ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-15OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 1

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין שירותי בריאות בדרום

יום שני, כ"א בטבת התשע"ח (08 בינואר 2018), שעה 12:30

מחסור חמור במטפלים פרא-רפואיים בדרום

חברי הוועדה: מאיר כהן – היו"ר

אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

מיכל בירן

דב חנין

יוסף עטאונה

קארן אלהרר

ד"ר הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

ד"ר בלה בן גרשון - מנהלת המחלקה לאוטיזם, משרד הבריאות

איתי קלטניק - מנהל תחום בכיר, זכאויות, השתתפויות ושב"ן, משרד הבריאות

ד"ר מנואל כץ - סגן רופא מחוז דרום, משרד הבריאות

ליאור קוטלר - רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

פנינה אלתר - מפקחת ארצית, אגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

נורית אלעזרי - מפקחת מתכללת, חינוך מיוחד, מחוז דרום, משרד החינוך

ורד דוד - מפקחת מחוזית, מוגבלות שכלית התפתחותית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מרגלית בר - ממונה מחוזית, תכנית יתד, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אמיתי שוחט - עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

רות דיין מדר - מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

לירון אשל - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

פרופ' עמרי ידלין - נשיא מכללת ספיר

ד"ר רונית פרינר - מכללת הדסה

אריאל פלדשטיין - אוניברסיטת בן גוריון בנגב

רווית מורד - רכזת תחום התפתחות הילד במחוז הדרום, שירותי בריאות כללית

סוזנה מרדכי - מנהלת שירות פיזיותרפיה, מחוז דרום, קופת חולים מאוחדת

עידית לוי - מחוז דרום, קופת חולים מאוחדת

אלינור אסולין - קלינאית תקשורת מחוזית, מכבי שירותי בריאות

יעל יוספסברג - הנהלת אלו"ט

הדס ארנון שרעבי - עו"ד, אגף קידום זכויות, אלו"ט

יפעת פרץ - אלו"ט

קטי חדד - אלו"ט

יעל יונה - אלו"ט

נעמה דהן - מנכ"לית קרן מיראז' לפיתוח הנגב

עדי רודריגז ברנע - ועד מנהל, עמותת חברים בנגב

אולגה וילנסקי - ועד מנהל, עמותת חברים בנגב

צבי רייסמן - עמותת חברים בנגב

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר תרגומים

מחסור חמור במטפלים פרא-רפואיים בדרום

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לענייין שירותי בריאות בדרום.

ועדת העבודה והרווחה, יש לה היקף פעילות אדיר והיא חייבת לנצל, וזאת זכות גדולה לנצל את כל חברי הוועדה שיכולים לקחת על עצמם משימות לא קטנות ואני באמת רוצה להודות לך מאיר על כך שהסכמת לקחת את הנושא של הבריאות בדרום. חברנו מוטי יוגב - אנחנו שולחים לו את תנחומינו – שלקח את נושא הבריאות בצפון.

נושא הבריאות הוא תחום אדיר ואני חייב להודות לשר לשעבר, אני מקווה בעתיד, ולמנכ"ל שלו ולמערכת שמוכנים לשתף פעולה וכמה שאפשר יותר וגם לתקן. לכן, כל פעם שאנחנו נוכל לקחת נושא ולהתמודד עם הבעייתיות שלו, אני חושב שאנחנו כולנו מרגישים שאפשר לשנות. אני כבר יודע שהייתה ביום חמישי פגישה באחווה.

אני באמת מברך אותך. הנושאים הם כבדים. כדאי שנעלה בפורום של מצפה רמון שיושב בבאר שבע וטוב שתביאו נושאים. זה לא אומר שהוועדה בכלל ובאחריות שלה תתנתק מהמצב בדרום אבל עם ועדת המשנה בהרכב שלה, אני בטוח שזה יאפשר לנו לקדם נושאים הקשורים לדרום. כלוקל פטריוט, אני אשמח מאוד שתביאו המלצות כדי שנוכל לתקן ולשפר את המצב בדרום.

תודה רבה לך. אנחנו ננהל את זה כך שכל הדוברים יצטרכו להסתפק בשתי דקות. זאת חכמה גדולה להגיד את כל הדברים שאתה רוצה להגיד בשתי דקות. יש נהלים מסוימים ואני מבקש לא לקחת מחברי הכנסת דוגמה אבל רק הם יכולים להתפרץ לדברי הדובר. כל אחד שמדבר, חייב להגיד את שמו ותפקידו לפרוטוקול כי הדברים גם מצולמים וגם מוקלטים ונרשמים.

אני גר בדימונה. עליתי ב-1962 לירוחם למעברה. מאז, מאז עמדתי על דעתי, משהו כמו 1963-1964, אני שומע על פערים בבריאות בנגב. לאורך כל השנים קמו גופים כאלה ואחרים וכל אחד עשה כמיטב יכולתו, אבל כשאנחנו מסתכלים על דוח המבקר האחרון וכשאנחנו שומעים את הנתונים, אין לנו שום סיבה לחייך, לא בדרום ולא בצפון. בצפון המצב טיפה יותר טוב, אבל עדיין בפריפריה מתים יותר אנשים.

אנחנו יכולים לעשות שני דברים, או לקבל את זה כגזרה משמים, או לעשות את הדבר השני שאני החלטתי עם הקמתה של הוועדה הזאת, ללכת ולשבת לאלה שמקבלים את ההחלטות על העורף וכל מי שנמצא כאן, מוזמן לעשות את זה יחד אתי. אני מדבר על העמותות, אני מדבר על הפורום, אני מדבר על ראשי המכללות והאוניברסיטאות כי בסופו של דבר זאת שאלה של פיקוח נפש. אנשים מתים בגלל שאין רופאים. תלמידים, ילדי עם צרכים מיוחדים, מחכים שנה ויותר כדי לקבל טיפול. פתחתי בפייסבוק שלי מעין קמפיין ואמרת לי להתקשר ולשלוח לי סיפורים של תורים. קיבלתי 250 פניות בפק זמן של כמה ימים עם סיפורים מזעזעים. התקשרנו לאנשים. הסיפור שהכי גרם לי לזעזוע הוא שהאיש ששלח גר שני בתים ממני ברחוב שלי. כשהתקשרתי הוא אמר לי, מאיר כהן, זה אתה? אמרתי לו, מי אתה? הוא אמר לי, אני, נקב בשמו, מבית מספר 9. זה בחור שאיתרו גידול בראשו ולקח שלושה חודשים עד שהוא הגיע ל-MRI. שמעתי את אידלמן, שחבל שהוא לא כאן היום, מדבר על כך שפוליטיקאים פונים. הוא רק שכח לציין שפוליטיקאים פונים למנהלי בתי חולים לברר האם אכן הסיפורים שאנחנו שומעים הם מציאותיים וברוב המקרים הם כן.

זאת לא גזרה משמים. תושבי הנגב משלמים תשלום מלא לביטוח הרפואי. בתל אביב לא משלמים יותר. לכן זה לא יהיה שיח של בכיינות אלא זה יהיה שיח של איך אנחנו משפרים. כל אחד שמדבר, בדקה אחת הוא מציג את הבעיה ובדקה השנייה הוא אומר איך אנחנו פותרים א ותה.

או להתחיל בדקה השנייה.

עוד יותר טוב. תודה רבה.

נמצאים אתנו מהאוניברסיטה, מהמכללות ומהקופות. אני אחסוך את הפתיח הארוך כי חבל על הזמן. אני יכול לדבר כל הזמן ואתם לא. אנחנו נפתח עם איילה פרג'.

בשלושה נושאים נעסוק בוועדה הזאת בחודשיים שיבואו עלינו לטוב. האחד, מצב שירותי הרפואה בדרום באופן כללי. הנושא השני, זמני המתנה לרפואה יועצת בדרום. יש לנו פילוח מדהים שיכה אותנו בהלם. לא להאמין. הדבר השלישי, מחסור בשירותים פרה-רפואיים רפואיים בדרום ועם זה אנחנו פותחים את הפגישה הזאת.

רבותיי, בדרום הארץ יש ארבעה חבר'ה משרה מלאה של קלינאי תקשורת. ארבעה אנשים. בבית החולים, אם נחבר את כל המשרות, נגיע לעוד שבע משרות. מאילת ועד קו קריית גת, יש 11 משרות של קלינאי תקשורת. בכל האוניברסיטאות, לא בבן גוריון, לא בספיר ולא בשאר המכללות, אין מגמה לקלינאי תקשורת. אין. התמזל מזלנו ורק השבוע אישרו למכללת אחווה. זה ייקח עוד שנה. זה מסביר למה אין קלינאי תקשורת. כשיש, לצערי הגדול הסתבר לנו מעל לכל ספק, בדקנו את זה בנתונים, שהקופות – ואני מבקש את התייחסות נציגי הקופות – יודעות לקלינאי תקשורת במרכז הארץ יותר מאשר בדרום. אמר לי מי שאמר שסוברני כל מנהל מחוז לחתום על החוזים הזולים ביותר. איום ונורא. גם את זה אנחנו רוצים לברר כאן.

אני מבקש מהגברת פרג', אנא, התייחסו למקצועות הפרה-רפואיים כי זה הנושא הראשון אתו אנחנו מתעסקים.

מי זאת הגברת פרג'? לא הגיעה.

מי נציגי משרד הבריאות?

ארבעתנו.

אנא התייחסו ואמרו מדוע אינכם לוחצים וממליצים גם ל-ות"ת וגם ל-מל"ג על פתיחת קורסים או מגמת לימוד בקלינאי תקשורת ובכלל באשכולות של רפואה – סיעוד, פרמדיק וכל מה שחסר בנגב.

אני מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות. אני אתחיל ואומר שנפתחה מגמה לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת באר שבע וזה דבר שראוי לציון. בנוסף לזה, אנחנו פעלנו כמיטב יכולתנו להמליץ ולדחוף במל"ג להקים מגמות של מקצועות הבריאות באוניברסיטה או במכללות אבל לצערנו מעבר לזה אנחנו לא יכולים לעשות. אנחנו כבולים. זאת החלטת המל"ג. מבחינתנו יש את כל ההמלצות.

כשמישהו לא מטופל, זאת אחריות שלכם. אתם משרד הבריאות. אתם יודעים לעשות רפורמות, אתם יודעים לזעזע את המדינה כשאתם רוצים. מדוע רפורמת המזון שהיא חשובה מאוד, בעיניכם היא לא עומדת מול הצורך לכעוס על האוניברסיטאות. איזו מין תשובה זאת המל"ג, אנחנו לחצנו, המל"ג אמר לא ואנחנו הפסקנו וזה לא בידינו?

ברשותך, אני אשלים את דבריה של ירדני.

לא. אני רוצה שהיא תענה לי על השאלה. לי יש איזו תחושה שאתם מקלים ראש בפריפריה.

אני חושבת שזאת אמירה שהיא לא מדויקת ולא נכונה.

אפשר יהיה לתת לכם דוגמאות.

תקני אותי.

הנה, אני מתקנת. בחודשיים האחרונים, ואולי שלושת החודשים האחרונים, מתנהלות ישיבות אחת לשבוע עם המשנה למנכ"ל ולפעמים גם בנוכחות המנכ"ל בנושאי התפתחות הילד ובעיקר בנושא של הפריפריה והתפתחות הילד. יש לנו תכנית יחד עם בריאות הציבור בנגב לנושא של ניידת שהזכירו כאן באחד המסמכים, ניידות להתפתחות הילד, ואנחנו עושים עבודה מאוד גדולה עם האוכלוסייה הבדואית בנגב כולל פרויקט מיוחד שאנחנו בונים יחד עם נווה מדבר.

את יכולה לפרט איזה תכניות אתם עושים?

גברתי, סליחה שאני מפסיק אותך. אני אשמח לשמוע מה אתם עושים אבל בפעם הבאה. יש לכם כאן חובת של חברים בנגב, זמינות טיפולים פרה-רפואיים. אני רוצה להסב את תשומת לבך גברתי, וכדאי שתעבירי את זה לשר או למנכ"ל כי אני מתכוון לעשות את זה השבוע, שימו לב. תסתכלו. טיפול באומנות, טיפול בדרמה, טיפול בהבעה ויצירה, טיפול במוזיקה, טיפול בתנועה – אפס בדרום.

כל הטיפולים האלה הם טיפולי - - -

רגע. אני יודע. ריפוי בדיבור, קלינאות תקשורת – ארבעה. ריפוי בעיסוק – ארבעה. שחייה טיפולית – שני מדריכים. תסתכלו על הטבלה אחרי כך. גברתי, סליחה על שאני נשמע בוטה אבל זה לא לנגד עיניכם. אתם לא מכירים את התמונה.

אני רוצה להוסיף. אני מנהלת המחלקה לאוטיזם במשרד הבריאות. אני חושבת שהישיבה הזאת היא סופר חשובה ואנחנו באמת רוצים גם במשרד לנצל אותה כדי לייעל ולקדם את העניינים. משרד הבריאות הקים שולחנות עגולים למצוקה של כוח פרה-רפואי בדרום ובפריפריה.

מתי זה הוקם?

לפני כשנה וחצי בערך. מאז התכנסנו כמה וכמה פעמים כדי שבאמת כל הנציגים, כולל גם מל"ג, ייתנו את דעתם מה אפשר להזיז ומה אפשר לייעל.

ומה זז עד היום?

חברים, אתם לא אמורים להתפרץ. סליחה.

במסגרת הזאת אני חשבתי שהיום נוכל לגייס את עזרתכם ואני מבקשת את עזרתכם כנציגה של המשרד בשיתוף עם המל"ג. מה שמשרד בריאות עשה, הוא עשה כמה וכמה דברים. הוא באמת פעל ולא נמצאים כאן האחראים על כל תחום ותחום כמו ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת שעשו מאמצי על כדי לפתוח תכניות הכשרה. עד שלא יהיו לנו מספיק אנשי מקצוע בדרום שנוכל לחייב אותם במידה והם יקבלו שם תכניות לימוד והם יתחייבו להיות לפחות שלוש שנים באותו אזור, לא יהיו לנו מספיק אנשים.

לא זאת שאלתי. שר הבריאות או אנשי משרד הבריאות שמגלים – ויש בפניכם את הנתונים האלה – במשך שנים פער כזה, מעבר להקמת שולחנות עגולים, האם הייתה פנייה בוטה, קשה, שלא משתמעת לשתי פנים של משרד הבריאות שאחראי על בריאותם של תושבי נגב למל"ג? לא שולחנות עגולים אלא לוח זמנים שבא ואומר שאנחנו לא יכולים להמשיך להסתכל על חבל ארץ עם ארבעה מטפלים, אז אנחנו לא שואלים אתכם אלא אנחנו מחייבים אתכם, ואם צריך, באים להחלטת ממשלה. גם את זה יש.

קודם כל, אנחנו בהחלט מאוד נשמח להחלטת ממשלה. כן הייתה פנייה ויש גם ישיבה נוספת נדמה לי בשבוע הבא עם המל"ג. משרד הבריאות, ואני אומרת עכשיו בשמי, אפילו פתחנו את כל המסגרות של ילדים אוטיסטים ואמרנו הנה מקומות הכשרה. אנחנו נקבל אותם. יותר מזה, אנחנו נדאג לתת להם הדרכה, רק תפתחו כדי שתהיה תכנית. הייתה אמורה להיות תכנית של ריפוי בעיסוק שהייתה צריכה להיפתח השנה אבל היא לא פתחה כי בסוף נאמר, למרות שהיו ישיבות אין סופיות באוניברסיטה, שזה יקר מדי והמל"ג לא יכול לאשר את הפתיחה של התכנית.

מישהו מהמל"ג הגיע? קיבלנו תשובה שהם לא יגיעו. לצערי הם אמרו שאין להם זמן. אנחנו מתכוונים להגיע אליהם.

אין להם זמן?

כן.

שלום. אני מבאר שבע. הבן שלי לומד בבית ספר.

חשבתי שאת מצביעה כנציגת המל"ג. את תדברי אחר כך.

אם כן, אף אחד מהמל"ג לא הגיע.

אני רוצה להודות לך אדוני היושב ראש על היוזמה ועל הקמת הוועדה המאוד חשובה.

אל תודו כי עדיין לא עשינו כלום. תודו בעוד חדש.

זאת התחלה כשאתה מקים ועדה לטפל בבריאות בנגב, נושא שהוא מאוד חשוב, משמעותי ומציל חיים. לכן, תודה ויחד אתך נפעל גם בהמשך כך שכל מה שקשור לבריאות בדרום, גם לערבים וגם ליהודים, נעלה ונקדם. המספרים שעולים והפערים ידועים. בין המרכז לפריפריה, במיוחד בדרום ובתוך הדרום, גם לאוכלוסייה הבדואית בתוכה, הפערים הם מאוד מאוד גדולים.

הנושא שעל הפרק היום, הפרה-רפואיים וכל השירות הזה, אכן קיים מחסור במערכת. צריך גם לציין שבשנים האחרונות יש התפתחות והתקדמות בכל הנושא של מסגרות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בנגב בקרב האוכלוסייה הבדואית שם אבל עם כל ההתפתחות הזו עדיין קיים המחסור בתוך המערכת בקלינאי תקשורת, בפיזיותרפיה ובטיפול באומנויות. המל"ג לא נמצא, ובמכללות ובאוניברסיטאות אין תכניות להכשיר והם לא מכשירים כוח מקצועי בתחומים האלה.

יש תופעה והרבה סטודנטים הולכים ללמוד בירדן, גם בג'נין וגם בבית לחם וחברון. אני רוצה לשמוע ממשרד הבריאות כי בשלוש השנים האחרונות יש קושי גדול לסטודנטים שסיימו לימודים בבית לחם, בג'נין ובירדן לעבור את בחינות ההסמכה של משרד הבריאות. במקום לפתח תכנית להכשרה של שלוש וארבע שנים, הסטודנטים האלה הלכו ולמדו בחוץ כי נבצר מהם ללמוד בארץ. כמו שברפואה יש קורסי הכנה כדי לעבור את בחינות ההסמכה והם מוכיחים את עצמם בשנים האחרונות, אני חושב שצריך לקחת את המספרים של סטודנטים שלא עברו את הבחינה, להכין אותם ולהכשיר אותם. אני לא מבקש להוריד בנתונים ובסטנדרטים אבל להכשיר ולעשות תכניות מיוחדות לסטודנטים האלה כמו שעשו עם הפסיכולוגים וכמו שעשו עם הרופאים. חבל, זה כוח אדיר שגם יכול לעבוד במגזר היהודי ובמגזר הערבי. סטודנטים רבים כאלה יכולים לתת מענה למחסור בכל המקצועות הפרה-רפואיים.

דבר נוסף הוא גם למשוך כוח אדם מקצועי מהמרכז במיוחד לאוכלוסייה הערבית. צריך גם להיטיב עם התנאים שלהם, גם בקשר לדיור, גם בנסיע8ות וגם מענקים מיוחדים כי מי שנמצא בגליל או במשולש, הוא לא יגיע לנגב . גם הטיפול בקלינאי תקשורת, הנושא של השפה מאוד חשוב. לכן, כדי למשוך את כוח האדם המקצועי צריך להציע תנאים מצוינים לאנשים כדי שיגיעו. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה רבה. דוקטור אורלי הרצברג נמצאת כאן? לא. קלינאית תקשורת ראשית. היא לא נמצאת. אני מתעקש על משרד הבריאות כי אני חושב – וסליחה אני אומר את זה עוד פעם – שקצת היטשטשו תחומי האחריות. משרד הבריאות בא לכאן כדי לבקש סעד וזה צריך להיות בדיוק ההפך. אנחנו רוצים לשתף פעולה אבל זה לא השולחן ממנו אתם צריכים לקבל סעד.

אני חוזר שוב ואומר שככל שאני בודק את העניין, בסופו של יום אני חושב שהרגולטור הוא אתם. בראש ובראשונה זה אתם. כשרציתי שעובדים סוציאליים יתעסקו עם עוני, כינסתי בחודש הראשון לתפקידי את כל מנהלי בתי הספר לעבודה סוציאלית ואמרתי להם, בואו נתחיל להיכנס לתוך הסילבוס, לשנות. אבל משרד הבריאות כל השנים יודע מה המצב ועושה שולחנות עגולים. סליחה, זה לא אישי. יש רוח המפקד. אנחנו נדבר עם המנכ"ל ועם השר.

אני מבקש לשמוע את יפעת פרץ.

שלום לכל הנוכחים. אני די מתרגשת כי זו פעם ראשונה שלנו כאן. אני ועוד אימא, קטי, אנחנו אימהות לילדים על הספקטרום האוטיסטי ואנחנו נציגות של בית ספר רעים בבאר שבע. הגענו להשמיע את הקול שלנו ואת הצעקה האימהית לפחות. יש לי ילד, חומד של ילד, שהוא לא מדבר. שמו עילי פרץ. הוא כיום בכיתה ב' בבית ספר רעים.

אנחנו נמחק את שמו של בנך. בוועדה נוהגים לא להגיד את שמות הקטינים.

הדיון בשידור.

אני אדבר באופן כללי. בית ספר רעים מונה 121 ילדים.

לפרוטוקול אני אומר שאם נידרש לעשות חיסוי של השמות, אנחנו נעשה זאת.

בית ספר רעים הוא בית הספר היסודי הגדול בארץ, הוא מונה כיום 121 ילדים כשהתקן הוא שישים ילדים. יש קלינאית תקשורת אחת בבית הספר שהמשרה שלה כיום היא 23 שעות שבועיות.

זה פחות ממשרה מלאה.

כן.

יש מרפאה בעיסוק שיש לה 22 שעות שבועיות. את הנתונים האלה כמובן דליתי ממנהלת המקום. כל ילד זכאי ל-17 שעות שבועיות וזאת כיום לא המציאות שניתנת בבית הספר. יש מחסור אדיר בטיפולים הפרה-רפואיים. הקלינאית מדריכה את הצוות החינוכי. הכיתה מונה כך שיש צוות בוקר וצוות צהרים, מורה פלוס סייעת בבוקר, מורה פלוס סייעת בצהרים.

לא על ה-120 ילדים.

לא. בכל כיתה. בית ספר רעים הוא מכיתה א' עד כיתה ו'.

זה בית ספר שיש בו כמעט חמישים אחוזים בתקינה.

נכון. 121 ילדים בבית הספר. בכיתה יש בין שבעה לשמונה ילדים. בעבר המכסה הייתה שישה ילדים בכל כיתה וכיום יש בין שבעה לשמונה.

תכף נבקש לשמוע את נציגת משרד החינוך בדרום.

יש קושי עצום להעביר שיעורים רגילים. המחנכת והסייעת מנסות בכל זאת ללמד את כל הילדים ובנוסף גם לקבל מהקלינאית, מהמרפאה בעיסוק, מהמרפאה במוזיקה וכיוצא בזה את המשך הטיפול.

אני רוצה לשאול אותך. זאת תחושה סובייקטיבית שלך או שאת יכולה להוכיח שהילדים לא מקבלים את השעות שהם צריכים לקבל בגלל מחסור בכוח אדם?

הילדים לא מקבלים. אני יכולה לדבר באופן אישי. הילד שלי לא מדבר. הוא לא ילד עצמאי בכלל. הוא לא עובד על פי ג'סטות, הוא לא מצביע. אם הוא יכול באופן אישי להשיג את מה שהוא צריך, אז הוא מנסה ואם לא, הוא לא יבוא וידריך איש מקצוע או איש צוות שהוא צריך או יצביע. יש להם טבלת ג'סטות כאלה.

היות ויש לך ניסיון רב, ואין חכם כבעל ניסיון, לגדל ילד כזה ואנחנו מאחלים לך הצלחה, אם היית מנהלת בית הספר, אם היו אומרים לך לשבת בכיסא המנהלת, איזה שינוי היית מבקשת? מה הדברים אותם היית מבקשת?

הדבר הראשון שהייתי צועקת זה לעזור לילדים. קודם כל לעשות שיעורים פרטניים יותר.

שיעורים פרטניים שחסרים בבית הספר.

לא קבוצתי. כיום בבית הספר בכיתה לוקחים פחות או יותר ילדים על אותם חתכים.

הדבר השני, טיפולים פרה-רפואיים, קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק.

מרפאה במוסיקה, בתנועה רגשית.

תודה רבה לך.

לחש לי קודם חבר הכנסת אלי אלאלוף, לפני שהוא הלך, שאני היחידה כאן מבין חברי הכנסת שלא מהדרום. זה היה לפני שדב הגיע. אמרתי לו, כמו שאומרים בפסח, שחייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה ביציאת מצרים, גם צריך כל חבר כנסת לראות את עצמו כאילו הוא גר בפריפריה ולהזדהות באופן העמוק עם המחסור. אני לא רוצה להאריך כי באתי בעיקר לשמוע. אני מקווה שנצליח להיות באמת אופרטיביים. אני מבינה, מאיר, שזה הכיוון שלך.

לגמרי.

יחד עם חברי דב חנין ואחרים, אנחנו מטפלים באלמנטים אחרים של הרפורמות בבריאות הנפש והמחסור בתקני כוח אדם הוא מאוד עמוק ונמצא בהרבה מערכות, אבל אין ספק שאחרי שמעתי את הסיפור שלך, במקום שיש בו ילדים שזה המכשול העיקרי שלהם ויש רק קלינאית תקשורת אחת, זה כאילו המדינה מסמנת קו, מסמנת רף, לאן הילדים האלה יכולים להגיע והדבר הזה הוא לא מוסרי.

תודה. נציגת משרד החינוך בדרום.

אני מפקחת על החינוך המיוחד בדרום.

לפני שתגיבי על הדברים, תני לנו בבקשה תיאור מצב. אני מבין שאתם מרגישים את הפערים האלה.

אנחנו מרגישים, כן, אבל אנחנו מנסים למצוא דרכים להתמודד עם הפערים ועם החסר הזה. החסר אכן קיים. אנחנו לגמרי מרגישים אותו.

עד כמה הוא חמור בעיניך?

הוא חמור מאוד. מבחינת הנתונים, מחציתך מהשעות אנחנו מקבלים, שעות התקן, ואנחנו מוצאים עבורם מסגרות שמנוצלות על ידי אנשי מקצוע.

רק מחצית.

כמעט. כן. קצת יותר ממחצית. מתוך 9,580 שעות אנחנו מנצלים 6,600. שני שליש מאויש.

את אומרת שאמצעים יש, תקציבים יש, אבל אין מי שילמד בכיתות.

כן. אבל אני כן רוצה להתייחס לשתי התייחסויות. האחת, הנתונים שאמרה כאן האימא. בית ספר רעים הוא אכן בית ספר יסודי. יש לציין את זה משום שלא בכל ישוב אנחנו מחלקים את בית הספר לאוטיסטים ליסודי ועל יסודי. בבאר שבע זה קיים. יש את רעים שהוא יסודי ואת רעים שהוא על יסודי. אכן בבתי ספר לחינוך מיוחד ההמלצה היא עד מאה ילדים. בשל הגידול המאוד משמעותי באוטיסטים בכלל ובשל היותה של באר שבע עיר מחוז, השנה יש מעט יותר. זאת אומרת, יש 120 ילדים. אנחנו כן פתחנו מסגרות גם בדימונה, פתחנו עוד מסגרת של אוטיזם, ויש כוונה לפתוח בית ספר נוסף בקריית גת. יש באשקלון ובאשדוד ובאשל הנשיא.

יש מספיק גני תקשורת?

לא. אני אומרת שוב שמבחינת פרה-רפואי יש לנו קרוב ל-280 משרות במקצועות הפרה-רפואיים והטיפוליים. כמו שאמרתי, יש לנו 6,668 שעות שהן מאוישות בכוח האדם המיומן. כדי להתגבר על החסר הזה, אנחנו כן מפתחים מאוד את המודל האקולוגי כאשר בדרום אנחנו משכללים אותו ומשדרגים אותו. העיקרון של המודל האקולוגי בעבודה בתוך המסגרות החינוכיות אומר שאנחנו נלמד מתוך האנשים עם המקצועות הפרה-רפואיים ונראה איך אנחנו קובעים בתוך העבודה השוטפת את העבודה הזאת.

היות ו-25 שנים מחיי ניהלתי בית ספר, לא הייתי מכניס מורה למתמטיקה, איש מקצוע, ואומר לאחרים שילמדו ממנו קצת ושיראו איך הם מצליחים במודל האקולוגי. אני לא כועס. אל תיקחי את זה כביקורת. אני אסתפק במה שאמרת. את אמרת דבר מאוד חשוב. יש אמצעים, אין בעלי מקצוע שיעשו את זה ולכן שני שלישים מאוישים ושליש, שזה המון כסף, אתם לא מצליחים לאייש. זה שהראש היהודי עובד וממציא פטנטים, זה בסדר אבל זה לא הפתרון.

לאלה שקיימים. לא לאלה שחסרים.

היות ונכנסת לדברים, תציג את עצמך ותספר לי את הסיפור. את סיימת גברתי?

אני מדברת על גני חינוך מיוחד בבתי ספר לחינוך מיוחד שאנשי המקצוע הם מורים לחינוך מיוחד שגם בהכשרה שלהם הם לומדים איך לעבוד בתחום של השליפה למשל, של העשרה.

נדמה לי שאנחנו מכירים הרבה שנים. נכון?

כן.

הדבר לא דומה למשנהו. קלינאי תקשורת זה מקצוע, מטפלת בתחום כזה או אחר – זה מקצוע. זאת שפה וזה מקצוע. זה דבר שרוכשים בשלוש, ארבע וחמש שנים. בצר לנו כמנהלי בית ספר היינו מציעים כל מיני דברים אבל לא זאת המטרה של הישיבה הזאת.

אין ויכוח.

אני רוצה לומר עוד שני דברים. דווקא באילת אנחנו מאיישים באופן מלא ולשם מטיסים אנשים. בדימונה אנחנו מאיישים באופן מלא. גם הרשות עוזרת לנו להסיע אנשים.

אחד הפתרונות שאני עובד מול הקופות וגם מול משרד החינוך, ובוודאי מול משרד הבריאות, כשלי היו חסרים מורים למתמטיקה, שילמתי פי שניים והגיעו מורים. כשהיו חסרים מורים לפיזיקה, בוודאי שהלכנו לאוניברסיטה ודאגנו שבוגרים שלנו ילמדו, אבל כדי לפתור מיד את המצוקה, השאלה היא שאלה של כסף. אנחנו יודעים גם את זה להציג.

שאלה למפקחת. תודה רבה על הדברים. אני רוצה לשאול האם גם אצלכם במחוז מתנהלת סיטואציה כפי שקורה גם באזור המרכז, כאשר יש מסגרות ייעודיות לילדים על הספקטרום האוטיסטי, לקות תקשורתית, שאין בהם קלינאי תקשורת בכלל.

בחלק מהגנים אין לנו קלינאיות תקשורת ויש לנו מדריכות שמגיעות להדריך את הגננת ואת הצוות. בתי ספר, יש בכולם. אין לנו במשרות, אפילו לא במשרות חלקיות כמו בית ספר אורים למשל וגם כאן אנחנו קלטנו מישהי מהצפון. חבר הכנסת דיבר על כאלה שלומדים בירדן והצמדנו קלינאית מנוסה אבל אחרי תקופה היא עזבה.

אדוני היושב ראש, אני מאחל לך ולוועדה הזאת הרבה הצלחה. אני מסתכל על הנתונים של חברים והנתונים האלה הם קשים ואפילו הייתי אומר מזעזעים. אנחנו צריכים להבין שיש לנו שני מישורים של התמודדות. יש בעיות שהן בעיות מבניות. למרבית הצער עדיין במובנים מסוימים, כמה שזה כואב וקשה להגיד את זה, הנגב הוא עדיין סוג של חצר אחורית. יש שאלות גם של הקצאת משאבים, יש שאלות גם של סביבה תומכת, יש סוגיות רוחב שלהתמודד אתן זאת התמודדות מאוד מאוד קשה ורצינית ואני מקווה שהוועדה בראשותך תוכל לעשות את זה.

כשאנחנו למשל – בהמשך לדבריה של נציגת משרד החינוך – מדברים על עובדים, בטווח הבינוני או בטווח הרחוק אנחנו נרצה שהעובדים אצלכם במערכות החינוך יהיו אנשים איכותיים שגרים במקום ועובדים במקום, אבל בטווח המיידי יכול להיות שאין לנו ברירה אלא לעשות את מה שאתם עושים באילת, לגרום לאנשים להגיע מהר ונוח ממקומות אחרים, בינתיים, עד שיעברו לגור בדרום. זה אומר לא רק לספק להם תחבורה בחינם בתחבורה ציבורית אלא גם לשלם להם על זמן הנסיעה כי מבחינתם זה זמן עבודה. אגב, יש הצעת חוק שלי בנושא הזה שנמצאת בפני ועדת שרים לענייני חקיקה שלא מתכנסת. אני מקווה שלפחות בנושא הזה משרד החינוך, מבחינתו, ישתמש במנגנון הזה של תשלום עבור זמן הנסיעה כחלק מתמרוץ אנשים טובים ואיכותיים לבוא וללמד במקום כמובן יחד עם תמריצים נוספים.

הסוגיה הראשונה היא סוגיות העומק או הבעיות היותר מבניות, אבל מה שבמיוחד אותי מעצבן, אני חייב לומר, או אפילו מרתיח, אלה דברים שיש להם פתרון על השולחן, פתרון נמצא, כולם יודעים שהוא קיים אבל לא עושים שום דבר בעניין ואני מפנה את דבריי לנציגי משרד הבריאות שיושבים כאן והטענות הן לא אליכם. אני בטוח שאתם אנשים ונשים שעושים את המקסימום כדי לפתור בעיות. אבל עדיין המערכת באיזשהו אופן עמוק לא רואה את החיבור בין פתרונות שנמצאים לבין בעיות שנמצאות במחלקה אחרת. בין הפתרונות לבין הבעיות, כאילו אנשים לא מדברים.

אני רוצה לתת דוגמה של נושא שאני מטפל בו והוא הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש ובאופן ספציפי בבעיית המתמחים בפסיכולוגיה קלינית. אנשים לומדים היום פסיכולוגיה קלינית, מסיימים תואר שני, עושים מסלול מאוד מאוד קשה שגם כנראה לא קל להתקבל אליו ואחרי שהם מסיימים את הפסיכולוגיה הקלינית, הם צריכים להמתין שנים למקום התמחות. יבוא משרד הבריאות בפתרון יצירתי ויגיד, בסדר, אתם רוצים להתמחות בדרום או בצפון – אין תור. אתה תבוא אדוני הנכבד שרוצה להתמחות בתל אביב, תעשה את ההתמחות שלך בדימונה או בירוחם ותתקבל מחר בבוקר.

אני מבין שגם שם משרד הבריאות אמר שזה לא שלנו אלא של המל"ג.

זה לא של המל"ג. המל"ג סיים להכשיר את הסטודנטים האלה, הם סיימו תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ממתינים שנים להתמחות, רוצים להתחיל להתמחות, הם לא יכולים להתחיל לעבוד ובינתיים עובדים בעבודות אחרות. תגידו להם שירוחם או קריית שמונה, זה מחר בבוקר. כך אתם פותרים גם את הבעיה שלהם וגם את הבעיה של המערכת. רק מה, זה בשתי מחלקות במשרד הבריאות ומחלקה אחת לא מדברת עם המחלקה השנייה.

אני אומר אדוני היושב ראש שלפני שאנחנו פותרים את בעיות העומק, אם נוכל את הדברים האלה לפרוץ, זה יהיה שינוי מאוד משמעותי ומיידי. תודה רבה.

תודה על דבריך. בבקשה, אדוני.

אני הורה לילד אוטיסט. אני מבאר שבע. דרך אגב, אני מכיר את נורית ואת בלה בן גרשון אצלה הייתי במשרד עוד לפני שנתיים.

אנחנו נציגים. לפני שנתיים הקמנו עמותה בשם חברים בנגב. אנחנו עומדים מאחורי המסמך הזה. הנתונים הם נתונים של משרד הבריאות. כל הנתונים מפורסמים. אני אחלק את הבעיה לשני חלקים. החלק הראשון, כל מה שאמר חבר הכנסת דב חנין שבדיוק נגע בבירוקרטיה הגדולה בה אנחנו חיים כאשר יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, במיוחד בכל מה שקשור להכשרה ולמל"ג. זה שבאת בתחילת השיחה ואמרת לגבי מכללת אחווה, זה יפה מאוד.

זה לא מספיק.

לא רק שלא מספיק. זה לא בדרום.

אני כבר מנוסה. אני זקן. אני מבין שיש קבוצות שאומרות או הכול או לא כלום. לא. אנחנו ממשיכים לעבוד כך שגם בבאר שבע זה יהיה. אבל היות ואחרי תקופה ארוכה מאוד שאמרו להם לא, באו ואמרו כן, זה עדיין יביא. זה לא הכול או לא כלום.

אני מסכים אתך. אני לשיטתך. אני בית הלל ולא בית שמאי. כולנו כאן בית הלל. אין כאן אף אחד אחר כי אם הייתי מבית שמאי, לא היה עניין שאבוא לכאן.

העניין הזה, הוא נחמד וזה בסדר גמור, זה יפה מאוד למערכת, אבל הבעיה שלי עם הדברים האלה – ויושבות כאן נשים רציניות ואני מכיר אותן אישית – היא שבגלל שהמצב שנוצר, הן מביאות פתרונות, המקסימום שהן יכולות, והפתרונות שהן מביאות לפעמים פוגעים בנו יותר. כאשר נורית מכשירה אנשים, ואני מכיר את נורית, מכשירה גננות, כי אין לה אחרים, אז מה אתם רוצים ממנה? היא עושה את המקסימום אבל זה כאילו מרגיע את הטונוס אבל זה לא פתרון.

נכון.

זה אפילו לא פלסטר. לפני שנתיים נפגשתי עם בלה במשרדה והיא אמרה לי שהיא מבינה. באתי עם חוברת, ישבנו, גם עדי ישבה במשרד. היא אמרה שהיא מבינה אותי ושאקח תקציב לשמונים ילדים ושאטפל בהם אני. נתנה לי אישור.

קיבלנו אישור עקרוני.

קיבלנו אישור עקרוני. זאת אומרת, כשאתה בא ומדבר עם אנשים, יש רצון. יש 14 גני תקשורת ויש רק ארבעה גני תקשורת שיש בהם, נגיד קומסי קומסה ואני אהיה אתך לארג', ואחרי שנתיים של עבודה קשה, למה אנחנו לא מסוגלים להמשיך עם הטב"בים האלה ל-14 גני תקשורת? כי אין לך אנשי מקצוע. יש משהו אחר? סיבה אחרת? אין שום סיבה אחרת.

בסופו של יום, הפתרונות נמצאים כאן על השולחן. להביא את אותם מטפלים מהמרכז. הפתיחה של אוניברסיטת בן גוריון שצריכה לצאת מתוך החור שהיא נמצאת בו ולהעביר את האף שלה מעבר לכביש ולראות מה קורה בשכונה ג' ומה קורה בשכונה ד'. זה מה שצריך להיות.

אדוני, קודם כל תודה על קיומה של ועדת המשנה הזאת. למי שלא יודע, אתה נאה דורש נאה מקיים. אני זוכרת שאתה כיהנת כשר הרווחה ובאתי אליך עם פנייה שאין מספיק מעונות יום שיקומיים לאזור הדרום, מיד הורית על פתיחת ארבעה. אתה לא רק מדבר ומקים ועדה אלא גם עושה ואני בטוחה שתעשה גם בוועדה הזאת. אני אמנם לא חברה בוועדת המשנה, אבל אם תסכים אני אגיע לכל הדיונים שתקיים כאן כי זה נושא סופר חשוב.

זה מוקלט ומצולם.

אדוני, הנושא הזה של מטפלים פרה-רפואיים וחסרונם, ידוע כבר מספר רב של שנים. מבקר המדינה הוציא ממש לאחרונה דוח מאוד מקיף בנושא הזה. עוד בכובעי הישן כיושבת ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה קיימתי דיון בנושא. המטפלים הפרה-רפואיים חסרים כמעט בכל המערכות - משרד הבריאות, קופות החולים, משרד החינוך. זו עדיין בעיה קשה מאוד. אחד הדברים שעלו בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה היה באמת הנושא של המל"ג. ישבו נציגי מל"ג – דרך אגב, הם הגיעו לוועדת כנסת וזה כנראה באמת הישג לא מבוטל שלא ידעתי אז להעריך אותו – ואמרו שזה מורכב וכולי. גם בתשובות שקיבלתי ממשרד הבריאות לאחר הדיון כשביקשתי המשך תגובה, נאמר לי, ואני מצטטת: "המשרד עובד בשיתוף פעם המל"ג על פתיחת חוגים לריפוי בעיסוק ולהפרעות בתקשורת בדרום הארץ. תהליכי אישור ובדיקת היתכנות מול המוסדות האקדמיים לרבות תהליך אישור תכנית לימודים, היא באחריות המל"ג וזה לוקח זמן". אלה הדברים של משרד הבריאות.

אני אומר לאדוני שזה לא רק פתיחת תכניות לימודים. אין ספק שיש צורך אקוטי בפתיחת תכניות לימודים בנושא הזה אבל יש פיל לבן גדול בחדר וצריך לומר את הדברים בבירור, זה גם השכר. גם מטפלים פרה-רפואיים שעברו את כל התהליך, שהוא לא קצר, ומבינים את הדבר הזה, הם הולכים לשוק הפרטי.

זה קרה לטובת ההורים אבל זה קצת פגע בשוק כי מה קרה? קופות החולים שהבינו שיש להם מחסור במטפלים פרה-רפואיים אמרו ביחד עם משרד הבריאות, הוציאו חוזר מנכ"ל לגבי ההחזרים. בעצם אם אני כקופת חולים לא מסוגלת לתת לך מטפל פרה-רפואי, לכי למטפל פרטי, יש השתתפות עצמית אבל אני אממן את היתר. מצד אחד זה מאוד טוב כי זה מקצר תורים, מצד שני זה מגדיל את הנתח של המטפלים הפרה-רפואיים הפרטיים ובעצם זה הופך להיות שוק תחרותי הרבה יותר משתלם למטפל פרה-רפואי שאומר לעצמו שמה יצא לו אם הוא יעבוד במשרד הבריאות או במרד החינוך. גם נפתח, ואנחנו צריכים לפתוח, שלא ישתמע אחרת, עוד מסלולים, הם יבואו, יעשו את ההתמחות במשרד הבריאות, בקופות החולים, במשרד החינוך, ומהר מאוד ימצאו את עצמם בשוק הפרטי וכולנו נינזק מכך.

הדברים שנשמעו כאן על ידי המפקחת של משרד החינוך, רך אגב, העובדה שיש ארבעה באזור הדרום מפתיעה אותי לטובה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. אבל גם בתל אביב יש גן תקשורת שאין בו קלינאי תקשורת. אתה מבין את הסוגיה? גן שכל ייעודו לטפל בבעיית תקשורת, אין מטפלת בנושא הזה.

דרך אגב, זה מופיע גם על המכונים להתפתחות הילד כאשר אנחנו רואים תהליכים של סגירתם. מכונים ביחידות להתפתחות הילד מתוך איזושהי הבנה שקופות החולים ייתנו את המענה כאשר אנחנו מבינים שקופות החולים לא נותנות את המענה.

הגיע הזמן להפסיק עם שולחנות עגולים. יש איזו נטייה לפתור בעיה במדינת ישראל בהקמת ועדה שגם היא תקים ועדה וכך נתגולל. המטרה היא לקבל החלטות ולהבין שזו בעיה שצריך לתת לה מענה מיידי. אי אפשר לחכות, לא עוד חצי שנה ולא עוד שנה אלא צריך לעשות מעשה ועכשיו זה הזמן.

אני רק אוסיף. הוועדה הזאת תתנהל כך שאחרי כל ישיבה אנחנו הולכים לשבת עם אנשי המל"ג ואנשי משרד הבריאות ואנשי הקופות. כל החומרים של הישיבה נציג להם ונבקש מהם תשובות. אני משער שהם יצטרכו לתת לנו תשובות.

חברים, אלה שרוצים לדבר, אנא שילחו לכאן פתק.

פנינה אלתר, מפקחת ארצית באגף לחינוך מיוחד.

אני מפקחת באגף לחינוך מיוחד וממונה בין השאר על מקצועות הבריאות. אני רוצה להתייחס לשני דברים שנאמרו כאן, גם לגבי מוסדות ההכשרה וגם לגבי סוגיות נוספות.

ותוסיפי פתרון.

רק התייחסות אופרטיבית. לגבי מוסדות להכשרה, אני לא בטוחה שאם יפתח מסלול זה או אחר בבאר שבע, זה יהיה הפתרון. אנחנו יודעים שהרף להתקבל למסלולים האלה הוא מאוד מאוד גבוה. יבואו אנשים ממרכז הארץ ובסוף הלימודים הם יחזרו בחזרה למרכז הארץ. אני חושבת שאם אנחנו לא נשים על השולחן את התיעדוף לתושבי הדרום וגם אולי אפילו סוג של התחייבות לעבוד באזור הדרום, ואני אגיד לכם בכנות, זה לא חייב להיות כך שתהיה אוניברסיטה בבאר שבע. לנו היה קשר עם אוניברסיטת אריאל שביחד עם גורמים נוספים מוכנה לתת מלגות לסטודנטים שיתחייבו לעבוד באזור הדרום. זאת אומרת, זה לא חייב להיות הקשר הגיאוגרפי כי הקשר הגיאוגרפי הוא לא מספיק חזק, של המוסד להשכלה גבוהה והמקום.

אני חושבת שצריך להתייחס גם לאיזשהו תעדוף בקבלת האנשים ולתת מלגות, כך שזה יהיה קצת יותר פרקטי כי אחרת אנחנו לא נרוויח זה.

חשוב לי לציין שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה ארוכה של סדרת פגישות מאוד אינטנסיבית סביב כל הנושאים שחבר הכנסת חנין דיבר עליהם. הנושא של נסיעות וביטול זמן, תמריצים והמון דברים. אני לא יכולה להבטיח כלום כי מדובר כאן בגורמים רבים גם בתוך המשרד וזה לא תחת כוח אדם בהוראה. נתייחס למטפלים באופן קצת אחר. עוד הרבה נושאים נוספים. חבר הכנסת מנה כאן שלושה אבל יש עוד הרבה אפשרויות לחשוב איך אנחנו יכולים אולי להיטיב ולמשוך את האנשים. זה לא פשוט.

אני רוצה להתייחס. אין שום ספק שהחלק הראשון של הדברים שלך, צריך באמת לתת ארגז כלים וסל הטבות למטפלים שיבואו. אבל אני חולק על דעתך. אוניברסיטה בבאר שבע שהיא לב לבו של המטרופולין ולא משנה אם מישהו יחלוק על דברי, או יושב אתנו כאן עמרי שהוא הנשיא של מכללת ספיר, אין לי שום ספק שאם יש 12 חבר'ה מדימונה שלומדים קלינאות תקשורת והם לומדים במרכז הארץ, סביר להניח שהם יישארו שם. אני הרמתי טלפונים לתלמידים שלי שלומדים ואמרתי להם, תגידו, אם זה היה בבאר שבע או בדרום, הם אמרו שהם היו לומדים והיו בשמחה נשארים. כמובן שהם יעשו את החישוב הכלכלי אבל כאשר קראתי את דוח הוועדה שבדקה את ההצעה שלך, ראיתי את הטיעון הזה שחוזר ונשנה של אנשים שאומרים, לא, אפשר שילמדו באריאל ויחזרו לדימונה. לא. הסיכוי שילמדו בבאר שבע ויחזרו לדימונה, הוא הרבה יותר גדול מאשר ילמדו בתל אביב ויחזרו לדימונה.

אמרתי שילמדו בבאר שבע ויתחייבו גם שם. זה עניין של תעדוף. זאת הכוונה שלי.

שתהיה תכנית מלגות.

הדברים האלה שלך נרשמו וזה אחד הפתרונות, לתמרץ אנשים במלגות.

נשיא מכללת ספיר. אני רוצה להתייחס למה שאמרת. במכללת ספיר למעלה משני שליש מהסטודנטים הם תושבי הדרום. אני רוצה להסביר למה לדעתי מה שאמרת על אפשרות חלופית, ללמוד במרכז ולעודד לבוא דרומה, זה פתרון אפשרי, אני לא מתנגד לו כמובן, אבל אני מציע את האפשרות היותר טובה והיא ללמוד בדרום ואני אסביר למה. לדעתי אם זה בבן גוריון או בספיר, מבחינתי זה חלופי. אני אשמח שזה יהיה בספיר כמובן.

כמו שאמרתי, במכללת ספיר שני שליש מהסטודנטים הם תושבי הדרום ולכן הסיכוי שהם יישארו לעבוד בדרום הוא הרבה יותר גבוה. גם סטודנטים שבאים אלינו מהמרכז, באים אלינו, מתאהבים באזור, והם תהיה להם תעסוקה באזור, אלה שיש להם תעסוקה באזור, נשארים באזור.

תעסוקה מובטחת.

מכיוון שבנושא הזה תעסוקה מובטחת, אני חושב שזה בדיוק מה שיקרה. אנשים יבואו ללמוד אצלנו, או דרומיים שילמדו אצלנו או מהמרכז והצפון שילמדו אצלנו והם יישארו בדרום. דרך אגב, יש לנו גם סטודנטים שבאים מצפון הארץ, כולל מקריית שמונה והיום הם גרים בשדרות.

אם כן, זו הסיבה הראשונה. כלומר, אני חושב שהסיכוי שאנשים שילמדו אצלנו ריפוי בעיסוק, ואנחנו הגשנו למל"ג תכנית לריפוי בעיסוק, ועם בן גוריון יש לנו הסכמה שהם גם יעזרו לנו בזה במידת הצורך, ואני מאמין שבשיתוף פעולה עם בן גוריון נוכל לעשות תכנית מאוד טובה בעניין הזה. מעבר לעניין הזה שזה נותן מענה יותר טוב לנושא של ריפוי בעיסוק, אני חושב שזה ראוי שהדרום יעזור לדרום. זאת אומרת, כאשר מוקמת מכללה או אוניברסיטה בדרום, זה מחזק את הדרום. אם אנחנו נגרום לזה שהדרום יסתמך על לימודים בצפון ובמרכז, זה מחליש את הדרום. מה שמחזק את הדרום זה שמביאים – אם נסתכל לרגע על מכללת ספיר, ואותו דבר אפשר לומר על בן גוריון – מה שאוניברסיטת בן גוריון עשתה לבאר שבע, מכללת ספיר עושה לאזור עוטף עזה וזה מה שנקרא מפריח את האזור ומעצים אותו.

איזה אשכול ברפואה יש לכם? מה יש לכם מתוך אשכול כזה?

אין לנו שום דבר ברפואה. יש לנו עבודה סוציאלית.

פיזיותרפיה.

פיזיותרפיה יש בבן גוריון. בנושא הזה של ריפוי בעיסוק, אנחנו הגשנו את התכנית למל"ג בשיתוף פעולה עם עלי נגב שגם הם זקוקים למרפאים בעיסוק כך שזה נראה לי ממש מתבקש.

תודה רבה. הדס ארנון שרעבי.

אני עורכת דין באגף לקידום זכויות באלו"ט. עניין קטן למפקחת של משרד החינוך. אם שמעתי נכון, את אמרת שהיום המומלץ הוא עד מאה תלמידים בבית ספר. ברשותך אני אתקן ואומר שהפרוגרמה של משרד החינוך קובעת בין שישים לשמונים לחומרה תלמידים בתוך בית ספר ייעודי ולא מאה. מאה זה כבר מצב מאוד מאוד לא תקין.

היא אמרה 120.

120, אלה שני בתי ספר.

המספר האופטימלי הוא שישים-שבעים אבל אנחנו יכולים לקלוט עד מאה ילדים בבית ספר.

אני מסכימה עם דבריה של חברת הכנסת קארין אלהרר ואני אומרת תודה לוועדה. הנושא החשוב הזה נדון כבר בהרבה ועדות והרבה פעמים ואפילו אלו"ט עשתה שולחנות עגולים עם משרד הבריאות אבל לצערנו עד היום לא קרה הרבה. באספקט של הילדים אי אפשר להפריז בחשיבות של טיפול אינטנסיבי לילדים ויש כאן אימא שיכולה לספר, אם יורשה לי לומר, על ילד שהיה גולם לדבריה והפך לפרח, לילד מתפקד. אני אשמח שהיא תספר לכם בכמה משפטים על ההצלחה ועל החשיבות של הטיפול הזה.

דוח המבקר סוקר פתרונות נפלאים ואופרטיביים כמו בניית תכנית כוח אדם ארוכת טווח למקצועות הפרה-רפואיים, קביעת תכנים, פתיחת חוגים, הרחבת ההיצע להכשרות הקליניות.

הבעיה הגדולה היא שאף אחד מאלה שהדוח כוון אליהם לא לקח את הדוח והפך אותו לתכנית עבודה שלו.

בדיוק. מעולה. תודה רבה. בדיוק זה מה שרציתי לומר. אתה צודק. אני מסכימה עם כל מילה.

זה התפקיד של הוועדה. לקחת את הדוח הזה וכל יום ללכת ולומר זאת תכנית העבודה שלנו.

מעולה. זה בדיוק היה המשפט המסכם. אני מאוד מאוד מקווה שבסוף דיוני הוועדה החשובה הזאת, שאנחנו שוב מודים עליה, נצא עם תוצאות אופרטיביות בשביל הילדים עבורם זה בין לחיות חיים בתוך החברה לבין לחיות חיים מבודדים.

היא תוכל לספר לנו בשני משפטים?

אחר כך אני אתן לה. עורכת הדין נעמה דהן. בשתי דקות ספרי לנו על השולחן העגול שלכם ומה התקדם.

אני מקרן מיראז' שפועלת לפיתוח הנגב, תושבת נגב, מורעלת נגב וממש לא מרגישה חצר אחורית של מדינת ישראל למעט בתחום הבריאות. פשוט ביזיון אחד שלם. חמש שנים שאנחנו עושים ביחד עם החבר'ה הנהדרים בבן גוריון את מה שנקרא ועדה לשוויון הבריאות במצפה רמון ואחד הנושאים שטיפלנו בהם הפעם היה ילדים וכל נושא הפרה-רפואי. פשוט נתונים מכאיבים וכואבים שאסור לנו שיהיו. כאשר מדברים על דיני נפשות, זה דיני נפשות.

קודם כל תודה למאיר על כל מה שהוא עשה גם כראש עיר. כראש עיר הקמנו ביחד את המרכז הרפואי במיון שהתנגדו לו כל קופות החולים ובית החולים הכי גדול שהיום הוא מהווה מודל.

והתנגדה האוניברסיטה.

נכון. היום זה מהווה מודל.

למה אני שמחה ולמה אני שמחה להגיע לכאן, כי יושב כאן מאיר. אי אפשר לתת יותר פלסטרים קטנים של פה עשרים, פה גננת, אלא חייבים ללכת בגדול. אלה פתרונות גדולים מאוד כי המערכת כפי שהיא כיום, היא לא מתפקדת. אני רק אציין דוגמה קטנה ובזה אני אסיים. בהמשך למה שאמרה חברת הכנסת קארין אלהרר. זה לא רק שלא מתמרצים אלא זה גם תמרוץ שלילי, ואני אתן לכם דוגמה.

ברשות לפיתוח הנגב בדקו כמה קלינאי תקשורת פרטיים יש. 160 במספר. למה הם לא עובדים עם קופות החולים? קופות החולים מוכנים לשלם להם 120 שקלים אבל אם הם עובדים באופן פרטי, הם מקבלים 170 שקלים. מכיוון שיש עיכוב של ארבעה חודשים והם מחויבים לקבל בחזרה כארבעים אחוזים, מה שקורה זה שזה פוגע בהורים כי הם משלמים יותר וההשתתפות העצמית היא גבוהה יותר. אף אחד לא ממש משנה לו אבל צריכה לקום קול צעקה עם פתרונות גדולים ומשמעותיים של שינוי. כל הדברים המכאיבים האלה בכל תחום שנראה, יש פער מטורף. לא יכול להיות מצב שכל פעם ניתן פלסטר.

לכן אני שמחה ואני גם אשמח, וכאן צריך לגייס כוח עם כל ראשי הרשויות שכבר הבינו שהבריאות היא לא משהו שיכול להתחבא. כמו שהם לוקחים אחריות על החינוך, הם חייבים לקחת אחריות על הבריאות כי אנשים מתים להם יותר בערים ובמועצות.

את הפגישה הבאה נקיים מחוץ לכנסת ואתם תובילו פגישה עם חברי הכנסת של הוועדה , עם מי שירצה להיות, יחד עם ראשי הערים.

בדיוק. הם חייבים להיות. הם כוח פוליטי.

פורום ראשי הרשויות.

צריך להיות שינוי פוליטי משמעותי.

הם יגידו שבעים-שלושים.

לא, הם לא יגידו. אנחנו לא יכולים לקבל שהקופה מתחבאת מאחורי המשרד והמשרד מתחבא מאחורי הקופות.

צביקה, לא נשיג שום דבר אם נריב עם כולם. עזוב. ראשי הרשויות, יש להם המון כוח. ראשי הרשויות היום, כמו שראש רשות יודע שהוא אחראי לחינוך ואין שום ראש רשות שייבחר אם החינוך אצלו הוא לא טוב, ואתה יודע את זה, כך היום ראש רשות מתחיל לאט לאט לחלחל אצלו שהבריאות גם היא באחריות שלו. אין מה לעשות. לכן אנחנו רוצים אותם סביב השולחן, גם אם חלקם יגידו לא, אבל אני מאמין שיש להם המון כוח. זאת גם שאלה פוליטית, לצערי.

סוזנה מרדכי, מנהלת תחום פיזיותרפיה, מחוז דרום, קופת חולים מאוחדת, בבקשה.

אני מנהלת את תחום הפיזיותרפיה ואחראית על תחום השיקום, המקצועות הפרה-רפואיים, מקצועות הבריאות, בקופת חולים מאוחדת.

את יכולה להגיד לנו תעריפים?

אני יכולה להגיד את התעריפים אבל יש לי כבוד לנוכחים. התעריפים כל כך נמוכים. אלה התעריפים שמשולמים בכל הקופות ובכל המוסדות. זו אחת הסיבות, וחברת הכנסת קארין אלהרר ציינה את זה, שגם כאשר מוסיפים כיתות לימוד, וצריך להוסיף כיתות לימוד, צריך להבין שמשהו צריך לקרות עם אותם תעריפים.

אתם, מאוחדת, רוצים לתת טיפול מיטבי למבוטחים שלכם. אתם צריכים לשבת ולומר שהתעריף הזה לא מביא לכם את אנשי המקצוע, אתם רוצים לשנותך ולהעלות את התעריף. אתם יודעים להגיד את זה? או לפזול שמאלה וימינה ולומר שהם משלמים נמוך, אז גם אנחנו נשלם נמוך.

אנחנו אומרים דבר מאוד פשוט. המדינה ידעה לפתור את הנושא של הרופאים על ידי מענקים לרופאים בפריפריה והמדינה צריכה לעשות מהלך דומה גם עם מקצועות הבריאות, ללכת בהחלט לאותו מהלך ובאותו כיוון. אין לי ספק שכאשר יתקצבו אחרת, יהיו אנשים שירצו להישאר בדרום, בני הדרום, בני המרכז שירצו לעבור לדרום. הארץ היא קטנה בסך הכול והכל מתנקז במרכז משום שהרפואה הפרטית במרכז היא כל כך חזקה.

סליחה אני מפריע לך אבל האם בתקצוב הקפיטציה – ותענו לי גם אנשי משרד הבריאות – משרד הבריאות הוא זה שקובע את התעריף שאת תשלמי לקלינאי תקשורת?

לא.

אני יודע מה התשובה. לכן יש קצת היתממות בתגובות של הקופות, לבוא ולומר שאם ישנו את התקציב. התקציב הוא אצלכם. נעמה דהן הלכה אבל אני תמיד מספר את הסיפור הזה. עמרי, גם לך סיפרתי. כשהקמתי את חדר המיון פניתי לחברה שנקראת טרם ואמרתי, בואו תנהלו את חדר המיון. הם שלחו לי ביזנס פלן ובתוכה היה רשום שהקופה, קופת חולים, משלמת סך של 99 שקלים עבור פציינט שמגיע בין השעה 7:00 בערב ל-7:00 בבוקר. אני שלחתי בחזרה ואמרתי, טעיתם, אלה לא 99 שקלים אלא אלה 49 שקלים. אמרו לי, לא, אלה 99 שקלים. אמרתי, איך יכול להיות? בדימונה משלמים לביקור רופא 49 שקלים. אז הסתבר שבאותה קופה מרכז רפואי במרכז הארץ קיבל החזר של 99 שקלים ומרכז רפואי בדרום קיבל החזר של 49 שקלים. מזה הכול נגזר, רמת הרופאים וההתייחסות. אז באנו לקופה ואמרנו או שהיא תקבל תביעה ייצוגית שתחייב אותה להחזיר את כל הכסף או שהיא תשנה את התעריף.

אני מספר את זה כדי להגיד עם כל הכבוד שלי לקופות שעושות עבודה נהדרת, שזאת קצת היתממות. כאן אני ממש לא הייתי פונה למשרד הבריאות. אני יודע לפלח את התקצוב של הקפיטציות במשרד הבריאות לפני ולפנים. זו שאלה שלכם והוועדה תבוא בדרישות למנהלי הקופות. אני פוגש את כל המנכ"לים והם יהיו מחויבים לתקן את זה ולא לומר לי משרד הבריאות. אני כן מוכן ללכת ולצעוק על כסף תוספתי כדי לתת הטבות כמו שנתנו לרופאים במקצועות סיכון. אני חושב שקלינאי תקשורת היא מקצוע סיכון. אנחנו נעשה את המלחמה ונעשה את זה עם סגן השר שכנראה היום יחזור למשרד. היום אחרי 12:00 בלילה יהיה לכם שר.

משפט אחרון. מה שאמרתי, הוא לא אישי נגדך, חס וחלילה.

משפט אחרון. אותן יוזמות, ואכן זה לא פלסטר אלא זו יוזמה מקומית שכאשר אנחנו חסרים במטפלים ממקצועות הבריאות וחסרים במטפלים ממקצועות השיקום ובטח בתחום השיקום בדרום, במאוחדת אנחנו בעצם פותרים את זה או מנסים לפתור את זה על ידי מה שנקרא מרפאת שיקום ניידת. אנחנו מניידים מטפלים, בראש ובראשונה רופא שיקום שמגיע למרפאות בפריפריה. מאוחדת קטנה בדרום. אנחנו מביאים את רופא השיקום לבאר שבע, לאשקלון, מניידים פיזיותרפיסטים לדרום, לקריית גת מהמרכז. בסוף עם השמיכה הקצרה מייצרים את אותו פתרון שיהווה גם בעתיד איזשהו מוקד גיוס מומחים לאותה סביבה סביב רופאי השיקום.

תודה. נציגי הכללית.

אני מרפאה בעיסוק במקצועי ואני מנהלת את תחום התפתחות הילד בקהילה במחוז.

תגדירי לי את המחוז שלכם.

המחוז שלנו מקו קריית גת ועד ערבה תיכונה.

לא אילת.

לא אילת. לגבי המצוקות, המחסור בכוח אדם, לא ארחיב. אני רק אומר מה הכללית עושה בעניין. קודם כל, יש כאן יחידה שאני מנהלת שהיא ייחודית ואין אותה במחוז אחר – אני חושבת שאין אותה בקופה אחרת – ואנחנו אחראים על ניהול הממשקים בין המכונים להתפתחות הילד, היחידות ההתפתחותית וכל הספקים שלנו. אנחנו מקיימים את הנהלים כלשונם, בעיקר העניין הזה של ההחזר הכספי, וכמו שחברת הכנסת קארין אלהרר אמרה, זה בעצם פוגע בנו ומקשה עלינו שימור כוח אדם. במקביל מנהל המחוז שלנו עושה מאמצים גדולים - - -

מישורי?

כן. מחוץ להסכמים הקיבוציים, כי השכר של המטפלים אצלנו הוא לפי ההסכמים הקיבוציים, עושים מאמצים גדולים לשיפור תגמול ומצליחים לשפר תגמול.

כמו למשל?

מאשרים לכל עובד בתקן שמקבל שכר בהסכם קיבוצי לתת שעות כעצמאי בתגמול גבוה יותר, משמעותית גבוה יותר. כל מטפל יכול להוסיף עוד שעות טיפוליות וככל שהוא יוסיף יותר שעות טיפוליות, התגמול עבור שעת טיפול יהיה גבוה יותר.

אני מגיע עם בני לקופת חולים כללית והוא צריך טיפול קלינאי תקשורת. כמה אני צריך לחכות?

בדימונה?

עזבי. ממוצע בנגב.

בדימונה שנה. בבאר שבע שמונה חודשים.

וזה אחרי כל הניסיונות שלכם לשפר.

זה אחרי כל הניסיונות וזה אחרי שהכללית עשתה הסכמים עם כל ספקי השירות בדרום. אין עם יחידה התפתחותית מוכרת בדרום שלא חתומה על הסכם עם הכללית. לא קיים דבר כזה.

זה נורא.

נכון.

אבל כמה אתם משלמים להם?

אנחנו משלמים להם תעריפים של בין 130 ל-150 שקלים לטיפול.

לעצמאים.

לא. לספקים.

גם יצא בג"ץ שמחייב את משרד הבריאות.

אתם משלמים את זה לא לשכירים.

לשכירים אנחנו משלמים קצת יותר.

כמה אתם משלמים למטפל ביחידה?

למטפל ביחידה, כמו שאמרתי, בין 120 ל-150 שקלים. יש יחידות שגם 160 שקלים לטיפול, ליחידה בהסכם.

אנחנו עובדים אתם צמוד. הכללית מקימה השנה שלוש יחידות התפתחותיות חדשות שלה בנתיבות, ברהט ובאשקלון.

אתם עובדים עם המרכז בדימונה?

ברור. אנחנו בקשר צמוד מאוד אתם ברמה היום יומית.

ניסינו לקלוט רופאים התפתחותיים בגלל המצוקה הגדולה בבתי החולים ולא הצלחנו למצוא, בתגמולים מאוד מאוד גבוהים עם כל השיפורים ולהביא רופאים מהמרכז. מה שעשינו זה לשלוח שני רופאים להתמחות בתחום של נוירולוגיית ילדים בהתפתחות הילד.

אני אומר עוד דבר. אני חושבת שהפתרון צריך להיות כך שגם יחזקו את בתי החולים, את המכונים הקיימים בבתי החולים שהם המכונים המאבחנים, ולהגדיר, כמו שאמרתי, מקצועות במצוקה.

תודה רבה. נציגי מכבי, בבקשה.

קלינאית תקשורת מחוזית בקופת חולים מכבי. המחוז שלנו משתרע מרחובות ונגמר במצפה רמון. שיעורי ההמתנה במכבי – אנחנו בהסדרים דומים עם רוב המרכזים לגיל הרך - - -

כמה קלינאי תקשורת יש לך במחוז?

יש לנו ארבעים עצמאים ועשרים שכירות. כל המרכזים לגיל הרך.

יש זליגה של שהשכירות לכיוון העצמאיות?

אחרי שנתיים כולן יוצאות. זה הרעיון. אני מכשירה, מכשירה, מכשירה עובדת והיא עוזבת. כולן עוזבות לשוק הפרטי. אחרי שנה וחצי-שנתיים הן כבר בחוץ.

אין תקן. בן אדם שיוצא לשוק הפרטי, אין עליו בקרה.

אין עליו בקרה וזאת בעיה מאוד מאוד גדולה.

אתה צודק.

לגבי התורים שלנו. בדימונה אנחנו עומדים על 12 עד 14 חודשים. בבאר שבע על תשעה חודשים. בערד, תודה לאל, היגרה דרומה קלינאית מדהימה מירושלים.

אבל שמעתי שהיא באה לעבוד גם בדימונה.

לא.

מישהי מערד באה לדימונה. מישהו מערבה תיכונה באה לעבוד בדימונה.

לא במכבי. אבל אני הקלינאית הראשונה שיצאה מדימונה. אני למדתי לפני 15 שנים ואני הראשונה שיצאתי משם ואחרי מי שלמדה, סיימה ממש עכשיו. זאת אומרת, אין דימונאי שלומד את התחום הזה. אין כמעט דרומיים שלומדים את התחום הזה. לשמחתי אני קולטת את הבאה אחרי.

לא, את טועה. יש.

במכללת הדסה יש. יש לנו אפילו אחת מגרופית.

התשלום במכבי היה זהה לכל הארץ. התעריף יחסית גבוה לעצמאים ותעריף אחר לשכירים. בחודש שעבר העלינו את השכר ב-33 אחוזים לשכירים. אנחנו משלמים נסיעות, משלמים ביטול זמן, נותנים הדרכות פרטיות. אנחנו מביאים קלינאיות מאוד מאוד טובות כי מה שקלינאית רוצה זה גם להיות חלק מצוות וגם רוצה להיות מודרכת כל הזמן על ידי קלינאית טובה. אנחנו משלמים באופן פרטי לאותה קלינאית כך שיהיה לה שווה להגיע. הן מקבלות הדרכות פרטיות כאלו.

הקמנו מכון גדול בבאר שבע ששואב אליו את הקלינאיות.

אני חייבת לומר שהן עוזבות כל הזמן. זאת מלחמה.

אני חייבת לומר עוד דבר בנושא האוניברסיטה. אני לא חושבת, מתוך מה שאני רואה – הקלינאיות מוכנות לנסוע בערך שלושים קילומטרים ממקום מגוריהן ובדרך כלל הדרומיות הן אלו שנשארו לי והדימונאית, הבאר שבעית, זו של אופקים, בצפון המחוז, בדרך כלל יש יותר נדידות ואנחנו במצב די טוב בצפון המחוז. צפון המחוז, זה אומר גדרה, רחובות וכן הלאה. אנחנו במצב יותר טוב.

בדרום, בעומק הדרום, המצוקה היא לא נורמלית.

בעומק הנגב.

בעומק הנגב.

תודה רבה. מכללת הדסה.

אני גם נציגת האגודה. אני רוצה לספר לכם שב-15 שנים האחרונות במקצוע שלנו מספר הבוגרים עלה. אם זה היה לפני 15 שנים שהיה רק בתל השומר, בתל אביב, 45 סטודנטים, הרי שכרגע המספר עומד על כמעט 500 סטודנטים. זאת אומרת, אין מקצוע, גם לא פרה-רפואי, שמוציא כל כך הרבה בוגרים או שהגדילה שלו הייתה כל כך רבה בזמן כל כך קצר.

ולכן זאת לא בעיה שאין לנו קלינאים. הבעיה היא שאנשים קודם כל לא רוצים להישאר במקצוע כי המקצוע לא מתוגמל ואנחנו כבר רואים הסבות מקצועיות של קלינאי תקשורת, ודבר שני, יש לנו רוויה באזור ירושלים ובאזור תל אביב שאי אפשר כבר למצוא מקומות עבודה. כל העניין הוא עניין של איך אתה מעודד את האנשים לבוא.

את מדברת כנציגת מכללת הדסה שמכשירה את הסטודנטים. אתם בקשר עם בוגרים?

בוודאי.

שאומרים שהם במרכז הארץ ולא מוצאים עבודה.

בוודאי. לא רק זה אלא יש אצלנו סטודנטים מהדרום שבאים ללמוד, יש אחת מגרופית שבאה ללמוד ויש מאשדוד, אני מכירה את הסטודנטים אישית, אנחנו מוציאים סביב שבעים בשנה ואנחנו בקשר אישי אתם. הם מסיימים את הלימודים, אף אחת לא חוזרת לדרום. הם לא רוצים ולמה? כי הם פשוט לןא מקבלים תגמול.

מה היה מחזיר אותם לדרום?

לדעתי, כמו שמעודדים רופאים או את עיר הבה"דים, תנו תקצוב, תנו דירות, תנו עידוד לבוא ואז יבואו. לא חסרים אנשים. תחשבו, אנחנו מוציאים פי עשר. אין מקצוע, גם לא פרה-רפואי, שעלה פי עשר במספר של הבוגרים שלו בתוך 15 שנים. לא בפיזיותרפיה, לא בריפוי בעיסוק, כולל באוכלוסייה חרדית. יש לנו היום שלוש מסגרות של אוכלוסייה חרדית שמוציאות סביב שלושים בוגרים כל שנה. זאת אומרת שאנחנו תוך חמש שנים נגיע לרוויה מאוד מאוד גדולה.

עמרי, שומע?

שומע כל מילה. זה בקלינאות תקשורת.

זה בקלינאות תקשורת. אני חותמת על הדברים האלה כי באמת אני ממש בשטח גם באגודה וגם מדברת עם בוגרים.

הדברים שאת אומרת, הכול קשור בשינוי היחס.

הכול שינוי גישה.

לתת להם ארגזי כלים.

נכון.

ותמריצים להגיע.

נכון. אני יודעת שקופת חולים מאוחדת מעודדת רופאים להגיע מהאזור שלי, מירושלים, לדרום, משלמת להם שכר הוגן והם באים. אז בינתיים, עד שתעודדו דיור ומעבר של אוכלוסייה טובה לדרום, בינתיים תתקצבו.

תודה רבה. עדי.

שלום. אני מעמותת חברים בנגב. אני רוצה קודם כל להודות על קיום ועדת המשנה המאוד חשובה הזאת שבאמת באה לטפל בנושא שהוא מזמן כבר דורש טיפול.

יש לכם חלק גדול מאוד בחשיפת חברי הכנסת לאינפורמציה שאתם אספתם.

תודה. אני אדבר בקצרה כי באמת רוב הדברים שרציתי לומר כבר נאמרו כאן על ידי חכמים וטובים. אני רק רוצה לחזק את מה שנאמר כאן לגבי בניית תכנית תמריצים שתמשוך את אנשי המקצוע הפרה-רפואיים מאזורים אחרים בארץ לבוא לעבוד בדרום, כולל תכנית של מענקים למי שיסכים להעתיק את מקום מגוריו בדומה למה שנעשה ברפורמת הרופאים. אלא שאז לא השכילו גם להוסיף תקנים ומה שקרה, ואני דיברתי עם רופא שבמקרה הוא תוצר של הרפורמה הזאת, שעבר מהמרכז לישוב בו אני גרה ליד באר שבע, ופשוט לא היו מספיק תקנים כך שאנשים באו, התמחו במשך תקופה ואחר כך עזבו. זה לא רק להביא את האנשים אלא גם לדאוג לתקינה מספיקה. במקרה שלנו יש הרבה תקנים לא מאוישים.

אני מצטט את פרופסור דוידזון, מנהל סורוקה, שאמר שהוא מוכן להכשיר מי שרוצה אבל ברגע שזה מגיע לתקנים, הוא משחרר אותם.

בדיוק. זאת הבעיה. זה חלק מהבעיה.

האמירה לא נכונה לגבי משרד החינוך.

כן. לגבי משרד החינוך.

לכם יש שליש מהתקנים.

כן. שם יש תקנים לא מאוישים אבל במשרד הבריאות יש בעיה ואני אתן לכם דוגמה שממחישה את זה בצורה הכי מדהימה. אני מאוד מחוברת לאוניברסיטת בן גוריון, גילוי נאות, אני גם עובדת שם, ואני מעסיקה סטודנטיות אצלי בבית שמטפלות בבת שלי. הבת שלי בת ארבע עם אוטיזם. אני יודעת מהן שהן לומדות פסיכולוגיה שבתכנית החדשה שנפתחה שוב, פסיכלוגיית התפתחותית בבן גוריון, יש תכנית של הכשרה שהן צריכות לעבור ואני יודעת שמדברים אתן בין היתר על ללכת להתמחות בשניידר כי אין מספיק מקומות להכשרה בדרום, שזה אבסורד. זה פשוט מטורף. אין דוגמה שממחישה את זה יותר. זה דבר שבכלל לא צריך להיאמר. זה לא הגיוני. בעצם יש רק את המרכז לבריאות הנפש והיחידה לגיל הרך, המקומות שמשרד הבריאות מכיר בהם וזה לא הגיוני.

תצטרכי להסתפק בזה כי בכנסת בשעה 14:00 הכול נסגר כי יש ישיבת סיעות. הלוואי ויכולנו לתת עוד שעה לנושא, אבל אין אפשרות.

אם אפשר לומר משפט אחד. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים. כמו כולם כאן, אנחנו מברכים על הקמת הוועדה וגם על ההתמקדות שלה בילדים. אנחנו מבקשים שהוועדה תתמקד כחלק מהנושא של הילדים בילדים משולבים. אם אנחנו מדברים על הפריפריה, ילדים בפריפריה של החינוך המיוחד. לצערנו תמיד הם האחרונים בשרשרת התקצוב, נקרא לזה כך.

אנחנו בקשר גם עם משרד הבריאות, עם האגפים המקצועיים במשרד הבריאות, ועם משרד החינוך. הם רוצים ויש להם הרבה קשיים אובייקטיביים שמפורטים כאן. משרד החינוך מציע קריירה לאנשים שרוצים להישאר אצלו במערכת ואנשים לא מגיעים.

כשאתה אומר מצוינים כאן, היכן זה?

בדוח מבקר המדינה. אם חברת הכנסת אלהרר הזכירה את הישיבות הקודמות במאי 2016, היא הוסיפה גם את הנושא של העולים החדשים. מבחינת שפה משותפת, הדוח המצוין שנמצא כאן הוא מזכיר גם את המטפלים באומנות שהם לא תחת משרד הבריאות ואם רוצים לטפל גם בהם, צריך לשים לב שהם לא תחת משרד הבריאות ולכן צריך לטפל בהם בנפרד.

תודה רבה.

חברים, בדקה אחת אני אומר מה אנחנו עושים. אני מאוד מבקש שהפורום הזה יוזמן לכל הישיבות. אין שום כוונה שוועדת המשנה הזאת תוציא את זמנה בקשקושים. זאת לא דרכי וזאת לא דרכנו. אנחנו ממוקדי מטרה.

להלן הדברים שאנחנו נעשה עד לפגישה הבאה. בפגישה הבאה אנחנו נדווח לכם, לפורום הזה, עם מי נפגשנו, מה התשובות ונמשיך הלאה. זאת לא ועדה שאמורה להיות עד סוף 2019. זאת ועדה שהוקמה כדי לטפל, לסמן, לפחות לחוות כמה הצלחות בתחומים האלה, שינויים, ואז אני משער שהוועדה הראשית תמשיך את עבודתה.

אני עדיין רואה במשרד הבריאות רגולטור ולכן אני אזמין שניים-שלושה נציגים מהוועדה להיפגש ביחד עם מנכ"ל משרד הבריאות. ביקשתי את הפגישה הזאת. יישלחו לכם על ידי הצוות שלי, אפרת ואבי. אנחנו נחליט מי האנשים שיבואו אתנו לפגישה הזאת. חשוב שתשמיעו את קולכם.

משרד החינוך. אנחנו נפנה למנכ"ל. מה שאתם אמרתם, שיש כשליש משרות שלא מאוישות, אני חושב שנצליח לשכנע את המנכ"ל להקצות סכומים לא גדולים כדי לתת את מה שידענו לתת כחוזים אישיים אצל מורים. כך הצלחנו לנייד לפריפריה ולעשות שינוי מהותי. החוזה האישי דיבר על עוד בין ארבעים לחמישים אחוזים משכר היסוד והוא לא בשמים, במיוחד שהכסף ישנו. לכן אני רוצה להציע לו פיילוט לשנה, איך אנחנו יכולים להרחיב את השכר. כמובן תעריפים וחוזים אישיים. פתיחת תכניות לימודים למרות הדברים של דוקטור רונית פרינר ממכללת הדסה.

אני בהחלט מתחבר למה שעמרי אמר ולמה שצבי אמר שיש משמעות לכך שאוניברסיטה או מוסדות שנמצאים בתוך המטרופולין מבחינתנו, גם יטפלו באותו סל ויציעו סל לימודים במקצועות הבריאות, שזה פיזיותרפיה וקלינאות תקשורת.

אני מברך על כך שאחווה קיבלה. אני מברך על כך שעמרי, אם הכול יסתדר, מנסה ועושה כמיטב יכולתו לפתוח ריפוי בעיסוק.

אני אמשיך ללחוץ על אוניברסיטת בן גוריון שגם אצלה ייפתח מסלול לקלינאי תקשורת.

לגבי הקופות. אנחנו ניפגש עם כל מנהלי הקופות. נפגשתי אתם לפני חודש לגבי קיצור תורים שזה הנושא הבא אבל אני אפגש אתם שוב במיוחד לגבי התעריפים. אני תולה במנכ"לי הקופות כחמישים אחוזים מהפתרון. הקופות יצטרכו לעשות שינוי מהותי בתעריפים שהן משלמות לאנשי המקצוע בתחומים האלה. הן יהיו חייבות לעשות זאת. שם אני דווקא רואה פתח של תקווה. אני חושב שהוועדה תדע ביחד עם מליאת הוועדה לפנות לאנשים האלה וכן לשנות את התעריפים. זה איום ונורא שהפנייה לרפואה פרטית הפכה להיות לחלק מובנה בתוך ההתנהלות של הקופות. זה לא נכון. ברגע שהן יעלו וישנו תעריפים, להערכתי לא תהיה בריחה כזאת אלא אנשים יישארו. גם להן אנחנו נציע לבנות ארגז כלים לאנשי המקצוע שעובדים אצלן.

אנחנו נדבר עם שר הבריאות. אני אגיד לכם סכום שהוא לא הזוי. עם 12 מיליון שקלים - סל ההטבות לרופאים נע בין ארבעים לחמישים מיליון שקלים - זה החישוב הראשוני שעשיתי בראשי, אפשר לתת מענקים יפים מאוד לקלינאי תקשורת ומטפלים שיגיעו לנגב, לבאר שבע ודרומה, גם לעוטף. תבינו, מדינת ישראל מסיטה תקציבים במיליארדי שקלים שהם הטבות לאזורים האלה. אלה הנחות במס הכנסה, עידוד של תעשייה וכולי וכולי. עוד 12 מיליון שקלים, גם אם יבואו על חשבון משהו אחר, ישנו לגמרי את המצב.

הדבר האחרון. הדוח הזה הממורקר יישלח לשר הבריאות, יישלח לשר החינוך ויישלח למנהלי הקופות. אם הם לא יגיבו, יחלוף חודש ועוד פעם ניקח את הדוח, נמרקר אותו ונשלח להם אותו. בפעם השנייה זה יהיה מלווה בכמה כתבי בריאות שיצטרפו אלינו לכל המהלך הזה. אם לא נעשה את זה, אנחנו נשב ונברבר בפעם הבאה.

אני רוצה להודות לכל אחד מכם. אלה לא ישיבות שנעשות מתוך איזה בכי ונהי. אני חוזר על מה שנעמה אמרה. הנגב הוא לא החצר האחורית. בנגב קורים הדברים הטובים ביותר שיש. זאת לקות אבל בנגב יש מערכות חינוך נפלאות. הבן שלי אומר שיש את המכללה הכי טובה בארץ ואני לא אומר איזו כי הנשיא שלה יושב כאן. אני בוגר של אוניברסיטת בן גוריון. יש דברים טובים אבל בזה אנחנו צריכים לטפל.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.