ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-20OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 541

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ג בשבט התשע"ח (29 בינואר 2018), שעה 9:30

1. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ אלי אלאלוף

2. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ יוסי יונה

3. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ טלב אבו עראר

4. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ מאיר כהן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסי יונה

מאיר כהן

שולי אייל - מנהל אגף בכיר הכשרה ופיתוח כ"א, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

מוקי זנדברג - מנהל בית ספר "צור-ים", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אורית ועקנין שילה - ממונה חניכות ונוער, משרד הכלכלה

דוד גל - מנהל אגף בחינות, משרד החינוך

יהודה חורב - מנהל, בית ספר "אורט תעשייה אווירית"

כוכי שלו - מנהלת, בית ספר "עתיד פלמחים"

דרור לוי - מנהל, בית ספר "עמל אנרג'י-טק"

מירב נחמיאס - מנהלת, בית ספר "דרור גליל", קיבוץ רביד

משה אבן - מזכיר סניף, ארגון המורים העל-יסודיים

זאב גולדבלט - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

רגינה מוטובה-זמיר - רשת "עתיד"

אמנון מרגלית - המשמר החברתי

בני ג'אג'אטי - מבקר ויו"ר ועדת הביקורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

משה אשכנזי - ס.יו"ר וועדת החינוך, מפלגת העבודה

יונס מוחמד - הפורום לקידום החברה הערבית

מ' - תלמיד, בית ספר "עתיד פלמחים"

א' - תלמיד, בית ספר "עתיד פלמחים"

ד' - תלמיד, בית ספר "עתיד פלמחים"

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

1. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ אלי אלאלוף

2. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ יוסי יונה

3. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ טלב אבו עראר

4. משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי הספר המקצועיים לגשת לבגרויות החורף

של חה"כ מאיר כהן

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-29 בינואר 2018, י"ג בשבט תשע"ח. הנושא: דיון מהיר שהנשיאות אישרה, רואה בזה חשיבות: משרד החינוך מונע מתלמידים בבתי ספר המקצועיים לגשת לבגרויות חורף, של חה"כ אלי אלאלוף, של חה"כ יוסי יונה, של חה"כ טלב אבו עראר, של חה"כ מאיר כהן, לפי סדר הצגתם כאן.

תרשו לי לפני שאני אגע בנושא, אני רוצה לומר משהו שיושב לי על הלב. כל אחד בוחר את אמירותיו וכל אחד רשאי לבחור את במותיו, היכן הוא אומר. אני בחרתי את הבמה הזו, לא ב'ישראל היום' ולא 'בידיעות', לרגל יום השואה הבינלאומי, להתחשבן קצת, אבל להתחשבן בעדינות, לא בבוטות וגם לא בהתלהמות.

בכל השיח והמלל והבוטות וההתלהמות שהייתה כאן בשבוע שעבר, לכולם חוט מקשר אחד, חוסר הכלה של האחר ושל דעותיו. זה התחיל עם המשורר יהונתן גפן. ככל שיהיה מוערך כאמן, כאן המקום לומר לו, הגזמת. לא הפתעת אותי בדעותיך, אך הצלחת להפתיע אותו איך יכולה לקנן בך קבלה כזו והשוואה כזו. קצת מאוחר וטוב שכך, התנצלת.

שר הביטחון שרצה להחרים את יהונתן גפן, קומם את כולם והצליח לתת לנו מעל גבי האתר שבוע שלם של יהונתן גפן. בכל פינה ובכל מהדורה שמעת את יצירותיו והגיגיו של יהונתן גפן, ואני אומר לו, איווט, זה הזכיר לי קצת את החוק שלך, של הגדלת אחוז החסימה. קיבלת תוצאה הפוכה אבל למה אתה שוכח כל הזמן?

כאילו שיהונתן ואיווט לא הספיקו, קפץ עלינו הגוב, לא זה של שירות המדינה gov.il אלא של גידי. מה יש לך? מה עשה לך המבטא? בינינו, זה לא המבטא. כנראה מה עשו לך יוצאי ברית המועצות? נו, מתי תתנצל? אני מחכה.

עוד לא התאוששנו, בא לנו דודו, לא דדו אלעזר אלא דודו אלהרר. מה קרה לך? אתה לא יודע את מי חנקו? את מי שרפו בטרבלינקה? אז הוא לא ימני כמוך. אתה יודע, גם אותי הוא מעצבן לפעמים. אז מה, לא מספיק שהוא גר בערד, אתה גם שולח אותו לשם?

אז מה ההבדל? אני לא רוצה להשלים את השאלה. מי שיכול להוציא אמירות כאלה, מה ההבדל בינו לבין - - - , ואני גם ממתין שתתנצל ותסביר.

עכשיו אנחנו כולנו המומים, מופתעים, כועסים על ממשלת פולין שהתבלבלו לה העובדות ומנסה לשכתב את ההיסטוריה. אני לא טוען שאין כאן מקום לדיון. יש מקום לדיון, לדבר, לחקור, אבל לקבוע שהעם הפולני לא אחראי על הפשעים שנעשו על אדמת פולין, לא כממשלה גולה, לא כממשלה זמנית, לא כעם הפולני, אבל להפוך בחוק שהם הקורבנות?

טוב, מה אגיד לכם? עומדת לכם נקודת זכות. אם אצלנו מתבלבלים, גם אתם יכולים להתבלבל ולעשות מעשה נלוז, מעשה איום ונורא עם החוק הזה.

גם אצלנו לא יכולים להכיל בני אדם שונים עם דעות שונות. אם אתה חושב אחרת, אתה יכול חס ושלום להישלח לאן שהוא להישרף.

אז אצלנו אנחנו אחראים וניאבק בכך ונעשה הכול כדי שנשפר את השיח הציבורי, השיח החברתי, אבל נאמר לפולין כאן והיום, לפחות אל תתחילו איתנו שוב.

מכאן אני קורא לשר החינוך, אולי זה הזמן להקפיא את כל המסעות לפולין עד להורדת החוק הנורא הזה מסדר היום בפולין.

תודה רבה וסליחה שקצת גזלתי מכם, אבל הייתי חייב לשחרר את זה.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שלום לכולם, אדוני היושב ראש, חבריי וחברותיי. אני ביקשתי את הדיון המהיר הזה ואני שמח שפרופ' יונה ועוד אחרים הצטרפו.

אני רוצה להגיד כמה מילים על משרד החינוך ועל ההתנהלות שלו במשך השנים עם ההסללה הנוראה שהיא חלק מההוויה של בתי הספר, וזה הופך להיות ללחם חוקנו ובדרך אנחנו מפסידים אלפי ילדים טובים שאילו המשרד היה רק מחליט למנוע ממנהלים, אפרופו הכפר הירוק בדיון בשבוע שעבר, לייצר מנגנונים של סינון, ולהבהיר לכל המנהלים שלהתמודד עם חבר'ה שהם קצת אחרת, זה האתגר האמיתי של החינוך, כי הם אלה שצריכים אותנו כמורים, כמנהלים, כמשרד החינוך, כי ממילא התלמידים המצטיינים מצליחים למרות שאנחנו שם.

לצערי הגדול משרד החינוך כך נוהג ומחזק את זה, והתלמידים שעוברים לקרונות האחוריים של הרכבת הדוהרת הזאת, מתמזל מזלם ונפגשים בדרך עם בתי ספר מקצועיים שאנחנו קוראים להם בתי ספר עמלניים, מקצועיים. איזה עוד שם יש לכם?

טכנולוגיים.

טכנולוגיים וכו'.

אני חייב לספר לך, אדוני, על חוויה בלתי רגילה שהייתה לי. אני פעם בשבוע נוסע ללמד אזרחות. לפני שבוע הייתי באשדוד אצל חבר טוב שלי שקוראים לו ציון ביטון, שמנהל בית ספר כזה של עמל ושל משרד העבודה. לימדתי שם אזרחות. נכנסתי לבית ספר שהודיתי לאלוהים שיש מתחמים כאלה עם מורים כאלה שמקבלים את הילדים הנושרים האלה ופותחים להם פתח גדול מאוד של תקווה לחזור לחיים, לרכוש מקצוע.

יש לי ויכוח עם בתי הספר האלה, אבל הוויכוח הוא ויכוח מתוך אהבה, כי אני אומר שצריך לתת לילדים לא 14 יחידות בגרות אלא את הכול. אלא מה, מסתבר שמשרד החינוך כנראה עושה הכול בכדי לייבש ולדחוק את בתי הספר האלה החוצה, וזה מתבטא בסדרה של קשיים דרקוניים שהשכל אומר שדווקא ילדים שמתקשים יותר, שקשה להם יותר, שלעיתים העורף המשפחתי הוא לא מספיק איתן ולעיתים סתם בשובבות נעורים הם מחליטים, כמוני וכמו פרופ' יונה, בתיכון, שאנחנו לא בדיוק רוצים ללמוד, דווקא לילדים האלה משרד החינוך מקהה את רוחו, לא מאפשר להם בחינות בחורף, לא ברור למה.

ממה נפשנו? הילד המצטיין בשוהם, כן מאפשרים לו בגרות בחורף, אבל הילד המתקשה בבית ספר מסוים, אומרים לו, אתה לא. יתרה מכך, הילדים האלה שצריך לבוא לקראתם ולפרוס את בחינות הבגרות ולתת להם חוויות של הצלחה, בחינה אחרי בחינה ולעשות את זה ב-י', י"א ו-י"ב, לאט-לאט כמו שמאפשרים לכולם, הילדים האלה, אומרים להם, אתם מחוץ למחנה, אתם לא תיגשו לבחינות בגרות, אתם לא תקבלו ציון 'מגן'.

ממה נפשנו? הבן שלי מקבל ציון 'מגן', אני כל חיי נתתי ציוני 'מגן' לתלמידיי. לחבר'ה האלה אומרים, אתה, ציון הבחינה as is. יתרה מכך, יש היום הערכה חילופית ו-30%. אומרים לתלמידים האלה, הבחינה היא 70% אבל 30%, אתה תקבל עוד בחינה. זה כאילו ומשרד החינוך אומר, בואו, החוליות החלשות האלה, אנחנו נדרוך עליהם.

משרד החוץ הוא לא איזה אימפריה בתוך המדינה. הוא מחויב בדיוק כמו כולם לילדים האלה. אתה מכיר את זה, אדוני, גדלת במקומות שאני גדלתי.

כן, גם הייתי בבית ספר טכנולוגי. תמיד אני אומר, אני תוצר של accident של מערכת החינוך הממלכתית, אבל לא משם אני בא. אני בא מדיונים שהיו לנו בתחילת הקדנציה, ואני חושש. גם מה שחבר הכנסת מאיר כהן אומר, אני מאמין. אומר, הכול בהסתייגות עד שנשמע אם זה אכן.

כן, כן, ודאי.

כי בתחילת הקדנציה נאמר לי במפורש על ידי המנכ"לית שהייתה דאז, שהם שואפים להתחרות או להתמודד מול משרד הכלכלה שהיה אז בקטע של החינוך הטכנולוגי, ואני פוחד שמא להפוך את זה פחות אטרקטיבי, פחות נגיש, כמעט לחסל את החינוך הטכנולוגי במשרד העבודה, לכן אם זה משם, נצטרך לקיים דיון. אם זו סתם עוולה שצריך לטפל בה, נטפל בה, אבל נשמע את זה. הכול בהסתייגות.

בכל מקרה אדוני, גם אם יש מתחים כאלה או אחרים וכוונות כאלה או אחרות בין שני המשרדים, בוודאי ובוודאי זה לא צריך להיות על גב הילדים.

אני אביא דוגמא. אני רואה כאן את הטפסים. תלמיד בחינוך הרגיל שניגש לבחינה ב-3 יחידות באנגלית או במתמטיקה ורוצה לגשת לבחינה ב-4 יחידות, לשפר, אם הוא נכשל בבחינה ב-4 יחידות, ה-3 יחידות תקפות. כאן אומרים לו לא, אם אתה ניגש ל-4 יחידות, ה-3 יחידות, שכחת.

אנחנו נשמע גם את משרד העבודה וגם את משרד החינוך.

לכן אני אומר, אדוני, לעבוד עם נערות ונערים טיפה מתקשים, אחד הדברים שאני למדתי ברוב שנותיי, זה שכשנותנים להם חוויה של הצלחה, החבר'ה האלה עולים דרגה.

אני בזמנו השגתי ממשרד החינוך אפשרות לתת לחבר'ה שלי בחינות קטנות, במקום על עשרה פרקים בהיסטוריה, על חמישה פרקים, כי היה להם יותר קל, ושסימנו הצלחות כשהם עברו, אז העסק רץ והם הצליחו. אין שום סיבה בעולם לשים בפניהם מכשול כזה, לכן אני באמת רוצה לשמוע את אנשי משרד החינוך ולצאת מכאן לפחות בקריאה לשר החינוך, שעד שלא יסדרו את הוויכוחים בין שני המשרדים, שהילדים לא יטחנו בתוך המאבק הזה.

שוויון מלא צריך להיות.

תודה רבה.

בבקשה, אדוני.

אדוני היושב ראש, חברי, מאיר כהן, אני בחפץ לב בוודאי הצטרפתי לבקשה הזאת לקיים דיון כאן במסגרת הוועדה, ואני רוצה לומר מספר מילים בהמשך לדברים שאמרת, מאיר, ואף לחזק אותם.

תראו, שלושתנו כאן שיושבים סביב השולחן הזה, אנשים שהיו בחינוך המקצועי בעבר, אין לנו שום דבר חס וחלילה נגד חינוך מקצועי ואנחנו מכבדים אותו וחושבים שהוא אכן יכול להיות ערוץ שנותן לתלמידים כאלה, שזה באמת משאת נפשם, לקבל את ההכשרה הראויה ולהשתלב בחברה באופן המיטבי ביותר, אבל מה שעולה מתוך המקרה שמובא לפנינו, שמשרד החינוך המון פעמים לא מתחשב ברצונם של התלמידים וחושב שזו גזירת גורל ש- X אוY ילכו לבתי ספר מקצועי גם אם הוא לא מעוניין. זו בעצם הבעיה החמורה שאיתה אנחנו מתמודדים ולזה קוראים בלשון מקצועית, הסללה מכוונת מלמעלה. זה מקומם, מדוע? כי הדבר הזה אינו נותן ביטוי למאוויים האמיתיים של כל ילדה וילד. אנחנו צריכים מערכת חינוך שמעמידה את הילד במרכזה, זאת אומרת שהיא מכבדת את הנטיות שלו, את נטיות ליבו ואת ההעדפות שלו, ואז אנחנו רואים במקרה הזה שהבאת כאן, מאיר, שהוצג בפנינו המסמך הזה שנקרא "מסמך יעקב", תראו עד כמה דכאנית המערכת יכולה להיות היה והילד הופנה לבית ספר מקצועי וחשב שזה הדבר הכי טוב עבורו. יופי, הוא רוכש את המקצוע שבו הוא מעוניין וכפי שאמרתי, משתלב בסופו של דבר באופן מיטבי בחברה, אבל מה, יכול מאוד להיות מצב שמגיע ילד לבית ספר מקצועי, אומר, טעמתי, חוויתי, ניסיתי, לא בשבילי. במחשבה שנייה, יכול להיות שאני מתאים יותר לחינוך הומאני, למדעים, תנו לי הזדמנות. באים ואומרים לו, לא אדוני, משעה שאתה נכנסת אל תוך הקורדס הזה, אין יציאה, ואם אתה תרצה ואם יש לך איזה שהם מאוויים חס וחלילה לבוא ולומר, היי, יש לי מחשבה שנייה, אולי דווקא היסטוריה מעניינת אותי, אומנות, מתמטיקה. לא.

אם אתה עכשיו תרצה לקחת 4 יחידות ואתה תיכשל, ה-3 יחידות הלכו לך הביתה. זה דבר נורא. זו סחיטה, אדוני היושב ראש. מערכת חינוך מתנהגת בצורה כזו לתלמיד? אתה יודע מה, אדוני היושב ראש, כפי שאתה ציינת, בואו נתייחס לזה באופן טנטטיבי. יבוא משרד החינוך והנציגה שיושבים כאן למולנו ויאמרו, להד"ם, לא היו דברים לעולם, ואנחנו כולנו נחזור מהדברים שאמרנו ונגיד, סליחה, חטאנו, עווינו, פשענו, מחלו לנו, אבל אלה הם באמת פני הדברים ומגבילים את האפשרויות שניצבות בפני תלמידים שכבר הופנו או רצו ללכת לחינוך מקצועי. הרי שמדובר כאן בשערורייה ואנחנו מתבקשים, אדוני היושב ראש, לא רק לקרוא, אלא להשתמש בכל האמצעים שאולי עומדים בפנינו כדי להפר את רוע הגזירה. לא יתכן דבר שכזה.

מערכת חינוך בראש ובראשונה צריכה לשרת את התלמידים ואין מצב כזה שהתלמידים ישרתו את מערכת החינוך או מטרה חברתית חשובה ככל שתהיה. אנחנו רוצים שהילד יהיה במרכז, הילדה תהיה במרכז והמערכת תתאים את עצמה לילד ולא הילד יתאים את עצמו למערכת. תודה, אדוני היושב ראש.

זאב גולדבלט.

קודם כול אני מתנצל בעיקר לרוב האורחים, כי אני צריך לרוץ עכשיו לוועדת ביקורת המדינה, שם הולך להיות דיון על נושא של מורי קבלן.

תציג את עצמך.

זאב גולדבלט, מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים.

הראיה שחינוך חיוני הינו החינוך היחידי שמוכר על ידי משרד החינוך, היא ראיה שעברה ופסה מין העולם. בכל המדינות המתקדמות ביותר ב- OECDיש במקביל לחינוך העיוני גם חינוך מקצועי טכנולוגי, כולל בפינלנד שמערכת החינוך הטכנולוגי שבה או בכלל מערכת החינוך של פינלנד מהווה מושא להערצה וקנאה כאן בישראל.

אנחנו קוראים למשרד החינוך ולממשלת ישראל להכניס את החינוך הטכנולוגי תחת כנפיו ולאפשר לתלמידים בו את אותם זכויות וחובות כפי שמקובל בחינוך העיוני, כולל להיבחן בבגרות באותם תנאים כמו כל תלמיד אחר בישראל. אין שום סיבה שיהיה תלמיד אחד צבוע בצבע כזה ותלמיד אחר צבוע בצבע אחר. יש כאן אפליה ומידור ואנחנו מוקיעים את זה. תודה.

תודה. אמנון מרגלית, בבקשה.

בוקר טוב, אמנון מרגלית מהמשמר החברתי.

העובדות פרוסות בפנינו, לא צריך לחזור עליהן ולהכביר מילים. חברי הכנסת הציגו יפה מאוד את המצב. אנחנו חיפשנו את הסיבה למה משרד החינוך עושה את מה שהוא עושה, והגענו למסקנה שמכיוון שמשרד החינוך הוא היחיד שמוסמך להגיש תעודת בגרות, ומשרד הכלכלה, העבודה, היחיד שמוסמך להעניק תעודת מקצוע, כנראה שמשרד החינוך מתקנא ורוצה הוא שתעודת המקצוע תהיה בסמכותו. זאת הסיבה היחידה שמצאנו. חפרנו, חיפשנו. זו בעיה של יוקרה על גבם של 12,000 ילדים. תודה רבה.

תודה. יש כאן תלמידים שרוצים לדבר? אני מודיע לפני כן לפרוטוקול, ביקשו שהשמות לא יופיעו בפרוטוקול. גם אם יאמרו השמות, הם ימחקו מהפרוטוקול. בבקשה.

אני מ' מבית ספר "עתיד פלמחים". יש לי כמה דברים להגיד.

איפה אתה גר?

בראשון לציון.

באיזו כיתה אתה?

בכיתה י"א, חשמל.

אנו תלמידי כיתה י"א/2 בתיכון מקצועי "עתיד פלמחים", מגמת חשמל, פונים אליך בעניין האפליה הקיימת לתלמידים הלומדים בבתי הספר של משרד העבודה והרווחה לעומת תלמידי משרד החינוך בנושא האבחנות למבחני הבגרות.

האפליה מתחילה כשאנו לא מוצאים בבתי הספר של משרד החינוך מענה לכישורינו ויכולותינו ועוברים למסגרת חינוכית של משרד העבודה כדי לרכוש מקצוע. כאשר אנו מבקשים להיבחן לבחינות הבגרות כדי לזכות בתעודה טכנולוגית ולהמשיך ללמוד לטכנאי והנדסאי ללימודי המשך כדי שנוכל להתקדם באופן אישי, כלכלי ומקצועי, אנו נתקלים באפליה שמונעת מאיתנו את הזכויות השמורות לתלמידי המדינה שלומדים במשרד החינוך.

תלמידי משרד החינוך מקבלים ציון בית ספרי שמשקלו 30% ומתבסס על הערכה חלופית, ואילו אנחנו צריכים להיבחן בשאלון חיצוני. תלמידי משרד החינוך מקבלים ציון 'מגן' על סמך הלמידה שלהם במהלך השנה ואילו אנו מנועים מלקבל ציון 'מגן'. ציון הבגרות שלנו נקבע לפי ציון הבחינה בלבד.

תלמידי משרד החינוך יכולים לחלק את בחינות הבגרות בין שניים או שלושה מועדים: מועד קיץ, מועד חורף ומועד מחצית שלישית, ואילו אנו צריכים לדחוס את כל הבחינות למועד קיץ בלבד.

תלמידי משרד החינוך נבחנים בכיתה י' בבחינות פנימיות ללמידה משמעותית. מאיתנו אפשרות זו נמנעת, שכן אין לנו בחינות פנימיות. בגלל הבחינות החיצוניות שמחליפות את הבחינות הפנימיות אנו נאלצים להיבחן בהן רק בכיתה י"א.

במתן ההתאמות לתלמידים בעלי לקויות למידה בבתי הספר של משרד החינוך מקבלים התאמות ברמה א' ו-ב' ברמה בית ספרית, ואילו אנו מקבלים את ההתאמות אחרי ועדת חריגים של משרד החינוך.

תלמידים שעברו ועדת השמה והופנו בעבר למסגרות של החינוך המיוחד וכיתות קטנות מקבלים ממשרד החינוך התאמות באופן אוטומטי לפי החלטת בית הספר, ואילו אנו מקבלים את ההתאמות אחרי ועדת חריגים.

כולנו תלמידים של מדינת ישראל. תודה רבה.

לו יצויר שתלמידים, חברים שלכם צריכים התאמות, אחרי אבחון, הם זכאים?

כן.

אוקי. תקשיבו, אני אמרתי לחברים, כנראה שהכותרת של הדיון הייתה צריכה להיות דיון יסודי בכלל על הקטע הזה של תעודת בגרות במדינת ישראל והזדמנות שווה לכל אחד בלי שום קשר, גם אם אני אשב באישור המדינה ללמוד בבית, ויש מקרים כאלה, חינוך ביתי. אנחנו מדברים על הזדמנות שווה, הזדמנות שווה, הזדמנות שווה וזה נשאר כנראה באוויר, שוב, הכול בהסתייגות עד שנשמע.

לפני שאתן למשרד העבודה ולאחר מכן למשרד החינוך, יש מישהו מהציבור שרוצה לדבר? בבקשה, תציג את עצמך.

שמי יהודה חורב, אני מנהל בית ספר "אורט תעשייה אווירית", כבר 30 שנה.

זה נקרא בית ספר תעשייתי?

בית ספר תעשייתי, אני חושב בין המובילים.

בוא, אתה לא יכול להגיד "בין המובילים". אני מכיר את של קמ"ג.

תראה, אני באמת באתי לזעוק את הקיפוח הנורא הזה של התלמידים בבתי הספר. באמת זה לא משנה כרגע אם הם שייכים למשרד החינוך, למשרד העבודה. תלמיד לא צריך להיפגע בגלל בעיות פוליטיות. תמונת המצב היום היא כזאת שתלמידים שלנו, של בתי הספר התעשייתיים, ניגשים לבחינות בגרות בלי ציוני 'מגן'.

כך בחשבון שאמרו את הדברים.

מה שרשום לי פה בעניין הזה לומר, משרד העבודה, המודל התעשייתי הזה הוא כל כך מוצלח, הוא כל כך נכון, הוא כל כך מתאים לסוג מסוים של תלמידים ולאו דווקא לחלשים ביותר.

אני אומר לכם משהו מהיכרות אישית. אני אגיד לכם מה שאני מכיר מקמ"ג, מהקריה למחקר גרעיני בדימונה.

חשב הקמ"ג לימים היה בוגר המשרד, בית ספר התעשייתי. יש מהנדס שהפך להיות איש מחקר, חוקר, שהוא היה בוגר בית הספר הזה. יש גם תחנות ביניים בחיים, לכן לא סתם הקימו את זה. יכול להיות שהקימו אותם בחטא. יכול להיות שהוקמו בחטא בשנים עברו. היה צורך כלשהו.

אני יכול לתת לך מאות דוגמאות, לא אחת או שתיים. שליש מבוגרי בית הספר "אורט תעשייה אווירית" חוזרים לאחר השירות הצבאי לתעשייה האווירית. היום יושב ראש הדירקטוריון של אל על שהיה מנכ"ל קופת חולים כללית, שהיה אלוף משנה לפני זה, אלוף משנה אלי דפס בוגר בית הספר, וזכרונו לברכה, יבלון שהיה מנכ"ל, הוא היה בוגר בית הספר שלנו, ויש מנהלי בתי ספר שהם בוגרי בית הספר, וראשי מינהלים בתעשייה האווירית. הלב מתרחב כשאתה רואה איך אתה לוקח תלמיד שהוא באמת מתחיל אולי מנקודה נמוכה, ותוך פרק זמן קצר מקבל את הביטחון העצמי ומצליח.

אפילו יושב ראש ועדת החינוך בוגר בית ספר תעשייתי.

בשמחה.

היחידי שיש לו 'מגן', דרך אגב.

הנקודה היא אחרת, אם אני יכול בבקשה קצת להפריע. אם היינו אומרים שהתמונה היא נגיד לא אידיאלית, אופטימלית, היא אומרת דבר שכזה, הופנו תלמידים לבית ספר מקצועי - - -

לא הופנו, כבוד חבר הכנסת.

הלכו.

אף אחד מהם לא הופנה על ידי משרד החינוך.

רצוני.

אף אחד מהם לא הופנה על ידי משרד החינוך.

לא משרד החינוך. מערכות רווחה או רצוני.

או רצון של הילד או שהוא נשר.

כן.

או "חבר מביא חבר".

אתה לא מבין שהפניה של משרד החינוך היא בהנשרתם?

אני לא מסכים.

שולי, אבל מאחר ולא הזדהית. אחר כך נפתח את זה.

אני רציתי להציג פה נקודה עקרונית פדגוגית שמעמידה את הילד במרכז החוויה החינוכית שלו והעשייה החינוכית. אני חוזר בי מהמילה "הופנו". בואו נאמר, מצאו עצמם באופן כזה או אחר.

שאל אותם איך הם הגיעו.

יש תלמידים בבית ספר מקצועי, יש בית ספר עיוני. בשלב מסוים של החיים שלהם הם עדיין פגים מבחינת ההתפתחות שלהם, המודעות העצמית שלהם, ואם היינו באמת מדברים על מציאות רנדומלית, היינו מגלים את התופעה הבאה: חלק מאלה שהלכו למקצועי, בשלב מסוים אומרים, אתם יודעים, נמלכתי בדעתי, לא מתאים לי. באותה מידה גם חלק מאלה שבעיוני יכולים להגיד, נמלכתי בדעתי, לא מתאים לי וימצאו את עצמם במקצועי. אם אין את הזרימה ההדדית לשני הכיוונים, אז השאלה של חופש ולכאורה כאילו בחרו, נמצאת בספק, כלומר יש הכוונה מבנית שגם מונעת בעיקר מאלה שהלכו למקצועי, לחשוב אולי פעם, בשלב מסוים בעתיד שלהם, להגיד, היי, ניסיתי, לא בא לי, אני רוצה ללכת להיות מרצה לאומנות באוניברסיטה. זה יהיה המבחן, שהייתה תזוזה גם החוצה, כי אנחנו לא יכולים להניח שמישהו שבחר או נשר או whatever בגיל מאוד מוקדם, הרי שגורלו עכשיו מכתיב לו עד שהוא יצא לפנסיה, יהיה גם מסלול, עיסוק כזה או אחר.

תודה. יש מישהו שרוצה להוסיף?

כן. שמי דרור לוי, אני מנהל בית הספר "עמל אנרג'י-טק" של חברת החשמל. בית הספר הזה הוא בית ספר שמכוון יותר לפריפריה, נמצא באזור של מנשה, אזור חדרה, בנימינה, פרדס חנה, אור עקיבא.

קיסריה.

אין לי תלמידים מקיסריה.

בסדר, אני בכוונה אמרתי. אמרת פריפריה, נזכרתי בקיסריה.

לפני חודשיים ימים ישבתי כאן ממש בחדר הזה עם התלמידים שלי כדי באמת להראות להם כיצד פועלת הרשות המחוקקת במדינת ישראל. היום אני מייצג אותם והם יושבים בבית הספר, ממתינים לשמוע את ההחלטות של הוועדה.

תראו, התלמידים שלי מרגישים מקופחים. נאמר פה בצורה מאוד יפה ומכובדת. אני חושב שהחברה נמדדת על פי החוליה החלשה שלה, ולא יכול להיות שלוקחים לתלמידים האלו שהם התלמידים באמת שקשה להם. צריך לשים את זה על השולחן. התלמידים האלה, קשה להם, ואתה לא יכול לקחת לתלמידים שהכי קשה להם ולהכביד עליהם עוד יותר. ברגע שהם מגיעים אלי, התלמידים רוצים להתפתח, הם רוצים להתקדם, הם רוצים למקסם את עצמם. הם לא הצליחו במערכת החינוך הרגילה, לכן הם הגיעו אלי, ואני רוצה לקחת ולמנף אותם, אז איך אני אמנף אותם, עם עונשים? שאני יכול לתת להם הערכה חלופית? שאני לא יכול לתת להם ציון 'מגן'? שאני מקשה עליהם בכל דרך ודרך? אני חושב שמגיעה לתלמידים האלה הזדמנות מלאה ושווה בדיוק כמו לכל תלמיד אחר וצריך לקבל את זה בצורה גורפת.

תודה.

שמי מוקי זנדברג, אני מנהל בית ספר צור-ים. צור-ים נמצא בתוך בסיס חיל הים בחיפה. זה בית ספר שהוקם לפני עשר שנים כבית ספר מקצועי לפי חזונו של סטף ורטהיימר. אנחנו שייכים לסטף.

בית הספר מונה היום 170 תלמידים ואני בהחלט גאה על כך. הגעתי אליו לפני שבע שנים, היינו 80.

י'-י"ב?

ט' עד י"ב. אני לא רוצה להוסיף על כל הדברים שהם מאוד ברורים. אני רק אספר לכם סיפור אחד קטן. אנחנו זיהינו לפני שנתיים שמגיעים אלינו תלמידים שרוצים את האווירה הצבאית, רוצים בית ספר מקצועי, רק אמרו לי, אה, אין לכם בגרות? להתראות, אני חוזר לבית הספר שהייתי בו, זאת אומרת, בחרו לבוא לבית ספר.

אני לומד הרבה מהתלמידים שלי. החלטתי שאנחנו פותחים כיתה שנקראת "בו"מ". "בו"מ" זה ראשי תיבות של בגרות מקצוע, כלומר, ילדים בצור-ים שנמצאים בכיתת בו"מ, אנחנו רצים עם זה שנתיים, יש לנו בכיתה י' ובכיתה י"א. הילדים האלה, הרבה יותר קשה להם. עזבו את כל הצרות שיש פה. הם הולכים ולומדים גם מקצוע, זאת אומרת, הוא יהיה גם חשמלאי מוסמך וגם בעל תעודת בגרות. תחשבו שילד בתיכון רגיל יוצא עם תעודת בגרות, אין לו את ההכשרה המקצועית. תחשבו שעם כל הצרות האלה שמשיתים עלינו ולא מסייעים לנו, למה לא לתת עזרה לילדים כאלה?

אני מתפלא עליכם שאתם לא מדברים. בואו תקשיבו טוב. אני אעזור לך.

אנחנו מדברים.

לפעמים משרד החינוך מתהדר בקטע של בגרות עם מגמה. נותנים לך איזה עלה תאנה, חשמל. הוא לא יוצא חשמלאי.

נכון.

וזה אתם לא אומרים. הוא לא יוצא חשמלאי. אתה יודע מה? סלחו לי, לא רוצה לעשות עוול לכולם. הלוואי והיו מורים לחשמל במערכת, ושלא יתמודדו איתי כי אני יודע על מה אני מדבר. שאף אחד לא ינסה להכחיש את זה. אי אפשר להתהדר בזה.

לגבי בכלל הדיון הכללי על הכול חינוך, לא הכול חינוך, זה דיון בפני עצמו. לא אמצה את זה עכשיו. כל עוד יש מסגרות טכנולוגיות של משרד הכלכלה, צריך לאפשר אותם, לתת לכל התלמידים לא רק הזדמנות שווה. דחיפה. אז לא רק שלא מסייעים, צריך לתת דחיפה, ולא רק שלא נותנים דחיפה, גם אפילו תנאי תחרות. אם נאמר עכשיו, תנאי תחרות זהים בעיניי.

בבקשה, משפט.

שמי מירב נחמיאס, אני מנהלת של בית ספר "דרור גליל", בית ספר למקצועות המחר בקיבוץ רביד.

תסבירי לי מה הם מקצועות המחר, כי פה המדענים עוד לא יודעים להגיד לנו מה הולך להיות מחר.

ביחד עם משרד העבודה פתחנו שתי מגמות לימוד חדשות לתעודת מקצוע, האחת זה בתחום מוצרים משפרי חיים, ייצור דיגיטלי רב תחומי ובעצם כל אמצעי הייצור, CNC, לייזר, תלת מימד, מחשבים כמובן. ילדים מקבלים מיומנויות ובעצם משתמשים בכלים הטכנולוגיים כדי לשפר את הסביבה שלהם, כדי לאפשר לאנשים חיים איכותיים יותר, טובים יותר באמצעות שימוש בכלים הטכנולוגיים. המקצוע השני הוא מקצוע שנקרא "אקו חקלאות". זה מקצוע שעוסק בתחום החקלאות ושואל את השאלה איך אפשר לייצר מזון בקנה מידה גדול ורחב ועדיין לשמור על משאבי הטבע.

בר קיימא.

בדיוק, ועדיין לשמור על משאבי הטבע.

תקראי את התוכנית לפיתוח הצפון, ודאי אתם מכירים. זה יפה מאוד שאתם - - -

אז גם סטרטאפיסטים וגם חקלאות בר קיימא.

כן. אלינו מגיעים תלמידים מבחירה כדי ללמוד את המקצועות האלה.

בדיון כזה יש לנו פריבילגיה לתת לך עוד כמה דקות. ספרי לנו איך זה קורה מבחינת חקלאות בר קיימא.

אקו חקלאות.

אקו חקלאות. אתה היית אצלנו.

את יודעת, אצלי אקו כבאר שבעי, זה הפוך מבר קיימא. מכתשים. כל הזיהומים בבאר שבע זה מאקו ממכתשים. ספרי לנו.

בעצם החקלאות מתמודדת עם סוגיה שהעולם מתמודד איתה, איך באמת אפשר לייצר מזון ועדיין לשמור על משאבי הטבע. אנחנו רואים שינויים אקלימיים גדולים. חווינו כמה ימים ברוכים של גשם, אבל אנחנו נמצאים בשנות בצורת, ותלמידים נפגשים עם חקלאים אמיתיים, עם אנשי מקצוע בתחום החקלאות ובוחנים איתם פתרונות לבעיות שחקלאים אמיתיים מתמודדים איתם. כל הלמידה היא למידה סביב פרויקטים, למידה עיונית והלכה למעשה בשטח.

אני אתן דוגמא לפרויקט אחרון שסיימנו ממש לפני שבועיים. נטענו כרם זיתים של 60 דונם בשיטה אקולוגית. החניכים נפגשו עם חקלאים בעלי השטח ובעצם תכננו את השטח, מדדו אותו, בחנו איך לנטוע את העצים ולהתמודד עם שאלות של אגירת מים, כי אין הרי מים, קשה להשקות, אז איך אפשר להתמודד עם שאלות של אגירת מים.

כל השבת שאלתי את השאלה הזאת, אם המדינה הייתה יודעת לאגור את כל המים שזרמו בנגב.

אולי עוד כמה זמן אנחנו נוכל לתת תשובות בעקבות הניסוי שלנו.

חשוב לי להגיד בהקשר הפדגוגי. הלמידה בבית הספר המקצועי היא למידה משמעותית. על זה מערכת החינוך מדברת הרבה שנים ובשנים האחרונות בצורה מאוד אינטנסיבית.

על 30% משמעותי.

מה שנקרא 30%, אבל מה שמסתתר מאחורי זה, זו למידה משמעותית, למידה מעשייה.

אין ספק. אנחנו חסידים של השיטה.

המערכת של משרד העבודה היא חסידה של השיטה הזאת, כי המשמעות של זה באה ואומרת, למידה מעשייה, לא רק ישיבה בכיתה ולמידה עיונית, ואז מגיעים הילדים שלנו שבאים מבחירה ורוצים את הבגרויות, כי אנחנו מדברים על בגרויות ולא רוצים שהם יהיו לא שווים לשאר הילדים במדינת ישראל, ופוגשים מערכת של מבחנים.

איזו תעודה מקבלים הבוגרים שלכם?

תעודת מקצוע ובגרות.

מה ההגדרה של המקצוע?

תעודה אחת היא בייצור דיגיטלי רב תחומי והשנייה באקו חקלאות.

יש תעודה כזו, מוכרת על ידי משרד העבודה?

כן, בהחלט.

אוקי, תודה.

אני כוכי שלו, מנהלת "עתיד פלמחים". היקרים שיושבים פה הם תלמידים שלי.

אנחנו מדברים על התוצר הסופי, על תעודה. בסוף ילד צריך לצאת ממערכת החינוך, ולא משנה אם משרד החינוך או משרד העבודה, עם תעודה משמעותית. המקצוע הוא פלטפורמה לקבל את כל המיומנויות ואת כל התהליך שתלמיד צריך לקבל כתלמיד במדינת ישראל.

אנחנו יושבים פה ומדברים, כן הבגרות, לא הבגרות. העניין הוא בסוף שהילדים שלנו מגיעים אחרי תשע שנים שהם היו במקום אחר ולא הצליחו. הם לא הצליחו לא כי הם לא חכמים ולא נבונים ולא אינטליגנטים. הם מאוד. הפוך. האינטליגנציה שלהם מצויה במקומות שלא נמצאים הרבה פעמים במקום שבו יושבים בכיתה ולומדים מקצוע עיוני. הם באים לבתי ספר של משרד העבודה, חווים חוויה כמו שתיארו פה ולא משנה מה המקצוע, מקצוע אקולוגיה, מקצוע מחר כמו שאתה אומר ואתה צודק, אף אחד לא יודע מה יהיו מקצועות המחר, אבל הם חווים חוויה חיובית, ובאותו רגע שהם חווים חוויה חיובית, גם גארדנר אמר את זה, 'הצלחה מביאה הצלחה'. ברגע שהם מרגישים את ההצלחה, הם רוצים עוד. מה רע בכך? ברגע שהם רוצים עוד, הם רוצים לעשות בגרויות, הם רוצים להוציא תעודת בגרות טכנולוגיות שיוכלו להמשיך ללמוד לי"ג ולי"ד, ואז פתאום מי מפריע להם? לא בית ספר, לא היכולות שלהם, לא הכישרונות שלהם. מי שמפריע להם זו המדינה. משהו פה לא הגיוני, לא הוגן כלפי התלמידים. מבורך מאוד בית הספר, מה שהיא מלמדת שם, וזה לא משנה מה המקצוע. יש לי פה תלמיד שעבר מבית הספר של יהודה אלינו. הוא לא התחבר למקצוע שם, אבל הוא בא לפה כי הוא רוצה להמשיך.

כל מיומנות היא חשובה.

המיומנות היא פלטפורמה כדי לקבל את אותן מיומנויות רבות שצריך אותן למאה ה-21.

אז אני אגיד לך, אני מרחיק לכת. בעקבות השינויים, ואנחנו באמת לא יודעים, חלק מהמקצועות יהיו לא רלוונטיים בעתיד הלא רחוק, לכן הקניית מיומנויות למידה, מיומנויות אפילו של פיתוח - - -

גמישות מחשבתית, ביקורת, ניהול זמן, קבלת החלטות, כל הדברים האלה.

תודה. בבקשה.

אני מסכים עם כל מילה שאת אומרת ואין שום ספק שתפקידו של בית ספר זה לתת לילדים ארגזי כלים לחיים.

אני מנסה להיות על הקרקע עם שתי הרגליים. כשאני יוצא לשוק ואני בודק מה הם תנאי הקבלה לדברים מינימליים, בדקתי, חברת חשמל. יושב פה האדון מחברת חשמל. לא מתקבלים חבר'ה בלי תעודת בגרות, ורק לחמש שנים. רכבת ישראל – אין שום תפקיד ברכבת ישראל. בדוק מה שאני אומר.

הדבר שפעם היה בשנות ה-60' וה-70', תעודה לפתוח הכול, היום זה הדבר המאוד מינימלי, לכן אני שואל לא בגלל. הרי אין לי שום ספק, אני באמת חסיד גדול של בתי הספר שלכם. דווקא כאחד שבא מדימונה אני יודע איזו כרית נחיתה נוחה אתם נותנים לילדים האלה שליבי ליבי עליהם ואני מוריד לכם את הכובע הזה שאתם מתמודדים איתם, אבל יחד עם זה אני מאוד מתחבר למישהו שאומר לי, אני פותח בתוך בית הספר שלי את הבו"מ הזה, שכן אני מאפשר לילדים האלה, כי בסופו של דבר אתם נלחמים על כך שבולמים אותם, אבל משהו בתוך המבנה הבסיסי שלכם גם אומר לחבר'ה האלה, אתם יודעים, אצלנו אתם תוכלו לעשות רק 14 יחידות במקצוע. הכול טוב ויפה, אבל אני מצפה שגם בתוך בתי הספר הטובים האלה שלכם אתם תפתחו מסלולים שבהם אתם תעודדו את הילדים. זה לא סותר את הסיבה של הדיון הזה, ולכן מעבר לוויכוח העקרוני אנחנו צריכים לקבל תשובות למה מפלים את הילדים האלה. אלה ילדים שהמדינה צריכה לשאת אותם על כפיים, כי הוא ילך לצבא, מ'. אני משער שמ' ילך לצבא ויהיה חייל בגולני או גבעתי. הוא יהיה במחלקה בגולני או בגבעתי או בקורס טיס. איזה הבדלים יש בינו לבין הילד שלידו? ההוא קיבל מועדי חורף, הוא לא קיבל מועדוני חורף.

אני מקווה שבתי הספר כבר לא חותמים הסכמים כובלים עם הצבא, כל הקד"צים למיניהם שהיו בעבר ואחר כך כלאו את התלמידים האלה בגלל שהם למדו בבית ספר תעשייתי כזה ואחר, לא ללכת ליחידות קרביות איכותיות ודווקא בתחום המקצוע.

יש עדיין.

לצערי הרב.

אבל לא בבתי הספר של משרד העבודה.

אין בכלל קד"צים, שולי?

לנו אין קד"צים, אבל תלמיד שלומד אצלנו, מטבע הדברים, דרך אגב, אתה יודע - - -

שולי, סליחה, אני חושב שנמצה פה את הסבב ואני אתן לך. תציג את עצמך ותמקד את הבעיות. יש לי בעיה עם הכותרת של הדיון לעומת מה שאנחנו מתעסקים. זה פער עצום.

נכון. ניצלתי את ההזדמנות.

בסדר, אני פה. אם צריך עוד דיון, נביא את האנשים הנוגעים בדבר. לפה הוזמנו פונקציות מסוימות שיש להם תשובה ספציפית קטנה ומצומצמת. גם אני פה יושב כדי לנווט את זה לשם. אל תדאגו.

תציג את הבעיה, שולי.

לי קוראים שולי אייל, מנהל אגף להכשרה מקצועית קרוב לשלוש שנים. כמו שאמרתי לפני כן, 30 שנה הייתי בצה"ל, איש כוח אדם. גם אני בוגר בית ספר מקצועי, גם אני התגייסתי בלי בגרות.

תתפלאו, אני לא מאשים את משרד החינוך שיש לו נשירה של תלמידים. לעולם משרד החינוך, המערכת כמערכת לא תתאים ל-100% מתלמידי ישראל. מה לעשות, לא כולם מתאימים לשבת בכיתות עיוניות 35 שעות שבועיות. גם אני לא הייתי בנוי לזה, דרך אגב, כילד, וכתוצאה מזה מתבצעת נשירה.

תלמידים מגיעים אלינו באחת משתי הסיבות: או שלא מצאו את מקומם במשרד החינוך, ובאמת אין בליבי שום דבר על משרד החינוך בנושא הזה. דרך אגב, אני אגיד לך על הפתרונות שיש למשרד החינוך. יש לי כן מחלוקת איתם, או שילד מחליט ללמוד מקצוע אמיתי ולא להיות רשום באיזה חוג טכנולוגי, ואם תקראו את הדוח של ה-OEDD או של נטו תעשייה עכשיו שיצא, תראו את הפערים בין החינוך המקצועי שלנו לבין החינוך הטכנולוגי של משרד החינוך ותבינו שמי שהגיע אלינו מתוך כוונה ללמוד מקצוע, בחר נכון אם הוא בחר אצלנו ולא במשרד החינוך, וזה כתוב שחור על גבי לבן גם ב-OECD וגם בדוח של נטו תעשייה. דרך אגב, אם תלמיד לא מתאים למערכת העיונית, אם אתם מחפשים היום את ההסללה, הסללה, אם אתם שואלים אותי, נמצאות במח"טים של משרד החינוך ובטח לא אצלנו, כי שם אתה יוצא בלי בגרות ובלי מקצוע. אחוז הבגרויות במח"טים, זה 120 בתי ספר במשרד החינוך, עומד על סביב 20% בגרויות, זאת אומרת 80% בהגדרה נשלחים למוסדות שיוצאים בלי בגרות ובלי מקצוע. אצלנו לפחות תעודות המקצוע עומדות על סביב 70% ואנחנו גאים מאוד בהישג שאנחנו מביאים לתלמידים שלנו.

כמו שאמרתי, אני לא אחזור על הפערים, כולנו הקראנו אותם, אבל כשניסינו לברר למה מונעים את זה, התשובות הן מקוממות. אומרים, אתם לא עומדים בקריטריונים. טוב, תראו לנו מה הקריטריונים. אף אחד מעולם לא הראה לנו מה הקריטריונים, אבל איך גילינו מה הקריטריונים? לפני שנה וחצי, אתה זוכר את זה, כבוד יושב ראש הוועדה, שניסו לקחת לנו את כל בתי הספר, שלא הצליחו במהלך הפוליטי הזה, עברו להציע שוחד לרשתות חינוך, של 2 מיליון שקל לכל בית ספר שיעבור. הצליחו להעביר שלושה בתי ספר - - -

תפרט.

ניסו להעביר אותה כחבילה, לא הצליחו, אז באו למנהלי הרשתות והציעו לכל בית ספר שיעבור, יקבל מענק ממשרד החינוך 2 מיליון שקל.

כלומר, באו לרשת אמי"ת ואמרו, אם בית ספר כזה יעבור - - -

לא, אמי"ת אין לי. עמל, - - - , סח'נין - - -

אמרו, אם בית ספר כזה יעבור לעמל, אז הם יקבלו 2 מיליון שקל.

ודאי. אני אראה לכם גם את התקנה במשרד החינוך ספציפית לאותם בתי ספר, 2 מיליון שקל. יצאה תקנה מסודרת במשרד החינוך.

קניבליזם.

כן, כן. דרך אגב, גם זה לא היה מספיק מפתה. רק שלושה עברו ואותו מנכ"ל רשת, עשר פעמים התנצל בפניי.

אל תיתן רעיונות למשרד החינוך. הם יעלו את זה ל-5 מיליון.

עברו שלושה. דרך אגב, אחד מהשלושה נסגר אחרי שהשקיעו בו את הכסף כמובן. מנהלת "אורט אדיבי" באשקלון הייתה באמת אחד מהקולות הבולטים שלנו בעד החינוך שלנו. לקחה מאוד קשה את המעבר, אבל שאלתי אותה, יש לך 'מגנים' עכשיו? היא אמרה לי, כן. אמרתי לה, מה נדרש לעשות כדי שהתלמידים שלך יקבלו 'מגן' עכשיו? אמרה לי, שום דבר. הסתכלו מה עשיתי שנה שעברה כשהייתי אצלכם, אמרו, זה מספק. קיבלה 'מגן'. בכל המערכת שלנו יש בית ספר אחד שזכה לכל התנאים האלה של 'מגנים', בחינות חורף והכול, אתה יודע למה? כי היה פעם מנכ"ל משרד חינוך שגר בשכנות לבית הספר הזה, אז הוא נתן רק לבית הספר הזה את התנאים האלה. זה אותו בית ספר שלמדנו, כבוד היושב ראש מרגי. הוא לא אשם בזה. הוא היחידי שמקבל אצלנו את הדברים האלה.

מה, היה מנכ"ל מבאר שבע?

לא, מנחלים. היה מנכ"ל שגר בנחלים והוא נתן לבית ספר שלנו בנחלים 'מגן'. הכול יש להם. הם כמו תלמידי משרד החינוך, נהנים מכל העולמות.

תשאלו הרי איך הדיאלוגים האלה קורים? אין דיאלוג אמיתי בין צמרת המשרד שלנו לבין צמרת משרד החינוך. למה אין דיאלוג? כתבנו מכתבים, ביקשנו לשים את כל משקעי העבר בחוץ, בואו נשב. איך שנכנס מנכ"ל משרד החינוך לתפקידו, עם הקודמת היה לי לא מעט עימותים. כתבתי לו מכתב שאני מברך אותו. כתבתי לו שהמלחמה בין המשרדים פוגעת אך ורק בתלמידי ישראל ובוא נשב וניפגש. עד היום לא קיבלתי תשובה אפילו מנומסת, 'קיבלתי את מכתבך'. התקשר אלי איזה עוזר שלו, אמר לי, נראה, ומאז לא שמעתי מהם. אין שום דיאלוג אמיתי בין המשרדים ואם אין דיאלוג, אז אני מצפה אולי מהוועדה הזאת שסוף סוף תעצור את העוול המתמשך בתלמידים האלה.

אנחנו נעשה הכול כדי שהתלמידים יקבלו כל מה שמקבל כל תלמיד, ויותר אפילו אם צריך.

מועצת התלמידים, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. בוקר טוב לכולם, אני בני ג'אג'אטי, אני מבקר ויושב ראש ועדת הביקורת במועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני יושב פה ושומע את הדברים וקצת מזדעזע. אני שומע את הדברים שלך, שאתה אומר שמשרד החינוך הציע 2 מיליון שקלים לכל בית ספר שיעבור. יש יותר מדי כסף במדינה שאפשר פשוט להעביר ככה?

עוד דבר. כל תלמידי ישראל, אנחנו בטוחים שצריכים להיות שווים. לא יכול להיות דבר כזה שיש סוג א' של תלמידים וסוג ב' של תלמידים. אין דבר כזה, לא במדינת ישראל ולא באיסלנד ולא בארצות הברית ולא בקנדה ובמדינות אחרות. אני לא חושב שזה דבר ריאלי וצריך לעצור את הדבר הזה.

אני קורא לשני המשרדים, בואו תשמשו לנו דוגמא. תשבו, תיפגשו ביניכם, תאחדו כוחות לטובתנו, תלמידי ישראל. לא יכול להיות מצב שיש פה פערים בחינוך. תודה.

תודה.

אפרופו איחוד, אפילו ה-OECD קרא למשרדים להתפייס. מביך. אפילו ה-OECD קורא למשרדי ממשלה להתפייס ביניהם.

משרד החינוך, תציג את עצמך.

שלום, שמי דוד גל, מנהל אגף בחינות. אני משהו כמו שנה וחצי בתפקיד.

החלפת את רחל?

החלפתי את ד"ר משה דקלו. לפני כן ניהלתי את הגימנסיה העברית 12 שנה.

כשהוזמנתי לדיון אני חשבתי שהדיון הולך להתקיים על היבחנות החורף.

אני רוצה להגיד דבר אחד. קודם כול, ערכית, אני מסכים עם כל מילה שנאמרה פה. כנציג משרד החינוך אני חושב שילדי ישראל, אנחנו פה כולנו עושים הכול ורוצים לעשות הכול כדי שילדי ישראל יקבלו חינוך שווה.

הדבר השני, אני גם מסכים שיש עיוותים. זה משהו שאלי אומר פה מדם ליבו. אני מכיר את זה, אני יודע את זה.

אני רוצה להגיד שני דברים ברמה ההיסטורית. ילדי התמ"ת בזמנו ביקשו להיבחן בבחינות הטכנולוגיות שהתבצעו רק במועד הקיץ. משרד החינוך איפשר את זה. לאחר מכן הם ביקשו גם להיבחן במקצועות הליבה בקיץ. משרד החינוך איפשר את זה.

אני מקיים דיונים עם המנהל הפדגוגי. אני מעולם לא פגשתי את שולי. את שולי אני פוגש פה עכשיו. אני בעד להיפגש ואני בעד לקיים דיונים ואני בעד לבוא לקראת הבקשות שלהם.

אני רוצה לומר דבר אחד, חבר הכנסת מרגי. קודם כול בנושא היבחנות בחורף, המנכ"ל אתמול קיבל החלטה שילדי משרד העבודה ייבחנו בחורף.

יפה מאוד.

יש פה עוד דברים שהם בוערים ושהם חשובים כדי שהם יצרו פה שוויוניות אמיתית. שוויוניות אמיתית, מי שמכיר טוב את המערכת, מדבר על 30%, מדבר על ציוני 'מגן'. שם תבוא לידי ביטוי השוויוניות של ילד תמ"ת. יש לנו רק בעיה אחת, חבר'ה. תלמידי משרד העבודה, למעשה זה בתי ספר שהם לא מפוקחים על ידי המשרד. צריך לשבת, לסגור את הדבר הזה. אני חושב שצריכים לשבת נציגים בכירים של המשרד, בעיקר בחינוך העל יסודי, אצלנו במשרד עם הנציגים של משרד העבודה, לשתף פעולה. אני מסכים לחלוטין עם מה שנאמר פה, ולפתור את הסוגיה הזו.

אני רוצה לשאול אותך, אדוני. הדברים האלה שנאמרים, שהם בהחלט בשורה, אתה סוברני להוציא אותם לפועל?

חד משמעי, כן.

יופי.

למשרד יש יכולות ויש גם מוטיבציה.

לכם יש מפקחים של משרד העבודה, נכון?

כן.

שהם בעצם גם המפקחים הפדגוגים.

יש לנו גם פדגוגיים וגם מקצועיים.

האם יש אצלכם דרך משרד העבודה מפקחים שהם מפקחי מקצוע? זאת אומרת שאם ילד ניגש לבגרות במתמטיקה, האם יש מפקח על מתמטיקה?

שמי אורית, אני ממונת נוער וחניכות באגף להכשרה מקצועית.

אני נפגשתי במפגשים לא פורמליים עם הרבה מאוד נציגים של משרד החינוך. שאלתי מה צריך לעשות כדי שילד יקבל אצלנו גם הערכה חלופית וגם ציוני 'מגן'. אמרו לי, צריך לוודא שהתלמידים שלכם לומדים על פי תוכניות הלימוד של משרד החינוך, והם לומדים על פי תוכניות כי אין לנו תוכנית, אנחנו לא מומחים לא לאזרחות, לא לספרות ולא ללשון והבעה. דבר שני, צריך שמפקחים של משרד החינוך, ואני לימדתי אזרחות שנה, לא ראיתי אף פעם מפקח של משרד החינוך, אני אומרת את זה כהערת אגב, שמפקחים של משרד החינוך יגיעו אליכם לבתי הספר, יבדקו את תוכניות הלימוד, יבדקו את פרופיל המורים וכך תוכלו לקבל. יש ועדה שנקראת "ועדת היתר", יש לה כמה שמות. אמרתי, אהלן וסהלן, בואו תיכנסו. להיפך, אנחנו רוצים.

אני חייב להגיד שאני מופתע מהתשובה הטובה של משרד החינוך.

את רוצה לסכם?

מדברים פה על דברים גדולים, על העניין באמת של להכיר בנו ל-30% ולהערכה החלופית, אבל צעד אחד לפני. עד כה ילדים היו יכולים להיבחן בכיתות י' ולא הייתה בעיה עם זה.

אבל זה גם במשרד החינוך.

זה שונה.

לא לגמרי.

גבירתי, לגמרי.

לא דורשים יותר ממה שיש - - -

גם הרפורמה שר החינוך הקודם שי פירון, בוטלו הבחינות בכיתה י', צומצמו מספרי ההיבחנות. את רוצה לחזור ל-21 אירועי היבחנות לעומת 6?

לא.

כל רפורמה, יש לה את ה"תן" ו"קח".

תנו לי לסכם, גבירותיי ורבותיי.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה. הדיון התמקד בסוגיות רבות הקשורות בבחינות הבגרות בבתי הספר הטכנולוגים.

בדיון עלה שישנם פערים רבים בין מה שתלמיד במערכת החינוך זכאי לו לבין תלמיד במערכת החינוך הטכנולוגי של משרד העבודה.

הוועדה מודה למשרד החינוך על הסכמתו ועל מתן האפשרות שתלמידי בתי הספר הטכנולוגיים ייגשו למועדי בחינות חורף.

הוועדה מבקשת להיכנס לדיון עם משרד העבודה בסוגיות האחרות שנותרו, על סוגיית ציוני ה'מגן', הערכה חלופית 30%, מה שנקרא "טופס יעקב" וכן פרויקט של י"ג-י"ד. כולנו חיים במדינה אחת, אינטרס אחד, אזרחים שווי זכויות ולכן צריך לתת לכל תלמיד את ההזדמנות שלו.

אני מודה מאוד לכל המשתתפים. אני נותן 45 ימים קלנדריים מהיום. אני מבקש לקבל את הסיכום של הפגישות והתוצאות לוועדה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.