ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-31OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 4

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת הכלכלה

בניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה

יום שלישי, ז' בשבט התשע"ח (23 בינואר 2018), שעה 10:00

במסגרת ציון יום השואה הבינלאומי בכנסת: סקירת פעילות הרשות לטיפול בניצולי שואה

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

דב חנין

אלעזר שטרן

עפרה רוס - מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

רוני הרשקוביץ - סגן מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

גליה מאיר אריכא - יועצת משפטית ברשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

עמיחי פישמן - ממונה ייעוץ משפטי ברשות לזכויות ניצולי השואה, משרד האוצר

שרי ורדי - ממונה ארצית ניצולי שואה, משרד המשפטים

עדינה אנגלרד - מנהלת המחלקה לעו"ס, גריאטריה, משרד הבריאות

ברהן מלדה - מרכז הטיפול הפסיכו-סוציאלי בעולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

סופיה פראן - מרכז בכיר אוכלוסייה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מרינה שפס - ראש גף נושאים בדמוגרפיה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אביה ברוקנטל פרידליך - אגף רווחה ע. ירושלים, המרכז לשלטון מקומי

יואב פרידמן - חטיבת המחקר, בנק ישראל

ורדה לבקוביץ - סוכנת ביטוח, לשכת סוכני ביטוח בישראל

ארנון אלחנני - יו"ר עמותת חברות הסיעוד, איגוד לשכות המסחר

יחיאל אקשטיין - נשיא ומייסד הקרן לידידות

יפעת סולל - יועצת משפטית, כן לזקן

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

אורלי סיון - מנכ"ל, עמותת אביב-עמותה לעזרה לניצולי השואה

אביבה סילברמן - מנכ"ל, עמותת אביב-עמותה לעזרה לניצולי השואה

אלישבע אורן - מנהלת פיתוח, יזמות וקשרי קהילה, 'עמך'-המרכז הישראלי לתמיכה נפשית בניצולי השואה

רובי אלפי-ניסן - מנהל מחלקת דוברות והסברה, הקרן לידידות

שמואל סמי קידר - מנכ"ל הל"ב

קולט אביטל - יו"ר מרכז הארגונים

שלמה גור - סגן נשיא לוועידת התביעות

קרן פרדו - הקרן לרווחת נפגעי השואה

יהודית ירושלמי טריס - חברת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

דבורה ויינשטיין - חברת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

ראובן מוזר - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

הרי גימפוביץ - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

יחיאל פרנקל - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

אברהם רות - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

מרים דוידסון - חברת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

מרים גרייבר - חברת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

יהודה שמש - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

צבי קמיל - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

יהודה שטיין - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

יוחנן רון - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

ויקטור סמדר - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

יוסי מור - חבר העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

אריאלה מלכה - מנהלת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה

אלכסנדר ברמן - נשיא ארגון חזית הכבוד

אברהם שרנופולסקי - סגן נשיא, ארגון חזית הכבוד

רומן סוקולוב - מנכ"ל ארגון חזית הכבוד

לידיה ליברמן - חברה, ארגון חזית הכבוד

חווה קובלנקו - חברה, ארגון חזית הכבוד

לריסה ברנספיז - חברה, ארגון חזית הכבוד

סרפימה דרגונסקי - חברה, ארגון חזית הכבוד

אהרון עפרוני - יו"ר המרכז למורשת יהדות עירק

בתיה ארליך - מנהלת שלוחת ירושלים, עמותת 50+-

אורי אלדר - יו"ר הפורום החברתי-כלכלי, מרצ

מוטי וינטר - קרן וינטר דליה ומוטי הורביץ

מידד גיסין - נשיא ארגון חולי הסטומה ויו"ר צב"י

אליהו ארוין ובר - עו"ד העוסק בייצוג ניצולי שואה

שרה טראב - עו"ד העוסקת בייצוג ניצולי שואה

הילה תמרי - סיוע משפטי

שרה מטיאס - פליטת שואה

דב סרג'יו - ניצול שואה מרומניה

יעקב ליברמן - פליט שואה

מרגריטה רודניצקי - ניצולת שואה

אולגה ביליק - ניצולת שואה

מיכל פעילן - חברת החדשות

פרופ' יצחק בריק - יועץ לוועדה

לריסה סמיולוביץ' - מוזמן/ת

איסק אבדיאייב - מוזמן/ת

אדוארד מגרגורד - מוזמן/ת

ברנו פולסקי - מוזמן/ת

חייה מלקין - מוזמן/ת

יבגניה קרמרוב - מוזמן/ת

דמיטרי טרסביץ - מוזמן/ת

רבקה דיין - מוזמן/ת

לודמילה סולובייב - מוזמן/ת

לאוניד אידלין - מוזמן/ת

לילה אידלין - מוזמן/ת

דפנה כהן-איוניר - שדלן/ית (כהן-רימון-כהן), מייצג/ת את פורום עורכי הדין מייצגי השואה

טל נחום - שדלן/ית (כהן-רימון-כהן), מייצג/ת את פורום עורכי הדין מייצגי השואה

יובל יפת - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מטב)

טל בנוש - שדלן/ית (ריפבליק יועצים בע"מ), מייצג/ת את CO, WEBER & amp

אתי שבתאי

סמדר לביא, חבר תרגומים

במסגרת ציון יום השואה הבינלאומי בכנסת: סקירת פעילות הרשות לטיפול בניצולי שואה

בוקר טוב לכולם, היום 23 בינואר 2018, השעה 10:07, אני פותחת ישיבת ועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר היום בנושא בניית תכנית אב לאומית בתחום הזקנה. שלום לכל המכובדים. אני יודעת שאנחנו ממתינים לאיש מאוד יקר, הרב יחיאל אקשטיין.

הרב פה.

בבקשה, אדוני, אתה יכול לשבת איתנו. איש מאוד מכובד. בוקר טוב לעפרה רוס, מנכ"לית הרשות לזכויות ניצולי השואה, בוקר טוב לצוות הוועדה, בוקר טוב ליועץ לוועדה, פרופ' בריק, בוקר טוב לחברי הכנסת שהצטרפו אליי, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת אלעזר שטרן.

הישיבה שלנו היום היא מיוחדת, היא לא בסדרה של הדיונים שלנו שקשורים לתכנית האב, אבל החלטתי לקיים את זה היות שאנחנו מתקרבים ליום השואה הבינלאומי, יום שבו אנחנו זוכרים ומזכירים את אלה שנפלו ומוקירים את הגיבורים שלחמו והצליחו לשרוד את זוועות השואה. היום אני רוצה לשים פוקוס על קבוצה של אנשים שאנחנו בשפה פשוטה קוראים להם פליטי השואה, אבל הם ניצולי השואה, הם שייכים לקבוצה של ניצולי השואה.

אני חייבת להגיד לכם שלפני שנכנסתי לתפקיד כחברת כנסת לא הכרתי את הנושא הזה, לא ידעתי כל כך על האנשים האלה, לא ידעתי עם מה הם התמודדו ועם מה הם מתמודדים היום, במיוחד כשגיליתי שהאנשים האלה מחולקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת של אלה שעלו ארצה לפני 1953, שיש להם תנאים מסוג א', והקבוצה השנייה של אלה שעלו ארצה אחרי 1953, שסליחה שאני קוראת לקבוצה הזאת סוג ב', אבל הם ממש סוג ב' ואני אסביר לכם למה.

לאחרונה אנחנו רואים לעתים מאוד קרובות שגם התקשורת מתגייסת לנושא של ניצולי השואה ואני שמחתי מאוד שיש מישהו או כמה אנשים שעוזרים לי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ולהסביר לציבור שלנו מי הם ניצולי השואה שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל. הכתבה שראינו בערוץ 2, ונמצאת איתנו מיכל פעילן, מחברת החדשות, שלום לך, מיכל, אני רוצה להודות לך על כך שהעלית את הנושא הזה על סדר היום ואני רוצה להראות לכם קטע קטן מהכתבה שראינו בערוץ 2. אנחנו גם תרגמנו את הקטע הזה לשפה הרוסית כדי שאנשים שלא מדברים עברית יבינו על מה מדובר שם, כי הרבה פעמים האנשים האלה רוצים לספר על מה שהם חווים, אבל בגלל שהם לא דוברים את השפה העברית הם לא יכולים לעשות את זה.

אז לפני שאנחנו רואים את הכתבה אני עכשיו אומרת לכם, האנשים האלה לא יכולים לצעוק מגרונם כי כבר אין להם כוח ואנחנו כאן כדי לצעוק את צעקתם בשמם, וזה מה שאני מתכוונת לעשות, רבותיי. אז בואו נשמע את הקטע הזה ונראה ואחר כך אני כמובן אתן לחברי הכנסת ולכל מי שירצה להתייחס. בבקשה.

(הקרנת הכתבה).

טוב, קשה. קשה לדבר אחרי מה שאנחנו רואים, הלב פשוט נחמץ. אתם יודעים מה? אני מאוד רציתי שגם מטילדה וגם מקס יגיעו היום לוועדה, אבל הם לא יכולים. הם לא יכולים כי הם פשוט לא מסוגלים, כי קשה להם, כי האנשים האלה בגיל מאוד מאוד מבוגר. קשה לי לדבר. הם לא מסוגלים לצעוק ואנחנו כאן כדי לצעוק. אני רוצה שכולם יבינו את מצבם של האנשים האלה, אני רוצה שכולם יבינו שהאנשים האלה, הזוועות שהם עברו בזמן מלחמת העולם השנייה, אנחנו, היהודים במדינת ישראל, חייבים לעשות את הכול כדי שהיום, כשהם מסיימים את חייהם הם יחיו בכבוד. חייבים. לשם כך אנחנו כאן, רבותיי.

אני אומרת לכם, אני וחברים שלי, ויש פה חברים טובים שדואגים לניצולי השואה, ואני ראיתי, גם לאלעזר שטרן היה קשה לראות את התמונות האלה, בדיוק כמוני, אנחנו חייבים לעשות את הכול כדי לתת להם את הכבוד בשנים שעוד נותרו להם. הקבוצה הזו הולכת ופוחתת, אנחנו שומעים מספרים נוראיים, 1,000 איש בחודש הולכים לעולמם. אז כל הכסף שנשאר בקופה, אני לא מדברת על התוספות שאנחנו חייבים לתת, חייב להתחלק בין האנשים שהיום בחיים.

אני חייבת להגיד לכם, אני מבקרת אצל האנשים האלה המון, אני כל שבוע במקום אחר נפגשת עם האנשים האלה. אני נכנסת אליהם לבתים ואני רואה על מה הם מדברים, אני רואה את מצבם. אתם יודעים מה? אני גם רואה מה יש להם במקררים והרבה פעמים, סליחה, אני אומרת עכשיו משהו קשה, אני לא באה בידיים ריקות כי אני יודעת מה המצב שאני אראה בבית שלהם. אני חושבת שכל החברה, כולל ממשלת ישראל, חייבים להתאחד למען האנשים האלה.

אני לא אומרת את זה בגלל שאנחנו לקראת יום השואה. מי שמכיר אותי יודע ששנתיים בלי הפסקה אני מדברת על האנשים האלה. לכן אני כל כך מעריכה את העזרה שהיום הגיעה מהתקשורת, כי נראה לי שנצליח ביחד להגיע לאותם אנשים שצריכים בסוף לקבל החלטות ולהחליט על סדר העדיפויות במדינה שלנו. ואני חייבת להגיד לכם, יש רגעים שאני מרגישה אופוזיציה מתוך קואליציה, אבל אני אעשה את זה ולא רק אני.

טוב, אני כמובן אתן עכשיו לחברי הכנסת להגיד כמה מילים כי, כמו שאתם מבינים, זה יום עמוס, ואנחנו, גם אני, מתרוצצים בין הוועדות - - -

אפשר לומר כמה מילים?

בוודאי, אני אתן לך גם, אני רק רוצה, לפני שנתחיל לחלק ולדבר על הדברים להגיד בכל אופן שבשלוש השנים האחרונות, ובטח עפרה רוס, כשהיא תציג לנו את המצגת של הרשות לזכויות ניצולי השואה, תעלה את הסוגיה הזאת, התקציב בשלוש השנים האחרונות עלה במיליארד וחצי. התקציב כל הזמן עולה, רק אנחנו צריכים להבין למה הוא לא מגיע לאנשים האלה. זו השאלה, עפרה, שאני אשאל אותך וניאלץ פה לתת תשובות.

אז לפני חברי הכנסת אני אתן עכשיו למיכל פעילן, כי אני השתמשתי בחומר שלך, להגיד כמה מילים ואחר כך נתחיל סבב שלהם. רק לפרוטוקול, כל מי שמדבר, בבקשה להגיד את שמכם ונציג של איזה ארגון או אדם אתם ומי שרוצה לדבר, בבקשה להירשם אצל מנהלת הוועדה, כי יהיה לי קשה להגיב לידיים. בבקשה, מיכל.

שמי מיכל פעילן, אני כתבת בחברת החדשות, ראיתם חלק קטן מהכתבה שעשינו. כבר יותר מחצי שנה שיחד עם הקרן לידידות אנחנו נפגשים עם ניצולי שואה שכפי שאמרתם הפכו לניצולים סוג ב', כי הם עלו אחרי 1953. פגשתי באמת המון ניצולים ולא האמנתי למצב שלהם. בכתבה שלנו הבאנו סיפורים רק של שלושה ניצולים, אבל כפי שאתם יודעים, מדובר ביותר מ-80,000 ניצולים שכרגע מופלים על ידי המדינה ולא מקבלים קצבה חודשית. הם צריכים לחיות ממענק שנתי בלבד של פחות מ-4,000 שקלים בגלל שנעשתה איזה שהיא חלוקה שרירותית בגלל הסכם השילומים אחרי 1953.

היו ניסיונות לאורך השנים לתקן את זה ועכשיו אפילו נוצר מעין מצב מעוות שאותם ניצולים שאנחנו פוגשים צריכים, אני לא רוצה להגיד לשקר, אבל להגיד שהם היו במחנה או במשהו כזה כדי שכאילו המדינה כן תיתן להם קצבה. עכשיו, אלה אנשים שעברו מסע, אני לא צריכה לספר לאנשים שיושבים פה בחדר, שאיבדו משפחה, שנרצחה להם המשפחה, שהתחבאו, שברחו, שנלחמו, אבל זה לא מספיק היום למדינה. כמו שאת אומרת, כמעט כולם שם מעל גיל 80, 85, אלה השנים האחרונות שלהם ואני לא יכולה לישון בשקט כשאני יודעת שהמדינה שלי והנבחרים שלה נותנים לדבר הזה להתרחש.

בכתבה הזו, מה שלא הראו, יש ועדת שרים מיוחדת שקמה על ידי משרד ראש הממשלה, שאמורה לדון בנושא של ניצולי השואה, בין השאר גם בנושא של ניצולים שעלו אחרי 53'. אנחנו פנינו לכולם עכשיו, במיוחד כשיש דיונים על התקציב בוועדות, לראות שלא שוכחים את האנשים האלה ומכולם קיבלנו תשובה שהם נורא עסוקים בתקציב, שזה אבסורד, כי העיסוק בתקציב צריך להיות בדיוק בעניין הזה ואני מקווה שמפה תישמע הצעקה ובאמת בעזרת הכוח שלכם, של האנשים שיכולים להשפיע, אנחנו מביאים את הקול של התקשורת, אבל ידינו בסופו של דבר כבולות, ושהשינוי הזה יקרה ובמהרה.

ולהגיד מילה אחת באמת על הקרן לידידות שעושה עבודה נפלאה. המון אנשים נרתמו בזכות הכתבה הזאת לעזור לאותם אנשים, אבל, כאמור, זה לא צריך להיות תרומות ואנשים טובים בדרך, אלא זה צריך לבוא בחקיקה.

תודה רבה, באמת תודה רבה לך, מיכל, על העבודה הנפלאה שעשית בנושא הזה, והצוות כמובן.

אני אתן לכמה חברי כנסת להתייחס, ככה זה נהוג, ואחר כך אני אתן גם לכמה ניצולים לדבר, נראה איך אנחנו נתקדם. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

תודה, טלי, תודה גם על הזימון. אני מזכיר שטלי, דב ואני מובילים את השדולה לניצולי שואה, אבל הפעם זו ועדה מטעם ועדות הכנסת ולכן טלי, תודה רבה לך על הרגישות, וכמו שאת ציינת באמת, את באמת רגישה מאוד לעניין הזה כל הזמן ואני מקווה שאנחנו מצליחים לקדם, לא מספיק.

למיכל ולצוות שלך, לא נעים להגיד, אתם יכולים לעשות ועשית הרבה יותר מאשר אנחנו יכולים לעשות מכאן הרבה פעמים, זה כוחה של התקשורת, וטוב שהיא מתעסקת אולי גם בדברים שיש להם פחות רייטינג, אבל אני חושב שהם לא מטפלים בניצולי השואה, אלא הם מטפלים בדורות העתיד שלנו. זה מה שהנוער שלנו צריך לראות, זאת הרגישות שצריך לפתח אצלו, לטובת כולנו, לא לטובת הניצולים.

והתודות האחרונות, הרב אקשטיין. אתם רואים את הרב אקשטיין מהקרן לידידות כאן. אני עד לטלפונים בלי קשר לכינוס השדולה, על מה אפשר לעשות וזה יפה.

יש פה מסביב לשולחן, אני לא רוצה לחלק פה, אבל אנשים באמת וגופים, ארגונים, שבהתנדבות ולא בהתנדבות, מעבר לניצולים, שהם חיים את הנושא הזה כל יום, ותודה.

טלי, בואי נגיד את האמת, כן, זה עלה, יש לנו שני שרי אוצר, יאיר לפיד וכחלון, שבאמת עשו סוגים של הקפצות, אבל באותו זמן הם גם הקפיצו את מספר הניצולים, שינו את ההגדרות ולכן פר ניצול התקציב ירד, וחשוב מאוד להגיד את זה. ממשלת ישראל צריכה להחליט, אם היא רוצה להכניס מתחת להגדרה הזאת, וזה בסדר, הניצולים שהיו במנוסה, ואת תיארת אותם פה, אנחנו כבר אחרי זה מזמן. הכניסו עכשיו את צפון אפריקה ועירק ואין שום דבר, אין לי, להיפך, אלה הקריטריונים, זה בסדר גמור, אבל זה לא יכול להיות שאומרים שהתקציב עלה במיליארד כשהקפצנו את מספר הניצולים בפי שלושה.

בואו נגיד את האמת, אנחנו, שיושבים מסביב לשולחן הזה, אנחנו כל פעם צריכים שיזכירו לנו מחדש מה ההבדלים בין 53' לבין בה.אה.גה, לבין קרן סעיף 2 ומה כל אחד מקבל. זאת מציאות שלא יכולה להיות. ובאמת מה אנחנו רוצים? שניצולת שואה בת 80 תנהל משא ומתן מול ממשלת גרמניה? או בת 85? או בת יותר מזה? או שתלך לניו יורק או לנציגים בארץ של ועידת התביעות? זה התפקיד שלהם או זה התפקיד של ממשלת ישראל? יכול להיות שזה לא היה נכון ב-54' וב-55', שלחו את הניצולים לעורכי דין. האם זה הגיוני שניצולים בזמן הזה צריכים לנהל משא ומתן באופן ישיר או באמצעות עורכי דין מול ממשלת גרמניה? זה לא דבר חדש שאני אומר את זה כאן פעם ראשונה, ההפרשים הולכים וגדלים כל הזמן, ואני לא רוצה כרגע להיכנס, ניכנס לזה, או כאן יותר מאוחר, או באמצעות הצעות חוק או בדיונים האלה.

אני חושב שהמציאות הזו של ההתבגרות, היא צריכה להביא את מדינת ישראל, שיודעת לעשות כל כך הרבה דברים, ואני מזכיר שזאת ועדה שמתעסקת באנשים מבוגרים, ניצולי השואה כולם כבר אנשים מאוד מבוגרים, ואני מסיים בזה, אם יש לי קריאה אחת שהיא צריכה לצאת מהוועדה הזאת זה שיבוא ראש ממשלה, יבוא שר האוצר, יגידו לעפרה רוס, שעושה עבודה מצוינת, 'עפרה, כל ניצולי השואה שלנו, לכולם תיתני את מה שצריך, תגידי לנו כמה צריך להוסיף ואנחנו עם זה נסתדר'. אין לנו עוד הרבה זמן, תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן, אני גם אתן לדב חנין לדבר ואחר כך אנחנו נתחיל סבב. בבקשה.

תודה לך, טלי, תודה על כינוס הוועדה הזו. זה דיון מאוד מיוחד בוועדה מאוד מיוחדת. הוועדה הזאת היא ועדה מיוחדת מכיוון שהיא מתעסקת באסטרטגיה, במבט לטווח ארוך ובפתרונות לטווח ארוך והדיון הזה הוא דיון מיוחד בוועדה הזו מכיוון שהוא דיון שונה. כאן אנחנו, גברתי יושבת הראש, באמת במרוץ נגד הזמן, אנחנו צריכים לתת פתרונות היום, מחר ומחרתיים כי בעוד שנה או בעוד שנתיים, כשתהיה לנו תכנית אסטרטגית, אולי לחלק מהאנשים שאנחנו רוצים לתת מענה זה יהיה כבר מאוחר מדי.

אנחנו ביום מיוחד היום, יום השואה הבינלאומי הוא יום מיוחד, יש הרבה משמעויות ליום הזה, אבל בדיון הזה אנחנו מתמקדים בחובה שלנו, כחברה הישראלית, לשורדי השואה שנמצאים וחיים איתנו, והחובה הזו, אנחנו צריכים לומר את זה לעצמנו בצורה ברורה וגלויה, אנחנו רחוקים מלעמוד בחובות שלנו. אנחנו רחוקים מלעמוד בחובות שלנו כלפי שורדי וניצולי השואה.

אני רוצה להודות לך, טלי, לא רק על כינוס הדיון הזה, אלא הפעילות שלך והעשייה שלך בתחום הזה, מהרגע שאת נכנסת לכנסת, בעשייה, בחקיקה, בקידום דברים, לפעמים במאבקים מאוד קשים, לך, חברי, אלעזר שטרן, אבל קודם כל לכם, הניצולים והשורדים שמלווים אותנו בשדולה למען ניצולי השואה, עם הפעילות שלכם, עם ההצעות שלכם, עם היוזמות שלכם, עם הביקורת שלכם. אני מעריך את העבודה שלכם מאוד מאוד, אני רוצה להודות לכל פעילי הארגונים שנמצאים איתנו היום, אני רוצה להודות לרב אקשטיין שמלווה את הפעילות ועושה דברים חיוניים וחשובים.

צריך להיות מאוד מאוד ברור, התפקיד הזה הוא בסופו של דבר תפקידה של המדינה, מתנדבים לא יכולים למלא את החסר. אני מאוד מעריך, מיכל, את הכתבה שלך והמסר מהכתבה הזו הוא מסר לכולנו, אנחנו המדינה והמדינה צריכה להיכנס לתמונה ולתת את הפתרונות.

אני רוצה לומר לכם שיש לנו המון המון משימות שעומדות בפנינו, אבל במשימות האלה צריך לראות גם את האתגרים שיש בפנינו, אבל גם את העובדה שבמאבק ובפעילות אנחנו מצליחים לשנות דברים. אני רוצה להביע לך, עפרה, הרבה תודה, את באמת בת ברית שלנו, את אשת מקצוע בתוך המשרד הממשלתי. אנחנו לפעמים באים אלייך בדרישות קשות, לפעמים חלק מהדרישות שלנו אולי נראות דמיוניות בתחילת התהליך, אבל הנה, כשאנחנו רואים מה שקורה בחודשים האחרונים, למשל הנושא הזה שאנחנו נאבקנו עליו כל כך הרבה זמן, של הגדלת הזכויות של בני הזוג של ניצולים שהלכו לעולמם. אתם הרי זוכרים ואת זוכרת איך המאבק הזה התחיל ואיך הסיפור הזה התחיל ואנחנו צעד צעד מתקדמים לסגור את הפער שצריך לסגור אותו וכך אנחנו גם מתקדמים - - -

רק משפט אחד, השארנו את אלה שמקבלים מגרמניה מאחור, לא מטופלים, גם בדבר הזה.

אתה צודק. אנחנו צריכים לסגור את כל הפערים.

אני אבקש מעפרה שתיתן לנו עדכון, כי יש שינוי במצב הזה.

אנחנו צריכים לסגור את הפערים שקיימים בין קבוצות שונות, זה לא מעניין מתי הבן אדם הגיע לארץ, זה לא רלוונטי לשום דבר, מה שרלוונטי זה מה אדם עבר בתקופת השואה ולפי זה צריך להינתן לו הסיוע המקסימלי שהמדינה יכולה, צריכה וחייבת לתת עכשיו. זו המשימה שלנו ואנחנו לאט לאט מתקדמים בה, לאט מדי, אבל גם התגמולים עולים, גם המענק הישיר לנזקקים עולה, יש הישגים.

חברים, אני אומר את זה כדי בעיקר לומר לכם שהלחץ שלכם משפיע ומשנה, לכן תמשיכו ללחוץ, תמשיכו לבוא אלינו בהצעות, ברעיונות, בדרישות, וביחד אנחנו נעשה פה את השינוי שצריך לעשות. תודה רבה.

תודה רבה, דב. אני באמת רוצה להודות לעמיתים שלי לשדולה, השדולה שהקמנו בכנסת למען ניצולי השואה, שזה גם אלעזר וגם דב. באמת טוב להרגיש שאתה לא לבד, שיש לנו הרבה דברים משותפים ואנחנו לעתים מאוד קרובות נפגשים ומדברים על מה עוד ההצעה הבאה שכדאי להעלות אותה.

אני אתן עכשיו לאחד מהניצולים, ברשותכם, ואחר כך אני אבקש - - - אני חושבת שקודם ניתן לרב אקשטיין ואחר כך עפרה רוס, להציג. אבל לפני זה, בבקשה, אני רוצה לתת זכות דיבור לסגן נשיא חזית הכבוד. אני לא יודעת מי מכיר את זה, זו קבוצת אנשים שמטפלת דווקא בפליטי השואה, דווקא באנשים האלה, הם ממוקדים והנציג של העמותה נמצא פה, זה אברהם שרנופולסקי, ואני אבקש ממנו להגיד כמה מילים ואנחנו נעבור - - -

שלום לכולם. קודם כל אני רוצה להודות לחברת הכנסת טלי פלוסקוב ולמשתתפים בישיבה הזו, עפרה רוס, לרב אקשטיין שעוזר, המון המון תודה לך. לקראת יום השואה הבינלאומי אני צריך לומר מילים קשות. פליטי השואה, שסבלו מרדיפות הנאצים, עדיין סובלים מאדישות מממשלת ישראל. איך חיים פליטי השואה היום? אני אביא לכם כמה דוגמאות. עדיין כ-2,000 פליטי השואה הזכאים לקבלת דיור ציבורי ברשימה של משרד העלייה והקליטה מחכים לקורת גג קבועה יותר מ-20 שנה. איך זה יכול להיות?

כמה אנשים? אמרת 2,000?

2,000 ברשימה של משרד העלייה והקליטה. בן אדם בודק ברשימה של משרד העלייה והקליטה, שהוא לא מקבל סיוע לשכר דירה, 880 שקל, וקצבת זקנה והשלמת הכנסה וכמעט הכול הוא נותן לשכר דירה.

אתה מדבר על 3,000 שהוא מקבל מהביטוח הלאומי ו-880 סיוע בשכר דירה. זאת אומרת ההכנסה הכוללת של הבן אדם הזה 3,880 שקל והוא צריך לשכור דירה בשוק הפרטי.

נכון, ולשלם 3,000 שקל בממוצע לשכר דירה, מה נשאר לו? כלום. איך אפשר לחיות ככה? אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. יש אי שוויון בסיוע לפליטי השואה, על מה מדובר? זה מה שאמרה טלי פלוסקוב, פליטי השואה שעלו ארצה עד שנת 1953, הם מקבלים תגמול חודשי בסכום של 2,200 שקל ועד 10,000 שקל. פליטי השואה שעלו ארצה אחרי 53' מקבלים רק מענק שנתי בסכום של 3,900 שקל. זאת אומרת לכל חודש בן אדם מקבל רק 330 שקל. זה כל הסיוע. איך אפשר לחיות ככה?

לפני כמה שנים מכון ברוקדייל עשה סקר ולפי הסקרים האלה רוב פליטי השואה, לא רק שהם נמצאים מתחת לקו העוני, אלא עמוק עמוק מתחת לקו העוני. יש אנשים שמסרבים לקנות תרופות שלא בסל התרופות, יש אנשים שמסרבים להזמין טלוויזיה, טלפון וכו' וכו'. רבותיי, אנחנו אחרי 70 שנה למלחמת העולם השנייה, איך זה יכול להיות שהאנשים האלה סבלו כל כך? אני ממליץ לכל חברי הכנסת לקרוא את הסקר של מכון ברוקדייל איך חיים האנשים האלה. תודה רבה.

תודה רבה לאברהם שרנופולסקי. אני אנסה עכשיו בכל אופן לבקש מהרב אקשטיין לשתף אותנו בעבודה שאתם עושים, למרות שאנחנו מכירים ומוקירים, אבל נשמח לשמוע.

תודה רבה. אני גם מודה לך, חברת הכנסת ולכל חברי הכנסת בשדולה, גם לך, כמובן, בתור יושבת ראש הוועדה, טלי, וידידי אלעזר שטרן, מכובדיי כולם. אני קצת מתבלבל כי האמת היא שבאתי עם תחושה של בושה, באתי לפה, זו לא הפעם הראשונה שאני בכנסת ונואם או מגיד כמה דברים על המצב, אני גר פה 16-17 שנה, אבל כשהגעתי ושמעתי את מיכל ואת חדשות ערוץ 2 ואת חברי הכנסת, זה ממש מרגש, ואת הניצולים. מפרגנים לקרן לידידות על מה שאנחנו עושים, אנחנו פשוט עושים את תפקידנו. האמת היא שהתחלתי להיות גאה שלמרות שיש לנו את הסטיגמה הזו שלא עשינו די במשך השנים והסטיגמה שזה היה נוצרים מארצות הברית, אוהדי ישראל, שנותנים 76 דולר בממוצע כדי לעזור פה בארץ ובחו"ל לניצולי שואה, גם בברית המועצות לשעבר, אנשים פשוטים שמוותרים על חופש, על מטבח חדש, על אוטו חדש, כדי לעזור לנו. אז הגעתי עם הרגשה של בושה, איך, כמו שאמרת, איך יכול להיות?

לא צריך מיפוי, עם כל הכבוד למשרד ראש הממשלה, לא צריך עוד מיפוי, לא צריכים עוד בדיקות, לא צריכים עוד נאומים, לא צריכים עוד ועדות, אנחנו כולנו יודעים את המצב. עכשיו צריכים מעשים, השבת פרשת בא, נקרא בתורה איך שבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו למבוי סתום, מצד אחד המצרים, מצד שני ים סוף והתחילו להתפלל לה', לתשועה, והקדוש ברוך הוא אומר להם 'דבר אל בני ישראל וייסעו', ואומרת הגמרא, 'עכשיו זה לא זמן תפילה, עכשיו זה זמן של מעשים'. הגענו למבוי סתום שבכל איש ובכל אומה מגיעים לשלב הזה, מה נעשה, לא מה נחשוב.

הגיע הזמן שנוכל להגיד לילדינו ונכדינו, כשהם ישאלו את השאלה. לא רק התקשורת, לא רק ביום השואה הבינלאומי, לא רק ביום השואה, כשהילדים שלנו והנכדים שלנו ישאלו 'למה לא עשיתם די?' אנחנו לא נוכל להגיד להם שהיינו באמצע מיפוי וחקירה מה המצב, נתבייש. אז אני מודה לך ולשדולה ולחברי הכנסת בוועדה. אי אפשר שיהיה מצב של תקציב של מדינת ישראל, וגם קודמים, עם כל הכסף שהולך לכל מיני דברים שיש עליהם מחלוקת, אבל אי אפשר שלא נדאג לקשישים שלנו, לניצולי השואה שלנו.

אני רוצה לסיים בזה שאנחנו בקרן לידידות עוזרים כל יום ל-21,000 ניצולי שואה, כל יום, נגד בדידות, עם מתנדבים, עם מזון, עם תרופות, עם כל מיני דברים, עם דירה, עם חימום חורף, אבל זה לא די, אנחנו וגם התקשורת לא יכולים לעשות מה שהממשלה חייבת לעשות. אז אני מודה לכם שלקחתם את זה לא רק בהתרגשות, אבל ברצינות, ואני מקווה, בעזרת ה', שנראה עד ליום השואה, בעוד כמה חודשים, מעשים. יש הצעות כמו של אלעזר שטרן ואחרים, שנראה מעשים, תודה רבה.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה באמת להודות לך, כבוד הרב, על העבודה שאתם עושים. אין ספק שכולם מכירים מה זה קרן הידידות ואני יודעת שהרבה אנשים במדינת ישראל רוצים להגיד לך תודה, אז היום אני מנצלת את ההזדמנות להגיד תודה גם בשמי וגם בשם כל האנשים שרוצים להגיד לך תודה. זה אחת.

שתיים, אתה צודק, יש הרבה הצעות על הפרק ובסיכום של הישיבה הזאת אני אקריא לכם סדרת פעולות, סדרת חוקים שאנחנו רוצים להעביר בנושא של ניצולי שואה, חלקם בעבודה, חלקם חדשים. ואם יש לכם הצעות מעבר למה שאתם תשמעו אנחנו נשמח לשמוע אותן וכמובן גם לקדם.

עכשיו אני רוצה, בהרבה הערכה, זו אישה שהכרתי בתחילת דרכי כחברת כנסת, בנושא של ניצולי שואה, זו עפרה רוס היקרה, מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה שבאמת מחפשת את הדרך להגיע לכל ניצול. כל הפניות, אני יודעת על שלי, אני מאמינה שפונים, ממה ששמעתי עכשיו, אז פונים אלייך כולם, ועדיין את יודעת להיות קשובה ועדיין את יודעת למצוא פתרונות ואת יודעת גם לכוון אותנו מה אפשר וצריך לעשות כדי באמת לשפר את מצבם של ניצולי השואה.

אז אני אבקש ממך להציג לנו את הסקירה הכללית שהכנתם. זו המצגת, אני מפנה את תשומת לבכם למסך, נשמע את הדברים האלה ונראה איפה אנחנו עדיין לא מגיעים, איפה צריך להוסיף, מה שנקרא. בבקשה, עפרה.

קודם כל אני רק אומר שלום לכולם. אני אתייחס לסקירה כללית של הרשות. המצגת מעודכנת לינואר 2018.

רואים את תקציב הרשות ובאמת, אם נתייחס ל-2006, שזה לפני עשור, אנחנו רואים שב-2006 תקציב הרשות עמד על מיליארד וחצי. כשאנחנו מסתכלים על סיכום שנת 2017 אנחנו רואים שהתקציב הוא 5.140 מיליארד, רואים שזה פי שלושה וחצי, זאת אומרת כן נעשים דברים. תמיד צריך לעשות עוד דברים, אבל כן נעשים דברים ונעשים דברים חשובים ואנחנו באמת רואים אותם על פני השנים בעשור האחרון.

אנחנו גם נראה את ההתפתחות. מה שחשוב להבין, שיש כל הזמן התפתחויות והרחבות. יש התפתחויות קודם כל בגובה התגמולים שאנחנו נותנים לניצולים, בזכויות שמעניקים לניצולי השואה ויש גם הרחבה של אוכלוסיות שכל העת נכנסות למעגל הזכאים בכל מיני הסדרים, שאנחנו נדבר עליהם, אני חושבת שזה יהיה בשקף הבא.

אנחנו רואים שב-94' היו 30,000 ניצולי שואה. זאת הקבוצה שמדינת ישראל טיפלה בה, ב-30,000 ניצולי שואה. אנחנו רואים שבשנת 2017 יש כבר 220,000 איש שמקבלים תגמול או שמקבלים הטבה אחרת מהרשות, מממשלת ישראל, ומיד נתייחס להרכב של האוכלוסייה.

יש הרבה מאוד הסדרים לניצולי השואה, למי שלא בקי בתחום הזה, לא כל אחד יכול תמיד להבין. זאת התפלגות של כל ההסדרים שקיימים. אנחנו רואים את ההסדר על ה-50,632, זו הקבוצה שעלתה לפני 53' ומקבלת תגמולים ממדינת ישראל. זאת בעצם הקבוצה הבסיסית שדיברנו עליה קודם, שבשנת 94' מנתה 30,000 איש, היום הקבוצה הזאת מונה כמעט 51,000 איש. אם היינו לוקחים את 94', עם כל התמותה ועם כל מה שקרה מאז, בעצם אם המדינה לא הייתה עושה שום דבר היינו מוצאים את עצמנו עם קבוצת ניצולי שואה שהיא פחות או יותר בסדר הגודל של הקבוצה שמקבלת היום מגרמניה, שאני מיד אתייחס אליה.

זאת אומרת אנחנו רואים פה שיש הרחבות לאורך כל השנים, יש שינויים לאורך כל השנים, זה לא משהו שהוא סטטי, זה משהו שמשתנה מפעם לפעם ובמיוחד בעשור האחרון.

אני רוצה להתייחס לקבוצה של ה-19,235. זאת קבוצה שעלתה אחרי 53' שעד שנת 2014 לא הייתה מוכרת בכלל, זו הקבוצה של יוצאי מחנות וגטאות וכאלה שחיו בתנאי סתר. ברובה זו קבוצה שהגיעה ממדינות חבר העמים, יש גם קבוצות נוספות, אבל הרוב המכריע של הקבוצה הזאת זאת הקבוצה הזאת. אני כן יכולה לבשר משהו, שאין היום במדינת ישראל ניצול שואה שהיה במחנה, בגטו, חי בסתר, או אפילו כזה שעשה עבודות כפייה, שלא נמצא בהסדר המיטיב ביותר, בהסדר הטוב ביותר שמעניק לו תגמולים חודשיים, מעניק לו הטבות ומעניק לו אופציה לקבל תגמול מ-2,230 ועד ל-10,300 שקל.

לפי אחוזי נכות שנקבעו.

אלא אם כן הוא מקבל מגרמניה.

כן, אבל אני מדברת - - - תיכף נתייחס לקבוצה.

לא, זאת אומרת אין ניצול שואה - - -

לא, לא, יש גם וגם.

אלעזר, אני חייבת לציין שגם ניצול שואה שמקבל מהבה.אה.גה, הוא כן מקבל תגמולים. הוא לא נמצא בהסדר המיטיב הזה, ובעבר ההסדר שלו היה הטוב ביותר, אבל היום במדינת ישראל, אני כן יכולה לומר את זה, לא חיים ניצולי שואה, שהם יוצאי מחנות, גטאות, חיו בסתר או עשו עבודות כפייה שלא מקבלים תגמול חודשי ונמצאים בהסדר המיטיב. חשוב גם לזכור את זה.

אנחנו רואים אחר כך קבוצה של 82,078, שזאת הקבוצה שדובר עליה קודם כל, הקבוצה שרובה, לא כולה, אבל רובה כאלה שעלו בשנות ה-90 למדינת ישראל והם באמת הפליטים, מה שמכנים אותם, שזכאים היום למענק שנתי במדינת ישראל, לתרופות חינם, לטיפולים נפשיים וכמובן לתוספת בשעות סיעוד. אני גם חייבת לציין כאן שעד שנת 2014 הקבוצה הזאת לא קיבלה ממדינת ישראל שום דבר, גם את זה צריך לזכור, זאת אומרת גם פה אנחנו רואים שנעשה איזה שהוא מהלך, לא מספיק, אבל נעשה מהלך, מהלך מיטיב, שהקבוצה הזאת הוכרה בדרך כזו או אחרת.

אני אתייחס לקבוצה של ה-6,670, אלה שמקבלים קצבאות מחו"ל. רובם זה כאלה שמקבלים מהבה.אה.גה, מה שנקרא רנטות. זאת הייתה קבוצה שבאמת הייתה בהסדר הטוב ביותר שנים רבות. הם מקבלים תגמולים מממשלת גרמניה והיום, לצערנו, ואנחנו אולי נדבר על זה יותר בהרחבה אחר כך, זו קבוצה שההסדר שלה הוא הרבה פחות טוב מההסדר של הקבוצה שמקבלת ממדינת ישראל. הרבה פחות טוב.

אנחנו רואים מעל זה את ה-58,343, זאת קבוצה של כאלה שהם יוצאי מרוקו, עירק ואלג'יר, שהם נפגעי פעולות אנטישמיות. הקבוצה הזאת גם עברה איזה שהם אירועים, לא אירועים שדומים לאירועים שעברו ניצולי השואה יוצאי אירופה ולכן היא נמצאת בהסדר שהוא קצת אחר. הקבוצה הזאת היום מקבלת מענק שנתי ותרופות.

אז אנחנו רואים איזה שהוא שינוי, שחשוב להבין אותו, שאם בעבר היה או שנכנסת לחוק נכי רדיפות הנאצים או שלא קיבלת כלום. אז כן יש כאן איזה שהוא ניסיון לומר שלא הכול או כלום, יש את ההסדר המיטיב, אבל יש גם הסדר אחר, שהוא פחות טוב. שוב, אני לא אומרת שלא צריך לעשות שינויים, אבל קיים גם ההסדר הזה ויש איזה שהיא התייחסות לאוכלוסייה הזאת.

אם כל כך טוב, מדוע כל כך רע?

אני לא אמרתי שכל כך טוב ולא לכל אחד כל כך רע.

אני ממש אבקש לא להפריע בזמן המצגת, יהיו שאלות, אני אתן להעלות אותם, אבל אחרי המצגת. בבקשה, להירשם, אם תרצה לדבר. כבוד לכולם אני אתן.

אנחנו מדברים על הסיוע שהמדינה נותנת לקבוצה שמקבלת תגמולים ממדינת ישראל, הקבוצה שאמרנו קודם שהיא נמצאת בהסדר המיטיב ביותר שקיים היום. הקבוצה הזאת זכאית לקבל תגמול חודשי שנע בין 2,308 שקלים, זה לניצול שואה שמקבל את התגמול הנמוך ביותר. במקרה הזה לא נעשה שום מבחן הכנסה ועד תגמול של 5,796 שקלים זה כפוף לאחוז הנכות שלו. זה באמת תגמול אוניברסלי, שאני חוזרת ואומרת, אין כאן מבחני הכנסה. יש תגמול נוסף, שהוא תגמול סוציאלי, שניתן לאוכלוסיות שהן פחות חזקות, אוכלוסיות כאלה שלגביהן כן נערך מבחן הכנסה, הן מקבלות תגמול שנע בין 5,560 ועד 10,603.

תלוי באחוז הנכות.

כמובן, אחוז הנכות, עד 50% התגמול הוא 5,560 ומעל זה זה יכול להגיע ל-10,603.

יש הטבות נוספות שניתנות, מעבר לתגמול החודשי, וזה מימון טיפול רפואי, בכל הפגימות, בכל הנכויות המוכרות. זאת אומרת כל הנכויות שהניצול מוכר בהם, כל הטיפול הנפשי, הטיפול הרפואי שכרוך, הוא מקבל אותו חינם. כמובן שמקבלים פטור מלא מתרופות היום כל ניצולי השואה.

אני כן אתייחס לנושא הזה, זה גם איזה שהוא מהלך שעד שנת 2010 הוא לא היה קיים. ניצולי השואה, כשהם ניגשו לקופת חולים ורכשו אקמול או אנטיביוטיקה, הם שילמו בקופה את ההשתתפות העצמית. משנת 2010 אין ניצול שואה, כולל הקבוצה של הפליטים, איך שהם מכונים, הקבוצה שעלתה אחרי 53', כולם מקבלים תרופות חינם, הם לא משלמים לתרופות שנמצאות בסל השירותים. הם לא משלמים תשלום עבור זה.

זה לא נכון.

אני חוזרת ומדגישה, אין ניצול שואה שמשלם היום עבור התרופות שנמצאות במרשם ההשתתפות העצמית.

גם לא שקל, אני מבינה.

אפילו לא שקל.

אוקיי, צריך להבין את זה.

אולי יש איזה מקרה ספורדי שצריך לבדוק אותו, אבל - - -

אולי זו תרופה שלא בסל התרופות, גם את זה צריך להבין. אם זה לא בסל התרופות אז כן. אגב, אני חושבת שזה נושא שיכול להירשם כהצעה, לכלול את ניצולי השואה, בלי שום קשר אם בסל התרופות או לא בסל התרופות, להם בכל מקרה לתת את העזרה. אני כבר רושמת את זה.

אגב, אנחנו מעניקים את זה גם לקבוצה שמקבלת מהבה.אה.גה. גם הם לא משלמים עבור התרופות, מדינת ישראל משלמת עבורם את ההשתתפות העצמית.

אנחנו משלמים מענק הבראה אחת לשנה. בחודש ינואר אנחנו משלמים את מענק ההבראה, זה בערך 2,200 שקל לשנה. כל ניצול שואה שהוא מעל גיל 75 יכול לקבל גם מלווה, אנחנו מממנים עבורם גם מלווה, את התשלום. כמובן שיש מענק עבור ציוד ביתי, שגם מקבלים אותו החודש. אני מדברת, שוב, על האוכלוסייה שמקבלת תגמולים מדי חודש, הנחה בארנונה.

מענק ציוד ביתי, כמה?

350 שקלים. הרי מס הקנייה הולך ויורד כל הזמן, אנחנו לא משנים את הסכומים האלה. הנחה בארנונה, כל הניצולים מקבלים ברשות המקומית, עד 66%, כל רשות - - -

שימו לב שכל רשות מחליטה לעצמה כמה היא מוכנה לתת. ברגע שהמדינה אומרת עד 66% זה אומר שכל רשות מחליטה, יש כאלה שיחליטו 30%, יש כאלה שיחליטו 66%. אז אולי גם פה אנחנו, המחוקקים, צריכים להתערב ולתת את זה חד משמעית, כמו שאנחנו החלטנו, שכל מי שמקבל השלמת הכנסה מקבל פטור מארנונה על 100 המטר הראשונים. כנראה שאותו דבר אנחנו צריכים לעשות גם לניצולי שואה.

לניצולי השואה זה רק 70 מטר ולכן זו פרסה.

אוקיי, אז אני רושמת את זה גם כהצעה שלנו.

לפעמים אדם שהוא בן 75, או מעל 65, מקבל יותר הנחה בארנונה מאשר - - -

מרים, אני שוב פעם אומרת, אם כבר אתם מעלים באמצע הדיון, אז לפחות תגידו את שמכם כדי שזה יירשם בפרוטוקול.

אז אנחנו מדברים על הנחה אחידה לכל הניצולים. לא לתת 'עד', אלא הנחה אחידה. כמה, אני כרגע לא אומרת, אנחנו נחליט.

מבקשים פטור מלא לניצולי השואה.

יש תגמולי שארים לכל החיים. קודם דיבר על זה דב, זה לא היה משהו שהיה קיים תמיד. היום משלמים לשארים של ניצולי שואה, לאלמנים ואלמנות, תגמול לכל החיים. יש אלמנות שמקבלות גם מענק שנתי ולא תשלום של תגמולים קבועים.

כמובן שאנחנו מדברים על מימון תוספות בשעות סיעוד, זה 9 שעות סיעוד לניצולי שואה שנמצאים באחוז סיעוד גבוה.

הטבות נוספות שניתנות זה מענק נוסף לנזקקים. החודש אנחנו משלמים לניצולי שואה נזקקים וכאלה שמקבלים השלמת הכנסה מענק של 11,000 שקל שנתי, עוד מענק של 2,000 שקל שנתי מעבר לתגמול. כמובן שהחודש אנחנו משלמים גם הבראה למי שזכאי להבראה עם מלווה. אז אנחנו מדברים על סל שהוא לא כל כך נמוך. הנחה במים הם מקבלים והנחה בחשמל.

כמה הנחה במים מקבלים הניצולים?

מקבלים מנה נוספת. הווה אומר, אם נאמר יש לי שני אנשים במשפחה, אז אני אקבל על שלושה.

הבנתי.

אני רוצה להתייחס לנושא נוסף וזה הטיפול הרפואי. משנת 2010, אם בעבר הוכרו בעיקר מחלות, לא רק מחלה, פגיעה נפשית, ברוב המקרים, משנת 2010 אנחנו מכירים בתנאים מסוימים במחלות נוספות, שזה יתר לחץ דם, סוכרת, אלצהיימר, מחלות עור, מחלות לב כליליות, גב, פרקים, סרטן מסוים, אוסטיאופורוזיס ועוד. אגב, זה לא היה בעבר, זאת אומרת אנחנו מדברים משנת 2010 וכמובן על פי קריטריונים מסוימים.

אנחנו מעניקים ציוד רפואי אורתופדי בגין הפגימות, למי שזכאי, יש הבראה עם טיפולים. דיברתי קודם על זה שאנשים מקבלים הבראה של 2,200 שקל, אבל יש כאלה שזכאים להבראה עם טיפולים, אז הם מקבלים את ההבראה, הם ניגשים לבתי המלון שמעניקים את זה, כמובן שיש להם גם מלווה והם מקבלים את ההבראה ואת הטיפולים.

אשפוז בבתי חולים ובבתי אבות סיעודיים, בגין פגימות מוכרות. מימון טיפולים נפשיים. אנחנו היום מעניקים טיפולים נפשיים חינם לכל ניצולי השואה. אגב, הרחבנו את הטיפולים הנפשיים, זה גם לטיפולים אלטרנטיביים, טיפולים במוזיקה וטיפולים במחול. כל סוג של טיפול שיכול לתת איזה שהיא עזרה לניצול השואה, לא דווקא הטיפול המוכר והרגיל, ניצול השואה יכולים לקבל.

השתתפות בעובד זר ובאשפוז סיעודי, בעיקר לחולים דמנטיים, וכמובן השתתפות בפיזיותרפיה ובטיפולים אלטרנטיביים, על פי הצורך בגין המחלות המוכרות.

אנחנו מדברים עכשיו על הסיוע של המענק, שדובר על זה קודם לכן, זו הקבוצה שאנחנו דיברנו עליה.

זאת הקבוצה שאנחנו התמקדנו היום.

הם מקבלים מענק של 3,960. החודש הם יקבלו את המענק, בתחילת החודש.

מה העלויות של להעלות להם, לא משנה, אני הצעתי 12,000, טלי הציעה - - -

אני הצעתי תוספת של 10%.

תוספת של 10%, זאת אומרת זה עוד 400 שקלים.

זה עדיין 11 שקל ליום.

תראו, בואו לא נחלק את זה - - - אני אגיד לכם משהו, כשראיתי את הקבוצה של מחנות וגטאות.

מה פתאום? זה 100 ומשהו ליום.

לא, אם זה 3,960 לשנה זה בערך 390, מקסימום, לחודש, תחלק את זה ל-30 יום, זה 11 שקל ליום.

כן. אני רוצה להגיד משהו, אלעזר - - -

לא, תגידו לי מי יכול לחיות על 11 שקל ליום.

אני רוצה להגיד לכם משהו, התמונה הקודמת, השקף הקודם שאני ראיתי, לגבי כל ההטבות שמקבלים אלה שהיו בגטאות ומחנות, שאני חושבת שמגיע לאנשים האלה, זה החלום שלי שיקבלו כל האנשים האלה שאנחנו מדברים עליהם, אבל כולנו מבינים שמדובר פה על מיליארדים גדולים, זה אפילו לא מיליארד, זה הרבה מיליארדים. לכן ההצעה שאני הגשתי, וזה לא סוד, אני הגשתי להעלות את זה - - - בשנה שעברה העלינו את זה מ-3,600 ל-3,960, השנה ביקשתי עוד 10% וזה כרגע עומד על הפרק. כי אני מסתכלת גם על היישום.

זה לשנה.

לשנה, הלוואי שזה יגיע. זה לשנה, רבותיי.

אבל יש כסף בקופה, למה - - -

מתברר שאין כסף.

אבל שידאגו שההעלאה השנתית תהיה אוטומטית, כל שנה.

נכון, ראובן, אני אגב גם חשבתי על זה. אבל אני חושבת שלהעלות 10% כל שנה, אין לנו זמן כדי להגיע לסכום הזה, האנשים האלה יותר מדי מבוגרים כדי שאני אכניס לחוק 10% כל שנה. בעיניי זה לא. אם היום אפשר לתת 10% ב-2018, אני מדברת, לא על 19', ולתכנן - - - שוב פעם, אני אקריא את ההצעות שאנחנו הולכים ביחד להעלות, 130,000 איש היום מקבלים מענק שנתי. עפרה, תקני אותי אם אני טועה.

בסך הכול כן.

אני לא יודעת אם אנחנו יכולים לחלק את האנשים האלה לאלה שנחשבים לנזקקים, שאני חושבת שלהם צריך לעזור קודם כל, אלה שמקבלים השלמת הכנסה, ולתת קודם כל עזרה לאלה ואחר כך לחשוב קדימה. אם נצליח לעשות את זה, זה יהיה מצוין בעיניי, כי אז התוספת יכולה להיות יותר משמעותית. אבל בואו ניתן לעפרה לסיים ואחר כך נמשיך.

כמו שאמרנו, הקבוצה הזאת מקבלת מענק שנתי, פטור מלא מתשלום בעד תרופות מרשם שבסל, טיפול נפשי, מימון שעות סיעוד ומערך מתנדבים להפגת בדידות.

אני קצת אדבר על מה אנחנו עושים ברשות ומשתדלים מאוד לעשות. אנחנו בנינו את המאגר הלאומי. בעבר לא היה מאגר לאומי ולא כל כך ידענו איפה אנחנו חיים. היום יש מאגר, אנחנו מזהים את כל ניצולי השואה בכל ההסדרים, אנחנו יודעים להגיע אליהם לבד. לדוגמה, כל הניצולים שדיברנו עליהם קודם, כל הפליטים, ה-83,000 איש האלה, אנחנו הגענו אליהם בעצמנו, לבד, הם לא נדרשו, לא להגיש תביעה ולא להגיש שום דבר. ברגע שהוחלט שמשלמים להם מענק, תרופות וכו' וכו', אנחנו עשינו את המהלך הזה באופן אוטומטי. האנשים האלה, מצאנו את חשבונות הבנק שלהם והכול, העברנו להם את הכסף לחשבונות הבנק, נתנו להם את הפטור מתרופות, הכול נעשה באופן אוטומטי.

כנ"ל הקבוצה שעברה לקבל, מתוכם, יוצאי מחנות וגטאות, שהעברנו אותם להסדר המיטיב, כמו שאנחנו קוראים, גם הם עברו להסדר הזה באופן אוטומטי, הם לא היו צריכים למלא שום דבר. הם קיבלו את התגמול באופן אוטומטי, אנחנו בעצם באנו אליהם.

יש לנו גם פרויקט גדול מאוד עם הרשויות המקומיות למיצוי זכויות של ניצולי השואה ולהגיע לפוטנציאלים. כמו שאמרתי, במאגר שלנו יש גם כאלה שעשויים להיות ניצולי שואה על סמך הגיל שלהם, על סמך ארץ המוצא, תאריך העלייה. אנחנו יכולים גם לזהות אותם, לאיזה הסדר הם יכולים להתאים. פה אנחנו עושים מיצוי זכויות עם רשויות מקומיות. היום יש 80 רשויות שנמצאות בהסדר הזה, אנחנו מנסים להגיע לכולם כדי למצות את הזכויות שלהם. לאלה שמתוכם שנמצאים במערכות שלנו, לעשות גם מיצוי זכויות.

אנחנו גם עושים, מעבר לזה, אם היום הכירו ביאסי, למשל, ברומניה, כגטו סגור, כמי שיכול לעבור למעגל ראשון, אנחנו פונים לכל הרומנים ומודיעים להם 'דעו לכם שאתם יכולים לעבור להיות זכאים להטבות שניתנות למעגלים הראשונים'. אנחנו עושים את הפנייה היזומה. כנ"ל לגבי אותה קבוצה שהוכרה ככזאת שיכולה לקבל גם, במקרה זה בקרב הרומנים, זו אותה קבוצה שיכלה לקבל עבור עבודות כפייה. פנינו גם לכל הרומנים ואמרנו 'מי מכם שעשה עבודות כפייה', היה צריך רק להצהיר, לא בדקנו שום דבר, שאכן הוא עשה עבודות כפייה. אנחנו לא בדקנו מעבר לזה והעברנו אותו למעגל הזה.

יש לנו מרכז מידע, גם מרכז מידע לאומי, שאגב זכה כבר בפעם השנייה במקום ראשון מבין כל מרכזי המידע שמפעילה מדינת ישראל, הוא זכה במקום מצטיין. מרכז המידע הזה גם מגיע לפריפריה, אנחנו מגיעים לפריפריה, עם אנשים שלנו, כדי למצות זכויות של ניצולי שואה.

בנינו מחשבון זכויות שכל אחד יכול להיכנס לאתר שלנו בעזרת שלושה-ארבעה פרמטרים והוא יכול לדעת לאיזה הסדרים הוא יכול להגיע. אגב, זה נועד לא רק לניצולי השואה, אלא גם לבני המשפחות, לכל מי שעוזר לניצול שואה. הוא מכניס כמה פרמטרים ורואה לאיזה הסדר הוא מגיע.

היום יש סיוע משפטי חינם, עם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים. זה פרויקט משותף שלנו ושל הסיוע. יושבת כאן שרי, אנחנו עמדנו על הרגליים ביחד עם הסיוע המשפטי כדי שייתנו גם לניצולי שואה סיוע משפטי. לא רצינו שעורכי דין ינצלו את ניצולי השואה ולכן רצינו שיהיה סיוע משפטי חינם על ידי המדינה.

עפרה, צריך להגיד את האמת, זה לא מכסה, עובדה שיש כאלה שעוד נאלצים ללכת לעורכי דין.

יש כאלה שהולכים, אני לא יודע אם תמיד נאלצים.

אגב, בוועדת הכספים היום יש דיון בנושא הזה, שאנחנו גם מעלים את הסוגיה הזאת. מכאן אנחנו נלך לשם.

גם הבקשה של חבר הכנסת אלעזר שטרן, שזה לא יהיה תלוי בהכנסתו של ניצול השואה, נמצאת אצל שרת המשפטים. העוזר הפרלמנטרי של אלעזר אמר שהוא דיבר עם העוזר הפרלמנטרי של שרת המשפטים כדי שבשבועות הקרובים הדבר הזה ייכנס ממש לפועל.

זו הצעת חוק, אלעזר?

לא, זה שינוי תקנה.

משרד המשפטים לא לוקח כסף.

רגע, נא להירגע. שמעתי, אנחנו עכשיו - - -

לא, אבל אין מבחן הכנסה.

ניצולי שואה מקבלים סיוע משפטי בחינם, ללא בדיקת זכאות כלכלית, ללא מבחני הכנסה וללא תשלום כלום.

גברתי, חבל שהמילים שלך לא רשומות בפרוטוקול, כי את יושבת ומדברת מהשולחן.

אני אחזור על מה שאמרה שרי. ניצולי שואה, אין להם מבחן הכנסה בנושא הזה, הם לא צריכים לעשות מבחן הכנסה, זאת אומרת הם פטורים ממבחן הכנסה וכל מה שקשור. הוא יכול לקבל סיוע חינם ללא מבחן הכנסה.

אבל, שרי, את הבנת גם מה אני אמרתי.

מה שראובן - - - זה לגבי דברים שלא קשורים לסיוע משפטי.

נכון. אבל אני דיברתי לגבי כן מה שקשור ואמרתי שעובדה שיש כאלה שגם היום פונים.

זה שאנשים פונים לעורכי דין זה נכון - - -

אבל זה חבל שהם פונים.

חשוב שאנשים יידעו שיש סיוע משפטי - - -

חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם, במקביל לעכשיו, לישיבה שלנו, יש עוד ישיבות שמתקיימות בכנסת. אני מבקשת עכשיו, יושבת פה קולט אביטל - - -

חבר הכנסת מרגי עושה למעננו בוועדת החינוך.

נכון, נכון. עוד פעם אני אומרת, אני מבקשת מעפרה לעצור דקה, כי אני מאוד רוצה שקולט אביטל תגיד כמה מילים לפני שהיא יוצאת לוועדת החינוך ואנחנו נמשיך אחר כך בהצעת נתונים. בבקשה, גברתי.

תודה רבה ותודה רבה, חברת הכנסת פלוסקוב, על הדיון הזה. אני חושבת שאת עושה את זה לא רק כחובה, אלא עם כל הנשמה וזה מאוד חשוב.

תודה.

יש פה ריטואל. את הדיון הזה, לפי דעתי, אנחנו שמענו כבר 20 שנה, ואני לא רואה שיש שינויים מאוד מאוד מאוד מהותיים לגבי קבוצה מסוימת. יש התקדמות גדולה, אני רוצה להודות לעפרה, אנחנו באמת זוכים, לא רק לשיתוף פעולה וליוזמות מצדה, אלא אני יכולה גם להעיד שבזמן האחרון אנשים שלה מתקשרים, ביוזמתם, לניצולי שואה ושואלים אם מצבם השתנה ואם הם זקוקים למשהו. כך שבאמת אין לי כרגע תלונות.

אבל אני רוצה להגיד דבר כזה, היה דוח מבקר המדינה, כמעט לפני שנה, ואז ראש הממשלה נתן הוראה והוקמה ועדת שרים וועדת השרים הזו נפגשה פעמיים ומינתה מישהו, או יותר נכון גורם במשרד ראש הממשלה, לעשות עבודת מטה. עברו כמה חודשים מאז, אני מציעה לכם לספור, ואנחנו הגענו ואז הסבירו לנו שבעצם הולכים להשקיע הרבה מאוד כסף בעריכת סקר.

היינו ביחד בוועדת ביקורת כשראינו את זה.

כן. מה זה עריכת סקר? אנחנו יודעים בדיוק מי מקבל את ה-3,900 שקל לשנה, עשיתי לך חשבון שזה 11 שקל ליום, אנחנו יודעים מי חי בתת רמה של עוני. במקום להשקיע אלפים רבים של כספים, לעשות עוד סקר ולהקים עוד ועדה שתסביר לעוד ועדה מה שעוד ועדה צריכה לעשות, בואו אתם, בכנסת, השדולה, בבקשה, קחו את הקבוצה הזאת שהכי נזקקת, את ה-3,960 שקל, ודרך אגב לגביהם אני מוכרחה להגיד ש'כן לזקן' כבר שנים לוחמים על זה בבג"צ ועדיין הסיפור לא נגמר, ועורכת הדין שלהם נמצאת כאן, אם הייתם, במקום להפנות מיליונים רבים של אוצר המדינה לעוד סקר, מוסיפים, עשינו חשבון, של-80,000 איש האלה, שבאמת לא יכולים לחיות מה-3,900 שקל לשנה, הייתם נותנים את התוספת כפי שצריך, לא צריך הרבה מיליארדים, צריך רק 2 מיליארד.

עכשיו, כיוון שכל שנה מוסיפים, כיוון שאנחנו שמענו שהאוצר הולך להוסיף עוד מיליארד ו-400,000, לפחות ככה אני שומעת באמצעי התקשורת - - -

לא, זה לא. אני כבר מבהירה את מה שכתוב.

כן, חשוב לדעת, אל"ף, מה זה. דבר שני, חלק גדול מהאנשים האלה שלא קיבלו שום דבר ממדינת ישראל, צריך גם את זה להגיד ביושר, 17,000 מהם שהגיעו לארץ ואף אחד לא היה מוכן להתייחס אליהם, מקבלים קצבה חודשית מוועידת התביעות. לאלה אנחנו הוספנו גם קבוצה לא מבוטלת של כמה אלפים שתודה לאל מקבלים 100 דולר לחודש מממשלת פולין, ואני מקווה שהדבר הזה עומד לקרות היום גם עם ממשלת רומניה. זה קצת עזרה, זה לא הרבה, אבל בסך הכול זאת החובה שלנו ולא של הממשלות האלה.

ואחרון אחרון חביב, אנחנו שמענו, לא ראיתי במו עיניי, שבחוק ההסדרים הולכת להיות גזרה חדשה, הולכים להציע לכל אותם קשישים, וביניהם ניצולי שואה, במקום לקבל שעות סיעוד לקבל כסף. הכסף הזה, 90%-80% מהם לא יכולים, לא מסוגלים יותר להתחיל לטפל בכספים, ובעצם הם לא יקבלו 100%, אלא לפי החוק של הביטוח הלאומי הם יקבלו 80% מזה ואם הם ישלמו לעובדים לבוא אליהם הם יפסידו עוד כסף על זה, ואם זה לא מספיק, אותו הסכום שייכנס לחשבון הבנק שלהם ימחק אותם מהרשימה של הנזקקים. אז האוצר ירוויח פה פעמיים. אז אני חושבת ש - - -

לא רק זה, גברתי, גם ה - - -

סליחה, אדוני, קודם כל לפרוטוקול שם.

יש עוד נקודה שלא העלית.

בסדר, אז אתה תעלה את הנקודה שאני לא ערה לה, אני מסתפקת בנקודות שאני יודעת. חוק ההסדרים עוד לא עבר, אני מבקשת מאוד שתשימו לב. יש כמה חברי כנסת שכבר התארגנו לזה, אבל הם באופוזיציה.

אני אתייחס, ברשותכם, כי אני מן הסתם מאוד עמוק בנושא הזה.

אוקיי. אני רוצה אולי להגיד משהו שאולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל אני חושבת שלפעמים אנחנו גם נתקלים בלא מעט, נקרא לזה, שיקולים פוליטיים, כי מדוע למשל אפשר לתת למי שהיה בפוגרום בפרהוד בעירק מענק ומדוע אי אפשר לתת לאלה שהיו בפוגרום בוקרשט, היום, בדיוק לפני 77 שנה. אז יש בעיות, יש עיוותים, אנחנו יודעים מהם העיוותים, לא צריך יותר סקרים, צריך פשוט עכשיו, לפני שמאוחר מדי, לקחת את כל הקבוצה הזו של מעוטי היכולת, שלא יכולים לחיות מהכסף המועט הזה, וגם בהזדמנות זו לבדוק מה הולך לקרות בחקיקה החדשה. תודה.

תודה רבה לך, קולט. אני רוצה קודם כל להודות לך על העבודה שאת עושה במסגרת מרכז הארגונים. כל הסוגיות שהעלית נכונות, אני רק רוצה התייחסות קטנה. בוועדת הביקורת שהיינו ביחד עם קולט ושמענו נציג של משרד ראש הממשלה, וכששמענו שהם מדברים על איזה שהוא סקר חדש, ישבנו אחת ליד השנייה, וזה הרתיח אותנו כמובן. אני רק רוצה להגיד שאחרי הוועדה הזאת כבר נפגשתי עם נציגים של הוועדה מטעם משרד ראש הממשלה. כבר דיברנו והם לקחו בחזרה את כל הנושא הזה של קיום סקר, כבר לא יהיה שום סקר ושמתי להם על השולחן את כל הדברים שעכשיו אנחנו נדבר עליהם, כהצעה להמלצות הוועדה שלהם. מן הסתם כשזה מגיע ממשרד ראש הממשלה אז יש לזה כוח מאוד מאוד מאוד גדול. אגב, כל ההמלצות שייצאו היום מהוועדה, אני גם אעביר להם וזה היה הסיכום בינינו, ואני מאוד מקווה שבאמת ביחד נביא בשורה לניצולי השואה. אז הנושא של סקר ירד מסדר היום, את זה לפחות השגנו.

טלי, ברשותך רגע, קולט, הרי מה קורה פה בדיון הזה, וזה לא רק בדיון הזה, מעבר לכל מה שאנחנו מדברים, הרי בסוף לשקל אין צבע ואנחנו כולנו מבינים שהתקציב בסוף הוא מוגבל, לא משנה אם יוסיפו 1.2 מיליארד, או 2 מיליארד או לא משנה מה. עכשיו, מה חסר לנו? אני אומר אפילו לי באופן אישי, מישהו שיכול להגיד, ולא יודע אם זה פרופ' בריק, שיש לו גם את הניסיון, מישהו שיכול להגיד מבחוץ אולי, יכול להיות עפרה, להגיד אוקיי, עכשיו מה סדרי העדיפויות. זרקנו לתוך הסל הזה, לתוך מרכז המעגל הזה, מיליארד, 2 מיליארד, 3 מיליארד, מה אנחנו עושים עם זה?

זאת אומרת אני חושב שאולי צריכים לחשוב, אם היינו אנחנו יכולים לעשות, לא משנה, כחברי כנסת או משהו להגיד לממשלה - - -

אתה צודק בדיוק, לכן, סליחה שאני אומרת, אני לפחות העליתי מה שאני חושבת שצריך להיות בסדר העדיפויות שלנו, הקבוצה הכי מסכנה.

כן. אלעזר, אני רוצה להגיד לך, אנחנו פה דנים ואני רושמת כל פעם עוד נושא ובסוף הישיבה אני אקריא לך אותם ולפי דעתי אנחנו צריכים לבנות את סדר העדיפויות הזה ולראות איך אנחנו בונים את זה גם יחד עם הרשות לזכויות ניצולי שואה.

אבל כדאי גם לשמוע את הניצולים, אני חושב, מה שהם חושבים כעדיפות.

אתה צודק ואני אתן.

גברתי, אם אני יכול - - -

נתי, אתה רשום. אני רק רוצה להגיד לך, נתתי לקולט לדבר כי היא צריכה לצאת, אבל עפרה עוד לא סיימה את המצגת. אני רוצה שעפרה תסיים את המצגת ואז אנחנו נעבור לניצולים ואני רוצה באמת לשמוע מה אתם רואים. בבקשה, עפרה, אנחנו ממשיכים.

אנחנו מאוד, כמו שקולט אמרה, משתדלים באמת להגיע לאוכלוסייה ולעשות את המקסימום כדי לצמצם את כל הבירוקרטיה, אנחנו מבינים שמדובר באוכלוסייה שהיא כבר מבוגרת, שקשה לה. כמו שאמרתי, להגיע לניצולים לבד, זה מה שקרה בכל התכנית הלאומית, הם לא היו צריכים לפנות אלינו. עשינו השוואת זכויות אוטומטית בין המעגלים, אנשים לא היו צריכים לפנות ולא היו צריכים לבקש.

מעבר לתשלום כספי במקום החזרי מס קנייה. בעבר מס קנייה, בן אדם היה צריך להגיש קבלות ולהודיע מה הוא קנה ומה הוא לא קנה. היום זה אוטומטי. גם כל שיטת ההחזרים שהייתה בזמנו, שהגישו את הקבלות כדי לקבל את ה-2,000 שקל. היום זה אוטומטי, מי שזכאי מקבל את זה באופן אוטומטי. מעבר אוטומטי לפטור ברכישת תרופות. תשלום לנזקקים מהחברה להשבה, העברנו את כל הרשימה באופן אוטומטי ואנשים לא צריכים לפנות, הם מקבלים את הכול אוטומטי. זה באמת עוזר ואלה הפנים שלנו בעצם.

אני מדברת כאן על צעדי הסיוע האחרונים. באמת העלינו את התגמולים, סכום התגמולים עלה בחודשיים האחרונים.

אני רואה את הסעיף השני, לגבי אלמנות-אלמנים. תני לי, בבקשה, תמונת מצב, מה השתנה בעקבות החלטת בית המשפט.

לא נסגר.

למה לא נסגר?

אז בואו נשמע. לא להפריע, בבקשה, שאלתי, את בטח רוצה לשמוע.

אני לא יודעת מה לא נסגר, אולי דבורה תגיד לי. יש עדיין שתי קבוצות, קבוצה אחת שמקבלת תגמולים וקבוצה אחת שמקבלת את המענקים, אבל אנחנו מגיעים לאנשים באופן אוטומטי, אנשים לא צריכים לפנות אלינו. אנחנו מגיעים אליהם, מזהים אותם, יודעים גם לבדוק מי האנשים מהעבר. מי שצריך לקבל את התגמולים מקבל את התגמולים ואלה שצריכים לקבל את המענק יקבלו את המענק.

לגבי אלמנות-אלמנים.

כן, אלמנות-אלמנים, גם כן. חלק מהאלמנות - - -

המצב שהיה, עד כמה שזכור לי, הייתה קבוצה שהייתה מקבלת 2,000 שקל לחודש לכל החיים, הייתה קבוצה שנייה שהייתה מקבלת 2,500 שקל ברבעון, זו החלטה אחרונה של התקציב האחרון, והייתה קבוצה בין שנה לשנה שלא הייתה מקבלת שום דבר. האם אפשר לקבל עדכון?

אז לגבי הקבוצה הזאת יש עדכון. הקבוצה הזאת, אנחנו פונים אליה, אנחנו יודעים לזהות אותה.

אז הם כן יקבלו?

הם יקבלו. אנחנו נפנה אליהם - - -

זאת אומרת היום כולם זכאים?

לא כולם זכאים. שוב, לא כולם זכאים לתגמולים בכסף, ל-2,000 שקל לכל החיים. יש כאלה שיקבלו 2,000 שקל לכל החיים, יש חלק שיקבלו מענק. לא כולם זכאים - - -

מענק זה 10,000 שקל בשנה.

10,000 שקל לשנה.

האם נשארו עדיין כאלה שלא יקבלו שום דבר? יש קבוצה כזאת?

לא, אין קבוצה כזאת.

זאת אומרת היום צמצמנו קצת, אין קבוצה שלא מקבלת שום דבר, יש רק קבוצה של 2,000 חודשים וקבוצה של 2,500 ברבעון.

נכון.

עדיין יש לנו פער, שימו לב. זה מה שהתכוונת?

בדיוק.

גם אלה של סעיף 2?

אלה של סעיף 2 גם, כן.

יופי, טוב. יש פה קצת בשורה, למרות שעדיין יש עיוות. עפרה, סיימת? יש עוד?

כן, אני חושבת שבגדול זה ה - - -

סיימת. אז קודם כל תודה. אני עוד פעם רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לעפרה רוס ולגליה, שיושבת פה, שאני יודעת שהנושא הוא מאוד מאוד קרוב ללבה ואני יודעת שעושים המון למען זה.

רבותיי, יושבי ראש הארגונים, אני מאוד אוהבת אתכם, אני פוגשת אתכם כמעט כל יום בוועדות, אבל תרשו לי הפעם לשנות את סדר הדוברים. אני רוצה לתת לניצולים קודם כל לדבר. אז אני עוברת, כל ניצול שרוצה - - -

ב-11 וחצי אנחנו הולכים לישיבה אחרת. אז אם ישנה דקה וחצי לומר שתי מילים - - -

אתה אחד מהניצולים?

אני אחד מהנפגעים.

שימו לב, גם עפרה רוס וגם אלעזר שטרן צריך לצאת לוועדת חינוך, או שאתה ועדת רווחה.

שמי עפרוני אהרון, אני יושב ראש המרכז למורשת יהדות מוסול עירק, כולל גם צפון עירק. יש לנו ישיבה בעוד שבע דקות, דומים לדברים שלכם כאן, אבל כשאני שומע כל הזמן מחברי הכנסת 'המדינה, המדינה, המדינה', הבניין הזה זה המדינה. אנחנו באים לכאן בתפארת ירושלים, למדינה, וחברי הכנסת אומרים 'המדינה'. המדינה זה כאן. לפי דעתי צריך להיות שינוי בסדר העדיפות של תקציב המדינה, מה ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי. אי אפשר שהיום, על אף הכול, שממשלת ישראל החליטה להעלות את השכר של השרים שלה וגם חברי הכנסת. תודה רבה לכם, שלום.

תודה רבה, אדוני. טוב, אני הולכת ככה, אנשים שרשומים אצלי, אני כרגע מדברת על הניצולים. זה אברהם רות, יוחנן רון, יהודית ירושלמי ו - - -

אני מתנצלת, אני צריכה לצאת.

קודם כל אנחנו עוצרים שנייה ואומרים תודה לאנשים שהיו כאן. עפרה, תודה, אני יודעת שאת עוברת לוועדה הבאה שוב פעם עם הנתונים שלך. אז תודה. אנחנו נמשיך כאן ונעביר לך אחר כך את רשימת ההצעות שאנחנו כוועדה נמליץ.

הניצולים שמדברים, מי זה אברהם רות?

אני. אני מבקש, קודם כל אני רוצה לומר שאני כבר קולט שכבר 20 שנה מדברים פה בכנסת ועדיין הנושאים של ניצולי שואה לא מסודרים. לצערי, אני כבר מגיע לאותו הגיל הזה, או כבר הגעתי לגיל הזה שאני יותר קרוב, לצערי, לאלה שהולכים כל יום, או כל חודש, מאשר לאלה שעדיין באים לפה, אבל אני, למזלי, עדיין פה.

אני רוצה רק לומר, אני בהחלט מעריך את חברי הכנסת של השדולה, אני גם מאוד מעריך את הרב אקשטיין, מה שהוא עושה במסגרת הפעילות שלו, אבל בואו נגיד את האמת, אני מבין גם את ההרגשה שזו בושה, שמרגישים בושה שבאים למדינה.

אני משתתף בדי הרבה ועדות בכנסת ולא מזמן אמר חבר הכנסת גפני, בדיון אחר, שיש קונצנזוס בכנסת לגבי ניצולי השואה. הקונצנזוס הזה לא מתבטא בתוך הוועדות או בתוך הכנסת עצמה. יש לי הרבה פעמים הרגשה, אנחנו פוגשים תמיד את אותם השניים, שלושה, ארבעה חברי כנסת, וכל היתר מתעלמים. אני חושב שצריך להיות שינוי, לא רק בממשלה, אלא גם בכנסת.

לגבי ראש הממשלה, אני כבר התרעתי ואני ממשיך להתריע, הייתה פגישה לפני שנה ביום השואה והוא החליט חגיגית שהוא מקים, לא סתם ועדה, ועדה ממשלתית של שבעה שרים והם ידונו כל חודש על הבעיות של ניצולי השואה. בפעם הראשונה בפגישה, וקולט הזכירה את זה, אבל היא לא הזכירה שהוא שאל 'נו, מה הבעיות שאתם רוצים להעלות על סדר היום?' ואז אמרו 'אין בעיות' ופיזרו את הוועדה הממשלתית. הוא אמר 'טוב, נתכנס בעוד חודש ואז תביאו בעיות'. התכנסו כעבור חודש והוא שאל 'נו, מה הבעיות שעומדות על הפרק?' ושוב פעם אמרו אין ואז החליטו על המודל ההזוי הזה, שיעשו מודל לבדוק איך יכולים לעזור לניצולים בבית והמודל הזה היה צריך לצאת בעוד חצי שנה. עכשיו אני שומע, לשמחתי, שהצלחת לבטל את זה, אבל אין להם נושאים לדיון בגלל שהם ממש לא יודעים על מה לדון.

אני העברתי להם נושא, אני אגיד לך מה העברתי.

עכשיו אני מבקש לומר לגבי עוד נושא אחד שהיום הוא אקטואלי. אנחנו מדברים על סדר יום של תקציבים, מדברים על עדיפויות, אז אני לא מבין, זה מאוד כואב לי, ש-30,000 פליטים צריכים להוציא מהמדינה בכוח, לשלם לכל אחד 3,500 דולר, לשלם מיליוני דולר לממשלת רואנדה, שהיא מושחתת לחלוטין ושראש הממשלה שלה עומד למשפט באירופה על פשעי מלחמה, ואנחנו, כל הכסף הזה כן נמצא, ואת מעט הכסף שדרוש בשביל למשל אלה שבאו אחרי 53', זה כביכול לא נמצא. יש לחברי הכנסת הכוח לעשות את זה, לא צריך, לא ממשלה, אלא חברי כנסת, להעביר את זה. ואני מבקש פה בהחלט בנושא הזה, למחות על כל מה שקורה בנושא הפליטים. יש שם 5,000 ילדים, אנחנו הסתתרנו כילדים ואני לא רואה סיבה שמדינת ישראל תעשה איזה שהיא פעילות בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה לך, אברהם רות. מי זה יוחנן רון? בבקשה. יוחנן, אתה יכול לשבת פה בכיסא ליד הרב, כדי שנשמע.

לכבוד לי. זה שמתחיל להידלדל פה זה - - -

לא, אני אגיד לכם, אני לא מאשימה אף אחד, שוב, כי עכשיו בו זמנית מתקיימות עוד שלוש ועדות בנושא של ניצולי שואה.

נכון, אבל היה צריך לתכנן את ה - - -

נכון. בבקשה, אדוני.

שלום. אל"ף, אין לי ביקורת, אני מאוד מעריך את העבודה שלך ואמרתי לך את זה פנים אל פנים. אני אקצר, רציתי לדבר הרבה יותר, אני רוצה קודם כל לציין שישנה קבוצה אחת מרכזית, שאתם לא שמים עליה, של שורדי שואה. ישנה קבוצה אחת שלפי הסטטיסטיקה שהראתה לנו עפרה רוס מונה 76,000 איש. 50 ומשהו זה אלה שעלו לפני 53', 6,600 זה אלה שמקבלים מהבה.אה.גה ועוד 16,000 זה אלה שמקבלים אחרי 53'. אלה האנשים שהיו במחנות, בגטאות ובמסתור. אלה שורדי השואה והאנשים האלה מופלים.

האנשים האלה כולם היום, אלה שהיו ילדי שואה בשואה, אלה שסבלו חרפת רעב קשה, שעברו סבל פיזי וסבל נפשי קשה, אלה שעד היום השלכות התת תזונה פוגעות בבריאותם ואין שום העדפה לקבוצה הזאת. היא פשוט נופלת במכלול של ה-220,000 ניצולים שמדינת ישראל הכירה בהם. אין לי ויכוח על זה, אני רק מדבר בשמה של הקבוצה אליה אני משתייך. זאת קבוצת השורדים. אנחנו שרדנו את השואה, לא ניצלנו ממנה, עברנו אותה.

ועכשיו הנקודה היא זו, אני אדבר רק על סעיף אחד, שבזמן האחרון אני מנהל מלחמה סביבו, וזה הסעיף של רפואת השיניים. הכירו באוסטיאופורוזיס, כלומר בריחת העצם כתוצאה מתת תזונה. רבותיי, השלד מורכב, כולל גולגולת וגם לסתות, אין כמעט שורד שואה שאני מכיר שאין לו בעיות קשות עם השיניים. תנו לאנשים האלה ליהנות מאכילה נורמלית, מה שהנאצים ובני בריתם מנעו מהם כשהיו ילדים. אנשים נאלצים לאכול או לגמוע נוזלים או לאכול פרוסות קטנות, לא ליהנות מהאוכל, כיוון שאין להם שיניים. כי כדי לרפא את השיניים למצב שבו ניתן יהיה גם ליהנות מאכילה, הסכומים הנדרשים נעים בין 70,000 ל-100,000 שקל ולרוב האנשים בקבוצה הזאת אין את הכסף הזה.

עכשיו, כשאתה לוקח מיליארד ומחלק אותו ל-220,000 זה סיפור אחד. כשהמיליארד הזה מתחלק ב-76,000 זה סיפור אחר. כלומר המדינה פה צריכה לעשות, מבחינת סדרי קדימויות, הבחנה ברורה. ישנה קבוצה ראשונה שהיא, לצערי הרב, בראש הסובלים, עם ההשלכות הקשות אותן הם נושאים עד היום. לא נשאר הרבה זמן ובמסגרת ההמלצות אני מציע שהנושא הזה יקבל קדימות ושיעלה כמה שיעלה. המדינה קיבלה ב-53' וצפונה שני סוגים של כספים, האחד זה היה פיצוי ליהודים נכי נרדפי הנאצים שהיו במדינה והשני היה לבניית תשתיות לקליטתם של אותם ניצולים. בכסף הזה השתמשה המדינה להקים מדינה, בנו את כיל, בנו את כימיקלים לישראל, בנו את חיפה כימיקלים, בנו בתי זיקוק, צים וכן הלאה וכן הלאה.

בתי זיקוק. צים.

אל על.

אל על. ואפשר להמשיך הלאה. אני מאוד בעד, בנינו מדינה, אבל מה קרה אחר כך? התפשטנו מהנכסים והתחלנו לחלק מתנות, ואני אומר את זה במודע, נתנו לזה את זה ולזה את זה, אני בעל החוב, זה כסף שלי, של אותה קבוצה.

נא לקצר.

אני מסיים. אני רוצה שזה ייכנס לפרוטוקול, לכן אני אומר. אני נציג של אותה קבוצה שבשבילה ניתן הכסף וברגע שמכרת את זה לאחים עופר אני רוצה לקבל חזרה את ההלוואה שלי, כמו שמקובל בעסקים. לא קיבלנו. לכן כל גרוש שאנחנו דורשים, לא מבקשים, דורשים, מוצדק ואין לי שום רגש של חרטה או ייסורי מצפון. תודה.

תודה רבה ליוחנן רון. אני רוצה אולי בשורה קטנה, אחרי מה שאמרת. בתקציב 2019, שעכשיו אנחנו מדברים, ואני יודעת שכבר בתקציב 2018, נכנסת רפורמה שנותנת, כל אזרח ותיק מעל גיל 75 יוכל לקבל טיפולי שיניים חינם.

זה לא מספיק.

זה סתם.

מה זה סתם? 400 מיליון שקל.

זה כסף קטן.

אבל צריך להתחיל, זה לא היה.

אני מדבר על שיקום הפה, לא מדבר על 'בוא אני אעקור לך שן', 'אתקן לך שן'.

אבל גם זה לא היה.

אבל לא צריך לפזר בלופים.

למה בלוף? סליחה, אולי זה לא הפתרון הכולל והסופי, אבל זה צעד ראשון שאנחנו נכנסים לשם. עוד פעם אני אומרת - - -

אנחנו רוצים ללכת לוועדה השנייה.

גברתי, אם את רוצה ללכת את רשאית, אני מנהלת דיון, אני לא יכולה פתאום לקטוע את הבן אדם שמדבר. אני כבר מעבירה את ה - - - את יהודית?

נכון.

אז אני כבר נותנת לך. אני רק עדיין אומרת, אם מישהו חושב כאן בחדר, ואני אומרת את זה כאן באחריות, שמחר אנחנו נתעורר לעולם חדש, שכל הבעיות שלנו ייפתרו, בואו נמשיך לחלום, לא יהיה.

התמקדתי בנושא.

נכון, אבל אתה התמקדת בנושא הזה ויש לי פה שמתמקד בנושא של המטפל, יש המון נושאים. לכן אני אומרת, אתם לא יכולים להגיד שזה לא קורה, זה קורה. נכון שהקצב הרבה יותר איטי ממה שהייתי רוצה, נכון, מסכימה, אבל זה שהיום בני 75 מתחילים לקבל התייחסות של המדינה בחינם, אתה יודע מה? זה כבר צעד ראשון. אני מסכימה איתך שאני רוצה יותר, אין ספק.

אני רוצה שאלה שלא יכלו לאכול כילדים יוכלו לאכול בשיבה.

צודק, משפט קורע לב, אני איתך.

אנחנו נעשה - - -

בבקשה, מצוין. אתה רואה? חיבור של - - -

אנחנו עוזרים ל-2,000 קשישים ניצולי שואה כל שנה בטיפול שיניים.

אז הנה, אז המדינה גם מתערבת, ביחד אנחנו נוכל לתת שירות הרבה יותר רחב. מצוין.

בשמחה.

גברתי, יהודית ירושלמי, בבקשה.

שמי יהודית ירושלמי טריס ואני יושבת ראש ועדת ניצולי שואה בארגון גמלאי התעשייה האווירית וגם אני חברת הנהלת העמותה הפרלמנטרית לניצולי השואה.

אני רציתי להתייחס לבה.אה.גה, משום שהיום הקבוצה של הבה.אה.גה הכי מקופחת בנושא ואני אמנה כמה דברים בקצרה, כי אני מבינה שהזמן דוחק. למשל הבראה, כל שנתיים אנחנו מקבלים טפסים כדי למלא כביכול אנחנו נהיים בריאים אחרי 80, אחרי 70 שנה ואנחנו צריכים למלא מחדש כל פעם כל שנתיים וללכת לרופא להביא אישורים. זה פעם בשנתיים. אחר כך יש בעיה של האלמנות. אלמנות ואלמנים בכלל לא מקבלים כלום.

חבל שהם הלכו. אני אבדוק את זה.

צריכים למות רק במחלה שהוכרה לפני 40-50 שנה.

זה רק הבה.אה.גה.

אני מדברת על בה.אה.גה.

כן, היא מדברת רק על הקבוצה הזאת.

החמרה במצב, אין. מחלות חדשות, אין. טיפולים נפשיים, צריכים לשלם מכספנו וכביכול אחרי 10-15 טיפולים יחזירו לנו את הכסף, אם יחזירו. ודבר נוסף, היום המדינה נותנת מלווה, שם אם אתה דורש מלווה אז זה מבטל לך בכלל את ההבראה. כי אם אתה מרגיש כל כך רע שאתה צריך מלווה אתה לא מקבל בכלל הבראה. שוללים לך את ההבראה.

הבנתי. עפרה כן אמרה שהקבוצה הזאת היא הכי בעייתית.

נכון. עכשיו אני אקריא לכם. פה למשל עפרה כותבת, הרשות לזכויות ניצולי השואה, 'העלאת סכומי התגמולים', אין, בגלל שאין שינויים. זה אומר ש-40 שנה אצלי לא חל שינוי, או 50 שנה. 'הגדלת זכויות בני זוג', בני הזוג, כמו שאמרתי, אין להם בכלל זכויות, נגיד מי שנפטר.

כן, אמרת, אלמנים ואלמנות.

לכן אני אומרת, הקבוצה הזאת היא הכי מקופחת מבחינת זכויות והם הדור הראשון, זאת אומרת הם בני 83 ו-90 ומעלה ומהמעגל הראשון, מה שנקרא. הם היו בגטאות, הם היו במחנות כפייה, הם היו במסתור והם המסה הקריטית ביותר שכל יום מתים 20 איש או יותר.

כמה אנשים בקבוצה הזאת?

6,670.

לכן אני אומרת, הנושא הזה, המדינה צריכה לקחת - - - אנחנו בתור פרט, אמר את זה חבר הכנסת אלעזר שטרן, אנחנו לא יכולים להתמודד עם ממשלת גרמניה, אנחנו חייבים את הגג של השוואת זכויות כפי שזה נעשה לסעיף 2 וכפי שזה נעשה לאחרים. אנחנו מבקשים השוואת זכויות. תודה רבה, גברתי.

תודה רבה, יהודית. עוד ניצול אחד ואני עוברת לעמותה הפרלמנטרית, מי זה דב סרג'יו?

אני מופיע לפני הרבה ועדות וכולם דואגים, כולם דואגים ומדברים כל כך יפה ואני מודה לכולכם שאתם דואגים, אבל במציאות בשטח אין. אני אתן דוגמאות. כשמדברים במחלות נוספות, אין התייחסות לזה.

לאיזה קבוצה אתה שייך? באיזה מדינה היית?

רומניה. אין התייחסות לזה. הגשתי מסמכים, לא אושר. שלחו לי בחזרה, 'לא מוכר', בגלל שלא הוכחתי. באתי לוועדת העררים, יושבים בוועדה פרופסור, עורך דין, ושואלים אותי 'למה לא הגשת תצהיר?' לא ידעתי בכלל מה זה תצהיר, אני אגיש לך תצהיר. שואל אותי הפרופסור, 'יש לך חוות דעת?' אמרתי, 'אדוני המלומד, מחר אם אני מביא לך חוות דעת אתה תקבל אותה?' הוא צחק לי.

אני אתן לך דוגמה אחרונה, על השמיעה. האוצר הזמין אותי, שלח אותי למכון בתל אביב, 'כשאתה מסיים תבוא אלינו, מחכה לך רופא', אני חוזר מהוועדה ששלחו אותי מהאוצר, לא שאני בחרתי, אני יושב ויושב, שואלים אותי 'למה אתה מחכה?' אמרתי 'אני מחכה, אולי ייתנו לי נדבה', בסופו של דבר היא הלכה לברר, הרופא הלך 'תבוא בפעם אחרת'. אני בא בפעם אחרת, אחרי חודש, נכנסתי ויצאתי, קיבלתי הביתה שזה לא הוכח שזה שייך לשואה. אם זה לא הוכח בשביל מה הטרטורים האלה? אם אתם יודעים את התשובה מראש למה אתם שולחים אותי לוועדות בבאר שבע?

אתה מדבר על היחס.

הלכתי מספר פעמים, נפלו טילים בבאר שבע. בכל הכבוד, הגעתי ואין עם מי לדבר. אני רותח כשאני רואה 'מחלות נוספות'. עם כל הכבוד לוועדת - - - הוועדה לא יודעת שהמדינה הסתירה ניצולי שואה מעל 50 שנה. אני עליתי ב-51', עד 2007 לא ידעתי שאני ניצול שואה. איפה היו עד עכשיו? אני מקבל חוברת, אני רואה 150 ארגונים, מכל מיני ארצות, אבל במציאות בשטח אין עם מי לדבר.

הגב' עפרה, מעל שלושה חודשים ביקשתי פגישה אישית איתה, אין, 'תשלח פקס', 'תדבר', כלום. אני רוצה להוציא את הכאב, למה אני צריך להישלח למכון לשמיעה כשאתה יודע את התשובה מראש, טרטורים, מאשקלון לרוץ לתל אביב.

אני מבינה אותך.

זה מיותר, כולם דואגים, אני שומע, כולם רוצים לעזור, אבל בשטח לא.

אז אחת, אני מוכנה לקחת את המקרה האישי שלך ולבדוק איפה זה נמצא, אחרי הוועדה.

אני - - - זה אבן לניצולי שואה, הדפים האלה. אני קורא לזה דף אבן, אין עם מי לדבר.

דב, אני עוד פעם פונה אליך ואני אומרת, אחרי הוועדה - - -

צר לי שאני מדבר בקול.

זה בסדר, מותר לך.

זה מהכאב, הכאב שלי.

אחרי הוועדה אני רוצה לשבת איתך ולראות מה אפשר לעזור, אני אלמד קצת את הנושא הזה ונראה מה אפשר לעזור לך.

תודה רבה. עברתי ניתוח גב, לב, סוכרת, כל המחלות, 'אתה לא הוכחת', מעל 40 שנה, אבל המדינה, מעל 50 שנה הסתירה.

הבנתי. אני איתך אחרי הוועדה, בסדר? טוב, יש לנו העמותה הפרלמנטרית לניצולי שואה, שבראשה עומד - - -

לא, אני לא עומד בראשה.

אבל אתה נציג שלה.

אני יושב ראש ועדת ילדי השואה, כמובן כניצול שואה וכילד שואה. יש לנו בעמותה הזאת שבע ועדות, אחת מהן היא ועדת ילדי השואה ואני יושב הראש של הוועדה. אגב, בדברים שדב עכשיו אמר, צריכה לעלות הצעת חוק שנקראת במרכאות 'הטייס האוטומטי', הווה אומר, איש כמוהו שנפגע מהוועדות הרפואיות ואין לו עניין ורצון ללכת לוועדות הרפואיות, אחוזי הנכות שלו יעלו, על פי חבר הכנסת גפני, ב-3% בשנה.

נכון, אני שותפה בהצעת החוק הזאת.

אנחנו מקווים שכשזה יעלה בשבועות הקרובים למליאה, שבאמת כולם יצביעו בעד ואז חלק מהבעיות הבאמת כואבות שלו תיפתרנה.

אני רוצה להגיד כזה דבר, קיימות לנו שלוש אינסטנציות. קיים עניין החקיקה, זאת אומרת יש דברים שחייבים לעבור בחקיקה, יש דברים שצריכים לעבור בשינוי חקיקה, חוק קיים, ויש דברים שיכולים להשתנות בשינוי תקנות, על ידי שר זה או שר אחר. אם אפשר היה לעשות ריכוז של מה הדברים שאנחנו יכולים במיידי לעשות. במיידי זה ללכת לשר ולבקש שינוי תקנה, כמו שאמרתי, בעניין של הסיוע המשפטי. הסיוע המשפטי ניתן היום לכל ניצולי השואה ללא תשלום, אלא מאי? יש כאן קיפוח, כי לכל אזרח במדינה מגיע סיוע משפטי אם ההכנסה שלו היא עד 6,750 שקל, בכל תחום, מול כל רשויות המדינה. ניצול השואה, ככל שעולים אחוזי הנכות שלו ולכאורה ההכנסה שלו גבוהה יותר, נפגע ולא מקבל את זה. זה העניין שרציתי להבהיר, אלעזר שטרן הלך לשרת המשפטים, ביקש ממנה לשנות את התקנה, היא הסכימה, אבל הדבר מבחינה בירוקרטית מתעכב.

אני אבדוק גם את זה.

אחד הדברים שמאוד יכולים לעזור לניצולי שואה זה בעניין של הנחות והטבות, זה במכה הראשונה יכולים לעזור להם. אני לוקח את נושא הארנונה, אם היו היום מדברים על ארנונה, לא על ה-70 מטר הראשונים או על ה-100 מטר הראשונים, לוקחים לניצולי שואה עד גיל 80 ואומרים להם 50% הנחה בארנונה, בכל סכום הארנונה, כי אז מה אכפת לי אם הרשות תמציא לי עוד איזה שטח חופשי. כי היום מה קורה? ההנחה הזאת הולכת ומצטמצמת בגלל שהוסיפו את חדר האשפה ואת חדר המדרגות ואת חדר החשמל ו-you name it.

הגדילו שטח.

ניצולי שואה, שמגיל 80 ומעלה ונזקקים או מקבלי תשלום מוגדל, יקבלו פטור, מגיע להם. כי זה לא הרבה שנים כבר, יכול להיות שאחרי שנה כבר לא יצטרכו את הפטור, כי הבן אדם כבר לא יהיה. אז אני אומר, אלה שנזקקים, הכוונה לתגמול מוגדל, ומעל גיל 80, שיקבלו פטור מלא.

כנ"ל מה שאת פועלת לטובתו, זה העניין של נסיעות חינם לניצולי השואה, שזה גם עניין די פשוט יחסית להזיז אותו. בעניין של התרופות, שהזכרת, התרופות שגם לא בסל, שייכנסו.

רשום.

והנחות במים וחשמל, אז גם לנזקקים, ההנחה במים שתינתן לכל ניצולי השואה, ולנזקקים, תגמול מוגדל ומעל גיל 80, שייתנו ללא תשלום, גם מים וגם חשמל.

הבנתי. אגב, ניצולים נזקקים שמקבלים תגמול חודשי, הם כן פטורים מארנונה.

שמקבלים תשלום מוגדל? לא.

אני גם אבדוק את זה.

לא, ממש לא.

תודה רבה לך, קודם כל. אני באמת רוצה להודות לך על כל העבודה שאתה עושה כשאנחנו מדברים בנושאים שקשורים לאזרחים ותיקים, זה מאוד מאוד חשוב.

תרשו לי, אני קצת מתרגשת, אבל אני כן רוצה לעשות את זה, דיברו פה ניצולים ואני רוצה עכשיו לדבר בשם ניצולה שהיום כבר לא בחיים וזאת חמותי. אתם יודעים מתי היא התחילה לספר על הסיפור שלה, על מה היא חוותה בזמן השואה? היא הייתה בגטו ברשד. שבועיים לפני שהיא הלכה לעולמה היא סיפרה לנו מה היא חוותה. היא סיפרה לנו סיפור ששבוע שלם, שבעה ימים, הייתה בחדר עם גופה של אמא שלה. היא סיפרה דברים נוראיים, שאני חייבת להגיד לכם, קשה לי לחיות עם זה, קשה לי לדעת שיש אנשים שהיום איתנו, שהם חוו את הדבר הנורא הזה. סליחה.

אני אומרת לכם פה, אני יודעת שאתם עייפים מוועדות, אני יודעת שאתם עייפים מדיונים, אני יודעת, אבל אני אומרת לכם, אני טלי פלוסקוב, אני חברת כנסת שנתיים וחצי, והעברתי כמה חוקים לניצולי שואה, במיוחד הנזקקים. כשפתאום החליטו לחשב את הרנטה מגרמניה כהכנסה אני העברתי את הצעת החוק הזה שהרנטה לא תיחשב כהכנסה ואז הם יקבלו גם את הרנטה וגם את המענק מהמדינה. ויש לי כמה הצעות שהכנתי בדרך, גם לניצולי שואה, וחלק מהן אני רוצה לרשום כהמלצה של הוועדה שלנו.

ואם יש משהו שאני עכשיו לא אומרת, רבותיי, אני פונה עכשיו גם לניצולים וגם לארגונים, אני רוצה שתדעו שיש לכם אוזן קשבת פה ולא סתם אוזן שמקשיבה, אלא מישהי שלא ישנה טוב בלילה. אני אומרת לכם את זה מכל הלב, אני לא ישנה טוב בלילה כשאני יודעת שיש ניצולי שואה שאין להם מה לאכול, שיש ניצולי שואה שבאמת הסיפורים האלה, לבחור בין תרופה לחימום, יש כאלה, יש כאלה. יש, יש, רבותיי, אני מכירה אותם אישית. זה לא עוד סיפור, זה סיפור אמיתי מהחיים.

צר לי, מה שאני אומרת לכם עכשיו, יש אנשים במדינת ישראל שלא יודעים את זה ולכן החלטתי לקיים את הדיון בנושא הזה ודיון בשידור חי, שכל המדינה יכולה לראות ולשמוע את זה.

הממשלה לא - - -

גם, גם. לכן אני אומרת, לצערי הרב יש כאלה שכבר לא יכולים לצעוק את צעקתם, כי הם כבר בעולם אחר. יש אלה שהיום הם עדיין איתנו, אבל מצבם לא מאפשר להם לצעוק את צעקתם. אני מתחייבת, אני ויש עוד כמה חברי כנסת שאיתי, לצעוק את צעקתכם עד שאנחנו נגיע לפתרון. עד שאני לא אראה את המצב שאין ניצולי שואה במדינת ישראל שאין להם מה לאכול. אין, אין, אני לא רוצה לחשוב בכלל שמצב כזה יכול להיות. ויש, היום יש. ואין ניצול שואה שנשאר לבד בבית, אני שומעת על הסיפורים שבן אדם חצי שנה לא יוצא מהבית כי הוא גר בקומה שלישית והוא לא יכול לרדת. איך זה יכול להיות?

אגב, יש גם מקבצי דיור, סוג של הוסטלים לאנשים מבוגרים, שהם גרים בקומה שלישית ללא מעלית, איך זה יכול להיות? איפה הלב? איפה החמלה?

באין חמלה אין תקומה.

אני רוצה לנסות לסכם את הדיון וכמה הצעדים שאני הולכת מכאן לקדם, מעבר לכל האמוציות שהוצאתי היום. מצטערת, אבל לא יכולתי בלי זה, כי הנושא מאוד קרוב ללבי.

גברתי, אפשר להגיד משהו פרקטי?

כן, דקה, אני אתן לך. ככה, אני רוצה להעלות כמה נושאים שאנחנו דיברנו פה וכמה נושאים אני מוסיפה מעצמי ואני אשמח לשמוע עוד הצעות.

אנשים שאין להם דיור ציבורי, תוספת לסיוע לשכר דירה לניצולי שואה,10% מעבר לכל האזרחים הוותיקים. זה אחת. העדפה בתור. לתת להם קדימות של שנה לפחות בתור לקבלת דיור ציבורי.

שלוש, נסיעת חינם בתחבורה ציבורית במדינת ישראל. זה קיים במדינות אחרות, איך אנחנו, היהודים, במדינת ישראל, לא עשינו את זה עד היום? לא יודעת.

העליתם פה סוגיה של רכישת תרופות שלא בסל תרופות. לניצולי שואה, לממן את התרופות, גם אלה שלא בסל התרופות. יכול להיות שאני אגיע להבנות עם משרד הבריאות עד סכום מסוים, נחשוב מה נוכל לעשות בנושא הזה.

פטור או הנחה בארנונה. דיברנו בנושא הזה, כמובן מעוטי יכולת, כמו שראובן, אמרת, והנחה בארנונה אחידה, לא לתת פה לרשויות 'עד'. אין דבר כזה 'עד'. אם אנחנו מחליטים 70%, שוב פעם, אני כרגע לא יכולה להגדיר כמה, אבל אנחנו נעבוד על זה ו'כן לזקן', את שלחת לי, ראיתי את ההצעה בנושא הזה, הנחה אחידה לכל ניצולי השואה. לא אתן פה לרשויות להרוויח, סליחה, אני אומרת משפט קשה, אבל ברגע שמגיע לו עד 66% הרשות יכולה להחליט גם 10%, הם לא עוברים על החוק. אבל אם יהיה רשום 66% או 70% הוא לא יוכל לתת 10% כי זה החוק.

הנחה למים וחשמל, גם זה אנחנו נטפל. רפואת שיניים, כמו שאמרתי, אנחנו דיברנו פה ושמענו פה, אני אראה מה אני יכולה לעשות לניצולי שואה קצת יותר. כי שוב פעם אני אומרת, אפשר לתת לכולם ולניצולי שואה אנחנו חייבים קצת יותר.

ולשיקום של הפה והלסת.

נכון, למימון של שיקום. נושא של אלמנות. כל הקבוצות של הבה.אה.גה, אני מציעה שאנחנו נשב ונבנה את התכנית של הקבוצה הזאת ספציפית כי יש שם דברים שהם ייחודיים לקבוצה הזאת ואני מוכנה לשבת ולראות מה אפשר לשפר בקבוצה הזאת.

ומי שהתחילה לטפל זו העיתונאית גילי תמיר וכדאי להזמין אותה.

גילי תמיר, שעושה עבודה נפלאה. אני שומעת אותה ברשת ב' ואין תחליף לדבר כזה.

אז היא התחילה לטפל בעניין של בה.אה.גה, כדאי להזמין אותה.

אני גם אצור איתה קשר. רבותיי, מכאן אני אומרת דבר כזה, אני אתן לעוד כמה לדבר, אני רוצה רק להגיד לסיכום, אני רוצה ואני פונה כרגע לניצולים, אני רוצה שתדעו, יש פה אנשים שדואגים לכם ואני אחת מהם. אני לא אירגע עד שלא אביא כמה בשורות. עוד פעם אני אומרת, בואו נהיה אמיתיים, לא יבוא הכול בבת אחת, אבל לעשות תכנית מה אחרי מה, כולל גיבוי תקציבי, ומה לעשות, כל צעד פה עולה כסף, ואני מקווה מאוד באמת שעד יום השואה שאנחנו מציינים במדינת ישראל אני אוכל לבוא אליכם עם כמה בשורות.

בחודש אפריל.

נכון. זה מה שאני כרגע מתכננת. אני רוצה לתת לדבר, גם לנתי.

מענק שנתי, תוסיפי את זה.

בוודאי, אברהם. מענק שנתי זה כבר הצעת חוק שהוגשה, זו הצעת חוק שקיימת ואני כבר עובדת מול האוצר. אני מקווה מאוד, עוד פעם, שעד יום השואה שאנחנו מציינים אני מקווה שאביא - - - ברור לכולם שהתוספת שאני, לדוגמה, הכנסתי להצעת החוק, היא תוספת, אבל אחר כך גם יגידו 'מה הבאת לנו? 440 שקל בשנה?' אבל אני אומרת לכם שגם זה לא פשוט ואני רוצה להביא את הבשורה הזאת, ואם אני אצליח, אני אהיה מאוד מאושרת ונמשיך. אנחנו כל הזמן נעלה עוד סוגיה, כי כל צעד פה עולה כסף.

גם קצבת הזקנה שאנחנו מקבלים נחשבת כהכנסה ומורידים לנו אותה מהגמלה, למה? כי יש לנו תקרה ואסור לעבור את התקרה.

אתה מדבר על 5,560 שקל?

לא, אני מדבר על 2,200 שקל שמקבלים קצבת זקנה, 200 שקל זו בריאות, 2,000 שקל שמקבלים קצבת זקנה, אם אני צריך היום לקבל את הגמלה שלי מורידים לי אותה, מינוס 2,000 ואז - - -

זה מחשבים אחרת, אני אגיד לך איך מחשבים. יש סכום מקסימום - - -

יש תקרה, וזה טיפשי התקרה הזאת.

התקרה הזאת זה הסכום שאתה צריך לקבל מכל הגורמים.

אז צריך לשנות את התקרה ולעשות את זה נורמלי והגיוני. יש לך גמלה, מגיע לך איקס, תקבל איקס, לא יורידו לך שום דבר. עזבו את התקרות האלה.

בואו נעשה משהו כזה. מה שנסכם גם עכשיו, אנחנו נקיים עוד דיון בוועדה הזאת על כל הנושאים שאתם מעלים, אני לא בטוחה שהוא יהיה רק לקראת יום השואה הבינלאומי או יום השואה פה, אנחנו נקיים עוד ישיבת עבודה, אני קוראת לזה, ונעלה את כל הסוגיות האלה ונמליץ ונעשה המלצות ביחד. אני אומרת פה, כל אחד שנמצא כאן יכול להיות שותף למה שאנחנו עושים כרגע.

שאלה אחת. אל"ף, תודה לך, את מובילה דרך לכולם ומייצגת אותנו בכל מה שטוב בממשלה. מה אנחנו, בתור חברה, יכולים לעשות כדי ללחוץ, לתת לך כתף כדי ללחוץ על הממשלה לעשות יותר? כולנו רוצים להיות עזר בשבילך להוביל את השינוי. מחאה, כמו הנכים?

לא, לא, לא.

ללכת לבית סוהר? אני מוכן לכול.

קודם כל תודה על ההצעה. זה שאתם היום איתי זו כבר עזרה ואני אחשוב על זה. אני הבנתי את שאלתך ואני אחשוב מה יכול לעזור לנו לקדם. אני מבינה שאתה רוצה פתרון כמה שיותר מהיר, אני גם רוצה - - -

זה לא רק פתרון כמה שיותר מהר, זה ליותר אנשים, כי נפטרים כל חודש אנשים שזה - - -

כבוד הרב, אני מזמינה אותך ואנחנו נקיים עוד דיון בקרוב, בקרוב, ואנחנו נשב ביחד ונחשוב על זה.

ואנחנו נעשה משהו עם הממשלה, אם זה - - -

מצוין, זה רעיון נפלא. אני רוצה לתת לנתי ביאליסטוק. אני אתן לעוד שלושה אנשים לדבר כי אנחנו צריכים לנעול.

נתי ביאליסטוק כהן, מנכ"ל המרכז לעיוור. תודה, גברתי, על זכות הדיבור. קודם כל אני אבוא ואומר שאני תמיד אומר לעצמי כשאני נמצא במקום שבו נמצאים גם שורדי שואה, אז אני אומר לעצמי של נעליך מעל רגליך ומהמקום הזה כל טיפול שאנחנו עושים באוכלוסייה של קשישים ושל שורדי שואה בפרט באה עם הרבה מאוד רספקט.

אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן של הוועדה משום שאנחנו קצת לחוצים, אני אעלה שתי נקודות בלבד. אחת, בהמשך לנקודה שהעלתה גב' קולט אביטל, וזה, אני מסב את תשומת לבכם לכך שבחוק ההסדרים הוכנס שינוי במודל גמלת הסיעוד שמקבלים אנשים - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, נתי, ב-6 בפברואר, בוועדה שלי, יש דיון בנושא סיעוד, לכן לא התייחסתי.

אבל העניין נמצא בחוק ההסדרים.

זה לא יהיה מאוחר, אני יודעת.

אני רק חושש - - - בוא נאמר ככה, אני אתן כלל אצבע, כל מה שהאוצר מכניס לחוק ההסדרים זה אף פעם לא כדי להוסיף, זה תמיד כדי לגרוע.

במקרה הזה יש לך טעות כי רפורמת הסיעוד עולה 1.7 מיליארד שקל.

על הנייר, גברתי. אני אתן לך דוגמה והיא רלוונטית - - -

נתי, לא עכשיו, אני מאוד מצטערת. בשישי בחודש אתה מוזמן לוועדה ואנחנו נדבר על זה.

גברתי, את יודעת שאני עושה את כל המאמצים להגיע לכל הדיונים בוועדות האלה ומשתדל לתרום את חלקי.

נכון.

הדבר הנוסף זה ההבחנה בין מחלות מוכרות לכל מיני פגעים ותלאות שקורים ברבות הימים ואנשים משנים את מצבם הבריאותי או את מצבם הפיזי ולעתים, אני לא יודע אם להגיד בצדק, אבל לעתים אכן בלי שום קשר להיותם שורדי שואה, אבל זה בטח לא משהו שצריך לגרוע מזכויותיהם. ואני שוב חוזר ומזכיר, כשאדם נפגע אחרי גיל פנסיה במדינת ישראל אין שום הכרה בפגיעה שלו וכשאנחנו מדברים על משהו שהוא תוספתי לתלאות שאנשים סוחבים איתם מימי השואה, אני חושב שצריך לקחת את זה גם בחשבון.

גברתי הרשתה לעצמה, אז אני רוצה להגיד גם משהו לחלוטין אישי, ואני מקווה שלא מכביד. אני לא יכול, כשאנחנו מדברים על שואה, שלא להזכיר את סבתי עליה השלום, גב' רחל יקימובסקי למשפחות אדלשטיין ופוזנר שנולדה בעיירה אושוונצ'ים, מה שכולנו מכירים אותה יותר בשם אושוויץ. היא אמרה שבגיהינום יש שבעה מדורים, אבל בשואה היו 70 והיא עברה את כולם. אחרי זה, בדרך לארץ, אחרי שהיא נפטרה מגדרות התיל הבריטים החזירו אותה לבין גדרות התיל בקפריסין, וכשהיא הגיעה לפה לארץ היא הצטרכה להתמודד עם הבושה ששורדי השואה סבלו כשהם הגיעו לכאן מהוותיקים, אבל היא שיקמה את עצמה ואף פעם לא יכלה להסביר לעצמה או להסביר לנו מאיזה חומר היא עשויה שהיא שרדה את כל זה והגיעה לשיבה ולאריכות ימים, אבל תמיד היא אמרה לנו שיש דברים שאין להם שיעור וסיוע לאנשים שעברו את תלאות השואה ושהגיעו למצב של חרפה וחרפת רעב לא תעלה על הדעת שיקרה למדינת היהודים. הם באו לכאן ונשאו לכאן עיניים על מנת להקים אותה ונתנו כל מה שהם יכלו כדי שתצמח פה מדינה יהודית שתהיה מקום לעם היהודי ותהיה בית יהודי ודווקא פה אנשים צריכים לסבול מחרפות כאלה. אז על המורשת הזאת אני מתנהל, גברתי, ואני מודה לך שנתת לי את האפשרות להגיד את זה ולהזכיר אותה.

תודה רבה לך, מרגש מאוד. מידד גיסין, יושב ראש צב"י, צרכני בריאות ישראל. בבקשה.

מידד גיסין, יושב ראש צב"י ונשיא ארגון בעלי הסטומה. בישיבות של הכנסת אני משתתף כבר 22 שנה, מאז חקיקת חוק הבריאות. אני לא הפסדתי ישיבה אחת של הוועדה הזאת כי תליתי בה הרבה תקוות שייצא משהו. דובר פה הרבה על כל מיני מספרים ונתונים שאני לא מתווכח עליהם, אבל הוזכרו פה כמה משפטים בנושא הבושה. בממסד אצלנו אין בושה כבר, ניצולי השואה יכולים להתבייש, אנחנו מתביישים, אנשים מתביישים, אבל אלה שמקבלים החלטות, אין להם בושה.

אני רוצה לתת רק דוגמה קטנה, את סיפור הנכים. זה נותן תמונה איך המדינה מתייחסת לקשישים שלה, לגמלאים שלה, לנכים וגם לניצולי השואה. ניצולי השואה צריכים לקבל את כל מה שהם צריכים. דובר על ועדות, יכול להיות שמישהו מחכה בסך הכול עוד שנה-שנתיים, שלא יישאר אף אחד.

קשה לי להסכים עם המשפט הזה. תודה רבה, אדוני.

אחרונת הדוברים שהיא גם ניצולת שואה, זאת מרגריטה רודניצקי. 'כן לזקן' אני חייבת, אז אחרי מרגריטה את, יפעת. בבקשה, גברתי.

תודה. אני ריטה רודניצקי ועל ידי אולגה ביליק, אנחנו נציגי ארגון התושבים של לנינגרד במצור. אני לא אספר את כל הסיפור על המצור, זה אי אפשר, אבל אם מישהו רוצה אנחנו יכולים להראות את החוברות האלה. דקה לראות ואתם יכולים להבין הכול. זה 900 ימים שהיה מצור, ישראל גם עברה מצור, אבל לא 900 ימים, כמעט שלוש שנים מתוך ארבע שנים של מלחמה של ברית המועצות עם גרמניה.

מה שמוזר, מאוד מוזר, שאני משוכנעת שהרבה מאוד אנשים בישראל לא יודעים על המלחמה שהייתה שם, רק יודעים מלחמת העולם השנייה, אבל לא על המלחמה שהייתה הכי קשה, הכי ארוכה ושהיו במלחמה הזאת דברים כמו המצור של לנינגרד. זה מאוד מוזר. אני חושבת שאולי כדאי לעשות בהיסטוריה, יש היסטוריה בבתי הספר, אולי לספר את כל ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, כולל המלחמה של ברית המועצות עם גרמניה. פעם אני הייתי במרכז רוסי בתל אביב, ביקשו ממני לספר לתלמידים, היו תלמידים והם כולם שמעו, היו מרוכזים, היה שקט, זה מעניין אותם. בגלל זה אנחנו עשינו את החוברת, זו חוברת מצד היישוב הרוסי.

אני רק רוצה להגיד כמה מילים, אני רוצה להבהיר לגבי המצור בלנינגרד.

בצד אחד זה עברית ו - - -

מרגריטה, תודה, אם תרצי לתת לאנשים אחרי הוועדה, אנשים יקראו. אני רק רוצה להגיד מילה, אלה שעברו את מצור לנינגרד, הם גם נחשבים לפליטי שואה וזו החלטה מאוד מאוד נכונה. תחשבו, 900 יום ניתוק מוחלט מכל העולם, יש אנשים שם שנפטרו מרעב. אני ראיתי תמונות מאוד קשות של ילדים שנפטרו. אני גם מסכימה איתך שהנושא הזה חייב לבוא לידי ביטוי גם בלימודי ההיסטוריה בארץ כי זו עוד דוגמה מה זה נאצים, זו עוד דוגמה לדבר שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שזה לא יחזור. כל האנטישמיות והכול, זה הכול קשור.

והדבר הנוסף שאמרת עכשיו, בעיניי הוא אחד מהמשימות שאנחנו, ואני מקווה מאוד שבוועדת חינוך עכשיו אכן מדברים על זה, זה הנושא של קשר בין דורי. אנחנו חייבים להפגיש בין הניצולים שלנו לילדים של היום, חייבים, כי שם הם לומדים המון דברים. רק לראות את העיניים של הבן אדם הזה. אני הייתי בפולין במסגרת נסיעה של ילדי ערד, כשהייתי ראש עיר, ונסעתי לשם כדי לחזק את הילדים שלי כי אמרו לי שהם עוברים חוויות מאוד מאוד קשות. לא שלי אישית, הילדים של ערד, לא הבת ולא הבן. המפגשים שהם עושים שם מול ניצול שעבר את זה והוא מספר איפה הוא היה, באיזה מקום הוא היה, וכשאתה מסתכל לו בעיניים, אין תחליף לזה.

אין תחליף לזה, רבותיי, אלה רגעים קשים מאוד. אני חושבת שבן אדם שחווה את זה, ולא סתם אומרים שהילדים מפולין חוזרים אחרים. הבת שלי אחרי פולין החליטה להתגייס, והיא אמרה לי 'אמא, אם לא אני, אז מי?' זה משפט שהגיע אחרי פולין. לכן אני אומרת שהקשר הבין דורי הוא חלק מאוד משמעותי בהצלחה של כל מה שאנחנו עושים. אני אחשוב איך אני גם מוסיפה משהו בתוך ה - - - אנחנו נחשוב איך אנחנו נעשה את זה, אולי אפילו פה בכנסת, בחדר הזה, להפגיש קצת ניצולים וגם ילדים ולתת להם לדבר אחד עם השני. אנחנו נחשוב על זה, זה יכול להיות משהו מאוד מאוד יפה. אני אפנה ליושב ראש הכנסת ואני אבקש פעילות מסוג זה.

יש לנו פרויקט בדיוק כזה, יותר מ-1,000 אנשים מתנדבים צעירים שבאים, כי הבעיה של ניצולי השואה, שלא נאמרה פה עדיין, זה שהם מרגישים בדידות. חשבנו שזה טוב לקשישים, אבל מצאנו שזה יותר טוב לצעירים.

נכון. עורכת דין יפעת סולל, כמובן יועצת משפטית ב'כן לזקן'. אני רוצה שוב לנצל את ההזדמנות, אמרתי את זה בישיבה הקודמת ואני אומרת שוב, אני רוצה פה להיזכר באדם מאוד יקר ששמו נתן לבון שהלך לעולמו לפני כשבוע. אדם שעשה המון לטובת האזרחים הוותיקים במדינת ישראל ולניצולי שואה בפרט. אני יודעת שהתביעה שעמותת 'כן לזקן' הגישה לטובת פליטי שואה, כדי להשוות את התנאים שלהם לאלה שמקבלים תשלום חודשי, זה הם, זה אתם, יפעת, אז עוד פעם, האדם הזה כנראה ילווה אותי עוד הרבה בדיונים ובדברים שאנחנו נעשה ביחד. אז בבקשה.

תודה, חברת הכנסת פלוסקוב, ותודה באמת על המקום שאת מייצרת לנושאים האלה בכנסת ישראל ובתקווה באמת שנצליח גם להגיע להישגים, כיוון שאיכשהו בישיבה הזאת היו הרבה דברים אישיים, אז בעקבות הדברים שנאמרו כאן אני חייבת לומר שאביו של סבי, יואל מרינוב, מת במצור על לנינגרד.

אבל אני מוכרחה לומר שעם כל הרצון הטוב באמת של הרבה אנשים והדרך שאנחנו עושים בשנים האחרונות, של קידום זכויותיהם של ניצולי השואה, כל השיטה הזאת של עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת היא שיטה שלא מתאימה לניצולי השואה. לכן גם עתרנו בעניין הזה באמירה מאוד מאוד פשוטה, הגיע הזמן שלא תהיה אפליה בין ניצולי שואה במדינת ישראל. מה יותר פשוט מזה? אנחנו יודעים שההבחנה בין ניצולי השואה שעלו לפני 1953 ואחרי 1953 היא הבחנה שמקורה בהסכמים שהגו ב-1969. אין שום היגיון בהבחנה הזאת, אין שום דבר שמעגן את ההבחנה הזאת במציאות של ישראל 2018. הסיבה היחידה שבגינה לא נותנים את מלוא הזכויות לניצולי השואה היא משום שזה עולה כסף.

נאמר כאן שיש אנשים שעדיין לא יודעים, אז צר לי לומר, אבל אנחנו ניהלנו את העתירה האחרונה בנושא השוואת זכויותיהם של ניצולי השואה במשך שלוש שנים בערך כששופטי בית המשפט העליון שוב ושוב ושוב ושוב, נדמה לי בחמש החלטות שונות, ביקשו להביא את הנושא בפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, בפני ראש הממשלה, בפני שר האוצר. בפסק הדין נאמר במפורש שמבקשים להביא את פסק הדין בפני ראש הממשלה, בפני שר האוצר, בפני יושב ראש הכנסת, כי - - -

מה רשום בפסק הדין?

זה מה שכתוב בפסק הדין, שהעתירה לא יכולה להתקבל מסיבות משפטיות, אבל שהגיע הזמן שמדינת ישראל תיענה למצוקה הזאת שהיא מצוקה בלתי נסבלת ולאפליה שמוגדרת היום בחוק. נתבקשו נציגי המדינה, באופן מפורש, להביא את ההחלטה הזאת בפני, כאמור, ראש הממשלה, שר האוצר ויושב ראש הכנסת על מנת שיגיעו סוף סוף להחלטה שמפסיקה את האפליה הזאת.

באמת, עם כל, אני יודעת, הרצון הטוב מאוד שיש פה להרבה מאוד אנשים, ואני מצטרפת למה שנאמר כאן על עפרה רוס, ששינתה באופן דרמטי את ההתייחסות לניצולי שואה בישראל, ואנחנו באמת היינו גם קודם בסיפור הזה וראינו איך התייחסו לניצולי שואה קודם ואנחנו רואים רשות שיש לה עניין אמיתי לעזור לניצולי שואה, למרות שבאמת לפעמים אנשים נופלים, אבל באמת, כרשות זו באמת רשות שמנסה לקדם את העניין, אבל היא רק רשות, היא פועלת על פי חוק והחוק מעוות. הגיע הזמן, אני באמת מרגישה קצת כמו קאטו הזקן, כי אני מצאתי את עצמי הבוקר, שלחתי לך, גברתי, הצעת חוק שכתבתי כבר לפני אי אילו שנים וכל פעם אני פחות או יותר משנה לה רק את הכותרת ואת השנה, הגיע הזמן שיהיה במדינת ישראל חוק זכויות ניצולי שואה. זהו. זכויות, לא פילנתרופיה, סליחה, באמת קשה לי עם העניין הזה שמדינת ישראל צריכה - - - יושבים פה נציגי פילנתרופיה, לא פילנתרופיה, זכויות. אני באמת מקווה שנצליח בהקדם כי אין לנו זמן יותר להביא לתיקון העיוות הזה.

תודה, תודה רבה לך, יפעת.

רבותיי, מה שנשאר לנו זה לצאת לדרך, זה לצאת לעבוד. יש לנו תכנית לא פשוטה. אני לקחתי כמה הצעות שעלו כאן, אני גם אקח את ההצעה של 'כן לזקן', אני אאחד את זה ויכול להיות שבאמת שאני אתן את הכותרת לחוק 'חוק זכויות ניצולי שואה' ונאגד בתוך החוק הזה את הדברים האלה. אני אתחיל בפגישות עבודה עם כל השרים הרלוונטיים. אני מקווה מאוד שאני אמצא אוזן קשבת אצל כל שר וגם רצון לעזור, כי יש כמה נושאים שאני כבר מקדמת, אבל זה לא רץ, לצערי הרב.

תודה רבה לכם שהייתם היום איתי, בעיניי היה דיון מרתק. אני רוצה לאחל לכל ניצולי השואה הרבה בריאות, אריכות ימים, ולא לאבד את התקווה. יש אנשים שדואגים לכם ואני גם כאן לרשותכם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:22.