ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-12-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 191

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום רביעי, כ"ג בטבת התשע"ח (10 בינואר 2018), שעה 10:00

1. סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חבר הכנסת יהודה גליק

2. סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חברת הכנסת מיכל בירן

3. סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חבר הכנסת מרדכי יוגב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

קארין אלהרר – מ"מ היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

אורי מקלב

יהודה גליק

רחל עזריה

איריס פלורנטין - סמנכ"לית שירותים חברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נועם פליק - עוזר ליועץ המשפטי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רחל לוין איגר - מפקחת ארצית נפגעי עבירה קטינים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יואב אפלבוים - יו"ר עמותה למען ילדי פנימיות הרווחה בישראל

בועז גור - עורך דין, מזכיר איגוד מקצועי, איגוד העובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה

טלי חלף - מנכ"לית עמותת אור שלום

ציפי וגשל רווה - ראש צוות אומנה טיפולית, עמותת אור שלום

נופר קין - עובדת סוציאלית, מנחת אומנה, עמותת אור שלום

לירין לוי הרשקוביץ - עובדת סוציאלית, מנחת אומנה, עמותת אור שלום

זכי חרוב - מנכ"ל שחר - שירותי חברה, רווחה, משפחה

ורד וינדמן - עורכת דין, מנכ"לית המועצה לשלום הילד

חיה מיכאל - אם אומנה לילד עם צרכים מיוחדים

ע' י' - אב אומנה טיפולית

משה גזי - אב אומנה טיפולית

אפרים קופלד - אב אומנה טיפולית

יהאל כלפא - מתנדבת, מעורבות

משה ברדוגו - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

1.סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חבר הכנסת יהודה גליק

2.סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חברת הכנסת מיכל בירן

3.סגירת עמותת "אור שלום" העוסקת באומנה טיפולית, של חבר הכנסת מרדכי יוגב

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום 10 בינואר 2018, כ"ג בטבת התשע"ח. אני אתחיל את הישיבה במקומה של חברתי, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון והיא תגיע בהמשך.

אני אתחיל את הדיון, דיון בנושא סגירת של עמותת אור שלום העוסקת באומנה טיפולית, דיון מהיר שהתבקש על ידי חברי הכנסת יהודה גליק, מיכל בירן ומרדכי יוגב. אנחנו מיד נגיב לנושא וכו'.

אני רוצה לפתוח באמירה שנאמרת לפרוטוקול. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון, או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינים של קטינים. מה עוד, זהו, נכון?

כן, אותו דבר, גם אם העמדת הפרוטוקול.

גם אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לקטינים נזק או לזולתם, אנחנו נוציא פרטים מהפרוטוקול.

אז תראו, הנושא שאנחנו עוסקים בו היום, למיטב הבנתי נמצאים כאן נציגים ממשרד הרווחה. אני רואה את נועם, אור שלום, טלי. יש כאן נציגים של הורים, מצוין.

אז תראו, לא סוד היה מכרז לאומנה טיפולית שלאורך שנים רבות אני חושבת שעמותת אור שלום בעצם פיתחה את השירות של אומנה טיפולית. מכרז שיצא מתי?

ביולי 2017.

יולי 2017 יצא המכרז לאומנה טיפולית. אור שלום לא זכו במכרז, זכה מכון סאמט. אני מנסה להבין כמה דברים שאני אבקש לקבל עליהם תשובות מאד ברורות היום. האם הדבר הזה עשוי לגרום לפגיעה בילדים, וכשאני שואלת-.

בוקר טוב חברי חבר הכנסת גליק. טוב שאתה הגעת, אני עוד לא התחלתי ממש, אולי תרצה להציג.

בוקר טוב. אני מיד אגיד.

בסדר, ניתן לך להסדיר נשימה. תראו, המטרה של הדיון הזה ובוודאי חברי, חבר הכנסת גליק, ישלים את דברי בהמשך, היא להבהיר ולקבל הבטחה חד משמעית שלא משתמשת לשני פנים, אלף האם הילדים עשויים להיפגע בדרך כלשהי, שזה דבר שהוא לא יעלה על הדעת. לדבר על התהליך, איך הדבר הזה נעשה. האם ההורים מיודעים, האם הם מבינים את המשמעות של הדבר. זה דבר אחד. דבר שני, איך קרה שעמותת אור שלום, שיש לה את המומחיות, לא ממשיכה בעניין הזה.

אנחנו נרצה לשמוע, תראו, בוודאי משרד הרווחה יבוא ויגיד גם מכון סאמט הוא עמותה מאד נחשבת. היא יודעת לעשות אומנה, הכל טוב. אין פה עניין של נגד עמותה אחרת. יש פה עניין של איך הדברים נעשים. אם ביום בהיר אחד מקבלים הורי האומנה הטיפולית או ההורים הביולוגיים הודעה – מהיום לא מקבלים שירות מאור שלום אלא ממישהו אחר, איך התכוננו לזה? האם יש צוות מטפל שמוכשר לעניין הזה? האם נעשתה הכנה עם הילדים והמשפחות?

כל הדברים האלה עשויים בוודאי, אתם מבינים יותר ממני, כי אתם עוסקים בזה הלכה למעשה כל יום. אם לא נעשתה הכנה, אם לא הביאו צוות מוכשר, אם לא דיברו עם ההורים, מספיק שהם לא יודעים אפילו למי לפנות. אז זה דבר שיפגע בתהליך ובילדים. ואיך בכלל נודע להורים? אני הבנתי שלחלק מההורים נודע מהתקשורת, שזה דבר שהוא הזוי כשלעצמו.

אני אשמח גם לדעת מה הייתה הסיבה. למה אור שלום, שלאורך שנים רבות - אלף הקימו את השירות, ב' הם פיתחו בו מומחיות – איך קרה שהם לא זכו במכרז. מה זה, משהו טכני?

אוקיי, חבר הכנסת גליק, אתה רוצה להשלים?

תודה רבה. בוקר טוב לך קארין.

בוקר אור.

אני שמח לראות אותך פה. אני יודע שהנושא של האומנה כל כך קרוב לליבך, הרבה זמן וברוך השם, חוק האומנה הוא שלך, באמת הובלת אותו.

אני נמצא פה היום והעליתי את הנושא הזה בבקשה לדיון מהר לא מכיוון שיש לי משהו, מילה רעה אחת נגד מכון סאמט. מכון סאמט מלווה אותי ואת משפחתי מזה כ-10 שנים בליווי של אומנה של שתי בנות שיש לי בבית וגם שנתיים קודם בקורס במה, הכנה לאומנה ומכון סאמט באמת עושה איתנו עבודה נפלאה ומדהימה. אין לי מילה אחת רעה.

את אור שלום אני הכרתי בזמנו כשאני לקחתי על עצמי אפוטרופסות על משפחה אחרת שאימצו שישה ילדים ששני ההורים נהרגו. ושוב, גם זה לכאורה נקרא אומנה, אבל אין כמעט מה להשוות בין אומנה טיפולית לאומנה רגילה.

אור שלום, אני התרשמתי, גם ביקרתי בזמנו במשרדיהם כמה פעמים אם אני לא טועה במבשרת ציון, מומחים בנושא הזה של אומנה טיפולית. אומנה רגילה, כל אחד יודע, זה פעם בכמה זמן, פעם בחודש מלווים, באים לביקור, אתה בקשר טלפוני, מסדרים כל מיני העברות חינוכיות, הכל קיים. האומנה הטיפולית היא הרבה יותר מזה. זה מעורבות כל שבוע, זה טיפולים לכל ילד וילד, כולל כל ילד עם הטיפול המתאים לו וכו'.

כשפתאום ביום בהיר אחד, אור שלום שהיה הגוף היחיד שטיפל ועסק באומנה טיפולית במשך כל כך הרבה שנים ולא שמעתי שהיו עליהם תלונות מקצועיות או שהמחירים שלהם היו יקרים מדי. בסדר, יש תלונות פה ושם, כמו שיש בכל ארגון שמתעסק באלפי ילדים, אבל לא הייתה איזו שהיא בעיה מקצועית, לא הייתה איזו טענה כלכלית כלפיהם. ופתאום, כשביום בהיר אחד 180 עובדים צריכים להיות מפוטרים בגלל מכרז. כמובן אנחנו מדינת חוק, צריך לפעול לפי חוזים, צריך לבדוק את זה, אבל אני ממשיך את מה ששאלה חברת הכנסת קארין אלהרר. מה קרה? מה לא היה בסדר? אולי אפשר היה לעשות ששני ארגונים יעסקו ברמה הטיפולית. אני לא יודע, יש פה המון שאלות.

אני אתמול במקרה קראתי פוסט של ילד בשם חנוך לוין, אם אני לא טועה, שהוא אומר אני לא יודע איפה האומנה. הוא אומר אני התחלתי כילד שלא ידעתי כלום והאומנה של אור שלום ליוו אותי יד ביד במשך למעלה מ-10 שנים. אני לא רוצה להתחיל עכשיו עם מטפלים חדשים. אז כל הנושא הזה, כי המעגל הזה הוא הילדים האומנים, המשפחות האומנות, הליווי מול מוסדות החינוך. כל הדבר הזה יתחיל להיבנות מחדש. אולי אפשר היה לעשות דבר כזה בהדרגה, להכניס גוף נוסף. כל הדבר הזה פתאום, ביום אחד, כשגוף אחד צריך להפסיק, לפטר את כל העובדים שלו. גוף שני, שאין לו שום ניסיון בתחום, שצריך עכשיו להתחיל ללמוד על גבם של הילדים.

היה נראה לי משהו, שזה מחיר שהוא היה נראה לי כבד מדי ורציתי לבקש ולדרוש האם באמת נעשו כל הבדיקות כדי שהדבר הזה חייב היה לקרות ככה. תודה.

(היו"ר יפעת שאשא ביטון)

חבר הכנסת גליק.

בוקר טוב חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

יושבת ראש הוועדה.

אני מתנצלת, היו יותר מדי תאונות בדרך, אז כל המדינה עומדת כרגע. אני חושבת שנשמע את משרד הרווחה.

כן.

בוקר טוב לכולם. אנחנו נשמח לשמוע את משרד הרווחה. אני בינתיים לא אומר כלום מבחינת דעתי. אחר כך גם אני אומר מה אני למדתי על הנושא הזה ומה אני מבינה ממנו, אבל אני חושבת שנשמע את משרד הרווחה. אחר כך נשמע את העמותה, אולי קצת את ההורים ונתייחס. בבקשה.

טוב, שמי איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל שירותים אישיים וחברתיים במשרד העבודה והרווחה.

אני רוצה לחזור ולומר שהעמותות רובן ככולכן עושות עבודה נפלאה ואנחנו לא באים לומר על אף עמותה שהיא עושה עבודה פחות טובה מהעמותה השנייה. יחד עם זאת יש את חוק חובת המכרזים שמחייב אותנו אחת לחמש שנים לצאת למכרז, שהוא גם בא להבטיח את השירות הטוב ביותר ועמותות ניגשות, ועמותות גם לא מצליחות לזכות. לצורך העניין, אור שלום לא זכתה.

ברגע שעמותה לא זוכה, התפקיד של העמותה זה לעשות את הגשר, את הממשק, עם העמותה החדשה. ומה שקרה פה ואני תיכף אתייחס גם למה שאנחנו צריכים לעשות, כי בראש ובראשונה יש תפקיד לעמותות לעשות. מכון סאמט פנו פעמיים, גם ב-14 בדצמבר וגם ב-25 בדצמבר לעמותת אור שלום כדי לקבל את שמות המשפחות, כדי להתחיל לעשות את התפר ולקבל את שמות העובדים כדי שיוכלו לקלוט אותם. כי המסר שאנחנו מעבירים לעמותות או לגופים שזוכים, זה אנא קלטו את העובדים ותעבדו ברצף טיפולי, כדי שלא - - -

מתי הסתיים המכרז? מתי העמותות קיבלו את התשובות של המכרז?

אז אני אסביר. נועם פליק מהלשכה המשפטית של המשרד. ב-20 ביולי פורסם המכרז. ב-31 באוקטובר יצאה החלטה של ועדת מכרזים. כמה ימים ספורים לאחר מכן - - -

העמותות קיבלו את ההודעות.

ב-5 בנובמבר קיבלו - - -

זאת אומרת מספיק זמן לעשות העברת - - -

ב-5 בנובמבר העמותות קיבלו. קיבלנו השגה - - -

כשההודעה שלהם היא עד 1 בינואר? זאת אומרת זה תאריך היעד שהם צריכים לסיים - --

התאריך המקורי בהחלטה מה-31, זה היה ה-1 בנובמבר, שהוארך ל-15 בינואר. העמותות קיבלו את הודעת הזכייה ואי הזכייה. התקבלה השגה משתי עמותות שלא זכו, גם משחר וגם מאור שלום. ועדת המכרזים בחנה מחדש את החלטתה, תיקנה את ה - - -

מתי התקבלה ההחלטה בערעור?

לא, ההחלטה בערעור של ועדת המכרזים?

כן.

ב-10 בדצמבר.

ב-12 לדצמבר.

10 בדצמבר?

ב-10 בדצמבר, אם אני לא טועה.

ב-12 בדצמבר.

יכול להיות. ואני רק אציין ש - - -

ואז מה שנותר 15 בינואר בעינו. זאת אומרת בעצם ניתן להם חודש לעשות את החפיפה ואת העברת העניין.

ההודעה נשלחה במקור ב-5 בנובמבר.

בסדר, אבל ערערו עליה.

נכון, אבל ההשגה היא לא השגה שהייתה לבית משפט, ההשגה - - -

זה שהם ערערו זה לא אומר שהם לא היו צריכים - - -

זה לא פותר מלהניע את התהליך.

בכמה ילדים מדובר פה שבאומנה טיפולית, שעוברים מעמותה לעמותה?

רק אם אפשר - - -

180 ילדים.

180 ילדים.

ב-108 משפחות.

סליחה, בוקר טוב, אני רק רוצה לומר שגם אם זה קרה בנובמבר, זה עדיין מאד מאד קצר.

לא, רגע, בואו קודם כל נשמע. יש לי גם מה לומר, לפני שאנחנו פוסקים.

זה כמעט שלושה חודשים. בואו נשים את הפרופורציות של הזמן. שלושה חודשים זה הרבה זמן.

אני רק אציין שבשבוע שעבר הוגשה עתירה - - -

לא, שלושה חודשים זה סביר בעיני. חודש זה - - -

לבית המשפט לעניינים מנהלים, על ידי אור שלום בטענות גם על המפרט של המכרז וגם על אי הזכייה שלהם בניקוד של אמות המידה. ביום חמישי היה דיון וביום ראשון התקבל פסק דין שהשאיר את ההחלטה של ועדת המכרזים על כנה, שמכון סאמט ימשיך את ה - - -

נועם, העובדה שהם לא זכו במכרז היא בגלל עניין טכני?

זה פגם מהותי.

תסביר לי מה היה.

היו פגמים מהותיים. היו כל מיני דברים שלא זה. לדוגמא, היה צריך להציג פסיכיאטר, לא הוצגו השנים שהיה צריך להציג שנות עבודה שלו. הם לא הוצגו במסגרת ההגשה עצמה, הם הוגשו רק בהשגה. למנהלת המוצעת לא הוגשו הקורסים המקצועיים שנדרשו במפרט המכרז. הוגשו רק לאחר הודעת אי הזכייה.

אוקיי, פגמים טכניים שיורדים לשורשו של עניין במכרז.

נכון. גם בית המשפט קבע שאם מבקשים בהשלמה, זה גורם לחוסר שוויוניות בממצאים.

ברור.

יש החלטה שיפוטית בנושא הזה לגבי תקינות המכרז.

ברשותכם, אני בכוונה רגע רוצה לומר, אני אתן לכם אחר כך להמשיך לדבר. אני רוצה לומר כמה דברים. אני קיבלתי שיחת טלפון מאחד הנציגים של אור שלום לפני כשבוע בערך, אולי כמה ימים לפני כן. שמעתי ממנו לראשונה על הסיפור. אני מכירה את הדינאמיקה שיש קושי להרבה מאד ארגונים, אגב גם במערכת החינוך, לקבל את הדין כשיש מכרזים חדשים ועמותות אחרות זוכות. פגשתי את זה כבר כמה פעמים במהלך שלוש השנים כאן.

מרגע שבעצם האזנתי לשיחה הלכתי ולמדתי את הנושא. בדקתי מה באמת קורה, במה מדובר, איזה תהליכים נעשו, מה התאריכים שהיו ואני מוכרחה לומר שעוד בשיחה אני שאלתי מה עשיתם מהרגע שידעתם שזה הולך לקרות. זאת אומרת התחלתם תהליך של העברת המקל. נאמר לי שלא. שאלתי למה לא. אמרו כי אנחנו מערערים, אנחנו מקווים שיקבלו בעצם את הדרישה שלנו. זאת אומרת זה מה שנאמר לי חד משמעית מהאנשים שלכם.

לא, אבל - - -

שנייה. אנחנו נשמע גם - - -

מאיזה אנשים שלנו? מי?

אנחנו נשמע גם אתכם. אני בכוונה לא אומרת את השם כאן. אם את תרצי אז זה אחד העובדים של העמותה. אני אמסור לך את השם בשמחה. הסיפור הוא שעד ל-15 בינואר, לטענתם, הם לא יכלו לעשות את התהליך, גם בגלל כל שרשרת האירועים.

עכשיו אני רוצה לומר, אין שאלה שנושא של יציבות עבור הילדים זה דבר חשוב, אולי אפילו מהראשונים במעלה. במיוחד כשאנחנו מדברים על הילדים האלה. זה שמתחלפת עמותה, אם עושים תהליך נכון של העברת העובדים ושומרים על הרצף של העובדים, ובואו גם ניקח בחשבון שלא יודעת כמה שנים העמותה עשתה את זה – 5, 10 שנים – גם במהלך ה-5 וה-10 שנים הללו, 25 שנה, גם במהלך ה-25 שנה האלה התחלפו עובדים במערכת ועדיין נשמרה היציבות עבור הילדים, כי המערכת, אני בטוחה, לפחות מתוך מקום של לפרגן, אני בטוחה שהמערכת ידעה לייצר את המציאות ששומרת על יציבות עבור הילדים, גם כשהתחלפה פרסונה כזו או אחרת.

אז זה לא יכול להיות - ואני אתן לכם לדבר - זה לא יכול להיות שבכל פעם שיש שינוי כזה או אחר של עמותה בעקבות מכרז, אנחנו שוברים את הכלים, שמים את הילדים בני ערובה ולא מאפשרים לתהליך - - -

לא, לא.

שנייה רגע, שנייה. אני יודעת שאני אומרת דברים קשים, שנייה רגע. ולא מאפשרים לילדים בעצם לקבל מה שהם צריכים בתהליך הנכון. אני אמנם שתקתי, רציתי לשמוע באמת מה עניין הפסיקה של בית המשפט ואולי יש דברים שאני לא הצלחתי להגיע אליהם ואז אני אומר את מה שאני אומר שלא ביושר. קבע בית המשפט, גם הוא בעצמו, שכל המהלך היה תקין. זאת אומרת שבין אם אנחנו אוהבים את זה או לא – יכול להיות שגם אנחנו לא אוהבים את זה שאור שלום לא ימשיכו את העבודה שלכם, כי ההערכה לעמותה הזו היא הערכה באמת רבה, אבל זאת המציאות ואנחנו צריכים לראות במציאות הזאת איך אנחנו עושים הכי הכי טוב כדי שהילדים האלה יוכלו להמשיך ולקבל את הטיפול שהם צריכים, עם הרצף הטיפולי ובצורה המקצועית הטובה ביותר.

עכשיו, מהמקום הזה והתייחסות לדברים האלה, אני אשמח לשמוע ממשרד הרווחה ואחר כך כמובן מהעמותה ומהורים שהגיעו לכאן וכמובן יש איתנו את חברות הכנסת רחל עזריה ושולי מועלם ונראה עם איזה תובנות אנחנו יכולים לצאת מכאן.

בבקשה, משרד הרווחה.

אני רוצה להגיד עוד כמה מילים לגבי המעבר. ברגע שהתקבלה הכרעה, אני רוצה להמשיך את מה שאמרתי קודם ולא להאריך בזה. בעצם מכון סאמט פנו לעמותת אור שלום ומשלא נענו אנחנו נכנסו לתמונה. נעשו כשתי פגישות עם המשפחות כדי לדבר איתן.

עם כל המשפחות?

200.

שנייה, שנייה.

מתי? אף אחד לא דיבר איתנו.

אוקיי, צריך להגיד שברגע שהתחיל התהליך, מצופה מהעמותה שלא זכתה להתחיל לעשות תהליך עם המשפחות ולעשות את המעבר הכי רך, הכי נכון, הכי מקצועי ולהעביר אותם בצורה מסודרת לעמותה הקולטת. זה לא נעשה. משזה לא נעשה - - -

תני לנו לוח זמנים.

איך את רואה שזה היה צריך לקרות.

לוח זמנים כדי שאנחנו נבין את הקונספט. יכול להיות שתגידי שלעניות דעתך תוך שבועיים, חודש, שבוע, חודשיים, זה הדבר שצריך.

אפשר לסגור עניינים.

אנחנו פחות מקצועיות בנושא הזה. מעניין אותי לוח הזמנים. כמה זמן ארך המכרז, מתי התקבלה ההחלטה ותוך כמה זמן חשבתם שזה פרק זמן נכון לא פוליטית, בסדר? אלא מהותית.

חלק מהדברים נאמרו לפני שנכנסתם.

אז סליחה. אז אם זה נאמר, אז אני מבקשת סליחה.

לא, אבל גם אני אשמח לעוד מידע.

שלושה חודשים.

בסדר, ניתנו שלושה חודשים, אבל האם מספר הילדים משפיע על פרק הזמן וגם פרק הזמן שהעמותה הייתה עד אז. זאת אומרת בדרך כלל בחיים, דברים שאתה עושה הרבה הרבה זמן, אין לך, כאילו להעביר את המקל הלאה זה יותר קשה מאשר משהו שעשית בפרק זמן קצר. זה לוקח יותר זמן.

אם את יכולה בראשי פרקים לחזור על הלו"ז, בשביל מי שלא הייתה. לא התבטלנו, היינו פשוט בוועדות אחרות.

קודם כדאי לשמוע את הגופים. האם סאמט מוכנה לקלוט לתוכם חלק מהעובדים, או לפחות אחוז גדול של העובדים שעבדו באור שלום.

אנחנו נשמע.

אם אפשר, אני רוצה להוסיף שתי שאלות משלי. תראו, אני לא יודעת איך לומר זאת ואני מקווה שאני לא אפגע באף אחד. לא העמותה הזו ולא עמותה אחרת מעניינות אותי באמת. מעניינים אותי הילדים, מעניינים אותי ההורים, גם הביולוגים וגם האומנה. זה מה שנמצא לנגד עיני. עכשיו, ההתקשקשות הזאת, ארגון כזה, ארגון אחר, היא לא העניין. העניין הוא האם ההורים יודעים על כך המהלך הזה, מתי נודע להם, איזו הכנה נעשתה לסיפור הזה. כי מה שאתם עוסקים בו, שהוא דבר חשוב והוא יוצר את המהות למכרז, זה יופי, אבל בסוף צריך לתת שירות לילד.

אם אתם יודעים להגיד עם יד על הלב שכל הדבר הזה נעשה תוך הכנה של הילדים, של ההורים, של הצוות המקצועי, אז תנוח דעתנו. אם זה לא המצב, יש פה בעיה מאד חמורה ואני אומר – האחריות בעיני רובצת לפתחו של משרד הרווחה. לא של עמותה כזו ולא של עמותה אחרת.

נכון. חד משמעית.

אנחנו נשמח להשמיע את דברנו בתוך הורים, כי אני חושב שאת דייקת בדיוק בנקודה. אז ברור שיש פה דברים פורמאליים. אנחנו נוכל לתת לכם תשובות, כי את הצגת בתחילת הדברים בדיוק את הבעיה.

בסדר, אז אני רק חושבת שראוי, אחרי שאמרתי דברים שיכולים להיות קשים כלפי משרד הרווחה, ראוי שגם ניתן להם להשמיע.

אני רוצה לתאר את הדברים שנעשים עכשיו ואני רוצה לחזור אחורה לתפקידים של העמותות. מה לעשות, העמותות הן אלה שהילדים אצלן והם היו אמורים להעביר את המקל ואנחנו צריכים לפקח על זה ואנחנו עושים את זה. נכון לכבר כמה זמן אני נותנת לרחל, שהיא המפקחת הארצית שאחראית, כל יום היא צריכה לדווח לי מה קורה ומבחינת המשרד הייתה כבר פגישה עם המשפחות. אנחנו רצינו לעשות פגישה נוספת עם המשפחות - - -

פרטנית, קבוצתית, עם כל המשפחות יחד?

סליחה, אני לא מצליחה לסיים. אני אענה על הכל.

איריס, אבל בואי תתחילי מסודר עם תאריכים, כדי שנדע מה קורה. אגב, כמה ילדים באומנה טיפולית יש?

180.

ארצית.

אה.

ארצית? הרבה יותר. 500, משהו כזה. אפילו יותר.

500, ו-180 היו אצל אור שלום?

ואני רוצה להוסיף שבדרום גם הייתה תחלופה ואנחנו לא שומעים את אותו רעש.

בסדר, אני רק שואלת. 180 ילדים באומנה טיפולית היו אצל אור שלום וזו הקבוצה שאנחנו מדברים עליה?

זו הקבוצה שאנחנו מדברים עליה.

מי מטפל דרך אגב, מי עושה אומנה טיפולית, שהוא לא אור שלום, עד היום?

יש את שחר במחוז צפון ומחוז מרכז. עד למכרז הזה שחר היו בדרום וכרגע שחר מעבירים את זה לסאמט.

אז בעצם סאמט יהיה - - -

בירושלים ובדרום.

הם מונופול על האומנה, כי הם גם עושים אומנה רגילה.

אוקיי, בסדר.

וכששחר היו בצפון ובמרכז ובדרום זה לא היה נחשב מונופול?

אני חושב שזו לא הנקודה.

אני חושבת שאנחנו בורחים מהמהות והציגה את זה יפה חברת הכנסת קארין אלהרר. הסיפור שלנו עכשיו זו לא עמותה כזו או אחרת. הסיפור עכשיו זה הילדים וההורים.

נו, ברור, הסיפור הוא הילדים, ההורים והזמן שנותר למעבר, אז בואו נשמע על זה.

כן, אבל זה כל הזמן בורח לשם. קדימה, אז אם נאפשר לאיריס לסיים את הדברים, אז אני חושבת שנוכל גם לקבל תשובה מלאה. בבקשה איריס.

אני מסכימה שהזמן התקצר מכמעט שלושה חודשים, כי העמותה לא הביאה את הנתונים. אור שלום הייתה צריכה להכין את המשפחות והילדים וסאמט היו צריכים לקלוט. לתוך התהליך הזה הכנסנו מפגש עם המשפחות, פעם אחת. פעם שנייה היה יום עם המשפחות ונכנסנו שוב. המחוז שעוסק בעניין במחוז ירושלים הרים טלפון השבוע לכל משפחה כדי לדבר איתה ולפתוח את החומרים, כדי שהתהליך יהיה מיד ליד.

בנוסף לזה כל הדברים התקציביים שלכאורה הם פחות חשובים, אבל הסדרנו אותם גם בתוך התהליך. נכון התהליך יהיה יותר קצר ובנוסף לזה ביקשנו ממכון סאמט לראיין את העובדים ולקלוט כמה שיותר עובדים. זה התחיל להיעשות. במקביל סאמט מסרו לנו, מתעקשים גם בבית משפט וטוענים שהם יכולים לעמוד בתהליך. אנחנו מפקחים על זה. הם קלטו עובדים והם אומרים שב-15 בחודש הם מוכנים להתחיל את העבודה ולקלוט את המשפחות ואנחנו איתם ואנחנו מפקחים יום ביומו.

יש לי שאלה קטנה, ברשותך. רוב הילדים בישראל עובדים על ציר של ספטמבר-יולי. לא יותר נכון היה שהמעבר יהיה בקיץ, בתחילת שנת לימודים ולא פתאום באמצע שנת לימודים, כשמתחילים והילדים עכשיו פתאום - - -

הילדים לא עוברים לשום מקום.

לא משנה, אבל זה כן עובר.

זה לא. הם נשארים בבית. זה לא קשור לשנת לימודים.

זה כן קשור.

זה לא קשור למערכת הלימודים.

תאמיני לי, אני ברוך השם מלווה את נושא האומנה באופן אישי עם למעלה מעשרה ילדים כבר כמה וכמה שנים. אני אומר, הילד נמצא כרגע, חוץ מכל עולם מערכת הלימודים שלו יש לו מטפלים. אם מתחיל טיפול חדש, בדרך כלל זה נעשה בתחילת שנת לימודים. כל השינוי הזה, כל המעבר הזה תוך כדי שנת לימודים לילד, זאת שעוזרת לו בכל פעילות הריכוז. סתם אני שואל אם זה לא היה נכון לעשות את זה בנקודת מעבר שכן, גם ילדים רגילים שדברים מתחלפים.

ואגב, אתם יכולים לומר שזה היה נכון וזה לא קרה במקרה הזה ועדיין אתם רוצים להמשיך עם זה. זאת אומרת אני חושבת שחבר הכנסת גליק אומר משהו שאפשר באמת לחשוב עליו, בלי קשר למכרז הספציפי הזה.

למכרזים עתידיים.

בסדר, זה לגיטימי.

איריס יש לי שאלה. המכרז הוא כל חמש שנים? זאת אומרת ההורים והעמותות יודעים שיש פוטנציאל החלפה כל 5 שנים, או שזה - - -

זה יכול להיות גם קצר יותר, שלוש פלוס אחת, פלוס אחת.

סליחה, אני לא סתם שואלת. כי אם זה תהליך שנעשה פעם ראשונה - - -

לא, לא, לא.

רגע. אם זה תהליך שנעשה פעם ראשונה, אני יכלה להבין את תחושת הקרייסס, לא את הקרייסס. אני בכוונה אומרת, כי אני יכולה להבין הורים שפתאום רגע משנים להם את מה שהם רגילים לו. לגיטימי לחלוטין. אגב, זה תפקידם גם לדאוג ולהרגיש כפי שהם מרגישים. אם זה משהו שזה פעם ראשונה, אני יכולה להבין את תחושת הקרייסס. אם זה משהו שנעשה כל חמש שנים, זאת אומרת כל חמש שנים יודעים שיש אפשרות שהעמותה, הבעלים - אני אחר כך גם בסוף אומר התייחסות שלי ואעשה אנלוגיה למערכת אחרת - הבעלים בעצם מתחלפים, אז זה לא משהו שהוא הפתיע. זאת אומרת אין לו פוטנציאל הפתעה כאן. אני שואלת באמת, כל כמה זמן זה נעשה.

בדרך כלל ההורים לא מעורבים בכל התהליכים האלה. בדרך כלל זה דברים שקורים - - -

גם עכשיו הם לא היו אמורים להיות מעורבים.

המכרז הקודם יצא בשנת 2012 ומועד הסיום שלו היה עכשיו, באמצע דצמבר.

עוד פעם.

מכרז הקודם יצא בשנת 2012, כשאור שלום זכו בו.

אוקיי, ולפני כן גם הייתה תקופה - - -

זו הייתה פעם ראשונה שנכנסו למכרז. לא היינו. 25 שנה מאז שניגשנו, זה המכרז השני שאנחנו ניגשים אליו.

אבל זו פעם שנייה. זאת אומרת ידעתם בשנת 2012 שיש אפשרות שאתם לא תמשיכו - - -

אבל מה זה משנה?

אני הסברתי למה זה משנה. כי אם אנחנו היינו מדברים על מציאות שבה זו הפעם הראשונה שנעשה מכרז ואין פה היערכות רגשית, אז אני יכולה להבין את ההפתעה ואת התחושה.

אבל הילדים לא יודעים את הדברים האלה. זה לא רלבנטי להם.

הילדים גם לא צריכים לדעת.

נכון, אני מסכימה.

רחל, הילדים לא צריכים לדעת, כי אם יש להם את אותם מטפלים שעוברים, זה כמו שבית ספר מקבל - - -

אבל הם לא עוברים.

גברתי יושבת הראש, אני חייב, אני מבקש בבקשה את זכות הדיבור כי אני חושב שאנחנו צריכים להעמיד דברים על דיוקם ואנחנו נעשה את זה כמיטב יכולתנו.

בבקשה. רגע, אתה הורה?

אני הורה.

לא, אני מבקשת לשמוע קודם כל את העמותה.

אמרת שהעמותה זה לא מה שחשוב, אמרת שהילדים זה מה שחשוב. למה שלא תאפשרי לנו לדבר?

אני רוצה לשמוע את ההתנהלות שלהם ואנחנו ניתן גם להורים.

חשוב שתשמעי את הילדים. שאלו פה שאלות והתשובות קיימות.

אתה תדבר.

אני מודה לך.

רגע, את מדברת בשם אור שלום? לא, אז אני מציעה שהמנכ"לית תדבר בשם אור שלום.

כן, אולי טלי תדבר.

אבל כשאנחנו פנינו אליכם, אני רוצה לדייק - - -

מי זה אנחנו?

אנחנו העובדים.

העובדים הסוציאליים.

לא באנו לייצג את אור שלום, באנו לייצג את הילדים והמשפחות. גם כשהרימו אלייך את הטלפון זה היה כדי להשמיע את הקול הזה.

מאה אחוז, אתם תשמיעו אותו גם עכשיו, אין שום בעיה.

אבל אם עובד אמר לך דבר כזה או אחר, זה לא - - -

אתם תוכלו להשמיע את קולכם ממש מיד. אנחנו נשמע את טלי ואנחנו נשמע אחר כך את ההורה שאני מרגישה שהוא גם להוט ובצדק, ואחר כך אתכם. כולם יישמעו.

זה בדמנו הדברים האלה. כשזה הילדים שלך, ברור שלא - - -

בבקשה טלי.

אור שלום הקימה את האומנה בשנת 1993. אנחנו הוכרזנו בעצם בפעם הראשונה הרבה אחרי ההפרטה ואחרי ההקמה של האומנה הטיפולית גם במחוזות האחרים. הנה, ידידי מנכ"ל שחר הגיע. זו העמותה השנייה שפועלת בתחום האומנה הטיפולית ובעצם זה המכרז השני שאנחנו ניגשים אליו באומנה טיפולית.

לא זכינו מסיבות טכניות כאלה ואחרות ועל זה אנחנו לוקחים את האחריות, למרות שאנחנו חושבים שהמכרז הזה, כנראה שהיינו צריכים לעתור עליו מרגע שהוא יצא ואולי פה הייתה הטעות, כי היו שם דברים שבאמת היה נכון לעתור עליהם.

כן, אבל העתירה נדחתה. בית המשפט קבע שזה היה תקין.

רגע, אני מדברת עכשיו על התהליך.

בסדר, אבל העתירה לא רלבנטית כי בית משפט החליט מה שהחליט.

אני רוצה להגיד שני דברים חשובים. אני ניהלתי בחודשיים האחרונים שני תהליכים במקביל. תהליך אחד של סגירה, פרידה ממשפחות, פרידה מילדים, פרידה ממטפלים, מטפלים חיצוניים, מחונכים, מגופים שנתנו שיעורי עזר, ממערך שלם ויחד עם זה סיכומי תיקים, צילומי חומרים. העובדים עבדו 24 שעות ביממה כולל שישי שבת כדי לעמוד בלוח הזמנים.

שני דברים נשמטו פה מהמידע שנאמר. אחד שאנחנו יזמנו פגישה עם ההורים האומנים כדי לשתף אותם מיד אחרי - - -

מתי?

שבוע אחרי שקיבלנו את ההודעה ב-5 בנובמבר זימנו את ההורים לפגישה, ביקשנו מנציגי משרד הרווחה שישתתפו יחד איתנו.

מי היה?

לא היו. הם בחרו לא להגיע, כי במקביל אנחנו גם הגשנו ערעור. הגשנו ערעור - - -

זה מעניין. רגע, למה משרד הרווחה לא היה?

כי הוגש לבית המשפט - - -

לא, לא, עוד לא הגשנו לבית המשפט. לא הגשנו עוד לבית המשפט, אנחנו ערערנו לוועדת המכרזים. אנחנו הגשנו ערעור לוועדת המכרזים ובמקביל, כמו שאני אומר לך, אנחנו ניהלנו שני תהליכים מקבילים.

כי הם הרגולטור.

נכון.

אנחנו ניהלנו שני תהליכים במקביל וממש אפילו חילקנו בינינו את העבודה. אני עשיתי דבר אחד, מנהלת התכנית עשתה דבר אחר, כדי שאנחנו נחזיק את הדברים נכון. המשרד הוזמן לפגישה הזאת עם ההורים בדיוק כדי שלא נעמוד היום במצב שאני נאשמת בזה ש - - -

מה היה התירוץ? למה הם לא באו?

בזה שאני משתמשת בהורים ובילדים.

טלי, מה הם הסבירו, למה הם לא באו?

שבגלל שאני הגשתי ערעור לוועדת המכרזים, הם מצאו לנכון שזה לא - - -

אה, חשבתי שערעור לא עוצר.

זה לא עוצר תהליך.

נו, באמת, אז איך אפשר?

אז לא באתם?

זה לא רציני. זה לא רציני.

למחרת בבוקר - - -

אתם לא הולכים לפגוש אותם? כשבסוף אנחנו צריכים להסתכל להורים בעיניים, מה אנחנו יכולים לומר להם? אתם אומרים שהתהליך אמור להיות במקביל ואתם לא מתנהגים כמו שהתהליך במקביל.

לא רק זה. אתם באתם אליהם בטענות ש- - -

כל הזמן מתאבדת בשבילכם בוועדת כספים, שלא יעצרו לכם תקציבים, ועכשיו? איזה מין דבר זה? באמת.

אנחנו התחננו שתיצרו אתנו קשר.

קארין, יותר מזה. אני הוצאתי מכתב - - -

נו באמת. זה חלק מבגרות. זה חלק מאחריות. איזה מין דבר כזה?

רגע, רגע.

קארין, אני רוצה להשלים את דברי.

לפני רגע שמענו את משרד הרווחה מאשים את אור שלום שהם לא נערכו והנה מסתבר שזה - - -

אני אמרתי שבעיני שלושה חודשים זה אפילו לא מספיק. אנחנו מגלים שציפו לעשות את זה בשלושה שבועות.

רגע, רחל.

למחרת בבוקר הם קיבלו ממני מייל בדיוק מה היה בפגישה עם ההורים ועל זה שההורים ביקשו מיתנו לצאת מהחדר ונשארו לבד לדון כי הם לא קיבלו את הדבר הזה ואנחנו אמרנו להם שאנחנו לא יכולים לנהל מהלך כזה ויצאנו מהחדר והם נשארו לבד. המשרד קיבל על זה דיווח.

אני הוצאתי מכתב בקשה לקבל עוד חודש אחד אורכה. מכיוון שארגון שחר צריך למסור ב-10 בפברואר, ביקשתי ליישר קו וששני הארגונים יעשו את ההעברה ב-10 בפברואר כדי שאנחנו נוכל להתארגן ולעשות את הדברים בצורה הראויה לתכנית שעובדת 25 שנה. נעניתי בשלילה.

מה הנימוק?

שהחשכ"ל, לא יודעת. סיבה תמוהה וטכנוקרטית.

טוב.

אני אומר שוב, במקביל אנחנו כל הזמן ממשיכים בתהליכים שצריך לעשות אותם. אני העברתי את הרשימות של המשפחות והילדים למשרד הרווחה. נכון, ואמרתי - - -

מתי?

שבועיים וחצי לפני הערעור בבית המשפט ואחרי התשובה של ועדת המכרזים. אבל אתם קיבלתם ממני את הרשימות ואני גם ישבתי איתך רחל ואמרתי לך – אני צריכה את המעורבות של המשרד פה. איפה אתם מנהלים את התהליך, איפה אתם יחד איתנו. איפה אתם לוקחים אחריות ואומרים אוקיי- - -

רגע טלי, לא הבנתי. לפני שבועיים וחצי?

כן, לפני העתירה בבית המשפט. המשרד קיבל ממני את הרשימות המדויקות של המשפחות והילדים, שדרך אגב צריכות להיות מצויות אצלו גם ככה.

יש להם, נכון, נכון.

ב-26 בדצמבר המכתב - - -

- - - לא מאשרים את הילדים - - -

בסדר, זה כסת"ח.

זה לא כסת"ח. מה, הם צריכים את הרשימות שלנו כדי לעשות מיפוי - - -

אתם מייצגים עכשיו את העמותה או אתכם ואת הילדים? כי אתם קצת עכשיו מדברים בשני קולות. אתם תדברו תיכף.

למה? הם מדברים.

כי היא לפני רגע אמרה שהיא רוצה לייצג את הילדים והיא תקבל תיכף את רשות הדיבור. אין פרוטוקול ככה.

כל עובד שקיבל - - -

שנייה. יש פה אמירה של המשרד.

העובדים עברו תהליך של שימוע, קיבלו מכתבי פיטורין. כל עובד שעבר תהליך של שימוע קיבל את ברכת הדרך שלי באופן אישי לפנות לסאמט. אני כרשימה, כארגון שמגיש עתירה וממצה את זכויותיו החוקיות להגיש עתירה, לא יכול גם להגיש רשימת עובדים. יש בזה דוגמא שהיא פרדוקסאלית בדרישה הזאת ממני. אבל כל עובד קיבל את ברכת הדרך שלי והיה יכול לפנות.

אבל למה אתם לא יכולים להעביר? אני שואלת ברצינות.

אם אני מגישה עתירה לבית משפט אני יכולה להגיש רשימות של ילדים ומשפחות למשרד הרווחה, אבל רשימות של עובדים לארגון, יש בזה קצת משהו - - -

כשהיא מקווה שזה לא יקרה והיא בעצם מכינה את הקרקע.

לא, זה מעבר ל - - -

כן, אבל יש פה עניין של תהליך - - -

בסדר, אבל - - -

אבל הם אמורים לדעת הכל.

נכון, למה המשרד - - -

למה סאמט לא פונה לעובדים? למה הם צריכים להעביר את העובדים ולא סאמט פונה?

אנחנו לא מייצגים את סאמט, אבל אני לא רואה - - -

לא משנה.

לא, אבל אצלכם, המידע אמור להיות אצלכם.

יצאו שני מכתבים של מכון סאמט לאור שלום לקבל את הרשימה גם של העובדים, ב-14 בדצמבר וב-25 בדצמבר. רק ב-26 בדצמבר התקבל מענה מאור שלום, גם ללא רשימת העובדים. שוב, כנראה בגלל העתירה. אני לא-. יצאו שני מכתבים ולא - - -

אני רוצה לדייק את הדברים, כי זה לא נראה כמו - - -

אי אפשר פשוט לסגור על פברואר? אני לא מבינה את זה.

בסדר, זה ייצא בהמלצות. שנייה, בואי ניתן להם את האפשרות ל - - -

אבל למה? שנייה רגע, למה אנחנו בכלל, באמת, למה על דבר כזה אנחנו בכלל צריכים להגיע לדיון בוועדה?

אני מסכימה איתך.

כשאני קיבלתי את המכתב - - -

העמותה הייתה צריכה להעביר את השמות ל - - -

לא, סליחה.

הדברים הרבה יותר חמורים.

אתם אמורים להיות המבוגר האחראי, אבל אתם לא מתנהלים ככה. כשאנחנו שומעים פה שההורים מוטרדים, אנחנו מבינים שעד שנגמר-. לא, אבל אין מה לעשות. אתם צריכים להניח שיהיו ערעורים. אני חושבת שבעיני זה א'-ב'. ברור שהעמותה תערער ולא רק שהיא מערערת, היא גם עושה במקביל את העבודה, אבל הרשימות של הילדים לא אצלכם, אתם לא עובדים כמו שצריך עם העמותה, עם סאמט - - -

למה אנחנו לא - - -

אתם מבקשים מהם את המידע וזה לא עובד ככה.

ממש לא. מה שצריך היה - - -

כי אין לכם את המידע. אתם מבקשים מהם את המידע. למה המידע לא אצלכם?

המציאות היא שאנחנו עושים פעולה שלא היינו צריכים לעשות ואני רוצה לשים את הדברים על דיוקם. באמת, בואו נתייחס. אנחנו נכנסנו כמבוגר אחראי לעשות תפקיד שלא היינו צריכים לעשות. המאבק - - -

לא הייתם צריכים לעשות? זה מקומם.

שנייה, שנייה, אנחנו גוף - - -

למה?

אבל תנו לי לסיים.

אני לא מקבלת את הטענה - - -

גם אני לא מקבלת את הטענה הזאת. בטח שאתם.

שנייה, בואו נשמע, אי אפשר.

אתם המשרד - - -

אתם המשרד. אתם הגזמתם לגמרי עם כל הקונספציה של ההפרטה.

אוקיי, סליחה, סליחה.

לא, אנחנו - - - טלפונים - - -

איריס שנייה. תקשיבו - - -

אי אפשר לשמוע אתכם ככה. אנחנו רוצים לשמוע את כל - - -

אי אפשר לנהל ככה דיון. טלי גם לא סיימה את הדברים שלה ואני חושבת שאנחנו צריכים לכבד אותה ולאפשר לה להמשיך ולסיים את דבריה, כדי שאנחנו נוכל גם לשמוע את הנוכחים האחרים. אני כן ארצה הבהרה אחר כך, איריס, על המשפט הזה שנזרק כאן לחלל החדר – אנחנו מבוגר אחראי שלא היינו צריכים לעשות את התפקיד הזה. אני רוצה שתגידי בדיוק למה - - -

לא, שעשינו את התפקיד.

לא, אבל את אומרת שלא היינו צריכים לעשות.

אני לא מבינה את זה.

אני רוצה רגע להסביר. אני רוצה להפריד בין המשרד לבין העמותות. אני אומרת שאנחנו עשינו דבר, כשיש תהליך של מעבר, יש עמותה מצד אחד ויש עמותה זוכה. התפקיד של העמותה, הם אנשי המקצוע. גם אני עובדת סוציאלית, אבל אני לא רואה את הילדים עמותה למעשה. מצופה מהעמותה שמטפלת בילדים לעשות את התהליך. אני בהיותי עובדת סוציאלית אפגש עם הילדים כעמותה, אפגש עם המשפחות ואז הם צריכים להעביר את זה בצורה מסודרת לעמותה הבאה.

אנחנו בתוך התהליך הזה עשינו את כל התהליך, אבל לא בהיותנו עמותה. צלצלנו למשפחות, נפגשנו עם המשפחות, עשינו את כל התהליך כמשרד שאין לו - - -

אוקיי, אוקיי. טלי, בבקשה. אני אנסה גם שלא יפריעו לך תוך כדי.

גם כשהמאבק הוא בן עמותה לעמותה, יש משמעות לאחריות של המשרד.

לאחריות שלכם, ברור. זה פשוט לא יאומן.

ברור שביחס לילדים הדבר הנכון הוא שזה יעבור מאיש מקצוע אחד לאיש מקצוע שני, בדיוק במטרה שטלי אמרה וזה שני מהלכים שונים.

נכון.

הציפייה ממשרד כל כך משמעותי במדינת ישראל, היא להתנהל מול העמותות בשני מהלכים שונים.

נכון.

זכותם של אור שלום לערער, זכות בסיסית במדינת ישראל.

טוב, אנחנו לא נמצה את הדיון כי בשעה אחת עשרה אנחנו חייבים לסיים.

שנייה, והדרישה הלגיטימית היא דרישה להעביר בצורה מסודרת מעמותה לעמותה, כמו שנעשה.

אוקיי, ברשותכם, באמת בשביל המשפחות ובשביל העובדים הסוציאליים שהגיעו לכאן ובשעה אחת עשרה מחייבים אותנו לסיים כי מתחילה מליאה, אז בואו נאפשר רגע.

אני רק אסגור, כי אני באמת לא אני יזמתי את הדיון הזה ומי שיזם אותו מגיע לו את זכות הדיבור. אני נמצאת פה בשביל המכרזים הבאים ואני חושבת שיש פה הרבה למידה לעשות.

נכון.

באיזה מדדים ומה הקריטריונים ואיך נעשים המעברים.

באיזה תאריכים.

יש פה הרבה למידה שצריך לעשות. אני לצערי הרב, בלב שבור נאלצת להעביר את הדבר המופלא הזה למקום אחר, בתקווה שאכן העבודה תימשך. דרך אגב, אחד הדברים שצריכים להיות כתובים ומחויבים במכרז, שאכן הצוות מחויב לעבור. הצוות לא מחויב. הגוף הקולט צריך לקחת אותו. זה לא כתוב במכרז.

זה חלק מתחייב.

טוב. נתייחס לזה אחר כך.

ויש הרבה מה לעשות עם הילדים עכשיו, לא רק במכרזים הבאים. יש הרבה מה לעשות.

בבקשה, נציג ההורים.

נדמה לי שבכל מקרה אף אחד לא שוכח להודות לכם על 25 שנה שכן עשיתם את עבודתכם נאמנה.

נכון.

זה נכון, נכון.

בבקשה, רק בלי שמות, בגלל שאתה הורה.

בלי שמות, בסדר גמור. תודה רבה לכם.

אתה הורה אומן או הורה ביולוגי?

אני אב אומן. אני כן אגיד את שמי, קוראים לי ע' ואני אמנע משמות שיכולים להסגיר. אז גברתי, חברי הכנסת, אנחנו מספר הורי אומנה שהתארגנו כדי להתמודד עם הסיטואציה שנקלענו אליה ואנחנו נסביר לכם וגם העובדים הסוציאליים של אור שלום, של סאמט – אם הם פה, ושל משרד הרווחה.

ברשותכם, בטרם אני אתייחס לנושא שלשמו התכנסנו, אנחנו מבקשים בשם כל משפחות האומנה וילדי האומנה, להשתתף בצערו הכבד של חבר הכנסת יהודה גליק על מות רעייתך היקרה, יהי זכרה ברוך.

שהייתה אמא אומנת.

וגם חבר הכנסת מוטי יוגב שביקש בעצם את הדיון הזה, וגם הוא נמצא עכשיו בשבעה.

שמי ע', אשתי ואני תושבי ירושלים. אנחנו הורים לילדי אומנה טיפולית במשך 24 שנים. אנחנו הכי ותיקים באור שלום. כל השנים האלה היינו באור שלום. כיום אנחנו מגדלים בביתנו ארבעה ילדי אומנה וילד נוסף שהיה אצלו באומנה עד גיל 18 ואחרי הצבא חזר והוא איתנו בבית. בסך הכל יש לנו 14 ילדים, מתוכם 7 ילדי אומנה, שני ילדי מאומצים וחמישה ילדים ביולוגיים.

אני מדבר אליכם היום כנציגם של הורי האומנה הטיפולית של עמותת אור שלום, שמונים 108 משפחות, אבל הרבה יותר חשוב ואני אנסה בצניעות ובזהירות להיות דוברים של 180 הילדים שגדלים באומנה הטיפולית. אנסה להסביר מדוע המהלך הזה של הפסקת הליווי של אור שלום, שנכפה עלינו, הינו טראומתי עבורם ועבורנו ומסוכן לדעתנו את התפתחותם, אושרם ובריאותם הנפשית. אני אציג מה הן ההצעות המעשיות שלנו, כיצד לדעתנו יש לטפל בנושא מכאן והלאה.

לפני שנדבר במונים של מבוגרים, אני מבקש שתקשיבו לקולם של הילדים. העובדת הסוציאלית שלנו, שמלווה אותנו מאור שלום, כינסה את הילדים בביתנו לפני כשבוע-שבועיים וסיפרה להם על הפסקת הקשר עם אור שלום. לאחר שהתחילו להפנים את העובדה הזאת, הסברנו לילדים שהכנסת חוקקה את חוק האומנה. בחוק כתוב שיש לילדי האומנה זכויות ובין היתר יש להם את הזכות להשמיע את קולם בכל מה שנוגע לחייהם. ביקשנו שיכתבו מה הם מרגישים, מה הם היו רוצים שיקרה. אני אקריא לכם בקצרה מה הילדים כתבו, כי הילדים יודעים לנסח את הדברים בקצרה, שלא כמונו לפעמים.

הילד שלנו, שלומד בכיתה ז' כתב: למשרד הרווחה שלום. אני הייתי רוצה להמשיך עם הפסיכולוגית שלי את הפגישות ושהעובדת הסוציאלית תמשיך להיפגש איתנו. הנער שנמצא בכיתה י"א כתב בין היתר – אני מבקש להישאר עם הפסיכולוגית שלי. אני מבקש שהעובדת הסוציאלית המשפחתית שלי תישאר איתי במסגרת תפקידה. אני מבקש לקבל תמיכה לצבא מידי העובדת הסוציאלית הקיימת או מי שיבוא אחריה. מי שיבוא אחרי אין לו שם עדיין, כי אנחנו לא יודעים.

הילדה שלומדת בכיתה ט', חינוך מיוחד, כתבה – למשרד הרווחה שלום. אני רוצה שאור שלום יישאר כי זה מקום ואני שם כבר הרבה שנים. עד שהתרגלתי לאנשים שיש שם, שיש להם לב רחב. קשה לי שהתרגלתי לשמות של האנשים שאני מכירה, זה כבר קשה. יהיה לי קשה להתרגל לאנשים אחרים שם. אור שלום שם זה המקום הכי טוב שהכרתי בחיים שלי. יש שם אנשים עם לב גדול, אוזן קשבת.

כל ילד שנמצא באומנה טיפולית חווה סבל בל יתואר בטרם הגיע למשפחת האומנה. סבל פיזי, סבל נפשי, סבל של דחייה והתמודדות עם קשיים בלתי אפשריים. כל ילד כזה הוא בשר מבשרה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. לכל אחד מהם מגיע סיכוי לגדול ולהתפתח ולהיות אדם בוגר ומאושר. קשה לתאר למי שאינו מכיר מקרוב באופן אישי מה המשמעות של טיפול בילד או בילדה שעברו טראומות כל כך קשות.

נסו לדמיין את הבכי, את החרדות, את הנפילות, את סיוטי הלילה. את ההתמודדות של ילד או ילדה שמפחדים, לא מסוגלים להגיד את המילים אמא או אבא בגלל מה שעבר עליהם. אלימות, נטישה, כישלון אחר כישלון, ללא מסגרת משפחתית תומכת. נסו לדמיין את הדחייה שמרגישים הילדים הקטנים האלה, מול המערכת שניצבת מולם. ואז לאחר שהוציאו אותם ממשפחותיהם הביולוגיות, לעתים כתינוקות, לעתים כשהם גדולים יותר, דרך מעבר בבתי חירום ובבתי ילדים, שם מטפלים בהם במסירות ומנסים לייצב אותם, מגיעים המאושרים שבהם למשפחת האומנה כדי לקבל הזדמנות נוספת לחיים חדשים.

נסו לדמיין כמה אהבה, אכפתיות, חמלה ומסירות נדרשת ממשפחת אומנה שמתמודדת מול הקשיים האלה. מאמצת את הילדים ומנסה להחזיר להם את האמון בעולם הבוגרים. נסו לדמיין כמה כוחות נפש נדרשים על מנת לגונן ולסוכך על ילדינו. להעניק להם יציבות, לתת להם מיטה וחדר, אוכל ובית, אך בעיקר אהבה, שייכות ויציבות. לאט, לאט, צעד אחר צעד, להעמידם על רגליהם הקטנות, כדי שיוכלו לפסוע בסוף היום בביטחון, לתפקד כילדים שווי ערך בבית הספר, בתנועת הנוער, בצבא. להקים משפחה משלהם.

במערכה הזאת אנחנו לא לבד. נדרשת מערכת מקצועית ומנהלית תומכת ומסייעת, שעוקבת - - -

ע' - - -

אני מבין שאני מאריך, אבל אני אקצר.

לא, אני אומר לך. כולנו מכירים בחשיבות, אני בטוחה, אני מכירה את החברות. אנחנו פשוט לא נספיק לשמוע את העובדים הסוציאליים. זה החשש שלי, בסדר?

אני הבנתי, אני אקצר. אני מקבל את דעתך ואני מקווה שהדברים הובהרו. מה שרציתי להגיד שכל ההתנהלות ברמה של ילד – ופה אני רוצה להתייחס לתהליכים שדיברנו. כל התהליכים ברמה של הילד נעשית תוך כדי תכנון. התכנון של ילד במשפחת אומנה לפעמים הוא כמה שנים. יש לנו ילדה שאנחנו מתכננים שלוש שנים קדימה איפה לשים אותה. לפעמים זה לחודש הקרוב. כל שינוי הוא תמיד טראומה. שינוי במינון של התרופה, שינוי פסיכולוגית, אז גם אם זה נעשה תוך כדי תהליך, אז זה עדיין טראומה וברגע שזה נעשה בצורה גורפת, זה הטראומה הגדולה.

מה שמנסים לעשות זה תמיד לתכנן ולהיזהר, כי יש קשר בין המשפחות הביולוגיות. יש הרבה מכשולים שברגע שאתה סוטה קצת הילד נופל ואז הרבה יותר קשה להרים אותו מאשר לייצב אותו.

אני רוצה לשאול אותך שאלה בכנות.

אני - - -

רגע, להתחבר לדברים שלך, כי אתה מתאר את זה כאילו אנחנו עכשיו מנקים את השטח ובונים משהו חדש. אני התרשמתי, ותיכף אנחנו נשמע את העובדים הסוציאליים, כי הם ישר קפצו ואמרו שזה לא - - -

צריך לשמוע את סאמט שיגידו כמה עובדים הם צריכים. זה מה שצריך לעשות.

כן, רגע, שנייה. אתה מדבר על זה כאילו מנקים ומתחילים מחדש וההתרשמות שלנו היא שאם יש העברת שרביט, הילדים לא בקשר עם העמותה כעמותה, הם בקשר עם האנשים שלה.

אתה טועה גברתי.

רגע, סליחה. אם האנשים האלה – אותה פסיכולוגית שהילד מדבר עליה ואותה מטפלת שהילד מדבר עליה, שחשוב הקשר והרצף איתן, עוברות בעצם יחד עם העמותה החדשה, אז איפה הילדים צריכים להרגיש את זה?

אז אני אסביר לך. את שאלת שאלה טובה.

אבל לא אתה אמור לתת את התשובה. זה משהו שסאמט צריכה לתת עליו תשובה.

רגע, סאמט לא פה.

שנייה, מאחר שאני מרגיש שאני מייצג פה לא רק את עצמי, אלא כמו שאמרתי אני-. חברים, סליחה רגע - - -

שנתיים - - -

אני ממש מבקש. אנחנו בנינו ואני כתבתי את הדברים כדי שהם יהיו מדויקים.

כן, אבל אז הם לא יוכלו לדבר.

רגע, רגע, גברתי, סליחה רגע.

הם לא יוכלו לדבר.

סליחה, אמרתי, אני אקצר. אני אענה גם על שאלתך. אז התשובה היא שלדעתי, למרות שנאמר פה וסליחה גברתי יושבת הראש, אמרת שאת מבינה את משפחת האומנה ואת מה שקורה שם - - -

חד משמעית.

אז אני חושב שאת, לצערי ואני חייב להגיד לך, את לא ממש מבינה ואני לא אומר את זה - - -

אוקיי, קיבלתי. בוא נמשיך לעניין. הכל בסדר, רק תיגש לעניין.

העניין הוא – ואני מדבר עכשיו על התהליך – אנחנו נכנסנו לתהליך הזה ללא כל התראה מוקדמת. אף אחד לא פנה אלינו לפני המכרז. לא ידענו בכלל שיש מכרז. אנחנו קיבלנו את התוצאות אחרי שזה כבר נגמר, היו כבר ערעורים. כלומר לא הכינו אותנו לתהליך הזה. כל לוחות הזמנים הזה, של המעבר ואני אדבר על זה, הם לוחות זמנים לא ריאליים, לא נכונים, שגויים.

אוקיי, אני שוב חוזרת לשאלה. אם הילד נשאר עם המערך שלו - - -

אבל הוא לא נשאר.

אוקיי, אז בואו נשמע את מה שטוען שהוא כן.

לא, לא, לא, אני נורא מצטער גברתי, אנחנו מבקשים - - -

ע', ע'.

סליחה, ע'. עם כל הכבוד.

ע', כמו שכשעמותת אור שלום החליפה מזכירה היא לא צריכה להתעניין בכם, השאלה איפה זה פוגע בילדים, זאת השאלה שאתה לא אמור לתת עליה את התשובה.

אז אני מנסה להסביר.

מי שנותן את התשובה זה העובדות הסוציאליות ועמותת סאמט.

סליחה, ע', רגע, אני באמת מכבדת את הדברים שאתה אומר. הם נשמעים באמת באוזניים קשובות ממש. הדברים שאתה אומר מחברים אותנו לעניין שהוא מאד מהותי. השאלה המרכזית היא, האם העובדים שעבדו באור שלום עוברים לסאמט. אם לא, בהכרח תהיה פגיעה בילדים במובן הזה שמתנתק הקשר בין הילדים לבין העובדים. אם הם עוברים - - -

אז בואו נשמע את העובדים הסוציאליים.

השאלה למה הם נפרדים, כי הם קיבלו הנחיה או כי באמת הם לא עובדים. מי יכול לתת לי תשובה, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד לך, סליחה גברתי - - -

רגע, רגע.

לא, אבל אני מרגיש - - -

ע', שנייה. כן, בבקשה, גברתי. שמך.

כן, בבקשה.

אני עובדת סוציאלית ארבע שנים, מלווה את משפחות האומנה. קוראים לי נופר קין. אני חושבת שיש פה אי דיוקים חבל על הזמן.

בבקשה.

אור שלום בנה הכשרות ותפיסה טיפולית בבנייה מאד מדויקת לכל משפחה שמגיעה – למה הילד זקוק. כמו פנימייה קטנה. זה לא לקחת עובד כזה או אחר ולהעביר אותו. זה לקחת את כל המערך – וזה לא דבר שהוא רשום במכרז. המכרז לא רושם קחו את כל המערך שבניתם עבור הילד ותעבירו אותו לעמותה אחרת.

בסדר, אבל העובד - - -

אבל אני לא עובדת - - -

שנייה, אני רוצה שאלת הבהרה. את עובדת סוציאלית ויש לך מחויבות קודם כל לילד. אם וכאשר את עוברת מאור שלם לסאמט, את לא לוקחת איתך כל התפיסה ההוליסטית הזאת?

אבל אני לא עובדת בוואקום.

אבל יש את כל הניהול, זה לא עוזר, הם לא בוואקום.

כדי להצליח לתת את המענה עבור המשפחות והילדים, אני זקוקה בעצמי למענה.

זה לא עובד. היא יודעת למי היא, בדיוק.

אני זקוקה להתייעצות עם הפסיכיאטר שלא עובר במכרז, כי במכרז נקבע פסיכיאטר אחר.

אבל זה כל שינוי שקיים.

סליחה, בעיני יש פה שני דברים. אחד זה הזמן ושניים חפיפה. צריך זמן ששניהם עובדים בחפיפה כמו שצריך.

אני רוצה להתייחס לעוד משהו. יש - - -

זה לא - - -

אני יודעת, זה מה שאני אומרת. זה לא אפשרי.

ורד גם רוצה להתייחס.

אנחנו לא חפצים של אף אחד, לא אנחנו ולא הילדים האלה. חברים מה קורה פה? מה קורה פה? אם אני לא הייתי פונה אליך, גברת לוין, 10 פעמים, 30 פעם בהודעות, את אפילו לא היית נפגשת איתנו. אז לבוא ולהגיד נפגשנו עם ההורים? זה בזכותנו נפגשתם איתנו ורק עם הנציגים. אף אחד לא נפגש איתנו ואף אחד לא דיבר איתנו. אנחנו לא חפצים של אף אחד. הילדים האלה לא יעברו מיד ליד כאילו לא קורה פה כלום. המדינה צריכה להזדעזע.

אני מטפלת בילד אוטיסט עם פיגור, מי יעזור לי? כשהוא נפלט, הוא נפלט מסאמט. הוא היה בסאמט שנה אצל משפחה אחרת ולא הצליחו להחזיק אותו. פתאום סאמט יוכלו להחזיק אותו? מה קורה פה? מה קורה פה? אתם תגרמו היום לכך ששום משפחה אחרת לא תרצה לעשות אומנה יותר. זה מה שיקרה במדינה שלנו. הילדים האלה יזרקו למוסדות. שמישהו פה יזעק את הצעקה הזאת. אני כבר לא יכולה. אני לא ישנה בלילות חודש ימים. חודש ימים אני בלי שינה. אני לא מוכנה לזה. אני לא מוכנה לזה בשום פנים ואופן. הילדים שלנו לא חפצים של אף אחד.

בבקשה, ורד.

טוב, אני חושבת שהזעקה הזאת, זה שהיא צריכה להגיע לכנסת זה אבסורד ממדרגה ראשונה. גם אנחנו, המועצה לשלום הילד היינו צריכים לפנות למשרד הרווחה, להגיד להם אין פה שיח בין עמותות. סליחה, את הילד זה מעניין אם הוא בעמותה שקוראים לה א' או קוראים לה ב'? זה לא צריך לעניין אותם בכלל.

נכון, נכון.

יש ילדים ואני שאלתי את משרד הרווחה, אתם יודעים כמה ילדים נמצאים בטיפול ארוך, שצריכים רצף טיפולי? אתם הרי יודעים מי הילדים האלה. אחראי לילדים האלה יש אחד, זה משרד העבודה והרווחה.

נכון.

שזה לא מעניין את הילדים האלה, ערימת הניירות שמזיזים מצד לצד - - -

זה לא, אז אני אגיד - - -

קראתם את הפתק, לא בא לנו, עכשיו אני בקפה, עכשיו אני בסיגריה, עכשיו אני בהפסקה. אנחנו חיים את זה בוקר, צהריים וערב. אנחנו קמים בלילות, אנחנו מחליפים טיטולים עד גיל 10, אנחנו עושים את כל העבודה - - -

ע', תן לה חיבוק בשביל רגע להרגיע. אני מבינה את ההתרגשות.

תראו, יש פה שיטה הרי, שיטה של מכרזים וערעורים ומשפטיזציה. מה, את הילדים האלה זה צריך לעניין? יש ערעור, אין ערעור, נחכה, לא נחכה, נראה מה תהיה התוצאה. ההורים האלה שפנו, קיבלנו אין ספור פניות של מצוקה. הרי פונים אלינו ההורים, הילדים לא יכולים לפנות אלינו. של מי המצוקה?

את המילים האלה אני הייתי מצפה לשמוע ממשרד הרווחה.

חד משמעית.

אלה המילים שהייתי אמורה לשמוע מכם. אתם לא אומרים אנחנו לוקחים אחריות, אנחנו אחראים לילדים, אנחנו נדאג שכל הילדים – אתם לא אומרים את זה ופעם אחרי פעם - - -

יותר מזה - - -

אתם אומרים למה הם ערערו, למה הם ערערו. את מי זה מעניין? הילדים בסוף הם באחריות שלכם.

מה אני אומר לכם? אפשר להבין כל מילה שנאמרת - - -

יותר מזה, אסור שהמשרד יבוא בטענות לעמותה הזאת או לעמותה הזאת. הם צריכים לעשות את זה והם צריכים לעשות. יש להם את השמות, הם יודעים מי הם הילדים, הם יודעים מה הם צריכים.

הילדים חשובים.

רחל, היא אומרת את זה יפה. בואי ניתן לה.

יפעת, אני יכול להעיר הערה אחת בשם הילדים?

שנייה יואב. אני רוצה לשמוע את הנציג של העובדים הסוציאליים.

אבל ממש בקצרה, כי עוד שלוש דקות הם מוציאים אותנו החוצה. יש לי שלוש דקות.

רוב הדברים המהותיים בעניין הזה נאמרו. אני רוצה להתייחס יותר לטענות גם הפרוצדוראליות וגם שקשורות לעובדים עצמם, שכמו שהילדים לא עוברים כסחורה, גם העובדים לא עוברים כסחורה.

דבר ראשון כאמירה עקרונית של עמדת האיגוד כלפי משרד הרווחה, אם המחיר של המכרזים הוא זה, אז צריך לבטל את המכרזים ולהחזיר את השירות הזה למשרד הרווחה ואז אולי תבינו שאתם באמת המבוגר האחראי. זה דבר ראשון.

רעיון לא רע.

דבר שני זה שהטענה שהמכרז, בשם טענת המכרז יכולה לבוא ולפגוע גם בתהליך טיפולי וגם בהעסקה של עובדים ולתת להם איזו תחושה שאולי יקבלו אותם, אולי לא, תסלחו לי, עמותה חדשה, בלי שום קשר למה היא ומי היא, באמת אין לי שום עניין, עמותה חדשה במופגן - - -

נכון.

צודק מאה אחוז.

כדי אגב לא להתחייב לשום דבר במכרז, אומרת לעובדים אין לי שום חובה לקבל אתכם, אני בינתיים מראיינת עובדים אחרים, כי זאת התנהלות של גוף עסקי וככה זה עובד.

ברור. זה לא יכול להיות.

וזה מה שקורה בפועל. אין שום קליטה - - -

נכון, אני מבינה, זה חמור מאד.

ועל אחת כמה וכמה כשאין שום התחייבות ושום חובה במכרז לקלוט את כל המערך. עכשיו לעניין מה שנקבע על תהליך המעבר.

רגע, שנייה. משרד הרווחה, שאלה. נועם, אתה צריך לענות לי. אין במכרז הזה אמירה שהם צריכים, הגוף הזוכה צריך שיהיה לו עובדים שיודעים לתת את השירות? מי התכוונתם שיבוא לעשות את זה?

לא, יש דרישה של הצוות הניהולי, של הפסיכיאטר ושל מנהלת הצוות - - -

באמת? ומי ייתן - - -

אני לא מבינה, בתאגיד דאגנו ליותר מעבר, כשלא היו ילדים.

חברים, תיכף מוציאים אותנו מכאן.

בתאגיד.

במשפט ותיכף מוציאים אותנו מכאן. בבקשה, אנחנו מסיימים.

- - -

בבקשה, במשפט, אנחנו מבינים את מה שאתה אומר, אנחנו גם נתייחס לזה במסקנות שלנו.

אני רוצה שאנחנו נקפיא את זה ונעשה עוד דיון.

אני רוצה להגיד משפט על תהליך המעבר, בהתייחס לתנאי המכרז, כי אני ישבתי - - - המכרז. קודם כל המכרז הוא לשנתיים עם אופציה להארכה כל שנה. זה אומר שעוד שנתיים אנחנו יכולים להיות בכל רגע נתון - - -

אמרתם כל חמש שנים.

עם חצי שנה ניסיון - - -

בכל רגע נתון המכרז הזה יכול להסתיים. אחד. שניים - - -

הגזמתם לגמרי.

שנית, אתם שמעתם גם בלוח הזמנים שבפועל משרד הרווחה מאמין בחודש מעבר. 5 בנובמבר עד 1 בדצמבר למעבר. זאת אומרת שהוא מאמין בחודש מעבר.

אי אפשר חודש מעבר. איך חודש מעבר?

פה לא מאמינים ו - - -

אוקיי, הדברים ברורים ואנחנו גם נתייחס אליהם.

אני מבקש לומר משפט אחד.

לגבי המפרט של המכרז.

צריך להעתיק את התאגיד.

יואב, אני אתן לך.

הגוף שיכול לזכות במכרז בפירוש לא חייב להיות גוף שיודע והתעסק באומנה טיפולית. זה גם דבר שמופיע במכרז ואלה התוצאות.

מאה אחוז, תודה רבה. יואב, באמת במשפט, כי אנחנו תיכף - - -

אני אומר משפט אחד. קטונתי מלהתייחס לנושא האומנה פנימה. אני מייצג את הילדים בפנימיות. אני באתי הנה היום כי חזיתי שזה מה שיקרה. אני קורא לכם המחוקקים ואני קורא למשרד הרווחה ואני קורא למועצה לשלום הילד. רבותי, ילדים זה לא מלפפונים. על מלפפונים ועל ירקן עושים מכרז.

אוקיי.

רגע, עוד לא סיימתי. אני מבקש מכל הגופים האלה להתחיל לבדוק ולהתמודד ברצינות בשאלת המכרזים הנוגעים לילדים במדינה.

דבר שני, כיוון שאנחנו בפנימיות עומדים לפני מכרזים גדולים מאד, אני מציע ללמוד את הלקח. אני מציע לזכור שבשטח יושבים אנשים ותיקים שנותנים את הנשמה, יודעים את המלאכה, קרובים לילדים ולא לרוץ כמו למכרז של ספקי בניין או ספקי מלט. תודה.

תודה רבה יואב. אנחנו מוכרחים לסכם את הדיון. אנחנו גם נקיים דיון המשך.

אני רוצה לומר ולחדד. גם אם אני לא מבינה כלום באומנה, הכאב של ההורים והחשש וחוסר הוודאות וכל זה בהחלט מובן. זה נכון לאומנה וזה נכון לסיטואציות אחרות וברשותכם, בואו נכבד את הנוכחות גם של מי שפתחה את הדיון, של חברת הכנסת קארין אלהרר, שמובילה – אני לא יודעת אם יש עוד מישהו שמכיר כל כך לעומק את הסוגיה הזו ועסק בה במהלך כהונותיו, זה כבר כהונה שנייה שלה בכנסת, אז בואו ניתן בבקשה את הכבוד גם לכך.

לגבי הדיון הקונקרטי הזה, אני חושבת שאת ההתייחסות שלי לגבי הדברים הספציפיים לעמותת אור שלום והמכרז הנוכחי ובית משפט אמר את דברו, הדברים נאמרו, אין צורך לחזור.

אני רוצה לומר לגבי ההתייחסות לעתיד. ראשית יש לנו פה עמותה שכן קיבלה אפשרות לעשות את כל התהליך עד ה-10 בפברואר. יש מניעה לאפשר לאור שלום מבחינה משפטית גם לקבל את אותה אורכה? כי נשמע לי קצת לא הגון שעמותה אחת כן יכולה לקבל את זה ועמותה אחרת לא.

אני אסביר למה זה התקבל. ההסכם עם אור שלום היה ב-14 בינואר 2018, לפיכך ההסכם - - -

אוקיי, אפשר לפתור את זה משפטית?

מה, זה באמת? מה זה משנה?

שנייה רגע, אפשר לפתור את זה משפטית ולאפשר להם גם את הארכה? אנחנו כוועדה דורשים - - -

צריך לבדוק את זה.

אבל היום, כי הם צריכים להיערך.

אז מתי תבדקו את זה?

לגבי העתירה אני ביקשתי את זה גם כן.

אנחנו מבקשים - וזה חייב להיעשות בשעות הקרובות - אנחנו מבקשים, אנחנו דורשים, לא מבקשים, אתם מסכימים איתי חברי הכנסת?

בטח.

בוודאי. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות.

שהארכה תהיה בעצם עד ה-10 בפברואר. אני אתייחס ואחרי שאני אקריא את הדברים, אם תרצו להוסיף משהו, אז בשמחה ואהבה.

אז אנחנו מבקשים לפתור את זה בשעות הקרובות, כי אין לנו זמן.

אני אחזור אלייך?

את חוזרת אלי וכמובן מיידעת את העמותה, שגם השר יידע. אנחנו דורשים הארכה גם לאור שלום עד ה-10 בפברואר.

רגע, שנייה, אני רק אעדכן שההסכם כבר נחתם עם סאמט, יכול להיות, שוב פעם - - -

אין בעיה.

אז בכלל, כבר הכינו מראש חוזים? מה, תגידו - - -

אבל יכול להיות שהם יתבעו אותנו על הפרת הסכם. אני לא יודע - - -

סליחה, אז בשביל זה - - -

תתמודדו.

רחל, נו באמת, אני לא צריכה להתחנן כדי לסיים את הדיון הזה.

אני צריך לעלות את כל הסוגיות על השולחן.

אז תתמודדו. זה לא מעניין אותנו. תמצאו פתרון.

אנחנו לא אמרנו לכם עכשיו תגידו כן.

תתמודד. הם הילדים שלנו.

חברים, שיפריע לי פשוט ייצא.

סליחה, אני מטפל בו. אתה לא מתבייש לענות לי ככה?

איפה אנשי המשמר?

גם את - - - לא. אני מצפה לתשובה - - -

אני לא ביקשתי. אם הייתי אומרת לך זה ככה יקרה, אז עכשיו היינו נותנים את התשובה. ביקשנו מכם לבדוק, לקבל תשובה תוך כמה שעות, עם כל הנימוקים ההגיוניים אם חלילה זה בלתי אפשרי. אבל אני מבקשת את החובה המוסרית שלכם, לעשות הכל כדי שהדבר הזה יקרה ולהפשיר את הארכה עד ה-10 בפברואר.

לא, אין בלתי אפשרי.

שימצאו את הדרך שזה יהיה אפשרי.

אנחנו נעשה תהליך של הפקת לקחים ממה שהיה כאן. אנחנו מחויבים ביצירת רצף עבור הילדים, כך שהסיפור של כל שנתיים הוא לא מתקבל על הדעת. הוא לא יקרה. זה לא משנה אם זה שנתיים ואחר כך ההארכה שלו כל שנה, אני לא רוצה להיות במקום הזה. אני רוצה שזה יהיה במקום של כל חמש שנים.

כל חמש שנים לפחות.

ומשם אנחנו נדבר. אנחנו נקיים דיון המשך. אתם כמובן מוזמנים להגיע ולתת מהתובנות שלכם, כדי שאנחנו נבנה את זה לפעם הבאה בצורה שהיא טובה יותר.

אגב, אני כן רוצה שיצוין בפרוטוקול הנושא של היעדרות משרד הרווחה למרות שהוא הוזמן, לפגישה עם ההורים. אני חושבת שאם אנחנו נהיה בשטח ונסביר ונדבר עם ההורים, גם כשהם כועסים, אבל אנחנו נהיה שם - - -

אבל זה היה בתהליך משפטי.

אז מה?

אז מה?

אתם מצפים מהם להתעלם מהליך משפט ואז אתם - - -

את הריבון, את מתחבאת מאחורי זה?

איריס, תאמיני לי, אני מכירה את זה ממקומות אחרים. יורד בן אדם מדבר עם השטח, זה מפיג מתחים. גם אם אנחנו הופכים להיות ספוג שצריך לקבל את כל הכעסים שלהם, הנוכחות שלנו שם מפיגה מתחים. כמה שיהיה יותר שיתוף פעולה בנקודות האלה, אני חושבת שזה יעזור לנו לצלוח את האירועים האלה בצורה יותר טובה.

ואוי ואבוי אם סאמט, העמותה החדשה, תהיה להם בעיה אם זה מה שטובת הילדים. אוי ואבוי אם אתה תבוא ותגיד שסאמט לא מוכנים, כשטובת הילדים היא מחייבת. זאת באמת טענה שאנחנו פה זועקים.

אני רק רוצה להוסיף מילה.

לכן אני קורא לכם, אם אתם לא מספיקים לחמש שנים - - -

חברים, אנחנו פשוט ננעל את הדיון בלי לסכם את זה. יואב - - -

אתם לא מספיקים לעשות מכרזים, תעשו את זה ל-10 שנים.

כן, בבקשה.

למשרד הרווחה שני דברים. אלף אל תבואו בתשובה של סאמט יכול להגיד לי שאני מפר הסכם.

תפתרו את זה איתם.

מהסיבה הפשוטה הבאה, שסאמט לא יכול כרגע לקיים את חלקו בהסכם. הוא לא יוכל לקים את המכרז אם אין לו עובדים וכנראה אין לו מספיק עובדים. הוא לא יודע לעשות את זה בלי עובדים ובלי - - - בעניין הזה.

אני רוצה להגיד מילה. אם יידרש לתת כפל שתי עמותות אני אמצא דרך לפתור את זה.

מאה אחוז, מצוין.

נבדוק את זה.

מצוין.

זה דבר אחד. הדבר השני, אני מציעה, גברתי יושבת הראש, שאת הדיון הבא אנחנו נקיים בשני מישורים. א' במישור של לוודא שנעשה את ההעברה מסודרת. לעניין הזה אני מציעה להזמין גם את מכון סאמט לדיון, כי צריך לראות שבאמת יש Back to Back. זה דבר אחד. הדבר השני זה הנושא של הפקת לקחים. אני אומרת אם ככה נראית העברת פעילות של עמותת אומנה מאחת לשנייה, באמת יש מקום לשקול מחדש את העבודה של משרד הרווחה ולקיחת האחריות המלאה ונוותר על עמותות.

בואו נזכור שיש הרבה מעברים של עמותות וזה לא נראה ככה אף פעם. ואנחנו מעורבים בתוך כל התהליכים.

בסדר, אבל עצם העובדה - - -

איריס, אבל בואי נלמד מזה. איפה שאפשר ללמוד - - -

אני מקבלת. זה כואב. יש כאן לקוחות, יש כאן ילדים, צריכים להסתכל עליהם.

יש לקוחות? לקוחות?

את מתייחסת לילד שלי כלקוח. הילד שלי לא לקוח. הילד שלי – הרווחה במדינת ישראל התעללה בו. זרקו אותו מהבית. מה לא עשו לו? ארבע שנים הסתובב בין מוסדות ובכה - - -

תודה רבה. הדיון ננעל.

הישיבה ננעלה בשעה 11:04.