשוב שבפועל הסב-טקסט של זה הוא שאני הפרויקט הלאומי. גם בנות שירות אומרות וגם הגרעינים התורניים אומרים שצריך לחנך את הציבור החילוני, שזיקתו ליהדות לא מספיק מעמיקה, ויש רק סוג אחד של יהדות. הדבר הזה מטריד אותי. אני רוצה לחיות בדיאלוג ובדו-קיום, אבל אני לא מוכנה להיות פרויקט של אף אחד כי אני לא חושבת שהעגלה שלכם מלאה, ודאי לא יותר משל הצד השני. צריך לכבד את כל הזרמים שבאים בשוויון ובשותפות לדיאלוג.

שנית, שאלתי לגבי ההפרדה. הדתיים הלאומיים היו דתיים באותה מידה לפני עשור או שניים ובכל זאת העולם לא קרס לתוך עצמו כשילדים וילדות בכיתה ד' למדו יחד. לא יצאה מזה תועבה. ההפרדה המגדרית מדאיגה אותי כאישה. דוח מבקר המדינה מ-2012 הצביע על כך שלגרעינים התורניים היה חלק בתהליך של הפרדה מגדרית בין בנים לבנות בבתי הספר היסודיים. לפיכך התופעות האלה מטרידות אותי, ובאתי להקשיב.

תודה לך. אלעזר שטרן, בבקשה.

קודם כול הרעיון של גרעינים תורניים הוא רעיון חברתי, ציוני, לאומי נכון מאוד. גם ההישגים מדברים בעד עצמם. אני דרך אגב, קצת חושב שהפורום כאן הוא בעייתי. חוץ ממיכל זה טפיחות על הכתף זה על זה, וניסן רק רמז על חלק מהבעיות ומהאתגרים האמיתיים.

אני רוצה לומר משהו, ותהיו קצת סובלניים כי להבדיל ממיכל אני לא חושב שיש עגלה מלאה ועגלה ריקה – יש פה עגלות מלאות. הלוואי שבחינוך הדתי שלנו היה ידע ויכולות שיש בחינוך הממלכתי. כל אחד מלא במשהו אחר – צריך לומר את האמת. מישהו כבר אמר לי שגם החזון איש לא אמר "עגלה מלאה" ו"עגלה ריקה", אלא ביטוי אחר.

ב-93'-94' התפרסם דוח שנהר. להבדיל ממיכל, לדעתי, חסרה יהדות בבתי הספר כולם. לטעמי, בלי משמעות יהודית גם בחינוך הממלכתי לא נשרוד פה במזרח התיכון. אבל השאלה היא, כמובן, האם אנחנו יודעים לתת משמעות יהודית גם למי שלא הולך, כמוני לפחות, עם כיפה וציצית. אני לא יכול להגיד כמה הצלחנו בזה. דרך אגב, אני גם מקבל דברים קשים מאוד על גרעינים תורניים ממשפחות דתיות ולא דתיות על ההיבדלות בחלק מהמקומות, כמו שניסן רמז כאן. אני לא חושב שזה רוב המקומות. לדעתי, ברוב המקומות גם הכוונה הייתה כוונה נכונה.

מה שאמרתי בכנס מפקחים ומורים של הממלכתי הדתי – לא קראו לזה חמ"ד. אני לא יודע איפה זה היה - -

ממ"ד.

אתמול?

לא. ב-94'. הייתי מפקד בה"ד 1, ואמרתי להם, תראו, יש דוח שנהר שמדבר על חוסר ביהדות בבתי הספר. אבל אם אשתי חוזרת להושעיה מעפולה – ואז היו רמזורים וגם לא מזגנים במכוניות – ובצומת גולני מישהו אומר לה "רבין בוגד", שלא יחשוב שמחר הוא יכול להיכנס לכפר-תבור או ל"כדורי" ולהגיד, שלום, שמעתי מדוח שנהר שחסרה יהדות, ובאתי להשלים את זה. זאת אומרת הצביעה של המסרים היהודיים שאנחנו רוצים להעביר – ואני לפחות חושב שהם חשובים - -

גם אני, אגב.

אני יודע.

- - מוכרחים להיות מנותקים מצבעים פוליטיים מכל סוג. בהקשר הזה אני אומר גם לניסן – זה שגוררים את הגרעינים התורניים ממשרד למשרד – לפעמים במשרד החינוך, שזה בעיני המקום הטבעי שלהם, ואחרי זה במשרד השיכון ועכשיו במשרד החקלאות – זה לא מוסיף. זה אומר שזה צבוע מאוד פוליטית; זה אומר שזה שם, בעיני חלק מהאנשים, את המסרים שהגרעינים התורניים רוצים להעביר כחשודים. מה אנחנו רוצים לעשות? האם באמת רוצים להוסיף יהדות שאפשר לחבר איתה את עם ישראל? אני דרך אגב מציע לכל אחד מאיתנו כמו גם את עצמי – אוקיי, למה יש פחות נישואים ברבנות? ולמה יש פחות שמירת שבת ברחובות? למה יש גם פחות גיורים? ולמה פחות ברית מילה? איפה הגרעינים התורניים בתוך זה? ככה אני מסתכל על עצמי וככה הסתכלתי על עצמי כל הזמן.

תנסה לקצר.

עכשיו אני מסכם, זה המשפט האחרון. אני חוזר למה שאמרתי – הגרעינים התורניים זה דבר גדול, אבל מסביב לשולחן הזה או בוועדת חוקה שניסן מנהל אותה עם הקהל הזה לא נתקדם חוץ מטפיחה שמגיעה לגרעינים התורניים וליוזמים שלהם בכל המקומות שהם- - - תודה.

אני רוצה להעיר הערה קטנה. הייתה שרה במשרד החינוך, והורידו את התקציב של המרכזים להעמקת הזהות היהודית – "זהות", מה שנקרא היום. ל-63 מרכזים שהיו אז היו 540 אלף שקל בלבד לכולם יחד. רק שנבין. לכן אנחנו בסוף הגדלנו את זה והוספנו. היום התקציבים מכובדים. אז רק שנבין שלפעמים אם אנחנו רוצים שגופים יוכלו לעבוד – ואנחנו חושבים שהם צריכים לעבוד – אז זה שכולנו מסכימים שזה חשוב זה בסדר, אבל לפעמים יכולים להיכנס שרים - -

זה לא צריך להיות במשרד החינוך? עכשיו זה שלנו.

אז עכשיו אתה בדיעה שכל פעם - -

יש גם דינמיקות בתוך הבית היהודי.

איזו סינרגיה הייתה יכולה להיעשות אם הגרעינים היו משולבים בתוך משרד החינוך.

לא שמעת. נתתי דוגמה של משרד החינוך של המרכזים להעמקת הזהות. הייתה שרת חינוך ממפלגה אחרת אז שהורידה את התקציב ל-540 אלף שקל ל-63 מרכזים. היום התקציבים מגיעים ל-17-12 מיליון שקל. אז רק שנבין. לכן לפעמים חשוב מחוסר ברירה קיום לקיום ושרידות שיהיה מעקב מהסוג הזה. אם היינו יכולים לסמוך שבכל המצבים תהיה ראייה כמו שאתה אומר - -

עכשיו יש שר חינוך שלנו. מה זה קשור? על מה אתה מדבר איתי?

אז תחזיר חזרה, ומחר לא יהיה שוב?

מה זה "תחזיר"? לקחת את זה ממשרד השיכון לחקלאות. לא לקחת את זה למשרד החקלאות. תיקח את זה ממשרד השיכון למשרד החינוך. יש לך הזדמנות.

מחר הוא יהיה שר הביטחון אז מה יקרה? יכנס מישהו אחר שאני לא יודע מאיזו מפלגה - -

אני לא מבין איך אתה מדבר ככה. לא נראה לך שזה נכון שזה יהיה במשרד החינוך?

אני מציעה שניתן לאנשים לדבר. יותר חשוב שנשמע את האנשים.

אוקיי.

אבל תתחיל איתי על מה שהיה פעם כשהיה 540 אלף. מה זה רלוונטי?

אם אתה לא מבין אז בסדר, לא חשוב. אז אחרים הבינו.

אני מקווה שגם אנשים לא מבינים.

אחרים מבינים טוב, תאמין לי.

לא בטוח. אני חושב שהם יותר חכמים להבין את זה. זה לא שאתה במשרד החקלאות. העברת ממשרד השיכון.

טוב, בסדר.

- - - להתרגז על זה, אבל - -

נשמע את האנשים.

צריך לתת לאנשים פה.

נשמע את האנשים. איך נעשה את זה?

נשמע התייחסויות ממי שמעוניין להתייחס.

בבקשה, אדוני.

שמי שמואל, מרכז גרעין תורני בשכונת הדר בחיפה. אני מרגיש שבשנה האחרונה יש פספוס של השיח המרכזי בעבודה של הגרעינים. הפרויקט של הכניסה לבתי הספר הממלכתיים הוא חשוב, ויש דיון משמעותי וחשוב איך עושים אותו, ואם נכנסים גם גופים אחרים למוסדות שלנו או לא, אבל בואו נשים את זה בצד. בעיני, התנועה שיש כאן היא תנועת "אף על פי כן". הזרם המרכזי של החברה הישראלית של החבר'ה הצעירים שגרים בנצרת, בחיפה, בחדרה – נמצא לידי אורן צור מאולגה – זה ללכת למדינת ירושלים וההתיישבות או למדינת תל-אביב. ואנחנו מצליחים למרות שההורים שלנו נמצאים בירושלים, בתל-אביב, באלקנה, בקדומים ובקריית-ארבע להביא משפחות שיגורו במרחק נסיעה של שעה וחצי-שעתיים ממקומות שקשה לנו מאוד להשיג עבודה בהתחלה כי זה הכול ביצה ותרנגולת. משרד החינוך עושה מאמצים להשיג שעות ולהכניס אנשים, אבל כשהכיתות הן לא תקניות אז גם אם המנהל מביא מהגורן ומהיקב לא תמיד אפשר למצוא עבודה לאנשי החינוך שמגיעים לגרעינים. אבל התנועה האדירה ש-300 משפחות כל שנה עוזבות את הישיבות שנמצאות בבית-אל ובעופרה והולכים לגרעינים, למקומות הרחוקים, בעיקר למגדל העמק, לחדרה, לירוחם. זאת תנועה שדורשת חשיבה. ראש הממשלה שלנו אומר – אנחנו נבטל את הפריפריה על-ידי כביש 6. זה נכון, חשוב וטוב שהוא מתעסק בכבישים, אבל אנחנו אנשי חינוך ואנחנו מאמינים באנשים. אנחנו צריכים להגיד את האמת – שכונת הדר בחיפה לפני 50 שנה - -

נברך את ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש החמ"ד.

טובי בנינו מהציונות הדתית היו שם. הם עזבו את שכונת הדר לפני 60-50 שנה, ועברו למצפה הושעיה. הם עברו למצפים אחרים בגליל וגם ליהודה ושומרון, והיום אנחנו מחזירים אנשים לשם, למרכזי הערים. זה בעיני התנועה והמאמץ המרכזי. בעיניי, אנחנו לא צריכים להיות רק בחינוך אלא צריכים להיות בהרבה משרדי ממשלה. כשגרעין תורני עובד הוא עובד גם ברווחה, כפי שנאמר כאן. הפרויקט המרכזי הוא מועדוניות לילדים בסיכון – זה הפרויקט המרכזי שלנו. אנחנו לוקחים ילדים בסיכוי. האינטגרציה שאני מתמודד איתה בגנים שלי זה ילדים עולי רוסיה. אנחנו מלווים שש כיתות גיור. אשתך עוסקת בגיור, ואנחנו נמצאים יחד כתף אל כתף בנושא הזה. אנחנו גם נמצאים בחתונות של רבני צוהר. זה הפרויקט המרכזי.

- - -

אלעזר, לא דו-שיח.

שמואל, חשוב שתציין איפה הילדים הפרטיים שלך לומדים.

הילדים שלי לומדים בגנים בשכונת הדר, שבה ההתמודדות היא עם אוכלוסייה לא דתית, לא מסורתית ולא מסורתית חילונית, אלא אוכלוסיית עולים מהלבל הנמוך והקשה, כאלה שעוד לא הצליחו להסתדר ולעלות למעלה לכרמל בחיפה. עם זה אנחנו מתמודדים, שם הקשיים שלנו. רוב האנשים בגרעינים לא נכנסים לבתי הספר הממלכתיים. הם קמים בבוקר, לוקחים את הילד לגן ש-70%-60% מהאוכלוסייה בו היא אוכלוסייה מסורתית, חילונית, רוסית.

אני הייתי רב גן – לשלושה ילדים היה אבא ערבי, לשלושה ילדים היה אבא פועל זר. אוכלוסייה קשה מאוד, ההתמודדות היא קשה מאוד ויומיומית. בזכות המסירות הזאת אנחנו מצליחים להציל גנים ובתי ספר מסגירה.

תודה רבה.

אני מגבעת אולגה. אשתי הייתה בת שירות כמה שנים לפני בשכונה שהגענו אליה, והחלטנו לחזור. זה היה החלום - - - בני עקיבא. אני במקור מגוש קטיף. לסניף היה חלום לחזור חזרה. כשהגענו הרבה אנשים שאלו אותי, לכמה שנים באנו, כי היה שם מצוינות 2000 ו - - -, ואחרי שלוש שנים עוזבים. אמרתי, אני קניתי פה בית, ואני גר פה. תפיסת העולם אומרת – באינטגרציה נצליח לנצח. שום דבר אחר לא. הגענו לשני בתי ספר דתיים בשכונה, שניהם חלשים מאוד. המשפחות החזקות שיכלו להוציא את הילדים הוציאו אותם לחדרה מעבר לכביש. מי שמכיר, זה כביש 2 שחוצה. מי שיכול היה יצא לחדרה. השאיפה הייתה להקים בתוך השכונה בית ספר. בית הספר מונה שלוש מגמות – יש בנים-בנות, ויש בית ספר שהוא עדיין בית הספר הישן שהוא מעורב, ובו יש מסלול מעורב; ויש בית ספר מקביל שהוא מסורתי, ואנחנו פועלים גם בו. הרעיון הוא ליצור אינטגרציה. אנחנו מביאים הרבה אוכלוסיות חזקות מבחוץ: אנשים מגיעים מכפר הרא"ה ומפרדס חנה ובעבר הגיעו אפילו מזיכרון יעקב. מקבלים שם את כולם. החבר הכי טוב של הבן שלי זה עידן נגשה. לא תמצאו ילד אחד שיגיד שלא קיבלו אותו – כל מיני טענות שהיו בגנים ולא בבית ספר. בית הספר מונה כ-300 ילדים. כשהתחלנו את המהלך היו בו בערך 100 ילדים. לדעתי, חינוכית המצב שלנו טוב יותר מאשר במקומות הומוגניים כי בכל עניין החוצפה העסק הוא יותר פשוט - -

לא הבנתי את המשפט.

במקומות הומוגניים שכל אחד בטוח שהוא הכי חכם בעולם הוא מרגיש ביחס למורה שלו יותר מדי טוב. אצלנו הדבר הזה הרבה יותר נמוך כי עם החברים של הילדים שלי הם כאלה – הם מקבלים מהם המון. אני חושב שהילדים שלי יצאו טוב יותר ממה שאני יוצא כי הם לומדים עם אוכלוסיות נוספות ולא חיים בבועה האגואיסטית שלנו. אנחנו נוכל להצליח אם תהיה אינטגרציה ואם נשקיע באיכות של האנשים.

אתה אומר את זה בתור יליד גוש קטין והבן של ראש מועצת גוש קטיף?

אני אומר את זה כיליד גוש קטיף. אני נהנה כל יום בשכונה הזאת. יש שם אנשים מדהימים.

ברוך ה'.

בבקשה, אדוני.

שלום וברכה. אני גר בגרעין תורני בתל-אביב "מעלה אליהו" ומנהל בית ספר תלמוד תורה "מדורות רש"י" בנתניה, קריית נורדאו.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו בנושא ההפרדה וגם בנושא הגרעינים עצמם. אני רק אתן רקע קטן. שכונת נורדאו, דרום נתניה, מי שמכיר – יש כאלה שזה אומר להם הרבה; מי שלא שיחפש בגוגל מה זה אומר דרום נתניה, שכונת נורדאו. זאת שכונה קשה מאוד. עד לפני שש שנים בית ספר רש"י כמעט נסגר עם 95% ילדי עולים בלבד. שם למדו בנים ובנות יחד. בתיאום עם משרד החינוך החליטו שמכניסים את הגרעין החינוכי שהגיע לנתניה, והוא עשה שם מהפך מאוד גדול. אחד המהפכים שעשו זה גם להפריד בין בנים לבנות בכיתות. במשך שש השנים האחרונות מספר התלמידים בבית הספר עלה פי 300%. כלומר בית הספר מנה פחות מ-100 תלמידים, והיום הוא 370 תלמידים ועוד היד נטויה. מגיעים לשכונת נורדאו מקריית השרון בנתניה, ממרכז העיר ומצפון העיר – מכל המקומות הכי איכותיים בנתניה מגיעים לנורדאו. אף אחד לא היה חולם על דבר כזה לפני שש או שבע שנים, שלשכונת נורדאו יבואו תלמידים מקריית השרון "הצפונבונית". בנוסף הדרישה להפרדה בין בנים לבנות נותנת את אותותיה. ההורים רוצים בזה. זאת עובדה. אפשר להילחם בעובדה הזאת. אבל ההורים רוצים את זה. אם ההורים לא היו רוצים את זה - -

הם לא רצו את זה לפני 20 שנה?

לא. עובדה.

מה קרה בזמן הזה?

רצו, אבל לא בהיקף הזה.

מה קרה בזמן הזה?

יכול להיות. אני לא יודע מה השתנה, אני לא היסטוריון. אני יודע עובדה.

מבקר המדינה חשב שלנוכחות של הגרעינים התורניים יש חלק בעניין. אתה לא מסכים עם זה?

מיכל, רק שנייה.

יכול להיות שכן, אבל ההורים מצביעים ברגליים. אם ההורים מצביעים ברגליים אנחנו צריכים לתת את המענה הזה.

מיכל, אני לא בטוח שאת באיזו עמדה, רק אני רוצה להגיד לך שהמתירנות גם כן עלתה. זאת אומרת קרו תהליכים בתוך החברה הישראלית.

מתירנות בין ילדים בכיתה ב'?

כן, כן.

מיכל, בואי ניתן לאנשים לדבר.

אני רק רוצה לומר שמה שנעשה שם על-ידי הגרעין התורני, הגרעין החינוכי של נתניה זה מהפך עצום בתוך השכונה. השכונה הזאת מהשכונה הכי גרועה עלתה כמה מדרגות בזכות הגרעין החינוכי והצילה הרבה נפשות. גם אצלנו אין לנו אליטיסטים – מקבלים את כולם, ומקבלים כל מי שרוצה ללמוד תורה, וברוך ה', באים.

תודה. אברהם ליפשיץ, ראש חמ"ד, בבקשה.

נכנסתי לכאן מישיבה אחרת, ואני מתנצל כי אני רוצה לעבור בין כולם. היום אנחנו בתוך החוויה של נס קיבוץ גלויות. עם ישראל חזר חזרה לציון – זה הנס הראשון. בתוך הנס הזה לכאורה כשמגיעים מגלויות שונות יש קשיים. זה מורכב. הגרעינים התורניים שנכנסים לקריית נורדאו – אני רוצה להגיד למנהל המצוין שכשנכנסנו לבית הספר כשהיו בו 95% עולים מאתיופיה הוא היה בית ספר מצוין. היו לו הישגי מיצ"בים מצוינים. תבדוק את מה שאני אומר. עד כדי כך שקבוצה אחת ממנהיגי העולים מאתיופיה אמר שלא צריך לגעת בזה. ברוך ה', גם כשכל אחד מצוין בפני עצמו חלק מהתפקיד שלנו, מהקומה השנייה של נס קיבוץ גלויות זה ליצור מצב שעם ישראל מרגיש שמקבלים זה מזה, אוהבים זה את זה. אורן צור – איך קיבלתי? נתתי. כולם מקבלים. הגרעינים התורניים שנכנסים לתוך מציאות מדינת ישראל – כשנותנים ומקבלים זה הקומה השנייה של נס קיבוץ גלויות. לא רק כולם הגיעו ארצה, אלא כולם יחד מקבלים עול מלכות שמיים זה מזה. על זה צריך לברך ברכה "שהחיינו" בבוקר, "שהחיינו" בצוהריים ועוד "שהחיינו" אחד בערב. תודה לה'.

תודה רבה. מי תדבר? בבקשה, גברתי.

יש לנו במקביל יום לניצולי שואה היום. אז אני לא יכול להישאר.

שמי רמה אלקיים, ואני מנהלת את בית ספר "שילה" בקריית אונו. אני מנהלת בחמ"ד הרבה שנים, ואני רוצה לברך על הגרעינים התורניים. הם עושים עבודה נפלאה. ויש גם "אבל" – וזאת נקודה למחשבה, לא מעבירה ביקורת. כי כמו שאמרו כאן העמיתים המנהלים שהגרעינים נכנסים לשכונות קשות, לשכונות מצוקה ועושים עבודה נפלאה, נשאלת השאלה האם כל ההורים רוצים את ההפרדה המגדרית הזאת? אני לא יודעת. זה בסימן שאלה. אני רק יכולה להעיד לבית הספר "שילה" שאני מנהלת נכנס לפני כמה שנים, והם גם רצו להגיע להפרדה מגדרית, אבל ההורים בקריית אונו לא הסכימו. הם יצאו למלחמת חורמה.

זה עונה על שאלת הביצה והתרנגולת – מה בא קודם – הגרעין התורני ולא הדרישה של ההורים.

מיכל, רגע.

מה בפועל קורה?

בפועל הגרעין התורני יצא. אני לא הייתי במקום של המחלוקת וכל הבלגן שנוצר שם, אני באתי אחרי שהגרעין התורני החליט להוציא את עצמו מבית הספר כי הוא לא קיבל את המענה להפרדה מגדרית. זה מה שנאמר לי. נכון, הרשות תמכה בזה. רשות קריית אונו היא מצוינת וחזקה שעושה עבודה נפלאה בחינוך. יש שם גם אוכלוסייה חזקה, ובפירוש עמד שם גרעין חזק של הורים שלא הסכימו להפרדה המגדרית הזאת.

כמה מונה בית הספר היום?

הוא מונה 111 תלמידים, וכשהגרעין היה היו בו 132 תלמידים.

רבותיי, סליחה.

אני רק אומרת שנשאלו פה שאלות. נכון שאנחנו כולנו פה בקבוצה הומוגנית, אבל נשאלות פה שאלות, וזה ראוי שיישאל. אנחנו גם יודעים שלאוכלוסיות חלשות אין הכוח להביע את העמדה שלהן לעומת אוכלוסיות חזקותש כן. זאת אומרת כל דבר שאתה נותן להם כשאתה עושה להם – למשל בכפר שמריהו כשרצו לבנות את הכביש העילי – התושבים שם יצאו במלחמת חורמה נגד הממשלה ונגד המדינה, ועשו את זה תת-קרקעי. אתה הולך למקומות חלשים – זה מגיע לבתים שלהם כל הכבישים וכל הגשרים שעשו כי הם חלשים. הם לא יכולים לעמוד על דעתם ועל שלהם בשום עניין, לא בחינוך - - -

מה את אומרת - - -

לא, לא, לא כך, רבותיי. לא כך נהוג בוועדה. מי שמדבר מדבר, ואנחנו שומרים על זכותו.

זאת דעתי. יש פה בעיה שהיא לא רק בחינוך. אוכלוסיות חלשות הן חלשות. במדינת ישראל קיימות עוד הרבה מאוד חצרות אחוריות שאתם כמדינה צריכים לתת את הדעת עליהן. יש הרבה מאוד חצרות אחוריות במדינת ישראל ליד ערים חזקות, והביטוי של האנשים שמכתיבים להם איך לחיות ומה לעשות זה לא רק בחינוך. זה בהרבה מאוד תחומים בחברה הישראלית.

תודה, רמה.

גם את רצית להגיד משהו, נכון? מה שמך?

אני מנהלת חמ"ד מורשת זבולון בנתניה. בית הספר שלי מונה 580 תלמידים. דווקא רציתי להתייחס לעניין המגדרי. בבית הספר שלי יש הפרדה. ברוך ה' כשהגיעה קבוצה שנמצאת בשכונה די חלשה בקרבת בית הספר שלי ורצו מאוד להיות בבית הספר שלי אבל בכיתה מעורבת. אני רוצה לציין את ידידי חמ"ד שעושים עבודה נפלאה כדי להכניס אוכלוסייה שרוצה בית ספר חזק, והיא אוכלוסייה חלשה. אנחנו אפשרנו להם. היום הילדים בכיתה ג', והם לומדים בכיתה מעורבת, וזה מקסים.

בעניין ההפרדה הדאגה שמביעים – זה לא כל כך דאגה. הילדים שלנו עדיין הולכים לבני עקיבא, והם מעורבים בנים-בנות גם בהפסקות - -

גם בבני עקיבא יש מגמה של הפרדה שהולכת וגדלה.

אני יודעת מה קורה בבני עקיבא בסניפים אצלי. אני מנהלת, ואני מעורבת מאוד במה שקורה בסניפים אצלנו בשכונה הדתית. אני פחות מודאגת.

אגב, אני חושבת שמה שהיה חשוב במה שאמרה המנהלת - -

מיכל, רגע - -

- - זה שזה שמניחים שבשכונות יותר חזקות - -

מיכל, מיכל.

- - יש פחות עבודה מגדרית זה לא בהכרח הביצה והתרנגולת - -

לא, לא, מיכל.

- - אלא שאוכלוסיות חלשות, לא שהן רצו את ההפרדה המגדרית, אלא לא יכלו לעמוד מנגד.

גברתי, בבקשה.

שמי חני. אני מתגוררת בלוד ומנהלת בית ספר ממלכתי-דתי ביפו. קודם כול כמו שציינו יש הבדל גדול בין הגרעינים בכל מקום. נעשה פה מעשה חלוצי וציוני מאוד גדול. תמיד שואלים אותי אם אני גרעין תורני – הגרעין כבר הפך למשהו הרבה יותר גדול, לקהילות בלוד.

אבל אני דווקא רוצה לדבר על יפו. אני תמיד אומרת להורים, האם התינוק שילדנו הוא מה שרצינו שיקרה? בית הספר הוקם לפני שבע שנים, והוא דורש היום מכל הורה ששייך לגרעין התורני שמצטרף אליו הרבה אומץ. הוא צריך לוותר על חלק מעולם הערכים שלו באופן חד-משמעי ברגע שהוא נכנס לבית הספר כי בית הספר הוא מעורב ובית הספר מאוד אינטגרטיבי. אני חולקת מאוד ומצרה על האמירה שהאוכלוסייה החלשה לא משפיעה בבית הספר. אין מעשה שנעשה בבית הספר לא בשקיפות ולא בהצבעה ובלי הנהגת הורים הטרוגנית. אתם רואים איך אני לבושה ונראית, ונכון שכל הורה שמכניס את הילד שלו לבית הספר צריך לדעת שהוא עושה גם ויתור. יכול להיות שלפעמים אנחנו חוטאים בחטא היוהרה, ואנחנו חושבים שהגרעין התורני ינהיג את בית הספר. לא הגרעין התורני מנהיג את בית הספר – יש לו הנהגת הורים, ויש לו מנהל וצוות, וכשהם עושים עבודתם נאמנה הם נותנים שירות טוב לכלל האוכלוסיות שנמצאות בבית הספר. בואו, נשים את זה על השולחן – לא להגיע ביוהרה ולדעת שיש כאן ויתור, ומשם הדרך סלולה ואפשר לתת מענה לכולם בדיוק כמו בבית הספר שהיו בו אוכלוסיות מגוונות מסוגים שונים אחרים.

תודה לך. הרב פרג'ון, אתה רוצה לדבר?

שמי חיים פרגו'ן. אני אגדיר את עצמי כמלווה גרעינים תורניים. אני שייך לדור הראשון של הגרעינים התורניים. לפי הזקן הלבן אתם מבינים שכך. יש לי כבר נכדים.

אתה מאילת בכלל.

אכן, כן.

לפני 35 שנה הקמנו את הגרעין התורני הראשון באילת. אומר את האמת – עם חלק מהאמירות כאן אני מסכים ועם חלק לא, אבל אני אסביר את הדברים בהמשך. אני בן קריית גת, נולדתי בקריית גת, מה שקוראים היום פריפריה ועיירות פיתוח. הרב וישליצקי קורא לזה "עיירות טבעיות". להרצליה הוא קורא עיירת פיתוח. אמרו כאן שגרעינים תורניים עושים "מהפכות" – אני לא שם. לא במילים של מהפכות. אני מדבר בהקשר של חמ"ד למרות שיש תחומים נוספים. אם יהיה זמן נדבר על נושא של מרכזים להעמקת החינוך היהודי. אבל בהקשר של חמ"ד אני זוכר תקופת זוהר של חמ"ד שהיו בתי ספר של 600-500 תלמידים כשאני למדתי בקריית גת לפני הרבה שנים, כ-50 שנה. בית הספר שלי היה בית ספר גדול, היו לי מורים טובים מאוד; היו שיעורי העשרה אחרי הצוהריים שהלוואי שהנכדים שלי היו זוכים להם היום. באילת היה בית הספר הגדול ביותר. עם השנים בתי הספר נחלשו מאוד והצטמקו מאוד כמותית. זה השפיע על האיכות. אני לא יודע בדיוק מה גרם למה – האם האיכות ההוראה גרמה להחלשה או גורמים אחרים. המציאות היא שבתי הספר נחלשו מאוד בחמ"ד. בעיניי, הכניסה של הגרעין התורני לבתי הספר של חמ"ד החזירו עטרה ליושנה. האמון של ההורים בבתי הספר האלה נעלם, ולכן גם הוציאו את הילדים שלהם למסגרות אחרות ממלכתיות או אחרות בחינוך החרדי. ברגע שנכנסו כוחות הוראה מתאימים הן בכישוריהם וברמת המורים או כוחות ניהול האמון חזר לבתי הספר. אני רק רוצה לציין נתון קטן – כשהגענו לאילת לפני 35 שנה מגן ועד י"ב בכל החינוך הדתי היו 110 תלמידים, והיום יש 3,000 תלמידים; מתוכם 600 בחינוך החרדי ורק 2,300 בחינוך הממלכתי דתי. זה גידול מרשים מאוד. אני מניח שזה קרה בהרבה מקומות. פשוט האמון בבתי הספר חזר. הוא חזר גם במסגרת החינוך הפורמלי וגם בהקמת מסגרות של פעילות אחר הצוהריים – פעילות גדולה מאוד עם ציבור ההורים. המציאות הזאת של הפרדה או אי הפרדה, לעניות דעתי, זה קרה באופן טבעי.

אני אגיד נתון נוסף - -

תנסה לצמצם כי ב-13:30 אנחנו מסיימים.

בסדר, אני רק אסיים בזה.

נתון נוסף – מספר התלמידים שהגיעו לבתי הספר של חמ"ד זה לא בגלל שעשו ייבוא ענק או בעלי תשובה שהיו פתאום באילת, אלא אנשים שבמקור היו מסורתיים. בתי הכנסת התמלאו הרבה יותר, וגם באופן טבעי רצו את ההפרדה הזאת.

אין שום דבר לא טבעי בהפרדה מגדרית. זה מאבק על כוח.

מגיע לך יישר כוח עצום על כל הפעילות שלך.

אדוני, בבקשה.

שמי אופיר אבקסיס. אני ניהלתי גרעין בשכונת אושיות 14 שנה. בשנתיים האחרונות אני מנהל בית ספר בנס-ציונה. אני רוצה לציין שני נתונים: כשאנחנו הגענו לשכונה היה גן אחד ממ"ד שעמד להיסגר, והיום יש 7 גנים, ואנחנו חלק אינטגרלי מהמהלך הזה. מכיוון שאנחנו חלק ממכללה אקדמית בעיר שנקראת "אורות ישראל" אז הגרעין נקרא "גרעין מורים".

שתי עובדות נוספות – אני מניח שאת מכבדת את ynet לא פחות ממני. שם הופיע שמאז שנכנס הגרעין 65% ממקרי הפשע בשכונה צומצמו, וזה רק בזכות ההתערות. נתון שני – לפני שלוש שנים ראש הגרעין שלנו הרב חיים פוגל שהוא גם יושב-ראש העמותה זכה לקבל את אות המתנדב של נשיא המדינה כהכרה בין-לאומית מתוך מהלך של חיבור ולא התבדלות.

משפט קצר: היה ראוי שיישב פה הרב אלישע וישליצקי – אולי זה גם המקום לשלוח לו רפואה שלמה.

אמן.

ניגשתי אליו פעם אחת ושאלתי אותו, מה הסוד – איך גרעין תורני במקום אחד מצליח לרומם, ובמקום אחר יש ביקורת? אני אומר את זה בשמו לרפואתו. הוא אמר לי את המילה "ענווה". כשבאים בגישה של ענווה – אנחנו רוצים להרבות תורה אבל בענווה כולם שמחים. יהי רצון שיהיה לרפואתו.

אמן.

רבותיי, הייתי שמח לשמוע עוד ועוד ולתת לכל האנשים, אבל אנחנו חייבים לסיים. אני מצדיע באופן אישי לכל אחד ואחד מכם ובאופן כללי לכל הפרויקט האדיר הזה. אחרי הרב חיים אני לא רוצה להגיד "מהפכה", אבל זה מפנה גדול, החזרת האמון, עבודה אדירה בעיקר בתחום החינוכי אבל בתחום החברתי במקומות הכי קשים שהרבה אנשים לא רוצים להגיע לשם, נמצאים שם ועושים עבודה מדהימה. כל שנשאר לי הוא להצדיע לכם ולהגיד לכל אחד מכם תודה רבה.

ירדנה, משפט אחרון, בבקשה.

מהמקום שלי כמפקחת מחוזית בחמ"ד אני יכולה לראות שבכל מקום שיש לנו גרעין יש הרבה אור. האור הזה נובע ממסירות הנפש האדירה של האנשים שיושבים פה. זה גם הגרעינים וגם המוסדות של החמ"ד – המנהלים וצוותי ההוראה. לא הכול ורוד, יש לנו עוד הרבה עבודה. אבל המגמה בכללותה היא חיובית מאוד, משמעותית מאוד, ועם ישראל כולו מרוויח מכך.

תודה רבה. יישר כוח עצום ונמשיך הלאה בעזרת ה'.

תודה רבה, ניסן.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30.