ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-29OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 277

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח (23 בינואר 2018), שעה 13:00

הצגת דו"ח אנטישמיות ע"י משרד התפוצות - לציון יום השואה הבינלאומי בכנסת

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יואל רזבוזוב

יוגב קרסנטי - מנהל המאבק באנטישמיות, משרד התפוצות

עידו דניאל - ראש תחום בכיר זירת דיגיטל, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

רעות מושונוב - יועצת למנכ"ל ודוברת, משרד התפוצות

דניאל אגרנוב - מחלקת מאבק באנטישמיות, משרד החוץ

מאיה יוכבד שריר - מנהלת אגף קליטה, משרד החינוך

דוד ויינר - מתמחה, משרד התפוצות - המטה למאבק באנטישמיות

גילה אמאטי - מתמחה, משרד התפוצות - המטה למאבק באנטישמיות

ד"ר נתי קנטורוביץ' - ממונה מידע ומחקר, רה"מ- נתיב

קרול נוריאל - מנכ"לית, הליגה נגד השמצה

מעין מור - מנהלת תחום המאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

אבישי נוי - מנהל פרויקטים, ההסתדרות הציונית העולמית

תומר אלדובי - ראש תוכנית, התאחדות הסטודנטים - התוכנית למאבק באנטישמיות ISCA

יגאל פלמור - מנהל קשרי ציבור ותקשורת, הסוכנות היהודית

חיים פיארברג - חוקר בכיר, אוניברסיטת תל-אביב

דניאל חסון - מנהל המחלקה הבינלאומית, האגודה לזכויות האזרח

אביטל ליבוביץ - מנכ"ל, הועד היהודי אמריקאי

דורין אברהם - עוזרת מנכ"ל, קשרי ממשל, הוועד היהודי אמריקאי

יעל קסוטו-שרון - מנהלת אופרציה, הקונגרס היהודי-ישראלי

ד"ר אפרים זורוף - מנהל, מרכז שמעון ויזנטל

יצחק הילדסהימר - כתב ופעיל חינוך בתפוצות, עיתונאים

מיכאל בלום - כתב, עיתונות ותקשורת

נאוה פיליזר - מוזמן/ת

ורד אחיהון - מוזמן/ת

אנה מגין - מוזמן/ת

איתן בכר - מוזמן/ת

מרה ווילמשטיין - מוזמן/ת

יהודה קורלינסקי - מוזמן/ת

בוריס שינדלר - מוזמן/ת

ציפי גלעדי

עופרה ארגס - חבר תרגומים

הצגת דו"ח אנטישמיות ע"י משרד התפוצות - לציון יום השואה הבינלאומי בכנסת

ראשית אני מתנצל שעמדתם בחוץ זמן רב. היה לנו דיון, זהו הדיון השלישי שאנחנו מקיימים היום ואני שמח על קיום הדיון החשוב הזה. בבוקר היה לנו דיון בנושא אנטישמיות, שמענו סקירה מההסתדרות הציונית העולמית ובדיון הזה נשמע את הדו"ח שמציג לנו משרד התפוצות לציון יום השואה הבינלאומי בכנסת. נמצא איתנו מנהל המאבק האנטישמיות, כמובן נמצאים כאן חלק מהאנשים שגם היו בבוקר, אני שמח לראותכם שוב. אם הגבלתי אתכם בבוקר אני אפצה אתכם עכשיו.

נשמע קודם כל את מר יוגב קרסנטי, מנהל המאבק באנטישמיות במשרד התפוצות.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה להעניק לך את הדו"ח, זה הדו"ח של השנה. אדוני היושב ראש, חברים, אורחים נכבדים, אני מודה על הבמה החשובה הזאת ואני מתכבד להציג בפניכם את דו"ח האנטישמיות לשנת 2017. בראשית דבריי אני רוצה גם להודות לשר התפוצות נפתלי בנט ולמנכ"ל משרד התפוצות שהעלו את הנושא הזה ובאמת התקציבים שהיום ממשלת ישראל משקיעה במאבק באנטישמיות הם תקציבים חסרי תקדים ביחס לשנים הקודמות ואני חושב שאנחנו כבר מתחילים לראות תוצאות בשטח בדמות כל מיני פרויקטים של תשתית, ידע, עבור המאבק באנטישמיות ועבור כלים למאבק באנטישמיות שעוד יבואו לידי ביטוי בשנה הקרובה ומעבר לכך.

אנטישמיות היא השנאה הישנה ביותר. אלפיים שנה כבר אנחנו יכולים לתעד אנטישמיות, מעל לאלפיים שנה. יחד עם זאת היא משתנה תדיר. אם בשנה הקודמת כשהייתי כאן התייחסתי בעיקר לאנטישמיות המוסלמית, האיסלמיסטית, כגורם הסיכון המרכזי לקהילות היהודיות, אמנם זה נשאר גם השנה, אבל השנה אנחנו עדים לעליה של ימין רדיקלי ולעליה של שמאל רדיקלי ושדים מן העבר שבים ועולים אל הבמה.

לא פעם אנחנו נשאלים בוועדה הזאת מה עושה ממשלת ישראל. ממשלת ישראל עושה הרבה דברים, חלק מהם גלויים, חלק מהם הצנעה יפה להם. באמת ממשלת ישראל עושה הרבה מאוד דברים למאבק באנטישמיות אבל חשוב להבין שאנטישמיות היא לא בעיה ישראלית. אנטישמיות היא קודם כל בעיה של החברות שבהן היא מתקיימת. היא קודם כל בעיה של המדינות שבהן היא מתקיימת, בעיה של העמים שבהן היא מתקיימת. ברגע שהמרקם החברתי עובר זעזועים אנחנו רואים את השדים האלה פורצים וצריך להבין שמדינת ישראל לא יכולה להיות אחראית על האנטישמיות, אלא האחריות רובצת לפתחן של הממשלות שהתופעות האלה מתחוללות בתחומן, והן אלה שאחראיות לביטחונם של היהודים, לביטחונן של הקהילות וליכולתם של היהודים לקיים חיים יהודיים מלאים במקומות מושבם. התפקיד שלנו בתור ממשלת ישראל זה לזהות את התהליכים האלה כשהם עדיין קטנים, להתריע לגבי התהליכים האלה, להעמיד כלים לאותן קהילות ולאותן ממשלות כדי לראות יחד איתנו באותן משקפיים את התהליכים האלה כשהם קורים ולהעמיד כלים להתמודדות עם התופעות האלה ואת זה אנחנו משתדלים לעשות, תמיד אפשר לעשות יותר ואנחנו מתכוונים עוד לעשות יותר אבל חשוב לומר שאנחנו עושים.

כמובן שבשביל לנצח במאבק הזה היא אפשר להילחם לבד. ממשלת ישראל לא יכולה להילחם לבד ובאמת מסביב לשולחן הזה יש ראשי ארגונים שהעשייה שלהם היא מבורכת והעשייה שלהם היא חשובה, ויש פה אנשים שעובדים בתור ארגונים או בתור אינדיבידואלים וזה חשוב. זה חשוב, אתם משלימים אותנו ורק בזכות המרקם המשותף הזה בעצם עם הקהילות היהודיות ועם הממשלות, אפשר להגיע לתוצאה הרצויה.

עכשיו למצגת, מבחינת מגמות כלליות לשנת 2017 אנחנו רואים שתי מגמות על, מגמה אחת זה ירידה באלימות חמורה. בעצם בשנת 2017 נרצחה יהודייה אחת מחוץ לגבולות ישראל כמובן, נרצחה יהודייה אחת, שרה חלימי, בפיגוע מחריד בפרבר של פאריז. נמנעו עוד מספר ניסיונות אחרים. אבל בסך הכל אנחנו רואים ירידה באלימות החמורה ולעומת זאת עליה בשיח ובהתבטאויות האנטישמיות והכוונה כאן להתבטאויות בתקשורת המשודרת, בתקשורת הכתובה, רשתות חברתיות, פייסבוק, טוויטר, בניראות של פעילים גזעניים ורדיקליים ואנטישמיים שמרגישים הרבה יותר חופשיים היום מבעבר להביע את העמדות שלהם, כלי תקשורת שמרגישים יותר חופשיים להדהד את העמדות האלה במיין סטרים, בצפיית שיא ולתת להם במה.

כמובן שהשנה אנחנו רואים, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, חזרה של שדים אנטישמיים שחשבנו שכבר לא נצטרך להיתקל בהם.

גם השנה האסלאם הרדיקלי הוא גורם הסיכון המרכזי לקהילות היהודיות מבחינה פיזית. אם אנחנו לוקחים את שלוש השנים האחרונות, שבעה יהודים נרצחו על רקע אנטישמי וכולם נרצחו על ידי פעילי אסלאם רדיקלי וכמו שאמרתי הין פיגועים שנמנעו, כמו כאן בתמונה, אבטחה לאחר ניסיון פיגוע בבית הכנסת בג'רבה, אלה כוחות מיוחדים תוניסאים ששומרים שם על המתפללים, נמנע שם פיגוע לפני מספר שבועות.

שחקן חדש שהולך ותופס מקום מבחינת איום על החיים היהודיים והקהילות היהודיות זה הפליטים והמהגרים שהגיעו בעיקר מהמזרח התיכון, צפון אפריקה, לאירופה. הפליטים האלה שבשנתיים הראשונות היו עסוקים בעיקר בהתאקלמות, בלראות מאיפה משיגים את הארוחה הבאה ואיפה ישנים הלילה, מתחילים להתבסס וסיבות שונות מהוות עבורם עילה לצאת להפגנות כמו כאן נגד ההכרה בירושלים, נגד ההכרה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בירושלים כבירת ישראל, זה היווה עילה להפגנות אנטישמיות שבהן נשרפו דגלי ישראל וברחובות ערי אירופה נקראו קריאות גזעניות, 'מוות ליהודים' וכולי וכולי. סקר של הועד היהודי אמריקאי מצא שמעל 50% מהפליטים בגרמניה מחזיקים בדעות אנטישמיות וזה לא הסקר היחיד, היו עוד סקרים שמראים את המגמה הזאת, בעצם הם מביאים איתם את הדעות האנטישמיות מהבית למדינות ההגירה, בחלק מהמדינות אנחנו כבר רואים שנדרשים לתופעה הזאת, לא מוכנים לקבל אותה, דוחים אותה כפי שציין נשיא גרמניה, דוחים אותה על הסף וכבר בחלק מהמדינות מכינים תכניות חינוך לפליטים או מאיימים בגירוש של פליטים שיבצעו פשעים אנטישמיים. באחרות זה לא המצב.

השנה ראינו את תנועות הימין הרדיקלי בארצות הברית יוצאות מהרשת, התנועות האלה שעד השנה, השנה וחצי האחרונות נחשבו בעיקר לתופעת רשת שלא יודעים את היקפה, יצאו מהרשת, עברו לרחובות, הצעדה בשארלוטסוויל והקריאות 'יהודים לא יחליפו אותנו' חברי התנועות האלה בעצם רואים ביהודים יריב אידיאולוגי, יריב כלכלי, יריב ערכי בכמה רמות, זאת אומרת הם מתנגדים ליהודים שמבחינתם מסמלים את ערכי הליברליזם או מבחינה כלכלית קפיטליזם. סחר, בניגוד לקריאות כמו שהם קוראים שם 'דם ואדמה' חיבור לאדמה, חיבור שורשי. הם רואים ביהודים איזה שהוא יריב אידיאולוגי בכמה וכמה רמות ולכן הם עסוקים ביהודים. השנה הניראות שלהם עלתה ביחס לשנים קודמות ואנחנו במערכת הניטור שאנחנו מפעילים לגבי הרשת, אנחנו יכולים לראות גם שהקבוצות האלה מארצות הברית קשורות לקבוצות אחרות באירופה. זאת אומרת כשאנחנו רואים התעוררות בעקבות הצעדה בשארלוטסווויל אנחנו מזהים גם התעוררות במדינות מערב אירופה ביחס לאותם אנשים, לאותם נושאים.

עוד שחקן שהופך השנה ליותר ויותר מרכזי במערב אירופה זה הימין הרדיקלי, או מפלגות ימין רדיקלי, רדיקלי למחצה, שנכנסות לפרלמנטים שם, אנחנו רואים מצד ההנהגה התבטאויות נחרצות כנגד אנטישמיות אבל בדרגי השטח אנחנו עדיין יכולים לראות תפיסות אנטישמיות, חברות בארגונים אנטישמיים, באחוות אנטישמיים, כתיבה ועלונים אנטישמיים. בעצם יש לנו כאן איזה שהוא פער, הקהילות היהודיות נאלצות להתמודד עם האתגר הזה שהוא אתגר לא פשוט מבחינתם, ככל שהמפלגות האלה הולכות ותוספות תאוצה.

מצד שני, יש כאן גם אולי מקום לתקווה בהקשר הזה שיוצאים כנגד אנטישמיות, יכול להיות שהדבר הזה יבטא איזה שהוא שינוי עמוק יותר, כרגע כמו שאמרתי אנחנו עוד לא רואים את זה, אבל אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי הנושא הזה.

במזרח אירופה, ויש כאן לא מעט מומחים מסביב לשולחן הזה שיוכלו לתאר את התופעה הזאת אפילו יותר ממני, אנחנו רואים ניסיונות לשכתוב ההיסטוריה, ניסיונות של האדרת דמויות שהיו מעורבות, דמויות ותנועות שהיו מעורבות ברצח יהודים, בגירוש יהודים, בהסגרת יהודים לנאצים וגם בטבח יהודים לפני מלחמת העולם השנייה. המגמה הזאת קורית על רקע תהליכים לאומיים במדינות מזרח אירופה, התגבשות הלאומיות שם כחלק מתהליכים גיאופוליטיים שמתחוללים שם, אבל בסופו של דבר כלפי הקהילות היהודיות זה מתבטא בעלייה של אנטישמיות ובהתבטאויות אנטישמיות ועוד.

בהקשר הזה צריך להגיד שגם ראינו השנה באוקראינה מספר שיא של תקריות אנטישמיות ביחס לעבר ובכלל ביחס למרחב.

מבחינת אנטישמיות חדשה, נמשכת הברית בין השמאל הרדיקלי לבין האסלאם, אני חושב שהשנה ראינו את זה בין השאר בדמותה של לינדה סרסור בארצות הברית שהצליחה לקשור בין ציונות לבין שוביניזם, למרבה האבסורד. הייתה מועמדת לאשת השנה במספר מגזינים ובו בזמן טענה שישראל מבצעת רצח עם ועוד כל מיני עלילות מהסוג הזה. המשך מיצוב ישראל והיהודים כגורם שלילי, כן, אם אתה בעד ישראל, אם אתה מגיע למצעד גאווה עם דגל גאווה שעליו יש מגן דוד, זה מטריד את הצועדים האחרים ולא תוכל להשתתף במצעד כמו שקרה לפעילות במצעד הגאווה בשיקגו. בעצם היהודים הליברליים נדרשים לבחור צד, או שאתה בעד ישראל או שאתה חלק מהמחנה הליברלי. לפחות על ידי חלק מהחברים במחנה הזה. זאת כמובן מגמה מדאיגה.

השפעות נוספות שאנחנו רואים לגבי אנטישמיות השנה היא כמובן שאנטישמיות מובילה להתבוללות. ברגע שאי אפשר להזדהות כיהודי במרחב הציבורי, ברשת האינטרנט, אנחנו רואים צעירים יהודיים שמשנים את השמות שלהם ברשת האינטרנט כדי לא לסבול מהטרדה ומהטרלה, אז ברגע שאתה לא יכול להזדהות כיהודי, ברגע שהזהות היהודית גובה מחיר כבד מדי, אז אלה שיש להם אפשרות, יכול להיות שיבחרו להסתיר את הזהות היהודית ומכאן יש ירידה בהזדהות היהודית וגם בזהות היהודית. אלה שאין להם ברירה מתרכזים יותר. אבל מה שאנחנו ראינו זה שפחות או יותר על כל אחד כזה שהאנטישמיות מחקת אותו בזהות היהודית יש שנים או שלושה שקורה איתם בדיוק תהליך הפוך. דבר נוסף שאנחנו מזהים באירופה זה טרייווליזציה של אנטישמיות, כן זה נהיה טריוויאלי, אומרים ליהודים 'עוד פעם אתם מתלוננים' עוד פעם, 'אתם לא מיוחדים, למה אנחנו צריכים כל הזמן לשמוע על היהודים, למה אנחנו צריכים לשמוע כל הזמן על ישראל', ופשוט לא מדווחים, זה מוריד את אחוזי הדיווח, גורם ליהודים לא להתלונן ופשוט לחיות עם התופעה הזאת תוך ירידה באיכות החיים היהודיים שלהם.

כמו שאמרתי, אנטישמיות חדשה מכריחה יהודים לבחור בין הזדהות עם ישראל לבין השתייכות פרוגרסיבית, ועליית הימין הקיצוני במערב אירופה מאתגרת את היחסים שיש היום בין השלטונות לבין הקהילות היהודיות כמו הדוגמה שראינו לאחרונה באוסטריה.

מענה המשרד – יש לנו מספר פרויקטים, ביניהם אני אציין כאן את קידום הנורמות לתעשיית האינטרנט. אנחנו מעוניינים לסייע לגופים לקבוע נורמות שיפחיתו את ההסתה האנטישמית ברשת וההסתה בכלל כי מה שמתחיל ביהודים לא נגמר אצל יהודים וכל מה שאנחנו יכולים לפתח כנגד אנטישמיות יכול לשמש עוד מיעוטים ולהפוך את הרשת למרחב בטוח יותר למיעוטים בכלל. אנחנו מפעילים אתר אינטרנט מתקדם לדיווח ומעקב אחר התפתחויות אנטישמיות, תיכף אני אראה לכם קצת מה יש שם מבחינת תכנים. יש לנו פרויקט לניטור ההסתה ברשת האינטרנט, שאנחנו נציג אותו בשבועות הקרובים. אנחנו מפתחים תכני חינוך למאבק באנטישמיות בדגש גם על תכנים ברשת האינטרנט שאפשר בעצם לצרוך אותם מכל מקום, אנחנו מכשירים גורמים שונים שבעצם אנחנו קוראים להם 'קו ראשון' אלה שמתמודדים עם אנטישמים בקו הראשון לזהות אנטישמיות קודם כל, לדווח על תופעות אנטישמיות והטרדות אנטישמיות כאנטישמיות, כפשע שנאה כשהם נתקלים בזה, ולא כדבר אחר ובעצם אומרים להם מהם הכלים שעומדים לרשותם כשהם נתקלים בתופעות כאלה. ביחד עם משרד החוץ אנחנו מקדמים את ההכרה בהגדרת העבודה לאנטישמיות, עד כה הכירו בה שש מדינות והכיר בה גם הפרלמנט האירופי ואני מאמין שבשנה הקרובה נשמע על עוד מדינות שהולכות לכיוון הזה ומכירות בהגדרת האנטישמיות ובסוף במרץ, יש לנו שוב פרויקט משותף עם משרד החוץ, הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות שזו למעשה ההתכנסות הגדולה מסוגה בתחום הזה. אני בטוח שנציג משרד החוץ ירצה להרחיב על הנושא הזה.

אני אראה דבר אחד, זה האתר החדש של משרד התפוצות למאבק באנטישמיות, בין השאר יש פה כלי חדש שאנחנו מאוד גאים בו וזה בעצם חקיקה משווה. זה פרויקט שעשינו בשיתוף עם מרכז קנטור. יש כאן אפשרות להשוות בין חקיקה שקיימת במדינות שונות בנושא של הכחשת שואה, בנושא של הכחשת רצח עם, הגדרת אנטישמיות. פשוט יכולים להקליק על מדינה, לבחור מדינה, להשוות בין החוקים השונים ולראות את סעיפי החוק השונים שקיימים במדינות המפתח שאותן בחרנו, אנחנו מתכוונים להמשיך את הפרויקט הזה למדינות נוספות אבל זה מאפשר לפעילים, לארגונים, לדעת מה יש ומה אין.

זה באנגלית ובעברית?

זה כרגע באנגלית כי רוב החקיקה היא, תרגמנו אותה לאנגלית מהשפות השונות, אבל זה בתוך האתר בעברית. בנוסף, יש כאן אפשרות ללמוד על האנטישמיות, אפשרות ללמוד על הספרות שיש בנושא אנטישמיות, הגדרת אנטישמיות, מסמכים מכוננים בנושא אנטישמיות. אז כל מי שרוצה להתעדכן, ללמוד, לדעת מה יש ומה אין מוזמן להשתמש באתר הזה.

לסיום דבריי אני רוצה להודות לכל מי שעזר לנו במידע לגבי הדו"ח, לנתיב, למרכז קנטור, לליגה נגד השמצה, ל-HJC, לכל מי שפה מסב לשולחן וציטטנו מהנתונים שלהם, ל-WJC, לצוות שלי, ג'ואנה ממן, סוזי כהן לגילה ודוד, תודה רבה.

תודה רבה לך על דו"ח מפורט. אנחנו מאוד מודים לך. אנחנו נמשיך לשמוע התייחסות של משרדי הממשלה וגם ארגונים לא ממשלתיים. אני אשמח מאוד אם כל אחד יציג את זה בתמצית. נפנה למשרד החוץ, מר דניאל אגרנוב ממחלקת המאבק באנטישמיות ושימור זכר השואה בבקשה.

שלום כבוד היושב ראש, שלום לכולם. אני מאוד שמח שכנסת ישראל מקיימת את האירוע הזה לזכר יום השואה הבינלאומי וכמובן הדו"ח המעניין של משרד התפוצות. כמו שיוגב ציין, ב-19 למרס ייפתח הכנס השישי למאבק באנטישמיות שאנחנו מקיימים ביחד עם משרד התפוצות ומשרד המשפטים השנה. זה יהיה בנוכחות ראש הממשלה, סגן הנשיא של האיחוד האירופי ובכירים נוספים. אנחנו כמובן מזמינים את כל המשתתפים להירשם. הרישום לכנס הוא פתוח, הכניסה כמובן היא רק אחרי הרישום אבל זה ללא תשלום. כולכם מוזמנים, זה יהיה כנס שיתחיל ב-19 למרס ויימשך שלושה ימים. נשמח שכולכם תבואו. יהיו דיונים בכל מיני נושאים כמו למשל אנטישמיות בספורט, אנטישמיות בתנועת LGBT, פורום בסייבר שיוביל יוגב, וכל מיני נושאים אחרים כמו למשל אנטישמיות במרחב של מזרח אירופה וכל מיני דיונים אחרים, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר. כמובן הנציגויות שלנו מנטרות ומנסות לטפל באירועים אנטישמיים במקומות השירות, יש לנו 100 נציגויות בעולם.

אני גם רוצה להתייחס ליום השואה הבינלאומי. ביום השואה השנה אנחנו פותחים ראשית אתר זיכרון קבוע במשרד החוץ שאני מקווה שהיושב ראש כבר אישר את השתתפותו וישתתף באירוע במשרד החוץ לזכר דיפלומטים חסידי אומות העולם. כרגע יש ל"ו צדיקים, 36 דיפלומטים שהוכרו גם כחסידי אומות העולים על ידי יד ושם וגם היו דיפלומטים והצילו יהודים ואנחנו פותחים קיר הוקרה קבוע במשרד החוץ, ותערוכה שתציין את 36 הדיפלומטים האלה בשיתוף יד ושם. בנוסף, יותר מ-72 נציגויות שלנו בעולם מקדמות את התערוכה הזאת והיא תוצג בכל הבירות המרכזיות באירופה, בשיתופים עם הפרלמנטים המקומיים ומשרדי החוץ והנציגויות הזרות באותן מדינות. אפשר להמשיך עוד ועוד אבל אני אסתפק בכך.

תודה. נשמע את יגאל פלמור מהסוכנות היהודית. בבקשה.

תודה.

תודה. קודם כל אני רוצה לברך את משרד התפוצות על עבודה יסודית ורצינית באיסוף החומרים ובניתוח שלהם. יש עודף של דו"חות וניתוחים בנושא אנטישמיות בעולם בכל מיני מקומות, לא כולם עונים על קריטריונים מקצועיים נדרשים מינימליים וכאן אנחנו רואים דו"ח רציני שמבוסס על ניתוח ועל קריטריונים כמו שצריך. לכן האמירה שלי היא לא דבר טריוויאלי, זה לא רק ברכות לקולגות שעושים במלאכה אלא באמת אחד הדברים שבולטים.

אני רוצה להוסיף רק דבר אחד שאותו אמרתי גם בהתייחסות בישיבה קודמת של הוועדה שהייתה בנוגע לעוד דו"ח שהוא מהדו"חות הבולטים במקצועיותם, זה הדו"ח של ה-ADL על מה שקורה בארצות הברית. אני רוצה לציין שהשנה התופעה שבלטה לנו במיוחד בתחום האנטישמיות זה שהיא מקבלת ביטוי פוליטי מובהק מעבר לכל הארגונים והגופים של החברה האזרחית, אם אפשר לקרוא לזה כך, או לאנטישמיות תרבותית וגזענית קלאסית, אנחנו רואים ביטוי מובהק בתוך המסגרות הפוליטיות של המיין סטרים. אם זה בימין הקיצוני ואם זה בשמאל הרדיקלי או הפחות רדיקלי, מפלגת הלייבור באנגליה למשל נאלצה להתמודד השנה עם כמה וכמה שערוריות של התבטאויות אנטישמיות מצד חברים במפלגה וחברי פרלמנט והיא התמודדה איתם בצורה פחות או יותר מוצלחת, זה נושא לדיון אחר. אנחנו רואים כמובן אנטישמיות במפלגות של ימין קיצוני כמו בגרמניה, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה או באוסטריה, כאשר מפלגת החירות שיש בה אלמנטים אנטישמיים מובהקים והיא מפרסמת עיתון עם יסודות אנטישמיים נכנסת לקואליציה, כך שההתמודדות עם הזליגה של התופעות האנטישמיות לתוך הפוליטיקה של המדינה היא תופעה חדשה יחסית, בוודאי מאז שנות ה-30 וה-40.זה מראה שהאנטישמיות מקבלת יותר לגיטימציה במיין סטרים, זה מצריך דרכי התמודדות חדשות וזה אומר שאנחנו צריכים להמשיך ולפתח דרכים להתמודד עם האנטישמיות, דרכים שלא היו לנו או כלים שלא היו עד היום, כולל ברמה המדינית פוליטית. אני מצביע על הדיון שהיה בממשלה ביום ראשון בדו"ח שמשרד התפוצות מציג כאן, נאמרו שם הרבה דברים. יו"ר הסוכנות התבטא בצורה נחרצת מאוד בדבר הצורך החיוני של מדינת ישראל לדחות את הדו פרצופיות של גורמים פוליטיים מסוימים בימין הקיצוני באירופה במיוחד, שמעמידים פנים שהם תומכים בישראל ומצד שני נוקטים בצעדים פוגעניים וגזעניים נגד הקהילות היהודיות באותן מדינות.

אסור לנו ללכת שולל אחרי השיח המתקתק הזה שנועד רק לתת תעודת כשרות לאותם גורמים, וכאמור אנחנו צריכים להמשיך לעמוד על המשמר ולפתח כלים חדשים כדי להתמודד עם הפנים החדשות של אותה תופעה עתיקה.

תודה. נשמע מנציג המשרד להסברה ונושאים אסטרטגיים. עידו דניאל, ראש תחום בכיר זירת דיגיטל בבקשה.

תודה רבה. אני מצטרף לברכות של יגאל פלמור על הדו"ח שבוודאי גם כמובן ישמש אותנו בבואנו לבחון דווקא את הנושא של אנטישמיות חדשה, תחום שהמשרד עוסק בו, קשר שבין דה לגיטימציה לישראל, הערעור על בסיס הלגיטימיות של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, של החברה הישראלית, והשימוש שנעשה בנושא הזה לצורכי אנטישמיות.

אני שוב מברך על הדו"ח הזה ואנחנו כמובן נוכל להשתמש בממצאים שלו. הוזכרו כאן כמה נושאים, נושאים שמטרידים אותנו כמשרד. השר גלעד ארדן, השר לנושאים אסטרטגיים מתבטא בנושא הזה תמיד, לא יכול להיות שכמו שהזכיר יוגב, במצעד גאווה בשיקגו לא יוכלו להניף דגל רק בגלל שיש עליו מגן דוד. אלה הם באמת המאפיינים של אותה אנטישמיות חדשה והיכן שהדה לגיטימציה לישראל גולשת לשנאת יהודים ואנטישמיות, ומה שנקרא, אנטישמיות משמאל. מצעד גאווה, פעילי להט"ב יהודים מגורשים מהמצעד רק בגלל שהעזו להניף דגל עם מגן דוד. הדברים האלה כמובן מטרידים ואנחנו פועלים גם במישורים האלה. יש לנו גם איזה שהוא שיתוף פעולה שלא נרחיב עליו את הדיבור עם משרד התפוצות ואנחנו נמשיך. תודה.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת ועדה. נשמע עכשיו את גברת קרול מה-ADL.

אני רוצה להוסיף לדבריו של ידידי יגאל פלמור קודם כל בעניין – ואתה אמרת את זה יוגב – הבנליזציה של השיח האנטישמי בהחלט הופך להיות שיח שהוא הרבה יותר בון-טון. אני חושבת שצריך להגיד גם את הדברים בפרספקטיבה הכללית. שיח אנטישמי לא נמצא בתוך איזה שהוא ואקום והוא חלק משיח כללי קיצוני מתלהם שאנחנו רואים אותו בוודאי בארצות הברית ביתר שאת, וגם ביתר מדינות העולם כמו במערב אירופה ומזרח אירופה. בוודאי שקיימת אנטישמיות משמאל ובה צריך להיאבק, כל שיח האינטר-סקשיונאליטי שהוא שיח מאוד מאוד בעייתי שמגיע היום למקומות כמו שעידו ציין, שבהן הוא הופך להיות אנטישמי מיסודו. קיימת יחד עם זאת מהצד הימני של המפה הפוליטית בעיה מאוד מאוד חמורה. עלייתם של ניאו נאצים, ואנחנו רואים את זה בכל כך הרבה ממדים, גם בממד של אפילו ההליכה שלהם לכיוון פלטפורמות של מימון המונים לדוגמה וכל האימוץ של טכנולוגיות חדשות כדי לגייס כספים שלא היו קיימות בעבר נבעטים מהפלטפורמות האלה, אבל עדיין הם מחפשים בכל דרך. אני יודעת שהיה קמפיין למימון המונים של הימין הקיצוני לפני מספר חודשים שגייס 160,000 דולר. זה המון המון כסף.

אנחנו רואים את זה במקום נכבד שהם תופסים ברשימת רציחות לאומניות בארצות הברית. בדיוק יצא הדו"ח שלנו בזמן האחרון. אנחנו רואים נוכחות מאוד מאוד גדולה שלהם בקמפוסים בארצות הברית בניסיון באמת להביא אליהם קהלים חדשים. כל הסיפור הזה של ימין קיצוני בוודאי שהוא סיפור של הכוח הלבן בארצות הברית, זה סיפור הרבה יותר כללי אבל האלמנט האנטישמי בו הוא מאוד חזק וראינו את זה בשארלוטסוויל בצורה משמעותית.

אני רק אתן כאן נתון מעניין של מה אירוע כמו שארלטוסוויל עושה. ביום של שארלוטסוויל וביום שאחריו אירעו ברחבי ארצות הברית 221 אירועים אנטישמיים, שזה אומר שהאירוע עצמו הוא אירוע אנטישמי, אין ספק, אבל הוא גם אירוע מחולל אנטישמיות. זאת אומרת הוא מייצר אדוות של אירועים אנטישמיים אחריו וצריך לתת על זה את הדעת כשאנחנו מטפלים באנטישמיות, אנחנו לא מטפלים רק באירוע אחד, אנחנו מטפלים כמניעה כי הדברים האלה נמצאים עמוק ובשניה שיש גפרור, הם מציתים את הרגש האנטישמי למרבה הצער, וזה מה שראינו אחרי שארלוטסוויל. תודה.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה לך כבוד היושב ראש, אני קודם כל מצטערת על האיחור אבל זה יום עמוס בוועדות ואירועים פה בכנסת, ואחת מהם זה השדולה שבדיוק הסתיימה, בוא נגיד כך, ההיפך מהתוכן של הוועדה שלנו עכשיו, השדולה הייתה על אימפקט חיובי של מדינת ישראל בעולם וספציפית בעולם המתפתח, שעל ידי אימפקט חיובי אנחנו יכולים גם בין היתר למגר אולי חלק מהתופעות האנטישמיות ולשנות את התפיסה של ישראל בעולם.

אבל ספציפית לדו"חות שכבר התפרסמו ואנחנו דנים בהם היום, הייתי רוצה לדבר קודם כל על הצד שלנו, הישראלי. מה זה הצד שלנו הישראלי? אנחנו יכולים לדסקס ולדבר על למה יש עליה במקרים של אנטישמיות במדינות כאלה ואחרות, וללא צל של ספק, למרות הפרסומים היום בבוקר שראיתי שמטילים ספק במהימנותם של מחקרים כאלה ואחרים, אני חושבת שזה עניין שהוא ברור וגלוי לכולם. אנחנו רואים את זה בעצמנו כאשר אנחנו מבקרים כחברי הכנסת בחוץ לארץ. אנחנו חשים את זה מעדויות של אותן קהילות יהודיות איתן אנחנו נמצאים בקשר, אנחנו רואים את זה בעצמנו ברשתות חברתיות, אנחנו רואים את זה בהתבטאויות פומביות של בכירי ממשל, אנחנו רואים החל מניסיונות להלבין את סייעני הנאצים במדינות של חבר העמים לשעבר, בכמה מהן, עד לכניסתם של אנשים שהיו מזוהים עם לא פחות מהקו-קלקס-קלאן בארצות הברית לעמדות כוח ועמדות מאוד בכירות. ללא ספק יש פה תופעה מדאיגה מאוד.

מה שאותי מעניין כחברת כנסת שמייצגת פה ציבור רחב במדינת ישראל, זה בין היתר גם התגובה שאנחנו פה נותנים, התגובה שאנחנו כמדינת ישראל וכממשלה נותנים לאירועים האלה ולתופעות האלה. לצערי הרב, אני יכולה להגיד, בגלל שאני באופן ממוקד עוקבת אחרי תופעות של אנטישמיות במרחב הפוסט סובייטי, אני רואה התבטאויות מעטות, אם בכלל, והתייחסויות זניחות למדי לתופעות האלה שאנחנו רואים אותן, ואנחנו גם יכולים למצוא אותם בדו"חות האלה, אירועים מזעזעים ביותר, בין אם זה באוקראינה עם חילול קברים, וראינו מקרה אחד של התייחסות אבל עשרה מקרים לפניו לא הייתה התייחסות לא של משרדי הממשלה, לא של ראש הממשלה שכן מתייחס לאירועים בחלק אחר אולי של הגלובוס אבל איך שהוא נמנע מלגנות את התופעות האלה כאשר הן מתרחשות במוסקבה או בקייב או במקומות אחרים, ואי אפשר לעבור לסדר היום מבלי שאנחנו נשנה את התפיסה הזאת.

איך אנחנו צריכים להתנהג אל מול אותם הממשלים ואותן המדינות ששם מתגברת האנטישמיות. האם אנחנו בגלל שאלה מדינות שהן חברות ואנחנו בקשרים ידידותיים עם הממשלים שלהן אנחנו מעבירים את העמוד הזה ואחרי זה ביום השואה הבינלאומי יושבים ומסתכלים על הדו"חות ואומרים 'וואלה, יש פה באמת תמונה קשה', או שאנחנו בזמן אמת מייצרים מנגנון של תגובות, ואני לא רואה שמנגנון כזה קיים – התרעתי על זה ופניתי פעמים רבות מאוד גם למשרד החוץ, גם למשרד התפוצות וגם למשרד ראש הממשלה, אחרי התבטאויות מזעזעות באמת, שבמקרה אחד זו הייתה הדוברת של משרד החוץ הרוסי שבשידור חי בערוץ הכי נפוץ שקיים ברוסיה חיקתה את המבטא היהודי ודיברה על הקשר היהודי לבחירתו של טראמפ, אותן עלילות הדם והמזימות והיהודים שולטים בעולם, על ידי פיגורה בכירה למדי. בין אם זה היה במקרים אחרים של חילולי בתי קברות, בתי כנסת, סממנים יהודיים, האדרה של אלה שסייעו לנאצים ואנחנו הרי יש לנו חוק מוגדר בעניין הזה, שזה לא רק נאצים אלא גם סייעני נאצים, אז איך אנחנו יכולים לעבור לסדר היום בעניין הזה? זה לא ברור לי, גם ברמת הכנסת וגם ברמת הממשלה.

כאשר אנחנו סוף סוף כן שומעים תגובות הן בדרך כלל באות בצורה מעודנת, אני לא יודעת אם מאוזנת, אבל בטח לא באותה רמה כדי שתעורר ענין מצד כלי התקשורת באותן המדינות וזה נראה לי שזהו אלמנט בעייתי ועל זה כן יש לנו שליטה. אין לנו שליטה על זה שמישהו שהיה מזוהה עם הימין הקיצוני האנטישמי/קו קלקס קלאן נכנס לחדרי הממשל בוושינגטון. אפשר להתרעם על זה, אפשר לכתוב על זה, אפשר להתריע, אפשר לומר, שהכשר של איש כזה או אישה כזאת או חוגים מסוימים בסופו של דבר מביאה להתגברות של מקרי אנטישמיות. אי אפשר לתת גושפנקא לכל מה שקורה ואחרי זה להלין על כך שאנחנו עדים לתופעות המכוערות האלה.

זה בראשית והחלק השני מתייחס לאותם קשרים שלצערי הרב מתנהלים כאן בחסות הכנסת ובחסות הממשלה של בכירי הפוליטיקאים שלנו עם אותן מפלגות קיצוניות שמשרד החוץ מגדיר אותן כמפלגות אנטישמיות, מפלגות ניאו-נאציות ומפלגות שבהחלט לא כדאי לקיים איתן את הקשרים. אם יש ממשק באיזה שהוא נושא אחד, נגיד של פליטים, הגירה וכולי, זה עדיין לא אומר עדיין שאפשר לתת תעודת כשרות למפלגות הפלמיות שמזוהות עם התנועות הניאו נאציות, ואתה יודע היטב על מה אני מדברת. גם למפלגות האוסטריות למרות שהן מגיעות לשלטון, עדיין אי אפשר לתת גושפנקא, עדיין אי אפשר לתת תעודת הכשר. אז בואו קודם כל אנחנו נסתכל במראה בעצמנו ונחשוב מה אנחנו יכולים לעשות, מבחינת תגובות, מבחינת איסור מוחלט על קשרים עם גורמים ניאונאציים קיצוניים באירופה וגם במדינות אחרות.

אני היום שמחה להגיד לכם שהנחתי חוק שאמור לאסור על כניסתם ארצה של פעילי התנועות הניאו נאציות ברחבי העולם. לא ייתכן שאנחנו אוסרים על פעילי BDS להיכנס לארץ בעוד שיש כאן עשרות מקרים בשנה, ולפעמים זה בהזמנה של גורמי ממשל – מזעזע לחשוב על זה –נכנסים לכאן אנשים שהם בארצם קוראים להשמדת העם שלנו, שהם מאדירים את היטלר, שהם אומרים שכל מה שהוא עשה זה בסדר וצריך לחזור ולסיים את המלאכה ואחרי זה הם באים לפה ונפגשים עם חברי כנסת ואפילו עם שרים בקבינט.

אני חושבת שצריך לשלב ידיים בעניין הזה ולחשוב קודם כל מה אנחנו עושים כדי שביום השואה הבינלאומי הבא לא נשב פה ולא נסתכל שוב על דו"חות ונגיד 'טוב, זו תמונת מצב מדאיגה מאוד'. היא מדאיגה ויש מה לעשות בעניין.

חברת הכנסת סבטלובה, הדוברת של פוטין מתי זה היה?

זה היה בנובמבר שנה שעברה. מריה זכארובה, מיד לאחר בחירתו של טראמפ.

זה מופיע בדו"ח.

תודה רבה. בעניין אמינות הדו"חות שאנחנו מקבלים, שמענו לא מזמן סקירת דו"ח של הליגה נגד השמצה, ושמענו גם הבוקר את ההסתדרות הציונית העולמית. עכשיו גם שמענו ממשרד התפוצות. לכן כל הדו"חות מראים לנו שהנושא עולה, הנתונים מאוד מדאיגים. לכן אנחנו לוקחים את הדברים האלה, אמינות וגם ברצינות. נשמע ממנכ"לית הוועד היהודי האמריקאי, גברת אביטל ליבוביץ בבקשה. בדיון הבוקר העלית נושאים ושאלות מעשיות. לכן אני רוצה שמנהל המאבק נגד אנטישמיות ממשרד התפוצות ישמע את הנקודות שהעלית בבוקר ואשמח אם תחזרי עליהן.

תודה רבה. קודם כל אני נמצאת בקשר עם יוגב והאנשים שלו שעושים עבודה מצוינת וחשובה. אם אני לוקחת את השיח לאיזה שהוא מקום של פרקטיקה, אז אני רוצה לחלוק את הניסיון שלנו בארגון שאני נמצאת בו, ניסיון פרקטי. אם אני יוצאת טיפה מהפריזמה של יהדות, אני מסתכלת ברמה היותר נרחבת של תחום שנקרא Hate speech, אז יש פה הרבה בסיס לשיתוף פעולה עם מיעוטים אחרים שגם הם סובלים מכל מיני תופעות שהן לא אנטישמיות כמובן, אבל הן תופעות של שנאה, שטנה ברשת, זה יכול להיות מסגד, זה יכול להיות כנסיה גם. הם פשוט לא יהודים, זה מיעוטים אחרים. אז מה שאנחנו עשינו, וזה תופס תאוצה מצוינת ואני ממליצה לראות איך אפשר להרחיב את הסיפור הזה, זיהינו כל מיני קבוצות של מיעוטים בארצות הברית, למשל היספנים, וגם המוסלמים דרך אגב הם מיעוט בארצות הברית כמו שהיהודים מיעוט בארצות הברית. החלטנו לייצר ביחד עם כל אחד מהמיעוטים מעין מועצות שיתוף פעולה. האנשים שיושבים שם הם אנשים מכל מיני זרמים. אני לא מדברת על פוליטיקאים כי אנחנו לא ארגון פוליטי אז דווקא מההיבט הזה זה יותר נוח. זה יכול להיות אקדמאים, יכול להיות אנשי עסקים, יכול להיות אנשי תקשורת, אנשי ציבור, אנשים שמובילים מאחוריהם קהילות, אנשים שנחשבים כמעצבי דעת קהל. עם האנשים האלה, עם ההנהגות האלה של אותם מיעוטים נוספים אנחנו מקיימים את השיח הזה נגד השנאה הזאת. אנחנו מקווים שהאפטר-שוק של השיח הזה יוביל בסופו של דבר לירידה באנטישמיות הכללית, כי למעשה אנחנו פה פועלים מאותו מקום כמיעוט אל מיעוט שחולקים חלק מהדברים משותפים ביחד, ושעובדים ככוח יותר גדול ולא כמיעוט קטן, אז הדברים האלה יכולים לקבל איזו שהיא השפעה, ובוודאי כשמנהיג קהילתי, אחרי שהוא יושב בישיבה עם יהודים, רחמנא ליצלן, שהוא לא פגש אף פעם והדעות שלו טיפה משתנות, אז יכול להיות שהוא ישפיע על ילדים בקהילה שלו לא ללכת ולרסס או לשבור מצבות בבית הקברות היהודי השכונתי, כך שיכולים להיות מעגלי השפעה. בינתיים זה עובד בצורה טובה, אנחנו כמובן לא נותנים לזה תהודה תקשורתית מאוד גדולה כדי שזה יתבסס, וכמובן אנחנו לא עובדים עם אף ארגון טרור או משהו מהסוג הזה, זו לא הכוונה, כי גם פה היו כל מיני שאלות שנשאלתי, לפחות בעבר. אני חושבת שזו איזו שהיא זווית של הרחבת השיח והכנסת מיעוטים אחרים לתוך השיח הזה כדי שזה יתפשט, פשוט כמו אש בשדה קוצים. זה דבר שאני רוצה לציין.

דבר שני, בסקרים שאנחנו עשינו אנחנו שואלים מגמות שונות, אנחנו לוקחים חברת סקרים אמריקאית וכל שנה אנחנו מבצעים סקר, מעל 1,000 יהודים בצפון אמריקה, הריכוז הגדול ביותר של תפוצה יהודית מחוץ לגבולות ישראל, ויש שאלות שאנחנו חוזרים עליהן כל שנה. אחת השאלות שאנחנו חוזרים עליה היא האם אתה חש בתופעות אנטישמיות סביבך. בשנה שעברה הנתונים הראו ש-73% מהיהודים שנשאלו הצביעו בהחלט על מודעות לתופעות אנטישמיות סביבם. זה לכשעצמו נראה מספר מאוד גבוה, אבל בסקר שביצענו לפני כמה חודשים הנתון הזה אף עלה ל-84%. כלומר רק בשנה 11% של עליה בתחושות ובחיים של היהודים שם בארצות הברית מהבחינה של התופעות האנטישמיות, כך שזה בהחלט מעורר שנאה.

אני מברכת את הכנס שאתם עושים בשיתוף עם משרד החוץ. אני חושבת, אם אתם שואלים אותי, בכנס הבא שיתקיים עוד שנתיים בע"ה, אני חושבת שצריך לשתף עוד נציגים, ראשי קהילות של מיעוטים אחרים מכל מיני מקומות בעולם כדי להוציא איזה שהוא מסר כזה. כי בסוף אנחנו מנסים להפוך את זה לנורמה, ואת כל שאר הדברים, למשהו שהוא לא נורמה. זה אם אני מסתכלת קדימה, כי אחרת נשב פה עוד שנה ועוד שנתיים ונמשיך להתבוסס במספרים שהם חשובים וצריך להציף אותם בפני עצמם, אין ספק. אבל אם שואלים אותי פרקטית, זה הכיוון.

אני רק רוצה להגיד שאכן זה רעיון מצוין ואנחנו אכן מיישמים את זה השנה. יש פנל בין דתי שמגיע אליו מופתי מאיטליה.

אבל אני לא מדברת על הבין-דתי, זה בדיוק הנקודה. אני לא הולכת לבין-דתי. הבין דתי זה יותר נוח לעטוף את זה ויש הרבה מסגרות בין דתיות. אני דווקא לא הולכת לבין דתי. אני הולכת לראש הקהילה, ואני הולכת לאיש העסקים ואני הולכת לאיש התקשורת ואני הולכת לפרופסור באקדמיה, לכל אותם מוקדים שהאנטישמיות נמצאת בכולם, בכל המוקדים האלה. לא לבין דתי. לבין דתי זה עטוף מכל הכיוונים וזה כאילו לגיטימי. זה חשוב אבל הכוונה שלי לכיוונים אחרים.

תודה. נשמע את ד"ר חיים פאירברג, חוקר בכיר באוניברסיטת תל אביב.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה למשרד התפוצות גם כן שאיפשר לנו להשתתף בדו"ח הזה. כמה הערות: הערה ראשונה שלי לגבי הרשת. ככל הנראה, ויוגב גם ציין זאת, אבל ככל הנראה יש ירידה באלימות פיזית כלפי אנשים או בכלל באלימות חמורה במהלך שנת 2017 וזו מגמה שקורית כבר מספר שנים, ובכל זאת יש תחושה בקהילות היהודיות איזו שהיא פריחה בנושא של אנטישמיות, מסה שעוטפת אותם. אני רוצה להצביע קצת על החיים ברשת כי לפעמים אנחנו מדברים כאילו על הרשתות החברתיות כמשהו שנפרד מהעולם האמיתי. אז העולם האמיתי היום זה הרשתות החברתיות, לא משהו אחר. אנשים שנתקלים ברשתות החברתיות בדו שיח אלים זה כמעט עניין יום יומי ולא רק בתחום של יהודים כלפי אחרים אלא כמעט בכל תחום של שנאה ולא שנאה וכמעט כל שיח ברשתות חברתיות יכול להפוך תוך פרק זמן מזערי למשהו אלים וצריך להבין את הדבר הזה גם כחלק משאלות שאנחנו לפעמים שואלים אנשים 'האם דיווחתם'. אז כשאתה נמצא בתוך המציאות הזאת שהיא מציאות לכאורה מדומה אבל זו המציאות, אתה גם לא תדווח תמיד על מעשים אנטישמיים, לעומת זאת כל פעם שניסיתי לבדוק האם מקרה אלים דווח לרשויות, בדרך כלל המקרה הזה מדווח אם זה ישירות למשטרה או דרך הקהיל היהודית, כך שאנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים באיזה שהוא מצב ביניים.

יש עוד דבר אחד לגבי המדיה החברתית, היא לא רק מייצרת אנטישמיות, היא מייצרת גם פייק-אנטישמיות וזה מונח שאנחנו חייבים להבין אותו. מכמעט נובמבר 2017 ובמהלך כל 2018, בטח במחצית הראשונה של 2018 נתקלנו בכל כך הרבה תופעות פייק של אנטישמיות, שלפעמים היום אנחנו לא מסוגלים להפריד בין מה שקרה אמת לבין מה שקרה שקר. אז גם את הדברים האלה אנחנו צריכים לזכור כי אנחנו צריכים בכלל עכשיו לחשוב באיזה שהוא מימד אחר על נושא האנטישמיות ולדעת לנתח אותו בשונה מאשר בשנים קודמות.

עלייתו של הניאו נאציזם באירופה או בארצות הברית, ודאי שהדבר הזה מדאיג. רק שהניאו נאציזם קיים באופן קבוע גם בארצות הברית וגם באירופה ובממדיו, כולל דו"חות של ה-ADL, אפילו מ-2016, בממדיו הוא לא השתנה. זאת אומרת הארגונים לא השתנו, גודלם לא השתנה, הפעילות שלהם לא השתנתה. מה כן השתנה במהלך השנה האחרונה? הפוקוס. אנחנו נותנים להם הרבה יותר פוקוס מאשר שנים קודמות והדבר הזה מייצר, כמו שטוענים בנושא של התאבדויות. אם אתה ממקד בנושא של התאבדות אז הדבר הבא עולה על הפרק. אז אנחנו צריכים מצד אחד להילחם בדבר הזה ומצד שני להבין או לקרוא את הנתונים האמתיים. מה כן מדאיג? מה שמדאיג הוא שיש גם חשיפה וגם חדירה של הנושא של האנטישמיות אל תוך המיינסטרים של המפלגות הבכירות באירופה למשל. אם הלייבור בשני המחקרים האחרונים שהוצגו רק בחודשיים האחרונים, של ד"ר דויד הירש שאני ממליץ לזמן אותו לוועדה וד"ר דיויד ריץ', שניהם מאנגליה, מדווחים במחקרים מפורטים כיצד הלייבור הפך להיות ממפלגה שיהודים יכולים לתמוך בה למפלגה שהיהודים בורחים ממנה, זו תופעה שצריכה להדאיג אותנו בטווחים הרבה יותר ארוכים.

רציתי לשאול האם לדעתך האנטישמיות הקיימת באירופה לא קיבלה זריקת כח בעקבות המהגרים שהגיעו מהמזרח התיכון?

הנטייה הייתה להניח שהמהגרים יהיו עסוקים בקליטתם. זו הייתה הנחת עבודה שרבים הניחו אותה בשנתיים האחרונות. אני פקפקתי בה אבל זרמתי פחות או יותר עם הדבר הזה. מה שהסתבר לנו – השנה למשל פורסם על ידי ממשלת גרמניה, ממש כדרך אגב, אבל הדבר הזה פורסם, שהמהגרים נמצאים למעשה בפעילות טרור מאוד ענפה בגרמניה עצמה ואנחנו כמעט נתקלים בהם בכל אירוע, כולל אותו אירוע, האירוע העליון שאנחנו רואים בתמונה, שלמעשה רוב המשתתפים בו שקוראים 'מוות ליהודים' 'מוות לישראל' וכדומה הם מהגרים. כך שהקליטה כנראה הייתה טובה מאוד ומהירה מאוד והם כבר ייצבו את נושא האנטישמיות.

פעילות טרור או פעילות אנטישמית?

גם זה וגם זה. אני אבל לא מתעסק בטרור, זה לא התחום שלי, אני רק עוקב אחריו כי אני כן יודע מהפעילות שלי מול ה-FRA, שתמיד זה הולך יד ביד. בדו"חות שלנו אנחנו תמיד יכולים לראות את הדברים האלה.

מה שיותר מדאיג, חוץ מהעובדה שנושא האנטישמיות חדר לתוך המפלגות המרכזיות באירופה, אנחנו יכולים לראות את זה כמובן באוסטריה ואותי יותר מדאיגה כי הלייבור, כי הלייבור הייתה מפלגה יהודית, זה אולי הדבר המרתק, שעכשיו יהודים בבריטניה נמצאים במצב שהם לא יודעים מי המפלגה שלהם. אז המחקרים מאוד מפורטים מראים שהשיח האנטישמי מעולם לא נעלם מגרמניה למשל, זה נמצא בתוך המיין סטרים של הצ'טינג קלאסס, של המעמד הבינוני המשכיל וזה פשוט חדור. זאת אומרת כל פעילויות החינוך שנעשו הן היו על פניו, ברגע שאתה מגרד קצת את השכבה העליונה הדבר הזה קיים.

מצד שני, יש כן התעניינות באירופה וזה אולי בשורה, בשני תחומים, תחום של חקיקה – יוגב ואחרים ציינו את זה, אותה פעילות שהראה יוגב שאנחנו שותפים לה באופן פעיל, יחד עם עורכי הדין הבינלאומיים וכדומה, זה מייצר מצב שבאירופה תתחיל חקיקה בנושא של אנטישמיות כי עד עכשיו נמנעו מהדבר הזה. יש סיבות והסיבה הפרקטית היא שברגע שאתה מצמצם את נושא החקיקה למשהו מאוד ספציפי, הרבה יותר קשה להוכיח אותו. עדיף ללכת על חקיקה מאוד רחבה ואז בתוך סעיף זבל רחב כזה, אפשר כבר להכניס למישהו על הראש. אבל בכל זאת הדבר הזה נכנס ואוסטריה דרך אגב היא מדינה מובילה בתחום לכיוון הנושא הזה, כך שזה לא רק רע, גם דברים טובים קורים שם, כולל מצב שבאוסטריה יש עכשיו מערכת חינוך לכל מערכות אכיפת החוק, משוטרים דרך שופטים וכדומה.

אחרון חביב, בחודש הבא יש כנס ענק באוסטריה, בווינה, מאות אנשים, מאות שעות עבודה, בכל התחומים שרק אפשר לחשוב בנושא של אנטישמיות ואולי אחת הבשורות שתעלה משם, עם השם היומרני של הכנס, End to anti-Semitism, אבל אחת - - - לחפש שם באמת זה עוד דרכים למאבק בינלאומי באנטישמיות. תודה רבה.

תודה. תומר אלדובי בבקשה. אני מבקש בקצרה.

תודה רבה. אני מנהל את התכנית למאבק באנטישמיות ברשת של התאחדות הסטודנטים, בהתקשר לנתונים שהצגתם בישיבה הזאת ובישיבה הקודמת, באמת מדובר בנתונים מדאיגים, גם הדו"ח שאנחנו מוציאים כל שנה וכל חודש מראים שיש עליה באופן קבוע בתכנים אנטישמיים שמתפרסמים. בשבוע האחרון הצטרפו אלינו גם סטודנטים מעמק יזרעאל, כלומר עוד מוסדות אקדמאיים בארץ מבינים שראוי שהסטודנטים שלהם יילחמו ויאבקו בתכנים אנטישמיים ואני מקווה שעוד מוסדות יצטרפו.

בחודשים האחרונים ובכלל בשנים האחרונות שמנו לב שיש הבדלים, כפי שמציג כאן יוגב ממשרד התפוצות, יש הבדלים בין מדינה למדינה, אי אפשר להציג את אירופה או את ארצות הברית כגוש גיאוגרפי אחד. במדינות כמו במערב אירופה, בצרפת, גרמניה, איטליה, האנטישמיות היא לרוב יותר מסוייגת כלומר התכנים מוסרים יותר מהר ואין שם תכנים שמצטברים לאורך שנים. לרוב מדובר בתכנים אנטישמיים שנפוצים שם, בתכנים שקשורים יותר ביחסי ישראל לעם הפלשתיני ובכלל בנושאים שהם מאוד אקטואליים, גם המדינות האלה יודעים להערים על תוכנות הניטור השונות וכל הדרכים השונות לחפש את המילה 'יהודי' ו'אנטישמי' הם משתמשים במילים אחרות, בדרכים אחרות כדי להערים על התוכנות האלה ולא בהכרח כוללים את המילים האנטישמיות שידועות לנו.

זאת לעומת באמת מה שחברת הכנסת סבטלובה ציינה במדינות כמו רוסיה ומדינות כמו אוקראינה, גם האנטישמיות יכולה להישאר ברשת שנים רבות, היא זוכה למיליוני צפיות, מיליוני תגובות ולייקים, רשתות כמו וי-קונטקט, שאת וודאי מכירה ורשתות אחרות בשפה הרוסית כמעט ולא מסירות תכנים לצערנו, זה גם ניסיון של השנה האחרונה אבל גם שנים, זה מן איזה שהוא טאבו להסיר תכנים אנטישמיים ברשתות האלה לצערי. שם באמת אנחנו רואים יותר את האנטישמיות הקלאסית, הישנה, יותר גרפית, יותר אלימה עם ביטויים שמזכירים לנו דברים שחשבנו שנעלמו מהעולם ושהיו רלבנטיים אולי ללפני אלפיים שנה ועדיין קיימים שם ולא מעט בכלל. בכל זאת גם במערב אירופה לא חסרה אנטישמיות, רק לאחרונה ראינו את מגזין הילדים הצרפתי שפרסם שמדינת ישראל היא לא מדינה ככל המדינות האחרות, הקריף, ארגון גג של יהודי צרפת הצליח למנוע את הפרסום של הגליון אבל דווקא בעקבות התגובה של הארגון היהודי, התחילו להתפרסם המון תכנים אנטישמיים, בעקבות התגובה, שוב על כך שהיהודים מנסים להשתלט על התקשורת בצרפת וכולי. כלומר זה היה איזה שהוא אירוע מחולל שאפשר להתווכח אם להגיד על ישראל א' או ב' אם זה אנטישמי, אבל האירוע המחולל הזה באמת גרם להרבה תכנים אנטישמיים נוספים.

באמת גם בעולם הערבי-מוסלמי, מה שדיברנו גם בישיבה בבוקר, כל מה שקשור להכרזה של טראמפ.

תסכם בבקשה, הזמן שלנו קצר.

בבוקר לא קיבלתי את הזמן, אז אני מקצר עכשיו. מה שאמרנו באמת בנושא של טראמפ, שהכריז על ירושלים כבירת ישראל ובכלל ההשפעה שלו כנשיא, כל הדברים האלה בעולם הערבי-מוסלמי גורמים גם לתכנים אנטישמיים. תודה.

לא גורמים אלא מהווים עילה.

תודה. ד"ר אפרים זורוף בבקשה.

תודה. אני רוצה להתייחס לדבריה של חברת הכנסת סבטלובה ולהסכים איתך במובן מסוים אבל גם לא להסכים איתך. אין ספק שאנחנו עומדים בפני אתגר מאוד רציני במזרח אירופה, כשיש למעשה ניסיון שיטתי לשכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה. אבל לא בהכרח מדובר בניאו נאצים שעושים את זה.

תאמין לי שכשאני מדברת על ניאו נאצים אני מתכוונת לניאו נאצים. אני יודעת להבדיל בין ניאו נאצים מימין חיצוני למשל.

לא, את צריכה להבדיל. אני אתן לכם דוגמאות. במדינות הבלטיות למשל התופעה הניאו נאצית היא שולית לגמרי. אבל מה? ממשלה נורמטיבית אפילו במרכז או שמאח למעשה תומכים בניסיון לשכתב את ההיסטוריה של המדינות האלה. ויש להן שתי מגמות: מגמה אחת זה להסתיר את השתתפות בני עמם בפשעי השואה, ותזכרו שרק במזרח אירופה שיתוף פעולה עם הנאצים כלל השתתפות ברצח שיטתי. לא מחוץ למזרח אירופה. ב. הם מנסים בעצם למכור לעולם את המיתוס שהקומוניזם היה רע באותה מידה כמו השואה, וגם הם מאוד רוצים שפשעי הקומוניזם יקבלו הכרה כרצח עם. מה שעומד מאחורי זה זה דבר פשוט, אם הקומוניזם הוא רצח עם אז יהודים ביצעו רצח עם כי היו יהודים קומוניסטים שביצעו את אותם פשעים נגד האוכלוסייה המקומית. אם יהודים ביצעו רצח עם, מה לנו להלין על ליטאים, על לטבים, אוקראינים וכולי שהם בעצם רצחו את האזרחים השכנים שלהם.

אני חייב לציין שמדינת ישראל למעשה לא התנגדה בכלל לכל המגמה הזאת. ב-2008 ובטח מאז שהמדינות האלה התקבלו גם לנאט"ו וגם לאיחוד האירופי, הם איבדו כל רסן בנושא הזה ומי שקורא את הצהרת פראג של ה-3 ביוני 2008 יודע שלמעשה הם דורשים, אני אתן לכם דוגמה קלאסית, הם רוצים לציין יום זיכרון לכל קורבנות המשטרים הטוטליטאריים. במי מדובר? בקורבנות הנאציזם והקומוניזם. איזה יום בחרו לאותו יום זיכרון? 23 באוגוסט. מה קרה ב-23 באוגוסט 1939? הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. כמה זמן אתם חושבים שיתקיים אותו יום זיכרון לשואה בנפרד, אם יהיה יום זיכרון שכולל יותר קורבנות וימצא חן בעיני יותר אנשים? הם רוצים לשנות, דורשים, וזה דבר שכנראה לא יקרה כל כך מהר, לשכתב את כל ספרי ההיסטוריה, להקים מוסד שיתחרה עם יד ושם. אבל הבעיה שפה בארץ בכלל לא התייחסו לזה. אני מבין שהאינטרסים שלנו במדינות האלה הם מאוד רחבים, יש קשרים ביטחוניים, יש כלכלה, יש שיתופי פעולה בכל מיני תחומים, אבל איך יכול להיות מצב שמדינת ישראל לא תתנגד בצורה החזקה ביותר לעניין הזה? היום אנחנו מדינה הרבה יותר חזקה מהארצות הבלטיות האלה. הם זקוקים לנו הרבה יותר מאשר אנחנו זקוקים להם ואפשר במסגרת הידידות בינינו להגיד להם "רבותי, אנחנו מאוד מעריכים את הקשרים אתכם, אבל הדבר הזה לא מקובל עלינו". עוד לא ראינו את זה.

לא הבנתי איפה אנחנו לא מסכימים, קודם כל, כי נראה לי שהכל בסדר פה. אני אתן לך דוגמה מהעמוד שאני מנהלת אותו כחברת כנסת, גם הקמתי שדולה יהודית למוניטורינג של תופעות האנטישמיות במרחב הפוסט סובייטי. לודסק, מערב אוקראינה בסוף דצמבר נתנו אותות ומדליות, זה כבר אחרי המוות, לאותם חברים בארגונים אואון.

נכון נכון. זה קורה בלטביה, זה קורה בקרואטיה.

אלה שהשתתפו בטקס הזה היו לבושים במדים, אותם מדים של אותן הפלוגות שהשתתפו בצורה פיזית, בפועל, השתתפו בהולוקוסט. אנחנו הגבנו על זה? לא הגבנו על זה. על זה אנחנו מדברים שאנחנו מעבירים את זה לסדר היום ופעם אחר פעם אנחנו פשוט מדירים את רגלינו וסותמים את הפה שמא לא להרגיז. זה צריך להפסק.

תודה. בקיצור בבקשה.

משפט אחד. ברור שאסור להפחית מחומרת התקריות האנטישמיות שמתרחשות בעולם. אבל מצד שני, ואני אומר את זה גם כעיתונאי וגם כפעיל בתפוצות, באוקראינה וכולי. לפעמים צריך לבדוק ולהיזהר לא להיתפס לגוזמאות. יש בעיה של עיתונאים כתבים, כדי לפרסם ידיעה שלהם לא פעם מגזימים בחומרת התקרית שהייתה. אני אביא דוגמה אחת, לפני שנים אחדות התקשורת באוקראינה ובכל העולם פרסמה ששני יהודים שהיו קשורים לחב"ד בקייב אוקראינה נפצעו קשה ואושפזו למשך לפחות שבוע. למחרת בבוקר השגתי מספרי טלפונים של שניהם, טלפנתי אליהם, הם כבר היו בבית והם אמרו לי שהם בכלל לא נפצעו קשה. אז מה קרה? הכתב ידע שאם הוא יכתוב שהם נפצעו קל, לא יפרסמו את הידיעה הזאת. לכן אני מאוד מציע למוסדות שמטפלים בזה לבדוק כדי שלא ניתפס לשקרים, אם לא היו פה גוזמנות.

תודה. בבקשה.

ברשותך, קודם כל אנחנו מודים על הדו"ח, דו"ח מצוין, אנחנו עובדים אתכם בצורה מאוד אינטנסיבית. אחד הדברים שעולים גם בשיחות שלך עם ראשי הקהילות שאנחנו בעצם מפגישים אותך, היא העובדה, הצורך שהם עומדים בחזית והם צריכים תכנים חינוכיים. אנחנו הופתענו לגלות ואנחנו שמחים לגלות שיש כאלה תכנים. היינו שמחים אם תנגישו אותם לקהילות, כלומר גם בשפות אחרות לאו דווקא באנגלית ואנחנו נשמח אולי ביחד אתכם לחשוב מה מתאים, ספרדית, כמובן וכולי, כדי לעזור להם להעביר את זה אליהם כדי שיוכלו להתקדם.

בנוסף לכך אנחנו ביחד עם מצעד החיים עזרנו להביא שרי חינוך, יחד עם השר בנט, לאושוויץ. אחד הדברים שעלו מקרב שרי החינוך היא שהם מוכנים לקחת באמת אחריות לנושא של פיתוח תכניות חינוכיות, בעיקר לקהלים הלא יהודיים בקרב בתי הספר. היינו שמחים לראות התקדמות והתפתחות של הדבר הזה ולראות איך אתה יכול אולי להיעזר בגופים שלנו.

תודה. התייחסות שלך בקיצור.

התייחסות בקיצור. דבר ראשון, אני חושב שיוצא שאנחנו מסכימים על רוב הדברים שנאמרו כאן, התופעות שתיארתם מופיעות בדו"ח, המצגת הייתה כמובן קיצור של הדברים שמופיעים בדו"ח אבל תראו שכל התופעות שהוזכרו כאן מופיעות בדו"ח בלי הנחות.

תשלח לנו את הדו"ח?

הדו"ח נמצא באתר משרד התפוצות, ניתן להוריד אותו.

באנגלית עוד לא, אנחנו נצא עם דו"ח באנגלית לקראת הפורום הגלובלי.

עותקים קשיחים?

עותקים קשיחים אנחנו כרגע במחסור. אבל אחר כך, אני רוצה להקריא לכם את תגובתו של - - -

אנחנו חרגנו מהזמן שלנו.

דיברנו על מפלגת החירות באוסטריה אז אני רוצה להקריא לכם את המדיניות של ממשלת ישראל כפי שהיא נוסחה על ידי ראש הממשלה ומופיעה בדו"ח. 'ראש הממשלה הנחה לקיים קשר ישיר עם הקנצלר האוסטרי הנבחר תוך שהוא מדגיש את מחויבותה המוחלטת של מדינת ישראל למאבק באנטישמיות ולהנצחת זיכרון השואה. במקביל הנחה ראש הממשלה את משרד החוץ להכין עבודת מטה על האופן בו תתנהל מדינת ישראל מול הממשלה האוסטרית החדשה. ממשלת ישראל דורשת ממנהיגים במזרח אירופה להתכחש לעבר האנטישמי של מפלגותיהם, להתכחש לאמירות אנטישמיות'. אנחנו יכולים לראות היענות לדרישות כאלה כמו עם ראש ממשלת הונגריה אורבן, עם האמירה שלו שגם כן מופיעה כאן בדו"ח שאומר 'בעבר נאמרו על ידי המפלגה שלנו אמירות שערורייתיות', הוא מתכחש מהן היום.

גם הוא התבטא בצורה שערורייתית.

גם השלטים שהוא תלה בבודפשט היו קיצוניים ואנטישמיים.

ממשלת ישראל דורשת, ממשלת ישראל לא עושה במקרים האלה הנחות, היא דורשת, זה תהליך והתהליך הזה במידה ולא נראה שהוא מניב פירות כמובן שנשוב ונדרוש. לגבי משלחות ברית מיעוטים, מה שהזכרת אביטל, אני חושב שגם פה יש דלת פתוחה. אנחנו בהחלט חושבים על הכיוונים האלה, צריך להרחיב כאן את ברית המיעוטים. נכון להיום רבים מהמיעוטים תופסים את היהודים כאיזה שהוא מיעוט פריבילגי שלא באמת משתייך לברית הזאת ולכן הוא לא זכאי להגנה שמיעוטים אחרים נהנים ממנה. אני חושב שזה משהו שצריך לתקן ואנחנו נשמח לפעול עם גופים נוספים כדי לשנות את המצב הזה ולראות איך אנחנו מתמודדים יותר טוב עם המצב הזה. עד כאן אדוני היושב ראש, תודה רבה.

תודה. תודה רבה למשרד התפוצות שהציג לנו דו"ח מפורט וקיבלנו דו"ח עם נתונים מדאיגים גם בבוקר מההסתדרות הציונית העולמית וגם עכשיו ממשרד התפוצות. זה מראה ודורש מאיתנו לשלב ידיים ולהיאבק נגד הנתונים האלה, נגד התופעה. למדינת ישראל יש כלים להילחם בתופעה ואני חושב שכולנו, אם נחזק את השולחן העגול שמשרד התפוצות עומד בראשו, לשלב את הארגונים הלא ממשלתיים ולשתף פעולה גם עם מנהיגים יהודיים בקהילות בתפוצות וגם עם מדינות שונות, לעבוד כפי שציינת בהצגת הדו"ח, זו הדרך של חקיקה, חינוך ואכיפה, אלה הדברים שאם אנחנו, מדינת ישראל כמדינה תוביל מול המדינות האלה, יהיה אפשר להתגבר על התופעה הזאת. נמשיך לעקוב ונקיים דיון ונזמין אתכם גם בסוף המושב לקבל את העדכונים לאותו זמן.

בבוקר אמרנו שיש חקיקה שצריך להוביל בכנסת, לחייב את המדינה דרך חקיקה, להיאבק נגד האנטישמיות ולקחתי אחריות להוביל את העניין עם חבריי חברי הכנסת ואני מקווה שנצליח בנושא הזה והממשלה תתמוך בנושא. תודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45.