ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 533

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ח בטבת התשע"ח (15 בינואר 2018), שעה 13:00

תפקיד הסייעת בגיל הרך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

חנין זועבי

יפעת שאשא ביטון

סימה חדד - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

עדינה יוסף - רופאת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

רות דיין מדר - מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

קטי שגיא - מנהלת אגף רווחה, ויצו ישראל

דורית חזן - יו"ר, ארגון גננות מחנכות

שרון רוגוז'ינסקי - ארגון גננות מחנכות

קונסטנטין שווביש - מנכ"ל איגום-איגוד מורים עולים

אולגה פליישר - רכזת פדגוגית, איגום- איגוד מורים עולים

אינסה ליאחוביצקי - רכזת גני ילדים, איגום-איגוד מורים עולים

אסנת זיו - עורכת דין, עמותת "איתך מעכי", משפטניות למען צדק חברתי והתארגנות הסייעות הארצית

אחז אגם - עורך דין, יו"ר פורום הגנים בוועד הורי תל אביב

מאיר אסרף - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: הליגה להגנה על קטינים, יה"ל-ייעוץ והדרכה לאלרגיות מזון ע"ר)

טל ברונשטיין - שדלן/ת (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג את הסתדרות המורים

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

תפקיד הסייעת בגיל הרך

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-15 בינואר 2018, כ"ח בטבת תשע"ח. הנושא על סדר היום: תפקיד הסייעת בגיל הרך.

אני אומר לכם למה יזמתי את הדיון הזה. לא אחת אנחנו מדברים על תפקידה של הסייעת, כמה חשובה הסייעת, אבל זה לא הולך ביחס ישר בהתייחסות שלנו למקצוע הזה או לסייעת.

הדיון הזה הוא דיון מקדמי להצעת החוק שאני רוצה לקדם, ולצערי הרב אני לא מקבל מענה מהמשרד עדיין בסוגיה הזו. יש הצעת חוק שאני שואף לקדם אותה, חוק שיגדיר את תפקידה של הסייעת, יהפוך את זה לפרופסיה, למקצוע ברמות הנדרשות. לא יתכן שאנחנו נפליג בחשיבותם של הילדים הן בגיל הרך והן במערכות החינוך, הן בגני הילדים ובמערכת החינוך.

סליחה שאני אומר, בלי לפגוע באף אחד, אני חושב שהקריטריון היחיד שצריך כדי להיות סייעת או להתקבל לעובדת כסייעת זה דופק ותעודת זהות. אני אומר את זה בהומור. מבחינתי הסייעת כבר היום היא חלק מהצוות החינוכי בגני הילדים, חלק מהצוות החינוכי במערכת החינוך.

גם מבנה האישיות של הסייעת חשוב. אנחנו מדברים רבות על צורת הדיבור, צורת הגשת החומר לילד, ואנחנו מביאים לסביבה החינוכית שלו סייעת שלא תהיה מוכשרת או שלא תעמוד בכללים או בתנאים. אני חושב שזה דבר לא נכון.

חברי הכנסת, לא הייתם בפתיחה. אמרתי שיש לנו הצעת חוק שאנחנו מנסים לקדם אותה, הצעת חוק הסייעות. הדיון הזה יהיה דיון מקדמי.

חברי הכנסת, תרצו לדבר בהמשך או עכשיו?

אני רוצה עכשיו.

בבקשה.

אני באתי בין היתר משום שאני חושב שהתחום הזה הוא מאוד חשוב. בעצם רק לפני מספר ימים הייתי במשרד, מה שקוראים הכלכלה והתעסוקה ועכשיו הרווחה, אצל מיכל צוק שאחראית על הגיל הרך. בעצם הממשלה לקחה אחריות כמעט מלאה בצדק, אדוני היושב ראש.

רק ברשותך, איתן, אני חייב לומר בפתיח. שאלו אותי הארגונים שמפעילים את מעונות היום. אמרתי, הדיון הזה הוא לא בהכרח על מעונות היום. הדיון הוא בכלל על סייעות במערכת החינוך, לכן ביקשו לשחרר אותם. מי שבא, נברך אותו. מי ששחררנו אותו, צריך להיאמר, שחררנו אותו, כך שאף אחד לא יינזף. גם משרד העבודה שאלו.

אני רוצה להעיר הערה עוד לפני הכניסה לפרטים.

יש פער גדול בין קביעת גובה הגדר של המעון לבין השאלה מה עושים בתוכו, זאת אומרת, הממשלה קבעה את גובה הגדר. בתנועה הקיבוצית זה לא תמיד מסתדר לנו. קבעו את הכללים של הבניה, אבל פחות קובעים מי יממש את החזון החינוכי שלפי דעתי, ודאי חברתי מסכימה, הוא הדבר העיקרי.

אני גם לא פעם אמרתי, חבר'ה, עזבו את הגדר, זה רק ביטוי למחלוקת שקיימת לפעמים על הצדדים הפיזיים. למה אני אומר את זה? משום שרמת השכר היא מאוד נמוכה וברמת שכר מאוד נמוכה יש מגבלות על כוח האדם. בעצם באופן טבעי ההורים רוצים לשלם פחות. הרשויות, הייתי לא מזמן באחת הערים הגדולות שביקשו ממני לבוא לדיון. אין פתרון וחלק נעזרים בשירות הלאומי, ובעצם אנחנו למדנו שהגיל הרך הוא הדבר המרכזי. הממשלה הקימה מועצה, לפי דעתי היא לא התכנסה אפילו פעם אחת, המועצה לגיל הרך.

היא עדיין לא קמה.

זה שלטון דו ראשי. יש משרד החינוך ומשרד הרווחה והכלכלה. הרי זו חולשה נוראית שלא מצאו דרך להעביר את הגיל הרך לחינוך והשאירו את זה לחלוקות פוליטיות, לכן מה שרציתי להגיד, וגבירתי שאשא ביטון היא שותפה איתי. אני ביקשתי, ואני אומר לך שאתה יכול להירתם, אדוני היושב ראש, שזה חלק מהתשובה, להעביר את העבודה המועדפת, לעשות עבודה מועדפת בחינוך, משום שעבודה מועדפת בחינוך היא דבר מרכזי.

הייתה ועדה שהקים שר האוצר, שקבעה שהגיע הזמן להיגמל מעבודה מועדפת בתחנות דלק, אבל אני לא שר אוצר ואני יכול להתפשר שגם יהיה דלק וגם זה, אבל הייתה הצעה לסגור. 25 מיליון שקלים מושקע במתדלקים בוגרי צבא שחלקם הגדול זה כבר תחנות נוחות, ואני לא מתלונן.

אני חושב ששאלת הסייעות גם של המגזר הערבי והשירות הלאומי הוא הפתרון הדחוק. אני חושב ששאלת הסייעות צריכה להיפתר בצורה בסיסית גם ברמת השכר, גם ברמת ההכשרה, לכן אין טעם בכל הדבר הזה.

חלק מהתשובה שאני מציע היא תשובה חלקית אבל לא מלאה, לעשות את העבודה מועדפת.

פנה אלי חיים ביבס, יושב ראש השלטון המקומי, ואמר לי, ושיתפתי את חברת הכנסת שאשא ביטון. הוא אמר לי, אני רוצה את העבודה המועדפת לאבטחת מוסדות החינוך. אמרתי לו, חיים, גם אני הייתי ראש מועצה, בוא נלך ביחד. בוא נבקש, כולל מנציגת הקואליציה פה, שילכו על עבודה מועדפת בחינוך לרבות אבטחה, שהרשות המקומית תחליט, היא רוצה אבטחה, היא רוצה סייעות, היא רוצה צרכים מיוחדים, היא רוצה חינוך בלתי פורמלי, כל מה שאפשר, אבל יש לנו מקור כוח אדם אדיר של בוגרי צבא, חלקם בוגרי מערכת הפיקוד והחינוך, גם בוגרי תנועות הנוער.

מה אומרת העבודה של כחלון? שמי שעובד בחינוך, יש סיכוי לשני דברים: אחד, שהוא ירצה להישאר בתחום החינוך ויתמקצע. שניים, שהוא ירצה להישאר במקום, נגיד קריית שמונה, ממנה היא באה, שהוא עבד שם בחינוך כי הוא למד - - -

כל ההצעה שלו מבוססת עלי.

קודם כול אני מוכן שתיקחי את כל הכבוד.

אני חדש בכנסת אבל כבר שנתיים וחצי. לא פעם אני מרגיש שזה דיוני סרק, לכן אני בא ואומר, תירתמו למשהו מעשי. יש לזה הסכמה רחבה בשטח. מכל קצות הארץ אומרים שזאת הצעה טובה. בואו נציע שתהיה עבודה מועדפת בחינוך ושהגיל הרך יהיה חלק או הסייעות יהיו חלק מהאפשרויות של עבודה מועדפת. תודה.

תודה.

כבוד היושב ראש, אני בכל זאת אקח משפט רק כדי להחזיר חזרה רגע.

לפני חמש קדנציות הייתי באופוזיציה וח"כ צעיר ורצתי מוועדה לוועדה. באמת בסוף הקדנציה הרגשתי שהדיונים הם סרק. רק כשאתה יושב בוועדות מתחילת הדיון עד סופו. אני בחרתי לי כיו"ר ועדת חינוך, אני כמעט לא מבקר בוועדות אחרות ואני אומר לך שאין דיונים שהם דיוני סרק.

איתך אני מסכים. אני לוקח את זה חזרה.

תודה.

אני רוצה ברשותך מבלי לגרוע בסופו של דבר גם אחר כך, רגע רק לפקס את העניין של הסייעות. אתה דיברת על המעונות, אבל אני רוצה אפילו לחדד את זה.

אני דיברתי בכלל על מקצוע הסייעת, להפוך אותו לפרופסיה.

אני רוצה להוכיח שלא רק במקומות שבהם אין פיקוח, לצורך העניין במעונות היום, אלא גם במשרד החינוך שהכול נמצא בפיקוח, בחינוך חובה 3 עד 6, הסייעות בכלל לא שייכות למשרד החינוך, הן שייכות לשלטון המקומי. אין לנו שם שום תנאי סף ולא באמת אנחנו יודעים מה קורה שם, חוץ ממקומות וולונטריים שבהם הוציאו, אתם יודעים, להעשרה ולהכשרה במסגרת המפעם וכאלה, אז חשוב שאנחנו נשים את הזרקור גם שם, כי אפילו שם יותר קל לה להתחיל. זה נמצא בחסות המדינה, זה בתוך מערכת החינוך. יש את הפלטפורמה שאנחנו מייחלים לה גם במעונות, אבל הסייעות משום מה זה איזשהו משהו שהוא out of the blue.

תודה. ד"ר יוסף ג'בארין.

כן, אני אהיה קצר ואני אשתף אתכם רק במה שאני שומע מהשטח לגבי הנושא הזה.

כל העניין הזה של הסייעות, זה נהפך למתנה פשוט לראש העיר, כי זו חגיגת מינויים.

מי שמכיר את השלטון המקומי יודע מה שהוא מדבר.

אני שומע את זה מהאנשים. פשוט זו הייתה המתנה שלו, לתת תפקידים, לחלק, להעביר אנשים מכאן לכאן. מי שלא היה ראוי במקום מסוים וביטל אותו או אותה, אז פשוט היה הפיצוי בלעבור לשם, ולכן נראה לי שכל הנושא הזה פשוט הולך בלי שום פיקוח מקצועי. גם כשיש הוראות שאמורות להיות מקצועיות, הן גם לא מפוקחות ולא מיושמות, ולכן נהיה שטח הפקר כזה וזה בהחלט מדאיג אותי.

חנין.

האמת, הייתי רוצה לדבר על אותה נקודה שדיבר עליה יוסף. לפעמים יש תוכנית שהיא חיובית אבל היא לא מותאמת לתשתית של מערכת החינוך. התוכנית הזאת של סייעת שנייה, יש צורך אקוטי, אבל התפוקה ממנה היא יחסית איך אתה יכול גם להכניס צוות מוכשר לתחום, זה יש לנו בעיה. יש קריטריונים מקצועיים בשביל להכניס את הסייעת השנייה ולא על פי קירבה לשלטון מקומי, ולפעמים, אתם תצחקו עכשיו, יש ראשי רשויות שהם מוותרים על הסייעת השנייה בגלל שיש שלושים נשים שהן מתחרות ביניהן והוא לא רוצה להכעיס מישהו, אז הוא מוותר כלל על הסייעת השנייה.

את יודעת למה, הוא ממנה אחת. הוא קונה כפוי טובה אחד ושלושים שונאים.

כן, בדיוק. אז מה הוא אומר, איך הוא פותר את הבעיה? הוא לא אומר לא, יש לי קריטריונים אובייקטיביים וזה מקצועיות, וככה הוא פותר ומשכנע את כולם. הוא אומר, אוקי, אני מוותר, אני לא רוצה בכלל.

באיזו רשות מקומית זה קרה לנו?

לא משנה. זה כדוגמא.

אי אפשר להגיד סתם דברים.

אני לא אומרת דברים סתם.

תאמיני לי שהיא יודעת.

בסדר, אני אשמח לדעת באיזו רשות, ומשרד החינוך שאמור לפקח, יפקח.

הוא לא מפקח.

אז תיפני למשרד החינוך. הבעיה לא ברשות אלא במשרד החינוך. צריך לפנות למי שאחראי.

את לא תגידי לי למי לפנות ואת לא תגידי לי מה להגיד ומה לא. אני חושבת שההתערבות שלך מיותרת.

גברת רות מדר דיין מהמרכז לשלטון מקומי, תקשיבי, הדיון הוא כפי שאמרתי בפתיח, בסוף לסייע בידכם, כי אנחנו יודעים, ברגע שאין דרישות סף, לא נתבקשתם כשלטון מקומי, כרשות מקומית לדרישות סף לסייעת, זה מזמין לחצים ומזמין לפעמים גם איוש בסייעות לא ראויות, אין מה לעשות. אם אין תנאי סף, אז כפי שאמרתי, זה דופק ותעודת זהות.

אנחנו הגורמים המפקחים וגם מי שחושב על הגיל הרך ברצינות, רואים שהסייעת היא חלק מהצוות החינוכי. אנחנו אומרים זאת, חלק מהצוות החינוכי, לפחות הדרכה מסוימת, לפחות מבנה אישיות, שלא לדבר על דברים אחרים ותופעות שאנחנו כל שבוע-שבועיים שומעים, שנכנסים למערכת החינוך כל מיני טיפוסים כאלה ואחרים.

יהיה דיון כנראה בשבוע הבא על אותו מורה ממלא מקום, אחרי כל מה שקרה לנו והזהרנו והתחייבנו.

אין למידת לקחים.

אז יהיה דיון.

עו"ד אסנת זיו, עמותת "איתך מעכי". אמרתי נכון?

נכון, משפטניות למען צדק חברתי.

אני מלווה בעצם את התארגנות הסייעות הארצית. העמותה כבר מלווה את ההתארגנות הזאת משנת 2011 בערך. אנחנו נמצאים בוועדות החינוך סביב תפקיד הסייעת, וגם הדרישות של הסייעות במרוצת השנים, והאמירה תמיד היא חד משמעית, שמערכת הסייעות הן בלב העשייה החינוכית ובשולי שוק התעסוקה. אמרנו את זה מספיק פעמים ביחס לתנאי העסקה המקפחים שלהם, השכר הנמוך והזעום ובטח ביחס לכל מה שקורה ברשויות המקומיות עם תנאי העסקה שלהן.

האמירה תמיד הייתה אחת, שמשרד החינוך צריך לקחת אחריות על כל הסייעות. כשמצד אחד הוא מעביר תקציבים ומצד שני לא לוקח אחריות על ההכשרה שלהן, יש כאן משהו שהוא אנומלי והוא בא לידי ביטוי בסופו של דבר בניתוק הרצף החינוכי הזה שהילדים שלנו נמצאים בתוך המערכות האלה.

אני חוזרת ואומרת שהאמירה שלנו, שמשרד החינוך צריך לקחת אחריות ישירה, לפקח, להכשיר.

לא, הוא צריך רק להסכים להצעת החוק שלי.

אני רוצה גם להזכיר דבר אחרון, שבשנת 2014 כונסה ועדה במשרד החינוך בעקבות לחצים שאנחנו הפעלנו, בין היתר בוועדות, שהתכנסה לדון בתפקיד הסייעת. הוועדה הזו התכנסה פעם אחת במשרד החינוך ללא סייעות, צריך להגיד את זה, ומאז היא לא התכנסה שוב פעם פעם נוספת בשביל לדון בקווי מתאר של התפקיד הכול כך חשוב הזה. חבל.

אם אני לא אצליח, ואני מקווה שאני אצליח, להביא את הצעת החוק לכלל חקיקה, אני אעשה מה שעשיתי עם תקנות ההסעה לילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו נביא את החוק, נקיים עליו דיון כאן ונשמע את כל הגורמים. לא להביא אותו לכלל חקיקה אבל לפחות נשמע את העמדות המקצועיות של כולם.

משפט אחרון לסיום. ב-25.1.2016 אתה קראת במיוחד למשרד החינוך וביקשת באמת שיתייחסו לדרישה המפורשת הזאת שייקחו אחריות על הסייעות, אז קול דממה. הייתה קריאה מפורשת של הוועדה.

אי אפשר לדבר על היפוך הפירמידה, אי אפשר לדבר על החלטת ממשלה של המועצה לגיל הרך ולא לקדם סוגיות שהולכות בהלימה אחת.

לא, כבוד היושב ראש, אי אפשר לדבר על מערכת חינוכית שמי שנמצא שם ובתפקיד מאוד משמעותי, הוא לא איש חינוך.

נכון.

דבר אחרון. אנחנו כמובן מברכות על התארגנות הסייעות, בפרט על הרצון והצורך להפוך את הנושא הזה לפרופסיה, לקחת בחשבון גם את סייעות הצהרונים שהן חלק ממקשה אחת של הסייעות בגנים.

כולם.

אנחנו לא בארגוני עבודה עכשיו וסליחה על הישירות והבוטות.

הסיפור של הגנים הוא אקוטי מהסיבה הפשוטה, זה חוק חינוך חובה. אנחנו מחייבים את ההורים שהילדים שלהם יהיו במסגרות האלה. הן לא וולונטריות.

במעונות המפוקחים, המעונות של הארגונים, שם הן עוברות קורס מטפלות.

לא כולן.

כמעט כולן. הן עוברות קורס מטפלות. לפחות עוברות קורס כלשהו.

וברשויות המקומיות זו יוזמה של הרשויות.

זה וולונטרי, זה לא כולם.

תודה. דורית חזן, בבקשה.

דורית חזן, יושב ראש ארגון גננות מחנכות.

אני גננת בפועל. היום זה היום החופשי שלי. הגעתי לכאן במיוחד, כי אני חושבת שעל כל מה שדיברתם, גולת הכותרת, הסדרת מעמד הסייעת בתוך תפקיד שהוא בהכשרה, תחת פיקוח אחד, רשות אחת, ישות אחת והכשרה של כל הצוות החינוכי בגן. מדובר כאן בנפשות, בילדים, לא בניירות שאפשר לקפל אותם. כשמגיעה ממלאת מקום, הסייעת הקבועה בגן צריכה לתפוס את הפיקוד של הגננת אם היא חסרה, והפוך. אנחנו חייבים לעבוד בשיתוף פעולה ובצוות. היום יש תחושה, אמר כאן מישהו "מפלצת דו ראשית". הרשות מושכת לכאן, משרד החינוך מושך לכאן.

לא, הוא אמר את זה על הממשלה, לא עליכם.

אז אני אומרת לך שזה קורה בגנים. יוצא למשל טרכטנברג, חוק חינוך חובה חינם, גיל 3, שזה שנתון 3, ילדים שהגיעו לא גמולים לגנים. חלק מהרשויות אמרו, הסייעת גם תחליף כי אין תנאים להכשרה, ובגנים אמרו, רגע, הגננות יחליפו. מה יצא? שאנחנו הפכנו להיות בשר תותחים אל מול ההורים. אני לא מבינה מה קורה כאן. המדינה לקחה אחריות? שתיקח אחריות מהתחלה ועד הסוף.

לכן החשיבות, לאור הדברים שאת אומרת, להעביר את כל מה שקשור בחינוך לילדים מלידה והלאה, הכול תחת משרד החינוך כדי שיהיה רצף, תהיה תפיסת עולם.

זה חזון אחרית הימים.

זה יהיה בסוף.

בנוסף אני אומרת, צריך לעשות הכשרה לאורך כל הדרך, של כל הצוות החינוכי, לא רשות לבד, גננות לבד, משרד החינוך לבד. כל הצוות החינוכי. אם יש הכשרה שמדברת על תקשורת עם הורים, על איזושהי עשייה חינוכית מסוימת כשכל הצוות נכנס להכשרה הזאת ולא כל אחד מושך לכיוון אחר, רואים את התוצאות על הילדים.

אני לוקחת את זה לעולם הקטן שלנו. כשאבא ואימא מדברים באותו טון מול הילדים, רואים את החינוך בבית. אנחנו בגן אחראיות לצערי היום על שלושים וחמישה ילדים. לדעתי זה גם צריך לרדת, כי זו פשוט קטסטרופה.

במקרה הטוב.

הדבר הנוסף לגבי סייעות. דיברתם על הסייעת השנייה. ביום שישי גם יש לנו צורך בסייעת נוספת. לא יכול להיות שיום שישי, כולם באים לגן, הגנים יהיו ריקים מסייעת או במידה ומישהו חסר, אז לוקחים את הסייעת השנייה ומעבירים אותה לגן אחר. חבר'ה, זה תקציבים שהמדינה מעבירה. המדינה צריכה לפקח עליהם. תודה רבה לכם.

תודה. קטי שגיא.

שלום וצהריים טובים. קטי שגיא מויצו.

אנחנו כאן לדבר על סייעות הצהרונים. אני יודעת שעוסקים יותר בבוקר, אבל אני רוצה לדבר על סייעות הצהרונים כשבעצם הן החוליה החלשה. אם צוות הבוקר עוד נהנה מדימוי מקצועי גבוה, סייעת הבוקר זוכה לתנאי העסקה בתור עובדת רשות - - -

הכול יחסי.

הכול יחסי. סייעות הצהרונים הן החוליה החלשה יותר.

אני רוצה להמשיך את מה שאמרה דורית. היום אנחנו במקום שמתקשים לגייס סייעות. אדוני דיבר על זה שמגיעות אלה עם תעודות הזהות ועם הדופק. גם הן כבר לא מגיעות מכיוון שסביבת העבודה - - -

ותנאי השכר גם.

גם תנאי השכר, נכון, אבל גם סביבת העבודה לא פחות חשובה.

גם המעמד.

גם המעמד, הכול ביחד עושה את זה בלתי אפשרי להגיע או בלתי אטרקטיבי מבחינת העובדת לבוא ולהגיע ולהיות חלק ממערך הצוות החינוכי שנמצא בגן. אנחנו מוצאים את עצמנו בצוותים חסרים. אנחנו מוצאים את עצמנו עם צוות שמתחלף, עם סייעות שאחרי שבוע-שבועיים, אחרי שהן עברו תהליך של כניסה לתוך עולם העבודה אצלנו, אחרי מיון, אחרי ראיונות, אחרי ראיונות ממליצים, אחרי ליווי של רכזת פדגוגית, ואני בכוונה אומרת את כל התהליך, ובסוף אותה סייעת נכנסת לעבודה, והעבודה קשה, כי כן, היא צריכה להיות במקומות של תחזוקת הגן ברמה הפיזית, כי זה מתגלגל אליה מהבוקר, וברמה של תחזוקת הילד ברמה הפיזית, כי הילד הוא אחרי ארוחת צהריים, כי ילדים קטנים הם ילדים שהם עייפים.

הצהרונים, במיוחד לילדים בטרום טרום חובה, הם מסגרות קשות מאוד לילדים. המערכת לא רואה את הצהרון או את כל המכלול הזה כמשהו הוליסטי. התוצאה היא שהסייעות מתקשות מאוד. אני חושבת שאנחנו צריכים לתת הכשרה מקצועית לצוותים האלה, להגדיר את מעמדן ועם זה יבוא גם החלק של השכר.

תודה. אחז אגם.

אני די מצטרף לכל הדברים. האמת, שכל הדיון פה הוא קצת תמוה בעיניי. לא בגלל הדיון תמוה, אלא המציאות הנוכחית שבה באמת אנחנו צריכים לדבר על ההיררכיה בין שני סוגים של אנשי צוות בתוך הגן, היא קצת לא ברורה ואני לא מבין למה זה קיים מראש.

תהיה היררכיה בכל מקרה. יש גננת וסייעת, אבל השאלה איזו סייעת ובאיזה מעמד ומה ההכשרה שלה.

כוונתי הייתה שההפרש בהיררכיה חייב להיות הרבה יותר נמוך. עצם העובדה שסייעת מגיעה ללא הכשרה נאותה וללא כל הדברים שהילדים שלנו צריכים בסופו של דבר, הרי המטרה לא הייתה לסתום חור. המטרה הייתה שהילדים שלנו יקבלו חינוך מגיל 3 עד גיל 6. לא הייתה המטרה שנכניס אותם לעוד מסגרות ונעשה דברים, אלא חינוך לכל עניין ודבר.

אנחנו כהורים חשים בעיקר את התנודתיות הבלתי נגמרת של הסייעות. המעבר של מקום למקום, התזוזה של הסייעת השנייה, העובדה שלסייעת אין אפילו יכולת להתחבר לילדים בצורה נאותה, כי כל יום מחליפים אותה. היום היא בגן הזה, מחר היא בגן אחר. הילדים כבר לא מכירים אותה בכלל.

לדעתנו חייבים להגדיר באופן ברור את המעמד של הסייעות וחייב להיות מעמד מאוד ברור ומאוד משמעותי ולהפוך את זה למקצוע לכל עניין ודבר, כי אחרת אנחנו נעשה את הדיון הזה עוד חודש או עוד שנה או עוד שנתיים, מחדש.

תודה. מאיר.

מאיר אסרף, אני מייצג את הסתדרות המורים.

קודם כול אנחנו שותפים לתמימות הדעים שהייתה כאן סביב השולחן. יש אינטרס ציבורי חזק שמחייב את קידום ההסדרה של המעמד ושל התפקיד של הסייעות. לא רק הסדרת המעמד, אלא גם בעצם הגדרה מה היא סייעת. אין היום הגדרה מה היא סייעת. אין שום מקום שבו הדבר הזה מוגדר, ולכן נוצרה התופעה הזו של קליטה ללא שום קריטריון, של הרבה נשים שהן מתאימות ויתכן של כאלה שגם אינן מתאימות, כי אף אחד לא הגדיר זאת.

הסתדרות המורים מייצגת את הגננות. הגננות קורסות תחת הנטל בגלל הבעיה הזאת, ויש חשיבות פדגוגית להסדרה של הנושא ולכן אנחנו שותפים לגישה שיש להסדיר. יש להסדיר את ההכשרה, את הרישוי, את הזכות לשכר הולם ותנאי עבודה לסייעות וגם את הפיקוח עליהן. אין זה משנה תחת איזו מטריה עושים את זה, העיקר שהדבר הזה יהיה חוקי, מעוגן בצורה מסודרת ולא כפי שזה נעשה היום, פרטץ'.

אני קראתי את הצעת החוק. יש חשיבות רבה לקידום של הצעת החוק הזו, למרות שיש מעט הסתייגויות של נציגות העובדים הנבחרת, ואני חושב שההחלטה מהבוקר של קיום שולחן עגול היא נכונה גם במקרה הזה, אדוני.

אין ספק. הכול יעשה אם נגיע לכלל חקיקה. זה יהיה בתאום, בהסכמה.

לכן אנחנו קוראים לשיתוף נציגות העובדים הנבחרת של הסייעות וגם הארגון שמייצג אותם, הסתדרות המעו"ף, בניסוח הצעת החוק כבר בשלב הזה כדי שהדברים יבואו על תיקונם.

אני רק רוצה לסכם בזה שאנחנו תומכים בהצעת החוק שהיא הצעת חוק חשובה שעושה סדר בבלגאן שיש היום.

תודה רבה. יפעת, ולאחר מכן נשמע את משרד החינוך.

אני רוצה ברשותכם רגע לומר את ההתייחסות שלי בצורה קצת מסודרת.

כל מה שאמרתם הוא חשוב וצריך לטפל בכל הרמות, אבל אם אנחנו נתחיל להתפזר לפורמלי וללא פורמלי, צהרונים ואחרים, אנחנו לא באמת נצליח לפתור שום דבר. אני לא בכדי שמתי את הנושא של הסייעות בגנים כנקודת מפתח, כי אם אנחנו נצליח משם לייצר מעמד של אשת חינוך גם לסייעת, אז אנחנו נוכל להקיש מזה גם למעונות, שאנחנו יודעים שיש את חוק פיקוח על המעונות, של חבר הכנסת מרגי ושלי, שעבר כבר את הקריאה הטרומית, וכמובן אחר כך גם למסגרות האחרות.

אני רוצה להצביע כאן על בעייתיות מעבר לזה שהסייעת בשלטון המקומי, והייתי שם. זאת אומרת, לא יכולים לספר לי שזה אחרת. יכולה בשנה הזו להיות מזכירה בבית ספר וכל המקצועות המכובדים, וזו רק מציאות. היא יכולה להיות מזכירה בבית ספר וחברה בצוות הניקיון והתחזוקה בעוד שנתיים ולהיות סייעת בעוד שלוש שנים, עובדת במשרד, בלשכה, זאת אומרת, הן מסתובבות כי הן עובדות של השלטון המקומי.

מעבר להיבט המקצועי שבסיפור הזה, יש פה את ההיבט של האחריות. לגננת הרבה פעמים בכלל אין סמכות על הסייעת. היא לא יכולה להגיד לה אפילו מה היא רוצה ומה היא מצפה או להפעיל את מרותה, כי היא בכלל לא עובדת שלה. היא גם לא עובדת של משרד החינוך, היא עובדת של השלטון המקומי. היא מקבלת הנחיות רק מהשלטון המקומי, זאת אומרת, אנחנו יוצרים מציאות, עזוב את העניין של ההיררכיה, אנחנו יוצרים פה מציאות בתוך הגן שאין פה אפילו קשר של עובד-מעביד לצורך העניין או של מישהו שהוא בעל סמכות להפעיל את המרות שלו בתוך הצוות המצומצם שלו, של שני אנשים, כך שהמורכבות היא הרבה מעבר.

הפתרון הוא באמת הצעת החוק שלך, חבר הכנסת מרגי. הסיפור הוא הכשרה מתאימה. הסיפור הוא מעמד של אשת חינוך. הן חייבות להיות מוגדרות כנשות חינוך ולהיות תחת הכנפיים של משרד החינוך. אם אנחנו לא עושים את הדבר הזה, כל איזושהי הכלאה שננסה לקיים כאן בחדר, לא באמת תיתן את הפתרון.

המרכז לשלטון מקומי.

אנחנו מברכים על המהלך שיושב ראש הוועדה מעוניין לקדם. אנחנו חושבים שנכון להסדיר את הנושא הזה. אין ספק שצריך להיות הסדרה כספית לצידו על מנת שבאמת נוכל לשלם את השכר הראוי בהתאם להכשרתן המקצועית, ואנחנו כאן.

משרד החינוך. נשאל את פי הנערה, מה שנקרא.

סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי.

כל סייעת שנמצאת בגן, מבחינתנו היא חלק מהצוות החינוכי. מדברים פה על מקרים, אני חושבת שבעיקרם מקרי קצה.

יש תנאי סף לסייעת?

כן. זה מה שאני רוצה לומר. זה קצת מפתיע אותי שאף אחד כאן לא מכיר את תנאי הסף.

מה הם תנאי הסף של הסייעת?

אנחנו מכירים. בואי נפתח אותם.

זה לא מהשנה, דרך אגב. זה לא מהשנה הראשונה.

תנאי הסף של הסייעות נקבעו ועודכנו, אני יכולה לומר לכם, לפני שנתיים או שלוש.

את יכולה לומר לנו מה התנאים העיקריים?

זה לא תעודת זהות, ואני חושבת שגם את זה אנחנו צריכים להפסיק לומר.

מה תנאי הסף? תאמרי לי.

אני לא אפתח את זה כרגע, אבל אני אשאיר לכם. זה נמצא באתרים של משרד הפנים. כל רשות שבוחרת סייעות, זה צריך לעמוד לנגד עיניה. זה שיש רשויות שעושות כך ואחרת, אנחנו יודעים, אבל אני לא אעסוק בזה.

אני כן רוצה לומר שלפני שנתיים, בספטמבר, ישבנו כאן בחדר הזה והעלינו בעצם את כל הסוגיות פחות או יותר סביב אותם נושאים. אחת הבעיות שעלתה, בגדול, הייתה נושא שתפקיד הסייעת לא מוגדר כמקצוע, כפרופסיה. כדי להגדיר אותו כפרופסיה עם כל המשתמע מזה, דיברו כאן על מטפלות, רמה 1 ורמה 2. אכן הן מוגדרות כפרופסיה והסייעות לא. היינו צריכים להגיע למשרד הכלכלה כדי לבחון את הנושא. כאן היינו צריכים את השותפים שלנו מהשלטון המקומי. לצערי הרב כאן לא מצאנו איזשהו שיתוף פעולה בעניין הזה ואנחנו נשארנו באותו מקום, זאת אומרת אנחנו מחכים לאיזושהי עבודה משותפת.

אז הנה בא הפראייר התורן, קוראים לו חבר הכנסת מרגי, מביא את זה בצורה של הצעת חוק שתושיב את משרד החינוך, את השלטון המקומי, את משרד העבודה, את משרד הבריאות, את הציבור ואת הארגונים ואת כולם ונוביל משהו רציונלי.

אני חושבת שאפשר לשבת ולדון בזה ולקבוע לוחות זמנים מסודרים כדי שלא נעמוד בעוד שנתיים בדיוק באותה נקודה שאני מרגישה שהתחלנו בספטמבר. בוודאי שלנו יש אינטרס שכל הצוות החינוכי שלנו יהיה מוכשר, שיהיה מקצועי לטובת הילדים.

גברת סימה חדד, אני רוצה להגיד לך, זה לא נראה לי. אני יכול לומר לך שהצעת החוק שלי מחכה להתייחסות שלכם, של המשרד, כבר מספר חודשים, וכיו"ר ועדה בכנסת, תאמיני לי, אולי ניצלתם את הסובלנות ואת זה שאני עסוק. יו"ר ועדה אחר היה מראה לכם את הדלת. יש פה בקצה המסדרון ועדת כספים, למטה בקומה ראשונה. כשמזג האוויר משתנה, הוא פשוט לא מקיים דיונים. הוא לא מעביר כספים. אני לא כזה ואני לא אנהג בצורה כוחנית כזו, אבל חצי שנה.

אני אעביר את הדברים. אני כאן הדרג המקצועי.

כן, ברור לי. אני אומר את זה כמשרד, לא אליך.

אני יכולה לומר לך שכן מתנהל דיון סביב הסוגיה.

תשובות.

בסדר, אני הבנתי ממיכל חורין שהיא שלחה את חוות הדעת או לפחות איזושהי הצעה לחוות הדעת שמתייחסת לנושא של קודם כול השונות בין הסייעות. יש הבדל בין סייעת בגני הילדים, הסייעות, שתיהן בגני הילדים לבין הסייעות הרפואיות לסייעות לילדים אלרגניים לסייעות בחינוך המיוחד.

זו המטרה. היום אין הבדל. הנה, אני אומר לך. סימה, את יכולה לומר את זה עד מחר. בפרקטיקה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון באה מהצפון ואני בא מהדרום ואני אומר לך איך רשויות מקומיות, ואני לא דן את הרשויות המקומיות, כי יש להם עכשיו אילוץ לגייס. אם זו עיר גדולה או אפילו מועצה מקומית, זה עשרות ומאות ולפעמים זה אלפים, בעיר גדולה.

אני מכירה את זה.

הן עומדות בהנחיות של משרד החינוך. הן לא פועלות על דעת עצמן.

ממש לא.

למה לא? אז אני אתן לך דוגמא יפה של באר שבע שלוקחת סייעות, רק כאלה שעברו תואר ראשון, אפרופו דרום.

גבירתי חברת הכנסת, אי אפשר לומר דברים ולא להגיד - - -

רות, אני אביא לך לא רשות אחת. זה בדיוק מה שקורה גם במערכת החינוך. כשרוצים להראות הצלחה במשהו, אומרים, תראו, אפילו שם זה קורה. אני לא רוצה "אפילו בבאר שבע זה קורה", אני רוצה שבכל הארץ זה יקרה. שתיים עשרה שנות לימוד זה מה שמספיק לכם? זה מה שאנחנו רוצים?

זה מה שהמשרד קבע.

בסדר, אבל מה שאני מנסה להגיד לכם, שזה רחוק שנות דור ממה שאנחנו מבקשים שיהיה כאנשי חינוך, שמשרד החינוך לא יבוא ויצייר לי את זה כאיזשהו מערך שאותו אנחנו מבקשים שם בתוך - - -

אם יוחלט שזה שתיים עשרה שנות לימוד, צריכה להיות הכשרה נלווית.

האילוצים יותר חזקים מכל דבר אחר. ממשלת ישראל קיבלה החלטה על סייעת שנייה, זרקה את זה בספטמבר לרשויות המקומיות בלי התארגנות. אף אחד לא חקר את זה, אף אחד לא הגדיר אפילו מה המטלות של הסייעת.

אדוני, זה לא נכון. זה לא מדויק. סליחה, שאני אומרת את זה. יש הגדרה מסודרת של מה המטלות. יש הגדרה של הכשרות, יש הגדרה בתפקיד הסייעת כשהיא נכנסת.

את מוכנה להגיש לוועדה את כל מה שאת אומרת?

בוודאי שכן.

אז אני מבקש לקבל את זה.

מאתיים שבעים שעות תוך שנתיים, היא מחויבת. השלטון המקומי ביקש מאיתנו לדחות את זה כדי לא להשקיע בה עד לקבלת הקביעות. קיבלנו את זה והיא מחויבת באיזושהי הכשרה לפחות לתחילת השנה. זה לא מדויק.

אני מבקש לקבל לוועדה את הנוהל ואת החוזר שהופץ ומתי הופץ.

אוקי, אני אשלח בצורה מסודרת.

זה נכון שאין מספיק. אני חושבת שמכיוון שסייעות שמרוויחות שכר שהוא כמעט שכר מינימום, צריכות בעצמן לשלם ברוב המקרים על ההכשרה שלהן, יש כאן בעיה. אני חושבת שההכשרות צריכות להיות על ידי הגוף המעסיק או מי שיהיה - - -

אם הרגולטור לא קבע תנאי סף והוא חושב שהסייעת היא חלק מהצוות החינוכי - - -

אני חולקת על המקום הזה שהרגולטור יאמר מה הוא רוצה. אז אמרנו מה אנחנו רוצים.

סימה, לא אוכפים, את יודעת למה? כי אנחנו יודעים. אני כולל את עצמי אתכם. כי הרשויות יודעות שזו גזירה שאי אפשר לעמוד בה. אני לא ראיתי ולא מאמין, ואני אומר לך, אל תקפצי, רות. רשויות מקומיות נאלצות, אני לא אומר, ראשי רשויות ודאי שרוצים את הצוות הכי טוב, נאלצות לקלוט כמעט מכל הבא ליד. אמרה לך חברת הכנסת חנין זועבי, ביישובים קטנים, באיזה דילמות הם נמצאים, ואני רוצה להגיד לך, אני מכיר ראש רשות שמי שלא עבד איתו בבחירות, אין סיכוי שאחותו או הבת שלו או גיסתו תהיה סייעת שם, אז יש את כל הסוגים. אנחנו לא מטילים דופי חס ושלום. ההיפך הוא הנכון. הפרצה שאנחנו מאפשרים מכשילה את ראשי הרשויות. יש ראשי רשויות שיש להם את הכוח, יש להם את היכולת לגייס. לא כולם, לכן צריך את החוק.

יפעת, הפסקתי אותך באמצע.

לא, לא, אני רק אמרתי בסך הכול שאני מוכנה אפילו להשקיע מזמני ולבוא לפתוח רשות-רשות, את השמות ואת הכול ואתם תראו במה מדובר.

אדוני היושב ראש, שתי הערות בבקשה. אחת, קודם כול אנחנו פועלים לפי שתי הנחיות: אחת, זה הסטנדרטים שהוציא משרד הכלכלה ב-2009, סטנדרטים להפעלת מסגרות חינוכיות בגיל הרך. גם שם מדובר על שתיים עשרה שנות לימוד, המלצות, ואני רוצה לציין שברגע שאומרים המלצות וזה לא על פי חוק, אז יש המלצה. אז אנחנו נשמח להיענות להמלצה, אבל כל זמן שזה לא משהו שמחייב וכשאנחנו בלחץ, אז כן, מכניסים גם אנשים עם תעודות זהות. זה לעניין האכיפה והרגולציה.

גם שתיים עשרה שנות לימוד בלי הכשרה זה לא מספיק.

נכון, גבירתי, וצודקת חברת הכנסת שאשא ביטון לעניין ההכשרה. לא הוגן להציע לעובדת לעבוד שנתיים עד שהיא תהיה זכאית להכשרה. למה? אני מסכימה שצריך לבדוק רצינות של עובדת. אני מסכימה שלא צריך מייד לרוץ להכשיר ולהשקיע בעובדת כי אולי היא תראה שהמשימות כבדות מדי, אבל שנתיים זה פרק זמן מאוד ארוך. זה אופק שקשה מאוד לעמוד בו. אולי אחרי שלושה חודשים.

חוק הסייעות לא ירד משולחני עד שהנושא הזה יוסדר. לא יעזור כלום. עד היום הייתי עסוק באלף נושאים אחרים.

אני רק רוצה להוסיף שמבחינת ההסכם הקיבוצי שחל על תנאי ההעסקה של הסייעות זה באמת קובע רשימה של מטלות שהן לא מעודכנות ביחס לתפקידים החינוכיים שהן ממלאות היום. אז באמת רפורמת אופק חדש, כמו שדורית כתבה בנייר עמדה שלה, חלו תמורות רציניות בתפקידים שלהן. ההסכם הקיבוצי עצמו. ראיתי גם את החוזר מנכ"ל. התפקידים לא עולים בקנה אחד עם התפקידים שהן ממלאות היום. צריך לעדכן את זה.

תודה. בבקשה, גבירתי.

שרון רוגוז'ינסקי, ארגון גננות מחנכות.

רציתי רק להוסיף לגבי השנתיים הכשרה. לא ברור לי למה בעצם סייעת שמתקבלת לעבוד בגן ילדים, לא מקבלת הכשרה לפני שהיא נכנסת בכלל לגן הילדים, כי לעבוד עם ילדים, לעצב את הזהות שלהם, את הדמות שלהם, צריך בכל זאת מישהו שידע לדבר, מישהו שידע לשוחח עם הילד. אנחנו מעצבים את דור העתיד ולא יתכן שיחכו שנתיים בשביל שהסייעת תקבל איזושהי הכשרה, אז אני חושבת שכל סייעת שמתקבלת לעבוד בגן ילדים צריכה לקבל הכשרה עוד לפני שהיא נכנסת לגן הילדים, כמו שאני קיבלתי הכשרה לפני שהגעתי להיות גננת בגן הילדים.

נכון, ועל חשבונך ואף אחד לא שילם את זה.

בקשה.

אני יודעת שחברת הכנסת שאשא ביטון קצת מתנגדת לזה, אבל כן לשקול שוב שצהרונים יהיו מקום הכשרה לסטודנטיות להוראה בחלקיות או בנקודות זיכוי או משהו כזה לתואר.

זה לא רלוונטי, כי הן לא מעבירות שם מערך שיעור. אתם מנסים לערבב מין שבאינו מינו. חברים, אני לא מוותרת על כוח אדם פרופסיונלי בהוראה.

גם אנחנו. אנחנו מסכימים.

מה קשור הצהרונים שאני מאוד חפצה ביקרם, מי כמוכם יודעים, להכשרה וסטאז' של מורים שנכנסים לכיתה?

מבחינתנו זה להעלות את הרף של הצהרונים.

בסדר, אבל אנחנו רוצים להעלות את הרף של כוח ההוראה העתידי.

הצהרונים צריכים לקבל הכשרה, בלי ספק.

בבקשה, משפטי סיכום כי אני רוצה לסכם את הדיון.

אני מפנה אותך לתשתית החינוכית של ארגון גננות מחנכות. שם אנחנו מדברים על צוות שהוא בהכשרה מהבוקר עד הצהריים, שיעבוד כמו במשמרות במעון ואז לא יהיה מצב שאנחנו נצטרך גם להיות בוויכוח עם הצוותים, כי אני מכירה את זה מהיום-יום, שיש גננות שסוגרות את כל המערך של הגן, כל הציוד של הגן ואומרות לצהרון, אתם, זה צוות של הצהרון, ויש כל מיני קונפליקטים שעולים.

איך זה קשור לסייעות?

הן מתמודדות עם קשיים. אנחנו כל היום בוויכוחים.

הנושא שאת מעלה הוא חשוב והוא נכון, רק אנחנו כל הזמן בורחים מהמהות.

אבל זו אותה מסגרת חינוכית הוליסטית.

אם הצעת החוק של חבר הכנסת מרגי תהיה שכולם יכנסו בהכשרה, גם צוות הצהרון לא יכנס אם הוא לא בהכשרה.

אבל בלי שום קשר, נגעת בנקודה, הנושא של הפעלת הצהרונים, שהבעלויות לא יכולות להפעיל את הצהרונים, יוצר את המצב הזה שכביכול אני בעל הבית על הגן, משעה 13:00 אני זז הצידה, נכנס צוות אחר. זו בעיה, נכון, סייעות מתמודדות.

משפט סיכום, כי אני רוצה לנעול.

רק רציתי להגיד שכל הדברים פה מאוד נכונים ומאוד חשובים, אבל אם מעבר למילה הכתובה לא תהיה גם אכיפה בפועל, אז לא עשינו עם זה כלום, כי אם נאמר פה על ידי ויצו שיש המלצה - - -

היא הנותן. כשאתה אומר שצריך חקיקה כדי שתהיה אכיפה.

באמת חקיקה, אבל גם מי שיאכוף בתוך החקיקה, כי אם ויצו, יש לה המלצה אבל היא עדיין בוחרת לא לעמוד בהמלצה כי זו רק המלצה - - -

ויצו נאלצת.

נאלצת זה על חשבון הילדים ונאלצת זו בעיה.

לא רק ויצו. ויצו כמשל.

כן, ולכן אנחנו כאן כדי להגיד, יש קושי ובואו ביחד ננסה לפתור את הקושי.

כל הכבוד שהגעתם.

אוקי, אני רוצה לסכם את הדיון.

הוועדה רואה בסייעת חלק בלתי נפרד מהצוות החינוכי.

הוועדה רואה צורך חשוב וחיוני להסדרת מעמד הסייעות ולהפיכתו לפרופסיה, לגורם מקצועי מוכר בחוק.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לקבל את הנהלים והסטנדרטים לסייעות, שמופצים, ודרך ההפצה גם כן. אם זה חוזר או נוהל, לומר לנו.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לשלוח לי את התייחסותה להצעת החוק של הסדרת מעמד הסייעות, שאני הגשתי, שיושב ראש הוועדה הגיש.

הוועדה תקיים דיון נוסף. אני מקווה שהדיון הבא יהיה בחקיקת חוק לקראת קריאה ראשונה. אם לא, תקיים דיון נוסף תוך זמן סביר של ארבעים וחמישה יום מהיום. אני מבקש לקבל את החומרים אלי.

אני מודה לכולם. כפי שאמרתי בתחילת הדיון, זימנתי את הדיון הזה כדיון התנעה לקראת חקיקת החוק. אני איאבק על החוק גם אם משרד החינוך יעמוד בסירובו. אמנם זה לא יהיה סרק. אני אביא את החוק, אני אקיים עליו דיון. אני אביא אותו לידי בשלות. נשמע את הארגונים, נשמע את אנשי המקצוע, כך שמה שיישאר זה רק לדחוף אותו לתוך הקנה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50.