ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 279

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י"ב בשבט התשע"ח (28 בינואר 2018), שעה 10:00

סיור ומפגש עם תלמידים עולים במקווה ישראל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יעקב מלקמו - מפקח על הפנימיות, משרד החינוך

לילי פריד - מפקחת קליטת עלייה, משרד החינוך

יואל גרומבק - רפרנט צרפת וממונה מורים עולים, משרד החינוך

ידידיה וולף - מפקח קליטת תלמידים עולים בחמ"ד, מנהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

נחמיה חתוכה - מנהל מחוז ת"א והמרכז, המשרד לקליטת עלייה

אנה ליטרוביק - מנהלת מרחב ראשון לציון-חולון, משרד העלייה והקליטה

יהודה זפרני - דירקטור לשעבר וידיד הכפר מקווה ישראל

אווה לביא - מנהלת תכניות ישראל תפוצות, כי"ח

יהודה מימרן - מנכ"ל כי"ח-כל ישראל חברים

רונן צפריר - מנכ"ל מקווה ישראל

יוליה מורדוב - מנהלת חט"ב ישראלי צרפתי, מקווה ישראל

שרי שלהב כץ - מנהלת הטיפול במקווה ישראל

יאיר מדר - אמרכ"ל הכפר, מקווה ישראל

דפנה שניידר - מנהלת המדור הכללי, מקווה ישראל

אלכס כץ - מנהל הפנימייה הכללית ממלכתית, מקווה ישראל

ברוריה נחמיאס - מנהלת בית הספר הדתי, מקווה ישראל

יהודה חכים - מנהל המשק החקלאי, מקווה ישראל

יעל מקונן - מנהלת הפנימייה הדתית, מקווה ישראל

נועה זירבוביץ - תלמידה במקווה ישראל, כתבת בעיתון הבית ספרי

דנה גורדון שושני

ציפי גלעדי – ראש תחום פרלמנטרי

סמדר לביא, חבר תרגומים

סיור ומפגש עם תלמידים עולים במקווה ישראל

שלום לכולם, בוקר טוב. אנחנו שמחים להיות פה, אנחנו מודים למנכ"ל הכפר, מר רונן צפריר, ולצוות, יש אנשים שאני מכיר אותם באופן אישי, כמו יהודה זפרני, נפגשנו איתו כמה פעמים בכנסת, הוא אמר לי 'אתה צריך לבוא, להביא את הוועדה למקווה ישראל".

זה ביקור היסטורי.

כן, זה ביקור היסטורי ואני מאוד מודה לך. וד"ר יהודה מימרן, אני מכיר אותו הרבה שנים מירושלים, חבר דירקטוריון ויושב ראש ועדת החינוך פה בכפר, כמובן נציגי משרדי הממשלה נמצאים פה, הם יציגו את עצמם כשהם מדברים, והצוות של הכפר. אנחנו שמחים ועכשיו ניתן את רשות הדיבור להציג לנו את הפעילות בבית הספר פה, למנהל הכפר, מר רונן צפריר, בבקשה.

תודה רבה, ברוכים הבאים. תודה שאתם מכבדים אותנו בנוכחות שלכם, מבחינתנו זה מאוד חשוב ומשמעותי לארח אתכם כאן אצלנו כדי לחשוף את העשייה שלנו כאן וזאת עשייה שמתרחשת מאז 1870 ועד לרגעים אלה. אנחנו מאוד גאים בעשייה הזאת, עשייה שמושתתת על מורשת חינוכית של אהבת האדם, האדמה, הטבע והמולדת, עוד מימיו של קרל נטר, שהיה מנהלה הראשון של מקווה ישראל. אנחנו תיכף נפרט על זה.

נמצאים כאן חברי הנהלת הכפר ואנשים טובים שמלווים אותנו לאורך כל הדרך, הפיקוח של מינהל החינוך ההתיישבותי, שאנחנו שייכים לו, והמנהלים. נתחיל משרי, יאיר, שיציגו את עצמם.

קוראים לי שרי שלהב כץ, אני מנהלת הטיפול פה בכפר, אחראית על אנשי הטיפול, יועצות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. אני פסיכולוגית קלינית בהכשרתי.

יאיר מדר, אמרכ"ל הכפר, בוגר מקווה ישראל, הרבה מאוד שנים במקום הזה ומאוד שמח שאתם אורחים שלנו.

דפנה שניידר, מנהלת בית הספר, המדור הכללי, 16 שנה במקווה ישראל, עולה חדשה בעצמי.

אלכס כץ, מנהל הפנימייה הכללית ממלכתית. גם אני עולה לשעבר, לפי המבטא, גם אני בוגר מקווה ישראל.

אני יהודה חכים, מנהל המשק החקלאי, בוגר מקווה ישראל.

אני ברוריה נחמיאס, מנהלת בית הספר הדתי במקווה ישראל. הגעתי למקווה ישראל לפני 28 שנה במסגרת היחידה לפעילי ציבור באוניברסיטת בר אילן, עשינו עבודה עם קליטת עולים בתוך בית הספר הדתי, ומאז עד היום אני כאן.

אנה ליטרוביק, מנהלת מרחב ראשון לציון חולון, משרד העלייה והאינטגרציה.

אני יעל מקונן, המנהלת של הפנימייה הדתית, גם בוגרת של מקווה, מקוואית בנשמתי.

שמי נחמיה חתוכה, מנהל מחוז תל אביב והמרכז במשרד העלייה והקליטה. לא בוגר מקווה.

וגם לא עולה חדש.

וגם לא עולה חדש.

ציפי גלעדי, אני ראש תחום פרלמנטרי, עובדת עם יושב ראש הוועדה ועם דנה גורדון, הייתי רוצה להיוולד כאן.

אני מפקח תלמידים עולים בחמ"ד, במינהל החינוך ההתיישבותי ומלווה את המדור הדתי על כל שלל עוליו וגווניו.

יואל גרומבק, רפרנט צרפת במינהל החינוך ההתיישבותי, מלווה את שני בתי הספר.

אני תלמידה כאן, בכיתה י', כותבת לעיתון.

יוליה מורדוב, אני מנהלת חטיבת הביניים של בית ספר ישראלי צרפתי כאן במקווה. עולה חדשה ותיקה.

מלקמו יעקב, אני מפקח על הפנימייה כאן במקווה, אני יליד הארץ.

אני מפקחת על כיתת תלמידים עולים במינהל ומנהלת היחידה להנחלת הלשון.

אני יהודה זפרני, למי שלא מכיר, אני עליתי מקרית שמונה לפה לפני - - - זה גם עלייה, אני כמובן בוגר מקווה ישראל וידיד הכפר. הייתי פה דירקטור שתי קדנציות אחרונות ואני פה עד מותי.

מי שנמצא איתנו עוד זה נציגי כל ישראל חברים. לא תכננתי שזה יהיה ככה, אווה לביא, אחראית על כל קשרי תפוצות בכל ישראל חברים והיא אחד מהאנשים שהכי אשמים בכל מה שקשור לעליית תלמידים בישראל.

כן, אני חייבת להוסיף, אני ישראלית חדשה.

מנכ"ל כל ישראל חברים.

נמצאים פה גם היועצים הפרלמנטריים שלי.

מבחינת סדר היום שלנו, אנחנו רוצים לעסוק במה שאנחנו עושים כאן. אנחנו נצפה בסרט קצר שמרכז את כל ה-148 שנים שאנחנו נמצאים כאן על הקרקע ובעצם עושים חינוך וחקלאות, לאחר מכן יגיעו לכאן תלמידים ונרד לסיור ואנחנו גם ניטע עץ כי ט"ו בשבט זה השבוע, אז אנחנו ניטע עץ משותף ביחד.

ברשותכם, נתחיל בסרט. (הקרנת סרט).

זה אנחנו ב-12 דקות. מאז ועד היום, ציינתי קודם, אנחנו מתעסקים בחינוך ובהקניית המורשת היהודית ציונית במדינת ישראל, כשהחקלאות היא בעצם סוג של אמצעי. כיום יש בכפר 1,800 תלמידים, מגיל שנתיים עד גיל 18 ואחרי גיל 18 יש לנו מכינה קדם צבאית ויש לנו גם פרויקט שנקרא אקדמיה בראש שקט, שזה פרויקט של משרד הקליטה, משרד החינוך ואנחנו, שנותן מענה לכ-20 סטודנטים אתיופים שמגיעים אלינו ונותנים שירות לקהילה, לנו ולבתי ספר ערב ובשעות הבוקר הם לומדים במכללות ובאוניברסיטאות מסביב.

כפי שהבנתם, נושא העלייה וקליטת העלייה זה נושא שמבחינתנו הוא אחד מהדברים הבסיסיים ביותר במקווה ישראל ולאורך כל השנים היינו שותפים לעלייה ולקליטה של עולים מהארץ ומהעולם. בוגרים רבים ממקווה ישראל יצאו, אחרי שהם עלו ונקלטו בארץ, לכבוש את הארץ דרך החקלאות. כ-50 יישובים, כמו שראיתם בסרט, הם 50 יישובים שהוקמו על ידי בוגרי מקווה ישראל.

כיום אנחנו מתמודדים עם אתגר העלייה בכמה ממדים, כשהממד הראשון שאנחנו חווים אותו זה בעצם התלמיד או התלמידה בכיתה והאזור שבו הם מנהלים את החיים שלהם, הממד השני זה ההורים שלהם והמשפחות שלהם, והממד השלישי שהוא לא פחות חשוב והוא מאוד מאוד מורכב בשנים האחרונות, גילינו, זה הצוות שלנו, כי אנחנו גם קולטים עלייה בצוות. זאת אומרת בשלושת הממדים האלה אנחנו מתנהלים בנושא של העלייה. יש לנו היום גם בכפר כ-284 תלמידים עולים, שחלקם הם צרפתים, חלקם הם מחבר העמים, חלקם אתיופים, מהעדה, בודדים מגיעים מארצות כמו תימן, היה לנו איזה שהוא ניסיון עם העלייה מתימן, נשאר לנו כרגע תלמיד אחד בתהליך הזה. יש לנו תלמידים מוסלמים, יש לנו צ'רקסים וכמובן הזרם המשמעותי שאיתו אנחנו חיים זה הסיפור של הממלכתי דתי לצד הממלכתי שחי כאן במתחם אחד, בכפר אחד. זה נושא בפני עצמו שאנחנו מנהלים אותו תוך כדי תנועה.

ההנהלה של הכפר מנוהלת על ידי שמונה מנהלים כשכל מנהל בעצם מנהל את היחידה שלו, זה אומר את הצוות שלו וכל מה שמשתמע מכך. אנחנו כפופים לוועדת החינוך שיהודה הוא היושב הראש שלה ולמועצת המנהלים של הכפר, שבנויה מארבעה נציגים של כל ישראל חברים וארבעה נציגים של מדינת ישראל, כולל יושב ראש שמנהל את מועצת המנהלים. אנחנו כרגע עדיין בלי יושב ראש כבר שנה, אנחנו מקווים שבחודשים הקרובים זה ייפתר, זה תהליך שאנחנו נמצאים בתוכו וזה משהו שמאוד מאוד חסר לנו.

יש לנו כאן תלמידים. אנחנו מבחינתנו נשמח לנהל איזה שהוא רב שיח. המנהלים נמצאים כאן ואפשר להרגיש בנוח ולשאול שאלות ולדבר איתנו על כל מה שקשור מבחינת האתגרים שלנו והאתגרים שלנו הם לא פשוטים, אנחנו מתמודדים עם זה ברמה היומיומית, אם זה בצד הרגשי ואם זה בצד הפיזי ואם זה בצד התפיסתי וגם מחשבה קדימה איך אנחנו מנהלים את כל התהליך הזה.

אז סך הכול 240?

284 תלמידים עולים מתוך 1,860.

מכל התפוצות. הבנתי.

אני רוצה להוסיף כמה מילים לפרוטוקול. רונן צפריר, המנכ"ל, והצוות, מר נגוסה, הצוות בכלל של מקווה ישראל מאוד מאוד צנוע. מה שהוא לא הוסיף בסקירה שלו זה שהצוות הצנוע, אבל הכול כך מקצועי, עשה בעשור האחרון מהפכה. מהפכה, אני מתכוון, שלא קיימת בארץ, אין דבר כזה בארץ שתוך פחות מעשור הצוות המקצועי, בראשות המנכ"ל כמובן, הצליח להביא את הממוצע מ-20% ומשהו הצלחה בבגרות, היה לנו הכבוד להכריז על ממוצע של 94%.

יש עדכונים אצל ברוריה.

אצלנו 100% זכאות לבגרות, 100% לעולים.

100% הצלחה בבגרות, אין דבר כזה, לא קיים. אני, לשמחתי, החלטתי להתמודד על ראשות עיריית נתניה ואני קצת בקי, התחלתי לבדוק מה קורה בערים ובבתי ספר, אתה לא מצליח לראות ממוצעים כאלה ובטח ובטח במקום שהוא קולט עלייה מכמעט 17 לאומים. הכול בזכות באמת הצוות המקצועי, האהבה למקצוע ולאנשים. בהזדמנות הזאת אני רוצה להגיד שאתמול, יום השואה הבינלאומי, 27 בינואר, ומקווה ישראל כל חייה קלטה, יש פה מורים, המורים שלי שהיו במקווה ישראל, רובם עלו אחרי השואה, התחנכו פה בלי משפחה והפכו להיות מורים.

אתה רואה פה ממש דור המשך. ברוריה ציינה 28 שנה, יש פה את הסמנכ"ל של הפנימייה, שגדל פה בשנות ה-60, אני עצמי כמובן, אחרים, ההמשכיות ישנה כי בסופו של דבר מי שגדל פה ומתחנך פה זה לכל החיים.

רק לחדד את הדברים של יהודה, צריך להבין שמקווה ישראל זה בעצם מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ויש פה הרבה תלמידים מעיירות הפיתוח שבאים לכאן לפנימיות ולכן ההישג הזה של 100% או 94% הוא מאוד מאוד יוצא דופן. אחד המאמצים שאנחנו שמנו עליהם דגש בשנים האחרונות זה לצמצם את הפער בין ההישגים של תלמידי הפנימיות והתלמידים האקסטרניים ולשמחתנו הרבה זה באמת דבר שהצליח מאוד. כמו שיהודה אמר, זה בזכות הצוות שנמצא פה וגם בזכות השותפים שנכנסו למקווה ישראל והביאו הרבה מאוד, גם תכניות חינוכיות וגם משאבים כדי לקדם את מקווה ומקווה נמצאת עכשיו בשלב של התפתחות מאוד משמעותית.

התחלתי להגיד שהמעורבות של הממשלה והתמיכה של הממשלה הייתה מאוד חסרה עד היום ולכן אחד הדברים שהצוות של מקווה עשה, יחד עם כל ישראל חברים, זה להביא שותפים נוספים, כמו קרן רש"י, דיברנו על אלי אלאלוף, כמובן כל ישראל חברים. אנחנו מסתכלים קדימה. כמו שראית את ההיסטוריה של מקווה, זה מקום ייחודי מאוד במדינת ישראל, זה ראשית החקלאות, ראשית הציונות, ראשית החינוך ויש פה מסר מאוד גדול לחברה הישראלית, כמו שאמר רונן, יש פה דתיים, יש פה חילוניים, יש פה מסורתיים, יש פה מרכז, יש פה פריפריה, ואנחנו מצפים למעורבות של ועדת הקליטה בראשותך כדי להמשיך ולחזק את מקווה הלאה.

הצטרפו אלינו תלמידים מבתי הספר והפנימיות. לכם, תלמידים יקרים, אני רוצה שתבינו, נמצאת פה ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, חבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה, והמטרה היא להכיר אתכם וגם אתם, אם בא לכם לשאול שאלות או בא לכם לדבר תרגישו בנוח ותציגו את עצמכם.

אני רק רוצה לחזק את הדברים של יהודה, על השילוב. לא רק הלמידה כאן וההשתלבות החברתית, אני חושב שאין מקום במדינת ישראל שיושבים עולים וותיקים מכל התפוצות וזה מקום מאוד מאוד שיש לו התמחות בתחום הזה של קבלת האחר והשונה. יש פה ועדת חינוך שמתכנסת, בראשותו של יהודה, שבע-שמונה פעמים בשנה, ואנחנו שותפים לה כפיקוח. הוועדה הזאת דוגלת בכיצד לקדם את התלמידים פה וכל מה שנאמר זה נכון ואני חושבת שזה מאוד מאוד מאוד חשוב שגם עולים חדשים וגם ותיקים מרגישים שייכות.

חשוב מאוד לוועדה, אין תקצוב במקום הזה, בתחום של העצמת השילוב החברתי והלמידה של עולים וותיקים. אם יש כזה דבר של ועדת העלייה והקליטה, שהיא יכולה לתת, אני חושב שאפשר לעשות המון בתחום הזה. זאת דוגמה ייחודית במדינת ישראל. חדר אוכל משותף, כבוד הדדי. ואין באף מקום, אני לא רואה הרבה שהישראליות והעולים ביחד. אני חושב שזה מאוד חשוב.

גם הבגרויות. יש מרכזי למידה בערב, עד השעות הקטנות של הלילה, יש פה במסגרת של יוצאי אתיופיה, אקדמיה בראש שקט, שהיום אותם סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, שכר הדירה מאוד גבוה, אז הם חיים כאן ונותנים שירות ודוגמה אישית, שלוקחים את התלמידים לחלום במכללות ובאוניברסיטאות שהם לומדים. יש פה עשייה וצוותים נפלאים. הרבה פעמים לא יוצאות מילים כאלה מהמפקח, אבל זאת האמת.

תודה רבה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אני מסכימה עם כל מילה ואני רוצה לשים את הדגש על האולפנים, שמעבר להקניית השפה, בשנה הראשונה מושם דגש על רכישת השפה העברית והצוות פה לא מתועל לכיוון השפה גרידא, אלא באמת כל הנושא של היטמעות בחברה, קליטה בתרבות, פעילויות הרבה מעבר ללימודים הרגילים. אנחנו רואים את זה בצורה מאוד מאוד חזקה.

השנה אנחנו נכנסנו לתכנית לימודים באמצעות ספרים דיגיטליים וזה דורש שינוי מבחינת הצוות, לא רק לעניין הטכנולוגי, אלא גם תפיסת הוראה אחרת, תפיסת התפקיד של המורה, העברת האחריות לתלמידים ולא רק המורה הוא כלי שמעביר. נעשו פה שינויים גדולים מאוד, באמת השנה אני מרגישה שינוי גדול מאוד. יש לנו עוד דרך ארוכה, אנחנו עוד עובדים על זה, אבל המגמה היא מאוד מאוד חיובית ומבורכת.

אני חייב לציין דבר נוסף. שברגע שזיהינו את המצוקה, למשל, אני אדבר על דבר עכשווי, של עולי צרפת מאזור המרכז, שלא מקבלים את המענה הנכון, פנינו למקווה והם ישר פתחו - - - מאוד יפה, גם במדור הדתי, תכנית חדשה יחסית, שצומחת ועולה, שבמקביל למנהלת פה הנפלאה, ברוריה, יש עוד מנהלת שבאה מצרפת והם גם מקבלים את העלייה, שגם להם יש את האתגרים המיוחדים שלהם. מה שאני חייב לציין, שהם נענו מיד לאתגר ופתחו את התכנית וכל פעם, לפי האתגרים החדשים. אנחנו יודעים שזה אחד המוסדות שנענים והולכים איתנו, עם המינהל להתיישבות.

קודם כל כמובן נשמע את התלמידים, אני שואל, מה שאנחנו שומעים פה זה מאוד מחמם את הלב, כי ההצלחות, אנחנו שומעים גם במובן החינוכי, 100% הצלחה בבגרות, וגם השילוב החברתי שאנחנו רואים שיש גם הצלחה. מקום כל כך חשוב ומוצלח, למה זה רק 284 עולים חדשים שנקלטים פה? למה לא יותר? כי ככל שיש מקום מוצלח וצריך לחזק אותו, להפנות את העולים החדשים לפה. מישהו יכול להסביר לנו למה רק 284 עולים?

כן, אפשר. אל"ף, בשנות ה-90 והלאה היו הרבה יותר כי העלייה הייתה יותר גדולה, בי"ת, אני מדבר בשמי כרגע, אבל העניין של התקציבים הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. ככל שייתנו יותר תקציבים, לדעתי ככה פה, וגם במקומות אחרים, יוכלו לקלוט יותר עולים.

אוקיי, אז אנחנו רוצים לשמוע מה המחסום פה. אני רוצה להבין מה המחסום, האם, כמו שאתה אומר, הבעיה היא תקציבית, האם זה מקום פיזי, האם יש מחסומים אחרים. אנחנו רוצים לשמוע כי אנחנו קיימנו דיון גם לפני שבוע בעניין קליטת העולים החדשים במערכת החינוך הממלכתית דתית. אנחנו ראינו שם, כמובן לא רק פנימייתי, גם עירוני.

אנחנו עכשיו באנו לפה, לשטח, להבין בדיוק, גם את ההצלחות וגם את האתגרים. אני רואה שיש הצלחות בכל המובנים, אז אני אומר שדווקא אנחנו רוצים לשמוע מהמנהל ואז אנחנו נפנה למשרד הקליטה ולמשרד החינוך, או שאתה רוצה לעשות יותר מאוחר או עכשיו את הדיון הזה? כי חשוב לי להבין למה זה רק 284 תלמידים.

ברשותך, אני אשמח שנשוחח עם התלמידים ואחר כך אנחנו נמשיך לדבר על זה. זה מאוד מורכב, אני חושב שמשרדי הממשלה והמפקחים מתגייסים במסגרת היכולות שלהם ואפילו עוזרים לנו מאוד, אבל באופן כללי חינוך דורש המון משאבים, במיוחד אם יש פערים, ומה לעשות, עולה שעולה לארץ, יש לו פערים, גם תרבותיים וגם השכלתיים והשאיפה שלנו היא, כדי לשלב אותו בחברה נכון, להביא אותו לנקודת התחלה טובה וזה דורש המון משאבים. אבל אנחנו נדבר על זה.

מה שחשוב שיהיה ככה ברמה של ההבנה, מדובר פה ב ב-300 אנשי צוות שכל היום עוטפים את התלמידים. דיברו פה על בית ספר ערב, בית ספר הערב, לפעמים הוא עובד עד אחת בלילה, אם צריך. זה בית ספר ערב שפועל ונותן מענה ברמה של מדריך או מורה לשניים-שלושה תלמידים ומחזק אותם אקסטרה בנוסף לשיעורים הפרטניים שיש להם בבית הספר. אבל בואו נשמע את התלמידים, נראה - - -

יש עוד דבר, גם הרשויות, ישנן רשויות שלא משחררות את העולים, כי לא עוברים אוטומטית למסגרת פנימייתית, הרשות לא כל כך משחררת אותם. זה בכל מקום.

אוקיי. אז באמת אנחנו לא נעכב את התלמידים מהלימודים ונשמע אותם. אנחנו רוצים לשמוע מהתלמידים, מי רוצה להתחיל?

אולי נתחיל מתלמידי י"ב, שיש להם בגרות ותגבורים.

יוסף, בבקשה, תציג את עצמך. תסביר לנו באיזה כיתה אתה וכמה זמן אתה פה.

קוראים לי יוסף, אני תלמיד פנימייה, כיתה י"ב, שנה שנייה שלי פה. יש לי בגרות באזרחות ביום חמישי, אז הייתי רוצה לשאול שאלה. למדנו על הוועדות של הכנסת, וזו ועדת עלייה וקליטה, מה בעצם הוועדה עושה, אם אתה יכול להסביר לי משהו שמעבר - - -

הוא מנצל את ההזדמנות לבגרות.

זו שאלה שתיים בבגרות.

גילו לך את השאלה בבגרות.

יש לכם שאלות שאתם רוצים לשאול?

אני לא שכחתי את השאלה, אני אענה לשאלה שלך, אבל קודם תשתף אותנו פה, על החינוך, על החיים.

אני הגעתי מישיבת מבת ים. באותו מקום לא ממש השקיעו בנו בחינוך וזה. לא היו שיעורי ערב, הייתי פנימיסט גם. באותה תקופה לא האמנתי שאני יכול להוציא תעודת בגרות. המקום לא השקיע בנו בתחום של הלמידה וזה, אז עזבתי את המקום, איכשהו שמעתי על מקווה ישראל, שזה מקום טוב, נקלטתי פה ומאז הציונים שלי השתפרו ממש והביטחון העצמי שלי עלה, בזכות הצוות התומך. יש פה צוות שרודפים אחרי התלמידים ולפעמים הם רוצים את ההצלחה יותר מאשר שהתלמידים רוצים. אני יכול לציין פה את דפנה, המנהלת, שעושה מעל ומעבר, היא עושה שיעורים פרטיים בשעות לא קונבנציונליות, וכן, ואללה, עם כאילו הייתם רוצים להביא תקציב, נראה לי שזה המקום הכי מושלם להשקיע בו.

כל הכבוד. אתה אומר, ההצלחה זה לא סתם, יש השקעה, השקעה של הצוות ואני מניח גם השקעה של התלמידים.

התלמידים גם משקיעים. והצוות מאמין בתלמידים, אז התלמידים מתחילים להאמין בעצמם ולבנות ביטחון עצמי.

כל הכבוד. תודה.

אני רוצה לומר ולהוסיף דברים. יוסף, הבחור הזה, מעבר למטלות של לעשות בגרות וכל זה, המוטיבציה שלו, הוא מחזיק לנו את הלול של הכפר בשישי-שבת. זאת אומרת הוא בא אחרי הלימודים, ב-12 בצהריים, והוא עובר, אוסף את הביצים, 5,300 עופות, אוסף בשישי שבת. זה דבר שחוץ מהלימודים הוא גם עושה לביתו, הוא עוזר וגם לעצמו. וזה דבר שהוא לא מובן מאליו.

תודה רבה לך. אז השאלה שלך, אני אענה, בקיצור. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות היא אחת הוועדות שהכנסת פועלת דרך הוועדות. יש 12 ועדות בכנסת וכל הפעילות שאנחנו עושים זה דרך הוועדות, לפי התחומים. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יותר מתמקדת בשלושה תחומים, בעלייה, בקליטה והתפוצות. לכן אנחנו באים, מקיימים דיונים בכנסת בנושאים האלה, בחינוך, בתעסוקה, בבריאות, בדיור שקשורים לעולים חדשים, איך מעלים ואיך קולטים ואיך גם יוצרים קשר עם התפוצות, בין מדינת ישראל והתפוצות.

אנחנו גם יורדים לשטח, באים כדי לבדוק ולבחון וללמוד מהשטח את הצלחות, וגם, כמו שאמרתי, את האתגרים. מה אנחנו יכולים, אחרי שאנחנו נלמד פה את האתגרים, אנחנו הולכים לכנסת ואיך אנחנו עוזרים, כדי להרחיב, לחזק את הפעילות הזו. בקיצור, אני אומר.

מי ממשיך? בבקשה.

קוראים לי יעקב, אני גר בבאר שבע, אני תימני, עליתי לפני שנתיים.

מתימן.

אני מעדן, עיר ליד עיר הבירה, צנעא.

ולמדת עברית בתימן או בארץ?

למדתי בתימן קצת. אני מתחיל את הסיפור שלי. הגעתי מתימן ועד לפני שנתיים חייתי שם. נולדתי בתימן ועוד לפני שנתיים חייתי שם. החיים בתימן היו מאוד מאתגרים, קשים ולעתים מפחידים, מדינה שכולה מלאה אויבים ועליך לפעמים להסתיר את זהותך על מנת לחיות בבטחה. שניים מאחיי יצאו לארצות הברית, כשעוד הייתי קטן ובעקבותיהם תמיד רציתי לעלות לארץ ישראל משום שידעתי שהחיים בישראל יותר בטוחים ואיכות החיים שם ברמה גבוהה יותר ומקדמת אותך הרבה יותר להצלחה בחיים. לדוגמה, הרמה הלימודית בתימן הייתה מאוד נמוכה בבית הספר, למדו את רוב המקצועות, אבל לא ברמה גבוהה מספיק. זה הקשה עליי להתפתח - - - כמו כל שאר העולם.

לפני שנתיים אני ואחיותיי התחלנו את מסע העלייה שלנו לארץ ישראל, דרך ירדן, כשמשם אחינו בא במיוחד מארצות הברית לקחת אותנו לבאר שבע. בבאר שבע הגענו למרכז הקליטה, השלב הראשון בהסתגלות לחיים בישראל. הוריי עוד היו בתימן והצטרפו רק לאחר חצי שנה. אחי הגדול רשם אותי למסגרת לימודית חרדית, היה לי קשה מאוד להשתלב באותה מסגרת משום שהסביבה לא קיבלה אותי וצחקה על המבטא שלי, בעיקר בגלל שאני לא התחברתי למציאות החרדית, של פאות, ציצית, לימודי תורה ברמה גבוהה ומצד שני גם הרמה הלימודית של שאר המקצועות הייתה נמוכה מאוד. רציתי ללמוד מתמטיקה ובית ספר לא העניק לי את זה. ידעתי שזה לא משהו לעתיד ושזו לא המציאות שאני מייחל לחיות בה.

בנוסף לכך בעקבות המעבר היו כל מיני קשיים במשפחה שהשפיעו מאוד על המוטיבציה שלי להצלחה בלימודים וגרמו לי להתרכז יותר במה שעובר עליי בבית ופחות בהתפתחות האישית שלי. לקראת סוף כיתה ח' קיבלתי מכתב מחיל האוויר ש'מזמין אותך ללמוד בבית הספר הצבאי של חיל האוויר'. המכתב נטע בי תקווה שאולי זו תהיה ההזדמנות שלי להתחיל להגשים את עצמי ואת חלומותיי. סיפרתי לאחי הגדול שמאוד תמך ברעיון וניגשתי למבחנים. המבחנים היו ברמה קשה מאוד, הרגשתי שאני - - - והבנתי שכרגע זה לא המקום שלי בחיים. הייתי מאוד מאוכזב, אבל עם זאת גם נפלה עליי ההבנה שאני רוצה להצליח וזה חשוב לי, ששום דבר לא יעמוד בדרכי, המסר הזה הוליד בי את המוטיבציה הכי גדולה שלי להצלחה.

ניגשתי לאחראי במרכז הקליטה שלי ודיברתי איתו על הקשיים בבית הספר ועל כך שהיה לי חשוב לעזוב ולהסתדר בחיים באופן עצמאי. הוא כמובן סירב, מסיבה פשוטה, שקיים במדינת ישראל חוק חינוך חובה, חוק שמחייב שכל ילד עד גיל 16, שתהיה לו מסגרת לימודים כלשהי. הבנתי את עמדתו אך התעקשתי לא ללמוד בבית הספר החרדי. ראש מרכז הקליטה בא לקראתי והציע לי ללמוד במקווה ישראל. בדקתי על המקום באינטרנט ורציתי לבוא לבדוק, התקבלתי באופן מיידי למקום והרגשתי שבמקום הזה כל האנשים רוצים בהצלחתי ובהתקדמות שלי בחיים.

היחס האישי, החם והרמה הלימודית הגבוהה, שניהם היו שילוב שהייתי זקוק לו בחיי על מנת לחתור להצלחה. עכשיו, אחרי חצי שנה במקווה, אני רואה איך כל הצוות כאן פועל באופן עקבי להצלחת התלמידים בבגרויות ולקידום החיים האישיים. אני יודע שהם מתעקשים איתי על משהו - - - ועם זאת אני מרגיש שבאמת מאפשרים לי להיות ולעשות מה שתמיד רציתי וחלמתי.

לסיכום, הייתי רוצה שהמסר העיקרי שתיקחו איתכם מהסיפור שלי הוא לא לוותר על עצמכם אף פעם, גם כשקשה, וגם זאת לדעת להעריך את זה שיש מקום שבו כולם רוצים את טובתכם והצלחתכם, אפילו שלפעמים אנחנו חושבים שלא, כי לא כולם מקבלים את היחס הטוב שאנחנו מקבלים.

תודה רבה לך.

אני רוצה להגיד שמה שמאפיין את המדור הדתי, את הפנימייה ואת בית הספר הדתי, קליטת העלייה שלנו היא בהחלט כור ההיתוך של מדינת ישראל. יש לנו עולים מתימן, מאתיופיה, מצרפת, מפרו, בני מנשה. זאת אומרת כור ההיתוך הזה בהחלט עובד יפה, גם בהיבט הלימודי וגם החברתי והתוצאות לפניכם.

אני רק רוצה להגיד שיעקב רשם את הסיפור הזה, ביקשתי מהתלמידים, אנחנו היינו בשבועיים של מוטיבציה, בגלל הבגרויות, אז הוא בכלל רשם את הסיפור. אני חשבתי שכל אחד יוציא איזה סיפור מהאינטרנט והוא סיפר את הסיפור שלו והקריא אותו מול כל החניכים בחדר האוכל בערב שבת, את סיפור המוטיבציה שלו, וזה היה מאוד מרגש. אנחנו שמחים שהוא איתנו.

אני רוצה להמשיך את השרשרת של העולים, אני כמייצגת בית הספר הישראלי צרפתי. אנחנו קולטים לרוב את העולים מצרפת. ישנה כאן נציגות של תלמידים, שהם לומדים גם בפנימייה וגם כתלמידים שהם חוזרים הביתה, ונורא חשוב היה להדגיש שלצד קליטת התלמידים נורא חשוב גם לקלוט את ההורים שלהם, כי ברגע שההורים לא מצליחים להיקלט כאן זה משבר שיוצר בעיות בהמשכיות של התלמיד כאן ללמוד. כאחת ההצעות שאנחנו מצאנו לנכון זה לפתוח כאן בית ספר להורים, ללמד את ההורים את השפה העברית והם מגיעים לכאן בימי שישי ללמוד. ללא הבנת השפה ההורים גם לא יכולים לעזור בבית וגם התקשורת והשילוב שלהם בחברה מאוד בעייתיים ואנחנו רואים את התוצאות של זה, עד כמה ההורים, הם מגיעים לכאן כל יום שישי, בגשם, ולא מוותרים.

התלמידים כאן יכולים להצביע על השילוב שלהם כאן. סם, שהוא שנתיים בארץ, כמה שאני זוכרת, הוא הגיע לפני שנתיים, ממש לפני תחילת הלימודים. אתה לא בפנימייה, אבל אתה יכול להציג את הדברים, איך אתה רואה את הדברים, איך אתה רואה את - - -

תודה. אז מי התלמיד הבא?

קוראים לי סם, אני - - - באתי לבדוק וראיתי שממש - - -

אתה עלית מאתיופיה.

לא, מצרפת.

תגביר את הקול. אתה יליד הארץ, נכון?

באתי למקווה וראיתי שממש הם עוזרים לעולים - - -

מתי עלית לארץ?

לפני פחות משנתיים.

עלית. אוקיי. לא הבנתי. חשבתי שאתה יליד הארץ. מאיפה עלית?

מצרפת.

מאז שעלית ישר התחלת פה או במקום אחר?

התחלתי כאן.

איפה שמעת על בית הספר?

דודה שלי למדה כאן והיא אמרה לי שזה בית ספר טוב, שהם עוזרים לנו, אז באתי, ניסיתי וזה היה טוב.

תודה. מי עוד רוצה לשתף אותנו? כן, בבקשה.

קוראים לי מקס, אני ב-י' במדור הדתי. אני לומד במסלול צרפתי.

מסלול חדש שפתחנו בתוך בית הספר הממלכתי דתי, לעולים מצרפת.

כיתות לבגרות.

בגרות צרפתית, לא ישראלית.

כן. זה כיף שיש מדור צרפתי בשביל לעשות בגרות צרפתית, אני בא לארץ בשביל להיות בישראל וללמוד במדור צרפתי.

ואתה חוזר אחרי זה? כשאתה מסיים את הלימודים אתה חוזר לצרפת?

לא יודע.

אתה עוד לא עלית לארץ?

לא עליתי.

אתה הגעת לפה ללמוד.

כן.

וההורים שלך, איפה הם?

ההורים שלי בצרפת.

כמה תלמידים כאלה יש שההורים שלהם שם והם פה?

בסביבות ה-25 סך הכול.

תודה.

אני רק רוצה לומר, לגבי המסלול הצרפתי בבית הספר הדתי, אמנם הם עושים בגרות צרפתית, אבל הם מחוברים לתלמידים הוותיקים, הם מחוברים בפרויקטים חברתיים ופעילות של זהות דתית, מורשה, גדנ"ע, פרויקטים של מעגלים. כל הפרויקטים שמחברים אותם גם לשפה, גם לארץ ישראל, גם לשירות משמעותי בעתיד וזו התרומה שלנו כדי שבאמת התלמידים יישארו. רובם נשארים לשירות משמעותי או למכינות, שירות לאומי. וזה החיבור שלהם למעשה.

יש לי כמה שאלות, אבל אחר כך. בבקשה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית). שמי אלכס, קשה לי לדבר בעברית, אז אני אדבר באנגלית. אני במקווה כבר חמישה חודשים, אני חושב שזה בית ספר מצוין, אז אם אתה רוצה לשאול אותי שאלות.

מאיפה אתה?

מאוקראינה. אני בכיתה י'.

עשית עלייה?

איך נודע לך על מקווה?

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): חבר טוב של המשפחה סיפר לנו, כשחיפשנו בית ספר, הוא אמר שהבן שלו לומד במקווה וזה בית ספר טוב.

והמשפחה שלך פה בישראל?

כן.

והם עשו עלייה? אוקיי.

אתה בפנימייה או רק בבית הספר?

כן, אני פה בפנימייה.

זה בית הספר הראשון שהגעת אליו בישראל?

כן.

אוקיי. תודה.

שלום, אני סמואל, אני פה שש שנים. עכשיו אני בי"ב.

ההורים בארץ?

כן.

איפה הם גרים?

בתל אביב.

אתה עושה גם בגרות צרפתית?

צרפתית.

אתה עולה חדש?

כן.

לפני שש שנים עליתם, כל המשפחה?

כן.

אוקיי. תודה.

בבית הספר הישראלי צרפתי ישנו מסלול צרפתי ששם התלמידים לומדים לפי תכנית הלימודים של משרד החינוך הצרפתי, הם נבחנים בכל הבגרויות. חלק מהתלמידים עולים חדשים וחלק הם ילדי דיפלומטים או ילדים של עובדים שעובדים בחברות צרפתיות. כחלק מתכנית הלימודים הם לומדים עברית באולפן, לפי הרמות, חוץ מילדי דיפלומטים שהם לומדים עברית כשפה זרה שנייה, שה קצת אחרת באולפן. בנוסף לכך אנחנו נותנים להם שעה מורשת ישראל, בלי שום קשר אם הם דיפלומטים או לא. זה משהו מהתכנית הכללית של בית הספר שאנחנו מחייבים אותם ללמוד להכיר את התרבות הישראלית.

את יכולה להרחיב לנו על המסלול שהוא עשה? הוא שש שנים בארץ. בעצם חטיבה - - -

מהחטיבה - - -

חטיבה וחטיבה עליונה הוא עושה פה במקווה ישראל?

כן. במסלול צרפתי.

ובעצם לומד לבגרות צרפתית?

נכון, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך הצרפתי, שאנחנו מקבלים מהם את התכניות. צוות המורים מלמד בצרפתית.

מבחינתנו המגמה היא שבעצם תלמיד שמגיע לכאן בכללי, מכיתה י', הוא יכול להיכנס למסלול הצרפתי ולהגיע לבגרות בסוף התהליך הזה, בגרות צרפתית. עד כיתה י' אנחנו מנסים לשלב אותם בתוך המסגרות שלנו. כרגע יש לנו יותר שילובים. במקרה שלו זה היה קצת שונה, אבל רוב המגמה שלנו היא לשלב תלמידים שמגיעים עד כיתה י' לתוך המסלול הישראלי ולתגבר אותם בשעות עולים. במקרה שלו זה משהו שונה, אבל זה מאוד חריג.

הוא הגיע בכיתה ז'.

כן, במחזורים שהם היו בהתחלה, היום אנחנו הרבה יותר משלבים. היום אנחנו יודעים שיש לנו כיתות מעורבות.

יש לנו הרבה עולים חדשים במסלול הישראלי וסם, למשל, דוגמה לכך, שהוא במסלול ישראלי. אמנם הוא כמעט שנתיים, אבל הוא במסלול הישראלי. היום יותר ויותר עולים חדשים נכנסים לכיתות ישראליות.

אנחנו נחזור על זה בדיון.

כן, זה נורא מעניין, כי זו דילמה שאנחנו חיים.

בהחלט. מישהו רוצה להוסיף?

(מדברת בצרפתית).

(תרגום חופשי מהשפה הצרפתית): קוראים לה ליאן, היא בבית הספר הישראלי צרפתי, היא עלתה לארץ לפני שמונה שנים בערך. כשהיא הייתה קטנה היא במארק שגאל - - - ומיד הם עברו - - - היא הגיעה בכיתה ז' ועכשיו היא בכיתה י"ב. היא רואה את ההתפתחות במקווה ישראל, היא אומרת שכשהיא הגיעה הם היו בערך שישה תלמידים בכיתה ועכשיו הם בערך 20. המורים תמיד פה בשביל לעזור להם והם מתמודדים עם הרמה שלהם.

אפשר לשאול שאלה? היא שמונה שנים, אז למה את לא מדברת עברית?

אני מדברת, אבל אני לא - - -

היא לא מרגישה נוח כנראה.

רגע, את שמונה שנים פה.

אני מדברת קצת, אבל אני - - -

הבנתי. טוב.

כנראה היא לא מרגישה נוח.

בסדר גמור, תודה רבה לך.

אני נמצא פה מכיתה ז', המורה שלי מהיסודי אמר לי שזה בית ספר טוב. כשהייתי ביסודי לא אהבתי כל כך ללמוד והצוות החינוכי פה עזר לי לחזור לזה, לאהוב את הלימודים, את בית הספר.

מאיפה אתה בארץ?

אני מראשון לציון, מרמת אליהו.

נולדת פה או עלית?

עליתי ב-2006.

איך אתה בלימודים עכשיו?

עכשיו אני בלימודים, ואללה, הציונים שלי נהיו גבוהים יותר, ממש גבוהים, כל המורים פה נותנים הרגשה, תופסים אותך 24 שעות ללמוד, לא נותנים לך לוותר על עצמך. הם החזירו לי את המוטיבציה ללמוד.

חוץ מההשקעה של המורים, מה גרם לשינוי אצלך, שפתאום אתה יודע שאתה יכול להצליח?

שמעתי הרבה סיפורים, שבתכלס בלי לימודים אין לי עתיד כזה או אחר, אז אמרתי לעצמי שאני לא יכול לוותר על עצמי ככה סתם וזה, אז השקעתי ורציתי ללמוד יותר.

יפה, כל הכבוד.

אני מטעלם, מאשקלון, הגעתי לפני חמש שנים מאתיופיה. אני באתי ללמוד פה. בהתחלה ההורים לא עזרו לי בגלל שהם לא יודעים עברית, אז הגעתי לפה לבד, עשיתי מאמץ להגיע לפה. פה עזרו לי. הציונים שלי לא היו טובים כשהגעתי לפה, השתפרתי והכול, עכשיו יש לי ציונים טובים וגם עשיתי בגרויות, אני בכיתה י"א, בהיסטוריה, במתמטיקה ואנגלית.

עשית אולפן בעברית?

כן.

יש לך בבית הספר שעות בעברית?

במרכז הלמידה, לא בבית הספר.

במרכז הלמידה, אחרי בית הספר.

המשפחה כבר פה?

כן, פה. באשקלון.

מטעלם הוא תלמיד עם מוטיבציה לימודית מאוד מאוד גבוהה, בין המצטיינים בכיתה שלו, הבגרות שהוא ניגש עכשיו בהיסטוריה זו לא בגרות לעולים, הוא ניגש לבגרות הרגילה בתוספת הנקודות שמגיעות לו כעולה, אבל הוא בין המצטיינים בכיתה והוא היה גם מסתדר ללא תוספת הנקודות, בגלל הרצינות וההשקעה שלו.

באיזה כיתה אתה?

י"א.

ואתה תסיים בגרות מלאה?

ברור.

כן.

תודה רבה, כל הכבוד. מי עוד?

אני עליתי מאתיופיה, אני בן 17 וחצי, בכיתה י"א מהמדור הדתי. עליתי ב-2005, 2006. אני הכרתי את בית הספר כמוהו, למדנו באותו יסודי, המורה שלנו הביא אותנו לפה סתם להסתובב פה ובית הספר נראה מעניין, עשינו מבחנים וזה ואמרו לי שעברתי אז באתי לפה. אני מרגיש בבית הספר שהציונים שלי מאוד גבוהים, אני מרגיש כבר מכיתה ז' שאני משקיע והציונים שלי ממש גבוהים. יש לנו מרכז למידה בפנימייה וגם בבית הספר, מדי פעם יש שיעורי עזר ואני מרגיש שהמורים ממש תומכים שנוציא ציונים ממש גבוהים ושנעבור את הבגרות.

כל הכבוד.

יש משהו שחסר לכם, שהייתם רוצים ואין?

איך חדר האוכל פה?

כולם רזים, אתה לא יכול לדעת.

אני שרה, אני שתי שנים וחצי עכשיו, בשנה הראשונה שלי לא הייתי במקווה, וכשעברתי לפה הכול היה יותר טוב.

איפה היית?

הייתי בבית ספר מודיעין ופה נותנים עזרה, אולפן, כל מה שאנחנו צריכים הם נותנים לנו והשתפרתי בציונים ובעברית וגם עם החברים. במקווה יש לי את שני הצדדים, הצד הישראלי, שאני לומדת עברית ויש לי בגרות עברית, והצד הצרפתי, שזה התרבות שלי, ויש לי עדיין את - - -

איזה בגרות את עושה?

לא - - -

ישראלית. באיזה כיתה את?

י"א.

באיזה בית ספר במודיעין?

אמי"ת בנות.

אבל טוב לך פה, את אוכלת טוב. בגרות מלאה תוציאי.

כן.

מבטיחה?

בעזרת ה'.

תודה. אני רואה פה את קליטת העולים והעניין של כל ישראל חברים ואני רוצה לספר לכם, ליהודי אתיופיה וכל ישראל חברים, את הקשר ההיסטורי. כל ישראל חברים היו הראשונים שיצרו קשר עם יהודי אתיופיה, הם שלחו ב-1868, לפני בערך 150 שנה, שלחו את יוסף הלוי לאתיופיה והוא יצר קשר, הראשון, עם יהודי אתיופיה ויהדות התפוצות. אחר כך המשיך יעקב פייטלוביץ והמשיך את כל ההיסטוריה עד העלייה. אז אתם יכולים לראות, באמת, כל ישראל חברים, הם בנו וייסדו את הפנימייה ויצרו קשר עם יוצאי אתיופיה ויוצאי אתיופיה מתחנכים בפנימייה הזו.

סגירת מעגל.

לכן חשוב לי לספר לכם את הסיפור.

כשנחגוג פה 150 נצטרך פה גם תקציב מיוחד לנושא הזה.

נדבר.

תלמידים יקרים, אני רוצה לומר לכם תודה רבה, הייתם מכובדים כמו שאתם, תמשיכו ככה. מי שיש לו בחינות בגרות, שיהיה לכם המון בהצלחה. תודה רבה שהקדשתם לנו את הזמן שלכם ואתם יכולים לחזור לכם ליחידה שלכם. תודה רבה ושבוע טוב.

אני חוזר דווקא על השאלה שלי, כשאנחנו באים לשטח, אנחנו עושים בשטח דיונים, מביאים את זה לשטח ומזמינים גם את משרדי הממשלה כדי להבין מה קורה בשטח ואיזה אתגרים יש ואז איך אנחנו מתמודדים ומשרדי הממשלה שותפים לדיונים, אנחנו מתרשמים שזו הצלחה, גם מבחינה חברתית וגם מבחינת החינוך ולכן אני אומר, כשאני שומע שרק 284 תלמידים עולים נקלטים פה, אני אומר, מה קרה? דווקא איפה שמצליחים צריך להפנות את התלמידים האלה. לכן אני רוצה לשמוע מה מחסום התקציב, איזה מחסומים יש, ומשרדי הממשלה, אנחנו פונים למשרדי הממשלה, 'למה ככה?', זה הדיון, זו מהות העניין. לכן אני רוצה שתענו לי לשאלה הזו ואז נמשיך את הדיון, בבקשה.

אני מנהלת את התכניות ישראל-תפוצות וגם כשהייתי באליאנס בפריס התחלתי בנושא של בית הספר הצרפתי ישראלי ובנינו את בית הספר הזה.

שני דברים, אחת, הרגשתי והבנתי למה אני עובדת בשטח, גם כשהייתי בצרפת, שיש אפשרות שהעולים היהודים מצרפת, תהיה להם דרך לבוא וגם כשהמצב בצרפת, חייבים להגיד ולהבין את זה, הוא לא מצב קשה מאוד שהיהודים הולכים לארץ גם כשאין להם פתרונות פה. העלייה של היהודים מצרפת היא עלייה מאוד מאוד ציונית וגם מאוד דתית, זה לא שהם לא יכולים להמשיך לחיות בצרפת, הם יכולים לחיות, יש הרבה עזרה בשביל היהודים בצרפת והם לפני כמה שנים הבינו יותר ויותר, וגם בתי הספר היהודיים בצרפת עשו את העבודה שלהם, שזה הזמן לחשוב על עלייה, לבוא ולהמשיך לחיות פה בשבילם ובשביל הילדים שלהם.

לפני עשר שנים, כשהייתה אפשרות של הבית הספר הצרפתי ישראלי אני שמעתי הרבה פעמים מהמשפחות שהייתה להם אפשרות שהילדים שלהם ימשיכו ללמוד בבתי ספר, שיש להם אפשרות להצליח גם בעברית וגם בכל התכניות הישראליות וגם בצרפתית, תהיה להם אפשרות לבוא. בתוך הנושא הזה עשינו את בית הספר הצרפתי ישראלי כשבהתחלה היו הרבה תלמידים שבאו לא בשביל לעשות עלייה, רק בשביל ללמוד בארץ. אחרי שנתיים ראינו שהתלמידים ממשיכים ללמוד פה, עושים את הבגרות שלהם ועושים גם עלייה. הם באוניברסיטאות ובצבא, כל התלמידים של בית הספר הצרפתי ישראלי מהתחלה שהגיע הזמן של הבגרות שלהם, גם הבגרות הצרפתית, הם נשארו פה, עשו את הצבא, למדו באוניברסיטאות, הייתה להם דרך לא קלה ויותר קל שהיו בבתי ספר ישראליים והם הצליחו גם בצבא ובלימודים ובכל החיים. היום יש לנו כמה שהם מתחתנים עם ישראלים ויש להם ילדים.

מה המשמעות של לעשות בגרות בצרפתית בישראל? אז הם חוזרים לצרפת, האם מערכת החינוך בצרפת מקבלת את הבגרות הצרפתית מישראל?

כן. כן. שני דברים, אחת, הבגרות שהם עושים פה זו הבגרות כמו שהם עושים בפריז או במרסיי, זו אותה בגרות, בגרות צרפתית מלאה. דבר שני, באוניברסיטאות הישראליות מקבלים את הבגרות הצרפתית, הם מבינים שזו בגרות ברמה גבוהה.

הדבר החשוב זה להבין שמשפחה באה, בנושא של העלייה, כשהילדים הם בכיתות ח', אנחנו רוצים שהם יילכו לכיתות ישראליות, יש להם זמן ללמוד עברית, לעשות בגרות מלאה בעברית והם מצליחים גם בנושא של קליטה וגם לימודים. כשהילדים באים בכיתה י' ואנחנו ראינו את זה במקווה וגם בעוד מקומות, גם בנתניה יש לנו תכנית בכי"ח בבתי ספר ישראליים בנתניה, אנחנו יודעים שבכיתה י' הם לא יכולים לעשות בגרות ישראלית מלאה. הרבה מהילדים באים ברמה לימודית מאוד טובה, מאוד גבוהה, וכשהם הולכים לכיתות ישראליות הם עושים בגרות של עולים והם לא יכולים ללמוד עברית מהר כמו שחייבים בשביל לעשות בגרות ישראלית מלאה ואנחנו נותנים להם אפשרות ללמוד גם עברית כשפה, לא כשפה שנייה, כשפה באולפן, ויש להם תכניות שאנחנו עושים עם מורשה, עם המורים של הכיתות הצרפתיות וגם המנהלת של הכיתות הצרפתיות ובבית הספר הצרפתי ישראלי, גם עם מרכזת התכניות בצרפתית, אנחנו עושים תכנית שהם יכירו את החברה הישראלית, המדינה הישראלית, גם בגיאוגרפיה, כי הם לא מבינים מה זה מדינת ישראל. יש להם גם תכניות ביהדות בשביל להבין מה זה אומר בנושא של יהדות לחיות פה בארץ והם עושים את הבגרות הצרפתית והם ממשיכים בארץ, גם בצבא, גם בלימודים באוניברסיטאות.

בשביל להבין, זה קל, כשתלמיד מצליח בבית הספר הוא מצליח גם בקליטה בחברה. כשהוא לא מצליח, כשיש לו בעיות בלימודי השפה, בעברית, הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך פה והוא חוזר לצרפת. היום הרבה חוזרים לצרפת בגלל זה. במקווה עשינו את השינוי הזה.

בשביל להצליח יותר, השאלה שלך, וגם כדי לקבל יותר ילדים, חייבים להבין שני דברים. אחת, יש בארץ עוד בתי ספר שעושים את הבגרות הצרפתית, בכפר נוער בירושלים, בגבעת וושינגטון, יש עוד שעושים, פה במקווה התלמידים חייבים לשלם בשביל להיות בכיתות הצרפתיות, בשאר בתי הספר הם לא משלמים. זה גם נושא חשוב. למה הם חייבים לשלם פה? יש להם תכניות במדרגה יותר טובה, מוסיפים הרבה תכניות בשביל העברית, בשביל הקליטה בחברה, גם בפנימייה, נותנים להם מדריך שהוא יכול גם לדבר איתם בצרפתית.

אז בוחנים התאמה לפני שמקבלים את התלמידים?

ודאי.

מי עושה את המבחן?

צוותים שלנו. אנחנו עושים גם בדיקות ברמה הרגשית, זה בסיס מאוד מאוד חשוב מבחינתנו, ולאחר מכן עושים את התהליכים.

אני חייבת לומר שעם קבלת המסלול של התלמידים שעושים בגרות צרפתית אנחנו בעצם מקבלים גם מורים עולים, אנחנו קולטים אותם בארץ. מנהלת המסלול, סלביה, הגיעה עם המשפחה שלה לארץ, ועוד הרבה מורים, ואנחנו בעצם, בעזרת הרב וולף ויואל, הרפרנט, ולילי, הנחלת הלשון, אני חושבת שעושים עבודה מאוד יפה לקלוט את המורים העולים. זה לעזור להם בתעודות, להצמיד להם חונך מהצד הישראלי, לחבר למרות קשיי השפה לחדר המורים הישראלי. הקליטה שלהם מתבצעת דרך קליטת התלמידים. עד כה דיברנו רק על התלמידים, אבל בהחלט יש לנו גם קליטה של מורים עולים ואני חושבת שזה לא פחות חשוב. המורים שעושים עלייה עם המשפחות שלהם ואני חושבת שבדרך החינוכית שלהם הם משפיעים רבות על התלמידים להישאר בארץ ולהמשיך ל - - -

יכול להיות שאת תעני לי, אני רוצה להגיד, למשל הבחור פה שהציג - - -

מקס.

כן, הוא הגיע בלי הורים. האם אתם מקבלים אותו במסגרת של תכנית נעל"ה?

לא, אין נעל"ה פה.

אין קשר עם נעל"ה?

הייתה תכנית נעל"ה עד לפני שנתיים או שלוש - - - לפני הרבה שנים הופסקה תכנית נעל"ה.

למה? למשל זה יכול להגדיל את מספר העולים לפה.

תכנית נעל"ה, קודם כל אנחנו עושים פה תכנית נעל"ה שלנו. תכנית נעל"ה, על כל היופי שבה, שהיא תכנית לדעתי מדהימה, בסופו של יום אנחנו צריכים להוסיף בסביבות ה-150,000 שקל כדי להכניס בתכנית הזו. 150,000 שקל לקבוצה, בממוצע, זה יכול להגיע ל-200,000. לקבוצה של 24 תלמידים. אנחנו צריכים להוסיף בין 150,000 ל-200,000 שקל. אני לא מדבר על התוספת של מטבח עובד 365 ימים, אני לא מדבר על זה, זה אקסטרה, זה בנוסף לזה עלויות שאנחנו יכולים לספוג אותן, אבל התוספת היא מאוד מאוד משמעותית.

מעבר לכך, לתכנית נעל"ה יש תנאים מאוד עם גבולות מאוד ברורים, שאנחנו לא יודעים אם זה כל כך מתאים לנו בנוכחות שלנו, כי אין לנו מספיק מקום בפנימיות כרגע. לכן אנחנו עושים סוג של נעל"ה פנימי שלנו, שלכל ילד כזה יש סוג של אפוטרופוס בארץ שדואג לו ומטפל בו.

אני חושב שחשוב לציין שאם יש כאן, אחד הנושאים שהעלינו אותם, זה הסיפור של קליטת העלייה של אנשים מבוגרים, של צוות, כי חווינו לא מעט קשיים בתהליך הזה ואם אפשר מהוועדה הזאת קול שייצא החוצה, זה בעצם להקל על המורים שעולים מצרפת. המורים שעולים מצרפת בעצם באים, סוג של פרופסורה, הם באים עם דיפלומה מסוימת, ופה בארץ, כדי שהם יקבלו את ההכרה של תעודת הוראה או מורה, או מה שזה לא יהיה, הם עוברים שנה מאוד מאוד קשה, אם לא שנתיים ואם לא שלוש שנים לפעמים. זה המפקח שלנו, יואל, שנמצא בתהליך הזה כל הזמן, נלחם על מנת לאשר עוד ועוד מורים וזה תהליך מאוד מאוד מורכב. אנחנו מזהים משפחות שלמות שמגיעות לכאן, לא מצליחות בתהליך הקליטה ופשוט עוזבות.

חשוב לציין שהעליות מצרפת הן שונות לאורך השנים. זאת אומרת אם ב-2007 ידענו לזהות את הצורך הזה והקמנו כאן בית ספר ישראלי צרפתי, אז היו פה ב-2010 או 2009 גל עלייה מאוד מאוד גדול ולפני שנתיים גם היה איזה שהוא גל, לפני שנה זה ירד וזה הולך ויורד. האוכלוסייה שמגיעה היא אוכלוסייה שונה, כמו שאווה אמרה קודם, וגם יהודה, זו אוכלוסייה שיש להם אלטרנטיבות אחרות, אם זה בארץ ואם זה בצרפת.

הנושא של הבקלוריה והבגרות בעברית, אלה סימני שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו לא מעט, כי עובדתית נעל"ה עושה בגרות רגילה. הגענו להבנה שהחבר'ה שמגיעים לעשות את הבקלוריה לאו דווקא היו עולים ומשתלבים בארץ והם לא היו באים לתוך מסגרת שמייצרת להם את האפשרות לעשות את הבקלוריה, ואנחנו מזהים שלא מעט תלמידים מהקבוצה שעושה את הבגרות הצרפתית בסופו של דבר מכים שורש בארץ. זה כאילו לא נשמע, אבל בסופו של תהליך, בלי לכפות עליהם את התהליך של הבגרות הישראלית, הם מייצרים חזרה לארץ וזה יפה לראות את זה ברמה הציונית המעשית.

מבחינה מספרית, בכמה מדובר?

אלה שנשארים בארץ?

כן.

אני לא יודע, אין לי את הנתונים - - -

אין לנו, אנחנו יכולים לשלוח לך.

הבנתי, נשמח.

משהו מאוד חשוב. בנוסף לקטע של הדידקטיקה ושל ההשתלבות בחברה שזה דורש משאבים אדירים, חשוב לציין שמדובר גם בקושי רגשי מאוד מאוד גדול. הקושי הרגשי זה מה שאנחנו מתמודדים איתו ביום יום. היום ביכולות שלנו להתמודד עם הקושי הרגשי אין לנו את היכולת המתאימה באמת, מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מוגבלים, למשל, בשעות של פסיכולוגים, שעות עבודה של עובדות סוציאליות ויועצות, למשל יש הרבה ילדים שברמה הוורבלית הם לא מתקשרים והם מעדיפים טיפולים אלטרנטיביים או עבודה אלטרנטיבית, אז היום אנחנו לא מסוגלים לעשות את הדברים האלה. מדובר על סכומים לא גדולים בסופו של דבר, זה עוד 150,000 עד 200,000 בשנה, אבל זה מצטבר לעוד דברים אחרים ובסופו של דבר זה מגיע לסכום שהוא די נכבד על מערכת שמנסה לעשות קליטה של עלייה.

עוד דבר. הקושי שלנו לתת מענה נובע גם מהעובדה שהדתיים והלא דתיים חיים במקום אחד וזה אומר שמבחינת אוכלוסיות דתיות, האוכלוסיות הדתיות לא אוהבות את השילוב הזה, זה אומר שבבית הספר הישראלי צרפתי שנמצא כבר מ-2007 פה בכפר יש אוכלוסיות מגוונות, יש גם נוצרים, יש מוסלמים, יש ילדי שגרירים מכל מיני מקומות והסוכנות לא כל כך אוהבת אותנו, לא אוהבת אותנו ב - - -

מתוך ה-1,800 תלמידים יש גם מוסלמים וגם - - -

פחות מ-5%.

אלה מספרים מאוד קטנים, אבל אנחנו היינו תקופה מסוימת אלטרנטיבה - - -

ואז הם מעדיפים לא להפנות את הילדים לפה?

כן. זה מייצר בעיה לכולם, בסופו של דבר. חשוב לציין, אנחנו נמצאים בפיתוח מסיבי של בית הספר הישראלי צרפתי, אנחנו מגדילים אותו כבר בפעם השלישית, בעוד שבוע-שבועיים מתחילים לבנות עוד תוספת של 3,000 מטר, אנחנו עברנו תהליך מסיבי של שדרוג הפנימיות שלנו. אנחנו עושים את זה עם המדינה ועם גופים פילנתרופיים. אנחנו הצלחנו לחבר לבית הספר הדתי שלנו בית ספר מיימוני מצרפת ובעצם חיברנו את שני בתי הספר האלה והמסלול הישראלי צרפתי שנמצא בדתי הוא בעצם בית ספר מיימוני ואנחנו אפילו שינינו את השם של בית הספר לרמב"ם מיימוני מקווה ישראל מתוך הבנה שזה חלק מהחיבורים שאנחנו רוצים לעשות.

מבחינת זמנים, זה תלוי בכם.

אנחנו עוד מעט נסכם.

קודם כל, רונן, אני רוצה לחדד את הדברים שלך ואפילו קצת יותר להעצים אותם בנוגע לקליטת הצוות החינוכי, למורים בעיקר, מעבר לפרוצדורות שהם צריכים לעבור כדי באמת לקבל את ההכשרה ואת החותמת שהם יכולים ללמד פה במערכת החינוך הישראלית. צריך לומר שמדובר על קליטה שהיא מעבר לזה, יש הבדל תהומי בין מערכת החינוך בצרפת לבין מערכת החינוך פה בארץ וקליטה של מורים זה תהליך מאוד מאוד ארוך שדורש שינוי מבחינת דפוסי החשיבה, מבחינת הציפיות, מבחינת ההתארגנות, וזה משהו שבאמת צריך לקחת בחשבון ולתת לזה פה, לדעתי, במקום - - -

אני עד עכשיו לא הבנתי את בעיות התקציב, אני הבנתי שזו בעיה אחרת.

לא, אני רוצה להוסיף דבר אחד, לגבי תקציב, צריך לזכור שתלמידי הפרויקט הצרפתי מתוקצבים על ידי המינהל הרבה יותר מאשר עולה חדש רגיל.

כן, אז השאלה פה, למה 284 - - -

סליחה, הנתון הזה לא מדויק.

אני הבנתי, מצד אחד הסוכנות לא מעבירה את העולים בגלל, יש מעורבות דתית או משהו.

סליחה, ברשותך, אני רוצה לחדד.

רגע, היא תסיים ואז אתה אחר כך.

קודם כל האחוזים לא מדויקים מכיוון שבפול הכולל לא נכללו כל בית הספר הצרפתי, כך שאנחנו מדברים על אחוזים הרבה יותר קטנים. בגדול יש עלייה פחותה יותר. הייתה ציפייה גדולה מאוד לעולים מצרפת ואנחנו רואים שבמציאות הגיעו הרבה פחות. זה לגבי קליטת העולים. אני חושבת שגם מבחינת מקווה הפוקוס והזרקורים הופנו לגבי בית הספר הצרפתי ששם הוא עולה באחוזים מאוד מאוד גבוהים במהלך העשור האחרון.

אני רוצה להתייחס, קודם כל, כמו שציינתי, אנחנו מתקצבים אחרת את הפרויקט הצרפתי, יותר מעולים חדשים, שזה נתון שצריך לקחת בחשבון.

את אומרת שאין בעיה של תקציב.

לא, בית ספר שמחליט לקחת עולים הוא לוקח בחשבון שמה שהוא צריך להשקיע זה הרבה מעבר למה שהמערכת נותנת. זאת אומרת שאין ספק שזה פה שליחות ואני מסכימה איתך, צריך להשקיע הרבה יותר ובית הספר עושה את החשבון כמה הוא יכול לקלוט.

לא, זה משהו אחר. אם למשל מנכ"ל הכפר אומר 'יש לי מקום לעוד 300 תלמידים עולים', האם אתם מוכנים להפנות את זה עם תקציב?

אני חושבת שבמסגרת התקציב שיש לנו כן, לא תהיה מניעה. השאלה היא, יש גם גבול מבחינת האחוזים - - -

אני רוצה - - -

כשתסיים אני רוצה לחזור לעוד נקודה ש - - -

אני רוצה לחדד את מה שחברי מלקמו אמר אחרי ששמעת את התלמידים. מה שעבר כחוט השני בדברי התלמידים, 'הייתי בבית ספר בעיר, לא קיבלתי מספיק מענה, באתי לפה, קיבלתי מענה'. זה לא סתם קורה, כי פה, בגלל שאנחנו מינהל החינוך ההתיישבותי הפנימייתי ועליית הנוער, יש לנו תשתיות שלא יכולות להינתן בעיר. זה כל מרכזי הלמידה ושיעורי עזר בערב וכו'. הבעיה שאם כבר מלקמו ידידי, בעדינותו, העלה את זה בעדינות, ואני אעלה את זה בפחות עדינות ברשותך, הרשויות, גם כשיש ילדים נושרים, הם לא משחררים מסיבות לא חינוכיות הם לא נותנים לילדים בערים לעבור. פה יש תשתית, זה לא רק בעיה, לא רק שלא נותנים, גם חוסמים. זה לא רק בעיה במקווה, אלא של כל כפרי הנוער שלנו שיכולים לתת מענה לילדים האלה. ובאמת ילדים שלא יכולים להצליח במסגרת הרגילה פה, בגלל שזו מסגרת עוטפת של 24/7, של כל הפנימייה, הם יכולים לתת מענה.

היינו יכולים, ואני אומר עוד פעם, חבר הכנסת נגוסה, לשפר את העלייה, כי הרבה פעמים ההצלחה של העלייה של ההורים תלויה בהצלחה של הקליטה של הילדים בארץ. היינו יכולים לשפר וזה, אני חושב, מוטל עליכם כוועדת העלייה והקליטה, לעבוד מול הרשויות, כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אני יכול להגיד לך שאנחנו כן יכולים לתת את המענה ושמעת את זה מפי הילדים ולכן אני מחדד את זה אחרי שהילדים דיברו וזה, לדעתי, התפקיד שלכם.

מה זאת אומרת הרשויות לא מאפשרות?

ילד בא לעיר מסוימת, לא ננקוב בשמות, הוא רוצה ללכת לפנימייה, הרשויות מערימות קשיים, לא נותנים להם ללכת.

רגע, אני שואל אחרת. יש מרכז - - -

חבל שברוריה הלכה, מנהלת המדור הדתי, יש פה הרבה ילדים עולים, והנה ידידי מלקמו יודע, בחולון, בראשון לציון, בכל מיני שכונות, שהיו רוצים לבוא לפה, הם לא באים לפה כי לא נותנים להם.

ברשות לא משחררים אותם?

כן.

בדיוק. זו הבעיה.

למה?

אבל אם מישהו רוצה ללכת לפנימייה, אני לא מצליח להבין, היא לא יכולה לעצור את זה.

לא מונעים ממנו, סליחה, אבל מספיק שמשכנעים אותו שלא שווה. נניח, הוא - - -

אז משכנעים.

אני רוצה לשים את הדברים, אתם שמעתם מהצעירים האלה, כשהם הגיעו לפה עלתה המוטיבציה שלהם, הם השקיעו וברגע שהמורים השקיעו ולא נתנו להם להשתולל המוטיבציה שלהם עלתה. בעיר אנחנו יודעים לאיזה ערכים לא מקובלים הם חשופים, כשהם מסתובבים בעיר, מה האינטרס של הרשות המקומית לא לשחרר את הילדים האלה שיגיעו למקומות ששם הם יכולים להצליח?

תקציבים. כל ילד שווה כסף.

הרשות רוצה לקדם את בתי הספר שקיימים בתחומה ולכן היא לא מאפשרת יציאה של תלמידים ל - - -

זו הישרדות, על גבם של תלמידים.

יש את הקושי של שחרור מטעם העירייה עצמה למקומות מסוימים שלא מאפשרים לתלמידים לעזוב את הרשות המקומית כדי להגיע לכפרי הנוער. יש עוד בעיה, שאלת למה לא מגיעים יותר למקום כזה או למקומות אחרים. זה עניין של חשיפה של העולים לעולם הזה של כפרי הנוער, פנימיות, שהם לא מכירים את הדרך הזו להתחנך, לא מכירים את היתרונות, ומי שאמור לתווך הם בין היתר פרויקטורים לקליטת העלייה מתוך הרשות אך הם מרגישים, אני יודע את זה מהשטח, הם מרגישים כבולים בגלל שהם עובדי העירייה, למרות שהתקציבים מגיעים ממשרד הקליטה, הם לא מרגישים מספיק בנוח להגיד לעולים 'ברשות הזו והזו יש מקום מצוין, יש דרך אחרת', במיוחד למתבגרים ומתבגרות שהם מתקשים מאוד בקליטה ובהצלחה הלימודית בתיכונים העירוניים, והם לא יכולים לדבר על זה, כי הרשות תפטר אותם או משהו כזה. זו בעיה רצינית. התלות של הפרויקטורים בעירייה היא בעיה מאוד מאוד קשה.

אני מתנצל, אני רוצה לסיים, אבל אני רוצה להתייחס, ברשותך, בכל זאת לשאלה שלך. יש את כל הקשיים שהעלו פה, יש באמת גם החלטות ושאלות חינוכיות של מה המימונים הנכונים מבחינת עולים ותלמידים ותיקים. מקווה, לאורך שנים, מהייסוד שלה, הייתה כפר קולט עלייה, זה משהו שהוא חשוב, הצטבר פה ניסיון מאוד גדול בעבודה עם עולים ואני חושב שזו לא שאלה שאנחנו רוצים באמת יותר עולים אצלנו במקווה, שוב, לשמור על המינון, אבל זה דורש באמת תקציבים נוספים, גדולים, של מגרשים, של שעות אולפן, של, כמו שאמר רונן, פסיכולוג וכו'. לכן זה גם עניין חינוכי וגם עניין תקציבי, אבל המרחב שיש לנו לגדול הוא גדול. אנחנו יכולים לקלוט עוד ואנחנו רוצים לקלוט עוד.

אני רוצה שיהיה ברור שאנחנו לא מתבכיינים, אנחנו עושים את זה באהבה רבה. אני חושב שאחד הסודות להצלחה של קליטת עלייה זה קודם כל המכוונות של הצוות וההבנה של הצוות שאתה מתעסק פה ברב תרבותיות כאישיו, זה לא על הדרך, זה נושא. צריך להבין שכשילד מביע את התסכול שלו אז זה לא נובע רק מזה שהוא חס וחלילה לא מצליח או משהו, פשוט יש לו דברים אישיותיים או דברים שממש מקשים עליו להתקדם ואז אנחנו בעצם עוטפים אותו.

אוקיי. אני פונה למנהל המחוז במשרד הקליטה, נחמיה. עולה חדש שנקלט ברשות המקומית רוצה לצאת לפנימייה, עם מי צריך לתאם, מי צריך להעביר את התקציב לפנימייה?

קודם כל זה לא עניין של משרד הקליטה. ברור, אין פה - - -

אני מדבר על עולה חדש.

עולה חדש. אני לא מעביר שום תקציב לפנימייה. על איזה תקציב מדברים? השאלה בעצם נופלת על משהו מאוד - - - העלו פה בעיה, בעניין של הפרויקטורים המלווים, שהם בעצם עובדי הרשות, שאנחנו מממנים, שחוששים להגיד לעולים שיש בית ספר יותר טוב פה ושם. אני רוצה להגיד שני דברים. אחת, זה הזוי מה שאני שומע. שתיים, פרויקטור הוא לא זה שממליץ על בית ספר. הוא יכול לפרוש את כל האפשרויות, תחליט המשפחה אם מתאים לה הדברים האלה, תחליט המשפחה אם מתאים לה תנאים פנימייתיים. אתה מבין שהנושא הרגשי פה, ועל זה דיבר המנכ"ל, הוא אמר דברים מאוד נכונים ומאוד חשובים ומה שאני אומר לא מבטל לרגע את ההערכה למה שעושה בית הספר הזה, אבל בית ספר מקווה ישראל הוא אחד מעוד בתי ספר. זה מוסד חינוכי שהמנדט, למי שיש שם, זה משרד החינוך. גם נעל"ה זה פרויקט של משרד החינוך, גם המינהל לחינוך התיישבותי זה משרד החינוך. בעצם המנדט בנושא החינוכי ובפעילות בתוך בית הספר זה מנדט של משרד החינוך. אנחנו לא מתערבים בפנימיות, אנחנו לא מתערבים - - -

תמיכה בחבר'ה שלומדים פה. לנו יש שתי הוראות שעה שמתייחסות לגשר מסיום לימודיו, בהנחה שהוא נשאר ואו הולך ללימודים אקדמיים או שהוא הולך לצבא, אנחנו נותנים בהוראת השעה סיוע לתקופה עד שהוא מתגייס או עד שהוא הולך ללימודים אקדמאיים. זה מבחינתנו מה שאנחנו נותנים פה. סיים פה, אנחנו לא משאירים אותו לבד, אנחנו לוקחים אותו מהנקודה הזאת, מהנקודה שהוא מסיים את הלימודים.

לגבי תלמידים שהם בני הקהילה. קודם כל לגבי תלמידים עולים, אם הוא תלמיד עולה, אם הוא עולה בהגדרה, בעל זכויות של עולה, מהיום שהוא שינה מעמד, הרי כשהוא מגיע לפה הוא לא משנה מעמד, ביום שהוא שינה מעמד הוא יכול גם ללמוד בלימודים אקדמאים פה בישראל, כשאנחנו מממנים לו את שכר הלימוד, ואם הוא יחיד פה הוא מקבל מאיתנו גם דמי קיום, ואם הוא בן הקהילה של יוצאי אתיופיה שסיים את לימודיו ורוצה להמשיך בלימודים אקדמאיים, אם ההורים שלו עלו ב-80', הוא מקבל ממני שכר לימוד ודמי קיום. זאת אומרת אנחנו כן מלווים. הקטע של הפנימייה, של בית הספר, הוא באמת המנדט של משרד החינוך.

אם יש טענות לחינוך, אתה יכול לדבר עם מנהלת המחוז, שהיא תסביר למה יש איזה שהיא בעיה. הרשות העירונית, בתי הספר שם מקבלים תקציב פר ילד, זה נכון, אבל ההחלטה אם ללמוד פה או ללמוד שם היא החלטה של המשפחה - - -

זו הנקודה שאני רוצה להבין, שאם המשפחה היא מחליטה לשלוח את הילד שלה לפנימייה, מה פתאום שהרשות המקומית תקבע - - -

זה לא המצב.

אלא אם כן הרשות המקומית צריכה להעביר את התקציב לפנימייה שהילד יילך.

לא, היא לא צריכה. התקציב הולך לראש, לאיפה שנמצא הילד. זאת אומרת אם הוא החליט לעבור לבית הספר הזה או לבית הספר ההוא, או לבית ספר אחר, זה הוא, עכשיו - - - זאת אומרת כל השיקולים, האם המסגרת הזאת מתאימה, יכול להיות שמפעילים לחצים, אבל לכל אחד יש האינטרסים שלו.

אנחנו נשמע ממלקמו. אני שואל, יש משפחה שהיא רואה והיא הבחינה שהילד שלה הולך לאיבוד שם בעיר והיא חושבת שאם הוא יילך למסגרת פנימייתית הוא יכול להצליח ואז היא החליטה לשלוח אותו. היא הולכת לעובדת סוציאלית בעירייה והיא אומרת 'אני רוצה שהבן שלי יילך לפנימייה'. עכשיו, העובדת הסוציאלית יכולה להגיד, בגלל שהרשות המקומית מתנגדת, אז היא אומרת 'לא, אנחנו לא - - -', אז הילד יכול ללכת לאיבוד. איפה הם יכולים לפנות מעבר לעובדת הסוציאלית, לבוא ולבקש שהילד שלהם יילך לפנימייה, האם אתם המקום המתאים?

קודם כל אנחנו אומרים שמי שאמור להחליט זו המשפחה, אבל המשפחה הזאת - - - לפני שבוע הייתי בצפת והרשות, אפילו ההורים, לא רצו שאני אגיד. היא אומרת שאני בא לעשות איזה תעמולה ל - - -

אתה היית במרכז קליטה.

במרכז קליטה וכשאני בא לעשות תעמולה. אמרתי, אני בא לדבר עם מערכת החינוך - - - עכשיו, ברגע שהמידע הזה שמגיע לרשות, למשל אצל יוצאי אתיופיה, אם שלושה-ארבעה תלמידים בבית ספר בעיר עוזבים עוד עשרה באים בעקבותיהם. זאת אומרת ש - - - חלק היו רוצים שהם ישתלבו בתוך הקהילה, אבל אין איזה שהוא למנוע את זה בפומבי, אבל זה סמוי, כי לא מראים את המידע הנכון לעולים. בעיניי צריך לתת לעולה חדש מהי מערכת החינוך על כל גווניה והם יחליטו. זה מה שעשיתי גם ב - - -

עכשיו, פה במקווה, אנחנו גם אומרים, אני כמפקח, בתקופה מסוימת שהיה לחץ שעולים מצרפת יגיעו, זה משנה את צביון המסגרת שמקווה דוגלת בשילוב של כל האוכלוסיות. ברגע שיש קבוצה גדולה, יש מקומות של נעל"ה, שמספרם הרבה יותר גדול וזה מאוד משנה את האיזון של השילוב החברתי וזה אחד הדברים, אבל אם באים בדיאלוג ושיח גם עם הרשות, פה הילדים שדיברו, לא ההורים המליצו, חלקם גם עברו מהסקטור הדתי לסקטור הכללי, שזה גם לא פשוט, הם צריכים לעשות שינוי הכרה, להזמין את ההורים, ובעיניי הכתובת זה רק המשפחה ולמשפחה כיום נותנים פחות מידע, לא פורשים בפניהם את כל מגוון האפשרויות. אני חושב שמי שמחליט, אני מחליט על הילדים שלי ולא הרשות ולא גופים אחרים.

איפה המינהל לחינוך התיישבותי למשל בשיווק המוסדות האלה?

כן, מי צריך להסביר להורים? מי צריך להביא את המידע להורים?

מה שאני עושה, אני בא - - -

אתה עושה במרכזי הקליטה, אבל מה ברשויות המקומיות?

ברשות יש את - - - אבל הם שולחים בדרך כלל לוותיקים שהם לא מצאו פתרונות והם לא יכולים להתמודד איתם. פה הקהילה, רוב הילדים פה עברו כמה מסלולים שבעצם לא מצאו מענים, אחרי שעה שתיים בצהריים אין תגבור לימודי, אין מרכז למידה בקהילה ובעצם הילדים משוטטים בשכונה.

לא הבנתי, איפה?

בשכונות, מי שלא בחינוך הפנימייתי.

יש בעיר, גם ב - - - אתה תמצא תלמידים שנמצאים שם, שהמסגרת לא מפקחת ולא בודקת. הם נמצאים בבית הספר, אבל אחרי הצהריים הם צריכים לתת להם - - -

אז תרשה לי, כבוד היושב ראש, להגיד לך שאנחנו, אני לא מדבר על הפנימיות ולא מדבר - - -

אתה מתל אביב?

כן, מחוז תל אביב.

תל אביב זה גם ראשון, מגדרה עד נתניה, כולל. אני לא מדבר על בתי הספר והמוסדות שהם משרד החינוך, ששם משרד החינוך צריך ל עשות את העבודה, מבחינת החינוך ההתיישבותי, אם יש להם טענות, הם צריכים לשווק את - - - אני מדבר עכשיו על התמיכה שלנו ברשויות. אנחנו, גם בשנה הזאת, תומכים ברשויות בפעילות תגבור לימודי, מה שנקרא פל"א, לכל אוכלוסיית העולים - - - לגבי קהילת יוצאי אתיופיה, 'הדרך החדשה' והפרויקט הלאומי, זה תגבור לימודי לכל האוכלוסייה הזאת של עד 15 שנה. אנחנו יצאנו השנה עם תגבור לימודי יסודי לילדים מ-א' עד ו' בכל בתי הספר בארץ בפרויקט שנקרא יע"ל, שזה בעצם תגבור לימודי יסודי אחרי שעות הלימודים לילדים שהם במנדט שלנו, ילדים עולים, לפחות אחוז - - - ביסודי אנחנו מדברים על קבוצות שבין חמישה לשישה. יצאנו - - -

תודה. אנחנו גלשנו מהזמן שלנו. אנחנו צריכים לסכם את הדיון, יש לנו עבודה רבה, יש לנו כיוון איך אנחנו צריכים לעבוד. אני חושב שקודם כל אנחנו חייבים לקיים דיון בהקדם בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי, עם הרשויות המקומיות, וכמובן החינוך ההתיישבותי, משרד החינוך, משרד הקליטה, כל הגורמים הרלוונטיים לנושא. נקיים את העניין ונפתור את הבעיה הזו. לא ייתכן שהורים רוצים לשלוח את הילדים לפנימייה והרשות המקומית סוגרת להם את הדרך. אנחנו צריכים לפתור את העניין הזה.

רק רציתי להגיד, אני מנהלת הפנימייה, אנחנו בקיץ מנסים לגייס תלמידים ממתנ"סים, מכל מיני מקומות ואנחנו נתקלים בדלתות סגורות. רק שתדעו שזה משהו - - -

הבנתי, הבנתי איפה הבעיה. אני רוצה קודם כל להודות למנכ"ל הכפר, לכל הצוות, על עבודה ממש מוצלחת שאתם עושים בחינוך הילדים האלה ואנחנו רואים את ההצלחות, שמענו מהצוות, שמענו מהתלמידים בעצמם, את השינוי שהם עברו מאיפה שהיו לאיפה הם נמצאים היום. לכן יישר כוח, לצוות פה, לצוות המחנך, הצוות המנהל את הכפר, את בית הספר. זה מבחינה חינוכית. אנחנו רואים גם מודל לחיקוי בשילוב החברתי פה, דתיים, לא דתיים, כולם מסתדרים פה, כל אחד בדרך שלו, אני חושב שזה מודל לחיקוי. זה חשוב.

וכמובן אנחנו למדנו שהמקום הזה דווקא עם הישגים גדולים וראיתי שמספר התלמידים העולים שנמצאים פה יחסית מאוד קטן ואנחנו הבנו איפה הבעיה, זה לא מגבלה, זה לא בית הספר אמר 'עד כאן, אין לנו יותר', אלא אנחנו ראינו שהבעיה בכיוון של הרשויות המקומיות ולכן אני מציע שאנחנו נקיים דיון בוועדה בהקדם, נזמין את ראשות השלטון המקומי, כמה רשויות מקומיות, כמייצגות את הרשויות המקומיות ומשרד החינוך, חינוך התיישבותי ומשרד הקליטה והמשרדים האחרים. נזמין אותם ואנחנו רוצים להוריד את המחסום ואז איך גם להגביר את ההסברה למשפחות ברשויות המקומיות, איך להביא להם את המידע, את ההסבר, שהם יוכלו להחליט. אם יש, בסדר, אם לא, חייבים לבנות את מנגנון ההסברה והכתובת למשפחות בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.

כבוד היושב ראש, לשים את כל התיק הזה שלא מגיעים לפה בגלל רשויות מקומיות זה יהיה עוול, זה לא נכון, זה פשוט - - -

אני לא קובע כרגע.

זה מורכב - - -

בסדר, לכן נעשה דיון.

אני מסכימה איתך במאה אחוז.

נחמיה, לכן אני אומר שנקיים דיון. הכיוון ככה, אני אומר, אני לא קובע חד משמעית שהבעיה היא הרשות המקומית, אבל מה שמסתמן, יש פה, הייתי אומר, אי הבנות, אי שיתוף פעולה בין ה - - -

ממה שעולה פה.

קליטת עלייה היא מערכתית, אם כל המערכות לא מסתדרות, אם אין שיתוף פעולה, כמובן פה נוזל באיזה שהוא מקום.

לא לכולם מתאים פה. יש זאת שלא מתאים לה במודיעין, אבל האחרת, מתאים לה במודיעין והאחר - - -

אני אומר פה, מי שמחליט, אני לא מחליט במקום ההורים, אני לא מחליט במקום הרשות המקומית, מה שחשוב שהורים שרוצים והם החליטו לשלוח את הילדים שלהם לחינוך פנימייתי, תהיה להם אפשרות. אני חושב שזכות הבחירה צריכה להישמר, איך עושים את זה? איפה הבעיה? בואו נקיים את הדיון עם כל המשתתפים.

אני מציעה, יש החלטה, ואולי צריך לשנות אותה, שכל יוצאי אתיופיה, מכניסים למוסדות דתיים. אנחנו רואים אחר כך - - -

לא, רגע, רגע. למה שולחים אותם לחינוך הדתי?

לא, אני יודעת למה, אבל בואו נעלה את הסוגיה הזאת.

לא, אני אומר לך שלא צריך כי זה ברור, כי ההורים מחליטים. ההורה - - -

אנחנו יודעים שלא בדיוק הורים מחליטים.

הם צריכים להשלים, הם צריכים לעבור תהליך, אז ההורה מחליט את זה. אם ההורה לא רוצה לעבור את התהליך והוא לא רוצה לשלוח לזה - - - אין זמן לפתוח את זה.

עולה, מהגר - - - הוא לא יכול להגיד 'לא, אני לא רוצה'.

אני חושב שזה לא אותו דבר, מה שאת אומרת עכשיו, אני אומר שמי שרוצה לשלוח גם לדתי וגם לא דתי, ההורה יקבע, זו זכותו. אני לא נכנס עכשיו לעניין של דתי או לא דתי, אני אומר שאם ההורה רוצה ללמד אותו ולחנך אותו בבית ספר מקומי בעיר, זכותו, אם הוא רוצה לשלוח לפנימייה, זכותו, אבל שהוא יידע.

שקיים משהו כזה.

כן, גם לשלוח לחילוני וגם לשלוח לחרדי, לממלכתי דתי, זכות ההחלטה היא להורה, אבל שההורה יידע את ההבדלים, אנחנו לא מסבירים את ההבדלים. זה העניין.

הדבר היחידי שלוקחים מההורים זה את ההחלטה איפה ילמד הילד ברשות, זה לפי אזורי רישום, אבל אם זה ממלכתי דתי, לא דתי, זה א-אזורי. זה לא בדיוק מחובר לאזור.

אנחנו באמת בחוסר זמן, אנחנו נקיים את הדיון. כמובן כולם מוזמנים לדיון שנקבע בתיאום עם הרשויות המקומיות ואז אפשר להעלות את כל הסוגיות על השולחן ונגיע בסוף להסכמה.

תודה רבה, שוב, לכל הצוות של המקום ותודה שאירחתם אותנו. אנחנו עכשיו הולכים לסיור.

כבוד היושב ראש, לפני שיוצאים לסיור, יש כאן ספר היסטורי, בספר הזה חתומים דוד בן גוריון ונשיאי מדינת ישראל לדורותיהם, מלפני 50 שנה. כל המבקרים החשובים שהגיעו למקווה ישראל חתומים על הספר הזה ואני מבקש מכבוד היושב ראש, בשם מקווה ישראל, לתת את ברכתו לבית הספר המפואר הזה, המיוחד הזה, ואתה אפילו בעמוד שכנראה יסגור את הספר.

בסדר. בבקשה, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.