ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-23OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 536

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ט בטבת התשע"ח (16 בינואר 2018), שעה 12:30

הערכות מערכת החינוך למצבי מלחמה ורעידות אדמה - ציון יום הגנת העורף

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

איציק שמולי

עמיר פרץ

שאלתיאל רם - מנהל אגף היערכות לשעת חירום, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ביטחון, בטיחות וחירום, משד החינוך

אלעד אמויאל - מנהל היערכות לשעת חירום, מחוז דרום, משרד החינוך

יהודה רשף מזרחי - מנהל תחום ביטחון במחוז דרום, משרד החינוך

עמיר גפן - מנהל תחום ידע, משרד החינוך

עירית בירן - סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

דורון ביטס - מפקח ארצי מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

דניאל ירמיהו - מנהל תחום ביטחון, מחוז חרדי, משרד החינוך

רונית דבוש סייג - מדריכה ארצית, אגף טכנולוגיות מידע, למידה מרחוק בחירום, משרד החינוך

רחל אברהם - מדריכה ארצית ביחידה למצבי לחץ וחרום, שפ"י, משרד החינוך

חגית נזרי - מדריכה ארצית ביחידה למצבי לחץ וחירום, שפ"י והאכיפה, משרד החינוך

ברוך שוגרמן - מנהל השירות לעבודה קהילתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלי מועלם - מנהל אגף פס"ח, משרד הפנים

אריאל בליץ - ראש מחלקת אוכלוסייה, פיקוד העורף

נורית יכימוביץ-כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אבי מישרים - רח"ל

לילך שיינגורטן - יחידת חוסן לאומי, רח"ל

שאלתיאל לביא - יחידת הביקורות, רח"ל

אדוה רבינוביץ - רח"ט חוסן לאומי, רח"ל

סיגלית עקרי - יועצת רח"ל

צחי מור - יועץ רח"ל

איציק קיקוס - רשות לאומית לחירום, מנהל מרחב באר שבע ונגב

גלי זהר - מנהלת הדרכה, אגף הביטחון והאכיפה, עיריית רמת גן

חיים מור יוסף - ממונה חירום, עיריית אשקלון

אמיר ירון - חבר מועצה, עיריית רחובות

זאב גולדבלט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

עדי מן - יו"ר גנים בפורום ועדי ההורים היישוביים

דור דאודיאן - נציג התאחדות המלאכה והתעשייה

דוד שלומי - מנהל האגף ליזמות חברתית, החברה למתנ"סים

יזהר קנה - נשיא, לשכת רואי חשבון

ג'ק בלנגה - יו"ר ועדת המיסים, לשכת רואי חשבון

ירון אופיר - מהנדס בניין

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

הערכות מערכת החינוך למצבי מלחמה ורעידות אדמה - ציון יום הגנת העורף

שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 16 בינואר 2018, כ"ט בטבת תשע"ח. הנושא על סדר היום: היערכות מערכת החינוך למצבי מלחמה ורעידות אדמה במסגרת ציון יום הגנת העורף בכנסת.

מי מוביל את היום הזה? אני חושב שעמיר פרץ. כנראה הוא נע ונד בין הוועדות, בין כנסים לדיונים. אם הוא יגיע תוך כדי הדיון, ניתן לו לברך, נאפשר לו לומר מספר מילים.

את זמן הפתיחה שלי גזלתי. אנחנו באיחור של חצי שעה מהדיון שאמור להתחיל. אני אתן ישר לנציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת לתת לנו מספר נתונים שהם יהיו בסיס לדיון. נשמע את האורחים. כל מי שרוצה להתבטא, צריך אך ורק לרשום פתק קטן עם השם שלו ואני אתן לו לדבר. חברי הכנסת, תקבלו רשות דיבור. אין קריאות ביניים. מי שרוצה, יבקש רשות דיבור, יקבל אותה.

בבקשה, נורית.

שלום לכולם, תודה רבה ליושב הראש. שמי נורית, אני חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני כתבתי את המסמך – היערכות ומוכנות הרשויות המקומיות לרעידות אדמה.

המסמך עוסק בהיבטים רבים של רעידות אדמה ואני אציין כאן רק כמה דברים שקשורים להיערכות מערכת החינוך. המסמך המלא נמצא באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

מבחינת תקן לחיזוק מבנים, כל מבנה בישראל שניבנה לפני 1980 נחשב למבנה שלא מחוזק בפני רעידות אדמה ויש לחזק אותו. כאשר מדובר במבני חינוך, יש אלף ושש מאות בתי ספר שניבנו לפני 1980.

נתונים שקיבלנו לפני קצת פחות משנה ממשרד החינוך מצביעים על כך שרק שלושים וחמישה מבני בתי ספר חוזקו עד היום, ונתונים יותר עדכניים שנמסרו במסגרת שאילתה לפני שבוע במליאה, מצביעים על כך שבערך ארבעים ושמונה בתי ספר עד עכשיו חוזקו או נמצאים בשלבים מתקדמים של חיזוק, שזה אומר שלפחות 97% ממבני בתי הספר עדיין לא חוזקו. אני חוזרת, 97% מהמבנים עדיין צריכים להיות מחוזקים.

המורכבות של הפעולה של החיזוק, חלק ממנה נובעת מזה שמבני בתי הספר בדרך כלל שייכים לרשויות המקומיות אבל החיזוק שלהם מצוי במעורבות של משרד האוצר עם משרד החינוך, ויש החלטת ממשלה מספר 1624 שקובעת תקציבים לחיזוק מבני ציבור בכלל ובתוך זה גם מבני חינוך, כאשר ההחלטה קובעת תקציב של 35 מיליארד שקלים בפריסה לעשרים וחמש שנים. מדובר ב-140 מיליון שקל בכל שנה, אבל שוב אני חוזרת ואומרת שמדובר בתקציב לא רק עבור בתי הספר אלא גם מבני ציבור אחרים כמו בתי חולים, בתי סוהר, תחנות משטרה, מבני רווחה וכן הלאה, זאת אומרת לא כל התקציב מיועד לבתי ספר.

איזה אחוז זה בתי ספר, את יכולה להגיד?

שוב, 97% מבתי הספר שנבנו לפני 1980, עדיין לא מחוזקים.

כמה אחוז זה מכלל המוסדות?

אפשר לומר, 90% זה כל בתי הספר.

כי רוב בתי הספר נבנו לפני 1980 ומדובר פה בלפחות מאות אלפי ילדים.

בהקשר הזה אני גם יכולה לציין שגני ילדים בכלל לא כלולים בהחלטת הממשלה הזאת. גני ילדים תועדפו נמוך, ככל הנראה בגלל שכל גן ילדים, גם יש בו פחות ילדים וגם מדובר בהרבה מקרים במבנים חד קומתיים, למרות שחייבים לומר שלא כל גני הילדים הם מבנים חד קומתיים.

אני אסיים בעוד שתי סוגיות שעולות מהמסמך שלנו, שקשורות למערכת החינוך. אחת, זו התקנה של מערכות התראה מפני רעידות אדמה. יש מערכת התראה ארצית שהיא בתכנון והיא עדיין לא מבצעית, ויש עוד סוג אחד של מערכות התראה שהן מקומיות, ויש כוונה של מערכת החינוך לצייד את כל בתי הספר, למיטב הבנתנו, במערכות ההתראה האלה. זה עולה כמה אלפי שקלים למערכת התראה. חלק מבתי הספר כבר צוידו וחלק עדיין לא.

בנוסף על כך יש את הסוגיה של תרגול בתי הספר כלפי תרחיש של רעידות אדמה, כאשר הגורם שאחראי במדינה על השגחה על מה שקורה ברשויות המקומיות אל בקרה מבחינת היערכות לרעידות אדמה, זה פיקוד העורף. הייתי רוצה לשאול את השאלה, הם כל בתי הספר בישראל מתורגלים לתרחיש של רעידות אדמה והאם תרגול בתי הספר והאם חיזוק מבני בתי הספר הם חלק מהציון שהרשויות המקומיות מקבלות בביקורת של פיקוד העורף? תודה רבה.

תודה רבה. לפני שנראה את המצגת, אתן לחבר הכנסת איציק שמולי שהגיע לדיון הזה עוד בשלהי הדיון הקודם. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מברך גם אותך וגם את הוועדה וכמובן גם את חברי עמיר פרץ שמוביל את היום הזה של מוכנות העורף למצבי חירום. מצבי חירום זה לא רק חס וחלילה מלחמה שעלולה להתרחש עלינו מצפון או מדרום, זה גם היערכות למצב של רעידות אדמה. כידוע, ישראל יושבת על השבר הסורי-אפריקאי וזה מייצר לנו סכנה שאנחנו חייבים להיערך אליה.

מי שהסב את תשומת ליבי לעניין של חוסר המוכנות המספק של מערכת החינוך להתמודדות עם תרחיש כזה, זה אמיר ירון, הוא חבר מועצה ברחובות. אני מניח שהוא ידבר גם בהמשך הדיון, אבל זו כמובן בעיה שנוגעת לכל הרשויות וכל המדינה. השאלה, שאנחנו רואים פה את הנתונים שהוצגו על ידי הממ"מ, שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, זה למה מדינת ישראל מחכה לאסון הבא? אף אחד לא יוכל להגיד שלא ידענו ולא שמענו. יש כאלף וארבע מאות או אלף וחמש מאות מבנים במערכת החינוך שהם מועדים לפורענות במקרה של רעידת אדמה. אני חרד ואני לא רוצה לדמיין בכלל את המחשבה של חס וחלילה אירוע המוני באלף וחמש מאות המבנים האלו, מה יקרה. אלו הם המבנים שהם לא רק רעועים, הם נמצאים בלב ליבו של השבר, זאת אומרת שהם יהיו הראשונים להיפגע, ואם חס וחלילה האירוע הזה שצפוי לקרות במדינת ישראל, אנחנו יודעים מה התחזיות אומרות. צפוי לקרות אירוע של רעידת אדמה במדינת ישראל כל מאה שנה, אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה.

האחרונה ב-1927.

וכבר עברו 99.

ברור לנו שזה משחק בחיי אדם. זו פשוט רולטה רוסית מה שעושים. אז נכון, אנחנו רגילים לראות, אדוני היושב ראש, שיש פערים בין מה שקובעת הממשלה, כל ממשלה, ומה שקובעת המדינה לבין מה שקורה בפועל, אבל הפער הזה שאנחנו רואים פה, זה פשע וזה הימור בחיי אדם, וזה הימור על היקר לנו מכול שזה הילדים שלנו. אני מאוד מקווה שאנחנו נדע בשנה הקרובה, אנחנו עכשיו בדיוני תקציב, להעביר יותר משאבים לטובת המטרה הזאת. שמענו מסגן שר החינוך במליאה שיש ניצול תקציבים מלא של הסעיף, אבל התקציב עצמו הוא לא מספיק גדול, לכן אם יש אלף וחמש מאות מבנים שהם מועדים לפורענות, אדוני היושב ראש, אני הייתי מצפה שמדינת ישראל לא תסתער על מאתיים בשנתיים, תסתער על כל האלף וחמש מאות, גם אם זה ייקח לה חמש שנים, אבל לפחות נדע שבתום חמש שנים, לפחות במבנים המסוכנים ביותר יש לנו הגנה מלאה.

כל שאר האספקטים הם גם כן חשובים, בזה אסיים, גם תרגול בבית הספר. אני לא מקל בזה ראש, אבל בסופו של דבר ברור לנו שהנדבך המרכזי הוא החיזוק של המבנים, כי זה שילדים ידעו לאן לרוץ במבנה רעוע, לא יעזור להם שום דבר אם המבנה הזה יתמוטט כמו מגדל קלפים תוך כמה שניות, ולכן זה הנדבך המרכזי ואני מאוד מקווה שאנחנו בכוחות משותפים, כי זה אתגר משותף של כל חברי הכנסת וכל המפלגות, נדע בשנה הקרובה להתמודד עם הדבר הזה בצורה רצינית ואמיתית. תודה רבה.

תודה רבה. משרד החינוך. מצגת. בבקשה, תציג את עצמך.

שמי אריה מור, אני סמנכ"ל הביטחון והחירום במערכת החינוך.

(הצגת מצגת)

אתן לכם סקירה זריזה, שבע דקות אם אני אצליח לעמוד בזה, וגם הנקודה של רעידות האדמה, חלק מהמצגת הזאת.

בעיקרון, תוכן העניינים לא חשוב.

למעשה מערכת החינוך היא רשות ייעודית לחינוך בחירום. התפקיד שלנו לייצר חינוך בשעת חירום ולקבלת החלטות וקביעת מדיניות בדבר הפעלה שלה והפסקה של לימודים בתאום עם גורמי הביטחון ועם פיקוד העורף. יושב פה רמ"ח אוכלוסייה ואלוף פיקוד העורף שנמצא פה היום.

סיוע לרשויות המקומיות בהפעלת שירותי החינוך בשעת חירום וכמובן הפעלת תוכניות למידה בחירום, שונות.

יעדי השירות של המערכת הם מכל התחומים, גם בפורמלי וגם הבלתי פורמלי. תמונת מצב: הנחיה והסברה יחד עם פיקוד העורף, הפעלת תוכניות לימודיות, ניתן לכם דוגמיות כאן של תוכניות לימודיות בחירום, מתן מענה לצרכי המשרד, וזה הסקטור החיוני, ופעילות הפגה. אנחנו מוציאים תלמידים במערכת החינוך בשעת חירום לפעילות הפגה מהאזורים הנפגעים.

משימה נוספת שלקחנו על עצמנו ונציג אותה פה, זה הנושא של הפעלת בני הנוער, חלק מהמחויבות האישית, מערך של מתנדבים. הנושא של חוסן - יושבים פה נציגי שפ"י, לטפל באוכלוסייה. אנחנו עדיין מטפלים בתלמידים מ"צוק איתן" בדרום. סיוע לרשויות בשעת חירום - אני אתאר מה אנחנו עושים, וכמובן סיוע למשרד הפנים במתקני קליטה. חלק מבתי הספר על פי החלטת ממשלה, הם הופכים להיות מתקני קליטה בשעת חירום.

הסיוע לרשויות מתבטא ביכולת לסייע בתחומים שונים, גם מענים ברמה הלאומית לילדי החינוך המיוחד. אנחנו עכשיו מתקינים יחד עם רשות חירום לאומית, ארבעים בתי ספר לחינוך מיוחד, ארבעים גנרטורים לאותם מוסדות עם צרכים ייעודיים, במהלך של ארבע שנים.

נושא של הכוונת המגזר השלישי – כרגע אנחנו הולכים יחד עם רשות חירום לאומית, ולקחנו על עצמנו להוביל את המהלך, יושבים פה אנשי רח"ל, כל מה שקשור לשים תקן. אנחנו מתחילים פיילוט בעשר רשויות בצפון, לשים תקן של רכז שותפויות ברשויות המקומיות כדי לחבר את המגזר השלישי בכל רשות בצורה מסודרת.

אני אדלג על מתקני הקליטה. כדי לעשות את המהלך הזה אנחנו בנויים בצירים גם הפדגוגים וגם הביטחוניים והחירומיים, שיש לנו מטה חירום ארצי במשרד החינוך, מטות מחוזיים והמטות הרשותיים, כשלמעשה במטה של ראש הרשות יש מכלול שנקרא מכלול חינוך. ברשות, מנהל אגף החינוך ברשות המקומית. אלה פחות או יותר דוגמאות.

מבחינת תשתיות יש לנו את כל התשתיות. אנחנו עומדים בתקן והציון שלנו, לשאלת הביקורות, במשרד החינוך על המוכנות היא גבוהה.

איך אנחנו מפעילים את זה? אנחנו מפעילים את זה באמצעות חמש מאות ושלושים קב"טים לביטחון וחירום ברשויות המקומיות. על כל עשרים וחמישה בתי ספר, יש לי נציג ברשות המקומית. אנחנו משלמים את שכרו, אדוני היושב ראש. יושבים פה חלק מאנשים.

מכובדי, הכותרת של הדיון – היערכות מערכת החינוך למצבי מלחמה ורעידות אדמה. היערכות בחירום, אנחנו מכירים איך הרשויות המקומיות נערכות. אם בכלל מצב חירום, השאלה אם מערכת החינוך פועלת או לא פועלת. יכול להיות שברוב המקרים לא תפעלו כי מוסדות החינוך יילקחו מכם למטרות אחרות שהחירום ידרוש אותם וישתמש בהם לפינוי אוכלוסייה, ומתקנים אחרים, לכן מקד לי כרגע, תן לי את כובד המשקל בסקירה שלך לסוגיה הזו של היערכות למלחמה ורעידות אדמה, מצב חירום שמערכת החינוך פועלת בו.

מצב החירום שמערכת החינוך פועלת בו, יש בו ציר ביטחוני, מחדר מצב במטה דרך המחוז ומטה החירום הביטחוני, החירומי ברשות המקומית, והציר הפדגוגי, מטה החירום של המינהל הפדגוגי דרך המחוזות, דרך מינהלת החינוך ברשות המקומית, שזה מכלול החינוך ולמעשה מטה החירום הבית ספרי. בכל בית ספר יש לנו מטה חירום, צל"ח בית ספרי וכו'. זה המבנה. אנחנו בנויים שכל יחידת מטה במשרד החינוך בחירום, יש לה משימה בחירום. מינהל חברה ונוער - משימה של מתנדבים, משימה של הפעלת בני הנוער, הפגות. מינהל פדגוגי - למידה בחירום. חינוך מיוחד, טיפול. זהו ציר מלמעלה עד למטה בכל המערכת.

לגבי מכלול חינוך, וזה מה שחשוב ברשות המקומית, לא היה בשנים האחרונות. אנחנו לקחנו על עצמנו בשנה האחרונה להכין את המכלול הזה, באמת לתת את המענים לגני ילדים, לבתי ספר ולהפעלה בשעת חירום ואנחנו מכשירים אותם יומיים הכשרה יחד עם המרכז - - - ופיקוד העורף, ולמעשה הכשרנו כבר שבעים רשויות ובשנה הקרובה עוד ארבעים רשויות להכשרה.

צל"ח החירום הבית הספרי – כדי להפעיל אירוע חירום ולא משנה אם זה כרגע קורה אד הוק או אם זה לייצר עבודה בשעת חירום, יש לנו מטה חירום בית ספרי שהוא מורכב מאנשי השפ"י, מנהל בית ספר יוכל להרחיב על זה אם ירצו פה, בדיון, ומפעילים פה מספר מורים, כי לפנות בית ספר כמו אירוע שעכשיו פתאום ירי טילים בצפון, ולפנות בית ספר בשעת חירום, גם לא במצב של מלחמה, זה אירוע. זה לא אירוע פשוט. בשריפה האחרונה בכרמל, ובזיכרון גם כן, היה צריך לפנות תלמידים מגני הילדים ומבתי הספר וההורים היו צריכים לבוא ולקחת, אז יש פה נוהל שלם של התנהלות סביב העניין הזה. בתוך בית הספר יש לנו גם בעלי תפקידים ואנחנו מכשירים את בעלי התפקידים לעניין.

כדי לייצר את כל המערך הזה אנחנו עושים הכשרות ברמת התלמידים, ברמת עובדי ההוראה, צוותי ההוראה וברמת הרשות המקומית. ברמת התלמידים, פיקוד העורף ירחיב, יש לנו תוכנית חירום רב גילאית שאנחנו מלמדים את הילדים בכיתות ב', בכיתות ה', בכיתות ז' וכמובן בכיתות י', אני ארחיב, תוכנית שלמה שירחיבו עליה פיקוד העורף.

הדבר השני שהוא קשור לרעידות אדמה, שהוא לא נתון בסקירה, אנחנו יצאנו השנה יחד עם פיקוד העורף להכשרה של כל כיתות י', לחילוץ קל, מתוך הבנה שעד שכוחות החילוץ של פיקוד העורף יגיעו, אנחנו למעשה מכשירים ארבעת אלפים ומאה כיתות, כל מחזור השנתיים של כיתות י', גם עזרה ראשונה עשר שעות וגם חילוץ קל. עזרה ראשונה, זה כבר עובד שנים. חילוץ קל, בימים אלה אנחנו סופרים, כבר עברנו שלושים וחמישה אלף תלמידים ועד סוף השנה נסיים את השנתון, שזה מהלך חדש.

הכשרת הצל"ח ומטה חירום בית ספרי – כרגע בתקציב ייעודי שהקצנו לעניין הזה. השירות הפסיכולוגי מארגן יחד עם רשות חירום לאומית, מכשירים, עוברים רשות-רשות, בית ספר- בית ספר. יש לנו תוכנית שנתית להכשרה בתור צוות חירום שינהל את בית הספר בשעת חירום, שזו תורה כתובה בפני עצמה.

בנושא של תרגילים, ונאמר פה לגבי תרגילים. אנחנו למעשה מתרגלים, לשאלתך, את מערכת החינוך שלוש פעמים בשנה. פעם ראשונה, בתחילת שנה. כל בית ספר חייב לעבור גם את תרגול רעידת אדמה, גם טילים וכו', למה? ילדים עוברים מתיכון לזה וכן הלאה וכן הלאה.

בפברואר יש לנו תרגיל לאומי שלנו, של מערכת החינוך יחד עם פיקוד העורף. הוא מסייע לנו. ב-20 בפברואר, תרגיל שהמוכנות שלו מתחילה בשלושה חודשים האחרונים והשיא שלו זה ביום התרגיל, כל מערכת החינוך בשעה 10 בבוקר מתרגלת. השנה זה בתוואי של מלחמה. שנה שעברה זה היה בנושא של רעידת אדמה.

אנחנו מתרגלים בשבוע הזה, אנחנו עושים את זה כשבוע חירום, גם תרגיל של למידה מרחוק. נוכל להציג לכם נתונים של ממש הפעלת המערכות הממוחשבות ללמידה מרחוק ומשימות שנותנים לתלמידים. אנחנו מתרגלים מתנדבים, עושים תרגיל מתנדבים יחד עם מינהל חברה ונוער כחלק מהמחויבות החברתית. כמות התרגילים – אנחנו מתרגלים פעם בשנה תרגיל צונאמי על פי הנחיות רשות חירום לאומית ופיקוד העורף לאותם בתי ספר שמיפינו, שהם נמצאים בתוך אותו תוואי. בנינו לזה סרטון, חומרי הדרכה. יש לזה מערכת שלמה, וכמובן בעיקר את הרשות המקומית שזה את המכלולים ומחלקות החינוך.

לגבי מיגון, שזה חלק מאותה תפיסת היערכות למלחמה. כל בית ספר שניבנה במדינת ישראל, ניבנה עם המיגון התקני. כל תוספת כיתות לבית ספר קיים, שזה כל מה שקשור למינהל הפיתוח ותוכנית החומש של מינהל הפיתוח, הוא ניבנה עם התקן הקיים. הפערים במדינת ישראל במיגון תקני הוא בערך משהו בין 30% ל-35%, בכלל בכל המדינה. כן תמ"א, לא תמ"א, אתה מכיר את הסיפור הזה. במערכת החינוך לאור כל הפעולות שנעשו בתוספות מיגון, גם בעוטף עזה, הכמויות ירדו לסדר גודל של בין 20% ל-25%.

איך זה יכול להיות, אדוני? אם סגן השר בא למליאת הכנסת ואומר שיש אלף וארבע מאות מבנים שמועדים לסיכון גבוה - - -

רגע, רגע, אתה מדבר על רעידות אדמה. אני מדבר איתך על מיגון למלחמה, נגד טילים. תיכף אני אגיע לרעידות אדמה.

בתחום הזה יש לנו תוכניות חלופיות, א', למידה במשמרות. אין מצב שמיליארדים יכולים להיות מושקעים עכשיו במיגון כמו עוטף עזה, ולכן ה-25% האלה, המענה לזה זו למידה חלופית, למידה במשמרות על פי תוכנית אב רשותית לטובת הפעילות, וגם יישמנו את זה במלחמה האחרונה. בעיקרון, כל מוסד חדש ניבנה כבר לפי התקן וזה השלב של הג"א.

לגבי עוטף עזה, זה 100%. הושלם מיגון ב-7 עד 15 באופן מלא, לא מיגון מלא אלא את התוספת הנדרשת, את תקן של חצי מטר לתלמיד.

כשאתה אומר 7 עד 15, לא כולם יודעים מה מתכוונים, קילומטרים.

כן, קילומטר, בעוטף עזה מ-0 עד 7 קילומטר, יש מיגון מלא. מ-7 עד 15, הושלם המיגון התקני ל-100%, חצי מטר לתלמיד וכרגע יש תוכניות להשלים בהמשך. עשו גם את הפעולה הזאת, פיקוד העורף ירחיבו, בצפון, מ-0 עד 4 ומ-4 עד 9.

אם הבנתי אותך נכון, אין כוונה למגן 100%. יש תפיסה לתת מענה בצורה כזו או אחרת. כרגע אין החלטה למגן 100%, אבל לתת מענה, יש.

יש. המענה הוא מענה ללמידה במשמרות על פי מדיניות המיגון של פיקוד העורף.

על פי החלטת הממשלה ומדיניות פיקוד העורף יש לנו היום מענה למרחב בטוח בזמן מלחמה, טילים, לפי התפיסה הזו של פיקוד העורף?

כן.

יש מענה מלא.

כן. בכל מקום שאין מיגון תקני, יש לנו את הכי מוגן שיש.

זה מספק.

זו התוכנית.

אני אשאל שאלה משלימה. יש מציאות היום שישנו בית ספר, מוסד חינוכי, מגני ילדים ועד כל מוסד ששייך למוסדות במערכת החינוך, כולל השכלה גבוהה, מתנהל כשאין לו מענה של 100% לפי אותה תפיסת הגנה לגבי טילים? זו שאלה אליך, רק תציג את עצמך.

אריאל בליץ, ראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף.

בתאום עם משרד החינוך, שעת מלחמה, כי לשם אנחנו באמת מכוונים בהקשר של מדיניות, בתאום שאנחנו עושים כבר בשגרה, יכול מאוד להיות שיהיו מוסדות לימוד שבגלל שאין להם מענה מלא, אז נגדיר יחד עם משרד החינוך שלומדים במשמרות או שלומדת רק השכבה הגבוהה. זה גם נורא תלוי בהערכת המודיעין, זה נורא תלוי באזור הגיאוגרפי, במרחק שלו מהגבול וכיוצא באלו. התאום שלנו למול משרד החינוך כבר בשגרה, ומדיניות ההתגוננות שאנחנו נפיץ בחירום, במצב מסוים יכולה להגיד שאין מגבלה, במצב מסוים יכולה להגיד, יש מדרגות שונות. יכולה גם להגיד שהלימוד הוא אך ורק אם התלמידים יכולים להגיע למרחב מוגן תקני, ואם חלק מהם לא יכולים להגיע בזמן ההתגוננות הנדרש, אז הם לא ילמדו וחבריהם או חלק מבית הספר כן. יכול מאוד להיות שיהיה מוסד חינוכי שאם אנחנו מגדירים נגיד במדרג מסוים שהלימודים יהיו רק תחת מיגון תקני ואין מספיק כזה בבית הספר, אז במוסד הספציפי הזה לא יתקיימו לימודים.

הבנתי. במציאות הנוכחית שאנחנו נמצאים בה, שזה לא מלחמה, אבל אירוע טילים, הבנו, 0-7, 7-25. מעבר לזה, היום מוסדות חינוך ברחבי הארץ, כי כבר אני חושב שכל הארץ מוקפת באיום הטילים, האם יש מוסד חינוך שאין לו מענה במצב של אותו טווח התראה, שילדים יכולים להתפנות למרחב מוגן?

הם ינקטו על פי מדיניות שאנחנו מגדירים אותה, הכי מוגן שיש.

הם לא ילמדו בשלב של התראה וזמן יקר. כשאנחנו נכנסים למצב של מלחמה, הרי לא יהיה פתע-פתע. אם יהיה פתע-פתע לכל המדינה, זו שאלה אחרת, אבל אנחנו נכנסים - - -

אירוע טילים אני מדבר כרגע.

אירוע טילים, יש מה שנקרא היערכות זמן יקר. בזמן יקר מקבלים הנחיות ואומרים, מרגע זה בית הספר הזה כן לומד או לא לומד.

לא הבנת את השאלה שלי. כרגע בתל אביב לצורך העניין, גוש דן, אחד מהיישובים יש בית ספר שאין בו מרחב מוגן והוא מתקיים.

היום כן.

בהנחה ולא עלינו יתקיים כזה אירוע ללא שום התראה, ללא שהוצאנו הנחיות מקדימות, הוא קורה כאן ועכשיו, התלמידים, גם אם אין להם מרחב מוגן, ינהגו על פי מה שהם מתורגלים, של הכי מוגן שיש.

זה הרבה מעבר לגוש דן. זה לא רק גוש דן.

ברור, נתתי דוגמא. הכי מוגן שיש זה לשכב ברצפה, לשים ידיים על הראש או תחת השולחן.

מיפינו, בכל בית ספר הקב"טים ברשויות המקומיות, בית ספר-בית ספר. יש תוכנית בית ספרית של אתרים.

רעידות אדמה מבוסס על ארבע רגליים, אחד, זה תורה ונהלים. פעם היו נשכבים מתחת לשולחנות. לפני שלוש שנים בוועדה של פרופ' אשכנזי שינינו את התוכנית. חיזוק מבנים הוא הדבר הכי חשוב להתעסק איתו ולכן אנחנו שינינו את הנהלים, שיוצאים כמה שיותר מהר מהמבנה. הטמענו את זה במערכת, תרגלנו את זה במערכת כבר כמה פעמים.

הדבר השני זה הנושא של הכשרות. בתוכנית הרב גילאית אנחנו מכשירים עכשיו את כיתות י'. יותר מזה, אנחנו עכשיו סיימנו מכרז ואני הולך להתקין בבתי הספר האלה ערכות לחילוץ קל כדי שיהיו להם אמצעים כדי לקחת איתם, לטפל בסיוע עצמי, כי עד שיבואו גדודי החילוץ של פיקוד העורף ייקח זמן.

הדבר האחרון זה הנושא של מערכות ההתראה וחיזוק המבנים. חיזוק המבנים הוא הכי חשוב, כי מבנה חזק, הוא ייתן את המענה ויוכלו יותר תלמידים להינצל, לצורך העניין. החלטת הממשלה מדברת, יושב איתנו פה ירון אופיר. אני אשמח מאוד אם תיתן לו להסביר, כי עליתם על הנושא הזה.

משרד החינוך לקח חברת מהנדסים. כרגע המל"ל לוקח גם את ירון להיות היועץ של מדינת ישראל בתחום הזה, כי אנחנו המשרד שהתקדם. מתוך אותם אלף ושש מאות בתי ספר שנבנו לפני 1980, חילקנו אותם על פי ועדת ההיגוי, לרעידת אדמה, לפי הסיכום, מאתיים ראשונים על השבר יגור והשבר הסורי-אפריקאי. אותם מאתיים ראשונים כבר נמצאים בשלבי תכנון מתקדם. ארבעים ושמונה מהם חוזקו או נמצאים בשלבי סיום של החיזוק. זה תהליך. אני רוצה שיסבירו בדקה מה זה אומר לעצור בית ספר מהלימודים שלו כדי לחזק אותו. כל אחד מבין את זה מהשיפוט שלו בבית, אבל יש לזה משמעות כבדה מאוד.

שישה עשר בתי ספר מתוך המאתיים האלה, הוחלט להרוס אותם כי זה לא שווה לעשות את החיזוק, וכרגע מינהל הפיתוח מתקצב לצורך בנייתם מחדש, כך שאנחנו נעמוד על חמישים ומשהו מוסדות. התקציב שלנו הוא 80 מיליון שקל בשנה, 40 מיליון משרד החינוך, 40 מיליון אוצר. מתוך אותם 140 מיליון שאתה מדבר עליהם, הוא מנוצל על ידי משרד החינוך באופן מלא. אתה יכול לבדוק אצל האחרים כמה מנוצל, באופן מלא ואנחנו מתקדמים. אשמח אחרי שאסיים, לתת לירון אופיר להסביר מה המשמעות כשהוא עובד מול רשות מקומית בתכנון, בליווי של פרויקט כזה, ויש לנו כמה דוגמאות. למשל, בתי ספר בחיפה ששודרגו, בטבריה שדרגנו, באילת. מתוך השמונה שודרגו כבר שבעה אם אני לא טועה.

חמישה הסתיימו.

חמישה הסתיימו ולכן אנחנו נמצאים בקצב מתקדם.

אדוני, אני לא חושב שהקצב הוא מתקדם. אני חושב שאתה טיפה מפריז. יש לך שישה עשר בתי ספר - - -

שישים וארבע הסתיימו, מאה נמצאים בשלבי תכנון. ירון אופיר, תסביר בבקשה.

לא מלוא האחריות כמובן היא עליך ועל הכתפיים שלך, אבל בוא נבין את מה שאתה אומר. ההימור שמדינת ישראל לוקחת לגבי אותם אלף ושש מאות מבנים, כאן אין היערכות מיוחדת, הכי טוב שיש, כמו שאתה קראת לזה, אדוני, נציג פיקוד העורף. כאן ההימור של מדינת ישראל, שאם יש עד 2035 רעידת אדמה, הקצב שבו אנחנו מתקדמים זה עשרים בתי ספר לשנה. זה מה שאתה אומר.

אני רוצה לסיים את מערכות ההתראה.

דיברה גבירתי על מערכות התראה. בגלל החיזוק שייקח עשרים וחמש שנה, לצורך העניין, על פי החלטת הממשלה וההתקדמות שלנו, נסביר אותה, פנינו לראש הממשלה לפני שלוש-ארבע שנים וביקשנו 10 מיליון שקל לטובת התקנת מערכות התראה מקומיות לרעידות אדמה בבתי הספר שניבנו לפני 1980, כלומר כל אותם בתי ספר. עשינו קול קורא לרשויות. תקצבנו את הרשויות, התקנו בכל האלף ושש מאות בתי הספר האלה מערכות התראה מקומיות. יותר מזה, בשניים האחרונות הוספנו מתקציבנו והגענו כבר לכמעט שלושת אלפים מערכות. בכוונתנו תוך שלוש-ארבע שנים, עד 2020-2021, כל שנה 2 מיליון שקל יחד עם רשות חירום לאומית, להביא למצב שבכל בתי הספר תהיה את המערכת המקומית, מתוך הבנה שעד שהמערכת הלאומית תוקם בעוד שנתיים-שלוש ועד שתהיה תהיה מבצעית, יהיה לנו גם מערכת מקומית וגם מערכת ארצית לרעידת אדמה. היא נראית בצורה כזאת. היא נותנת 10-15 שניות ב"גג", במקרה הטוב, אבל עדיין זה משהו.

יצאנו למכרז לפיקוח על החברות ועל ההתקנה של המערכות האלה. אנחנו מתחילים להפעיל אותו השנה כי אין תקן במדינת ישראל, אין גורם שמטפל בזה וכל הפעולות שאנחנו עושים זה כדי לייצר את אותה מעטפת, איך אומרים, בכוחנו הדל, ואנחנו עכשיו עושים על זה גם פיקוח ובקרה.

בבקשה, בקצרה.

ירון אופיר, אני מהנדס בעל תואר שני במבנים עם התמחות ברעידות אדמה.

חבל שחבר הכנסת שמולי הלך, כי המספרים שהוא נקט הם לא מדויקים. אלף ושש מאות זה מספר שכרגע נקבע ב-2010 והוא כללי. מספרים דומים נקבעו במדינות דומות לנו, כמו בבריטיש קולומביה. בסוף בריטיש קולומביה מטפלת בשלוש מאות בתי ספר.

ב-15.11.2017 אושרה בוועדת ההיגוי לרעידות אדמה רשימה מצומצמת, הרבה יותר מפורטת והרבה יותר בדוקה של שלוש מאות מבנים. שלוש מאות המבנים האלה הם מבנים בסיכון הכי גבוה. זה נבדק לפי מספר קריטריונים.

בסיכון, גם העובדה שהם יושבים על השבר?

הם ממש יושבים על השבר. באלף ושש מאות יש בתי ספר באזורים לא ססמיים ובהרבה בתי ספר, מתוכם גם שאנחנו הולכים לסיורים, הם לא רלוונטיים לשדרוג. המספר החדש שבאמת צריך לבוא לדיון כרגע בשלב הראשון הוא שלוש מאות בתי ספר, מתוכם חמישים ששודרגו, עוד עשרים נפסלו, לא שש עשרה. התחיל טיפול במאתיים וארבעים בתי ספר.

כשאתה אומר לי התחיל טיפול, מה זה כולל?

טיפול בבית ספר מתחיל בסיור של משרד החינוך. מנהלת אגף החינוך שנעדרת בגלל חולי היום יחד עם יועץ, שזה אני או מקביל אלי. בתוך הרשות יש לנו אישור מוועדת ההיגוי לסדר את סדר העדיפויות למיגון בהתאם לממצאים בשטח בזמן הסיור. אנחנו קובעים את בתי הספר עם כמות התלמידים הכי גדולה, במצב הכי גרוע. טרומי למשל, בלי קשר לשנת הקמה, עולים מייד לראש הרשימה בגלל הבעייתיות הגדולה שלהם. זה נושא שמטופל בנפרד עכשיו. לא ארחיב בזה. הרשות, היא בעלת השטח, היא חייבת להיכנס לעניינים כי משרד החינוך רק מתקצב אותה. היא מגישה שטחים לאישור, מתחיל הליך של הרשאת תכנון, בחירת יועצים. יש סדר גודל של חמישה עשר משרדים בסך הכול בארץ שבאמת בתוך התחום ויכולים לעשות את זה ואנחנו מנחים אותם. הם עושים דוח ראשוני שנקרא "דוח 30%" שלפיו מחליטים אם בית הספר הולך לשדרוג או להריסה. אם העלות היא מעל 30% עד 50%, כבר לא משתלם לשדרג אותו. יש השלמה של תכנון. כאן זו ממש עבודה שונה לגמרי מתכנון של מבנה חדש. נכנסים לקרביים של בית הספר החולה, מאתרים בדיוק את הבעיות, כי אי אפשר לבנות מעטפת בטון על כל בית ספר. זה יהרוס ואי אפשר יהיה ללמוד בבית הספר ואין מקומות חלופיים, לכן השדרוג נעשה בשיטות מתקדמות. מוצאים באמת את הבעיות, את החוליים ומטפלים בפינצטה במקומות שבהם צריך.

לפני שמתחילים את השדרוג ומאשרים תכנון, הרשות ובית הספר מגישים תוכנית מבצע ממש, שכוללת איפה מפנים את התלמידים, איך עושים את זה בדירוג, צריך בית ספר חליפי, צריך יבילים. יש ממש פקודת מבצע שלמה כדי שבאמת אפשר יהיה לצאת לחיזוק. רק אחרי שזה מוכן, משרד החינוך מאשר ומתקצב לביצוע ומפה הולך למכרז. אחרי מכרז זה דומה יותר לפרויקט רגיל, רק שיש בו אמצעים יותר מתקדמים כמו של יריעות, פייבר - - - ספולימר, מרסנים, אלמנטים מבזבזי אנרגיה ודברים שאפשר יהיה לעשות בבית ספר פעיל תוך כדי פעילות. בגלל שזה מבנה קיים, יש הרבה פעמים תקלות. בגלל אי ודאות שקיימת, נתקלים בתקלות וצריך לפתור אותן תוך כדי ביצוע. התהליך הזה לוקח בין שלושה חודשים במקרים הכי טובים, של בית ספר שהשדרוג בו הוא לא גדול, עד שלוש שנים במקיפים הגדולים ואפילו יותר, לכן זה תהליך שאי אפשר לגמור אותו, לא בדקה ולא בחמש שנים, והקצב סביר יחסית למה שיש ובהשוואה למדינות אחרות.

לא בדקה, מסכים איתך, אבל לא בחמש שנים, רוצה להתווכח איתך.

אני הולך אתכם. אני גם מאלה שלא נסחב ואומר, עכשיו יש חשש שתהיה רעידת אדמה, בואו נהפוך את המדינה ונעשה. צריך לקבוע אזורי סיכון. אותם בתי ספר, כמה אמרת שהם נמצאים על השבר?

יש כשלוש מאות ברצועות הססמיות 1 עד 5, הגבוהות.

מתי התקבלה החלטת ממשלה?

ב-2010 התחיל הפרויקט. עד 2012 הוא נתקע כי אין אמצעים הנדסיים בארץ וכו'. מ-2012 יש התקדמות די יפה.

מתי אנחנו מסיימים עם כל השלוש מאות?

מפה יש סדר גודל של בין חמישה לעשרה בתי ספר שנוספים כל שנה. אנחנו ניצלנו בשנה האחרונה את כל התקציב, את כל ה-80 מיליון. זה ייקח לפי דעתי - - -

אתה אפילו לא יכול לומר לי את השנים, אתה יודע למה?

נכון, לא יכול.

זה תלוי תקציב.

מפה זה כבר תלוי תקציב.

תוקצבו 80 מיליון ₪?

שנתי.

שנתי, זה מקרי. ישבתי שם. יכלו לקבוע את זה לעשר שנים, לחמש שנים ולעשרים שנה. זה מקרי. השאלה היא כזו, האם המדינה כמדינה או הממשלה כממשלה, בהחלטתה או בקביעת גודל התקציב או בקביעת תפיסת הביטחון של הסוגיה הזו, מודעת ואומרת במילים אחרות, רבותיי, אני לוקחת את הסיכון, העבודה הזו לא תסתיים, במיוחד בגידול של ממוצע של עשרה בתי ספר בקווים - - -

גם אם יהיו את כל האמצעים, אתה לא תוכל לעשות יותר במקסימום מבחינת המורכבות של הפעולה, לא תוכל לעשות יותר מסדר גודל של ארבעים-חמישים לשנה, גם אם אתה תשקיע את כל המשאבים שיש. המורכבויות ברשויות, אני הסברתי מה זה אומר לטפל בבית ספר קיים. יש איזשהו סף.

אני הולך איתך. אתה אומר, ממוצע 50 בתי ספר?

אנחנו עכשיו מתקרבים לשם.

מתי התחלנו לעבוד על זה?

בפועל, ב-2012-2013.

אני הולך איתך. אני מצטמצם איתך לאזורי הסיכון על השבר, מצטמצם איתך ליכולות האובייקטיביים.

עשינו שישית בשלוש שנים.

חשוב להבין שב-2012 לא הייתה במדינת ישראל, לא תורה, לא נהלים. מי שפנה, וכרגע מדינת ישראל מאמצת את הנהלים ואת התקנים ואת שיטות העבודה והמל"ל לוקח - - -

בריטיש קולומביה, הבנו שזה משרד החינוך מוביל. אני אתן לך ציון בין משרדי ממשלה, עובר, ואני אזעק בממשלה שעדיין מערכת החינוך לא - - - .

אנחנו פה מהדיון הזה רוצים לצאת עם מסקנות. אם הייתי שם במקומך, הייתי אומר, תעזור לי לעזור לך. עכשיו אני אומר לך, תעזור לי לעזור לך. אני לא בא לתקוף. אני חושב שגם הממשלה כשהיא החליטה, עדיין לא ראתה את זה בתמונת מצב כוללנית.

הצטרף אלינו מוביל היום הזה. הוא רץ מדיון לדיון. דנו אותך לזכות, גם אם לא תגיע, נבין אותך, אז הגעת.

אני אתן לחבר מועצת עיריית רחובות. אני הבנתי את הסוגיה הזו, אבל עדיין אם אני לוקח את הנתונים האובייקטיביים, אני לא רוצה לקפוץ מעל - - -

כן, זה חמישים משלוש מאות ולא חמישים מאלף ושש מאות.

הבנו, קיבלתי. אתה רואה שהלכתי איתך. אני מאלה שלוקח את חוות הדעת של אנשי המקצוע בממסד, אבל גם צריך לבקר את הממסד, האם הוא באמת רואה נכונה, האם הוא באמת חותר להגיע ליעד, ואני אומר לך, עדיין אנחנו לא בקצב הנכון, לא בקצב הראוי, לא במיצוי הפוטנציאל.

אמיר ירון.

אמיר ירון, חבר מועצת עיריית רחובות, מחזיק תיק ההתחדשות העירונית ברחובות, קרי, כל הנושא של התמ"א, פינוי בינוי. מתוקף התפקיד אני גם עוסק בבדיקת מוכנות מערכת החינוך, מבני החינוך לרעידת אדמה.

רחובות על השבר?

אנחנו לא על השבר, אבל אני כן יכול לומר שלפני שלושה חודשים הייתה רעידת אדמה ברחובות. אני אישית עברתי דירה ברחובות בגלל רעידת אדמה לפני עשר שנים, שזעזעה את כל רחובות, ואנחנו לא נמצאים על השבר.

קיבלת קצת שאריות מהזעזוע שהיה על השבר.

כשאמרתי שאנחנו לא בסטטיסטיקה, אז אנחנו לא במסגרת השלוש מאות מבנים. אני פניתי לשר החינוך וקיבלתי תשובה לא על שלוש מאות אלא על אלף ושש מאות מבנים שבודקים כרגע.

כשרחובות נמצאת במקום השבע מאות ועשרים, מדברים שבשנת 2025 אולי יתחילו לחזק מאה מבני חינוך, בתוך זה גני ילדים. מאה מבני חינוך שניבנו ברחובות לפני 1980. למה 1980? כי אז נקבע תקן של הגנה של המוסדות מפני רעידות אדמה. מאה יחידות כאלה ברחובות, גני ילדים, מתוך זה שלושים ושניים בתי ספר, אנחנו מדברים על אלפי תלמידים שחשופים - - -

אבל עד 2025 הם לא יהיו בבתי הספר.

יהיו אחרים.

עד 2025 אנחנו לא נקבל אפילו שקל אחד, כשאנחנו נמצאים במצב של סיכון, שיש רעידות אדמה אצלנו. אני פונה למשרד החינוך, משרד החינוך אומר, יש לנו 40 מיליון שקל, 50 מיליון שקל, בוא תוכנית כבקשתך כאילו, רעידות האדמה, ולכן אני באתי לפה, כי אני מתעסק עם זה הרבה זמן ואני מרגיש אטימות.

אמיר, אני אשאל אותך שאלה. אתה נבחר ציבור ועושה עבודתך נאמנה ואני רק מצדיע לך, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה. יבואו אנשי המקצוע ויגידו לך, זה שאתה חושש וחרד, זה טוב, ויש גם מפלגות שקמו על החרדה. זה שאתה חושש וחרד, הכול בסדר גמור, אבל מדינה מתנהלת לפי תפיסת ביטחון, רמת האיום, רמת סיכון וכל מיני תפיסות. יושב איתנו שר ביטחון לשעבר. אם הוא היה מנהל את מדיניות ביטחון ישראל לפי החששות של כל אימא מרוקאית או פולניה, היינו גומרים את התקציב ביום הראשון. אז יש תפיסה ואני הולך לשם. אני כיו"ר ועדה צריך לברר אם יש תפיסה, אם נבדקו, אם נקבעו כללים. אחרי שנקבעו הכללים, האם משרדי הממשלה חותרים ליעד הזה, לכסות את כל היעד.

מה אני מצפה ממך כחבר מועצה? א', לדרוש את אותה תפיסה, לבדוק ברחובות באיזו רמת סיכון, איזה בתי ספר אצלכם ולפי זה לבוא. אני לא יכול להתמרמר על הכול.

מכובדי, אני בדקתי עם ראש העירייה אצלנו. בדקתי עם מערכת החינוך אצלנו. בדקתי את כל הפרמטרים. בסוף הגענו למסקנה שברחובות יש מאה מבני חינוך.

יש קצין קישור של פיקוד העורף לרחובות כפי שאני יודע. ישבת איתם? בדקת את זה עם התפיסה?

לרחובות אני לא יודע שהגיעו - - -

אין דבר כזה. יש תפיסת חירום לכל רשות מקומית, נכון איציק קיקוס? אתה לימדת אותי משהו בחיים כשהייתי יו"ר ועדת פס"ח.

אני בדקתי את זה. אני שאלתי אותו אם יש נתונים מדויקים פר בית ספר. אנחנו בדקנו לא על בסיס נתונים של העורף, בדקנו על שנתון, קרי בתי ספר שניבנו לפני 1980. מה אני מצפה? אני הרי לא רוצה עכשיו 100 מיליון שקל כדי לבנות ולחזק את מערכת החינוך, אבל בהחלט לבנות תוכנית חומש שתזרים לרחובות 2, 3, 4, 5 מיליון שקל בשנה.

למה? אולי 100? אם צריך 100, למה 2? השאלה אם צריך או לא צריך בטווח הזה.

ברשותך, דבר שני, להכניס פרמטר של ערים ותיקות. רחובות היא משנת 1890, עיר ותיקה שיש בה הרבה מאוד מוסדות חינוך שניבנו בעבר הרחוק יותר, שהם לא עמידים לרעידות אדמה. לא רק השבר הסורי-אפריקאי.

אמיר ירון, תודה. פיקוד העורף, בבקשה אדוני.

אריאל בליץ, ראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף.

אני אגע ברשותך בנושא מרכזי ואני אחלק אותו לשניים. נגע בו ראש אגף החירום במשרד החינוך ממש במעט ואני אנסה להרחיב עליו במסגרת הזמן שניתן.

אני אומר לפני שאני אכנס למצגת, שלושה דברים. א', מבלי להפחית מפערים ומדברים שצריך לטפל בהם ובטח גם מבלי לחלק סופרלטיבים, בקשר שלנו כפיקוד העורף עם משרד החינוך בכל מה שקשור להיערכות לחירום, ואני עוד מעט אסביר למה זה כל כך חשוב בעינינו, יש שיתוף פעולה מאוד טוב, מאוד הדוק, ועיסוק של משרד ממשלתי בצורה מאוד הדוקה ומעמיקה לכל מה שקשור להיערכות לחירום. למה זה חשוב? משתי סיבות עיקריות ולדעתי כולם יסכימו איתי פה בהקשר הזה. א', מערכת החינוך היא רכיב מהותי ברציפות תפקוד המשק בחירום. אם בתי הספר לא יפעלו, התלמידים יישארו בבית, אז ההורים יישארו איתם בבית ולא ילכו לעבוד ולא ילכו למפעלים החיוניים.

זה עמוד השדרה של תפיסת החירום, התנהלות בחירום.

בדיוק. ראשיתה של שרשרת רחבה יותר. מכאן, שהיערכות לחירום נוגעת בשתי נקודות, גם ההיערכות של התלמידים עצמם, שלהם ושל סגל ההוראה כדי שיוכלו באמת להציל את חייהם ולצמצם את מימדי הפגיעה, וגם אנחנו רואים את התלמידים כסוכני שינוי למול המשפחות שלהם, למול ההורים שלהם. כשאני בתוכנית לימודים, שאני אגע בה ממש בקצרה עוד מעט, נותן לתלמיד בכיתה ה' שיעורי בית, תבוא למחרת עם תוכנית חירום משפחתית, אז כשאני מנסה להניע אזרח לפעילות, זה מורכב. כשהילד מגיע חזרה מבית הספר ואומר, אבא, אימא, אנחנו צריכים להכין תוכנית חירום משפחתית, אני מציג אותה מחר מול הכיתה, אנחנו בין היתר מסתייעים בתלמידים כסוכני שינוי להיבטים רחבים.

אבל הם לא עושים את זה מנקודת מוצא של חרדות שלהם.

לא, לא, לא.

אני מקווה שהילדים לא מגיעים מבוהלים.

לא, אדוני.

במקום טראומה מהטילים, תהיה להם טראומה מפיקוד העורף.

אני מייד אגע בזה. אני מקווה מאוד שאתן תשובה לשאלתך.

כל תוכנית, כל ההצעה, כל חוברת, הכול מאושר על ידי גורמי המקצוע במשרד החינוך, שפ"י, מתאימים לגיל התלמידים וליכולת שלהם.

תודה. בבקשה.

(הצגת מצגת)

אנחנו לא דוגמים כיתה אחת מסוימת, וכפי שנאמר, אנחנו עושים את זה בשותפות משרד החינוך, וכל החוברות ודברים שאני אראה פה מייד, מאושרות משרד החינוך, פדגוגי ופסיכולוגים. אנחנו גם משפרים ומתקנים תוך כדי בהתאם לצרכים מן השטח.

כיתות ב' ו-ג', הכיתות הצעירות, המורות מלמדות אותם אחרי שאנחנו מכשירים בדברים מאוד בסיסיים, אני אגע בהם עוד מעט. כיתה ה', כיתת ליבה שבה מדריכים ומדריכות של פיקוד העורף, שזה תפקידם, הכשרה מאוד ארוכה, מעל לשלושה חודשים בשיתוף משרד החינוך. אין אף הכשרה אחרת בצה"ל שיש רפרנט, בעל תפקיד, ממומן משרד חינוך שהוא חלק מהכשרה צבאית, כי זו לא הדרכה צבאית רגילה, זה לבוא לכיתה, זו פדגוגיה אחרת לחלוטין. בכיתה ה' אנחנו מעבירים הדרכות, עשרה מערכים שונים. אני אגע בזה עוד מעט. לא רק מלחמה. אני אראה עוד מעט מה הם עושים, וזה מועבר על ידי חיילים וחיילות של פיקוד העורף בבתי הספר.

כיתות נוספות, כשאני אגיע עוד מעט לכיתה י' ואני אציג בהמשך את הדבר באמת פורץ הדרך שהתחלנו איתו השנה, מאוד רלוונטי לרעידות אדמה. אני אראה את זה מייד.

אפשר לראות פה, רבותיי וגבירותיי, את התכנים שאנחנו עוסקים בהם בכל כיתה וכיתה. זה לא רק מלחמה. תלמיד בכיתה ה' לומד גם שריפה וחומרים מסוכנים ופעילות חבלנית עוינת, מבלי להפחיד אותו, מבלי להטריד אותו. פעולות בסיסיות דרך חוויות של הצלחה, מה עשו תלמידים בגילו שהתמודדו עם אירועים כאלה בעבר. כמובן גם מה שקשור לירי טילים ולרעידת אדמה ושאר התכנים כפי שניתן לראות פה בכיתות השונות. בכיתה י' אני אגע בהמשך.

הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד – התוכנית מותאמת לסוגיות הללו כפי שדיבר חבר הכנסת פרץ לפני מספר דקות. הלאה.

אפשר לראות פה דוגמאות על עזרי לימוד. כפי שאמרתי, הם נכתבו בשיתוף משרד החינוך. אפשר לראות את ההתאמה לשפות. אפשר לראות פה דוגמא לשפה הערבית. אפשר לראות את ההתאמה לחברות שונות, למגזרים. לחדי העין, אפשר לראות גם את ההתאמה בחוברת למגזר החרדי. ניתן לראות כאן חוברת לאוכלוסייה חרדית. יכולה להיות דומה לחוברת לציבור אחר. אפשר לראות פה את הדוגמאות. הלאה.

אנחנו מבינים שהיום התלמידים זה כבר לא תלמידים של פעם. לדבר עם מורה על הלוח, זה כבר משהו אחר לגמרי. משקיעים המון. יש לנו אתר חינוך לחירום, מתוקשב. מדריכת אוכלוסייה לשעת חירום משתמשת באמצעים מתוקשבים. יש פה עזרים שונים, דרך משחקים. אפשר לראות פה סולמות ונחשים ודברים אחרים כדי להעביר את עולם החירום בדרך הנכונה והמתאימה לתלמידים. אנחנו בפורום הזה אנשים מבוגרים. אני יכול לדבר על חירום בשפה מסוימת. כשאתה מדבר עם תלמיד בכיתה ה' או תלמידה בכיתה ה', השפה נדרשת להיות אחרת. משחקים של קלפים ברביעיות וסימניות ומשחקי לוח וכיוצא באלו. כל הפסקה פעילה שבית הספר כולו, היסודי, עוסק בהיבטים באופן פעיל של מוכנות לחירום.

דבר שהתחלנו השנה בשיתוף משרד החינוך, זה על הגרעין של כיתות ה', לשים סביב העניין הזה שיש מדריך או מדריכה של פיקוד העורף, גם את הכיתות האחרות בבית הספר היסודי. אפשר לראות פה, אני לא אכנס לפרטים, מה בעצם קורה גם בכיתות האחרות, מי מעביר, מחנך או מחנכת הכיתה, הפסקות פעילות, המדריך של פיקוד העורף.

המדריכים של פיקוד העורף זה חיילים?

זה חיילים וחיילות של פיקוד העורף. אני אראה עוד מעט נתונים על שנת הלימודים הקודמת, כולל הדרכות במגזר החרדי על ידי חיילים, וגם בערבית.

יש להם ניסיון פדגוגי או הכשרה פדגוגית?

ההכשרה היא הכשרה מאוד ארוכה, אחת ההכשרות הארוכות בצה"ל בנושא של הדרכה. כפי שאמרתי מקודם, משרד החינוך הוא שותף פעיל לא במסמכים, בהכשרה, מתוך הבנה שמדריך או מדריכה שעומדים מול כיתה, זה לא מדריך או מדריכה שעומדים בבית ספר למ"כים מול חיילים.

איך יתנו להם להיכנס לאוכלוסייה החרדית?

אנחנו עדיין לא במספרים גדולים, אני אראה את זה עוד מעט.

זו שאלה של בנים או בנות, שאלה של המדים. בתי ספר לבנות יקבלו רק בנות. השאלה אם הם נותנים לחיילים להיכנס לתוך בתי הספר שלהם?

בטח לא כפי שהיינו רוצים. יש לנו מדריכים שהם מדריכים חרדים.

ברשתות זה מתאפשר?

בוודאי.

שזו המסה הקריטית.

זה מבוצע אפילו במגזר הערבי. הבת שלי היום מלמדת בטייבה.

מה זה קשור אחד לשני?

היא מדריכה כרגע שעת חירום מטעם פיקוד העורף.

הרבה יותר קל לחיילת להיכנס למגזר הערבי מאשר לחרדי.

זה נכון.

חלקים בחרדים. הלאה.

הנתונים מהשנה החולפת, עמדנו כמעט ב-100% מהתוכנית, באמת מעל ארבעת אלפים כיתות. בחרדי אנחנו הולכים ומנסים לשפר את זה ולגייס עוד אנשים. אפשר לראות מספר לא מבוטל, לא כפי שהיינו רוצים לראות, אדוני, אבל מספר לא מבוטל של כיתות במגזר החרדי.

לסיום דבריי, דיברו פה לפניי על פרויקט הורי, "אימון והכשרה רב ייעודי". אנחנו מבינים שברעידת אדמה במיוחד, ויושב מולכם אדם שהיה באירועים רבים מאוד בכל העולם, של רעידות אדמה, מה שרואים בטלוויזיות, ואני נמניתי על כוחות חילוץ מקצועיים והייתי בכל העולם, זה באמת קצה קצהו של ברי מזל שמחלצים אותם. קרוב ל-100% מהלכודים תחת ההריסות מחולצים על ידי עוברי אורח ובני משפחה, ואנחנו מבינים שאם ניתן כלים מאוד בסיסיים, אפילו לחשוב שתרוץ לאוטו, תיקח את הג'ק הכי פשוט, רק לחשוב שלנתק את זרם הגז והחשמל, מציל חיי אדם מאפקט משני של רעידת האדמה.

אנחנו התחלנו השנה עם כיתות י'. אנחנו מבינים שזה לא רק ללמד אותם חילוץ בסיסי, זה מעורבות חברתית והתנדבות ועזרה לזולת. יש פה ערכים מרכזיים מאוד, בארבעה חודשים רבותיי וגבירותיי.

מתחילת שנת הלימודים, מספטמבר, כולל החגים והמורכבות, הכשרנו קרוב לשלושים אלף תלמידים בפרויקט מדהים בכל הארץ. אפשר לראות פה את המספרים. אנחנו עושים את זה על ידי חברות שעובדות עבורנו בהקשר הזה עם מערכת בקרה מאוד הדוקה. אפשר לראות בתמונות, למשל במגזר הערבי, אפילו בתי ספר חרדים של בנות. אפשר לראות איך הם מזוהים עם וסטים, לומדים פעולות חילוץ יומיים. אנחנו מבינים שכשרעידת האדמה פוגעת, היא פוגעת בכולם.

לא ברור מאליו. בצד כל המורכבויות והדברים הלא טובים, שאני לא בטוח שאנחנו מספר 1 במתמטיקה ולא מספר 1 במדעים, ובכל זאת יומיים בכיתה י' זה בטוח מתחרה על דברים אחרים. לחילוץ בסיסי, יומיים בכיתה י' לעזרה ראשונה על זה, זה לא מובן מאליו. אפשר לראות פה את הדוגמאות במספר תמונות מספרות. עד כאן. תודה.

חבר הכנסת עמיר פרץ.

אדוני היושב ראש, אני מאוד מודה לך שנענית לכנס את הוועדה ביום הזה. אני רואה שכל ועדה באמת מצליחה להתמקד בנושא המאוד מסוים שקשור לאחריות של הפיקוח שלך על משרדי הממשלה, ואני שמח שהיום מופיעים בפניך להציג את היערכות מערכת החינוך לשעת חירום לא רק בשאלות ביטחוניות אלא גם בשאלות של אסונות טבע, רעידות אדמה, שריפות, שלגים וכו' וכו'.

רק בשביל ההומור שבינינו, תהיתי למה הם יכולים להיכנס לבתי ספר חרדים, אז חשבתי מה הרב מרגי היה אומר. היה אומר שזה המקום היחיד שמדובר בפיקוח נפש ולכן זה בהחלט - - -

לא, הפוך. אני מאלה שמלינים למה צריך פיקוח נפש כדי להכניס חיילים לבתי ספר.

אז לא הרב מרגי, מה היה אומר הרב ידידנו, ליצמן. היה אומר, מדובר בפיקוח נפש ולכן פיקוח נפש מאפשר גם פעולות מסוג זה, ובאמת מדובר בפיקוח נפש. כפי שתיארתם כאן, זה מאוד חשוב.

אין לי ספק שהכלי הזה של תלמידים שמעבירים מסרים להורים ולמשפחות, הוא כלי מאוד משמעותי. הורים לא יכולים להתעלם מהבקשות של הילדים שלהם כשהם מגיעים מבתי הספר. אני מכיר את זה בכל התחומים. הילדים יכולים לשמש שגרירים מצוינים, אבל צריכים להיות זהירים. בשביל להשתמש בילדים כשגרירים צריך להביא מדריכים טובים, שלא בסוף העניין הזה יכול להתהפך עלינו והכול יהפוך לאיזו מערכת שמשדרת פאניקה ומשדרת חרדות, כי אנחנו יודעים שהדבר המרכזי שצריך להתמודד איתו בשעות הראשונות ובזמן שמתרחש האירוע, זה היכולת להשתלט על החרדה ועל הפאניקה שמתרחשת באותה סיטואציה. אני מכיר זאת. אני היום יכול לספר לך, אדוני היושב ראש, שהיום כשמגיעים כל מיני עוברי אורח לשדרות, הם לפעמים נקלעים לאירוע של "צבע אדום" ואז אתה רואה תמיד ילדים בני 9, 10, הם עומדים בחדרי המדרגות והם רואים את האורחים המבוהלים ואז הם קוראים להם, בואו, בואו, הנה, תעמדו פה, תעמדו שם וכו' וכו'. לא לזה ייחלנו, אבל אין ספק שההתנהלות וההתנהגות של התלמידים בבתי הספר היא התנהגות שמשפיעה על המשק כולו.

לפני שהיו לנו הממ"דים, לפני שהייתה כיפת ברזל, לפני שהייתה לנו רח"ל, כי את שלושת ההחלטות האלה קיבלנו בתקופה שאני הייתי שר ביטחון כחלק משינוי התפיסה הביטחוני של מדינת ישראל שעסקה בעבר רק בשלוש נקודות מרכזיות כפי שבן גוריון עיצב אותן: תפיסת הביטחון שמדברת על התראה, הרתעה והכרעה. אלה היו שלושת הנקודות שבעצם מערכת הביטחון, צה"ל, פעלו במשך שנים. לשמחתי, ב-2007 הוספנו את הרגל הנוספת של העורף כחלק מתפיסת הביטחון, כחלק מרכזי היום בתפיסת הביטחון.

לפני שהיינו עם ממ"דים וכיפת ברזל, כל אזעקה הבריחה את כל ההורים מהמפעלים. כולם רצו בפאניקה לבתי הספר כדי לחפש את הילדים שלהם. ביום שאני נכנסתי לתפקידי כשר הביטחון, אני עשיתי סיורים באזורי העימות. ההנחיות של משרד הביטחון ב-2005 היו שמיגון מוסדות חינוך, רק גני ילדים עד גיל 3. זהו, לא מעבר לכך. אלה היו ההנחיות. כשאני שאלתי, ומה עושה ילד בן 4, צריך לרוץ בספרינט למקלט הציבורי, איך בדיוק זה מסתדר? אחת ההחלטות הראשונות שקיבלתי זה באמת לתת הנחיה למגן את כל מוסדות החינוך בכל אזורי העימות, וגם מאז כל מוסד חינוך שניבנה, ניבנה כמוסד חינוך ממוגן באזורי העימות. יש מודלים יוצאים מן הכלל היום, גם בשער הנגב, גם במועצות היותר קרובות. "בית החינוך" בשער הנגב הפך לאחד המודלים המאוד משמעותיים איך בונים בבית ספר ממוגן ואיך גם בשעת חירום ובשעת אזעקות, שבשעת מלחמה בית הספר ממשיך לקיים את השגרה שלו, כי המבחן האמיתי, צריך לזכור זאת, מדינת ישראל יודעת לנהל מלחמות. מלחמה זה דבר רע. יש לה רק תכונה טובה למלחמה, היא נגמרת. יכולה לקחת שישה ימים, יכולה לקחת שישים יום, אבל היא נגמרת. היא מתחילה ומתישהו היא נגמרת. המאבק בעורף לא נגמר. כשיש תחושה שיש מצב שיש אירוע על ביטחונם של האזרחים בעורף, זה משפיע על כל המשק, על כל ההתנהלות, ולכן המאבק האמיתי שלנו היא איך להצליח לקיים חיי שגרה בזמן חירום. זאת השאלה.

בתי הספר, מערכת החינוך זה המראה של ההצלחה שלנו לקיים חיי שגרה, כן או לא. מייד כל הפלאפונים של כולם, עוזבים את המפעלים וכולם מטלפנים לילדים. אתה רואה הורים נוסעים ומוציאים ילדים מהגנים וכולם רצים הביתה, ובן רגע בוקה ומבולקה, אז חיי השגרה שלנו נפגעים וזה הניצחון הכי חשוב שיש לאויבים שלנו.

אני אומר עוד משפט אחד, ברשותך, אדוני היושב ראש. אני אומר שצריך לדעת כלל אחד ברור: ככל שהעורף יהיה מוכן יותר, ערוך יותר, כך יתקצרו ימי המלחמה. אם האויב שלנו רואה בתי ספר במנוסה, זה חלק מההצלחה שלו. תמונות הניצחון שלו מ-2006 היו בין היתר אותם אוטובוסים שגאידמק סידר. אני נתתי הנחיה אז לא לתת לאף אוטובוס כזה להיכנס, כי הנזק שנגרם מאותן תמונות של אזרחים שרבים ביניהם מי יעלה ראשון לאוטובוס, מי יברח ראשון מהיישוב שלו, הן תמונות שאף אחד מכם לא יכול אפילו להעריך איזה משקל ביטחוני יש להן. כשאנחנו היינו מקבלים את המודיעין ומקבלים לידנו את האינפורמציה ממה שקורה בצד השני, היינו רואים איזו מידה של ערך של ניצחון מבחינתם הם רואים במנוסה הזאת של הילדים, של התלמידים, אז מבינים שזה אחד המרכיבים החשובים ביותר במבחנים שלנו, בהיערכות שלנו, לכן אני באמת שמח על הדיון המאוד מעמיק הזה. אין לי ספק שכל הגורמים היום, גם העובדה שיש גורמים מתכללים בפיקוד העורף, ברשות החירום הלאומית, אבל בסוף החזית שלנו זה העיריות. הן בסוף צריכות לקיים חלק גדול מהעבודה, חלק גדול מהמלאכה. צריכים באמת להקשיב למה שהם אומרים. אני חושב שגם בתי ספר שלא נמצאים בתוך אותו קו שבר ולא יהיו חלק מהרעד אם יהיה - - -

אני לא מקל ראש. אני זוכר שהפחידו אותנו מבאג 2000, אז ניהלתי מוסד גדול והשקעתי ים של כסף. אגף אחד, לא נערכתי בו. אמרתי, לפחות בוא נראה מה קורה. מסתבר שעבדו עלינו. הוא עובד עד היום, האגף הזה שלא נערכתי לבאג 2000. עכשיו אומרים לנו מאה שנה, זה שונה, צריך להיערך, זה חיי אדם. עדיף להפסיד כספים אבל להיערך נכון. אמרתי את זה בהומור, אבל אל תיבהלו ממאה שנה.

לכן אני מברך באמת אל כל העושים במלאכה. אנחנו היום באמת מקיימים מרחב גדול דיונים. יש השתתפות בלתי רגילה, מאות אנשים בכל מפגש ומפגש. זה מדהים באמת כמה אנשים לוקחים את זה ברצינות. התפיסה של ה"רמבו" שאומרים, מה אנחנו צריכים להתמגן? מה פתאום שאנחנו נתמגן? שהם יתמגנו. הוויכוח הכי עקרוני שהיה ביני לבין ראש הממשלה אהוד אולמרט, אחת האמירות שלו הייתה, "לא נמגן את עצמנו לדעת", ואני כשר ביטחון אמרתי, "נמגן את עצמנו מדעת", וזה הבדל מאוד משמעותי. כל אלה שרוצים להיות "רמבואים" על חשבון הילד שנמצא בשדרות ובקריית שמונה, יפה מאוד. זה נחמד מאוד. אין לי שום בעיה של אגו אם צריך לפנות ילדים או תלמידים או אנשים במצוקה או נכים או מי שנמצא בבתי חולים, לפנות אותם ולהוציא אותם מאזורי הסיכון. אני לא רואה בזה שום פאניקה, בתנאי שזה מבוצע מסודר, מתוכלל וערוך נכון על ידי מוסדות המדינה ולא חלילה שגם זה יהיה חלק מפילנטרופיה. בשום פנים ואופן. זה צריך להיות מתוכנן, עם אחריות וסמכות של כל גורם וגורם.

תודה, אדוני. נציגי ההורים. אנחנו מצומצמים בזמן.

אני אצמצם ועדי תשלים אותי.

זה לא סוד שאנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקאי ורעידות אדמה החריבו כבר ערים בישראל לא פעם ולא פעמיים. זה הדיון החמישי או השישי שאני משתתף בו במהלך השנים האחרונות, בדיוק על הנושא הזה, ולצערי ההתקדמות היא מזערית, כי עובדתית כפי שהוצג כאן, מוגנו או חוזקו מקסימום חמישים מוסדות חינוך.

בעצם עיקר ההתקדמות נעשתה לא בחיזוק המבנים שזקוקים לחיזוק אלא בצמצום מספר הרשמי של המבנים שלכאורה זקוקים לחיזוק. כפי שהוצג כאן, מאלף ושש מאות צומצם לשלוש מאות. זו בעצם ההתקדמות הגדולה ביותר.

גם מערכת התראה שהוצגה כאן כנותנת פתרון, אני לא חושב שהיא יכולה לתת מענה אמיתי, כי היא נותנת מענה, אולי התראה, של עשרות שניות בודדות. לעומת זה בית ספר יסודי שמורכב משתיים-שלוש קומות, אי אפשר יהיה לפנות את התלמידים משם לחצרות, שזה השטח הבטוח במצב של רעידת אדמה כפי שהוצג כאן.

רק בתור אנקדוטה, אם בקריית שמונה חוזקו רק שני בתי ספר יסודיים עד היום, וקריית שמונה נמצאת בלב השבר הסורי-אפריקאי, זה יוצר בעיה. זה יוצר בעיה, כי אנחנו בעצם מהמרים על חייהם של שאר התלמידים בבתי הספר.

אני רוצה להזכיר רק דבר אחד. אין מענה כרגע למוסדות חינוך בערים ותיקות, כפי שהציג כאן חבר מועצת רחובות. סתם בתור אנקדוטה, בגבעתיים מבנה החינוך הצעיר ביותר הוא בן חמישים וחמש או שישים שנה.

והוא לא על קו השבר. בבקשה.

נכון, אבל הוא עדיין חשוף.

אני לא איתך, אדוני, חבר המועצה. אני אומר לך, יש תפיסת ביטחון וצריך להיצמד אליה, ואנחנו צריכים לבקר את המדינה אם היא מתנהלת לפי החלטותיה ולפי אותה תפיסה. בבקשה, גבירתי.

עדי מן, יו"ר הגנים בפורום ועדי ההורים היישוביים.

כמה נקודות. קודם כול, אני אשמח אם פיקוד העורף וגם משרד החינוך כמובן יתנו את הדעת על ההבדלים בין בתי הספר לגני הילדים, גם ברמת המוגנות, אם יש ממ"ד, אין ממ"ד, למה משמש הממ"ד. היום בגני הילדים הממ"ד משמש למחסן. האם שלושים, שלושים וחמישה ילדים יכולים בזמן חירום להיכנס לתוך ממ"ד שהוא מלא בחפצים וחומרים? צריך לשים לב לדברים האלה.

מעבר לכך, יש גני ילדים שהם נמצאים במבנים שהם קומות, בתל אביב, בכפר סבא. מה קורה באירוע של רעידת אדמה שצריך לפנות שלושים ילדים בגילאי 3 מקומה שלישית, מקומה שנייה? האם גם לזה נתתם את הדעת בתוכניות שלכם?

מעבר לזה עוד דבר נוסף שהיה לי חשוב להגיד. כל התחום הזה של הגנים הוא תחום נפרד בהיערכות. ילדים בגנים, אי אפשר לתדרך אותם מה לעשות ואיך לעשות. צריך לחשוב איך מפעילים את הצוותים החינוכיים. הצוותים החינוכיים בגני הילדים מתחלפים בשעות הצהריים והופכים להיות צוותים של הצהרונים בעצם. האם הצוותים בצהרונים מתודרכים לאירועי חירום? אני מאמינה שכולכם עושים את הכול כדי שהכול יהיה טוב. אבא שלי לימד אותי, אגב, שבזמן רעידת אדמה צריך להיכנס לממ"ד, אז בואו פשוט נדאג שבכל גני הילדים יהיה ממ"ד והם יוכלו להישאר בתוכו.

אותי לימדו לעמוד מתחת למשקוף.

אנחנו לא מאותו דור. תודה רבה.

תודה. אנחנו מכירים את הקושי, בכלל כל הרישוי והתכנון ההנדסי במדינת ישראל. אתם יודעים, תמ"א 38, ממתי מדברים עליה? רשויות מקומיות הלכו על זה. הקצב הוא איטי, מזערי.

כשצריך להכות במשרד החינוך, אני יודע לעשות את זה טוב, אבל צריך לומר, יש קושי אמיתי, ואם אני לוקח את הקצב שהחברה האזרחית מנצלת את חיזוק המבנים על פי תמ"א 38 לעומת מה שקיבלנו פה סקירה, לגבי משרד החינוך, עדיין לא 100%, עדיין לא מושלם.

כשנתן ירון אופיר את הקצב, גם בנתונים שהוא נתן לנו, אם המקסימום הוא חמישים, גם שם אנחנו לא נמצאים. אנחנו צריכים להגביר את הקצב כדי שלפחות אזורי הסיכון יהיו מכוסים בטווח הקרוב, בטווח הנראה לעין, ומדינה יכולה להרים פרויקט כזה. עם כל הכבוד, הרמנו פרויקטים יותר כבדים. קלטנו מיליון עולים. שכחנו כבר איך זה היה. אנחנו יודעים להרים פרויקטים כאלה, לכן אני מצד אחד לא יכול להיות שקט ושאנן לאור העשייה הברוכה.

תראו, אני יודע. אני בא משם. אני יודע שהמערכות האזרחיות מתרגלות את עצמן ואני יודע שהתורה והתפיסה מתעדכנת כל הזמן. אני יודע שיש תקציבים ייעודיים ומתרגלים את הרשויות המקומיות, ומערכת החינוך, שמענו על האינטראקציה שיש לה עם פיקוד העורף, וזה הולך ביחד וטוב, אבל כשאני מדבר על חיזוק מבנים, אנחנו לא שם. הממשלה צריכה לתקצב לפחות בקצב שאתם, אנשי המקצוע מכתיבים. אני לא בא לחששות. הלוואי והייתי יכול לענות באמת לתפיסת החשש של חבר מועצת עיריית רחובות, כי אני חושב שראייה מקסימלית ואופטימלית צריך שתיעשה, אבל בשלב הראשון לפחות לא אלף ושש מאות. השלוש מאות שנמצאים על קו השבר, צריכה להיכתב תוכנית עם יעד ועם תאריכים ועם תקצוב שלה. אני אומר את זה בסיכום.

אני רוצה לתת משפטי סיכום לפני שאני נועל את הדיון. משרד החינוך, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני רוצה רק להודות לכל השותפים שלנו. משרד החינוך לבד לא עושה את הכול. יש רשות חירום לאומית על כל חטיבותיה, פיקוד העורף עם כל האזורים שלהם. יושבים פה קב"טים ברשויות המקומיות, מנהלי אגפי חינוך ברשויות המקומיות. בסוף, באחדותנו, בתחום הזה כוחנו. ככל שאנחנו נשלב ידיים כל הגורמים, נוכל לקדם את כל הנושאים האלה בצורה מיטבית.

איציק שמולי.

רק דבר אחד בהתייחס להערה האחרונה שנשמעה. זה נכון שיש הרבה עוסקים במלאכה. האחריות היא אחת, היא על הממשלה, גם אם היא מואצלת ומועברת לקב"ט ולרשויות המקומיות ועוד לכל מיני גורמים אזרחיים. כפי שאמרתי קודם, אדוני היושב ראש, מה שבעיקר מטריד אותי זה הקצב היחסית נמוך של המיגון של בתי הספר.

בסקירה שנתן המהנדס אופיר, לא היית, צמצמו. יש קצב, לא מספיק. הם לא מתייחסים על כל האלף ושש מאות, הם מתייחסים למבנים בסיכון שזה כשלוש מאות מבנים, וכשיש תוספת של עשרה מבנים כל שנה בגלל השינוי האורבני, זה על קו השבר, מה שנקרא ברמת סיכון גבוהה.

בבקשה, אמיר.

אני מבקש, אם המודל יהיה מוכן, לבחון אפשרות להכניס פרמטר נוסף מעבר לאזורי הסיכון, זה בחינה של היישובים הוותיקים, כי הם חשופים לרעידות אדמה ולאסון לא פחות מהשבר הסורי-אפריקאי. מה שאני מבקש, פשוט להכניס גם את האלמנט הזה של ישובים ותיקים.

הבקשה שלך נופלת על אוזניים קשובות וגם של נציגי פיקוד העורף, גם של נציגי משרד החינוך. הם יעבירו את זה הלאה. אם תיכתב תורה אחרת או תפיסת סיכון אחרת, אנחנו נהיה שם. האופטימום שאני רוצה אותו, שכל המדינה תהיה ממוגנת מבחינת רעידות אדמה. זו השאיפה של כולנו, אבל מה לעשות שיש מי שקובע את הקצב ואת התורה ואת תפיסת הביטחון.

תודה רבה. אני אקריא את הסיכום ואני אנעל את הישיבה.

הוועדה מודה לחבר הכנסת עמיר פרץ ולחבר הכנסת איציק שמולי על היוזמה ועל הליווי של הדיון החשוב הזה, יום ההיערכות וההגנה על העורף במצבי מלחמה ורעידות אדמה.

הוועדה שמעה סקירה נרחבת של היערכות משרד החינוך ומערכת החינוך למלחמה ולמצב של רעידות אדמה.

הוועדה נוכחה לדעת שמבחינת ההדרכה וההיערכות והגברת המודעות, משרד החינוך נערך היטב, ומברכת על שיתוף הפעולה והתאום בהדרכה והפעילות והתרגול יחד עם פיקוד העורף.

הוועדה קוראת למשרד האוצר ומשרד החינוך לתקצב ולהגביר את קצב התאמת המבנים שניבנו לפני שנת 1980, ולכסות בטווח הקרוב את כל בתי הספר שנמצאים באזורי סיכון, מה שנקרא על קו השבר.

הוועדה מברכת את משרד החינוך ואת פיקוד העורף על התרגולים החוזרים ונשנים במערכת החינוך.

הוועדה נוכחה לדעת שיש כיסוי כמעט מלא בהתקנת מערכות התראה לרעידות אדמה במבני חינוך.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להיערך להדרכת צוותי הצהרונים להתנהלות בחירום.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45.